למות זאת אמנות

כל חייה נלחמה המשוררת-סופרת סילביה פלאת בדיכאון ובבדידות. הילדה הגאונית, שהתייתמה מאביה האהוב בגיל שמונה, לא התגברה מעולם על תחושת האובדן

היא היתה יפהפייה, אבל דכאונית, משוררת גאונית, שמגיל צעיר היתה סקרנית ותאבת ידע, אבל גם בעלת נטיות אובדניות קשות. למעלה מ-40 שנה חלפו מאז התאבדותה, ועדיין יש המנסים להבין מה דחף את האשה הצעירה והמדהימה להתאבד בשאיפת גז, כשילדיה הקטנים ישנים בחדר השני.
הסרט החדש "סילביה", בכיכובה של גווינת פאלטרו, מתאר את שש השנים האחרונות של חייה ובכך העצים מאוד את העניין ביצירותיה של המשוררת האמריקאית ובעיקר עורר שוב את הפולמוס הישן סביב סיפור החיים הסוער והטרגי שלה. בעברית ניתן להשיג כעת את כל יבולה הספרותי (המצומצם) של סילביה פלאת – שני ספרי שירה מופלאים, רומן קודר אחד ויומנים: "אלקטרה בשביל האזליאות", "פעמון הזכוכית" (בהדפסה מחודשת), "חליפת הלא-נורא" ו"אריאל ושלוש נשים".
בלקסיקון "הסופרים והמשוררים החשובים של המאה ה-20" סילביה פלאת ניצבת בראש רשימת המשוררות הגדולות. מי זוכר עכשיו שבתחילת דרכה הודיעו לה מאוניברסיטת הארוורד "צר לנו להודיעך שלא התקבלת לקורס לכתיבה יוצרת"? למי אכפת שבאוניבסיטת קיימברידג' עיקמו אף, בתחילת דרכה, אל מול הטקסטים השיריים העגומים שפירסמה האמריקאית המבריקה, היפהפייה והבלונדית?

יתמות וגעגוע לאב

תינוקת בהירה ויפה נולדה ב-27 באוקטובר 1932 בבוסטון. אביה, אוטו פלאת, היה חוקר דבורים שנולד בעיירה גרבאו שעל גבול גרמניה ופולין והיגר לארה"ב. אמא שלה, אורליה שובר, היגרה עם משפחתה מאוסטריה וגדלה בבית דובר גרמנית, שלא הפנים את השפה האנגלית ואת ההוויה האמריקאית. הם החליטו לקרוא לה סילביה.
שנתיים וחצי לאחר שסילביה נולדה בא לעולם אחיה, וורן. זמן קצר לאחר-מכן חלה האב וקמל לנגד עיני משפחתו. אורליה פלאת חילקה את הבית לשניים וגידלה את ילדיה בחדר המשחקים שבקומה השנייה, כשאביהם התייסר מסיבוכים של מחלת הסוכרת ממנה סבל וגסס בקומה התחתונה. הוא נפטר ב-1940, כשסילביה היתה בת שמונה בלבד והיא מעולם לא התגברה על כאב האובדן הזה.
בגיל ההתבגרות כבר גילתה נטיות של מאניה-דפרסיה, שבאו לידי ביטוי בכתיבתה. שיריה הראשונים התפרסמו במגזינים לנערות כמו "17" ו"מדמואזל". היא היתה תלמידה מצוינת, סקרנית ותאבת ידע, ששלטה בגיל 16 בכל כתבי שקספיר, רילקה, לורקה, ייטס, בודלר, ראסין ובלייק. בזכות כשרונותיה והישגיה יוצאי הדופן קיבלה מילגה שאיפשרה לה שהות בניו-יורק, בקיץ של 1953, אותה תקופה שתיארה ברומן היחיד שכתבה: "פעמון הזכוכית".
"היה זה קיץ משונה, חם ומחניק", כתבה שם. "היה זה הקיץ בו חישמלו למוות את הרוזנברגים ואני לא ידעתי מה אני עושה בניו-יורק". בין כתיבת הספר לעבודת עריכה בכתב העת "מדמואזל", סילביה הסתובבה במסיבות הוללות וסוערות, יצאה למסעות שופינג עם חברות בחנויות בגדים במנהטן ובילתה ערבי שתייה בפאבים ניו-יורקיים עם חברות, אירועי אלכוהול חסרי מעצורי שהסתיימו בהשתרכות שיכורה אל המלון שבו התאכסנו הבנות. בסופו של אותו הקיץ מצבה הנפשי של סילביה התדרדר עד כדי כך שאמא שלה באה במיוחד כדי לקחת אותה את כל הדרך חזרה לבוסטון.

חיתוך ורידים, תלייה, גלולות שינה

בגיל 21, בסתיו של 1953, ניסתה לראשונה להתאבד. אמה לקחה אותה לפסיכיאטר שהמליץ על מכות חשמל כתרופה למצבה. נראה היה שיש שיפור בהתנהגותה, אבל שנה אחר-כך ניסתה להתאבד בחיתוך ורידים. וכך היא תיארה את זה ב"פעמון הזכוכית": "חשבתי שזה יהיה קל לשכב באמבטיה ולראות את פרח האודם כשהוא שוטף, יוצא מפרקי ידיי, פרץ אחר פרץ, זורם למים הצלולים, עד שאשקע בשינה בצל מים מקושטי פרגים".
היא ניצלה גם מהניסיון הזה, אבל חודש וחצי אחר-כך ניסתה לתלות את עצמה ונכשלה, מכיוון שהחבל היה חלש מדי ונקרע. הניסיון הבא התרחש כשהצליחה לפרוץ כספת שבה שמרה אמה את גלולות השינה. סילביה נטלה את כל הגלולות, בזו אחר זו, ירדה למרתף והתחבאה מתחת לגרם המדרגות, כשהיא מחכה "עד שאורות אדומים יבליחו מול עיניי". משטרת בוסטון, עם אמה ואחיה הדואגים, הפכה חצי עיר כדי למצוא אותה, עד שלבסוף מצאו אותה במרתף, מטיחה את ראשה בקיר, הלומת הזיות על סף מוות.
השנתיים שיבואו עברו עליה בשקט יחסי. היא נרשמה ללימודים באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה ושם בפברואר 1956 הכירה את טד יוז, משורר ומתרגם, גבר יפה תואר, שהתאהב בה מיד.

טד נישק אותה, סילביה נשכה אותו

הם נפגשו במסיבה בקמפוס, שאותה תיארה סילביה ביומניה: "אותו בחור גדול, כהה, אצילי, היחיד שהיה שם מספיק עצום בשבילי… התקדם לעברי והביט חזק אל תוך עיניי. זה היה טד יוז. בשלב מסוים במסיבה הוא הדף אותי לחדר צדדי ואז נישק אותי. בנג! על הפה, ותלש את סרט השיער האדום שלי. נשכתי אותו נשיכה ארוכה וקשה בלחי וכשיצאנו מהחדר דם רב זרם על לחיו".
ב-16 באוגוסט 1956 נישאו המשוררים היפים, חצי שנה בלבד אחרי פגישתם הראשונה. הם גרו בדירה קטנה וצפופה ליד פארק ריג'נט בלונדון וכתבו בתורנות על מכונת הכתיבה היחידה שלהם. שניהם לימדו באוניברסיטה והיתה זו תקופה מאושרת מאוד עבורם. "כל חיי הצער והסבל שהיו לי עד כה השתלמו", כתבה סילביה לאמא שלה. "טד הוא הגבר הנאה, המבריק, היצירתי והיקר לי ביותר בעולם. כל מחשבותיי נסובות עליו, איך להשביעו נחת ולהנעים לו".
באפריל 1960 נולדה בתם הבכורה פרידה-רבקה. בינואר 1962 נולד הבן ניקולאס. סילביה ניסתה להיות גם אמא טובה וגם לקדם את הקריירה שלה, אבל היה לה קשה. יוז, בעלה, כבר הפך לכוכב אחרי שספרו הראשון "נץ בגשם" הצליח מאוד. החיים בלונדון העיקו עליה. היא רצתה לגדל את ילדיה בסביבה כפרית יותר וטד הסכים לעקור לדבון, מחוז כפרי עם טבע שופע בדרום אנגליה. את הדירה בלונדון השכירו סילביה וטד לאסיה גוטמן ולבעלה דיוויד. כשגילתה סילביה שבעלה שוכב עם אסיה, בכל פעם שהוא נוסע ללונדון, היא שרפה את שיריו ושברה חפצים בבית. זעמה היה כה גדול שהוא עזב את הבית.
תקופה ארוכה נלחמה בקשיים הכלכליים ובתחושות הבדידות. לקראת החורף החליטה לחזור לעיר הגדולה והתמקמה עם ילדיה הקטנים בדירה נאה בלונדון, העלתה במשקל, קנתה בגדים חדשים ונראתה נפלא. בערבים השתתפה באירועים של מועדוני קריאה.
החורף הקשה שעבר על בריטניה גרם לה לשקוע שוב אל הדיכאון המוכר והישן. הרופא שרשם לה כדורי הרגעה המליץ לה מאוד להביא הביתה מטפלת צמודה, שתסיר ממנה את עול גידול הילדים. אבל כל זה לא הצליח למנוע את הסוף הטרגי. סילביה פלאת התאבדה בשאיפת גז בשנת 1963, בהיותה בת 31. היא סגרה היטב את חדרי הילדים, פנתה למטבח ועל פתק קטן כתבה: "קיראו לדוקטור…". אחר-כך סגרה את הדלת, קיפלה לארבע מגבת רחצה, הניחה אותה על הרצפה כדי שתשמש מצע רך לברכיה, פתחה את ברז הגז, הכניסה את הראש לתוך התנור ושקעה אל המוות. "למות זאת אמנות", כתבה שבועיים לפני מותה, "כמו כל דבר אחר/ למות זאת אמנות/ אני טובה בזה עד גאונות/ אני עושה את זה עד גהינום". פועלי הבניין שעבדו בסמוך חשו בריח כבד של גז ופרצו את הדלת. זה היה מאוחר מדי, כמובן.

המוות רודף אחר טד יוז

טד יוז ירש את כל כתביה ועזבונה הספרותי וקיבל לידיו את הילדים. הוא חי עם אסיה גוטמן (שעזבה את בעלה בשבילו) ובתם המשותפת. גוטמן התקשתה מאוד להתמודד עם מותה של סילביה פלאת ועם האצבעות המאשימות שהופנו כלפיה כאל "הורסת משפחות" ואחראית – גם אם בעקיפין – למות המשוררת האהובה.
הגורל האכזר רדף אחרי טד יוז גם למערכת היחסים השנייה. הוא הציע לאסיה לנסוע איתו לסקוטלנד, להתרחק מלונדון ולעבור לגור איתו בבית יפה שמשקיף אל נוף הים המרהיב בצפון המדינה. היא הסכימה, אבל זמן קצר לפני שטד הגיע הביתה לאסוף אותה, נשברה נפשית והחליטה למצוא מנוחה במוות. היא המיסה גלולות שינה בכוס, השקתה את בתה המשותפת לה וליוז, מזגה כוס מוות גם לעצמה ונשכבה מחובקת עם הילדה על המיטה. כך הן נמצאו. מתות וחבוקות.
טד יוז הפך לסמל נורא של גבר שנשותיו מתאהבות בו והוא גורם להן למות. הוא גזר על עצמו שתיקה ממושכת, לא התראיין ולא נחשף. "לא ידעתי מה להגיד לילדים על נסיבות מות אמם, ולכן שתקתי", אמר לאילת נגב בראיון נדיר שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" לפני מותו מסרטן. ספר הווידוי האישי שלו, לאחר שתיקה בת 30 שנה, נקרא "מכתבי יום הולדת".
פרידה יוז, בתם של סילביה וטד, כיום בת 44 ומתגוררת באוסטרליה. היא אסרה על מפיקי הסרט להשתמש בשירי אמה והאשימה את רשת בי.בי.סי במציצנות ובחפירה לא נאותה בנסיבות מותה של המשוררת. פרידה יוז טענה שהיא "נרדפת ומוטרדת על-ידי אנשי קולנוע אטומים", ופירסמה שיר בשם "אמא שלי", שבו היא שוטחת את טענותיה הקשות. "הייתי בת שנתיים בלבד כשאמא שלי התאבדה", אמרה יוז בראיון לעיתון "סאנדיי טיימס", "אין לי מה לזכור ומה לספר, אבל יש לי את הזכות הבסיסית לשמור על כבודה של אמי".
מכיוון שאף אחד לא התייחס לרגשותיה החליטה פרידה יוז לכתוב שיר מחאה, בנוגע להפקת הסרט. "למה שארצה להיות מעורבת ברגעים מילדותי שאליהם אני לא מעוניינת לחזור? אני לא רוצה כל נגיעה לסרט הזה. אני לא אלך לצפות בו, גם לא בעוד מיליון שנה". השיר, שנפרס על-פני 48 שורות ופורסם במלואו במגזין הבריטי Tatler, מזלזל הן ביוצרי הסרט והן בקהל הצופים העתידי שלו. "עכשיו הם רוצים לעשות סרט/ לכל מי שאינו מסוגל/ לדמות את הגוף , ראשו בתנור/ מייתם ילדים…/ מכרסמי הבוטנים, משועשעים/ ממותה של אמי, יילכו לבתיהם/ איש איש נושא את זיכרה/ חסרת חיים – מזכרת/ אולי הם יקנו את הקלטת" (תירגום: רונית ליברמנש).
כמי שאמונה על עזבונה של אמה אסרה יוז על הבי.בי.סי להשתמש בשיריה של פלאת במסגרת ההפקה הקולנועית. דובר מטעם ההפקה, שנדרש לסוגייה, הכחיש את האשמות הבת על טיפול בלתי רגיש וטען כי הסרט כלל אינו מתמקד בהתאבדותה של פלאת. "באופן טבעי אנו דואגים לרחשי ליבם של המשפחה, אך אנו מאמינים שאנחנו מתייחסים להפקה באופן אחראי ולא סנסציוני", אמר הדובר.
ואכן, לו פרידה יוז היתה הולכת לצפות ב"סילביה", היא היתה מגלה סרט רציני – אולי אפילו רציני מדי – שהופק בסכום צנוע של כשבעה מיליון ליש"ט ושווק כ"סיפור אהבה מלא תשוקה בין שני מוחות גדולים". הבמאית הניו-זילנדית, כריסטין ג'פס, נזהרה מאוד בכבודה של המשוררת והמושגים "מחלת נפש" או "דיכאון קליני" אינם מוזכרים אף לא פעם אחת במהלכו של הסרט. ג'פס בחרה את הזווית הפמיניסטית, דווקא, של הסיפור. משום כך היא רואה בסילביה פלאת סמל למאבקה של אשה בעולם של גברים. את תפקיד טד יוז מגלם דניאל קרייג ובין השחקנים גם בליית דנר (אמה של גווינת פאלטרו, בליהוק מבריק כאמה של סילביה פלאת) ומייקל גמבון ("הבלש המזמר").

חור שחור נטול כל זכרונות

פרידה היורשת ואחיה ניק (שעובד כביולוג ימי באלסקה), תיארו פעם את השנים שאחרי הלווייתה של אמם סילביה כ"חור שחור, נטול כל זכרונות". אביהם, טד יוז, השמיד את היומן האחרון שכתבה המשוררת – לטענתו, כדי להגן על הילדים. "במשך שנים רבות התייחסתי לשיכחה כאל חלק הכרחי של ההישרדות", כתבה יוז הבת במאמר שפירסמה בעבר.
שלוש ביוגרפיות מקיפות פורסמו על סילביה פלאת. בעברית פירסמה רונית ליברמנש ספר שבו הסבירה את משיכתה למשוררת הגדולה במילים: "סילביה פלאת היא בשבילי מדריכת הנפש למעמקים. התוודעתי אליה לראשונה באמצעות הרומן האוטוביוגרפי 'פעמון הזכוכית', שהסיר באיזמל חד, שיכבה אחר שיכבה, פוריטניות וצביעות חברתית. כשנחשפתי לשיריה, התאהבתי בשצף הקצף של הדימויים ובנפש המפוררת והמטולאת שנחשפה לנגד עיניי". מחקר שנערך לאחרונה גילה כי משוררות חיות פחות ומתות צעירות. אם הן לא מתאבדות, הן מוצאות את מותן בנסיבות טרגיות אחרות (תרצה אתר, יונה וולך, רחל), אחרי חיים טרופי נפש, סוערים או עריריים.
גם גווינת פאלטרו, שמגלמת את פלאת, לא ידעה להגדיר את הסרט במדויק. האם "סילביה" הוא סיפור על שני משוררים גדולים, סיפור על ניצול של אשה בידי בעלה, משל פמיניסטי, או פשוט – כפי שתיאר זאת התסריטאי ג'ון בראונלו – סיפור אהבה לוהט וקיצוני, בין שני ענקים?
לדבריו של בראונלו, אחרי שקרא מאות אלפי מילים על סילביה פלאת וטד יוז הוא נותר עם תחושה מבלבלת מאוד. "כל ספר שנכתב עליהם נקט עמדה בעד האחד ונגד השני, או להיפך", הסביר. "פמיניסטיות ראו ביוז גבר חזק וכוחני, אבל היו אחרים שראו בו דווקא קורבן לאהבתו לאשה שאי אפשר היה לחיות איתה, מפני שנפשה היתה מעורערת לחלוטין. בסופו של דבר, אם תחשבו על זה, טד יוז וסילביה פלאת עשו משהו שרובנו רק חולמים עליו, קוראים עליו בספרים ורואים אותו בסרטים: הם פגשו נפש אחות והתחתנו איתה! אבל בנישואים שכאלה, כשעוצמת הרגשות והמשיכה האינטלקטואלית והמינית כה עזה, רק אחד יכול היה לשרוד".

15 תגובות

  1. סילביה פלאת נהדרתת באמת.
    אבל האתר הזה…. הפך למדבר צחיח.
    חבל.

    • כן..האתר הפך להיות למן קניון כזה. המון "חנויות" פעמיים,
      מן שפע כזה שאין לו בעצם שום תכלית. ריק מתוכן ומנוכר.

  2. סרט גרוע ביותר

  3. סרט משמים, עזבתי באמצע

  4. הסרט עשוי טוב!! נותן דגימות מצוינות על חייה וכישרונה של סילביה פלאת' העצומה. גוונת' פלאתרו אמנם מעצבנת קצת כהרגלה, אבל רואים שהיא ממש השתדלה ויצא לה לא רע.

    הייתי מרותקת למסך מתחילתו ועד סופו.

  5. מוזר מאוד ששתי נשותיו של יוז בחרו במוות לאחר החיים עימו.
    גורל או יד המקרה/אלוהים, גבר שבוחר בנשים לא קלות, או פשוט צירוף מקרים שטני??

    איך אפשר למות בידיעה שעוזבים שני ילדים קטנים וחסרי אונים לבדם? איך אפשר למות ולהרוג את ילדתך הקטנה שרצונה וזכותה לחיות? עצוב ואכזרי ואיום ונורא.

    • גבר שבוחר בנשים לא קלות?

      לא, לא נראה לי שמדובר במקרה בהתחשב בעובדה שיוז עצמו היה חובב נשים ידוע והרבה לבגוד בנשותיו.

      ואחר הצביעו על סילביה כ mad woman in the attic

      עצוב.

  6. בדיוק סיימתי לקרא את פעמון הזכוכית.
    ספר נפלא, רגיש, עצוב ומקסים.
    מומלץ

  7. המורה לספרות

    חליפת הלא נורא הוא ספר ילדים שנון ומקסים ולא ספר שירה דכאוני ומבאס. בועז, ממך הייתי מצפה למעט יותר דיוק.

  8. הנאנסת משמרת

    משוררת גדולה

  9. מה הקשר בין חיטוט בחייהם של טד, סילביה ואסיה לשירה?

  10. האלהה של משוררות המוות. משוררות של השטן. כל מי שמתאבדת משאירה מסר לדורות הבאים שמעריצים אותה. משוררות מסוכנות ומיותרות שחבל שפרסמו ומפרסמים אותן.

    • את טיפשה אישה כסילה לחלוטין?
      מזה מודל לחיקוי?
      אולי נחיה בשקר ענקי שהחיים הם כאלה נפלאים ועוגיות חמאה ושמש נצחית?
      האשה הזאת הייתה אשה אמיתית

      אנשים אמיתיים יודעים שהחיים זה דבר בלתי נסבל

  11. מסכים עם זה שמעלי, החיים הינם לחלוטין דבר בלתי נסבל, וכל מה שניתן לעשות הוא להפחית מעט את הסבל על מנת לגרום להם להיות טיפה יותר נסבלים, הנה לך, קצת חומר לקריאה בנושא:
    http://tretya.typepad.com/blog
    ואיך אפשר בלי קצת חומר אקזיסטנציאליסטי, שתביני מעט את הלך הרוח האמיתי של העולם הזה ואת הכאב שמלא פה:
    http://b00rab00ra.mindsay.com

  12. סילביה אינה הראשונה ולא האחרונה בשרשרת יוצרים ששאפתנותם לתהילה (על פי יומנה) הביאה את אסונם. השאפתנות מסרסת ומשבשת את שיקול דעתם בחיי היום יום (פרנסה, נישואים, ילדים), בייחוד אם הן נפשות 'מתנדנדות', ולעיתים גם ניכר הדבר ביצירתם (ניטשה, יונה וולך, משה קרוי, דויד אבידן…….: עודף מליצה).

    מוות הוא מוצא (לא אמנות) לנשמות אומללות ואבודות אלה.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *