שגשוג, תסכול וטלוויזיה

במובן מסוים נראה שהתרבות שבה אנו חיים נמצאת במלכוד. הצלחת התרבות המערבית מושתתת על ניצול קונסטרוקטיבי של תכונה מולדת המשותפת לכל בעלי החיים והצמחים – התחרות. הדומיננטיות של המדע, הכלכלה והתרבות האמריקאים היא עובדה קיימת, רבות תודות לניתוב נכון של יצר התחרות לאפיקים קונסטרוקטיביים. אך אליה וקוץ בה, לתחרות חזקה יש מחיר. מלבד מעט מנצחים התחרות מניבה בעיקר הרבה מפסידים. הרגשת התסכול הנלוות להפסד היא אם כך פריה הבלתי נמנע של התרבות המערבית.

הפער בין יצר התחרות להישגים הממשיים של הפרט מהווה כר פורה לרגשות תסכול. כיצד אם כך מיישבים את הסתירה המובנת הקושרת שגשוג לתסכול? או כיצד ניתן לצמצם את הפער בין היצר להישגים? תשובה אפשרית לשאלות אלו היא נושא חמש מאות המילים הבאות. אין מדובר בהצעה להפרדת הקשר בין תחרות לתסכול, (הצעה שהייתי רוצה לשמוע בעצמי ומבחינה לוגית נראית בלתי אפשרית), אלא על דרך לרסן מעט את התחרותיות המבעבעת בבן תרבות המערב מחד ולהגביר את הישגיו מאידך.

בהקשר זה ראוי לציין כי ההתנגשות הבלתי נמנעת בין הקדמה המערבית לתסכול המפסידים היא זאת שמאפשרת את פריחתן של שלל אלטרנטיבות תרבותיות השואפות לצמצום התחרות, כגון זן- בודהיזם דווקא בליבה של חברה תחרותית משגשגת. זהו פתרון תרבותי מקיף הראוי למאמר בפני עצמו ולא כאן ידון.

אבן יסוד שעליה מושתתת תרבות המערב היא הסחר מרצון. במסחר מקבלת התחרות ביטוי צלול: תסחר טוב – תצליח, תתפשט. תסחר רע – תעלם. כדי להצליח על הסוחר לשכנע את הקונה לקנות מרצון. בשלב זה נכנסת לפעולה הפרסומת.

יריב בן אליעזר, מעמודי התווך של הפרסום הישראלי, מסביר בספרו "אומנות הפיתוי" את עקרון הפעולה המנחה של הפרסומת. הפרסום מציע פתרון לחסך כלשהו של הצופהקוראמאזין. הפרסומת יכולה להציע פתרון לחסך כלכלי ("קניה של המוצרשרות שלנו תחסוך לך כסף!"), חברתי ("הבגד בעיצובה של פלונית אלמונית יהפוך אותך למסמר המסיבה!"), מיני ("אם תקנה את המכונית שלנו יהיו לך המון בחורות!") או כל חסך אחר.

גם אם נכון לטעון שחלק מהחסכים שהפרסומות מתיימרות לספק הם חסכים המבטאים צרכים ממשיים של האדם, הרי בהחלט אפשר לומר שהחברה המערבית מאופיינת בצריכת יתר. צריכה המגובה בפרסום חזק וממושך. פרסום המבוסס על פריטה אגרסיבית, מתוחכמת ובלתי פוסקת על חסכים. עם כל חשיפה לפרסומת מתעורר מרבצו אצל הצרכן יצר התחרות המולד ובודק האם האובייקט המפורסם יכול לענות על איזה חסך קיים שיעזור לו לנצח בתחרות החיים.

הטענה העיקרית של מאמר קצר זה היא שגירויו המתמיד של יצר התחרות על ידיי פרסומות מחזק את הפן התחרותי באישיות של האדם הנחשף לפרסום, ממש כמו תהליך חינוך סטנדרטי. מטענה זו נגזרת הצעה להפחתת החשיפה לפרסומת ככלי למיתון יצר התחרות של הפרט לרמה שתאפשר חיים מסופקים יותר.

הפרסום הויזואלי הנע; טלוויזיהקולנוע הוא בעלת ההשפעה החזקה ביותר, תודות למרכזיותו של חוש הראיה בחיינו ולכן גם המועמד הטבעי לצמצום החשיפה לפרסומת. חקיקה המגבילה את כמות הפרסומת הגלויה בזמן צפייה כבר קיימת וידועה לכל. אך משך הצפייה בטלוויזיה לא יוגבל לעולם בחוק, ואתו גם הפרסומת הסמויה (סגנון(ות) החיים של החבר'ה ה'טובים'). לכן, בסופו של דבר, נשארת הבחירה כמה להיחשף לפרסומת בידי כל אחד ואחד מאתנו.

דיאטת צפייה בטלוויזיה רב-ערוצית מתישה ממש כמו דיאטת מזון לאדם רעב החי במסעדת פאר, ולכן לאורך זמן נידונה לכישלון אצל רובנו. אם נוסיף לכך את הנתון שחשיפה מתמשכת לטלוויזיה מגבירה התנהגות אלימה גם בקרב מתבגרים ובוגרים (1) ולא רק ילדים, הרי המסקנה המתבקשת היא הקטנת מספר הטלוויזיות בבית ואולי אף הוצאת כל הטלוויזיות מהבית.

נראה שהוצאת הטלוויזיה מהחיים יכולה לממש את שחיפשנו בפסקה השניה של המאמר: להקטין את אלמנט התחרותיות ביום יום מחד ולפנות זמן (יקר) לעיסוקים אחרים, מספקים, שישפרו את סיכויינו בתחרות בה נמשיך להשתתף עוד זמן רב.

השבוע הראשון יהיה קשה, אבל אחרי חודש לא תבינו איך יכולתם לחיות אחרת, מניסיון.

1. Jeffrey G. et al. Television viewing and aggressive behavior during adolescence and adulthood. Science 295:2468-71.

צחי בר

תגובות

  1. אכן, צחי, התסכול, עודף התחרויות והתגברות האלימות קשורים ומובלים, בחלקם, על ידי מסרים ישירים ועקיפים בתרבות המשודרת והאופפת את המשודר ברוב ערוצי הטלוויזיה. קל להסכים איתך, קשה לבצע.
    מעבר לתובנות, שכאמור קשה שלא להסכים איתן, האם יש לך הצעות ברורות יותר מהרעיון הכללי להוציא את המכשיר מהבית? מעבר לכך שלי, כמו לרבים מן הסתם, יש יותר משותף אחד לצפיה בטלוויזיה כך שהוצאתה מהבית אינה אפשרית ללא מלחמת עולם קטנה (או פירוק הנישואים, מה שיבוא קודם), הרי שבהעדרה אצטרך למלא את הפנאי שלי במשהו אחר. יותר שעות מול המחשב? יותר ספרים בשבוע? חברים? הכל טוב ויפה, אבל מה יחליף את הרביצה הפאסיבית מול המכשיר, תוך בהייה חסרת מחוייבות במה-שזה-לא-יהיה? עם כל חסרונותיה, לטלוויזיה מעלה גדולה כמאפשרת העברת זמן נטול מאמץ, חשיבה או תכלית. ולכך, צחי, חשיבות לא מבוטלת בעולם שרובו תכליתי ותזזיתי.

  2. אינדי_גו קריינית הרצף

    מגורה בעת צפיה בטלויזיה.
    מדובר במכלול רחב הרבה יותר של הפנמה והטמעה של מסרים ישירים ועקיפים, מעצם העובדה שהטלויזיה מתיימרת לשקף מציאות, והמדיום הטלויזיוני כמובן משקף אותו דרך פילטר דורסני למדי (לא רק הוא. אלא שהטלויזיה אפקטיבית יותר ממדיה רבים אחרים, בשל המידע הסנסורי הרב שהיא נושאת).
    תמונת המציאות המעוותת משפיעה עלינו באספקט שהוא רחב בהרבה מעידוד של תרבות צרכנית גרידא. החינוך כולל ערכים (ירודים ככל שיהיו) מקיפים הרבה יותר מאלה שפירטת כאן.

    הטלויזיה היא מה שהיתה פעם הדת: מעצבת ראיית עולם, מטמיעת ערכים, שליטה רבת עוצמה בדרכי המחשבה של מאמיניה-נתיניה. היא מציעה רגעי עונג מדודים וגובה עליהם מחיר יקר מאוד. אני אישית מעדיפה סמים רכים יותר שמשאירים לי יותר שליטה על עולם הערכים שלי ועל זמני הפנוי. את הטלויזיה שלי זרקתי מהבית לפני ארבע שנים, וכיום היא לגמרי לא חסרה לי. ועכשיו ברשותכם אצא להפסקת פרסומות.

  3. הקוף השותק

    כבר שנתיים מנותק מהכבלים, ולא מתחבר חזרה. מדי פעם, כשיושבים אצל חברים, מזפזפ קצת, ולפעמים קצת מתגעגע, אבל זה פשוט מוסיף שעתיים לכל יום! וגם קצת חסכוני…

    • צחי בר במאמרו מזכיר לי את אותו אדם אשר איבד מטבע ובוחר לחפש אותו תחת הפנס או לחילופין את היען הטומנת ראשה בחול.
      כן אורח החיים המודרני גורר עימו מספר תופעות שליליות, לייצר התחרות אכן יש השפעה מדכדכת על חלקינו הגדול (מצד שני הוא המנוע הגדול של המודרנה)
      ההתמקדות בטלויזיה היא המקוממת, הטלויזיה היא רק אספקט אחד של אורח החיים הזה, התנתקות מהטלווזיה לא יכולה לבטל את יצר התחרות או את החשיפה לגירויים אחרים וההוכחה הטובה ביותר לכך היא העובדה שמר בר בחר (באמת מתנצל על החרוז) להביע את דעתו בעזרת מדיום האנטרנט שניתן לטעון לגביו בדיוק את אותם טענות (ריבוי ערוצים, אלימות, זכות קיום הנובעת מפרסומות וכו') אנני טוען כמובן שצריך להתנזר מהאינטרנט (למרות שיש מחקרים לא פחות מפחידים מאלו שהזכיר צחי לגבי השפעות הרסניות של האנטרנט על נפשם הרכה של ילדים).
      לגבי הטלויזייה ויתור עליה הוא ויתור על חלק מיצירות המופת הגדולות ביותר של המאה
      ה- 20 וה- 21 , סיינפלד, הסופרנוס, אוז וגם הבורגנים שלנו לא היו באים לעולם ללא "הפרסומות המשחיתות" ושיטות הפילוח החדשות.
      דעות דומות דרך אגב נשמעו באיטליה של המאה ה- 15 אכן בני בורג'ה היו מושחתים אבל אודות להם אנו יכולים היום להתענג על יצירות המופת של מכלאנג'לו ולאונרדו.

      • אורי,
        אתייחס לטענותיך אחת אחת:
        בחירת הטלוויזיה כמטרה נובעת מההשפעה החזקה שיש לה עלינו מעצם חשיבותו הרבה של חוש הראיה בחיינו. הייתי יכול לקרוא למתקפה על תסכיתים מעוררי תחרות המשודרים ברדיו בין שלוש ורבע לארבע ושליש לפנות בוקר בימי חמישי כל שישי בחודש זוגי, אבל אז האפקט היה קצת יותר קטן.

        אורי: "התנקות מהטלוויזיה לא יכולה לבטל את יצר התחרות…".

        בתחילת המאמר כתבתי שאני לא מתיימר לבטל את התחרות אלא רק לנסות לצמצם את הפער בין יצר התחרות להשגים הממשיים. כך שאתה מייחס לי דבר שלא אמרתי, מוציא את דבריי מהקשרם, טועה ומטעה, ו… (מה עוד הפוליטיקאים אומרים תמיד??)

        לגבי האינטרנט, נכון, אתה צודק, לאינטרנט השפעה דומה מאוד, ולכן אני עומד להעיף את המחשב האישי שנמצא על מכתבתי בחודשיים האחרונים, עשיתי טעות שהכנסתי אותו ועוד חודש כאשר אפגוש את בעליו המקוריים, אחזיר לה אותו (אם זו בחורה שנתנה לי את המחשב אז היא אישתו?) ואסתפק בגלישה במקום העבודה (שזה עדיין הרבה..:).

        הקריאה להוציא את הטלוויזיה מהבית באה בעקבות הקושי לסנן את התוכניות הנבחרות מבין הזבל השותף את המרקע הרב ערוצי.
        אם אתה יכול לסנן ולצפות רק ביצירות המופת ולחסוך לעצמך את האפקטים השליליים של הטלוויזיה, אשרי וטוב לך. לי נראה שבטלוויזיה רב ערוצית זו משימה קשה מאוד לרוב האנשים.

        דרך אגב, אתה יודע כמה שעות נוספות היית יכול לעבוד אם לא היית צופה כל כך הרבה? 😉

  4. השבוע הראשון אכן קשה ("שבוע ללא טלויזיה", 28.4-22, בחסות Ad Busters ), אבל ביום האחרון של השבוע זה כבר נראה ונשמע טבעי לחלוטין לנתק את הטלויזיה ולחצוץ בינה וביני באופן קבוע.
    כמובן שאפשר לעשות את זה אחרת – כמו דיאטה – לסמן מספר מסוים ומוגדר של תוכניות טלויזיה (אני למשל מאוד אוהבת תוכניות בישול), ולראות אך ורק אותן, במשך שבוע. אח"כ לבחון את עצמי – האם זה הכרחי?
    בעצם, השעות המבוזבזות על טלויזיה הן לא מלראות תוכנית אהובה פעם בשבוע, אלא מלראות זבל כי משעמם.

    אהבתי את הפרשנות (?) שלך לבעיה של התרבות המערבית. זוית קצת שונה ממה שקוראים ושומעים בחוגים רדיקליים מסוימים (bdidut.com).

    בתקווה לעולם טוב יותר, דני

  5. התחרות יוצרת מפסידים ומנצחים? לא נראה לי. במצב של תחרות כולם מנצחים וה"מפסידים" הם אלו שניצחו בהפרש יותר קטן.

  6. צחי, היה כיף לקרוא.

    אתה יודע, שאלתו של אחד המגיבים – מה עושים עם זמן הרביצה הפסיבית – גרמה לי לתהות מה באמת עשו פעם עם הזמן הזה? אני יודעת, יש סרטים ישנים שמציגים חיי משפחה בעידן הטרום-לטלוויזיוני (ערוץ 6 בממיר…), אבל בכל זאת, טלוויזיה היא הרי מוצר תרבותי די חדש, הורינו גדלו בלעדיה. כמה? 30 שנה? 40? איך היא הצליחה להשכיח מאיתנו את כל האפשרויות האחרות?
    ואולי זו בכלל קונספרציה (של מי?) להשכיח מאיתנו את התקופה הפרה-טלוויזיונית, ולגרום לנו להרגיש שחיינו לא חיים הם ללא המכשיר המגושם ופולט קולות וצבעים?

    ודרך אגב, צחי, ניסית לדמיין איך נראת תחרות בין צמחים ומה חושבות על זה הגלדיולות?

    ביי,
    בוטן בצמיחה

    • שאלות יפות ומעניינות את שואלת. רחבות מני ארץ ועמוקות מני ים.
      שאלת מה עשו לפני שלושים ארבעים שנה עם הזמן שהיום מוקדש לרביצה.
      ובכן, בזמנים עברו היו ממליחים ומשמרים את הזמן העודף למישמורת לימים קשים יותר בהם הזמן היה מצרך יקר ערך.
      לגבי הקונספירציה…רצי י להש ב לך אבל מיש ו השתלט לי על המ שב.
      אמממ… גלד ל ת ג ש בכ 🙂

      • תשובה מהירה. ומרוב מהירות התפוגג סופה ברוחה (או שמא גם אתה מנוהל ע"י חתול שעושה במקלדתך כבשלו?)

        ותגיד (הגלדיולה הדורסנית מתעקשת שאשאל), אתה יודע במקרה היכן הוחבאו חביות הזמן המומלח? אולי ניתן להשיג קצת בשוק האפור (איפה עופר מקסימוב כשצריך אותו?)

        גונדר ורד-בר יוצאת לחקירה מסועפת ומיד חוזרת.

        • התשובה לשאלתך הקודמת התפוגגה לא בגלל המהירות אלא בגלל שמישהו השתלט לי על המחשב בזמן שהתחלתי לכתוב על הקונספירציה, כנראה שיש דברים בגו.

          לגבי החביות עם הזמן האבוד: כמו שאת יודעת הנאצים במסעות הכיבוש שלהם באירופה לפני שישים שנה בזזו אוצרות לאומיים. בין השאר נבזזו מטמוני חביות זמן ממולח.
          מקורות יודעי דבר במערכת הפיננסים השוויצרית מסרו בזמנו (מספר שנים לאחר תום מלחמת העולם השנייה) לוועדת החקירה של האום שטוני ודאג (ממנהרת הזמן) פרצו לכספות ולקחו את כל הזמן המשומר כדי שיוכלו לחזור בזמן לסוף לפרק שעסק במלחמת העולם השנייה.
          עצוב אבל נכון…

          • באמת, צחי, לא יכול להיות שנדרשו לטוני ודאג כל כך הרבה שימורים כדי לחזור – כולה 2 אנשים (דרך אגב, הם חזרו?)
            יש לחפש בארכיון לחקר פשעי המלחמה מסמכים נוספים שטרם נחשפו לציבור (מפאת רגישותם)

            לילה טוב
            בוטן מכסה את הדקל הננסי מצינת הלילה והולכת לישון
            (בתקווה לחלומות נטולי רדיפת מפלצת הקונספרציה הירוקה).

    • רוז מרי

      מה עשו? ובכן, בניגוד לתמונה הרומנטית על קריאת ספרים והאזנה למוזיקה קלאסית, רוב האנשים היו משחקים רמי. פשוט, משעמם והורג את הזמן בצורה עוד יותר אידיוטית מהטלביזיה.

      • רוז מרי, פרח יקר,
        רמי זה יותר מסתם להרוג את הזמן. גם אנחנו עדיין משחקים לפעמים רמי.
        רמי (קלפים, או כל משחק קבוצתי) זה ארוע חברתי. יש דנימיקה, יש דיבורים, יש צחוקים – ובניגוד לטלוויזיה, כל אלה נוצרים ע"י האנשים שבחדר, ולא מגיעים מרוסקים ועם כפית.

        ואפרופו, אני זוכרת את אבא שלי מאזין שעות רבות למוסיקה קלאסית.

        בוטן בפרץ בלתי מוסבר של רומנטיות.
        חיבת להשקות את הצמחים.
        רוצה מים? אשכוליות? וודקה?
        רק תגידי

  7. יש לי טלוויזיה בבית והיחיד שצופה בה הוא השותף שלי.
    אם יוצא לי לחלוף על פניה כשהיא דולקת אני מוצאת שאני בוהה 5 דקות ומהשיעמום המוח שלי נהיה עיסה.
    אז אני לא רואה ויש לי מלא זמן פנוי לדברים מעניינים באמת- החיים!
    רק לפעמים לפעמים אני מצטרת ששוב הפסדתי את "סקס והעיר הגדולה".
    צחי,אני מצטרפת לקריאתך- תוציאו את הטלויזיה מהחיים ותגלו עולמות חדשים.
    בהצלחה 🙂

  8. יש לי שאלה לכול מוציאי הטלויזיה
    אם יש יבלת ברגל נטפל בה, או פשוט נוריד את הרגל?
    נו טוב
    אני ומשלים…….. (מבטיחה לא להפוך את זה למקור פרנסה עיקרי)

    אז מה בעצם רציתי?
    אה כן!

    יוצאת מתוך נקודת הנחה רוויית אופטימיות הגורסת כי רובינו יצורים תבוניים.
    הטלויזיה מלאה בזבל
    אבל פה ושם ישנן נקודות אור.
    אז למה לוותר על הרגל בגלל כמה יבלות?

    ואיזה כייף לנו
    שהכול צפוי והרשות נתונה

    אז תבחרו
    בתבונה
    ובסבבה
    (ומי שמוותר על סקס והעיר הגדולה- מגיע לו 🙂 ויש מספיק שעות ביום גם לזה וגם לספר טוב )

    mish

    • כונפה

      וואו! בגלל שאחד כתב שטלויזיה זה חרא פתאום לאף אחד אין טלויזיה פה ולמי שיש לא צופה! מספיק עם הבולשיט הפוליטיקלי קורקט הזה

  9. קוקיה

    איך איך נוציא את הטלויזיה אם יש מונדיאל עוד שלושה ימים בדיוק?
    עוד יומיים, עשרים ושלוש שעות ליתר דיוק לטקס הפתיחה………
    אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה

    • כשאת(ה?) צודק, אתה צודק עד הסוף. איך יכולתי לעשות כזו טעות ולהציע להעיף את הטלוויזיה מהבית שלושה ימים לפני המונדיאל (רואים שאני חי על איזה סלע אחר, בלי טלוויזיה :*).
      אני מתנצל מעומק ליבי וברוח התקופה אבקש משירלי להוריד את המאמר שלי עד לאחרי המונדיאל.

      • קוקיה

        האמת היא שהעניין מסתובב אצלי גם כי אני מרגישה את כל ערכי השיט שקיבלתי, ישירות למח, מעיקים עליי, אבל אם יש אירוע שבשבילו שווה לשמור את הטלוויזיה בבוידם זה – זה.

      • לא יעזור לך.
        אורנית הצעירה והאומללה מתחננת כבר יומיים ושירלי אינה מוותרת!

        ערב נעים

  10. פרופ' שור

    עוד אמצעי הורס עיניים.
    כבה המחשב (כן, כן, הוא שונה, אני יודעת, הוא כלי מחקרי שימושי, אבל אני רואה את ההתחברויות שלך, כל הזמן רק בננות וסקס קו איל) צא החוצה, תריח את השמיים, תנשום איזו ציפור.

    כן כן, פרופ' שור ממליצה.

      • פרופ' שור

        אני מניחה שכיבית אותו ויצאת לפזז באוויר הצח.
        שו! שו! לך לך ופזז כבר!

        • במקום בו אני חי (גטבורג, דרום מערב שבדייה) מזג האוויר הוא כזה שבהרבה מימות השנה יותר עדיף לפזז מתחת לקורת גג מאשר בגשם, והיום לא יוצא דופן. כך שהרבה בררות אין לי.
          על כל פנים, את בהחלט צודקת, אני גם חושב שאני שורף יותר מדי זמן בגלישה ברשת, וקופץ לעיתים תכופות מדי לקרוא את התגובות למאמר שלי (וגם לאחרים).
          קצת קשה לי לזרוק את המחשב ממקום העבודה, אחרי הכל זה כלי העבודה העיקרי שלי כך, וקשה לי לא להציץ. לא יודע מה לעשות. יש לך עצה?

          • מדי פעם מטענים מתפוצצים,
            ויש גם ימי מילואים (רק לבנים. אשריי אישה אני…),
            טוב, נו, אנחנו לא הכי סבלנים.
            ועד כאן הדברים הרעים.

            מזג האוויר ,צחי, איך לתאר לך?
            עוד לא קיץ, כבר לא חורף,
            וזה גם לא אביב (אין כאן כזה)
            ועדיין לא מזיעים.
            פשוט מדהים.
            הים כחול עמוק, השקיעות מרהיבות,
            וכן, יש כאן אחלה מועדונים לפיזוזים (עם ובלי סמים).

            שאמשיך?

            לחיי הריגושים!

            אה, כן, האורנים ממליצים בחום על חוויית האלרגיה העונתית.

            • היי בוטן,
              חשבתי לרשום כאן את הדברים הטובים והרעים של שבדייה ולהשוות לישראל, אבל אחרי שתי שורות הבנתי שמחר בבוקר יגיע אלי בדואר אקספרס מטען חבלה עם חומר נפץ תקני, אז החלטתי שארשום רק את הדברים הרעים של שבדייה, ואחרי עוד שורה הבנתי שהמטען עדיין יגיע לכאן. אז החלטתי לא לכתוב כלום על שבדייה, שבדיות, מזג האוויר הקיצי, האגמים הנפלאים, היערות, המועדונים, מסיבות הסאונה (לא מה שאת חושבת, אבל לא רחוק מזה) השלווה, הקפיצות הקצרות לנורבגיה (2), דנמרק (2), צרפת (1), שוויץ (1), הקלות של הקיום ועל חיי היום יום בכלל.
              אבל לא לדאוג, עוד פחות משנתיים, כשאגמור את הלימודים, אחזור לחגיגת המילואים האין סופיים (אני דווקא אוהב מילואים), המטענים (מכיר די מקרוב, עשרה מטרים(?) ולא אוהב) וכל הדברים הטובים שהזכרת.
              חוץ מזה שמאז שנסעתי אני מגיע פעמים בשנה (חורף, קיץ-עוד חודש!) לשבועיים עבודות גינון אצל אבאמא (תמורת מיטה וארוחת בוקר) כך שאני עוד זוכר איך המולדת נראת. בכל אופן, תודה שהזכרת!

              • אגמים, יערות, שלווה אין סופית, שוודים חסונים…
                ומסיבות סאונה ?? – כאן אתה חייב להרחיב.
                הן לא תשאיר אותנו באפלה צפונית.

                לשם שינוי צהריים – מעבודה.
                יום טוב

                • היי בוטן,
                  אני לא חושב שחיי הפרטיים מעניינים את קהל הקוראים של בננות (רק את אחותי ששלחתי לכאן לקרוא את המאמר:).
                  על כל פנים אם תרצי לשמוע עוד פרטים על ויקינגים ושאר ירקות הכתובת שלי נמצאת במרחק הקלקה אחת על השם שלי.
                  לשם שינוי מהבית,
                  לילה טוב.

                  • כי אם לא, אז מסתבר שדאחקות וחיים פרטיים מעניינים כאן את הקוראים/מגיבים יותר משחשבת.

                    בוטן עוברת לדיוור ישיר
                    שוב מהבית
                    ערב טוב גם לך

          • כונפה

            תפסיק להתייסר! רק כותב ובוכה אתה, קוטר כמו כול הישראלים, מה אתה נלחם בטחנות רוח, גם אני חושבת שפורנוגרפיה זה רע ותועבה ואני כול הזמן צופה בה. תסתכל בטלויזיה תגלוש באינטרנט תפסיק להרביץ לעצמך.

  11. הנה אני יושבת לי במשרד בעוד יום אפור ומשעמם ,הכל אותו הדבר…
    ופתאום בזמן השיטוט היומי שלי… (פם פם פם) נתקלתי בגל תגובות מפתיעות על הכתבה (מאד נחמדה by the way )
    כבר מזמן לא נהנתי כל כך….יש לכם דמיון וכשרון כתיבה ראוי לציון.
    תודה לכם בוטן וצחי… תמשיכו ככה.

  12. /עירית

    כרגיל ניסוח טוב.
    1. אולי חלק מההצלחה של הטלוויזיה נובע מכך שהיא המכה אבל גם תרופה, היא נותנת את הגירוי לתחרותיות, (וצריך להבין, שהגירוי ניתן מהטלויזיה אבל ההמשך חייב להמצא בנתיבים אחרים ) ומאידך הטלויזיה נותנת גם תשובה לאותו המון שלא מחפש את האתגר בלגטימיות ל"בזבוז זמן" (הגרשיים נובעים מהמחשבה שקטונתי לקבוע לאחרים מהו בזבוז),
    2. זוכר את מחר *9 של אסימוב, הסיפור על "נכי השכל"
    להשתמע ע.ע.

  13. אורחת

    לדעתי ניתן לפתור את בעיית צפיית היתר בטלוויזיה בשיטה אחרת – לא פותחים טלויזיה "סתם", ולא מזפזפים – רואים רק תוכניות שרוצים, לפי מדריך השידורים. ככה הטלויזיה אינה מהווה דרך להעביר את הזמן, אלא אופציית בילוי לגיטימית. כל דבר שצורכים (אוכל, שתייה, עישון, סקס וכו') צריך לבוא מתוך תכנון ומחשבה, ולא כדי "להעביר את הזמן" – כך נוצרת התמכרות!!! אז כמו שלא אוכלים/שותים/מעשנים משעמום ככה גם עם טלויזיה.

  14. תנו לי טלויזיה כמה שיותר, ולא יש לי המון מה לעשות. אין בחיי רגע של שעמום. אין דבר כיפי יותר מלזפזפ בין מאות ערוצים בשפות שונות ומשונות, אין לדעת מה ילכוד את עיניך הפעם בים הטלויזיה האמריקאי תוכנית מדהימה על איך לעשות לובסטר ממולא בערוץ הבישול, איך לקשט את הבית בתקציב אפסי בערוץ העיצוב, לראות (ולהתפלץ) איזה חרטא קיטשי מוכרים בערוץ הקניות (והאמריקאים קונים גם קונים את זה), לראות תעלומות בלתי פתורות, לראות white trash הולכים מכות אצל ספרינגר, לראות איך CNN מכפישים את ישראל, את הפוליטיקאים שלנו מגמגמים באנגלית, להסתכל למחדל ההסברתי בעיניים, לראות פורנו מצוייר בגרמנית, לראות כדורגל בערוצים ספרדיים, (איך הם מדברים מהר מהר ואז צורחים גוווווווווווווווווווווווווווווול!) לא צריך להבין את השפה האנטונציות אומרות הכול. צחי, זה תענוג צרוף בסופו של יום סוחט.
    ועוד שני דברים:
    1. האלימות בטלויזיה בהחלט צריך להקטין אותה. בחוקים, בעצומות, בהצבעה ברגליים,
    2. ילדים קטנים אסור לתת להם לראות טלויזיה (אולי רק וידיאו שההורים בוחרים) עד שיקבלו קצת שכל וידעו להבדיל בין טוב לרע.

  15. חמדה בן יהודה

    מכל הבעיות, איפה להתחיל.

    1. "גרויו המתמיד של יצר התחרות על ידי פרסומות מחזק את הפן התחרותי באישיות של האדם הנחשף לפרסום" – אהא. טענה קלושה. הייתי יכולה להניח את ההפך הגמור – אם מדובר ב"חינוך מתמיד", מעין שטיפת מוח – לא הצד התחרותי באישיות מתחזק אלא הצד הצייתני. מטרתם המוצהרת של המפרסמים היא ליצור צרכנים ממושמעים, שיקנו מה שאומרים להם. איך אתה מחבר את זה לתחרות? לא ברור. תחרות היא ערך בחברה של זמננו (וזאת לצערי), ולכן משתקפת בפרסומות, לצד הרבה ערכים אחרים (מאצ'ואיזם, למשל).

    2. "להפחית את החשיפה לפרסומת"? אבל פרסומת קיימת גם בקולנוע, ברחובות, באתרי רשת ובעיתונים. בכל מקום. אולי פשוט תגיד שיש לך בעיה עם תכני הטלוויזיה. ואולי יש דרכים אחרות לקפוץ מהטענה שלך – כמו למשל, לנסות להשפיע ציבורית על אופי הפרסומות? או אולי לצפות רק בערוצים שאין בהם פרסומת? (אפשר לשרוד יפה מאוד בלי מספר 2 בשלט, כפי שחיי האישיים מוכיחים זה זמן רב. אבל אל תהיו כמוני, כי יהיה לכם כאב ראש עכשיו).

    3. ואם אתה כבר מצטט ועושה כאילו אתה מביא ביבליוגרפיה, איך אתה לא מזכיר את אינדימדיה, קאלה לאסן ("שיבוש תרבות") ופייר בורדייה? כולם אנשים שקראו לכבות את הטלויזיה. קצת רספקט.

    4. געזונט.

    • היי חמדה,
      כיף לקרוא תגובות עינייניות. תודה!
      1. הטענה (ואנחנו כאן בשביל להווכח עליה) היא שכאשר אנחנו מפעילים איזו תגובה אצל האדם שוב ושוב, אותה תגובה תלך ותתחדד. כאשר אדם נחשף לפרסומת חוש התחרות שלו מתעורר, בודק אם המענה המוצע בפרסומות מכסה איזה חסך קיים (או מדומה). ניקח לדוגמה פרסומת לקוקה קולה ('שתו קוקה קולה'). כאשר אדם נחשף לפרסומת חוש התחרות מתעורר ושואל: "גיבור הפרסומת הוא מצליחן וקול בגלל שהוא שותה קוקה קולה, האם אני מצליחן וקול כמוהו?" שזה ניגון על חסך חברתי. ככל שנחזור על הגרוי של יצר התחרות בווריאציות שונות כך הוא יתפח יותר.
      נכון שאם אנחנו נחשפים לאותה פרסומות פעמים רבות יכול להיווצר אפקט של צייתנות אבל הצייתנות תתבטא בכניעה שלנו למסר שאנחנו לא מצליחנים/קולים כמו גיבור הפרסומות ולכן עלינו לשתות קוקה קולה. וזה דרך אגב סימן ברור שהפסדנו בתחרות…

      ודרך אגב, אדם יכול להיות צייתן ותחרותי גם יחד. לדוגמה: אדם יתחרה במי שהוא בן תחרות לו, כלומר באותה רמה, ויציית למי שמעליו. כך שאין סתירה עקרונית בין שני הדברים.

      2. בחירת הטלוויזיה כ'קורבן' למאמר ולא מדיום אחר נובעת ממשקלה הרב בחיי היום יום של פלח ניכר מהאוכלוסייה, משקל שהוא בוודאי גדול יותר משל הקולנוע.
      אני לא נכנס כלל לשאלת התכנים. אם לעצמי קשה לי לומר איפה וכמה לגלוש באינטרנט (שקול לטלוויזיה) מי ומה אני שאגיד למישהו אחר על מה להסתכל?

      3. לגבי ציטוטים. מאחר ואני לא מתחום התקשורת או מדעי החברה בכלל הידע שלי בתחום מוגבל מאוד ולכן לא ציטטתי את המאמרים שאת מזכירה. אשמח מאוד אם תוכלי לצרף לתגובה הבאה שלך מראה מקום מדוייק שיאפשר לי להגיע אל אותם מאמרים שהזכרת.
      המאמר בראש עמוד זה נכתב כתובנה אישית ולא כציטוט או סיכום דבריו של מישהו אחר. דרך אגב, את מכירה מאמר נוסף שתוקף את הבעייה מהפן התחרותי? אני אשמח לקרוא אותו.

      • חמדה בן יהודה

        כאן כתוב על הספר של בורדייה.
        http://www.bdidut.com/trade/media-a3.htm

        כאן מטיפים לכבות את הטלוויזיה למשך שבוע (מינימום).
        http://www.bdidut.com/trade/tv-1.htm

        זוהי ההקדמה לספרו של קאלה לאסן, שקושר בין תרבות המדיה (ובעיקר פרסומות בטלוויזיה) לבין שליטה של התאגידים בצרכן.
        http://www.babel.co.il/ShowChapter.asp?dana=462-113c1&fromrow=0&torow=10

        פה מפורטים קצת המנגנונים העומדים מאחורי הפרסום, והדרכים הרגשיות שבהן הוא משפיע על הצרכן הפוטנציאלי. מילת המפתח היא "רגשות", ובזה נכלל בראש ובראשונה הרצון להיות נאהבים ומוערכים.
        http://www.amalnet.k12.il/sites/commun/library/pirsum/comi0419.htm

        אז אם בא לך לקרוא, תיהנה. אבל אולי אפשר עוד שאלה אחת – אם אתה לא מבין במדיה, אולי היה יותר הגיוני שתכתוב מאמר על האתיקה של הביוטכנולוגיה, למשל?

      • עייפה מפלצנות

        גיבוב של שטויות, בניסוח יומרני עד פלצני תחת מסווה מדעי, ובסוף כל המלל הזה הצעה אינפנטילית שמשליכה את התינוק עם המים.

        • אפשר להסכים עם המאמר, להסכים לחלק ממנו או לא להסכים בכלל. אנחנו כאן בשביל להתדיין.

          אף אחד לא יגיד לך איך לכתוב, אבל כאשר את כותבת בסגנון אלים ובוטה את רק מזמינה התקפות חוזרות מתחת לחגורה (ולדוגמה הסיבה שבגללה נהיית כל כך אלימה) ולא תגובות עינייניות. יותר מכך מי שמנפנף בידיים ברעש בדרך כלל אין לו ממש מה לומר אלא בעיקר רוצה קצת תצומי.

          הדף הזה מכוסה בדוגמאות של תגובות של אנשים שלא מסכימים לכתוב (חמדה, אינדיגו, בוטן וכו'). ותודות לכתיבתם העיניינית נקודת המבט שלי התרחבה (גללי שתי תגובות מטה).

    • אנסה להיות עניינית (קלטתי את הרמז הדק, צחי).
      הענייניות כאן תהיה למראית עין, כיוון שלדעתי הנזק שנגרם מעודף שעות צפיה בטלוויזיה, הוא לאו דווקא בנזק פרסומי-תחרותי. עודף פרסום ותחרות הם חלק מהמחיר שמשלם כל מי שחיי בחברה המערבית (שכמו בכל תרבות, יש לה יתרונות וחסרונות), וכניסת הטלוויזיה רק הוסיפה עוד נישה אבל לא שינתה את התפיסה הבסיסית.
      הבעייה האמיתי – וזה בניגוד לקולנוע ואפילו מחשב (שבמרבית המשפחות לא פתוח בכל שעות היום), הוא הזמינות. המכשיר הזה, מרגע שנדלק, אינו מכובה עד לרגע בו הולכים לישון.
      פעם זה היה הרדיו שפתוח כל היום (שגם בו ד"א היו פרסומות למכביר), היום זו טלוויזיה.
      רק שבעוד הרדיו שימש רקע לפעילות, הטלוויזיה ממקדת אותנו ומונעת כל פעילות אחרת.
      ואני לא אכנס לנושא צפיית הילדים – שהוא בעיה כואבת וקשה כשלעצמה.

      • אני מסכים איתך ועם אינדיגו שגם נגעה בנקודה הזאת מייד בהתחלה, שהשפעתה של הטלוויזיה הרבה יותר עמוקה ורחבה מאשר הגברת היצר התחרותי.
        ההשפעה על תחושת התחרות של האדם היא רק אחת מתוך השפעות רבות בסלט הגדול הזה, ואני גם מסכים שהיא גם לא החשובה והמשמעותית מבינהן.

  16. le parisien

    כמה עוד אפשר להאשים את הקופסא התמימה בכל חוליי החברה המערבית?
    הרי מדובר בגולם. את אשר מוקרן על גבי האקרן, קובע המתבונן והוא בלבד.
    למה הדבר דומה? קחו למשל את הסופרמרקט והמקרר הביתי.
    הרי איש מאיתנו אינו יכול לקבוע אילו מוצרים יוצגו על מדפי הסופרמרקט השכונתי(חבילת הערוצים). מה שאנו יכולים לעשות הוא לבחור את המוצרים שערבים לחיכנו ולהכניסם למקרר הביתי (הטלויזיה או מכשיר ה VCR שלנו). כך נוכל לצרוך אותם בזמן המועדף על ידינו.
    הרי לא נקנה זבל בסופרמרקט. אין שום סיבה שנצרוך זבל בטלויזיה.
    השליטה על התפריט התרבותי שאדם צורך היא בידיו.

  17. פמיניסט חרמן

    אחי , אתה צודק אבל אתה עדיין לא מציע שום פיתרון.
    אתה מראה בעיה שכולם מודעים לה ורק מתלונן כמה זה מבאס.

    פלצן

  18. שונקי מונקי

    בתגובה לכתבה על הטלוויזיה: בן זוגי ואני ניתקנו את האינפוזיה החשמלית לפני כשנתיים.
    מאז, הזמן הפנוי שלנו אינו מומר בהאבסה עצמית חסרת תכלית שמתעוררים ממנה עם השאלה "מה לעזאזל עשינו בשעתיים האחרונות? זיפזפנו בין הערוץ האיטלקי לטוק שואו לתכנית בערוץ המדע על מנדולינות?" לאחר שמתרגלים, אפשר וגם כדאי לחיות בלי הריצוד המתמיד,
    ואם רוצים לראות פרק מ"סקס והעיר הגדולה" או סרט נורמלי כלשהו (בניגוד לברארה שמשדרים כל הזמן בערוצי הסרטים החינמיים) מבקשים מחבר מסור שיקליט, ואז הצפייה היא גם ממוקדת – כלומר, רואים רק את הסרט ללא הפיתוי לזפזפ, וגם מרגשת.

    אני ממליצה לכולם לקרוא את הסיפור הראשון מהספר (הלא וירטואלי וללא מקבצי הפרסומות)
    של הרלן אליסון – "לראות". הספר אזל מזמן, חבל אמנם, אבל הסיפור נקרא "מה הרג את הדינוזאורים או: גם אנחנו לא נראים כל כך טוב". שם, ממרחק של שני עשורים לפחות, משקיף המחבר וחוזה את אובדן הדמיון האנושי, שייגרם בשל צפיה מאסיבית בטלוויזיה, אותה הוא מכנה "תיבת השוטים". מאחר ולמין האנושי לא יהיה דמיון והוא יינוק את אוצר הדימויים שלו מ"פטמת הזכוכית" (עוד הגדרה של המחבר לטלוויזיה) – לא נוכל לשרוד.
    הכי קל לבהות במסך ובהדרגה לאבד את היכולת להמציא דימויים, לחשוב, ליצור.
    בקיצור, חברו את האנטנות של המוח, נתקו את הטלוויזיה!

  19. טל עירוני

    טוב אז קראתי שוב ושוב ושוב (בחיי, שלוש פעמים) ואני מתחילה להבין היכן הבעיתיות בויכוח שלנו. (נא להעריך את השעה המוקדמת וגם להתחשב בבעיתיות שבה).
    לדעתי התערבבו כאן כמה דברים אז בוא נפריד: הכתיבה והצגת הבעיה והפתרון אכן מיוצגים היטב ואני מתנצלת אם השמצתי סתם, אז בנקודה זו, טעיתי, אוקיי?
    אבל, כשאדם קורא משהו הוא לא יכול להתנתק מהמטען שכבר קיים אצלו והצמא לאינפורמציה קיים אצל רובנו ולכן כפי שחמדה כתבה (הפעם קראתי גם את התגובות), גם לי היה חסר ביסוס "מהמקורות" והסבר קצת יותר נרחב לגבי התופעות החברתיות הללו שאתה מזכיר, לא רק לגבי יצר התחרותיות בחברה המערבית אלא להשפעת הטלויזיה והפרסומות כנקודה קצת יותר עמוקה.
    מאחר וציינת כבר שאתה כותב ממקום של חוייה אישית ואין לך רקע מקצועי יותר בתחום, אני יכולה רק להמליץ על חומר קריאה נוסף שאני מקווה שישמח ויעשיר את ימיך כמו שעשה לי, או לפחות יגרום לך להבין למה "זו היתה ההרגשה שלי":
    ז'אן בודריאר – "אמריקה"
    "סימולקרה וסימולציה"
    סופשבוע רגוע 🙂

  20. דייזי ביוקנן

    I just can't agree with you more.

  21. מעיין

    אני מסכימה עם זה שאנחנו דור לא מסופק בעליל ואמצעי התקשורת הרגילו אותנו לרמת גירויים גבוהה מאוד עם זאת להוציא את הטלוויזיה מהבית נראה לי פיתרון בנאלי מדי מה אף אחד לא מצפה שנפסיק להשתמש במנורת חשמל כי יותר רומנטי עם נרות, להבדיל. בקיצור צריך לחשוב על פיתרון שמתמקד בעתיד ולא בחזרה לעבר. אם יהיה לי רעיון לא אשמור אותו לעצמי.

  22. אני מאמינה שעוד כמה שנים זה יהיה טרנד עצום.למרוד בטלויזיה.תראה איך היא מתדרדרת.אני מאמינה בנוער למרות המגמה הכוללת שלא צריך ולא "קול" להאמין בו.
    מי שמפגר זה המטומטמים העשירים למעלה שם במרומי המדייה וגם אלה שמתחתיהם.
    אני יודעת שבתיכון שלי אף אחד מהכיתה שלי לא ראה טלויזיה בתקופה של יא יב בהתחלה כל אחד חשב שזה רק אצלו אבל אחרי כמה חודשים התברר שזה כל הכיתה וכנראה גם התפשט לכל בית הספר.מוזר הא?
    בכל אופן אומרים על הנוער שהוא לא מבין כלום אומרים שהוא שומע רק טרנסים מסומם מטומטם לא קורא ספרים עדיין מכור למסרים של ערוץ הילדים אבל זהו שזה לא נכון באמת לא.
    אבל הזלזול בנוער ניכר היטב במדיה.זה לא צריך להסביר.והאמת שזה מתחיל מספרות הילדים של היום וערוץ הילדים.
    חברה בהצלחה בצום הטלויזיה.אני כבר התחלתי לפני כמה זמן.אני יכולה לתת לכם קישורים לאתרי ביקורת ספרות אם אתם רוצים.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *