קצת על סלקטיביות

מה פתאום בררנית

"אני? בררנית?! מה פתאום? אני לא בררנית. בכלל לא. זה פשוט שעוד לא מצאתי את האחד שעושה לי את זה".
תודו, בנות יקרות, שלא פעם שמעתן את עצמכן עונות כך בצדקנות לאחר שהותקפתן על רמת הסלקטיביות הבלתי מציאותית שלכן.
בלתי מציאותית? מי אמר שאנחנו בלתי מציאותיות? אנחנו יודעות יפה מאוד מה יש לשוק להציע לנו, אך בכל זאת לא התמגנטנו לאף זכר מצוי. וגם אם כבר התמגנטנו למצוי, לא תמיד הוא היה פנוי, וגם אם היה פנוי ומצוי ותאמינו או לא – גם רצוי – הרי שמשהו היה חייב להרוס לנו את החגיגה בשלב מוקדם או מאוחר של הקשר. ושוב ושוב אנו נותרות עם לב שבור ועם אקס נוסף שנפלט בדרך מסולם הדרישות שלנו. זו לא אשמתנו, זה הוא. באמת.
כך או כך, המצב לא מאיר פנים, ולנו לא נותר אלא להתמודד עם הבדידות בדרכים יצירתיות כאלו ואחרות. הרי לא נוותר להם (ובטח שלא לעצמנו) ונמשיך לצוד (או לפחות נמשיך לחשוב שאנחנו צדות) אחר הגברים שטרם הספקנו להבחין בהם (בתקווה שהם יבחינו בנו). אנו יכולות להתהדר בכלי הנשק המובילים בשוק הרווקות: מחשוף נאה (במידה ויש לנו מה להציע), רגליים חושניות (במידה ולא שכחנו להוריד שערות), פנים סבירים (ואנו שמות דגש על סבירים, משום שאפילו לגברים לא מגיעה התעללות רצחנית שכזו), שובל ניחוחות פראי (כדי לסובב אחרינו ראשים. אם לא בשל המראה, אז לפחות שהריח יותיר רושם כלשהו) ופריזורה הולמת (כן, גם לשיער כוח משיכה משלו).
ולאחר שהצטיידנו בכלי הבסיס, אנו יכולות לצאת ולדוג לנו פוטנציאלים. המנוסות (או המיואשות) שבינינו יכולות בוודאי להעיד שבדיבורים הכל פשוט ויפה. אבל בת'כלס, כל קשר בין מציאת בחיר לב לבין פשוט, הוא מקרי בהחלט. למצוא את בחיר ליבנו זה עניין בכלל לא פשוט.

דרישות א'

זה לא שאנחנו בררניות (הרי כבר סיכמנו לגבי זה), למדנו ש"להתפשר" הוא מושג די "איני" בימינו. אז הסכמנו להוריד סנטימטר פה וסנטימטר שם. גם בצבע השיער אנו כבר לא קטנוניות. חולשה לעיניים בהירות תמיד תהיה לנו, אך אנו מודות ומתוודות שגם בעניין זה אנו לא צועדות עם הראש בקיר. אלו הם דברים שלא בשליטה ועל כן נסלח ולא נתווכח, שכן אין זה עניין עקרוני פרט לטעם אישי. עד פה נמדדת כמות הסלחנות שלנו, אך מה בנוגע לדברים שכן יש ביכולתם לשים יד כדי לתבל? הגוף לדוגמה. הו הגוף. גוף זה דבר חשוב. לא נגזים ונאמר שאנו מצפות שמולנו יעמוד ארנולד שוורצנגר, משום שראשית הוא בכלל לא הטעם שלנו, ובכלל, למי יש כוח להיכנס למערכת יחסים עם פוליטיקאי? אבל עם זאת גוף בריא, מטופח ובכושר בהחלט מתקבל על כל הדעות.
גורם נוסף ומכריע הוא השיער. כן, כן השיער! ואין הכוונה לשיער הראש. כבר מזמן הפסקנו להרים גבה בכל פעם ששמענו שגברים הולכים למריטה אצל הקוסמטיקאית. גם פה מן הראוי שנוסיף ונציין ששיער הוא עניין של מחלוקת. חלקנו אוהבות אותם חלקים, חלקנו מעדיפות שעירים, וחלקנו מתפשרות על האמצע. שמענו כבר התלהבות משיערות חזה, ראש, רגליים וידיים, אך מעולם לא שמענו התלהבות משיערות גב.

דרישות ב'

אנו יודעות שגם פה לא פשוט למצוא את כל התכונות שייעדנו לאהובנו הנצחי. בואו ונהיה מציאותיות ונוריד את הרף. הרי כבר הסכמנו שפשרה זה "אין".
אנחנו מאוד היינו רוצות אותו אמיתי, כן ומתחשב. שידע לכבד ויהיה נאמן. שיהיה חרוץ, שיהיה לו בטחון עצמי ושישתלב טוב בחברת אנשים. היינו רוצות שידע לפרגן, שיתן לנו את המרחב שלנו כשאנחנו ממש זקוקות לו. מידי פעם פינוק פה, פינוק שם בהחלט לא יזיק. מילה טובה, חיזוק קטן. שיאמר מה שהיינו רוצות לשמוע בלי לשקר ותמיד יזכור מי טיפחה אותו והביאה אותו עד הלום (חוץ מאימא. וחוץ מהאקסית המיתולוגית. נו, וחוץ מהידידה הזו שלא עוזבת אותו. גם חוץ מהמורה וחוץ מהמפקד בצנחנים). לא היינו רוצות שיהיה קנאי. כן, שיהיה לו איכפת, שיפריע לו קצת, אחרי הכל איך נדע שאנו חשובות? אבל לא עד כדי חנק תאילנדי. גם לא היינו מאושרות אם היה קמצן. זה יכול להפריע במערכת יחסים תקינה. לא צריך לנפנף ולפזר בכל פינה כדי לעשות רושם, בכל זאת מחכים לנו תשלומים משותפים שיש לדאוג להם בעתיד, אבל קמצנות? לא ולא. ושלא יסבן אותנו. אם זה לא זה והניצוצות כבר כבו מזמן, החכמות שבינינו ישכילו להבין זאת עוד הרבה לפניו. רק שלא יתחיל למרוח אותנו בסיפורי הבגידות שלו, או שסתם יעלם. שיהיה מספיק גבר כדי לנהל איתנו שיחה רצינית לסיכום. בהחלט היינו מעדיפות לעבור שיחת פרידה כנה ובוגרת מאשר לתפוס אותו עם החברה הכי טובה שלנו.
נו, ואני שואלת אתכן, זה מוגזם? כך חשבתי.

הפתרון

לאחר שעברנו ברפרוף קל בלבד על נתוני הפתיחה וההמשך, הגענו למסקנות גורפות שקשה למצוא מישהו שיענה על כל הציפיות. גם אם הצטיידנו בכל הכלים שציינו בהתחלה, גם אם התפשרנו, זה עדיין לא פשוט. וזה לא שאנחנו מבקשות כל כך הרבה. הרי נוכל לשמוע מכאן ועד להודעה חדשה זמזומים על כך שאנו דורשות קצת אבל רק קצת יותר מדי. נו, וזה יעזור? אנחנו מוכנות לוותר. זה לא שאנו עד כדי כך עקשניות, ברור לנו שאם נרים את הרף (והאף) יותר מדי גבוה בסופו של דבר מישהו יפול, אבל לא בטוח שזה דווקא הולך להיות הבחור.
יכול מאוד להיות שאנו נמצאות בזמן הנכון אך במקום הלא נכון, סובבות סביב אותם סוג של בחורים שאולי מתאים לסוג מסויים של בחורות אשר איננו נמנות ביניהן. אולי כדאי אפילו לעשות טובה לאותן בחורות, לפנות להן את המקום ולמצוא לנו רענון חדש. קצת שינוי כיוון ותעוזה קלה מעולם לא הזיקו לאיש.
הרי מזמן עייפנו מאותם שיטוטים אינסופיים בברים אפלים ומישיבות נצח על הפוך קטן נטול קצף ולהתקל שוב ושוב ושוב באותה הסחורה. וכאן המקום לפנות לבנים. עלמי חן מסוקסים שכמותכם, אנו בטוחות שגם לכם נמאס לראות את אותה הסחורה במקומות אליהם אתם נוהגים ללכת. אז במטותא מכם, צאו למקומות אחרים, חדשים. לכו לנקות את הראש בים, או סתם בספסל בגינה, בדיוק באותו היום ובאותה השעה שגם אנו, המיואשות בדיוק כמוכם, נצא לחשבון נפש בערב סתווי ורענן ונחלוף על פניכם בדיוק ברגע בו תהיו שקועים במחשבות על האחת. אם רק תרימו את הראש ותפקחו את העיניים בערנות, תוכלו להבחין שהיא ממש מתחת לאפכם, יצאה לנקות את הראש ממש כמותכם, משום שגם היא מיואשת, כן, כן ממש בגללכם. מי יודע אולי יתמזגו הציפיות.

על הכותבת ליאת צ'סלר

29 תגובות

  1. עמיתי

    כמו שאמר הילד המעצבן מהחגורות…
    "לו רק היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי שאני בררנית הייתי מליונרית".
    בכל מקרה, אני לא חושבת שקוראים לזה בררנות, אלא יותר כמו שכל ישר. לא תכנסי למערכת יחסים שהיא פחות ממה שאת מבקשת. אפילו כשאת מתפשרת, מותחת ונמתחת…
    עשיתי את זה, זה לא הלך, אם את פחות ממאוהבת והוא פחות ממפרגן, אוהב ונאמן…
    זה לא זה!

    אבל אני מאמינה שתבוא רגיעה…

    • ליאת צ'סלר

      אני מסכימה עם העניין. אם אין בך את הניצוץ שלעיתים גורם להבלגה על תכונות פחות רצויות ממה שייעדת לעצמך, לא יהיה עניין להמשכיות.
      כל אחת מכירה היטב את עצמה ויודעת על מה היא מוכנה לוותר ועל מה בשום פנים ואופן לעולם לא תסכים להתפשר וזה מקובל ולגיטימי לחלוטין בעיניי ואיני מוצאת בכך כל רע.
      הבנים טוענים שאנו בררניות מדיי-סלקטיביות. אני חושבת שאנו פשוט יודעות מה אנו רוצות ובוחרות בקפידה את העלם שלנו. לא תמיד הבחירה מושלמת כשם שלא תמיד אנשים יודעים להתאים לעצמם את פרטי הלבוש המחמיאים למבנה גופם, אך כל עוד נוח להם עם עצמם- מה טוב.
      עם זאת, אני סבורה כי לעיתים לא צריך להתאמץ כל כך משום שיכול להיות, רק יכול להיות, שזה נמצא ממש מתחת לאף במקום בו לא העלנו על דעתנו בכלל.

      • קרה לי משהו די נדיר (בתור נרקומנית מילים) – לרצות להגיב אחרי שלוש פסקאות לערך. ואני די בטוחה שבסופו של דבר אקרא את מה שכתבת עד הסוף (ואולי אגיב בצורה קצת קצת שונה), אבל ברצינות – ובלי שום כוונה להיות ארסית: לא מיצינו כבר את נושא ה"אנחנו"?

        יש "לנו" חולשה לעיניים בהירות? "בואו נהיה מציאותיות ונוריד את הרף"? נו, באמת. היו כאן כבר את הקטעים האלה, של אחת שמתיימרת לדבר בשם כולנו, אבל חשבתי (אני, לבד, בחיי), שאולי הגיע הזמן שהטרנד הזה יפסיק כבר.

        בשנים האחרונות ישנה נטיה לאפיין את הנשים כקהל הומוגני לחלוטין, וזה באמת מתחיל להרגיז. אבל מה שמעניין אותי זה למה. למה את – ככותבת – מרגישה את הצורך לעשות זאת? אם יש לך דעות מסויימות, אמונות מסויימות – היי בטוחה בהן מבלי להזדקק למעין "אישור" של היותך חלק מקבוצה שאת **חושבת** שמרגישה כמוך.

        • ליאת צ'סלר

          יקירתי, איני מתיימרת לדבר בשם אף אדם ובטח שלא להיכנס לנעלי הדרישות של כל אחת ואחת. ברור לי שהמידה שונה לחלוטין.
          עם זאת איני חושבת שיש לקבל את הנאמר כמשהו מוחלט וחד משמעי, כי אם בתור חומר גלם אשר ממנו ניתן לפתח דברים רבים. אחרי הכל לא ערכתי מחקר מעמיק בנושא, אלא הסתמכתי על פי ניסיון חיי וניסיון הסובבים אותי. העיקרון הוא אותו עיקרון כולל שמאפיין כל אחת ואחת- הדרישות אותן הן היו מאוד רוצות לקבל והשאיפות למצוא אותן בבן הזוג- לעומת המציאות שבשטח בה לא הכל זורם על פי רצונותיינו החופשיים. הדוגמאות שנתתי לגבי צבע עיניים זה או אחר הן רק דוגמאות גולמיות אשר ניתנות לפירושים ועיצובים רבים, כל אחת על פי דרישותיה. אין לי ספק שיהיו שיעדיפו דווקא עיניהם כהות, וכל התכונות שציינתי בכלל לא יעניינו אותן, אך עם זאת אני מאמינה שהתיאור המוצג לעיל הינו תיאור המאפיין את הרוב.
          כמו כל דבר בחיים גם מאמר זה אינו מושלם ומקובל עליי לחלוטין שאינך מסכימה עם הגרסה הכוללנית ואף אינך מרגישה חלק ממנו. המטרה לא הייתה לשייך את כל הבנות לאותה הגדרה ובטח שלא לקבל אישור קבוצתי על דפוסי חשיבתי, אלא להעביר מסר. מקווה שלפחות אותו הפנמת.

          • ליאת,

            אני חושבת שאולי קצת לא הבנת אותי…לא קבלתי (אפילו לא קרוב לזה) את שכתבת כמשהו מוחלט וחד משמעי. אין לי גם שום בעיה עם "העברות מסר", כדברייך. כל שעשיתי היה לתהות מדוע, ברצונך להעביר מסר, חשת צורך כלשהו (ויהיה אפילו ספרותי גרידא), לעשות שימוש בהכללות.

            העניין (ושוב, אך ורק בעיני) הוא פשוט. כשאנחנו (הא, הכללה. אז אשנה) – כשאני רוצה להעביר מסר כלשהו, יהא אשר יהא, אשתדל לבחור בדרך שתעורר הכי פחות אנטגוניזם מיידי שאפשר. ולו רק על מנת להגיע לאותם אנשים עם אותו מסר שיש לי.

            אז נכון, אני לא כולן, ואולי אחרות כן אהבו ותאהבנה את שכתבת, אבל אותי, למשל (לפחות בקריאה ראשונה – ולא תמיד חוזרים ליותר מאחת) – אבדת. אני, מרוב שלא אהבתי את הכללתי בקבוצה אחת הומוגנית, אפילו לא המשכתי לקרוא הלאה.

            אז אם יש עוד כמוני, יכול להיות ש"אבדת" גם אותן. ואז, מה יעלה בגורל המסר שבקשת להעביר, ומן הסתם לאנשים רבים ככל האפשר?

            זהו כל שאמרתי, יקירתי. כמובן שאת יכולה לקחת מדברי מה שתרצי, או לדחותם.

            • ואם כבר, אז שתהיה תגובה גם על התוכן ולא על הצורה (כי אחרי הכל, חזרתי לקריאה שניה).
              ולאחר שקראתי את המאמר, קראתי שוב גם את תגובתך אלי. ואני חייבת להודות שלא ממש הבנתי איזה מסר בדיוק ניסית להעביר, ומן הסתם איזה מסר בדיוק היה עלי להפנים. אם המדובר בפניה לקהל הגברים שהווים באשר הם להרים את העיניים ולראות את ה"נשים השוות", זה לא כל כך מסר בעיני, אבל אולי אני סתם כבדה בנסיונותי לייחס למאמר חביב זה משהו מעבר לקצת חיוך, ואז – קבלי את התנצלותי. אבל אם המסר נגע בסוגית ההתפשרות, אז כבר יש לי מה להגיד 🙂

              לא כל כך מסכימה אתך, בנושא ה"פשרה". בעיני, עוד יהיה מספיק זמן ומקום לפשרות במסגרת חיי הזוגיות. זה נכון, וכך גם צריך להיות. אבל אני לא מסכימה עם הגמשת והנמכת הציפיות (כל עוד הן ריאליות, אבל על כך מייד), רק על מנת "לצוד" את בן הזוג. זהו מתכון די בטוח לזוגיות רעה ולחיים בתחושה מתמדת של התפשרות ו"הסתפקות במה שכבר מצאתי".

              כמובן, כל שאכתוב כאן משקף אך ורק אותי, אבל מה שאני עשיתי, היה ליצור לי מעין רשימה וירטואלית בת שלוש עמודות. העמודה הראשונה מציינת את התכונות שאני חייבת שיהיו בבן הזוג (ובעצם, אם אדייק, בכל אדם שאני בקשר איתו, כולל חברות). העמודה השניה מציינת את התכונות שאיני מוכנה בשום פנים למצוא באדם. בבחינת "דיל ברייקר". כלומר, יכולה העמודה הראשונה להיות מלאה בכל טוב, אבל מספיקה תכונה אחת מהעמודה האמצעית על מנת להרוס (דוגמאות? אלימות, קמצנות וכיו"ב. כל אחת ובחירתה היא). העמודה השלישית היא עמודת הפשרה. הדברים עליהם אני מוכנה להתפשר (והם מעטים מאוד. בדרך כלל יגעו בנושא המראה החיצוני).

              אמרת בעצמך, המציאות לא תמיד תואמת את חלומותינו הוורודים, אבל בשנים האחרונות למדתי (למרות שלהוותי, זה עלול להשמע כמשפט ניו אייגי' עד אימה) שאנחנו תורמים במידה אדירה לעיצוב המציאות שסביבנו. איך אמרו חכמים וטובים ממני? האדם יוצר לעצמו את גורלו. ולמה נדרשתי לכך? כי זו – בעיני – עובדה. אני חושבת שגם בעינייך. אלא שאני חושבת שעל מנת לשנותה אותה, אנחנו צריכים לשנות משהו בעצמנו ולא "להאשים" (שוב, אני חורגת קצת מגבולות המאמר שלך) את הסביבה. גם אם ב"האשמת" הסביבה הכוונה היא לפנות לגברים ה"מיואשים" ולהגיד להם לפקוח את העיניים…

            • ליאת צ'סלר

              אין בכוונתי לדחות את דברייך כלל וכלל. ביקורת לכאן או לכאן הינה מבורכת בעיניי וחושפת אותי לרמות ותובנות רבות ככל האפשר. אני פתוחה לקווי מחשבה שונים משלי, גם אם לעיתים לא אסכים איתם. מטבעי איני אדם אשר נוטה לבצע הכללות ועל כן הדבר מתבטא גם בכתיבתי. אולם, במאמר ספציפי זה החלטתי לשנות קצת מהנוהג הקבוע שלי בפני עצמי, ולגוון בניסוח.
              יכול להיות שהדבר יקומם מספר אנשים, יכול להיות שלא- אלו הם דברים שאינם בשליטתי. איני חשה צורך להיזהר ולחשוב פעמיים לפני שאני מתבטאת באופן כזה או אחר, משום שאחרת חופש הביטוי אינו שווה מאומה. מי שלא לרוחה אינה חייבת להתחבר למאמרי זה או למאמריי בכלל וזה לגיטימי- שכן כל אדם יבחר בסגנון המתאים לו.
              אם עליי לקחת את הסיכון שקוראות "ייאבדו" לי כהגדרתך- אקח אותו כל עוד ארגיש שאני כותבת את מה שאני אכן חושבת ומתחברת אליו ולא כאשר לא אהיה שלמה עם עצמי- שכן אז לא עשיתי דבר. ייתכן ויהיו כאלו שיכתבו ממטרות שונות- שוב, כל אדם ומניעיו.
              כך או כך אני מודה לך על הביקורת, מקבלת את דברייך ולוקחת אותם לתשומת לבי.
              המשך יום מקסים.

        • עוד גבר

          אני, למרות שאני גבר, מאד מסכים איתך ניקי
          בעניין ה"אנחנו".
          נראה לי שבקבוצת אוכלוסיה של מיליארדים "חייבת",
          סטטיסטית, להיות שונות מסוימת, בעצם, גם בקבוצות
          הרבה יותר קטנות זה יהיה, לדעתי, כך, ברוב המקרים.
          כבר הגבתי בנושא הזה, באתר הזה ואני חושב שהתגובה
          שלך מנסחת ומסבירה בצורה יפה את העניין.

          בעניין, הסלקטיביות, גם על זה הגבתי/כתבתי לא
          פעם כאן. אני, אישית, לא רואה בסלקטיביות את הבעיה.
          ה"בעיה", לדעתי, היא שככל את/ה שונה מהממוצע חיצונית
          כך מבחר בני/בנות הזוג הפוטנציאלים/ות הוא קטן
          יותר עבורך (ע"ע התפלגות נורמלית).

          לכן, אם מה שמתאים לך הוא נדיר יותר, את/ה נדרש/ת,
          אולי, לפעול בשלושה מישורים:
          א. להסתובב/לצאת הרבה.
          ב. לגוון את המקומות בהם את/ה נמצאת.
          ג. לקוות לטוב, לחשוב טוב ולהיות מוכן להזדמנות.
          זה לפחות נקרא טוב במילים… 🙂 צריך גם ליישם…

          • ליאת צ'סלר

            פירקת לשלושה גורמים את עיקרי המסר שלי, שלא נכתב שחור על גבי לבן.
            וזוהי גם תשובתי לניקי שלא הבינה את המסר. כוונתי לא הייתה "להתפשר" (השימוש במושג פשרה מבחינתי היה מאוד ציני) משום שכך קשה להגיע לשלמות רצוייה. אלא להמשיך ולדבוק במה שאת חושבת שמגיע לך, רק לפקוח את העיניים משום שלעיתים זה נמצא הרבה יותר קרוב ממה שאת חושבת.
            כמובן שמדיבורים לא יוצא כלום- מעשים…רק המעשים מובלים להשגת המטרה.

            • עוד גבר

              ועוד משהו לגבי שעירות: אני משתייך לזן הגברי הזה
              ובמקום טוב. לעניות הבנתי הלא מקצועית, זה נובע
              מהורמונים גבריים וקולטנים (רצפטורים) להם.
              לפני שנים התפרסמה בעיתונות כתבה של פסיכיאטר
              כלשהו שבדק סטודנטים ואוכלוסיות אחרות וגילה,
              למיטב זכרוני, איזשהו מתאם בין שעירות גברית
              לאינטליגנציה. אם אני לא טועה צויין שם שבין
              בעלי שיער הגב היו בעלי אינטליגציה גבוהה ביותר.
              למרות שגם שם צויין שיש יוצאים מכלל זה…
              לא בדקתי את זה, אבל אני כמעט בטוח שיש בנות
              שאוהבות שעירות גברית כולל שעירות גב. שעירות
              גב היא פחות נפוצה, לכן כנראה גם יש פחות
              בחורות שאוהבות את זה, אבל זה לא אומר שאין… 🙂

              • כמו שאין גבר שמחבב נשים בעלות שיער רגליים עבה, מסולסל ופיגמנטי, כך גם אין אישה שמחבבת שיער גב. כשאני אומרת אין, אני כמובן לא מתייחסת לשלושה וחצי אנשים מוזרים ברחבי העולם עם פטיש לא ברור, שאולי אפילו פתחו איזה אתר אינטרנט כזה או משהו. בכל מקרה, אנחנו מוכנות להתפשר על שיער גב, כמו שאתה תהיה מוכן להיות עם אישה שעירה יותר מהרגיל. לא יותר ולא פחות. אם הגבר או האישה הללו הם נפלאים ברמה כזו שהשיעור שלהם מתגמד, נקבל את זה. זהו זה, בערך.
                אגב, עכשיו כשאני חושבת על זה, שיער רגליים הוא ממש לא השוואה טובה, כי אנחנו מסירות אותו בתדירות כזו או אחרת. נסה שיער ידיים נגיד, או פלומת אגן.

                • אלמוני

                  כוס שעיר זה מדליק! כוס מגולח נראה כמו כוס של ילדה בת שלוש שזה דבר בכלל לא מגרה.

                  יש רק מצב אחד שבו לכוס מגולח יש יתרון וזה אצל בנות עם שער כוס דק ועדין במיוחד (בדרך כלל בלונדיני). אצל בחורות כאלו, השער הקצרצר שצומח בימים הראשונים אחרי הגילוח יוצר תחושה *מ-ד-ה-י-מ-ה*. כל השאר עדיף שלא תגלחנה.

                  נ.ב
                  בגלל שזה נשמע לא פופלרי רק מעט בנים יודו בכך בפה מלא, אבל בשיחה עם חברים מסתבר שהרבה בנים חושבים כך. בנות לתשומת ליבכן!

                  • אם כבר דיברת על זה אשמח אם יש לך עוד וידויים על איזורים אחרים בגוף…וגם אם לא אני אמשיך להסיר שיער רק ממקומות שנראים לי ראויים..

                • [אני אנסה להגיב, בעודי מתעלמת מהפרסומות הקופצות].
                  לפני כשנה נכנסתי למערכת יחסים (שכבר נגמרה בינתיים) עם בחור מקסים שעבורו המילה "פמיניזם" היא לא רק מס שפתיים שמעניקה לאישה "שלו" את הזכות לפתח 'קרירה' משל עצמה. הבחור הזה לימד אותי המון על לאהוב את הגוף שלי, עם השערות על הרגליים ואפילו, רחמנא ליצלן, בבית השחי.
                  אני כבר שומעת את המתלהמים/ות קוראים בתוקף: "אה! היא הייתה צריכה גבר כדי שיתן לה אישור שהשערות שלה הן בסדר גמור!, איפה היא ואיפה הפמיניזם?!, *לי*, לעומתה, יש תודעה נשית מפותחת ואני אוהבת את הרגליים שלי חלקות, עם ובלי קשר לגבר שלצידי".
                  ואולי יש בטענה הזו מעט אמת, כי במשך תקופה ארוכה תהיתי לגבי היחס שלי לגוף שלי, ואכן לא שיניתי את מנהגי לאחוז מידי זמן מה בסכין הגילוח או למרוט את שערות רגלי באלימות, עד שהוא נכנס לחיי. אבל בשבילי, חסרת משמעות העובדה שהוא היה החבר שלי באותה תקופה, ויותר משמעותית היא העובדה שהוא היה חבר שלי, במובן האמיתי של המילה. ובהקשר זה אין זה משנה אם הוא היה חבר או חברה טוב/ה, אלא שהוא היה שם, ולימד אותי שיש לי ערך בלי כניעה לסטנדרטים המקובלים/המקובעים של היופי המערבי.
                  קשה לצאת מעבר לגבולות הפטריארכיה לבד, קשה לעמוד מול המבטים השואלים והמגחכים, (אפילו של המוכרת בפיצוציה), ובשביל זה אנחנו צריכות להיות שם אחת בשביל השניה, וגם אחת בשביל השני ולהפך. לתת גיבוי לבחירות שכל אחת עושה בקשר לגוף שלה, מתוך הבנה שזה מה שטוב לה (להוציא דוגמאות ספציפיות כמו אנורקסיה וכאלה…), לא לשתוק כשאחיות שלנו נסחרות, מוטרדות, מושתקות.
                  לתת כבוד לגוף שלנו ולעצמנו, כי זה מקור הכוח שלנו.

                  • הכל טוב ויפה אבל האם את באמת חושבת שאני יכולה יום בהיר אחד להחליט שאני לא מסירה יותר שיערות מהרגליים למשל (ואפילו בלי עצה או עידוד מחבר/ה…) ?? מה דעתך? נראה כבר שאין לנו (הנשים ) זכות בחירה בנושא וזה חבל לי מאוד…

                  • אורה!!!!
                    סופסוף דברים עם תוכן ולא רק צורה.
                    רק איך זה קורה באמת, ביומיום, זאת בעיה.
                    איך עושים שמי שבאמת רוצה לעזור לרעותה ואחיותיה לא תמצא את עצמה מתנדבת במרכז לסיוע לנפגעות… – שזה אחרי ולא לפני.
                    איך אפשר לעשות משהו לפני, לפני שההיא מגיעה למצב שהמיניות והגוף שלה נרמסות עד כדי טראומה.
                    איך סתם להיות אחת למען השניה בעניין ההשתלטות הבלתי פוסקת על הגוף. (אגב יש אחת בשם נעמי וולף שכתבה בתחילת הנייניטיז מיני דברים בעניין – שווה לקרוא)

  2. נסיך החלומות

    הומור ,שובבות וכדומה ברשימת התכונות הנדרשות מבן/בת הזוג.

  3. צפונית

    את יודעת מה הבעיה שלך? שאת נואשת . אין דבר דוחה יותר מריח הנואשות. למרות שאני אישה ולא גבר, אני יודעת את זה – זו עובדה. אז לא יעזרו כל הפריזורות, הרגליים והמחשופים. (אגב, אין דבר מגעיל יותר מבושם, ועוד כזה שמותיר שובל.)
    כל אלה, מדגישים את ההתאמצות = הנואשות.
    הנינוחות מושכת, לעומת זאת.

    אני מסכימה איתך בכל פה בעניין השערות בגב!!! בנים, עם עודף אינגלטנציה או בלי – לכו תורידו שם!

  4. נינה

    מעניין איך עם כל הבררנות הזאת אנו תמיד נופלות עם הכי גרועים ומתפשרות על דברים שלא האמנו שנתפשר, איך? אגיד לכם איך ,פשוט זה נקרא אהבה……

  5. אלמוני

    ניקי. את ממש מתחילה לעצבן עם התגובות המביכות והלא אנטלגנטיות שלך. מה שליאת כתבה זה נכון מאוד. וכולנו מרגישות לגמרי הזדהות. וכן גם פשרה, פשרות רציניות שבחיים לא האמנו שנעשה. וזה בוא נגיד החל מגיל 27 זו או פשרה, או להיות לבד. ככה זה. מנסיון

  6. דורון

    הבעיה העיקרית לדעתי בימנו היא הקלות הבלתי נסבלת של המפגש. האינטרנט, הפאבים והסטנדרטים של
    ימינו הופכים את חווית ההיכרות לטריויאליות. וטריויאליות אינה דווקה תכונה בונה. עם הקלות עולה
    הסלקטיוויות. אחרי 03-04 פגישות, כבר פגשנו את היפה ביותר, השנוןה ביותר העשירה ביותר,
    המאהבת המדהיםה ביותר וכולי. רק שהם כולם אנשים שונים. וכך אנחנו עוברים הלאה לפגישה הבאה,
    בתקוה שכל האנשים הנפלאים הללו ישתלבו באדם אחד. כי הרי כבר פגשנו וראינו ואנחנו יודעים שיש.

    אבל אותי יותר מדאיג שהדרישות בשכבת גילי (04) עולות עם הגיל בצורה לא ריאליסטית:
    שיהיה עשיר, מי יפרנס את שני ילדי שהולכים עוד 4-5 שנים לאוניברסיטה?
    שיהיה מוכן מידית לקשר, נישואים וילדים, שהרי אני על גבול יכולת ההורות: אם הוא אוהב אותי, אז
    הוא צריך להבין. שיבין שאם אני נכנסת להריון אזי אין מצב להפלה ושהצ'ק על פי החוק הוא עליו.
    שיהיה בעל חוש הומור של סטנדאפיסט, שכל פגישה יעלה על השולחן וירקוד.
    שיבין שאצלי מין זה תהליך. קודם כל אני צריכה לבלות חודש חודשיים (על חשבונו ראה לעיל עשיר).
    שיסכים לשמוע על "אוסף הלהיטים מהעבר" – מי מזין יותר טוב, אריק או אתה (ראה שלומי שבן). מה
    איך אתה יכול להיות קנאי על ההוא שתקע אותי 7 פעמים בפגישה העיורת הראשונה?
    שלא ישים לב שאני בתהליך גירושים ווכחני ומנסה למוטט את בעלי.

    טוב, ואחרי חגיגת הציניות הזו, אני חייב להודות שסך הכל יש הרבה נשים מקסימות וגם אנחנו הגברים
    ניחנו בסלקטיביות מרגיזה.

  7. הבעיה היא כזאת.אנחנו היהודים עם מניאק חוסר שביעות הרצון זה כבר עניין גנטי אצלנו.אנו יותר מידי מיסתכלים בתחתונים של האחר ומסיקים מסקנות מהירות.אתם מדברות על להיתפשר עם גברים! מי ביקש מימכם בכלל להיתגלח למשל?אין בטבע דבר שנקרא דוחה בן אדם זה יצור מושלם גם אם הוא שעיר בגב או אם את בורכת בנדיבות על רגלייך.הבעייה מתחילה במה שנקרא "תרבות" התרבות היא זיוף אחד גדול.אני בתור גבר מודה שאם מתחילת ימיי הייתי נחשף לנשים טבעיות במלא מובן המילה אז הייתי נמשך לזה אבל מה לעשות שהתרבות השחיטה אותי כמו שאתכן.אז תכירו בעובדה שאין דבר כזה מכוער.תתחילו להסתכל לטבע בעניים.תתחילו לילמוד קצת מהגויים הטובים הם מקבלים עצמם כמו שהם ואין להן שנאת חינם ופלצנות יתר כמו שבנות העם הזה עושות.

    • ענבל גלעדי

      אהבתי, אבל יש עוד בעיה שלא התייחסת אליה. איזה שפיץ שהגיע מכיוון ממש מפתיע ונתקלתי בו כשחפשתי דירות בת"א.
      הדירה נראתה מושלמת, ממש מציאה- מיקום שכ"ד, מרפסת, קומה, ריהוט, מחיר!!! ואפילו השותף נשמע אחלה בטלפון, אבל מה- "לא למעשנים!!!"
      כן, הדילמה שלי היא שפגשתי בחור תכול עיניים, חמוד, חכם וציני (טיפה מעל הממוצע), אבל הוא לא מסתדר עם הרגל העישון שלי, שאותו טיפחתי כעשור, מה עושים??

    • ואם החלטתי שאני יפה שעירה, זה עוזר לי?
      יש עדיין הרבה אנשים שמסתובבים שעירים בעולמינו,יש תאילנדיות שהולכות בשפם גלוי גם בארצינו ה"תרבותית"..
      השאלה היא האם באמת אפשר לזרוק את התרבות בלי להפגע מבחינה חברתית? (אני בטוחה שלא הייתי עוברת מסך בצורתי הטבעית..אולי רק בערוץ 8…)
      מה דעתך?

  8. ליהי

    מצורפת בזאת רשימת התכונות האולטימטיבית שרוב בני האדם מוצאים מושכת: חוכמה, הומור, סקס אפיל, חוזק, טוב לב, בטחון עצמי, יצירתיות, התלהבות. אמינות ונאמנות. עצמאות. מעשיות. (וכסף זה לא תכונה!). תכונות חיצוניות – רוב הנשים יימשכו לגבר רחב כתפיים וגבוה והגברים לבחורה רזה וצעירה. אבל החיים זה לא הוליווד, נכון? איזו קונספירציה. אז מה נשאר לנו? כימיה! ומצטערת להודיע – אין שום נוסחאות ואין לנו על זה שליטה. אז כל הרשימות למיניהן לפח בבקשה. ולא לשכוח למחזר את הנייר. תחיו את החיים בלי כללים ובסוף זה יבוא. לא רשימה. אהבה. רוב הסיכויים שבדיוק ההפך מאותה רשימה. עניין של עיתוי, נסיבות וכן………כימיה.

    • אחותה של ליהי

      אה, ועוד כמה תכונות ששכחתי: כנות, התחשבות, אמת.

  9. אחיה של ליהי

    למה נשים מתייחסות לבילוי "בבר אפלולי" כאל עונש? כאל מקום שאם הן יצאו ממנו בלי שמצאו את ה"אחד" זה סתם נחשב לערב נפילה שלא קרה בו כלום? מה רע בסתם בירה מחוזקת, ויסקי נקי? מוזיקה טובה?
    נ.ב – יש לי שתי אחיות, ועוד ארבעה אחים. אנחנו משפחה גדולה. ליהי.

    • אמא של ליהי

      אז כאן אתם מסתובבים כל היום? תעשו כמוני, תתחתנו עם הראשון שאומר לכם כן וחסל. אז נכון שלא התגרשנו בגללכם, אז מה? יאללה,
      בואו הביתה. בישלתי את המוסקה ההיא שאתם אוהבים. כפויי טובה שכמותכם!

  10. ליאת את צודקת…תחזרי לכתוב

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *