מיומנו של שוביניסט ארכיאולוגי מתלבט: האם אי פעם היה היגיון במין ההטרוסקסואלי המשעמם? האם יש היגיון במיניות? מיהו נורמלי ומיהו סוטה?

רשמים מן המחתרת

התחלתי לעקוב אחר הריבות, מבקש לספק את עיני עוד מעט ממראן הנפלא. אני זוכר שככל שהלכתי הלאה לכיוונן ראיתי יותר ויותר ריבות והרגשת האושר שלי הלכה והתגברה

קוראים יקרים,
'פיוטי הפך לו השוביניסט שלכם!' כתבו לנו באחד המכתבים הזועמים למערכת ובמכתב אחר נכתב 'הגיגיו הגסים של שוביניסט נרצע זה מעניינים כשלג דאשתקד. מה גם ששלג דאשתקד לפחות אירע דאשתקד'. ועוד דוגמה אחרונה מהמכתבים שקיבלנו 'שוביניסט זה. לא רק שהופך לדוחה, צבוע וסוטה יותר ממכתב למכתב. אלא שהוא גם דוגמה מוחצת לכל הרע שהביא לטבח הנשים של מלחמת תשעת החודשים'.
מה אוסיף ומה אומר. אכן השוביניסט שלנו היה רווה נחת לו היה יודע שיזכה לתגובות כה רבות מציבור נשות האלף השלישי. כמובן שאותו שוביניסט אינו חי עימנו זה מכבר, אולם נדמה לי שעל חוסר הסובלנות העומד בבסיס חברתנו ניתן ללמוד לא רק מאותו שוביניסט הפכפך וחסר חוט שדרה המגדף כל מה שבסביבתו אלא גם מתגובותיכם, קוראי הנאורים, לאותו שוביניסט.
על מנת להקל עליכם ולחסוך ממכם קטעים פראיים במיוחד ביומן, החלטנו לחתוך חלקים מתוך יומנו של אותו שוביניסט את אותן כניסות שהוכנסו ביומן בין ה- 17-24 לאוקטובר 1999.


מיקי יובב,
עורך הירחון – ווגיניזמוס, מחקרים במיניות האלף השני

4/11/99

נזכרתי אתמול בחוויה שהייתה לי בפורים שעבר.
לקחו אותי לתחנת המשטרה בירושלים. אני לא זוכר מה הייתי צריך לעשות שם אבל הסתבר שיש לי זמן פנוי עד הפגישה עם השוטרים. התחלתי לטייל ברגל. השעה הייתה כעשר בבוקר ובזמן שאני מטייל אני רואה עשרות רבות של ריבות צעירות מהלכות להן בין השבילים בתחפושות מרהיבות של דבורים, נסיכות ומכשפות, צבעוניות כמו טווסים גאוותניים.
התחלתי לעקוב אחר הריבות, מבקש לספק את עיני עוד מעט ממראן הנפלא. אני זוכר שככל שהלכתי הלאה לכיוונן ראיתי יותר ויותר ריבות והרגשת האושר שלי הלכה והתגברה. השבעתי עיני בישבנים המתוקים ובניצני השדיים הלא מפותחים. אט אט נגלתה בפני רחבת אספלט ובתוכה סבו על מקומם רבות מאותן ריבות צעירות, מצחקקות ומקפצות בהשתובבותן. התמלאתי חדווה בחושבי כי גיליתי את הקן מתוכו בוקעות הגראציות הצעירות. התכוונתי להכנס לתוך מרכז הרביה של הכוורת שלהן כאשר עצר אותי לפתע אדם מבוגר ורופס ושאל אותי למבוקשי.
כמובן שהופתעתי לרגע מחוצפתו הזדקרת של זה, ועל מנת שלא להראות חשוד שאלתי אותו,
"סליחה, מה זה המקום הזה?'
"בית ספר' ענה לי 'ומה אתה מחפש?'
אמרתי לו שאני מחפש את גבעת התחמושת (לידה חלפתי קודם לכן) והוא הפנה אותי לשם במבט חשדני.
בכל אופן, הלילה, כשחלמתי על הריבה הצעירה נזכרתי פתאום איפה ראיתי אותה קודם. היא הייתה אחת הנערות שהתחפשו לדבורים, שם ליד גבעת התחמושת. ראיתי אותה שם עם הטוסיק ההדוק שלה. אחרי שברחתי מבית הספר החלטתי ללכת ולבקר בזמן הפנוי שלי את מוזיאון גבעת התחמושת. הריבה הלכה לידי זה זמן מה בשביל העפר המוביל למבנה הגדול וכשנכנסתי לתוכו נכנסה גם היא אחרי. הפנים שלה היו קצת אדומות והנשימה שלה קטועה כך שאני חושב שבכתה קודם לכן. היא שאלה אותי אם יש לי חמישה שקלים, דמי הכניסה למוזיאון.
אמרתי לה שיש לי את הכסף אבל אני אקנה לה כרטיס רק אם תלווה אותי לאורך כל הסיור. היא הביטה בשעון שלה ובסוף אמרה בחוסר סבלנות: 'טוב, בסדר'.
היינו כמעט היחידים בכל המוזיאון שלא זוכה לביקורים רבים במהלך השנה. חיילת אחת ישבה בקופה וקניתי שני כרטיסים לשנינו. כשנכנסנו למוזיאון התחיל לרדת גשם בחוץ, שמעו אותו די חזק בהתחשב בעובדה שהקירות ברוב חלקי המוזיאון נראים חסינים למדי. אני חושב שהגשם היה אחת מהסיבות שעשינו את הסיבוב באיטיות כזו, מחוסר רצון לצאת החוץ למזג האוויר הסוער.
לאורך כל ההליכה שתקה הריבה. אני זוכר שניסיתי לדובב אותה ולשאול אותה שאלות של אנשים מבוגרים על הלימודים ועל החברות שלה, אבל היא לא רצתה להגיד כלום. היא לא איבדה, אבל, את הסבלנות בכל חלקי הסיור אפילו כשעצרתי מול התמונות של הנופלים והקראתי לה מכתבים ארכניים וטרחניים שחללי צה"ל כתבו לאהובות השדופות שלהן לפני שנורו למוות.
האמת היא שאחד מהחללים הללו דווקא זכה לאהדה שלי. הוא נשמע אדם די חכם, בהתחשב בכך שיצא להלחם במלחמה. הצטערתי עליו. מצד שני הוא לא יכל להיות כל כך חכם אם הוא הלך למלחמה. הוא כתב לאהובה שלו מכתב מאוד רגשני על אמרסון ודיויד ת'ורו, הדעות שלהם על מלחמות והייסורים והלבטים שקורעים אותו מבפנים. חשבתי על איך שהאהובה שלו הרגישה כשהוא נהרג והיא נשארה שם בבית עם המכתב שלו על כמה שהיה נחמד להיות בעולם שעשה עם עצמו שולם. בטח אחרי המלחמה היא קנתה לעצמה איזה ירחון טיים עם עשר עצות שבועיות לעקרת בית כיצד לתפוס בעל מצליח והתחתנה עם איזה גנרל שהורג שבע אנשים כמו החבר שלה לארוחת בוקר.
בסוף הסיור, אמרתי לריבה הצעירה שלום. היא לא ענתה לי ושתקה מספר שניות, אלא שלפתע תפסה בהתרגשות בשתי ידיה הקטנות והחמימות את ידי הימנית. הידיים שלה היו חמימות ומעט מזיעות והידיים שלי קרות מאוד משום שלא היו לי כיסים, ושמתי לב שהיא נרתעה מהקור כשתפסה לי בידיים, אבל היא ניסתה שלא להראות את זה והמשיכה להחזיק לי ביד. אני חושב שבוודאי קיררתי את ידיה הקטנות והמלוחלחות תוך מספר שניות.
היד המושטת שלי הייתה בגובה הראש שלה כמעט ואני זוכר שהיא לא הסתכלה לי בעיניים אלא השפילה את עיניה לידי כאילו היא מתביישת להביט בי. 'זה היה יפה, איך שהקראת את המכתבים'. ככה אמרה, עזבה את ידי, הסתובבה והתחילה לרוץ במהירות, מנדנדת את הטוסיק הגמיש שלה בקפיציות אלסטית ורכה.
אני זוכר שהרגשתי מאוד מחורמן באותו רגע, כמעט רצתי אחריה ואנסתי אותה. אבל עוד לא הייתי מודע למחשבות האלו אז. רק עכשיו מה אני…
האמת היא שאף פעם לא חשבתי שזה כל כך נורא. אבל עכשיו, כשאני מבין שאני חלק מזה, לא רק שאני מרגיש גאה אלא שאני מרגיש שכל מי שמתנגד לזה צריך להתבייש.
כמובן שלא בכך שהוא אוסר על ריבות ועלמים צעירים לקיים יחסי מין. זה אולי חוקי, ואני מודה שרובם אינם עומדים על דעתם ותהיה זו טיפשות ועוול להונות אותם לקיום יחסי מין עם מבוגרים. מצד שני, אני גם שונא את כל מי שמדבר על הצעירים התמימים האלו שמאבדים את התמימות שלהם. כל המחשבות הללו נובעות מכמה הנחות יסוד שאינני מסכים להן. הראשונה היא ההנחה שמין הוא מלוכלך ולא תמים, שזו הנחה שלא ברורה לי. והשניה שנערים ונערות הם תמימים ולא רשעים מרושעים שזו הנחה שעוד יותר לא ברורה לי. כל אחד שראה צעירים מציקים לאחד מבני גילם אחר יודע שהם יצורים מחוסרי המוסר לחלוטין גם אם נוחים לשכנוע, ולכן עלולים לפעמים לפעול בצורה מוסרית למראית עין. אך בפעולתו של הצעיר אין לעולם משמעות מוסרית. פעולתו של הצעיר היא חסרת משמעות כפעולת החיה.
האמת היא שאני חושב שבועלי הצעירים הם התמימים האמיתיים בכל הסיפור. ולכן אני כועס. אני חושב שמי שבז להם צריך לבוז לעצמו. אלו ילדים שלא גדלו. הילדים האחרים שגדלו מסרבים להניח להם לשחק עם בני גילם.
איזה דבר יפה יותר יש מכזה? אם, נניח, הוא אוהב את העלם הצעיר אהבה תמימה ויפה הרי אף אחת מאהבותיכם, אבות, אמהות ומורים לא תגיע לרמת האהבה של אותו… אתם שמגדרים אותם בדת, מוסר ושקרים.
ואלו שאומרים 'סוטים' – להם אין לי בכלל מה להגיד. האם אי פעם היה היגיון במין ההטרוסקסואלי המשעמם? האם יש היגיון במיניות? איזו חוצפה היא לקחת את הזכות ולהחליט מיהו נורמלי ומיהו סוטה?
קשה לי להסביר את זה כרגע.
כולם ביסקסואלים, וכולכם הומוסקסואלים מונו-סקסואלים אוטו-סקסואלים, וכולכם זואופילים וזואוריסטים, וכולכם פדופילים, וכולכם פטישיסטים, וכולכם גרפילים ופרסביופילים, וכולכם ג'ינוקומסטים, וכולכם אקסהיבציוניסטים וכולכם נמשכים להכל! אני פוליסקסואל. אני בטוח שבנסיבות קצת שונות הייתי יכול גם להמשך לבניינים. היכולת להמשך להכל בצורה מינית היא היכולת להיות רחב טעם.
אבל אם כך מהי המיניות? קשר מחשבה-פין? האם יש מיניות שלא מערבת מין? הדבר עליו אנו נהנים לפנטז? אם כך אני חש מיני לגבי הספרים והסרטים האהובים עלי.


רשמים מן המחתרת – חלק א'
רשמים מן המחתרת – חלק ב'
רשמים מן המחתרת – חלק ג'
רשמים מן המחתרת – חלק ד'

על הכותבתמיקי יובב

מיקי יובב נולד בשנת 2343. בגיל 8 גילה יובב לראשונה התעניינות מסוקרנת באיבר המין הנשי. מאותו רגע הפך מדובק לנושא והקדיש את ימיו לחקר המיניות הנשית על כל פניה והמין הנשי ככלל. בגיל 21 ניהל יובב את המדור 'על כיס ועל כוס' בעיתון 'שוביניזמוס' אולם לאחר חילוקי דעות עם העורך הראשי יוסי בן דרור, נטש ב2369 - את העיתון לטובת הירחון 'ווגיניזמוס - מחקרים במיניות האלף השני'. בשנת 2387, בהיותו בן 44, הגיע יובב להשגו המקצועי הגדול ביותר שהביא לו גם את פרסומו, פרסום יומני השוביניסט הארכיאולוגי. הפרסום, המבוסס על יומנים אותנטיים של שוביניסט ארכיאולוגי (יומנים שנמצאו בארכיון רוממה בירושלים) מתאר את חייו של שוביניסט עלום שם בשנה האחרונה לאלף השני וחושף מספר אמיתות לגבי השוביניזם-פמיניזם של סוף האלף השני. היומנים, שעוררו חילוקי דעות מרובים ושאותנטיותם אף הוטלה בספק הביאו בסופו של דבר למותו של יובב. ב2390 - מצא יובב את מותו ביריות אקדח מידיה של בת פלוגתא ותיקה בשם שירשיר בת אהרן. מיקי יובב הוא שמו הספרותי של של המשורר ר.ע.

250 תגובות

  1. המון דברים לא נעימים מתרוצצים לי בראש כרגע, אבל אסתפק בשאלה אחת:
    איך היית מרגיש אם אחד מה"ממאנים להתבגר" הללו היה משחק עם הבת שלך?

    • אמא מוצצת יותר טוב
      אמר האח לאחותו
      אני יודעת
      אמרה האחות
      גם אבא אמר לי

    • אני נפגעת התעללות מינית בילדות.

      והמאמר הזה הוא מבחן רציני מאוד לסבלנות האינטלקטואלית שלי. המאמר והתגובות.
      אבל אני לא רוצה יותר לשבת ולהתייסר מול המסך, ולכן אני הולכת לישון ומשאירה לכם לינק, מיתוסים נפוצים על התעללות מינית בילדים, שעלול להיות קריאה מאלפת לרבים מאיתנו.

      מחר כבר אכתוב תגובה משלי, עם ביבליוגרפיה מסודרת וטיעונים לוגיים. כרגע אני רק יכולה לציין לעצמי בהרבה מרירות (מודה), שכלום, כלום לא השתנה מאז אני הייתי ילדה.

      מיקי: אני מנסה לומר לעצמי שהמאמר שלך הוא תרגיל בהדחקות, לולאה לוגית בעייתית מידי. אני מבקשת ממך באופן אישי, כאן, מעל דפי האתר, שתצא בגינוי פומבי לפדופיליה ולהתעללות מינית בילדים (למען הסר ספק). פשוט כדי שאני אדע עם מי אני מדברת: עם כל הנפגעים והנפגעות כמוני שקראו והתחלחלו, עם מי שעוד פשוט לא יודע מספיק, או עם חיות אדם. זה לא המקום או הזמן לומר שמותר לומר הכל, כי אני מסכימה, אבל אני מבקשת ממך גם שתנקוט עמדה. אם אתה באמת חושב שפדופיליה זה בסדר, זה צריך להיאמר, ובאופן ברור, אחר כך יגיב איש כפי שירצה. טשטוש הקווים והאבחנות הוא בדיוק המקום בו החברה שלנו מתחיהל לגלות סבלנות וסבילות כלפי מעשים שלא ייעשו.

      ואגב, אני לא מכירה את החוק הפלילי בישראל מספיק טוב. אבל יש ארצות באירופה בהן תגובות שנכתבו כאן יצדיקו מעקב משטרתי. אשמח אם יימצא מישהו שיוסיף את המידע הזה.

      http://www.geocities.com/Heartland/Trail/5697/abuse/myths.htm

      • עם מי אנחנו מדברים כאן…" עם נפגעים… עם מי שלא יודעים מספיק, או עם חיות אדם". שאלה מדוייקת מאד.
        גם המאמר וגם הדיון נראים לי מאד בעייתיים. אם לא ייאמר כאן משהו נחרץ וחד משמעי בקשר לפדופיליה על ידי כותב המאמר, זה כבר יהיה הרבה יותר מבעייתי. זה יהיה מתועב.

      • פורסם בנוסח זהה בפורום בננות

        *הייתי ילדה. אמרו לי שזה בסדר, לאבד את בתולי לפני גיל שש.זה לא הרגיש כאילו ש"זה" בסדר. כנראה שסבלתי מאוד. לא את כל מה שקרה אני זוכרת. ממה שהרגשתי, אינני זוכרת דבר. אני זוכרת חלק מההתרחשות, ריח של זרע, שעה ביום, מיקום. האמת כנראה נוראית כל כך, עד ששנה לאחר שהכל פסק, כשהייתי בת ארבע עשרה, העלים המוח שלי את כל מה שיכול היה לגרום לי להשתגע.

        שואלים אותי איזו ילדה הייתי, אני זוכרת בעיקר את זו שהמשיכה לחייך והייתה תלמידה טובה. בארון הייתה לי עוד אחת, פילגש של משחקי מין. מי שפגע בי לא היה זר, לא הוא ולא אני באנו ממעמד סוציו אקונומי נמוך. הוא היה איש קרוב. גבר שרובינו היינו מסכימות לדייט איתו.

        האמת זוועתית. אחרי שקראת את השורות הקודמות, אולי אין לך שום חשק להמשיך. אולי היית רוצה להפוך אותי, בתוך עולמך הפנימי, ל"מקרה". משהו זר, רחוק. הדחקה והכחשה הם רפלקס, הם שכחה מנחמת.

        המאמר הזה נכתב בתגובה לדברים שנאמרו על ידי באי בננות, במאמר שפורסם על ידי מיקי יובב. הייתי שמחה לפרסם אותו כמאמר בפורמט זהה, כדי להעמיד עובדות בנושא מול הפיקציה שפורסמה כבר, כך שניתן יהיה לדון בנושא הזה מתוך הכרות מינימלית איתו. בשיחה עם שירלי, עורכת האתר, הובהר לי שתוכן המאמרים נקבע זמן רב מראש, ואני חשבתי שזמן הפרסום חשוב – מן הראוי שהתגובה הזו תבוא בסמוך לזמן הדיון, לכן אני מפרסמת אותו כאן.*

        _המספרים._
        הסטטיסטיקה של התעללות מינית בילדים היא בעייתית. אחוזי הדיווח על התעללות נמוכים מאוד: כמחצית מהנפגעים, על פי חלק מההערכות, פחות משליש לפי ההערכות אחרות, ורק עשרה אחוזים לפי ההערכות הקשוחות ביותר. גם לגבי דווחים קיימים, אין הסכמה לגבי הכללתם בסטטיסטיקה, משום שאין הסכמה ביחס להגדרת המונח "התעללות" (טווח הפגיעה רחב מאד, החל מניצול קל של ילדים, כמו במקרים של חשיפת איברי מין על ידי זר ברחוב, ועד פגיעה מינית
        ופיזית לאורך תקופה ממושכת על ידי אדם קרוב). תפיסת מציאות גמישה ואוצר מילים ירוד של ילדים, דעות קדומות וקושי לקבל את המציאות, אפילו באקדמיה, כל אלה תורמים אף הם לבעיתיות במחקר. יחד עם זאת, אלה הן ההערכות המקובלות בארה"ב:
        %38 מהילדות ומעל %15 מהילדים סבלו התעללות מינית לפני גיל 18.
        תלונות הסרק בעניין התעללות מינית (תלונות שנבדקו, ולא הוכחו בחקירה משטרתית או בבית משפט), מהוות %2%-4 מכלל התלונות המוגשות בנושא.
        כ %90 מסך מקרי התקיפה המינית בילדים אינם מדווחים למשטרה.
        רק בשליש ממקרי התקיפה המינית נגד ילדים נעשה שימוש באלימות.
        %70 מעברייני המין תקפו בין ילד אחד לתשעה,%23 תקפו בין 4-40.
        ברוב מקרי התקיפה, הכיר הילד את התוקף. בקרב בנות כשליש מהתוקפים היו קרובי משפחה ושני שליש מכרים, בקרב בנים:%16 קרובים ו%44 – מכרים. מחקרים מראים שככל שהתוקף קרוב יותר לילד, רב הסיכוי שהילד לא יזכור את ההתעללות בבגרותו.

        _החוק בישראל._
        עד גיל ארבע עשרה בעילה של אדם , מהווה אונס, גם אם ניתנה הסכמתו של הקטין. המחוקק אינו מייחס לקטין עד גיל זה את היכולת לתת הסכמה לקיום מעשים מיניים (סעיף 345א'4- לחוק
        העונשין).
        בגילאים 14-16 כל בעילה הינה אסורה אולם העבירה אינה עבירה של אונס כי אם עבירה של בעילה אסורה בהסכמה, עליה העונש הינו חמש שנים מאסר .
        בגילאים 16-18, ישנה אבחנה בין בעילה בהסכמה, שהיא כאשר קטין נתן את הסכמתו במצב בו אין כפייה, או ניצול, לבין בעילה מתוך קשר של מרות, חינוך, השגחה או הבטחה לנישואין. במקרים אלו העונש הינו חמש שנות מאסר (סעיף 346(א).
        מעשה סדום נחשב בישראל לעבירה פלילית, אלא במקרה בו התבצע בהסכמה בין מבוגרים.

        _ולגועל נפש…_
        *אני לא חלק מן המספרים. התביישתי. בגיל 13 עמדתי בתא טלפון מעמיסה אסימונים שליקטתי מהרחוב, מחייגת לער"ן. מתקשרת ומנתקת, מנתקת ובוכה. מלאת בושה וכאב על מה שקרה, מלאה מבוכה. מלאת ספק אם אני אמורה להרגיש כך, אם יש לי זכות להזדקק לעזרה, אם אני בעצם אשמה בכל, מה יקרה אם אדבר, מה אם יאמינו לי, מה אם לא?*
        התעללות מינית בילד אינה נעשית בתוך קשר שוויוני. היא נעשית בדרך כלל על ידי מבוגר, שצרכיו אחרים משל הילד, או על ידי ילד אחר בכפיה או תוך איום.
        רוב מקרי התקיפה המינית בילדים נסמכים על העובדה שמעצם היותו קטן וצעיר יותר, הילד חש מאוים, ומייחס למבוגר סמכות. לחילופין מושג שיתוף הפעולה של הילד בדרכי נועם על ידי סילוף תפיסתו את הנעשה. התוקף מנצל את תמימותו של הילד ואת חוסר יכולתו להבחין בין חיבה למיניות. כמעט תמיד, הילד מבודד מדמויות בוגרות בהן הוא נותן אמון. מסיבה זו מועט כל כך
        השימוש באלימות במקרים אלו. נדירות, מושגת סבילות של הילד על ידי שימוש באיומים ישירים, או בכוח.
        התוקפים ילדים מינית, עושים זאת ברובם של המקרים כלפי ילדים הנסמכים על סביבה משפחתית לא מתפקדת, במקום בו לא יוכל הילד לדווח, או לא יזכה לאישור ותמיכה אם ידווח. כלומר – התוקף מזהה בדרך כלל את פגיעות טרפו.
        באחת – ילד אינו מסוגל להתמודד עם צרכים מיניים של בוגר, (ברמה הפיזית, תוכלו תמיד לדמיין את בעיית אי ההתאמה בגדלים),
        או עם פעילות מינית שאינה מתאימה לשלב ההתפתחותי שלו, ואידך – זיל גמור.
        ילד החווה אירוע של תקיפה מינית, מאותת תמיד על מצוקתו. איתותים כאלו כוללים למשל הפגנת בקיאות מוגזמת, יחסית לגילו, במין (בדיבור ובהתנהגות), כאבים לא מוסברים ודלקות בפה, באזור איברי המין והרקטום, שינוי קיצוני ופתאומי בהרגלי השינה והמנוחה, פחד לא מוסבר ממקום מסוים או אדם מסוים, ניסיון לפתות מבוגרים או ילדים שסביבו, התנהגות של הרס עצמי, דיכאון, עליצות מוגזמת. הסימפטומים מגוונים מאד, אבל הם כוללים תמיד שינוי מהתנהגותו הרגילה, הקודמת, של הילד וקיצוניות כלשהי ברמת ההתנהגות. הם יכולים להיות קשים לזיהוי, אבל הם תמיד שם.

        _מה קורה אחרי._
        *למראית עין, אפשר היה לחשוב שבגיל ארבע עשרה עזבתי מאחורי את מה שקרה והשכחתי מעצמי הכל. נשכחו הסימפטומים הקשים מהם סבלתי כילדה (התקפי בכי בלתי מוסברים, כאבים בשדיים שעוד לא היו ניצנים אז, שעות ארוכות של בהייה אל תוך האוויר), נשכחו המעשים שאולי ידע עליהם מישהו אחר, ואולי לא. המשכתי הלאה, משוכנעת בהיותי רעה מיסודי, רדופה צורך להגן על עצמי, בכל מחיר, בכל מצב, בכל אמצעי, ובלי לדעת למה.*
        כאמור, רוב מקרי ההתעללות בילדים לא מדווחים עם התרחשותם. הפגיעה נשארת בעינה, במובן שלעתים נמשכת ההתעללות חודשים ושנים. אולם גם כאשר ההתרחשות פוסקת, מוטמעת הפגיעה (הטראומה) אל תוך האישיות.
        כאשר הטראומה מטופלת בזמן, דפוסי הפגיעה אינם מתקבעים, ולרוב מחלימים הילדים באופן כמעט מלא תוך זמן קצר. מקרים אלה מעטים מאד, אולם אלה המקרים בהם נאחזים מכחישי ההתעללות למיניהם כהוכחה להיות המעשים המיניים בלתי הרסניים.
        טראומה ממושכת, במיוחד כזו שמתרחשת בזמן גיבוש האישיות, כאשר איננה מטופלת כראוי ובזמן, יכולה להביא למצבים הקרויים הפרעת אישיות דיססוציאטיבית ותסמונת פוסט טראומטית. טווח הבעיות במצבים אלה רחב מאד, וכולל, בין השאר: שנאה עצמית, תפיסה לא מציאותית של האני, דימוי גוף ירוד, חוסר יכולת לתת אמון או מתן אמון מוגזם, חוסר יכולת לחוות אינטימיות, אובדנות (נטיה להתאבדות), בעיות בהורות (כגון הזנחה, התעללות למיניה ועוד), פערים בזיכרון, חרדות, התמכרות לסמים ולאלכוהול, זנות כחלק מתפיסת האני כאובייקט לשירות, וגם פיצולי אישיות מלאים – יצירת כמה דמויות המתאכלסות בנפש אחת מעונה.
        באופן דומה, אגב, מיטב בניה של מדינת ישראל שחוו טראומה במלחמות ישראל, פיתחו באין טיפול הפרעות אישיות פוסט טראומתיות, שחלקן דומה לאלו של ילדים שעברו התעללות מינית.
        מידע חשוב בעברית נמצא באתר ישראלי:www.macom.com
        כדי להמחיש את תוצאות הפגיעה, אני חוזרת לרגע אל המספרים:
        %68 מנפגעות גילוי עריות בילדותן ייפלו קרבן לאונס או ניסיון אונס בבגרותן.
        לנשים שדיווחו על אונס בילדותן סיכוי גדול פי שלוש להרות עד גיל 18.
        %70%-80 מהשורדים מדווחים על שימוש מופרז באלכוהול וסמים בבגרותם.
        *אין לי פיצול אישיות. יש לי פיצולים קטנים ויכולת להשטיח את כל המנעד הרגשי שלי ברגע שנקלט אות סכנה. אני פשוט לא מרגישה את העולם כפי שאתם, "הנורמאליים" מרגישים אותו. לי יש בועה ממסכת, ממסטלת. יש לי נטייה לשכוח כל דבר שאינו נעים לי, אני חווה הבזקים של העבר. ואימה. זו התחושה הראשונה שעלתה כשנזכרתי מי הייתי. האימה.*

        _הכחשה והדחקה כרפלקס אישי-תרבותי._
        ילד שחווה התעללות מינית אינו יכול להרשות לעצמו לחוש את הרגשות שבאים איתה בזמן אמת, כי אז הוא עלול להשתגע או להתמוטט. רבים הילדים המדחיקים את ההתעללות עד כדי שכחה כמעט מוחלטת בבגרותם.
        חוסר האונים מול האמת אינו שמור לילד לבדו. במקרים רבים מאד, גם הסובבים אותו אינם מסוגלים להביט באמת ולשרוד. אמהות רבות אינן מבחינות בסימנים (בולטים ככל שיהיו) שהילד מציג, ובדיעבד, מכחישות שידעו ולו דבר על המתרחש. במקרים קיצוניים יותר, כמו בגילוי עריות, מאמצות האמהות פעמים רבות כעס על הילד, מפני שבן זוגן "פותה על ידו לבגוד". מורים נעלמים או נאלמים, גננות מסבות את הפרשנות לחבורות לשובבות יתר של הילד, הורים של חברים לכיתה מתעלמים מאיתותים של ילדיהם בנושא וממידע שהם מוסרים.
        התיאוריה של פרויד, היא דוגמא שמביאה את עניין ההכחשה התרבותית עד אבסורד. בתחילת דרכו נתקל פרויד בלא מעט נוירוזות, שהוא איבחן כתוצאה של גילוי עריות. פרסומים ראשונים
        שלו בנושא נתקלו בהכחשה ובמחלוקת אדירה. על כן, הוא נסוג מהם ודן מרגע זה ואיך על גילוי עריות כפרי דמיונו של הילד. למעשה, פרויד עצמו הדחיק את טראומה של ההתעללות בילדותו, ועל כך נכתב רבות וטובות (למשל על ידי מייסון).
        החברה מכחישה התעללות מפני שהיקיצה ממנה קשה מאוד ודורשת התמודדות עם מגוון רחב של השפעות ארוכות טווח: התמודדות עם האשמה שבשתיקה, התמודדות עם הפקרת מגזרים שלמים (ילדים ופרוצות למשל), הפניית משאבים כלכליים רבים לשיקום.
        הדחקה והכחשה הם צורך הגנתי, אלא שכאשר השימוש בהם מופרז, הוא גורם, ברמה האישית, לאינרציה – הניתוק מרגש בודד, גורם לפגימה בכל יכולת התחושה. הכחשת אורע בודד, תפגום בזכרון של השאר.
        ברמה החברתית, מרגע שהחלו תהליכי הדחקה כגון אלה שתארתי, קשה מאד לעצור את שרשרת הפיצוץ שלהם. ההדחקה החברתית משרתת את התוקפים – בסביבה עוצמת עין ממשיכים הקורבנות לסבול, ממשיכים הטורפים לתקוף והחברה ממשיכה לשלם את המחיר.

        _אפשר להחלים._
        *אינני מצטערת לרגע על היום בו חזרו אלי במפולת זיכרונות ילדותי, אני שמחה עליו. אינני מצטערת על היקיצה אל עולם החיים, על היכולת שאני מפתחת להרגיש באמת, ובזמן אמת. אני לומדת לאהוב: את עצמי, ואיתי את העולם, אני לומדת לחיות מבלי להשחית את עצמי. אם אין לי דבר אחר שילווה אותי, יש לי תקווה, שיושבת על כתפי כנראה עוד מהזמן בו הייתי קטנה מידי להגן על עצמי.
        אולי עם הקריאה התקוממת על עובדות שנתפסות בעיניך כבלתי אפשריות, כלא מדוייקות. אולי התחלחלת, אולי כאבת זכרונות שלך, או התחלת להעביר בראש תכונות של אהובים, של קרובי משפחה, של מכרים. אולי קצת מהכל. תקוותי היא, שבמעשה הקריאה יש היענות לבקשה שלי, האישית, ממך – לשקול מחדש, לשאול את השאלות הללו, המביכות, המטלטלות. לא להיות חלק מהמערכת המשתיקה, לפקוח את העיניים, לדבר על זה.

        _אתרים._
        מאמרים בעברית
        http://www.macom.org/articles.asp
        מאמרים באנגלית
        http://www.movingforward.org/
        על התעללות והתעללות מינית בילדים
        http://www.ncvc.org/stats/cacsa.htm
        על התעללות מינית בבנים
        http://www.jimhopper.com/abstats/
        עוד סטטיסטיקות על התעללות מינית בילדים
        http://www.syspac.com/casa/stats.htm

        _ביבליוגרפיה מקוצרת._
        מומחים שכבר חצו את סף המחלוקת הם
        דונלד ווד וויניקוט (הכל מתחיל בבית),
        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0393306674/qid=981845022/sr=1-2/ref=scb2/104-0865958-2886328

        אליס מילר (לא תהיה מודע-בגידת החברה בילדים, ידע
        מגורש-התמודדות עם פגיעות בילדות).
        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0385267622/ref=simbooks/104-0865958-2886328

        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0374525439/ref=simbooks/104-0865958-2886328

        סנדרה בטלר (הקנוניה של הדממה – טראומת גילוי העריות)
        דיוויד פינקלהור (ילדים פגועים מינית)
        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0029104009/qid=981844488/sr=1-3/ref=scb3/104-0865958-2886328

        ג'ודית הרמן-לואיס (טראומה והחלמה, גילוי עריות בין אב לב)
        סוזאן פורוורד (הורים מתעללים)
        פלורנס ראש (הסוד השמור ביותר-התעללות מינית בילדים)
        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0830639071/qid=981843436/sr=1-1/ref=scb1/104-0865958-2886328

        ג'פרי מייסון (ההתקפה על האמת-הדחקתו של פרויד את תיאורית
        הפתיינות)
        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0671025716/qid=981843811/sr=1-1/ref=scb1/104-0865958-2886328

        אלן בס ולורה דייויס (האומץ לרפא-מדריך לשורדות התעללות מינית
        בילדות).
        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0060950668/qid=981843156/sr=1-1/ref=scb1/104-0865958-2886328

        דיאנה ראסל (הטראומה הסודית-גילוי עריות בחיי נערות ונשים).

        _על גארדנר, וויקפילד ואנדרוויגר._
        הכחשת התעללות מינית בילדים היא נפוצה יותר ממה שאולי נדמה לרוב הקוראים.
        ריצ'ארד גארדנר איננו נחשב למומחה עולמי בתחום פסיכולוגיה התפתחותית של ילדים והתעללות מינית בילדים. דעותיו שנויות מידי במחלוקת, ובחלק מהמקרים מתעלמות מגישות הנחשבות אינסטרומנטליות. הוא נחשב לאחד ממכחישי ההתעללות הרציניים יותר ולאחד מהאדווקטים למען זכויות פדופילים ומופיע במשפטים בארה"ב רבים כעד למען ההגנה.
        http://www.join-hands.com/domesticrelations/richardgardner.html
        חוקרים חשובים אחרים מצד זה של המחלוקת הן הולידה וויקפילד וראלף אנדרוויגר.
        http://www.amazon.com/exec/obidos/ASIN/0812692721/o/qid=981914934/sr=8-3/ref=apssrb13/104-0865958-2886328

        _*עורכת: רוני*_
        *תודה לרוני, דניאלה, איתי ויורם.*

  2. לי הכתבה הזכירה את הספר 'לוליטה'. הכמיהה החזקה של הומבט לדולורס, ריבה צעירה ויפה.

    • יש לסימון נחמיאס (איתן נחמיאס גלס) שיר מקסים על אח שחומד את אחותו
      שמסתיים ב"היי לי אם ואחות ומזדיינת"
      יש לעוזי וייל סיפור על אח שמוצץ לאחותו את השדיים וגומר במכנסיים – סיפור שנקרא "בקרוב יקרה לך משהו טוב"
      יש לאיאן מקיואן ספר בשם "גן הבטון" על אח שאחותו מפתה אותו
      יש סרט שנקרא "בעיניים עצומות" על אותו עניין
      באנגלית תמצאו אותו בשם
      Close my eyes

      • יש את אזור מלחמה.

        אם בענייני קולטורה עסקינן…

        • בית ספר דתי
          אמצע שנות השבעים
          מלמד פרטי
          וילדים – חמישים

          הסורר ייענש
          גם אם רחמים יבקש
          המלמד יתעקש
          את תומתו לקושש:
          "היי, פרחח
          שד משחת
          תן את התחת"
          המלמד אומר
          והרקטום בוער
          אחרי רבע מאה
          התחושה עמומה
          המלמד הוא רב
          חבר כנסת וסב

          הצדק עיוור
          הכאב לא עובר
          גם אם האיש הרגיש
          כבר כלום לא מרגיש

          • וגר רב עם גנרל בבית כלא
            וירבץ מלמד על אנס

          • איזה עונש כבר יכול לקבל אנס נערים בישראל, אם על רצח של ילד בן עשר, ילד ערבי בן עשר שקראו לו חילמי שושה, קיבל הרוצח נחום קורמן חצי שנה עבודות שירות.

            ששה חודשים. עבודות שירות. על רצח של ילד בן 10. פה. בישראל. לא בקולומביה ולא באירן

            אז איך לא נהיה ציניים, אחרי זה?

          • אבנים כמו אלה שהרגו את ז'אן בכור ואת שי צברי. לכן היה ראוי להענש. נחום הכה אותו והוא נפל והתעלף. נחום ניסה להנשימו-מוסר מעוות- ולא הצליח. יש צדק בעולם.

      • בלשון המעטה לא הבנת את דבריי…אני מדברת על יחסים בין גבר לבין נערה צעירה (נגיד עשרים ושלושים שמונה) מעיין דולורס והומברט שכזה. והדרך שאתה מתבטא כאן עם המילים מאד פוגעת…
        הטאבו בין גברים לנערות צעירות לדעתי נפרץ עם הספר 'לוליטה'. היום אנחנו פחות מזדעזעים לדעתי מהיחסים בין השניים. אני חושבת שהחברה היום פתוחה יותר מפעם.
        אני חושבת שהשוביניסט הוא אדם בודד, אדם דחוי חברתית. הצרות העיקריות הן לא נשים כמו החוסר יכולת להשתלב בחברה.

        • זה קצת בעייתי לבקר יחסים רק על סמך פער הגילאים בין בני הזוג . בסה"כ מדובר באנשים עם קצב הבגרות שונה וצרכים שונים . אני אומרת את זה למרות שאני " אכלתי אותה" בגדול בקשר שהיה בגיל 24 עם גבר בן 40 . הוא היה הדבר האחרון שהייתי צריכה , הייתי צעירה מדי ותמימה יחסית אליו והוא ניצל את זה היטב לשיקום האגו הרעוע שלו על חשבוני . זה לא סתם שהוא אמר לי פעם שהוא מפחד שיבוא יום ואני אשנא אותו , הוא היה מודע מאוד למה שהוא עושה . רגשות האשם שלו אחרי שנשברתי לא תרמו לי לכלום .

          • מסקנה: כשתהיי בת 40 תלכי על "לוליט" בן 16 – וככה תעשי לך חוויה מתקנת. תזייני את הלוליט, נצלי אותו מינית, ותרגישי בסבבה

            אין. אין כמו אפליה מתקנת

        • את קראת את לוליטה? זה כמו דולורס והומברט? זה פרץ את הסכר בנוגע ליחסים בין נשים צעירות וגברים מבוגרים?
          מה ק ו ר ה פ ה?

          דולורס לא היתה בת עשרים, נדמה לי שהיא היתה בת אחת עשרה, אבל גם שתים עשרה הולך, אני לא זוכרת בדיוק.
          יחסים בין נשים צעירות (עשרים זה כבר אשה, עדיין פגיעה, בודאי, אבל אשה) וגברים מבוגרים לא דומים ליחסים בין ילדות וגברים, בכלל לא.
          יחסים מקובלים בין נשים צעירות וגברים מבוגרים היו מאז ומעולם.
          יחסים מגונים בין ילדות וגברים מבוגרים היו גם כן מאז ומעולם, וההתיחסות אליהם כאל פשע רק הולכת וגוברת עם השנים, ככל שהחברה מצליחה להפנים (תהליך איטי, אבל קיים), את העובדה שילדים הם בני אדם, ולא צעצוע שאפשר להשתמש בו, ונשים הן בני אדם, ולא רכוש.

          לוליטה לא פתח את הסכר, לוליטה מציג, למי שקרא עד סוף הספר, לפחות, תמונה די עגומה של מצבה של הילדה הפגועה. אני מתבלבלת? מישהו הבין את זה אחרת? למישהו נדמה שלוליטה מקל דעת בפגיעה שנגרמה לדולורס? מה זה הקשקוש הזה?

          • "מה זה הקשקוש הזה?" את שואלת. זה בדיוק מה שהוא, וזה כל מה שהוא: קשקוש. קש וגבבה. שטויות במיץ עגבניות. בוקי סריקי. אויר חם. הבל ורעות רוח. זיוני שכל. חרטא ברטה. פתפותי ביצים.

            כמו שדודה מתילדה היתה אומרת, הרבה פעמים דברים שנשמעים טפשיים ברגע הראשון הם באמת טפשיים (האמת, היא אמרה את זה על אנשים ולא על דיבורים, אבל אני לא רוצה להעליב).

          • הייתי שם
            גיל 12
            גבר בן 46
            וזה מדהים
            חוויות שלא ישכחו
            לוליטה זו לא ידה רגילה, הרבהיותר בוגרת ומקסימה משאר בנות גילה ומודעת להשלכות שיש על גברים כאשר היא מסתובבת עם מיכנסיים קצרים וגופיה למרות גופה הלא מפותח בכלל
            לוליטה נהנית מכל המבטים והתשומת לב המיוחדת הזו של ספק אישה ספק ילדה
            הומבורט הומבורט לא היה שם במיקרה
            והוא לא היחיד שניצל אותה, היא גם ניצלה אותו, למימוש הפנטזיה
            וכשפנטזיה מתגשמת במלוא עוצמתה
            הדמעות מתחילות לזרום

            הייתי שם, אני יודעת, הייתי ואהבתי את ההומבורט שלי

          • כשקראתי את התגובה הזו כמעט נעתקו המילים מפי. זה צימרר אותי.
            הייתי בטוחה שהייתי מסטולית ושכחתי שאולי אני היא זו שהגיבה.
            לא. זו לא אני שכתבתי, אבל זו אני שעברה והרגישה אחד לאחד אותו הדבר. הצלחת להחיות את הזמנים ההם מלפני יותר משני עשורים.
            משחקי מין תמימים של ילדות, בין אב חלש אופי ובת מעריצה. הגשמת פנטזיה וניצול הדדי. רק היום אני מבינה שהמילה הדדי לא מתאימה.
            ניצול יחידני. שלו, רק שלו, ניצול של הכוח והסמכות שלו והתמימות שלי.
            המון שנים של סבל ויסורים וטיפול פסיכולוגי בגלל "פנטזיה מינית".
            האם בגיל הזה יש לנו יצרים מיניים, האם אנו מודעים לבעיתיות שלהם מול גברים בוגרים? האם זה בסדר מה שקרה מבחינה מוסרית?
            מה שכן עד היום הפנטזיה המינית הכי שכיחה אצלי קשורה לניצול של החזק על התמימה כביכול (דגש על הכביכול, מה שרק מסבך את הכל).
            אין דמיון או מציאות. אין שחור לבן. אין אמת או שקר. הכל מבולבל.
            הגבולות מטשטשים. ככה זה במין.

      • האיש הרגיש למה לך להיות כ"כ מסריח בחייך? הרי בקרוב נבלתך תסריח

  3. תמהתני, גנרלים שמטרידים חיילות הם פדופילים? (ההערה הזאת מוקדשת בחום לאלוף שלושת הפיקודים)

    • הייתי אתמול
      אצל הקמצ"ר
      את שדיי הוא עיסה
      ובתחתוניי הוא נבר
      אך לפתע עצר
      ואלי הוא אמר:
      כבר רטוב לך למטה,
      תמר?

      • תמר אז השפילה את מבטה
        את אשכיו בידיו היא חפנה
        וכך לאותו הקמצר היא אמרה :

        היי קמצר קמצרי
        מה דעתך לבוא איתי אל מטבחי
        עם הפוד פרוססור נתפרע
        ונכין קצף בייצים משגע .

        קמצר לא הבין את את הצחוק של תמר
        אל מטבחה המשוכלל הוא צעד מאושר
        ומאז אין לו אח ורע בין הגברים
        הלא הוא גבר בלי ביצים.

    • לא.
      הם מניאקים מסוג אחר.

  4. מתמרדת בשקט

    בקטע הזה יש צדק. אין משיכה טבעית הכל מותנה תרבות. מעניין שהרבה אנשים עוד לא הפנימו את זה.
    אין סטיות – הכל תרבות.

    מתמרדת

  5. יפתח המסכן
    נאנק וגנח
    אך זה לא הזיז
    ליוסף הנפח
    שאת אחוריו פתח
    עם זין-תותח
    ובישבנו קדח
    שפך
    נאנח
    ולנער שח:
    הכל תלוי-תרבות, יפתח

    • הכל תלוי תרבות בבית הכלא
      ולי יש את נבוט הפלא
      את ישבנו של האנס
      אני פותח
      ושם לאט וחזק
      אני קודח
      לא טיפוס אלים
      אונס רק אנסים .

      • את משתפרת
        גברת

        • מה אתם זוג סדיסטים??

          • כמי שגדל בבני ברק ונאנס על ידי המלמד שלו (את לא יודעת לקרוא שירים? יש לך בעיות בהבנת הנקרא?); צריך להיות לך ברור שאני אירוני. שאני הפוך על הפוך. שאני לא סדיסט. שאני לא האיש הרגיש אלא להיפך. אני האיש הציני. אני לא מאמין שהעולם טוב. אני לא מאמין שהדת עושה אנשים טובים יותר. אולי להיפך. אני מאמין שהעולם חרא וצחוק מריר זו אחת הדרכים היותר מוצלחות להתמודד איתו

            תודה, שלום ולא להתראות

  6. לפני הכל אפקפק בשפיותו של אותו "יש רגיש" נוטה לפרסם כאן את שיריו הסדיסטיים מעט, למרות שבאמת אעריך את כישוריו הפואטיים, ככותבת שירים בעצמי.
    ואח"כ אוסיף שכמישהי שסבלה מהתעללות מינית בילדותה הלא כ"כ רחוקה בידי אחד מאותם
    "ילדים מגודלים" שזכה בתואר של הדוד שלי, אני לא יכולה להאמין שחוויה כ"כ "נחמדה" שכזו היא באשמתי למרות שחלק כלשהו יש לי בזה אך אני לא מאמינה ומסרבת להאמין בתוקף שהוא, הקורבן!
    אני קראתי כל פרק בסדרה הזאת וצחקתי ונהנתי ואפילו השכלתי אבל זה פשוט חומר מגעיל לקריאה, אולי קריעה תתאים יותר אבל לצערי זה אינטרנט………………..
    אז מצטערת להגיד אבל הפרק הזה הוא פשוט מגעיל.
    אז נכון שאין לי טראומות לכל החיים וגם נכון שלא הגשתי תלונה ונכון גם שאני חיה עם זה למרות שהוא לקח לי איזה שנתיים שלוש מחיים אבל לקרא בבננות, אחד מהאתרים האהובים עלי דבר כזה? סורי……. לא לא לא.
    ובבקשה כל הגבירות והאדונים שיאמרו מנקודת השקפתם הבוגרת שזה טבעי וזה בסדר וזה כיף , יגידו את זה לי.
    אין לי שום רתיעה מסקס ואני נהנת ממנו מאוד אבל בבקשה אל תזרו מלח על הפצעים כי כשקוראים דבר כזה זה פשוט מצחיק, יותר מתאים לומר אירוני, להאמין שבן אדם בוגר יכול לקבל מבט מעוות שכזה על החברה ואני תוהה האם כל הסיפור הזה הוא אינו אלא הפנטזיות של המחבר היקר ואינן עלולות להפוך למציאות.

    ובבקשה, אל נא לנו לעודד עוד אנסים בקרבינו, כבר יש מספיק ילדים ונשים שסובלים הרבה יותר ממני, שהתגברתי. אתה באמת לא רוצה שמישהו יזיין את הילדים שלך או יאנוס את אשתך או אולי אפילו אותך, נכון?

    אז GET A LIFE וכבנות חכמות מאוד שעורכות את בננות, אל תפרסמו דברים כאלה. זה יכול להוריד לכם את הרייטינג.

    טוף, תודה.

    • ערפדית יקרה,
      אני מצטער מקרב לב על התחשות השנויות במחלוקת שהמאמר עורר בקרבך. עם זאת עלי להודות שאין לדעתי טעם בצנזורה, ועלי להודות כי האמנתי כי הדברים שנכתבו נכתבו בלשון עדינה יחסית, בלשון המעטה.
      הנה, רק השבוע סיימתי את קריאת 'ג'סטין או יסוריה של המידה הטובה' של ידידנו הטוב והצדיק המרקיז דה סאד. ואכן המרקיז כותב שם דברים, שנפש רגישה שהזדעזעה למראה דברים אלו, בוודאי תשים נפשה בכפה למראם. ואנחנו מדברים על המאה ה- 18! לפני שלוש מאות של שנים!

      זה מדהים אותי כי מאז היו כל כך הרבה יצירות ספרות:
      * סיפורה של O
      * 120 ימים של סדום, אלין וואלקור ועוד אינספור יצירות של דה סאד
      * ונוס בפרווה של פון מוזוך

      ובענף הלייט: לוליטה, בשבחי האם החורגת ועוד כל כך הרבה יצירות שתיארו אונס או יחסים מיניים עם ילדים. דבר שנרמז רק בצורה עדינה ביותר בסיפור/מאמר זה.

      בקיצור, אני מתנצל, אולם איני מסוגל לחזור בי מדברי. אני יכול רק לשער כמובן את הכאב שקריאה כזו עלולה ליצור אצל מי שעברה מעשים מסוג זה בימי חייה, ועם זאת כיצד גברת זו עוברת יום מהימים בעולם זה, כאשר העיתון מלא בידיעות מפורטות על אונס (שנועדו לעורר מינית את הקוראים הגברים).
      אני רוצה רק להזכיר שזוהי בסך הכל יצירת ספרות שאינה מעודדת בשום צורה אונס. ולהכריז כי בעיני דיון הוא תמיד עדיף. ובתגובה להאשמותייך, אני, למרבה הפלא, נמנה דווקא על אחד מאותם הגברים שלא מפנטזים על אונס משום כיוון שהוא, אקטיבי או פאסיבי.

      ענייני הרייטינג, מן הסתם, אינם ענייני ואיני ראוי לשפוט או לקבוע בעניין זה.

      מלבד זאת, הערכתי לשירים המשעשעים של בלגניסטית והאיש הרגיש.

      בברכה,
      מיקי יובב

      • זה היה בשעת בין ערביים
        ליד המשטרה, אל נערה קרב
        הולך על שניים
        שמן ומקריח סח לריבה
        בואי מתוקה
        אתן לך סוכריה
        שעד עולם לא תיגמר
        חייכה הנערה אל האיש המסריח
        אחזה בידו
        והובילה אותו היישר אל השיח
        תחת עץ רב פארה
        זמרה במזמרה
        צנח לו זלזל , פזמה נערה .

      • נורא נחמד לדעת שאתה באמת לא פדופיל קטנטן בחתפושת ספרותית, לא בציניות, ברצינות.
        אבל בכל זאת אני מפקפקת בכוחה ובטובתה של עיתונאות בלתי מצונזרת, ספרות- אולי, אך זה…

        אני חייבת לומר שאין לי שום בעיה עם יצירות ספרותיות המתארות, ואפילו בפרטים, מעשי אונס ו/או עם ילדים אבל בבקשה אל תאמר שהכתיבה בכתבתך היתה "רומזת בצורה עדינה" . לפי דעתי, התבטאת בצורה בוטה וגסה למדי…………..

        ושוב, טוף, תודה


      • ובאמת, האם ניתן לקרא לשירים של הבלגניסטית ושל ה'איש הרגיש' משעשעים??

        בואו ונעשה סקר, על הנדונים: ' נא להוריד את הראש בזמן ההצבעה'….

      • מתנצל על הכותרת אבל אינני יכול לחזור בי.
        משתמש בכישורי כתיבה לרעה.

      • מיקי היקר.
        הניסיון לקחת את הספרות ולהשליך ממנה אל המציאות הוא ניסיון נואל. עוד מעט תטען שספרטקוס מהווה הטפה לתחרויות איגרוף לא חוקי.
        הספרות מהווה אמצעי לחקור את נפש האדם, אין היא שופטת בהכרח את הדברים מבחינה מוסרית. את הבחירה המוסרית עושה כל אדם בפני עצמו. המודעות לתופעה אינה הטפה לקיומה. אדם ניכר ביכולת שלו לברור את הדברים המתאימים לראייתו המוסרית מתוך הספרות והאומנות. אדם נואל יקח את הדברים המתועבים, אדם אציל, יקח את היסודות האציליים.
        להערכתי האישית, אגב, הכתיבה שלך מתנשאת ומנסה לקומם, רק בשביל לקומם. למעשה, אין לך שום דבר חכם, מקורי או יפה להגיד. אתה לוקח יסודות מסויימים בחברה אשר מקודשים על ידה מסיבות שונות, ומנסה לבוז להם אך ורק כדי להרגיז. אני משער שאתה מאמין בדברים, אז אם אעשה שימוש בכלים שלך לשפוט אדם על סמך הדברים שהוא כותב, הרי אתה בפירוש לא אדם חכם.
        כמו כן, נראה כאילו אתה מאמין באמיתות המוחלטות שאתה יורק כאן, כגון :"מצד שני הוא לא היה אדם חכם אם הלך למלחמה". על אנשים כמוך, אני נוהג להגיד שאתה נמנה על אותה קבוצה גדולה של אנשים החושבים שאלוהים זורח לכם מהתחת.
        הנחמה היחידה היא שכמו מרבית הדברים הטפלים, הרי לבסוף הם נשכחים. מעין אפיסודה אפרורית וחסרת חשיבות בתוך בליל השטויות האין סופי שהאנושות במילא מוציאה.
        עניין אחר הוא הטעם שהאתר הזה רואה לפרסם את הדברים. אתה מעין תעודת עניות לאתר הזה. ובעצם, אולי לא. אולי אתה בעצם מייצג את האתר הזה טוב יותר מהאחרים. כי בניגוד לשטויות האחרות הנכתבות כאן, השטויות שלך מאוד פשוטות להבחנה.
        ואני בכלל לא מנסה לטרוח להתמודד עם הטענות שלך, זו תהיה השחתה של מקשים. חבל עליהם, גם למקשים יש זכויות.
        שמתי לב לניצנים ראשונים של תנועת מחאה המצביעה בעכברים. אני רואה לעצמי לכבוד להצטרף לתנועה זו ולהחרים את האתר זה.
        גולשים, הצביעו בעכברים! אין לכם מה לעשות כאן.
        האתר הזה נותן במה לאנשים מזיקים, שטחיים, העושים הכל כדי לפגוע רק כדי לפגוע.
        עד שלא יוסרו דבריו של מיקי וחבריו מקדשי הזיקפה, אין לנו מה לחפש כאן.
        אני אנסח הודעה סטנדרטית שתבוא על כל מאמר כאן, בלי קשר לדברים הנכתבים. יש להחרים את אתר בננות עד שיחזור בו מדרכו הרעה.

        • ידידי היקר,

          אין כל קשר ביני לבין השוביניסט והפסק לקשקש על חוסר הקשר בין הספרות לחיים. אם לא שמת לב מונחת לפניך יצירת ספרות והגיע הזמן שתתייחס אליה ככזו (ובאמת הגיע הזמן לאחר 5 חל'קים). אתה מוזמן לומר שהיא קלוקלת כפי שאתה אכן אומרת. לבריאות. טעמך הוא הקלוקל.

          השוביניסט הוא דמות!!! למה אתה כועס עליה?

          אני מיקי יובב, תודה רבה.

          איני מקומם על מנת מקומם. אני בונה את הדבר הקדוש שהוא כמו כמעט תמיד אותו דבר קדוש. ואם אינך מסוגל להכיר בו דבש"ך.
          כלומר, אם עוד חלק אחד לא תוכל. עוד פרק אחד. אז אני ארים ידיים. וזכותך באמת לא להכיר.
          בכל מקרה, חסוך מאיתנו את עצומותיך המטופשות. אין לנו עניין בהן. אם ברצונך ללכת, לך. למה למלא את הדפים בטראש שלך. חבל.

          מיקי יובב,

          • כבר הערתי לך פעם, שאתה קופץ מעמדת "אין שום קשר ביני לבין השוביניסט" כשאתה מותקף, לעמדה שאתה והוא חד-הם כאשר מוצעים לך חיבוקים אימהיים ואמפטיה.

            לפי ההתנהגות הפחדנית הזאת בלבד אפשר לקבוע בבירור שלפחות בכמה מאפיינים נפשיים אתה והשוביניסט שלך קרוצים מאותו חומר. כדי לא להשאיר מקום לספק, החומר שאני מדבר עליו הוא אותו חומר שכשאני דורך עליו ברחוב אני צריך אח"כ לנקות טוב טוב את הנעליים.

        • אתה קורא לדיאלוג? לא מוצא חן בעיניך (ובצדק, זו לא היתה הכוונה במאמר)? אתה קורא לא לבוא לכאן? אומרים כאן דברים שלא נעים לך לשמוע? אתה מוזמן להגיב, במיוחד בשביל זה יש את התגובות. אני מודעת לחלוטין לעובדה שדבריו של מיקי יובב הם מעוררים מחלוקות אבל זוהי גם דיעה של אנשים והוא לא היחיד. אנחנו לא חיים באוטופיה.
          אני מפצירה בך לנהוג בצורה דמוקרטית ולהגיב לו באופן תרבותי ולא להתנהג בצורה פאשיסטית ו'לסתום פיות'. כי אזי תהיה יותר גרוע ממה שאתה מוחה נגדו.
          לידיעתך, ולצערי, אתרי סקס שמציגים לראווה קטינות הם בין הפופלאריים בנט. תדע שאם אתה מתעב משהו בצורה כל כך קיצונית אולי כדאי שתסתכל עמוק עמוק בעצמך, כי אתה כנראה שונא משהו אצלך.
          בלי קשר לזה, כאישה ואמא לעתיד, תדע לך שאני מגנה לחלוטין את התופעה, מצד שני יש מקום לדיון על כל נושא כולל הנושא הזה. אתה יכול לעצום עיניים ולהגיד זה רע רע רע ואתה יכול גם להיות ער לעובדה המזעזעת שתופעות אלו שכיחות בחברתנו.
          כמגיב בקיר אל תשכח שהכתובת נמצאת על הקיר ולא באתר הזה. תמשיך להתעלם?

          • א) חבל שבשם הדמוקרטיה בחרת להתלהם דווקא נגד מי שרוצה להגן עליה.
            ב) מי ששונא מה שרע אצלו הופך לאדם טוב.

          • מה לא דמוקרטי בהחרמת האתר ובקריאה לאחרים להחרים אותו? זה נראה לי אקט דמוקרטי למהדרין. חופש ההצבעה בעכבר, כפי שמגיב בקיר כינה זאת.

            חופש הדיבור אין פירושו חובת האזנה. אני תומך בזכותכם לפרסם כל מה שעל פי הקריטריונים שלכם ראוי לפרסום, ובה במידה אני תומך בזכותו של מגיב בקיר לקרוא להחרמת האתר שלכם אם לדעתו מתפרסמים כאן דברי תועבה. זהו מאבק לגיטימי בין דעות – דמוקרטיה בהתגלמותה.

          • מצידי שיחרים את האתר, טובות הוא לא עושה כאן לאף אחד וחוסר היכולת שלו לנהל דיון על כל נושא שהוא, מקומם שיהיה, מראה רק מאיזה מערה חשוכה הוא מגיע. האדישות של החברה למקרים כאלו, והצורך לטאטא מתחת לשטיח כל סטייה מהנורמה "המקובלת" היא שמקוממת.

          • דיון על תופעות כאלה, נותן להן לגיטימציה, מוריד את סף הזעזוע. טעות מרה של עורכת בננות. שדווקא אתר למען נשים ייתן במה לגיטימית לדיון על כך? מה יש להתדיין? האם יש דרך להצדיק או לסנגר על פדופיליה? מדובר בהפרעה נפשית שמצריכה טיפול מקצועי. צריך פאנל של פסיכיאטרים ועובדים סוציאלים. מדובר בתופעה שמשאירה את קורבנותיה מצולקים קשות לכל חייהם. מה שייך לשים נושא כזה על המדוכה ולהתדיין בעד ונגד? לדעתי זו שגיאה גסה ביותר לפרסם מאמר כזה.

          • שירלי - עורכת בננות

            דיון לא נותן לגיטימציה. סתימת פיות לא נותנת דלגיטימציה היא פשוט מדחיקה. לעניות דעתי יש לדון בנושאים אלו, כואבים ככל שיהיו על מנת שנוכל להסתכל על המפלצת ששוכנת עמוק אצל כולם. כל שלילה מכל וכל רק מעמיקה את התופעה ובעצם היא זו שנותנת לה לגיטימציה כסוג של מרד.

          • לא מסכימה איתך. השאלה היא איזה דיון. כשמדובר בתופעות כאלה, הגורמות לקרבנותיהן, כפי שכתבתי למעלה, טראומות ונזקים בלתי הפיכים עד סוף חייהן, הדיונים הלגיטימיים יכולים להיות- דיון כמו "למה זה קורה" או "איך אפשר למנוע את זה". אלו דיונים מבורכים וחשובים. אבל דיון כמו "למה זה אסור בכלל" שבו יש מקום ראוי ושווה לטיעונים בעד ונגד- הוא בפירוש דיון מסוכן שנותן לגיטימציה.

            לידיעתך, ע"פ מחקרים, יש קונצנזוס טוטאלי בחברה לגבי העובדה שפדופיליה היא תופעה אסורה. גם מי שחוטא בה, מתגונן באמצעות נימוקים של "לא עמדתי בפיתוי" "לא באמת עשיתי מה שעשיתי" וכד',
            ההתפתלות האינטלקטואלית שמנסה להגיד שזה בעצם צריך להיות מותר מלכתחילה…
            היא משהו שלא שייך למציאות, אלא למנגנוני ההגנה המופרעים של אלו מבין הסוטים שהם גם אינטלקטואלים במקרה.
            אבל זה לא יותר ממנגנון הגנה, ולכן כמו שכתבתי למעלה, אולי צריך להיות פאנל של אנשי מקצוע שיציע איך אפשר להילחם בזה או להתגונן מזה.

            דיון שמציע את האפשרות שמדובר בתופעה שיכולה להיות גם כשרה, הוא דרך מצויינת להעניק לגיטימציה לאחת התופעות הכי אפילות שקיימות, שאפילו בהיררכיה של העולם העברייני, מי שעובר עליה נחשב לנחות ולבזוי מבין העבריינים.

            האינטרנט לא צריך לבלבל אותנו. נו אז מה אם יש ניצול של המדיום כדי להפיץ תמונות של קטינות- זה צריך לאפשר דיון פסיאודו אינטלקטואלי לגבי השאלה אולי זה מלכתחילה לא עניין פסול??
            אני עדיין חושבת, שזו היתה טעות גסה ושגיאה מרה ביותר לפרסם מאמר כזה. מה זה "להסתכל לתוך המפלצת"? ברור שבכולנו יכולה להימצא משיכה מינית לקטינים. אבל אם אנחנו בני אדם ולא בהמות אנחנו אמורים לשלוט במשיכה הזו, כמו שאנחנו אמורים לשלוט בתאוות הרצח שעלולה לעלות בנו למראה אנשים מנוולים, או בתאוות הגזל לשדוד בנקים או חנויות תכשיטים, או בתאוות בעייתיות אחרות.
            אם היצר הזה כלל לא היה קיים, אז הדתות והתרבויות האנושיות לא היו מוצאות לנכון לאסור עליו כטאבו. היצר אולי קיים אצל חלקנו, אבל אנחנו מחוייבים לשלוט בו, אחרת אנחנו פושעים.

            להסתכל על היצר הזה ולהתחיל לנהל שיחה- אולי בעצם לא צריך לשלוט בו, אולי בעצם הוא לא פסול- זו דרך מצויינת להעניק לו לגיטימציה. שדווקא אתר למען בנות יעניק לגיטימציה לאחד הפשעים האפלים ביותר?

          • המאמרים של מיקי יובב לא מעוררים מחלוקת, הם מעוררי בחילה.
            לא כל סתימת פיות היא פאשיסטית. מדינת ישראל אוסרת להסיט לגזענות. האם זה הופך את המדינה לפאשיסטית? אנחנו אנשים חושבים בעלי יכולת הכרעה מוסרית. לא כל דבר ראוי להיכתב, לא כל דבר ראוי לתגובה רצינית. לא לכל דבר צריך לתת במה. או שגבירתי המכובדת מעונינת לתת במה גם לאנשי הכוח הלבן? מחר ימכרכו כאן מזכרות נאציות?
            בנתיים את נותנת במה לתומכים בפדופיליות.
            מאחר שאת פתחת דיון על המניעים הפסיכולוגים שלי, אז עכשיו זכותי לשאול האם התמיכה שלך בדיון בנושאי פדופליה נועד לעזור לך להתמודד עם משהו בעברך או עם התשוקות שלך. אם זה המשחק שאת רוצה לשחק, אני יכול לשחק אותו יותר מלוכלך. הרבה יותר מלוכלכך. הנה, תראי לאן המדיניות שלך מובילה.
            האתר הזה בחר להציג את הדברים. זו בחירה שלך משום שאת חושבת שזה חשוב לדון בנושאים כאלו. משום שאת חושבת שזה מועיל. זכותו של מיקי לכתוב את הדברים, שיכתוב אותם במקום אחר. לא האתר הזה צריך לתת לו את הבמה לזה. נתת במה לכלבים, אל תתפלאי שאת מתעוררת עם עקיצות פרעושים.
            גם אם יש מקום לדיון בסטיות מיניות ופגיעות מיניות, לא זו הדרך. לא המאמר של מיקי, לא האופן שבו את מאפשרת לכל אדם לתת במה לדעות שלו. לכל אדם הזכות להביע את דעתו, לכל אתר הזכות לסרב לתת במה לדעות מסויימות.
            כאמא לעתיד, אני מקווה שהילדים שלך לא יצטרכו להתמודד עם אנשים הצועדים בדרך שהכותבים באתר שלך מתווים. הם לא אשמים בשטויות שאמא שלהם עושה. מאידך, הורים אכלו בוסר, שיני בנים תקהנה. על איזו מרירות מדובר, לא אפרט.
            אומץ אינטלקטואלי הוא היכולת להכיר בטעות. לא צריך להמשיך בדרך רק משום שפעם חשבת שהיא נכונה. אם טעית, זכותך לתקן. תזכי ליותר כבוד מאשר אם תמשיכי לדבוק בדעות שגויות.
            הנה, עוד דוגמא לאן הדיון יכול להוביל. דעי לך, את מאבדת את השליטה. ככול שתלכי רחוק יותר, אנשים יצעדו צעד אחד מעבר למה שצפית. המדרון החלקלק. והאתר הזה לא מחליק בו, הוא טס.
            חבל על העכבר הזה. זה באמת היה אתר נחמד. מקום שאפשר לדון בכיף בנושאים כיפים. פתאום הדיון הגיע לנושאים מגעילים. הידים שלך על ההגה, שני את הכיוון. פשוט כי זה המעשה הנכון לעשות.
            אני מצביע בעכברי, וקריאתי לאחרים לעשות כך בעינה נשארת. תישארי להתמודד עם ההשלכות של המעשים שלך, ואני מקווה שתישארי לבד.

          • אני שמחה שאתה מעלה כאן את רמת הדיון לממש מכות מתחת לחגורה, אבל אני לא אעשה כן.
            מה שכן אני יכולה להגיד שזו אכן דמוקרטיה, ואתה לא חייב להגיע אל האתר.
            אני יכולה להוסיף ולהגיד שהמאמר לא פורסם כאן משיקולי רייטינג, נהפוך הוא, כי אם בכדי להעלות נושאים חשובים לדיון. כמובן שיכולתי להעלות עוד כתבה מפולפלת על בליינד דייטים ולקבל מאות תגובות. זה לא האישו. האישו הוא הנושאים שהועלו כאן.
            נושאים שהחברה שלנו, מודרנית כפי שהיא בוחרת להתעלם מהם ולהדחיק. תם עידן הבערות. הכנסיה כבר לא שולטת בעולם, וסתימת פיות קיימת רק במקומות לא דמוקרטיים.
            כדאי שעדיין יהיו מקומות בהם ניתן יהיה לדון בכל נושא. גם נושאים כואבים ובוערים איתם נשים וגברים נאלצים להתמודד.
            קשה לך לקבל את זה? אתה לא מחוייב להשאר. כנ"ל לכל תומכיך.
            שלום ודרך צלחה.

          • ראי כמה כאב גרמה המדיניות שלך.
            כל חטאם של אנשים שנכנסו לאתר הזה.
            וזהו. באמת הודעה אחרונה.

        • חשבתם שזה יביא רייטינג אבל זה מביא רק גועל.

          • ראית פרסומות לאחרונה? בנות כמה הן המציגות? אני בספק אם רובן עברו את גיל ה-18. אולי אל תראי ערוץ 2. כי את נותנת יד לתופעה. אולי כדאי שתלחמי במי שבאמת מעודד תופעות כאלו, ולא מי שמציג לך דעות בנושא על ידי סאטירה, ונותן *לך* הזדמנות להגיב בעניין.
            מתחיל ממש לשעמם אותי ההתחסדות הטרחנית הזו.

  7. על מנת לשמור על הרמה באתר נראה לי שיש צורך להוריד את הכתבה לאלתר
    מה גם שיש מגיבים שממשיכים עם הזוועתיות שלה

    • פדופיליה היא תופעה שדנים בהן בעיקר בעמודי הפלילים בעיתונות, או בספרים וסרטים, ואולי גם בטיפולים פסיכולוגיים. אבל זה נושא נפוץ ומכאיב מספיק שידברו עליו בכל פורום אפשרי. ואם המאמר, בדרכו הפתלתלה, יכול להוביל לדיון רציני, אז לדעתי יש לו זכות קיום.

      • נראה לך שמתפתח פה דיון רציני כלשהוא?? ?? ?? ?? ?? ?
        הדבר היחיד שלי נראה שאנשים מזדהים עצוב

      • לדבר זה יפה מאוד. אבל מה אחר – כך? תקראו את הכתבה שמופיעה השבוע ב7 ימים על הדוד שאנס שש אחייניות וקיבל סה"כ 10 שנים! אחרי שמדברים האנסים והמטרידים יוצאים עם עונשים קלים מידי…

        • מתמרדת בשקט

          אין שום קשר בין כמה שמדברים על התופעה לעונשים שיוצאים משם. אם כבר הרי הדיבור מגביר את העונש, לכן, למה ההתנגדות?

          מ. בשקט

          • הדיבור לא תמיד מגביר את העונש. כתבות בנושא מתפרסמות כל הזמן וכל הזמן דנים בעיניין אבל מערכת המשפט ממשיכה לתת עונשים קלים וכנראה שגם אנחנו בתור חברה כי אחרת היינו מצליחים להקטין את היקף התופעה, לא?

  8. הכצעקתה ?? ?

  9. מאחוריי עץ הקלמנטינות
    הוא תפס אותי
    מאחוריי גבי
    תנועות קדימהואחורה
    ותחושת מתחהיתפרקות
    וכתם על גב החולצה
    שרק שנים אחריי
    אדע מה פירושו

    נכון כולנו הכל
    הכל
    ובכל זאת
    לכל אחת הדרך שלה להתמודד עם העיניין
    אם יש קורבנות כולנו קורבנות
    אישית
    אני לא מאמינה יותר בקורבן
    לא עוד
    זה חלק ממה שעזר לי
    חלק אחר לא פחות חשוב
    היה להרגיש קורבן עד שזה עבר
    עבר?
    זה עבר?
    זה בא והולך
    זאת האמת שלי

  10. כחובב ריבות מושבע שמחתי מאוד לקרוא את השורות הכמו לקוחות מחיי של מר יובב. אך הזדעזעתי מהשורות הפוסט ציוניות ומהנשיות המופנמת מזה שאינו יכול להלחם. כנכה צה"ל וכגיבור מעוטר, לקחתי חלק בשלוש ממערכות ישראל הקשות ביותר ושכלתי את מרבית חברי. מר יובב, האין גבול? הכלו כל הקיצין? אין קשר ואין פשר בין לאומיות לסקסואליות! הגבר שהלך למען מדינתו הלך גם למען האישה שלו! ועל כן, עליה להיות מאושרת! להשאר נאמנה אך מאושרת! והמדינה אותה הוא שירת צריכה לספק ריבות לגברים שלא הלכו לעולמם עדיין ולמען שכאשר הם יעשו זאת, והם אכן יעשו זאת כאשר יעלה שרון, הם ילכו מאושרים כמו אותן הנשים המצפות בבתיהם.

    • התסכול מגילוי השנאה התהומית והתוקפנות הערבית גורם לאנשים לא ישרים
      כמו יובב או ש.ברק.ובר להאשים את הלאומיות היהודית.

    • א.ברק כעומד בראש, מראה כמה הדג מסריח ורקוב. כדי לשמור על כסא
      רעוע, מאיים שיריבו, ידרדר אותנו למלחמה יותר גרועה מהמלחמה שהוא
      עצמו הביא. ומחר, הערבים יהיו באמת פראיירים אם לא יפתחו מדפים, הרי
      המושחת התורן יצר צפייה ברורה לכך.

  11. לוליטות? חוויות מתקנות? השתגעתם?!?
    כדברי "המשורר", מדובר על ילדונת מחופשת
    לפורים שבקושי מגיעה לו למותניים. ילדה!
    אין פה שום תיקון.
    זוהי פדופיליה נטו.
    וברור שגבר שכל כך פוחד מנשים, יקפוץ על
    ההזדמנות לפנטז על אחת כל כך קטנה, שעוד לא
    לגמרי למדה איך להפחיד אותו.
    ולא מיקי,
    אני לא בעד צנזורה. להיפך.
    נושא כל כך חמור מן הראוי שידונו בו בקול רם
    ולו רק כדי להזהיר הורים תמימים מהכוליערות שיש
    שם, שחושבות מחשבות מטונפות על ילדותיהן הפעוטות.
    ובהקשר הזה, אפילו חובבת מין שכמוני, חושבת שזה
    מטונף לחלוטין.

  12. קוראים נכבדים,

    תלונתכם על רמת הדיון בפורום זה מושמעת לא לשווא; תופעת הפדופיליה היא נושא רציני ולצערי העולם לוקה בחסר רב בתחום זה, אולי פרט לכמה יחידים שניתחוהו וחקרוהו כראוי. אנוכי, עבדכם הנאמן, מתוודה לפניכם ולמענכם שנושא זה היווה והווה שנים של בצק-תיאורטי הנלוש ונדוש תחת ידיי.

    הועלתה בשטף הדיון טענה כי סכר הפדופיליה נפרץ עם יציאתו לאור של הספר "לוליטה" מאת וולדימיר נאבוקוב – טענה מקוממת לדאבוני, דווקא מהסיבה שהיא כה רחוקה מהמציאות; אין זה בלבד שעדיין חל טאבו חמור על התופעה, אנו אף נמצאים בתקופה פרנואידית, היסטרית, מסרסת וסדיסטית בכל הנוגע לנושא. אולי אינכם יודעים זאת, אך בתור מקורב לאדון מיקי יובב יכול אני להעיד כי מנהלי האתר אסרו עליו בכל תוקף לכתוב את המלים: 'פדופיל', 'לוליטה', 'ילדה קטנה' וכל מלים וספרות אחרות העלולות לתאר ילדה ולא נערה. אכן, עד כדי כך המצב אטום וכפי שתבינו בהמשך; עד כדי כך אבסורדי. (למנהלי המערכת: מר יובב סיפר לי זאת בתום לב ולא ידע כי אפיץ את סודכם ברבים).

    למעשה, הראשונים שגינו את הפדופיליה היו בני הדת היהודית ואחריהם הנוצרים שהעתיקו את ההלכה היהודית למשנתם, וכך עם התפשטות והתרחבות הנצרות בעולם, הושרשה הדחייה ורגש החטא בכל הקשור לפדופיליה. הרי לפנים, ביוון העתיקה, קיום יחסי מין עם קטינים נחשב למין הנעלה והטהור ביותר ועל כן גם נפוץ מאוד, ועד היום ניתן לראות בתרבויות לא נוצריות את המנהג כנורמה מקובלת וכמנהג טריוויאלי, כמו מקומות מסוימים במזרח הרחוק ובמדינות ערב.

    חרף הטאבו החמור, שנוצר עקב הדת, אנו עדים לכמיהה המונית של פדופילים ולקול הצעקה השקטה שהם מקימים למען יכירו בנטייתם המינית, וכשאני אומר המונית אני מתכוון מילולית לביליונים.

    התנהגות מינית מסוימת, שנחשבה עדיין כסטייה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, עשויה להיחשב היום על-ידי הפסיכולוג כהתנהגות סבירה פחות או יותר, והנטייה היא להגדירה כיוצאת דופן או שונה, ולאו דווקא כפאתולוגית או סוטה. הדוגמא הקלאסית לתמורה שחלה בתודעת החברה היא ההומוסקסואליות בקרב המבוגרים. יש קבוצה של הומוסקסואלים, שהפסיכיאטרים מתארים כמסולאים (compensated). התנהגותם אינה נחשבת פאתולוגית, משום שהם הצליחו במידה ניכרת להסתגל לתפקידם בחברה, ואושרם אינו נופל מבני-אדם אחרים. אפשר לשער, כי לא ירחק היום וגם סטיות כגון סתכלנות (voyeurism) ועריינות (exhibitionism) יזכו להכרה מצד החברה, משום שאינן גורמות בהכרח נזק לבני-אדם אחרים.

    על כן עלינו לערוך בחינה אנתרופולוגית, פתולוגית, סוציאלית ופסיכולוגית מחודשת של הנושא, שתבדוק אם רצון ההמון לא דוכא, שוב, רק ע"י הבחינה התיאולוגית.

    בארצות המתירות יחסי-מין עם קטינים אין שומעים על מקרים של טראומות ומפחי-נפש הנגרמים עקב כך לקטינים, כמו-כן גם לא לפני השתלטות הנצרות. הפרדוקס הוא שדווקא בארצות המגנות פדופיליה מתעוררים התסכולים סביב הנושא, ואומנם ניווכח לראות כי מקור הרעה נובע דווקא מהטאבו עצמו.

    שייקספיר ב'המלט' ניסח זאת כך:

    "Nothing's either good or bad, but thinking makes it so."

    והפסיכולוגיה והפסיכואנליזה מנסחים זאת כך; פרספציה (קליטת גירוי) לא נעימה וממושכת, יוצרת מתח שלעתים האישיות לא מסוגלת להתמודד עמו, עקב כך היא מפעילה מנגנון או מכניזם הגנה. המכניזם האוניברסלי ביותר הוא ה"הדחקה" שפירושו: הדחקה מתחומי ההכרה. הדחקה זו עלולה להתבצע כולה בתת-הכרה, ובמקרה זה אין האישיות יודעת כלל שתהליך זה התבצע ובמקרה כזה עלולה האישיות לסבול מאוחר יותר ממפחי-נפש. על כן קורבנות להתעללות מינית לרוב לא זוכרים את שאירע.

    הפדופיל של החברה המערבית צריך לדאוג לכך שמעשיו לא יחשפו לחברה המוקיעה אותם ולכן הוא נאלץ להשתמש בדרכי-זהירות שלא תמיד נעימים לקטין עמו הוא מקיים את יחסי-המין; עליו למשוך את הקטין למקומות מסתור, לדחוק בו שלא יספר לאף-אחד את שהיה, לדרוש שישקר, וכדי להבטיח את כל אלו לרוב מתלווים אליהם איומים. בחברה מתירנית פעולות אלו אינם רלוונטיות לפדופיל ולכן היחסים יכולים להתנהל ברוח טובה, נעימה ורצויה אף לשני הצדדים וכך נמנע הקטין מלהפעיל את מנגנוני ההגנה.

    הפסיכולוגיה ההתפתחותית טוענת שכבר מהתקופה הפאלית (מגיל 3) יכול להרגיש הילד בדחפים מיניים, ומהרגע שהוא נולד הוא יכול לחוות אורגזמה. רבים מהילדים מחזיקים בפנטסיות ומעשים מיניים שאם היו מיוחסים למבוגר, הוא היה מקוטלג כ- 'חולה' או 'סוטה'. לעתים הילד הוא זה שיוזם ומפתה את המבוגר וברגע שהפרשה נחשפת הוא מביים כך שאשמת היוזמה תוטל על המבוגר.

    "מקרים כמו התעללות מינית בילדים לאו דווקא גורמים לנזק אצל הקטין, כמו שרבים מאמינים; לעתים קרובות הגורם לתסמונות הטראומתיות בילד אלו בעיקר חקירות המשטרה, עורכי-הדין והתרפיסטים. הקובע אם המעשה יהיה טראומטי או לאו, תלוי בגישה החברתית לנושא" .

    – כך טוען ד"ר ריצארד גרדנר (Richard Gardner), שנחשב אולי אחת מהדמויות המובילות והחשובות בתחום חקר הילד, ושאף כונה ה"גורו" בתחום זה . גרדנר הוא פסיכיאטר ילדים, מומחה פסיכואנליזה למבוגרים, ופרופסור קליני של פסיכיאטרית ילדים בקולג' לפסיכיאטרייה וכירורגיה באוניברסיטת קולומביה, וכתב מעל 250 מאמרים וספרים בנושאים אלו. בספרו "True and False Accusations of Child Sex Abuse", שראה אור ב- 1992, הוא מביא לדוגמא מקרה בו טיפל, העוסק בניצול-מיני של ילדה בת 4; נהג אוטובוס-גן-ילדים נהג לנצל-מינית את אחת מנוסעותיו, כשהמקרה נודע לאמה, היא פנתה מיד לדר' גרדנר לשאול לעצתו. גרדנר התרע בה בכל התוקף שלא תגיש תלונה במשטרה מהסיבה שהילדה תעשה לקורבן ע"י חקירות המשטרה, וקרוב לוודאי תשתתף במשפט פלילי, מה שיגרום לילדה נזק פסיכולוגי חמור. ואומנם נעתרה האם להפצרתו ולא הגישה תלונה. לא נסתמן כל נזק או פגיעה נפשית כלשהי בילדה בעת התבגרותה.
    (לתשומת לבך, Vampira…).

    חוץ מולדימיר נאבוקוב והמארקיז דה סאד שהוזכרו על ידכם אוסיף עוד מספר אנשי-רוח דגולים אשר נהגו לתת ביטוי לרחשי ליבם הפדופילים באמנותיהם כגון: דנטה ב"החיים החדשים" המקדימים את "הקומדיה האלוהית", לואיס קרול ב"עליזה בארץ הפלאות", ג'יימס ג'ויס ב"ג'קומו ג'ויס", מאדי ווטרס ב"good morning little school girl", מאיר אריאל ב"לגמרי במקרה", מני בגר ב"ילדה בסנדלים", רמי קלינשטיין ב"בבסטה", ואחרים שהוכרו כפדופילים בחייהם: עמנואל קאנט, ז'אן פול סארטר, וודי אלן, וורלן, בודלייר, רומן פולנסקי, אדגר אלן פו ועוד..

    כמו-כן אסיים עם משפט נוסף של ד"ר גרדנר:

    "בכל אחד מאתנו יש מן הפדופיל"

    • עורכי בננות אם לא תצנזרו הסתה מתוחכמת לעבירות מין אתם עלולים
      לעמוד מול תביעה משפטית. לצנזר את יובב וכל חבריו המנוולים באיזור.

    • בכל אחד מאיתנו יש גם את הרוצח , נו… אולי תביא לנו עוד שורה של רוצחים ענקיי רוח כדי שנשתכנע ? חוץ מזה ממתי נקבע טיבה של יצירה על פי אופיו ונטייתו של המינית של היוצר? במילים אחרות מה הקשר??

      ולעניין פדופיליה , יאמר לי כבודו , האם הוא הודי או מוסלמי ?, ע"פ הדוגמאות שאדוני הביא , לא נראה לי שהוא משתייך לאחד מן העמים שהוא הזכיר . אגב באותו נושא , שמעתי שתופעת הקניבאליות התקיימה אף היא בשבטים מסויימים , מדוע לא נאמץ את הקניבאליות ?

      שאני אמשיך עוד עם הרלטיביזם הציני הזה ??

      האמת היא ש*אתה דפוק!* *שום כינוי שהוא חציה של אמרה קרטזיאנית לא ישנה את זה!*

      • אכן בכל אחד מעמנו שוכן לו רוצח נסתר, אך רצח גורם לנזק ברור, הפדופיליה לאו.

        בלגניסטית, נראה שהבלגן היחידי שאת יכולה לחולל הוא בראשך בלבד; גם בין בני הדת היהודית והנוצרית יש פדופילים אין-ספור, הרי זו נטייה טבעית. הבעיה היא שבחברות יהודיות/נוצריות מקוטלגת הפדופיליה כפשע ע"י הרשויות וכחטא ע"י המאמינים. אומנם אני יהודי ונולדתי וגדלתי בארץ-ישראל אבל לעומתך ולעומת כל שאר בעלי הדעות הקדומות, החכמתי לקלף מעלי את הקליפות הטפלות שהדביקה בי תרבותנו, כן, ממש כפי שדקארט עשה בעזרת המתודה שלו, וכך יכולתי להתחבר לאותנטיות של הטבע ולאמת שבו. אתם נשארתם ניזונים מהחינוך המעוות שקיבלתם עוד מינקותכם, כמסומאים ואמרי-כן. ועוד הוכחה לכך היא דוגמת הקניבליזם; כולנו גדלנו בידיעה שהקניבלים הם עם אכזר וטורפי אדם-דם-חם, אך האמת היא שמנהגם האמיתי הוא לאכול את בשר מקורביהם אשר נפטר, כטקס לקדושת המת. מנהג זה גם יכול להצילם בתקופות רעב קשות; תדמייני לעצמך שאת וחברתך תועות בדרך, באמצע טיול תרמיל ביערות הגשם ועוברים עליכן ימים ארוכים ללא מזון. יום אחד חברתך לא עומדת במבחן המציאות וחלילה מתה ברעב. קרוב לודאי שלא תחשבי אפילו על רעיון לאכול את גופתה ואף אם כן – לא תהי מסוגלת לכך ולו רק בגלל שכיוונו את מוחך להיגעל מדברים כגון אלו. במידה והיית נולדת לעם הקניבלים היית זוכה לכיוון אחר שהיה מאפשר לך לחיות עוד ימים ארוכים ואולי אף להינצל. יתכן שזה תסריט כמעט בדיוני אך בכל זאת הוא מהווה דוגמה נוספת לעובדה שמה שנראה בעינינו רע אינו בהכרח כן – הכל עניין של תפיסה ובדיקה קפדנית של המציאות.

        אתם יודעים רק לצנזר ולקלל, אך להוכיח שהפדופיליה מזיקה או לפחות לסתור את דבריי ע"י דיון ראוי לזה אינכם מסוגלים.

        ובעניין ברכתך האחרונה: מלים נבובות מאדם נבוב אין בכוחם לעלוב בי, כשיהיה לך משהו יותר חשוב וענייני לומר אשמח לשמוע אותו.

        • איננו מעונינים, לא איננו מסוגלים. אתה מבין, בניגוד לילדים קטנים, לנו *יש* אפשרות להחליט מי ראוי לתגובה.

        • אתה בכלל לא ענייני , אתה לוקח את הרלטיביזם המוסרי ומקצין אותו , גם אני יכולתי לכתוב כאן הררי מילים , אך כיון שאינני מחפשת צידוק ואישור למעשיי ולמחשבותיי , ומכיוון שהשפה האקדמית , האינטלקטואלית בקונטקסט כזה משמשת כאן ככיסוי תחת , אין לי עניין בכלל להוסיף ולהגיב אליך .

          אדם בוגר בנפשו יודע להפריד בין המימד הספקולטיבי (איילו השלכות יהיה ליחסים של אדם שקיים יחסיי אישות עם אדם מבוגר על התפתחותו הרגשית במנותק מן הנורמות המוסריות החברתיות ) לבין תאוותיו הסובייקטיביות האישיות והפרטיות . אתה לא מסוגל , האינפנטיליות שלך ניכרת גם במאמץ שאתה מקדיש לצורך לקבלת אישור מצד באיי האתר.
          האינפנטיליות שלך אולי מסבירה גם את משיכתך לקטינים .

          צדק מגיב בקיר בדבריו אודות האקדמיה…" כל אחדיכול להוכיח כמעט כל דבר העולה על רוחו " . אגב אני מכירה דוקטורנט לפילוסופיה שסיפר לי שהתזה שלו מקורה במכתבי אהבה שהוא שלח אל אהובה סרבנית אחת ( מטאפיזית :).

    • מה שיפה באקדמיה, שכל אחד יכול להוכיח כמעט כל דבר העולה על רוחו.
      שמעתי על תנועה שטענה שקבוצה מסויימת של אנשים נושאת בעצמם מטען גנטי של רוע ולכן הם במהותים מזיקים לאנושות.
      אני משער שאדוני המלומד גם יפנה ליוונים ולרומים על מנת ללמוד מהם על מערכות שלטון נאורות, היחס לעבדים והיחס לנשים.
      אני לא יודע אם הניסיון שלך הוא או רציני (ואז הוא מעורר גועל) או פרובקטיבי (ואז הוא טפל ומעורר גועל). בכל מקרה, כל ניסיון לעשות שימוש בבני אנוש חסרי יכולת בחירה למטרות סיפוק מיני הוא מתועב. בדיוק מסיבה זו בחר המחוקק לאסור על קיום יחסי מין עם מפגרים. בדיוק מסיבה זו קיום יחסי מין בין פסיכולוג למטופל הוא אסור, מין בין מטפל למשוגע וכו'. אפילו פדופילים המגיעים לטיפול זכאים להגנה, היית מאמין?
      הטענות שהבאת הן טענות רקובות מוסרית, ואם אתה מאמין בהן, אתה אדם מסוכן לחברה. על החברה להתגונן בפניך, וטענות של זכות הביטוי נעצרות כאשר הן נתקלות במקרים כמוך. הבאת את המרקיז דסאד כדוגמא, ואני בטוח שהמרקיז היה נגעל מעצם האיזכור. לידעתך, הוא מעולם לא קרא לקיום יחסי מין מתוך השפלה או ניצול.
      וזה בדיוק מה שאתה מטיף לו. קיום יחסי מין עם ילד הוא ניצול אדם שאינו יכול לבחור. אילו אני הייתי מתבסס על תפיסות הרומאים, הייתי משליך אותך לזירה. אתה רואה, מזלך הגדול שאתה לא חי בתקופה ההיא.
      (הערכה למערכת, הסגנון מזכיר את הסגנון של מיקי יובב, וגם אם לא, הרי מיקי מכיר אותו ומן הראוי לחשוף את שמו של בן הבליעל, למען תוכל החברה להיזהר ממנו. ואגב, ראוי לבדוק שאין בדברים עבירה על החוק).

      • בגיל 15 וחצי התחלתי לשכב עם הבחורים. הראשון היה נבלה. הבחור היה בן עשרים וחמש, סטודנט למשפטים. הכרתי אותו במועדון בת'א. שבועיים הוא חיזר אחריי. בסופו של דבר שכבנו ויום אחרי הוא נעלם מהשטח. אחריו היו עוד לא מעט בחורים. הכל היה מרצון. הבעיה היא שלא הייתי מודעת מספיק למה שעשיתי. שלוש שנים שכבתי עם בחורים בלי בכלל רגש. אני חושבת שאני הייתי ריבה בעיניו והוא היה בעיניי 'גדול' לא כמו התינוקות מהשכבה. לנערות צעירות יש משיכה לגברים מבוגרים (דמות האב?). אני חושבת שמי שכושל כאן היא מערכת החינוך. אני לא הבנתי את ההשלכות של לשכב עם בחורים בלי רגש ועוד מבוגרים שרצו ממני רק דבר אחד. כל בחורה יש לה בתחילת הרקורד יחסים עם גבר מבוגר ממנה בהרבה(ואפילו נשוי) בלי שהיא באמת מבינה מה היא עושה. במקום להרצות לנו על אמצעי הגנה כדאי שיסבירו לנערות הצעירות מה המשמעות לשכב עם בחורים מבוגרים. למה כדאי להן לחכות או לשכב עם בני גילן (פחות או יותר)…לפני שבועיים בת הדודה שלי בת 16 סיפרה לי על רומן שיש לה עם גבר נשוי. הוא יוצא להפסקת צהריים מהעבודה והם עושים את זה ברכב שלו. מזעזע. אני יודעת כי אני הייתי שם. ואני מסתכלת עליה ואני יודעת שהיא לא באמת מבינה מה המשמעות של הדברים שהיא עושה. כמה הדברים יזיקו לה בהמשך. כנראה שאין חכם כבעל ניסיון.
        אני חושבת שלהאשים את הגברים כאן היא טעות חמורה. אני לא מאשימה את הגברים. אני לא מבינה איך הייתי כ'כ טיפשה. איך שכבתי שם כמו מטומטמת. למה לא עזבתי ובכלל בשביל מה הייתי צריכה את כל זה.

        • אני חושבת שכדאי לקרוא לגברים להפסיק לנצל נערות צעירות. אני לא מדברת רק על הסטודנט הזה למשפטים, הרשימה ארוכה עוד יותר….
          מי שמנצל מינית בד'כ הם הגברים. מי שמנצל תמימות הם הגברים. יש לי כעס רב על אותם בחורים שהייתי איתם. שידעו שהם מנצלים את גופי למטרותיהם.

        • הערה אחרונה…לא מזמן ידיד טוב שלי סיפר לי איך שהוא היה בן 17 הוא עשה בייביסיטר לשכנים לתאומות היפות שלהם. הוא אמר לי שאחת הבנות (שהיו אז בנות 10) היתה משדרת לו סימנים. אני הזדעזעתי. הצטמררתי. אי אפשר להתעלם מהתופעה של גברים שחומדים נערות צעירות, ילדות.

        • זו עבירה פלילית, שעונש בצדה.

          אבל בת 17, אם אני מבין נכון, כבר בשלה לנישואים.

          מדברייך אני מבין ששכבת במשך שנים עם גברים מבלי שחשת כלפיהם רגש עמוק. האם האם אשמים? האם אשמים בעבירה על החוק (איסור קיום יחסי מין עם קטינים, גם אם ברצון) אבל האם הם באמת ניצלו אותך?

          האם העובדה שאת כועסת על עצמך היא זו שגורמת לך להאשים אותם כיום? ולמה, בעצם, את כועסת על עצמך? האם לא נהנית באף אחת מן הפעמים שבהן קיימת יחסים עם גברים, בגיל הנעורים?

          המחוקק ידע שיש גבול דק בין הסכמה לבין הסכמה מלאה מרצון, המחוקק יודע שלצעירים אין ממש שיקול דעת, ולכן אפשר לנהוג, להזדיין ולשתות אלכוהול כמו גם להצביע בבחירות רק מגיל מסויים (17-18 ) ועם זאת צריך לדעת להבחין בין הדברים השונים.

          יש נשים, גם בנות 25, שיכולות לטעון ל"ניצול מיני", למרות שקיימו יחסי מין בהסכמה מלאה ומתוך רצון. השאלה מהו אותו רצון ואיך הוא בא לידי ביטוי מתבררת לעתים קרובות בבתי משפט

          • מי שיצמד לחוק ולבית המשפט יכול להיות נבל גדול. חברה שרוצה
            להתקיים גם מחר צריכה לבנות על מחויבות הפרט למוסר.

          • לילית-נסיכת האופל

            האם הטעוני אוזני שד יקר(או ליתר דיוק: עיניי)?
            האם החכמת לנגד עינינו המשתאות ואתה מריע סוף סוף בכיכרות לייסודה של אנארכיה גורפת אשר קוראת למסירת שלטון האחריות המוסרית בידיו של האינדבדואל?
            ההיית או שמא חלמתי חלום?

          • ראשית, טוב לראות צלליתך האפלה שוב.
            וכעת, הרי לקחת את דברי לצד הלא נכון. כוונתי הייתה שחברה שאינה מחנכת
            את בניה ובנותיה למוסר, קרי: מחויבות הפרט לחברה, מסירות וחסד, ומסתפקת
            בחינוך לשמירה על החוק, היא בסכנה. זאת כיון שהיא משחררת את הפרט מכל
            התלבטות מוסרית. ובאוירה שלא מפתחת זהירות מוסרית מתפתחת זחיחות
            מושחתת, אגואיזם, אדישות…אכזריות. אמנם, מעבר לכל ענייני החינוך עדיין הגנטיקה הגנטיקה
            היא המרכיב העיקרי באישיותו של אדם,אך החינוך, תפקידו ללמד
            את האדם לבחון את עצמו ואת מעשיו האם הם טובים או רעים.
            בהעדרו עלול אדם טוב ביסודו כאהוד לעשות מעשים רעים.
            הדיבורים על אנרכיה הם, במחילה, ילדותיים. ודאי גם את, לילית
            ,מכירה בחיוניות מערכת אכיפת חוק שהיא חינוכית ביסודה. מה
            שרואות עינינו הכלות היום הוא מציאות של חוק משוכלל
            ומשתכלל במקביל לחברה שהפרטים בה מאבדים יותר ויותר כל
            מחויבות לזולת=מוסר. וזה משחיר את עתיד ציוויליזציתינו
            האהובה.

          • לילית-נסיכת האופל

            בגלל העובדה שדעותינו כמעט לעולם משקפות שני קצוות מנוגדים, אני תמיד שמחה ומאותגרת לנהל איתך דיאלוג. ועל כך תבוא הברכה על ראשך.
            כשאתה קורא לקיום חברה שמחנכת את בניה ובנותיה למוסר ולמחוייבות, מריחים דבריך מכמיהה לשלטונו של 'אח גדול'. סוג כזה של שילטון הוא מעצם הגדרתו עוכר כל ניצנים של מוסר ואחריות פנימיים ומהווה מחסום ליכולתו הטבעית (הביולוגית) של הפרט מלהבחין בין "טוב" ל"רע" מעצם העובדה שהדברים מוכתבים לו מטעמה של סמכות עליונה ולא מתוך ברירת בחירה שנעשית לאור הנסיבות של המציאות הרגעית.
            מצטערת מותק, תקרא לי נאיבית, אבל אני נוטה לתת הרבה יותר קרדיט ליכולות המוסריות של המין האנושי. ואם אני מבטאה לדעתך ילדותיות בגישתי, לעומת בגרותך הפסימית, אזי אעדיף להיוותר תינוקת לנצח (תוך שאני שומרת את נפשי הרכה מידם של פדופילים למיניהם וחיות טורפות אחרות).
            החוקים שאנחנו בוראים והאמצעים לאכיפתם אמורים להיות פועל יוצא של ההבנות שרובינו הפנמנו כפרטים אינדיבדואליים ולא להיפך.
            הקטנת הפערים בין עשירים לעניים ובין גברים לנשים יחד עם חיסול ההפלייה שעומדת בין הרוב למיעוטים בתוספת הקצאת משאבים והגברת אפשרויות הגישה לחינוך וידע עבור כולם (ואני מדגישה כ-ו-ל-ם), הם שיאפשרו מציאות נאורה כמו זאת שאליה אנו שואפים.
            לתשומת ליבך:
            'אחים גדולים' שמרחפים מעל ראשינו הם שמשחירים את עתיד ציוויליזצייתינו האהובה.

          • חלק מהמילים הימניות שלך הושמטו ובכל זאת טורף דברייך מובן. פירשת את
            דברי בלית ברירה כנראה, כשאיפה לאח גדול בסגנון הק.ג.ב של
            חומייני. לית ברירה כיון שאינך מכירה חברה שבה רמת
            המעורבות ההדדית והמשמעת הפנימית של הפרט מפותחות.
            לילית, שמעי נא, ישנה התנגשות בין השאיפה שלנו לחופש
            מקסימלי ובין השאיפה של טובי בנינו להיות אדם מוסרי, אדם טוב.
            (התוספת "אדם טוב" חיונית כי החילוני ייצר הגדרה לא טובה למוסר)
            השאיפות מתנגשות כיון שלהיות אדם טוב פירושו להגביל את עצמי רק לדברים
            שאין להם השפעה רעה על העולם ומאידך,לכוון את כשרונותי ומרצי לתועלת אותו
            עולם. התרבות היהודית בוחרת בשאיפה המוסרית כראשונה ולכן מצמצמת במידה
            מסויימת את אותו חופש מקסימלי – זאת בבחירה אישית של הפרט, בגיבוי מוסדות
            ומערכת תרבותית שלמה ללא כח כפיה. הנצרות בחרה רק לשאוף לטוב אך
            מחקה את המצוות לגמרי. (או לחילופין יצרה נזירות מנותקת). החילוניות העדיפה
            את החופש המקסימלי על פני השאיפה המקסימלית להיות טוב. וכדי להרגיש טוב
            עם עצמה צמצמה את המוסר ל"חיה ותן לחיות" לעומת "סור מרע ועשה טוב" של
            דוד המלך. לעומת אומות העולם שהשקיעו את כוחותיהם תמיד בפאר כיבושים
            ואנדרטאות, ובשכלול טכני, (דבר חיובי כשלעצמו), השקיעו גדולי העם הזה את
            כל היצירתיות בבניית מערכת משוכללת ומפורטת המסדירה את חיי הפרט ויחסי
            האנוש להרמוניה. מי שאינו מכיר את המושג מצווה המטפח את שאיפתנו לטוב,
            יתקשה להבין את הדברים. ההלכה, בשונה ממערכת החוק המדינית,מציעה לאדם
            מערכת של איזונים לחייו, ורבים מאמצים את ההצעה בשמחה. אף
            אחד אינו יודע אם אדם לובש ציצית תחת חולצתו והאם הוא מניח
            תפילין בבוקר. אמנם, עד שהצעיר עושה את הבחירה שלו, הוא
            עומד בציפיות שהוא לא שלם איתן לגמרי, וזהו מחיר החופש שצריך
            לשלם בחברה מוסרית אמיתית. חברה שבה הצעיר והמבוגר אינו
            מוכן לשלם מהחופש שלו בכלל, תסבול מניכור ועלולה להדרדר
            לאכזריות. חברה חומייניסטית פרימיטיבית, האלטרנטיבה
            האיסלאמית, שונאת קידמה וגם ביקורת ולכן מדכאת מוסר. המודל של הקהילה
            היהודית המזרח אירופית ועוד יותר של האורתודוכסיה המודרנית וג'ו ליברמן הוא
            הנאור ביותר, בגלל האיזון בין חופש הפרט ופתיחות מחשבתית לבין המחויבות
            המוסרית. אמנם היא פחות יצירתית וביקורתית מתרבות התלמוד, אך בהשוואה
            למה שקורה מסביב היא החברה הבריאה והמוסרית ביותר. (עם כל הבעיות).
            הארכתי, אבל אני חייב להביע פליאתי, על עוורונך הברקי, השואף להמשיך ולפרק
            מוסכמות ערכי משפחה ולאום (כמו אהוד ואהרון) מבלי לראות שהפירוק מביא
            חורבן. ועוד דבר: כשתתבגרי (אין לך ברירה) תגלי כמה קטנים וטפשים האנשים.
            הגילוי המייאש הזה גורם לאדם לנטוש את המוסר, כי : "למי אני אדפוק חשבון
            לאהבלים לאגואיסטים או לצבועים?". לכן צריך לפתח באדם מגיל צעיר קשר
            לאלוקים(סלחו על המסיונריות) הוא גדול ואליו שווה לתת דו"ח.
            לילה טוב לכולם חוץ מלפדופילים.

          • שד חם,
            אולי תתפלא ואולי אפילו תכעס אך דעתך זו דומה מאוד לאחת מדעותי. היא פשוט לא דעתי היחידה. יש לי מספר דעות. אבל בכל מקרה, אני מסכים איתך רבות. למעשה זוהי אחת ממטרותי המרכזיות בחיים.

            שלך,
            מיקי יובב

          • לילית-נסיכת האופל

            מאחר שאתה תמיד בוחר לחלק את העולם לגושים נפרדים שנבדלים במהותם הדוגמאטית האחד מהשני, אתה מחמיץ את ההזדמנות להשכיל מכל מלמדייך. הפשטנות שבה אתה נוהג לקטלג את סוגי האנשים והדברים מונעת ממך, לדעתי, להפנים את נפלאותיה של הבריאה על רב גוניותה האין סופית. גם הנצרות, גם החילוניות וגם היהדות הן כותרות המכלילות בתוכן אין ספור של אמיתות, שקרים, טעויות, זרמים, תפישות עולם, עובדות היסטוריות, משנות, חוקים והוראות הפעלה קיומיות בעלות ערך או חוסר ערך שתלויי בנסיבות ספציפיות. תגיד לי למה ומדוע אתה חושב שהמשפט 'חייה ותן לחיות', הנו עומד בסתירה לפראזה 'סור מרע ועשה טוב'? הרי ההפך הוא הנכון, יקירי. אתה בעצמך בעצם העובדה ששירבטת את שני המשפטים הללו (כנראה בלי כוונה) על פני אותה השורה, השכלת לחשוף לנגד עינינו אמת מידה מהפכנית בנכונותה להתנהגות מוסרית שמן הראוי לאמץ לחייקינו. ללא קשר מהו מקורה או מה צבע עורו, בגדיו, או שפת אמו של זה שהגה אותה.
            משמעותו של החופש המקסימאלי הוא בעצם להיות אסור בכבלי האחריות הניצחית. פרדוקס אתה אומר? בטח פרדוקס ממש כמו כל שאר החוקים ודרך ההתנהלות של היקום ובאותה המידה בדיוק כמו שהיש עצמו נוצר מהאין.
            ההתכופפות לחוקים שמוכתבים מלמעלה היא הבריחה האולטימאטיבית מעול המוסר הפרטי. קיום מצווה שנובעת מתוך ציווי פנימי שנרכש כתוצאה מסקרנות אמיצה, לימוד ונבירה בכל צל של מידע זמין, הוא הכרח קיומי שמחייב את כל מי שבוחר בחיים תוך ערות ומודעות מקסימאלית ולא תוך הכחשה ושינה.
            אכן רואים בך שאתה בקיא בנבכי התרבות והערכים היהודיים, שזה נאה לכשעצמו ומעורר הערכה. אותי אישית מסקרן להבין למה בכדי להאדיר את פלאי התובנה היהודית המסורתית אתה חייב לנקוט בשלילתן והכפשתן של כל שאר הדתות והתרבויות המדהימות אשר הגה המין האנושי? האם מעולם לא עלתה במוחך המחשבה שגם הן אוצרות בחובן כמויות של ידע קדום ועצום, תיעוד של התנסויות היסטוריות ושאף הן מכילות בבסיסן את השאיפה האנושית הקמעית להגיע להרמוניה ולעולם טוב יותר, בדיוק כמו כמיהותיך שלך?
            האם כה חסר ביטחון אתה באמונתך? ממה אתה כל-כך פוחד שד?
            זה שיש קטנות-רוח, רשעות וטפשות גם אני כבר יודעת ממזמן, רק שלהבדיל ממך אני מאמינה שהפוטנציאל לגדלות טמון בכל אחד ואחת מאיתנו (בצלמו ובדמותו! האם שכחת?).
            לכן צריך כל אדם לפתח בעצמו מגיל צעיר קשר עם ערכיו הפנימיים ועם תעצומות נפשו האין סופיים (וסלח לי על המיסיונריות).
            לילה טוב לכל מי שבוחר מתוך החופש האין סופי של הרשות הנתונה שיהיה לו לילה טוב ולא לילה רע.

          • הרעות הנעימה בינינו לא תמנעני מלכנות את שיטתך רעות רוח, שהרי הטענה
            בדבר גדלות ופוטנציאל-אינסופי-תלוי-חינוך לכל הומו ספיינס, הינה כזו. ההפך הוא
            הנכון, הרבגוניות האבולוציונית והציונית מפיקה גדלות ותעצומות נפש רק בפסגות
            של עקומות פעמוניות. הרוב הגדול אינו בנוי כמוך, והחינוך,אין בכוחו לעשות יותר
            מקוסמטיקה-תחפושת של אדם מודרני, או הפוך, הסרת מסיכות ומחיצות מבעלי
            פוטנציאל גבוה שנקלעו לעיירת פתוח. לכן טענותייך, הנשמעות כתמיד בטון נעים,
            כאילו אני חוטא בהכללות, חוזרות אלייך. אני הצגתי רבגוניות תרבותית שבמרכזה
            תרבות עם התנ"ך, היוצר המקורי של המונותיאיזם, והחיקויים הפחות
            והיותר מוצלחים. ואת, הנשמה המתוקה שלי, הצגת עולם שבו לכולם
            אותו אופי פוטנציאלי, האופי של לילית בארץ הפלאות. לשיטתך לא
            מובן מדוע נוצרו תרבויות שונות כ"כ באופיין ומוסריותן. מדוע אנחנו
            סקרנים חוקרים ושואפים והבדואי לא חותר לשום מקום? טענתי היא
            שהפרופיל הגנטי של אוכלוסיה יקבע את אופי התרבות שהיא תיצור.
            כמובן, שמידת ההומוגניות הגנטית אינה תמיד גבוהה והשילוב יכול
            ליצור תרבות מעורבבת או חברה בקונפליקט. הנה אירופה מתאחדת
            ומנגד העולם האיסלאמי. והיהודי, לפחות האשכנזי, על אף מעורבותו
            הטבעית בתרבות המערב נשאר תמיד זר, וברגעי שיא, למשל כשהוא מתחיל מתחיל לאיים על מרחב המחייה המערבי או הערבי מתפרצת תודעת היותו מין שונה שונה לכדי מלחמת מינים ביולוגית. אי יכולתו של היהודי להתבולל על אף רצונו
            העז מראשית ההסטוריה האנושית מעידה כנראה על היותו שונה גנטית. ושוב,
            אני מדגיש את המובן מאליו, שההכללות, כמו הכללות בעולם הביולוגי, הינן מעבר
            לגמישות וההשתנות התמידיות וכן מעבר לזרמים הגנטיים לצד זה או אחר. יתכן
            שרמת האלטרואיזם חריגה בקרב היהודים האירופיים. היהודים המזרחיים דווקא
            הסתדרו בדרך כלל עם העמים שסביבם והשתלבו במרחב. השונות אינה רק
            בטמפרמנט כמובן, אלא גם ביכולות הקוגניטיביות של משפחות הומו ספיינס
            שונות. אולם, אנו, בכדי למזער מתחים ולמקסם שת"פ נמנעים מלעסוק בהבדלים
            ואף טורחים לטשטשם, זאת עקב טראומת חידודם. חוששני שהקטסטרופה
            הבאה שמתוכננת לנו, לאנושות, תבוא מהצד הזה, כלומר דווקא מטשטוש
            ההבדלים הגורף, המטשטש את עירנותינו מפני תוקפנות של תרבויות ועמים
            נחשלים ומדוכאים. ואולי זה יתחיל דווקא מארצינו היפה. מולדת בלי כותנת.
            ספרי לילית, בת כמה את ומה השכלתך.
            לילה טוב

          • דעות מצחיקות מאוד יש לך. כמובן מלהיבות, אבל דווקא הפענוח של הגנום האנושי בימים אלו מעמיד אותם באור קצת מגוכח באומרו שלגנים יש חשיבות כל כך מועטה בהתפתחות האדם. וגזע יהודי? אין בכלל כזה דבר. הסתכלת בזמן האחרון על היהודים? הם קיבלו מה שהם קיבלו בכל מקום והפכו לדייסה מטורפת וחסרת אופי. יש תפיסת עולם יהודית, ובזה אתה צודק, אבל לא גזע ביולוגי.

            מ. בשקט

          • פענוח הגנום הוא מינוח מטעה. מה שמסתיים בימים אלו הוא רק סיכום של כל
            ה"טקסט" הגנטי, כאשר מובחנים מתוכו כל הרצפים שיש להם משמעות
            ביוכימית לעומת אלו שאין להם. משמעות ביוכימית פירושה הוא שרצף דנ"א
            מסויים יכול להיות "מתורגם" בתא לרצף של חומצות אמינו שיכול להפוך לחלבון
            פונקציונלי. איננו יודעים מה מטרת הכמות העצומה של הטקסט שאיננו "תרגים".
            מתוך כמאה אלף הרצפים שמזוהים על ידינו כבעלי משמעות ביוכימית איננו
            מכירים את הפונקציה הביולוגית אלא של אחוז זעום מתוכם. כעת, גם כאשר נדע
            את "הקוד הגנטי השני" קרי: מהו החלבון המתאים לכל גן, יהווה זה רק בסיס
            להתחיל לחקור כיצד האינטרקציה בין החלבונים והפקטורים השונים במהלך
            ההתפתחות העוברית מביאים לידי הווצרות מבנים שונים במח. כשנדע משהו על
            התפתחות המח נוכל להתחיל לעבוד פסיכוביולוגית על הקורלאציה בין תת מבנים
            במח לבין יכולות התנהגותיות וקוגניטיביות. ואז נפגש ונדבר.

          • לא הבנתי איזו אמת מהפכנית חשפתי בצירוף שני המשפטים.

            "ההתכופפות לחוקים שמוכתבים מלמעלה היא בריחה..מעול
            המוסר הפרטי"- שוב ההפך בדיוק. הרי טענתך שקולה לטעון
            כאילו לימוד מקודמי הוא בריחה מיצירתיות. והאמת היא שמי
            שהולך לבד הוא הבורח ממקסימום יצירתיות ואחריות. בדיוק
            כפי שהידע האנושי בפיזיקה מתקדם ע"י אנשים חכמים
            במיוחד, וכדי לשאת בעול אני צריך קודם לשבת 9 שנים וללמוד
            את מסקנותיהם, כך בכדי לשאת בעול האחריות המוסרית
            של חיי המוגבלים ושל הבריאה כולה עלי להצטרף לחבורה
            שהיא היחידה שעוסקת במוסר ביושר אינטלקטואלי, קרי: לא
            הגיגים יפיפים בלבד אלא הבניית המוסר במציאות הריאלית.
            מערכת המשפט הדמוקרטית שואפת להפרדת כוחות ושקט
            תעשייתי, ובודאי שאינה מנסה להשתית מוסר ברובדי החיים
            שאינה מוזעקת אליהם ע"י המשטרה.

            ולסיום, נסיכת האופל, הביקורתיות שלי כלפי
            התרבויות השונות תובן יותר לאור ההסטוריה.
            עם זאת ומאידך ודאי נוכחת שאף אני עצמי שייך אליהן
            כי כולנו רקמה אנושית אחת חיה.
            ועוד: ישנה ביקורת רבה על העולם היהודי אך אותה אני מפנה פנימה ולא החוצה.

          • לילית-נסיכת האופל

            Try to understand… קודם כל אני שמחה להיווכח שאתה כן מרשה לעצמך לעיין בתרבויות חילוניות אלטרנטיביות כמו M.T.V או גלגל"צ ומגלה בהן בקיאות מסויימת להנאתך הפרטית.

            לעומת זאת תורת הגזע שבה אתה מנפנף כאן מרתיעה אותי מעט, שכן אני חייבת לציין שלדעתי קיומן וביצבוצן של דיעות מסוג זה בתוך דבריך ובתוך הכתובים שמהווים את הבסיס למסורת היהודית מהווה בפני עצמה תשובה חלקית לתהייה הנצחית אשר שואלת: מה אירע שם באירופה בשנות הארבעים של המאה שעברה? הכדור הוא עגול יקירי ומי שהולך בלילה לישון עם תורת גזע שלא יתפלא בבוקר אם מתעורר נכחד על ידה. ואני בשום פנים ואופן לא מצדיקה פה חלילה את אם כל הזוועות – השואה, אלא רק מצביעה בפניך על השורשים המסוכנים שנטועים בתוך מורשתינו ושיש להם השפעה מסויימת על השתלשלות ההיסטוריה. לכן אם אנחנו בוחרים להתפתח ולהחכים עלינו ללמוד מנסיונם של אלו שקדמו לנו בדיוק כפי שציינת אתה.

            אני מעולם לא אמרתי שחשפת אמת מהפכנית, אלא אמת מידה להתנהגות מוסרית (אמת מידה מהפכנית- אלו היו מילותי המדוייקות). " חייה ותן לחיות. סור מרע ועשה טוב" כשהם עומדים זה לצד זה הם יוצרים לדעתי משנת מוסר אלמנטארית ונאה לאימוץ אישי. את שאר דבריך לא הבנתי מקריאה ראשונה ולכן אאלץ לעיין בהם שנית בטרם שאתייחס אליהם בדבריי. השעה עכשיו שלוש וחצי לפנות בוקר כך שהעניין יקבל דחייה לעת עתה.
            ולשאלתך- אני בת שלושים + עוד קצת (למה, אתה מחפש כלה או משהו כזה, או שאתה סתם רוצה לקטלג אותי במגירת הגיל המתאימה? אני מזהירה אותך שד רבים וטובים ממך כבר ניסו לקטלג אותי ונכשלו במפח נפש קשה. אני פשוט לא עומדת בשום קנה מידה נאות לקיטלוג נוח באף תחום או רמה שתעלה בדמיונך) וההשכלה הפורמאלית שלי היא תשע שנות לימוד (מה אמרתי לך,נכון שבזה הרגע נפלתי לך מהכרטסת של מגירות הקיטלוג והאיפסון שלך? אפילו תיכון לא סיימתי, נשמה שלי ואין לי שום תעודה עם תואר לנופף לנגד עיניך המשתאות רק תפריט של מסעדה שכן כרגע אני מפרנסת אותי ואת בתי כמלצרית במסעדה). את כל מה שאני חושבת שאני יודעת רכשתי מתוך אלפי ספרים שכתבו אנשים גדולים וחכמים שהסתמכו בשעתם על ידע מוקדם של חכמים גדולים שהיו לפניהם. בגלל זה אני טוענת שבכל אחד ואחת מאיתנו טמונים זרעי הגדלות כי אם אני יכולה (אני ממש נס רפואי במובן האקדמי)- אז כל אחד יכול! ליל מנוחה כפארה 🙂

          • שום דבר לא חידש אותו צורר. אבחנה בין גזעים הייתה מאז ומעולם (מצרים
            הקדומה, יוון העתיקה, רומא, אירופה של ימה"ב והעת החדשה) בתאוריה ובחיים.
            מה שהוא עשה היה שימוש באבחנה, ליצירת מלחמת מינים טוטאלית. הטראומה
            הקשה הביאה לעולם המושגים הלא טבעי שלנו. אבל, מי שרוצה לרצוח תמיד יסתדר
            ובוודאי שלא האמת המדעית תעמוד בדרכו. לעומת זאת הכוחות הטובים באנושות
            שרוצים להביאה ל"וכיתתו חרבותם לאיתים" צריכים להיות ערים למציאות ולא לטמון
            ראשם בחול החם. אבל אנשים כמוך לילית, שוללים את העמדה האריסטוקרטית של
            אריסטו מראש בלי לבדוק האם היא מבטיחה יותר או פחות הרמוניה בעולם, שמא
            האריסטוקרטים שנחשבים יותר, ינצלו את מעמדם לרעה ואפילו להשמדה. החשש
            הזה רציני ולא נוכל להתעלם ממנו, אולם נקיטת עמדה מהבטן, בלי לחשוב, מסוכנת
            לא פחות. את מתכוננת למלחמה שהייתה ולא לזו שתבוא. אם הבדל גנטי בין גזעים
            הוא עובדה קיימת עדיף לך כאדם בוגר להתחשב בה מאשר להדחיקה. אולי
            המלחמה העולמית הבאה תהייה על רקע השתלטות עמים ברברים באמצעים
            דמוגרפיים דמוקרטיים על מעצמות טכנולוגיות? האם לא כך נפלה רומא האדירה?
            אולי יש צדק מסוים בקרב החוששים מהשתלטות עמי עולם שלישי על אירופה-בלי-
            ילדים? אולי יש עמים שלא בנויים לדמוקרטיה ומאמצייך הקומוניסטיים יקרסו עלייך?
            אולי נתינת שוויון לפלסטינאי ישראל לא תגרום לשילובם אלא למלחמה בכל
            האמצעים נגדנו – מלחמת אזרחים? אולי. אלו הן שאלות שלא כדאי
            להתעלם מהן, שאחרת הן עלולות להתפוצץ ביום מעונן אחד. "השורשים
            המסוכנים" במורשתנו הם תביעות מוסריות מעם מתוחכם וחכם להיות מופת ולקחת
            אחריות על העולם כולו, ומאידך לא להשלות את עצמו שהוא יוכל להתערבב בעמים
            אי פעם. לטעון שכל השנאה היא תלוית טקסט זה לא רציני. והרי דרייפוס היה
            פטריוט גדול. המודל שמציע התנך הוא כזה שבו כל העמים משפחה אחת והעם
            המוסרי והעליון מבחינה טכנולוגית מהווה מעין דמות אב לכולם. כמובן שלא עמדנו
            במשימה כמעט בשום שלב, אבל את המודל יכולה התרבות המערבית לאמץ כלפי
            העולמות השלישיים. אין שוויון ואף פעם לא תצליחי לצמצם מאית האחוז מן הפערים.
            הם רק הולכים וגדלים. וזוהי מציאות ביולוגית.

            בכבוד רב ובברכת סורה חושך הלאה שחור
            המוקירך תמיד
            שד חם

            נ.ב. שונא את הכינוי הזה אבל כבר מאוחר מדי

          • אם כבר שאלת אז אני בן 25 וכן מחפש כלה

          • לילית-נסיכת האופל

            שד יקר. עם אחד לא יכול לקחת אחריות על העולם כולו בטרם שיהפוך להומוגני ויישא באחריות על עצמו, מטלה שהיא מופרכת מעצם הגדרתה וההוכחה המדעית כתובה על גבי דפי ההיסטוריה האנושית כראיה. באותה המידה לא יכול אדם אחד לקחת אחריות על עולם ומלואו, אלא רק לתרום את תרומתו בכך שיהיה אחראי ומודע לעצמו, דבר שעשוי להתחיל תהליך מסויים שבו הוא משפיע על המעגל הקרוב ביותר אליו שמשפיע על המעגל הבא אחריו וכך הלאה.
            ועכשיו בנימה מעט יותר אישית ומכל הלב באמת: אני מאחלת לך המון הצלחה במציאת בחירת לבך ובמציאת כל דבר אשר יגרום לך אושר ובו תחשוק נפשך. only the best for you 🙂

          • מסתבר שאת נסיכה אמיתית :^)

      • מגיב בקיר,
        הפסק מיד את ההסתה שלך בעצמך. הרמזים שאתה זורק בלי לבדוק, חסרי ביסוס. אין שום קשר ביני לבין הנקרא 'קוגיטו'. למרות שיתכן שהוא מבין מכרי, איני בטוח עדיין במי עלול להיות מדובר.
        בכל מקרה, אני כמובן, מסתייג מהדברים הנאמרים בתגובתו, למרות זכותו לדעותיו. ומתנגד בו זמנית לניסיון שלך לכפות את המוסר הפוריטני שלך ולהתחיל בחקירות משטרתיות.

        בכבוד רב,
        מיקי יובב

      • לפני שאתם דנים אותי למשפט סוקרטס הרשו לי לחדד כמה נקודות:

        איני חפץ בהסתה ואינני מסית. אני לא מצדד באלו העוברים על החוק ואינני קורא לעבירה על החוק. אני מסכים ומעורה לעובדה שבתרבותנו ניצול קטינים לצורך יחסי-מין עלול לעולל להם נזק כזה או אחר. ברצוני לציין עובדות, תזות ותיאוריות שאולי יטילו ספק במצב הקיים ויעלו שאלות הראויות לדיון רציני ומעמיק בנושא. חשוב לזכור כי המציאות אינה חד-משמעית ובנויה משלושה עקרונות:

        1. מה שנכון והגיוני בעיני לא מחייב שיהיה כן גם בעיני שכני וההפך.
        2. אין אדם היכול להוכיח במאה אחוז דבר כלשהו כנכון, לכן אהיה סובלני ולא אשפוט את מעשיו של שכני אלא רק אעשה אני את הנוח בעיני.
        3. על כן, אין דבר בעולם (בין אם חומר ובין אם תופעה) שאין לו זכות קיום.

        תיבת הפאנדורה נפתחת עם הגדרתנו הלקויה ותפיסתנו את המין. אם נפשט את מושג המיניות נגיע למסקנה כי הוא מתחיל ונגמר בחומר. הדת או כל גורם מטעה אחר קידשו את המין ויחסו לו משמעויות שכלל לא רלוונטיות כלפיו. תוך כך נוצרה תרבות הלוקה בפוביה-מינית או פרנויה-מינית שכל בנה מסמיק מבושה כשנזרקת מילה גסה לאוויר. מוסדות החינוך מתעלמות טוטאלית מלימוד בתחום זה ואם מוצאים בי"ס מספיק ליברלי שיעביר שיעורים בנושא, הרי את תהליך הרבייה הוא מסביר ע"י פרחים וחרקים. האם מישהו חכך בדעתו את השאלה: מה כל הסיפור הגדול הזה סביב נושא המין? מדוע יש לצנזר קטעים כחולים? מדוע אני מרגיש צורך לאונן בחדרי כשכולם ישנים ולא בסלון ליד כל המשפחה? אני מתבייש ואיני מוצא סיבה אמיתית לכך. עלינו לראות במין את מה שהוא באמת – מפגש בין גופים מהנה ולא מזיק.

        כל שאני מנסה לומר הוא שעשיית מין חשובה כמו שתיית קפה בעת בוקר, קריאת עיתון או משחק בפלייסטיישן, על כן יחסי מין עם קטינים הוא לא יותר מכל אלו. אם הילד יגדל בחברה שהמין בה הוא עניין טריוויאלי ופרוץ, לא רק שלא יגרם לו נזק הוא גם ייהנה מכך כפי שהמבוגרים נהנים מכך.

        מגיב בקיר, כדאי שתקרא קצת יותר לפני שאתה מחליט להתנצח בנושאים לא מוכרים לך. טענתך בעניין המרקיז דה סאד מגוחכת עד כדי כך שאם הייתי במקומך הייתי מבקש מהעורכים להסירה במיידית. לידיעתך, על פי שמו של המרקיז דה סאד נולדה המילה סאדו שניצול והשפלה הם לחם חוקו.

      • מתמרדת בשקט

        המרקיז דה סאד מעולם לא קרא ליחסי מין תוך ניצול והשפלה. אולי, אם כי יש לזכור כי הוא עסק בכאלה כל חייו והתענג על אלו בלבד, והצדיק אותם בהמוני טיעונים מרתקים בספריו השונים.

        מ. בשקט

    • לכל בנות השלוש, שהבנתן את הקודים החברתיים היא בלי ספק עילאית, שעורכי דין ותרפואיטים לא ראו אותן, שחקירה לא יכולה להתרחש בגינן כי איש אינו טורח לגלות מה בדיוק קרה להן, ושהתפתחותן הקוגניטיבית נעצרה, התפתחותן הרגשית לא קיימת, אישיותן נדפקה לעד. אני בטוחה שהן ירגישו הרבה יותר טוב אחר כך.

  13. עם האדון מיקי, קצרתם סופה עם הפדופיל קוגיטו.

    מחכה בקוצר רוח לסדרה "מיומנו של אנס סדרתי" כדי לקרוא את תגובתו של בני סלע.

    עלו והצליחו.

  14. לעל מי שהזדעזע והזדעזעה עד עמקי נשמתם!

    כדאי להבחין בין משיכה מינית לקטינים וקטינות לבין מימושה וכפייתה.
    הקטע שנכתב הוא משעשע ופיוטי. וכן, אני לפחות הייתי שמחה אם היה לו המשך…
    הוא על משהו שמישהו מרגיש.
    החברה יכולה לאסור מעשים – אך לא רגשות.
    והספרות והשירה הם המקומות שבהם מותר וצריך להוריד את מסכות הצביעות ולהגיד דברים חדשים, שידגדגו לנו את האוזן. הזדעזעות גינוי ודחיה אינסטנט לא מקדמים שום דבר. להפך: הם עוצרים שיח מחשבה ורגש.
    ועל דרך ההיפוך: אם יש משהו שווקא כן מעצבן אותי זו הפרטנות היתרה שבה מדווחים כל יום מעשי אונס : הנאשם נהג להזמין לביתו קטינים ולהתפשט בפניהם בתואנה של… שכן נהג לשבת עם בתם של החשודים והלכניס אצבעות לאברי מינה.. – כאן זה לא שיר וזה לא סיפור או פנטזיה של מישהו. זה משהו שקרה באמת לאיזה ילדה בארץ, וכששדרני הרדיו מדווחים עליו בקולותיהם היבשוששים אני בטוחה שיש מי שזה נותן לו חומר לפנטזיה ואולי גם למעשים.

    • אם את רוצה לפתוח דיון אמיץ בנושאי טאבו בלי להזיק, נדרשת הבעת עמדה מוסרית
      ברורה ולא מושחתת כמו שמופצת פה בבננות, ותנאי נוסף הנגזר מזה, שלא לתת תיאורים תיאורים מגרים כמו שנתת את. אין הבדל בין תיאור אנונימי למקרה שארע לבין דיון
      תיאורתי או אפילו ספרותי- העיקר הוא שהעמדה המוסרית תהייה ברורה- נגד. ואלה
      כמו יובב איש רגיש ובלגניסטית יושתקו.

      • אין לך יכולת מינימלית בהבנת הנקרא. אין לך יכולת מוסרית לשפוט נכונה את המציאות (ראה תגובתך בנוגע לרצח הילד חילמי שושה בידי נחום קורמן, מעשה נפשע שאתה מצדיק!)

        וכפאשיסט שכותב את דעותיו הנפשעות בנוגע לניצול נשים ורצח ילדים – אתה גם קורא לצנזורה של מי שכותב, באירוניה ובמרירות, תגובות שונות.

        בעצם, במחשבה שניה, מתאים לאיש ימין צר מוח ונטול רחמים, לקרוא לצנזורה של תגובות שאינן נראות לך

  15. אם הכותב לא מוצא שום בעייתיות בעובדה הבלתי מעורערת שהוא אינפנטיל, רדוד ופושע פוטנציאלי, מי אני שאבוא אליו בטענות? העיקר שהוא נשאר מאושר, פוטנציאלי וחבוי מאחורי טקסט אינטרנטי. לעומת זאת, הייתי רוצה לצאת קצת מהפלצנות המתחסדת (סליחה על הביטוי) ולבחון לרגע דווקא את אותה "ריבה" (דימוי מטופש, יסלח לי הפילוסוף): יש אפשרות סבירה כי גם אצלה התעוררו אי אילו רגשות ותופעות לוואי פיזיולוגיות דומות לנוכח אותה חידה "גברית" בדמות אדם שזה עתה פגשה, בהנחה שלא נכפה עליה דבר בכוח כמובן. אין להאשים אותה, שכן היא עדיין צעירה, חסרת ניסיון ונאיבית מדי. סביר אף להניח שישבנה אכן "קרץ" בחדווה לכותב מאחורי איזה בגד צמוד מדי שנרכש בעקבות הפרסום הסמוי בערוץ הילדים, מתוך כוונה לפתות חידה גברית צעירה הרבה יותר ומסובכת הרבה פחות. הן לא עד כדי כך טפשות, הילדות האלה, הן קוראות מגזיני נשים כמו כולן. אני אף חושבת שהיה עשוי להתפתח מצב בו היתה היא מתמסרת מרצון (זמני, כמובן), ואפילו רצה לספר לחבר'ה. זה לפחות מה שאצלנו הן היו עושות בזמנו (10-15 שנה אחורה), אם היה נופל לידיהן פראייר שכזה (והם היו מעטים, בגלל הבן – האח, האב ורוח החוק, שהיו כולם יוצאי סיירות מובחרות). עם זאת, יש לזכור, שבעוד אותם "גברים" זכרו את האירוע כחוויה מלטפת אגו, זוכרות אותן בנות דווקא את הפיאה הנכרית שכיסתה את אותו אגו, כלומר: את צליל התנפצות הפנטזיה ברגע בו התברר כי מסתובבים ברחובות לא מעט גברים בעלי יכולת חשיבה, יכולת רגשית, ציוד פיזיולוגי מובחר ומטופח (ללא קמטים, שפשופים ושרצים) ורצון עז לדעת מה שמה ותחביביה של "הריבה". רבים מהם אפילו מעוניינים למסד את הקשר כעבור זמן מה. יש להבהיר כי אותו צליל לא היה צליל של עלבון, בושה, או גועל, כי אם אכזבה נטו. אותם גברים (המובחרים, לא האינפנטיליים) הם אלה שזוכים לחוות חוויות מיניות עשירות (שלא לומר אלוהיות), מספקות וזמינות, תוך כדי קשר חברות עמוק, אהבה, ואעז לומר גם – אושר. הם אלה שיזכו להתבגר בצוותא עם בני/בנות זוגן/ם וחבריהם (הומוסקסואלים, הטרוסקסואלים, ביסקסואלים ודראג קווינ'ס כאחד), ולצחקק בצוותא במוצאי שבת על כל אותם אינפנטילים שעולם הדימויים שלהם מסתכם ב"ריבה" וחמש דקות של אוננות…

    • המילה ריבה אינה שום סוג של דימוי, כטענתך (ואיזה סוג של דימוי מעוות זה עלול להיות, אני תוהה וממשיך לתהות מי מביננו הסוטה האמיתי). המילה ריבה פירושה בעברית תקנית: נערה, אישה, צעירה, בחורה.

      מצער אותי כמובן שגם אתה אינך מסוגל להבדיל בין סיפורת לבין אידאולוגיה ומתעקש לקשר בין השוביניסט למיקי יובב. ניחא, המשך בבורותך הפוריטנית והחשוכה NKK יקר, והותר לנו לתהות למה התכוונת בכינוייך הטמיר.

      בברכה,
      מיקי יובב

      • מעניין שמתוך קריאת התגובה שלי התקשית להבחין כי מדובר בכותבת, ולא בכותב!
        ובנוגע לכינויי הטמיר, כפי שאתה מכנה אותו: הוא לא מצביע על שום דבר מיוחד. אלה פשוט ראשי התיבות של שמי, אך כמובן שלא יכולת להעלות בדעתך את המובן מאליו…

    • א. כנראה, שעל אף היומרה שלך להיות איש משכיל ומומחה גדול בתחום השפה והטקס הכתוב לדורותיו, עדיין אינך מודע מספיק לתחום אקדמי נרחב שנקרא "ניתוח טקסטים". אני לעומת זאת מדופלמת בתחום זה, כך שאני מרשה לעצמי להצהיר: טקסט בעברית שמצמיד (ויותר מפעם אחת) את המושג ריבה למושג דבורה יודע כי גם מבחינה אסוציאטיבית יש לצמידות הזו משמעות סמויה, אחרת היה בוחר במילה אחרת. אם אינו מודע לכך, אולי רצוי שיתרחק מכתיבה יצירתית עד שישכיל קצת.
      ב. תודה על שטרחת לפרש לי את המובן מאליו, אך צר לי לאכזבך – לא היה בכך כל צורך, כי מתוך ידיעה, מודעות והבנה, הערתי לך על הדימוי המטופש. דימוי: ראה הסבר בסעיף א', ומטופש: זכותי לחשוב שהמילה הזו לא היתה צריכה להיות קיימת בשפה ואני לא הייתי מרבה להשתמש בה לאור החלופות. אם זה מסובך מדי בשבילך – ראה הערה בסעיף א'.
      ג. אני, כמו קוראים רבים אחרים, מתקשה לקנות את ההפרדה המוחלטת בין היוצר לבין הדמות. אולי תנסה לעבוד על זה עם המטפל שלך (וכולי תקווה שיש לך אחד כזה, לאור הזעם העצור והילדותי שמשתקף מהטקסטים שלך, בין אם הם רציניים ובין אם ציניים, כולל התגובות).
      ד. מי שמדבר על חשוכים!…

  16. אחרי קריאת התקפתו של עבריין המין המלומד,חברו של יובב לכאורה,על היהדות
    ששללה פדופיליות, ולאור האהדה הכוללת כאן ליובב, אני מציע קצת כבוד
    לשמרנות ולדת. כנראה שהאדם לא בוגר דיו כדי לסמוך על האחריות המוסרית
    של הפרט, ונדרשים מוסדות וערכים מוצקים מצד החברה חפצת החיים.

    • שד חם, מי שמך לבוא ולדבר על כבוד הדת, בשם מי ובשם מה?
      הרי אתה מצדיק רצח של ילד בן עשר
      הרי אתה מדבר במקלדת משולחת רסן על השפלת נשים

      בשם אלוהים (יש אלוהים!) הרי אתה פאשיסט לא קטן, גם ימני וגם דתי, גם אוהד מתנחלים וגם סותם פיות.

      אתה קורא לשמירה על כבוד ומוסר? אתה??

  17. כל חברה מטילה סייגים על חופש הביטוי של חבריה. ההבדל בין החברות השונות הוא בעומק ההגבלות. במדינת ישראל, אסורה הסתה לרצח והסתה לגזענות. אלו הם הגבולות שהטילה המדינה. (מעבר לסייגים של לשון הרע והוצאת דיבה).
    כל קהילה קובעת לה את הגבולות שלה. לדוגמא, למרות שהדבר אינו אסור, אני בטוח שלא הייתם רוצים לקרוא כאן כתבה מאת א. בראון בזכות היתרונות הקוסמטיים הגלומים בסבון העשוי משומן אדם.
    באתר בננות מתקיימת קהילה קטנה. קהילה קטנה אנשים המעונינים לדון באופן חברי בנושאים הקשורים להיותנו פרטים בעלי מיניות. רוב הנושאים שהועלו כאן קשורים לאופן בו נשים וגברים תופסים את עצמם ואת האנשים שאיתם הם באים במגע.
    בין מפעילי האתר לבין האנשים השותפים בדיונים קיימת שותפות. אנו מביעים את דעתנו ובכך תורמים לאתר. מאידך, למפעילי האתר קיימת האחריות לספק לנו נושאים אשר תואמים את מטרות הקהילה.
    כחבר בקהילה הזו אני מעוניין שהתכנים שיובאו לדיון יהיו מעוררי עניין וסקרנות. אני לא מעוניין בפרובקציות חסרות טעם.זכותו של מר יובב להקשיח איברו אל מול גופותיהם הצעירים של בנות ישראל, אני לא מעוניין לקרוא על זה. זה קיים ברשימה ארוכה של נושאים שלהערכתי אין צורך בדיון בהם באתר זה. לא משום שאסור לדון בהם, אלא משום שהם פוגעים להערכתי בחלק נכבד מהקהל ובי אישית. בדיוק כפי שאני מכבד את זכותם של הדתיים שלא יסעו להם בשבת בין הרגליים, אני לא מעוניין לקרוא באתר כאן על נושאים מסויימים. ברשימתי השחורה תוכלו למצוא למשל את חוויות האנס הסדרתי, חוויות מרצח, העונג בתלישת פיטמות ומתכונים להכנת בשר קוף וחתול. את זה בבקשה, באתר אחר. יש מספיק אתרי פורנו המוקדשים לנושאים אלו.
    כתבתו של מיקי יובב פורסמה יומיים לפני שמלאו 4 שנים לאסון המסוקים. ביום שקראתי את הכתבה דיברתי עם מכר ששכל באסון זה את אחיו. בכתבה אני צריך לקרוא על כך שמי שנהרג במלחמה הוא טיפש. לא, האדם שאני מכיר ונהרג בצומת בית ליד, לא היה טיפש. הוא היא אדם מבריק, חכם, אמיץ, נדיב וטוב לב. לא, חבריי לנשק שנפלו בלבנון לא היו טיפשים. הם היו אנשים טובי לב, נדיבים, אמיצים ונהדרים. אנשים משכמם ומעלה. זכותו של מר יובב להעלות נושאים כאלו לדיון, אין לו אף זכות לפגוע בזכרם של הנופלים. יש גבול ברור בין ביקורת לגיטמית לבין גועל נפש. ביקורת יכולה לבקר את פולחן האבל, הזיוף שבמנהגי המדינה והיחס של החברה בישראל לנופלים, חוסר הטעם שבאנדרטאות הריקנות בטקסים, כל אלו לגיטמיים לחלוטין. מי שפוגע בזכר הנופלים עצמם, הוא נבלה. הוא פוגע בכבוד האדם ומנסה לעורר מהומה על חשבון כאבם האיום של אנשים.
    כתבתו של יובב היא כל כולה פרובקציה. אין בה דבר מלבד רצון לעורר תגובות. זוהי פורנוגרפיה של הזוועה וירידה לזנות של הכותב ושל האתר המציג את הדברים הללו.
    בשל הדברים הללו ובשל התגובה של מעריץ הפדופיליה, אני לא מתכוון להמשיך ולכתוב כאן. במקום בו צריך להסביר את המובן מאליו, אני לא מתכוון לנסות להסביר זאת. האתר הזה אמור להיות מקדש של דיון ודרך ארץ. אפשרות ללבן נושאים ולהחליף דעות. לא מקדש להבל ורעות הרוח, שכל מטרתו להלהיט את הרוחות. את זה מסוגלים הביבים לספק עד להקיא.
    על עורכי האתר לשקול את מדיניותם, זכותם להמשיך ולעורר כעס. אולי הם זקוקים לכמות גולשים גבוהה יותר על מנת שיוכלו למכור פרסומות. אולי מספר חברי הקהילה מאכזב אותם. אם זו היא דרכם, אני מעדיף לפרוש עכשיו.
    שלום ולא להתראות.

    נ.ב.
    מיקי יובב, הדבר האחרון שעולה על דעתי להתנצל בפניך. קח את עצמך, את הדעות שלך, את המקלדת שלך, ולך לכל הרוחות. אתה מוזמן להתקשר אלי 924675 – 052 ואשמח להגיד לך את זה אישית.
    רם-און אגמון.

    • לא הכל מותר ולגיטימי. לגיטימי לפרסם דברים שאינם מזיקים,ורצוי שיהיו מועילים
      אם רוצים לעורר דיון בנושא רגיש, צריך להשתמש בכשרון הכתיבה ע"מ לחזק את
      האבחנות המוסריות הנכונות בין טוב לרע. מי שמשתמש בכשרונו ע"מ לטשטש
      את האבחנות הינו כנראה אדם רע, שמחפש איצטלה למעשים רעים.

    • חסוך ממני את עלות שיחת הטלפון. למה בכלל שאתקשר אליך?
      ואל תבקש ממני גם לגלות הזדהות עם אובדנם של חייליו של הכיבוש הישראלי בלבנון. נימוקיהם למעשים מונחים עמם (ודי עמוק), על מידת החוכמה שבמעשיהם ניתן ללמוד ממקומם כעת וממקומם היחסי של אלו שהשתמטו מחובה מעיקה זו של שירות בצבא הכיבוש הישראלי. אולם בכל מקרה, אל תבקש ממני להזדהות עם הכיבוש האלים של אחי הלבנונים.

      שלך בכבוד מרובה,
      מיק מיק מיוקי יובב מייבב

  18. מעולם לא היה ברור כבימינו שערכי המוסר והתרבות הם דינמיים. על המגמה
    לעתיד ניתן ללמוד מן הקיצוניים ה"מטורפים" של היום. מה שפעם היה פריצות
    נקרא היום מתירנות, וכנראה שהיובב הזה מלמד שבקרוב נדרדר לשפלות
    המוסרית של היוונים. המאמר הזה והתמיכה בו הכו אותי בתדהמה ולקחים
    מספר יש. א- ססמאות יפות של חופש מקסימלי מתנגשות עם חינוך למחויבות
    ועם חינוך בכלל, ואלו נחוצים לעיצובו של אדם מוסרי. ב- החילוניות
    האינטיליגנטית כאן לא מצליחה להדוף את הסכנה המוסרית שהיא סכנה
    קיומית, ומאידך, לאור זאת, מובנת ההסתגרות החרדית השומרת על ערכי
    העבר. ג- שאלה: האם אדם רע בטבעו ינהג טוב יותר בחברה משוחררת או
    שמרנית? ד-האם אדם טוב מטבעו שלא יקבל חינוך למחויבות כלשהי יצליח
    להשאר טוב? ה-if u tolarate(?)this than your children will be next

    • אוי יוי יוי. הרהורי הסדום ועמורה שלך ממאה שערים מרטיטים את שערות — —– שלי.
      מה רע ביוונים? התרבות היהודית הנפלאה שלך הייתה רק חולמת להגיע לאן שהם הגיעו. אתה כל כך שבוי בקונספציות הפוריטניות שלך שנדמה לך שהן תנאי מוקדם לכל מוסר.

      א. מיהו אדם מוסרי ולשם מה הוא נצרך בכלל?
      אוי המוסר היחסי והמשעמם שלך. הגיע הזמן כנראה לעבור לפרסום באתרים אפריקאים. המוסר היהודי-קתולי הזה כבר באמת מתחיל להיות יותר מדי
      ב. החרדים? מה הם הצליחו לשמר לאחרונה. איזה דת הצליחה עד היום ליצור ערכי מוסר סבירים בכלל. כן, אני רואה בדרך החיים הש"סניקית מוסריות גדולה מאוד…
      ערכי העבר… איזה מילה מכוערת. שתי מילים שמסתירות כל כך הרבה אנרגיה שלילית
      .ג. אדם רע מטבעו? איפה גדלת? בשכונה עם היטלר? מי זה אדם רע מטבעו?
      בכל מקרה זה לא משנה.
      ד. אדם טוב מטבעו עכשיו? אתה רוסו או הובס? גדלת בשכונות של בני האופל ובני האור? איך אפשר להשאר בכלל טוב בעולם הזה.

      די להציל אותנו בחיבוק הדוב הדתי הזה. תן לשקוע בדקדאנס הדוניסטי. אני מעדיף לשקוע בכל דבר מאשר במוסר המשעמם שלך. עדיף כבר להתאבד.

  19. נשימה ארוכה לקחתי, משהו כמו יומיים של נשימות קצובות לפני שהחלטתי להגיב כאן על המאמר הספציפי הנ"ל, שבקריאה הראשונה שלו, לא הבנתי כלום, קריאה שניה, קצת נראתה לי סבירה יותר, וקריאה שלישית נתנה לי בעיטה בבטן הרכה.
    גם שלל התגובות כאן הביאו אותי לחשוב, שאולי, הנה יש כאן אנשים שבעצם כותבים מה שאני חושבת.

    לבוא ולהצדיק פדופיליה ולעטוף אותה באריזה יפה של תמימות זה ממש טו מאץ' בשבילי.
    ואני אתייחס לכך נקודה אחר נקודה. אני נשמתי נשימה ארוכה, עכשיו אתה, מר יובב, תיקח אחת, ואולי תבין למה המילים שלך עיצבנו אותי כל כך.

    להסתכל על בחורות זה לגיטימי בעיניי. גם אני מסתכלת מפעם לפעם על בחורים. יש אחד שעובד איתי, שטרם התגייס לצבא, ואו-הו איזה כוסי מטרף הוא. פשוט הנאה לעיניים כל פעם שהוא בא לבקר במשרד. אבל הדרך מלהביט בו, כי זה פשוט כיף ועד להתחיל לפנטז עליו, ארוכה היא, יקירי. הוא ילד, למרות גובהו ומראהו. אני בחיים לא אחשוב על לכבוש אותו לחיקי ולעולל בו מעשים טובים. אני לא משביעה עיניי בישבנו, אך בהחלט מוקסמת מהחיוך שלו.
    אני חושבת שהגבול הדק הזה מטושטש לאללה, וכל אחד יוצר לעצמו את גבולותיו שלו, וכן, הגבולות האלה נבנים אצל כל אחד ואחת מאיתנו, כל אחד על פי החינוך שקיבל.

    *הסיפור של "אני אשלם עלייך כניסה למוזיאון בתנאי שתלווי אותי במהלך הסיור" הכעיס אותי.*
    זה מריח רע, זה מריח ניצול של בחורה תמימה, וניצול מכוער, מאחר וכותב היומן הפיקציונרי הזה אף גרס כי היא בכתה לפני שפגש אותה. הקטע הקטנטן הזה צעק לי יש את "כיפה אדומה", והנה, מר פיקציה לבש עתה את דמות הזאב הרע בנסיונו הפתאטי לנצל בחורה במצוקה.
    סינדרום "כיפה אדומה" ידוע ומוכר. הניצול המשווע הזה של חורה צעירה מכעיס אותי, במיוחד כאשר הוא קורה מצד בחור מבוגר, הנתפש בעיניי כבן אדם המסוגל להבחין בין "רע ו"טוב". ואל תביא לי כאן טיעוני יחסות מסוג "טוב ורע זה מושג יחסי". יש טאבואים חברתיים המושתתים במגוון תתי-תרבות ולא בכדי. אלה שהמציאו את הטאבואים האלה, באו אך ורק לטובת החלש. ובמקרה התיכוניסטית עטוית הטוסיק המופתי, וניצני השדיים, היא בהחלט מודל קיים ושריר לקונספט "חלש".
    כבר דנו כאן בלא מעט מאמרים על גברים שכסף וכוח מניעים אותם ומעצבים את תפישתם לגבי המין הנשי(ע"ע "בעל המאה בעל הדעה"). והנה, גם חמישה שקלים, דמי כניסה למוזיאון, למרות המחיר הדל, יכולים להוכיח שלא חייבים להיות מליונרים על מנת לפתות נערות צעירות.

    *"הוא נשמע בן אדם די חכם, בהתחשב בכך שיצא להלחם למלחמה".*
    אוי ואבוי. זה מה שאני רוצה להגיד. אתה יודע, מלחמות לפעמים זה לא משהו שאנחנו יכולים לבחור. כן, הבנתי שיש לך משהו עם אנטי מלחמות וזה, סבבה, אני איתך, אבל גם כאן, יש פער מאוד גדול בין לבוא ולהעביר ביקורת כל כך טרחנית על חיילים שנהרגים יומם וליל במשימתם להגן על תושבי ואזרחי המדינה. בחיי איבדתי שני חברים לכיתה, שהכרתי עוד מלימודי ביסודי והמשכנו אחר כך לתיכון ביחד. אחד נהרג בלבנון בפגיעה ישירה, והשני נהרג באסון המסוקים לפני ארבע שנים, בדרכו ללבנון. חבר טוב נוסף, נהרג לפני שנה וחצי בתאונת אימונים בבקעה.
    שלושתם, היו אנשים מבריקים, חכמים ומדהימים. כל אחד מהם, כשנהרג, אני התנגדתי עוד יותר למדיניות לוחמנית וכובשת, שגורמת ל"תשלום" כבד וכואב כל כך של אנשים היקרים לנו. אל נא תערב את אישיותם של החיילים האלה בפיקציות שלך. אין זה המקום, ובכלל, בשום מקום אין מקום לחלל את זכרם.

    *"זה היה יפה, איך שהקראת את המכתבים"*
    עוד מניפולציה זולה. המטרה מקדשת את האמצעים, מר יובב? כי לי זה ממש נראה ככה. יצאתי עם אחד לפני כמה זמן, שעסק בכל הערב בלהרשים אותי. אמר את כל מה שרציתי לשמוע, שוחחנו ארוכות במשך שעות, הוא הקסים אותי. רק בדיעבד, אחרי בעיטה רצינית בתחת, הבנתי שלא היה בסיס לשום מילה שלו. זה הקטע שלו, הסתבר. להרשים בנות, ותאמין לי שהוא לא בחל בשום טקטיקה. וזה מכעיס, כי הנה חשבתי, בחור שווה, מצליחן ומדליק, ויומיים אחר כך, פרצופו האמיתי נגלה בפניי, והרפלקס של ההקאה עלה לי בגרון. אחר כך הבחורים מתבכיינים לי קבל עם ועדה, שאנחנו מבקשות יותר מידי, שאנחנו משגעות אתכם. אולי כדאי שתתחילו להראות את פרצופכם האמיתי מההתחלה, ותנו לנו להפעיל את השיקולים שלנו ולבחור מה טוב בשבילנו.

    *"אני זוכר שהרגשתי מאוד מחורמן באותו רגע, כמעט רצתי אחריה ואנסתי אותה… אף פעם לא חשבתי שזה כל כך נורא… אני מרגיש גאה… מי שמתנגד לזה צריך להתבייש"*.
    יופי. מעניין אותי לחשוב מה יקרה לך, אם אחד כמוך ירצה לאנוס את הבנות שלך, וישאיר בהן צלקת נוראית למשך כל חייהן. חוקים שחוקקו נגד עבירות מין, לא חוקקו סתם, בהיסח דעת. אני לא אחזור על דבאים שנאמרו כאן לפני, אבל רק אוסיף דעה אישית, שעניין הענישה בארץ גובל באבסורד נוראי, שלא נראה כמוהו בעולם המערבי. מדינת ישראל נמצאת במצב נורא מבחינה סוציאליסטית, ומין הראוי, שאמירה כגון זו תגונה לאלתר. אני לא חושבת שבחור שיקרא את המאמר הזה, פתאום יקבל גושפנקה לסטייתו(וכן, זוהי סטייה!) וילך לאנוס בחורות. אני לא אלך רחוק מידי. רק בחילה שעלתה בי למקרא השורות האלה מותירה אותי תוהה בקול רם, מה לעזאזל גרם לך לכתוב דבר כל כך נורא.

    *"תהיה זו טיפשות ועוול להונות אותם לקיום יחסי מין עם מבוגרים"*
    כך אתה כותב, ובעצם סותר את עצמך. הרי כל המניפולציות הגבריות-כוחניות האלה נועדו על מנת להונות בחורות תמימות המצויות במצוקה מסוימת. אתה לא מחדש כאן שום דבר, לצערי. כל המשחק הזה כבר ידוע מראש. חבל שהמאמר הזה שומר אותו בקיום.

    *"אני חושב שבועלי הצעירים הם התמימים האמיתיים בכל הסיפור".*
    כן, בטח. לך תספר את זה לכל בהחורות שנאנסו, התעללו בהן או תקפו אותן. ולא רק על רקע מיני. גם עבירות על רקע אלימות לא באות מתמימות. אל תזיין לי ת'שכל. אחד הדברים שמכעיסים אותי הוא, שאחרי שהפושעים נתפסים ומובאים להארכת מעצר, או במהלך המשפט עצמו, טוענים לילדות עשוקה (ע"ע בני סלע, שנזכר לספר במהלך משפטו על כך שהתעללו בו מינית בילדותו, או עמי פופר שטען כי ערבים אנסו אותו ולכן החליט לרצוח שבעה עשרות שנים אחרי המקרה). אנשים שעברו חוויות נוראיות של התעללות, מין הראוי שיטפלו בעצמם. זה לא שפתאום זה קורה להם, פתאום הם נזכרים שהתעללו בהם. כל אחד שחווה מקרה קשה במהלך חייו, מודע להשלכות שנוצרות בחייו בהווה. כאן גם יש לי הרבה אמירה חריפה לקהילה מסביבם, "שידעה ושתקה". אנשים, תתחילו לדווח על מקרים. תפסיקו לסתום את הפה.

    ולך, מר יובב, אני מציעה לחשוב פעמיים לפני שאתה משחרר מאמרים מסוג זה. ברור לי שכל היומן הזה הוא פיקציה מצוצה. אבל עדיין, מישהו כתב את היומן הזה. אני מוצאת את הפרק הזה מעליב, פוגע, סקסיסטי ופרוע מחוץ לגבולות "הטוב והמותר".

    • רויטל,
      משום שהגבת בטוב טעם אנסה לענות לך בטוב טעם.
      א. לא הצדקתי פדופיליה. הצגתי אותה.
      ב. מדוע אינך מרשה לעצמך לפנטז על אותו יפיוף צעיר, רויטל? לפנטז מותר על הכל. לו רק ידעת על מה אני מפנטז…
      ג. בנוגע לקטע על המלחמה. אני מסכים איתם. אני מצטער שהכנסתי את הקטע הזה ליצירה. אני מתחרט, ניתן להגיד. לא משום שיש לי בעיה מוסרית איתו. משום שיש לי בעיה סגנונית איתו. (וזו, מן הסתם, סוג בעיה חמור הרבה יותר מכל בעיה מוסרית מכל סוג שהיא). כמובן שהוא כתוב בצורה צולעת והדבר מדיר את שנתי מעיני. כפי שאולי תתארי לעצמך, קראתי את המכתבים הללו על הקיר בגבעת התחמושת (מומלץ לכולם) ובאמת זה היה עצוב ופאתטי. ואני עדיין חושב שצריך דפיקות מסויימת כדי ללכת להלחם. אבל בנוגע לכך תפני להבא ליצירותיו של הרוזן ליאו טולסטוי בעניין.
      ד. אז השוביניסט רוצה לאנוס, אז מה? כמעט כל זכר רוצה לאנוס ברגע זה או אחר בחייו. אחרים צריכים להתבייש? לא בטוח, כך חושב השוביניסט. בכל מקרה, המתחסדים צריכים להתבייש. אבל הם לעולם לא יתביישו ובכך כוחם. הם חסרי בושה.

      בעצם את כותבת שהיו הרבה דברים במאמר שהרגיזו אותך כמו הניצול של הילדה ב- 5 שקלים. יופי, אני שמח שזה הרגיז אותך. למה זה גורם לך לשנוא אותי? בגלל שכתבתי דברים שהרגיזו אותך? שנאת את גתה כשהניח לורתר להתאבד?
      למה את מניחה מראש שעלי לנקוט עמדה מוסרית. חלק מהספרים הנוקבים ביותר נכתבים מחוסר נקיטת עמדה מוסרית. ומה אם לפעמים מתחשק לי לנקוט עמדה מוסרית והפעם לא? ומה אם פעם היו לי כמה חברים פדופילים והכרתי אותם ככמה מהאנשים הנפלאים ביותר שידעתי מימי. יותר נפלאים ורגישים מ- 99% מהאנשים בעולם הזה? וחושבים את המחשבות הנאצלות ביותר? אז האנשים האלה הם לא בני אדם? אז אסור לתאר את הרגשות שלהם?
      ואל תגידי לי שהם פגעו באנשים. הם פגעו. אבל הם עדיין נפלאים, ומי שלא מסוגל להבין את זה לא מסוגל להבין שום דבר חשוב באמת. ומי שלא ראה פדופיל מתייסר לאחר אונס, או אפילו אונס שלא קרה, לא הבין פדופיליה מימיו.

      שלך,
      המיובב

      • או שאתה סתם מלהג בשיטתיות.
        אולי תחליט מי אתה באמת בתוך כל היומן הפיקציונרי הזה. המספר? הכותב? המגיב?
        הכל מותר, מיקי? באמת?
        ברצינות עכשיו.
        אונס זה אסור. מה לא ברור כאן? ואם אתה מפנטז על אקט של אונס, תלך לטיפול ומיד.
        פדופיליה זה אסור. מה לא ברור כאן? "כמה מחבריי הטובים מפנטזים על ילדה"? וכשהילדה שלך תבוא ותגיד: "אבא, החבר שלך, איש הרוח הנהדר שמביא לי סוכריות בכל ביקור זיין אותי", אתה תשאר רגוע ותגיד: "נו, טוב, בתי, הוא קרא ספרים מאוד נחשבים שאומרים שזה בסדר"? באמת, מיקי, מה אתה מביא לי את הספרות המעוותת הזו בתור סיבה??
        גתה לא מזיז לי, דה סאד לא מזיז לי. יצירותיהם שמורות בפנתאון הספרותי, סבבה. אבל זה לא נותן לאף אחד לגיטימציה לאנוס, להתעלל או לכפות עצמו.
        הבחור ההוא שעובד איתי, אני לא אפנטז רק בגלל שזה לא לעניין, זה לא ריאלי, זה לא אני. אני מעדיפה לפנטז על דברים אחרים.
        אני לא שונאת אותך, אני מרחמת עליך ועל שכמותך שלוקחים מציאות ומעוותים אותה לשם סיפוקם, לשם מתן לגיטימציה מעוותת למעשיהם הנתעבים.
        המוסר הוא יחסי, הוא סובייקטיבי. ברומא התנהג כרומאי, אמרו את זה לפני, מיקי. ואף אתה שהתהדרת בידע ספרותי ותרבותי למהדרין, יכול טיפל'ה לסתום את הפה, להביט לתוך אצמך ולהבין מה לא בסדר במאמר הזה שנותן לגיטימציה לפגיעה מכוונת במין הנשי, בילדים ובכל מי שעדיין נמצאים במקום שלא מספיק חזק להגן עליהם. מקסימים? באמת? חבריך הפדופילים מקסימים? זה על אותו משקל של השכן שרצח את אישתו וילדיו, ואחרי המעשה השכנים אומרים: "הוא היה כזה שכן נחמד, תמיד שילם ועד הבית בזמן". אבסורד, כבר אמרתי??
        רגישים?? מה הם עושים אחרי שהם אונסים ילדים וילדות קטנים? מכסים אותם יפה, מלטפים אותם עד שירדמו?

        אחותי, לפני שלוש שנים, הותקפה מינית. היא הלכה לחפש דירה בתל אביב, והגיעה לבחור שרצה להשכיר את דירתו. שלוש דקות אחרי שנכנסה לדירה, הוא נעל את הדלת, תפס אותה ואונן עליה במשך דקות ארוכות. כאשר הגיע לסיפוקו, תוך כדי צעקות ובכי מצד אחותי, אמר לה: "תודה". היא ברחה משם כל עוד נפשה בה, והתקשרה אלי בהיסטריה. זה היה לילה נורא, אני לא אשכח אותו. אבא שלי לקח אותה לתחנת המשטרה, הם התלוננו, ועל פי עצתי, מוקד הסיוע של נשים שעברו תקיפה מינית תמכו בה לאורך כל הדרך. מתנדבת מטעמם ליוותה אותה במהלך החקירה, והבחור הסוטה, שהוזמן לחקירה, הודה במעשה, אך טען כי זה נעשה בהסכמתה. אחותי היתה אז צעירה, לא היה לה ניסיון מיני, וכמה שהיא כעסה על המשטרה ומערכת המשפט, כאשר טרטרו אותה הלוך ושוב על מנת להשלים חורים, עדויות וכו'.
        התיק עוד לא נסגר, מיקי, אין לי מושג מה יהיה עם זה. אבל מה שברור לי, שמאמרים מסוג אלה, בתוספת מערכת שלא פועלת כראוי, ותגובותיך לתגובות שאתה מקבל כאן, רק מותיר אותי המומה. אם זה מה שאתה דוגל בו, שתהיה לי רק בריא.

        תתבייש, אתה עם העמדות המעוותות שלך.
        אני מאמינה בקארמה, בזה שהעולם עגול. יום אחד זה יבוא אלייך הביתה, יעשה טוק טוק על הדלת במסווה של חבר נעורים נחמד ותרבותי שיאנוס את הבת שלך.
        ואז נראה אותך מלווה אותה במהלך חקירות, משפט וטיפול נפשי שתצטרך.

        ולא, אני לא מאחלת לך שמישהו שאתה אוהב או מכיר יאנסו חס וחלילה. רק שתדע, שאתה לא מיוחד. זה שאתה דוגל במתירנות מינית באשר היא, עם לשבור את כל הכלים ואת כל המוסכמות, רק יחזור אליך כבומרנג.
        ונראה איזה מאמר תפרסם אז.

        • רויטל, תחילה את ממליכה אותי ולאחר מכן מורידה אותי מכסי בצורה משפילה כל כך.
          ניחא, תגובתי אליך כלולה בתגובה מטה 'תגובה להלה לרויטל ולכולם'.

          נשיקות,
          ביי.

        • אני לא יודעת מה את קראת ביומן לעיל.
          אני קראתי רומן קצר שלא מומש בין גבר צעיר לנערה צעירה, ועל לבטיו של זה והדחקותיו כנגד המציאות החברתית הכופה עליו *לא לחשוב מחשבות כאלו*. בדיוק כמוך.
          לא היה כאן אונס, או אפילו רצון לאונס.
          המשפט "וכמעט רצתי אחריה ואנסתי אותה" היה יכול להיות שווה ל"בעלתי אותה בתשוקה".
          כי כמו שאני הבנתי את זה, הריבה רצתה זאת בדיוק כמו השובינסט.
          לדעתי אתן לא מספיק מפנטזות ולא מספיק מחוברות לעצמכן, כי הלינץ' הזה מגעיל אותי הרבה יותר מכל מה שאתן אומרות כאן על הכותב או על המספר.

          • את לא מכירה אותי בכלל, אז אל תבואי ותגידי לי שאני לא מחוברת לעצמי.
            זה דבר ראשון.
            דבר שני, כל אחד יכול לקחת לעצמו מה שבא לו מהמאמר הזה. ואם כל מה שראית ביומן הספציפי הזה רומן לא ממומש בין בחור מבוגר לבחורה צעירה, אשרייך וטוב לך. אולי כדאי שתפקחי את העיניים ותסתכלי סביב, ותצאי מהבועה שלך.
            דבר שלישי, אני לא אוסרת על פנטזיות, שיהיה ברור. אבל, פנטזיות הגובלות באקט אלים, בין אם זה אונס, או רצח, אני אהיה הראשונה לקום ולמנוע. החברה שלנו, עם כל הדפיקות שלה, אינה אוסרת על פנטזיות.
            החברה שלנו מסרסת מחשבות מיניות שאיהן עומדות בכפיפה אחת מול הקולקטיב, מסכימה. החברה שלנו מסרסת פנטזיות אפלות, גם מסכימה. אבל אולי כדאי שתבדקי למה זה קורה.
            אף אחד לא יכניס אותך לכלא בגלל מחשבה. הגבול הוא, שאת המחשבה שלך את מוציאה לפועל על ידי אמירה(ואז מגיע שלב המעצר המנהלי במקרים מסוימים, או שליחה להסתכלות פסיכיאטרית, או הארכת מעצר עד לפתיחת המשפט), ומהאמירה הזו, את נוקטת בפעולה. על זה אני כועסת. הרווח בין מחשבה ועד הפיכתה למילה שיוצרת מציאות ואחר כך לנקיטת פעולה הוא קטנטן.
            ההתרעמות שלי מגיעה מהמקום של בחורה, שפשוט מפחדת. אני מפחדת להסתובב ברחוב לבד בשעות הלילה, מפחד שאחד מחבריו הנאורים והתרבותיים של מר יובב, בדיוק רגע לפני שאצעד ברחוב, יחליט שהגיע הזמן לממש את הפנטזיות שלו. אני מפחדת שאחי הקטן ילך לבד ברחוב מאותה סיבה. מחקרים רבים ומרובים נעשו על מנת לנטרל את "רגע הטריגר". אותו רגע קטן וחולף, בו אדם מחליט להוציא את המחשבות והפנטזיות שלו לפועל. עדיין לא ברור מהו אותו טריגר, מאחר וכל אחד הוא אדם בפני עצמו, איניבידואל. זה אותו טריגר שהופך אדם לרוצח, לאנס, לשודד וכיוב'.
            מאמר כמו זה שהובא לעיל, רק מפחיד אותי עוד יותר, במיוחד כשניתנות למאמר סימוכין מן הספרות הקלאסית.
            "רציתי לאנוס אותה" אינו שווה בשום מידה למשפט כגון "בעלתי אותה בתשוקה". באונס אין שום רובד של תשוקה. יש שם אלימות. אל תערבבי לי, ותתני לי פרשנויות מצוצות.

            לגבי אמריקן ביוטי, אני ראיתי את הסרט. ההבדל הוא, שבסרט יכולת לראות גם את גרסת הבחורה הצעירה. אותה בחורה כבר קלטה את "חוקי המשחק", ושיחקה אותם "כמו גדולה". הבחלט יכול להיות שהריבה של מר יובב רצתה את זה בדיוק כמוהו. אבל שום מילה במאמר לא הראתה את זה. דווקא במאמר, הריבה שלו היתה בעמדת חולשה, תמימות, ובטח לא היה בה שום אספקט לוליטתי. לעומתה, בסרט אמריקן ביוטי, הבחורה היתה מודעת מאוד לכוח שלה כאישה, היתה מודעת לאפשרויות הטמונות במיניות שלה.

          • מתלבטת בשקט

            המילה היא המשכה הישיר של המחשבה. לצנזר אותה זה מגוחך. בוא'נה אם יש פה נאצית זה בטח לא מיקי אל את, הצנזור הראשי. עדיין יש הבדל מה בין מילה למעשה. הרבה יותר מאשר בין מחשבה למילה.

            ואמריקן ביוטי? נראה לך שהבחורה שם הבינה משהו מכללי המשחק? היא רק ניסתה ליצור רושם כזה. אבל הניצול חסר האונים שלה מבהיר כמה היא עדיין כלי משחק חסר כל יכולת בחירה.

            מ. בשקט

          • יש פה פשיטת רגל של המוסר החילוני ואתם לא מבחינים בזה עדיין. מי שמאיים
            במשהו(כמו חינוך) על החופש הקדוש ללכת אחרי הטבע שלנו נקרא נאצי.

          • אבל דווקא הנאצים ימש קידשו את הטבע האנושי ושנאו חינוך

          • מתמרדת בשקט

            הנאצים הטילו משטרת מוחות. זה גם מה שאתה עושה. במדינה חופשית יש חוש ללכת אחרי הטבע וככלות הכל מה הוא לא טבע הרי הכל טבע:

            ראי ערך:
            http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?msg_id=3750680&bck=

          • ציטוט מאדולף היטלר ימש: "אני בא לשחרר אתכם מאלף שנות ביות יהודי;
            מהמוסר שהחדירו לנו דרך הנצרות; נשוב לטבע הטבטוני".

            פוליטיקל קורקט היא משטרת המוחות הקיימת בכל חברה בכל דור ודור.

            פדופיליות ורצח הם טבע.

            מי שרוצה להיות טוב צריך לפקח על טבעו.

          • זה בעצם כאילו יובב מעודד ל:
            חרמנות uber ales
            ומצדיע לה במועל זרג

          • אוי סליחה שאני מכעיסה אותך באמת.
            גם זה אסור?
            יבואו לקחת אותי לתחנת המשטרה הקרובה כי הכעסתי אותך?

            במדינות נאורות (גם זו שלנו, לפעמים כשהמשטר נזכר שהוא דמוקרטי) יש כזה דבר חופש הביטוי. במדינות באמת נאורות יש גם חוקה שתמנע חוקים לא דמוקרטיים, אבל נעזוב את זה כרגע. חופש הביטוי אומר שמותר לחשוב כל דבר וגם מותר להביע כל דבר שחושבים. גם אם הוא מכעיס כמה אנשים. במדינתינו שמו לזה סייגים כי רצחו ראש ממשלה, אבל אני לא אכנס לזה (ראי למעלה – אנחנו דמוקרטיה מקרטעת).
            העניין בחופש הביטוי הוא עידוד המחשבה החופשית. מה הכוונה? ככל שלאנשים יהיה יותר חופש מחשבתי ויותר חשיפה לרעיונות כך הם יוכלו לחשוב בשביל עצמם ולדעת, לדוגמא שלרצוח למען רעיון פוליטי זה מטומטם (ובד"כ ישיג את ההיפך), או לבעול קטינות מאד מאד יפגע בהן, ובד"כ מראה שהאדם בעל הרצונות האלו זקוק דחוף לטיפול נפשי.

            מה שחמור הוא שאת מצדיקה את העובדה שיש דברים שאם אומרים אותם נכנסים לכלא (מה שנכון, ומאד מאד מאד מאד מאד מאד עצוב במדינה כקוראת לעצמה דמוקרטית) – דבר שמוביל למשטרת מחשבות ולמשטרים טוטאליטריים. אנחנו לא רוצים את זה נכון? או אולי את כן?

            את שלי אמרתי. אני מקווה שמשטרת הרויטלים לא תדפק על דלתי עם צו חיפוש כי אין לי מקום להתחבא בארון, יש שם יותר מדי בגדים

        • את לא יודעת על מה גברים מפנטזים בלילה?

          עכשיו את גם אוסרת עליהם לפנטז…חטא נוראי.

  20. אז זה היית אתה…
    עכשיו אני מבינה מדוע נטלת ממני את התמימות (בגיל 6) — היית צריך אותה לעצמך.
    אני באמת מודה לך על שהחכמת אותי בשיעור חד פעמי פרק בנושא האמון. לאחרים זה לוקח ללמוד הרבה זמן.

    אני מודה גם על המחמאה באשר לטוסיקי הגמיש. ומה זה הכלי המפחיד שנשלף מתוכך כלפי ?
    ולמה איימת על חיי?
    אם לא אעשה בדיוק מה שתאמר?
    ואם איימת — למה, יובבון התמים והחביב– לא סיפרת גם את זה כאן לפני כולם?

    ומה יהיה אם הריבה הצעירה והרעננה – ביתך (שאני מקווה שאין לך) תשוב נסערת לביתה ותספר על מקרה שארע בשל טוסיקה הגמיש?

    כמה כובש לב לשמוע שאתה כה חרמן — היאך הידד
    כובש הקטינות על גבעת התחמושת
    אין נפגעים לכוחות הגברא

  21. לי על המאמר הזה. משהו חדש של מיקי יובב והתגובה הראשונית שלי, עוד טרם קראתיה הייתה "שימות". מודה. לא, אני לא רוצה שתמות באמת, זאת רק צורת ביטוי מעוותת שלי, הציניות שלי, כמו שהדברים שלך כאן, מייבב, הם צורת הביטוי שלך.

    לא ארחיב במילים, פשוט מיותר לנסות להרחיב משהו, כשאינך ער לדברים של *מגיב בקיר* *רויטל* *Joe* ועוד רבים וטובים, כשכל טיעוניך מורים על שבלוניות חשיבתית מעוררת שאט נפש ומפנה אצבע לספרות. כמה נוח להפנות אצבע מאשימה לסיפורת באשר היא. מייבב, זה שגדולי הסופרים (בעיניך) כתבו על ניצול קטינים, אונס, גילוי עריות וגו' אין זה מקנה לדבריך לגיטימציה. וחברך, שהינך אומר שאין קשר בינך לבינו, ואתה, שניכם זקוקים לאבחון פסיכיאטרי (ואם זיהיתי את חברך, כפי שאני חושבת, המלצה חמה להחליף פסיכיאטר ולהגדיל את מינון התרופות ).

    ולא בכדי סלדתי ממך עוד במאמרך (?) הראשון. כבר אז הבנתי שאין עם מי לדבר. לדאבוני, אתה לוקה בהיבריס, חסר כשרון כתיבה ואדם נתעב.

    ובמילים פשוטות, מכיוון שאני לא חייבת לך כלום או למי מאנשי בננות, מילה אחת, שמכילה את כל הסרקזם, הציניות, הכאב, הזעם, הצער והעצב כלפיך, מייבב – *תמות*.

    • אולי באמת תלכי כבר?
      לי נמאס מהתגובות האלימות והחשוכות שלך.
      הלכת? אז תלכי.

      • לא שיש סכוי שתביני על מה התלהטו פה היצרים, אך ככתבת מקומונים, שמיצתה את הקטע שלה, את מרשה לעצמך מעל ומעבר.

        אני אשאר, מוצא חן בעיניך או לאו, ואכתוב היכן ומתי שארצה. אני תמיד ממתינה שתפתיעי בעוד מאמר "נפלא" על ימי שישי תל-אביביים. חגיגה לעיניים.

        ואת הרי יודעת מה אומרים, נמאס לך? אל תקראי. איטס א פרי קאונטרי בייבי. ואת, שכל כך תרעמת על נסיון לסתימת פיות, מנסה לסתום את זה שלי. אז חופש הביטוי מקובל עליך רק כשהוא נוגע במישרין לדברייך את. כמה פאתטי. ולא, אין סיכוי שאענה לך להבא, את פשוט לא מספיק מאתגרת לטעמי. וכן, יש לך את כל הספייס שבעולם להוסיף דברי נאצה והשמצה כלפיי, לב שחור מכיל הכל, גם אינפקציות חברתיות כמוך.

        • סוכריה על מקל

          תפרחת משמשת ככתבת מקומונים? עם הסיגנון העילג שלה? מי מפרסם את מה שהיא כותבת?

          • אה, הם לא מפרסמים בגלל שאני כותבת דברים טובים, אלא בגלל תכונותי הגופניות המרשימות והרצון שלי לבלוע את כל מה שהם יורקים.
            קטעים איתך, תשארי.

          • אז זהו
            שזה שאת בולעת
            זה לא אומר שלנו מתחשק
            לבלוע את מה שאת יורקת
            איכס

          • הצמחוני השמייח

            תפרחת בבת עיני – לי דווקא בא לבלוע את מה שאת יורקת
            או ההפך

            בא לך?
            האימייל שלי כאן.
            אני מאד נחמד ונורא מעריך את מה שאת כותבת כאן

          • סוכריה על מקל

            הלך הזרזיר אצל העורב

      • לא זכור לי שכתבתי משהו על יום שישי, כנראה שאת מבלבלת אותי עם מישהי אחרת.

        אה?! פתאום סתימת פיות לא נראית לך?
        היתכן? הכצעקתה? מותר לסתום פיות לאנשים מסויימים ולאנשים אחרים אסור?
        העברתי את הנקודה שלי.
        תחשבי על זה.

        • את עוד עושה קולות כאלה אה
          אז כמו שקראו לך כאן כבר את בסך הכל תפרחת על התחת

          • הצמחוני השמייח

            תפרחת יא רוחי תתעלמי מהפוסטמה
            אני בטוח שהתחת שלך יותר גמיש וחלק מהתחת השמן הפורח והמחוצ'קן שלה
            (סליחה של האנונימוס הזה, שלא כל כך קשה להבין מי היא)

          • סוכריה על מקל

            צמחוני, אולי איזה סטייק בריא יעזור לך להימנע מלחוות דיעה על ישבנים שלא יצא לך לבדוק באופן אישי

  22. ויש כאן באמת בעיה, שירלי. לא בגלל הנושא – הנושא צריך שידברו בו. לא בגלל שפיקציה לא יכולה להכיל דברים קשים – זה קורה כל הזמן. לא בגלל שעמדות מסוימות אסור להן שישמעו – מותר להן. הבעיה פה היא בעירבוב.

    לו היית מעלה מאמר, שכותבו עומד מאחורי מילותיו, ולו גם בשם בדוי, לא לשם צליבה אני רוצה אותו עומד שם, והויכוח היה יכול להיות ויכוח עובדתי גרידא – פדופיליה כן או לא, היו דברים נראים אחרת. מאמר סדור התומך בפדופיליה בתוך האתר שלך, היית מעלה? קשה לי להאמין. אבל לפחות, במקרה כזה, לא היה הכותב יכול לברוח אל סיבות ה"פיקציה בולעת הכל". מישהו באמת חושב שהפדופילים הם התמימים בכל הסיפור? מישהו מוכן להתווכח על זה באמת, בריש גלי? מישהו מוכן לטעון באמת שילדות לא נפגעות מההתיחסות אליהן כאל אובייקט מיני מעבר לרמת הפנטזיה, והלאה – מניצול מיני שלהן – והלאה – מאונס? יש מישהו כזה? הביאוהו לכאן, ונדעהו.

    לו היית מעלה פיקציה, סיפור – סיפור ממש, ואני בטוחה שלא נצטרך להכנס כאן לויכוח על מהותו של סיפור בניגוד למהותו של יומן, גם אז הדברים היו שונים. סיפור שנכתב מנקודת ראותו החולנית של פדופיל, או של מי שמפנטז על פדופיליה, אכן מעלה את הנושא, אבל הוא גם מאד חד משמעי בהעדר ההטפה שבו. מעקב אחרי "איך עובד ראש של פדופיל", נניח, שאיננו מטיל ספק בכל הדברים שמקשים כל כך לקרוא את היומן העקום הזה, אלא מביא אותם כהוויתם, היה יכול להיות לא נעים, מעצבן, קשה לקריאה, אבל לא היה מערער על אמיתות התחושות של הצד האחר, הנפגע.

    העירבוב הזה, שמצד אחד הוא כאילו פיקציה, ומצד שני הוא הבעת דעה וקריאה לויכוח, מבלבל מאד, ומקשה על הבעת עמדות סדורות וויכוח סביר. האתר אמנם לא פרסם כאן "דבר מערכת", אבל קשה לקבל את זה, שחומר כזה מתפרסם, מבלי שעומדות מולו לפחות העובדות הפשוטות, בלי תלות בידע שיש או אין לקוראים המגיבים. ושוב, הבריחה הזאת אל תרוץ הפיקציה מקוממת. יש ויכוח או אין ויכוח? יש דעה שקובעת שפדופילים הם מקסימים (באופן כללי, אלוהים אדירים, הטענה עולה אצל המיבב באופן כללי, למרות הניסוח הכאילו פרטי), או אין דעה כזאת שאפשר לעמוד מולה?

    וזה רק ערבוב אחד.

    ערבוב אחר שקורה כאן, הוא בין היכולת לראות את הקושי של התוקף ובין ביטול הסבל של הנתקף. אם מישהו מנסה להעלות טעון, שקובע, שפדופילים הם אומללים, שהחיים שלהם קשים ומרים, שהמסרים החברתיים בנושא הזה מבולבלים מאד (הפרסומות בכיכוב צעירות מאד מאד הן רק דוגמא אחת), וכן הלאה, שפדופילים צריכים עזרה, ששיקום שלהם יביא תועלת, אם הוא אפשרי, וכן הלאה וכן הלאה, אין שום סיבה שיכלול תת אותה מיטריה גם את הטעון, שהנתקפות, הצעירות, הילדות, אינן סובלות ממקרה התקיפה, שהסבל שלהן שולי, שהקשיים למשך כל החיים, שקיימים גם במקרים הפשוטים של ניצול "קל", והורסים את החיים לחלוטין במקרים של ניצול קשה יותר ואונס, לא קיימים.

    האדרת סבל של תוקף על חשבון ביטול מוחלט של ההכרה בנתקף מחרידה. פדופיל שמרר בבכי לאחר אונס, או לאחר מה שלא היה אונס, יכול להיות אדם נוגע ללב. זה קשה, אבל זה אפשרי, לחשוב עליו בתור אדם חולה, שמבין שהוא זקוק לעזרה, שיודע שהוא פועל בדרך איומה, והיה רוצה להפסיק לפעול בה. לא אפשרי, לפחות עבורי, להזדהות עם פסיכופטים כל שהם (אלה שאינם מבחינים בין טוב ורע, בסבל של אחחר, בתוצאות המעשים שלהם), לא אפשרי להזדהות עם אף אחד שפוגע, ומגחך כשהוא ניצב מול תוצאות מעשיו.

    נושאים שחשוב לדון בהם אפשר להעלות בכל מיני דרכים. כאשר מביאים אותם לדיון, חשוב לדעת מה באמת מעלים. מהי הנקודה שניסית להעלות בפרסום ה"יומן" האיום הזה? פדופיליה – כן או לא? סבל מפדופיליה – כן או לא? קיום פדופיליה בעולמנו – כן או לא? קשה לי להאמין. בנושאים רגישים כל כך צריך להיות רגיש מאד בדרך, במילים, בסגנון.

    כמות הכאב שנגרמת לילדות בגלל היותן אוביקטים מיניים מפתיעה אותי בכל פעם מחדש. סביבי, אין כמעט אף אחת, שלא חוותה ניצול מיני כלשהו בתור ילדה. המקרים נעים על הציר של עד כמה חמור, ולא של עד כמה קיים. זאת בהחלט תופעה שמן הראוי להביא אותה לידיעת כל מי שסובב בעולם, ומביט בנשים, ולרוב איננו יודע, שלפחות שליש מהן (לפי הסטטיסטיקה), ואולי יותר מזה (לפי סטטיסטיקה אישית, זה לא מדעי, אבל זה כולל הכרות עם בחורות רבות מאד), נפגעו מתופעה שאנחנו בכלל לא שמים אותה תחת הגג של פדופיליה. אבא של, הדוד של, הפועל של, וגם ההוא מהרחוב, מקיימים חיים רגילים לגמרי, ממשיכים באורח חיים "נורמלי", אינם מגונים על ידי איש, ובודאי אינם מקבלים טיפול, למרות שהם גורמים סבל יומיומי, אפילו אם פגעו במישהי פעם אחת בודדת בעברה, ובודאי אם עשו יותר מזה. ההליכה אל הקיצוני, הטעונים קוטלי הכל שעלו כאן, ממסמסים את הנושא, ולא מעלים אותו באמת.

    גם אני רועדת למקרא חלק מהדברים כאן. גם לי קשה מאד להגיב בצורה סדורה. יקום נא מר יובב, ותסלחי לי, שירלי, על כך שאינני מבחינה בין מחבר המבוא, מחבר היומן, והמגיב כאן, במקרה הזה הערבוב הוא בדעות, ואין לי עניין להבחין ביניהם, יקום מי שזה לא יהיה, שתאר את חבריו הפדופילים ברגש עמוק כל כך, ויגיד באופן חד משמעי – האם בכך שהוא רואה באנשים האלה "מקסימים", הוא באמת מנסה למחוק את הסבל שהם גורמים, לטעון שההגנה על הקורבנות מיותרת, לטעון שאין כל פגיעה בילדות, כל אלה דברים שעלו, ולא דברים שמשתמעים מהעדר אמירה?

    האם על זה נטוש הויכוח? זה נושא שרצית להעלות?

    לטעמי, פיספסת.

    • מיקי יובב,
      תודה לך הלה, על התגובה המנוסחת.
      אכן, אני מודה שיש בעייתיות מסויימת גם בערבוב הפיקציונאלי והמאמרי (אך מאמרי לכאורה בלבד) של הדברים וגם מודה שיש בעיה בכך שהשוביניסט ומיקי יובב, אני מהווים רמות תודעה שונות באותו אדם. כמובן שמתעורר אצלי לעיתים צורך לגונן על התת מודע שלי, שכמו ספרות הוא חסר אחריות ולכן איני מבין מדוע הצורך להתקיף אותו. אולם אין זאת אומרת שיש זהות ביני לבינו. התת מודע שלי הוא התת מודע שלי ואיני לוקח עליו שום אחריות. הפנטזיות שלי הן חלק ממנו. איני לוקח עליהן שום אחריות.

      עם זאת עלי להודיע שוב כי קוגיטו, אותו סוטה ישר דרך שהופיע באתר, הינו אדם אחר לחלוטין שזהותו אינה ידועה לי (אם כי טען לקשר עמי).

      אכן דיון אינטלקטואלי בכאלה מקרים הוא קשה מאוד.
      אני משער שנפלתי שוב למרגלות חרב הפוסטמודרניזם. כמה חבל.

      תגובותיהם המתלהמות של אנשים כגון מגיב בקיר או שד חם רק גורמות לי תאוות דם.
      תגובות כמו שלך או של רויטל גורמות לי עצבות רכה. כמובן שהייתי רוצה להדגיש שאם אסוג לקווי היסוד שלי, שהם 'מיקי יובב' והוא המודע שלי, הרי אני מתנגד בכל תוקף לאונס.
      למעשה, עד כמה שהדבר יפליא אתכם, דווקא אני מכל האנשים איני מוצא בעצמי כמעט שום רצון לאונס ומעולם לא מצאתי בעצמי שום משיכה לילדות. וזאת בניגוד ל- 95% מהגברים שהכרתי בחיי.

      אני לא מסכים עם אמרתה של רויטל שגם אצל הפושעים הפדופילים נחשבים לנחותים ביותר. מה זה מראה? שגם שם הם נדפקים וסובלים הכי הרבה?
      איני מסכים כי ילדות אינן סובלות סבל עמוק לאחר ניצול מיני. האמת היא שאני נוטה להאמין שזה נכון. אולם אני מוכן גם לשקול את טענותיו של קוגיטו ולו לשם שעשוע אינטלקטואלי, ולשאלת אחת הקוראות (שכחתי מי): 'כן הכל מותר' לפחות עד שמישהו יוכיח לי אחרת והוא יצטרך לפחות להוכיח לי כמה דברים קשים מאוד להוכחה.

      חוץ מזה כמה ממכרי הקרובים ביותר סבלו מניצול מיני, אונס ואולי אף אני… כך שאני מציע לכם להפסיק עם האיחולים (-; הם בהחלט לא נחוצים כבר. וגם לא ראויים, אם יורשה לי לומר.

      בתור עורך פיקציונאלי אני מרגיש קצת עצבות קיומית כשאני חושב על הבעייתיות שבמעמדה של שירלי, ואם הדבר היה תלוי בי היה כבר מתפטר ממעמדי משום שלא הייתה זו מכוונתי להבריח אנשים מהאתר ולחבל בפועלה של שירלי הנפלאה. מכיוון שנותר לנו רק עוד פרק אחד (ועוד פרק אחד מצונזר שעדיין לא נכתב ושעל פי התגובות פה, לא יפורסם בכל מקרה) אני אחכה בשקט ואטוש את העולם הזה בלתי מובן וצלוב כפי שעשה אחר לפני.

      מעולם לא השתמשתי בסופרים כגושפנקא לאונס או פדופיליה. רק כגושפנקא לעיסוק בחומרים אלו.

      ורויטל, את באמת חמורה מדי. 'אם אתה מפנטז על אקט של אונס, תלך לטיפול ומיד'. יקירתי, אם כל מי שהיה מפנטז על אונס היה הולך לטיפול היו מכוני הפסיכולוגיה מלאים עד גדותיהם כל העת ואני כלל לא הייתי מסוגל למצוא דרכי פנימה מפאת שפע המטופלים שמקריהם חמורים פי כמה משלי.

      כמובן שלא הייתי מאפשר לחברי לאנוס את ילדתי. אני רק מגלה אהבה לנפש הילד שבפדופילים שהכרתי. אולי הם לא פדופילים טיפוסיים. אני רק לא מסוגל לחוש אליהם שנאה רק בגלל נטיותיהם המיניות שמבחינתי מותרות בתכלית (מותר לפטנז על הכל), אם כי מימושן אסור בתכלית על פי חוקי מדינת ישראל שאני מקבל אותם בכללותם. ואכן אני נוהג בישראל כישראלי, כאמרת רויטל ולא עברתי על שום חוק מיני מימי. אולם אני דורש את חופש הדיבור אני דורש לזעוק את זעקתם של החושקים והמושפלים של הלא מסופקים והמבוזים. לא של כל הפדופילים של כמה פדופילים מסכנים שאת נשמותיהם הטהורות התמזל מזלי להכיר מעט. אבל אני מוותר על זכות הדיבור. נראה לי שאדבר קצת עם חברים כדי להרגע מעוצמות האנרגיה הרעות שהשתחררו פה.

      אני מיקי יובב. אני מיקי יובב. יש לי תת מודע של שוביניסט. אני מורכב ממערכות של תתי מודעים. אני לא מקשה אחת. איני מסוגל לעמוד בקונסטרוקציות.
      שלום לכם, עד לפרק הבא והאחרון (אם יוותר איתי אדם). אחזור לעולם בתקופה מעודנת וסובלנית יותר.

      אהבה לכולם איני מאחל רע לאף אחד מכם.

      • בתחילת המאה שעברה נולד איש אחד, היה איש נחמד, איש תרבות. אהב מוסיקה קלאסית. במדינה שלו היה קצת בלאגן. אבטלה, קשיים כלכליים, האיזור היה כולו בבלאגן.
        האיש הזה החליט לרוץ לראשות ממשלה. היו לו קווים מאוד ברורים. הוא רצה להביא את המדינה שלו להבראה כלכלית ולשגשוג.
        הרבה לא יודעים, אבל הוא גם היה קופירייטר בצעירותו. "העבודה משחררת"-זה שלו.
        איש טוב, אהב ואגנר, היה מנומס, היה רגיש, פתח דלת לגברת שלו.
        היטלר. מכיר?

        אולי הציניות שלי תצליח להעביר לך את המסר, שדי ברור לי שלא עבר כאן, למרות כל המילים ששפכתי כאן ביומיים האחרונים.
        אז מה? זה אומר שהצ'ארם והג'נטלמניות שלו הופכות אותו אוטומטית לאדם טוב, יקר שפשוט לא מבינים אותו?

        כי לי זה נשמע בדיוק ככה. במקום להוקיע אנשים שעלולים לפגוע בבני אדם, אתה נותן להם לגיטימציה. במקום לטפל בהם, לקלוט את המקור של הפנטזיות האפלות שלהם, אתה נותן להם מרחב מחייה. אמרתי כבר קודם, אני אגיד שוב. אני לא שונאת אותם. אני פשוט אמליץ על טיפול ארוך טווח. כי הפעולות האלימות שלהם הן רק סימפטומים לבעיה חמורה ועמוקה באישיות שלהם.

  23. כולי בושה.
    ועל שום מה? על שום הרצון לסתימת הפיות הוירטואלית הזו.
    הדברים הנאמרו ביומן הפיקטיבי אכן עוררו בי, לא אחת, התקוממות. אולם לאחר שראיתי את תגובותיכם החשוכות בדבר לינץ' וירטואלי איני אלא יכולה לקחת את צידו של מר יובב.
    הבנאדם הביע דעה. זהו. סיפר לכם סיפור. כמו בפעמים הקודמות, הכניסה לתוך מוח "הסוטה" מדרך הישר נעשתה בחן רב.
    מצד שני התגובות של חלק מכם כאן, מגיב בקיר, שד חם, מזועזעת ו- NKK עוררו בי זעם אף יותר. החוסר רצון שלכם להדברות (וכנראה הצורך לעסוק בנושאים עליזים כמו דייטים ומציצות) גורמים לי לרצות שתעזבו את האתר הזה לאלתר, ויפה שעה אחת קודם. באמת שלי אין מה לדבר אתכם. "אוי זה טאבו אוי זה נורא, תשמידו את הכותב ותשרפו את עמודי האינטרנט הללו מיד" – תתביישו לכם. תחזרו למאה ה-16. תשרפו איזה ספר, למה לא.
    תתביישו לכם. איים ספיצ'לס

    • באמת חבל שמשטרת המוחות שלכם (הלה, רויטל, מגיב בקיר וכל היתר) לא הגיעה להוליווד.
      בטח הייתם קוראים להשמיד לאלתר את כל העותקים של אמריקן ביוטי. סרט סוטה לכל הדעות על גבר בגיל העמידה המפנטז ופועל על ריבה צעירה. בושה אמת בושה
      סרט שזכה באוסקרים. סרט מצויין לכל הדעות.
      בסרט כמו במאמר לעיל, הריבה נוקטת באקטיביות באותה מידה (ואף יותר) מאשר אותו "סוטה" בגיל העמידה. על כך יש לדון.

      אני בושה בכם אנשים. ולמען יוסר ספק, אני בושה בכל הקוראים ללינץ' וירטואלי והרוצים בסתימת פיות.
      תעשו בדק בית.

      • לקרוא שוב את מה שכתבתי. אין שום רצון לסתימת פיות בתגובה שלי ולא לינץ' ואפילו לא בטיח. יש התגוששות עם הדברים שנאמרים, והתיחסות לנושא ה"אמנות", או ההבעה האישית, מול הבעת דעה ישירה והטפה. אפילו את פיך שלך, כולל מה שהוא מפיק, אין לי רצון לסתום. אני תוהה על הבנת הנקרא שלך, ויותר מזה, אני תמהה על האידיוט (ית?) שלרגע העלה בדעתו שאת היא אני, או שאני היא את.

        לא כל ביקורת על שיקולים של עריכה ושל מיון היא לינץ', לא כל ביקורת על תוכן היא נסיון לסתימת פיות. התלהמות, לעומת זאת, היא דבר דוחה. תמיד. גם שלך, תפרחת. בהחלט גם שלך.

        • אני אמורה להעלב או להיות מוחמאת מההשוואה ביננו? לשם הפרגון אני מוחמאת.

          אולי כללתי אותך ברשימה לא לך, על כך סליחה.

          אכן קראתי את דבריך שנית, וכנראה שמרוב ההפוך על הפוך לא ראיתי שאת מבינה את כוונתי.

      • דוגמטיות חילונית: מועצת חכמי הוליווד פסקה שניצול מתבגרת כשר.

        • לשניה לא אמרתי שמועצת גדולי הוליווד יכולה לתת הכשרים, אבל הם אחראים לגבי הקונצנזוס. תבדוק, אם אתה חושב שאני טועה.
          מה שאמרתי שהסרט ומה שהוא דן בו הגיע לקונצנזוס – הווה אומר שגם מסעודה ביום לא רחוק תוכל לראות את הסרט (משובץ הפרסומות לגבינה לבנה המחליקה בגרון) בערוץ 2 הממלכתי.

          אם היית טיפה יותר קורא את דברי מעל אתר משובח זה היית רואה שאני לא ממש אוהבת את מועצת גדולי אפאחד והמונח כשר שווה בעיני לכל מונח אפל אחר ממערה אפלה זו אחרת ומהווה עוד ביטוי לדמי פרוטקשן שיצרנים צריכים לשלם היום לקלגסים הדתיים. אבל נעזוב את זה, כי אני מה אכפת לי מהיצרנים, גם הם מניאקים לא קטנים.

      • תפרחת נכבדה, לפני שאת מעשנת את עצמך לדעת ומאבדת את הקשר עם
        המציאות תואילי לקרא את תגובתי לתגובתו של יובב, זה עשוי להואיל גם לך.
        דבר שני, אין לי שום בעיה עם הסרט או עם "היצירה הספרותית" של מר יובב,
        הם בסך הכל מייצגים את אותה בעיה חברתית עליה אנו דנים:גברים אינפנטיליים.
        את הרי חייבת להודות שבסרט (המצויין) מוצגת דמותו של ספייסי כגבר שנשרף
        לו איזה פיוז קטן שמביא אותו להיות אידיוט. אפילו ספייסי עצמו, כאשר דיבר על
        דמותו בהזדמנויות אלה או אחרות, הציג זאת כך. כנ"ל התסריטאי והבמאי.
        הדיון כאמור לגיטימי, כמו גם הטקסט עצמו, אבל זכותנו (אני והמושמצים האחרים)
        להביע את דעתנו.
        דבר שלישי, את האחרונה שתגידי למישהו לרדת מהאתר. לא רק בגלל שדעותייך
        ועצם קיומך חסרי חשיבות לחלוטין, ולא רק משום שהאתר הזה מאפשר לנו להגיב
        בדיוק מאותה סיבה שהוא מאפשר לך, אלא בעיקר משום שאת מתיימרת לשאת
        את דגל חופש הביטוי.

    • מתבונן ונפעם

      בתור ספיצ'לס את שופכת די הרבה מילים.

  24. יובבון היבבן
    לך לך לדרכך
    נידינו אותך מהמחנה
    אתה לא רצוי – נקודה

    ניסית להיות מקורי – ושילמת את המחיר.
    עכשיו אתה מצטדק פעם בגישה רציונאליסטית המכילה סתירות פנימיות ופעם בנסיון להצטייר מסכן וחלש — וכך אתה נראה עוד יותר לא לענין.
    נבהלת מה?
    אנסנו אותך אונס חברתי לסכור את פיך לנצח

    ואשר לצדקנותך:
    "התת מודע שלי הוא התת מודע שלי ואיני לוקח עליו שום אחריות" —
    קודם כל זה לא תת מודע – אתה מספר לנו מה שאתה מודע אליו. ואם אינך לוקח שום אחריות על מה שאתה מספר – זה מה שקורה:

    פנטזיות יש לכולנו. אבל חלק מאיתנו – שלא מצליחים לעשות משהו יצירתי אבל נורא רוצים להרשים
    שופכים אותם החוצה — זה בחינם – לא צריך להתאמץ.
    אך כמו שאתה רואה – שפיכה כזו לא משבחת את יוצרה.

    אתה מוסיף "אני רק מגלה אהבה לנפש הילד שבפדופילים שהכרתי. אולי הם לא פדופילים טיפוסיים"
    "… לא של כל הפדופילים. של כמה פדופילים מסכנים שאת נשמותיהם הטהורות נזדמן לי להכיר"
    — אז עכשיו אתה מצטדק – זה רק תת קבוצה זניחה שראוי לאהוב אותה
    והם כה טהורים
    לך לך אליהם – והתנחם בין כתפיהם הילדותיים.

    "אני דורש לזעוק את זעקתם של כל החושקים והמושפלים של הלא מסופקים והמבוזים"
    אני דורשת לזעוק את זעקתן של כל אלה שחיות במחשכים מאימת המפגש עם בני אנוש. שאבדו כל אמון באדם. שלא הצליחו לפתח אישיות בסיסית לחיי חברה
    שלא לדבר על זוגיות.
    הן לא למדו אפילו לחשוק – כי החשק מוליד סכנות
    הן צל אדם.

    .והן לא יתנו לך לדבר ממרומי מגדל השן המתפנק שלך בלי לשלם מחיר כבד

    לך לך

  25. קורא עיתון
    בסוף היום,
    את כבר מזמן הלכת לישון.

    רחש מאחור –
    מופיעה באור.
    זה סימן את העיתון לסגור.

    במבט מדמדם
    ובקול מתחנן
    אומרת: "אבא, קשה לי להירדם".

    נשימה עמוקה
    מופיעה בדממה.
    לוחש: "תחזרי בבקשה למיטה".

    "אבל פאפי –
    כבר קמתי
    – חדל להיות כה פדנטי".

    מיקי-מאוס בכותונת,
    עדיין ילדונת.
    ואני כטובע בתוך השיבולת.

    מתיישבת על ירך,
    במבוכה מחייך
    "אם כן, אני לישון אלך".

    פאפי, אל!
    לבושי מקופל –
    תרגיש איך שגופי מפוסל.

    מניח משקפיים,
    אדים בעיניים.
    אין שיבולת לאוחזה סביב המים.

  26. לילית-נסיכת האופל

    בתור אחת שסבלה מניצול מיני בילדותה ומאונס אלים בימי התבגרותה, אני נוטה להקדיש חלק גדול מחיי להבנת שורשי הניואנסים הנפשיים אשר מרכיבים את תופעת הסימביוזה שעומדת ביסודו של כל מפגש בין קורבן לתוקף. הצורך האינסטינקטיבי לפשט את הנושא בעזרתם של הנחות מוחלטות שמשבצות כל פרט תחת הכותרת צדיק או רשע, כבר מזמן שאיננו מספק לי מענה הולם לתהיותיי עתיקות היומין. המאמר הנדון של מיקי יובב הקשה עליי הפעם בשליפה מיידית של תגובה מהמותן וזאת לאור העובדה שהוא לא עורר בי שום רגש אימהי ידידותי, אלא מגוון של רגשות עזים שנע על ספקטרום רחב המכיל תיעוב, גועל נפש, אימה וחרדה. מאחר שאני מעדיפה לערב גם את הרציונל שלי בבחירת תפיסת העולם שבה אני אוחזת, מיהרתי לנסות להבין מה הם הדברים שהכאיבו לי בקריאת הטקסט וגיליתי שקיימים בו שלושה משפטים אשר מהווים לגבי את תמצית מהותו, ואלו הם:
    1) "אמרתי לה שיש לי את הכסף אבל אני אקנה לה כרטיס רק אם היא תלווה אותי לאורך כל הסיור."
    2) "כמעט רצתי אחריה ואנסתי אותה."
    3) "אני חושב שבועלי הצעירים הם התמימים האמיתיים בכל הסיפור"
    לא רק את תמצית מהותו של המאמר מעבירים שלושה משפטים נבחרים אלו, אלא אף את תמצית העיוות הבסיסי שעומד ביחסים בין אנושיים ונותן לגיטימציה ליחס דורסני, חומרני, כוחני ולא הומאני (כן, אני יודעת שהסיקסטיז כבר עברו חלפו להן, רק שלא נולדתי אז ולכן נגזר עליי להתקע ברטרו שבו שרוייה אני. אקסקיוז מיי היפיזם).
    -המשפט הראשון שבחרתי מתאר שימוש בעוצמה רגעית זמינה לביצוע מניפולציה שתגרור את החלש למצב של תלות בחזק.
    -המשפט השני מתאר ניצול של עמדת הכוח לשם השגת טובות הנאה על חשבון החלש (במקרה הספציפי רק כביטוי לפנטזיה ולא בפועל ממש)
    -המשפט השלישי מדגים אי לקיחת אחריות על המעשים האמורים, תוך הדחקת העובדות על ידי רקימת אידאולוגיה שמאדירה את הניצול (דיסוננס קוגניטיבי)
    כל מי שלא מזהה את שלושת השלבים מחיי היומיום שלו נחשד מבחינתי אוטומטית בחוסר השתייכותו לגזע האדם.
    אז מה עושים?
    האם לאבד תקווה ולהכריז שזהו טבעינו ושאלו החוליים אשר איתם ניגזר עלינו להתמודד כל חיינו? או שאולי אפשר לדמיין שאילו רק נהייה יותר מודעים, ייתכן ויחסכו מאיתנו כל אותם המפגשים שאוצרים בחובם את שלושת השלבים המזעזעים?
    לא יודעת ומי שכן יודע מוזמן לקום. מה שכן אני חייבת לציין שעצם פירסומו של המאמר, למרות הכאב והגועל, הוא לדעתי מבורך. קודם כל מאחר שהזעזוע שהוא מעורר עדיין לא מגיע לקרסוליים של הכאב מהדבר האמיתי (אונס, התעללות מינית וניצול פיזי על כל צורותיו).
    שנית עצם הדיון בסוגיות הללו הוא זה שמקדם אותנו במסעינו הארוך לעבר קיום נאור יותר ולא חקיקת החוקים לענישה, שאומנם יכולים להוות הגנה שיטחית מסויימת, אך לא פיתרון שורשי לחוליים שמלווים אותנו משחר ימי ההיסטוריה האנושית.
    זהו זה כמעט סיימתי, רק עוד דבר קטן: הספר 'ג'סטין' של המרקיז דה-סאד הוא הספר הכי גרוע שקראתי מימיי וקראתי הרבה ספרים. הדמויות בו הן לא אמינות, חד מימדיות עד בחילה והתנהגותן צפוייה ולא אנושית כאילו נהגו במוחו של ילד זב חוטם שרצה לצעוק פיפי וקקי באמצע שיעור ספרות בכיתה. זהו אח…. כואבות לי האצבעות.
    לילה טוב לכולם חוץ מלפידופילים מעשיים, אנסים, עסקנים פוליטיים ובעלי ממון מושחתים.

  27. אני ממש מבקשת שתפסיקו
    הנושא חשוב
    צריך לדבר עליו
    הכי קל להתקיף את מי שמכריח אותנו לחשוב על זה
    הרי אם היתה נכתבת כתבה על הנושא אחת כזאת של מישהי שעברה התעללות
    ומספרת את הקשיים האיומים שעברה
    כולם היו מביעים הזדהות
    דיון אמיתי בנושא לא היה יוצא מזה
    מיקי בחר להעלות משו שכולם כימעט מעדיפים להדחיק ולא לחשוב עליו
    בדרך שהוא חשב שתוציא את מקסימום התגובות…אני מתארת לעצמי
    כל כך קל לומר
    החלקים האיומיים האלו באנושות אין להם שום קשר לחיי
    החלקים האיומים האלו לא קיימים בי

    וגם
    איך הייתם מגיבים למשל…סתם בתור דוגמה אם הייתם יודעים למשל
    שמיקי יובב הוא בחורה שעברה התעללות מינית וזאת אחת הדרכים שלה
    להתמודד אם זה…אף אחד לא היה מגיב ככה!

    לפעמים אני חושבת שבגלל שרוב ההתעללות המינית או הניצול המיני עובר על בנות
    אז אנחנו חושבות שאין לגברים זכות לדבר על זה
    לפעמים אני חושבת שבסתר ליבנו אנחנו מרגישות נעלות על הגברים הפרמיטיביים האלו
    שחושבים את כל המחשבות המלוכלכות האלו
    הכל קיים אצל כולם
    בדרגה זו או אחרת
    בין אם זה שביב מחשבה שעובר במוח כל כך מהר שאפילו הוא לא נקלט
    ובין אם זה מימוש של פנטזיות בתכלס
    הכל קיים
    אני לא מצדיקה אף אחד
    אני לא שופטת אף אחד
    הסיכוי להבין מצב כלשהוא יורד לאפס כאשר שופטים
    .
    ככה אני חושבת לפחות

    • אני מקווה שהצליח לי
      וגם
      אני רוצה להבין
      הכל
      רצוי

      • כשאמרתי שאני מבקשת שתפסיקו
        התכוונתי
        תפסיקו רגע להתנגח
        ותעצרו לחשוב

        ובקשר לכל הקריאות להוריד את הכתבה הזאת
        אני אישית מחכה לקרוא את המשך יומנו של השוביניסט

        סקרנית לדעת באיזה עוד מחוזות אפלים הוא יעיז להסתובב
        מי שלא
        פשוט מוזמן לדלג על הכתבות שלו
        אין פשוט מזה
        או אם זה כל כך פוגע בו
        פשוט לא להכנס לכאן יותר
        אין פשוט מזה
        לעומת זה לסתום פיות רק מעיד על פחד
        והפחד הוא זה שגורם לנו בדרך כלל להגיב בצורה הכי מסוכנת
        כשהמחשבות שלנו כל כך נעלות
        והמעשים שלנו כל כך שפלים

        ורציתי גם
        לתת חיבוק
        לכל מי שכואב לו
        למה יש לי ידיים כאלו קטנות יכסית למשימה
        למה?

        • אין מה להעריך את התעוזה שלו. אין פה שום אומץ אלא נסיון זול לעשות פרובוקציה.

          זה כמו שאני אחשוף ברבים את הפנטסיה שלי לחתוך בסכין יפאני כלי זינו כל גברבר שמתרברב ומתברבר עד כמה הוא מגוברר.
          ואז לקחת את השיירים הנפולים והמדממים ולתלות ליבוש בשער העיר.

          שתי הפנטסיות אגרסיביות ואגוצנטריות ושתיהן פרובוקטיביות במחיר זול.
          (יש לי מליון כאלה במחסן )

          מה באמת למדת מהכתבה? שליובב השובב וחבריו יש צרכים חרמניים ותקפניים?
          אולי יש משהו שאפשר ללמוד: גברים כמוהו מתייחסים בסלחנות נרקיסיסטית לצרכיהם ומעלים אותם על נס.
          אם הם משקיעים כה הרבה זמן בלאהב ולרחם על עצמם — אפשר להשאיר אותם לעצמם וללכת לענייננו.

          אין צורך לטפח אותו – הוא אפילו לא מוכשר במיוחד כעורך
          הוא בסה"כ זורק בשר לכלבים – שריבו.
          אין לי יותר מה לומר ליובב – הוא לא מעניין אותי .

          • וזכותי לחשוב שאת לא הבנת אותו
            .

          • ודרך אגב…אם יש לך מליון כאלו במחסן
            היית אמורה להיות קצת יותר סובלנית לדיון הזה
            לא?

          • לגבי המחסן
            לדעתי לכולנו יש
            אבל אם יש לי בזכרון מאגר מילים גסות למשל ואני אפלוט אותן בצרורות זה אומר שאני בעלת אומץ?

          • זה לא אותו דבר

          • זכות היסטורית!
            אך לא אינפורמטיבית במיוחד
            את מוזמנת להסביר
            אני מאזינה

          • אני לא מסוגלת כרגע
            סליחה
            אולי מחר

          • תמיד יהיו אנשים שלא יאהבו כל מיני דברים. אף יוצר לא קיבל מיד קבלת פנים של זרי שושנים
            ובכל זאת, היו כאן לא מועטים, גם בין אלה שקיטרגו הפעם את המאמר, שהביעו בעבר הנאה חריפה מסדרת הסיפורים הללו.
            אם כך, נדמה לי שיש להם תוקף ספרותי. את יכולה לטעון שיש לך הרבה כאלה אבל אני לא בטוחה שהן היו זוכות לכזו תהודה חיובית בין השאר. חוץ מזה, גם כדי לזעזע באמת צריך איכויות מסוימות. אם הן מוצלחות כל כך, המיליון שלך. את מוזמנת לשלוח אותן לעורכת היקרה שלנו. אני אשמח לקרוא (ולהפעיל עליך שיפוט חסר פניות).

          • באמת נהנתי מהפרק שבו היתה השוואה בין המיניות הגברית המצומצמת והחד
            מימדית לנחשוליות של האורגזמה הנשית, ואולם, הייתי היחיד שהוקיע את
            הנקרופיליות שנתגלתה שם. כנראה שפושע המין שאב עידוד רב מהמחמאות
            וקיבל בטחון עצמי לחשוף את נפשו החולה האומללה.

          • קבל חיזוק חיובי!

            ולגבי אנונימוס : המליון שלי דומים למליון שלך ולמליון של מיקי יובב וגם למליון של הפילים למינהם (פדו- נקרו- וכדו,) כך שחבל על ה"נייר".

        • "המלך הוא עירום המלך הוא עירום"
          התחלתי לחשוב כבר שכולם נורמלים ורק אני משוגעת.
          🙂

          הצד השפוי הרבה יותר נעים.

    • אני אנסה להסביר שוב את מה שהיה נדמה לי שאמרתי, זה חשוב לי מכדי להשאיר את זה ככה.
      את צודקת שיש כל מיני דרכים להעלות את הנושא הזה, הבעייתי. יש גם כל מיני טענות שאפשר לטעון, ואפשר להתווכח איתן.

      כל החלק הראשון של היומן, שמתאר חוויה אישית, יכול להיות אמיתי, או פיקציה, זה לא משנה, בכל מקרה הוא מתאר חוויה אישית של מישהו, ובפירוש מעלה את הנושא של פנטזיות, מחשבות, תהיות, שיכולות להיות קיימות אצל כל אחד באיזשהי רמה.

      לו העניין היה נגמר בזה, אפשר היה לדבר בדיוק על מה שאת אומרת, החלקים האיומים שקיימים אצל כל אחד, או אפשר היה להתייחס לזה כאל בעיה אישית של מישהו, או אפשר היה להתווכח על המקום שבו הדברים נעצרים, מבחינת חופש הביטוי, בהחלט היתה במה לדיון חשוב.

      החלק השני, לעומת זאת, הוא חלק מטיף, חלק של דעות ולא של פיקציה, ומה שכתוב בו, וחשוב לשים לב לזה הוא למשל:
      "אף פעם לא חשבתי שזה כל כך נורא…כל מי שמתנגד לזה צריך להתבייש"
      "אני שונא את כל מי שמדבר על הצעירים התמימים האלו שמאבדים את התמימות שלהם"
      "הנחה שלא ברורה..שנערים ונערות הם תמימים ולא רשעים מרושעים…יצורים מחוסרי מוסר לחלוטין…פעולתו של הצעיר חסרת משמעות כפעולת החיה"
      "בועלי הצעירים הם התמימים האמיתיים בכל הסיפור…ילדים שלא גדלו..הילדים האחרים מסרבים להניח להם לשחק עם בני גילם"
      "איזה דבר יפה יותר יש"
      "כולם ביסקסואלים… וכולכם הומוסקסואלים….וכולכם פדופילים"

      הדברים האלה, מעלים את הנקודות המפורשות הבאות:
      * אין שום סיבה לאסור יחסי מין עם קטינים או לפעול כנגדם. זה הדבר היפה ביותר שקיים.
      * האיסור עצמו הוא הפשע
      * החברה, בכך שהיא אוסרת על כך, פוגעת בתמימים האמיתיים, הפדופילים
      * החברה מנסה להגן על הקטינים, שהם למעשה רשעים
      *פדופיליה זהה במהותה להומוסקסואליות, ביסקסואליות, ובחירות מיניות לגיטימיות אחרות.

      הנקודות האלה חורגות בפירוש מרמת הפנטזיה, והן מהוות הבעה של דעה, וכמו שאמרתי, ביקורת חריפה על הגישה הנהוגה כרגע בחברה, והמתבטאת בחוק.

      העלאת ביקורת חריפה כל כך, אין לה שום דבר עם פנטזיה או עם מה שקורה בתוך תוכו של כל אחד. היא לגיטימית, כמובן, כבסיס לדיון, אלא שהיא צריכה לעלות בצורה הברורה ביותר האפשרית, כדי לאפשר ויכוח הוגן איתה. כשנתיב הבריחה של הכותב אל "זה בסך הכל סיפור", "זו רק פיקציה", "זה התת מודע שלי ואין לי שום כוונה להגן עליו" נותר פתוח, נשארים המתווכחים, המעלים טענות כנגד, ללא אפשרות אמיתית להוכיח את עמדתם.

      מאחר שהאמירות הקשות ביותר שעולות מן הכתבה, עולות ממנה רק בעקיפין – היינו, אין צורך להגן על צעירים, אין הבדל בין פעילות מינית פוגענית, ובין פעילות מינית בהסכמה בין בוגרים וכן הלאה, הבעיה חריפה עוד יותר.

      אמירות כגון אלה, מן הראוי שיהיה ניתן לדון בהן באופן המפורש ביותר. אם יש מי שמוכן לעמוד מאחוריהן ולהתווכח עליהן, אפשר לעשות את זה. בהחלט אפשר להעלות לדיון את השאלות שעולות כאן:
      *האם אמנם נפגעים הצעירים מיחסי מין עם בוגרים
      *האם ניצול של ילד הוא גורם הבעיה הנפשית, או שמא היחס של החברה למין הוא מה שגורם לבעיה
      *האם הסבל של הפדופילים הוא סיבה טובה מספיק לקבל את ההעדפות שלהם כלגיטימיות, או שמא הסבל של הילדים, שאותו הם גורמים, הוא סיבה מספיק טובה להפוך את ההעדפה הזאת לאסורה למימוש, או – זכותו של מי עדיפה במקרה הזה.

      הרגישות של הנושא מחייבת, לטעמי, העלאת הנקודות באופן המפורש ביותר, כך שלא יחדרו אל הבטן מבלי לעבור דרך הראש, כך שבמקום להעלות תגובות כגון, "עירפו את ראשו של הכותב" (ישר מהבטן, אלא מה), יעלו תגובות כמו, "מחקרים מראים ש", או "זכותו של הנפגע תמיד גדולה מזו של הפוגע", או "במצב החברתי הקיים, והקיים מאז ומעולם, המין הוא נושא בלה בלה", וכך הלאה. לו היו השאלות עולות כך, היה כל אחד שקורא נדרש להרהר בהן באמת, ולמצוא את התשובות שלו, כולל מיקי יובב, שנמלט מיד כשהנושאים עולים לטיעוני תת מודע וכדומה.

      הביקורת שלי, כמו שכתבתי, על הכתוב, היא ברמת התוכן. אני לא מסכימה עם הטענות. אני חושבת שהצעירים נפגעים, ושחובה על החברה להגן עליהם, אני חושבת שמי שיש לו בעיה, צריך למצוא דרך לפתור אותה מבלי לפגוע באחרים, אני חושבת שהפדופילים יכולים להיות אומללים מאד, וזה לא מקנה להם את הזכות להרוס חיים.

      הביקורת שלי על הפרסום, היא ברמת האופן שבו זה מובא. נכון, שזה חורה לי במיוחד, משום שהנושא נוגע בקצות העצבים שלי. נכון גם, שביקורת כזאת היתה תקפה לגבי כל העלאת נושא שראוי לדון בו.

      כמו שאמרתי, לטעמי הערבוב, והכללת הכל מכל, ממסמסים את הנושא, במקום להעלות אותו באמת.

      • ההדגשות הן בגלל שניסיתי לעשות נקודות מסודרות. עכשיו למדתי סוף סוף איך מדגישים. מילא.

      • מתמרדת בשקט

        תגיד, חשבת פעם שאולי למישהו מותר לכתוב משהו בצורה ספרותית בלי להדרש להגן עליו? כותב לא צריך להגן על העמדות של הדמויות שלו. הוא אולי נתן לכם נושא לכתוב עליו. הוא לא התחייב להמשיך ולהגן על עמדות אלו בויכוח משום שהוא מחוץ ליצירה.
        חוץ מזה, לא משנה מה אתה אומר, עמדות הן חלק לגיטימי מיצירה ולא דווקא הסתה. אני לא חושבת שיש שום הבדל בין החלקים הראשונים גם בהם הביע המיקי יובב עמדות משלו לבין החלים המאוחרים שבהם הביע עמדות (או השוביניסט או מישלאיהיה).
        זה עניין של ספרות ומאמר. אם סיפור מתחזה למאמר עדיין לא אומר שהוא צריך לתפקד כמוהו.

        מ. בשקט

      • הלה יקירה
        אני לא שמעתי אותו מטיף
        שמעתי אותו מנסה לזעזע אותנו
        בהצלחה רבה
        את בטח לא חושבת שאני מסכימה עם כל מה שכתב
        אני דיי בטוחה שגם הוא לא מסכים עם כל מה שכתב
        אני מקווה בכל אופן

        • נעמילה
          האמת היא, שמה שהוא חושב או לא חושב לא כל כך מעניין אותי.
          מעניין אותי מה קורה כשקוראים את מה שהוא אומר.
          אני חושבת שזה שיקול מהותי כשבוחרים מה כן ומה לא מפרסמים.
          אם השאיפה היא להעלות נושא לדיון, כמו ששירלי אמרה, אפשר לעשות את זה בדרך שתעלה את הנושא.
          אם השאיפה היא לזעזע את הקוראים ותו לא, זה תמוה בעיני, במיוחד כשלוקחים בחשבון את הכאב שזה גורם (ואין ספק שזה גורם כאב, קראי את התגובות), לנפגעות תקיפה, ואת התגובות האידיוטיות כנגד גברים, או בעד התעללות בגברים, שמעמידות בספק את יכולת ההשתתפות או האמפתיה או לפחות הסימפטיה לכאב של אחרים אצל אלה שמגיבות ככה. את חושבת שזה מה ששירלי רוצה אצלה באתר? לא נראה לי.

          ובהזדמנות זאת אני אענה גם למ. בשקט: אפשר לכתוב בטקסט סיפרותי הכל, אין ספק. אבל בניגוד לתגובות, הטקסט הזה לא נפל כאן במקרה, ולא הגיע לכאן בלי שליטה. מישהי בחרה לפרסם אותו. ועם כל זה שהמישהי הזאת יקרה לי, אני מתווכחת עם השיקולים שלה. דיון, את יודעת. סיפור שמתחזה למאמר יכול להיות סתם טקסט רע. שפה עילגת יכולה להיות סתם שגיאה. הטקסט הזה הוא בשום מקרה לא סתם.

          בטקסט יש עמדות פרובוקטיביות מאד, והן יכולות בהחלט להיות עמדות של הדמות. לו לא בחר הכותב לענות כלל על תגובות לטקסט שלו, או לו הגן על עמדותיו או התנער מהן, או לו היה בוחר לומר, אני לא מוכן להווכח בנוגע לטקסט ותו לא – בכל אחד מהמקרים האלה, היתה אולי הביקורת שלך כלפי יכולה להחזיק מים. אבל הכותב עונה – והוא עונה, למשל, שהפדופילים כה אומללים, והוא לא עונה, למשל, שהוא מתנגד לפדופיליה. גם זו בחירה, של הכותב. אותי היא מרגיזה. ואותך?

  28. מדהים איך לקחתי את המאמר הנ"ל על שלל תגובותיו ממש באופן אישי. מזמן לא קרה לי דבר כזה, שמילים של מישהו כל כך הפכו את החשיבה שלי לכיוונים שאפילו לא ידעתי על קיומם.

    דבר אחד שמאוד מפריע לי, אם אני כבר כאן, זה שבחורים שקוראים בקביעות את המאמרים באתר, ואף מוצאים לנכון להגיב, דווקא במאמר כל כך שוני במחלוקת, החליטו לסתום את הפה.
    במאמרה האחרון של אתי אברמוב, כאשר התרעמה על בחורים שמעדיפים קופאיות סופר פארם, כמטאפורה לכך שבחורים מעדיפים בטלניות/טיפשות, ישר קמו בחורים לא רעים כלל והגיבו באופן נחרץ, שזה לא ככה, ואין סיבה להכליל.

    אני קוראת עכשיו לבחורים שהשכילו להגיב במאמרים קודמים, בין אם אצל מיקי יובב, ובין אם אצל אתי אברמוב והשאר.

    אני קוראת לפרחח, ולבועז כהן, ולזוהר, ולליעד ליבנה, ולשמוליק, ולויטגנשטיין, ולג'ו המבתק, ולרן הקטן, ולעמי, ולנוח שלו, ולאבי, ולשאר ששכחתי כעת את כינויים, להביע עמדה בנושא שנדמה שרק הבננות כאן הגיבו עליו, למעט ארבעה בחורים.

    לדעתי נושא זה שווה דיון גדול יותר ממאה עשרים תגובות.

    שלום ותודה.
    רויטל.

  29. אלוהים מרחם על ילדי הגן
    על הילדים ועל הילדות גם
    מיקי יובב לא
    מיקי יובב לא יכול להגיד משהו ברור נגד פדופיליה
    משהו ברור שאינו משתמע לשתי פנים
    מיקי יובב עוד מברר לעצמו
    על מי כדאי לו לרחם ועל מי לא
    ומה יותר חשוב
    נפשה וגופה של ילדה
    או החשק המתעורר שלו
    ו"בננות" נותנת לו במה.
    איזו בושה. איזו בושה.

    • הנה, הילדה הכי יפה בגן
      יש לה את הרגליים הכי חטובות בגן
      ואת הישבן הכי מוצק בגן
      ואת השפתיים הכי מלאות בגן
      כשהיא מחייכת
      רעדה בי עוברת
      וכשהיא עצובה
      אני מאבד שליטה
      ורוצה לשחק גם
      עם הילדה הכי יפה בגן.

      • זה מה שרצית , שירלי? לתת במה לזה? זה נקרא "לדבר על זה"?
        זה נקרא רק- להוריד את סף הזעזוע. בזה בהחלט הצלחתם.
        זהו "דיבור" שאין לו כל ערך חיובי, לבד ממתן לגיטימציה לסטיה.
        זה לא "דיבור" שעוזר למישהו להבין את הגבולות שהמציאות מחייבת
        אלא רק לטשטש אותם.

        • ומה רע בסטיה חתיכת פשיסטית.
          את ושד חם עם אהבת המוסר הטוטליטארית שלכם יכולים להדחף לספר של ריצ'רדסון ולהיוותר שם.

          • מה רע בפדופיליה אתה שואל?

          • ואו
            הדהים אותי כושר הביטוי שלך
            שקלת לעסוק בכתיבה ברצינות?
            האם הוקל לך עכשיו?

            מעניין איזו מנה אני אקבל עכשיו……

  30. מתמרדת בשקט

    דרך אגב תראו את מי מצאתי מתגאה ביכולות הקונג פו המיני שלו בפורום ביקורת תרבות ב- IOL.

    קוגיטו הסוטה המנוול!

    הציפו את הפורום בקריאות נגדו!

    http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_all_25.asp?forum_id=1714

    • הציפו את הפורום! הציפו את הפורום!

      קוגיטו הסוטה! קוגיטו המנוול!

      ראו כולם את שכתב, ראו כמה מנוול!

      כולם ביחד! העלו אותו על מוקד! שרפו אותו חיי!

      מטומטמת בשקט, את ג'וק שצריכים למעוך.

  31. יום אחד הלכתי ברחוב וראיתי עלם חמודות .
    פתע הבחנתי בתפיחה רעננה במכנסיו. עד מהרה חשתי ערגה גואה לאחוז בתפיחתו.
    ועוד אני מהרהרת ביני לבין עצמי ומסמיקה ועודף ההתרגשות, יופתח האל את פי הנער ויאמר:
    "אולי את יודעת איפה רחוב ארלוזורוב".
    קולו היה צעיר ורך והיה ניכר שהוא מאד מבולבל.

    הערגה הפכה לתשוקה סוערת וידי כקפצה בכיס חצאיתי.
    ברוחי ראיתי מפלים לבנים זורמים בין אצבעות ידי המוצצות וחולבות.
    ושפתי החלו בוערות.

    "גיברת – אולי את יודעת איפה רחוב ארלוזורוב?"
    גלי קור וחום אימו להתפרץ ממוחי כקיטור.

    הצבעתי לכוון הרחוב כשידי השניה יוצאת מכיסי ומכוונת דרכה לכוון התפיחה.

    מבט מפוחד נפער פתאום בעיניו הרכות. הוא החל מתקדם לכוון אליו הצבעתי וכל צעד מואץ מקודמו.
    ואני — אחריו.

    הצורך הפך להכרח.
    רצתי כמטורפת
    (כ?)
    אך הוא היה מהיר ממני .
    אני חייבת להשיג אותו. אני חייבת להביא אותו ואותי לידי גמר
    אוה

    הוא נתקל באבן.
    מהרתי אליו

    איפה התפיחה?

    לא חשוב תפסתי את מה שהיה
    עיניו התכרבלו בארובותיהן
    פערתי את פי ונש..כתי את זרגו בעצמה
    אהההההההה
    הוא צווח

    התעוררתי בתחנת המשטרה

  32. את רגלייך הקטנות את
    מניחה בחייקי השב.
    את מספרת לי משהו
    אני לא מקשיב, אני מרגיש עכשיו.
    השלווה שלך מוציאה אותי מגדרי
    ואני אוכל את ציפורני רגלייך הקטנות.
    את בטח מספרת בדיחה
    ואני מחייך, כשעל שיני שאריות לקה אדומות.

    אני טורף את אצבעות כפות רגלייך
    מלקק את עורך ולועס את בשרך הנמתח
    שלוותך הופרה – את מופתעת אך רגילה.
    למה הפסקת לדבר? זה אותי גירה.
    כה קטנה!

    רגלייך הקטנות שלך
    נמחצות תחת כובד חייקי השב
    שאמא לא תדע, טוב?
    זה סיפור אהבה עכשיו.

  33. מישהו קרא לי? מי זה מעורר אותי ממושבי הרם בשחקים?

    מה זה לאיפה הגעתי?
    מה ארע לבנות האדם?

    אניייייייייי זווווווווווועעעעעעעעעעםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם
    בררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררר

    היאך נוולתן עד הנה?

    יען כי טימאתן את תומתכן וניוולתן עשות

    הנה מטיל אני על עמכם ימים קשים
    אשר לא ידעתם
    דם ואש ותמרות עשן

    ואשלח בכם את השטן
    וישסף בכן ויתעמר בכן

    ולא אהין להטות אוזן לשוועתכן
    אף כי רבה

    עד אשר יוסר זעמי מעמכן
    ותשקוט הארץ ארבעים שנה

  34. ריבות נאות
    תחת צילו של האל הקדוש
    אני מכריזה בזאת על תחרות הפנטסיה היצירתית ביותר והמקורית ביותר
    (ז"א הרעיון של הפנטסיה השחורה כבר תפוס)
    אשר תחריד את השטן מריבצו

    האם יש לנו –הבנות פנטסיות מספיק משובחות?

    או עלינו להשתמש בחומר גברי יד שניה?

    הבננות כנגד מיקי יובב

    האות ניתן

  35. אחרי קריאה יחסית מעמיקה של מרבית התגובות המופיעות כאן, ואחרי הכירות עם 2 בנות (שיהיו אז ממש ילדות) שעברו בצעירותן סוג של הטרדה מינית, אני יכולה לומר לכולכם רק דבר אחד:
    אני רוצה להאמין שמרבית האנשים במדינה פוסלים פדופיליה ואונס מכל וכל. ולו בגלל שהם אבות / אמהות / אחים / אחיות לילדים צעירים. והם לא נכנסים למעמקי התיאוריות הפילוסופיות העמוקות והמלומדות שהעלו כאן בשם הלגיטימציה. הם פשוט פוסלים את זה וזהו! קוראים לזה טאבו, וטאבו בדרך כלל נולד מתוך רגשות ותחושות, ולא מתוך מחשבה לוגית. ואני מקווה שהטאבו הזה ישמר במדינת ישראל עוד עשרות ומאות בשנים. כי יש מקומות שלא כדאי לנו ללכת אליהם.

  36. אני ממליץ שוב, לכל משתתפי וקוראי המאמר והתגובות:

    קיראו את "ירח מלא" של אנטוניו מוניוס מולינה. הספר המדהים הזה יצא ב"עם עובד" לפני שנתיים. הוא עוסק במפקח בודד שחי בעיר בצפון ספרד, ומחפש לאורכו של החורף אחר פדופיל. הספר מתואר מכמה נקודות מבט, גם מבעד לעיניו של המפקח וגם מבעד לעיניו של הפושע. יצירת מופת מדהימה, מרעידה, עוכרת שלווה כתובה באופן מרתק בידיו של רב-אמן, גדול הכותבים בספרדית בימים אלה. ספר מתח פסיכולוגי, שהוא גם דיון פילוסופי במקורו של הרוע האנושי.

    דווקא משום שעסקתם בכל מיני אספקטים של פדופיליה, חינוך ומוסר, יחסיות וטבע האדם – אני חושב שזה ספר שאתם מוכרחים לקרוא

  37. איילה, רעיון פשוט מצוין! הרשי לי לשלוח הצעת ייעול זו לכנסת, שתעלה אותה מיד לסדר היום! אני כבר מתאר לעצמי את כל חברי הכנסת יושבים במעגל, כשכל אחד בתורו אומר מה בא לו היום להוציא מהחוק. אבל בעצם מה תעשי אם מתוך תחושה יחליטו לאסור את כל הטיפשים במדינה? את יודעת, פשוט לפסול אותם! מתוך רגשות ותחושות ולא מתוך מחשבה לוגית! כנראה שאז תפלי קורבן לנשק של עצמך…

    תתנחמי בזה שאת לא היחידה שחושבת, אופס, שמרגישה ככה, רוב המגיבים כאן כנראה החליטו להפסיק לחשוב ולהישאר אנשים קטנים, קטנים שלא מסוגלים לקבל דבר מעבר לדעותיהם-הקדומות.

    נ.ב.

    קחו את עצמכם, את הדעות שלכם, את המקלדת שלכם, את הכיסא שלכם, את שולחן הכתיבה שלכם, את האי-מייל שלכם, את תוכנת הוורד שלכם ולכו לכל הרוחות! – כי אני נעלבתי אתם שומעים! נעלבתי!! אני מייבב על כרית מיטתי ובובי בובתי בוכה איתי! אתם מוזמנים להתקשר אלי:

    "555 – עצוב לי", ואשמח להגיד לכם את זה אישית!

    קוגיטו ארגו סאם
    (לא ידעתי שהכינוי שלי יהיה עד כדי כך רלוונטי)

    • נקרע לי הלב עליך.
      באמת…
      מה? פגענו בך?
      אוי…
      ממש ממש לא נעים לי…
      מה אני יכולה לעשות כדי להקל על הכאב?
      אולי להביא לך איזה ילדה יפה בת 15 לאונן עליה?
      או אולי ילד?
      תבחר.

    • אנחנו אנשים קטנים קטנים
      אתה איש גדול גדול
      אנחנו הפסקנו לחשוב
      ואתה מאדיר מחכמתך

      עיין בספרי אנטומיה היכן ממוקם המוח

      היתה לך טעות באבר שהחלטת לפתח
      הזהר – אם הוא יהיה גדול לא תוכל לזוז – מרוב כובד ואז לא תוכל להשתמש בו יותר

      אולי תסביר לי פעם אחת
      מדוע מקור הגאוה בכך שמצליחים לחכך את האברון הזה? מדוע מי שמצליח בכך מצפה לתפיחה על השכם יותר מזה שחיטט באף בהצלחה?

      מי שעושה בהצלחה לא צריך להמציא סנסציות פרובוקטיביות מעל דפי האינטרנט
      תפסנו אותך
      ועצתנו לך — קליניקה און

      ואז המקלדת שלך תפסיק להתלכלך

    • רלוונטי, מותק.

      עכשיו גם נזכרתי מאיפה.

      http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=2849582&msg_id=2849582&free_txt=aaaaa

      ואל תדאג. רק רחמים יש לי אלייך. תחליף שרינק באותה הזדמנות ואל תתאמץ לענות לי.

  38. אם עיני הכהות אינן מטעות אותי, אתמול בלילה היתה כאן הודעה נוספת.

    שירלי, אני חושבת שההחלטה למחוק אותה היא החלטה נכונה. הייתי שמחה אם היית משתפת אותנו בקוים האדומים שלך.

    • היה כאן וידוי של פדופיל על מעשיו הסדרתיים, ואחריו היתה תגובה של מיקי יובב לא לעלות עליו ולא להסגיר אותו, מפני שהוא בחור עדין נפש שהיה איתו בסיירת בלבנון.

      חמלה כלפי הפדופיל, ואף מילת חמלה כלפי הילדות שעוד עשויות להיפגע ממנו עד שהוא יספיק לטפל בעצמו, כפי שהציע, או עד שיעלו עליו.

      • זו תגובה שלי כאן, האחרונה.

      • הוידוי של הפדופיל ומיקי מיקי יובב צונזרו מסיבה אחת פשוטה. האדם שכתב את וידוי הפדופיל ואת תגובתו של יובב הם אותו אחד (והוא אינו מיקי יובב).

        ההתחזות ושאילת הניקים באתר אסורה.

        במידה ואנשים ימשיכו להשאיל ניקים של אחרים נאלץ לעבור לשיטה של רשימת יוזרים או לחילופין אישור מערכת לכל תגובה ותגובה בנפרד, מה שיפגע בחוויית התגובות המיידיות. וההפסד יהיה כולו שלכם.

        אני מבקשת בכל לשון של בקשה לא לעשות כן.

        שירלי

  39. סילוק אי האמון והשנאה שהצטברו בדף האינטרנט הזה הוא פעולה בלתי אפשרית, אולי, כעת, ובכל זאת אנסה להבהיר מעט את עמדתי בנושא הפדופיליה (שאינה חיובית או מעורפלת כלל וכלל, אקדים לומר), משום שכפי שהבנתי מחלק מתגובות הקוראות והקוראים, זו נצרכת, ואכן לא אכחד כי נמנעתי להעניק אותה ואולי מדיעה שטעות בבסיסה.

    קודם כל ברצוני להודיע כי התגובה שהתפרסמה כאן אתמול, כביכול בשמי, והגנה על וידויו של פדופיל באתר, בנימוק שהוא חברי, אינה אותנטית. לא הספקתי לראותה לפני שהורדה מהאתר, אולם אין כל קשר בינה לביני.

    ברצוני להתנצל על כל פגיעה שהמאמר אולי פגע בחלק מהקוראים והקוראות. יש בכוונתי לגרור רגשות עזים בכתיבה ואני אף מאמין שיש במידת הזעזוע שהמאמר עורר אינדיקציה מסויימת על מידת ההצלחה שלו, משום שזעזוע אינו מתעורר בקלות בימים אלו (או כך לפחות חשבתי עד עתה). ואולם בכל זאת, לא היה בכוונתי לגרום סבל לרבות מהקוראות שאולי חשו הכרות מסויימת עם הנכתב בטקסט. אני רוצה להביע את צערי על הסבל שאולי נגרם להן בעבר, ולקוות שהפיקו מהסיפור עוד מלבד הסבל נוסף שנגרם להן. אני רוצה לחזק את ידיהן של כל אותן שנפגעו מתקיפות מיניות אלו או אחרות ולהבטיח להן שהזדהותי המלאה נתונה בראש ובראשונה להן.

    אני מתנגד למעשים פדופיליים. בוודאי לא הייתי שמח לו מעשה כזה היה מבוצע באחותי או בבתי הקטנה ואני מתנגד לביצועם בכל אחד אחר.
    הנקודה שהביאה אותי לערפול המוסרי שניכר בכתבה היא שאכן אני מתקשה לבצע אבחנות מוסריות חותכות, שאינן גם בד"כ ענייני הראשון, במהלך דיון אינטלקטואלי. עם זאת, מי מכן שאולי חששה שגם בחיי היום יום אני מיישם את הדברים שתוארו מעלה שגתה. אני חש הזדהות גדולה עם סבלן של נשים מכל מכאוב פאטריאכלי, שוביניסטי או סתם גברי, ואת אהבתי העצומה למין הנשי ניתן לחוש אולי בחלקים מהמאמר.

    אומנם היכרותי הקרובה עם כמה אנשים שנטיותיהם המיניות נטו לכיוון הפדופילי בחלקים אלו או אחרים של חייהם גרמה לי להזדהות עם האנשים שהחברה מצווה עליהם להדחיק את מיניותם ולהשאר חסרי סיפוק, ולחוש גם סוג של הערכה לאהבת הילדים הרכה שהשתקפה מהם לעיתים קרובות בעת הכרותנו, אולם אין בזאת כמובן להעיב על העובדה ששום דבר בעולם לא יכפר על כאבה של ילד או ילדה צעירים שגופם ונפשם חוללו לעולם. בסיפור זה, עם זאת, התעניינתי בעיקר בתקשור הסבל של הצד הראשון, הטראגי גם אם המעוול של הסיפור כולו, וזאת מסיבות ספרותיות שלטעמי סבל זה הומחש והוזכר מעט מדי בעבר, ונזנח לטובת התקפות פראיות על אנשים מסכנים אלו.
    כמו כן, מעולם לא עמדתי בשיוויון נפש מול תקיפה מינית ונתתי לה את הסכמתי שבשתיקה, אם זה מעניין את ידידנו.

    אני רוצה להתנצל שוב בפני כל מי שסבל נגרם להם, להודות לכל מי שהשתתף בדיון ('דיון'?). ולטעון שמפאת חלוקת הסיפור כולו לפרקים, השתבשה גם מעט מהותו ומה שהיה רק פרק פרק הגהינום שמוביל את הגיבור אל הקתרזיס בהמשך, הפך להיות מסר בפני עצמו, ולא התכוונתי שהדבר יהה כך.
    אהבתי והזדהותי העמוקה נתונה לכל מי שסבל/ה בחייה מכאבים כאלו. קבלו הודעה זו כבקשת סליחה כנה ובעיקר מאלו שקיבלו את המאמר והתבלבלו ע"י תגובותי הדו-משמעיות להבין שאני מביע תמיכה במעשים אלו.

    בכבוד רב,

    מיקי יובב

    • הרגעת אותי. כבר התחלתי להאמין לכל אותם מתלהמים.
      שמחה שאתה בכל זאת שפוי

    • כבר עניתי לך בפורום על ההודעה לעיל שהועתקה גם לשם, אבל אני אשוב ואגיב גם כאן, למען הסדר.

      יאללה יאללה לעלק התנצלות שלך, עלק מודה, עלק עוזב. לא מרחמת ולא סולחת.

      שלושה וחצי משפטים פוליטיקלי קורקט, מס שפתיים, על הבנתך ללב הנשים הנפגעות, והתנגדותך לפדופיליה ("לא תשמח" אם יבוצע מעשה כזה בביתך או אחותך) ומיד אחר כך כתב ההגנה המובלע על הפדופילים. הזדהות עם אנשים ש"החברה מצווה עליהם להדחיק את מיניותם ולהשאר חסרי סיפוק" הו, אומללים שכמותם, שסבלם "הומחש והוזכר מעט מידי בעבר, ונזנח לטובת התקפות פראיות על אנשים מסכנים אלו". האנשים האלה שהכרותך עימם גרמה לך "לחוש גם סוג של הערכה לאהבת הילדים הרכה שהשתקפה מהם"…

      ללא ספק, גולת הכותרת של כתב ההגנה הבזוי הזה "הערכה לאהבת הילדים הרכה שהשתקפה מהם". אהבת ילדים רכה? זו אהבת ילדים "רכה" שזכאית לאיזשהיא הערכה? יש לך מושג בכלל מהי אהבת ילדים רכה שראויה להערכה? מיניות לא קשורה אליה ואין לקשר אותה אליה בשום דרך ואופן. הקישור בין ילדים ורכות למיניות מעוות מהיסוד. השימוש ב"אהבת ילדים רכה" כדי לתאר את המעשה הפדופילי או את הסטייט הרגשי הכרוך בו, הוא נסיון נואל ומביש לטהר את השרץ, ולטעת במעשה שאינו מוסרי וראוי להוקעה ולגינוי החלטיים, מימדים ערכיים ראויים.

      "אהבת ילדים רכה".. טפי עליך.

      ספרות עלק. מילא כתבת את המאמר הנואל הזה שמלכתחילה היה מיותר ולא ראוי, אבל תגובותיך חושפות אותך, וכמה שתנסה לטעון לכנות כוונותיך ורצון לעורר דיון, כמו גם העלק התנצלות הזו, אתה היית ונשארת טובל ושרצים בידיו. אין לי שום אמון בהתנצלות שלך ולא תצליח לעורר אותי, ולו לרגע, להשתתף בנהי הפדופילים האומללים שאתה מגונן עליהם.

      אנשים מסכנים באמת, נאלצים להדחיק את מיניותם ולהיוותר נטולי סיפוק, קורבן שכמותם להתקפות פראיות של החברה עליהם. תגיד, מאיפה בדיוק אתה מביא את העיוות המוסרי הזה? מה השתבש אצלך בתהליך הברירה בין "רע" לבין "טוב", בין "נכון" לבין "לא נכון".

      אין לי שום סיפור קורע לב על התעללות מינית בילדותי. הסו קולד יצירה ספרותית שלך, כמו גם תגובותיך, לא נגעו בעצב חשוף ולא העלו זכרונות כואבים אישיים. הם פגעו ופוגעים בצד האנושי שלי, לאו דווקא הנשי, שמתקומם כנגד הפיכת המקרבן לקורבן, שאינו נכון לקבל שום הצדקות או אמפטיה לפוגע ולמעוול.

      לא תצליח. באמת שלא תצליח לייצר אצלי אפס קצהו של תסמונת האשה המוכה. זו שמבינה את הגבר המכה ואת יסודות ההפרעה שלו, כמו גם מגלה אמפטיה כלפיו.

      דמוקרטיה, שממוקרטיה, חופש דיבור ובלה בלה… אין לי בעיה להתכנות בכל כינויי התואר שהועלו כאן, מהלך התגובות, למי שסבר שדבריך לא ראויים לבמה. אני מוכנה להחשב "מתחסדת", "משטרת מחשבות", "נאצית", "לא נאורה" "חשוכה", מה שתרצו… אם העלק נאורות מביאה לטשטוש כזה של גבולות בין מותר לאסור, אם בשם הנאורות מותר לשלח מאמר כזה ותגובות כאלה לחלל העולם, אם בשם הנאורות זה אוקיי להציב פדופיליה כתחליף הולם ואפשרי ל"מין הטרוסקסואלי משעמם" (לא נוקט עמדה תומכת, אה אדון יובב…), אם בשם הנאורות פדופיליה היא נושא רלוונטי לדיון שכותרתו היא "בדיקת הגבולות המיניים" לכבוד הוא לי להחשב בלתי נאורה.

      יש כמה תגובות על המאמר הזה שאני ממש משפשפת את העיניים בתדהמה כשאני קוראת אותן. באמת איבדתם כל שיקול דעת? באמת אתם חושבים שחופש הביטוי כולל גם את החופש להטיף לפדופיליה ו/או לתת לה צידוקים מוסריים ו/או "לקדש" את סבלו של הפדופיל ולתת לו ערך? הנה, בבקשה… בשבילכם… תעצמו את העיניים ותחשבו על ילדה בת שמונה, נגיד, או ילד בן עשר…כן, כן… האח שלכם, הבת של השכנה, בדיוק.. ניצנים רכים ופגיעים. זה האישיו, אתם מבינים? זה האישיו!

      אתה יכול לצווח ככרוכיה, אדון יובב, על "אי האמון והשנאה" שנוצרו כלפיך בדף זה, כמו גם בתגובתך הקודמת "אני אחזור לעולם בתקופה מעודנת וסובלנית יותר" (מרמז על זה שההתנגדות העזה שהחוצפה שלך מעוררת היא ביטוי לאי סובלנות וחוסר עדינות. ויי… באמת…תיכף אני אעמוד בפינה וארגיש אשמה לחמש דקות. פגעו בציפור נפשך המעודנת), התנצלות עלק… עושה מעשים כזמרי ומבקש שכר כפנחס. אתה והפדופילים המסכנים שלך, אהבת הילדים הרכה שלהם, והסבל הנאצל…

      • לילית-נסיכת האופל

        ואולי דווקא בגלל שלא עברת התעללות מינית נמנעה ממך, כמו גם הסבל וההשפלה, אותה ההארה המסויימת שמתקבלת עקב ההתמודדות עם כאב שהמוח מחוייב לספק לו איזשהו הסבר רציונלי ורחב יריעה על מנת שתתאפשר החלמה מהטראומה. תקראי לי פטי הרסט, אבל אני סולחת למיקי, סולחת לכל פדופיל שמוכן לחשוף את נטייתו ולנהל דיאלוג על דרך שיקומו. וכן אני גם סולחת לאותו אומלל חדל אישים וקטן הרוח אשר ניצל אותי בשעתו. אני אוחזת ביכולת שלי לסלוח בכל מאודי ובכל כוחותי שכן היא מתאפשרת אך ורק מתוך ההבנה הלא שטוחה שלי את מהותו המורכבת של המפגש בין טורף לנטרף. אם מסקנות המחקר שלי וההבנות שלי הן אכן נכונות, שוב לא אמצא את עצמי יותר לעולם במצב שבו אני היא הקורבן.

        • ברגע הראשון לקריאת התגובה שלך חשבתי שנוכח ההתנסות המרה שלך אין לי זכות עמידה, ואם עבורך דיאלוג כזה מהווה אמצעי כלשהוא בתהליך השיקומי, אין לי אלא לקבל את זה.

          אבל אחר כך באו מחשבות שניות ושלישיות. אני רואה שוני בין הדיאלוג שאת מדברת עליו לבין המאמר הזה על שלל תגובותיו, אני מקווה שאני אצליח לחדד את ההבדלים.

          את מבקשת הסבר ראציונאלי רחב יריעה כדי להתמודד עם הטראומה. את נכונה לסלוח לכל פדופיל שמוכן לחשוף את נטיתו ומוכן לנהל דיאלוג על דרך שיקומו. את אומרת שהסליחה היא שלב הכרחי בתהליך עיבוד הטראומה וההשתחררות ממנה. באלה אני יכולה להסכים איתך.

          והפכתי והפכתי ב"יצירה הספרותית" של מיקי ובתגובות שלו, ולא מצאתי לא מיניי ולא מקצתי.

          בכלל, מיקי הוא מוקש נעל מתוחכם ביותר. הוא לא מזדהה כפדופיל, הוא לא מפנטז על אונס מכל סוג שהוא, אקטיבי או פאסיבי, זה לא הוא זה השובניסט, בניגוד ל- 95% מהגברים שהוא הכיר בחייו, הוא דווקא לא מצא בעצמו שום משיכה לילדות.. (כל הציטוטים של התארים והכינויים הם מתוך תגובות שונות שלו). וככה, דווקא תחת האיצטלה הלגיטימית וה"נורמאלית" הדברים שלו בזכות הפדופיליה והפדופילים לכאורה מקבלים משנה תוקף.

          "אם נניח הוא (הפדופיל) אוהב את העלם הצעיר אהבה תמימה ויפה, הרי אף אחת מאהבותיכם, אבות, אמהות ומורים לא תגיע לרמת האהבה של אותו…(פדופיל)"

          "ואלו שאומרים סוטים, להם אין לי בכלל מה להגיד.האם אי פעם היה הגיון במין ההטרוסקסואלי המשעמם, האם יש הגיון במיניות"?

          בשבחי הפדופיליה. ממש ככה.

          ואחר כך, כמובן, כל כתבי ההגנה הנוגעים ללב על אחדים מחבריו הטובים ביותר…כל הפדופילים הרגישים האלה, יורים ובוכים, אונסים ומייללים, מנצלים ומתנצלים, האומללים האלה שהחברה מצווה עליהם להדחיק את מיניותם ולהשאר חסרי סיפוק. החברה הזו עם ההתקפות הפראיות על המסכנים. פויה של חברה. באמת, איך לא חשבו להקים חוות בריאות של עוברי ועובריות מבחנה
          לרווחתם המינית ולסיפוק צרכיהם המיניים של הפדופילים. (הציניות לא כלפיך, לילית. היא כלפי היובב הזה).

          יש פה מניפולציה מלוכלכת שהופכת את הקערה על פיה, פותחת את מה שאינו בר דיון (פדופיליה) לדיון, נותנת לתופעה שאין אלא לגנותה ולשלול אותה מן היסוד לגיטימציה (אלטרנטיבה להטרוסקסואליות משעממת, האומללים נותרים חסרי סיפוק.. ועכשיו זה הדור שמכיר בקיומיותם של הצרכים המיניים) ונוטעת בה פנים ערכיות, מוסריות ורגשיות (הפדופיל הנפלא, הילד שבתוכו, נשמותיהם הטהורות (בחיי! במילים אלו!) הצער העמוק, ילדים רכים לאלוהים).

          כמעט כל זכר רוצה לאנוס ברגע זה או אחר בחייו? תשעים וחמישה אחוז מהגברים שהוא מכיר חושקים בילדות (רק לא הוא, כמובן.. הוא מהצד של הטובים)? על בסיס הזבל הזה אמור להתקיים פה דיון? מה יש פה חוץ מדמגוגיה זולה ואילוץ של עובדות ונתונים כדי לאפשר לו לתת תוית של נורמאליות לפדופיליה.

          צר לי. פדופיליה אינה לגיטימית משום בחינה, וכחברה וכפרטים אנחנו צריכים לשלול אותה מהיסוד, לרדוף אותה עד חורמה, ולאסור אותה הן חוקית והן חברתית. אסור להבין אותה ברמה של תופעה, אסור לקבל אותה. (ויש הבדל בין *לסלוח בדיעבד* לפרט שפגע בך, כחלק מתהליך השיקום שלך, לבין *לסלוח לתופעה מראש*. אדון יובב מבקש שנסלח מראש)

          אני אגיד שוב את מה שכבר אמרתי. האמורפיות מערפלת. צריך לחשוב מוחשי. ילדה בת שמונה. הבת, האחות, הבת של השכנה. כמעט נכנסתי לתיאור פיזי של האיברים הילדותיים, הרכים, החפים כמעט מכל סימני מיניות, אבל אני אמנע. זה האישיו. מתן לגיטימציה או היתר, או לפחות הבנה לקיום יחסי מין עם ילדים וילדות. (ולא אמרתי כלום על אלמנט הניצול והכוח ביחסים האלה. זה אונס, אפילו אם לכאורה מתקיימת "הסכמה").

          אין פה שום דבר ממין ההסבר שאת מבקשת, אין כאן שום דבר שראוי למחילה. גם ההתנצלות שהוא הגיע אליה, אחרי הכברת מילים רבות של אי התנצלות בתגובות הקודמות, היא בחצי פה, מודה ועוזב, ועוזב את העזיבה… אני כבר לא מדברת על התגובות שלו, שבחלקן סנטו במזועזעים והעמידו אותם כמסיתים, חשוכים, תקועים, בלתי סובלניים, מתחסדים…

          עוד בשולי הדברים, ואם כבר נכנסתי שוב למאמר הזה, משהו על חופש הביטוי. יש איסור חוקי על הפצת חומרים פורנוגרפיים שמערבים קטינים. גם חומרים פורנוגראפיים נכללים בתוך ההגדרה של חופש הביטוי, והגם שהגבולות והשערים נפרצו, עדיין, כשזה מגיע לתמונות וסרטים עם קטינים יש קונצנזוס ביחס לאיסור הפצתם. לכאורה יש כאן התערבות בוטה בזכויות הפרט. מה כבר אכפת למחוקק ולבתי המשפט, ולנו, כחברה, שאיזה פדופיל בסתר יאונן על תמונות של ילדות בנות שמונה? זהו שמאחרי כל תמונה של ילדה בת שמונה יש גם את הילדה הזו, שמישהו עשה בה ניצול ציני מגעיל, שאין לה את היכולת והבשלות הרגשית להתמודד איתו. בין טובת הילדים האלה לבין "חופש הביטוי" יש וצריכה להיות העדפה ברורה של טובת הילד.

          ולך לילית – רק טוב. אני מקווה שהצלחתי להבהיר את ההבדל הדק בין מה שאת מדברת עליו, לבין מה שאני קראתי אצל היובב, בכל מקרה, קראתי לא מעט תגובות שלך למאמרים האחרונים, ונוכח ההתנסות המרה שלך אני מוקירה אותך על שהינך נטולת ציניות ומתונה, למרות כל הכאב הזה.

          • לילית-נסיכת האופל

            בעיקרון אני מסכימה עם רוב דעותייך בסוגיית הפדופילים ועברייני המין למיניהם. צריך להוקיע את התופעה בשאט נפש ולפעול בכל החזיתות על מנת להעביר את המסר שמדובר בניצול בזויי והפרתם של זכויות אדם בסיסיות תוך שימוש באמצעים מחרידים של כוחניות ודורסניות לשם כיבוש והשפלה של הזולת. מצד שני חשוב להדגיש שמחובתם של המבוגרים לספק לילדים כלים והבנות מסויימות אשר בעזרתם הם יוכלו להקטין את סיכוייהם, כילדים וכמבוגרים בעתיד, להפוך לקורבן פוטנציאלי של תקיפה מינית או של כל ניצול אחר. ילד בריא בנפשו להורים בריאים בנפשם אמור לגדול מתוך הידיעה הברורה שאיננה משתמעת לשתי פנים שיש לו אוטונומיה מוחלטת על גופו ושאין הוא מתחלק בזכות זו ללא רצונו החופשי עם אף אדם אחר. לא עם הוריו, לא עם אחיו, לא עם מוריו, עם דודיו, או עם השכן ממול. מתוך הבנה זו הוא אמור אף להסיק שאין זו זכותו לפגוע באוטונומיה של אף אחד אחר.

            תופעת לוואי מסויימת שהושגה כחלק מתהליכי המהפכה לשיוויון האשה היא שבשלב זה של האבולוציה החברתית, יוצאים ילדינו מופקרים יותר (במובן הפיזי לא המוסרי) מאשר בתקופות העבר החשוכות שבהן השגחת אמהותיהן עליהם הייתה זמינה יותר (במובן הכמותי ולא בהכרח האיכותי), הן פשוט היו שם כי אסור היה עליהן להמצא בכל מקום אחר. שוב פרדוקס הרווח והתשלום: מצד אחד הרווחנו הזדמנויות תעסוקה שוות (או שוות לכאורה, בנתיים) אך מצד שני הפסדנו את היכולת להיות שם לידם ולהגן בכל שעה על שלומם מפני הזאבים הטורפים שמשחרים לנצל את חולשתם. השלב הבא בהתפתחות שלנו הוא שנפנים ונבין עובדה זאת ונפעל לתקן את העיוותים שעומדים בבסיסם של סדרי העדיפויות שלנו יד ביד עם הגברים/האבות שנעשים יותר ויותר צד מעוניין ושותף שווה לשמירת האינטרסים החינוכיים וההתפתחותיים של הילדים.

            בד בבד עם ההוקעה, הגדרת הענישה ואמצעי השיקום של עברייני המין על סוגיהם, עלינו גם לחשוב על שיפוץ האידיאלים שלנו ברמה שתשפיע לטווח הארוך.
            א. נפסיק להאדיר את עצמינו כחברה הישגית מהבחינה החומרית על חשבון גדילה אינטלקטואלית, מנטאלית ורוחנית.
            ב. נפסיק לייצר משפחות מרובות ילדים שיוזנחו לאחר מכן ע"י הוריהם עקב חוסר זמן פנוי שנובע מהצורך להישגיות כלכלית או מחמת עוני ומחסור במשאבים אלמנטריים.
            ג. נצמצם פערים סוציו אקונומיים ונברא פחות מוקדים של מצוקה חומרית, חינוכית ונפשית.

            מיקי יובב ויציר דימיונו- השוביניסט, הפדופיל הפאטתי- הנם בחזקת כלב נובח שאינו נושך ואינם מהווים שום איום אמיתי על ערכי החברה שלנו. הן ברמה הפיזית והן במנטאלית.
            השוביניסט הוא אך ורק סמל אלגורי (מבחיל ככל שהוא) לסדר עדיפויות מאוס ולמוסר פנימי לקוי, לכן אני לא מוצאת שום סיבה מוצדקת לרצון לצלוב אותו בכיכר ולבצע בו לינצ' וירטואלי או אחר. אני לא מבינה מדוע הרוב המכריע פה תובע ממר יובב להתנצל בפומבי או להצהיר אלפי פעמים על חוסר תמיכתו בפדופיליה. לדעתי ההתנצלות שלו בכלל לא רלוונטית שכן הוא רק השליח שמביא מסר על תופעה ידועה וקיימת שלא הוא המציא להנאתו. למי איכפת מה דעתו האישית בנידון? מה, שוב אנחנו הורגים את השליח בגלל שהמסר שלו הוא בשורה רעה? הלו?!
            יתרה מזאת עצם הבאת הדברים לכתב וחשיפתם כאן באתר הובילה לאחד מהדיונים החשובים והמרתקים ביותר שניצפו בבננות לדעתי. הלוואי שדיון מסוג זה יפתח בכל יום חדש את האג'נדה של כל ישיבת חדר מורים, של כל כיתת לימוד בבתי הספר, של כל גן ילדים, כל מקום עבודה, כל ועדה פדגוגית וכל ראשות אוכפת חוק כולל כנסת ישראל. רק כך נוכל לזרז את עקירת התופעה משורשיה הרקובים שזרעי האחריות לקיומה נטועים בכל אחד ואחת מאיתנו, כי באמת כבר הגיעו מים עד גועל כדי נפש!

          • לילית-נסיכת האופל

            הגיעו מים עד כדי גועל נפש. התבלבלו לי המילים מרוב התלהבות וסערת נפשות.

          • מתמרדת בשקט

            כל הכבוד לילית.
            היטבת לסכם את הדברים

            מ. בשקט

      • מתקרבנת מזועזעת

        אם הזדעזעת מזה, חכה לזה!
        קהילת ביקורת הסוטים האלו התחילו בשבוע פרובוקציות נוראי שמטרתו לחלל את הפרות הקדושות והטאבואים כולם.

        פיה עליהם.
        , אני מרגישה כאילו התקרבנתי פה. הייתי רוצה שתקראי זאת גם כן. ואולי תעמידי אותם במקומם כפי שעשית למיקי הסוטה.

        http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums/live/forums_single_25.asp?rootId=3793297&msg_id=3793297

        ואם זה נחתך, הנה גרסה בשלושה חלקים

        http://www2.iol.co.il/communikit/scripts/forums
        /live/forums_single_25.asp?
        rootId=3793297&msg_id=3793297

      • אינני מחלק ציונים אלא הפוך, אני מרגיש שיש לי מה ללמוד ממיכל עלק, צל"ש
        והלה על עקביות ועירנות בשמירה על חושים מוסריים חדים. נטייתינו הטבעית
        לרחם על מי שמיילל (שאגב, קיימת גם בין בעלי חיים), הופכת לכלי נוח בידי
        הרוע המתוחכם. כך הוא מתחצף ומעולל רע עד שההתנגדות מתחילה לאיים
        באופן ממשי ואז הוא נכנס לעמדת המסכן שמכשירה את הקרקע לסדרה
        הבאה. הנה לילית ונעמי נפלו לזה. בעוד אחרים מוצאים עצמם מזדהים דווקא
        עם הרע ומגינים עליו בשם חופש הביטוי. ובכן, מיכל, אל תזדרזי לוותר להם
        על אות הנאורות, הרי חופש הביטוי איננו קדוש, אלא הוא עקרון שבדומה
        לעקרונות השוק החפשי מכוון לעידוד יצירתיות וביקורתיות. וכשם שהסחר
        בסמים מוגבל כך גם החופש להצדיק עוולות יוגבל.
        ברכותי

  40. שלום לכולם:)

    מיקי! מאוד ריגש אותי לקרוא את סיפורך!!! רק שלטעמי לא היית צריך לשבור את מבנה היומן מהפרקים הקודמים, זה מעיד קצת על בריחה או זלזול, וחוץ מזה הוא הוסיף המון!

    חברה שלי סיפרה לי מה הולך פה אז החלטתי לקפוץ לראות. לקח לי איזה שעה וחצי לקרוא את כל הנאמר ואני חייבת לציין שחלק מהדברים הפתיעו אותי מאוד ואני מצטערת שלא זכו לתגובה ראויה!! הייתי רוצה לחדדם ולהעלותם שוב.

    הקשר בין פדופיליה לשוביניזם ותהפוכות הזמן

    נראה שהפדופיליה מהווה נושא עיקרי בכתביו של מר יובב ובכל זאת החליט המחבר לקרוא ליצירתו "מיומנו של שוביניסט" ולא "מיומנו של פדופיל". נקודה זו משכה את תשומת לבי ובעזרת תגובותיכם הצלחתי להבין, אני חושבת, את הקשר ביניהם. הפדופיל הנמשך לקטינים הופכם למושאו העיקרי ובכך הוא מבטל את תלותו בנשים ומוציא אותן מכלל רלוונטיות, ממש כפי שמתייחס אליהן השוביניסט.
    השקפה זו היא מן סוג של ביקורת ולעתים כשמישהו מעביר עלי ביקורת, אני לא מחכה אפילו לראות אם היא נכונה או לאו ומיד אני תוקפת בלי כל ביסוס. ואם נשליך אינסטינקט הגנתי/התקפי זה נוכל להבין מדוע כל קורא אובייקטיבי יוכל לראות שרוב התגובות הזועמות שהועלו כאן, אשר מוקיעות את הפדופיליה (ואת מיקי יובב), אינן מנמקות מדוע יש לעשות כן ואינן מתייחסות לתוכן הדברים אלא רק מתייחסות לטאבו עצמו, כאילו שטאבו הוא בהכרח עניין מקובל ומובן מאיליו.

    "התת-מודע" של מיקי יובב (וכנראה של עוד רבים) בעצם מבטל את כל מי שכבר מלאו לה 13, משום כך אנו מתקוממות הרי אנו נמצאות בסטטיסטיקה הלא נצרכת.
    ומה שמגדיל את התסכול הוא שאין דבר שאנו יכולות לעשות בנידון, אנו לא יכולות להחזיר את הגלגל אחורה, בו היינו חלקות משיער גוף ועורנו מתוח וישבננו מוצק.

    אנו איו אחרי שהרה הפכה אותה לפרה.

    אך אנו לא היחידות שנפגעות מכך, הפדופיל גם כן היה רוצה להעביר את הגלגל אחורה; עכשיו כשהוא בוגר, אינו יכול למלא אחר רחשי-ליבו, הוא נקרע בין החטא לעונשו.

    ווידוי מסין הרחוקה

    אני יודעת שהפורום הפך כמעט לתא ווידויים אבל גם אני רוצה לחשוף משהו למען האיזון. בביתי נושא המין היה עניין של מה בכך ופרוץ כליל; יכולתי לאונן בחופשיות ובלי כל חשש פן אתפס, אחותי ואני יכולנו לראות את הורינו מקיימים יחסי-מין וכמו כן דיברנו על מין כפי שמדברים על חדשות טובות.
    כשאחותי הייתה בת 13 ואני בת 11 עקרנו מהארץ למונגוליה הפנימית מכיוון שאבי נשלח לשם מטעם עבודתו לערוך מחקר על האימפריה של קובלאי חאן. אחרי שסיים עבודתו קיבלנו כולנו ברצון עוד משימה היסטוריונית לא הרחק משם, בשינג'יאנג. סה"כ חיינו בגולה שש שנים. שינוי המקום הביא אתו שינוי ביחסים המשפחתיים; אחותי תפסה חלק במערכת היחסים המינית עם הוריי וכשהייתי בת 12 וחצי בערך הצטרפתי גם אני. אני לא רוצה להישמע בוטה אבל בהחלט התנהלו שם אורגיות פרועות. ולמען האמת, לא הייתי מוותרת על שנייה משם! לפני שנתיים חזרנו ארצה ועם חזרתנו דעך המין בין בני המשפחה, הכרתי פה חבר (לא, הוא יודע) וכולנו ממשיכים את חיינו ככל משפחה ישראלית ממוצעת, רק שלנו סין נראית עכשיו כמו זיכרון מתוק.

    המצב בארץ והשפעת הגיאוגרפיה

    אני שמה לב שבארץ המשפחות האמידות נוהגות להראות אהבה לילדיה ע"י שטרות של כסף ופחות ע"י חום אנושי, ואני יודעת שזה גורם לא מעט בעיות לילדים. יתכן שאני קיבלתי יחס מוקצן אבל בדבר אחד אני בטוחה – אנו במשפחה החברים הכי טובים ואין משהו שיפריד בינינו! אני מלומדת ניסיון ומצבריי אהבתי מלאים בחום! שלא כמו בהרבה משפחות מפוררות, שההורים עושים טובה שהם מגדלים את ילדיהם והילדים בסוף שולחים אותם לבית אבות להירקב.

    אני בהחלט מאמינה שאם היינו נשארים בארץ הוריי לא היו מעיזים לשתף אותנו אקטיבית בפעולותיהם. הם מודעים מאוד להשפעת הסביבה כחינוך קריטי ומשמעותי, והם לא היו לוקחים את הסיכון בארץ השוללת את מעשיהם.

    הדבר שהכי הדהים אותי

    כשקראתי את ניסוחיו של "קוגיטו" הם נראו לי מוכרים מאוד וברגע שהוא הזכיר את גארדנר נפקחו עיניי! אימי למדה פסיכולוגיה בארה"ב ונרשמה כחברה בארגון לפסיכולוגיה האמריקאי (APA), שם היא חברה לד"ר ריצ'ארד גארדנר ועד היום אנחנו בקשר דוורי עמו. ריצ'ארד תרם רבות בהבנה של הוריי את מסתורי החינוך הנכון, והוא אדם מקסים בלי קשר! למרות שהוא כבר בן שבעים ומשהו הוא ממשיך לעזור לכל נזקק בנושא; לקחתי מאבי את כתובתו ואם באמת מעניין אתכם לחקור בעניין אתם מוזמנים לחבור אליו גם כן!

    Name: RICHARD ALAN GARDNER
    Title: CLINICAL PROF
    Dept: PSYCHIATRY
    Mail Addr: 155 COUNTY RD P O BOX 522 CRESSKILL NJ 07626
    Phone: +1 201-567-8989
    UNI: rag3
    EMail: No known email address

    ודרך אגב, קוגיטו, אני בטוחה שאת הציטוט משייקספיר לקחת מגארדנר! הוא נוהג להגיד אותו כל הזמן!

    מיקי יובב ודומיו אכן מסכנים ומעוררי רחמים – הם מסורסים בחברתם! אך אין ספק שכל עוד הם חיים בחברה זו הם ראויים לכל עונש שיבוא עליהם אם יחליטו לבצע זממם. אך כפי שאתם רואים העניינים קצת יותר מורכבים.. אינני יודעת צדק מהו אך אני מקווה שהוא ייעשה תוך קפידת ראש!

    ביי בינתיים!
    איו

    • יופי אז הזדיינת עם הורייך,גם עם אחותך,זיונים מוח כאלה .
      למה בעצם אבא שלך לא הסתפק באמא השרלילה שלך?
      כאילו מה..

      ואת הבן שלך תגמלי בגיל שמוננה והבן שלך יאנוס את ביתו בגיל שלוש..אולי פשוט תזדיינו בשקט ,

  41. http://images.maariv.co.il/cache/ART115079.html

    ביקורת על שידורי האונס ששודרו לפני כיומיים בחדשות ערוץ הראשון.

    קיראו את הכתבה, אני אשמח לשמוע את חוות דעתכן.

  42. לכל פדופיל, אנס, רוצח, מכה נשים וילדים, ובכלל לכל פסיכופט יש נסיבות מקלות. הרשע לא צומח מן הריק. התעללו בו כשהיה ילד או שהוא סתם לא שפוי, וכולם צריכים עזרה.
    אבל מה? לא אכפת לי!
    אתם יכולים לקחת את כל התירוצים האלה ולתקוע אותם היכן שהשמש לא זורחת.
    אדם שפגע, ולא משנה למה, חייב לתת את הדין. אדם שאחראי לסבל כל כך נורא חייב קודם כל להיות מוקע מן החברה, אח"כ נדבר על שיקום.
    מתן לגיטימציה, ואפילו בתואנות ספרותיות או דמוקרטיות יפות נפש לאנשים הסוטים האלה היא יריקה בפרצוף של הקורבן, שאותו מיקי הענוג וחבריו שכחו לחלוטין.
    *אסור לפגוע בילדים*, פשוט כך. אסור וזהו.
    הם לא יכולים להגן על עצמם ולכן אנו מחוייבים לקום ולצעוק שלא נרשה, לצעוק חזק שכווולם ישמעו וידעו.
    על כל חוויה נעימה כמו של איו, מסתובבים אלפי ילדים כואבים, חלק מהם מצליחים איכשהו להתגבר מעט, וחלק לא. אז למענם בואו לא נתהדר ב"פתיחות" שלנו, אלא נבהיר שהתרשלנו במלאכת הקודש ולא שמרנו עליהם מספיק, אבל אנחנו לא נוותר ונמשיך לנסות.
    אולי אתם לא מודעים לזה, אבל יש גם ילדים שמגיעים לאתר הזה, וקוראים את הטקסט המחליא הזה, והם לא מספיק מנוסים כדי לדעת שזה "סיפרותי" או דמוקרטי!
    נכון שיש אלפי אתרי פורנו, אבל את אלה הילדים יכולים לזהות בקלות, ולכן ניתן גם להסביר אותם. אבל מאמרים כאלה באיצטלה סיפרותית, שעלולים להיות מפורשים ע"י הילדים כאמת, אסור שיעברו עליהם לסדר היום!
    לא מספיק שגם כך הילדים שעברו התעללות מאשימים את עצמם שהם הרשו לזה לקרות? אנחנו צריכים להוסיף עוד לגיטימציה לפגיעה? אנחנו אומרים להם: תבינו את התוקף הרגיש והנחמד הזה? הגוף שלכם לא שייך לכם, אלא למבוגרים שיכולים לעשות בו כראות עיניהם?
    אולי זה באמת הטאבו של החברה שגורם סבל ולא האקט עצמו, יכול להיות, אם כי יש לי ספקות.
    אבל אתם באמת רוצים להוביל את השינוי על גב הילדים?

  43. מישהי פה ביקשה תגובה של המין שלי. ובכן: אמנם איש לא מינה אותי לייצג את הזכרים, אך מה לעשות אני פה ואני מייצג את עצמי בלבד.
    1. פדופיליה היא עבירה על החוק.
    2. מחשבות על אונס קטינים אינן לגיטימיות, במיוחד כשהן מפסיקות להיות מחשבות והופכות להיות מסמך כתוב.
    3. להערכתי, אלה שמפתים קטינים הם עבריינים. הם גם לא מזיינים טוב בגלל זה הם מחפשים את חסרי הנסיון.
    4. פדופילם, אנסים וכיו"ב תועבות. הזהרו לבל תיפלו לידיים של אנשים כמוני. אחרי זה כבר לא תוכלו לשחק בנדמה לי.
    5. בדרך כלל האוויר שאני נושם הוא נקי, בסביבת אנשים כאלה האוויר מזדהם.
    6. אינני בעד צנזורה, אני בעד לסמן את המפגעים כדי להזהר מהם.
    7. מגיב בקיר, הלה, רויטל, ועוד שאינני זוכר ברגע זה, ביטאו היטב את דעתי המלומדת. פה נאמרת דעתי הלא מלומדת, אך השומרת על החלשים.
    8. רבים הנבלים בעולמנו, אך עולים על כולם המתוחכמים. קלף את התיחכום ותמצא סוטה קטן.

    • הוגשה תלונה במשטרת ישראל נגד עורכת האתר, בעקבות פרסום המאמר "רשמים מן המחתרת" והתגובה של "קוגיטו". פרטים בתגובות למאמר שפורסם היום, מאת שמוליק כהן.

  44. הערב הוגשה תלונה למשטרת ישראל נגד שירלי צ'לצ'ינסקי, עורכת ראשית של אתר "בננות", בעניין חשד להסתה לפדופיליה. התלונה הוגשה בעקבות המאמר "רשמים מן המחתרת" מאת מיקי יובב, ובעקבות תגובתו של "קוגיטו", שנותן מגוון הצדקות אינטלקטואליות לפדופיליה.

    עיקר דבריו של "קוגיטו": הפגיעה בילדים נובעת רק מהטאבו התרבותי על הפדופיליה, ו"בארצות המתירות יחסי מין עם קטינים אין שומעים על טראומות ומפחי נפש הנגרמים עקב כך לקטינים".

    עוד נכתב בתלונה, כי "באתר 'בננות' כבר צונזרו בעבר תגובות, אבל במקרה הזה בחרה עורכת האתר לא לצנזר לא את המאמר ולא את התגובה הבעייתית הזאת, וכל זאת בשם חופש הביטוי והדמוקרטיה. לטעמי, גם באינטרנט אמורים להתקיים כללי אתיקה כמקובל בעיתונות".

    במשטרה הבטיחו להעביר את הנושא לבדיקת היחידה לפשעי מחשב.

    ייתכן שהמשטרה תחליט שאין בנושא הזה עניין לציבור. זה כבר לא משנה מבחינתי. התלונה הזאת נועדה להמחיש את עוצמת הזעזוע שחשתי כאשר ניתנה כאן במה למיקי יובב ול"קוגיטו" להשמיע את טיעוניהם. עוד הזדהיתי עם תגובותיהם של נפגעי פדופיליה, שלא יכלו להבליג על מה שנכתב כאן.

    ריבי רונן (myodea-ma)

    • לפי שיקול דעתי ובירור עם מומחים בתחום לא נכתב דבר העובר על חוקי מדינת ישראל.

      באם יוכח לי אחרת ימחקו הטקסטים ה*לא חוקיים*.

      אם כבר הגשת תלונה נגד תגובותיו של קוגיטו יכולת גם לצרף את איי.או.אל למסיבה הקטנה שלך. דבריו מתפרסמים שם כדרך קבע (ובעניין הפדופיליה אפילו אותן התגובות מילה במילה), ועוד דברים חמורים הרבה יותר. או שמא את חושבת ששיקולי העריכה של איי.או.אל מוצדקים יותר מאלו של אתר בננות?

      שירלי,
      עורכת ראשית

      • מה פתאום היא תתבע את יואל
        היא כותבת בהארץ על אקנה ותרופות סקסיות אחרות.
        היא תתבע את הבוסים?
        יפטרו אותה

        • הצמחוני השמייח

          כותבת בהארץ אתה אומר?
          אולי בכלל יואל מנסים להפטר מהמתחרים.
          רק אצלם מותר לכתוב דברים פרו פדופיליה
          באתרים חמודים ואדומים אסור

        • אני מכיר אותה ולפי דעתי לא יפטרו אותה בחיים. חבל לך על הזמן. זה מבוסס על קשרים אחרים לחלוטין ממה שאתה מעלה על דעתך. וזה כל מה שיש לי להגיד בעניין. אז אל תכלה את זמנך לריק וצא לעבודה.

        • כפי שכבר כתבתי בעבר מה פתאום יפטרו. יש לה שם קשרים שחורגים מכל מה שאתה מעלה על דעתך ואין לך או למישהו אחר בכלל סיכוי להביא לפיטוריה שהם עניין החורג מגבול האפשרי. ובקיצור עזוב את העניינים שאין בהם תכלית וקבל על עצמך את העול האמיתי וחדל לכלות זמן לריק.בוקי.

      • לילית-נסיכת האופל

        בגלל תלונות שווא מטופשות וחשוכות שכאלו למשטרה אין מספיק משאבים וכוח אדם על מנת לטפל בתלונות שחשיבותם מכרעת לשלוות נפשם של קורבנות אמיתיים.
        אני בהלם לנוכח עוצמת כוחם של פחדים וצרות אופקים אשר הביסו את השכל הישר במארס תורכי חסר פשרות.
        בבקשה שמישהו יעיר אותי מיד ויגיד לי שרק חלמתי חלום רע ושבמציאות אנחנו כולנו חיים בעולם נפלא שהתרוקן זה מכבר מפדופילים וממשתיקי פיות והגיגים.

    • ראשית, אני חייב לומר משהו לגבי עמדתי בכל הרקשור למין של בגירים עם קטינים, כדי שחלילה, לא אובן אחרת.

      מין בכל דרך ובכל צורה כאשר נעשה בהסכמה בין בגירים בעלי כשירות נפשי, הוא יפה לגיטימי, חוקי ראוי לכל אחד טעמו האישי עמו.

      מין בין בגיר למי שאינו בגיר ו/או אינו כשיר נפשית ו/או ללא הסכמה ו/או ללא יכולת חופשית להסכים הוא פשע.

      פדופיליה היא פשע ומחלה. לפדופילים, אגב, לרוב, אין העדפה מינית ברורה לגבי הקטינים.

      אין זה משנה אם לוליטה הוא יצירת מופת, או אם אפלטון – ב"משתה" מתאר את חמדת הנערים שלצד סוקרטס. הם זה הם ואנחנו זה אנחנו. הם גם הוציאו את סוקרטס להורג ויש הם (לא כל כך מזמן) שבאופן תעשייתי וקר רוח מחקו מעל פני אדמה יהודים, צוענים, הומואים ואחרים.

      העובדה שמישה שאני מעריך כפילוסוף, או ספורטאי או מוזיקאי או השד יודע מה, אינה הופכת התנהגות מתועבת שלו למותרת, מוסרית או השד יודע מה.

      שירלי.
      אני חושב שפעלת נכון כאשר לא צינזרת.
      בדיוק כמו שפעלת נכון כאשר צינזרת ניסיון לזיוף של ניקים.

      במאמר של יובב אין הסתה ובהתחכמות הנמוכה של "קוגיטו" אין שום דבר מסוכן.
      לטעמי, יובב כותב כתיבה נמוכה, לא על רמה, ומאז מאמרו הראשון, לא טרחתי לקרוא אותו כי הוא פשוט משעמם, רדוד ובמיוחד כתוב ללא שום ערך סגנוני או קסם. יחד עם זה, אז מה?!
      ואולי כתיבתו וטעמו מוצאים חן בעיני האחרים. אולי כתיבתו מוצאת חן בעיני הרוב.
      כך או כך בעיניי כתיבתו ירודה ולא מאתגרת. אבל לצנזר אותה?? ?? ?? ??
      למה מי מת?!

      וקוגיטו, נו באמת, מבחינת העומק יכול היה להיות דווקא חבר טוב למגיב בקיר. זה מתחכם וההוא מתחכם, זה מתחסד וההוא מתחסד, זה רדוד וההוא רדוד ובעיקר שניהם סובלים מנפחת כרונית המפעילה היטב את שרירי פי הטבעת ויוצרת תגובה קשה בריריות האף.

      ברירת ההתעלמות היא בחירה. רוצה תקרא, לא רוצה, אל תקרא!

      אז מישהו התלונן/נה במשטרה. נו, אז מה?!
      אז זה אומר שיש עבירה?
      זה אומר שיקרה משהו רע?
      אתם יודעים כמה תלונות שוא יש?

      רבותי, בואו ברצינות ונבחן את העניין:
      אז יש התנסחויות קשות ואמירות סרות טעם ורמה גבוהה ורמה נמוכה וסגנון לקוי או מפואר.. כל אחד וטעמו עמו.
      למה להחרד?
      למה לחשוש מאופן הביטוי?

      אני מאמין שיש לומר דברים במפורש. כפי שהם ולא לשחק מסביב. יש שחושבים שהדרך שלי לא ראוייה, קיצונית וכו'. אז מה?1 זכותם.
      יש מי שתוקף את כתיבתי, אני מכבד את ההתקפות. עובדה, לעתים אני משיב להם. אבל אני באמת לא חושב שיש בעייה כאשר אנשים כותבים.

      האם יש גבול?
      יש!
      פגיעה ברטיות, בזכויות אדם, ניסיון להסית לרצח של יחידים או רבים.

      למשל "מוות לערבים", היא קריאה מתועבת בעיניי, לא הייתי מצנזר אותה.
      "חייבים עכשיו ללכת להרוג ערבים בנצרת" היא הסתה, לעומת זאת ויש חוק שיטפל במי שקורא ת הקריאה הזו.
      " שרון רותח" היא קריאה סרת טעם אך לא אסורה, לעומת זאת "חייבים לרצוח את שרון לפני ש…." תהייה אסורה ויהיה בה משום העבירה. בגלל ההכוונה האישית והקריאה לפעולה.

      ושוב לעניין הפדופיליה:
      ילד/ה בגיל צעיר אינו בעל זכות בחירה, ילד/ה אינם רשאים לפתוח חשבון בנק, ילד/ה אינם רשאים לחיות ללא "פטרון". פשוט כי אין להם את היכולת לשקול שיקולים באופן שאנו מאמינים שהוא ראוי.

      אנו למדנו להדחיק את מיניותם של הקטינים ואת מיניותם של בני המשפחה שלנו, לאו דווקא כי אינה קיימת אלא מפני שמימושה הוא בלתי נסבל. הוא פשע. הוא מתועב.
      כדי להגן על ילדים יש מערכת של חוקים. והעובדה שילד מסכים לא הופכת את הסכמתו להסכמה.
      לכן גם אסור לשכב עם בעל חיים – בגלל היעדר ההסכמה.. (מי שזה מושך אותו)

      העובדה שבעבר נסרו יחסים הומוסקסואלים והיום הם מותרים, אינה מלמדת גזירה שווה לגבי פדופיליה. שם יש הסכמה בין בגירים וכאן יש ניצול של קטין לבגיר.

      ומשהו נוסף:
      מכיוון שכתבו על פדופיליה ביחס ליחסים בין נערות בגירות וצעירות לבין גברים מבוגרים.

      יש הבדל תהומי בין יחסים של בגירים שיש ביניהם הפרש גילים רב לבין פדופיליה. פדופיליה מתייחסת ליחסים בין בגירים לקטינים, לא לצעירים.
      נערה בת 18 (באופן אישי אני לא נמשך לנערות – "ריבות" – בנות עשרה וכיו"ב – למרות עורן המתוח..) היא בגירה, אנו נותנים לה הכשר ורישיון להלחם, לבחור, לנהוג, לפתוח חשבון בנק וכו'.. אז למה שמישהו יתעסק דווקא בשאלה עם מי היא בוחרת להזדיין. ם היא תיפול על מניאק בן 19 יהיו לה חרא יחסים ואם היא תיפול על מניאק בן 45 יהיו לה חרא יחסים. ולהיפך.
      אם היא תנהל יחסים טובים עם מישהו טוב, יופי, אם היא תנהל יחסים גרועים, היא תסבול, תלמד ותשלם את המחיר. אבל היא בגירה ורשאית לפעול על פי הבנתה.

    • תגידי הראית למשטרה את התגובה שלך שפירסמת בתגובה למאמר שתומכת בפרסומו:

      ריבי רונן, מי יודע מה כתבה את התגובה הבאה למעלה בתאריך 2.2

      פדופיליה היא תופעה שדנים בהן בעיקר בעמודי הפלילים בעיתונות, או בספרים וסרטים, ואולי גם בטיפולים פסיכולוגיים. אבל זה נושא נפוץ ומכאיב מספיק שידברו עליו בכל פורום אפשרי. ואם המאמר, בדרכו הפתלתלה, יכול להוביל לדיון רציני, אז לדעתי יש לו זכות קיום.

      את אדם פאתטי, שקרן וצבוע.

      לדעתי כדאי או לאשפז או להגיש נגדך תלונה במשטרה.

  45. הצמחוני השמייח

    טוב, אחרי שצחקנו עם התביעות המטומטמות האלו, וכל קריאות העליהום, אני אגיב כאן כצד הגברי
    (שפוי אני יודע שאני לא, אבל לפחות אני לא מאמין בהש הש אסור לדבר על זה, מה אנחנו במאה שערים?)

    אדון יובב! אתה זקוק לטיפול נפשי. כן, באמת. לא משנה בתור מי אתה כותב, עדיף לך לראות איזה תראפיסט מדי פעם, אם כי טוענים שכתיבה היא תרפיוטית, אז אולי זה מספיק, אבל אני בספק. או אולי אתה זקוק לחברים מספיק טובים שתוכל להגיד להם באמת איך אתה מרגיש ומה אתה חושב (בלי לפחד מכל מיני תגובות שראינו כאן, שבטח גורמות לאנשים שמרגישים כמוך/כמו הדמות שלך לסתום את הפה שלהם יותר ולהמשיך להדחיק).

    זה נכון שפדופילים הם קורבנות. גם רוב הפושעים האחרים, בין אם גם הם קורבנות להתעללות ההורים החברה או המדינה. ההבדל הוא בין אלו שמצליחים לשלוט ביצריהם, לבין אלו שלא.
    מי שלא מצליח, החברה, ובצדק, שמה אותו במקום מבודד שם הוא לא יכול להזיק לקורבנותיו המועדים (כלא, ביתמשוגעים, הסתכלות וכו'). לשם הדיון אנשים אלו הם לא הקורבנות אלא העבריינים. הם עוברים על החוק, לא משנה מה הסיבה. והחוק כאמור נועד להגן על החלשים – הנאנסים כקורבנות האונס, הילדים כקורבנות הפדופילים הגופות כקורבנות הנקרופילים וכו'. טוב שיש מדינה בשביל דברים כאלו, אם לא היינו חיים במערות ובשבטים.

    הסיבות המובילות אנשים להיות פדופילים, או כל עברייני המין האחרים הם בדרך כלל סוגים של הדחקות ופחדים. הולכים לילדות כי נשים הם מפחידות, וילדות פחות. אבל עדין הן מעניינות, כי הן בעצם נשים, אבל פחות מפחידות. מה שבעצם יובב מראה הוא שבכל שוביניסט, או "פחדן מנשים" חבוי פדופיל קטן. יכול להיות שהוא צודק. מי כמוני יודע שנערות בנות 17 וחצי (זה כבר חוקי נכון?) הרבה יותר קלות להשגה מאשר נערות בנות 22. מה גם שהציצים של הצעירות יותר זקופים. אני סוטה כאן מהנושא, אבל אני בדרך כלל סוטה, אז לא חשוב.

    כשובינסט מצוי המחפש איזה דמות אישה שניתן להתנות איתה אהבים, מוצאים אלו את מבוקשם בצעירות. אז מה אם אין מה לדבר איתן? לדבר מדברים עם חברים. מזיינים נערות. אם אתה ממש פתאטי, ואף נערות (בגיל החוקי) מפחידות אותך (היי, הן כבר נשים – יש ציצים – זה מפחיד) תמיד אפשר לעבור על החוק וללכת יותר נמוך.
    והנה מיציתי לכם את יומני השובינסט.

    אין בכתוב לעיל כל צידוק בפדופיליה או באינוס קטינות למיניהן. הכותב לא עשה כן, לא יעשה כן, ואינו ממליץ לעשות דברים שכנגד החוק. הוא רק מספר על דברים מנקודת מבטו השובינסטית בארון, ומצהיר על אהבתו לנשים, לא כאובייקט הערצה אלא כשותפות לחיים. אם מישהו לא הבין מה שכתבתי זבש"ו.
    תודה וערב טוב מתלאביב

    • הצמחוני השמייח

      אם דברי לא הובנו כראוי.
      אני חושב שמר יובב כותב מצויין, ואני אשמח לקרוא עוד מדבריו.
      מצד שני,אני מקווה שכמוני אתם מבינים שדבריו הובאו כאן על מנת שנדע, נראה ונירא.
      ובטח כדי ש*נדבר* על זה
      באנו חושך לגרש

      • תגיד יובב, בתור אחד שכותב אין לך מושג כמה כתיבה יכולה להשפיע? יש דעות שאני מאמינה שאסור להשמיע. כן, בדיוק מה שאתה שומע. מותר לחשוב בחדרי חדרים, בניסתרי הפנטזיות, אבל לכתוב אותן בכזה חיוך מרוצה ובכך להפכן ללגיטימיות? זאת ממש גועליות, חוסר אחריות, או לפחות טמטום מתקדם.
        נכון שנורא "אין" היום לפתוח הכל ולדבר על הכל, וכך זה צריך להיות בכל חברה מתוקנת. ושלא תבין אותי לא נכון, אני נגד צנזורה. אני פשוט חושבת שבתור כותב אתה צריך לשים לב מה היד שלך כותבת, מתוך אחריות ותובנה שעכשיו זה לא מה שמתרחש רק אצלך בראש הפרטי, אלא יגיע לעוד אנשים ואולי אף ישפיע עליהם. לכן אני מזועזעת מדרך הכתיבה שלך. היא גורמת לי להקיא. ואולי אתה מרוצה עכשיו – כי עוררת תגובה חזקה בקוראת, וזה הרי מה שרצית להשיג מן הסתם.
        ודבר אחרון – זה כן סוטה להמשך לילדים – כי ילדים באמת באמת עוד לא בשלים ליחסי מין רגשית וגופנית, וכל ניסיון של מבוגר לקיום יחסים איתם, בין אם ברצון ובין אם בכפייה – הוא סטייה מעוותת וניצול לרעה של כוח. ואני בטוחה שגם אתה יודע את זה.
        ואפילו אם לפעמים גבר או אשה מוצאים את עצמם נמשכים לילד, גם אם זה עד טירוף כמעט, הם חייבים להפעיל את הבלמים ולהבין שזה פשוט דבר שלא עושים. כמו שלא תוקעים יד בשקע. כי בגלל סיפוק היצרים הרגעי שלהם, חיי הילד הזה יהרסו! עד היסוד ולתמיד. ואני מצטערת להגיד לך, אבל הכתבה שלך בהחלט מקלה בכך ראש וזה מה שמגעיל ומבהיל אותי בה.
        אני מקווה שהצלחת לקרוא עד פה, תחשוב על מה שאמרתי ותסיק לקחים.

  46. אולי תחשוב רגע בהיגיון?

    קשה לי להאמין שלא נבהלת מההטפות שלי, כי לפחות ממה שאתה כותב, אתה נשמע אדם די מבוהל ומבולבל באופן כללי. בכל מקרה, אל תיקח את ההטפות שלי באופן קשה, ותמשיך להימשך לריבות (למרות שאני מעדיפה שוקולדים) – אבל רק בדמיון!
    תודה ולהתראות.

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*