רוקמת החלומות

אתם נפגשים. את לא יודעת עליו כלום. הוא לוחץ לך את היד, ובמבט עיניים אחד את רוקמת לו ולך סיפור חיים

הם קראו לה רוקמת החלומות. לה, זאת אומרת לי. הם, הם אותם קולות שפויים שיודעים שלרקום חלומות מפסיקים בגיל שש, ובכל זאת אינם יכולים לחדול גם כשהם נושקים לשלושים.
זה תמיד מתחיל אותו דבר. בחורה פוגשת בחור ורוקמת חלום, תסריט, פנטזיה. אצל מי שהתבגרו הפנטזיות ריאליות: יתקשר או לא יתקשר מחר, מה ללבוש לפגישה. שאלות לגיטימיות של בנות. אבל אצל רוקמות החלומות כל פגישה מקרית משמיעה בעקבותיה את מארש החתונה.
זה קרה לי כל כך הרבה פעמים שכבר הפסקתי לספור. עם גברים שאת שמם ופניהם אפילו איני זוכרת, כי הם היו כל כך ברי חלוף. כל כך לא באמת יכולים להיות שייכים לחיי. כי את מי שבאמת יכול להשתייך לחיי כפי שהם אני זורקת. ממי שיכול להיות אמיתי אני בורחת. כי רק על אותם הגברים- מוזרים, אנונימיים כמעט, אפשר לרקום חלומות שאף פעם, אבל אף פעם, לא נגמרים כמו בסרט הוליוודי.
אתם נפגשים. את לא יודעת עליו כלום. הוא לוחץ לך את היד, ובמבט עיניים אחד את רוקמת לו ולך סיפור חיים. זה ממש לא משנה שסביר להניח שבאותו יום ממש הוא נעץ מבטים כאלה או אחרים בעשרות נשים שונות, אבל את משום מה בטוחה שבמבט הזה שנשמר רק לך צפונים כל סודות היקום. את מסתכלת עליו ובאותו רגע הוא כבר לא רק שם פרטי, או במקרה הטוב גם שם משפחה, הוא ישות שלמה. הוא האיש שעומד איתך מתחת לחופה (אפשר לשמוע כבר את הצלילים), הוא אבי ילדייך (את כבר צופה חילוקי דעות בעניין בחירת השמות), אתם מזדקנים ביחד (ואת תוהה אם הסקס אפיל שלו יישאר גם בגיל חמישים), רק ממבט אחד את יודעת אם הוא עושה אהבה או מזיין, או שניהם. רק ממבט אחד. ואז הסצנה נגמרת. אותו אדם מסוים חוזר לחייו ,שלך אין שום מושג ירוק אודותם. ואת חוזרת לחייך, ומתחילה לתכנן את הסצנה הבאה. זו שתביא אותו לשם. לא ששאלת אותו אם הוא בכלל רוצה בך בחייו, לא שבררת אם הוא פנוי בכלל, כל הבעיות האובייקטיביות של העולם עומדות אצלך מחוץ לדלת. הן אפילו לא דופקות כי הרי את לא ממש רוצה לשמוע מה יש להן להגיד. ככה זה בעולמה של עליסה בארץ הפלאות. וכאן ממש בנקודת המפגש הזו, שאת מדמיינת אותו מלטף את פנייך ומרפרף בלשונו על שפתייך, מתחיל הפער הנורא שבין מציאות לדמיון.
שיהיה ברור, היום הראשון בעולם של דיסני הוא דווקא מסעיר. יש מתח, יש עלילה, יש למה לחכות. אבל בערב, כשאת חוזרת לארבע קירות ורואה אפס הודעות במזכירה האלקטרונית, את לא מבינה מה קורה, ואז , כן עכשיו -אבוד לך! הגבר הזה שכבר היה אמור לבנות במו ידיו המסוקסות את חופת הקידושין שלכם איכזב ואת נכנסת לאטרף. מה זאת אומרת הוא לא מתקשר? הרי ראיתי את הניצוץ הזה בעיניו. זה שאמר שהוא רוצה אותי. איפה טעינו? מצד אחד זה אמנם תסריט פסימי, אך היתרון בכך שהוא נגמר מהר (יחסית, כמובן) שכן אחרי יומיים שבזבזת אנרגיה אטומית בכמויות שעוברות על החוק את מבינה את העניין וחוזרת לשגרת חייך. התסריט האופטימי יותר הוא גם המסוכן יותר. אז נניח שהוא מתקשר. אחרי השיחה הראשונה, שהייתה להזכירכם שיחת גישוש התחלתית בלבד, את מנתקת את האלחוטי, מרימה רגליים על השולחן, מדליקה סיגריה ומפליגה עם ענני העשן הלא בריא לפנטזיה חולה הרבה יותר. אפשר להוסיף, כל אחת לפי הסטייה שלה:
1. אנחנו בים, הוא כורע ברך, מסתכל עליי בעיני הכלבלב שלו ואומר שאף פעם לא פגש מישהי כמוני, שגרמה לו לאהוב בכזו צורה. שהוא רוצה אותי איתו תמיד, ואז קאט קצר, ומעבר לזיון טרום חתונה כשהמיית הגלים ברקע.
2. מסיבה רבת משתתפים (יום הולדת שלי במקרה?) ואז לפני כולם, ככה בהכי גדול שאפשר, הוא לוקח את המיקרופון מסתכל לי בעיניים ואומר שברגע שפגש אותי היה לו ברור שאני אשת חייו והוא רוצה שכ ו ל ם יידעו עד כמה הוא אוהב. קאט מעבר לסצינת ההמשך, אחרי הצעת הנישואין, כולם קופצים עליי משמחה, במיוחד ההורים, ומודים לאל שסוף סוף מישהו לקח מהם את הנדוניה.
אז מה פה מסוכן? תשאלו. כולה פנטזיה חביבה. אז זהו שיש פעמים שאני מרגישה מספיק אמיצה/מפגרת (מחקו את המיותר) ומנסה להוציא לפועל את תסריטיי הדמיוניים. הנה זה מגיע, הדובדבן שבקצפת. כמו תמיד, סיפור אמיתי רבותיי. הוא היה מרואיין שלי לפני כשנה, ברגע שנכנס לאולפן סימנתי אותו. הייתה לו טבעת על היד אבל אני החלטתי שזו לא טבעת נישואין. וכך אחרי שהסתיים הראיון איתרתי את מספר הטלפון שלו והתקשרתי אליו. בזמן החיוג כבר ראיתי אותי ואותו בחווה הכפרית שלו, על ילדינו וכלבנו. הוא ענה. הצגתי את עצמי וברגע שהוא שאל: "במה אני יכול לעזור לך?" (במקום, "קיוויתי לשמוע ממך" או "מצאת חן בעיני" כמצופה) ידעתי שזו הייתה טעות איומה. ברקע באמת שמעתי כלב וילדים, אבל הם היו שייכים לפנטזיה האמיתית ביותר של מישהי אחרת.
מסקנה- שימוש בדמיון פרוע מהווה סכנה ממשית לשפיות (הוכחות ניתן למצוא אצל כותבת מדור זה). ואל תגידו שלא הזהרתי אתכם!

על הכותבתאלונה אשכנזי

בעלת טור אישי-נשי במקומון ומזה שש שנים מגישה את מהדורת החדשות בצפון. עורכת כתבות צבע, ובעבר הגישה תוכניות אקטואליה ברדיו המקומי, והגישה מבזקים בגל''צ.

36 תגובות

  1. נחמד לפסם עוד כתבה, אבל לא סתם כתבה.
    לדעתי זאת סתם כתבה משעממת שנכתבה מחוסר חומר למערכת וממש חבל!!!

    • כבר מזמן אמרתי שצריך לשרוף את הוליווד אבל אף אחד לא התייחס אלי ברצינות.
      נשיקות מותק.

  2. חולמת בהקיץ

    אחחח הלב הלב. יודעת בדיוק על מה את מדברת- את רואה מישהו וכבר בונה עליו בניינים על בניינים שלמים. אצלי העניין פסק ברגע שהכרתי את אהובי הנוכחי. אבל לפני כל ישות עם בולבול הייתה פוטנציאל אפשרי.

  3. לדעתי דווקא סיפור ממש יפה
    ומה שהכי עצוב פה זה שגם אני כזאת, ממציאה סיפורים והמשכים לכל דבר…
    אבל זה בכלל לא נורא, לפעמים יותר כיף לפנטז על דברים מאשר לעשות אותם
    🙂

  4. שמשפיע השפעה ממאירה ממש על אלה שנולדו רומנטיקנים ממילא.
    האגדות, אותו מקור של נעימות ונוחם בילדות, הן גם מה שדופק לנו את הבגרות.
    לדעתי הדברים האלה יכולים ואמורים להיפתר בטיפול פסיכולוגי.

  5. שנה וחצי חייתי עם פנטזיות אינסופיות בראש, על בחור שלא היה מעוניין בי ואני סירבתי להפנים את זה. זה היה רע מאד. אבל אני מבינה למה הפנטזיות ממכרות. וגם איך הן עלולות לגרום לנזקים נפשיים.
    בקשר לכתבה-אף פעם לא פנטזתי על בחור אמורפי שנפגשתי איתו לרגע קט.

  6. אנונימוס אחרת

    הבעייה באמת מתחילה ברגעים של יישום..
    פתאום את עומדת מולו, והוא דווקא לא נשוי, והוא דווקא כן שמח לראות אותך
    ואפילו שמעת שהוא פה ושם תיחקר אודותייך
    אבל את, אחרי שכבר עישנת איתו כל כך הרבה פעמים את הסגריה של אחרי, ושהיית איתו גם בלפני, שלא לדבר על הבזמן,שעברת איתו כבר בעשרות סיטואציות של עיניים נוצצות, משפטים מבריקים,רגעים של רוך, אפילו מריבות כבר היו לך איתו, שלא לדבר על שולמים עסיסיים
    מה תעשי עם זה עכשיו עם הבשר ודם הזה שעומד מולך, רוצה , מתעניין…?
    אייך לא תקפאי פתאום?, תמשיכי לזרום? תיהי את כמו שאת יודעת- מקסימה ,חייכנית ,אמיתית?
    (הרגשה דומה על לדבר על מישהו שפתאום נכנס לחדר)
    רק לא מזמן גיליתי את הסכנה שבחלומות המתוקים האלה. עוד לא מצאתי את הכח לצאת משם לגמריי…רעיונות?

  7. כנראה שרובנו כאלה… רומנטיות ומפנטזות חסרות תקנה. אין בכך שום דבר פסול לדעתי, לפעמים פשוט מאד קל ומתאים לאותו הרגע להפליג למסע חלומות ולהתעלם מאיתותי המציאות, הבעיה היא רק שברוב המקרים נסחפים ונפגעים. אולי פשוט עדיף לקחת את הדברים כפי שהם ולהנות מהם – "לחיות את הרגע" ולא לרקום חלומות שבסופו של דבר יהפכו ללא יותר מאשר סיוט מיותר?

    … אגב, כתבה מקסימה 🙂

  8. מיצי מיאו

    שבאת לי בנקודת זמן הכי טובה שיש עם הכתבה הזאת.
    נורא נהנתי לקרוא אותה
    וכמו כל פנטזיונרית
    אפילו חיפשתי לי אולי תשובה
    למה אנחנו כאלה
    שמעלות את רף הציפיות שלנו לשיא
    מאנשים שאנחנו כלל לא מכירות.
    רוב הפגישות שלנו הם ברי של אנשים שהם אורחים לרגע בחיים שלנו.
    בדיוק לפני שבוע יצאתי עם בחור
    שהבטיח לי הררי כנות לגבי ההמשך
    ולא רק שלא קיים אלה נעלם כלא היה.
    ואז חשבתי על זה
    מה בעצם רע להיות מאוהבים ללילה?
    אולי האורחים האלה בחיים שלנו
    העשירים אותנו בדברים מסויימים?
    לפנטז זה טוב וזה בריא
    אבל לא שאת מניחה את כל עתידך על הפנטזיה הזאת
    ואת השיעור הזה למדתי אולי
    הכי טוב דווקא עכשיוץ
    תודה לך על כתבה ממש טובה
    שבאה לי בזמן טוב (-:

    • שובה של קרנינה

      למה אנחנו כאלה??
      את זוכרת את את הברביות עם שמלות קלה שקיבלנו לימי הולדת?
      את זוכרת את אגדות וסיפורי סינדרלה, שלגיה, הנסיכה הנרדמת שהקריאו לנו?
      מה הטעם להמשיך בכלל…
      הרי אנחנו יודעות טוב מאוד מאיפה השורשים של הצמח הורדרד הזה…

      • שובה של קרנינה

        שמלות כלה, כמובן…(אם כי…)

      • מיצי מיאו

        ועד מהרה הברביות הוחלפו במדים ונשק
        ומשם למכללה
        ומשם לדרום אמריקה
        וגברים באים והולכים
        ואהבה צומחת ונובלת
        ואנחנו עדיין מאמינות במקורות…..
        נשים

  9. בעצם, המון דברים הם פנטזיה.
    ברגע זה ממש אתם נמצאים בממלכת הפנטזיות, שבה כל ממזר מלך, וכל דביל יכול להיות אושיה-צ'טית.
    המון מתמכרים לזה, כי הכוח הפתאומי העצום הזה ממכר, ואנשים עם בעיות אגו (כלומר כמעט כולנו) מוצאים את עצמם חיים חיים וירטואליים, הולכים לישון בשעות שכולם מתעוררים כי הם לא מסוגלים לעזוב את המחשב, לא מתעניינים בדבר פרט לצ'אט.
    וזו הפנטזיה הממכרת מכולן.

    אוריאנה
    אחת שהיתה שם

  10. The scariest beat is if he's just like that, just like you, but you're both married… and both are dreamers…

  11. מה, אני לא החולמת היחידה?
    מה, אני לא היחידה שלפעמים משקיעה את עצמה עד מעבר לכל הגיון בפנטזיות עליו?
    אוי, ואני חשבתי שאני פריקית.

  12. קודם כל אני איתך באותם הנעליים
    אבל זה לא שלילי, אם בתת מודע שלך את יודעת שזו רק פנטזיה אז ברור שזה לא יתממש, את חייבת להאמין שזה יכול להיות אמיתי והדעות החיוביות יכולות עוד להתגשם….
    בהצלחה

  13. אוי'ש
    אני חיה את הפנטזיות האלה בטירוף עד כדי
    כך,שלא מזמן הבנתי שהפנטזיות מילאו לי את
    החיים ולא נזקקתי לחיים האמיתיים.
    די פאתטי.
    יותר קל לי להגמל מסגריות מאשר להגמל מהפנטזיות.
    כמה שכיף שיש אותם,כשזה נהפך ליותר מידיי זה
    רע,לפנטז על האקסים,איך הם באים על הברכיים
    ומספרים לך שזאת תמיד את (כמובן שכל יום זה מישהו אחר).

    הספיק לי,היום אני מפנטזת על קריירה ולא יותר.

    • אל תפסיקי לחלום
      אין בזה שום דבר רע

      • אין מה לעשות, אנחנו נשים וזה הגורל שלנו.
        כפי שקודמותיי כבר אמרו, משחר ילדותינו מספרים לנו סיפורים על נסיכה קסומה (כל אחת מאיתנו, כמובן) שפוגשת בנסיך (יפה תואר, שרמנטי ורומנטי) שמתאהב בה והיא בו, והם מתחתנים, מולידים 2 וחצי ילדים וגרים בבית פרטי עם כלב.
        עם סיפורים שכאלו – אין פלא שאנחנו לא מפסיקות לפנטז.
        היש קץ ליסורנו?!
        כולנו, או לפחות רובנו, אלו שלא נשכבו על ספת הפסיכולוג, מפנטזות גברים. הבעיה מתחילה כשכל גבר שעובר לידך ואומר לך שלום הופך לגבר אידיאלי ולבעל המושלם. שאנחנו לא מפתחות ציפיות שאפילו השחקנים בסרטים לא מסוגלים לעמוד בהם.
        אז פלא שאנחנו מתאכזבות כל-כך?!

  14. אבל למה לפנטז רק רק על מישהו שפגשנו לרגע קט? מה עם אותו גבר בגילו של אביך, כסוף ומדהים שאת עובדת בחברתו יומיום ולעולם לא תוכלי לומר לו? ולמה רק פנטזיות רומנטיות? מה עם לקחת בדמיון את אותו מושא חלומות ללילה פרוע בו את מפגינה גמישות קומאנצ'ית ופתיחות מינית שלעולם לא תהיה לך? אלוהים, הצעות הנישואין הללו עולות במחשבותי רק בסיוטים…

  15. ושימו לב שכמעט אף גבר לא הגיב עד כה….
    "והוא לא ידע שהוא כזה בכלל……"

  16. יואב מברלין

    גם אני רוקם וסורג ופורם ושוב תופר. מניח ומתרחק כדי לראות את התמונה מרחוק. לא. משהו עוד מפריע. מתקרב. מזיז קצת. עכשיו זה בסדר. מביט מרחוק כמו על יצירת אמנות.
    ברור. כולנו רוקמים את צורת האשה המסויימת. אני אורג את האישה שעומדת שם בפינה ומסתכלת בקצת ביישנות, אותה אחת, שנמצאת תחת עלים במעבה היער. נדירה כמו כמהין.
    זה כבר ברור לי כל כך הרבה שנים. רק התמונה מצהיבה קצת בקצוות.

  17. חנן גיאור

    חלומות? יופי. בהקיץ? יופי דה-לוקס.
    רק מה, הבעיה מתחילה כשהאשה בחייך – ומשום מה מדובר
    תמיד באלה שאתה יודע בדיוק מתי הפג-תוקף שלהן – מתחילה
    לדבר על עיצובי פנים, איך לסדר לך את חתיכות הפלסטיק המסתובבות
    ועוד מיני קריאות לסדר, שדי מעיקות חודש אחרי הפגישה.
    לסוג "המעצבות" אף קיימת נטיה להתנצל על צעדיהן מרחיקי הלכת
    ולשאול "זה בסדר? זה בסדר?"

    • יואב מברלין

      יקירי. אתה מקבל בערך את מה שאתה מבשל.
      בדפדוף בעברי אני לא זוכר אפילו אחת שהיתה מתאפרת.
      אני לא אוהב את ההתעסקות הבלתי-פוסקת בגוף ובצורה החיצונית והכי פחות ב"איך החברה תקבל אותי". תלוי איפה אתה מוצא אותה, תלוי איפה היא. מן הסתם – "סופר ליידי" תהפך לסופר ליידי לשעבר (שזה מזכיר לי לפעמים ליצן, סליחה על ההשוואה. הצבעים, אתה יודע).

  18. יפית הללי

    ופתרון יש?
    אין כנראה
    נמשיך לחלום בלילה לפני השינה ומול המחשב בעבודה
    נהיה דמי-סינדרלות עד שנעל הזכוכית תתנפץ לנו ואיתה החלום ונגלה שזאת נעל בית שנרה במרדף אחרי הילדים עם שוקו חם.
    והוא? מה זאת אומרת, הוא יהיה דווקא אותו אחד שלא מיוחד התפנית לרקום עליו חלומות כאלה ואחרים, היית עסוקה בדמיונו אינסופיים עלייך ועל בן אפלק פוסעים על השטיח האדום בטקס האוסקר. ואז, משומקום, הגיע ה"הוא", 'הפריע' ואף קטע בחוצפתו הכובשת את החלום ומשם הכל, you know, היסטורי צ'אנל

  19. האם לעוד מישהו נראה מוזר שאתר הבנות מוקדש בחלקו הגדול לבני??
    אולי אם תצאו מהתסביכים שלכם ותתחתנו כבר, יהיה לכן ראש לדברים אחרים.

    • ואולי אם את/ה תפתרי/ור את התסביכים שלך במקום להתעסק באלה של אחרים, יהיה לך יותר נחמד בחיים וגם יותר חיובי.

    • ואם פתרת את אלה שלך על ידי חתונה, אז אשרייך וטוב לך (בדרך כלל זה לא עובד, לזרוק את תסביכייך על אחרים – אולי אצלך זה כן…). לכן את כל כך מקסימה.

  20. אני חיה בסרט עם עצמי כבר כמה שנים לגבי איזה בחור דפוק שאני מאוהבת בו המון והוא,לדבריו-"לא יכול לתת לי מה שאני רוצה לקבל מגבר" כי הוא מנותק ועשוי משאריות.ואני ,אני עדיין חולמת ומפנטזת שיום אחד הוא יבוא ויגיד לי את כל הגברים שריצ'רד(גיר) אומר לג'וליה (רוברטס)… אבל זה פשוט לא קורה!!!(מן הסתם).
    ואפרופו חלומות,תמיד לפני השינה אני חולמת עליו בהקיץ ולוקח לי המון זמן להרדם-שמתי לב שביומיים האחרונים אני לא חולמת עליו ואני פשוט נרדמת תוך כמה דקות.תאמינו לי שביום למחרת אני נראית אחרת לגמרי(הרבה פחות עייפה!).אולי זו תחילתה של תקופה מציאותית יותר…I HOPE !!!

    • מקווה בשבילך….

    • זה קורה לי כל הזמן, הבריחה הנהדרת הזאת. אנחנו כנראה תסריטאיות מתוסכלות, אם מפיק מוכשר היה מאמץ את הפנטזיות שאני מזרימה לתוך המוח שלי לפני השינה: תשוקה, יצרים, נקמה מתוקה, ותחושת הכח הזאת, הייתי כבר פיגורה הוליוודית עתירת נכסים.!!
      אבל רק הכרית סופגת הכל… ובעצם את יודעת שזה לא הוא זו את שנתלית בקרבן מזדמן ובונה עליו הרים וגבעות שעוזרים לך לברוח מהחיים האמיתיים. זה נקרא אסקיפיזם וזה הדבר שעוזר לנו לברוח מלהסתכל פנימה ולהבין שיש פה משהו שאת מתחמקת ממנו ולא מוכנה להתמודד. המשהו הזה זה לא המציאות האפרורית, זו את.!!

  21. אוי אני כל כך מכירה את זה. הפחד הנוראי מקשר שמכריח אותנו לקיים קשרים רומנטיים עם עצמנו בלבד, במובן המנטלי בעיקר. אנחנו מתבייתות עליו כי הוא יפה/ מושך/ חכם/ מפורסם מחקו את המיותר, ומתחילות בטחינה (לא האוכל, כמו בת הטוחן). אני הייתי שבויה באהבה כזאת במשך הרבה זמן ואבדתי בתוך אובססיה לבחור שאני לא מכירה וגם אחרי שהכרתי הדחקתי את אופיו האמיתי והמשכתי להתאים אותו לחלום. כמובן שזה לא התגשם לאחר תקופה ארוכה של דכאונות ושלו מושך אותי באף (כן, התחלתי איתו) ובסוף לאחר כמה נסיונות כושלים הצלחתי לצאת ממנו בעור שיני. מהר מאד פגשתי את אהוב נפשי, שלא התאים לשום פנטזיה קודמת ואני איתו מאז ולא רוצה שזה יגמר.

  22. לוכד עריקים במיל'

    יש לי חדשות לכל הבנות. כן גם אנחנו חולמים ומפנטזים בהקיץ שאולי עיניה הכחולות של הנערה החמודה שראינו אתמול הם הדבר הראשון שנראה בבוקר במשך השנים הבאות.
    גם אנחנו חולמים בהקיץ על חתונה ועל ילדים ועל כל דברים מסביב.
    בכלל ההבדלים בין גברים לנשים הם לא כל כך גדולים. בסך הכל הרגשות שלנו הם דומים, רק שאותנו חינכו לא להחצין אותם.

  23. יובל ארדון

    להגיד לך משהו?
    אני נמצא בצד השני (עלאק). ז"א – אני מבין אותך לגמרי…. זה בדיוק ככה גם אצלינו (או יותר נכון אצל הרומנטיקנים ביננו, וכן אני יודע – אנחנו די מעטים…).
    וכן, זה בדיוק מה שקרה לי לפני פחות או יותר חודש… ואני נורא מזדהה עם כל מה שאמרת בכתבה….
    חבל שדוקא אלה שמגיע להם לקבל את הפנטזיות האלה (שהם בעצם אלו שמפנטזים…) – צריכים לעבוד פי אלף יותר קשה כדי להשיג איזשהוא סיכוי לממש אותן…..

  24. גם אני כל-כך מיזדהה עם כל זה.
    גם אני רק מכירה בחור ובאותה שנייה כבר רץ לי במוח הסיפור חיים שלנו ביחד.
    מחכה לטלפון הראשון מימנו וכבר חושבת שנים קדימה…
    ואז אני תמיד עוצרת רגע וחושבת: "היי…לא ניסחפת קצת? סביר להניח שהוא כמו כל הקודמים לו, וזה יגמר מהר מאוד ואת תישארי שבורה ופגועה וכל החלומות שלך יתפוצצו לך בפרצוף" אבל אז אני כזה אומרת לעצמי…שבסופו של דבר כולם אותו חרא ואי-אפשר ליבנות עליהם ארמונות ומיגדלים, אז אולי עדיף פשוט להנות עכשיו, כרגע, מהחלומות ומהמחשבה הנאיבית שזה ימשך לנצח (או לפחות כמה שנים) ולהיות מאושרת.
    כשזה יגמר, עם הדמעות, יהיה לי מספיק זמן להיות מציאותית.

  25. הפנטזיות שלי לא מתגשמות (בינתיים) אבל אני בטוחה שאם היה לי אומץ להגיד בקול רם פנטזיות מסוימות לאנשים מסוימים החיים שלי היו הרבה יותר מאושרים ,כיפיים,נעימים…
    מאיפה יהיה לי את האומץ?

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*