גיל שלושים גורר אותך לסוג של חויות שלא היית מאמינה. אתי אברמוב בוחנת את המחיר שאת משלמת כשאת מוותרת על העקרונות לטובת הגברים התפוסים

נשואים פלוס

לפעמים הערכים שהתחנכת עליהם, מתבדים אל מול המציאות הלא רומנטית. תתארי לך מישהו מקסים, אבל עם אישה וילד. למה צריך להיות לך אכפת?

על תבונה ורגישות

להיות רווקה, גרושה או סתם פנויה בגילאי השלושים פלוס גורר אותך לסוג של חויות שלא תמיד את מוכנה אליהן. למשל, כשאת בת עשרים או אפילו 16 ברור לך, שהחבר שלך הוא רק שלך. ואם הוא חורג מהנורמות ורק עושה עינים לחברתך, מיד הוא מקבל טופס שחרורים. קודם כל בגלל הכבוד. ושנית, כי את יכולה להרשות לעצמך. את בת 16 ויש לך המון אופציות.
ולפעמים את גדלה ויד החיים באמת לא נוגעת בך לרעה. את עושה צבא, מכירה בחור אחד, שניים. מתחתנת, עושה תואר, יולדת. וחיה כמו שאומרים באושר ועושר.
אבל לפעמים את מוצאת את עצמך בגיל שלושים, שלושים ומשהו, מסתכלת לשמים ומחפשת כוכב נופל כדי להביע משאלה. את נוסעת לסידורים בירושלים ובדרך קופצת לכותל, רק כדי להטמין פתק. בין לבין את גם מוזמנת לחתונות ולבריתות ולארוחות ערב משמימות על תקן 'החברה הרווקה המוכשרת מאוד שלנו'. ואין לך מה להגיד. כי כל מה שתגידי על המאמר האחרון שכתבת לעיתון, או כל סמינר שהגשת למרצה הקשוח במדינה, מתגמד לעומת הילדים של אחותך, שמושכים את המפה מהשולחן עם כל הכלים, במין חינניות מקסימה.
ואת מוצאת את עצמך נהנית דווקא מ…הלוויות. שם את לפחות יודעת איך להתנהג. העצב הזה יושב עליך נהדר. בין כל האבלים עם פניהם המקומטות כמו הממחטות, ועיניהם האדומות, את בולטת בפאסון. אחרי הכל, מה זו הלוויה? קטן עליך. אצלך הבכי הוא מעשה יומיומי. ואת הרי מומחית בלהסתיר בכי של שעות, תוך דקות.
ואז מגיעה נקודה של אושר. יחסי. את פוגשת מישהו מקסים. אבל נשוי. וכל מה שידעת בגיל 16 ונלחמת עליו עד חרמה – כאילו לא היה מעולם. ואת לא מאמינה שזה קורה לך. שויתרת על העקרונות הכי חשובים לך בחיים: נאמנות ואהבה שמכוונת רק אלייך. את שוכחת מי את ומה היית. שאהבת שירה וספרות יפה. ושבכלל, מילים עשו לך את זה. מילים. מילים אמיתיות. לא התירוצים הקלושים שאת שומעת.

זאת לא את. זה העובר הטרי של אישתי

יש את הרגע הזה, שבו את יושבת בבית, מול המראה. מתאפרת נורא יפה ולובשת את השמלה התכלת, הכי יפה שלך. את נראית כמו מתנה ארוזה של יום הולדת. את הולכת לפגוש את הנשוי הזה. במקום שבו אסור לך לחבק אותו. היכן שאתם מתחבאים מאחורי שתי כוסות בירה גבוהות וברמן דיסקרטי. ואת קולטת את מה שהתת מודע שלך כבר מזמן יודע: זה לא יביא אותך לשום מקום. את, המוכשרת, היפה, ההבטחה של הגמנסיה. חביבת המנהל וצוות המורים. את יושבת עם הנשוי הזה, ושניכם שותים את דקות חייך בקש. פתאום כל הקלישאות האלו.. "מגיע לך יותר", הופכות למציאות. "אבל", עונה לך היצר, "כולם מתפשרים. קחי עכשיו מה שיש. ולעזאזל, תהני כבר מהחיים". אבל קשה לך לדעת מי כאן לא בסדר. את או הוא..
תמיד מגיע הרגע שבו חברתך האוהבת, שואלת: 'ועל אשתו, את לא חושבת על אשתו?' ולא. את לא חושבת. כי את עסוקה במאבק ההשרדות שלך. ובעצם את קצת שונאת אותה. היא זו שאשמה בעצב המוחץ כאשר הוא אומר לך: "אני לא יכול לבוא היום". כי לך זה היה חשוב. בדיוק היה לך יום הולדת. או שאשתו שוב בהריון, כי הם החליטו בכל זאת לעבוד על הקשר. או המשפט הזה: 'איתה אני נשוי, איתך זה משהו אחר'. כאילו, מה אחר? כי את לא מספיק שווה שיתחייבו אליך? שיחבקו אותך כל הלילה? שידאגו לך?

האם מדובר בקרצייה או בחייזר?

אם יש נקודת השקה בין המהות הגברית לנשית, הרי היא לפניכם: כשבחורה מתחתנת המניות שלה נוסקות אל על, בקרב הבנות. וכשבחור מתחתן? גם אז מניותיו נוסקות. איפה? נכון. בקרב הבנות.
אף אחת לא תשכח את הנשוי הראשון שלה. לפחות, הנשוי הראשון שהתחיל איתה ממש, בעקשנות.
זה קרה לפני כארבע שנים. בדיוק התחלתי את לימודי הבטחון, שזה החוג עם הכי הרבה פייטרים. כל החברות שלי, ישר חשפו את המזימה: "אה", הן הרימו גבה משועשעת, "את הולכת לצוד לך גנרל?". האמת, שעד אותה עת כל חוויותיי עם צבא ההגנה הסתכמו בשיר של פוליאנה פרנק ובהדחה מהשלמת קצינות. לכן אפשר היה להבין מדוע הדבר האחרון שרציתי לראות מול העינים זה את הרב הצבאי גד נבון מקדש אותי לאיזה אל"מ.
עם גישה חיובית זו הכרתי את ד', קצין בכיר, שמיהר לקחת את הטלפון שלי. נו, מילא אמרתי. שיהיה. לגור ברעות זה לא הקיק שלי בחיים, אבל מה לא עושים למען המולדת.
למחרת בשבע בבוקר אמא שלי על הקו. הסטרית. "התקשר איזה ד' אחד", היא דיווחה מהשטח. "תגידי, הוא מטורף? לא, כי הוא התקשר גם בשש וחצי".
"לא אמא". עניתי. "הוא לא מטורף. הוא כנראה מאוהב".
סגרתי ומיד חייגתי לידיד, אחד שמבין בקצינים, והתייעצתי האם מדובר בקרציה או בחייזר. איפה הקאץ' מון פיס?
רגע, רגע, הרגיע אותי ידידי, איך אמרת שקוראים לו? ד'? כן, הוא משרת רחוק מהבית. יש לו אשה ושלושה ילדים.
לי דווקא היה ברור לחלוטין שבחור שמתקשר בערב ובבוקר הוא בחור פנוי מאוד. ולא עושה זאת בין החלפת חיתולים לתחיבת מוצץ. אז טעיתי. קורה.
ומאז, לא רק שלמדתי לשאול את השאלות הנכונות, גם למדתי לא להתרגז מהתשובות, ואפילו להשתעשע מהן.

מה זה בעברית הפרעות בקו?

קטנותי מלייעץ על רומנים עם גברים נשואים. הניסיון שלי באלו מתמצה בכך שהאקס המיתולוגי שלי התחתן ומאז נעלמו עקבותיו, גם באשמתי. בהיותי רכושנית, אני נמנעת מלהיות מספר שתיים, באהבה, כמו בכל דבר בחיים. ותירוצים? את זה אני שומעת מספיק מרווקים, למה לגוון גם עם נשואים? אבל, מכיוון שידוע לי שלא כולן כמוני, כשירות לציבור, להלן מיטב משפטי המפתח של הנשואים, כדי שאם את כבר נתקלת בנשוי, תדעי מה לעשות איתו (חוץ מלשלוח אותו לאשתו). יהיה דיסקו. מבטיחה:

האקס המיתולוגי- אני מאוד נאמן לאשתי. תגידי, את עוד שומרת את התחתונים שקניתי לך ביום השנה הרביעי להכרותנו? מה, את לובשת אותם? תראי לי!
האקס – מה אכפת לך, את הרי זוכרת כמה טוב היה לנו יחד במיטה. אז מה אם אני נשוי, מה זה, נכות?
זה שבהליכים- כבר הלכנו לגישור. ימבה כסף. אני אומר לך, לא משתלם להתגרש.
הבלתי החלטי- יו, אני מה זה מצטער. איך יכולתי לעשות את זה לאשתי? איך הגענו לזה בכלל? (ובעברית: תאספי את הדברים שלך ותלכי הביתה. אני מיד מתקשר לאשתי ומספר לה כמה אני מתגעגע).
הנשוי שקרא יותר מידי ספרי בילוש- נו, אספת את כל הדברים שלך? את בטוחה שבאת עם עגיל אחד? וגרב? ולבשת את התחתונים? (ובעברית: אשתי תהרוג אותי אם היא תדע שעשינו את זה במיטה שלה).
החבר הטלפוני- חזרת מסיני? אני מת כבר לראות את קו השיזוף שלך. השתזפת שם עם או בלי? אני אבוא בשבת כשאשתי תהיה אצל ההורים (ובעברית: לעולם לא).
החשדן- נכון שאף אחת מהחברות שלך לא יודעת עליי? (והתשובה: חבל לך על הזמן. תפוצת נאט"ו קטנה עליי).
העיתונאי- בשבע בבוקר אין אף אחד בדסק. את יכולה לעבור בדרך מהדיסקוטק. ואל תגידי לשומר שבכניסה למי את באה.
צלם העיתונות- יש לי פה איזה צילום קטן במסיבת אסיד בגליל. רוצה לבוא? (זאת אומרת, לבוא למגרש הנטוש ברחוב הגליל למסיבה קטנה…)
המכחישן- אני ואשתי כבר שנים לא ישנים באותה מיטה. (זה שנולד לנו ילד, זה ממש במקרה. הייתי שיכור ולא שמתי לב. נפלט לי).
המשפחתי- אמא שלך תאהב אותי. אמא של המאהבת הקודמת שלי בכתה בדמעות שליש כשעזבתי את הבת שלה. (כן. בכתה. אבל משמחה).
ההומניטרי- תגידי, הכלבה שלך עוד חיה? היא עדיין מרעישה כשבאים אליך? (והתשובה: הכלבה שלי חיה בועטת ונושכת. בעיקר אנשים כמוך).
הנדיב- כשתתחתני – הדי.ג'יי – עליי. (מה אכפת לי להבטיח, הרי שנינו יודעים שלא תתחתני אף פעם. את הרי מתה עליי ורק עליי).
האבהי- את חייבת לשמוע מה הבן הקטן שלי אמר לי הבוקר. רוצה לראות תמונה שלו??
היעיל- אני לא יכול להגיע. אשתי בדרך לחדר לידה.
מפקד הגיזרה- אני לא יכול עכשיו להתרכז בסקס. אני מבטיח לבוא אחרי הנסיגה.
שומר החוק- לא מצאתי חניה ליד הבית שלך. אני אקפוץ…מחר (ובעברית: בדיוק ראיתי ליד הבית שלך מישהו שאני מכיר, אז לא יכולתי לרדת מהאוטו).
החירש- אני לא שומע! יש הפרעות על הקו (ובעברית: אשתי פה על ידי).

ולסיום, מוסר השכל

בסוף, זה עובר. מתפוגג בחלל כאילו לא היתה שם אהבה מעולם. ואז את יודעת שאת לא רוצה לעבור זאת שוב, אף פעם. את מסתכלת מסביב על כל אלו שעדיין חיות בשקר הזה ומרחמת עליהן. את כבר יודעת שכל אושר הוא זמני. וגם המחיר. איך אמרו בקיציס? ללא תחרות.

על הכותבתאתי אברמוב

אשה על סף התמוטטות עצבים. כשתהיה גדולה היא רוצה להיות עקרת בית, נשואה ואם לכמה שיותר. בינתיים מסתפקת בלהיות עיתונאית בכירה, סטודנטית מצטיינת, בליינית מובילה ולא - בלונדינית מתוך בחירה

243 תגובות

  1. וודי אלן אמר על זה (לפני, לפני): מסתבר שהלב הוא שריר גמיש מאד…

    אז הנה אתי, השבתי לך עם תגובה ראשונה
    אז זו אמירה קטנה מדי. אבל אולי ראוי שמסיבי לשאלת הנשוי והנשואה, יפתח גם דיון מוסרי עקרוני.
    כן, לא, של מי התיק הזה?

    ויש גם נשואים שאומרים את האמת ויש גם נשואות כאלה.

    ואתי, מזלך שד' נשוי, כי אלה, הולכים עם אשה אחרת אבל לא נוטשים ת'חבר'ה ות'גיזרה בשביל אף אחת…

    • החיים, אתי, זה לא מה שסיפרו לך. האושר לא נמצא מעברו האחד של המתרס (הנשואים) והבכי לגמרי אינו נחלת הצד השני (הרווקים). את משרטטת עולם בשחור לבן, של רווקות אומללות שמייבבות בשל בדידותן, לעומת נשואות שחיוך תמידי נסוך על פניהן. יש הרבה רווקים ורווקות שמוצאים סיפוק ועניין בחייהם. ויש המון נשואים פלוס שלא מבינים איך קרה להם הדבר הזה (בבקשה לשוב ולקרוא את המאמר המעולה של נילי לנדסמן "אחרי החתונה זה יעבור").
      זה שיש גברים מניאקים? ידוע. יש גם נשים מניאקיות.
      זה שיש שקרנים מתועבים? אנחנו עם של שקרנים. החל מראש הממשלה וכלה בחברות הטובות ("המכנסיים האלה מה זה מדהימים. בכלל לא משמינים אותך").
      השאלה היא מהן הציפיות של בחורה מגבר נשוי. שיעזוב את אשתו וילדיו למענה? או אולי שיספק לך חוויה מינית ו/או ריגוש אינטלקטואלי, ותו לא?
      יש גברים שמחפשים ברומן מהצד את קרש ההצלה שלהם מזוגיות לא טובה.
      יש גברים שמחפשים חיזוק לאגו (קציני צבא שמתקשרים בשש וחצי בבוקר, למשל)
      יש גברים שמשועממים עד מוות מנשותיהם, והם מחפשים איזו נקודת אור במציאות הקשה.
      יש כל מיני.
      העולם יותר מורכב ממה שאת מנסה להציג. ואני מבין שאת רואה את כל האושר טמון בנקודה אחת בלבד, מתחת לחופה ובימים שאחריה, אבל זה ממש ממש ממש לא ככה.
      רוב הזוגות הנשואים – אומללים.
      באחריות

      • הו-אה כמה שאתה צודק באשר לאגו של הקצינים. בחיים לא היית מאמין מי מגן עלינו במלחמות. תאמין לי, לא צריך את צבא סוריה כדי לאיים על צה"ל. מספיק אותי עם כמה בחורות שכמותי כדי שהם יברחו, ורחוק.
        ובאשר ליבבות – רגע, תן קצת להנות. מה עוד נשאר לנו הרווקות, אם לא ליבב כשבשבת כולן הולכות לפיקניקים משפחתיים או לטיולי אופניים בפארק, ואנחנו צריכות להשקיע את עצמנו בספר החדש של צרויה שלו.
        אבל רגע, אמרת שנשואות לא מאושרות? תודה. עכשיו אני הרבה יותר מאושרת. (דווקא לבד. לא כשנשוי מתוסכל כלשהו על ידי).

        • אתי היקרה, שכחת שג'ו המבתק היה קצין בצה"ל ומכיר את הסחורה טוב מאוד?
          אבל מי שמתעסק עם גיבורי צבא ההגנה – מגיע לו.
          עדיף כבר רוקרים, אני חושב. לפחות הם יכולים לכתוב עלייך שיר אחרי שהכל ייגמר.

      • מסכימה איתך
        חוץ מזה שאני לא מבינה בנושא של מיפגשים עם גבר נשוי
        אז עדיף שאני אשתוק

  2. כמי שנבגדה על ידי בעלה, סלחה לו ונבגדה שוב, כל מה שיש לי להגיד לנשים מסוגך
    שהן חסרות מוסר. ובטח חסרות חינוך.
    נשים שלא מצאו חבר ואהבה, יעשו הכל כדי למצוא אותה, אפילו על חשבון הריסת משפחה שלמה.
    אי אפשר לדון בנושא על רגל אחת. אבל הכתבה שלך ואת עצמך מריחים רע מאוד.

    • בעלך הכאיב לך ופגע בך. הכאב קשה, העלבון צורם. אבל זו לא אתי. זה לא קשור למה שהיא כתבה.

      אם יש לך מישהו להאשים, זה את בעלך. אם סלחת לו, אולי גם קצת את עצמך.

      אחד הדברים הנוראאים שיש בסליחה על בגידה. שהיא מעוררת תחושות אשם אצל הבוגד, ואז בתגובה…הוא שוב בוגד, ואז אם סולחים לו שוב, זו הופכת להיות תבנית.

      יחסי מין מחוץ למסגרת שהיא אקסקלוסיבית, הם אחד המעשים הקשים ביותר והמעליבים ביותר שהאחד/ת יכולים לעשות לבן/ת הזוג. דווקא לכן, ראוי לבחון את זה ולשאול שאלות יותר קשות. האם זה אפשרי שלא? (זו הקלה)
      האם לגלות לפרטנר/ית (זו שאלה קשה)
      האם לגלות לאדם נוסף? (זו השאלה היותר קשה)

      אתי לא הלכה עם בעלך והמאמר שלה מציג דילמה. אז למה לתקוף דווקא אותה. קחי את הבעל שלך ו…..

      • אצלנו בבית מתחיל התהליך ממש עכשיו. יכול להיות שהאהבה מתפוגגת.
        הוא בשלב הזה מפלרטט עם אחרות רק (עם או בלי מרכאות) באינטרנט.
        גם אני יכולה, אבל אין לי חשק. זה לא יסיח את דעתי ממה שקורה בינינו.
        אני שואלת את עצמי אם להילחם עליו או לא. אם כן, איך? ולמה, בעצם?
        השאלה המרכזית היא, אם אפשר להילחם על אהבה. בעזרת ריגשות אשם
        לא נלחמים על אהבה אלא על בעלות. מי צריך את הבעלות הזאת.
        בגידה בסתר היא פחדנות. האם יש טעם שאלחם על בעלות על שפן?
        אני בספק גדול

        • זה פשוט מאוד. לא תילחמי – תפסידי. המלחמה על לבו של גבר פשוטה יותר מכפי שנדמה לך. כדי למצוא מה השתבש תתחילי בחיי המין שלכם. שם, בדרך כלל וברוב הפעמים, התשובה.
          אתם מזדיינים באותה תדירות כמו בשנה הראשונה להכרותכם? (כמובן שלא)
          למה לא? (כי החיים, אתה יודע, הקריירה, יש ילדים, אני עייפה, הוא מעצבן אותי)
          האם הוא מסתובב מתוסכל מינית בגלל זה? (כמובן שכן. גבר הוא גבר הוא גבר. ומה שאין לו יותר בבית, הוא תמיד יחפש בחוץ)
          האם את רוצה לעשות משהו בנידון? (לפי הטקסט שלך, לא בטוח. נראה שויתרת או שיש לך ספקות קשים)
          ולסיכום: כשאוהבים מישהו, לא נותנים לו ללכת בקלות. נלחמים עליו בכל דרך, וגם אם מפסידים בסוף, לפחות נשארים עם התחושה שעשינו כל שניתן.
          תביני, אם הוא לא אוהב אותך יותר, לא יעזור שום דבר. זה יתפרק. אבל אם זה רק עניין של שיגרה משמימה ומחסור בסקס מספק, אז אפשר להציל – אם משקיעים ואם משאירים את הזעם ואת התיסכול מחוץ לחדר השינה.
          ומזדיינים. הרבה. יוזמים סקס ורואים מה קורה אחר כך

          • בד"כ פילוסופיית החיים שלך מדהימה אותי, אבל אלה חייך קטונתי מלהתערב.
            הפעם, אני נאלצת להסכים עם חלק מהדברים. אין ספק שגבר הוא גבר הוא גבר וככזה הוא יחפש את הזיון ולא משנה מה יהיו ההשלכות שלו.
            אבל גם אשה היא אשה היא אשה, ויכול להיות שלא הכל מתמצה רק במיטה… ייתכן והם לא שוכבים כמו בשנה הראשונה, אבל יכול להיות שהוא שכח להחמיא לה על איך היא נראית, ולהגיד לה למה הוא חושב שהיא סקסית ויכול להיות שהוא הפסיק לתת יחס והפסיק לחזר כמו שהיה בשנה הראשונה להכרותם.

            יש בדברייך נקודה עקרונית מאוד רצינית ומאוד נכונה, אבל האם זו כל הנקודה?

          • באמת? פילוסופיית החיים שלי מדהימה אותך בדרך כלל? למה?! פילוסופיית החיים שלי הכי פשוטה בעולם. חיה ותן לחיות. ועשה הרבה סקס. הרבה מאוד. זה שומר על כושר, על הגיזרה הנאה, על צלילות המחשבה, על הסיפוק הגופני והנפשי. יש כל כך הרבה מחקרים על חשיבותו של הסקס, שקטונתי בכלל מלסנגר עליו. בטח יש בין קוראי בננות כאלה שיכולים לשגר לינקים לאתרים עם המחקרים הנכונים.

          • היא מדהימה אותי מסיבה אחת פשוטה. אני בחורה. ובחורות כידוע (לפחות חלקן) רוצות סקס עם רגש, ואצלך הרגש מתנדף ומתאדה בשנייה שגמרת (לפחות הרגש שזייפת…).

            אין ספק, סקס חשוב וחיוני ומשמעותי ומה שרק תרצה. מסכימה. אבל אצלך המטרה מקדשת את האמצעים אצלי לא. נאיבית שכמותי…

          • גם ג'ו רוצה רגש אמיתי. למה להשמיץ? בלי רגש אי אפשר לגרום לבחורה לגמור טוב. טכניקה מעולה, שאותה יש לג'ו המבתק, לא תספיק. צריך רגש.
            וצריך סביבה אסתטית. ואוירה אמנותית.
            וגם אשה ללילה אחד יכולה לקבל טונות של רגש וחום, וזה לא חייב להיות מזוייף. ממש לא.
            אין הבדל בין בחורות לבחורים, חוץ מהעובדה שבחורות נוטות לשקר ולומר ש"אהבה חשובה יותר מסקס".

          • יקירי…
            אנחנו לא משקרות ואומרות שאהבה יותר חשובה מסקס,
            אנחנו פשוט אומרות, מתכוונות ומאמינות שסקס מתוך אהבה הוא הרבה, הרבה, הרבה יותר טוב.

          • שניהם חשובים
            לא?

          • שניהם חשובים. נעמי צודקת.
            אבל אם היו נותנים לכן לבחור: אהבה בלי סקס
            או סקס בלי אהבה
            נניח שזה היה או זה או זה,
            במה הייתן בוחרות?

          • לא יכולה לבחור
            גם וגם
            וזה גם ככה במילא
            לא?

          • עמי ואהובה לוי

            כל האנשים שבוגדים, למה הם בוגדים? האם רק מפני שהם לא אוהבים יותר את בני זוגם?
            לא.
            כי הסקס כבר לא מה שהיה.
            האהבה לפעמים חזקה ובנויה על חברות ותחומי עניין משותפים וחוויות וזכרונות, והיא נשארת..
            אבל הסקס הוא לא מה שהיה. ומה שמנסים, לא ממש עוזר. כי אין כבר את דפיקות הלב ההן..
            אז אנשים מחפשים אותן, את פעימות הלב המואצות, מחוץ למערכת הנישואים.
            אנחנו בחרנו לא לעשות זאת, אבל אנחנו יכולים להבין שיש כאלה שלא מסוגלים לוותר על הריגושים.
            וצריך להיות סובלני.
            ובכל מקרה יש לפעמים סקס מצויין בין זוגות שאהבה כבר אין ביניהם, רק משיכה פיזית.
            ויש מקרים שבהם האהבה גדולה, אבל הסקס… יותר טוב שלא לדבר עליו.
            עמי ואהובה לוי

          • לא הבנתם אותי
            בכלל לא דיברתי על בגידה
            דיברתי על זה
            שיש מהכל
            ולמה צריך לבחור או אהבה בלי סקס או
            סקס בלי אהבה

          • ג'ו, האמת, בדרך כלל אתה משעשע. אבל אני תוהה אם אתה באמת מאמין שסקס הוא התרופה לכל. כולנו גדלים על הסיפורים האלו ש'לא הולכים לישון אחרי מריבה עד שלא מיישבים את הויכוח'. יישוב שנגמר ככל הנראה בסקס. אבל האם סקס הוא באמת הדבר הנכון לעשות, כשבן זוגך רותח מזעם ונעלב עד עמקי נשמתו לאחר שחצי שנה למשל, הוא הפנים הכל והתבייש להגיד כי הוא חשב שהכל יהיה בסדר והכל נהיה ממש לא בסדר? האם הסקס הטוב ביותר יכול לפצות, או שאולי יש להפעיל פה משהו אחר, עמוק יותר, נגיד, לחזור לאינטימיות של הקשר? אנחנו, אני מזכירה לך, בני אדם עם רגשות. לא ויברטורים על בטריות.

          • סקס זו התשובה. לא סתם סקס, אלא סקס טוב, שבבסיסו משיכה פיזית עזה. עם אוירה מתאימה. כמו שג'ו יודע ליצור. קצת יין. קצת אלביס קוסטלו. קטורת.
            אין לי שמץ של ספק שאם יותר מנהיגים היו חווים יותר סקס משובח, היינו רואים פחות מוות ועוולות סביבנו

          • מדהימות אותי נשים שאומרות "אבל סקס זה לא הכל"
            על מה אנחנו מדברים ? לא על סקס ?
            גבר שמסתובב בתחושב של חוסר סיכוי מיני מנחם את עצמו באמירה הזו ?
            שטויות ….
            גבר לא מסופק לא מעניין אותו כלום לאשהאישה עיפה, ולא שהיא עסוקה בקריירה,
            לא שהיילדים והבוס והחיים ולא כלום.
            כמו שהוא מרגיש את הצורך לסקס עם כל אותם דברים שיושבים לו על הראש הוא מצפה מבת הזוג את אותו הדבר. ואם היא לא אז הוא כבר ימצא מה לעשות.

          • ג'ו,
            למה שאת החיפוש מה השתבש היא צריכה להתחיל דווקא בחיי המין? אולי התקשורת שלה איתו משעממת אותו? אין לו על מה לדבר איתה? אולי היא צריכה לקרוא מוספי ספורט או פוליטיקה?
            אולי התברר להם אחרי X שנות נישואים שהיא חובבת שופינג בקניונים והוא חולם רק הליכה לקונצרטים של מוסיקה קלאסית? אולי היא מבשלת מחורבן והוא גילה עם הזמן שהוא מה זה אנין טעם? למה להתחיל דווקא מהמיטה? הרבה פעמים יחסים של גברים ונשים מסתיימים במיטה אבל לא בהכרח הם מתחילים שם.

        • זה מתחיל אומרת, הוא מחפש בינתיים ריגושים "רק" באינטרנט (מרכאות לא במקור) ושואלת האם להלחם על הבעלות על השפן….

          הוא מרחיב את תחום ריגושיו מעבר ליחסים עם אשה שלא מכבדת אותו, שמאמינה שהיא הבעלים שלו, והשפן (מכיוון שהוא מפלרטט באינטרנט הוא שפן – כך אמרת) המניאק לא קולט שהוא רכושך. אכן אסון.

          אשתו, את בכלל מאמינה שיש ערך לחיים משותפים עם רכוש. רכוש בלי זנב אמנם, אך כזה שחי בין חגווי הסלע ומכרסם בדרך כלל?

          אין בכלל ספק שהאומלל מנסה לפרוץ את גבולות הקיום האומלל של היות רכוש לצידך.

          אל תיאבקי על רכושך. רכוש קונים ומוכרים ואהבה אין כבר – כי על זה את אומרת בכלל לא נאבקים – מעניין יהיה לבחון אם אהבת גם את הדישוושר לפני שרכשת אותו?

          תתחילי בכך שתכבדי את בן זוגך, תבחני אם את אוהבת אותו ותקטלגי את חייו לצידך כבן זוג ולא כרכוש שבבעלותך.

          ואז אולי יהיהו לו חיים מרגשים והוא יסתפק בפנטזיות ובפלירטוטים באינטרנט.

          זה מתחיל… האם זו נבואה המגשימה את עצמה?

        • אח, איפה הן, הבחורות ההן? אתי יקרה,השאלות שנשאלות הן בהחלט ברומם של יחסים. אבל אני שואל: למה כולכן, רווקות או נשואות,גוזלות מאיתנו את שיער בית השחי היפה? יוחזר השיער לאלתר! מאת שוקי זקורי
          איפה הן הבחורות ההן?

      • אסור להתעסק עם נשואים/ות . נקודה. או שלאדם (גבר או אשה) יש חוט שדרה מוסרי או שאנחנו שקית זבל של יצרים חשקים ופחדים. החשק למין הפחד מבדידות……אבל צלם אנוש יש לנו? מצפון? אנחנו מתיימרים להיות הומניים (כלפי בע"ח, לא גזעניים, לא פשיסטים, וכו') למה כשזה נוגע למשפחה הערכים שלנו מטשטשים? להעליב ערבי או לזרוק אבן על חתול זה באמת באמת יותר גרוע(חד משמעית ) מלהרוס חיים של משפחה?? ?? ?
        אני מכוונת את דברי למשפט של אתי- למה זה צריך להיות אכפת לי……(מאשתו)………
        צריך להיות אכפת לך, אם את בן אדם ואם יש לכם ערכים וחוט שדרה מוסרי כלשהוא.
        למה החיים שהיא התאמצה לבנות עם מישהו, הרגשות שלה,(הילדים שלו) פחות חשובים מערבי נעלב או חתול פצוע?? ?? ? ומה עם הסולידריות הנשית, שבלעדיה אין לנו בכלל למה לקוות.
        בחיים חילוניים התרגלנו שבכל מה שקשור למין זוגיות ומשפחה יש מוסר "אחר". אני מכירה משורר מפורסם מאד אחד שכותב מאמרים נגד הכיבוש המשחית וכו' בחריצות כבר שנים ובמקביל משגל בנות שיכלו להיות נכדותיו וגם זורק אותן בסוף(לפעמים באכזריות גדולה)
        אז בשם איזה "מוסר" הוא כותב את המאמרים שלו? ההפרדה הזו שייכת לתרבות גברית- לכל היוצרים והמנהיגים הגדולים – מפיקאסו וצ'רלי צ'פלין ועד משה דיין – סלחו על התנהגות מושחתת כלפי נשים. אבל שחיתות זו שחיתות זו שחיתות.
        יש מצבים שאדם מסמן לעצמו קוים אדומים. גם כשזה קשה מאד. וגם אני רווקה(עוד חדשיים בת 30) וגם איתי התחילו נשואים.נכון שהפיתוי קיים, אבל אולי זהו מבחן, למותר האדם מן הבהמה.

        • אני לא חושבת שמדובר כאן על פיתוי.
          מדובר על בחורות שעושות חושבים ומחליטות אם הקשר יתרום להן, אם הוא יעשה להן טוב ואם הוא יענה על ציפיותיהן.. כי לא יעזור.. מגיע שלב בחיי כולנו הבנות שבו אנחנו כבר ממש רוצות להתחתן, וגבר נשוי… האם הוא יתחתן איתנו? ואם כן… מתי? ואם כן האם נהיה מחוסנות מפני פגיעה עתידית, הרי אם הוא בגד איתנו למה שלא יבגוד בנו…

          אני מסכימה עם אתי, במערכת השיקולים של כן או לא לצאת עם גבר נשוי לא צריכה להכנס השאלה מה יהיה על אשתו וילדיו.. הם אשתו וילדיו, שלו. שהוא יקח את האחריות על הנושא.
          השיקול היחידי שצריך להלקח בחשבון הוא מה יהיה עלי?

          וסליחה אם זה לא פוליטיקלי קורקט… לפעמים צריך להסתכל לאמת בפרצוף.

          • את מוזמנת לשים רגל לעיוורים, לתפוס מקומות חנייה של נכים, לא לקום לאשה בהריון באוטובוס,להעליב אתיופים בגלל שהם שחורים , בדואים בגלל שהם מסריחים, להרעיל חתולים, לעקור עצים, ולהזדיין עם הבעל של החברה הכי טובה שלך. אין מוסר אין ערכים אנושיים והאשה והילדים של מישהו הם רק שלו , הם לא בני אדם הראויים להילקח בחשבון, הם לא יותר מאבן נגף לאושר שלך…..מותר האדם מן הבהמה אין…..יחי האגואיזם המוחלט, הדורסני, יחי החיים ההדוניסטיים המושחתים, יחי תל אביב המזדיינת…… לא הייתי רוצה להיות הבת שלך, התלמידה שלך, השכנה שלך, או הגבר שלך.

          • אסתי, אני חושש שנסחפת בצורה פראית. מאוד.
            את משווה גבר ששוכב עם אשה שהיא לא אשתו, לאדם ששם רגל לעיוור?? למישהו שמענה חתולים? לבן זונה שתופס מקום חניה של נכה? עד כדי כך?
            אני חושב שאת צריכה לטפל בשורשי הפחד שלך. הפחד להיות "נבגדת".
            ואתי, כמו ענת, צודקת ביותר. הגבר צריך לקחת אחריות על אשתו וילדיו ועל חייו.
            לבחורה שגבר נשוי יוצר איתה קשר, אין שום מחוייבות לאשתו. שום מחוייבות.
            ואין שום קשר בין זה לבין תל אביב המזדיינת, כן או לא. סליחה. ממש אין קשר.
            על אגואיזם אפשר לדבר, אבל גם את אגואיסטית, וגם אני. תלוי איפה נמצא המבחן.
            ואשה שבעלה מחפש לו ריגושים וסיפוקים מחוץ לבית, יכולה לקחת החלטה. להבין את זה ולקבל, או להבין ולא לקבל ולהיפרד ממנו.
            פשוט, לא?

          • לא, לא פשוט בכלל….לא פשוט בכלל לפרק משפחה….ממש ממש לא פשוט… ואולי במקום לשלוח אותי לבדוק את שרשי הפחד שלי להיות נבגדת- תבדוק אתה את שרשי היכולת לשלוט ביצרים. האם זה ערך בכלל? לשלוט ביצר?
            ואני מצטערת, אבל גבר שבוגד באמון של אשתו וילדיו יותר גרוע בעיני ממי שתופס מקום חניה של נכים ואפילו ממי שזורק אבנים על חתולים…. ואני מאד מאד אוהבת חתולים.

          • ותרשי לי פסיכולוגיה בגרוש (וכן, אני לוקחת בחשבון שגם על זה תרביצי לי….)
            יכול להיות שהכעס והזלזול שלך במי שחורגים מאמות המוסר שלך (שהן יפות ומקובלות) נובע מפגיעה רגשית מאוד חזקה.
            האם את נשואה שגילתה שבעלה בוגד בה ובמקום להאשים אותו האשימה את הבימבו בת ה-22?

            ותגידי, אותו משורר, שנדמה לי שכולם יודעים מי הוא (הוא גם אבא מפורסם לא?) פגע בך פעם באופן אישי…

            התגובות שלך מאוד אמוציונליות ונשמעות כנות מאוד. אני באמת מקווה שתצליחי לטפל בהן, להתגבר ולהמשיך בחייך בראיה מפוכחת יותר….

          • ענת יקרה -תתפלאי מאד מאד – אבל זה לחלוטין לא קשור בניסיון אישי
            א- אני רווקה- ועד כמה שידוע לי, לא נבגדתי ע"י חבר
            ב- למשורר שאני מתכוונת אליו אין ילדים בכלל
            העולם מלא דוגמאות. לא צריך לעבור אותן על בשרך כדי לגבש השקפת עולם.

          • ושכחתי להוסיף – למשורר הזה לא היה שום קשר אישי איתי….מצטערת להרוס לך את הפסיכולוגיה בגרוש….

          • עמי ואהובה לוי

            אף אחד לא אמר שפשוט לפרק משפחה!
            להיפך, בועז כהן טוען (אם הבנו נכון) שיש יותר מדרך אחת להסתכל על מין מחוץ לנישואים, שהיה לאחד מבני הזוג. והוא גם מסביר שאת האחריות לא צריך להטיל על האחר, אלא לקחת החלטה בעצמך. וזו העצה הכי נבונה שאפשר לתת לך, יקירתי, ואל תרגישי מותקפת…

            לא פשוט לפרק משפחה. לא פשוט גם להחזיק במשפחה. החיים לא פשוטים. מה לעשות.
            אבל לך, בכל מקרה, יש את האפשרות לבחור מה את רוצה לעשות.
            זכות הבחירה החופשית.

          • מדוייק מאוד

          • את צריכה לשאול את עצמך אם הכעס הזה על צורות חיים שונות משלך מגיע ממקום של חולשה. כעס ואי קבלה נובעת הרבה פעמים מבורות ועוד יותר פעמים מתסכול. הייתכן שאת לא יכולה לעשות את הדברים האלה? במעמקי נפשך את מתה להיות אה-פוליטקלי קורקט לעשות דברים מתוך אגואיזם מוחלט וכל מה שזה לא יהיה… אבל ערכים ומוסר שהקנו לך או שבנית לעצמך לא מאפשרים ואת חיה בקונפליקט בין מה שמצפים ממך, כאדם מתחשב וטוב ומושלם, לבין הצורך ללכת נגד כל הנ"ל.
            הקטנות של אנשים מסויימים הופכת אותם לחשדנים פחדנים ולזה מתלווה הניסיון לכפות על אחרים את מה שהם מגדירים "מוסר".
            אז אני מציעה לך שתרדי מהעץ המוגזם הזה שעליו את נמצאת – בחיים האמיתיים.

          • טוב, אז להימנע מקשר עם גבר נשוי זו התנהגות שנובעת מחולשה ולהיות בקשר עם גבר נשוי תוך התעלמות מהצער והסבל שזה יכול לגרום לכל הנוגעים בדבר- זו התנהגות אמיצה, נבונה טבעית ומוסרית, לשיטתך…..לבריאות. אני באמת מאמינה בדברים אחרים.

          • עצבנית יקרה…
            את לא חייבת להיות כלום שלי, אבל כדאי שתפסיקי עם עניין הצביעות.
            כל אחד, אבל כל אחד מחוייב למוסר ולכבוד של עצמו. נקודה.

            אם גבר לא מעריך את אשתו, את ילדיו ואת המסגרת המשפחתית שבנה אז אני צריכה לדאוג לו? סליחה.
            אניאדאג למוסר שלי ואם לא יבוא לי לקום באוטובוס לזקנה אז זו כבר בעייתי שלי, חאלס עם ההתחסדות.
            אף אחד לא אומר שלצאת עם גבר נשוי זה דבר טוב, אבל בין זה ובין לקחת אחריות על המעשים שלו יש דרך ארוכה מאוד.

            והנה ג'ו, אתה לא לבד, עכשיו מנסים לבתק גם את מוחי….

        • אסתי היקרה.
          אז ככה: יותר רווקים גורמים כאבי לב ומשברים לנשים, מאשר נשואים.
          עובדה.
          תשאלי את אתי אברמוב.
          שלא מתעסקת עם נשואים, אבל יודעת דבר או שניים על ייסורי נפש, שגורמים זכרים פנויים.
          הכי מניאקים הם אלה הפנויים, שפוחדים להתחייב, שלא רוצים באמת קשר, אלא לזיין.
          אבל כדי לזיין כמה שיותר, הם משחקים אותה "רגישים", "מחפשים קשר", "רוצים אהבה", וכו'.

          דווקא גבר נשוי יכול להביא איתו המון חום וסבלנות ורצון להעניק למישהי.
          ושוב: השאלה היא אם כל מה שאתן רוצות זה רק להתחתן, ללדת, להתחייב ולפסוע יד ביד אל השקיעה.
          יש כאלה שרוצות סערות, ריגושים, סקס מלהיט חושים, גבר מנוסה שיעריך את מה שהן נותנות.
          וגברים נשואים, דווקא הם, יותר מתוסכלים. יותר כמהים לחיבוק ולחום ולסערות היצרים שכבר נעלמו ממערכת הנישואים שלהם.
          וגברים רווקים, פנויים, כאלה ששורצים בגודבר, בסווינג או באברקסס, הם אלה שיזיינו לך את המוח, כדי לזיין אותך, ולמחרת יתייחסו אלייך הכי חרא שאפשר.
          כן. דווקא הם.

          תביני, אסתי. החיים הם לא מה שסיפרו לך. אולי תביני את זה בגיל 40, עם שני ילדים, טרדות היומיום ובעל שלא מגלה בך יותר עניין, כי אי אפשר שיהיה עניין מיני רב אחרי 10 שנים ושלושת אלפים זיונים. ואגב, אחרי עשר שנים זה כבר לא זיונים.
          אלא קיום יחסי מין מלאים.
          מוגש כחומר למחשבה מטעם האגודה למען סקס סוער, בריא ומספק, בתוך ומחוץ למערכות יחסים.

          • רציתי להוסיף- לא שגבר דתי (נאור ופתוח) זו האופציה היחידה….מה גם שרובם נשואים מגיל 25……..אלא שבין שני הקצוות של הסקאלה יש עוד המון מקום לכבוד לבני אדם(ונאמנות לאשתך נראה לי סוג כזה של כבוד לזולת שחולק איתך את חייו) אחריות, מצפון,שליטה ביצר, ואפילו חמלה.או שאנחנו (גברים ונשים) סתם שקיות זבל של יצרים ופחדים.

          • חילונית הטרוסקסואלית

            אסתי –
            אני עוקבת אחרי הדברים שלך פה, ולמשך כמה תגובות אני מנסה להבין את מקור הבעיה המתנשאת שלך בקשר אלי, שאין לי שום בעיה מוסרית עם כאלה שמזיינות גברים נשואים.
            אני חושבת שאת לא מודעת לשני דברים לגביך
            א. את לסבית.
            ב. את דוסית.
            אולי כדי שתבדקי את הדברים הללו לעומק, לגביך, לפני שתביעי את דעתך הלא ברורה.

            אז או שתורידי את הרעלה, או שתפתחי רגליים ותוציאי משם את החתולים, הערבים, מקומות החנייה, ואת שאר הדברים שמסתובבים לך שם.

          • היי, חילונית הטרוסקסואלית, למה לנבל את הפה, למה?
            אין שום רע בלהיות לסבית.
            אין שום פסול בלהיות דוסית.
            זו הבחירה שלה.
            והבחירה שלך, משום מה, היא להיעלב ממה שהיא אומרת.
            למה?
            את תחיי את חייך בצורה מספקת ומהנה, ותזייני גברים נשואים (איך, אגב? איך תזייני אותם?
            עם דילדו? ג'ו סקרן)
            והיא תחיה את חייה בעולמה שלה. הרי היא לא מפריעה לך בשום צורה. לא באמת.
            מלים. מלים. מלים. רק מלים.
            ואת, כך נראה לי, חזקה במעשים.
            שלך
            ג'ו המבתק

          • חגית קורן

            איפה היית לפני שנה, ג'ו.. הייתי בודדה. עצובה. חיפשתי מישהו מדהים כמוך.
            ועכשיו מאוחר מדי…(בהומור, כמובן. טוב לי עם בן-זוגי היקר)
            אבל אתה אליל, ככה או ככה.
            אני אוהבת מה שאתה כותב.
            תמשיך.

          • היי, חגית, הלו! לא להידחף!!!!! יש תור לג'ו המבתק…
            קודם בננה.
            אחר כך אני.
            אחר כך – אולי – את

          • אז אולי תעשה טובה לבנות עמנו ותעשה עלייה….

            אגב, איפה אתה בניו-יורק, חברה שלי שם, אולי נשלח אותה לברר ממקור ראשון עד כמה אתה באמת מוצלח….
            מעוניין?
            :-)))

          • יפה אמרת, אלה (דותן? כי אם כן אנחנו מכירות…). למרות שאני לא טיפוס רכושני מיסודי, ולמרות שאני מותירה בידי ג'ו שלי את החופש המוחלט והחירות לבחור כאשר תחפוץ נפשו היפה, סדר – צריך שיהיה

          • חילונית הטרוסקסואלית

            שלום ג'ו
            לא ירדת לסוף דעתי. אין לי בעיה עם לסביות, גם לא ממש עם דוסיות. בסך הכל הצעתי לה לבדוק את המקום ממנו היא באה בטרוניה אלי ואל שכמותי. בנוגע לשפה, בדוק את מילותיה בתגובות שלה. אני בסך הכל מדברת בשפתה. יש בהמשך הכתבה יותר מתגובה אחת שלי, לפי השפה, שאתה חושב שהיא שפתי, לא תזהה אותי. הגרוע ביותרבמסגרת שפתה המלוכלכת – היא ליכלכה ביג טיים על משורר כלשהו. שתנקוב בשמו, ולא תלכלך קבוצה שלמה של משוררים, ותגרור פה אנשים לניחושים. כבר ראית שניסו לנחש מיהו. שלא תבקר אותי על מעשיי, מה שהיא עושה בנוגע למשורר לדוגמה, הוא הרבה יותר גרוע. שתדבר על עצמה, לא על אחרים.
            כבר ראית למה גורמות שמועות. ולא חסרות דוגמאות – ביחוד בארצנו הקטנטונת. ולא בגלל שמשורר הוא כביכול בוהמיין, זיוניו הם יותר נחלת הכלל מאשר זיוניו של מדען ממכון וייצמן.
            בקשר לדוסיות, אני מבינה שקשריה כנראה היו עם דוסים מ"המחנה הלאומי", שמשרתים בצה"ל. יש לי בעיה קשה ביותר עם דוסים שחורים, שבמקום ללכת לצבא, הם אונסים במקווה ילדים בני תשע. זה כבר נושא לכתבה אחרת.
            צ'או.

          • עמוד השדרה המוסרי הוא חשוב, ומשום כך אין לרדת אל רמת השפה, הטרמינולוגיה וההכללות של האחר
            אני עדיין חושב שלא כל הדוסים השחורים אונסים ילדים בני 9 במקווה.
            אני אפילו משוכנע שיש יותר אנסים בקרב חילוניים, למרות שלא עשיתי סטטיסטיקה
            וזה שהם מטיפים ומתנשאים על החילוניים, לא הופך את מעשיהם לגרועים יותר.

            וחס וחלילה אין להבין מכך שאני בעד השתמטות משירות בצה"ל או הפרחת שמועות זדוניות או אי אלה מעשים נלוזים, שאסתי נקטה בהם.

            אני רק מנסה להגן על זכותה להתבטא, בתור אחד שחטף פה די הרבה יריקות בפנים מכאלה שביקשו לבתק לו את המוח, לגרש אותו, לסתום לו את הפה, וכו'.

            זה הכל. בסך הכל, נדמה לי, אני די קרוב בסגנון חיי ובעמדותיי לאלה שלך

            ג'ו

          • ג'ו…….אתה בסדר. אבל איך חשוב לך לומר לה שאתה בכל זאת בצד שלה….
            מה שמכעיס אותי זה המוסר הכפול הזה. והלא נשים הן הראשונות להיפגע ממנו. בכל מקרה.
            אבל לא משנה . כיוון שאין לי כאן קהל אוהד מוטב שאחריש…
            לגבי" שמועות זדוניות" ובכן, הדברים מבוססים עד כאב (לא שלי ) אבל אם אנקוט בשמו אני מסתבכת מייד עם לשון הרע. מה לעשות, יש אי-ודאויות יותר קשות שאפשר לחיות איתם. הזכרתי את זה כי בעיני זו דוגמא למוסר הכפול שאני מתכוונת אליו. זו דוגמא חשובה ואופיינית בעיני – לציבור נאור בעיני עצמו שיודע לכתוב גבוהה גבוהה על מוסר והומניזם אבל בחייו הפרטיים מסוגל לשחיתויות מוסריות שלא ייאמנו. כמובן, "שחיתות מוסרית" זה מונח שאפשר להתווכח עליו. מה שמושחת בעיני כנראה לגיטימי בעיני רוב הגולשים כאן. איש באמונתו יחיה אבל כמו ש"ההטפה" שלי קוממה אתכם אולי הטפות מסוגים אחרים (מדיניים , הומניים) מקוממות אנשים אחרים… טוב, עכשיו אני ה"אחרת" המוחלטת…..כאן…..מה לעשות. אולי זו הגדולה של האינטרנט שהוא מאפשר לגישות ההפוכות שלנו להופיע יחד… בלי סינון…

          • ג'ו המבתק זה שם מחרמן לאללה….אותי לפחות……אבל הבנתי שאתה נשוי….אז אני לא מתקרבת…..

          • נשוי? מאיפה הוצאת את זה?
            חס וחלילה. ג'ו המבתק היה נשוי ועכשיו הוא רק מאמין באהבה חופשית מכבלים
            והקשר היחיד שיש לו לחיי הנישואים
            זה הקשר ההדוק עם ישבני נשים נשואות
            נשים נשואות ומתוסכלות
            שבעליהן כבר לא מתרגשים
            כשהן מורידות את החולצה
            נשים נשואות שכמהות לנשיקות סוערות
            לפני החדירה
            למחמאות
            להשקת כוסות יין בבארים אפלים
            להאזנה מחרמנת לאלביס קוסטלו
            ג'ו המבתק לעולם לא יתחתן.
            כי הנישואים רוצחים את התשוקה
            והורגים את הקסם.
            וכמה קסם כבר יש בחיים האלה
            שאוותר כל כך בקלות על הסקס הסוער?

            אבל אסתי היקרה. אני שמח שאת נאמנה לעקרונותייך.
            ג'ו לוחץ את ידך.
            חיי את חייך
            לפי עקרונותייך.
            ואני אחיה את חיי
            שלום

          • חילונית הטרוסקסואלית

            ג'ו סקרן,
            מרוב שכעסתי על הדוסים, אני פשוט לוקחת את זה נורא קשה את העניין הזה של השירות הצבאי
            שכחתי להשיב לשני דברים.
            אני לא טורחת להיעלב מדבריה. אני מתפלאה על עצמי שבכלל הגבתי. (הצלחתי להפתיע את עצמי).
            בקשר לסקרנות שלך – מצטערת. תאלץ להישאר איתה.

          • סקרנות. תכונה ברוכה.
            ג'ו הסקרן

          • חיוך ענק

          • גו אתה לא מחמיץ שום הזדמנות לפלרטט – כל הכבוד
            בנות לא לריב יש לו זמן לכולן. אני דווקא נהנית לקרוא את התגובות של "פרחח" קצת פחות שוביניסטי ומתלהם . תמשיך כך אתה בכיוון

          • א- אני לא דוסית
            ב-אני לא לסבית
            ג-גם לו הייתי , לא היה מגיע לי לקבל תגובה בסגנון כזה
            ד-קצת מוזר להתנשא לגבי שתי האופציות האלה באותה נשימה, לא?…

          • חילונית הטרוסקסואלית

            אסתי –
            מצטערת. אני בדיוק מתכוננת עכשיו לזיון עם נשוי הומו דוס. אני לא מתכוונת לבזבז זמן על דיון עקר איתך. את התגובה הבאת על עצמך, תתמודדי איתה.
            גם את לא הבנת את מה שכתבתי לך בקשר ללסביות ולדוסיות. תקראי את הסברי לג'ו המבתק.

          • חילונית הטרוסקסואלית במחזור

            אסתי –
            לדעתי בגלל שקיבלתי מחזור אתמול, האלימות פרצה החוצה. אני בדרך כלל יותר שקולה. את דעתי אני לא משנה, אולי הייתי יכולה לעגל פינות בנוגע לסגנון.
            אני מודעת לטירוף שפוקד אותי ביחד עם ההורמונים, וכמו שאני מכירה את עצמי – זה ההסבר.
            המזל היחיד פה בעניין, זה שזה לא יצא על קרובים לי, כפי שבדרך כלל קורה. את פשוט נקרית בדרכי.

          • עמי ואהובה לוי

            אנחנו לא חושבים שג'ו המבתק מנסה ללמד אותך איך לחיות, אלא דווקא להראות שיש צביעות ושקרים והתחסדות, וגם שיש יותר מדרך אחת לראות דברים.
            ובאמת שלהרוג חתול או לתפוס מקום חניה לנכה זה מעשה נבלה (שיש עליו גם עונש בחוק!)
            שאי אפשר בשום פנים ואופן להשוות לקיום יחסי מין מחוץ למערכת נישואים.

          • ג'ו ג'ו ג'ו………..אתה צודק אוף למה אתה צודק…….כואב לי אני כועסת מתוסכלת ופגועה…..כן , כן- מאחד מאותם רווקים שהזכרת……..זכר ילדותי, מתחמק, לא מסוגל להתמודד עם עצמו או עם קשר בן 33 אבל ילדותי כמו בן 3………אוף אוף אוף……חצי שנה בזבזתי עליו……היית מאמין? אני עוד מעט בת שלושים……….ג'ו ג'ו ג'ו תגיד משהו חכם דחוף………….למה הם כאלה מוגבלים למה………..(וכיוון שהספקתי להכיר את הגישה הבסיסית שלך—-היה לנו סקס נפלא, לא, לא דחוף לי חתונה וילדים ואף פעם לא דברתי על זה—רציתי אהבה. בחיי. רק אהבה.) רציתי שיאהב אותי כמו שאהב אותי כשהכיר אותי….מהר מהר הוא התאהב בי , ואז…………………..אמממממממממממממאאאאאאאאאאא…………..
            יש שיר של יהודית רביץ:"בשביל זה אמא הלבישה אותי חם וקלעה לי צמות בכל יום ראשון…בשביל זה?"………………….ג'ו, תגיד משהו מתוק כמו שאתה יודע…..

          • ג'ו המבתק לא קיים יותר, יקרה.. וגברים ילדותיים יש בכל מקום, והם בדרך כלל…לא נשואים…
            תני לעצמך את הזמן. אני מאחל לך שתמצאי גבר טוב ואהבה גדולה

          • אני יכול מאוד להבין את הכאב. והצער.
            אבל את כותבת שבזבזת עליו חצי שנה…
            בזבזת? עליו?
            ומה איתך? איפה את בסיפור? לא נהנית לאורך ששת החודשים הללו, מכלום? כלומר, הזמן שעבר, עבר עליו בביטול זמן, או בהנאה, בריגוש, בטירוף חושים, בשמחה, בצבירת חוויות?

            אני שואל: האם רק קשר שמסתיים ב"גן אורנים", בחופה וקידושין, עם כל הדודים מסביב, רק קשר כזה הוא קשר "לא מבוזבז"?

            האם רק המטרה חשובה, ותו לא? האם אין משמעות לתקשורת שבין אנשים, אם אין לה תכלית פרקטית והתחייבות לכל החיים בסוף?

            שתי מערכות יחסים משמעותיות מאוד בחיי הגיעו לקיצן בעבר. אני לא רואה את השנים שהייתי בתוך מערכות היחסים הללו כ"ביזבוז זמן". לא הייתי מוותר על אף רגע, כולל לא על הרגעים הכואבים והעצובים שבסוף – כי למדתי גם מהם הרבה מאוד.

            נטע, את ורק את קובעת אם את "מבזבזת זמן", או מפיקה ממנו את מקסימום ההנאה.

            ואין, אין, אין תעודות ביטוח בחיים, וגם שיא המחוייבות – חתונה – יכול להתברר כפיקציה. או להשתנות.

            אף אחד לא ייתן לך בטחון. שום תעודה לא תספק לך את הידיעה המוחלטת שהגבר שלך לא יחליט לקום ולעזוב, גם אם תלדי לו שלושה ילדים.

            אין בטחון ואין ערבויות. יש את החיים, שזורמים בדרכם, ואפשר להפיק מהם את מקסימום העניין וההנאה, או לא.

            מאחל לך חיים טובים וגבר נאמן ואוהב

          • האחת והיחידה שלו

            בתור מי שאחת ויחידה בחייו, פרט לאשתו, מזדהה עם כל מילה שכתבת. סיימתי את חיי הנישואין בני ה-15 שלי, לא בגללו, לא למענו, אבל בהחלט הרבה יותר בקלות- בעזרתו.
            חלילה מלחשוב שאני רוצה בו כרווק. תודה לא. אין לי שום חשק למערכת יחסים ומחויבות. הייתי בסרט הזה. אני רוצה את הרומנטיקה, את הפגישות החטופות, וכן- גם את הסקס הטוב. כל זה בהחלט עוזר גם לקשר הבינאישי, לשיחות, לשתיקות ולאהבה (פוי, איזו מילה גסה פלטתי!). אז אני מודה באשמה- כן גדול לקשר עם גבר נשוי- למי שזה מתאים!!!
            ובכל הנוגע לאשתו- אם הקשר שלו איתה היה טוב, הרי שלא היה נוצר ואקום שאליו הייתי מגיעה. חוק פיזיקלי פשוט. ולכן- למה זה צריך להטריד אותי??

          • מבין ויודע

            וואלה כמה שאתה צודק.
            אני נשוי ובא מסביבה נשואה.
            יש קשרים גם מחוץ למסגרת ותאמין לי שהן באמת מרוויחות מאיתנו.

          • כתבתה נכון……מעניין מאד רציתי לשאול אם גבר גרוש בוגד בחברה שלו,ובאחת השיחות הוא אומר שהיא נותנת לו מרווח, אבל כשהיא ידעה על הבגידה היא השתוללה, ישנה אחת" הקבועה"והאחרות שמשמשות לסתום את החורים של הימים שהוא לא איתה, ודרך אגב לגרום לה לקנא…. מי פה המסכנה בכל הסיפור הזה?? ??החברה הקבועה או שאר הנשים שמשמשות לאינטרס שלו

        • אני איתך במאבקך הצודק. להיות מעורבת בקשר עם גבר נשוי זה אסון בכל קנה מידה.
          גם למשפחתו של הנשוי (ושאף אחד לא יספר לי שכשהאשה לא יודעת הכל בסדר), אך גם, או בעיקר, למאהבת הבודדה, הממתינה "לבד על הגג שבתות וחגים" לפרורי אהבתו של הגבר הנשוי שאינו יכול (ולעיתים גם אינו רוצה) להעניק לה את שהיא מבקשת.
          אני בת 30 פלוס ונשואה באושר. בתקופת רווקותי חוזרתי ע"י נשוי מקסים, שבסיטואציה אחרת הייתי ללא כל ספק שמחה להיות עימו בקשר. אבל, וזה אבל גדול, הנ"ל היה הוגן מספיק לציין בפני שיש לו זוג תאומות מקסימות ושבשבילן הוא נשאר עם אישה שאיננו אוהב יותר.
          הערכתי את הכנות. מאד לא הערכתי את הפתרון שמצא לעצמו בדמות צעירות רווקות שיפיגו את בדידותו הנפשית או המינית. סרבתי להיפגש עימו, ולו פעם אחת כפי שביקש. למה?
          כי מגיע לי יותר. כי לאשתו מגיע יותר וגם לתאומותיו מגיע יותר. לא רציתי להכניס ראש בריא למיטה חולה כל כך. נכון, אולי באמת הייתי צעירה וידעתי שכל האפשרויות פתוחות בפני…
          אבל גם למי שחשה שכבר אין את מי להכיר, אני ממליצה לשנות קצת את דפוסי הבילויים והיציאות מהבית, ע"מ להכיר אנשים חדשים, במקום להסתפק באהבה חלקית וזמנית.
          בהצלחה אחיותי.

        • יכולת לכתוב את השם המפורש, יצחק לאור. כולם יודעים.

          • לא, לא אליו התכוונתי. מישהו אחר, יותר מבוגר ממנו- אבל שייך בהחלט לאותה נישה.

    • הרי ברור לכל שאופי התגובה יהיה בהתאם לעובדה האם בגדת או נבגדת.

      אין כל טעם לחפש את האשמים.
      הרווקים/רווקות הם בבחינת טרף קל עבור הנשואים ולהיפך.

      ואולי זו לא שאלה של רווקים אל מול נשואים. אלא בגידות בכלל?

    • הלו, המקום לכסח את אתי היקרה – אולי תשאלי את עצמך מדוע ולמה בעלך מבקש לו תשובות במיטות של נשים זרות?
      ואם באמת העולם כל כך מסודר ל"בוגדים" בני זונות ול"רווקות" תמימות שרק מחפשות להתחתן וקשר רציני, אז אולי תסבירו לי איך זה שכל כך הרבה זוגות חיים בחוסר סיפוק, ריגוש והנאה, ומחפשים להם מין מחוץ לחיי הנישואים?
      תמיד יותר קל להאשים את "האשה האחרת". תמיד זה הכי פשוט לא לבוא לעצמך בתלונות, ולחקור מה באמת לא בסדר. ב"הציפור הצבועה" של יז'י קושינסקי, שקראתי לפני המון שנים, יש קטע שבו נשות הכפר הפולני הפרימיטיבי מחסלות בקלשונים אשה נאה ואיזי גואינג, שהיתה שוכבת עם הגברים של הכפר.
      זה תמיד היה הפתרון האולטימטיבי. לתקוף את האיום הזר, ולא לחשוב על הבעיה מבית.
      למה להאשים את הרווקה, שאין לה שום עניין עם אשה שהיא לא מכירה ועם ילדיה שהיא לא מכירה, אבל יש לה עניין רב בגבר הנשוי שמגלה עניין רב גם בה?
      את מנסה לתאר את המציאות ככזו שבה הגברים הם תמימים וישרי דרך, הולכים להם לעבודה, ופתאום כמו הסירנות ב"אודיסאה" ששירתן גרמה למלחים לסטות מן הדרך, וכמו חוה בסיפור גן עדן התנ"כי, מתגלה לו הפיתוי בדמות אשה צעירה, רווקה ושוחרת כיופים, שבעזרת פוש-אפ ומיני מדיחה את הגבר הישר והנאמן שלך מן הדרך הטובה.
      זו דרך עלובה מאוד לראות את החיים ואת יחסי המינים.
      ולקרוא למין – שהוא דרך הביטוי הנעלה ביותר של תשוקה – בשם "בגידה" זה פשטני מאוד.
      בגידה. תחשבו על הקונוטציה של המלה. בגידה.
      יש עונש מוות על בגידה, לא?
      האם גבר שנמשך עד כלות למישהי אחרת, למרות שהוא נשוי והורה לילדים, וגם שכב איתה – האם מעשהו שקול לזה של אדם שמסר סודות בטחוניים והפקיר את חייהם של אזרחים?
      מה זה השימוש הנלוז הזה במלה "בגידה"?

    • את הכעס שלך על בעלך את מוזמנת להפנות ישירות כלפי עצמך.
      למה לעזאזל סלחת לו בפעם הראשונה? לא חשבת שזו בעצם היתה הפעם הראשונה שאת מגלה את זה?
      אגב, מעניין, בד"כ נשים נבגדות הן גם כאלה שבגדו איתן… יכול להיות שבעלך החביב יצא איתך בדיוק כשעמד לסיים את הקשר עם החברה הנוכחית שלו דאז?

      ולגביי השאר, יכולתי להמשיך ולהגיב אבל פרחח עשה את זה כל כך טוב.. (טוב שחזרת לעצמך…)

    • אם היית טורחת לקרוא את הטקסט כולו היית מגלה שחטאה היחידי של אתי הוא בעצם כתיבת הטקסט. תראי לי משפט אחד שבו אכן כתוב שחלק משגרת יומה וחייה של הכותבת הוא מציאת פרטנר נשוי וחיסול תאו המשפחתי?

      יכול להיות שהכאב והתסכול שלך דיברו כאן? ברור. ולא היית מתחלפת אתך. צר לי.

      לא אנחנו בגדנו, לא אנחנו נבגדנו, אל תרביצי לנו. בבקשה.

    • מישהי יקרה. מצטערת אם המאמר פגע (והלא זו מטרתו. לא להיות מרחף בחלל האויר) אבל גם אם תתעצבני הרבה על כל העולם, זה לא ימנע את המציאות הזו שבה נשואים מתחילים עם כל מה שזז- רווקות, ו גם נשואות (שכאן הסיכון שווה לכל הצדדים ואולי זה ה'אידאל').
      אם תקראי בעיון את מה שכתבתי (בעיון באמת, ולא תזרקי עליי את הנאום שהכנת עבור המאהבת של בעלך) תגלי שאני אומרת בפירוש שלא רק שאני נגד בגידות, אלא שבעיקרון לא הלכתי ואני לא הולכת עם נשואים. אבל זו אני. ואני יכולה להיות אחראית רק לעצמי, לא לשום נשוי ובטח לא למישהי אחרת שתסכים.
      ובענין חסרונו של מוסר- ולהכריח בן אדם לחיות איתך ולסבול, רק בגלל שפעם אהבתם ובינתיים הוא איבד את זה, זה יותר מוסרי? כלפיו? וכלפייך? תסלחי לי מאוד!

      • את יודעת אתי, לא בכל חברה "נשואים מתחילים עם כל מה שזז" ולא בכל מקום או בכל תקופה.
        מספיק להתרחק קצת מתל אביב ההוללת – שעה נסיעה לכל כיוון- וזה כבר קורה ב-80% פחות…
        קורה אמנם- אבל באיזו תדירות?? ומאילו מניעים??
        להכריח מישהו להישאר איתך בגלל שפעם אהבתם זה באמת לא מוסרי- אבל זה הרי לא הסיפור של רוב הנשואים הבוגדים- אף אחד לא מכריח אותם להישאר- זה הם שרוצים להישאר נשואים,והבחורה שמשתפת איתם פעולה הרי לא עושה את זה ממניעים הומניטריים- איך להציל אותו מזו ש"מכריחה " אותו להישאר אתה…….
        אסור להתעסק עם נשואים. נקודה. כתבתי על זה באריכות קצת יותר למעלה. אחרת כל החיים שלנו וכל החברה שלנו תיראה כמו בית זונות אחד גדול מלא ילדים פגועים, נשים נטושות, רווקות מאוכזבות שכילו זמן יקר על אשליה……..והעיר סדום צהלה ושמחה…….

        • אתי- יש לי למעלה כמה תגובות – אחת מהן, בוטה במיוחד- לא מכוונת אלייך אלא לגולשת בשם ענת- אז שימי לב……

      • חזיז ורעם

        התאפקתי שלוש שנים. לא אתאפק עוד.

        הריני מודיע בזאת לכל העולם, אישתו וילדיו, שמעום ואני מדגיש מ-ע-ו-ל-ם אפילו לא הבטתי לצדדים כשהייתי במערכת יחסים.

        לא כל הגברים בוגדים, ויותר מזה, לא כל הגברים מחפשים רק זיונים.

        • האדם הוא אדם בין אם הוא נשוי או רווק, אנו חיים בחברה שתמיד אנו צריכים להוכיח את עצמנו בפני כולם אם בפני בן הזוג או החברים, תמיד רוצים להשאר צעירים ומושכים, אצל רווקים העניין קצת יותר קל מכיוון שהם מקבלים חיזוקים מבנות זוג שונות אשר יוצאים איתן אבל הגבר הנשוי או לחילופין האישה הנשואה לעולם אינה בטוחה לחלוטין מה דעתו של בן זוגה "האובייקטיבי" ולכן לדעתי בתקופה זאת שכולנו רוצים את " הסכמת הציבור" – צריך להבדיל בין פלירטים בלתי מזיקים של אנשים נשואים גברים ונשים ובין ניסיון ממשי ליצירת קשר וכנ"ל לגבי הרווקים שביננו, לא כל נשוי או נשואה שמפלרטטים באמת מעוניינים בקשר או ברומן

    • מישהי נשואה
      אני חושבת שצריך להבדיל בין מקרה שבו פגשת את אהבת חייך והוא במקרה נשוי, וברור לשניכם שמה שצריך להיות זה אתם ולא הוא ואשתו (וזה קורה, זה קרה לי, ואנחנו הולכים להתחתן ולא, אני לא דואגת שהוא יעשה את זה לי, תודה), ובין מישהי שבגלל שיעמום רווקי מנצלת את העובדה שחלק גדול מהגברים הם די חארות ואין שום בעיה לשכנע אותם לסטות מדרך הישר. מבחינת הבחורה לדעתי חבל על הזמן, אם כבר חרא, לפחות שתהיה לך בלעדיות, ומבחינת האישה, האמת, כנ"ל. בכל מקרה, לדעתי המשוחדת, מי שנבגדה צריכה לבוא בטענות לבעלה ולא לבחורה, כי עם כל הכבוד לאחווה הנשיית, אף אחד לא חייב לך שום דבר חוץ ממנו.

    • רווקה פלוס

      בעלך בגד בך כי הוא רצה לבגוד בך. לא כי האישה שאיתה הוא בגד היתה שם. זו קלישאה, אבל כל כך קל יותר לתעל את השנאה לכיוונה לשנוא אותה. אותו את הרי אוהבת, נכון?
      גם כשההוא שהיה שלי בגד בי נורא רציתי לדרוס את ההיא, אבל עד כמה שהעובדה שאת רוצה אותו לעצמך, את הבוגד הזה מערערת את ההערכה העצמית שלך, את חייבת להבין – הבעיה היא אצלו, וככל שתקדימי להבין את זה ולהיפטר ממנו, רק תועילי לעצמך. זו לא את. זו לא היא. זה הוא.

    • Hi poor somebody,
      You better learn that if somebody is fucking your husband,
      she doesn't cause the destruction of your family.
      Something is rotten in your relatuionships with your husband if he
      is repeatedly screwing around.

    • אולי תסבירו לי למה תמיד האישה אשמה? למה תמיד היא חסרת מוסר והיא פיתתה אותו והיא והיא והוא מסכן תמים רק הלך אחרי ההורמונים והצרכים.
      בגילי הפעוט, בקושי 24, הייתי כבר בשני הצדדים – החברה הנבגדת והמאהבת ושמעתי את שני התירוצים ותאמיני לי הבוגד הוא האחראי. בתור מאהבת אין לי טיפת אחריות אליך ולחיי המשפחה או זוגיות שלך. יש לי אחריות לעצמי, ובגלל זה אני לא אגע בחבר או בעל של אף אחת. זה מבזה אותי, לולא בגלל שאני לא מוסרית.
      מי שלא מוסרי הוא בעלך, או הבוגד שלא מניח לך, אם אינו מעוניין בך ומעניק לך את צרכיך הרגשיים והפיזיים. הוא לא הוגן. הוא הוא צריך לשמור עליך, לא אני.
      אני אחראית לחיי.

    • אפשר להבין למה כל כך קל לשלח את חיצי הכעס ושנאה דווקא לאשה שהייתה עם בעלך.
      אחרי הכל, אתו החלטת להמשיך לחיות. אבל אל תעשי לעצמך חיים כאלה קלים: מי שנמצא בתוך מערכת היחסים הוא זה שאחראי לה. בעלך הוא זה שעמד איתך תחת החופה והבטיח הבטחות, לא האשה שאתה היה.

      נקודה למחשבה.

    • בתגובה למישהי : נכון שזה כואב שבוגדים בך { מנסיון } , אבל את צריכה לבוא באשמה רק למי שבגד בך כי הוא בן זוגך ואמור להיות החבר הכי טוב שלך וכמובן לשאול גם את עצמך , מה היה לא נכון אצלך שזה קרה ..! { בתור אחת שניהלה רומן עם נשוי ובעבר גם נבגדה }, הנסיון שלי לימד אותי ש
      אין שחור או לבן , ואם כל הכבוד למוסר – הרגש , החופש והאמת – עולים על כל ערך אחר .

  3. היפה בנשים

    אכן, בעיה. השאלה היא, אם את עם מישהו נשוי, אולי הבעיה היא בך? כלומר, אולי את חושבת שכבר לא מגיע לך משהו משלך? אם זה ככה, זה חבל. אני מקווה שאני מספיק ברורה, אבל בהתחלקות עצמה בבחור, יש משהו שמין הסתם מוציאה מתוך הקשר הרבה מאוד- אולי בגלל שאנחנו כאלו בחורות. הרי להיות עם מישהו שמשקר, לא לך אבל אולי גם לך, זה לא ממש זה, נכון?

    אבל
    יש אבל אחד גדול. יצא לי כבר לשמוע על מישהי ש"תמרנה, תמרנה" והיום היא הולכת להתחתן עם אותו בחור. גרוש טרי. זה קורה, ואם זאת אהבה, אין מה לומר.

    עוד אבל
    באופן כללי, אני לא בעד מאבקים על בחורים. אפשר לחשוב. וכמו שאת לא היית רוצה שיבגדו בך, אל תעשי את זה למישהי אחרת. מוסרי וצדקני? אולי. אבל ככה מרגיש לי נכון.

    ואם תשאלו אותי
    זה הכל בגלל שנות התשעים המזעזעות האלו. בחורים שבשום פנים ואופן לא הינו אמורות לריב עליהם, שהיו אמורים לנשק את כפות רגלינו על שבחורות מקסימות כמונו בכלל מביטות בכיוונם ומוצאות "אופי טוב", או "משהו חמוד בפנים", או כל פרט איזוטרי אחר שגורם להם ולא בצדק לחשוב שיש ביכולתם לעשות סלקציה, שלא לומר שיריבו על חסדיהם המפוקפקים- אחיות, זאת חתיכת הליכה אחורה. הם נהנים, ברור, אבל לרוב הם לא באמת שווים את שיוף הציפורניים והמלחמה בבת מינך, שנוטה להיות, כדרכן של בנות, מלוכלכת ומכאיבה.

    • איזהו גיבור? הכובש את יצרו.
      אבל אנחנו בני אדם. לא גיבורים.

      • כן אבל אתה יכול לבחור אם אתה רוצה להיות בן אדם גיבור

        • תשמעי, זה עולה לי בזיעה רבה להגיד את זה, אבל הפרחח ניסח זאת באופן מושלם (בהמשך) בנוגע למונוגמיה, והעובדה שמונוגמיה היא בלתי טבעית, והדרך (המצויינת) שלו
          להתנהל עם אשתו. תקראי מה הוא כתב. אני לא יכול לנסח זאת טוב יותר
          (והנה, פרחח, קיבלת מחמאה ממני, למרות שאתה רוצה לבתק לי את המוח, ולמרות שאתה משוכנע שאתה כל-כך הרבה יותר מוסרי וחכם ממני. מילא. ג'ו המבתק לא נוטר טינה ויודע לעשות הפרדה)

          • חשוב מאוד
            לא לנטור טינה
            ולעשות הפרדה איפה שצריך הפרדה
            יופי ג'ו
            חיוך

          • עמי ואהובה לוי

            כל הכבוד, ג'ו.
            אתה אציל נפש אמיתי.
            עמי ואהובה לוי (שתמיד בעד חופש הביטוי ופלוראליזם ותמיד נגד אלימות)

          • תודה, נעמי.
            אני משתדל.
            חיוך
            ונשיקה
            ג'ו

          • אדומה כמו עגבניה בשלה ומחייכת

  4. רומן עם גבר נשוי זה נו ווין סיטואיישן.
    זה תמיד ייגמר בבכי.
    לרוב, שלך.
    אני נגד, ולו רק בגלל זה, ובלי להתחיל לדבר כאן על מוסר ומצפון ואחוות נשים.
    ונניח במקרה הקיצוני והנדיר, בו הוא אכן יעזוב
    את אשתו ואת ילדיו למענך,
    את באמת רוצה את זה על המצפון שלך? ילדים שיגדלו בלי האבא שלהם?
    אשה אחרת, שבקונסטלציה קצת שונה של הכוכבים היתה יכולה להיות את,
    ועכשיו היא] תצטרך להתמודד עם אמהות חד הורית – ובגללך?
    וכן, אולי זו לא הבעיה שלך באמת.
    אבל אני חושבת שכאדם בוגר, חשוב מאוד לקחת אחריות על חייך,
    ולפעמים את גם צריכה להיות "שומרת העקרונות" בשביל שניים.
    שלא לומר שבזויים בעיני אנשים נשואים שבוגדים, מהסיבה המאוד פשוטה –
    זו פחדנות.
    אם אתה רוצה במישהי אחרת, קום ולך ממערכת היחסים הנוכחית שלך.
    להישאר זו פונקציה של פחדנות ובחירה בנוחיות ובבטחון מדומה.
    בנוסף, מי שמוכן לשקר לאשתו, האדם איתו בחר (מרצונו, בל נשכח)
    לבלות את שארית ימיו,
    בסופו של דבר ישקר גם לך.
    עצוב, קשה, מציאותי.

    • אני מנסה למצוא תשובה לשאלה הזו שכל כך אני חי אותה עכשיו ממש.
      בזמן האחרון הכתבות באתר הזה מכות בי אחת אחרי השניה.
      אני משוכנע שקיים הטיפוס הגברי שמנסה בכוח למצוא דרכים לבגוד לא בגלל המישור הריגשי, אולי אפילו לא רק בגלל חוסר סיפוק מיני אלא סתם כך. כי הוא לא נאמן. חסר תחושת 'גבריות' מפוקפקת, לא קיבל מספיק בטחון כילד או אני לא יודע מה.
      והטיפוס הזה הוא רע רע רע, שומרת נפשה תרחק ממנו. הוא יכול להגיע באיצטלות רבות. רגיש, חכם, סקסי, גברי, רוחני, חרטבונא כולם. כל מה שיגרום לך להזדיין איתו ואחר כך נראה. משם הוא יגלוש לאחת הקטגוריות שאתי ציירה באופן כה כואב וכנראה כה נכון.

      ובכל זאת משהו מהכיוון השני, מה אם גבר שהתחתן בטרם עת, ילדה קטנה וילד בדך, התחתן למעשה בגלל ההריון (וגם בגלל האהבה שהייתה שם אז) והיום אין אהבה. מתה. יש חיבה, ידידות.
      ולא קל לעשות את הצעד הזה של לפרק את הנישואים. צער על הילדים, על האישה שעדיין כן אוהבת.
      פחד. פחדנות. ספקות. זעיר-בורגנות שלא קל להרוס. למרות שמצב קקה.
      והוא נתקל פתאום במישהי שיכולה להיות אהבת חייו – אבל הוא מפוכח – אהבת חייו לכרגע, לא בהכרח לתמיד. והיא טובה אליו. ידידה לו. אבל קשר 'בגידתי' מבחינתה הוא מחוץ לתחום. למרות שבעצם היא משלה את עצמה במידה מסויימת. איפוא מתחילה הבגידה? בקרבה רגשית עם גבר נשוי? בסרט ביחד? כשהלשון שלו עמוק בפה שלה מחפשת שאריות מזון? אולי בעצם זה לא נכון שיש כאן אשליה עצמית, כיוון שלא משנה איך הוא רואה אותה, כל עוד היא רואה אותו כגבר חביב וידידותי – אך נשוי – ועושה איתו לא יותר משהי עושה עם ידידים אחרים, אז גם עם מבחינתו הוא בוגד, מבחינתה אין היא מעורבת בקשר בגידתי עם נשוי.

      טוב, אני סתם מקשקש. האמת ברורה גם לי.
      אם מישהו נפרד – זה לא צריך לבוא כתוצאה מהתאהבות במישהי אחרת (מלווה או לא באקטים פראיים). צא לדרך, באומץ, בגפך. ואחר, כשתעמוד על הרגליים כאדם עצמאי – אז יהיה סיכוי או טעם לבדוק אפשרויות חדשות לקשר.
      אם באמת מצאת מישהי מדהימה והתאהבת בה – אז מתוך זה היה נכון לא לנהל 'רומן' שרק יגדיל את הסיכוי שדבר לא יצא מזה.

      אינדי גו, הדבר היחיד שהיה קשה לי לקבל בתשובה שלך זו ההנחה הפנימית של פעם בוגד תמיד בוגד. מי שבחר לשקר לה ישקר גם לך. אבל כמובן זו זכותך לראות זאת כך, ובמבט מהצד גם אני הייתי מאמין פחות למי שבעברו בגידה. מין פשע שכזה. אבוד מראש, הא?

      אתי, מה שכתבת הכה בי. עצוב. לא שנינות סתם אלא כאב אמיתי שראו שבא מהלב. וגם אני מבואס עכשיו. עוד מעט אני אהיה גרוש עם שני ילדים בני שנה וקצת. שיזכו לחיים עם יותר בעיות כי אבא שלהם לא מסוגל לחיות עם חוסר האושר שלו כדי לתת להם לגדול בסביבה מאושרת.
      איך לעזאזל יודעים מה נכון?? ?? ?? ?? ??@@@@@@@@@@@!

      • שחר
        עצוב ומפוכח. כל דבר אחר ישמע כמו קלישאה נוראית.

      • שחר! ואולי דווקא לא חיים יותר עצובים? למה לא לחשוב שאולי כך אתה מעניק להם אפשרות לגדול עם שני אנשים, מאושרים כל אחד בדרכו (אתה וגרושתך) שיקימו משפחות אחרות ויעניקו לילדים המשותפים פי שניים אושר? ברור שכרגע זה לא נראה ככה וגם אמרו "השלם לעולם גדול מסכום חלקיו". אז נכון שאין כמו המשפחה הראשונית. וגם לא מתחתנים כדי להתגרש. ולהגיד לך שיכולת לאמלל שניים או שלושה ולא ארבעה? רק אתה יכול להסביר את הדברים לעצמך.
        יחד עם זאת, נראה לי שצריך להפריד בין גברים כמוך, שאתה נשמע לי צעיר ומתלבט, לבין כאלו שנורא אוהבים להתחתן ולהתגרש ועושים זאת 'למען האושר האישי', כשבעצם יש להם בעיה נפשית עם ריגושים, מחויבות והצורך להיות מונוגמי. הללו לא זכאים לנאום הסנגוריה שנתת כאן למה צריך להתגרש אם לא מאושרים.

        • מסכים.
          עם זאת, כלל לא הרגשתי שאני כותב סנגוריה ללמה להתגרש אם לא מאושרים.
          רק כתבתי על ההתלבטות הפנימית שלי לגבי מה נכון.
          כילד שגדל להורים שהתגרשו הסטטיסטיקה נגדי, הרי ידוע שילדים מבתים גרושים מתגרשים יותר מאלו שגדלו בבתים לא גרושים. ומעצבן אותי כתמיד להיות חלק מכל מתאם סטטיסטי. כמובן אבל שזה לא האישיו.
          אני פשוט יודע כמה קשה לגדול ככה, ממקור ראשון, למרות המאמצים שההורים שלי וודאי השקיעו.
          ואני גם זוכר איך נשבעתי שאני אגדל את ילדי אחרת. בבית נורמאלי.
          והנה, כל המחשבות האלה וההחלטות האלה מתפוגגות.
          ועולות תהיות אחרות – אולי חוסר האהבה וחוסר היכולת לתפקד במסגרת הנישואים

          • אופס… נשלח בטרם עת.

            אז יש את התהיות האם הבעיות האלה שלי לא נובעות בעצם מלגדול בלי מודל נכון, והבריחה לבגוד/להתגרש נובעות מבעיות שלי ובהן צריך לטפל – כי הן ילוו אותי הלאה גם לקשרים הבאים.
            וגירושים זה צעד די לא הפיך, לא?

            זהו. בכלל לא מסנגר על הבוגדים.

            ובתגובה יותר ישירה לך אתי, לגבי איך הפרטנר לבגידה צריך להרגיש, מתוך הנחה שהוא פנוי/ה,
            לדעתי כל זמן שהוא/היא לא משלים את עצמם ולא את הבוגד, וברור להם מה הם רוצים ממערכת היחסים הזו עם הנשוי אז זה אפשרי. אבל רק מתוך תחושה – זה מתכון שלרוב האנשים יסתיים בתחושת פגיעה ולבד דווקא כשצריך.
            שיקולים כמו טובת בן הזוג של הבוגד צריכים להשפיע פחות, הרי יש מספיק דברים מוסריים בעולם להטריד את עצמנו לגביהם. צריך לחשוב כאן על טובתך בעיקר.

            איפה הרומנים המושלמים עם בני הזוג המושלמים שנגמרים באושר מטורף עד קץ הימים? יש בכלל חיה כזאת? מישהו זכה לזה? שיצעק. שיצפור.

            ידידה שלי אומרת שהכל תוצאה של שטיפת מוח הוליוודית שלימדה אותנו לצפות לתסריט המושלם הזה שבמציאות לא מתקיים ולכן כולנו מרגישים קצת בהחמצה כל הזמן.
            זהו.

          • ממליצה לעבור לסרטים צרפתיים. המומלצים האחרונים הם "יחסים פורנוגרפים" ו"הדירה".

          • אח, "הדירה". איזה סרט. איך שווה הבלוצ'י הזאת, הא? והשניה גם לא חסר לה (ואיזה שדיים יפהפיים לשתיהן!)

          • שחר קודם כל קח חיוך 🙂 התקופה הקשה תעבור והחיים יכנסו למסלול נעים יותר. אני בטוחה.
            פרידה זה דבר קשה, התנפצות סופית של חלום. צודקת הידידה שלך שאמרה שהכל תוצאה של סרטים הוליוודיים, ואפשר להוסיף לרשימה גם אגדות ילדים בהם הם חיו באושר ועושר….
            אין חיה כזאת לנצח ואין כזה דבר תמיד. ככה זה בחיים, הכל זמני.
            יש אנשים שמקבלים את המציאות שלהם ביתר קלות, או שיש להם יכולת גדולה יותר להתמודד איתה ויש כאלו שלוקחים את היוזמה ומשנים את המציאות שלהם על פי השאיפה לטוב יותר.
            יכול להיות שבכדי לא לפרק משפחה, כל מה שצריך זאת היכולת לקבל את המציאות כמו שהיא, להסתפק במציאות שהגורל סיפק לך, עם הטוב ועם הרע, לא משנה מה המינון ביניהם.
            מאידך, השאיפה לשיפור מתמיד של האושר וכל הכרוך בחיים, היא נטייה מסויימת לפרפקציוניזם, שכידוע יכולה לגרום לתסכולים אצל בעלי התכונה.
            ואנשים… אנשים הם לא יצורים מושלמים ונעלים. אנשים הם יצורים הרבה יותר אימפולסיביים ממה שהיו רוצים להיות.
            אני בטוחה שגם גבר שבוגד לא מרגיש שלם לחלוטין עם זה. אולי, אחרי כמה פעמים, אחרי שיסורי המצפון הפכו להרגל, אולי אז קל לו יותר לחיות עם זה ולהסתכל לאשתו בעיניים. אבל אני בטוחה שגבר שבוגד באישתו, היה מעדיף שזה לא יהיה כך לו היתה אפשרות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אבל אין אפשרות לעשות את זה ולכן מתפשרים.
            אצל חלק מהאנשים הפשרה תהייה פשרה על סיפוק רגשי ומיני והגבר לא יבגוד באשתו ויחיה עם מה שיש לו בבית, כאשר הוא לא מסופק. אצל אחרים הפשרה תהייה פשרה מוסרית וערכית והוא יבגוד באשתו עם אשה אחרת ורעננה יותר (רעננה לגביו)
            כואב, הפשרות בחיים הן כואבות וקשות מאוד לפעמים. אבל זה מה יש. כל האפשרויות עומדות בפני כל אחד וכל אחד בוחר את הבחירה שתזיק לו כמה שפחות. והבחירה היא תמיד אישית ולכן מותאמת מראש לבוחר ולא לאשתו או למאהבת שלו.
            כל מה שכתבתי כאן הוא דעתי כמובן גם בנוגע לנשים שבוגדות בבעלים שלהן. אבל הנושא היה גברים נשואים.
            עצוב בלי אהבה. ומצד שני, תמיד יהיה חסר משהו אז אולי עדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה?
            יום טוב

      • היייייי……..ומי אמר שחוסר האושר הוא סופני? אולי במקום לפרק אתה יכול ללמוד משהו על עצמך ועליה ולבסס משהו יותר עמוק….ומה זה אושר בכלל … יודעי דבר אומרים שהתאהבות זה בין שעתיים לשנתיים…..אבל מי אמר שזו הצורה היחידה לחיים טובים? אולי יש אושר אחר, שבא מבחירה וקבלה וידידות שנבנית ושותפות שנבנית …. ודברים יותר עמוקים שיכולים להיבנות עם השנים ולא להישחק בהכרח……. כמו חבר מהילדות….. מהנעורים… הבודדים ששרדו לנו עם השנים… והאמון שלנו בהם והאהבה אליהם היא משהו עמוק גם אם אנחנו השתנינו והם השתנו, ומלהיבים אותנו דברים אחרים- הלא יש דבר כזה, יש חברויות בודדות שכן שורדות את הזמן…….. למה שאשתך לא תהיה אחת מהן…מי אמר שאי אפשר להתגבר על משברים- ללמוד מהם, ליצמוח….גמישות, קבלה, סובלנות….. יש אהבות שמשתבחות עם הזמן כמו יין…

        • כן. יש דברים ששורדים כל החיים, אני מניח. ואשרי הזוגות שנותרה בניהם ידידות וחיבה אחרי המאוהבות שפגה, והיא פגה תמיד.
          אבל הכל נהיה יותר מסובך שלמשוואה נכנסות נפשות אחרות ואתה מתאהב במישהי, גם אם לא בוצעה בגידה "ביולוגית", עדיין זה מצב מסובך הרבה יותר.
          יש דברים עמוקים שנותרו – אבל הם רובם תולדה של עבר משותף הכרות והתרגלות להרגלים איש לרעתו. האם זה סוג החיים הנכון?
          האם נכון להחליט שמפלס האושר הזה (-4 בסולם שחר) הוא מספק?
          אולי אפשר לשלם את המחיר הרגשי הכבד ולוותר על החיים הנוחים אך הגוועים האלה.
          גבינה משתבחת, יין אדום משתבח או מחמיץ. אדם סתם מתקדם למותו. למה לא אושר?
          לא יודע.

          • שחרור שחרור, כמה אתה מעציב… סוג של גילוי לב די נדיר אצל בחורים שנוגע לליבי מאד.מה שיכול לעודד אותך זה שאתה חותם במילים " לא יודע" כלומר, אתה משאיר מקום לתובנות חדשות שאולי יבואו עם הזמן, הגיל, ניסיון החיים, הילדים…… האמת, אני חושבת שמה שהכי מקשה עליך הוא אולי מה שספרת שאתה בן להורים גרושים ו"הסטטיסטיקה" לרעתך. תשמע, אם תאמין בזה יותר מדי זו עלולה להיות נבואה שמגשימה את עצמה. התחושה הפטאלית שאין מנוס מכישלון, שהאהבה מוכרחה לגווע-במקום ללבוש צורות חדשות,מפתיעות, מעודכנות לצרכים המשתנים של החיים- התחושה הפטאלית הזו היא קשה מאד מאד ולא קל להיפטר ממנה. אני מכירה אותה מעצמי מתחומים קצת אחרים. איך נבין שהסרט של ההורים הוא הסרט שלהם ואילו אנחנו יוצרים את שלנו כל יום מחדש וזה באמת באמת בידיים שלנו.באמת באמת באמת באמת בידיים שלנו. שלנו. שלנו.שלנו……….לא, המקלדת שלי לא קופצת…..לפעמים אין לי ברירה אלא לשטוף לעצמי את המוח במסר הנכון כי התחושה הפטאליסטית שיושבת לי במוח הכשילה ותכשיל. כמו שאמרתי, התחושה הזו אצלי קשורה לתחומים אחרים. בנוגע לאהבה- דווקא שם יש לי אמונה הפוכה. ההורים שלי חיים באהבה כבר 45 שנים.
            הם הצליחו לשמור על החיוניות של הקשר שלהם, למרות שהם היו רבים (פעם יותר היום פחות…) לא מעט אבל תמיד מתפייסים.היא חשובה לו, אכפת לו ממנה, הוא דואג לה מאד. והיא-יש לה כל מיני טענות אליו, תמיד, אבל הוא נשאר "אלוף נעוריה"…. הערבות ההדדית ביניהם נשארה בתוקף. ותשמע, צריך הרבה חמלה ורגש לבן זוג שלך כשמתחיל הגיל של המחלות…. אבל אני רואה גם את רגעי החסד שלהם. ותמיד היו להם כאלה. והאושר הוא תמיד רגעים, לא רצף.
            אני באמת לא יודעת אם אמצא מישהו שזה יוכל לעבוד ככה-זה לא מתכון הרי, כל צירוף של אנשים, הוא חד פעמי. אבל מה? אין לי ספק בכלל בכלל בכלל שזה אפשרי.ואני גם יודעת שנאמנות זה מושג מפתח.

          • את רואה, כשאת פחות גסה ופרובוקטיבית את מצליחה להעביר את המסר שלך יפה מאוד ואפילו לזכות בכמה מילים טובות (שמן הסתם בכל מקרה תיקטלי…)

            אין ספק שנאמנות היא מילת המפתח, מבחינתך, מבחינתי ומבחינת כולנו. אמון שיוצר נאמנות ולהפך הם לדעתי כללי היסוד בכל קשר זוגי, אח"כ באים השאר, כי עם האמון-נאמנות-אמון באים הפתיחות, האכפתיות, ההדדיות, הסבלנות, הסובלנות וכל שאר ירקות שכל כך חשובים להצלחתו של קשר זוגי.

            אז אסתי יקרה, בפעם הבאה שמעצבנות אותך התגובות של אלה שטורחים להגיב כאן בבקשה קחי בחשבון שזכותם לדעה שונה משלך, ונסי להעביר אותם לצד שלך בליטוף ועם מעט סימפטיה.

            רק ככה אפשר להשיג דברים בחיים. מי שצועק יצעקו עליו וכשצועקים לא שומעים על מה באמת מדברים.

            ושוב סליחה על השיעור באורחות החיים….

          • הלכות החיים, הלכות החיים…

            המוח חשב על משהו, והאצבעות הקלידו משהו אחר….

          • אני לא מנסה להעביר אף אחד לצד שלי. הדברים שלי נכתבו באופן ספונטני, היה בהם כעס כשהגבתי לכותבים שדבריהם קוממו אותי,והיתה בהם אמפתיה כשהגבתי למי שדבריו עוררו בי הרגשה אחרת.

          • טעות, כמובן שאני חתומה על הנ"ל ולא הדר…

      • לדעתי, ואני עדיין לא הורה (בקרוב אהיה) אסור לחיות את החיים בשקר עבור הילדים. אם לא טוב עם בן הזוג פשוט לקום וללכת. (אגב, כאשר מאמצים גישה כזאת חיי הנישואים הופכים למשהו הרבה יותר נסבל. נכון, התחייבנו, אבל זו לא חתונה קטולית. וברגע שלא יהיה טוב אני כבר לא שם) תאמינו לי שילדים יודעים. ואם הם לא יודעים כשהם קטנים הם יידעו אחר כך, כאשר יגדלו. ידעו שחיית את חייך בזיוף ובהיעדר אושר למענם ובשבילם, ותאמינו לי שזה משא כבד מאוד מאוד. גם על כתפיים של ילד וגם על כתפיים של ילד גדול. בכלל, טוב יהיה אם כל אחד בעולם הזה ישתדל לחיות בשביל עצמו. ואני לא מדברת על מקרי אס או אס (גם כאלה יש לנו בחיים, ואז אין ברירה – אתה תהיה שם בשביל הזולת ותקריב) אני מדברת על שגרה. החיים, בלי הדרמות והטרגדיות שלעתים מתווספות. בתור אחת שההורים שלה הקריבו בשבילה ובשביל יתר ילדיהם כל החיים אני אומרת לך – זו חרא של הרגשה, ומתכון די בטוח לפתח אישיות מתייסרת מצפונית על כל נמלה שדרכת עליה בטעות.
        ובקשר לילדים, שוב – קטונתי, כי אני עוד לא שם. אבל מי רוצה בכלל ילדים סטריליים, נטולי תסבוכים ומדושנים מעונג? החיים מורכבים וקשים, חביבי, והילדים צריכים ללמוד ולהבין את זה. תאמין לי, הם רק יצאו מזה עם יותר אופי. ובכל מקרה, אם הם לא יתבכיינו לפסיכולוג שלהם בעוד עשרים שנה על ההורים הגרושים שלהם הם יתבכיינו על משהו אחר.
        ככה אנחנו, היהודים. אוהבים להסתבכך וליילל על זה אחר כך. לא ככה?

      • הבעיה האמיתית והכואבת היא שאתה ממש לא יוצא בגפך , אתה יוצא עם שני ילדים על גבך ועל רגשות האשם שלך – וזה מה שעושה את זה קשה בשבילך .
        ולמה אף אחד לא מתייחס לסוגיה של נשים שעוזבות בעל וילדים כדי למצוא את עצמן ואת מהות החיים? ומה המחיר שהן משלמות ?
        החזק מעמד זה קשה .

    • "אם אתה רוצה במישהי אחרת, קום ולך ממערכת היחסים הנוכחית", את כותבת.
      נו, באמת.
      ואם הוא יקום ויילך, אז הילדים שלו יהיו יותר מאושרים?
      מה יותר גרוע, לגדול בבית שבו האבא לפעמים מחפש בלילות סיפוקים במיטות זרות, אבל חוזר ועושה סנדביצ'ים בבוקר ולוקח לגן ולחוגים, או בבית שאבא בכלל לא נמצא בו?
      אני לא נותן את התשובה, אני רק מנסה להדגים את האבסורד ואת הראיה הקלישאית בנוגע ל"מה שטוב לילדים" ול"פחדנות".
      זאת לא תמיד פחדנות. לפעמים זהו שיקול אמיתי.
      אנא, הבינו: אין תשובה אחת ואין פתרון מוצק.
      הלוואי שכולנו היינו מתחתנים ומאושרים בחיי הנישואים שלנו, ולא מגלים שום עניין במין מחוץ למערכת היחסים שלנו, המספקת והמסעירה.
      הלוואי.
      רק ש"את יודעת
      זה בלוף
      החיים לא דומים לסרטים"
      (שלמה ארצי, "צוותא", 1979 מתוך התקליט "דרכים")

      • ג'ו, אתה צודק לחלוטין. החיים אינם שחור ולבן. במיוחד ברור שסוגיית הנשוי המתלבט בנישואיו הבלתי מאושרים היא מורכבת הרבה יותר ומכילה הרבה מאוד אפרפרים.
        נכון.
        אבל מבחינת הרווקה, זו שעלולה, ובעיניים פקוחות לכאורה, להכניס את ראשה הבריא למיטה חולה, זה הרבה יותר החלטי. לא היא זו שצריכה לקבל את כל ההחלטות הקשות הללו. היא צריכה לקבל רק החלטה אחת: האם היא מוכנה לשלם את המחיר.
        כי כאמור, זה תמיד נגמר בבכי.
        לרוב, שלה.

        • חגית קורן

          פעמים רבות הבכי הוא לאו דווקא של הרווקה. תתפלאי!!! כי מי באמת חופשי לבחור, ללכת לדרכו, לנוע מפרח לפרח? הרווקה או הנשוי?
          את רואה באשה את הקורבן, ולא מובן לי למה… הרווקה לא מכניסה את ראשה הבריא למיטה חולה. ממש לא. היא מכניסה את גופה למיטה חמה ונעימה מאוד, לפעמים.
          נשואים אינם מצורעים, ויש לי חברה טובה שהתחתנה עם גבר שהיה נשוי בזמן שהם התחילו לשכב זה עם זו, והתאהבו עם הזמן, והוא התגרש אחרי שנתיים, וכיום הם ביחד מאושרים מאוד, עם שתי בנות.
          אז יש גם סיפורים אחרים.
          ואני ממש מסרבת לקבל את התסריט הזה של הרווקה האומללה והנשוי המניאק.

  5. אחמד הערבי האמיתי

    אתי אני כועס
    שכחת את המגזר הערבי
    ואני כאן בשביל העם שלי

    הטיפוס הערבי
    יאללה תבואי כבר עוד אישה פחות אישה מה עניין שלך
    מה לא שמעתם כבר על פוליגאמיה

    וליפה בנשים
    חיק טפו שנות התשעים
    איפה שנות השבעים איפה
    פיס אנד לאב
    כולם עם כולם עם כולם עם כולם
    מה קרה לך שנות התשעים

    וממשרד האינפורמציה של טיבי
    נמסר ששדולת הגברים עובדת גם היא על כתבה דומה
    הנשים הנשואות האלה שבאות אלינו לכפרים
    לחפש להם משהו שיהיה נורא דומה ללוחם חופש

    • אחמד היקר, גאוות המגזר
      ספר ל"בננות" מה באמת מחפשות הנשים הנשואות בכפרים הערביים.
      לא ריהוט בזיל הזול בבידייה ולא אהילים ממילאנו ברבע מחיר.

    • אחמדית אמיתית

      כהרגלך בקודש (המוסלמי, נוצרי)
      אתה כתמיד צודק ופוגע בול במצח.

  6. אז מי אשם? שאלה קשה, אבל איכשהו אני נוטה לחשוב שהגבר הבוגד. הרווקה המתאהבת לא בוגדת באף אחד. הבוגד, בוגד פעמיים (אולי שלוש) באשתו, במאהבת שלו ואפילו בילדיו. כמו בשטחים אחרים, גם כאן את פתאום הופכת להיות המבינה והמקבלת בכל מחיר. הוא המסכן, זה שחייב לחזור לאשתו גם אם הוא רוצה להישאר איתך ואת מרגיעה אותו שזה בסדר. אם את אשתו, בטח תסלחי לו אחרי שהכל יתפוצץ, כי הוא יבכה ויגיד שהוא כנראה עבר משהו והוא אוהב אותך. לא הייתי בעצמי בשום צד של מערכת מעוותת כזאת, אבל נדמה לי שהכל עניין של אחריות. הרווקה צריכה להבין מראש למה היא נכנסת ולבכות מתוך אחריות, כשזה נגמר והנשוי צריך להפגין אחריות לאחד הצדדים ולהחליט, כמו ילד גדול, לאן הוא באמת רוצה ללכת.

    • את כותבת: "לא הייתי אף פעם במערכת יחסים מעוותת שכזו".
      מעוותת? לא ולא.
      אמיתית? כן וכן.
      הביטי סביבך, נועה. כמה זוגות מאושרים, באמת מאושרים, את רואה?
      אוקיי, הבנתי.
      עכשיו קחי בחשבון שגם אלה שכן נראים מאושרים, מצויים בפאסון. הם משחקים את מה שהחברה מצפה מהם לשחק. הזוג המרוצה, השמח בחלקו, המאושר.
      אנחנו עטופים בשקרים, אנחנו שוחים בהם, מדשדשים בביצות השקרים. נשים לא אומרות את האמת לחברותיהן שטרם ילדו (ראו מאמרה הספקטאקולרי של מיה סלע "מי אני?")
      וזוגות לא מספקים נתונים מדוייקים על תדירות יחסי המין ביניהם.
      כאלה אנחנו, הישראלים.
      שקרנים.
      וכשמישהו כמו ג'ו המבתק מנסה לקרוע את מעטפת השקרים, אז ישר מציעים לבתק לו את האונה השמאלית במוח.
      כי האמת, כידוע, היא הדבר המפחיד ביותר.

      • יש סתירה בין מעוות לאמיתי?
        לא ברגע ההתאהבות מחוץ לנישואין אני רואה מעוות, אלא באי מציאת הפיתרון, בגרירה של המערכת המשולשת הזאת ספוגת התירוצים ורגשות האשם. כמה זוגות מאושרים אני מכירה? לא הרבה וזה באמת מטריד אותי ומעורר סימני שאלה. אני חושבת וחוששת שהכל מתחיל ונגמר בבעיות בתקשורת (גם מינית). תנסה רגע לתת לכל בעיה בינאישית את הכותרת הזאת ותראה איך זה מתאים בול.

  7. קראתי, חייכתי, קראתי את התגובות, התעצבנתי, ישבתי לכתוב תגובה.
    אולי נתחיל מדיון קצת יחותר רציני כמו להגדיר מהי בגידה?
    רק סקס? ומעשה קלינטון זה גם בגידה? וסתם לפנטז על מישהו? ולהתנשק עם חבר קרוב? ולצ'טט עם מישהו עד כלות ולהרגיש פרפורים בלב?
    נו, באמת.
    בואו נסתכל על המציאות. כמה אנשים אתם מכירים שהם נשואים (גברים ונשים) וחרגו ממסגרת הנישואין באופן שתגדירו אותו בגידה? (התשובה הנכונה: המון)
    ועכשיו לשאלה הבאה: מה זה אומר? ומה המטרה מאחורי העניין?
    ולמה צריך לעבור ישר לסרט הודי על האשה הנבגדת והילדים האומללים?

    אני רוצהלהציע קונספציה קצת שונה: סקס מחוץ לחיי הנישואין הוא כמו ללכת למכון כושר: מזיעים, מוציאים אנרגיה, מנקים את הראש וחוזרים לחיים. סה טו.

    • ויש אופציות נוספות.

      בכלל קטלוג הבגידה בעייתי.

      אבל במאמר של אתי היא לקחה את זה מהצד של האשה הרווקה והגבר הנשוי. לכן, באופן טבעי, הדיון נמשך לשם.

      לדעתי יש צורך לקיים דיון של ממש בשאלת המושג "בגידה", מה זה מכיל, מתי זה כן, האם יש יותר ופחות, ועוד.

      אין ספק שהאופציה שהצגת היא אופציה קיימת. רק שנשאלת שאלה: היא יודעת? הוא יודע?

      האם לספר? או שמה שלא יודעים לא כואב?
      ואם זה מתפתח ליותר מסטוץ?
      ואם זה רק סטוץ?

      ואם זה בכלל בחו"ל?
      ואם זה עם זונה – זכר או נקבה?

      כן כן, לא פשוט. וכמובן מה זה וירטואלי?

    • ככה סתם? פעולה גופנית מהנה ותו לא?
      בלי לספר לבן/בת הזוג?
      ואם יגלה? פגיעה באמון.
      ומה עם זה לא רק מין חדר כושר סטייל?
      מה אם יש התאהבות? תשוקה רגשית?
      מה אם האדם הנשוי מתעתע בלא נשוי? וכך פוגע בו/בה?
      ומה אם הוא לא מתעתע והנסיבות האובייקטיביות אכן מונעות פרידה?

      אני משוכנע שיש אנשים שיכולים למין-חדר-כושר, אבל כשהפרטנר למין יודע שזו כל הכוונה.
      ובפירוש לא על זה אתי כתבה ולא על זה היו התגובות. מין מסוג זה מעלה שאלות אחרות על מהות הקשר ואם מין כחלק ממנו הוא אספקט נהנתני בלבד שאפשר לקיים מחוצה לו גם בהסתר בלי לפגוע בו. אני לא הצלחתי לגבש דעה בנושא, אבל כן גיליתי שאפשר גם אפשר להתאהב נורא נורא מאוד באחרת גם כשאתה נשוי עם ילדים וגם ללא כל מין עם מושא ההתאהבות. ומה אז?

      • לשחר הנשוי המתלבט עוד תגובה וחומר למחשבה:
        תחשוב עוד צעד אחד קדימה ותשאל גם מה אם זאת שאתה אוהב ובשבילה אולי תעזוב לא תאהב את הילדים שלך? ואם זה יהיה הם או היא?
        ועוד משהו – לחיות עם ילדים שהם לא שלך זה תמיד הרבה יותר קשה ככה אנחנו כנראה מתוכנתים כדי שהחיים יהיו עוד יותר קשים . ולפני שאתה מחליט, מה אם אשתך תאהב מישהו יותר? מה אז?

    • הגדרתה של בגידה היא פשוטה, ונחלקת לשתיים: הראשונה – הפרת אימון. עשיית מעשה, שהנבגד נותן בך את אמונו שלא תעשהו. נקודת ההשקפה חייבת להיות של הנבגד. והמבחן הפשוט יהיה: האם הייתי חוזר על פעולה זו תוך ידיעה ברורה שהיא ידועה לבן/ת זוגי? דהיינו: האם תפיסתי את מערכת היחסים היא כזו אשר לפיה ידוע לי שבן/ת זוגי מצפים ממני שלא לבצע את הפעולה.
      השניה – הפרת מסגרתו של קשר. דומה היא מאד לראשונה, אלא שתחת בחינת השאלה הסוביקטיבית נבחנת בה השאלה האוביקטיבית, הוא ליתר דיוק זו שבבסיס הקשר, ואשר נוצרת למעשה בעת התגבשותו: האם פעולה זו שאני בא לבצע אקסלוסיבית היא לקשר. או: האם בעת יצירת הקשר (זמן מתמשך ובלתי מוגבל ולאו דווקא נקודתי) הבנת הצד השני היא כזו לפיה מעשה זה הוא ייחודי לקשר.

      רק אם התשובה לשתי השאלות שלילית, ידע העושה כי הוא לא בוגד. חשוב להבחין כי אף אחת מקבוצות התשובה אינה מוכלת כולה בשניה ועל כן חשיבות יש לשתיהן.

      חשוב יותר להקפיד על בחינת הצד שכנגד – הנבגד הוא המגדיר את הבגידה. שמעתי לא מעט פעמים את המשפט: "הלוואי שאישתי/בעלי היה/תה מוצא/ת לו/ה מישהו/י מהצד. אל אף שהרבה פעמים תחושה זו אינה שיקרית – אין בה להדגיר שמעשה אינו בגידה.

      • נואה או משהו..

        ההגדרות שלך את מושג הבגידה יכולות להיות נכונות בד"כ, רק שחסר לדעתי מרכיב נוסף.. מרכיב הציפייה.

        בבואנו לבחון הסכמים וחוזים (בכתב ובע"פ כאחת) אנו לעתים נוטים להתעלם מהציפיות שקדמו לכריתת ההסכם או הברית. לעתים, אין תיאום ציפיות, דבר שכמובן גורם לחיכוכים כאשר רק צד אחד מאמין שהצד האחר הפר את האמון.

        אנשים – גברים ונשים – נכנסים לקשר זוגי מתוך אהב (או רצון לקיים מסגרת מספקת, או רצון אחר כלשהו, אבל אני מעדיף להתייחס דווקא לאלה שנכנסים למסגרת מתוך אהבה) לצד הכמיהה והתשוקה של האחד לרעותו והרצון להיות לבשר אחד נכנסים כמה אורחים למסגרת היחסים. הרכושנות, הציפיות של החברה המלווה, ההתייחסות הסביבתית אל השניים כאל אחד, התיוג של כל בן/בת זוג כאסור לאחרים וכל זאת מבלי לבקש רשות ומבלי לקבוע כללים מראש. רק, כי ככה נהוג אצלנו (יש חברות אחרות..)

        ויש ציפייה שאליה לא מתייחסים. נלחמים בה, בכל תוקף, אבל לא מתייחסים. ערים לכך שהיא שם והיא תגיח, אבל לא מתייחסים. היא האיום האוטימטיבי הקשה ביותר, אבל אל האיום הזה לא מתייחסים.

        הציפייה הזו היא הסטטיסטיקה וההיסטוריה של מערכות היחסים הזוגיות-אקסקלוסיביות – סטטיסטיקה שהגורם לה הוא התשוקה של בן המין האנושי.

        כל אחד וכל אחת יודעים שהפיתוי הוא מעבר לפינה, מעבר לכתף של החבר/ה כול אחד וכל אחת מנסה במידה רבה יותר או קטנה יותר של בוטות להצר את צעדי האחר ולו רק על מנת למנוע ממנו/ה לעמוד בפני פיתוי.

        לכן, בן הזוג יימנע מללכת למסיבות מסוג מסויים ללא בת הזוג הוא "מפקחים".

        בן/ת הזוג יימנע מיציאות לאתרי בילוי ללא החצי האחר – ואם לא יימנע – ידווח, ועוד איך ידווח.

        הבדואים ושבטים באפריקה מסירים מהנשים את הדגדגן ויש טענות על חגורות צניעות בימי הביניים.

        הכל יודעים שהפיתוי נמצא שם, שהפיתוי אורב לגבר ולאשה, הכל יודעים שקצת תנאים סביבתיים תומכים, זה גם יקרה.

        ואני אומר: יש ציפייה שזה יקרה!!!

        כשנישאתי, אמרתי לבת זוגי (כן, אמרו לי כבר אז שאני מפגר) שאני לא מניח שבמסגרת חיינו המשותפים היא תעמוד בפני כל הפיתויים, ומכיוון שכך, ומכיוון שנישאתי לה כדי לבסס חיים משותפים על חברות עמוקה, ביקשתי (דרשתי) אם תתפתי לקיים יחסים מחוץ למסגרת שלנו, חובתך לשמור על דיסקרטיות. אל תנקי את מצפונך על חשבוני.
        לא יכולה לשמור על דיסקרטיות, אל תתפתי.
        אני מצידי – אמרתי – לא אבחן ולא אעקוב לברר. אני אניח שכנראה במסגרת השנים זה יקרה. ואני מביון שזה חלק מלהיות בן אדם. ואני חי עם זה ומקבל את זה.

        גברים ונשים צריכים להבין שהסטטיסטיקה מוכיחה כי מונוגמיות מוחלטת זרה לרוב המין האנושי. ואם אתה נכנס עם זה למסגרת היחסים, אז יכול להיות שיהיו יחסי מין מחוץ לנישואין, אבל לא יהיה בהם משום הפרת אמון מוחלטת. רק על פניה.

        כן, זה קשה לקבל. אני יודע. כל אחד/ת היה (בעצם לא כל אחד- הרוב הגדול מאד) רוצה לחשוב שבן/ת הזוג שלו יתאווה אליו בלבד ואם יש לו תאוות אחרות, שיתכבד ויגביל את המימוש שלהם.
        כל אחד היה רוצה לקוות שבן הזוג שלו יתאווה אליו לנצח עד כדי כך שיתעוור ולא יראה עוד פיתויים נוספים. העולם לא בנוי כך.

        נשים וגברים, מאז ומעולם, חרגו מהמסגרת האקסקלוסיבית של היחסים, גם לנוכח סכנות מוות, גברים ונשים מאז ומעולם נמשכו גם לאלה שאינם המושא הרשמי של תשוקתם ומימשו את תשוקתם זו.
        גברים ציפורים וזכרי בעלי חיים מונוגמיים אחרים, הם אבות של כ 65% מצאצאיהם בלבד!!!!

        אז יש באנגלית מילה יותר מתאימה מבגידה צ'יטינג.

        לדעתי, אם יש מישהו שצריך לשאת באחריות הוא זה שמקיים יחסים מחוץ למסגרת ולא זה שאיתו מקיימים את היחסים.
        אם גבר נשוי מקיים יחסים עם אשה רווקה זו הדילמה שלו. הדילמה שלה היא מסוג שונה.

        ויש אנשים הנשואים ומקיימים יחסי מין מחוץ למסגרת תוך כדי שמירה על דיסקרטיות הדדית ובני הזוג בסתר ליבןם יודעים את האמת ומונעים ממנה לצאת. כי הכי קשה בכל העניין…מה יגידו!!!!!!

        ונקודה אחת שהיא סופר חשובה וללא אמירתה הכל מיותר:

        כאשר בן זוג מקיים קשר מיני מחוץ ליחסים האקסקלוסיביים, ללא ידיעת בת הזוג ובניגוד למוסכם ביניהם – לא משנה אך נכנה את זה בגידה, צ'יטינג, מעידה.. – הצד השני נפגע עד לעמקי נשמתו. זה אחד הכאבים הקשים ביותר והחותכים ביותר שיש. לכן, בבואו של בן/ת זוג אל הפיתוי, שיעמיד לנגד עיניו את הכאב והעלבון הנוראים האלה ואם אחרי זה הוא יתפתה, שיצפה לתגובה קשה ומוצדקת ולו רק בגלל שהיה מוכן להתעלם מהכאב שלה!!
        אם יש בגידה, היא לא היציאה ממסגרת היחסים, אלא החשיפה לאפשרות שתפגע כל כך קשה בבת הזוג. הפגיעה האפשרית הזו היא בגידה בחברות.
        בגידה בחברות היא העילה המוצדקת ביותר לסיום הנישואין.

        ובמשפט אחד:
        לא העובדה שקיימת יחסים עם אחרת הופכים את זה לבגידה, אלא העובדה שהיית מוכן לעשות את זה כאשר אתה יודע מה זה יכול לעולל לבת זוגך. זו בגידה בחברות שביניכם. זו בגידה של ממש!!!

        • ראשית לשמי, בעברית הוא נח.
          איני חושב שהתעלמתי מהיבט הציפיה, או לפחות הציפיה הלגיטימית המבחן השני שניסחתי הוא בדיוק לבחינת אותה ציפיה. כעם זאת ברור לי לחלוטין שאתה מדבר על ציפיה אחרת הפוכה, אם יורשה לי אקרא לה החשש, החשש שציפיתי הלגיטימית לא תתממש. אני טוען כי קיומו של חשש זה, כמו גם העובדה שסטטיסטית הוא מבוסס, אינה מפחיתה מלגטימיות הציפיה לכך שהוא לא יתממש, נכון שאם הוא יתממש אין בהכרח ליטול את אופצית הביטול ואפילו לא את אופצית הגילוי, כמו בדיני חוזים ישנה העדפה נכונה ומובנת לשמירת קיום החוזה, על אף הפרתו. סלח לי על העזתי לחדור לחייך ולשופטם, אך מוכן אני לערוב לכך שגם ללא גילוי נאות, אתה תדע. גם אנשים עם רמת רגישות נמוכה בהרבה משלך ידעו על נקלה מבלי שיגולה להם. ומכל מקום (מנסיונם של רבים וטובים של ידידי) משהו בסיסי במערכת האימון ההדדי נפגע. לא יעזור כלום.

          ועכשיו לענין המשיכה, הפיתוי והטבע האנושי. מותר האדם מן הבהמה ביכולתו לשלוט בתשוקותיו. כשם שרבים מתשוקותינו אינם בני מימוש מההיבט החוקי, כך רבים אחרים אינם ראויים למימוש מההיבטים המוסריים, או שמא נאמר הרגשיים התחשבותיים, בנו עצמנו ובמערכות היחסים שלנו.

          היכולת להתגבר על פיתויים היא המדד, ומי שבחשבונו הפיתוי שווה ערך יותר מן ההפסד יתיצב מאחורי סדר עדיפויותיו ואל יוליך בכחש את שותפו לחיים.

          נשמע פוריטני אני יודע, אין בי כל כוונה להטיף אני חי בשלום עם העולם שסביבי ומודע לסטטיסטיקות ולמקרים הפרטיים שבו, עם זאת אני נוטל לעצמי חרות לומר: זהו המצב האידיאלי כזאת אני מצפה מעצמי, ומבת זוגי.

          • לא התכוונתי לחשש. אלא לציפייה של ממש.
            נכון שהציפייה הזו היא איום, אך לדעתי יש בה גם מבסיס ההסכמה. אך זה בעיני פחות חשוב.

            אני חושב שאתה צודק לחלוטין בכל מילה שכתבת. באמת. (למרות הניסוח הרהוט :-)))
            אדם יכול לשלוט על תשוקותיו.
            אבל…משהו שאמר כמדומני ברנרד שואו:
            אין דבר שמפתה אותי פרט לפיתוי….

            ועוד דבר על אוטופיה. זו זכותך, יותר מזה, לולא אוטופיה זו, לולא הרצון הכנה לתאר את העתיד יחדיו וללא שותפים אך עם צאצאים, אין אדם בונה בית (לא רק בגלל הקנאה) ואין אדם נכנס לחופה. הנישואין, והחיים המשותפים דורשים רצון ואמונה שכך זה צריך לנהוג.

            החיים, שונים.
            יש שחיקה ויש התרופפות ולפעמים נגמרת החברות ויש אלף סיבות מדוע לא להפרד.
            כלכליות – מאד לא כלכלי בלשון המעטה להפרד.
            משפחתיות – דודתו של ג'ו מכפר סבא תטריד אותנו
            חברים – מה הם יגידו
            ילדים – זכאים לזוג הורים יציב ושפוי.
            ועוד…….
            ואנשים מחזיקים את המסגרת הזו, ללא אהבה, ללא חברות, ללא מין מספק ועם משכנתא, ועם אסיפות הורים ועם לילות סדר ועם מרעין ובעיקר בישין. ואז יחסים אקס- מסגרתיים, נראים כאופציה שבה האמת חזקה דווקא מן השקר.

            אני אישית נפרדתי, כאשר ברקע לא הייתה בעייה של "בגידה". הייתה בעייה של פגיעה בחברות הבסיסית, לטעמי. לא יכולתי לחיות עם זה ועם השקר הנורא שנלווה לתחושה כזו.
            אם בת זוגי הייתה הולכת עם אחר, היה לי די פשוט לעבור על זה. כי בעיניי, בנישואין יש הרבה הרבה יותר מאשר מין אקסקלוסיבי. ובעיני, פגיעה כאן, היא מן הקלות יותר והצפויות יותר…

            אבל, אני מאמין שזו לא רק זכותך לדרוש לעצמך ולבת זוגך חיים עם מין אקסקלוסיבי ופיתויים שנכבשים – כולם ללא יוצא מן הכלל – ועם אוטפייה שמתממשת לכלל מציאות.

            באמת מפרגן לך את זה.

            אני רק חושב שצריך לכבד אופציות אחרות שנלקחות לאחר שיקול דעת אחר ולגיטימי גם כן.

          • אני מסכים עם המצב שתיארת,, קרי עם שכיחותו. אני גם מצדיק בהחלט שמירה על הקשר הקיים מכל הסיבות אשר מנית, דומני כי במקרים אלה, הציפיה הלגיטימית עליה דיברתי מאבדת מלגיטימיותה. בן הזוג חווה גם הוא את אותה קריסה רגשית או כל שם אחר, וממילא הציפיה עליה דיברת אתה תופסת את מקומה ואת הלגיטמיות שלה על חשבון חברתה. הבעיה היא כאשר תחושות מחנק, וחוסר סיפוק אלה אינן דו סטריות – אז נאמרים דברי בדבר כיבוד ציפיותיו של הצד הנפגע, ואי הולכתו בכחש.

          • לא. לא.

            התכוונתי שהציפייה קיימת כבר בשלב הראשוני. טרם הקריסה והשחיקה. אלה הופיעו בהמשך כהגיג נוסף.

  8. נשואה פלוס

    למה כולם מדברים רק על גבר נשוי ואישה רווקה?
    ומה עם הנשים הנשואות?
    האם הנשואים – לנשואות?
    או שגם רווקים – לנשואות??

    • אם יש נשים נשואות ומתוסכלות – תופענה מיד! ג'ו בעד שוויוניות. כל גבר שרוצה וכל אשה שרוצה, שיגשימו את רצונם. כי כמו שאמר הלל הזקן (למרות שהאימרה מיוחסת לרבי עקיבא) "ואהבת לרעך – כמוך"

      • ג'ו. למעשה עד אליך לא ייחס אף אחד אימרה זו לרבי עקיבא. איחולי על פריצת הדרך. ואהבת לרעך כמוך היא מצווה המופיעה בתורה (ויקרא י"ט י"ח), וככזו נכתבה היא על ידי כותב התורה (מאמיני שלוש הדתות טוענים בתוקף מזה זמן כי היה זה הבוס הגדול בעצמו).

        • זכורני, אי שם בשנות השבעים, היינו ישובים בשיעור זימרה אצל המורה המשופם אליהו שאולי, ושרים:
          "אמר רבי עקיבא
          אמר רבי עקיבא
          ואהבת לרעעעעעעך
          לרעך כמוך
          זה כלל גדול
          גדול בתורה
          זה כלל גדול בתורה".
          אז כנראה שבכל זאת מישהו ייחס זאת לרבי עקיבא, לפני. ולא נראה לי שמר אליהו שאולי המשופם עם המנדולינה המציא את השיר.
          ותודה על ההפניה למקורות, בכל מקרה.

          • טמבל.
            רבי עקיבא אמר שזה כלל גדול בתורה. הוא לא אמר ואהבת לרעך כמוך.

            גם לנתח שירים צריך לדעת.

          • :-))))))))
            לקחת לי את המילים מהפה. ולומר את האמת.. ידעתי שתבוא, התאפקתי..

          • אני לא בטוחה שזה משנה מי אמר מה
            מה שנאמר הוא חשוב

          • נו, אז אני לא מצטיין כמוכם בניתוח שירים. זה עושה אותי טמבל? מתנשאים..
            אבל לפחות לא הצעתם לבתק לי את הראש עם פגיון או משהו. גם זאת התקדמות.

          • מה יצא לנו מזה, זה הרי חלול לא?

            🙂

          • אוקיי, הבנו. אתה חושב שהראש חלול.
            לפחות על התחתונים שלי אי אפשר להגיד את זה. הם מלאים וגדושים כל טוב, לפי כל הקריטריונים שאתי אברמוב הציבה במאמרה המוצלח על הזין

          • עמי ואהובה לוי

            נו, מה, חזרנו לזה שוב פעם? לגודל האיבר?
            ג'ו, אתה משעשע…
            ואם אתה כל כך רוצה, אז
            אולי תתן כבר את מידת האורך והרוחב, שכולם יידעו, וזהו.
            מה דעתך?
            ואם אתה יודע מיהו המשורר המפורסם שמשגל קטינות בגיל בתו,
            ספר לנו גם כן, בהזדמנות זאת. כי נראה שכולם פה יודעים, חוץ מאיתנו
            ואנחנו מה זה סקרנים…

          • לגבי החלול, לא בדקתי, כנראה שלא. כנראה שבעיקר כואב לך. אבל למרות הכאב ג'ו. הומור…

          • לג'ו יש הומור. דווקא הומור זה הדבר הכי בולט אצלי, חוץ מ…נו, אתה יודע.
            יד מושטת ללחיצה.
            נו.
            תן יד…
            חיוך

          • לדעתי עדיף לא לנתח שיר
            זה כל כך אכזרי בעיניי

          • נעמי, זה לא שיר. שיר. זה משהו ששרים. נח התכוון להבנת נקרא בסיסית. לא לנתוח שיר.

          • הוא כתב על ניתוח שירים אז הגבתי על ניתוח שירים
            כנראה שהוא לא התכוון למה שהוא כתב

          • ניתוחים הם בכלל דברים אכזריים מטבעם. גם בני אדם לדעתי זה די אכזרי לנתח. את מי מענין מה יש בפנים או שהם יפים במבט שטחי וראשוני או שלא.

          • לא בדיוק הבנתי מה אתה מתכוון שלא מעניין מה יש בפנים?
            זה מה שאתה אומר
            שרק החיצוני חשוב?
            שניהם חשובים לא?

          • ברור שזה לא מה שהתכוונתי….
            ניסיתי סך הכל להקצין את האמירה האווילית שלך בדבר ניתוח שירים.

  9. בגידות – תמיד היו ותמיד יהיהו.

    פשוט צריכים לדעת לקבל אותן איך שהם מבלי לחשוב מה הלאה.
    נשוי ורוקה – האם זה כדאי? לא ולא כי לרווקה תמיד יהיהו ציפיות ותמיד היא זאת שתתאכזב, גבר נשוי לא יעזוב את אשתו וילדיו- הנוחות יותר מידי חשובה.
    בגידה בין נשואים – נו………אז………מה הפשע? לא חושבת שזה פשע, סה"כ נהנתם והיה כיף ומרגש וכל אחד חוזר לביתו הוא יותר נלהב לחיי המשפחה.

    • רוב אנשי העולם העובדים למחייתם, אינם נהנים מעבודתם.
      רוב אנשי העולם אינם משתכרים כדי מחייתם, וודאי לא כדי הגשמת שאיפותיהם.
      כך היה וכך תמיד יהיה. (המחסור מהווה הכח המניע העיקרי והחשוב ביותר בכלכלה)

      רובנו מעדיפים שלא להמנות על פרטי סטטיסטיקות אלה. חלקנו אף מצליחים.
      עם זאת ההימנות על ציבורים אלה אינה פשע ואין בה שום דבר נורא. למעט האכזבה מאי הגשמתו של חלום אוטופי שברמה הפרטנית יכול להיות מציאות.

      למי שרוצה מותר לנסות. נכון שהיו ויהיו בגידות נכון גם שזה לא פשע (בסיטואציות מסוימות זה בהחלט עוול מוסרי), מותר למי שיש לו שאיפות לנסות ולהגשים מודל מציאותי קיים בעל מאפיינים אוטופיים יותר.

      • כל מה שאתה כותב נכון.
        אבל לכל אדם יש את האפשרות לעצב את חייו אחרת, ולא ללכת בדרך הרגילה.
        כתבתי פעם ב"במחנה" מאמר שנקרא "לכל שבת יש מוצאי שבת". בקצרה: הסיוט שלי בצבא היה "שבת קצרה". העובדה שהחופש מוגבל, הזמן קצוב ובמוצאי שבת חוזרים לשגרה המאוסה.
        נשבעתי שמיד אחרי השחרור אעשה הכל כדי שלא יהיו לי "מוצאי שבת ובוקר יום א'" כאלה. ידעתי שאמצא לי עבודה שלא תאלץ אותי להיכנס לדיכאון בכל תחילתו של שבוע.
        ומצאתי. זה לא היה קל ודרש מאבק. אבל מצאתי.
        ובגיל 32 הקמתי להקת רוק עם חברים. וכולם זקפו גבות והתפלאו וצקצקו. כי זה נוגד את מה שכולם רגילים, שלהקות מקימים בגיל 20, ובגיל 32 מתברגנים, יושבים בבית ומשחקים עם הילדים ולא עם גיטרות וקלידים.
        אז מה.
        אדם יכול להגדיר את עצמו בשונה מהזרם המרכזי, או בשונה ממה שאומרים על הזרם המרכזי.
        והאחריות על האושר שלך היא בידיך בלבד. ברגע שנתת לאדם אחר את המפתח לאושר שלך – ברגע זה הפסדת.
        את השליטה על חייך, חלומותיך, רצונותיך.
        אין שום טעם להטיל אחריות על האשה, על הילדים, על הבוס או על…החיים.
        החיים שלך הם הסיפור שלך. ואתה היחיד שכותב את הספר שלך.

        • גאוני. ככה אני אוהב אנשים. פשוטים וגאוניים. קבל נשיקה על המצח, אחי בועז (ואיפה משיגים את המאמר שלך הזה. יש באינטרנט?)

        • בועז חמסה עליך! באמת, זה נשמע ממש מצויין, כל הקומפלקס הזה שנקרא 'החיים' – על-פי בועז כהן. אתה היחידי שיודע אם באמת באמת טוב לך ומאושר. ואני מצידי רק יכולה לקוות שאכן, כן. טוב לך ומגניב, ובגיל 32 לא גידלת כרס וקברת את החלומות.
          אלא שלדעתי אתה נותן קרדיט רב מדי לאחריותו של האינדיבידואל לאושר שלו. החיים מה לעשות, מלאים באילוצים. ואני לא מדברת רק על העניין או חוסר הענין שאנשים עשויים למצוא בחיי האהבה והזוגיות שלהם. יש בעולם הזה כל מיני מחלות, כל מיני אסונות, כל מיני חרא שמונע ממך לעשות באמת, אבל באמת את מה שהיית רוצה לעשות, ואתה חסר ברירה. קח לדוגמא, וזה לא דמיוני, מצב שבו פתאום, אפילו לא באמצע החיים כי אתה בכלל עוד כמעט ילד (עשרים ו..) מגלים לאחד ההורים שלך מחלה, ולא שפעת. אני מדברת על מחלה מהסוג הרע, הניבזי, המדכא. משהו סופני כזה. בשנייה כל סדר העדיפויות שלך משתנה. ואם עד לאותו יום מר ונמהר הגעת לבית הוריך פעם בשבועיים לארוחת שישי בערב, הרי שעכשיו הם צריכים אותך, הוריך מולידיך, יותר מתמיד. ואתה מוצא את עצמך מסדר את החיים שלך לפי הצרכים שלהם. במקרים יותר קיצוניים אתה אפילו מבטל קצת את החיים שלך למענם.
          וגם את החתונה את מזרזת, כי את רוצה שאבא שלך יספיק לראות אותך כלה. ואת גם נכנסת להריון צ'יק צ'אק. כדי שהוא יספיק להיות סבא
          אז על איזה ספר אתה בדיוק מדבר, ומי באמת כותב אותו?
          מה שאני מנסה להגיד, אהובים שלי, בועז, ג'ו, אתי, שחר נעמי SARIT וכל החברה הטובים – תשמחו שאלה הצרות שמעסיקות אתכם. באמת. זה נשמע מפגר וגם ברור שאין לאף אחד מונופול על סבל, – הכאב שנבע מהמאמר של אתי היה לא פחות ממוחשי מבחינתי והרגשתי אותו פיזית (כמעט בכיתי), באמת – אבל אלה צרות בריאות. בסוף מגיעים לשלמות באהבה ובזוגיות. או שלא, וגם זו שלמות מסוג אחר. אין מודל אחד שמתאים לכולם.
          ותאמינו לבננה- הכי חשוב הבריאות

          • טוב, זה היה טקסט כל כך מרגש, שאני חייב להגיב.
            אני מכיר היטב את הסיטואציה שאת מדברת עליה, כי אמי לקתה במחלה ניוונית לפני שנים רבות, ואני מכיר – לצערי – את כל ההשלכות של הדבר.
            אבל דווקא משום שמצבה הולך ומחמיר, אני יודע כמה זמננו קצר וכמה חשוב לנצל אותו!!!
            אמא שלי אמרה לי, ביום הולדתי השלושים וחמש שחל בדצמבר האחרון:
            "כשאני הייתי בת 35 הייתי בטוחה – משוכנעת – שאגשים את כל חלומותיי. ואז באה המחלה. ואני רוצה שאתם (אני ואחותי) תעשו כל מה שאתם יכולים בשביל למצות את החיים".

            אני משתדל לעשות את זה, יום יום. שעה שעה.
            בשבילי "לנצל את החיים" ו"החיים קצרים" הן לא קלישאות.
            אני קם עם זה בבוקר, והולך לישון עם זה בלילה.

          • בועז יקר
            אני לצערי מתהדרת במחלה מחורבנת.
            חיי יכולים להסתיים בשבריר שנייה.
            לשמחתי – יש לי פרופורציות לגבי החיים.
            אני נהנית מכל דקה, חיה כל דקה כאילו היא האחרונה
            לא מחשבנת לכלום, ולאף אחד
            אני לא בריאה פיזית
            אחרי הרבה שנים של התמודדות נפשית עם המחלה הזו,
            הגעתי להיכן שאני היום, בריאות נפשית, שתמציתה לחיות טוב, לעשות מה שרוצים, ולהזדיין מי שרוצים, ומתי שרוצים. בעצם – נורא קל לי
            דרך אגב, טון הדברים שלי, הוא טון של הסכמה איתך.
            עד הפעם הבאה

        • ב ד י ו ק

        • כשהייתי בגיל שבו כתבת בבמחנה, חלקתי גם אני את אותה השקפה. אלא שזו אוטופיה, המתאימה לרומנטיקנים חסרי תקנה – פחות למציאות (נהיה פה הפוך על הפוך לא?)
          במהלך החיים תגלה לא פעם, שהחיים נשלטים ונמסרים לשליטת הרבה מאד גורמים אחרים מלבדך. ברמות הקטנות של לסוע במונית, או להדרס במעבר חציה, במרות הבינוניות של טלפונים מהבנק וברמות הגבוהות של ללכת למילואים ולא להספיק להזדכות.

          והאמן לי, כל חיי אימצתי הלכה למעשה את הדרך בה אתה נוקב. מעולם לא הגדרתי את עצמי על פי תבניות מוכרות, מעולם לא היית פולואר של דרכים סלולות, וחשוב מכל אני פריק, אבל ממש פריק של שליטה. אפילו אני מכיר בכך שלפעמים הבחירה של חלוקת אחריות ויצירת שיתוף מבורכת, והאדקנלין שבהסתמכות יכול אפילו לענג

          • אני לא טוען שפילוסופיית החיים יכולה להסיט כוכבים ממסלולם..
            אכן, יש דברים שלא ניתן לשלוט בהם. אמא שלי לא בחרה לחלות במחלה ניוונית. אחיה של גרושתי לא בחר למות מדום לב בגיל 30 שבועיים אחרי חתונתו.
            אני מתכוון לכך שבמסגרת הנתונים הקיימים, צריך להשתדל למצות את מה שניתן מהחיים. זו אולי תפיסה רומנטיקנית, אבל אם אבא שלי לא היה מחזיק בה, הוא היה מתאבד, כי לחיות עם אשה נכה שמצבה הולך ומחמיר כל הזמן, זה קשה וכואב עד טירוף הדעת. ורק רומנטיקן שמאמין שעדיין יש דברים יפים בחיים שניתן לעשות ולהינות מהם, למרות הכל ואף על פי כן, רק רומנטיקן כזה יכול להעניק משמעות לחייו, ליצוק בהם תוכן וטעם ואף להנחיל זאת לדור הבא (ילדיו, שאני ביניהם)
            אני לא מתיימר להטיף, אלא לשתף אתכם במה שעברתי בעצמי בחיי. כל אחד שיחיה את חייו לפי מיטב הבנתו. נולדתי וגדלתי בשכונת מצוקה, בעוני, עם אמא חולה. עברתי גירושים מאוד מאוד כואבים ומייסרים, מאשה שמאוד מאוד מאוד אהבתי.
            היו לי ויש לי המון סיבות להאשים את "העולם". לשקוע במרה שחורה.
            אני בחרתי אחרת. לא להטיל אחריות על הילחם, עד כמה שאני יכול, כדי שחיי יהיו יפים.
            למרות הכל.

          • עמי ואהובה לוי

            בועז, קראנו. התרגשנו. הזדהינו. כל מלה בול במקום. באמת צריך להשתדל לחיות ככה..

          • מחלות ניווניות זה באמת החרא הכי גדול שיש ומי שלא מכיר ויודע – מאושר. גם אני לא הכרתי עד לפני שנתיים, ואיזו שנתיים אלה היו… ועדיין.
            בועז, דברייך מעוררים השראה, באמת! ויצא לי לחשוב עליהם היום, ליותר מדקה. אולי זו חכמה והשלמה שבאות עם הגיל. אני אחכה. מה שכן, מכל הדיבורים על אברקסס הבאת לי את הצמא לכוסית, ואני, הריונית אני. יה אללה איתך, איזה געגוע. ולא רק לכוסית.
            תגיד(ו), אפרופו בגידות – זה שחטפתי את הקראש על ג'ו, זה נחשב? כי אני טיפוס נורא נאמן, אתה מבין? ורק ממחשבה על בגידה וירטואלית נהיו לי יסורי מצפון. זרוק איזו מילת הרגעה, בחיאת. לא עשיתי כלום, בחיי
            ותגיד(ו) 2, מי זה המשורר המניאק?
            ובועז אחרון ודי – לא ידעתי שהתגרשת…

          • 1. לגבי הקראש על ג'ו, את יכולה להיות רגועה. זאת לא בגידה. וכדאי לך מאוד לקרוא מה כתב הפרחח, בטקסט בהיר ומפורט.
            2. אז את הריונית. סו וואט? כוס יין אדום אני לא חושב שתזיק לעובר (בן או בת, אגב?)
            ואת יכולה לקפוץ לאברקסס. זה יהיה אפילו די מרתק לראות את הפנים שמאחורי הבננה
            3. כן, התגרשתי. גם אני בסטטיסטיקה. די מזמן, למען האמת

    • הכשל המובנה שקיים בכל כשלון, הוא מערכת הציפיות המוקדמת.
      אם שניים באים אל קשר, ואפילו אם זה קשר מיני של לילה אחד, בלי ציפיות מוקדמות ועם רצון לחוות באמת את החוויה, לא תהיה שום בעיה בבוקר שאחרי.
      אלא שהחברה הישראלית מונעת את האפשרות הזאת.
      מחנכים את הנשים (עדיין!) שהן יכולות להיות עם תואר שני במנהל עסקים, משכורת מצויינת, חברות טובות והבנה מופלגת בקולנוע אמריקאי של שנות השבעים, אבל כל עוד הן לא נכנסו אל מתחת לחופה והביאו ילד לעולם
      הן לא שוות כלום.

      הן לא מילאו את ייעודן.

      ולכן נשים יכולות להיות הכי מוצלחות מקסימות ומשכילות.

      תמיד יהיה הנסיון להוכיח לאמא אבא והדודה מכפר סבא שהן הצליחו בחיים – זאת אומרת: התחתנו ונכנסו להריון!

      אז תגידו, בנות: מה עם תוצאות המהפכה הפמיניסטית שטוענים שהיתה במאה העשרים?

      • אוי ג'ו, יש עוד כל כך הרבה נושאים בהן אנחנו צריכות להוכיח את עצמנו, לשחק אותה ההחלטיות, המבינות, בעלות היוזמה, האסרטיביות, השקולות ועוד מיני תכונות ניהוליות חשובות אבל בבית… אנחנו צריכות לבשל לגבר הרעב (כאילו שאנחנו לא), לכבס לו את הבגדים כדי שיהיה לו עם מה ללכת לעבודה, לתת לו שקט וביטחון כדי שירגיש טוב ולא לחוץ, לספק אותו במיטה כדי שלא ייחפש ריגושים בחוץ.. אנחנו חיות בעולם הרבה יותר מורכב ממה שאתם הגברים אי פעם תדעו. עולם של פוזה בעבודה ושל פוזה גדולה יותר בבית.

        שאיפתי הגדולה ביותר (נו לפחות בקונטקסט הזה..) היא לגמול אתכם מהדרישה הבסיסית עליה מושתתים חייכם: דרושה אשה בתולה, רצוי עם ניסיון….

        אין ספק שהמהפכה הפמינסטית עשתה לנו טוב, אבל במקביל היא גם הכניסה אותנו למלכוד, מלכוד 22 של הזוגיות…

        • מארה מונה

          ועם כל הפמיניזם בסוף את עם הקריירה שלך והבטחון שלך והחופש שלך מוצאת את עצמך – חדרנית. מרימה אחריו גרביים. מכינה אוכל לילדים, עושה כביסות. הוא מאוד פמיניסט דווקא, זה פשוט לא מפריע לו וככה. אז יש לך שלוש קריירות בעצם. בית – ניקיון, ילדים, עבודה. ואחרי כל זה יש לך זמן להזדיין ? להתחפף ? בגילגול הבא אני רוצה להיות גבר. ג'ו המבתק, אולי.

        • סליחה, אבל לא צריך טובות. אל תבשלו אם אתן לא נהנות מזה. ובטח שלא צריך שתכבסו.
          להזדיין זה כבר עניין אחר, כי זה באמת עניין שקשור לשניים, לסיפוק של בני הזוג, לאינטימיות שביניהם, לבסיס הקשר, האהבה, החברות. את זה באמת אני חושב שזכותנו לדרוש מכן.
          אבל לבשל? לכבס? לאסוף גרביים?
          לא, תודה. לא. לא. אל תבשלו ואל תכבסו ואל תגישו לנו את החשבון אחרי זה.

          • לא אל תדאג לא תקבל חשבון, רק בקשה צנועה להבנה, סבלנות וסובלנות.

            אנחנו פשוט צריכות לתמרן. לתמרן בין תחומים שאתה לא מכיר ואם במקרה שמעת עליהם הם לא נראים לך כל כך מסובכים כמו שהם…

            אנחנו צריכות לחיות עם שני כובעים אחד של הקרירה שאפשרה לנו המהפכה הפמיניסטית והשני עם מה שהנחילו לנו אבות אבותינו ואמות אימותינו הקרירה בבית, הטיפול והשמירה על התא המשפחתי.

            ולצערי, לצערך ואני מניחה שלצער כולנו אין לכם שליטה על זה. אנחנו צריכות להתמודד עם המצב ולנסות לתמרן הכי טוב שאפשר. שוב, אין חשבון בסופו של דבר רק 3 בקשות קטנות הבנה, סבלנות וסובלנות.

  10. אתי יקרה
    שכחת להגיד דבר אחד. זה בסך הכל קטעים ונורא כיף.
    מראש דרך אגב, להוריד כל רגשות אשמה לגבי אישתו, והורסת משפחות וכ"ו. (זה נכון גם לגבי "בעלה", אני פשוט מדברת מהצד הנשי). אין לזה שום קשר לרומניסטית. אמנם יש מקרים של התאהבות ולעזוב בית, אבל גם לזה אין קשר לבחורה. זו בחירה שלו, ושל אהבה. קורה.
    לעצם העניין , הוא תמיד שמח לראות אותך. הוא הרי לא "תקוע" איתך בגלל הבטחה שניתנה לפני 10 שנים. הוא באמת רוצה. וגם את דרך אגב. את תמיד יפה בעיניו, ואת גם מרגישה יפה באופן כללי, גם כשאת יוצאת לסופרמרקט. כך שזה גם יעיל. אף אחד לא ישן אצלך. לי באופן כללי זה מאוד מפריע שישנים אצלי. לדעתי רק פעם אחת זה קרה בעשר השנים האחרונות, אחרי קשר בן שנה לפחות, ובבוקר רק רציתי שהוא ילך. אצל נשוי בדרך כלל אין הרבה סכנה שישן אצלך. אף אחד לא יושב לך על הווריד. גם את יכולה לא לפגוש אותו כשלא בא לך. את לא גרה איתו, ולא חייבת לו כלום. (אני במקרה מזל קשת, צריכה מרחב וכאלה). אין לך זיוני שכל והתלבטויות – מה יהיה, נתחתן, הוא באמת רוצה, אני באמת רוצה, או שאני בת 30 ולחוצה על חתונה וילדים כי זה מה שהחברות שלי עושות. החברים שלו תמיד אוהבים אותך (החברות שלך תמיד לא סובלות אותו, ולכן כבר לא מספרים להן) הסקס תמיד יותר טוב בבוקר/צהריים/אחרי הצהריים. מה גם שכמה שעות לאחר מכן, אפשר ללכת ל"אברקסס" כשחיוך מאוזן לאוזן מרוח על פניך, ואת יכולה הרבה יותר בקלות לפגוש מישהו שאיתו תמשיכי לקשר "מחייב". (אם את רוצה). את הרי לא במצוקה של סקס, ועם פרצוף חמוץ ולחוץ. גם אין שאננות לגבי הסקס.
    הגברים שאני מעוניינת בהם, בדרך כלל בגיל הנשוי. מה לעשות.
    לפני כמה שנים, באמצע שנות העשרים לחיי, היה לי העונג לפגוש גבר מקסים, גרוש, בלי ילדים, שבאמת הייתי שוקלת אולי להמשיך איתו הלאה. אחרי כמה חודשים של קשר, הוא התקשר להגיד לי שהולך להיוולד לו ילד בעוד תשעה חודשים. (לפחות הוא אמר). כמובן איחלתי לו מזל טוב. היה עוד מישהו. לפני שנתיים בערך. רווק בן 33, גם כן כל מה שבחורה יכולה לרצות. היינו ביחד שעות במשך היום, תשע, עשר שעות. מכיוון שאני לא אוהבת שישנים אצלי, ועוד לא חשבנו שצריך לגור ביחד, בערך בשעה 22:00, 24:00, הוא היה מתקשר לחבר שלו, מהשירותים (כן כן), כדי שאני לא אשמע. הם היו קובעים ללכת ל"סטפן בראון", לראות את מי ידוגו שם. (אני דרך אגב התחלתי ללכת לשם אחרי ש"הקשר"ביננו נגמר). היה גם עוד רווק. הכלב שלי חולה, הסבתא שלי נפלה במדרגות.
    אצל נשוי, מראש את יודעת לאן את נכנסת. לא מצפה לכלום, ולא מתאכזבת. ולא נפגעת בטעות מאיזה דביל, שלתומך חשבת שאתם מעוניינים זה בזו, ובקשר "רציני, ומחייב".
    לפני כמה לילות, ב"אברקסס", דיברתי עם בחור בן 33, אינטיליגנט וחכם, רווק, שאמר לי שאני כלבה. (אני מתארת לעצמי שאמרתי משהו על מישהי). אמרתי לו שהוא לא הבין אותי כנראה, (אני לא טורחת להיות כלבה בנוגע לבחורות), אבל אמרתי לו שהגברים כלבים, ושאני מצפה מהם שיהיו כלבים. הוא כמובן הסכים איתי, ולחץ לי את היד. בנות משום מה נוטות לחשוב אחרת.
    אני מתכוונת לעשות מה שנוח לי היום. החיים יכולים להיגמר בשבריר שניה. ואין לי הרבה כוונות להיכנע למוסכמות חברתיות, או לחכות לגבר ה"נכון".
    אם אני ארצה להתחתן, ללדת, לחיות עם גבר 30 שנה – זה מה שאעשה. אם נוח לי מאיזושהי סיבה גבר נשוי – ואני עדיין לא רוצה חתונה וילדים, (יתכן שעדיין לא פגשתי את הגבר הנכון), גם כן אעשה זאת.אין סיבה להתרגש מתירוצים אינפנטיליים של גברים, ולא מביקורת של אחרים.
    ביי.

    • ג'סיקה חברתי. הכל תלוי בטיב המילוי – כלומר, הכל תלוי באישיות. אם יש לך אישיות של דג קר את מזיינת בחור (או גבר ישיש, רק בזהירות יקירתי) ומגיעה לאברקסס עם חיוך מיליון דולר. אבל אם את כלנית הבישנית, רכיכה תועה, הוא הולך הביתה ואת יושבת איזה שעה ולא מסוגלת להוציא מילה מהפה, בשל הצער על עזיבתו החפוזה בטרם עת. וכולם באברקסס נראים לך כמו חיקוי דהוי שלו. ואת חוסמת את עצמך רגשית, כי יש לך רק לב אחד וכשהוא תפוס, זה כמו בטלפונים הישנים עם החוגה – אין שיחות ממתינות.
      האם אני רוצה להיות עם בן אדם שמגיע אליי רק כשהוא במיטבו? שמראה לי כביכול רק את הצדדים החיוביים שבו? שהזמן שלנו הוא כביכול זמן איכות? לא. כי החיים הם לא אופרת סבון. אני רוצה להיות עם מישהו גם ברגעים הקשים, המלוכלכים, המעיקים. כי לעבור אותם ביחד זה מהותו של קשר אמיתי. ככה אני רואה את זה. ולא חייבים כל פעם לרדת לרמת הגרביים המלוכלכות שיש לאסוף. יאללה, אפשר לחשוב שמישהו ביקש מאיתנו לכבס לו את התחתונים ביד. וגם אם כן, אז מה?
      בכלל, בגלל שאנחנו צעירים באתר הזה, אנחנו מדברים על סקס ועל בילוים כאילו הם ורק הם תמצית החיים. הייתי מציעה לחשוב קצת קדימה ולהתמקד בכל הזוגות האלו שנמצאים בבתי אבות ושתומכים אחד בשני. הייתי רוצה להאמין שזה בא מתוך אהבה גדולה ולא מתוך הכרח. ובאמת, כשאתה בן שמונים, ודיי חסר אונים, אתה כבר לא חייב לאף אחד כלום. בטח לא לעזור לבת זוגך שהיא באותו מצב כמוך.
      חייך כפי שאת מתארת, הם מזמור לסטריליות. ומכיון שאנחנו מכירות, את יודעת מה עמדתי, והרי לא תופתעי אם אאחל לך שמשהו ינער אותך ותתחילי להרגיש באמת. אולי לא להיות רגשנית כמוני, אבל בהחלט קצת יותר ממה שיש.

      • אתי'לה
        כל המהות של מה שכתבתי, ושל התנהלותי בנושא – היא שזה לא קשר אמיתי. ולא צריך להתייחס לזה כאל קשר "אמיתי". אני לא רוצה מישהו שיוציא אותי מדיכאונות, להפך, זה די נוח שבמחי פגישה של כמה שעות עם גבר, שוכחים מה העציב אותך קודם לכן. (האמת היא שגם אין לי נטיה למרה שחורה, כך שלא צריך להתאמץ הרבה כדי לגרום לי לחייך). אף אחד מעולם לא שמע ממני את המילה "רומן". או "אני מאוהבת בו ולא יכולה בלעדיו" (אולי רק בגיל 18) זה לא רומן, ולא אהבה. אסור לטעות בזה. זה סתם כיף בין שני אנשים בוגרים, שעושים כל אחד את הבחירה שלו. בחירה של נוחיות.
        בגלל שאני מאוד מאוד מאוד רגישה, ולא קרחון סטרילי, כפי שאת חושדת, (את פשוט לא מכירה אותי מספיק בכדי לדעת את זה), הקשרים האלה הכי קלים לי. הם נורא יציבים, אצלי כל קשר כזה נמשך לפחות שנתיים, אני יודעת בדיוק למה אני נכנסת, אני לא פוגעת, ולא נפגעת. אף אחד לא משלה אותי.
        מכיוון שאני לא מבולבלת מקשרים מזדמנים, אני פנויה נפשית, רגשית וגופנית לפגוש מישהו ש"ינער" אותי ויגרום לי "להרגיש". אני מאוד אשמח כשזה יקרה, ואשמח גם אם אני אגרום למישהו להרגיש. בינתיים – זה לא קרה.
        כשאני יוצאת לבלות, אני אף פעם לא יוצאת כשאני במצב "חיפוש". אני יושבת על הבר באברקסס כבר שנתיים, מעולם לא יצאתי משם עם מישהו לסטוץ. יש לי סטוץ מתמשך בן שנה וחצי, ואין לי שום צורך להחליף מישהו כל ערב. אני באה כדי להנות מהשתיה, מהמוסיקה ומהחברה.
        אני עשויה לפגוש מישהו שפנוי לקשר "אמיתי" בכל זמן נתון. (כמובן רצוי שירצה אותי באותה מידה, זה יהיה קצת מביך אם אבדוק תעודת זהות של מישהו לראות אם הוא פנוי, ואתנפל עליו)
        הדברים האלה קורים, בלי קשר לכלום. אני יודעת שאם יקרה בדרכי מישהו שנרצה זה בחברתה של זו – זה לא יתחיל מההורמונים שלי, אלא יתחיל מהרגשה מבפנים. (מדי פעם נוחתים עלי רגשות)
        כל אחת שונה אתי. יכול להיות שאני קצת יותר שונה בעניין הזה של קשרים עם גברים. אני לא מייחסת שום חשיבות, כהוא זה, לקשרים הללו שלי. הם לא קיימים עבורי. בשביל הנאה גופנית – כן. בשביל כיף – כן. לא דבר מעבר לכך. אפשרי אולי גם להנות ולכייף אם מישהו פנוי – כנראה שכן. כשיהיה – אשמח. כשאתאהב ויתאהבו בי – מה טוב. עד היום ההיסטוריה של קשרי עם הפנויים נמצאים בתגובתי הראשונה.
        אני לא מרגישה מנוצלת, ואני לא מרגישה מנצלת. פשוט בחירה. יתכן שקרה ומחושבת, אבל בחירה.
        צ'או

        • לגס'יקה ולאתי – שאלה לי אליכן יקירותי: הלא יש כמה וכמה (כמה באמת?) גברים בלתי נשואים, חביבים, נוטים למושלמות כללית ואפילו לא יציקו לכן, יתנו לכן להיות עסוקות וכן הלאה. הם רוצים רק דבר אחד פשוט בסיסי ואבולוציוני – נאמנות. תהיו איתו בלבד ולא עם אחרים. טוב אז קשה, אולי מעט נדוש, ממצים את רמ"ח התנוחות מהר יחסית (מה פתאום!!) וכן הלאה. אז מה? מה רע בקשר כזה? הוא חייב להיות דווקא נשוי? אז בסדר, אין גברים כאלה באברקסס (מעולם לא הייתי שם – מספרים לי) אבל אולי תעיפו מבט במקומות אחרים?

          • שדון יקר
            אני מבינה שיש לך כוונות טובות, אתה גם נשמע די נחמד, אבל לא טרחת לקרוא כהלכה, ולעומק את תגובתי הראשונה. אם תקרא שוב, והפעם בעיון, תראה שכן היו , לי בכל אופן כמה גברים חביבים. פנויים, חכמים, נחמדים, נתנו לי את החופש שאני כל כך צריכה, ובאמת כיף וכ"ו. אבל – אותם גברים, כפי שכתבתי קודם, גם הגרוש, וגם הרווק – שניהם ליכלכו בגדול. הגרוש הכניס מישהי להריון, הרווק היה הולך בלילה לחפש בנות אחרות. לי הייתה נכונות להיות עם גבר פנוי, וגם חשבתי לפחות פעמיים, או שלוש, שפגשתי מישהו כזה. זה לא חוק אצלי להיות דווקא עם גבר נשוי. נהפוך הוא. יש לי מלוא הכוונות להיות עם גבר פנוי, אני בטוחה שיש כאלה, וביניהם גם יש בוודאי אחד בשבילי, ואני בשבילו. את הפנויים שהיו לי לא פגשתי בבר, את הגרוש פגשתי במהלך שירותי הצבאי, ואת הרווק שהיה הולך ל"סטפן בראון" לבדוק אם שם יש משהו יותר טוב ממני – אני מכירה כבר עשר שנים לפחות, בגלל חברויות משפחתיות. אני גם לא "מחפשת", פשוט פוגשים.
            עוד דבר שמראה לא קראת בעיון את תגובותיי – אם תקרא שוב, תראה שכתבתי באופן מאוד מפורש, שלאברקסס אני לא הולכת כדי "לחפש". ולא כדי "למצוא".
            ודרך אגב, למען הסר ספק, מימיי לא ראיתי "ממטר", כמו שאומרים, גבר אחר מלבד זה שהייתי איתו. אני מכבדת בחירה שעשיתי לגבי בן אדם מסויים, אין לי כוונות לזלזל בעצמי, או לנהוג בחוסר כבוד ובזלזול כלפי במישהו שהרגשתי שאני מעוניינת בקירבה איתו, ואליו. כשמישהו מוצא חן בעיני – זה לגמרי. לא קצת, לא כמעט, ולא "מי זה החבר הזה שלו". את זה אני לא מחליטה. אני פשוט ככה.
            היה נעים וגם נחמד, להתראות.

      • מותק, מה הסיפור שלך? מקנאה? מה זה "הכל תלוי בטיב המילוי"? הבחורה מזדיינת עם עם מי שבא לה, מתי שבא לה ולא מרגישה כלום. הלוואי על כולנו אחותי. הלוואי על כולנו.

  11. אתי,
    חיוך נסוך על פני כשקראתי את מאמרך, לשוב ולקרוא מאמר אכן מרגש ונכון עד כאב ושמעלה שוב ובגדול את הרמה (של בננות) או במילים אחרות החזרת עטרה ליושנה!
    כמי שהיה לא מכבר נשוי ובמערכת יחסים ארוכה (10 שנים) שהובילו לאותם נישואין, אוכל לומר עם יד על הלב, שמעולם ולמרות שהיו לי היזדמניות לא בגדתי ולו רק המחשבה על בגידה, משמעה מבחנתי לוותר או להותיר בצד את אותו בן אדם שהתמסר והתחייב אליך ובטח בך במשך כל השנים.
    לא הייתי רוצה לבגוד באותה מידה שלא הייתי רוצה שיבגדו בי.
    ההערה שלעיל מתיחסת באופן גלובלי לגביי כל דבר בחיי היום יום.
    לגבי אלו שכן מחליטים לעשות את הצעד חסר ההתחשבות, כנראה שבאמת המצב לא מי יודע כמה במערכת הזוגית שלהם בלשון המעטה ולמרות זאת אין זה לגיטימי עקב כך, בהחלט לא.
    הברירה נתונה בין לנסות לשקם את הקשר או לחילופין לפרק את החבילה.
    בהחלט ניתן להבנה (כגבר) שגברים בהחלט צריכים חיזוקים לעצם גבריותם ע"י יצירת קשרים אם מיניים או ידידותיים עם נשים, סטייל "אני עדיין קיים" או "אני עדיין נראה טוב"…
    ישנו אותו המצב גם מצידן של הנשים, כאשר היא יושבת בבית הקפה ועושה עיניים לבחור ממול בכדיי לבדוק את תגובתו ובכך לקבל חיזוק לעצם נשיותה וקיסמה לדוגמא.
    בלהתיחס לעניין הנשים הרווקות בגיל 30.
    נכון, צריך להתחיל להיתביית כבר על משהו. ולצערי יש אצל הנשים משמעות יותר כבדה לגילן.ולא בגגלל אמא או הדודה הנודניקית שהתחנה בגיל 17 במקרה הטוב…
    לעומת זאת, ידוע שגילם של גברים פחות משמעותי.
    סיפורי האישי, הוא של גבר שהיה במערכת יחסים שנים ארוכות וכיום פנוי ומאושר עד השמיים ואני מתכוון לכך.
    איך אמר לי השכן שלי… "תלמד להנות מהכייף של להיות לבד, אין הרבה היזדמניות טהורות כאלה".
    ואכן כך.
    לא שאני לא מעוניין בבת זוג, אלא שכיום אני יודע מה ערכו של חופש מכל המשתמע מכך.
    חבל שאי אפשר לשמוע עכשיו את השיר של ג'ורג' מייקל FREEDOM.
    וכמובן שהכל בפרופורציה, אני לא מתכוון להנות מהלבד הזה 10 שנים.
    והכי חשוב לזכור זה לזרום לזרום לזרום כי מה שצריך לקרות יקרה ומה שלא לא.
    מה שמצחיק זה שהאהבה הגדולה בעצם לא כל כך רחוקה, היא נמצאת כאן מתחת לאפינו…
    רק צריך להרים אותה ולתת לה צ'אנס

    • מזדהה עם כל מלה שכתבת. גם אני הייתי נשואה, ולא העליתי על דעתי לבגוד, כי זה מנוגד למצפוני ולעקרונותי. וכשנגמרה לי האהבה, קמתי והלכתי. לא בקלות, אלא בכאב רב, ומתוך ההכרה שזה האושר שלי לעומת האושר שלו, ושבסופו של דבר האושר שלי חשוב יותר. וכן, אחרי מערכת יחסים כה ארוכה, כל כך כיף לגלות את החופש שבלהיות לבד, להכיר את עצמי מחדש, כפי שאני, נטו.

      ומכיוון שהנישואין וכל הפרק הזה כבר בעברי, אני מודעת לכמה מבחינתי נישואים הם לא נושא בכלל, וכך אני חופשיה כפליים: שום שעון ביולוגי לא מעיק עלי, ולהתחתן בשנית אין לי כוונה.
      ויום אחד, מתישהוא, כשיבוא, אמצא אהבה חדשה.
      ובינתיים? חופש. אושר. לגלות את עצמי מחדש.
      תיהנה מכל דקה.

    • אישי אמיתי אינו מצוי דווקא בזוגיות. זה מקום שכולנו מנסים לברוח אליו מילדות כי נדמה לנו שאם יחבקו אותנו ויסתכלו לנו עמוק בעיניים, נהיה נורא מאושרים. "אם יהיה לי חבר, הכל יהיה בסדר".
      הנסיון מלמד שאין זה כך. כל-כך נעים לקרוא את תגובתך, שימי. בתור מי שמכירה את השלמות העצמית גם מבלי להיות נשואה, אני יודעת שאהבה יכולה להוסיף לחיי כל מיני דברים נעימים יותר ופחות, אבל היא בשום אופן לא תוכל להיות העוגן שלהם, גם אם מאוד ארצה. נדמה לי שרוב האנשים לא מבינים את זה.

      • הרבה אנשים טוענים שהם דווקא אוהבים להיות לבד. כששואלים אותם כמה זמן הם כבר לבד התשובה היא: "בערך שבועיים". אחרים, כמוני, טוענים שהם לא יכולים להישאר דקה אחת ללא בן זוג. אך כששואלים אותי כמה שנים אני לבד, בהגדרה, אני חושבת, חושבת, ואז מכירה בעובדה המצערת שכנראה כבר כמה שנים. לכל דבר יש מחיר. ונכון שלמרות ההצהרות, להיות לבד זו בחירה שהיא בטח סוג מסוים של כיף. השאלה כמה חזק נצבט לך הלב כשאת רואה מולך זוג אוהבים מתנשק.

        • לא, לא, לא. חמדתי. זה לא התפארות ב"דווקא מגניב" לבד. בוודאי שהייתי רוצה ביחד חזק ואמיתי, אבל אושרי הקיומי אינו תלוי בזה בינתיים. זוגות מתנשקים? למען האמת, לא ממש צובטים בי. אני לא רוצה נשיקות של זוגות אחרים. אני רוצה נשיקות של בן הזוג שלי, כשיבוא.
          והוא יבוא.

          • נועה,
            אני גם מחזיק לך ידיים וגם מסכים עם גישתך לעניין הנשיקות, אכן הם יגעו ממקור ראשון.

          • הזוגיות היא עוד אופציה לאושר. עוד ערוץ על הקונסולה של החיים. המוזיקה תמשיך להתנגן גם אם יש עכשיו "מיוט" על הערוץ הזה. כי יש עוד ערוצים. חברים שאוהבים אותך. קריירה. חלומות. ספרים (נגיד "ג'ורג' ברניני חוזר הביתה" של ניקולס מאייר. רווי אופטימיות והומניזם).
            קולנוע ("סיפור פשוט", לדוגמה, על זקן שעדיין מוצא את הכוח והטעם לנסוע על טרקטורון לפגוש את אחיו המרוחק).
            נסיעות לחו"ל (פראג זו אופציה מצויינת, ולונדון תמיד שם בשבילנו).
            אבא ואמא (הם לא יחיו לנצח…)
            קפה בבוקר מול הים (עם "הארץ")
            מוזיקה (למשל הדיסק החדש והמופלא של האילז, שמדבר על משמעות החיים של אלה שנשארו אחרי אלה שהלכו מאיתנו. האור שבקצה המנהרה)
            וגם סקס מזדמן, אם הוא טוב ומספק, יכול להיות ערוץ של שמחה ויופי. כן. גם אם הוא נשוי, ולא יעזוב את אשתו וילדיו בשבילך.

            הזוגיות היא עוד אופציה. עוד ערוץ. וכשתכירו בכך באמת, בעובדה שיש הרבה מאוד ערוצים לשאוב מהם כוח, הנאה וטעם לחיים, אז פתאום תבוא גם האהבה הגדולה.
            והיא לא תבוא כל עוד תחשבו שהזוגיות היא הפתרון האחד והיחיד. הדרך היחידה אל האושר.

    • כפרה עליך יא שימי

      הנה אני שמה לך את ג'ורג' מייקל ומרימה לחיים גביע של אשל.

      מיתר, מנהלת מועדון מעריצי ג.מייקל מגיל 9. אלאבמה. ארה"ב

      • שמעון סגל היהודי

        ג'ורג' מייקל המתכופף הוא לא מלך. הוא מלכה.
        הוא עומד על ארבע וחוטף בתחת!!!
        איך אפשר להעריץ אחד כזה?

        • בואנה. שמעון. סתום. סתום ת'פה.
          עוד הלעזה אחת על ג'ורג' אתה תמצא את עצמך שרוע על אספלט הכביש הרותח
          כשכל מערכת השיניים שלך מפוזרת סביבך.
          יש לך בעיה עם הומואים?
          כסיל!

          • יאלללה מכות יאללה
            מוכרחים כאן איזה זירת בוץ וירטואלית
            שאפשר יהיה להתגושש בשש
            אולי?
            כן רעיון למישחק פורומים כזה שיש דמויות שכל אחד בוחר מי הוא ואיך הוא ניראה
            ואז ניכנסים לזירת בוץ
            ומישתוללים
            הא מיתר מה את אומרת
            מתאים?

          • נעמי שלי,

            אבל שירלי לא מרשה.
            ולא נעים לחבל לאתי שלנו במאמר.
            אז שמעון ההומופוב מוזמן לפורום.
            אני מחכה לו שם עם מריצה עמוסה בחצץ.
            חי הוא לא יצא מהפורום. רק על מריצה כשעורפו מיטלטל לאחור וגבישים של דם
            ניגרים מפיו.
            אה שמעון? תבוא!

          • שמעון סגל היהודי

            יאללה, מה קרה לכן? רוצות לרדת לג'ורג' מייקל הנקבה? הוא שונא כוס, ג'ורג'י. ותחת הוא אוהב רק אם יש זין ושתי ביצים מקדימה. ושדיים מעוררים בו בחילה קשה.
            לא מבין את הבחורות של היום. במקום לקחת למיטה גבר אמיתי, שאוהב נשים, אתן רוצות מתכופף שאוהב רועים קפריסאיים שמביאים לו את כל הזין בתחת
            לא מבין את הבחורות של היום
            רוצות גבר שלא יירד להן, אבל יחלום כל הזמן על זין גדול שישפריץ לו בגרון
            לא מבין את זה
            אבל תעשו מה שאתן רוצות

          • אני בכלל לא דיברתי על ג'ורג מייקל
            חוץ מזה הוא התחיל איתי פעם אז הוא לא אוהב רק גברים
            פעם בכל אופן באיזה מועדון אפלולי בלונדון באמצע שנות השמונים
            לא משנה לא משנה

  12. אז את לא נשואה,ביג דיל….
    מי רוצה להתחתן? בשביל מה זה טוב? ועוד לקנא??
    נו באמת!
    אבל בלי קשר נהנתי לקרא.גם את ההיא שנבגדה.פעמיים.תספרי לה שזה היה באשמתך…
    מגיע לה לדעת ,לא?

  13. תראו, אני כבר איזה שנה לבד, אחרי מערכת יחסים של חמש שנים, (לא היינו נשואים, אבל היינו כמו, ופירקנו את החבילה קצת לפני הטבעת.
    אז אני לבד עכשיו.
    יש בזה משהו מרגיע, במצב הזה.
    בחוסר הצורך להתחשב במישהו אחר, באפשרות לקבוע באמת את סדר היום שלך עם מעט מאוד התחשבות במישהו. יש סוג של שלמות בלהיות לבד. שלווה.
    ונכון, יש גם צביטה קטנה מדי פעם, משהו אחר מעורר אותה כל פעם. השעון הביולוגי שלי עדיין לא ממש מצלצל (אני חושבת שהוא מקולקל) אבל גם זה בטח יגיע איזה יום.

    ועד אז – אני לא מחפשת.
    כי כשזה יבוא, זה יבוא.
    אני בטח אשמח להתפשר על סדר היום שלי קצת בשבילו, ועל כמה הרגלים טיפשיים שסיגלתי לי, אבל בינתיים,
    בינתיים אני נהנית לי.
    מהשקט.

  14. ומה שרציתי לומר עוד, וזה לא קשור,

    איזה כיף להכנס בשבת לאתר..
    ים תגובות.

  15. אתי ממי, ומה עם הפייטריות שבלימודי הבטחון? בהחלט יש כמה וכמה שעשויות להראות פשוט מעולה עם ביקיני ואקדח (גם אם לא קוראים לך רוג'ר מור).

    • יאללה יאללה אתה והפנטזיות שלך. ביקיני ואקדחים וכל מה שאנחנו מקבלים זה בחורות עם שפם ואת ס' הסקסי שלא מגיע אף פעם.

      • בחורות עם שפם? לא נתקלתי דווקא. הן יותר באיזור עבודה סוציאלית, סיעוד וכאלה נראה לי.

  16. מי יודע… תיכף המאמר ההוא ימצה את הזמן שלו ואולי לא תראה את תגובתי, אז….

    אם אתה מעדיף להחשף אז למה אתה ממשיך לקרוא לעצמך פרחח? כולם יודעים שאתה שמוליק… :))

    מסכימה שרק לנו יש את הזכות לקבוע מה ייאמר ומה לא, אבל תודה שקצת איבדנו את השליטה על הנושא… הדברים כבר לא תלויים רק בנו, לצערי.

    ונו.. אולי תספר חוויות מקייטנות ומה אוהבים הילדים של ימינו? :-))

    ותודה על החיוך, קבל אחד בחזרה, וגם פרח (מה 'כפת לי זה בחינם…) @–}–}—
    (פרח מאעפן אבל זה מה שאני יודעת….)

    • כן, זה יישרף..

      לא, אני לא מעדיף להיחשף. נוח יותר, כפי שאמרתי, לפעול תחת ניק ואולי אף יותר מאחד.
      אני הסכמתי להיחשף, על כל הכרוך בכך. אז לפעמים, אתה לא שולט על מידת החשיפה, זה נכון. הייתי מודע לכך ואני מוכן בהחלט להמשיך כך ואין לי בעייה עם זה.
      הבעייה שלי הייתה נקודתית באותו הקשר.

      קייטנות היום.. אני מה יודע, זה הילדות שלי שם אותי לא קיבלו, כי הגודל קובע.
      הן בקייטנה של לכלוך בידיים ובבגדים ובשיער, כזו שילדים אוהבים ואני מעדיף. כיף להן ללכת גם על הבוץ….יחפות. ולעבוד בחימר ולצעוק כמו אינדיאניות ואח"כ להיות בדומיין של שיר השירים – בלי האירוטיקה. כזה סוג של קייטנה (הם קוראים לזה מוזיאון פעיל – עין יעל)

      והפרח יש מעפאן – כזה, הוא מריח נאה ויש פרח געגוע ופרח חשש ויש פרח על ירך ויש פרח לבד. ואני? אני פרח פרחח. אז אני לא מבין.

      • בד"כ יש כאלה שטוענים שאני אינטילגנטית (לך תתווכח איתם…) אבל נשבעת שלא הבנתי…
        אתה פרח פרחח שלא הבין מה?? ?

        ותגיד, שאלה שתמיד רציתי לשאול אבאים נאורים ואינטילגנטים (נו וגם כאלה שהם לא..)
        איך מרגיש אבא לשתי בנות (בנות כמה?) שיודע שיבוא היום והן יביאו הביתה את הדייט הראשון…? או שאולי לא יביאו הבייתה אלא רק יאחרו לחזור אליו…?
        באמת, מה עובר עליכם? בתור מי שמכירים את אחיכם הגברים….
        :-))

        • כן, לפעמים זו סיבה מספיקה.
          פשוט ניגן לי בראש פרח געגועים וחשש. פירקתי את זה והוספתי משהו על פרח על ירך 0אוטוביוגרפי) וחשבתי שנשמע טוב עם זה ומתאים – פרח לבד. מתוך כך זה נכתב. ואז כמובן מתבקשת השאלה..ואתה?

          אז – ואני? פרח פרחח, כי זה מה שנכון לומר ואני. אני לא מבין עניין. נשמע מצויין
          בקיצור, לפעמים שתיקה היא רק שתיקה ולפעמים מלים הן רק מלים.

          לגבי אבאים ובנות…מתבשל משהו.

          אני אגב, חד-משמעית, רציתי בנות.

  17. הוא בא לשיחה, אני מנחמת אותו לפעמים. נחמה ועיצה. הוא יודע שזה מה שימצא.
    אני מביאה לו תפוחים וגבינות, הוא מביא לי שירים לנגן. הוא רואה אותי כשמתחשק לו, אני רואה אותו בבתי קפה ואני רק אומרת שלום ומסתובבת, לפני שהאשה שלו תדע עד כמה אני רוצה לראות אותו. היא מסירה אותו כמו טבעת כדי לשטוף את ידיה.
    היא מוציאה אותו רק כדי להראות לחבריה.
    אני רוצה לשחרר אותו.

    Conversation, Joni Mitchell, 1967

    • למה, אולי תסבירי לי למה הבנות צריכות למצוא שיר ולנהוג לפיו ? למה ?

      • מה העניינים איתך? למצוא שיר ולנהוג לפיו??

        • כן, כאילו, "אני רוצה לשחרר אותו" … דחילק …. אם היה לו רע הוא היה הולך לבד אף אחד לא יושב ומחכה שישחררו אותו, שתיים האמ.טי.ויי. משפיע יותר מדי על יותר מדי בנות … "אופס, אי, דיד איט אגיין …." עזבי, רק תסבירי מה היתה הסיבה שהבאת את השיר הנפלא של ג'וני מיטשל … זה פשוט נותן רעיונות כלומר, הנה אפילו היא שרה על זה אז בו ננסה בטח זה כייף לחיות את זה … השירים הם נפלאים כל עוד לא מקבלים רעיונות לחיות לפיהם … ההשפעה שלהם היא אדירה עד כדי כך שאני מכיר בנות שמתאימות את החיים שלהם לשירים, כן גם לשירים של ג'וני מיטשל.

          • הלוואי שהיינו רואים את ג'וני באמ. טי. וי
            בבקשה אל תגיד לי שאתה מאשים איזשהו שיר או אומן בהשפעה לא טובה. צא מזה.
            הכתבה והתגובות הזכירו לי את השיר של מיטשל. Nothing more, nothing less.

  18. שמעתם? מישהי (היא לא כל כך חשובה וגם לא נשמעת כל כך חכמה אז לא טרחתי להתעמק בשמה) הוציאה ספר חדש, העוסק לא תאמינו בחוויותיה כאשה נבגדת.

    בין הפנינים שהיא סיפקה בראיון:
    "כשאת מגלה שהוא בוגד את צריכה לגלות כלפיו הבנה, כי אחרת הוא יחזור למאהבת".

    תודו שלבחורה חסר עמוד וחוט שדרה.
    אבל לפחות חוש עיסקי יש לה….

  19. Yoav from New York

    And you didn't talk about the girls who cheat with their boyfriends / husband.
    Me, personally, think that they are old enough to make their own decisions and I don't have to make it for them – so if they come – my door is never closed.
    Anyway – they cheat "ba'abuha" – mainly because of … boredom. Or just because they don't love their boyfriends anymore (from life, my dear, only from life) – and that "it's just too comfortable so I don't see myself starting it all again" – all the reasons that men would've left LONG long ago, just because they're not afraid to start it all over again. So I never had a cheating men but the cheating women were really obsessed and showed their dissatisfaction from their current life. But – too scared.
    And myself – I think that people who play too much with life, screw themselves up and don't see the real relationship when it comes to their door and it comes.
    [yoav – doesn't have a Hebrew fonts today, sorry]

  20. שהייתי נשוי התעסקתי עם נשואות
    וכשאני פנוי אני מתעסק רק עם פנויות
    איני מוצא כל טעם להתעלל נפשית בנשים שמחפשות זוגיות וראויות לכך

    • סטיב בוסקילה

      אני, עם פנויות, גמרתי להתעסק.
      הן לא רוצות את הסקס כשלעצמו, אלא את החופה והקידושין והילדים.
      לא מתאים לי.
      אני רוצה שמישהי שחושקת בדרך, ולא במטרה.
      שיודעת ליהנות מהערב, מהלילה, מהיין, מהמוסיקה ומהזיון, ולא חושבת רק על…
      הבוקר שאחרי.
      Will you still love me tommorowe

      will you respect me in the morning

      אני אעריך אותך מחר. ואני גם אוהב אותך, בדרכי, מחר.
      אבל מה שחשוב לי זה העניין והכייף, ולא מחוייבות, חתונה וילדים.

      • אחת שנימאס לה

        בוסקילה, דביל, אם אתה מזיין כמו שאתה מאיית אז אתה בטח בחור הלא נכון
        ילדים זה לא מטרה,
        זו חתיכת דרך
        ואם גם את זה לא השכלת להבין
        אז רחמיי על צאצאך
        וחוץ מזה, אם כל מה שאתה מחפש באישה זה ערב נחמד עם חדירה
        אז תוציא 200 שקל ותשכור לך זיון
        יא קמצן.

        • אתי חביבה,
          את מתגלה ככותבת רגישה ובקיאה מאוד בתחום הקרוב לכולנו: סקס. ממש קסווירה הולנדר של המאה ה-21. ולפי כמות התגובות, נראה שמדובר בלהיט של ממש.
          אני לא בטוח מה גודל המדגם שלך, אבל ניכר בך שאת רוכנת אל החומר בשקיקה.

          ואני תוהה האם שפע האבחנות והחידודים נובעים מנסיון חיים או שמא מפנטזיות שמאפיינות מתבגרות מול פוסטר של בראיין אדמס.
          ינקי

          • ינקי מותק, קודם כל אתה בדיליי לגבי עניין התגובות. כי כבר במאמרי הקודם אודות הפאסון ביקשתי שעורכים אימפוטנטים מתחום הבידור לא יגיבו, כי במילא אין להם זכות דיבור. אבל, מכיון שכה "החמאת" לי (קסבירה הולנדר.. בחייך. ראית איך היא נראית היום??) ואף שאלת שאלה, אז להלן התשובה: מי כמוך ינקי צריך לדעת?

  21. LOLOLOLOL, the "Happy Hooker" Xaviera Hollander's name is NOT pronounced KSA-VEE-RA, it's pronounced EGG-ZEYV-YER

  22. Suppose i called you up tonight
    And told you that i love you
    And suppose i said i want to come back home
    And suppose i cried and said i think i finally learned my lesson
    And i'm tired of spending all my time alone
    If i told you that i realized you're all i ever wanted
    And it's killing me to be so far away
    Would you tell me that you love me too
    And would we cry together
    Or would you simply laugh at me and say

    I told you so, i told you so
    I told you some day you'd come crawling back
    And asking me to take you in
    I told you so, but you had to go
    Now i've found somebody new
    And you will never break my heart in two again

    • די, זה מדהים. אבל מי חיבר? אתה? וחוץ מזה, זה בול תפור על כמה שאני מכירה. ולא עזר להם.

  23. ok, since you like it, here's verse 2

    If i got down on my knees
    And told you i was yours forever
    Would you get down on yours too and take my hand
    Would we get that old-time feeling
    Would we laugh and talk for hours
    The way we did when out love first began
    Would you tell me that you've missed me too
    And that you've been so lonely
    And you've waited for the day that i returned
    And we'd live and love forever
    And that i'm your one and only
    Or would you say the tables finally turned
    And would you say

    (chorus)
    I told you so

    I wish i wrote it, you can go to Napster, under artist name Randy Travis, the title is "I told you so", and download this great song

  24. wow, that's a great song, thanks

  25. יחסי גברים-נשים הם לא משחק סכום אפס, שבו הגבר זוכה (בזיון, טפיחה לאגו וכו') והאשה
    מפסידה (נשארת תקועה, מטפחת ציפיות שווא וכו'). זה נכון גם לגבי המצב של נשואים – פנויות.
    גם גברים מוצאים את עצמם בגיל +30 ותוהים – מה הלאה? גם אנחנו מרגישים לעיתים שמגיע
    לנו יותר. ואל תגידו לי "אז קודם תפרק את החבילה", מכיוון שיש אלף ואחת סיבות מדוע לא לעשות את זה (ותנסו לחשוב על הנשים התקועות במערכות יחסים אומללות ובכל זאת לא ממהרות לעזוב).
    נכון, חלק מהגברים הם בני – זונות שרק אוספים זיונים, אבל יש גם אחרים – שמתגעגעים ליחס חם, לחיבה, לחברות במובן הפשוט והבסיסי ביותר. הסקס הוא רק מרכיב אחד ביחסים אלה ולא בהכרח החשוב ביותר.
    ובאשר לכל הצבועות והמתחסדות המדברות על "בגידה".
    מתי זה נחשב ל"בגידה"? כשנכנסים למיטה? כשמתחילים לפלרטטט? כשמנהלים שיחה ידידותית/אישית עם חברה טובה? אל תשלפו תשובה מהמותן, תחשבו קצת.
    כל אלה שמדברות על בגידה בילדים מקובעות בתפיסות מיושנות על "האמא הנושאת בעול גידול הילדים בבית" וה"הבעל הקרייריסט שמתחיל עם כל מה שזז"
    תתעוררו! הזמנים השתנו, בהרבה מקרים חלוקת התפקידים המסורתית נעלמה.
    האם חוסר הערכה מצד בת הזוג איננה בגידה? האם חוסר איכפתיות אינם בגדר בגידה?
    מצפה לתגובותיכן….

    • מסכימה עם כל מילה . וגם מפנה אותך אל "פרחח" שחושב כמעט כמוך – כל מילה = זהב.
      לדעתי מקור הבעיה של הזוגיות היום היא שהתרגלנו לחיות בתרבות החד פעמית!! משתמשים וזורקים וכל מה שלא מתאים לי כרגע אז פשוט אחליף אותו ביותר מוצלח/ עשיר/ יפה/ רזה.
      בד"כ מה שקורה זה שפשוט "נופלים על אותו הטיפוס בדיוק ורק קצת פחות מוצלח ממה שהיה לך כבר קודם (ראה השיר ששלח לנו Davied
      ואולי התשובה היא פשוט להשקיע קצת יותר במה שכבר יש וקצת פחות בצער על מה שלעולם לא יהיה? אולי זה סימן שהתבגרתי? הזדקנתי?
      וממה שקראתי עד עכשו שהיה ממש מעניין נראה לי שהנושא כל כך מסובך שממש אסור לאף אחד לשפוט ולהיות צדקני כלפי זוגיות של מישהו אחר .

  26. היה לי קשה לקרוא את הכתבה, ודווקא מתוך רגשות הזדהות שבעקבותיהן – שנאה עצמית. בתור אחת שנמצאת בקלחת הזו, גרושה מעורבבת עם נשוי אהוב ומדהים – איך לומר את זה אחרת? חבל מאוד על הזמן שלי, אבל בנתיים – איזה כייף!!! איזה בנאדם מדהים… אבל לא שלי. וכמו שאנחנו מסכמים בנינו חזור והסכם – אם היינו יכולים להיות ביחד – זה כבר לא היה זה. המשפט הנצחי – "מים גנובים ימתקו" ולעומתם המים שבברז במטבח שלך טפלים, נראים לי כמו נחמה. נחמת טיפשים, אבל זה משכנע. להיות נשואים זה בטח לא גן עדן נצחי, אבל גם לא לחכות ימים ושעות עד לפגישה הבאה עם הנשוי. הדילמה נשארה כפי שהיתה. אין פתרונות. או אולי לכם יש?

    • אם 'מין' זה הדבר שהכי חשוב לך בחיים המשיכי להזדיין איתו. אם יש לך דבר יותר חשוב בחיים, יהא מה שיהא, העיפי את הבעל הבוגדני לכל הרוחות ותלכי על מה שבאמת חשוב לך (ובסופו של דבר, לפתע יופיע גם הגבר שמתאים לך.)

    • אין פתרון חד משמעי. כמי שעדיין שותה את אותם מים גנובים אני רק יכולה להגיד לך שלאחר מאות לילות הזויים וחסרי מנוח הגעתי למסקנה שאין פתרון. רק לחכות שזה יעבור , וזה בטוח יעבור. אומנם כולנו בתוך תוכנו מזוכיסטים לא קטנים אבל בסוף גם זה נמאס. סבלנות, זה יגיע.

  27. הידיד מסיני

    לאתי היקרה !
    מאז שנפגשו בסיני אני מקפיד לעקוב אחרי הכתבות שלך.
    אין ספק שאת כותבת מאד מוכשרת ומסוגננת.
    אז יש לי שלוש שאלות :
    1) מה מתקדם עם הספר.
    2) תמיד חשבתי שזה היה המרצה החתיך.
    3) מה שלום שרון.
    להתראות , מ.מ.

  28. לאתי
    שכחת לציין את הגבר שכל הזמן אומר נורא רע לי בנישואים אני כל כך אוהב אותך עד טירוף חבל שלא נפגשנו לפני 10 שניםאני לא יודע מה לעשות אני מרגיש אבוד אם תעזבי אותי עולמי ייחרב עלי אני לא אוהב אותה את האהבה האמיתית בחיי אני חסר אונים מה את מציעה לי לעשות?….
    כן כן יש גברים כאלה אני עדה זה נורא מה הוא מצפה שתהרסי לו את המשפחה אל תסכימי הוא תמיד יזכיר לך שאת הגורם המשפט מים גנובים יימתקו לא עובד תהיו בטוחות

    • את כל כך מהימנה (במקרה עליתי על האתר) שאני מציעה לך לכתוב על זה מאמר. אגב הנשוי שעליו התבסס מאמרי ממשיך לעסוק בשלו, כתמיד, רק שמכאן, שנתיים אחרי, הוא נראה ממש פתאטי. אני לבד וזה ממש עדיף. (ובעצם, תמיד הייתי).

  29. אני מנסה לארגן קבוצת תמיכה של "מאהבות אנונימיות" או להצטרף לקבוצה קיימת. אני מאהבת סדרתית, שמנסה להשתחרר מבן-זוגה ללא הצלחה יתרה. אני לא צריכה שיטיפו לי מוסר או ישפטו אותי לחומרה, או ינסו לעורר אצלי רגשות אשמה על כך שאני הורסת משפחות. את זה אני עושה לעצמי די והותר, ובאכזריות די קטלנית. אני פשוט צריכה להיפגש עם בחורות שנמצאות במצבי, להחליף קצת חוויות, לקבל תובנות, ולאפשר לעצמי לצמוח ולהתפתח. או במילים אחרות: פשוט לאפשר לעצמי עתיד אחר. אם אתן מכירות קבוצה כזאת, או מעוניינות להקים איתי קבוצה, אשמח לקבל תגובות לאימייל שלי. בתודה.

    • בתור מי שנמצאת כעת במצב דומה, אני סקרנית לדעת מה קרה עם קבוצת התמיכה.

      האם התגברת על זה?
      האם בכלל רצית להתגבר על זה?
      האם את מאושרת עכשיו?

  30. אני קוראת את הכתבה ולבי מצטמרר.
    מפחדת נורא להיות במצב שבו בעלי יבגוד בי
    חס וחלילה.
    גועל נפש שבכלל אפשר לעשות דבר כזה.

    • המתוסכלת

      אולי גועל נפש, אבל הגועל נפש הוא לא של המאהבת אלא של הבעל הבוגד.

      אין מקום לבוא בטענות למי שגבר נשוי מנהל איתה רומן כי במידה רבה הוא "משחק" בה כמו שהוא "משחק" באשתו.

      והכי גרוע שתמיד יש לו אופציה לחזור לאנשהו, לאישה או למאהבת.

  31. אתי יקרה, הלוואי והיה לי את הקומון סנס שלך לחתוך דברים לפני שהתחילו.
    סיבכתי את עצמי בפלונטר נוראי של קשר עם נשוי ומאז אני ממש כמו זו שיושבת על הגג שבתות וחגים.
    הנה למשל עכשיו נגמר עוד חג שבו חשבתי מה הוא בדיוק עושה עם משפחתו ואכלתי את עצמי, רוצה לחתוך רוצה לנתק, יודעת שמגיע לי יותר אבל אין לי את הכוחות לוותר עליו.
    רוצה אותו נורא וזה כואב נורא.
    אז נכון שכשקוראים את המאמר שלך זה נשמע מצחיק למדי ופתטי למדי, כל הסיפור הזה והתירוצים שלהם, אבל אני עדיין לא בנקודה שאני יכולה לחתוך.

    מקוה שבקרוב יהיה יותר טוב.

    • אתי אברמוב

      אחותי, תמיד כשקשר לא מסתדר כואב הלב נורא, בעיקר בחגים. וזה לא משנה למה – כי תמיד יש תירוץ: נשוי, פנוי שלא רוצה. מה ההבדל בעצם? אם זה מנחם אותך, אז זה מרגיש אותו דבר. בכל אופן, זה לא שהייתי חכמה לנתק קשר מהר. פשוט, היה לי כיף אז לכתוב מאמר שנון כי לא ממש הייתי שם. הרגשתי חזקה מול מישהו שמחפש בחוץ, דבר שבחיים אני לא אעשה. עלק, בחיים. את יודעת, נבר סאיי נבר. הלוואי ויכולתי להיות קצת יותר "אנושית" וגמישה. אחרת לא הייתי בורחת לסיני, לשבת על החוף בחג הזה ולעשות בדיוק מה שהייתי עושה בבית בחינם: לחשוב ולבכות.

      • אתי נשמה, אני מקווה שהשארת את העצב בדיונות וחזרת מחוזקת יותר.
        באהבה.

      • חבל שאי אפשר לתרגם את עמדת הריחוק שמסתכלים מתוכה אחרי שחולף זמן או כשמישהו לא ממש ממש עושה לנו את זה ולהתייצב בה בזמן אמת כשהכאב גדול.

        אבל מקווה שבכל זאת אי שם בין החולות של סיני והכחול של המים משהו נפתח בנשמה, המועקה הוקלה ויש יותר אוויר לנשום.

        וחוצמזה תודה על ההתייחסות זה מעודד בפני עצמו

  32. נוטפת ארס

    אין לי חשק להגג ולהיות מבריקה בשעת בוקר מוקדמת זו אבל חשתי צורך עז לפרגן ולומר כמה שנהניתי ובמיוחד הזדהיתי עם כל מילה. בסופו של דבר כולנו נבין שזה לא שווה את זה…

  33. אמיתי ונכון

  34. עוד פעם אני עם ההצתה המאוחרת שלי – גיליתי את אברקסס רק עכשיו. איזה מקום סקסי, בחיי. תענוג. מעניין לדעת אם יצא לי לראות מי מכם שם, כי אני כמעט כל לילה שם. במיוחד מעניין לי לדעת על ג'ו שמחשבותיו דומות לשלי בול למרות השוני הג'נדרי הקליל….
    עברו כבר חמש שנים מאז הכתבה אז מן הסתם הוא כבר התחתן, התגרש, או חזר בתשובה. כמו כל הנקניקים. (סתם)

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*