צער בעלי חיים

שמתי לי אודם, צבעתי ריסים, עטיתי את הפודרה "שמש בוקר" ולמרות הניגוד הגמור בין ההרגשה בגרון למראה המדוגם הרגשתי ממש טוב. "נו, מה אתה אומר?" שאלתי את קלוד בעודי נעמדת מולו ומנפנפת בפודרייתי האלגנטית (כל המוצרים המופיעים במדור נוסו אישית על ידי הכותבת)

חלק א'- בו הבנקים והמערכת החיסונית שלי עושים יד אחת נגדי

כבר כמה ימים שאני מבלה בצורה אינטימית מדי עם נזלת, תששת איברים וחום נמוך. מילא חום נמוך, שהרי חום נמוך הוא מעין סוטול שאפשר למצוא בו עונג, אבל התכנון שלי לבלות מול הטלויזיה בחצי הכרה מענגת סוכל על ידי עשירית בחילה שהסתפחה לשאר הסימפטומים. ובדיוק כשחשבתי ששום דבר לא יוכל לרגש אותי או לחילופין להפריד אותי מהטישו התקשר אלי עמי מהבנק להסביר לי שזה שבחשבון שלי "אין תנועות" זה לא בסדר. שאלתי אותו אם היה עדיף שיהיו בו תנועות כמו משיכת מזומנים ואי לכך הגדלת המינוס והוא אישר. לא התרגשתי- מזמן הפסקתי להבין את ההגיון של המדינה הזו שבה שבעים וחמישה אחוז מהישראלים חיים במינוס, כאשר עשרים וחמשת האחוזים הנותרים הם בעיקר בני שש עשרה שהרגע פתחו חשבון ושמו בו מאה שקל מדינה שבה תנועה למטה עדיפה מאי תנועה.
טוב, אמרתי לעצמי, אולי לא כדאי ללכת למספרה לצבוע שורשים בשלוש מאות שקל – אחרי הכל אני לא רוצה לגרום נחת לפקידי הבנק – אלא לעשות את הבלתי אפשרי ולצבוע לבד ואחר כך ללכת להתנחל עם הקלינקס שלי אצל חברי הטוב קלוד מונצ'ביץ, האדם היחיד שאני מכירה שתמיד יש לו מצב רוח פחות טוב משלי, אבל באופן מפתיע מצליח לא לגרור אותי למטה איתו. ללא ספק הבחירה החברתית היחידה במצבים בהם לא בא לך להיות לבד וגם לא להיות עם אף אחד.
באומץ שייחודי רק למנוזלים ומשוגעים פתחתי את "מיסטרה אולטרה קולור" (נטורל פורמולה 38.95 שקלים) שלא רק שהוא לא פוגע בשיער אלא אף משקם אותו, ערבבתי אותו עם החמצן, שמתי את הכפפות וללא שום סדר הגיוני, בין עיטוש לעיטוש- מרחתי את הצבע על הראש, על האוזניים ועל החולצה. להפתעתי הצבע הספיק לי (במספרה גובים ממני תוספת של כסף על שפורפרות צבע נוספות בטענה שיש לי הרבה שיער), שמתי את מסיכת ההזנה המצורפת ואגב כך נתקלתי בהוראות ההפעלה המדוייקות שאם הייתי טורחת לקרוא אותן הייתי מערבבת עם הצבע גם את קפסולת ה"ביו אקסטנדר" שאמורה להגן על הצבע, אבל נו שוין. ליתר ביטחון רוקנתי לי אותה על הראש. על החיים ועל המוות.
מה אומר ומה אגיד, אחרי החפיפה גיליתי שהטענה שמתנוססת על האריזה לפיה הצבע לא מכתים את הפנים, נכונה. הייתי בשוק. עטיתי על עצמי איזו סחבה ושמתי בשקית ניילון חיננית כמה בגדים ואת הפודרה החדשה והיוקרתית "שמש בוקר" של "קלרינס" (180 שקלים) מתוך הסדרה בעלת השם הבוהמי "אורות אימפרסיוניסטים". המוצרים, מפאת היותם עשויים מכל כך הרבה חומרים טבעיים עד כדי כך שאפשר להתבלבל בינם לבין קערת סלט ניסו למחות שאין זה לפי כבודם לבלות אפילו דקה בתוך הדבר הזה שלא מזמן אכלס קופסת מזולה. נכון, שקית ניילון של סופר זה משהו שאני בדרך כלל לא מרשה לעצמי להסתובב איתו ברחוב אבל נראיתי כל כך רע שלא יכולתי להרשות לעצמי תחרות.

חלק ב'- בו אני הוגה בקשר בין נומרולוגים קבליים ודוגמני עירום

אחרי עשר דקות הגעתי לשער של קלוד במצב מחפיר, מזיעה וחנוקה למרות ההליכה המאוד איטית ובין חרחור לחרחור לא הצלחתי להימנע מהגיחוך למראה השלט: "קלוד מונה" שהתנוסס על הדלת, מראה שגרם לי בכל פעם מחדש לקלל את הקבליסטית הנומרולוגית שאחראית לכך. אתם מבינים, ה- "צ'ביץ" עשה לו קצרים בקארמה ועצר את התפתחותו הרוחנית לכן המליצה לו לקצץ את שמו בהבטחה שחייו ישתנו. וכך היה – אחרי שבועיים הוא סגר את העסק, רב עם כל חבריו, והחליף את מה שהיה פעם חיים, בדוגמני עירום ובציור אובססיבי של הגינה המוזנחת שלו. קלוד בחור יסודי, לכן גם אימץ לעצמו בהתאם כמה מניירות של אמנים רעבים – קפריזות, הרגלי ניקיון קלוקלים ומבט מלאנכולי. אני לא מתה על הציורים שלו (ביננו, גם הוא לא חולה על הכתיבה שלי) אבל אותו אני אוהבת, ואם הוא טוען שהמועקה בחזה נעלמה לו ושהוא צייר אימפרסיוניסט, אז מי אני שאפריע. הלוסינציות הן חלק מהחיים.
למשל קחו את שמשון התנ"כי- גבר חזק עם תלתלים ג'ינג'ים שהורס בניינים בכאפה אחת (או שזה היה הרקולס – דתיה אני נהית רק בזמני מצוקה) – אני בטוחה שאני גלגול שלו. דמיינו אותו חי במאה העשרים – סביר להניח שהוא היה טיפוס אובססיבי קומפולסיבי עם נוירוזות קשות, שמתמודד עם פחד בלתי מוסבר מהמין השני (במיוחד אם המין השני נוהג להסתובב בבית עם חפצים חדים ביד) וישן עם שרשרת שום סביב צווארו, ספר תהילים מתחת לכרית ואור קטן. בקיצור – אני. וגם אסור לי להסתפר לעולם. עשיתי את זה פעם, ואיבדתי כל שריד של ביטחון עצמי. למעשה אם הייתי יכולה הייתי מתחבאת מתחת לספה כמו חתול מגולח. ואם להיכנס להגדרות אז סדר הגודל של הבעיה הנפשית הזו היא בדיוק שלושים. שלושים תכשירי שיער יש לי כרגע בבית. תבינו, מה שיש לי על הראש זה לא סתם שיער אלא שמיכה מרושעת שאם לא שמים עליה עין היא נתפסת בידיות של דלתות, אוספת גורי חתולים מהרחוב ובאופן עקרוני גורמת הרבה טרחה.
"הי!" אינפפתי מבחוץ וטלטלתי את הפשפש בחוסר סבלנות. הוא לא ענה. חיכיתי קצת בחוץ בשביל הנימוס ונכנסתי. הדלת היתה פתוחה, הריח כרגיל לא משהו, ובסלון קידם את פני תוהו ובוהו שבמרכזו בחור ערום וארך גפיים שרובץ לו, נינוח כפנטופל, על כרית סגולה. מולו עמד ידידי היקר שאפילו לא סובב את הראש לכיווני, מקפיד על ארשת פנים אומנותית.
"מה את רוצה? אני עסוק" הוא נבח עלי מתחתיות אישיותו החדשה. "כלום" אמרתי "באתי לקחת אותך לקפה".
"ככה? ככה אני לא יוצא איתך לשום מקום" הוא ענה ברשעות "זה יהיה חילול המת" בתור נקמה נעצתי מבטים סקסיסטיים בבחור המעורטל עד שנדחפתי כנגד רצוני לכיוון האמבטיה.

חלק ג'- בו אנחנו למדים שגבורה זה לפעמים לדעת ללכת בזמן

שמתי לי אודם, צבעתי ריסים, עטיתי את הפודרה "שמש בוקר" ולמרות הניגוד הגמור בין ההרגשה בגרון למראה המדוגם הרגשתי ממש טוב. "נו, מה אתה אומר?" שאלתי את קלוד בעודי נעמדת מולו ומנפנפת בפודרייתי האלגנטית, "הולכים?" הוא סקר אותי בביקורתיות.
"או! את בן אנוש- נעים מאוד. יופי של צבע. ומה זה?" הוא לקח את הפודרה, העווה את פרצופו בזעם והחויר "אני לא מאמין!" הוא דשדש לפינה, שלף ממנה קנבס מעופש והטיל אותו על השולחן מולי. "אני לא מאמין. זה בול אותו הדבר. ידעתי, כבר כמה זמן אני חושד שמרגלים אחרי".
למען הפרוטוקול, מריחות המכחול הצבעוניות חסרות ההגיון הצורני שאמורות להיות הגינה שלו היו דומות להפליא לעיצוב של "שמש בוקר". הוא הסתכל על הדוגמן בחשדנות.
"תגיד, השתגעת?" לחשתי והצבעתי על דוגמן העירום "הוא לא יודע להגיד 'אימפרסיוניסטי'! תפסיק כבר עם השגעון גדלות שלך ותגיד לי איך אני נראית". עשיתי סיבוב במקום וחייכתי את החיוך המקסים ביותר שהצלחתי לדלות מתוך מעמקי הסינוסים. "זה יפה!" הוא צווח "משחק טוב של אור וצל! עושה לך עור חלק! צבעים יפים! מאוד עדינים! אני מאוד אוהב את זה! אבל בטח שאני אוהב את זה! זה שלי!" הוא תפס אותי בכתפיים ותקע בי מבט מאיים "תסתכלי לי בעיניים ותכחישי. את, עם כל העיסוקים המוזרים שלך בעיתונים, עם כל האנשים שאת מסתובבת איתם." הוא טלטל אותי קלות "אני יודע שאת צריכה עכשיו כסף. בגלל שאת חברה שלי אני מבטיח לא להרוג אותך אם תתוודי".
הרמתי ידיים בהתגוננות "אני אפילו לא אוהבת אותם!" הצבעתי על הציורים והלכתי לכיוון הדלת "אני בכלל הייתי נגד לסגור את הנגריה". "אני יודע מה יקרה! את תתחילי להעריך אותי רק אחרי שאני אמות!" הוא קרא אחרי ברגש. ברחתי משם כל עוד נפשי בי, מזועזעת (אך יפה), נודרת שיותר לעולם לא אתן לאף אחד מחברי ללכת לשום אסטרולוג, נומרולוג או לאכול טופו. אז ברחתי- אז מה? בימי התנ"ך היה הרבה יותר קל להיות גיבור- לחי חמור קטן עלי- נראה אותו יושב בפרילנד ביום חמישי.

על הכותבת קארין ארד

גיל- 3, 28, ו- 90 לחילופין, מין- בררנית, צבע שיער- קורדרוי. כישורים- כישרון נבואי בזמן מחזור, קריאה בטארוט, מאסטר לרייקי, מסאז'ים, פוליגראף אנושי. שאיפות- להיות עשירה עד גועל נפש, להיות סופרת מצליחה מאוד, להיות זמרת גוספל שעושה סיבובי הופעות בעולם, לא למות, למצוא אהבת אמת.

26 תגובות

  1. אהבתי. חמוד מאד. לא שמעניין אותי לקנות תמרוקים למינהם, אבל נהניתי לקרוא לאללה. לקארין ארד יש את זה!
    איך היא מצליחה גם לספר לי על קוסמטיקה למינה, וגם לעניין אותי ועוד לא בקצת מילים
    כל הכבוד

    אבל כשקארין אומרת על הדוגמן ההוא שהוא ארוך איברים, למה בדיוק היא מתכוונת? אגב, מישהי מחפשת דוגמן עירום?

  2. מקסים כתמיד

  3. קארין, תמשיכי ככה.

  4. לפני שנה הפסקתי את ההרגל המגונה של להשאיר 300 ש'ח אצל שוקי. בטח חבל. אפשר לצבוע לבד, אפשר להוריד שיערות לבד. כל השאר זה פינוקים.

  5. סליחה אם אני מדלג על כל היתר, אבל דווקא כאן קופצת לי שאלה שמטרידה אותי כבר שנים רבות. תיאורי השיער המפורטים שלהלן, אינם מאפשרים לי להמשיך להתעלם ממנה:

    מה, בנות, מה הקטע הזה של לקצר שיער פתאום?

    מי יכולה לנסות להסביר?

    מה רע בשיער ארוך, משיי ונפלא?

    אז מה אם צריך לטפח ולהשקיע בו, ולפלות בזהירות ואהבה בעלי חיים בגודל בינוני?

    מצטער, אני לא מצליח להבין את הקונספט הזה.
    וניסו, באמת ניסו להסביר לי המון פעמים.
    שזה מדגיש את העיניים;
    שזה מבליט את הלחיים;
    שזה מתכתב עם האף;
    שזה מעצים את השפתיים;

    די!

    למישהי יש הסבר אחר, שגם ניאנדרטאלים יכולים להבין?

    קארין – בבקשה אל תעשי כלום לשיער שלך בלי להתייעץ עם איזה חבר זכר, ולא אומו!

    • הוא לא נשאר משי,הוא הופך להיות מפוצל
      וליפתי במיוחד,ואז השיער החוצפן הזה דורש גם התעוררות
      יותר זריזה בבוקר ל"סדר" אותו עלק.
      ולא ממליצה לך לגעת כי הוא שומני מכל הנטורל פורמולה
      (שדורש את ההוצאה החודשית שלו),כשיש רוח הוא עף לפנים
      ובלחות הוא מתנפח ונראה מזעזע,ואתה חושב שאיכפת לו שהשקעת
      עליו שעתיים פאן במספרה?
      ממש לא!

      נו,טוב

      הסתפרתי אתמול קצר…

      • גם את עצי הפיקוס שמתחת לביתי מדי פעם העיריה גוזמת ומטפחת.

        זו לא סיבה לנסר עד השורשים!

    • מה פתאום מדגיש את העיניים, זה מה שמכרו לך?
      ליאת היתה אומרת פחחחחחחח, שירה היתה חושבת פעמים, כי הנה מסתבר שלא דיברו איתך על מציצות.

      שיער קצר הוא ניסיון, שנועד לכשלון אבל נסיון, שאולי הניאדטרל שממול יפעיל את כישוריו הוורבלים ו*יבקש* במקום לתפוס את השיער ולנסות לכוון אותנו מעדנות דרומה.

      🙂

      • אז ככה:

        ראשית, הח"מ מעולם לא ביקש, ולו ברמז, ממי משותפותיו למעשה המרכבה המיני, לרדת אל מתחת לקו מתניו. וגם אילו ראה לנכון לעשות זאת, בודאי שלא היה רואה לנכון לגנוב לו דבר מה במשיכה.
        שנית, אם כבר הגיעה מישהי לקו הרוחב ההוא, מדוע שתראה כמו גולנצ'יק ביום גיוסו?
        אבל אם כבר ערבנו את הצבא בויכוח, נראה לי שזה הזמן לגדר מסביב היטב, ולתלות שלט מאיר עיניים: "*זהירות, מוקשים!*".
        אם אני יודע מה טוב לי, סביר להניח שעדיף להשאיר את התהיות לגבי אורך השער הנשי, למישהו עם נטיות התאבדותיות ברורות יותר.

        • שלום לך.

          אני הייתי בעלת שיער ארוך עד לפני שבועיים ומחצה.
          יום אחד קמתי נכנסתי למספרה וקיצצו אותי. וגם צבעו לבלונד.

          האמת? אני נראית קצת כמו יו"ר אגודת הלסביות. וחוץ מזה שזה מבליט את הפנים זה מבליט את השומנים. אבל מה?
          לא יודעת איך להסביר אני מרגישה הרבה יותר…נשית. ולא לצחוק פור פבור.

          נראה מה יגיד החבר. בינתיים כל ה"גברים" למיניהם הגיבו משהו כמו- "מה עשית לעצמך?!"

          • גברים שנקלעים לסיטואציה הזו, בה הם צריכים לחוות את דעתם הכנה, ובלבד שתתאים בדיוק למה שמצפה הנישומה לשמוע בזה הרגע, לגבי המורפולוגיה החדשה של כסות פדחתה, נוטים מן הסתם להרהר בערגה בצוו מילואים פתאומי לקסבה של שכם, גב אל גב עם לוכד העריקים שלנו.
            כי כן, בנות, דומני שמעטים מאוד המצבים שיכולים לאיים על ציידי ממותות יותר מאשר קונפרונטציה פתאומית עם פריזורה לא צפויה של בחירת ליבם.
            אז שמתי גדר, וכתבתי מוקשים, ואם אני יודע מה טוב בשבילי, לא אמשיך הרבה מעבר לזה.
            רק שאלה קטנה:
            הסתפרת לפני שבועיים וחצי, וצבעת לבלונד.
            החבר שלך עוד לא יודע מזה.
            מה זה אומר על תדירות המפגשים שלכם?
            או על עצמת התאורה שבה הם מתרחשים?
            תמהני.

          • אין כמוך סנופ!

          • אמנם צדיקים כמוני, מלאכתם נעשית בידי סנופקין – אבל זהו, שלא יכולתי להתאפק.

            תאוות הקיצוץ והגיזום שפשתה בבנות ארצנו היא לא יותר מביטוי לתאוותיהם המיניות של מעצבי שיער חובבי נערים, ממש כמו הדימוי האנורקטי שאופנאים אומואים מטפחים באדיקות וממש כמו הערצת הדיוות והביצ'יות של חברי הקהילה (כן, כן… ואני יודע שאני סומנתי ברגע זה על ידי מוקדי הכוח באמצעי התקשורת, וכו')

            וכמו שאמרה מישהי, שגזמה את עצמה לדעת, לחבר שלה: "אז מה, אתה לא אוהב אותי יותר?" והוא ענה לה:
            "אני אוהב אותך גם עם עוד 20 קילו וקירחת לחלוטין. השאלה היא האם אני אוהב לזיין אותך, וזה ממש לא בטוח, כי אם הייתי רוצה לזיין את המ"כ שלי, הייתי נשאר בקבע"

          • בלי לראות אנחנו גם אומרות – מה עשית לעצמך??

            אם אלוהים היה רוצה שנשים יהיו בעלות שיער קצוץ הוא לא היה גורם לגברים לאהוב שיער ארוך גולש… 🙂

            מה שלא ברור לנו, זה איך את מעיזה לעשות תספורת קצוצה לפני שהתחתנת??

            ואמן לכל מילה של סנופקין גם.

          • סנופקין תצילנה אזניו

            היתכן, צילי, היעלה על הדעת, גילי, שמבלי דעת חשפתן כאן את ערוותה הלא ממש מגולחת של טקטיקה נשית סודית?
            האמנם מהווה החתונה את נקודת המפנה המיוחלת, בה יהפוך הפרפר הנשי לגולם, שממנו יבקע זחל קרח ויתחיל לבוא בטענות לעולם?
            אלמלא כבר הובלתי פעם אל מתחת לחופה, ונמלטתי משם עם החצאית לגופי, מן הסתם הייתי אץ רץ למצוא לי כלה, רק כדי לחזות בפלא במו עיני.
            ובמחשבה נוספת, היתכן שכל המקרים בהם סברו אנשים כי הם מאויימים קשות על ידי המאפיה, עת התעוררו וראש סוס לידם במיטה, היו פשוט ארועים דומים לזה הנדון?
            תמהני.

          • הו סנופקין חביב, אכן יפה לך הנאיביות…

            כמובן שהחתונה היא נקודת המפנה. כל המאמצים והאפקטים האודיו-ויזואליים מגוייסים למטרה אחת עיקרית, והיא להביאך אל הקומיטמנט – אותה מחוייבות נצחית ומופרכת, אגדת העם שיש צופי VIVA שעדיין מאמינים בקיומה

          • ואלה התשובות האפשריות:

            1
            אם הוא שקרן: "הממ, מותק, זה ממש יפה. מיוחד, אחר כזה"

            2
            אם הוא צבוע: "אוי, את נראית אחרת.. מה זאת אומרת 'אחרת'? יפה בצורה אחרת…"

            3
            אם הוא גבר: "זה שוקי עשה את זה? אפשר לחרבן על העבודה שלו?"

            4
            אם הוא ספונטני ורגיש: "אין לי מלים (ורץ מהר לשירותים, שהקיא לא ילכלך את השטיח)"

      • כש*אני* מכוונת את עצמי מעדנות דרומה (אהבתי את הביטוי), אני פשוט חולה על הפאוזה הזו שאני עושה כדי להביא גומיה לשיער… הרי ממש לא יעלה על הדעת לאבד קשר עין בגלל שיער!

        איזה מזל שכבר עבר מ מ ש הרבה זמן מאז שהייתי קצוצה. סנופ, לתשומת לבך – סיבה נפוצה לטעות הזו היא קריזת "אוף, משעמם לי, * אני חייבת שינוי*".
        אח"כ באות הדמעות, והס מלהזכיר את ייסורי הגידול.

        אממה, ממש לא התגעגעתי לאפשרות להריח את צחנת הניקוטין המבאסת הנודפת מהשיער. 🙂

        • מה פתאום? בשום פנים ואופן!!!

          שיער ארוך שמלטף לו את האגן כשאת מרוכזת בשלו מוסיף לעניין, גם מאפשר לו לתפוס את השיער ולשלוט על התנועה מקצה העורף וזה כידוע מוסיף להם עונג…

          בעצם, מה פתאום "כידוע"? מאיפה הביטחון הזה? אני הרי שייכת למחצית האוכלוסיה שלובשת חצאיות (ולא מדובר בסנופקינים למיניהם)…

          לג'ו המבתק בטח היה כבר מה להגיד בעניין. איפה הוא כשצריך אותו?

        • ואני אומר:
          משעמם לך? חייבת שינוי? תירשמי לחוג יוגה.
          לכי לרקוד בטיילת בשבת סמבה סלסה וצ'ה- צ'ה-צ'ה, סעי ליוון לשבוע

          או שתמצאי לך מאהב, גבר אמיתי, שיודע להעריך נשיות ארוכת-שיער.

  6. מריסה טומיי נראית הרבה יותר טוב
    בשיער קיצר, גם דמי מור.
    וגם גאולה אבן.

    • עניין של טעם, גאולה אבן עם שיער ארוך או קצר.

      אבל ברמה העקרונית, שוב: אם היינו נמשכים למי שנראה ומתנהג כמונו, לא היינו מי שאנחנו (אלא אם היינו הומואים או לסביות, שאין בעיה עם זה, אבל זאת לא השיחה הזאת).

      ההבדלים הפיזיים בין גברים לבין נשים, בין זכרים לבין נקבות, הם עצם העניין. אז נכון שיש נשים שעירות וגברים חלקים, גברים מעודנים ונשים קשוחות, גברים עם שיער ארוך ונשים עם שיער קצר, אבל נדמה לי שעדיין אין נוסחה מנצחת יותר משיער ארוך + אודם + חצאית מיני + מחשוף נדיב, כדי לבלבל דעתו של הזכריקוס חרמניקוס

      ואידך זיל גמור

    • וגם אני למען האמת…שיער קצר – מה לעשות, זה סקסי…!!!

  7. I liked!!!! and as someone who also has an 'artistic" friend, I was laughing my ass off…..
    so true, oh so true!

  8. אני אישית מתה על ג-ב-ר-י-ם עם שיער ארוך, קוקו פשוט עושה לי את זה.
    תנו לי גבר 'קוקו' וראשי העטור בקארה סגלגל מסוחרר. ד'א הקארה , שהחליף שיער ארוך ומתולתל , גם תוצרת שוקי. שוקי אוהב לקצץ אותנו ללא רחמים. לפי התגובות הזכריות לנושא- חייו בסכנה!

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *