סיפור קצר - חלק שלישי ואחרון: ובכל זאת הופתעה רונה מאוד למצוא במשיבון שלה את הזמנתו של ארני, משהו בנוסח, אני קורא אותך לסדר! היא הופתעה גם מכך שקריאתו לא ממש משמחת אותה, וניסתה להסביר לעצמה את תגובתה הצוננת בכך שהצטרפות לארני תהיה כבר בגדר הונאת הציבור

סירוב

"סירוב" מאת נטליה ויזלטיר - חלק שלישי ואחרון

הפעם הקדימה את בואה ללשכה, כי קבעה עם טלי לאכול יחד צהרים לציון חתימתה האחרונה, וגם כדי לטקס עצה לגבי המשך דרכה כדו"ע, או כמו שאמרה לטלי בטלפון, "ככוסית מובטלת נטושה."
מובן שלא יפגשו בלשכה. עוד לא קמו אחד או אחת שיסכימו להתלוות לרונה או להפגש איתה בלשכה. איש איש והתואנה שלו, נשמרים לבל ידבק בהם נגיף דו"ע.
בעניין מסעדה, עוד לא היה היום פיגוע, התריעה טלי, אני לא רגועה עד שיש פיגוע.
רונה, שידעה להעריך את יכולתה של טלי להצחיק אותה לגמרי לא בכוונה ועוד ביום עגמומי שכזה, הסכימה שלמרות נואשותה גם היא עדיין מעדיפה שלא להיפך לקציצה מובטלת נטושה. על כן קבעו להפגש בחומוסיה המיותמת שמול הלשכה, שאינה מהווה יעד נחשק.
"מי ילך לפוצץ מובטלים, הרי אנחנו נטל על המדינה," שמעה מישהו מתפרץ בכניסה כשהמאבטח התעקש לחטט בתיקו.
חדר ההמתנה של חדר 201 היה הומה מתמיד, ומבעד למשקפיה הכהים צפתה רונה באין מפריע במוצגים האנתרופולוגיים שלפניה, מתוך העדפה ברורה להמנע בשלב זה מהתבוננות פנימית.
היתה שם אשה נטולת צוואר בטרנינג תכלכל ונעלי ספורט חלליות עם כריות אוויר שקופות. מצד אחד, רונה חשבה, להסתובב ככה בצהרי היום בטרנינג זו הודאה בתבוסה. רבים מדורשי העבודה, ובעיקר אלה מהברנז'ה של רונה, שאותם אבחנה ממרחקים, מתהלכים במיטב רכישותיהם, נראים עסוקים כתמיד, מצחקקים לתוך הטלפונים הניידים הזעירים המעוצבים, כאילו עברו כאן במקרה. כל חזותם אומרת שלא מזמן היה להם תלוש נאה, וברגע שימצו את הקטע הזה של החופש ואת זכויותיהם בבטוח הלאומי יחזרו החיים למסלולם.
מצד שני, נעלי הספורט החדשניות מלמדות שככל הנראה האשה עושה הליכות, אולי אפילו צועדת ברגל ללשכה, מה שמעיד על בחירה אמיצה בהשקעה באיכות חיים על פני התעסקות נבובה בעשיית רושם על עצמה. ולאשה הזאת גם לא בוער שום דבר. הנה, מופיעה אחת שרשמה את שמה והלכה לה, ובשובה מסתבר שאחרה את תורה. עכשיו היא ספק מבקשת ספק עומדת על זכותה להיכנס. מיד פורץ ויכוח קולני, בדיוק מאלה הלקוחים מסיוטיה של רונה מסידורים ורשויות.
ככה המדינה שלנו נראית, בגלל אנשים כמוך. מה הפלא! די חבר'ה, כולנו יהודים, אתם לא רואים שהיא לא מרגישה טוב? ממש מסכנה, הלכה לשתות אספרסו קצר ונהיה ארוך…
האשה בטרנינג התכלכל קמה על רגליה. "תגידו מה הבעיה שלכם, פתאום ממהרים? חסר לכם זמן? מאחרים לעבודה? בזמן שאתם מתווכחים היא כבר היתה נכנסת ויוצאת 5 פעמים. הנה, תכנסי במקומי," היא אומרת ומעבירה את שמה לסוף הרשימה.
כולם שותקים. היא מתיישבת ומחפשת מבטי שיתוף והבנה אצל רונה, שלמרות עיניה המואפלות נראית לה מתאימה, אולי מפני שהיא היחידה בחדר שכל העניין כאילו לא נוגע לה.
ככה זה, מרוב חוסר תעסוקה חסר בורג. תאמיני לי, כל עכבה לטובה, תארי לעצמך שאת מתעכבת פה ובגלל זה את ניצלת מפיגוע. בחיי, אני כבר לא איכפת לי שנכנסים מלפני, מאחורי ומצדדי. תשמעי אחת קטנה: איש אחד היתה לו בעיית הרטבה בלילה. חבר שלו המליץ לו על פסיכולוג. אחרי חצי שנה הוא פוגש אותו ברחוב. נו, מה שלומך? – יוצא מן הכלל. הפסקת להרטיב? אז הוא עושה לו, לא, אבל עכשיו זה כבר לא מפריע לי.
אולי זה יקרה גם לי רונה חשבה, וכשירדה במדרגות הלשכה עלתה בה המחשבה שכנראה כבר לא תספר את הבדיחה לארני.

רונה פחדה מהרגע שתתחיל באמת להתגעגע.
כשהיתה בת שש כבר אמרה בלבה שהמזכרת הכי אמיתית שתהיה לה מאביה לתמיד זו היא עצמה. והיא ההבטחה לכך שיחזור. לפעמים חשבה גם שהיא המזכרת ממנו לאמה, שמלמלה לא פעם ולא בשמחה יתרה שרונה פשוט לקחה ממנו את החיוך. זאת אומרת קיבלה ממנו. היתה מחייכת לעצמה בראי, ממנו אליה. היא ההוכחה לכך שהוא האבא שלה, והיא שלו. ובכל פעם שהיא מרגישה געגועים בלב, זה הלב שהוא נתן לה, והיא יכולה לשים יד ולשמוע אותו פועם, א-בא, א-בא, א-בא.
אבל היא לא היתה כותבת לו דברים כאלה.
רונה לא חשה בלבה בפסח הגשום המוזר ההוא.
טלי הביעה חלחלה למשמע הרהוריה להעביר את ליל הסדר בגפה, הבהירה לה שאינה קונה את הדיבורים האלה על בת חורין – בכל יום אחר יש לרונה חירות מלאה לרחם על עצמה, אבל מבחינתה יש גבול לכל תעלול והיה לא תהיה – "אלא אם כן יש משהו שאת לא מספרת לי – סטוץ עם אליהו הנביא?"
בפסח שעבר הוזמנה רונה לסדר בבית אמו של ארני. תחושת החיזוק למשמעות הקשר נמהלה בתובנה שהיא מתפקדת על תקן סוג מסוים מאוד של נערת לווי, משהו שלטעמה יש לגבות תמורתו מחיר כפול ומכופל – שירותי ליווי לחגים משפחתיים. הלקוח מוליך בגאווה את נערתו לשולחן החג ובכרטיס אחד קונה את שתיקת הקרובים המודאגים בגין חרותו שאין לה קץ, את הפגת מועקת המעטים מול רבים, וגם את האופציה לפרוש מוקדם מהשולחן, הרי יש לו חיים לא, אז מה נשתנה הלילה הזה?
אבל גם בליווי הולם יש גבול למה שבנאדם יכול לסבול. בדרך לאוטו תמכה רונה בארני, שבאין אפשרות להדליק גו'ינטים להגנתו שתה עד אבדן חושים ושר עתה בקול ניחר, שבכל הלילות, אין אנו מזדווגים אפילו פעם אחת, הלילה הזה הלילה הזה שתי פעמים.
ובכל זאת הופתעה רונה מאוד למצוא במשיבון שלה את הזמנתו של ארני, משהו בנוסח, אני קורא אותך לסדר!
היא הופתעה גם מכך שקריאתו לא ממש משמחת אותה, וניסתה להסביר לעצמה את תגובתה הצוננת בכך שהצטרפות לארני תהיה כבר בגדר הונאת הציבור. וגם, שאם היא בוחרת לאכול מרורים אז לפחות לא בפרהסיה. די דיינו.
בלי לחשוב הרבה, לפני שיפער סדק במה שלמיטב הבנתה הוא רק מעטה הגנה ומנגנון הכחשה, הודיעה למשיבון שלו שהיא כבר מוזמנת לטלי.
הרעיון להתארח עם טלי בסדר הזכיר לרונה איך כילדה היתה מסתפחת עם אמה לסדרים משפחתיים, כל שנה בבית חברים אחרים. היתה מצטרפת למחפשי האפיקומן אך לא היה חלקה עם מקבלי האופניים.
היתה מסתכלת על ילדות המתרפקות על אבותיהן המושיבים אותן בחיקם, מסיעים את אצבעם על הקושיות באגדה. איך זרם בלתי נראה עובר בין אב לבתו ומחייה אותה. תווי פניה של הילדה היו מתמלאים מין אור שמדשן ומסמיק את לחייה ומושך את זוויות פיה כלפי מעלה גם כשאינה מחייכת. נראה לרונה שרגליהן של הבנות האלה נהיות מחוברות יותר לרצפה, וכאילו שגם הנמוכות ממנה מתגבהות מעליה.

ביום רביעי, ערב החג, היתה פטורה מביקור בלשכה. היא פסעה בגשם לספרית הוידאו הקרובה למקום מגוריה וחזרה הביתה עם שלושה סרטים נטולי קטשופ, בקבוק יין וכמה קופסאות ממסעדה יהודית סמוכה.
היא הפשירה את אבריה באמבטיית קצף מתמשכת, ועם רדת החשכה ערכה לעצמה שולחן עם מרק צלול וקניידלעך, גפילטע-פיש שבסיוע מנטרה מסוימת וקצת יותר מתיקות יכול היה לתקשר עם רוחה של סבתה, חזרת ושאר ירקות.
כשהחלו הדיווחים מזירת הארוע, העבירה לוידאו מבלי לוודא כמה-כמה והניחה את השאריות תחת הגגון לחתול שתום העין שבחצר.


סירוב – חלק שני
סירוב – חלק ראשון

על הכותבתנטליה ויזלטיר

נולדה בירושלים וחיה בתל-אביב. תרגמה ספרים ומחזות ופרסמה סיפורים קצרים ומאמרים בעיתונות. מיוזמי "הלו שלום", קו לשיחות טלפון ישירות בין ישראלים לפלסטינים (6364 כוכבית מכל טלפון). עובדת כמטפלת הוליסטית, ומייצרת במפעלה הביתי תכשירי טיפוח טבעיים בהתאמה אישית. מופיעה מדי פעם כזמרת סופראן.

10 תגובות

  1. בננהשייק

    קצת עצוב וצובט לי. אבל אני שמחה וגאה ברונה שלא נענתה להזמנתו של ארני ובכרה להיות בת חורין אמיתית… והחיבור למציאות המדממת שלנו הופך את הטרילוגיה הזאת לסיפור הזדהות. כל זה לא אומר כמובן שהסיום שלי לא אפשרי עדיין לרונה, זה בטח יקרה באביב שריח פריחה דבשי יעמוד באוויר ויכניע אפילו אותה…

  2. עכשיו הבנתי למה סירוב.
    סירוב להיות עוד אחת לרשימה.
    סירוב להשאיר אצלנו את התשלילים אם הוא לא מתכוון לחזור.
    סירוב להכנע לסטטוס החדש של יזיזים.

    שיהיה לרונה חג פסח שמח וכשר.דיינו.

    אבל אולי אפשר איזה חלק רביעי ??

  3. את החלק הראשון צלחתי במאמץ, בשני נשברתי אחרי שליש, באחרון כבר לא סיימתי את השורה הראשונה.

    יכול להיות שמספר התגובות הדועך מפרק לפרק אומר משהו, מצד שני יכול להיות שזה רק בגלל שאני גולנצ'יק במיל'.

  4. החברה לנשק

    קראתי את כול השלושה, כל כך עצוב, יכול להיות שזה פשוט מתחבר לאיך שאני מרגישה כרגע….עשיתי את אותה ההחלטה בערב יום העצמאות, כשהעדפתי את עצמי על פני יציאה מהבית – רק לשם יציאה מהבית, עם חברות שאני לא ממש רוצה לפגוש או עם זוגות כגלגל שלישי או חמישי…..
    באמת מזל שיש לי עבודה ולימודים כי אחרת הייתי מתה עם כל הריקנות הזו….
    נחמד גם שיש את האתר הזה ואת הדברים האלה שנכתבים כאן, שמאפשרים להזדהות ולדעת שיש עוד אנשים באותה הסירה.
    דרך אגב לכול מי שמתעניינת הספר שעליו דובר בסיפור, זה שממליץ על כתיבת שלושה עמודים בכל בוקר לשם טיהור המוח והנשמה, נקרא "דרך האומן" של ג'וליה קמרון. הוא באמת ספר נחמד ומעניין, ומועיל במיוחד לאומנים חסומים.
    נטליה- האם עשית את המשימות שבו? האם זה עזר לך בכתיבה?
    ועוד דבר, אם רונה מייצגת בדרך זו או אחרת את חייך, הרי שאינם כה ריקים, הכתיבה בעיני הינו הישג של ממש, והישג גדול יותר הוא הנסיון להמשיך ולמצוא משמעות גם כאשר נראה שאין מאיפה.

    • נטליה בננה ספליט ויזלטיר

      חברה לנשק יקרה,

      השד יודע מה עוזר לי בכתיבה כשזה הולך ומה מפריע כזה תקוע, בחוויה זה לא תרגול כזה או אחר, אולי איזו נכונות קאמיקזית לקפוץ על-החיים-ועל-המוות מחד, ויכולת לשמור על שווי משקל מאידך? באמת לכי תדעי. אוי ואבוי אם הטעם לחיי היה תלוי בכתיבה הגחמנית. בעניין הזה של משמעות החיים יש-או-אין, אפשר להגיד שאני מפוצלת (מכאן הספליט), לא כל הביצים בסל אחד – הסיפור הוא גם עלי וגם לא, את יודעת…
      בכל אופן היה מעניין בזמנו לקרוא את הספר של ג'וליה קמרון, להזיק זה בטח לא יכול.

  5. בננהשייק

    אולי בגלל שאתה גולנצ'יק (במיל') או אולי בגלל שאתה רואה את ארנון בעצמך או בחברים שלך?? בכל מקרה, מכיוון שבאתר בנות עסקינן, העובדה שהרבה גולשות אהבו ואתה לא (היחידי שלא..?) רק אומר שהסיפור בול מתאים לנישה הזו.

    • יכול שהייתי רואה את ארני בעצמי או בחברים שלי אם הייתי קורא את כל החלקים [1]. יכול להיות גם שהרעיון והנושא מאוד רלווטים ומאוד מעניינים. בכל מקרה, מותר לי לומר שהסיפור לא תפס אותי?

      [1] אני מניח שהוא האיש הרע של הסיפור. ממה שאני זוכר מחלק הראשון הם לא יותר מאשר יזיזים. שם הוא לא נראה לי שטני במיוחד, אלא יותר שחקן במערכת יחסים לא מאוזנת, דבר גרוע מלכתחילה.

  6. אתם סתם קטנונייים!!!!!!
    מה שהיה הכי מעצבן בסיפור זה שהוא הופיע בחלקים והייתי צריכה להיות במתח עד החלק הבא.

  7. אין ספק שהסיפור יפה ואפיל אהבתי לחכות בסבלנות עד לפרק הבא עם קצת ציפייה אפילו לאיזה הפי אנד (שלא היה)

  8. בוודאי שזכותך לא לאהוב או להתעניין בסיפור!!! ולזכותך יאמר שהתגובה הייתה עניינית וזו דוגמה לאיך אפשר לכתוב ביקורת בלי לרדת נמוך.
    ולשלי: אני חושבת שבמידה מסויימת כן יש כאן הפי אנד. רונה מחליטה להפסיק להיות קישוט רק בשביל שיהיו לה סו קולד "חיי חברה" ובוחרת בעצמה. תאמיני לי שמכאן העניינים יכולים רק להשתפר עבורה

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*