רגיש? מתחשב? תגידו, בננות, בתור בחורות לא סתומות, אתן באמת מאמינות שגבר בכלל יכול לא להיות גבר? ועכשיו, בואו נפתח את הדיון, והפעם מהצד שלהם

ליקויים בהבנת המשחק

ובכן בננות, רציתם בחור שלא נבהל מהג'ורה שלכן? אוקיי. קבלו אם כן את ''פרחח'', כן, ההוא שכל גלישה שלו באתר הזה מעוררת אותנו לחשוב על הכל מחדש. והפעם: איפה טעינו כשהשתלטנו באסרטיביות על השיח, ומה הגברים (שבשום אופן לא מחוברים לצד הנשי שלהם) מסוגלים להגיד (ולא להגנתם) בשביל לקבל מציצה?

תכתוב היא אמרה לי. תכתוב. על השיח הציבורי, והיחסים שבינו ובינה. השיח הזה שנתפס על ידי הנשים. וחשבתי לי. עכשיו מדברים.
מנימת קולה היה ברור. כאן משתנים החוקים. הכללים מתחלפים על פי הצרכים.
פה לא יילקחו שבויים אלא למטרות ניצול ושעשוע.
השיח הציבורי של ערוגות הגראס בגינות הפורחות של עומר – מהיום פאסה. יהיו פה קוצים ולא רק זרעים. שארית הפליטה תזכה ללטיפה הוגנת ולסיבוב ראוי עם הלשון. העברית תהייה פראית ובלתי מוגבלת ותיאנס על פי הצרכים.
זה יהיה שיח אחר. הוא לא יהיה של "גבר החדש", הוא לא יהיה רגיש והוא לא ייבב. הוא יאהב כדורגל וישנא גרעפסים בקרב גברים ונשים כאחת. לא יהיה בו צד נשי אבל יהיה בו צד רגיש ועמוק. כל כך כחול נגיע.
הוא יעיז לומר ששרית חדד זה חרא מוזיקה ושמצדו שיחזירו את איל עם הגולן.
הפי סי היחיד שיורשה להיכנס לזירה הוא מחשב הניורון החדיש. הוא יציב רף גבוה מספיק שיאפשר לעבור מתחתיו בקומה זקופה. הוא יהיה גאון ונדיב ואכזר. הוא יהיה שמשון והוא ירצה את דלילה ואם אפשר גם את אחותה.
זה לא יהיה שיח של גבר. זה יהיה השיח של אני. אני כבר מודיע כאן ועכשיו: אני לא מייצג את הגבר הישן או החדש, אני לא משוכנע שאני מייצג יותר מאשר את עצמי וגם את זה בקושי. אני אני. והג'נדר הזה הוא אני.

אז בואו ונראה מה היה לנו כאן?

דיברנו על כדורגל. כולנו הרי יודעים שלצד הטרנד של אהבת המשחק של כמה נשים, התייחסות משועשעת לבקהאם או לחוטיני של הרוסו, אתן אוהבות לשקץ את המשחק. אבל יותר מכך את הצופים בו. במיוחד אם אתן מכירות אותם באופן אישי. ואם זה קורה בבית שלכן, חבל על הזמן.
כשאתן לא משחקות עם השאלה עד כמה ובאיזו מידה הייתן חודרות (כן, היום גם אתן חודרות) לחדרי ההלבשה, ומה ניתן היה לראות בו, אתן באמת לא מבינות למה אנחנו מתלהבים מהקשקוש הזה (כמובן שיש גם חריגות).
והכי נורא, הרי אתן יודעות, זה למה אי אפשר לדבר אתנו באמצע המשחק, הרי יש הילוך חוזר?! למה אי אפשר להקליט ולראות אח"כ – אני תמיד מקליטה את שולחן לחמישה – ולמה הם בכלל רבים, ומה, אי אפשר לתת להם כמה כדורים? ובכלל הם לא חתיכים, ותראו את הפיגורה ואת הבגדים…
וזה לא שהבעיה שלכן היא עם כדורגל. שטויות. הכדורגל הוא פשוט הילד המפגר של השכונה. ילד מוזנח ובלתי מחונך. אפשר להתעלל בו ואח"כ לומר אנחנו בכלל בעד גג לילד המפגר.
הסיפור הוא אי הבנת המשחק. ליקוי יסודי בהבנת הסוני.
כשאנחנו משחקים, וזה לא משנה איזה משחק, זה יכול להיות כדורגל ושולה מוקשים, זה יכול להיות סוליטר או חמש אבנים. אנחנו עסוקים. אנחנו עסוקים בדבר שחייבים לנצח בו. אין משמעות להפסד. אין דבר כזה העיקר ההשתתפות. זה לא כמו כשאתן משחקות לנו בביצים. כאן קובע הניצחון ולא ההשתתפות. רק הניצחון. תמיד שיחקנו ותמיד נמשיך לשחק.
כשאני משחק, המשחק הוא הדבר היחיד שחשוב כרגע. יותר חשוב ממצבה הנפשי של האומה, מההתלבטויות של המפד"ל, משמעון פרס וממשה קצב. מהעובדה שאני תומך גדול בש"ס דרך תשלום המס. אני עסוק בדבר שבאמת חשוב. אני משחק.

ומה יש לומר על כך, בערוגות הבושם?

נו.. בכל גבר יש ילד קטן. צונח לו זלזל. זלזל עוקץ. מזלזל.
בנות. המשחק באמת חשוב. לא כי אנחנו ילדים. כי הוא באמת חשוב. מה חשבתן, שלא??
כן, המשחק – כל משחק – פשוט חשוב.
אלא מה, הצבע של החליפה החדשה קלינטון?
אתה יודע מה שעבר עלי בעבודה אתמול, ודניאלה מתחתנת…
אנחנו רוצים את הכתם, לא אכפת לנו מצבע השמלה שהיא לבשה מעל לסיגר.
אנחנו לא ילדים. אנחנו פשוט אוהבים משחקים.
המשחק חשוב לנו.
כשנסיים את המשחק גם את תהיי חשובה ונדבר בשקט על הדיסק הבא ועל מצבו המדאיג של יער הגשם. אבל רק אחרי המשחק.

ומה עם החצי הנשי שלנו?

הצחקתן את הבורסה, אנחנו לא מחוברים לשום חלק נשי. אנחנו גברים. זכרים. יש לנו חלקים שאוהבים משחקים וחלקים שמרגישים. אנחנו רכים על פי דרכנו ולעתים כנגד רצוננו. אנחנו קשים ומפונקים כי פינקו אותנו, כי גרשו אותנו מהמטבח וממקומות אחרים.
"העזרה הגדולה ביותר זה שלא תפריע" – משפטה האלמותי של אמי הפולנייה, עליה השלום והעפר, ליווה אותי מאז ילדותי.
אנחנו רגישים, על פי דרכנו, ואנחנו גם לומדים שמותר לנו לחוש, זה משתפר עם הגיל. לא, באמת, מה זה הקקה הזה של להיות מחובר לחלק הנשי?
איפה זה קורה, בבלוטת האצטרובל?
בנות, זה קשור לבלוטת החשק!!!!
אתן באמת חושבות שכשהעיגולדים באולפנים האופנתיים, במגזינים המדוברים ובתוכניות הנחשבות אומרים שהם מחוברים לחלק הנשי שלהם, ומסבירים שהמשמעות היא שהם יותר עמוקים, מבינים ורגישים, הם באמת מאמינים לזה?
יאללה, אתן לא מפגרות עד כדי כך. ולא תמימות. אני מקווה.
ושמעתי אתכן אומרות יותר מפעם אחת: ברוך שלי, הוא שונה, הוא מחובר לחלק הנשי שלו, הוא רגיש, הוא מקשיב, הוא אפילו מוריד את מכסה האסלה…
אתן לא מבינות שזה פשוט כי הם מאמינים שזו הדרך הטובה ביותר לקבל מציצה?!
ויש מהם שייבבו, כי הם מאמינים שזה עוד קיצור דרך. הבעיה שמרוב קיצורי דרך לא נשאר לנו מסך…
נפלתן קצת קרבן לשיח הזה. במקום לבכות מעט ולנענע הרבה. הם מייבבים בלי סוף ומנענעים בעיקר את הלולב.
לא, באמת, מה זה חצי נשי?
אנחנו לא טרנסווסטייט רוחניים, אנחנו לא טרנסג'נדרס תובנתיים. ולמזלנו. אתן לא גברים, גם לא ילדים מפותחים.
אנחנו לא ילדים. זה הסוג שלנו. הוא לא גדל ולא מתפתח. ככה הוא בא. הוא יודע להתאים את עצמו לליטופים, הוא למד להיאנח בקטעים מתאימים, הוא יודע לומר בואי נדבר על זה, אבל הוא לא מבין, ווט ד'ה הל?
בואי נדבר על זה עוד?

135 תגובות

  1. שמוליק, גאה להיות הראשונה שחודרת אליך. זאת אומרת למאמר ולתגובות. הקטע עם המשחק… היה גדול. וגם ההמשך. ואני לא מחמיאה לך כי אני רוצה מציצה. אני מחמיאה כי זה באמת (וקנאת סופרים תרבה חכמה, אז חכה למאמר ההמשך שלי). ולילה טוב.

  2. אם אתה באמת מאמין שאנשים יתנהגו באופי שונה מהאופי האמיתי שלהם כדי "למצוא חן" בעיני מישהי, אתה חי בעולם אחר.
    מותק, הנשים ימצאו חן בעיני, ולא ההיפך. זה כנראה החלק הנשי אצלך והחבר'ה שלך. הוא באמת נשי. גבר אמיתי לא מעניין אותו אם הוא מוצא חן או לא. הוא לוקח את מה שהוא חושק.

    (נוירון? לא חראם על הכסף? אם כבר ברנדינג אז איי.בי.אם או קומפאק. אבל נוירון זה לא ברנד, זה חרטה).

    • לפי הבנתי הכתבה מתייחסת דווקא לאופי "האמיתי" וה"בסיסי" של בחורים.
      חבל, כמעט והאמנתי שאתם רגישים, מתחשבים ומחוברים לצד הנשי שלכם.

      • תמר, הטענה העיקרית שלי היא לא שאנחנו איננו רגישים. אני חושב שיש גברים רגישים, הם לא מעטים. הטענה שלי היא שאין שום קשר בין רגישות לנשיות. רגישות היא תכונה בפני עצמה.
        גבר רגיש הוא גבר רגיש, פשוט ככה. הוא לא מחובר לשום צד נשי.
        אני טוען כי הניסיון לייחס לתכונות מסויימות אופי נשי היא בעייה.
        בנוסף, אני יוצא נגד משת"פים שמאמצים את האמירה הכל כך פוליטקלי קורקט הזו והם לא באמת מאמינים בה.
        אני חושש שהם אנשים, לא רגישים, עם מניעים זרים, שלובשים איצטלה מסויימת.

        אז יש גברים רגישים. יש גברים שמזילים דמעות. זה כי הם גברים רגישים.

        שמוליק

        מקווה שהובנתי.

        • תרבותית ישנה הבחנה ברורה בין תכונות נשיות לעומת תכונות גבריות. לכן גבר רגיש הוא גבר בעל תכונה נשית. חצי הגבר הוא אשה? אם הוא אכן בעל אותם תכונות שמוגדרות כנשיות. ולא אין בזה כל רע (הומופוביה?). ישנן בנות שמעדיפות גברים רגישים.
          אני יכולה להעיד על עצמי כי יש לי לא מעט תכונות גבריות (כמו ליתר הנשים שאני מכירה).

          • זהו תמר, שכאן נעוצה נקודת המחלוקת בינינו. אגב לא התייחסתי ל"אהבת גברים" כך שהומופוביה הינה ממש שלא ממין העניין.

            מה שאני מנסה לומר, שלהבדיל מהבדלים שמקורם בגנטיקה שלנו ואולי הבדלים ביו-גנטיים (תלוי אם אתה מחזיק בתפיסה הזו) יש ניסיון להעניק להתנהגויות שונות תכונות גבריות או נשיות.

            הבעייה שלי קשורה בעיקר לאמירות מאד טרנדיות: רגישות, חיבור לעצמך, עומק וכדו'. שהן כאילו תכונות נשיות.

            את מבינה מה את אומרת כאשר את אומרת ש"עומק" היא תכונה של נשים, וכי גבר שיש בו עומק מחובר לצד הנשי שלו?

            יש גברים ויש נשים ויש תרבות.

            אגב, יש גברים לא מעטים שהם בהמות, האם הרבע שבהם הוא פרתי (מלשון פרה) ?

            אם יש לך שיעור על הפנים – למשל זקן – זו תכונה שקשורה להורמונים גבריים.
            אם גבר מגדל שדיים – והם לא שרירים – זו תכונה שקשורה להורמונים נשיים.

            גבר שמרגיש או שחושב לעומק או "תכונות נשיות" ככל העולה על רוחך. פועל כך שבפנוטיפ שלו יש התנהגויות שנשים עודדו להפגין אותן וגברים להסתיר.

            אין בך צד גברי. יש בך אולי צדדים אלימים (אני מקווה שלא)
            אני מקווה בשבילך שאת 100 אחוז אשה שאם לא כן טיפול הורמונלי הוא הפתרון היאה.

            צר לי, אבל כאשר אני נתקף בהתקפי נוסטלגיה, אני לא חש אשה. אני חש משהו לח על הלחי שלי ומכיוון שזה לא בעת התקפת פאסון, אני יודע שאלו דמעות ולא פיפי. גם לא פיפי נשי.

          • "יש נסיון להעניק להתנהגויות שונות תכונות גבריות או נשיות" (פרחח).

            אכן כך. וכאן לעניות דעתי טמונה הבעיתיות. הצורך הבסיסי שלנו להגדיר דברים על מנת למפות את העולם לפי סכימה מסויימת הביאה אותנו למחלוקת העיקרית בין נשים לגברים. ובעיקר לאמץ או להבליט תכונות מסוימות שתואמים לנורמות החברתיות. נשים גברים – בעיני הם אנשים.
            כן, יש בי את אותה תכונה גברית – אלימות. במקום להדחיק אני משחררת אותה לאוויר העולם בלי "פחד" שחברתית ישפטו אותי לרעה. זאת אני.
            אני מסכימה שאחד המשפטים היותר מרגיזים הם "תתחבר לעצמך", אבל הוא נכון. רב האנשים מדחיקים את מה שהם מרגישים מה שיוצר תסכול גדול יותר.

          • ואם נחליף את המילים: "להתחבר אל עצמך" ב "להיות קרוב אצל עצמך" מה אז? מה דעתך תמר?
            ללקוחות שלי תמיד הצעתי שידברו בשפה שלהם, שיהיו קרובים אצל עצמם. בדרך לל הם הבינו וזה עבד…אולי כי לא אמרתי להם להתחבר? 🙂
            אני חושב שאדם צריך להיות קרוב אצל עצמו ולומר ככל הניתן את מה שהוא חש.
            יחד עם זה יש סייגים – אלימות היא סייג אחד.
            השפלה היא סייג שני
            ניצול הוא סייג נוסף.

          • איזה לקוחות?!

          • חושבת שאתה מתייחס לסמנטיקה ולא למשמעות.
            כמו הרבה דברים שבתרבותינו מחולקים לפי קטגוריות מסויימות, ככה גם הטבע, התרבות כמו שאתה קורא לזה, או כל מה שמסבבנו מחולק להוויה נשית והוויה גברית.
            יונג טען שבכל אחד מאיתנו יש אנימה ואנימוס – צד גברי וצד נשי.
            ולא אפרט כאן מה הן תכונות נשיות או גבריות, אבל זה משהו שיים מימים ימימה ועוד במיתוסים ובתרבויות קדומות, ואין רע בכך.
            וכמו שהנשים מחוברות לצד הגברי שלהן כך גם הגברים.
            אל תכעס על הסמנטיקה, תבין את הרעיון.
            והרעיון הוא חכם ומשלב הרמוניקה ואיזון והשלמה בין המינים ובטבע בכלל ובכל מה שסביבנו.

            רויטל

          • ואם אני לא יונגיסט?

            אני רואה את הדברים באופן שונה, ואת כמובן באופן שונה. זכותך. זכותי.
            :-))))))

        • מצטער ברח לי…
          אני חייב לומר שזו הפעם הראשונה ואני מקוה שלא האחרונה שאני מסכים עם כל מילה של הפרחח!
          אכן יש גברים רגישים ואין שום שיכות לצד נשי עלק.
          מי שרגיש יהייה רגיש כי כחה הוא. נורא פשוט בלי קשקושים ובלי פילוסופיות חסרות שחר וכל מיני הדבקות מעפאניות.
          מה אין נשים חסרות רגש?
          מה הן נוטות לצד הגברי?
          נו באמת…
          בסוף היא תבוא ותזיין אותי כי יש לה מאפיינים גבריים…

        • שמוליק, גם הדיבור הנדוש והלעוס המייחס לגברים את אהדת הכדורגל כבר סר ריחו וטעמו.
          אתה סותר את עצמך, מצד אחד רוצה לבדוק כל מקרה לגופו ומייצג רק את עצמך ומצד שני כל הכתיבה שלך רצופה ייחוס תכונות מונופוליסטי לשני המינים.

      • איך קובעים מי רגיש ומי לא? רפי רשף, נגיד. הוא רגיש? ודנה מודן? אורלי ויינרמן רגישה? שמעון פרס רגיש? יוסי "הבכיין" בניון. הוא רגיש? דן שילון רגיש? (אל תזלזלו, הוא אמר שהוא בוכה כשהוא שומע אופרות)

        • קצינים נאציים היו בוכים מ"טבעת הניבלונגים", ככה בין שריפת יהודים להתעללות בהומואים, בכירי המאפיה האיטלקית בשיקגו של תחילת המאה היו מחסלים את בני משפחותיהם בלי להניד עפעף, אבל מזילים דמעות אם חס וחלילה הקדיחו את הרוטב לפסטה.
          שמוליק "פרחח" כהן מנסה לשבור את הראיה המשעממת, השכיחה, בנוגע להבדלים שבין גברים לבין נשים. אני מעולם לא קניתי את הבכי כעדות לרגישות. במקרים הגרועים זו מניפולציה שמטרתה לגרום לך יסורי מצפון, סחטנות רגשית מהסוג הזול והבזוי ביותר. במקום להתמודד – לוחצים על בלוטת הדמעות. כל שחקנית שנה א' ב'ניסן נתיב' תעניק לכם הדגמה זריזה איך מגירים דמעות תוך שניות – וכמו האורגזמה המזוייפת של מג ראיין ב'כשהארי פגש את סאלי', לא יהיה לזה שום קשר לתחושת הבטן ולסערת רגשות אמיתית.
          כוחנות, מניפולטיביות, ועוד כמה תכונות מקסימות שמאפיינות כל כך הרבה ישראלים, אינן נשיות או גבריות. פעם היה לנשים מונופול על העדינות, בעידן הצביעות והתמימות שלפני המהפכה הפמיניסטית והמינית הגדולה, ילדי הפרחים, הגלולה למניעת הריון ודור הביט. זה כבר מזמן לא ככה, ומשנות התשעים מה שיש מסביב זה בעיקר כאוס ובלבלה גדולה (גשו למאמרה של אתי אברמוב על הפאסון, ובעיקר לשלל התגובות שבאו בעקבותיו, ותבינו)
          בועז כהן

          • וואו ! לא, באמת. וואו! אין לי מלים, בועז כהן. אני פשוט קוראת שוב ושוב את דבריך, ומתפעלת

          • מסכימה עם כל מלה שלך, בןעז. אי אפשר לנסח זאת יותר טוב

          • אהבתי את המאמר. אני לא רוצה שגברים יהיו "נשיים". אני רוצה שיהיו גבריים, ושיבינו שיש דברים שהם לא מסוגלים להבין. דברים "נשיים", כמו שאני לא מתיימרת להבין מה כייף בלראות כדורגל. לא כייף לי לראות, אני לא רואה, וזהו. ואני לא מצפה שבן זוגי יראה דברים "נשיים" (נגיד, הוא מתעב את אלי מקביל. אז מה. אפשר שתהיינה דעות שונות)
            ובועז כהן צודק מאוד בנוגע לבכי. אני אישית מפעילה את יכולתי המופלאה להזיל דמעות בכל הזדמנות (בעבר עם גברים, והיום בעימות עם שוטרים שרוצים לתת לי דו"ח, או במס הכנסה, וכו'. זה עובד, אני מודה, למרות שזה מזוייף לגמרי, ואל תגידו לי שזה לא מוסרי. כל אחד או אחת צריכים להשתמש במה שיש להם)

    • הערתך בסוף מוכיחה עד כמה הפרחח צודק. בכל אופן לשעשע ליבו של לוחם זה? חבל על הזמן. , שלי כמובן

    • תגיד?
      אתה דפוק?

    • בא'נה, אתה דפוק……להחזיר אותך למערה………..בגלל גברים כמוך כל האחרים בחזקת חשודים עד שיוכיחו שהם לא כמוך………לא יאומן שאחד כמוך חי ובועט……..

  3. "האישה נועדה לשעשע את ליבו של הלוחם". (ניטשה) חה….חה
    כמה שהוא צודק! הלא ללא שעשועים שכאלה המיסתוריות לוקה בחסר
    כי את הגבר החדש אני רוצה. "אשר יציב רף גבוה מספיק שיאפשר לעבור מתחתיו בקומה זקופה" וואו ………אהבתי
    אך הזלזל המזלזל הוא הבסיס לקיום הפמיניזם שמתמודד עם הפרדוקס האנושי .

  4. כמה נקודות ברצוני לציין:
    1-אני מעריך את העובדה כי הדגשת שאת עצמך בלבד אתה מייצג
    2-בעניין המשחקים אני מניח שלרוב הנך צודק
    3-מעולם לא קיבלתי מציצה על התנהגות טובה!!! איני מעוניין בשכזאת.
    מי שלא רוצה ונהנית, מי שלא רואה בכך כחלק אינטגראלי (והדדי- אני חולה על ירידות) מהסקס
    שלא תרד, (כבר הייתי בסרט הזה והוא טוב לא פחות מ"הכחול הגדול".)
    4-די עם "החלק הנשי". יש דבר כזה, יש חיה ככזאת שנקראת גבר רגיש ושאר תכונות חיוביות.
    איננו מחוברים לכלום חוץ מאשר לעצמנו ולמציאות.
    5-ולסיום ברצוני לציין שלקבל היום מציצה וכו' זה לא כזה אתגר, ודאי לא כזה שצריך לעבוד בשבילו , תרתי משמע. האתגר הגדול יותר הוא למצוא מישהי שבאמת יהיה לך מעניין וכייף איתה גם אחרי המציצה ולא רק בכדי להכין את הצלילה הבאה.

    והרי לך פרחח אתגר שכזה – לקבל מציצה בזמן משחק כדורגל.

    • נו….עכשיו בא אחד שממליץ על מציצה בזמן כדורגל
      אינך חושב שגם זלזל מזלזל צריך ליהות עם מינימום נימוסים?

      • יקירתי קצת חוש הומור
        זו היתה מעט הפגנת ציניות על מאמר נחמד זה הכל.

      • יוסוף וואחד

        וואלאק, מרוב דיבורים על מציצות, הבאתם לי את החשק לאיזה פה חם על הארדונג. עכשיו מה זה אני חם על מציצה. משהו אש. ס ח ב ק ח ר מ ן

        • הצילו את המשוגע

          אח.. אח.. אח..
          איזה מציצה מאחת עם קאפ דאבל די…

          • יוסוף וואחד

            מציצה טובה. לא חשוב דאבל די או 34 B

          • זה שנותן למצוץ

            מין אוראלי מעולה אינו תלוי-הקשר. במלים אחרות: גודל החזה אינו מעלה או מוריד. כשם שגודל איבר המין הזכרי אינו קשור כלל ליכולתו של הגבר לענג את זוגתו בעזרת פיו ולשונו

          • טוב, אז בואו רגע גם לשביל הזה.
            ההנאה ממין, אורלי או אחר, תלוי במידה הרבה ביותר – יותר מהטכניקה עצמה – בעוררות ובגירוי. אלה נמצאים באבר המין המפותח ביותר של האדם. הוא מצוי בין האזניים. לאחד יעשה את זה דאבל קאפ ולשני דאבל של הפועל. למי אכפת…

            ויש גם מי שהאבה עושה לו את זה. כן. יש.

          • זה שנותן למצוץ

            תגיד, פרחח,
            אתה רציני? דאבל עושה לך להיות חרמן?! יעני, העצירה של שביט אלימלך ושמעון גרשון שמניף את הגביע הביאה לך את הזיקפה, גרמה לך לרצות לתת למישהי למצוץ? זה נכון שכל אחד מתחרמן ממשהו אחר, אבל לא האמנתי שדאבל של תינוקות קשטן יכול להוות אפרודיסיאק

            זה שנותן למצוץ

          • בוודאי שזה לא. אבל זה הלך יופי מבחינת הסאונד וההקשר.
            אף פעם אני לא יודע מראש, מה יעשה לי את זה. אני יכול לנחש ולהיות מופתע. האשה שהייתה המושכת ביותר ושיחסי המין שלי איתה היו הטובים ביותר, לא הייתה ה"טעם שלי" מראש. אז מה. היא הייתה הטעם שלי אחר כך.
            מה שכן, אהבה תמיד עושה לי את זה. באמת!!!

          • במין הכל תלוי קשר ידידי. גודל החזה מעלה או מוריד לפי טעמו האישי של הפרטנר כשם שגודל איבר המין הזיכרי כן מעלה או מוריד (בעיקר מוריד כי אין לו יכולת לדברים אחרים…)ביכולותו של הגבר לענג את בת זוגתו. כי אם חושבים על זה מי שמענג אותה זה לא לשון בעלת 5 ס"מ אלא גבר בעל X סנטימטרים. מצטערת אבל ככה זה…

          • זיגמונד פרויד הגדול כתב: "בימים קדומים היו איברי המין גאוותם ותקוותם של בני האדם, ומתוך מהותם צמחו בעידון (סובלימציה) דמויות של אינספור אלים". והיום? עדיין, נראה לי, הכל סובב את אותם איברי מין בדיוק. ועדיין פרויד הגאון, בעוד ציטוט אלמותי: "יצרי המין נתונים בקשר אינטר אקטיבי חזק יותר עם מצב החרדה, מאשר יצרי ה'אני'". האם אנחנו יכולים היום, כשאנחנו לכאורה מבינים את הדרייב, להשתחרר מהחרדה ורק להנות? לפי שלל התגובות לכתבה זו ואחרות ב'בננות', כנראה שעדיין לא. עדיין יסורי המצפון, רגשי האשמה והחרדה מונעים מאיתנו את השיבה לגן העדן. ואפרופו מאמרו של שמוליק "פרחח" כהן, גם הנשים וגם הגברים רוצים לחזור לאותו גן עדן. יש כאלה שמנסים, גם בגיל מתקדם, ויש כאלה שמוותרים, גם בגיל צעיר. המציצה – למי שלא הבין – היא רק סימפטום לאותה תשוקה עזה לגן עדן משלך

          • בועז, פרויד אולי היה גאון, אבל הוא עשה עוול גדול לנשיות.
            "קנאת הפין", הסירוס עליו מנסה האישה לפצות את עצמה בעזרת מימוש ייעודה כאם ועוד הנחות שעטפו בעטיפה של אובייקטיביות, טבע ומציאות. פרויד העניק אות של כבוד לסירוס החברתי של נשים.
            אירגראיי כותבת "ה-אחד של הצורה, של היחיד, של איבר המין, של השם הפרטי, של המשמעות הנכונה… ממלא את המקום, תוך הפרדה וחלוקת אותו מגע של לפחות שתיים (שפתיים), השומר את האישה במגע עם עצמה, מבלי שניתן יהיה לבודד את מי שנוגע(ת). מכאן המיסתורין שמייצגת האישה בתרבות התובעת לספור הכל, למספר כל דבר ביחידות, לפרוט כל דבר לפרטים. היא אינה אחת אף לא שתיים. היא דוחה כל הגדרה הולמת… מיניתה, לעולם לפחות כפולה, אף יותר מכך: היא מרובה. כפי שמתיימרת התרבות היום להיות ? כפי שנכתבים טקסטים כיום ?…"
            תחשבו על זה.

    • ושכחת את הראש השטוח, לשים עליו את הבירה!

  5. דוחף_לויתן

    שמוללללללללללללליק

    אמרתי לך שאני לא אוהב ספורט! לא מספיק שאתה מכניס לי את זה הביתה אתה גם מכניס לי את זה למחשב?
    אתה חושב שמייק-אפ סקס מכפר על הכל? ולא, זה שצחקתי מלאן ת'אלפים לא נותן לך זכות לברוח מהמחוייבות שלך לצד הנשי שלך, אני במיוחד הזמנתי לך צד נשי
    מערוץ הקניות (וקיבלתי סט סכינים שחותכות פטישים) בשביל
    ימים כאלה. ואתה, ככה זורקים מתנות? לפחות היית משאיר אותו בתוך העטיפה, היינו יכולים להעביר אותו הלאה כמו
    הבונבוניירות שאנחנו מקבלים כל יום שישי לפני הסרט הערבי.
    אני אקנה לך פליסטיישן(II) בשביל שגם אני אוכל לשחק.

    תביא בוסה.

    ><>

  6. אחד, מבלומפילד

    אוקיי, נתחיל מהאספקט הלשוני הטורדני של ההוא שכותב בשם עצמו עצמו בלשון רבים, ועוד עושה את זה בנחרצות שכמעט לא משאירה לאחד כמוני, בסך הכל דגימה קטנה מהשלולית, להיות אולי משהו טיפה אחר. אבל זה אבן שושן, וכל השאר זה מה שחשוב. לי. לנו (?)

    ברור שיש גברים רגישים. הקביעה השגויה הזאת, לפיה כל הגברים זונות, נובעת בעיקר מהעובדה שרוב הנשים (וכנראה גם כמה כותבים מוכשרים באתרי בנות למינהם) פשוט לא מבקרות במגרשים. העניין הוא לא הקשר שלנו עם ישויות נקביות בכלל, אלא המבנה הפנימי של הישויות הנקביות האלה, ואני אסביר.

    ההיא, האישה, הכוסית, הזאת שצריכה למצוץ כלומר, היא ישות נקבית שמורכבת ממכלול מהויות נקביות, כמו כמיהה לקשר, מחזור הביוץ ושאר בעיות ביולוגיות וחינוכיות שמפריעות לה להיות, ולו רק לרגע אחד, משהו שמתקיים בפה ובעכשיו, בלי להתפס לחלקיקי עתיד לא רלוונטיים. הדחיפה הבסיסית של נשים היא לא לעומק, כמו שנהוג לחשוב, אלא לנפח. גדול זה טוב, כבד זה משובח, ילד זה נפלא. הדבר הזה בהחלט הופך אותן לבעיתיות לגבינו, לפחות בטווח גילאים מסויים, לפחות לגבי.

    ואז עומדת לה הקבוצה, היישות הנקבית המופלאה הזו, שאגודה ממבחר גברים נאפדי הוד ותהילה, וכל שאיפתה היא הזיון הנוכחי של שוות הערך שלה, הקבוצה השניה. אין כאן ניסיון לכבוש עוד שטח בחייה של האישה השניה, אין כאן רצון להיות יותר חשובה ל-מישהו. הקבוצה מתפקדת בעולם שבו אהבת הגבר שלה כבר מובטחת, לפחות ברמה זו או אחרת. הדרך שלה לספק את הרצונות שלו היא אך ורק דרך סיפוק השאיפות המאוד אגואיסטיות שלה. והנה, אישה כזו גורמת לנו להיות רגישים עד כדי אימה, ומי שלט ראה אף פעם יציע שלם בוכה אחרי דרבי, לא ראה רגישות מתייפחת מימיו.

    רוצה לומר, בקיצור נמלץ, שלא המשחק הוא העניין ולא הגבר הוא החלאה. זה החיבור הנורא הזה בין הזין שלנו לילד הקטן שיושב להן בראש שדופק את הסיפור. אישה חזקה ועקרה, זה כל מה שאני מבקש, זה כל מה שהפועל נותנת לי.

    לקחנו דאבל!!! ומכבי? היא זונה.

    • דוחף_לויתן

      דאאם! גם לא בכיתי בבמבי, אבל כשזינה (הנסיכה הלוחמת) נכנסה להריון מאוד התרגשתי.

      • אחד, מבלומפילד

        אני מתכוון, למה לא אמרת "תראו, הכוכב הגיע ויש לו מה להגיד!!", אפילו אם זה לא קשור לכלום? נו טוב, מכל אופטופיקיי התחשלתי.

    • לא צריך אבן שושן, צריך ראש עם פחות מהאבן.. המעבר בין יחיד לרבים אינו מקרי. תקרא היטב, אולי גם תבין.
      לאחר מאמץ הצלחתי להבין שאתה מדמה את קבוצה הכדורגל לאשה..נו. מילא. ומה שחסר לפי הגדרתך לנשים זה אחד עשר אתלטים שירוצו בתוכה. אורגייה. לא פחות.

      תראה, תמיד ידעתי שבין אלפי האוהדים שמתפרצים כאחת בהבקעת הגול, מנשקים ומחבקים את שאר חסרי בדאודורנט, יש גם כאלה שמחפשים אשה אחת גדולה ועקרה. וכשהיא איננה הם מסתפקים בגיפוף את הקהל שמסביבם. רק לא ידעתי שזה אתה.

      מה שקורה במגרש הוא ורסייה מצומצמת של החגיגות הבכחאיות מימים ימימה, אותן חגיגות שבהן ה"פרינציפום אינדיבידום" (עקרון ההתפרטות) נעלם, ואז מתפרץ לו היסוד הדיוניסי שבנו. ואנחנו מתאחדים עם הליבה של היקום – כך לפחות ניטשה "הולדת הטרגדיה מתוך רוחה של המוזיקה" היה רואה את זה.

      ואילו לגביך יש לי רק לומר:

      בפעם הבאה כשאלך לי לבלומפילד, לא אשכח את השוט.

      וגם משהו לעניין:
      אין קביעה כזו שכאילו כל הגברים זונות. אני לא יודע איפה מצאת אותה. יש אמירה טרנדית ולפיה "הגבר החדש" מחובר ליסוד הנשי שלו ויסוד זה הוא רגיש ועמוק. ואני אמרתי: יש לכל אדם יסודות רגישים לחלק מאיתנו (ותסלח לי אם רק לצורך אבן שושן לא אכלול אותך ביניהם) גברים, יש דרכים אחרות ומשונות לבטא את זה ולעתים הם אף מסתירים את זה.
      הטענה הכללית היא: יש גברים רגישים ויש כמובן אחרים. אם מישהו "משחק" אותה "רגיש ועמוק ומחובר לנשיות שלו" זה לא אומר שזה ככה ולרוב זה אפילו ההיפך.
      מי שרגיש – רגיש. ומי שלא – לא. למשל אתה.
      אבל זה קשור רק למהות שלו כאדם.

      והמציצה, זה לשם המליצה. זה יכול להיות מילה טובה או חיוך בזוית הפה, זה יכול להיות כל דבר. העניין הוא שזו צביעות והתחסדות הנשענת על אמירות שהן פוליטיקלי קורקט, ולדעתי במקרה הטוב הן "משענת קנה רצוץ".

      ועוד משהו על מציצה. אצלנו, בירושלמית, סוכריה על מקל = מציצה.

      🙂

      • אחד, מבלומפילד

        עם האינטלקט המתפרץ מדי הזה הזה אין לי כל רצון להתגושש.

        בכחאיות, שכה יהיה לי טוב. ואני חשבתי שיוסי בניון סתם בן זונה.

        • בוא הצידה יא נקניק
          איך קראת ליוסי בניון?

          • יוסי בניון הוא אכזבה קשה. מי שהיה צריך להיות היוהאן קרויף שלנו, הולך לגמור את הקריירה כמו עוד רובן עטר. כשרון ענק עם מנטליות של ערס קטן, עם כל משחקי הכבוד המטופשים, המלחמות עם המאמנים, החולשה המנטאלית, חוסר המקצוענות האמיתי. ומה זה היה הרומן המפגר הזה עם עדי ברקן?? עדי ברקן, אלוהים.
            סליחה, נראה שלשחקני כדורגל צעירים שעולה להם השתן בראש, אין שום אלוהים.

          • נו נו
            אי אפשר שנסכים על הכל נכון?
            וחוץ מזה סתם ככה בלי שום קשר
            הוא לא בן זונה
            וזהו

          • נכון, לא ניתן להסכים על הכל, וזה הרבה יותר מעניין ככה. קונפליקטים הם עמוד השדרה של כל עלילה טובה. ויוסי בניון הוא לא בן זונה. הוא סתם כשרון עצום, שהשתן עלה לו לראש, וחבל

          • אישית אני לא בעד לשפוט אנשים שלא הגעת למקומם
            וזה לא קורה אף פעם כימעט
            ארסית לא שופטנית שכמותי

          • הי נעמלה,
            אז מה עם מציצה כשהגאון./ארס הקטן ,בניון, מכדרר?

      • אחד, מבלומפילד

        איפה לכל הרוחות מצאת פוליטיקלי קורקטיות במה שאמרתי?
        כמדומני שאני שונא אותך. אל תרגיש צורך לשנוא אותי בחזרה, אני לא אידיוט, ואתה לא מרגיש.

        אלוהים בנות!!!!!!!!!!!!!!!!! אתן אשכרה תמצצו לכל אחד, הא?

        • אם יורשה לי, אני רוצה לצטט לכם כמה שורות שקראתי לא מזמן:
          "גבריות ונשיות הן המצאות תרבותיות. יש להן קשר קלוש למדעי הטבע, ולמרות זאת אלה מושגים שהשפעתם על הדרך שבה אנחנו תופסים את עצמנו ואת האחרים היא עצומה. בחברה שלנו כולם יודעים מה זה גבר אמיתי, אבל מעט מאוד אנשים יוכלו להגדיר אותו."
          ועוד נקודה חשובה: "גבר אמיתי הוא אדם אחראי למדי המסוגל להסתדר בכוחות עצמו בהתאם לצרכים ולנסיבות, אבל מסוגל גם להיות חמים, נדיב ומפרגן: אדם שלא צריך להפגין את גבריותו על ידי הפחדה או איום על אחרים"
          אל תשכחו רבותי המתגוששים… כולנו בני אדם, לכולנו תכונות כאלו ואחרות מבלי קשר למין שלנו. תהיו יותר סובלניים אחד כלפי השני ותכבדו את העובדה שלאחרים דעות שונות. ולא שאני טוענת שויכוח הוא דבר שלילי… אבל… אל תאבדו את הטעם בויכוח ביניכם.

        • מי יתן ורק יתושות ימצצו לך

          • זה שנותן למצוץ

            למה, נעמי, למה להיות רעה. תפרגני לו מציצות, מה העניין. גם ככה החיים בארץ קשים, למה לאחל לו שרק יתושות ימצצו לו? הלו, אחד מבלומפילד, אפילו שאתה אוהד את האדומים המתועבים, בתור גבר שנותן למצוץ, אני מאחל לך שתתן למצוץ
            זה שנותן למצוץ

          • אבל אבל אבל
            הוא קילל את יוסי
            טוב נו
            מי יתן וגם יתושות ימצצו לו

    • חבל, כי לפועל יש הרבה יותר מה לתת לך, ודאבל זו רק ההתחלה.
      אין נשים עקרות בימינו, אבל אולי ככה לפחות נוכל ליצר דור חדש של כוכבים אדומים?!

    • לא ס ו ב ל כדורגל! ! !
      משחק אינפנטילי.
      אני אפילו ממש מזמן עוד לפני שהיה מספיק זמן בזמן, לא סבלתי כדורגל ומשום כך כבר אז כילד תלמיד העדפתי להיות עם הבנות.
      מסתבר שזה ממש השתלם!!!
      🙂

  7. כדורגל ומציצה – אכן שאיפות מרחיקות לכת,
    ואומרים שאנחנו הבנות רדודות.

    • צר לי שלא הבנת. אבל ממש לא. הטענה לגבי משחקים בכלל. לאו דווקא כדורגל.
      הטענה אומרת שכאשר אנחנו משחקים, גם אם זה נדמה לכן, שזה לא חשוב. אז זה לא כך.
      המשחק תמיד חשוב ולא משנה איזה משחק. למה? כי ככה אנחנו.
      כמעט כל גבר יבין על מה אני מדבר.
      זה שאת לא מבינה את זה, או לא מסכימה עם זה, זו לא סיבה לחשוב שזה רדוד. זה רק אומר שההוויה הגברית זרה לך.
      כדורגל – אגב – אינו רדוד. וזכותך שלא לאהוב את המשחק בכלל.

      אז אם את מתפלאת למשל למה יש לך בעיית תקשורת עם הגברים שלך, אולי זה בגלל שאת מתייחסת למה שבעבורם חשוב בזלזול שכזה. חשבת על זה?

      לגבי המציצה. ובכן הטענה הייתה בדיוק הפוכה. שדווקא אלה שמשחקים אותה, יעני רגישים ו"מחוברים לצד הנשי שלהם" מעוניינים בסך הכל המציצה – כמשל.

      ומציצה – אגב – אינה רדודה כלל. ובפארפרזה על המציצה אוסיף ואומר:
      אם המציצה שלך רדודה, זו עוד בעיית תקשורת עם הגברים שלך. למה? כי ככה גברים. הם אוהבים מציצות. לעומק. זה מחבר אותם לצד נשי עמוק. (סתאאאאאאאאם)

      בקיצור: אנא קראי שוב, הפעם בסבלנות.

      • טוב
        התביישתי להגיד שאני הרבה פעמים מבינה יותר טוב על מה הגברים מדברים מאשר על מה הנשים מדברות לא רואה עצמי כמחוברת לצד גברי רואה עצמי כחצי גבר חצי אישה עם גוף של
        אישה ללא שום צורך בניתוח לשינוי משהו
        מאמינה שבכולנו יש את הכל גבר ואישה
        לא עיניין של התחברות
        אלא הכרה
        אצלי לפחות

        • תקנו אותי אם אני טועה
          גבר שלא מתעניין בכדורגל
          או בכל ספורט אחר
          לא צופה בלהיטות בשום סוג של תחרות
          לא מתחנף כדי לקבל מציצה או חיוך
          ויודע לא רק לנעוץ מסמר ולתקן דברים
          אלא גם לנקות ולבשל ולכבס ולאמבט ולחתל
          הוא לא גבר??

          • בוודאי שהוא גבר. לטענתי, הוא 100% גבר. כלומר, כדי לא לאהוב משחק, כדי לעסוק באותם עיסוקים שעליהם את מדברת אין צורך להיות מחובר לשום צד נשי. הכותב אוהב לבשל ועושה זאת לא רק באירועים מיוחדים אלא גם ארוחות יום-יומית. את בנותי חיתלתי וטיפלתי בהן מרגע לידתן (לא פחות מאימן) אישית אני אוהב משחקים (מקווה שלא ייקל הדבר בעינייך) אבל כמה מחברי הטובים אינם….
            לא חשבתי מעולם שאני לא גבר. חשבתי רק שאני לא מחובר לשום אשה לטנטית שבתוכי. אני מחובר היטב לעצמי.

            לגבי חנופה… ובכן אם לא הבנת, חנופה היא דבר שאני תופס אותו כבעייתי ולא כמייצג.

            חבל שלקחת את הדברים מעבר לקצה שלהם.

          • בטח גבר
            איך זה מיתקשר למה שאמרתי?

          • טוב נעמי, זה לא היה אמור להיות קשור למה שאמרת. ו 100%גבר אין הכוונה ל"גברררררר"

            לגבי מה שאת אמרת: אני אישית – בניגוד לאפלטון למשל – חושב שלכל אחד יש ישות אחת שהיא שלו. בלתי נחלקת (ואם כן אז ראוי שיילך לטיפול). האישיות הזו יכולה להיות רב-גונית. מדובר באדם ולא בפלקט.
            אנחנו גדלים באופן מסויים, בתרבות מסויימת ויש לנו גם הורמונים וגנים ועוד מיני ירקות. התערובת הזו, של בית הגידול המקומי (בית), יחד עם האקלים (שכונה/עיר), והגיאוגרפיה הכללית עם המרכיבים הפיזיים והגנטיים בסופו של תהליך יוצרים את האינדיבידואל.
            האינדיבידואל – לעולם חושב באופן פרטני וחש כפרט (למעט אירועים מסויימים – כמו במגע עם מוזיקה, שירה, כדורגל, מין) יחד עם זה יש משהו משותף לכולם שהוא יותר גדול מהמפריד.
            למשהו המשותף הזה אנחנו מייחסים תכונות – שהן בפירוש לא אמירה על הפרט.
            כולם מכירים את האמירה שמישהו טבע בבריכה שעומקה הממוצע הוא 15 ס"מ.

            חלק מאיתנו חש טוב בעיקר עם בני מינו ואחרים ההיפך. יש לנו מוטיבים שונים בתוך האישיות שלנו. ויכול בהחלט להיות שאת מבינה במקרים רבים גברים יותר מאשר נשים. עדיין את 100% אשה. את לא מחוברת לשום חלק גברי שבך.
            יש ניסיון לשייך לעשיות מסויימות תכונות של גבריות או נשיות.
            אז יש דברים שהם גנטיים הורמונליים ועובדים באופן קבוע – ללא הנדסה גנטית או מוטציה או התערבות כימית חיצונית הם ימשיכו להתנהג כך
            יש תכונות שמעוצבות בעיקר על ידי הסביבה והתרבות והמשפחה ותהליכי הסוציאליזציה שעוברים עלינו.
            אני כמעט תמיד יודע איך גברים יתנהגו וגם מה מניע אותם להתנהג כך. אני לרוב מצליח לנחש איך נשים יתנהגו ומתקשה להבין מה מניע אותן להתנהג כך. אני יודע שגברים היו מתנהגים אחרת וגם אני הייתי מתנהג אחרת.

            אז התערובת הזו שהיא איזה מין יחס בין המון מרכיבים שקשה לשים עליהם אצבע, תפרנס הרבה סוציולוגים ופסיכולוגים.

            אני התכוונתי לומר בפשטות:

            גבר הוא גבר
            אשה היא אשה
            וכל אחד מחובר לעצמו בלבד.

            התכונות המיוחסות לגברים כ"תכונות המחוברות לצד הנשי שלהם" בעיני היא טענה סקסיסטית חמורה אם ללכת עם זה הלאה.

            והעניין של גברים במשחקים – אני מניח שהוא יותר תרבותי אבל לא משוכנע לטטוסטרון אין מה להגיד בעניין. לא חקרתי את העניין.

            מאז ומעולם התקשיתי לחוש נוח ב"חבורת הגברים".
            לא הייתי שותף לשירה הפראית בציבור ולעוד כמה מההתנהגויות האלה ואפילו תמהתי אם הם רק עושים את זה כי כולם ככה או שהם באמת נהנים. עד היום אני לא יודע. אבל אני יודע מה עובר עליהם ומה הם יעשו וגם מה מניע אותם.
            תמיד היה לי נוח לפתח יחסי חברות עם נשים.
            למרות שני דברים אלה אני יודע לזהות היטב שאני חושב באופן שונה לחלוטין מנשים מונע מגורמים שונים. לעומת זאת מול גברים – שקשה לי איתם – המצב שונה. לעיתים אני צריך להלחם כנגד הדברים שמניעים אותם וגם אותי…

            האמיני לי. הכי קל זה לחיות כמו שובניסט ולהציג אג'נדה פמיניסטית. זה קל, זה פשוט וזה מגעיל.

            אז אני 100% גבר ואת 100% אשה ויתכן שתהיה בינינו תקשורת מצויינת. עדיין גברים שונים מנשים בישראל של שנת 2000 ואני חושב שבין היתר הם שונים ביחס ל"משחק".
            ואשמח בעעתיד להציג נושאים נוספים.

          • ובכל זאת
            תגובה ריגשית שלי
            ככה אני מרגישה
            בטח מאה אחוז אישה בגוף
            לא בטוחה בכלל לגביי האישיות
            ומשוכנעת לגביי הנפש
            שיש בי מהכל
            כל ההפכים

        • יוסוף וואחד

          בויאנה, אתה זיין מוח רציני, אתה. יש אתרים ליצורים עם איי קיו כמו שלך, 200 פלוס. למה אתה משגע אותנו, החרמנים, עם כל חגיגות בכחוס, מחשבי הפי סי המתקדמים ותמצית תורתו של ניטשה, הכל בחוש עם כדורגל ופסיכולוגיזציות בשקל וחצי? פרחח, גם אני אוהב כדורגל וגם אני אוהב מציצות וגם אני שונא פוליטיקלי קורקט וגם אני מדבר בשם עצמי, אבל אתה גורם לי להרגיש נחות אינטלקטואלית. מאן, דונט פטרונייז ! תפסיק להגיד לאנשיים "לא הבנת" ו"כן הבנת" ו"תקראי עוד פעם, אולי תביני". זה מגעיל, בלי שום קשר לנשי או גברי.

          נ. ב. ואני באמת מתרשם מיכולתך השכלית והשכלתך הרחבה, אבל לא מאופייך השחצני.
          יוסוף וואחד

          • אתה מדבר אלי?
            יוסוף?
            כי לא הבנתי למה זה בא בתגובה למה שאני כתבתי

          • יוסוף וואחד

            סליחה, נעמי. בטעות. התכוונתי לגאון השחצן, הפרחח מחבר המאמר, שמחלק לכולם ציונים ומסביר להם איפה הם הבינו, ואיפה הם לא הבינו, ואיפה הם צריכים להשתפר.

          • צר לי שככה אתה חושב על אופיי, אבל כנראה שיש משהו בדבריי, שבמקובץ יצר אצלך את הרושם הזה. על כך אני מתנצל.
            אני עוסק בפסכולוגיציות בשקל וחצי, כי אין לי בשני שקלים ואין לי גם איי קיו 200, באמת שלא. הלוואי.
            כן, מותר לדבר על ניטשה, זה לא חטא. אני נהנה מכך. כשאתה מבלבל בין תגובה במקום אחד למאמר אפשר באמת לבחוש תבשיל. נדמה לי שזה לא כך.

            אני בכל אופן שמח שטרחת לקרוא , לא רק את המאמר אלא גם חלק מהתגובות.

            לשם כך כתבתי.

          • ………..נו באמת מישהו מפתח כאן רגשיי נחיתות?
            אם המילה מציצה בלבד, עריבה לאוזנך. אשרך

          • אגב,
            זו אני השחצנית

      • נו, באמת.
        רק גברים משחקים? ממש לא נכון. כולם משחקים. בני אדם משחקים. זה בטבע שלנו. אני מכירה נשים שיכולות לשבת מול קווסט במחשב שמונה שעות, מסוגלות לקרוא ספר במשך ימים (כן, גם זה סוג של משחק – משחק מחשבתי נפלא), לצפות במונדיאל (כן! כדורגל!) באדיקות ולהתנתק מן העולם הסובב אותם כדי להתמסר למשחק שמרתק אותן. ואני מכירה גברים שיבואו להביט בפליאה באותה גברת בלי יכולת להבין את ההתמסרות הטוטאלית הזאת. אז זה פועל לשני הצדדים. ההבדל, לדעתי, טמון בחינוך שגורם לנשים להפסיק לשחק כדי לדאוג לגבר שלידן (תשומת לב יתרה שעשויה, בצדק, להיחשב לנודניקיות). לנשים יש רגשות אשמה כשהן מקדישות זמן איכות לעצמן. ואולי יש פה כעס לא מבוטא מצד הנשים על שהבחור שלהן משחק ונהנה והן לא יכולות כי…כי….כי…. מה, תשבי ותתרכזי בעצמך?
        סצינות של 'עכשיו זה הזמן לדון ביערות הגשם. עכשיו! באמצע המשחק!' יכולות להגיע גם מגברים. מניסיון.

        • המשחק הוא מעשה אנושי. יחד עם זה יש מאפיין מסויים בהתייחסות למשחק שהוא שונה (התפלגות סטטיסטית גרידא) בין גברים לנשים. ספר יכול להיות הנאה צרופה, אבל הוא אינו משחק. לא.
          זה לא שנשים אינן משחקות או אינן אוהבות לשחק וזה לא שכל הגברים אוהבי משחק המה.

          לרוב, כך הם פני הדברים. היוצאים מן הכלל בדרך כלל העידו על הכלל ולא להיפך.

          יש התייחסות מאד מסויימת של גברים, שקשורה למשחקים. נדמה לי שזו התייחסות שלרוב שונה מהותית. והעובדה שפגשת גברים שרצו לשוחח איתך על יערות גשם באמצע משחק רק מהווה דוגמא שזה יכול לקרות גם להיפך. שזה לא גנטי או הורמונלי.

          • פרחח יקר,
            אנא פרט לאיזו התפלגות סטטיסטית אתה מתכוון.
            אם ההתיחסות המסוימת הזאת למשחק אינה גנטית או הורמונלית בהקשר הזה, אז מה הטעם לכתוב מנקודת ראות גברית? למה לא לכתוב פשוט מנקודת ראות אנושית?

            אתה טוען שיש התייחסות 'שלרוב שונה מהותית'. איך היא שונה? לא הצלחתי להבין מדבריך מה ההבדל המדויק בהתייחסות הגברית למשחק מזו הנשית.
            אני מניחה שבעניין הספר-כמשחק דעותינו תישארנה חלוקות, אבל אני לא היחידה שחושבת שקריאת ספר היא פעילות אקטיבית מאוד (נדמה לי שגם רולנד בארת' סבור כך) – ובעיני גם מהנה. ואיך אפשר להגדיר משחק אם לא כך?
            אם יש לך דרך שונה להגדיר משחק – אשמח לקרוא.

          • גנג'ה יקירתי.
            לגבי הספרים תחילה.
            לא כל מעשה אקטיבי הוא משחק. קשה לתת את כל הכללים למה הוא משחק. שום מומחה לתורת המשחקים עדיין לא יצא עם הגדרה מספיק טובה. ככל שנחפש סדרה של כללים תמיד ימצאו דברים שאינם נכנסים לתוך גבולות הקריטריון שנקבע ויזוהו כמשחק.
            האמת לגבי משחק היא די פשוטה: כשרואים משחק – יודעים שזה משחק.
            (לא כ-ו-ל-ם – רובם)
            כמעט כל אדם יאמר שלקרוא ספר זה לא משחק אבל יוכל להעלות בדעתו משחק שיש בו גם קריאת ספר.
            ספר היא פעילות אקטיבית. נו, אז מה?
            גם לגרד את הוזן היא פעילות אקטיבית ובכל זאת היא לא משחק ואפילו אינה קריאת ספר. וכמו שכתבתי לעיל, נכון גם כאן, ניתן לחשוב על משחק שיכלול גרוד באוזן.
            אז אולי אנחנו לא חלוקים בדעתנו כאן?

            לא ערכתי סטטיסטיקה אבל ניתן יהיה לדעתי לטעון בלי טווח שגיאה רחב מדי שהיחס יעמוד על 85% לעומת 15%.
            ולא בין המשתתפים במשחק אלא בעיקר בשאלת ההתייחסות למשחק. לפחות בחברה הישראלית של ימינו.

            זה שדבר הוא אינו גנטי או הורמונלי "נטו" אין זה אומר שלכן אינו שונה. יש סטיות שמקורן בהורמונים ויש סטיטת שהן סטטיסטיות. סטייה אינה מושג ערכי אלא כמותי – לצורך הדיון שלנו.

            הרחבתי למעלה בתשובתי לנעמי, אני מבקש שתעייני שם בתגובה שקשורה לשאלת ההורמונים וכ', כשכתבתי על זה שם, חשבתי גם על השאלה שלך..

            אני דווקא נהנה מההתייחסות העניינית שלך.

            שמוליק

          • חלק מהמשהו ה"גברי" מלא הקסם והמעצבן כאחד, הוא העציות והבוקיות שלהם וזה שהם לא מדברים, אני לא מכירה הרבה גברים שינהלו שיחות לגבי הצד הנשי שלהם – כן או לא בראי היהדות האורתודוכסית או הכנסיה הלותרנית. וטוב שכך. נכון שזה נחמד לנו לגלות את הצד הנשי (כן כן צד נשי ולו כדימוי למשהו ) בגברים , אבל ישמור השם, רק שלא תצטרפו לשיח הזה. עצם הכתיבה על הנושא היא מעשה מעט נשי לא ? והנה הדבר שהכי פחדת ממנו. בווווו אישה.

          • אמאל'ה …:-)

            נו. העניין הזה עם הלדבר…

          • שמת לב שיש שאומרים אמא'לה ויש שאומרים אבא'לה ? אולי כדאי לערב את פרויד בעניין הזה ? אכן עוד פעם הלדבר הזה. אנחנו אמנם מתלוננות על שתקנותכם מדי פעם בפעם אבל לפעמים נדמה שעדיף שתשתקו (שום דבר אישי). לפעמים נדמה שפשוט אין לכם מה להגיד, ואם יש לכם זה אף פעם לא הדבר הנכון (בעינינו כמובן). חוץ מזה יש את המתהדרים בפוזת המרלבורו מן, מדליק מדורות עם זיפים וזיפו בלתי מתכלה, שמצמצם עיניו תוך מציצת הסיגריה שלו, מביט בך ושותק, שתחשבי שיש לו משהו מאוד חשוב להגיד, אבל שלא תעיזי לשאול כי הוא זאב בודד כזה. מה שוודי אלן כינה באיזה סרט שלו ה – strong silent type . אלק, אם יורשה לי להוסיף.

          • לא בדקתי את העניין עם פרוייד. חייב לציין. יחד עם זה, אני חש אבל שיש בעייה יותר חשובה. עניין הרבים הזה. כלומר: יש אתם, השתיקה שלכם, יש או אין לכם מה לומר, ובעיקר תיוג על פי תווית אחת מאד מצומצמת. את לא חושבת שההכללה הזו לפחות מיותרת?!
            נו, באמת, קחי את כל האמירות האלה ונסי להפוך אותן ללשון נקבה. נסי להחליף את הגברים ביהודים, כושים, ערבים, מה שלא יהיה. איך זה ישמע לך?
            נשים סבלו ועדיין מאפלייה קשה ומתמשכת. זו לא הצדקה לסקסיזם.
            יחד עם זה, הסקסיזם שלך נובע ממקום אחר מאשר השובניזם, לכן הוא יותר נסלח. לא שונה – נסלח.
            אם הייתי רוצה להיות ציני ולא ענייני הייתי אומר: אופס, בדקי היטב עם מי את מסתובבת… אבל אני חושב שזה יחטא לעניין. אז דליט.
            כן, יש לגברים מה לומר. לחכמים יותר דברים חכמים יותר ולחכמים פחות בהתאם. כך קורה גם אצל נשים.
            אבל את מדברת הרי על לומר במסגרת שיחה אודות יחסים. את גם מניחה, שזה הדבר הנכון. חשבת על כך שאולי הפרטנר שלך חושב שיש דרכים אחרות?

            למדתי לא פעם שתבנית של יחסים מסוכנת יותר מהבעיות שבהם. את רוצה שליחסים שלך תהייה תבנית מסויימת וכשזה לא כך את עולבת בכל מי שהוא זכר.
            אם זה עושה לך טוב? יאללה.

          • נורא מצטערת שנעלבת. כמה טיפוסי לקחת את הכל למקום האישי, אבל אם אתה מסיק מדברי עלי ועל הפרטנר שלי שיחיה, האם עלי להסיק מדבריך שאתה בשביל מציצה משחק אותה רגיש עם זוגתך ? לא היתי מעיזה לדמיין כזאת רק בגלל שכתבת מניפסט חדשני כל כך. חוץ מזה האמת היא שלא הבנת. באמת עדיף שלא תדברו על הצד הנשי שלכם ותהיו רגישים. זה לא יגרום לרוב הבנות שאני מכירה למצוץ. נהפוך הוא.

          • פרחח, הפעם באמת הגזמת.
            איך אתה מעיז להטיף למיה סלע על הכללות? המאמר שלך רווי בהן ובנוסף גם כתוב בהתנשאות שוביניסטית תמוהה במיוחד.
            דוגמאות? בבקשה:
            "וזה לא שהבעיה שלכן היא עם כדורגל" – נו, אז מה הבעיה באמת? גלה לנו. אנחנו מתות לדעת.
            "זה לא כמו כשאתן משחקות לנו בביצים" – אין ספק שזה המשחק היחיד שמעסיק אותנו.
            "כשנסיים את המשחק גם את תהיי חשובה ונדבר בשקט על הדיסק הבא ועל מצבו המדאיג של יער הגשם" – מה בדיוק ניסית להשיג פה? הצגת נשים כיפות נפש מתחסדות?

            כדי להשיג תגובות לא צריך להיות פרובוקטור זול.

          • כמה מהתגבות , בעיקר של מיה ושל גנג'ה הבהירו לי שיתכן מאד, שהמאמר שלי לא הובן, כפי שהיה חשוב לי שיובן. לכן החלטתי, לפרסם פה, תגובה שהעברתי באימייל למיה סלע. אני מקווה שזה ישפוך מעט אור, במקומות שהותרתי צללים. תודה על הסבלנות:

            מיה שלום,

            ראשית אני רוצה לומר שלא נעלבתי. ממש לא. גם לא לקחתי את זה למקום אישי.
            אולי אנסה להסביר לך למה כתבתי את המאמר, מה רציתי להשיג (וכנראה שזה לא הושג –
            עובדה התגובות שלך) ומה הוא היחס שלי לדברים שכתבתי.

            אני חושש שאת לא הבנת את מה שאני כתבתי. ומכיוון שאת קוראת אינטיליגנטית – גם
            אם את חלוקה על דעותיי – לפחות על פי תגובותייך במקומות אחרים, כנראה שהפספוס
            הוא אצלי..

            אחד הדברים שמקוממים אותי, כללית, גם ביחסי גברים נשים הוא הכניסה להכללות. יש
            אמירה של נשים, שנשמעת בכל מקום. גברים הם טמבלים, סתומים, עציים כאלה, גמלוניים
            וכו'
            האמירה הזו הולכת יד ביד יחד עם אמירה ולפיה עומק, רגישות, פתיחות, גמישות וכו'
            הן מה שמאפיין נשים.

            לצד אמירות אלה, יש גברים, לרוב משכילים, לרוב "ליברלים", לרוב מסתובבים במקומות
            הנכונים, שהולכים עם זה.
            הם לא הולכים עם זה כי הם רגישים, הם הולכים עם זה כי זה כל כך פוליטיקלי קורקט
            ללכת עם זה.
            כמו שזה כל כך IN לאהוד את בית"ר י-ם, לאהוב את שרית חדד ולומר שש"ס היא צנועה
            נפלאה וקרובה ללבנו.
            הם עושים זאת הגברים האלה ומקווים לזכות בהכרה כ"מתקדמים" ומקבלים בהכנעה
            ובאהבה את האמירה: "הם מחוברים לצד הנשי שלהם"

            אני חושב שיש גברים רגישים ורבים שאינם. אני חושב שיש גברים שבאמת דומעים
            בסרטים ורבים שאינם. אני לא חושב שזה קשור לשום צד נשי. אני משוכנע שזה קשור
            להיותם רגישים ולהיותם חשופים לתרבות אחרת מאשר לפני 20 שנה, למשל.

            ההתנהגות החברתית שלנו היא משהו שקשור להרבה גורמים גנטיים-ביולוגיים
            ותרבותיים-קהילתיים. והסך הכל הזה הוא מה שאנחנו.

            אני מתעב גזענות מכל סוג, אני שיוויוניסט. אני לא פמיניסט כי אני לא אישה.
            אני נלחם ולחמתי בפועל בעבר, בכל צורה של אפליה. אני מוכן לשלם את המחיר כדי
            שלא אהיה מפלה וכדי שלא אהנה מאפליה. פעלתי על מנת לסייע לקהילה ההומו-לסבית,
            בהתנדבות, ללא חשש מחשיפה ומתיוג. סייעתי להם בתחום שאף איש מקצוע מהסוג שלי לא היה מוכן, בוודאי לא בהתנדבות.

            מהצד האחר, אני לא מוכן לקבל שהעובדה שהתקיימה ומתקיימת אפליה מתירה לצד
            המופלה לעשות ולומר הכל. ואי ואבוי למי שיעיר להם.

            אסור לדבר נגד מוזיקה מזרחית.
            אסור לדבר נגד תרבות של מנגל.
            אסור לדבר בעד מי שבנו את מדינת ישראל.
            אסור לדבר נגד סקסיזם נשי.
            אסור לומר משהו על התפרעות בציבור של הומואים.
            אסור. אסור. אסור.

            פוליטיקאים לא מעיזים לומר שהם לא אוהבים את איל גולן כמשל, ונעמי חזן אף
            הגדילה לעשות והסבירה שזו המוזיקה המועדפת עליה וגורמת לה מיד לפתוח בענטוז
            ציבורי.

            אז אני רציתי לומר. תראו. יש הבדלים בין גברים ונשים שנובעים מסיבות רבות –
            בעיקר תרבותיות. יש חוסר תקשורת והבנה בין המינים.
            בעבור גברים – כמעט כל הגברים (רגישים ושאינם רגישים) יש למשחק מעמד מיוחד.
            (הכדורגל היה כמשל). ונשים נכשלות מלהבין את זה ומכנות את זה "ילדותיות" ואני
            אומר, זו לא ילדותיות – ככה גברים. (לרוב)
            בעת משחק, המשחק הוא באמת הדבר היחיד שחשוב לנו גם אם בשאר חיינו יערות גשם
            באמת מטרידים את מנוחתנו (לא שאתן מוטרדות מהם, אנחנו) השתמשתי ביערות הגשם כדי
            להבהיר שמדובר בגבר שאכן "נחשב" לרגיש ויש לו מאותן תכונות הקשורות ל"יפי הנפש".

            לנשים רבות, לעתים רבות נדמה שגם אם המשחק בעל ערך, או שהן צריכות להתחשב
            בפרטנר שלהן, הרי שמה זה כל כך חשוב דווקא עכשיו. למה אי אפשר לדחות את המשחק.
            למה אי אפשר להתחיל אח"כ משחק חדש. ועוד דוגמאות, ממין זה.
            לנשים שמושפעות מהטרנד שלנשים צריכה להיות אמירה בכדורגל ואז הן IN יש נטייה
            לומר דברים שלמי שאוהב את המשחק (גברים למשל) זה נשמע פתטי. יש משמעות בלאהוד
            קבוצה ודווקא את אותה הקבוצה, וזה בכלל לא משנה אם היא משחקת טוב או לא. אין
            לאהוד כדורגל באופן כללי.
            אין דבר כזה: לא נורא, ינצחו בשבוע הבא. הפסד בעת קיומו הוא תמיד נורא. רק
            בשבוע הבא בעת המשחק הבא, ההפסד של השבוע הקודם כבר לא יהיה חשוב – כי יש משחק
            חדש.

            לעולם, ההשתתפות במשחק אינה בעלת ערך מספיק. משחקים כדי לנצח גם אם מראש אין
            סיכוי. וכשמפסידים – גם לשחקן טוב יותר או לקבוצה טובה יותר – מתבאסים.
            השתמשתי ב"משחקות בביצים" לומר זה לא משחק למרות השימוש במילה הזהה. וכאן כשזה
            החיים ולא משחק, כאן דווקא אין מנצחים ומפסידים, עצם ההשתתפות היא כל העניין.

            אני באופן אישי מבשל כי אני אוהב את זה
            טיפלתי בבנותי מרגע לידתן לפחות באותה רמה של אימן.
            אין מלאכה בבית שאני מתייג אותה כמלאכה של נשים.
            בכל מקומות העבודה שהייתי קשור אליהן הפעלתי אפליה מתקנת לגבי נשים.
            הובלתי קמפיין מיוזמתי, שעלה לי אף כסף, שנועד לעודד נשים להתמודד בפוליטיקה.

            בקיצור, אני חושש שלא הובנתי. מכיוון שאני הייתי הכותב, אז זו כנראה אשמתי.

            מקווה שזה עונה לך על עיקר הדברים.

            תודה על הסבלנות

            שמוליק

          • שמוליק,
            אתה גדול!!!
            חבל שיש כל כך מעטים מסוגך!!!
            תמשיך בדרכך, ואולי יבואו אחרים בעקבותיך, ואנחנו נהנה.
            תודה, תודה לך.

          • אה, ויש גם כאלה כפי שתיארת אותם. בטח.

          • רואים את זה במבט בעיניים את המתח בשרירים
            אבל בעצם אולי אף פעם לא הבטתי בעצמי בזמן קריאת ספר
            :-).

  8. גדול פשוט גדול .
    סוף סוף מישהו שם את הדברים על השולחן והאמת השמנת לא פג תוקפה…
    אני באופן אישי נמאס לי מטרנד הרגישות, בקרב הבנים ,והאמת אף פעם לא ניסיתי להתקרב לכאלו, ולא בגלל חשש למניעים נסתרים מהם אלא מכיוון שלמצוץ למייבב לא נשמע פשוט כלכך טוב.

    • מה יש מה קרה רק לכן מותר ליבב?
      מסתבר ישנם גברים שיכולים להביע רגשות.
      מה פסול בכך?
      דרך אגב גם אני רגיש, ולא זכור לי שיבבתי כשמצצו לי…
      חוץ מיבוב קטן באורך שלוש שניות מפורסמות…אם לזה את מתכוונת.
      לגיטמי לא?

  9. כמה שאתה טכנופוב, יא שמוליק, אל הקטע של המשחק התחברתי בטירוף.
    ישר כח. אמרת את דברי. כשאני משחק אני עושה את הדבר הכי חשוב באותו רגע, ושום דבר לא יזיז אותי מזה. אני לא בעבודה, אני יותר מזה, במשימה של המוסד, ושום דבר לא יפריע למשמעת המקצועית שלי.
    אבל שוב, לקטע הזה של אני אהיה רגיש כי זה יגרום לי "למצוא חן בעינייך אהובתי" זה קשקוש בלבוש. לפחות אצלי. אני רגיש באמת כי ככה אני. לי בכלל נדמה לפעמים שנשים מעדיפות גברים חסרי רגישות, וכל הגבר הרגיש הזה כאידיאל נראה לי המצאה תקשורתית. לא שרע לי איתה.
    אבל זה רק אני.

    • פרחח. אתה מתיש

      באתי לקרוא מאמר ולא חמשת אלפים תגובות שלך לעצמך.

      • פרחח יקר,
        אתה בעצמך סיכמת את תורתך – "אנחנו רוצים את הכתם ולא את השמלה".
        ולכן בנים תמיד ישארו בנים ובנות תמיד תשארנה בנות.

        והערה אישית,
        למרות הסקותיך מרחיבות הדעת על קשיי תקשורת שלי עם הגברים (ורק משתי שורות )
        אני חייבת לציין שעם הגבר המדהים שבחיי לא נתקלתי בבעיות תקשורת מסוגים כלשהם.
        יש בכם מן הטובים, רק שקשה למצוא.

        נ.ב.
        כדרוגל הוא אחלה של משחק, מעולם לא טענתי אחרת.

        • אחת שאוהבת סיגר

          נדמה לי שהוא אמר שמעניין אותם הכתם ולא הצבע של השמלה.

          אני חושבת שזה שונה

          • I like my guy manly and not sissy…this whole trend of a girly guy is repulsive. Why do you think God created two kinds of human beings?

          • עם הזין ביד

            כל הפערים בגישות יכולים להיות מצומצמים לשאלת התחרותיות. מהו משחק? תחרותיות. "כשאני משחק", אומר יושי, "שום דבר לא יפריע למשמעת המקצוענית שלי".
            גברים נולדו בשביל לשנות את העולם. בשביל זה צריך להיות מקצוען, גם אם זה בא על חשבון הרגישות. הם ירמסו הרבה בדרך לשם. נשים, לעומת זאת, נולדו אל תוך כללי המשחק. במציאות מתקדמת יותר, הן ינסו לתפוס עמדות בפרספקטיבה רוחבית, במארג החברתי. אצל הגברים מדובר בראש חץ. היעד הוא נקודה קטנה, גבוהה, אינדבדואלית.
            הגישה הזאת, שנמצאת בתחילת דמדומיה – אנחנו מודעים למגרעותיה ומוקסמים (בעיקר הגברים שבינינו) ממוכרותה – מחלקת את פאנל המגיבים.
            נשים שאוהבות גברים תחרותיים, כמו מיה סלע למשל (תקני אותי אם אני טועה), יוותרו על השתפכויות רגשיות. הן נותנות לשחק בכיף, ולפעמים, אם באמת בא להן, הן, ישחקו לך בשק, וגם יהיו מרוצות מזה.
            את הגברים זה מפתה. אפשר לשחק, לא להתאמץ יותר מדי במחוות רגשניות, ועוד מקבלים בונוס פה ושם. הנשים בחלקן מאסו בזה. אבל מכל אלה שכן רוצות רגישות (ואל תבלבלו לנו על תכונות נשיות), יש רק מעטות שכבר הפמינו את זה גם בהתנהגות. השאר עוד לא בטוחות בנצחון השיטה.

          • די צחקתי לקרוא שאני אוהבת גברים תחרותיים. עוד פעם האישי מסתבך עם אי ההבנה. הייתי שולחת לך וידיאו של חיי כדי שתראי כמה זה מצחיק. האמת שגם אף פעם לא חשבתי על אם אני אוהבת אנשים תחרותיים או לא. זה לא פרמטר בעיני. לא ממש. וכן אני אוהבת אנשים רגישים. גברים ונשים. אני כתבתי על אלה שמדברים על רגישותם. גברים או נשים במקרה הזה. הרבה פעמים זה כיסוי לריק גדול לא ? אני לא מכירה הרבה אנשים שחושבים שהם לא רגישים או שאין להם הומור. אני לא צריכה שהגבר שלי יחשוב על להיות רגיש. ואני לא רוצה שהוא ידבר על להיות רגיש. הייתי מאוד שמחה אם הוא יהיה רגיש בלי פילוסופיה. לא רגיש כי ככה האישה שלו רוצה אותו. כמו שאני בטוחה שהוא היה רוצה שאני אהיה רגישה. האם אנחנו רגישים זה לזו ? לפעמים אנחנו רגישים זה לזו ולפעמים מאוד רגישים לעצמנו. לפעמים אנחנו דורכים זה לזו על היבלות. לפעמים אנחנו מצטערים ומתנצלים. ואנחנו לא ממש במשחק ובתחרות. לא אני ולא הוא. ומי שלא תחרותי סופו שיגור בדירה שכורה ויקנה עם אהבתו במכולת. ככה שאני לא בטוחה שאני ממליצה על זה. לחברותי הרווקות אני נוהגת להמליץ על גבר עשיר דווקא. אם אפשר בשילוב הקטלני של אהבה גדולה.

          • עם הזין ביד

            "ואנחנו כורעים ומשתחוים ומודים"

          • I realy don't knoww why!!!

  10. עדיין לא קראתי את כל התגובות, אבל תרשה לי להיות רצינית לרגע. כשאנחנו אומרות גבר נשי הכוונה היא בעצם לגבר המודרני שקורא עיתונים, רואה חדשות, זה שמתקדם עם הזמן שמבין שהיום הדברים נראים אחרת, הוא לא חייב ליבב ולהפסיק לאהוב כדורגל, כמו שאנחנו פיתחנו הרגלים ותכונות המתאימים בד"כ למין הגברי אנחנו מצפים להתנהגות דומה מצידכם.

  11. שמוליק. קראתי שוב את מאמרך. אני חושבת שהמאמר שלך הוא בדיוק התשובה למאמר שלי על הפאסון. אתם אוהבים משחקים. כמה שלא תגידו או תכחישו. זה רק לפעמים נורא מתיש. ומעצבן ולכן היחסים, אם יהיו כאלו, לעולם לא יוכלו לחזור לאותו מצב תמים שמהם הכל התחיל. ולפעמים, יש לי תחושה שבין כל המילים הגדולות והמשחקים ומה אני רוצה (בסגול) ולמה אני רוצה (בקמץ) שכחנו את המילה האחת והיחידה – אהבה. אהבה ללא תנאי. אהבה טהורה עם חברות וחיבה וללא אגואיזם. אבל אולי אני סתם טועה. ואולי אני נאיבית. וכבר אין גבר כזה. אני לא רוצה גבר נשי. אני רוצה גבר בנאדם.

    • צר לי אתי, לא הבנת את כוונתי. משחקים אצלי זה לא במובן של פריטנדינג ולכן פאסון הוא לא משחק ואין לו רלוונטיות בכלל למשחק. משחק במובן גיים. וזה גם לא קשור בכלל לאהבה.

      משחק בסוליטייר אין לו והוא זה עם יחסים, עם פאסון, עם אהבה או עם איזה שהוא דבר. זה רק משחק. וככזה, כ"רק משחק" יש לו חשיבות.

      הפאסון בעיני, הוא אסון. אני בעד ישירות, אני בעד להראות את מה שאתה חש, אני מכבד בעיקר את אלה שלא משחקות אתי בפאסון. למעשה, זה כמעט התנאי היחיד (בלי להציב תנאים) שבו יכולים להתקיים יחסים ביני לבין בת זוג/דייט/סטוץ.

      מי שמשחקת אתי פאסון יכולה להתחיל בייבוש הכנרת מצדי.

      לאהבה מרכיב חשוב ביותר בחיי. אהבה לבנותי, אהבה רומנטית לבנות זוג, אהבה לדברים אחרים. וגם להתאהבות.

      אני מכור להתרגשות של ההתאהבות וכאשר זה קורה אני לא משחק עם זה, ההיפך. בהתאהבות כמו במשחק, זה הדבר הכי חשוב ושלא יפריעו לי עם ראציונל.

      את מבינה אתי, פאסון הוא רציונאלי ומשחק אמוציונלי, רק במקרה יש להם מילה משותפת בשפה.

    • אני מציע שתקראי את מה שכתבתי למעלה – "המכתב למיה סלע" אז תראי בדיוק למה התכוונתי.

  12. גודד…כמה שאתם לועסים שוב ושוב את אותם נושאים.
    אני מאוד אוהב כדורגל. אחלה משחק. אבל את האמת, אני תמיד אעדיף (חוץ מהגמר ביורו או במונדיאל) לבלות איתה ערב רומנטי ללא קשר לסקס או מציצה או מה שלא יהיה.
    תקראו לי גבר "רגיש". זה ממש לא רלוונטי.

  13. פעם, בשנות החמישים הרחוקות, הבחינו הפסיכולוגים בין תכונות "נשיות" ל"גבריות", אבחנה ששמשה גם כפרמטר לבדיקת "נורמליות". כלומר, נבדק-גבר שנמצא מאופיין ע"י יותר מדי תכונות נשיות, נחשב לבעייתי- וזאת כאבחנה מקצועית פסיכולוגית. ולהיפך כמובן , לגבי נבדקת שנמצאה מתאפיינת ע"י תכונות גבריות……הבעיה היתה, שרוב התכונות ה"נשיות" המובהקות אז, לא היו חיוביות (פגיעות רגשית, הססנות, חוסר החלטיות וכו') בעוד שהתכונות ה"גבריות" המובהקות היו בעיקר חיוביות: אומץ, בטחון עצמי, החלטיות וכו'. כמובן שהיום ההגדרות הללו נראות מקוממות מאד. אבל ברמה הפופולארית גם היום מאשימים בחורה החלטית ובטוחה בעצמה שהיא "גברית" וגבר רגיש מואשם בנשיות…. בכל אופן, התקופה ההיא מכונה בתולדות הפסיכולוגיה" תקופת החושך" גם בגלל העוולות הרבות שהיא גרמה, בעיקר לנשים.( לדוגמא- ערכו מחקרים רק על גברים ואת תוצאותיהם החילו על שני המינים. כלומר אמת המידה למה שנחשב "נכון" היתה גברית) היום בכל אופן, מקובל בפסיכולוגיה שהאדם הבריא והמאוזן בנפשו ביותר הוא זה שעונה על המודל האנדרוגני. כלומר- אדם שיכול להכיל בתוכו את כל הסקאלה של התכונות האנושיות- ולהפעיל אותן לפי הנסיבות. כלומר, גבר או אשה שיכולים להיות רגישים או קשוחים ע"פ הצורך, הנסיבות, התנאים וכו' – ולא חייבים להיות תמיד קשוחים כי נולדו גברים או תמיד רגישים כי נולדו נשים………..זהו הסבר על קצה המזלג- ע"פ קורס של"פסיכולוגיה של הבדלים בין המינים" שלמדתי באונ' העברית. מי שרוצה הרחבה יכול למצוא בספר "אמת המידה הנשית" (אני לא זוכרת את שם המחברת, אבל אפשר למצוא את זה על מדף ספרי הג'נדר בכל ספריה אקדמית.)

  14. ורציתי להוסיף לנ"ל, שע"פ המודל האנדרוגני התכונה החשובה ביותר היא גמישות. אדם מאוזן בנפשו מסוגל להיות גמיש ולהתנהג בהתאם למצב, ולא להיצמד בנוקשות לדפוסי התנהגות שהוא כבול אליהם.

    • לא קראתי את זה.
      בכל אופן, אני בהחלט מסכים איתך, וכנראה שגם עם המאמר הנ"ל, שיש אוסף של תכונות אנושיות וכי הגמישות והיכולת לאמץ תכונות על פי העדפות, תרבות, משתתפים נוספים במשחק ובכלל היא לפחות תכונה חשובה מאד אם לא התכונה החשובה ביותר. תודה על העדכון. אברר.
      כלומר, הולך לבחון את המאמר עם מבין עניין (אחי)

    • גמישות היא שם המשחק. המשחק המקדים, וגם זה שאחריו. גמישות מסייעת לגמור טוב

  15. מי מכם מאמין באהבה ?? בנתיים רק שמוליק הזכיר את המילה "הגסה" הזאת. תעזבו אתכם מתכונות גבריות או נשיות כדורגל ומציצות. למישהו בסביבה יש רצון להתחבר בנשמה לפני כל דבר אחר?? ? (מי שרוצה רק סקס יכול לפתור את הבעיה עם אביזרים מ"ארוס" ואפילו לא יזיינו לו לה את המוח אחר כך…)

  16. הכתבה שלך סובלת מ"פלצנות" גבוה, המילים לא יעשו אותנו אנשים טובים יותר,
    והפמיניזם לא יתן לאישה חופש אם היא לא תרצה באמת לקחת אותו.
    ואנו הגברים חיבים להבין סוף סוף שהרגישות הגבוה של האישה
    במוקדם או במאוחר תשיג אותנו. ואיני רואה בזה כישלון
    אנו שוכחים לעתים קרובות כי המין השני שכאילו הוא הצד שמנגד או לפעמים זה נשמע כמו האוייב בעצם זו הבת שלך או אחותך או אפילו אמא שלי
    אז הגיע הזמן שנפרגן ל"צד השני" ונקבל את ההצלחה שלה .

  17. אהבתי מאוד א ת סגנון הכתיבה.
    אפילו צחקתי :)))

    • תודה רויטל, הומור, זה משחק ללא ליקויים.

      :-))))))

    • נועם ויסברג

      רויטל אפשר לשאול אותך שאלה?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?
      טוב השאלה היא איך נעשים להיות שחקנים ועוד שאלה קטנה בת כמה את סתם בא לי לדעת

  18. לשמוליק הפרחח שלומות,

    א. התרשמתי מסגנונך ומכשוריך השכליים.
    ב. אני מסכימה לדבריך, (לא הייתי זקוקה להבהרות) ואני מודעת לכך שמאחר שאינני גבר אלא אישה ברמ"ח אבריי, צורת מחשבתי והתנהגותי (ואין זה אומר שכל הנשים דומות, אני למשל איני מנצלת את יכולתי לבכות בקלות יחסית), הסכמתי אינה נותנת משנה תוקף לדבריך.
    – אכן לנשים ליקוי כלשהוא בהבנת המשחק,
    נשים אכן יאמרו "היה כבוד להיות מועמדת" ולא רק לאוסקר.
    גברים ישחקו כדי לנצח: "ויני, וידי, ויצ'י", "לכבוש את ההר ולמות" – ממיטב אמרות שפר של גברים, שתקפות גם היום, גברים מבינים אותן, נשים – מעט מידי ומאוחר מידי לפעמים.
    – לדעתי, אין חיה כזו – צד נשי בגבר או צד גברי באישה
    יש אנשים, בני אדם,גברים או נשים, רגישים יותר ורגישים פחות או כלשונך בעלי "צד רגיש ועמוק" – דבר שהוא תלוי אישיות בסיסית, שהריי איננו נולדים "לוח חלק", חינוך, תרבות ועוד.
    – אתם אכן קשים ומפונקים כי גורשתם ממטבחה של אמא
    ואני תקווה שנשותיכם לא תגרשנה את בניכם, ובעניין זה לא אוסיף.
    – "בסיום המשחק גם את תהיי חשובה ונוכל לדבר בשקט על…"
    האם המשחק מסתיים אי פעם? הרי אחריו מתחיל משחק אחר, ואין הכוונה ספציפית למשחק הכדורגל ובוודאי שאין הכוונה לפאסון.
    אתם אוהבים לשחק האם האהבה מקלקלת את המשחק או רק את השורה?

    ולסיכום: כן, גם אני רוצה את הגבר עם הרף הגבוה, "גאון ונדיב ואכזר". אין לי בעיה עם דלילה, בתנאי שהיא מטאפורה המסמלת אותי, יש לי בעיה עם תוספת של אחותה.
    ואגב אחים, מאחר שאתה כבר נשוי ומטופל בבנות, יש לך אח להכיר לי (בתנאי שיש בו לפחות משהו ממה שאתה הפגנת פה).

    שלך, חבי.

    • תודה על שקראת, שמח שנהנית. תודה במיוחד על תגובה החמה.

      גיסותי לא תשמחנה אם אכיר לך את בעליהן…

      זה דווקא אני שאיני נשוי…:-)

  19. נועם ויסברג

    השאלה היא כזאת אני רוצה להיות שחקנית שאני יהייה גדולה איך עושים זאת וגם
    אני מתה על סדרת "קטנטנות" ואני הכי אוהבת משם את נדיה ואני רוצה להיות כמוה
    שאני יהייה גדולה או עוד מעט ואני לא יודעת איך נעשים שחקנים וגם יש צ'יקטון ישראלי
    ואני כל כך רוצה להיות שחקנית שאני יהייה גדולה ופשוט איך עושים זאת?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ?? ??

  20. דורשת תשובה!

    שאני אבין שמוליק הזה ופרחח זה בעצם אותו אחד שמישהו יגיד לי?? ??

  21. תחילה התנצלות, קראתי רק חלק קטן מהתגובות ויתכן ששם יש תשובה לשאלתי.

    לטענתך אין לייחס לתכונות נשיות וגבריות.
    אז למה אתה מדבר ברבים : "אנחנו אוהבים כדורגל", "אנחנו שונאים לנצח" ?

    • את צודקת אבל גם לא.

      יש מאפיינים של התנהגויות שניתן לאפיין אותן כהתנהגויות של גברים ויש התנהגויות שניתן לאפיין אותן כהתנהגויות של נשים.
      לכן ניתן לומר גברים פועלים כך וכך ונשים אחרת.

      אבל, מה שאני לא מקבל הוא, שלגבר או לאשה יש צדדים נשיים וצדדים גבריים, שאליהם הם מתחברים.
      רגישות, אכזריות, אלימות, חמלה, רכות, קשיחות וכיו"ב הן תכונות אנושיות שבאות לידי ביטוי אצל כל בני המין האנושי.

      אנחנו יודעים שיש קשר בין טסטוסטרון לבין אלימות
      אנחנו יודעים שיש קשר בין סביבה לבין התנהגות.

      אני יכול לומר על נקלה… גברים אוהבים כדורגל ואין זה אומר שלאהוב כדורגל היא תכונה גברית ועל כן אשה שאוהבת כדורגל "מחוברת" לצד הגברי שלה.

      אני יכול לומר על נקלה אנחנו אוהבים לשחק על מנת לנצח ואין זה אומר שנשים שזו תכונה גברית אלא שזו התנהגות נפוצה בקרב גברים. ואין זה כמובן טוען שנשים אינן אוהבות לנצח.

      מה שאני מנסה לומר ב"גדול".

      יש התנהגויות שמאפיינות גברים ויש התנהגויות שנפוצות יותר בקרב נשים. הסביבה והתקופה משפיעות על אופן ההתנהגות וההתנהלות. ולכן בעת הזו למשל אנו פוגשים גברים רבים יותר אשר מעיזים למחות דמעה בסרט ואחרים לוקחים חלק גדול יותר או שונה במהותו בנטל של אחזקת הבית

      אך אין מדובר ב"חיבור" לצד זה או אחר.

      אז כל אחד הוא אינדיבידואל
      ויש הכללות שהן גנטיות ויתייחסו להורמונים, לאברי מין ולסממנים נוספים שבהן ההכללות הן מוחלטות ומדוייקות
      ויש הכללות שמייצגות את רוב, או חלק גדול מהחברים בקבוצה (גברים או נשים) ויש בהן מרכיב בולט אך לא מוחלט ומקובע.

      אז לפעמים ההכללות מייצגות ממש, לעתים הן רק מצביעות על נטייה אך אלה אינן מצביעעות על התחברות כלשהי לצד שהוא או גברי או נשי אלא דווקא העדפה אישית של תכונה אנושית זו על פני ההאחרת, לנוכח הסביבה.

      ועל גב כל אלה יש מין טרנד של "התחברות" שאני לא קונה אותו ויותר מכך, חושב, שרבים תופסים על התנהגויות אלה טרמפ.

      על כך ועל הקלישאות הקשורות בכך נסוב המאמר.

      אז את צודקת, אבל גם לא.

      תודה,

      שמוליק

  22. מה הוא רוצה מחיינו?

    אבל למה זה בעצם אכפת לי?
    http://bananot.com/articles/86#top
    עוזר במשהו?

  23. שמוליק,
    זה אתה שמופיע בהצגה : "אני עם אשתך גמרתי" ??

  24. שמוליק,
    זה אתה שמופיע בהצגה "אני עם אשתך , גמרתי" ?? ?

    • לא. אני לא מופיע במחזה.

      את יכולה להוסיף פרטים על המחזה?

      (כבר חשבתי שהמאמר הזה נשכח)

      🙂

  25. אני סתם רדודה , אבל אני לא מעונינת במאמר,
    אני סתם מתעניינת ב……בך.
    בהצגה "אני עם אשתך גמרתי" יש שחקן בשם שמוליק כהן.
    חשבתי אולי זה אתה….אבל עכשיו נרגעתי!!!
    כי הוא קצת מכוער
    אתה חושב שאתה נראה קצת יותר טוב ?? ??

    • עכשיו כשהבנתי שהעניין שלך הוא בנושא השם "שמוליק כהן"

      אז ככה:
      יש מסעדה בשם שמוליק כהן (אוכל יהודי). אבל אולי הוא קצת יותר זקן, אפילו ממני.

      אופציות נוספות:
      בעמוד 1127 בספר הטלפונים יש מבחר לא קטן של "שמוליק כהן". אני משוכנע שיש שם מישהו שנאה טוב יותר מאותו שחקן במחזה! (מצורפים שם מספרי הטלפון)

      שמרית נפשך, שמרית חייך, בריאותך.

  26. יותר באתר הזה.
    פעם היו פה מאמרים על רמה. איפה אפשר להשיג את הפרחח הזה? מישהי יודעת? מישהו? הוא ענק!

    • לומר את האמת? גם אני בדיוק חשבתי אותו דבר.
      למה לעזאזל לא עושים פרחחים אכלה יותר. הייתי עושה אותו בכייף!

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*