הפכים מתנגשים

"המשחק משתנה כה מהר שאם ראשך לא מוברג ממש ממש טוב לגופך, יש סיכוי יותר מסביר שהוא יפול מעל כתפיך ויעלם אל תוך החשכה בזעקה אילמת. כי פתאום, בלי להכין אותך אפילו ברמז, העולם כפי שידעת והגבת לו עד היום, מסתחרר"

ההיפך הוא הנכון

מכירים את הסיפור שאנו נמשכים להפכים שלנו וכמה שזה מקסים ומתוק? מעניין שאיש מעולם לא המשיך לקרוא לפרק ב' ובו אנו מנצלים חיים שלמים עם אותו היפוך להוכחת שגיאותיו, לא במעט זלזול וביטול אופי מתנשא, ולוקחים על עצמנו ללמדו שיעור אחר שיעור בתורת ה"אני צודק, אתה טועה". ומפעם לפעם אף בתורת ה"אתה כזה דפוק, לא מאמינה שפעם מצאתי אותך מושך". וזה רק פרק ב'. ג' ממש מכה. בכל אופן, מה שהיפוך עושה, הוא להראות לנו שיש עוד אופציות. דרכים אחרות שלא לקחנו בחשבון להסתכל על החיים האלה. אנשים על פי רוב לא שמחים במתנה כזאת. הם לא מתים מאושר על הסיכוי ללמוד כמה זוויות מבט השונות לגמרי משלהם. נוח להם בעור של עצמם, אפילו שהוא ישן ומצ'וקמק וקצת מעלה עובש בצדדים. זה מה שהם מכירים. להתחיל פתאום לחשוב? שכחו מזה. אבל אותם יחידי סגולה שאינם מונעי אגו, אותם שלושה שכן ישבו ופתחו טיפונת את הראש, אותו אחד שהיה מספיק סובלני והקשיב עד הסוף יוכל לספר לכם על זוגתו שהעשירה את עולמו כפי שמעולם לא חלם שאפשרי. קלישאה? אולי. אבל תראו לי אדם אחד שהלך כל חייו במסלול קבוע והגיע לאיזשהו מקום שווה.

קיר לפנייך

כל חיינו ידענו שאדום הוא אדום וירוק הוא ירוק. אלו מאיתנו שהתמזל מזלם ועוד הספיקו להיות רווקים שובבים לתקופה קצרה עד שנכנסו תחת החופה יעידו יותר מכולם על משמעות הצבעים בעולמם. אתה הולך ברחוב ורואה פרח צהוב. זה הגיוני, מתיישב טוב בזרימת הדברים הטבעית של העולם. הוא לא צהבהב, לא חרדל, וגם לא חום עם כתמים זהובים בקצוות. הוא צהוב. הקצב שלך כל כך קל ונכון שזה מצחיק. הוא דופק כמו שעון. עד שאתה מתחתן. לא עד שיש לך חברה, כי חברה זה לא קיר. אישה זה קיר. אלא אם כן יש לך חברה והיא נכנסת להריון ואז ידידי, ובכן, זה כבר נושא אחר, אבל בנתיים שיהיה בהצלחה, תזדקק לה. לצאת ביחד פירושו לחיות תחת אשליית יחסים חביבה ולא מדי מסובכת ולהשתעשע בסוג של משחק ניחושים. מי ירצה ראשון להיפרד ומתי זה יקרה. כי לא באמת יתכן שתמשיכי לסבול את השטויות הילדותיות שלו, או שאתה תסבול את הפזרנות והשתלטנות המרגיזה שלה, הרי אינכם נשואים או משהו. אז עד שאתה מתחתן. וכשאתה נשוי, המשחק משתנה כה מהר שאם ראשך לא מוברג ממש ממש טוב לגופך, יש סיכוי יותר מסביר שהוא יפול מעל כתפיך ויעלם אל תוך החשכה בזעקה אילמת. כי פתאום, בלי להכין אותך אפילו ברמז, העולם כפי שידעת והגבת לו עד היום, מסתחרר, משנה את צבעו ונעמד על הראש. ולא רק שאתה בבעיה חמורה לו תנסה להיכנס איתה לוויכוח ברמת הרציונל על הצבע הנכון, אתה צריך, אלוהים יודע איך, לקבל את השינוי בברכה ועוד להודות לה על שסיפקה לך תיקון. פרח צהוב, בחייך!

לחתוך ודי?

הפכים אולי נמשכים, בהתחלה, כשהסקס טוב וכל העסק חדש ומלהיב, אבל מהר מאוד הם פוצחים בהתנגשות עולמות על בסיס יומי שתיפסק רק במידה ואחד מהם יעבור מטמורפוזה מרשימה ויתחיל לחשוב כמו השני, או יעזוב את הבית. הפכים לא יכולים להסתדר. מספיק קשה לנסות ולשרוד חיים עם בן מין הפוך לשלך, בלתי אפשרי לצאת בשלום מיחסים עם אופי הפוך משלך גם כן. אפילו במקרים קשים, כשהמנוול בן האופי הנגדי עשיר יותר ומעלה אותך מאשפתות, או משכיל ותרבותי יותר ולוקח אותך להרפתקאות סביב העולם. וגם כשהיא ממש מוצלחת, לעזאזל, ושמה את הבישולים של אמא שלך בכיס הקטן שלה והופכת על פניו במתיקותה ואופיה הנוח את כל נסיונך העגום עם נשים. כי איך אפשר לסבול מישהו שיאמר לך שאתה טועה? בעיקר כשהוא צודק. ההכרה, היא שמכאיבה. ההכרה על כל הזמן שבזבזת בלהיות, ובכן, טיפש. קשה, קשה לצמוח בזוגיות. רוב האנשים ואולי בצדק יעדיפו פשוט להיפרד. כי כמה שפרידה עשויה להיות מבולגנת, הרבה פחות נוח לשנות גישה, אפילו כשמישהו עושה עימך חסד ונותן לך הזדמנות נפלאה שכזו לעשות את זה איתו.

4 תגובות

  1. ליהיא

    אני נוטה לחשוב שבן זוג לעולם ההיפוך.
    כתבת יפה

  2. אורטל

    איזה יופי של כתיבה!הדקויות הכל כך נכונות ומגוחכות של הטבע האנושי.
    הפכים נמשכים בשל האופציה המסעירה התיאורטית שחיינו ואנו עשויים להשתנות ולפתוח את הראש.אבל זה רק בתיאוריה.
    בטבענו הבסיסי גם באישיות שלנו הפכים מתנגשים,והפועל היוצא מכך שבסופו של דבר נבחר פרטנר שיאפשר לנו לנוח על חיינו בשלום…

  3. נהניתי מאוד לקרוא.

  4. אביתר

    תודה אלה,
    אופן הכתיבה שלך מאפשרת לי לצאת מתוך הכבלים של העצמי ולהסתכל במראה מזוית אחרת וקצת להכנס מתחת לעור של השותפה ולהבין צדדים מסוימים של התנהגות שגורמות לי לעצבנות.
    אני מקווה שאוכל להפנים כמה דברים שאת כתבת שיעזרו לי לעשות טרנספורמציה.
    כמובן שאמסור לשותפה שלי לקרוא את הכתבה ונקווה שנסלק ביחד כמה דברים מעצבנים אצל שנינו שאפשר לחיות בלעדייהם.
    אך בוא לא נשלה את עצמנו יותר מידי.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *