אובייקטים של אהבה

לא מזמן נכנסתי למערכת יחסים רצינית עם בחורה. זו מערכת היחסים הראשונה שלי אחרי מערכות יחסים קצרות של "רק זיונים". תמיד חשבתי שאהיה ליברל מספר אחד, הבחורה שלי תהא חופשייה כמו שהייתה סימון דה בובואר של סארטר. אבל קיבלתי את האהבה בבום שהפיל אותי לקרשים, כאילו הייתי הסולן של אה-הה בקליפ 'טייק און מי', נזרק מקיר אל קיר… אני לא אחד שנותן לזמן לעשות את שלו ואם יש דברים שמשפיעים עלי ככה אני מיד חוקר, חוקר עד תום, מסיק את המסקנות ומנסה לחיות על פיהן. אני לא הולך לכתוב לכם על עוד סיפור אהבה רומנטי או הגיגים חגיגיים, שיסברו אוזני נשים, אלא אני מעוניין לשתף אתכם בסודי, סוד האהבה והאושר שהתגלה לי בתום החקירה.

הכניסה למערכת היחסים הייתה נטולת סנטימנטים, סתם עוד בחורה יפה שתתווסף לרשימת הזיונים האיכותית. עודני צעיר וכוחי יפה מדי מכדי שאתאהב, וכאחד כזה לא היו לי כל דרישות ולא כל-כך עניין אותי התוכן שבבחורה; היא יכלה להיות לא בתולה, מעשנת, עם שיער קצר ואוכלת ציפורניים ועדיין זה לא היה מפריע לי, הרי הולך להיות רק זיון. אבל על ידי מניפולציות נשיות מתוחכמות היא הובילה אותי למלכודת בה סגרה עלי עם רשת אהבתה ואני נשארתי כלוא וחסר אונים. לפתע רף הסנטימנטים נסק אל-על ואיתו כל הרגשות המלווים אותו. לפתע אני נתקף בחילה כשהיא מספרת לי על הקודמים שלה, ולפתע אני דורש ממנה שתפסיק לעשן, שתגדל שיער ותטפח ציפורניים, וכל דבר נבחן בדקדוק תחת זכוכית מגדלת 24 שעות ביממה. כל מילה, כל מצמוץ עלול להפוך לסרט אימה והאושר שלי מוטל בספק.

ואז מגיע הרגע, כמו אצל רוב הזוגות, בו אנו מתעסקים בהשחה על המין ומתוך כך עולה בנינו השיח הנפוץ והמוכר לכולנו בו הגבר מבקש מהאישה שתבלע את זרעו והאישה מנסה לשכנעו כמה משפיל וקשה הדבר בשבילה ושאם היא הייתה במקומו היא הייתה מוותרת על התענוג מתוך התחשבות בו, או שהיא לא הייתה נהנית בכלל לראותו סובל. "כמעט משכנע", אני אומר לה, "אבל בשורה התחתונה אהבתך אלי עודנה בחיתוליה ושעונה על קנה רצוץ"; היא עושה מבט של 'לא מסכימה' ואני מתחיל להסביר לה שהשפלה איננה קיימת בין בני-זוג אוהבים, בקשר יש להחליף את המילה "השפלה" במילה "וויתור (הדדי)", שהיא מילת המפתח למערכת יחסים בריאה. האהבה היא מאזניים בה כף האחת שוקלת את אהבתנו העצמית מול הכף השוקלת את האהבה לבן/בת הזוג. ככל שמושא אהבתנו גדול יותר אנו מוכנים ומעונינים לענג אותו יותר תוך וויתור על העונג שלנו; אחרי שהתאהבתי בבת זוגתי מצאתי עצמי לראשונה מעוניין לרדת לבחורה, מה שעד עתה היה מחוץ לסל הדברים אותם הייתי מוכן לעשות, הרי המוניטין של איבר המין הנשי הוא נוראי. אף על פי כן הייתי מוכן לוותר על העונג שלי למען עינוגה. וכנ"ל לגביה: רק לאחר חודשיים היא הסכימה לוותר ולרדת לי, גם אם היה זה רק לכמה רגעים של משחק מקדים. אני מבחין שככל שהאהבה בינינו נבנית, אנו מעונינים בלספק אחד את השניה ולוותר על עצמנו יותר ויותר, והנה אני כבר יורד לה אפילו כשהיא במחזור ואפילו לפי טבעתה. והיא מפתיעה אותי כשהיא נענית סוף-סוף לתחנוניי למין אנאלי כעבור 3 חודשים של מערכת יחסים (אינטנסיביים), דבר שדחתה בכל תוקף עד עתה.

ככל שאנו אוהבים יותר אנו מוותרים יותר.

אם אני מבקש ממנה לבלוע והיא לא מעוניינת ולא מוותרת אז היא חושבת שאין זה אסתטי ונוח לטעמה, ושאולי בעתיד ניפרד ואז תצטער שסבלה עבורי. אי וויתור זה מערער לי את הביטחון באהבתה אלי משתי סיבות עיקריות:
1) היא מטילה ספק במערכת היחסים בינינו.
2) עינוג עצמה חשוב לה יותר מעינוגי שלי.
כתוצאה מכך ובהתאם לזאת נוצרת מערכת יחסים "חולה" ואכולת קונפליקטים, שכמובן נושא המין הוא רק חלק ממנה; בפעם הבאה שתבקש ממני דבר מה אני עלול שלא לוותר גם אני, מפני שמערכת יחסים זו מוטלת בספק אז לא אקח סיכונים שישפיעו עלי לאחר פרידה פוטנציאלית. ואם עונג עצמה חשוב לה יותר מלענג אותי, אז כדי שגם אני אתענג לפעמים אצטרך להילחם על עקרונות העונג שלי, מפני שלרוב עונג האחד בא על חשבון האחר.

סביר להניח שמערכת הבנויה על תשתית קלוקלת כמו זו תוביל עד מהרה לפירוד או למיאוס.

במערכת יחסים בריאה, בה כף האהבה לבן/בת הזוג כבד מכף האהבה העצמית, עלולים להיווצר אותם הקונפליקטים אך הפוכים; כלומר בת-זוגתי תרצה לענג אותי למרות אי הנוחיות מבחינתה, אך באותו הזמן אפציר בה שאני מוותר על התענוג רק מפני שזה למורת רוחה. אז אנו מגיעים לפשרה בריאה, בה חצי מימות השבוע אני עסוק בלענג אותה ובחצי האחר היא מענגת אותי, כך שבכל אופן חלה חובת הוויתור על שני הצדדים.

יתכן מאוד שעם הזמן אחד הצדדים כבר לא יוכל להגיע לידי עינוג עצמו אלא בלבד על ידי עינוג בן/בת הזוג. ומתוך כך יחליט כי ברצונו לענג את הצד השני בכל ימות השבוע ויוותר טוטאלית על אהבתו העצמית ובעצם על האגו שלו, מה שיהפוך אותו לאובייקט, שהוא בעצם האידיאל והשלב האחרון באהבה. כך לא יהיה דבר אשר יוכל לפגוע באושר שלו איתה, בת-זוגתו תוכל לשכב עם אחרים ואפילו להיפרד ממנו והוא יישאר מאושר מפני שהרצון שלה והעינוג שלה זה העונג שלו. אנו מקנאים בבן/בת הזוג לא מפני שאנו אוהבים אותם אלא מפני שאנו אוהבים את עצמנו, האגו שלנו נפגע.

הבודהיסטים (של הכלי הקטן) צמצמו את צורכיהם עד השלב הבסיסי ביותר של ההישרדות. את רוב זמנם הם מבלים בניקיון המחשבה האגואיסטית ובכך מנסים להתקרב כמה שיותר לאובייקטים הסובבים אותם – כך הם טוענים נגיע לשלוות נפש. אין אגו אין דאגות. ואכן סביר להניח שהם מאושרים יותר מגדולי בעלי ההון הטרודים באינספור טרדות שונות. להיות סובייקט משמע להיות בעל צרכים (שהסביבה הגדירם ככאלה אך למעשה אינם בהכרח חיוניים), להיות בעל צרכים משמע להיות בעל מחשבות כיצד לספק את הצורך. ככל שנרבה לצרוך נרבה להתאכזב, מפני שהאדם לעולם לא יהיה מסוגל לספק לעצמו הכל ובאותו הזמן.

נגיסה אושימה שסרטו "אימפריית החושים" היה בעבר שנוי במחלוקת. היום מוצג בטלוויזיה השמרנית כסרט אהבה מופתי ולא כסרט פורנו. הזוג בסרט זונח את כל הצרכים המזויפים שהחברה המציאה עבורם (ללמוד, לעבוד, לקנות, לבלות וכדומה) ומענג, בכרוניקה אובססיבית, אחד את השניה. צורך העונג הוא כה עצום עד כי היא יוזמת את בליעת זרעו והוא את הצעיף החונק אותו. בסופו של הסרט לראות את השני מתענג זהו העונג הגדול ביותר של הראשון, עד כדי כך שיש וויתור טוטאלי על האגו. ללא אגו הם אובייקטים, כמו הנזירים הבודהיסטים, אבל של אהבה; הוא איבר מין תלוש בידה, והיא נשלחת למוסד משוגעים, חסרת דאגות ומאושרת.

לא ראיתי את אהובתי מזה חודשיים מפני שהיא חיה בארץ אחרת. עוד חודש אראה אותה שוב ואני לא מתכוון לבקש עוד מין אוראלי מלא. אדרבא, אני מתכוון לוותר לה כמה שיותר ולתת לה את הזמן לאהוב אותי כשם שאני אוהב אותה. אהבתי בלתי תלויה ואעשה את מירב המאמצים להפוך לאובייקט של אהבה, הרי רק ככה אוכל להיות איתה באמת מאושר, ללא קנאה וללא דרישות – פשוט לאהוב.