סיפור קצר: אור גדול כיסה את פניה וריסק אותה לתוך המציאות עם תחושת אובדן המקום הכי מתוק

דפנה

עכשיו הקסם בא על מקומו ודפנה נצמדה אליה וחיסלה את השרידים האחרונים של הספק

משהו בתוכה השתחרר מחבלי המציאות ושלח בגופה זרמים של חום שהביאו אותה לחוש חסרת משקל בעודה רוכנת כערביה בתפילה. בניגוד לאחרונה היא עכשיו עירומה כביום, מפוסקת רגליים, משב רוח חמים שפורץ מבעד לחריצי קירות החושה מלטף את אחוריה כנוצת טווס שחצנית. היא שמעה אותה אומרת שזה הדבר הכי יפה שהיא ראתה והרגישה איך המילים שלה מעצימות את ההתרחשות באיבריה ומביאות אותה לדרוש את מגע לשונה. היא הרימה את ראשה לאחור, קימרה גבה כמתחננת למגע ופלטה גניחה ראשונה מהוססת בשעה ששיערה נפרש על גבה הקמור כתפארת היצירה. הנה היא חשה את נחירות אפה קרובים אליה ומגע ידה מלטף את ערוותה ברכות בדיוק כפי שהיא אוהבת. היא החלה להרגיש בגופה רעידות קלות המבשרות על תחילתו של תענוג כאדמה גועשת ורוחשת. מבעד לחושה היא שמעה את צחקוקה המתגבר של מי שנמצאת איתה עכשיו, זה בלבל אותה מעט אך התשוקה סירסה את הבלבול והמשיכה במסעה הקסום. עכשיו היא ממש כאן מחוץ לחושה נפרדת לשלום ממכר, היא נעמדה דום כחתול מול פנסי מכונית בעודה שומעת את חברתה פותחת את דלת החושה. אור גדול כיסה את פניה וריסק אותה לתוך המציאות עם תחושת אובדן המקום הכי מתוק שהיא אי פעם ידעה. מיד כיסתה את עצמה כמחביאה סוד ובלבלה מילים של קימה.
"מה שלומך, מתוקה?" אמרה דפנה בעודה רוכנת לעברה עם חיוך זוהר מלא באהבה.
"אני בסדר," אמרה וחייכה כמתוק בפיה בעודה מעכלת את החוויה שעקבותיה עושים בגופה הלוהט.
"מה את כל כך מבושמת?" שאלה דפנה וליטפה את פניה וחשה בחום גופה.
היא חייכה כגונבת זמן בשביל לדון עם קולה הפנימי הדורש לספר לה כאן ועכשיו, "סתם, את יודעת חלום?!" אמרה.
"יש לי התחושה שחלום כזה ראוי וכדאי שאנשי שלומך ישמעו," הוסיפה דפנה וגלגלה עינייה בשובבות.
"עזבי, לא חשוב. זאת הייתה פנטזיה ועכשיו זאת מציאות, לא מבשלים גדי בחלב אימו," אמרה.
דפנה קירבה ראשה כך שעינייה סגרו על מבטה ולחשה, "אני מרגישה שאנחנו כל כך קרובות ומזמן רציתי לדבר איתך על פנטזיות. למעשה אני משתוקקת מזה זמן לטייל איתך במחוזות הפנטזיה שלך ועכשיו זאת הזדמנות שאני לא רוצה לפספס." היא ליטפה את שערה בחושניות ואמרה, "אנחנו חברות במציאות וכל מציאות סובלת מהגבלים על המותר, מאידך הפנטזיה תמיד משוחררת בדרכה שלה ואני חוששת שהחירות של הפנטזיה שלי זרה לשלך." דפנה חייכה ומלמלה, "אני די בטוחה שאני מכירה את אופי הפנטזיה שלך."
היא הסתכלה לתוך עינייה וראתה את מה שמזמן מצאה בפנטזיה. בהלה קלה השתלטה עליה שניזונה מהספק שמציג את הדמיון שלה במיזוג עם המציאות הפרטית שלה ללא קשר למציאות של דפנה. "את לא חושבת שזה סוג של שחצנות לחשוב ככה?" שאלה, בעודה מתפללת בליבה לתשובה שתשמיד את שאלתה.
"לא," היא חייכה וליטפה את שערה ברכות והמשיכה, "בין אנשים מתקיים שיח לא מילולי עמוק וגדול יותר מהמילים המוחלפות, שם יש לאנשים את הלגיטימציה לספר חלקים מהפנטזיה." היא התמלאה אושר והחלה ללטף את שערה של דפנה ברכות בעודה אומרת, "תמשיכי". דפנה החלה מאדימה ואמרה, "לאנשים יש צורך עז שיכירו בעולמם הפנימי שמביא אותם לחפש בוקר וערב את ההזדמנות לשחרר לאוויר העולם המילולי רמזים על המתרחש בעולמם הפנימי." היא הרימה גבותיה והפכה את כף ידה כאומרת דבר חוכמה, "הבעיה, שלאנשים אין את אותו מתרגם של השיח הלא מילולי וכל אחד מתרגם לפי עולם המושגים הפרטי שרכש לעצמו, זה כשלעצמו מתכון בריא לאכזבה ובלבול."
"זה נכון", אמרה דפנה והוסיפה, "אבל, היופי בחבריות בין אנשים הוא היכולת ליצר מתרגם שמכיל חלקים דומים של השניים. ככל שהחברות יותר עמוקה ככה החלק המשותף גדול יותר, זאת הסיבה שאנשים קרובים מאוד כמעט ולא זקוקים למילים." זהו זה, עכשיו הקסם בא על מקומו ודפנה נצמדה אליה וחיסלה את השרידים האחרונים של הספק ואמרה בחושניות, "ואנחנו קרובות עד בלי די." המילים של דפנה סיממו אותה לגמרי. היא עצמה את עינייה, נשכה את שפתה העליונה וריריות פייה הבריקו אותה כדובדבן. עכשיו היא מרגישה את לשונה, רכה ועדינה, חודרת אליה, עכשיו היא מרגישה אותה נושמת עליה, עכשיו היא נושמת אותה ודמעה איטית וארוכה פורצת ממנה ומבשרת לה על מציאות חדשה.

על הכותבת נמרוד ניר

יליד 1975, חי ועובד בת"א

17 תגובות

  1. יפה עד מאוד!

  2. מדליק, גם לי יש אהבת אישה לא ממומשת אבל היא ממש לא בקטע ואני עמוק בארון.

    • לא בארון ולא נעליים. נגה האמיתית קרועה על גברים.

      • נגה המקורית

        LOL

      • את משתמשת במילה קרועה שמסמנת קיצוניות והאחרונה מעידה תמיד על פיצוי, את ככל הנראה ללא כל צל של ספק לסבית!

        • נגה האמיתית

          יאללה בסדר. תספרי לנוכחי.

          • נועה האורגינאלית

            אבל אני כן יצאתי מהארון. את יכולה לשים לי אדום. אני אספר לך על האויר הצח שם בחוץ.
            ולניסן, הו הפאנטאזיה הגברית הידועה…
            לך אני יכולה לספר כמה לא פשוטה הסימביוזה הזאת.

            • ניסן נימני

              לאורגינלית,
              גם בלי הפנטזיה הגברית המקום הזה חי ובועט!
              ואין זה הופך את המשתתפות בו ללסביות.

              • דייזי

                אולי זה לא הכי פוליטקלי קורקט.

                אבל לסביות…זה מגעיל אותי.

                הסיפור עורר בי בחילה.

  3. עורר בי את אותו חלק בבטן שמתרגש לנוכח תשוקה אמיתית ועוד יותר תשוקת נשים.
    כתוב מקסים. וכייף כל כך לעצום את העיניים ולהתחבר לרגשות המעוררים.

    אותי זה הדליק…

    • שימרית

      מעורר, רגיש, אינפנטיליות של גבר שרואה את הדברים הרבה יותר פשוטים ממה שהם בדרך כלל ומסנן את הפנטזיה שלו לעינין.זה יפה כי זה מפשט. כל הכבוד

  4. אנונמי

    היי מה קורה אני בן אדם שרוצה להכיר לך מישהי שקוראים לה סייפן היא מתה לעשות איתך אהבה ורק איתך אתה שומע ויש לה איי סי קיו אני יכול להביא לך את המספר האאי סי עם אתה להיות איתה ואתה צריך לפרוץ לה לאיי סי קיו כי הזונה של בית שמש היא גרה במגדל המים בבית שמש מספר הבית 6 והינה המספר ועם לא תפרוץ אני אהרוג אותך ואסרס לך את גרנך שמעת טוב

  5. אנונמי

    המספר הוא 207814192

    • פרוייד

      אתה תבוא אלי ואני אעשה עליך מחקר רציני, מהדברים שלך עולה חומר אין סופי.
      זיגי.

  6. דניאלוש

    זה ממש מגעיל ומטומטם….סורי….לא הסיגנון שלי…=l

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *