כשהגבר שלך דבוק לסינר של אמא שלו, את לא מקבלת בחילה? מיה סלע על התרחיש הצפוי בתחרות על ליבו של אהובך עם זאת שהיתה שם לפנייך

את לא מספיק טובה

את מי אתה אוהב יותר? למי אתה קשור יותר? למי אתה מקשיב יותר? לי או לאמא שלך? בקרב הזה על ליבו של הגבר גם ביפרים לפרויד לא יעזרו לך

המושג חמות הוא שם קוד לצרות ואין בכך משום חידוש. אתן יודעות: "מה כל כך קשה לך? את יודעת איך היה בזמננו? "אני לא רוצה להתערב אבל…". או המבט המרחם הזה על"התכשיט" שלה כשהיא אומרת לו כמה הוא רזה, ושואלת מה אתם אוכלים כשברור לך שהיא חושבת שזאת את שתפקידה להאכיל. ואם הוא כזה רזה, ואם החולצה שלו כל כך מקומטת, מישהי לא עושה עבודתה נאמנה. ואיך שהיא יודעת ללחוץ לו על הכפתורים הנכונים.

המלחמה הנצחית במפלצת

עוד לפני שאנחנו פוגשות אותה, כשאנחנו מתכוננות לרגע הזה של "הארוחה המשפחתית הראשונה", כבר אנחנו מרגישות שאנחנו בעצם במבחן. המבחן האולטימטיבי "האם אנחנו מספיק טובות לבן שלה". ואנחנו שונאות מבחנים, בעיקר כאלה שנועדו לכשלון. הרי אף אחת לא מספיק טובה לבן שלה. וככה עוד לפני שנפגשנו שוררת איבה סמויה בינינו לבינה.
המפלצת. ככה אנחנו מדמיינות את המפלצת הזאת שמידיה אנחנו מצילות את הגבר שלנו. לוקחות חלק במיתולוגיה הזאת שבה היא תמיד מפלצת ואת תמיד נלחמת בה גם לטובתך ובעיקר לטובתו, המסכן שהיה צריך לגדול עם אמא כזאת.
עכשיו יש את השלב השני, המתיש והאחרון שהוא החיים עצמם. זה קרב ללא תאריך סיום. הוא לכל החיים. ואת יוצאת אליו בידיעה שאת תמיד תפסידי, ושאת לבד במאבקך הצודק. הגבר שלך חזק ומוצלח וחכם ככל שיהיה ביום יום, הופך לרכיכה כשמדובר באמא'לה שלו.
לפתע את חשה בצורך לעשות ביפרים לד"ר פרויד, כי את מבינה שלא רק שהיא המודל שלו, אלא ששניהם מתנהגים כאילו היא סיפור האהבה הראשון שלו. היא מנסה להוכיח שאיתה היה לו טוב יותר. והוא הולך על ביצים ומאוד לא נעים לו מאמא על שככה הוא בוגד בה.
היא האקסית המיתולוגית בריבוע.

תזכרי, היא היתה שם קודם

החמות שלך היא בעצם אישה מאויימת ונבגדת, ואת בתחרות עכשיו על ליבו. מבחינתה באת לתוך חייהם בכדי להפריע ולהפר את האיזון המושלם שהיה שם עד בואך. הם הסתדרו מצויין בלעדייך. והיא תשתדל להוכיח לך את זה מעתה ועד עולם. ויש לה דרכים משלה: בהן הערות עוקצניות (לא קר לך עם השימלה הקצרה הזאת?), במשחקי כוחות (אז אתם באים לארוחת ערב מחר כי אני כבר לא זוכרת איך הבן שלי נראה – זה תמיד ישבור את ליבו) ובצורך המתמיד שלה להראות לך שהיא היתה שם קודם. כי כשהיא היתה שם הכל היה נפלא. אבל את עם בואך הפכת אותו למשהו אחר ("אני לא מבינה מה קרה לו. הוא אף פעם לא היה כזה עצבני"). את תצפי שהוא ישים אותה במקום, אבל הוא לא יעשה את זה, מותק. הוא לעולם לא יתעמת עם אמא שלו.
כי אדיפוס שמדיפוס, העיקר שהוא אוהב את אמא.
אז מה אתן רוצות קודם את החדשות הרעות או את החדשות הרעות?
אין סוף טוב. זה יימשך לעד.
קודם כל, כי זאת מיתולוגיה שאנחנו כמעט נהנות ממנה. מה בדיוק יש לך לעשות עם יחסים מצויינים עם חמותך הנפלאה? איך תשתתפי בשיחת הבנות המיתולוגית כשלעצמה? איך תתרמי את חלקך לצרור הסיפורים המפלצתיים שמספרות הבננות?
חוץ מזה, מדובר פה בשתי נשים בזירת בוץ. וכשמדובר בשתי נשים שרבות על ליבו של גבר יכול להיות סוף טוב? לא באמת.

רק אל תיהיה ילד של אמא שלך

הבעיה העיקרית, מקסימה ככל שתהיה החמות (מקסימה?), היא בעובדה שאת האיש שלידנו, אנחנו רוצות בפורמט של גבר. וברגע שיש לו אמא אנחנו רואות לפתע את הילד. יש מקרים קשים יותר ופחות, אבל אם הגבר שלך כרוך אחרי האמא שלו, מחובר לה לסינר, את עלולה לראות אותו לפתע באור שמעולם לא רצית לראות. ואז את מפתחת בוז קטן וצונן כלפי הגבר שלך ועוינות כלפי האישה הזאת. חמותך.
עוינות אמרתי? למה להיות יפת נפש שקרנית? משהו שבין איבה לשינאה תהומית יתאים אולי יותר. צינה בראשיתית שנולדה עוד לפני שהיא היתה מה שציפית שתהיה: מפלצת שחושבת שאף אחת לא מספיק טובה לבן שלה. כמעט תמיד מדובר במאבק כוחות פתטי על ליבו. את מי אתה אוהב יותר, למי אתה קשור יותר, למי אתה מקשיב יותר. לי או לאמא שלך?
אז פה אנחנו מפצות את עצמנו קצת. כשאנחנו רוצות להתפנק ולהיות קצת ילדות חסרות אונים, אנחנו נרשה לעצמנו. זה בסדר גמור שאנחנו מתקשרות לאמא כל יום, ומאשפזות את עצמנו אצלה לפי הצורך לבכות על כתפה. אבל שהוא יהיה עכשיו עוד קצת ילד של אמא שלו? הרי זה דבר שיכול להעלות בחילה גם בבחורה המבינה ביותר.
אין בעיה, מותק, אל תוריד את הזבל, אל תדע איך מפעילים את מכונת הכביסה, תראה כדורגל, ותשחק בסוני פלייסטיישן כל היום, זה כל הילדותיות שאנחנו מוכנות לסבול (וגם זה בקושי). רק בבקשה אל תהיה ילד של אמא שלך, אל תחזיק לה בסינר. את זה אנחנו לא נוכל לשאת. גם לנו יש גבולות. ואולי זה נשמע לא הוגן, אבל זה משהו שאנחנו לעולם לא נצליח להתרגל אליו. לעולם.
אנחנו בכלל היינו מעדיפות גבר ללא עבר. גבר שנולד כפי שאנחנו מכירות אותו. אחד כזה שלא היה ילד אף פעם. ואם חייבים ילדות לפני בגרות אפשר אולי לארגן ילד שגדל בג'ונגלים עם השימפנזים, נאמר מוגלי, או טרזן, אבל בטח ובטח לא ילד של אמא.

על הכותבתמיה סלע

!

100 תגובות

  1. 1. גם אם את תהיי מחוברת לאמא ש-ל-ך באותו אופן, אנחנו לא נסבול זאת. סימביוזה היא עניין דוחה, בכל מהדורה ובכל גירסה. בין בעלי חיים, בין אמא ובן, אמא ובת וגם בין בני זוג.

    2. להזכירכן: חותנת היא גירסת הראף-קט של החמות. כלומר: מה שאתן סובלות מהחמות, אנחנו סובלים יותר מהחותנת!

    3. גברת, נכון שיותר נעים וקל להטיל את האחריות על מישהו אחר, יותר רחוק, מאשר על הגבר האהוב שלך. אבל זכרי: תמיד תמיד תמיד כדאי לבוא בתלונות לאדם שבחרת בו, ולא לזה שהביא אותו לעולם. אם אמא שלו מזיינת לך את המוח, אל תשנאי אותה. דברי איתו! כמו שאם הוא שוכב עם הפקידה שלו במשרד, אין לך מה לבוא בטענות אליה, אלא אליו – ואליו בלבד

    • זאת פעם ראשונה שקראתי פה משהו שלא יכולתי להזדהות עם אף מילה בו.

      טפו-טפו-טפו,
      רק שימשיך ככה.

    • תראה, אני לא יודע מה אתה עושה עם אמא שלך, אבל אני, לא רק שאני לא רוצה להכנס בין אימי לזוגתי, אני מתעלם מכל העניין כאילו הוא לא קיים.
      כמה שהיא תתלונן, כמה שהאחרת תתלונן – לא ענייני. שיפתרו את בעיותיהן בעצמן, זה בכלל לא הבעיה שלי.

      • בטח שאתה לא אשם, יושי.
        אבל גם לטמון את הראש בצ'ולנט, זה לא בדיוק הכי נבון..
        שיעשו מה שהן רוצות? שיפתרו לבד את הבעיות?
        איך אומרים אצלכם, בתל אביב?
        חבל על הזמן

        • מה שאני חושב.
          כמו שאומרים אצלינו בסייברספייס: חבל על הזמן.

          • טוב, אני לא מכיר את זה ממקור ראשון, אז אולי כדאי ללכת אל חכמים ומנוסים ממני.
            אוקיי. אז הנה:
            "הנישואים דומים למספריים. הם מחוברים עד שאין להפריד ביניהם.
            יש שהם פועלים בכינווים הפוכים, אבל תמיד
            תמיד
            זה הבא באמצע – נענש קשה"
            (סידני סמית)

            ועוד אחד: "כלה בוכיה – חמות צוחקת.
            כלה צוחקת – חמות בוכיה" (בנג'מין פרנקלין)

          • אני מרחיק ראות רק בגלל שאני נשען על כתפיהם של ענקים.

            או לחילופין:

            אני מרחיק ראות רק בגלל שכל מי שלפני גמד.

          • אתה מתכוון, כמובן, "עומד על כתפי ענקים", כאימרתו המבריקה והצנועה
            של סר אייזק ניוטון (שצוטטה באופן שגוי על גבי אלבומם האחרון של "אואזיס")

          • אני לא יודע מה איתך, אני רק נשען.
            לא נראה לי יציב לעמוד עליהם. בייחוד לא על הגמדים.

            מכיר את ניוטון, לא את האחים גאלאגר.

      • אם אמא שלך עושה את המוות לזוגתך מי שיסבול בסופו של יום זה רק אתה (ולא אמא שלך). אני דווקא כן הייתי מצפה מבן הזוג שלי שיעמיד את אמא שלו במקום (תלוי כמה מכשפה היא היתה).

        • אני אפנים ואפעל בהתאם.

          • נראה שאתה מבלה כל רגע פנוי בדיונים על כל מילה שנכתבת פה?
            אין לך עוד משהו לעשות בחיים?
            בננות לפחות משלמות לך להרתסיס פה את כולם?
            נמאסת!
            לך תמצא תעסוקה

          • מה לעשות שעל כל דקה שלי אני מרוויח 3 דולר.
            אני לא גרידי אז יש לי הרבה זמן פנוי.

            אולי תוציאי את האגרסיות על החמות שלך במקום?

            וד"א זה רעיון לא רע. הנהלה! אולי תשלמו לי על התססה? אני רוצה קרדיט – המתסיס הרשמי
            (או לפחות חיבור חינם לאינטרנט אני לא גרידי)

        • תזכרי את זה כשהילד שלך יהיה בן 21 ויבוא "להעמיד אותך במקומך" בגלל איזו כוסית שהוא בחר לחיות איתה

      • לפעמים גם אם היא לא רוצה להרע, היא עושה זאת ומעירה.

    • עכשיו אני מבינה למה פרשת, רק לא ברור לי למה חזרת. היה קשה לך להחזיק בפרסונה הזאת שהיתה אהובה ומשעשעת בעיני כולם (גם בעיני). הפרא האציל. משהו שבין זורבה להנרי מילר. אבל אם זה לא אתה אז זה לא אתה. ואז עברת לאבידן וגם זה היה נחמד. בחור אינטלקטואלי וזיין. ממש מושלם. אבל עכשיו ובכתבות אחרות אתה מתגלה כבנאלי עד כדי מבוכה. עם אמא חזקה מן הסתם ברקע. ועם שלל עצות מטיפניות לכל העולם. מחלק ציונים בדיוק כמו שייעצת פעם לפרחח שלא לעשות. אחריות ותדברי איתו… מה קרה מזמן לא זיינת ?
      איזו אכזבה מפוארת…

      • מה אני אגיד לך…
        בדרך כלל אני כותב ממש לעניין אבל הפעם ממש בא לי לומר ובמקרה הזה לך שאני נהנתי מהתגובה שלך לגו' המבתק שהוא איש מן המניין לא מעט זמן בבננות ובטח גם שמע על שמי לא פעם.
        אבל היה גדול לראות את המשפט האחרון "מה קרה מזמן לא זיינת? איזו אכזבה מפוארת…"

        • מה העניין עם להיות יפי נפש כל כך ? אני כל הזמן שותקת פה וקוראת את הטמבל הזה שכולם מתלהבים מהחוכמות שלו, ולי הוא נשמע כמו נער עם פצעי בגרות שמשחק בלהתגרות, אבל הוא לא מגרה בכלל בכלל…. הייתי משסה בו את חמותי, היתה מראה לו מה זה לבתק.

          • שמעי, נגה, אני ברנש פתוח. אם חמותך נאה וחובבת אנאלי,
            אני אשמח אם תשסי אותה בי

            חיוך כזה יהיה לה על הפנים אחר-כך
            שכל בעיותייך תיפתרנה.

            נ.ב. נער? עם פצעי בגרות?
            הממ…שלילי בכיר. את לא עוקבת אחר
            האתר באדיקות, חוששני
            עוד מעט תאשימי אותי שאני תל אביבי, רחמנא ליצלן

          • אז אתה שייך לאסכולה של, "את צריכה זין" וזה פחות או יותר מה שיפתור לך את כל המצוקות וגם יחזיר לך את החיוך, כמובן…….
            שוביניסט נאלח שכמוך.

          • לא הבנת, את מתעקשת להינעל בתוך הדעה שעיצבת בנוגע אלי,
            אבל אין לי מה לעשות עם זה. אני מרים ידיים.
            (איפה ההומור, איפה)

          • גו' אני בעדך ואני יודעת שאתה לא ילד אני פה
            כל הזמן למרות שלא שומעים אותי,
            אתה מאוד שנון למרות שלא תמיד מאוד חכם
            נשיקות.

          • תודה לך, ויקטוריה. ולכל מצטטי הנרי מילר: אני תמיד
            העדפתי את "ימים שקטים בקלישי"

          • תודה לך, ויקטוריה. ולכל מצטטי הנרי מילר: אני תמיד
            העדפתי את "ימים שקטים בקלישי"

          • העדפת את ימים שקטים בקלישי על סקסוס ?

          • כן, מיה. "ימים שקטים בקלישי", מפני שהוא יותר נטורליסטי-לירי. פחות מנסה להדגיש את הכותב-החכם-יודע-כל, ויותר מתמקד בזרימה ההרמונית, בין העלילה לבין המסרים שבועטים במוסכמות. "אפשר לומר שהמקום הזה דוחה יותר משהוא מושך, אך זוהי דחייה ערמומית, קורצת כמו החטא עצמו" – כותב הנרי מילר על הרובע מונמארטר.
            איזה דימוי נפלא. ואיזה ספר נפלא. והצילומים של בראסאיי שצורפו למהדורה העברית…

            נ.ב.
            למרות ש"סקסוס" נמצא כבר 10 שנים לפחות במדף שליד המיטה שלי ואני אוהב גם אותו.

            ג'ו המבתק

          • אתה מקבל נקודות בטירוף על זה שאתה בכלל יודע את הנרי מילר. ואוהב. אני מבינה מאיפה ההשראה לפרסונה הזאת, ג'ו המבתק.

          • ואם יאשימו אותך בתל-אביביות אז?
            כל עולמך המוסרי יתמוטט?
            וזהותך תתאייד
            ומיניותך… אבוי
            שמא חלה המבתק באימפוטנציה כרונית?

          • על התל-אביביות ניתן להתווכח. אבל תל אביב היא חרא של עיר עם יחסי ציבור מצויינים

      • גם ג'ו, כנראה, כמו העולם, לא מושלם.. עצוב.
        אני אקח את דברייך לתשומת לב.

        נ.ב.
        כן, אגב. מזמן לא זיינתי. 48 שעות רצופות לא זיינתי..
        מה לעשות. יש גם תקופות כאלה, של יובש

        ג'ו המבתק

      • ועוד משהו:
        בחתונות, חמות, וחותנות אני לא ממש מבין. ואולי כאן הבעיה.
        אני צריך להגיב בנושאים שקרובים יותר לעולמי שלי, הצר כעולם נמלה

        את יודעת. סקס ושירה עברית בשנות השישים

        ואפרופו ההשוואה להנרי מילר… קטונתי.. אני סמוק יותר
        מהרקע הארגמני הנפלא הזה, שמשמש את "בננות"

        אבל אשתדל לספק אותך יותר בעתיד, לשמן את הלסתות ולהחזיר לשימוש את
        הפה המלוכלך.
        אני בדרך כלל לא נוטה לאכזב נשים
        ג'ו המבתק

        • "אין לי לא כסף, לא הכנסות ולא תקווה. אני האיש המאושר ביותר עלי אדמות. לפני שנה, לפני שישה חודשים, חשבתי שאני אמן. אני כבר לא חושב על זה יותר – זה מה שאני. כל מה שהיה ספרות נשר ממני. לא נשארו יותר ספרים לכתוב, תודה לאל."

          הנרי מילר
          חוג הסרטן

      • אח, שלומית , איזה ניסוח מפואר לתופעה ששמה ג'ו המבתק……
        הזדהיתי עם כל מילה.

        • אפרת בן צור

          מפואר מה-מפואר, אתם ממשיכים להתייחס לכל מלה וכל אות שהבן אדם כותב, ובכך רק מעצימים את התופעה שקרויה ג'ו המבתק. איך אתם (יותר נכון – אתן ) לא קולטים (קולטות) את זה

  2. 1. צודק ג'ו בקשר לחותנת (במיוחד אם היא פולניה) וכל מילה מיותרת….
    2. מיה יקירתי:
    אל תשחקי במגרש בו ייתכן ויש לך נחיתות מראש… תעבירי את הקרב לשדה בו יש לך יתרון: שחקי את בפלייסטיישון שלו, הפעילי את הדימיון, אל תקחי שום דבר כמובן מאליו: זכרי, תמיד יש איזו נקבה שאורבת שם בחוץ ותסחרר לו את הראש למסכן..

  3. הזוג האופנתי הנוסף

    אצלי זה שונה.
    כשנישאתי לבעלי הראשון, חמתי היתה תוחבת לי את הראש לתוך סירהקוסקוס הענק שלה והיתה פוקדת עלי: "תאכלי ואח"כ קחי ננס ותעזרי לי לשפשף את השרוף מהסירים".

    כשנישאתי לבעלי הנכחי. קצת רווח לי שהוא יתום.
    בלי כאבי ראש וערימת סירים לשפשף. ימי שישי מעתה מנותבים על ידי.
    פעם אנחנו סועדים בברגר קינג ופעם במקדונלד.
    לפעמים אנחנו חולפים על פני בית הכנסת השכונתי, מציצים פנימה, מריחים את החמיצות וחוזרים הביתה להדליק נרות.

  4. כל הכבוד על המשך חשיפת האמת
    לדעתי הסיפור דומה גם אצל הצד השני
    גם כרווק שמגיע לבית הבחורה אני מרגיש תמיד במבחן
    ווהגדרה שלך היא מעולה – אף פעם לא יהיה מישהו מתאים…
    יאללה ביי

  5. מיה מיה
    כיוון שגם היחסים בין אמא לבת לא תמיד פשוטים, וכיוון שבשלב מוקדם מאד של חיי הספקתי לפתח תודעה פמיניסטית מנומקת, ניסיתי תמיד לראות את העניין מהכיוון של הסולידריות הנשית.
    אמהות, בכלל, נראית לי תפקיד כפוי טובה, ובדרך כלל ידעתי למצוא מסילות לליבן של האמהות של. היחס לאמא שלו הוא הרבה פעמים המפתח שלו לרגישות, חמלה, נאמנות ועוד חמרים טובים. תמיד העדפתי להיות עם מישהו שמכבד את אמא שלו ומעריך אותה על פני מישהו שנותן לה להתבזות במאמציה לזכות בתשומת ליבו. בגיל 19, כשעבדתי בעיתון מסויים יצא לי לראיין סופר מפורסם(מאד) שאמר לי שהוא לא אהב את אמא שלו. וש"מי שלא אהב את אמא שלו לא יכול לאהוב אף אחת." לא שירדתי לסוף דעתו, אבל חשבתי שממש לא כדאי להיות בת זוג שלו, ושברור שיש כאן מקרה של נכות רגשית לא קלה.
    כל זה היה נכון עד שקרו שני דברים:
    א. אח שלי התחתן. אמא שלי ש-ו-נ-א-ת את גיסתי ומתייחסת אליה בדיוק כמו שמתואר בבדיחות המצויירות. הניסיונות לדבר על ליבה ולגרום לה לראות את הצדדים החיוביים באשתו של אחי, ולשפוט אותה בצורה יותר הוגנת, עלו בתוהו. אמא שלי לא אדם רע, אבל אני חושבת שזה חזק ממנה. מדובר ברגש קמאי שהיא פשוט לא מסוגלת להשתלט עליו.
    רק מה? היא לא פוגעת או מפריעה להם באופן אקטיבי. סתם שופכת את הלב(המלא מרירות וכעס) באזנינו.(מה שגורם לי לחשוב שאולי האמהות של החברים הקודמים שלי אמנם התנהגו אלי בסדר, אבל הרגישו דברים אחרים…)
    ב.הכרתי את בן הזוג הלפני אחרון שלי. הבחור היה פנוי, כמובן,אבל בשלב די מוקדם הרגשתי שיש לי רומאן עם גבר נשוי…. כן, כן, בגלל המחוייבות לאמא….. הרגשתי שאם אומר משהו, אז אצא הרעה שמנסה להרחיק אותו מאימו היקרה. היא עצמה נראתה לי אשה עדינה וחמה ולא עוררה אצלי שום אנטגוניזם (ולא נראה היה לי שאני מעוררת זאת אצלה) אבל הוא… היא פשוט היתה שם ,בסדר העדיפויות שלו, לפני…….
    זהו , אני לא אמשיך, רק להיזכר בזה גורם לי להתרגז….

    • אל תתרגזי. פשוט תמצאי מישהו שכבר התבגר

    • לפני כמה שנים,יצאתי פעם עם מישהו שמרוב שהיה צמוד לאמא שלו,ואמא שלו אליו עד שזה היה ממש מגעיל.פעם אחת לפני שטסנו לכמה ימים לתורכיה,אמא שלו קראה לי לשיחה(בלי ידיעת בנה)והזהירה אותי "שלא אקלקל לה את הילד".(הילד היה בן 32)ושאולי כדאי שאשן עם פיגמה ובמיטות נפרדות.יום אחרי שחזרנו מתורכיה,החזרתי אותו לזרועות אימו.
      חמתי לעומת זאת גרה ממש קרוב אלי,אבל אני כמעט ולא מרגישה אותה(רק שלפעמים יש לה יציאות באין כניסה,ואז בעלי סובל).אנחנו נפגשות פעמיים בשבוע,ומתי שאני צריכה עזרה,או ביבי סיטר,היא תמיד מתיצבת.ועל זה ועוד כמה דברים שהיא עשתה למעני,אני מודה לה,ומשתדלת להתיחס אליה בכבוד המגיע לה.

  6. הדבר הכי טוב בגירושין, הינו הפטור הטוטלי מהחותנת,
    מפלצת מסוג גרושתך שבמאמצי על הצליחה גם לחסל את בעלה
    ולזכות בתואר הנכסף אלמנה מסכנה
    עם ביטוח חיים של גבר שמסר את נשמתו על המזבח
    הפרדוקסלי שנקרא זוגיות מעוותת

    • אחי היקר,

      כגרוש כמוך, אני נוטה להסכים איתך בעניין הפטור הנפלא ואפילו אדיר מהחותנת אך אני כלעומתך, כמו שאני מבין, לא הייתי בכסח עם גרושתי ואנחנו אפילו חברים טובים היום שכך היא (גרושתי) אינה מודל כחמותי לשעבר (ישמור השם) וטוב שכך.
      ומה לעשות, גם אני נטתי את נשמתי (לגרושתי) ומכל הלב, הייתי קרוע עליה שחבל הזמן ואיני מצטער על כך.

  7. אז ככה…. בקשר לכתבה הזאת … שהכותרת שלה היא" רק אל תיהיה הילד של אמא שלך" אני כל כך מזדהה
    יש לי חבר… רק 5 חודשים בסך הכל
    ושמתי לב לזה שהוא ילד של אמא שלו כל כך בבירור!!!! הוא עושה רק מה שאמא מבקשת ממנו
    בקושי בא אלי, רק בגלל שאמא שלא אומרת לו לחזור הביתה ב-7
    והוא משחק בפלייסטיישן שלו כל היום בדיוק כמו שאמרת !!!! אבל מה כבר יש לעשות….
    ילד קטן של אמא….

  8. תמיד ידעתי שיש לנו אמהות מטורפות, אבל עכשיו אני גם מבין שכל החברות שלנו מטורפות (ואני חשבתי שבמקרה נפלתי על כאלה בעבר…). נראה לי שכל בחורה ניגשת למערכת יחסים עם תרשים זרימה בראש של שלבים והוראות לגבי כל שלב ושלב. בסיפור הנוכחי תואר השלב של – תסתדרי עם האמא כדי לקרב את הבחור – זיכרו בנות המטרה מקדשת את האמצעים.

  9. בנות, תתחילו לחפש יתומים. המפלצות האלה הן סיוט מתמשך…
    הן לא יפסיקו לרדת לך לחיים. מכשפות.
    אני הייתי מעלה אותן על המוקד (טוב, בואו לא נגזים), אבל חלקן כל כך רעות.

    • תמר
      העצה שלך לחפש יתומים (או יתומות לצורך העניין) לא תמיד מועילה. למה?
      כשהכרתי את זוגתי שתחיה – התברר לי שהנערה יתומה מאם ומאב. חשבתי לתומי שלפחות מקטע החותנת נפתרתי, אך אויה – כמה שטעיתי!!!
      במקום אמא אחת צצו לה 7 אחים עיראקיים שתפקדו כל אחד כאמא פורטה.
      בבבבבבברררררררר

  10. אני מסתכלת על פני המלאך הקטן שמחבק את השמיכה שלו בתנוחת שינה כולו רגוע ושליו…

    אותו מלאך קטן יהיה פעם גבר ובתקווה שנטיותיו המיניות תהיינה סטרייטיות – הוא יכיר בחורה
    יום אחד ויביא אותה להכיר את אמא שלו שאולי תהפוך לחמותה …

    ואני בליבי רק אהבה אליו ורצון שיהיה לו רק אושר עושר בריאות והצלחה…

    אז בננות יקרות – כולנו בסופו של דבר נהיה גם חמות ולכן אם את בן אדם טוב ונחמד – אז תהיי כזאת גם כחמות ולראיה חמותי שלצערי כבר נפטרה אבל היתה מדהימה כאמא, כחמות וכסבתא.

    ואני ? אני מקווה שגם אני אהיה נחמדה ואהובה לכלתי לעתיד כי כך אני רואה את עצמי כבן אדם!

    ואם לא אוהב אותה? ואחשוב שהיא הדבר הגרוע ביותר שהבן המקסים שלי יכול היה למצוא? ובכן אז אני באמת אהיה בצרות ואולי גם היא… אבל אני מקווה שלא כך יהיו הדברים.

    ולסיכום – כמו שאת כחברה, כידידה, כבת וכאחות – ככה את כחמות!

  11. שלום לכן אהובות צעירות
    מה יהיה איתכן? אני חושב על זו שתחטוף לכן בעתיד את ילד המחמדים שלכן, אוי מה שהיא תגיד עליכן.
    ככה זה יקרות: כל אחת בתורה.

  12. אחרי שנתיים במערכת יחסים שנסתיימה לא מכבר בטיב טוב הרשו נא לי לעוץ לכם/ן:
    אני וחברתי קבענו כי אין כל צורך בלהיפגש עם הורינו.
    התאמינו כי היא מעולם לא פגשה את הוריי וכנל אני את הוריה.
    בשביל מה אני לא מבין? מה הטעם? מה זה תורם? האם אנו זקוקים לחיזוקים מהורינו
    או להרשים אותם גם בתחום כל כך אישי וסובייקטיבי?
    תחשבו על זה? זה הכל חלק מרוטינת חינוך ארוכת שנים שקשה להשתחרר ממנה.
    נסו כמוני ותיוכחו כמה שזה נפלא בלעדי אותה רוטינה טקסית.
    ואגב, גם לי וגם לה יש הורים מקסימים ומודרנים במחשבתם. באמת שלא לי ולא לה היה ממה לחשוש.

    • אכן שרוניהו, מילים כדורבנות. אולם ברור שקביעתכם שלא לערב הורים, היא רק חצי עבודה. אני החלטתי ללכת על הקופה השלמה. לשם מה להטיל על ילדי את מלאכת ההחלטה על קביעה כזו?
      הצעתי היא למסור את ילדי מייד עם היוולדם. בשנים הקרובות צפויים להם לא מעט אתגרים. עליהם ללמוד ללכת, לדבר, לעצב את עולמם התרבותי והרוחני, וכן לפתח את אישיותם. בשביל מה אנחנו צריכים להיות שם ולהפריע להם? מה הטעם? מה זה תורם? האם הם זקוקים לחיזוקים מאיתנו, או להרשים אותנו גם בתחומים כל כך אישיים וסוביקטיביים, כמו עיצוב עולמם הפנימי והחיצוני?
      אין זאת אלא שהעדרנו דווקא יוביל אותם לתוצאות נכונות ונטולות לחץ, בכל תחומי התפתחותם ובניית אישיותם, וחשוב מכל גם בחיי הזוגיות שלהם לעתיד לבוא.

      אתה כל כך פאתטי שעצוב לי ממך (ר. טל א. קרת)

      • noe
        אם עצוב לך אז כבר הגעתי למשהו, נו באמת.
        לא צריך להיות כל כך רציניים ולקחת את הדברים כל כך רחוק.
        כל שהתכונתי אליו הוא סכ"ה שלהורים אין כזאת חשיבות כשזה מגיע לבחירת בן/ת זוג.
        עם חברות אחרות בהחלט לא הגעתי להסכמה שכזו ולא קרה כלום, וזה מכיוון שהורינו באמת נהדרים. הגבתי לנכתב בתגובות ובמאמר לדברים שלי באופן אישי זרים.
        מעולם לא ניתקלתי בסטואציה בה ההורים הפריעו או השפיעו עלי או על חברתי ולא חשבתי שבמציאות הנוכחית תופעה מיושנת שכזו עוד קיימת.
        ותודה להוריי שהביאוני עד הלום. תודה שהם אלו ולא שכמותכם.

      • על מה הכעס?
        גם אני מסרבת כענין שבעיקרון לתת להורים כלשהם לנהל לי את החיים. ההורים של הנוכחי יודעים שאני לא מתייצבת לארוחות המשפחתיות ובכלל מפרידה את חיי מאלה של בנם היקר,
        ואבוי להם אם יעיזו לומר משהו.
        חשוב לשים את הגבולות כבר בשלב מוקדם של היחסים: מומלץ להודיע מראש על שמירה על הפרטיות ואי רצון להשתתף באירועים משפחתיים כי משם מגיעות הצרות והציפיות.
        אפשר לעטוף את זה בנימוקים פטרנליסטיים כגון: "הזמן עם המשפחה צריך להיות איכותי, אם אבוא איתך תהיה טרוד בלדאוג לי ולבדר אותי.. אם תלך לבד תוכל להקדיש את כולך למשפחתך.." וכך כבר שנתיים שאני חיה עם חבר יקר ופגשתי את משפחתו במשך תקופה זו ארבע פעמים בלבד ולדעתי אין מתכון טוב מזה.
        זו לא תאוריה זה פשוט עובד במציאות.

    • לכם אין שום צורך להיפגש עם ההורים.
      אבל להורים……… אין שום צורך להיפגש אתכם?
      זה לא חשוב להם ? מעציב אותם? פוגע בהם?
      ואם כן, אז לא אכפת לכם כלל?
      האם אחרי שהם תרמו את חלקם להתפתחותכם הם לא ראויים לשום סוג של התחשבות כלל?
      מעניין.
      ועצוב.
      ולא מעורר הזדהות.
      ואם הם כאלה מודרנים וצעירים ובכלל על הכיפאק, אז למה אתם נזקקים לויתור הטוטאלי הזה
      (שנראה לי הגיוני רק במקרה שיש הורים חסרי גבולות ועושי נזקים.)

  13. כי הרי כולנו מחפשים את אמא
    זה שאתן רוצות שנהיה גם קצת גברים
    הורס לנו את הבריאות
    אנחנו רק רוצים לינוק
    ולדעת שתמיד תאהבו אותנו
    על אמת
    חוץ מזה אמא מסכימה לבלוע

    • אמא מסכימה לבלוע….
      אוי אלוהים….
      אבל זו בכל זאת הברקה……….
      אמא מסכימה לבלוע……
      אבל גם אבא מסכים!…..

  14. בנות חביבות!!!!! 🙂
    מה קורה פה? על מה המהומה? לשרוף, לעלות את החמות על המוקד- האם לא הגזמתן?
    אני אוהב את אמי בדיוק כפי שחברתי לשעבר(דגש על לשעבר) אהבה את אמה.בעוד שאני הייתי מתקשר לאמי לשאול לשלומה כל 3 ימים לערך, הרי שאמה הפולנייה של חברתי היתה מתקשרת 5 פעמים ביום כדי לדעת האם היא אוכלת, שותה, מתקלחת ושאר שאלות סתמיות וכל זאת כדי לשמוע את קולה של בתה אשר עזבה את הביית ועברה לגור לבד עם חברה החמוד. כן כן גם חמה לעתיד(לא לעתיד שלי) יכולה לעצבן ולעלות על העצבים.
    אני הודעתי לאמי בתחילת היחסים עם חברתי שהיא יכולה להביע ביקורת אך לא בפניה (אלא אם היא חיובית) ולא להתערב או לדחוף את האף בכל דבר. כך ניסיתי לשמור על שלמות היחסים אך משום מה דווקא "העזר כנגדי " הרשתה לאמה לקפוץ לביקורים לא נוחים ולהביע דעה על מריבה סתמית כאשר כמובן היא תמיד מצודדת בילדתה המסכנה.
    עינכן הרואות כי לכל מטבע יש 2 צדדים ולפעמים שניהם שחורים.

  15. הקשר הכי חזק שיש לבן-זוגך הוא כנראה הקשר שלו עם אמא שלו.
    היא יודעת או אמורה לדעת ולהכיר את הבן שלי(למרות שלמשל במקרה שלי זה לא ממש נכון..)
    היא האדם הראשון שיבוא לעזרתו של בעלך.
    הכל מתוך דאגה ,ואפשר ללמוד הרבה מהדאגה הזו…
    הרי גם את תהיי באותו מצב בעוד כמה עשרות שנים,לא….

  16. פעם (עד המאמר הזה) חשבתי שאני היחידה שעלתה על הפטנט של "לצאת עם יתומים מאמא". וכבר באתי להמליץ, אם כי המצב הזה מזמין צרות מסוג אחר – למשל שהבחור מפיל עליך את כל תיקי אומללותו בחיים. או שהוא מחפש בך את דמות האם, או שהמשפחה שלך אף פעם לא מספיק טובה בשבילו, כי שלו היתה מושלמת עד השבר הגדול. ואני כבר לא רוצה להזכיר את הצלחות/כוסות/ואזות המכוערות שאמא שלו קיבלה לחתונה וברור לך שמכאן נובע כל ייחודן וערכן בעולם, אבל הוא מתעקש להשתמש בהן כי זה מזכיר לו את אימו עליה השלום ואוי ואבוי אם שברת אחת במקרה.
    וכבר לא ברור עם מי יותר קשה להתמודד – עם החמות החיה או עם זו שמתה.

    • הצלחתן לזעזע אותי, בנות. האטימות והצינה שנושבות מדברי רוב
      משתתפות הדיון הן כמשב רוח ארקטי

      ועוד אומרים שהישראלים משפחתיים. חמים…

      • כנראה שזאת בעצם הבעיה – המשפחות הישראליות כל כך חמות שהרבה פעמים הן חונקות באהבתן את הזוג הצעיר שזקוק לחופש ומרחב תמרון.

        • מה שמבאס בעיני זה ליפול כל פעם לתוך הקטגוריה של המכשפות. שימי לב שאיך שלא תסובבי את זה, ככה הם יבינו. שאנחנו מכשפות. אני מניחה שזה בעיקר כאלה עם אמא צמודה.
          הם גם יביאו את הדוגמא הממש לא דומה של החותנת. אנחנו ברוב המיקרים הרי לא צמודות לאמא שלנו לסינור. יש בינינו יחסים שהתפתחו כבר להיות יותר חברות מאשר תלות.
          בכלל שמתי לב שבעיקר בנים הגיבו על הכתבה הזאת. אולי כי זה נושא רגיש אצלם האמא, והבנות מתחבאות מפחדות שגם החמות גולשת בבננות….

          • הלוואי והחמות גולשות באתר. הכתבה לדעתי היא יותר מהכל שירות לאותן חמות שקנאיות כל כך לבנים שלהן. זה שאנחנו עוסקות בנושא כל כך מורכב ורגיש ומוציאות אותו מן הארון בסופו של דבר רק יכול להועיל לשני הצדדים.

  17. שירלי,
    את צודקת במירב האחוזים!
    אכן, לפעמים ולא מעט לצערי, הורינו שכה אוהבים אותנו ושאנו ילדייהם, חונקים אותנו מאהבתם אליינו.
    אוכל לומר זאת בגוף ראשון, ולצערי במקרה הזה חוויתי את האהבה החונקת הזאת על בשרי שלי.
    נכון, כמו שבועז אמר שאנחנו באיזה שהו מקום אולי מתריסים כנגד המשפחתיות והחום הישראלי האופיני לנו אבל דחיל ראבק, תנו קצת לנשום! ! !
    לא יקרה כלום אם ישחררו מעט את הלחץ הזה עלינו ואפילו במחשבה שניה זה אפילו יכול להועיל ולדעתי לא מעט.

  18. אין ברצוני להפריע, כמובן, לדיון הנוקב ולכל תתי המולטי-דיאלוגים השנונים, רק רציתי להעיר שנו באמת, אין כזה דבר, זה סתם מיתוס כל העניין הזה עם האמא שלו, אז הוא אוהב את אמא שלו נו מה, היית מעדיפה גבר שזורק את אמו לכלבים? אז יש לו כבוד אליה, ביג דיל, כמה שיש לו כבוד אליה יש לו רק יותר כבוד אליך, בעיקר אם נקבל את ההנחה שהיחס שלו לאמו הוא הדגם ליחס שלו לכל אישה, במקרה זה את. תני לו לשמור על קשרי משפחה חיוביים, גם ככה קשה לנו לתמרן עם כל העניין הזה של יחסים, ואם באמת נתקלת באיזה אינפנטיל שעושה כל מה שאמא שלו אומרת- למה זה צריך להיות הבעיה של כולם? תזרקי אותו לקיבינימט אבל אל תפני אצבע מאשימה על ציבור שלם, ואני לא מתכוון למשפט הזה באמת, כמובן. בצלחה.

    • אתה אולי לא פיכח, אבל מאוד פיקח.
      מסכים איתך. צודק, צודק, צודק.

    • ומה אם האינפנטיל שהזכרת הוא לא יוצא דופן?
      מה אם מתברר שיש כמוהו רבים?
      (גם אם הוא לא שומע בקול של אמא בכל עניין, אבל משווה אותך אליה, מטמיע את הביקורת שלה עלייך, נותן לך להרגיש שהוא סומך עליה יותר מאשר עלייך ובכלל- במה שקשור לדמות נשית אהובה ואוהבת, שנותנים בה אמון, אמא שלו ממוקמת לפנייך….)
      גם אז זה לא שווה דיון?
      שווה ועוד איך.

      • ומה אם אבא שלו אסיר בכלא? ומה אם אמא שלו זונה בתל ברוך? ומה אם אחיו שומר עדיין על אוסף המפיות שלו מגיל 15 ? ומה אם אחותו חזרה בתשובה? ומה אם כל הדודות שלו אוכלות המון סחוג? ומה אם הסבתא שלו שומעת כל היום שירי עם רוסיים בקולי קולות, כי השמיעה שלה לא מי יודע מה?

        למה להסתכל על מה שאין, תגידי לי. למה. יש אינפנטילים. הרבה. יש גברים שלא יודעים לזיין. לא מעט. יש נשים נודניקיות. ה-מון.
        ויש גם לא.

        קחי לך גבר ובני איתו בית. לא טוב – לא כסף.
        כי אם הוא קשור לאמא שלו עד כדי כך שהיא באה הרבה לפנייך,
        מן הסתם זה לא הגבר שאת צריכה לחלק איתו את חייך.
        חשבת על זה?

        מאחל לך גבר מאוזן ובוגר, אוהב ושפוי שיודע להעניק חום וכבוד
        גם לאשתו
        וגם לאמו

        • בדיוק.

          לא צריך להוסיף על כך מאומה.

        • האם, האם, האם אמרו לך פעם,
          בועז
          שאתה פשוט גדול מהחיים?!
          אתה פשוט פצץ ואני תיכף ומיד קוראת לאחותי הגדולה שתקרא את מה שכתבת….

  19. הנקודה, לפי דעתי, היא לא איך את והאמא שלו, איך הוא ואמא שלו.
    וזה עצוב למדי אם המצב בינו לאמו תקוע.
    אם הוא לא עבר את המצב של להתייחס לאמא שלו כמו אל אמא שלו ולא פשוט לעוד בן אדם,
    אז את יכולה לעזור לו, כמובן שזה "עבודה" שלו, אבל אם את אוהבת אותו אז תנסי לעזור (בהנחה שאת עברת את המריבות המטופשות אם אמא).
    בשביל שהאמא שלך תתייחס אליך כמו אל בן-אדם, תתייחס אתה אליה כמו אל בן-אדם.

    כמובן אם לרגע תסתכלו מנקודת המבט של האמא, תבינו שהיא גידלה אותך וטיפלה בך ונסתה הכי טוב שהיא יכולה בהתאם לידע שלה.

    ולבסוף שווה לזכור שהחיים לא נמשכים לנצח במתכונת הנוכחית, וגם האמא שלך, כמוך, תמות יום אחד, ואם המחשבה הזאת בראש הרבה יותר פשוט לסלוח ולהבליג, כי האמת ,אין זמן לשטויות.
    אנשים לומדים את זה מהניסיון, ואם אתם תחכו ללמוד מהניסיון את השיעור הזה,כבר לא יהיה לכם אמא.
    תלמד להכיר אותה.
    תכבד אותה.
    אהוב אותה.
    ואולי תקבל חופש עצום בחיים.
    ותזכור אתה כבר לא הילד בדרך ליום הראשון בכתה א'

    ג'ק

  20. תקועה באמצע

    בהתחלה לא רציתי להגיב כי באמת מתגובות כאן עולה הרושם שאנחנו יותר שונאות את החמות מאשר היא אותנו ואולי באמת צריך לבדוק מה בא קודם הביצה או התרנגולת אבל אני אשתף אתכם בהתלבטות אישית.
    אחרי חודשי חברות ארוכים עם בחור מקסים (ולא שאין לו בעיות, יש. וגם לי) נפרדנו. אחרי פרידה קצרה התחלנו לדבר שוב על חזרה לקשר וברור לשנינו זאם נחזור גם נתחתן אבל, כאן נכנסת לתמונה בעיה.
    מילא שאני צריכה להתמודד עם הבעיות בקשר שלנו ולעבוד באופן רציני כדי שהוא יצליח אני צריכה לחשוב גם על האפשרות שאם אני איתו אני גם עם אמא שלו.
    והיא למען האמת, לא משהו.
    האוכל שהיא מבשלת מזעזע, הוא כמובן בטוח שמדובר באוכל גורמה היא אולדפשן במסווה של מתקדמת וזה הכי נורא כי אם היא הייתה מודה שהיא כזו ולא בטוחה שהיא אחרת זה היה נסבל היא מתעקשת לדבר בשפה שלה כשאני בסביבה לא יודעת למה, היא דווקא יודעת עברית נו כבר הבנתם את העניין.
    מישהו כאן הציע לנו הבנות שאם הגבר כרוך אחרי אמא שלו שנזרוק אותו אבל זה אומר לזרוק גם אהבה וסיכוי לאושר
    אז מה עושה אחת כמוני שתקועה באמצע? הא?

    • תקבלי אותה. כמו שהיא . היא לא תשתנה. תזכרי שבסופו של דבר היא אוהבת את בן הזוג שלך,
      רוצה בטובתו(כן, היא רוצה בטובתו לפני שהיא רוצה בטובתך וזה לא ישתנה לעולם. אבל היא גם מבינה שמשלב מסויים זה מתלכד.) לא הזכרת שהיא נלחמת בך או עויינת אותך, אז הכל בסדר.
      היא אדם מבוגר, עם מגבלות אישיותיות (כמו כולנו, כמוני כמוך וכמו בן זוגך לעתיד), מצוקות אכזבות וכאבים של אנשים שהם בסתיו חייהם (גם אם היא מבוגרת ולא זקנה) ושבסופו של דבר היא כנראה מלאה בכוונות טובות, גם אם היא מעבירה אותן בצורה עילגת, לא נעימה, לא מעודכנת. גם חמלה צריך כאן. ואיפוק. והתחשבות. וסבלנות. וסובלנות. היא רק בן אדם ויש עוד המון דברים שאת לא יודעת עליה, על מה שהיא עברה ועוברת, וגם לא תדעי.
      אני חושבת שצריך לדעת לשים גבולות עדינים- גם בהתייחסות וגם ובעיקר בתוך הראש שלנו.
      פשוט לקבל אנשים כמו שהם(מפני שהם לא כבר לא ישתנו) ולא לקחת באופן אישי את המגבלות שלהם.היא רשאית לחשוב כמו שהיא חושבת, ובסופו של דבר, הלא את תקבעי איך חייך יראו בפועל. זה באמת בידיים שלך.
      והכי חשוב- גם אם תוותרי עליו- את לא יודעת איזו אמא תהיה לבחור הבא שתפגשי…..
      היא עלולה להיות הרבה יותר גרועה…..

      • זהו, זה מה שהתכוונתי לומר. קצת חמלה כלפי אנשים אחרים, סך הכל הכוונות של כולם הן טובות, הלא כן?

        • אבל הרי מה שהתכוונתי להגיד, לא בהצלחה יש לאמר, זה משהו לגבי המיתיות של היחסים האלה, להגיד משהו לגבי העובדה שבצדק או שלא בצדק קיימת מיתולוגיה שאנחנו לא יכולות או לא רוצות להשתחרר ממנה. ישנם כמובן מקרים קיצוניים בהם היחסים האלה בלתי נסבלים ממש, באשמת החמות הבעל או האישה, אבל ברוב המקרים מדובר במשהו יומיומי שאולי מספק את הצורך שלנו להתעסק במשהו, ואולי מבטא את הצורך של האמא שלו להאחז במשהו. אני מניחה שההבדל בין חמות לחותנת, הוא שבנות משדרגות במהלך הזמן את יחסיהן עם אמא, לאיזה סוג של חברות ואחווה נשית, וחמות פעמים רבות חשה שבנה נלקח ממנה, שהוא הולך אחרי האישה וזונח את אמא שלו ואת הצד שלו של המשפחה.
          חמלה ? אני קונה בכל הקשר ובכל תחום. רצוי לנסות לראות תמיד גם את הצד השני. אני עשיתי נסיון כושל להתייחס לנושא במידה מסויימת של הומור והגזמה, אם כי אני מכירה בנות שמבחינתן נקטתי בלשון המעטה.
          בכל אופן לא התכוונתי לקרוא להעלאת החמות על המוקד או לחיפוש אחר יתומים. אני מניחה שגם דברים אלה נאמרו בהומור, פשוט לא ראיתם את החיוך של הכותבות.
          ולגבי האמירות על החותנת שמציקה לכם ? יכול מאוד להיות רק שאין לי חותנת וזה לא היה מאמר מדעי, לא חקרתי בנושא, ולא ראיינתי בנים מטופלים בחותנות. אז זה נושא למשהו שגבר צריך לכתוב. קטונתי. באיזשהו מקום, הכעס הגברי עלינו מוכיח את הבעייתיות שבנושא, ואת התחושה של בנות כה רבות, שאי אפשר לדבר עם הגבר שלהן על מה זה שכל כך מפריע. בקיצור, שיכנעתי את המשוכנעות. ויצאתי מכשפה. מילא.
          דרך אגב, חמותי היתה מאוד משועשעת מהכתבה הזאת…. זה מראה לך משהו על הומור ומערכות יחסים אפשריות…. ועל העובדה שאני לא תמיד מפרסמת את היומן שלי שנעול במפתח מוזהב שאני מניחה מתחת לכרית, חולמת בלילות על חמותם של אחיותי קוראת בי את כל הסודות. (חיוך, חיוך…..)

          • אה, חלילה, אני מקווה שלא השתמע מדבריי כעס כלשהוא, רק נראה לי בזמנו שחלק מהדיון נסוב סביב דבר שאינו קיים במלואו במציאות, ולמרות זאת הגיע מאוד מהר לשריפת אלמנות ויתומים. מיתולוגיה זה בסדר גמור, בדיחות על חותנות וחמיות (האל יודע מה הריבוי של הדברים האלה) הן לגיטימיות לחלוטין, אנשים כגון דידי מנוסי אף מתפרנסים מהן בכבוד רב.
            והאם אני בכלל יכול להעלות בדעתי שאישה שישנה עם מפתח זהב מתחת לכרית ומחייכת בחלומה היא מכשפה??

          • אללי, לו רק הייתי כה מהממת כפי שזה עתה תיארת….מפתח זהב… מחייכת בחלומה….
            שיכור מקסים שכמוך….

          • מכשפה? את? חס וחלילה. ומי שמוצאת לנכון להעלות את החמה על המוקד וירטואלית – שיבושם לה. זה רק יכול לשחרר רגשות שליליים שבכל מקרה תקועים אצלה. ואם הם לא תקועים, מה טוב.

          • אני דווקא לא איכפת לי לצאת מכשפה, אם ממילא זה מה שחושבים בסופו של דבר אני בעד להתאמן במכשפות, לעשות קסמים וכשפים ולרקוח שיקויים. להעלות את החמות על המוקד ?
            אם יש צורך אני בעד, ובכלל להעמיד לקיר (הוירטואלי) את כל מי שראוי לכך.
            אני בונה בובה קטנה עכשיו לטקסי הוודו שאני מתעתדת לערוך וכולם מוזמנים להביא את הסיכות שלהם לדקור אותה בתורם.

  21. ואולי כל הבעיה מתחילה בהתחלה? כמו שמיה כתבה: אנחנו מתכוננות לארוחה המשפחתית הראשונה כאל מבחן אולטימטיבי.
    למה??
    למה לא לבוא בשיא הטבעיות, להיות הכי את שאת יכולה, ולקבל את האמא – ואת האבא, והסבים והאחים הקטנים הקרצייתיים, ואת האחים הגדולים הסנובים, ואת הדודות הפולניות והעירקיות – בדיוק כמו שהם.
    כדי להתחבב על מישהו – כל אחד – אדם צריך להיות אמיתי, לא צבוע. לא לעשות הצגה שדל עצמו
    באור הכי טוב, אלא להשתמש באור הקיים כדי להציג את עצמו.
    אני מתה על המשפחה של בן זוגי, וגם על אמא שלו, שדוקא בטוחה שהוא כרוך לסינר שלה
    הרבה יותר ממה שהוא כרוך אליון באמת. ואיפלו יצא לנו לשוחח על זה והיא שאלה
    אותי אם זה לא מפריע לי…אז עניתי שלהיפך, שגם אני ואחיי קרובים מאוד לאמא שלנו – ולא ניפצתי לה את האשלייה של התלות של בן זוגי בה, שפחותה ממה שנוח לה להאמין.
    אמא שלי ואבא שלי לא כל כך אוהבים את גיסתי. אבל הם לא מראים את זה לה או לאחי, כי הם רואים שאחי מאושר, שהם אוהבים וטוב להם ביחד…והרי אין דבר שהורה רוצה עבור ילדו חוץ משיהיה מאושר!לא?
    אז מה אגיד לכם…? אם נפלתם על מפלצת – ויש כאלה – תנסו לצמצם את הנזק ככל האפשר.
    אבל אולי, רק אולי, אם לא תחפשו את המפלצת שבחמה/חותנת מיד במבט הראשון, אולי תראו מלאך? טוב, לא נגזים…אולי תראו אנושיות!

    ואני, באופן אישי, מעדיפה כל יום גבר שמסתדר ואוהב את אימו ומשפחתו ומסתדר איתם.

  22. כאשר מגלים שבן הזוג חייב בטיפול תקופתי תכוף על ידי היצרן שלו והיצרן אף מתערב וקובע לך
    איך "להשתמש" בו עלייך להחזיר אותו במידי ליצרן.

  23. מאיזה גיל מותר להגיב כאן?
    אני חושב שאני הלבלב של אמא שלי
    אני מחפס בחורה שחסר לה אחד(לבלב)

  24. אני חושבת שפיספסתם כאן נקודה חשובהץ כולכם יוצאים מנקודת הנחה ש"החמות תעשה הכל כדי שהבן היקר שלה יהיה מאושר. האמנם? בהחלט לא! החמות עושה הכל למען עצמה, אושרה נוחיותה,המצפון שלה כלפי הבן שלה ובעיקר הקרדיט המגיע לה על שנות הטיפוח והגידול. יתרה מזאת, הרי ברור לה שבנה מאוהב ומאושר באהבתוץ האם לא די לה בכך?לא!!! הרי הבעיה מתחילה מהיום בו הוא נהיה מאושר. מישהי אחרת גורמת לו לאושר שאינו כרוך במימון לימודיו,דאגה למזונו או לקורת גג.אושר אחר ,רוחני,מיני.ומה אותה גברת עשתה בסה"כ? לא חבשה לו פצע,לא עבדה לכלכלו ולא כלום. ויש את העניין האחר שכולכם התעלמתם ממנו: האם היחסים ביניהם היו כ"כ טובים? כמה גברים אתם מכירים שמגלים כ"כ הרבה חום ואהבה והערכה כלפי אמא שלהם? מעטים. אבל כאן , עוד באותה ארוחה משפחתית מפורסמת , פוצחת המשפחה ה"ותיקה" בטשטוש המציאות שלא לומר זיוף. לפתע כל המתח שהיה קיים ביןנו לבין אמא שלו התפוגג ובכלל "אומרים שהיה פה שמח עד שהגעתי". בולשיט. סוף סוף אפשר להפיל את האחריות כאן על מישהו. כלומר,במשברון הכי קטן שיתרחש מרגע סיום ארוחת הערב ההיא , כבר כל המבטים יופנו אלייך כי הרי"מעולם לא היה כאן דבר כזה. זה רק מאז ש.." שמתי לב שכל הכותבות ש"דוקא יצאו להגנת מפלצותיהן, בשורה הבאה הסתבר לי שרובן ("(המפלצות)מתו. גם כילדה כשקראתי על מפלצות נורא שנאתי אותן כשחיו וייחלתי למותן למען נצחון הטוב. וכשהן מתו חשבתי לעצמי ,אולי היא לא היתה המפלצת הכי רעה.". ומיד הוספתי "אבל טוב שהיא מתה"

    • אנונימוס, תתפלאי, אבל לא כל ההורים מגדלים את הילד שלהם בחישובים של השקעה לעתיד.
      לא כל אמא חושבת שאם הוא מוצא אישה שגורמת לו אושר היא גוזלת ממנה את הזכויות
      שמגיעות לה כיוון שהיא מימנה לו את הלימודים והחליפה לו חיתולים.

      זוג הורים שמחליט להביא ילד לעולם ולגדל אותו ולחנך אותו – לא מקבל כלב שאפשר לאלף ללקק להם את היד או להביא להם את נעלי הבית. הם יוצרים חיים חדשים, אדם בפני עצמו,
      וגם האדם הזה יקום יום אחד, ילך ךו אל דרכו ויקים לו משפחה משלו, וגם ילדיו שלו לא יצטרכו לגדול לאור החישוב שאמא החליפה להם כך וכך חיתולים, לכן עד גיל שלושים אסור להם להביא בחורה הביתה.

      לגדל ילד זה לחיות כאשר הלב שלך חי בגוף של מישהו אחר… אתה כואב איתו ושמח איתו…ומאושר איתו כשהוא מוצא אהבה. מה, לא?

      • מה הקשר ?? ? את מספרת לי מה צריך להיות חשוב להורים ?
        הבעיה היא שזה לא בדיוק מה שמנחה את המות המקסימות שמתנכלולות לכלותיהן ומררות את חייהן.
        באופן אישי ומסיפורים אותנטיים של חברותי האומללות אני יכולה לומר לך כי הכל נובע מאנוכיותן ו ומחששן למקום (שלא בטוח היה להן אי פעם) בחייו של בניהן.

  25. רציתי לספר "קצת" על חמותי "שתבדל לחיים ארוכים..
    ובכן.."למזלי" או שלא "למזלי" תלוי איך שמסתכלים על זה..
    (אני רואה זאת כמזל)

    חמותי לא מבינה כ"כ טוב עברית..,דוברת שפה זרה, אני לא ממש מבינה את השפה.
    ובכל זאת..יקומו חכמים וישאלו איך אנחנו מתקשרות?!

    ובכן..התשובה לכך ממש פשוטה..ברגליים ,בידיים ,היא שוברת את השיניים..וגם אני..
    (לא מכות)…ובכל זאת מוצאות..את הדרך ומדברות!

    אז נכון שבהתחלה היה קשה..אבל לאט לאט "המצאנו" לקסיקון לועזי עברי משלנו..
    והיום השיחה ביניינו ממש קולחת…היא אשת סודי..ואפילו אם יש בעיה ביני לבין בן זוגי..
    היא נותנת עצה כשצריך..לעולם לא נדחפת, ולא מתערבת.

    פשוט חמות נפלאה..ואני מרגישה קרובה אליה הרבה יותר מאשר לאמא שלי הביולוגית
    …..

    וקורה לא אגיד שלא..שאם היא קצת מרגיזה או להפך אני אותה..
    אז אני "משחקת" אותה שלא הבנתי את דבריה..והיא גם כך..
    "לא ראיתי, לא שמעתי"..
    והאמינו לי זה פשוט עובד נפלא….

    אז..גם לאלה שכן דוברות את אותה השפה..מומלץ לעיתים להתעלם..מדברים שנאמרים כדורבנות!

    והאמינו לי שאפשר כך..להאריך את החיים…גם שלך גם שלו וגם..של…החמות!

  26. אלייך מרב
    לא, לא, ועוד פעם לא, אם כך הבנת אז..ממש לא נכון!

    קיימת תקשורת בין אישית – תקשורת מעולה!!
    אז נכון שהיא אינה בהכרח, מתבססת רק על הצד הוורבלי
    ואם הייתה רק וורבלית אז היא הייתה יכולה להיות יותר טובה..?!
    לא בטוחה, נוכחנו לראות כאן..שגם כשמדברים באותה השפה לא בהכרח מגיעים לתקשורת בין
    אישית טובה יותר.

    החוכמה היא "ללכת בין הטיפות"..ולא ראש בקיר!

    so….please do'nt jump 2 conclusion.

  27. ההבדל בין נשים לגברים הינו שאנו הנשים נעמוד לצד הגברים שלנו באש ובמים מול הורינו, כך אנו בנויות ואילו הגברים ה"מין החזק" יעמדו לצד אימותיהן באש ובמים מולנו (וזה לא משנה מי צודקת האשה או האם).
    השאלה המתבקשת היא האם לוותר מראש, לספוג ולא להכנס לעימותים עם בן הזוג כי פשוט אין טעם, או לנסות להסביר (לצעוק ולהתעצבן) שוב ושוב ושוב מה בדיוק מציק ומפריע בהיצמדות הזו לאם, האם זה יעזור? האם הוא ישתנה?

    • אם חמותך מתנכלת לך ללא סיבה ובן זוגך אינו תומך בך ואף תומך באימו, זו העת להחליף אותו ואותה -דחוף!!!
      ולא זה ילך ויעשה קשה וממילא הזוגיות שלכם תתערער. אלא אם כן הוא ישוכנע כי את למעשה קדוש מעונה ויתחיל להעמיד את אימו במקום. אל תפחדי!!! את לא צריכה לסבול ולהיות מתוסכלת בגלל תסכול של מישהי אחרת…תתחילי לפעול ולא לקטר!!!!!
      בהצלחה

  28. שמחתי ללמוד על חמותי (לשעבר) מפי אחותי (לנצח).
    אך אוסיף כמה הגיגים משלי….
    אמי היקרה, בקריאתה את מאמרך היתה נרדמת באמצע…..
    לא לא, היא קוראת ומבינה היטב את שפתנו, ומבטאת כך גם את רחשי ליבה.
    אך משמעות מיקבץ המילים הכוללני שבמאמרך – (אוי לי) – כמעט וסותר את מציאותה וזה בלתי נתפס ומכאן שגם בלתי אפשרי ומרדים "סחים"שכמותה. את הסיפור שלי את מכירה היטב וודאי שלא חשבת על אימי בשעת כתיבת המאמר {כי אם (אולי) על חמותך}. אך אם אלה פני הדברים ועל אף שצר לי עלייך, רציתי לרק לומר שאפילו אם מאמרך זכה לתגובות אוהדות מפי רוב המגיבים/ות הרי שישנם גם סיפורי תהילה אשר תמיד ייכרכו (בעיני) עם דמותה כי אין כדוגמתא. בזאת יודו בפה מלא כל מכיריה ומוקיריה. ואם אפשר לנצל במה זו לדרישות….הריני דורש בשלומה ומאחל לה מכאן אריכוווווווווווות
    ימיייייייייייייייייייייים
    בריאווווווות
    ונחחחחת
    מי יתן ורבים ילמדו את משנתה.
    ומלבד אבינו שעל פני האדמה (אשר למרות הכל גם לו נאחל כל טוב)
    לא הכרתי בכל העולם אפילו לא אחד ואפילו …..גרושתי….
    שלא
    חושב
    כמוני
    🙂
    באהבה רבה
    ממני
    freedom

  29. בולעת הצפרדעים

    רב התגובות שנכתבו כאן הם של אנשים שלא עברו בעצם שום דבר עם החמות…
    יש נשים שלא מבינות שיש לשחרר את ה"ילד" ולתת לו להתבגר!
    לבנות שיש להם חמה מסנוורת במיוחד אני ממליצה לקרוא את הספר "מחותנים מרעילים"
    מאת ד"ר סוזן פורווארד, אפשר למצוא שם הרבה מאד טיפים, ועצם הידיעה שאתן לא לבד
    מרגיעה מעט.

    הספר מחולק לפי קטגוריות-כלומר כל מיני סוגים של מחותנים בעייתיים, ואני מצאתי
    שחמותי היא ממש א ש ת א ש כ ו ל ו ת =פשוט מתאימה לכל הקטגוריות. מומלץ!

  30. חבל שעוד לא קמה הסופרת שתכתוב את הספר על הכלה המרעילה.

    מי שתרים את הכפפה שתפנה אלי. נחשה כמו שקיבלתי על לא עוול בכפי עדיין לא ברא השטן.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*