אהבה בימי כולרה

לשלוח אותי למלחמה אתן יודעות, אבל לקבל את המראה השבורה שאני שם לכן מול הפרצוף אתן לא מוכנות לקבל, אה?!


ר', קצין בשייטת מספר על החיים הרומנטיים בצל האינתיפאדה

היום זה לא פעם. בשום פנים ואופן שלא. היום זה היום ופעם זה פעם. היום זה אפילו לא לפני שבוע. ומי שמבלבל בין השניים לא יודע על מה הוא מדבר ואיפה הוא נמצא. למי שצריך שיזכירו לו, אנחנו נמצאים במזרח התיכון, שזה בסביבות קו הרוחב מספר 33. פה לפני שאתה מספיק להצית סיגריה עפה לך יד על החפיסה ומוציאה לך את כל החשק. וזה רק כדי להזכיר שפה אנחנו לא באיזה אמסטרדם או קופנהגן שאפשר להיזרק על הדשא ולהעביר את הבעסה הקיומית באיזה ג'וינט. המזרח התיכון זה איזור שאפשר להגיד עליו הרבה דברים. אבל יודעים מה? לא משעמם פה. ובגלל זה גם התגובות של הקוראים משבוע שעבר הכניסו אותי לריצת אמוק מטורפת למשרד הדואר לשלוח מברק מובזק לגיורא הוד החרא הזה ששכנע אותי לפרסם פה בבננות את ההגיגים הצבאיים שלי. אם הייתי יודע שזה עיתון של כל מיני שנקינאיות מבריזניות לא יודע אם הייתי עושה את זה בכלל, אבל מה גיורא הזה הדליק אותי בזה שהוא אמר לי שמדובר פה בעיתון על זיונים. "בננות זה השילוב המושלם של פאלוס ובחורה בדבר אחד – זיון בטוח," ככה הוא אמר לי. מה יותר טוב מלהיות בננה? העניין הוא שכשאני קורא את התגובות שלכן, אני חושב לעצמי: כוס אמק! עד ששכנעו קצין כמוני לחשוף את עצמו בעיתון, ועוד אני מתחבא והולך מאחורי הגב של הדובר של הצה"ל, מוותר על התהילה וקורא לעצמי ר', בסוף הבננות הכפויות טובה יורדות לי על התחת. מה שאני אומר זה, מה יש?! לשלוח אותי למלחמה אתן יודעות, אבל לקבל את המראה השבורה שאני שם לכן מול הפרצוף אתן לא מוכנות לקבל, אה?! להלחם אני טוב, אבל כשאני מגיע הביתה לסופשבוע פתאום אני סוטה, רק בגלל שאני אומר את מה שכולם כבר מזמן יודעים, שהכל פה מחורפן על כל התחת. תזכרו עכשיו מה שר' אמר: "מי שלא מוכן להסתכל במראה השבורה עוד יקבל את השברים שלה לתוך הפרצוף שלו."

היום זה לא פעם. לפני כמה ימים ראיתי את הנאום של אריאל שרון לאומה. אמרתי לעצמי, הבנאדם צודק. צריך לקחת דוגמה מהאמריקאים האלה, כבר עדיף. היום זה זמן שצריך להתאחד בו ולא לפלג. היום זה זמן שאנחנו נמצאים תחת התקפה, ועכשיו אני מדבר בתור איש של מילה. הספרות נמצאת במלחמה. מתקיפים אותנו מכל הכיוונים: בריטני ספירס, האנסון, מעודדות צמודות וג'ניקאם. חבל לכם על הזמן. היום זה לא הזמן להתחיל לבקר יצירות ספרות חדשות שמתפרסמות. היום צריך לעמוד בצד ולמחוא כפיים לכל מה שמתפרסם, כי היום אנחנו בספרות צריכים להראות אחידות בשורות. דיונים זה מותר, אבל רק אצל שירלי. ברגע שהקבינט יוצא עם החלטה לפרסם משהו, אין טעם להתחיל לכבס את הכביסה בחוץ כדי שבריטני ספירס תרד עלינו כמו נבלה ותסגור לכולם פה את האתר אינטרנט הדפוק ותקים במקומו סטארבקס קופי. היום כשאני מפרסם יצירה, אפילו אם חיברתי אותה בדרך לשירותים, אני מצפה שכולם יעמדו בשורה וימחאו כפיים, ואני מבטיח לעשות את זה לכל אחד אחר מהצד שלנו. כי היום אנחנו במלחמה.

יודעים מה אבא שלי אמר לי כשהייתי בטירונות? אמרתי לו, "אבא, לא רוצה לשרת בצבא. רע לי שם, קר, האוכל מגעיל והסמלית יותר שמנה מלוצ'יאנו פאבארוטי. אני חוזר הביתה, אני הולך לעבוד בחברת מחשבים ולעשות יותר כסף מכוכבת פורנו."
ישבנו על הספה בבית של ההורים שלי בכפר שמריהו. שנינו ישבנו עם רגל אחת על הספה, נשענים על המשענת עם המרפק ומביטים אחד לשני בעיניים. אבא שלי, השיער האפור שלו כבר כמעט סיים לנשור, הביט בי ואמר, "אני נלחמתי בצבא והגנתי על המדינה בשביל שאתה תיוולד ושאתה תהיה בטוח. ובשבילך ובשביל המשפחה שלך אני נפצעתי. עכשיו בן, אני זקן, ואתה צריך לשמור עלי."
ואתם יודעים מה? זה היה הדבר הכי נכון ששמעתי בחיים שלי. וביום שהבנתי את זה, שאתה לא יכול לזרוק את האבות והמסורת שלך לזבל כמו שזורקים דג מסריח, הבנתי שאם אתה דופק את ההורים והמדינה שגידלו אותך, אתה בכלל לא בנאדם. חודש אחרי זה העליתי את הפרופיל והתנדבתי לשייטת.

יודעים מה הכי מעלה את הקריז? כשבחורה מדוקקת שנקינאית שתי דקות אחרי שמתחיל הסוטול של אחרי הזיון אומרת "קר לי," ולובשת את החולצה. למה מה זה? גבר שדופק רוצה לראות את הגוף של הבחורה ולא איזה חתיכת סמרטוט שהיא שמה עליה. בגלל זה אני אוהב בחורות ערומות או נודיסטיות. בשביל מה כל הבגדים האלה, בנות?! גברים רוצים לראות את הגוף של בחורה ולא כל מיני חתיכות אריגים הודים מקטמנדו. תורידו את הבגדים ותפטרו מהגישה, כי מי שלא מבינה את זה יכולה לעמוד בדיסקוטק עד סוף הערב עם כוס קוקטייל ושרשרת עדינה ולא תקבל זיין.

יודעים איך חברה שלי האחרונה ואני נפרדנו? היא הייתה החברה הכי רצינית שהייתה לי, 11 חודשים. יום אחד שכבנו במיטה אחרי הזיון. הבחורה גמרה שלוש פעמים במכה אחת, דגדגנית, נרתיקית ונקודתית. הכל היה בסבבה, מחובקים ומוכנים להרדם כמו גדולים.
פתאום לא הייתי בטוח אם צחצחתי שיניים. אמרתי לבחורה החברה, 'תגידי, צחצחנו שיניים?'
אז היא אמרה שכן.
אמרתי לה, "את בטוחה שזה לא היה אתמול?"
אז היא הדליקה את האור והסתכלה לי בפרצוף. "תגיד מה קרה לך?" היא שאלה, "נפל לך הבורג ונעלם מתחת למיטה?"
אמרתי לה שלא אבטיח ולא נעליים. אני לא סומך עליה. אני הולך לצחצח שיניים. באתי לקום, תפסה לי במרפק.
"צחצחת כבר, יה גנוב," היא אמרה, "תפסיק כבר. כנס איתי למיטה."
אני לבחורות לא מסרב, במיוחד שגם ככה אני לא כזה מת על צחצוח שיניים. אז נכנסתי חזרה. אבל אז עלה לי רעיון מטורף. אמרתי לה, "תארי לך שהייתי קם לצחצח שיניים וחוזר למיטה, ואז עוד פעם קם לצחצח שיניים, כי הייתי שוכח שצחצחתי, ושוב ושוב ושוב. תארי לך את זה. ואז הייתי רוצח אותך בלילה כי אני מטורף."
ברגע שאמרתי את זה התחרטתי שככה סתם סיפרתי לה על הדמיונות שלי. ידעתי שזו הייתה טעות. כי זה לא נעים ללכת לישון עם מישהו שאמר שהוא יהרוג אותך בלילה, אפילו בהיפותיזה ובדמיונות. בקיצור, הרגשתי רע. אבל מה שיותר גרוע היה שהבנתי שמהרגע הזה היחסים שלנו לא ישארו אותו הדבר. ידעתי שעכשיו היא מפחדת ממני, והיא מבינה שאם היא רוצה להיות בטוחה, אין לה ברירה אלא להרוג אותי הלילה לפני שאני הורג אותה. בסך הכל היא צודקת. זה מפחיד שמישהו אומר לך כזה דבר.
ואז התחילו להיות לי פחדים. אני, כשאני רודף אחרי מבוקש מס' 1 אני לא מפחד. אבל מה, אני כמו שמשון הגיבור – כשאני הולך לישון בלילה, אני חשוף בצריח, כמו שנקרא. חשבתי לעצמי מה זה הפסיכופטית הזאת? מי היא? התחלתי לחשוב שאולי היא תרצה לרצוח אותי בלילה.
ובכלל לא רציתי להרוג אותה. רציתי להגיד לה שתשכח מכל העניין, שאני אוהב אותה. אבל לא יכולתי, כי ידעתי שאם אני אדבר על זה עוד היא רק תתחיל לחשוד שאני רציני, ושאני מנסה להסיח את דעתה, וזה רק יחמיר את המצב. זה נורא שכאלה דברים קורים ביחסים, שהבני זוג מתחילים לחשוד בשני שהוא מנסה לרצוח אותם. בקיצור, חשבתי
פתאום שאם בנאדם נמצא עם בחורה שהוא חושד בה שהיא עומדת לרצוח אותו, כנראה שמשהו כאן לא לעניין. חזרתי לחדר ואמרתי לה שאני רוצה להפרד. הבחורה הייתה בשוק ושאלה למה. אמרתי לה שאני אוהב אותה אבל אני מפחד שהיא תהרוג אותי. היא בכתה. לקחתי את הדברים שלי והלכתי.

יודעים מה אני אוהב? בחורות שנקינאיות. זה לא שהבחורה חייבת לבוא מרחוב שינקין, אבל בחורה שנקינאית זה משהו באופי. הבחורות השנקינאיות תמיד מצחיקות אותי, הן בלתי צפויות, ויש להן מחשבות שאתה לא יודע מאיפה הן מקריצות אותן. פעם אחת כשחזרתי הביתה אחרי 21 יום רצוף שהייתי בצבא יצא לי להגיע עם האוטו לשינקין. נכנסתי לאיזה חנות לבדים הודיים והייתה שם מוכרת מתוקה כל כך, חמודה כמו קוקר ספאנייל. נכנסנו לשיחה, והבחורה למרות שהייתה בקטע של הסוטול, ואפילו שבאופן כללי אני אנטי שאנטי (וגם שונא את אנטי שאנטי הלהקה המחורבנת), מצאה חן בעיני מאוד. בקיצור, קבענו שאני אבוא לאסוף אותה בסוף המשמרת. בסוף המשמרת הגעתי, הייתי מאוד מנומס, ניסיתי גם לא לפגוע ברגשות שלה, כי אני מכיר גם שיש בחורות שינקינאיות שיש להן קטע רגיש כזה. נסענו אליה הביתה. בדרך אליה כשנסענו שמתי את הכף יד על הירך שלה. אמרה, "מה אתה עושה?"
אמרתי לה בקול הכי רך שלי, "את נראית לי חולה. צריך להכניס אותך למיטה. אל תדאגי."
הגענו אליה הביתה, תוך שעה וחצי היינו כבר אחרי כל העניינים, שכובים על הגב במיטה. חיבקתי אותה והרגשתי מאושר שבסבבה. פתאום הבחורה שואלת אותי, "על מה אתה חושב?" הכי אני שונא שבחורות מתקילות אותי בשאלה כזאת. האמת כי בדרך כלל אני חושב על איך שהייתי אדיר בזיון, ולא נעים להגיד לבחורה כזה דבר. אז החלטתי להתקיל אותה בחזרה.
"מה את חושבת?"
היא הסתכלה לי בעיניים וחייכה. ופתאום היא אמרה את הדבר הכי מוזר ששמעתי בחיים שלי.
"אני מפחדת שיום אחד המילים יאבדו את המשמעות שלהן," ככה היא אמרה.
כמעט נפלתי מהמיטה.
"מה זה?"
היא השפילה את העיניים שלה. נראה לי שהיא קצת התביישה מהתגובה שלי. אז הנמכתי את הטון.
"למה את מתכוונת, מותק? אני לא מבין."
"אני לא יודעת בדיוק. אבל תאר לעצמך שהמילים יאבדו את המשמעות שלהן. תאר לך שיום אחד נקום וכולנו נשכח את המילים, או שכל מילה תהיה משהו אחר. איך נדע לסדר את העולם אז?"
"אל תדאגי," אמרתי לה אז, "יש אנשים שדואגים לדברים האלה, מותק. והם לא ייתנו למילים לברוח לשום מקום. יש אנשים, שכמו שלוכדים פרפרים ושמים אותם דבוקים לניילון על דף של אלבום, ככה הם מדביקים את המילים שאין להן סיכוי לברוח. ולמה את חושבת יש מילונים?"
"למה?"
"שלמילים לא יהיה סיכוי בכלל לחשוב על להשתנות או להתחיל להתחזות למילה אחרת, או סתם להעלם, כי נמאס להם שיאמרו אותם ויעשו בשמם דברים."
היא נשקה לי את החזה.
"אתה כל כך מבין."
"אל תדאגי. אנחנו לא ניתן למילים לאבד את המשמעות שלהן."
אבל אז עבר חודש, לא ראיתי את הבחורה. ואז יום אחד נהרגו החמישה ילדים הפלסטינים האלה מה'מטען חבלה' שצה"ל הטמין. שמעתי את זה ברדיו חטפתי מטען חבלה בחזה שלי. מה זה 'מטען חבלה'? מה זה, אנחנו ארגון טרור או משהו? אנחנו עושים פעולות סטריליות, צה"ל לא מטמין שום מטען חבלה.
אותו הלילה לפני שהלכתי לישון התחילו להיות לי פחדים שהמילים באמת יכולות להתחיל להתבלבל להן איפשהו ולפני שנדע הן יכולות גם לבגוד בנו. פתאום פחדתי שמחר בבוקר אני אקום ולא יקראו לי ר' אלא ג' ואני אהיה בכלל ערבי, ולתל-אביב יקראו אום אל פאחם או רמאללה. גם כבר לא כל כך הבנתי מה ההבדל, ומה עוצר את זה שזה יקרה ויתהפך כל רגע. רצתי לחנות של הבדים ההודים באבן גבירול, אבל הבחורה שחיפשתי שם, כבר לא הייתה שם ובמקומה הייתה שם בחורה אחרת בשם אחר. שאלתי אותה אם היא יודעת איפה אני יכול להשיג את השניה והיא נתנה לי טלפון אבל כשהתקשרתי אמרו לי שהחליפו את המספר והתקליט ניתק לי בפרצוף.
אני עדיין הולך לשינקין הרבה ומקווה לפגוש את הבחורה הזאת, כדי לראות שהיא עדיין קיימת ושלא החליפו אותה באף אחד אחר, אבל באופן כללי אני אומר: בחורות משינקין כבדן וחשדן. זה אומנם שעשוע זול יחסית, אבל מבחינות אחרות הוא גם יקר.

זהו, אני אפסיק עכשיו להטריד אתכן. אני אמרתי את מה שהיה לי להגיד, ואני אפסיק להטריד אתכן. אני רק מקווה שאתם תמשיכו להטריד את עצמכם. כי כל עוד אתם תטריחו להטריד את עצמכם, אני חושב שהכל יהיה בסדר. כי בסך הכל זה מה שהכי חשוב בחיים. להיות מוטרד.

על החתום,
סג"מ ר', קצין מבצעים בשייטת


חלק ראשון

על הכותבת גיורא הוד

כשגיורא נולד ההורים הבינו מיד שהוא היה טעות. כשגיורא גדל, ההורים הבינו עם הזמן שאפשר ללמוד מטעויות, לכן בהריון השני אמא של גיורא עשתה הפלה. אומרים לגיורא שיש לו דמיון חולני. אבל מה אפשר לעשות כשהדמיון דורש את הסיפוק שלו? אומרים לגיורא שהוא דפוק בשכל. אבל מה נותר לעשות אחרי שדפקו לך את השכל, חוץ מאשר להיות דפוק בשכל? גיורא נולד ב1975 -. זו הייתה השנה העצובה בחייו. 'אבל מה נותר לעשות אחרי שדפקו לך את השכל, חוץ מאשר להיות דפוק בשכל?' (גיורא הוד, 1975). אני אוהב את כולכם!

104 תגובות

  1. אינדי_גו נערה אובדת

    (ויסלח לי המארקס על חילול השם, אבל עשו את זה לפני, ובאמת שלא מגיע לספר היפה שככה יזכרו אותו, עם סג"מ ר' המקשקש)

    בקיצור, איך זה שנהיה לזה פרק בית, לא ברור, כי מצד אחד חלק בית הנ"ל מרמז על התכופפות כללית והנמכת עוצמת הפרובוקציה (ואפילו רמתה של הפרובוקציה עלתה מזבל סוג דלת לזבל סוג גימל, שזו ממש עליה בדרגה ל-ר'), שאת זה אולי אפשר לייחס להתנפלות של הפעם הקודמת.
    אבל אז נזכר הכותב שבלי פרובוקציה זולה אין רייטינג, וכך הוסיף את "בנות שינקין…שעשוע זול יחסית" שזה לא באמת מספיק פוליטיקלי אינקורקט, כי בנות שינקין, בתור מגזר, נהנות מסטטוס שגם הכותב ירא משום מה לגעת בו, ורק מרפרף בהערצה סמויה ליד.

    ובעניין שעשועים זולים, יותר זול מלקרוא את החצי שעמומון הזה בחינם לגמרי באינטרטננט? (וקרוב לאורגזמה בדיוק כמו שההיא היתה, איי בט)
    וכן, גם אני רוצה להיות חייל בצבא ההגנה, כזה שאין לו מושג בכלל איך נראית אורגזמה, ובטח שלא מבדיל בין שלושה סוגים, ככה שההשתווצות בעניין התלת אורגזמה של השינקינאית נקראה כצ'יזבט שמביא חיוך לגלגני קל, לא יותר.

    אבל מה? ערוך יותר טוב מבפעם קודמת. (עדיין ארוך מדי). סו הלפ מי מארקס.

    • אינדיגו נערתנו האבודה והיקרה,

      ראשית לכל, תודה לך שהעלית אותי ברמתי לזבל דרגה סוג ג', אני מרגיש מוחמא ומאושר לזכות למחמאה כזאת מבננה שכמותך.
      עלי לציין שבמקור שם המאמר היה אכן 'אהבה בימי חולירע' כך שלמעשה לא חיללת דבר.

      עלי להבטיח לך שרמת הפרובוקציה לא ירדה בגלל תגובות הבננות הנזעמות, אני לא כותב פרובוקציות, הן ממש לא ענייני, אני אפילו לא יודע מה פרובוקטיבי (זה ממש לא בראש שלי) עד שהבננות נזעמות ואז אני חושב 'אולי הלכתי רחוק מדי?? אולי אני פרובוקטיבי?? '
      אבל שום פרובוקציה אינה מכוונת מצידי יקירתי, אני רק רציתי לכתוב לכם על הקצין ר' ואני מתחרט קשות על כך שלא מצא חן בעיניך ובזבז את דקותייך היקרות.

      והבהרה אחת אחרונה לנאבדת הטריה, לגבי בחורות שינקין. בתור בא כוחו של מר ר' באתר, עלי לציין שכשר' אומר שבנות שינקין הן שעשוע זול הוא מתכוון לאלמנט הכספי בלבד, ולא לשום אופציה אחרת ומפוקפקת.

      שלך,
      גיורא הוד

      • אינדי_גו נערה אובדת

        מעניין, בניקים האחרים שלך אתה יותר חזק בהבנת טקסטים. אני כתבתי שהפרובוקציה שלך היא סוג גימל. לסוגך לא התייחסתי, גם לא לסוג כתיבתך. וסלח לי שאני מדרגת את הפרובוקציות שלך, תחת הניק הזה והאחרים שלך, זה פשוט הדבר הבולט ביותר בטורים שלך. כמעט היחיד הבולט, בעצם. גם בתרגילי הומונימים/פסאודונימים יש לקחת בחשבון שאיכות בסיסית צריכה להישמר, ושהיכולת לשנות סגנון ולהעמיד דמות מספר משכנעת (מה שלא הצליח הפעם) היא לא מטרה בפני עצמה. למרות פסואה. בעצם, לא למרות אלא בגלל.
        אה.. ומזתומרת בחורות שיינקין הן שעשוע זול מהאלמנט הכספי? כאילו, נגיד יקר יותר "להחזיק" בנות מפלורנטין?
        אתמהה.

        • גבירת הטירה

          כי אין להן שוק ליד הבית. אולי בגלל זה.

          ושאלוהים יבוא מהר, כי דווקא מצא חן בעיני הקטע עם המילים ומטעני החבלה. בסך הכל, אנחנו אכן דור מזוין, ומי שלא – שירים את ידו. הקטע עם ה"נקודתית", לעומת זאת, מחכה להסבר דחוף.

          • הכוונה לנקודת ה-G, למיטב הבנתי (היה דגדגן, חדירה וכו' – זה מה נשאר). OK?

  2. אוף, איזה קשקשן!
    משום מה לאחרונה רמת הכתבות מתדרדרת פלאים. בננות – צריכות גלגל הצלה?

  3. המאמר המקורי היה יותר טוב. יותר מופרע. יותר מנותק.
    מזכיר קצת פרק של 'אוז'.

    • הכלבה המעשנת

      המממ…אתה מתכוון לחלק הראשון?

    • יותר מופרע?
      אתה קראת את הקטע שהוא שכח לצחצח שיניים, תמצא משהו כזה מופרע בחלק הראשון.
      החלק הראשון הרבה יותר מתאים לביקורת של הבנות הנבוכות,
      בחלק השני המסםר מטיל ספק בקיום של עצמו אבל לא באופן יומרני אלא דרך פעולה יומיומית שכולנו עושים בוקר וערב וחוזר חלילה…
      מנותק?
      נכון, אבל באותה רמה, במיוחד אם מסתכלים על זה כחלק א' וחלק ב'
      חלק ב' מזכיר סיפור דימיוני-בדיוני-עתידני בהווה וזה קצת יפה בעיניי.

  4. קהל היעד או ثرن رالس

    יקירי
    אתה משב רוח רענן, בננה זקופה וגאה, בחור יצירתי ומתוק
    אל תעזוב אותנו פן נתגעגע
    נשיקות

  5. אתה גדול !!

    צחקתי לאללה
    אני חושבת שהכל בגלל שלא נפלת באמת על שנקינאית….אתה מדבר ככה
    זה עם (-:

    בשמחות מותק

  6. גדול, גם זה וגם הקודם
    מכירים איך המיקרוקוסמוס נהיה, אם ממש עוצרים ומקשיבים, מטאפורה לתהליכים גדולים בהרבה?
    אז זהו.

  7. המבין עניין

    כמעט נרדמתי במשך הקריאה.
    תעירו אותי כשיהיה משהו מעניין.

  8. לא אמין ממי, לא אמין. קודם כל זה כבר נורא לא רלוונטי להודיע לעולם שבנות בעצם רוצות סקס. מזמן כבר הודענו שכן . דבר שני. לא ההייטקים החוורים ולא הגורילות בחאקי, מה שעושה לנו את זה באמת זה מי שיודע לחבק.

    עינת

  9. שיעמום קשה + בלבול עמוק + שום דבר מנומק להגיד + דחף חזק להתבטא בכל מחיר + אפס הבנה בעריכה + צורך אובססיבי להזכיר בחורות/זיונים/בחורות/זיונים (יש משהו בעולם, באיזשהוא נושא, שאפשר להגיד על בחורות צעירות והוא לאו דווקא קשור לזיונים?! אל תענו לי. באתר הפסיאודו פמיניסטי הזה בחורות הן קודם כל, לפני הכל ואחרי הכל יצורות מזדיינות. בשביל מה הן חיות אם לא בשביל זה?! ולא שיש משהו נגד זיונים. אבל כשמגזימים, זה חוזר כמו בומרנג ומצמצם את הקיום הנשי אתם יודעים למה.)
    בקיצור, טקסט דבילי.

    • אודליה היקרה,

      הקצין ר' ביקש ממני להתנצל בפניך על כך שלא נימק את דבריו בצורה מעוגנת יותר ובטיעונים לוגיים. כמו כן ביקש להתנצל על בלבולו העמוק, שקשה לו להבין כיצד נקלע אליו, במדינה ובתקופה כל כך הגיונית ופשוטה זו שאנחנו חיים בה.

      את יודעת מה? אני אענה לך בכל זאת. יש הרבה דברים שאפשר להגיד על בחורות צעירות שלא קשורים לזיונים. יש כל כך הרבה דברים כאלה, ואת יודעת מה, אם היית יודעת לקרוא במובן המלא של המילה, כלומר מעבר להבנת צורת האותיות וחיבורן למשמעויות סמנטיות קבועות בשפה, היית מבינה שבטקסט הזה, עד כמה שזה אולי יפליא אותך, לא נאמר, לא בחלק א' ולא בחלק ב', אפילו דבר אחד על זיונים, אבל נאמרו בו הרבה דברים על עניינים אחרים שמתחת לשמש.
      אבל לא כל כך אחד יודע לחיות בצד הסמוי של הטקסט, ויש אנשים כמוך שנידונו ללכת יומם ולילה בגיא הצלמוות המייגע של עולם המציאות המנוכר.

      אודליה, לפני שנעסוק בשאלה מה ההבדל בין פמיניזם לפסיאודו פמיניזם והאם יש הבדל כזה בכלל, הייתי רוצה רק לומר: פרובוקציה לא בבית ספרנו, אנחנו כבר השעינו אותה. פרובוקציה בבית ספרך. (והתאפקתי מעוד משפט, כדי שלא אואשם בפרובוקציה)

      ולכן ערב טוב לך,
      צהריים טובים וחיים טובים בכלל,
      גיורא הוד

      • כאן למטה, לא רחוק מתחתי, הציעה לך אלונה החכמה להתייחס לתגובות הקוראים כאל מראה המוצבת בפניך-אתה. מראה המוצבת בפני הדברים שכתבת.

        אבל מי אנחנו שנציב בפניך מראה?! אנחנו הרי פשוט לא מבינים את "הצד הסמוי של הטקסט"….חחחחח…. תרשה לי גיחוך עמוק. ולא מפני שצד סמוי לא עשוי להתקיים. אלא שלפני הצד הסמוי יש צד גלוי, והוא ראוי להתייחסות בפני עצמו. המשל צריך להיות ראוי
        כסיפור-משל בלי קשר למסר העמוק (יותר או פחות ) של הנמשל.
        ולגבי הצד הסמוי – נו, מאז פרויד אפשר להגיד כל דבר על כל דבר ולהאשים את האחר ב"חוסר הבנה". אבל בתור כותב הטקסט, חובת ההוכחה עליך.

        • אודליה היקרה,

          עם כל הכבוד, ואינני שולל כלל ביקורת על ספרות ואף מייחס לה חשיבות עצומה, הרי שמקומה של ביקורת מהסוג שניתן פה עד עתה בחייו של הכותב מצומצם לרמת המזערי. כותב שניזון מדעתם של הקוראים לא צפוי להרחיק לכת, לא במישור האומנותי, בכל אופן. הקוראים, כאשר אינם מבקרים היודעים מלאכתם, היינו, התייחסות לטקסט מתוך הנחות יסוד מסויימות ועבודה עם אמות מידה מקובלות בחקר הספרות, אינם אלא מראה של החברה (כלומר מראה של המראה שהצבתי בפניכם). חברה אשר כפי שמשתקף פה כעת מתגובותיהם של חלק מהקוראים, נמצאת במצב של הדחקה עמוקה ופחד תת מודע משתק, וזאת מעבר, כמובן, לחוסר יכולת מסויים להעניק ניתוח ספרותי רלוונטי לטקסט, באשר הוא.

          ומהו סיפור משל ראוי, אודליה?
          משפטך המופרך שככותב חובת ההוכחה של הטקסט עלי, הוא הפרחה אומללה המציגה בפנינו רק את חוסר ההבנה הבסיסי שלך ביסודות חקר הספרות.

          בברכה,
          גיורא הוד

          • אני חייבת לציין שבתגובות שלך כאן ניכר מאמץ רציני להרשים אותנו ככותב אינטילגנטי שיודע משהו על ספרות ועל חקר-ספרות… שוב ושוב אתה משתמש במינוחים אקדמיים, מתאמץ מאד להישמע שנון, אבל זה לא ממש עוזר לך… קודם כל, חבל שלא התאמצת ככה כשכתבת את הטקסט המקורי המופיע למעלה… ושנית, בעיני שלי, מה שכתבת למעלה זה לא טקסט ספרותי, ואם מתעקשים, אז זה טקסט ספרותי נחות.
            אבל אתה רשאי להמשיך לספר לעצמך ולמוקיריך שאתה סופר מחונן שפשוט לא מבינים אותו, ואף להתיימר לנתח את הגורמים לחוסר ההבנה. אם יש לך קהל, עלה והצלח. אני פרשתי. יש גבול לכל שיעמום.

          • אודליה,

            שום מאמץ ושום בטיח. את חושבת שהורדתי את מילון אבן שושן למענך מהמדף? מה את רוצה, שאני אדבר איתך בגובה העיניים? היינו, שאדבר כמו ר' הדמות הבדיונית.
            הייתי מאוד רוצה להמנע מזה, אך הרשי לי להעיר, אם מותר לי לרגע אכן להשתוות לדמויות דמיוני ולנקוט מדי פעם באמצעי תקיפה חזיתיים, שאת ייצור נאלח מאין כמוהו, המסוגל להביא אפילו אותי לידי קבס.

            טקסט ספרותי (נחות או לא נחות, ואני מוכל לקבל בשמחה את התואר נחות, אולם לא כתואר ערכי, אלא כמתאר תכונה אסתטית.) אינו אמור להשתמש במונחים אקדמיים. לכן איני מקבל את עצתך להשקיע יותר מאמץ ביצירה ובפחות בתגובות. פשוט אין קשר, גם לא להשקעה. ואם היית מבינה משהו, היית יודעת שלכתוב קללה מוצלחת זה לפעמים קשה הרבה יותר מלכתוב שיר שלם במקצב דקטילי.

            להיותי סופר מחונן לא טענתי, והקהל אינו מענייני.

            אני מברך אותך על פרישתך המעידה על חוש טיימינג מוצלח,
            גיורא הוד

          • גיורא, על אף שהמראה המנופצת היתה בדיוק במקום, ולא דקה מאוחר מדי, לדעתי, אינני מבינה מדוע הקוראים אינם יכולים לבקר יצירת ספרות? הם המבקרים האמיתיים, ועל היוצר/סופר לדעת להוציא את הביקורת הרלוונטית לו מבין שלל הביקורות. מבקרים, הבאים עם הנחות מסויימות, כבודם במקומם מונח, אך הם מקבלים יצירות ספרות חינם, בעוד שהקהל הוא הקונה והמפרנס יוצרים. ע"ע דובר קוסאשווילי, יעל הדיה, מיומנה ועוד ועוד…

          • לא אמרתי שאינם יכולים לבקר יצירות ספרות. לביקורתם יש בהחלט ערך במישור הכלכלי, כלומר יוצר שמתאים את עצמו לטעמו של הקהל עלול בהחלט לזכות להצלחה מסחרית גדולה יותר מזו של זה שמתכחש לטעם הקהל.
            ועם זאת מבחינה אומנותית יש לביקורת הקורא ההדיוט, לטעמי הפרטי בלבד (אם כי גם לטעמם של רבים וטובים אחרים) ערך זניח בלבד ברוב המקרים וזאת כמובן מבלי להפחית בחשיבותם של הקוראים, שלמענם ככלות הכל נכתבו הדברים (ואולם יש גם להבדיל ולומר, שלא על מנת להשביע את רצונם).

            בברכה,
            גיורא הוד

          • אריאלה רביב

            מה זה "קורא הדיוט"? הייתכן, שמבחינה אומנותית רק דעתם של מנחם פרי ומנחם בן (יאק) ועוד כמה מנחמים נחשבת?
            אני לא באה לטעון שעצם העובדה שרם אורן הוא סופר של רבי מכר הופכת אותו לסופר טוב, אני לא באה לטעון שבספרות מכירות מהוות מדד לאיכות, אבל היומרה הזו, לפיה רק דעתם של אנשים שספרות היא מקצועם נחשבת, מקוממת אותי.
            אפשר בשקט להגדיר אותי ה"הדיוטת" ספרות. כל הרקע האקדמי – ספרותי שלי מתמצה בחמש יחידות ספרות בבגרות. מצד שני, קראתי אי אלו ספרים, לדעתי פיתחתי טעם ספרותי מסוים. למרות העובדה שאין לי סמכות אקדמית לבקר, אני מרגישה שאני יכולה להעריך ולבקר טקסטים ספרותיים.
            עצם ההתייחסות לספרות כאל סוג של מדע מעוררת שעשוע. ספרות אינה עוסקת במשתנים מדידים אלא ברגשות. ספרות טובה תגרום לך להרגיש, לחשוב, תשנה דברים בהשקפת העולם שלך או תעסיק אותך זמן ארוך לאחר תום הקריאה.
            או כמו שמישהו יקר אמר פה לפני – הדבר היחיד שמסמיך אותך לבקר ספרות הוא לקרוא, עוד ועוד ועוד, עד שלומדים להבחין מה טוב ומה לא. בשביל זה, לא צריך לעשות את הספרות למקצוע.

          • אריאלה היקרה,

            על מנת לדייק בדברים. אינני, כפי שבוודאי העלית על דעתיך, לא מנחם פרי או מנחם בן (אני מסכים עם היאק, למעשה אני חש עצמי טוב הרבה יותר ממנחם בן). לרוע המזל, לא נקשר עדיין שום כתר ביקורתי וגם איני רואה את הזרים והמכתבים המברכים מתחילים לזרום לביתני הקט.
            ביקורת ספרותית היא ללא ספק זכותו של כל קורא ואף חובתו. אין לי ספק שאת עצמך פיתחת טעם ספרותי, ואין לי ספק שאף לכל קורא ולו זה ההדיוט ביותר, יש טעם ספרותי (טוב או רע זה עניין לדיון אחר).
            הנקודה עליה באתי לעמוד, באה בתגובה לאמירה שאני ככותב צריך להביט במראה שמעמידות מולי הקוראות שדבריי היו להם לרועץ. בתגובה להצהרה זו הגבתי ואמרתי שתגובותיהם של הקוראים ההדיוטים (וכאן אני מתייחס לתגובות בלתי מנומקות, חוטאות בחוסר דיוק, ושכתובת כותבן אינה ידועה) אינן ברוב המקרים בעלות ערך רב לכותב. עם זאת, כמובן שתגובות אלה יכולות להיות בעלות ערך רב בשל עצמן.

            אני בטוח שגם את אריאלה אינך מציבה לעצמך מראה כל פעם שמישהו כותב לך 'חרא כתבה'.
            לפעמים מישהו כותב משהו נכון, ואז אתה קורא וחושב ועושה חשבון נפש. ועל כל פעם כזאת יש 15 הידיוטים (ואשמור על צורה זו מפאת צחות הלשון החשובה לי כל כך לעיתים) שהיה להם יום גרוע ומה שעושה להם את היום זה להשתלח בכל מה שלא מלטף להם את האגו עד אורגזמה ישראלית מלאה שביעות עצמית.

            כמובן שאני קורא כל תגובה לגופה ומנסה ללמוד מכל תגובה. את התגובות הכנות והאמיתיות, שליליות ככל שיהיו, אפשר תמיד לזהות, את המטופשות, המרושעות והסתם בורות קל לזהות. למעשה קל עד כדי מבוכה. ושם אפשר למשוך בכתפיים ולהמשיך הלאה.

            שלך,
            גיורא הוד

          • זו הביקורת הכי מזויפת שקראתי בחיים שלי.
            אני ממש מרגיש זיפת, שיש כאלה אנשים מזויפים בעולם.

            נ.ב. אם במקרה טעיתי והביקורת היא אמיתית אז סליחה, באמת סליחה מכל הלב.

          • יקירתי,
            כאחת שהמקצוע שלה הוא כן ספרות והשכלתי הספרותית מסתכמת בחמש יחידות לבגרות ותואר בספרות, הרשי לי לומר שביקורת הספרות היא כן מדע (כן, מדע. מדע זה לא רק מתמטיקה או ביולוגיה) שלומדים אותו (גם אצל פרופ' פרי…) ועוסקים בו וכל הפובליציסטים שכותבים את דעותיהם (מנחם בן, שישמור אותנו אלוהים) לא עוסקים בתורת הספרות (כן, גם ספרות היא תורה, לא רק מה שירד מהר סיני) אלא כותבים את דעותיהם ובמקרה של בן הן חשוכות ומכוערות ביותר, אבל זה כבר נושא אחר.

            סליחה על התגובה הלא קשורה למאמר, פשוט זה נורא צרם לי הזלזול המטופש הזה בספרות, שהוא לא מקצוע ולא מדע. פוי על הבורות. אז כן, ספרות קשורה לרגשות ולאהבה ולהבנה. ולהגיד שזה לא מדע או לא משהו חשוב מזלזל בכל אוהבי תורת הספרות.

            ובנוגע למאמר, הוא בהחלט חיובי, אמנם הוא לא פאר היצירה, אבל נחמד ביותר. וחברים, תרגעו קצת. כולה מאמר מבדח ונחמד. אולי יש בו תובנות, אבל הן די שטחיות, אבל ביריעה זאת, קצת קשה להגיע לתובנות מעמיקות יותר מדי.

          • אריאלה רביב

            הללו הללו הללו!! ביום שאני אגיד שספרות היא משהו לא חשוב, אני מייד אחר כך אחתוך לעצמי את הלשון.

            ביקורת ספרות היא לא מדע. אין קריטריונים מדויקים, סורי.

            יכול להיות שמחקר ספרותי השוואתי הוא מדע, שחקר ספרות הוא מדע, אבל ביקורת? ממש לא. וכן, טעמם של הדיוטות נחשב, ואני אלך עוד צעד קטן קדימה – אני מכירה אנשים שהטעם הספרותי שלהם הרבה יותר טוב ומנומק משל אנשים שלמדו ספרות.

          • עידו הרטוגזון

            שלום לחברות,

            הרשו לי לפסוע צעד קדימה ולנסות לגשר בין הצדד החלוקים.
            אליבא דפיליפס, המרצה שלי לללינגוויסטיקה אנגלית באוניברסיטת קלן, שדיבר, לפחות כביכול, בשם הידע הכללי של הספרות והמדעים, הספרות אינה מדע במובן הקלאסי של המילה.
            השם הגרמני ללימודי הספרות – Literaturwissenschaft, כלומר, Wissenschaft 'מדע' בגרמנית, של הספרות – מרים פעמים רבות גבות בין התלמידים האנגלים באוניברסיטה. זאת משום שאף אוניברסיטה אנגלית לא תעלה על דעתה לקרוא ללימודי הספרות Literature Science. ופה ההבדל הוא בין מובן המילה האנגלית Science שמובנה מדע מדויק, לבין המילה הגרמנית Wissenschaft שמתייחסת לדיסציפלינה מסויימת או תחום ידע מסויים כמדע. הגרמנית מבחינה עם זאת בין ה- Naturwissenschaften מדעי הטבע, או המדעים המדוייקים, לבין דיסצפלינות שאינן חלק מתחום המדעים המדוייקים ולכן אינן מדע קלאסי באינו מובן המילה, כחקר הספרות (שבשפה האנגלית לעולם לא יתייחסו אליו כמדע).

            ומדוע אמר פיליפס את כל זה. כי לינגוויסטיקה בניגוד לספרות, מתיימרת להיות מדע עם תשובות מדויקות לשאלות מדויקות. ועכשיו זה מגיע אלינו, ואיך אנחנו בוחרים להגדיר מדע.
            כאן נפתח את המילון הנמצא ברשותנו (הווה אומר, מילון ספירבעריכת איתן אבניאון) ונגלה תחת הכותרת מדע: 1. לימוד שיטתי של תופעות 2. מכלול הידיעות על תחום מציאות מסוים המגיע לדרגה מספקת של אחדות והכללה. 3. דעת, חכמה, ידיעה.

            וכאן יהיה עלי בתור בורר שמינה את עצמו (אף על פי שתוצאות פסיקתי לא היו ידועות לי מראש) לפסוק כנראה לטובת זואי, שבהתאם להגדרה העברית למדע, זכתה בבכורה (ואאלץ לומר שאף להפתעתי).

            דרך אגב, סיפור יפה מאוד.

            בברכה,
            עידו הרטוגזון

          • סליחה ידידי היקר,
            למה זכייתי בבכורה הפתיעה אותך?

          • עידו הרטוגזון

            חס וחלילה, לא זכייתך היא שהפתיעתני, אלא שבאופן אינסטינקטיבי האמנתי שעם אריאלה הצדק. עם זאת, עם החיפוש במילון נגררתי לצידך שלך.

          • לעידו הנכבד,

            אין הנחתום מעיד על עיסתו.

            שלך, גלעד.

            נ.ב – אהבתי את "ארם נהריין".

          • טעם הוא משהו אישי ואת לא יכולה לשפוט אם למשהו יש טעם טוב או לא. אם טעם של מבקר ספרותי לא מצא חן בעיניך זה לא אומר שיש לו טעם רע.
            מבקרי הספרות לא אוהבים את רם אורן, אבל אני מכירה אנשים טובים וחכמים מאד שכן אוהבים אותו.
            ואם הייתי חריפה מדי אני מתנצלת. היה לי יום רע….

          • התגובה למעלה היא שלי,

          • אריאלה רביב

            בדיוק רם אורן הוא הדוגמא הנכונה.
            יש אנשים שחושבים שהפוסטר של "הילד הבוכה" הוא מלאכת מחשבת אומנותית, אז זהו, שהוא לא.
            כבר אמרתי קודם, כדי לפתח טעם בספרות צריך לקרוא המון, במגוון סגנונות, אחרי שקוראים כמה דברים ממש טובים, מבינים שרם אורן ודומיו יכולים להעביר את הזמן בכיף, אבל ספרות טובה? ממש לא.

          • אני לא אומרת שרם אורן כותב ספרות טובה, למרות שהוא בן אדם נפלא, אני לא חושבת שזאת ספרות "גבוהה".
            אבל, אני חוזרת ואומרת, טעם הוא משהו אישי, ואני לא בטוחה שהוא נרכש, ומה שאת אומרת זה שרק מי שאוהב לקרוא את בולגקוב או דוסטויבסקי הוא בעל טעם ספרותי משובח. ואת זה, גבירתי, לא יפה לומר!

          • עוד פעם, התגובה למעלה היא שלי, מצטערת, בלהט הכתיבה שכחתי לשנות את הניק.
            אז אני גם קטי.

          • אריאלה רביב

            אולי לא יפה להגיד את זה, אבל יש דברים שצריך להגיד למרות שהם לא יפים.
            אני ממש לא סנובית ספרותית, כן, יש דברים שאני לא אגע בהם, כי אין לי זמן, ואת המעט שיש לי חבל לבזבז על ספרים שברגע שאני אגיע לעמוד האחרון אני לא אבין מה קרה שם בכלל. אבל אני לא אוהבת רק סופרים רוסים או רק סופרות איטלקיות עגומות עלילה. (למשל את *ה* סופרת האיטלקיה עגומת העלילות אני ממש לא אוהבת, למרות שהיא מאוד נחשבת).
            טעם הוא בהחלט משהו נרכש. אם מישהו כל החיים יקרא רם אורן, הוא יחשוב שזו ספרות. אם תתני למישהו לקרוא עוד דברים, לאו דווקא מהז'אנר הזה, הוא יבין את ההבדלים בין ז'אנרים ספרותיים שונים, אולי יהיה לו יותר קל לקרוא רם אורן כי אורן לא דורש שום מאמץ, אבל התמורה של ספרים טובים יותר הרבה יותר מוחשית.
            אין מה לעשות, בדרך כלל ספרים טובים מכריחים את הקורא להתאמץ יותר יותר, ולא, אני לא אוהבת ספרים משוללי עלילה, סופר יכול להיות טוב וקריא.
            אני יכולה מאוד בקלות להנות מסרט אקשן, וקשה לשכנע אותי ש"איש ההרס" עם סילבסטר סטאלון ווסלי סנייפס הוא לא סרט מופת, אבל החוויה הרגשית או המחשבתית שסרט כזה נותן תהיה קטנה יותר משל סרט מופת.
            אותו דבר בספרות. וכן, אני בהחלט נגד הגישה של "הכל שווה". לא הכל שווה. יש דברים איכותיים יותר ואיכותיים פחות.

          • תראי, אני חושבת שזה דיון מעמיק שנורא לא קשור למאמר של גיורא, וחבל שאנחנו סתם תופסות מקום.
            אני אענה לך באי מייל.

          • אנחנו לא תופסות מקום אלא משפרות את הרייטינג, נא לדייק.

          • טוב, אז בואי נמשיך, כך סתם בשביל הכיף ושיפור הרייטינג והמצב רוח…
            🙂

  10. ועוד משהו: פרובוקציה>רייטינג>פרובוקציה>רייטינג>פרובוקציה>רייטינג… כמה אינטיליגנטי כבר יכול להיות המתכון הזה?

  11. לא קראתי את התגובות שלפניי. בפעם הקודמות הן לא היו אוהדות משהו, בוא נגיד שמחיאות כפיים כמעט ולא היו שם. יש משהו חורה בכל כך הרבה תגובות לא סימפטיות. זה הופך להיות אישי, איפושהו, בגלל העדריות שבדבר. אז לא קראתי אף תגובה, לא להיות מושפעת משום משפט שתפס אותי חזק, והנה אני כאן, נטו אני, נטו הדיעה שלי, בכדי להגיד לך ש:

    כשאתה בצבא, נלחם במיליוני אוייבים, אתה מגן על עצמך. אין דבר חשוב יותר מערך החיים, בין אם שלך ובין אם של החברים שלך. אחוות יחידה, מכיר?
    בזמן פעולה אתה לא באמת חושב על כך שאתה מגן על המדינה, הפטריוטיות מגיעה כשאתה מסיר את המדים, בדרך הביתה. וכשערך החיים הוא הראשון ברשימה, אתה לא באמת מתרכז בכמה קר, או חשוך או מפחיד. אתה נלחם עכשיו.
    כשחברה שלך פרושה במיטה אחרי ששכבתם, כשהנשימה מסתדרת, הלהטים נרגעים, ופתאום היא מגלה שקר לה, היא שמה חולצה. למה שלא תשים? קר לה, היא לא צריכה לסבול למען מטרה נעלה יותר, אין פה מלחמה וזה לא שדה קרב, אז מה העניין? ואיפה, אם יורשה לי, ההשוואה?!

    לא יודעת מה ניסית להגיד כשסיפרת על ההיא ש-"רצית לרצוח אותה" ופחדת שהיא תקדים ותהרוג אותך. דמיונות זה בסדר, גם אם הם מטורפים, כל עוד הם דמיונות בכלל. גם בחופשיות על המחשבות שרצות זה בסדר. אבל לקחת את אותם הדמיונות וליצור מהם מציאות, לפחד בגללם, להפרד בגללם… אתה מוזר.

    דבר אחרון וחביב, בקשר למראה שנראה לך כי הטחת בפרצופיי קוראיי האתר:
    למציאות אלפי פנים. חשבת על זה פעם?
    יכול להיות שאתה צודק, לא שוללת את זה, אני בטח לא זו שאקבע. אבל באותה מידה, יכול להיות שגם אתה יכולת לקחת חלק מתגובות הקוראים פה איתך.
    לפעמים, כשאנשים שמים לך מראה מול הפרצוף , אתה רק רואה את הורידים שלך מתנפחים מעצבים . לפעמים אתה רואה מישהו אחר לגמרי , וזה אולי סימן שהפעם אתה צריך את העיניים של מי שציב בפנייך את המראה .

    אלונה.

  12. קצת הומור עוד לא הרג אף אחד
    הוא רק שיפר את רמת החיים

    אני לא מבינה את הצורך לרדת לך לפרטים
    אבל אני מקווה לפחות שאתה נהנה מהרעש

    יופי של סיפורת!

  13. גאוני! פשוט גאוני! אני יושב בכורסת המחשב שלי ומשתין במכנסיים מרוב צחוק עד שהייתי צריך לסגור את דלת חדרי כדי שלא יחשבו אותי למשוגע. ואני עוד אחד שיצא על קב"ן מהצבא בגלל שלא סבל את כל החיילים האלה עם הסנטימנטים למדינה, שמוכנים לקרוע את התחת בקרבי. אבל אחרי שקראתי את שני החלקים בא לי להעלות פרופיל, לחזור לצבא ולהתחיל לירות בכל הערבושים כי נראה לי שאפשר להגיע לאחלה תובנות ככה.

    רק שלא תוריד פרופיל פתאום הא!? – אני ממתין בקוצר רוח לחלק ג'!

    ואני לא צריך להגיד לך לא להתייחס לכל הבננות הרקובות האלו שמנסות לרדת עליך, הרי אתה יודע שאישה מכוערת אין לה מה לעשות בעולם הזה מלבד להקיא את כל החרא שנאגר בה על כל מי שרק מופיע בדרכה… אחרי זה אל תתפלאו שאתן לא מוצאות מי שיקלף אתכן, הרי מי רוצה לאכול בננות רקובות? אני יודע שאתן מנסות להרגיע את עצמכן בידיעה שבננות שמשחירות ושלא נגעו בהן הרבה זמן אפשר לשים בסוף בבלנדר או להכין קומפוט… אבל אני רוצה להזכיר לכן שמי שעושה את זה הם בד"כ זקנים או קמצנים, וחוץ מזה זה עדין אוכל סוג ב'. אז קחו את זה לתשומת לבכן.

    • יא אהבל, לו ידעת איזה בננות שוות, יפות וסקסיות, אחראיות לקטילות שהוטחו כאן בגיורא הוד (בצדק מוחלט) היית בולם את פיך ולא מעיז לכתוב את הזבל שכתבת כאן, שבסך הכל מסגיר שנאת נשים וזלזול פתולוגי בבנות באשר הן. איפה העורכת?

    • סוף סוף! סוף סוף מישהו שמוציא לי את המילים מהפה ובצורה יותר טובה ממה שאני רציתי לעשות, מחאה נגד השינקאיות והמכוערות שתופסות תחת!

      אחי – קבל ח"ח!

      • קוגיטו, דרור – שקוף לגמרי שזה אותו כותב….

        • לא הבנתי ממה קוגיטו צחק כל כך.. גאוני?? כמה ספרים הוא כבר קרא שזה גאוני?
          והנחתי שהאחרון היה בגן, מפי הגננת.
          בהמשך התגובה, הבנתי למה היתה כפי שהיתה.
          תגובה מפרגנת? לכאורה.
          למעשה היא לא מחמיאה לאינטיליגנציה של הסיפור.
          לא הבנתי למה נתנו לכותב להוסיף חלק שני. כנראה שהמצב פה ממש גרוע ודל.

          • נכון. המשך התגובה שלו מסביר הכל. ("בננות רקובות…" "אשה מכוערת שמקיאה את החרא…" – שזה אומר חוסר יכולת מוחלט להתייחס לביקורת נשית בצורה עניינית. אם נשים כותבות ביקורת לא מחמיאה – כנראה שהן מכוערות…. או רקובות… )

          • ואם ננסה להיות שיוויוניים לרגע, אז לפי ההגיון הזה – שנשים שכותבות ביקורת קוטלת הן "מכוערות שמקיאות את החרא" –
            איך בדיוק נראה גבר שכותב ביקורת קטלנית כזו על נשים?
            אולי זה הוא המכוער שמקיא…
            (את שנאתו המוכחשת לנשים? את חוסר היכולת להתמודד עם ביקורת נשית?)

        • כוסית-עולם, החור של התחת שלי – שקוף לגמרי שזה אותו דבר…

          עורכת? איפה העורכת? ע-ו-ר-כ-ת??

          כוסית, תראי איזה יופי את מאששת את דבריו של קצין ר': לזרוק עלינו זבל אתן יכולות אבל כשאנחנו מציגים בפניכן את הזבל שמשתקף מהמראה השבורה שהבבואה המכוערת שלכן מופיעה בה, מה אתן יודעות להגיד? – עורכת? איפה העורכת? ע-ו-ר-כ-ת??

  14. יש לך דימיון מאוד פורה מה אני יכולה להגיד….
    את האמת שאתה אפילו לא שווה את זה שאני יקליד את מה שאני חושבת
    אז לא משנה…

  15. חידרוני להפליא.
    אני מתייחס לסיםור כולו אבל בעיקר לקטע של הציחצוח שיניים,
    לכל הקוטלים והקטלניים למינהם לקרוא שוב את הקטע הזה.
    בקשר לכל השאר…
    התגובות, עד כה, סותרות.
    השאלה היא: למה אנשים מפחדים מסתירות?
    תשובה: כי משהו עלול להשתבש?
    אבל שום דבר לא חייב להשתבש,
    פשוט צריך להחליט איך מתייחסים לזה;

    אישית:
    אני אהבתי, אבל אני זה לא דוגמא

  16. זה לא מאמר זה, זה פרוזה של ממש נוסח ע. הלל או ימי ציקל"ג! מר הוד הוא אמנם ציניקן לא קטן וידיו משתלחות ללא רחמים בפרות הקדושות של הקנון הישראלי אולם, אין פה רוע. גיורא זה, אינו בא לתקן את העוולות או אלא פשוט לסדר אותן בצורה חדשה, עניינית יותר וקלה יותר לעיכול. אין לי ספק שאכן, בקיאות ברמות הגבוהות ביותר של החי"ר יש לו לבחור ולא היתי מטיל ספק בהיותו קצין בשייטת בעצמו ו לפחות בשלדג או ב5707. אך דבר אחד אינני מסוגל לקבל, "אנטי שאנטי" להקה גרועה?
    באמת, גיורא, אכזבת אותי.

  17. קודם כל אני חייבת לומר שהמאמר מצמרר, והפנים שלנו אכן השתקפו מבעד למראה שהוצבה מולינו והציגה אותנו במלא כיעורנו. אלונה יקריתי, הפנטזיות בנוגע לרצח החברה פשוט נועגדו להבהיר לנו את זה שהצבא דופק את הלוחמים שלנו כל כך חזק עד הופכים ליצורים פרנואידים נגועי תחושת רדיפה חזקה והם מוטרפים מדי אפילו מכדי לקיים מערכת יחסים נורמאלית. יש כאן מטפורות נהדרות, משל מצויין ודימויים נהדרים. כל הכבוד.
    ודרך אגב לכל הפמניסטיות שעסוקות כל כך במלחמה עד שהן לא מבינות שהזיון כאן הוא כל כך לא הפואנטה, הוא בסך הכל עוד דרך להציג את המציאות המעוותת בה אנו חיים. עד כדי כך קוראי בננה טפשים? כל כך קשה להבין את מה שברור כל כך? לא צריך להיות בעל דוקטורט לספרות כדי להבין את מה שקופץ לעין ישר מהמאמר הזה.

  18. אתה בטוח שאתה בשייטת
    נראה לי שאתה בסרטים רעים שחבל על הזמן
    קצת מפחיד אותי לחשוב שאתה שייך לצפרדעים
    המגינות על המולדת- במסווה של קפקא ארס
    לא ברור בכלל
    זיונים
    בננות
    רצח
    מה

  19. לכל השינקינאיות ודומיהן שנעלבו,
    ברור שאין כאן (לדעתי) שום כוונה להתנצחות פרובוקטיבית.
    הרי על אף שהן מחבר הכתבים והסיפור עצמו הם בדיוניים, הרי דמויות כאלה כגון ר',
    לא רק יכולות, אלא אפילו מוכרחות להתקיים בחברה שלנו, אם נביא בחשבון את הנסיבות שבהן בכלל התגבשה החברה שלנו.
    אירועים מסוימים בחייו (גם אם מוקצנים עד כדי גיחוך) חושפים בפנינו את ההתמודדות של אחד מנציגי הדור שעודנו חי בקרבנו, והתמודדותו עם תשוקות כמו אלימות ומין תוך כדי בניית ביטחון עצמי מופרז למרות חששותיו בשני התחומים ולעיתים בשילובם.

    • לא נראה לי שהניתוח הכביכול מעמיק
      מתאים למר ר'

      • לא ולא!
        בננה נבונה רשמה למעלה שפרובוקציה גוררת רייטינג, היא צודקת, תגובת פרובקציה שיטחית היא בהחלט חלט מרכזי ביותר מס"כ התגובות כאן. גם זו שלך.
        אם אתן רוצות לדון בטקסט כטקסט ולא כפרובקציה בבקשה, זה יהיה שינוי מרענן, אבל תרשמו אותה בשם מה שקרוי "אינטיליגנציה נשית" ותפסיקו לבכות על פרובקציה ובו בעת תגבירו אותה, אנא השאירו לנו, הגברים את הדימיון שאכן קימות גם נשים שאינן טפשות בעליל!
        תודה.
        סרן ר.ע.
        5202345
        יח' 767

      • ה 'כביכול' היה לא במקום

  20. עברתי על המאמר הזה במסגרת תורנות אינטרנט (איתור גורמים עויינים המעבירים מסרים חתרניים) והחלטתי שאסור להשאיר אותו ללא תגובה. כבר הרבה זמן נדמה לי שחל פיחות בדימוי הציבורי שלנו, הגברים המסוקסים של שירות הביטחון. בעיקר בגלל כל מיני גיורא הודים כאלה, שמוציאים לנו שם רע. במציאות, אגב, הכל בסדר. בנות עדיין נדלקות מהילת המיסתורין, תאמינו לי.
    אבל, כמו שהיה אומר פעם ג' חלסטרה, מה זה החרטא הזה? לרצות לרצוח את זוגתך אחרי זיון? סלח לי, חמודי, אתה מבצעי כמו שעמרי שרון שעיר. אחרי פעולה, וכמו שאתם יודעים לא חסרות לנו כאלה לאחרונה (ואני לא מדבר על על תורניות אינטרנט שזה צ'ופר, בשביל לנוח) הדבר האחרון שאני רוצה זה להרוג. כשאתה מגיע למיטה אחרי סיכול ממוקד שעלה יפה אתה רוצה לחגוג. מה, השתגעתי להביא עבודה הביתה? הבעיה היא שאהבלים כמוך, שמפיצים רעיונות מעופשים שנולדים במוח נטול דמיון, מוציאים לנו שם רע וזה לא מוצא חן בעיני. אז רק לידיעתך, אני יודע מאיזה מחשב נשלחה ההודעה, ותאמין לי – לא כדאי לעלות לנו על הכוונת. ואתן בנות – אם חשקה נפשכן בחום ובביטחון, אל תהססו להיכנס למיטה עם מישהו מכוחות הביטחון. אנחנו יודעים את העבודה. מי שחדר פעם אל מעבר לקווי האויב, יידע לחדור לכל מקום

  21. מוזר, בתור קוראת אדוקה אך דוממת של החומר באתר, זו פעם ראשונה שהביקורת של האמזונות הגדולות פה לא קלעה לדעתי. ובאופן עקרוני הרי דעתי, כמובן,היא כאסקופה הנדרסת,ןבכל זאת.
    כתוב יפה, מעורר עניין, מחובר להפליא לטירוף ולחוסר המוצא סביבי. ואולי, אם משהו היה צורם באיכות הכתיבה, זו בדיוק הצרימה שמעבירה את המסר.

  22. גיורא חביבי,

    אתה בהחלט מפיח רוח רעננה במקום העייף הזה, ומצליח לסחוט
    ציחקוק או שניים לצד הרמת גבה וקימוט מצח. בקצרה, אתה עושה
    את מלאכתך נאמנה ומרוויח את לחמך ביושר. מעידות על כך
    התגובות הצדקניות והנזעמות המתפרסמות כאן.

    יחד עם זאת, השתדל נא (אם אפשר) להמנע מתקיפה חזיתית על
    רקע אישי. תגובה מעין זו שהופנתה לאודליה ("את ייצור נאלח מאין
    כמוהו, המסוגל להביא אפילו אותי לידי קבס") אינה מוסיפה לך דבר,
    אף מקרבת קירבה בלתי נעימה את הקצין המיתולוגי ר' אליך, יוצרת
    כמעט זהות אחת (מרתיעה משהו) בין השניים.

    לגופו של עניין (ולגופותיהן של השיקינאיות) – אתה מצליח לכרוך
    דמיון פרוע במציאות מבהילה, לסחוט מאיתנו צחוק בריא באמצע
    סרט הבלהות.

    המשך במלאכת הקודש.

    • הוא נורא משעמם, ולא חדשני מקורי או חתרני.
      תגיד לי אורח, איזה ספרים אתה קורא?

      • ב יקירתי,

        לא נראה לי שגיורא זקוק להגנתי, ולכן לא אנמק
        לך מדוע נהניתי (כמו אחרים) מכתיבתו. דרך
        אגב, אשמח אם תפני אותי לכותבים/ות כאן
        שבעינייך הם "חדשנים, מקוריים או חתרנים".
        יתכן שהמקום שוקק אך ורק עילויים ספרותיים,
        ואני – קצר רואי שכמוני – טרם הבחנתי בגן
        העדן (החדשני, מקורי או חתרני).

        ואת ב יקירתי – איזה ספרים את קוראת?

        • לא צריך להיות עילוי ספרותי, אבל גם לא כל כך גרוע. לא היה לי נעים לקרוא. לא זרם.
          מה שחורה לי כל כך הוא שכתיבתו הלא מושכת והבוטה בלי כל חן
          מפורשת ככתיבה בעלת איזשהו מסר נסתר וחשוב, שגם הוא (לפי פירוש הקוראים)
          איננו חידוש גדול במיוחד.
          וכן, יש פה כאלה שכותבים יותר טוב. אילה בר למשל, ועוד כמה שאיני זוכרת.

          (אגב, אהבתי את היקירתי.. משעשע אותי ותסלח לי אם לא אחזיר לך באותה המטבע)

          • ב יקירתי,

            כתיבתו של גיורא אינה ורחוקה מלהיות פנינה ספרותית.
            לזכותו יאמר שהיא מעולם לא הוצגה ככזו. גם הרעיון
            והמסר לא מתיימרים להיות מקוריים במיוחד או "חתרניים"
            (מאיפה באת עם הניסוח הזה?) מה שלא צריך להפריע
            להנות מהכתיבה והעקיצה שבצידה.

            זכותך המלאה היא לא להנות ממנה, אך במטותא
            ממך – אין צורך וממש מיותר לגלגל עיניים או לעפעף
            קשות רק משום שאחרים נהנו ממנה.

            חורה לך, וכו'. חבל על האנרגיה, ב. החיים קצרים,
            המלאכה מרובה והתור לקולנוע ארוך מתמיד. קחי
            שלוק אוויר ונסי לא לקחת הכל באופן כה אישי.

            שמחתי לשעשע אותך ב"יקירתי". אחרי הכל אין
            דבר שישמח את לבי הקט יותר מאשר לשעשע
            אותך, ב יקירתי. אני תקווה שאת שלמה עם העובדה
            שאני משועשע לא פחות…

    • אורח מזדמן ויקר,

      תודה על המחמאות.

      בנוגע לאודליה. אתה צודק במאה אחוז. פשוט לא הצלחתי להתאפק.

  23. בבקשה להרגע כולם. לא גיורא ולא ר' הבדיוני לא קצינים, לא בשייטת ולא אבטיחים. מה שקשה לי להבין הוא את שצף התגובות הנזעמות למאמר(?) חביב, קצת הומוריסטי (לא, לא השתנתי במכנסיים ולא סגרתי את הדלת) ולגמרי חלבי. אם זאת פרובוקציה בעינכן, אז אני לא יודע באיזה קופסת צמר גפן אתן חיות. וקשה לי גם להבין את ההתעקשות להצמיד את דעות הכותב למילה הכתובה. זה שמישהו כתב משהו, לא אומר שהוא באמת חושב ככה. זה מה שיפה בכתיבה, שהמקלדת מסוגלת לספוג ה-כ-ל ! אתה מסוגל להביע דעות שאינן שלך, ללבוש דמות שאינה אתה, לשקר, לרמות, להצחיק, לנאץ ולפרגן.
    סך הכל גיורא – היה בסדר גמור!

  24. אביגדור גרייבר

    כשהנשק שמוצמד לכתפו הוא נוסחאות ויטגנשטייניות, שעליו כוונת דרכה ר' בוחר את משחקי השפה בהן הוא מתכוון להשתמש, ועל גבו מכשיר קשר אשר בעזרתו הוא מדווח לבננות את כל שמתרחש. אך הבננות בבור הפיקוח אינן מבינות דבר, דיווחיו של הקצין ר' נשמעים להן כפיטומי מילים בעלמא, וזאת למרות שהכדור הראשון שנורה מנשקו של ר' נתכוון למטרה כה ברורה, וכה קרובה לריאותינו; ג'וינט הוא ג'וינט בכל העולם אך רק רמות השיח עושות את ההבדל בין אמסטרדם למזרח-התיכון.

    כן, הספרות במלחמה, אך הספרות זה הכל. אין מי שמסוגל היום על בריטני, להילחם יהיה חסר תועלת, אז עושים מה שאריאל הציע – מצטרפים לאמריקקים, מרדדים מעט את השפה, כפי שהקצין ר' עושה כדי שהבננות בבור הפיקוח אולי סוף-סוף יבינו אותו.

    ואומנם מספר בננות חכמות יחסית, הצליחו להבין. הצליחו להבין ששתי מלים מזדיינות שאמר אבא של ר', החזירו אותו למפקדת השמנה שצעקה לו אופרה באוזן, אופרה שלא הפסיק לשמוע גם בחדר המיטות בבית.

    לפתע הקצין ר' נאלץ להתמודד מול האויב פנים מול פנים, כמו איזו סצינה מכלבי אשמורת. ואז ר' נכנע, כי הוא יודע שכמו שהוא עכשיו אורב לאויב שממולו, מאחוריו אויב דומה אורב לו. וזה מעגל שאי-אפשר לצאת ממנו, מפני שלעולם לא ניתן למלים לאבד את המשמעות שלהן, אלא רק נותר לנו לארוב להן, לשחק עמן, ומה יותר כיף מזה?

  25. אגב,
    מה זה "לשלוח אותנו למלחמה אתן יודעות …"
    המלחמות הן יוזמה נשית?
    ומה קורה כשנשים רוצות להיות לוחמות? הרי גברים שוביניסטים הם הראשונים להתנגד.
    גברים שיוויוניים הם אלה שלא מרגישים מאויימים ואיפשרו את זה בכלל (ועד היום השוביניסטים בחבורה לא סולחים להם.)
    ולאורך ההיסטוריה, גברים שיחקו במלחמות כי היה מי שישאר מאחורה וישמור על הילדים שלהם.
    ונשים לא משלמות מחיר על מלחמה? אלמנות, אמהות שכולות, זה לא מחיר נשי?
    בקיצור, להגיד "לשלוח אותנו למלחמה אתן יודעות…" זה פתיח קטנוני ומעוות מלכתחילה.

  26. ר' קצין בשייטת

    —-סודי ביותר—סודי ביותר—סודי ביותר—

    שלום לכולם,

    גיורא הוד הבנזונה הזה לא אמר לי שיש באתר הזה כל כך הרבה בננות בונבוניות וחמודות. אני לא יודע איך זה, אבל אני תקוע כבר 16 יום בבסיס ורק מלקרוא את כל התגובות הנשיות שלכן נעמדות לי בדמיון ירכיים, ומותן ותחת ואני כבר נהיה חרמן.

    איזה חיים, זה לא חיים ככה להיות תקוע פה במוצב ברצועה כל היום. אבל מה, מישהו צריך לעשות את העבודה, ובגלל שאני יודע שמישהו צריך לעשות את העבודה אני כבר אומר שעדיף שזה יהיה אני, כי על השאר אני לא סומך בכלל.

    גיורא הוד החרא הזה התקשר אלי היום מהבית שלו באפקה ואמר לי שמאז ששלחתי לו את המחשבות שלי הוא לא יכול לישון בלילה, הוא כל הזמן חושב שהוא חייב להצטרף לשייטת ולהיות גבר. 'רק ככה מגיעים הזיונים' ככה הוא אמר לי. ועוד הוא אמר 'סתם דפוק להיות חנון. הכי טוב לשמוע ג'ון זורן.'

    אני חושב שהוא נדפק על כל השכל, אבל רציתי להגיד לכם משהו אחרון לפני שפוגע בי כדור, ומעלים אותי על האלונקה ואני גומר בבית החולים הדסה.
    רציתי להגיד לכם משהו על הספרות היום.
    ספרות היום אפשר לכתוב רק בקללות. אין! זה עובדה! אני לא יודע אם זה קשור לפוטוריסטים למיאקובסקי, לבוקובסקי או לאיזשהו ממשפחת הסקים בכלל. אני רק יודע שאם תבוא היום עם השפה הגבוהה שלך, אתה תגמור בזבל יחד עם שלוש ערבושים ממושקפים שגמרו תואר ספרות עברית באוניברסיטת אום אל פאחם.

    כל מי שכותב שפה גבוהה הוא משת"פ!

    ותזכרו את זה טוב, רק בקללות אפשר היום לדבר. תזכרו מה שר' אמר, מי שרוצה שיקשיבו לו, חייב לצעוק עד שיקרע את העור תוף של השני. בעולם של עידן בין לאדן, אין כבר זמן לדבר, יש רק זמן להכות. אבל מה שטוב זה שיש לנו את כל הזמן שבעולם להכות.

    אני אוהב אתכן בננות. אני כבר מרגיש אחת מכן. אתן משעשעות אותי מאוד. אתן מזכירות לי את הבנות של שינקין. וואלה, יכול להיות שאני עוד אקפוץ פעם לביקור, בינתיים אני צריך לצאת מהמוצב ולירות קצת לכל הכיוונים, מקווה שלא יפגע בי מישהו, כי יש היום שתיה.

    ר' קצין בשייטת

  27. כתיבה מצויינת. סיפור מצמרר ונוגע ללב.
    הלוואי שהיה אפשר לומר: "ניקוי ראש", אבל את הראש כבר לא ממש אפשר לנקות כי, כאמור: היום זה לא פעם.
    אני מזדהה, לאורך ולעומק, עם כל התגובות שכתב "אורח מזדמן".
    אנא, קראו אותן שוב לפני שאתן באות להגיב על סיפור נוסף של ר'.
    אשמח לקרוא עוד.

  28. האצבע הייתה מהירה מדי על ה"לשלוח תגובתך". אז הנה עוד משהו:
    הסיפורלא רק מצמרר ונוגע ללב – הוא גם מצחיק. כן, מצחיק ונפלא ואבסורדי וחמוד ומהופך וכל כך קולע במהופכות הזאת.
    תן עוד!

  29. מה אתה חושב לעצמך, הא?
    שאתה תבוא לפה עם כל הקללות שלך ותשנה את סדרי העולם שלנו,
    שכלנו נבקש ממך שתסתכל עלינו טוב טוב ותקלל אותנו עד שאנחנו נחשוב שאנחנו מתות.
    אתה פסיכי, וכל מי שאהב את הסיפור הזה הוא גם פסיכי.
    וגם הבנות שמנסות להתנשא כל הזמן כדי להראות מי הבוס מוציאות אותי מדעתי.
    לא כל הבנות הן כאלה.
    זה נכון שלבנות יש כל מיני חשקים ושגעונות אבל כולם ככה גם בנים וגם כלבים וגם דגים.
    אל תשכח שמבחינה ביולוגית לבנות יש תפיסה שונה של בנות מינן מלבנים של בני מינם ולכן רב הבנות הן חסרות ביטחון באיזה שהוא מובן אבל זה רק במובן הצר של המילה,במובן הרחב עדיין אין שום הבדל.
    מאיפה אתה מביא את כל התפיסות שלך?
    מאיפה זה?
    בנות מסוגלות להיות כמו בנים אם הם היו יותר כמוהם ולהיפך.
    זה נשמע חסר משמעות אבל זה לא.
    הסיפור הזה מוזר ומעניין, אבל אני לא ימליץ עליו.
    הסיפור הזה גם חולני וזה לא בנימה האישית.

  30. ר' אחי, בגלל שכל-כך התלהבתי מהגישה שלך הלכתי לנסות ולראות אם היא עובדת. תמיד היתה לי ההרגשה שכל הבנות משחקות אותה רוצות מישהו רגיש אבל בתחלס כוח זה מה שהן מחפשות. אז אמרתי לאחותי שעובדת כמאפרת לטלוויזיה שתביא לי אקדח ונרתיק מזויפים מהעבודה שלה כדי שאני אוכל להתחזות לקצין על אזרחי. למחרת הביאה לי צעצוע בצורה של גלוק שהשתמשו בו בסדרה "המוסד", לא האמנתי שאני אשכרה מחזיק את האקדח שהחזיק השחקן ההוא, מה-שמו.. אקיצר אתמול אני הולך לפאב עם טי-שירט לבנה צמודה והנשק בולט לו ככה יפה מהחגורה. אני מגיע למקום וישר מזמין אותה בטובורג ובצ'ייסר כמו אחלה גבר, למה אחרת אני נשאר רגיש ופונה לבחורות כאילו שיש להן כבוד. פתאום אני קולט שבפינה עומדת לה כוסית אחוש-חוש-שרמוטה, רזה עם שדים גדולים כמו שאנחנו אוהבים וכמו שאין כאן לבננות הרקובות. ומה עוד אני קולט? – שכולה אומרת בוא וזיין אותי חזק! אה! אה! כן! אהה! במסווה של ילדה טובה, בתולה, עם כבוד למנוש שלה עאלק.. אז אני הולך לקראתה, ואני הולך קצת מצחיק למה אני רוצה להדגיש את מותן ימין שם מציץ לו האקדח כמו איזה שטינקר. אז אני מחדיר לה מבט כאילו אני מתרכז דרך כוונת של רובה צלפים ובלי לחשוב פעמיים אני מצטט אותך גבר, אני עושה לה: "חמודה, אם לא תראי לנו קצת מהשדיים היפים שלך את תישארי כל הערב עם כוס הקוקטיל והשרשרת העדינה שלך ולא תקבלי זין." גבר אתה לא תאמין אבל היא השפיכה ניטים מרוב צחוק, נראה לי שהיא היתה שנקינאית למה מה היא אומרת: "יוהו, איזה משפט התחלה מגניייב…" הייתי המום! החרא הזה עובד אני אומר לעצמי! ישר אני מרביץ לה שקרים על שאני קצין בקרבי ושאני ברגילה עכשיו, מחפש לאיזו בחורה להביא בראש לפני שאני חוזר לאנוס את הערבושיות בשטחים. נתתי לה למשש את הגלוק – אמרתי לה שבאקדח הספציפי הזה השתמשו במוסד במבצע החיסול של המנ-מניאק ההוא, מה-שמו.. כבר יכולתי לראות את הזלג שירד לה מהכוס על הירך, אקיצר תוך חמש עשרה דקות-זוז היא כבר מצצה לי באיזו סמטא. בטח אם אתן בננות רקובות הייתן במקומה הייתן אומרות "איכס איזה מגעיל, איפה העורכת של הפאב?.." וככה הייתן נשארות בקערה מעלות כתמים שחורים, אבל בעצם מי היה פונה אליכן בכלל…

    גדול אתה ר', חיזקת את שחשדתי תמיד. הלכתי, ניסיתי ו- ואלאק אתה צודק.

  31. נמרת חברבורות

    תמשיך, תמשיך להטריד…
    אתה גם יכול להרשות לעצמך לסננן תגובות לכל ה"מבריקות" למיניהן.
    …"שבני הזוג מתחילים לחשוד בשני שהוא רוצה לרצוח אותם"… מעולהההההה….
    כל החלק של הציחצוח שיניים, מבריק!
    בכלל, אני מחבבת את הדימיון שלך מאד.

    חוץ מזה , ישר באים לי געגועים לרפי מ"לא שם זין" שר' הוא גירסה הרבה יותר בוטה שלו.
    ואת רפי של דן בן אמוץ אני הכי אוהבת.

  32. אהבתי , למרות שההקשרים לא כל כך ברורים ,יש משהו ב"קצין " הזה

  33. אני מתגעגעת למיקי יובב

  34. שניצל וינאי

    עושה רושם כאילו מישהו נלחץ מהביקורת והזעיק את כל השכונה לבוא לסנגר עליו….

  35. אתן אשמות… המצב חרא, יש אינתיפאדה, חיים רומנטיים בצל האינתיפאדה? קודם אתה מבהיר שהמראה השבורה היא *שלכן*… *מולכן*… *מראה אתכן*…. אתה לא חלק ממה שמופיע בה??

    • עידו הרטוגזון

      נראה לי שהטקסט נכתב ממודעות גמורה לזה שהקצין ר' הוא אחד השבבים הראשונים במעלה בזכוכית השבורה הזו.

  36. אמממ… אני לא יודעת איך לבשר לך את זה בדיוק, אבל מילים מסויימות איבדו את המשמעות שלהם כבר מזמן.
    קח למשל את המילה- פיגוע
    היום לעומת פעם אנחנו מתייחסים לזה בהרבה יותר קלות ראש (לצערי)
    כמו למשל שאתה משתמש בקללה מסויימת, שאמורה להיות הקללה הכי הכי שלך
    … בשלב מסויים היא כבר לא
    היא פשוט איבדה את המשמעות שלה מרוב שמשתמשים בה

  37. איזה דפק – המעברים חדים מידי…למה בכלל לעשות את זה לעצמך, אפשר להתחמק מכל הג'יפה !

  38. כל מה שאני יכולה להגיד זה שהמאמר הזה עשה אותי באמת רטובה. קראתי אותו חמש פעמים ואוננתי אחר כך לפחות שמונה פעמים. שכבתי על המיטה שלי בחדר לבד, וחלמתי שגיורא ועוד כל מיני גברים אמיתיים משפיכים לי על הפרצוף את הזרע החם שלהם, אחרי שכולם דהרו בתוכי בפראות. אח… היה כל לכך טוב. תמשיך ככה, גיורא. אני מוכנה למצוץ לך ולעוד ששים גברים אחרים בוזמנית. ואני לא היחידה בהרגשה הזאת. הרבה בנות נהיו פה רטובות מהמאמר. אני די בטוחה בזה.

  39. כל העסק הזה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  40. איציק ליבוביץ'

    בגגל היותי כלב לא יכולתי שלא להתעלם מהגורילה שתופסת הרבה תשומת לב בשטח. עם קצת מזל יכולנו לזכות בתשומת הלב שלה. החברה הטובה ביותר של הגורילה היא כידוע הזיקית…לכן החלטנו לכתוב כמה מילים גם עליה. הזיקית צהובת החזה היא הבולטת ביותר מבין הזיקיות…בגלל זה הגורילה התחברה דווקא איתה. הגורילה לא הסכימה שנצלם אותם ביחד בגלל המעמד החברתי הירוד של הזיקית. אבל הצלחנו לשכנע אותם להצטלם למגזין "כל העיר". מעמד הגורילה ירד בהרבה בעקבות המאמר שכידוע היה ליד המאמר של האחים חאג'י.
    מתי יהיה לנו מים ומזון? שאלה הגורילה. אבל לא ידענו לענות לה כראוי.

  41. הי
    אני מקווה שראית את התגובה שלי על "אהבה בימי כולרה-חלק ראשון!"
    בקיצור אתה נשמע לי אחלה בן אדם, אחלה בחור, עוד אחד עם לב ונשמה שהצבא דפק אותו!!!!!
    בקיצור תעשה רק מה שטוב לך כי אחרי כל החרא שאתה אוכל בצבא מגיע לך שיהיה לך טוב.
    אז שים פס ארוך ועבה על כל העולם ואחותו ותעשה מה שטוב לך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    אבל תעשה טובה קטנה, אני יודעת שישי בך לב ונשמה מלאים ברגשות ואני יודעת שהלב הזה מחורר, ויש בו חור ענק, אבל תנסה לרפא את הלב ש'ך לשחזר אותו כי אתה אחלה בחור ואתה יודע לאהוב ולהרגיש, אז תוהב ותרגיש לא בשביל מישהו אחר לא בשביל הבנות אלא קודם כל בשבילך עצמך!

    אוהבת,מודה,והכי חשוב מ-ב-י-נ-ה אותך במאה 100% שלך מריה

  42. בעלת הדעה

    ר' היקר,
    אני מבינה לגמרי שהצבא זה דבר קשה. אני מבינה שזה מתסכל, ולפעמים אתה חוזר הביתה ורוצה להתאבד עם הרובה, ושזה יהיה על המצפון של צה"ל.
    אבל על טמטום כמו שלך, אפילו צה"ל לא יכול לקחת קרדיט!
    נמנעתי מלהגיב עד שקראתי את החלק השני של הכתבה, אבל עכשיו, אני חייבת לומר שזה ממש מעציב אותי לראות שיש אנשים שמתנהגים לנשים כמו שאתה מתנהג.
    כן. צבא זה דבר מתסכל, ועצוב, ונורא. אבל זה שאתה מתוסכל, ועצוב, ומרגיש חרא, לא נותן לך תירוץ להתנהג כמו בנזונה שוביניסט ומגעיל!
    אני ראיתי במאמר השני צד קצת יותר רגיש שלך. אני פשוט חושבת שאת צריך להיזכר שהוא שם. אתה יכול להיות בנאדם אם אתה רוצה. יש לי פשוט הרגשה שאתה לא…

  43. ממש המן החרמן

  44. הי
    קראתי שוב את שני החלקים ואני חייבת להודות שממש נהנתי!
    כמה שמצד אחד היו קטעים שמאוד העליבו אותי כי אחת מבנות המין היפה, ובאותם רגעים רציתי לכתוב לך שאני לא סובלת אנשים כמוך ושאתה בן זונה ושוביניסט מזדיין, מצד שני היו המון קטעים מצחיקים, צודקים ונכונים, והיו גם חלקים עצובים! ושוב נוכחתי לדעת שמי שנכנס לצבא לא חוזר משם אותו בן אדם שהיה, במיוחד חבר'ה מיחידות קרביות ושייטות.
    בכל מיקרה, רק רציתי להגיד לך שיש בסיפורים שלך קצת מהכל והם נורא אמיתיים וכל מי שכותבת פה כמה שאתה מניאק וכו'…. פשוט חיה בבועה ולא רואה שמה שאתה מתאר לצערינו זו המציאות.
    אני לא אומרת שאני מסכימה עם כל מילה שלך, יש קטעים שלפי דעתי אתה מגזים בהם, ולפי דעתי מומלץ ועדיף לך לשפר את היחס שלך לנשים, אתה גם לא יכול להכליל כי למשל, אותי זה לא מדליק כשבחור מספר לי שהוא הורג אנשים ואני לא נעשת רטובה למטה אני נחרדת(תלוי מי הוא הרג כמובן עם זה ערבים שהורגים את החבר'ה שלנו יום יום אז מגיע להם…..) וחושבת מה הוא מרגיש ושבטח איפהשהו, גם עם הוא לא מודה בזה, זה יושב לו בלב ומציק, כי בכל זאת עצם המחשבה שהרגת מישהו, מישהו חי ונושם כמוך, מישהו שיש לו חלומות מחשבות רעיונות אהבות רגשות כמו שיש לך זה בטח נורא קשה ואני בטוחה שברגעים הראשונים זה מזעזע אותך חזק. וכמה שאני מזדהה איתך ומבינה אותך ואת מה שאתה אומר אני לא הייתי מתלהבת מהרעין שיתייחסו אלי ככה. אני רק אומרת שאולי עדיף שתנסה לראות חלק מהדברים מזוויות שונות אולי זה ישנה משהו בקו המחשבה שלך.
    בקיצור נהנתי לקרוא, גם בפעם הראשונה שקראתי וגם בפעם השניה זה לא יצא לי מהראש וזה סוג הדברים שפשוט זוכרים לכל החיים.
    אשמח לקרוא עוד חומר שלך.
    מקווה שנתתי לך חומר למחשבה
    שלך… מריה

  45. נ.ב
    אשמח עם תגיב ותאמר לי עם הצלחתי לשנות משהו בקו המחשבה שלך.
    בי

  46. האמת היא שאף אחד מכם בכלל לא יודע על מה הוא מדבר…
    הבנאדם שופך את ליבו ואתם רק נתפסים לביטויים מטופשים..
    מספיק עם זה.
    סג"מ ר', אם אתה קורא את זה, תשלח לי מייל, הייתי רוצה לדבר איתך קצת…

  47. כתוב יפה, מעניין מצחיק והכי הכי אמיתי
    מחכה לעוד פרקים

  48. ר' יקירי – בן כמה אתה? סג"מ זה מקסימום בן 20 (סג"מ ביחידה מובחרת הוא צעיר יותר מהשאר) נניח ואני טועה ואתה בן 22 – מאיפה התובנות המפגרות האלו? למה אתה לא שולח את עצמך לטיפול – אתה פרנואיד – את החברה שאהבת זרקת בגלל הפרונויה שלך – "היא רוצה לרצוח אותי" – הכל בראש שלך!! נכון לפעמים אנחנו הנשים רוצות גבר חזק – אבל לא גבר רוצח. הבנות שנרטבות מגבר רוצח הן בנות 19 לא בנות 25 ומעלה – בגיל הזה התובנות שלנו הן לשמור על גופנו בכל מחיר ולא לרצוח ילדים של אחרים. והבחורה עם המילים – סתם אחת שלקחה איזה ספיד לפני הפגישה – רד מזה – אנשים נורמלים לא חושבים כמוך – תאמין לי הייתי עם גברים כמוך – וללא ספק הגבר הבוכה הוא הגבר האמיתי – בקיצור בחור כמוך הוא אתגר פסיכולוגי אדיר – צריך טיפול? אשמח לעזור לך.

  49. המאמר ישן, ומעניין אם אתה עדיין קורא את התגובות. אבל איך רואים שהיית ילדון חסר נסיון והלך רוח מחשבתי תקני בזמן שכתבת את המאמר….

  50. שלום
    קודם כל, אני רוצה להגיד שיש משהו במה שאתה אומר.
    קצת יותר מידי סקס, אבל, בחורות באמת מתות על לוחמים.
    גם אותך היתי שמחה להכיר, למרות שאני מתערבת שאתה לא בשייטת!

    אגב….
    עזוב לא משנה, נשאיר את זה ביננו.
    מצפה לתגובתך….

  51. נו באמת .. לכל המתחסדות השינקינאיות come on ..חאלאס תעשו קצת כיף.. בינינו לגמור את הערב ב"שרשרת דקיקה וקוקטייל ביד " זה לא ממש my idea of fun ..
    כל כך צודק כל כך שנון כל כך באורגינל ! נעים נעים ..

  52. טיז טיז טיז

    ענק. נהנתי מכל רגע של קריאה. (ואני נקבה).

    • או, סליחה שאני לבושה היום.
      אוריד בפני הוד מעלתו את בגדיי כדי שהוא יוכל להנות מהסחורה.
      חתיכת חרא.

  53. עוד גבר נוסף

    תגיד לחבר שלך ר' שיש רופאים ויש תרופות לטיפול בבעיות מהסוג שיש לו
    (למרות שלדעתי הוא בעיה אחת גדולה (בהנחה שיש מישהו כזה ולא בדית אותו ממוחך הקודח כדי לעורר פרובוקציות (מה שכנראה נכון)))

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *