תתחילי משהו חדש

אז זה הולך ככה: הוא והיא עומדים. הוא מלטף את שערה ובעיניו מבט מיוסר. הוא גם גבוה ממנה: "מתוקה, אני פשוט לא יכול, טוב מתוקה? ואת נהדרת, בחיי. את פשוט מקסימה. אני פשוט לא יכול. תביני? הדבר האחרון שהייתי רוצה זה לפגוע בך".
בין השורות אתן יכולות לרשום לעצמכן דמעה או שתים או לפחות איזה מבט מיוסר קשות, או מרחם.
טוב, אנחנו מבינים. אמנם הטעם מר ואין קשר בינו לבין מתיקות אבל אנחנו מבינים. ואתה יכול ללכת. לא מחזיקים פה אף אחד בכוח. יכולת להתקשר, זה הכל. לא היה צריך לחכות עד עכשיו. כל לילה של ציפייה הוא מיותר, אתה מבין? אבל אתה כבר לא שומע. וזה לא חשוב, כי גברים, גם אם הם שומעים לא תמיד מבינים. וגם אם מבינים לא תמיד זוכרים. אז לא חשוב, לך, לך כבר, אתה מאחר לאיזשהו מקום.

הבנתי. אני לא אתקשר גם אם אצטרך לכרות את האצבעות אחת אחת.
סתם, נאחס.
והוא חושב שאני מתוקה, שזה הכי מרגיז. הרי זה לא שפתאום העיניים שלי לא מצאו חן בעיניו. ועוד יותר מרגיז הוא שלקח לי חודש שלם להבין.
העיקר שאני שומרת על תזונה בריאה, אבל רודפת אחרי אהבה אשלייתית וגומרת לעצמי את הבריאות ברגע אחד. או בנסיעה אחת, לבית שלו.
טוב, חברות. ללכת להתחיל משהו חדש. ובמילה "חדש" שלוש אותיות.
חישבו עליהן רגע בכתב יד עגול: ה"חית" ניצבת על שתי רגלים ונשענת היטב על הקרקע. אחריה באה "דלת" בשני כיוונים רכים של תנועה עגולה ומבטה קדימה, ומולה ניצבת "שין" שקצת סוגרת. עד כאן, לא לאבד את הגבול. אבל מעבר לחסימה, ל"שין" יש תנועה פוטנציאלית של ספירלה. בכיוון למעלה. הסוף שלה יכול להמשיך בלי שום הגבלה ואם תמשיך ללכת קדימה בלי להשתגע, תעלה התנועה שלך למעלה בתנועות מעגליות שאין להן סוף.
"חדש" – מילה יפה.
אפשר שגם הבחור החדש יהיה יפה? עם שתי רגלים על הקרקע ותנועות רכות ושמירה על הרגשות?

עכשיו קלרה נאנחת: "את, כולך מלים את. מתי תסדרי את החיים שלך ותפסיקי לדבר, הא? מתי? החיים זה לא אותיות, מותק. ועכשיו תשבי ותאכלי קציצות ותשטפי את הבית שלך. נקיון, את שומעת? שאם מישהו יבוא, שלא יברח מיד אחרי שיראה באיזה טינופת את מוכנה לחיות. זהו, אני הולכת. ביי".
"ביי קלרה. תודה".
"ובזמני, בכלל לא היו צרות כאלה," היא מפטירה כשעולה במדרגות.
"טוב", אני חושבת, "לא היו להם טלפונים".
ואני קמה. על איזה טינופת היא מדברת? הרי כשהתאפקתי לא להתקשר ניקיתי אפילו את החלונות. וזה דווקא עזר. עכשיו כלום לא עוזר. עכשיו אני פשוט בוכה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *