בוא נניח שהתפתית והלכת על כל הקופה, מה תעשי? לשמוליק כהן, הפרחח, יש דיעה נחרצת בכל מה שנוגע ליחסים מחוץ למסגרת הזוגית

חייבים לספר את האמת?

אם עד היום הייתן בטוחות שלא משקרים בתוך היחסים, שבני זוג חייבים להיות כנים אחד עם השני ואמון הדדי הוא הבסיס לכל, לפרחח יש הפתעה עבורכן. אז לפני שאתן נכנסות בו וירטואלית, תקשיבו מה יש לו להגיד לנו

העובדה שיחסי מין מחוץ לנישואין, היוו סיבה לרצח לא מנעה מהם להתקיים. גברים ונשים מקיימים יחסים מחוץ למסגרת, כל הזמן, בכל מקום ובכל חברה. עובדה.
האם זוהי הציפייה שלנו ממערכת יחסים, שתהייה מונוגמית רק למראית עין? כנראה שלא.
בחברה שלנו, זה די ברור, יחסים בין בני מין שונה, אם לא נקבע במפורש אחרת, הם יחסים אקסקלוסיביים. גבר אחד. אישה אחת. זהו. זה תיאום הציפיות.

המציאות אינה מונוגמית

אני כבר שומע את ההתנגדות. היי הלו, איפה אתה חי, מה אתה מקשקש. כאילו מה, לא היו חברות פוליגמיות? לא שמעת על ריבוי בעלים? ו"חרם דרבנו גרשום"? ויהודי תימן?! ובכלל, בסולט לייק סיטי ביקרת?
הם צודקים, ערוץ 8 הקדיש לזה תוכנית ובקרוב בנשיונל ג'יאוגרפיק, אבל לא כאן, לא הפעם.
כי למי שחי כאן, למי שחי עכשיו, זה ברור. משהו מתרקם בלבבו, משהו בלבבה, והנה הם נעשים שמרנים בדיוק כמו ההורים, לך תדע מה זו אהבה!!
למי שחי כאן ועכשיו, אין זה משנה, מה קורה בתרבויות אחרות, זה לא חשוב אם זה נכון לחיות בתבנית הזו, זה אפילו לא מרתק לדעת שהחיים הזוגיים האלה, הם פסיק בתוך האבולוציה. בעבור רוב אלה שחיים כאן, מונוגמיה היא הסיפור, ואולי היא כל הסיפור.
כששניים נכנסים למסגרת יחסים שיש בה אהבה, הם באמת מתכוונים, או לפחות מתחייבים, לקיים מערכת יחסים אקסקלוסיבית. בהמשך יצטרפו מרכיבים מכל פרי הארץ ולצדם גם הרחבה ניכרת של תחומי הקשר. שוב לא יהיה זה רק בילוי משותף, בתוספת ה"קרם דה לה קרם" של יחסי מין (משובחים, כולנו מקווים). הקשר ותחומיו וגם שותפיו ומכריו מתרחבים. הדברים נעשים סימביוטיים במיוחד, כאשר ההשקעה הגנטית נותנת את פריה.
אלא שהמציאות, אללי, בניגוד ל"ציפיות", אינה מונוגמית. עובדה.
גברים ונשים, מקיימים יחסים מחוץ למסגרת. בעברית קוראים לזה "בגידה" ובאנגלית "צ'יטינג". עברית, שפה קשה. המציאות, קשה יותר. היא מציבה תנאים וכללים חדשים.
פלירטוט עדין, מבט אחד חטוף, זה לא די, אלא הרבה יותר מדי.
סקס וירטואלי, הוא סקס בטוח, אבל מחוץ לתחום.
"ידידות נפש"? לא בבית ספרנו, לא לשם כך המציאו את אפלטון.
כמובן הכל על פי הטעם והמידה האישיים ובעיקר על פי מה שמוגדר כמאיים וכמסוכן. אבל לא רק המאיים והמסוכן לוקחים חלק במשחק המורכב הזה. יש שחקן נוסף, רוצח שקט שעליו לא מדברים. הפומביות. כלומר: מי עוד יודע, מה יאמרו, השכנים, החברים וכל האחרים…

קיימתם יחסים מחוץ למסגרת הזוגית, מה עליכם לעשות?

אם קיימתם יחסי מין מחוץ למסגרת, או אם מעשה שכזה נדון בחדרי לבכם האפלים ומאיים למוטט את הבית, מה אתם צריכים להביא בחשבון?
זו שאלה שנוגעת בליבה. כל סנטימטר של סטייה ליד הקנה שווה פצצה בקנה מידה של הירושימה ליד האהובה. זהו המקום החם ביותר, הטעון ביותר והנפיץ ביותר במסגרת היחסים.
עד כה טרם הצגתי עמדה אישית, או עמדה, כלשהי, ערכית. מרגע זה אני נרתם אל רכבת השדים הזו, למרות שבשדרות בננות יסקלו אותי העוברות וגם השוות.
יחסים זוגיים, מתחילים כתוצאה ממשיכה מינית. אל זו מצטרפים גורמים נוספים, כמו הערכה, הומור, והשד יודע מה עוד, אך לבסוף מתקיימת לה אהבה. לפעמים הסדר שונה.
ביחסים האלה, נצברת חברות ולא רק רכוש. חברות אמת. החברות אינה מסתכמת רק במה שהחברים מוכנים לעשות האחד למען האחרת, אלא גם ובעיקר על ידי מה שהם מוכנים לעשות כדי למנוע מהאחרת כאב או צער.
גרימת צער, כאב, או מצוקה, במתכוון, למען תאווה, רצון, או תשוקה, פוגעת ומערערת את בסיס החברות.
"בגידה" – אם היא מתגלה – מהווה פגיעה קשה כל כך, אולי הפגיעה הקשה ביותר. זה לא חשוב למה. זה ככה.
סולחים לבני זוג על עוולות רבות, אבל על "בגידה", רק לעתים רחוקות. הדבר נכון במיוחד, אם קיימת מידה של פומביות. כלומר,לגבי זונה בארץ זרה, יותר פשוט. אבל לאור יום בשכונה? חבל על הזמן. לא תמיד הקשר מסתיים כתוצאה מכך, אבל סליחה מלאה? לא. לא באמת.
אז בטרם, חושבים על כניעה לפיתוי, יש לזכור: שברון הלבב והכאב שיגרום גילוי המעשה לבן או בת הזוג קשה באופן שקשה לתארו. זה כאב שלא גורמים לשונאים ובוודאי שלא לחברים. אם יהיו שותפים לידיעה, הכאב יתעצם. לא תהייה לכך מחילה.
מול זה ניצב לו – בעוצמה – אותו תפוח מופלא של גן העדן האבוד, אותו מעורר מדהים, זרז האדרנלין, הפיתוי! עד כדי כך, שאפילו אני, דבר לא מפתה אותי, פרט…לפיתוי!!!
מכאן, כמובן נובע, שאם כבר התפתית, חובתך לעשות הכל כדי שאיש, לא ידע על המעשה. שכן, עצם הידיעה של האחרים – גם אם בן או בת הזוג לא יגלו זאת לעולם – היא פגיעה בכבודם של בני הזוג. לחברים לא עושים דברים כאלה.

שאלת מיליון הדולר: האם להתוודות?

ועתה נניח, שלמרות התובנה הזו, למרות ההכרה בחומרת המעשה, נניח שבכל זאת התפתית, ואיש, אבל איש, לא יודע על כך. עתה עולה לה שאלת מיליון הדולר: האם להתוודות ולספר את האמת לבני הזוג?
הגרסא הרומנטית, השכיחה, אומרת: כן. חייבים לספר את האמת. בני זוג חייבים להיות כנים, עד הסוף, האחד עם השנייה. ולהיפך. יהיה משבר. יהיה קשה. עובדים על זה ביחד, ומתגברים. אבל חייבים לספר. כי לא משקרים בתוך היחסים. אמון הדדי הוא הרי הבסיס לכל.
אז באמת, האם זה מה שראוי לעשות? בואו נבחן את זה. אם סיפרת, יתכנו שתי אפשרויות: האחת שהיחסים יסתיימו בגלל הפרת האמונים, והאחרת שהיחסים ימשיכו.
אם הם יסתיימו כתוצאה מכך, למה שלא לסיים את היחסים, ללא פגיעה, למה שלא לסיים אותם על רקע אחר מבלי לגלות את האמת, מבלי לגרום לכאב כה נורא? איזה מין בן אדם מוכן להכאיב עד כדי כך? אם זו היא הערכתך שהיחסים אכן יסתיימו, דעתי היא שאסור לספר, אלא יש ללכת. ללכת. ללכת.
האפשרות האחרת שהיחסים לא יסתיימו. במצב כזה, יש שחושבים, כשהאמת נאמרה, כאשר אין בין בני הזוג שקר, ניתן יהיה בכוחות משותפים להתגבר על המשבר ולהמשיך הלאה. ואני אומר: שטויות. דבר טוב לא יצמח מזה לאיש. לדעתי, אי אפשר להתגבר על המשבר. לא באמת. מרגע, שאחד מבני הזוג, גילה שהאחר "בגד", הפגיעה היא כה קשה. הפגיעה ישירה, קשה ומכאיבה. ויש כמובן את האמון שנפגע. מרקם היחסים ישתנה. שום דבר, אבל שום דבר, שוב לא יהיה דומה. לעתים זה ימצא מתחת לפני השטח, אבל זה יצוץ תמיד בעת משבר אחר. פעם זו תהיה צלחת שנפלה ופעם זו תהיה החמות של מיה. התירוץ יגיע ויפרוץ ממעמקי הכאב, ה"בגידה" תצוץ לה. לדעתי זה ברור: זה לא יישכח, לא יימחק ולא ייעלם. אם היא תסלח לך, או אתה לה, האחד יהפוך לקדוש והשני למעונה. ותחושת האשמה עלולה להצמיח סכנה חדשה. המעונה עלול לנקום בקדוש על הגדלות שבסליחה ולעשות זאת פעם נוספת… ואז, כמובן, להתוודות. במקרה כזה, תפקידו של הקדוש יהיה כמובן, לסלוח. זו כבר תבנית.
אם אתם חושבים להתפתות, זכרו, יש חברות ויש מצפון. יש פיתוי ויש בחירה. לא. זה לא פשוט. חכם ימנע מפיתויים. אני מאמין שחובתך להימנע מסיטואציות מפתות. כי פיתויים מפתים. אם אינך יכול להימנע, אל תשכח את הדילמה הקשה הזו. אני בשום פנים ואופן לא הייתי מוכן, לנקות את מצפוני על חשבונה. הייתי נותר עם הדילמה, שעתה אני מפקיד גם בידך. ללכת ממנה, כשקרן, או לחיות לצידה כבוגד וכשקרן. ברירה קשה. בחירה שאתה קשה לחיות. העובדה שזיינת אינה כלל וכלל הבעיה. הבעיה האמיתית היא, שכאשר זיינת, ידעת מה אתה עלול לעולל לבת זוגך, ובכל זאת זיינת. עם הידיעה הזו תצטרך להמשיך ולחיות.

מסקנה אחת ויחידה

לבת זוגי – למשך 15 שנה – אמרתי, בתחילת יחסינו: "אני מכיר את הסטטיסטיקות ואת הפיתויים, אני ער לכך שגברים ינסו לפתות אותך ואפשר להניח שאי פה ואי שם זה גם יקרה. אם כך יהיו פני הדברים, אני מצפה שתשמרי על דיסקרטיות, מהסביבה וממני. זו חובתך. אל תנקי את מצפונך על חשבוני. אני מצדי, לא אבדוק ולא אברר ולא אחקור".
בעיניי באהבה, בקשר וביחסים זוגיים, יש הרבה יותר מאשר אקסקלוסיביות מינית. אבל גם קשר חזק ועמוק ככל שיהיה יתקשה להתמודד עם גילוי של חריגה מהאקסקלוסיביות.
לכן, אל תספרי לי ואני מצדי לא אשאל, ואם תשאלי, אני אכחיש!!! כך אני ממליץ אף לך.

409 תגובות

  1. יעל המקורית

    לאן נגיע ככה?
    אם כולנו נהיה חבורה של שקרנים לא מונוגמיים כולם יהיו לבד.
    כל היופי של הזוגיות זה שאין סודות בין השניים, אין אנשים אחרים ביניהם.
    אולי אני נאיבית, אבל אני חושבת שאם יש זוג, בייחוד לא נשוי, ומישהו בוגד, באמת עדיף אם הזוג יפרד מאשר שימשיך לחיות בשקר.
    על זוג נשוי לעומת זאת, אני לא ממש יודעת לדבר, כי לא הייתי שם, והבנתי שזה הרבה מעבר לזגויות "לא ממוסדת". בייחוד אם יש ילדים.

    • האמת נמצאת אי שם , ושם גם עליה להישאר.
      לא ניתן להתעלם מכך שאנו חיים בעולם שיש בו מגוון של הכל.
      מגוון תחומי התעניינות, מגוון אנשים פיתויים וכו.
      בתוך המגוון אנו נצמדים לאדם שאיתו יש לנו את רוב המשותף.
      לא תמיד עונה אותו אדם על צרכים מסויימים שאנו רוצים למלא.
      ומאחר ואנו חיים פעם אחת בלבד עלינו לנסות לא לפספס חוויות בחיים
      רק שבד בבד לעשות את מרב המאמצים שלא לפגוע באלו שייקרים לנו בכל כך הרבה מובנים.
      אפשר להנות מינית עם בני זוג אחרים אם לא חוסכים דבר מבן זוגינו הקבוע… למעט האמת.

      • בולשיט. את משכנעת את עצמך שזה אפשרי, אבל מצב כזה הוא למעשה בנייה של קשר זוגי על יסודות רקובים. בברית הנישואין נשבע הזוג לפני החברים ולפני האלוהים להישאר נאמן אחד לשני. אם אינך מתכוונת לעשות זאת, אל תשבעי לכך. לשם מה הצביעות הזו? אם את באמת מאמינה במה שכתבת, עמדי מאחורי הדברים, ואל תתחבאי מאחורי טבעות, טקסים, ורבנים. אמרי לעצמך בקול רם שאת מנהלת קשר פתוח, ותיהי שלמה עם הדבר. העביריי את העיקרון לילדים. מסוגלת? אם לא,את לא באמת מאמינה בזה, ואת בוגדת בעצמך. ואם בעצמך את בוגדת, נראה לי הגיוני שתבגדי גם בבעלך.
        אחוז גבוה של בגידות קיים במערכות מסגרת הנישואין. מאד חבל שזוגות כאלו מנסים לשדל את הרווקים לבוא בברית הזו, מרחמים עליהם, ואף מתנשאים לפעמים, מתוך הרגשה שהם מצאו את האושר והרווקים עדיין לא. אם בוגדים בבן זוג, נראה שהמסגרת אינה מתאימה. את חיה פעם אחת, לא חבל לבזבז את החיים האלו בשקר עשרות שנים?

      • אני לא מבינה על מה הויכוח הרי שאין חוקים כשדברים מגיעים ללב ובטח שלא כשהם מגיעים לאזור החלציים של אישה וגם של גבר.
        אומנם היום אני גרושה אבל כשהייתי צעירה לי ולבן זוגי היה הסכם ולא מתוך פתיחות אלה זה בא ממני כי כך חשבתי שגם יהיה אפשר לספק את היצר שלו אבל גם לשמור אותו במסגרת הנישואין
        את האמת זה עבד עד שהוא שבר את הסכם הוסכם ביננו שללכת לספק את יצריו בעד תשלום אין שום בעיה כמה שהוא רוצה ..
        אבל לא עם בחורה רגילה (שמתוך מחשבה תמימה שאיתה זה יכול להמשיך גם מעבר)
        מה שלמדתי אם זה באמת אהבה והכל בסדר אין סיבה לשני המינים ללכת "לחפש בחוץ"
        והם גם לא יחפשו.
        אך אם זו לא אהבה אמיתית אצל אחד מבני הזוג עדיף ללכת עוד לפני המעשה או לבחון את מערכת היחסים בקפידה .
        בקיצור יש כל כך הרבה דרכים היום לספק את היצרים חבל להרוס מערכת יחסים בגלל זה .

  2. שמוליק, אתה
    גדדדדדדדדדדוווווווווללללללללללללללללללל
    גדול

    אני רק חושש שלבננות יהיה קשה לעכל את תפיסת העולם הזאת, לאור מה שהצלחתי ללמוד על בנות ישראל החסודות והנאיביות, בחודשים האחרונים שאני מבקר באתר הזה.

    אחת הנשים הנפלאות שחיו איתי נהגה למרק את מצפונה על חשבון שעות השינה שלי. זה תמיד היה מתחיל במשפט "אני צריכה לדבר איתך", ואז ידעתי שהנה זה הולך לבוא, עוד לילה בלי שינה, ועוד כמה שבועות של ייסורי קנאה, והמזוכיזם הבלתי נמנע – מה עשית לו, מה הוא עשה לך, יש לו גדול, גמרת, ועוד ועוד

    עד שעשיתי לזה סוף. אנחנו בקשר טוב עד היום, אבל לא רומנטי, והיא, אגב, משוכנעת לחלוטין שהיא היתה לגמרי בסדר מכיוון שלפי תפיסת עולמה "אם סיפרתי, לא בגדתי".

    • היתה שומרת על דיסקרטיות, היחסים היו ממשיכים? זוגיות שגוררת אחריה בגידות מעידה על באג במערכת.

      • ואם היא היתה שומרת על דיסקרטיות, סביר להניח שהיחסים היו מגיעים לקצם בכל מקרה.
        אני מסכים איתך שבגידות תכופות ונשנות מעידות על בעיה במערכת.
        אבל היא נהגה בחוסר הגינות – ועל כך הצביע שמוליק כהן במאמרו – כשהתעקשה
        לחלוק את הרפתקאותיה המרגשות איתי

        • אני משוכנעת שלא היה לך קל להתמודד עם האמת.
          עם זאת האמת עדיפה לדעתי על השקר (ובמקרים כאלה השקר הוא לרב עצמי).

          • האמתי? שלא תמיד האמת עדיפה על השקר
            לפעמים האמת הכואבת של הבגידה פשוט קשה מידי בכדי שאפשר יהיה להתמודד איתה
            ואני…אחרי ניסיון כואב במיוחד שמסרב להגליד חושבת לעצמי שאולי באמת יותר טוב היה בשבילי שלא לדעת…

          • לבי אתך. כשחווים את הכאב, כשנחשפים קצות העצבים, זה כואב כל כך. זה אולי גם מובן, מדוע היה עדיף שלא לדעת. טוב היה אם היה הולך מבלי לחשוף. או נשאר, באותם התנאים.
            לבי אתך, חבר.

      • ינשופית במשקפיים

        האמנם? כי הרי רק בנים מתפתים. לא? אנחנו, הבנות החסודות, לא נתונות להשפעות! ככה זה עובד. לא? אז הנה, אני מודה, לא! גם אנחנו מתפתות. מודה! ואני רוצה גם להודות לשמוליק. מנסיון של צד ד' (הילדים של…) אין דבר כזה שאין בגידות. גם ההורים שנראים הכי מאוהבים, ההורים שכל הזמן רבים או ההורים ש god knows what, כולם עושים את זה. ההבדל בין מי שמתגרש אחר כך ומי שלא הוא ב – מי שמספר ומי שלא. ואני שואלת: למה לספר? הרי בסך הכל במה מדובר? חדירה בלתי ליגאלית לנרתיק שונה? ככה נבנתה המדינה הציונית! אז מזה נעשה עניין? ואני אפילו אומרת יותר, גם לא צריך יותר מדי לבנות הסכמים וחוזים בנוגע לזכויות יוצרים. ברגע שיש כללים ומישהו שובר חלק מהם הרי עצם השבירה (של הכלל) היא היא הבגידה. בגידה נהפיכת שכזו ברגע ששני הצדדים מודעים לה, אבל אם אחד שובר את כל הכלים, ובלי שהשני יודע קונה חדשים, מה קורה אז? האמת, חברות וחברים, אני עדיין לא ממש יודעת. כנראה שזה מה שקורה כשגדלים במשפחות פתוחות יתר על המידה. כל האשם בסבתא. אבל דבר אחד שיהיה ברור! אני לא מוכנה להסכים, לבבל"ת המטופש והמתחסד של הבננות המתייפיפות שרוצות ליצור תדמית של בחורות רגישות, מפונקות ונפגעות בקלות! לעזאזל! תפסיקו לשכב במיטה מכל מחזור מטופש ותפסיקו לצווח בכרוכיות מכל מה שסוטה מהסדר הטוב של ההורים הפולנים שלכן. קצת נועזות ופתיחות עוד לא הרגו אף אחד והיחידות שנמסות מלעמוד בגשם הן המכשפות. אז תחשבו על זה!

        • כשכתבתי את המאמר, חשבתי כמובן על "ומה עם הילדים" אבל…..וזה אבל גדול מאד…
          לא חשבתי על זה מהצד של הילדים – צד ד' כגרסתך, אלא מהצד של ההורים….

          כשחושבים על זה ינשופית, אז באמת גם הילדים הם חלק מהחבילה שמקבלת את החשיפה ואת תוצאות הוידוי.
          יש להם תחושות ויש להם דמות הורים מסויימת והם זכאים לבית תומך.גם אליהם יש להורים מחוייבות.

          ולכן: להתוודות?! ואז מה?
          להפוך את הבית לגיהנום עלי אדמות, לקן מריבות, לדיר של חרמות?
          מי שהתפתתה, או מי שהתפתה, אם יש להם ילדים שיחשבו גם על העניין הזה:

          מה הוידוי יעשה להם, לילדים? לחייהם ולאושרם?

          ינשופית, יש צד ה' ולא שמתי לב אליו?

          • הראשונה שהציעה בפורום אחר , לפני היותי מקוון , לא לספר ולתת למעידה חד פעמית לשקוע היתה אישה. לא מישהי שהיכרתי אישית , אלא מישהי בגלימת "יועץ" באחד מכלי התקשורת הכתובה. שמעתי לעצתה. לא שווה להרוס כל כך הרבה על מזבח הכנות כאשר היתה "יציאה" חד פעמית ללא כוונת המשך.כן , יש גם ילדים ויש גם בת זוג , והרבה מה להפסיד…לכולנו

    • שלום בועז כהן,זו לא תפיסת עולם,מקסימום מסקנה ,אבל לא תפיסת עולם.אין בכלל
      ברומנטיקה,
      באהבה
      ובזיונים "תפיסות עולם"
      יש תפיסות אחרות.

      ועכשיו שלום לשמוליק כהן,

      העולם הוא טרקלין אחד גדול …

      תבגוד-תצא שקרן
      תעזוב-תצא בוגד שקרן
      תכתוב מאמר בבננות-תצא גדול,
      אנחנו מצידינו נקשיב לאמת ,נספר את האמת[לא כולה,אבל רק אותה…]
      ניתן לך להיכנס ולצאת ולהיכנס[כמו רומן מתמשך]
      ואנחנו…
      נתפוס אחד שהוא עולם ומלואו ולא נקרא לזה "תפיסת עולם"!

    • אבל אתה רואה את ההבדל, הרי, בין מה ששמוליק טוען למה שאתה מספר. הוא אמר לה: אני יודע שיהיה, רק אל תגידי לי. בזה אין שקר. אני יודעת מה היה בשואה. אני נמנעת בכל מאודי מלהתקרב לאיזהשהוא סרט/ספר/הצגה בנושא הזה. אני יודעת מה בריא לבריאותי הנפשית. ואת זה, גם אתה לו רצית, יכולת לעשות. יכולת לומר: בפעם הבאה שתעשי את זה, במקום לבוא ולהתמרק כאן, תחנקי לך עם האינפורמציה הזאת, כי אני ממש לא מעוניין.
      ישנם הרבה נישואים וגם הרבה סוגים של חוזים, חוזים שלא כתבו אותם בשום מקום אבל הם מוכרים. יש חוזים שאומרים: מותר הכל, רק לא מספרים. יש חוזים שאומרים: אסור בעיקרון אבל אם קורה מדי פעם – לא נורא אם לא מספרים. יש חוזים הפוכים: לא כל כך נורא אם פעם באלף שנה קורה, בתנאי שמספרים. ישנם כאלה שקובעים שמותר לספר בתנאי שזה היה יותר רע מאשר עם הקבוע… או בתנאי שזה היה מתוך שכרות… או בתנאי שאתה מצטער שלושה שבועות וגוזר על עצמך נידוי מהקהילה… או בתנאי שזה לא עם החבר/החברה הכי טובה שלו/ה.. או לא אצלנו בבית.. הכל אפשרי. רמאות מתחילה רק כששני אנשים לא מכירים באותו חוזה. שמוליק לא קרא לרמאות, הוא קרא להסכם שמאפשר הכחשה קלה. זה בסדר. הבעיה מתחילה רק כשאתה חושב שאתה חתום על חוזה כזה, ובחוזה שלה כתוב אחרת. למשל, שלא בוגדים עד המוות. או שאתה חושב, כמו שאמרת, שמה שלא יודעים לא כואב, והיא חושבת שכל עוד לא משתפים נשארים אשמים. אבל חוזה זה דבר שאפשר לחתום אותו, ובכל שלב. אם היא היתה כל כך נפלאה, למה לא החתמת אותה על חוזה חדש? הרי ההתחלה של החוזה הזה ממילא מוסכמת על שניכם: אי אפשר להשאר נאמן כל הזמן. היא לא היתה מתעקשת לספר לך. בחיי לא.

    • חחח…לבנות לא קשה לעכל את תפיסת העולם הזאת ורובני חושבות בדיוק את אותו הדבר,אבל תאר לעצמך מה יקרה אם נדבר על זה בקול.חוץ מהעובדה שכל הסטריאוטיפים לגבינו ישתנו,ואנחנו הרי לא רוצות שזה יקרה אז גם לא יהיה שום מטרה למונוגמיות.
      כולם יהיו אם כולם וישחקו במשחק של אני לא יודע לא ראיתי..

      תמיד יש את אלה שלעולם לא יקבלו את העובדה שאנחנו פשוט לא מונוגמים..אין מה לשעות אם הבעיות נא לפנות לאמא טבע..אז בשבילם נמשיך לחיות באשלית המונוגמיות וכולם יהיו מאושרים.

      • זה לא מפתיע אותי בכלל שלא קשה לכן לעכל את תפיסת העולם הזאת ובכלל אני מתחיל לחשוב שאתן הבננות המצאתן אותה ובכל זאת משתדלות להראות כמלאכיות טהורות..

        יש לי פה שאלה אחת גדולה לכל הקוראים והקוראות של הכתבה הזאת,
        מה שווה מערכת יחסים שכולה מבוססת על נדבך אחד גדול האמון ההדדי, אחרי שרומסים את הבסיס?

        ובכלל למה לאכול בסתר אם אם אפשר לאכול במסעדה יקרה בפומבי?? לא טוב לך? תלכי! צאי לדרור ציפור יקרה! תמצאי לך פרח עסיסי ותבנו ביחד קן יציב, מה שווים חיים משותפים בבית מנייר בגשם עז??

        הרבה ניסו, הרבה הרסו, את גם רוצה?

    • אין דבר נכון יותר ממה שנאמר במאמר….
      וזו שטות להגיד ש"לבנות יהיה קשה לעכל את תפיסת העולם הזו"
      כי ברגע שמישהי תרגיש את זה על בשרה, גם בתור בוגדת וגם בתור הנבגדת,
      אין אופציה אחרת אלא להסכים.
      אחרי בגידה זו או אחרת שום מערכת יחסים לא תוכל להימשך כסדרה.
      זהו רגש שאי אפשר להתמודד איתו או להתעלם ממנו.
      אני מורידה בפניך את הכובע- על היכולת לתרגם למילים את הרגש.
      סחתיין.

      • של הכובע.

        אני מוריד בפנייך, גם כן.

        זה נכון, התפיסה הזו שאותה הצגתי אינה תלויית מין. לבנים, כמו לבנות קל או קשה לקבל את זה באותה המידה. זה עניין תלוי תרבות.

        אני אישית מאמין במחשבה לעתיד על פני חקר עוולות העבר.

        מה שהביה לא ישתנה שוב, לעומת זאת מה שיהיה תלוי הרבה מאד במה שהאדם גורם לו שיהיה.
        אז אם יש לך את הידע, חשוב להשתמש בו בתבונה ולא להיות "עבד" לכל מיני מוסכמות או קלישאות.

      • אנשים זוכרים עם הרגש..
        ולכן עדיף לא לספר

    • הייתי שם , במקום שהחברה שלך היתה בו. הייתי ילדה בת 16.
      התבגרתי והחלטתי עם עצמי, שאם אהיה כך בקשר הבא לעולם לא אשתף. בעיה שלי ואך ורק שלי. שלא נדבר על זה שקשר בריא לא צריך להראות כך.
      שלא יהיה לאף אחד ספק – גם לנאמנים הגדולים יש נפילות.

      • לי גם היתה חברה בת 16 בדיוק כמוך והיא גם סיפרה לי והקשר ניגמר להגיד לך את האמת גם אם בהמשך תסתרי דברים האמת תצא לאור וטוב לא יהיה לך מזה פשוט את צריכה ללמוד לקחת אחריות על עצמך ולעמוד בפיתוי ולא לעשות רע לחבר שלך או שפשוט הפיתוי יבוא לך מכיוון של בן – זוגך ואז נראה אך תרגיש . העולם הוא גלגל ופעם אתה למעלה ופעם את למעטה רק תזכרי את זה בפעם הבאה שאת לא עומדת ביפתוי ובמילים אחרות פשוט בוגדת.

  3. כל מילה, אבל כל כל כל כל כל מ י ל ה
    חקוקה בסלע
    בגידה היא מעשה נוראי בעיני
    אך אם זה קורה
    הפנימו מאמר חכם ומציאותי זה

  4. בקיצור פרחח, נדמה לך שאפשר לבקר בסופרמרקט של החיים, לאסוף את כל הפיתויים… ולצאת… בלי לשלם שום מחיר….. להתעלם מן הקופה וגם מן השומר………..
    לאכול תותים וללכת לים…….. סוג של אינפנטיליות, לא?!
    אגב
    לא בכל זמן בכל חברה ובכל מקום
    בוגדים.
    מתפתים
    טועמים
    יש גם אחרים.

    • אסתי יקרה,
      אני עוקב אחר התגובות שלך זמן לא מועט. לרוב אני מסכים איתן, לא תמיד. טבעי שכך הוא הדבר.
      הטענה שלי היא כי בכל החברות כולן, גם השמרניות והבלתי סלחניות, נמצאו מי ששברו את הקוד המונוגמי, גם כאשר סכנת מוות ריחפה מעל ראשיהם. לא חשבתי ואיני חושב שכל הפרטים בכל החברות נוהגים כך, אלא שהתופעה הזו, למרות הקוד החברתי שהוא כמעט חד-משמעי, מתרחשת בהיקף רחב. לא כולם. לא כל הזמן. אבל בכל זמן ובכל חברה.

      בנוסף, אני לא טוען שיש לקיים עולם של תפוס כפי יכולתך, אני רק אומר, שאם חרגת מהתחום, מהמסגרת, יש לשים לב שהפגיעה היא יותר מאשר המעשה. הפגיעה היא קשה כל כך כי היא שוברת גם את האמון הבסיסי והיא גם כואבת במישור רגשי עמוק.

      לכן, מכיוון שהמעשה הוא שבירה של טבו ומכיוון שהפגיעה כה קשה, עזוב את הקשר מבלי להתוודות, או השאר בו – גם זאת מבלי להתוודות. אם כך פעלת, הכאב וייסורי המצפון, אם יש לך כאלה יהיו נחלתך ולא יועתקו ממצפונך המתמרק אל חשבון הכאבים התופח של בת הזוג.

      • אני חושבת שאני מבינה אותך. מה שאתה טוען נשמע הגיוני ואנושי. אני רק תוהה האם אין למצבים כאלה אפקט מצטבר. סוג של שחיקה. אם "מה שלא יודעים לא כואב" כלומר, אם זה לא מכאיב, אז אולי זה בכלל בסדר גמור מלכתחילה…גם נקיפות המצפון יירגעו באיזשהוא שלב והעניין יהפוך לדרך חיים. וכבר שמעתי אנשים מדברים בסגנון דומה. אבל….. באיזשהם אופנים עלומים זה הרי ודאי פוגע בבת הזוג… משהו בא על חשבון משהו… ובכלל, אם כבר אתה מפתח מיומנות בהסתרת עניין כזה… אתה פוגם גם בתוך עצמך משהו מאד עמוק… האפשרות להסתיר, להעלים, לא לשתף בדברים מהותיים- נעשית זמינה ואפשרית , גם בתחומים אחרים.
        אני שמחה שהבהרת שאתה לא חושב שכל הפרטים בכל חברה נגועים בזה. מפני שיש מקומות, שאנשים מאמינים שזה בלתי נמנע ו"כולם עושים את זה", וזה אינפנטילי בעיני בדיוק כמו הטענות של ילדים "אבל לכולם מרשים, למה רק לי לא…" וככה היכולת למשול ביצר לא כלולה כלל בסט התכונות הראויות ל"גבר אמיתי" במקומות הללו, להיפך…

        • אסתי יקרה
          יש זוגות שמצליחים לשמור על נאמנות גבוהה לאורך כל חייהם.
          אני לא חושב שיש קשר בין סוג החברה שהם חיים בתוכה.
          בתוך החברה החרדית יש בגידות
          וגם במדינות כמו איראן ומלזיה שבהן יש עונש מוות לנואפים
          כלומר: מדובר ביצר חזק מכל עונש, חוק ונורמה.
          יצר המין חזק מכל, ואנשים מוכנים לשלם מחיר כבד מאוד
          לפעמים
          כדי לספק את היצר הזה
          ונכון שהשאיפה שלנו היא למצוא את בן הזוג האהוב והטוב,
          שיאהב ויחשוק בנו לנצח, ובכך (אנחנו מא מינים ) נפתור את
          בעיית הפיתויים מבחוץ
          אבל פעמים רבות השאיפה מתרסקת על קרקע המציאות

          • סליחה אבל זה תרוץ עלוב עד מאד. מי שעושה דברים תוך לקיחת הסיכון לעונש כבד עושה זאת בד"כ מתוך הכרה של סיכון. הסיכון הוא ברור: תתפס או לא תתפס. כאן עומד על הפרק גם משהו מעבר לאפשרות הגילוי והתפיסה. שלא לומר שאלה סבירים יותר באטמוספירה כשלנו (קרי, נקיטת אמצעי הזהירות מפני גילוי היא הרבה פחות קפדנית). הנזק למערכת היחסים נגרם בעצם המעשה אשר אותו אין להשיב. הפיתוי למין הוא חזק אבל במקרים רבים אין אנחנו מוכנים לקבל אותו כצידוק. על מנת לסבר את האוזן: הפיתוי למין מחוץ למסגרת הזוגית לא חזק יותר מהפיתוי למין ללא הסכמה, או למין עם ילדה בת 16. כשם שאנו מצפים מבעל עמדת כוח (פיזי או מעמדי) להתגבר על ייצרו ולא לקיים מין ללא הסכמה (לאנוס) או שלא לקיים מין עם ילדה (יהא הפיתוי כאשר יהא), זאת מתוך ראיה מוסרית של פגיעה בצד השני, כך יכול אדם לדרוש מעצמו להתגבר על ייצרו כדי לא לפגוע בחברו/תו לחיים. קשה? נכון, אז מה.

          • אבל נוח, אני חושש שאתה לא מבין מה זה פיתוי…

            לא מדובר על מין מודל ראשוני של גרוי תגובה. זה לא שאתה רואה ציצים מיד חלציך הבוערים נותנים פקודה למוח: "תקוף"
            זה לא שאתה הולך ברחוב ורואה את מישל פייפר ואתה מיד תוקף. ברור שלא לכך הכוונה בפיתוי.

            פיתוי, זה כמו אמנות, הוא בעל צפיפות סמנטית וסינטקטית, הוא מלא על גדותיו, הוא מדוייק והוא מסעיר, הוא קשה לשליטה והוא תמיד קשור להסכמה.

            מי שילדות גורמות לו לכל אלה, או נשים תמימות ברחוב סובל ממשהו שיוביל אותו לפסיכולוג או לבית סוהר.

            קשה. קשה עד מוות התפתות וקשה עוד יותר לחיות אחרי הסרוב.

            מוסר ובן אדם זו התנגשות של החיה והאדם. ומי זה בכלל האדם היהודו-נוצרי החדש הזה. למי אכפת ממנו? לא לחיה. רק לו עצמו.
            זו הדילמה החריפה שבועז התיחס אליה – ויפה עשה.

            ועדיין גם אני בן אדם בתוך החיה שאני כל כך אוהב להכנע לה….

          • בונד. ג'יימס בונד

            תגיד, אתה בסדר? הפיתוי לסטוץ מתוך הסכמה עם מישהי מושכת שאינה אשתך, הוא כמו
            הפיתוי לעבור על החוק (בעילת קטינה) או לבצע פשע חמור (אונס)? ממש ממש אותו דבר
            בשבילך?

          • לא רק בשבילי, גם בשבילך, אלא שאמות מוסר שנועדו למנוע פגיעה בצדדים חלשים באישיותם וברצונם החופשי, הצלחת להפנים עד כדי דיכוי היצר בצורה מרשימה, ואילו את הרצון שלא לפגוע בחברתך לחיים הדחקת ככלי אין חפץ בו, תוך לקיחתה (של בת הזוג)כמובנת מאליה, אתה דוחה בזלזול ובשאט נפש. אז אם באמת לא אכפת לך לפגוע, או שאתה מעריך שהפגיעה אינה נוראה, יבושם לך. נ קודת המוצא של המאמר היתה שהפגיעה חזקה היא מנשוא, משפילה פוגעת ועשויה להביא להרס טוטאלי של חיי האימון והזוגיות. אז אחת מהשתיים, או שבאמת על הזין שלך, או שרק בית סוהר וכתבות בעיתון מפחידות אותך, ואין לך בעיה עם גרימת סבל.

          • כל הכבוד,noe, היטבת לנסח.

          • אתה עושה שימוש דמגוגי, שלדעתי אתה מודע אליו.

            אתה הרי מכיר היטב את החוק, יש פשע, יש עביירה ויש עוון – נדמה לי. לכל סוג של הפרת חוק יש את החומרה שלו ואת העונש המתאים.
            עבירות תנועה מתחלקות לעבירות חנייה ועד לנהיגה פרועה וחציית נתיבים על מנת לרדוף אחר חתול שיכור.
            לא במקרה על בעילת קטינה יש בית סוהר, על אונס יש בית סוהר ולא היה נורא אם היו חושבים על סירוס (לא, לא ממש, רק לבטא שאט נפש) ועל "צ'יטינג אין שום עונש.

            למה זה, לא כי זה מוסר כפול אלא כי אלו דברים שונים במהות.

            אז מי שלא מתייחס בכבוד לבן/ת זוגו העונש הוא פירוק הקשר או חיים אומללים מסוג אחר.

            ומי שבועל קטינה שנת מאסר ויפה שעה אחת קודם.

          • אוף, עכשיו אתה דמגוג. הלא יש המון מעשים קשים ולא מוסריים שלא נחשבים פליליים. ועדיין הם קשים ולא מוסריים. האם האפשרות להרשעה פלילית היא הקריטריון היחיד לפשע?
            אתה יודע היטב שהעולם מלא אפשרויות לפשעים שמשום מה כאן ועכשיו לא מוגדרים ככאלה בספר החוקים. אז מה? ההשוואה שנוח עשה, לדעתי, היא מצויינת. זה הכל במוח שלך. אם אתה מחליט שמשהו הוא "מחוץ לתחום בכל מקרה", הוא יישאר מחוץ לתחום בכל מקרה. ואם אתה מחליט שהוא אפשרי- אז הוא אפשרי…
            והשאלה היא, מדוע פגיעה אנושה בבת הזוג שלך- לא נכנסת לקטגוריה של מחוץ לתחום אלא לקטגוריה של האפשרי. (אתה מצאת פיתרון יצירתי- לבגוד ולהסתיר, כלומר- להנות ולא לפגוע, )נוח שואל אותך- כיוון שאתה לא אדיש לכאב הגדול- האם אתה באמת באמת לא יכול למקם את האופציה הזו כמשהו שנמצא "מחוץ לתחום בכל מקרה"??

          • זה פשוט לא מדוייק. זה לא במוח. זה בחוק. זה בסדר הציבורי. מה לעשות, תשאלי 100 אנשים, כלשהם ותגלי שכולם יאמרו לך שבעבור אונס יש לשלוח לבית הוהר ואילו בעבור בגידה 30 דפוקים יגידו הוא אחלה גבר, 30 נשים יגידו מנוול וארבעים משני הצמינים יגידו שזה לא יפה אבל אנושי.

            אף אחד מהם, חוץ מהנבגד/ת לא יציעו מאסר.

            זו דמגוגיה לומר שהכל אותו הדבר. זה פשוט לא נכון, שלא לומר מגוחך וילדותי.

          • והחוק , או הסדר הציבורי שלנו, הנוכחי- הוא תמצית התבונה האנושית של כל הדורות?
            אין לו באגים?
            אני שואלת שוב: האם הרשעה פלילית היא הקריטריון היחיד להגדרת פשע?
            אתה באמת לא מכיר מעשים קשים שאתה באופן אישי הייתי מגדיר כפשעים למרות שלא הולכים אליהם לבית סוהר?
            לפני 10 שנים איציק מרדכי לא היה הולך לבית סוהר (שאליו הוא כנראה יגיע) על מה שהוא עשה. מצד שני, יש חברות שניאוף נחשב בהן כראוי לעונש מוות.
            לא שאני מציעה לחקות אותן. אני מנסה להגיד שההגדרות לפשע פלילי שאסור לפי חוק משתנות לפי הזמן והמקום, אבל הן לא נראות לי הכי חשובות או קובעות.
            הן לא המגדירות היחידות של פשע. וכמו שאמרת אתה: 30 הגברים שיגידו שהוא אחלה גבר, אכן מטומטמים.
            וכשאמרתי שהכל במוח, התכוונתי לאפשרות להימנע מביצוע, לא להגדרת הפשע.

          • בוודאי שסדר הדין הפלילי אינו בעל ערכים מוחלטים. אבל הוא מרמז – לפחות – על הלכי הרוח המוסריים בחברה.
            מה שאיציק מרדכי עשה לכאורה, היה בו משום עבריה גם לפני 10 שנים, רק שהלך הרוח הציבורי לא גרם לאכיפתו. חבל.

            אין ספק, לא על כך נסוב הויכוח, שיש בעיה מוסרית ואפילו בעיה מוסרית קשה, בפגיעה בבן זוג בהפרת האמונים עמו. אבל, הבעייה המוסרית הזו, אינה דומה כל ועיקר לבעילת קטינה, או לאונס.
            זה בדיוק כמו שגניבה מארגז העומד ליד חנות מכולת אינו דומה לשוד מזויין ובוודאי שאין העלמת מס קלה, דומה לרצח.
            לכל עוולה יש לייחד את המקום הראוי לה בסל הגינויים.

            מי שאומר שעופרה היא כמו ירושלים, מוותר על ירושלים ולא שומר על עופרה.

            מי שאומר שלבגוד זה כמו לאנוס, לא גורם להפסקת הבגידות אלא לזילות באונס.

            אז זו לא דמגוגיה, לומר שמוסר הוא מוסר הוא מוסר?

            באמת אין הבדל?

            נו אסתי, הרי גם את יודעת שאין זה כך. נכון?

          • לא נכון. אבל קצת התעייפתי. ניסיתי להגיד משהו יותר עמוק אבל אנחנו לא מצליחים להבין אחד את השני. לא נורא, אולי פעם אחרת.

          • דווקא אתמול בלילה שאלתי את השאלה על בגידה.לדעתי אתה צודק. אני לא חושבת שהוא אחלה גבר, אבל אנשים רבים חושבים, מה שווים חיינו בלי ריגושים. אני לא חושבת שצריך לפגוע והיחסים מחוץ למסגרת הנישואין לא צריכים לבוא על חשבון המשפחה אבל אם כבר נקלעת למערכת יחסים, ולא עם כל אחת, אז שמור על דיסקרטיות מוחלטת. שמורעל משפחתך, על חברתך, (המאהב/ת), ותהנו לכם מהחיים. רק שצריך להיזהר מדברים רבים. נכון שזו לא דרך חיים נכונה לזמן בלתי מוגבל. נכון שצריך להקדיש את הזמן והאהבה לזו שנשבעת אמונים. אך שוב אנו בני אדם עם שאיפות לריגושים, לשינויים, וזה לא רק סקס. יחסים מחוץ לנישואין ממשיכים בשל סיבות רבות. אז שוב הוא לא אחלה גבר, בדיוק כפי שהיא לא אחלה אישה, אך צריך לקבל את האנשים כפי שהם. זו הפגיעה הקשה ביותר משום שזה אומר את כבר לא מספיקה לי, אבל אני מכירה זוגות רבים גם לאחר בגידה חזרו לחיות יחד. על אמון בפעם אחרת.

          • חשבת מחשבות, שאני מאד מסכים איתן.

          • דווקא אתמול בלילה שאלתי את השאלה על בגידה.לדעתי אתה צודק. אני לא חושבת שהוא אחלה גבר, אבל אנשים רבים חושבים, מה שווים חיינו בלי ריגושים. אני לא חושבת שצריך לפגוע והיחסים מחוץ למסגרת הנישואין לא צריכים לבוא על חשבון המשפחה אבל אם כבר נקלעת למערכת יחסים, ולא עם כל אחת, אז שמור על דיסקרטיות מוחלטת. שמורעל משפחתך, על חברתך, (המאהב/ת), ותהנו לכם מהחיים. רק שצריך להיזהר מדברים רבים. נכון שזו לא דרך חיים נכונה לזמן בלתי מוגבל. נכון שצריך להקדיש את הזמן והאהבה לזו שנשבעת אמונים. אך שוב אנו בני אדם עם שאיפות לריגושים, לשינויים, וזה לא רק סקס. יחסים מחוץ לנישואין ממשיכים בשל סיבות רבות. אז שוב הוא לא אחלה גבר, בדיוק כפי שהיא לא אחלה אישה, אך צריך לקבל את האנשים כפי שהם. זו הפגיעה הקשה ביותר משום שזה אומר את כבר לא מספיקה לי, אבל אני מכירה זוגות רבים גם לאחר בגידה חזרו לחיות יחד. על אמון בפעם אחרת.

          • לא להסחף, אין קשר לחוק אבל…בתור נורמה שמירת אימונים לבן הזוג היא די רופפת. כמובן שישנם אנשים גלויים שחושפים את דעתם בכנות בינם לבן/בת הזוגב עניין, אבל לא כולם.
            צריל לקחת עוד דבר בחשבון כששוקלים להסתיר בגידה – עד כמה המסתיר חי עם זה בשלום, ומסוגל לשאת את השקר. אני לא מאחלת לאף אחת/ד משהו שיסתיר בגידה בלי למצמץ!!

          • אהלן אסתי, תרשי לי לענות בשם פרחח, זתומרת לא בשמו אלא בשם שכמותו (פרחח, לא אכפת לך נכון?),

            כמוני את בטח מכירה את הגברים האלה שמספרים לך את קורותיהם כגברים מימי אדם וחווה, הם מסבירים לנו הנשים, שאנחנו אשמות בפיתוי ואחרי ההסבר הזה הם מביאים עוד טענה אבולוציוניות, הם, משחר ימי הבריאה צדו. צדו חיות למאכל וצדו נשים להתרבות.
            "אל תשכחי" הם יפרטו לך "שלך יש ביצית אחת בכל חודש, ולנו אלפי זרעים שרק מחכים להתרבות, ובגלל שאיתך אי אפשר לעשות ילדים כל יומיים, אנחנו נאלצים לחפש כר פורה לזרענו במקומות אחרים. וזה לא שאנחנו לא אוהבים/מעריכים/מכבדים אותך, זה פשוט יצר הטבע".

            כן, זו הטענה עליה הם מבססים את כל התורה. אנחנו התחלנו בפיתוי ויצר הטבע.

            נוח צודק לחלוטין כשהוא אומר שאם החלטת לשים את איקס מחוץ לתחום תוכל להשאיר אותו שם אבל אז יקום חכמולוג אחר ויגיד שהוא מאוד רוצה להפסיק לעשן, והוא שם את הסיגריה מחוץ לתחום אבל היצר גדול עליו..

            אבל מה שחברנו הבנים טרם הפנימו, ואני רואה שנוח, למרות כמה הערות מאוד לא מתקדמות במאמרים אחרים כאן, דווקא כן הפנים הוא שהזמנים משתנים. הזמנים השתנו.

            אם פעם הבנים נאלצו לצוד כדי לא למות ברעב, אז הרי היום מספיק להם להרים ת'שפופ ולחייג לדומינוס פיצה או לחילופין לרדת לפיצוציה או לסופר למטה, הם כבר לא צריכים להתרוצץ עם חנית כשחתיכת עור של באפלו תלויה להם על אזור החלציים נכון?
            אז דיי עם התרוץ הקלוש של "לא עמדתי בפיתוי", ו"זה הטבע". זה כבר לא תופס.

            תחליטו על כבוד לבת זוגכם, כבוד שאומר שאם נתתם מילה (אם ברבנות, אם בקפריסין ואם בחדרי חדרים) אז למילה שנתתם יש משמעות. ובגידה היא הפרה חמורה של המילה שנתתם.

            ופרחח, למרות שחשבת שיסקלו אותך, אני מסכימה באופן עקרוני עם הצד שלך שעדיף ללכת. ללכת שקרנים אבל ללכת, כי אם בגדת אז אין טעם, אבד הקסם ואכן צריך להמשיך הלאה, עם כמה שפחות פגיעה, כי כמו שאמרת יפה קודם, לא עושים את זה לחברים, בטח לא לכאלה שחולקים איתם את המיטה.

            אני רק לא מצליחה להבין למה השתמע מדברייך שנשים בוגדות יותר……

          • נשים לא בוגדות יותר.
            וגם לא פחות.
            נשים הן לא קדושות.
            וגברים הם לא בני זונות.
            יש ויש.

            אי אפשר לבדוק, סטטיסטית – מי בוגד יותר.
            אבל כן אפשר לבדוק מי יוזם גירושין יותר.

            ובכן: נשים יוזמות יותר גירושין. הרבה יותר.
            בשנות התשעים 78 אחוזים מתיקי הגירושים
            נפתחו על ידי נשים.
            ואם הבנתי את הראש שלך (גברים הם בני זונות
            נשים הן צדיקות תמימות) אז בוודאי תאמרי משהו כמו,
            נו, בטח, גברים בני זונות, אז מגיע להם שיעזבו אותם.

            תישארי. תישארי בתוך הצדק האבסולוטי שלך
            את הרי כל כך אוהבת להיות צודקת
            וכל כך נהנית להיות זאת שיודעת מה נכון
            ומה גברים רוצים, ואיך הם בנויים
            תישארי עם תחושת הצדק והקורבניות שלך
            אם זה מסב לך עונג

          • לא ג'ו אהובי, לחולטין לא הבנת את הראש שלי, אוהבת גברים אנוכי.

            ובגלל אהבתי הרבה אלייך אני לא אכיר לך כמה בחורות שאני יודעת עליהן שהן ממש אבל ממש בנות זונות. כולם דפוקים בדרך זו או אחרת. לכל אחד בעיה. אין אף אחד מושלם. אפילו לא אני (שיט).
            ואני באמת שלא מרגישה קורבן ולא מתיימרת להבין את צפונות ליבכם ומוחיכם, רק תיארתי תאוריה שגברים רבים סיפרו לי במסגרות שונות.
            אגב, לעניין סטטיסטיקת הגירושין, אם אמרת אתה כנראה יודע, אבל למרות הכל (אולי מתוך נאיביות) נראה לי שאם יותר נשים בוחרות לפרק את המסגרת המשפחתית שהן כל כך חלמו עליה (ע"ע מאמרה של אברמוב חברתי) משהו מסריח קרה שם, בגידה, שעמום, שגרה, חוסר יחס מצד בן הזוג…
            דווקא אתה שמשבח כל הזמן את חיי הרווקות ואת העובדה שבגלל שאינך מקושר לאף אחת בחוזה כלשהו אתה מסוגל להעניק יחס וחום יוצאי דופן, אמור להבין אותי.
            ואם לא, אז לא נורא, בהזדמנות אחרת.

          • זה מאוד פשוט, איך שהראש שלך עובד. בכל מקרה – הגברים בני זונות.
            אם הם מפרקים את הקשר – כוס אמא שלהם, מניאקים. חארות.
            ואם הנשים מפרקות את הקשר – כוס אמא שלהם, מניאקים, בגלל שהם
            לא נתנו מספיק תשומת לב וחום, הכל נהרס.

            ולמה הדבר דומה?
            לסיפור הניו יורקי הידוע על הכושי שישב עם חברתו ברכבת התחתית
            ומולם ישב בחור לבן.
            היי, שאל הכושי המפחיד את הלבן המסכן, חברה שלי מוצאת חן בעיניך?
            "ללללאא…." רעד הלבן מפחד.
            אה, אמר הענק השחור, אני מבין. היא לא מספיק יפה לטעמך, גזען מסריח!
            ופוצץ אותו במכות.

            אחרי שנה שוב נסע הלבן ברכבת התחתית ושוב עלו שחור עצום מימדים וחברתו.
            היי, שאל השחור את הלבן למוד הנסיון, חברה שלי מוצאת חן בעיניך?
            "כן. היא יפה", ענה הלבן בבטחון של אחד שיודע שאין חכם כבעל נסיון.
            בן זונה! צרח השחור, אתה רוצה לזיין את חברה שלי, אה?
            ופוצץ אותו במכות.

            מסקנה: בכל מקרה, בכל מצב, ועל כל תשובה – יפוצצו את הלבן ממכות.
            ולשיטתך: גם את הגבר

            שלך תמיד
            ג'ו המבתק

          • שינוי מרענן, ג'ו מנסה להכנס לראש של בחורה ולא לתחתוניה?? ??
            וואלה.
            בכל מקרה, אתה טועה, טועה וטועה.
            אבל אם אתה רוצה להמשיך לחשוב שאתה צודק אז זו כמובן זכותך.
            אוהבת למרות הכל.

          • לא, ענת. לא דחוף לי להיות צודק. וכבר התנצלתי פה לא פעם ולא פעמיים, כשהבנתי
            שטעיתי. פשוט ניסיתי להדגים לך את דרך החשיבה שלך, הקורבנית תמיד, על ידי משל ניו יורקי ידוע וותיק. אם בכל מקרה הגבר הוא "הרע" והאשה היא "הטובה", אין שום סיכוי לתקשורת אמיתית וטובה. אם תמיד תראי את מערכת היחסים שבין גברים לבין נשים בצורה שבה הגבר הוא "המנצל" והאשה היא "הקורבן", חייך ייראו עגומים מאוד.
            וחבל שכך!

            נ.ב.
            וג'ו תמיד מאמין ש"כדי להיכנס לתוך גופה של אשה
            צריך קודם להיכנס לתוך ראשה"

            שלך
            ג'ו

          • ג'ו אהובי,
            אני עדיין טוענת בתוקף שאתה טועה. אני יודעת למה התכוונתי וכנראה שזה מספיק.
            החיים שלי בסדר ואני אף פעם לא נכנסת למערכת יחסים בתחושה שבשלב זה או אחר בן זוגי ידפוק את העסק.
            אמרתי כבר בעבר ואני אגיד שוב.
            מערכת יחסים היא עוד סוג של עבודה והיא דורשת עבודה כמו כל עבודה.

            ואני שמחה שאתה מטריח את עצמך להכנס לראש של הבחורה לפני שאתה נכנס לגופה, בראוו, באמת, כי ככה אתה יכול להתאים לכל אחת את שיטת החיזור המתאימה לה, את סוג היין, הנרות (ריחנים או סתם), המצעים, הסרט ושאר הדברים שאני מקווה שאתה משקיע בהם קצת תשומת לב, ומה יותר חשוב מתשומת לב??
            המון אהבה אלייך, ג'ו.

          • ענת היקרה, כמדומני שהצלחת קצת להכיר את ג'ו המבתק.
            אני לא נותן "קצת תשומת לב". תשומת לב הוא שמי השני. הוא הגדרת האופי שלי.
            אני נותן ה-מ-ו-ן תשומת לב לאשה שאיתי. המון. אוקיינוסים של חום ותשוקה

          • רוצה קצת מהאוקיינוסים שלך, נשמע טוב.

          • ג'ו, מותק, תשמיע קול! (מצ"ב כתובת e-mail)

          • עוקבת אחר שיחתכם, שלא ממש מתקדמת… הרשו לי להביע דעתי בנושא.

            לאור ניסיוני ,עם החיים ,עם מערכות ,עם עצמי, נוכחתי לדעת שדיעות משתנות מקצה לקצה,
            בכל תקופת זמן יש תובנות חדשות והחיים לפעמים מלמדים אחרת…
            וניראה לי שאתם נמצאים כל אחד במקום אחר עם מטענים שונים וניסיון אחר.

            אני גדלתי בצמר גפן ורוד ובלי להגזים, נסיכה.
            מאמינה באהבה טהורה אחד על אחד נסיכים ארמונות תמימות ניפלאה.
            גדלתי.
            למדתי לפעמים ברע, שהחיים אחרים לגמרי,
            מסובכים עמוקים ועם זאת מלאי הפתעות וריגושים.
            אהבה בוגרת היא שונה מכל מה שהכרתי,

            החברות מעל לכל גם אם זה בא על חשבון הסקס,
            לפעמים עומדים בפני הדילמה האיומה לוותר על חבר חיים,
            האיש שעושה לי הכי טוב,
            בשביל ריגושים שקורצים לי בחוץ.
            או לשמור על המערכת שבנינו שנים ושעושה לנו טוב למרות שהריגוש דאך בה,
            ולעורר את עצמי אולי בצורה אחרת כי אני אישה ואסור לי לשכוח את זה…
            (בדיוק על משקל "אני גבר")
            זה הגיע למצב של שיחה ביני ובין האיש שלי ממש על זה, לקח זמן לעקל להבין
            להאמין שזה בא מאהבה גדולה אבל יש בעיות שצצות אחרי תקופת זמן…
            הוא חשב הבין הסכים, ובלי לדבר הרבה הייתה מין הבנה שכזו,
            אנחנו אנשים בוגרים שרוצים לחיות יחד,
            אך בכל אחד נמצא לב חם "חייתי" סקרן חצוף ילדותי ומשוגע…
            אף אחד לא רץ לחפש מיד מאהב , להפך ,התקרבנו יותר,
            עצם הידיעה שאם זה יקרה, זה לא מיד יגמור את הקשר , הרגיעה אותנו.
            כי זה העולם ולא סתם זה קורה,
            ואולי דעתי עוד תשתנה בעתיד אין לדעת אבל אני מנסה למצוא את שביל הזהב.
            שלכם gini

          • ראשית אני לא מבין מאיפה לקחת את זה שאני חושב שנשים וגדות יותר?
            היפך הוא הנכון, אין לי נתונים
            , אבל ברור לי אינטואיטיבית, שגברים בוגדים יותר, מהמון טעמים.

            שנית, אני שמח שאת רוצה לייצג אותי, אבל לצערי לא נראה לי שזו הייתה כוונתי, כל ועיקר.

            אני חושב שבגידה היא אקט בלתי מוסרי.
            אני חושב שאונס הוא אקט בלתי מוסרי.
            אני חושב שאסור לגזור גזירה שווה ביניהם.

            אין, דמיון, אין השוואה, הם אפילו לא באותו סולם כמותי.

            שתי הפעולות שייכות לסולם ערכים אחר.

            אני אישית חושב שלעתים יש ללכת ולעתים יש להשאר.

            הייתי מעדיף שבת זוג שאיתה אני חי, חולק בית וילדים, תשקר ותישאר אם פה ושם היא טועמת מהחיים ורצה עם האדנלין. אבל זו ההעדפה האישית שלי בלבד!!!

          • ענת, אולי תסבירי לי יהם אלה שכינית אותם שכמותי?

            את שמה בפי, איני מבין למה, טיעונים שאגב נקראים ביו-גנטיים ומוסיפה לזה כל מיני אמירות מזלזלות.

            אני חושב שיש יצרים והיצרים קוראים לאדם להגיב אליהם. אני חושב שיש בלמים, תרבותיים, כוחניים ואחרים שגורמים לאדם להתנהג באופן שונה מהיצרים הראשוניים שלו. (גם חית השדה לא פועלת על פי ייצרה אלא על פי יצרה המשוקלל במאזן הכוחות והאימה {טיגריס על כל גבעה למשל})
            האדם בוחר על פי מה לכוון את חייו ואלו הן החלטותיו המוסריות-חברתיות.
            לכל חברה יש הצתאמות משלה ולכל פרט יש את הדרך שלו בתוך זה.
            אני דווקא רוצה שאדם יהיה מודע להחלטתו ומבחינתי דרכו של כל אדם לגיטימת לחלוטין כלעוד זה לא נעשה על חשבון האחר.

            ובקוד הערכי שלי נכון להיום. יש שוויון. יש ערך לקשר אקסקלוסיבי. יש קושי לקשר כזה שלעתים שווה שיתקיים.

          • כשאמרתי "ושכמותו" התכוונתי בנים, בחורים, גברים כי זה מה שאתם אומרים, רובכם. ברור שהכללות זה דבר נורא ונכון שאתה עושה רושם של גבר מזן קצת אחר (מה לעשות שלאחיך, החזיר השובינסט יש יחסי ציבור יותר מוצלחים?) אבל תסכים איתי שהתאוריה שתיארתי לא זרה לך, ומתישהו בחייך השתמשת בה לפחות פעם אחת, או לפחות חשבת להשתמש בה, וזה טבעי, כולם יודעים.

            אני לחלוטין מסכימה איתך בנושא תיאום הציפיות, ואם אתה מעדיף לחיות עם אשה בוגדת ושקרנית אז אלה חייך. זו זכותך. קטונתי מלהגיד לך איך לחשוב ולהתנהג. אני מסכימה גם עם כל נושאהאונס, המוסר וכל מה שאמרת. באמת.
            פשוט לפעמים (ושוב סליחה על ההכללה) אתם הבנים מדברים בשפה ובקודים שלכם, שברורים לכם אבל מתפרשים על ידנו, הבנות, אחרת לחלוטין, אז ניסיתי להכנס לנעלייך. כנראה שלא בהצלחה יתרה, מה שרק מוכיח שאנחנו שונים בחשיבה, לא יעזור בית דין.
            מצטערת, טעיתי.
            ולגביי ההנחה שלי שאתה טוען שנשים בוגדות יותר.. לא יודעת, ככה נראה לי מקריאת המאמר. שוב סליחה.
            והאמירות שלי לא היו מזלזלות, ממש לא. רק תיארתי מצב. תקרא את תגובתי לג'ו ותבין שאני מעריכה אתכם מאוד מאוד. בהחלט לא מזלזלת בכם, בייחוד בכם הגברים מהזן החדש.

          • הזמנים השתנו, את כותבת, והיום גברים לא צריכים יותר לנהוג כציידים.
            מה שלא השתנה, ענת, הם ההורמונים וכל מה שטמון במערכת הגובלתית
            של המוח (בקצרה, כי המקום מצומצם: מדובר במוח הראשוני, שנמצא מעל העורף
            שבו מצוייים מרכזי השרידה שלנו, כלומר אלה האחראים על הרעב והסקס)
            המערכת הגובלתית לא השתנתה כלל, ומיליון שנות אבולוציה לא שינו את
            תגובותיה. הסוציו-ביולוגיה מכירה בכך וגם הפמיניזם הנאור מכיר בכך, ולא
            מנסים לטעון ש"הזמנים השתנו", ובכך בעצם הכל נפתר.
            כשם שקיים "השעון הביולוגי" ו"הרצון לקינון" אצל הנקבות, אצל גברים קיים
            הדחף (לפעמים מודע, לפעמים לא) להשיג נשים רבות, ולהפיץ את זרעם.
            החברה, המוסר, הנורמות, החינוך וכו' רק מנסים לעדן את "החיה שבאדם"
            גבר או אשה. כפי שהפרחח הסביר זאת, המעטה הדק של התרבות שעוטף
            את הפרא. (ממליץ לך לקרוא את "דרקוני גן העדן" של סאגן, שם מפורט כל הנושא היטב).

            את יכולה לצפות מהגבר שלך שלא ישכב עם נשים אחרות, בשל המחוייבות
            שהוא נתן לך, לכאורה, ביום נישואיכם. את לא יכולה לצפות ממנו להתעלם
            מהדחפים.
            כדי להיפטר מהדחפים יש צורך בלובוטומיה

          • אהלן בועז,
            נכון שההורמונים קיימים, אבל בדיוק כמו שנוח אמר, אם רק תרצה תדע לשים את הדבר הבעייתי מחוק לטווח, ולשמור על נורמות.

            הנורמות שבהן גבר יכול לעבור מאשה לאשה עברו מהעולם, לפחות מהעולם שלנו, ואני מצפה (שוב, אולי בנאיביות) שהגבר שאיתי ידע להתמודד עם הבעיות בחייו, בדיוק כמו שיידע להתמודד עם בעיות אחרות שלא כוללות רק סקס.

            אני לא מצפה שתיפטרו מהדחפים, כמו שאני בטוחה שאתה לא רוצה שאנחנו הבנות ניפטר מהדחפים שלנו (ושוב, לא רק המיניים) שמניעים אותנו קדימה, אני רק מצפה שהגבר שאיתי ידע להתמודד עם הדחפים, עם ההורמונים. אני מצפה שהוא יבין וידע שבגידה, כל סוג של בגידה תפגע בי מאוד ובתור מי שאוהב אותי הוא לא ירצה לפגוע בי, ושוב אני חוזרת לדבריו של פרחח, "לחברים לא עושים דברים כאלה".
            ואגב, מה שאמר פרחח בנוגע ל"חכם יימנע מפיתויים" מסכם את הדיון בנושא ולפחות את מה שהיה לי להגיד. מי שחכם, שידע להבדיל בין טוב ורע. וכשאתה מצוי בקשר אזי פיתוי הוא דבר רע, וטוב יהיה אם תדע להתעלם ממנו.

          • פשוט מאוד לכל מי שלא מייחס חשיבות לעוצמת הפגיעה בבן זוג. אתה, בעת מימוש כיבוש היצרים. עצום עיניך לשניה וחשוב-מה בת זוגי עושה ברגעים אלה?? אולי מקלחת את בני? מאכילה את ילדי ארוחת ערב? אולי הולכת לבנק לסידור עינינינו המשותפים? אולי עובדת קשה למען תשלום השכירות המשותפת? אולי מספרת עליך טובות לחברה? או נוכחת לבד בארוע-כי אתה לא יכולת להגיע?
            רק אם היא עכשיו ,ברגעים אלה-נמצאת עם מישהו אחר… הייתי אומרת, פקח עיניך, התחל במשימה. אבל מה הסיכויים?

          • ההתנהגות האבולוציונית של גזע האדם אינה דוחפת גברים לבגידה יותר מאשר נשים (יותר פעמים בגלל הזמינות אך לא יותר מבחינת הדחף עצמו), מחקר שנעשה בספירת ובחינת תאי זרע של גברים, ניסה לתת מענה לשאלה בשביל מה כל כך הרבה? התשובה נעוצה היתה בכך שישנם סוגים שונים של תאי זרע. חלק מהם, נועדו להלחם בתאי זרע של גבר אחר אשר עשויים להשתמר בנרתיק (סליחה ברח לי – כוס)לפעמים עד 48 שעעות ויותתר. מלחמת ברירה טבעית, כך מסתברת מתחוללת בין תאי זרע עצמם, המענין יותר הוא שתאים מסוג זה אשר לא נועדו להפרות אלא להלחם מתרבים דווקא כאשר עובר פרק זמן בן כמה ימים ממשגל למשגל (או במילים אחרות, יצאנו לצייד ולאשה היה זמן לערוך ביקור נימוסין אצל השכן), קיצורו של דבר, השאיפה האבולוציונית שלנו להפיץ את זרענו קיימת אצל נשים בדיוק באותה מידה דהיינו השאיפה לגוון את זרעה ככל הניתן. אז די אם התירוצים הבהמיים. כולנו בני אדם האחראים למשמעויות הרגשיות של מעשינו ולא רק לאורגזמות שלנו.

          • "כולנו בני אדם האחראים למשמעויות הריגשיות של מעשינו ולא רק לאורגזמות שלנו"

            סוף סוף !!!

          • האיש הרגיש

            כן, אסתי. כן. יש פשעים נוראיים שאין עליהם עונש!
            למשל: להפיק פרסומת עם בחורה מעורטלת!!!
            לפחות 5 שנות מאסר על פגיעה בפמיניזם.
            יוצרי "תפוזינה" למאסר עולם.
            וגם שריקת התפעלות לבחורה שעוברת ברחוב. אינה
            שונה כלל ממעשיו של בני סלע, האנס הסדרתי .

            כי מה ההבדל בין מצמוץ שפתיים כשבחורה עוברת
            והפלטת המשפט: "איזה כוסית", לבין גרירתה של אותה
            בחורה לחצר אחורית, ובעילתה שלא כדרך הטבע
            בניגוד להסכמתה?
            אין שום הבדל. שום שום שום הבדל.
            ואין הבדל בין רצח רבין לבין הסטירה שנתנה לימור לבנת לשמאלני ההוא.
            ואין שום הבדל בין חייל שכדור נפלט לו באוהל והרג את חברו
            לבין רוצחי הנהג דרק רוט.
            נכון שאין?
            ידעתי שתסכימי איתי.

          • מישהו אמר שאין הבדל?
            לא הבנת כלום, אבל זה בסדר, אתה לא חייב

          • השימוש אינו דמגוגי כלל ועיקר. טענתי היא כי בדוגמאות שהבאתי יש מימד מוסרי, מעבר למימד הפלילי שלהן. בהנחה שרובנו לא מבצעים את העבירות האלה בשל החשש מהעונש אלה בשל הפנמה של הערכים עליהם הן מבוססות – אין בעיני שום הבדל.

          • פשוט כל מילה במקום וכל המוסיף גורע!!!
            שלך,
            שימי

          • הוא לא רק הבדל של תפיסת המוסר. הוא גם הבדל מהותי של המערכת שבתוכה מתבצעת הפגיעה. בגידה מתבצעת באדם שיש איתו מערכת יחסים על כל מורכבויותיה. צמצום המושג של בגידה לקיום יחסי מין עם אדם שלישי גורם כאן לבלבול. הרי אפשר לבגוד בבן הזוג גם כאשר מרמים אותו ביחס לנושאים אחרים שהם חלק מהקשר הקיים. נטישה רגשית, למשל, גם ללא קיום יחסי מין עם אחר, יכולה להיות בגידה. ויכולה לפגוע. בהחלט. לבצוע הבגידה יש היסטוריה שהיא תמיד ספציפית לשני בני הזוג שבהם מדובר. תאמר, לא חשוב מה עשה בן הזוג, לעולם לא תהיה בגידה, במובן של מין, מוצדקת? על זה שווה לחשוב שוב. נדמה לי, שאפילו אתה תוכל למצוא דוגמאות הפוכות. והנה, במקרה של אונס, האם יש משהו שתוכל לחשוב עליו במערכת שבין האנס לנאנסת, שיכול להצדיק את בצוע המעשה? קשה לי להאמין.
            אם ההתיחסות היא רק למצב של אוטופיה בין בני הזוג, שבתוכה ולמרותה קם אחד מהם ובגלל שתוקף עליו יצרו, ומסיבה זו בלבד, בלי מילוי של חוסרים אחרים כלשהם (קירבה, אישור, להמשיך?) פונה אל מי שמחוץ למערכת לסיפוק יצריו המיניים ותו לא, אז, אז, אז אין לי מה להגיד. אני דבר כזה עוד לא ראיתי.

          • ראשית אשר לכותרת, יש הרבה הבדלים בין בגידה לאונס. וחלק מהקוראים, הפחות מדקדקים באבחנות, כבר פנו אלי (אוף-ליין) בתמיהה, המטרה היתה להראות דוקא את הדמיון, לשאלתך: אין נסיבות המצדיקות אונס, אין נסיבות המצדיקות בגידה. שתי עוולות לא עושות צדק, זה א'. אני בטוח שאם תחשבי טוב על הדוגמאות בהן חשבת להצדיק בגידה, תגלי שהמושג הנזיל הוא לא מוסריותה של הבגידה אלא עצם הגדרת המעשה כבגידה. אם מחשבותייך היו בכיוון אחר, הרי שבאמת אין בכך להצדיק בגידה. אלא אם את עוברת לתחום העונשים-נקמות, עונשים ונקמות הם לא דברים הנעשים לשם המעשה עצמו, אלא למען תוצאתם, אם תזדייני רק בשביל להעניש אותו זה בכלל לו אותו דבר כמו שאם תזדייני כי בא לך ולא עמדת בפיתוי, אפילו אם תנסי להצדיק זאת כעונש – נקמה. ואפרופו אם עברנו לתחום העונש נקמה אני יכול בהחלט לחשוב על נסיבות בהן אונס יהוה מעשה נקמה הולם, (לתפוס למשל את האבא שזיין במשך חמש שנים את ילדתו הקטינה, ויצא בשנה בפועל ושתיים על תנאי – בשקט במקלחת של אגף ד' רמלה ולשים לו מקל של מטאטא בתחת – נשמע לא רע)

        • מי שחווה לראשונה , יחסים מחוץ למסגרת ושמר על דיסקרטיות, עלול להתרגל את אומרת. ייתכן. מי שעשה זאת לראשונה, ימצא את התירוץ להרגעת המצפון לשם הפעמים הבאות. זה גם יתכן. יתכן שיווצר לו דפוס מסויים. ויירכש לו הרגל.

          יחסים אינם תעודת ביטוח. זה מוצר מוזר, אין לו ממש כללים, הוא מוצלח כל זמן שהוא כזה, שום דבר מיוחד לא צריך לקרות כדי שהוא יתקלקל.

          יחסים מחוץ למסגרת, יש בתפוצה כל כך גבוהה שצריך לקבל, אולי, שזה חלק מהיחסים ממש כמו שהנאמנות היא חלק מהם. ויש סתירה פנימית. ויש טעמים רבים להשאר יחד. למרות ה"בגידות".

          אני רק רציתי לומר:

          אם אתה עושה כן, שמור על דיסקרטיות מהעולם וגם מבת זוגך. וכשאתה עושה כן, זכור. מי אתה ומה המעשה שאתה עושה. וחיה עם זה על פי העדפתך. זהו.

  5. למען האמת….שאלה נורא קשה…"האם לספר את האמת?"..
    כי יש לכך מחיר כבד..!!!

    מחד אם נספר את האמת יהיה לכך גם מחיר..
    יהיו התפתחויות לכאן..או לכאן..

    ייתכן שהבן זוג, שייזם את הרומן, יחליט על "סוף עידן חיי הנישואין" גם עם יש ילדים..
    (שהרי ילדים זה לא הכל בחיים…כשיש אהבה גדולה מנגד)

    ומאידך,לא בטוח שהצד הניפגע ירצה להתמודד עם מה שארע..
    ירגיש פגוע ופצוע.. כבודו נפגע..ומה הלאה..?

    וגם נגיד שאוקיי שני בני הזוג יחליטו "למשוך" את העגלה…השאלה עד לאן.?!
    השאלה אם בדרך..הסוס לא יתעייף..מלסחוב את הסחורה הכבדה מנשוא
    שהרי מספיק בגידה אחת..וכבר האימון בין שני בני הזוג לא יהיה כקודם..
    "טהור וזך" כימי ראשית חיי הנישואין!
    ותמיד על כל מריבת שטות קטנה..יהיה מי "שינפנף"..את הקלף ויזכיר את ההיסטוריה..

    אם כן…
    אז…..לספר את האמת…
    או
    לחיות בשקר..? וייסורי המצפון…"יאחזו בנו"?!

  6. צר לי להרוס את תפיסתכם שמוליק ובועז ועוד לגבי הבננות ולאמר שאני מסכימה לחלוטין.
    במקרה של התחפפות מהצד רצוי מאוד שתשמור/י את העסק לעצמך, ולא תסבך את מה שיש בצער ובכאב שכרוכים בידיעה. אתם יודעים איך זה, מה שלא יודעים לא כואב.

  7. מה אפשר להגיד, מסכימה עם כל מילה, אולי בגלל שאני לא מבינה מה התועלת בדיוק בלספר. כבר קרה לי (פעמיים) ש'בגדתי' בחברים שלי שאז ושכבתי עם אחרים, ובשתי המקרים היה לי ברור שאין שום טעם לחזור למערכת היחסים הישנה, כי בעצם בשביל מה? עכשיו שאני במערכת יחסים רצינית יותר אני מבינה שזה לא כל כך פשוט, ואני יכולה להגיד בבטחון מלא שאם אני אבגוד (נניח, האמת שאני לא כל כך רואה טעם, למה זה בדיוק טוב?) אני לא אספר, ואם הוא יבגוד, אז אני לא רוצה לדעת. העניין הוא, ואני אשמח לשמוע תגובות ממומחים – איך בדיוק מסתירים? מנסיון העבר אין שום דרך להסתיר בארץ הזאת (ובעיר הזאת) כלום, כי תמיד יהיה מישהו שעובד איתו או לומד איתה ומכיר את ההוא ושמע משם, אז איך בדיוק משמרים את הדיסקרטיות?

  8. לא , לא לא !!!!

    בשום אופן לא לספר. בשביל מה זה טוב?

    כנות? מה זאת כנות?
    מישהו פעם חישב ומצא שכל אחד מאיתנו משקר עשרות פעמים ביום שקרים קטנים או גדולים, לרוב בלי משים.
    דוגמאות? בבקשה:
    כשאתה פוגש מישהו ושואל מה שלומך, אתה באמת באמת מתעניין בשלומו? כבר שקר מצדך.
    כשהוא עונה: בסדר , האם הוא דייק? האם באמת הכל בסדר אצלו? כבר שקר מצידו.
    וכן הלאה וכן הלאה דוגמאות אין ספור. אז בשביל מה לספר? בשביל מה להכאיב?

    • כו-לם משקרים. אמת.
      כשזה נוגע לבני זוג לומדים להבחין בשקרים הקטנים והגדולים.
      אלה שלא – מעדיפים לחיות לדעתי עם חוסר הידיעה מתוך פחד להתמודד עם האמת.
      בעולם שבו כולם משקרים גם האדם הקרוב אלינו ביותר לא נותר אלא למצוא בן זוג אחר.

    • אני יודעת שאי מסתכנת כרגע וכל הנשים הפמניסטיות
      מכוונות לכיוון שלי את הכפכפים שלהן
      אבל אני בדעה של פנקס הקטן
      תחשבו רדע איך עבר עליכם הים כמה שקרים סיפרתם,טוב אתם קוראים לזה שקרים לבנים
      זה כביכול לא משתווה עם בגידה,נכון?,בולשיט
      שקר נשאר שקר ולא משנה באיזה צבע תצבעו אותו
      לרוב מי שבוגד חסר לו משהו בבית ואני לא מדברת עם מין בלבד אז במקום להאשים את הבוגד צריך לתת על הראש לצד שנשאר בבית הנבגד כביכול,אם היה משקיע יותר,מוציא את הביצים שלו מהכורסא ואת הפרצוף מהכדורגל אולי אשתו לא היתה הולכת לבגוד,או הייפך לגבי הפרימדונות שכל מה שיש להם בראש זה איזה בגד לקנות ושוכחות שיש להן בעל
      בקיצר חברה יקרים…לכל תוצאה יש גורם
      תחשבו על זה:-)

    • וואלה פנקס הקטן עד לפה הגעת?
      יאלה בוא נשמע את הגיגך
      🙂

  9. אם את משתרללת עם אחרים
    לטובתך, שזה יהיה זיון טוב מאוד. מדהים אפילו
    שאלה "למה?"
    אמרתי לה – כי אם אני אדע, אני כבר לא אזדיין איתך בחיים.
    בני אדם זה חומר דליק, והפיתויים קיימים כל הזמן. אבל הכאב האפשרי גדול יותר ממה שאפשר לסבול, אם אתה בן אדם זאת אומרת.
    ומי שחפז עליו יצרו?
    יתכבד, כמו שאמרו חז"ל, (או תתכבד), וייסע לעיר אחרת, יעשה מה שיעשה, ולא יספר.
    אכן, זה נושא בעייתי…
    בת זוגי אגב, משוכנעת שזה יקרה לי. כי ככה הדפוס שהיה לה עד היום. בינתיים הצלחתי לשכנע אותה שכל עוד אני מקבל את מנתי (ומה לעשות, גבר תובעני הוא גבר תובעני), אין לי מה לחפש במקום אחר.
    מצד שני, כולה חצי שנה, ראבאק, לך תדע מה אני ומה היא תרצה בעוד כמה זמן, אם יימשך…
    ולמה להתחסד – בכל חברה שהיתה לי כמעט בגדתי. אבל כשהייתי נשוי, 7 שנים למנייאק, גם כשהיו לי כל הסיבות שבעולם (לנשים יש נטיה לאבד את התשוקה באיזה זמן, שלא לדבר על הפולניוןת שבלספק לזכר את מנתו רק שישתוק), לא חתכתי ולו לשניה.

  10. היפה והאופה

    כל כך צודק , כל כך מסכימה איתך שמוליק
    אידיאולוגיה וכסף לא הולכים ביחד, יש אידיאולוגיה ועקרונות ויש חכמת חיים
    לא הכל צריך לומר, האמת עלולה להכאיב ומה זו האמת? האמת זה הרגע.
    ומה שקרה היה ומת. אם אנשים היו עושים את מה שחכם ולא את מה שצודק (בכביש ובחיים) היה פשוט והרבה יותר קל. כי החיים הם שינוי אחד גדול, וזה נכון גם לגביי עקרונות ,שהם חלק מהחיים, עקרונות גם צריכים להיות גמישים.
    שלא תבינו אותי לא נכון… אני בפרוש לא בעד בגידות אבל אם זה קרה… אז למה לפרק גם את הטוב שנשאר? לא מספיק העונש האישי שבחיבוטי הנפש וייסורי המצפון?

  11. אחמד הערבי האמיתי

    תראה איזה סמטוכה הבאתי לך
    תקשיב
    אני שונא בני אדם לחלוטין
    אפילו מתעב אותם
    מגעילים גם בנים וגם בנות
    בלתי נסבלים קטנוניים נודניקים מאנייקים
    והרשימה ממשיכה
    שטן גדול
    עכשיו איך יצא לי טוב אם אני לא אספר
    איך אני יכול לוותר על האמת
    כשאני יודע שזה יעשה רע למישהו אחר איך
    מה שאתה מציע לי זה לשמור לי בבטן
    את ההנאות הגדולות שלי בלעשות רע
    זה יפה ככה
    ואני אומר לך שאין שקר יותר טוב מהאמת
    האמת היא כה טהורה שאין שום דבר אחר ששווה לחיות בשבילו
    מלבד האמת
    הלכת על נושא קל
    על שחור ולבן קל כזה
    לספר לא לספר על זיון כזה או אחר
    יותר מסובך זה כל הדברים הקטנים שיושבים לכולנו בראש
    מה זה קטנים אתה שואל
    נו אתה יודע המחשבות הפרטיות האלה
    שרק לעצמנו אנחנו אומרים אותם
    לך תספר לה על זה
    לך תספר לעצמך על זה
    מתחת לשטיחים זה המקום של האמת
    מבחינתי הכול זבלה
    רק האמת האיומה זה הכי שווה
    כל היתר זה רכבות תחתיות
    מנהרות חשוכות
    חורים שחורים
    ושלא תחשוב אפילו לרגע שהאמת שווה משהו
    זה רק העניין הזה עד היכן אתה לוקח העצמיות שלך
    ועד כמה אתה מוכן להיות חשוף לפניך לעצמך
    ואני יודע ששם אתה לא עובד על עצמך
    שם אתה נלחם על להגיד את האמת או לפחות מנסה
    אני רק אוהב אנשים
    שמוכנים לשמוע את האמת תהיה מה שתהיה האמת הזאת
    אלה החברים והחברות הכי אמיתיים שיש
    ועד שתצא הנשימה האחרונה שלנו
    נסבול כך או אחרת
    כן לספר לא לספר
    גרעינים
    אני מעדיף לדעת מי אני לפני שאחרים יגידו לי מי אני
    ושנדמה לי שאני יודע מי אני
    אין כיף גדול יותר מאשר לשתף את האוהבים
    בזה
    וכמו שאמר המשורר
    רק תזכור שהמוות הוא לא הסוף

    • לא בגדתי, אמר השבוי, והתאבד.
      כן. המוות הוא הסוף, אחמד ערבי אמיתי שלי.
      הסוף המר. הסופי לגמרי.
      ומי יידע עוד כמה זמן נותר לנו בשעון החול, עד הסוף הסופי, עד החידלון
      שאחריו יש או אין כלום?

      אז בזמן הזה, הבלתי ידוע, צריך להתענג ככל האפשר.
      כי גם הזמן הזה, המוגבל, כולל בתוכו חלקים פחות מוצלחים.
      בגיל 30 אתה לא חושב שאולי פעם, לא יעמוד לך. תרצה, אבל לא תוכל.
      אולי תהיה, חלילה, חולה. אולי משותק. רק מי שיש לו בבית כאב וסבל
      יכול להבין כמה יקרים התענוגות, כמה נדירים, כמה חשוב למצות כל
      רגע, כל מצב אפשרי.

      אתם דנים ומתפלמסים על לספר או לא לספר, מונוגמיות בחברה זו
      או אחרת, מוסר וכיבוש היצר…
      אני חושב איך לעבור את החיים האלה בעונג ובתשוקה
      לקטוף את הפירות בצד הדרך,, לנשום כל רגע שאפשר.

      זה קצר. קצר. קצר. אתה ממצמץ לרגע בגיל 16 בכיתה י"א בגמנסיה רחביה
      והנה אתה בן שלושים!
      ואז תירדם בשמירה, רק לכמה רגעים,
      והנה אתה בתור לביטוח לאומי, לאסוף את הקיצבה

      החיים קצרים. קצרים. קצרים.
      תיהנו כמה שאפשר. כמה שניתן. כמה שיותר. וסקס, יותר מאוכל,
      הוא הההתרסה הגדולה ביותר שלנו נגד שעון החול האוזל, נגד מלאך
      המוות שחרמשו מונף תמידית מעל ראשנו.
      סקס הוא לא טעם החיים. הוא החיים עצמם. התחושה שאתה
      חי
      המוות מנצח בסוף. אני יודע שלא נעים לכם לחשוב על זה , אבל
      ככה אנחנו . בני מוות. אבל אפשר להספיק כמה דברים עד
      שיטילו על פנינו את חופן העפר האחרון

      • ג'ו הוא ההדוניסט האולטימטיבי.
        ברכות וכה לחי
        וגם אני בעניין של sweet sweet loving רוב שעות היממה. כמה שהחבר שלי מרוצה (וגם נדהם)
        🙂 באירופה אין כזה טמפרמנט…
        הוא אומר: שלוש פעמים בשבוע? ואני אומרת – שלוש פעמים ביום!

        אם לעניין המאמר הרי שאם מתחשק לשכב עם אנשים אחרים כנראה שמשהו לא דופק (תרתי משמע?) במערכת היחסים.
        אבל אם קורה מן עניין כזה, אז לא לספר כמו שהפרחח מציע. למה להכאיב לאדם נוסף?

      • מאדאם רישלייה

        אין. אין עליו. ג'ו הוא אלוהים.
        ג'ו אתה מדהים!

        • ג'ו הוא לא האלוהים.
          אלוהים היא אשה, את לא יודעת?

          אבל לילה איתי בהחלט יכול להיחשב
          כחוויה דתית. זה כן.

          (ואגב, מדובר בטעות שכיחה. דוברות אנגלית תמיד פולטות:
          OH GOD
          כשאני מסיר את תחתוני הבוקסר שלי

          • ג'ו, תבוא פעם לתל אביב. רק תגיד מקום ושעה ואהיה שם. ותיכנס לפורום פה לפעמים

      • ג'ו, הרי גם אתה, ואולי במיוחד אתה, יודע היטב שזה לא רלוונטי.

        ההתלבטות אם לספר או לא לספר קיימת רק כאשר יש קשר זוגי מונוגמי, בכל זמן אחר זה מה שנקרא "לרוץ לספר לחבר'ה" או להשוויץ ולספר על החריצים שיש על הקת ואולי גם על הקנה.

        מי שרוצה לזיין, ככה, את מי שבא לו כל היום, סבבה. אני אפילו לא אמליץ על קונדום. אני רק אקווה שיהיה לו מהאורלי, האנאלי וגם מן הבנאלי, כאן שם ובכל מקום ואתר. למה לא?!

        וכמו שגנג'ה אמרה, אם אפשר, שלוש פעמים ביום, כל יום.

        אבל ג'ו. זה כמובן שייך למאמר אחר.

        • איי, חזרתי הרגע ממומנט, היה נפלא…
          ולעניין!
          אני אף פעם לא סימנתי על הקת שום דבר, כי הזין שלי הוא לא רובה
          ואלה שהזדיינו איתי אינן קורבנות. להיפך
          ואני לא רץ לספר שום דבר לחבר'ה. אני מדליק לי סיגריה, שם דיסק, מוזג
          לנו מרטיני ביאנקו, לשנינו. נהנה מכל שניה שחולפת, עד הסוף

          לא רלוונטי, כן רלוונטי…
          אני מתייחס אל מאמרך (המשובח) כטקסט שעליו אני יכול
          לערוך פאראפרזות, והאסוציאציות החופשיות שלי נודדות באופן טבעי
          אל המקומות שבהם אני מרגיש הכי נוח. הכי חי
          שיהיה לך סוף שבוע נהדר, פרחח

      • אח ג'ו יקיר נפשי, לתפוס את הרגע, כמה מפתה, כמה אורירי ונכון זה נשמע מפיך. אבל הטיעון לצערי הוא הפוך. החיים כל כך קצרים, ואתה ממש לא יודע מה יהיה מחר, אולי תשותק ולא יעמוד לך, אולי סתם הפרוסטטה כבר לא תהיה כמו פעם, ואז תסתכל לאחרו ותגיד: וואו השחלתי כבר 500 דגדנים. אבל ביננו אש כשאתה כבר שם מה ההבדל בין חמש מאות לעשרה?! כלום. הכרתי פעם מישהו (חבר של חבר) שהיה ואולי עודנו, מזיין כל דבר שזז (הוא מסופק? כינים!). ואילו אני בתקופות מונוגמיות בחיי הייתי מסופק הרבה יותר מאשר בתקופה הקצרה מאד (שלוש שנים) שזכתה לכינוי תקופת הסטוצים. משום שבמבט הכללי, אחרי שנגמור פה או אפילו לפני כשרק נסתכל אחורה, נחפש דברים אם יותר משמעות, והכמות לא די לה שבמקרה זה אין היא עושה איכות, אלא שפעמים רבות מעקרת היא את האיכות וצועדת היא גאה על מתחם השטחיות. והאמור אינו רק התחסדות נפשית רגשית, גם בפיזיות אני מדבר. רוב הזיונים עם פרטנר טוב קבוע מהנים יותר מסטוצים. מי שלא מגיע לזה, זה לא שהסטוצים שלו טובים יותר, זה שהוא לא מסוגל להגיע לרמות גבוהות ולא שטחיות של ריגוש מיני. ונאלץ להסתפק בחווית החיפוש והמציאה, מרגשות ועתירות אדרנלין ככל שיהיו הן אפילו לא חצי זיון.

        • רק רוצה לחזק דבר אחד וחשוב:

          המין הטוב ביותר שהיה לי היה ללא ספק בתוך מערכות יחסים מונוגמיות..וכן גם הסיפוק המיני. בכלל אני חושב שרק בתוך מערכת יחסים איכותית ניתן להגיע לרמה גבוהה של סיפוק במין…

          אבל ההתרגשות…..

        • מסכים איתך. עדיף בן זוג אוהב ויצרי, שאיתו אפשר להעמיק את הקשר
          ואיתו ניתן לחוות הכל

          ואולי פעם אמצא אהבה גדולה באמת, כזאת שתשרוד גם אחרי שלוש השנים הראשונות
          מישהי שתרצה להמשיך ולהזדיין באותה סערת חושים ובאותה אינטנסיביות
          למרות השיגרה הממאירה

          אני מאחל לעצמי את זה.
          באמת.
          אבל מסתכל מסביב: ואין אף זוג כזה בסביבתי.
          יש חמימות משפחתית. יש בטחון כלכלי. יש ידידות של גבר ואשה, במקרה הטוב

          סערות חושים ויצרים גועשים?
          אין שם.
          לא אחרי שלוש שנים ביחד, ובטח לא אחרי שנולד הילד הראשון

          • הבעיה שהצבעתי עליה, בעית הלא מסופקים תמידית, הרצים והמחפשים, ניתן להגדרה כבאג הריגושים. אנחנו בני דור האיקס לוקים בה פעמים רבות, ומהותה היא הריצה אחרי ריגושים כשהמבוקש הוא רגשות. זר לא יבין, אבל כשתמצא תדע. ואם הרוב לא מוצאים, ימשיכו נא להתרגש, אין בכך כל פסול, אך לא תוך האשליה כי מרגישים הם.

          • אתה נשוי?

          • נסה לבדוק למה. יש כל מיני גורמים שמשפיעים על התשוקה. אולי את האנרגיה שאתה משקיע בכיבושים חדשים היה שווה לך להשקיע בלנסות לפענח את זה?
            ואתה, מחזר אחריה, מחמיא לה, דואג, מלטף, וכו'
            בדיוק כמו בהתחלה?
            תתפלא, יש אנשים שיש ביניהם סערות חושים גם אחרי הילד השלישי
            אבל אולי זה דורש מאמץ מן הסוג שאין לך סבלנות בשבילו
            ובודאי שיותר קל להתרפק על ההתחלה מאשר להתמודד עם ההווה

          • רותם יקרה, דברי מנסיונך האישי. זה יהיה קל יותר.
            האם את, לאחר שילדת בפעם השלישית, עדיין מרגישה תשוקה לבעלך?

            או שאת מאוד צעירה, עדיין, אין לך ילדים ואפילו לא התחתנת מעולם?

          • לדבר מניסיוני האישי- כלומר כמוך- המשליך את ניסיונך האישי והעגום כנראה על הכלל,
            או שמדבר על הסביבה שלך. ובכן: אני מכירה בסביבה שלי דוגמאות כאלה, מוצלחות, שאתה לא מכיר בסביבה שלך.ועליהן דיברתי.

          • יקירתי, אני לא רק משליך מנסיוני האישי. אני מתבונן בעיניים פקוחות סביבי.

            ואם את מכירה בעיקר זוגות מאושרים, שחיים שנים ארוכות ביחד, ועדיין כייף להם
            מאוד ביחד, והוא מביט בה בעיניים מלאות תשוקה כשהיא מתפשטת, היא מעירה
            אותו בנשיקות לוהטות באמצע הלילה, אומרת לו "אתה יפה, בא לי עליך"
            אם את מכירה זוגות כאלה, שאחרי שלוש שנים ביחד וילד אחד – הוא עדיין
            שולח לה ידיים במסעדה, מתחת לשולחן, ושולח לה פרחים, סתם באמצע היום
            עם פתק שבו הבטחה לבילוי סוער, כשהוא יחזור מהעבודה, אם את מכירה זוגות
            כאלה שגם אחרי שלוש שנים, משכנתא וישיבה מול הטלוויזיה מתחילים להתנשק
            הוא מעמעם את האור, הולך למזוג להם שתי כוסות מרלו צ'יליאני, והם מסיימים
            את הערב בזיון מוטרף על השטיח
            אם את מכירה זוגות שאחרי חמש שנים ביחד, שני ילדים וויכוחים על "מי יחליף
            לקטן עכשיו" – עדיין עולים במדרגות בלב פועם, כי הם יודעים שעוד רגע הם
            יתאחדו עם בן/בת הזוג באקסטזה
            אם את מכירה זוגות אחרי שלוש שנים + ילד שמסוגלים לשבת בסלון עם החדש
            של ניל יאנג ברקע, ולענג אוראלית אחד את השניה, בזה אחר זה, כי הם פשוט
            דלוקים

            אם את מכירה כאלה
            את בן אדם מאושר ויש לך הוכחות מוצקות לכך
            שג'ו טועה
            ולא יודע כלום על החיים

          • ג'ו היקר- לאנשים שונים יש צרכים רגשיים רומנטיים ומיניים שונים. יש אנשים שאוהבים אחד את השני מאד מאד מאד וחושקים אחד בשני מאד מאד מאד, אבל לא מתנהגים באופן שתיארת גם בחודשיים הראשונים להיכרותם, כי זה פשוט לא הסגנון שלהם, ויש להם דרכים אחרות לבטא אהבה ותשוקה. ומה שתיארת למעלה היא אופציה. האם אתה הולך עם הרשימה הזו כשאתה בודק את הסביבה שלך? ואולי אתה לא יודע להבחין בדקויות של רגש ותשוקה גם בתוך השגרה שלהם ואין לך שום דרך להעריך את העוצמה האמיתית של הדקויות הללו ומה המשמעות שלהן בעבורם?

          • האיש הרגיש

            ג'ו, כמובן, לא יודע. הוא רואה גבר קורא עיתון ספורט, אשתו
            מנסה ללטף אותו, לשדל אותו, הוא אומר לה
            "רחל, לא עכשיו, אוף"
            ובעצם ג'ו לא יודע שיש ביניהם תשוקה עזה
            והמון אינטימיות
            הם רק מבטאים את זה אחרת

          • תקרא שוב בבקשה את מה שכתבתי. אתה בטוח שהדברים שלי לא ראויים להתייחסות יותר מעמיקה, פחות "מושפרצת"?

          • אני מכירה.
            תאר לעצמך…

          • כן, אסתי היקרה. אני יודע שאת מכירה… ואני חושב עדיין שזה נדיר מאוד

          • מה עשתה לך שאתה כזה ממורמר ? שאתה כזה כועס ? שאתה כזה טמבל שלא יודע כלום על אהבה, ועל תשוקה ועל זיונים. שאתה כל כך לא אינטיליגנטי שאתה מוכיח את זה שוב ושוב בהבלים שאתה יורה לכל עבר, ואפילו לא עומד בפינה ומתבייש שהנה בחור בן שלושים מירושלים עם עיטור במגירה ובכל זאת הדיוט גמור באהבה ובתשוקה ובקושי.
            כל מה שיש לך למסור לנו זה את התסכולים והמרירות שלך, ולא בחן יש לאמר. קח שלוש מאות שקל ולך לפסיכולוג מותק שלי.

          • אני לא מכירה את מה שתיארת הרגע אפילו אחרי שלושה חודשי היכרות.

          • אם את לא מכירה את זה אפילו אחרי שלושה חודשים, זה נורא עצוב!!!
            נורא עצוב
            מהם החיים ללא סערה, ריגוש ותשוקה?

          • זהו, שסערה ריגוש ותשוקה- לא חייבים להיראות כמו שאתה תיארת. לכל אדם ולכל זוג יש את הדרכים שלו. איזו מן צורת מחשבה היא זו שרק האופנים שמרגשים אותך נחשבים למרגשים באופן מוחלט?? מה שאני מנסה להגיד הוא, שהתבוננות חיצונית בזוגות לא יכולה ללמד אותך על המהות האמיתית של הקשר שלהם ועל עומק התשוקה והרגשות ביניהם, ובאיזה מבחנים תוכל הזוגיות שלהם לעמוד. איפה הם יהיו אחד בשביל השני ברגעי האמת, איזה מחוות סמויות מעבירות רעד בליבם, ומה מסעיר את לילותיהם, גם אם הם אף פעם לא מזדיינים על השטיח בסלון.

          • או ג'ו יקירי
            אמרת בקול מה שהרבה היו מתים או מתות להגיד
            אבל אין להם את היצים או הבימיות לכך
            ברגע זה גילת לכ האומה את הסיבה לבגידות
            ראבק שיגרה דפוקה
            חוסר רגשות,המחשבה של שוב להיכנס איתו/ה למיטה גורמת
            למגרנות,ולא צריך לזייף כאב ראש
            אני מאחלת לך שתמצא את האחת שגם אחרי 10 שנים של זיניום תרגיש עדיין כמו בפעם הראשונה
            אתה אחלה ג'ון
            🙂

        • צודק צודק ושוב צודק!
          אחרי סיום מערכת יחסים של חמש שנים הרגשתי צורך לפצות את עצמי קצת של השגרה.
          אחרי שגמרתי להתלהב מזה שאני יכולה גם סתם להשתרלל וליהנות מזה, הגעתי למסקנה שלפחות
          חצי מהזיונים האלה היו פשוט מ-י-ו-ת-ר-י-ם (וכמובן שהיה גם בן-זונה אחד ששבר לי את הלב – אנחנו
          חייבות ללמוד להיפטר מההרגל המגונה הזה של להתאהב במי שמזיין אותנו ואומר לנו שאנחנו מלכות).
          זה גרם לי להתגעגע לזיונים שהיו גורמים לי פשוט לבכות מרוב אושר, עונג והתרגשות, כי כל הדרכים
          ה"קונבנציונליות" להבעת ההנאה לא היו מספיקות!
          מחכה לבא שיגרום לי לבכות….

        • שוב,
          מדהים לקרוא וכל מילה במשמעותה אינה משתמעת לשני פנים.
          שלך,
          שימי

          היום אני קורא ונותן ביקורות…

          • משה מהכורסאות

            ששששששששששייייייייייממממממממייייייייייי !!! ככה יפה לייבש אותי
            בחוץ, עם כל הכורסאות הצהובות שלך, בשיא החום? גיהנום פה, בחוץ.
            ומי קונה כורסאות צהובות?? ועוד באמצע הקיץ??
            יאלללה, תפתח כבר ת'דלת, תפתח

    • תודה, באמת תודה.

      אחמד, אני אישית, חושב שאחרי המוות אין כלום. אתה בא במקריות רבה (זרעון אחד שפגע טוב) ואתה מת. ובאמצע יש אותך. לא לפני ולא אחרי.
      מה שאתה חושב על העולם זה מה שהעולם. זה שיש עובדות שיכולות להצביע על מציאות שונה. זה יכול להיות גם שביל בגן השבילים המתפצלים.

      העולם היה שטוח כשהאמינו שהוא כך, והוא אליפטי כי אנחנו מאמינים שהוא כזה. לא משום סיבה אחרת.

      יש הבדל בין חברות של אמת לבין חברות שיש בה אהבה מינית. זה לא אותו הדבר.

      מחבר/ה שאינם בני זוג לאהבה, אני מצפה שיסבלו את מה שאני. ואם לא. אז לא. אבל הם יקבלו אותי כפי שארצה להציג. כולל האמת. וגם מהם יהיו לי סודות. רק לעתים נדירות אין לי סודות מפני עצמי. מה אני יודע מה עושים עם כל ההגנות?

      אהבה רומנטית פועלת על פי דפוסים אחרים. יש קנאה שהלוואי שלא הייתה. כי בינינו, אם תחשוב על זה, למה מותר שמישהו אחר יבשל לה, יסיע אותה, ילטף את שערה, ישלם את משכורתה, יפעיל את שכלה ואת רוב גופה. אבל אסור שיזיין אותה?
      כאילו מה ההבדל, חוץ מזה שזה קשור לאהבה? להולדה?

      תמיד תמהתי למה למשל מי שמנוכר את רוב זמנו ורוב גופו לבוס מסריח בעבור כמה אלפי שקלים בחודש מקבל את פרס התעשייה ומי שמטפל באיבר אחד של הזולת מקבל בית סוהר.

      בכל אופן אחמד, אני אומר לך רק אמת. חבר.

      • כדור הארץ עגול לא רק בגלל שככה אמרנו.

        • זהו, שאני חושב שלאחרונה לא חשבת שהוא שטוח.

          נסה ואז תגלה, שאי אפשר יהיהלסתור את דעתך זו על ידי שום הוכחה. תמיד תוכל להראות דוגמאות נגדיות. בהוליווד היו יכולים לבנות לך עולם ביצתי, שטוח וכו'..

          תחשוב על זה.

          זן ואמנות החזקת האפנוע

  12. אין ספק כי המצאת השקר נועדה, אם בכלל, לצרכי הזוגיות עליה אנו שומרים בכזו קנאות.
    מגיע לנו. אין ספק שבגידה היא דבר טבעי לחלוטין אשר האנושות הנאורה הפכה לאקט אסור ומלוכלך ( ואולי רק בשל כך אנו מקפידים לבצעו בכזו תאווה)…
    האהבה כנראה חזקה מסקס בשדות זרים, ועל הסקס, בחורים, אנחנו לא רוצות לשמוע ומבטיחות גם לא לספר…

    • חגית, כמה את תל אביבית.
      מי שקורא אותך וגר בכרמיאל או בערד משפשף עיניים בתימהון.
      ברור, יש סקס מחוץ "למסגרת" בכל מקום.
      אבל כמה
      ולמה
      ……….

      • יקירה, מה הקשר לכרמיאל או ערד?
        ולמה היא תל אביבית?

        גם בירושלים, עיר הקודש, יש בגידות ונשים
        מתוסכלות מינית
        משועממות רומנטית
        …ושקרניות מוצלחות מאוד.

        • זהו, שבתל אביב אתה אפילו לא זקוק לתסכול מיני או שעמום רומנטי כדי להתחיל לשקר.
          מספיק שהפיתוי ישנו, אפילו אם אתה ממש מבסוט באופן כללי, זה יקרה לך, קרא שוב את חגית ותבין.

          • מאדאם רישלייה

            נו, באמת. מה זה "תל אביב", שכונת בבלי? שינקין? שכונת שפירא? קרית שלום?
            שכונת התקווה? יד אליהו? מה זה ה"תל אביב" הזה, שאת מגדירה בהכללה כה
            לא מדוייקת
            יש מין מחוץ למערכות נישואים בכל מקום, בכל מדינה, בכל עיר. יש רק חברות שבהן
            יותר מדחיקים ומתכחשים לעובדה שמדובר בחלק טבעי מאוד מהחיים
            כי מונונגמיות אינה דבר טבעי

          • מונוגמיות אינה דבר טבעי?? . רגע, התפרסם איזה מחקר חדש שלא שמעתי עליו?
            זה כבר מוכח מדעית?
            כי מוסרית- חברתית- תרבותית כנראה שרוב האנושות עדיין חושבת אחרת.
            ובקשר לת"א: ההגדרה שלי אכן לא מדוייקת. והודיתי בעצמי שסקס מחוץ למסגרת אפשר למצוא בכל מקום- אלא שההבדל הוא ב כמה, ולמה….
            וזו אכן אותה רוח רעה שיוצאת מת"א , ממקומוני ת"א, מרכילאיה וסלבריטאיה, שלא לשווא כינו אותה עיר החטאים, ופושטת כמו גלים ברחבי ארצנו היפה . ואין מושיע.

          • הנה, גם את הולכת שולל אחר הפיקציה. איזה חטאים יש בתל אביב?!
            כמי שחי שנים ארוכות בתל אביב, צר לי להפריך מכל וכל את מסקנותייך
            לגבי העיר הגדולה. מה חטאים, איזה חטאים. תל אביב שמרנית יותר מכל
            עיר אחרת שאני מכיר, וראיתי קצת עולם בחיי הקצרים.
            אי אפשר לזרוק "תל אביב" ו"חטאים" ולצפות שיתייחסו אליך ברצינות.
            ראשית, נסי להגדיר מהי "תל אביביות" ומהם "חטאים", ואוכל להוכיח לך
            שהוואנה פראית פי 20, ניו יורק מציעה פי 100 וברלין משוחררת פי אלף

            אבל, מצד שני, ייתכן שיחסית לצפת או מאה שערים בירושלים,
            אנשי תל אביב (מהגרים ברובם, אגב…)
            חופשיים יותר ופתוחים יותר. ייתכן. הפתיחות והחופשיות הללו אינן נושאות
            בחובן רק שלילה. להיפך. הומואים ולסביות מרגישים בנוח בתל אביב,
            אבל חוטפים מכות באילת (מקרה שאירע השבוע).

          • דוגמאות ממקומות אחרים בעולם לא אומרות לי כלום. האם שמרנות שלילית תמיד?
            התשובה שלך לא פחות דוגמטית מהטענה שלי (שהיתה, אכן, הכללה)
            דתיים וחרדים למשל, לא תמיד מרגישים נוח בתל אביב. הפתיחות התל אביבית נוטה לסלקטיביות מאד ברורה. לתל אביבי(אב טיפוס תל אביבי, ברור שלא כולם) קל יותר להיות פתוח לכיוונים מסויימים , לפחות חלקם חטאים קשים בעיני(ואני לא מתכוונת להומואים), בשעה שהוא
            אנטיפתי וקצר רוח לאחרים. פתיחות וחופש אמיתיים ניבחנים ביחס למי שבאמת שונה ממך ושם התל אביבי הטיפוסי נכשל כישלון חרוץ.

          • היי בועז,
            נכון שזה סוטה מהדיון, אבל כמהגרת מאזור הדרום לתל אביב (קצת יותר מ-7 שנים) אני לחלוטין מסכימה עם רותם.

            אני רואה את ההבדלים ביני ובין חבריי מהתיכון שנשארו שם.
            הם החברים הכי טובים שלי, ולא הייתי מחליפה אותם תמורת שום הון שבעולם אבל אפשר להצביע על המון ניואנסים שמבדילים אותם ממני ואותי מהם. הבדלים שלא היו שם קודם, אלה התפתחו אחרי התיכון כשכל אחד פרש כנפיים.
            אגב ההבדלים,חלקם חיוביים חלקם פחות.

            מי שדאומר שאי הבדלים בין תל אביב לשאר ערי הארץ כנראה שיצא את גבולות המדינה אבל לא את גבולות תל אביב. לא צריך להרחיק עד צפת או מאה שערים, גם באר שבע, בירת הטראנס בארץ או ירושלים עם האומן שלה או חיפה עם כל הפאבים שונות לחלוטין מחיי הלילה של תל אביב, מתנהלות אחרת לגמרי, נראות אחרת ופלורליסטיות כל אחת בדרך שלה.
            ואכן רותם צודקת, התחושה שסקס מחוץ לנישאין יתקבל בהרבה יותר הבנה בתל אביב מאשר בבאר שבע היא נכונה..

          • היתרון שבמגורים בירושלים הוא
            שבעיר שחוברה לה יחדיו, בירתנו הקדושה, בטוחים כולם
            שבתל אביב מזדיינים כמו משוגעים
            כמו שפנים על אקסטזי
            ולכן, נורא קל לפתות ירושלמיות להזדיין בשירותים של מועדון
            כי היא רוצה להיות "יותר תל אביבית מתל אביבית"…

            אנחנו חיים תמידית עם רגשי נחיתות מול תל אביב
            שולפים תמיד את "האויר הרים צלול כיין שלנו"
            ואת האומן 17 שלנו ואת פסטיבל הסרטים
            ופסטיבל ישראל ונחלת שבעה
            אני בגיל 12 קראתי ראיון עם שולץ ב"מוניטין"
            שסיפר איך הוא מזיין כמו תותח בשירותים של הפינגווין
            והייתי הרוס. הרוס.
            עד שהכרתי את תל אביב, והבנתי איפה האמת.
            לא, מותק. בירושלים לא בוגדים פחות ולא מזדיינים פחות.
            להיפך.
            בתל אביב פשוט מזיינים את המוח יותר. זה הכל

          • ג'ו
            לא לכל הירושלמים/יות דחוף להיות יותר תל אביבים מתל אביבים
            ומחוץ לנישה המסוימת שאתה כנראה מכיר היטב
            יש נישות אחרות.
            שאולי אתה לא מכיר בכלל?
            והן הרבה יותר דומות
            למה שאפשר למצוא בבאר שבע או בחיפה או אפילו בכרמיאל, אפרופו.
            תל אביב חושבת שהיא ישראל
            תל אביב- ואפילו מהגריה, ואולי בעיקר הם, לא מסתכלת יותר מדי לצדדים
            ברור לה שהם לא חשובים
            ואין מה ללמוד מהם
            ואין מה לקנא בהם
            היא כמעט בועה
            והיא כל הזמן רוצה לחקות מקומות אחרים בעולם, להיות כמותם,
            מספרת לעצמה שהיא ממש הם
            וזה הרי המאפיין הכי מובהק של קרתנות
            הניסיון לחקות את מה שיש "שם"
            אבל בלי התרבות והמסורת והסובלנות
            שיש שם
            זה יוצא בסוף די מסריח. ואגרסיבי. ולעיתים קרובות לא תרבותי.
            אבל יש עוד כמה דברים טובים
            ישראליים מאד וניפלאים
            שאפשר למצוא
            בת"א פחות
            ובי-ם, חיפה ואפילו ב"ש
            יותר.

          • אוף…..
            מה יהייה??
            גם איתך אני מסכים היום…
            תל אביב או בשם שאני מכנה אותה תל הביב היא אכן עיר החטאים הרישמית של ישראל (פלסטין החדשה בקרוב) ולא שלא חוטאים גם בבאר שבע אלא ששם בואפן יחסי הכמות נמוכה בהרבה.
            לא צריך להיות להיות חכם גדול בכדיי לראות את הפיתויים הרבים שיש בתל אביב, ואני מתכוון לגברים ולנשים היפים יפות שמסתובבים בעיר ושוב, זה לא שאין כדוגמתם בערים אחרות אבל באופן יחסי בתל אביב זה הרבה יותר קיצוני משום מה.
            בתל אביב הכל יותר מוקצן והחום והלחות שסוררים פה רק מגבירים את הלהט ואת התאווה שנגרמת מחשיפה של כל חלק אפשרי בגופינו לעיניי כל (לא שאני נגד) אבל זהו אחד הסיבות למניה למחשבה הבלתי פוסקת שלנו לסקס, נשואים או לא עם בת בן זוג חבר.
            עוד סיבה לבגידה אפשרית היא התרבות-לס שאופפת את איזור תל אביב, שכן זו אכן עיר ללא מעצורים והפסקה מכל המשתמע מכך.
            אם תשאלו אותי, אני כתל אביבי יכול לומר שהעיר הזאת פשוט מגעילה מכל פרט אפשרי ולא חסר לצערי מה למנות לאותו גועל הולך ומתדרדר.
            אולי זו פשוט בבל השניה??
            לכל החכמים שבטח ישאלו למה אני נשאר בתל אביב התשובה היא שזה פשוט נוח לי מסיבות עבודה ואומנות.

          • לא בבל, סדום… סדום ועמורה…

          • בונד. ג'יימס בונד

            הו-פה, תנ"כיים נהיינו לעת זקנה. תגידי, כשאת אומרת סדום ועמורה, אז
            תל אביב היא סדום במובן של "מעשי סדום"?

          • במובן של "זעקת סדום ועמורה כי רבה וחטאתם כי כבדה מאד"

          • מאז ימי הפליטו'ס הניו-יוק, לא חזינו ב"סדום" כפי שראוי, שלא לדבר על עמורה.

            בנערותי, מין היה זמין, המוני, רב משתתפים ודמיון. בחלקים מסויימים של החברה ה"היפית" של ירושלים.
            תל-אביב סדום? הצחקת את הבורסה.
            עיר קרתנית משהו תל-אביב, מזל שמגיעים אליה מכל הארץ, וכך נפתחים בניה ובנותיה המיובאים של העיר.

            תנו לי קצת סדום, הביאו לי עמורה ראוייה, אום לא אז לפחות את המורה..

            שלו רק הייתי פחות…

          • תגידי את רצינית?
            מה העניין עם תל אביב?
            בתור אחד מהמהגרים הרבים אין לי מושג על מה את מדברת.
            אולי את מדברת על אלימות במשפחה שאין בכלל נגיד בבאר שבע.
            אולי על מקרי אונס? לא נראה לי שהבחורה ההיא מקיבוץ שומרת תסכים איתך.
            אלימות של בני נוער? תשאלי את הבחור מאשדוד שישב על הגדר ליד הבית ובאו כמה חברה ופשוט ככה סתם הורידו לו בקבוק של וודקה בראש.
            סמים?? הצחקת ת'קיבוצניקים.
            אולי כת השטן? תזכרי רגע בבחור שמצאו את הגופה שלו בפרדס(ליד הבית שגדלתי בו) ברחובות.
            המועדונים והפאבים של תל אביב? שמלאים כולם בחברה שהגיעו לתל אביב כדי לבלות.

            אני גר מול שני "מכוני עיסוי" ואני חייב להגיד לך שהאנשים שנכנסים לשם לא ממש נראים כאילו הם נכנסים, משלמים כמה שמשלמים, גומרים וחוזרים לדירת שני החדרים שלהם בשיינקין.
            לי נראה שהם חוזרים לרעננה, חולון וראשל"צ. אז נכון שהמכונים האלו נמצאים בתל אביב, והמועדונים והפאבים המשחיתים את הנוער עד מאוד גם, אבל מי משתמש בשירותים האלו?

            מצד שני בתל אביב את יכולה לשבת במרפסת ולהדליק ג'וינט בלי שכל השכנות מסביב ילכו בעיקבות הריח וישר ירימו טלפון לאמאשלי אבאשלי והכלב של השכנים.
            בתל אביב את יכולה לרדת לרחוב בפסח ולהרביץ שווארמה!!!(85 אחוז חילונים במדינה).
            בתל אביב החנויות פתוחות עד מאוחר. בתל אביב תמיד יש סיגריות באמצע הלילה.
            בתל אביב לא דופקים מכות להומואים בגלל שהם הומואים.
            ובתל אביב ובתל אביב ובתל אביב……

            לי בכלל נראה שהאידיאל שלך הוא בית-אל.
            או שאולי את בכלל מדברת על איזה שהוא קטע אנלי?(סדום וכאלה)
            ואם זה כך אז לא נראה לי שאת צריכה להיות כלכך מפוחדת.
            היום כבר הרבה בחורות לא מתביישות להודות שהן אוהבות סקס אנלי.
            תארגני לך איזה שמן ריחני ומסכך, תגררי את הפרטנרית (בתל אביב זה מותר) למיטה, תנסי ובואי לשבת קצת בבוגרשוב ולשתות איזה קפה, נראה לי שיהיה קשה למחוק את החיוך מפניך.

          • בודאי שתל אביבים אמיתיים לא נזקקים לשירותיהם של מכוני ליווי. כולם יזיזים ויזיזות של כולם,
            מי משוגע לשלם?!

          • שימי ממי, עד כדי כך אני בעיתית שכל הסכמה שלך איתי עולה לך בבריאות? חראם אהובי. לא בריא. :-))
            אבל, ותסכימי איתי רותם (ואויל אפילו אתה שוב, שימי..) שלא מדובר רק בסקס.
            סקס בתל אביב, בסדר, כולם מכירים את הפוזה. כולם מזדיינים כמו שפנים בשירותים של המועדון הנחשב, כולם עושים אורגיות וכולם שרלילים ושרלילות, בסדר. חאליק. ההבדלים בין תל אביב לערים אחרות הם הרבה יותר מאשר סקס. הם יותר מהותיים. למה? לא יודעת, פשוט ככה.

          • אוף, כמה את צודקת…
            עמוס עוז כתב פעם על אשדוד שהיא "עיר כמידת אדם"
            (בספר "פה ושם בארץ ישראל" שלא מונח לפני ולכן אני לא יכולה לצטט במדויק)
            שהיא ים תיכונית, אנושית, אפשרית, בגובה העיניים.
            אשדוד רק כמשל.
            כל מה שתל אביב לא מסוגלת
            עם האגרסיביות, הניכור,ההתבהמות, החומרנות, רדיפת הבצע, הפוזה
            היא בלתי אפשרית, ת"א
            והכי גרוע
            שהיא חושבת שכל המדינה כמוה
            אבל יש כאן עדיין גם מקומות אחרים…

          • ענת…
            בחיית…
            תגידי…
            את מרוקאית??
            אני רוצה מאוד לדעת…
            : )

          • שימי ממי,
            זאת היתה מחמאה? כי מרוקאים הם אחלה אנשים.
            לצערי, אני רק אשכנזיה חנונית, אבל נשבעת שבטעות.
            בגלגול הקודם חייתי כל כולי במרוקו בחיי.

          • גם את מבינה את ש"ס, את המצוקה הנוראה?
            גם את מכה על חטא ומשלמת באייל גולן או במטבע קשה יותר – זוהר ארגוב?
            גם את חושבת שממש הם חמים, נחמדים, רגישים וכאלה לעומת בני עדתך?
            גם את?

            מה, זו לא את ששמת בקלפי קצב כי הגיע הזמן שפרסי מקרית מלאכי יהיה נשיא?

            מה זו לא את?

            ואם כן, תשמרי את זה בסוד.

          • למה סוד?

          • ברור שזה לא פוליטיקלי קורקט להגיד, בייחוד כאן ובעוד בתל אביב אבל אני לחלוטין בעד קצב.

          • השכן מלמעלה

            גם אני, גם אני…. קצב איש מאיר פנים ונעים הליכות, ואני מאמין לו כשהוא מבטיח שיפתיע את כולם (כל אלה שמבואסים) לטובה.
            אז עכשיו יש לנו גם רמטכ"ל, (מופז) וגם נשיא (קצב) וגם רב ראשי (בקשי-דורון) פרסים…
            כן, כן, יוצאי איראן…
            בכל זאת קצת סיבה לדאגה, לא?!…………
            מה את אומרת, ריטה?!……

          • סתם אחד, אם רק היתה לי האפשרות לבחור בנשיא מן הסתם הייתי מצביעה בשביל קצב. ואני לא מצטערת. פרס הוא לוזר.
            הוא השיג כמעט כל מה שאפשר להשיג, יש לו בבית מדליה של נובל, דיי שיבין את עצמו. לפנסיה יוצאים בגיל 65.
            אבל למה אתה כל כך ממורמר? מה עשו לך רע? לא חייבים להפוך לשסניקים כדי להזדהות עם חלק מהנושאים שמניעים אותם ולאייל גולן יש כמה שירים לא רעים, והאוכל המרוקאי? אוף איך בא לי עכשיו איזה חריימה חריף טוב טוב, בקיצור, אם נחזור לפוליטיקה נכון השיטות מלוכלות, ודוחות ובזויות אבל אתה חי בישראל נשמה. עוד לא התרגלת??

            ואין לי בעיה גם עם תוניסאים (חולה על קוסקוס ומפרום).
            נשיקות.

          • אח, מפרום, מפרום…
            אצל האשכנזים
            אלה שבאו ממזרח אירופה-
            רק ההונגרים יודעים לעשות אוכל שווה.
            (בזכות הפפריקה)
            כל השאר
            "יותר עדיף לא תציעו לנו"….

          • פרסי. רק אוכל פרסי.

          • איזה חורוש אתה מעדיף, ג'ו?
            (וזה למרות שאני לא פרסייה)

  13. זו אחת מאותן שאלות שאין עליהן תשובה אחת, שאין סוף להתחבטויות סביבה, שכל אחד מחליט
    איך מתאים לו לענות עליה, והיא כואבת עם כל תשובה שלא תנתן.

    מישהי כתבה למעלה שהיא אוהבת סקס והרבה – גם אני. ואני תמיד שואלת את עצמי למה גבר יחליט "לדפוק ולזרוק" אותי באופן חד פעמי כשהוא יכול לקבל ממני שלוש פעמים ביום כל יום? ולמה מישהו שאיתי ומקבל סקס מפה ועד הודעה חדשה וגם אוהב אותי – יבגוד בי?
    ואין לי תשובה למה, אבל זה קרה ל, וזה כאב. זה כאב ללא סוף – וכמו שכתבת במאמר – אתה
    לא יודע למה דוקא זה כל כך כואב. אז אולי אתה יודע למה זה כל כך מפתה?
    אני בחיים לא בגדתי ולא אבגוד ( אני מקווה ) למרות שנבגדתי, וגם הייתי עם מישהו שבגד
    (איתי) – כשאני עם מישהו שאני אוהבת, שטוב לי איתו, שיש לנו מערכת יחסים טובה ושופעת גם סקס, בנוסף לכל השאר, אני פשוט לא רואה מה יש בצדדים. אני לא מתפתה. מה יכול להיות יותר טוב ממה שיש לי בבית?
    אולי מי שבוגד נמצא באמת במערכת יחסים שצועדת בביטחה לאבדון…אחרת – אם טוב לו/ה – למה לבגוד? למה להרוס את האושר? איך בכלל אפשר להסתכל לצדדים?
    ואם רע, אז יאללה…לפרק את החבילה ואח"כ למצוא מישהי/ו אחר/ת. ולא רגע אחד לפני כן!

    יש לי עוד הרבה מה להגיד בעניין,כי העניין מעניין אותי מאוד ואני מרבה לחשוב עליו…אבל גם ככה מרוב שאני מבולבלת לקיתי בניסוח קלוקל. אם אני אצליח לארגן את המחשבות שלי אני אחזור…
    🙂

    לקח לי המון זמן כדי לחזור ולבטוח בגברים לעוד פגיעות קודמות. ועל הבן זוג הנוכחי
    והנפלא שלי אני סומכת בעינים עצומות…ותאמינו לי שרק הוא מרויח מכך!

    • מסכימה עם שמוליק כהן – לחלוטין

      ולגביך – למה רוצים בחוץ מה שיש בבית? זה האופי של בני האדם

      למה חוה רצתה מהתפוח למרות שהיה לה הכל ? למה ילדים רוצים מהצעצועים של האחרים למרות שיש להם המון? למרות שיש אוכל טוב בבית בא גם לטעום מטבחים אחרים… זה מרגש, מזרים אדרנלין בדם… ואיך אומר ג'ו – זה החיים עצמם…

      והלספר – זה צעד אגואיסטי של נסיון לנקות את המצפון. ויוצר רק הרס וכאב.

      • למה באמת גברים ונשים חורגים מהמסגרת. לא הייתי אשה, כך שאין לי מושג מה נשים חושבות או חשות. נדמה לי שאני יודע מעט לצפות איך הן ינהגו. מצד שני גם לא הייתי מעולם גבר אחר פרט לי עצמי. מעולם. ובכל זאת אנסה מעט להכליל, מבלי לטעון שככה זה.

        פרט לתקופות קצרות ומועטות, שבהן פורצת לה אהבה וממלאת את כל החורים, פרט לאותם חודשים, ואולי בסך כל החיים, מספר מועט מאד של שנים, אני, וכך גם יצורים אנושיים אחרים, נמשכים לבני המין שמושך אותם, ללא שום קשר למסגרת שבה הם נתונים.

        כשאני נמשך, אני נמשך, כשעולה החשק, הוא עולה. זה לא על פי בחירה, זה ככה.
        כאשר עומדת בפניי אשה מושכת, והיא גם מחייכת ובמיוחד כאשר יש בה מן אותו "משהו" שאין לי מושג מהו, אבל כשהוא שם אני מזהה אותו, זה מעורר אותי, זה מרגש אותי, זה מאיץ לי את הדופק ומסובב לי את זויות הראייה.

        גברים וגם נשים, נמשכים מינית על ידי אחרים. אז אם יש בבית סיפוק מיני, החסמים גדולים יותר. אם אין סיפוק מיני, החסמים גבוהים פחות. אם אתה מאושר מחייך, תסתכן פחות ואם יש בך מצוקה ולחץ, תעשה יותר שטויות.

        השאלה אם בסופו לעשות את המעשה היא שונה מהשאלה האם יש לך חשק.

        יש פעמים שהחשק עז אבל המחוייבות, המסגרת, האהבה, הילדים.. לא משנה מה, גורמים לך לומר. או קיי. אז האדרנלין זורם, אבל לא.
        לעתים, האדרנלין אומר לך: שטויות… היא לא תדע.. מה שלא יודעים לא מכאיב.. זה בכלל טוב ליחסים.. וכו'.. כי לאדרנלין אין מצפון בכלל ואין לו מחוייבות ואין לו גם תרבות. הוא סתם אדרנלין. הוא שם וזהו.

        אני נמשך לנשים כל יום, כל היום. לעתים אני בר מזל ויש רק אשה אחת בעולם שמושכת אותי. נדמה לי שקוראים לזה אהבה.

      • אולי שמוליק צודק ובמת לא כדאי לספר אבל בסוף הרי הכל מתגלה ואז יצאת גם שקרן וגם בוגד . יעני בגידה כפולה מכאן כבר כמעט אין דרך חזרה . ואילו אם תספר נכון שיהיה משבר אבל אולי אח"כ זה יהיה פתח לשיקום המערכת ??
        לא יכולה לתרום מנסיוני – אין לי או אולי יש ואני האשה שיודעת האחרונה ?

        • לארה:
          לדעתי שמוליק צודק והמאמר נוגע בעצבים חשופים ורגישים של מרביתנו.
          הכוונה היא שהוידוי לא יכול לשמש כמכבסה למצפון:
          משהו בסגנון בגדתי, התודיתי, נמשיך הלאה.
          העובדה, שלא תהיי האחרונה שיודעת, לא תקל עלייך כהוא זה במקרה של בגידה.

      • במונית שלקחה אותי עכשיו הביתה (אם שותים, לא נוהגים) התפתחה שיחה עם הנהג
        בדיוק על נושא המאמר הזה ממש. אז אולי זה לא הכי מתוחכם בעולם, אבל
        לשאלה למה אנשים רוצים, למרות שיש להם בבית, אפשר לענות גם במלותיו
        של דוד אטיאס, נהג מונית חביב מאוד:
        "אני מת על סטקים, חולה על סטקים, אבל מה? אני לא רוצה לאכול
        סטק כל יום, אפילו אם זה הסטק הכי פצצה"

        • ג'ו, אתה יכול יותר. תתאמץ. ואולי אלה אדי האלכוהול.

          לאמץ ולמחזר בדיחות טפלות וישנות ולשים אותן בפי נהג המונית? ועוד דוד אטיאס?

          לא, זה לא כמו סטייק ואין קשר. סטייק, גם משובח, כל יום כל היום, לא רק שנמאס אלא אף לא בריא. לעומת זאת ג'ו – ואתה בטח תשטען שזה בדיוק עליך – בת זוג מעולה, כל יום כל היום, זה רק הולך ומשתפר מיום ליום זה בריא ומחיקרים קובעים שזה הופך אותך לצעיר (אני הייתי מוכן לוותר על עניין המראה לטובת זה). הבעיה היא, שאיפה תמצא בת זוג כזו, ועוד כזו שתרצה להיות רק בת הזוג לארוחה היומית המרתקת?

          אתה מבין, בנות זוג לא מוצאים אצל קרנצדורף או אצל בראון. גם לא קונים אותן!!!

        • ג'ו המדהים שלי

          אני כשכתבתי… אולי צירפתי סימני שאלה אבל זו לא היתה שאלה זה בדיוק מה שאני יודעת וחושבת…

          זה האופי… של אנשים מסויימים שלא מספיק להם… שצריכים את הריגושים ואת מה שתיארת
          בתגובתך לאסתי ככשאלת אם היא מכירה זוג שלאחר 3 שנים עוד מתרגשים כל כך…

          ואני… זה בדיוק מה שאוהבת… את הריגוש הזה ולכן חוזרת ואומרת שאם אי אפשר בלי זה אז לסבול בשקט מהמצפון ולא להרוס גם את בן הזוג… אין בזה כל טעם רק הרס וסבל…

        • לאשת איש היקרה
          ברחה לי כל ההתכתבות עמך,לא יודעת מה קרה, אחכה לבן שלי לשחזור.
          אכתוב לך יותר מאוחר, כרגע אינני יכולה
          שלך

    • אורני יקירתי:
      מרבית הבגידות (להערכתי, לא ערכתי מחקר מדעי) מתרחשות כאשר יש חסך כלשהו בבית: מיני,רגשי או מה שלא יהיה. כך שהתמונה, שאת מציירת של זיונים מקיר לקיר וכיף אחד גדול, שבצידן בגידה היא נדירה יחסית. בד"כ מערכת היחסים בין בני זוג מורכבת יותר.
      בנוסף , וכבר אמרו את זה קודם, זה לא כל כך פשוט "לפרק חבילה" כשנשואים ויש ילדים ועוד אלף ואחת התחייבויות מסביב. אז הבגידה היא פתח מילוט בחיפוש, סיזיפי אולי וחסר סיכוי במקרים אחרים, אחרי כל מה שחסר….

  14. אני קוראת למרד.
    מרד של כל הנשים הנשואות שמסתובבות פה
    שיודעות שעשר שנות נישואין זה לא רק זוגיות מופלאה פוריה ומפרה א-ל-אסתי אלא גם ובעיקר הרבה הרבה שחיקה
    וחיתולים
    וכביסה
    ולסדר את הבית
    וצעצועים
    ועוד כל הפרטים הקטנים-קטנים האלה שמצטברים ומצטברים ועושים אבקה ממשהו שהתחיל באמת מאהבה גדולה ומ"אני ואתה נשנה את העולם" ומילדים שבאו מאהבה ועוד ועוד ועוד…
    אז אני קוראת לכן אחיותי
    להרים את נס המרד
    נגד ההתחסדות, השמרנות והצביעות
    בעד גיחות סקס לנשימת אויר נקי ממציאות היומיום
    ולתפארת חובבי הנשים הבשלות

  15. הלוווו, אתן לא רואות שעושים עליכן כאן מניפולציות זכריות בגרוש?
    המציאות כל כך מונוגמית (לרב) שהגברים כאן מנסים לשכנע אתכן שהיא לא רק כדי שתשתחררו ותשחררו גם אותם.
    עצוב, עצוב לקרוא דברי הבל כאלה באתר בנות.

    • וואלה, כמה אתה צודק

    • פרנק סינטרה

      מסכנה שלי, אנונימוס מפוחדת ומאויימת, חשדנית וצרת אופקים שכמותך..
      דברי הבל? לא ולא. דברים של טעם נאמרו פה.
      מניפולציות? מי רוצה לעשות עליכן מניפולציות?
      tתן בעצמכן מחפשות תשובות מחוץ למסגרות המשעממות של חייכן,
      בדיוק כמונו. את מי את חושבת שגברים מזיינים, אם לא נשים נשואות?

      • נדמה לי שחרגנו מהנושא המקורי שהעלה הפרחח.
        לא מדובר על מונוגמיות כן או לא, לא על סטקים וכו' אלא על עניין
        השקר, ההסתרה, שהיא – אם הבנתי לאשורם את דברי הכהן שמוליק –
        הסוגיה שעל הפרק.
        כל אחד צריך לחשוב האם הוא יכול לחיות עם סוד
        ואיך זה משפיע על חייו ונפשו

        • נכון ג'ו. אתה כמובן צודק.

          • שימו לב. הערב, יום שישי 28 ביולי, יש בערוץ 1 את "הבוגר" ובערוץ 2 את "כומר".
            שני הסרטים גם יחד עוסקים בשאלות המין והמוסר – ששתיקה עומדת בבסיסן.
            ב"הבוגר" סוד מן העבר הגיבור בנג'מין (דסטין הופמן) מנהל רומן עם אשה מבוגרת
            ואחרי כן מתאהב בבת שלה. המשמעות של האירוע נוצרת רק כשהאם מגלה
            לבתה. וב"כומר" ניצב כהן הדת הקתולי במצב שבו הוא ניצב בין איסורי הדת
            לבין המיניות ההומוסקסואלית שלו, ומה שיותר מזעזע – הוא יודע על אב שאונס
            את בתו, אבל מנוע מלדבר על כך, בשל העובדה שהדבר נודע לה בעת וידוי.
            הסוד שאדם נושא עמו לעולם אינו יכול להיות נטול משמעות, וזו הבעיה.
            סיפרת – פגעת באחר.
            לא סיפרת – פגעת בעצמך. ובנושא הזה, אני חושב שמחוייבותו של האדם
            היא לשלם את המחיר על מעשיו בעצמו.
            ובקיצור: כפי ששמוליק כהן כתב: התפתית? קח את הסוד איתך. או לקבר.
            או איתך, אל מחוץ למערכת היחסים

          • בונד. ג'יימס בונד

            וואללה יופי… עכשיו נהייתה מבקר סרטים שלנו ג'ו

          • שמעון סגל היהודי

            כומר מזדיין בתחת. כומר אגזוזן. על זה אתה ממליץ לאנשים להסתכל בערב שבת??

          • שמעון, יש לי מספר טלפון של פסיכולוג טוב. אתה זקוק לעזרה מקצועית

  16. אז ככה: מסכים, שנקודת המניעה העיקרית היא טרם הבגידה. מסכים גם כי עם גילויה של הבגידה שום דבר, אבל שום דבר, לא יהיה אותו דבר. מסכים גם שהמוטיב העיקרי צריך להיות שמירת בן הזוג מפני פגיעה. אז נכון, סטוץ בפאב בסקנדינביה, יכול להשמר באין יודע. הוא גם בד"כ לא יעיד על כלום, פרט לרוח שובבות. הנכונות להכנע לפיתוי, בשכונה, מעיד לעניות דעתי על בעיה קודמת. ואם תאמרו לי של-90% מאיתנו יש את הבעיה, אין הדבר מפחית מהיותה בעיה. הבעיה: חוסר היכולת להגשים את כוונות, או לפחות הבטחות מערכת הקשר הזוגי. כבני אדם סבים אנו תמיד סביב ההתגברות על הפיתוי, ככל שהעומד מנגד חשוב לנו יותר יקטן כוחו של הפיתוי. אז איפה בכל זאת המסקנה שלי שונה משל שמוליק חביבי?
    בדיוק כמו בתמונות טיול שנתי, כולם יודעים חוץ מאותו אחד שעושים לא קרניים. בדיוק כמו בתמונות טיול שנתי, כמעט תמיד המקורנן יודע בסוף. ואם בהגנה על רגשות החבר עסקינן, הרי פגיעתו תוך גילוי עצמי תהא גרועה ופוגעת עשרות מונים מגילויו על ידינו (כל האמור בלשון זכר, גם בלשון נקבע משמע). צריםך להבין, זו לא גישה רומנטית: 'הו כמה מתוק הוא בעלי, לעולם לא ישקר לי, על כל זיוניו הוא מספר לי בגילוי לב'. לא ולא. האימון נשבר הוא בעצם המעשה, אולם תחושת ההשפלה של המקורנן, גדולה היא לאין ערוך על זאת של הנבגד, ובמיוחד כאשר מצטרפות תחושות אלה יחדיו. 'כולם ידעו חוץץ ממני – איזה אידיוט אני'. לא לחינם נחשבת – בשפת תנועות היד האיטלקית – זקירת האצבע והזרת כחמורה יותר מכל עלבון. יותר מזקירת האמה, יותר מחיכוך האצבעות המזלזל בסנטר, ואף יותר מנענוע האגודל כשהוא צמוד לאצבע (בעברית זה מסמן משום מה : 'רגע, רגע'). אז לפני שאתם שומרים בבטן, תחשבו אולי כדאי לעצור את כדור השלג, ולו במחיר הכאב, ואובדן אשלת הזוגיות, כי מה שמונח על הכף הוא הימור מסוכן הרבה יותר.

    • זאת שעומדים בתור כדי לרדת לה

      לא. לא נעצור. יש עוד כל כך הרבה שווים שעומדים בתור כדי לרדת לי
      שמתי אני אספיק את כולם

      • בונד. ג'יימס בונד

        מצטער. עברתי ולא ראיתי שום תור

      • זאת שעומדים בתור כדי לרדת לה- האמיתית

        היי, גנבת לי את הכינוי!!!
        יקירתי, זה לא נהוג באתר הזה. כל אחד צריך למצוא לעצמו כינוי ולעמוד מאחוריו!
        ראית אותו בתגובה למאמר אחר?
        תשאירי אותו שם!

        • זאת שעומדים בתור כדי לרדת לה השקרנית

          כן. אני מודה. לקחתי בהשאלה את הכינוי שלך, מותק, אחרי שראיתי אותו במאמר אחר
          כינוי מקסים והייתי חייבת להתממש בו. ראי זאת כמחמאה. זה הכינוי הכי הכי, בעיניי.
          אבל אם את מתעקשת, אחזיר לך אותו.
          אקרא לעצמי "זאת שאוהבת שיורדים לה", אם לא איכפת לך

          • זאת שעומדים בתור כדי לרדת לה

            מה שהצעת דומה מידי…. נסי להיות מקורית, כמו כולם כאן, אני בטוחה שתצליחי

    • נוח, קראתי את מה שכתבת ולא מצאתי את המחלוקת. מה שכן מצאתי, זה הבדלי ניואנסים מסויימים ואלה הם:

      אם שבירת האמון היא העשייה – אין הבדל בין נורווגיה לשכונה.

      אני טענתי, שהבעיה החמורה, היא לא העשייה אלא האפשרות לחשוף את בת הזוג לכאב בעוצמה שכזו.

      הפומביות, אותו הרוצח השקט…ובדיוק על עניין האשה המקורננת עמדתי, כאשר אמרתי:
      "מכאן, כמובן נובע, שאם כבר התפתית, חובתך לעשות הכל כדי שאיש לא ידע על המעשה. שכן עצם הידיעה של האחרים – גם אם בן או בת הזוג לא יגלו זאת לעולם – היא פגיעה בכבודם של בני הזוג – לחברים לא עושים את זה"

      וכדי לחדד אוסיף ואומר, אף פעם, גם אם בינתיים נפרדתם…..

      קיום יחסי מין בשכונה, אינו שונה מזה שבנורווגיה ואינו מצביע על בעייתיות אחרת ביחסים. הפיתוי, בשכונה, יש לו יותר סיכויי המצאות ולעתים היכולת להתחמק ממנו, אינה אפשרת כי הפיתוי כבר שם.

      ועכשיו:
      יש מי שכאמור ילכו עם היצר ויש מי שישימו את העצר.

      אבל המאמר הזה הוא על השאלה מה עושים, אם זה כבר קרה.. או עומד על הפרק!

      ותודה על תגובתך המפורטת.

      • זאת שיודעת סוד על החברה שלה

        מה קורה – בנות – אם נודע לכן שהבעל של החברה הכי טובה שלכן,
        מתקתק מהצד? תספרו לה? תדברו איתו? האם תשתקו, כמו שממליץ כותב המאמר
        שתפו אותי. שתפו אותי. אני במצוקה

        • אבל בינתיים – דיר בלאק. תשבי בשקט..

          למשל רק למשל, תארי לך שזה מוסכם ביניהם, מרגע שהוספת את עצמך ל"יודעים" הבאת שיקולים זרם ליחסים.

          בכל מקרה: שניהם לא יסלחו לך לעולם. בצדק!!!

        • אם תקראי מה שכתבתי קודם, לגלות לבד זה הרבה יותר גרוע מאשר לשמוע מבן הזוג. אם את תספרי לה, זה בדיוק מה שנקרא לגלות לבד.

          אם את אשת אמת, את תעדיפי את האמת כואבת ככל שתהיה. אני אגב רוצה לדעת. אם אחליט להדחיק יהא זה תת המודע שלי שיעשה את זה ולא רוצה שאחרים יחשבו בשבילי. לא רק בזה, בכל תחום, גם אם יהיה לי סרטן בבקשה תגלו לי, וגם אם אני כותב כמו אידיוט לצאת ולומר. אוהב להתמודד עם האמת, או לפחות להחליט לבד אם להתמודד או לא. הלאה גני העדן לשוטים.

          • כשמבשר אלוהים לשרה הזקנה שהיא עומדת ללדת, צוחקת היא בקרבה: אחרי בלותי היתה לי עדנה?! ואדוני זקן! או במילותינו, איך בדיוק אלד? בעלי לא ממש בן עשרים. אלוהים יוצא החוצה ופונה לאברהם: "למה זה צחקה שרה לאמור: האף האמנם אלד ואני זקנתי?" מביא אותה האלוהים בשקר קטן. אשתך לא אמרה שאתה זקן, אמרה שהיא זקנה. אורמ שם רש"י: "שינה הכתוב מפני השלום, שהרי היא אמרה ואדוני זקן" או במילותינו, לשם שמירה על שלום בית מותר לשקר. אז לזאת שיודעת סוד על החברה שלה – תדאגי שהוא ישאר סוד.

        • לדעתי, ספרי לה. בעדינות, אבל ספרי לה. היא עומדת לעבור משבר אמון קשה עם בעלה (שמי יודע כמה זמן משקר לה וכמה חשדות היא כבר נושאת בתוכה)
          ויהיה לה מאד חשוב לדעת שלפחות את חברת אמת והדברים שאת אומרת אמת ושהיא יכולה לתת בך אמון.
          מצד שני- אם היא יודעת ומעדיפה להעלים עין- הדברים הכנים שלך, שייאמרו בעדינות ובאופן פרטי ומתוך דאגה כנה, לא באמת יזיקו לה או יביישו אותה. מקסימום היא תסביר גם לך למה היא מעדיפה להעלים עין.
          תהיי איתה. כיוון שאת יודעת, את יודעת, ואם את שותקת, את קצת שותפה למצב שיוביל אותה למשבר. אל תפחדי. תמיד הכי טוב לדעת את האמת, הרי היום מספרים לאנשים גם על מחלות סופניות…

          • זאת שיודעת סוד על החברה שלה

            תודה, יקירתי, על תשובתך. אני מבולבלת ונסערת מאז שגיליתי את זה, לגמרי במקרה
            עכשיו תשמעי: העניין מסובך. הוא בוגד בה עם אחותה הצעירה.!!! אחותה, שהיא רק
            בת עשרים, חיילת, שבטח לא יודעת בדיוק מה שהיא עושה, אבל גם
            אני לא יודעת מה לעשות

            אני נמנעת מלהיפגש עם החברה שלי, כי קשה לי לראות שהיא לא יודעת.
            ואת אשה, ומייצעת לי לספר לה, ואילו הפרחח ועוד מישהו אומרים שדיר באלאק
            והם גברים
            ואני לא יודעת מה לעשות

          • מה למשל אם היא כבר יודעת. היא שואלת את עצמה מה לעשות עם זה. להתגרש?, לסים את הקשר המשפחתי עם אחותה? עם ההורים? לנדות, להיות מנודה?
            ואולי… לא סביר, אבל אולי היא בכלל יודעת ואף שותפה לקשר מיוחד שכזה. תגידי שזה סוטה. אולי. אבל אם כך, הרי ברור לך שהיא לא תשתף אותך בסודות שכאלה. נכון?

            והנה את, בעדינות על פי רותם (כאילו מה, תגידי לה הממ אוחצצ פסס בעלך ככככחחחחח קצת פותתתתצצתחמלל אפעסצתמלמל אחותך… ותברחי) תטיחי בפניה את מה שהיא שומרת מפנייך ותכריחי אותה להתמודד עם מה שהיא אינה רוצה?

            אילו היית מספרת לי שבת זוגי אפ]עס בעדינות משתרללת עם אחי. מיד. אבל מיד הייתי שם לזה קץ. והצעד הראשון אומר לך יא שרמוטה.. עופי לי ממול העיניים!!!

          • וואלה, אתה באמת סתם אחד.

          • למה שלא תתעמתי עם הבעל?
            הוא כבר יודע מה הוא עושה, כך שהוא לא ממש יפגע מהגילוי.
            אם יש בינהם סוג כזה של מערכת יחסים-הוא בודאי יודיע לך, כשדברי איתו.
            אולי הוא יבהל, ויפסיק את הבגידה המכוערת?

            דברי איתו.
            תחליטי הלאה לפי התגובה שלו.

          • או עם האחות עצמה.
            איתה את יכולה לדבר כמו אחות גדולה ולהגיד לה שתתאפס ולהסביר לה שאת עלולה לגלות, וזה גם עלול להתגלות בלעדייך. וגם שתחשוב מה יקרה עם אחותה ועם ההורים שלהן(!) כשהעסק יתפוצץ.היא מחריבה לעצמה גם את היחסים עם אמא ואבא שלה.
            מצד שני, את ודאי תוהה אם את חייבת להכניס את הראש שלך למיטה החולה הזו. אז זה תלוי ביחסים שלך עם החברה, כמה נאמנות או הקרבה יש בהיסטוריה המשותפת שלכן, כמה היית רוצה אותה כמישהי שתמשיך להיות חברה קרובה ונאמנה.
            אכן חתיכת דילמה.
            אולי שווה לערב מישהו אחר, בעל השפעה, שידבר עם האחות הסוררת?
            היא באמת שרמוטה…

          • זאת שיודעת סוד על החברה שלה

            דיברתי עם האחות הקטנה!!!!!! בהתחלה היא הכחישה ואמרה "זאת לא הייתי אני במכונית"
            אחר כך היא בכתה והתחננה שלא אגלה לאחותה,א בל לא הסכימה להבטיח לי שהיא
            מפסיקה להתעסק עם עם הבעל של אחותה.
            ועכשיו אני עוד יותר בבעיה. .. כי עכשיו האחות הקטנה יודעת שאני יודעת, ובטח
            זה יתגלה יום אחד, והחברה שלי תכעס עלי למה לא גיליתי לה משהו שידעתי!!!!!

            איך הסתבכתי. איך.

          • לא הסתבכת, תירגעי, הכל לטובה.
            עכשיו זה יותר פשוט. את יכולה להגיד לאחות עוד פעם אחת שאו שזה ניגמר או שאחותה תדע,
            (ותזכירי לה שגם ההורים ידעו בסופו של דבר- לא ממך, ושהיא הורסת לעצמה את היחסים עם כל המשפחה) ואם השרמוטה הקטנה (עשרים זה לא כל כך קטנה, זו בחורה בוגרת)
            לא מסוגלת להבטיח גם עכשיו שזה ייגמר, היא צריכה לדעת שאחותה תדע.
            ואז ספרי לחברתך מה שאת יודעת. תגידי שאת לא יודעת פרטים אבל את יודעת שיש סיפור.
            החברה שלך לא תכעס עלייך. זה יישאר ביניכן.

          • האיש הרגיש

            היא לא תכעס עלייך, החברה שלך. היא תשמח ותחייך בהקלה.
            היא תיהנה מאוד מזה שאת יודעת את הסוד הגדול של חייה האינטימיים.
            וגם המשפחה שלה תהיה מאוד אסירת תודה לך. החברה שלך תריב עם
            בעלה, יהיו גירושים אולי, הילדים ישמחו על זה שאבא לא גר עם אמא יותר.
            כייף חיים.
            ספרי. ספרי לחברה שלך. למה שלא תעשי מעשה טוב היום?
            פרגני לה. הרי זה יעשה לה את השבוע, אם לא את החודש, אם לא
            את החיים כולם. יצבע לה את השלכת בירוק. שמחה גדולה הלילה.
            ספרי לה: אחותך הקטנה, שתדעי לך, היא שרמוטה רצינית…
            למה? תשאל חברתך בתמיהה, היא מתוקה. חיילת. למה את מדברת
            ככה עליה?
            אה, תגידי לה, ותציעי לה סוכריית מנטה, סתם. לא רציני. פשוט היא
            מוצצת לבעלך. לא הייתי מספרת לך סתם ככה, אבל אני חברה כל כך
            טובה, שלא יכולתי להתאפק מלעשות לך את השבוע.
            תצחקי, למה את לא צוחקת? מה, לא מצחיק? את לא מאושרת?
            מה קרה, מותק? את צריכה להרגיש הקלה! הרי גילית סוד!

          • יש מצבים שאין מהם מפלט.
            האם זה מקרה שכל התגובות הגבריות הציעו לשתוק וכל התגובות הנשיות הציעו לדבר?
            אתם אלופים בלא לקחת אחריות על מעידות של היצר
            ובלא להבין מה המשמעות האמיתית של מעידה כזו
            שהיא הרבה מעבר לאקט הפיזי.
            אני הייתי רוצה לדעת שהאיש שאני חיה איתו מסוגל לזה.
            הוא עשוי להיות מסוגל לעוד דברים
            הבנות שלו, אולי (אם יש לו)

          • האיש הרגיש

            אני מציע: תזמיני את כולם, את חברתך, בעלה המניאק, אחותה המוצצת
            את כולם תזמיני לערב שבת לצ'ולנט, ואז אחרי שכולם יאכלו ויהיו מבסוטים
            תקומי ותגידי: יש לי משהו לספר לכם, שנורא תשמחו.
            מה, ישאלו אותך בהתרגשות, את בהריון?
            לא, תעני בצחוק גדול, אבל אולי אחותך הקטנה, ברכה, בהריון
            והכי צחוקים –
            את לא תאמיני ממי, ממשה בעלך.
            נכון קטעים??

          • מה יש לך, איש רגיש , אתה נראה לי באטרף הערב. תירגע, תירגע
            מי עשתה לך משהו כל כך רע שבאת לכלות בנו את זעמך?…….
            עדיף שתסגור את החשבון איתה…

          • אולי הוא באטרף, אבל לא בטירוף.

            האיש צודק

          • האיש הרגיש צודק, ומצחיק עד דמעות..

          • יש לי הצעה עוד יותר טובה!!

            למה שלא תבקשי מהבעל שישחיל גם לך?
            ככה הוא יהנה להשחיל לאשתו, לגיסתו ולך, את תהני כי תגמרי עם ההתלבטות כי עכשיו ברור שלא תוכלי לגלות שום דבר, החיילת מזדיינת תהנה כי עכשיו ברור וכו'..
            האשה תהייה מאושרת כי היא לא יודעת כלום הפוסטמה.
            ככה כולם יהיו מאושרים, ובא לציון גואל.

      • כתמיד חידוד מחלוקות מצביע על המכנה המשותף הגדל והולך, ואם כך טוב הוא. אכן יפה חידדת את ההבדל בין עצמיות המעשה ובין ייחוד הדיון לגילויו. אך אם כבר סטיתי, ואתה כבר ענית, יהא זה לצנינים בעיני שלא להוסיף מילה – ומי יתן שתהא אחרונה, לא הרי סקנדינביה כהרי השכונה. השינוי אינו בעצם מערכת היחסים המזדמנת. השינוי הוא בעצם הנסיעה. מבחינת מוסריותו של אדם – אכן אלה ואלה חורגים הם מתחייבותו הזוגית, מצד מהלכי נפשו המניעים את גלגלי היצר אין הם אפילו דומים. בעל בית הבוחר לישון במלון, חזקה על ביתו כי פגם נפל בו. התייר הבוחר לישון במלון, עושה זאת כי חפצה נפשו בשינה, יהא ביתו גדול ומרווח נוח ונפלא כאשר יהיה. להגיד שהדוגמא מצוינת וזהה? לא. עדיין על אף קיצוניותה יש בה להצביע על הבדל מסוים, מהותי בעיקרו.

        • PS והעיקר נשמט, דווקא כשאין אנו עוסקים בעצם המעשה אלא בגילויו, הבדל עצום יש בין פינה בנכר ובין מרכז הביצה השכונתית. הסיכוי לגילוי מצטמצם עד כדי זניחות, ועיקר טענתי בדבר קירנון – נמצא חסר אחיזה.

  17. תגידו, אבל מה אם בא לי להזדיין בלהט, והאיש שאני חיה איתו, כבר לא גורם לי להתלהט.
    כאילו- אני אשה צעירה, והחיים עדיין לפני, והוא… הוא כבר לא "מעמיד" לי…..
    אז מה , מעתה ועד הקבר אני אמורה לדעת שזהו?…..
    כבר לא תהיה תשוקה לוהטת בחיי? תאות בשרים פרועה ומרגשת?? ??
    ללללללללללללללאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
    לא מוכנה
    מממממממממהההההההההה פפפפייייייייתתתתתתתתתאאאאאאאאאוווווווווווווםםםםםםםםםם
    וזה לא קשור, כמה זה לא קשור , לכך שאני עדיין אוהבת אותו. והוא יקר לליבי מאד.
    אאאאאאאזזזזזזזזזז מממממממממממההההההההההה ?? ?? ?? ??

    • הוא לא גורם לך להתלהט, כי משהו נדפק במערכת היחסים. השיגרה השתלתה. תתפלאי עד כמה זה קל להעיר אותה. להצית מחדש את האש, אלא שרובנו מעדיפים שלא להתאמץ ולחפור לעומק. הבנין עומד? למה לחפור ליד היסודות. אז צריך קצת אומץ נכון, והבנין אולי קצת יתנודד אבל ככה זה כשמחפשים להשתית סערת רגשות, ואם אין לך אומץ, ולא איכפת להסתכן בפגיעה בבעלך, אז רוצי וחפשי ריגושים זולים.

      • לאט לך. התגובה שלך שיפוטית, מתנשאת, פטרונית.
        מאיפה אתה יודע שזה כל כך "קל" להעיר אותה ?
        והרי אינך מכיר לא אותי ולא אותו. דווקא אהבתי הרבה דברים שכתבת אבל אתה מדבר על סמך הניסיון שלך, אז אל תתיימר להבין חיש קל את כל המורכבויות שקיימות אצל אנשים שאתה לא מכיר. קצת ענווה לא תזיק לך.

        • באמת סליחה. באמת סליחה שלא הזמנתי אתכם ביחד ולחוד לדיאגנוזה מדויקת. סליחה שלא הייתי שם לתמוך ברגעים הקשים ולהנהן באמפטיה חסרת פטרנליזם. סליחה ששחררתי לחלל האויר את הערותי חסרות הבינה, כל זאת מבלי לבדוק, עבר משפחתי, התאבדויות, או גירושים אם היו, רגישות לתרופות, ועוד דברים הראויים לאנאליסט-תרפיסט אחראי.
          הלו?!!! welcome to cyber space, wake up and smell the modem

          • עכשיו, כשהמשכת להיות מתנשא, באמת איבדת את כל הסימפטיה שהיתה לי אליך.

          • ממש מדיר שינה מעיניי

          • סנוב.
            זה לא מקובל כאן, בבננות, ההתנשאות הזאת. אנשים משתדלים לכבד אלה את אלה.
            או שאתה מצליח לכבד רק גברים שמדברים על בגידות ולא נשים שתוהות בקשר לכך.

          • התגובה בענין הדרת השינה לא היתה שלי, אבל ביננו, אני חושב שאת קצת מגזימה. לא היה שום דבר מתנשא לא בתגובתי הראשונה ואף לא בהערותי העוקצניות שבשניה. תזדקפי על הרגליים תישרי מבט, ותפסיקי להסתכל מלמטה ותראי שאנחנו מדברים באותה גובה – גובה העיניים.

          • האיש הרגיש

            שלום נואה (ככה מבטאים את זה?) ושלום לך תותי.
            ובכן, קראתי בעיון רב את ההתכתבות המלבבת שלכם
            ויש לי הערה קטנה
            אני חושב שהיא לא מגזימה
            ואתם לא מדברים בגובה העיניים

            אלא אם כן העיניים שלך נמצאות ליד הביצים שלך

          • איש יקר, יכול להיות שאתה הרבה דברים, רגיש אתה לא, ודאי לא לניואנסים, ולנימתם של דברים.הערתי הראשונה אליה, היתה על דרך ההמלצה הביקורתית. לא כל ביקורת היא מתנשאת, ומי שלא יודע לקבל הערות עניניות בנימה ביקורתית מוטב לו שלא יזמינן. ההערה השניה היתה עוקצנית, ומטרתה היתה להביע מורת רוח מן הביקורת הלא ענינית ולטעמי גם לא נכונה שהובעה כלפי דברי. לגופו של ענין כל הודעתי היתה סמל לדרך בה מביעים ביקורת מבלי להטיח עלבון, אולם אם הגענו עד כאן, מדוע שלא אומר את כל אשר על ליבי, תרצה הגברת תקבל, לא תרצה תדחה זאת בתירוץ הכל כך נוח: זו ביקורת מתנשאת. גישתה של תותי בהודעתה מלבד היותה אגוצנטרית, בלתי מוסרית ושטחית היא חסרת אחריות ובעיקר ילדותית, תותי מן הסתם מודעת לעובדת ילדותיות טיעוניה, כפי שמלמדת הצורה בה בחרה לאיית ולהדגיש אותם. הרבה מאיתנו מוותרים על הנאות לצמיתות או לפסקי זמן ארוכים ובלתי מוגדרים מראש, למען מטרות אחרות. זוהי בסיסה של האחריות האנושית ושל לקיחתה והיכולת להתחייב על פיה. בין אם זה הצמחוני המתנזר מן הסטיק האהוב עליו, בין אם זה חולה הסוכר המוותר על מחית הדומדמניות של דודה רושקה, ובין אם זה עובד מפעל הפיס המוותר על אשליית הריגוש שבמילוי טפסי הטוטו. כולנו לומדים מיומנות זו עוד בילדותנו כשאמא מצווה עלינו: תחליט, או את הדובי או את הטרקטור. עד גיל מסוים, ניתן יהא לקבל בהבנה את העובדה שבעוד אנו מחזיקים אחר כבוד בדובי החדש אנו מיללים אבל אני רוצה את הטרקטור, אחרי גיל 7 זה כבר יהיה מרגיז. כאשר שני אנשים מתחייבים למערכת זוגית אקסקלוסיבית הם מוותרים זה למען זה ושניהם למען זוגיותם על אי אלו ריגושים וסערות. אלו הנובעים מיסים שמחוץ לאותה מערכת, זו התובנה הבסיסית כפי שהיא נתפסת כיום, כמובן שיכולים להיות לה יוצאים מן הכלל אך לא זה המצב בסיפורה של תותי. כאשר מישהו מוכן להכנס למערכת כזו, בה כלולה באופן משתמע ההתחייבות לוותר על ריגושים פרפרים ועוד, ככל שאלו מחוץ למסגרת הזוגית, למען בנית קשר המושתת על רגשות עמוקים יותר או כפי שהתבטאתי קודם להחליף ריגושים ברגשות, יהא זה תינוקי מצידו לרצות לאכול את העוגה ולשומרה. מילא תינוקי בלתי אחראי ובלתי מוסרי, בלתי אחראי כלפי בן זוגו והסתמכותו בלתי מוסרי כלפי הסבל ששעשוי להגרם לו. הברירה היא אחת משתיים לנסות ולעורר את הריגושים בתוך המערכת (לדעתי זה מאד קשה, אבל בעיקר בשלב הצעד הראשון אח"כ זה מתגלגל) יהיו אלה טובים ומסעירים מה טוב יהא טעמם כטעם הטבעול שלועס הצמחוני או כטעם הסכרין של מחית הדיאבטי, ישקלו כולם את העומד מנגד ויחליטו מה בדעתם לעשות. לקרנו את בן הזוג רק בגלל שלא מסוגלים לשלוט בצרכי המין ובשאיפה הזולה לריגושים הוא מעשה שפל

          • אופס המשך…
            מעשה שפל ילדותי ואגואיסטי הראוי לבוז מתנשא, ואל תספרו לי שארבעים אחוז מהאוכלוסיה עושים את זה, חמישים אחוז מהאוכלוסיה הצביעו לביבי ועוד יותר מכך להיטלר – אז מה!

          • תשמע, נוח. ההודעה הראשונה שלי היתה הודעת מצוקה. האם לא זיהית שזו מצוקה? יש תסכולים שאפשר לחיות איתם ויש תסכולים שאי אפשר לחיות איתם.
            רק אדם יכול לקבוע לגבי עצמו האם תסכול מסויים הוא לפי יכולתו או לא.
            מה גורם לך לחשוב שההודעה הזו היתה ילדותית גם בעיני?
            אתה זיהית שהיא רגשית, ולכן שפטת אותה כילדותית. כלומר מה שאמוציונלי מדורג אצלך יותר נמוך ממה שרציונלי. גישה גברית אופיינית שאני שוללת באופן עמוק ביותר.
            היא לא היתה ילדותית בעיני כלל ועיקר. היא היתה אותנטית ולכן ראויה, לו הייתי יועץ חיצוני של עצמי- לקשב זהיר ביותר. אתה יכול לקרא כאן הודעות של שלושה נשים לפחות, אותנטיות באותה מידה, שהבינו מה שתיארתי ועד כמה הוא מהותי.
            הרי לא היית שוקל אפילו להינשא לאשה שאינה מושכת אותך כלל, מלכתחילה. מדוע? ואם היא בעלת מידות תרומיות ונישגבות רבות?
            אז מה, משיכה זה אלמנטרי ביחסי זוגיות, הרי לא מדובר בשותפות עסקית או אידאולוגית. ויש דברים שמשתנים לאורך החיים. משתנים, נוח יקירי, לפעמים באופן בלתי הפיך, וממש לא דחוף לי לשתף אותך בפרטים.
            אנחנו קתולים? השותפות איננה ניתנת לפירוק? והאם פירוק זו באמת האופציה המועדפת? החכמה? לשני הצדדים?
            הצמחוני בוחר האם להיות צמחוני, אף אחד לא יכול להגיד לו שהוא ילדותי אם הוא לא.
            ואם יש מצוקות שאתה לא מספיק מכיר באופן אישי, אל תתיימר לשפוט אותן בידענות. לזה בדיוק קראתי התנשאות. איך אתה יודע מה אלמנטרי בשביל הזולת, שאתה ממהר לקבוע שמדובר בריגוש זול?

          • קראי שוב את הודעתך הראשונה. המילים המודגשות בנימה המושכת אותתן הן מילות הסירוב חוסר הנכונות להשלים. לא המילים המתארות את המצוקה עצמה. בכל הכבוד לך, אנשים לעיתים מתחתנים ובונים מערכות זוגיות גם ללא משיכה מינית, לא אני אקבע להם את סדר עדיפויותיהם.
            אולי בעיניך זה שוביניזם גברי, אבל לדעתי, הריצה (תהא תדירותה אשר תהיה) אחר הריגוש החד פעמי (או רב פעמי – לא קבוע) הכיבוש וסערת החושים שבמין מזדמן, הם ריגוש זול אשר לא משתווה לרגשות עמוקים. והטענה, "אני אוהבת את בעלי אאאאאאאאאאזזזזזזזזזזזזזז
            ממממממממההההההההההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" היא *טענה* ילדותית ונגועה בחוסר רגישות, ואטימות לב כלפי מי שאת אוהבת.
            אכן כפי שהיטבת לבטא יש דברים שמשתנים במשך החיים, יחד איתם משנה נפשנו הבוגרת את סדרי עדיפויותיה. אינה דומה אהבת בן זוג ותיק למעשה אהבהבים קליל באחוריה של מכונית, ואינה דומה אהבת ילדינו ליכולת לקום בכל שעה או רגע ולצאת ללא מגבלה לכל מקום בו תחפוץ נפשינו. חוסר היכולת להשלים עם השינוי שאירע לנו, והנסיון לאחוז במוט בשי קצותיו: אהנה לי מהביטחון הרגשי שבחיי הזוגיות ואמשיך להתפרפר כאוות נפשי, ולו יהיה זה במחיר הפגיעה ביקירי, הוא ילדותי וראוי לבוז.

            "אמא אני רוצה לים"

            אבל אמרת שאתה רוצה ללונה פארק שאלתי אותך אלף פעמים, אין לנו בגדי ים כאן ולא נספיק להגיע לים.
            מה אתה לא אוהב את הלונה פרק?

            אי אוהב את הלונה פרק מאד, אאאאאאאאאאאאאזזזזזזזזזזזזזזזזזז ממממממממממההההההההה אנייייייייייייייייי לללללללללאאאאאאאא מממממממווווווווככככככןןןןןןןןןןן לווווווווותתתתתר[
            מממממממממההההההההההההההה פתתתתתתתתאאוווווםםםםםם!!

          • ועוד דבר: על אף הנימה הבלתי מתפשרת, אני סובלן, ומוכן לקבל התנהגות אנושית גם אם אינה לרוחי. ואעיד על עצמי כי סף קבלת החריג שלי הוא גבוה עד מאד. אבל יש דבר אחד עליו לא אסלח ואותו לא אשכח: שמישהו, עוד מישהו אחד פה ינסה להעז ולכתוב נח עם וו.

          • אני מנחשת כמה דברים
            הראשון, שאתה מרקע דתי. (דתל"ש?)
            אשת איש זה קדוש, מה?…….. ונישואים ללא משיכה מינית…. זה גם קורה יותר אצל אנשים מאמינים מאשר לא מאמינים. וכיבוש היצר… הכל נעלה, כמובן. אבל יש אנשים שחיים לפי פילוסופיות קיומיות אחרות. מבחירה. קבל את זה. האמת המוחלטת לא בכיס שלך.
            והערה גרפית: צורת הכתב הזזזזזזזזזזזזזזזזוווווווווווווווווווווווו – מבטאת צעקה,ככה "כותבים" צעקה. ולצעקה זו, כשהיא יוצאת מליבו של אדם כדאי מאד להקשיב.

          • כנראה צדק האיש הרגיש, אנחנו ממש לא מדברים באותה שפה, ודאי שלא באותו הגובה, חבל על הויכוח. איחולי שיהיו לך חיים הכי מאושרים שאפשר. היי שלום.

          • למה נדמה לי שאם רק תיפגשו תעשו טוב אחד לשני. המריבות שלכם כמעט מגרות.
            🙂

          • בחייך, ליאי, נח נראה לי אחד שיגיד לך שאת צריכה להנות בדרך שהוא "יודע" שגורמת הנאה ושאת פשוט צריכה קצת יותר משמעת עצמית, ריכוז ובגרות. הוא לא אחד שיבזבז את הזמן בלהקשיב לך או ללמוד בעצמו משהו חדש.

          • מהיכן ההנחה האופטימית שנח יסכים ללמד אתכן משהו, או אפילו סתם לתת למי מכן?!

          • מה פתאום, נח,זה היה רק לצורך החידוד… שמתי לב שהסגנון המתנשא הוא חלק בלתי נפרד ממך… אבל אף אחת לא באמת התכוונה להסכים להיות אתך…

          • בנות, תרגעו. לנח פשוט יש מזל רב להיות עם אישה שהוא מאוד אוהב, לא הבנתן את זה מהדברים שאמר ?
            אותי יותר מעניין רוטב הדומדמניות של סבתא רושקה. יש מתכון ?

          • תותי, דווקא אני זיהיתי את המצוקה מיד. אני חושב שאני מבין אותך היטב. אין לך צורך להרגיש שום רגשי נחיתות, כי אלה הרגשות והתשוקות שלך – ולהתווכח איתם יהיה מעשה לא נבון וחסר תועלת.
            בלי שום קשר להתגוששות שלך עם נח (דבריו אינם חסרי-טעם) אני מבין אותך היטב, ובטח יש עוד כמה אלפים כמוני, שקראו והנהנו בראשם אל מול המסך שעליו ריצדה קריאתך הנואשת

          • האם למי מכם יש ספק שאני מזהה את המצוקה ואת הרגשות והתשוקות? הלא כל דברי הם מענה להתמודדות הראויה אם תשוקות אלה. בלא תשוקות ורגשות אין הדילמה מתחילה כלל.
            תשובתי כוונה מראש אל הפתרון המוצע לדילמה, ולא להכחשת קיומה.

      • בונד. ג'יימס בונד

        ספר לנו, נואה, מה שאתה יודע וכולנו לא יודעים. ספר איך מעוררים תשוקה שכבתה
        תוכל לרשום על זה פטנט. לעשות מיליונים

    • אני מבינה אותך. אני בדיוק במצב שלך. כשהתחתנתי, בגיל 19, אמרתי לבעלי שזה לא הגיוני שבמשך 50 השנים הקרובות, בהנחה שנחיה עד גיל 70, אני אשכב רק איתו.
      אני אלד רק לו. אני אחיה רק איתו. אשן רק לצדו בלילות.
      אבל סקס? לא. זה נראה לי בלתי הגיוני לחלוטין. בלתי אפשרי.
      התחתנו. יש לנו חיי נישואים יפים ושתי בנות. אנחנו נשואים 18 שנה, ויצא לי חמש פעמים במהלך השנים הללו, לשכב עם גברים אחרים. זה היה מרגש. זה היה נפלא. שמרתי את הדברים ביני לביני, כפי שממליץ הפרחח.
      לא פירקתי את הקשר. יש לי בנישואיי הרבה דברים נפלאים. בעלי הוא לא רק זין ואשכים, סליחה. הוא חבר, הוא אהוב.
      רק ש, מה לעשות, הריגוש כבר לא קיים, כי בלתי אפשרי שהוא יהיה קיים אחרי כל כך הרבה שנים. אני רגילה אליו, והוא אלי.
      כייף לנו לקיים יחסי מין, וזה קורה פעם בשבוע, בדרך כלל בסופשבוע יש הנאה, כי אנחנו יודעים מה טוב אחד לשני, אבל ריגוש? ריגוש אין.
      ופעם בכמה זמן, כשאני מרגישה שאני זקוקה לזה כל כך, שהדם בוער לי אני מחפשת את הריגוש הזה
      ונרגעת
      עד לפעם הבאה

      חשוב לי שכל מי שקורא את הדברים יידע שאני לא אומרת שאצלי האמת
      ושאני יודעת מה טוב בשבילכם. אני לא יודעת כלום. אני רק יודעת
      מה טוב בשבילי
      וזהו

    • אם את אוהבת אותו או אפילו אוהבת את המסגרת מכל טעם שהוא. מצאי לך את הדרך הטובה ביותר:

      מצד אחד לא לוותר על זכותך למין מרגש, מעורר ומספק – זה לא שום סיפוק זול. זה אחד הבסיסים החשובים ביותר בחיים.
      מצד שני לשמור על דיסקרטיות מלאה.

      אם את לא מסוגלת לדיסקרטיות, אין לך ברירה או להתאפק או להיות מנוולת {שזו גם אופציה:-)}

      • אך חשובה מעבר לסמנטיות גרידא בדבר מינוח:
        לאף אחד אין זכות קנויה למין מרגש ומסעיר. קיים לכולנו חופש למין מסוג זה.
        זכות מטבעה מתארת מצב בו קיימת חובה שכנגד. חופש מתקיים ללא חובה שכזו.
        בהתנגשות בין השניים הזכות גוברת. לאדם יש זכות לשם טוב. זכות זו מכילה בחובה את החובה המוטלת על כל שאר בני האדם שלא לפגוע בשמו הטוב. לעומתו קיים חופש הביטוי בהתנגשות בין השניים,, הזכות תגבר (בתנאים סטריליים ובהעדר פרמטרים נוספים במשוואה). לאדם יש זכות על גופו ולכבודו – זכות זו מטילה על אחרים את החובה שלא לפגוע בו או בגופו, זכות זו גוברת על החופש לחיי מין סוערים.

  18. אין כמוך, פרחח.
    ברכותיי, והמשך כך.

  19. אין הצדקה מוסרית לגישה הדיסקרטית אבל זו כבר בעיה מוכרת: המוסר לא ממש מתיישב עם הטבע האנושי. קנאה, פגיעה באמון וסתם עלבון ("איך הכנסת את הפיפי שלך לתוך הדבר הזה?") הם תחושות שנו פשוט לא יודעים איך לבלוע.
    בלב כואב ועם קצת מועקה, אני מודה :
    כנראה שעדיף לסתום את הפה!!!

    • בימים אפלים

      איך הכנסת את ה-"פיפי" שלך? פיפי? פיפי במובן של "בולבול"?
      (אף פעם לא הבנתי את הצורך הנשי ב"חיבה והקטנה")
      גברת, קוראים לזה:
      זין!

      זין .

      פשוט
      זין

    • ze shenoten limtsots

      1. זין ולא פיפי
      2. הדבר הזה הוא "אותו מקום", כדברי ההלכה,
      ובשפתנו שלנו – כוס
      3. בתור מי שנותן למצוץ אני בהחלט לא חושב
      שעדיף "לסתום את הפה"

      זה שנותן למצוץ (ואתם לא מאמינים איזה חום בבאר שבע
      אפילו לא בא לתת למצוץ)

  20. אני גם מבינה על מה אתה מדבר ומסכימה עם חלק ממה שאתה אומר
    ואני גם לא מבינה בכלל
    עזוב אותך לרגע מבן הזוג או בת הזוג
    בינך לבין עצמך
    הידיעה שישנו משהו גדול שאתה מסתיר ממי שאתה אוהב
    היא קצת כמו עצם בגרון
    ואם אני צריכה לבחור בין האפשרות להחנק מהעצם הזאת
    או להקיא אותה החוצה
    אני בוחרת להוציא החוצה

    • ראשית שמח שחזרת.
      הנקודה נעמי, שאני מאמין שאין לך זכות לטפל בכאב שלך על ידי שתגרום כאב גדול יותר לבת הזוג שלך.

      כשתפסו את הסאטיר והכריחו אותו לומר את האמת כולה, הוא אמר: " מוטב שלא באת לעולם ומשבאת מוטב שתיעלם"
      אז בפאראפרזה:
      מוטב לך שלא תתפתה, משהתפתית שלם את המחיר בעצמך.

      לא. אני חושב שהעצם היא שלך. תיחנק איתה, תקיא אותה, תבלוס אותה. זו בדיוק הבעייה שלך. רק אל תשליך אותה כקליפת התפוז אל חיק בת זוגך כדי לקבל אח"כ ריבה מתוקה שזכרון מר הולך איתה.

      והמציאותי…שאחרייך, פחות או יותר מסכם את המאמר: רק אני מבקש נבין את זה ונפנים את זה.

      • אז ככה
        לא מאמינה בשכר ועונש
        לא לעצמך ולא לאחרים
        ברור שישנם תוצאות למעשים
        אתה מגדיר כאב כזכות??
        והמישפט הזה של סטיר… לא מיסתדר לי
        מה זה מוטב לך שלא באת לעולם…מוטב לך שלא תתפתה
        איך אנחנו יכולים לדעת מי אנחנו רוצים להיות
        אם לא נהיה קודם מי שאנחנו לא ממש רוצים להיות?
        ישנם אנשים שמוטיב הנאמנות והבגידה חוזר אצלהם
        והם יוצרים איתו חיכוך בחיים על מנת למצוא לזה פיתרון
        איך תלמד אם לא תנסה?
        איך תבין מה אתה בוחר להיות אם לא תבין מי אתה לא רוצה להיות
        אין דרך נכונה אחת להתמודד עם העיניין מה שנכון מאוד בשבילך מסוכן ביותר למישהו אחר
        מי שנכון לו לבלוע ולשתוק יעשה כך
        מי שמוכרח להוציא החוצה יעשה כך
        לפעמים אפשר אפילו שפעם אחת זה יהיה נכון ופעם אחרת כבר לא
        אין שטאנץ
        אין אפשרות אחת ויחידה
        שאלה גדולה גם כן היא
        עם מי בתוך עצמך אתה מיתייעץ לפניי שאתה עושה משהו
        והאם זה מישהו שאתה סומך עליו
        טוב
        בטח אני לא ברורה כי זה נורא ארוך מה שכתבתי
        חיוך נבוך

  21. חברות וחברים,
    לגרום סבל לאחרים, במיוחד לאלו שאוהבים, זה לא יפה ולא רצוי. לסתום את הפה, זה לבנות מחיצה של שקר עם בן/בת הזוג. זה לא כדאי, זה מוציא את הכיף וזה ממש לא רצוי. השעמום שבמין עם בן/בת זוג אחת הוא לא מחוייב המציאות, אבל הרבה פעמים, ולפעמים רק לתקופות, הוא הוא המציאות. המין הכי נהדר (והוא קיים) עם בן/בת הזוג לא נותן חיסון נגד הפיתוי.
    אין תשובות נכונות. כל אחד עושה מה שהוא עושה, לכל מעשה יש תוית מחיר, וכל אחד משלם לפי התוית. אין סיבה לגנות, אין סיבה להעריץ ואין סיבה לכעוס.
    זה מה שיש.

  22. אחמד הערבי האמיתי

    אני מכיר קבוצה ענקית של אנשים
    שמוכנים לספר על הזיונים שלהם
    אפילו לפני שהם ביצעו משהו
    זה הולך ככה
    "לא לא לא ניתן את מכבי נזיין"
    והשנה באמת נזיין, ומי יזיין, טועמה

    • אצלכם במיעוט בעיקר שרים:

      קולה פועל על הזין, לא?

      אבל באמת, תסביר לי איך זה הולך, לא ניתן וגם נזיין. תמיד ניסיתי להבין את העומק המדהים שבמשפט הזה, שלא זו בלבד שניתן לשיר אותו ברוב עם ובפאתוס, אלא שהוא אף מחבר את דלת העם ושמנתו לחיבוק המערבב או סובאז' עם צ'ארלי וזיעה דביקה. והכל הכפולות של אלפים.

      אבל חשבתי לי בעצם, מה. גם אני לא מבין איך קוואנטים עובדים (יודע לא רע לדבר על זה..) אז אם אני לא מבן גדול בקוואנטים, אז זה בטח מעל לכוחותי הדלים.

      לא לא לא ניתן, את אחמד לזיין.

  23. פרחח הייתי רוצה לדעת על מה שמך שכן פרחחים הם הטובים ביותר…חחח
    עכשיו לעניין אני מאמינה כמעט בכל מילה שאמרת בלב שלם
    זה נחמד ורומנטי ואולי קצת נאיבי אבל המוניי אנשים מסתובבים באמונה זו שטוענת כי בגידה היא דבר שלא עושים ולא מזכירים ובכלל הוא לא קיים בעצם.
    לי זה לא יקרה " משה בעלי לא רואה אחרת ממטר" האם באמת?
    אני חושבת שזהו העינוי הגדול בחיים כי חוץ מיקירי שהוא חבר נהדר מאהב מקסים ומטרף ישנם עוד אנשים שכבודם במקומם מונח וגם הם יודעים אישה מהי ומה עושים איתה הן במישור המנטלי והן הפיזי.
    בתור אישה שלעיתים אף מחוזרת אני דוחה מעליי ללא טיפת רגש החמצה כל מי שינסה
    "להסיט" אותי מיקירי אך ישנה נשמה נוספת בעולמנו שהצליחה לכבוש מקום קטן בליבי ובמחשבתי מבלי להתכוון. האם אני בוגדת? לא נראה לי. כי לא בגדתי,עדיין, אבל גם בלי מגע ידיים אני יודעת שיש עוד אדם בעולם שחושב שאני נהדרת ואני שמחה שלא בגדתי אבל מי קובע מה זו בגידה?

  24. הו! סוף סוף מישהוא שנגע בנקודה המדויקת.
    עצם הכניסה למערכת יחסים "רצינית " מבטאת רצון ליציבות והבגידה פוגעת מטבעה ביציבות.הדיווח על הבגידה מהווה חטא על פשע כי הוא לדעתי מבטא זלזול בבן/בת הזוג בבחינת
    "אתה גם ככה בכיס שלי. אפילו זה ששכבתי עם כל השכונה לא יגרום לך לזרוק אותי"

  25. בעצם הבגידה, הפגיעה כבר נעשתה. להסתיר פירושו להתיימר לדעת מה בן הזוג יכול, רוצה או מסוגל לשאת – וזאת כבר פגיעה כפולה.
    אז יכאב. לפעמים הכאב הוא תנאי הכרחי להחלמה. לפעמים רק כאב יכול לשמש זרז לשינוי.
    אז יכול להיות שהנבגד יחליט להתמודד עם הכאב איתך או יחליט בלעדייך אבל זו לפחות תהיה ההחלטה שלו.
    אז אם כבר החלטת לבגוד (כן וזאת ה ח ל ט ה ולא משהו שלא ניתן להתנגד לו) לפחות כבד את בן הוג שלך מספיק ותן לו להחליט מה הוא רוצה לעשות עם הכאב.

    • מסכימה איתך. בגידה זו החלטה.

      • חייבת לספר את האמת…
        מי שאומרת שבגידה זו החלטה[Ora] ומי שמסכימה איתה[Estee] לא חוותה תשוקה ולא ידעה פיתוי אמיתי מהו.
        כשהרגש מרגיש והשכל ממאן להקשיב לכן ולתובנות הפנימיות שלכן, אז פתאום אתן מגיעות למסקנה שבגידה היא לא החלטה אלא משהו בלבב פנימה…

        • יפה ניסחת, נטלי. דברים של טעם. אנו בונים מגדלים של תאוריות
          נאחזים בכל הכוח במסגרות ומשגרים לחלל הקיברנטי דעות רוויות בטחון
          עצמי..
          ואז, בעולם האמיתי, יש מקרים שבהם כל זה מתמוסס מול ה"קונטקט".
          ה"קונטקט" שמבעיר את הנשמה, ואז רוצים שגם הגוף…

          יש המעדיפים לכבוש את היצר. לאחוז בכל העוצמה בתאוריות בגידה ומוסר.
          ויש כמוני, שמצאה את שביל הזהב שלה.
          אני לא יכולה להמליץ עליו ולא ללמד אף אחת..
          אני לא עד כדי כך חכמה שאדע מה טוב לכולן.
          לי זה טוב. ועם מחבר המאמר אני מסכימה מאוד.
          לעשות כן. לספר לא.

          • כן גילי, אם את מאמינה שלעשות כן. לספר לא. את הכפפה של הפרחח. רק צריך להיות לך בשביל להתאים לו: תחת חטוב ומוצק, רגליים ארוכות, חזה יציב – גודל פחות משנה לו – צבע שיער לא משנה אבל יעזור לך אם חוץ מלדעת להקשיב ולדבר יהיה בעברך תואר של סגנית מיס עולם. הוא אוהב לגנוב אותן מהחבר שלהן.

          • גילי, (והייתי עונה גם לנטלי אם היא לא הייתה עסוקה בלהיות היחידה שידעה תשוקה ופיתוי מה הם).
            …"להחזיק בתאורית בגידה ומוסר"? "להפריח לחלל הקיברנטי דעות רוויות בטחון עצמי"? מעולם לא דגלתי ב"תאוריות" – לדידי איש הישר בעיניו וכו', ובאשר לבטחון עצמי, הרי שהדברים נכתבים מתהומות הדיכאון הבילבול והביטול העצמי בהם אני נמצאת כרגע ..
            ובכל זאת, אני מאמינה שהאהבה היא לא הפטיש של ת'ור שנופל עלייך מהשמיים. שבריר שניה לפני "הקונטקט שמבעיר את הנשמה" מתקיימת החלטה של 'אני פנויה להתאהב' 'אני מוכנה לבעור'
            זה לוקח רק שבריר שניה, אבל בכל זאת – ה ח ל ט ה.

        • ממממ….. מעניין. למדי, למדי אותי על תשוקות ופיתויים…

          • גם אותי…
            ואח"כ גם אשמח ללמוד איך מכבים את השד הקטן שמתחבא בפינה השמאלית התחתונה של המוח, ושגם כשהזין צורח מלמטה הוא לוחש לי… תן עוד מחשבה, אתה בטוח שזה שווה את המחיר? ואם תרגיע את ההורמונים ברגע זה, כמה זמן נראה לך שהם ישארו רגועים? אז מה, זורקים הכל ומתחילים להשתולל?

          • זהו, בדיוק גברים כאלה אני אוהבת. שבתחרות בין השד הלוחש לזין הצורח, השד מנצח.

          • לא . לא זורקים הכל. כן צריך לשמור על בלמים. לא להאמין עד רמת המנטרה במשפט "כשעומד למטה – עומד למעלה"

          • אסתי נשמה,
            אם את רוצה לדעת משהו על פיתויים ותשוקות, את לא צריכה ללכת רחוק. עלי למעלה, אל הפרחח. הפרחח, שכתב אצלו בכתבה, ואף אחת אפילו שמה לב לזה, שום דבר לא מפתה אותו חוץ מפיתוי.

            פרחח, אני אחשוף אותך ואת הפרצוף האמיתי שלך פה. לאט לאט ובשלבים. יש לי סבלנות.

            אז אלייך שוב נשמה: הפרחח כשאומר פיתוי, לא מתכוון למשהו שמוצא חן, (נכון פרחח?) הפרחח מאמין שאם יש כבר פיתוי, כמעט בטוח שאבוד עלייך, י אם לא, הפרחח הלוגי ישר יגיד, טוב, חכמה, זה לא היה פיתוי. אם זה היה פיתוי, בוודאי היית מתפתה. נכון שמוליק?

            הפרחח אהב להיות עקרב, ולספר את סיפור העקרב והצפרדע ואז לשאול: עכשיו כשאת יודעת, שזה האופי של העקרב, עכשיו אני מבקש שתעלי אותי על הגב ונצא למסע בנהר.

            אני מצטטת נכון פרחח?

            מה היית אוהב לומר? "את מבינה, שם על הנהר, כשהזרם סוחף אתכם וקשה לשחות, במיוחד עם עקרב על הגב, האדרנלין בדם שלך וההתרגשות. יעקוץ או לא? והעקר4ב הוא מר לך כבר קודם. זה העוקץ שלו לעקוץ. פרחח ככה היית אומר?
            אסתי, המבתק שלכן, היה תלמיד כיתה א' כשהפרחח פיתה בית ספר שלם לאחיות עם שתי רגליים בגבס ויד אחת כמעט קטועה. לכן, אם את רוצה לשמוע על פיתויים ותשוקות, תשאלי את שמוליק. הוא לא יאהב את זה. הוא מאד דיסקרטי. אלק.

            בקרוב – חשיפת הניק הנוסף של הפרחח (חוץ מעקרב): מולטי_סם

          • סליחה, גברת חושפת, אבל מה זה חשוב הניק-ניים הנוסף של הפרחח?
            ולמה אנחנו צריכים לקבל את הביוגרפיה שלו? כאילו מה, זה שהוא פיתה
            בית ספר שלם לאחיות (!!! פשששש…פרחח, לא ידעתי שאתה כזה!) אומר
            משהו על המאמר שלו? מערער את התזה המרכזית שבו?
            מה שאת עושה זה ללכלך, ואני לא אוהב לכלוכים.
            אני גם לא אוהב
            שזורקים לחלל (הקיברנטי) האשמות והשערות והשמצות על מישהו
            במסווה של עובדות
            ועוד בעילום שם.
            רק מפני שאתרי אינטרנט סופגים הכל

          • מצטרף ביתר עוז לגינוי ההתלכלכות השפנית הזאת.

          • חושפת יקרה, הפיתויים והתשוקות מבית מדרשו של הפרחח מעניינים את הסבתא שלי, ומה שאמרתי למעלה, אמרתי באירוניה גמורה…

          • חושפת! אני דורשת פרטים נוספים!!!
            מה מסתתר מתחת לג'ינס (פרטים מדוייקים בבקשה)? מה קרה שם בבית הספר של האחיות?
            מי הייתה סגנית מיס עולם ומי החבר שלה? ובעיקר פרטים עסיסיים נוספים. אל תשימי לב לגברים הם מקנאים.

            אבל יש דבר שמטריד אותי. ראיתי אותו יושב עם הנהלת בננות בהבימה. (לא ידתי שזה הוא, חשבתי שזה אולי ג'ו) הוא נראה לי אתלטי וללא יד קטועה, אז מאיפה לקחת את "שתי רגליים בגבס ויד אחת קטועה"? ממקום מושבי ליד השירותים לא ראיתי יד קטועה

          • זאת שהיתה בהופעה של החשמליות

            אין לו שום יד קטועה. אולי אצבע. לא יד. והוא נראה מצויין, עם הגופיה ההיא…
            והאמת, אני בכלל חושבת שהוא, הפרחח, וג'ו המבתק, הם אותו אדם

          • בחיים לא. את משווה את הסגנון? את החוכמה, את האינטלקט? הם לא עומדים אחד ליד השני.
            את יודעת מה? הסכם. את קחי את ג'ו, ואני אשאר לי עם הפרחח. עם אצבע, בלי אצבע לא אכפת לי. רק שמישהי תגיד לי לכל הרוחות, מה מסתתר מתחת לג'ינס שלו?

          • אז ככה את פרטי הסיפור אינני זוכר במדיוק המפשט הוא אשר נחקק בליבי. מדובר במכתב אשר שלח ש"י עגנון לרעייתו בה סיפר לה על רוכל כלשהו אותו פגש (כך חושבני), המשפט הכל כך יפהפה אשר כתב הוא לה: "הוא פיתני – ואפת". הו פיתויים יכולים להיות כל כך יפים, כל כך תמימים.

          • נח, זה אכן ניסוח יפהפה , אבל זה לא לגמרי המצאה של עגנון, הוא נסמך על מקור תנ"כי:
            "פתיתני ה' ואפת…" ירמיה כ' , ז'.

    • יפה ניסחת. איפה היית כל הזמן הזה..?
      משהיתה הבגידה (בין אם "החלטה" או "מעשה שבלב") ההסתרה היא בעייתית גם בעיני. בסופו של דבר, כך אני מאמינה, הדברים יתגלו (אולי אחרי שנים, אפילו). אין בכלל מילים לתאר את גודל הפגיעה כשבן הזוג לא רק בגד בך עם מישהי אחרת, אלא גם בגד כל הזמן שאחר כך באינטיליגנציה שלך, בכושר השיפוט שלך. ביכולת שלך להפגע, להתמוטט ולקום (איתו או בלעדיו)

      לעשות מעשה ולהתחמק מהתשלום זה גם להיות בוגד, וגם להיות גנב.

  26. משה מהכורסאות תנסה לשמור על רמת דיון תרבותית מינימלית. בדרך כלל כשהכותב מתבטא במילים בוטות ומנסה להעליב אנשים אנו מוחקים את דבריו. תודה.

  27. רציתי רק לומר שגם מי שסקס לא בראש מעייניו – בוגד.
    לפעמים בגידה היא רצון לחיזוקים, רצון להוכיח לעצמך ולסביבתך
    שאתה עדיין מושך ורצוי.
    ככה זה אצלי בכל אופן…

    דרך אגב אני מאוהבת בג'ו.

    • תצטרפי למועדון.
      נראה לי שכל מה שג'ו צריך לעשות הוא לעבור בינכן ולקטוף אחת אחת, לו הוא יחליט איי פעם לוותר על האנונימיות לטובת המציאות, שיש לי הרגשה שתהיה מאכזבת פלאים.

      אולי עדיף שהוא ישאר אנונימי בכל זאת, ככה כולן ימשיכו לאהוב אותו כל כך.

      • שירלי היקרה,
        מה את אומרת? מה דעתך? מעריצותיי תתאכזבנה, או אולי להיפך?
        אולי יגלו שהאמת קטנה על המציאות? שהמיתוס אינו מדגדג את
        קרסולי ג'ו האמיתי, הגבר, בשר ודם ?

        ג'ו המבתק

        • שירלי, לטפי לו את הבלורית, תאמרי לו בובל'ה, אתה הכי חום, אתה הכי בשר, אתה הכי דם, יש לך גדול. אתה האמת שיותר גדולה מהמציאות. אתה הפחדן של שירלי.

          ג'ו, לך אל שירלי, אל מילי אל צ'ילי, רק לך לך כבר טרחן.

          ואל תיקח איתך את הפרחח, אני ראיתי אותו ראשונה. כן ג'ו, כשחיפשתי אותך. מילאת את תפקידך כושי, עכשיו אתה יכול ללכת. עם המגפיים.

          • רבותי!
            שירלי היקרה לא מחפשת. גם לא אצל ג'ו.
            לא להתעסק איתי, אני עצבני.
            🙂

        • אנחנו לא רוצות שהבנות כאן תתחלנה להיאבק, בינן לבין עצמן, על ליבו של ג'ו. לא ככה?

  28. קודם כל אני בספק כי (מלבד במדיום הוירטואלי) יש ביכולתו של ג'ו
    לקטוף אותנו אחת אחת…

    ושנית, אני מאוהבת בו בציניות פרופר…ובטח גם הייתי בוגדת בו…

    וזהו.

  29. חוזים – לקיום נועדו.
    חמוד, לא מתאים – אל תחתום. חתמת – תקיים.
    זה לא קשור לאהבה ולסיפורים שמתים תוך 15 שנה (במקרה הטוב).
    זה הטוב וזה הרע – אבל זה ככה.
    אבל אם אתה ממש פתוח ומקבל את הרב-גוניות כמובנת מאליה, למה לא להכריז על הפתיחות תחת החופה? אולי יש לה חברות שרצוי שידעו שהמדיניות היא מאוד סובלנית? אולי יש לך חברים רעבים שהיו שמחים לדעת שהפירורים ניתנים לאיסוף?
    זה קשור לפורמליזם, ולא לרומנטיקה, אבל המוסד הזה שנכנסת אליו (ורבים גם יוצאים ממנו) הוא יצור כלכלי-חברתי שענייני הלב רק מפריעים לו לעבוד כמו שצריך.
    כללים יש לכבד.

  30. מתי אנשים יבינו כבר שהם בני אדם ?? ?? ??
    גם גברים וגם נשים ??
    מתי הם יבינו שריגושים נגמרים לפעמים וזה דבר איבידואלי?
    מותר לראות מותר להסתכל ומי שמעז לטעום שיבורך אם זה מה שמרגש אותו למהה לעצור את זה ??
    אנשים אנחנו חלק מהטבע וזהקורה ואם זה לא קרה לך אז זהעוד יקרה באיזו שהיא דרך !!!!!
    תהנו מי זה זה כיף להתרגש :0)
    רק שימו לעצמכם את הגבולות שלכם כדי להתמודד לבד עם מצפונכם הנפשי !!!

  31. לפרחח
    כל כך יפה וכל כך נכון!
    כבר כמה זמן אני עוקבת אחר הכתבות והתגובות שלך, ואני לא מפסיקה להתפעל. . .
    לא תמיד מסכימה עם דעותיך, אך תמיד נהנית. מהכתיבה המשלבת קלילות עם רצינות,
    הרהור עם הומור – תענוג אמיתי.
    טוב, לפני שתסמיק (ולפני שיזרקו אותי מהרשת). . . די.
    זה כל מה שרציתי להגיד, לפחות להפעם.

  32. אם זה באמת חשוב לכם
    אל תגיעו בכלל למצב שכזה !!!!!!!1

  33. שמוליק למה איו תגובות שלך יותר?? ?? ?

  34. הדילמה של "לבגוד"או לא "לבגוד" ארוכה כחייו של הגזע האנושי.האומנם הסתרת המעשה
    מפני בן הזוג הינה שקר אשר במהותו שונה מפני שקרים "לבנים" שנוהגים אנו לספרם מידי
    יום? הייתכן והנושא ה"זה" מעורר אצלנו פחדים אשר הגיע הזמן שיחלפו מן העולם?
    לשם ההחמרה אעלה מספר נקודות:
    1. מה יעשה בן הזוג שאין לו מקורות הכנסה?
    2.מה "עושים" כאשר מטופלים אנו במספר ילדים?
    3.מה עושים כאשר מי מבין בני הזוג חולה(מחלה חשוכה…..).
    4.מה עושים כאשר התאוה והמתח המיני שקעו?(אצל שני בני הזוג)
    5.מה קורה שחיים יחד שנים רבות ולא רוצים/רצים לפרק את החבילה?(ילדים משפחה…..)
    6.האם לקחתם בחשבון מהו הנזק שייגרם לילדים?(אין חכם כבעל ניסיון)
    רשימה זאת יכולה להמשך ולהכיל בתוכה שאלות רבות מספור אבל הדילמה תישאר
    מספר מסקנות שכן ניתן אולי להסיק,והן:
    א.אל תהיו חברים טובים,ואל תספרו לנו על הבגידה.
    ב.החשק המיני וההתעוררות המינית בפני החדש היפה והמגרה וכו' לא ייעלמו
    (בגידות קיימות בבאר-שבע בבני ברק בעפולה בעזה בניו-יורק ובמאה שערים).
    ג.אל תספרו לבני הזוג (במקרים רבים בן הזוג "יודע"על כך אולם מעדיף להתעלם
    (כולם משתינים בבריכה אבל לא מהמקפצה).לא צריך לתת פומבי כי אז יש להתמודד
    עם בעיה שרבים היו מעדיפים להמנע ממנה).
    לסיכום בואו לא נהיה צבועים.

  35. בתור אחת שכבר שנים " בוגדת " בבעלה אני יכולה לומר ולספר שזה נפלא , מוסיף ותורם לזוגיות למרות כל הסטיגמות והבלה בלה , אני כולה גם לספר ולומר שמזה 4 שנים אני מנהלת מערכת יחסים שרוב האנשים אמרו לי להתרחק ממנה , אבל אני נהנת מכל רגע , ולסקרנים אני מנהלת רומן ארוך עם בעלה של חברה טובה שהם גם במרה השכנים שלי

  36. חברות וחברים.
    אין סוף להגדרת האמת הצרופה והנאיביות או שמא ההתממות בתגובות שקראתי כאן מעניינות.
    אולי גם עצם הכניסה לאתרים מסוג זה והתגובות עליהם מהווה בגידה ? (בהקצנה כמובן).
    ישנה רק משמעות אחת לספר על בגידה לבן/ת הזוג והיא ניסיון לנקות את המצפון , כלומר הוספת חטא על פשע .
    אם כך המסקנה ברורה.

  37. הלוואי שהאיש שאני אוהבת היה מספר על הרומן שלנו..
    אולי אז משהו היה מתפרק ומשאיר לנו פתח לחיות עתיד משותף יחד.
    אני רק רוצה להגיד לכם, שבגידות זה לאו דווקא מין.. וקורה, אמנם לא הרבה, אבל קורה שיש אהבה עצומה..
    אבל מנגד יש את הטיעון שיש ילדים וכל החרטה הזה..,ואני לא יודעת אם להאמין או לא להאמין.. כי מצד שני אני אומרת לעצמי..אם הוא היה באמת אבל באמת אוהב—- הוא לא היה מסוגל לחיות בלעדי יום אחד.. אז אני לא יודעת מה לחשוב כבר.. יש לי רק עצה קטנה למי שעוד לא חוותה דבר כזה.. זאת אכן חוייה מדהימה..יש ריגוש חבל על הזמן.. והסקס…מ ד ה י ם!
    אבל בלי להרגיש פתאום את מבינה…
    נפלת חזק..ותודי שאת בכלל לא שולטת בחיים שלך..

    • לפני הנפילה

      כשם שלך זה קרה, כך גם לי. אני כיום נשואה 3 שנים (בלי), אך נמצאת בקשר הדוק עם מישהו שאני מכירה כבר 9. תשאלו למה לא התחתנתי איתו? מסיבה שתאמינו לי עד היום אנחנו מתמודדים איתה. הבן אדם פשוט מאנשי כוחות הבטחון היותר חסויים ואני העדפתי לוותר עליו כי רציתי בן זוג זמין. שלא תטעו. הבחור הוא אהבת חיי. היה ונשאר. תהיו סמוכים ובטוחים שכך גם הוא מרגיש אליי. הוא גם אמר לי מלכתחילה שהנישואים האלה הם פזיזות לשמה ואכן הוא צדק. האהבה שיש ביננו וההקרבה שהקרבנו לא נראה לנו שיש ביקום עוד דבר כזה. רק לידיעה, מעולם לא שכבתי איתו ומעולם הוא לא רצה יתר על המידה ולו רק מהסיבה כדי לא לפגוע בי וכדי לא להשאר כזכרון מר. המפגשים ביננו גם כיום הינם חטופים לחלוטין וללא יחסי מין מלאים. לפני כשבוע נפגשנו לעוד בוקר חטוף אלא שהפעם כל המחסומים נפתחו. כל הרגשות נפרצו והיינו במצב של כמעט… אבל שוב, המצפון השתלט על הרצון. אין לי מושג מה יקרה בשלב מאוחר יותר אך מה שבטוח שזה היה, כמו אצלך, מדהים ובטוחה אני שזה פשוט מהסיבה שזה היה איתו. ועוד לא דיברנו על כך שאני נשואה באושר. יש לי בעל מקסים, אוהב ומתחשב ואין לכם מושג איזו דילמה. מצד אחד הבעל לחוץ על ילד; מצד שני השני מדבר על עתיד משותף ועל המגבלות הקיימות שייתכנו אך עם קשר כמו שלנו אין סיכוי שזה יתנפץ. אז אני שואלת אתכם, בנות, בנים – האם לוותר על אהבת חיי ולהתמסר כל כולי לבעלי שתתפלאו, אבל גם הוא הדבר הכי טוב שקרה לי בחיי – האמנם אפשר לאהוב שניים?

  38. צודק.התאור של יחסים אחרי הגילוי הוא ריאלי. אם זו היתה החלקה – שתוק. אם זה דפוס – אתה לא במקום הנכון והחוקית היא מעגן רעוע.לא בגללה.בגללך.ניתן לכתוב זאת גם לגוף נקבה.

  39. כמה הערות, ברשותכם.
    1)במקרה שאכן ואחד מבני הזוג בגד, לשמור על דיסקרטיות ולא לדגול בפתיחות היא הצעד הנכון !!! אני מסכים עם כל הטיעונים. כל מה שיצא מזה זה כאב אדיר שאין שום תועלת בצידו.
    2)הבעיה לא מתחילה בלספר או לא לספר, אלא בלעשות או לא לעשות
    תקראו לי שמרן, אבל אני חושב שבתור אנשים מפותחים יש לנו שליטה על יצר המין שלנו.
    אין פסול בפנטזיות ורעיונות תיאורטיים, אך ברגע שאחד מבני הזוג בודק את "רכושו" של גורם חיצוני, הנזק כבר נעשה.
    אפשר לקרוא לזה התחסדות, אבל בקשר זוגי בין אנשים, החברות היא חשובה מאוד, אך גם הנאמנות והרגשת ה"ביחד".
    כל עוד שני בני הזוג לא הסכימו על "מערכת פתוחה" וקבלת בני זוג חיצוניים, בגידה בשותף (או בשותפה) היא עניין חמור, שאיני רואה כל סיבה לסלוח עליו.

  40. כן, יקרה, קורה שאוהבים יותר מאדם אחד, ואם הייתי במקומך הייתי שואלת את עצמי לא מעט
    שאלות….כפי שאני עושה עם עצמי, מאז הפעם הראשונה שקפצתי לי החוצה והצידה
    מחיי הנישואים שלי, לאחר 12 שנים מונגומויות שבהם אפילו לא הרמתי את עיני כשגבר
    נאה חצה את הרחוב, המדרכה או את פתח משרדי….
    כנראה, שאנחנו, מין יצורים כאלה שיש בהם בתוך כל אחד הרבה עולמות שלעיתים הם כמו
    בועות שאולי נוגעות אחת בשניה אך מתקיימות בנפרד בתוכנו, ומאפשרות לנו לקיים 2 או יותר
    מערכות יחסים עם יותר מגבר אחד בו בזמן, ועם זאת להרגיש שכל אחת מהמערכות האלה
    היא עולם שלם.
    עם זאת, הסיטואציה אותה את מתארת, בה בעינים פקוחות נכנסת לחיי נישואין בידיעה שהאדם
    שאת אוהבת נמצא במקום אחר, היא בעיתיית, כיוון שמלכתחילה באת אליו, אל זה שהתחתנת
    איתו, עם חלק ממך שאת קיומו הסתרת ממנו, ומכך אני מסיקה שיש לך את היכולת להכיל
    בתוכך דברים שאינך משתפת בהם את בן זוגך, ותוכלי להמשיך בכפילות הזו (עד להתפוצצות
    אשר אין ספק שבוא תבוא…..)
    ולא שידי נקיות, אבל כשהתחתנתי עם בן זוגי, לא היו חלקים ממני שהחבאתי ממנו, לא הייתי
    מצליחה להסתיר.
    היום לאחר שטעמתי, וניסיתי, ואני עדיין שם בפנים וטוב לי ונעים לי, אני בקלות רבה מסתירה
    את הדבר מבן זוגי, כיוון שברור לי שזו סתם הטחת בוץ בפניו, שלא תגרום לשום טוב לאף
    אחד, ומצד שני, אין לי לחלוטין בעיות עם מצפוני, ולעיתים אני חושבת ביני לבין עצמי
    שהוא, בן זוגי, "הרוויח את זה ביושר……"
    ואני די בטוחה, שיש לו איזה מושג , גם אם קלוש על כך שאני קופצת החוצה והצידה מתוך
    חיינו המשותפים, אך הוא כנראה אינו באמת רוצה לדעת, וכן, אני מסכימה עם כל מי
    שחושב שהקפיצה הזו החוצה מצביעה על באגים במערכת הזוגית…..לא קופצים החוצה
    כשהכל טוב שם בפנים
    אין לי ספק, שאת תגיעי יום אחד למקום בו תהיי צריכה להכריע, כי זה לא קווים מקבילים
    כפי שזה אצלי…..זה יגיע יום אחד למצב של או או, ואני מקווה שלא תפסידי בשל כך את
    שניהם……
    אגב, הטיעון שלך, לאי ההתחתנות עם ההוא, הבטחוניסט, הוא בעיני טיעון מתפנק קמעה……..
    בהצלחה……..

    • נשואה במצבך

      אלה שלום.
      אני נשואה כ-12 שנה והתאהבתי באדם שעימו אני עובדת.
      אהבה כמו שבחיים לא חוויתי, נואשת, מנפצת, משכרת ובמובנים רבים כואבת.
      הנישואים שלי מאושרים, למרות שיש חסכים מסויימים, למי אין? ואני אוהבת את בעלי אהבת נפש.
      אין לי שום רצון ל"פרק" את הנישואים , כשבמקביל להם התחילה בשבועות האחרונים מערכת יחסים טעונה מאוד עם אותו אדם.
      אין לי עם מי לשוחח בנושא זה מטעמים מובנים, אבל אני בבלגן היסטרי עם עצמי ואני זקוקה לך,
      רק מי שהיה שם מבין.
      איך מתמודדים עם אהבה לשניים במקביל? האם אני משקרת לעצמי?
      אודה לך עם תוכלי לענות לי במדור זה.

  41. אלכס דה-לארג'

    יש טעות בסיסית אחת שעומדת ביסוד כל המאמר והתגובות לו.
    "קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הזוגית/ הנישואין" הופך בשפתכם ל"בגידה". עובדה הופכת למלה בעלת משמעות ערכית, חמורה במיוחד.
    "בגידה", היינו: גרימת רעה גדולה במיוחד למי שגורם לנו טוב. סכין בגב. צדיק ורע לו.
    זה כמובן קשקוש בלבוש, בחלק גדול מהמקרים. לכן גם תיזת הבגידה – העתיקה כימי האנושות – וכל הלהג שנלווה אליה, הם אנכרוניסטיים ולא רלוונטיים. רלוונטיים בדיוק כמו עונשי מוות לנואפים. מי שמשתמש במונחי ה"בגידה", מתוך אמונה שסקס מחוץ לזוגיות הוא אכן סכין בגב, מופנה בחום לחיים ברוח חוקי התורה, או הממלכה הסעודית.
    גם התפיסה ה"מודרנית", כביכול, שמבטאים כאן כמה אנשים שבמקרה נכחו בשיעור הראשון בדיני חוזים – "חוזים יש לקיים" – מוטעית. כאילו, חיים משותפים, זוגיים, מחייבים (מחייבים ממש! ייהרג ובל יעבור!) אי-קיום יחסי מין עם כל אדם אחר. אף פעם. עד הנצח. עד גיל 200 (עכשיו, עם ההמצאות הגנטיות החדשות). עד שיעמום. עד שהאיברים לא מתפקדים.
    כלומר: "נישאתי לך", או "את/ה בן/בת זוגי" = אברי המין שלך הם קנייני הבלעדי.
    יופי לכם. מקסים.
    מובן, שהתפיסה הזו שקרית ובלתי אפשרית.

    סופו של עניין: האדם יכול למצוא עצמו מקיים יחסי מין עם אדם אחר. "פיתוי", בלשונכם. זו עובדה. בשלב האמור, הוא יכול לראות זאת כ"בגידה" – גרמתי רעה גדולה לבן-זוגי. זאת בהנחה הבסיסית (המוטעית אף היא), שמגע מיני בינך לבין צד ג' הוא, בהכרח, פגיעה ממשית או אנושה בקשר עם בן-זוגך – והעברת "נאמנותך" לצד ג'.
    גם זו שטות. מה יש, אם אדם (זכר או נקבה) הולך להתפרק, למשל, אצל זונה (זכר או נקבה), הוא "בוגד" בבן-זוגו? הוא מעביר את "נאמנותו" לזונה? הוא מתחיל לקשור את חייו בחיי הזונה, זונח את מערכת חייו המשותפים עם בן זוגו?
    אז תגידו, מה הדוגמה המפגרת. זונה זה ריגעי, נקודתי, בכסף.
    גם סטוץ הוא זמני, ריגעי, בשווה-ערך לכסף (ריגוש הדדי, שבירת שיעמום, הצעת קסם אישי לכמה דקות או ימים – כל האמצעים לגרום משיכה לשוכב עימך).
    גם סטוץ רב-פעמי לא חייב להתפרש כ"בגידה".

    השלב המכריע הוא העתקת הקשר הנפשי, הריגשי, מבן-זוגך לצד ג'. הוא יכול להיות תולדה של יחסי מין עם צד ג', אבל ממש לא חייב. כאשר יש התאהבות, היקשרות, ורצון לחיות יחד עם צד ג', עם החדש, תחת הישן.
    אולי תגידו: נבקש למנוע, מראש, מצב בו בן-זוג ייקשר רגשית, טוטאלית, לצד ג'. ולכן על בן-הזוג להתחייב מראש שלא לקיים יחסי מין עם אדם אחר. להקדים תרופה למכה.
    צריך להסביר עד כמה תפיסה כזו היא זוועתית? עד כמה היא פוגעת בצלם נפשו של האדם – ביכולת הבחירה שלו?

    אז מהי, בכל זאת, "בגידה"? מצב ספציפי אחד. כאשר נשחק משחק כפול – אני מעוניין בחדש, רוצה להיות איתו, לחיות עימו, להשתתף איתו, אבל בינתיים אני מציג לישן, לבן-הזוג, מצג-שווא כאילו "הכל כרגיל" – אז ורק אז ניתן לדבר על "בגידה".

    ובשלב הזה – והוא בלבד – טיפש מי שמסתיר. אומלל מאוד.

  42. לכל הבחורות שמתלבטות אם להכנס לקשר עם גבר נשוי..
    תעיפו את עצמכן משם כמה שיותר מהר לטובתכן.
    תתרחקו מזה כמו מאש.
    זה רע רע רע.
    לי זה עלה בטיפול פסיכולוגי וכדורים לטיפול בדיכאון, אה כן, ואני עדיין לא לגמרי בחוץ.
    יש לי עוד דרך ארוכה ללכת כדי לצאת מהבוץ.
    והגבר הבוגדני יעשה ה כ ל כדי להשאיר אותכן שם. זה כל כך רע.
    תעשו לעצמכן מצווה —— אל.

  43. האמת היא שככל שתנקטו עמדה לכאן או לכאן. במידה ותגיעו לשעת האמת
    החשש מן התוצאה יגבר (וראו נא מה קרה לרוב רובם של המספרים/ מספרות)
    והאמת לא תצא. היא תרבוץ בבטן ולאט לאט תשקע ואולי תעלם. זו שטות להרוס
    מערכת יחסים גם אם היא לא 100 אחוז ואידליה בשביל שסטוץ או מעידה או איך
    שתקראו לזה. ההתלבטות האמתית היא האם זה היה חד פעמי או מולטי.

  44. למבקרי האתר…
    היה לי חבר….החבר הרציני הראשון שלי…
    היינו פתוחים לגמרי בכל דבר, ואף פעם לא היינו הולכים במעגלים.
    אני הייתי הילדה הרעה בקשר, והוא הילד התמים (שהרסתי).
    יום לפני שנהיינו חברים, הכרתי מישהו באינטרנט…ס'.
    עברנו לטלפון די מהר, והוא הפך לידידי הקרוב..
    לאחר כשמונה חודשים של שיחות טלפון ארוכות, וכמה וידויים מצידנו על רגשות שמתחילים לצוץ, ניפגשנו…
    באותה תקופה אני וחבר שלי רבנו כל הזמן, והתחלנו להמאס אחד על השני..ואני גם התחלתי לפזול לכיוונים אחרים…הוא לא.
    בגדתי בו עם ס'….במשך יום שלם על החוף הים. כל הח'ברה בבית חיממו אותו "מה היא עושה שם" ודברים בסגנון. כשחזרתי, הוא פגש אותי בחיבוק ובגעגועים..וסיפרתי לו את כל האמת: שלא עשינו כלום חוץ מלדבר. והוא האמין לכל מילה שלי במאה האחוזים.
    במשך 4 חודשים לאחר מכן הייתי מתענה..הייתי בוכה בלילות….כל פעם שהוא היה אומר לי שהוא אוהב אותי הייתי מתבאסת, כי ישר הייתה עולה במוחי המחשבה שזה לא מגיע לי, שמישהו מקסים כמוהו יאהב מישהי שבגדה בו בצורה כל כך מגעילה..
    ופעם אחת..ב 12 בלילה, כשהתחלתי לבכות בטירוף..הגעתי למסקנה שאני לא יכולה להמשיך ככה…נישברתי…והתקשרתי אליו…ואמרתי לו: "נכון שאמרת היום שאתה אוהב אותי? אז לא מגיע לי…כי בגדתי בך…." וכך המשכתי..
    הוא התחיל לבכות…בכי אמיתי של דמעות כואבות..כל דמעה כמו אלפי דקירות בלב..היו גם קללות..וגם אמירות של "איך יכולת לעשות לי את זה?", "מה עשיתי שזה מגיע לי?" ו "האמנתי לכל מילה שלך" ובכינו יחד…
    לאחר מכן הוא החל לעכל את העובדה לאט לאט…ולא ניפרדנו…
    הקטע עם ס' ממש לא הייתה שווה את הפגיעה באדם שאני אוהבת עד היום..
    לאחר כ חודש וחצי ניפרדנו, בעיקר בגלל שהוא לא יכל להתמודד עם זה, וגם בגלל הוא לא הרגיש צורך להראות לי את כל האהבה שהוא רוחש כלפי, שלא השתנתה רבות גם אחרי שבגדתי בו..
    ולי תמיד היה את הפחד שהוא יטיח לי בפרצוף את האמת הכואבת בזמן ריב שזה הכל קורה בגלל שבגדתי בו, ושאם לא הייתי עושה את זה, כל הריב הזה לא היה מתרחש…
    היום, כמעט חודש לאחר הפרידה..אנחנו לא יכולים להוריד את הידים אחד מהשני..ועדין אוהבים בטירוף…ואני יודעת ש ס' לא היה שווה את הפגיעה העצומה שחבר שלי סבל…עד היום אני מצטערת על הרגע שהתפתתי לנשק אותו….סתם אידיוט….
    ודבר אחד אחרון…חבר שלי אמר לי שאם הייתי מספרת לו את זה עוד באותו היום, היה לו קל יותר להתמודד עם זה…
    לדעתי, אם כבר עשיתם משהו והמצפון מציק לכם..תיפרדו….אני בטוחה שמה שאהובכם לא יודע לא יהרוג אותו…וגם אם הוא לא מעיק עליכם…לא מגיע לבן זוג שלכם מישהו שלא מכבד אותו ולא מעריך אותו מספיק כמו חברי לשעבר ואני..
    תלמדו את הלקחים שלכם לבד.

    anita15@hotmail.co.il

  45. מסיפור אחר

    במקום לזיין קודם ואחר כך להתלבט אם לספר או לחיות בשקר, יש עוד אפשרות –
    לדבר על זה מראש. להגיע להסכמה מה ואיך ואולי אפילו ביחד.

    "שמעי, היום דנה עשתה לי עיניים בעבודה וביחד עם חולצת הבטן החדשה שהיא לבשה היא עשתה לי הזיות כל היום. מותר לי לקחת אותה לזיון ?"

    ואם היא תגיד שהיא מבקשת שלא, אני אוותר על דנה למען החיים הטובים ומערכת היחסים רבת השנים שלנו. זה שווה.

    • זה כאילו שכתבת בלי לקרוא.

      זה בסדר גמור שאתה חושב באופן שונה. אבל.. בוא תן תשובה לשאלות העיקריות

      אז בוא רגע ונראה:
      ואם לא שאלת וזה קרה?

      ואם שאלת והיא הסכימה?
      האם לא ברור לך שהיחסים הלכו פייפן?!

      ואם שאלת והיא סרבה?
      ובכל זאת התפתית…. האם אתה מבין שפיתוי יכול להתקיים דווקא כי כי לא רוצים. שאם לא כן.. מהו הפיתוי?

      ואם עצם השאלה היא משבר?

      ובכלל…

      מי שחושב שנישואין פתוחים הוא מודל ישים.. סבבה. אני לא מאמין בזה!

  46. שמחה שמואלי

    אין בשום אופן להתוודות ולספר. נתפסת – אפילו בזמן המעשה – אל תודה. ספר סיפור כי היא רוצ ה להאמין!!! סיפרת – אכלת אותה. שאלת המיליון הדולר!! האם הגודל באמת חשוב או לא חשוב

  47. האמת כואבת.
    אין מה לעשות.
    מניסיון – לא מתגברים על זה.
    אני לא אומרת שעדיף אילו לא הייתי יודעת, פשוט הייתי מעדיפה לשמוע את זה ממנו ולךא מגורם שלישי.

    • האמת כואבת, את כותבת, ומוסיפה: "לא מתגברים על זה"….

      אם כך, למה לא עדיף שלא לדעת?

      למה לא עדיף שלא לספר ?

      כמובן שהכי עדיף שלא יקרה…

      אבל אם קרה, עדיף שאיש לא יידע
      ואם מישהו יודע.. שזו לא תהיי את.

      ככה נדמה לי.

  48. כולם מדברים בלה בלה בלה , כשאת מגלה שהגבר אתו את חיה 27 שנה ניהל רומן ,כל עולמך אבד. יש אהבה עצומה בינכם ובכל זאת זה קרה ולא פעם אחת. וזה משגע ֹ – למה. הילדים ואני זה כל עולמו, אז מה פה קרה , יש למשהו תשובה, חיי המין שלנו סוערים , מה קורה זה משגע אותי. החלטנו לנסות הלאה, כבר שנתיים אחרי , אבל הכאב לא רק שלא מתכהה, אלא הולך וגובר, השתיה שלי מחריפה , הצריכה בכדורי שינה עוד יותר, אז מה עושים. בלעדיו אני אבודה ואתו עוד יותר. למשהו יש תשובה.

  49. בגידה בבן הזוג מראה על ירידה באהבה
    כי כשיש אהבה אמיתית הכול נקי ושלם ואין אפילו מחשבות מסריחות
    כשאוהבים באמת גם סרט כחול מספיק
    ומי שמחליט לבגוד כנראה שהחליט לפרק את החבילה מכול מיני סיבות
    אז בלי תרוצים תחשבו למה באמת בא לכם לבגוד

    • מה זאת אהבה אמיתית?
      אהבה לילד זו אהבה אמיתית
      אהבה לבן זוג שוכחת עם השנים.. דועכת במיוחד כשנולדים ילדים..

      ואז.. יש כמה אפשרויות..
      אפשרות אחת. להמשיך לחיות ככה והחרא רק מתעצם..
      אפשרות נוספת היא למצוא מישהו נוסף.. ולחיות בשקר
      אלא.. הבעיה העיקרית היא שכשהאהבה דועכת.. לא תמיד עושים חשבון . נכון, לא מספרים. לא עושים את הדברים בפרהסיה.. אבל כשיש תשוקה שמתחרה בחיים השגרתיים היא הרבה פעמים מנצחת בקטנות..
      העדפות של לפגוש את המאהב על פני דברים הקשורים למשפחה.. או לזוגיות..
      יכול גם להווצר מצב שמערכת היחסים בבית מתדרדת.. ומתדרדרת ואף אחד לא בוגד.. ואז.. כשהגיעו מים עד נפש.. זה בא בבום…..
      ולא מבינה איך אף אחד פה לא ציין שלפעמים בגידות מובילות בדרך זו או אחרת לגירושין.
      אני אישית בגדתי בבעלי במשך שנתיים אחרי 10 שנים שלא הסתכלתי ימינה ושמאלה. עם אנשים שונים. ולא ראיתי בזה שום רע ואפילו האמנתי שככה צריך להיות כי הוא לא מתייחס אלי מספיק יפה.
      היום אנחנו גרושים.
      לא כי סיפרתי
      אלא, כי הוא גילה.
      כשהוא גילה. לא היה איכפת לי.. הוא ממש היה שקוף בעיני.
      היום..
      לא הייתי חוזרת אליו.
      אבל. אולי הייתי חושבת פעמיים.

  50. תשובה לעמית.
    הצדק אתך בגידה זו בגידה אבל אף אחד לא יודע כיצד להגיב , אלא רק כאשר זה תופס אותו.
    בכל תקופה בחיים, תלוי באיזה גיל אתה או כמה שנות נשואים צברתם, ונוסף לכך מהי מערכת הנשואים שיש בינו ובינה. כל כך הרבה מרכיבים יש בענין וקשה לקבל תשובה על כך.
    לכן אני מחפשת בתגובות של אחרים אבל רק אם הם עברו את אותה חוויה קשה שאני עוברת.
    התסכול, הכאב, העליות והירידות בנסיון להתמודד עם כך מבלי לפרק את החבילה.
    וזה פוגע בחיי היום יום שלי ,בבריאות הנפשית והפיסית.
    אני לא יודעת אם וכמה זמן אחזיק מעמד. יש פחדים רבים חרדות קשות, האמון נפגם והכי קשה אם מערכת הנשואים שלאחר הבגידה היא אמיתית בגלל הרצון לא לפרק, או שהכל כמו סרט או הצגה ואני לובשת מסכה ומנסה לשחק את משחק החיים שלי בכדי שהכל יתנהל על מי מנוחות ולא תהיה רעידת אדמה נוספת.
    תאמינו לי אי אפשר לתאר כמה קשה ההתמודדות וכמה קשה לחיות שקשה לסלוח ולשכוח ועוד יותר קשה לפרק.

    • פרחחזה קורה כל הזמן ובכל מקום ואף בכל חברה

      דיל יקרה

      אין תשובה אחת נכונה ומדוייקת לשאלה שלך. העובדה שחיי מין סוערים אינם מהווים תעודת ביטוח לכנגד בגידה היא עובדה.
      העובדה שהיותך (את והילדים) כל עולמו, גם היא אינה תעודת ביטוח או חיסון.

      אז למה?!

      גנטיקה?
      חוסר אחריות?
      הפקרות?
      קלות דעת?

      לא. אין לי תשובה לכך.

      אבל אני יודע ממש כמוך, שזה קורה, שזה קורה בכל מקום, בכל תרבות, בכל עת.

      ומה שניסיתי לומר במאמר הזה הוא שאם מספרים, אם הצד הנבגד יודע, המציאות הופכת לקשה עד לבלתי נסבלת. ואם כך צופן העתיד, אז נכון יותר שלא לספר. נכון יותר ואף חובה לשמור על דיסקרטיות מלאה.

      להשאר או ללכת אבל להשאר דיסקרטייים!

      ודבר נוסף (בתשובה לעמית)

      בגידה אין לה ולא כלום עם סופה של האהבה….

      אבל אני, מה אני יודע.. אני בסך הכל פרחח!

    • אין לך מושג כמה שאני מבינה את הכאב שלך, כאחת שגם היתה פעם בסיטואציה הזו. אני החלטתי לפרק את החבילה. השאלה הגדולה היא למה את, למרות הסבל שנגרם לך, לא מחליטה החלטה דומה? האם זה בגלל פחד לא למצוא בן-זוג אחר? הפחד להיות לבד?
      לצערי הרבה נשים לא עושות את הצעד הזה רק בגלל פחד. אז נכון, בתקופה הראשונה שאחרי הפרידה קשה, אבל מבריאים, הנפש מבריאה ומרגישים הרבה יותר שלמים וחזקים.
      אינני יכולה כמובן להיכנס לשיקולים אחרים – ילדים, פרנסה וכו'. תמיד יש תירוץ למה להישאר, אבל אני יודעת שאם הייתי נשארת לא הייתי יכולה להסתכל על עצמי במראה. בהצלחה

  51. קוראת ותוהה.

    כולם יודעים שזה קורה וכולם עושים ספקולציות..ומה כאשר הכל מתנפץ בפנים? פרחח לא רוצה לדעת. בעלי החליט לדעת. שמרתי מכל משמר שלא יידע. בראש ובראשונה מהסיבה שצויינה כאן מאות פעמים. שלא יפגע. וזאת עוד טרם ידעתי מה זה יעולל לי, לנו כזוג. הוא בחר לדעת.
    היום אנחנו אחרי הידיעה. אנחנו יחד. בדרך מאוד משונה אני אוהבת אותו יותר מתמיד. רכה יותר
    מנסה יותר. אולי באמת כפי שצויין כאן דפוס ה"קדוש והמוענה".
    ואני שואלת אולי מתוך רצון אדיר להאמין שכך יהיה, האם לא יתכן כי הזעזוע הנורא יגרום לשנינו להתעורר, לעשות יותר למען הזוגיות , למען עצמנו? האם לא תתכן סליחה אמיתית? והתחלה חדשה?
    ומה לגבי כל אותם מקרים בהם בני הזוג "גילו" והמשיכו , ואיש לא יודע על כך?
    אשמח לקבל תגובות של אנשים אשר היו שם, שרדו והגיעו משם למקום טוב יותר, יחד.
    או שזה קורה רק בספרים?

  52. כאחת שהיתה בסיטואציה הזו (מהצד הנבגד) אני יכולה לומר שאין התייחסות במאמר לשאלה: מה קורה אם הנבגד מגלה את הבגידה בעצמו? למי שיש אינסטינקטים טובים יכול לגלות שמשהו קורה מתחת לפני השטח, וזה רק שאלה של זמן עד שהבגידה תתגלה באופן סופי. בסיטואציה כזו מצבו של בן הזוג הבוגד, ש"הסתיר" את הבגידה מבן-זוגו, הוא הרבה יותר קשה.
    אני יכולה לומר שהבגידה אכן הביאה לפירוק מערכת היחסים הקודמת, אבל הביאה אותי היום לזוגיות הרבה יותר טובה ומתוקשרת עם בן זוג אחר. כמובן שאין ערבויות שזה לא יקרה שוב, אבל הלקח נלמד

    • את שואלת: מה קורה אם הצד הנבגד גילה את זה לבד?!

      א. כמו בבדיחה עם הפיל…. אם היית מסתירה טוב, הוא לא היה יודע…

      ב. לעניין: זה חרא. האמון נשבר, כואב, היחסים במצור. את יכולה להיות רכה ואוהבת אבל את הצד הפוגע… זה הוא שנפגע.

      אני אישית, אילו הייתי מגלה בטעות הייתי משתדל לעבור על זה… לא להכנס לפרטים, לא לברר.
      זה בתנאי כמובן שהיחסים מצדי היו יחסים של חברות ואהבה. כי אני מאמין שבקשר יש הרבה יותר מאשר אקסקלוסיביות מינית!!!

      אבל…

      אני יודע שזה קשה. אני יודע שזה לא נמחק מהדיסק.
      אני יודע שזו התחלה של דרך חתחתים.

      בדיוק בגלל זה המלצתי הייתה ונשארה:

      חובה לשמור על דיסקרטיות מלאה!!!

  53. לאשת איש היקרה.
    אמנם את צודקת, הפחד מפני חיים חדשים ואחרים מאוד קשה ויש הרבה תרוצים בכדי להישאר במערכת, כמו כן לא להישאר. אבל כל גנב סופו להתפס, כן גם הבגידה, הזעזוע נשאר באותה העוצמה גם אם מתגלה אחרי הרבה זמן. אפשר לעשות הכל למען הזוגיות ותיקונה אך תמיד היא תרחף באויר ותפזר ריח רע. ( בינו ובינה ) לא חשוב אם אחרים ידעו או לא את זה עוברים בשלב הראשון. את רוצה לדעת ממשהו שהיה במצב דומה לשלך, ובכן אני הייתי אבל בצד שנבגד, כרגע אומר לך שאני שורדת, מה יהיה הלאה… לא יודעת.
    מה שאני עושה כרגע כדי להתגבר ואולי ליצור חיים טובים יותר – קודם כל אני עומדת על דברי ורצונותי מה שפעם לא עשיתי. אני לא חוששת להגיד לא או את דעותי כי אני יודעת שאת השלב הקשה בחיי עברתי, ואם הצד השני לא יהיה מרוצה אז מה כבר יכל להיות? גרושים? מה שחששתי תמיד שיקרה, כבר לא משחק אצלי.
    בעקבות הבגידה לקחתי את עצמי בידיים יצאתי ללמודי הוראה מוסמכים מה שרציתי לעשות כל חיי אבל הוא לא אפשר לי, עכשיו הוא דוחף אותי לכך.
    דבר שני גיליתי את המחשב ויחד עם זה גיליתי עולם ומלואו. אני כותבת שירים במחשב, פרוייקטים,ומתקשרת עם אנשים מכל מקום.
    נוסף לכך אני יוצרת- פיסול קרמי, ציור ועוד ועוד. ואם אין לי חשק לכלום אני יוצאת לסיבוב או לחברות בלי לתת דיווח לאף אחד , בקיצור מנסה לחזק את הביטחון העצמי שלי במצב הנוכחי, כל החששות שהיו לי לפני כן כבר נעלמו, זה אני וקודם אני ואחר כך אני.
    ומי שלא מוצא חן בעיניו שילך וירצף את הים.
    נכון שלפעמים אני במצב של דאון פיסי , כי קשה לנתק את הבגידה מהמוח (תמיד היא תחצוץ ביני ובינו ) לכן אני מוצאת לעצמי כל מני עיסוקים בכדי לברוח ועד שזה לא יעלם ממני אני לא יכולה להגיד לך שזה סופי , לא יודעת מה ילד יום ואני חיה את היום – לא את העבר ולא את העתיד- כי אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, ואי אפשר לצפות את העתיד.
    בקיצור- שורדת.
    מקווה שעזרתי במשהו למרות שקשה להבין אותי ואת הדרך שבחרתי ( רוב הנבגדים מפרקים את החבילה ) מקווה שלך יהיה מה לענות לי או לעזור לי.

  54. לפרחח היקר
    דבריך תיאורטית נכונים אולם כאשר עוברים את החוויה פיסית המצב שונה בתכלית ואצל כל אחד זה שונה הדיסקרטיות לרוב מתגלה.
    כמה מליםעל הסוד.
    אנשים רבים מתהלכים תחת מטען כבד של סוד, לפעמים לסוד אין משמעות, והוא חדל להיות טעון חומר נפץ אבל בעלי הסוד אינם נחלצים מהמילכוד של עומס הסוד. בגלל התחושה של אם יגלו אותו בשלב כל כך מאוחר, ירגישו הסובבים הקרובים נפגעים שלא שמעו על כך בשלב מוקדם יותר, למשל " בגידה ".
    נשאלת השאלה המוקדמת, מה כל כך חשוב בגלוי הסוד? מדוע לשלוף גופות מהקברים ושלדים מהארונות? לפעמים הטיוח שומר על שקט והרמונינ, ואלו החשיפה שולפת שדים מהבקבוק. אבל זו רק אמת חלקית, מסתבר ששמירת סודות בעלי משמעות מפני אנשים קרובים גורמת נזק קטלני ליחסים, ובעיקר לנפשו של שומר הסוד. זו הסיבה לכך שלפעמים קשר משמעותי מחוץ לנשואין, גם אחרי שהסתיים ובן הזוג חזר להיות נאמן למסגרת, ממשיך לחלחל ולהרוס את מירקם היחסים הזוגיים. לא בגלל עצם האהבה שבחוץ, או מה שנהוג לכנות בגידה אלא בגלל קיומו של נידבך שלם של תחושות וחוויות בעלות משמעות המוסתרות מבן הזוג הניבגד. הבגידה האמיתית היא לעתים לא בעצם קיום היחסים, אלא בזיוף ההולך ומעמיק ביחסים שאמורים להיות קרוהים וחשובים. למרות הכאב, העלבון, הכעס ולעתים אובדן האמון המתרחשים כאשר אדם בא ומגלה מרצונו את סודו, במקרים רבים עדיף על פני הניכור והריחוק שהסוד מעמיד בין אנשים שאמורים להיות קרובים. הדברים האלה נכונים כמעט לגבי כל סוד חשוב. במערכת יחסים קרובה, גילוי סודות לאנשים קרובים חשוב לבריאות הנפש שלנו, וליכולת לייצור יחסים בריאים ומזינים. הבעיה היא קטלנית כאשר מדובר באדם שהסוד גורם לו לחיות תוך הסתרה של חייו הפנימיים. יחסיו עם העולם הופכים שטחיים ובלתי תורמים, גם אם יהיה מוקף באנשים אוהבים, הוא ירגיש על ידם בודד ומרושש, כי מבחינתו , קיומו מבוסס על זיוף.
    מלכודת הסודות היא לפעמים דביקה ואכזרית, לופתת ומשעבדת. הפחד מהמחיר הכרוך בגלוי הסוד חוסם את התפתחות היחסים, בולם את היכולת היצירתית, ואינו מאפשר התבססות של דמוי עצמי בריא.
    וכיוון שלא קיים בעולם "יום הסודות" לא יאפשרו לעצמם בעלי הסוד להיחשף, וחבל נורא.
    ועכשיו פרחח אולי תיזום פעם בשנה את "יום הסודות המוחלט" (כמו ביום כיפור שמבקשים סליה מכולם).
    רעיון ….לא?!

    • יקירתי.. הרי הדילמה הזו
      הכאב, העלבון, החברות … וכן הלאה
      איך אפשר לחיות עם הידיעה שבן/ת הזוג "בגדו".

      לכן הטענה….

      וכן, סודות מתגלים, ולעתים בן הזוג המגלה מעדיף לשקר לעצמו
      למה להכריח אותו/ה להתעמת עם מה שנוח להם שלא להתעמת אתו, למשל?

      לא כל בגידה מתגלה
      וכאשר החשד עולה, בכל מקרה יש להכחיש

      לעתים כשאוהביםן, יותר קל להאמין לבולשיט מאשר להתמודד עם האלטרנטיבה
      אז זו דרך בריחה, גם כן. השרדות אחרת.

      אני מאמין שחשוב להמנע מלצאת מתוך המסגרת
      אבל לא פחות חשוב לשמור את זה בינך לבין עצמך

      וטני בהחלט מקבל שיש שחושבים אחרת ממני….

  55. דיל יקרה..אני קוראת את דבריך , ותחילה ברצוני להודות לך על החשפותך.
    גם אם זו החשפות אנונימית היא עדיין דורשת אומץ לב. תוך כדי קריאת דבריך
    אני מנסה לחשוב מה בעצם את אומרת, אני מבינה כי נשארת נשואה גם לאחר
    שהתברר לך כי בעלך בוגד או בגד בך. אבל למעשה מעולם לא התגברת על כך.
    את שם אבל לא סולחת לו. חיה יום יום או כדבריך שלך, "שורדת". משמע לעולם
    לא תתני לעצמך ובעיקר לו לשכוח. הוא אמור כעת לשלם עד סוף חייו אולי ובנוסף
    לכך להיות אסיר תודה לך על כי נשארת איתו (ולמה בעצם..לי נראה כי בעיקר
    מפני שאת פוחדת לפרק את הקשר). באותה נשימה , אני מתוך קריאת דבריך
    דווקא מתרשמת כי אינך שורדת, אלא בדיוק ההיפך, התחלת לחיות בהרבה מובנים.
    הפכת לאדם בזכות עצמך , בעלת דעה ורצונות אישיים לגיטימיים. אז מה ההשרדות כאן בעצם?
    בדיוק להיפך..סוף סוף את *חיה*
    ובכלל..בגידה בעיני היא סימפטום ולא הבעיה עצמה. אולי דווקא מעצם היותך אותה אשה
    כנועה, חסרת זהות ואישיות משלך היא היא אשר שלחה את בעלך או נתנה לו את הלגיטימציה
    לבגוד בך? ואולי דווקא כעת כשאת אשה דעתנית ואסרטיבית אולי דווקא כעת יש לכם
    סיכוי?
    בכל מקרה..לדעתי יהיה עליך להחליט עם עצמך ומהר..האם את פגועה עד כדי לא רוצה
    לחיות איתו עוד ואז ללכת, או האם את מסוגלת לתת לכך סיכוי אמיתי להיות אולי דבר טוב
    יותר ממה שזה היה בעבר.
    אבל בחייך "הפולניות" הזו של "עושה טובה לאנושות, סובלת ונשארת" טוב לא תעשה
    לאיש מכם. ולבסוף הנבואה תגשים את עצמה שוב וכמו באפקט באותו אפקט פיגמליון
    ישן וטוב הוא פשוט יבגוד בך שוב..כי לו ימאס להתנצל על עצם קיומו ואת פשוט הרי צפית
    שזה יקרה שוב..אז הינה זה קרה..
    ולגבי פרחח ודעותיו..ובכן פרחח בסה"כ מציג כאן את הגרסה הגברית המקובלת כל כך,
    "מונוגמיות היא אשליה, לכן בגידה לגיטימית. ומשפחה היא תא חברתי, כלכלי וכ"ד
    לכן למען שלמותו יש לשמור שלא תתגלה" רוצים תוכלו..לא רוצים לא תוכלו..אך זו גישה
    גברית אופיינית מאוד.
    זהו..נגמר לי הדיו..
    אגב..אצלי כפי שכבר סיפרתי לכם..בעלי גילה, טוב זה לא עשה. אבל טוב גם לא היה
    קודם כי לו היה אולי לא היתה בכלל בגידה. כעת לפחות מנסים לטפל בבעיה ולא בסימפטומים.
    אני אופטימית דיל . 🙂
    שלך בכוונות טובות בלבד, אני.

    • מונוגמיה אשליה, לכן בגידה לגיטימית….

      את זה ממש לא אמרתי.

      מונוגמיה אינה םפשוטה. היא קשה. היא הדבר שמצפים מיחסים.

      לא לספר.. זה רק אחרי שקרה, אם קרה.

      ההמלצה שלי, בכל פה, היא דווקא להמנע מלעשות , להמנע מ"לבגוד"..

      אלא ש… בכל זאת זה קורה. אנשים – גברים ונשים כאחת – אפילו מסכנים את חייהם.

      ולכן:

      אם זה קרה.. דיסקרטיות היא חובה. בין אם נשארים יחד ובין אם נפרדים.

      כך או כך – בהצלחה לך.

  56. אני לא מבינה?
    אם הייתי נבגדת? ישר הייתי מחפשת גם כן בחוץ. זאת אם לא הייתי רוצה לפרק את החבילה.
    ואפילו נותנת לו לדעת ולהרגיש שאני בוגדת.
    שירגיש מה זאת אהבה..

    • אוהו.
      זאת לא אני. בכלל לא. אני כשאני לא מבינה אני לא שואלת אף אחד. אני ישר לא מבינה.
      תמצאי שם אחר לבגוד בו במי שבוגד בך, ובהצלחה עם שאר ענייני האהבה גם.

  57. לאשת איש היקרה.
    אני מודה לך מאוד על דבריך, חלק מהם העירו בי מספר דברים שלא חשבתי עליהם. אבל דבר אחד אני רוצה שתדעי אני לא מראה בשום אופן את מה שעובר עלי, לא בהתנהגות ולא במעשים נהפוך הוא, אני עוטה עלי מסכה כדי שאף אחד לא ירגיש מה עובר עלי. פשוט השליטה על המחשבות או יותר נכון על הרגשות, אינה בידי. זה בא והולך מבלי שארצה בו.פעם מנגנוני ההגנה שלי מצליחים להעלים את הכאב שעולה לי ולהרחיק אותו, ופעם הם לא מצליחים ומה שקורה לי שאין לי שליטה על המערכת הפסיולוגית של גופי ואני מרגישה על סף התמוטטות עצבים שזה מתבטא ביובש בפה , חנק, רעידות,הפרעה ביציאות ולפעמים שיתוק בפנים. אמנם מצאתי לעצמי פתרונות כמו כדורים ושתיה, אבל אני יודעת שאני צריכה לשלוט בזה אחרת זה יביא אותי לאבדון.לכן אני מעסיקה את עצמי בכל מה שאפשר , וזה לא תמיד עוזר. את נמצאת מהצד השני של המתרס, הצד של הבוגד(כמו בעלי) לכן מכיון שהוא לא מוכן לדבר על מה שהיה ועל מה שכואב לי (הוא לא רוצה לזכור כלום מזה לכן כך) לכן חשוב לי מה את מרגישה כדי לתת לי מעט אינדיקציה על מה שעובר לו בראש ומה הוא מרגיש לגבי הכל.( אפילו אם זה רק בערך) חשוב לי לשמוע מאחרים דברים בענין למרות שאף אחד לא יפתור לי את הבעיה, כי כל מערכת היא שונה מהאחרת, אבל, תוך כדי איסוף הדברים מכל מי שיכול לתת לי אני מנסה לבנות לי מערכת חיים חדשה נכון למצבי היום. אני אומרת לעצמי – את העבר אי אפשר לשנות מה שקרה זה מה יש ,את העתיד אי אפשר לצפות(לצערי) מה שנותר לי זה לחיות את היום יום ואין מה לעשות בנידון.
    אני אוהבת אותו מאוד ולא חושבת שיפתר לי משהו בחיים אם אעזוב אותו או אבגוד בו(למרות שהוא חושש מאוד שאעשה זאת ) לפעמים המעשים שאנו חושבים שראוי לעשות אחרי שאנו נפגעים, עלולה להיות התוצאה הרת אסון. לכן אני חוששת.
    לגבי התחושות כביכול שאני גורמת לו להרגיש על פי דבריך , לא נכון בתכלית אלא נהפוך הוא אני נותת לו כאלו הוא הגבר הכי סקסי בעולם והכי הכי ( יכל להיות שזה טעות מצידי ,תביני אני מנסה לבנות מציאות חדשה ).
    מקווה לתגובה ממך (אפילו כואבת)

    • ושוב אני כאן, מגיבה על דבריך . בדיוק כפי שאת מנסה להקיש מתגובותי לגבי מה
      עובר בראשו של הגבר שלך, כך אולי אף אני באמצעותך , מנסה להבין את הצד
      שמנגד.אני לא יודעת מה להגיד לך..כלומר הכל מובן וברור ונהיר..למרות שיש המון
      המון הבדלים מן הסתם. נכון שאני שייכת (לפחות לצורך הענין כאן) לצד הבוגד, בדיוק
      כמו בעלך, *אך* אני אשה, הוא גבר, נשים לרוב מעורבות רגשית באופן מאוד אינטנסיבי
      כאשר הן בוגדות, גברים לעיתים הרבה פחות (שוב, אין כמובן הכללות גסות בענין זה)
      ולנתון זה יש השלכות כמובן. כי הרי בגידה אינה רק עצם המעשה הפיזי, אלא בעיקר
      אמירה לבן או בת הזוג הנבגדים כי יש מאן דהו או היא נחשקים, אהובים, רצויים וכ"ו יותר
      יותר מהם. וזה מה שבאמת כואב. הידיעה כי נוצרה אינטימיות מועדפת על פני זו הקיימת
      (או לא קיימת ) איתם. אני יודעת כי זה הדבר שפגע כל כך קשה בבעלי. ומאידך, אני חושבת
      שגם אם לא רוצים שכך יהיה בכל זאת *הזעזוע* האדיר הזה מעורר חשיבה. צועק בקול
      חזק משהו כאן לא בסדר ב"סו קול.." זוגיות הזו. לעיתים רק בזכות הזעקה הזו מתעוררים
      ועושים משהו. לעיתים המשהו הזה יהיה כואב. כמו פרידה ולעיתים המשהו הזה יהיה התחלה
      של משהו טוב יותר.
      בכל מקרה, אני לא קונה בשום אופן את מה שפרחח אומר, אני לא מאמינה כי קיימת זוגיות
      נהדרת, או טובה ו"סטיה קלה" ממנה מן הראוי כי תשאר לעולם לא נודעת. זה נכון אולי לגבי
      זיון חד פעמי במלון רחוק בארץ נוכריה, כאשר הבדידות גוברת. זה בטח ובטח לא נכון כאשר
      מדובר בדפוס התנהגות המצדיק סטוצים כדרך חיים או כאשר מדובר ברומן טעון ברגשות
      כלפי גורם שלישי. ראבק..זה הרי כמעט דבילי לחשוב כי תתכן זוגיות נהדרת במצב כזה.
      מכאן ששמירה על מצב כזה היא החלטה מושכלת האומרת "זה בסדר לחיות במערכות מקבילות
      כל זמן שלא מגלים". מי שרוצה יבושם לו, רק שלא יספר סיפורים שכל הבעיה כולה היא רק לדעת
      לשמור זאת בסוד.
      וגביך אישה יקרה, אין לי מושג מה בדיוק קרה שם, האם בעלך בוגד כדרך חיים , לא ידעת על כך
      בעבר וכעת את יודעת, בגד ופסק, בגד והפסיק, אין לי ממש מושג.
      אבל כתבת כי את איתו 26 שנים, אלוהים, זה המון…. משמע שילדים קטנים זה לא הדבר
      שעוצר בעדכם להפרד. תלות כלכלית שלך בו אולי? לא יודעת..
      אך אם הוא חי איתך סימן שהוא רוצה בך. ואם את איתו אולי תנסי לתת לשניכם סיכוי
      אמיתי. ואם יש צורך אז גם בעזרת טיפול זוגי, או אפילו רק לעצמך. פשוט חישבי על כך
      שלך מגיע לחיות טוב ולא חשוב אם זה איתו או בלעדיו. בכל דרך שתהייה נסי לעשות
      שיהיה לך טוב.
      זה מה שאנחנו מנסים כעת לעשות..ואין בטחונות ואין הבטחות ואין דבר..רק יום ועוד יום ועוד יום..
      כפי שכתבת.
      זהו…וכעת אצפה אני לשמוע ממך.
      שלך ,
      אני 🙂

  58. לפרחח היקר
    אתה מאוד אמיתי בדבריך אך לא כל כך מציאותי ואולי זה מפני שלא חווית את הכאב שבבגידה, לכן , הלוואי והייתי זוכה לגבר כמוך עם מחשבות חיוביות לרגשות של אחרים. אתה נשמע גבר מאוד מתחשב ומבין, אבל בכל זאת לא מציאותי, כי אם קיים סוד הרי שבסופו של דבר הוא יתגלה , חוק החיים האמיתיים. אפילו אם ננסה להסתיר זאת בכל צורה שהיא, השאלה היא מה היא עוצמת הכאב שנגרום לאותו אדם שהסתרנו ממנו את הסוד אם נכחיש כל הזמן (אפילו שאנו יודעים שאנו משקרים). לכן, בדרך כלל עדיף להיתעמת עם המציאות של הפשלה שלנו כמה שיותר מוקדם ולא לגרור שקר אחר שקר, מה שיכול להביא למצב שלא יאמינו לנו בכלל בסופו של דבר גם אם נגלה את האמת.

  59. לא חייבים !!!

  60. לשני תסבירי למה?

  61. הזוגיות כקונספט – כפי שהתחנכנו, היא רעיון שכשל.
    אני אסביר.
    רעיון שתופס את רוב רובו של העולם כדרך חיים – אבל רעוע כל כך מיסודו – הוא רעיון כושל. אפשר (לפחות בעולם המערבי) – לכמת את הרעיון הזה ככושל מבחינה סטטיסטית: 1 מכל 3 זוגות בת"א מתגרשים ובניו-יורק הנתונים מתקרבים ל-50% !!! גירושים. ולמה ? בערים כאלו – סביר שהזוגיות לא נפלה בשל בעיות כלכליות. נכון – יתכן שבשל היות אחד הצדדים חרא של בנאדם (…הוא אף פעם לא מפרגן לי באמת…היא לא נותנת לי מרחב מחייה…) – אבל הרבה פעמים זה פשוט נופל בגלל סקס. סקס סתמי. סקס אגבי. מהסוג ששכחת ממנו שנייה אחרי שגמרת.
    במזלג הזוגיות – בזה שצריך לבחור באיזה שביל להמשיך – אני בהחלט בוחר ימינה – לא לספר לבת הזוג. אבל הבעייה הכללית חמורה יותר – אנשים שאוהבים באמת – לא צריכים לתת משקל למין מזדמן – אחרת העסק לא יעבוד כמו שצריך. תמיד יהיו פזילות לצדדים (ולא רק של גברים חרמנים בנות – ממש לא). אהבה היא דבר שקשה למצוא. מין אפשר להשיג בכל באר. למין מזדמן אין ערך – ואינו צריך להיות תחת קטגוריה של בגידה – כל זמן שהוא חד פעמי.

  62. לאשת איש היקרה
    כתבת שאם יש בגידה בדרך אזי אין זוגיות טובה, ובכן במשך כל שנות נשואי היו עליות וירידות כמו אצל רוב הזוגות באופן נורמלי לחלוטין, אבל תמיד אני זו שהיתה מוותרת לאחר ויכוח, אני זו שהיתה מפרה את המחסום שהיה נוצר, אם הוא היה משנה את פרצופו ולא הייתי יודעת מדוע, תמיד ריככתי את האווירה כדי שהילדים לא יסבלו מהמתח שנוצר וגם תמיד חששתי שאם לא אעשה כן אז אאבד אותו , לכן וויתרתי אפילו כשאני צודקת במאה אחוז, וכך נוצר מצב שהוא היה מרגיש שהוא הצודק ולו נעשה עוול (כשלאמיתו של דבר אני הצד שנפגע ). וכנראה שבתקופה שבה הוא בגד בי אני פשוט חדלתי לספק לו את הדם הטרי שהיה רגיל לקבל ואז הוא הלך לחפש דם אחר, טרי יותר. לשאלתך הרומן היה חד פעמי ואין לי שום רמז על או סימן קל על בגידות בעבר או סטוצים שהיו לו. לכן בעקבות הבגידה עולים לי כל הזמן מחשבות אולי היו ואני לא יודעת וזה אחד הדברים שמשגעים אותי.
    קצת מפחיד אותי שאת אומרת שכשיש רומן או היה אז היתה פה לא רק מערכת של סקס וזה הכל, ז"א שהיה הרבה מעבר לזה וזה אחד הדברים שהמוח שלי מנסה להבין. לפי דבריו (למרות שהם תמיד אומרים זאת) היו לו בעיות בעבודה שאף אחד לא הבין אותו ורק ניצלו אותו, כמו כן אני לא שמתי אליו לב ולא היה איכפת לי ממנו. ושם הוא מצא אוזן קשבת והבנה ( חוכמה למצוא את זה אצל מישהי שלא עוברת אתו את תלאות היום והבעיות עם הילדים וכל זה) אבל גם זאת צורת התגוננות על המעשים שלו ואני נוטה לא להאמין, פשוט היא חשבה למצוא לה משהו מבוסס (כמובן שהיתה צעיר אליו יחסית) וגבר בגיל מתבגר שבחורה צעירה מתענינת בו גורמת לו לחוש שהוא עדיין בכושרו מוקסם מכך. הבעיה שהוא מאוד מסור והילדים המתבגרים שלו מחזיקים מאוד ממנו תמיד היה סמל המוסר והחיים בכלל בשבילם, לכן לא האמנתי שיעשה זאת וכן גם הם. אני כרגע לומדת על מנגנוני ההגנה של האדם מבחינת הפסיכולוגיה והפסיכואנליזה. לכן ניראה לי שכאשר הוא היה בתוך מערכת השקרית הזאת , פשוט הוא לא ראה בתת מודע שלו כלום, לא אותי לא את הילדים ולא את ההשלכות שיבואו אחר כך. וכאשר הכל התפוצץ (והוא כנראה עשה הכל שזה יתגלה כי רצה לסיים עם זה ולא ידע איך)(היא גם איימה שתבוא אלי ותספר זאת כאשר רצה לסיים את המערכת דבר שהפחיד אותו מאוד לדבריו) הוא בכה כמו ילד קטן והביע חרטה עמוקה שלחלק ממנה אני מאמינה.
    מענין אותי מאוד אם רומן זה היה טעון רגשות לפי דבריך, אך כנראה שלא אדע זאת לעולם. יכל להית שאת צודקת בדבריך לגבי הפחדים שלי מפירוק המערכת, כלכלית, המשפחה מסביב הילדים וכ"ו. אבל בכל זאת אני חולה עליו גם רגשית וגם פסיולוגית, ולא רואה את עצמי בלעדיו. לידיעתך אני נותת סכוי לזוגיות מעל ומעבר,מנסה להראות לכולם שכאלו כלום לא קרה מנסה לכסות על הכאב שלא עוזב אותי כל יום כדי שאף אחד לא יפגע והכל יתנהל כשורה שבעצם אצלי כלום לא כשורה. אני מרגישה שהמצב הבריאותי והנפשי שלי מתדרדרים ועוד מעט לא אוכל לשלוט בזה.
    בעיה אחת שהוא הבטיח לעזור לי לצאת מזה אבל להיפך החיים שלנו סוערים יותר מכל תקופה אחרת שהיתה לנו אבל מדי פעם הוא יוצא באמירות או בהתנהגות שאני היא זו שאשמה בכל מה שקרה הוא רגיל היה להיות זה שצודק ומעל כולם, לכן הוא מנסה לשמור על זה גם עכשיו כי זה טבוע בו, ואז אני נופלת למצב נפשי כזה כמובן שלא מרצוני (זה חבוי בתת מודע שלי) ואין לי שליטה גם אם אני בזמן שמח או בעיסוק שאני אוהבת מאוד. ואז אני הולכת לבקבוק או לכדורים, וזה מצב שמדאיג אותי מאוד. אני לא מאמינה שיהיה לך מה לומר בנידון מכיוון שאינך חשה את מה שעובר על בעלך, אבל כמו שאמרת את חתכת את הסיפור וההתמודדות היא שונה לחלוטין, אני נימצאת עדיין בתוך המערכת ונאלצת להתמודד עם זה יום יום.
    סליחה אם הלאתי אותך בצרותי אך טוב לי שיש משהיא מהצד השני שלא יודעת מי אני ואיך אני ניראת ומה אני בכלל , ובכל זאת מבינה אותי ומנסה לעזור , ובכלל עונה לי בסבלנות .
    תודה לך.
    הייתי רוצה לשוחח עם משהיא במצבי (וגם אתך כמובן) זה יעזור לי מאוד אני חושבת.
    ושוב מודה לך ומצפה לתשובתך.

    • דיל יקרה, תחילה אבהיר מספר נקודות.
      א. כתבתי כי נשים לרוב מפתחות רגשות אינטנסיביים כלפי מושא ההתקשרות. קרי
      גיבור הרומן. גברים ,לא מתחייב. ושוב..סליחה עם כל הגברים הקוראים. כמובן
      שאין כללים. אך בכל זאת…
      לכן..מאוד יתכן ובעלך אכן היה זקוק לרומן זה מאלפי סיבות. (האין כך זה תמיד..)
      אבל מה זה משנה לך? את חשה פגועה ונבגדת וזה מה שמהותי בכל הסיפור.
      ב. אני לא חתכתי שום דבר. אני ממשיכה לחיות עם בעלי. ואנחנו מנסים לשקם את
      חיינו. ואני כל כך כל כך מקווה שאכן נצליח.
      ושוב לגביך..עם כל הצער והכאב אותם אני כן יכולה להבין, אני עדיין חושבת כי את
      ממשיכה להעניש את עצמך. את ממשיכה לחיות עם האיש אך לא מסוגלת לסלוח, לא
      מסוגלת להשתחרר. מתעללת בעצמך ללא הרף ולפי תאוריך אף מגיעה למצבים מאוד לא
      בריאים. (כדורים , שתיה וכו..)
      מה את בעצם מבקשת? את הנעשה אין להשיב. את טוענת כי אינך שולטת ברגשותיך.
      ואני מבינה זאת וחשה את כאבך. אך חוסר אונים זו לא הדרך. בדרך זו את ממשיכה
      לעשות מה שעשית תמיד בעבר, לוקחת אשמה על עצמך, מתעללת בעצמך.
      את זקוקה לסיוע. לא לשתיה ולא לכדורים. אלא לאדם (מטפל/ת) אשר יסייע לך להתמודד עם
      שדים שלך, הכאבים, והתסכולים. הדבר החיובי במקום שאת נמצאת בו הוא שמשם אפשר
      רק לצמוח. ומדבריך ניתן ללמוד כי את אשה נבונה מאוד, רגישה מאוד. מישהי שמגיע לה
      כן..ממש כך, מגיעה לה להרגיש טוב. כמו לכל אחד/ת אחר/ת..
      לא יודעת כמה מילים אלה יסיעו..אבל לפחות את יודעת שמישהי קוראת ואכפת לה.
      שלך.

      • אשת איש היקרה שלום
        סליחה ממך, חשבתי שעזבת את המערכת ועברת לאחר, סליחה.
        האם את ובעלך משוחחים לפעמים על המשבר שהיה לכם? והאם הוא סלח לך. אם כן איך את יכולה להיות בטוחה בכך, הרי טעות היא תכונה של אדם ולמחול רק אלוהים יכול.
        האם את נותת לו להרגיש שהוא אחד והיחיד אהוב ואין ולא יהיה אף אחד אחר?
        האם הוא לא חושש שאת עדיין בקשר עם האחר? וכשהיית עם האחר הפסקת לאהוב את בעלך?
        דברים אלו מציקים לי מאוד, מפני שקאשר קרה המשבר שלי הוא רצה לעשות הכל רק לא להזכיר את מה שקרה, כדי שנוכל להמשיך הלאה, אלא שהדברים אצלי שונים אני זקוקה לדעת
        פרטים מסוימים בכדי לסגור במוחי את הלבטים שעולים כל הזמן.
        אני יודעת שאי אפשר להשיב את הגלגל לאחור ואני מנסה כל הזמן ללכת קדימה, לא מזכירה את
        המקרה בכלל אבל הכל נמצא בתוכי, בנפשי בחוסר שליטה שמשגע אותי.
        אני יודעת שכאשר הכד נשבר אפשר להדביק אותו כאלו הוא חדש, אבל תמיד יראה הסדק ולא
        חשוב באיזה חומר תאטמי אותו (אני יודעת מוחשית כי אני מתעשקת ביצירה אני אומנית)
        אין ביכולתי לקבל סיוע הוא לא מתחבר לצד הפסיכולוגי של האדם, לדעתו אני אשמה בכל מה שעובר עלי ואם אעשה זאת בסתר אזי זה יתגלה כי חשבוננו משותף, אין לי הכנסה פרטית,
        ולהגיע לפסיכולוג טוב אני צריכה לנסוע מרחק ולא יכולה לתרץ זאת. (אבל אחפש אלטרנטיבות)
        את אומרת שמגיע לי את צודקת, עוד בילדותי הדודה שלי מנהלת בית ספר(שהייתי עוזרת לה הרבה בארגונים ותפאורות) היתה אומרת לי" את הכל בך , וכלום בך" ולא עשיתי כלום בנידון.
        הרגלתי את כולם שלא מגיע לי כלום שאני נולדתי בשבילם ומגיע רק להם , קשה לי לשנות זאת עכשיו. אני צריכה הרבה יותר כוח ואומץ לקחת לעצמי את מה שמגיע לי. את יודעת , דמוי עצמי , חוסר בטחון אי אפשר לשנות לעולם ע"י זיגמונד פרויד וזה בדוק. מה שכן אפשר זה לשפר
        ולרצות לעשות לעצמך דברים שלא הרשת לך אף פעם.
        את נראת לי אשה מבינה, משכילה, וגם למודתנסיון החיים, אני גרה באזור אפשר לומר מנותק
        מהתקדמות החיים פה קצת הזמן עצר מלכת ולכן לא יודעים להתמודד. יתכן שאלה שגרים יותר למרכז הם אנשים יותר עם אומץ וביצים(כנראה שאני צריכה להתחיל לגדל אותם ….צחקתי)
        את מצטיירת לי אשה מקסימה , אני אומרת אשה אבל אינני יודעת את גילך, אז תתקני אותי
        בהתאם.
        אני שמחה שאת עונה לי מהר אבל אני לא תמיד יכולה לעשות זאת, רק כאשר אין אף אחד בבית
        אני גונבת את הזמן הזה לא רוצה בעיות (יתכן ובהמשך לא אעשה חשבון)
        הגלישה במחשב מהנה מאוד במיוחד שיש אנשים כמוך ברשת, אבל זה ניתרל אותי מהיצירות שלי וכן מהספרים שאני מאוד אוהבת לקרוא.אני גם כן כותבת הרבה שירים, מאמרים וסיפורים.
        אחרי המשבר נוצר לי מחיקון בראש אבל זה יחזור אני מקווה.
        הנה כמה מלים שעלו לי בראש :
        אתה הדייר של ליבי
        ולמרות שאינך משלם שכר דירה,
        אינני יכולה לפנות אותך לעולם.
        נחמד נכון? אני מאוד מחבבת אותך וירטואלי כמובן אי אפשר לדעת העולם הוא עגול.
        אשמח לשמוע ממך עוד עצות, מנסיון וגם מהצד שכנגד.
        שלך תמיד דיל.

  63. אני צעירה ממך בכעשר שנים..איני גרה במרכז, רחוק משם למעשה ונסיון רב מדי אין לי.
    תבונה..אולי..(מנסה להיות צנועה..)אין לי מושג האם בעלי סלח לי לחלוטין. ממש לא..
    אני יכולה לרק להתרשם מהתנהגותו כלפי, מהלך רוחו. אבל לא ממש לדעת מה עובר בראשו
    האם הוא מחל לחלוטין או שבליבו פנימה לעולם לא יסלח.
    אבל מאידך גם איני רוצה את הכד עליו את מדברת, אותו כד שלם טרם שבירה. הוא נשבר
    כי לא רציתי בו כפי שהיה. ואני מעדיפה היום את הכד האחר..לא יודעת האם השבור..או בעל
    הערך האחר. תלוי כיצד בחרי להביט בו. אני מעדיפה אותו שונה.
    אני אוהבת את בעלי.לומדת להכיר אותו מחדש. לומדת להכיר אותנו כזוג מחדש.
    בעלי אינו מבקש לדעת פרטים ולי אין כוונה לנדב אותם. הם חסרי משמעות.
    זוגיות היא הרבה מאפיזודה חולפת.
    ולגביך..מכל תגובה שלך..אני למדה יותר ויותר עליך ובטוחה יותר מתמיד כי את חייבת
    לעצמך . לבטחונך העצמי, לרווחתך הנפשית. וקיימת בי התחושה כי למרות כל אשר קרה
    ובניגוד למה שכתבת בעבר. את עדיין מתנצלת על עצם קיומך, זקוקה לאישורו לפנות לטיפול
    לו את זקוקה, חוששת לשהות ברשת..וכד..ולמה בעצם? האם בכל זאת למרות כל אשר
    את אומרת, בחרת לקחת על עצמך את האשמה, כפי שהוא מבקש שתעשי?
    קטונתי..איני רוצה..ולו למעט להשמע כשופטת אותך. אני לא.
    אני רק חושבת כי את חייבת לעצמך ואל לך לצפות כי אחרים יחשבו שאת ראויה למען עצמך
    עליך פשוט לחשוב כך לגבי עצמך ולפעול כך לגבי עצמך.
    שלך

    • אני חושבת שמוסד הנישואין פשט רגל ומספיק עם השטיות.
      צריך לחיות בליברליות – לא חיים 300 שנה, צריך גירויים בחיים ואסור לעצור אותם, לא חייבים לספר כלום לאף אחד, צריף גם לשמור על פרטיות, צריך סודות וריגושים נוספים , כי הזמן עובר מהר ולא מספיקים מה שרוצים, צריך להנהות!

      • את מדברת על פשיטת רגל, ובכן להיכן נעלם המוסר, הכבוד, הרגש, הנאמנות?
        בלי כל אלה לדעתי לא תיתכן מערכת בריאה ומתפקדת, זה כמו שתוציאי את המשטרה מתפקידה
        ואז יחגגו כל הפושעים למיניהם ויהיה תוהו ובוהו, בלי סדר וחוקים לא תיתכן מדינה מתוקנת, לכן אנו זקוקים לחוקים גם במערכת הזוגית בכדי שנדע את הגבולות ולא נחרוג מהן.
        במדה ויש הסכם אחר בין בני הזוג המושתת על ערכים אחרים אזי המצב שונה ושיערב לאלה
        שבוחרים בזה, אבל לא שמעתי על דבר כזה כי זה נוגד את כל המנגנונים שהאדם ניחן בהם
        ואין באפשרותינו להתמודד עם דברים שנוגדים את מה שנבראנו אתם.
        סליחה שאני חולקת עליך ואני מאמינה שהרבה כמוני חושבים כך

        • לאשת איש היי
          את צודקת בהחלט בקשר למה שאני חייבת לעצמי, אמת ונכון ואני מחפשת את הדרך לזכות זו שמגיעה לי, אבל קשה היא הדרך וקשה עוד יותר החיפוש. גם אני אוהבת את בעלי מעל ומעבר
          לא רואה את עצמי בלעדיו ואני יודעת גם שאם אכשל בדרך (למרות שמגיע לי) אני עלולה לאבד אותו מכיון שהגברים שלא כמונו תופסים את נשותיהם קודם כל כרכוש ואחר כך כאהבה וזה מוכח
          ובדוק. ולמרות כל הנסיונות שלי והחיפושים אחר השלווה המיוחלת קשה לי הבעיה היא לא ברציונליות אלא בתת מודע ולזה כנראה שאצטרך עזרה, בינתיים אני מקווה שעם הזמן ישתנו דברים לטובה ולא אצטרך עזרה, עם היד על הלב שלא אפגע מכך שכן ידוע שבעיות של הנפש הם האויב מספר אחד של האדם.
          כאשר הפילו אותי אל תוך הבור העמוק והחשוך בקשתי והתחננתי שישליכו אלי חבל כדי שאוכל לצאת ממנו, אמנם החבל הגיע ואני מנסה בכוחותי האחרונים להגיע אל הפתח אל אויר העולם אך כנראה שהבור עמוק מאוד ועוד הדרך ארוכה ומפרכת.
          מקווה לשמוע ממך
          שלך בידידות דיל

  64. ילדונת בת 25

    שלום לכולם. אני יושבת פה ומנסה לקרוא את הדברים, מנסה להבין קצת יותר.
    אני מ"הרעות", אני הייתי מאהבת של גבר נשוי עם שני ילדים קטנים.
    היינו ברומן שנתיים. כל הזמן הזה אשתו לא ידעה ולא יודעת עד היום.
    לא רציתי שתדע ואני לא מעונינת לחשוף את מה שהיה לעולם.
    למרות זאת, אני שואלת את עצמי הרבה פעמים איך בן אדם יכול לנהל ככה חיים כפולים.
    לשכב איתי וחצי שעה אחרי לשכב באותה מיטה עם אשתו….
    היום אני כבר שלושה חודשים אחרי. היום אני לא מבינה מה עשיתי איתו בכלל. מגעיל אותי לחשוב על מסכת השקרים האיומה והצביעות והמשחק האינסופי שלו.
    שמעתי שהיא (אשתו ) בהריון.
    לכו תבינו….
    אני לא מבינה..
    עדיין…

    • ממרומי האולימפוס

      את לא מבינה?
      טוב..מעצם היותי טובת לב, אסביר לך.
      ניהלת מערכת יחסים עם גבר נשוי. ידעת כי איי שם יש אשה אחרת שמבשלת לו, מכבסת לו
      יולדת את הילדים שלו ולא ישנה בגללם בלילות. בקיצור חייה איתו על פי הסכם משותף
      ערכו ברגע בו החליטו להקים משפחה. ידעת כי איי שם (וכנראה מרחק שני בלוקים ממך..)
      ישנם ילדים שממתינים לאבא שיחזור מהעבודה אלא שהוא העדיף להיות איתך. בקיצור ידעת
      הכל כולל החרא שאת גורמת לעצמך ולא אכנס כעת לממבו ג'מבו הפסיכולוגי שדן ודש בסיבות
      בגינן בחורה פנויה בוחרת במודע להסתבך עם גבר נשוי והאמיני לי הסיבות הללו לא יחמיאו
      לך אבל כנראה שאת גם לא אשמה בגינן. ועדיין העדפת לנהל מערכת יחסים כזו.
      ולא..לא..שהוא חף מכל אשמה בכלל לא..אבל לא הוא הכותב כאן..אלא את..אז אני מתייחסת
      אליך ופתאום הפכת ל*ילדונת" (יען כי..אחת שמחפשת דמות אב?) תמימה..שממש אבל ממש
      לא מבינה..ובכן כעת את מבינה מן הסתם..שיחקת בנדמה לי עם גבר נשוי, הוא כמרבית
      הנשואים הבוגדים, חי "בשמחה ובאושר" חיים כפולים אבל בטח..לא יעזוב את אשתו ואם
      ילדיו עבורך (להיפך..הוא עוסק בפרו ורבו עם אשתו..) ואותך שלח לחפש את חבריך..
      ובכן..מה זה עשה לך? כלום..מלבד לחזק את מה שחשבת על עצמך קודם מן הסתם, שאת
      לא ראויה לשום דבר ולכן עליך להסתפק בגבר שאינו שלך. עצוב..עצוב..
      בכל אופן, אני לא ממש רעה, רק אומרת לך את האמת כפי שהיא ואת בהיותך באמת מאוד
      צעירה עשי לעצמך טוב ובררי היטב עם עצמך (אולי בסיוע של גורם חיצוני) מדוע את נזקקת
      למערכות יחסים שכאלה ואולי תמנעי מהן בעתיד.
      כעת את מבינה *ילדונת"?

      • בתגובה למרומי האולימפוס
        אינני יודעת מהיכן את שואבת את כל הידע הזה שבגינו כתבת את תשובתך, לדעתי , כל דבריך אמת ואמיתה וכל מלה היא כמו קליע בתוך ליבי אף שהתיחסת למישהי אחרת. אבל בכל זאת אני חושבת שלמטבע יש שני צדדים, ולשניהם אותו המשקל, וספור הסוד כבר לא צד בענין, כי כל שקר או סוד סופו שיתגלה השאלה היא ענין של זמן.

  65. שיווווווו אני לא מאמינה איזה תפיסת עולם עצובה!
    כן יכול להיות שאני נאיבית, אני לא אתווכח, אבל איך מישהו שאוהב מישהי באמת או להיפך, אהבה אמיתית, כנה, טהורה הוא בחיים לא ירצה לעשות לה את זה, לפגוע בה ככה, הוא אמור לרצות לשמור עליה מכל רע, ואם הוא בוגד בה אז הוא סתם מניאק אגואיסט שנכנע לתשוקות זמניות וזא לדעתי צריך פשוט להיפרד כי במילא הכל אבוד, תתנהגו כמו גברים אמיתיים!!!!! תהיו חזקים אל תתפתו לשטויות ותקריבו תוך כדי כך את מה שיקר לכם, תחשבו טוב על סדר העדיפויות שלכם לפני שאתם בוגדים, לדעתי זה הדבר הכי מגעיל בעולם, אל תעשו את זה לאנשים יקרים, אם אתם אוהבים אותם – זה יפגע גם בכם, זה פשוט הדבר הכי כואב בעולם לצד השני – אל תעשו את זה להם, תהיו כנים, תאהבו באמת, או שאל תאהבו בכלל.

    • נניח שאת צודקת וןמי שאוהב/ת אהבה כנה… לא עושה רעה לחבר/תו…

      ואם זה קרה.. את מציעה שהוא ילך לדרכו….

      אז לפני שהוא ילך לדרכו/ה….שיספר את האמת ויקרע לבן/ת הזוג את הלב?
      זו אהבה וכנות?

      להרע פעם אחת על ידי "בגידה" ומיד לאחר מכן להוסיף ולהרע? לשבור את הלב בהתנדבות?

      אני חושב אחרת……

  66. ומה עם האהבה?
    אתם יכולים לקרוא לי מיושנת, או רומנטיקנית אבודה, איך שבא לכם, אבל אני מאמינה באהבה!
    ז"א אם אתה נמצא במערכת יחסים עם מישהי, בין אם אתם נשואים או לא, ואתה חושב על לבגוד – אז השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך היא לא לספר או לא, אלא להשאר או לא? כי הרי, אם זה רק בשביל הסקס, אז את זה אפשר לקבל גם מהבת זוג הקבועה, ואם זה יותר מסתם סקס, אז למה לעזאזל להמשיך ולגרור מערכת יחסים שכבר ממילא מתה?!

    • יעל…
      זה לא מיושן
      זה לגיטימי…

      אבל יש יותר מאשר גוון אחד בחיים

      ואם לא נשארים יחד… עדיין האם לספר?

      אני חושב שלא.

      • לספר או לאw זו שאלה נפרדת לחלוטין.. אני דיברתי על זה שלמלכתחילה אתה צריך לשאול את השאלה האם זה באמת שווה את זה?!
        בקשר ללספר או לא.. זה כבר תלוי באדם, באדם השני, ובסוג מערכת היחסים שיש ביניהם

  67. טוב אני מוכרחה לומר כי יש אמת בכתבה אבל מעבר לזה -מדובר בדבר עצוב מאוד מעיין נשית ולא ממש נאיבית אני יכולה לומר שרואים שזה נכתב ע"י גבר . גבר שישב וחשב מה יהיה אם יבגוד ? מה יהייה אם הוא יתפתה(כוונתי היא שגבר פחות שולט ביצריו)?ללא ספק זהו מעשה שלאייסלח ויפגע אפילו מאוד אבל לבוא ולומר שיש לשמור על השקט על הסוד הבאמת נורא הזה שמערער את כל מערכת היחסים ע"מ לא לפגוע בצד השני -זה יומרני זה יפה נפש ומעבר לזה—זה שקר!!!!!!!!! אם אתה אוהב את האדם בו בגדת דבר ראשון שתחשוב עליו זה שאינך רוצה להיות בלעדו אמירת המעשה תוביל ככל הנראה –לפרידה ואם לא אז לקרע רציני מדובר פה במעשה אגואיסטי לחלוטין!!!!!!!!!!!! שבא מתוך הפחד להיות ללא האדם אותו אתה אוהב וגם כנראה מתוך אמונה כי הצד השני בעצם אותו צד שנפגע לעולם לא יעשה מעשה כזה אמונתי היא כי כתבה זו נכתבה אחרי המעשה עצמו …אז כן הצד השני יפגע וכן אם אינך רוצה להיות לבד אל תומר את האמת כי ככל הנראה הקשר ייפגע או יסתיים אבל הכתבה הזו היא ללא ספק מצטדקת בצורה שלא תאמן ואגואיסטית!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • אני אישית לא קבעתי דעה בנוגע לאם לספר או לא, כי אני אישית לעולם לא אבגוד בבת-זוגתי.
      בכל אופן דבר אחד הטריד אותי בתגובתך. רואים שזה נכתב ע"י גבר? אולי גבר באופן כללי פחות שולט ביצריו המיניים, אולי.
      אבל בנושא הבגידות, ידוע לכולם שגברים ונשים בוגדים בכמות שווה! ולכן את הכתבה הזו הייתה יכולה לכתוב אישה במידה שווה. ואני יודע שהמון נשים מסכימות איתו.
      אולי תפסיקו לקטלג מין ותכונות…

  68. אני נורא אוהבת את אלו שמצהירים "אני לא אבגוד בחיים, אני פה ואני שם…" איך אפשר להיות כ"כ בטוח בעצמך ואני לא מדברת רק על הפיתויים העומדים מול עינך שנה אחר שנה אחר שנה וכו', אלא גם על כך שנאמר כי לנשים יש יכולת לאהוב יותר מפעם בחיים ואם פתאום פגשת את אהבת חייך (ואבוי לאוזניכם) את כבר בזוגיות, או אפילו נשואה. האם תוורי על הסיכוי היחיד לאושר נוסח הספר הדביק "הגשרים של מחוז מדיסון"?

    • נכון, יכול להיווצר כזה מצב… מישהי נמצאת בזוגיות, ופתאום מתאהבת במישהו אחר, קורה, אני מסכימה.
      אבל מאיפה מגיע הצורך לבגוד? אם אכפת לך מהבן-אדם שאיתו את או אפילו אתה נמצאים בזוגיות הזו, לא תרצו לפגוע בו, נכון? אז את צריכה להעריך את המצב: אם את רוצה את האהבה החדשה שלך יותר מהזוגיות שאת שאת נמצאת בה…אז תלכי על זה, אבל קודם, תעשי משהו בקשר לזוגיות קודם.
      ואם את רוצה את זה רק בשביל ההרפתקה… פשוט תחשבי קודם על התוצאות:
      את באמת רוצה לוותר על ההווה הידוע והמוכר לטובת עתיד נסתר?

      אגב, נכון, נשים יכולות לאהוב יותר מפעם בחיים… גם גברים יכולים
      השאלה אם זה יותר מאחד באותו זמן?
      לא נראה לי

  69. לדעתי הרבה ממה שרשום במאמר זה שטויות, כי אם בן אדם, כל בן אדם הוא בן אדם עם רגשות, אז האופציה של בגידה, לא צריכה להיות פנויה בשבילו. אם יש שני בני אדם שאוהבים אחד את השני, אז למה לעזעזל צריך להיכנס לעניין של בגידות? האם העניין של אמון מוחלט בבן הזוג נמוג לחלוטין מהעולם? נכון שיש הרבה פיתויים מסביב, אבל האם שווה לסכן הכל בשביל פיתוי או סטוץ? חוצמיזה, מאוד קשה לחיות עם עצמך בתוך מערכת יחסים, אחרי שבגדת, ולא משנה איך קוראים לזה…

    • נכון, אני מסכימה איתך בהחלט, אין לך מושג עד כמה!
      אבל… מה קורה אם בכ"ז מגיעים לכזה מצב? מצב שבו פתאום מתפתחים רגשות כלפי מישהו אחר? נמצאים במערכת יחסים עם מישהו, אבל כמהים למשהו או מישהו אחר… כשמה שיש כבר פתאום לא כזה מספק, אלא מעצבן, ונמאס לריב? אבל אי אפשר סתם לעזוב קשר עם אהבה גדולה וארוכה, בשביל מישהו שנראה שאתו יהיה טוב יותר…?
      מה עם זה?

  70. אני חושבת שאפילו אם בגדתם והחלטתם לעזוב ולצאת מהקשר עדיין צריך לספר! נכון שאומרים שמה שלא יודעים לא פוגע, אבל לדעתי, הדבר הנורא ביותר הוא חוסר הידיעה, אני חושבת שאם למישהי היה חבר שהיא אהבה והעריצה והם נפרדו אין שום סיבה שהיא תמשיך לחיות באשליה שהוא היה החבר המושלם, אם הוא עשה משהו רע והיה ביניהם אמון ואהבה אמיתית הוא צריך להיות גבר ולבוא ולספר לה. נכון היא תיפגע ותיפגע הרבה, תיפגע המון אבל על זה הוא היה צריך לחשוב לפני שהוא בגד, עכשיו כבר אין לו שום זכות לשלוט בעניינים יותר, הוא חייב לספר לה את האמת, אסור לו לשלול ממנה את הזכות לדעת, זאת זכות טבעית והוא אף אחד בשביל להחליט אם לשלול ממנה זאת או לא, זה מה שנקרא לשאת בתוצאות – לא סתם לצאת מהקשר כמו פחדן שלא רוצה לפגוע בה, הנזק כבר נעשה, עכשיו העניין להיות גבר, לבוא ולספר לה.

    • זכות טבעית לדעת?

      מעניין, עד היום לא מצאתי איפה נולדה הזכות הזו, היכן היא מתגוררת, מה המטען הגנטי שלה וכו'…

      וברצינות:
      זכותך להחזיק בעמדה כזו. היא מנוגדת לעמדתי.

      את מאמינה שאדם צריך להטיח את האמת כולה בפני בת זוגו, בעיקר בטרם יעזוב… האמנם?

      רק כדי להמחיש עד כמה האמת היא עניין של בחירה, בואי נבחן את הסיטואציה הבאה:
      לחברתך נולדה תינוקת. תינוקת מכוערת עד אימה.
      האם תאמרי לה, תשיבי לשאלתה בכנו?
      האם תאמרי לה.. אוי התינוקת הזו, מכוערת.. ועוד תוסיפי: "דווקא דומה לאמא" ?

      נו, באמת?!

      אז אני לא נכנס לשאלה האם לבגוד או לא. נניח שהאידיאל הוא לא. ובכל זאת, זה קרה

      אני בניגוד אלייך מאמין בצורך בדיסקרטיות ואת מאמינה שבשם הכנות יש לחרב את הכל: עבר, הווה ועתיד.

      שיבושם לך.

      • תקשיב פרחח יקר, אתה יכול להגיד מה בראש שלך ולחשוב מה בראש שלך אבל להשוות עניין של בגידה לאיזה תינוקת ?!?! מה הקשר בכלל? התינוקת המכוערת זאת אמת ידועה – אני מבטיחה לך שעמוק בליבה אותה אמא יודעת שהתינוקת הזאת אינה מלכת היופי וגם לא הסגנית, אבל לעומתה, הבחורה התמימה אינה מודעת כלל לזה שהמניאק הלך ובגד מתחת לאף שלה, זה שהתינוקת יפה זה שקר לבן, קטן, לא משמעותי, לעומת זאת שקר של בגידה זה השקר הכי גדול והכי מגעיל בעולם!
        וכן, בשם הכנות שווה להרוס הכל – כמו שאמרתי על זה צריך לחשוב לפני שבוגדים, אז עדיין יש בחירה – לבגוד או לא? אח"כ אין בחירה – חייבים לספר – אתה לא צריך להחליט בשביל אם עדיף לה לדעת או עדיף לה לא לדעת – אין לך שום זכות, נקודה.

        • טעית לחשוב שהתכוונתי לכך שהשקר הלבן בהקשר של התינוקת, דומה לשקר הלא לבן בהקשר ל"בגידה".
          הדוגמא הובאה כדי לומר: אל לנו להתפס לאמירה ששקר הוא שקר. אלא לומר, יש שקרים ויש שקרים ודינם אינו שווה
          יש פשעים ויש עבירות קלות
          יש שקרים שמי שאינו משקר אותם הוא רשע ויש שקרים שמיותרים לחלוטין.

          בגידה – ובכן, זוהי בהחלט בחירה.
          לעתים בחירה קשה, אבל לעולם בחירה. השאלה במאמר אינה דנה בשאלת הבגידה. המאמר דן בסוגייה, מה קורה לאחר מכן.
          את מאמינה שאין כאן זכות בחירה. אני חולק על דעתך מכל וכל. אין זאת אומרת שאני חושב שאני צודק ואת טועה. אלא שאני מעדיף את הדרך הזו ואת את הדרך האחרת.
          אני לא מאמין בכנות כערך עליון. כנות חשובה, אבל לא בכל מחיר ולא בכל מצב.
          אני משוכנע שגם בהקשר של בגידה, קיים איזשהו מידרג וקיים מצב שבו תחשבי ש"הנה, את זה לא מספרים"

          למשל, הניחי שקרתה תקלה, ובהפתית בסיטואציה מאד מיוחדת וחד-פעמית
          ואת יודעת, שגילוי האמת יוביל לסוף יחסייך עם אבי ילדייך.
          האם בכל מחיר תספרי את האמת?
          את חושבת אולי שכן. אני מעדיף לחשוב, גם לטובתך, שיהיו מקרים אפשריים שלא תספרי בהם.

          בכל מקרה, משום מה ייחסת את הבגידה והשקר לגברים דווקא. אני חושב, שגם כאן, אין הבחנה בין המינים.
          אלה ואלה צריכים לחשוב מהי המשמעות של יחסים מחוץ למסגרת.
          ואלה כמו אלה, צריכים לחשוב, מה לעשות לאחר שזה קרה.
          אני מאמין, שללא הבדל דת, גזע ומין. אין להודות ובוודאי שלא לספר.
          כך אני חי.
          את, זכותך לחיות על פי דרכך.

          • אני מבינה שלא שווה להרוס משפחה בגלל קטע חד פעמי, בגלל תקלה, משיכה רגעית, אבל עם כל זאת, בדרך הזאת אתה לוקח את זכות הבחירה מבת הזוג שלך. אולי אם היא הייתה יודעת שבגדת בה היא הייתה בוחרת שלא לחיות לצידך יותר, אבל כיוון שאתה לא מספר לה היא לא יכולה לדעת. כך נוצר מצב שבו היא חיה בשקר, באשליה, בטוחה שהגבר שלצידה נאמן לחלוטין ובעצם הוא סתם שמוק, סתם גבר חלש שנכנע לתשוקות זמניות, סתם מניאק שלוקח ממנה את הזכות לדעת, שמכריח אותה להישאר איתו למרות שאולי הייתה בוחרת אחרת.

            אני לא מייחסת את הבגידות רק לגברים, כל העניין הובא כדוגמא ורלוונטי לשני המינים.

            זכותך לחיות עפ"י דרכך כל עוד אתה לא פוע בזכויות של אנשים אחרים, החיים לצידך ובוטחים בך, כשאתה כן פוגע בהן, מופיע סימן שאלה גדול ומשמעותי אחרי "זכותך".

            נ.ב: יעל – תודה מאמי 🙂

          • דניאל- יכול להיות שפרחח מתכוון שאם לא נספר את האמת, ונסתיר את עצם הבגידה, נוכל להחזיר את חיינו למסלולם. אמת הדבר לגבי זה שלא סופר לו דבר הבגידה. הבעיה היא עכשיו לזה שלא סיפר, איך הוא יוכל לחיות עם זה. נכון, יש אנשים שכאילו יכולים לחיות עם זה ( וזה ניקרא מנגנון הגנה) אבל המוח של האדם הוא עצמאי בשטח והוא שומר את כל הדברים שקורים לנו מרגע היוולדנו בתת מודע, ובשלב מסויים בחיים הוא שולף זאת בלי התראה מוקדמת ובלי תיזמון שלנו, ופה יכולה להיות הפגיעה שרצינו להסתיר מבן זוגנו – בומרנג כלפינו.
            ואם אנחנו מסתירים את הבגידה ואנחנו לא מסוג האנשים שחושבים שיכולים לחיות עם ובכל זאת מסתירים – פה יכולה להיות המלכודת המסוכנת ביותר כלפי עצמנו והיא הפגיעה הפיזית שתבוא , וזה לחצים נפשיים מעצם השקר שלנו, שעלול לפגוע באברים שונים בגופנו.
            ואני מדברת פה מנסיון שבעלי נשא את עצם הבגידה שלו זמן רב, וזה התחיל מבעיות קשות בעור כפות הרגליים והידיים שאף רופא לא ידע לפתור את הבעיה עד כדי אישפוזים בבתי חולים, וזה נימשך בבעיות מעיים התכווצויות, כאבי ראש ועוד.
            ולהפתעה כמו במטה קסמים לאחר שהכל היתגלה והוא סיפר הכל- הוא נשם לירווחה וכל התחלואות נעלמו כלא היו- העור כמו של תינוק, התיאבון חזר ואין יותר כאבים בשום מקום.
            מה תגידי על כך?
            נכון שיש חרטות רבות אבל אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור ומנסים להיתגבר ביחד, כמובן שאין לדעת אם היתה פגיעה יותר קשה ומעמיקה אך הוא מודה לאל כי אין סימנים לכך.
            אני רוצה לומר שיכול להיות שלאחרים זה יכול להיות יותר הרה אסון, ובנימה זו אסיים ואומר –
            הישמרו לכם בוגדי ובוגדות כי אין לדעת שהמשחק שאתם משחקים יכווה אותכם קשה.
            ————————————————————————–?? ??

          • אז בעצם את מסכימה איתי ואומרת שהחיים לא חוזרים למסלולם בצורה מושלמת והאמת תמיד מתגלה בסופו של דבר. אני חושבת שיש מקרים ויש מקרים אבל מה שבטוח – שהאמת תמיד צריכה להיאמר בין אנשים שביניהם יש אמון וכבוד, שלא לדבר על אהבה.

            אני מקווה שהעניינים יסתדרו עם בעלך בסוף, למרות שאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת לסלוח למישהו יקר על בגידה, אולי יש לך מזל שאת מסוגלת לעשות כן.

            אנשים תבינו – הכנות היא ערך עליון, אין לנו שום זכות ליטול אותה מהיקרים לנו, תשאו באחריות של סיפור האמת, זה חובתכם כבני זוג שעליהם סומכים ואשר אותם אוהבים.

          • בעצם החיים לא חזרו בדיוק למסלולם, הם שונים עתה בתכלית השנוי. חלק לטובה וחלק שלא יעזוב אותך לתמיד. לסלוח את אומרת, לשכוח? לעולם לא אלו תכונות ששיכות לאלוהים, ואני עדדין לא אלוהים.
            כל כלב מגיע היום שלו, וכל גנב סופו לתליה, כך אומרים בסלנג עדין. אני כבר אחרי הרבה זמן ולימדתי את עצמי לחיות עם זה ולקחת את הטוב שבדבר.
            אחרי בגידה לעולם לא ישוב האמון גם אם נייחל לכך בכל נפשנו, לצערנו אנו לא שולטים לחלוטין בצעדנו, חלק חשוב תופס מוחנו בשליטה על החיים.
            אנו הנשים מנוגה שונות מהגברים, לכן אי אפשר לאחר בגידה לרכוש אותנו בשום מחיר, וגם אם זה ניראה על פני השטח, זה לא זה.
            לעולם הוא לא יקבל את " ההערכה, הערצה, הקרבה, אמון,נתינה,אהבה, ועוד הרבה בכיוון זה, "
            ממני, החלק הזה נעלם ברגע שהתגלתה הבגידה.
            וזה ההפסד הגדול של כל הבוגדים למיניהם.
            ואני חושבת שכל מי שנישא והקים משפחה לא כל כך מהר יפרק זאת, ואז יצטרך לחיות עם כל זה, וחבל.
            לכן, דעי – גם אם נישארים במערכת זה לא אומר שהכל טוב וחלק- פשוט אין ברירה.

  71. אין סליחה ואין מחילה על בגידה, לזאת אסכים. אם הפיתוי גדול כל כך, מה חסר לכם בבית? הלא אם יש אהבה, ויש פתיחות וגילוי לב, ויש חברות ויש מין (סביר לפחות) – מה יש לחפש בחוץ?
    ואם אתם יודעים מה חסר ובוחרים לא לומר, לא לשתף, לא לאפשר מקום לאותו חוסר לבוא על סיפקו – קומו ועיזבו. זוגיות שכזו נדונה לכישלון בכל מקרה מכיוון שאתם לא מאפשרים לה להצליח.

  72. נשואה במלכוד

    האם ניתן לאהוב שני אנשים במקביל?
    איך מתמודדים עם אהבה שנכנסת לך באמצע החיים?
    אחרי 12 שנות נישואים מאושרות, התאהבתי באדם עימו אני עובדת, התאהבות שמטלטלת כל נים ונים במעמקי הלב, אהבה מוטרפת, מעכלת, שורפת,בשבועות האחרונים החלה מערכת יחסים טעונה ביני לבין אותו אדם.
    אני אוהבת את בעלי ומודעת לחסכים שכנראה גרמו לי להימשך לאותו אדם, אך עם זאת למי אין חסכים? אין לי ספק שאני לא מעוניינת לפרק את התא המשפחתי שלי ואני ובעלי מדברים על אותם חסכים ומנסים לפתור אותם ביחד.
    אני בבלגן נוראי מבפנים ואני לא מצליחה להתמודד עם המצב, אני מוצאת עצמי מוצפת במגוון אין סופי של רגשות.
    מצד אחד אני אומרת כוס אמו חיים פעם אחת, יש כאלו שחיים חיים שלמים ולא מתאהבים באף אחד בעוצמה כזו, והנה אותי אלוהים ברך פעמיים. אז למה לא לזרום עם זה, ולהנות, להתרגש, לחיות.
    ומצד שני אני נאבקת ולא ממש מצליחה ל"זרום" עם זה.
    האם אפשרי לאהוב שניים במקביל?
    האם אני משקרת לעצמי?
    האם זה סוג של בריחה? ממה?
    וכמובן קיים הפחד לאבד את שניהם…
    אשמח לתגובות מאלו שהיו, או נמצאים שם.

    • את שמבקשת עצה מאלו שהיו או נמצאים.
      ובכן אני הייתי מהצד השני, ואחרי 3 שנים אני עדדין נימצאת ולעולם זה לא יעלם, לכן אם אין לך כוונה לעזוב את בעלך אני מציעה לך לשקול שנית ולא לעשות צעד שעלול להיות מכריע בחייך.
      נכון שאני נישארתי במערכת, אבל אני מהאחוזים הקטנים . וסיבות רבות לי כמו – אין לי אומץ , מחשבות על המשפחה, ילדים, חברה, כלכה, ועוד ועוד. אבל אני אשה ובעלך גבר, וכידוע נשים מנוגה וגברים ממאדים, להם קשה לחשוב שאפילו בפנטזיה ניבגוד בהם.
      לכן , אני מציעה לך אם הילדים חשובים ואת אוהבת את בעלך, אז לא כדאי לנסות משהו שעלול לשרוף אותך באש. למרות שאני מבינה את הצורך שלך בריגושים הללו ואולי זה חסר לך, בסך הכל אנחנו בני אדם, אבל ההימור שלך עלול להיות גורלי.
      תשקלי שוב לפני שאת עושה את הצעד מה חשוב לך יותר.
      בהצלחה

  73. נשואה במלכוד

    dil יקרה,
    תודה לך.
    את אמנם מ"הצד השני של המתרס", אך יש לי תחושה שאת מבינה את המערבולת הרגשית שאני נמצאת בתוכה, כי גם את היית בה, אם כי בצורה שונה.
    אני מסכימה איתך כי אין זה נבון לסכן את הזוגיות, במיוחד כאשר קיימת אהבה והיחסים הם טובים, וכי עדיף להתמודד עם החסכים בבית ולא "לברוח" לריגושים מחוצה לו.
    ועם זאת המאבק הפנימי הוא קשה מאוד, כי האדם בו התאהבתי אינו מהווה עבורי ריגוש חד פעמי בלבד, נוצרה בינינו חברות ואינטימיות, בעיקר מילולית, בשלב זה, שחסרה לי מאוד בבית, ומסתבר שגם לו.
    היחסים ביננו אינם יחסיים של סקס בלבד, זה עדיין לא קרה…אך בגלל עוצמת הרגש והמשיכה המינית ביננו, אני חוששת שגם זה יקרה ואז ההתמודדות עם המצב תיהיה קשה שבעתיים.
    בינתיים אני נאבקת ברגשותי ומנסה למתן את היחסים שנוצרו בינינו, אבל אי אפשר באמת לשים סייגים על הרגש.
    הלב יודע מה הוא רוצה… והראש יודע שאסור ומסוכן ושטוב לא יצמח מזה.
    אם לא הייתי מאוהבת הייתי פוסלת כל אפשרות להתפתחות של רומן כזה, אבל כשמאוהבים הרגש משתלט על כל הוויתך ואני לא מצליחה לגרום ל"ראש" לגבור על האהבה והתשוקה שאני חשה כלפי האיש ההוא.
    הרגשות הללו אינם מעכשיו והם התפתחו בהדרגה והם נמשכים כבר זמן רב, למרות שרק לאחרונה הרגשות הפכו ליחסים.
    אני מנסה בכל כוחי לשאוב מכוחך, להזדהות עם הכאב העצום שאני עלולה לגרום לבעלי, אם היחסים הללו לא יפסקו.
    המאבק בין הראש לרגש הוא יומיומי ולצד האופוריה שמלווה את האהבה לאותו אדם, ממשיך להתקיים מאבק פנימי קשה ומייסר של שליטה עצמית.
    האם באמת נכון לוותר על האושר שגורם לי אותו אדם? האם לא ניתן לאהוב שניים במקביל?
    אין לי תשובות, אני רק יודעת כי אני אוהבת את שניהם אהבה גדולה וכי כל אחד מהם עונה לי על צרכים שונים.

    • נשואה במלכוד,
      קראתי הרבה מהתגובות שכתבו פה אנשים שונים, רובם "לא היו שם" והם עסוקים בספקולציות בנוגע למה יקרה אם…
      הייתי שם, נשארתי עם בעלי ולמזלי זה לא נודע לו, קשה לך כרגע להתבונן על מה שקורה לך
      אני יכולה רק לאמר/ לכתוב לך, שבסופה של המערבולת, מחכה לך לא רק מפח נפש,
      אלא גם שקט גדול של בחירה שנעשתה שוב, והיא שלמה ונעימה מאוד.
      שלך בידידות
      זו שהייתה שם.

      • אין לך שום מצפון!
        איך את יכולה להגיד שבגדת בבעלך ועכשיו יש לך שקט ושלווה, אין לך רגשות? את עושיה מאבן? איזה זכות יש לך לסלוח לעצמך ולא לתת לו את האפשרות להחליט אם הוא רוצה לחיות לצד אישה שבגדה באמונו, אולי הוא יבחר לפרק תא משפחתי זה , שאותו את כופה עליו בעקבות חוסר הידיעה שלו, שאותו הוא לא בחר. הרי במילא אם יש בגידות משהו חסר בזוגיות, משהו לא בסדר, אני חושבת שאין לך שום זכות לשכוח את זה ככה ולמנוע מהאדם שבוטח בך את הזכות לדעת.
        אז נכון את היית שם ויש אנשים שלא, אבל אני חושבת שעשית את הדבר הלא נכון וזה שאת שלמה עם זה, רק מראה את האגואיסטיות שלך ואת המעילה הגדולה באמון שביצעת.

  74. תפיסת עולם מעניינת.
    בגדת? שהמצפון כבר יהרוג אותך…
    לא חשבתי על זה ככה…
    כל הכבוד לך….

  75. חברות וחברים
    כל מה שנאמר נכון הוא
    כמי שנבגד וגילה את זה במקרה ולאחר מכן שילם הרבה כסף ודולרים כדי לדעת הכל. מוכן אני להתוודות שאין סליחה ומחילה גם לא ביום כיפור. ממשיכים הלאה אבל זה כבר לא אותו הדבר .

    אבל היום אני הוא החוגג ועם מי חחחחחחחחחחח עם אחותה של אישתי ואני מת שזה יתגלה כבר

    זו הנקמה המתוקה שלי
    ואני מתפלל כל יום שזה יתפוצץ לה ישר בפנים אני בן 40 ואחותה 27 כוסית לא נורמלית מפצה אותי על אחותה
    חחחחחחחחחחחחחח
    אני אומר לנקום

    • אוי, כמה שפספסת. כמה שה"גילוי" שלך מר.

      זה נכון. לגילוי האמת מחיר מר. לא שוכחים וכנראה שגם לא סולחים. אם החלטת להמשיך הלאה, עליך להשקיע את המאמצים שלך בשיקום היחסים. אהמהמה, אתה הלכת בדרך ההפוכה.
      אותה הדרך שגרמה לך להוצאי את הכסף בחקר האמת… אותה מגמה וטעות שמקורה – כנראה – ברכושנות, מובילה אותך להשיב בדרך של נקמה.

      האם באמת אין לך גבולות?!
      אחותה של אשתך, ועוד כדרך של נקמה?!

      אוי לה לאחות האחת ואבוי לה לשניה שאתה מנת חלקן!!!

      אם אתה מנהל רומן עם האחות ומקווה שזה יתפוצץ הפניה של אשתך הרי שאתה מניפולטור זול וחסר רגשות העושה שימוש לרעה בבני אדם.

      הלל הזקן שראה גוגולת צפה בנהר אמר:

      על שאטפת אטפוך וכל מטייפייך יטויפון – על שהטבעת טבעת ומי שהטביע אותך יטבע….
      אכן דרך כל בשר
      דרך שרון וערפאת
      מצעד איוולת בקנה מידה של אדם קטן.

      פספסת בגדול ובדרך מרה את הרעיון.

      מה שעומד מאחורי הרעיון של "לא לספר" הוא הרצון לחוס על האחר מפני הכאב לאחר שהעוול נגרם
      אין הכוונה להוסיף כאב על פצע ועל צרעת.

      לך לך לדרכך ועזוב את הנקמה ואת אחות רעייתך. ודאג היטב שאיש לעולם לא ידע על כך. אולי בכך תמעיט מנזקך.

    • מה מתוק כאן? אתה רק חושף את תסכולך.
      במקום להתמודד עם הכאב שלך, במקום לעבוד על יחסיך עם אשתך ולשפרם, או לחילופין, להיפרד, אתה רק מוסיף עוד כאב ומתרחק עוד יותר מהפנימיות שלך ומהרגשות שלך בעקבות מה שקרה לך.
      שימוש נלוז בבני אדם כדי להתמודד עם מצב קשה לעולם לא יביא לך שקט פנימי ושביעות רצון.
      אני מצטרפת לדעתו של הפרחח, ומקווה שתתעשת ותבין שככל שתדחה את ההתמודדות האמיתית, תמשיך לפגוע בך ובסובבים אותך.

    • יפה עשית. אין רחמים, אין סליחה, ואין שכחה על בגידה. אם היא בגדה בך והחליטה להישאר איתך, האחריות לשיקום היחסים היא קודם-כל עליה.
      לאחר שהיא תגלה את הבגידה שלך, השיקום יהיה זוגי.
      שוויון…לא ?
      כאשר היא תרגיש את הפגיעה שהרגשת אתה, יהיה סיכוי יותר טוב לשיקום. כי אין חכמה כבעלת ניסיון.

  76. הפחד של הגילוי שיוליך לפרוק המשפחה ממש הורג אותי
    יש לי מישהיא שממש משדרת "בוא כך אותי" ואני פשוט מוטרףמזה מת לנסות אבל פוחד
    אבל אני חייב לנסות

  77. edu -גבר ב-?

    למה חברות שבנפש (אשה לחבר קרוב, בעל לידידת נפש) מותרת ואין טאבו לגביה בחוזה הבלתי כתוב, אך, מין-ואפילו משולל רגשות- הוא בגדר האסור, עבירה על חוקי ה"חוזה"?
    מדוע אנו רואים בחלוקה ושיתוף של הנפש מותר, אך, חלוקה ושיתוף הגוף אינה עולה על הדעת?
    השכל נוטה להתיר , הרגש אינו נותן.

    • הנשמה הטובה מבת ים

      אחרי ששאלת את השאלה. לך צעד נוסף קדימה ותענה את התשובה. בסדר, נשמה?

  78. בנוגע למה שאמרת, שיקטלו אותך או את קו המחשבה- טעות!
    הרבה מהדברים שאמרת הם אכן נכונים, אבל גם הרבה לא…
    אני לא חושבת שאת מידת הפגיעה בבגידה אפשר להשליך על הסביבה. אם אתה מכבד ואוהב
    את הבחורה אתה פשוט לא תבגוד בה.
    אם החבר'ה מהשכונה יודעים או לא , זה ממש לא משנה, מה שמשנה הוא שהיא יודעת-
    וזה מספיק!
    ונכון, לפעמים עדיף לא לספר, אבל גם זה תלוי במצב ובסיטואציה…
    אז בפעם הבאה, פשוט תשאל שאלה פשוטה אחת "זה באמת שווה אותה"? אם כן- לך על זה…

    • חברים יקרים
      מה לדעתכם קורה אם מתאהבים, אבל באמת, באדם איתו בגדתם? מה קורה אם הוא מתאים לכם בהרבה יותר? התאהבתם ממבט ראשון? ישנה משיכה מטורפת ובאמת אהבה גדולה? אוווווווווו… אז המצפון והייסורים גדולים פי כמה… מניסיון…
      הבגידה האמיתית מתחילה בלב ולא בנרתיק…
      תחשבו על זה…

  79. צודק, צודק, ושוב פעם צודק!!!
    ההנחה שבנות מעדיפות כנות נכונה במרבית המקרים, אך לא במקרה הזה. לא אדבר בשם כולן, אך אני יכולה לומר בשם עצמי ובשם מרבית ממכרותי וחברותי, שלעיתים עדיף לא לדעת את האמת כי "מה שלא יודעים לא כואב". ואם מגלים זה נורא אבל נורא כואב.

  80. אשוטטה בשווקים וברחובות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו. אקומה נא ואסובבה בעיר. אלכה לי אל הרים, אשא עיני למרחוק, אחפש ואבקש, איה, אפוא הוא, " איה מקום כבודו", איה העצה והתחבולה, שאזכה למוצאו ולהכירו, אשוטט לבקש את יהוה ולא מצאתי, חלץ ממני בעונותי הרבים. שוטטתי בארבע פנות תרופה לא מצאתי. שבתי אליך בבשת פנים לשחרך אל בעת צרתי. כי צר ומר לי מאוד, צר ומר לי מאוד. לא ידעתי נפשי, אן פנית, אן פנית, כי הסתרת פניך ממני, ותמוגני ביד עונותי הרבים והעצומים מאד מאד יותר מחול ימים. אוי ואבוי, כי הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה. כי בעונותי הרבים נתעקם לבי ודעתי ומוחי, ונשלכתי למקומות הרחוקים מן הקדושה מאד, הנקראים מקומות המטונפים, עד אשר נתעקם עקמימיות על עקמימיות, בלי שעור וערך ומספר, אשר "כשל כח הסבל" אוי מר וצר ואח ואבוי ואללי, אוי לי מאד, על כל עונותי הרבים שעשיתי מעודי ועד היום הזה, עד אשר " לבי סחרחר עזבני כחי ואור עיני גם הם אין אתי, אוהבי ורעי מנגד נגעי יעמודו וקרובי מרחוק עמדו". מה אומר מה אדבר מה אצטדק, מה אומר מה אדבר מה אצטדק. האלהים מצא את עוני אלפי אלפים ורבי רבבות פעמים בלי שעור ומספר. ועתה מה יש לי עוד צדקה ולזעק עוד אל המלך:

  81. כאוס, אנרכיה של המחשבה. כל כך מתקדמים ועדיין כל כך פרימטיבים. כמו
    ילדים היושבים בגן ומנסים לגלות את האמת לגבי עובדה מסויימת שנתגלתה
    לעיניהם.
    . חייבים לספר את האמת? אף אחד לא מבחין באור שהמילה "אמת" משדרת?
    אתם כולכם עובדים על תתדרים מאוד נמוכים. כאילו כולכם שומעים AM .

    אני לא מצפה ממכם להבין את משמעות המילה אמת, ובודאי שלא להבין את
    האנרגיה שמגיעה ממילה זו אם נאמרת.

    כולכם מעיפים מילים לאוויר, מילים גבוהות, מילים שאיטלקטואלים נושאים
    בארסנל האקדמי שלו. מנסים להבין דבר כל כך פרימיטיבי שאנחנו מייצרים.
    כאילו לרגע שכחנו מי אנחנו. לרגע שכחנו שאנחנו לגמרי חיות. ההבדל
    היחידי שאנחנו חשים ערומים כלפי משהו. חשופים. זה לא אחד לשני.
    אנחנו יצורים פרימיטיבים למדיי תחת מעטפת הטכנולוגיה שהתעטפנו
    בה. נאורים לכאורע, שואפים לחיים איכותיים בריאים וממלאים.

    כולנו חיים בשקר! ובגלל זה יש לנו כל כך הרבה תהיות לגבי האמת.
    היא לא ממש מוכרת לנו כל כך. גברים נשים והאמת שבאמצע.

    מישהוא יכול לתת הסבר לכך שכל כך הרבה אנשים חיים בשקר?
    מדוע השקר מקונן בנו? האם הוא מאזן אותנו? האם השקר
    מזין אותנו?

    האם השקר נותן לנו תחושת ביטחון? מדוע רוב בני האדם רואים
    בחומרה שקר? מדוע התפתחנו דוקא לבחירה שהשקר הוא
    שלילי?

    שקר…איזו מילה צורבת. היא צורבת על הלשון. היא בוערת
    כשאויר חולף בחיך העליון.

    שקר…..מישהו היה חותם בטוח חיים שמבוסס על סעיפי שקר?

    אתם כל כך תמהים על בגידה? כאילו יש פה בכלל מקום
    לדיון… בגידה, שבירת אימון עם הפרטנר שאמור להיות
    עמוד התווך המרכזי בחיים שלך. נכון מי אמר שכולנו עושים את
    הבחירות הנכונות…אבל זה מה שמצחיק שבעולם החופשי
    החילוני יש חופש בחירה בבן זוגך ורוב הטעויות נעשות
    כתוצאה מבחירה חופשית. העולם הדתי גם כן לא מוגן מבגידות.
    אבל בגידה היא לא עוון מול בן זוגך או זוגתך, ואני חושב
    שאתם מבינים כלפי מי אני מכוון בגידה זו.

    ועכשיו כל האתאיסטים יקומו על רגליהם ויתחילו עם דעתנות
    של בלה בלה בלה….קדימה אתאיסטים מזוייפים, קומו על
    רגליכם ותתכחשו לקיומו של הבורא, עד הרגע בו תחצו
    מהחיים האלה לעולם הבא.

    כדאי שכולכם תצטנעו בדעותיכם. דמיינו שמשהו אדיר ממדים
    צופה ומאזין, ממש ממש מקרוב. לכל נשימה, לכל תהייה,
    לכל גחמה, לכל נשיפה, לכל בגידה.

    אנחנו כולנו כאן במבחן האחרון, חלקנו מועדים להיכשל. חלקנו
    אולי…אולי להצליח ואני לא מדבר על נישואים.

    • ויש מי שהחליפו חותמת יחד עם החלפת הדיסק.
      אמת ויציב ונכון ואהוב ומקובל הדבר עלינו……. ואם לא. אז לא.

      כך חושבים אנשים פרימיטיביים, כמוני, שאינם מבינים את משמעותה של האמת.

  82. אני מצטערת אבל לא יכולתי לשבת ולקרוא את כל 360 התגובות לכן סלחו לי אם אני לא קשורה.
    היה לי חבר במשך 5 שנים ונפרדנו בזמן הפרדה הכרתי מישהו שיש לו חברה, לא נשוי אבל מאוד דומה הם חברים כבר כמעט 11 שנה והסיפורים על המערכת יחסים שלהם נשמעים ממורמרים כנישואים, הינו קצת ביחד, הייתי מאוהבת בו בטירוף, דבר שלא קרה לי לעולם או לפחות היה רחוק מאוד, בסוף החלטתי שהנאמנות שלי לעצמי חשובה יותר, היה קשה, קשה מאוד אבל הצלחתי, היום שנה אחרי אני והלשעבר שלי שוב ביחד, ספק טעות, ספק לא.
    טוב לי ( באופן כללי , כמובן ). עכשיו ההוא המדובר לא מפסיק להתקשר ומרטיט לי את הלב בזכרונות על ריגושים. אני אוהבת את חבר שלי אבל להיות מעכשיו ועד עולם רק איתו, בנתיים אני מצליחה אבל אני לא יודעת כמה זמן אני אחזיק מעמד, שהחבר שלי עזב אותי בפעם הראשונה הלכה לה איתה התמימות, הלכה האהבה הנצחית שהייתה לי אליו, לא נראה לי שהיא תחזור לא אליו ולא לאף אחד.
    אף אחד מהם בטח לא יקרא את המילים הלאה. אלו רק יכולתי הייתי מנשקת אותך כל כך חזק הייתי מחבקת אותך ועושה איתך אהבה מטורפת , אלו רק יכולתי לעשות כל זאת בלי שזה ייחשב כבגידה בבנאדם שאני אוהבת יותר מכל , בגידה בבנאדם שבשבילו אני כמה בבוקר.
    אבל איפה אני לעזזאל בכל הסיפור הזה?

    • המקום הנכון, הוא המקום שבו את ישרה עם עצמך, מודעת למה שעובר עלייך ועושה את הבחירה שלך על פי מאזן שהוא כולו שלך. רק את תגדירי לעצמך את סולם ההצלחה האישי שלך, מכיוון שרק את יודעת מהו האושר שלך. ידיעה אנאלוגית ומדוייקת, גם אם מבחוץ לא רואים טוב את השנתות של הסקאלה הפרטית שלך.

      יש לך התלבטות בין הדחפים שלך לאמונות שלך, יש לך מאבק בין הפיתוי לבין הביקורת, מאבקים כאלה מלווים אותנו כמעט בכל עניין. את עוברת ליד בנק והכספת פתוחה, מצד אחד הפוטנציאל שגלום בתכולה של הכספת עצום מצד שני יש את החוק ואת ההגיון ואת מאזן הביקורת של התבונה. אז מה עושים? גם וגם. גם חושקים וגם חושבים וכשהאחד מתגבר אז זה מה שקורה וכשהשני, אז קורה ההיפך. מה שחשוב: אם שדדת את הכספת אל תרוצי להתוודות בפני השומר ואם החלטת שלא לקחת מהפרי האסור הזה אל תרוצי לדווח על כך להנהלת הבניין.
      אם על האיפוק שגילית את יכולה לספר לרוב חברייך, הרי שאת דבר השוד אל לך לספר לאיש. ומומלץ, גם לא לספר לעובדי הבנק, במיוחד לא לשומרים על המחשבות שלך בקשר לתכולת הכספת.
      אני מאמין שהיחס בין הפרי האסור לביקורת ההגיון הם אישיים וכל אחד על פי דרכו.

  83. פרחח,
    אני לא בטוח שהאמירה שכתבת שם לקראת הסוף מיוחסת לנכתב מעל. אם כן ואתה באמת מיתמם לדעת אמת מה היא, כדאי שתחזור אחורה לראות איפה בדיוק פיספסת. יש לך עצות של אינפנטיל. לכאורע לוגיקה מתוחכמת, רצופה תובנות על ביקורת חברתית, על דחפים ואמונות.
    תתעורר, אתה באמת חושב שמה שמונע אדם מלבצע חטא הוא החוק וההגיון?
    תפשט את הדברים, אתה תראה שהחיים הם הרבה יותר פשוטים. יצרים…זהו שם המשחק. יצר טוב ויצר רע. ברגע שתבחין ביצרים הללו, אתה תתחיל להבחין מה משניהם שולט בך יותר.
    אתה גם תבין שלחלק מהיצרים שבך אין לך שליטה כלל, בעיקר אם אתה לא מבחין שזהו יצר.
    יצר,אותו אינסטינקט בסיסי, זהה לזה של שאר החיות סביבנו. רק שאנחנו עשינו סובלימציה(עידון) של האינסטינקטים הייצריים שלנו.

    אתה חיה שנשלטת על ידי מין ואגרסיה רק שניתנה לך הזדמנות שלא ניתנה לשום חיה אחרת בפלנטה הזו. תפעיל את הראש, תנסה להבין מי נתן לך את הסגולות שמבדילות בינך לקוף.
    ולמה יש לנו יותר ויותר נטיות להיות מונוגמים. ומדוע אנחנו נכשלים לעתים? כל כך פשוט, יצר.

    • אין לי מושג מה גרם לך לא להבין לחלוטין את מה שכתבתי ולייחס לי אמירה שאין לי איתה ולא כלום.

      אני דווקא טענתי, שאפילו איום בעונש מוות לא מונע מגברים ונשים בכל חברה להפר את המונוגמיות ולהכנע לדחף המיני שלהם ליצר.

      אז אין לנו מחלוקת לגבי זה.

      המאמר עוסק לא בשאלה למה זה קורה. זו עובדה שזה קורה.

      המאמר עוסק מה עושים לאחר שזה קורה.

      (לכאורה, עם "ה" בסוף" – סתם הערה של אינפנטיל)

      • המאמר לא עוסק בלמה זה קורה, אבל בעצם זוהי השאלה העיקרית, מאמינה שאם נדע לענות עליה, נדע גם להתמודד עם מה שקורה אח"כ.
        לא שיש לי תשובות
        יודעת שהרבה פעמים הייתי שם כמעט – אבל לא הלכתי עד הסוף ובטח שלא סיפרתי.
        מה משמטריד זה למה בעצם אנחנו הולכים לשם, ואם בעצם זה מה שאנחנו רוצים, למה לא ללכת עד הסוף?

        • את כותבת שהשאלה העיקרית היא למה זה קורה…. אז זו שאלה חשובה אבל לאוו דווקא העיקרית

          למה זה קורה?

          וואלה אני לא יודע לומר את זה בבודאות לגבי האחרים. אבל אני יכול להציע משהו ממני.
          כי אתה רואה אותה, מדבר איתה וחושב עליה, ומשהו בך נדלק ואתה נסער ואתה חושק ואתה רוצה. ושוב זה קורה, האדרנלין זורם ואתה בוער והיא נראית בדיוק כדבר הכי חשוב שיש.
          ואז עולים החששות והספקות וההתחייבויות. וזה קשה. וזה לא ראוי. וזה לא. אבל אתה רוצה. אבל אתה בוער. אבל אתה סוער.

          קוראים לזה פיתוי. קוראים לזה יצר (טוב או רע שכל אחד יבחר לו בעצמו). קוראים לזה טבע אנושי.
          אז בין היצר לבין התרבות יש מתח ולעתים זה גובר ולעתים האחר.

          כשהפתוי חזק וכשהיצר בוער יש מי שהולכים אתו ויש מי שעוצרים.

          אבל דבר אחד ברור. כשזה קורה. אין צורך בהסברים למה. מי שחש יודע. זה כמו צבע. כמו הר. אין לו סיבה. הוא פשוט שם

          • הלמה שלי הוא בעיקר אל עצמי, מאד מכירה את מה שאתה מספר, למרות שעד היום, ה"תרבות" (האמנם?) גברה אצלי על היצר.
            מוכנה גם להגיד שיש משהו מאד נעים (אצלי לפחות), כשזה קורה, גם אם זה לא הולך עד הסוף, אולי זה בעצם "למה", זה מאשיר את החיים (שלי לפחות).
            בסופו של דבר אני מאד אוהבת את הבית ואת האיש שלי (כבר הרבה שנים).
            אולי בשביל זה, ואולי גם יבוא פעם משהו יותר טוב, מי אני שאדע.

  84. פרחח, אתה מאוד פואטי עם האנלוגיה שלך לצבעים והרים, ושאין שום סיבה או משמעות. תסלח לי אבל זה כל כך רדוד ושטחי עד שזה פאטתי. לתוצאה אין סיבה? שמעת פעם מישהו רציני שלא מנסה להבין סיבה לתוצאה או תופעה באשר היא? איך אפשר להתמודד אם משהו ברצינות מבלי לנסות ולהבין את המניעים הבסיסיים שהובילו לתוצאה זו?

    פיתוי מעורר יצר, אבל הפיתוי הוא רק תרוץ או הסיבה( אותו הדבר). כי אתה רואה אותה? כי משהו נדלק ואתה נסער ואתה חושק? כי היא נראית כדבר הכי חשוב שיש?
    כי היא אולי מעידה על כשלון שאתה לא מודה בו. כי מוגות הלב אומרת לך: "עזוב… אני אוהב את אשתי או החברה שלי, אבל אני רוצה לנשנש את הפיתוי הבוער, הנחשק ועכשיו אני רואה רק אותה."
    חס וחלילה שתעצור ותגיד: "רגע!" אני בדרך לבגוד, אז אני יעצור ואפילו לשניה אחת,אחשוב אלך לשותפתי לחיים ואומר לה: " אני מסיים את יחסינו ברגע זה כי אני הולך לבגוד בך(לא משנה אם זה חד פעמי או פוטנציאל לרומן מרגש)." או להודות בכך שאתה בבעיה בזוגיות זו. כל זה מן הסתם רחוק שנות אור מרובינו.
    אנחנו נאלחים, כי האיבר שלנו סוער וחושק ונדלק ומפוצץ באנדרנלין. אבל כמובן יש דברים בגו, זה לא נגמר שם באיבר הזה בין הרגליים. בעומקם של דברים זה לא מתחיל שם.

    אתה נותן בחירה לכל אחד שיחליט אם זהו יצר טוב או רע? אתה באמת לא יודע איזה יצר הוא זה תחת הנסיבות שמתוארות כאן?
    ניסוי ותהייה: תתאהב, תתחתן, תביא איזה כמה זאטוטים לעולם, ואז תמצא איזו אישה אחרת כזו שתמלא בך את כל הסערות והריגושים והאדרנלין שאתה צריך שלפתע או לא לפתע כבו עם שותפתך האמיתית (…כשבפועל זהו חיזוק אגו אחד גדול, גם לגברים ונשים כאחד על כשלונות בזוגיותם) ולכשתסיים מלאכתך, גש לאשת חייך הרשמית, שאיתה ביססת מן הסתם "אהבה" ואחריות, ומחויבות, וספר לה. מה אתה חושב תהיה התוצאה המיידית?? מכאן תקיש, האם הונחית על בסיס יצר טוב או רע. על פי התוצאה! ותיווכח לדעת שעדיין רובנו ניכנס למשבר אדיר שעלול גם להביא לתוצאות של הרס תאים משפחתיים בגלל אותה סערה חולפת או לא ובצורה המכוערת ביותר כלפי זאטוטיך. זו לא דוגמא תלושה ממציאות נכון?

    כל מה שאתה אומר (SUBTEXT )הוא שאתה צריך זריקת עידוד לאגו שלך שנפגע במהלך יחסיך עם זוגתך, על ידי דבר חדש ומרענן שאולי חושק בך בצורה הראשונית . נכשלת ואתה מודה בכך בבגידה שמתורצת בפיתוי, במעידה.

    אני מאמין שאפשר לעשות זאת אחרת. לא לספר אחר מעשה ,שזו הדילמה בפורום הזה, אלא לספר לפני מעשה. וגם אם במחיר של סיום מערכת היחסים, לפחות הדברים יעשו בצורתם הנכונה ביותר תחת הנסיבות. זהו התיקון האמיתי לדילמה האבסורדית שהועלתה בפורום זה.

    ולך "נ" זו לא התרבות שגברה אצלך על היצר אלא דברים משמעותיים הרבה יותר. אני לא יודע אם באמת התמודדת עם הבעיות האמיתיות שעומדות מאחורי איזה רצון לבגוד בבן זוגך. גם המחשבה כשלעצמה כאשר היא דומיננטית בראשנו מעידה על בעיה לא קטנה עם בני זוגנו. זה לא מאשיר את החיים שלך אלא תחת מטריית אשליה שכן, זה מלטף בך את האגו, שרוצה להרגיש נחשקת. את לא מודה שאת לא נחשקת על ידי בן זוגך או שאולי את כבר לא חושקת בו, אותו הדבר, לא משנה מה קדם למה.

    תחשפי את הניצוץ ההוא שגילית פעם באיש הזה שכל כך הרבה שנים את אתו, ואם הוא כבה ללא תקנה, צאי לדרך, אבל ממקום נקי.

    אתה פרחח לא יכול להציב זאת כאקסיומה שזה קורה, על בסיס הסיבה שזו תופעה חברתית גורפת לאורך ההסטוריה של האנושות. כל כך קל פשוט לפשט זאת….ולומר כן….טבע אנושי….נו מה שנשתפר? עזוב שטויות….
    שאולי נשריש פוטנציאל אבולוציוני תרבותי מוסרי נכון? חס וחלילה…בן אדם תן לחיות את הרגע, תן להדליק עוד סערה שנכבתה לי מזמן עם בן או בת זוגתי לחיים. הכי קל, הכי פשוט…..הכי לא נכון. וזו העובדה היחידה. אף איש שפוי לא אוהב שבוגדים בו!

    • אף אישה שפויה לא אוהבת שבוגדים בה….וכל זאת בלשון המעטה.

    • אין לי שום רצון לבגוד בבן-זוגי
      בחיים זוגיים, למרבה הפלא, לא הכל ורוד, יש בעיות פה ושם
      איכשהו זה לחלוטין לא קשור לענין

      ו"זה" קורה כי אנחנו לא סגורים בבית, אנחנו פוגשים אנשים, מדברים איתם ולפעמים, אוי ואבוי גם נמשכים אליהם
      שנשב בבית? נלך עם רעלה?
      חשוב כן בעיני שנדע (או יותר נכון שאני יודעת) שזה משהו שקיים, ישנו.
      ללמוד איך לחיות עם זה – לחיות טוב יותר, אני מאמינה

  85. נ ….אני מסכים אתך שזה קיים….ברור שזה קיים. את יודעת שזה קיים גם בילדות בנות 12 אז מה. תקראי את "לוליטה" מאת נבוקוב, ותגלי את המדריך לזהוי נמפות מפתות בגיל 12-13. הפיתוי נמצא בכל מקום ובכל שעה. אבל מבחינתי הפיתוי הוא מבחן שהצלחה או כישלון הם די ברורים בו. כן אנחנו יכולים להימשך להמון אנשים, אבל מכאן הדרך עדיין ארוכה עד למיטה עם אותו איש או אישה מושכים. תחשבי על זה…זהו מבחן עם זמן לא מוגבל.

    ו"זה" קורה אני לא מקבל….זה קורה…מתאים לתינוק שזה עתה השתין במכנסיו כי מה לעשות קרה. לא צריך לשבת בבית בגלל הפיתוי אבל אפשר להצניע מעט כן. אנחנו חיים בסדום, מבלי שום מגבלה, אז בודאי שהפיתוי יהיה אדיר.
    פגשתי בחור על חוף הים שישב עם בת זוגתו. היא שכבה כאשר שדיה חשופים לרווחה וחוט הפריד בין פלחי ישבנה. ואותו בחור התלונן שהוא לא מבין מדוע גברים מטרידים אותה כל העת.
    "Hello…wake up and smell the humus"
    וזה לא חשוב שתדעי שזה קיים….זה רק משכיח את בעיותייך האמיתיות. אנשים מאוד אוהבים את מדיניות ההכחשה. זה חלק ממדיניות האסקפיזם הכוללת. לא צריך ללמוד לחיות עם "זה". מה זה? תלמדי לחיות טוב יותר עם בן זוגך. הבגידה היא הדרך הקלה והלא נכונה גם לבוגד ולא רק לנבגד. בגידה משולה לסם….היא מטשטשת רגשות. היא מרחיקה אותך מכאב….הבגידה מחזקת את המיניות שלך כאשר היא כה חלשה. אז כן זו תופעה, אני לא מתכחש לה, אבל להגיד שזה קורה ….אופס התחלק לי….אני לא קונה בשקל אחד.

    • אתה יודע לת, כמו מוסרנים רבים אחרים, גם אתה מוצא פיתוי במקום שאחרים יראו אותו כסטיה. החרדים, למשל, מונעים פרסום של טיטולים, כי העירום שם, אפעס, מגרה אותם. ואתה, גוזר גזירה שווה בין נשים לילדות. ילדות, כאשר הן פיתוי בעבורך, הטיפול בכך הוא תרופתי. נשים, כאשר אינן מפתות אותך, טיפול תרופתי, כבר לא יועיל לך. אבל אתה הרי איש של אמת. מה, לא?

      ובכל זאת:
      לצערי אתה כל כך תקוע בפיקסציות שלך (הפאתטיות – כך כותבים זאתב עברית תקינה) שאין לך את היכולת להתייחס לכתוב.
      יש לו לאדם דחפים שמקורם באמת הביולוגית שלו ויש לו לאדם ערכים שמקורם בתרבות שלו ובסביבה שבה גדל. אדם אינו יכול לטעון "הדחף שלי גרם לי לעשות כך וכך" ולהשתחרר מאחריות, שכן האחריות היא חלק מהמערכת החברתית/תרבותית ששם לממלכת הדחפים מעמד משני בלבד.
      אבל אם אותו אדם כבר נכנע לאותם דחפים, או אז מתחליה להתקיים דילמה.

      על הדילמה הזו כתבתי.

      מקווה שהפעם הבנת…. אם לא, אנא אל תצטער כל כך, הדבר רק מצביע, אולי, על העובדה שאחרי הכל המרחק בינך לבין בנות ה – 12 המפתות אינו רב כל כך, תוך מספר שנים, אני משוכנע, תשלים את הפער הזה. רק התאזר בסבלנות והשמע להוראות המטפל/ת שלך.

      🙂

  86. פרחח שלום
    כבר שנתיים אני עוקב בלי מלים אחרי הדיון שהתפתח כאן. בדרך כלל מתפעל כל הזמן מחדות הניסוח ובהירות המחשבה שלך. הפעם נראה לי הגזמת. יכול היות שלת. הציג גישה קצת טוטאלית במוסרניות שלה, אבל הירידה מיותרת. בסך הכל מה שהוא אומר זה שפיתויים וריגושים והכל ובכל זאת ללכת על זה ו"להתפתות" הוא תמיד הכרעה מודעת שיכולה ואמורה לקחת בחשבון את כל מה שעלול להיגרר מזה.
    בתור אחד שהיה בשני התפקידים: המרמה והמרומה, העניין הוא לדעתי בזה שהשקר הרסני לא פחות מהבגידה. יש לו נוכחות ביחסים ובגלל טיבו החמקמק הוא משאיר דברים לא פתורים שנגררים ומסתבכים בלי להבין מה קורה. לכן הדיון כן צריך להתחיל מלמה בכלל להתחיל עם זה. אם אומרים את האמת הורסים ופוגעים ומכאיבים וכך גם אם לא אומרים אותה.

    • אני מסכים איתך לגבי הרישא: לא הייתי צריך לעשות את אשר עשיתי לילד…. לא במקום, לא נחוץ ולא מכבד אותו ואותי. צר לי על כך.

      לגבי העניין של לחיות עם השקר קשה כמו לחיות עם האמת… ובכן, על כך חלוקות דעותינו. אם יש לך ייסורי מצפון בגין השקר, תשתדל להתגבר על כך ולשלם את המחיר באופן אישי ואל תפיל את זה על בת זוגך.

      אני בהחלט חושב שקשה לחיות במערכת שמכילה בתוכה חוסר נאמנות שגורמת למעטפת שלמה ושקרית. אני רק חושב שמי שלא יכול להתמודד עם זה עדיף שימנע מכך מלכתחילה, ואם ייצרו גבר עליו, שישלם את המחיר באופן אישי. שיסבול. שיתייסר. שיחיה במיץ השקר הפרטי שלו. ללכת ולספר את האמת, לדעתי האישית, פירושו של דבר לנקות את החרא שלו במחיר הסבל שלה….

      לגבי העניין האם צריך להתחיל עם הדיון מהנקודה שבה זה קורה. כאן אני חולק עליך עוד ביתר שאת.

      אלו שני דיונים אחרים ונפרדים. שאלת האקסקלוסיביות המינית, שאלת הנאמנות, שאלת ה"בגידה" וכל מה שכרוך בשאלות אלה ראוי לדיונים הרבה יותר ארוכים והרבה יותר ממצים, ובמיוחד במקום שונה לחלוטין. אלו תחומי דיון נפרדים.

      אין זה משנה מהי עמדתך לגבי למה זה קרה, האם זה צריך לקרות, מהם האופנים שבהם זה קרה, או נגרם, או התבצע או השד יודע באיזה שםפ תחפוץ לכנות את היחסים שמחוץ ליחסים, עדיין השאלה האם לומר את האמת עומדת על רגליה שלה, בכל אופן שבו תבחר.

      לכן, אלו שאלות נפרדות לחלוטין שאין לערב ביניהן כלל וכלל.

      תודה על הערותיך.

      שמוליק

  87. פרחח,

    אני מודה לך על התיקונים, חשבתי לרגע באמת שאתה אבשלום קור, רק גירסה מתנשאת. לא נותר לך אלא לרדת לרמת הכתיב בשביל למלא את הנייר. אולי אני דיסלקט? אני לא מקנא בילדיך. הנקודה הכל כך כואבת היא שאין לך שורה תחתונה. אתה איש שנהנה מתשומת לב, כמו מנטור שמביט מלמעלה אל נתיניו.
    ההשוואה ללוליטה כמובן הוצאה מהקשרה (איך לא). אני שמח שהצלחתי לעצבן אותך בכדי שתרד לפסים אישיים. זה רק אומר שלא נותר בך דבר, פרט לריק אינטלקטואלי חסר משמעות.
    אני מחזיק את עצמי לא להנות מהעובדה שאתה ממש חג סביב הזנב שלך.
    ובמידה וחטאתי ובאמת לא הבנת את ההשוואה ללוליטה, היא נעשתה כמשל לפיתוי. אבל אתה כמובן הסקת שזוהיא הסטייה שלי. כמה פטתי…אה סליחה…על תכה אותי …פאטתי.
    אתה מתחיל גם לאכזב ברמת האינטילגנציה שכן אינטואטיבית הסקת שאנוכי איש חרדי. לא כך הדבר. אני אפילו לא דתי. ואתה ידידי, לא יודע לחרוץ את הדין בסוגייה שאתה בעצמך העלת. אולי בתקווה שמישהוא או מישהיא יגאלו אותך מייסוריך שלך.

    המוזר הוא שנקיטת עמדה בסוגייה זו הפכה אותי למוסרי. עוד שניה אני גם אצטרך להתנצל על כך. מה שמראה שאתה לא ממהר להסיק מסקנות לגבי "הדילמה" (אולי שלך). נוח לך ליצור דילמה ולשבת באמצע כלא יודע מה התשובה. צר לי שאתה לא יודע להבחין בין טוב לרע. צר לי שאולי תהפוך לעוד נתון סטטיסטי של משפחה מפורקת בישראל, בזמן שאתה תוהה בתוך הדילמה שלך. צר לי שאתה עדיין מסתתר מאחורי האינטלקט המתנשא שלך…
    במרחב הפעולה שנותר לך (האינטרנט), אתה אט אט תכנס לפינתך. מה שמעודד אותי בסוגיה הזו הוא לדעת שאני לא לבד ויש עוד כמה אנשי מוסר בסביבה.

    כנראה שבאמת לא תדע את האמת, אתה די תקוע באמצע. אבל אומר לך בפשטות אולי בכל זאת תסיר אנטגוניזם מלבך. הפיתוי הוא מבחן, הפיתוי לבגוד בבן זוגך ראה זאת כאנלוגיה לשד. במבחן כמו כל מבחן יש הצלחה או כישלון. פשוט לא? מי שבגד נכשל…די ברור. מי שחזק דיו להיתגבר על ייצרו הצליח. כמובן שזהו מבחן מתמשך. ולגבי המברט גיבורה של לוליטה, הוא כמובן נכשל מתחילת הספר. נקווה שתפנים תודעה פשוטה זו ואם לא אז אני מרחם עליך.

    עיצה קטנה נוספת, תנסה להסתכל מעל הדברים ולא מתוך הדברים. אולי הערפל בעינייך יתפוגג מעט. תוכל להבין שאין עונשים משם שמיים לאחר שהסתלקת מהעולם. הכל קורה כאן ועכשיו. התוצאות לכל מעשה קורות בהקשר ישיר או עקיף למעשים. כל פגיעה באדם קרוב לך באשר היא מתגלית או לא היא פגיעה. וסופה גם שתתגלה. לפעמים היא אפילו מתגלה על ידי הילדים.

    כמעט בא לי לאחל לך שתאהב מישהיא עד עמקי נשמתך, וכאשר תתעורר יום בהיר אחד ותחווה את חווית הנבגד, תבין את האמת. אבל אני לא מאחל לך את זה. אחרי הכל אנחנו אחים.

    • הלוואי והכל היה כל כך פשוט וברור
      לכל דבר יש תשובה?
      לי אין
      ואני נכשלת כל יום

      אמרתי משהו לא נכון, הילדה לא תדבר איתי יומיים
      אני בוחרת לצאת ללמוד- לילד יש טענות, הוא רוצה את אמא בבית

      ככה זה
      ממש לא הכל ברור ופשוט
      אבל גם הרבה יותר מענין ונעים
      וכאן ועכשיו, שאין כלום אחר כך
      שנבזבז את זה על דברים "כאילו" ברורים?

    • באמת שירדתי נמוך, נכנעתי לפיתוי להכות… צר לי על כך, זה לא היה ראוי.

      לגבי התוכן…. נו, שוין, לך לך בדרכך….

  88. כמעט שכחתי…הסיבה שאני לא מתייחס כלל לדילמה שלאחר מעשה היא הלגיטימציה שהתייחסות זו מאפשרת. נעשית mother Theresa "למסכנים" שחטאו וכרגע פוקדים אותם ייסורי מצפון? גם לכך יש תשובה, חטאת תאמר את האמת. השקר כמו שאתה יודע (או לא) לא מסתיים במעשה. הוא גדל וגדל בנבכי מצפונך. ואם מצפונך חזק דיו להפנימו, אז השקר ייפלט בדרך אחרת הרבה יותר כואבת.

    הרי אין סוף לפיתוי, וכן אולי יש יותר מאהבה אחת לאדם אחד. כאן נכנסת הבגרות הנפשית שדרך אגב, בגרות זו לא מקבילה לגיל כרונולוגי. זו תובנה שרק "מוסריים" יחפצו להפנים. היתר ייכנסו תחת החופה עם תודעה נחבאת שתמיד אפשר לנשנש מהצד, מבלי לשקול את התוצאות. שא ברכה ידיד פרחח, ואל תכעס, תחשוב. מחכה לתיקונים שלך.

  89. אני מאוכזב! התנצלות היא הדבר האחרון שאני מצפה ממך. הרגשת קצת רע עם עצמך אז עשית טהור מצפוני? נו באמת….
    אני פשוט לא מבין את מדיניות בת היענה שאתה מציג בגאווה. מה שמפחיד אותי עוד יותר שיש היענות לרעיון טמינת הראש באדמה.
    אתה אומר שאם בת זוגתך תבגוד בך אתה מעדיף לא לדעת? אתה יודע כמה הסיכויים גדולים לגלות ולא בהכרח בצורה ישירה …במיוחד בביצה הישראלית?
    הרעיון של אישה או איש שיודעים אחרונים בדבר בגידה של בן זוגם הוא לא גורף. הוא מתאים בדיוק לאותם אנשים שלא ממש רוצים לדעת. לא רק לדעת דבר בגידה, אלא הבחירה לא לדעת שזוגיותם לא ממש מתפקדת. איזה מן פיתרון זה? בזמננו הוא מתאים לאנשים שבוחרים במדיניות ההכחשה, לדאבוני רבים הם המתכחשים, ואתה מול עם קהל ועדה מודה בכך שאתה בוחר בהכחשה. הפורום הזה אולי הוא התיקון שלך. אני בטוח שבשנתיים האחרונות קרו לך הרבה מאוד דברים שלא עבדו על בסיס המנטרה שאתה מציג כאן. אני בטוח שזה הדיר שינה מעינייך. ואולי רק עכשיו אתה באמת מתעורר לאמת שאתה כל כך מתעב. אמת היא לא דתית, היא הרבה יותר חזקה מכל דת ואמונה.
    שויין מויין,שהרי אתה זקוק קצת להתעוררות כוללת, אולי לפוצץ את הבועה. אני כאן לתפקיד אחד בלבד. לאחוז במראה ולהראות לך כל עוד פורום זה קיים שאתה טועה, וטועה בגדול. אין לי כאן מניעים של אגו, שכן אף לא אדם אחד יודע מי אני…זה חסר חשיבות. אני פשוט יודע (יומרני במידה מסויימת) שהתפיסה שלך שוגה ובגדול, גם לגבי חייך שלך וגם בלגיטמיציה שאתה נותן לקהל הקוראים באתר זה. שגיאות הן בלתי נסבלות. שגיאות נועדו אך ורק לדבר אחד, תיקון.

    תנסה להיפרד מהאגו שלך ולו אף לשניה אחת. כן אני מבין, אתה כתבת והתאמצת, והאמנת באמונתך כמעט בצורה עיוורת. תעבור על כל מה שנכתב כאן כולל כתובים שלך…תנשום אויר בזמן שאתה קורא, ואולי תחווה שינוי…תיקון….מהותי.

    • ההתנצלות כמובן הייתה על כך שבחרתי שלא להתאפק ולרדת נמוך מדי ולהכות ילד עילג ומטופש… זה הי קל מדי ונמוך מדי.

      אולי אתה דיסלקט וזה היה יכול להסביר את הטעיות שלך בעברית, אבל העילגות והטרחנות, אלה כבר לא ירושות גנטיות אומללות שאתה נאלץ לשאת על גבך, אלו הברקות פרטיות שלך שבוודאי רכשת במאמץ.
      אילו הייתי ממצה את התפקיד שיכול להתאים לך (מכיוון שאתה מבקש תפקיד לעצמך) זה היה מעט יותר מרמז דק אם הייתי מציין שבסוף התהליך מורידים את המים – במקרה שלך, חצי מיכל יספיק.

  90. גבירותי ורבותיי, מיחאו כף שכן פרחח שוב נפל, קם ונפל. תגיד לי… למה אתה מכריח אותי לקרוא לך אידיוט? באמת…הרי הדיון היה על "חייבים לספר את האמת ?" והנה כותב המאמר שקוע בלתת תפקידים סניטריים.
    מדהים אותי איך כל פעם אתה מתעצבן מחדש. יש כאן כאלה שעוקבים אחרייך שנתיים ולא ראו אותך במצב כזה. מה זה אומר פרחח? שים יד על הלב ותגיד לי מה זה באמת אומר? אני הטרחן שראוי שיורידו אותו בשרותים. ואתה….
    אתה כבר יושב כאן שלוש שנים וטוחן את המוח סביב אותה סוגייה over and over again, ובסוף אני הוא הטרחן? הגעת למסקנה שמיצית? שאין לך יותר הארות והערות הורסות?
    אתה לא יורד נמוך כי אתה לא ממש צריך לרדת. אתה גמד, גמד בממדיך הערכיים. אתה מבולבל ויכול מאוד להיות שהצלחת לטמטם עוד רבים בטימטום שלך. מכעיס אותי שלא היית נחרץ בדעתך. במאמר עוד נתת שביבי מוסר, אבל אז בנקודת השפל, גילית את פרצופך האמיתי. היית צריך לרצות את הציבור שיושב מתוסכל וחסר אונים. ציבור שיושב ומאונן על פאנטזיות עגומות. ומה הכהן הגדול אמר להם?! "….שששששש……תשקרו"…..תן את העצה הזו לילדים שלך אידיוט. אתה אחת הסיבות מדוע המדינה שלנו נראית כמו תפוח רקוב. אתה חלק מהריקבון. צר לי שאני משתמש במלים כה קשות, אבל אתה ראוי להם. אני בז לך ולתפיסה העקומה שלך. העיצה שלך היא פשוט להמשיך לעמוד באמצע הצומת. עיצה של טיפש מה גם שרבים הטפשים כאן שקנו עיצה זו. שים לב כמה מקבילה האמת שלך(במקרה שלך שקר) למצב של כולנו היום בארץ.

    מה חשבת שתכתוב מאמר על דבר כה מהותי כשמסקנתך הסופית היא לשקר, ותוכל לחמוק מזה נקי? תעשה לי טובה ופשוט תפרוש למרות שלא הגעת לשום שיא. אני לא מאמין שבעלת אתר זה נתנה לך זכות דיבור בנושא. אתה אפילו לא איש מקצוע אלא סתם שרלטן חוור פנים שבטח שכח איך קרני שמש נראות.

    נמאסת … לך תשקם את חייך שלך במקום לתת עצות טפלות ולא ברורות לאנשים שבאמת נתונים לצרה וזקוקים ליד מכוונת. חלילה לי לשפוט את אותם אנשים שמעדו. אותך אני שופט. תרד מהעץ, נוכל מתעתע, חסר כל אחריות, המכשיל אחרים בידיעותיו המסולפות או במומחיותו המפוקפקת.

  91. כמי שהיתה נשואה 20 שנה אוכל לומר שהשחיקה הורסת כל חלקה טובה בחיי הנישואין. קישקוש גדול הוא לא לרצות להתרגש מידי פעם ממשהו חדש .ללא ריגושים החיים ביחד מאוסים ומשעממים ובמיקרים רבים גורמים לרצון להתגרש כי מרגישים שאחרי שגדלו הילדים ואין יותר מי שיעסיק אותנו וימלא לנו את חיינו בעצם נישארנו לחיות האחד ליד השני ולא אחד עם השני .
    הגיוון וההתרגשויות מוסיפים המון פילפל לחיינו רק אם נהיה דיסקרטים ונשמור על כבודו של בן זוגנו. רבים המיקרים בהם הריגושים הקטנים מחזיקים אותם במסגרת המשעממת ומוסיפים אריכות ימים ורוגע בחיי הנישואין.
    צאו מהנאיביות – כולם בוגדים רק לא כולם עושים את זה חכם ומכובד.

  92. בגידה מכובדת רותי?? ?
    יש כזה דבר בחיית זום זום…….wake up and smell the humus

  93. לדעתי העובדה שבכלל מישהו או מישהי בגדו בבן הזוג אומר שחסר להם משהו במערכת היחסים, והכוונה לא רק לסקס טוב אלא למשהו הרבה יותר עמוק. רוצים לנסות חוויות אחרות? תנסו אותם לפני שאתם מתחייבים.
    באופן אישי- כשרציתי לנסות איך זה להיות עם אחרים פשוט העדפתי להיפרד מחבר שלי ולא לעשות שום דבר מאחורי הגב שלו. גם אם זה נשמע מתחסד- יחסי מין עם מישהו אחר זו לא רק בגידה פיזית, אולי אתם פשוט צריכים לעבוד על היחסים ביניכם.

    • עוד מישהו

      נכון. בגידה היא רק סממן. סממן לבעיה.
      לא משנה מה הבעיה , כרגע, כל עןד ברור שהיא קיימת.

      פרידה היא כואבת, משתקת, קשה (אבל גם מהווה התחלה של דרך חדשה
      בלה… בלה… בלה…)
      יש פרידות קשות וקשות יותר.
      פרידה מאישה ומבית ומילד קשה פי כמה מפרידה מחבר/חברה (או שלא?)
      זה קל לכתוב/להגיד/לעשות "העדפתי להפרד מחבר שלי".
      זה ה ר ב ה י ו ת ר ק ש ה לעשות…

  94. אמת לאמיתה כל מילה נכונה לא צריך לדעת הכל ולא צריך לספר הכל. כי כאשר יודעים (משהוא נשבר) ותמיד ישאר סדק קטן

  95. בתגובה לנשואה במצבך

    כיום אני נשואה 5 שנים עם ילד ובקשר עם גבר מחוץ לנישואיי. אותו גבר מבוגר ממני ב-12 שנה
    הוא נשוי עם ילדים. הקשר שיש בנינו מדהים. אהבה מטורפת.
    רציתי לדעת איך את מתמודדת עם זה.
    אני אוהבת את בעלי ויודעת שאני לא מוכנה לוותר עליו אך מצד שני אני מטורפת על אותו גבר. הרגעים שיש לי איתו אלו רגעים מדהימים.

    מה עושים איך מתמודדים

  96. מספיק בנות אני הולכת להגיד סוף סוף משהו אמיתי שישמע ילדותי אבל כולנו..וקשה לי מאוד להאמין שאין בחורות כאלו מחפשות ריגושים יותר ואולי רק לדעתי יותר מאשר גברים..ולא מסופקות מביקור מיני אצל השכן אלא פנטזיות על בחורים שמתאהבים בנו,פנטזיות מהעבר על בחור צעיר/מבוגר/תמים כזה או אחר ,פנטזיות על תפוסים בתפוסות ועל פנטזיות מפנטזות אנחנו כל הזמן רוצות יותר

  97. נדמה לי ואולי אני טועה שלעתים האמירה שבגדת, האקט של לספר לבן הזוג, משרת איזה פונקציה.
    אם הצלחתם להתגבר על הפגיעה הקשה באגו, באמון, אז האמירה שחיפשת משהו בחוץ מרמזת שבנקודה מסוימת קודם לכן היה חסר משהו מאוד מהותי בזוגיות, אולי בגלל זה פונים החוצה.
    במובן מסוים אני מסכימה איתך לחלוטין שיש איזה אלמנט אנוכי בלנקות את המצפון שלך על חשבון בן או בת הזוג, תחת הדגל של לכאורה הכנות שמקדשת את האמצעים .
    אבל מצד שני ווידוי כזה יכול לשמש כפתח לדבר ולומר דברים שלא יכלו להיאמר קודם.

    • אם מישהו, מישהי, שמעריכים שיש להם בעיה במסגרת היחסים, בעיה שהביאה אותם לחפש פתרונות גמישים אחרים (מאשר למשל טיול של אתרים קדושים, או השתטחות על צדיקים וצדיקות), ראוי מאד שיטפלו בבעיות שלהם. זה נושא חשוב במסגרת היחסים. כל זוג, כל יחיד או יחידה, במסגרת מערכת הערכים והיחסים שלהם.

      שאלת ה"וידוי" היא שלאה אחרת.

      אני טוען שהוידוי לא ינקה דבר פרט למצפון העצמי של המתוודה, ולעומת זאת יגרום להטענת תסבוכת וכאב ברמות שהן הרבה יותר גבוהות מאשר הבעיה המקורית. דבר כזה יגרום , לדעתי הצנועה בהחלט, לנזק.

      וכל השאר הרי הוא כתוב במאמר ובתגובות….

      • יכול להיות שבאמת ניסיתי לדלות מהמקרה התאורטי את חצי הכוס המלאה
        אבל יכול להיות בהחלט שהמים, אפעס, נשפכו כבר מזמן
        ואשר לשאלת הוידוי כמהות ולא כפונקציה,
        מסכימה איתך לחלוטין במה שכתבת:
        קתולית אני לא.

  98. ניבגדת ובוגדת

    וטעא

  99. ניבגדת ובוגדת

    יש לי חבר 5 שנים ומיסתבר שהוא לא היה כל כך נאמן אני מאוד קנאית ונורא בררנית וגיליתי כל מיני שטיות שהוא עשה התחיל עם זו ניפגש עם האחרת אבל אף אחת מהם לא הודית שהיה משהו בינהם וזה כל כך מתסכל שבא למות אז כדי להחזיר גם אני בגדתי אני שכבתי עם 3 גברים והוא לא יודע הוא גם לא יאמין עליי איזה יופי אה ? אבל להגיד את האמת זה לא שווה אנחנו עדיין חברים והכרחתי אןתו לגלות לי אם הוא שכב עם מישהי והוא הודה ב-2 מעניין כמה עוד יש אה גם אני הייתי רוצה לדעת זהנורא כואב ואים הוא היה נאמן לי לעולם לא הייתי בוגדת בו אבןל מה לעשות עםמ העולם המטומטם הזה איך עוצרים את התופעה הזו היא כמו מחלה שבסוף כולם נידבקים מימנה

  100. יפה כתבת…אכן דילמה, אך גישתך מעניינת…

  101. אהבתי הכתבה נהדרת!!
    חבל שהרסת בסוף – נתת לגיטימציה לבת זוגתך ליבגוד בך?? !!
    מלבד שלא תספר לך על כך. מאוד תמוהה בעיני. אולי עשית זאת, למקרה שאתה לא תעמוד בפיתוי?

  102. לוחשת לעכברים

    ברגע שחסר משהו בזוגיות, והמשהו הזה בלתי הפיך, לא רחוק הלילה שתמצאו את זה באיברים אחרים (השייכים לאנשים אחרים).
    אבל מה קורה כשלא חסר כלום בזוגיות, ויש אהבה ענקית ולשני בני הזוג יש ליבידו גבוה מאוד? מה עם השיגרה המינית? עוד פעם העצות האלה של שינוי תנוחות ומיקומים, בקבוקי יין ונרות וקטורת, סרטים כחולים, צעצועי מין, הלבשה תחתונה ובלה בלה בלה. מה עוד?
    האם באמת צריך להתאפק בגלל האהבה הגדולה? מיליון דולאר לאדם שימציא גלולה שמחסלת את הקינאה והרכושנות!!!!!
    בצרפת פתרו את זה כך: מוסד המאהב והפילגש. כמעט נורמה חברתית.

    • כאשר מערכת היחסים שבורה, היא שבורה, אז הבעיה היא לא היכן ישנו או יפעלו אברינו הלילה.

      כאשר מערכת היחסים ארוכה, מאורגנת, ויש בה חיבה וחברות וכו' ו…. אופס, משהו כבה, לא בגלל משהו רע אלא בגלל שזה ככה אצל בני האדם, מפני שבאמת זה נכון: אז מה, נשנה תנוחה?!

      קשה להחזיק תשוקה לאורך שנים רבות ועוד התרגשות ותדהמה וקוצר נשימה. אולי אפילו בלתי אפשרי. ומוסד הפילגש בצרפת לא בדיוק פותר את העניין. קודם כל מהצד של האשה, יש שם משהו מאד לא שוויוני.חוץ מזה העובדה שיש קנאה נכונה כמו שיש אהבה וכמו שיש תשוקה והתרגשות. איכשהו זו חבילה אנושית אחת.

      ההמלצה שלי בעצם מחולקת לשניים:
      1. אם יש לך זוגיות טובה – בעיקר חברות אמת בתוך הזוגיות – עשה/י כל מאמץ על מנת להמנע מפיתוי. כי מה לעשות, גם עם הפרטנר החדש/ה יגיע סופה של ההתרגשות ואז עם מה תיוותרי?!

      2. אם בכל זאת לאחר כל השיקולים האלה, הלכת על המרגש והאסור והמפתה והאפל והמגרה… יש לשצור על עצם העניין בדיסקרטיות הכי גדולה שניתן.

      ואם אנחנו כבר כאן, אז עוד עצה קטנה, בחינם, לדרך:
      לספר לפרטנר/ית על יחסי מין נפלאים קודם לבואו לתוך חיינו, גם זה מאד מיותר!!!

      🙂

  103. אני מסכימה עם מה שאמרת אין דרך חזרה מבגידה זה מרחף שם באויר לנצח…. אך לאחר כמה זמן מהרגע שנפרדים/רבים ולא מדברים שבוע זה כבר לא נקרא בגידה??

    • אם נפרדים/רבים, וכעבור שבוע….. נו?

      אם זה לא בגידה, אז למה לספר, מה טוב זה יעשה למישהו מהצדדים. נכון? ואם זה כן נחשב, א הנה אנחנו חוזרים למהות של המאמר. לדעתי זה פשוט מזיק. עודף אינפורמציה, בכל תחום, מעולם לא הוסיף נחת או אושר או הבנה טובה יותר.

      ככה נראה לי…

      אבל אני רק פרחח

  104. מעולה. סופסוף שופכים קצת וויט ספירט בפצע האנושי הפתוח. לגבי המסקנות של שמוליק, נשמע הגיוני. הכי הגיוני שיש, אם נרים ידיים לעובדה שאנחנו רכושנים בצריבה. מונוגמים גנטית.
    אני וזוגתי בוחנים את הפרדוקס, תאווה – אהבה כבר שנתיים. אין לנו יותר מידי התקדמות, למעט הידיעה שרכשנו – אנחנו עוד נשלש , נרבע ונארג. בטוח. אבל קורה, קורה. קודם הבסיס . אינטימיות, אמון וכל הסטאף.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*