החיים לא קלים בכפר

מהפיכה פמיניסטית? לא בבית ספרינו. שוביניזם עילג וניאנדרטלי? על חשבון הבית, כיד המלך

שבוע נוסף חלף ועבר לו, משליך אותנו הישר אל תוך גלי האוקיינוס של שארית חיינו והנה שוב הגיע ליל שישי. אז מה עושים? איך מבלים? לאן יוצאים? לכאורה תהייה בנאלית שמוכרת לרובינו, רק ש-עבורי היא בעלת משקל סגולי כבד פי כמה. במשך ארבע השנים האחרונות אני חיה לי בגליל. הגעתי לכאן היישר ממגורים ב- zone 1 בלונדון, ועד לכתיבת שורות אלו עדיין לא הצלחתי להשלים סופית עם המציאות הכפרית שעוטפת אותי על חוסר האופציות לבילויים שהיא אוצרת בחובה. כן, אני יודעת, הנוף נפלא, השקט הוא ברכה והאוויר כה צח לנשימה. ואולם בימי שישי, יותר מאשר בכל יום אחר בשבוע, אני מפתחת כמיהה למשב רוח מרענן של אגזוזיי מכוניות.

תחנה ראשונה

ייסורי עונג השבת שלי מתחילים כמו תמיד בכיווץ של שרירי כוח הרצון שלי בכל העוצמה הנדרשת על מנת שלא אתחב אצבעות לעומק גרוני, פעולה אשר תגרום לי לפלוט את מרכיבי ארוחת הערב המשפחתית היישר אל תוך האסלה. אותה סעודה מעיקת קיבה שבה האבסתי את עצמי רק לפני שעות ספורות על כל שניצלייה ותפוחי האדמה המטוגנים שלה, שהם ה'פטיש' הקולינארי הקבוע המככב בתפריט ארוחות ערב שבת בבית אמי, לאחר מאבק איתנים צמוד נרשם ניצחון 1:0 לטובת השפיות. מיד לאחר מכן אני מתחילה לבחון את שלל האפשרויות שעומדות לרשותי. אני יושבת על הספה ומתלבטת בקול רם כשאני משתפת בדילמה הפרטית שלי את יוליוס, החתול השחור שלנו שנאנח מחוסר עניין ציבורי. ובכן, רוב החברים שלי בני השלושים פלוס מעדיפים להזדקן בשלווה מול המרקע, והם אף טורחים להעיר את עיניי עם העובדה שהצורך שלי לפגוש באנשים חדשים ולעבור הרפתקאות בגילי המופלג עושה אותי פאתטית לדעתם. ייתכן שהצדק עימם. החברים היותר צעירים שלי עסוקים בעבודה מסורה עבור תמלוגים רוחניים אצל הגורו המקומי שמטפטף לאוזניהם הכרויות את נבכי משנתו התורנית. שאר חבריי הנאמנים מפוזרים באופן שווה על פני הגלובוס, מה שמאלץ אותי להפנים ולהשלים עם האמת העגומה: אני לבד במערכה, ואני לא חמושה בגלגלים משלי אשר יסיעו אותי לעבר מחוז חפצי הנכסף והבלתי ידוע.

דיסקוטקים, מסבאות ואריק סיני. מה עוד אפשר לבקש?

O.K. חתולי היקר, אני פונה לגוש הצמרירי שמונח בחיקי ללא תנועה, קיימת האפשרות השנויה במחלוקת להיגרר עם כמה ממכריי ומוקיריי הרכים בשנים שמנצלים את זכותם הלגיטימית לשאול ביום זה את המכונית המשפחתית לצורך נהירה המונית לעבר הדיסקוטקים של קיבוצי הסביבה. דיסקוטקים?! אוי לאוזניים האוניברסליות ששומעות את המושג הרטרואקטיבי שלא נהגה במחוזותינו מחמת סופיסטיקיישן, אלא מתוך סימפטומים של כשל התפתחותי מדאיג בתרבות הבילוי והפנאי המקומית.
החתול משיב לי במיאו עצל שמשמעותו יכולה להיות רק אחת: את יכולה לגרד לי קצת יותר למטה? כן, בדיוק שם. וישנו כמובן גם הפאב המקומי, אני סחה באוזנו של חתולי הקשוב. פאב שהוא מן סיוט אנאכרוניסטי שנכפה עליי מדי פעם מחוסר ברירות אחרות. שמו של המקום הלא נחשק הוא "הוילה רוזה". העיצוב הפנימי הכללי של ה"וילה" הוא כמו של בית זונות מתקופת המערב הפרוע ששודרג למסבאה ארצישראלית בה מככבים אריק סיני, אריק לביא ושולה חן כאייקוני הבית הקבועים. בפאב הזה מתאספים בקביעות יצורים אשר הונפקו לעולם מתוך פס יצור חסר דמיון של בית חרושת מיושן להחריד.
ועכשיו בנות תל-אביביות יקרות ופוקדות "אברקסס" שלי, אני מבקשת מכן להקדיש לי דקה אחת קטנה של דומייה לאות השתתפות בצערי. תופעות הלוואי הגבריות שאתן מתלוננות עליהן מעל דפי האתר, הנם בגדר פנטזיות שאני רק מעזה לחלום עליהן. דמיינו לעצמכן את הסביבה הגברית האקולוגית שבה אני שורצת, ושערו בנפשכן כיד הדמיון הטובה עליכן שאני מוקפת ברטרו היסטרי שמהותו בעיקוב התפישה הכללית בשווי של כעשרים שנים אחורה. מהפיכה פמיניסטית? לא בבית ספרינו. שוביניזם עילג וניאנדרטלי? על חשבון הבית, כיד המלך. כך למשל הוכתרתי מאחורי גבי בשם הנלבב: "הרעבה", שהודבק לדמותי לאחר כבוד על ידי שמעון. לכינוי "הרעבה" זכיתי כמחווה להתפעלותו מכך שאני מעיזה להגיע לשם לעיתים בגפי ולשבת על הבאר לשתות בירה בעוד אני משרבטת את ציוריי המופלאים על גבי מפיות ותחתיות של בירה.
את שמעון אני לא מאשימה, גם הוא וגם חבריו המשובטים בדמותו ואפילו אני לא זכינו מעולם לשזוף את עינינו באף אשה אחרת אשר העזה לפקוד לבדה את אותו פאב מדובר ללא איזה שמעון תורן שתלוי על זרועה הרפויה, ומכאן נובעת כמובן המסקנה המתבקשת שהסיק בתבונה מיודעי מאותגר האופקים. לאנינות טעמו, אישה אשר נכנסת לבדה לגוב השמעונים בוודאי שאין מטרתה אסיפת נתונים לצורך הגשת עבודת סמסטר בלימודי התואר הראשון שלה בערסולוגיה, יותר סביר שהיא רעבה ונואשת לסקס מזדמן עם כל שמעון אשר ירעיף עליה את קסמיו ואת משפטי הפיתוי הנהדרים שלו.
ואם אתן, תושבות מישור החוף, הזדעזתן קשות מההצעה: "תמצצי לי ואני מבטיח לגמור מהר", אז שתדעו לכן שפה אצלנו בצפון הקר והרחוק באווירת הפסטורליה הכפרית כבר אמרו לי: "מה איכפת לך? בואי אליי, אני אגמור מהר ואני מבטיח לך שאת לא תרגישי כלום". לזכותם ייאמר שנאה הם דורשים ונאה אף מקיימים – באמת שלא הרגשתי כלום. לזכותי ייאמר שחטאתי פעם אחת בהיענות מבישה (טעות של כפרייה מתחילה, אבוי לחרפה) שכן קוקטייל של אלכוהול, בדידות וחוסר ברירה יש להם לעיתים אפקט מטריד של איבוד שפיות זמני שדופק את כושר הבחירה.

הפתרון: ד"ר רוס, נוח וויילי

במשך רוב ימי השבוע הכל מתנהל אצלי כשורה, רק ביום שישי עולה ומזדחלת לאט אל תוך גופי המפלצת האפלה של תחושת ההחמצה, וכשהיא מתנחלת בפנים, מצטעף לו מבטי במעין דוק עגמומי שגורם לי לבהות בסלעים ובברושים, מחוסרת כל יכולת להתענג על קיומם ועל יופיים. את המציאות מעוררת השלווה אני דוחקת בברוטאליות על ידי אלפי תמונות שצצות בזיכרוני ומכילות פאבים חשוכים ב"קמדן טאון" שבהם להקות פאנק אנונימיות וססגוניות קורעות את הגיטרות שלהן בדיסטורשן אימתני לחדוותו הרבה של הקהל הנלהב. אפילו הוד הדרו של הר החרמון המושלג נתקל בעיוורוני הגמור, שכן עסוקה אני בכיסופיי לכל אותם יפי התואר ונאי הבלורית אשר נחשפו לעיניי בין מדרכות נוטינג היל גייט לסמטאות שנקין וקינג ג'ורג'.
אחח… חתול שלי, תסביר לי, אני נאנחת בכאב, איך נפלו נערות רוק והפכו חברבורותיהן בעבור חופן של עשבי תיבול ותה צמחים גלילי? יוליוס חתולי האהוב קם, מתמתח באיטיות והולך לשבת על הממיר של הכבלים. כנראה שנפלטת משם איזושהי קרינה של גלים תרמיים שעושה לו חם ונעים בגוף, או שאולי הוא מנסה לענות לי בתגובה לשאלותיי המציקות שעליי להישאר הערב בבית ולצפות במרתון ER שמוקרן ברצף בערוץ שלוש.
מיאו לך בעצמך, חתול צודק שכמותך. הלילה אני אתמסר כליל לד"ר רוס ולנוח וויילי, רעבה ככל שאני שכן אם יש משהו אחד בטוח שאפשר לסמוך עליו בעולם הזה, הרי זו העובדה שהשמעונים יהיו שם גם בסוף שבוע הבא, באותו המקום ועם אותה הגישה.

על הכותבתאלה דגן

ילידת 1968, אם חד-הורית. ציירת של קירות, סופרת של מגירות, זמרת של אמבטיות, פאבים ורכבות תחתיות. חולמת להאכיל את כל הרעבים בעולם השלישי ומקווה להישאר מלאת אהבה, סקרנות ותשוקה, עד לנשימת האוויר האחרונה.

164 תגובות

  1. תגידי את גרה בראש פינה ?
    אז למה את לא אומרת
    נצא יחד לוילה פוזה אל תשאלי מה עשיתי להם שהייתי שם פעם ראשונה
    בדקתי להם את כל הבר…
    מאז לא הייתי שם
    כן
    אני כל כך אוהבת את המקום שאני גרה בו
    אבל כשאני רוצה לצאת אני בדרך כלל נוסעת באוטובוס לתל אביב
    כשרק הגעתי לכאן היו לי שתיי חברות טובות
    אחת עזבה
    אחת הפסיקה להיות
    וככה יוצא שאני שורצת באינטרנט
    עושה לי חיי לילה
    זה הכי קרוב
    חיוך

  2. אם כל כך רע לך-למה את שם??

  3. אלה יקרה
    מתי תהיי מבסוטית?
    כשפגשתי בשכמותך – מכאן אני מכליל עליך – בקמפדן פארק ובגריניץ וכו' לפני כחודשיים, התגעגתן לארץ. מכאן את/אתם/אתן מתגעגעים לחו"ל.
    תטעמי קצת ממה שהתגעגעת אליו ותזוזי הלאה
    דבר אחד בטוח: כאשר תקימי משפחה, תשמחי בכל פעם שתבואי לבקר אצל ההורים ותהני מהשקט, מהברושים ומהסלעים
    תנסי ליהנות מההווה ותקיימי :איזהו מאושר – השמח בחלקו
    את עוד תתגעגעי לשקט הזה

    • קודם כל אני מאוד מבסוטית ושלומי מצויין, תודה ששאלת.
      שנית לא ייתכן שפגשת אותי בלונדון, לא לפני חודש ולא בגלגול שעבר, מאחר שבמשך כל תקופת שהותי שם לא יצא לי העונג להתחכך בישראלים כלל וכלל.
      כמו כן, בגלל שלא סבלתי משום געגוע לארץ הקודש שלנו, יכלתי לתעל בקלות את כל אוני ומרצי לשם הבנתם וחקירתם של יסודות התרבות החדשה (חדשה עבורי) אשר אליה נקלעתי.
      כך מצאתי את עצמי מתחברת למקומיים ולאורחות חייהם ולאו דווקא לתיירים אחרים.
      מאותן הסיבות העדפתי להחשף לסצינת פנאי ובילויי מחתרתית ואותנטית במקום לשרך את דרכי על פני אתרים אטרקטיביים לכאורה שמופיעים במדריכים למטייל.
      (הביג בן- מה זה? ארמון המלכה- מי זאת מלכה?)
      חוץ מזה במקרה שדבריי לא הובנו כהלכה מתוך המאמר, אני אציין שוב שטוב לי איפה שאני נמצאת ושאני גרה כאן מתוך בחירה ושכבר הקמתי לעצמי משפחה (יש לי ילדה מדהימה) רק שלעיתים בלילות שישי קופץ על נשמתי המוד הגלמודי ואז אני משוועת למעט אקשן אלטרנטיבי שיפיח מעט חיים ורוח בשקט שעוטף אותי ומצידי שייפרח לו כלעומת שבא, מיד לאחר שאמצה אותו עד תומו לתענוגי האישי.
      היכולת לפנטז היא שמבדילה אותנו מהתולעים. לא ככה?
      ובראש פינה הדשא הוא ירוק ממש כמו בלונדון וזאת עובדה. 🙂

      • שלום אלה
        אז הנה אני שואל לשלומך ואיך עובר לך סוף השבוע.
        טוב לדעת שיש לך ילדה חמודה, מה שמבטיח שאת לא בודדה. אני מפרגן לך. רק רציתי להרחיב מעט את זוית הראיה שהצגת במאמר.
        כל טוב לכן, את ובתך.

  4. עד שאין לך את זה, את לא מבינה עד כמה זה חשוב לאיכות החיים (ולעצמאות) שלך. בכפר, בעיר, איפה שלא יהיה. (וגם באנגליה, אם היית עוברת לגור באיזה כפר ציורי ביורקשייר, היית נתקלת באותו מרחק מנטלי ובילויי מלונדון). יש אנשים ש"איכות חיים" בשבילם זו היכולת לצאת החוצה בכל שעה שהיא ולשבת באחד ממגוון בתי קפה או לבחור באיזה מועדון מבלים הלילה או סתם לרדת לפיצוציה הקרובה כדי לקנות מאנצ'יז בשעות הלילה הקטנטנות, ויש אנשים שבשבילם "איכות חיים" זה ירוק בעיניים, נופים מרהיבים, (לי למשל עוד לא יצא לראות מרבדי פריחה השנה), ציוץ ציפורים, אויר צח וכו'. זה הרי עניין של בחירה, של תקופת החיים בה את נמצאת ושל סדר העדיפויות שלך.

  5. אני גרתי 24 שנה בכרמיאל ועכשו ,למרות שאני גרה "רק" בחיפה,כל נסיעה בחזרה לכרמיאל מזכירה לי איזו נסיעה לעיירת שדה במונטנה.טוב,אז אולי הגזמתי קצת והירוק של הגליל עדיין מעורר בי זיכרונות טובים של טיולים בשבת אבל רק כשזה בא במינון נמוך (פעם בחודשיים).

    • גם אני עברתי לחיפה אחרי 26 שנה בחדרה וגיליתי שהכל יחסי
      יש לי ידידה טובה שעברה לכאן מתל אביב ומתלוננת כל הזמן על הפרובינציה החיפאית שאי אפשר לאכול בה סושי טוב בשתיים וחצי בלילה. אני לעומת זאת, חדרתי במקור כמו שאמרתי מוצא את העובדה שאפשר להזמין פה אוכל תאילנדי הביתה, ועוד אחרי עשר בלילה (כמובן שבתל אביב אומרים "עשר לפנות ערב") נפלאה ומקסימה.

      אז איפה אינשטיין שאמר שהכל יחסי? שיביא את החוגר, נכתוב לו פעמיים גבר!

  6. אי אחרי שעה מתפגרת בטבע. אתם זוכרים את הסצנה מטריינספוטינג בו הם הולכים להר ומתיאשים אחרי 50 מטר? אז זה אני, נושמת אוויר מזוהם לארוחת בוקר ומקנחת בקרינה סלולרית לארוחת ערב. ליבי ליבי אלייך ובתקווה שתעברי משם מהר. זה לא טוב לשפיות!!!!!!!!

  7. ג'ינג'ית בדימוס

    אוך..הזדהיתי….השממה הדמוגרפית/תרבותית בפרובינציה….
    הגברים נטולי הטעם בבגדים,(הידעתם שיש עוד כמה מגברברי ארצנו המסתובבים עם חולצות פלנל משובצות? היש מזעזע מזה?), הגברים נטולי הטעם בנשים וכו' וכו'
    מה אומר? אחותי את.

    • זה המדד ל"כדאיותו" של גבר? מעודכנותו בנורמות הלבוש?
      אני הייתי מעדיפה בחור כפרי עוטה פלאנל (מצידי שילבש גם קטיפה סגולה אם זה מה שעושה לו את זה) אם הוא חכם, מצחיק, טוב לב ובנאדם, על פני עשרה שיינקינאים-עוטי מכנסי-דוקרס-ומשקפי-בולה-מגניבים-אך-לא-בנויים-לקשר שמתעניינים בעיקר בעצמם ובכמה בנות הם יצליחו להשכיב השבוע. ויסלחו לי תושבי מתחם שיינקין שלא עונים להגדרתי הסטריאוטיפית-לצרכי-הדגמה-בלבד. ויסלח לי גם חובב הדוקרס הנוטה להיעלב שבין מכרי.
      🙂

      • אינדי, שיחקת אותה
        הנה סוף סוף מישהי שלא חושבת מותגים
        תמשיכי ככה, אל תתני לפרסומות לעלות לך לראש

        בנות יקרות, אתן באמת חושבות שאם לבחור יש דוקרס אז הוא יכין לכן טוסטים מגוהצים בבוקר?
        אם הוא לא הטיפוס שנשאר עד הבוקר, מה עוזרים הדוקרס?

        למעטות שעוד לא אבדו בקניון רמת אביב בין המדפים של זארה ובולה אני אומר: תלמדו מאינדי

      • השותף של האחות

        בחור כפרי לבוש בפלאנל זה רחוק מההגדרה של
        "שימעונים "

        תנסי ותראי

    • וואלה? ואני עוד מסתובב איתן חופשי למרות שאני לא גר בגליל
      מה עם סנדלים וגרביים, זה בסדר?
      בבקשה תגידי שכן

  8. ג'ינג'ית בדימוס

    אגב, ניסיתי חיי לילה וירטואליים..נחמד, אך בלתי מספק בעליל.

  9. דודה שלי גרה ליד צפת, ובכל פעם שאני נוסעת להשתקע אצלה בשביל לנקות את הריאות, את הראש, בלי פלאפונים, מחשבים, אינטרנט וקפה מעוצב, אני מכניסה לעצמי סטירה, ש"למה אני לא עושה את זה בעצמי".
    החלום הכי גדול שלי, הוא להצליח לעבור לגור שם, ועדיין לשמור על המשכורת הדי טובה שאני מרוויחה במחוזות תל אביב.

    אני דווקא חושבת שיש הרבה מקומות אטרקטיביים בגליל. יש את אמירים, ששם יש הופעות מדליקות של שבע, וממש כיף לשבת שם, לפעמים באים להופיע שם אחלה אמנים. לפני חודש אהוד בנאי הופיע שם בהופעה חד פעמית ומדהימה של אנפלאגד, ואנשים יצאו מההופעה מוקסמים.
    אני גם שומרת מקום חם בלב לבת יער, אני זוכרת שהייתי הולכת לשם פעם(הדוד שלי הוא שבנה את הפאב עשוי העץ המדהים שיש שם), ולדעתי לגליל יש הרבה מה להציע שלעיר אין. הזכרת את נושא איכות החיים, השקט והרוגע, את הנוף, ואת ההתנהלות בעצלתיים של האנשים. אף אחד לא ממהר לשום מקום. זה הכי כיף.

    מה שכן, דודה שלי, שהיא טיפוס עירוני בהחלט, שגדלה, התחנכה וחייתה לא מעט שנים באיזור תל אביב, מידי פעם יורדת לתל אביב, אנחנו נפגשות, הולכות לסרט(המתנ"ס בצפת מציג עדיין סרטים משמונים ושלוש…), שותות משהו באיזה פאב, היא נפגשת עם החברות המדליקות התל אביביות שלה, ואחרי שלושה ימים של "עירוניות דחוסה", היא חוזרת מחויכת ומרוצה לבית המדהים שיש לה. הגיחות שלה לתל אביב בהחלט מדודות, קורות אחת לשלושה חודשים בערך, וזה מספיק. למה שלא תעשי גם את ככה?

    אני בעצמי חיה מחוץ לתל אביב, במושבה שכוחת אל, תחבורה ציבורית ואנשים. בסופי השבוע כאן, האופציה היחידה לבילוי, היא לקחת את האוטו ולנסוע עשרים דקות לעיר הקרובה, לראות סרט, או לשבת בפאב מעופש.
    זאת הסיבה, למשל, שפעם פעמיים בשבוע אני נשארת לישון בתל אביב, אצל אחת החברות שלי, יוצאת איתן באמצע השבוע(אתמול הייתי במקום מדהים בדרום תל אביב!), ואת סופי השבוע שלי מקדישה למנוחה, לכתיבה, קריאה ובילוי משפחתי אולטימטיבי עם הוריי, אחותי ואחי הקטנים.

    אלה, הנקודה שלי היא, שכל דבר יכול לקבל משמעות שונה לגמרי, אם תשני מעט את ההקשר.
    הגליל זה בכלל לא סוף העולם, יש בו איכויות מדהימות שמשביתות אותי בכל ביקור בו, ואני מניחה שלא יקח עוד זמן רק עד שאעקור עם תכולת חיי לאיזה מצפה באיזור שלך.

    כשיש געגועים לאגזוזי מכוניות, תמיד אפשר לנחות אצל חברה תל אביבית לאיזה סוף שבוע דחוס פעילויות הורמונליות, שמעונים עם הבטחות סרק ואלכוהול לרוב. מה שלי ברור הוא, שבכל מקום שבו נחיה, תמיד נסתכל בעיניים מצועפות לביתם של השכנים שלנו.

    הכי חשוב זה לא הוב את איפה שאת נמצאת. בית זה איפה שהלב שלך נמצא בלה בלה בלה, ולא משנה מה, זה לא קשור לגיאוגרפיה. זה קשור לעצמנו.

    רויטל.

  10. לפני ככה .. 13 שנה ,גרתי משהו כמו 7 חודשים בטבריה , בית עם נוף עוצר נשימה לכינרת ו… שעות שהייתי מביטה בכינרת ומקללת …
    הנחמה היחידה שלי הייתה רופאה ארגנטינאית קומוניסטית בנשמתה , שהספיקה לברוח לפניי שהעלימו אותה , היינו שותות מתווכחות והולכות להתרחץ בכינרת ערומות , לפעמים גם עם הילדים שלה והחברים שלהם .
    יום אחד ארזתי תיק גדול וחזרתי לביתי ולעצמי .
    מאחוריי השארתי בעל , חתול שני כלבים בז וחרושת שמועות ….

    🙂

    • בז? היה לך בז וככה השארת אותו מאחור? ועוד עם חתול? מה זו האכזריות הזו?

  11. זה די מחרפן שאתם לוקחים אחד את השני כל כך ברצינות.
    כל רשימה כאן, יש לה אולי גרעינון של אמת, אך היא בסופו של דבר ורסיה מוקצנת של רגש מאובן בבסיסו.
    האובר-רצינות, הופך חלק מהתגובות לפאטתיות…
    (אם כי זה עדיין מרגש לראות איך אנשים מתייחסים בתום לב לאנשים אחרים…)

  12. מעניין. בדיוק בימים אלו אני נמצאת בהתלבטות מופרעת בין לעבור לגליל ולשנות את חיי לחלוטין, לעבור לקנדה או אוסטרליה ולשנות את חיי לחלוטין, או אם כבר להשאר פה אז להכנס לתוך תל אביב עד הסוף ימינה. זה נכון שהדשא של השכן תמיד נראה ירוק יותר. כשאני בסופ"ש בגליל אני דופקת את הראש בקיר העץ שאני לא גרה שם, אבל אם תשאירי אותי שם חודש, אני אפתח חרדות. וזה לא בגלל שאני כל כך מתגעגעת לאברקסס. זאת התחושה הפסיכולוגית שכל עוד אני נשארת ברדיוס של המטרופולין יום אחד אתקל באהבת חיי ואז אגרור אותו גלילה או חו"לה. לא עלה על דעתי ששמעון אולי מחכה לי בפאב צפוני (או בקוטב הצפוני) ואין לי אומץ לשנות את חיי כדי לגלות שהוא בעצם גומר מהר ומנגב בחולצות פלנל. אז חילקתי את החיים ל"כשאני אהיה משפחה" ו"לפני". ובלפני אני מנסה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. קוראים לזה לשכור במושב באזור המרכז. יש הרבה אנשים שעושים את זה. אולי תנסי, אלה?

    • סעי לאוסטרליה
      הייתי שם וגם שם יש שמעונים, ככה שזה לא יחסר לך
      (אני אפילו חושב שהשמעונים שם יותר נחמד מאלה שכאן)
      שם להבדיל, גם בעיירה הכי נידחת תמצאי איזה 5 בארים שיהיו יותר טובים מחצי הפאבים בתל אביב, עם בירה יותר זולה ויותר טובה מגולדסטאר (שזה בטח הכי פופולארי בפאבים בגליל)

      ומה את חושבת, שם לא תוכלי למצוא את אהבת חייך? ואפילו לא תצטרכי לגרור אותו לחו"ל
      הוא כבר שם, גדול לא? (זה מזכיר לי שפעם חבר אמר לי שכדאי לי להתחיל עם השותפה שלי כי אז אני לא אצטרך לשכנע אותה לעבור לגור אתי בהמשך היחסים)

      ואם לא תמצאי, לפחות יש שם קנגורו (מה יש פה? כלבים דרוסים שלא פונו מהכביש שבוע בגלל שביתה? לא תחרות)

      יאללה, בהצלחה

  13. לפני הכל אני חייבת לציין שהכתבה כתובה מצויין. מאד שנון.
    מה שיש לי להגיד זה שחייתי בצפון כשלושה חודשים ומרוב שיעמום ובדידות טיפסתי על הקירות. אז נכון שהיה רומן נחמד עם איזהמישהו כפרי כזה (שמעון אם תרצו). דווקא לא היה רע בכלל, אם כי קצת שטחי (גם הוא וגם מערכת היחסים), אבל גירד קצת ממעטה הבדידות.
    מצד שני, אם יש משהו אחר מלבד סיבות כלכליות לגור בכפר, וזה עושה לבד – תחזרי לעיר. כאן כל הצחוקים. אני מקווה שאתם מבינים שבישראל יש רק עיר אחת, נכון?

    • תודה רבה רבה!
      אין כמו ליטוף אגו קל בשביל להעביר יום שישי מעולה בכפר.
      אני מסכימה אתך לחלוטין שתל אביב היא העיר היחידה במובן של 'סיטי' שקיימת בארצינו הקטנה. ולא סתם, היא אף עומדת בכבוד, לדעתי, בכל קנה-מידה בין לאומי, אולי חוץ מאשר בתחום האסטטיקה הארכיטקטונית.
      ואולם בשלב זה של חיי לא הייתי רוצה לחזור ולגור בה על כל נפלאותיה, בגלל סיבות רבות, אך זה בעצם לא האישיו.
      עבור כל החלטה שמבצעים בחיים ישנו מחיר אותו אנחנו נדרשים לשלם.
      המאמר שלי הוא בעצם שווה ערך לאמירה: תראו איזה מעיל פרווה מדהים קניתי, כל כך יפה וכה מחמם, אבל למה לעזאזל הוא עלה לי 1000 דולאר? (או כמה שמעילי פרווה עולים).
      בקיצור: קיטור לשם הסרת מועקת התשלום ותו לא. אל נא תזילי דמעה עבורי, תפרחת יקרה, מה גם שאני מגיעה לת"א פעם בחודש חודשיים, לא ישנה יומיים, קורעת את העיר ומשאירה שובל של אדמה חרוכה מאחרי כיאה לרוקרית מודחקת באריזה כפרית שמכבדת את עצמה.

      • לילית-נסיכת האופל

        איזה אבסורד. אנחנו הגזע הדגול שהמציא את השפה הבינארית, את שבב הסיליקון ואת הדמוקרטיה. אנחנו שמיפינו את הגנום האנושי ושילחנו אנשים לשוטט
        בחלל- above and beyond אותם אנחנו האומללים שלא מסוגלים לייצר פטנט פשוט שיאפשר לנו לאכול את העוגה וגם להותיר אותה שלמה.

        • למה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה?

          לאכול, להתענג, ללגום מהקפה. להביט בצלחת הריקה. ללכת לישון

          ומחר – להזמין עוד עוגה, אחרת, ולאכול אותה לאט ובהתענגות
          כמו בפעם הראשונה

          • לילית-נסיכת האופל

            מה יהיה אתך בועז? נולדת צודק ואתה קיים בשביל להצדיק את זה. 🙂

      • השותף של האחות

        אפשר ללגור בכפר אחרת ?? ?? ?? ??

    • המחשבה שבישראל יש רק עיר אחת היא מחשבה תל אביבית מוהבקת ועגומה
      יש חיים מעניינים מאד גם בירושלים וגם בעוד מקומות
      שתל אביבים לא מכירים
      בסופו של דבר אנשים חיים בתוך קבוצת ההתייחסות שלהם
      ומבקרים בשני פאבים שהם אוהבים
      ורואים הופעות פעם בשבוע ולא יותר
      יש חיים מעניינים ומגוונים ובעלי יתרונות רבים גם בירושלים המופלאה וגם בערים אחרות
      יאללה יאללה תל אביבים¬ איזו קרתנות¬ לחשוב שאין חיים מחוץ לתל אביב
      או שתל אביב היא העיר היחידה®®® 

      • צודקת זאתי

        תבוא לתלביב פעם אחת
        תלך למקומות הנכונים.
        תראה שאתה טועה.
        ירושלים זה אולי טוב לחדשות, אבל חוצמזה, מש-עמם

        לקח אותי חבר פעם, הלכנו להופעה בפרגוד. היה משעמם טיכו. לקח אותי לבר כזה לא זוכר את השם – נראה כמו המקומות הכי פארשים בעיר (בתלאביב הכוונה. גם אני מסכים שאין עיר אחרת בארץ) איפשה עומדים בתור

        תראה לי פאב שכונתי בירושלים שפתוח ב-6 איי אם אני אגיד דיינו

        • אז החבר הדפוק שלקח אותך לא לקח אותך למקומות הנכונים. ליבי ליבי עליך ועל כל הקרתנים התל אביבים. ירושלים, כמו ערים אירופאיות, היא עיר עם סגנון ואיכויות ויופי ובילויים ואנשים שאין בשום מקום אחר. יאללה, תיתקעו באלנבי פינת לילנבלום הדכאונית שלכם.

    • מסכימה לגמרי
      כתוב טוב ושנון וחם
      אני לעומת זאת, גדלתי בכפר. מושב חדש. כמעט ללא ילדים נוספים בגילי. מקום מדהים ביופיו צופה לכנרת. כ"כ כבר שנאתי את הנוף – ואחרי שנים וברונכיטיס בת"א,(ואוסטרליה וכ"ו גם) ברור לי שהחלוקה שלי היא – נורא כף לבוא לכפר ולהנות, רק שזה לא יהיה כ"כ הרבה זמן
      אפילו סופ"ש טעים ונעים אצל ההורים נהייה ארוך מדי כהאופציה היחידה לחסרת גלגלים היא טלויזיה.וזה לא שיוצאת כל יום – אבל יש לי את הברירה!
      גם בחירת החברים בעיר היא הרבה יותר ספציפית.
      בכפר אתה נידון לבחור מתוך סך כל מי שיש – וזה לא תמיד יושב על הבול.
      ויש לי גם רעיון.
      ט"ו בשבט הגיע. כל מי שאוהב ירוק -תחשבו על זה

  14. לא, לא קלים…וכן קלים גם,
    הכתבה נפלה עלי בדיוק בזמן, אולי בגלל שיום שישי ואולי בגלל שבכלל..
    הרבה בימים האחרונים אני חושבת, השבוע תפסתי את עצמי מדברת עם הכלב בקול רם,
    לא, לא שב,בוא,אוכל,שיחה-שיחה.
    אחרי הפאניקה הראשונה(את מתחרפנת מותק) שאלתי את עצמי אם בת"א זה גם היה קורה..
    התשובה היתה שכן. אולי במינונים יותר נמוכים אבל כן.
    כבר שלוש שנים אני פה, במעבר חד מהרעש והזיהום והאמבולנסים והאנס הזה שהטריף לי את הלילות,
    גם אני כמו שמישהי אמרה פה אמרתי- "כשיהיה מישהו אז.." ומה לעשות, לא היה
    וברגע שפוי אחד, ממש ברגע, הרמתי כמה טלפונים וארזתי כמה ארגזים והלכתי. לא ברחתי. הלכתי הביתה.
    אחרי 6 שנים בת"א ועוד כמה בסיבובים בארצות אחרות פתאום יש לי הביתה.
    השנה הראשונה היתה מלאה גילויים, כל בקר בדרך לעבודה הייתי אומרת- וואוו אני גרה בתוך טיול, זה עד עכשיו מדהים אותי אבל היו גם חזרות מוטרפות לת"א, חברים,אקשן ובעיקר לראות אנשים.הרבה אנשים. עוברים,הולכים,חיים,המון פרצופים שאני לא מכירה, אחרי שבועיים במקום קטן נדמה לך שראית את כולם . יש בזה הרבה חן, זה קשה כשאת רגילה אחרת,התגעגעתי לאנונימיות,להבלע בין הרבה אנשים, סופשבוע כן סופשבוע לא, אמצע שבוע, לאט- לאט זה ירד, לאט- לאט זה נעשה לא זה.
    לפני כמה ימים השכן שאל אותי- היית חוזרת לת"א?
    אמרתי לו- בחיים לו
    אבל מה כן חסר לך פה?- הוא התעקש
    מקום אחד, אמרתי לו, רק אחד שאפשר להתרסק בו בערב, אחרי העבודה, לשתות משהו חוץ מגולדסטאר, לשמוע מוזיקה חוץ מאייטיז, לראות אנשים חוץ משמעון
    מקום שיהיה קרוב פיזית, שלא יהיה "יציאה", שיהיה- "ללכת לשתות", רק זה ואתה רואה פה בנאדם מאושר
    (נשאר עוד לפתור את עניין השיחות עם הכלב, אבל זה כבר ספור אחר)
    אני עוד מחכה שמישהו ירים את הכפפה ויבנה לי את המקום שלי ואני מתפללת שזה לא יקרה
    מאוחר מדי..

  15. אלה, אני חייתי 4 שנים תמימות בת"א. והיה נפלא.
    ויום אחד, ארזתי (לפני שנה), ועברתי לגור במושב בגליל.
    וכיף לי נורא. נכון, אני מתגעגעת לבילויים, אבל זה לא משתווה ללכלוך, פקקים, רעש, וכו' שהיו נחלתי בת"א. כאן – שקט. אני לא שומעת את השכנה צורחת באמצע זיון בשלוש בלילה, ואת האוטו זבל בארבע. אני פותחת את החלון ורואה נוף. אני חושבת שזה שווה.
    והמלצות לגבי מקומות בילוי: במושב אמירים יש מסעדה מדהימה שצופה לכנרת והיא פתוחה גם בימי שישי. קוראים לה "שגיא- קפה מסעדה ונוף".
    מומלץ!!

  16. אלה יקירתי,
    קודם כל אני חייבת להודות שהחסרת פעימה מליבי. יכולתי לראות את חיי פורצים ממלותיך.
    מה מחזיק אותך פה? מה כובל אותך? למה את לא מעיזה לעזוב? לנסות משהו חדש?

  17. אשתי ואני בילינו לפני חודש סופשבוע ארוך בצפון.
    אין ויכוח, וברור לחלוטין שהצפון אינו תל אביב, לא יהיה תל אביב ואינו צריך להיות.
    אבל,
    לצפון יש את היתרונות שלו.
    טבע בהר – בהר חלוץ;
    קפה שוקולד בראש פינה;
    ו"סתם" נוף יפהפה.

    חוץ מזה, שמי שחשקה נפשו בבילוי תל אביבי תמיד יכול להכנס לאוטו ולנהוג שעתיים לכל כיוון. בהחלט לא סוף העולם.

    • השותף של האחות

      באותה מידה אפשר לגור בתל הביב
      וכשחפצה נפשך בירוק ושקט
      להכנס לאוטו(בוס)
      לנסוע שעתיים
      ו……………לנשום

      No Pain No Gain
      מה לעשות ?
      בכל מקום יש יתרונות וחסרונות .
      ולכל אחד יש את המיקס שעובד בשבילו ( או שלא )

      יחי האיזון

      חיוך מהלב

  18. קיבוצניקית לשעבר

    כולם בתגובות עברו מהעיר לגליל אני עברתי מהצפון הרחוק למכרז תל אביב וכמה טוב לי אני הייתי הבת כיתה של שמעון אני מכירה את הפאב של הקיבוץ כמו את כף ידי מסוגלת לדקלם שיר אחרי שיר שמושמע כבר שנים ואני בטוחה שהסדר עדין קיים גם היום יש דברים שלא משתנים אני יודעת מי יבוא מתי ומי ילך אם מי, ואם אני יטעה יתקנו אותי בריכולים של יום שבת בבוקר בחדר האוכל לי נמאס מהשקט מאותם אנשים שאני פוגשת כל יום וכל לילה ממבחר הגברים שלא גדל ורק מצתמצם אני כל כך שמחה שבתל אביב אף אחד לא מכיר אותי וכל פרט מחיי אם מי שכבתי ואם לא את מי אהבתי או שנאתי אני נהנת מהחופש מהבחירה ומהפאב השכונתי ומגברים שלא קמים בחמש בבוקר ל"רפת"

  19. הלוואי ויכולתי להתמכר לשקט הכפרי, אבל לא- העולם כנראה מתחלק לשני טיפוסים ואני כנראה מהטיפוסים שהיו יוצאים מדעתם בשקט הכפרי, או שומרים אותו לפנסיה. ובלי זלזול בשונים ממני וללא נימה קלה של התנשאות- אני פשוט לא מצליחה להבין את ההנאה שבבידוד (או בשקט, תקראו לזה). כבר השלמתי עם העובדה שאני רווקה חסרת מנוח ולא רק שאני צריכה לגור בת"א, אלא במרכז ת"א, רצוי ליד הפאב הכי הומה בכל ימות השבוע, שני בתי קפה ושלושה בתי קולנוע. וכל אותם פיתויים ומותרות הם כמו סיגריות לנשימה עבורי ואני סטודדנטית די דלפונה שמתפתה חופשי לאותם "טיפוסי שנקין" נלוזים שחושבים שהשמש זורחת להם מהתחת. (זאת אני אומרת בלי טיפת מרירות. )

  20. אני בת קבוץ, הייתי , עזבתי , הסתובבתי הרבה, גם בגליל המקסים אחרי חו"ל הייתי בת"א ארבע שנים מדהימות. בלי פאבים, בלי הרבה אקשן, עם הרבה עבודה, כמה עבודות ביום, להרויח את החיים… היכרתי את בעלי – גרושי עכשיו והוא לחץ על קבוץ רחוק, אני גרה עכשיו גם בטבע… אי שם בים המלח… הרים, נוף בראשית, אנשיןם אומרים לי… בשבילךי זה נוף בראשיט.
    לא רואה כלום. לא מיתמכרת לנוף, לצבע לכלום.
    אני זקוקה נואשות לאוויר אגזוזים, ככה אני ממלאה את ההספקה שלי לחודש הקרוב. אולי זה ריקני, אולי זה יראה למישהו מטורף אבל אני עוד חולמת על ת"א… עכשיו זה לא תיזמון בשבילי לעבור, אבל לא מתאים לי המקומות הקטנים והכפריים האלו. אני כל כך מבינה את חוסר יכולת הבחירה במקומות כאלו. אתה די סגור בתוך ה"יופי" הזה. אני לפחות לא מיציתי את העיר הגדולה… אולי אחזור בבוא היום…

  21. מי פה לכלך על המרוקאים , הא ?
    יענו מה שמעון זה לא נאה לך , מותק , המרוקאים הם הגברים הכי טובים , הם נותנים כבוד לאישה.
    הם לא גומרים ומסתובבים לצד השני ונרדמים , קודם כל הם מורידים לך כאפה שתירדמי ראשונה…

    אני מציע שבמקום לבכות וליילל תזדייני עם פרטנרים מתחלפים ואז תרגישי מלאה ומסופקת ( אתן הרי כלי שצריך להתמלא ) במקום לחשוב שישים פעם אם להזדיין או לא כמו כל פולניה מצוייה , פשוט תעשי את זה כל הזמן עם מי שבא לך ואז החיים שלך יהיו יותר קלים .
    כמו באמריקה , זיונים בשביל בחורה זה כמו לאכול שוקולד בערך , לא עושים מזה עניין .

    • ג'וג'ו היקר אין לך מושג איזו השפעה מרטיטה ומפתה יש לדבריך עליי. שמישהו יחזיק אותי כי ברכיי פקו מרוב חרמנות ותאווה לתת לך לספק את תשוקתי הרעבה.
      אגב, לידיעתך, שמעון המדובר נולד לאם רומניה ולאב ממוצא טוניסאי כך שבקטע העדתי אתה ואני עדיין בסדר. או. קיי. מון שרי?

      • דרך אגב

        גם אני מעורב פולני -טוניסאי

      • אלה יקרה, תודה!!
        סוף סוף גיליתי מה אני צריך לעשות כדי שנשים ייפלו לרגליי
        אי רק צריך להגיד להן שאחרי שאני גומר הן יקבלו כאפה ולכנותן "כלי שצריך להתמלא"
        איך לא חשבתי על זה קודם? ואני כבר שנים נאבק למצוא את הנוסחה המנצחת
        אז הנה בזכותך (כמובן שחצי מהקרדיט הולך ל jojo ) מצאתי

        הלאה הרגישות !!!
        (אני קופץ לקנות דוקרס וגורמט 3 קילו, נראה לי שילוב מנצח)

        • ועכשיו את האמת וכל האמת ושום דבר פרט לאמת (ולו לרגע):
          חידודיי הלשון והמחשבה שלך מפעימים פי מיליון יותר מהכאפה הנחשקת של ג'וג'ו.
          אי לכך ובהתאם לזאת, אני פוסקת שבעוון לבישת חולצת המשבצות, הנך יוצא זכאי מחמת נסיבות מקילות. כמו כן ראה עצמך פתור מכל קנס כספי ו/או מעבודות שירות,
          שג'וג'ו ושמעון יחלבו את הפרות!
          ואולם בעובדה שהתפקעתי מצחוק – אני מוצאת אותך אשם ומרשיעה אותך בכל הסעיפים של גרימת חיוך בזדון ובכוונה תחילה תוך קשירת קשר להעלאת ציחקוקים בלתי נשלטים בכפייה. כתוצאה מפשעך החמור אני הולכת לישון מחוייכת ואני בכלל תכננתי להירדם בעצבים בגלל משהו שכבר שכחתי מהו ואז לכתוב על זה מאמר מיד על הבוקר.
          בית המשפט המאולתר שבכיהוני דן אותך בגין האשמות לעיל לעבודת פרך ניצחית שהגדרתה היא להמשיך ולהגיב לאלתר עד שיורד המאמר, או עד שיגמרו לך המילים, או מה שיבוא קודם (אנא אל תימחק את המיותר, מעמדך כאסיר שפוט אינו מאפשר לך לעסוק באופן פעיל בבחירה חופשית מתוך שלל האפשרויות). לילה טוב מותק 🙂

          • אלה, אלה, אלה!
            מה זה בסטנדרטים הכפולים האלה? את מרשיעה אותי בעבירה של גרימת חיוך בזדון ותוך כדי כך את מכריחה אותי לחייך, אני בטוח שגם לך זה לא יצא במקרה לשעשע אותי. לא אתי בכלל!

            אבל לא נורא, את שפטת אותי, יבוא מישהו אחר וישפוט אותך ואז, אם יהיה לי מזל, יזרקו את שנינו לאותו תא בכלא.

            תשמעי, צר לי על כך שאני גוזל את פרנסתך, זה לא יפה שגרמתי לך לשכוח על מה את עצבנית
            ואני מאוד מתנצל. אני מתאר לעצמי כמה קשה לכתוב מאמר כשאת לא עצבנית (במיוחד פה בארץ, שאם את כותבת שטוב לך הקוראים משתעממים, כולנו הרי מכירים רק שמחה אחת, השמחה לאיד) ואני מבטיח לא לעשות את זה שוב.
            בגלל שהייתי חסר התחשבות וגזלתי ממך את האפשרות לשים כסף בחיסכון של הילדה כדי שהיא תוכל לקנות בגדים בזארה כשתהיה בגיל המתאים (מממההההה?? ?? את שומרת את הכסף לאוניברסיטה, השתגעת? לא קראת את המאמר "גברים אוהבים בטלניות" באתר המרתק בננות?) אז אני שולח לך20 ש"ח באי מייל. תלחצי הדפס, בפינה השמאלית עליונה של המסך

            יאללה ביי

          • במצפה-אביב שלך ושל שקדייה החלוצה היקרה נוצקו זה מכבר יסודות הבטון לבנייתו של הכלא האלטרנאטיבי השמור ביותר במדינה. ה"מגבית היהודית" ו"העמותה לסדר דמוגראפי חדש" תרמו סכום נכבד בן שבע ספרות על מנת שיקום על תילו תוך חודשים ספורים
            "אלקטרז'-אורגאניק". המבנה שיעוצב בסיגנון ארט-דקו יוקף בגינות תבלין ובפרות קדושות שיירעו באחו הגדול והירוק שמסביב, להנאתם של האסירים האומללים. על החלונות יותקנו ויטראז'ים מעשיי ידיהם של הנידונים אשר שפוטים על פשעים ועברות קלות ( למשל: אלו שנתפסו בעודם נועלים סנדלים עם גרביים או בעת שניפקדו מהאפטר פארטי המסורתית של יום שלישי בצהריים). אגף 'אמרלד- קאנטרי' שינוהל בסלחנות תקיפה ע"י שקדייה יוקצע עבור עבריינים מהגרעין הקשה אשר נשפטו לעונשים כבדים ללא אפשרות של חנינה- כמוך. אני אבוא לבקר וגם אביא לך כמובן עיתונים וסיגריות אורגאניות.
            כמו כן רק שתדע 20 השקלים שתרמת התקבלו בברכה ושימשו לרכישת קולר נגד פרעושים עבור החתול המפורסם שתבע בכל תוקף קולר בצבע סגול לילך עם ניטים כסופים מבית היוצר העיצובי של "בולה". הורס לי את כל סדרי העדיפויות השעיר לעזאזל השטחי וחובב המותגים הזה. לילה טוב !

          • אלה, זה מה שאת מגדלת שם בגליל השלו? חתול חובב מותגים?
            ואני הייתי בטוח שהחתול שלך, על אף שמו היאה לחתול צפונבון, עונד לצווארו
            קולר חאקי עם אפליקציות פלנל.
            חוץ מזה, ממתי 20 ש"ח מספיק אפילו להיכנס לחנות שמוכרת בולה, שלא לדבר על לקנות שם?
            כנראה שמצאת מציאה אמיתית.

            תודה על תיאורי הכלא המלבבים שלך, נשמע כמו מקום שאני אוהב להיות כלוא בו
            אבל את קצת אופטימית עם המחשבות על לבקר אותי, מה את חושבת, שלא יתפסו אותך בסוף וירשיעו אותך על זה שהצחקת אותי בתקופת מבחנים? הרי בסוף ראש החוג שלי יניח עלייך את ידו הארוכה (הוא לא מרשה לאף אחד להצחיק את הסטודנטים שלו בתקופת המבחנים) וישליך גם אותך לכלא. אח, מי יתנני שותפך לתא !!!

            מסרי בשמי תודות עמוקות לראשי העמותות שתרמו את הכסף להקמת הכלא האוטופי שלנו
            אני בטוח ששקדיה תצטרף להוקרת התודה שלי (שקדיה, תקני אותי אם אני טועה, אבל קחי בחשבון שאני אף פעם לא טועה לפני שאת מתקנת)

            ד"ש לחתול השינקינאי ונשיקה לך (או להיפך)
            ביי

          • האמת זה היה גורמט דוחה פרעושים מתוצרת 'בולה'- אחד מהפריטים האחרונים של הסטוק שבדיוק נמכרו ב- 99 אחוזי הנחה בסייל היסטרי שהוכרז לאור העובדה שכל חתולי הכפר הבורים נתקעו בטרנד של קולרי החאקי המבחילים עם האפליקציות מהפלנל הרקום -גועל נפש.

            אני משערת שבעקבות יחסינו המתפתחים תאלץ להפעיל את קשריך אצל שקדיה בזמן שאני אשחד את העמותות על מנת שהכלא יוכרז כשטח בטחוני סגור וכך נקבל אתה ואני את כולו לעצמינו בלא אפשרות לביקורים או חופשות. רק אנחנו, הויטראז'ים והפרות הקדושות.
            נשיקות והרבה, אפילו אחת על הפה.

          • איזה חוש ריח מפותח לעסקים יש לחתול שלך!
            יום אחד הקולר הזה יהיה שווה המוווון כסף ואת תמכרי אותו בסות'ביס וסוף סוף תוכלי לפתוח פאב שינקינאי שני מטר מהבית הגלילי שלך. (אחרי הכל, הפריט האחרון מקולקציית בולה לשנת 99 זה משהו נדיר ורב ערך, לא כל אחת יכולה לקנות אותו, יש רק פריט אחרון אחד)

            בעניין הכלא האוטופי, אז בתור חמישים אחוז מדור המייסדים אני מקבל לעצמי שטח סגור וממוגן לא קטן בכלל, הוא אמור להיות שלי לבד אבל אין דבר שיעשה אותי מאושר יותר מלחלוק אותו איתך ועם שלוותך הצפונית, אני אביא בירות ודיסקים של הפיקסיז ואת תביאי מקלות קטורת וקלטות של מוסיקה הודית (פרות קדושות כבר יש, ממש סניף של בומביי). לא יהיו ביקורים, לא יהיו חופשות ואף אחד לא יפריע לנו (אם תרצי להביא את החתול זה בסדר, אבל שלא יעשה הרבה רעש, טוב?)

            נשיקות גם לך (ממש לפני שקראתי את ההודעה שלך אכלתי ארוחת צהריים, איזה מזל יש לך שהתעצלתי לחתוך בצל לסלט).

            יאללה ביי בינתיים

          • אלה ואלף אולי תפסיקו כבר לפלרטט על חשבוני, תרימו לי מיילים ונתחיל להריץ את מצפה אביב?
            אני לא יכולה לעשות הכל לבד!

          • שקדיה יקרה
            למה כבר אי אפשר לפלרטט בלי שמישהו יחשוב שדופקים אותו?
            מה זאת אומרת על חשבונך? חלילה. אני מפלרטט על חשבוני האישי
            ואני לא אתן לזה לבוא על חשבונך ועל חשבון הרעיון המשובח של
            מצפה- אביב.

            תבדקי את הדואר שלך
            ואל תתעצבני, טוב?

            יאללה בי

          • אופס, שקדייה תפסה אותנו על חם. תתלבש יקירי צריך לתכנן פה היאחזות זה לא רק צחוקים החיים האלה

          • אני אתלבש אם רק תפתחי לי את הארון שבתוכו החבאת אותי, אפשר לחשוב ששקדייה זה בעלך
            (עכשיו שהרעיון עלה בראשי, אני תוהה, האם….? הייתכן…? את ושקדייה…?)

            כן, צריך לתכנן התנחלות, אופס, היאחזות (אני לא רוצה לקומם עליי את חצי העם)
            שקדייה כבר קיבלה ממני אי מייל בעניין, אני מחכה לתשובה

            יאללה ביי

          • שעה מחיי ביזבזתי אתמול בלהמחיז לך מכתב שיוציא אותך מהארון. לא יודעת מה השתבש (זה בטח קרה כשנולדתי) אבל כל הזמן יצא לי כתובת e-mail שגוייה, אז תכתוב לי קודם אתה. 🙂

  22. אלה יקרה, זה לא ההבדל בין תל אביב והגליל. גם כאן, במחוזות החפץ של גוש דן, הבדידות אוכלת אותך בימי שישי. אמרת שלושים פלוס? חכי לארבעים פלוס. זה הגיל, זה מה שזה. מי שלא בחרה (או לא נבחרה) בחיבוק האולטימטיבי של זוגיות בגיל שלושים ומעלה, נשארת לבד ביום שישי או מצטרפת לחברות המקבילות לה. מי שלא מחוברת לרשת נשארת לבייביסיטינג על הילדה שלה.

  23. ובאופן כללי. אני חושבת לי. אתם בוכים כאן על המעבר העצוב לחיי עכבר כפר, עכברות פסטורלית. אבל עד כמה באמת מאושר, חופשי ומשוחרר הוא עכבר העיר? הא? לא הרבה יותר מעכבר מעבדה, הרשו לי לאמר… אותו עכבר קופצני ואינטגרטיבי, העושה את כל הפעולות המבוקשות בו זמנית, ועוד עם מראה קול, בעיניים: גם עומד קופא מקור, מחוץ למועדון נחשק באמצע הלילה, גם עושה עיניים לסלקטור והוא אפילו לא גיי, (אבל אין כבוד כאשר צריך לפרנס כוסית תורנית בבילויים, ובעיקר בפרסטיז' ) וזאת אחרי מאמץ מתסכל במשך היום לבחור את החולצה שהיא "אין" בדיוק בדיוק, להעמיד את קצוות השיער בג'ל – אבל בדיוק בדיוק, ושלא נדבר על אבקות העמדה בכלל.. עכברי הכפר הם אולי קצת דשנים ומנומנמים, אבל אני לא בטוחה שהייתי מעדיפה אותם על ה heroin-look של עכברי העיר..

  24. קראתי את הקטע עם רגשות מעורבים של הזדהות וקנאה
    הזדהות -כי גם אני גרה במקום שכוח אל ללא גברים מקומות בילוי רעש מכוניות וכו' -אני גרה בדרום
    וקנאה – הלוואי שלפחות היו לי נופים יפים להסתכל עליהם ולטייל בהם כאן הכל חול וחול ואין מה לאכול.
    את האמת הייתי תקופה ארוכה במרכז הסואן וחזרתי הביתה (כן זה עדיין הבית החם והמתוק)
    ואפשר להוציא מהכל את הטוב פה לפחות אין פקקים ואם רוצים שקט אז יש ובשפע
    אני מקווה שהצלחתי להראות לך את הכוס המלאה בנושא כי בכל זאת בכל הספרים ובכל צורה שתחשבי על זה הצפון תמיד היה יותר טוב מהדרום (בלי השוואה למרכז)
    בפעם הבאה שאת יוצאת החוצה ורואה את כל הנוף היפה מסביב תחשבי עלינו שרואים רק צהוב בעיניים (והכוונה היא לא לביתר י-ם)

    ועוד משהו קטן לכל חולמי הלחיות בחו"ל -אין כמו בארץ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  25. אני חושבת שצריך ליזום ישוב קהילתי, קיבוץ אלטרנטיבי כזה של רווקים בלבד. נופים של הררית, אנרגיות של תל אביב. זה נורא מעצבן אותי שועדות קבלה של מושבים מעקמות פרצוף אם את רוצה לקנות דירה במושב ואת לא זוג צעיר ואפילו לא גבר. אז מה קרה, אז לא מצאתי עוד את אהבת חיי, האם אני צריכה להענש על זה ולא מגיעה לי קצת איכות חיים? אז אני קוראת להקמתו של יישוב גלילי יפייפה לפליטי העיר הגדולה המבקשים להנות מכל העולמות. נקים שם את "אברקסס בכפר" ונשים סלקטור בכניסה שיעקם פרצוף לשמעון (ואולי גם איזו יד). יועצת נדל"ן אחת אמרה לי השבוע שעם חלומות הדיור שלי, עדיף שאני אבזבז את כספי על מודעת דרושים בסגנון: "דרוש מושבניק עם זכויות של בן ממשיך, רוצה להמשיך איתי?"
    אח, אח, מי יבנה לי בית על הים?

    • "ועדות קבלה", הא! אלה הסלקטורים של הצפון
      אין לי ניסיון בזה אבל מסיפורים ששמעתי הם יותר גרועים מסלקטורים תל אביבים
      אם אתם לא זוג בני שלושים עד שלושים וחצי עם 2.4 ילדים, אוהבי כלבים, עם משפחתית שזכתה באיזו תחרות "המכונית הבטוחה של השנה" ובעיקר הכנסה גבוהה אין עם מי לדבר שם
      וגם אם תעשו עיניים ליושב ראש זה לא עובד

      תשמעי, תל-אביב בכפר זה רעיון גדול, כמובן שרק הבילויים יהיו בנוסח תל אביב, השקט יהיה צפוני למהדרין (תירגעו, אמרתי צפוני, לא "צפוני").
      לכל פאב שם תהיה גינת תבלינים עם בזיליקום טרי (כמובן ששם נקרא לזה ריחן) ויהיה גם תה צמחים בנוסף לחמשת סוגי הג'וני ווקר, עשן האגזוזים יהיה בריח קטורת, מור ולבונה!
      יהיה פיצוץ! אני מוכן להיות"דור המייסדים" של מקום כזה.

      רק דבר אחד קטן שלא יקרה, צר לי לאכזב אותך, בקשר לעיקומי ידיים.
      אל תשכחי ששמעון קם כל בוקר בחמש לרפת/ פלחה/ קטיף/ חריש/ קציר (אל תמחקי כלום, כלום לא מיותר) ואילו סלקטורנו הענוג משתמש בידיו בעיקר תוך כדי גלישה באינטרנט בערבי שישי בהם הוא לא מצא פראיירית שהולכת שבי אחרי דוקרס ובולה.
      אז לא כדאי שיתעסקו בעיקום ידיים השניים האלה

      יאללה ביי ואל תשכחי לקרוא לי כשתקימי את "מצפה- אביב"

      • אני קוראת בזאת להקמת הישוב "מצפה אביב", אנרגיה תל אביבית באוירה גלילית. ועדת הקבלה שתורכב מהמייסדים, אלף ואנוכי, תבחר רק רווקים ורווקות איכותיים שלא יזדקקו לדבר מלבד שנינותם וכמיהתם לאיכות חיים. אני רצינית, אנחנו יכולים לבחור אדמה ולהקים ישוב, יש אנשים שיעזרו לנו בזה ולי כבר יש חברה אחת ושני ידידים שרציניים מאד בנושא. אנא פנו לאימייל שלי (לינק משמי) אם אתם רציניים.

        • שקדיה יקרה, את שמה אותי עם הגב לקיר פה, בתחילת ההודעה הקודמת שלי
          לכלכתי על ועדות קבלה ועכשיו את ממנה אותי להיות חבר באחת כזאת?
          את מכניסה אותי לצרות

          האמת היא שהמטרה היא כל כך נעלה שאני מוכן לאכול את הכובע בשבילה ולהצטרף
          לדור המייסדים של מצפה- אביב.
          כמובן שהוועדה שלנו תהיה אנושית אמפטית ומתחשבת ותקבל אנשים רק על סמך
          שיקולים ענייניים (מראה, שנינות ורווקות). האמת היא שעם כל הרצון הטוב, ובלי טיפת ציניות אני באמת חושב שזה רעיון נפלא, נראה לי שהעניין דורש קצת יותר משאבים כלכליים ממה שסטודנט תפרן כמוני יכול להרשות לעצמו.

          אבל אל תתייאשי, לכשיוקם היישוב, (עד אז אני בטח אגמור את התואר ואתחיל גם לראות כסף מהלימודים האלה ולא רק להוציא עליהם כל כך הרבה) את יכולה להיות בטוחה שאני אבוא לגור שם כשאוכל להרשות לעצמי.

          בהצלחה

  26. לפני כשבועיים הרגשתי איך תל אביב סוגרת עלי ואיך אם עוד שניה אני לא אורזת את עצמי ועפה מפה כנראה הספור לא יגמר טוב.
    כתושבת האברקסס/אפרטו הרגשתי בחילה עצומה מהעיר הזו.
    כבחורה בת 30 פלוס שכל חבריה כבר ממזמן נפוצו לכל עבר והיא הפאטתית הזו עדיין מבלה בפאבים ובתי קפה נדחים אני יכולה להזדהות איתך.
    אני עצמי גדלתי בצפון הרחוק ורק כשחזרתי אליו לפני שבועיים הבנתי איזה עולם מקסים מחכה לי מחוץ לאברקסס.
    אל תחשבי שהאושר נמצא כאן בעיר הזו. גם אנו הבנות בתל אביב מוקפות בהמון שמעונים קטנים רק שכאן הם מתהדרים במסווה של אינטלגנטיות. "את באה אלי לקפה ? אם לא יהיה לך טעים תתלבשי ותלכי."
    אין כמו הדסקוטקים והפאבים של הקיבוצים אם תדמידי בסוף גם תהני.
    לבסוף אני חייבת לציין שמה שהחזיר את השפיות והפרופורציות לחיי הוא הביקור המרגיע בצפון הרחוק.

  27. חיננית הבתה

    לפני X שנים גרתי במעלות, שזה יותר שמעונים מראש פינה,
    אני מסבימה,אלה, עם רוב העצות שקיבלת,
    אך בעיקר עובדה שגיליתי שגרתי בירושלים:
    ישראלים מתיחסים למרחק באופן סוביקטיבי, לדוגמא:
    המרחק מת"א לירושלים גדול בהרבה,מהמרחק בין ת"א לירושלים.
    אם היית גרה בניו יורק המרחק בזמן נסיעה עד לעבודה כל בוקר
    שהיית גומעת שווה לנסיעה מהגליל לחיפה, ואף צפונה מזה
    זה עינין מנטלי , וגם בעיר כשזה לידך לא תמיד תנצלי את מרבית האפשרויות..

  28. הפתרון האידאלי זה פשוט לעבור לגור בפרברים הירוקים
    שקרובים לאזור הבלגן,אני גרה בפרבר מדהים ליד ירושלים,
    כל היום ירוק לי בעיניים וכשאני צריכה רעש,אני עולה על
    האוטו ועושה גיחה לאזור המבוקש,עשרים דקות מתל אביב
    ועשר דקות מירושלים.
    האמת ,הייתי מתחלפת איתך בכיף,לחיות באמצע שום מקום
    בלי הרבה רעש,בלי,פשוט בלי…
    לא הייתי עוברת ב-ח-י-י-ם לתל אביב,הדבר היחידי שאני אוהבת
    שם זה את הים,לא שום דבר מעבר.
    אבל לונדון,לונדון שלי,קמדן טאון וצ'רינגקרוס היו האיזורים שלי,
    הבית שלי,אבל גם שם גרתי בתקופה מסויימת,באיזור ירוק
    שכוח אל שהפך את לונדון שלי להרבה יותר יפה.

    • יא ג'נג'וג'ה
      מה את מבינה
      אין כמו תל-אביב

      • סורי,מותק,לא עושה לי את זה.
        רק ירושלים,מוכנה להתפשר על לונדון וזהו.

        תל אביב עלק,המסיבות הכי טובות בתל אביב הן
        של ירושלמים…יותר מזה?

        • שמעתי שבלי כיפות אין כניסה למסיבות האלה
          דרך אגב מותר לרקוד עם בנות ?

          • האמת שבמועדונים אצלנו יש הפרדה בין הגברים
            לנשים,הגברים בימין הנשים בשמאל,אפילו השירותים
            בכיוונים שונים.
            מזל שהפסקנו לרקוד סלואו,מה היינו עושים אז?

            עם כל הכבוד לתל אביב,היית מ-ת,אין בארץ
            מועדון שמשתווה ברמתו לאומן,הוא נחשב לאחד
            המועדונים הכי טובים שיש בעולם והייתי בכל השאר
            והאומן בהחלט מצדיק את שמו.
            אני לא חושבת שאני צריכה להרצות לך על המקום
            נראה לי שאתה יודע ואם לא,תשתף אותי,אני אספר
            לך מה קורה בשירותים

    • איפה הוא המקום המופלא שהוא גם 20 דקות מתל אביב וגם 10 דקות מירושלים?
      בפעם האחרונה שנסעתי מתל אביב לירושלים בלי פקקים בכ-לל (היית מאמינה? טוב, נו זה היה ב1 בלילה 🙁 ) זה לקח לי משהו כמו 45 דקות. יש לך איזו רכבת תחתית מהירה או משהו?

      נשמח לשמוע

  29. אלה יקירתי.
    זה לא המקום, זה הגיל.
    אני אמנם עוד לא בשלושים פלוס
    אבל את השלושים כבר רואה באופק
    הקרוב ביותר.
    וכשמגיע יום שישי, הדבר האחרון בעולם
    שבא לי לעשות, הוא לעמוד בתור של הפאבים
    השווים, לחפש חנייה שעות ו"לצאת לציד".
    אני לא חושבת שזה היה משנה משהו אם
    הייתי בגליל או באילת.
    מגיע איזשהו שלב בחיים שכל הסצינה
    הזאת ממצה את עצמה ופשוט אין חשק.
    אז מאיפה יבוא הצפרדע אם לא מהבצה
    התל אביבית?
    אין לי שמץ של מושג.
    אבל אם יש לך רעיונות, תחלקי עם הבנות.

    • בפאבים השווים לא עומדים בתור, מותק
      את כנראה במקומות המיוחצנים לזרא על פארש. שווים בטח לא
      בואי איתי אני אראה לך מקומות שמה עומדים על הבאר אם אין מקום, וכולם מכירים את כולם
      שכונתי. זה שווה.
      קיבוץ אמרתי? אבל במשולש אלנבי/שנקין/קינגג'ורג'

      • רגע, שאני אבין
        אתה מייחצן פה את הפרילנד או שרק נדמה לי?

      • תודה. באמת תודה על ההזמנה.
        אך אם היית מתעמק קצת במה שכתבתי
        היית מבין שאני הפסקתי לחפש פאבים
        אם עומדים בהם על הבר או לא,
        לא מעניין אותי.
        כל סוג הבילוי הזה קצת מיצה את עצמו
        בעיניי.
        אבל שוב, תודה על המחשבה.

    • אולי הוא יבוא מהאינטרנט? או מהסופר-פארם? ואולי לבוש בסרבל האינסטלטור שיבוא לתקן לנו את הנזילה, או ששוב נאלץ לאמץ את שיטת הצפרדע הדימיוני מתקופת ילדותינו הרחוקה. 🙂

      • כנראה ששיטת הצפרדע הדימיונית היא הטובה ביותר מכל השיטות שציינת. עצוב לא? אי אפשר להמשיך לפוצץ צינורות ולחכות שיבוא אינסטלטור חתיך. אם זה קרה עד היום, עד מתי נמשיך להכות בפטיש?

        • אחחח… קרמיט קרמיט איזה אליל- גם כוכב רוק, גם שחקן קולנוע, גם ירוק ויפה נפש וגם צפרדע. מי יכול עליו בנות?

          • אלה, אני לא שחקן קולנע ולא כוכב רוק
            אבל אני יכול להיות יפה נפש, אני קצת דומה לצפרדע ועכשיו שאת מדברת ככה על קרמיט אני מתחיל להיות ירוק (הקנאה יקירתי, הקנאה).
            אני מקווה שאני הופך את המסקנה שאת חייבת להצטרף אליי בכלא שלי בגליל לבלתי נמנעת

            ביי

          • אלה יקירתי, מצטערת לאכזב אותך. כוכב הרוק של ילדותנו כבר כל כך זקן שבנו לו בבצה עלה מיוחד לצפרדעים שאינן שולטות בשלפוחית השתן. ומאז קרמיט מה קרה? לאן נעלמו הצפרדעים הירוקות, שובות לבן של כל החזרזירות בעיר? כנראה שנשוב לפנטז, אין מה לעשות. רק אם לא איכפת לך, אני מעדיפה לפנטז על מושא קצת אטרקטיבי יותר מקרמיט…

          • בייב-עלית שכמוך אנא שתפי אותנו במושאיי פנטזיותיך הנחשקים. בואי נשחק בחבר דמיוני תמורת חבר דמיוני. אני נתתי לך את קרמיט ואת זרקת אותו בחזרה לקופה עכשיו תורך לשלוף קלף, אני מחכה. :-))

          • את חייבת להבין.
            מושא הפנטזיות האמיתי שלי תפוס על ידי מי שבאמת יכולה לקרוא לעצמה סופר בייב. אז חוץ מלפנטז עליו, אני יכולה גם לפנטז על כל מיני דברים רעים שקורים לה וההנאה כפולה ומכופלת. מדובר כמובן בשחקן האליל ג'ון קיוזאק שחובק בימים אלה את הבהמה המושלמת נב קמפבל. למרות שאם להודות בפנטזיות ישנות – אז אם קרמיט, מה רע בקשקשתא המקומי שלנו?

          • בייב אכזבת אותי קשות, ההוא מפרקליטיי אל. איי? זה שמשחק בסיטקומים זניחים למשרתות ובסרטים סוג ז' שמוקרנים בהולמארק? באמת מותק. הרי זהו צדק פואטי שהנ"ל זכה בחסדיה של נב המפלבלת והגמגמנית. לקיוזאק לא מגיע אפילו לנשום את עשן האגזוזים של מכוניתך המתרחקת. ועכשיו תורי, קבלי את איתן הוק- אחח…. איזה מתוק הלוואי שתידבק לשונו לחיכי 🙂

          • ככה אלה? פרקליטי אל איי? חשבתי שאת מעריכה אותי קצת יותר מזה. קיוזאק מעולם לא ירד לשפל כזה של מדרגה. מדובר בשחקן מחצות בגן הטוב והרע, קליעים מעל ברודווי, להיות גון מלקוביץ ועוד. והוא אמנם לא יפיוף הוליוודי טיפוסי כמו איתן הוק [המעורר תיאבון ללא ספק] אבל הוא בדיוק הטיפוס שלי. אני מבינה שקשקשתא לא עושה לך את זה.

          • מגרשת אני את עצמי לאלתר מהפקולטה למדעי הוליווד כי קטונתי עלייך ובילבלתי כנראה את היוצרות. מיהו ג'ון קיוזק לעזאזל ואם הוא לא מי שחשבתי אז איך קוראים לבעל הבלורית הכהה היעני נחשק מפרקליטי אל. אי? ובדבר קישקשתא, לא הייתי עושה לו טובה גם בחושך ובעיניים עצומות לרווחה (בגלל הקוצים, אחותי) אבל סמי וסוסו לעומת זאת- כוכבי על נחשקים לכל הדיעות 🙂

          • הגבר האולטימטיבי, בחיי (למרות שאומרים שכבר התבגרתי לעניינים שכאלו)….אז ככה ג'ון קיוזק הוא בין היתר החתיך מהסרט "המפגש בגרוס פויינט", "הנוכלים" ובסרטו האחרון והמצויין "hi fidelity".

          • אז יש עוד כמוני שג'ון קיוזק עושה להן את זה ובגדול. אלה, אם עוד לא ראית – "חצות בגן הטוב והרע" ומהר. הסרט מעולה והבחור מדהים. ואם אין לך איך להגיע לסרט הזה בוידאו, תשלחי לי אי מייל ואת מוזמנת אליי לצפייה. [כמובן שיש לי את הסרט בבית]. ולגבי סמי וסוסו – מצטערת על הבורות, אבל אני אפילו לא זוכרת איך הם נראים.

  30. קראתי ונהיה לי רע, הנה כפר עוד יותר גרוע משלי, כשאני רוצה לצאת לאיזו גיחה, סתם להרגיש חופש ולפגוש אנשים שאני לא מכיר, אני צריך לבדוק גם שלא רואים אותי יוצא, וגם שלא רואים אותי חוזר, ואין לי, אין למי לספר.

    הרבי הזקן

  31. אני גרה בכפר מלצ'ט
    מרכז ת"א
    דקה משינקין.
    הורייייייי!

  32. אחת מויתקין כזה כאילו...

    הי אלה וכל החברה
    הרעיון של מצפה אביב הוא להיט . אחרי 6 שנות ת"א- ניו יורק , עברתי בגפי לכפר קרוב יחסית ,(ויתקין – לא הרחוב בת"א , הכפר …)
    אני פה כבר 5 חודשים , נעה בין התחרפנות טוטלית לשמחה עצומה על שעברתי . אגב- בענין
    הבחורים – יש יתרון עצום להיותי בחורה שווה במדבר – פה אין עוד אלף כמוני !!! כשיש תשומת לב, היא בהתמדה ורצינות פלנליים ראויים . מתגעגעת לתל אביביות שלי ולחברים אבל זו תקופה של ניקוי ראש שחבל על הזמן . אין בילויים משהו , אבל העיר לא רחוקה , וחייבת לציין לכולכן שלמצוא בחור זה לא ענין של גיאוגרפיה אלא של מוכנות , מסתבר שהגברים בכפר מעוניינים ביציבות יותר מחבריהם העירוניים – בדוק . מה שכן – אני אשמח אם תבואו לגור לידי , ונצא יחד לקרוע את החוף ….. חסרות לי 2-3 חברות רווקות מגניבות לעשות צחוקים בערבי החורף …..בסוף השנה הזו אחליט אם להשאר פה או לחזור לתל אביב אהובתי ומבטיחה לעדכן בתוצאות . אלה – לפעמים אני בסופ"ש אצל אבא-אמא בצפון ואולי אבוא לשמעון גם אני …. יאללה בי !!!

  33. רגע, שאני אבין משהו
    כשקוראים את התגובות כאן, אפשר לחשוב שבישראל יש רק שני אופציות: תל אביב והגליל.

    אין כאן אנשים שחיים בירושלים? בנגב? בגולן? בערבה, בבקעה… אני כל החיים שלי בין הנגב לירושלים, כולל אפיזודות קצרות בתל אביב… עולם אחר, אנשים, עולם אחר. בכל המובנים…

    • אסתי יקרה
      זה לא שאנחנו מדברים על תל אביב והגליל כפשוטם, אנחנו מדברים בסיסמאות (שטחיים שכמונו). תל אביב מייצגת פה את כל הערים התוססות, מלאות החיים, שופעות האנרגיה הצעירה, מלאות הרווקים והרווקות המחפשים, ועמוסות מקומות הבילוי האיכותיים הקיימות בישראל. (לרשימה מלאה, ראי נספח א')
      הגליל לעומת זאת מייצג את כל המקומות השלווים, השקטים, עם הנוף היפה, אלו המשרים שלווה והתרגעות על הרובץ בהם. בהחלט מדובר גם על הנגב, הבקעה, הערבה ועוד איזורים שכאלה.

      אז אל תקחי אותנו ברצינות, אנחנו אנשים פלקטיים שמדברים בקלישאות: "תל אביב", "גליל".
      יש ויש מקומות אחרים.
      יאללה, ביי בינתיים

      נספח א': תל אביב.
      שינקין.
      מתחם שינקין.
      אלנבי פינת קינג ג'ורג'.

    • מה עם הנגב, מה עם המדרחוב של באר שבע עם גסטון סנדביץ' טוניסאי עם פלאפל ירוק עם העיר העתיקה עם מועדון באראקה עם אוניברסיטת בן גוריון המלאה בנות רעבות ומועדון ג'וי ובית"ר באר שבע שתיכף עולה ליגה

      • הבנות באוניברסיטה רעבות? שיילכו לגסטון סנדוויץ' טוניסאי.

        מה עם באר שבע באמת? תמיד כשאני נוסע למילואים אני נתקע איזה שעה וחצי
        בתחנה המרכזית שם ומה אני אגיד לך, אפילו איש צנוע ולא אורבני מדיי שכמותי
        (אין לי הרבה דרישות מעיר ולראייה אני גר בחיפה ומרוצה ממנה) לא ממש מקבל חשק
        לגור בבאר שבע.
        באר שבע למרבה הצער סובלת ממחסור באנרגיה עירונית וגם ממחסור בשלווה כפרית
        ונוף.
        אני חייב להודות שאני אומר את זה על סמך היכרות שטחית למדי אז אם מישהו מכיר עובדות אחרות, אנא תקנו אותי.

        גם אתה מכיר את באר שבע על סמך הדרך למילואים? אני רואה שאתה מג"ד אז אתה בטח עושה הרבה מילואים, אני מקווה שאת מכיר אותה על בסיס פחות מדכא

        יאללה ביי בינתיים

        • מילדות

          • איי, מסכן!

          • נדמה לי שאמרת שאתה לא מכיר את העיר אלא היכרות שטחית בלבד (את ת"א או י-ם גם היית שופט ע"פ התחנה המרכזית שלה ?!) אז מה אתה ממהר לקבוע שהוא מסכן?!

          • אסתי יקרה, אל תהיי כל כך רצינית טוב?
            האמירה שאברם הוא מסכן היתה בצחוק
            אני מתנצל אם פגעתי במישהו

            כבר כתבתי באחת ההודעות הקודמות שלי שאני
            מכיר את באר שבע היכרות שטחית
            אני לא שופט ערים לפי התחנות המרכזיות שלהן (אני לא שופט ערים בכלל)
            ולמה שכתבתי ונראה בעינייך שיפוט אני קורא רושם ראשוני
            ומכיוון שהוא רק ראשוני אני יכול לקבל אותו משהייה בתחנה המרכזית
            (ובקניון, גם שם ביקרתי כמה פעמים)

            צר לי אם אני תגובתי נראית שטחית בעינייך, פשוט יש תגובות בנושאים מסויימים שבהן אני מרשה לעצמי להיות טיפה קליל ולכתוב דברים בצחוק.
            שוב, לא התכוונתי להעליב את אברם ואני מתנצל אם הוא נפגע.

            אז חייכי קצת אסתי יקרה
            אני מחייך

            יאללה ביי

          • אני מחייכת ממילא, אבל אברם… צריך לשאול אותו 🙂

          • אני מקווה שהוא לא נעלב
            ואם הוא כן אז אני שוב מתנצל

            אני שונא להעליב אנשים
            מאוד שונא

            אז אברם, סליחה אם נעלבת

            ביי

  34. וואלה אלה, קראתי כמו שהבטחתי ואתיחס לנקודה מסוימת של איך אני רואה את הדברים מהצד שלי ואנו באותו מקום. אני מקווה שתביני מי אני.דיברת קצת על למצוא בילויים ואיך חיים באזור ואיך במקומות אחרים אבל הייתי רוצה לתקן משהו.
    כשאדם מצליח להבין את העצמי שלו ורק שלו אין זה משנה היכן הוא נמצא, כי תמיד, לא משנה מאיזה רקע באנו וכמה אנשים סביב לנו ועבודתנו וכו'… אמנם כולנו מרכיבים אחד את השני ואת שרשרת האירועים סביבינו אך לעצמנו, תמיד נישאר לבד ופה המלחמה או הקבלה האמיתית.
    שמעון או מלכה תמיד יהיו שם ועליהם נתנחם אבל אם נצליח לפנק את עצמנו בצרכינו לא נצתרך
    גם אותם ופה הבעיה הרצינית מתחילה. חיפוש של תכלית והבנות ויש בשפע צריך רק לנסות לבנות מכולם אחד .אחד שלם לדבוק בו וללמד אחרים.את כל החוסר נמצא בתוכנו ולא במקום זה או אחר.הכל מתחיל ונגמר באהבה קודם לעצמנו בשביל להוציא החוצה בחיוב.אהבה=13 וגם אחד=13. כשהזוג (אני החיצוני ועצמי הפנימי) הם כמו אחד ישנה אהבה.שלמות אמיתית זה כל הענין והוא מסובך.

    • אהלן ג'וניור יורש העצר הנכבד. מה נשמע כפארה?
      כמובן שאתה צודק יקירי
      וכמו שאמרו זה מכבר בעיירה בפולניה: הכל ידוע והסוס פצוע והאקדח שלי לא יורה. או משהו דומה. לדיון מעמיק יותר בסוגייה, אתה מוזמן לבוא לבקר אותי בעבודה ביום רביעי. see you

  35. צר לי לנפץ את מיתוס הבועה התל אביבית..
    אכן מודה באשמה קרוב לעשור אני גרה בעיר הזאת, אולי אני לא הטיפוס היאפי התל אביבי המצויי כפישמופיע תחת אחת ההגדרות של אסתי, אבל אני תל אביבית ואפילו מכונה לפעמים יאפית תל אביבית. אבל צר לי ת"א היא לא יותר מבועה.
    יום שישי בלילה לצאת? מי נפל על הראש? למה מי מת? ביום שישי בלילה מצווה להשאר בבית ולו רק מהסיבה הפשוטה שאי אפשר לזוז בחוץ. ת"א ביום שישי בלילה דומה להתכנסות המונית בערב יום כיפר בבית כנסת.. צפוץ המוני רועש..
    תעשו לי טובה. ביום שישי בלילה פושטים על רחובות ת"א עשרות ילדות בוגרות קורס איפור למתקדמות של פנינה להמונים, הלבושות בבגדים קטנטים ומזעזעים, ואיתם עשרות שימעונים ערס ג'וניור המדיפים ניחוח עז של אפטרשייב בלתי נסבל.
    איפה שלא תלכו תתקלו בהם.
    גם מקומות פחות מיוחצנים עמוסים לעייפה בנחילי אדם אשר נדחסים עד אפס מקום.
    שלא נדבר על הפוזה..
    נניח שהתמזל מזלכם ונתקלתם במקום יחסית טוב , מייד תתקלו בפוזה הבועתית של מדוכאי העולם שיקטרו בקולי קולות על כמה הם רוצים להיות עכשיו בלונון/פריז/ניורק.

    אלה יקרתי,
    ת"א ה"תוססת" אינה אלא המצאה של יחצנים, כפי שהטיב להציג טל ברמן באחד מקטעי מונץ המופלאים שלו.

    ולפני שאתם טובחים אותי בהמונכם, אני גרה כאן רק בגלל הסיבה הפשוטה שקוראים לה נוחות עבודה ומשכורת.
    מה לעשות שבכל המצפים האלו בגליל אין תעסוקה בתחומי?
    מה לעשות שנהיגה עושה לי רע?
    ת"א זה פתרון אידאלי עבורי. נוח.

    אז האמת גם פה אין מה לעשות בימי שישי.. אם עברת את גיל 22 ואת שונאת פוזה.
    ומה רע בד"ר רוס?

    • בשבוע (פעם אחרונה שבדקתי) יש שבעה ימים.
      אחד מהם, לפחות, נועד למנוחה –
      הווה אומר – יום שישי – קלאסי למטרה.

      בשאר ימות השבוע, ת"א, עיר אהובה, אכן מלאת
      מקומות שווים ביותר.

      ואם לא ממש מתעצלים אפשר תמיד לצאת גם ביום שישי
      רק כשהוא כבר גולש לשבת בבוקר (ע"ע אפטר פארטי).

    • האשלייה נופצה זה מכבר, טי ג'יי יקרה. ולמה לדעתך נדדנו לצפון הכה רחוק? בגלל שאנחנו מאזוכיסטים כאילו כזה? לא, כנראה שמיצינו לעת עתה את הסצנה האורבאנית והפוזה כבר לא עובדת עלינו כמו שבעבר וגם הזדקנו מעט ואוויר הביעושים מחניק את ראותינו המשומשות, אבל מה? לקטר עוד יש לנו כוח וזה מה שאנחנו עושים ואף עושים זאת במרץ ובכיף, אם להודות על האמת. ובקשר לד"ר המכובד: ג'ורג' קלוני הוא לא בדיוק כוס התה שלי, אבל נוח ווילי לעומתו אחחח…. אין מילים אין מילים. האינטיליגנט-אפיל שלו פשוט משפריץ מבעד לכל החורים. 🙂

      • ביעושים=ביאושים
        אינטיליגנט- אפיל= אינטלקט-אפיל
        כפרייה בורה שכמותי מיד אלבש את הפלנל המשובץ ואתבייש לי בפינה ליד המחבתות והסירים

  36. אני ירושלמית, ולמרות שאני גאה בג'ינג'ית על הלויאליות שלה ומסכימה איתה בכל חוץ מהאומן (בסדר מועדון ברמה, אחלה,סבבה,מגניב אבל למה אין מקום לזוז למען השם? זה לא תרבותי)
    צריך להבהיר שירושלים, העיר שהכי טוב לחיות בה (כן, גם אנחנו העברנו שנה בלונדון ווסט קנזינגטון אבל ירושלים, ירושלים…)היא כבר לא מה שמתואר בשירים. אני גרה בדירה בשכונה נהדרת רק שאם חלילה פותחים את החלון הלא נכון פשוט רואים את האויר שנכנס, מילולית לגמרי, אם פותחים אותו בלילה מקבלים חור בריאות ומתחילים להצטער על שהפסקנו לעשן סיגריות (במילא נמות מסרטן ריאות אז למה לא להנות עד אז?)
    אני חושבת ברצינות כבר זמן מה לעבור לצפון הפסטורלי אבל תמיד נתקלת במכשול השיעמום הרי לנסוע בערבי שישי שעתיים בשביל בילוי זה לא ריאלי בשבילי, ההחלטות שלי קצת יותר ספונטניות מלהתכונן יום שלם ליציאה להכין סנדוויצים,מים מינרלים ומורל גבוה והבילוי עצמו משאיר אותי ברוב הפעמים בילתי כשרה לנהיגה או לכל תעסוקה אחרת, אני מעדיפה לישון לפני אור הבוקר המזעזע החושף את הבילתי ניתן לחשיפה.
    אני מבינה אותך מאוד אבל בכל זאת חבל שלא כתבת מה באמת טוב בכפר, גם לי יש ילדה קטנה ונראה לי שחיי כפר בריאים פי אלף בשבילה מהעיר המסריחה.
    למה תמיד הכפר מפגר? בהרבה תחומים, אולי פשוט בגלל שהתחומים האלה לא נחוצים במקום כזה? אבל בכל זאת המחשב המרכזי של העולם מתנהל מאיזה מטרופוליס בתנועה שהאדם הפשוט נראה כמו נמלה גוססת עם בולה כסופים בתוכה.

    • את צודקת, בת יקירתי, מה אנחנו אם לא נחיל של נמלים עמלות המתרוצצות על גבו של תל קטן שכולו חורים ומהמורות, מלאות בחשיבות עצמינו ובטוחות שהקוסמוס קיים אך ורק לתועלתינו האישית.

      המותר האדם מן הנמלה? -זין!
      (וסליחה על גסות הרוח).

      מצטערת שלא מצאת בדברי תשובה הולמת לשאלה האם לבחור לחיות בגליל או להישאר היכן שאת. המאמר אינו מתיימר לספק נקודת מבט פאנורמית ורחבת יריעה על חיי הפרטיים או על מארג החיים בכפר. כל שהוא מהווה זו הצצה חטופה על נקודה מאוד ספציפית וקפואה בזמן מתוך שלל המורכבות האין סופית של חיי בפרט ושל החיים בכלל. ישנן בהחלט הרבה נקודות אור בלהיות כאן. פגשתי פה אנשים מופלאים שמהווים חלק מהקהילה הקטנה בה אני חייה, אנשים מוכשרים בטירוף בקנה מידה כלל ארצי ואף בין לאומי.

      לא הזכרתי את העובדה שהמילה 'ניכור' היא זרה לחלוטין ללקסיקון הכפרי ושכל דבר חיובי שאת יוצרת כאן זוכה מיד לסופרלטיבים בלתי אמצעיים מחוסרי כל מניפולציה פוליטית או חומרית שמקטינה את קומתך.

      לא דיברתי על היתרון העצום שקיים פה ומתבטא בעובדה שכשהילדה שלי יוצאת בערב שישי ומסתובבת בחוץ עד השעות הקטנות של הלילה, אני עדיין יכולה להיות שקטה (מה שלא מונע בעדי מלהתקשר אליה כל שעה כדי לשאול אותה מתי היא חוזרת הבייתה לראות איתי ER). מפני שאני יודעת שוודאי היא יושבת לה בכיף עם ה'חברה' שלה על הברזלים שליד הדואר, או על הנדנדה בגינה השכונתית ללא שום סכנה שאיזה אנס סידרתי או פדופיל יאיימו על על שלומה ושלוותה או על של חבריה.

      כמו כן לא תארתי בהשתפכות את הקסם שבטיול לאור הירח המלא יד ביד עם זה שאהבה נפשך התורן (לא שמעון כמובן) לאורכו של ואדי ראש פינה המהפנט מבית הקברות הישן ועד למעיין השלישי למרגלות הצוקים של מצפה הימים.

      לא כתבתי על הרבה דברים, גם טובים וגם רעים.
      לא על מצוקת התעסוקה ועל האבטלה האכזרית וגם לא על האנאכרוניזם המזוויע שפושה במוסדות הציבוריים המקומיים שעדיים לא השתדרגו כאן לרמה של המאה ה- 20, שלא לדבר על המאה ה- 21.

      אולי ברב-המכר שאכתוב בעתיד (אני חולמת משמע אני קיימת), אוכל לספר על הכל בפרטי פרטים, או אולי במאמר ההמשך שיתפרסם ב'בננות' וייקרא: "החיים כה יפים בכפר"
      או: "החיים מורכבים בכפר" או: "החיים הם חיים באשר אתה חי" (נא למחוק את המיותר)
      peace and love 🙂

      • רק שתדעי שכל הרוצחים הסדרתיים ושאר היצורים המוזרים יוצאים בדר"כ ממקומות שקטים ואלק רגועים.לדעתי זה השעמום שמטריף אותם…

  37. כל חיי אני חי את הקונפליקט התמידי הזה

    כשגדלתי בפרובינציה, חלמתי להיות תל אביבי

    כשהייתי תל אביבי, נהניתי עשר שנים – ואז רציתי לברוח

    ועכשיו, מול שדה פורח וירוק, אני נושם את הריח הנפלא ומתגעגע לבית קפה מתחת לבית, לא כזה שצריך להיכנס לאוטו ולנסוע חצי שעה בשבילו. משהו כמו שהיה לי בלונדון, בבניין, למטה

    אבל זה נפלא שיש למה להתגעגע. כשיש למה להשתוקק. שביעות רצון היא אויבו של האמן

    • זהו בדיוק העניין, בועז היקר, אין בחירה אולטימאטיבית שבצידה רק שכר ואין מצב של שובע מוחלט שבו אדם לא נזקק לדבר, אבל הרי זו היא התכונה שהורידה אותנו מהעצים מלכתחילה. תמיד נהייה כמהים לשפר את האיכויות של חיינו זהו הדבר אשר גורם לנו לעבור אבולוציה מתמדת. וכל עוד אנחנו לא מקפחים אחרים או הופכים לדורסניים כלפיי הזולת בבואינו להשביח את קיומיינו, אזי הכל סבבה.
      גם אני, כמוך, מוצאת שיש קשר ישיר בין הדחף לביטוי אומנותי ויכולת יצירה מוגברת לבין גודל הרעב של הגוף והנשמה. לא סתם הרבה אנשים שעוסקים באומנות נוהגים להשתמש לרוב בתרופות מדכאות רעב רוחני וגופני (עיין ערך סמים קלים וקשים)

      • אני לא אמן

        אינני מדכא שום תאווה שלי

        לא למזון ולא בכלל

        ותרופות מדכאות? אללה יסתור. חס וחלילה

        • בועז, זה שאני מאוהבת בך בסתר (ואני מדגישה בכל לשון של הדגשה את המילה- בסתר), זה לא אומר שאתה חייב לחשוף בפני כל העולם, אשתו וילדיו את מושלמותך חסרת הפגמים אשר איננה משתמעת לשתי פנים. 🙂

          • לילית-נסיכת האופל

            מי שמורעב, כנראה שרואה בכל עכבר עיר ממוסד וצח לשון שלא לוקח סמים ומתפרנס מהגיגיי קולמוסו- ארוחה דשנה, מושלמת וחסרת פגמים של שלוש מנות. בתיאבון לך, אחותי. 🙂

  38. השותף של האחות

    37.5 ש"ח
    קו 842
    שעתיים וחצי נסיעה
    4.80 ש"ח
    קו 5
    שש דקות נסיעה
    כוס קפה
    פרילנד
    אברקסס
    לילה טוב , בוקר טוב
    ים
    אנשים
    ריקודים
    סמים
    4.5 ש"ח
    קו חמש
    שש דקות נסיעה
    חצי שעה המתנה
    37.5 ש"ח
    שעתיים וחצי נסיעה
    ירוק ואוויר צח
    10 דקות הליכה
    דלת
    יוליוס ו ER
    That 's It Darling

  39. למה אתם בכלל מתלבטים ?
    החיים באופן כללי משעממים

    החיים בכפר משעממים וזה בדוק וגם החיים בעיר לא מי יודע מה מעניינים
    אבל,כשמחפשים משהו מעניין/סיפוק מיידי/בילוי קליל/…וכו'
    קל יותר למצוא אותו בעיר מאשר בכפר

    ולכן טוב יותר לגור בעיר

  40. טוב, קודם כל שלום לכולם.
    קראתי את חילופי הדברים כאן הבוקר לראשונה, אחרי שאתמול בשיחה עם שקדיה (כן, אנחנו מכירים באופן אישי) היא העלתה את העניין. כאיש כפר לשעבר ועירוני בהווה (אני גר במודיעין נכון להיום, אבל עדיין הולך עם חולצות פלנל בחורף…), לדעתי ניתן למצוא עניין גם בעיר וגם בכפר – השאלה היא פשוט מה מחפשים…
    הרעיון של "מצפה אביב" (שאף אחד מכם לא טרח לבדוק את השם – אבל כבר קיים מקום כזה… בגליל התחתון, בין טמרה לאעבלין…) לא יצליח… להקים ישוב כפרי בגליל עם אווירה תל-אביבית ?? השקט והפסטורליה הגליליים לא יכולים לעלות בקנה אחד עם קצב החיים המטורף של העיר – זה פשוט לא הולך ביחד !
    אני עברתי לאזור המרכז בתקופת שירותי הצבאי, מסיבות טכניות (נגישות תחבורתית וכו'), אבל תמיד שאפתי ואני עדיין שואף לחזור צפונה. הרעש והצפיפות מלחיצים אותי וגם ככה אני יותר טיפוס ביתי מאשר איש מועדונים ובתי קפה הומי-אדם.
    אם אתם מחפשים את השקט ומנסים להתבונן מהחוץ פנימה – תעברו לגליל (או לנגב, או לכל אזור כפרי אחר, תלוי במזג האויר והנוף המועדפים עליכם), אבל אם אתם חיות חברתיות (וסובלים מהסימפטום העירוני הנפוץ, המגדיר את רעננה כ"מקום רחוק" ודורש להתכונן לנסיעה לירושליים מינימום 3 ימים) – תשארו בתל-אביב, כי בגליל פשוט תלכו לאיבוד (ויכול להיות שזה יקרה במקום שאין בו קליטה, כך שגם הסלולרי שלכם לא יעזור…).

  41. זוארץ
    אתה חושב שאתה מעניין מישהו
    לך לכנסייה להתוודות

  42. there is only one place to live- New York.

    • בתחומי הקו הירוק או מחוצה להם? או אולי זה בכלל מעבר לקווים האדומים שלי או מעבר לגבולות הטעם הטוב. ניו יורק איפה זה? שמישהו ייקח אותי יד ביד ויראה לי 🙂

  43. רינה דיאופרגמה

    תברחי מאמי לה תברחי ואני לא מגזימה ….

  44. עזבי אותך משטויות, באמת. תתעלמי מהערות של שוביניסטים פרה היסטוריים ועוד כהנה וכהנה תחלואים פרובנציאליים. במרכז עם כל ההתקדמות כזה כאילו הבחורים הרבה יותר גרועים, אוויר האגזוזים משבש את המוח והעשבי תיבול תפלים. הלאה לצפון… שמעתי שהפריחה עכשיו עוצרת נשימה.

  45. Ella, reading your artical here in ozland made me home sick, your writing skills are simply the best! maybee puting up with the shimonim is the price you have to pay! give us more of that good staf i hade a sick afternoon thanks to you and your sense of humer. we want more and more! by the way, if you feel like blonde shimones, come to australia you might not be able to talk with them about the i Israely-palestinian conflict, but baybe they are sexy mothers and know the work! love you sista

  46. פעיל תנזים מהר גריזים

    בין העצים , במעבה היערות ,
    כך כתוב בסיפורים , כך אומרות האגדות,
    חי לו שבט שקבע לו משימה – לאחוז באהבה ולהפריח את השממה
    אם תנדדי בדרכי הגליל לעת ערב
    ותקשיבי מתוך אהבה ורצון
    תקלוט אז אזנך צליל ניגון מונוטוני
    שלא יתיישב לך תחילה בפאסון
    אך קחי מילותיו של פאנקיסט מתוסכל
    שגילה את חדוות הפסיכו-אלקטרוני
    נסי להגיע למסיבת טראנס
    ואין לי ספק שתרגישי כמוני

  47. אין לך מושג כמה שאני מזדהה איתך… פרט לגיל…
    אני גרה גם בקיבוץ בדרום.

  48. כאחת שפוקדת את המקום לעיתים קרובות, עליי לציין בפניין כי לא כולם "שמעונים" ולא כולם ישירים עד כדי חרפה. יש גם מציאות , והם בעיקר בני הקיבוצים.
    (תנסי את "סולם יעקוב" בקיבוץ מחניים).
    מבחינת העיצוב של הוילה רוזה, אני מאוד אוהבת , וכי למה לך להתלונן?
    כאחת שחרשה את מקומות הבילויי התל אביבים, מלאי אוירת הסקס והמתירנות, אני יודעת בוודאות שהחופש המיני והפמיניזם הליברלי, עדיין לא פקדו את הגליל המנומנם, ורק בימים אלו מתגבשת לה קבוצת גייז ולסביות שמקום מושבה הוא הוילה רוזה שאת כ"כ מתעבת.
    אז זה ייאמר לזכות המקום.
    יש תקווה.
    אם תצאי מהאנטי הנחרץ שלך ואולי תשכילי לפקוח את עינייך או אז תגלי את יופי המקום והאנשים שבו.

  49. קצת פטתי לא ? אומנם שנון , אבל תמיד אפשר לעבור למקום קצת יותר מרכזי . וחוץ מזה גם בתל אביב בחורה שיושבת לבד בפאב היא מיד מועמדת לזיון /מציצה/ מחמאה גסה מאחד הזכרים המיוזעים ומגירי הריר הנמצאים במקום

  50. כמה חבל שפרסל מת צעיר

  51. אלה, יש לך כשרון כתיבה מדהים, נהניתי מכל מילה.

  52. זה מדהים איך כל החתולים אוהבים לשבת על הממירים של הכבלים….

  53. אנה ממכם מחקו חלק קטן מן העמוד ולא ולא ירצו לקרוא כל כך הרבה כותרות
    בתודה ג'סיקה גרשון

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*