תסמונת פיטר פייפן

הגברים הם אלה המאבדים עם השנים את החלק המשמעותי של אותם עלומים: יכולתם המינית; בעוד נשים מגיעות לשיא בשלותן ממש באותן שנים בהן בני גילם מתחילים לקמול

השפן של דורסל היה מחוויר לעומת מעלליהם בגיל עשרים פלוס, כשהיו צעירים וזקופי כרבולת. בעצם, גם בגיל הנעורים, אלא שאפילו הם יודעים שלגמור שמונה פעמים בלילה לא נחשב, אם כל פעם נמשכה שלוש דקות. הרקורד שלהם הוא מהסוג שאם היה להם שכל לרשום אותו אז, היה מביא להם הרבה נחת (וגם ביד), כיום. אבל, רבותיי, הימים חולפים, שנה עוברת. ולפני שמרימים את הראש, הופ! עוד אחת, עוד שתיים, עוד שלוש עוברות, בריצה. עקרונית כולנו מודעים לעניין הזה, אבל מכחישים בהצלחה עד שלבים מתקדמים למדי. אני מדברת על הדבר הנפלא, החולף הזה, עלומים. עלומינו השבריריים, הקצרים, המוגבלים כל כך בזמן, שאחריהם מתחילה מלחמת מאסף על כל חלקה טובה. אם עברתם את גיל עשרים וחמש, אתם יודעים על מה אני מדברת. גם אם הפדחת עדיין לא מכהנת כמחזיר אור תקני, בכל זאת הרוח נושבת דרכה ביתר קלילות. הירכיים השריריות-לשעבר נהיות קצת יותר רופסות, והשיער הכה מדובר, זה המתחסר מלמעלה, הולך ומתעבה בכל האיזורים בהם הוא לא לגמרי רצוי.

נכון הדבר שבתרבות המערבית מיוחסת חשיבות מכריעה יותר לאידיאל העלומים הנשיים. אבל הסיבה לכך היא כמובן אחת: חרדת אובדן העלומים היא קודם כל תסביך גברי. הגברים הם אלה המאבדים עם השנים את החלק המשמעותי של אותם עלומים: יכולתם המינית; בעוד נשים מגיעות לשיא בשלותן ממש באותן שנים בהן בני גילם מתחילים לקמול. הקונטרה/ריאקציה הגברית, המתנקמת בכל הנשים על עוול ביולוגי זה, היא כמובן האלהת והקשחת אידיאל היופי לכיוון דוגמניות צמרת אנורקטיות וקטינות, מה שמקשה על אותן נשים בנות שלושים פלוס לחוש נחשקות בגילאים הכי מיניים שלהן.
מי מאתנו שעדיין לא יצא לו לחזות בבן שלושים פלוס המדבר בערגה על עורן המתוח של בנות עשרה, לא ראה זקפת בית השואבה מימיו. טיב המשיכה כה ברור, שכמעט מעליב לפרט אותו, ובכל זאת, לטובת אלה שמקמטים את מצחם בתהייה, נשים צעירות הן בלתי תובעניות בענייני מיסוד הקשר (חרדה גברית עתיקה שמקורה בימים בהם גרר האדם הקדמון אשה בשערותיה למערה שלו, רק כדי להתעורר למחרת בבוקר ולגלות שהיא עשתה סדר וזרקה את כל אוסף ראשי החץ שלו), נשים צעירות מגלמות הבטחה לפוריות, המרגיעה מעט את החשש הגברי של אותו בן השלושים פלוס מפני יום הדין, שבניגוד לאמונות העממיות הרווחות, לא יבוא עם ארבעת פרשי האפוקליפסה אחרי מלחמת גוג ומגוג, אלא יבוא ביום שלא יעמוד לו ברצינות, כלומר באופן לא-מזדמן, בפעם הראשונה.

יחסית, קל לגבר בן עשרים שלושים, שלא לומר ארבעים, להרשים נערה צעירה, גם אם את בנות גילו, נניח, הוא היה מתקשה להרשים. ואני לא מתייחסת כאן לפרמטרים סוציואקונומיים, כלל וכלל לא. אני מדברת כאן על תרגילי רושם פשוטים, שכולנו אכלנו והאכלנו במהלך חיינו, אלא שמגיע גיל מסוים בו הנסיון הופך את התמרונים הללו לשקופים מדי. ובכן, אחת מהמעלות הגדולות והחינניות של אנשים צעירים היא הנאיביות (בצד בטחון יהיר שיש להם לגבי מידת התחכום של עצמם), העושה אותם טרף קל למדי לכל אדם בוגר, גם אם בהחלט ייתכן שהנסיון הוא היתרון היחיד שיש לו עליהם (ובמלים פשוטות: כל אפס בן שלושים יכול להרשים בקלות נערה בת שש עשרה, מבריקה ככל שתהיה).
ובכל זאת, זוגות מעורבים-גילאית אינם חזיון עד כדי כך נפוץ, משום שחלק הארי של אותן נשים צעירות אינו זמין להגשמת החלומות הרטובים, הן מסיבות חוקיות והן משום שהלוליטות עצמן מעדיפות לרוב את מהדורת בני העשרים פלוס שהם היו לפני עשור, ואותם בני שלושים פלוס מוצאים עצמם במירוץ לאישוש בטחונם העצמי במעמקיו של כל תחת מזדמן העובר בסביבה (נשי, בדרך כלל, אבל שימו לב עד כמה ההומוסקסואליות הגברית מקדשת את הנעורים אפילו יותר, ולא בכדי). מדובר בדחף כפייתי לחלוטין, לא הגיוני בעליל, להשכיב כמה שיותר נשים, לפני שהציוד יפסיק לעבוד. אולי גם מסתתרת מאחורי זה האמונה שאם תפעיל את הציוד יום יום, השימוש החוזר ימנע ממנו החלדה. קיתונות של מלים נכתבו על הקשר בין היצר המיני לבין החרדה הקיומית, וכאן בעיקרו של דבר אנחנו מתוודעים לאחד הביטויים האנושיים שלו. ובכל זאת, מדובר בהתנהגות שעם כל היותה מגונה, היא יותר מקובלת חברתית מאשר הצטרפות לכת ה"אימורטאלס".

אני רואה את זה מסביבי כל הזמן, והמראה אינו משובב נפש. אל תטעו, עיני לא צרה במי שמוצאים את אושרם בחברת מי-שזה-לא-יהיה, בכל צבע מין גזע גיל צורה ומצב משפחתי. אני גם לא סופרת לאף דון ז'ואן דה לה שמאטע כמה נשים הוא כן או לא השכיב. אם שני הצדדים נפגשו לצורך אותה מטרה, ושני הצדדים נהנו, ואף חיה לא נפגעה במהלך הצילומים, אין תלונות. הבעיה שלי מתחילה עם השגלים הכפייתיים, אלה שמוכנים להגיד כל דבר ולשדר כל מסר שהוא, ובלבד שישיגו את ליטרת הבשר שלהם, ופשוט לא אכפת להם המחיר, נפשי או גופני, שהזולת ישלם, מה שאומר שלא מעט נשים נפגעות במהלך מירוץ העכברים החרמני הנ"ל.

לפיטר פן יכולנו לפרגן את חוסר רצונו להתבגר ולקחת אחריות על מעשיו, משום שלא היו בו זדון או חוסר אכפתיות, אלא חוסר מודעות חינני (והרגל לפגוע בעיקר בפיראטים מרושעים). לגברים מזדקנים אפשר רק לומר: הזדרזו, חברים. עם קטטר יהיה לכם הרבה יותר מסובך.


מאמר נוסף של אינדיגו וגנר

על הכותבתשרון אינדיגו וגנר

336 תגובות

  1. אינדי_גו דאון טאון

    אה, בעצם, כשחושבים על זה,
    המממ

    לא משנה

    • כן, אינדיגו. השתכנעתי. רק נשים בשלות. שנים חיינו באשליית הפרגיות. והתשובה היתה מונחת לנגד עינינו כל העת: אינדיגו.

      כמו שנאמר: למה בחורות מבוגרות הן הזיון הכי טוב? כי הן נותנות כל מה שיש – זו הרי יכולה להיות הפעם האחרונה.

      • אינדי_גו א. יוסתור ולהקתו

        תגיד, חומט, זה כל מה שהסקתי מהרשימה שלי? מעניין, לא? את השאר אתה מדחיק?
        שאגב, לגופי, (אוי ואבוי) שלושים וקצת לא נראה לי עדיין הכי בשלה, אני נוטה לחכות עד ארבעים כדי לייחס לעצמי את הנ"ל.
        בכל אופן, דוקא אלה שנוטים להשתבץ תוך כדי המשגל וללכת לעולמם כשחיוך על שפתיהם שייכים בד"כ למין הגברי, ואם נניח שזה היה בחיקה של איזו לוליטה, אפשר אפילו לקרוא לזה תסמונת המוות בעריסה. בכל אופן, חוששתני שלא הבנת, ואי לכך, אני מפנה אותך בחזרה אל שדה המרעה של הפרגיות, שם יפרגנו לך יותר. בהצלחה!

        • עשית לי את זה. בכלל, יש לי מין משיכה לאלו, מכל מין, שכותבים: "אבל הסיבה לכך היא כמובן אחת" ומיד אני יודע שעלי להבין שזה מובן ושזה נכון ושאין מקום לערעור, אפילו לא בבג"צ. הסיבה האחת כמובן. פחחחחחח.
          כשאת כותבת קצר, לפעמים, יש לך קסם. במיוחד כשעניין הסיסטרהוד והמניפולציה הגברית ה"כמובן ידועה" לא משבשות את דעתך ומתעתעות במלים הסדורות. הבעייה שלך מתחילה בעיקר כאשר את מנסה להיות גם הגיונית, גם אידיאליסטית ובעיקר בעלת מסר. או אז חוברים להם יחדיו: הפשטנות, הקנאה, האגו הקטן והמתפרץ, התסכול המתמשך, והתחת השמן לכדי בלילה שרק בעוגות מהירות של אוסם או עלית יש רעות ממנה.
          לעניינינו: כמובן שבאמת גברים היו צריכים להמשך לעור בלה, לצלוליטיס פושה, לתחת רחב ולחזה שנזקק לברזל זוית כדי שניתן יהיה לנקות את השומנים המצטברים מתחת לקפלים. אלא מה, גברים הם מין חיה פרימיטיבית מניפולטיבית שמסתירה את תשוקתה הטבעית לכל אלה, ובלבד שתצליח להתנקם בכל הנשים לדורותיהן (כולל גאולה כהן ודניאלה וייס), להכריח אותן להרגיש רע עם גופן. ואפשר להמשיך כה וכה. אבל לא. לא הפעם.
          אנשים נמשכים למי שמושך אותם. וחזה נפול וריק, מעולם לא משך גברים. עור קמל, תחת רופס ושומנים בלתי נשלטים לא היוו מקור לנחמה. נכון, היו הנשים של רובנס, אבל כל מי שיתבונן בתמונות אלה, יגלה כי העור העוטף את התחת הדשן מתוח להפליא ואין אף צלוליט קטן.
          יש משהו בנשים: כשהן מושכות, הן לא כל כך יודעות מה לעשות עם זה וכשהן כבר יודעות, אז הן לא כל כך מושכות. לא את הצעירים ולא את הבלים.
          נשים מגיעות לבשלות מינית פנימית, אחרי גיל שלושים. פנימית, חשוב לציין. עולמן בטוח יותר, נסיונן רב יותר, המודעות העצמית שלהן טובה יותר והן מסוגלות להפיק לעצמן הנאה מרובה יותר. אבל זו בשלות מינית פנימית. זה לא הופך אותן לזיון טוב יותר.
          זיון טוב מתחיל בכך שה"אובייקט/ית" מצליח/ה להסעיר את הצד האחר, לגרום לדופק שלו/ה לצאת במירוץ מטורף, להעלות במוחו/ה הנאה אסתטית, כשכל זה משולב בידע, דמיון, נסיון ותאווה יוצא מזה זיון מופלא. לא בכדי מאז ומעולם העדפתי את אלה בעלות הנסיון והרצון על פני נשים חסודות וחסרות נסיון – מכל גיל שהוא.
          אשה, כדי להיות בעלת יכולת מינית גבוהה – ממש כמו גבר – זקוקה לנסיון מיני מצטבר הכולל בתוכו לפחות מערכת יחסים אחת ארוכה, פתוחה ובעלת אתגרים. לנענע את התחת זה נחמד על הבמה, אבל כדי להפעיל את הטבעתיים כהלכה, יש צורך יותר מאשר בשיטת פאולה למתחילים. והטבעתיים, זה רק מקצת ההנאה.
          נשים חושבות שגוף של גבר צעיר מושך יותר מאשר זה של גבר מתבגר. למה? כי העור מתוח יותר, השרירים דינמיים יותר, והפרוטאינים מתרוצצים כמו עכברי מעבדה. גברים נמשכים לנשים צעירות יותר מאותה הסיבה עצמה. אלה מעדיפות את השרירנים ואחרות דווקא את הצנומים, אלה מעדיפים את הצנומות והאחרים את המלאות – ה"נשיות", כל אחד ואחת על פי העדפתו/ה, אבל כולם מעדיפים (רובם/ן) את בעלי העור המתוח. כי הוא פשוט יפה יותר ומושך יותר.
          אישית, מעולם לא אהבתי לוליטות, מה שהרחיק אותי מקרבתן של הקטינות לא היה העניין החוקי אלא העובדה שהן לא בדיוק ידעו היכן התחת שלהן מונח.
          חזה, זה בכלל עניין מעורר דאגה. פרט לעניין הגנטי המוקדם שהוא תנאי ליופיו של איבר זה יש עניין נוסף. לעולם חזה של אשה שעברה הריון לא יהיה דומה, בצורה, במרקם ובתחושה לעצמו, כפי שהיה לפני ההריון. למה? ככה. שלא לדבר על כך שעם השנים הוא פשוט נוטה לנסות ולהתחבר אל שיפולי הבטן שגם היא – למרות חדר הכושר – לא כל כך שטוחה ומתוחה.

          ויש את העניין האבולוציוני. זכר נמשך לנקבה שנראית לו בריאה, חזקה ובעלת יכולת פריון גדולה. נשים נוטות לאבד עם השנים מכל אלה. לכן מבחינה אבולוציונית יעדיף הזכר נקבה צעירה שתוכל לשאת את הגנים שלו בהצלחה. לעומת זאת, הזרע הגברי נושא את אותם הגנים, הגיל אינו מעולל לו דבר בתחום זה, ועל כן, למשל גבר מתבגר (שכבר אינו מושך כל כך) ומצליח, מעניק לנקבה "הגנה", "מזון" ותכונות נוספות שהן בעלות ערך חשוב מבחינת ההשרדות וההצלחה. לכן, הקמילה אינה רלוונטית באותה המידה.
          ובאשר למין מתפרץ וייצרי. נכון, כבר לא שמונה פעמים בלילה, אבל הרי מה זה משנה כמה פעמים הוא גומר? הרי מדובר בסיפוק בת הזוג. האם לא יותר חשוב כמה פעמים היא גומרת, ואיך זה התחיל ומה קורה אחר כך?! אז הוא גומר פחות פעמים, אבל אם יש לו נסיון, ידע, דמיון והבנה של מיניות האשה, הוא יכול להוות בן זוג מופלא, וחדר הכושר, מסייע גם לטמפו הנדרש.
          אז זו לא משוואה עם שני אגפים דומים. הטבע חנן את הזכר והנקבה בתכונות שונות, למטרות הצלחת המין (ספיסי).

          ואת אינדי, הצלחת להוציא לאור את מצוקותייך, תסכולייך והצורך לדבר על הדברים מלמעלה תוך כדי צחצוח המלים, אבל נכשלת קשות בכל השאר. המאמר רדוד, סתמי, חסר משמעות, לא מקורי, לא מעניין ובעיקר לא מכבד את העניין הנשי.
          לנשים אין צורך בהגנות מלאכותיות ובהסברים מפולפלים על מניפולציות רגשיות על מנת להיות בעלות ערך. חלק מהן מושכות יותר ואחרות פחות, חלק חכמות יותר ואחרות חכמות פחות, ממש כמו גברים. ומי שמפתה קטינות, מניאק כמו זו שמפתה קטינים. הסטטיסטיקה מצביעה על יותר מניאקים.

          אני אוהב נשים בעלות אופי, יופי, עור נאה ומבט חושק. (אבל בפנים בפנים, גם אני יודע שזו מניפולציה, ובעצם אני מת על צלולטיס. גומר על זה ממש.)

          • היי איש אחד,
            תשובה יפה, רבות תודות לכנות המלווה אותה לכל אורכה. כנות העומדת בניגוד צורם לתיסכול המובנה בכתיבה של אינדי ומתפרץ כמעט מכל שורה.
            טוב שתשובתך מופיעה בראש הטור. במחיר כעסה של אינדי חסכת הרבה מאוד עצבים מהרבה בחורים, אולי פחות חדי הבחנה.
            ישר כוח!

          • אינדי_גו צלצול שעון

            למה שאכעס? כלומר, החלק האחד של תגובתו של האיש האחד (המזוהה למדי, אגב, כאילו, קאם און) הוא בהחלט סוג הדיון שרציתי לעורר. וגם ענה יפה וטרח לפרט באריכות. השקקיע, ויש להעריך את זה שאנשים שמחפפים לעתים טורחים וכותבים משהו שהוא, לשם שינוי, מנומק ומהודק. בחלק השני, של הסאב קונטקסט, הוא היה מאוד עסוק בלהכניס לי על בסיס אישי. יבושם לו.
            ובכן, להגיד את זה שוב? כדי לעורר דיון כאן יש לנער קמעא את המתים. אם צריך להתגנב מאחורי הזנב שלהם ולהדליק שם מדורה קטנה, אז זה מה שצריך, וזה מה שעשיתי. (ואני לא מצטערת לרגע). אם טיפוס זה או אחר מחליט שבאתי להתחשבן איתו/עם אחיו המנטלי הצולע ומשתדל לעשות לי מה שנקרא גמר-חשבון, הרי שזה פיספוס מסוים של רוח הדברים, אבל נו, לא באתי להדליק גפרור ולצעוק "משוגע" על מי ששופך בנזין בסביבה. ובמלים אחרות, כה לחי, איש אחד, סחתיין על ההשקעה, תבוא לעתים קרובות, וגם, המממ, *לא*.

            כלומר, לא, וכן. יש לי מצוקות ותסכולים. כמו לכל אחד. אולי יותר מלכל אחד בממוצע (נגיד), כי זה די מסובך להיות אני. אבל, מה לעשות, שעצם קיומם של גברים אלה ואחרים שנוהגים מעשי נבלה, כך או אחרת, זה מפעיל אותי במישור העקרוני. ובו בלבד.

            במישור האישי, אני בן אדם מול בן אדם אחר, לא "גבר מאיקס" ולא "אישה מדריקס". את המישור הזה אני לא מביאה לכאן, כי זה לא המקום. אני כותבת עליו אחרת. ממקום אחר. במלים אחרות, בטוהר אחר, ולמקום אחר. מי שלא מבדיל בין קצות ציפורני לבין דם לבי, עלול לטעות. קורה.

          • אז זה אישי וגמר חשבון וחראם על האון. או קיי. אבל מה עם עצם העניין?
            הנושא של בגירים (ועוד) המתעסקים עם קטינות (ופחות) הוא נושא חשוב ואפילו מעניין, ציפורן ליבך לא נגעה בו כהוא זה.
            השאלה אם גברים נמשכים לצעירות, היא תולדה של חרדות, ניתן לדיון ולויכוח
            האמירה, שגברים מבוגרים (ועל כן חסרי און) נמשכים לבנות עשרים פלוס, בגלל הסיבה האחת והיחידה: חרדת הביצוע שלהם, הוא תפל, מופרך ולא לעניין. אי אפשר, פשוט אי אפשר לעשות הכללות חסרות פשר, חסרות גיבוי וחסרות שחר, לגבב אותן עם טענות מופרכות אחרות, לעשות מהכל רביכה ולומר: זה הרוטב היחיד שיש בשכונה. זה מה שעשית. לקחת מלים, צררת, ניסית לעשות להם שיין און (אבל לא יצא מזה שום יהלום, גם לא יהלום משוגע) ולכך הדבקת אוסף קלישאות מופרכות. ואני כאן גם בשביל כל אותן פעמים רבות נוספות שבן טרחת לבלבל ת'בייצים, במין תיזות אולטראפמיניסטיות מופרכות. לעתים באכזריות, לעתים בשנינות, אבל תמיד מתוך מקום שאין בו טוהר כלל.
            אז כשכותבים, בכל מקום, יש לומר דברים נכוחה, להשתמש בטיעונים ראויים ובעיקר: לא לומר, זו הסיבה היחדה כמובן. במיוחד לדברים שאין להם כהוא זה עם העובדות.

            ימים טובים

          • אינדי_גו סמי פרודו

            כולה, הפרחתי אל האויר תיאוריה. גם על תיאוריית ההיתוך הקר, אגב, אמרו בהתחלה שיא עורבא פרח, ותראה איפה היא היום. אופס, לא דוגמא טובה. (שאלה צדדית: אין במקרה איזה חוק נגד סקסופוניסטים מתחילים, בעניין הגבלת מהירות נשיפתם באיזורי מגורים?). אני מודעת לחלוטין לעובדה שניסיתי להגיד יותר מדי דברים בבת אחת, ונמצאתי מנופפת בידיי לכל העברים במקום לכוון מהלומות לאיזור אחד ולצעוק "שזאםםם". לעניין הגיבוב, אין ספק שיש מקום לשיפור, אני מסכימה עם זה בהחלט. להשקפה כאילו אני צריכה להציג תזה מנומקת, רבת פנים, ובשלה, אני מתנגדת. יש מקום גם להתלהמות גרידא כשיש לה סיבה ותכלית, וגם פרובוקציה יכולה לשרת מטרה, ואף לשרת אותה היטב. עובדה, מצאת לנכון להגיב, לא? ואף לפרוש לפנינו את משנתך באריכות. זה סוג של רווח שלא היה לנו, כאמור, אם הייתי בוחרת להיות ילד טובה וציתנית, והולכת על מינוריקה אחראית ומעודנת. ושוב, אני לא נגד המינוריות. להיפך. אבל האצטדיון כדורגל, אני חושבת שמשרוקיות עובדות טוב יותר. פובליציסטיקה, (סליחה על היומרה, קטונתי וגו', אני רק משתמשת לשניה במינוח, זה לא שמישהו חשב אי פעם לשלם לי על זה), היא לא רק המסר. היא גם הצינור בו הוא עובר. ולפעמים צריך שיהיה שני צול, ושמישהו יגיד "אאוץ'", או יבוא לתקוע אגרופים, אחרת, איך נדע אם יש או אין קורטוב של נכונות באותה תיאוריה פוחזת שהופרחה כאן כיונה (עם עלה של זין)?

          • מצטערת על ההדחפות הבלתי חוקית בעליל, פשוט באתי מאוחר ואין לי כח לקרוא את התגובות הארוכות, שכבודן במקומן מונח. פשוט קצרה סבלנותי.
            יאאאאאאא ררררראבאק!!!!!!!!!!!!!!!!!! שיעממתם אותי למוות עם הדיון הנ"ל, אינדי, את כותבת מעולה, מזה זמן רב חשתי שהאתר מדרדר והולך, והנה – עשית אותי מבסוטית. אל תנסי להסביר ולהצטדק. כשאנחנו עושות "שזאם!!!!" מי שמבקש הסברים מוצא את עצמו מרוח על הרצפה מתחת לעקבי הפלטפורמה הסגולים. את אומרת מה שאת רוצה, וזה לא עושה אותך פחות יפה, חכמה או מוכשרת. זה לא עושה אותך מתוסכלת או מצמיח לך צלוליטיס.
            אני מכירה המון כוסיות מ-א-מ-מ-ו-ת בשנות השלושים לחייהן, ומכירה (יותר נכון – רואה) ילדות בנות 16 עם צלוליטיס וחולצות בטן מעל קפלים רוטטים.
            ומנסיוני הדל, אלו שמאבדים את קסמם וחינם בעת חציית גיל השלושים הם דווקא הגברים. עד לא מזמן פסלתי גברים מעל גיל 27 (!!) – פשוט כי בכל אחד מהם יכולתי להבחין בניצני כרס/קרחת/שערות באזניים.
            גם אנחנו לא מלאכיות. אסתטיקה חשובה לנו. אנחנו רוצות גברים שייראו כמונו – מוצלחים.
            ומכיוון שאין לי יותר מה להרחיב בנושא, אסיים בהגיג אבולוציוני.
            לפני כמה זמן דנתי עם חברה בנושא הפריית הביצית המפורסמת, ללא עזרת הזרעון.
            הגענו למסקנה מרחיקת לכת: גברים הם גזע נכחד.
            שימי לב אינדי. הנשים בדורות הקודמים היו נמוכות יותר מאיתנו. חלקן קטנטנות ממש. אנחנו הולכות וגובהות עם השנים, עם העצמאות, עם היכולת להתקיים בעצמנו, ללא עזרה גברית.
            עוברי נקבות חזקים ושורדים יותר מעוברי זכרים. נשים חיות זמן רב יותר (אלא אם מישהו מחליט לרוצץ את ראשן בפטיש), ובעלות כוח סבל רב יותר. וברור שאני לא מחדשת לאף אחד כלום…..
            לא שאני שמחה עם התאוריה הזו. יהיה פה דיי משעמם בלעדיהם. אני מחבבת גברים, הם יצורים מעניינים ומקסימים בדרכם, ויכולים להסב לנו המון נחת רוח.
            אז כדאי להנות מהם, כל עוד הם כאן……..(-;

          • על כדורגל וזיונים. ועדיין, זה היה יותר מעמיק, אינטליגנטי, לא ברווזי ומרתק מכל מה שאפשר להניח שאי פעם דיברת עם החברה שלך. ולא, לא בגלל שאנחנו גברים נכחדים ואתן נקבות. בגלל שאת עושה טיזינג "דיבור נשי חדש" בלי שמץ שנינות ותבונה. וזה הכי עלוב שיש.

          • טיזינג? סורי, בייבי, זו לא היתה כוונתי. מצטערת אם עיצבנתי לך את הדגדגן….
            האמת היא, שהבאתי רק חלק קטן מהשיחה, ולא מדובר כאן בנסיון להרגיז, אלא פשוט בכמה עובדות, והנסיון להפוך אותן לתזה היה דיי בצחוק. זה היה ברמת ה"כדורגל וזיונים" (אגב, מה רע בשיחה על כדורגל וזיונים? ספר לי). לא צריך להתרגש.
            אתה יכול להירגע, פשושון, ולצאת מהחדר האטום. ולגבי העומק האינטלקטואלי – אני סתם יפה וטיפשה, אבל חברתי אינטיליגנטית ברמות שאתה יכול רק לחלום עליהם…
            שלום ואהבה לכל.

          • עוברת במקרה

            תפסת לו ת'חניה?
            איזה פחד פה באתר.

          • ל-*"צב מעבדה"* (וכמובן ל-*"איש אחד"*),
            הרשה לי להצטרף לתודה למחמאות
            שלך לתגובתו של *"איש אחד"*,
            אכן, תגובתו מנוסחת היטב ותשובתו הולמת.
            (וכל מילה (שלי) מיותרת…:-)

            (אהה ועוד משהו קטן…:
            שכל אחד/ת יזכה/תזכה למצוא את אהובתו/אהובה
            האידאלי/ת ושיהיה כבר שלום ושלווה…
            (טוב, לא כל מילה מיותרת……. :-))

          • תיקון טעות או אשלייה: זה לא נכון שהגיל לא עושה שום דבר לזרע. מספיק מחקרים הוכיחו שרמת הפוריות שלו יורדת עם השנים. אחת הסיבות שלנשים יותר בוגרות יותר קשה להיכנס להריון, היא שהפרטנרים שלהן יותר מבוגרים. בכלל, כשלזוג יש קשיי פריון, היום כבר יודעים, בקרוב למחצית מן המקרים זו בעיה באיכות הזרע של הגבר. וזו, כאמור, מושפעת ועוד איך מן הגיל. נוטים לשכוח את זה כשמדברים על הבדלים בשעונים הביולוגים. אז הנה, הזכרתי.

          • מחקרים מצביעים על כך שהפוריות של גברים, הולכת ופוחת. זה נכון במידה מסויימת. יתכן אף, שהדבר מקשה לעתים על הכניסה להריון. אבל אמת הזרעון הבודד, מה שקרוי נקודת הקצה, אינה משתנה.
            כלומר, אם המטרה האבולוציונית היא השבחת הגזע, הרי שבתחום הזה, מי שהיה טוב בלידתו (גנטית, לא ערכית), זרעו בעל אותן התכונות בזקנתו. ההבדל, לצורך העניין ומעל הסר ספק: גבר צעיר בעל מראה משובב, גורם למשיכה בשל תכונותיו הפיזיות, גבר מבוגר ומצליח, מעורר משיכה בגלל ה"מצליחנות" שלו. היא סימן גנטי חיובי.
            לאשה ( במישור הגנטי) נדרש מגן ומפרנס בעת שבה היא מגדלת את ממשיכיה, והזכר המצליח עונה על הקריטריונים האלה טוב. (ואם ההוה שלו מצביע גם על עבר מפואר מבחינה פיזיולוגית, אז כל הבייצים בצלחת אחת, והן לא נשברות!

          • אינדי_גו צלצול שעון

            ואשה שלא צריכה מגן ומפרנס?
            נגיד, נקיה מהשיקולים האלה, לא מחפשת עץ חסון להישען אל גזעו ולנוח בצילו?
            אההה
            המהפכה הפמיניסטית היא אפיזודה חולפת בדרכה של האבולוציה, נכון? עוד ישובו הימים הטובים של "מי טרזן יו ג'יין עכשיו תכיני לי חביצה ותחתלי את הצאצא"

          • שלא לומר עד זרע.

            אבולוציה הוא תהליך ארוך מאד מאד, השפעות שחרור האשה על האבולוציה האנושית, אם תהיה כזו, תתרחש במשך מאות אלפי, אם לא מיליוני שנים. ככה זה בגנטיקה. לאט לאט, כמעט כמו בעשיית אהבה.
            פרקטית, נשים רבות לא זקוקות למפרנס ו/או למגן. וטוב שכך. יחד עם זאת גם נשים אלה נושאות בקרבן צופן גנטי שמכוון אותן. המשיכה אינה פרי של חשיבה ראציונאלית. אנשים נמשכים, מבלי דעת, למי שהם תוכנתו להמשך, ויש גם השפעות חברתיות, אך הן פחות בולטות.

            אז הבחיני בבקשה בין מציאות אבולוציונית ונטייה גנטית שאינן תלויות אופה לבין מצב פרקטי. זה שזה כתוב האחד ליד השני לא אומר שזו אותו העניין. כמו שחברות במועדון הצרכנים של המשביר מחסני אופנה, לא הופך את העלובים לחברים בחייהם הפרטיים.

          • אינדי_גו סמי פרודו

            (אולי בגלל שאני חובבת מד"ב נלהבת? נו טוב, צרף את זה לרשימת חסרונותי ההולכת ומתארכת)
            שמהרגע שהמין האנושי התחיל להתעסק עם החומר הגנטי שלו, הן פאסיבית (אמצעי מניעה, טיפולי פוריות), והן אקטיבית (הלו, דולי), הספרים העבשים מעט מהם אתה מצטט את המשנה החבוטה בדבר האבולוציה צריכים כרך מילואים זריז, ואני מתכוונת זריז. לפני שסול תתקרר לנו.

          • ספרים בדיוניים, יכולים להיות חביבים. מדע, הם לא. והעניין האבולוציוני, אינו ישן ו/או מיושן. את אולי לא מבינה בזה הרבה ולכן נדמה לך כאילו ששיבוט וכדומה, עומדים מעל לבסיס המאד מאד מוצק של האבולוציה. מחקר הגנום האנושי יטפל (בזמן עתיד, מיינד יו) בהרבה נושאים אבל לא ישנה את המהות הגנטית. הוא בסך הכל יחפש לטפל בגנים פגומים, בגנים שגורמים לנטיות פיזיולוגיות. כך שאת יכולה להמשיך לדרוא להנאתך את פרנהייט 542 וספרים חביבים אחרים אבל אסור לך להתבלבל ולחשוב שזה דומה להיתוך הקר.
            ויש הבדל בין הפרכת מלים לבין בניית תיאוריה מדעית פורצת דרך. זו נבנית על בסיס מחקרי ארוך מבוסס ובעל תקפות אינרנטית ולא על סמך :התחשק לי לכתוב כך – זכותי. זו זכותך לכתוב ככל העולה על רוחך, רק שזה לא גורם לדברים להיות בעלי ערך, רק כי התחשק לך לעשות את זה.
            ודבר אחד עלה לפתע בדעתי. הרי מלכתחילה, לא כתבת על בנות ה 16, (או שמא טעיתי), ועכשיו את מתקדמת לאחור (לשון הדגנרלים לתאר בריחה). יחד עם זאת בריחה היא הדבר החכם ביותר בעת קרב מגע, בעיקר אם יחסי הכוחות לא נוטים לטובתך.

            אז אינדי יקירתי, להתחכם זה דבר אחד, לעשות פרובוקציות זה דבר אחר. את לא עשית את שניהם. קורה שלוקים. קרה גם לך

          • אינדי_גו גיי שלופן

            ובנות ה-16, מהן נמנעתי מסיבה פשוטה – אני רוצה לכתוב על זה בנפרד, בפרספקטיבה וכו'. בעניין הפרחת התיאוריה (מפריחים, כמו טבעות עשן. את הטענות, לעומת זאת, מפריכים. רגע של עברית), אני דבקה בזכות ההפרחה. זה לא שניסיתי לפרסם את הטור הנ"ל בנייצ'ר, או לחילופין, להגן עליו לתזה.
            העליתי השערה אמפירית על סמך בחינה של "תיאורי מקרים". מדעית, אין בזה כל פסול, וזאת, גם אם נניח שהיתה לי יומרה כזו, לבנות תיאוריה "מדעית" (סוציולוגיה היא מדע? ממתי? נראה אותך גיבור, שואל את זה בקול רם בכנס מדעי החברה באוני' ת"א) ובכלל, תיאוריה? מדעית? בטור דעות? (מאיפה הבאנו את *זה*? אה? זה בגלל שאמרתי "תיאוריה"? להביא מילון? להביא אבטיח בלי גרעינים?).

            ואגב, אותי דוקא לימדו בקרב מגע, שאם כבר יש מגע, אז לפעול כדי לנטרל את התוקף ולהוציאו מכלל פעולה, ולא כדי להכאיב לו (זה עלול לעצבן אותו יותר. ואחר לרוץ לקרוא ללוכי שיבוא להכניס לו מכות). לברוח זה משהו שאפשר רק לפני שנוצר המגע.
            אבל היי, בעצם זה לא קרב מגע, זה קרב-רב.
            ובתור קרב, הוא רחוק מלהלהיב. שהרי לא מתקיים פה הבסיס של הגינות הקרב, המביא מצידו דוקא להשוואת הכוחות ולכן להעלאת המתח- אבל אין כאן כוחות, שהרי אתה תקפת אותי על בסיס אישי לגמרי, כשאני מופיעה בשמי המלא (וזה בסדר, כך בחרתי, אני לא נוטה לפחדנות), ועומדת מאחוריו (מזל שהוא ארוך) ומתעלמת מהאופן הירוד בו שילבת בטקסט שלך פרטים אישיים-עאלק עלי במטרה פשוטה להעליב, ובכל זאת קיימתי איתך דיון (אוקיי, זה לא מאצילות הנפש כמו מזה שאני לא אוהבת להישאר חייבת, ולהיפך, במכולת אני הכי שונאת להיות חייבת) ואתה, לעומת זאת, (לפחות באתר הזה) ממש איש המסתורין, והנה, התאפקתי ולא החזרתי לך במטבע שלך, למרות שהיה לי איך.
            אה, שכחתי, מה שעקץ אותך מלכתחילה הוא אולי איזה רעיון כאילו עליך מבוססת דמותו הנלבבת של פיטר פ', מיודענו?
            אז זהו, שלא
            סתם קפצת
            :))

          • ראשית את צודקת בעניין ההפרחות.
            שנית, לא היה ראוי מצדי להתייחס לאותו פרט פסבדו-ביוגרפי.
            ולעניין: כל הגבוב הזה שאת מתעקשת עליו חזור והתעקש, מפחית מאד מקטרינה בלום הפרטית שלך. קשקשת. קשוקש גדול ולא ענייני. אז זהו, לנסות להכניס לזה דברים שעליהם שמעת באקראי, כמו היתוך קר או כמו המדיום הוא המסר רק מצביעים שוב ושוב על חוסר השליטה שלך במושגים האלה. השימוש הפופוליסטי שאת עושה למונחים אלה לא מקדם אותך, ההיפך הוא הנכון.
            ולא. תסמונת פיטר פן לא מאפיינת אותי. א. יש לי זין. ב. אני לא הצלחתי לעוף. ג. אין לי עניין בהרחקת ילדים מביתם. ד. לא הייתי מתעלם, מלכתחילה מרגשותיה של טינקר בל.
            העיקר: לא הייתי מתעסק עם וונדי זו או אחרת כי הן קטנות עלי. מי שלא מושכת אותי מבחינה מנטלית, קשה לי לבלות איתה ערב שלם. אז אני בהחלט נמשך על פי המראה, אבל נשאר בגלל האדם. בת 16 מדליקה, תהייה אדם מדליק, יש לקוות, בגיל 26, ואז יש 10 שנים שיכולות להיות טובות.

            איש המיסתורין

          • אינדי_גו במתפלצת

            אמנם, אני אישה, ואמנם, לא מתהדרת בתארים אלה או אחרים, יען כי לא היה בתחת שלי לחבוש את ספסל הלימודים, אבל לגבי ה"אקראי" שלך: הוגע הוגיעוני מוסדות השכלה גבוהים בעלי שם לא רע במקצועות (מדויקים ושנואיםםםם) כמו פיסיקה (טפייי), מתמטיקה (אוי לבושה) ביולוגיה (כולל גמיאתו של ספר המתח בין שבע מאות העמודים באנגלית "התא: תפקוד ומבנה" או משהו בדומה), ורחמנא ליצלן, אפילו גנטיקה (אבל רק סמסטר אחד ובתור קורס בחירה). את שיעורי התקשורת שלי כבר לקחתי במוסד אחר (סלח לי אבי, כי חטאתי, ואני לא גאה בזה), וממקלוהן השתעממתי עמוקות (לא סתם מצטטים ממנו רק שני משפטים שאת השני שכחתי). ככה שאמנם אני מנפנפת בזה לכבודך, כי אם כבר מזלזלים בי, אז שיהיה על הרקע הנכון, (רמז: עדיף תיצמד לעובדות המוצקות, קרי, הצלוליט) מה גם שעשרות אלפי שקלים שכר לימוד מתנפנפים מאחורי (ולחשוב שיכולתי לקחת את הכסף הזה ולנסוע להודוסין!).
            קאפישת?

          • גם ללא השטחיות, ולו רק כדי לגלות שאנה כבר לא גרה יותר. גם לא יול ברינר. אשה או לא אשה. שטויות, הן שטויות. צלוליט, ניתן להוריד, שטויות למחוק, אבל עקשנות והצמדות לקרנות המזבח, מוציאות בסוף שם רע לחלב הנשפך. עדיף לבכות אינדי. גו און.

          • שאלה קטנה לי – ברור שתגובותיך הארוכות וחסרות הפרופרציה למאמר זה, הינן על בסיס אישי והכרות קודמת עם הכותבת. לא עדיף שתנהל עימה את הדיון הזה בפורום אחר?
            כי האמת שהתגובות המרושעות והעוקצניות שלך, למאמר חביב ולא מזיק זה, התחילו קצת להמאס. בתגובה השלישית בערך כבר פיקהתי…

          • כמובן שכוונתי היתה לפיהקתי.

          • מכיוון שפיהקת והשעה הייתה מאוחרת, אני מקווה שהיא לוותה בשינה ארוכה ועריבה שבה חלומות נאים ובלתי מזיקים בעליל עלו וצפו. ולא, אין לי שום עניין אישי עם אינדי. כל זאת אינו מצדיק את אחת ההערות שלי שהייתה זדונית ומיותרת.

            בוקר טוב

          • אינדי עוד שומרת על פאסון, אבל אני לא יכולה להתאפק- אתה בלתי נסבל, שככה יהיה לי טוב.

          • חבקי את הפאסון, עטפי אותו בחום ואהבה, וכך תגדלו האחת ליד השני ותחיו באושר ועושר עד עולם.

          • אינדי_גו פוקחת עין

            "להתחכם זה דבר אחד, לעשות פרובוקציות זה דבר אחר. את לא עשית את שניהם"… בקריאה חוזרת זה אפילו יותר מצחיק, כאילו, מעניין, אם זו גרסת הלייט שלך לאיך אתה קופייץ באין-פרובוקציה, הייתי רוצה לראות למה אתה מסוגל כשאתה כן מזהה אחת כזו. אני משערת שאברבוך יהיה כלב לידך.
            🙂

          • לייט מיי פייר!

          • אינדי_גו שירות לציבור

            למי מנשות שלומנו שבכל זאת הבינה מצוין, למרות ההכחשה השקרית, שמקור ההתקפה של איש המסתורין הוא אישי לגמרי, ומתעניינת לדעת למה, איך, ובעיקר, מי, מוזמנת לפנות אלי בצינורות המקובלים, ולקבל הפרטים.
            🙂
            יום טוב

          • הטבע, הגנום שלנו חשוב להבהיר, מורכב ברובו מטרמפיסטים חצופים .
            הגנים הם בעצם משכפלות (שכן מה מאפיין טוב יותר את הגנום ככזה מאשר יכולתו לשכפל את עצמו?) שהתרכבו בעבר הדי רחוק מבלילת החומרים ששרו באותה תקופה בכדור הארץ, והפכו לחומצות גרעין ולחלבונים . מטרתו היחידה של הגן האנוכי הזה, היא לשרוד כמה שיותר טוב.
            לשם כך עוצבו בעלי החיים והצמחים. לשם כך קיימת האבולוציה. האבולוציה היא התוצאה של מאמצי הגנים שלנו (שראוי ואף מומלץ כן להתייחס אליהם ,למרות שיש הנמלטים מגישה זו כאל יצורים אנושיים) להגשים את מטרתם על הצד הטוב ביותר.

            מה זה גן, או תא? לא אכנס כאן לדיון הפילוסופי אלא לזה העקרוני. התא והגן נשלט אם נתעמק בעניין עד היסוד, בידי חוקים של פיסיקת החלקיקים, נאמר פיסיקת קוונטים. זה נכון.
            אבל בשום פנים ואופן לא תראה ביולוג בודד שינסה לפתור בעיות בביולוגיה בעזרת פיסיקת קוונטים.
            הקפיצה בין הרמות היא כל כך מורכבת כל כך מסובכת וכל כך לא פשוטה (היא לא רק עליית מדרגה במורכבות). הקפיצה היא מעבר בין עולם הפיסיקה והכימיה של החלקיקים לעולם הביולוגיה והכימיה של התא, הגן, החלבון וכל היצורים האלה.

            העובדה שאי אפשר לעשות הכללות על תאים וגנים מעולם הקוונטים הוכחה מדעית ועומדת בעצם ליבה של פיסיקת החלקיקים המודרנית ( לא אכנס לנימוקים מדעיים).

            באותה צורה, אנחנו בני האדם, שכמובן היננו תוצאה של גנים ומידע גנטי, לא יכולים (ואין מדובר כאן ברגשנות או רומנטיזציה) להיות מתוארים כמדרגה אחת מעל למה שמרכיב אותנו- הגנים.
            אתה לא יכול לקחת יצור, שהוא זכר בן 40 ולאמר שהוא מתנהג כמו שהביולוג אמר שהגנים שלו אומרים להתנהג, ואם הוא רוצה זאת או לא כך הוא ינהג מעתה ועד עולם כי כך נוהגים כל החב'רה הקטנים שמרכיבים אותו.

            התודעה, היא דבר מוגדר חי ובועט מדי מכדי להתעלם מקיומו.
            תאים בגוף האנושי יתאבדו למען הכלל. תא שמסכן את הגוף יודבר. זה הדבר הטוב ביותר שהוא עשוי לעשות. האם בחברה האנושית רצח של חולי נפש ל"טובת הכלל" הוא דבר לגיטימי, הדבר הטוב ביותר שהם יכולים לעשות?
            אי אפשר לנסות ולהעביר, בצורה הגמונית טפשית ונמהרת הבנות ששייכות לגנים לתאים ולחלובנים שמרכיבים את הגוף והמוח- לגבי התודעה עצמה שהיא האדם.
            אי אפשר. ואין כאן צדקנות, זה פשוט מעבר שאינו מדעי (הנסיון המגוחך להציג את דעותיך כמדעיות כי אתה אומר גן פה וגן שם הוא לא במקום).

            יש המאמינים בהחלט, שהאדם נוטל לידיו את המושכות, שעד עתה התרחשה האבולוציה של הגוף, ועכשיו הגיע תורה של התודעה- אבולוציה של התודעה.
            וזה לא בא מספר של מר סי.קלארק, או וויילס או אחד מהחבר'ה המכובדים האלה.
            את המילים האלה אמר מר ריי קורצווייל מדען מחשב ומתמטיקאי מכובד מאוד בספרו החדש.
            ולא רק הוא.

            האדם יכול עכשיו לפעול בחזית נגד האינטרסים של הגנים שלו. ואין בושה בדבר.
            האדם יכול לשנות את עצמו היום כפי שלא יכול היה לחלום בעבר.
            ומי שלא מבין את זה, מזכיר לי את אותם כמרים חשוכי ראייה בימי הביניים, שצעקו על המדענים שהאדם לא צריך להתיימר כל כך לנסות להסביר טוב יותר מהתנ"ך איך בנויה מערכת השמש.
            כולנו יודעים מי ניצח בויכוח הזה.

            סליחה שתגובתי לא עסקה כל כך בהיבט החברתי אלא המדעי של הנושא, אבל לא רציתי לאכזב את האגו הגברי והריאלי שלך.

            אילה

          • ואיש אחד, לשנינו ברור שהידע שלך בפיסיקה וביולוגיה נמוך מהידע שלך בנושאי מדע בדיוני (שצריך להיות מאוד נמוך אם ביטלת בצורה כל כך מטופשת ואגוצנטרית את חשיבותו ),
            אז אולי כדאי שתברח לך אל "מבוא לתרמודינמיקה -שנה א' " ותשנן שוב את הנוסחאות, כי זה הדבר החכם לעשות, בייחוד בעת קרב מגע, בעיקר אם יחסי הכוחות לא נוטים לטובתך.

            😉

          • פרופסור ישעיהו (עוכר ישראל) לייבוביץ נהג לומר (דומני שהיה זה בעת שיעור בפילוסופיה של הביולוגיה, שחמור שיושב ליד בניין מייזר במשך 3 שנים, יצא מזה בסוף עם BA , ואני כחמור נהגתי לשבת בדשא ולחשוב דווקא על האתונות שלמדו ביולוגיה ולא הצליחו לעשות את ההליך הפשוט של הוצאת המוץ מתוך התבן. אבל חשוב לציין שהיה זה תחת מסכי ענן קנביס משובח, אז אולי זה לא נחשב. אולי זה היה רק אגו ריאלי (זכרי כמובן).

            חיפשתי ויגעתי ובכל זאת לא מצאתי מקום שבו נטען (על ידי) משהו בדבר התודעה, התודעה העצמית ו/או האוטונומיה של הרצון.

            האדם, כמו כל חיה אחרת מונע בין היתר על ידי הצורך להתרבות, להשיג מזון ולהגן על צאצאיו. האם בכך יש לומר שאין הוא מסוגל להתגבר על דחפים גנטיים? כמובן שלא! אנשים מתאבדים, גם ללא צורך בהקרבת עצמם, למען הכלל. גנים ותאים ובעלי חיים שמורכבים מהם אינם מתאבדים (ואל תאמרי דבר על לווייתנים, פליז!!!).

            בני אדם אינם רק בעלי תודעה אלא הנם בעלי תודעה עצמית, מה שגורם לכל השאלה הפסיכופיזית להיות מרתקת יותר מאשר המבנה הכימי של חומצות הגרעין.

            בני אדם הנם בעלי רצון, לכאורה. הם מסוגלים לפעול על פי אינטרסים שקשה מאד להגדיר באמצעות נוסחאות, שעל פי המלצתך שיננתי כל הלילה. לבני האדם יכולת להשפיע במידה רבה על חייהם למרות הנטיות המולדות שלהם ולפעול על פי אינטרסים אחרים. בני אדם מושפעים במידה כה רבה מסביבת חייהם ומהדרך שבה גדלו ובאופן מפתיע אפילו תאומים זהים עשויים לפעול בדרך שונה לחלוטין. אז מה? מה הקשר בין כך לבין העובדה שהאבולוציה מכוונת אותם לדפוסי פעולה מסויימים.
            מעולם לא טענתי כי לאדם אין יכולת לפעול בחזית נגד האינטרסים של הגנים שלו. הטענה הייתה מאד פשוטה: במישור האבולוציוני לזכר יש אינטרסים שונים מאשר לנקבה. יש לו צרכים אחרים, דחפים אחרים וכיווני פעולה שונים. הרי אין כל משמעות למוסר, לחוק ולשאר מרעין בישין אם לאדם אין אחריות להתווית דרכי פעולתו. אריה, כשמגיע לבגרות ומצליח להכניע את הזכר השולט מחסל את הגורים של האריה שקדם לו, כדי להעמיד צאצאים משל עצמו, לרוב, עד שיגיע הזכר שיכניע גם אותו. האריה, אינו נשפט על פי אמות מידה מוסריות, אלא על פי הקודים הגנטיים שלו. כך אריות מתנהגים. האדם לעומת זאת, אינו יכול לטעון כי קיימת מערכת דטרמניסטית מטריאליסטית שאילצה אותו להפרות את הנקבות שבסביבתו, מבלי להתייעץ עימן תחילה.

            ברור שלאדם יש מערכת תודעתית שמסוגלת לפעול באופן שונה, ולמערכת זו יש אחריות חברתית ומוסרית שאינה יכולה להגן על עצמה תחת הטענה: אלו האינטרסים הגנטיים שלי!

            באופן מטופש ואגוצנטרי, אני ממשיך להבחין בין ספרות בדיונית לבין מדע. באופן מוזר אני ממשיך לדבוק באמירה שעצם העובדה שהפרחת לאוויר בליל מלים שמנסה לומר משהו לא הופכת את הטענות האלה לכלל תיאוריה, מדעית או אחרת. האמירות המופרכות שנישאו אל חלל הווב לא הוכות למבוססות כהוא זה רק מכיוון שיש כמה סופרים שכתבו פיקשן שנשען על בסיס מוצק.

            ולעניננו:
            בניגוד להליכים ראציונאליים,שלגביהם לתודעה העצמית יש מה לומר (ואפילו בכמה שפות) דחפים נובעים ממקור אחר. המשיכה המינית והרצון להעמיד צאצאים רבים ולהרבות את זרענו כחול אשר על שפת הים לעולם – עד אשר נהונדס אחרת – יובילו את הזכרים לחפש מקלט בריא ובעל ערכים גנטיים חיוביים לזרעוניהם. ועל כן המשיכה המינית לעולם תהיה למי שנראות כבעלת פוריות טובה. יחד עם זאת, מבחינה חברתית, שבה לתודעה ולערכים שאינם ביולוגיים יש תפקיד מפתח, יש לו לאדם קודים נוספים של התנהגות שמשתנים מזמן לזמן ומחברה לחברה.

            ובאופן פשוט:
            לזכר תהייה זקפה כאשר הוא יראה למולו נקבה "מושכת", אך הוא יוכל לכוון את יחסי המין שלו, בפועל, על בסיס פרקטי שמקורו באינטרסים אחרים.

            הייתי יכול כאן להמשיך ולהציג נוצות צבעוניות בתחום הפיזיקה הניוטונית, פיסיקת הקוואנטים, תיואריות מרתקות על פרקטלים, אבל אז הדיון היה הופך שונה במהותו והיה נגרר לקרב מגע. ואם קראת היטב, הרי שאני מאמין שבקרב מגע, הכלל הראשון הוא לברוח, השני הוא למנוע מיריבך להיות כשיר לפעולה.

            ואם כבר לשנן, אני מעדיף לשנן את שיר השירים.

          • היי.

            בקשר למה שאמרת בעניין הגנים והאבולוציה נראה לי שהתייחסתי לזה די טוב בתשובה שנתתי למטה.

            בעניין הנוצות הקוונטיות, אהיה יותר משמחה לצחצח כמה חרבות מעלות אבק, ולנופף בכידוני אל מול מגנך. אם לא בראש שלך זה בסדר, אבל לרגע אל תחשוב שאני חוששת מ"האבקויות" בתחומים שהזכרת לעיל. למעשה זה עשוי לשמח אותי מאוד.
            🙂

            מעולם לא נטיתי חיבה למר לייבוביץ אלא הרבה יותר לאחותו, שכניראה הייתה המוח האמיתי במשפחה. אחת ממפרשות התנ"ך היותר טובות של העת האחרונה ( ואל תזכיר את זצקוביץ ונחום המשוקצים).
            ככלל, הוא תמיד היה נוהג לדבר הרבה יותר בשבחם של מעשים (המצוות) מאשר בשבחה של האמונה. ותמיד תמהתי על המסקנה הזו.

            האדם יכול להילחם בדחפים שלו. מה שבאמת חשוב הוא לא העובדה שרוב מוחץ של האנשים לא עושים את זה אלא שהדבר אפשרי. את מסקנותיי כתבתי למטה בהרחבה, בעניין האבולוציה של התודעה וההתנערות מהאינטרסים הצרים של הטרמפיסטים שלנו.

            ואם כבר לשנן אני מעדיפה שירה מודרנית או ימי הביניים פשוט בגלל השילוב של יופי ודיוק.
            אין כמו "יקותיאל" של איבן גבירול לערב של שקיעה .

          • שלום איילה,

            סליחה שאני דוחף את אפי (העקום) לוויכוח
            בינך ובין "איש אחד" אבל דברייך עוררו בי רצון
            להגיב (ואפילו שהשעה מאד מאוחרת…)
            אז הדחף (הגנטי…) שבי האיץ בי להגיב
            וסלחי לי על ה"הדחפות":

            ראשית, מהי בכלל "תודעה"? האם תודעתו
            של אדם A היא אותה תודעתו (ביכולת
            החישובית שלה, במידת ההגיון שלה ועוד)
            של אדם B?
            הם לבני זוויגים שונים אותה "תודעה"?
            האם אותה "תודעה" היא _שוב_
            (סליחה על ה"דוגמטיות" הגנטית…)
            לא תוצר של גנים כאלה או אחרים?
            (הרי גם המוח *ואולי* _גבולות יכולותיו_
            מוכתבים ע"י תורשה (וכמובן לא רק)
            ואז שוב חוזרים אנו לעולם הגנים)

            האם לבעלי חיים אחרים יש תודעה?
            (אני אישית מאמין שכן)
            אולי נכון יותר לדבר על יצורים שונים
            (כולל בני המין האנושי)
            בעלי רמות תודעה שונות עם רמות שונות
            של יכולת שליטה עצמית וכד' (_שייתכן_
            שנובעים גם מגנים/תורשות שונות
            ומצב ביוכימי של המוח).

            ושנית, לגבי דעתם של אלה שכדברייך:
            "עד עתה התרחשה האבולוציה של
            הגוף ועכשיו הגיע תורה של התודעה",
            הרי אנו עומדים, כנראה, לפני פריצות
            דרך בתחום הגנטי (HGP פרוייקט הגנום
            האנושי) וכאן אני, מרשה לעצמי להתנבא
            ולהיות קצת ספקולנט (דבר לא חביב עלי)
            וכמי שלא מבין מספיק בתחומים הנ"ל,
            שבעתיד יהיה ניתן ל"תכנת" תכונות
            (אולי גם אנושיות, וזה נושא בעייתי
            מוסרית, ואני לא נכנס לבעיות הללו,
            אני מדבר על האפשרות הטכנית-תיאורטית)
            מסויימות ואולי בכך יסתיים (או יקטן) שלב
            האבולוציה ה"טבעית" ויחל שלב
            ה"תכנות הגנטי" שישלט, אולי, ע"י בני-אדם
            (וולי גם "תכנות" יצורים חדשים שלא
            קיימים היום.
            כאמור, אני לא מנסה לתת דעה אם זה
            טוב, מוסרי, נכון וכו' זה פשוט נראה לי
            מה שעשוי/עלול לקרות)
            ולא "אבולוציה של תודעה" בלבד
            כדברייך ואז אולי גם נדע מהו תורשתי
            ומה לא?

            אני מנסה לטעון, שהדברים שלובים זה
            בזה, הדיכוטומיה של "גוף" ו"תודעה"
            היא, לעניות דעתי, דיכוטומיה בעייתית.
            הגנים, לעניות דעתי, מכתיבים את ה"גבולות"
            ואופיה הכללי של ה"תודעה" והיא מושפעת
            מהם והם, בעתיד, כנראה, יושפעו ממנה.

            כל-טוב,
            "עוד גבר".

          • בוקר טוב לך.

            קודם כל התגובה שלך מצאה חן בעיני אז החלטתי להמשיך ולהגיב לה (אני מאוד סולדת מויכוחים).

            תשמע, נדמה לך אולי שאנו חלוקים בדעותינו אבל לא כך המקרה.

            התודעה אינה דבר מוגדר, לא במדע של חקר המוח, לא בפסיכולוגיה ולא באומנות.
            אחת השאלות היותר מעניינות היא האם, בסופו של דבר, ניתן לדרג תודעה (לכמת אותה, ונאמר ליצור טבלה של זני חיות למול מידת המודעות שלהם) או שהיא מוחלטת, כמו הריון למשל.

            זה שלכלב או לדג יש או אין תודעה, ועד כמה ניתן להתייחס אליה ככזו ביחס לזו שלנו היא שאלה שכרגע לא יכולה להישאל בצורה מדעית פשוטה, ולכן אתעלם ממנה .
            גם אותה שאלה לגבי בני אדם, אולי אפילו שונים. יש שבני אדם מודעים בדרגות שונות.

            ברצוני להתייחס יותר לחלק השני של מה שכתבת, בדבר האבולוציה הנוכחית שהאדם מבצע כרגע, בצורה ייזומה, בזני צמחים, בבעלי חיים- ובעתיד גם בעצמו.
            אתה טוען שמדובר בעוד אבולוציה פיסית. נאמר הארכת חייהם של חולים, הכנסת זרועות טובות יותר, לבבות חזקים יותר, שיניים עמידות יותר.
            אני חושבת שלא כך המקרה. למעשה, בשלב מסויים תגיע הקפיצה ה"פיסית" לסיומה, ותתחיל הקפיצה האמיתית- במוח. יד חזקה ולב בריא הם טובים, אבל הם לא שנוי יסודי של המין האנושי.
            מה שחשוב באמת, אחרי הכל, הוא העברת המידע. אנחנו מכונות להעברת מידע. בני האדם עוצבו כפי שעוצבו כדי שיוכלו לשאת את הגנים המשכפלות שלהם, טוב יותר הלאה והלאה.
            זה נכון.

            אבל הדבר הנכון ביותר שאיתו אפשר להגדיר אנושיות, או חיים- הוא מעבר המידע.
            זה מאוד דומה למחשב. מה שחשוב באמת זה המידע עצמו.
            האדם הגיע לעת כזו שהגנים שלו עצמו נתנו לו מספיק כוח, ומספיק אינטיליגנציה בכדי שהוא יוכל לחשוב קודם על מטרתו, ולאו דווקא על מטרותיהם של הטרמפיסטים שלו.
            אבולוציה של התודעה היא מצב בו המידע(לא הגנטי , המידע שמועבר למשל בתקשורת פשוטה בין שני חוקרים), והיכולת לנתח אותו לאחסן אותו ולהשתמש בו – הן המטרות העילאיות, ולאו דווקא יכולת התרבות טובה יותר, חסינות וכוח פיסי.
            אין מדובר באיזו אוטופיה, תחשוב על זה. האבולוציה הפיסית תגיע בסופו של דבר לגבול.
            היד היעילה ביותר שניתן לעלות על הדעת, ההתרבות הפשוטה והיעילה ביותר שהמוח האנושי יכול להעלות בדעתו. טוב ויפה. אבל מה הלאה?

            הגנים משפיעים לטווח ארוך, זה נכון. זה יהיה טפשי להתעלם מכך. הם לא יכולים למנוע מגבר בריא להתאבד. הם אל יכולים למנוע מזכר בריא ופורה להתנזר ממין. הם יכולים להקשות עליו מאוד.

            הגנים והתא הם הבטוי הפיסי לתעבורת המידע בגוף. נכון, יש קשר הדוק בין השניים, נכון הגנים החכמים שגרמו למין האנושי להחכים יותר משאר החיות על פני הכדור גם גרמו לו לקחת את כל הקופה בנתיבים שחשובים להם – המין האנושי הוא כרגע השורד הטוב ביותר.
            אבל הכוח הזה , ואין זה כל כך מפתיע לגלות הוא מוגבל.

            בספרו הנהדר של פרימן דייסון- אינסופי לכל עבר מתוארת סביבת חיים אנאורגנית של ערפיליות ענקיות, קילומטרים של עננים, המעבירות ביניהן מידע בזרמי חשמל אינטנסיביים.
            האם תוכל לפסול כל אפשרות שבני האדם יהפכו בסופו של דבר ליצורים כאלה? אם אפשר יהיה להוכיח מדעית שיעילות העברת המידע של העננות הוא טוב ומשובח הרבה יותר מזה של הצורה האורגנית, האנושית הרגילה, זו שמעבירה מידע בדיבור ובכתב, האם לא תחתור האנושות לבסוף לצורה השנייה?

            האם לא תוכל בשום תנאי, גם אם יראו לך שהעננות האלה מבינות כל מילה ממה שאתה אומר להן, לקרוא להן "אנושיות"?

            האדם מוגדר לפי יכולתו לנתח ולאחסן מידע, ולא לפי שום דבר אחר. התלות הנוכחית באמצעים אורגניים מסויימים לאו דווקא תמשך זמן רב כל כך. יכול להיות שנמצא צורה טובה יותר.

            אין מדובר כאן במדע בדיוני (שמאוד יקר לליבי ) אלא בהצעות לגיטימיות שהושמעו ומושמעות מדי פעם בידי מדענים בעלי שם (סטיבן ויינברג, ריי קורצווייל ופרימן דייסון) ועוד רבים אחרים (אגב יש להם אתר שכרגע פרח מזכרוני שמו וכתובתו אבל אני מבטיחה לפרסם כתובת באם תתענין…אבל גם בספרו "שלוש הדקות הראשונות של מר וויינברג, וגם בספרו של דייסון שהזכרתי כאן מדובר בנושאים האלה בדיוק).

            חרגתי מאוד מהעניין הנוכחי, כי לטעמי מאמרים נהדרים כמו זה של אינדיגו, הם מקפצה נהדרת לתת דיונים שלאו דווקא אמורים להתקשר ישירות לנושא.

          • את סולדת מויכוחים, לכן לא אנסה אפילו להתייחס לכל מה שכתבת, מלבד לתמוה אם הגנים הם הטרמפיסטים שלנו או אנחנו שלהם. אה, וגם להעיר שהעננים האינטליגנטיים של דייסון כנראה לא מספיק יציבים בשביל לשמר אינטליגנציה (אנטרופיה וכל העסק המעצבן הזה).

            מעבר לזה נראה שאת קוראת את הספרים הנכונים, וזה יפה וטוב.

          • שלום איילה,

            גם אני סולד מויכוחים _אישיים_
            אבל ויכוח על _דעות_ בהחלט יכול
            להפרות את שני הצדדים ומכיוון
            שעוד כמה קוראים/ות אותנו אז
            גם את אותם צדדים.
            והרי הדברים נכתבים ברוח טובה,
            לא כך הוא?

            (אבל, ברשותך, בהקשר של ויכוחים,
            נדמה לי שעם "איש אחד" את דווקא
            "שמחה" ל"התווכח"…:)

            בעניין ה"אבולוציה היזומה" או
            ההנדסה הגנטית, לא טענתי למגבלה
            רעיונית כולשהי.
            (אחת הבעיות שתיתכנה ב"חיזוי העתיד"
            היא הנטייה "להילחם את המלחמה של
            המחר בכלי הנשק של אתמול"…
            ב"חיזוי העתיד" צריך, לעניות דעתי,
            ל"השתחרר" ממגבלות העשייה העכשווית).

            לא התכוונתי ל"שיפורים" (אגב, זו גם שאלה
            מעניינת מהו "טוב"/"שיפור"?
            "טוב" _למי_? "טוב" _למה_?
            האם להיות בעל/ת תכונה X זה "טוב" או לא?
            (_כנראה_, אולי, שבעיני בעלי תכונה X,
            להיות בעלי תכונה X זה "טוב"…:)
            וה"אבולוציה" "חושבת" פעמים רבות
            קצת אחרת…) "קוסמטיים"
            כמו שיפור לבבות, שיניים, טיפול במחלות גנטיות
            וכד' *_אלא_*, אולי גם שינויים במבנה המוח
            והמערכות המשפיעות עליו שיכולים לשנות, _אולי_,
            גם התנהגות, יכולות חישוביות, זכרון וכד' ושלהן
            עשויות להיות השלכות מרחיקות לכת על
            ה"חברה האנושית" (שכבר תהיה (אם תהיה)
            אנושות אחרת קצת).

            *אבל*, בעיקר התכוונתי דווקא לדבר אחר,
            ייתכן שמהפכת ההנדסה הגנטית תביא
            ליצירת זנים חדשים של יצורים שלא קיימים
            כיום ואין טעם לנסות לאפיין כאלה יצורים
            (למרות שאני יכול לחשוב על כמה "אפשרויות"…)
            וייתכן שיהיו אלה יצורים לא "אנושיים"
            שבכלל, אולי, יתפקדו אחרת ואולי לא יהיו
            "נחותים" (שוב, אנו חוזרים לשאלת מה הוא
            "טוב"?) מאיתנו (אולי, להיפך) ואולי הם
            ה"אנושות" הבאה… מי יודע?…
            ואז, או בשלב הבייניים, תמצא עבודה לכל
            "מהנדסי התוכנה" המובטלים, הם יעסקו
            ב"תכנות גנטי"… 🙂 (סתם בצחוק… זה ודאי
            יקח עוד זמן רב)

            שמתי לב, ברשותך, שאת משתמשת בעולם
            מושגים שמוזכר בספר כלשהו מבלי לציין
            את שמו. אז, ברשותך, אני מציין את ספרו
            _הנהדר_ של ריצ'רד דוקינס – *"הגן האנוכי"*.
            אני מרשה לעצמי להניח, שוודאי קראת אותו
            לכן התפלאתי שלא הזכרת אותו…
            לאלה שלא קראו, אני ממליץ בחום, ניתן למצוא
            אותו בתרגום עברי במדף "מדע פופולרי"
            בחנויות הספרים.

            בספרו זה, דוקינס, כותב בחלקו הראשון על
            "אנוכיות" הגנים ("אנוכיות" לא מודעת, אגב
            תודעה) ובחלקו השני על מושג ה"מם" (מבוטא
            כמו האות העברית 'מ') שהוא בעצם העברת
            רעיון/מושג/דעה/מחשבה וכד' בין מוחות
            שונים – דבר דומה למה שהזכרת
            כ-"העברת מידע" (בלשונך "אנחנו מכונות
            להעברת מידע")

            בעניין הספר "אינסופי לכל עבר", שמעתי
            עליו, אבל עדיין לא קראתי אותו
            (אני עסוק בלרדוף אחרי בחורות
            (ש-99.9 אחוז מהן תפוסות… :-))
            ולתשובה לשאלתך בעניין:
            האם לא אוכל לפסול אפשרות ש-, כדברייך,
            "בני האדם ייהפכו בסופו של דבר
            ליצורים כאלה (- יצורים/ישויות אנאורגניים
            המעבירים ביניהם מידע בזרם חשמלי -)"
            ובכן, לא בסמכותי 🙂 לפסול אפשרות כזו…

            *אבל* בעולמנו _הנוכחי_ ובמציאות הקיימת
            _עכשיו_ הקביעה שלך, ואני _מצטט_:

            "האדם מוגדר לפי יכולתו לנתח ולאחסן
            מידע ולא לפי שום דבר אחר"

            היא, סליחה על אולי 'בוטות' (זו לא כוונתי),
            "קצת" לא נכונה, לפחות _עכשיו_ בעולמנו זה
            שאנשים, לצער כולנו, מתים מרעב, ממחלות,
            ממלחמות חסרות הגיון (יש בהן "הגיון"
            (במרכאות כפולות ומכופלות ומשולשות…)
            אבל הוא "בעייתי" לטעמי) ועוד.

            צריך, לעניות דעתי, לא לשכוח שאנו יצורים
            גשמיים. עשית אנלוגיה למחשב ולמעבר
            מידע ממנו/בתוכו. גם התוכנה ה"נפלאה"
            ביותר זקוקה ל"אכסניה" הולמת בדמות מחשב
            משוכלל ורב-מעללים חומרתיים כדי
            שתוכל ל"רוץ" בו.

            צריך, תמיד לזכור את ה_דואליות_ המתבקשת
            הזאת: גם המחשב (החומרה) חשובה וגם
            התוכנה חשובה, בפעילות הגומלין ביניהם
            יכול להיווצר/נוצר משהו מעניין – כך גם
            בבני אנוש – לדעתי זה לא רק מעבר
            המידע – זה _גם_ הגשמי והגוף.

            וקטונטי מלקבוע האם כדברייך:
            "האבולוציה הפיסית תגיע בסופו של
            דבר לגבול" – אולי היא גם תחצה אותו… 🙂

            תרשי לי לגלוש (לסטות) , אבל בזיקה לעניין,
            לתחום ההיי-טק ול-" התנפצות בועת ה-'ההיי-טק' " –
            אני חושב שחלק ממה שקרה לנו בהקשר זה
            הוא בגלל, כנראה, תופעה שהיא
            "תמונת ראי" לעמדתך (כאמור את שמה
            דגש יותר על ידע/מידע ופחות על מדית
            האחסון) – לדעתי, שמו יותר מידי דגש
            על החומרה (ודברים דומים לה, שאני
            מגדיר כ"חומרה" למרות שהם לא רק)
            ופחות מידי על ה"תוכן" ועל הצורך האנושי
            לאותם "תכנים" וחוסר איזון זה הוא,
            לעניות דעתי, בעייתי.

            לעניות דעתי, איזון נכון בין "תוכנה"
            ל"חומרה" בין "תודעה" ל"גוף" (למרות
            אי שביעות רצוני מדיכוטומיה זו…
            שפורטה בתגובתי הקודמת)
            הוא הערובה ל"הצלחה" ולהבנה נכונה
            של המציאות. כל הקצנה לכוון זה או
            אחר, היא רדוקציה של המציאות,
            המאד מורכבת, בלווא הכי,
            מסביבנו.

            בברכה, "עוד גבר".

          • צהריים טובים.

            ברשותך לא אגיב לדבריך (שיש בהם הרבה טעם ועניין ושנאמרו בצורה מאוד ג'נטלמנטית ונעימה) מאחר ותש כוחי בויכוחים, וכפי הנראה החריגה מהנושא היא מוגזמת ( ודבריי יוצאים מאוד טרחנים ומאוד ארוכים במקום שאין מקומם בו ).

            אני מסכימה נמרצות עם חלק גדול ממה שאמרת, ולעניות דעתי המחלוקת בינינו, אם תחשוב על העניין שוב, לא כל כך חריפה כפי שאולי נדמה לך.

            צר לי שאני שואלת אבל אתה במקרה ממאוכזבי בועת ההיי טק ( או איך שלא אקרא לזה)?
            נשמעת מאוד עגמומי בכל הקשור לזה.
            אם בראש שלך להמשיך לשוחח על הנושאים האלה, אתה מוזמן לכתוב לאי מייל שלי.

            יום נעים, אילה.

          • אילה, בפעם הבאה שיש לך כל כך הרבה מה להגיד, פשוט תכתבי מאמר.

            בוטן והגנים,
            שלא בנויים לאיחסון כל כך הרבה מידע

          • אינדי_גו פתח ציטוט

            שנכתב על הנושא הזה, שהרי מה שנקרא "התרבות האנושית" פועלת במידה מסוימת כנגד הדחפים החייתיים הבסיסיים שלנו. היריעה אמנם יותר משנהיית כאן קצרה, נהיית צרה, ובכל זאת ראוי מאוד הנאמר כאן, שהוא חלק ממכלול רחב ונרחב יותר:
            "..בעצם קשה להיות בן אדם. פעם, בימיו של קלוביס, למשל, היה קל יותר. מזמן. שם ביער הקדומים. שם (אז) כפה הזולת את עצמו עלי רק בכוח. אם היה לו (כוח) חטף וגזל ורצח ואנס. ג'ונגל נהדר, עולם פשוט, חיים קלים, בלי התלבטויות בלי בעיות. אבל ההיסטוריה ארוכה. יש לה זמן. לאט חלחל הכוח הפיזי והחיצוני של הזולת, התערב בשלי; במשך שנים של עידון ותרבות פלש פנימה, המנוול, ועכשיו הוא נושך מבפנים, חוטף וגוזל ורוצח ואונס את הנשמה (…)וכשמזדמן פיתוי לחסד – קשה. קשה להשאיר את הזולת בחוץ, בחושך, למות בשלג. רק אם הוא "שם", "רחוק", מעבר לזכוכית האפלה של הטלוויזיה, עוד אפשר להתעלם מהזולת. פנים אל פנים עם הסבל קשה לא לחבק תינוק בוכה, לא להגן על הזר, לא לראות את האנושי בזולת. לא מששת ימי בראשית ולא גנטית. תכונתנו זו "נרכשת", לא "מולדת" – לקח להיסטוריה של התרבות דורות ארוכים לכפות עלינו את התשוקה המסורבלת ולא-אגואיסטית-עד-חרפה הזאת. בשחר ימי התרבות זכינו עוד להתנהג בהתאם לאידאלים הבריאים שלנו, להקשיב לקול המטריאליזם המפוכח, לנהוג לפי עצת כל אב (ואם) לבנו/בתו עד עצם היום הזה:
            "קודם כל תדאג לעצמך, יא טמבל!".
            לקח לאנושות זמן להגיע לדגנרציה יפת-הנפש שהפרופסור סבל ממנה כל-כך. מאקקבת, שחי כנראה על קו הגבול, בימי הביניים שבין האגואיזם הריאליסטי ובין הטמטום האלטרואיסטי (זה שלא מניח לי לשיר "רק על עצמי לספר ידעתי" בנפש שווה ומכריח אותי לראות גם בערבוש-בז'יד-בשחור-החארה-הזה-באשתי-בגברים-ביחד-עם-כל-אויבינו-באשר-הם ז ו ל ת) – מאקבת (…) מתנהג כגבר ורוצח את מי שעומד בינו לבין האינטרסים הלגיטימיים שלו להרחיב את רצועת-הבטחון של חייו, והוא עושה את זה בתעוזה וירילית שרק זו של אשתו מרשימה יותר. הכל בסדר, והכל טוב, כן? כן. אז אם כן – מה לעאזל קורה לו?! למה באה רוחו של דאנקן לענות ולהטריד? למה הבעתות והחרדות ולאן ברחה השינה? כבר הוא מלך ועדיין הוא מעדיף שהמעשה לא היה נעשה ובמר נפשו הוא נוהם לילה קשה אחד "פעם, כשהרגת מישהו, הוא נשאר מת!" מבינים? כמה קשה, קיביני מאט! פעם קרעת למישהו את קיבתו וזו שלך נשארה שלמה. עכשיו – נפל דבר (ושוב, לאט נפל, כנראה. עשרות אלפי שנים לקח לו) אסון קרה לנו, יפי נפש שכמונו, ובני מעינו נמצאים מחוברים לאלו של הזולת בפלונטר גורדי, לנצח, אולי – ולבנו נקרע עם לבו של כל ילד שאנחנו שוחטים. לא כולם. לא כולנו מאקבת. יש והיו אחרים" [מתוך: "הפיתוי לעשות טוב", ספר המפורש, אברהם הפנר]

          • כמה הירהורים:

            1. תסביך "פיטר פן", עד כמה שידוע לי זה על גברים שנשארים לגור אצל ההורים אחרי גיל 30, עד כמה שזה נראה לא על זה דן המאמר.

            2. מה עם אותן ילדות? הבחירה שלהן בגברים מבוגרים יותר לא צריכה לעבור ביקורת? מה הן מחפשות באותם זכרכרים מאווררי ראש? למה אליהן את לא באה בטענות?

            3. לדעתי, ולפיה אני חייה, לאהבה אין גיל, אם בכך עסקינן ולא בזיונים, ולכן מצאתי את עצמי בשנות העשרים המוקדמות עם חבר בן 30 ועכשיו בשנות השלושים המוקדמות עם חבר בן 24. אין מה לעשות. כאשר אני מתאהבת, הלך עלי, בלי שום קשר לגילו או עתידו המקצועי.

            4. לזיונים, גם אני מעדיפה בתאוריה גוף צעיר ומלא און, שלא נדבר על סקסי וחרמן. לאהבה אני מעדיפה אישיות. אבל ככה אני, רדודה.

          • אינדי_גו סמי פרודו

            1. זה באופן כללי על גברים המסרבים להתבגר. לגור אצל ההורים? תופעה נפוצה למדי, אבל בעיקר בארצנו, ופיטר פן, הסינדרום, זאת אומרת, מיובא כמובן מארה"ב, מולדת כל ספרוני ה-חלק-את-האנושות-לשלושה-חלקים-שווים ולמד-לאהוב-את-עצמך האופנתיים (בכל עשור היו אחרים שהאירו את חיינו. מי זוכר היום את גייל שיהי, למשל?). מה גם שפיטר מאוד לא חפץ לגור עם מבוגר כלשהוא, כך שזה נראה לי, מטאפורית, סותר.

            2. מה עם אותן ילדות? מה איתן, באמת? את שואלת ברצינות לגבי הביקורת שצריכה לעורר בחירה של אדם לא בוגר? לעומת בחירתו של אדם בוגר?
            (ומבלי להתנשא, באמת שלא. נערות בנות 16 יכולות להיות נפלאות ומודעות ומבריקות ומבוגרות לגילן, ועדיין. ואני מכירה אותן, את שכמותן, אישית. אפילו יצא לי להיות כזו פעם, התאמיני? – והן לא באמת רואות את כל התמונה, גם אם נדמה להן שכן)

            3. דעתי כדעתך. כלומר, טעמתי מזה ומזה, וגיבשתי העדפה מסוימת. אבל טיבן של העדפות, בניגוד לקיבעונות, הוא שהן יכולות להתפוגג במהירות האור כשמישהו עושה לך את זה מבחינות אחרות.

            4. לזיונים ממילא יותר קל למצוא גוף צעיר וסקסי, מאשר אישיות. לא? אבל מאישיות אני לא אשתעמם למחרת.

          • אינדי,
            אשה חזקה שאינה צריכה בן זוג להקמת משפחה – זה ממש לא מהות הפמיניזם.
            הפמינזם מתייחס לעצמאות נשית ולשוויון הזדמנויות. לא נכון (ולא טוב לנו – הנשים) לחבר בינו ובין זה ובין תפיסה פמיניסטית קצונית (וזניחה) שחרטה על דגלה את הרחקת האיום הגברי.

            נכון שנשים פחות "צריכות" היום בן זוג כדי להקים משפחה, אבל עדיין (ותשאלי כל אם חד הורית) לגדל ילד לבד קשה הרבה יותר, וברוב המקרים בחירה בחד הוריות היא ברירת מחדל
            (שעון ביולוגי, גרושין…)

            במושגים של טבע, השבחה והמשכיות, הצרכים אינם נמדדים ב"אשה חלשה זקוקה לגבר לצידה".
            אין כאן צד חלש וצד חזק.
            לשני הצדדים יש מטרה אחת: לוודא שצאצאיהם יגיעו לבגרות.
            הנקבה זקוקה לזכר כדי להתפנות לטפל בגורים, והזכר זקוק לנקבה כדי שתגונן, תטפל ותשמור על צאצאיו בחיים.
            יחסים של תן וקח.

          • אינדי_גו סמי פרודו

            לא לא, אני לא הגעתי אפילו לא קרוב לשכונה של דבורקין. אני שאלתי, מה קורה כשלאישה אין צורך להישען. גם אני לא חושבת לרגע שמהות הפמיניזם הוא היות לבד. זו כבר בחירה, או לא-בחירה, אישית. ולהיות אם חדהורית זה באמת אחד הדברים הקשים בעולם. אני רואה זוגות שמתקשים מאוד, וזה כשיש שני מפרנסים והורים תומכים משני הצדדים. אלוהים לבדו יודע איך אדם אחד יכול לגדל ילדים בעצמו. אבל זה נושא נפרד, ואגב, לאו דוקא מצריך גבר.
            מה שכן רציתי להאיר בתגובתך הוא החלק הזה, שבו כתבת אודות האשה המתפנה לטפל בגורים והזכר המגונן עליה.
            הו?
            האמנם?

          • רגע, רגע, אינדי,
            אני כתבתי על חוקי הזוגיות של הטבע – ולא על "הוא מגונן עליה".
            הרי כתבתי במפורש שבטבע אין צד חזק וצד חלש (!!!).
            תפקיד הזכר בטבע אינו לגונן על הנקבה (ומי שראתה אם המגוננת על גוריה, יודע שהיא לא צריכה עזרה). תפקידו לדאוג למזון ולתנאים הולמים שיבטיחו את השרדות הצאצאים.
            יש זוגות בטבע (עופות בעיקר) שאצלם השיוויון גדול יותר: שני בני הזוג דוגרים, מחפשים מזון, מאכילים, וכל אחד בתורו שומר ומחמם את הגוזלים.
            אבל מצד שני, ציפורים מטילות ביצים…

          • לאחרונה, הצירוף הזה "ברירת מחדל" קיבל משמעות זרה עד מאד. ברירת מחדל אינה הברירה שהיא מחדל, אלא מה שיהיה אם לא תהיה בחירה מיוחדת אחרת. במקרה שלנו: החיים הזוגיים הרגילים, ייחשבו כברירת המחדל. כלומר, אם לא יבחר לו אדם סוג אחר של מסגרת, לשם יזרמו חייו. כך בתוכנת כתיבה. אם לא תבחרי שום פונט, הרי שהפונט שהוא ברירת המחדל שלך יהיה זה שבו ייכתב הטקסט בסופו של דבר. ברירת המחדל שלי למשל, היא לא לעשות דבר. והאמיני, אין זה מחדל כל ועיקר. זו הנאה רצופה. הסינים איחלו האחד לשני, שנה משעממת, כברכה. גם זו צורה של חיים על פי ברירות המחדל.

          • כשאין ברירה, גם בוטן מודה במחדל.

          • גדול!!!

          • כיון ידוע כי גברים מבוגרים יותר הם בעלי נטיה גבוהה הרבה יותר להביא לעולם תינוקות בעלי פגמים גנטיים. למעשה ישנן מחלות גנטיות מסוימות הקשורות בצורה מובהקת לגילו של האב.

            מעבר לזה אם המשיכה הגופנית שלנו היא כולה עניין אבולוציוני ללא השפעה חברתית/אישית הרי שהיא התגבשה גם אצל נשים הרבה לפני המצאת סחר החליפין והמצאות דומות. בתקופה זאת הגבר שיכל לספק הגנה/מזון היה זה בעל השרירים הגדולים, הראיה התקינה והשיניים הבריאות. ובכל זאת נטייתן של נשים בכל גיל לרדוף אחרי ציידים מוכשרים בגילאי העשרה אינה מתחרה בזאת של גברים.

          • נשמות זכות, משתנה ועוד איך.
            בעוד אנו נולדות עם האספקה שלנו, שתוקפה פג מתישהו, אתם משכפלים ומשכפלים ומשכפלים את תאי הזרע שלכם מרגע שהמע' מתחילה לפעול. ומה לעשות, בגיל מבוגר כבר מתחילות להופיע מוטציות בתהליך. תנחומי.

          • שלום *"אשה"*,

            רציתי, ברשותך, להמשיך קצת את
            הדיון בנוגע להבדלים בין גברים לנשים
            בעניין הפריון.
            אני נוהג להדגיש, וכך אעשה גם הפעם,
            שאני לא איש מקצוע בתחום ואם טעות בידי
            אשמח לתיקון של איש/אישת מקצוע.

            לפני זמן (רב), הייתי בסדרת הרצאות
            בנושא הנ"ל (ונושאים קרובים) שהועברה
            ע"י רופאה
            ומה שזכור לי משם אני מציין כאן,
            בתקווה שזכרוני לא מטעה אותי
            יותר מידי 🙂 כאמור חלף זמן
            רב מאז…
            לפני שאגיע להבדל המשמעותי בין
            גברים לנשים, אני מסכים שהגיל
            (משלב מסוים) כנראה, מוריד את
            "איכות" הפריון (מספר ה-"פגמים"
            המולדים, היכולת להפרות/להיות
            מופרת וכו'),

            אבל, ההבדל המשמעותי הוא:
            *נשים*: נולדות עם כמות קבועה
            (כמה אלפים, למיטב זכרוני) של
            ביציות שלא מתחדשות ובכל ביוץ
            נגרעות שתיים מהן.
            *גברים*: הזרעונים נוצרים
            (באשכים, למיטב ידיעתי) ומתחדשים
            כל כמה חודשים (נדמה לי, כל
            שלושה חודשים (או משהו כזה))

            לכן, כנראה, הביציות "חשופות"
            יותר לפגעי הזמן
            ואילו המנגנון שיוצר זרעונים
            (וכאן אני מדגיש, כנראה)
            פחות חשוף להן והזרעונים מתחדשים.

            נכון שזה לא דבר נפוץ, אבל פעם
            קראתי על זוג שהוא היה בן 65
            והיא היתה בת 23 (ויפה ונשית)
            שהתחתנו ונולדו להם ילדים (בריאים).
            (אני לא נכנס לאספקטים אחרים
            בקשר הזה, אני מדבר רק על עניין
            הפריון).
            לא ידוע לי על זוגות הפוכים
            בהם האישה היא בת 65 והגבר
            בן 23 ויש להם ילדים (טבעיים)
            מקשר זה (ואם יש כאלה זה נשמע
            לי מאד מאד מאד מאד נדיר…
            הרבה יותר
            נדיר מהדוגמא ההפוכה).

            לכן (במובן "אתן", לא במובן
            "בגלל") הנשים יש הרבה יתרונות
            על גברים: אתן חיות יותר (ולכן,
            כנראה, גם בריאות יותר)
            אתן (חלקכן) יפות יותר 🙂 וכו'
            אבל בעניין הפריון נראה לי,
            שיש הבדל, די משמעותי, בין גברים
            ונשים.

            כאמור, את מוזמנת לתקן את דברי
            (אם יש צורך בכך) ו/או להגיב
            על דברי,

            בברכה, "עוד גבר".

          • למה אף אחד/ת לא מתקן/ת אותי ?

            במחשבה נוספת, נראה לי יותר הגיוני שבכל
            ביוץ תגרע ביצית אחת… (ולא שתיים כפי
            שכתבתי, חשבתי על שתיים, כי, כנראה,
            חשבתי על משהו אחר).

            ואם שוב יש צורך… נא לתקן…

          • מזל שאתה רק אחד.

          • היה בסופו של דבר רק אחד.

          • מי שהטקסט שלך עושה , לא הצליחו מיטב הגזענים והשוביניסטים לעשות – להפוך נשים לגוש בשר ושומן המאורגן היטב תחת עור מתוח היטב. טרמינולוגיה הלקוחה מהעולם האפל של אנתרופולוגיה נוסח המאה ה 19, של גזענות מראשית המאה 20. בשום מקום, או פסקה, לא נראה או נשמע או דובר בטקסט שלך על מין כאינטראקציה בין 2 אנשים. לעיתים, גבר ואישה. לעיתים, שתי נשים, לעיתים שני גברים. מה שחשוב זו האינטראקציה, בין שני סובייקטים. מה שהטקסט שלך עושה זה ייצור של יחס פג'וראטיבי לגוף הנשי המוצג כאובייקט, שכל יעודו זה לעורר וללדת. מבחינתי – אתה ראוי למאסר על הוצאת דיבה. כמה פעמים הזדיינת ויצא מכך תינוק? מה הקשר בדיוק, היום, בעולמנו, בין מין והולדה?? מין, עד כמה שאני רואה זאת הוא עיסוק מהנה, שנעשה בין שני סובייקטים. מה שחשוב זה היחסיות, והאינטראקציה, ולא שום צלוליטיס, או קרחת, חזה נפול, או כרס מתנוססת ימנעו משני סובייקטים לבחור זה בזו, זו בוו, זה בזה, וזו בזה כאשר תקיימת בינהם אינטראקציה נכונה. הנסיון להפוך את הדיון לבמה של התייחסויות לערכו של הגוף הנשי הצעיר מול הגוף הנשי הבוגר נראה לי כמו ביזיון קולוסאלי. אספר לך, שממרום 40 שנותיי, לא זכורה לי שנה פורייה מינית כמו השנה הזו. ותאמין לי, שהגוף שלי רחוק מלהיות מה שהיה לפני 20 שנה. אבל הראש שלי, והיכולת שלי, והפתיחות שלי, הופכים את הביקור במיטתי לחוויה של ממש. מן הסתם בגיל 20 – עוד לא הייתי שם. המשיכה אחרי גוף נשי צעיר באשר הוא , מבלי להביא בחשבון את האינטראקצייה הבינאישית הקורית בסיטואציה מינית היא המשך ישיר ליחס המשפיל של החברה בה אנו חיים לנשים בכלל. נשים מוצגות, נחוות ונצרכות כאובייקטים – על ידי גברים הרואים עצמם כסובייקטים בעלי פריבילגיה – המקנה להם את אפשרות הבחירה והזריקה, ולא מתוך מערך יחסים אפשרי בו גם נשים וגם גברים, כל אחד, בוחר לעצמו , לפרקים את בן הזוג הראוי לחוויה ואינטראקציה כזו או אחרת (אגב אתה באופן ישיר מתאר נשים כאובייקט מיני – ללא שום כחל ושרק – מעין חבילה אסטטית לתוכה ניתן לתקוע את הזין שלך). לולא היתה החברה שאנו חיים בה כה דיקטאטורית ביחסה אל הגוף הנשי, הרי שכל הניכוס של נשים אל עולם הנישואין, והכפייה של מין הטרוסקסואלי, היתה עוברת מהפך של ממש שהיה נוגע לענייני צבע, מין (גבר אישה), וכמובן גם גיל…..מרחב הבחירה וחופש השנוי, וטווח ההתנסות של פרטים היה יכול להיות מורכב ומרובד……….אבל לצערנו, אנו חיים בעולם של שיעבוד, שממציא לעצמו כל הזמן מעין מושגים פלצניים על "טבע" כאסמכתא להתנהגות אנושית.
            אבל זה כבר באמת מיועד לדיון אחר.

          • אינדי_גו בשום פנים

            וגם, אבחנה נאה בהחלט. וגם מדויקת.

          • הרע תחילה:
            לא הבנת כנראה מילה מכל מה שכתבתי.
            הטוב אחריו:
            יש לך חיי מין סוערים ואת נהנית ממראה גופך. (כנראה שאת לא לבד בזה)
            ומה שביניהם:
            אינדי בדמות המבקרת ומחלקת הורדים והשושנים.

          • אינדי_גו בשום פנים

            נכון נכון, שכחנו. רק להוד מעלתו, האביר כליל המעלות, הג'נטלמן האנין להפליא, הישר באדם מותר לחלק שפואים.
            לא נעים להגיד לך, אבל הדבקות שלך במטרה נראית כאילו לקחת אותי הרבה יותר אישית ממה שאתה מודה. אלמלא אישיותך הכה דוחה, הייתי ממש רואה בזה מחמאה.
            אבל תמשיך, זה טוב לרייטינג (ואתה בטוח מבין ברייטינג יותר ממני)

          • אחד אלוהינו

            אולי. או שמא אסביר לך בקצרה? אני כתבתי מילה טובה למי שביקרה אותי. ואת, אללי, ההיפך.
            ובלשונך: קאפישת?

            דף נבחר מתוך המדריך הבלתי מושלם לאינדי-ק(?)ציות
            מאת: אשיותי הכה דוחה

            (הובא למטרות רייטינג, לבקשתה)

          • אינדי_גו אין דיטיילז

            תביני את ההבדל!?
            גם אני כתבתי מילה טובה למי שביקרה אותך!

          • אחד אלוהינו

            האם זה הומור, או אולי עוד מקרה שבו הדחף הזה, מהחזית הגנטית, מערפל את המחשבה הסדורה. אבל אני מעדיף לתת לך קרדיט ולהוסיף לך ספרה בחזית הרייטינג.

          • האם הגיל לא מעולל דבר לזרע הגברי? מעולל גם מעולל. זרע גברי נחלש עם השנים. לאישה פוריה בגיל 35 יש סיכוי גבוה יותר להכנס להריון מזרע של גבר בן 25, וסיכוי קטן הרבה יותר להפרות את עצמה מזרע של בן 45, ככה אומרים כל המחקרים, ואם קשה לך להפנים, אנא פנה לגינקולוג הסמוך לבתך ותבדוק את העניין.

            במילים אחרות – גם לגברים יש שעון ביולוגי. הזרע שלכם מתלדל מבחינת צפיפותו. הכושר והתאבון המיני שלכם יורד עם הגיל (מה לעשות, מה שנכון נכון), וגם אם זכית להיות בן 50 עם סופר-זרע ותאבון מיני, הרי שאף אחד לא רוצה להיות אבא זקן שלא יכול לשחק עם הבן שלו כדורגל – ואם זה לא שעון ביולוגי, אני לא יודעת מה כן.

            אנשים שאין להם בעיה עם עצמם לא מחפשים בגיל 30 נערות בנות 16. לא מהסיבה האינפנטילית ש"הן לא יודעות מה לעשות עם התחת שלהן", אלא שגברים מסויימים בגיל 30 מחפשים נשים שנמצאות באותה פאזה בחיים שהם נמצאים, ואיתן הם מסוגלים ליצור הזדהות נפשית ומכאן גם משיכה ואהבה.
            אמנם יש כאלה שרוב החיים שלהם מעדיפים בחורות צעירות מהן בהרבה, משום שהאגו שלהם זקוק לחיזוקים, משום שהם נמצאים בלופ של מי שנדחו ע"י מלכת הכיתה ומנסים לשחזר את נעוריהם שהוחמצו, ומסיבות כאלה או אחרות.

            זה גם נכון שקל הרבה יותר להרשים בחורות צעירות. בגיל 21 יכולתי להמשך בצורה מטורפת אחרי מישהו בן 45, רק בגלל שהוא דמות סמכותית (המרצה שלי למשל), משום שזה אסור, ומשום שהאגו הצעיר וטפשון שלי חגג על האפשרות שמישהו מבוגר יותר יתרשם באופן רציני מהנעורים שלי. וחשקתי בכאלה שהיום בגיל 29 לא הייתי מסתכלת לעברם. כשבחורה צעירה ממך נהנית מהחיזורים שלך, תהיי סמוך ובטוח שיתרון הנעורים שלה לעומת הפחד שלך מהזדקנות ברור לה לחלוטין, והיא משחקת עם זה כמה שהיא יכולה. היא יודעת שהיא תקבל ממך סוג של כבוד שהיא לא תקבל מבני גילה. בכל מקרה לא מדובר ביחסים אמיתיים ומאוזנים, אלא במשהו שבחורות צעירות שעדיין לא מרגישות נוח עם הנשיות שלהן (בדר"כ עם הסטוריה בעייתית מכיוון דמות האב) צריכות לעבור, וגברים מסויימים צריכים לעבור כדי להשלים סוף סוף עם עובדת התבגרותם. סה לה וי.

            אני אישית לא הייתי חוזרת לגיל 20, ולא הרגשתי נחשקת יותר בגיל צעיר ממה שאני מרגישה עכשיו, אפילו להיפך. הצרה היא שבניגוד לגברים, אני ורוב הנשים לא ממש מסוגלות לרצות מישהו שהוא צעיר מאיתנו. אם זה היה כך, המבחר שלי היה עצום, כי רווקים צעירים ולהוטים בני 23 יש בכמויות, ומתחילים איתי בחורים צעירים ממני בהרבה, כמו שלא התחילו איתי בגיל 20 (כשהייתי עדיין בפוזה הקפואה-מפוחדת שלי). הסיבה לכך היא שלגברים בדר"כ קל יותר למצוא את עצמם עם מישהי נחותה מהן מבחינה אינטלקטואלית וכלכלית, ולנשים קשה יותר להסתכל מלמעלה על בן הזוג שלהם. אני מכירה הרבה יותר גברים שיוצאים עם בחורות שנותנות להן תחושה כזו של עליונות ואפילו זקוקים לזה (מי אמר חרדת סירוס ולא קיבל?) ואילו אנחנו מחפשות תמיד מישהו שאפשר להסתכל עליו מגובה העיניים ולא פחות מזה. ככה זה.

          • איך אני מתה על אנשים שלכל תופעה יש להם תשובה אחת: "זה עניין אבולוציוני". ומה עם האבולוציה הפרטית שלך? אם בגיל 40 רק צעירות בנות 16 יכולות להעמיד לך, אין כאן עניין אבולוציוני, יש כאן עניין של כשל מערכות. מי ילין על גבר שנמשך לצעירות? למי אכפת שאני מפנטזת על כושים חסונים? אבל מה בין פנטזיות לקשר זוגי? צריך לדעת להפריד בין השניים, אחרת אני כדי להגיע אל סיפוקי אצטרך לעקור לזימבבואה, ואתה תאלץ להסתובב עד סוף ימיך במגרשי בתי ספר. מי ששונא את התמורות הפיסיות שחלות בו עם ההתבגרות, לא יוכל לאהוב ולהמשך לאישה בת גילו. במקרה כזה, לא נראה לי שתאוריית האבולוציה תסייע.
            המאמר של אינדיגו מאד אמיתי. למה נערים בני 16 מאוננים על המורה הסקסית בת השלושים פלוס שלהם? כי הנשיות שלה קוסמת להם, וכי העובדה שהיא חצתה את גיל 30 לא מאיימת עליהם, כמו גברים מסויימים שזקוקים לנערה צעירה שתשכיח מהם את חרדת ההזדקנות.
            מה לעשות, אנחנו כבר לא בג'ונגל, הפסיכולוגיה שלנו קצת יותר מורכבת מ"ראיתי תחת מוצק עגלגל והתאהבתי". כי אם זה היה כ"כ פשוט לא היו מליוני אתרי אינטרנט שמוקדשים לגברים שרק כפות רגליים מעוררות אותם מינית, או נשים בהריון, או נשים ששוקלות 150 ק"ג, או נערים אסייתים קטנים. אבולוציה מיי אס.

      • מה?? ??

        גם כן אדם סביר…
        מה קרה חמוד פגעו לך קצת באגו אז החלטת לזרוק רפש בחזרה?
        "הן נותנות כל מה שיש כי אולי זו הפעם האחרונה"? נו באמת.

    • עם כל המהפכות הפמיניסטיות שעברנו, איך זה שהמין הנשי אף פעם לא מסוגל לקחת אחריות על עצמו? כל עוד תאשימו אותנו בקונספירציות מסובכות (אידיאל היופי הנשי נובע מחרדת הזדקנות גברית? יופי של הפוך על הפוך…) לעולם לא תהיו שוות באמת.

    • כי הרי מה שווה כל הנאמר למעלה לעומת החיוך המלא אושר לאחר אורגזמה משולשת שיעניק לה, האישה בשלה מינית, לוליט בן 25?

      • אינדי_גו במתפרצת

        אבל פה אני כן חייבת לענות במשהו אישי, כלומר, כמו שאני רואה את זה, בשלות מינית היא בסך הכל חלק מבשלות נפשית, וככזו, חיוך מלא אושר יכול לבוא גם, ולא פחות, מחיבוק אוהב. וזאת, מבלי להפחית בערכן של המשולשות (או האחת היחידה, או העשר ברצף, זה לא משנה) לא הכל נמדד כמותית ומספרית ואורגזמטית. לגברים יש נטיה כזו לספור כמה אורגזמות בלילה, ("שמע, אחי, לא האמנתי! מרוב שלא יכלה להכיל אותי בנוחות, חמש פעמים! חמש!!), והנטיה הזו, באופן מצער למדי, מידבקת.

        בפועל, וכאן, רק על עצמי לספר ידעתי (חוששתני שאני הולכת לחתור כאן תחת הדימוי של עצמי כיצור נשי ציני ומרושע, אבל, נו, מילא), אעדיף נשיקה אחת ארוכה עם מישהו שאני אוהבת (הווו), שטעמה יישאר בפי זמן ארוך ארוך אחרי, מאשר ליל תשוקה אקרובטי ומרובה אורגזמות עם סתם (לא כי הוא "סתם", אלא כי הוא לא עושה לי את זה) מישהו שחודש אחר כך אני אזכר בו ואגיד לעצמי,
        what was she thinking?
        ולכן, אגב, אני נמנעת מהסוג השני הנ"ל ככל יכולתי.

        • "בשלות מינית היא בסך הכל חלק מבשלות נפשית, וככזו, חיוך מלא אושר יכול לבוא גם, ולא פחות, מחיבוק אוהב."
          *~!!!~*
          האם על כך דובר?
          אך לא ניכנס לעניין הזה, כלומר האם על כך דובר או לאו.
          מה שכן, מעניינת הדרך שבה בחרת להתגונן הפעם. (נפשית-מינית). אין ויכוח שהבגרות הנפשית היא חלק מהעניין, שהרי 'לא הכל נמדד כמותית.
          אך בכל זאת לא על זה דובר אינדי, ואת יודעת זאת, ולכן המתפרצת, ולכן לא משנה.

          • אינדי_גו במתפלצת

            אולי לא הבנתי נכון. מה שכתבת עמד על הגבול הלא בהיר שבין (ר)ציני.

          • מה שכתבתי לא היה רציני.
            מה שכתבתי גם לא היה ציני.
            מה שכתבתי היה פלציני.

        • הפיטר פן האמיתי המודרני רואה את החיים בירוק.
          הוא לא מקדש את הנעורים וזורק את הזיקנה, הוא חיי ומשלב בין המציאות והנעורים.
          שומר על שובבות בצד רצינות ואחריות.
          חזה נפול? אישה נשית ומנוסה, למה לא? אם יש כימיה סבבה….המרוץ הוא לא אחרי הצעירות של אחרים או שלא, אלא אחרי החיים עצמם. חיים רק פעם אחת ופיטר פן מנצל כל רגע.

    • מאמר ממש טיפשי ולא מציאותי, שכחתם איך אנכנו ניראות אחרי גיל שלושים ואיך ניראית ווגינה אחרי שני לידות ,לכן אין ספק שגברים מיתמודדים טוב יותר עם הזקנה.

  2. יפה כתבת. בתור גבר בן 32 אני נאלץ להנהן בראשי בהסכמה מהולה בצער…
    מצד אחד הדחפים הטבעיים עושים את שלהם ומצד שני לטבע חוקים משלו. זה ממש לא קל.

  3. כלומר, מה זה הקשקוש הזה? את פעם נוספת עושה כל מניפולציה על מנת להשפיל גברים ולעשות מהם צחוק. את מציגה אותם כעדר של פניקיורים החוששים מאובדן נעוריהם, כאשר ידוע לכל שגבר (או יותר נכון רובם, חלק נשארים בני שש כמו שנוכחנו לדעת לפני שבוע, שבועיים) רק משתבח עם השנים ולכן קל לו יותר להשיג נשים איכותיות מבחינה ביולוגית, הינו נשים בגיל הפריון הצעיר של 18- 25.
    דבר שני, את אומרת שכל אפס בן שלושים יכול להשיג כל נערה בת 16. זה משפט שסתם נפלט לך, נכון? כל אפס בן שלושים יכול היה להשיג אותך כשהיית בת 16?
    מכל המאמר מזדקר משפט מאוד פשוט: עזבו את הכוסיות בנות ה21, גם אנחנו רוצות!!!

    • אינדי_גו משוך בגזר

      לוכי מותק, אם כבר, במקרה שלי זה יהיה יותר כמו "עזבו את הכוסיות בכל גיל, גם אני רוצה!". אבל בחיי שלא התכוונתי להביע תסכול *אישי* מבני השלושים פלוס העסוקים כפייתית במין כאילו אין (להם) מחר, אין לי תסכול אישי כולל כזה, בהיותי חובבת הטרימסטר הזכרי המוצלח 25-28, כבר שנים רבות (נו טוב, עם חריגות מעלה ומטה פה ושם, ורק כדי לא להיות מואשמת בגלאנות, שזו גזענות על בסיס גילאי). באתי להצביע על תופעה חברתית מסוימת, סה טו. ואם הצלחתי בדרך לעצבן, זה על תקן ערך מוסף.
      🙂

      • כפייתיות היא מחלה. אני לא מאמין שההתנהגות הזו נפוצה.
        גלאנות? יש באמת מילה כזו? אם כן, למדתי משהו חדש.

        • אינדי_גו א. יוסתור ולהקתו

          היא הוכרזה כמילה ע"י האקדמיה לעשיית ציפורניים עבריות, באותה ישיבה בה אושרו ואף הומלצו לשימוש גם "עחוציות" (גזענות על רקע תיקשור עם חייזרים מהחלל), "במלוקיות" (גזענות על רקע העדפת במבה על פני מילקי), ו"קרכצנאות" (גזענות על רקע השמעת קרעכצים רמים בישיבות סגל)

    • מעניין שרק הגברים כאן קופצים בזעם…
      אינדי המאמר הזה הוא אחד המאמרים המדוייקים היפים והנקיים ביותר שנכתבו פה כבר הרבה הרבה הרבה מאוד זמן.
      ואחד היותר אינטיליגנטיים.

      לטעמי ,נושא שלא זכה להתייחסות מספקת הוא הכוח.
      לנשים (בהכללה גסה) יש בגילאים הצעירים נטיה לוותר על כוחנות ישירה ולפנות לנטיבים עוקפים. נאמר, כוח בפיתוי, בשירה בנגינה, במילים יפות.
      ולהימשך לכוח ישיר.

      לגברים בכל הגילאים כניראה יש נטייה להשתמש בנתיבים הישירים. ידע, תוקף, מעמד, כסף.
      ביטחון בדברים ( אישה צעירה שמדברת על נושא כלשהו ומצחקקת במבוכה מכיון שלא נכחה בהרצאה הזו היא הרבה יותר מקסימה בעיני בן זוגה הזכרי מזכר שמנסה לעשות רושם ומפגין לקויים בידע).

      זו אמירה כוללנית, אבל יש בה משהו מן האמת.
      ככל שהגיל עולה יותר כסף, ידע ובטחון ובכירות מגיעים לידיהם של שני המינים בעולם המודרני. נשים בוגרות יותר נוטות להימשך לכוח ישיר יותר.
      אבל כשאישה וגבר שניהם בשלים ושניהם דורשים כוח מאותו סוג, נוצרת תחרות. תחרות שעשויה לאיים לפעמים על הגבר. ולפעמים על האישה, תלוי בטיפוס ( לטעמי בדרך כלל על הגבר).

      אדם, גבר, מתחרה מגיל אפס. גבר בן שלושים מתחרה על עוד ועוד כוח, כסף ומעמד.
      תחרות היא מצב מלחיץ. האם הגבר הזה רוצה תחרות גם בבית? לא עדיף לו להתרווח בכורסתו לעשן סיגריה וללטף את תלתליה הרכים של אשתו הצעירה והענוגה? שמקשיבה בסקרנות לספוריו , ונותנת לו הרגשה שהוא מלמד אותה משהו?

      לעתים קרובות, מה שאינדיגו תיארה למעלה הוא הרחבה של מה שתארתי כאן. מאבקי כוח.

      • עכשיו ממש, אבל ממש שכנעת אותי.
        וכמאמרו של גדול אחר: זה אחד המאמרים המוצדקים ביותר בתולדות המאמרים!

        אה, זה היה מין דחף גנטי

        • כמעט כמעט עשית עליי רושם חיובי, עד שבאת עם התגובה התמוהה הצינית הילדותית והלא רלוונטית הזאת.

          לא נורא, אולי אתה יותר טוב במוזרויות קוונטיות …

  4. לוכד מחופש לאודטה

    זו מחלה, כמו הימורים, כמו סמים.
    לזה את מתכוונת?
    בכלל היום לגבר אין שום סיבה למהר. הוא יכול להשיג נשים צעירות בגיל מבוגר וגם ציודו יעבוד כי אולי לא שמעת – ישנם כדורים היכולים לעשות הרבה דברים. ונקנח באחת קטנה:
    נערה איטלקיה עם צבע השיער הנכון רצתה להתעשר במהירות והחליטה להתחתן עם מפיוזי זקן. היא הגיעה לסיציליה, הסתובבה היכן שהסתובבה ותפסה לה אחד בן שמונים. בליל הכלולות הוא נכנס לחדר האמבטיה ויצא משם עם זקפה מכובדת בתוך קונדום, אטמי אוזניים ואטב כביסה על האף.
    בלונדה: מה זה הדברים האלה על האף ובאוזניים?!
    מאפיוזי: מה שאני הכי שונא זה ריח של גומי שרוף וצווחת נערות.

  5. למרות השנינות שאת מתגאה בה בשיחות ,הרי שכל פעם שאת צריכה באמת להגיד משהו את בנאלית מאוד ומבולבלת עוד יותר,המאמר הזה נראה כמו חיבור מבולבל של נערה בת 16,כשאת גולשת מעניין לעניין ולא בדיוק מצליחה להבהיר מה בדיוק רצית להגיד.(מוזרה במיוחד הקפיצה ליתרונם של הגברים בעלי הנסיון והבעיות האתיות שהוא מעורר),ניכר שהתכוונת להגיד משהו,כנראה שוב בעניין השחוק של בעיות זקפה,אלא שכדי להכניס גוון של מקוריות לנושא המשמים,עבר במוחך הקודח לקשר אותו עם חרדת הזדקנות,למעשה עובדת כאן המשוואה נושא שחוק+נושא שחוק=נושא שחוק(ההבדל בין מתמטיקה לחיים)מה עוד שכאמור בשלב הביצוע די נתקעת וכל מה שיצא זה שוב אוסף דברים בנאליים,אגב גם ההומור בירידה לתשומת ליבך(ע"ע חרדת גברים עתיקה..)לסיכום אני ממליץ לך ללמוד מאריאלה רביב ולצאת לחופשה יזומה עד שיהיה לך מה להגיד

  6. אינדי היקרה, מאמרך כתוב היטב, והנטיה לעורר רוגז גברי מבורכת בעיני. אבל הוא מופרך בחלקו. את מנסה לחתור תחת המצב מעורר הקינאה, לפיו יש גברים לא צעירים שיוצרים קשר (לא חשוב כמה ארוך וכמה עמוק) עם בחורות צעירות. לעומת נדירות הקשר ההפוך – בחורות לא צעירות עם גברים צעירים.

    יש לזה המון סיבות, בעיקרן בגלל אופיים הגברי של העולם ושל החברה על מוסכמותיה. אבל יש עוד שלב אחד קריטי:

    משבר גיל 33.

    המציאות העובדתית היא, שגברים מתבלים באופן די מואץ משנות העשרים עד גיל 33 (בערך). משם ואילך, זו הידרדרות איטית אל הקבר. גיל 33 (כתחנת ציון שקל לזכור) רואה אצלם משבר אחר, מנטאלי. מה אני עושה עם החיים שלי, קריירה, זוגיות וכו'.

    לעומתם, נשים שומרות על מראה מעורר תיאבון עד לאותה תחנה, 33. בגיל הזה בערך, ואני מדבר מנסיון כאוב, יש התבלות מואצת ביותר. עם או בלי הריון. שנתיים-שלוש שמשלמות בריבית על עשור הזדקנות גברית מוקדמת יותר.

    מ-33 ואילך, נפתח מחדש פער מאוד משמעותי לטובת גברים, ברמת המראה והמשיכה החיצונית, שהם, אם שכחת, תנאי הכרחי (בטח לא מספיק) ליצירת קשר. זה לא פייר, כמובן, וזה נובע גם מנורמות חברתיות (כרס בינונית וקרחת גברית מתקבלות כמובן מאליו, אבל קמטים ועודף משקל נשי – זה אסון). לכן, מרבית הנשים פשוט נעלמות מה"בורסה" האנושית מ-33 ואילך.

    אמת, לפעמים יש משהו פאתטי בגברים מקשישים שמנסים להתחבב על בחורות צעירות. אבל הם לפחות יכולים. נשים מתבגרות (וכאן לא יעזרו שום נתוני "בשלות" ו"פוריות") נאלצות, בד"כ, להסתפק בזה שהספיקו לתפוס הרבה קודם. לא הוגן? אולי, אבל אלה החיים.

    הפיטר פייפנים נשארים במשחק. הסינדרלות הופכות לדלעת.

    • קשקוש. כך הייתם רוצים לחשוב, אבל כך אמרו לנו גם כשהיינו בנות 25 ו-30… כל פעם אומרים לנו, זמנך עבר מותק. לאשה נותנים להרגיש שהיא או-טו-טו מחוץ למשחק מרגע שהיא מגיעה לגיל עשרים וחמש… וראה זה פלא: המשחק נמשך ונמשך ונמשך….

  7. וברשימה אחת הצלחת לעשות ניתוח אופי מדוייק של בועז, הערס הפואטי, אחמד, פרחח ו… שכחנו מישהו? מעניין איך כל הכפייתיים (המתקרבים לארבעים או בני ארבעים פלוס)התכנסו דווקא לאתר הזה? התשובה בגוף הטקסט: באתר יש שפע בנות בסוף העשרים ותחילת השלושים. בשבילם, אפילו הן עדיין נאיביות.

  8. שחקנית בת 43

    הרשימה הזו מקורית וטובה מדי בשביל האתר הזה. בשכתוב קל (הסיפור האמיתי הוא לא בנות 16, אלא האבחנה לגבי הגיל – *במי באמת הוא מתנקם יותר*. )
    גברים מקשקשים לגבי אובדן הפוריות הנשית, כשבעצם הם רודפים אחרי צעירות גם כשהם כבר לא רוצים ילדים חדשים, אבל באמת נמצאים בחרדה עצומה לגבי הביצועים המיניים ההולכים ומדרדרים שלהם. כדאי לך להעביר את הרשימה לבמה יותר מרכזית.

    • אני לא בטוחה, יקירתי, שהבנת את הענין הזה עם גיל הפוריות.

      גברים בכל גיל נמשכים לנשים צעירות. הם מתוכנתים ככה, ויש בזה הרבה הגיון אבולוציוני.

      גברים (ונשים) בחברה המודרנית אינם בהכרח במצב בו הם שואפים לממש את יכולת הריבוי הטבעי שלהם, ויש בזה הרבה הגיון חברתי/כלכלי.

      ולכן התוצאה, קיום יחסי מין, ורצוי עם צעירות, בצרוף אמצעי מניעה לא ממש מפתיעה.

      • בגיל 19 אמר לי החבר בן ה-28 "את יכולה ללכת לישון ולקום בת 24"?
        ראיתי את זה בעוד הרבה מקרים, גם כשהגבר בן 40 והאשה בת 30. למרות שהמשיכה המינית לא היתה מוטלת בספק, בשביל מערכת יחסים רצינית, הוא העדיף מישהי יותר קרובה לגיל שלו.

        וזה כל ההבדל. בסופו של דבר, גם סטטיסטית, רוב האנשים *מתמסדים* כשהפרשי הגיל בין הגבר לאשה הם שנים בודדות. לעומת זאת, כשעסוקים בזיונים לשם זיונים, כל המצעיר הרי זה משובח.

        • גם כן לא נכון. זיונים לשם זיונים בודאי ובודאי שאפשר להינות יותר עם נשים בשלות, כל טרור הנעורים הנשי נועד לאפשר תחושות עליונות גברית, עוד וריאציה של בעיה מוכרת

          • כשהן צעירות (ממש) הן לא יודעות למצוץ
            כשהן נערות הן לא יודעות לעקוץ
            כשהן תמות הן לא מוצאות את המוץ

            כשהן צעירות (מדי) הן לא שוות מאמץ
            כשהן נערות הן מבולבלות כמו חצץ
            כשהן תמות הן חסרות מחץ

            כשהן צעירות (מאד) העור שלהן מתוח
            כשהן נערות הראש שלהן לא פתוח
            כשהן תמות הן זקוקת לניתוח

            כשהן צעירות (במידה) הן מרעידות אל הלב
            כשהן מתבגרות (מעט) הן הנר הופך לחלב
            כשהן תמות (בעברן) הן אוהבות גם את תנוחת הכלב

          • ---- הקרחת מפרשת ומנתחת

            איש אחד
            פעמיים סוכר,
            שכבה נדיבה של בוץ.

            אתי כערפד,
            חורז כדפ"ר.
            לפחות יודע למצוץ?

            ואכן, אדם מופלא הוא יקירנו "האחד". איך ניתן שלא להתפעל מכתיבתו הרהוטה, המרתקת והחפה משגיאות? הכיצד לא יזלוג עסיסנו (חפשי, במורד ירכינו) למקרא ידיעותיו המפליגות בכל נושא, החל מדקויות תורת האבולוציה וכלה בתוכנת כתיבה (כך במקור, לא נגענו). וכל זאת כאין וכאפס לעומת בקיאותו המדהימה בתהליכי ההיתוך בכל טמפרטורה שהיא בין האפס המוחלט (סליחה שאני מערבת הורים) לאנרגיית האיחוד (בהחלט עשוי להסביר את התאפסות מסת המוח). ואם הוא גם מצליח לפרקים לאתר את איברו, חזקה היא שאף הסקאלה הטראנס-פלאנקית "קטנה" עליו.

            וכאילו לא דיינו במעלותיו אלו, הוא אפילו יודע, ובמדויק, עד היכן מגיעה השכלתם של כל אחת ואחד מבני שיחו, *ובנועם* יעמידנו במקומנו (הנחות, נו מה?) כל אימת שנחרוג הימנו ולו כזית. האם בסתם איש אחד מדובר, או שמא נגלתה עלינו שכינתו של האח הגדול (והאובד) בכבודו?

            *והחריזה… הו, החריזה!*
            (רגע, חייבת אויר)

            (ועוד רגע, לניגוב השלולית)

            סקוזמי. איפה היינו? אה, כן: טרם הזכרנו את הגינותו המופלאה והאתיקה המשובחת. לעולם יתייחס עניינית לנושא הנדון. בני תמותה כדוגמתנו, עלולים מדי פעם להסחף אחר רגשותינו, לעלוב בבני שיחנו גם אם לא התקיפונו, ואם ידוע לנו מה על נתוניהם הלא וירטואליים, הנבחל בהעלאתם לצרכי ניגוח? (בפרט כשאינם מחמיאין?). אך לא "אחד" אלהינו. אותו לא נתפוס מתבזה בהתנהגויות אנושיות נלוזות כגון דא. אכן, הצור תמים פועלו (כה תמים, שכבר חצי שנה מלינים משכורתו וטרם הלין).

            והאם נוכל מבלי להזכיר את בגרותו ובשלותו? איזה עוד גבר שאנו מכירות לא יימס בפני עלמה טריה , מתוחת עור וזקורת דד, רק בשל בוסר רגשותיה? ולעומת כל אותם גברים אינפנטיליים שחייבים תמיד לומר את המילה האחרונה, ואם נסתתמה שנינותם, לא יבחלו לרדת נמוך מהגובה הרצוי לנו, הרי שאחדנו מיוחדנו יודע במדויק מתי הגיע לנקודה בה כל המוסיף גורע ("חבקי את הפאסון…", נו באמת!).

            וכמו תמיד, גם ה"אחד" המופלא הוא טו גוד טו בי טרו עבורי: עולה מכתיבתו (המרטיטה, כבר ציינתי?) שאינו נוהה אחר לוליטות ריקניות. לפיכך, אפצח ללא דיחוי בחיפוש קדחתני, ולא אשקוט עד "שאדע בדיוק היכן התחת שלי מונח" (אח, אלו מילים! והחריזה… החריזה…).

            ואם מישהי מכן, סיסטרהודיות גועליות שלי, תנסה להתלבש עליו לפני כן, בי נשבעתי:
            *הלך עליה!*

          • את ממדור תשלומים שמעכבת את שכרי ומונעת מזון מפי?!

            את אברי אני מוצא (לעתים רחוקות יש לומר) רק באמצעות פינצטה, וגם זאת כשהטיטול שניפקו לי במחלקה הגריאטרית, עולה על גדותיו.

            והו העסיס הנפלא הזה! כמה חבל שלידיעתי הגיע אך ורק מפי השמועה.

            ולגבי המציצות: תמיד קראו לי, בוינה, יא מוצץ, ואני לתומי חשבתי שהיה זה רק אחד מאותם שמות רבים ש"אחד אלוהינו" מתכנה בהם. אז זה נחשב שאני יודע למצוץ, או שמא זה עוד שם חיבה שדבק בי מתוך חנופה?!

          • אחד אלוהינו

            זהו, שממש דגדג לי לומר לך את זה קודם, אבל זה לא יצא.
            שאפו.
            על כתיבה איכותית ול חוש הומור משובח!
            ותודה גם. תודה על הניק החדש שהדבקתי לעצמי (ללא רשותך המפורשת אמנם) "אחד אלוהינו"

            אחד אלוהינו

          • חזק ואמץ!

          • שכחתי-לקחת-את-הליתיום

            איש אחד
            ישב בדד
            בהה בצג
            הביא ביד

            אחר-כך קם
            הלך לים
            נהייה לו חם
            —דפק סולם

            גמר האיש
            בגדיו הלביש
            מוזר הרגיש – – –

            הביתה שב
            ישב, חשב:

            "מדוע צחקו כולם
            כשהזד***תי עם סולם??"

            ***מוסר-השכל:

            אם "איש" הינך
            וחם יומך
            ויצרך כובש אותך –

            אל נא תלוך תלך לים
            בשביל לדפוק לך סולם.

          • את יודעת, כשעושים פיפי (משתינים, באידיש) אז חם ונעים למשך 10 דקות. אחר כך נעשה קר ומסריח. תחליפי בגדים. מומלץ! (ולא לשכוח את הליתיום).

    • אני מסכימה.

      המאמר נהדר. בעודי קוראת אותו חשבתי לעצמי, הגיע הזמן.
      אינדיגו , אני לא נוהגת להגיב, אבל המאמר שלך היה כל כך טוב נכון ורציני (להוציא פה ושם הכללות גסות מדי) שהחלטתי שכן.

      לדעתי כדאי לך לנסות לפרסם אותו באיזה עיתון או מגאזין (כמובן דרושה קצת עבודה וליטוש). הוא ברמה גבוהה, והכי חשוב כתוב בצורה מאוד בוגרת.

      גילי אגב עוד מאפשר לי להשתתף ב"משחק" ואין חשש להרחקה קרובה.
      אני לא מתוסכלת בשום צורה וחיה חיים טובים ,אוהבת את הגבר שלי , ועיני לא צרה באף אחד.

      אינדיגו- חשבת פעם לכתוב תסריטים? סתם רעיון …

      • אינדי_גו פתח ציטוט

        איך ידעת? (גם זה בין עוונותי, לא סיימתי את לימודי התסריטאות בסם שפיגל, מסיבות אישיות)

        וכמו (כמעט) כולם, יש לי כמה טריטמנטים יתומים להפליא במגירה.
        🙂

  9. מה עם שלב גידול הגורים אותו עוברות רוב הבחורות בשלהי שנות העשרים?
    כמה פעמים שמעתי מידידות ש"זהו, יותר אני לא מזיינת קטינים (25-)"?

    כולנו מחפשים את העור המתוח. אבל האמת חייבת להאמר, הוא לא שווה את הכאב ראש שבלסבול דיבורים של ילדה בת 20.
    זה טוב בתור פנטזיה של בן 40 שקנה את ה4X4 כדי להרשים צעירות, ולהסתיר איבר מין זעיר מאחורי חשבון הבנק. אבל במציאות זה כמו לזיין מכשיר טלויזיה שמכוון לערוץ הילדים. שוכב במקום, לא יודע מה לעשות, ולא סותם את הפה.

    מאדוג,
    חובב עורות מתוחים על אהילים ושאר רהיטים

  10. צ'ארלס אבו-דיגלר

    נו נו אינדי. זה דחף מאוד הגיוני ובכלל לא כפייתי. הזין דורש אז הזין מקבל. מעבר לאמת הקטנה שלא ממש נגעת בה, שמין הוא אחת הדרכים להרחיק חרדת מוות (מוות של הקבר, לא של האיבר), שוב אנו כאן במבצע המשעשע של הבנים נגד הבנות, ומי שמנצח יורד לשני קודם. שאפו.

    אידיאל היופי הנוכחי, הכולל לבד מגיל עוברי גם מבנה גוף נשי של נער מקהלה כנוע, הוא יותר של תאגידי פרסום ומעצבים אומואים חביבים מאשר של ישישים חרומי אף וחשקניים. תאגידים ומעצבואומואים שרוצים לשמור את קהל הצרכניות מורעב ולא מסופק – כלומר מבזבז. תשוו רק את דוגמניות העל של לפני עשור וקצת – סינדי קרופורד למשל – עם אלו של היום – מגה-כוסיות אבל נשים לעומת קולבים דקיקים ונעריים, שאם תתקע להן באמת תעוף להן הרגל. ואני לא מדבר בכלל על דורות קודמים יותר.

    לגבי "אלה שמוכנים להגיד כל דבר ולשדר כל מסר שהוא" (במיוחד אם הם מניאקים מהסוג הכותב, לא? :)) ) – את לא מדברת כאן במקרה על המין האנושי בכלל? אופס. משעשע, אינדי, אם לוקחים את זה בפרופורציות, וזוכרים שנשים "בשלות" שיכולות, עושות אותו דבר.

    • חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח איזה כתב סנגוריה עלוב. הזין דורש אז הזין מקבל? מה הוא דורש, כיבושים סדרתיים?? זו דרישה של *המוח*, מותק. תעבירו את הפציינט למחלקה הנכונה!

    • *לוכד* שים לב – כתבת שאין כאלה שמתנהגים כך במציאות? קרא את דבריו של צ'ארלס… הוא מסביר שאמנם כך, ואף הגיוני לחלוטין!

      • הוא טבעי לחלוטין כיוון שהגבר מתוכנת להפיץ את זרעיו לכל חור.
        מה שכן, גם לאכול עוגות שוקולד זה דחף טבעי (וטעים!) אך מי שגונב אותן בסופר (מקביל לאדם העושה מניפולציות מכוערות על בחורות) ואוכל כל היום הוא אדם חולה.
        הכל בפרופורציות.

        • נו באמת לוך,
          עוגות שוקולד טעימות, אי אפשר לרכוש או לגנוב בסופר.
          אפשר אצלי באימייל.

    • כל המין האנושי – אוקיי, לו רק היה שנון ורב קסם כמו הערס הפואטי – מוכן להגיד כל דבר ולשדר כל מסר שהוא בתרגיל שמקדים בדור שלם את ה"תצבטי אותי שאני אדע שאני לא מת (עדיין)"? איי בג טו דיפר. ממש כפי שג'ק של גיליגן היה פורץ לבית המרקחת כדי לגנוב את התרופה להצלת יקיריו, בעוד שאיימי היתה נוקטת בדרך פעולה קומינקטיבית, כך גם השדלנות הדקנדנטית היא לרוב מנת חלקם של גברים בשלים ולא של נשים בשלות. גם אם נניח, כדבריך, שהבעיות אכן אוניברסליות, חוצות ג'נדרים, מיטות ריקות וידיים קלות על המקלדת, תותח כמוך יש רק אחד.

  11. אינדי מותק,

    איזה כיף שאת כאן.

    הצלחת לעורר את הבנים מוקדם הבוקר (הי, שבת היום)
    אבל אל דאגה, תיכף גם אנחנו מתעוררות ומחזירות קרב כראוי.

    בוטן בהתאוששות

  12. שאין שום הוכחות ישירות או נסיבתיות לכך שיש לו זין מסוג כלשהו, או איזה עניין קל בבנות כאובייקט מיני.

    ואכן, כנראה לא במקרה, כל תפיסת האלמוות של התרבות המערבית מושתתת על יצורים חסרי זין, בעיקר מלאכים, פיות, וכל מני נגזרות אחרות שלהם, שאינם מזדקנים ואינם מזדיינים לעולם.

    • זו לא המצאה או בחירה של אינדי. 'תסמונת פיטר פן' היא שם ותיק נפוץ מוכר ואוניברסלי לגברים המבקשים להישאר נערים נצחיים.

  13. לכתוב.

    וללוכד: נראה לי שהתגובה הקופצנית שלך נבעה מהעבודה שאתה עדיין בגיל בו אתה בטוח שלעולם חוסן ושאותו איבר ידידותי לעולם לא יכזיב. נשמע אותך קופץ בזעם עוד עשר שנים, אחרי כמה פעמים בהן הוא אמר, "היום לא בא לי", ואז תזכר בערגה באותם ימים של שלושה ארבעה זיונים בלילה.
    נכון, יש כדורים, אבל אצל רוב הגברים האגו המיני כל כך חשוב, שעצם ההודאה בזה שהם צריכים כדורים תגרום להם עלבון גדול.
    ולתסמונת: היא קיימת, היא מפחידה, אבל היא מפחידה בעיקר אנשים שחלק גדול מהאגו שלהם מבוסס על הזין, גם גברים אחרים לא ישמחו כשלא יעמוד להם באותה נמרצות, אבל בשבילם השבר יהיה פחות כואב.

    • אריאלה, האם את באמת חושבת שאת יודעת מספיק כדי לדבר בפסקנות על "האגו המיני" (??) של "רוב הגברים"?

      לא, כי אני שאלתי, ורוב הגברים אמרו לי שהם לא היו במדגם שלך.

      • כולל רק ארבעה, אבל יצא לי להכיר כמה גברים, לשוחח עם עוד כמה, להיות חברה (במובן ידידה של אחרים) ואף לנהל שיחות עמוקות יותר או פחות, מה אני אגיד לך, למרות המדגם הלא מייצג שלי, כן, רוב הגברים מונעים על ידי אגו מיני. אני לא אגיד שהם חושבים עם הזין, אבל אני בהחלט אגיד שלזין יש תפקיד מאוד משמעותי בהערכה העצמית שלהם, כמה גדול, כמה עומד, כמה פעמים, כמה זמן, כמה וכמה.
        אז יכול להיות שאת מכירה גברים שונים לחלוטין מאלה שאני הכרתי, אבל נו, זכותך כמובן.

    • שלפעמים, כשהיא כותבת, שתכתוב למגירה. למשל ה"מאמר" הזה.

    • גם בגיל 37 אני אקפוץ כיוון שהאגו שלי לא מבוסס על הזין. יש לו על מספיק דברים אחרים להתבסס.
      אינדי רצתה לעשות פרובוקציה והצליחה, היא לא ביקרה את הנשים הצעירות ההולכות עם גברים מבוגרים, אלא על הגברים המניאקים המפתים את הקטינות בנות ה21.
      מלבד הקטע האישי אני לגמרי עם ה"איש אחד".

  14. גברים מבוגרים ובחורות צעירות? איכסה פויה.
    יש כאלה דברים דאהההה?
    לייק, את רוצה להגיד לי שהספייס גירלס יעיזו להראות בפומבי עם איזה אלטא קעקר בן 47 (סתם גיל שעלה לי לראש), כאילו כדי לשכבב איתם וכזה? שיו, איזה חתרני.
    לי זה נראה מה-זה עמוק, חבל על הזמן כמה עמוק, זה כזה ג'אז שלא יאמן.
    וכאילו הם, החרמנים הזקנים, הם בקטע? הם מתחילים עם בריטני ספירס? אני שמה חלצת בטן ורצה לסיבוב בתי קפה- כל המאממים בני ה20+ כבר שם.
    יאללה ביי.

    • פיק פיק פיק

      "בשואו ביזנס הכול מניפולציות
      אבל חלקן ענקיות פשוט
      האמת היא גם סוג של מניפולציה אבל זה לסיפור אחר".

      (אחמד הערבי האמיתי, בתגובה למאמר 'מחכה לגבר שלי')

      • זה פיק מפיק ברכיים או מצביקה פיק?
        כי זה בא בלי שום מייל או כלום, ככה נקי- בלי הסטוריה ממש.
        נורא תודה על דברי הטעם של ההוא האמיתי אחמד. איך הייתי מפספסת אותם וככה זורקת את החיים שלי עם מישהו שכותב שבשיואו ביזניס יש מניפולציות. מה? יש ערך מוסף? באמת? אני לא יודעת ערכים מוספים- אני בלונדינית וזה ממש טו מאץ'.
        חוצמזה צביקה הוא לא מניפולציה הוא מה-זה אוטנטי. אז זה כנראה פיק ברכיים, כן, פיק ברכיים.

      • מה קרה לך? לא שמעת שאחמד הערבי ראה את האור ונולד מחדש? עכשיו האמת שלו היא כבר לא סוג של מניפולציה, הו לא, עכשיו הוא בתקופה הרומנטית עם האמיתות הנצחיות שלה. הצעד הבא, אומרים יודעי דבר, יהיה חזרה בתשובה.

        • איזה כיף שאנשים נותנים קרדיט.
          איזה יופי שככה מפרגנים בלי שום ציניות.
          איזה אמיתיים הם שהם חושפים את שמם באדום.
          גם הם ראו את האור?
          תמהתני.

    • אינדי_גו א. יוסתור ולהקתו

      יותר מדי כובעים מסתובבים פה או נטורל, טבעי הדבר שחלקם יבערו,
      אז ייתכן שזה בדיוק המקום לומר שבאמת ובתמים, לא ניסיתי כאן שום דבר אישי (כולל אחד כזה מר פ. פייפן שיש לי ברזומה וקפץ כנשוך נחש, כאילו, תירגע, מי בכלל דיבר אליך ועליך?) ואף פרצוף מפרצופיהם הנאים של באי, דרי, שוכני ושוחרי האתר ובננותיו המעטירות לא התנוסס לי על המטרה כשכיוונתי את החץ.
      הטור הזה, במקור של המקור, נכתב בתור תגובה לטור נלבב בשם "אלי מקביץ'", שכתב אחד גדי שמשון, מיקירי המדור והאינטרטננט העברי, והטור שכתבתי מטרתו היתה לשטוח את הטענות הנגדיות של המין הנשי כלפי הגברים הישנים שלא מצליחים להחליט מה יותר גרוע להם – אשה חדשה שמזיינת אותם אבל לא אכפת לה , או אשה ישנה שאכפת לה אבל מוציאה להם את המיץ. כך או כך, המיץ, מסתבר, יוצא בסופו של דבר. בכל אופן, הטור המקורי נגנז אז דוקא בגלל שהיה חשש שמישהו שכן אכפת לי ממנו ייקח אותו יותר מדי אישית, והוצא לאיוורור רק לאחרונה, ומתוכו גזרתי את החלק שנראה לי שנשאר רלוונטי לדיון גם בלי המקביץ' המקורית, כשנראה לי ברור שבהיותו מחוץ להקשר ספציפי, הוא לגמרי לגמרי גנרי. רצה הגורל, ונמצאו הקשרים מפה ועד הודעה חדשה, ואם כי כוונתי בהחלט היתה להרגיז ולהביא לדיאלוג, רצוי מתלהם ונזעם, דוקא לא היו לי כוונות לבוא חשבון עם אף לא אדם אחד. תנו את הקרדיט שאם הייתי רוצה לרדת על מישהו, זה היה יוצא הרבה יותר נבזי.

      בסיבוב הזה, מטרתי המקורית היתה להעלות לדיון את השאלה, *כנגד מי חותר באמת מיתוס הנעורים*, תוך כדי נסיון לעמוד על טיב הקשר שבין יצר הכיבוש הגברי לבין חרדת איבוד היכולת המינית, ובקונוונציה המחשבתית, שבוטאה פה כה יפה ע"י אחד ברוך, הטוען, לא פחות, שנשים מעל גיל 33 (כך בדיוק. לא פחות, לא יותר. נותרו לי רק עוד עשרה חודשים לחגוג! אחר כך אצטרך לפנות לעיסוק בגינון ובסריגת מפיות) הופכות לדלעת (ומי שהיתה דלעת כבר קודם?) ויוצאות מן "הבורסה". (הדיון אודות התפיסה של יחסי אנוש כמשהו שהוא מסחרי במהותו ראוי כמובן למסגרת נפרדת, והוא מעציב לא פחות)
      בניגוד להשמצות ולהשערות הפרועות, לא היה לי כל עניין לעסוק בנפרד לא בתופעת האימפוטנציה הגברית וגם לא בשוד עריסות, אלא רק כהיבטים של הנושא עצמו. עכשיו לכו תשטפו את הפנים ותחזרו לסיבוב שני.

      • מה אני אגיד לך? אין שום יתרון בעיני לזאטוטות בנות 33 . אני מעדיף אתכן סביב גיל ה40. אז כשהינכן מנוסות. כשאשכולותיכן הבשילו והם מצפים לבציר. אחרי שהתאכזבתן מכל אותם שוטים מתוחי עור, שכוחם נמצא בפיהם. אז אתן באות אלי. נכון, לא שמונה זיונים בלילה. בדרך כלל אחד שנמשך די זמן כדי שתתעוררו מוקדם מהרגיל בשביל עוד אחד, מעין צידה לדרך.
        המאמר? כיתר מאמריה של אינדי: בא לקלל ונמצא מברך, או ההיפך. תלוי איפה אתה עומד.

      • לא חשבתי לרגע.
        הגבתי ממקומי האישי, המצומצם והמשועשע.
        לקרוא את המאמר לגופו זו משימה לכשעצמה. אני בטוחה שהיה בו בכדי להסביר תופעה נפוצה. ואותה אלי מקביץ' זכורה עלי לטובה (כן כן לטובה). הרשי לי להזכר במשפט אחד שאהבתי במיוחד "אחי, היא לא יכולה להכיל אותי" או משהו בסגנון, התנצלותי לאדון ש. באם לא דייקתי.

      • שוד עריסות יכול להתרחש בגילים קצת יותר צעירים, בגילנו, ז'תומרת, שכונת השלושים, גם אם נצא עם גבר שגדול מאתנו בעשרים שנים, העריסה לא נשדדה ואנחנו לא ממש פרגיות תמות.

        • לרמוז שאני לא תמה או לא פרגיה?
          כי אז חייבים להתקשר להם להגיד להם לא לשדר- זה הכל טעות מה שהיה שמה.

        • כבר לא פרגית

          טעות, אריאלה. הכל יחסי בחיים. גם לפרגיות, כמו שכתבה אינדי, יש מידה גבוהה של יהירות ביחס לתחכום שלהן עצמן…

          • אז רגע מה נסגר?
            פרגית או לא פרגית?
            לא, פשוט כי אני צריכה לדעת מה להגיד להם לרשום בטפסים.

          • אינדי_גו במתפלצת

            גשי ל"פונדק שאול" וקחי איתך שיפוד, האיש שעל הגריל, יש לו טביעת עין.
            🙂

      • ורד מק'חריץ

        ושוב מאמר העוסק בסוגיית נשים ממאדים גברים מחור שחור.
        כתוב היטב, לא נכחיש, אבל הטיעון יא-אינדי ילדותי משהו.

        לכל אדם יש שם שנתנו לו הוריו ושק תסביכים שהרוויח ביושר. כל אדם בוחר להתמודד בצורה שונה עם המפלצות שלו. לא עולם מושלם. עדיין לא. ויהיו כאלה – אלל י- שבמרוץ להשגת שקט נפשי ידרכו על מי שעבר בסביבה (ע"ע מניאק מהסוג המתמנייק) חייייטפו עליהם, אבל אמירות מהסוג 'גברים מתוסבכים יותר ולפיכך מתמנייקים יותר' אולי נותנות דחיפה לאגו הנשי לחמישים חלקיקי שניה אבל הן – אנדרסטייטמנט, אנדרסטייטמנט – לא נכונות.

        המרדף אחר העלומים, אחרי אידאל היופי, הוא הרי בסופו של דבר המרדף אחרי האהבה. המשוואה הדפוקה הזו שהשתילו לנו בראש אתה יפה משמע אתה נאהב גורמת לכולנו –נשים, גברים, לוכדי עריקים- לחיות את מחצית חיינו לא מרוצים מהירושה הגנטית שקיבלנו ואת החצי השני בגעגועים לאיך נראנו פעם, כשהיינו לא מרוצים. במסגרת המרוץ הזה נשים קונות קרמים, גברים מצטיידים בהארלי דווידסון. המרצ'נדייז של "תאהבו-אותי".

        תאמרי "אבל רק אצל גברים תסמונת פיטר-פן ורק אצל גברים המרצ'נדייז כוללים דריסת עלמות-חן עולות ימים"? נו בדיוק לכבודך הרשי לי להציג את "תסמונת טינקרבל". המקורית, לא השחקנית מהקריות. זאת שצריכה אספקה בלתי נגמרת של מחיאות כפיים כדי להאמין בעצמה. זאת שחייבת להיות תמיד במרכז הבמה. זאת שתימוג לתהום השכחה בלי עיניים מעריצות, שבדרך אל הספוט המרכזי תרמוס את כל הוונדי'ס שיעמדו בדרכה תסגיר את פיטר-פן לפירטים. אנוכית, מניפולטיבית, אגוצנטרית .
        וכמו שהפיטר-פן המזדקן יזיין עוללות כאישור לצעירותו, כך הטינקרבל תטווה חוטים, תשבור לבבות. תמיד תדאג לאסוף סביבה עדת מעריצים. להשאיר על אש קטנה את ההבטחה לאהבה. 'היום אני לא שם בשבילך אבל אם תשאר בסביבה להתפעל ממני, אני יכולה לקרות גם לך'.
        הן יאמרו הכל, ישתמשו בקסמיהן-הנשיים (איך אני שונאת את הביטוי הזה), כדי להבטיח אספקה שוטפת של גברברים מעריצים. יסמנו חריצים על הפודריה על כל לב שבור שהותירו מאחור. חרא בת-אדם? אנושית, כמו הפיטר-פן אנושית גם היא.

        "אבל, אבל אבל קונוונציה מחשבתית וברוך33…" ועל זה אני אומר שעל כל ברוך-פיטר-פן תהיה תמיד ברכה-טינקרבל .
        כולם – בפראפרזה על מודי – אנשים. גברים-נשים? ניואנסים, רק ניואנסים. בשורה תחתונה, בני אדם.

        • כבר לא פרגית

          תסמונת טינקרבל שתיארת זו אבחנה מעניינת ומקורית. אפילו הייתי מוסיפה: וואלה.
          מצד שני, האמירה "רק בני אדם" היא בעייתית ומסוכנת. גם רוצחים, אנסים וסוחרי נשים הם בסופו של דבר רק בני אדם שעושים את מעשיהם האיומים מתוך מניעים שבאופן בסיסי מוכרים לכולנו: קנאה, נקמה, כבוד, רדיפת בצע, תשוקה מינית. *ההבדל הוא במינון ובקוים האדומים*.

          עצם העובדה שהמניע הייצרי מובן, לא מכשירה כל בחירה שנובעת ממנו. ובאמת להבדיל מן הדוגמאות הנ"ל, בכל זאת המציאות מלמדת, שבאופן שונה, *המינון והקוים האדומים* עושים הבדל לא פעוט בכלל בין הברכה-טינקרבל הממוצעת לברוך-פיטר פן הנפוץ.

        • אינדי_גו במתפרצת

          עודך ורד.
          נו כן, את יודעת, לא? כלומר, כן. בערך?.
          מה, הייתי צריכה לכתוב "אגברים"? זה היה נוטל את כל העוקץ, לא?

          • ורד, אם תגזמי אותו לא יגזים?

            הייתי צריכה לכתוב "תגובה להינדיגו" בשביל להבהיר שאין לי חשד באיך מסודרים כראוי הדברים *אצלך* בראש?
            שהתגובה יותר משהיא לאינדי-גו הכותבת, היא להינדגו'ס הקופצות בעקבות אותו מאמר עם "אה-הוי רע ואכזר הוא עם הגברים"?

          • אינדי_גו גיי שלופן

            זה נשמע כמו שם של מקום שיושבת בו בקתת עץ קטנה על פלגי מים, ואפשר לבוא בצהריים לשבת לאכול דגים טריים שנידוגו מהנחל, עשויים על פחמי הדרים, ברוח מלטפת ועצלתיים בצהריים.
            לא?
            בעניין הקופצים, מה רע? יש קופצות ויש קופצים ויש תנועה. והתנועה היא היא מהות החיים, אמר הכריש לביולוג הימי. נדמה לי שכולם מכירים מצוין את המשחק ואת כלליו.
            תשאלי, אם זה רק משחק, למה אנחנו משחקים, בעצם?
            א. כי זה כיף
            ב. כי פה ושם קורים במשחק מהלכים שנאה ונעים לאמץ אותם באופן כללי
            ג. "הפעלות", יודעת כל גננת, חשובות להתפתחות התקינה. גם שעת ריכוז.

          • But you are bleu roses!

            כן כן!

      • היי אינדי,
        יפה וטוב שאת רוצה לעורר שאלה לדיון. רק שאלת תם לי אלייך: בשביל מה האגרסיביות? מה את רוצה להשיג איתה?
        יכול להיות שהיית עונה משהו כמו 'כדי לעורר מודעות לנושא, למשוך תגובות וכו' '.

        אני לא נמצא כאן בשביל להגיד לך איך לכתוב. הסגנון הוא ראי של האדם.
        אני כן הייתי רוצה להזכיר, שטיעון, גם אם הוא מוחץ, אם הוא נאמר/נכתב בצורה שמכניסה את הקורא/מאזין ל mood עויין, הסיכוי שלו להתקבל הוא זעום.

        • אינדי_גו צלצול שעון

          כשברומא, נהג כרומאי. כלומר, אל תעצור ברמזורים, סע נגד כיוון התנועה, חתוך מימין ומשמאל. ומי שהיה ברומא יודע על מה מדובר.
          אותו הדבר כאן. פרובוקציה היא שם המשחק. כלומר, לכתוב משהו מאוזן שכולם יהנהנו מולו, ויגידו, וואללה, איך חכם, איך צודקת, מה עשינו בזה? עדיף בהרבה לנופף את הסמרטוט האדום, אני חושבת שזה מביא יותר תגובות, ויותר תגובות אמיתיות, ויותר תגובות קיצוניות – מה שבהכרח מחדד את הדיון. זה שבמציאות אני לא רואה את העולם על תקן פוסטר, זה לא לגמרי שייך הנה. כלומר, שייך, אם מישהי אחרת היתה כותבת את זה ואני הייתי מגיבה. מי שטועה וחושב שהטור הזה נכתב מתוך תסכול, בעיה שלו. כלומר, כן, זה מעציב אותי לראות אנשים מבוגרים רודפים אחרי שיירי נעוריהם, אם כי עצם עובדת התכלות הנעורים שאין להתכחש לה, מעציבה אותי יותר. אבל לא, אני לא מתוסכלת מזה אישית מהסיבה הפשוטה שאני לא קהל היעד. אני כאדם פרטי פועלת על נישה צרה מאוד (הא הא), אבל שונה במקצת, כך שפיטר פייפנים לא נראים לי כמו הפסד גדול במיוחד, אין להם מה להציע לי וגם לי אין מה להציע להם. זה לא אומר שאני לא יכולה לדון בתופעה, ואם אפשר שזה יעשה גלים, על אחת כמה וכמה.

          • ואם כולם יקפצו מהגג גם את תקפצי? מה? אה? מה? ('מה? אה? מה?' מוקדש באהבה לויקטור מחולה אהבה שיכון ג')
            או בשפת הקודש: "במקום שאין בו בני אדם הייה אתה בן אדם".

          • אינדי_גו טרו בלו

            פשששש, אני חושבת שמאז עברתי לגור מחוץ לבית לא שמעתי את בכיר-טיעוני-פולין-החדשה הלזה. וזה היה לפני הרבה שנים ועורות מתוחים.
            🙂
            זה לא עניין של "להיות בן אדם", זה עניין של המדיום והמסר, ואני חושבת שעשיתי עבודה טובה במיקס אנד מאץ'. רוצה דוגמאות לאי התאמה בוטה? למשל, שמעון אדף בבננות. שירה זה יופי. למה זה לא התחבר? לא מתאים לערוץ הספציפי הזה, על יתרונותיו ועל חסרונותיו.

            ואם כולם יקפצו מהגג, צב יקר, אני מבטיחה להיות בין הראשונים, כי אני אוהבת ששומרים לי את המקומות הטובים.

            וזה גם מענה לשאלה שנשאלה שם למטה, בעניין ה- "אנחנו מזדקנים, מה כבר אפשר לעשות נגד זה…"
            forever young
            שאל את ג'יימס. שאל את ג'ים. זה מפתה, לפעמים.
            כלומר, בראיה שבה היופי והנעורים הם כל מה שיש בחיים, אני לגמרי מבינה את זה.

          • היי אינדי,
            1. טוב, אז אנחנו שונים. אני לא אקפוץ מהגג.

            2. עם יד על הלב, אינדי, את באמת חושבת שתקיפת/העלבת קורא/מאזין באופן כמעט אישי, ולא משנה מה המדיום, תשכנע אותו?

          • אינדי_גו במתפלצת

            לא. מה פתאום? אני לא רוצה לשכנע. כלומר, אולי הייתי רוצה אבל אני לא חושבת שאפשר. שמעת פעם אנשים מתדיינים, שלא לומר מתווכחים? האם מישהו שמתדיין מקווה באמת לשכנע את הצד השני? לא ולא. הדיון הוא פשוט דרך מאתגרת לאיסוף כל הרעיונות שלך ולשטיחתם בצורה שחייבת להיות קוהרנטית ומדויקת, שלא לומר תמציתית. ומשכנעת. אתה בהחלט צריך להישמע משכנע, אתה רק לא חייב לצפות לשכנע. זה מה שיפה בויכוחים, שכשמשעמם, אפשר לקחת את הצד השני בויכוח ולפתח אותו באותה המידה כמעט, ולהיות, גם אתה, ולו לרגע, פרקליטו של השפן. ורוב הזמן, אנשים משחקים בכאילו. הם לא באמת רוצים לשכנע, מקסימום, לפרוש את דעותיהם וטיעוניהם כפרוש הפרפר את כנפיו החדשות לייבוש באור השמש.
            רגעים של הקשבה אמיתית – נדירים מאוד. ורובם מתרחש כשהדרכים בין שני הצדדים נקיות, והנפש מוכנה להיפתח אל הזולת ולזרום לידו.
            אין לזה אפילו לא גרם של קשר לדיון שבכאן, כמובן.

          • היי אינדי,
            לצערי הרב אני מסכים איתך. לא מצער אותי להסכים אלא מצערת אותי נכונות העובדה שיש באתר הזה לא מעט אנשים שבאים להציג את מה שיש להם מבלי לבחון בפתיחות את מה שאחרים מציגים.

            החוכמה איך ל'נקות את הדרך' לליבו של האדם השני כדי שנפשו תפתח ותזרום ליד שלך היא כשרון שרק מעטים ניחנו בו באופן טיבעי, אך למזלנו הרב זה בהחלט כישרון נרכש, *בתנאי* שיש לאדם את המודעות לכך שיש לו מה ללמוד בנושא.

          • ניסוי מחשבתי:
            אחרי שבועות, חודשים של תעמולה בזכות הקפיצה מהגג, הבטחות אינספור בדבר העולם הבא, הקיום הנפלא שאחרי הקפיצה מהגג, אחרי חשיפה לשעות של חומר מצולם אותנטי בערבון…
            וערבון זה אינו אלא הקפיצה, בפועל, בזה אחר זה, של כל תושבי הכדור מגגות הבתים וגורדי השחקים, בכל מקום יישוב מניו יורק ועד סיירה ליאון, מאינדונזיה ועד קונגו…
            כולם קפצו מהגג והקולות והאורות על ראשי ההרים, בבקעות ובכל הערוצים מבטיחים, בערבון, עולם חדש, נפלא, ממש מעבר לפינה, מעבר למרפסת הקומה החמישית…

    • חומדת לצון

      "כמה גברים מבוגרים ובחורות צעירות"?
      סיגל גרוס פפושדו התחתנה עם איל המלונאות אלי פפושדו כשהיא קטנה מבנו.
      (הפרש של כ-40 שנה ,עניין של מה בכך…)
      מאוחר יותר כשהתגרשה מהארנק חלקית (הארנק ממשיך לתמוך בה יען כי ילדה לו את אליענה)
      טענה עלמה חדת הלשון,שיוצאת עכשיו עם ינוקא בשנות ה-20 לחיו :שהיא נפרדה מהגודאיכס
      ונשארו לה רק הגודיס.
      מכאן המסכנה-שהגברים "הבשלים" לא ישלו עצמם שהפרגיות יוצאות איתם בגלל חוכמתם,נסיונם וכו'-אתם רק קיצור דרך /תהליך.בדרך אל האושר/עושר
      עור צעיר חושק בעור צעיר ושלא יספרו סיפורים.
      אתם רוצים להתגאות בצעירות שנתלות לכם על הכתף במעין התרסה לעולם-שופוני יא נאס
      אז לידיעתכם-זהו כביש דו סיטרי-והן אמנם קטינות אך לא פתיות.
      אז מי המנצל ומי המנוצל כאן בדיוק?

      באופן אישי, האלטער קעקרים גרמו לי תמיד בהקשר זה לרצון עז ולדחף בילתי נשלט להקיא
      ולא משנה מהו עובי/גודל ארנקם.

  15. ---- הקרחת בפולנית משובחת

    מה *עכשיו* עשיתי לא בסדר??

    • אינדי_גו בערים הגדולות

      אין כמוך במשובחת
      ומה דעתך על מישרת היד המלטפת את התחת?
      😉

      • ---- הקרחת רייטינג מנפחת

        ש- K uger יואיל להוציא ת'לשון!
        :-))

        • אינדי_גו בערים הגדולות

          ובכן, מהיכרותי עם הנדון
          אוכל לומר די בבטחה
          שאם נציע לו מנאז'
          הוא יהיה כמרקחה!

          • אינדי_גו בערים הגדולות

            אם לא יסכון הוא למנאז'
            (פן לא ירצה להתחלק)
            נדחוס אותו אל הבגאז'!
            (ואז נוכל להתלקק)

            פוי, שאני גרפית לפעמים.

          • ---- הקרחת זום קולחת

            שיסכון בששון להתחלק כאמבה.

          • ---- הקרחת מיטיבה המטפחת

            אותו כלב שבא יומו!

            שאף מאויר הליל כתנשמת:
            תקותך שמכבר או-טו-טו מתגשמת…

          • אינדי_גו בערים הגדולות

            נראה לי עדיף
            כינשוף, כוס, או אוח
            עמוק להסניף.

          • ---- הקרחת מותשת ומנוצחת

            יאללה תגמרי כבר ותני לישון
            😉

        • K uger על לא עוול

          גמרת להיטפל לכל הזכרים האומללים שהגיבו למאמר הנוכחי, שאת מעלה אותי באוב כדי להכנס גם בי?

          מצד שני, אם תאפשרי לי גם *להכנס בך* קצת , אשמח לסלוח (ולהתחלק כאמבה).

          אח"כ נוכל להסניף ביחד את מקטרת השלום. או ינשוף. או אוח. (על מי אני עובד? כוס. כוווס!).

          נ.ב.
          אינדי, הצעת המנאז', זה רציני הפעם?

          • ---- הקרחת מאשמה מתיפחת

            לא היתה בי כוונת זדון.

            סך הכל לשובב חפצתי.
            אנא שא לי אם החמצתי.

            (נשמע קצת כמו: אנאשקליאםהיפ… נבר מיינד)

            וכשהגננת בגן שאלה "מי רוצה לשחק את ראפונזל?", מה אתה חושב שלא הצבעתי?

            אז אתה בא למנאז' הערב?

          • אינדי_גו בערים הגדולות

            חוששתני שלא, יקיריי
            אני די סינגולרית בנטיותי
            ולך ק-וגר, הו, גבר ראוי
            אבל הנה בא סעיף: נאות, גילוי
            עד כמה שכואב לי להודות בזה אישית
            מסתבר שאני (עדיין) לא פנויה רגשית

          • (שוב).

            בואי, ושתי'לה. הולכים.

          • ---- הקרחת לקרשים מוטחת

            כולה דובר על מנאז'צ'יק קטן.

            (איכשהו הבנתי עוד בראשית המקצה
            ששום דבר טוב מ*זה* לא יצא…)

  16. הרבה כתבות כאןן משחזרות את המאבק – הנצחי, הילדותי וחסר המשמעות – בין המיניםץ למה? נשים-קנאת הפין? גברים – קנאת הרחם? לא יודעת. זה נושא למחקר בפני עצמו. המאמר שכאן אינו יוצא דפן. אבל זה לא עיקר הדברים שרציתי לומר:
    רציתי לספר על עצמי. אישה בגיל שיש המצפים שתהיה בשיא פריחתה המינית. (בעוד שבני גילי אמורים להתחיל לאבד גובה). ואני רוצה לומר שרק עכשיו התחלתי להנות מתקשורת עם גברים. למה? לא – לא בגלל בשלות מינית – אני לא מפותחת בתחום הזה. זה דוקא מפני שהרבה גברים בשלים יותר ואינם רואים את העולם רק דרך הסורק שבין רגליהם. לי זה הרבה יותר נוח והתקשורת הרבה יותר עשירה. לי אישית אף פעם לא היתה יכולת לפתח קשר ובוודאי לא קשר גופני בלי שתהיה תקשורת אישית ורגשית. וזה לוקח זמן. גברים בגילי מסוגלים לתת את הזמן הזה ואני מסוגלת ליצור יותר קשרים – והקשרים יותר משמעותיים.
    ובקשר ללינק ששמת למטה – אני לא מבינה נשים שמתרשמות מאיבר זקור. לדידי, אם זה לא בזמן הנכון (ז"א אם זה מהר מדי) זה בעיקר מטרד. גברים – אל תאמינו להצהרות הנבובות – זה תעמולת בחירות ותו לא.

  17. מול העובדות הביולוגיות אי אפשר להתממם,
    אמנם פיתחנו לעצמינו כל-כך הרבה תיחכום שנראה כאילו אנחנו משהו אחר, אבל למעשה, אנחנו בעלי-חיים וזה חזק יותר מכל דבר אחר.
    הם יכולים להיות פוריים, תיאורתית עד אין קץ ולנו יש שעון ביולוגי, אנחנו משקיעות (רק בהתחלה) תשעה חודשים של הריון והם שפריץ אחד של עונג.
    המתמטיקה הפשוטה הזו מדברת בעד עצמה,
    אז למי משתלם להפיץ את הזרע שלו לכל עבר ולמי משתלם למצוא בן-זוג קבוע?!

    ומהצד השני,
    כל הגברים שמזיינים באופן אובססיבי, בעיקר כי הם יכולים, עושים זאת מחולשה, מפחד מוות מהמוות, מהרצון לדחות את הקץ.
    אבל בתכלס כשמגיע הרגע והם מתחילים לחלום על דור המשך, הם חייבים אותנו.
    אנחנו חייבות רק את הזרע שלהם (וגם זה כבר לא לגמרי הכרחי), אנחנו אלו שבוחרות עם מי בא לנו.
    עכשיו תעשו את המתמטיקה.
    אז לכל דבר יש יתרונות וחסרונות,
    לא הייתי מחליפה איתם, גם הרב שגל הכי מקצועי רוצה באיזשהו שלב קצת לנוח.
    דחיית הקץ היא אשליה ומרוץ נגד הזמן.
    אני פשוט מרחמת עליהם, נאחזים ככה בציפורניים במה שלא ישאיר אותם צעירים לנצח.
    ההפך, הזיינים ללא הכרה נשארים בסוף דפוקים מכאן ומכאן.
    סדרי העדיפויות הרי משתנים בסוף ואם הם לא ישכילו למצוא להם קן בזמן, הם ימשיכו לרדוף לעצמם אחרי הזנב במירוץ בלתי אפשרי כנגד הזמן.
    בסוף הם מבינים את זה וממירים את החיפושים האין-סופיים אחרי זיונים בחיפוש אחרי אמא לילדים שלהם.
    וזה כבר הרבה יותר מסובך.

    • מה שלא ממש מסביר את המשיכה הספיציפית שלי לבחורים צעירים…
      יפים, חלקים, קלילים ופחות שרוטים מהממוצע.

  18. אכן, בעסה להזדקן.
    למישהו יש פיתרון?

  19. סיכום מאמר: גברים מאבדים עלומים מהר יותר מנשים. מחרדת הדבר, הם מנסים להשכיב כמה שיותר. הם היו הולכים על צעירות( אין חשש למיסוד הקשר, הבטחת פוריות) אבל זה לא הולך, אז הולכים על כל מה שבהישג יד, ללא כל התחשבות בתוצאות ובהשלכות.

    אחרי שסיכמתי לי את הבלאגן, נראה היטב לעין שפשוט לקחת אוסף של נושאים שכל אחד יותר מורכב ומעורר מחלוקת מהשני, ו"חיברת" אותם ליצירת מופת אחת- פשוט חיברת כמה חלקי
    פזל של החיים בגאונות מופלאה.

    ישרי כוח, מתי המאמר הבא?

  20. שלום לכולם
    ואללה איזה מאמר מזהיר שכולו דיסונאנס…
    צודקת מאדם ג'י הזיינים/רב שגלים הינם בחורים מסכנים בעצם.
    אולם עדיין השילוב המנצח לטעמי הינו של גברבר (נניח 30 פלוס) שאמנם אינו בשיא אונו כמו פעם (למה זה טוב בעצם?? ) ונערה צעירה (20-25) שעדיין יפה ומושכת.
    לצערי ויש "תרנגולות" שיגיבו בהיסטריה על כך נדיר למצוא נשים מושכות/יפות מעל גיל 28-30.
    נכון זו הכללה גסה ויש דוגמאות לכך אבל רבאק תסתכלו מסביב!!!
    וגבר שהולך עם אישה צעירה בד"כ זה ממש לא קשור לבשלותו המינית אלא בגלל שהוא יכול…!!!

  21. ובכן יקיריי,
    מי שחי בבית זונות, צריך לדבר בשפה של בית זונות. החלק המדהים בדיון הזה הוא הניסיון לקיים שיח הומני. כן, הומני. דיבור על חרדות, על העדפות ושאר ירקות כאילו אין רוע וניצול במגרש הזה. כאילו דיבור בהיר והגיוני על משהו יכול להשפיע על הבחירות ההתנהגותיות, אותן בחירות שכאבים, פחדים, אובססיות ושאר עיוותים הם הדחף העיקרי שלהן. (הן מצד גברים הן מצד נשים)

    זו לא שפה משמעותית, אינדי. רק עוד צורה של אוננות, ויפה עשית כשהשווית אותה לפעילות בגן הילדים.

    • חמדה בן יהודה

      אני חותמת, וגם מתערבת על מאה שקל, שכל תגובה שנכתבה פה (כולל זו שלי) לא נכתבה ממקום הגיוני דווקא. כל אחד מביא את השק שלו ומפזר קצת פה, קצת שם, היכן שהוא רואה שיש אדמה פוריה. ולמה לא, בעצם? אנחנו לא באקדמיה.

      ואולי בגלל זה נראה לי גם מופרך מאוד להגיב "יש גם נשים שעושות דברים כאלה". זה נשמע כמו בסניף של שלום עכשיו – על כל גינוי של טרור פלסטיני צריך גם להגיד משהו על ההתנחלויות. נו באמת. מדברים פה על יחסים, ומה לעשות – האיזון הקדוש מעולם לא היה נר לרגלי ה"מזיינים ובורחים", גם לא לרגלי ה"משחקות ושומרות דיסטאנס". אין סיבה שאיזון קדוש ישמש פה ערך בפני עצמו, אלא אם רוצים לבטל את כל המשוואה ולהגיע ל"אפס שווה אפס". ואז, כמובן, לא אמרנו כלום.

      המאמר הזה מדבר על סוג מסוים מאוד של גברים, שכמעט כל מי שמשתייך אליו לא היה רוצה לחשוב שהוא משתייך אליו (או לחלופין היה רומז בשובבות שהוא משתייך אליו, מתוך רצון למצוא תירוץ תיאורטי לתחביביו המיניים, משהו כמו "יש לי פתק מהרופא"). נכון, יש נשים שמשחקות בגברים, כמו שיש המון מקרים של חוסר איזון בין בני זוג – בגיל, במעמד, במצב הצלוליטיס ובעוד פרמטרים. השורה התחתונה היא, שאם אינדי כבר בחרה לתאר או לתייג סוג מסוים של גברים, שלעתים קרובות מתנהגים כמו חרא של בנאדם, ויש יותר מדי כאלה בסביבה האדומה הזאת – אין מה לענות על זה ב"גם אתן, גם אתן!"

      והשורה שעוד יותר מתחתיה אומרת, שביחסים בין המינים אפשר לבחור להיות בני אדם, או להתנהג כמו ילדים בחנות צעצועים, ששוברים ולא משלמים. אני לא חושבת שיגיע היום ש*כולם* ישחקו קצת יותר בזהירות, אבל מי שבא עם השברים ומטיל אותם אל הצד השני, בטח לא למד שום דבר.

      • חנאן עשראווי

        תרשי לי להתקטנן.
        המאמר לא ביקש להציג תופעה בבחינת "יש *גם* גברים שהם געגועים לנחל" להיפך,באה הכותבת ובתמצית דבריה שואלת "הייתכן שחרדת הנעורים היא *בראש וראשונה* תסביך גברי?"

        המקום הלא הגיוני שממנו אני כותבת שונא הכללות כאלה.
        ההוראות הפעלה שלי פשוטות. פשטניות אפילו. אומרים לי *כ-ו-ל-ם*, אומרים *רק* כולם, אני קופצת. הכ-ו-לן שקונטרה לא מכשיר השרץ.
        רוצה דיון בתופעת הרוע האנושי? דברי על רוע אנושי.
        דיון ברוע גברי, אמירה "בראש וראשונה" גברי הרוע, פשטנית בעיניי.

        קטנונית? שמי האמצעי!

        • הוראות ההפעלה שלי משעממות ממש – בוא ננסה לקרוא בין השורות, ואולי מעליהן, במין ריחוף ציפורי כזה, מעבר למשפט (המופרך באמת) שציינת. אותה חרדה מפני אובדן נעורים, שקיימת אצל רוב אנשי המערב, מובילה גברים לעשות כך וכך ומובילה נשים לעשות כך וכך.

          מה נשים עושות כשתוקפת אותן חרדה שכזו? מצטבעות בשלוש שכבות של מייק אפ, לובשות סטרפלס על עור מקומט, משקרות בקשר לגיל ונעלבות כשקמים להן באוטובוס. אופציה שנייה, אם הן מפרבר אמריקאי – הופכות לאלכוהוליסטיות.

          מה גברים עושים? יש כאלה שקונים פיאה נכרית. אבל כיוון שאורי גרוס זה לא האימפריה שהיתה פעם, הרוב מנסים לזיין. משהו כמו 90% מהם, אללה ירחם על נשמתם האינפנטילית. כמה שזה משעמם אותי כשמצפצפים לי מרכב אוטומטי.

          • ואגב, זה לא ממש רוע. אולי חוסר אונים, אולי פתרון לשיעמום. בתוך כל טמבל בן 45 שעוגב על צעירות תמצאי אדם רגיש ומיוסר. נו, אז מה 🙂

          • מה שאת אומרת כאן שנשים מגיבות לחרדה בהתנהגות פאתטית או בהרס עצמי ובכל מקרה לא פוגעות באיש מלבד עצמן?
            שגברים -*%90 מהם* – מגיבים לאותה חרדה בפגיעה בצד שכנגד (נו, זיון 'not that there's anything wrong with it' אבל את הרי יוצאת מנקודת הנחה של זיון נצלני, אם יורשה לי לקרוא ממעוף ציפור)?

            נו, 360 מעלות וחזרנו לטיעון של אינדי עם ה'בראש וראשונה הרסנות גברית' . לא קונה.

          • *שחמדה חזרה!*

            התגעגעתי.

          • תמר בורשטיין-לזר

            היי, נכון שסטריאוטיפים זה רע. ונכון שנשים פוגעות בהרבה א/נשים. אבל בהקשר הזה, של זיונים בין-גילאיים, אני חושבת שהסטריאוטיפים חופפים למציאות ביותר מכמה אחוזים. ולהגיד את זה, זה לא דומה בכלל לאמירה "כל הגברים מניאקים", וגם לא לאמירה "הרוע הוא גברי". את שני אלה לא חלמתי להגיד. מתאם סטטיסטי אין פירושו קשר סיבתי.

            כלומר, אם יותר גברים מנשים פונים ל"זיונים נצלניים", ואם "זיון נצלני" הוא מעשה רע, זה לא אומר שגברים הם רעים. זה אומר שמשהו באינטראקציה הזו (הבלתי שוויונית מעצם פערי הגילאים) בין גברים ונשים מוביל בתכיפות רבה מאוד ל"שם" – למקום העצוב שבו מישהי בת עשרים מתקשרת בתקווה וביאוש לאותו ילד-מזדקן בן 45 , שלילה קודם דחף לה אצבעות, ומקבלת מספר לא זמין. תראי לי, על כל מקרה כזה, בן עשרים שמתקשר בתקווה וביאוש לבת 45 נצלנית אחרי שהיא הראתה לו מאיפה משתינים הפרפרים והדבורים, ואני אתרום לך את המשכורת היומית של גרשון.

            וכן, אני מדברת על המונח החדש שנטבע זה עתה, "זיון נצלני" – לא על זיון מרוכסן שבו כולם נהנים בסבבה וללא ציפיות, ובטח לא על רומן שהיה ונגמר.

            ואגב סטריאוטיפים, זכורה לי תוכנית "מבט נשי" מימי תל אביב הקטנה, שבה התארחו גברים דווקא, במטרה לספר על החיים המסתוריים של הצמחים. האולפן כולו נדם בעת שתמיר קמחי ייבב על מישהי שעזבה אותו והרסה את חייו ("הייתי שבור, איך היא יכלה לעשות לי את זה"). ואז הוסיף אחד המשתתפים הנאורים (לא זוכרת מי זה היה, אבל אולי הוא קורא פה לפעמים) את התובנה הבאה: "רק נשים יכולות לעשות כזה דבר". ואני שואלת: למה נחום גוטמן לא עושה מזה ציור?!

          • ויש עוד צד שווה התייחסות: גברים מהסוג המדובר ונשים מסויימות, דווקא לא פראייריות, בהחלט חזקות לפי פרמטרים לא מעטים, שמוצאות עצמן עומדות לצידם.

            איפה? בחיים, בין אם ברמה העקרונית בין אם ברמה המעשית. בין אם מאהבה עיוורת בין אם מבחירה מודעת, קרה, "להכיל" את הצד המטונף ואף למצוא לו ראציונליזציות.

            זו תופעה נשית ששווה בדיקה בפני עצמה. הקצוות החולניים שלה הן אמהות שמעלימות עין מבנזוג שחוטא כלפי בנותיהן. זה כבר פשע גלוי וברור אבל אוי כמה נפוץ. הקצוות החיוורים של התופעה הזו הן נשים, שכמו במחקר על חיילות בוגרות קורסים קרביים, מפנימות את נקודת המבט הגברית על העולם ומפתחות בוז כללי כלפי נשים (כשאת עצמן הן תופסות כיוצאות דופן).

          • אינדי_גו בשום פנים

            שאני מרגישה שחובתי להצביע עליו והגיד, לא לא לא לא. נשים שמעלימות עין מבן זוגן או מכל אדם אחר שעושה מעשים מגונים בילדתן (או בילדן), הן לא נשים חזקות על פי כל פרמטר שהוא. העלמת העין הזו יכולה לבוא רק ממקום של חולשה נפשית קשה, שבה נוח יותר "לא לראות" ולהשאיר את מצב העניינים הזוועתי כפי שהוא (כלומר, פעיל, אבל מתחת לפני השטח), מאשר לפוצץ את העניין ברבים כפי שראוי, ולהסתכן בהרס התא המשפחתי. גם הן קורבן, במידה רבה. אלא שבניגוד לילד, הן אנשים בוגרים ויש להן יכולת לבחור. ואוי להן ואבוי לילדיהן במקרה שהן בוחרות לשתוק.

          • המשפט שאמרתי היה "רק נשים יכולות לעשות לנו כזה דבר" – רוצה לומר, גם הפסדים של כדורגל אפשר לנחם בתיכף תהיה עוד עונה, אבל נזק "רגשי" נורא כזה, רק נשים. ונדמה לי שבעצם אמרתי שם ההיפך ממה שחשבת שאמרתי, אבל מה לעשות, אחרי שהשופר ברח, נהיה משעמם פה עד שחזרת.

          • כאילו, בלעת מילה?

            חבל, חבל. עכשיו אני אצטרך להאשים אותך בלי בסיס עובדתי, ואני באמת שונאת לעשות את זה.

          • ולא שמעת את המילה, כי לא בלעתי (באמא שלי, כבוד השופט). לא הבנתי רק דבר אחד – במה בדיוק האשמת אותי?
            שנת "למה-לא-עושים-מהודעות-מסויימות-שירים-של-בריטני-ספירס" שתהיה לכולם וכן הלאה.

          • ופשוט, פה:

            http://bananot.com/articles/525#rem33309

            אמרת משהו על "כל המין האנושי".

          • אני בטוח. אחרת, אין דרך להסביר איך תוך כדי דיון את סוטה מהנושא כדי לאזכר הופעה טלוויזיונית מלפני שמונה חודשים, לספר על חביתה תמוהה (אני משוכנע שלא היתה חביתה!!!! אני רוצה וועדת חקירה!!!) ואז לתת מראה מקום למשהו שלא שייך בכלל, לא למה שאמרתי בתוכנית, ולא למה שלכאורה אמרת שאמרתי וכן הלאה. ובעברית: לא הבנתי מה את רוצה

          • תמואית הבתה

            איט ווז א ג'וק אבאוט "להאשים אותך". שנאיית לך את זה גם בלטינית?

      • הו מצויין. תרשי לי לשלוח לך נשיקה על המילים הללו 🙂

  22. איזה כיף! אני מגיב אחרון!

  23. חרדת אובדן העלומים משותפת לכולם – גברים ונשים גם יחד.

    זה הדבר הכי טבעי בעולם שגבר יחשוש מתדירות אובדן זיקפתו ומאיבוד שיער ראשו, כשם שאשה לעולם תחשוש מהרגע שבו שדיה יכנעו לכוח המשיכה ועורה יאבד מגמישותו.
    לא לחינם פורחים להם כל מכוני השיפוץ-גיהוץ-מריטה למיניהם, גאים להתהדר ב"סלבס" כאלו או אחרים שקנו לנם עלומים נצחיים בזכותם.
    כולנו נמשכים ליפה, לצעיר, לעור המתוח, כי זה מסמל חיות, בריאות ורעננות ואני חושבת שגם נשים מכניסות עצמן, לא פעם, לקשר זה או אחר עם גברבר צעיר על-מנת להחמיא לאגו שלהן ולהזכיר לעצמן, שהן עוד "שוות" משהו ואני לא באה לבקר, או למתוח ביקורת כי זה הכי טבעי בעולם, כמו שזה טבעי שגברים ימשכו לצעירות מהם – כך בנוי הטבע.
    תהליך הזיקנה הוא מפחיד, כי הגוף בוגד בנו ונוהג כרצונו ולא תמיד יש לנו שליטה עליו.
    השאלה היא איך מקבלים אותו ואיך זורמים איתו – לדעתי, הרבה תלוי בגישה ובכלל, אני מאמינה שנפש צעירה ותוססת מקרינה גם על הגוף ואהבת העצמי, ולא משנה באיזה גיל, קובעת הרבה את יחסה ומשיכתה של הסביבה, גברית ונשית כאחד.
    אני, באופן אישי, ממרומיי 29 שנותיי, מרגישה ונראית הרבה יותר טוב ממה שהרגשתי בגיל 18, ויעידו על כך תגובות האנשים סביבי (בעיקר הגבריות) כך שהרבה תלוי בתחושה האישית הפנימית ועד כמה אנו מקבלים את עצמנו על חוסר-שלמותינו החיצונית.
    יש לא מעט נשים וגברים שנראים נפלא יותר מאיי-פעם דווקא בגילאי 30 40 ואף חמישים, לעומת ימי-עלומיהם, אולי משום שהם פשוט אנושיים, לא נראים כמו פוסטר מהלך על שניים, אבל יש להם מן בשלות כזו שהיא-היא המושכת.
    אני יודעת שאני נמשכת לגברים בלי קשר לגיל – העיקר שיהיו שנונים וחכמים וידעו גם לאהוב עם כל הלב והנפש ולא רק לזיין.

  24. היי אינדי_גו_וור_יו_וונט_טו_גו_טו 🙂

    אני כבר אחרי שלב "גל הפרובוקציה"
    (הצפוי)
    (כבר התעמתו איתך מספיק… אז בואי
    נרגע קצת (אני ארגע קצת)… טוב?
    ננסה לפחות…)

    ובמחשבה שניה דווקא מצאתי משהו
    נחמד, איכפתי ומתחשב (טוב…
    בערך… אני מנסה לחשוב חיובי)
    בסיפא של מאמרך ואני מצטט:
    "לגברים מזדקנים אפשר רק לומר:
    הזדרזו, חברים. עם קטטר יהיה לכם
    הרבה יותר מסובך".

    נגעת בנקודה רגישה. לא מזמן (באמת לא
    מזמן) חגגתי את יום הולדת ה-40 שלי ומה
    לעשות אני *עדיין רווק* וכן, זה *מאד*
    מרגיז/מעציב/מעצבן/מתסכל/יו_ניים_איט
    אבל *באמת* שעוד לא מצאת את המתאימה
    וזה לא שאני לא מתאמץ למצוא, אני יכול
    להגדיר את עיסוקי המשני כ-"מחפש בת-זוג
    לחיים"…

    אין ספק שפיספסתי כמה הזדמנויות בחיי…
    אין ספק שזה גם תלוי בי ואני יכול לעשות יותר…
    לא מחפש סטוצים ולא שטויות – מחפש אישה נשית
    (אני מספיק גבר) יפה (בעיני) ונעימה שאוכל
    להקים איתה משפחה אבל ראי איזה פלא…
    יש *תחרות עזה* על כל אישה נשית ופשוט
    קשה למצוא מישהי פנויה ש*מתאימה (!)*,
    אז נכון אפשר להתפשר…
    אבל אז גם חיי הנשואים יהיו אולי בהתאם
    וזה לא שווה… (לא רוצה להתגרש!)

    בעניין הפרשי הגיל אז רציתי לציין
    שאני מכיר לא מעט זוגות בהם הגבר הוא
    בסוף שנות השלושים והאישה בתחילת
    העשרים.
    נכון שזה מיעוט אבל זה לא מאד נדיר.
    (יש לא מעט דוגמאות של מפורסמים כאלה)
    לא מזמן, אגב התחתן מרך מרוקו
    בן ה-39 עם בחירת ליבו בת ה-24.
    אני לא מלך…
    אבל לא מזמן הכרתי מישהי בת 23 ויצאתי איתה
    והיא יודעת בן כמה אני ועדיין לא החלטתי אם
    זה מתאים לי או לא, אבל היא מעוניינת.
    מה לעשות… כשאני חושב על קשר אני
    משתדל לחשוב איך בת-זוגי
    תתפקד בתור רעיה ובעיקר בתור אם ואם אני
    לא משוכנע שזה מתאים אז זה לא מתאים.
    כבר כתבתי בתגובה למאמר אחר שלגברים
    יש בעיה לא פשוטה למצוא אישה כי פשוט
    יש, כנראה, יותר גברים מנשים בגילאים
    הצעירים (קראתי שעל כל 100 בנות נולדים
    בערך 105 בנים) ורק בגיל 34 (?)
    יש שיוויון מספרי ומשם באמת הולך
    ופוחת מספר הגברים.

    אבל, מה לעשות ורוב הגברים מחפשים
    (ובצדק לטעמי ("צדק ביולוגי/אבולוציוני")) מישהי
    צעירה, אז יש, כאמור תחרות על הנשים בגילאי
    העשרים… מתוך 15 הבחורות (סתם בערך)
    האחרונות ש"התחלתי" איתן (והאמיני שזה
    לוקח *הרבה* מאמץ למצוא מישהי שמתאימה
    לי ואני לא "מתחיל" עם כל אחת) אני מעריך
    ש-14 היו תפוסות (או לפחות זה
    מה שהן טענו, ומניסיוני זו בדרך כלל האמת
    (פשוט ראיתי אותן, בחלק מהמקרים, אח"כ עם
    בעליהם/חברם)) והאחת לא התאימה לי
    באופיה… (לא "בנויה" ל"חיי משפחה" כפי
    שאני מגדיר אותם עבורי…).

    אז אני *כן* מזדרז ואני מתאמץ ולא התעוררתי
    אתמול – אני חושב שמגיל 28 התחלתי לעבוד
    על זה (ועל עצמי) בעניין אבל זה פשוט *קשה*!!!
    ואני לא יחיד אני מכיר כמה רווקים בני גילי
    (פחות ויותר צעירים) ש"קורעים" את עצמם
    בחיפושים ופשוט לא מוצאים !!!
    (וזה *ממש לא* קשור ל"ציפיות לא ראליות"
    ושאר טיעונים לא ענייניים לטעמי)

    וכמו כל הכללה, אני מתנצל מראש, בוודאי שלא
    כל הבנות הן כאלה, אבל יש לא מעט
    בנות (שכנראה יש
    להן סיבות (מוצדקות מבחינתן) לכך) שלא מקלות
    על גבר ביישן (לעיתים) כמוני ומי שמתחיל איתן
    ברחוב (או במקום דומה) אז אצל חלקן,
    אוטומטית זה "לא" (כי "מה פתאום ברחוב?" ו-
    "אני לא מכירה אותו" וכו') ואני מדבר על התחלה
    יפה ומנומסת (לא בסיגנון "היי מותק" וכד')
    ואני יכול להבין שזה נובע מזה שכנראה בחורה
    "מושכת" מתחילים איתה 30 פעם ביום וזה
    כבר נמאס לה מזה… ואני מבין את החשש
    מאדם זר שלא יודעים אם כוונותיו טהורות
    או לא.
    אבל אני *כן* רציני וכוונותי *כן* טהורות ולא
    מחפש סטוצים ואז השלילה האוטומטית
    פוגעת דווקא ב"תמימים" וישרים כמוני…
    (כבר כתבתי לא כולן כאלה…) בקיצור
    חלקכן 🙂 לא עושות לנו את החיים קלים 🙂

    לסיכום: זה לא ש"אנחנו" (אף אחד לא
    מינה אותי לנציג הגברים, מקסימום אני
    מדבר בשמי ובשם עוד כמה מחברי…)
    לא רוצים להתמסד להתחתן וילדים וכו'.
    אני ו-"אנחנו" *ועוד איך* רוצים.
    זה בגלל כל הנ"ל…

    ובתקווה שתהיה אהבה לכל מי שחפץ בה…
    ("חפש אהבה ורדפה (אבל בלי הטרדות…:)"
    יאאלה ביי.

    • קראתי את התגובה הדי ארוכה שלך ופשוט הייתי חייבת לענות.
      משתתפת בצערך שאתה רווק, אבל אם קוראים בין השורות את דברייך, הרי שבניגוד למה שטענת, נדמה כי ציפיותיך מהבחורות עימן אתה יוצא אכן מופרזות.
      נתחיל בכך שמתגובותיך עולה העובדה שאתה מחפש ומעוניין בנשים צעירות ממך בשנים רבות. כמו שטענת אכן קיימים זוגות בהם הגבר הוא בתחילת שנות השלושים והאישה בתחילת שנות העשרים, אך השאלה איזה סוג של קשר קיים בינהם?.
      מנקודת מבטי, רוב הנשים בתחילת שנות העשרים לחייהן אינן בוגרות דיין לנהל מערכת יחסים עם גבר בן 40. קשה לי למצוא איזשהן נקודות השקה בין בחורה צעירה בת 22, אחרי שירות צבאי שמתלבטת אם ללמוד פסיכולוגיה או פילוסופיה או בכלל לנסוע לתאילנד, לבין גבר בין 40 שאינו רחוק מגיל העמידה, שעונו הביולוגי מתקתק, וכבר מזמן לא מעניינים אותו נושאים כמו בילויים או לימודים באוניברסיטה. אז כן, תמיד יש יוצאות ויוצאים מן הכלל, אך הם אינם רבים, בחורה בת 22 היא הרבה פחות בוגרת מנטלית מגבר בן 40 ולא חשוב כמה אינטיליגנטית היא.
      הדוגמה שנתת, של מלך מרוקו אינה משכנעת (קאם און), אבל בודאי שקיימים זוגות עם הפרש גילאים גדול, אבל השאלה מה אתה מחפש – כייף חיים עם בחורה צעירה על זרועך? או מערכת יחסים מחייבת שתוביל לנישואין ולהקמת משפחה?.
      מתגובתך עולה כי אתה מעוניין בסוג השני, ולכן כדאי שתיקח בחשבון את העובדה שרוב בנות העשרים אינן חושבות עדיין על נישואין ובודאי שלא על ילדים. אני מודעת לכך שיש אוכלוסיות שבהן נשים מתחתנות ויולדות בגיל 20, אבל בוא נודה בעובדות: ובאמת בלי להתנשא, זה קורה בעיקר במדינות העולם השלישי ופחות בעולם המערבי המפותח שאליו משתייכת ישראל.
      אני מסכימה איתך שלא כדאי להתפשר, ואם אתה מחבב מראה או תכונות אופי מסויימות, אל לך לצאת עם ההיפך (למרות שתמיד יש הפתעות). אבל הופתעתי מאד שאתה שוקל לפסול בחורה בת 23 משום שאינך יודע איך היא תתפקד בתור רעיה ואם.
      האם שקלת את דבריך לפני שכתבת? בחורה בת 23, *23!* קאם און, ואתה כבר מדמיין את הילדים שלכם? היא בודאי עוד לא התחילה לחשוב על כך, גם משום שהיא מאד צעירה, וגם משום שרק הכרתם. וזה מוביל לשאלה איך יש לך מושג בכלל מה יהיה תיפקודה כרעיה, אם רק הכרתם לא מזמן?. דרושה הכרות מעמיקה ואולי אפילו מגורים משותפים בכדי להכיר אדם כ"כ לעומק.
      לדעתי, לפי תגובותיך אתה מחפש אישה שאולי לא קיימת. אשמח אם תפרט מה כוונתך באישה "נשית", כי לא ירדתי לסוף דעתך. אתה יוצא עם נשים צעירות מאד וכבר בוחן איך הן יתפקדו כאמהות – זה מגוחך ולחלוטין לא ראלי. כתבת שפסלת בחורה שלא התאימה לך משום שלא הייתה בנוייה לחיי משפחה. ובכן, אין זה פלא שרוב הנשים שאתה יוצא עימן עדיין לא בנויות לחיי משפחה, הן פשוט מאד צעירות!. ושוב – מבחינה פיסית וביולוגית הן יכולות ללדת, השאלה אם הן בוגרות מנטלית בכדי להוות אם ומחנכת, ואם הן בכלל מעוניינות להקריב את חייהן עבור מישהו אחר (תינוק) בגיל כ"כ צעיר?. אם אתה שואל אותי, בהכללה התשובה היא לא. את היוצאות מן הכלל אני משאירה לך לחפש, אבל אין לי ספק שמשימתך קשה להחריד.
      אני לא מתיימרת להכיר אותך, אבל אינך מרגיש שפה משותפת ונושאים משותפים רבים יותר עם בחורה בת 32 למשל ולא עם בת 22?. וגם בת 32 היא צעירה, וגם בת 35, אנחנו לא מדברים כאן על גילאי 50.
      הבהרת שאתה לא מעוניין להתפשר, אז קח בחשבון את הקושי במציאת אישה נשית בת 22 או 23 שמעוניינת כבר להתחתן כמה שיותר מהר ולהוליד ילדים. הרי שנותיה היפות עוד לפניה, היא תלמד, תצא לבלות, תיסע לחו"ל, תכיר מליון בחורים ורק אז תרצה להתמסד. אבל עד אז יעברו כמה שנים טובות, היא תהיה בסוף שנות העשרים או תחילת השלושים, ואז אתה כבר לא תהיה מעוניין כי היא לא מספיק צעירה ללדת. זה מצב של הפסד-הפסד.
      אז לסיכום, אני חולקת עליך שמבחינה ביולוגית מצב של גבר מבוגר/אישה צעירה הוא טיבעי. בעידן בו אנו חיים נשים יולדות גם בגיל 40 ובהצלחה רבה, בעיות יכולות להיות גם בגילאי העשרים, וסתם לידע כללי הוכח שרוב הבעיות בכניסה להריון נובעות מבעיה אצל הגבר ובכלל לא אצל האישה. מה שטיבעי בעיני היא המשיכה ליפה ולצעיר, אבל שוב תצטרך להתפשר בעניין הבגרות המנטלית והרצון להקמת משפחה.
      גם אני לא ממנה את עצמי לדוברת הנשים הצעירות, אבל כבחורה ששייכת לקטגוריה 20-25 ורוב חבריה וחברותיה הם בגילאים אלה (יש גם כמה בגילאי השלושים), ניסיתי להבהיר לך את נקודת מבטי שאותה אני חולקת עם הרוב הגדול של חברותיי.
      מי ייתן ותמצא את האהבה אותה אתה מחפש, אני מאחלת באמת ובתמים *בהצלחה*.

      • יופי של תגובה.

      • שלום "סוסונית ים"
        (האם, במקרה, את "תמר"?…).

        למען האמת, חשבתי לכתוב תגובה
        מנומקת ומפורטת ויש לי ~*_המון_*~
        מה לכתוב.
        כתבת כל-כך הרבה דברים שאני לא
        מסכים איתם (ושבחלקם הם, להערכתי,
        בלשון המעטה, לא מדוייקים) שהפער
        המחשבתי _והערכי_ בינינו הוא
        *כל-כך* גדול (וממש _לא_ בגלל הגיל!)
        שפשוט זה ייקח לי, כנראה,
        כמה אלפי שורות (…) וכמה שעות
        טובות לנסות להסביר לך את עמדתי
        ואני גם משער (וכמובן ייתכן שאני טועה)
        שזה לא ממש יצליח לשכנע אותך
        (ואני גם לא בטוח שאני _רוצה_
        לשכנע אותך) וזה יגרור עוד תגובה
        ועוד תגובה ועוד תגובה…
        מדובר, גם בחלק מהדברים, על
        דברים שהם סובייקטיביים (ולגיטימיים)
        ולא על "אמת מוחלטת".

        אז, ברשותך, אני מעדיף לחסוך
        את זה מעצמי
        (יען כי אין לי נטיות "מזוכיסטיות"… :-).

        אבל, בכל זאת, ממש קצת:

        1. הגיל (למרות שהוא מאד משמעותי)
        הוא _ממש_ לא הכל.
        יכול להיות שאתאהב בבת 31 שתמצא
        חן בעיני, אבל לא אפסול בת 23 בתנאי,
        כמובן, שהיא תתאים לי ובתנאי, כמובן,
        שאני אתאים לה.
        וכנ"ל לגבי מישהי בת 34 וכו'.
        אגב, גם שהייתי בן 29, פגשתי פעם
        מישהי (ב"פגישה עיוורת") שהיתה בת
        36 ולא פסלתי אותה, טרם הפגישה,
        בגלל גילה.
        אבל, לידיעתך, הלכתי ובדקתי
        בסטטיסטיקות,
        ואם אני לא טועה (אם אני טועה, נא
        לתקנני), הרוב המכריע של
        הבנות מתחתנות עד גיל 30, מה
        שאומר שמגיל מסויים גם המבחר
        מאד מצטמצם ואני לא חי ב"בועה".
        (וכמו כן, _אני_ לא "מתעסק", חלילה,
        עם נשים נשואות (וגם לא עם אלה
        שיש להן חבר)).
        להזכירך, אני נמצא, בין אם אני רוצה
        בכך או לא – בתחרות עם גברים אחרים,
        תחרות לעיתים סמויה, אבל היא קיימת –
        זוגיותו של אחד היא _לעיתים_ בדידותו
        של אחר וכמובן זו לא כל ה"תמונה".
        כמו כן, לאנשים שונים יש "קצב ביולוגי"
        שונה.
        יש נשים שבגיל 30 נראות כמו בנות 20
        ויש גברים בני 45 שנראים כמו בני 25
        (אני מכיר מישהו כזה שפשוט אי אפשר
        להאמין שזה גילו (והכל אצלו טבעי (אני
        מכיר אותו הרבה שנים))
        ואני מכיר מישהי בת 26 שנראית כמו
        בת 40… אז זה מאד תלוי – בדומה
        ניתן לדון על בגרות נפשית, על "ערכים
        משפחתיים" ועל יכולות דומות וקשורות.
        (אגב, דווקא הבחורה שציינתי שפסלתי
        (האחת מתוך ה-15 שאמרה "כן"), היתה
        _בשנות השלושים_ לחייה (ולא כמו
        שכנראה חשבת בשנות העשרים)
        (אבל היא נראית צעירה (ו"טוב" (בעיני)))).

        2. כבר נאמר: "אל תדון את חברך עד
        שתגיע למקומו"
        וכן כבר כתב כאן "איש אחד" בניסוחו
        *היפה* (והקולע) ואני מצטט:

        "זו לא משוואה עם שני אגפים דומים.
        הטבע חנן את הזכר והנקבה בתכונות
        שונות, למטרות הצלחת המין (ספיסי)".

        ואני מעריך שראיית
        העולם בכל הקשור לנושא זה, אצל
        חלק מהנשים ומהגברים היא שונה.
        אני לא משוכנע שאת יכולה להבין במלוא
        מורכבותו את עולמי (ממש כמו שאני לא
        מתיימר לנסות להבין במלוא מורכבותו
        את עולמך) לכן הניסיון שלך ל"כוון" אותי
        לאיזשהו מקום אחר, הגם שהוא כמובן
        לגיטימי ו_אולי_ אפילו נובע מכוונה חיובית,
        הרי שהוא בעייתי _למדי_ ובעיקר
        ~*_סובייקטיבי_*~ _מאוד_.

        וכמובן, תודה על איחולי ההצלחה.
        ובאמת שנזכה כולנו לזכות באושר ובאהבה.
        בברכה, "עוד גבר".

        • כמעט נפלט לי "בגיל שלושים רובן נשואות, אבל בגיל 32-35 חלקן כבר גרושות".
          רק כמעט… כי אז נזכרתי שעוד גבר כבר דן בסוגיה בעבר, ושם הדגיש (בסוגרים כפולים) שאין לו עניין ב"נשים מיד שניה".
          ועל זה נאמר שבין כל "עוד גבר" בן 40 והנישואים ניצבת חומת הפנטזיה לשלמות, או… אמא פולניה : )

          בוטן מתחננת
          לסוגריים התרגלנו,
          די להדגשות, לקווים ולגלים!

          • מינימום 12 ידיים ומעלה (כמובן, הכל במערכת יחסים ולפי כל הכללים) לפני שהן מתחילות באמת להבין. אבל זה רק אני.

          • היי בוטן,
            ואם בוטן אומרת, "עוד גבר"
            נאלץ, בהכנעה, להסכים… 🙂 🙂 🙂
            ו_על_ *איזה* ~הדגשות~
            ((((וסוגריים)))) את מדברת?,
            (חכי, עוד לא ראית את הכתב בצבעים
            ואת הכתב התלת-מימדי שנע
            באנימציה תלת-מימדית בציר
            משופע ב-30 מעלות לאופק המסך…:)
            "עוד גבר" מסמיק בכתום.

          • מרוב סוגריים לא רואים את האישה : )

          • חבל מאד שעוד גבר שוב פוסל נתח לא קטן מן הנשים הפנויות. מה גם שלדעתי אין הבדל גדול בין אישה גרושה לאישה שסיימה מערכת יחסים רצינית וארוכה אך ללא נישואין.
            האם הטבעת היא שקובעת? האם הכתובה? ומה עם נישואין אזרחיים/רפורמים? האם הם נחשבים?
            אכן קשים חייו של רווק המחפש את האישה הנשית המושלמת… (-:

          • הרווקה באופן טבעי יש לומר עדיין חיה בפנטזיה על יום הנישואין- ההכנות הבחירות וכו' -ככה זה
            הגרושה כבר הייתה בקטע הזה ואז תשים דגש על הדברים החשובים באמת

        • אז ראשית אני לא תמר. שנית,מותר לך לא להסכים לדברי בדיוק כמו שאני לא הסכמתי עם דבריך (ואני עם תגובותיך הקודמות לא הסכמתי).שלישית, התגובה שלי היתה ללא ציניות או רוע, אלא מתוך סקרנות להבין את גישתך כלפי נשים צעירות כפי שהיא עלתה מתגובותיך הרבות.
          רביעית, אתה לא יודע ולעולם לא תדע מהו הפער הערכי והמחשבתי ביננו, כי תתפלא מתוך תגובה אחת שלי באינטרנט אתה לא יכול להסיק על אופי, ערכים או בגרות. חמישית, יכול להיות דווקא שישנם פערים רבים ביננו הקשורים לגיל, ואולי בעוד 16 שנה אני אחשוב אחרת, אבל כרגע אני חושבת כמו שכתבתי מעט למעלה מכאן. שישית, כוונתי לא היתה חלילה לשכנע בכלל או שאתה תנסה לשכנע אותי (וטוב שלא ניסית), אלא להבין האם אכן הצלחתי לרדת לסוף דעתך, כמו שהיא משתמעת מתגובתך המודגשת בקו. ואם אכן הצלחתי להבין, הרי שהבעתי כבר את התנגדותי. אם לא הצלחתי להבינך, הרי שציפיתי להסבר (או לפחות קיוויתי).
          ההסבר שנתת היה מספק באופן חלקי, וממנו הבנתי שאתה אינך פוסל נשים הקרובות יותר לגילך, וזה דווקא נחמד לשמוע. בקשר להתפתחות הביולוגית, כוונתי לא הייתה למראה חיצוני צעיר או מבוגר, קשר משמעותי לדעתי אינו מושתת כמעט על מראה חיצוני. כמובן שעלינו להימשך חיצונית, אבל יופי הוא עניין של טעם ואין צורך שאתחיל לכתוב על נושא שבודאי ידוע לך.
          אינני יודעת אם הייתי באיזושהי מערכת יחסים משמעותית, אבל אם כן אתה יודע שיופי הוא דבר שמתרגלים אליו, וכשהוא הופך להרגל הוא אינו מלהיב עוד, ומה שנשאר זה תכונות אופי, חוכמה, חוש הומור ושאר ירקות.
          לגבי בגרות מנטלית וערכי משפחה, והשוני שלהם מגיל לגיל, הרי שאת דעתי הבעתי למעלה, ואין בכוונתי לשוב ולהסביר זאת שוב. כאמור זכותך להתנגד, גם אם אתה עושה זאת באמצעות "אין אמת מוחלטת" ו"הכל סובייקטיבי" – מה שמהווה מעין התחמקות. אבל אני מציעה לך לצאת לרחוב ולהתרועע עם בנות גילי, וכך תוכל לדעת טוב יותר מה דעתן לגבי אימהות ומשפחה. (להערכתי רוב רובן עדיין אינן חושבות על הנושא כלל).
          ודבר אחרון – לא דנתי או ניסיתי לדון בך. סה"כ התנגדתי למה שהשתמע מתגובותיך, ואם התנגדותי הסתמכה על דברים שאינם נכונים, הרי שתיקנתי אותי (בעניין גיל הנשים שאתה יוצא עימן למשל). כמו כן, לא ניסיתי לכוון או אפילו לא לתת עיצה ידידותית. קשה מאד לתת עיצות לאדם שהשקפת עולמו כ"כ שונה מעולמי, ועפ"י תגובתו אלי הוא אף לא ממש הבין את השקפתי.

          • רשמתי "הייתי" במקום "היית במערכת יחסים…" (אני להערכתי הייתי).

          • ומשפחה, אבל על החתונה שלהן בנות ה 23 מפטנזות כבר איזה עשור.

          • אחר לחלוטין. אתה מדבר על הפנטזיה הידועה "איך תיראה החתונה שלי?", פנטזיה מקובלת ונפוצה בקרב בנות מיני. תמיד נחמד לדמיין איפה החתונה תהיה, מה נלבש ומה ננעל, אבל מכאן ועד לשקול הבאת ילדים לעולם בפועל הדרך רחוקה…
            הפנטזיה היא כשמה פנטזיה שלא בהכרח קרובה או תהיה לבסוף קרובה למציאות. לעומת זאת, עוד גבר דיבר על כך שהוא בוחן כיצד הנשים עימן הוא יוצא יתפקדו בתור רעיות ואימהות. זה טוב ויפה כאשר מדובר בנשים בשלות שעימן יש לו מערכת יחסים רצינית, אך זה מגוחך לחלוטין כאשר הוא נמצא ממש בהתחלת קשר עם בחורה צעירה לכל הדיעות בת 23.

          • היי again,

            לא הצלחתי להבין איך מתיישב
            _הציטוט הראשון מתגובתך:_

            "רביעית, אתה לא יודע ועולם לא
            תדע" <- אגב את יודעת למי נתנה הנבואה 🙂 (למרות שגם אני "חטאתי" בחיזוי העתיד כמה תגובות למעלה אבל זה נעשה תחת הסתייגות) ולא תודה, לאור תגובתך זו, גם אין לי עניין לדעת... ואני ממשיך לצטט: "_מהו הפער הערכי והמחשבתי ביננו_, כי תתפלא מתוך תגובה אחת שלי באינטרנט אתה לא יכול להסיק על אופי, ערכים או בגרות" עם _הציטוט השני מתגובתך:_ "כמו כן, לא ניסיתי לכוון או אפילו לא לתת עיצה ידידותית. קשה מאד לתת עיצות לאדם _שהשקפת עולמו כ"כ שונה מעולמי_" *אז*: _אני_ *לא* אמור לדעת מתוך תגובה אחת שלך, מהו "הפער הערכי והמחשבתי ביננו" ו_את_ *כן* אמורה לדעת "שהשקפת עולמי כ"כ שונה מעולמך" (נכון, אמנם שלא ע"ס תגובה "אחת" אלא קצת יותר). "מסקנה" אפשרית: נראה לי שאת לא עומדת בסטנדרטים שאת "קבעת"... אבל לא אהיה קטנוני ולא אנסה להתפלמס איתך וגם לא אנסה, כפי שאמרתי, לנסות לשכנע ואני כן חושב, שהבנתי את מה שכתבת בתגובתך הראשונה ונתתי אמנם לא הסבר מלא לעמדתי (כי כאמור זה ארוך ומורכב) אבל ניסיתי כ"מיטב יכולתי" להסביר שאני חושב אחרת ממה שהצלחתי להבין מתגובתך הראשונה ומכיוון שלא פרטתי את לא "יכולה" לדעת אם הבנתי או לא הבנתי (כגישתך). בכל מקרה ניסיתי לענות לך ולא התעלמתי (כפי שלעיתים אחרים/ות עושים/ות). ושיהיה לך רק טוב, "עוד גבר".

          • שמתוך דברי התמקדת דווקא בטפל ולא בעיקר. אבל אם כבר הדיוק הוא ממך והלאה.
            אני אכן גורסת שמתוך תגובה אחת בלבד שהגבתי למאמר בזמנו (לפני שענית לי), אינך יכול להסיק כי הפער המחשבתי והערכי ביננו הוא כ"כ גדול (ציטוט).
            לעומת זאת אני, כמי שקוראת את רוב המאמרים באתר זה (אך כמעט ולא מגיבה), נתקלתי לא מעט בתגובותיך לנושאים שונים. מכיוון שאני יודעת (תתפלא) לחבר אחד ועוד אחד, הרי שהשקפת עולמך (לפחות בעיניינים של בינו לבינה) מתפרצת כהר געש פעיל.
            אז נכון, הנחתי שאנחנו שונים, אבל על סמך הרבה יותר תגובות, ונתתי לך הזדמנות להגיב ולתקן את דברי, וזאת אכן עשית.
            בנוסף, אם לא ירדת לסוף דעתי, כוונתי היתה שהשקפת עולמנו שונה בנוגע לנושא המאמר ואולי אף בעינייני יחסים. יכול מאד להיות שבנושא אחר היינו רואים עין בעין.
            אתה,לעומתי, טענת שקיים ביננו פער ערכי גדול מאד. וכי כיצד הינך יכול לדעת מהי כל מערכת הערכים שלי? על סמך תגובה אחת אתה מקסימום יכול לחוש את קו המחשבה שלי בנושא ספציפי. לכל האדם יש הרבה מאד ערכים שהוא גדל והתחנך לפיהם. חלק הוא אימץ בבגרותו ואילו מחלק אחר הוא בחר להפרד.
            אם אכן אתה טוען שהערכים שאני מאמינה בהם שונים מאד משלך (כפי שטענת), הטענה שלך צריכה להיות הרבה יותר מבוססת, מאשר הקביעה שלי – שאנחנו שונים בהשקפת עולמנו בנוגע לנושא אחד ספציפי.
            לגבי חיזוי העתיד, שוב נדמה שלא הבנת ולכן אסביר בקצרה. זהו אתר שמטרתו לפרסם יצירה נשית מקורית, אנחנו לא ב"קופידון". ולכן (מה גם שאני לא מחפשת אהבה דרך האינטרנט, אבל כל אחד שיעשה מה שטוב לו), הסיכוי שניפגש הוא מזערי ביותר, ולכך התכוונתי.
            ולסיום, אם אתה לא מעוניין להסביר משום שההסבר ארוך ומורכב כהגדרתך, אתה לא חייב לעשות זאת. חבל שאתה בוחר להגיב באופן קטנוני ומעט ילדותי.
            שיהיו גם לך חיים טובים!

          • ועל זה יאמר:
            "כל המוסיף – גורע"
            או "סייג לחוכמה – שתיקה",
            ביי.

          • ואולי אוסיף ברשותך את המשפט: "נאה דורש נאה מקיים".
            ובעברית: חזור נא למעלה, קרא בשנית את תגובותיך הרבות והבלתי נגמרות למאמר וגם לאנשים שונים ומשונים. ועכשיו: מה שוב אמרת??

          • תזדיינו כבר!

          • אולי כדאי שאתה תשכב איתו וככה שניכם תיגאלו מהתסכול שלכם.

          • עד לאיזו רמה
            את מסוגלת לרדת ??
            (ממש אין לי נטיות כאלה)

            וכמו ש-"צב מעבדה" כתב
            כאן למעלה:
            "_הסגנון הוא ראי של האדם_".

          • אם לא שמת לב, או שכן שמת לב ובחרת להתעלם – התגובה היתה לשמילקיהו ולא לך.
            מי שמציע לי לשכב עם בחור מבוגר ממני בשנים רבות שאני לא מכירה, ראוי בהחלט לתגובה ברמה זו. מה גם שפניתי אליו בדיוק באותו האופן שהוא פנה אלי ובאותה שפה.
            אני לא מוכנה להיות קורבן של שידוך מיני מזעזע ושל הצעות מגונות ברמה נמוכה כזו, ואם אני זוכה לתגובות כאלה אני מגיבה בהתאם, גם אם זה לא מכובד בעיניך או בעיני אחרים.
            אני מציעה לך גם לבדוק במאמרים אחרים תגובות נוספות של בנות שקיבלו הצעות דומות.
            ולסיום עוד גבר – מעניין שבחרת להתעלם מתגובתו של שמילקיהו ולא הערת לו על סגנונו השנון והגבוה, אלא בחרת להתמקד בתגובתי המתגוננת.
            מעניין אך לא מפתיע, כנראה שבכל זאת פגעתי בנקודה רגישה וההתקפות שלך עברו לויכוח אישי שאין לי עניין בו. *האמת כואבת*

          • מקנן בי כבר יותר מיממה החשד ששמילקיהו = עוד גבר.
            אל תטרח לענות, אני כבר יודעת את התשובה.

          • סליחה "גבירתי" ה"יקרה",

            1. לי אין שום עניין לשום
            קשר איתך (וזה שוב ממש
            לא קשור לגיל, גם אם היית
            קרובה לגילי) ובשום שלב
            גם לא רמזתי לאפשרות כזו
            להיפך – את _ממש לא_
            ה"טיפוס" שלי.

            2. בתגובה אליו, רמזת
            לקשר מיני שלי ול"נטיות"
            אפשריות _שלי_.
            מה זה קשור _אלי_??
            (אני לא השמצתי אותך)
            ולמרות שזה ממש לא
            עניינך אני "סרייט"
            לגמרי ואך ורק כזה.

            3. אני מה שאני ואני לא
            אף אחד אחר !!!
            "תודה" שאת חושדת בי
            ב"התחזויות".

            4. כל מילה נוספת שלי
            מיותרת, אני אחסוך ממך
            את מה שאני חושב עלייך.

            5. יש לי עיסוקים חשובים
            ומענינים יותר מלהתכתב
            איתך.

          • אתם מבזבזים, שניכם, כל כך הרבה "מילים" הכתובות ב"מרכאות" כדי להסביר מי "אתם" ובמה אתם "דומים" או לא לצד השני, שמה אומר ומה אדבר, זה נראה כמו חיזור רשת משעשע נוסף. אז התגובה היתה בוטה, אבל הופה הופה – התגובות הכה נעלבות של שניכם, שתהיו לי רק בריאים, אני משוכנע עכשיו יותר מתמיד שממש ממש ממש לא היה לכם עניין זה בזו. פשוט חוצפה מצדי לחשוב כך, ועוד לכתוב את התגובה ההיא. מזעזע ממש.

            ולא, אני לא "איש אחד". אני המורה הדגול שמילקיהו. ולא התכוונתי להעליב אף אחד מכם, רק להצחיק.

          • אתה יודע מה? אתה צודק כמעט בהכל. בזבזתי את הזמן שלי לחלוטין בלהבין את גישתו של גבר מבוגר מתוסכל. סה"כ ראיתי תגובה שלו שהתנגדתי אליה ושהרגשתי שאני רוצה להביע את התנגדותי. מכאן זה כבר היה כדור שלג של תגובות מטומטמות, בהן כל אחד/ת מסה להסביר עצמו כנראה ללא הצלחה.
            למדתי הרבה לקח מכך, ולתגובה האחרונה שלו אני אפילו לא מתכוונת להתייחס ולו במילה אחת.
            גם התגובה שלי אליך היתה בנימה צינית והומוריסטית, הרי לא באמת התכוונתי שתשכבו, פשוט הגבתי באותו סגנון שלך. עוד גבר כבר לקח את זה הרבה יותר קשה, בנוסף ליתרונותיו הבולטים הוא כנראה גם הומופוב וחסר חוש הומור.
            ורק לסיום: אני ממש לא כותבת במרחאות, שים לב לתגובות שלי. זוהי כתיבתו העילגת והמטופשת של עוד גבר, שנוהג לכתוב עם מאות סוגריים ((((())))) ומרחאות """"""".
            יום טוב שיהיה לך!

          • "סוסונית ים" –

            א. אין לי שום התנגדות לשום נטיה
            מינית של אף אחד/ת לאף אחד/ת –
            אני _ממש לא_ הומופוב –
            _אני בעד חיה ותן לחיות_
            ציינתי ש*_אני_* הטרוסקסואל,
            זה כמו ש"תגידי" עלי שאני אישה,
            אז אני אתקומם ואגיד שאני לא
            אישה אלא גבר – זה אומר שאני
            נגד נשים? ממש לא! נשים (חלקן)
            הם עם נפלא, האנושות (כולנו)
            קיימת בזכות הגברים והנשים
            וכדי שלא יגידו שאני שובוניסט
            אז אני אכתוב גם:
            "… בזכות הנשים והגברים"…
            אבל כרגיל את לוקחת את זה לכיוון
            ההתנגחות…

            ב. בעניין חוש הומור… לא שאין לי מה
            ללמוד (תמיד יש) אבל…
            אני _יודע_ שיש לי חוש
            הומור סביר ולמעלה מזה (כמעט בא
            לי לכתוב – "בניגוד לך").

            ג. ולא, אין לי טענות ל"שמילקיהו"
            כי גם אני הבנתי את הערתו בהומור.
            מצטער אבל ההערה שלך אליו
            שבה גם אני שורבבתי ייתכן
            שהיתה בהומור, אבל יותר נשמעה
            כהתרסה – היית צריכה לכוונה, אם
            בכלל, רק לכותבה.

            ד. בעניין היתרונות והחסרונות
            (למרות שאני לא מכיר אותך
            ואת לא אותי) אני מוכן
            להעמיד אותם אחד לאחד
            למבחן מול שלך… יש לי הרגשה
            שלא אפסיד (אוי… כמה שאני שונא
            להשתחצן!…)

            ה. ושלא תגידי שאין לי חוש
            הומור… אז…
            שמחתי להכיר אותך ואת נשמעת
            בחורה מה זה חמודה ונחמדה,

            ויאללה די לריב !!!

            "שולם שולם לעולם –
            ברוגז ברוגז אף פעם"
            ("עוד גבר" ברגע של ילדותיות)

            נ.ב. – למה את מזכירה לי את "תמר"?

          • ועוד משהו אגב "עילגות"
            (כתבת שכתבתי "עילגת")

            וכתבת אני מצטט (אות באות):

            "אני ממש לא כותבת במרחאות"

            אז… מר~*כ*~אות כותבים ב-'כ'
            ולא ב-'ח'.

            ("עוד גבר" ברגע של גן חובה…
            וזה נכתב ~*בהומור*~)

            "עוד גבר" חוזר לעיסוקיו החשובים
            והמענינים…

          • חומדת לצון

            לעוד גבר-חפש הגדרה למילה ט-ר-ח-ן
            מי טרחן של אמא?

    • איך עושים את הקוים האלו וההדגשות?

  25. וואלה… יצא לי קו מודגש ל(כמעט) כל
    הכיתוב שלי… בררר…. 🙁
    אז כנראה שזה הזמן לגלות (מניסיוני) ש:
    כוכבית לפני ואחרי קטע *מדגישה* אותו
    וקו תחתון לפני ואחרי קטע
    כנראה _עושה לו קו תחתי_ (אם לא טעיתי)
    ואם יש עוד "תגליות" כאלה – אשמח לשמוע…

    ושנזכה (כולנו) לאהבה
    (עם או בלי הדגשות וקווים תחתיים… 🙂

    • ו- ~"גל"~ לפני ואחרי מגדיל את האות. ~

      • *~גל~* אולי עם כוכבית?
        אני כבר לא יודעת.
        הממ

        • לא סוף פסוק...

          לנוקו,
          תודה על העידכון.

          אז נסכם את הידע "שלנו" בנושא דלעיל עד כה:

          1. כוכבית לפני ואחרי קטע/מילה *מדגישה* אותו/ה.
          2. קו תחתון ("אנדרסקור") לפני ואחרי
          קטע/מילה _מוסיף קו תחתון_ לו/לה.
          3. גל (המקש מתחת ל-escape בצד שמאל
          ולמעלה של המקלדת בצירוף shift)
          לפני ואחרי קטע/מילה ~מגדיל~ את אותיותיו/ה.

          וניתן להשתמש בצירופים שונים:

          *_מודגש עם קו תחתון_*
          ~_מוגדל עם קו תחתון_~
          *~מוגדל ומודגש~*
          *~_מוגדל מודגש עם קו תחתון_~*

          ואם יש עוד כאלה… נא לעדכננו.
          (ושוב תודה ל"נוקו")
          "עוד גבר" (רווק מתוסכל 🙂

  26. כשהייתי בת 16 רציתי אותם ני 16.
    בני 25 נראו לי כמו משהו מהדור של אבא שלי….. עכשיו אני בת 32 ורוצה אותם בערך בגילי, עם ה"שמות" שהגיל עשה בהם, למה מי אני? נוח לי עם בחורים בגילי, מרקע דומה פחות או יותר, שנמצאים באותו השלב… ו- הפתעה!!! גם להם נוח איתי, לא ראיתי שהם בורחים ממני לטובת בנות 20 דווקא, הלו? מדובר באנשים!!! לא חיות יער. נורא מקובל באתר הזה לרדת על בנים, אז תפסיקו כבר- כמה מחבריי הטובים הם…
    נכון שיש מניאקים , גם אני נתקלתי, שעושים כל מניפולציה אפשרית של הקסמה עד לזיון ומאותו הרגע אינם עוד, אבל זה עובד על כל הגילאים, לא רק על נערות צעירות…
    והכי מפתיע , משום מה… אין לי שום ענין , אפילו קטנטן , בבחורים שכל מה שמעניין אותם זה חזה זקור ועור מתוח- מה לי ולהם?? אינדיגו דרלינג, הבעיה שלך היא שהטמבלים האלה מעניינים אותך- לא קלטת שהם לא משלנו? גו גט יורסלף א לייף עם מישהו נורמלי,
    ותסלחי לי אבל המשיכה המוחלטת לבחורים בני 25-28 היא פיטר-וומניות , פחד מקשר וממחוייבות וכ'ו- בואי נראה אותך יוצאת עם בן 38 מקסים שרוצה אותך!!!!!!!!!!!!!

  27. שכחתי לעומת זאת להגיב לדברי הגאון שכתב שבגיל 33 אנחנו מתחילות להתבלות- יש לזה תרופה?
    כי באמת כדאי שתיקח אחת. מאיפה זה בא לך?? ? הכל בראש, הכל באורח החיים ומי שלא ראה את אימי בת ה-60 ואת חבריי הזכרים שמזילים עליה ריר, לא ראה חרמנות מימיו….. בי יקירי, נתראה בבית אבות בעוד 8 חודשים….

  28. אין כל ספק, כי כותבת המאמר אינה מבינה בעצמה מה היא רוצה להביע, שכן קשה, שלא לומר בלתי אפשרי, להבין מבליל התיאורים והסיפורים – מהו המסר המרכזי אותו מעונינת הכותבת להעביר.

    אין זאת, אלא כי על הכותבת לקחת כמה שיעורים בניסוח והבהרה.

    מכל מקום, דווקא לשיטתי נשים בשלות ובוגרות תמיד היו מושא לפנזטיות אצל גברים, במיוחד צעירים – ואם כך ניתן לפתור את המשוואה בקלות. הכיצד?
    אם נשים בשנות השלושים לחייהן רק מתחילות להעצים את החשק המיני שלהן, וגברים צעירים הם בד"כ שטופי זימה ולהוטים לזיין – וכמה שיותר, אזי קשה שלא לחבר בין השניים וליצור איזון והרמוניה הדדית, כלומר ילך העלם הצעיר למעונה של הבוגרת ויתקע אותה פעם אחר פעם – סוף טוב הכל טוב (העיקר שכולם מרוצים)! וכפי שאומרים: יותר מכפי שהעגל רוצה לינוק – הפרה רוצה להיניק! השאלה היחידה הינה: מי כאן העגל ומי כאן הפרה (ולאו דווקא במובן המאטפורי של יניקה = מציצה)?
    ותחשבו על זה!!! ובא לציון הגואל…

  29. עכשיו אני בטוח אהייה המגיב האחרון!

    צב מעבדה סוגר את הטור של אינדי וחוזר לעבודה.

    • תסתפק בלהיות המגיב המאתיים.

      לא שווה?

      • זה פשוט לא יאומן, תמיד ימצא איזה רשע מרושע שלא יתן לי להיות אחרון. הפעם אני לא מוותר!
        אני אחרון וזהו!

        צב מעבדה נאבק על מקומו בסוף הטור

        • אינדי_גו בשום פנים

          ואת אוטומט הגועל המתכנה "איש אחד"
          חבל על כל טיפה
          🙂

          • היי אינדי,
            צר לי שמספר אנשים נגררו לוויכוח אישי. כמו שכבר היה ברור מדבריי הקודמים, אני חושב שסיגנון כזה לא מוסיף לוויכוח דבר, מלבד כעס ושינאה. יותר מכך, סיגנון אישי לרוב מסיט את הוויכוח מעניינו.
            כולי תיקווה שניפגש במאמרים ותגובות עיניינים ומשמחים יותר.
            על החתום,
            המגיב האחרון,
            צב מעבדה.

          • אינדי_גו אין דיטיילז

            אתה היית הראשון שמחא כפיים לסגנון המאוד אישי של היצור הנחות המתכנה איש אחד. לא? מה נשתנה מאז, מלבד להיטותך לחתום את הרשימה?

          • היי אינדי,
            כן, אני מחאתי כף לאיש אחד על התשובה שלו בגלל שפע התכונות החיוביות שיש בה. למעט התקיפה האישית שלו אותך, היא מנוסחת כראוי: עניינית, מקיפה וברורה. נכון, לא ציינתי את כל מעלותיו בפרוט.

            אכן טעיתי כאשר הזכרתי בצורה אישית את הפגם שמצאתי בכתיבתך. ניתן לבקר מבלי לתקוף באופן אישי את הכותב. זה בהחלט לא מוסיף לי, כמו גם לא לכתיבה שלי. בהזדמנות זו אני מודה לך על הערה.

            צב מעבדה מגן על מקומו האחרון.

            נ.ב
            לא מספיק שהגבת ראשונה את רוצה להיות גם האחרונה? הרצחת וגם ירשת? את רוצה שאני אקרא לדוד שלי מהצבא שיגרש אותך מכאן?

  30. אינדי יקרה ,כמה קל לחשוב שזה העור המתוח לעומת האישיות הבשלה והמענינת,כמה קשה ולא נעים להבין שדווקא האישיות הוא החלק בו אתן מפסידות ובנוק אאוט,אין במלוא עולם ומלואו דבר מושך יותר מהרגש הטבעי,מהבתוליות מהקסם שבפריחתם של חיים,בגיל הזה אתן מלאות השראה ומסתורין ,נכונות לאהוב בלא גבול,מושכות בכוח האישיות קודם כל ,האישיות ולא המראה,את הנערה אנו אוהבים בגלל מה שהיא ואת הנער בכלל מה שהוא מיועד להיות,לעולם לעולם יהיו הנערות מושכות יותר מהנשים ,למרות שקשה השתדלי להבין זאת.

    • אינדי_גו אין דיטיילז

      נדמה לי שאני דוקא מבינה על מה אתה מדבר, ולו מעצם העובדה, שגם אני (סופרייז סופרייז) הייתי פעם נערה. אני זוכרת את הגיל הזה, זוכרת כמה הייתי מבולבלת, וכמה בלבלתי לאחרים את המוח ואת הלב. כמה כאב ומהומות גרמתי בלי לשים לב בכלל, במין אגואיזם מתפנק, כמו ילדה קטנה ("כמו"?) שמקבלת לידיים נשק אוטומטי, ובוחנת את השפעותיו על הסביבה.

      כך שאני לא קונה את חבילת "חן הנעורים" שלך במלואה. אני חושבת שראוי לחלק אותה לכמה חלקים, וברשותך, אתייחס אליה לפי הסעיפים והסימנים שאתה עצמך נתת באותו "חן נעורים":

      *אין דבר מושך יותר מהרגש הטבעי*, כתבת. בעניין הזה אני קצת בבעיה, כי קשה לי לפרש, האם אתה מתכוון לרגש טבעי במובן של, הדרכים בו נערה מבטאת אותו? ככל הידוע לי, דוקא בגיל זה של מבוכה וחרדה, הנטיה היא להסתיר את רגשותיך, ודוקא בגילאים מאוחרים יותר צומחות הביצים המטאפוריות להגיד "אני אוהבת".
      או אולי אתה מתכוון ל"רגש טבעי" במובן שכל מה שרוצה הנערה הוא האהבה עצמה, ואין לה דרישות מעבר לכך? עם זה אני מסכימה. על זה _בדיוק_כתבתי בעניין של, נשים צעירות לוחצות פחות על מיסוד הקשר. או לפחות מסתפקות בסימבוליקה צנועה יותר. נכון.
      במקום אחד אתה צודק – ככל שהאדם צעיר יותר ויש לו פחות מערכות יחסים בהיסטוריה שלו, כך יש לו גם פחות דפוסים קבועים, וגם פחות צלקות. מהבחינה הזו, אכן, לאדם צעיר יש יתרון. הוא לוח חלק. אבל הפן השני של הראשוניות הזו הוא שנסיון הוא לא תמיד שלילי, ישנם גם דברים טובים ללמוד ולהתקדם בהם; וגם נסיון שלילי יכול להיות חיובי במובן שהוא מסמן לנו את גבולותינו. אשה בוגרת יודעת יותר מה היא רוצה ומה מתאים לה, ובעיקר בגלל שכבר היתה פה ושם במקומות שלא התאימו לה. בסופו של דבר תהליך "למידה" הוא חיובי. זו תפיסה רומנטית ולא מאוד מציאותית, הציפיה ל"לוח חלק". האמת היא איפשהוא, כהרגלה, באמצע. כי הרי גם לסחוב עמך את כל משקעי העבר לא מועיל למערכות היחסים הבאות.

      עוד כתבת, *…מהבתוליות..* – הנה עוד מיתוס שמן הראוי לנפץ. בתולה? הדבר הכי חושש ולא פתוח לגבי מין (וגם לגבי אהבה). יש בזה (אולי) קסם למי ששבוי בתפיסות ארכאיות במיוחד של ראשוניות הביתוק. אללה יוסתור ואחותו. באמת אתה רוצה להיתקע במיטה עם מישהי שלא יודעת כלום על מין? שאתה תלמד אותה הכל? מה זה אומר על בטחונו העצמי של גבר, שרוצה להיות האחד והיחיד בחייה של אהובתו, שהוא כמו מייקרוסופט, לא אוהב תחרות, ואולי גם אצלו זה בגלל שהוא יודע שהמוצר שלו לא משהו?

      איפה היינו? אה, כן, ב*הקסם שבפריחתם של חיים*. בהחלט מקסים. ותקופה מאוד עדינה. זה סוג של רצון פטרנליסטי אפילו, בעיני, להשפיע על אישיות צעירה בשלבים הקריטיים שלה, "לעצב" אותה כרצונך. לא כולנו אחד-אלוהינו, אתה יודע. אני חושבת שזה קסם שנאה בהחלט להביט בו מבחוץ, אבל לא להתערב בו. יש כאן עניין אחד שאוסיף פה, כי אני לא יודעת לאן לשבץ אותו, והוא הנאיביות. אנשים נוטים להימשך לנאיביות, אולי משום שהציניות מקיפה אותנו מכל פניה של המציאות. בנאיביות מסתתר העוקץ האמיתי: היא נראית טוב על אנשים צעירים. היא אפילו מצופה מהם (למרות שבינינו? בני-עשרה יכולים להיות היצורים הכי ציניים בעולם), ולעומת זאת, כיוון שנאיביות היא משהו שנשחק ונעלם עם השנים והנסיון, מי שמשתמר נאיבי בבגרותו מוגדר "ילדותי" ע"י הסביבה. אכן, אירוניה חביבה. וגם, למה בדיוק אנחנו מתכוונית ב"נאיביות"? האם לתמימות? יש אנשים שנשארים תמימים גם בגיל מבוגר, ויש, כאמור, בני עשרה מאוד לא תמימים. או אולי במובן של נוח להתרשם ולהתלהב? זו אכן תכונה מושכת. במיוחד את אלה שחשוב להם להרשים ולהלהיב. אכן, כל קסם אישי יעבוד טוב יותר על מי שנוח להתרשם. מה עם נאיביות במובן של חוסר תחכום? האם פשטות היא עניין מושך בהכרח? והאם הגיל מוסיף תחכום? לאו דוקא, אלא שנכון שנסיון חיים הופך מעין תחליף תפקודי לתחכום. אני אישית מוצאת שנאיביות היא נעימה, עד דרגת ה"נו באמת", שמעליה אני מאבדת סבלנות.
      *בגיל הזה אתן מלאות השראה ומסתורין* נו, כן, זה מאוד ברור. ההשראה נעלמת בגיל עשרים וחמש.
      האמת? יש משהו בדבריך כאן. יש הרבה מאוד אנשים ש"נכבים" עם הגיל. שמאבק החיים שוחק אותם עד הנקודה שבלי לשים לב הם הופכים חלק מהקהל הגדול והמפחיד שמסביב, שמשהו בהם מת, אנילא יודעת איך לנסח את זה בלי שזה יישמע ילדותי/מתנשא/נאיבי/סתם לא ברור, אבל אני מקווה שמובן למה אני מתכוונת. יש כתם כזה בלב החיים, מין חור שחור, וחלק גדול של האנשים נשאב לתוכו. ופתאום כל מה שמעניין אותם זה משכנתא וחיתולים והעלאה במשכורת. (ואני *לא* אומרת שכל מי שיש לו ילדים ומשכנתא ודאגות פרנסה בהכרח זה קורה לו. לא.) אולי זו הראיה הפרטית מתוך המימד הנוכחי (שלי), והם לא נכבים אלא פשוט עוברים למימד אחר שאני לא מצליחה לתפוס? יכול מאוד להיות. טוב, הסתבכתי כאן. מה שרציתי להגיד, כן, יש אנשים שנכבים. זה קורה. אבל, לא כולם. חמש דקות שיחה (לפעמים פחות – רק לא לטעות – לא כל מי שיש לו מבט עצוב בעיניים כבר עבר לצד השני) ואפשר לדעת בדיוק. והרי, יש אנשים שנכבים כבר בגיל הגן, ואולוהים ירחם על נשמתם. ויש כאלה שלא נדלקים ממילא. בכל אופן, לא בהכרח כל מי שעבר את גיל שלושים הוא כבוי. ובעניין ההשראה – אני אתייחס לתחום ההולם, תחום היצירה – יש אנשים שנותנים את כל מה שיש להם בגיל צעיר, ואחר כך הולך הפלא, ונשאר הילד, כמאמר הפתגם. ויש לעומתם כאלה שהולכים ומשביחים עם הגיל. ויש את אלה שכל הזמן עושים את אותו הדבר פחות או יותר. מאוד קשה לקבוע על פי נקודת ההתחלה (מור אור לס) לאן זה הולך. אבל השראה לא מגבילה את עצמה לגיל, לפי דעתי. בעניין המסתורין – שהולך יד ביד עם תחכום – אני פשוט לא מסכימה. נערות הן כל דבר מלבד מסתוריות. הן מפורשות. המסתורין הוא אולי בעיניך, וזו פרשנות לא נכונה לאוירת הבלבול המוקרנת, אם כבר.

      אה, כן, לפני שישחוט השוחט ויקפוץ הקופייץ, את כל זה לא כתבתי ככתב הגנה על נשים בוגרות, וגם לא ככתב תביעה כנגד נשים צעירות/נערות. לרגע (גם לא בטור המקורי) לא התיימרתי להגיד, "אלף לא טוב, לכו על בית". מה פתאום? אני רואה מצב עניינים מסויים, ואני מתארת אותו. זה הכל. אה, כן, ובעין ביקורתית (ובמקור היתה גם פרובוקציה גלויה . כאן לא).
      אין לי ספק שיש אנשים שנמשכים אל הנעורים לא רק גופנית, אבל חשבתי להאיר מעט יותר את הבעייתיות שיש בעיני מאחורי תפיסת הנעורים כמצב שכולו חיובי.

      • אינדי_גו אין דיטיילז

        את "נכונות לאהוב בלא גבול" שלך.
        אני חושבת שזה עניין אישיותי. נכון שמי שנפגע יותר, עלול להיות זהיר יותר בעניין כלפי מי הוא מפנה את הנכונות הזו. אבל הנכונות עצמה, אחרי קילוף הקליפות הראשונות של החשש והמגננה – זו כבר יכולת אישית לגמרי, לדעתי. ואגב, לאהוב ללא גבולות? אולי אתה מתכוון לאהבה עיוורת כזו, מהסוג שאינו תלוי אובייקט בכלל, שפורצת מאיתנו (לרוב) כמו קרן אנרגיה באהבה הראשונה שלנו, חזקה ורבת עוצמה אבל לא לגמרי מכוונת? שאחר כך נזכרים בה בנוסטלגיה, (החבר הראשון, האהבה הראשונה – לא משהו שאפשר לשחזר) אבל גם יודעים – האהבה הזו, מרוב שהיתה טהורה, לא היה לה שום סיכוי להחזיק בשלבים מאוחרים יותר של החיים.

        כי הרי אנחנו גדלים ולומדים ומתפתחים ונהיים מורכבים ומדויקים יותר. העצמי הולך ונהיה מכויל יותר על הנפש (שלנו). וכך גם האהבות שלנו, והמנעד הרגשי כולו, שנפתח. ומתעדן. ומתעדן, אין פירושו נחלש. רק נהיה יותר מדויק.

      • 223 תגובות, 96 מהן שלך. על כל פסיק ועל כל נקודה. טרחנית. וואלה!
        ומישהו ירד נמוך מאד וזרק שם משהו עלייך, מאז לא הפסקת לטנף. חשבי על זה.

        • איש אחד בתחפושת חדשה?

        • אינדי_גו אין דיטיילז

          *דיון*, מותק.
          ואגב, רק 34 תגובות הן שלי, ספרתי. אם זה כואב לך אני יכולה לבקש שיורידו את זה מחישוב הסה"כ.
          ובקשר להוא שירד נמוך, הריני לציין ששמרתי ואף ניצלתי את זכותי להתגונן כשתוקפים אותי, אם כי יש לציין עוד, שלא ירדתי לרמתו ולא חלקתי עם הקהל תיאורים גופניים מסמרי שיער של הוד קשישותו, הטרול המרושע. מה שמשעשע בעניין הוא שקשישא פירש את הטור הזה כהתקפה אישית עליו (ולכן קפץ כנשוך נחש), ובכך הפריז קשות בהערכת הזכרון שלי (שהרי פג תוקפו מזמן)

          • לאיפה נעלמה "דנדוש" החמודה ??

            תוחזר לאלתר "דנדוש"
            למחלקת התגובות
            באגף המאמרים….

            "עוד גבר" מתגעגע

          • דנדוש קצת עסוקה בימים אלו בעשייה. קרוב לוודאי שאפילו קראת על מה שהיא עושה בעיתון ולא ידעת שזו היא.
            על כל פנים אני אמסור לה שמתגעגעים אליה בבננות.

            צב מעבדה בקרב מאסף על התגובה האחרונה

          • שפספס את התאור הגופני מסמר השיער של אינדי?? איפה זה?? תארתי לעצמי שזה בתגובה של ההוא אבל מי מסוגל לקרוא אותו עד הסוף??אולי תגלו לי וזהו?

          • רציתי רק לציין שאהבתי את המאמר שלך. חוץ מזה, אם אפשר לשאול לעצתך, קראתי את התגובות ובינהן גם את הויכוח המתמשך שלך עם איש אחד. הגעתי למצב דומה, עם בחור המכונה – עוד גבר. הגבתי לאחת התגובות שלו, והופ, גם הוא קפץ כנשוך נחש. מכאן זה התגלגל לויכוח אישי עם התקפות אישיות, למרות שאיננו מכירים זה את זה. מה לעשות?- בעוונותי אני נגררת די מהר לויכוחים (עניין של אופי). לאחר שהחלטתי להפסיק ופשוט להתעלם, הוא עדיין ממשיך בתגובותיו האינסופיות, האם יש לך עיצה בשבילי איך להפסיק זאת ולהרגיע את הנודניק שפשוט לא יודע מתי להפסיק?

          • סוסונית ים חזרה מסרט מצחיק ביותר "החתונה היוונית שלי" במצב רוח מרומם, ולהפתעתה גילתה שהמטרידן הניצחי ממשיך להציק לה. די כבררררררררררררר!
            נ.ב. מי זאת תמר שאני כ"כ מזכירה אותה? עוד אחת שהתווכחה עם עוד גבר ונפלה למלכודת?
            נו טוף, כנראה בחורה טובה.

          • ---- הקרחת להדברת הקדחת

            למרות ששאלתך הופנתה לאינדי, הרשי נא גם לי לענות לך (ולנפח עוד קצת את הרייטינג אגב כך):

            ראשית, מאחר שכבר פיתחת מודעות לנטייתך להגרר לויכוחים, הרי שלפנינו עיתוי מעולה להתחיל לתרגל בו שליטה עצמית. כמו שבחיי היום-יום לא כל הפרחה ראויה בהתיחסות, כך גם ברשת (ואפילו ביתר תוקף). בהקשר זה, כדאי מאד שתתחילי "לשקול מקשים" ולהקפיד יותר על מוצא מקלדתך: תגובתך האימפולסיבית לשמילקיהו, פגעה ללא צורך (וללא הצדקה) ב"עוד גבר" ופתחה באותו סחרור ממנו את מעונינת להחלץ כעת.

            שנית, החבריה האלה משועממים (וחרמנים). תגובותיך הן לחם בשבילם (וגם מאשרות שמישהו אכן מתיחס לקיומם). לכן מומלץ "ליבש" אותם ע"י מניעת התגובה לה הם כה מייחלים. הם ממילא אינם שווים את הטרחה, ואינם "ניתנים לתיקון". היי בטוחה שהקוראים הרציניים יותר קולטים מי שווה מה, גם אם לא אמרת את המילה האחרונה. גם אם ינסו בתחילה ללבות את ההתנצחות על ידי תגובות ופרובוקציות יזומות (מה שמאשר שההמנעות אכן אפקטיבית), הרי שבסוף אף הם יתעייפו ויחדלו (ניסית פעם להרביץ לאויר?).

            שלישית, אף פעם (אבל _אף פעם!_) אל תודי (כפי שעשית) שתגובותיהם משפיעות עליך. מידת התבונה במעשה כגון זה נופלת אך במעט מכניסה למים שורצי כרישים כשבגופך פצע פתוח ומדמם. מאחר ובמקרה שלפנינו הנזק כבר נגרם, כדאי שתשקלי לאמץ ניק חדש.

            ולסיום: למרות הקושי הכרוך בדבר (ותוכלי ללמוד על כך מדבריהן של אותן כותבות "משופשפות" שהודו שאף פעם לא נהיים חסינים לחלוטין לבקורת), כדאי ללמוד להתיחס בשוויון נפש למטרדים כנ"ל (וכאן הכוונה היא שאין די בחסכון אנרגיה ע"י המנעות מתגובה, חשוב עוד יותר לחסוך אנרגיה רגשית ולא לקחת ללב את מי שלא ראוי לכך). זכרי: כשם שבחייך המציאותיים את מכירה אי אלו אנשים שאינם ראויים בהתיחסות, אותה גישה מתבקשת גם כלפי תואמיהם הוירטואליים (ואל תניחי "לכישורי כתיבה" מצועצעים לאחז את עינייך).

            בהצלחה (ושבת שלום).

          • תודה לך על עצותייך, הן נשמעות טובות ואני מתכוונת לקחת אותן לתשומת ליבי.
            בכל אופן, אני את הלקח שלי כבר למדתי. כנראה שכל מגיב/ה חדש/ה עובר כאן טירונות לפני שהוא הופך לחייל סדיר מן השורה.
            לעומת זאת, לגבי הניק החדש, עדיין אינני בטוחה. וזאת מכיון שאני לא מרגישה שעשיתי/אמרתי משהו שיש להתבייש בו. מה שכן, להוריד פרופיל ולהגיב באופן לקוני, במיוחד למטרידנים משועממים – את זאת אני בהחלט מתכוונת ליישם.
            לסיום, רק תיקון טעות קטנה – לא לקחתי ללב או ממש נעלבתי מרצח האופי שעשה לי עוד גבר. פשוט הרגשתי שכבר נמאס לי מאותן התגובות, ושהוא פשוט אינו יודע מתי להפסיק. גם לאחר שהתעלמתי הוא המשיך והמשיך… וחוץ מזה הויכוח התחיל עוד בטרם תגובתי לשמילקיהו, כך שיכול להיות שתגובתי החמירה את המצב, אך לא יצרה אותו.
            חן חן על תגובתך ושבת שלום גם לך.

          • קראתי את ההתנצחות הבלית נגמרת שלך עם "עוד גבר". ולא נותר לי להצטרף לדעתה של הקרחת.
            פשוט ת-ת-ע-ל-מ-י! לא כל מי שמגיב כאן ראוי להתייחסות, במיוחד לא מספר אנשים שהגיבו באריכות למאמר זה. ראיתי שאכן הגבת והתנגדת לתגובתו הראשונה של "עוד גבר".
            ובכן, לאחר שראית שתשובתו חלקית ומתלהמת, ואינה עונה על ציפיותיך, היית צריכה להתעלם.
            ניתן לראות שלמדת את הלקח ואכן הפסקת לענות ולכן ישר כוח!
            עם תגובותייך הראשונות ל"עוד גבר" אף הזדהיתי לחלוטין, והן היו בטוב טעם, מכאן הדיון החל להדרדר.
            ואם יורשה לי לענות על שאלתך לגבי תמר, ובכן זכור לי מאמר (ששמו פרח מזכרוני) ובו תמר ו"עוד גבר" התכתבו באריכות. יכול להיות שהוא "לא יודע מתי להפסיק" ו" פלרטטן משועמם" סדרתי.
            "עוד גבר" צוחקים איתך, לא להתנפל.

          • בשביל להוסיף שמן למדורה…
            אותה תמר נפלה גם היא ברשת תגובותיו הארוכות ומרובות הסוגריים של "הגבר".
            ולצערה כי רב, גם היא נתקלה בשלב מסוים בתגובה בנוסח "אולי תפגשו כבר".

            בטון ו ה (((((((((())))))))))

          • אינדי_גו אין דיטיילז

            מדובר בבוט (bot)?

          • עכשיו עוררתן את סקרנותי ותוך כדי זה נגולה אבן מליבי. אני חפה מאשמה!!!
            איזה יופי!!! כנראה שאכן מדובר ב"מגיב באריכות" סדרתי.
            תמר, אם את שומעת אותנו (או רואה) תני ציוץ. או במילים אחרות הקיצי משנת החורף שלך (ראיתי שהגבת לפני כמה ימים צפונה מכאן לויכוח של אינדי עם איש אחד), ושתפי אותי במקרה שלך. אני מקימה קבוצת תמיכה ואת יותר ממוזמנת להצטרף.
            חוץ מזה, לטענתו של עוד גבר אנחנו דומות. השד יודע איך הוא יודע זאת אם אינו מכיר את שתינו – אלא אם נפגשתם ואני מקווה בשבילך שלא. הוא אף חשד בי שאני מתחזה (ובעצם אני את) למרות שלחלוטין אין דברים בגו.
            ותודה לשרית ולבוטן שסיפקו את יצר הסקרנות המפותח שלי.

          • אינדי_גו בערים הגדולות

            "כל הנקבות האלו, שמתווכחות, במקום ליפול שדודות"?
            🙂

          • עברתי לאריאלה אולטרה

            הגיע עד לכאן. התעוררתי.
            היה מפתה להוסיף קיסם למדורת ההבלים שלך. במיוחד כשהצלחת להתיש את עצמך, ואת הקוראים האחרים. מצב פגיע.
            לא, זה לא פייר. הנקמה היא זכות-יתר לחלשים בלבד, לאיזון-מה מול החזקים.
            נחזור לישון.

          • אני היחיד שלא הבין מה הוא רצה?

          • רעיון יפה! אולי זה באמת דומות במובן הזה.
            ליפול שדודות לבלבולי המוח של עוד גבר…

          • קראתי את הויכוח המאד ארוך והמאד משעשע, לפחות בעיני, שלך ושל "עוד גבר".
            קראת לי ולכן אני מתייצבת. כמו שכבר ענו לך בננות אחרות, גם בחלקי נפלה הזכות לדון עם עוד גבר. אני קוראת לזה דיון משום שבניגוד לויכוח שנוצר בינכם, אנחנו לא בדיוק התווכחנו ואף הסכמתי עימו בחלק מן הדברים, ולכן אף הופתעתי שחשב שאני היא זו שמתווכחת עימו.
            מה גם שאם אכן הייתי מעוניינת לעשות זאת (להתווכח) הייתי עושה זאת בשמי או בשם הניק.
            מה שקרה הוא שבזמנו התפתחה ביננו שיחה אינטרנטית על יחסי גברים-נשים, טעם אישי והעדפות הקשורות לבני המין השני. גם אני התרשמתי שהוא מעדיף צעירות ממנו ובהרבה, ולכן לא הופתעתי שהגעת לאותה המסקנה לאחר תגובתו הראשונה לאינדי.
            כמובן שזכותך להתנגד לדעותיו, אפילו לגיטימי, גם אני חושבת שאין הרבה מן המשותף לגבר בן 40 ובחורה בת 20, אבל אכן אי אפשר לעשות הכללות, ואם בחורה מעוניינת בקשר עם גבר בן 40 במקום בחור בן 20 או 30 זו זכותה.
            בקיצור, מצטערת שאני לא זוכרת את שם המאמר או הכותבת, אבל אם זה נורא מסקרן אותך, זה היה מאמר שקשור לגבות של בחורים, והאם לבחורים כדאי למרוט/לא למרוט. שם תוכלי למצוא את הדיון שניהלנו ושלטעמי כבר חרג מגבול הטעם הטוב, בדיוק כמו שלכם אגב.
            לקח לי זמן לענות לך כי הייתי בסופשבוע ארוך ומדהים בחו"ל (טוסקנה אם זה מעניין), והגבעות הירוקות, הכרמים המקסימים והבחורים, איך לומר דה לוקס, פשוט השכיחו מתודעתי אתר זה…
            אני את שלי למדתי מאותה שיחה עם הגבר, ואני מניחה שגם את, אבל 2 הדיונים היו שונים לחלוטין זה מזה, את מוזמנת לקרוא.
            לילה טוב.

          • תודה על תגובתך ואני כבר ניגשת לחפש את המאמר המדובר שלכם ולהתרשם.
            שמחה שנהנית בטוסקנה ולילה טוב גם לך.

  31. יונה הנביא גירסת הבמאי

    יש כוסיות מצוינות בגיל ההוא הנחשק.
    את לא אחת מהן לצערי
    לכן, כשאת בוחנת את התרופפות הזיקפה
    קחי בחשבון כמה גורמים מפריעים אצלך
    לדוגמה: משקל, צלוליט וכו'.
    הייתי יכול לכתוב פה משהו ארוך כמו הגלות
    אבל בשביל מה.
    תתנחמי בקינקים שאוהבים מתאבקות סומו.
    ואנחנו בבניין ציון ננוחם, ובכוסית בנות 16-43
    שמקשקשות פחות, ונראות יותר.
    איתך הסליחה שלא היה לי משהו ממש חכם להגיד
    ככה זה עם דברים שחוכמה לא נדרשת להם.
    תודה ושלום.
    נ.ב.
    מי שמפרק את פולחן הזיקפה לעניינים חיצוניים כגיל
    שזה בסדר גמור ומותר ואף רצוי
    שלא יתפלא שדנים אחר כך במיגרעותיו הוא
    שגם הן כנראה פונקציה גילית+תיסכולים כאלה ואחרים
    ואותי מעניין, האם היית כותבת את אותו דבר על הגרביטציה
    שניצחה את אלה השניים שנתלים ממך.

    • אינדי_גו מאבדת סבלנות

      בחורה מביעה דעה בטור באינטרנט, וכל זב חוטם ומצורע שיש לו חשבון אישי לסגור איתה, ואינו מספיק חכם/שנון/ישר/אמיץ להתמודד מולה ישירות, מנצל את ההזדמנות וקופץ על העגלה (העמוסה, אין ספק, בבני אדם מדהימים ומרשימים אחד אחד).

      ושלא יהיה ספק, אני לא סבורה שההתקפה עלובת הנפש והנמוכה הזו ראויה לאיזשהוא יחס. אבל מה, הטרנד הזה בהחלט ראוי לתשומת לב.

      הטמבל הראשון שהתחיל עם זה, היו לו לפחות כמה דברים ענייניים לומר. אולי כבר אז היה צריך להבהיר, רצוי בניקוד, שגם האפסים חסרי הפואנטה יבינו: אני תיארתי תופעה חברתית מסוימת, הפוקדת גברים בגיל הכמעט-עמידה. עוצמת האמוציות שעורר הנושא מעידה שהיה כנראה משהו בדברי, מה גם שנשים "יפות ממני" (נכון נכון, רק לאנשים יפים יש זכות לחשוב, להביע דיעה, ובכלל, לחיות לאהוב ולהתקיים!) מעידות שלא המצאתי כלום. (גם כשזה בגדר פרובוקציה)

      *לא* קיטרתי שאין גברים ראויים (כי יש, תודה. למרות הגרוויטציה, התאמין?!), שאז, נניח, אפשר לבוא ולטעון מולי שהבעיה היא אצלי.
      *כן* הדגשתי שזה דוקא לא מטריד אותי במיוחד אישית, כי אני בדרך כלל לא נמשכת לפיטר פייפנים ממילא.

      כל מה שמעבר לזה, הוא עליבותך האישית, ואני לא אוסיף על זה הרבה מילים, שהרי, בסופו של דבר, אתה זה שצריך להסתכל לעצמך בפרצוף.
      (the horror!)

      אם יש עוד טרמפיסטים על עגלת ה-בואו-נכניס-לה, במטותא מכם, שרשרו את תגובותיכם כאן ואחר כך גשו במסודר לדחוף את הראש שלכם באסלה, שם מקומכם הטבעי, תודה

      יום טוב שיהיה לכם, ותודה שטסתם אייר אינדי.
      🙂

      • יונה הנביא גירסת הבמאי

        למה בדיוק את קוראת "להתמודד מולה ישירות"?
        את מתמודדת מול מישהו ישירות באינטרנט?
        הלו? זה אינטרנט, אין ישירות כאן. אם את לא אוהבת לשמוע ביקורת
        אל תכתבי באינטרנט. ואין לי שום חשבון איתך
        סתם נמאס לי מהיהירות-באיצטלת-סיסטרהוד-שנונה-עלק-שלך.
        כשאת מדברת על התרופפות הזיקפה כקטליזטור ליחסי אנוש מסוג מסויים מאוד
        קחי בחשבון שידברו על התרופפות שדייך כקטליזטור לסחי שיוצא לך מהאצבעות למיקלדת

        • אינדי_גו בערים הגדולות

          הולם אותך שתי טיפות סמארק.
          צר לי, אבל אם כבר, מה שיש לקחת בחשבון כשכותבים באינטרנט, זה שכל האפסים הפחדניים שהעפת בשעתו מחייך על סעיף אי התאמה (בת אנוש וחתיכת חרא זה וואחד אי התאמה) יבואו לחפש דם.

          הנושא, חומד, למקרה שלא שמת לב, בחיי שהיה כזה דבר – נושא, והוא הפחד מפני אובדן האון (והזקנה. והמוות) ולאן הוא מוביל אנשים מסוימים (ממין ז). אובדן האון עצמו לא עניין אותי ולא התייחסתי אליו בכלל. הבחירה של העורכת לשים פה לינק למאמר שלא אהבתי, שעסק גם עסק בסוגיה ההיא (תמצא שם את הסתייגויותי מהנושא), לא נראתה לי מלכתחילה לעניין (גם עליה היה עליהום אישי. יכול להיות שכל פעם שהזקפה הלאומית חשה במצור, היא יורקת?).

          בכל אופן, זה מחמיא שאתה מתאמץ כל כך, ונחמד שאתה ממציא פרשנויות למידותיך (הזעירות, יש לציין), ואם אני אי פעם ארצה לכתוב על הנושא של הגוף הפיזי מול דימוי הגוף מול הגוף המטאפיזי והסיבוכים שזה מביא לי לחיים, אני מבטיחה לשלוח לך גלויה (מצוירת).
          אם כי מראש לא הייתי שמה כאן משהו כזה – אני מודעת לעניין הזה של אינטימיות מול מגבלות המדיום, ורוב הזמן המגבלות של המדיום הן אנשים מסוגך.

          • יונה הנביא גירסת הבמאי

            אל תעלבי פשוש.
            אני מבין את היהירות שלך, גם אני, אם הייתי אישה שמנה וממורמרת, הייתי כותב כנראה מאותו מקום בדיוק. ככה זה עם כוס, הוא רוצה להתמלא, להרגיש חי, הו, המלצת היום של יונה הנביא גירסת הבמאי ושות' בע"מ היא:

            דיאטה.
            אחר כך סקס, וילדים מתישהו פעם, ילדים זה שמחה.

          • אינדי_גו בת מיעוטות

            אדון נדיב, שאתה מואיל לחנון אותי מעצות חייך המחכימות, וגם דואג לחיי המין שלי (שלומם מצוין להפליא, תודה. תתפלא כמה חושניות לא קשורה במידות, אבל היי, מה אתה מבין?) וסליחה אם חשדתי בך, נשמעת אדם מקסים ונפלא בדיוק כמו אקס אחד שלי, מסוג הטעויות שמצער שאי אפשר לנקות מהרזומה עם אקונומיקה.
            🙂

          • יונה הנביא גירסת הבמאי

            סחתיין על הכתרים שאת מדביקה לראש השמנמן שלך, אבל אין לי מושג על מה את מדברת.
            לא העפת אותי משום חייך. יש גבול. זה נשמע נורא נורא יפה וכאילו אותנטי, אז כולם יחשבו שהעפת אותי ואני בא בקטע נקמני, שיהיה. תל אביב קטנה באמת וכולם רואים את כולם מתישהו איכשהו איפשהו. להכנס למיטה בכל אופן, לא ביקשתי, לכן מעולם לא העפת אותי גם. רק באתי להתריע על היהירות הדוחה שהקימה עלייך, מסתבר, די הרבה אנשים.

          • אינדי סתם מלאה כמו אתי או שמנה אמיתית?

          • יוסי בכינור

            בוא נאמר שמתאבק סומו ממוצע
            הוא קייט מוס לידה.

          • אינדי_גו רייטנג בע"מ

            שוקולד או מוס ערך מוסף?

  32. אני מנסה להבין.
    התגובות כאן זו מן זירת פלירטוטים, כשכל אחד מנסה לכתוב יותר יפה מהשני כדי להשיג זיון או למצוא בן זוג?
    או שמא זוהי זירה שבה כל אחד מנסה להפגין את הידע הרב שלו בכל תחום אפשרי ומראה שהוא יודע מילים מסובכות?

    ולעצם הענין. אין ספק שלוליטות ובנות העשרים מושכות יותר מבחינה מינית אך הבעיה איתן שאין הן מודעות מספיק לעצמן ולגופן בכדי ששני הצדדים יפיקו מהאקט את מירב ההנאה.

    ובקשר לאיילה. הייתי אומר שקצת נסחפת עם השאיפה שלך להפוך אותנו לעננות מידע שכל תכליתן הוא אחסון ביטים ומסירתם (((-: אולי את רוצה להיות כזאת אבל מסופקתני אם רבים אחרים יוותרו בקלות על תאוות בשרים ושאר ירקות.

  33. *הבנתי*
    זה אתר הכרויות למי שיודע המון וגם יודע לכתוב יפה ומבין מילים מסובכות.
    אה! וגם יודע לעשות מילים מודגשות ועם קו _תחתון._

    אז מה כולכם מבלבלים את השכל על כוסיות וחתיכים, כשלמעשה אתם מחפשים
    כאן את אלה שקראו את "כשניטשה בכה" ויודעים מה זה קוואנטים *?? *

    כן אינדי, את כותבת יפה. אין מה להגיד נגד זה *(-;*

  34. אחרון המוהיקנים

    בנים יקרים בנות יקרות
    הדיון עסק בזקפתו של הגבר
    אבל גם הדיון וגם התגובות עליו היו של פאלוס זועם. צחצוח חרבות גברי במובן האטום של המלה, השטחי, חסר החמלה, האכפתיות, ההקשבה.
    זה בסדר, זה אנושי, לריב לרדוף לחלק שלל,
    אבל כמה מעט אהבה. כמה הרבה זין.
    מוטרד קלות (ומנסה לשמור את הזין שלו מחוץ לויכוח)
    שלכם
    אחרון המוהיקנים

    • ל-"אחרון המוהיקנים"
      ולכולנו,

      הרשה לי להזדהות עם דברייך.
      יש גם במאמר וגם *_בחלק_*
      מהתגובות לו
      (שגם אני נגררתי בהן, לעיתים,
      _לצערי_ ודי שלא מרצון,
      להתצחויות מילולית שניסיתי
      בכמה הזדמנויות להמנע מהן)
      הרבה תיסכול ותיסכול-נגד
      גם של בנים (גם שלי) וגם של
      בנות וגם, לעיתים, בתגובות
      ראייה חד-צדדית, חוסר אמפטיה,
      מניפולציות ומה לא?
      וחבל שכך הוא…!

      אבל זה, כנראה, עולמנו…
      לדעתי, רוב האנשים נמצאים
      באיזשהו "מרכז" ("מיין-סטרים").
      יש בקצוות אנשים שלא מזדהים
      עם המרכז ולא שייכים לו
      וצריך לכבד אותם/ן
      ובשום אופן לא צריך שתהיה
      דעה אחת לכולם – זה טוב ו*נכון*
      שיש דעות שונות וצריך גם לכבד
      את דעת המיעוט.

      הבעיה היא _תרבות הויכוח_.
      לגיטימי לדבר על תיסכול,
      זה יכול "לשחרר לחץ" ולחילופין
      להעלות נושא למודעות של עוד
      אנשים.

      אבל, רק כדוגמא, אפשר להציג נושא
      בצורה חיובית או שלילית:

      _*חיובית*:_ לדוגמא, זה שאדם
      X (גבר או אישה) יכתוב שהוא/היא
      אוהב/ת אדם מסוג A (אישה או גבר).

      _*שלילית*:_ לדוגמא, זה שאדם
      X (גבר או אישה) יכתוב שהוא/היא
      *לא* אוהב/ת _אנשים_ מסוג B
      (נשים או גברים)
      (B הם, כנראה, לא A).

      שתי הצורות, אולי, לגיטימיות,
      אבל ברור שהשניה עלולה למשוך
      יותר תגובות נגד גם כי היא גם
      _שלילית_ וגם כי היא פונה
      בלשון _רבים_ (למרות שגם תיאורטית
      את הראשונה ניתן היה לנסח ברבים)
      אני מניח שחלקנו/רובנו "חוטאים"
      במידה זו או אחרת בבחירת ניסוח
      לא מוצלחות לכן העלתי את הנושא
      כדי שכולנו נהיה יותר מודעים לו
      ונשתדל להיות יותר נחמדים
      זה/זו ל זה/זו.

      למען הסר ספק, בגדול,
      לא "נפגעתי" מהמאמר אישית
      (לא נראה לי שאני מכיר את הכותבת)
      למרות שאני לא מסכים עם חלק
      ניכר מהאמור בו.
      רק למדתי
      משהו על העדפותיה (הלגיטימיות)
      וצורת התבטאותה של הכותבת.
      אבל נראה לי שיש במאמר משהו
      קצת כוללני ולא "אוהד" ולכן
      הזדהתי עם _חלק_ מתגובות הנגד.

      כולנו, צריכים לכבד איש
      את רעהו ולא להגרר להשמצות
      אישיות למרות שהכל כאן נעשה
      תחת שמות כינוי וזה לא
      פנים אל פנים ואנחנו לא באמת
      יודעים מי עומד מאחורי איזה
      "ניק" (תיאורטית, "מישהי"
      יכולה להיות מישהו ולהיפך)
      וכן, גם אני, לצערי,
      כאמור, נגררתי, לויכוח שלא
      מרצון אבל שמעליבים אותי אני
      _לפעמים_, לא נשאר חייב.
      אני משתדל לא ליזום התנגחות
      וגם לא הגבתי לחלק מהתגובות
      האחרונות שהכילו כמה
      "אי-דיוקים" (בלשון המעטה)
      ורמיזות לא יפות
      (ואני כן משתדל להיות מאוזן)
      כי הבנתי שאני נגרר למעין
      "מלכודת" שאין
      לי עניין ליפול בה.

      לדעתי, כ-ו-ל-נ-ו צריכים
      לדבר לגופם של דברים ולא
      לגופם של אנשים – זה לא אומר
      שאסור לדון על הגוף אלא להשתדל
      לא להשמיץ ולכבד את רצונותיו
      ועולמו של האחר
      כל עוד רצונותיו הם חוקיים
      ולא פוגעים במישהו/י ("פגיעה"
      במובן זה שהיא אמיתית
      ומשמעותית ולווא דווקא היעלבות
      סובייקטיבית – זאת דעתי האישית).

      מי שקשה לו/לה להתווכח
      עם _עובדות_/_דעות_ עלול/ה,
      כנראה, לנקוט בדרכי תגובה
      אחרות, כמו השמצות וכד'
      זה גם לא נעים וזה גם
      מעיד על חוסר יכולת ויכוח.

      רוב האנשים, אכן לא משמיצים.
      _זהו חלק מעניין של חינוך_
      חינוך לסובלנות, לכיבוד האחר
      (למשל עמידה בתור בלי לעקוף),
      התנהגות בכביש,
      חינוך ל_תרבות ויכוח_ וכד'.

      לא היה מזיק _לכולנו_, ללמוד משהו
      מעמים אחרים, למשל האנגלים
      (ולא רק)
      בכיבוד הזולת, באדיבות
      ("בוקר טוב" בכל
      מקום (אפילו סתם ברחוב))
      וכדומה.
      זה רק יואיל לכולנו.
      השנאה לא תוביל אותנו למקומות
      חיוביים. תחשבו (ונחשוב) על זה.

      נ.ב. ולמרות הנ"ל, יש הרבה
      נושאים מעניינים וחוכמה רבה
      בחלק מהתגובות…

      • גבר!

        אתה ממש פאתטי עם כל האנדרליינים, הסוגריים והאותיות הלועזיות.

        סתם. נראה לי מגוחך ורציתי לשתף אותך.

        • לגיטימי לך לחשוב כך…
          כל אחד וסיגנונו/ה הוא/היא ואני דווקא חושב
          שאני מקורי 🙂
          אני מסכים שהסוגריים קצת מיותרות
          לפעמים ודווקא יוצרות סירבול אבל לא
          תמיד…
          האותיות האנגליות, ה"משתנים" הם דרך
          "חכמה" לדבר על נושא מבלי ל"פגוע" בקבוצת
          אנשים מסוימת וגם לנסות לאפיין תופעה
          שלעיתים כמובן, היא מן הסתם, הכללה.
          הקווים התחתיים, הדגשות וכדומה מוסיפים
          מימד ויזואלי ולכן גם אולי מימד של "תקיפות"
          למילים ומשפטים מסויימים.
          המרכאות, שלא הזכרת, נועדו לתת, לעיתים,
          יותר מעוצמת משמעות אחת למילה ובכך,
          אולי, יותר עושר לשוני.

          • איך עושים את ההדגשות והקווים?

          • Are you are trying to draw me the LINES
            so that I'll stop being BOLD? or do you really
            want to show me that your humor is as
            cute as mine?… 🙂

          • אם היית גבר אמיתי לא היית מחליט ש"סוגריים" הן נקבות.

          • *_את/ה צודק/ת !_*,
            סוגר _אחד_ => סוגריים _מרובעים_ !,
            אני איש _פשוט_! ולא טענתי ליותר מזה!
            לא הייתי קריין בתחנת רדיו או טלוויזיה
            שלא לדבר על קריין באתר אינטרנט 🙂
            זה מזכיר לי את הטעות הנפוצה עם
            ה_צומת_, כידוע אומרים "צומת מרומזר"
            ו-"צמתים עוקבים" ולמרות זאת שומעים
            ברדיו לפעמים משפטים כמו "כדאי
            להמשיך עד לצומת הבא_ה_" <= זה לא נפוץ, אבל אני זוכר לפחות פעם או פעמיים ששמעתי "יציאות" כאלה ו-"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יעשו אזובי קיר?" (בעניין הגבר, אני גבר אמיתי לחלוטין, או לפחות עד שיוכח אחרת! 🙂 וכל תיקון הוא לטובה. תודה על ההערה! ("עוד גבר" ברגע של מניה)

  35. ליידיז אנד ג'נטלמנז

    אוקיי, עכשיו אני אחרי שקראתי את כל התגובות! (-:
    למדתי להכיר את "עוד גבר" הבוט ואת מעלליו
    ולמדתי להכיר את כל "ידידיה של אינדי" (-:

    תכלס, לא הייתי מתחיל עם אף אחת מהכותבות כאן.
    רמת התובנות שלהן בנושאי גברים ויחסים פשוט *~מבהילה~*
    אני מקווה שבשטח הן יותר מעודנות ופחות אכזריות
    כי אנחנו סה"כ בני אדם (ועוד ממין זכר) ולא מושלמים.

    עוד הערה קטנה. מי שעשה שגיאת כתיב, כלומר החליף בטעות
    אותיות, או וכדומה, אנא, אין צורך לכתוב עוד הודעה שבה
    מתקנים או מבהירים. אז לא יצא לכם מושלם SO WHAT ?
    אנחנו מספיק אינטיליגנטים בכדי להבין מה רצה המשורר לומר.
    יש כאן איזו שאיפה לשלמות שלא ממש ברורה לי.
    כולם כותבים כל כך יפה, יודעים מילים קשות ומבינים
    בכל נושא. אז איך יתכן שהתפלקה להם מילה שלא כתובה
    נכון?
    תתבגרו קצת בבקשה.

    • ---- הקרחת מקוננת ונאנחת

      (עד שעבר עוד זכר בסביבה…)

      (-:

    • אינדי_גו סתם עייצה

      בין הפרסונה האינטרנטית של אדם לבין מי שהוא באמת. זה לא שאין יחסי גומלין מורכבים (מי פחות מי יותר), אבל אין זהות.

      אני, למשל, אפילו הרבה יותר גרועה במציאות, כשאין לי את כל הבורדו המחמיא הזה סביב העיניים.

    • לא, אני לא "בוט"… 🙂
      (לא שחשבתי שחשבת)

      ואתה עדיין לא מכיר אותי…
      (אולי קצת את הסכיזופרניה,
      מניה-דיפרסיה, נרקיסיזם
      וה-פסיכו-נאנדרטליות שבי 🙂
      סתם… סתם… סתם!!!)

      בעניין הבנות, זה ברור…
      לא כך הוא? הרי לא מדובר
      ב-"בנות" אלא ב-"בננות" 🙂

      אגב סגנון, הסגנון שלך
      נקרא לי מוכר…
      (פרנויה כבר אמרתי?)
      מאיפה?

      • ממתי הפך האתר למלחמת נשים בגברים ולהפך?
        ולמה בעצם זה קרה?

        • יהושפט איבן דיגלר

          אך האתר הזה הוא הוא שהחל במאבק בין הגברים לנשים. ואכן, חבל שכך.

          • ארכי או. לוג

            שטויות. ממצאים פריהיסטוריים מוכיחים שהמאבק החל לפני כמה מליוני שנים, אלא שבהיותו פחות וירטואלי הוא היה מסתיים בזאפטה אחת, מכוונת היטב שאחריה ארוחת הערב היתה מוגשת בלי ויכוחים נוספים.

  36. דנדוש (דוחפת אצבע לגרון)

    באמת שלא.
    וזה לא משנה אם "היא התחילה" או "הוא התחיל". די. נמאס.
    אמנם זה אינטרנט… אבל מדובר באנשים. עם רגשות!
    תמיד אפשר למצוא איצטלה (ככה כותבים?) להפגנת תוקפנות
    אבל בשביל מה?
    די… בבקשה… בשבילי… תעשו שולם.

    • דנדוש החמודה !!
      כמה נחמד לראותך שוב,
      שתזכי לעושר ואושר !!

      • אבל אפשר לבקש גם שיהיה שלום? אם כבר אתה כל כך נדיב….
        והפרחים לצה"ל!

        • משימה *גדולה* הטלת
          על עבדך הקטן והנאמן 🙂

          *השלום – ברו כתוכו*:
          לעניות דעתי,
          זה תלוי בעיקר _בנו_,
          אם נתאחד ו"נפסיק" להתפצל
          למפלגות (שמתחרות זו בזו,
          למרות שלעיתים ההבדל הרעיוני
          המהותי ביניהן הוא קטן) אז אולי
          תהיה אחדות סביב המרכז עם נטייה
          מסוימת שמאלה וימינה
          (וברור ששם, מעצם ההגדרה,
          נמצא הרוב של האוכלוסיה)
          וכשיש "מסה" מספיקה, ניתן
          לעשות דברים גדולים כמו
          שלום ועוד, אבל זה דורש
          מאלה שלא במרכז פשרות
          וככל שגדול המרחק מהמרכז
          גם, כנראה, תגדל הפשרה…

          וסליחה על החטטנות…
          (זה מכוונה חיובית בלבד 🙂
          מתי את מתחתנת
          וילדים וכו' וכו' ? 🙂
          (כן… אני יודע קודם
          צריך חתן… אז אולי אני אפתח
          משרד שידוכים מתישהו 🙂

      • עוד גבר מה קורה? אתה מתחיל עם כל אחת שמגיבה כאן או שנדמה לי?

  37. את?
    לא !
    גם את נפגעת בתסמונת מודן-ארביב?

    • ויץ(טימ)טום

      ואולי תסמונת אריאל-הרביב?

      או אפילו

      סינדרום ינעל-אביו?

      או שסתם התקפון של חיים-בביב?

      (רוצה שאעשה לך קצת פוצי מוצי-אביב?)

      סתאאם (מצברוח טוב, מצברוח טוב, מצה מצה מצה מצה מצברוח טוב. הי!)

      😉

    • אינדי_גו הגם אתה, י'?

      מעלה. אני אנושית למהדרין.
      נכון, שהדבר הזה שם למעלה הוא משהו שאני מסוגלת לכתוב. עובדה. בניגוד למודן (שכותבים לה, אגב), ולארביב (מי זו, לנטולי טיוי?), אני לא מתכוונת ולא שאפתי מעולם לעשות מזה קריירה בשום אופן, כי זה מייצג ראיית עולם שהיא לא אני. זה נחמד לסרק את העולם על הצד החלק הזה שלו מדי פעם, אבל הוא תמיד יישאר מאוד מתולתל, ואם אחשוב אחרת, אני מפספסת כמעט הכל.
      זה לא יותר משעשוע (שהתחיל כשעשוע תמים, ונסחף עד ארכיפלג הגועל, בואכה איי הבחילה. אתה שואל למה שיתפתי פעולה? לפעמים מסקרן להצית אש באולם ולחכות שהיא תיאחז בוילונות. ואגב, הסקרנות לא באמת הרגה את החתול, רק סידרה אותו בגבס עד הכתפיים). זה לא מה שמרגש אותי, לא לכתוב ולא לקרוא. דברים אמיתיים מרגשים אותי. דברים שיכולים לגעת. אתה יודע איפה. לא כאן ולא עכשיו.

  38. תסמונת פיספוסים גרסת אינטרנט
    (גרסת ביתא לייט V2.1)
    🙂

  39. הרי סך הכל אף אחד כבר לא מחדש לנו כלום- נכון שאנחנו מתבגרות מהר יותר מהגברים, זה ידוע לכל, אבל איפה שהוא נחנו גם אוהבות את התסמונת של החיתולים.
    אני יודעת, מבחינתי בכל אופן, שאם חבר שלי לא היה כזה תינוק מצחיק ומפגר- לא הייתי שמה עליו לא עין ואף לא שליש קרנית. אבל!
    יש ילדים ויש ילדים. ילד מהמם שיודע להצחיק אותך, לא משעמם אותך עד כי בא לך לתלוש לעמך את כל השערות מהמפשעה עם פינצטה- מה טוב ויבורך.
    ילדים שמה שיש להם בראש זה רק "הו, הנה עוד כוס, בוא נראה אם נוכל להכניס בו"- מה יקולל.
    להתבגר הם לא יתבגרו אף פעם, יש בזה את הצד הטוב, ויש את הרע. ובכל מקרה- אני מעדיפה לראות את הצדדים הטובים, מאשר לחיות עם איזה שעמומניק סדרתי לכח משך חיי נודפי
    הפיהוקים.
    חוץ מזה- אל תגידו לי שהבננות לא בוהות בעודף עלומיהם של הגברברים הקטנים כשמה שיש להן במיטה זה כרס עם עיגול קירח למטה, שמשמיעה מדי פעם קולות נהימה קצרות.
    יש פלוס ויש מינוס, ועם זה צריך להסתדר!
    אבל נכון- יש גבול.

  40. עכשיו כבר אף אחד לא יטריד את מנוחתי בסוף!

    צב מעבדה מגיב אחרון בהחלט.

  41. יאיר לא לפרסום

    אינדיגו, יפה מאוד, יפה מאוד נהניתיע לקרוא לאללה,
    זה מה שחשוב בסופו של דבר
    לא האמנתי שזו את,
    רק אחרי שסיימתי לקרוא התפניתי לשם הכותב.

    אינדי,
    אני אדם שבור ובודד
    שמתגעגע לאהובתו המיתולוגית (מלפני 4 שנים),
    כבר כמה שנים שאני רסק
    סתם שתדעי

  42. הפתרון לדעתי הוא מאוד פשוט, אני בת 32 וחבר שלי בן 25 כך שאני בשיא פריחתי המינית וכך גם הוא.
    בנות – מומלץ מאוד !!!

  43. אח, אינדי אינדי. מרווחים גדולים בזמן בין כתיבה לכתיבה.
    כמה נכון, ככה כואב.
    חבר אמר לי לפני כמה זמן שהוא מתגעגע מאוד להספקים של גיל 17-18. אח, אלה היו ימים (אנחנו בני 25).
    פעם לא הבנו, אבל עכשיו – ה"אז אם לא קשה לך" בפרסומת לקליניקה און מזדקר לאזנינו כאייפל אל שמי פאריס.
    : )

  44. אתמול הנחתי את ראשי בכן תפילותיה של חברת נשמה ונכנסתי לmode של הזנה ,חום חיבוק ומסג' עם קרםבתנועות רכות על כל החלקים בגוף שביקשו אהבה ותשומת לב.
    אני זקוק לזה בתקופה זו. זה לא המשיך למין .מזה זמן רב אני לא מסתפק בגמירות חפוזות ( מהו נצח- הזמן שעובר בין הזמן שאתם גומרים והלכים הביתה..).
    אני רוצה אתהחיבורעם הכל , דמעות הנאה שריטות דיבורים וגמירה ארוכה ביחד ולהמשיך את הלילה
    וזהו.

  45. תיכוניסטית

    לצערי… במקרה שלי תמימות הנעורים שלי גררה אותי לקטע עם מישהו בן 36. לפי דעתי זו הייתה אחת החוויות היותר טובות שהיו לי (בהשוואה לקטעים עם בני גילי כמובן, ואני בת 18). בדיעבד אולי לא הייתי עושה את מה שעשיתי, אבל באותו הרגע הגיל לא ממש הזיז לי… ואם זה מתאים לשני בני הזוג אז אני לא חושבת שהפער צריך לשנות משהו.
    מה שכן… מה שבת 18 רוצה מגבר קצת שונה ממה שבן 36 רוצה מנערה וצורת החשיבה שונה בכל המובנים האפשריים…

    לכן הבנות בגילי הייתי ממליצה ללכת בעקבות התחושה הפנימית למרות ה"נאיביות" (אני לא יודעת אם נשארה כל כך היום, על עצמי אני יכולה להגיד שאני בהחלט נאיבית).

    לכם הגברים הייתי ממליצה לעשות את מה שנכון, ולחשוב שלכל מעשה יש השלכות אחר כך… עדיף טיפה להתאפק מאשר להצטער אחר כך….

  46. סטטיסטית את טועה לגמרי, גבר בן חמישים ימצא לו מישהי צעירה בקלות מאשר אישה בת חמישים תמצא לה בחור צעיר

  47. מה שעצוב בכל הסיפור כולו שאתם לא מבינים דבר אחד פשוט. נשים היום ממש, אבל ממש לא ממהרות להתחתן ולהקים משפחה מהסיבה הפשוטה :
    אין טעם לגדל: ילד+ורידים ברגליים+ציצי נפול+לעבוד כמו חמור+גבר מבאס.
    עדיף להיות רעננה כפרח הלוטוס …

    המתחכמים יגדו: סבבה! רק סקס לא מחייב.
    החכמים יבינו: שמבחינה אבולוציונלית גזע דפוק לא מתרבה, ובעצם "משמיד" את עצמו. לכן, כל ניסיונות הצידוק הביולוגיים של המגיבים הזכרים למאמר לא עובדים.
    מטרתם של המגיבים פה היא לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה… כלומר, לזיין בלי לעבוד קשה. כלומר, פרנסה/מחוייבות/משפחה…
    אם באמת רוצים להצמד לאיזשהו מודל ביולוגי, אפשר אולי להשוותינו לחברות אחרות. ואם כבר בשוביניזם עסקינן, אז בחברות הרבה הרבה פחות מפותחות משלנו נהוג לקחת נשים נוספות צעירות עם תחת מתוח.
    אבל אותן נשים בלות (?) יודעות שהן בתוך המעגל השיבטי ואת האוכל הן תקבלנה כי ילדיהן באותו שבט עצמו (מאותו האב, הדואג להמשך השבט-למבנה הפטריאכלי, ולא חלילה לזקנתן המכובדת ) .
    מה שקורה היום באירופה, וגם במדינתנו הקטנטונת והשוביניסטית הוא בכך שרמת הילודה קטנה באופן מדאיג כי להיות אם חד הורית זה לא כיף גדול כשהמשכורת שלך באופן אוטומטי נמוכה מזה של עמיתך הגבר.

    אז נסיים בקריאה שוביניסטית ונשמעת לי פמיניסטית ומטריאכלית להפליא אחרי כל הגועל נפש הזה: כוס אומו על כולכם!

הגיבי

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*