מכתב התפטרות

ואז זה קרה, ממש מתחת לאפה ולחמתה של אופנת הפלסטיק והטופו, תפסה אותי בשניה מדודה אחת הבחורה הכי עוצרת מחשבה ומעוררת אסטמה שאני מסוגל להקליד עליה

האדפטציה

אז הנה זה מגיע, משוחרר מכל רסן, טבעי ומהיר בדיוק כמו ההתלקחות הזו שאחזה. מדהים, מצטער אם זה פוגע או מעורר קנאה. אבל קצת פירגון לא יזיק. חשוב לי גם לציין שאני יודע שהמכתב הזה פונה לנשים למרות שגם הגברים שבחבורה קורצו מאותה שקית אשפה, אלא שהם לא מעניינים אותי.
המון זמן אני בשוק הזה, הכל-כך טבעי ונכון לנו, עם כל האהבה, הסקס, המרדפים ושאר ריגושים אלמנטריים. כולנו כנועים למרותה של האדפטציה – אותה תכונה הישרדותית ונטולת יצירתיות. איפשהו, איזשהו כור היתוך הומו-ערסי הפך את החיים שלנו למותג יוקרתי, וככה יצא שכמעט כולנו חיים את החיקוי הזול. העוף היה טוף, הסושי היה מושי, נחזור לבקר… והאדפטציה עושה את שלה.
הגוף שלנו לומד לא פחות מהשכל שלנו. לבולבול ולכוס יש אינסטינקטים ותובנות משלהם, גם ללב. באתי, יצאתי, ניסיתי, זיינתי, הצצתי, נפגעתי, התאהבתי, תוסיפו אתן את הסופרלטיבים הראויים. איך אתן אומרות את זה? היה 'נחמד'.
אני לא אגיד שהיה לי קשה מדי ללמוד את חוקי המותג, להיפך, היתה לי נקודת תצפית מעולה, מאחורי כמעט חמש שנות מזיגת קפה וערבוב קוקטיילים עם הרבה כוונות טובות. למדתי איך להגיב ומתי, ידעתי מתי אני הולך לקבל את הבעיטה ובדיוק בגלל מה וידעתי מתי אני הולך לזיין. קראתי את הקודים הקטנים, המימיקות והמניירות שאתן חושבות שאנחנו לא רואים. את תת-המודע המפותח שלכן, את איך שאתן מסתכלות לגברים על אצבעות הידיים בלי להתכוון בכלל ואיך הפתיחה שלכן גדלה בכחמש אצבעות כשאתן שומעות את המילה 'תואר' או 'ביטחון כלכלי'.
שיחקתי את הגבר האטום שפעם נעמ"ת היתה מתריעה מפניו והיום איילת זורר ודומותיה מחבקות אותו. יצאתי עם כל הבנות ש"גמרו עם כל המשחקים" והפסדתי להן. שכבתי עם אלו שהסבירו לי שבחורות הרבה יותר נקשרות מגברים ונתתי להן להאמין שזה נכון. העברתי לילות שלמים בתקווה שהנסיון שלי יכין אותי לדבר האמיתי וכמו הדבר האמיתי – ניכסתי לעצמי ניסיון שלעולם לא יהיה לי. הייתי בסך הכל עוד בורג קטן מהגירסה הקירחת והממושקפת של "1984", וההשתלבות שלי היתה טובה מאוד, בהתחשב בעובדה שמעולם לא היה לי מספיק כסף להוריד את שערות גופי בלייזר. בנות המשיכו לצאת אתי ואפילו נתנו לזה צ'אנס למרות שאני שוביניסט וילדותי, בדיוק כמו שאתן אוהבות.

צ'יק קליק

ואז זה קרה, ממש מתחת לאפה ולחמתה של אופנת הפלסטיק והטופו, תפסה אותי בשניה מדודה אחת הבחורה הכי עוצרת מחשבה ומעוררת אסטמה שאני מסוגל להקליד עליה. ממש בלב שדות השגרה והקטל פגשתי אותה, בהפתעה גמורה, לא מוכן, לא מוגן. כל השנינויות הפאטאליסטיות שיוצאות לי מבית-השחי נתגמדו והתפוגגו לעומת מבט אחד שלה. שעות ספורות אחרי כן פיתחנו שפה ונכרכנו זה סביב זו. כל החיים שלי האמנתי ב'קליק'. ידעתי שהוא קיים ושאסור לוותר עליו. ראיתי את חברים שלי בונים מסגרות עם חברות שלהם ומתחתנים באושר, אבל לא הפסקתי להאמין בו. הפסקתי לחכות לו. ואז היא באה. חירבנה לי את הרווקות המאושרת שלי. סגרה לי את ברזי הבירה של חמישי בערב ופתחה לי את הפוך של שישי בצהריים. מאז אני חי בין הצלעות שלה. חושב עליה. מזיע בגללה. עברתי התקף חרדה אמיתי אחד כשהבנתי מה אני יכול לאבד בשביל השטויות שהסתגלתי אליהן, אבל שרדתי אותו, בדיוק כמו שהיא שרדה. פתאום הבנתי שמילא למתג את החיים, אבל לקדד את האהבה? אני הולך לקחת אותה לכל המקומות שהייתי בטוח שהרסתי, ביחד איתכם. לוופלים האמריקאים, לטיולים ליליים בירושלים, לדיסקים של "אבבא", לאוכל של אמא, לחולצות הפלאנל המשובצות. בבקשה אל תפריעו לי שם.

היו שלום ותודה על הפאסון

אני מאחל לכן בהצלחה במסעכן המיועד בשוק הפנויים-פנויות, שהפך כבר מזמן לרשת שיווק מובילה. היה לי מרגש וטעים ורומנטי, אבל עכשיו אני מאוהב, באופן הכי קיטשי, פסיכי ושפוי שאני מכיר. יכול להיות שעוד שבועיים זה ייגמר, ידעך, ישתנה, אולי אפילו יתפוצץ. אבל למדתי שה'קליק' נמצא שם, אורב לך, מפתיע, קוטל.
החל מה-29/11/03 אני מחוץ למשחק. תקראו לזה פרישה מוקדמת או מאוחרת, לא מרצון אבל ממש ברצון. אני מוריש לכן את הפוזה, הפאסון והאמונה שאתן הכי מיוחדות בעולם. אם ידליפו לי מה עתיד להיות הטרנד הבא ואיך הוא ישפיע על חיי הזוגיות שלנו, אשתדל לגלות לכן. אני מאחל לכן שתגשימו את כל הקלישאות ותמצאו את האהבות להן אתן כה ראויות במהרה, מקסימום לא יצא – שתספיקו להזדיין כמו שפנים, למרות שאתן נקשרות יותר. אבל הכי חשוב – אל תתרגלו לשום דבר בחיים, במיוחד לא לאדפטציה, זה ימית אתכן בודדות.
נשיקות וכל טוב. זאב אחד רע.

על הכותבתזאב נחמנזון

ברמן, קופירייטר, מטובי שחקני הפליסטיישן 2 שידעה המדינה. יליד 1974, נראה פחות, מתנהג הרבה פחות, כרגע די מאוהב

50 תגובות

  1. ובהצלחה

    • באמת? ואני כבר שכחתי. חשבתי שקליק יש רק בעכבר.
      אני באמת נורא רוצה לפרגן, והדבר הכי טוב שאני יכולה לאחל לך ממרום כמה חודשי חד הוריות ופוסט טראומטיות של יחסים עם טרור נגד אזרחים (אזרחיות), הוא ארבע שנים מלאות אופוריה ופרומונים (החלקיקים האלה שיש המתבלבלים וקוראים להם אהבה). זה הרי המקסימום שאפשר לבקש.

      • זה שלך יש נסיון לא מוצלח, לא אומר דבר על אחרים.
        צר לי שהתוצאה היא מרירות. מחר אולי יהיה יותר טוב

      • אחלי לו ולמגלומניה הקטנה שלו בהצלחה-הוא יזדקק לה. זה לא רק סימפטום שלו, אלא של כולנו בפיק-אפ המתמשך של החיים, בשוק הבשר-חושבים שהכל מגיב אלינו או בגללינו. לוקחים אישית את התנגותו של המין השני-או הראשון.,

  2. מיכה/פעיל תנזים

    מזל, מזל של חלאות.

    מיכה,
    מקנא ומנסה לפרגן.

  3. אפשר לקחת חל"ת..(:
    נשמע סבבה, שיהיה בהצלחה !!!

  4. תמיד אמרתי שאין כאן צדק… 🙂
    ושיהיה בהצלחה.

    וכן, גם אני את הבחורות הכי מושכות בעיני
    ראיתי כשממש לא ציפיתי לזה, במקומות
    בלתי צפויים, כשרואים, בד"כ יודעים.

  5. מה אתה מזיין את השכל על אהבה עם בחורה שאתה מכיר שבוע? זו התאהבות, כולנו (לפחות רובנו) חווינו את זה, ובמקרים רבים זה נגמר כמו שהתחיל. נראה אותך בעוד חודש חודשיים, שנה שנתיים, ואז תוכל לומר שזו אהבה אמיתית.

    • באמת אדיוט. אבל אני יכול להבין את זה, הוא אדיוט מאהבה, גם לי זה קרה. הייתי שילשום במועדון ה"פוסיקט" בנמל. היתה מסיבת רווקים ל…טוב זה שקר, לא הייתה שום מסיבת רווקים, רק אמרנו את זה למנחה כדי שיעלה אותנו לבמה. היו כל מיני מופעים, ועוד כל מיני אטרקציות בין השולחנות שחייבו אותנו להיפרד מהרבה שטרות של 20 ש"ח. ואז ראיתי אותה. פאולה. מברזיל. (לפחות לפי המנחה שחושב שמוסקבה זה בדרום אמריקה). היא עשתה מופע סקס אוראלי עם קריסטי. התאהבתי. החלפנו מבטים וידעתי שהיא האחת. אני זוכר שהיא עגבה על איזה אברך שמן בן חמישים. הוא הזיע כולו והזיל ריר, ועדיין, כשהיא רקדה עליו, היא לא הפסיקה להסתכל עלי. זה היה כל כך אינטנסיבי. רציתי לקחת אותה למעלה ל"ריקוד פרטי" אב לא היו עליי 250 שקל. ואז היא עלתה על הבמה. היתה לה תחרות הזיקפה הגדולה לנהל. ואני כל כך רציתי, רציתי להיות איתה, להוות איתה, לצלול איתה יחד באין-סוף. ואז היגיעה יסמין (או אירנה) ..אני בוש. התפתתי. מסרתי לה את השטר. 20 שקלים האחרונים שהיו לי. והיא…ואני…ופאולה על הבמה ראתה. ראתה הכל. אוי איך יכולתי להיות כזה טיפש. אלוהים!!!!!!!!!!!!!!!!!

      • יפהפיה אמיתית, חכמה הרבה הרבה
        מעל הממוצע, גם כקורח ומתה על סקס.
        Six feet under
        נראה לי שיכול להתאים.
        נראה אותך כשתיפול עליך אחת כזו.
        ((:

        • "לעולם לא אשכח את המציצה הראשונה שקיבלתי מברנדה. היא עבדה כפלאפרית על הסט והייתה בה…" (אמריקה זה אמריקה)

          • אם היא, האלוהית השווה המדהימה
            נפלה ברשתך, מה יגידו אזובי הקיר
            ועכשיו יש גם לי צידוק מושלם
            ונא לא לזלזל בישראל- יש לנו חיל אויר
            הכי גדול בעולם!

          • אופטימוס פריים

            כמו שאמר מישהו שצופה בתוכניות טלווזיה נגועות

      • גרטרוד-אחות רחמניה

        מיין גוט. אז שם היית בזמן שחיכיתי לך בקליניקה עם המזרק דרוך לזריקה בטוסיק. מה יהיה, ליבשן? מה יהיה עליך? ופאולה, שגם היא פציינטית- הרוסה. עד עכשיו היא משפשפת את עיניה הטאטאריות התכולות והדומעות בתדהמה, ופוערת את שפתיה האדומות כדם באימה. עשרים שקל לקולגות?? רק עשרים שקל?? קמצן. ואומרים אהבה יש בעולם, מה זאת אהבה?!
        וחוץ מזה בכלל לא קוראים לה פאולה.

        • אופטימוס פריים

          פאולה הרוסייה, לא פאולה הרוסה. ומה לעשות 20 שקל זה התעריף, יש שם תיקרת שכר. הופה הופה כל הזיינ'ים עומדים, יאללה בלאגן פוסיקט, יש לנו טאץ'דאון

  6. אין כמו הפוך של שישי בצהרים. המון בהצלחה

  7. נחמה זאבנזון

    לא כל האנשים בנויים בדיוק אותו דבר, אבל הההבדלים הם לא באמת רציניים. ככה, בשוליים. ועל סמך היכרותי עם עצמי, ועם עוד אי אילו אנשים ואנשות שהתאהבו בעבר, בהווה ובעולמות מקבילים, נדמה לי שאין טעם להוציא את התופים והמצילתיים בשביל "ביחד" שלא מספק אותך בפני עצמו כבר בשבוע הראשון (!) עד כדי כך שאתה נדרש לכתיבה ופרסום מהיר כדי לוודא שזה ממשי, ולזכות בתרועות סוערות (על בסיס "לאהוב ולספר לחבר'ה"). לפחות בשבוע הראשון כ"כ מסוחררים, אומרים האנשים והאנשות האלה שאני מכירה, שאין צורך לפנות לעולם החיצוני בכלל: אין לך פוך? ומילא פנית, אבל באינטרנט? במאמר מוסדר? באתר בנות משחרות לטרף? מה השלב הבא, תצא בשישי בערב לפאב ותתחיל עם בחורות כדי לספר להן שהתאהבת? נשמע לי, ידידי, שאתה כ"כ נואש מהמשחקים הציניים של עצמך, כ"כ נואש מהייאוש, שאתה נאלץ לביים לך אהבה- ולאלתר.
    לא נורא, זו התחלה לא רעה בכלל. אם תתרגל מספיק את מצב הרוח הזה, היא תבוא. ואולי היא תבוא אפילו עם הבחורינה הנחמדה שאיתך.
    בכל מקרה, אני מקווה שתחזור לכאן עוד חודשיים, שישה, ותריסר- ותדווח לנו על התפתחותך כ"חפשן אהבה", כי נדמה לי שדבר אחד מצוין בכ"ז קרה: עברת פאזה מ"חפשן זיונים". ואולי אם המאמרים יהיו כנים ומשעשעים ומעניינים, תוכל לאגדם לספרון ולהיות זיאיב ניחמוז החדשה.

    • נחמה זאבנזון

      למצער, המאמר הזה רומז על תפיסה שנדמה לי שאתה מתעב: האהבה כמותג. זה מסביר מניין צץ הדיסוננס שאתה מתמודד איתו, זה שהביא אותך לבקש את אישור האומה על אינטימיות.

    • זאב נחמנזון

      התרשמתי.
      הדבר הכי חשוב בתגובה כמובן, הוא לא להתנשא. לא שממש ניסית.
      את קלה לקריאה כמו 'אלפוני' בשירותים של דיסקוטק, נחמה. השקעת עשרות רבות של פונטים מיוזעים בלקטול את הדבר שאפילו לא הצלחת להבין- התלהבות! התלהבות פשוטה מבחורה לא פשוטה שגרמה לי ללחוץ על הכפתור של הPOWER ולנסות לתעד את התחושה, את השינוי והבריחה מאלף ואחת בחורות חכמות ומושלמות כמוך , ככה, בשוליים.
      בין אם זה בגלל חוסר היכולת שלך לעמוד מול המראה ובין אם מישהו מצא אותך פרי בוסר- את חמוצה מדי בשביל לחפות על התסכול שמוביל אותך. לא הבנת על מה אני כותב, ואלף מילים יפות לא יפצו על כך. אני מגיב רק בגלל הזלזול שלך.
      אני מאחל לך קצת הנאה מהחיים ולא מהחוכמה שלהם. למרות שיש לי תחושה שחמש עשרה דקות התהילה שלך יהיו פינאלה של סרט סנאף.

      אני גם יפה, אל תרגישי מאויימת.

      • זאב שלום,
        ואני חשבתי שאני הרומנטיקן-הסטרייט האחרון בתל אביב….. 🙂

        אני מקווה שהתחושה שלך תימשך, מקנא ומפרגן לבריחה המוצלחת משוק הבשר של הרווקות. בלי קשר לתגובות (שחלקן אינפנטיליות כמתבקש בארצנו הלבנטינית), מאד נהניתי לקרוא את סגנון הכתיבה שלך, ואת המענה שנתת לכמה מהמגיבים צרי העיין….

        אשמח להכיר יותר דברים שכתבת, ואתה מוזמן ליצור קשר (סטרייטי בלבד! 🙂 ) באימייל,
        מנחם אש.

      • נחמה זאבנזון

        קרא שוב את תגובתי, ואם גם אז לא תצליח להבין למה כוונתי ולענות לעניין, הרי שטעיתי בהערכתי אותך ואת יכולותיך, ואיני מרגישה כל צורך להתייחס שוב.
        (אגב, גם האגרסיביות בתשובתך, הצורך להגן על עצמך, לא עולים בקנה אחד עם התחושות שאתה מתאר בכתבה)

  8. ואללה? שבוע? וכבר שירים של אבבא וטיולים מתחת לפוך?
    מונדייה, ותק של עשר שנים ירגש אותי קצת יותר.
    נקסט.

  9. עוקצת ב 60 שניות

    עזוב כולם מקנאים בך פה גם אם זה לשבוע………
    הייתי נותנת דקה וחצי לחזור לאותו שבוע ראשון שפגשתי את הזוגון שלי…..

    תתפנן עליה …. הזמן לא עוצר מלכת.

  10. ואני חשבתי שאני הרומנטיקן-הסטרייט האחרון בתל אביב….. 🙂

    אני מקווה שהתחושה שלך תימשך, מקנא ומפרגן לבריחה המוצלחת משוק הבשר של הרווקות. מכיר ומזדדהה לגבי התחושה שלך מהנשים השחקניות שחושבות שהן כל כך מחוברות למהות, ובעצם מחוברות לאופרת סבון שהיא הדייט הבא….

    בלי קשר לתגובות (שחלקן אינפנטיליות כמתבקש בארצנו הלבנטינית, וציניות כמתבקש במחוזותינו המרירים ומלאי החרדה), מאד נהניתי לקרוא את סגנון הכתיבה שלך, ואת המענה שנתת לכמה מהמגיבים צרי העיין….

    תה עושה רושם של ציניקן מבריק, ואשמח להכיר יותר דברים שכתבת.
    ראה את עצמך מוזמן ליצור קשר (סטרייטי בלבד!! 🙂 ) באימייל,
    מנחם אש.

  11. שמיים בקשו רחמים

    סחה.

    לא ברור מה האומואיות הזאת בפרטים האישיים – "יליד 1974, *נראה פחות*". מה זה פחות? אין פחות מזה מעל גיל ההסכמה.

  12. ציפור דרור

    למה זה צריך לעניין אותנו שמצאת את החצי השני שלך?
    למה לעטוף את זה במילים פלצניות ומנופחות כאילו מדובר במינימום מפגש שרון אבו עלא?
    דרך אגב, אני לא מאמינה בכל הפאסון והפוזה שעליהם אתה מדבר אבל אני בהחלט מאמינה שאתה פעלת על פיו במשך שנים.
    אז תפסיק לזיין לנו את השכל, תהנה ממה שיש לך וצא לנו מהוריד.

  13. הרבה בהצלחה ואהבה קיטשית!!
    😉
    אחלה מאמר, אגב

  14. אני משתתפת בשמחתך, שיחיו הקנאים ויסבלו. תקבל את כל הטוב שבעולם מהזוגיות היפה שלך ואל תתן למקטרגים להפריע לך. יש מלא אהבה בעולם הזה. רק תזהר מחרדת הנטישה שעולה ובאה במצבים כאלו….

  15. צחוק וצמרמורת מהתרגשות שיש עוד תקווה ויש דבר כזה

    "…ואיך שהפתיחה שלכן גדלה בכחמש אצבעות כשאתן שומעות את המילה "תואר" או "בטחון כלכלי"—–אותי זה הצחיק

    כתיבה שנונה וראויה

    ורק טוב.

  16. ריגשת אותי. המון בהצלחה…

  17. גם אני מאמינה בקליק הזה המיוחד שתמיד יודעים שזהו זה. ולכל הסקפטיים – אני בסיפור הזה כבר יותר משלוש שנים עם חתונה וצאצאית יפייפיה והכל התחיל מהקליק שלא התייאשתי ממנו… אז, אל תתנפלו כל כך מהר, כי התלהבות כמו של זאב הערבות בעל הנסיון היא לא התלהבות של ילד שלא מבין את חוקי המשחק. לך זאב אני ממליצה – לנצור את הרגעים הקטנים המפעימים של עכשיו, הם הדלק של אחר כך

  18. יש!!! יש!!!! יש!!!!

    איזה כיף ואושר.
    גם אני נהנת מהרווקות הנפלאה הזו, מאמינה בקליק באהבה.
    נכון לפעמים עולות המחשבות שאולי אני טועה וצריך להתפשר, להכיר וכו' וכו'
    אני מאמינה קודם בהתאהבות ששווה כל שניה כל רגש כל פירפור וכל התקף חרדה
    (שעברתי לפני שבועיים כשפגשתי אותו)
    ונכון אולי זה לא לעד, אולי לא לתמיד, אז מה??
    עצם ההוכחה שעוד אפשר להרגיש כך, שאנחנו אומנם סובלים אך לא טועים.
    אהבה ל 10 דק' או לעד שווה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  19. זאב , אחשלי ( במובן הסטרייטי )

    כל מילה בסלע , מצחיק אותי כל פעם מחדש
    "חמש אצבעות פתיחה" , " חמש עשרה דקות התהילה שלך יהיו בסרט סנאף"….
    נכנסות ללקסיקון
    תהנה מכל שעה ,דקה ושנייה…
    אני מקנא : )
    אבל מפרגן בניגוד לאחרים.

  20. אח שלי, אין כמו פוך בצהריים, עיתונים ביום שישי וסיגריה שאחרי. באמת לא צריך יותר.
    למרות שברגעים אלה ממש, אני בשלב הציפיה לטלפון, שאחרי הבליינדייט (שהיה לפני יומיים), שכנראה שלא יגיע…
    בכל זאת מפרגנת.

  21. אדפטציה בשוק החופשי? אולי ככה זה מרגיש אחרי הרבה מידי זמן שם… אני, יצאתי בשמחה לחופשה מאדפטציית הזוגיות המעייפת ובכל זאת ממשיכה להאמין בקליק, באהבה ובלעולם ועד. ואולי בשל כך לפעמים זה בכל זאת צובט לגור בבית מלא אהבה – בחדר ממול מצחקקים בקולי קולות עד אור הבוקר וגם בחדר מימין מאוהבים עד כלות. אז שיהיה בהצלחה, שהאהבה תגדל ותפרח אבל שההתאהבות לא תאבד, משימה בלתי אפשרית? אולי, אבל אם לא נאמין ולא נחיה נאלץ לטבוע באדפטציה ובהתפשרות. בקיצור, תהנו, תיסחפו, תאהבו ותתרגשו, מכל הלב, שניכם וגם כל השאר…

  22. גם אני נסחפת מתאהבת כל יום יותר מופתעת מהעוצמה של להיות שנינו מהאושר והשמחה
    מהפשטות והשלווה של התאהבות שמתחילה בקליק כזאת שמרגישה שזה זה והיה שווה לחכות.
    ולכל האנשים הסקפטיים שאיבדו את האמונה לטובת פלסטיקה של מסכים ושיחות תל-אביביות על ברים מרווקים עם סקפטיים אחרים אני אומרת או שאתה בצד של המאמינים באהבה…..עד לבואו של הקליק והוא בא ועוד איך, או שאתם בצד של המוותרים עד הייאוש הגדול שמוביל ליחסים בנוניים ושחוקים….אבל מה-"העיקר האהבה".
    ושוב לאותם סקפטיים למרות שעבר חודש מאז הקליק הגדול שלי זה מרגיש כאילו זה ינצח את כל העולם. אני לא מוותרת. הולכת עד הסוף עם האיש היחידי בעולם בשבילי. עכשיו או לנצח זה לא משנה. זה כאן.
    ולמקסימה מהחדר ממול תמשיכי להאמין בקליק ולקבל השראה מההתאהבות סביבך…עד שזה יתקוף אותך וזה יתקוף.

  23. רוב הטקסטים נשמעים כמו פרסומת למוצר
    כבר לא כותבים פשוט?

  24. הי בנאדם, אני יודע על מה אתה מדבר… טוב שאתה מודע שזה גם יכול להגמר… בעיקר כשלא ממש מכירים את בן הזוג ומשלימים את מה שלא יודעים מהדימיון…

  25. אז ככה
    קודם כל להירגע ולבדוק תברקסים
    לא כי אני חושב שאתה צריך להירגע אלא יש מצב כזה שמשהו מתפתח בכזאת תאוצה, הדבר היחידי שיכול להיות לך לעזר זהו קיר לבנים (תחשוב על קיר יורים למשל) לא כייפי תחשוב שנייה על בלו גוב……………..אתה רואה עדיף.

    ד"ש לאשה

  26. הזדמנתי אל מכתב ההתפטרות שלך זאב
    וניהניתי מכל רגע, בעיקר מההתרגשות הארכימדית
    שתפסה אותך, ומהנסיון התמים משהו לתאר רומנטיקה
    ולהעביר אותה הלאה עם מוסר השכל
    מה נדהמתי מההשתלחויות שזמן ההקלדה שלהן
    ארך יותר משניה מדודה, ותכליתן לקרר את אצבעותיך
    שטופפו בחן כה רב על הקלידים
    אני מעיזה לחשוב שאם היתה כותבת את אותה רשימה בת
    התגובות היו הפוכות
    אני נשארת עם החן חן הקטן שלי
    ועם ההבטחה לקרוא על הטיול המשותף
    למחוז חפץ אקזוטי

  27. היא נהדרת, כל עוד היא נמשכת.
    תתענג על כל רגע ועליה בתקוה שזה יימשך.
    יעניין אותי לדעת, בחלוף תקופה, עד כמה מהר תשוב לאותם הימים שהשתוללת.
    והיה והקליק הוא זה והיא ה-אחת, געגועים לרווקות, לשבור שיגרה, או להשאר נאמן.
    שום דבר היום אינו בטוח ומה שאתה חש בר חלוף, זה נחמד להיות יצירתי, הלב מקרין פוריות.
    מלבד חששך לאבד את מה שיש בגלל כל אותם דברים שהיית רגיל, עצור וחשוב שזה לא בדיוק תלוי רק בך, אולי השגת את האושר הרגעי אבל לשמר אותו זו הגדולה.
    בהצלחה

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*