אוי, איזה אבסורד כשבבית יש מקרר חדש שלא נכנס לנישה הקטנה שהכנתם בשבילו. הרהור נוגה בזוגיות החדשה או באי-זוגיות

גברים ומקררים

בתרבות שלידת ילדים טבועה בה כל כך, אבל הגירושים הם כבר לא טאבו כשהיה, יש פחות זוגות שמוכנים להשאר ביחד, והאישה נשארת עם המקרר והגבר מקבל אותו כל שבת שנייה. זכותם. גם גברים נקשרים למקררים שלהם. וזה אולי אפילו לא כל כך חשוב מה שהייתם קודם. עיניכם נשואות אל האופק אל האי זוגיות הפוחזת שתביא בעקבותיה, אולי, זוגיות סוערת חדשה, זה יהיה מספיק זמן אחרי, ככה שתוכלו לא לזכור את מה שהיה ולעשות עוד ילדים בפרק ב' של החיים שלכם

הרהור על הזוגיות החדשה

אולי מטעה היא הכותרת. זוגיות כבודה במקומה מונח, אבל אולי זהו הרהור באי-זוגיות. או שמא הרהור נוגה בזוגיות. הנה סיפור. סיפור על זוג. איך הם אוהבים, איך טוב להם, איך הם ביחד לבד בעולם, נלחמים. איך החיים שלהם לאו דווקא קלים, אבל הם…. אוהבים, מאמינים שהגורל שלהם משותף ומתוק בסופו של דבר כי הם נועדו זה לזו. ואז הם מחליטים לממש את מה שנראה להם שהוא שיא השיאים, וגם הביולוגיה שלהם קוראת להם, והם עושים ילד. נראה מעשה הגיוני בעליל, אבל בעצם נעשה כאן מעשה מאוד משונה. בניתם בית, וכל הקורות היו כשרות, והחרסינות בדיוק בצבע שרציתם. הדלתות אולי חרקו אבל זה היה בסדר כי זאת היתה חריקה מוכרת, כזאת שכבר התרגלתם אליה. הכרתם את הרעשים של הבית שלכם. אז בשביל מה להכניס הביתה את המקרר הענקי הזה, והחדש והנוצץ והבוהק בלובנו? כשהגיע המקרר גיליתם אולי שהוא גדול מדי ושהוא לא נכנס לנישה שהכנתם בשבילו. אז הוא חיכה בסלון לאיש מהמקררים שינסר את המשקוף. אבל גם זה לא עזר אז הורידו את המקרר למטה וניסו להכניס מהמרפסת אבל גם זה לא עזר. אז מה עזרה לכם ההתרגשות מהמקרר החדש והבוהק הזה, וזה שהורידו את מיסי הקנייה? המקרר שלכם עומד בסלון עכשיו ואי אפשר להתעלם מקיומו. המקרר שינה את הקומפוזיציה, חברים יקרים. בשביל מה בדיוק הייתם צריכים את המקרר המזויין הזה? אבל מה, אתם לא יכולים ולא מוכנים לוותר על המקרר. אתם קשורים למקרר שלכם. אתם אוהבים את המקרר שלכם אהבת נצח. הוא חשוב לכם המקרר שלכם. עבדתם קשה בשבילו ועוד אתם עובדים. ושכחתם כמעט איפה הכל התחיל, לא?
תודו ששכחתם.
אז הנה. בתרבות שלידת ילדים טבועה בה כל כך, אבל הגירושים הם כבר לא טאבו כשהיה, יש פחות זוגות שמוכנים להשאר ביחד, והאישה נשארת עם המקרר והגבר מקבל אותו כל שבת שנייה. זכותם. גם גברים נקשרים למקררים שלהם. וזה אולי אפילו לא כל כך חשוב מה שהייתם קודם. עיניכם נשואות אל האופק אל האי זוגיות הפוחזת שתביא בעקבותיה, אולי, זוגיות סוערת חדשה, זה יהיה מספיק זמן אחרי, ככה שתוכלו לא לזכור את מה שהיה ולעשות עוד ילדים בפרק ב' של החיים שלכם. מדחיקים. מדחיקים. אתם מדחיקים. מצחיקים.
אף אחד לא כיוון לי אקדח לרקה. גם לא לחצו עלי. רומנים זה לא פולנים. אני רציתי ילדה והנה היא פה, אהבה גדולה. זאת אמורה להיות פירמידה או משולש או משהו. אמא, אבא, ילדה.
אבל עכשיו הוא יצא לצוד, ואני במערה ישנה את שנת החורף שלי. אולי נתראה שוב באביב.

הרהור על האבא החדש

האבא החדש הוא כנראה אותו גבר שמותר לו להיות רגיש, ואפילו, שומו שמיים, לבכות מדי פעם. אז את כבר לא מגדלת לבד את הילדים שלך (לא שמת לב?). לפעמים הוא מחתל, לפעמים הוא עושה אמבטיה, וכולם סופקים כפיים בפליאה ובהערצה. איזה אבא חדש ומצויין הוא זה. כמה טוב לחיות בשנת אלפיים החדשה. ואת כמו במערכון אחד, מכבסת תולה, מכבסת תולה, אין פרסים ואין קהל מריע. אבל הוא חדש. ורגיש. אבא מופלא. ואת עשרים וארבע שעות אמא ישנה. אמא מהסוג הישן, כמו שרה אמנו. כמעט מתבלבלת ולוקחת את הכבסים לרחוץ בנהר. ומה תגיד הילדה שהיא גם ילדה מהדור הישן, לא שמעה על חידושים, איבר שפה וככה. היא תגיד קודם כל "א- בא". והוא יתרגש כי הוא אבא חדש. תתחדש.

הרהור על הסבתא החדשה

פעם הסבתות היו מגדלות את הילדים. אני רואה בעיני רוחי סבתא עם מטפחת על הראש שהנכדים הם חייה. היום הן צעירות וסופסופ הצליחו להתפטר מהילדים שלהן, ועכשיו כשהן ממש חופשיות הן רוצות לחיות את החיים המקסימים שלהן. הן גם עובדות ברוב המקרים, ובסופשבוע הן באות לכמה שעות להנות מהשיכפול הגנטי שלהן. האמת? לא מאשימה אותן. למה מה קרה שבגיל חמישים הן יתחילו שוב עם חיתולים ושיעבוד? הן עשו את שלהן. הן נשים חדשות, עצמאיות וחתיכות.

הרהור על הרהור

כה מהורהרת אני. ואולי גם בעין. כנראה שבאמת כבר סתיו.

על הכותבתמיה סלע

!

284 תגובות

  1. מיה את כותבת במיוחד בשבילי, או מה??
    אהבה ונשיקות ממני ומנעם

  2. את קארין שלי לא חיתלתי "לפעמים" ולא רחצתי "לפעמים". רציתי ושמחתי לטפל בה. עד היום אני מאושר לרחוץ אותה, להלביש לה פיג'מה, לקרוא לה סיפור לפני השינה, להכין לה דייסה בבוקר, לקחת אותה לגן. לא לפעמים ולא כדי לצאת ידי חובה.
    כן, אני האבא החדש, בניגוד לאבא שלי, שהיה "האבא הישן", אבא מקסים אבל עסוק מאוד, שיצא בבוקר לפני שהתעוררתי וחזר בלילה אחרי שנרדמתי. היה לי אבא של שישי-שבת.

    אני אבא אחר, חדש. אני שמח על כך מאוד.

    • ולי היה אבא ישן מאד, אבל משום מה אמא שלי אף פעם לא רחצה אותי, זה היה תפקיד שלו, גם את כל האחים שלי, הוא תמיד רחץ. לעומת זה כלים היא לא הרשת לו אף פעם לעשות, הוא עדיין מנסה מדי פעם, אבל היא מגרשת אותו.

    • מי ילדה מתוקה של אבא? אבא אוהב אותך. מתוקה!
      אבא ירחץ אותך, ויחליף לך חיתול, נשמה קטנה של אבא.
      אבא יספר לך סיפור וישמור עליך. אף אחד אבל אף אחד לא יגע בך – רק אבא.

      • פעם היא תתבגר וייגעו בה גם ייגעו. בינתיים כן. היא התינוקת של אבא ואמא שלה

        • הוא דווקא לא התכוון לזה ככה.

          • אז תסבירי לי למה הוא התכוון, בבקשה

          • הטרדות מיניות, גילוי עריות,
            האבא המתוק שמחתל, מלטף, שומר ורק הוא נוגע, ועוד איך נוגע בילדונת המתוקה שלו.

          • כן. ענת צודקת. בועז נאיבי ונח דוחה

          • יש!!!!
            יש!!!!
            אני, נח הקרתני והמוסרני, זוכה ש…. שימו לב, ג'ו אומרלי דוחה. כן כן לא התבלבלתם.
            גדול!!!!!!
            ענק!!!!!

          • שאני אבין
            אתה רואה בזה הישג שג'ו המבתק נותן לך תעודת "מניאק"?

          • שנח לא התכוון למה שאת מתארת. יש גבול.

          • נח יודע לבטא את עצמו. אין צורך לפרשן אותו. ירצה? יסביר למה התכוון

          • אין צורך להכניס לו מילים לפה. ובטח שלא פרשנויות כאלו.

          • נוח…
            איכה?
            האם פרשתי את דברייך אחרת ממה שכיוונת?
            אם כן, רק תגיד, אני אשמח להתנצל… (ג'ו.. (-:…) על פרשנות לקויה.

          • אני חושב שזה די מטומטם לבוא ולהסביר את הדברים שלי. אבל העם דורש. אין ספק שמהבחינה הטקסטואלית, ענת קראה טוב יותר. מהבחינה הטקסטואלית אבל לא מבחינת המסר. הדיבור לא היה אלא הקצנה סאטירית של אובר פרוטקטיביות על ילדה. שבמקרה הזה מתבטאת ב: "כמה כייף לי לטפל בילדה שלי" הנסיון שלי היה להצביע על כך שהכייף הזה הוא בדיוק מה שמיה כתבה עליו. כי לא יעזור לאף אחד כלום. ילדים זה שמחה וילדים זה ברכה, והכל באמת כתתוב בתורה, אבל הם בשום פנים ואופן לא 24 שעות רצופות של כייף צרוף. זה מה שהתכוונתי. אודות הודעות כייף שכאלה, אני מניח שמיה מחתה. האבא החדש צריך להיות: אני רוחץ את הילדה שלי תמיד. להגיד לכם שזה תמיד כיף? לא. הרי זה תמיד בשבת בזמן המשחק, והרי היא חייבת לחרבן בסוף הארכה, כשמתחילים הפנדלים, והחברים כבר לא שותים איתי בירה בגלל הריח (תודו שזה נדבק) של החרא – זה נשמע לי יותר כמו האבא החדש המיוחל.

          • אני הכי אוהב שמסבירים לי איך להרגיש. הנה שער הזהב שלכם: אני לא מתפאר במה שאני עושה. אני לא פמיניסט, אני שוויוניסט. זה טבעי לי לגמרי לטפל בילדה שלי. אני לא מגונן עליה מדי. אני בהחלט משקיע בה תשומת לב רבה. ורוב הזמן בהחלט כייף לי.
            מה תעשו לי?

            נ.ב.
            ואם היא מחרבנת בדיוק בזמן הפנדלים של גמר הגביע, אז בהחלט אמא שלה – שכדורגל לא בדיוק מעניין אותה – יכולה להחליף לה

          • "אין חכם…" וגו', תופס, מה לעשות, אפילו לגביך (ולגבי).
            מה גם שמי שמתווכח אתך הוא לא בדיוק אריסטו,
            וגם לסנהדרין אני לא בטוח שהיה מתמנה.

          • לא צריך לפרש את הפרשנות שלי.
            לא התכוונתי לזה שבועז נוהג ככה בבתו, בנגיעות מיותרות, זה פשוט נשמע כל כך ציני שפרוש כמו שאני נתתי התבקש. לפחות לדעתי.
            ועכשיו, באמת שאפשר להמשיך הלאה, בעיקר אחרי שהפרישו את גרשון מההרכב.

          • אז באמת הבנו נכון. והשימוש ברמזים לגילוי עריות בקונטקסט כזה הוא דוחה. לא סאטירי. לא אירוני. לא כלום. פשוט דוחה

          • דוחה בעינייך, קורע מצחוק בעיניי האחר.
            אתה כבר קצת מכיר אותי, ויודע שאני מוכנה לקבל הרבה דברים והרבה אמירות, הדברים של נוח הגיעו אמנם כמו יציאה באין כניסה אבל זכותו לערב אמירה צינית שלא בהכרח קשורה לנושא.
            אנחנו כולנו עושים את זה פה בהמון הזדמנויות ולא ראיתי שמישהו נזעק להחזיר את הסדר ואת הדיון למקומו (חוץ מהדיון על תרבות ופוליטיקה).
            ועכשיו, אתה ונוח מוזמנים לחזור לעניני הכדורגל, אתה יודע שאותי זה מרתק יותר מאשר חיתול תינוקות (וכנס לפורום, אני דווקא יכולה להעזר בגיבוי).

          • אין ספק, ענת, שגילוי עריות הוא נושא מצחיק מאוד. פשוט משגע. קומדיה

          • או כמו שאומר גרפיטי שראיתי ברחובות:
            המשחק לכל המשפחה

          • בואו נעיף את זה , סתם יתוש טרדן…

          • זה היה יכול להיות נחמד אם הזוג המאושר NOE וענת היו מתרחקים מאיתנו אל השקיעה

          • נוח גדול עליי בכמה שנים, ואני מעדיפה אותם עד גיל 30 לא יותר, ככה שלמרות הפיתוי העצום, נראה לי שאני אשאר…..

          • בהזדמנות זו שאני רואה אותך מפגין נוכחות, להפנות אותך לכתבה "רקיק לזקיק" – ג'ו יקירנו הגיב לך שם ("ואזלין זה פאסה") ונדמה לי שלא שמת לב.

          • shit, nothing better to talk about?

          • NO, ass-hole
            Don't ya like it? buzz off' & get out off here

          • julia, you don't have to change your name whenever you make a stupid comment.

          • מותק, תקראי כתבות אחרות בבננות ותראי בעצמך שיש "מלכה-אם", רק אחת, והיא לא אני.
            ותיזהרי עם ההערות האלה, הן חושפות עליך דברים לחלוטין לא מחמיאים.
            נהיית אובססיבית עלי קימעה, לא?

    • מתי תבינו שכל החוכמה זה לא רק את מה שכיף לכם לעשות. החוכמה זה לעשות גם את הדברים המעצבנים, המעייפים, הכואבים. והכי חוכמה, לא להתפאר כשעושים את זה, זה לא כבוד, ולא יקר, זה החיים. חלק מהחובות של כל הורה.

      • מי מתפאר?? אני לא מבקש מחיאות כפיים. מה ההתקפה הזאת, סליחה?!

        • אני הרי עוקבת אחרי התגובות שלך ואין לי שום ספק שאתה אבא מדהים, אם אלה הדברים שתעביר לבתך כמודל חינוכי, ואני מדברת על כלל הנושאים שהתבטאת בהם, אין לי שום ספק שגודלת אצלך בבית ילדה עם עתיד גדול. ככה זה, כשגודלים עם אב תומך ו…"חדש"…
          התמזל מזלי, ואבא שלי היה מהסוג ה"חדש" עוד בשנות ה- 70', בהיותי פעוטה בהתגבשות.
          אני לא חושבת שקראו לזה אז "גבר/אבא חדש", אני חושבת שעוד לא חיפשו לעניין הזה הגדרה… בכל מקרה, אבא שלי היה ועודנו איש מדהים, מודל ראשוני שלי לגבר, (והאבא שלו היה לדעתי מהפמיניסטים הראשונים בארץ…) והוא עשה את כל הדברים הטובים והחמים והתומכים – אבל אני בעיקר זוכרת לו את החוויות הקשות יותר שהוא עבר איתי, הוא תמיד תמיד היה שם ולא בגלל שמישהו אמר לו שהוא צריך להיות הגבר החדש, אלא בגלל אינטואיצייה אבהית שאני בטוחה שיש לבועז, לנח ואפילו יום אחד לג'ו המבתק והמקסים, יקיר המדור.
          לא נותר לי אלא להגיד תודה על כל יום במחיצתו ולאחל לבועז שיהיו לו עוד הרבה ילדים שיתפארו בו, באבא כזה.
          נשיקות…….

          • יש תחושה שנשים רוצות ש"גם אתה תסבול". העובדה שאתה משקיע את נפשך, זמנך וכל כולך בתינוק המצווח, לא מספיקה. מישהו כבר כתב פה ש"מה שלא תעשה, לא טוב", ויש בזה משהו. הנימה הקטנונית, הקוטרית, די מכעיסה אותי – למען האמת. מעולם לא עשיתי עניין מלקום שמונה פעמים בלילה, לקחת את הילדה לרופאים, בשעות לגמרי לא סימפטיות, להרגיע אותה כשהיא צורחת. לא עשיתי עניין, לא התפארתי, לא נופפתי בדגלים, לא כתבתי מניפסטים. אני חושב כשכשאתה אוהב באמת מישהו, ממש אוהב, לקשיים אין את אותו משקל כפי שהוא נתפס למסתכלים מבחוץ.
            הרי ילד זה הדבר הכי לא כלכלי והכי לא הגיוני בעולם, כשחושבים על זה. אתה מאבד את הזמן שלך, מוציא הרבה יותר כסף, נוגסים לך בשינה, בחירות, ביחסי המין. אז למה, בסופו של דבר, אנשים בכל זאת עושים ילדים?
            אז זהו, שהרבה אנשים לא יודעים לענות על התשובה הזאת. אין להם תשובה אמיתית, בינם לבין עצמם. הם עושים כי "ככה זה". כי "צריך" ואבא ואמא כבר לוחצים, והשעון הביולוגי של הגברת מתקתק בעוז, או כי אבא שלו "כבר מבוגר" ורוצים לספק לו את הנכד. סיבות מסיבות שונות – אני לא קובע אם הן סיבות נכונות, או לא. זאת המציאות של זוגות רבים.
            אבל אחרי שכבר הזאטוט שוכב לו בעריסה, תובעני וצרחני ודורש סיפוקים מיידיים, אז בא המבחן האמיתי. נושא הדיכאון אחרי לידה, למשל, שיש לי ה-מ-ו-ן מה להגיד עליו – בא ברמות שונות של חומרה, דווקא בשל חוסר המוכנות הבסיסית של האם הטריה. החברה מנסה בכל כוחה לעודד את הילודה, ומשום כך להסתיר את הקטעים הבלתי סימפטיים וההשלכות ה(לפעמים) קשות של הבאת ילד לעולם.
            לא היה לי קל, אבל לא צעקתי את זה בחוצות העיר וגם לא ביקשתי מדליות. אני משתדל לראות את היופי ולהתמודד עם הקושי. זהו.
            בועז כהן
            נ.ב.
            אני חושב שההאשמות הגורפות שמתפרסמות כאן, בין התגובות, בנוגע לחוסר מעורבותם של האבות בגידול התינוקות, הם על גבול השערוריה, אבל זאת דעתי. שכל אחת ואחד ינהל את חייו כפי שהוא מבין

          • לא יודעת אם שמת לב, אבל אני דווקא החמאתי לך.

          • כמובן ששמתי לב, מותק. תודה. אבל אני מנסה מעט ללבן כמה עניינים, ודווקא לא לשאוב מחמאות או להתפאר במה שאני עושה

          • אז אל תתפאר, שקארין תתפאר.
            ומה אכפת לי שאתה לא מנסה לשאוב מחמאות – הנה עוד אחת – אתה אבא נהדר. את ההוכחה הכי טובה לזה תראה יום אחד, או כבר היום, בקארין.

          • חום לך באף. תנגבי.

          • אנונימוס, מוכרחים לרדת כל כך נמוך? ועוד בפחדנות, עם פסבדונים?

          • מה יש לך להגיד על דיכאון אחרי לידה?
            זה מאוד מעניין אותי.
            בלי ציניות.

          • אני יודע על זה הרבה מאוד

          • really? when did YOU have postpartum depression?

          • אנונימוס, את/ה אדיוט/ית.
            וחוצפן/ית.
            אף אחת מההערות שלך עד עכשיו לא היתה אלא נסיון לזלזל ולהעליב, פשוט מעורר/ת רחמים.

          • you are a dumb slut, and you'll never change, get a life, nobody was talking to you

          • עץ הקיפודים האנגלי

            אצלנו, ב SOUTHEND היו שולחים אותך, אנונימוס, לרחוץ את הפה עם סבון כביסה.
            YOU ARE FULL OF SCUM & FILTH

          • אלוהים , מי היצור הפחדן והדוחה הזה?

          • לא Slut כי אם שרמוטה… מותק… דבר "עיברית"…

            וגם המירמור שלך צועק למרחקים.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            ג'וליה, שרמוטה זו מחמאה …אני מת על שרמוטות. הרבה יותר טוב מכל נערות התיכון החסודות והנוצריות שהיו איתי בתיכון.

          • ההאשמות המתפרסמות כאן הן על גבול השערוריה?
            בועז היקר, ככל שתמשיך להיות אבא מסור, תצטרך לשאול את עצמך מדי פעם
            במשך השנים
            מדוע
            במרפאות טיפת חלב ובקופת חולים,
            בדרך כלל מי שמלווה את הילדים אלו האימהות שלהם ולא האבות
            ובאסיפות הורים
            מי שמגיע לשמוע מה קורה
            אלו הן האמהות ולא האבות
            ומי שלוקח ילדים לחוגים ומחכה להם שיסיימו
            אלו אמהות ולא אבות
            (ברור שלא רק, אבל הרוב, עדיין…
            יש תמיד יוצאי דופן. לא מספיק יוצאי דופן…
            וברור שזו הכללה. אבא שלי לפני עשרים שנה הלך תמיד לאסיפות הורים.
            ואני, שנשארתי בבית, בכלל לא ידעתי שהוא שם במיעוט…)
            אני מבינה שאתה אבא נורא מסור
            אבל לאט לאט
            לא כולם בדיוק בדיוק כמוך
            ובינתיים, מי שעוברות לחצי משרה
            או מורידות הילוך וקוטעות עתיד מבטיח
            שאולי חלמו עליו מילדות
            או מפסיקות לעבוד
            אפילו שהשקיעו שנים ארוכות בלימודים ארוכים מייגעים ויקרים
            מפני שנולד להן ילד
            הן רק אימהות.
            האם זה מוכרח להיות ככה?

          • לא העובדות הן שערורייתיות בעיני. הקוטריות – היא שמעצבנת. אוקיי, אז יותר נשים מגברים לוקחות את הילדים לטיפת חלב. אז מה? האם הגברים, באותו זמן, יושבים בבית ומשחקים פוקר? האם הגבר, בזמן שאמא מסיעה את הפספוס לחוג, משתזף על שפת הים?
            כמובן שלא. אני מודע לחלוטין, ממקור ראשון, לכל מה שאת אומרת. הגננות בויצ"ו באמת ציינו את העובדה שאני בין הגברים היחידים שמביאים ולוקחים מהגן. זאת המציאות, אפשר לשנות אותה, השאלה היא האם רוצים לשנות אותה. האם באמת-באמת רוצים לשנות אותה. ומה המחיר של השינוי. גם על זה מוכרחים לחשוב.
            תביני, אסתי, אני יודע על מה אני מדבר. אני מכיר לילות ללא שינה, דאגות ופחדים, ניג'וסים, ריצות לרופאים בארבע לפנות בוקר וטיסה מהעבודה לגן, אחרי שהגננת מבהילה אותי עם טלפון מחריד שלווה. אני מכיר, ולא על סמך תאוריה, ומעולם לא שמעו אותי מתלונן ומקטר. מעולם לא. עשיתי ילדה – אני לוקח את האחריות על זה.

          • מה המחיר של השינוי?
            ומה המחיר של המצב הקיים?
            אתה מבין, לאורך ההיסטוריה האנושית-
            גברים עבדו ולמדו
            ונשים גידלו ילדים (ובישלו וניקו וכו')
            גברים נסעו ולחמו
            ונשים גידלו ילדים (וכו')
            גברים ייצרו והמציאו וגילו
            ונשים גידלו ילדים (וכו')
            וככה דפי ההיסטוריה ריקים כמעט (למעט יוצאות דופן) משמות של הוגות וממציאות,מנהיגות ויוצרות, סופרות ואמניות. מפני שלידות בלתי פוסקות ועבודות בית סיזיפיות לא הותירו להן זמן לזה. (אתה מוזמן לקרא את וירגיניה וולף ב"חדר משלך" , בו היא מתארת מה היה קורה לו לשיקספיר היתה אחות, מוכשרת כמוהו. האם היא היתה מסוגלת לזכות בהצלחה שלו אחרי שהיו מאלצים אותה להתחתן בגיל צעיר ולהתמסר לגידול ילדים? אם היתה מסרבת, היתה נחשבת ל"משוגעת". גם היום בחורה שלא רוצה ילדים נחשבת קצת משוגעת…..)
            אז נכון שהיום נשים יולדות פחות ילדים ויש להן מכונת כביסה ומדיח כלים. ועדיין גידול ילדים נותרה משימה מורכבת ותובענית. אז אם נשים לא מוכנות להסתפק בזה, ורוצות לקחת חלק בעולם בצורה יותר רחבה, בעבודה, לימודים, יצירה, מחקר- גם לאחר שנולדו להן ילדים- אין ברירה אלא שנטל ההורות יתחלק בצורה יותר שיוויונית בין נשים לגברים.
            ועד שזה לא יקרה, הן תיוותרנה מאחור. מה קורה לכל הסטודנטיות המבריקות אחרי שהן מתחתנות ויולדות? גם אם הן עובדות, למוקדי ההשפעה האמיתיים הן לא תצלחנה להגיע, מפני שהשנים שבהן הן יולדות ילדים הן בדיוק בדיוק השנים שבהן אדם צעיר בונה את העתיד המקצועי שלו, וככה כל הבנים הבינוניים שישבו לידן על ספסל הלימודים עוקפים אותן….זה לא "קרייריזם" ריק, זה יעדי חיים של בני אדם: לעסוק ביצירה, לממש יכולות, להגיע להישגים, להשפיע על החברה שאתה חי בה. ואם נטל ההורות לא יתחלק בצורה יותר שיוויונית, וגם המדינה לא תושיט יד- בדמות יום חינוך ארוך והכרה בהוצאות טיפול בילדים לצרכי מס, אז גם בעוד חמישים שנה יהיו לנו שתי שרות, פרקליטת מדינה אחת, ומנכלית בנק אחת. אני יודעת שלרוב הגברים זה לא מפריע. אבל למספיק נשים זה כן מפריע. אני מצטערת שיצא לי מניפסט פוליטי, אבל פמיניסטיות תמיד אמרו ש"האישי הוא פוליטי". זה כדי שהוא לא יבוא אלייך בסוף ויגיד שאם את לא יכולה להביא בוחטה כמוהו, אז תשבי בבית…..

          • צודקת.

          • בועז,
            דווקא לא הגבתי אימפולסיבית, קראתי אתמול, לקחתי נשימה עמוקה, המשכתי לקרוא, קראתי שוב, שתיתי כוס מים, קראתי שוב, הלכתי לישון, קמתי בבוקר והנה, זה לא עוזב, אז כנראה שזה צריך להכתב.
            אתה שיוויוניסט.
            אתה האבא החדש, אתה מחתל, אתה רץ לרופאים בארבע בלילה, אתה מכין דייסה, אתה מתוערר לקול הצרחות בדיוק כמו אישתך, אתה אפילו נהנה מזה, אתה לא רואה בזה בעיה ואתה לא מבקש צל"ש.
            מעולה שככה אתה מרגיש ופועל!!!! מעולה,
            אבל אתה בטוח שאתה לא רוצה צל"ש? כי מהצד שלי, החזרות הרוטיניות שלך על הפעולות שאתה מבצע בכזו טבעיות ועם כזו אהבה דווקא נשמעות מאוד מטיפניות ומאוד זקוקות למילה הטובה ולחיזוק.
            אז דיי, אמרת את שלך, פעם, פעמיים, שלוש. מספיק. אפשר להתקדם, כולנו יודעים עכשיו איך אתה מרגיש, את המחמאות לך ולקארין כבר קיבלת אני מקווה שאתה מחוזק.

            וג'וליה, יולי וכל שאר המעריצות, לפני שאתן קופצות עם מחמאות לבועז ונאצות לי, זכותכן לחשוב שבועז אליל אבל זו גם זכותי שהוא קצת נסחף.

            ולעניין הערות הסרקסטיות, אבי אכן העיר הערה סרקסטית מאוד, אבל מי שלא הבין אותה כנראה פחות רגיש לניואנסים הקטנים בחברה שלנו. אמירות דוגמת "נתתי לה לבחור" שמעתי לא מעט מאקסים שלי שהסכימו בנדיבותם להשאר בבית בזמן שאני אפתח קריירה, בעיני זה שוביניסטי, דוחה ומעיד על חשיבה של ימי הביניים במסווה של ימים מודרניים.

          • כמובן שזכותך המלאה לחשוב שנסחפתי. איש לא שלל ממך זכויות, בטח לא אני.
            ולעניין: אני לא רוצה צל"ש, את יכולה להאמין לי או לא. אלה החיים שלי, לטוב ולרע. אני לא אליל ולא אידאלי וגם לא מטיף ולא צדקני. אני בסך הכל מנסה להיות בן אדם ואבא טוב. זהו. אין פה מקום למחיאות כפיים. באמת.
            אני סיימתי, כבודה

          • ראשית, אני לא קופצת
            שנית, לא זכור לי שהבעתי כלפייך דברי נאצה
            שלישית, תאמיני לי שכשאני ארצה לחלוק לך (או לכל אחד אחר) מחמאה, אני אעשה את זה בלי להסס.
            ומה רע בלהעריץ (כל עוד זה לא בעיוורון) ??

            אני לא אמא של אף אחד, ולכן אני נכנסת לכתבה הזו רק בשביל לקרוא וללמוד מתגובות.

          • יקירתי בהחלט, לא אמרתי שאת אי פעם הבעת כלפי דברי נאצה, פשוט פעלתי לפי המשפט העברי הקדום שאומר הקם להורגך השכם להורגו.
            יש פה נטייה כזו להכנס באמירות כאלה ואחרות במי שמעז להגיד משהו שטיפל'ה חורג לדעת איקס או וואי מהקונצנזוס, או במי שמעז להפנות טרוניה מסוימת לאחד החברים הנחשבים יותר או נחשבים פחות, ולכן הפנייה הייתה גם אלייך כמי שידועה בחיבתה הרבה וחסרת המעצורים לבועז.
            זהו.
            אני לא באמת חושבת שאת רוצה ממני חוות דעת עלייך, אני בטוחה שאת מסתדרת נהדר גם בלי.

          • אני חייבת לציין שבעלי לקח את החופשת לידה שנועדה לי (חודש אני חודשיים הוא) והוא לוקח את הילד לטיפת חלב.וזה לא מתוך פמיניסטיות מוצהרת, זה מתוך שוויון אמיתי (לא וירטואלי…)

          • על הכיפאק, דוגמא מעודדת
            אבל למה את חושבת ש"פמיניסטיות מוצהרת" היא משהו שונה משאיפה ל"שיוויון אמיתי"? (את מוזמנת לקרוא את הרשימה "סליחה, אני פמיניסטית…" ברשימת "הנבחרים"- יש שם דיון מרתק על העניין הזה…)

          • משום מה אתם לא טורחים למחוק את השם שלי מהכותרת, כאשר בעצם אתם עונים אחד לשני ולדברים שאני לא אמרתי – והכותרת מייחסת אותם אלי…
            טיפה מבלבל, בבקשה למען את התגובות לאנשים הספציפיים.

          • הילדים שלי עוד לא הגיעו אפילו למצב הזקיק המציק, ולמרות זאת, אני חותם על כל מילה שלך בועז. להיות "אבא חדש" זה באמת לא עניין שזקוק למחיאות כפיים בשביל להתקיים. הערך המוסף שווה פי אלף.

            אצלנו בבית, כשאמא היתה יוצאת להשתלמויות, או סתם נוסעת לחו"ל, האוכל היה הכי מושקע שיש והבית היה עוד יותר נקי ומצוחצח מבדרך כלל. וזה תפס גם כשהיא היתה. אבאל'ה החביב היה זה שמשכים ובפיו בשורה על מאכל מפתה ששווה לקום בשבילו אפילו בבוקר, הוא גם היה שוטף באופן קבוע את הכלים, שוטף את הרצפה לא פעם, ובכלל, עושה כל מה שצריך. אבל הכי חשוב- הוא אף פעם לא הרגיש כאילו הוא עושה משהו מיוחד.
            שיוויוניות, כמה בסיסי ופשוט. בלי מילים מפוצצות.

          • I think we should re -direct the discussio toward the question: why are we such a birth oriented society. why does everyone, even the most unfit people are inclined to have kids. why are we pressured to do it at an early age.

          • אני חושב שאת השורשים להיותה של החברה הישראלית כה לחוצה על ילדים אפשר למצוא בנרדפותו של העם היהודי, עם כל כמה שזה נשמע הו-הו-הו…נפוח. אחרי כל משבר רציני היה כאן בייבי-בום. אחרי מלחמת ששת הימים, אחרי טראומת יום כיפור וכמובן וכמובן שאחרי מלחמת המפרץ, שרבים לא היו מסוגלים להתמודד עם משמעויותיה (עד היום, אגב) והתגובה היתה לחזק את המסגרת המשפחתית, כי (כביכול) משם ניוושע.

            הבעיה הכי רצינית היא שאי אפשר לפקח על ילודה (כי זה רעיון פאשיסטי ולא הומני) ואי אפשר להחליט מי כן יביא ילדים ומי לא. כפי שאני רואה זאת, בעוד 15 שנה הפער בין ילדי המעמד העליון לבין ילדי המעמד התחתון בישראל, יהיו כה קיצוניים שיהיו לנו כאן הארלם נגד מנהטן משלנו. זה קיים, בצורה מסויימת, כבר עכשיו – וזה יחריף מאוד.
            הסיבה לכך היא שדווקא בעלי האמצעים, שיכולים להשקיע הרבה בילדיהם, לא יוצרים משפחות גדולות. אז הרבה מאוד כסף נשאר בידיים של מעט מאוד אנשים, שגם יוכלו להגדיל את הונם, מכיוון שמגיל אפס הם זוכים לטיפוח ולהשכלה שילדי חרדים ועיירות פיתוח לא יזכו להם בחיים

            אבל זה כבר נושא אחר, שגולש לחלוטין משאלתך הראשונה

          • בועז … לנשק אותך

          • פרפקט טיימינג

            איפה?

          • ניתחת את זה מצויין, אבל האם לדעתך, באמת אי אפשר לשפר את המצב (ולצמצם את הילודה) על ידי הסברה? העובדה שבשכבות הנחשלות הילודה גבוהה יותר, רק מוכיחה שצריך להשקיע דווקא שם. לפקוח להם את העיניים

        • שלי אמא של גלי בת השנתיים

          היי אבא חדש,
          אפשר "להשאיל" אותך לשבוע ימים??
          זה כולל גם כביסה..!!!

          • להשאיל אותי כדי לעשות כביסה? כולה כביסה?

          • שלי אמא של גלי בת השנתיים

            היי אבא…
            לא רק..כביסה..בין השאר..
            בעיקר טיפול בילדה!!

            אז..מה מתאים?

            אנא שלח קורות חיים..ל…

    • דייסה, מי אוכל דייסה בבוקר, מי אוכל דייסה בכלל
      רק 50% מהטעויות של ההורים שלנו
      לא לשכוח

      • עץ הקיפודים האנגלי

        דייסת שיבולת שועל. זכורני שהייתי זולל כל בוקר, כשעדיין חיינו בחו"ל, דייסת שיבולת שועל. דווקא צמחתי לתפארת. אין תלונות

      • אבא שלי מבשל דייסות נפלאות. קוואקר, סויה ודבש, סולת. זה נפלא. ממלא אותך באנרגיות וטעים טעים טעים. מה, איקרוס, אתה לא אוהב דייסות?!

        • לא
          אבל אני לא אוהב עוד הרבה דברים
          במיוחד את השמש
          אני רק רוצה שנעשה פחות טעויות עם הילדים שלנו
          (ואני לא טוען שדייסה זו טעות)

          • בזה שהוא מבשל לה, מטפל בה ונמצא איתה – כבר הוא עושה פחות טעויות מגברים של פעם

          • דייסה זה לא טעות, זה בריא, וטעים, במיוחד אם הם עוזרים להכין.
            זו טעות אם מכריחים אותם לשבת מול זה "עד שיגמרו מהצלחת", גם אם השמש שקעה, וגם הנשמה שלהם. זו הטעות!

          • עד היום.
            תינוקות חוטפים העוויות בלתי רצוניות כשאני בסביבה.

          • או לחילופין של חלב רתוח , מבחיל ! שלא נדבר על הטעם…יאק!

          • הסוטולים הראשונים בחיי היו בזמן הרתחת החלב שהייתי מביא בכד מהרפת. הראש היה מסתחרר והעיניים מתגלגלות ברפיון.

          • גם אצלי הראש מסתחרר והעיניים מתגלגלות ברפיון מריח של חלב רתוח..
            בניגוד אליך כשאני מסטולית , אני הופכת להיות פטפטנית לא קטנה , חבר פעם הקליט אותי
            מסטולית , אומרתי דבר והיפוכו וחוזר חלילה …, באיזה שהוא שלב הוא התחיל גם ללוות
            אותי בגיטרה…
            חיוך.

          • אולי ננסח איזה הסכם פשרה על כוסית ג'וני ווקר?

          • מתאים מתאים … גיסתי קנתה לי ליום הולדתי( שחל היום ) את הכוסות הנכונות..
            חיוך

          • אני אמזוג ואשקה, את תפטפטי וביחד נלחין.

            מזל טוב.

          • מתאים
            תודה 🙂

          • I hope you learn humility by being humiliated, and that you learn honesty by being cheated.
            I hope you learn to make your own bed and mow the law and wash the car.
            And I really hope nobody gives you a brand new car when you are sixteen.
            It will be good if at least one time you can see puppies born and your old dog put to sleep.
            I hope you get a black eye fighting for something you believe in.
            I hope you have to share a bedroom with your younger brother.
            And it's all right if you have to draw a line down the middle of the room, but when he wants to crawl under the covers with you because he's scared, I hope you let him.
            When you want to see a movie and your little brother wants to tagalong, I hope you'll let him.
            I hope you have to walk uphill to school with your friends and that you live in a town where you can do it safely. On rainy days when you have to catch a ride, I hope you don't ask your driver to drop you two blocks from school so you won't be seen with someone as un-cool as your Mom.
            If you want a slingshot, I hope your Dad teaches you how to make one instead of buying one.
            I hope you learn to dig in the dirt and read books.
            When you learn to use computers, I hope you also learn to add and subtract in your head.
            I hope you get teased by your friends when you have your first crush on a girl,
            and when you talk back to your mother that you learn what Ivory soap tastes like.
            May you skin your knee climbing a mountain, burn your hand on a stove and stick your tongue on a frozen flagpole. I don't care if you try a beer once, but I hope you don't like it.
            And if a friend offers you dope or a joint, I hope you realize he is not your friend.
            I sure hope you make time to sit on a porch with your Grandpa and go fishing with your Uncle. May you feel sorrow at a funeral and joy during the holidays.
            I hope your mother punishes you when you throw a baseball through your neighbor's window and that she hugs you and kisses you at Christmas time when you give her a plaster mold of your hand.
            These things I wish for you . . . tough times and disappointment, hard times and happiness.
            To me, its the only way to appreciate life.

            Paul Harvey

      • הילדה רוצה דייסה. לפי שיקול דעתי מדובר במזון טוב ועתיר ויטמינים ומינרליים. אז למה לא?

        • אתה חוטא כמו האחרים
          דברייך הוצאו מהקשרם וגם דבריי
          אין שום רע בדייסה יש רע בטעויות עבר
          בצורה ניגזרתית (מילה חדשה שהאקדמיה אישרה לפני ראש השנה) אם כל הורה יעשה 50% פחות טעויות אנו נתקרב לשלמות עוד בקדנציה שלנו
          אני שמח ומאושר בחלקך ומקווה שיום אחד לא יתברר שדוקטור ספוק צודק

          • ד"ר בנג'מין ספוק טעה, בגדול. הטעויות שלו מסתובבות בעולם ומספרות עד כמה הוא היה על הפנים בתור אבא

          • ניסוח ענק. צחקתי
            (נושא עצוב… 🙁 ….
            הסנדלר הולך יחף וכו'
            בועז, בועז, בועז. אין כמוך.

    • שלי אמא של גלי

      תגיד, אפשר "להשאיל" אותך לשבוע בביתי??

    • שלי אמא של גלי בת השנתיים

      תגיד, אפשר ל"השאיל" אותך "רק" לשבוע בביתי??

    • שלי אמא של גלי בת השנתיים

      היי אבא חדש,
      אפשר "להשאיל" אותך..לשבוע ימים??

  3. נשים נשים כנראה שלא חשוב מה נעשה לא טוב
    אם לא ניקח חלק בגידול הילדים לא טוב ,אם ניקח חלק גם לא טוב
    אני נהנה לטפל בילדי היום בן 9 לטייל איתו להקדיש לו יותר מזמני ולהראות לו דברים חדשים לחוות איתו את החוויות הראשונות לראותו לומד
    כיף אמיתי למה להשאיר זאת רק לאמאות
    אז תחליטו כבר מה כן טוב או העיקר לקטר

  4. להשוות ילד למקרר… איך לא חשבו על זה קודם?!
    אז באמת, אם במקום להגיד מקרר היית פשוט אומרת ילד,
    זה היה הרבה יותר פשוט, ואפילו לא היית צריכה לשנות כלום בסיפור.
    חוץ מניסור המשקוף, אולי.
    וחוץ מזה, תסתכלי לי בעיניים ותגידי: באמת היית רוצה להפקיד את האחריות
    על תכולת המקרר שלך בידי אמא שלך, או גרוע מזה, בידי חמותך??
    אז תגידי תודה שהיא עובדת ולומדת ויוצאת עם חברות ואין לה זמן לבוא
    לטפל במקרר ולעשות את העבודה שלך במקומך.

  5. האמא החדשה. יש לה מכונת כביסה, ומדיח כלים, וטיטולים חד פעמיים וסדנאות הכנה ללידה והבנה למצבה ההורמונלי והנפשי אחרי הלידה ו… ו…

    הבעל שלה הוא האבא החדש. הוא יחתל. הוא יקום בלילה. הוא ייקח חלק. זה נפלא. זה טוב. זה שוויוני. ככה זה צריך להיות, ללא ספק.

    אבל זה לא מספיק טוב בשביל האמא החדשה. ככל שהבעל ייתן יותר, היא תרצה יותר. תעריך פחות. לא הייתי נדרש לסוגיה הזאת, אלמלא פגשתי אותה כל כך הרבה לאחרונה, בקרב חבריי הנשואים ובעלי הילדים הפועים

    • אני לא חושבת שהכוונה היא שזה לא מספיק טוב.
      אנחנו פשוט חושבות, רגע לא אנחנו כי אני לא בסרט, אבל אחיותיי שכן (כמו תמר ש. למעלה) שלא צריך להתפאר בדברים המופלאים שאתם כן עושים כי זו לא חוכמה.
      החוכמה היא להיות שם בהכל וכל הזמן באופן שיוויוני ולא לעשות את הדברים כדי לקבל צל"ש בסופם.
      בשורה התחתונה מעט מאוד גברים מנצלים את זכותם החדשה לצאת לחופשת לידה ומי שנשארת עם הסבבה היא האשה, ולגדל ילד זה לא פינאטס, למרות שגם 8-9 שעות במשרד יכולות להתיש.

      • אני חושב שגבר ואשה צריכים לגדל את הילד שלהם יחד. אוקיי? אני ברור? יופי
        אני רק קורא לכל הגברים שפוחדים מהעול הזה, שנקרא "הורות", להבין שהפחד שלהם מוצדק. זה אכן תיק גדול וכבד. אני מבקש מכל הגברים שקוראים אותי כרגע להבין שהחיים שלכם ישתנו לחלוטין. לגמרי. ידרשו מכם דברים שלא האמנתם. ולמרות שתעשו את המקסימום, לפי דעתכם, הנשים שלכם יבואו אליכם בטענות שאתם בני זונה שובניסטים, חזירים אגואיסטיים שרוצים ללכת למשחק של בית"ר בשבת, בשעה שהיא – האמא האומללה והמסכנה – כלואה בבית עם התינוק. אל תתפלאו אם תשמעו אפילו טענות בנוסח: "אתה הולך ל"צוללת" עם ג'ו, ואני פה צריכה להיניק את משה כל ארבע שעות". כן, גם את זה כבר שמעו אזניי.

        ושוב: גבר ואשה צריכים לגדל את הילד שלהם ביחד. בשוויוניות. אבל גברים מוכרחים להבין לפני
        שהם עושים את הצעד וגומרים בפנים בלי קונדום – לפני!!! – שמדובר בשינוי מאוד מהותי, שיש לדבר עליו ולהבהיר את כל המשמעויות שלו, מבחינת בת הזוג ומבחינת בן הזוג

        כי לא לכל אחד מתאים להביא ילד לעולם וממש לא כל אחד מוכרח. רק מי שמאוד רוצה, וזה מופנה לנשים ולגברים גם יחד.

        • אלא שמה ההבדל בין הגנה להתקפה? הגנה חייבת לתת 100 אחוז כל המשחק. פיספסתם באחוז אחד, וג'ובאני יזיין אותכם בתחת. להתקפה מספיק לתת אחוז אחד במשחק, אחוז אחד וג'ובאני יוצא גדול. אז איכשהו יוצא שהגברים החדשים חושבים שהם תמיד ג'ובאני, נותנים דקה במשחק וקונים תהילה, והנשים כולן שמעון גרשון, מתפקדות כמו חיות 89 דקות ובגארבג' טיים בא פאצ'ה וכופה עליהן פנדלים. ותתפלאו יש כל כך הרבה נשים שגם עובדות וגם חייבות משום מה לתת תפוקה של הגנה…

          • לא, נח מותק. עברו חלפו הימים האלה, של חלוצים המאוננים ברחבת היריב, עד שנשלח אליהם כדור ארוך, והם קונים את עולמם. גם ג'ובאני רוסו יורד כדי לקחת כדורים באמצע ולתת את הגליצ'ים שלו ולחטוף את הכרטיסים הצהובים. גם ויירי וגם בטיסטוטה. ואם אלון מזרחי לא יפנים את העובדה הזאת, תהיה לו עוד עונה בינונית.
            אין יותר "חלוצים" מול "מגינים", ואם אתה אכן רואה כדורגל מודרני, אתה יודע היטב שדבריך הינם דמגוגיה צרופה. מי העלה את צרפת לגמר המונדיאל ב- 1998? זוכר? ליליאן טוראם, מגן. ומי נחשב לכשלון הגדול של יורו אלפיים? נכון מאוד, החלוץ האיטלקי היקר, דל פיירו. ולמה? כי הפרימדונה מחכה לכדור ולא מוכן לעבוד קשה.
            וככה זה, בהורות כמו בכדורגל. לא תרד להגנה? לא תבקיע שערים. תם עידן הפרימדונות. ולכן אני לא משחק יותר כדורגל וגם לא מביא ילדים לעולם.
            אני? הגנה?? תשכחו מזה.

          • האמת היא שגם אם לא ירדת לסוף האמירה על כדורגל (ואני חושד שדווקא כן הבנת) ההשוואה היתה ברורה והיא הענין. באשר לכדורגל מודרני, אני לא דיברתי על חלוצים מול מגינים, זו הדמגוגיה שלך. אני דיברתי על התקפה מול הגנה. וכן גם כשכ'ובאני עושה הגנה הוא חייב לעשות אותה במאה אחוז, וגם כשאילן בכר שם גול, מספיק לו לעשות את זה פעם אחת במשחק. ככה זה, היה וככה זה יהיה.

          • לנח חובב ההלצות על גילוי עריות:
            על החלוצים מוטלת המשימה האחת והיחידה: להבקיע גולים. כך מודדים אותם. כמה גולים אתם שווים בעונה. כמה משחקים אתם יכולים לנצח בשביל הקבוצה, כדי למכור מספיק מנויים לשנה הבאה וכדי שנוכל לעשות עליכם בוחטה כשנמכור אתכם לברצלונה (או לאברטון).

            כמה לחץ נפשי מופעל על החלוצים? הרי עופר שטרית, כמה גולים שהוא לא ישים, יספרו לו את ההחמצות ויירדו לחייו. כנ"ל הגברים המודרניים. ישתפרו, ישפרו, ישתדלו, ירוצו, יזיעו, ישקיעו, יהיו פמיניסטיים ככל יכולתם – לא יעזור. תמיד יגידו להם "אבל למה פספסת את הפנדל"

          • ארוכה הדרך לירושלים
            אבל אני באה
            להוריד אותך מהמחשב
            לנתק אותך מהמקלדת
            לתת לך להבקיע כמה שערים שרק תרצה

          • והדרך מירושלים להרצליה עוד יותר ארוכה…

          • לפי ברכת ראש השנה שלו, בכתבה קודמת שפורסמה כאן,
            יש רק שער אחד מסויים שמעניין את ג'ו המבתק להבקיע

          • remember, joe likes the offside too

          • בונד. ג'יימס בונד

            כדאי לכולם לעיין בספרו של הסופר הצ'כי המשובח מילן קונדרה, ההנאה שבאיטיות, בפרק המיוחד שמוקדש ל"שער התשיעי"

          • לג'ו עדין הנפש:
            נסיון יפה להטות את הויכוח, אלא ששוב, כל כך לא נכון, לא מדויק ורדוד. מי שהוא ספר בשנה שעברה את ההחמצות של אסי טובי? מי שהוא ספר את המשחק העלוב של ג'ובאני ב89 הדקות בהן הוא לא הבקיע נגד הפועל, איזה קשקוש, שים גול ואתה מלך. אם סיבליה לא היה נפסל בנבדל והגול היה נחשב, מישהו היה מדבר על הפנדל שהוא החמיץ? איזה קשקוש. אחוז אחד, זה כל מה שצריך לתת בהתקפה. שאר הזמן, תרקוד צ'רקסיה כפולה ותאבד שמונה כדורים בדקה. מה שאין כן בהגנה, אבל עזוב, ,אם לא הבנת את זה עד עכשיו, אז כנראה שאנחנו סתם משחיתים מילים. כדורגל אפשר לראות ולהבין בהרבה צורות. בא נסגור שכדורגל זה שמעון גרשון בן זונה ומוות לערבים, ושהדוגמא שלי פשוט לא קשורה לכדורגל.
            ובאשר לביקורת הסרקסטית שלי כנגד גילוי עריות שפגעה בך כל כך, תדע לך שזה רק קצה קצהו של הקרחון, בבית אני אפילו מספר בדיחות שואה, ור"ל הלצות על כושים. מושחת ודוחה. פוי.

          • הבעיה היא לא הבדיחות שאתה מספר בבית. תהיה בריא. כל אחד והטעם שלו בבדיחות. הצרה היא שאתה מייחס דברים לאנשים חיים שכותבים ומגיבים פה. זאת הבעיה. אם לא הבנת זאת, אתה בבעיה

          • אכן כן. חקוק בסלע. האמא החדשה באמת אמורה לתת 100% לילדים וגם!!!!! לעבוד. כי זה מה שרצינו – שיוויון. לצאת לעבוד. אז אנחנו עובדות. ובאות ביתה ועובדות שוב במשרה מלאה 25 שעות ביממה. וגם כשאנחנו ב"עבודה של הבוקר" אז הילדים מתקשרים לשאול, להגיד, לבקש וכו'. זה לא קיטור כי אם עובדה. וכשאת עובדת במקום שמרוחק 45 דקות נסיעה מהבית, ומתקשר אליך הבן בן ה- 11 ומתברר שהבייביסיטר "שכחה" לקחת את הילדה בת ה- 5 מהגן ואין לך מה לעשות עם זה חוץ מלבכות – אז אני לא ממש בטוחה שהמהפיכה הפמיניסטית השיגה כל כך הרבה בזה שהנשים היום עובדות בשתי משרות. ולהיות הורים זה ממש, אבל ממש, עבודה קשה. ומי שמתכנן ילדים, לדעתי צריך לםני זה להצמיד אותו למשפחה עם כמה ילדים לשבוע. כדי שיראה מה זה באמת. ולא רק לראות כמה שעות ילדים של החברים, אחים, שכנים ולומר שזה חמוד. זה חמוד, נכון, אבל כמה חרה צריך להחליף בשביל כל חיוך של ילד? מישהו עשה את החשבון? המון חרה. וצדק מי שאמר שילדים זה שמחה אבל המשך הפתגם הוא "אחרי 9 בערב" וגם זה לא תמיד. ילדים זה קשה. מאוד. יש יתרונות, יש כיפים אבל זה המון, המון, המון עבודה ולחץ וויתור ו… וכמו שאמרו הגשש – ילש זה לא חוט מאריך. וזה גם לא מקרר.
            באיחולי לידה קלה ומוצלחת

        • טוב, האמת, אני חושבת שאתם במצב קשה.
          מפני שגם אם רעיונית ומצפונית השתכנעתם שהורות צריכה להיות משימה משותפת והעול צריך להתחלק בצורה שיוויונית
          נדמה לכם שאתם ממציאים את הגלגל, וזה מאד קשה.
          אתם מסתכלים מסביב ורואים שחלק גדול מן הגברים ממשיך להתנהג כמו האבא מהדור הישן
          ומכיוון שהכל הכל תמיד תמיד
          יחסי, בעולם
          אז זה קשה.
          נראה לכם שזה מאד יוצא דופן
          והקושי היומיומי קשה שבעתיים אם אתה לא מאמין לגמרי שזה התפקיד שלך
          ואין לך ברירה אחרת.
          יש לך ברירה, אולי
          כי אתה מסתכל מסביב.
          ורואה שהחברה מצידה לא נמצאת במקום הזה- השיוויוני.
          וכנראה שגם זה קושי שצריך לקחת בחשבון.
          אבא שלי, היום בן 70, לקח חלק מאד פעיל בניהול השוטף של הבית כשהיינו קטנים. כביסה, אוכל , קניות, עזרה בשיעורים וכו'
          הוא היה מאד משפחתי ומאד נוכח בבית ואני חושבת שהייתי מחמיצה המון המון ואולי בכלל הייתי בן אדם אחר לו רק אמא שלי היתה מגדלת אותי ביומיום ואותו הייתי רואה רק בשבתות או מאוחר בלילה…. המון דברים למדתי ממנו, כולל בישול, ובכלל אני חושבת שילדים מאד זקוקים לאבא כמודל נגיש, נוכח, יומיומי, ומפסידים המון המון המון כשהוא לא.

    • התכוונת, ג'ו, להגיד , שלהורים החדשים יש מכונת כביסה ומדיח כלים וטיטולים חד פעמיים וסדנאות? (האם אתה לא מוצא שקיים חסר בסדנאות המיועדות להתמודד עם קשיים של אבות ? הזוית שלהם בקשר להורות חדשה או ותיקה? ואולי זה חלק מהפואנטה. אתם עדיין לא נתפסים או תופסים את עצמכם כצד שווה בנשיאה בעול היומיומי- הטכני, הרגשי, וכו'. )
      גברים לא "עוזרים" כשהם מטפלים בילדם שלהם. הם עושים את מה שהם צריכים לעשות.

    • האמא והאבא החדשים . יש להם מכונות כביסה ומדיח כלים וכו'…

      • אני קורא את שלל התגובות, חוזר וקורא את המאמר, הולך אחורה וקורא את "איפה אני", המאמר הקודם של מיה סלע, ומגיע למסקנה (העצובה?) ש
        טוב מאוד היות הג'ו לבדו

        כל הרבה לחץ ומירמור. כל כך מעט נחת.
        איפה הפן הרגשי, בכל נושא ההורות? איפה האהבה לילד, שמשכיחה ממך את התאוריות הפמיניסטיות (זה קורה, אסתי, תתפלאי, זה קורה. רגש טהור ממיס גם רדיקליים קיצוניים) ולו לשלושה חודשים, לשנה הראשונה, שהתינוק כה זקוק במהלכה לאמו המיניקה, הקרובה והמטפלת. מה עם "עקרון הרצף" (האמהות יודעות על מה אני מדבר) והרצון לגונן, איפה האינסטינקט האמהי, או שגם נוציא להורג את המיתוס הזה (היו שכבר ניסו, אני יודע).

        אני קורא את תגובותיכם והרוב המכריע של האנשים לא מדברים על אהבה, אלא על מלחמה. בקיפוח. בגברים השתלטניים. בבעלים הרעים. אפילו זה שביקש מאשתו : "בואי נדבר ונחליט יחד", חטף בלוקים בראש ומואשם באגרסיביות על היותו בן-זונה ואחראי לאי השוויוניות בחברה.

        עצוב.

        • ניסיתי להתאפק, כל כך ניסיתי, לנוכח האטימות שלך ההתנשאות, וההתעסקות שלך בנושאים שאין לך שום מושג בהם. באמת טוב שאתה לבד. למרות התדמית שאתה מנסה למכור נראה לי שמי שממורמר זה אתה, ומי ששונא (בעיקר נשים) זה שוב אתה. תחת התדמית של המזיין שאוהב נשים מסתתרת מעט מאוד אהבה. ולא מסתתרת הבנה כלל וכלל. חוץ מאת החורים בגוף שלהן, אתה אוהב עוד משהו אצלן? אתה מבין מאיפה הן באות ? אתם מבין איזה חיים הן חיות?
          מעבר לכך, אני שמה לב שיש לך בעיות רציניות בהבנת הנקרא, אבל אין לי כוונה להסביר לך מה זה אהבה של אמא לבת שלה. אני חוששת שגם את זה אתה לא תבין.

          • נו, מיה, מה אפשר לומר אחרי מטווח שכזה?
            אולי רק לצטט מזיגמונד הגדול:
            "אצל החיות ובעלי החיים הדחף המיני נקבע באופן ביולוגי ומותאם מראש למציאות.
            רק אצל בני האדם קיימת תופעת הסקרנות המינית.
            הסקרנות המינית היא תופעה הייחודית לאנושות בלבד"
            (זיגמונד פרויד, 1907)

        • אמא לתינוק בן שנה שסיפרה לי שזה כמו פרפר , שמנסה ולא מצליח לצאת דרך זגוגית שקופה…את השאר אני אחסוך ממך…

          • בלגניסטית, אל תחסכי כלום. בעיקר לא בתיאורים מפורטים. בשביל מה התכנסנו פה?

          • שהמחשבה לזרוק את התינוק שלה מהחלון , עברה לה כמה פעמים בראש…

          • לזרוק תינוק מהחלון…אלוהים.

          • רק הקשבתי , לראות עד לאן זה יכול להגיע… לא אמרתי כלום. חשבתי אולי היא מקצינה
            בשביל הפרובוקציה.
            אנשים לפעמים שמים על עצמם מסכה ובטוחים שזאת רק מסכה , זה לא נכון , לא סתם
            אנשים בוחרים במסכה , המסכה מבטאת בהם משהו שהם לא יכולים להוציא החוצה , כי
            הם לא יודעים לדבר!
            אני חושבת שהדבר הכי נורא הוא , שמסכה הופכת לעור שני , ולפעמים נטמעת בתוך העור
            הראשוני . אדם יכול להיות כלוא במסכה שהוא בחר , וזה מה שנורא.

            אני עייפה בזמן האחרון , מעבר דירה ועניינים… אין לי כח לכתוב קטעי קישור בין הדברים
            שאני אומרת , ואני אומרת את זה כדי שתעשה את הקישור לבד…

        • הפעם ג'ו, באמת עלה לי הדם למוח. מה הקשר, תגיד?? ?
          אז בחורה שרוצה שהבן זוג שלה יקח חלק שווה בנטל הטיפול בילדם המשותף כבר חשודה אצלך כחסרת רגש אימהי??
          איזו מניפולציה נחותה. זה בדיוק בדיוק מה שמנסים גברים לעשות כדי להחזיר אחורה את ההתקדמות במעמד האשה, שמצריכה כניסה מסויימת של הגברים לבית אחרי שהנשים כבר לא יושבות בו כל היום.
          "מה, את לא אוהבת את הילדים שלך?? ועכשיו, עם אמהות קרייריסטיות, יהיו לכולנו ילדים מופרעים….:"
          באמת, ג'ו, לא שיוויוניות ולא נעליים. אתה בתוך תוכך חושב שהסדר החברתי הנוכחי, בו נשים לוקחות על עצמן את עיקר נטל ההורות, הוא מצוין עבור רוב הגברים- כי זה מאפשר להם לממש את התוכניות שלהם במצפון נקי- אפשר לרדוף אחרי הקריירה שלך, או השאיפות האמנותיות או האחרות שלך- ואפשר להיות אבא במקביל, למה לא, והילדים יהיו בסדר גמור- אמא דואגת להם!!!!
          נשים, לעומת זאת, צריכות לבחור- או להיות אמא (שיכולה לעבוד רק באופן מוגבל, ובכל מקרה לא להגיע רחוק) או להיות קרייריסטית שויתרה על ילדים….(הברירה האכזרית הזאת אופיינית לנשים בארה"ב). האמהות העובדות בארץ עובדות כדי לגמור את החודש, לא מפני שהן רצות אחרי קריירה (רובן) , לרוב הנשים הישראליות אין קריירה. בשביל קריירה צריך בן זוג שמתחלק בנטל ההורות באופן באמת שיוויוני.)
          לדעתך, הדרישה לנשיאה משותפת בנטל ההורות מעידה על רדיקליזם חסר רגש…
          אני חייבת להגיד לך שזה כל כך מקומם ומכעיס שפשוט אין לי מילים לבטא את זה. אתה אטום וחצוף. זה הסיכום הכי עדין שאני יכולה לעשות.

          • האשמה היא בי. לא היטבתי להסביר את עצמי.
            אנסה שוב: לא טענתי שקרייריסטיות אינן אוהבות את הילדים שלהן. הבעתי תמיהה על כך שלאורך כל הדיון אין כל עיסוק בפן הרגשי של הקשר שבין האם לרך הנולד, כאילו כל עניין ההורות והלידה מסתכם בכמה מהר נחזור לעבודה ונמשיך את מסלול חיינו כרגיל, כמו דבר לא השתנה. זה הכל
            אם תקראי את מה שכתבתי במקום אחר כאן, תראי שאני מדגיש שלדעתי הורות היא עניין לשניים, בפירוש, אבל הויכוח נראה כפוליטי, קיצוני ועקרוני – וליד עריסת התינוק זה לא נראה לי המקום הנכון לערוך מלחמות.
            עדיין חושבת שאני אטום וחצוף?

          • גם על הקשר הרגשי שבין האבא לרך הנולד לא הרבינו לדבר.

            תראה, ג'ו, בוא נגיד את זה פשוט: אתה לא אשה.
            לכן אני מציעה לך לא להיות שיפוטי כלפי הקול שאני משמיעה מהמקום שלי.(מה פתאום אתה שולל את זכותי ל"קוטריות, כעס, מרמור…" המצב ניראה לי מחורבן, לכן אין לי ממה להתפעל)
            וכבר אמרו חז"ל: אל תדון אדם עד שתגיע למקומו.
            מצד שני- לי אין ילדים עדיין.
            ולא במקרה אני לא ממהרת…
            אני יודעת שלא אוכל להביא אותם לעולם אם הגבר שיהיה שם לצידי
            יחשוב שהחיים שלי אמורים להשתעבד למשימה הזו
            ואילו הוא יוכל להמשיך להתנהל לקראת מימוש החלומות שלו…
            מפני שגם לי יש כמה…
            ומה הטעם להביא לעולם בנות, למשל
            ולגדל אותן לתוך מודל כזה…
            איזו תקוה תהיה לי להציע להן?
            ואגב, בשבדיה למשל (שבממשלתה מתוך 19 שרים 11 הן נשים)
            חופשת הלידה היא שנה שלמה. בתשלום כמובן.
            כלומר, הנה דוגמא מצוינת למה שנשים יכולות לעשות כשהן נימצאות במוקדי השפעה:
            לסדר חוקים שעונים על הצרכים האמיתיים.
            אבל כדי להגיע למוקדי השפעה
            הן צריכות לנהל חיים של עבודה ויצירה ותרומה גם מחוץ לבית שלהן.
            וכבר שאלתי במקום אחר כאן- אנחנו רוצים יותר נשים בכנסת
            אבל מי יטפל בילדים שלהן כשהן תהיינה עסוקות בלנסות להגיע לכנסת??
            שאלת הביצה והתרנגולת.

    • לאמא החדשה יש מדיח כלים, מכונת כביסה וכו' וכו'? לאמא? …אם מניחים שהדחת הכלים וכיבוס הכבסים הם תפקידיה, אז כן. תמיד הורס אותי נשים שאומרות "קנינו לי מדיח כלים" וגברים שאומרים "קנינו לאשתי מכונת כביסה". זה מחזק את השוביניזם. קניתם לשניכם כי זה בגדים וכלים של שניכם ובאחריות שניכם הנקיון והתיפקוד בבית.

      ברור לי שתתנגד כי כבר קראתי מה אתה חושב על מילים אך לדעתי לשפה יש חלק מאד נכבד, בעיקר בסוגיות של שוויוניות (יהודים/ערבים, נשים/גברים, הומואים/ סטרייטים וכו')

      ביי ביי

    • גם את הזכות לקטר אתה רוצה לקחת ממני!
      אני אמא מהדור "הישן" אני מחתלת, מאכילה, מורידה לגן, אוספת מהגן, לוקחת לחוגים,
      רוחצת ורצה בשעות מטורפות לרופאים שלא לדבר על ההתמודדות עם קפריזות של עוללית
      בת 3 שיש לה דעות מוצקות בכל נושא, כולל למהאסור לשפוך חבילת סוכר לתוך קומקום חשמלי,
      וזה עו לא הכול, אני עובדת 8 שעות ביום.
      הבעל שליהמקסים עובד המון המון המון אבל………….יש לנו בית מעוצב וגיפ חדש ונסיעות לחו"ל 6 פעמים בשנה ועוזרת בית ובגדים כמה שאני רק רוצה ואנחנו נפגשים לסקס פעם בשבוע
      ומתגעגים מאוד אחד לשני בכל שאר הימים , ויש לי ערבים שקטים לקרוא ספרים ולהיפגש עם חברות , אבל אני מתוך עקרון לא מפסיקה לקטר למקסים שלי שהוא לא נמצא, שהוא לא עוזר לי
      עם הילדה שהוא לא לוקח אותה לגן שהוא לא קונה לה תרופות.
      ותשל למה? ככה.

  6. כן, מיה, עד שגברים (ישראלים בעיקר) לא יפנימו את זה שהורות זו אחריות משותפת ולא יעד אימהי, וכל עוד החברה תמשיך להגיב כמו שאת מתארת- למחוא כפיים לגבר שעוזר לפעמים אבל לחשוב שזה מובן מאליו שזה העול הקבוע של האשה, כנראה שעד אז נשים צריכות לשאול את עצמן , לפני שהן מביאות ילד לעולם, האם הן מסוגלות להיות חד הוריות. כי במובנים מסויימים הן חד הוריות גם כשהן נשואות…. ההורות נתפסת כפרוייקט שלהן בעיקר…
    אולי בחורה לפני שהיא מביאה ילד לעולם ונכנסת למחויבות הטוטאלית הזו לא צריכה לחשוב במושגים של אני, בן זוגי, ילדינו המשותף- משפחה, אלא במושגים של אני וילד והאם אני מסוגלת?
    במקומות רבים בחו"ל (אני מתכוונת למערב אירופה וצפון אמריקה) הורות נתפסת כמשהו שהחברה צריכה לתמוך בו, ולא כבעיה הפרטית של האימהות. למשל, דוגמא קטנה וחשובה- העובדה שבשירותים ציבוריים יש חדר שמיועד להחליף חיתול לתינוק וכו'. אז במקומות מסויימים החדר הזה (שבארץ אין בכלל, זה הרי בעיה פרטית של האמא…) צמוד לשירותי הנשים, במקומות אחרים הוא נמצא באמצע, ויש מקומות שהחדר הזה נימצא גם ליד שירותי הנשים וגם ליד שירותי הגברים (למשל, הטייט גאלרי בלונדון). מפני שלהחליף חיתול לתינוק זו משימה אבהית בדיוק כמו שזו משימה אימהית, ואחריות לגמרי משותפת.

    • You are not being accurate. In the US, kids are the mother's "problem". The fathers are hardly ever there to help. they go to work and bring in the money. they leave early in the morning and come back late at night. the moms (most of them) don't even work! briniging a child to this world should be a mutual decision – naturally. But, taking care of it, may not be about all that equal. Moreover, who said that bringing in the money is less hard than taking care of the baby? All in all – stop whining!

      • איפה אתה חי, תגיד לי. לא שמעת על זה שגם במצבים שנשים עובדות מחוץ לבית אותו מספר שעות כמו הגברים, עדיין ההורות נתפסת כאחריות שלהן? שהן אלו שיפסידו ימי עבודה כדי לטפל בילד חולה והן אלה שאחרי העבודה בחוץ מתחילות קריירה שנייה בבית של נקיונות ובישולים? הרוב המוחלט של נשים בארץ עובד מחוץ לבית- כי אחרת המשפחה לא מצליחה לשרוד כלכלית. זה שבעבור אותו מספר שעות עבודה בחוץ הן מקבלות חצי משכורת זו כבר סוגיה כאובה נפרדת, ומצריכה דיון נפרד. כשכתבתי על כך שבמדינות מסויימות הורות נתפסת כמצב שהחברה צריכה לתמוך בו- התכוונתי למשל למצב שבו הוצאות הטיפול בילדים נחשבות להוצאה מוכרת לצרכי מס, ואז המצב הבלתי נסבל שבו רוב המשכורת של האשה הולך למטפלת, ושבכלל כל העניין נחשב לדילמה נשית ולא לדילמה הורית משותפת- נראה לגמרי אחרת.

        • First of all – I am a female. secondly – here in the US ther is a strong "penalty" for having kids. there is no such thing as "part time" lawyers or marketing executives . moms who work are really really rare.

          • סליחה על הבלבול בין זכר לנקבה….
            ובסדר, אז ישראל לא הכי גרועה בעולם. ועדיין….

      • אמרתי לאשתי: בואי נחליט ביחד איך מתארגנים. את יכולה לצאת לעבודה ולהביא 15 אלף נטו הביתה? על הכיפאק. אני אשאר עם מאיה, אפילו שנה. אין לי בעיה עם זה. אני אפילו מעדיף להיות בבית, ולא במשרד 13 שעות ביום. נתתי לה להחליט. היא בחרה להישאר עם מאיה ולתת לי להמשיך לעבוד ולהביא את הכסף.
        צריך פשוט לדבר ולהגיע להחלטה משותפת. אין ספק שאם האשה מסוגלת להביא את הבוחטה הביתה, אין שום מניעה שהגבר יישאר עם התינוק

        • נתת לאשתך להחליט?
          סטטיסטית נשים משתכרות פחות מגברים. סטטיסטית אשתך תוכל "להביא" הביתה פחות כסף ממך.
          אבל היי אל תיתן לעובדות לבלבל אותך.
          אתה נתלה באי-שיוויון קיים, מציב לאשתך את הברירה תרוויחי כמוני או תשארי בבית ואח"כ אתה עוד בטוח שאשתך "החליטה"

          • "הוא בא אלי בוכה, ככה, קצת קוניאק, ישבנו, שתינו, גרר אותי נגררתי"
            – מה, ככה, לבד, שניכם ישבתם ושתיתם?
            "לא. היתה גם אורה"
            – מי זאת אורה?
            "זאת שמשתינה אחורה"
            (מתוך "מציצים", 1972, במאי: אורי זוהר)

          • " ג'ו(ני) מאר ג'ו(ני) מאר

            ג'ו(ני) מאר נמאס נמאס לי

            ג'ו(ני) מאר ג'ו(ני) מאר

            היום נגמר תבוא מחר"

            (מלים ןלחן קובי אוז מתוך "דיסקו מנאייק" -טיפקס שיר 23)

          • better than SIMA, ZOT SHE-MASHTINA KADIMA

        • את מבינה, אמרתי לאשתי, שוק העבודה דופק אותכן, לא לוקח בחשבון את הצרכים שלכן ולא מתגמל אתכן באופן הוגן. ולכן יקירתי, גם ההסכמים בינינו צריכים להיות מבוססים על כך.
          לדעתי, אבישי, ההורות צריכה להיות נטל משותף גם אם היא גוררת ירידה ברמת חיים. כלומר, לאשתך מגיע לממש את עצמה מבחינה מקצועית ותעסוקתית , ולילד שלכם מגיע להינות משני ההורים שלו באופן שווה, גם אם בגלל שהחברה בנויה בצורה לא שיוויונית ולא לוקחת בחשבון צרכים של הורים אשתך לא מסוגלת להביא את אותה הבוחטה…(האם למקום העבודה שלך יש מעון צמוד לילדי העובדים? לו היה, היית יכול לצאת בבוקר לעבודה יחד עם הילדה, להשאיר אותה במעון, לקפוץ לבקר אותה בצהריים ולחזור אתה הביתה. בסקנדינביה זה מאד נפוץ. אבל זה רק בגלל ששם ברוב הפרלמנטים יש קרוב לחמישים אחוז נשים שדאגו לכך שהמשק יקח בחשבון עניינים כאלה)

          • אסתי, את מבקשת מלחמה בכל מחיר? הורדת רמת החיים, במחיר מימוש הקרייריזם של הגברת, שזה עתה ילדה? למה? ומה עם התינוק? עתידו? האוירה בבית?

            אני מסכימה איתך במאה אחוז בנוגע לשוק העבודה והקיפוח. אבל אני, בניגוד להרבה מחברותיי, פועלת למען שיקום מעמד הנשים וגם בבחירות לכנסת אני לא מצביעה לגנרלים, אלא בעד נשים ומפלגות נשים. אני חושבת שהמאבק יצליח רק מתוך בית המחוקקים, ולא על חשבון תינוקות ולא במחיר הורדת רמת החיים ומריבות משפחתיות. ממש לא.

            לגדל תינוק זה לא עונש (אני עדיין צעירה, אבל לאחותי יש שני ילדים, והיא מאוד נהנית לגדל אותם, למרות הקשיים, ולא מתבכיינת).

            איכשהו נראה לי שבמאבק הפמיניסטי קצת שוכחים את זה. ואסור! זכור לי היטב ראיון קורע לב שנערך עם אורנה בן-דור בידיעות אחרונות, לפני כשנתיים, שבו היא הודתה שהיא בעצם הפסידה את הילדים שלה, בכך שהתמקדה בקריירה ונתנה לבעלה אז (קובי ניב) לשאת בכל עול הטיפול. אז הוא עבד קשה, מצד אחד, אבל הילדים שרופים עליו, ורק עליו, עכשיו.

            למלחמות מהסוג שאת מציעה, אסתי, יש מחיר קשה וכבד. שוויון זכויות הנשים הוא מטרה חשובה, אבל צריך לחשוב כשמשיגים משהו, מה מפסידים. לפעמים השקלול הסופי רע ומר

          • סליחה, כן
            יש סדר חברתי קיים
            הוא בנוי בצורה שמתאימה יותר לצרכים הגבריים מאשר לצרכים הנשיים.
            ככה זה
            אם לא שמת לב לזה,
            אני מוכנה לפרט.
            ואם כן שמת לב לזה
            איך את חושבת זה יכול להשתנות בלי מאבק?
            אני יודעת, זה לא תמיד נראה נחמד
            אבל בועז כהן צריך לזכור שרוב האבות כנראה עדיין
            לא חושבים אפילו כמוהו
            ושאימהות
            כן, כן, העניין הנפלא/נורא/טעון/מקסים/ קשה
            הזה
            היא הגורם העיקרי לכך שנשים נמצאות במצב שהן נמצאות בו
            והדבר היחיד שיכול לשנות את זה
            זה שהורות תהפוך למשימה משותפת
            מ-ש-ו-ת-פ-ת
            גם אם זה כרוך בכל מיני מחירים
            מפני שהאלטרנטיבה
            כרוכה גם היא במחירים
            בכל מיני מחירים,
            רק שאותם אנחנו רגילות לשלם, כמה אלפי שנים
            וקשה לנו לחשוב
            שחלק נכבד מזה- זה לא מהטבע,
            זה מהסדר החברתי שנקבע על ידי גברים
            באופן שיותר מתאים להם מאשר לנו.
            ואף גבר לא אשם בזה באופן אישי
            שזה ככה
            הוא רק מאד אשם אם הוא מעדיף להשאיר את זה ככה.

        • את האשה היחידה שמרוויחה פחות ממך.
          תגיד,
          אתה גם מרביץ לה כשמגיע לה?

          • מה התנפלתם עליו? 15 אלף שקל נטו בחודש, הלוואי עלי משכורת כזאת. והבחירה אכן היתה שלה, מה זה חשוב מה מאפשר או לא מאפשר השוק בחוץ. היא יכולה היתה להחליט: אני רוצה לרדת ברמת החיים, שאתה תישאר בבית ואני אלך לעשות קריירה, או כפי שהחליטה.
            מה הבעיה?

            השתגעתם לגמרי?

          • תוהה ומשתוממת

            אם בעלי היה מביא 15 אלף נטו הביתה משכורת, אין צ'אנס שהייתי חוזרת לעבודה. איך אפשר להשוות טייפול ביצור המקסים והקטן שלך בבית לטיפול ביצור המתועב שקורא לעצמו "בוס" במשרד?
            נראה לי אדיוטי להילחם על לצאת מהבית לעבוד, בשעה שיש מישהו קטן בעריסה שזקוק לך כל כך, ואני כבר לא מדברת על הנקה, אלא על יצירת אינטימיות שבין ילד לאמא שלו. מה הטעם להביא ילד ואחר כך להילחם שפיליפיניות יגדלו אותו ושרוב הזמן הוא יהיה במעון של ויצ"ו? מה הטעם בזה, תסבירו לי? אם ילדת ילד, הענקת חיים למישהו שהוא יצא ממך, למה לא להשקיע בו את כל הזמן והאהבה שבעולם? נכון, לא כל הזמן זה כייף, אבל גם עם הבעל לא תמיד כייף, וגם עם ההורים לא תמיד כייף, וגם בעבודה לא תמיד כייף ואפילו לראות טלויזיה זה לא תמיד כייף, קאם און – תתבגרו כבר, בנות!!

          • תשתה מים, אבי. תירגע. תפסיק להסתער ולהתנפל על כל מי שזז לא לפי אמות המידה שלך. אם האחרים אינם מדגדגים את רמת האינטליגנציה שלך ושל נח, באמת אין צורך להתלהם כלפיהם ולהתווכח. נכון? אנחנו לא לרמה שלך, אז למה לשחק איתנו על אותו מגרש?

            וכנראה בגלל זה שאני לא מספיק אינטליגנטי, לא הבנתי מה הקשר בין ההצעה של אבישי לאשתו לבין מכות

          • הקשר הוא שלבנות את מערכת היחסים האישית בין גבר ואשה על הסדר החברתי בין גברים ונשים מביא לתוצאות לא צודקות, כי הסדר החברתי הזה אינו ניטרלי מבחינה ערכית, אלא בלתי צודק. חשיבה כזו מביאה לאלימות כלפי נשים בגלל שיש לה (עדיין, גם אם פחות) לגיטימציה חברתית. חשיבה דומה עומדת בבסיס האמירה של אבישי לאשתו, שהיא יכולה לצאת לעבודה אם תרויח כמוהו, כאשר היא לא יכולה להרויח כמוהו כי נשים מופלות בשוק העבודה. כלומר – הסדר החברתי המפלה מהוה מבחינתו נימוק לגיטימי לכך שהוא ימחזר אותו אצלו בבית. זה אומנם לא מרושע כמו אלימות, זה אמנם כלכלי ומשתלם, זה (קרוב לודאי) לא ממש במודע, אבל זה עדיין לא מוסרי.

          • האמת היא שלא הייתי מתערב, אבל אתה משום מה החלטת לערב אותי.
            אבי לא התנפל. הוא העיר הערה סרקסטית וביקורתית, על האדנות הכל כך שתלטנית ומתנשאת שבמשפט: נתתי לה להחליט. אם זה לא צורם לך נפלא. לאבי זה צרם, והוא רצה להגיב. התגובה שלך לעומת זה היא התנפלות, אין בה סרקזם, היא לא ממין הטענה, וודאי שלא ממין הנושא, והיא מנסה תחת לבקר תוכן ולהעיר עליו בכל דרך שהיא, פשוט להציע שהוא לא יהיה שם.
            מעולם לא זכור לי שאני או אבי, הטלנו ספק בזכותך להיות כאן להביע את דעתך, בין לחיוב ובין לשלילה, אני רשאי לצפות ליחס זהה ממך, ולא לשימוש במניפולציות זולות בעניני דגדוג אינטליגנציה.
            לגופו של ענין, אם אתה מוצא את הערותי או הערותיו של מישהו אחר, כל כך לא מתאימות שהיית מעדיף כי לא תופענה פה, אין לך פשוט מכך, שם המגיב מופיע בתתחילת ההודעה – התעלם מהודעותי! אני מודה שיהיה לי חבל, אבל אני אחיה עם זה.

          • נוח, לא המצאת את אמריקה…. גישה מעולה זאת הגישה של להתעלם ממי שאתה לא אוהב את תגובותיו.
            אני אימצתי אותה זה מכבר והיא עובדת כמו שעון.
            נכון, שלעיתים אתה תוהה אם אותה/ו אחד/ת אמר/ה הפעם משהו מעניין אבל אל דאגה, מניסיוני, תמיד מישהו יגיד את הדברים שפספסת, רק בדרך הרבה יותר קריאה ושפויה.
            ולמי שמתעלם ממני יום טוב גם כן.

          • אני לא מתכוון להתעלם מתגובותיך, גם מאלה המרגיזות, מכיוון שאתה נבון ובדבריך יש חומר למחשבה, פעמים רבות. בתגובה של אבי, לדעתי, לא היה טעם. אי אפשר להאשים גבר, גם אם הוא מתנהג באדנות מסויימת כלפי אשתו, באלימות. יש הבדל גדול מאוד, וגם אתה – אני מניח – תסכים איתי, בין התייחסות פטרונית לאלימות פיזית.
            כמו שיש הבדל בין התמוגגות מבדיחות שואה ליד שולחן ארוחת הערב, לבין שריפת יהודים

          • כשם שאמרת שיש הבדל בין בדיחות שואה ושריפת יהודים, יש הבדל בין הדגשת אלמנט השתלטנות תוך שימוש במטאפורה של אלימות, לבין אלימות. כמי אשר שימושים טקסטואלים לא זרים לו, אני בטוח שאתה (בניגוד לחגי תקוע למשל) מבין שהקצנה סרקסטית של דברים אינה כוונה מילולית של האמור בהם אלא העצמתו והקצנתו של גורם מסוים, על מנת להבליט את הביקורת שבו. לטעמי, יש הרבה יותר חן במשפט שבו נקט אבי: אתה גם מרביץ לה, מאשר בהטפה מוסרנית בנוסח, הגישה העולה מדבריך "נתתי לה שתחליט" מבליטה שתלטנות אדנותית, המעוררת ספקות באשר לאמיתות חופש ההחלטה. אני לא מבין למה זה מזכה את אבי בתגובה אישית שלא לגוף הויכוח? ולמה דווקא ממך? אני לא חושב שזה מתאים. אם כי זו זכותך להתבטא כך, ואני מוכן להלחם גם עליה.

          • נח, אין ספק שנפלתי למלכודת הרגשנות, ואולי חבל שכך. מילא.

            לעניין בדיחות שואה, גילוי עריות והקצנת אלמנטים – ברור לי שהומור לא יכול להתקיים בתוך מסגרות זהירות, אלא דווקא מחוצה להן. סאטירה אמורה לנגח את הנורמות ולא ללכת איתן שלובת ידיים ואכן ניסו לצנזר ואף הצליחו חלק מהזמן את מונטי פייטון, החמישיה הקאמרית ולני ברוס.

            כמי ששונא מאוד את אופנת הפוליטיקלי קורקט(נס), אני אלחם בעד זכותך להתבדח כאוות נפשך. גם על חשבון אבהותי המגוננת
            (-:

          • אבל, זו כבר הפעם השלישית שאני מקבל ממך תגובה מעין זו, אני חושב שאתה נוהג בגבורה וביושר אינטלקטואלי, שהפכו למצרכים כל כך נדירים. סחתיין.

          • אפשר לקרוא לזה אדנות ואפשר גם לקרוא לזה אלימות מילולית.
            אלימות היא לא בהכרח סטירה או קריאה בשם בן זונה.

          • נכון, ענת, ועם זאת תסכימי איתי שיש הבדל בין גבר ששואל את אשתו מה היא רוצה, לרדת ברמת החיים ושהוא יישאר בבית עם התינוק או שהוא ימשיך לעבוד ושהיא תישאר בבית, לבין גבר שקובע נחרצות את המתרחש (מבלי להתייעץ) או חמור מזה: נוקט באלימות פיזית.

          • זאת אלימות מילולית, זאת התנשאות וזו חוצפה.
            לא תשנה הכוונה המסתתרת מאחורי האמירה, עדיין (ואת זה אני אומרת מניסיוני האישי, יותר מאחד מחבריי לשעבר דיבר על האפשרות של חתונה וילדים, ובנשימה אחת הציע לי ברוב נדיבותו להמשיך ולפתח קריירה בתנאי שאביא איקס כסף הביתה) יש פה "אישור" מצד הגבר לקריירה, ואני, עם כל הכבוד לא זקוקה לאישור הזה.

            ככה זה עובד? ככה אני נמדדת? בכמות האפסים שתתנוסס על תלוש המשכורת שלי?
            זאת שטות לחשוב שזה המדד, וזו עוד יותר שטות לגבות גברים מהזן הזה.
            מי שחושב שלשבת בבית ולגדל תינוק זה תענוג צרוף שיעשה את זה בלי לבדוק את מצב חשבון הבנק שלי, בדיוק כמו שאני לא בודקת את שלו.
            התירוץ של רמת חיים הוא רק תירוץ בעניין הזה להתנשאות ולחשיבה מעוותת, אבל זר לא יבין זאת, ככה זה.. למרות השיוויוניות, למרות הקדמה, למרות שנות האלפיים, שני המוחות שלנו חושבים אחרת, וזה כימי, ככה שאין אפילו על מה להתווכח.

          • "שני המוחות שלנו חושבים אחרת, וזה כימי…."
            את באמת מאמינה שזה כימי
            ושאין מה לעשות?

          • מה עם ביולוגי?…

          • שענת תקבל זריקת טסטורון?

          • במחשבה שניה ה ש ת ג ע ת ה ? ? ?

          • לא מספיק ההורמונים שבגלולות עכשיו את ממש רוצה להזריק לי?? ?
            אבל אני אוותר…. יום הולדת זה לא צחוק, צריך להתנהג יפה לחתנים ולכלות ביום הזה, חגגת יפה אתמול?? ?
            מזל טוב.

          • למענך , ורק למענך הייתי ממציאה סוג חדש של גלולות נטולות טסטורון .
            היום הולדת קצת התישה אותי , יחד המעבר והדו קרבשהתחולל בראש השנה
            בין אימי לגיסתי היקרות על תשומת ליבו ואהבתו של אחי,
            וזה שג'ו לא ממש שם עלי , ממש ממש
            הרס אותי!
            חיוך.

          • אם תמציאי את הגלולה האמורה, לא רק שתעשי אותי מאושרת אלה שתיצרי לך קהילת מעריצות משל עצמך, שלא לדבר על מנהל בנק אוהב.
            וג'ו לא שם עלייך? סו… הוא גם לא שם עליי.. ואני נראית לך ממוטטת?
            מקסימום תאמצי כמה מהצעותיו של האקס.. לכי תתבשמי, תחפפי שיער, תעשי טייק אווי ואם יודעת לבשל עוד יותר טוב, לבשי חצאית קצרה, רצוי בלי תחתונים ותגידי לג'ו שאת מוכנה, נראה אותו לא בא.

          • עשיתי רולים בשיער , מרחתי מסכת מלפפונים על הפרצוף , כפות הרגליים שלי בתוך פיילה עם
            סבון וקניתי סכין גילוח חדש. אני מחכה לג'ו … מה זה ,למה הוא לא מגיע?? אה ענת… איך אני?
            לא מטופחת? רואה מה זה?…

          • זה לא שאני לא שם עליכן. אני פשוט עסוק בפרוייקט שנקרא "אפטרנון דילייט" – ששואב ממני הרבה אנרגיה ואון. פרטים בהמשך

          • רק ב 18/12 אני אהיה בירושלים , ולא להרבה זמן …
            תחסוך בפרטים , ליבי נשבר ואת הנעשה אין להשיב…

          • הוא גם קרוב למקום מגורייך, הוא גם יודע הרבה על תשוקה ופיתוי, והוא גם שנון ומצחיק יותר ממני (וטענו פה, כבר, פעם, מזמן, שחוש הומור זה מעורר התשוקה מספר אחת)

            עוד סיבה ללכת על האקס היא העובדה שהוא מבקש שוב ושוב להיענש – ולך, בלגניסטית (וגם לך ענת) יש תאווה גדולה להענשת גברים. במיוחד חרמנים
            לא ככה?

          • אוי ג'ו.. מה להגיד? שאתה אידיוט? אני לא אדרדר לרמה הזו, אתה הרי באמת שלא וגם יש לך עוד כמה תאים אפורים.
            מאיפה הגעת למסקנה שאני אוהבת להעניש גברים?
            לא אוהבת להעניש, לא אוהבת להענש אוהבת אהבה וחום ואכפתיות. זהו.
            זו אמירה מעצבנת ובגלל זה הגבתי ככה.
            להשכלה הכללית, נשבעת לך… אם הייתי רוצה, כבר היינו נפגשים.. תחקיר קצר עם האקס הירושלמי שלי העלה אפילו את כתובתו של שמן התינוקות המסייע לך בתהליך הביתוק, אבל אתה לא בשבילי, באמת שלא, כמו שמן הסתם אני לא בשבילך, גם לא לסתם שעשוע.
            אז תמשיך להיות בלתי מושג עבור בלגניסטית ואחרות כאן, זה אולי מעורר אפילו יותר מכל חוש הומור, אוכל ובושם, ואנחנו, אתה ואני, נמשיך להתנצח קלות על העניינים שמועלים כאן ונחזיק אצהעות לביתר שלנו.. זהו.
            בסדר?

          • ומחר, בספרד, שוב נילסן יעדיף את דוידוביץ' על פני שביט אלימלך ונחטוף – אם אלוהים ירחם עלינו, לקראת יום הכיפורים – רק הפסד סולידי 4:0 וההערה בנוגע לאקס (המיתולוגי) ועונשו נאמרה בבדיחות הדעת, ולא כחוות דעת מוסמכת על הרגלייך המיניים ותאוותייך האסורות. הומור. הומור, ענת.
            נכון שהמדינה בוערת, המיתון קשה והרמה של הליגה על הפנים
            ובכל זאת…
            מה כבר נשאר

            גמר חתימה טובה ושנגמור טוב בכללי
            ג'ו

          • ג'ו יקירי..
            לעניין האמירה וההומור, ראית, גם בלגניסטית קפצה.. אז כנראה שלא הצליח לך, אבל עזוב….
            תיכף כיפור ואני סולחת לך על ה-כ-ל, אתה סולח לי??
            היום.. אוי איזה יום, שמעתי את התאוריה על הארבע אפס, אני מקווה שנתבדה, זה שטל בנין לא ישחק דווקא מעודד אותי, אחרי הכל השחקן הזה כבר שנתיים אחרי השיא וזה גם יאפשר לשנות טיפונת את המערך.. ככה שאולי הם יופתעו קלות… מי יודע..?
            ואל תשכח שבדרך כלל שחקן מחליף נותן עוד יותר את הנשמה… נו.. אני והפסיכולוגיה בגרוש שלי… אבל שמעת שעושים על הנחברת סרט ליורוספורט…? תודה שזה ענק!!!
            מקסימום, תמיד יהיה לנו את יום רביעי…..

          • אין לי מה לסלוח לך, כי לא עשית לי כלום. אני חזק, רגוע, מסופק ומאושר
            בקשי סליחה ממי שבאמת את צריכה
            לבקש

          • והרבה יותר חשוב שאתה מסופק.
            אין כמו גבר מסופק להסכים על ועם כל דבר….
            :)))
            יפה שאתה דואג, אבל הסר דאגה מליבך, מי שהיה צריך לקבל את סליחתי כבר קיבל.

          • מקווה בשבילו שביקשת סליחה בפה מלא

          • מה גרם לך לחשוב שאני נהנת להעניש גברים? ומה גורם לך לחשוב שאהנה להעניש אותך?
            תמהתני… זה נכון שבמקום לכבוש את פני בכרית ולבכות מרה , אני מעדיפה להכות ,(לא שזה
            עוזר )זה פשוט אינסטינקט הגנה .
            האקס המיתולוגי ממהר לקפוץ למסקנות , אני לא אוהבת גברים כאלה , (גם לא נשים כאלה ),
            בסיטואציות מסויימות זה יכול להיות דוחה , ולהרוס את אלמנט ההפתעה…
            אין לי דבר וחצי דבר נגד חרמנות , נהפוך הוא… אני פשוט לא מתפשקת בפורום , יש דברים
            שאני לא אעשה… גם לא בשבילך ג'ו היקר! זה בסדר ג'ו , תרגע , יש לי תעסוקה עד 18.12
            אם בכלל יהיה לי זמן בשבילך…
            ד"ש לג'וליה , ו…חסוך בפרטים!

          • למה? למה להמשיך?
            חשבתי שהאימייל תשובה שלי היה מספיק מנומק, מפורט ומבואר….

            ואל תדאגי, ג'ו הוא ג'נטלמן מושלם, הוא לא רץ ומספר לחבר'ה, הוא דווקא יודע לשמור על פרטיות כשצריך.

          • אמנם הבהרת את עמדתך בפירוט רב , אבל מה לעשות , אני לא חושבת שאת מבינה אותי .
            לא כולם חייבים להבין וזה בסדר גמור מבחינתי .

          • לא הייתי מפריז, בנוגע לג'נטלמניות שלי – מן הסתם אני נגוע מדי באהבה לירושלים, בשובניזם בלתי נמנע ובחיבה יתרה לבית"ר רוסו י-ם מכדי להיות הג'נטלמן המושלם
            אבל,
            מה שכן, בנוגע ליחסיי האינטימיים אכן אני שומר על דיסקרטיות מלאה ולא מספר לחבר'ה כמה מקסימות הן הבננות, שעולות ירושליימה כדי לבדוק מקרוב את אוסף הספרים שלי.
            הן, מצדן, לא מספרות לעולם הסקרן מי הוא ג'ו.
            (-:
            או כמו שנעמי תמיד חותמת
            חיוך

            חיוך רחב של סיפוק והנאה

          • "הנוף הוא פשוט וחסר ערפילים
            מלאכים בסולם
            לא יורדים, לא עולים
            לפעמים שונאים, לפעמים אוהבים
            יש מעט ידידים
            ובעיקר אויבים
            אבל יש תשוקה חזקה
            לזרום
            כמו נהר. יחידי, לאור היום
            להישאר צעיר תמיד
            ולחלום
            על קצב נועז
            לאור היום
            כמו נהר יחידי
            לזרום לזרום"

            דוד אבידן, "ייפוי כוח"
            מתוך "סיכום ביניים"
            הוצאת "עכשיו"
            1960

          • אין לי אב
            ואין לי אם.
            יש בי רעב
            רק לסטיק-ראם.
            יש בי רעב
            לעודברים,
            שעד עכשיו
            עלי אסורים.
            ולכן אני
            מחפש צרות,
            ולכן אני
            רודף נמרות,
            למרות שבעצם,
            לפי טיבי,
            אני טפוס
            די חיובי.
            אם אתגבר
            על המשבר,
            אחדל, כנראה,
            להיות נמר,
            ואז אחליף
            חברבורות
            ולא אריב
            עמשטרות
            אבל בינתים
            אני מחכה
            לברק משמים,
            שיבוא ויכה
            בי ורקבי
            במקום הנכון
            במקום הנכון
            ויחדיר לקרבי
            קצת בטחון,
            אשר יסיע לי
            לחדל להיות
            נמר סנגלי
            פריצחיות.

            דוד אבידן מתוך: משהו בשביל מישהו
            מיבחר שירים 1952 – 1964
            ספרית הפועלים

            פעם השארתי את השיר הזה למישהו לפני שנעלמתי , בתור הסבר…

          • גמלת לי יפה על תירגום השיר של מארי דה-פראנס, שתרגמתי לך פעם.
            אחרי האבידניום שהענקת לי עכשיו, בערב קודר ומבאס זה, תהיה לי תמיד
            פינה חמה בלב לבלגניסטית (בנות, משום מה, תמיד מעדיפות את רביקוביץ' או בז'ראנו, ולא את דוד "המלך" אבידן)

          • של החתול המגודל…ולעצמי…!

          • עיין ערך "שיכון"-אבידן, משהו בשביל מישהו.
            ואני דווקא כן יודעת מי כאן המלך.

          • בז'ראנו נפלאה!

          • "קול" של מיה בז'רנו הוא מספרי השירה המעולים ביותר שראו אור אי פעם בעברית. על השאר אפשר להתווכח

          • מי המלך, לדעתך?

          • דויד…דויד…

          • מעשה בנמר סנגלי / עם זין באורך פטאלי
            יום אחד הוא השחיל
            ג'ירפה ופיל
            שרצו ביער במאלי

          • הקדשתי לך כמה שורות בכתבה "עד מתי" קפוץ לשם בהזדמנות

          • מיד אקפוץ ל"עד מתי" לקרוא את השורות שהקדשת לי. עכשיו מיד

          • ואל תנסה עכשיו לקחת צד שאתה לא באמת מסכים איתו.
            גברים ונשים חושבים אחרת.
            מה אתה לא מבין?
            לאדיוט הממוצע מספיק רק לקרוא כאן מאמר אחד ולהבין את זה, ואתה הרי לא אדיוט.
            גברים רוצים זיון נשים רוצות חום, גברים רוצים סטוץ נשים רוצות מחויבות, וזה רק אפס קצהו של דיון שאפשר לפתח על ההבדלים, אבל אני חושבת שכולם יודעים.
            נכון שיש גם גברים שרוצים חום ולא רק זיון ונכון שיש גם נשים שרוצת רק זיון אבל בשלב הזה בחיינו זה דיי נדיר, אולי עוד 10 שנים הדברים יתהפכו, עד אז ג'ו יקירי, גברים שונים מנשים, נשים שונות מגברים וזה מתבטא בעשרים אלף דברים.

          • ברור שגם גברים רוצים חום ומחויבות. אבל בשל נכויות רגשיות מסויימות שנגרמו להם על ידי חינוך ל"גבריות" מיושנת הם לא תמיד מסוגלים לבטא את זה בדרכים הנכונות או לחפש את זה במקומות הנכונים.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            תראי כמה פטרונות בפיסקה אחת קצרה: הגברים הם נכים רגשית. הם קיבלו חינוך דפוק. הם לא מסוגלים להביע רגשות, לא בדרך הנכונה(? מהי דרך נכונה, סליחה? מי החליט מה נכון ומה לא? לא זכור לי שהתקבלה החלטה עקרונית בנושא)

          • בחיי שלא הבנת אף מילה. אבל עזוב, לא בא לי להתדיין איתך. אתה מתיש ולא מספיק אינטיליגנטי. (ועכשיו זה באמת פטרוני מצידי…)

          • אתה יודע מה, כדי שבאמת יצא לך משהו מזה שניתקלת בי- אני ממליצה לך בחום על ספר ניפלא של פסיכולוג אמריקני (מבריק) בשם טרנס ריל, הספר ניקרא "אני לא רוצה לדבר על זה" (אפשר להשיג בסטימצקי). ואני מתנצלת על ההישתלחות.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            דווקא את, לוחמת ללא חת, צריכה להעריך מישהו שיודע להתיש. ולמה לדעתך אני לא אינטליגנטי? מה קשורה תפיסת עולם הפוכה לאינטליגנציה? מה זה בכלל משנה אם יש לי מאה או מאה וארבעים איי קיו?
            וברור לך לחלוטין שאת תולה את עצמך על החבל שלך ממש. כי את מנסה לחתור לשוויוניות ולשכנע אותי בצדקת דרכך, ובו בזמן את מבטלת את יכולתי להרגיש אהבה, לבטא אותה ואין לך טיפת כבוד כלפי רצוני לחיות את חיי לפי דרכי…
            לי יש כבוד כלפייך. לך אין. זה כל ההבדל ולכן אנחנו חוזרים לנקודת המוצא של הויכוח בינינו, על הפחד. מדוע יש לי פחד מפמיניסטיות רדיקליות? בדיוק מהסיבות הללו.
            הן לא לוקחות שבויים ולא נפרדות בידידות.
            או שאתה איתן, או שאתה נגדן

          • דווקא יש מקום שבו אני יודעת להעריך מאד פרטנר שיודע להתיש….
            ולענייננו: אני דווקא אשמח להיפרד בידידות. ממילא כל אחד חי את חייו לפי הבנתו. והספר שהמלצתי לך עליו, הוא מהטובים שקראתי בחיי.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            אסתי, רדיקלית מתוקה שכמותך, איך הוא יוכל להתיש אותך בזיונים, אם את תתישי אותו כל היום בעבודות הבית?
            תני לזה מחשבה נוספת. האם עדיף גבר מנגב ישבני תינוקות מחליף חיתולים ומכין גרבר – או גבר שלא תש כוחו, שמתיש אותך כמו שאת אוהבת ומעריכה באמת?

          • בדיוק! זהו מותק, פיענחת את העניין! אין צורך לפחד מפמיניסטיות רדיקליות, צריך רק להסביר להן בעדינות שאם הן לא יניחו לגברים להיות מה שהם היו תמיד- הן פוגעות בסיכויים שלהן להינות מזיונים איכותיים. מיד הן יחזרו למוטב. היש פשוט מזה?

          • התנהגות פטרונית היא סוג של אלימות נפשית.
            התעללות נפשית.

          • אוקיי. ולדעתך אין הבדל בין פטרונות לבין הכאה פיזית של ממש? האם, לדעתך, בית המשפט צריך להוציא צו הרחקה נגד בעל כבר ברגע שהוא אומר לה (אני מגזימה בכוונה, כן?)
            "צ'מעי, מותק, אין מה לעשות. את נשארת לטפל בילד בשנתיים הקרובות ואני מביא ת'כסף"

          • בואי לא ניסחף.
            אבל התעללות נפשית מתמשכת יכולה להביא אדם לפגוע בעצמו. ואז זה כבר פיזי. לגמרי פיזי.

          • אתה מדבר על דברים שאין לך מושג בהם. לא. אני לא מרביץ לאשתי. אני לא מרביץ לאף אחד ולא בחרתי אשה שמרויחה פחות ממני, אני מרויח מצויין ביחס להרבה אנשים בסביבתי, נשים וגברים כאחד, ואם היא היתה רוצה מאוד לרדת ברמת החיים ושאני אשאר בבית, הייתי עושה זאת. לא יצרתי בשבילה את המציאות. בפירוש הבאתי נושא לדיון זוגי, הכי פתוח שאפשר. אני לא מבין מה רע בזה, אבל קלטתי שזה מין טרנד כזה פה, להאשים אנשים בפטרונות ושובניזם – לא חשוב מה הם אומרים. תלמדו לקרוא טקסט לפני שאתם מקלידים שטויות. אוקיי?

          • אכן בעיה בהבנת הנקרא.
            אני מציע לך לקרוא שוב את מה שאתה כתבת.

    • אוי נו באמת…אני תמיד העדפתי לחתל בעצמי. זה לא שהוא לא ידע אבל איכשהו הריצפה הייתה עקומה. חלאס עם הדיבורים על שוויון ואחווה תמיד העדפתי את הציידים (בהיותי מלקטת מטבעי)
      ושיצאו ..כמו שאבישי אומר.. יביאו כסף..תודו שהם נראים מגוחכים מה בנסיונותיהם הפתטיים לטפל בתינוק. ובכלל, בינינו, אנחנו סומכות רק על עצמנו, ואני אישית משתדלת כמה שפחות להפקיר את ילדי בידי חמותי הפרימיטיבית. בסופו של דבר עדיף שהם לידי – חם דביק לח מנדנד, אבל בטוח.

      • עץ הקיפודים האנגלי

        הפמיניסטיות הרדיקליות פה, כמו אסתי, עכשיו יוציאו אותך להורג על דברי הכפירה שלך, ניאו. צפי ל"פאתווה", כמו שחטף סלמן רושדי

        • עץ קיפודים אנגלי יקר….
          אני אכן פמיניסטית רדיקלית (גאה)
          אין לי בעיה עם בחירות אישיות של אנשים ונשים
          יש לי בעיה עם מצבים שלא מאפשרים בחירה.
          ניאו תעשה מה שטוב לה
          ואתה תשמח לגלות דברים כמו שלה
          שיתנו לך להרגיש שמה שהיה הוא שיהיה….
          אבל שנינו יודעים שהעולם משתנה…

          • עץ הקיפודים האנגלי

            האמת, אני אפילו מפחד להגיב לך, מרוב שאת מפחידה אותי… זאת הבעיה שלי. אני פוחד מפמיניסטיות רדיקליות שעל כל מלה שגויה שהוצאת מפיך, כל מינוח שאינו לפי המילון הפמיניסטלי-קורקט, יניחו את היד (מטאפורה, מטאפורה) על אשכיך – וימחצו בחוזקה.
            למען האמת, אסתי, אני – אם אי פעם אתחתן – אבחר לי אשה כמו אתי אברמוב. כזאת שלחוצה על חתונה וילדים כל-כך, שהיא תהיה מוכנה לפטור אותי מכל החיתוליאדה וכו'. אני רוצה אבהות של מחלקה ראשונה בבריטיש איירוייז. לשחק עם התינוק כשהוא נקי, שבע ומרוצה. לקחת אותו למוזיאון או לראות כדורגל, אבל לא להתעסק עם ניגובי התחת.
            מי שמוכנה לזה – ואנחנו בהחלט נסכים על כך מראש – תהיה אשתי ואם ילדיי. מי שלא – לא.

          • בבקשה: הנה מה שהולידה ההצהרה שלך ש"לפחות ככה נגמור נשואות עם ילדים". עץ הקיפודים האנגלי שמח שהוא מצא לו מישהי, שתלקק לו את הנעליים רק בגלל שהוא עשה לה ילדים והתחתן איתה ברבנות

          • אז מה, עץ קיפודים אנגלי, כל כך קל להפחיד אותך? בעיה. אתה מבין, בשביל להינות מזכויות היתר של הגבריות הישנה, צריך להוכיח שאתה "גבר" במובן הישן… ודאי לא אחד שמפחד ממילים של בחורה שברירית כמוני…. כנראה שתצטרך למצוא מישהי ממש מיואשת…
            רק תזכור שאת רוב הגירושים יוזמות נשים, כנראה אחרי שנישבר להן מפרטנר עצל ,אטום רגשית (אחרת הוא היה מרגיש חרא עם זה שרק היא מתעסקת בחרא) ונצלן.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            אני, אולי מפני שגדלתי באנגליה, קל להפחדה. נשים עם שפם מפחידות אותי. נשים שמתעקשות לנהוג במשאית ולקלל, מפחידות אותי. נשים שרוצות להשתין בעמידה, כי ככה גברים עושים ומה זה אי השוויוניות הזה, מפחידות אותי מאוד.

          • אוף, כמה נחות הדיון הזה, לא רק איתך, עץ קיפודים. אתה יודע, גם כשהפמיניסטיות האנגליות נאבקו למען מתן זכות בחירה לנשים (זה גם מפחיד אותך? או שלזה כבר התרגלת, שאנחנו יכולות לבחור ?)
            השמרנים (האנגלים , כמובן) כינו אותן לסביות ומטורפות.
            אז עכשיו תורך, עץ קיפודים אנגלי, לשים את מי שרוצה שאבות יקחו חלק שווה בטיפול בילדיהם- ברשימה משותפת עם המשופמות, המקללות והמשתינות בעמידה(…)
            הפחד האמיתי שלך הוא משינוי הסדר החברתי שיגרום לך לאבד את זכויות היתר שלך.
            השינוי הזה מנסה לתקן עוול עתיק ומתמשך.
            אבל אתה נהנה מהעוול הזה. למה לך שהוא יתוקן?

          • עץ קיפודים אנגלי

            הו, אסתי, לא. לא. את ממש לא שברירית. את לוחמת נועזת ונחושה בשירות האידאולוגיה הפמיניסטית, וזה בסדר גמור מבחינתי. אני מעריך מאוד, באמת באמת, את העובדה שאת מנהלת מאבק חסר פשרות, עד חורמה, למען הדברים שאת מאמינה בהם.
            אסתי, אני מעריך אותך, את הצ'ה גווארה של "בננות". אני רק לא הייתי רוצה להיות הבעל שלך, זה הכל, ואת – ללא שמץ של ספק – לא היית רוצה להיות האשה שלי.
            וגם זה בסדר גמור. אנחנו עדיין יכולים להיות ידידים. כמו שלחילוני ולדתי יש אלוהים אחר, אבל זה עדיין לא אומר שהם צריכים להרגיש "נחיתות" או "עליונות" זה מול זה.

            ולעניין: אסתי, זה נכון שאני רוצה להשיג יתרון בתוך מערכת היחסים. מי לא רוצה? כן, אני רוצה אשה נשית שתקח על עצמה את עיקר הטיפול בילדים ובבית, מכיוון שאני לא מעוניין לעשות זאת. הרעיון לנגב לתינוק את התחת, לא מרגש אותי. מה לעשות.
            אז אם תהיה אשה שתהיה מוכנה להביא איתי ילדים מתוך הבנה לאישיותי המיושנת והלא פמיניסטית – נהדר. ואם לא, אז כנראה שאמות רווק.
            אני יודע שזה מקפיץ אותך עכשיו כנשוכת אפעה, ואת רוצה לומר לי שאני בעצם מחפש שפחה, אבל למה שאשקר? בגלל שתיכף יתחילו לקלל אותי פה? שיקללו.
            אני לא מחפש שפחה. אני רק מחפש חלוקת תפקידים מסויימת. אני רוצה להיות זה שמביא את הכסף הביתה ושהיא תהיה ראש מחלקת תינוקות. כמו שיש רס"ר מטבח ורס"ר מחנה, כל אחד אחראי לתחום שלו, שניהם צריכים לעבוד יחד. זהו זה.

          • אכן זהו זה.
            לבריאות.
            אז לסיום הדיון הלא מפרה הזה:
            עכשיו, משהודית שאתה רק מנסה להשיג "יתרון במערכת היחסים…"
            מה לי להשמיע לך נימוקים מוסריים
            לטעון בעד תיקון עוולות
            או אי-צדק
            או חוסר הגינות…
            אתה הרי בעניין כוחני של ניצול זכויות היתר שהחברה שלנו עדיין מאפשרת לגברים.
            אין ולא יכול להיות בינינו דיאלוג.
            אבל אולי פעם
            תאהב מישהי באמת
            כל כך תאהב אותה
            שתצליח, אולי,
            לראות גם את הצד שלה
            ואפילו, תאר לעצמך
            להקריב משהו למענו.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            כמובן שאקריב, אבל זה לא יהיה מתוך משא ומתן כוחני ופנקסנות קטנונית. לדעתי גבר שיוצא לעבודה קשה כדי להביא כסף לו, לאשתו ולילדיו, מקריב הרבה מאוד. הוא גם מקבל. אבל גם מקריב. מתוך אהבה ומתוך מחוייבות.
            ולמה "דיון לא מפרה", אסתי? דווקא הפרה אותי מאוד. חידד לי נקודות והבהיר לי ממה אני צריך להיזהר בהמשך חיי, כשאחפש לי אשה להקים איתה משפחה

          • מקרה אבוד…

          • עץ הקיפודים האנגלי

            תודי. תודי
            נו
            (-:

            אז לא נתחתן, אסתי, לא נורא. נישאר ידידים!
            שנה טובה וצום קל

          • גמר חתימה טובה.

  7. יש לי תשובה ארוכה ארוכה,
    אז אני אשב לחשוב עליה, ומחר בעבודה.
    פגעת בול במה שעובר עלי – הכל כולל הכל.
    אני הולך לישון על התשובה המתבשלת.
    לילה טוב. מאמר מקסים, נוגה, עצוב, מדויק.
    אני מאחל לך שמחה. השלמה. שמחה והשלמה.
    שחר.

  8. אחד, שנורא קל ליפול לתוך המלכודת של חלוקת התפקידים ולחשוב שזאת הבעיה של הזוגיות במסגרת שוק הילד הראשון. הילד עושה כזה משבר של תפיסה, של אני, של אנחנו, של אתה או את, והכל יוצא על מי חיתל מי קם בלילה. זה רק התחלה של קצה של ההפרעה למהלך הקודם. זה רק סדק נוח לשפוך דרכו נאחס. מהבחינה הזאת אני קצת מאוכזבת מהטיפול של המאמר בעניין הזוגיות.
    שני, שכל העניין הזה של נתתי לאשתי לבחור, הוא מראש עקום. מי אתה שתתן לבחור? מה, היא לא יכולה לבחור בלי שנותנים לה? דעה שלך ודעה שלה לא שוות כאן אותו דבר? זה נשמע כמו לתת לילד לבחור בסופר את הממתק האחד שלו. מה תרצי, צ'ופי? לעבוד או לשבת בבית?
    אני שמעתי, ואני מודה שזה לא מנסיון אישי, אצלי בבית זה עבד מאד עקום, שאפשר אפילו שני בני זוג עובדים ושני בני זוג הורים. ככה לפחות בחלומות שלי אני רואה את החברות שלי שעוד לא טבעו.
    שלישי ואחרון, פתרונות חליפיים. התפיסה הזאת, של כל הפעילויות הפרקטיות עם הילדים כעול שהוא תפקיד, כמו עבודה, וההתחשבנות לגביה, מביאה הרבה פעמים לרעיונות של פתרון אחר. למה אמא או אבא? למה לא פיליפינית? כמה שעות אפשר שהוא יהיה בגן? אפשר עוד כמה שעות עם מטפלת ששנינו נוכל לעבוד מלא? אני חושבת שזאת גישה עם בעיה קשה מהיסוד. הגבול של כמה סביר לנו שילד יהיה מטופל חליפית, לנו כהורים, הוא גמיש, והוא אישי, והוא כל מיני דברים, אבל כשהבטן מתחילה להגיד, לא חשוב, העיקר החיתול הוחלף, מפספסים גם הורים וגם ילד את ההורות. שיש לה חלקים קשים ומעיקים ולעתים אפילו מטריפי דעת. אבל אם היה אפשר לחלום גבר שמרגיש שהוא לא מבצע מטלות, אלא חי את שגרת ההורות, כמו שאני חיה אותה, כשהיא נעימה לי וכשלא, על כל החלקים שלה, הייתי שמחה יותר. בשביל העולם.

  9. OK, WHO SAID FUCKIN' REFRIDGERATOR?

  10. בודקים קודם את מידות המקרר, המשקוף, ומגבלת האשראי שלהם
    לפני
    שהם קונים מקרר.

    • ישראלים לא בודקים כלום. מחייבים את הקרדיט קארד, בלי לעשות חשבון. בחשבונות הבנק, כמו בחיים. עושים ילדים ואחרי זה מתחילים להתקוטט מי קם בלילה ומי יעשה את הדייסה בבוקר ומי ייקח אותו לרופא
      זה חדש לך?

      • אתמול ילדי בא לעולם
        באותה דרך כמו כולם
        לי היו פגישות ותשלומים וערעורים
        והוא למד ללכת, בעוד אני בסידורים
        ולפני ששמתי לב הוא כבר ידע לדבר
        וכשגדל והתפתח והא היה אומר:
        "אני אהיה כמוך, אבא, עוד תראה"

        סבתא סורגת, סבא בישל דייסה
        התינוק גדל, כבר לא בעריסה
        מתי תבוא הביתה, אבא?
        ואמא גם כן?
        לא יודעים, בן
        אבל כשנחזור,
        מתנה לך ניתן

        אתמול הוא בא לחופש
        מהמכללה
        כל כך יפה, כל כך בוגר
        ממש שמחה גדולה
        "בני, אני גאה בך,
        בוא נשב קצת, נדבר"
        מצטער, אבא, אני ממהר
        איפה המפתחות של האוטו?
        תן לי אותם בבקשה
        אני יורד דרומה,
        למשך החופשה

        אני מזמן בפנסיה ובני מזמן
        את הבית עזב
        הרמתי טלפון אליו:
        "בוא ניפגש, בן, אולי תמצא
        זמן?"
        אבא, תן לי לבדוק ביומן,"
        הוא ענה
        אה, נזכרתי שיש לי ועידה
        ובכלל, אני טובע בים של עבודה
        טוב שצלצלת, אבא, והרבה תודה".

        הנחתי את השפופרת ואז עלה בדעתי
        שהוא נעשה כמוני, חיקה אותי
        בדיוק
        אתם יודעים
        COPY
        משפחתי

        כל הזכויות שמורות להארי וסנדי צ'אפין

      • Exactly! Boaz you could have not described it better. Let's start with the fact that having kids is a "must" in Israel. If you don't have any, and God forbid, you are able to, then something is deffinetely worng with you. I think that deciding not to have any kids is just as fine a deciding to have them. It is all about making the right choice for you. Why have kids if all you are going to feel is the sour taste of under achievement / accopmlishment and failure ?! who said that everyone should have kids? to sum up my conclusion – if you don't make a mess, you won't have to clean it up afterwards.

      • קראתי קצת דברים שכתבת כאן.
        לא נראה לי שאתה עצמך עונה על ההכללה שלך ("ישראלים לא בודקים").
        אז למה להשתמש בה בכלל?

        לעצם העניין,
        אני לא מבין מה הבעיה לעשות ילדים א ח ר י ששתי הקריירות כבר על מי מנוחות,
        ולמשל, שחופשת לידה כפולה אפשרית מבחינה כספית.

        • אבי היקר,
          הכללות נדרשות, לפעמים, בלית ברירה, כדי ללבן סוגיות מסויימות. כמובן שלא "כל" הישראלים הם אותו דבר. אבל – ואת זה יגיד לך כל עורך מדור צרכנות – ישראלים לא בודקים מראש, למרות (וזה מה שהכי מפתיע) שאנחנו מאוד שונאים "לצאת פראיירים".
          אבל אנחנו יוצאים פראיירים, כל הזמן. יום יום. כי אנחנו לא בודקים. לא קוראים את האותיות הקטנות. לא מתכוננים. לא מפנימים מה דורש מאיתנו הצעד שעשינו.
          רובנו. לא כולנו. יש גם ישראלים אחראים.

          ולעניין: קצת קשה לעשות ילדים אחרי שהקריירות כבר על מי מנוחות, מפני שעד גיל 21-22 אנשים עדיין במהלך שירותם הצבאי, אחרי זה עושים "אמיזרח" או סתם מסתלבטים, ורק אז מתחילים בלימודים האקדמאים. 3-4 שנים של תואר ראשון, עוד שנתיים של תואר שני והנה הילד בן שלושים. הוא מתחיל לעבוד. מתי הוא מגיע לשיא הקריירה? באמצע גיל שלושים? ועד אז הוא יחכה עם הבאת הדור הבא לעולם?

          לא שזה בלתי אפשרי, כמובן, להיפך: גילן הממוצע של האמהות בשנות התשעים עלה מאוד. אמא שלי ילדה אותי באמצע שנות השישים. היא היתה בת 25 ונחשבה ל"מבוגרת", גם מפני שהיתה נשואה כבר שש שנים. היום יש בחורות רבות בנות שלושים, שאיפה הן ואיפה הריון.
          מדובר בבעיה שרק פעילות פוליטית נמרצת תפתור. אם נשים יבינו שכדאי להן להכניס לכנסת כמה שיותר נשים, יתחיל שינוי. זה אומר להתפקד למפלגות, לבחור מועמדות-נשים ולא בגנרלים, ובבחירות לכנסת להריץ כמה שאפשר יותר נשים שמתחייבות לנושא הנשי.
          גם אם קוראים להן פנינה רוזנבלום.

          • הדוגמא שהבאת דווקא מחזקת את טענתי.
            נכון, להביא ילדים לעולם בגיל 35, ולא 25, דורש קצת משמעת עצמית.
            אז מה?
            אני חושב שתסכים איתי שרצוי מאוד שלילד תהיה גם אמא מאושרת,
            בנוסף לאבא הגבר שלא נוגע בחיתולים, ובטח לא קם באמצע הלילה ל-20 דקות.

          • אושרם של האב והאם אינו תלוי כלל ועיקר בגילם או במצב הקריירה שלהם. זה אולי מפתיע, אבל זו עובדה מוצקה. אני עצמי הפכתי לאב בגיל 32 וסביר להניח שעשר שנים קודם זה היה נופל על ראשי כמו מקרר על ראשו של עובר אורח, אבל אני מכיר גם דוגמאות של אנשים בני 23 שהם הורים מאושרים מאוד, שמפתחים קריירה במקביל לגידול ילדם.

            בקיצור: כל אדם ואדם צריך לעשות את חשבון הנפש שלו עם עצמו בטרם הוא תורם את גופו למען הגדלת אוכלוסיית מדינת ישראל. האם הוא בשל? האם הוא מבין לאשורם את המחוייבויות שעומדות בפניו? ברור לחלוטין שזו משאלה מנותקת ונאיבית לחלוטין, אבל להביא ילד לעולם זה הדבר היחידי הדרמטי והעקרוני באמת: לא חתונה, לא קניית דירה, לא לימודים, לא מקום עבודה.

          • ומי יטפל בילדים שלהן כשהן ייאבקו על המקום שלהן בכנסת?
            🙂

          • עץ הקיפודים האנגלי

            שיעל דיין צריכה לדהור הביתה להיניק את ילדיה, שלימור לבנת מחתלת כל שעה ושיולי תמיר מחטאת בקבוקים, שלא לדבר על שולמית אלוני וגאולה כהן – שהגיעו עם אודי וצחי בסל=קל לכל ישיבות הכנסת.
            COME ON
            אסתי
            מה עושות אמהות חד-הוריות, שמוכרחות לעבוד, פשוט מוכרחות, לא כדי להצדיק איזושהיא תפיסת עולם פמיניסטית? יש מטפלות, יש מעונות יום ומעונות אחר-צהריים יש סבתא וסבא בפנסיה, שיכולים לתת יד. יש פתרונות, למי שממש ממש ממש דחוף לה לעשות בעיקר קריירה, ורק במקום השני, הרבה מאחור, להקדיש את זמנה לגידול תינוקה

          • יקירי
            כדי להגיע לכנסת
            הן היו צריכות להציג איזשהוא רזומה
            ועליו הן לא התחילו לעבוד כשהגיעו לגיל העמידה….
            ואם מספר הנשים בכנסת היה כפול או משולש
            אולי היה סיכוי שהן היו מצליחות להעביר חוקים
            שיסייעו לאימהות עובדות
            כמו למשל, הכרה בהוצאות טיפול בילדים לצרכי מס.
            או יום חינוך ארוך.
            ובאשר לדוגמאות שלך-
            אתה לא יודע כמה אימהות חד הוריות חיות על סף קו העוני
            (בין השאר, מפני שהסיוע שהמדינה נותנת להן הוא די מוגבל
            וזה מפני-
            שאין מספיק נשים במוקדי ההכרעה
            וזה מפני-
            שכדי להגיע למוקדי ההכרעה
            הן צריכות לבנות "קריירה" ציבורית
            וזה קצת קשה
            מאד מאד קשה
            אם הבעל שלך לא עוזר לך לטפל בבית ובילדים….
            חזרנו להתחלה, לא?
            אבל כל זה לא נוגע אליך, עץ קיפודים
            מפני שיש מספיק נשים נטולות אמביציה
            ואחת מהן תהיה כנראה אשתך.
            בהצלחה!)

  11. הבנות שלי עוד לא בבית-ספר ולא נראה לי שהחיים זה מי יודע מה בית-ספר.
    למען האמת לא נראה לי שזה מי יודע מה בכלל.
    לא נראה לי שצריך לחלק ציונים על הורות כמו על כל דבר אחר.
    או להגדיר 'אבא חדש' 'אבא מסטול' או 'אבא של החודש'. אנחנו כולנו עושים כמיטב יכולתנו.
    וגם אין טעם להשוות או להתחרות. פעם מישהי אמרה לי שמה שהיא מנסה להעניק לבניה
    זה זכרונות טובים – פיר אינאף.
    אבל דבר אחד עם ילדים שממש לא אהוב עלי זה חינוך. מספיק כבר לחנך אותם.
    תנו להם לחיות. תנו להם להיות מה שהם. לא מה שאנחנו או אחרים רוצים שיהיו.
    אלא פשוט מה שהם. אנחנו כל-כך עסוקים בלחנך אותם שאנחנו שוכחים אותם(וגם אותנו)
    כל-כך קל יותר לתת להם להיות – שאנחנו מוותרים על זה ורק מסבכים את הכל.
    אז כן נשאלות השאלות החכמות – מה ולשים יד בחשמל תיתן להם.
    זאת שאלה קטנונית .

    • שההורים שלו חשבו שעדיף לא לחנך אותו.
      ואנחנו גם יודעים מה יצא ממנו.

      • ההורים של יגאל וחגי עמיר מאוד האמינו בחינוך. תראה מה יצא להם

        • העובדה שיש חינוך גרוע לא סותרת את הטענה שחוסר חינוך גרוע כשלעצמו.
          ואם כבר רצח רבין,
          יצחק רבין עצמו הוא דוגמא לחינוך גרוע והזנחה פושעת מצד הוריו.

          • מסכים איתך לגמרי לגבי החלק הראשון של דבריך. לגבי החלק השני: אין לי מספיק ידע כדי לשפוט.
            נ.ב.
            טוענים שאני מתלהם כשאני עונה לך. אז זהו, שלא. ממש לא.
            שנה טובה

            בועז

          • החלק השני – מתוך ביוגרפיה של יצחק רבין שכתב אורי מילשטיין.
            אמא שלו האמינה בכל מיני שטויות של מרקסיסטים,
            והוא למד קרוא וכתוב רק בכיתה ד'.
            היום היו מכניסים אותה לכלא על זה.

          • "אותה"??
            למה לא אותם??
            האם אבא שלו היה אחראי לחינוך שלו פחות מאמא שלו?….
            והרי על מה כל הדיון כאן,
            אם לא על הורות כאחריות משותפת?……

        • איכשהו תמיד כשאתה עונה לאבי, מתפלקות לך התלהמויות ודמגוגיות זולות.

  12. א. מקרר זהו שלא.
    כמו שכבר היטיבו להגדיר הגששים – ילד זה לא חוט מאריך. אני שונאת מטאפורות באופן כללי וגם חוששת מהן כי הן מסיטות את הדעת מהעניין עצמו וגורמות לקורא להסתבך בשרשרת דימויים בלתי אפשריים. המקרר גדל ונסע להודו וכך יוצא לרוב שבמקום להבהיר את הנקודה החשובה כל כך לכותב הן רק מטשטשטות אותה. ואכן גם כאן השוואתו הבלתי אפשרית של ילד למכשיר חשמלי מעידה על איזושהי אי הבנה בסיסית של הקונספציה. ילד הוא אדם נוסף שהצטרף למשפחה, שלמרות גדלו המזערי וחוסר הישע האטומי שהוא מצוייד בו עם הגיעו לעולם אין לטעות בו ולחשוב שפינוי נישה פינה או אף חדר שלם בחיים, בזוגיות, בבית יספיקו על מנת לאחסן אותו. לא ולא אדם נוסף ­ דהיינו מהיום אנחנו שלושה אנשים, לא שניים ולא שניים פלוס מקרר, דורש חלוקה מחדש של החיים וכל ציפיה לפחות מזה סופה אכזבה גדולה

    ב. האבא המודרני
    אוקיי סיכמנו שהנטל צריך להתחלק באופן שווה וצודק, ואכן מבחינת הטיפול הפיזי אני לא רואה שום סיבה שאבות לא יוכלו לחתל להאכיל, לקחת לרופא וכיוצא בזה. ההבדל נעוץ בצורת המחשבה הנשית שהיא איך לומר יותר אינטגרטיבית. זה אולי לא בא לידי ביטוי כשהעולל רק שוכב בעריסה אבל כשהילדים גדלים קצת ויש יותר מאחד איכשהו זאת אמא שתמיד מצליחה לזכור ולהפנים את כל מה שצריך לעשות לקנות מתנה לאיזו יומולדת שקיבלנו הזמנה אליה בשבוע שעבר לשלוח את הילד לגן עם בגדי התעמלות בימים הנכונים, לזכור שהילדה לא יכולה להביא חברה כי לגדול יש היום תור לרופא שיניים זה יותר ברמת הזכרון והאחריות הרעיונית לניהולו השוטף של הבית, אבל יוצא מזה שאבא שוב מקבל הוראות והנחיות ולא נתפס כשותף מלא לאחריות. כמובן שיש גם משפחות שמתנהלות אחרת אבל מכיון שהשוני הוא בצורת המחשבה והתפיסה גברים ממאדים נשים מלדעתי זה אספקט של ניהול משפחה שקשה אם לא בלתי אפשרי לדרוש בו שוויון

    ג. הורות בגיל צעיר או מאוחר
    ושוב אנו נופלים לבור שאין כתבה באתר הזה שהוא אינו כרוי בה ­ מצד אחד הנטיה לחזור ולומר שכל ההחלטות אישיות, וכל אחד יעשה מה שנראה ומתאים לו בסיטואציה הספיציפית וכו' וכו', כשבצדה באה מין המלצה על דרך החיים שאני בחרתי בה ושנראית לי בכל זאת עדיפה על כל מה שתבחרו אי פעם
    אני ילדתי בגיל עשרים וחמש את בתי הבכורה שעד היום לא עלה בדעתי להשוותה למקרר אולי גם בגלל שהייתי כל כך בשלה וכל כך מוכנה להורות הזאת והיתה לי המון סבלנות אליה וכל חווית האמהות היתה מלווה בהשלמה שמחה. ואיל עכשיו כשאני מתקרב לגיל ארבעים ושוקלת לידת ילד נוסף אני נרתעת מהרעיון שבגיל חמישים וחמש. גיל שבו כל אדם מן הישוב צריך לבלות את עיתותיו בקריאת ספרות קלאסית ונסיעות תכופות לחול, עדיין יסתובב לי בבית מתבגר, ישמע מוסיקה בלתי אפשרית בווליום בלתי אפשרי יטרוק דלתות בפנינו המודאגות ויחשוב לעצמו – מה עשיתי רע שמגיעים לי הורים כאלה עתיקים ותשושים. עוד לא החלטתי סופית ­ אולי בכל זאת אלך על זה. אומרים שזה שומר על הנעורים, אך לדעתי אפשר גם לעשות דברים בסדר הפוך ­ להיות הורים צעירים מאד ולפתח קריירה בשלב מאוחר יותר בחיים ולפעמים אני גם מצטערת שלא התחלתי ללדת חמש שנים קודם. כך ש שוב ההחלטה אישית הסיטואציה ספיציפית וגו.

  13. אצלי הבעל יעבור סידרת חינוך שחבל לו על הזמן: הוא ישטוף כלים, יעשה ספונג'ה, יחתל, ילביש, ירחץ ובסוף היום גם יעניק לי פוט מסג' ראוי (ואני אדאג שהוא יתוגמל ויסופק בהתאם).

    מצידי שיקרא לעצמו אבא חדש-שיוויוניסט-איכפתי-מתכחש לבית אבא-נהנה לשטוף כלים-לסדר את המיטה, רק שיקח חלק.

    # לפני שאתם מתרעמים שאני מחפשת עוזר, יש לציין שחלוקת התפקידים תיהיה שיוויונית.

    • עץ הקיפודים האנגלי

      אצלי האשה תעבור סדרת חינוך, שחבל לה על הזמן. היא תשטוף כלים, תעשה ספונג'ה, תחתל, תלביש, תרחץ ובסוף היום גם תעניק לי מציצה ראויה (אני אדאג שהיא תתוגמל ותסופק בהתאם).

      • רובן בכל מקרה 'מכבסות תולות, מכבסות תולות'…..כמה גברים אתה מכיר שעושים ספונג'ה?

        תאמין לי שאני אומרת את זה מנסיון:
        מבית שהאבא לא יודע עד יום להכין חביתה, שבחיים לא הוציא את הזבל, שמעולם לא חיתל וכו'. נכון, עם השנים הוא התרכך וגילה יותר מחויבות כלפי הבית.

        רוב הנשים הן על תקן האימא – "נו, תוריד כ ב ר את הזבל"….ממשיכות לרדוף ולהתחנן על נפשן למעט עזרה.

        יותר מזה, גם לאמהות יש חלק לא קטן בתופעה. בבית שבו יש בנות ובנים מי שיתבקשו לקחת אחריות על סדר וניקיון הן הבנות. הבנים, לעומת זאת, מקבלים ברוב המקרים פטור אימהי.

        ודוגמא אחרונה – אמא של האקס שלי שאלה אותי פעם: איך אצלך הוא מוריד את הזבל? מעולם הוא לא עזר לי. כנראה שבכל זאת מומלץ להעביר חלק מן הבחורים סדרת חינוך (עם הרבה הרבה אהבה ותמיכה, כמובן.)

      • אתה ג-ד-ו-ל, אתה ע-נ-ק. אני מתמוטט פה מצחוק על השולחן מכל תגובה שלך. תמשיך. תמשיך..כן, זה עושה לי טוב…

    • אוי ואבוי אם תצטרכי להעביר את בעלך סדרת חינוך. סדרת חינוך זה בצבא, לא ביחסים. את לא רס"ר והוא לא החפ"ש וגם לא להיפך. זוגיות היא עניין שנובע משיתוף פעולה בין שניים, במיטה כמו בגידול ילדים.

      מצטערת שאני לא יכולה להזדהות עם הגישה הנשית-כוחנית שאת מייצגת. אי אפשר לתבוע שוויון, כי אם הגבר שלך לא יעשה את מה שיעשה מרצון, מה התענוג בלקבל ממנו מסאז'. בבסיס הכל צריכה לעמוד אהבה, ואת המלה הזאת – אהבה – אני שומעת מעט מאוד פה.

      אולי אני צעירה. אולי אני נאיבית ולא יודעת הרבה על החיים. אני יודעת שלגבר שאיתו אגדל את ילדינו אני לא ארצה להשתלט על הנשמה ולא להעביר אותו לא גיבוש ולא סדרות חינוך. אני לא מאמינה בזה. אם הוא לא השיג בעשרים שלושים שנות חייו את האמפתיה הדרושה והיכולת לאהוב באמת את אשתו וילדיו, שום כוחנות לא תעזור.

      • קיימים שני מישורים:

        רוחני – אהבה, הערכה, כבוד וכו'.
        פרקטי – פרנסה, חלוקת תפקידים וכו'.

        הרבה פעמים קיימת התנגשות בין השניים. ובטח שלא רוצים לפרק את החבילה בגלל שהוא לעולם לא טורח לרוקן את המאפרה.

        וכאן נכנסת לתמונה סידרת החינוך – לא בהיבט המיליטנטי, אלא החינוכי. זה שישפר את היחסים, זה שיגרום לצמיחה וכן הלאה. וסידרת החינוך הדדית – הוא רוצה יותר מין, דברים ביזאריים – ומעביר אותי סידרת חינוך מינית – להיפתח, לקבל וכו'. התהליך מפרה.
        לא חסרים אנשים (גם בנות) ללא מודעות לסדר (ניגודים נמשכים) ובן זוג עם מודעות בהחלט יכול לשפר את בן הזוג.

        זהו, לא צבא, אוניברסיטה של החיים!

        • אוקיי. זה נשמע יותר טוב עכשיו. אני מאמינה ברצון טוב שנובע מאהבה. אנשים שאוהבים, שאוהבים באמת, יילכו זה לקראת זו. אפילו אם בבית של אמא ואבא שלו הוא היה על תקן של שייח במאהל בדואי, הוא יבין שחיים עם בת-זוג הם שונים.
          לא תידרש שום סדרת חינוך, אלא הקניית הרגלים (הרבה רווקים מחזיקים דירות שמזכירות יותר דיר חזירים במכסיקו. פשוט לא לימדו אותם מעולם לנגב אבק, לשטוף רצפה ולהשאיר כיור נקי. רוחצים כוס, רק כשמישהו בא ומוכרחים להכין לו קפה. אגב, זה מתקשר לקטע הצבאי של המדינה הזאת, שכל מפקד זוטר שולח את הבנות במשרד שלו להכין לו קפה ולרחוץ את הכלים. לפינוק מתרגלים בקלות, ככה זה)

          ולסיכום:
          זוכרת את "ספרות זולה", את הגברת המגונדרת שמבקשת מבוצ', המתאגרף (ברוס ויליס) שיעניק לה:
          ORAL PLEASURE

          • עץ הקיפודים האנגלי

            או, יההה, ואיך המתאגרף הענק הזה, שחיסל עם חרב את בעל החנות שבה זיינו את מרסלוס בתחת, בוצ' שהרג את יריבו בזירה, במהלך קרב, שחיסל בנשק אוטומטי את טרבולטה המחרבן בשירותים, המתאגרף הענק הזה בא בסוף היום לאשה הקטנה שלו,
            ויורד לה

            אם זה לא פמיניזם, אני לא יודע מה כן

          • מה הקשר בין לרדת לאשה שלך ובין פמיניזם ?
            לא מזמן נתקלתי בשיכור שישב על המדרכה ודיבר אל עצמו… כשעברתי לידו הוא הרים את הראש, הסתכל עלי ואמר "שעה אני ארד לך, שעה…."
            מודעות פמיניסטית איתנה, אין ספק…

          • אם הוא יורד לי טוב, מה איכפת לי שלא יהיה פמיניסט, תגידי
            העיקר שילקק כמו שצריך

          • ויקטוריה סיקרט

            וידוי. בצבא הייתי אמנם מכינה קפה למפקד, אבל מכוסות מלוכלכות.

          • עץ הקיפודים האנגלי

            ולנו היתה את מלכת הבסיס, בריג'יט תורג'מן המרוקאית היפה, שהיתה דופקת מוחטות לתוך הכוס של הרס"ב (יש דרגה כזאת) המכוער, לפני שהיתה שמה את הנס קפה הצבאי והסוכר

          • ויקטוריה סיקרט

            בחורה כלבבי (רק שהצעירות לא תקבלנה השראה ממני ומבריג'יט).

          • מרוקאית…

          • מרוקאית ומוצצת
            דגולה
            היא היתה
            איי
            בריג'יט תורג'מן

          • א – לא היתה סתם גברת, אלא חברה שלו.
            ב – זה הוא שביקש ממנה. היא רק ביקשה שהוא יתן לה ראשון.

          • הפרופסורית למציצות

            אני ממש לא מחזיקה מעצמי פמיניסטית אבל חושבת
            שבחורה צריכה לדעת לדרוש – ולקבל – את המגיע לה.
            ופעם אחת, כשהבנתי שזה לא הולך לקרות בהתנדבות –
            ועוד אחרי שאני נתתי את כל הנשמה, והלוע, בכיף
            לשניהם.
            בו זמנית.
            (אכן היה זה מנאז'-א-טרואה… 🙂 )
            פתאום שמעתי את עצמי אומרת (עדיין מתקשה להאמין שזו אני):
            "יש לי חדשות בשבילך – בשבילכם בעצם:
            אף אחד לא נכנס לאף חור עד
            ש א נ י
            לא גומרת!"
            מה אומר לכם?
            !worked like macig
            🙂 🙂

          • והיה לך כייף, בשלישיה? יותר כייף מאשר אם היית רק עם אחד (נגיד, המוצלח שבהם)?

          • אומרים שיש כאלה – אחד בפה ואחד בלב
            ואני אומרת
            אחד בפה, אחד בפות
            ואחד בתחת

            זו השלמות האמיתית
            כן. כן.

          • הפרופסורית למציצות

            עם המוצלח שבהם אף אחד לא יכול היה להתחרות, לכן הוא תמיד נשאר בהרכב הקבוע – מעולם לא הושבתי אותו על הספסל 🙂

            ולשאלתך – בשלישיה הריגוש גבוה, החוויה משכרת, וההתפעמות משני תותחים העומדים
            זקופים וגאים רק לכבודך, בגללך ועבורך ו"נלחמים" על תשומת לבך ופיך, היא בלתי ניתנת לתיאור.

            זו ההזדמנות עליה את צריכה לשים את ידך.

          • ויפה שעה אחת קודם !!!!!!!!!!!!!!

          • ואולי ג'וליה אוספת את הפרופסורית ושתיהן עולות יחד לירושלים לבדוק משולש הפוך?

          • … רחמנות על האזרחים התמימים הצמים להנאתם ברחביה…
            טוב, נו, רחמנות אף פעם לא היתה הצד החזק שלי.

            ג'ו, מותק, תורן הרם!

          • והספינה שטה…

          • הפרופסורית למציצות

            הייתכן?

            הייתכן שדימיונו ובעירתו של ג'ו גרמו לו לעבור להצעות קונקרטיות?!

            ג'וליה, עשינו זאת 🙂

          • ואם קראתי נכון בין השורות אז נדמה לי שג'ו וג'וליה כבר התוודעו אחד/ת לכישוריו/ה של השני/ה.
            שירלי, רשמי לפנייך, קישרת בין שני אנשים. את שדכנית.
            :))

          • אכן, עשינו זאת
            ועוד ידינו נטויה

            (תמיד אמרתי ש- 24 שעות ביממה זה לא מספיק, במיוחד כששני תותחים זקופים וגאים הם הבטחה לשעות רבות של תענוג וחסד)

            דרך אגב, באיזה מעמד קיבלת את תואר הפרופסורה המדובר?
            : – ))))))))

          • הפרופסורית למציצות

            את הפרופסורה קיבלתי – דווקא בניגוד למעמד הרגיל – ללא קהל ומחיאות כפיים המוניות…
            (יש לזה אפילו "תיעוד" פה באחד המאמרים הישנים…)
            אין מה לעשות, עדיין באחד-על-אחת נאמרים הדברים היפים ביותר, לדעתי.

            אגב, אם אכן לא קראתי בין השורות, אני מתנצלת. ואם כך הדבר, כנראה שרק אני אצטרך להוכיח את כישוריי.

          • שדכנית דגולה, לא סתם

          • ענת, את עושה זאת שוב!!! אל תפגעי בדיסקרטיות.

            ולעניין: ג'ו המבתק התוודע לרבות וטובות מבנות "בננות", אבל הוא לא מוצא שום הכרח להסגיר את פרטיהן לכל הגולשים.

            יש חוקים לא כתובים גם באינטרנט

          • באנ'ה, אתה ממזר.. עכשיו כל אחת חושבת- למה רק איתי לא?
            ומיד הן מתחילות להתחנף אליך, לפעור פיות ולהושיט ישבנים… איייייי

  14. -כבר המון שנים שאני שוטף כלים ומנקה את הבית (ולא רק את הכליםחדר שלי).
    -אני חיתלתי כבר מגיל 13 כשנולדו שני אחיי הקטנים.
    -עבדתי בתור עוזר גננת כמעט שנתיים וגם שם חיתלתינגבתי אפים וכיו"ב.
    -אני מבשל גם כשאני לא ממש רעב, סתם שיהיה משהו במקרר.
    -אני נהנה לעסות את רגליה של החברה שלי, וכן, גם לרדת לה.
    ואני לא רואה שום פחיתות כבוד באף אחד מהדברים האלה, כמו גם בלהיות רגיש ואפילו לבכות כשכואב. אני חושב שכל הדברים האלה הם "תפקיד" שלא שייך לאף אחד מהמינים, והם חלק ממערכת משפחתית או זוגית באופן טבעי לגמרי.
    אז מה, אני מן סוג של "גבר חדש"? כי אצלי בבית אבא שלי מבשל, מנקה שוטף כלים ובעצם כשהוא נמצא הוא עושה אותם דברים כמו אמא שלי או כמו הילדים הגדולים יותר (שלא עזבו עדיין את הבית) שעוזרים במידת האפשר (כשאין פוקימון- או משהו מאוד חשוב אחר- בטלויזיה, חוג וכד'). אז נכון שאמא שלי לא עובדת במשרה מלאה, אבל לדעתי משרת ה"אמא" של השעות בבית בהן צריך להתמודד עם ילדים קטנים עבודות בית שלא תמיד יכולות לחכות שאבא יחזור או שייגמרו הפוקימונים, סידורים או כל הכרוך בלהיות מבוגר יחיד בבית – יכולים להיות לפעמים (שוב- לפעמים) הרבה יותר קשים ומתסכלים מלהיות מטופלים באותו יצור המתקרא "בוס".
    אני מקווה שאני לא הורס יותר מדי את כל ההכללות על סדרות חינוך לגברים, אבל בעצם, במחלקה שלי בעבודה אני גבר יחיד. וגם היחיד ששוטף כוסות או מנקה את הרצפה כשצריך.
    מזל שהפח שלנו קטן – אחרת אם יש כמה ימי חופש בהם אני לא מגיע לעבודה, פשוט אין ברירה והבננות חייבות לפנות את השקית בדרך החוצה…
    ולסיום- אם פגעתי או העלבתי מישהיו במשך השנה החולפת- אני מקווה שהבנתןם שלא התכוונתי להעליב. מצטער. כתיבה וחתימה טובה לכולןם!

  15. אני אבא חדש ולא רוצה התפעלות ולא שבחים, במהלך השנים מצאתי את עצמי כמעט תמיד לבד עם הילדים שרעייתי מגיבה רק בעיתות "חירום", יחד עם זאת אין לכל זה משמעות שדרכנו עומדות להיפרד, עדיין היא "האם" הזכאית האולטימטית לגדל את ילדיה ואני יש לי זכויות ביקור
    אין כלל משמעות לכך שבכל שנותיהם של הילדים אני איתם לפחות 4 ימים בשבוע העבודה
    אני לא טוען שהעא אינה כשירה, אני גם לא טוען שהיא לא "אמא טובה" רק שהיא בד"כ לא שם
    ומתברר שנוכחותי וטפולי אינם מקנים לי שום זכויות
    אם כך המצב אוליי כל ההורים החדשים טועים ופשוט אין לנו בינתיים מקום בחברה!!!!

  16. מיה יקרה,
    צר לי לומר לך, אבל יצא לי לקרוא כאן כמה דברים שכתבת (ובהחלט את כותבת מעניין):החיים שלך בזבל!!!. אני לא חושב שאת מודעת לזה ,אבל המרירות פורצת ממך ולעתים נדמה שאף תיעוב.
    המגיבים כאן אינם באמת מזדהים איתך בכל כאבייך, פה ושם זה ודאי מזכיר להם קושי מוכר או משבר אבל הם בעיקר מעסיקים עצמם בדיאלוגים או מעבירים זמן פנוי.
    נראה כי את מתלהבת מאד מהמטפורה היצירתית ילדים-מקררים. אבל תחשבי על זה רגע.
    לאן הגעת?
    הבוז שאת רוכשת לבן זוגך, החרטה על חייך שאת עצמך בחרת….
    איפה חלקך שלך בחשבונות הנפש האלה?
    נראה שהגעת למצב שאת חולמת ממש על גירושין אולם מה שתוקע אותך זה המקרר…
    או שפשוט אין לך אומץ או שאולי את כבר בהליכים…
    ובן זוגך איפה? הוא מודע למצב או שקורא את חייך בבננות. שכחתי הוא יצא לצוד…
    תבדקי אם את רוצה קודם ואז במקום לחפש זרים שיזדהו ויעודדו- תנסי לתקן לעצמך את החיים

    • נועם יקר,

      בהחלט הגעת למסקנות מרחיקות לכת. אם היית קורה את השתלשלות התגובות היית מבין שמדובר ברגשות קיימים כמעט אצל כולנו. אמנם טרם מימשתי את אמהותי, אך מהיכרות והסתכלות על אמא שלי אני יכולה לחתום לך שהיא נשאה עמה מטען 'אמהותי', דווקא מתוך היותה 'אמא מסורה עד מאד', כזאת שלא מגדלת את ילדיה כלאחר יד, כזאת שדואגת ומודעת לצרכים של ילדיה 24 שעות ביממה, וצרכיהם שלהם, ברוב המקרים, חשובים מאלה שלה.

      ולגבי המטאפורה – גברים ומקררים – השימוש בביטוי נפוץ עד מאד. ומטרתו העיקרית היתה להקצין, באיזו שהיא מידה, מצב כלשהו על מנת שהמסר יעבור. ומתגובתך עולה כי המסר אכן עבר.

      אני מקווה שהחיים שלך צבועים בורוד בוהק כמו שעולה מתגובתך. כי מהיכרות שלי עם אנשים שהמסר היחיד שהם יודעים להפיץ בסביבתם, 'אצלינו הכל בסדר', מעלה חיוך ציני כל פעם מחדש. השתחררנו קצת מאז, לא?

      המשפט שיוצא לי לעשות בו שימוש רב לתגובות מסוג זה הוא לא אחר מאשר: 'הפוסל – במומו פוסל'.

      'במקום לחפש זרים שיזדהו ויעודדו'
      בנקודה הזו נשים שונות בהרבה מגברים. התראפיה הנשית הקבוצתית היא חלק חשוב בחיינו. הרי לגברים קשה יותר להזדהות עם מצבים של אנשים ונשים בפרט. הם בד'כ ימצאו יותר פרקטיים, תחרותיים ועוד כמה פעלים כאלה ואחרים. אז בבקשה.

      כל טוב,
      שירלי

    • נועם היקר,
      תודה שהארת את עיני. מיד הלכתי לבעלי ואמרתי לו שאני רוצה להתגרש.
      אמר: לא מתגרש.
      אמרתי לו: תביא גט יא מאנייק
      חייך ואמר: לא מביא גט, לא מתגרש.
      אמרתי: עזוב אותי נודניק, למה לא ?
      אמר: אוהב אותך הרבה, מותק.

  17. מיה יקרה,
    אם אכן הלכת לבקש חזרה את חייך אצל בעלך – הלכת בגלל שעוררתי את מצפונך…
    ואם אכן אמר את שאמר – אז עכשיו החיים שלך ממש בזבל!!!
    ואני, אני בסה"כ רציתי לספר לך שאפשר גם אחרת….
    ממה נפגעת כל-כך??

    • די. לענות לך ברצינות? המחשבה שאתה יכול לפענח את החיים שלי ממה שקראת היא משונה מאוד, ועוד לתת לי עצות? אפשר, האמת, מאיך שאני כותבת לדעת עלי כמה דברים, אבל הפרשנות שלך כל כך כל כך מוטעית שאני תוהה לגבי כישוריך בהבנת הנקרא, או שמא כישורי הכתיבה שלי לוקים. בכל אופן. לפני שאתה מחלק עצות ביהירות שכזאת כדאי אולי לתרגל ענווה.
      ועוד דבר קטן. עיני לא מסונוורות מהמצג ההוליוודי שאומר שאני אמורה לשכשך בג'קוזי ולשתות שמפניה אם אני חיה עם מישהו בזוגיות. תתפלא אולי לשמוע, אבל קיים גם מצב ובו שני אנשים מאוד אוהבים זה את זו ובכל זאת יש להם קשיים, עם או בלי קשר לזוגיות שלהם. הסר דאגה מליבך, אין לי כל כוונה להתגרש ממנו. וגם כנראה שניכשלתי בנסיון שלי להעביר את ההומור או את האירוניה הפרטיים שלי. מודה ועוזב…

    • נועם יקר,

      אולי תיהיה אמיץ מספיק לחשוף את שמך האמיתי על-מנת שאני לא אחשוד שיש לך אינטרס כלשהו (יש כמה דברים שאני בהחלט יכולה להעלות על הדעת)?

      שירלי

  18. החיים מיה לא כל כך פשוטים.
    אי אפשר לחות אותם בד"כ איך שרוצים.
    זוגיות זה גם לתת מרחב ולא בהכרח לצאת לקרב…

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*