אהבה: הדור הבא

כל הזמן אנחנו מתעסקים בסקס. את מי נזיין, מי יזיין אותנו, למה וכמה.
והרי באהבה עסקינן.
הדבר היחיד ששווה משהו בעולם הזה – אהבה.
ולמי שלא הבין וחשב לתומו שהעיקר הוא סקס, כאן הזמן לתקן את הטעות הזו. מדובר על אהבה. אהבה של אדם לאדם, אהבה עצמית ואהבה בין גבר לאישה- אמיתית, כנה, בלי משחקי כוח, בלי התעלמות והתעללות רגשית שמהן סובלים כולנו, גם גברים וגם נשים.
אנחנו חיים בעולם של מלחמה וטריטוריאליות, והכל יכול להיכנס לקטגוריה הזו, החל מפוליטיקה על כל גווניה החומים כהים, המשך בדת (שימו לב- דת, לא אמונה. אמונה לא גורמת למלחמות) וכלה במין ומערכות יחסים.
ואני שואלת את עצמי בזוועה ובזעם איך הצלחנו לקחת את הדבר הכי מדהים בעולם ולהפוך אותו למאבק מתמשך שכרוך בכל כך הרבה סבל? איזה חבורת מוכשרים אנחנו שהצלחנו לקלקל את הפוטנציאל היחיד שיש לנו לאושר אמיתי? איך הצלחנו לבלבל את השפה היחידה שהיא בינלאומית ולהפוך אותה לבליל חסר פשר?
מגדל בבל, אתם יודעים, נפל בסוף, כולם מתו שם. ניספו ברעש גדול של מפרקות מתפצחות שנשמע עד היום. למה? כי הם ניסו להשיג כוח.
איך הצלחנו להפוך את הסקס והרגש לעוד אמצעי לחימה? עוד דרך להשיג כוח? ו ל מ ה? אנשים מסתובבים שבורים ורצוצים, מקיאים את נשמתם (תאורטית והלכה למעשה), משתגעים, מפתחים מחלות נפש וגוף מכל הסוגים, מפחדים ליצור קשרים, נזהרים אחד מהשני כמו מאש.
כולנו סוגרים את הלב מרוב פחד, מעדיפים לחיות בבדידות מאשר לקחת את הסיכון של פגיעה.
והפגיעה אפשרית, אפילו אפשרית מאוד, וזה אולי הדבר הכי כואב בעולם, אבל זה שווה כל שניה, למרות זאת.
והרי כואב לנו ממילא, גם אם אנחנו נזהרים לא להתאהב ומתרצים את זה בכל מיני תירוצים (לא מאמין באהבה, זה כימי, בלה בלה בלה). אפילו כשכבר מתאהבים, אנחנו לא מרשים לעצמינו להרגיש את הרגש המדהים והמחייה הזה בגלוי ואפילו לא בפני עצמינו, מפחדים להיות מושפלים כי אולי זה לא ילך, מחכים לאישור מהצד השני כדי לחבק את האהובים שלנו כפי שבאמת היינו רוצים לעשות.
האינטלקט מקבל הערכת יתר, אהבה ללא תנאי נחשבת חולשה. הקידמה באה על חשבון הזיקפה, תרתי משמע.
אנחנו חיים בגיהנום, אם לא שמתם לב ולא נשאר לי אלא לקרוא לכם קריאה נואשת:
ד י!

בואו נפסיק עם כל החרא הזה. כי זה חרא. אין כוח כמו אהבה. אל תלעגו לה, אל תנטשו אותה.
אם לא מתוך אידאל, לפחות מתוך רחמים על עצמינו. תסתכלו מסביב, תסתכלו בראי!
תראו אותנו, את הגזע האנושי המפואר, המדוגם, המשוכלל, שמחזיק מעצמו אינטיליגנטי ועליון, מותר האדם מן הבהמה- גזע שמתפאר בכך שעבר אבולוציה!
מה זה עוזר לנו- קיברנטיקה, תואר שני, פוד- פרוססור? מי לעזאזל צריך כבשים משוכפלות?
תראו אותנו מסתובבים פה, עובדים, מחרבנים וישנים, מקבלים סרטן, הורגים ונהרגים, לוקחים אקסטזי בשביל לאהוב כמה שעות, טריפים כדי לדמיין, קוק כדי לחשוב, גראס כדי להירגע.
מה זה עוזר לנו אם אנחנו לא יודעים לבד לעשות את הפעולות האלו? שלא לדבר על כדורי שינה, כדורי מרץ, קרבוסילן, רני, ואליום.
והשעמום, אוי השעמום! אנחנו מטפסים על הפאקינג קירות, את מי אנחנו מרמים?
תראו אותנו, תסתכלו בראי- יש לנו ואקום במקום עיניים- אנחנו מתים.
לא עדיף כאב לב מאשר בלי לב בכלל?
והכאב יבוא בכל מקרה, וככל שנתעלם מהלב שלנו יותר, הוא יכאב יותר.
מה איכפת לך, לעזאזל, אם הוא יגיד לך שהוא לא רוצה אותך?
אז לא.
אם הוא לא רוצה עכשיו, אז עדיף שתדעי כדי שתוכלי לבכות יומיים ולהמשיך הלאה.
אם זו אשליה, עדיף שהיא לא תהיה בכלל. ואם זה נכון, אז קיצרתם תהליכים. החיים קצרים מדי בשביל בירוקרטיה.
גילוי לב פותר כל כך הרבה בעיות ולמרות זאת רוב הגברים, וגם רוב הנשים, מזלזלים בו. אם מישהו אוהב אותי, משמע הוא חלש ממני, איזו טעות. איזו טעות איומה.
עשיתי את זה. פעמים מספר. הייתי גלוית לב. נדחיתי. אז מה!
השתחררתי, למדתי לא לפחד מזה, יכולתי להתנהג נורמאלי בלי להסתיר את עצמי וזה גדול!
ועוד דבר. אם אתה אוהב מישהו באמת, בכנות וללא תנאי, בסוף הוא יחזיר לך אהבה, אין אפס. אף אדם בעולם לא יכול לעמוד בפני זה. בתנאי שזה אמיתי ולא בא ממעמקי האגו. אף אחד לא יכול לעמוד בפני מי שאוהב אותו באמת. אתם יודעים איך נראות עיניים של אוהב? קדושות, צלולות, אינסופיות, נקיות. זה מה שמשתקף מהעיניים שלנו כשאנחנו אוהבים. וזה כואב לפעמים בטירוף, שאי אפשר לסבול או לתאר, אבל לא יותר כואב מהריק הזה שכולנו מכירים.

אז תקראו לי תמימה, תקראו לי טיפשה, לא נאורה- לא איכפת לי.
אני מאמינה. אני מאמינה בכל ליבי באהבה, בכוח של האהבה, והאמונה הזו היא הדבר היחידי שמקיים אותי. היא הדבר שמקים אותי בבוקר, שמבריא אותי ממחלות, שדוחף אותי לעבודה, שמניע אותי לנשום. אם לא האמונה הזו, הייתי כבר מזמן מתאבדת בתליה, משתגעת, או שוכבת באיזה ביב עם מזרק תקוע ביד. וזו אמת. הלוואי וזו לא היתה האמת.
בין השורות, אם תבדקו טוב, יש כמיהה עזה לקשר אמיתי בלי משחקים ובלי חרדת נטישה. קריאה נואשת להסתכל בעיניים ולא לפחד. סקס הוא רק אמצעי.
ואני התחייבתי לעצמי לא לפחד יותר.
לא עוד תאוות שליטה, לא עוד פחד מדחיה ולא אטימות רגשית כדי להגן על עצמי.
לא מוכנה לוותר על התמימות ועל התקווה למען הפאסון של החזיה השרופה ולא למען שום דבר ושום אדם.
למה? כי גיליתי שחיים מוגנים הם לא חיים.
אני לא מוכנה להיות זומבי יותר, וגם אם נדרש ממני לשחק את משחק ה"כאילו" ביחסים, בעבודה או בהליכה ברחוב כדי להיות חלק תקין מהחברה הזו- אני מוותרת, ובשמחה. השתעממתי עד זרא.
רק עצמי אני מוכנה להיות, ואני מה שאני. עם כל התכונות הנמוכות, הכיעור, הטוב והרע. אין טעם לחיות בלי האמת, ובלי האומץ לחיות אותה.
אני אוהבת, ואני אמשיך לאהוב. אני שמה זין על הכאב.
נראה את הבן זונה מנצח אותי בויכוח.

קארין ארד

גיל- 3, 28, ו- 90 לחילופין, מין- בררנית, צבע שיער- קורדרוי. כישורים- כישרון נבואי בזמן מחזור, קריאה בטארוט, מאסטר לרייקי, מסאז'ים, פוליגראף אנושי. שאיפות- להיות עשירה עד גועל נפש, להיות סופרת מצליחה מאוד, להיות זמרת גוספל שעושה סיבובי הופעות בעולם, לא למות, למצוא אהבת אמת.

תגובות

  1. אני אוהב אותך.
    בגלל הכנות, התמימות, האמונה בטוב שבאדם וההתמדה.
    חשבתי שכולם פה רוצים את האינסטנט, כשאמרתי שסקס ללא אהבה זה כמו אוננות בעזרת כוס, אנשים רצו לאכול אותי פה.
    יש תקווה.
    תודה קארין.

    • קארין
      אני מעריכה אותך ומעריצה את הכתיבה שלך
      אין לך מושג כמה ריגש אותי מה שכתבת…
      אני מזדהה עם כל מילה

      תאהבו, תחיו, תזרמו עם הרגשות שלכם
      כי האהבה תנצח !

    • אם כל הכבוד אני חושבת שאת ממש לא צודקת

    • עודד ממצפה

      אוהב אותך קארין את מבורכת

    • ורק לי יש אהוב (והוא לא מסיירת חרוב) שאומר לי חדשות לבקרים "ללכת עם הלב". אנחנו שוכבים, ואוהבים בטירוף. אבל זה רק במובן הפיזי מבחינתו. הלב שלו לא אוהב אותי. העיניים הרטובות שלי, לא מרגשות אותו. הוא לא אוהב אותי, הוא מעריך אותי, וחושב שאני נהדרת (ככה הוא אמר לי לפני חצי שעה) אבל הוא "הולך" עם הלב שלו, והוא לא מרגיש ש"זה זה"… ולכן הוא מציע לי לנהוג כמוהו. לקחת את הדברים בקלות. ואם אני לא יכולה, אז פשוט נפסיק לשכב. ואני אומרת: לעזעזל הכל, אז לא נשכב, אני אוהב אותו, ואקווה שיהיה שלי. אבל מתישהו זה יעבור לי. זה חייב לעבור לי, ואז אני אוכל לאהוב מישהו אחר, מישהו שיחזיר לי אהבה. כמו שמגיע לי, ומגיע לי שיאהבו אותי ( ולא רק יעריכו אותי, ויחשבו שאני נהדרת) . אני חייבת למצא לעצמי דרך אחרת. אני אמצא לי אהבה. . .

      • אז למה את נשארת? חלילה אני לא מבקרת אותך,שואלת שאלות שאני שואלת גם את עצמי,מה בכל זאת משאיר אותך עם גבר שמרגיש,אבל לא בלב?
        סקס?-זה דבר נפלא,טעם החיים או אחד מהם, אבל הוא נפלא הרבה יותר עם מישהו שאוהב,קלישאה. אני יודעת. אבל קלישאות הפכו לכאלה משום שהן כל כך נכונות שהשתמשנו בהן פעם אחר פעם. ואם הוא לא אוהב אותך עד עכשיו….למה שזה ישתנה?מה שמחר הוא כן יאהב?
        כיף,זרימה,סקס טוב הם דברים נפלאים,אפשר להסתפק רק בהם,אבל את רוצה יותר. וכל עוד את נשארת איתו את חוסמת את עצמך,תוקעת אנרגיה,והאהבה הזו לא תבוא אליך.משום שאת לא אוהבת את עצמך,ומתפשרת,ונשארת,עם מישהו שלא אוהב.ומגיע לך.מגיע לך שיאהבו אותך.
        שאלתי את עצמי את השאלה הזו הרבה,למה אני נשארת, לא מצאתי תשובה עדין. אבל מישהו חכם אמר לי לא מזמן שכשאנחנו לא אפשריים-אנחנו בוחרים לעצמנו את הבלתי אפשרי,וגבר שלא אוהב הוא בלתי אפשרי… אבל כשאנחנו אפשריים(לעצמנו קודם כל מבחינת שלמות,בגרות,אהבה עצמית) -אזי אנחנו אפילו לא צריכים לבחור,והדבר האפשרי פשוט מגיע.
        אז נרים כוסית לחיים… לחיי הדברים האפשריים. שבת שלום.

        • שלום אני,את שונה לי כל כך. מי את בכלל?מתי כתבת את הדברים?הרגע קראתי אותם ואני כבר לא זוכרת דבר מרוב שהם זרים לי. מוזר.אחרי הכל זו אני.
          והפעם כותבת כל כך שונה-או שמא לא שונה בכלל רק הנסיבות שונות.
          כרגע כועסת.אחד משלבי האבל על פי תיאוריית הגשטעלט.רק שאני לא זוכרת מה השלבים האחרים:עצב,הדחקה,השלמה-לפי סדר כזה או אחר. ויש בי תחושה שלעולם לא אגיע להשלמה.כי אני לא רוצה להגיע אליה.
          להגיע להשלמה משמע להבין שזה באמת נגמר.לוותר עליך.ואני לא רוצה בזה.
          סוף סוף מישהו אהב אותי. זה המשפט הראשון שעלה לי בראש ולכן רשמתי אותו למרות שהוא צורם לי מאד. אבל נכון. אני תמיד אהבתי וסוף סוף מישהו אהב אותי. הוא לא אמר מעולם,אבל ההרגשה היתה שם,בדברים הקטנים,והיא היתה חזקה ומספקת יותר מכל מילה.
          הוא אהב אותי ויום אחד הוא החליט שזה נגמר. לא יודעת למה.לא מבינה. הוא אמר למה,אבל הסיבה טיפשית,ילדותית אולי,ונראית כתירוץ. ואני יושבת פה כבר יומיים ומנסה להבין למה.אבל יותר מלמה אני מנסה להבין איך. איך דברים משתנים כל כך מהר,איך לפני שבוע הכל היה כל כך נפלא ועכשיו פשוט אין. אין. אין .אין .אין .
          חזרה על מילים.מנטרות. נסיון ללמד את עצמי שזה המצב,להחדיר אותו לתודעה.
          אין.אין .אין.אין.אין והוא אדיוט חסר רגישות שלא טרח לסיים את זה כמו שצריך,שלא התחשב לרגע ברגשותייך.
          וגבר כזה את לא רוצה נכון? נכון.
          אז אולי נקום ונתחיל לעשות עם עצמנו משהו…….?

  2. צב מעבדה

    אם הבן אדם פחות יפחד להביט פנימה, להביט, להבין מה שהוא רואה, ולהשלים עם מה שיש שם בפנים, החיים יהיו יותר מאוזנים.
    השערה אישית, יצר התחרות המובנה בנו, זה שהביא את המין האנושי עד הלום (מעניין מתי יקראו לו להדליק משואה ביום העצמאות) הוא זה שמצליח למנוע מאיתנו רוב הזמן את הרגשת הסיפוק העצמי הכל כך מבוקשת. אחרי הכל, למה לאדם מסופק להשתתף במרוץ עכברים? (במאמר מוסגר, התחרות התוך מינית היא החזקה ביותר והיא גורם הסלקציה העיקרי במהלך התפתחות של מין).
    כך שאולי בעצם זה לא כל כך 'טבעי' להיות מאוד מרוצה מעצמך רוב הזמן?אולי זה בסדר להרגיש לחוץ? וכשיודעים את זה אפשר להירגע ולחזור לעבוד 🙂 (צריך לגמור את הפוסטר, כנס עוד שבוע וחצי בדנמרק!)

  3. חמדה בן יהודה

    בדיוק בזמן הנכון.

    ההקשבה העצמית, תשומת הלב לצלילים הקטנים שעולים מתוך הנפש (נקישות, רעידות, חריקות כינור), ההמתנה הארוכה הזו בדרך לעצמי שאף פעם לא נגמרת – הולכים ומתנוונים כשהם באים על חשבון החיפוש אחר אהבה. ניוון מוביל לריקבון, ככה שקיבלנו את הדקדנס הכי דל ועלוב שנצפה אי פעם. דקדנס ללא תענוגות. אוטיזם במסווה של חיפוש עצמי. אומרים הגיהנום הוא הזולת, אבל בתדירות גדולה יותר ויותר, בהבלחות, מתברר שהגיהנום הוא האני.

    ואיזה כאב יותר גדול – של הפגיעה או של ההחמצה? רק החישוב הזה, להפחית ולהחסיר אחד מהשני, יכול לקחת חיים שלמים. ולמעט מאוד אנשים יש חיים שלמים לבזבז עליו. ויש ימים שאני מרגישה כמו הילד בבועה, כי אף אחד לא יפגע בי לעולם ואף פעם. מוגן, בטוח ויציב. הבועה הזו לפעמים נעלמת במכה אחת, באלפי שברים, ולפעמים בהתמוססות איטית. היא חייבת להיות שם בהרבה מקרים, אבל את צודקת בזה, שאין לה זכות קיום ללא התקווה שהיא תיעלם בקרוב.

    שבת נעימה.

  4. מרוב מתיקות ותום אני חייבת לשלוח אותך לכתוב את זה באתר שכולו כזה –
    peace love בלה בלה.

    http://www.tantra.co.il

    • אני לא חושבת שהיתה הרבה מתיקות במה שקארין כתבה , יש כאן הרבה תיסכול , מצוקה , ורצון עז ואמיתי לאהוב באמת בצורה ישירה וכנה לפתח תקשורת אינטימית עם בן זוג , סוג של תקשורת שמאפשרת לך לחשוף ולהחשף בצורה הכי אמיתית והכי כואבת שיש.

  5. אהבה היא הבסיס להכל. משם הכל מתחיל אם זו אהבה וקבלה של עצמך ואם זו אהבה לכל מה שקיים מסביב עם כל הטוב וכל הרע. אדם אוהב נהיה אהוב ולא משנה בכלל האגו והמשחקים
    אני לא חושבת שאת נאיבית טיפשה או תמימה אני חושבת שאת מבינה.זה הכל.
    כאב ומשחקים ורצון לפגוע זה רק שטויות של האגו זה לא אנחנו באמת וכשמקלפים את האגו הזה נשאר הבסיס האמיתי ואז שום דבר לא יכול באמת לפגוע בי אולי באגו שלי כן אבל שוב, זה לא אני…

  6. לכלוכית

    כמו תמיד, קארין, את נהדרת.
    ישר מהלב, בלי אגו, עם כאב.
    והכתיבה, מצויינת.

    בדיוק אתמול חשבתי לעצמי…שכנראה, כשהשכל נכנס האהבה יוצאת.
    לא שצריך או אפשר לאהוב רק בעיוורון מוחלט.
    אבל אהבה אמיתית תובעת טוטאליות,
    סיכון של כל הקופה, וויתור על כל חלופה.

    אז אפשר גם בלי…אך מה זה שווה, כמה זה באמת חי, ולמה לי.

    הבאת לי הארה קטנה של שבת בבוקר.
    תודה.

    • אריאלה

      "אהבה אמיתית דורשת טוטאליות, סיכון של כל הקופה ויתור על כל חלופה"?

      בדיוק תפיסת העולם הזו, שרואה באהבה משהו כל כך טוטאלי תוקעת אנשים במבוי סתום של הכל או כלום ומכניסה אותם לסחרור בלתי אפשרי בעליל. נורא קל להגיד "טוטאליות", "סיכון של כל הקופה", או, "ויתור על כל חלופה" ואז לא למצוא אף אחד שראוי לכל הדברים האלה.

      אפשר לאהוב בהמון דרכים, ונראה לי שהגיע הזמן להתפכח קצת מענייני הרומן הרומנטי.

      • חמדה בן יהודה

        פחות דרמטיזציה, כן. "ויתור על כל הקופה" מעלה בדמיון קלישאות דרמטיות כמו אהבה אסורה, טיסות בהולות לחו"ל בעקבות האהוב/ה, בגידות בחשאי, נישול מירושת המשפחה ועוד כאלה פעולות מפוקפקות. בזמן שאצל הרבה אנשים, הסיכון האמיתי, הוויתור האמיתי, כרוכים פשוט בהודאה כנה ברגשות. שלא לדבר על יחסים של יומיום, שבהם הדרמות מתמעטות לטובת אינטימיות ופעולה משותפת. זה לא רק הרומן הרומנטי שהרג לנו את ההערכה לפרטים הקטנים – זו גם ההרגשה שמעשי יומיום, שבנויים על אנדרסטייטמנטס מטבעם, הם לא מספיק טובים כדי לחוש קרבה מספקת למישהו אחר. וזהו גם חוסר הסיפוק, בסופו של דבר, שמוביל לבדידות גדולה.

        • אינדי_גו נערה אובדת

          הו, כמה שאני מסכימה איתך כאן. הודאה כנה ברגשות – היש משהו מפחיד יותר לאדם המודרני? כמספר הפחדים, מספר הקליפות שאנחנו מתעטפים בהן. יש אנשים שיעדיפו הליכה על גחלים לוחשות מאשר הודאה בסגנון "אני אוהב אותך", כי יש בהם פחד כזה, כאילו ההודאה הזו מחייבת אותם, קושרת אותם למשהו כבד. כלומר, כבד בסגנון המאפיה (זאתי מאיטליה, לא זאתי מהקרואסונים), כלומר, גוש גדול של בטון שאתה נוצק לתוכו ומושלך אל הים.

          וחלקנו אולי היה מעדיף להגיש לאובייקט אהבתם "נייר עמדה" שבראשו רשום "אני אוהב אותך" ומעליו מספר כוכביות, ולמטה, שורות שורות קטנות עם כל ההסתייגויות למשפט הזה (ולכל אחד ההסתייגויות שונות: אני אוהב אותך אבל אנחנו לא מתאימים, אני אוהב אותך אבל מלחיץ אותי להיות בקשר, אני אוהב אותך אבל רק בבלונד, אני אוהב אותך אבל רק אם את אוהבת אותי, אני אוהב אותך אבל זה מחזיק אצלי רק חודש חודשיים. אני אוהבת אותך אבל רק אם תמצא עבודה ותפסיק לעשן. ווטאבר).

          או במלים אחרות, אחת השאלות המציקות והעתיקות מכולן: למה את/ה מתכוונ/ת כשאת/ה אומר/ת שאת/ה אוהב/ת אותי?
          כשלעצמי, אני מתכוונת ל"אני אוהבת אותך (כמו שאתה) עכשיו". לא מתחייבת שזה יהיה ככה בעוד שנה או בעוד שבועיים, ככה אני מרגישה עכשיו. כלומר, אהבה, יפה ומתעתעת, היא בסך הכל רגש. רגש, לא רק שאינו יציב, הוא גם לא נתון למרותו של ההגיון.
          ומצד שני, אהבה היא לא התחייבות חוזית. אז למה לא לומר לאנשים שאנחנו אוהבים שככה אנחנו מרגישים כלפיהם? הרי אנחנו עצמנו יודעים מצוין כמה נעים להרגיש נאהבים. אני בעד להתאמן בלהגיד את זה לכל האנשים בחיינו שלגביהם זה נכון.
          כמו כל דבר קשה, תמיד אפשר להגיד בשקט, לעצמך: "על החיים ועל המוות" ורק אז להגיד בקול צלול וברור את שלוש המלים הללו, שכל כך מפחיד להיות בצד הנותן שלהן, וכל כך נעים להיות בצד המקבל. אל תתקמצנו.

          • חמדה בן יהודה

            (ואמרתי את זה לבננה אחת לא מזמן, ואמרתי את זה גם לעצמי, מה שלא מפריע לשכוח את זה כל פעם מחדש, אז הנה תזכורת):

            *יותר חשוב ממה שאומרים – זה מה שעושים*.

            מי שבאמת באמת אוהב, רואים את זה גם בלי שאמר מילה, כי הוא יקום להביא לך פיצה באמצע הלילה. ומי שמשפריץ מילים יפות ללא כיסוי, הריהו נוהג כאתי אלון – מנפיק אסמכתאות בנקאיות לכל דורש, בתוכנת Word. וכזה אחד, צריך ללכת איתו יחד לבורגר ראנץ', לקנות בייבי-בורגר, לשבת מולו, לפתוח את העטיפה, להוציא את החסה ולזעוק בפניו, שלוש פעמים רצוף:

            Where is the MEAT?

            • אינדי_גו בהתקף קרניבורי

              ולנעוץ בו שיניים? חוסך את השלב של הזעקה.
              וכן, כמובן שאת סודקת לגמרי. מעשים מנצחים מלים, עם שתי ידיים קשורות מאחורי הגב, שוט תשעה זנבות, מחסום פה, אופס, אני חושבת שגלשתי.

            • אין ספק שזה נכון,אבל לפעמים גם המילה חשובה,לפחות לי… והלוואי וזה לא היה כך,כי מילה היתה הדבר היחיד שחסר. אבל אני הייתי עקשנית מדי,ילדותית מדי ומפוחדת מדי,וכשלא קיבלתי אותה אז ויתרתי על הכל.במיוחד על המעשה.
              ובדיעבד אני יודעת שהוא אוהב הרבה יותר מכל מי שאמר,אוהב בצורה הכי נכונה והכי מרגשת. אבל לא היתה שם המילה.
              ואני הייתי צריכה אותה. כי היא היתה נותנת לדברים תוקף,עושה אותם בטוחים. מבטיחה שהוא כאן וישאר……. אני יודעת שלא. ובכל זאת ,אני צריכה את המילה.

          • קארין ,עם כל ההערצה שיש לי עכשיו לכתיבה שלך
            לצורת ההתבטאות המדהימה שלך
            אני מרגישה ,בכל זאת בתוך כל זה שאת כותבת לא מתוך תום או מחשבה שהעולם עכשיו יכול לקום ולהשתנות אלא מתוך רצון עז לאהוב ,להיות אהובה. באמת. בלי סאגות ,בלי תפאורה רק אהבה אמיתית טהורה .
            זה לא מה שבעצם כולנו רוצים ?
            כל מה שעומד בדרך שאנחנו כל כך מפחדים להודות בזה שהרוב כבר מזמן ויתרו ,על הרעיון ,רק מהחשש האפשרות להתקבל בלעג או בדחייה
            אז אני שואלת אותך או אולי את עצמי, זה לא שווה את זה ?

      • לכלוכית

        הי אריאלה.

        כן, נתפסתי במצב רוח קלישאתי משהו, לא מתכוונת להתנצל, קורה לי לפעמים…
        ולמה לא בעצם, קצת כללי, קצת שטחי, קצת מתקתק ובטח לא כתוב בטוב טעם, אבל מי אמר שחייבים אחרת.
        ולעצם העניין. אולי אני טועה, אולי זה המצב בו אני שוהה. בטח שלא ניסיתי לומר שאהבה חייבת או צריכה להיות עיוורת. אבל לפחות אצלי, כשאני לא אוהבת בטוטאליות, אני לא אוהבת באמת. אולי אלו השפעותיו של הרומן הרומנטי בחיי, אולי אישיותי הקיצונית, אולי שריטה גדולה שמזיקה יותר ממועילה לחיי, ואולי לא…אולי זו הדרך שלי לאהוב. ואולי אף יותר מזה.
        כך או כך, לא התיימרתי לתת רצפט לאהבה, או לפסול דרכים אחרות. הכל הולך, מבחינתי.
        רק שזה מה שאני מרגישה כרגע, ואולי גם זה עוד ישתנה. ושוב, אולי גם לא.

        וברשותך, כרגע לפחות, מסרבת להתפקח.

        • לכלוכית יקרה,
          אני לא בטוחה שמדובר בקלישאות – כי אם בזה מדובר אז לא נורא. מה שפחות טוב זה שמדובר בתפיסת עולם טוטאלית. האם אני טועה?
          את מדברת על אהבה במונחים כמו "סיכון", "ויתור" – אלה נשמעים יותר כמו מונחים הלקוחים ממילון אריאל שרון למלחמה הבאה מאשר ממילון לאוהבים.
          ואולי זה נשמע רוחני/סהרורי משהו, אבל אני חושבת שאהבה אמיתית צומחת ממקום של רכות, של נעימות, של שיחרור, ממקום שהוויתור היחיד בו הוא על אגו מנופח – שהוא ההפך מטוטאליות – כי כשמוותרים על הפחד ומפגיעה באגו המילה "טוטאליות" (במשמעות של הכל או לא כלום) פשוט לא קיימת.
          ולמרות שנפגעתי בעבר (ואולי אפגע גם בעתיד), ואחרי שלקחתי פסק זמן ארוך מהתאהבות, אני עדיין לא מאמינה באהבה שלוקחת בחשבון את הכאב כחלק אינטגרלי. כי מי שמאמין במשוואה אהבה = כאב לב, עסוק בעיקר בכללי זהירות ובבנית חומות ומיגננות רגשיות.

  7. כל כך כל כך נכון, פשוט, טהור ובסיסי אבל איך לעזאזל מקלפים את כל הרפש הדביק הזה?
    איך לא שוכחים שוב ושוב מהי האמת ונסחפים למערבולת? מהיכן מתחילים? ואם אהיה שם לבד..?

  8. קארין, אמרו את זה קודם, לפנייך, זה לא משנה…
    למה את מתכוונת שאת אומרת אהבה? לפרפרים (אותם מעופפים ססגוניים שניכסנו לנו כדי לתאר תשוקה), או לידיעה המדוייקת כמה סוכרזית הוא שותה בנס?
    ולמרות הבנאליות, אין מנוס – אהבה זה הכל – התמצית, הקיום, הסיבה לרצות חיי נצח (אתם מוזמנים לגחך, אבל נראה מי יעז לחלוק עלי)!
    בברכת עשו אהבה ולא מלחמה!!!
    נחמה.

  9. הלנה היפה

    זה בדיוק העניין, קארין
    או – זו בדיוק הטעות:
    אהבה היא לא הדבר היחיד בעולם ששווה משהו.
    הו לא.
    ודאי לא אהבה בין גבר לאשה,
    היכולה כשלעצמה להיות מופלאה ונהדרת
    אבל העולם מלא דברים שווים אחרים –
    בניה, חיים, יצירה.
    האהבה הרומנטית היא עוד תרחיש או אפשרות או פרק
    או פרקים
    מי שחושב שהיא הדבר היחיד, דן עצמו לאומללות אין קץ
    למוכנות נפשית להקרבה לא הגיונית
    ושאר מרעין בישין.
    מצאי לך חיים
    אתגר
    תבני משהו, תצרי, תפתחי תהליכים ארוכי טווח שיתנו פירות ראויים..
    ותתחברי רק לגברים שעוזרים לחיות ולא לכאלה שהורסים את החיים

  10. בלגאניסטית

    מה יש פה להוסיף קארין, אני מסכימה עם כל מילה. התמימות מנצחת בענייני הלב. והאחריות האישית בשאר.
    אני מדברת עכשיו מן המקום שרואה ומבין את משחקי הכוח, ואת הפגיעות של הצד השני, כי גם הוא היה שם, בעצם כמעט כל אחד היה שם.
    לא הימרתי על כל הקופה משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שלא נראה לי נכון לספוג ריקושטים ממערכות יחסים קודמות.והסיבה השניה והעיקרית היא שאני יודעת עד כמה קשה עד בלתי אפשרי לגרום לאדם שנפגע לותר על מה שנחשב בעיניו לכוח או לאמצעי מגונן.
    כנראה שלתובנות מסוימות אנשים צריכים להגיע לבד, או שלא להגיע אליהן בכלל.

  11. מאמר מקסים. מרענן לקרוא משהו ישיר, מהלב, בלי פיתולים והתחכמויות מיותרות. אני חושבת שעשית כאן החלטה מאד אמיצה וראויה להערצה. אלוהים יודע שהבטחתי לעצמי מליון פעם להתעלות מעל האגו ומשחקי הכח, ובכל פעם נכשלתי. מודעות זה צעד ראשון, אבל כנראה שהפער בין המודעות למעשים הוא גדול, לפחות אצלי. 2 נקודות למחשבה:

    1. אנחנו גדלנו על הערך של רומנטיקה. רומנטיקה היא לא אהבה הרמונית, רומנטיקה מעצם ההגדרה כרוכה בקשיים, מטענים, הבלתי מושג, הכמעט מושג, המסתורי, ההתעלות שמושגת רק באמצעות כאב וסבל. אחדים מאיתנו מכורים (למשל אני) ומרגישים סוג של ריקנות כשהם לא מקבלים את מנת הדיסוננסים שלהם. מה לעשות, שלא תמיד אפשר לנתק אהבה מכוח, מאגו, מרצון לשלוט באחר, מהצורך להרגיש אותו דרך הסבל שלו, דבר תלוי בדבר אצלנו.
    2. מה זו אהבה טהורה? what's love but a second hand emotion. האהבה הטהורה היחידה היא הקשר הראשוני הבסיסי שלך, שזה בדר"כ ההורים שלך. אם משהו שם מתערער, אם יש סדקים באהבה הזאת, באמון הזה, אנחנו נגלגל את זה הלאה לכל מושא אהבה חדש שאנחנו פוגשים. אנחנו נמשיך לנוע סביב הזנב של עצמנו בנסיון לפתור משהו שנחרט בנו כ"כ עמוק. ברגע שאנחנו חושבים שפתרנו את המצוקה הבסיסית שלנו, הכל מתפרק לנו מול העיניים, זה לא הוא, זה לא השני, וזה לא השלישי או זה שיבוא אחריו. התיקון חייב לבוא מעצמנו. אהבה לא פותרת מצוקות אנושיות, לא אהבה מיד שניה.
    3. אני מאמינה באהבה, יש לי את האידיאולוגיה, אין לי עדיין את הדרך. מקווה שתצליחי מאד אפילו. אולי יש עוד תקווה לכולנו…

    • אלמוני

      מאיה
      עזבי בחיית..
      למה להכניס ולערבב ולהרוס טעם טוב .אני מצטט וסליחה מראש :
      " לא תמיד ,אפשר לנתק אהבה מכוח ,מאגו ,מרצון לשלוט באחר ,הצורך להרגיש אותו דרך הסבל שלו " ?!
      common there !please!
      ההיגיון שלי אומר שאם אדם שאתה אוהב סובל אז זה לא בדיוק גורם לך להרגיש בעננים.
      אלא אם כן זה מגיע לו כעונש.דהיינו :פרינציפ עד שייצאו לו המעיים על מה שעשה .
      אבל מטענתך מצטייר כי גרימת סבל באהבה ושאר משחקים בקקה (תסלחי לי ,הייתי חייב להיות אגרסיבי ,כדי לעורר את האהבה בינינו ) זה טוב לבריאות .אז תקני אותי אם הבנתי נכון .

      דבר שני ,אשמח אם תביאי סימוכין לכך שאהבה אמיתית טהורה היא בד"כ ההורים.כי יצא לי לפגוש אנשים שנפלו על הורים לא מי יודע כמה ,אך התאהבות אמיתית סידרה להם את רוב העניינים בראש.
      זהו פחות או יותר .
      בברכת : ריגושים דיסוננסים ועוד אפלילויות כיד המלך .

      • נכון זה קקה. אני לא רוצה לסבול, אני לא שואפת ליחסים פתולוגים, ואני גם לא מנהלת (בדר"כ) יחסים כאלה. אבל המזוכיסזם והסדיזם קיים בכל אחד מאיתנו. אנחנו לא טהורים וזה לא פשוט, זה אף פעם לא יהיה פשוט, וככה זה. בגלל זה אהבה היא נושא לכ"כ הרבה שירים/ספרים/סרטים, בגלל המורכבות שלה. אנחנו יצורים מורכבים.
        גם אני רוצה להיות ה"פרא האציל", גם אני רוצה "לחזור לטבע שהתרחקנו ממנו". אני גם בעד לנסות כי זה לא יכול להזיק, אבל אני לא מספיק נאיבית לחשוב שאני אצליח לממש את החזון האוטופי הזה.
        איני נשמה טהורה צלולה המרחפת לה ביקום, בלתי תלויה בחומר ובכל הבלי העולם הזה. טרם חויתי אהבה טהורה, מושלמת, זכה, בלתי תלויה בדבר.

        לגבי הקשר שלנו עם ההורים – התכוונתי לומר שזו התבנית הבסיסית שאנחנו סוחבים איתנו. זה הכי טהור במובן שבגיל רך אין לך מנגנוני הרחקה שעוזרים לך לנתח את האהבה שקיבלת או לא קיבלת בגיל צעיר, ולבחור איך זה ישפיע על היכולת שלך לאהוב במשך כל החיים שלך. אתה יכול להשתפר, אבל מדובר בעבודה קשה ולא החלטה אידיאולוגית שתשנה לפתע את ההתנהלות שלך בתוך קשרים.

        אני מאד מתרשמת מההזדככות וההטהרות שלך ושל שאר המגיבים (נחמד לעומת ההתנצחויות ומאבקי האגו שאני רגילה לקרוא כאן). אפילו אם זה יחזיק בדיוק עד המאמר הבא, זה נחמד.

        • אלמוני

          מאיה
          קראתי את תגובתך .הבנתי ,הפנמתי ואפילו קיבלתי .
          רק רציתי לומר שאני לא עובר היטהרות והזדככות ,אני טהור וזך כל הזמן (ועל צניעות אני לא רוצה לדבר בכלל ).אפילו אחרי המאמר הבא .
          תרגישי טוב

        • מאיה,
          אכן הורינו הם שקובעים את תפיסתנו הראשונית באהבה, בביטחון בעצמנו וביכולת לתת ולקבל אהבה.
          אבל גם כשזה לא מצליח עם ההורים (ולואיז היי כבר אמרה שכולנו קורבנות של קורבנות), אפשר לתקן. כן, זה מצריך מודעות ומוכנות לעבודה קשה, ובעיקר להזכיר לעצמך פעם אחר פעם כמה הפחדים לא אמיתיים, ועל מה לא תסכימי לחזור, אבל זה אפשרי.
          מניסיוני, הולדת ילדתי היה התיקון הגדול של חיי באהבה הכי טהורה, וביכולת נתינה אמיתית, בלי חשבונות.

  12. מבולבלת

    הכתבה תפסה אותי בדיוק בזמן של בלבול ונסיון נואש לגבש מסקנות. נפרדתי מחבר שלי אחרי שאמר לי שהוא לא אוהב אותי למרות שאני אוהבת אותו מאוד (העצה שלך בנוגע לזה שאם אוהבים ללא גבולות לא הוכיחה את עצמה במקרה שלי). ניסיתי לא להישבר ויצאתי לבלינדייט. ה"דייט" ניסה לשחק משחקים וכשרמזתי לו בעדינות שאני מעוניינת להשאר בקשר הוא רץ לספר לכולם שאני מעוניינת בו ורודפת אחריו. אני די מיואשת כי נמאס לי להיות כנה ואמיתית ולספוג כ"כ הרבה פגיעות רק בגלל שאני מסרבת לצאת עם שריון ומגן ונוטה לחשוף את עצמי. דבר אחד אני כן יודעת: אני לא מצטערת ולא מוותרת על האהבה שהייתה לי גם אם היא חד צדדית והותירה בי כאב.

    • קורדליה

      מבולבלת יקרה.

      הייתי בסרט הזה. ורק משם אוכל לספר. נתתי את כל נשמתי, אהבתי בכל תא בגופי. אפילו הייתי נאהבת המון. אממה, כל מה שנתנתי התקבל כמובן מאליו. כמובן שזה תלוי הקשר, כמובן שאם זה היה האדם הנכון הוא היה מקבל את זה אחרת. אבל…
      יש כללים למשחק, יש דברים שמתפתחים רק אחרי זמן מה. צריך, לדעתי, לתת זמן, צריך להיות גם קצת הארד טו גט לפעמים. ובכלל, הרבה גברים והרבה נשים נסים על נפשם כשהם מוצפים רגשית באהבה של האחר כשזו מתרחשת מהר מכפי שהיא מתפתחת אצלהם. וחוץ מזה, מה כל כך רע גם קצת להתחשב ולהתאים את עצמך למי שמולך. חס וחלילה, לא אומרת לא להרגיש. אבל גם קצת לחכות, לפעמים. מצד שני, אולי זה גם סימן שזה לא הכי זה, אם כל אחד מרגיש בקצב אחר. לא יודעת. כנראה שמבולבלת גם.

    • מבולבלת יקירתי, את מאוד אמיצה. הדייט שלך טיפש. עמדי בגאווה ואמרי לעצמך ולעולם, אני הייתי מעוניינת בו והוא לא. אין בזה בושה בכלל. אדרבה זה גורם לי לרחוש לך הרבה כבוד. הוא ניסה לבנות את האגו שלו המוניטין והפופולריות שלו על חשבון רגשותייך הכנים והאמיתיים נו מי הטיפש פה?

      • וכן, שכחתי, אם את מאוד פגיעה, שמרי על עצמך. מומלץ בחום על כמה שכבות הגנה, לא משחקים אבל כמה שכבות של ריסון סתם כדי שלא תרגישי ככה כול שני וחמישי. וחוץ מזה מומלץ לנסות סינון קפדני.

    • אם את עדיין אוהבת את החבר שנטש, למה לצאת לדייטים? למה לא לקחת את הזמן, להתאושש? ואיך אפשר לרצות להישאר בקשר עם מישהו כשאת עדיין מאוהבת במישהו אחר?

      וכמובן שהדייט שיצאת איתו טיפש במיוחד, ולכן הפטפטנות שלו (שבדרך כלל באה כבונוס עם טיפשות) קיצרה לך תהליכים וחסכה כאב מיותר.

      • מבולבלת

        בוטן, מה בדיוק אתה מצפה שאעשה? שאמשיך לשבת לבכות ולצפות לבחור שנטש?
        גם אם זה כואב אני מעדיפה לצאת ולנסות לשכוח ולהתגבר וכמו שכתבה כאן מאיה
        לא לבנות סביבי חומות שרק יגרמו בסוף להרבה יותר כאב.
        לדבר אחד אני מסכימה צריך כמה שכבות הגנה (אך לא חומות).

        • מבולבלת יקרה, אני לא מצפה ממך, זו את שמצפה.
          ומיד ההסבר:
          אם נניח לרגע את הטמבל בצד, נראה לי שלצאת לדייט כשעדיין לא נפרדת ריגשית מהאקס זו בניית חומה רגשית גבוהה.
          לשבת בבית,לבכות, לקחת פסק זמן, זו חלק מהחוויה ומתהליך האבל שאחריו תבוא ההתאוששות ופתיחות מחודשת.
          לנסות לשכוח, להמשיך כאילו כלום לא קרה – זו אחת החומות שאנחנו בונות בכל פעם כדברים לא מסתדרים.
          פתיחות ריגשית באה קודם כל מעצמנו ואלינו.

    • הטאו של פו הדב

      את מי מעניין ממי נפרדת ועם מי את יוצאת יא מעבולה. צריך לשים סוף לתופעה הזאת שכל אפס עם מקלדת ביד, יכול לזיין ת'שכל לכל העולם ואשתו. זאת תגובה למאמר או סתם מן פורקן אישי.
      עם בא לך לשפוך, תפתחי דפי זהב וחפשי ביוב….

      • תגובה רעה ועוקצנית. למה לא לשפוך את הלב? בדיוק על זה דיברנו – להיות פגיעים, לחשוף, לא לפחד, ואז בא פרקקט כמוך וזורק לנו הכל ישר בפרצוץ. אז היא רצתה לשפוך? אז מה? בשביל אנחנו פה – כדי לחלוק מחשבות ותחושות וגם (מילה גסה, אני יודעת) רגשות.
        לא רוצה, חפש לך איזה אתר פורנו זול.

  13. מדהים, אני סוף סוף מוצא מישהו שיכול לנתב לי את הרגשות, וזה בת, לא בן, זו בת.
    אני מרגיש סערת רגשות, מדפיס את זה ונותן לחברה שלי לקרוא
    שתחכים

    הלוואי ותמצאי אהבה, כמו שאת רוצה, הלוואי!!

  14. קרין את הגדולה מכולם,את הצלחת איפה שכולם נכשלו,
    מי יתן ויהיו יותר הרבה יותר בנות ואנשים בכלל מהסוג המיוחד שלך
    והחיים יהיו הרבה יותר יפים- אני בטוח בכך.
    תמשיכי להאיר אותנו כאן בחוכמה שלך
    באהבה רוני

  15. ג'יפה הגג'ירפה

    נכון מאוד. גם אצלנו הג'ירפות האהבה היא הבסיס.. ותראו לאן הגענו.. מאוד גבוה…

  16. בובי של דובי

    מתוק!!!!!!!!!!!!!!!!!

  17. פולניה אמיתית

    הלוואי,
    הלוואי פעם אחת אני אוכל להסתכל על עצמי במראה ולהגיד – הנה גם אני מאמינה.
    לצערי כרגע לא מתאפשר לי. לאהוב באמת במשך זמן ובסוף הצד השני מתרצה? לא נראה לי.
    חוששתני שיש עוד כמה גורמים במשוואה הזאת של קיום – אהבה הוא אולי אחד הגורמים על גודלו אפשר להתווכח – אבל טבע האדם… איך נאמר- רחוק מלהיות מסוגל להתעסק בצורה סבירה עם משהו שאמור להיות כזה טהור.
    מצטערת שדווקא אני צריכה להיות זאת שמציירת בשחור את מה שכולם קישטו בוורוד…

  18. אהבה לשלטון!

    איזה מניפסט! ממש מסיונרית! לא ידעתי שקיימים בך כאלו כישורים רטוריים..בקיאה בכל רזי המקצוע…קארין אפשר וצריך לעשות עם זה משהו…שקלת לרוץ לכנסת?

  19. נו טוף

    תגידי קארין נראה לך שקל כל כך להתאהב בעולם שלנו? הרי מסביב רק ציניקנים משמימים וסתם חארות,להתאהב זה יופי אבל במי?

  20. סתם אישה

    קראתי וזה היה לי מוכר, אולי בגלל שבגיל 16 כתבתי כאלה דברים ליומן האישי שלי. מצטערת להרוס את חגיגת האהבה, אבל קארין את כותבת כמו ילדה בת 15 וחצי (מחר יומולדת). הכתיבה שלך עילגת, ילדותית ושטחית, השפה שלך דלה ועולם הדימויים שלך צר, מצומצם וחסר דמיון.

    • בשתי מילים

      האמת, גם לי זכורים טקסטים כאלה, ברגעים של שברון לב באזור גיל 20.
      עם זאת, וקראתי את ההתנצחות הזאת עד סופה המר, ה 'מי התחילה ראשונה' ו 'מי אמרה מה למי' ו 'מי יותר ביצ'ית ממי', זה באמת לא לכבודן של שתיכן ואפילו לא לכבודו של האתר הזה.
      אז רבאק, להתבגר! ויפה שעה אחת קודם.

  21. הלנה היפה

    הנה הרגשתי צורך להגיד שוב
    האם יכול להיות שזו הונאה ענקית, מתעתעת, מקסימה
    שאת מוכרת לעצמך?
    הנה את באה בשם הטוב המוחלט, ומי שחש אחרת הוא כמובן בנזונה
    איזה בנזונה יכול לנצח בויכוח את הטוב המוחלט?
    אבל בין השורות שלך אני מזהה גם סוג של טרור רגשי
    את אוהבת אותו ואוהבת ואוהבת, ואם הוא לא נענה, אין לו אלא לעבור לצד של הרוע המוחלט,
    נכה שכמותו…
    אולי זו חגיגת אגו עצמית?
    כבר הכרתי גברים שאהבו אותי בגלל עצמם. *הם* היו נורא מאוהבים
    בגלל סיבות שבינם לבינם שאני הייתי רק מושא להם
    לא הם היו הטהורים ולא אני הייתי הנכה
    היינו בני אדם בפגישה מקרית על ציר הזמן, בעלי יכולות משתנות,
    הטוב שלי ושלהם התאים או לא התאים לרגע מן הרגעים
    ולפרקים גם הוצאנו אחד מן השני חלקים רעים, אולי מתוך חוסר אונים.
    אהבה טהורה זו משאת נפש ראויה, אבל לי לא נוח עם הטקסט שלך.
    נדמה לי שאת לא אומרת לעצמך את כל האמת על עצמך
    ומעדיפה ללבוש את גלימת הפיה הטובה,
    כי היא פשוט הגלימה הכי מקסימה בעיר.

  22. אז מה, קארין? זה מה שטרנדי בשינקין והסביבה עכשיו? לדבר על אהבה? אחרי שכבר טחנו את הסקס לגווניו עד דק?
    הוווו….הבנאליות חוגגת.

  23. אין שם

    צפוי, כל-כך צפוי שנדמה שנכתב בהיסח הדעת, לא מתאים לך, קארין, את יכולה יותר מזה- יש לך את זה וחבל. הרעיון מובא מתוך נאיביות למרות שיש בו מן האמת שצריכים לזעוק אותה, בקיצר, לא משכנע, בניגוד למאמרייך הקודמים שאני קוראת ואמשיך לקרוא, מן הסתם, איך הגעת להבנה שרק אהבה… שאני אומרת שתכתיבים ממעיטים מערכה.

  24. מוקצ'ינו

    אהה…בלי ציניות ובלי ביקורת, רק אמת מהלב.
    אהבתי מישהו, קארין, את יודעת איך אהבתי אותו, איך הסתכלתי עליו? בכמיהה, בהערצה, בתאווה, בהשתוקקות, ברצון עז עד כאב, רצון לגעת, להיות ביחד, לאהוב ולהיות נאהבת חזרה.
    וכן, הוא שבר לי את הלב, וכן- יש אפס! הוא לא אהב אותי חזרה. הוא עמד בפני האהבה האינסופית שלי! כי אלה החיים, למרבה הצער והבאסה, אלה החיים…
    את צודקת, אהבה היא הדבר הכי נפלא בעולם, אבל היא לא תמיד שווה את כאב הלב…היא לא שווה את ההתפתלות שלי על המיטה בכאב נפשי רצחני, מכיוון שאיזה גבר, שהעליתי לדרגת אליל, שבר לי את הלב. אני, מי שהאמינה תמיד באהבה יפה וטהורה, יכולה להגיד עכשיו, שמבחינתי- עדיף לא לאהוב בכלל, מאשר לאהוב ולהפגע כל כך…מה הטעם בלב, אם הלב יכול להתנפץ למיליון רסיסים?!
    לפני שהכרתי את הבנאדם הזה, החיים שלי היו ריקים יותר, שוממים יותר, אבל ג םשלווים יותר, בלי הכאב שננעץ כמו סכין חדה בלב. כאב בלתי נסבל ואיום, שהוא, לעיתים, מחירה של אהבה.
    האם המטרה מקדשת את האמצעים? אני לא בטוחה.

    • סתם אישה

      מוקצ'ינו יקרה,
      איך לומר, הייתי שם גם אני וכאב נורא, כאב עד כדי כך שגם אני שכבתי על המיטה והתפתלתי מכאבים והבנתי שכאב לב זה לא מטאפורה נחמדה אלא אמת לאמיתה, משהו פיזי שאוחז בך ומכווץ לך את הנשמה. אבל… לוותר על כל הקונספט של אהבה, זה כבר נראה לי חבל, אני חושבת שהמאמר של קארין ילדותי ומטופש ואין לי שום כוונה להכנס למערכת יחסים בעיניים עצומות ולהתמסר בלי לשאול שאלות. אני נכנסת לאט לאט, בודקת את המים עם קצות האצבעות, נרתעת, נסוגה ואז טובלת שוב ומרגישה שהמים התחממו כמעה ואז אני כבר אמיצה יותר וטובלת את הרגליים ממש עד הברך, מרגישה אתת החמימות שפושה באברי ומחליטה ללכת עד קו המותן, משם אני ממשיכה למים העמוקים ומגיעה ממש עד צוואר. אבל עיצה אישית – אף פעם על תרטיבי את הראש זו דרך בטוחה לחלות!

    • יש הגיון בדברים של קארין מהבחינה הזאת שאם את פתוחה לקבל אהבה את מקבלת אותה. גם אם את סוגרת את עצמך בחומות, חששות ופחדים, בוא יבוא הגבר שישבור לך את הלב. ואז הנפילה תהיה חזקה וכואבת, הכי כואבת. כי מישהו מתישהו מצליח לנפץ לך את המסכה, ואם זה בא אחרי שנים של בריחה ושממון רגשי זה, הכאב יהיה קשה מנשוא.
      לעומת זאת, אם את נותנת לעצמך לאהוב, אותו שובר לבבות יהיה רק פסיק קטן בעולמך הרגשי, ולא יקבל את המעמד העצום של היחיד שהצליח להזיז לך משהו מפנים. מי שנותן לעצמו לחוות בעוצמה, והרבה, מי שנותן לעצמו להפתח אל סוגים שונים של אנשים ויחסים, לא ימצא את עצמו שבור לרסיסים בעקבות חוויה שלילית אחת. באחריות.

      :))

  25. אמרו את זה קודם
    אפילו אני, אליך, במאמר הקודם.
    אבל אין מה לעשות –
    אהבה גדולה, יקירתי.
    וכן, אנחנו בסוף ננצח!

    • קארין ארד

      איזה יופי שעונים במקומי כל כך יפה וחוסכים לי אנרגיה. תודה מאיה.
      נגיד שאני ילדותית, שטחית ועולם הדמויים שלי צר וקטן. נגיד.
      מצד שני אני יכולה לאמר שצרות אופק היא לכתוב תגובה כזאת, למרות שגיבית את עצמך בניק מתאים- "סתם אישה". אכן כן.
      מצד שלישי, גם אם את צודקת ואני פשוט מטומטמת וצריכה לעשות חראקירי ולפתור את העולם מעונשי, בנתיים אני חיה את החיים שלי במלואם, לא מפספסת שום חויה, וכשאגסוס, דקה לפני המוות, המחשבה "אם הייתי מתחילה מחדש הייתי עושה את זה אחרת" לא תעלה במוחי. אני, כנראה, אמות עם חיוך מסופק (וצר, ומטופש) על הפנים שלי.
      מה אני אגיד לך, זה מנחם אותי.

      • נו קארין, דווקא ככותבת המאמר את צריכה להבין שהתגובות הציניות ביותר באות מאלו שהכי פוחדים להתאהב.
        חוץ מזה, הציניות הגיעה הפעם מאוחר ולא כתגובה ראשונה – אז גם בזה אפשר להתנחם.

      • סתם אישה

        קודם כל אני בוודאי ובוודאי לא רוצה שתעשי חרקירי או שחלילה תמותי. גם לטפשים שטחיים יש זכות קיום. ועכשיו ברצינות, מעולם לא החלפתי איתך מילה אני לא מתיימרת להכירך ולכן אני לא טוענת שאת טיפשה, אני כן טוענת שהכתיבה שלך לא בשלה וכן מעט שטחית ומטופשת. לא כל מי שאינו יודע להתבטא בכתב הוא טיפש. זה לא שיש לי בעיה אם הנושאים שאת בוחרת לעסוק בהם, אחרי הכל גם שייקספיר כתב על אהבה, אבל איך לומר זאת בעדינות המיירבית, הוא עשה זאת קצת אחרת ממך. ולסיום, בנושא הניק שלי, את יודעת ישנו מושג כזה שנקרא ענווה (או שאולי העברית גבוהה מדי בשבילך?) מומלץ לך לנסות קצת ממנו, אולי זה ימצא חן בעינייך. דרך אגב למה הפסקת לכתוב בעכבר העיר? אולי הגיעו למסקנה שלקוראים נמאס לקרוא על בעיות המעיים שלך או על כמה חזק צריך לפתוח את הפה כשמוצצים.

        • קארין ארד

          אני רואה שקראת בתשומת לב כל טור וטור, קוקי.

          • סתם אישה

            הדברים שאת עושה כשמשעמם לך…

            • וואו,
              ענית נורא מהר
              משעמם לך או משו?

              • סתם אישה

                ואם כן?

                • קארין ארד

                  אני חושבת לכתוב טור במיוחד בשבילך על איך למצוץ בלי שיניים ככה אולי הוא יישאר לבדר אותך (לא מבטיחה)- את יודעת- נגד השעמום.
                  ככה כולנו נרויח-
                  לך יהיו חיים ואני אזכה בפוליצר.

                  • סתם אישה

                    אז כך, ראשית כל אני במקומך לא הייתי בונה על פוליצר. חוץ מזה אפשר לסמוך עלייך שתורידי את הדיון לרמת התחתונים אבל בכל מקרה אני באמת לא צריכה שתלמדי אותי למצוץ ותתפלאי אבל את לא הייחידה שיודעת איך, זה שאנחנו לא הזמן מדרות על פעילות המעיים שלנו זה לא אומר שאנחנו לא מחרבנות וזה שאנחנו לא מדברות כל הזמן על מציצות זה ממש לא אומר שאנחנו לא יודעות איך. עכשיו באמת תודה על הדאגה הכנה, אבל תתפלאי הוא לא עזב הוא נוכח וכבר די הרבה שנים, תתפלאי כמה זה יכול לעזור כשאת לא מתמסרת במאה אחוז ומעניקה את עצמך בלי לשאול יותר מדי שאלות. שמעתי שנזנחת די הרבה פעמים (או בעברית פשוטה, כדי שתביני, קבלת פנדל, נזרקת, הושלכת מכל המדרגות, נבעטת על כל חפצייך) אולי כדאי שתקשיבי למישהי שמערכת היחסים שלה כן עובדת.

                    • קארין

                      טוב, אישה, עכשיו ברצינות.
                      אם אני לא טועה את היא שהורידה את הדיון לרמת התחתונים (תסתכלי למעלה ותודי יפה בפני עצמך) ודבר שני, אולי קצת קלילות, בחייאת ראבק?
                      שימי לב שלמרות שהעלבת אותי בלי שום הצדקה עדיין הקפדתי על קריצה בכל אחת מהתגובות שלי אליך. אני לא שונאת אותך, אפילו לא כועסת עליך במיוחד (למרות שלא היה מזיק לך לנסח את דברייך בטיפה יותר עדינות) ואני לא מצליחה להבין אנשים כמוך. כשאני כותבת ביקורת הדבר היחיד שעומד לנגד עיני, קודם כל, זה שהאדם שכתב את מה שאני קוראת עבד על זה, השקיע בזה, וגם אם זה לא מוצא חן בעיני אני לעולם לא אכתוב לו ביקורת דוחה בנוסח "כתיבתך טפשית ורדודה… בת חמש עשרה… אוצר מילים" בלה בלה בלה. ההתנהגות הזאת היא בלתי נסלחת לדעתי. די ברור לי שזה לא יגיע אליך כי לפי התגובות שלך נראה שיש לך איזה סוג של משהו נגדי, למרות שאין לי שום מושג מה את רוצה מחיי (הרי נזרקתי, נבעטתי וכולי, אז קצת עדינות, אם אפשר) או אם אפשר לשאול את המשפט האלמותי מפיה של רונה מ"לחיי האהבה": "זורם לך רעל בעורקים, לא דם".
                      בקיצור, אני חושבת שמגיעה לי התנצלות ממך, אלא אם כן לך נוח עם ההתלהמות הזאת שלך. ואגב, כל הכבוד על הזוגיות שעובדת- ואני מאחלת לעצמי גם אחת שתעבוד- אבל ביננו, זה לא רלוונטי לשום דבר שקרה פה.

                    • סתם אישה

                      אני יכולה להבטיח לך יקירה שאין לי שום דבר אישי נגדך. אני באמת מתנצלת מעומק לבי אם נפגעת אבל אני לא יכולה לקחת חזרה את מה שאני חושבת אודות הכתיבה שלך. אני בהחלט מעריכה את הנכונות שלך להחשף כך אבל זה לא משנה את העובדה שבעיני (ואני מדגישה בעיני) הכתיבה שלך לוקה בחסר וכשאני כותבת שהיא מעט ילדותית ולא בשלה זה באמת ברמת הביקרות וממש לא ברמה האישית, אין לי שום עניין סתם לכסח, בעיני ביקרות על אוצר מילים ועל בגרות הכתיבה היא ביקורת לגיטימית ורלוונטית. מה שכן זו לא רק בעיה שלך אלא בעיה של רוב הכותבות בבננות, אולי פשוט צריך כאן עורכת טובה שתנקה את הטקסטים מהבעיתיות שבהם. אני יודעת שכשאת מוציאה משהו כתוב תחת ידך את לא רוצה שיגעו לך בזה וזה נראה לך הכי מושלם בעולם, אבל תתפלאי מה זוג עיניים זרות יכול לתרום לכתיבה שלך.
                      מעבר לכך, את הקריצה בתגובות שלך פיספסתי וגם עכשיו כשאני עוברת עליהן שנית אני עדיין לא יורדת לסוף דעתך באשר לעניין "הקריצה". אני בהחלט יכולה להבטיח לך שלא "רעל הוא שזורם בעורקיי" כי אם דם ורק דם, גם אם מעט חם מדי לעתים. בנוגע לזוגיות שעובדת, היא הוזכרה רק לאחר שטרחת באדיבותך להציע לי עיצות מועילות במציצה לשמירת בן זוגי, למיטב זכרוני את יקירה היא זו שירדה לפסים מעט אישיים ואני, כשצריך, יודעת להתגונן בצורה מכאיבה ואכן כשאני מתגוננת העדינות היא ממני והלאה. שוב קבלי את התנצלותי הכנה באם נפגעת. בשל האלמוניות המבורכת שאני שוריה בה (מעברה השני של המקלדת) לפעמים קל לשכוח שיש פנים מאחורי המחשב וכי כותבת המאמר אפילו מוכרת ומכאן קצרה הדרך לעלבונות פומביים. המשחק הזה לא הוגן מכיוון שאני יודעת הרבה עליייך ואת לא יודעת עלי דבר ולכן עמך הסליחה (על העלבונות האישיים ולא על הביקורת על הכתיבה. "איווררת" את מה שנמצא במגירה ולא כולם יאהבו את מה שיש לך להגיד או את איך שאת מבטאת את זה וחלק אפילו יבקרו) .

                    • קארין ארד

                      תשמעי-
                      הייתי שמחה לעזוב את זה אבל מאחר וכבר התחלתי אני אמשיך.
                      מן הסתם את לא שווה אפילו קמצוץ של השקעת אנרגיה, אבל יותר מכל העליבה אותי ההיתממות הפסבדו אינטלקטואלית בהודעה האחרונה שלך.
                      אני שונאת מתחסדים.
                      את לא צריכה להשתמש ב"מיטב זכרונך" כדי לראות מי ירדה כאן לפסים אישיים ראשונה, ועשתה זאת עם כל הלב, כי הודות למר "קופי פייסט" היקר הנה כמה ציטוטים נבחרים שלך:

                      תגובה ראשונה- שאזכה אותה בכותרת: "ביקורת לגיטימית ובונה":
                      "הכתיבה שלך עילגת, ילדותית ושטחית, השפה שלך דלה ועולם הדימויים שלך צר וחסר דמיון".

                      תגובה שניה- זו ש"לא הורידה את הדיון לרמת תחתונים":
                      "לא כל מי שאינו יודע להתבטא בכתב הוא טיפש", "או שאולי העברית גבוהה מדי בשבילך?", "דרך אגב, למה הפסקת לכתוב בעכבר העיר? אולי הגיעו למסקנה שלקוראים נמאס לקרוא על בעיות המעיים שלך או על כמה חזק צריך לפתוח את הפה כשמוצצים".

                      רק אז, וגם, עשיתי את זה עם טיפת ההומור האחרונה שנותרה לי כלפייך, הורדתי אני את הרמה שלי ועדיין הייתי הרבה פחות מעליבה ממך (כי אני לא אוהבת להעליב סתם אנשים).

                      והנה עוד אחת לסיום, שבה את בשיא קסמך האישי:
                      "שמעתי שנזנחת די הרבה פעמים (או בעברית פשוטה, כדי שתביני, קיבלת פנדל, נזרקת, הושלכת מכל המדרגות, נבעטת על כל חפצייך).

                      תקראי את הציטוטים שלך, בבקשה ממך, ותגידי לי אם במבט אובייקטיבי לחלוטין אני מגזימה אם אני אומרת לך בכל הרצינות שאת פשוט אדם מרושע.
                      ומה בסך הכל קרה?
                      לא אהבת משהו שכתבתי. במקום לעשות את זה כמו בן אדם, כלומר, לא להגיב בכלל או להגיב בצורה מנומסת ומכובדת- לקחת כל דבר שאת יודעת עלי, כל שמועה אפשרית ששמעת עלי, הסבת אותן לתועלתך, השתמשת בהן לרעה, ערבבת הכל ביחד והקאת עלי את התוצר.
                      וכיאה לאנשים מסוגך עשית את זה ממקום המחבוא הבטוח שלך כשאת לא יכולה להיפגע ואני כן.
                      חבל שלפחות לא התנצלת באמת מהלב, כי היית צריכה ואת יודעת את זה.

                    • קארין, את אמורה לדעת יותר מלהתרגש מנשים ממורמרות.

                    • קארין ארד

                      אז זהו, שאני מקפידה להתרגש. אני לא בענין של להסתובב עם עור של פיל- אני לא מפחדת להרגיש (ע"ע מאמר)

                    • בחור אחד

                      קטעים. קראתי את ההתנצחות בין קארין לסתם אישה – צחוק היסטרי. וקארין, דרך אגב, נראה לי שהביקורת של סתם אישה – לפחות בהתחלה, הייתה דווקא לגיטימית (גם אם בהחלט לא נעימה ואולי אפילו מכאיבה), אבל כמו שהיא אמרה אין מה לעשות כשאתה מפרסם את מה שבמגירה אתה צריך להתכונן לזה שאנשי לא יאהבו את מה שכתבת וזה לגיטימי.
                      חוץ מזה השנינות שלה הורסת אותי, אולי היא צריכה לכתוב את המאמר הזה ואז הוא היה נראה קצת יותר טוב

        • ענווה?
          את שומרת את זה רק לניק? כי ככה לא ממש רואים עלייך.
          מה לעשות שממרומי האינטלקט המפותח שלך הכל נראה כל כך שטחי וטפשי
          ומה לעשות שאת טורחת בכל הזדמנות למגר את התופעה למען עולם מפותח יותר.
          ענווה?
          ואימא שלי היתה אומרת "נו במת"

          • סתם אישה

            האמת היא שאני לא טענתי שהאינטלקת שלי מפותח וממש לא התיימרתי לשנות את העולם או למגר תופעה של נבערות מדעת, את זה את טענת. מעבר לכך, אין לי בעיה עם טקסטים חביבים וקלילים, אבל כאלה שכתובים כמו שצריך. גם התסריטאים של "סקס בעיר הגדולה" למשל, לא כתבו מחדש את ה"חטא ועונשו" אבל הכתיבה קולחת, משעשעת, לוקחת את עצמה בקלילות ולא מתיימרת לחנך אף אחד (או אחת לצורך העניין). ועוד, זה שיש לי דיעה משלי ושאני טורחת להביע אותה מדי פעם לא הופך אותי ליהיר או לגאוותנית, נכון, אני חושבת שהמאמרים של קארין ברובם (מלבד האחד שעוסק בתוגת יום שישי בצהריים שהוא לא רע אם כי מחייב עריכה) לוקים בבעיות כתיבה בסיסיות אבל אנא ממך, אל תתיימרי להכיר אותי או לספר לי על תכונות אופי כאלה או אחרות שלי על סמך תגובה שלי באינטרנט, כי זה לא מוכיח על יהירות שלי אלא רק על שלך

            • אז באמת משעמם לך

              • אנונימי בסטלה

                נוקו ,אשה סתם וקארין ארד
                אני קורא אותכם לסדר . ובמילים אחרות : חאלאס עם הבאלאגנים .
                כמו שאמרו כמה חברים טובים שלי :
                all u need is love
                pa pa pa

              • סתם אישה

                או כפי שהיטיב לתאר זאת פרסומאי אחד: עד שיגמרו לך המילים…

                • סתם אשה שלום.
                  את סתם.
                  פשוט סתם.
                  מרירה ומיובשת.
                  חסכי מאיתנו את עצמך.
                  שלום.

                  • סתם אישה

                    אוי רותם, אהבתי את השנינות פשוט שירה אולי את צריכה להוציא ספר, מה את אומרת?

                    • אני מבקשת ממך, צאי מהאתר הזה, אין לנו צורך בך ובשכמותך.
                      קישטא

                    • סתם אישה

                      נוקו יקירתי רק רציתי להראות לך שאני עדיין כאן

            • סתמי, נראה לי שאת לוקחת קצת באופן אישי את דבריה של קארין.
              אני לא ממש מבינה מאיפה הבאת את ניסיון החינוך, כי פשוט אין כאן ניסיון לחנך אף אחת/ד, אלא להגיד שזו הדרך שנכונה בעיני קארין. ודווקא את לוקה כאן בעיניני חינוך ("תקשיבי למי שמערכת היחסים שלה עובדת" ??).
              אז אולי בעינייך זה נאיבי וילדותי, אבל הרי לאף אחד אין נוסחה בטוחה לשימור אהבה וזוגיות, (אם למישהו הייתה נוסחה תאמיני לי שהוא היה עושה עליה מיליונים) – אפשר להפגע גם כשהכי נזהרים וגם כשהכי פתוחים. וזה שאצלך זה עבד בדרך איטית וזהירה עדיין לא מעיד שאצל אחרת זה לא היה מתכון בטוח להתאבדות זוגית.
              אושו אמר שאהבה באה ממקום של שיחרור, וצריך להתייחס אליה כאל דבר שמתקיים היום ואולי יפסיק להתקיים מחר (יש לי הרגשה שלא תאהבי את דבריו, ועדיין גם זו גישה אפשרית).
              ובכלל, יש מעט מאוד דברים ברמת הרגש והחוויה שיש בהם רק אפשרות אחת נכונה ולגיטימית(ולמען האמת אני מתקשה לחשוב אפילו על אחד כזה).

              ונסיים בברכת אהבה, כי כל השאר כבר יסתדר.

            • מה שמצחיק, הוא שסתם אשה – ששפתה עילגת, התחביר שלה לקוי, האיות רצוף שגיאות והפיסוק מופיע כמעט רק במקומות הלא נכונים – מרהיבה עוז וחוצפה להעיר על
              "בעיות כתיבה בסיסיות".
              סתם אשה – אין בך ענווה. כל הטקסטים המבולבלים שהרעפת עלינו, מעידים על ההיפך מזה. לא רק על גאוותנות ויהירות, אלא גם על רוע בסיסי, רוע לשמו. ו-כן, במקרה שלך אפשר, לחלוטין, להפיק מסקנות על אופייך מתגובותייך באינטרנט. זה שקוף.

              • סתם אישה

                אם שפתי עילגת באמת קשה לי להבין מהי שפה תקינה ואולי אלו לא הטקסטים שמבולבלים אלא את?

                • סתם-אשה…
                  טענת שכל טקסט ראוי לו שייבחן בעיניים זרות. אני מניחה שהתכוונת לעריכה והגהה.
                  עצתי היא שתנסי לקרוא את כל תגובותייך למאמר של קארין – כאילו לא את קוראת אותן, אלא מתבונן אובייקטיבי.
                  ייתכן שאם תצליחי לחרוג מעצמך לרגע, ולקרוא את הטקסטים שלך בעיניים בלתי משוחדות – תזהי את העילגות, את שגיאות הכתיב והסגנון ואת הסתירות הפנימיות.

                  • סתם אישה

                    בשניה שהצעת לי לקרוא את הטקסטים שלי "בעיניים בלתי משוחדות" הבנתי שאני לא צריכה לקחת אותך יותר מדי ברצינות

    • כן, בטח שהייתי שם, אשה שכמותי. מנסה להחזיק את החוט של הבלון למטה, שלא לייפות, להגזים, שלא להפוך בנאדם עם פלוסים ומינוסים לפנטזיה. אבל מכת הברק לא נתנה הרבה מקום להחלטות וחשיבה. "זרמתי" עם ההלוך ועם החזור,והייתי שם, מול נאומי החופש ועם הנתינה שלי – שעד שלב מסוים יכולתי לשמח את עצמי בהיותה כה חסרת תנאים, אלא פשוט שם. עד שלאט או לא יודעת איך, פשוט נמאס לה להיות ללא תנאים. וויתרתי, אבל הרצון והרגשות נשארו עם הצריבה.והמשכתי להרגיש,אליו, ולהקפיא. ולהרבה שנים.כל אור של חורף שמזכיר את ה, ריח וכל אלו.
      ולענינינו -איך שהמאמר התיישב לי עלל המקום בזמן- עברו שנים. ולפני שבוע וקצת, התחילו לזוז הקרחונים אצלי באנטרטיקה שבלב. זה לא שקרה משהו עדיין. מישהו פשוט מצא חן בעיני. לא כמו הסידורים הקלילים ונעימים. ההרגשה ההיא שמתקיפה. ואני עדיין שם באנטרטיקה. ההההה איזה פחד.אני בוחנת ומנתחת בעין חשדנית את כל הסיבות למה הוא לא מתאים (וממשיכה להרגיש), מפתחת חום, ובטן פקועה מעצבים ומתח.
      פחד – האויב מספר אחד, ההופכי של האהבה, ששפתו היא הציניות. והמרירות. אני אמיצה,(במקור), ואני אחכה. (יש משהו אחר?)

  26. אנונימי בקריזה

    הלוואי והיו עוד כמוך אנשים בנים ובנות אבל לצערי לא ממש ראיתי
    בקיצור אני איתך בכל מילה ולכולם קחו דוגמא ותפנמו את מה שכתוב לדעתי זה נכתב מכל הלב
    (ויש לה לב חזק ואוהב)והלוואי עליי אחת עם אישיות כמוך

  27. לצערי יש יותר מידי נאיביות במאמר שלך…
    הסיבה לזה שאנחנו העירוניים כול כך מסוכסכים עם עצמנו, היא כי פשפשוט יש יותר מידי אנשים… ואנחנו מוכרחים לעשות סלקציה, ולזה תוסיפי את כול האנשים "הוירטואלים" שאנחנו רואים בטלוויזיה, ותגיעו למסקנה שאנחנו חייבים לחסום את עצמנו, מחשיפה למסת אנשים כול כך גדולה באופן אינסניקטיבי, בלי ממש לחשוב על זה, ובלי ךהבין מה הפסד הכרוך בכך.

  28. מפליא אותי איך אף אחד לא דיבר על הכאב הנוראי שנגרם כשניפרדים ממישהו אחרי שאמרתן לו שאתן אוהבות אותו… (ובאמת התכוונו) כי קורה, גם האהבות הגדולות וההדדיות והנדירות האלה נגמרות ודועכות ולרוב זה חד צדדי. אז לדעתי יותר קשה להיות זאת שפוגעת בבן אדם הכי יקר לי בעולם, ולכן להזהר לפני שיוצאים בהצהרות.
    חוץ מזה, זהו מאמר מקסים, אופטימי וחשוב לקריאה.

  29. פעיל תנזים מהר גריזים

    אני היחיד שקרא את המאמר עד סופו?

    שבעת שבישלתי במוחי הקודח תגובה הולמת למניפסט הסכריני שהלך והבחיל אותי , הכרחתי את עצמי לקראו עד תום – והגעתי לשורה האחרונה?

    *נראה את הבן זונה מנצח אותי בוויכוח*

    אם הכוונה היא אכן לזה , אזי זה מאמר משעשע וציני להפליא , ואני מודה בכל פה שנהניתי ממנו.
    אם לא כך הדבר –
    תעזבי את הברביות , תתבגרי , תריחי את השעועית , ותעשי הפסקות תכופות הרבה יותר בין הפעמים בהן את קוראת את "הנסיך הקטן"

    *פעיל תנזים מהר גריזים*
    לא יכול לישון(<- במקור שלום חנוך. *תמוז*- מתי האיחוד?!)

  30. צב מעבדה

    אני מגיב אחרון! ואאההווו!

  31. כולם רוצים אהבה, כן? לפי התגובות כאן גם לכולם היא חסרה.
    ומה אם חשבת שמצאת אחת כזאת ולא פחדת ולא חסמת את עצמך ונתת לזה לחיות עד כמה שרק אפשר ו….. ניגמר וכבר אין אהבה ומה…עכשיו רק נישאר לישאוף לאחת אחרת?
    אני לא מסכימה איתך קארין לא כל פעם שאני מזהה אהבה בעיני גבר גם אני נמסה ולא בגלל שאני לא רוצה אהבה וגם לא בגלל שאני כלבה קרה אלא שליפעמים הבחור פשוט לא מתאים בייב
    הוא לא מושך הוא לא חכם הוא רק ילד קטן שאוהב וזה גם לא טהור קארין יקירתי כי מה שהוא רוצה זה אהבה שתבוא בתנאים שלו בין אם את יכולה להם או לא.
    אז כן גם אני רוצה אהבה כזאת שתימשך … אבל מה לעשות שעד עכשיו היו לי רק כאלה שניגמרו?

  32. טרם קראתי את התגובות למאמר כך שאני עלולה לחזור אולי על דברים שנאמרו. ובכל זאת.
    מאוד נהניתי, וגם התמלאתי השראה, מהמאמר. העניין איתי הוא שאני תלויה, תמיד תלויה, בין אמון לספק. אני רוצה, כמה רוצה, לסמוך על אנשים. החלום הגדול ביותר שלי הוא להיות מסוגלת לתת את הכול, להיות אמיתית, אמיתית…
    לפעמים מגיעה למסקנה שאי אפשר. אני חושבת שבסופו של דבר אי אפשר לסמוך על אף אחד פרט לעצמך. אבל אם זה נכון, מובטחים לי חיים בודדים למדי לא?
    אז אני בוטחת. ונפגעת, הרבה פעמים. וכואבת את זה. אבל מה שאני מנסה ללמוד זה שאף אחד לא יכול לתת את הכול. אף אחד. וזה שהם לא יכולים לתת בצורה אבסולוטית, או להבין בצורה אבסולוטית, לא צריך להוריד מהערך של מה שהם כן נותנים. זה לא הכול או כלום.

  33. יפה. וכ"כ מתאים – בדיוק היום – אחרי עוד התפרצות זעם וסחף רגשני. אחרי שהתחושה שהנה – עוד אכזבה מתגבשת לה במעלה הגרון שלי והפוטנציאל שאני אפול מכה בי. אז יפה אמרת. לאחר אינספור שיחות ביני לביני החלטתי גם אני – שאין מצב בו אני אעיז להסתיר את רגשותי מפניו של אדם אהוב. זה מכיל אלמנט כ"כ ברור של זיכוך – עד כדי קלישאה פרויידינית ב-20 אגורות…ואם אני לא אומרת את מה שאני מרגישה – לטוב או לרע (כולל "אתה מרגיז אותי/ פוגע/ מוציא אותי משלוותי") אני סתם מתבשלת בזה ואחרי כן – כשהמכה לאגו (וכן – אני לוקה במגיפה הנוראה "תסמונת האגו הארצישראלי המנופח השכיח…")מגיעה – היא בלתי נסבלת ואז אני רק אוכלת את הלב וטוענת כל פעם מחדש שהייתי צריכה לפחות לומר ואז אולי הייתי מרגישה יותר טוב. עכשיו. אני מעט מתפזרת אבל מוסר ההשכל שלי הוא – בדומה ל"בכל פעם שקיץ אני מתגעגע לחורף ולהיפך" – שכאשר אני חושפת את הרגשות שלי עד הסוף – זה קיצוני וכאשר אני מפנימה אותם כדי להימנע מפגיעה – זה קיצוני – ובשני המקרים – האגו שלי לא עומד בנטל – אם מדובר באדם שנורא רציתי שיאהב אותי בחזרה…ואם אני חושפת והוא לא אוהב בחזרה – אני מרגישה חרטה עמוקה שחשפתי, ואם אני שומרת לעצמי והוא לא אוהב בחזרה – אני כועסת שלא חשפתי…. הייתי שם פעמים רבות. ואני קוראת את מה שאת אומרת ואני כ"כ רוצה לצרוח -"נכון!!!!!!!!!!" ומי שלא מתאים לו שאני חושפת את הרגשות שלי – שיעוף לי מהחיים כי כשאני בולעת אותם אני נחנקת מהם. אבל אני לא חושבת שזה נכון… וזו האמת. אני יכולה לצרוח המון זמן וזה לא יהפוך את זה לנכון. זה הדבר שאני הכי רוצה להאמין בו – אבל זה – בהגדרה – לא מאוזן. זה עד הסוף. זה טוטאלי. ועדיין – הנטייה הטבעית שלי היא כן לומר לאנשים את אשר על ליבי. ולהביע רגשות. הבעיה היא שעם השנים – הולכים ומתמעטים אותם האנשים שמצליחים להכיל את כל הרגש הענקי הזה שיש לי. קארין יקירה… תראי עד כמה הפכנו לעולם של חשבונות, עלות – תועלת, מכירתיות, שיווק והונאות… לפיכך, נוצרים כל משחקי ה"הארד טו גט" והתחשבנויות על טלפונים וכל העמדות הפנים, המסכות, חומות ההגנה וכל מה שאני הכי שונאת בעולם לשחק בו. הפכנו לאנשים פחדנים וזהירים ולחוצים ופלצנים ושקרנים – הכל כדי להגן על עצמנו.
    אין לי שום שורה תחתונה מבריקה. האמת היא שאני עצובה מכל זה. ואני כ"כ מזדהה עם מה שאני מבינה בתור "הרעיון העיקר במאמר" עד כדי שאני מרגישה צורך להגיב… אני מקווה שגם את וגם אני וגם אנשים שכמותנו נמצא את השלווה.

    • אני עוברת טיפול פסיכולוגי אצל אשה יקרה אחת, ובין השאר יצא לי גם לקרוא דברים שכתבתי על אהבה גדולה שהיתה לי לפני כמה שנים. מסתבר שפעם הייתי מדחיקה את הצורך שלי באהבה, זה קרה כנראה כי ראיתי בו חולשה והתביישתי בו. ואז נדמיתי לעצמי כאחת שדוחפת ולוחצת ו"נדבקת". ומתוך הפחד שלא להיתפס כזו, הדחקתי את הצורך הזה.
      ועכשיו הכל הפוך, אחרי שעברתי המון, ובעיני הצורך הזה לאהוב ולהיות נאהבת מראה על חוזק ולא על חולשה – היכולת לחשוף עצמך, להגיד את המילים. ואיך המשחקים האלה רק עומדים בדרך להתעצמות אישית, לאמירת אמת לעצמי לאחרים.
      מאמר יפה.

  34. AMEN!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

  35. יפאורה תבורי

    קארין, אהבה היא רק צד אחד שבחרת להתמקד בו. יש עוד המון, והכל נובע, אני חושבת, ממקום אחד – להיות עצמנו. באמת. לא לרמות, לא לפחד מה יגידו, לא לתמוך תמיכה עיוורת ללא ביקורת עצמית בעצמינו. כל הלא האלה שיבואו באופן טבעי. להיות פתוח לשינויים. הכל בלי להסתיר ובלי להיגרר ולטשטש, אלא להתבונן פנימה ולעשות כל פעולה מתוך רצון וידיעה מלאה. גם אם נמצאים במקום הכי מעצבן, כמו ישיבת עבודה או ישיבת שירותים, לתת הכל. לחשוב על איך יכול להיות אחרת זה תמיד אפשרי, אבל בסופו של דבר מייאש וגורם לחוסר סבלנות. הכי כיף זה ללכת עם או בלי מטרה, ורק להנות מכך. וכן, גם לאהוב בלי תנאי ולומר ולתת את הרגש בשביל *עצמנו*. כי *אנחנו* מרגישים טוב עם זה. לא מן האנוכיות, מן השיתוף.

    אוהבת אותכם גם.

  36. למרות כל המשחקים, האכזבות, וכל הבחורים שנתקלתי בהם שאפילו לא מכירים את המושג – יש דבר כזה!
    פעמיים חוויתי את זה בחיים, טוטאלי, חזק, אמיתי והדדי. וגם פעם אחת לא הדדי – ואז שאלתי את עצמי אם זו באמת אהבה מצידי, גם אם זה לא הדדי. האמת – ברגע שזה לא הדדי לדעתי זו אשליה של אהבה, ולא אהבה. כי רק כשאדם אוהב אותך הוא מראה לך את עצמו באמת – ולכן, אם את אוהבת מישהו שלא אוהב אותך – את לא אוהבת אותו, אלא דימוי שיצרת לו.

    • קארין ארד

      כבר שנים שאני אומרת את זה, בדיוק במילים האלה ואף אחד לא מאמין לי. האמת שאני קצת בשוק. לא יודעת מה להגיד לך חוץ מ"איזה יופי לי" שעוד מישהו מאמין בזה. תודה רבה, נשיקות, מתנות.

  37. אגמית

    קארין,

    הצלחת לרגש אותי במילותייך, בעיקר בשל העובדה שממש עכשיו אני חווה דברים רבים אליהם התייחסת במאמרך.
    מזה חודשיים אני נמצאת בעיצומה של מערכת-יחסים עם בחור שהצליח לחדור דרך החומות שסגרו על ליבי במשך חודשים ארוכים.
    עד לא מזמן, ביחד עם האושר וההנאה, זרמה לה גם חרדה גדולה מפני האפשרות שאני עלולה להיפגע, כי הכל עוד כל-כך טרי ולא ברור והרגשות עודם לוטים בערפל.
    אותה חרדה איימה אף לנתק אותי ממנו, כי היא החלה להשתלט על כל חלקה טובה של רגש, מניחה לספקות לערער כל תחושה טובה, גורמת לי לנתח כל צעד ושעל שלו.
    זה פשוט שיגע אותי, כי גרמתי לעצמי סבל. נתתי למשקעי-העבר לחסום את הזרימה הטבעית של רגשותיי ותחושותיי.
    ממש לאחרונה החלטתי, שדי, מספיק עם ההתחשבנויות הפנימיות שלי. הגיע הזמן לשחרר את הבלמים הנפשיים – מה שיקרה יקרה .
    אני לא יכולה להגיד שכל החששות נעלמו כלא היו – הם עדיין קיימים בתוכי, אבל אני לא נותנת להם להשתלט לי על המחשבות והתגובות. אני כל-כך נהנת עכשיו בלי כל המעצורים האלה שכפיתי על עצמי, כי כך ה"אני" האמיתי שלי יוצא החוצה ללא כל צנזורה פנימית מעיקה.
    בבת-אחת השתחררתי ובמובן מסויים, הנפש שלי הזדככה.
    מדהים עד כמה אנחנו נותנים לכמויות אדירות של אנרגיה חיובית להתבזבז על ספקנות, חשדנות, חוסר-אמון ופחד, שמקורם בעבר שלא מניח לנו לחתור להווה טוב יותר.
    וההתמודדות האישית עם זה – זה כל-כך מתיש, נפשית ופיזית.
    ועכשיו – זה כל-כך כייף לחבק ולנשק אותו בלי לחשוב על כלום, כאילו אין מחר…
    אני מצטרפת לקריאה שלך – פשוט צריך לאהוב, לקחת את הסיכון הרגשי הזה ופשוט לאהוב.
    ממילא מה שצריך לקרות יקרה ואם יבוא הכאב הנורא של הפרידה, לפחות הוא הגיע לאחר שחווינו משהו מכל הלב והנשמה ולא דרך פיסות של רגשות שלא מומשו עד סופם.

  38. הנחושה

    מקסים,חזק ומדויק. איזה כיף לראות שלא פסו מן העולם רומנטיקנים חסרי תקנה כמוני ושיש עוד מי שמאמין שרק אהבה מביאה אהבה. כ"כ נכון. אם אתה באמת ובתמים אוהב מישהו הוא ישיב לך אהבה. נמאס מהמשחקים המטופשים.

  39. Perfect, you couldn't describe love in a better way!

  40. קארין מקסימה שכמותך,
    נהניתי לקרוא את מה שכתבת אבל יותר נהניתי למצוא עוד בת שחושבת כמוני.
    לעניין: מדובר לדעתי ב"אומץ" ואומץ זו תכונה שאני מחשיבה ! החברה בטעותה כי מרה מייחסת תכונה זו ל"גברים" ואו ליתר דיוק ל"זכרים" שיוצאים להלחם בחיה, מכניעים אותה וסוחבים אותה על גבם את כל הדרך לאישה ולצאצאים הרעבים. ומש..- המשאב העיקרי הפך היום לכרטיס האשראי והוא בידי נשים כשם שהוא בידי גברים חל פיחות עצום ביכולת של גברים
    להפנים הערכה עצמית ואת המוכנות להיות נאהבים, כלומר הם לא מרגישים שהם הרויחו את האהבה בכבוד ולכן אינם מקבלים אותה מאתנו.
    ה"אומץ החדש" של ה"גבר החדש" יהיו לדעתי עשויים מחומרים חדשים. האמת שגם אנחנו לא לגמרי מבינות את הקונספט החדש , סה"כ אנחנו חיות על ה"תפר" מבחינה כרונולוגית של העידנים אז בגדול אכלנו אתה. בעוד 100 שנים לא תראי בין המינים שיוויון מדומה , מסוכן והכרחי. אלא צעידה מגובשת של גבר ואישה שהחליטו ביחד להתרכז בעצמם ובמסע שנקרא חיים. מפעם לפעם יצא לי לזהות זוגות כאלו והקנאה אכלה אותי, אבל התקווה שמחה אותי.
    הברק הזהה בעיניים , היציבה של שניהם לא קיפלה שום אנדר-סטייטמנט פוליטי של יחסים. נטו
    חברות. ואסיים בשיר שמקפיץ אותי לעוד מאה שנים (לפחות בהרגשה) " שני חברים יצאו לדרך בים בם בום…"
    צ'או לך ואני שולחת לך מסה"כ שלי שתפגשי את החבר שלך למסע וגם לויכוח.
    נשיקות,
    ממני,
    אור

  41. אבא מייק

    בראוו קארין. הבנת.

  42. אבא מייק

    דרך אגב, "סתם" – בהחלט כן, אבל "אישה"? – בהחלט לא!!

    • סתם אישה

      נשבעת לך שכן, אפילו בכל מובן המילה. אני יודעת שזה עלול להכות אותך בהלם, אבל פירוש המילה "אישה" היא לא בהכרח אחת שחושבת כמוך, אולי אפילו לא אחת נחמדה או כזאת שתחבב והאמן או לא אבל יש כאלה שיש להן גם דעות עצמאיות משלהן, גם אם לא מקובלות על הכלל ובשורה התחתונה ממש ממש, אבל ממש אישה

      • אבא מייק

        תתפלאי, אבל גיבוב מילים רדוד ממש לא מצליח להכות אותי בהלם. מלבד זאת
        אין לך כל מושג איך ומה אני חושב ומה פירוש המילה "אישה" בשבילי, מלבד זאת
        שאינני כולל בין תכונותיה את הרדידות האינטלקטואלית, הצייקנות הרגשית ורוע
        הלב שאת מפגינה כאן בתגובותיך. אז אתקן את עצמי – את פשוט לא "בן-אדם".

  43. Karin – beautiful! The Beatles were right, All you need is love, and not only towards each other. The only way to live in the present is to love it, here and now, and not what it WAS or what it WILL BE. The only way I live another day, is because I love it, just because it's there.

    don't ever lose this vitality of yours.

  44. שהם רוביץ

    אני חושבת שאת צודקת במאה אחוז אומנם אני רק בת 12 ואני צעירה אבל יש בכיתה שלי ילד אחד שיושב לידי וכל הזמן מדבר על המין והסקס אז פעם אחת שאלתי אותו עם הוא יודע בכלל מה הפרוש של המילה אהבה והוא פשוט לא ידע לענות לי משום שמה שמעניין אותו זה רק סקס ומין!!!!!!!

  45. א ה ב ת י מ א ו ד
    צודקת צודקת צודקת…..ואני שמה זיין על הכאב גם.

  46. ע נ קקקקקקקקקקק !!!!!!!!!

  47. אביטל

    קארין, את צ-ו-ד-ק-ת!
    אנחנו חיים בתקופה מחורבנת, כל אחד דואג לאינטרסים האישיים שלו ולא מוכן לתת מעצמו: הגברים מבלים כל היום עם החברים שלהם, ובלילה הם רוצים זונה בחינם, בחורה שתשכב איתם ובבוקר הם יסתכלו עליה ויאמרו:"כמה מהר היא נכנסה איתי למיטה השרמוטה, שאני אצא איתה לסרט?בחיים לא!", אז הם מחפשים ילדה טובה ירושלים,מתחתנים איתה, ואז בוגדים בה עם "השרמוטה"…

    הנשים מתאהבות בגברים האלה, ואחרי ניסיון מר, מפתחות שיריון פלדה, מחליטות לא להתאהב יותר, מחליטות שהן "פמיניסטיות" לא רוצות שיזמינו אותן לארוחה, שיפתחו להן את הדלת, ושיחזיקו להן את היד.
    ושוב הן חוזרות לשכב עם הגברים שרוצים "זונה בחינם".
    ואנחנו לא יוצאים מהמעגל הזה של לשחק אותה "קול ושקול" ו"קשה להשגה".

    החיים במדינה הזו מספיק קשים ומסובכים, אז בואו נקל אחד על השני בקטע הרומנטי, נאמר את האמת, לא נמכור אשליות, לא נבטיח הבטחות, לא נשחק משחקים.

    החיים יהיו הרבה יותר פשוטים.

  48. תמר ש

    איזה מדליק! זאת הפעם הראשונה שלי באתר הזה וההתכסחויות והעקיצות בין הבנות פה ממש מגניבות – אל תשתנו, לא יהיה על מה לצחוק בעולם…

  49. המאמינה

    קארין,
    התרגשתי עד דמעות.
    תאמיני או לא – זו בדיוק המסקנה שהגעתי אליה, מילה במילה, לפני כשנה, כשפגשתי את האחרון. נפתחתי, אהבתי ללא גבולות ובלי משחקים, ליטפתי, חיבקתי, ובעיקר חיכיתי.
    הייתי מאושרת לגלות שכשאוהבים בכנות, הלב של הצד השני נפתח. הוא גם התחיל לאהוב, אבל בקצב שלו. כל פעם היה זורק לעברי עצם קטנה, עוד "אני מרגיש", עוד "אני מאושר", ולבסוף גם "אני אוהב". אבל ה"אני אוהב" של הבחור שאת אוהבת ללא תנאים אינו ה"אני אוהב" שאת ראויה לו. אהבה אמיתית חייבת להיות זורמת והדדית מראש.
    זה נגמר עכשיו, מכיוון שהוא הבין שהוא הוצף באהבה שלי ושהלב שלו אוהב אותי מאוד, אך אינו מלא באהבה חסרת תנאים, כמו אצלי. יום אחד תבוא הבחורה שתציף את ליבו באהבה. ואולי לא. אולי הוא יזדקק לשנים של טיפול לפני שזה יקרה. זה לא משנה.
    אני מאמינה בללכת עד הסוף עם האהבה שלך. אני מאמינה בלאהוב ללא גבולות. אבל צריך לזכור שיש יותר מידי אנשים שם בחוץ שעוד לא הגיעו להארה הזו. שעוד לא הפנימו את זה. שעוד לא אוהבים את עצמם מספיק, או שלהיפך – אוהבים את עצמם יותר מידי.
    אני לא מתחרטת לרגע. למדתי עד כמה זה מדהים להתעורר בבוקר עם האדם שאת אוהבת בכל ליבך, ועם הידיעה שאמרת לו את זה. זו הרגשה עילאית. זו לא הרגשה של חולשה, אלא של הקלה. הלב שלי דואב ושבור עכשיו, אבל זה בסדר – כי אין בי חרטות או מחשבות על דברים שיכולתי לעשות אחרת. לא יכולתי לתת או לאהוב יותר, והלב שלי לא היה מרשה לי לאהוב פחות.
    למרות זאת, וזאת על אף שאני מאמינה בכל מה שכתבת, צריך לתת את כל האהבה האמיתית וחסרת המשחקים הזו רק לאדם שנותן לך כזו אהבה בדיוק. לבבות נפתחים מול אהבה חסרת תנאים, ואת זה היטבת לנסח, אבל לב שנפתח מאוחר תוך שהוא גורם לך סבל עד לרגע פתיחתו לעולם לא יהיה פתוח כמו שלך. את יכולה להשקיע שנים ארוכות בדישונו ובטיפול בו, ואני מכירה גם נשים שהצליחו, אבל נראה לי שאת האהבה חסרת התנאים כדאי לשמור לראויים – אלו שהפנימו בכוחות עצמם (כי רק כך אפשר לגלות את זה) את כל הרעיונות הנפלאים שהעלית על הכתב, ומוכנים לקבל, ולא פחות חשוב – להעניק, אהבה אמיתית.

    • מילותייך נותנות תיקווה,מהפשטות והאמת שבהן. ושוב,את ניסחת,כמו רבים אחרים,את מה שאני עוד לא הצלחתי….

  50. הי,
    ריגשת אותי עד דמעות,
    אולי בגלל ההזדהות המלאה עם כל מילה ומילה.
    מי ייתן וכולם ייחשבו כמונו ולא יפחדו להוציא את מחשבותיהם לאור.
    בי.

  51. סוגיית המאמר, שכתוב בצורה מאוד מעניינת אך ללא ניסיון להסתיר את הסטירות הפנימיות ,היינו אהבה, אם כך למה הפתיחה דנה על סקס?

    אנו אכן כל הזמן מתעסקים בסקס, אך אין בין ההתעסקות הזאת לאהבה שום קשר.
    סקס הוא מה שהוא, הנאה רצופה של שני אנשים מהמגע הגופני ביניהם.
    יהיו כאלה שיגידו שסקס בין שני אנשים שאוהבים הוא נפלא שבעתיים מסקס עם אדם שאין לך רגש כלפיו, בחלק מהמקרים אני אסכים לכך אך ברוב המקרים אני אדחה את הטענה. דחיית הטענה מציידי בא מהיותי גבר מזן אחר אולי, אני לא נכנס למיטה עם כל אישה אני אוהב את הנשים שאני נכנס איתן למיטה גם אם זה קר לאותם מס' שעות שאני שם כן לאחר מס' שעות האלה יש סיכוי טוב שאני אלך אך זה לא מתוך פחד להתחייבות אלה ברוב המקרים מתוך אכזבה בביצועי המיטה של הפרטנרית, אך אני בהחלט אשאר ואשתדל להפוך את הקרש למחייב עם פרטנרית שתדהים אותי במיטה. כי סקס הוא כן קובע!!! אני יודע שאני (הגבר) לא מסוגל להסתובב רעב לסקס, וכן תיסלם בזמנו צדקו לרובינו הגברים נמאס מנשותינו הבתולות.

    לסיכום האפיזודה הראשונה !!!
    מה הקשר בין סקס לאהבה?
    אהבה היא סוג של רגש רוחני.
    סקס היא סוג של רגש פיזיולוגי.
    מכבד את שני סוגי הרגש אך לא מבין למה מתעקשים לקשור ביניהם!!!

    חלק המשך של המאמר מדבר על מלחמה!!!
    סליחה, אבל אנו הגברים לא היינו אלה שאמרו לכן תצאו לרחובות אנחנו לא כתבנו את האמנציפציה הנשית, עד לפני 100 שנה האישה הייתה הדבר הכי נערץ בעיני הגברים, הנשים היו ענוגות עדינות והן כן היו רעבתניות לסקס.
    אולי באותה העת אתם לא ידעתם אך יש הבדל ענק פיזיולוגי ופסיכולוגי בין הנשים לגברים.
    אישה קרייריסטיות לרוב אינה אישה מינית.
    על מנת שאישה תהיה מינית היא צריכה זמן לעצמה , היא זקוקה לטיפוח, היא זקוקה למנוחה היא זקוקה לפינוקים ואז כאשר הגבר יגיעה לביתו הוא תמיד ימצא את האישה הנחשקת שלא נראתה בחצי הצפוני של כדור הארץ במאה השנים האחרונות.
    לעומת זאת על מנת שגבר יהיה טוב במיטה הוא זקוק להיות קרייריסט הוא זקוק להיות הלוחם והמגן שלך, לאומת אישה גבר ככל שיעבור יותר כך הוא יהיה רעב יותר מינית, עובדה!!!

    לסיכום של זה!!!
    אין אני מזלזל בקדמה ובשיויון זכויות , אני רק בא ואומר אנו דור ביניים דור שבו הנשים והגברים מסתגלים למציעות חדשה שבא הגברים צריכים להתחשב יותר בנשים, ונשים צריכות להבין שהן לקחו מהגברים את המהות של היות הגבר עצמו היום מעט מאוד גברים יכולים לקרוא לעצמם מפרנסים!!!
    אז עד שהאנושות תתרגל לשלב החדש הזה של אבולוציה , אנו נשאר מבולבלים ולא נצליח להבדיל בין הסקס לאהבה.

    החלק הבא של המאמר דיבר על הפחד.
    פחדים אינם תורשה מולדת, פחדים הם אותם הדברים שאנו יונקים ברוב המקרים מההורים שלנו. אמא שמפחדת מכלבים לרוב לא תדע לחנך את ילדיה לאהבת חיות!!!
    כך גם במשפחה שבה האב לא אומר לאשתו ליד ילדיו עד כמה שהוא אוהב את אמם לא יצליח לחנך לאהבת אישה. אחד הדברים שאני בתור גרוש תמיד עושה זה לציין לבני עד כמה שאומו חשובה ואהובה גם עלי, כי מאוד חשוב לי שבני ילמד לאהוב ולכבד את אימו גם אם אני לא שם בשביל להראות לו כיצד יש לנהוג באישה.
    בהמשך בפרגרף הזה דובר על תירוצים והיה זלזול מכוון האינטלקט. למרות שאני מבין היטב את המקור לבלבול של כותבת המאמר הנובע מכך שרוב האנושות היו מצויה במצב של חוסר מנהיגות וחוסר באנשים המסוגלים לקבל החלטות קשות, דבר שמשפיעה בסופו של דבר על הקושי של הבודדים בחברה לקבל את החלטות של התחייבות לכל החיים.

    לסיכום!!!
    במשפט אחד, אי יכולת של שאנושות המודרנית לקבל החלטות קשות.

    המשך המאמר הוא התבכינות חסרת טעם על כמה שיכול היה להיות טוב אבל במציעות זה לא.
    מה שכן ניתן להגיד על הבחורה, היא כן מבינה בסמים!!!
    היא יודעת להשתמש במשפטים סתמיים בצורה מאוד מבלבלת, החלק האחרון של המאמר הינו יותר קריאה לעזרה מאשר נסיון לומר משהו משמעותי.

    בשורה תחתונה!!!
    לא התרשמתי, ראיתי מאמרים יותר יפים ויותר ברורים, המאמר נכתב מתוך הרגש ללא הקפדה על מה ברצונה לומר באמת.

    סגול(לא מתרשם ממאמרים רגשניים על נושאים הכואבים לכולם-שזה כל סוד כוחם).

    • אריאלה רביב

      בהיסטוריה או חכם במיוחד, אה?

      נשים בעבר היו עדינות ונערצות? מתי בדיוק? כשלא היו להן שום זכויות, למשל, להיות בעלות רכוש או זכות בחירה? כשהאב החליט בשבילן למי הן תנשאנה? נורא קל להיות נערצת אם את בובה חסרת כוח. אני מוותרת על הנערצות תמורת הזכות לקבל החלטות בנוגע לחיי. ואני בהחלט אחפש כבן זוג מישהו שהעובדה שיש לי מה להגיד לא גורמת לזין שלו לקמול.

    • אגמית

      ועוד איך שיש קשר.

      כשם שהגוף אינו מנותק מן הנפש, כך גם אהבה אינה מנותקת מסקס.
      ברור שניתן גם לקיים סקס ללא אהבה, אבל קשה מאוד לקיים אהבה בלי סקס, אלא אם כן מדובר באהבה אפלטונית שאין לה צורך במימוש רומנטי.
      כשאתה מאוהב עד עמקי נשמתך בנפש אחרת, אתה משתוקק גם להתאחד פיזית עם מושא אהבתך וזה הכי טבעי וטהור בעולם.

      אם אתה לא מצליח להבין למה כל כך הרבה אנשים מתעקשים לקשור בין השניים, כנראה שלא חווית את השילוב המדהים הזה של אהבת גוף ונפש מעבר לכמה שעות.

      ודבר נוסף – אני לא מבינה איך אתה מסוגל להחליט האם אתה בנוי לקשר מחייב עם מישהי על סמך בילוי במחיצתה בין הסדינים לשעות ספורות בלבד – איכות של סקס קשורה עמוקות ליכולת לפתח אינטימיות מסויימת עם בן או בת הזוג או ולא מספיקה כאן משיכה מינית בלבד.
      יש אנשים (כולל גברים) שבהתחלה הם קצת עצורים במיטה, אבל בהדרגה, כשהם יותר משתחררים ומתחילים לחוש בנוח עם הפרטנר/ית, הם מתגלים כמאהבים נפלאים.
      לסקס יש חלק חשוב מאוד במערכת יחסים, אבל חבל שמבחינתך, על פיו יישק דבר, כי הוא לא המהות אלא חלק ממנה.

      וכן, אנחנו באמת חייבות לחזור לימינו הגדולים בהם המקום היחיד שהלם את כישורינו היה המטבח – העיקר שהגבר שלנו יהיה מרוצה כשהוא חוזר רעב, שהרי הוא אף פעם לא חוזר ממוטט מעייפות אחרי יום עבודה מפרך ותמיד כלי-זינו מוכן ומזומן לפעולה…
      אולי גם תשלול מאיתנו את זכות ההצבעה ונסגור עניין ?

      ומה רע בכך שהמאמר נכתב מתוך הרגש ? זה מה שיפה בו.

      כרנאה שבכלל יש לך בעיה להתמודד עם המושג הזה "רגש"…

  52. דורית

    רק מילה אחת- תודה!!

  53. זואי גרין

    במלה אחת:
    צודקת.

  54. תקווה אבשלום

    אני אוהבת אותך !!!!!!
    את בהחלט צודקת,אהבה זו מילה קטנה עם משמעויות רבות. אני מכירה המון סוגים לאהבה אבל מעולם לא התנסיתי בה. אולי תייעצי לי דרכים להתחיל עם בנים.
    אודה לך מאוד-אני צריכה עזרה

  55. המאמר מקסים, משגע ואין לי מילים, פשוט אני כל כך הזדהיתי איתו, כי אני כן מהצד השני,
    שפוחדים להיפגע וכדו', ( הרסתי מערכת אחת די טובה , לפחות זה היה נראה כך) ואת
    המאמר הזה אני הולכת להדפיס ולמסגר.
    אז סה"כ רציתי להגיד לך תודה תודה ושוב תודה זה כל-כך נכון.

  56. נמרון

    מילה בסלע ! לא מספיק סיפרותי או הגותי אך מאוד אמיתי ברור ונוקב לא אתפלא אם קשיי עיכול יגרמו ללא מעטים להתעלם מהתוכן

  57. קארין,תודה.כבת 17 שכמעט איבדה תקווה טוב לגלות גישה אחרת…

  58. אייטם

    כן,,, בטח,,, נכון,,,
    אהבה אמיתית.
    אני בטוח שהאהבה האמיתית של קארין
    יהיה אחד מהאפשרויות הבאות: שחקן, סופר, אומן, סתם עוד מיליונר, הבן של,,, וכו'
    אבל זה רק בגלל שהיא עמוקה, ומבינה, ויודעת מהי אהבת אמת.
    השאלה של מה הוא עושה, או איך הוא ישפיע על התדמית שלה לא תשנה דבר !
    כי היא קארין ארד, מלאה בבולשיט, או כל כך טיפשה שהיא הקלישאה של עצמה.
    אני הייתי מאמין למאמר זה רק אחרי שאראה מי יהיה בחיר ליבה.
    מישהו מוכן להתערב?
    ארוחה בדים סאם שהיא בוחרת באייטם.
    אבל רק כי זה אהבת אמת 🙂

    נב
    ולא, היא בטח לא תתגרש, כי אהבת אמת, ונהדר.

  59. אותו אחד מלמעלה

    אני חושב שהיא די חפרה את הקבר של עצמה
    או שהיא תתחתן עם סתם אחד
    או שכולם יראו את הפרצוף האמיתי והמכוער שלה.

    נב 2
    העדפתי את התקופה שהיא כתבה על הדרך הנכונה,
    שתאפשר לנו, הגברים, לזיין אותה בתחת.

    -"אדום הוא לא רק צבע"
    אני.

    • זה שלך יש פרצוף מכוער, כזה שאתה אפילו לא מנסה להסתיר (חוץ מכמובן בניק טיפשי), לא אומר שאצל כולם זה ככה ובטוח שלא אצל קארין.
      היא בוודאי ובוודאי לא לימדה אותך, או את שכמותך, לזיין אותה בתחת או בכל מקום אחר, לצורך העניין. תאמין לי- היית מת, אבל באמת שאין מצב. כל כך אין שאתה אפילו לא מבין. כי בנוסף לכל יתר המגרעות שלך (בהן אני בטוחה אפילו שאני לא יודעת את השם ה"אמיתי" שלך) אתה גם קטנוני ומריר. ממש חבל בשביל אלה שצריכים לסבול אותך ביום יום.
      תחסוך מאיתנו את ההברקות שלך, תחסוך את היציאות הדביליות שלך, תחסוך ואל תחזור.

      "אדום הוא לא רק צבע" – זה אתה מנסה להיות מגניב?

  60. אייטם

    שלום, פרקטל צלוליטיס שלי !

    נוקו, (אני בטוח שזה לא ניק, אלא השם האמיתי שלך),

    ואת יודעת חשבתי על כל הרעיון של ,,,
    אני מריר וכאלה מין,,,
    והגעתי למסקנה, שזה לא מריר, אני פשוט עשיר מפונק.
    בקשר לפנים שלי, אני מודה שהפרצוף שנולדתי איתו, לא ממש היה
    מושלם, אבל אחרי כמה ניתוחים פלסטיים שעשיתי בילדות הובילו לתוצאות מדהימות.
    את לא קארין, ואת בטח לא יודעת מה היא כתבה או לא כתבה
    כל שכן, זה די אובי–יאס שאת לא יודעת לקרא בין השורות.
    אני שמח שאת חושבת שאני מבריק.

    אם כי את די נשמעת לי מרירה.
    ולהיות מגניב, זה העבודה של איטו אבירם(אני מאמין)
    אני אוהב יותר להקרא: חדשני, נועז, מהפכני.
    עם הזמן את תלמדי להכיר אותי.

    שלך

    נב
    איזה באעסה להיות שמנה עם ציצי קטן?!

    • נכון שיש לך זין ממש קטן? אבל באמת קטנצ'יק, אפילו יותר מהמח שלך. אני מציאה לך לנסות לדחוף אותו לסתם אישה וביחד, מחוברים לנצח, תתפוגגו מהדיון הזה. איך תמיד מישהו חייב לדחוף את האנרגיות הרעות שלו לכל מקום שיש בו קצת טוב וכנות. וקארין, חוץ מזה שאני מצטרפת לכל המשבחים אני גאה בך שהגבת באיפוק. אני, כפי ששמת לב קצת התעצבנתי (אבל עבר לי).

      נ.ב
      נו, אייטם-זין-קטן, נכון מדגדג לך לענות משהו ניבזי?

      • סתם אישה

        אני יודעת שאני יכולה להיות בן אדם אגרסיבי ולפעמים ממש לא נחמד. היום ניסיתי לקרוא שוב את המאמר של קרין, לבדוק עם משהו בהשקפה שלי לגביו השתנה בפרספקטיבה של זמן ומצב רוח. אחרי הקריאה נתקלתי בתגובה המעוררת בחילה שלך שעוצרת בחובה הרבה מאוד אלימות מינית. אין לי שום בעיה לקבל ביקורת על ההתנסחות שלי, על האישיות שלי, כפי שהיא מתשמעת מהתגובות הללו, אבל התגובה שלך היא פשוט זוועתית. את הפרטנרים שלי למיטה אני אבחר לבד ואם את מגלה עניין מסויים באיבר מינו של אייטם (קטן או גדול) אנא שמרי עניין זה לעצמך ובבקשה ממך על תהפכי אותי לקורבן של אונס וירטואלי אישה גסה ובהמית שכמותך!!!

        • אני חייבת להודות שכבר מזמן קראתי את המאמר (שהוא יצא) וכמובן גם את ההתנצחות שלך עם קארין. אז קודם כל אני חייבת להודות שאני מסכימה איתך לגבי המאמר. כתבתי כבר דרומה יותר שהמאמר די מצחיק. אין לי בעיה עם הרעיון המרכזי, אהבה היא אכן לדעתי הדבר היפה ביותר בעולם, אך כמוך אני חושבת שזהו נושא שחוק, ובכלל רוב הנושאים שעליהן כותבת המחברת כבר לעוסים ומישהו אחר כבר כתב עליהם בעבר, במאמר הנ"ל אין שום דבר חדשני וסגנון הכתיבה גם הוא לא לטעמי. הבעיה היחידה בתגובותיך הוא שסגנונן היה מעליב ולכן זכית לביקורת כה רבה מהמגיבים האחרים, ממני לא תזכי לביקורת בכלל, אם את שואלת אותי צדקת בתגובותיך. הבעיה נעוצה בעובדה שהמחברת הינה סלבריטאית ואהודה בקרב חלק לא קטן מנשות ישראל הצעירות, העובדה שהעזת להביע את סלידתך מכתיבתה כנראה עוררה כנראה את קהל המעריצים/ות שחלקם/ן מבקרים פה באופן קבוע. בכל מקרה, אני לא חושבת שאת צריכה לקחת יותר מידי ברצינות את התגובות, בודאי לא את זו של לני (היא בטח חושבת שהיא נורא מגניבה – להגן בכזה "חירוף נפש" על קארין, ועוד אולי קארין תראה זאת ואז בכלל), היא סתם חנפנית. מה שאני לא כ"כ אוהבת זה שלעיתים אם מישהו/י כותב/ת ביקורת על מאמר של קארין, מיד כל הכותבות האחרות קופצות, כאילו אחוות הכותבות. בהזדמנות זו אני רוצה לציין לטובה את מאמריהן של אריאלה רביב, נוקו, אלונה אשכנזי (שאני ממש אוהבת) ואתי אברמוב (שנעלמה לה). ביי.

          • סתם אישה

            תודה לך, ואני בהחלט מודעת לעובדה שרמת הויכוח ביני לבין קרין התדרדרה מרגע לרגע והפכה להיות עניינית פחות ופחות. ללא ספק הייתי צריכה להשאיר את הויכוח ברמת הביקורת על הכתיבה שלה שאני עדיין (גם אחרי קריאה נוספת של המאמר) עומדת מאחוריה. בדיוק כמוך, גם אני מאמינה מאוד ברעיון של אהבה גדולה וסוחפת אני פשוט חושבת שההתייחסות במאמר הייתה די פשטנית. ודרך אגב גם אני אוהבת את המאמרים של נוקו ושל אריאלה רביב אני גם אוהבת כמה מהדברים שכתבה ליאור דמי ("אספיקציה" היה מקסים) אבל הכותבת המוכשרת מכולן, לדעתי, היא אלה דגן ששאמנם התחילה בכמה מאמרים לא קוהרנטיים בעליל (" עיין ערך דיאלוג או אוננות") אבל המשיכה לסיפורים קצרים מקסימים ("רגע" או "שעשועי כאילו") ובמאמרים שהלכו והשתבחו עם הניסיון ("הגדירי את עצמך").

    • נוקו

      קצת באחור- ובכל זאת.
      נוקו הוא אכן שמי האמיתי, עשיר ומפונק? מעניין, אני מריחה את האוברדראפט עד כאן.
      הממ מה עוד? סתם כי אני במצברוח קטנוני- אה! אני יודעת כל מה שכתבה קארין- הסיבה ברורה מאד לכל יודעי דבר או סתם קוראים שזוכרים.
      אתה בעיקר מגניב דווקא. ומזכיר לי איזה מישהו שעושה בלאגנים בפורום, אולי אתם חברים? הוא משורר עם זיין גדול.

      שמנה עם ציצי קטן?
      פחחחח

      על החתום-
      הראש השני

  61. קארין,
    אני מעריכה אותך ומעריצה את הכתיבה שלך
    אין לך מושג כמה ריגש אותי מה שכתבת..
    אני מזדהה עם כל מילה

    תאהב, תחיו, תזרמו עם הרגשות שלכם
    כי האהבה תנצח !

  62. אופיר

    קארין מתוקה מזמן לא קראתי כזאת ערימה של שטויות

    הייתי אומרת שאת קצת חיה בסרט דביק וגרוע, האהבה לא תנצח
    הכוח החזק יותר ינצח
    וזה מה לעשות החיים אני הפסקתי ממזמן לחפש את הנסיך על הסוס הלבן הוא פשוט לא קיים
    תסתפקי בקצת אושר עם מישהו ולא בחלומות

  63. אופיר

    ביצה שלי אני אוהבת אותך
    את הכי ביצה בעולם ואת כן תמצאי את אהבתך את מיוחדת

  64. האוהבת

    קארין – שולחת לך המון אהבה!!!

    ולסגול, אופיר ואייטם – בגלל גברים כמוכם יוצא כזה שם רע לגברים…

    אם אין לכם משהו טוב לומר אל תגידו כלום!!!!!!!!

  65. אני חושבת שכל מי שלא מסוגל לאהוב או חושב שזה לא קל להתאהב ופוחד…בעיקר לא מסוגל לאהוב את עצמו או שהוא סתם אידיוט….אני מאוד מאמינה באהבה…ואם כמה שקשה למצוא גבר שמאמין כמונו באהבה…אני עדיין לא מוותרת…ולא מתפשרת…ובעיקר אני אוהבת את עצמי ושלמה עם עצמי ואני ממליצה לכל אחד לקבל את עצמו ולאהוב את עצמו כי ברגע שתאהבו את עצמכם זה מה שתשגרו וזה עובד…
    מאמר יפה…

    היו פתוחים למצבים חדשים, אל תפחדו, תזרמו והכי חשוב תאהבו עם כל הלב! וקודם כל את עצמכם…

    ולכל התגובות הרעות והמגעילות שאנשים שלחו…אין לי מה להגיד לכם כי ברור שאתם לא מקבלים משהו שונה ותקועים במסגרת שלכם….אני בטוחה שלכם אין אהבה אמיתית….כזו שממלאה את הלב באור….

  66. לקארין המקסימה!

    אני נכנסת לאתר..מספר פעמים בשבוע..בתקווה לקרוא עוד מאמר נהדר שלך.
    המאמרים שלך כנים,אמיתיים,מרגשים ויותר מהכל-ישר מהלב.
    לאחר קריאת המאמר הנוכחי וכל התגובות כאן..רק רציתי להגיד לך שבשבילי את כותבת מצויינת,יש כאלה שבשבילהם את לא..וכל אלו (כגון: אייטם וסתם אישה) מוזמנים לגלוש להם לאתר אחר.
    אז קארין אל תתייחסי אפילו לאנשים כאלו..את הרבה רמות מעליהם.
    את כותבת מצויינת ולמרות שאני לא מכירה אותך את ניראת לי גם כבנאדם טוב…אז תמשיכי לכתוב לנו עוד מאמרים..ולגרום לנו לחייך שוב.

  67. karin
    this article is a master peace.
    i agree with every word.
    the" feminizem" scrued us girls verry bad !!!
    w'ere trying to be as taugh as them. but we are not them,,,thank god.
    karin, i knew you a long time ago- you were very unic even then.
    stay what u are- never change for anyone!!!

  68. "הקידמה באה על חשבון הזיקפה"- איזה משפט דגול! למסגר ולתלות.
    המאמר נותן תחושה כזאת של "יאללה תתעוררו ותריחו את הקפה" וזה קצת מצחיק, אבל בסה"כ
    אני די מסכימה עם הרעיון שקארין מנסה להעביר – שאהבה היא הדבר הכי חשוב ויפה בחיים.

  69. אלמוני

    יש לי דמעות בעיינים
    והמון אהבה בלב
    קארין תודה על האמת שחלקת איתנו פה

  70. שלום לכולן ,
    אני אישה בת 53 , סבתא ל-4 נכדים . הבת שלי המליצה לי להכנס לאתר ולקרוא את הכתבות שלכן . אני חייבת לציין שנורא נהנתי לקרוא את הכתבה של קארין ארד אבל ממש לא נהנתי לקרוא את התגובות . למה צריך כ"כ לקלקל ? מאמר כ"כ יפה ותגובות כ"כ רעות . אני רוצה לפנות לקארין ולומר לך שאת כותבת מאוד יפה ושתמשיכי כך . אל תתני לאנשים לחדור לך לורידים , אלא אם כן הם באים מאהבה .

  71. אני לא יודע מה להגיד לכם. להאמין באהבה זה נחמד… ומה אם זה שהיא נוזלת לך מהידיים? שאתה אוהב ואוהבים אותך חזרה, אהבה אמיתית- בלי גבולות וזה פשוט לא מספיק?! לא מאמינים לי? אני מקווה באמת שלאף אחד ממכם זה לא יקרה…
    תמצאו את עצמכם
    עזבו אותכם מלחפש

  72. לילוש האילתית

    פשוט מדהים מה שכתבת…
    את כותבת מדהים!! אין לי מילים.
    גם אני חשבתי על זה, ואת כל כך צודקת.
    יש הבדל ענקי בין סקס ל: לעשות אהבה.
    סקס זה יותר טכני, זיון וזהו, לעשות אהבה, זה לעשות סקס בין 2 אנשים שאוהבים
    מכל הלב.

    בבקשה תשלחי לי תגובה לאימייל… אני חייבת להכיר אותך, ואולי נוכל אנחנו לדבר על הכתבה שלך ועל דברים אחרים…

    לילוש האילתית.

  73. ויקטור

    אני אוהב אותך
    זה מילה בילתי נשכחת אצלי ואצלה!!!
    אנחנו בעזרת ה' חברים

  74. אושרת

    קארין
    אני יושבת עם חבר ומחפשת מאמר לעבודה שאני צריכה להגיש
    ותוך כדי שאנו מחפשים אניו מדברים על אהבהת יחסים ועוד
    ובדיוק אני נתקלת בכתבה שלך
    אהבתי את מה שכתבת!!!
    זה אמיתי, נעים, וכיף לדעת שיש עוד אנשים שחושבים כך
    שמאמינים שבאמת יש אהבה, יש תמימות, יש עוד תקווה.
    אהבתי
    ותודה לך!!!
    אשמח לקבל עוד כתבות שלך בכל נושא אחר

  75. סמדרו'ש

    4 אותיות, 3 הברות, 2 מטומטמים, ולב שבור 1.

  76. רונן22

    האמת…
    מאמר חסר טעם וחסר תוכן. אם אין לך על מה לכתוב עדיף שתצאי החוצה ותנקי את הראש, מאשר שתכתבי כל מיני קשקושים על אהבה.
    אהבה מגיעה מזוגיות טובה. ואין קשר בין זיונים לאהבה. ורוב האנשים בסופו של דבר מחפשים אהבה, כדי להרגיש שייכים למשהו וכדי לא להתמודד לבד עם העולם מלא החרא שמקיף אותנו.

    המאמר שלך בנאלי משעמם ורחוק שנות אור ממהותה של האהבה.

  77. ונאמר אמן, כי כמה שכולנו מייחלים לאושר הזה, ולאהבה הזו, לפני הכל כולנו צריכים להאמין באהבה…

    תודה לך קארין שהסבת את תשומת ליבם של גולשי האינטרנט והארת להם את הדרך חזרה לאושר, שגרמת לי לחייך אחרי סופ"ש בו האהבה דעכה בליבי, ובכלל…

    קבלי ח"ח בהמון אהבה…:)

  78. וללא מילים מיותרות פשוט "יפה"

  79. קודם כל רציתי להודות לך, שהצךת אןתי משעמום מוחלט ממאמרים שמדברים רק על סקס ועל דברים חומריים בלבד!

    אני מסכימה, מפנימה ואשתמש בכל מה שכתבת.
    רציתי להודות לך גם על שינוי תפיסת העולם שלי לגבי אהבה.
    מרגע זה, אני פועלת אחרי עיקרון המאמר הזה ואני מאמינה שאני יגיעה רחוק.

    אז תודה, שהחזרת לי אמונה.

    • אני בת 17 אז אל תתפלאי שאני כל כך אופטימית… : )

    • אחת שהייתה פעם נערה

      אל תעשי את זה את מזמינה לעצמך שברוני לב רבים. במיוחד בגילך אסור להתמסר מהר מדי (רגשית)

      • ? למה 🙁 גם אם ישבר לי הלב? זה לא שווה את הסיכון?
        וגם אם ישבר (ונשבר כבר מספר פעמים) זה לא סוף העולם (לדעתי)
        כמו שאומרים:
        "מה שלא הורג אותך, מחשל אותך" ובמקרה שלי, המשפט הזה ממש נכון כי רק התחזקתי והחכמתי מהפעמים שזה קרה…

  80. קארין תאמיני לי אין חכם כבעלת נסיון, תנסי לאהוב אותו כשהוא לא משתף אותך בכלום, כשהוא מסתיר ממך דברים, כשהוא מגיב ומתערב בכל מה שאת אומרת או עושה, כשהוא מתעצבן עלייך ועל הילדים וכשהוא מזיל ריר בגלוי לידך כשעוברת חתיכה,

  81. אנונימי

    קודם כל אחלה של אתר וכתבות.
    אני לא יודע עם זה המקום הנכון לייעוץ.
    אני יוצא עם מישהיא כבר 6 חודשים ולפני שבוע היא אמרה לי שהיא רוצה להפרד.
    היא אומרת שאני הגבר המושלם ושנורה כיף לה איתי אבל חסר לה משהו.
    היא אומרת שהיא אוהבת אותי והכל אבל שהיא לא מאוהבת בי.
    אני אוהב אותה מאד ולא רוצה להפרד. היא חושבת שלא ניתן לשנות רגשות למרות שאני כן חושב.
    העם יש לך איזה משהוא שאני או אנחנו יכולים לעשות?
    תודה מראש

  82. קארין,
    תודה על האופטימיות. בטח תקבלי המון תגובות נרגשות כמה נגעת וכמה צדקת וכמה כולנו הרגשנו בדיוק אותו דבר.
    אני ניסיתי את הגישה שלך. גם אני האמנתי באהבה ובכוח שלה ורציתי לתת לזוג שלי הכל בלי לחשוב פעמיים ובלי לשחק משחקים.
    אחרי שנה של מגורים משותפים ואהבה ענקית, הצהרות יומם וליל על כמה הוא אף פעם לא הרגיש ככה, כמה הוא מת עלי, כמה הצלתי אותו מהכל – העזתי לחשוף את החתיכה החאורנה של הלב שלי, שנשארה לי עצמי כי פחדתי – הצעתי לו להתחתן איתי. שלושה שבועות אחרי זה הוא הסביר לי שהוא צריך עוד להתפתח ותגדול ושהוא לא יכול לעשות את זה איתי. הוא צריך זמן, מרחב, מקום – חופש. ואז הוא הלך, ואני חשבתי שאני אמות.
    חלפו עוד שלושה שבועות ויום אחד ראיתי אותו הולך ברחוב עם בחורה אחרת (אח"כ היו כמה נשמות טובות שסיפרו לי שזו החברה החדשה שלו).
    כל מה שכאב קודם וקצת התחיל להירפא נפתח מחדש – כל הכאב והייסורים הפיזיים והיאוש והפחד – הכל חזר כמו ביום שנפרדנו.
    וגם היום, שלושה חודשים אחרי זה עדיין כואב ואני פוחדת. פעם הייתי הרומנטיקנית שאת מתארת – נרגשת מהמבטים, מאמינה בכוח של האהבה, מדברת, חושפת, מתרגשת, לא דופקת חשבון על הלב שלי – והים אני לא. ואני פוחדת: מה אם זה לא יחזור אלי< מה אם עכשיו, אחרי שנפגעתי, אני אהפוך לאחת האנשים האלה שלא רוצים להיפגע? שלא רוצים להיחשף? שפוחדים לחיות?

  83. PUNK GIRL

    מאמר אמיתי …. ובתור אחת שבאמת מפחדת לאהוב אני מסכימה איתך ,העולם מלא בזיוף ובאהבה שיטחית ,אני מאמינה שאם אוהבים אז עד הסוף בלי מסכות ,אבל עצוב שבחברה שלנו שיטחיות זה נורמה ,לבגוד זה להראות שאנחנו אוהבים פחות ובכך בעצם לקבל יותר אהבה,להיות עם כמה בני זוג בבת אחת אומר שאנחנו נחשקים,ולעשות את זה בשלישייה אומר שיש לנו ראש פתוח לסקס ,NO WAYֱ כבר ניסיתי בגידות וגם בחורות ועדיין אני רוצה אהבה ומאמינה באהבה טוטאלית לא צריך משחקי כוח כדי שיאהבו אותך יותר ,ואני רוצה ומקווה להיות צודקת….

  84. מאמר מלא השראה קסומה. מעודד אותי, אישית לעשות איזה צעד משמעותי שכבר זמן מה מתרוצץ לי בראש ורק בשל הפחד האימתני מדחיה אפשרית, הוא לא ממש יוצא לפועל. תמיד קינאתי באותן בנות, נשות הברזל הייתי מכנה אותם, שללא מורא היו אומרות את אשר על ליבן,וגם אם הגברבר לא היה בעניין, זה לא היה שובר אותן.פעמים רבות תהיתי, למה לעזאזאל לא קורצתי מאותו חומר חסין כדורי רגש, אבל די לקיטורים…
    מי יתן ומוזה וההלהבות שאפפה את המאמר תדבק בי כשאחליט ללכת על זה וגם שהבחור לא יכזיב, יביט בי במבט מאוהב ויחד נפסע אל עבר האופק.כן, בטח.

  85. מה גורם לאנשים להגיב בצורה כל כך קיצונית למאמר כזה?
    חוסר אמונה? במה? באהבה עצמה? בכותבת? בעצמם?
    פחד שזה נכון? שאולי באמת צריך להרים את הראש ולהפסיק עם השטויות, לא משנה כמה זה קשה או כואב בהתחלה?
    תאוות הפירסום? אני אצעק ואז כולם ישמעו אותי….
    אני באמת לא מבין…

    הדבר היחידי שהמאמר הזה גרם לי הוא אופטימיות.
    מישהו סופסוף מעיז לקרוא "המלך הוא ערום".

    אז נכון שמן הסתם המאמר נכתב מתוך כאב גדול,
    אבל תבדקו קצת בהיסטוריה…
    האמת יוצאת או מכאב גדול או מאושר גדול.
    בטח לא מהרדידות ששוררת בתל אביב כיום…
    זה עדיין לא מטיל צל על האמת עצמה.
    הכאב הוא רק קטליזטור. הוא לא יוצר את ההארות האלו,
    מקסימום הוא מביא אותנו למצב של אפיסת כוחות שבו אין לנו אנרגיה יותר להצגות
    ואנחנו חייבים להתמודד עם הרגשות האמיתיים.

    אבל כמו שאמר צ'רצ'יל,
    כשהאדם נתקל באמת, הוא בדרך כלל קם, מנער את בגדו מאבק,
    וממשיך ללכת כאילו כלום לא קרה.

    תורידו לרגע את האנטי.
    תקשיבו.
    יש בזה משהו.

  86. קארין,
    את אומרת בדיוק את מה שחשבתי לעצמי כמה פעמים… התחייבתי לחיים ללא פחד ונשברתי באמצע. ברחתי.
    ויום אחד פגשתי אותו ובלי לשים לב התאהבתי באמת לראשונה בחיי. וכשהוא אמר לי שהוא אוהב אותי לקח לי יום שלם להתגבר על הפחד. טוב שצריך גם ללכת לעבודה.
    והחלטתי שהפעם אני לא נשברת, ואנחנו כבר שנה וחצי נפלאות ביחד.
    רציתי לומר גם – אל תוותרו על הכח הזה, להיות אדם אוהב. לא רק במערכות יחסים, אלא בכל תחום של החיים: אהבה – לעצמי, לאחרים, היא קלף מנצח.
    יום טוב לכולם.

  87. קארין!
    את צודקת לחלוטין וצדיקה תמימה!
    גם אני השתגעתי והתאשפזתי 3 פעמים בגלל בדידות, עלבון, טמטום, בורות וחוסר רגישות שלי ושל הזולת. אני מאונן ב"היי" (דרך הטלפון) וגומר ואז נופלות לי כול האנרגיות ל-0 ונגמר לי האוויר. לא מסוגל לחיות אחר-כך.
    מחפש משהו אחר!
    גם אנימחפש בת זוג לקשר אמיתי, אוהב, כן וחם, עם אהבה, עם סקס נקי ובלי ליכלוך(ומסתבר שאני לגמרי לא לבד)
    כולנו מסכימים באיזשהו מקום עמוק בפנים שחובה עלינו להפסיק ולהתחיל להתכוונן לאהבה מהדור הבא.
    גל

  88. אני רוצה לומר לך קארין שאת חכמה בנושא ואם כל הכבוד אני מעוניין ליצור איתך קשר
    אני רוצה לדעת עלייך יותר תייצרי איתי קשר icq :156007163

    אני רוצה לדעת עלייך יותר באהבה יוני 🙂

    • קטנוני

      כלומר בן 7? לפי ההתנסחות מדובר כאן בגיל מנטלי לפחות, אם לא גם כרונולוגי…

      • אישה, את באמת סתם אישה. לשמחתי- את לא כותבת המאמר אלא מישהי נחמדה, חביבה, כנה ופתוחה, שלא כמוך מרשעת עלובה. לכי, קישטא הביתה אל מעונך הדל והעלוב, השד יודע איך בעלך הטמבל נשאר איתך עדיין…כנראה שגם הוא חסר חיים כמוך וברגעים אילו ממך מצוטט באתרי פורנו זולים. יאללא הביתה פוסטמה.
        יחי קארין, אהבתי!

  89. אורוש

    טוב….
    קראתי
    הוקסמתי
    הדפסתי
    הקראתי
    הפצתי
    והמאמר מונח כבר כמה חודשים על השולחן שלי בחדר…
    רק עכשיו החלטתי לכתוב תגובה.
    למה?
    כי למאמר הזה היה כל כך הרבה השפעה עלי, ועל הסובבות אותי,
    שהחלטתי שהגיע הזמן להראות סימן לחיים:)
    קארין, אני לא יודעת אם את קוראת את זה,
    רק שתדעי, שהמאמר שלך הוא כל האמת כשהיא חשופה לנוכחות כולם,
    אמוציונאלית ומרגשת.
    לכתבה הזאת היתה הרבה השפעה,
    ואני אישית, נקטתי את אחד הצעדים המשמעותיים בחיי, שאמנם מציינים רק 17 שנות קיום אך לאחר קריאתו, ידעתי שיש מישהו שמבין אותי, חושב כמוני, וגם מעיז…
    החלטתי להעיז…
    לא קיבלתי סירוב,
    לא קיבלתי חיוב,
    זה נשאר תקוע,
    אני עדיין חייה:)
    נכון, היו הרבה דמעות,
    כמה ימים של דכאון מתמשך וצורם
    אחריו, רק התחלתי להרגיש כמה כוח יש לי!
    תמיד היה לי ביטחון עצמי,
    אותו בדיוק פחדתי לאבד, עקב ההתוודות לאותו האחד.
    אבל
    יש לי הרבה יותר ביטחון עצמי,
    הפחד כמעט היחיד שהיה לי והוא הפחד מדחייה -עבר לי,
    זה נכון שאמורים שהדרך היחידה להתמודד עם הפחד,
    זה להכריח ת עצמך להתייצב מולו
    והאמונה רק עצומה יותר,
    ואני בטוחה שהפעמים האחרות יהיו קלות הרבה יותר.
    אף פעם לא חשבתי שאני אהיה מאלו שידברו על לב שבור
    עכשיו גם אני חלק…
    החיים הם לא סיפור אהבה דביק וורוד.
    אף אחד לא הבטיח לי 100% הצלחה בכל אשר אני חושקת.
    לכתבה הזאת, יש שני סוגי תגובות מיידיות:
    הצינים- שלא מפתיעים גם הפעם
    ואלה שמפחדים לנסות: שהכתבה כובשת אותם, ומאדירה את האופטימיות שלהם,
    ומאותה הקבוצה בדיוק, יש את אלה שקרובים מאוד לנקוט באותו צעד מהפכני, והמאמר רק וחף ומושך אותם לנסות!
    -לכל מי שקרא את הכתבה הזאת,
    בהצלחה
    אני הוכחה לכך שהחיים יכולים להיות נהדרים גם אם זה לא עובד,
    גם אם הלב נשרט ונשחק,
    וגם אם צריך לחיות בלעדיו:)
    האושר בא מתוככן, תאהבו את עצמכן, תקבלו את עצמכן,
    אהבה חיצונית, תבוא בהמשך,
    והיא תיהיה עילאית ונשגבת.

    אל תישברו!
    🙂
    אתן לא יודעות כמה כוח יש לכן!!!

  90. קארין, זה כ"כ מחזק. משהו שאני לפחות חושבת עליו, אבל (וזה קצת דבילי), מחזק לשמוע את זה ממישהי אחרת, מחזק לשמוע גם מהתגובות שבעצם עם כל הפוזה שיש לכולנו יש עוד אנשים שמרגישים ככה.
    אני אהבתי, לעזעזל כמה שאהבתי אותו. לפעמים היינו יושבים מול הטלוויזיה והייתי מסתכלת עליו כשהוא רואה חדשות, מסתכלת מהצד והיה לי לחץ מטורף בפנים, הרגשתי שאני הולכת להתפוצץ מרוב שאני אוהבת אותו. הוא אהב אותי, את זה אני יודעת, מתי זה התחיל לדאוך אצלו אני לא יודעת.
    לא היה קל, היו בעיות, אבל אני, אני האמנתי שהאהבה תנצח. זה היה ברור לי כמו השם שלי.
    האהבה המטורפת הזאת גרמה לזה שביום שישי ההוא, כשהוא התחיל לדבר איתי ואני לא הבנתי בהתחלה מה הוא רוצה, ורק אחרי איזה רבע שעה הבנתי שהוא אומר לי ביי, האהבה המטורפת גרמה לזה שאני אהיה בשוק. מצחיק, הוא היה בהלם שאני בכזה שוק. כאילו אומר "מה? לא ראית את זה מגיע?" לא!!!, לא ראיתי את זה מגיע, ראיתי איך אנחנו פותרים הכל, איך אנחנו מגדלים חתולים וילדים עם שיער בצבע תותים, ראיתי איך אנחנו מזדקנים ביחד, איך אנחנו עוברים משברים ויוצאים חזקים יותר. לא ראיתי שהוא לא רוצה יותר. "אני אוהב אותך, אבל אני חייב לעצמי להיות עם עצמי, אני חייב את הספייס שלי".פחדן! זה מה שאתה אומר אחרי כמעט ארבע שנים שמתוכם אנחנו נשואים שנתיים?? ?
    חודשיים של בכי אצל אמא, כאב כ"כ חזק ששום פעולה כירורגית מכאיבה לא כואבת יותר מהכאב הזה. ואז, אז החלטתי שכדי שאני לא אשתגע אני אפסיק לחשוב עליו, פשוט ככה. הוא קופץ לי לראש? אני אקרא ספר, אני אצא החוצה, אני אקנה דיסקים, אני אביא ביד, אני אעשן ג'וינט, אני אראה סרט, אני אלך לישון, כל פאקינג דבר חוץ מלחשוב עליו.
    תקשיבו, זה עבד יופי, הוא נעלם לי מהראש. אושר, איזה יופי, עברתי את זה, הצלחתי, הייתי חזקה ויצאתי מזה.
    בולשיט.
    לא חשבתי עליו, לא חשבתי על מה שהיה, לא חשבתי על מה אני מרגישה.
    עכשיו, בערך שנה וחצי אחרי הוא חוזר. חוזר לי לראש, חוזרים פלשבקים, חוזרת האהבה, חוזרות השאלות, חוזר הגעגוע העצום אליו, לא אליו כמו שהוא היום (כוח ממעל גרם לו להפוך לשמוק מהשורה הראשונה, כזה ששנה אחרי שנפרדנו הלך והזדיין עם מישהי שהייתה חברה טובה שלי, כזה שלא ממש שם קצוץ על כלום, טמבל צעיר ותל אביבי שרוצה לזיין ולזיין את השכל), גם כל ההשתנות הזאת שלו מוזרה לי, זה לא האיש שלי, לא איתו הייתי. מי זה בכלל?
    אבל כל זה לא מונע ממני לחשוב על מה שהיה, ולהרגיש שוב את אותם דברים.
    אחרי שנפרדנו הרגשתי שזהו, אני לא יכולה לבטוח יותר, אני לא מאמינה למילה שיוצאת מהפה שלהם, מאמינה שכל מה שהם רוצים זה לזיין וללכת (ורבים גם הוכיחו את זה ), כעסתי עליו כ"כ, על זה שהוא נטש אותי, על זה שהוא גרם לזה שהדופק שלי, שהחסיר פעימה כשזה נגמר, לא יהיה אותו דבר, עדיין חסרה לי הפעימה הזאת ואני מרגישה את זה.
    ושוב אני פה, עם המחשבות שפתאום חזרו עליו, עם ההרגשה של אגרוף בבטן, אבל, עם רצון לאהוב שוב. זה רצון חדש, לפני זה לא רציתי, לא האמנתי, אבל בתקופה האחרונה זה חוזר, הרצון לאהוב מישהו כ"כ ושהוא יאהב אותי כ"כ. וכן, אני רוצה אהבה טוטאלית. הרבה אומרים שאהבה טוטאלית זה לא דבר טוב, אבל מה שמרגיש לי בבטן, כמו שהרגשתי כשהסתכלתי עליו רואה טלוויזיה, זה מה שאני רוצה להרגיש, את ה-ווווושששש, הזה שעובר כמו זרם חשמלי.

    לסיכום, אחרי ההשתפכות הזאת שאני די בטוחה שיצאה מבולגנת, המאמר הזה נותן כוח. לא לפחד. וואלה אני לא אפחד יותר, למי יש כוח?

  91. חזיז ורעם

    מהמאמר שאגב ריגש אותי קשה היה להבין אם את אוהבת או כואבת.
    זה אמנם נשמע דומה אבל אלו שני דברים שונים, ולאו דווקא מחייבים אחד את קיום השני.

    אני מזמין אותך לאהבה.

  92. עם מי הן מסתובבות ?!!
    אני עם כאב ראש, כן גם לנו הגברים יש דבר כזה….
    נחתתי על המחשב באמצע הסדרה על סקס בערוץ 8. היו שם שתי כותבות מהאתר הזה.שהמליצו על המאמר של קארין.
    רב הבנות בטלויזיה דיברו על הגבר הישראלי ואני שואל , למה ?!!! למה הן פוגשות ושוכבות ונושמות עם גברים כאלה ?! יש גם אותנו , הגברים שאולי לא מלאכים אבל גם לא פאקינג מונסטרס..
    ואז התחלתי לחשוב , אולי אני אישה ! אני "רגיש" וכן אכפת לי מזו שאני איתה, דווקא לאקסית לא היה כל כך אכפת מהרגישויות שלי, ולהרבה בחורות בארץ- "רגישות"( שוב במרכאות מפני שזה כבר דיון נוסף: רגישות …)- מתפרשת לפעמים כחולשה או במקרה גרוע אחר מובילה לאי-הבנות ואז אתה נחשב לשחצן…
    סקס טוב כבר היה לי ופתיחות במיטה כבר היתה לי,אבל גם אני עדיין מחפש את האהבה ( עיין ערך תקשורת, חברות, SOUL MATE והלאה )ץ הנקודה היא לא לדבר יפה על זה אלא ליישם את זה ואני כל הזמן מרגיש שיש הרבה בנות שזה קצת מלחיץ אותן. שלא לדבר על אלה שמגיעות עם רשימות : יש לך תואר ? יש לך ג'יפ ? ( דבר משותף ליהודיות באשר הן…מנסיון של שנים רבות שחייתי בארופה)
    יש עדיין גברים שאפשר לתקשר איתם ויש גם נשים כאלה ,אז אם יש גורל טוב בעולם שיתעורר קצת ויתחיל להפגיש אותם/ן
    יאללה שחררתי קצת לחץ עם הכתיבה המוגבלת שלי
    אושר ועושר ושנאהב קצת גם את עצמנו

  93. לואיזה

    למרות זאת……אני לא נותת לעצמי לפחד לא לשחק משחקים לא להיות ילדה או יותר מדי " רצינית" ובכל זאת….זה לא עוזר/עובד אני עדיין לבד…. ואני כן נראית טוב, כן אינטיליגנטית כן מצחיקה ועדיין אני לבד…..ואני שואלת עד מתי? עוד כמה פעמים אני אצטרך לנהל שיחות עם אלוהים , בתחינה שישלח לכיווני מישהו "נורמלי", לא מחפשת נסיך (למרות שאם הוא יבוא אני לא אתנגד), מחפשת רק מישהו שיביא למערכת היחסים את מה שאני מביאה , זה הכל….וככל שהזמן חולף זה נראה יותר ויותר כמשימה בלתי אפשרית (אולי יעשו על זה פרק ב-AXN).
    אני רק מקווה שהיום הזה יבוא, לא רק בשבילי, אלא בשביל כל האנשים שכמהים לאהבה…ובשביל אמא שלי….

  94. aindianit

    כותבת יקרה,

    אני ממש מחזיקה לך את היד . כיף לדעת שיש אנשים כמוך כל מה שכתבת כל כך נכון כל כך אמיתי מהחיים . אני פשוט מעריכה אותך שאת לא מפחדת לאהוב ולהיפגע ואני פשוט מסכימה איתך אהבה היא הכוח הכי חזק והכי טהור ונקי שיש לקח לי 5 שנים להבין שאין זמן לבזבז בכאבים ישנים ואין טעם לחסום את הלב לאהבות חדשות צריך לקחת נשימה עמוקה ולהסתכל לעתיד עם ראש מורם וחיוך גדול, לפזר אנרגיות טובות וחזקות של בנאדם שמחבק את מה שיש לעולם להציע לו. ואסור אבל פשוט אסור לפחד לאהוב כי הפחד משתק לנו את החיים …
    אני מאמינה שמי שיפתח את הלב שלו לקבל אהבה האהבה תימצא הכוח הוא להאמין שזה עדיין קיים …
    אני מודה לך על הכתבה שלך כי פשוט חיזקת את האמונה שלי תודה רבה לך את נפלאה
    שלך, סיון

    • אלמוני

      הדברים שכתבת (ויכלת להשתמש במילים יותר מתורבתות) נובעים מתסכול רב מהחיים ומרצון עז לחפש משהו שיספק אותך בכל דרך ומובן אפשרי ותלית את כל תקוותיך באהבה-שהיא תגאל אותך מכל יסודייך וכשסוף סוף תמצאי את אותה האהבה חייך יהיו מושלמים…
      דברים כאלו קורים רק בהוליווד על סט צילומים של במאי+מפיק מפורסם שעושים הרבה כסף על התקווה והכמיהה שלנו לאהבה "אמיתית וטהורה"-במציאות זה קצת יותר מורכב…
      אמנם יש בדבריך משהו אנחנו צריכים לאהוב אחד את השני יותר, להיות קשובים יותר, לוותר על כל הפוזה. העולם שקיים היום הוא כ"כ מפחיד ודוחה-הכל סובב סביב סקס, כ"כ מושחט ומופקר, מפחיד לחשוב שעוד נדרדר- ולאן?! פעם נחרדו ממראם של ילדים קטנים מעשנים סגריות-היום זה כבר סמים, ילדות קטנות מקיימות יחסי מין מבלי להבין את החשיבות של המעשה הזה. סקס הפך מדרך להבעת אהבה בין שני אנשים לסתם פעולה פיזית שהגוף זקוק לה מדי פעם.
      אז תמימה-את בטוח לא, נראה לי שהדברים הללו נכתבו ע"י מישהי שניסתה את האהבה ונכבתה ממנה. אני חושבת שבימינו לאנשים יש הגדרה שגוייה לאהבה ושרובנו עוד לא חווינו אהבה אמיתית, כי לה באמת יש כוח נצחי שלעולם לא יעלם! בימינו האהבה היא רק תאווה…

  95. כל כך יפה ואמיתי….

    גם אני אוהבת אותך!!!!!!

  96. בוקר טוב
    אני חייבת להגיב לתגובתך מפני שלדעתי היא לא תואמת למה שרשמתי ..
    האי מייל שלי היה נחמד מאוד לא רשמתי משהו בוטה ..
    נראה לי שהתבלבלת ולא שמת לב למי היגבת קראי שוב מה שרשמתי .
    אם אני טועה אני מתנצלת מראש ומקבלת מה שיש לך לומר!!
    אבל זה לא מתחבר לי נכון

    בכל אופן תודה רבה

  97. אהבה.כולנו הרי מחפשים אותה,והיא נמצאת בכל דבר,היא הכח בעולם,היא מניעה אותנו ולא נוכל להתקיים בלעדיה,אבל היא הפכה לקשה כל כך,בלתי אפשרית,כאילו לא מאמינים בה יותר.
    מה יכול להיות יותר פשוט ואמיתי מחיבור בין בני אדם?מה יכול להיות נכון כל כך מאותה תחושת אכפתיות,חום,קירבה,אינטימיות,הדדיות. למה תחושות אלו כבר אינן מושגות?וצריך לחפש אותן כל כך?
    הגלובליצזיה השפיעה גם על האהבה,השפע מבלבל ולא מרוצים ממה שיש,תמיד שואלים אולי יש משהו אחר,כי יש כל כך הרבה היצע,למה לנסות דבר אחד אם אפשר לטעום מהכל.
    גם האינדוודואליזציה השפיעה.איך ניתן להתמסר לאחר אם אתה יכול להיות מרוכז רק בעצמך?פתאום אהבה היא ויתור,פשרה,כל מה שתיתן לאחר הוא פחות ממה שישאר לך.
    מתי התחלנו לחשבן?לספור?להפוך אהבה למשאב,לנכס של תן וקח?
    ומה קורה לעולם שלנו,המתקדם,המשתכלל אולי, אבל גם זה ששכח את מה שמשמח וממלא באמת. לא אופנה,לא מראה חיצוני,לא כסף,לא סטטוס חברתי,לא סקס.אהבה.אי אפשר בלעדיה.

    • זו באמת את?

      אהבה.איזו מילה מבלבלת.יפה.אמיתית.כואבת.קשה.קלה.משחררת.מה לא ניתן לומר עליה?
      ומה נותר לי לומר כרגע? אני אוהבת אותך. וזה לא מבלבל,לא יפה,לא אמיתי,לא כואב,לא קשה,לא קל,לא משחרר. פשוט אוהבת אותך. מעין השלמה כזו עם עובדה. פשוט עובדה.כמו שהשמש זורחת בבוקר,והירח בלילה. עובדה שלא ניתן לשנות אותה ובגלל זה אין שום התנגדות,או מרד,או שמחה,או דרמה. פשוט אהבה.
      על כל מה שאתה,ובגלל מה שאתה,לא למרות,אלא בגלל.
      ואתה הרי הכי לא נכון להיות הגבר שאני יאהב.אבל אני אוהבת. כי אתה הכי נכון מבחינות אחרות,ואתה הוא צו הלב,וצו ההגיון והחברה מתגמדים כשאני איתך.
      כשאני איתך אז אני….. אז אני מה? אני יודעת מה אני כשאני לא איתך,אני רוצה אותך,מתגעגעת ,חושבת,נזכרת,מפנטזת. וכשאני איתך אז אני……..אני מה?
      אני עושה הכל בשבילך.מה שתרצה.מה שתאהב.מה שנח לך. מדי פעם עולה בי קול ההגיון והוא כועס:איך אני מתמסרת לך כך?איך אני מוותרת על עצמי למענך? אבל קול ההגיון אינו מספיק חזק,וכבר אין טעם להלחם. כי אני אוהבת אותך…

    • זו באמת את?

      איפה כל מה שכתבתי קודם? שלחתי. אבל לא נשלח… אולי היה בזה משהו סימבולי? אולי אסור לי לתעד את אהבתי לך? אסור לי להמשיך בה? אסור לי להיאחז בה? עליי לותר עליך? על האהבה?

  98. מה שנשאר לנו זה רק להאמין

  99. כואב הלב

    "אהבה זה לא זוג שבוהה זה בעיני זאת כל הזמן, אהבה זה שניים שמביטים לאותו כיוון"(אלבר קאמי).

    קארין הושפעתי מאוד בבקשה המשיכי לכתוב.

  100. החנון המושלם

    ברשותך אני אכתוב פראפראזה על אחת הפסקאות שבכתבה:
    אני לא מאמין. אני לא מאמין באהבה כלל, בכוחה של האהבה.
    האהבה היא הדבר היחיד שיכול להרוג אותי. היא הדבר שבגללו אני רוצה להמשיך לישון,
    הדבר שגורם לי לחלות, שמשתק אותי עד כדי אובדן יכולת עבודה, שמניע אותי להפסיק לנשום.
    בגלל האהבה כמעט התאבדתי בתלייה, השתגעתי, כמעט מצאתי את עצמי שוכב באיזה ביב עם מזרק תקוע ביד. זו האמת, הלוואי וזו לא הייתה האמת.

    בקיצור, עם שלם החליט שעדיף לחיות מאחורי גדרות וחומות, בתוך בידוד מלא, מאשר לספוג פיגועים במרכזי אוכלוסין. והפיגועים המכוונים ללב, באים ללא התראה ממוקדת או כללית וכואבים פי עשרות מונים…זהו.

    • אם כך-אז מה מניע אותך? למה אתה קם בבוקר? ומה השאיר אותך בחיים? הכל זה אהבה. היא עוטפת אותנו וסובבת סביבנו כמו האויר לנשימה.
      היא מפחידה,אין ספק. וכואבת,מייאשת,מתסכלת.

      אבל האין אותם רגעים מאושרים שווים את הכאב אחר כך? גם לי אין תשובה עדיין. גם אני מתגוננת על ידי כל גדר וחומה אפשריים אבל אני מקווה שזה מצב זמני, ומדיי פעם אני מציצה החוצה מהעולם שלי,ומקווה.

      תענה לי-מה השאיר אותך בחיים?

    • dies irae

      מזדהה איתך חנון.
      אבל אפשר ללמוד לשלוט בכוחות האלה. חומות זה לא דבר רע כל כך, בעיני להתנהג באופן מושכל זה לא מוות זה חיים כי מתוך המשמעת צומחת הצורה החופשית, מתוך המתודה צומחת הווירטואוזיות, משול בריגשותך ולא- ימשלו הם בך. וכמו שאומר השופט בזירת האיגרוף: "PROTECT YOURSELF AT ALL TIMES"
      בהצלחה.

  101. אייל ב

    לכל החברות והחברים
    האמונה באהבה כל כך טהורה שנמשכת כל החיים היא דומה למאמין קיצוני בדת
    תצאו מזה מהר כי זה דופק לכם/ן את החיים
    יש אהבה ראשונה שכבודה במקומה מונח לעיניים מצועפות אבל גם היא כמו כל דבר אחר
    מגיעה למיצוי וגם בה יחולו סדקים עם הזמן
    אני לא ציני מידי , אבל אם אתן רוצות לחיות בחלום , בבקשה
    אבל אם אתם רוצות לחיות באמת , צאו מזה
    ביי

  102. קארין

    את כותבת מדהים.

    אני מסכימה עם כל מילה ומילה שלך.

    שתהיה לנו רק אהבה

  103. אני מקווה שאת קוראת את המיילים האלו, בכל מקרה, אני כ"כ חושבת שאת צודקת.
    במיוחד שחבר שלי עזב אותי בשביל עבודה עם הרבה כסף בחו"ל, ואת לא יודעת כמה כואב לי.
    בעצם, את בטח יודעת, אני לא יודעת איך להתגבר על זה, ותמיד אומרים, אולי נתתי יותר מדי, אבל רק ככה היה לי כיף, מקווה שתעני, אולי תשפרי את מצב רוחי…

  104. אני חושב שהרבה ממה שכתבת הוא נכון… ואפילו הייתי אומר שזה לא נכון רק לגבי אהבה אלא לגבי הכל… אם רק נבין שאפשר לבנות מצב שבו כולם יהיו מרוצים נוכל לוותר על כל השטויות שאנחנו בונים לעצמנו כתחליף (מדינות, דתות…)… מצד שני יש לי מספר הסתייגיות ממה שאמרת… אני לא חושב שאם אתה אוהב באמת אז תקבל את אהבתך חזרה בהכרח… אך אני מסכים איתך שאין שום דבר בעולם שאפילו דומה להרגשת האהבה ולכן עלינו להיות גלויים בעניין הזה.. בשביל הסיכוי שאולי זה ילך…

  105. כל פעם מחדש…

  106. קארין
    זאת אחת הכתבות הכי יפות ונכונות שקראתי אי פעם….
    את צודקת במיליון אחוז
    כל מילה צדק!
    הלוואי וכולם היו חושבים כמוך…..

  107. מתבTELת

    אין לי מושג אייך את עושה את זה. אבל, בכל נושא שאת כותבת עליו את מוציאה לי את המילים מהפה ואת המחשבות מהראש. יכולות להיות שתי אופציות, הראשונה שאת הכפילה שלי (הייתי מתה להיות יפה ומוכשרת כמוך) והשניה, שכנראה כל הבנות חושבות בדיוק אבל בדיוק אותו הדבר.
    בכל מקרה, את נפלאה.

    • מישהי

      אם את כל כך אוהבת את מה שהיא כותבת בהמלצה חמה… הספר של קארין"
      יש אלוהים.. שווה קריאה

      ופשוט נראה לי שהיא מוצאיה את כל מה שכולנו חושבות.. מילה במילה..
      תמשיכי ככה מותק

  108. שלום קארין !
    אני חושבת שאת אישה קסומה ומדהימה , שניחנה בכשרון מדהים לתרגם רגשות למילים . אני מאמינה שאילו יותר אנשים היו ממשים את מה שהם באמת חשים מבלי לפחד מכשלון, אכזבה, פגיעות וכ"ו … כולנו היינו מרגישים יותר טוב עם עצמנו ועם זולתנו. מבלי להכירך אלה רק מעל דפי העתון אני חשה צורך עז להביע את אהבתי אלייך ! ההזדהות העמוקה שלי עם התכנים שאת כותבת עליהם מביאה אותי להתרגשות עד כדי דמעות (לפעמים). תמשיכי להדהים כמו תמיד. שלך יפעת .

  109. אורטלי

    אממממ
    יש מצב שאת צודקת..
    אבל בקשר לזה שאת גלוייה ושמה זין על העולם?
    אני לא כל כך בטוחה שזה הדבר הנכון….

    אבל תודה בכל מקרה..
    את צודקת ב-95% בדברים שאמרת פה..
    =]

  110. רותי פרישטיק

    אני רוצה תגובה מקארין ארד, אני עוקבת אחרייך כבר כמה שנים (דרך מה שאת כותבת, תירגעי אני לא האנס הסדרתי שמסתובב בתל אביב) ובא לי ככה לשבת על קפה, יהיה לך כיף להכיר אותי כי תראי בי הרבה מן המראה שאת ונוכל להתפלסף על אהבה=נשמת היקום והאנרגיה שמפעילה…(נשאיר אותך במתח כדי שתחזרי אלי למייל)

  111. מיצי

    הדור הבא רק סקס סקס סקס! לדעתי, כמו שצריך [= גם אני אוהבת סקס
    מיאו!~

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *