חנה/המורה לספרות

חנה
"אני כרמית", אמרתי שעה שכל העיניים היו נשואות אליי. היא עמדה מולי, בשמלה השחורה המרפרפת על קרסוליה, שיערה הנחושתי חתוך בקפידה באורך הסנטר. מהנהנת בראשה. אחר-כך מעבירה את רשות הדיבור לבאה אחריי.
הייתה זאת הפעם הראשונה שראיתי אותה. כבר בתחילה, הייתה מסגירה התלהבות כשקראה מ"המלט" או מ"אדיפוס המלך", והמשקפיים גולשים לה במורד אפה. ההיכרות עם כל אותן הדמויות שבקעו מפיה, גובתה בתנועות ידיים קדחתניות שבהן השתמשה כשרצתה להבהיר איזו נקודה. דרכם הכרתי גם אותה.
היא, שנראתה לי כמו אחת הדמויות הגדולות בספרים מהם קראה.
כשנכנסה לחדר בבקרים, פתחה את כל החלונות והייתה משקיפה מהם אל שמיים אחרים שיכולתי לדמיין אותם לעצמי. היא הייתה מדברת לקהלה, אבל מדי פעם בפעם משרבבת את פניה אל עבר אחד החלונות, כמו ממתינה לדבר-מה שיקרה; לקול שיבקיע את חומת השתיקה שהיינו היא ואני מוקפות בה, ורק חיוכה המוצנע גילה לי את מה שחשדתי בו כבר בפעם הראשונה; היינו שני צידיו של מטבע אחד שהוטל בקול צלצול עדין. דרוכות, ממתינות, ניסינו להתגבר על השקט המקפיא בכוח המילים שיצקנו אל תוכנו.
אמרתי לאמי שלא הייתה ולא תהיה עוד אחת כמוה. ובדמיוני ראיתי אותה עומדת בזה הרגע במטבח קטן, בביתה שלא היה רחוק מביתי שלי, ומשוררת לעצמה את מילות השיר "את תלכי בשדה" לקול טיגונם של השניצלים שהכינה לילדיה.
במסדרונות הייתה מרפרפת כמו פיה טובה , מלטפת ראשים של מי שנקרו בדרכה, וקול נקישות עקביה מרכיב איזו סימפוניה אלוהית שרקחו הרגליים ברוב כשרונן. אני יודעת שאהבתי אותה כמו שלא אהבתי מעולם. רציתי גם אני לדאות איתה מעל למרחבים הגדולים של ילדותי. למסע הזה היינו יוצאות שתינו; היא הייתה מביאה צידה לדרך, ספרים של צ'כוב וקפקא, ואני הייתי מגיעה ובידיי מילותיי הצנועות, מודפסות על דף לבן אחד שהייתי מגישה לה.
אני זוכרת את הפעם האחרונה לפני הפרידה שגזרה אותי ממנה אל גלות של שנתיים בעולם לובשי ירוק הזית. היא סיפרה לי על חדר הספרייה הגדול בביתה והזמינה אותי לבוא. הבטחתי שאגיע והתכוונתי גם לקיים, אלמלא שקעתי במרה שחורה חצי שנה לאחר מכן. רציתי להסביר לה, תראי, אני פוחדת, אני לא רוצה לטמא את מה שהיה שלנו במשך שנתיים. אבל שתקתי. שתקתי ורק הסנה הבוער שהוא חיוך-התמיד על שפתיה של חנה שלי היה מרגיע אותי ומבטיח ימים אחרים.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*