יומנה של ערירית ג'ונס

"תאמינו לי", אני אומרת לבנות, "אם באנו לפה, אין בנו טיפת אהבה. לא לעצמנו ולא לאחרים. אבל מה", אני ממשיכה, "לשם האיזון גם אף אחד לא אוהב אותנו, אז אנחנו משתלבות יפה באווירה"

ט"ו באב 1985

אני וחברתי מיכל בדרך להופעה של שלום חנוך בצמח. האוטובוס מלא מבוגרים. בני 17. אנחנו, הילדות בנות ה-15, יושבות על הרצפה. מעליי עומד מוטי החתיך, אח של מיכל, מחבק את חברתו התורנית. אחר כך על החוף בצמח, אנחנו מסתכלות עליהם מתנשקים בתוך הכינרת, ונורא מקנאות.
בלילה בתוך השק שינה אני תוהה מתי זה יקרה גם לי. בטח בשנה הבאה.

ט' באב ‏2001

אני בבית קפה. לשמחתי אני גרה בעיר הפלורליסטית בעולם. חוץ מאמסטרדם או ניו יורק. ואני בבליינד דייט. ומכיוון שאת עסקיי הידידותיים עם אלוהים גמרתי ביום שהמיתולוגי שלי התחתן עם אחרת, החלטתי שזה בסדר לצאת היום לדייט. אחרי הכל, מצוות הכנסת כלה, אולי אפילו הכנסת כלה להריון, היא מצווה הרבה יותר חשובה מלצום, או לקרוא מגילה המספרת את סיפורי האישי: "איכה ישבה בדד". איכה באמת? גם אני לא מבינה אבל החלטתי, שאם במקרה, ממש במקרה, אני מתחתנת, אני אצום בכל הרגלים: תשעה באב, יום כיפור וצום גדליה. וזה חוץ מהתענית שקרויה על שמי, תענית אסתר כמובן.
לצאת בתשעה באב לדייט, יש בזה משהו חינני: "אתם יודעים, חמודים", כבר גלגלתי שיחה בראשי עם ילדיי שלא נולדו, "את אבא שלכם הכרתי בתשעה באב. הוא בא ישר מהכותל אחרי ששם פתק "הלוואי שאני אכיר את האישה המושלמת".
ונעבור למציאות. אני והבליינד בבית הקפה. אלוהים גם הפעם שיחק לי קטע וסידר לי מישהו לא לעניין. כמובן שאני לא לוקחת את זה באופן אישי. באמת תשעה באב זה לא יום להכיר. שוב, אחת אפס לאלוהים. אני בקרייסס, כרגיל.

ערב ט"ו באב ‏2001

אני וגלי נוסעות במכונית שלי לחאן השיירות, יריקה משדה בוקר, בדרכנו להופעה של שלום חנוך.
מיכל חזרה בתשובה. גרה במאה שערים עם בעל ותינוק, מן הסתם, אחד מסדרת תינוקות. מוטי כבר לא כזה חתיך. הוא איבד את הקסם אחרי לילה בדירה אפלולית בניו יורק של 1990. גם לו יש תינוקת. אבל אנחנו לא בקשר.
והכינרת? גם היא כבר לא ממש קיימת.
אני וגלי מגיעות להופעה. אני כבר בת 31. הילדים בני ה-15 עוד לא נולדו כאשר נסעתי לצמח לראשונה. עוד לא ממש היה לי חבר, עוד לא ממש גרתי עם מישהו, כך שזה בסדר. מנטלית, אני בגילם.
בדרך חזרה, כשאני נוהגת הביתה, אני כבר לא חושבת שאו-טו-טו יהיה לי חבר. אולי בשנה הבאה. אולי לעולם לא.
אני תוהה איך זה שבגיל 15 החיים נראו מצוין. כנראה שהם היו מצוינים באמת, רק שלצערי, לא ממש ידעתי את זה. כרגיל קיטרתי, והעתיד נראה הרבה יותר מבטיח. הייתי בטוחה שמשהו טוב יקרה לי, בורסיה זו או אחרת. טוב, אני מניחה שמשהו קרה. בעיקר בורסיה אחרת.

ט"ו באב ‏2001

כל החברות שלי בצימרים בגליל עם החבר. רק אני נשארתי בעיר. מתלבטת האם לקפוץ מהגג (קומה חמישית) או סתם לצאת לרחוב (שלושים ומשהו מעלות בצל, ומלא לחות) אני מקבלת טלפונים מהחברות של החברות שלי. גם הן בדיכאון. גם החברות שלהן יצאו לצימרים בגליל. כצעד אחרון של ייאוש ובאופן אבסורדי לחלוטין, אנחנו מחליטות לצאת לבר הסמוך לביתנו: סטפן בראון. שהוא, למי שגר בדימונה ולא יודע, המקום עם הכי פחות אהבה בכל תל אביב.
הומואים בני עשרים, וגרושים מחפשים בני 42 , ובאמצע – מלא בנים שלא בנויים לקשר. "תאמינו לי", אני אומרת לבנות, "אם באנו לפה, אין בנו טיפת אהבה. לא לעצמנו ולא לאחרים. אבל מה", אני ממשיכה, "לשם האיזון גם אף אחד לא אוהב אותנו, אז אנחנו משתלבות יפה באווירה".
בכוס הוודקה הרביעית (קראתם נכון: כוס, לא כוסית) אני מזכירה לכולן שלי דווקא היה חבר. הכרתי אותו בטז' באב והאמנתי שהוא ישרוד עד לט"ו באב הבא. 364 יום בסך הכל. אפשר לחשוב. אז המציאות הראתה שלחשוב באמת היה אפשר, אבל להחזיק מעמד עד ט"ו באב, היה כנראה קצת יותר מידי לבקש.

מוצאי ט"ו באב ‏2001 – מסקנות לשנה הבאה

אני אגיד לכם מה. זה לא שאנחנו לבד וזה מפריע לנו. הרי בינינו, כל השנה מקטרות לנו חברותינו הנשואות, או אלו השרויות בזוגיות: על היכולת להחליף פרטנרים, על היכולת לא לתת דין וחשבון ועל ארוחות השישי המעיקות אצל ההורים, במקום ארוחות הגורמה שאנחנו סוחטות מהמחזרים המלייאנים שלנו. והנה, מגיע לו ט"ו באב, ופתאום כולן עושות קולות של מאושרות. צימרים בגליל, בשמים באריזה ורודה וסוף שבוע שלם של אהבה בגלגל"צ. כאילו מין יום נקמה שכזה. יום שבו מזכירים לנו שלכולם יש – ולנו אין. ואם זה לא מספיק כל חמש דקות מחלקים ברדיו דיסקים למאוהבים. לייק, מישהו חושב שפספסנו את המצב בו אנו נמצאות? אולי גם אנחנו רוצות/רצינו ולא מצאנו? וממתי אפשר לצחוק על מוכי גורל באופן פומבי בפריים טיים? אם יש יום אהבה, מה עם יום למען אלו שאין להם אהבה?

ולסיום, בקשה צנועה

אפרופו תקשורת, יודעים מהן שתי הכותרות בעיתון שהכי מפחידות רווקות? לא. זה לא "ט"ו באב מתקרב. כל מי שלא בזוגיות נקרא להיכנס לכוננות ספיגה", אלא מודעת "המשטרה מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר אישה נעדרת: איקס בת וואי…מבנה גוף: מלא עד שמן…". כאילו לא פדיחות? קודם כל מאיזה גיל את כבר לא בחורה אלא "אישה"? 25? שלושים? ואת בכלל חשבת על עצמך במושגים של ילדונת. שנית, מה זה ה"מבנה גוף מלא" הזה שהדביקו לך? יענו, שמנה? איך הם עושים כזה דבר? אולי נעלמת כדי שמישהו יחפש אותך, אבל מי יחפש אחרי שמנה? קצת טקט, רבותיי.
אולי זו הסיבה שרווקות שמנות לא נעלמות, ואם כבר, הן מעדיפות לא לחזור בכלל.
הכותרת השניה המבאסת עד מוות (תרתי משמע) כל רווקה, היא כמובן הידיעה הבאה, שכולכן קראתן בורסיה זו או אחרת בעיתון כלשהו: "אישה ערירית נמצאה מתה בביתה. הדבר התגלה לאחר שהשכנים חשו בריח מוזר וכשפתחו את הדלת התגלה בפניהם מחזה מחריד/מזעזע (עורכים בעיתון מתים על זה) – חתולתה הנאמנה מיצי אכלה את חצי הגופה שהייתה במצב של ריקבון מתקדם. השכנים מספרים שכבר שנים אף אחד לא מבקר את האישה, ומבקשים תורם נדיב למצבה".
לנוכח המצב נשמח אם תמנעו מפרסומים מעין אלו.
יום אהבה שמח.

על הכותבתאתי אברמוב

אשה על סף התמוטטות עצבים. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות עקרת בית, נשואה ואם לכמה שיותר. בינתיים מסתפקת בלהיות עיתונאית בכירה, סטודנטית מצטיינת, בליינית מובילה ולא - בלונדינית מתוך בחירה

165 תגובות

  1. ט'ו באב, ולנטיין דיי, סילבסטר (ה-נשיקה)…והרשימה עוד ארוכה.
    כל אלו הם סיוט של כל בחורה רווקה וגם כזאת שנמצאת בזוגיות הרסנית, שבה הבחור בוחר דווקא ביום הזה להפגש עם חבר שהוא לא ראה כבר שנים.
    9 באב ט'ו באב? מה בעצם ההבדל??

  2. הייתכן שאני ראשונה? יופי
    אתי עד מתי תבכי את הרווקות האומללה שלך? מתי תפסיקי לחפש איך לא להצליח ביחסים או להבדיל להאשים את מי שמולך בחוסר ההצלחה שלו.
    יש איזשהו גבול שאחריו ציניות ומרירות (גם אם הכל במסווה של בדיחה אחת גדולה על חשבון עצמך) כבר ממש לא חינניים ולא מושכים.
    מה דעתך פשוט לחשוב איך את יכולה להתאים את עצמך במקום לרטון על כמה שהעולם עוד לא מוכן אלייך – הוא גם לא יהיה מוכן.

    גם אולי לא נורא כל כך להרשות לעצמך להסתכל על הדברים אחרת ולא רק מתוך נקודת ההשקפה של כמה דופקים אותי – מה לא ידפקו אם את כל כך משוועת לזה?
    בטח ובטח שכן.
    קצת רכות כלפי עצמך (וכתוצאה מכך כלפי הסביבה) לא תזיק.
    תחייכי לפעמים – לא רק כדי להרשים מישהו או כדי לצחוק על עצמך סתם תחייכי – אולי תרגישי טוב אחר כך

    • אם לא הבנת, המאמר הזה בכלל לא ציני. הוא אמיתי לגמריי.

    • ראית אתי אברמוב ברח לך הדקלום מפעם קודמת?
      בלי להתיחס בכלל לאיכותה של הכותבת (שאני לא מכירה) או לאיכותה של הכתבה, הפעם הזאת לא מקטרת על העולם ולא מרירה. היא מקטרת על מצב, ואפילו כמעט כמעט לוקחת אחריות. לא טוב? בעיני שיפור אדיר בעמדה של הכתבה לעומת הכתבות האחרות. או במילים אחרות, לא קפצו לי הפיוזים. וזה נחמד.

      • אוייש אני מרגישה כמו מורה שפונה אל תלמידותיה הסוררות –
        ממש לא התכוונתי לרדת לא על הכתבה ובטח שלא על אתי – אני חושבת שאמרתי דברים נורא ברורים. אתי: לגמרי לא חושבת שהכתבה צינית, חושבת שאת כבר כל כך משופשפת שאת צינית (לפחות לפי הכתבות שלך). ובעצם, רוני, נורא קל לקטר על המצב ועל איך כלום לא משתנה ושום דבר או גבר חדש לא מתרחש – אולי מי שעולמה הגברי מצטמצם לחיפוש במתחם לילינבלום 22/סטפן בראון/אברקסס – מה שהיא שולה בחכתה היא לא בדיוק מטריה לקשר אמיתי… ממישהי חכמה כמוך (אתי), הייתי מצפה ליותר.
        ובנימה חינוכית זו
        ; )

        • יש כל כך הרבה דרכים אחרות למצוא אהבה, ולא לחכות שתיפול מהשמיים (למרות שככה מצאתי את בעלי – אני נפלתי על הקרח והוא הציל אותי). יש הרבה מקומות דרגם אפשר למצוא בני זוג מתאימים ונחמדים, אז לא כדאי לחכות לאביר על הסוס הלבן, אלא לקחת את הסוס ולחפש אביר שמתאים לו.
          בהצלחה לכל המחפשות…

    • למה לעזאזל היא צריכה להתאים את עצמה?
      מה יהיה? הרי הצעד הבא הוא לקרוא ולהפנים את "הכללים".
      תהיי נחמדה, תעשי דיאטה, תתאפרי ותפסיקי להיות כזאת דעתנית ומסרסת…..
      נדפק לכם השכל?
      זה לא שאני כ"כ מסכימה עם אתי כל הזמן אבל אני לא רואה סיבה שבן-אדם מבוגר ונורמלי (בגדול) יתחיל להשתנות ולהיות "יותר נחמד" רק כדי שיאהבו אותו יותר.
      וציניות היא דבר נחמד כשמבינים אותה…..

      • הם בכלל לא אוהבים בחורות שמשתנות בשבילם. בהתחלה זה נחמד, אבל אחר כך הם אומרים עליהן שהן צריכות "השתלת עמוד שדרה", "השתלת אונה במוח" או שפשוט הן צריכות להתחפף להן מהחיים.
        מניסיון, בנות יקרות, אל תעשו דברים רק כדי למצוא חן בעיני מישהו. אחרת תמצאו את עצמכן גם בלעדיו וגם עם שאריות מזעריות של כבוד עצמי, והמון המון כעסים איך הגענו עד הלום…

      • לשנות את עצמה – חלילה!
        לא מדובר על להיות נחמדה בשביל מישהו או לעשות שינויים חיצוניים או באופי כדי לתפוס "בעל" מדובר על לעשות בדק בית אחת לכמה זמן ולראות אם את מחבבת את עצמך 100 אחוז כמו שאת כרגע. מנסיוני הדל – הרבה פעמים מתקבעים על איזה תכונה ואומרים ככה אני. לפעמים מגלים שהמון דברים שחושבים על עצמנו – לא ממש רלוונטיים. קוראים לזה התפתחות טבעית.
        לפעמים הציניות מתאימה, בשלב מסוים היא אולי הופכת גם כן ללא רלוונטית. בתור מי שעשתה דוקטורט בציניות אני יודעת לומר שהחלפתי מקצוע ראשי והתחלתי את התואר מחדש – ברכות.
        לא בשביל שום גבר (כי כזה לא היה בנמצא) בשבילי.
        הידד לחשיבה החיובית ול- self help books (ג'ונס או לא ג'ונס) ולניו אייג'.
        כל אחד עושה מה טוב בשבילו – כל אחד משלם את המחיר על מעשיו באלף דרכים שאפילו לא מודעים אליהן.
        תשומת לב לפרטים – זה מה שחשוב.

  3. ברוך שובך, היכן היית?
    נחמה קטנה לי אלייך. אני וחברי הגרים יחדיו בילינו את חג האהבה במריבת אימים קולנית שנמשכה עד אור הבוקר. הם לא מפסיקים להרגיז אף פעם. לפעמים עדיף לבד.

    • היי אחותי. נעים לקבל ברכת "ברוך שובך",
      ועוד יותר נעים לשמוע שגם אחרים סבלו ביום האהבה…
      :)))

  4. קודם כל רשימה מעולה. אני באמת תופסת ממך בתור בחורה שהוציאה את עצמה מהארון ולא עושה לעצמה הנחות בכתיבה, וזה דבר קשה, מאד קשה. כל הכבוד אתי!!
    ד"ש לגלי, שחקנית הסנוקר הנודעת, ואם אני אתקל בכן באבקרסס, אני אבוא להביע את תמיכתי הבלתי מסוייגת!!

    • פורום אברקסס התפרק. את מוזמנת ללילינבלום 22 (גלי) או סטפן בראון (אתי).

      • בעיה: לילנבלום 22 הוא למיטב ידיעתי הבר של עופר וסטפן, שתי כופתאות שעוד בגודבר לא חיבבתי בכלל (במיוחד את ההוא שתופס מעצמו אליל עם תחת מנומש). סטפן בראון שורץ בעיקר יאפו-ערסים בני 40 שמחנים את הג'יפ הנוצץ שלהם במקום בולט ותרים אחר כוסיות מחומצנות תוך כדי בליסת קרפצ'ו. לא יודעת, מצוקת גברים בעיר הזאת…
        🙁

        • … מהקרפצ'יו. הלוואי היה להם קרפצ'יו, בטח כמו שיש באברקסס. חוץ מזה? קראנו אני וגלי ונהנינו, בעיקר מהתיאור של הג'ינג'י.
          עכשיו אגב, החליפו את המידרכות וכל אלנבי היה סגור, מה שעשה את סטפן יעד מועדף רק לאנשים שמוכנים ללכת ברגל כמה מטרים. כן, גם זו דרך לעשות סלקציה. נסי ותיהני לפני חדירת הכוחות הזרים מחדש.

  5. מריה שרייבר

    בנות, בנות, בנות, אתן יודעות מה הבעיה האמיתית? יש לנו מתחרות שאין לנו סיכוי להתמודד מולן. הן בנות 17-22 מבט כאילו תמים אבל שופעות סקס אפיל, חזה עומד ועור מתוח. עכשיו תארו לעצמכן סיטואציה מופרכת שכזאת: שתיכן יושבות על הבאר, מולכן יושב החתיך התורן (בן שלושים פלוס נגיד), סורק במבטו את המלאי שברשותו. על מי הוא יפנטז? למי הוא ישלח מבט של 'בא לי עלייך'? אין אין צדק בעולם. הנחמה היחידה שאנחנו יכולות להתנחם בה היא הידיעה שעוד עשר שנים אותן ינוקות יתקלו באותו מאזן כוחות.

    • די, אפשר לחשוב שמה שמה שאת באמת רוצה שיקרה לך בחיים זה שאיזה דביל בבר יסתכל עליך ויפנזט איך הוא מועך לך איברים בגוף. אולי יש לך מזל גדול שמישהי אחרת מקבלת את המבטים האלה- בניגוד לאגדה של האלפיים שטוענת שאהבה מגיעה אחרי החרמנות אני טוענת אהבה מביאה את החרמנות. ואם את רוצה אהבה אל תנסי למצוא אותה בברים כי כל מה שקורה שם זה שאנשים שלא מאמינים באהבה מחפשים זיונים עם אנשים שחושבים שהזיון יביא להם אהבה.

      • מריה שרייבר

        אני רוצה מישהו שיאהב אותי. בחוגים הקרובים שלי (קרי עבודה, חברים וכו') לא הצלחתי למצוא אף בחור רציני, שמחפש אהבה. יש המלצות אחרות מלבד הבארים?

        • זה רק לא בבארים. הייתי מפרטת יותר אבל:
          א. זה עניין של אופי. יכול להיות שלא תאהבי את המקומות שלי. ההמלצה באופן כללי היא – לכי למקומות שאת באמת אוהבת. בדרך כלל שם תמצאי אנשים שגם הם אוהבים את אותם המקומות ואז יהיה לכם נושא שיחה התחלתי.
          ב. יש מקום ספציפי, לא באר. אבל נוני חברה שלי לא מרשה לי לגלות.

        • יש לי חדשות עבורכן, אצלינו המצב לא הרבה יותר קל, וממש לא בא לנו להתחיל רק עם ילדות שבפגישה הראשונה מדברות איתנו על להקות שנשמעות לנו כמו סיסמאות למילואים. ממליץ בחום על הרקדות של ריקודי עם, טיולים וצאטים.

        • חנויות ספרים הן באמת מקום מומלץ
          ואם יש קפה ליד רצוי לעבור לשם

      • בטח כתבה את זה מכוערת שמנה שאל יצור בעולם לא יסתכל עליה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • בבנות העשרים ושתיים הוא אולי פחות העור המתוח והסקס האפיל השופע (כבודם במקומם מונח..) וקצת יותר העדרם של מרבצי התסכולים, לא?

    • מה כל כך מלהיב בלהיות בת 22?

      עדיגי, עוד מעט בת 22 ועוד מעט 4 שנים ללא בן זוג כלשהו.

  6. אתי יקירתי…
    אם את חושבת שלך היה "יום אהבה" מחורבן תשעני אחורה בנעימות ותקשיבי.
    אני מתביישת להודות באמת המרה…. אבל מרוב שזיינו לנו בשכל, לא ממש ידעתי מתי זה בדיוק
    זה יצא מן סוף שבוע ארוך ודביק שהדביקו לו שם.
    אצלי הוא התחיל כבר ביום חמישי, שהאפס איתו יצאתי איזה פעמיים וחצי, נטש אותי באמצע ישיבה עם חברים, לטובת ניחום הפאקינג מיתולוג'יקל שלו ש"כבר שנים אין בנינו כלום אבל כלום"
    ואני בתמורה פירטטתי עד מוות עם איזה חתיך הורס שכבר המון זמן שמתי עליו עין.
    המשכתי את הלילה בבהיה טרופה במסך המחשב עם בקבוק יין ביד.
    מחזה מרהיב למציצן התורן.
    יום שישי החלטתי שאני לא מרחמת על עצמי, והתקשרתי למי שעד אז נחשב לזיון הכי טוב במרחק רבע שיחת טלפון.
    הוא כמובן..תתקלחי אני אוסף אותך….אח בנות מה להגיד….אל תעשו את זה לעצמכן לא שאתן בדרך להיות שיכורות.
    מה בסך הכל חיפשתי?…אפס תורן שיחבק קצת בין שירי האהבה בגלגל"צ…
    ונתקעתי עם חרמן אינסופי שלא בא לי עליו בכלל.
    יום שבת עבר בים עם משקפי שמש ענקיות שמסתירות את האלכוהול ובגד-ים שלא מסתיר כלום.
    הסתכלתי מסביב…כל ההורים שרודפים אחרי הנוזלים של החיות הקטנות שלהם……
    ולראשונה ביום האהבה הייתי מאושרת……
    ניצלתי את הרגע, התקשרתי וזרקתי את המטומטם לכל הרוחות, עוד שיחה קטנה למיתולוגי שלי
    שיחזיר לי את שאריות הביטחון העצמי למקום, עוד קצת וודקה ואחחח
    עברתי עוד שנה שבה לא התחתנתי בט"ו באב….
    < כן בנות, כל אחד והחלום הקטן שלו>

    • עוד הוספה קטנה לעצמי….
      דווקא ט' באב היה רומנטי להפלליאאא
      מה שנורא מצחיק אותי….
      כבר אמרתי לכם שאלוהים מצחיקה בטירוף?
      אז זהו שהיא ממש….

  7. הסופיסטיכוסית

    חג האהבה הוא בעיקר חג לסוחרים, חג למוכרי הפרחים, חג לאמרגנים של פסטיבל "אהבה בצמח", עליו השלום, שדועך משנה לשנה, ובעיקר חג למי שממילא כל קשר בינו לבין המציאות אינו בהכרח מוכח. למה?
    זה כי… אי אפשר להכתיב לאנשים מתי לחגוג את האהבה שלהם. יש מי שעושים את זה כל לילה כשהם הולכים לישון מחובקים, יש מי שעושים את זה פעם בשנה כשנדמה להם שהם שייכים לחגיגות ה"ואלנטיין" של האמריקאים, ויש מי שלא עושים את זה בגלל שאין עם מי.
    סו? סו יהיה מתישהו. אף אחד לא יכול לצפות ממך להצטרף בטבעיות לחגיגה שלא שייכת לך, ואף אחד לא יכול לבוא אליך בטענות שלא שמחת לפי פקודה.
    אני לא הזכרתי לחבר שלי, ביום שישי האחרון, את העובדה שמדובר בט"ו באב, חג האהבה, מכיוון שלא יכולתי לסבול את הרעיון שאוטומטית הוא יגש לחנות הפרחים הקרובה וירכוש לי זר רק בגלל שהוא חושב שהוא צריך, בשם התאריך. אני מעדיפה לקבל פרחים כשהוא מרגיש שהוא רוצה, שבא לו לתת לי.

    ואכן, ביום שישי בערב היה לנו ריב ייצוגי, ואילו ביום שבת לא זזנו אחד מזרועותיו של השני/ה.
    אני בטוחה שלאירועי ט"ו באב לא היתה השפעה אילו אכן הוזכרו בקול רם כמשהו שמחייב התייחסות. ממילא היינו מגיעים לויכוח ההוא, וממילא היינו נהנים מאקט ההשלמה, כרגיל.

    ואתי, נהניתי הפעם, באמת. מגיע לך ותהיה לך אהבה גדולה, אין לי שום ספק.

  8. הייתי 4 שנים עם חבר אחד, ואז כשנפרדנו מצאתי את עצמי מצטרפת למעגל הרווקות. במשך 4 חודשים עשיתי הכל כדי להרגיש טוב עם עצמי, גם אם זה כלל חריגה מופרזת לחלוטין מהתקציב שלי- יצאתי לבלות, השקעתי בעצמי ולרגע לא חששתי שאשאר לבדי. היום אני יודעת שלא חילחל בי חשש שכזה ולו לרגע מסיבה אחת פשוטה- אני לא יפה יותר מכל החברות הרווקות שלי, או חכמה יותר מהן, אבל אני כל הזמן מחייכת, אני נהנית מהחיים ומשדרת את זה לכל מי שמסתכל עליי. ובאמת כשהכרתי את החבר הנוכחי שלי אחד הדברים הראשונים שהוא אמר לי היה שהוא ידע שאני בחורה שכיף להיות איתה.
    אז בנות נסו לקחת את החיים בהכי כיף שאפשר, סך הכל בחורה שמסתובבת עם מבט תמידי של כבדות על הפרצוף לא ממש מעודדת בחורים להתקרב אלייה.
    תנסו, ותראו שתצליחו.

    • אהה זה לא ממש קשור
      זה לא שהם לא מתקרבים
      וזה לא שאנחנו לא מאושרות
      אלא שהם כאלה לא שווים
      ובסוף אנחנו נשארות מתוסכלות

      אפילו יצאו לי חרוזים ….עצוב מה?..

    • אוי בתור בחורה שתמיד יש לה מבט תמידי של כבדות על הפרצוף אני כל כך מודה לך על העצה איך לא חשבתי על זה קודם
      בנות קחו דוגמא מרוני
      תמיד לחייך ולהיות כייפית להנות מהחיים ולשדר את זה לכל הגברים בסביבה כיפק הי לרוני

      • כיפאק היי כיפאק היי כיפאק היי. או בעצם לא.רוני -אי אפשר לסגל חיוך כשאין, וחיוך מאולץ עושה בחילה לכל אדם ששכל בראשו.

  9. אני מקוה שאת מודעת לכך ששלושת הרגלים הם פסח, שבועות וסוכות..ולא הצומות שהזכרת.
    אלה הן שלוש מתוך חמש התעניות….

    • כן. את יכולה להירגע. אני יודעת. ודרך אגב, יש עוד הרבה צומות. אני בחרתי אותם אסוציאטיבית.

  10. גבירת הטירה

    משהו קצת בצד, בלי להתייחס לחלומות הגדולים של גיל העשרה שלא התגשמו (אולי בפעם אחרת).

    אישה? ילדה? בחורה?

    אפשר לדעת עד איזה גיל זה ילדה? ובחורה, עד מתי? עד הקבר? כל עוד היא מחפשת מישהו? כל עוד היא במידת בגד מסוימת? שם העצם "בחורה" התרחב לממדים שכוללים כל מה שזז ויש לו חריץ בין גיל 18 לגיל 40. קצת מקומם.

    נשים מעל גיל 30 ראויות לקרוא לעצמן במילת התואר המוצדקת "אישה". התואר "ילדה" עובר אחרי 18 או 20. "בת" זה עוד יותר ילדותי. את "בחורה" עוד אפשר למשוך איזה זמן, אבל מגיע הזמן שגם זה נראה קצת פאתטי.

    פעם היו קוראים "בחור" ו"בחורה" לכל מי שעדיין לא התחתן. עכשיו, נראה לי, הגיע הזמן לעדכון מושגים. ולא להתיילד בכוח, אפילו לא אם זה בהפוך על הפוך. הגיע העשור השלישי, עכשיו זה אישה, וזהו. מה זה בסך הכל? בנאדם ממין נקבה. אפילו כזה שעובד, מתפקד ומשתלב בחברה. זו אישה.

    נראה לכן גדול עליכן? גם בגיל 15 המדריך בתנועה, שהיה מבוגר בשלוש שנים בסך הכל, נראה נורא מבוגר. והמורה בתיכון, שהיתה בת 26 , נראתה בכלל מעולם אחר. אולי כדאי קצת לאוורר מושגים.

  11. גם אני הייתי לבד בט"ו. אני חושבת שגם בט"ו הקודם, אבל מי זוכר. אבל בין לבין היו שניים, אחד זניח ואחד חשוב, שהסיבה העיקרית שקיוויתי שנשרוד עד היום היא שהט"ו, במקרה, היה סוגר מספר עגול של חודשים. אבל זה לא שרד וטוב שכך, כי הסוף היה כל כך רעעע. אבל אני יודעת שגם הוא היה בודד בט"ו, ועוד בישוב נידח ועוד עם ההורים שלו, בגיל שמגרד את השלושים. זה עושה לי קצת נעים בלב.
    וכשירדתי לשכונתי שלי לאיזו בירה קטנה, לבבות ורדרדים מנצנצים תלויים מסביב וזוגונים ששותים מילקשייק עם שני קשים מכל עבר, חשבתי לעצמי שאי אפשר לדעת לאיזה מריבות הם חוזרים אחר כך בבית ולמי מכל אלה יש יחסים רציניים באמת ומי סתם זיונים, וקלטתי את אלה שיושבים עם זוגיהם והעיניים מתרוצצות בהיסטריה מסביב ואת אלה שפשוט משועממים למוות וגם איזה שניים שלושה שנראו באמת מאוהבים. זה יעבור להם. במקביל עבדתי נמרצות על הדחקת הרגעים הטובים שהיו לנו ועל רשימה מנטלית של כל הדברים הרעים שגרמו לפיצוץ הבלתי נמנע.
    ואחר כך חזרתי לדירה המתוקה שלי, שמתי דיסק אהוב במערכת, הדלקתי סיגריה וכוס קפה, החתול התכרבל עלי, חברים התקשרו לשאול מה שלומי, והגעתי למסקנה שממש לא רע לי. אפילו די טוב.
    אני יודעת שאין שום אמירה מיוחדת בתגובה הזאת. סתם עוד חוויית ט"ו באב אחרי פרידה טרייה.

    • רווקה לא הוללת

      וואו…
      אני עברתי או טו באב יותר בשלום משאני עוברת ימי שישי בדרך כלל..אבל נכון, כשיוצאים מהמתח שזה יום מיוחד – אז באמת…יש חברים שמתקשרים – ואצלי חתולים זה שניים…ואי אפשר לדעת מה יהיה.

  12. יפאורה תבורי

    אז מה אם משחקת אותה א-לה מבינה שאין לה אהבה, ואללה ואינשללה שתמצאי כבר, וניסית ולא מצאת. אז מה? זה לא נקרא לקטר? חלאס. כולה יום אהבה, סתם טיפשי וסתם מפגר. תסגרי את הרדיו, תגידי יופי יופי לכל אלה שמספרות לך על הורדים שהן קיבלו
    והבשמים העטופים, ורק תאחלי לעצמך למצוא את הגבר הנכון, שזה שייקח אותך לסקס פראי בחופי ה(ים?) ולא יזרוק לך איזה בושם פוצי מוצי. תעודה של עצלנית כבר לא תקבלי, אז די להתלונן.

    בכלל, אגב, מרגיז אותי שכל הרווקות עושות מזה יום קינה. אני עד גיל 17 חתכתי הצגות, וכל מי שרק הראה לי מצמוצי אהבה קיטשיים הראיתי לו מאיפה משתין הדג ומאיפה אני מחרבנת. וכשהגיע היום האהוב עם הבחור המתאים, העברתי אותו בכיף, בלי לזיין את הכל לכל העולם (אולי חוץ מאדם אחד). א לתשומת ליבכן, בעלות או חסרות אהבה.

  13. יפאורה תבורי

    שמלבד הקיטור, המאמר כתוב בצורה שממש כיף לקרוא, מצחיק ושנון, קצת ציני ומריר, אבל לדעתי – בדיוק במידה. אז ישר כוח, רק תתעלי אותו לכיוונים יותר אופטימיים, איי סג'אסט..

  14. טוב מה אומר ומה אגיד אני אמנם בת 27 אבל מבינה על מדובר , בשבילי אמנם טו באב היה עוד יום אבל עדיין חג האהבה ולנטיין וכו' אלו הימים שבהם הכי מרגישים שרוצים מישהו …

    • וגם יום ההולדת וכנס המחזורים של התיכון. והיום שבו האקס שלך מודיע שאשתו בהריון. ובטח יתווספו עוד ימים לרשימה. אוף, זה כואב.

  15. אני דווקא אוהב בחורות עם כבדות על הפרצוף, ובחורות
    שכל הזמן מחייכות מביאות לי את הסעיף.
    כאילו אחותי, על מה ?

  16. אתי
    רוצה לקבוע לשנה הבאה ?

  17. שככה יהיה לי טוב כמה שאתה צודקת אתי…..את פשוט צודקת…
    האמת אין לי מושג איך זה לעבור יום אהבה עם בן זוג מכיוון שזה אפ פעם לא קרה לי תמיד זה נגמר איך שהוא לפני היום "המהולל"…
    אבל כל הזוגות החמודים האלה שלא מפסיקים להתנשק כל היום שילכו להזדיין..וואלה אין לי מושג אם אני אומרת את זה מתוך קנאה או מתוך זה שהם קצת צבועים…

    ולכל הבנות שכתבו כאן שהמאמר נכתב בצורה צינית מידי או מרירה מידי אז שמתם לב שלכן יש בן זוג??!! ברור שזה נראה לכן מריר…אתן בצד השני של הכביש!!!!
    אז אני לא אומרת להיכנס לדיכאון גם אני לבד עדיין ווואלה אני דיי מאושרת…אבל לא צריך להיות כאלה אופטימים!!!

    • אז נכון אני בצד ההוא של הכביש עם הגבר שאני הכי אוהבת בעולם כבר חמש שנים. אנחנו לא חוגגים את ט"ו באב או את וולנטיין'ס. אנחנו נשארים בבית ועושים ארוחה לחברים (קרפצ'יו מעולה וסלט עדשים קר עם לבנה – נורא טעים ובריא ולא משמין [גם לא הקרפצ'יו])
      והעיניים שלנו לא מתרוצצות בחיפוש אחרי אף פרטנר אחר, וגם אין לנו שתיקות משתעממות מול הטלוויזיה בעוד הוא חופר בין שיניו ואני מפהקת בטמטום.

      אבל אני זוכרת לגמרי את עשר השנים לפני היות האיש הזה – ואת הזיונים. ואת ההוא שדווקא בנשיקה בסילבסטר בקיבוץ כשניגנו את השיר שובר הלב של אלביס קוסטלו, ראשו היה בדיוק תקוע באיזו אסלה בסביבה. ואני זוכרת את ההופעה ההיא בליל אהבה בצמח ואיך כולם התנשקו מסביב ורק לי נדבק מסטיק בשיער…
      ואת יודעת מה (חוץ מהאינסידנטים המטופשים האלה – והיו הרבה) גם אז לא היה לי רע. אי המצאותו של גבר מעולם לא עשתה לי רע. וזיונים הרי לא חסרים לאף אחת.

      וכשהוא בא פתאום ולא מתוכנן ודרך אגב לא מישהו שאי פעם הייתי מסתכלת עליו במצב אחר – היה פתאום משהו נכון באויר. וההרגשה הזאת – שהגעת הביתה – שווה הכל.

  18. בחג האהבה הזה החלטתי שאולי מגיע לי שאני אוהב את עצמי, לאחר 4 שנים בשבירת ראש איך להשקיע בבן זוג, מה לעשות שיהיה מקורי, מהנה ולא קייטשי, לאחר 4 שנים של התעצבנויות למה הוא לא משקיע גם ( רק אחרי שהזכרתי/רמזתי לו ) ולמה הוא לא מעריך החלטתי שאני יאהב את עצמי "אם אין אני לי, מי לי" ואני לא צריכה את ט"ו באב בשביל להיות מרירה לגבי העובדה שאין לי בן זוג, את זה אני עושה כמעט כל יום ואני לא צריכה יום מיוחד לקנא בכול הזוגות המאוהבים והמלוקקים כי גם את זה אני עושה כמעט בכול יום
    אני אומנם "רק" בת 23 אבל בן אדם של זוגיות שמשתדלת לא לאבד תקווה אחרת מה ישאר ?
    ספק אם המאמר הזה עושה לי טוב או רע אבל אחלה מאמר
    ולכול בעלי / בעלות הבנ/בת זוג אל תנסו לעודד אותנו וזה לא מעניין אותנו מה היה לכם לפני שמצאתם את המיועד/ מיועדת כרגע לכם יש ולנו אין אז תיהיו מאושרים בשקט ואם אפשר תחזרו למאורה שלכם.בבקשה

  19. ג'ינג'י - סתם אזרח מן השורה.

    אחרי שקראתי את שפע התגובות הנשיות, רק רציתי להזכיר שגם לנו (בני המין השני) די נמאס מהלבד והאלכסון במיטה…(כבר שנה!)
    נמאס לי לנסות לגייס את המיתולוגית (שאין בינינו כלום – באמת!!!) לעוד זיון שרק עושה רע אחרי שנרגעים.
    גם אותי זה מתסכל.
    גם לי מגיע יותר.
    גם אני רוצה.
    אז איך (או יותר נכון היכן) אני אמור לפגוש אותך, שמרגישה כמוני, אם גם אני וגם את ישבנו בבית וראינו וידאו (סנאץ' – מומלץ) או שתינו יין מול המחשב או…, או…, או…, כשכולם מסביב (צבועים או לא) עשו סרט אהבה בט"ו באב?

  20. אז יש לי חבר,
    ואתמול אפילו סגרנו גן לחתונה שנה הבאה,
    ואת ט"ו באב בחרתי לבלות בלשבת בבית קפה עם החברה הכי טובה והשארתי אותו בבית!
    מה שמגדיר אותי זה אני ורק אני, לא גבר ולא תאריכים דבילים…
    אז אולי קצת לקחת את החיים יותר בקנה מידה?
    אפשר להנות משיר טוב, ארוחה טובה וקצת אומנות לא פחות מזיון בט"ו באב או בכל יום אחר…

    ובתגובה למריה- אני בת 22 , העור שלי לו מתוח והחזה שלי פוזל לריצפה כל יום קצת יותר…
    אבל אם זה מה שעושה לך טוב – לחשוב שלי קל יותר מסיבות כרונולוגיות= תהיי בריאה.

    • יש לך חבר וסגרתם לכם גן לחתונה שנה הבאה, אבל מה- דווקא בט"ו באב החלטת להתפרע, והלכת לבית פה עם חברה. ואת לא מבינה על מה הרעש. נו, שוין. כי אני דווקא לא מבינה כמה דברים אחרים:
      האם טרחת לקרוא משהו מהמאמר או מהתגובות? האם את יודעת בכלל על מה אנחנו מדברות פה? או שישר מהכותרת רצת לכתוב לנו שלמרות שיש לך חבר ואת מתחתנת, לא היית איתו בט"ו באב ונשארת בחיים? ממש פרוע.
      ילדונת, אין לך מושג קלוש על מה אנחנו מדברים, אין לך כנראה מספיק תבונה או רגישות להבין שלאף אחת לא חסר זיון בט"ו באב. אף אחת לא צריכה פרחים וטקסים. חסר לנו קרבה, אינטימיות, אדם קרוב ואהוב לחזור אליו הביתה, אחרי בית קפה עם חברה. לא רק ביום הזה, אלא כל השנה. אבל ביום הזה שהעולם צועק זוגיות, וילדות כמוך שסגרו גן לחתונה מסבירות לנו איך לקחת את החיים בפרופורציה, זה עוד יותר עצוב.
      אתי- מאמר רגיש ויפה. בנות, ובעיקר התפוסות מבינכן- אל תהפכו את זה למדריך למציאת נסיך בביצה בעשרה שלבים. זה פתאטי, וזה כל כך לא לעניין פה.

      • אוהבת, אתי.

      • קראתי כל מילה, אפילו פעמיים…
        וקראתי את כל התגובות.
        אני פשוט חושבת שלציניות ורחמים עצמיים אין מקום בזוגיות ובמיוחד לא באהבה.
        נראה לי שדוקא את זו שלא טרחת לקרוא באמת את מה שכתבתי,

        בתור מישהי שעברה מספיק דברים לא נעימים ולקחה את עצמה בידיים אני יכולה לומר לך שלמדתי רק דבר אחד-
        את צריכה ללמוד לאהוב את עצמך לפני שיאהבו אותך,
        אולי זו קלישאה , אבל זה נכון.
        וזה לא עניין של גיל, זה באמת רק עניין של נסיון.

        • מרגרינה רכה

          יש לך גם סיבה והסבר למה כל הבנות המבוגרות ממך בעשר שנים יושבות לבד… זה פשוט מפני שהן לא אוהבות את עצמן? אה.

          עם כל הסימפטיה, ובאמת שיהיה לך מזל טוב, יש דברים שהם עניין של גיל ושעות טיסה. קשה לשבת לבד בגיל 15 , קצת יותר קשה בגיל 22, וזה סרט אחר לגמרי בגיל 30 פלוס. זה הכל.

  21. אני כבר מזמן הגעתי למסקנה שלפעמים ואו תמיד יותר טוב לבד מאשר הזוג, כי בראשית אתם שניים ואח"כ שלושה ולפעמים ארבעה (הלו… הלו… אני מדברת על משפחה ולא על כמות של נוכחים במיטה) וזה מלחיץ ומחניק ואת שואלת אותו מתי הוא מגיע הביתה והוא אומר שהוא מתעקב במשרד והילדים מותאים אותך מדעתך ואת.. מה את רוצה .. נכון לצאת לבית קפה עם חברות.. אז בשביל מה חיפשת ובשביל מה רצית בן זוג .
    בקיצור בנות זה המצב הרגיל שמי שיש לה שער חלק רוצה מתולתל ומי שיש לה שער מתולתל רוצה חלק.. ככה זה בזוגיות ועם גברים ועם כמעט כל דבר בחיים כשאין אז רוצים וכשיש אז פתאום עושים חושבים.. לפי דעתי המצב האידיאלי הוא זוגיות בבתים נפרדים וילדים בחזקת שני הצדדים. עם מעניקים לילדים בטחון והאהבה זה לא משנה להם איפה ישנים ההורים .

    אז לכן הרווקות תהנו זה עוד מעט נגמר ולכן הנשואות קצת סבלנות הילדים יגיעו לגיל 18 ואתן תפרחו מחדש. אז כל חג חסר משמעות כמו טפו באב או כל חג אחר נצלו לטוב לרע או לזוגיות..

  22. סליחה, אפשר לדעת מה רע בגרושים בני ארבעים ושתיים?

    • מריה שרייבר

      אולי הם לא מחפשים קשר רציני (בעיקר אם רק לא מזמן הם השתחררו מ'הכלא')?

    • עקרונית שום דבר לא רע בבני ארבעים ושתיים פרט לעובדה שמן הסתם הם מחפשים זיון ולא יותר מזה. רצוי עם צישהי בת 25 ולא 35 !

  23. "לא טוב היות האדם לבדו , אבל הוא לבדו בין כה וכה הו הו הו "

    …והו הו הו ,כמה שהשורה העצובה הזאת נכונה. זוגיות, מערכת יחסים, פלירטים, סטוצים, זיונים, נישואים, הכל חארטה. הכל מסכות. וככל שאנו יותר בודדים.(ואלוהים,כמה אנו בודדים…)
    כך אנו מתאמצים ליצור לנו יותר מסכות. אז זה הזמן רבותי (וכן, גם גבירותייי) להקים צעקה השמיימה, לצאת מן הארון ולהודות. אנחנו ב-ו-ד-ד-י-ם. בטוב, ברע, במלחמות, בשמחות, ברגעים הכי יפים של החיים וברגעים הכי מסריחים של החיים. אנחנו תמיד אבל תמיד בודדים.
    זה עצוב, זה מביך, זה מפחיד … זה נכון ! הייתי ממשיך ומוכיח לכם כמה זה נכון אבל אני חייב לרוץ. המסכה (כלומר החברה…) מחכה לי ,ולא מתאים לי לאחר…

    • ראשית כל עם תסתכל טוב , טוב בראי תראה אדם לא לבד. תמיד יש לנו את עצמנו ואם אתה לא מעניין את עצמך אז למה שתעניין משהוא אחר… נשמע דביק … טוב נו ככה זה לפעמים אדם צריך לאהוב את עצמו כדי למצוא משהוא. אני למשל אף פעם לא לבד , תמיד יש לי אותי גם כשאני יוצאת סתם לטיול בעיר אני איתי ואני יודעת מה טוב לי, מה אני אוהבת לשתות או לאכול , ולא מחכה שאף אחד יחשוב עלי או יזמין אותי או יתן לי עצות.. לפעמים גם לא צריך מסכות .. כי מסכות באות להסתיר ולזה אני לא רוצה להיכנס "לפסיכולוגיה בגרוש" זה לא המקום

      • לולי היקרה.
        קודם כל, גם אני לא מעוניין להיכנס לפסיכולוגיה בגרוש,זה לא הטעם שלי והרי מי כמונו מכיר את הטעם שלנו . אנחנו הרי יודעים בדיוק מה אנו אוהבים לאכול ולשתות, מה אנו אוהבים ללבוש ואיזה תגובות באינטרנט מדברות אלינו…). אז בלי פסיכולוגיה וזיוני שכל ,אנסה להבהיר למה התכוון המשורר הבודד. הבדידות היא לא אסון כזה גדול (ראבאכ יש לנו במדינה בתי קפה מתפוצצים, אולמות חתונה מתמוטטים ומשה קצב…) . הבדידות היא פשוט מצב לא נעים שאיתו למדנו לחיות (משהו כמו הלחות, הפקקים, המיתון ומשה קצב…) . לי בכל אופן לא משנה עם כשאני מתבונן במראה אני רואה מישהו בודד או מישהו מוקף אנשים. האמת, לא יוצא לי כל כך להתבונן במראה , יותר מסקרן אותי להתבונן באנשים. אפרופו סקרנות, מה זה השם הזה לולי ?

  24. מרלין מונרו

    לכל מי שמרגישה קצת לבד,
    זיגמונד פרויד, איש קצת מעורער (שרובנו עדיין מחזיקים מהתיאוריות שלו), אמר פעם כי "אישיות ללא אהבה נופלת למשכב, ומתה". אפשר להתווכח עם התיאוריות שלו (אני, למשל, לא סובלת מ"קינאת פין"), אפשר להסכים איתן, אבל מוכרחים להודות שהיה לו, לזקן, קצת שכל, ואיזה מזל שהוא הסכים לחלוק אותו איתנו.
    אין מה לעשות, אהבה באמת נוטה לצבוע לנו קצת את החיים. לכן אי אפשר לשפוט אף אחד כשהוא נעשה חולה מחוסר אהבה, או לצפות ממנו להיות מאושר מהלבד. בטח שאי אפשר לספר לו כמה זוגיות היא ענין מורכב שאין להקל בו ראש, או לקנא בחירותו הבלתי מוגבלת לעשות ככל העולה על רוחו (כי כרגע רוחו לא בענין של טיולים למזרח בגפה). אז נכון, לשבת עם חברות בבית קפה זה נחמד, אבל כל אחת יודעת שהרבה יותר נעים לך בבטן לדסקס בעליצות על הבחורים מסביב, כשמחכה לך גבר אמיתי ומסוקס בבית, שחושב שאת הדבר הכי טוב שקרה לו (אפילו אם באופן זמני).
    למה אנשים מתקשים לקבל את טרוניותם של חבריהם הרווקים/ות? לא צריך להיוולד פרויד כדי להפנים אמת בסיסית: הרבה יותר נעים כשמאוהבים. ענין פשוט של הדוניזם. כשאת מאוהבת, שאון האוטובסים של רחוב אבן גבירול מתנגן באוזנייך כמו הסימפוניה התשיעית, העובדה שאת עושה כבר סיבוב עשירי ליד הבית שלו כדי למצוא חניה, נדמית בעינייך כמו סיבוב באלפא רומיאו 156 (עם סאן-רוף) סביב ה"ביג בן" בלונדון כשעשרות פריטים של דונה קארן שקנית בהנחה מונחות במושב האחורי. כשאת מאוהבת, הקפה שהוא מכין לך בבוקר (תמיד פושר ומתוק שזה נס שעוד לא נחנקתי) מחליק בגרונך כמו יצירת מופת קולינרית, והודעת SMS ממנו באמצע הלילה מכווצת לך את הבטן מבפנים כמו מכונת כביסה של "מילה" בשלב הסחיטה.
    ובכל זאת, ט"ו באב הוא רק תאריך. מי קבע שבחג האהבה חייבים ללבוש לבן, לנפוש בגליל או ללגום יין לאור נרות? מה רע בסתם ניגוב חומוס ושיחה מלב אל לב בג'ינס ונעלי אצבע אצל ההוא מיפו? אולי הבעיה שלנו שאנחנו רואים קצת יותר מדי סרטים הוליוודיים? (להזכירכן, בנות, גם בהוליווד חיים מספיק אנשים ללא אהבה), אולי הציפיות שלנו מהחיים קצת גדולות מדי?
    אם פרויד היה בחיים הוא ודאי היה אומר לנו: לכו עם האמת הפנימית שלכן. אם בא לכן לבכות, מותר לכן. אם בא לכן לקנא בחברותיכן הנשואות, לגיטימי. אם בא לכן לקפוץ מהקומה החמישית, רק תבדקו שמישהו חכם הניח מתחת מזרון מתנפח (כדי שכל הענין לא יהיה בלתי הפיך). אבל תמיד אחרי הדרמות, כשהעיניים יבשות והטישיו נגמר, באה פתאום התובנה שאהבה אינה רק נחלתם של ברי מזל בודדים. היא מגיעה בסוף לכו-לם. גם לאלה שחשבו שעליהם היא פסחה. וזה באמת רק ענין של זמן, עד שהיא תבוא גם אליכן, אם רק תפתחו את הלב. מניסיון.

    • זו לא אלפא רומיאו. זה איי3. וגם את הקפה זה לא הוא מכין. זה ז'יל. חוץ מזה, הכל נכון.

      • מרלין מונרו

        כן, אבל אל תחשפי אותי ברשת.
        נ.ב. אלפא הרבה יותר שווה מA3, וז'יל עושה כסף, לא קפה.

        • שA6 לוקחת. הולך?

          • מרלין מונרו

            סחתיין. A6 היא מכונית שאפילו הפנטזיות שלי לא מרשות לעצמן. אני מקווה שזה לא אומר שהתחלתי להסתפק במועט. אולי אני צריכה לקרוא את עצמי לסדר…..(:

          • TT זו המכונית. אם כבר אאודי.
            (אבל מה לעשות שאני אוהבת בחורים שבזים לכסף בכלל ולסמלי סטטוס בעיקר?).

          • מרלין מונרו

            זו לא את שאמרה פעם כי היא רוצה ילדים מקיר לקיר? לא מומלץ להעדיף בחורים שבזים לכסף, ושהרוחניות היא נר לרגליהם, אם את רוצה שיהיה לצאצאייך מה לאכול בבית. מה גם שההירואין שיק קצת פאסה.
            נ.ב. אם אמך לא היתה דוחה את חיזוריו של פיוטורקובסקי היית נוסעת היום ב-TT (:

          • שסטטוס וכסף זה אין, מה דעתכן יקירותיי, להוסיף לדונה קארן גם דולצ'ה עם פירורי ורסצ'ה,נינה ריצ'י ובחזית סטלה מקרטני? יש מצב?

            די, נסחפנו.
            🙂

  25. אתי..
    רציתי לומר לך משהו,לא מקורי ולא יוצא דופן, רק שלי עוד לא יצא להגיד אותו-את כותבת נפלא!
    בתור בחורה, רווקה מת"א(אני נשמעת כמו קלישאה של עצמי..) אך בהחלט לא תל אביבית בהוויה שלה, שחייה, כך נראה לי לפחות, חיים שונים משלך..
    את מצליחה לתאר, פעם אחר פעם, את רגשותיי ומסקנותיי..
    אל תתני לי לחכות עוד פעם כל כך הרבה זמן לכתבה הבאה:-)

    והערה לגבי תגובות קוראייך..
    צינית ומרירה..זה חוזר על עצמו הרבה..
    לגבי הציניות..זהו מפלטם הלגטימי של הרגישים ביותר..
    קשה עד בלתי אפשרי להסתובב כל היום כשאתה רגיש כל כך ומודע לעצמך..
    ציניות, בהקשר הזה, כשהיא מופנית כלפי עצמך ולא במטרה לפגוע באחר נראית לי מאוד לעניין.
    ובקשר למרירות..
    אלו שמאשימים אותך בהסתכלות לא אופטימית על החיים ורואים בכך את הסיבה לאושר שמתעכב כושלים מלקרוא לך בין השורות אני חוששת..
    רק אדם אופטימי, שמאמין באהבה גדולה ובכך שהאהבה כזאת מגיעה לו יכול לכעוס כל כך כשהיא משתבשת או מתעכבת.
    ומגיע לך.

    נ.ב.
    אני מתנצלת מראש על הסגנון האינטימי משהו שהרשתי לעצמי..זה נובע מתוך התחושה שאני קצת מכירה אותך דרך כתבותייך.
    נעה.

  26. תעניתאסתי, you are back, וטוב שכך!!!!!!
    כרגיל, מאמר ציני, מצחיק, אפילו שכחתי לרגע (מרוב הזדהות?) שגם אני לבד. וכרגיל, אוסיף, כי בסופו של דבר, אצל רובנו זה ככה: ב י נ ת י י ם ….

  27. אני חייבת לומר שאני לא בחורה דיכאונית…ממש לא..אפילו דיי אופטימית לגבי החיים ולגבי מציאת זוגיות..אבל זה פשוט לא מצליח לעודד אותי מה שקורה פה…
    האם ישיבה בבית קפה עם חברותיי היא מה שאני יעשה בשנים הקרובות כתחליף לקירבה שאני מחפשת?? לזוגיות??
    ואז מה קורה? אני הולכת להטמיע את יגוני בכמה כוסות וויסקי וככה אני לפחות מרגישה יותר טוב שאני קוראת את המאוהבות האלה מספרות על החבר שלהן.
    מה שכן לחברותיי הרווקות…אתן פשוט מקסימות!!!!

  28. בתור מישהי שפירקה זוגיות של 8 שנים לאחרונה, כתבות מעין זו ממש לא עוזרות למצב הרוח שלי. מה דעתך, עורכת יקרה, לכתוב פעם על מישהי שמצאה את אהבת חייה בגיל 30 וחיה את חייה היטב??

  29. היי אתי
    זה יוסי (מההיסטוריה הרחוקה שלך ושל חניבעל)
    שמחתי לראות ששוב חזרת , כרגיל את יודעת לפרוט היטב על מיתריהם של כול הנשים הרווקות , של מתחם אלנבי .
    פחות שמחתי , לקרוא את התוכן (למרות שהיה כתוב מצוין ,אין ספק שגם הפעם תהיי מלכת התגובות) בסופו של דבר ,הכי חשוב בחיים זו התקווה לעתיד טוב יותר, ונראה לי שאבדת קצת ממנה. וזו עלולה להיות גדולה בחייך.
    דרך אגב , ברור שיש לך כשרון מעולה בכתיבה , למה שלא תהפכי את זה לספר ??
    אם שלי יחימוביץ יכולה , את מסוגלת ליותר ממנה…

  30. אלכס דה לארג'

    אם אלכס היה יודע לבכות – הוא היה בוכה. מכעס.
    מה קרה לך, אתי? לקנא ב"זוגיות", להפוך אותה ל"הצלחה", לשימחה, למשהו בחיים?

    תאהבי קצת יותר את עצמך.

    תביני – אולי ייקח קצת זמן, אבל לבסוף תהיי זוגית ואז תביני – ש"זוגיות" היא לרוב זיוף אחד גדול. האדם הוא אחד. בודד. עצמו. כשהמוח שלו מתקלקל, מרוב תכתיבי חברה וסיסמאות מטומטמות-בננתיות, כאילו "לא טוב היות האדם לבדו" – הוא מוצא עוד פרטנר לאומללות. ואז אנחנו "זוג". אז יש לי קישוט ללכת איתו, מכונית להתפאר בה (איי-3 או איי-6 או איי, נדפק לך השכל). אלכס מרחם על הזוגיים שמספרים כמה בעצם זה עמוק ומלא ונעים, הבלוף המוסכם של החברה האנושית. חיפוי על בדידות, מוכפלת בשניים. הוא תוקע את המזכירה במשרד, מכניס כסף לחשבון הבנק, כדי שהיא תעשה סלט חצילים בערב ט"ו באב. אושר.

    אתם לבד. לבד לבד לבד. "לא טוב היות האדם לבדו" הוא בעצם משפט חכם מאוד, שאתם נוטים לשכוח את המשכו. "אבל הוא לבדו, בין כה וכה". ככה זה וזהו זה.

    אל תעשי בילד-אפ מטורף לזוגיות – כי כש"תמצאי" אותה, צפוי לך שברון לב מזעזע. מה, זה הכל? זו התחנה הסופית בדרך אל האושר? ואז נתקעים, מתים, מרכינים ראש, שותקים, מדכאים את יצר המין, עושים ילד כ"פרי אהבתנו המשותפת" (כלומר, פרי בדידותנו המשועממת למוות), וסופרים את הזמן עד הסוף.

    לא שווה. החיים הם דבר שמח, שמתחיל כל יום מחדש. לבד לגמרי.

    (נ.ב מה באמת טוב בבחורות בנות 22? דיבורים חכמים כמו של אלכס עושים עליהם המון רושם)

    • מריה שרייבר

      העיקר שאתה אופטימי…

    • אלכס ממש גדול. אני בת 25 וחבר מאוד רציני לא היה לי עד היום, אבל למרות זאת אני מחשיבה את עצמי לבן אדם מאושר…. אולי משהו דפוק אצלי?

    • האדם בודד,זה נכון.
      הרעיון של הזוגיות כפי שהוא מוצג, הוא כביכל לגאול אותך מהמועקה ,מנת חלקו של כל אדם שהעז, ולו פעם אחת בחייו, לבחון לעומק את ההנחות הבססיות של החיים, שניתנות על מגש ובדחיפות מיידית במהירות האפשרית.
      אנחנו יחד שש שעות, וחשבתי שעברה חצי שעה. מה זה אומר? שהמועקה הזו תחלוף לפחות בהיסח. לא שהיא לא קיימת, אבל היא מוסחת לרגע, או לדקה, או לשש שעות עגולות.
      נניח שיש כמיהה עצומה לחבק אותו, להיות מוטלת בין זרועותיו. אני פוסלת את ההנחה שבמהלך החיבוק, אני אגיש טוב יותר מכאשר כמהתי. אבל הזמן יעבור בקצב שונה. גם הבכי הוא דמוי בלבד. הוא דמוי לפסגה נפשית כלשהי. אבל קשה לי להאמין שמגיעים לפסגה נפשית בכל פעם שבוכים. הייתי רוצה להאמין בכך, ולכן, רק לכן אני בוכה. או בוכה מאושר, או מרגישה על פסגת העולם כשהוא שולח לי פיסטוק בננה ספליט או שוקולד משובח .

      בקיצור..בסך הכל אין לנו שום תחום אחר שאנו מכירים ויודעים לשחק בו חוץ מהעולם.
      טבעי שנחליט שיש בתחום הזה משהו ששווה לנו לחיות בו בעבורו. אפילו הגיוני אבולוציונית שהתודעה שלנו תשדר לנו את זה בלי הרף. אבל האם זה נכון?.. זה כבר עניין אחר.

    • ולפעמים זוגיות (איכס, איזו מלה) היא חברות, ורוך וחום וקבלה של האחר. כל מי שמקווה לברוח מהבדידות הקיומית הבסיסית באמצעות מישהו אחר, כמובן שוגה באשליות, אבל לפעמים מתוך הידיעה שכל אחד לבד לבד לבד, אפשר למצוא חיבור שיש בו גם הרבה נחמה. ואפשר גם להמשיך ולפגוע באנשים הקרובים לך, כשההצדקה היא שאני צריך לדאוג רק לעצמי ומה אכפת לי בכלל אם בדרך אני רומס אנשים קצת יותר פגיעים ופחות אגואיסטים

      • אלכס דה לארג'

        כשל לוגי:

        "ידיעה שאתה לבד^3" <> "אנשים קרובים לך"
        ===>
        אינך יכול לפגוע באנשים _הקרובים_ לך. כי אין כאלה.

        אלכס דוהר עכשיו לכיוון הרצליה הכעורה, על הדוראנגו 95, רומס בדרכו אנשים פגיעים שלא יודעים לנהוג.
        הולך להתפרנס קצת, או הרבה הרבה, מכתיבת טיעונים לוגיים קצת יותר מסובכים.
        המזכירה, את שולטת בשפות? תוכנות? נעימה ואסתטית? שילחי קורות חיים, רק בלי המלצות מבננות.

    • יפה אמרת, אבל האם גם נכון?

      אתה לא מתעורר כל יום מחדש לבד לגמרי. אתה מעיר מישהי שנרדמה שם ושולח אותה הביתה (רק כי היית שתוי מכדי לומר לה ללכת). אחר כך אתה יושב לקרוא עיתון. אחר כך אתה עצוב ומשועמם, אבל בכל זאת יושב איפשהו ומעביר צחוקים עם החברים שלך. החברים שלך אוהבים אותך אבל אומרים (גם בפנים): ככה הוא, ואין מה לעשות. בכל זאת, הוא גדול.

      אחר כך עובר היום ובאים הדמדומים, ואתה שואל את עצמך אם בעצם לזה התכוונת, ואומר – כן כן כן, הרי ניסיתי את האופציות האחרות והן חרא. הכל חרא. זוגיות חרא. ביחד גם. ילדים גם. ומי יודע יותר מכולם? אני, אתה חושב, כי הייתי שם.

      אחר כך אתה כבר לא כל כך בטוח, וכבר בישלת לעצמך ארוחת ערב, ואכלת וראית טלויזיה ונכנסת לבננות. אז אתה מתקשר למישהי, לא משנה מי, כי לכולן יש (מלבד אינטליגנציה) גם את אותו מקום נעים וחבוי שלשם כולם רוצים ללכת. בדרך כלל היא באה, אם היא לא כועסת, ואם כן, אתה מברר מי הבאה בתור.

      אחר כך אתה מזכיר לעצמך לא לשתות יותר מדי, כי בפעם האחרונה זה עלה לך בגופה זרה בתוך המיטה, ומי צריך גופות זרות – הרי כולנו חיים ומתים לבד. אז מתנשקים וצוחקים ומתעסקים, ואתה כל הזמן לבד. ואתה רואה איך הפלירטים שלך עובדים עליה, והם עובדים (כי היא עדיין לא מהכועסות, אבל עוד מעט תהיה). ואתה נכנס למקום נעים וחבוי שלשם כולם רוצים ללכת, ואתה לבד. אתה מסתכל לה בעיניים, והיא מסתכלת, ואתה דוחה את שדה המתח החשמלי שנוצר שם כי אתה ממילא לבד. היא תמות לבד, כמוך, והגופה שלה תירקב ותתמלא תולעים, ואמא שלה הזקנה תקונן עליה, או מישהו אחר. מה פתאום נחמדה, אתה חושב, או בעצם מאוד נחמדה, אבל זה לא במקום עכשיו. לבד לבד לבד, כי ניסיתי הכל וכבר חרא. היה חרא וככה גם יהיה, כי אני יודע היום יותר טוב מפעם.

      זה קר וקשה ומתכת, החיים האלה, אתה אומר, וכל הזמן הזה נכנס ויוצא בה. אין לי מה לנסות , ואני רק מעמיד פנים שאני משתדל בכל הכוח ושלא הולך לי. הרי מי מכיר באמת מישהו אחר? הרי בחיים לא נצליח. אתה רושם לעצמך למצוא ציטטה מהמקורות על זה, כי בקרוב תתווכח על זה שוב עם איזה פתי שעדיין לא שוכנע, שאין טעם. צריך להפסיק לנסות. לו רק היה לך אומץ להפסיק לנסות. אתה לבד כי דווקא, ואין דבר שמפחיד אותך יותר מלמות לבד.

      • בראבו! יפה. מעניין אם את/ה בחור/ה שכה הצלחת לתאר את הקטעים של הבנים האלו שאומרים "כן, ככה הוא והוא גדול". זה מזעזע, אגב, כמה שהם אוטיסטים. (סורי בנים. זה מתאים להוויה של אוהדי כדורגל כאלו).
        אחר כך קצת הגזמת בתיאור התולעים. אבל יאללה, שיהיה.

      • אלכס דה לארג'

        ובאמת, למה לך להשיב קצר, ענייני וחד, כשאפשר לערפל הכל?

        כנראה לא הבנת אותי. או שבחרת לא להבין, כדי לפצוח בפיוט מתולע (מישהו קרא קצת יותר מדי את טריסטן אגולף, מה).

        אז ככה, בתמצית. אפשר למרקר, בצהוב-בננה, כמו בימיך הצעירים והיפים במקסיקו-שמקסיקו:

        1. האדם הוא לבד. נולד, חי ומת.
        2. מכאן נובע שאין "זוגיות". היא בכלל לא "אופציה", ואי אפשר "להתייאש ממנה", ו"לבחור" בבדידות, כי כל היתר חרא. ושוב: אין "כל היתר". יש רק בדידות.
        3. לכן, מהי ה"זוגיות" הנכספת, ממנה עשיתם/ן קרדום לחפור בו, בתסכוליכם/ן הבסיסיים? מצג-שווא של התרפקות הדדית, נחמה הדדית, צער הדדי, ייאוש הדדי, אפסות הדדית. פחד הדדי.
        4. וגם זה לא קיים. אין דבר כזה כמו "תאומים נפשיים", או פטפוטים ספיריטואליים-קבליסטיים על "האחד ויחיד המחכה לי". זו המצאה מושכת, להרגעת פחדים לתקופה מוגבלת. סם שיקרי, בעל תאריך תפוגה.
        5. אני לא חווה שום דבר במשותף עם מישהו. אני לא יודע, ולא איכפת לי, מה טעם השוקולד בפה שלו. איך הוא מתרגש מתמונה או משיר. ומה הוא מרגיש בזמן אורגזמה. האמת? גם לא ממש מעניין אותי מה הוא מרגיש. הרי הכל הוא רצונותי ותחושותי.
        6. אני כן נעזר באנשים אחרים, כדי למקסם את הנאתי מהחיים. ההנאה שלי, וזהו. כי אין משהו אחר.
        7. הסכנה היא בהשלכת המצוקות האישיות, או שמא נאמר פתרונן, על "בן-הזוג", שהוא כביכול חלק ממני. הוא לא. הסכנה, כפי שהיא מתוארת בפאתטיות אמיתית (לא בקונטקסט שלילי) במאמר הראשי, היא תחושת-השקר, שמשותפת לכולכם/ן, כאילו היעדרו של בן זוג הוא חסר משמעותי בחיים. אין שום חסר. נא להתעורר. אחרת, יום אחד מתעוררים "עם" בן-הזוג, ומרגישים בלי. אפשר לבלף ולזייף, ולשחק זוגיות שמחה, אבל זה בולשיט.
        8. מוזר מאוד, איך תפיסות ארכאיות, דתיות, של זוגיות, ממשיכות לככב גם אצל בננות מודרניות. הרי אתן לא שומרות על ימי הנידה, וכן נוסעות בשבת, ומשחיתות זרע (וגם פטפוטים) לריק, ועוד איך. אז מה ההתעקשות הזו על חתן-כלה כפתרון קסם? כהוכחה ש"איי מייד איט", ואני לא דפוקה? את כנראה דפוקה במקומות אחרים. ניוז-פלאש: "זוגיות" לא תרפא אותם. הגדרתו של מישהו בתור "החבר", "בן הזוג", "הבעל" שלי, היא קליפה ריקה.

        (אגב, ה"חברים" של אלכס מעריצים אותו, כפי שניחשת, אבל לא רק בגלל שהוא יורק להם את המציאות בפנים. בגלל עליונותו הבלתי ניתנת לערעור)

        • כשהטיעונים הופכים כוללים, חצי פילוסופיים, סימן שאין תשובה מוחשית שמתבטאת בחיי היומיום.

          אנשים יעשו הרבה בשביל לקבל סם שיקרי, ולא משנה מאיזה סוג. הם יגלחו את הראש וילבשו רק לבן וישחקו בלוטו ויקראו תהילים – כן, והם גם יתחתנו סתם כי אמרו להם. אלה תפיסות ארכאיות, דתיות, כמו שאמרת. הם חיים בשקר, כולם. אתה חושף את האמת ואת השקר העצמי. כן. זה נכון. אתה מציג את המראה מולם, והם מסרבים להביט.

          אבל אם יש כלל אחד בחיים, הנהו: *כל אחד צריך לעשות מה שטוב לו*. האנשים האלה, לפחות משתדלים שיהיה להם טוב. הם משתדלים לפעמים על חשבון האמת המוחלטת, הפילוסופית, שאתה מציג – אבל במחלקת אמת היחסית הם לוקחים אותך בהליכה. הם נראים לך מאוד עלובים מכאן, אבל הם לא חונקים את ילדי הרגש שלהם בכרית על הפנים.

          גם אתה עושה מה שטוב לך, כנראה. אבל גם אתה תשתיק כל קול פנימי, כל ספק אחר, בדיוק כמו אוכלי השוקולד וחווי האורגזמות הזוגיות – בשם אידיאולוגיה אחרת, אבל באותה דרך.

          אם טוב לך, באמת באמת, רק אתה יודע. הרושם הוא שאתה לא מאושר עד כדי איכול עצמות. יש לך אמת, אבל אחרי שחשפת אותה, שהסרת את הבלוף – נשארו רק עצמות. אתה גר בגיא בן הנום, במין עמק של שלדים לבנים.

          ועוד עולה מהדברים שלך, כמו תרסיס של קוטל מקקים, התחושה שאתה לא עושה טוב לאחרים. "אני נעזר באנשים אחרים כדי למקסם את הנאתי מהחיים"? הו לא. אתה לא נעזר, אתה משתמש. מי שנפגעה, נפגעה, הרי אמרת לה מראש והיא היתה צריכה לדעת. חשבת שהיא שונה מכולן, שהיא לא מחפשת רק להתחתן. בסוף יצא שהיא סתם עוד אחת. זה לא כואב לך ולא כואב לך ולא כואב לך. כולנו אנשים מבוגרים.

          חתונה היא לא פתרון קסם. חתונה היא לא כלום. אבל התקרבות של שני אנשים היא הקסם הכי גדול. אין גדול ממנו (אלא התקרבות לאל, עבור המאמינים). ואתה מדליק את האור בדיוק באמצע הקסם, שיראו את החוטים. יותר משהפסדנו אנחנו, הפסדת אתה, כי אנחנו נחכה לעוד אחד.

          • אלכס דה לארג'

            יקירתי (נכנס בגופי שד בדמות אדם ברוך),

            את כותבת היטב. תתרגשי, זו מחמאה מאלכס. בנייה הגיונית, דימויים לא רעים, כל פסיק במקום הנכון. אפילו ריווח כפול בין פסקאות. מקצוענית.

            (סידרת תנועות אנטי-פריסטלטיות. אדם ברוך הוקא, הקסקט מרוסס נתזי מילק-ולוסט)

            העיירה הזו צרה מלהכיל את שנינו. אתרי אותי, היכן שהוא, להמשך הקרב.

            ועל מנת שלא איחשב לנוטש מערכה – להלן תקציר הפרקים הבאים: אינני כופר במושג הקסם. גם אני חי עבורו, ואותו. כל אותן הנאות רגעיות, המכונות "אושר". "קסם האינטימיות", "זוהר ההישג", "ריגוש היצירה", וכן הלאה תרופות, או שמות לתה צמחים.

            חשוב רק לדעת שזהו, כפי שציטטת, שיקוי-שווא. קסם הזוגיות הוא אשליה, שבמאמצים מרובים ניתן להאריך אותה. הצרה היא, שמרבית האנשים מותחים אותה מעבר לגבולות הטעם, ההגיון, והשפיות, ובאחת עוברים לאימלול עצמם לשארית ימיהם. "זוגיות", לצורך העניין, היא כמו נטילת הירואין. הרגע הראשון הוא טיסה על זנבו של האלי. מפגש, משיכה, נגיעות, חשמל. אבל שימוש חוזר ונשנה, גורם לשתי תופעות. הגוף והמוח מתרגלים. האפקט קהה. בנוסף, נוצר מנגנון של תלות. תלות הרסנית, במקום גמילה וניקוי.

            שימי לב לכותבות כאן. ה"אושר" שלהן הוא מציאת גן בו יערכו את טקס הנישואין. התלות ההרסנית תוביל להשלכת כל מצוקותיהן על "בן הזוג", נטילה חוזרת של הסם, שכמובן אין בו שום פתרון. ואז ימצאו עצמן, תוך 5-10 שנים, עירומות, מוכות, תשושות וישישות-נפשית, ללא יכולת שיקום. היא לא תוכל לחכות לעוד אחד, כדבריך. היא תיתקע עמוק, עם "האחד", ההוא, של פעם, אחד שהפך לאפס. ואז תמצא עצמה עם אותן חרדות של פעם, ותסכול של פעם, ובדידות של פעם, מועצמים בשנים של טמינת ראש בחול, או בבית השחי של בן הזוג. יקיצה צורבת אל תוך החיים הרעים. למה זה מגיע לי? הרי הבטיחו לי גן של שושנים. הייתי תלמידה מצטיינת, ליהטטתי בסלנג של סטפן, שמרתי על גיזרה, מצאתי את בן הזוג האחד והיחיד, השגתי בזיעת אפי את הקסם – אז מה, אין?

            אין.

            כלומר, יש, אך לתקופה מאוד מוגבלת. יש וכבר איננו. מה שאת מכנה, "אמת יחסית". סינונים מעודן ל"שקר".

            שתי הערות קטנות. אני משתמש באנשים, כשם שכל אחד משתמש באנשים. כולם משתמשים. גם את משתמשת בכתיבה שלי, לצורך העניין. כולם משתמשים באחרים, כדי למקסם את הנאותיהם. טריוויאלי.

            ואל תרחמי עלי. עמק השלדים הלבנים שלי מרהיב לאין שיעור ממטע הבננות הצהובות. עוד רגע הן ירקיבו.

            עוד כוס של מולוקו-פלוס. אושר.

          • מאחורי כל התיאוריות, התחכום, הכתיבה המרשימה והציניות, מסתתר כנראה פחד גדול מקירבה אמיתית ומנתינה. באמת לא מעניין אותך מה אחרים חווים, חושבים או מרגישים?
            ובאיזה בטחון אתה מדבר על הבננות הקמלות? אתה באמת יודע מה הן מרגישות? או שזה פשוט מזין את הפחד שלך מנשים ומקשר. לכן המצאת את התיאוריה שלך, שחס וחלילה לא תצטרך להתמודד עם זוגיות ועם אדם אחר…

          • זה מה שאדם ברוך ענה לך כששלחת לו ממבחר כתביך המרשימים?

            'המשך כך בני, יום אחד גם אתה תראה את הארץ המובטחת'

          • יקירתי
            באמת כתבת יפה. נכון, הוא משתמש באנשים. אני יודעת, הוא השתמש בי.
            זהירות.

          • אבל שמחה שאת מציינת את זה, כי בדיוק עמדתי לומר לו שעמק השלדים הלבנים שלו מורכב מבננות צהובות, שהולכות ומתמעטות.

            אבל נגמור את זה כאן. הוא במסבאה. אני בעיר. ואת, שיהיה לך רק טוב.

          • קבלי ברכותיי. כותבת מקסים.

          • אלכס דה לארג'

            מלות פרידה, דבוצ'קות, מלות פרידה. נהיה משעמם, ירוד, כה לא מתאים לאלכס. תיכף תאמצו ידיים בחום, באחווה נשית מבוהלת, באיסטוויק דה לה שמאטע. השטן גורש.

            בי ובאך – לא מצאת אותי. נסי הפעם, נדמה לי שתצליחי. באנגלית בלבד, או בקובץ נספח. זהי את עצמך. חישבי על דרך (אגב: לחברותיך ספרי שאין לך שום רצון להתכתש עימי, אבל שנינו יודעים את האמת).

            קרני – צדקת. עלית עלי (מטאפורית, עוד אואשם בשימוש). אכן לא חוויתי מה שמכונה זוגיות. וגם טעית. זה לא מפחד. פשוט טוב לי בדרכי. כמו בתוכנות, הכלל הוא פשוט: כל עוד התוכנה עובדת היטב, אל תחליף. מה גם, כפי שהוסבר, שאין למעשה מצב אמיתי הנקרא זוגיות.

            לא משנה – מי השתמש בך? אולי את השתמשת באחרים, באותה מידה? בעצם, את המשתמשת. את (העלובה בעיני עצמך, הקוראת לעצמך "לא משנה", מבקשת הרחמים מהקולקטיב), העברת רגעי הנאה עם שווים ממך (עם אלכס?? קשה להאמין). את השתמשת בהם, את הרווחת יותר מהם. ומה זה שימוש? עשית בייבי-סיטר לנחש של אלכס? נשלחת להשיג סמים? רקדת בעירום במפעל נטוש להנאת הדרוגז? או שסך הכל חווית ריגוש, פנטזיה קצרה ומרוכזת, אולי סקס, ציפית למעט יותר מכמה רגעי חסד, התאכזבת, ועכשיו את מרגישה "מנוצלת". בעבודה של אלכס אומרים, wysiwyg. ובשפה שגם את תביני – מה שאת רואה, זה מה יש. אל תבני טירת חלומות על כמה דקות אינטימיות עם בחור.

            בי ובאך – גילוי שמחה על קינתה של "לא משנה"? הו, את רעה. אשה כלבבי. אשה שגם יודעת שהבננות הצהובות הולכות ומתמעטות. כלומר, תמיד תהיה בננה חדשה בעמק השלדים הלבנים. אבל הבננה הישנה – בי, ובאך, ולא משנה, ולא חשוב מי – הולכת ומתמעטת. מביטה בראי, ויודעת לאן היא צועדת. לכיוון הקמטים במצח.

            וזה מקום כל כך בודד.

          • אבל לא חושבת שיש לך.

            הנה, גם לך יש פנטזיה קטנה – שניים מתכתשים מילולית ואחר כך עוברים לזיון סוער (או התכתבות אינטימית, או משחקי מחשבה, מה זה משנה).

            ומי אמר לך ש*אני* מכולן *לא* רוצה אשליות? למה לי להביט בעיניך, להישפט, להבחין בהתנשאות הקלה, להרגיש פיכחון מקפיא שנייה אחרי החדירה? יהיה לי קר, ואתה תסרב לחמם אותי.

            ועל מה נדבר? עליך, מן הסתם, נמשיך את השיחה הקיימת. הרי את הרגשות שלי אתה מסווג, שופט ופוסל, כמו את אלה של האחרות – נאיביות, אמפתיה מגוחכת, רחמים עצמיים. לא בבית ספרך, אתה אומר. האם יש לך משהו חדש ללמד אותי (שהוא לא תרגיל מספריים סקסואלי)?

          • היה שלום

          • היה שלום אלכס…ואולי, פעם, לא תחשוב בצורה כל כך מוחלטת….הזוגיות, כך "הוסבר על ידי אלכס"…:)

    • עדשים.
      אז ככה:
      כוס עדשים ירוקים
      בוררים אותם (שלא יהיו קליפות)
      שמים בסיר לא גדול ומכסים במים. מרתיחים ומסננים.
      שמים שוב מים ומרתיחים שוב
      כך שלוש פעמים. העדשים יתרכחו יופי ויקבלו צבע ירוק נוצץ ומרהיב.

      בזמן שהם מסוננים ומתקררים בקערה גדולה
      נא לסחוט שני לימונים עסיסיים במיוחד.
      לקצוץ שלושה בצלים ירוקים (כולל הלבן אם אתה אוהב)
      המון המון פטרוזיליה
      שתי כפות שמן זית
      ולערבב הכל יחד.
      להגיש פושר או קר עם לבנה משובחת (הכי טוב של הלבנונית מאבו-גוש).

      אהה, שכחתי –
      אין לנו אוטו – אנחנו רוכבים על אופניים (ואיזה עכוז מעורר נהייה מרכיבה מאסיבית)
      אין לאיש שלי מזכירה
      אם היית יודע איך אני נראית היה לך ברור שהוא תוקע לא תוקע אף אחת אחרת

      • אלכס דה לארג'

        המתיימר לכתוב, ראוי שיידע לאיית, לפסק ולקשור משפטים בהגיון, בטרם יניח את אצבעותיו (אצבעותיה הכסוסות, במקרה זה) עלי מקלדת.
        אלמנטרי.
        כשם שחירש לא יכול לשמוע מוסיקה. אפילו אם הוא לודביג-ואן האלוהי.

        "לא חצילים טמבל". למה התכוונת?
        לא, חצילים. טמבל!
        לא חצילים, טמבל.
        לו חצילים-טמבל (הכלאה בין חצילים לפרי הדר, שאת מייעדת למישהו. נשמע מאולץ? מה פתאום "לא" הופך ל"לו"? ובכן, את גם כותבת על עדשים ש"יתרכחו". האמת, אלכס מתעב עדשים. יצורים קטנים, קטנוניים, מאובקים, פליטי דאל, מזון עוני. אבל מי יודע, אולי עדשים שהתרכחו טעימים להחריד).

        "לא חצילים טמבל". "לא חצילים, טמבל". כל פסיק קובע. הפסיק המבדיל בין "שלום חברה", ל"שלום, חברה" (שהיא הברכה שאלכס שולח לך).

        ורה, אלכס ביקש שטיפשים לא יפריעו את מנוחתו.
        חיזרי לחייך המקסימים. המשיכי להתגונן בטירוף, לסוכך על הזוגיות שלך. פחד פחד פחד, מה? אגב: את תמיד מדברת בלשון רבים, "אנחנו רוכבים"? אין אני, רק קולקטיב. בלעדיו, אני חצי בנאדם. אני אפס. אני ורה לין – ובאמת, מה ניתן לצפות ממי שפיזזה במועדוני גברים עוד בגיל 7. אחלה ניק בחרת לעצמך.

        ועוד הערה קלה: בחורה בעלת עכוז מעורר, לא טורחת כלל לציין את המובן מאליו. כלומר, את יכולה להסתובב ללא חשש בקירבת אלכס. הוא לא יטרח. אנו לא ניפגש לעולם, גם לא ביום שמש. שובי אל שיגרת יומך המסעירה, האותנטית כמו לבנה לבנונית – מאבו-גוש.

        בננות יקרות. התגעגעתן, מה? כיוון ששלוותי הופרה, אנצל את ההזדמנות לבקש מהמתחזות ל"בי ובאך" לא לשלוח לי דואר. אני מזהה את הזיוף מהמשפט הראשון. תודה.

        • התעייפתי מהקטנוניות.
          למי יש זמן לסימני פיסוק בתוך מרקחת התפוזים הדביקה אותה אתה בוחש לאיטה (זהירות, (פסיק) לא טוב לה למרקחת להיבחש – יש להניח לה לנפשה לבעבע קלות ואז לכבות את האש תחתיה).

          צא לחופשי אלכס, ואני אחזור למסתרי בית-שמש לתלות כביסה ולהשתמש בניקים מצוינים.

  31. אני קוראת לכווללללםםםםםםם (לכל הבודדים לפחות….)
    להחרים את ה"חג" הזה
    שהוא למעשה יום שנועד במיוחד בכדי לאמלל את כל הבודדות והבודדים,
    כי למעשה, "אוהבים" לא זקוקים ליוום מיוחד!! יש להם את כל הזמן בכדי
    להיות ביחד! ולכן, מי שהמציא את היום הזה היה בן אדם אכזרי, סדיסטי
    בעל לב רשע במיוחד, שנהנה לראות אנשים סובלים ששוקעים בדיכאון של עצמם.
    לכן, אני מכריזה בפני האומה כולה, שאין שום "חג" (על פי מיטב ידיעתי חג הוא יום שמחה
    ולא יום אבל) שכזה, ולכן הוא בהחלט מוחרם!!!

    • מריה שרייבר

      למה שלא נעשה הפרדה מוחלטת בין האוהבים לאנשים שמחפשים אהבה. איך??

      • מרלין מונרו

        הצעה: את אלה שאוהבים אפשר להוציא מתל-אביב, הכניס למושב חברים סגור.
        א. הם כבר לא צריכים גירויים החיצוניים כמו שוק המעצבים (מי לבוש בכלל?) או פסטיבל השוקולד (יש פסטיבל פרטי בבית).
        ב. הם לא יעצבנו את חבריהם התל-אביבים, מקסימום אחד את השני.
        ג. כשתסתובבי בתל-אביב ותתקלי בבחור נחמד, תחסך ממך התהייה האם הוא תפוס (:

      • מה ההבדל…? אני בודדה…ולא מתוך בחירה….ואת יודעת מה …..למעשה אהבה אני כבר לא מחפשת, כי אני יודעת שאני לא אמצא……

        ככה שאני לא מוצאת את ההבדל בניהם…..

  32. לפני שנה ירד לי סופית האסימון שממנו אני לא אראה מתנות גרנדיוזיות. אז מה עושים? פשוט מאוד. הפכתי את זה ליום הלאומי של הפינוק העצמי שלי. להגנתו יש לאמר שהוא מביא פרחים. תמיד. קצת חוזר על עצמו מה לעשות הוא לא הטיפוס שיביא מתנה גרנדיוזית. לא יהלום, לא שרשרת זהב, גורנישט. כל הסיפורים שלי על חברות שקבלו את זה או את זה עלו בתוהו. גם את האירוסין עברנו בלי טבעת.
    ושלא תבינו אותי לא נכון, הוא יצור מקסים מעין כמותו בעיניינים אחרים. אמה מה, אף אחד לא מושלם. משהו התפקשש בדי. אנד אי של הנ"ל. אז כפי שהתחלתי לספר לכן, החלטתי לפנק את עצמי ובגדול וזה אומר לקחת את עצמי ואת כרטיס הפלסטיק המתוק שלנו לחגיגה בסופרפארם/ניופארם וואט אבר.
    וכך משממשמש ובא לו ט"ו באב אני פוסעת לדוכני הקוסמטיקה האהובים עלי במבט של "מיהי המוכרת ברת המזל שהולכת לפגוש אותי" וכשאני מאתרת אותה אני נותנת לה לעשות בה כרצונה (כרצוני) ומשמחת את עצמי ולפחות עוד בת תמותה וחברת קוסמטיקה בעלת מוניטין.
    כי מגיע לי. כי מגיע לנו.
    כי זה חג האהבה. ואני אוהבת את עצמי. מאוד.
    אני חוזרת הביתה וקוטפת ממנו את כל המחמאות. זה עלה לו גרנדיוזי אין לו מושג כמה.
    נקמה קטנה (פיצי) ויום של כיף.
    מומלץ

    • בננה טרופית

      אנחנו ארבע שנים יחד ומעולם לא קיבלתי ממנו מתנה. לא פרחים, לא בגד, כלום, נאדה!!! אה, בעצם היתה פעם אחת שהוא זכר את יום ההולדת שלי והלך לסופר השכונתי וקנה שוקולדים ויין. אבל זה כמובן היה אחרי שני ימי הולדת שהוא לא הטריח את עצמו לעשות לי נעים. אבל מה?? התרגלתי לעניין שהוא לא מדבר אליי בפרחים. אני אצצליח לחיות עם זה, כל עוד הוא נותן מעצמו במקומות אחרים.

      • מרלין מונרו

        בננה טרופית יקרה,
        הייתי פעם בסרט הזה, עם מישהו שהתקשה לפרגן לי בימי ההולדת ובכלל (ולכן נפרדנו), ואני שמחה שהגעת למסקנה שאפשר לחיות עם זה, כי באמת שאפשר בלי פרחים. עכשיו יש מישהו שמפרגן לי יותר מדי, עד שהייתי צריכה לבקש שיפסיק כי קשה לי להתמודד עם זה. עדיף מישהו שמשקיע פחות.
        והמסקנה? אנחנו פולניות, והם – הגברים – צודקים: לפעמים באמת שום דבר לא מספיק טוב בשבילנו (:

        • היי, קונה לכם מתנות, לא קונה, מה קונה , מתי קונה , מקסים, לא מקסים , קצת מקסים
          לא הבנתם ! זה לא מעניין אותנו, הכתבה מדברת על בדידות. עזבו אותנו בשקט ותפתחו צא'ט משלכם בעניניים הנ"ל.
          עמכם הסליחה על המרירות.נסו להבין.זה לא קל שמישהו שדמיינת את חייך איתו מחליט לנטוש לטובת הלבד ( אלק ).

          • בננה טרופית

            את הגבר הנוכחי בחיי הרווחתי בעמל רב ולאחר שנים רבות של ייסורים בינהן נטישות אכזריות (לתפוס את החבר עם החברה הכי טובה) אהבות בלתי אפשריות (הבחור העדיף להזדיין עם חברים שלו) ואהבות הרסניות (יזיזות של 7 שנים). אני יכולה לנחם אותך שבסוף האחד יגיע, בגיל שלושים, שלושים וחמש, מתישהוא הוא יגיע.
            אם את מרגישה שאנחנו כאן דורכות לך על יבלות (כואב), תתנחמי גם בעובדה המצערת שנדירות הן מערכות היחסים שבהן את לא מרגישה לבד.

          • היועצת המוצצת

            היי חמודה. גם אני עברתי את אותם דברים כמו שלך – רק שלמרות העבודה הקשה עדיין לא קיבלתי את ה"פרס" – עדיין לא הרווחתי גבר בחיי. חישבתי ומצאתי לעומת זאת, שאם הייתי משקיעה את מלוא האנרגיה שהשקעתי במציאת זוגיות, בדברים שהם לא רגשיים אלא שכליים, כמו תארים אוניברסיטאים למשל, או קריירה, הייתי מגיעה לדוקטורט שני או לתפקיד מנכ"לית בכירה מאוד.
            החיים הם לא מתמטיקה, בננה יקירתי. לא תמיד צריך לסבול בשביל בן זוג, ולא תמיד מי שעוברת שבעה מדורי גיהנום עם גברים תמצא לה בסוף גבר מדהים שיפצה אותה על כל הסבל שעברה. להיפך. אני חושבת שהידבקות לגברים לא נכונים, מובילה אותך, מתוך דבקות בהרגלים ישנים ורעים, לגבר הלא נכון, שבניגוד לשאר, יעשה לך טובה ויסכים להיות איתך ואז חייך בכלל לא טובים – אבל כן, את נשואה וילדים וכל זה.
            לכן במציאת בן זוג יש כמה אופציות: אפשר לא לסבול ולמצוא מישהו מקסים, אפשר לא לסבול ומצוא מישהו מגעיל, אפשר לסבול ולמצוא מישהו מקסים, אפשר לסבול ולמצוא מישהו לא מקסים ואפשר – וזה החשש שלי בחיים – לסבול מאוד ולא למצוא אפילו לא מישהו לא מקסים.

          • סורי בנות, כנראה ששכחתי לשנות את שמי מתגובה ישנה. זו אני, אתי שכתבה את האמור לעיל. ביי

          • בננה טרופית

            אנחנו במטבחון הכנו תכנית מגירה. זה הולך ככה – אם האחת מאיתנו מוצאת את עצמה חוגגת את יומולדת 37 כשבסביבה אין אף זכר, ביום שלמחרת היא קמה עם חיוך על הפנים (חובה!!!) ולוקחת את עצמה למרכז הפרייה. מה שבטוח לזאטוט יהיו חמש אימהות עם מלאן ניסיון חיים.

          • מרלין מונרו

            אחרי כזאת התקפה לא הוגנת די ברור למה את לבד.

          • די! זה לא יפה. אנשים בודדים חושבים בצורה סופנית ואנחנו צריכים לתמוך בהם. לא לפגוע.
            אוהבת את שתיכן.

        • בננה טרופית

          למדתי על בשרי שאותן מתנות באות מתוך רגשות אשם או פיצוי על בגידה, או סתם כי הוא כל הזמן נדלק על בחורות אחרות. באמת ששום דבר לא מספיק טוב בשבילם, טפי 🙂

  33. בנת אני בת 22 (מנסה להתכחש ל-23 המתקרב-כמה עצוב מצידי )אולי תיתנו לי קצת תקווה אולי לא הכול כזה שחור
    נ.ב מה עשו לכם הנשואות והתפוסות שאתן יורקות עליהן רעל בצורה כזאת הן לא באות מתוך רצון להשוויץ בזוגיות שלהן אלא לתת נקודת מבט אחרת ו-לא כל הזוגות צבועים -יש הרבה שביחד בזוגיות טובה ומאושרת ואמיתית

  34. תסבירו לי דבר אחד איך זה שאתן בחורות "מצליחות" כ"כ, שנונות ! חכמות, משכילות, משעשעות, מזדיינות על ימין ועל שמאל בסבבה ובכיף וכל מה שאתן רוצות, שואפות, עורגות לו זה …. להתחתן (וכמעט לא חשוב עם מי העיקר שיסכים) אין בכך סתירה ?

    בואו ואספר לכן מדוע (חלקיכן) נשארות רווקות

    ראשית אף גבר (ואפילו הוא אשכנזי) לא אוהב את הרעיון שהבחורה שלו (אשתו לעתיד אולי) הזדיינה עם חצי תל אביב.
    זה סבבה לגבר שהבחורה שלו יודעת למצוץ אבל זה מאוד לא סבבה לו שזה נרכש ממציצות של עשרות (או מאות) אברי מין.

    אתן אסרטביות מדי, בוטות מדי, אתן גבריות מדי, "חכמות" מידי, ו"משכילות" מדי, (לא באופן מוחלט אלא תמיד מול הגבר לו אתן טורחות להראות את זה)

    נשיות ועדינות אלו תכונות מגונות בעייניכם.

    גילוי "גבריות" מצד הגבר זו סיבה למלחמה

    אתן לא תמיד נאמנות לגבר אחד,

    אתן מחפשות את "הגבר החדש" שלא קיים כלל שכן זה לא גבר זו הכלאה בין גבר לאשה

    פלשתן לעולם הגברי וכבשתן כל חלקה טובה. טשטשטן לחלוטין את ההבדל בין גבר ואשה
    ועתה אתן מתלוננות שהגברים אינם רוצים זוגיות

    אתן עסוקות ב"בניית קריירה" במשך שנות הערים שלכן וכשאתן מגיעות לגיל 30 אתן הופכות להסטריות בכל הקשור לגבר ומבריחות אותנו.

    שיהיה ברור אינני מתייחס לכל הנשים ישנן גם אחרות נשיות, יפות (מבפנים ומבחוץ) נאמנות ואוהבות (כמו אישתי היקרה והאהובה)

    ולסיום דברי אינם מכוונים לאתי (שהיא כותבת מצויין) שבסופו של דבר "רוצה גבר שיוכל לתת לה "סטירה" ולהגיד לה "עכשיו את לא יוצאת"

    • אתה נורא חצוף!
      להרבה בחורים אין בעייה אם אשתם לעתיד היא לא בתולה (תתפלא), או אם היא רכשה את ידיעותיה במציצות מגברים אחרים. אני מניחה שאנשים מתאהבים בבן אדם שאיתם ולא בעברו. חוץ מזה למה שלי לא יפריע שהגבר שלי הזדיין עם חצי עיר?
      חוץ מזה, אם יש לך בעיות עם נשים חכמות "מדי" ומשכילות "מדי", אתה ממש בבעיה. אני לא אסתיר את שכלי ואת תארי רק בשביל להתחתן. מי שלא מוצא חן בעיניו, שילך לחפש.
      אני ממש לא חושבת שמישהי כאן נגד נשיות ועדינות, המיתוס של הפימיניסטית הגברית ששורפת חזיות שייך ללפני שלושים שנה. התפתחנו קצת מאז. יש פמיניסטיות שמטפחות את עצמן והן עדינות, אך גם, רחמנא לצלן, חכמות, משכילות ומצליחות בעבודתן.
      אני מקווה שאתה בדעת מיעוט, ושישנם גברים שמעוניינים בנשים משכילות וחכמות, עצמאיות ומאושרות, כאלה שיש להן מה לעשות חוץ מלשבת ולחכות לגבר שלהן.
      ודרך אגב, זה לא גברים "חדשים", אלא פשוט גברים טיפה יותר מתקדמים.
      שיהיה לך רק טוב.

  35. היי אתי.
    מה קרה? השטן מגולני זרק אותך והמצאת אידיאולוגיה שלמה?
    את השטן הזה אני מכירה באופן אישי ומה שבטוח שהוא לא שווה יריקה ובטח לא בחורה מקסימה ומוכשרת כמוך.
    צאי מזה . בשנה הבאה מתחת לחופה שלך בעזרת השם .

    • היי נמחקה לי התגובה בגלל תקלה טכנית. אם לא קראת אותה ואת צריכה משהו יותר מפורט אשמח לענות לך. בעניין החתונה? לא יודעת. לא מתחייבת. וחוץ מזה, מה עוזר לי שאני כזו מקסימה? החבר האישי שלך לא ראה את זה? ראה. לא עשה לי טירונות? עשה. וזה מאוד עצוב שגם מישהו שלא שווה יריקה, משתין עליי בקשת.

  36. יש לי גישה מטופשת כזו, שהגבר שאיתו אהיה (דבר שמתרחק ממני כמו קו הזינוק מקו הגמר), ירצה אותי כמו שאני ויקבל אותי עם כל חצי תל-אביב. למה? מתחסדים צבועים שכמותכם?
    למה החבר האחרון שלי יכול היה לספר לי ששכב עם שתי השותפות האחרונות שלו (בסדר כרונולוגי) רק מפני שהן היו שם ולהוסיף שמן למדורה אחת מהן היתה שמנה והשנייה התגלתה כפסיכופטית, ואני לא יכולה לציין שהיה לי סטוץ עם איזה מנהל מסעדה אליה יצאנו מבלי להפוך לשק אגרוף של האשמות בנוסח "איך יכולת להיכנס עם כזה דבר למיטה?"
    המצב הזה סתם את הגולל על מערכת יחסים הכי יציבה וטובה שהיתה לי בשנתיים האחרונות. ולמה? כי ניסיתי להיות עצמי, בלי מסכות, בלי עידונים (וכל מי שרואה אותי מתרשם ממני כבחורה חמודה ועדינה). אז הנה המסקנה המתבקשת- לנו יש מידת סבלנות ואורח רוח ולכם יש אגו. אז זהו. מעכשיו אני סותמת את הפה בדייטים ומייחלת שהגבר מולי לא יכיר אותי כמו שאני, ואני חייבת להודות שזה מוציא את הכיף מהעניין ואת העניין מהכיף.
    עד מתי תהיו כלואים בכל הסטיגמות הישנות של הבתולה- זונה. עד מתי תפסלו אותנו כי נכנסנו איתכם למיטה בדייט השלישי?

    • היי. קודם כל תודה על ההערה המסייגת בסוף הטקסט שלך. היא היתה במקום. אחרת באמת הייתי רואה את הביקורת באור אישי.
      לא שאני חושבת שאינך "צודק". הרי כולנו יודעים שבמשחקי המינים אין צודק ואין לא צודק. כל אחד הוא אינדוידואלי לגבי הפרטנר הייחודי שהוא פוגש. אז זוהי דעתך שאני מצטערת להגיד היא הדעה הרווחת בין אלו שאינם משכילים לפתוח קצת את המוח, ומתוך יותר מידי אימה ופחד ופחות מידי בשל אמפטיה למין הנשי הבלתי נשוי, הם יוצאים בביקורתיות מסרסת אותנו הנשים.
      בקיצור, הייתי מציעה לך לקרוא את דבריה של לילית. לע-ו-מ-ק!

      • מרלין מונרו

        אמא שלי ראתה אותך ב"בריזה", והוקסמה מאישיותך הבלתי מתפשרת. לצערי, לא יצא לי לחזות באמירות הפסאודו-פמניסטיות, אבל הבנתי שהיה שם משהו עם לקבל כאפה מבחור מזרחי.
        ובכל זאת, תגובתי:
        1. גם אשכנזים יודעים להחטיף.
        2. לכי על רומני ששירת בגולני (יש כאלה, גם אם נדירים הם). או קווקזי. למה את עושה אפליות על רקע עדתי?
        3. ברור לי שאחרי הכאפה הראשונה שהוא יחטיף לך, את מורידה לו כזאת סטירה, שעוד לא נראתה באף טלנובלה. יש נשים שלא יכולות להיות קטנות, וטוב שכך!
        4. קראתי שמישהו הציע לך לכתוב ספר (באחת התגובות). גם בעיניי זה רעיון נפלא. הגיע הזמן שעוד מישהי תעשה קצת ג'ובות מהרווקות שלה, חוץ מעירית לינור. ואחרי שתקני דירה בלי משכנתא, אולי גם איתך יתחתן איזה כתב צבאי מסוקס. שווה לנסות!

        • כתב צבאי לא, אבל פרשן צבאי כן, שאפילו מתפקד מפעם לפעם כמחליפו של אלון המיתולוגי.

        • גם בטלויזיה הכוונה היתה לכאפה מטפורית, משהו במשחקי שליטה: שאני מתה שסופסוף מישהו ייקח עליי פיקוד במקום שרק אני אגיד מה לעשות.
          שנית, רציתי להוסיף, שגם נשים חזקות אפשר להשפיט – בקלילות אפילו. תשאלי את השטן מגולני.

          • מרלין מונרו

            כולנו היינו בסרט הזה, כולנו עברנו תחת ידיו של שטן מגולני, אבל החוכמה היא לצאת כשידך על העליונה והכי חשוב – לצאת בזמן ( :

          • כולנו?? כולנו כולנו?? פרטי נמקי והסבירי בבקשה.

          • מרלין מונרו

            גם לי יצא להכיר שטן מגולני בינואר השנה, ואפילו במקום ההוא שיש בו הכי פחות אהבה בתל-אביב, והיה רומן מדהים, הוא עצמו נראה מדהים (ואני לא היחידה שחושבת כך, מדובר בבחור הכי יפה בתל-אביב), הסקס היה אלוהי, אבל יום אחד תפסתי את הראש ואמרתי: מה קורה פה? מישהו מתעלל בי, ואני נהנית? אז עשיתי את מה שאני מכנה "תרגיל מונרו": באתי אליו, הייתי מקסימה, אפילו שכבתי איתו, ואז התלבשתי ואמרתי לו שאני רוצה לעצור כאן, כדי לזכור את הלילה הזה כל החיים.
            מיותר לציין, שהשטן נכנס להלם ("אם כל כך טוב, למה להפסיק?"). לקח לו זמן, אבל בסוף הוא התקשר, וכשלא עניתי לו, הוא נכנס לאובססיה (ולא אפרט מפאת כבודו). מאוד החמיא לי שאחד הבחורים היותר שווים על הגלובוס כל כך כל כך רוצה אותי, וחזרתי אליו. כאן היתה הטעות שלי. אמנם החזקתי אותו קצר, אבל תקופה קצרה בלבד, והוא שוב חזר לסורו. שטן נשאר שטן. שוב ברחתי. היום אני עם מישהו אחר, וזה תמיד הפתרון במקרים האלה – פשוט לעבור הלאה.
            אני עדיין פה ושם אני מקבלת טלפונים (כולל כשהוא בנסיעות עבודה לחו"ל ובשעות אקזוטיות), ואפילו חברים שלו התקשרו לומר לי שאני בחורה נורא מקסימה ולדרוש בשלומי, עד שהייתי לא נחמדה.
            תראי, ברור שכל אחת מאיתנו היתה רוצה לרפא את האיש המקסים והחולני שלה, אבל זה לא התפקיד שלנו, אין לנו את ההשכלה הנדרשת, זה לא לגיל שלנו, ובטח שלא לעצבים (ירדתי 6 ק"ג בגלל זה), וממילא תמיד תהיה מזוכיסטית שתסכים לעשות את זה, אולי אפילו לכל החיים.
            אז מותק, כמו שאומרים: TAKE THE BEST AND LEAVE THE REST
            אנשים כאלה לא מיועדים לחתונה, עושים איתם קצת פאן, ורגע לפני שנהיה מאוחר מדי, פשוט לקחת את הרגליים ולברוח.

          • יצאת עם אחי?

          • מרלין מונרו

            נראה לך שאני אצא עם בנאדם שקוראים לו אחי?

          • עכשיו, אחרי שביררנו את העניינים ויישרנו את ההדורים וסגרנו שלא יצאת עם אחי, השטן המקורי מגולני, אלא עם חיקוי, לאו דווקא זול אגב, הרי אי אפשר להיות יותר זול מהשטן המקורי, ובמיוחד מהבחורות שהוא בוחר (סליחה דיטה, לא התכוונתי, אני לא מכירה אותך), אז עכשיו אפשר לגשת לעניינים האמיתיים שלשמם התכנסנו כאן היום.
            אז.. האם תרגיל מונרו היה שווה, רק כדי לממש את האגו שלך, כדי שאחר כך הוא ירצה לממש את שלו וחוזר חלילה? לא חבל על הזמן? כשאני רציתי את השטן המקורי, לא ראיתי שהוא שטן, לא הפעלתי את מנגנון התיחכום ולא את מנגנון ההגנה. רציתי להאמין שאני נמצאת עם בנאדם אמיתי, לא תחמן ומגעיל שאיתו נפגשתי (ולצערי, עודני פוגשת) באברקסס, סטפן, סטולי ואפרטו.
            זבל גברי הוא זבל גברי, גם אם הוא מגיע מהפריפריות הרחוקות, או שהוא סתם רובץ לו בשמש של אפרטו בעשר בבוקר, מעלה צחנה של גועל נפש ואפילו נהנה מעצמו.
            אני חושבת שאנשים כאלו צריכים להוציא מחוץ לחוק, על סעיף פשעים נגד האנושות הנשית, וחבל שהם לא טבעו בארגז החול שהיה ליד הסטפן בראון בחודשיים האחרונים, ושלצערי, נסגר לא מזמן.

          • מרלין מונרו

            בוקר טוב. נחמד לפתוח את היום כשכוס קפה אגוזים מונחת מולי, ומיילים מעוררים-מחשבתית מאתגרים אותי כשאני עדיין ישנה.
            ובכן, כן. תרגיל מונרו, שמיועד במהותו לשיקום האגו, היה שווה. אין כמו לצאת מביתו של שטן באמצע הלילה, ולדעת שהרגע הרסת לו את הקרניים הקטנות מעל הראש, והפכת אותי לבן-אנוש, כלומר, למישהו שאפשר לשבור לו את הלב. נכון שלא צריך לחזור פנימה שוב, אבל הייתי מוכרחה כדי לדעת שלא הפסדתי שום דבר, כדי שלא אהיה בתחושת החמצה, וכדי שאמצה את תום את הקשר. חבל רק שבדרך הפסדתי בהתערבות שתי קופסאות סיגריות וארוחת ערב אחת.
            שאלת האם לא חבל על הזמן. גם אני חשבתי על זה. אמא שלי אומרת שאני לא נהיית צעירה יותר, אבל הבנתי שמאחורי כל זה עומד מנגנון הרבה יותר מתוחכם. אף אחת, באמת שאף אחת, לא נמצאת במקום שהיא נמצאת במקרה. דברים לא קורים במקרה. מאחורי הבחירות שלנו מסתתרים ענינים לא פתורים שלנו עם עצמנו, וכנראה שאנחנו צריכים לעבור דרך כדי לסדר את הפלונטר. בענין הזה, לכל אחד יש את הקצב שלו, ואי אפשר לכפות עליו את הקצב של החברים הנשואים שלו. זה לא יעזור.
            לא היה לי קל להגיע לתובנות האלה, אבל מאחורי ההתחברות ל"שטן" מסתתרת אמירה: אני מתה מפחד שיהיה לי קשר אמיתי כי אז ידעו איזה אדם מחורבן אני, אני ממילא לא מאמינה שאהבות נמשכות לנצח לכן בואו נבחר בכזה שמשדר לי בתת המודע ארעיות ואז כשזה יגמר אוכל לטפוח לעצמי על השכם ולומר שהתיאוריה שלי נכונה. ויש גם ענינים לא סגורים אחרים: קשר לא מספק עם אחד ההורים, רצון לעשות תיקון, פחד מלהתבגר ולהכנס לשיגרה המשעממת של חיי נישואים, פחד מכשלון (ולכן בחירה גרועה מראש), פוביה ממחויבות, ויותר מהכל – רצון תמידי בריגושים (ואת זה רק סוג אחד של פרטנר יכול לספק).
            בגלל כל התובנות האלה, אני חושבת שראית מראש מי עומד מולך. אני לא מאמינה שלא היו שם סימנים קטנים שיכלו להצביע על ההמשך, אבל אולי היו לך את כל הסיבות להתעלם מהם. אני גם לא מאמינה שלא הפעלת את מנגנון ההגנה. זה נראה לי חסר אחריות לפעול כך, אפילו כשיוצאים עם מדען חנון שבחיים שלו לא ביקר בתל-אביב, צריך להשאר תמיד עם היד על הדופק. מה שנקרא: לצפות לרע ביותר, ולקוות לטוב ביותר.
            אני בטוחה שהרדמת את כל המנגנונים, כדי שלא תאלצי להתמודד עם מה שהם מאותתים לך. גם לי זה קרה. האיש פשוט מצא חן בעיניי, ולא עזרו כל הצפצופים שמערכת האזעקה הפנימית שלי השמיעה. לפעמים אנחנו פשוט רוצות להיות שם. באמת.
            אבל מה הלאה? אחרי כל זה, צריכות לבוא המסקנות. האם אני ממשיכה את החיים במתכונתם הנוכחית, או מקבלת החלטה לעזור לעצמי לטפל בעצמי ובפחדים שלי? אני בחרתי באופציה האחרונה, ואם להיות כנה, היא לא קלה לי. נכון שלפעמים זה קצת חד-גוני ומשעמם, ויש פחות ריגושים (כי אני סוף סוף נמצאת עם איש לגמרי נורמלי), אבל בעצם, כך נראית אצל כולם זוגיות בריאה, וכמעט ששכחתי את זה. אין שום חן בלהיות שק החבטות של מישהו, ובטח שאי אפשר להעביר כך את כל החיים. אגב, אני גם לא חושבת שה"שטן" הוא איש רע במהותו. הוא נשמע לי יותר אדם מתוסבך ומסכן, שכמו כולם רוצה לאהוב ולהיות נאהב, אבל לא יודע איך עושים את זה. אל תקחי על עצמך את התפקיד ללמד, כי גם הוא עובר עכשיו דרך, ויום אחד גם הוא יסיים להתיר את הפלונטר שלו. הוא עוד לא שם. את לא צריכה לכעוס עליו. גם אם הוא אולי התנהג באמת כמו חרא של בנאדם, ואני לא מכירה את הפרטים, תמשיכי הלאה בחיוך ותתנקי מהרעלים. מאיך שזה נשמע, את עדיין מאוד בתוך הסיפור ההוא מבחינה ריגשית, ואין סיבה שלא תנקי את האורוות. נשיקות.

      • אתי יקרה
        אכן בקורת אבל לא מסרסת, ביקורת בונה !
        מה לעשות ואלוהים ברא שני מינים )שונים !( ולא אחד.
        אילו רצה שכולנו נהיה אותו הדבר היה בורא מין אחד ופותר חלק גדול מבעיות העולם.
        הקידמה, עם כל הצער שבכך "דפקה" את הנשים.
        שכן מחד גיסא הן נותרו עם המטלות "הפרימיטביות" כמו הריון, לידה, גידול ילדים )ובחלק מהמקרים גם בישול ונקיון הבית(, הן נמצאות במירוץ מול השעון הביולוגי המאיים )אשר לא שמע על גידול תוחלת החיים ובוודאי שלא על קריירה( ומאידך גיסא הן נמצאות בתחרות מתמדת וקשה עם הגברים )חסרי מטלות נשיות כמו הריון ולידה( על קריירה
        וזה בפירוש לא צודק אבל זה מה יש
        הביקורת שמתחתי לא נועדה לסרס אלא להאיר חלק מהנקודות שלנו הגברים מפריעות מנקודת ראותנו ולא דרך העיינים שלכן. )נשים מה לעשות אוהבות לשמוע האחת את השניה ולהסכים לכל מה שחברותיהן מקטרות על הגברים זה יותר קל מלהתמודד עם בקורת(
        תמיד אפשר לשפר ולשנות ועוד יותר מכך אם קשובים ל"אויב" שנמצא מנגד )שבמקרה זה זה אנחנו הגברים(
        ולסיום:
        הדבר האחרון שרציתי שיובן ממה שכתבתי זה שאין תקווה.
        למרות שאני מתפרנס מגירושין דווקא )ובלי עין הרע יש הרבה פרנסה !(
        אני סבור כי לכל סיר יש את המכסה שלו
        ומאחל בהצלחה לכל רווקות ישראל )אבל קודם כל לך( !

    • נכנס איתי למיטה בדייט הראשון. לא חושבת שבגלל זה נפרדנו, או שזה הפריע לו. אם לא היית מסכימה עם ה"איתם" הזה שאת מדברת עליהם, היית מוצאת גברים מעט יותר אנושיים. זה לא שאין, את יודעת.

  37. nevermind boyfriends. anybody thinking about girlfriends yet? if not, know it IS a
    .solution, and could be fun too. but think about it, just for a moment. a good frind and a sexual partner at once
    :^)

  38. אתי צודקת לגמרי!!!!!!!!!1
    נראה שבכל חלקה טובה החליטו להרוס לנו את החג הזה….
    מגלגל"צ ועד הופעה של רמי וריטה בבית גבריאל עם מלא זוגות מסביב..
    לא עוד!!!!!!!!!!!!

  39. אתי, הבטחתי תגובה, וכיוון שסביר להניח שעוד נפגש אני גם חייבת לקיים.
    אני יותר ממסכימה איתך בנוגע למסקנותייך לגבי השנה הבאה (אחרי טו באב 2001).
    האמת היא שאני עדיין קצת בהלם מכל הקטע של האתר הזה, זה ממש שוס (ולחשוב שנכנסתי לסוד העניינים רק ביום שישי, איזו פדיחה).
    טוב, אחרי שאני קצת אקלוט מה קורה פה אני מבטיחה תגובה יותר עניינית, כרגע יש לי רק דבר אחד לומר לשירי – חפשי !!!

  40. רק רציתי להגיד לך שטוב ל"ראותך"
    אשמח לשמוע ממך ולדבר, סה"כ הרבה זמן לא דיברנו

  41. יש או 352-354, או 382-384. תבדקי!

  42. אתי, כל הכבוד בהחלט ממחיש את מה שאני מרגישה עכשיו.
    ויש לי גם שאלה, לכל מי שמרגיש חופשי לענות. מה זאת אומרת "בנות כועסות?"

  43. הייתי מייעץ לכותבת לגלוש ל- vibrator.com ולבדוק אם יש להם איזה מיבצע לחגים.

    • דוברת אמנסטי

      הכותבת החליטה להתנתק מהבלי העולם הזה ולטוס להודו בחגים. מקווה שאתה סולח לי (אתה חייב, זה יום כיפור, לא?)

  44. כל הכבוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
    ממש אוהבת ומזדהה עם הכתיבה.

  45. אתי מצויין !
    מישהו חשב שאנחנו אחים (אני מ"אחותי הצולעת") ואמרתי לו שכן סתם שהוא לא יציק לי
    בכל אופן אחותי אני מאוד אוהב את הכתיבה שלך .
    וניפגש בשבת אצל ההורים
    חנן

  46. "למי שגר בדימונה ולא יודע"??
    הרי פוטר וסטפן בראון חזירים קפיטליסטים!!!

  47. אתי, מאוד נהנתי לקרוא..
    סוף סוף אני מבינה שאני לא לבד במערכה הזו……
    בתכלס יש מליונים שהם לבד בשישי שבת, בחגים , סתם בשעה שלפני השינה.. וכמוכן ביום האהבה שתודה לאל שהוא רק פעם בשנה.

    אל תבלבלו לי את המוח על "תרימי את עצמך בידים" ו"אהבי את עצמך" זה בולשיט!
    גם ככה זה קשה אז לפחות על תדרכו על הפצעים!

    אנחנו חיים בעולם של ניכור וריחוק וזה אומר שאנשים פוחדים להיפגע ופוחדים להתקרב האחד לשני…לכן יש מיליוני אנשים לבד…ואי אפשר להתעלם מהכאב שהם חווים בבדידותם.

  48. אתי,
    כתיבה מעולה הן מהבחינה הטכנית והן מבחינת התוכן והתבנית.

    התחושות שמתעוררות הן לגשת אל הבחורה-נערה שכתבה זאת,
    לחבק אותה ולא לעזוב אותה לעולם.

    הכנות והיושר שהיא מביעה שווים אלף מונים מכל דבר אחר בזוגיות.

    כה לחי!

    ברק

  49. איך התחלק ט"ו באב להיקרא "חג האהבה" ממש לא ברור – ראשיתו במעשה פחדנות, אונס-רבתי, רצח ומשלוח חלקי גופה לכל הארץ (כמו ב"דומינו'ס" רק בלי התירס או האננס) (והכל כתוב תחת מעשה פילגש בגבעה) המשכו בחרם וסופו בחטיפתן של נשים היוצאות לשוח לתומן לבושות לבן בכרמים (לי עצמי יוצא לעסוק בספורט זה כל חמישי כמעט) …
    "יום האהבה" הוא, כנראה, כל יום שאנחנו אוהבים את עצמנו, מלבד ימים שגם אחרים אוהבים אותנו. בשביל הסוג השני יש לי 3 חתולים.

  50. אחותי, אני כל כך מזדהה איתך והכי מצחיק שגם שהיה לי חבר לא חגגתי את יום האהבה (היום אני מבינה למה נפרדנו).
    בכל אופן אנחנו איתך כל הרווקות הבודדות שעדיין מחכות ל"נסיך" .
    האופטימיות חוגגת יהיו עוד הרבה חגי אהבה, נתראה בשנה הבאה…

  51. אפשר לחשוב בנות..
    צאו מזה!
    האושר תלוי בהרבה הרבה דברים, לאף אחד מהם אין זין וביצים.
    גבר יכול להיות מקסימום תוספת נחמדה אחרי שכבר סידרת לעצמך את הראש, את העבודה שאת אוהבת ואת סיגנון החיים שמתאים רק לך.

  52. תגובה מס' 5000: עכשיו מוצאי שבועות ועוד סופשבוע נכנס, אתי, מה יהיה עם החגים והרווקות?? צרי קשר

  53. צחקתי, נהניתי וגם קצת הזדהיתי (למרות שאני עוד בשנות ה-20 בינתיים).
    למרות שאני מקפידה לקרוא את המאמרים של אתי, משום מה ולא ברור למה, המאמר הנ"ל נעלם מעיני. אבל לא חשוב – כי בעזרת העורכת האדיבה קל למצוא אותו (בעמוד הבית).
    רק שאלה אחת לי לעורכת או למגיבים האתר: מישהו יודע לאן לכל ה… נעלמה הגב' אברמוב ולמה היא לא כותבת כאן יותר??

  54. בסופו של דבר, נשלחת לכאן כדי ללמוד לקח. לכיף יש חשיבות רק כתוצאת לוואי ומנגנון הערכה (קטליזטור? אף פעם לא הבנתי בכימיה). וכיון שיופי (חיצוני) זה הדבר הכי חשוב במציאת בן זוג (איך אומרים שיניים ברוסית?- על כל מי שאומר אחרת), כנראה שבסיבוב הזה תאלצי לחפש אותו במקומות אחרים (את הכיף).
    בשם המציאות

  55. אתי,
    הייתי פשוט חייבת לציין שבכל (אבל ממש כל) הט"ו באב שהיו לי מאז גיל 16 אני או רבה או נפרדת או נזרקת…או לחילופין, סתם לבד ומקללת מעמקי נשמתי את העורכים של גלגל"צ.
    לא עושה רושם שבט"ו באב הקרוב המצב יהיה שונה בהרבה (חוץ מהעובדה שאני "אחגוג" אותו מחוץ לגבולות ארצנו הקטנטונת).
    נותר לי רק לאחל לך אהבה אמיתית. אהבה מהסוג שמביאה פרחים ושוקולד סתם בשביל להזכיר לך עד כמה את הדבר הכי טוב שיש, בלי שום קשר לחגים מסחריים כאלו ואחרים.

    שיהיה רק טוב ורק אהבה…
    ליידי

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*