איך הוא לא רוצה?

למה אנחנו לא מסתפקות בידיעה שזה נגמר כי ככה זה צריך להיות, כי הוא לא רוצה ודי, למה אנחנו חייבות לרדת לשורש עומקו של עניין, למרות הידיעה שאף פעם לא נדע באמת מה לעזאזל הקטע שלו ומה אימא שלו עשתה לו שהוא כזה שרוט?

למה אנחנו עושות את זה לעצמנו? למה אנחנו לא מסתפקות בידיעה שזה נגמר כי ככה זה צריך להיות, כי הוא לא רוצה ודי, למה אנחנו חייבות לרדת לשורש עומקו של עניין, למרות הידיעה שאף פעם לא נדע באמת מה לעזאזל הקטע שלו ומה אימא שלו עשתה לו שהוא כזה שרוט?
האם הפסיכולוגיה הגברית כה מרתקת שהיא מצריכה בזבוז זמן משווע שכזה מצדנו? למה אני מחזיקה בראשי המטורטר מידע כה זניח על כל משפט שהוציא אי פעם הבחור שחברה שלי יצאה איתו שתיים וחצי דקות בדיוק, ושאפילו אם אני אתאמץ אני לא אזהה אותו ברחוב?
ובכל זאת, למה הוא עזב אותי למה? מה, הוא לא שם לב שאני הדבר הכי טוב שקרה לו?בשורה התחתונה, כנראה שהתשובה היא לא, הוא לא שם לב. כל חוקר משטרתי מתחיל יודע שהפתרון הכי טריוויאלי, הוא בדרך כלל הפתרון הנכון. אולם, בבואנו לשאול את עצמנו, למה לעזאזל הבחור לא מעוניין בי, הדבר הראשון שאנחנו עושות הוא לשלול את האפשרות הבנאלית והמכאיבה ביותר: את פשוט לא מתאימה לו. למה? ככה. אז זהו, שבמוחה של בחורה מאוהבת אין ככה, וככה מתחילה כל הסאגה:

הוא נפגע בעבר

השוין גיבובץ הראשי, התירוץ שמחזיר אותנו אוטומטית לכיתה ד', הבחור נפגע בעבר, וכעת הוא נמצא במסע נקם נגד המין הנשי. איזה מסכן, פשוש, רגיש, האם הוא לא קולט שאת התרופה האמיתית לליבו הפצוע? הוא כנראה איבד אמון במין הנשי, ואולי עם קצת מאמץ וחירוף נפש את תצליחי להוכיח לו אחרת.
איך זה מתחיל? שניה אחרי שהוא זרק אותך את נזכרת שהוא סיפר לך פעם שמישהי זרקה אותו, והוא קיבל את זה מאד קשה. אז למה לא לעשות דרמה מכל דבר? אמנם כולנו נפגענו בעבר, גם את נפגעת בעבר, אבל הוא – הוא משהו אחר. הפגיעה הותירה בו בור פעור, והפכה את ליבו לחסין אהבה, לפתע הכל מתבהר – הוא פשוט לא יכול לאהוב. אין לך ספק, אם הוא לא יכול לאהוב אותך, כנראה שהוא לא מסוגל לאהוב אף אחת, הוא לא מסוגל להפגין רגש כלפי אף אחת.

הוא מאוהב בי, הוא פשוט מת מפחד

חרדת נטישה. הוא הרגיש שהוא התאהב, והוא פשוט מת מפחד. אז ברגע שהרגש התחיל להתעורר בו, הוא נמלט מהזירה. שיטת ההפוך על הפוך (מרוב שהוא מאוהב בי, הוא לא יכול להיות איתי) עובדת כמו קסם. לא שזה לא יכול להיות, לא שאין גברים כאלה, אבל כמה זה סביר? תחשבי על זה – מתי בפעם האחרונה ניתקת יחסים עם מישהו, כי הרגשת שאת מתחילה להתאהב בו, ופשוט לא יכולת להתמודד עם זה? כמה זה קל להפסיק קשר עם מישהו שעושה לך את זה בטרוף? אם מדובר במישהו שבאופן כללי נוהג לנטוש יחסים בדיוק שהם מתחילים להתחמם, ובדקת את זה, אז יש לך סיבה אמיתית לחשוב שזה המצב. ועדיין, זה לא מביא אותך לשום מקום, חוץ מהמקום המנחם שבו את יכולה לטפוח לעצמך על השכם ולהודות שהפעם, זה באמת לא את – זה הוא.

הוא מפחד מנשים חזקות

האם את צוללת לתוך מנהרת הזמן כדי לדוג משם את הגברים שלך? עד מתי נמשיך לטעון שגברים מאויימים מנשים חזקות? ואם אכן הוא מאויים מנשים חזקות, מה לעזאזל הוא עשה איתך מלכתחילה? למה הוא נהנה משנינותך המקסימה, מהאינטלקט המאתגר שלך ומחכמת החיים שלך, ופתאום, באמצע הקשר הוא נזכר להיות מאוים? אז ככה, גברים לא מפחדים אקסיומטית מנשים חזקות. רשימה חלקית: לימור ליבנת, אילנה דיין, שלי יחימוביץ, גליה מאור, דליה איציק. לא חסרות נשים חזקות, מצליחות, שהן לא בדיוק המודל הבלונדיני פעור העיניים, כולן נשים נשואות. ובכל זאת ניתן לפגוש נשים שמשתמשות בתארים ובקריירה המזהירה שלהן כדי לתרץ את הכישלונות הרומנטיים שלהן. יש גברים שמעדיפים לצאת עם נשים שרירניות, יש גברים שאוהבים נשים שמנות במיוחד, יש גברים שאוהבים נשים גבריות, ויש גברים שיוצאים רק עם טרנסג'נדרים, וזה נגמר בחופה. אז העובדה שאת בדרך לתואר שני במדעי הלמפה הבריחה אותו?

הייתי קשה אליו

לא הראיתי לו כמה אני אוהבת, לא נפתחתי אליו עד הסוף, פחדתי לחשוף את ליבי בפניו עד שהרחקתי אותו ממני. אז עכשיו את נזכרת? אם באמת שיחקת איתו משחקים מטופשים של אגו, עד שהבחור התייאש וברח, שחקי את המשחק עד הסוף ותמשיכי הלאה. אלא מה? זה השלב שבו מתהפכות להן היוצרות, הבחור שהתכלבלב אחריך במשך שבועות שינה את דעתו, את מתעוררת ליום חדש שבו הוא כבר לא מונח בשלווה בתוך כיס הג'ינס שלך וחושבת – אלוהים, איזה פספוס. אז קודם כל, לא בטוח שזה פספוס כל כך גדול. זה שהוא לא רוצה, הופך אותו במטה קסם לנחשק יותר, אך כמובן שזה מקסם שווא שיעלם ברגע שתאספי את עצמך ואת האגו הפצוע שלך מהרצפה ותכירי מישהו אחר. בנינו, אם לא נתת לעצמך ללכת עם הרגשות שלך עד הסוף עם הבחור, בהנחה שאת לא חסרת בטחון באופן גורף, כנראה שהיתה לך סיבה טובה מאד. כנראה שהרגשת שהוא לא לגמרי איתך, והתנהגת בהתאם. נכון, חבל מאד שהוא השכיל לגלות את הפלוטנר לפניך, ולא נעים למצוא את עצמך ננטשת בניגוד לתסריט שדמיינת לעצמך, אבל זה קורה. אל תתייסרי במחשבה מה עשוי היה לקרות אלמלא התנהגת כמו פוצה מדופלמת, עם בחור שמלכתחילה (על מי את עובדת?) היו מספיק סימנים שמצביעים על כך שהוא לא בשבילך.

עוררתי את השדים הרדומים שלו

או משהו כזה. נשמע טיפשי, אבל חלק מאיתנו (ואני הראשונה להודות באשמה) גולשות ברגעים כאלה לשמאלץ רוחני מתובל בהארות סתומות, שנלקחו מספרי פסיכולוגיה עממית. ואני בכלל לא מדברת על הנטייה לרוץ למעלות באוב, מתקשרים למיניהם, קוראות בקפה ובכף היד, רק כדי לשמוע שהבחור שהתנדף בעצם אהב אותך באמת, ולא עבדו עליך בעיניים. עליזה, מתקשרת עם תעודות, שחברה בעבודה נשבעה באימא שלה שהיא אומרת דברים מאד נכונים, תאמר לך שאת אישיות יוצאת דופן, שבגלגול הקודם היית מכשפה, שהבחור הדפוק הוא בעצם דפוק, אבל הוא אהב אותך באמת, ואם תסכימי להיפטר מ 300 ש"ח, היא גם תספר לך שבקרוב תכירי מישהו חדש ותוך שנה שנתיים מקסימום את נשואה. אחר כך את יוצאת משם עם מסר חדש: הוא אהב אותי באמת, אני פשוט אילצתי אותו להתמודד עם השדים הרדומים שלו. נשאלת השאלה, למה בכלל אילצת אותו להתמודד עם השדים שלו? מה את מפגרת? איך היית מרגישה אם מישהו היה עושה את זה לך?

האמת הסתמית והאפורה

למה אנחנו משכנעות את עצמנו להאמין שבחורים שבחרו לא להיות איתנו סובלים מחרדת נטישה, חרדת סירוס, מסתובבים בפומבי עם שדים רדומים שהתעוררו מרוב אהבה אלינו, לא יודעים לאהוב באמת, לא יכולים להכיל, לספוג או לעכל אהבה אמיתית, סובלים ממיזוגניה, או סתם מפחדים מנשים חזקות, ועם רגשי נחיתות מודחקים שגורמים להם להתרחק מאיתנו, הישר לזרועות נשים נחותות יותר? כי האמת, למרות שהיא מונחת לנו ממש מתחת לאף, כל כך סתמית ואפורה, שאנחנו מסרבות להבחין בה. בחור פוגש בחורה, בחור אוהב בחורה, בחור עוזב בחורה. ואנחנו מחפשות משהו אחר, משהו שיאפשר לנו להמשיך להחיות את התסריט הרומנטי, הרבה אחרי שהבמאי וצוות ההפקה פרשו מהסט. תנו לי משהו להיאחז בו, את מתחננת בלי קול לחברותיך, שממלמלות אוטומטית את הטכסטים השגורים, את קרש ההצלה האחרון שהאגו הנשי שלך מבקש להיאחז בו, הוא מפחד, הוא בטוח עוד יתחרט על זה, ובלב הן חושבות, נו, עוד אחת, תספרי לנו משהו שאנחנו לא יודעות. אבל את שרויה בסרט הפרטי שלך, מסרבת להאמין שאת סתם קורבן לפרידה גם סתמית וגם לא מתוקשרת. בלי דרמות? בלי שדים רדומים? יצרים מודחקים? תשוקות אפלות? אלו החיים שלך? לא יכול להיות, הרי בגלגול הקודם היית מכשפה.

תגובות

  1. רק אני

    נו, אפילו את האופטימיות את לוקחת לנו?? ?
    אם כל הנשים בארץ יאמינו למאמר (המאלף יש לציין) שלך אז כולן ישבו בבית ויבכו!
    תני לנו לחיות ב א ש ל י ו ת . . .

    • יואב

      סוף סוף מגיע מאמר איכותי ופשוט, ומרבית האנשים שרגילים לדברים מורכבים דוחים אותו בכך שהוא פשטני ושטחי. אבל האמת היא פשוטה: בדרך כלל אנשים עובזים בני זוג משום שבאיזשהו מקום הם מרגישים שזה לא מתאים. אין פה עניין של אשמה או "סיבה" גדולה שמסתתרת. יש פה מצב פשוט: לא מתאים ולא מעוניין. כל אחד מאתנו היה בסרט הזה, וכל אחד מאתנו דחה בני זוג שרצו בו. למה? האם חשבנו על זה לרגע? לא ממש. זה לא התאים ולכן אמרנו "תודה, אבל לא תודה". זה בדיוק מה שמניע אנשים אחרים לעזוב אותנו. לא משהו מסובך ומסתורי או מיסטי. לא משהו נסתר ומורכב. אלא משהו פשוט ובסיסי – "תודה, אבל לא תודה".

      אז מספיק עם הבולשיט של פסיכולוגיה בגרוש וקדימה למשהו קצת יותר איכותי: איך אמרה אחת הגולשות שהגיבה כאן, מההקשר האיכותי שאני נמצאת בו היום אני מבינה בקלות מדוע אנשים לא רצו בי – חוסר התאמה. קל לי להודות בזה כי מצאתי את הקשר הקל והנעים והטוב שחיפשתי כל חיי. זהו. זה כל הסיפור. היתר זה …. טחינת מים, חוסר בטיחטון עצמי ואולי בעיקר – המורכבות שלנו עצמנו שמחפשת לה פורקן ומשליכה את עצמה על הצד השני, שכבר מזמן הספיק לשכוח אותנו.

      • מאיה

        קל לדבר ככה כשאתה לא מאוהב. אבל אם מישהי תכנס לחיים שלך ותהפוך אותם, ואח"כ תעזוב, אז תדבר אחרת…

      • אלינה

        נכון מאד, כל התירוצים האלה הם שטויות. אי אפשר לדעת למה מישהו מחליט שאת לא מתאימה לו. ונגיד שהוא מעדיף משהו שאת לא אז מה? את תלכי ותשני את עצמך בשבילו? בסיכומו של דבר אם יש לך מטרה למצוא מישהו מתאים, ואת בטוחה בעצמך ובמטרה שלך את תלמדי לסנן מהר ולעבור הלאה…

    • הדבר היחיד שיותר כואב מלהתפקח מאשליה הוא לחיות אותה.

  2. ברברה

    אני יודעת ואני לא חיה בסרט אז למה הוא כול הזמן מסתכל עליייייי כול הזמן כול היום מחפש מתעניין אבל לא מתקרב כואב אני יודעת.כואב לו שלא אמר דבר כשהייתה לו הזדמנות הוא זילזל אבל עכשו כואב לו כי אני יפה וטובה ויכולתי לאהוב אותו………

    • את ממשיכה לחפש תירוצים? הם ילדים גדולים, הבנים. אם הם היו רוצים, או מתגלה להם איזו נורה בפדחת, ומבינים שעשו את הטעות הגדולה של חייהם הם היו חוזרים. ואם לא, למה את צריכה להתבעס מזה? את מעדיפה לחיות עם פחדן?

    • אף פעם את לא יכולה לדעת מה עובר לאנשים אחרים בראש. החיפוש אחר הסיבה יותר כואב מהפרידה עצמה. את לא בשבילו והוא לא בשבילך, קבלי את זה ככה. לא קרה לך שאת לא רצית משהו? לא כולם יאהבו אותך כמו שאת לא תאהבי את כולם.

  3. ברברה

    כן אני יודעת כול יום בהפסקות אתה עדיין מסתכל עליי מתעניין בי אני מרגישה!!!!!!! איך הייתי דלוקה עלייך עד עכשו לא יצאתי מזה . והכול כי אמרתי לך"אני דלוקה עלייך…" אני מצטערת שאמרתי ואני מצטערת שהתרגשתי האמת שלא הייתי אני כי אני חזקה ואני בטוחה בעצמי ובאותו יום לא יודעת מה חשבתי לעצמי כשדיברתי שטויות……. בסוף משתלם לשחק אותה קשה להשגה אבל אני מבטיחה לך הגלגל מסתובב אתה אתה עוד תחזור עוד תחזור על ארבע………אני יודעת אתה כבר לא עומד בזה יותר………….כי אני כבר לא רואה אותך……… ב.

    • ברבל'ה

      אחותי היקרה ,את פשוט צודקת!

      א.הם תמיד חוזרים על ארבע אם לא בזחילה אחרי שהם מתעוררים ויוצאים מהחרדה שלהם ,כשפתאום הם הבינו מה הם הפסידו.

      ב.ראיתן פעם פרצוץ של בחור שנזרק ע"י בחורה? ואני מדברת על הבחורים האלה שמחזרים אחרייך ואחרי שהם השיגו אותך הם פתאום לא רואים ממטר, תאמינו לי- כשזורקים אותם הם פתאום קולטים שהם "נפלו חזק" כמו ששר חמי רודנר אז שלא יעבדו על אף אחד.

      ג.כמו בכל דבר בחיים ,גם לזה יש סיבה (וכן,רוב הפעמים היא פסיכולוגית!)

      • מאיה

        אף פעם לא הבנתי את "הם תמיד חוזרים על ארבע". למה אצלי אף אחד עוד לא חזר על ארבע? אפילו לא על שתיים.

        • יפעת שהם

          אם הם חוזרים על ארבע, זה רק אחרי שאת ממש כבר לא בקטע שלהם. זאת החוקיות. ובניגוד לפנטזיה (אתם נפגשים בטעות בבר, את צוננת קרירה והורסת, הוא מבין מה הוא הפסיד…) זה לא כיף כשאת באמת לא רוצה. זה רק מוסיף לתחושת הסתמיות… סה לה וי.

          • ברבל'ה

            תחושת הנקמה היא לפעמים משהו שיכול לספק מאוד.
            הוא היה טיפש ועכשיו הוא פשוט הבין את זה-זה הכל!

  4. שירלי טמפל

    סו פאקינג וואט?
    עדיף שנהיה כמו גברים ונחתוך בלי סנטימנטים?
    די עם הקיטורים הילדותיים האלה, ככה זה נשים ויש בזה הרבה יופי

    • בקי שארפ

      למה נדמה לך שגברים חותכים בלי סנטימנטים? זה שהם לא פוצחים בניתוח פסיכולוגי של הנוטשת, לא אומר שלא כואב להם. די כבר עם טרנד ה"גברים זה זבל" הזה (שלא מפריע לאף אחת לרצות אחד כזה בחייה). אם להיות כמו גברים, אומר לא להישמע מטומטמת אחרי כל פרידה, אז כן – עדיף להיות כמותם (אם כי יש גם גברים שכן פוצחים בניתוח כזה, ושומרת נפשה תרחק).
      אין שום דבר ילדותי בקיטורים של יפעת. יש הרבה ילדותיות בקיטורים שהיא מתארת, שאינם "יפים" או "נשיים" כפי שאת טוענת – הם סתם מביכים. מה כל-כך נורא בלומר "הוא לא רוצה אותי, כי אני לא האישה המתאימה לו"? אה, נכון, האגו יתרסק, ותמיד עדיף להיות פסיכולוגית בגרוש (וגם "טובה מדי", "חזקה מדי" ו"משכילה מדי" בשבילו), מאשר להיות סתם בחורה שאמרו לה "לא". דבר קשה, מציאות.

  5. מצויין. שכחת את "הוא לא מספיק מפותח רגשית", "הוא מפחד מקשר", "בדיוק לפניי הוא נפרד מאהבת חייו", "הוא אדם עם הרס עצמי שיהרוס כל דבר שעושה לו טוב", "הוא רוצה, אבל הוא לא מסוגל" ועוד ועוד. אנחנו די יצירתיות בקטע הזה.

  6. פינקס

    אם זה קורה אחרי הרבה זמן שאתם יחד, משהו כמו שנה,
    אפשר להתחיל לבכות. כי זה אומר שאיבדת תקופת חיים
    משמעותית שהיית יכולה לעשות בה משהו יותר טוב.
    ובנוסף אם לא גילית בכל התקופה הזאת שמשהו איתו
    לא בסדר זה נורא מתסכל…

    ואם הבעיה היא בעצם איתך, אז זה עוד יותר עצוב.
    לא נורא, לכל סיר הפלטה שלו.

    • ומאוד חסר טעם. אז היית עם מישהו / י שנה שנתיים שלוש ולא הלך. אין טעם לדוש בהפסד הזמן.
      אני סיימתי קשר אחרי שש שנים אז מה? עכשיו אני צריכה לחשוב על מחצית שנות העשרים האבודות?? לא. זה לא היה בזבוז. אלו היו שנות חיים.
      וזה בלי להכנס לסיבות לפרידה, לסרטים למינהם וכולי.

      • נכון וחוץ מזה מהקשר השה סביר להניח שהשכלנו למדנו את ידועצ היום מה את מחפשת בזוגיות זה קשר מבגר , זה אינו בזבוז זמן וחות מזה זמן הבכי הינו זמן חשוב, הוא זמן שבו אנו מלקקים את הפצעים וגם זה חשוב

  7. The main difference between most of us – the girls – and most of them – the boys -is that they try to understand what the problem with us and we try to understand what is the problem with them. It seems that there is another problem' though – their motivation is to understand how come that we could not see how good they are – that is – they rare really convinced that they are so good. On the other hand – we ask the question to escape from facing the real question – what's wrong with us. This is the more fundamental difference betwen us – boys and girls.

  8. איפה היית כשהייתי רווקה שבורת לב ושופעת הסברי נפל לנטישות? עכשיו זה נראה כל כך ברור ופשוט, כי מתוך הקשר הנפלא והבטוח שיש לי, קל לי להודות שעזבו אותי סתם ככה, כי לא התאמתי. אז – זה היה בלתי מתקבל על הדעת. בזמן אמת, האמת הפשוטה יותר מדי כואבת. במיוחד כשיש פוצים שטורחים להשאיר אותך על אש קטנטנה, שמספיקה לך כדי ללבות את התקווה. אני עדין כועסת על פוץ מסויים, שנתקעתי שנים בלהסביר לעצמי למה אנחנו לא ביחד, ושזה בעצם זמני. ואני בהחלט מצטערת על השנים של התקיעות הסבל והצפיה לאות. חבל על כל זמן שלא חיים בו בצורה מלאה. ושוב – כל הכבוד ליפעת על הכתיבה המדוייקת!

    • כרגע אני רווקה שבורת לב בגלל איזה פוץ אחד ששומר אותי על אש קטנה. עדיין מנסה להחדיר לעצמי לשכל את האמת הכואבת, אבל קשה. ניסיתי להדחיק את השאלה "מה דפוק בי?", אבל בסופו של דבר גם אליה הגעתי.

      הדבר היחיד שעיצבן אותי יותר מכל המצב הדפוק הזה, הן הסיסמאות: "הכל לטובה" , "הכל יסתדר בסופו של דבר" , "יהיה בסדר" וכו'.
      מה בסדר? איך בסדר? למה בסדר?
      לעזאזל! כמה דמעות עוד אני אצטרך להזיל על הפוץ הזה?! תגידו לי בדיוק. אין לי בעייה להוציא את הכל עכשיו..
      (אתן בטח יודעות איך זה, קצת מחשבות ויש זרמים.)
      אני לא בחורה תמימה, אבל בקשר אליו… זוהי תמימות לשמה!
      כרגע אני מנסה להמשיך הלאה למרות הקשיים, עברתי תקופות קשות מאלו. סף האושר שלי הוא לא בשמיים, אך גם לא מתחת הקרקע. הוא עולה לאט לאט (יותר מדי לאט, אבל עולה).
      עדיין יש תקווה לגביו (לצערי!), אבל אני משתדלת שלא לסמוך על זה.
      אני רוצה אותו, אבל לא בכל מחיר!

      • אני כ"כ מבינה אותך.
        אני נימצאת עכשיו בדיוק באותו מצב.
        פשוט שבהתחלה חיפשתי כל הזמן את הסיבה שהוא לא רוצה אותי.
        וחברה שלי כל הזמן אמרה לי שיש לו רגשות כלפיי ועוד כל מיני רק כדי שאני לא אהיה בדיכאון.
        אבל עכשיו יישמתי משהו שידעתי כבר מזמן, הוא לא רוצה אותי בגלל ההפרש בגילאים וזה הכל! אם הייתי גדולה בשנתיים- שלוש אולי היה סיכוי שנהיה ביחד אבל לא!!
        ולמרות שהרבה מאוד זמן הוא החזיק אותי על אש קטנה וכן הוא אמר לי "יהיה בסדר" וכל השאר… אחרי עוד לילה ששוב נכנסתי לדיכאון ובכיתי והפעם כבר לא בגלל שאין לי סיכוי איתו אלא בגלל שהוא מתגייס הבנתי שזהו, דיי עם זה! צריך להמשיך הלאה. אני לא יכולה כל החיים להתקע באותו מקום ולחשוב כמה הוא חכם, חמוד, רגיש, חתיך וכו'.
        זהו, ישבתי עליו שיבעה שנימשכו קצת יותר מהמקובל ועכשיו הגיע הזמן לחזור לשיגרה ובמיוחד לאחת כמוני שכל החיים עוד לפנים ולא חסר הצלחה עם בנים.
        אז נכון שעד עכשיו קיבלתי כל בן שרציתי, אבל הפעם זה שונה, הפעם לא קיבלתי.
        ולסיכום, אני יודעת שאנחנו נישאר ידידים ולא מעבר לזה אבל אני אצתרך להשלים עם זה.
        ולא אכחיש שעדיין יש לי תקווה שהוא יתחרט. אבל אני מדחיקה את זה.

        אז אני מאחלת לכל הבנות שהגיבו פה ושנמצאות במצב דומה, אל תתעכבו. אני יודעת שזה כואב ושעדיין יש תקווה אבל תשאירו את זה בצד ותתמקדו בעיקר- החיים עוד לפניכן ובעתיד יש עוד הרבה בחורים שמחכים רק לכן!!!

      • אופטימית

        אני פשוט נמצאת במצב שלך!!!
        מסכימה עם כל מילה.
        אני בחורה מאמינה ומה שצריך לקרות קורה וזה לטובה!!
        אנחנו רוצות אותם אבל באמת לא במחיר של לוותר על עצמנו!
        אל תדאגי, יבוא הגבר שיאהב אותנו בלי סוף.. אופטימיות ואמונה זה שם המשחק!
        שולחת המון אהבה….

  9. יאיר לא לפרסום

    אם לתת ציון למאמר (מאמר?) הזה מבחינת רמת הכתיבה וכו, הייתי מציין בינוני פלוס, אולי אפילו טוב (אם ממש אני בקטע של לפרגן).
    אבל מעבר לזה, מדובר במאמר שבא ממקום מאוד מטומטם, שטחי, נמוך ולא מורכב.
    לדעתי יש המון מקרים שבהם הגבר נפרד מהאישה למרות שהוא אוהב, בגלל שהוא מתוסבך עם עצמו וסובל מחוסר ביטחון מודחק ופנימי (מניסיון אישי…) יש מקום לנסות להבין אותו, לנתח אותו ולנסות להשפיע עליו. (אם יש רצון לשמר את הקשר איתו)
    אין ספק יפעת, הפגנת כאן חשיבה של שוטרת…ווטס קומון איז קומון…מבחינת תוכן ודלות ההנחה שבו והמסקנה הוא מבזה את המין הנשי. אני מקווה בשביל שאת לא באמת מאמינה בו-אלא סתם רצית קצת צומי.
    את נלעגת ושטחית
    אבל אם את כוסית, אני אולי אסלח לך, תשלחי לי לאי מייל תמונה וספרי על עצמך, רק שלא יהיו לך ציפיות, המשיכי לחיות, אל תשארי בבית מול האימייל ותחכי לתשובתי.

    בהצלחה

    • יפעת שהם

      יש לציין שהמאמר שפורסם פה הוא חלקי. במאמר המקורי, שאורכו כאורך הגלות, יש פתיחה המתארת את ביצת הרגשות וטחינת השכל הפוסטמורטמית שאני וחברות שלי עושות אחת לשניה אחרי כל קשר שכשל.
      אני רוצה להבהיר כמה דברים, בלי להתייחס להשמצות הפראיות שלך:
      כמובן שישנם גברים מתוסבכים שסובלים מחוסר בטחון מודחק ופנימי (או במקרה שלך מוחצן ואקסטרווגנטי). אבל אחרי שהפנמנו שאי אפשר לשנות את המצב הנתון המחורבן (הוא לא רוצה), צריך לדעת מתי לשים סטופ לשלב שבו את מסיטה את תשומת הלב מהרגשות שלך עצמך, למה שהנוטש הפגום רגשית חושב ומרגיש, ובכך מעצימה שבעתיים את הפגיעה, והופכת את הנטישה למרתקת כמו פרק ב"תיקים באפלה" (בעונה הראשונה) ושווה התעסקות אינסופית. יש לפעמים שהפרידה עצמה לא מציקה ברגע האמת, את אפילו מצליחה להבין שזה לטובתך, ואז פתאום את נכנסת ללופ של "איך זה קרה לי", וקשה מאד לצאת ממנו. ברגעים כאלה עדיף לנהוג בשטחיות. הרי את לא תקבלי תואר כבוד בפסיכולוגיה מעצם הכרת הקישקע של האקס שלך, ויש סיבה שניחנו במנגנוני הדחקה, אז צריך לדעת מתי להשתמש בהם.

      אגב, התמונה שלי בדרך לאי מייל שלך, וברגעים אלה ממש אני כוססת ציפורנים בתקווה שתתקשר.

      • אריאלה

        צפורניים? ועוד בשביל מי?
        המאמר שלך באופן שאם לא היה מכאיב, היה משעשע, אבל בגלל שמכאיב, לא משעשע בכלל. לקח לי המון שנים להחליט שלא מתפקידי להבין, לנסות להתחבר לילדות הקשה שלו, לחוש את הפחדים ולהיות אמפטית בזמן שהעצבים שלי נמרטים באופן יסודי (סתם, כאילו שזה באמת עבר, נראה לי שהעניין טבוע במאגר הגנטי שלנו).
        הנטייה הזו שלנו באמת מעוררת רחמים, והיא מיותרת לגמרי. שמעתי והשמעתי את דברי הפרשנות המביכים ביותר ללמה לא. כולל חברה אחת מצוינת שאמרה בשיא הרצינות, "הוא עזב אותי כי הוא לא ידע איך להתמודד עם עוצמת הרגשות שלו". אהה.
        אין ספק שהנטייה האנושית היא להיתפס לכל שביב תקווה, ביחוד כשהצד השני מפזר רמזים כפולים, אבל הייתי רוצה שתהיה ליותר בנות היכולת לעמוד מול עצמן ביושר, ולהבין שיכול להיות שסתם מזיינים לנו פה את השכל.

      • יאיר לא לפרסום

        נו, אתר בננות- נותן במה לגיטימית לנשים, מאמר שטחי , מכלילני שכזה הוא בבחינת צפוי

        אני זרקתי מישי לפני ארבע שנים ועד היום אני מתבוסס בחסרונה

        יענו כותב לעצמי שירים כמו:
        את חלק מהבשר שלי,
        אני שותת את חסרונך,
        האוויר קרם אליך עצבים
        ואת כואבת לי.

        וגם :
        יושב על הגדר
        של בית הקברות
        ולא מסוגל לקבור
        אותך חיה

        זה רק על קצה המזלג.

        ויחד עם זה מסיבות שונות ומגוונות אין לי אומץ לחזור אליה- הבנת גויאבה?
        חוצמזה, התמונה ששלחת לי בכלל לא ברורה ובכלל נראה שהיא מימים צעירים יותר

        בקיצור מידע'לה – החיים ובני האדם (נשים כגברים- גברים אפילו יותר) מורכבים להחריד. בימים האלה ובזמן הזה ווטס קומון איז קומון לא תופס (כן, אצל שוטרים מתחילים במשטרת ישראל כן אבל זו בסך הכל תעודת עניות למשטרת ישראל).
        חזרי בך מהחרטא שכתבת, את מכשילה כאן עדר שלם של מטומטומת חסרות שיפוט כעין אלה שהחמיאו לך.

        בכל מקרה ממתין לתמונה ברורה יותר ומעודכנת יותר.

        • פינקס

          וואו יאיר!
          שנים לא קראתי אותך. איפה אתה אח שלי?
          התגעגעתי לכתיבה החדה שלך.
          איפה אתה מה קורה איתך?

        • יאירוש רגשני וחסר ביטחון,
          בהפוכה הסברת, לכל מי שעדיין לא הבינה, עד כמה הכתבה מדויקת.

          הייתה בחייך מישי שאהבת, סירסת ודחית.
          עבדת קשה להסביר לה שהיא לא האחת.
          ועכשיו אתה מצפה שהיא גם תגונן על דפיקותך.

          בינינו, יאירוש, אתה תינוק יללן.

        • וגם השירים שלך. בדיוק על זה כתבתי מקודם. תסמונת "אני לא אוהב אותך מספיק כדי להיות איתך, אבל מספיק כדי לא לרצות שתהיי עם מישהו אחר." זה עובד, לצערי, בעיקר על בחורות שאוהבות את הבחור הרבה יותר מאשר את עצמן. או על בחורות שמעדיפות לאהוב ולהתייסר מרחוק מאשר להתמודד עם קשר אמיתי. אותן בחורות מוכנות להיתקע ולא להמשיך הלאה, על סמך ההבטחה הקלושה הזאת, שכמעט תמיד לא מובילה לכלום. אם למישהו יש סוג כזה של דפיקות, וחוסר יכולת לקשר אמיתי, עדיף לבת זוגו בלעדיו, ומוטב שעה אחת קודם.

          אם מפחיד אותך שהאקסית המיתולגית שלך תקרא את המאמר הזה, תתעשת ותיפרד ממך ומזכרונך לתמיד, אתה יכול להירגע. במיקרים פתולוגיים כאלו דרוש יותר ממאמר בבננות כדי להשתחרר מזה. אתה יכול להמשיך לזיין ולהנות ומצד שני להיות מאוהב עד עמקי נשמתך ביסורים שלך ושלה עד שלאחד מכם ימאס.

          • יאיר לא לפרסום

            נכון, אני באמת פאתטי (ויחד עם זאת אני חתיך שנון כריזמטי ומוכשר)

            בני האנוש פאתטים, אנחנו כלי בידי איזה אלוהים שמאונן כל אימת שאסונות קטנים כגדולים מתרחשים כאן אבל לא ארד לעומק העניין.

            ובכן, סמדר ובוטן, מאוד אהבתי את שכתבתן. זה היה פשוט ונכון בעיקרון.

            הלוואי שהייתי סגור על זה שמדובר ברכושנות גרידא

            מה נסגר אתכן אתן כוסיות? ממתין לתמונות

            • בקוצר רוח שתתבגר.
              תמונות של תינוקות כבר יש לנו באלבום.

            • צב מעבדה

              יאיר,
              לא יודע איך אתה נראה, אבל אם לשפוט לפי השנינות והכישרון (למה?) שאתה מיחס לעצמך אז אתה בטח נראה רע מאוד וכנראה שיש סיבה טובה שאתה קורא לעצמך 'לא לפרסום'.

              בנוסף, אם אתה כותב ליפעת שהיא רק רוצה 'צומי', הרי סגנון הכתיבה הפרובוקטיבי שלך צועק את אותו הדבר בדיוק ונותן הרגשה חזקה מאוד של 'הפוסל במומו פוסל '.

              דבר אחרון, שאני אבין, לבחור עצבני כמוך יש רשיון נהיגה?

            • טריניטי

              לכוווווווווולן, שנת שלום וברכה ושגשוג ואהבה ופרנסה וכל מה שצריך.
              מאמר חמוד, רציתי להגיב בצורה קצת שונה אבל יאיר הוציא אותי מהפוקוס, שגם ככה לא משו בגלל אתמול (לא משהו מיוחד, סתם הרבה אלכוהול).
              כן, מדובר באיזושהיא חולשה שלנו, לנסות ולנתח למה הבחור עזב במקום להבין שפשוט לא בא לו עלייך יותר, אבל בואו ונהיה קצת יותר סלחניות כלפי עצמנו –
              אם הוא אומר שזה לא את, זה הוא, והוא פשוט מרגיש מאוד לחוץ עכשיו וקשה לו עם מערכות יחסים, והוא עובר תקופה קשה, ולא מרגיש שהוא מסוגל לאהוב מישהי כי הוא כל כך פגוע, תמיד תהיה מישהי שתאמין לזה, ודווקא מתוך תמימות ולא טמטום. גם אני השתמשתי בתירוצים הללו בעוונותיי, ותמהתי איך "אוכלים" אותם. תמימות ורצון אמיתי להמשיך בקשר. זה מה שהניע אותם, אותנו, באותו הרגע.
              מה שכן, בנות, אנחנו מתאוששות הרבה יותר מהר, ואצטט לכן סטנדאפיסט ניו יורקי:
              בחורה, אם מישהו עוזב אותה, בוכה כמו משוגעת, מספרת לכל החברות שלה וחושבת שחייה נגמרו. אחרי שלושה שבועות, אם תשאלו אותה לגבי הבחור היא תגיד:
              "fuck him, he had a small dick aniway".
              בחור שנעזב ע"י בחורה, יתנהג באדישות מוחלטת, ואחרי שלושה חודשים יירה במישהו.
              מה שמביא אותי באופן ישיר ליאיר.
              יאיר היקר, אני בטוחה שכששואלים את האקסית שלך לגביך, היא אומרת – כן, יצאתי איתו פעם, הוא הראה לי את השירים שלו – ממש עילג, האחיין שלי בן החמש יודע לכתוב יותר טוב, נפרדנו, והיום אני לא מבינה איך בכלל יצאתי אתו…
              אין לך אומץ לחזור אליה? כדאי שתחשוב אם היא בכלל בכיוון שלך, מותק, ואם עברו מאז ארבע שנים, אתה יותר פתטי ממה שחשבתי, ואולי זה מסביר את הזעם שיש לך כלפי המין הנשי בכלל והאתר בפרט.
              אולי כדאי שתנסה את מזלך באתרים אחרים. אנחנו לא נחוש בחסרונך…..

              • בוטן

                אין כמו ליל שתיה לחידוד הלשון והמקלדת 🙂

                שנה מצויינת לך יקירתי

              • הרגת אותי מצחוק!!
                מי שמוציא את כל החרא מהסיסטם שלו כמה שיותר מהר, לא ירה במישהו אחרי 3 חודשים…
                🙂

                גם אני אחרי שהאקסית שלי נפרדה ממני בכיתי, אני לא מתבייש להגיד. ועכשיו אני אפילו לא זוכר למה.

          • ברברה

            אני רבה עם עצמי "דיייייייי רדי מימנו עבר היה נגמר לא יהיה יותר"
            אבל לא רק אני האשמה
            גם הוא נותן לי דיי הרבה רמזים מראה שהוא רוצה ואז שוב נעלם
            וכשאני מוצאת מישהו אחר לאהוב הוא פתאום חוזר כאילו שיודע
            אני תקועה על הבן אדם שנה כבר ואין מה לעשות כלום לא זורם אוליי אני מעדיפה קשרים מרחוק אני פחדנית ………. מהקירבה
            עדיין לא התגברתי
            זה לא כזה קל
            ב

        • אתה שנון. נהנתי לקרוא 🙂

    • יאיר, אתה מתוסבך? חפש מי ינענע אותך. הכרתי אחת למדה איתי פסיכולוגיה אבל לקחה את זה יותר מדי אישי, הקדישה המון זמן לרפא איזה דפוק וללמד אותו לאהוב אותה. שניתו עכשיו נשואות. נחש מי יותר מאושרת.

  10. בננית

    את פשוט גדולה מהחיים כל מה שתיארת עברתי על בשרי ואיך זה קורה לבחורות חכמות כאילו השכל מסתלק לגמרי גם במקרהשלי אני חייבת להודות הכל עניין של אגו זה מה שהורס לנו את החיים

  11. שבורת השכל

    אז זה קרה לי השבוע. ממש טרי. נפגשנו אחרי התכתבות ארוכה, הפגישה היתה טובה, דברנו בטלפון אחרי זה וקבענו לעוד פעם, אבל משהו אצלי הדליק נורה, לא יודעת מה. לא עניתי לו על אי-מייל והוא נעלם וגם אני. לאחר שבוע הודיע לי שלאחר התלבטות רבה החליט שלא רוצה את הקשר. מה זה נפגעתי, ישר התבייתתי על החברות שפכתי לב ודמעות וכרגיל החיטוט האינסופי
    למה, מה לא בסדר, מה עשיתי. המאמר שלך בעצם סיכם את מה שידעתי אבל לא רציתי להודות בו, הוא לא רצה אותי ודי. לא חשוב למה. כואב, האגו נפגע. נכון. עברנו את פרעה (שלמה, אורי, יוסי וכו') נעבור גם אותו.

    • אם זה היה רק מחלה של רומנטיות רגשניות אז מילא, אבל לא! גם בנות חזקות נופלות בדברים האלה. לדעתי יותר מהמכה ללב, זה מכה לאגו. מותר לו לחשוב שאת לא בשבילו (אבל למה?!?). קשה להפנים שמישהו שהסתכל עליך בעיניים נוצצות, וחשבת שאהב אותך מאד, קשה להבין איך פתאום לא. אני חויתי דבר כזה, ועמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי – מאיה, לא כולם חייבים לרצות אותך, לא כולם חייבים לאהוב אותך. בסוף הפנמתי, אבל ממש בסוף. ממש ממש בסוף…

  12. יפעת,
    מאמר מצויין וקולע בול.
    כל אחת שננטשה יכולה למצוא את עצמה בין השורות.

    תודה לך.

  13. שימו גם תמונה שנראה אם שווה בכלל להגיב לשטויות שאתן כותבות

  14. מה זה כל הברברת הזאת, בשורה תחתונה זה לא משנה מה אנחנו אומרים לכן , זה מגיע רק מגורם אחד, אי הרצון ו/או אי המשיכה אליכן וזה בגלל שאין קליק , יש כאלו שמספרים סיפורים ויש כאלו שאומרים את האמת בפנים.
    אתן הן אלו שמחליטות לנפח את הדברים מעבר לכל פרופורציה , אבל מצד שני אף פעם לא הבנתי איך הראש שלכן עובד, וכנראה אני אף פעם לא אבין…

  15. אז ככה
    רציתי בערך להביע סלידה או משהו עמוק כגון זה בתגובה לכל התגובות הגבריות עד כה.
    גבריות אמרתי ונתתי אולי מחמאה. בייחוד לינוקות כמו יאיר שכל כולו התגלמות החרא הגברי הסטריאוטיפי.
    תודה לכם על הנצחת הסטריאוטיפ, אחים שלי.

  16. גברים
    אני מבינה, שאתכם אף אחת לא זרקה מעולם, ולא ניסיתם לתרץ את זה בשום תרוץ….

  17. לכל התחלה יש סוף, בין אם זה סוף של נישואים שבסופו של דבר לבני הזוג די נמאס אחד מהשני ונשארים בגלל כל מיני תירוצםי אינסופיים, ובין אם זה סוף של זוג שהיה יחד שבוע , חודש, שנה או שנתיים. לכל התירוצים שלנו אני פשוט קוראת רציונליזציה של הכשלון. מערכת יחסים שמפסיקה בעיקר אם לא רצו אותנו מצריכה מהצד הפרוד תירוצים לכשלון הזה, גם אם הוא היה צפוי מראש. לרובנו הכי קל בסופו להגיד שהצד השני דפוק, הרבה יותר מאשר להודות שזה פשוט לא היה זה, כי בכל קשר חדש שמתחיל מקננת בכולנו התקוה הקטנה הזאת שהנה הנה מצאתי את אביר חלומותי ואת אהבת חיי, וכשזה לא קורה זה מתסכל. וקשה להודות בעובדה שהנה נכנס ויצא מחיי עוד גבר שפשוט לא עשה לי את זה ואני לא עשיתי לו את זה, ובמקרה שהוא עוזב אותנו פשוט יש לו את האומץ להגיד את קודם.
    אז מה המסקנה? אם פגשנו בחור שבחברתו אנחנו לא ממש טבעיות, או בחור שלא נותן לנו את מה שאנחנו מחפשות במערכת יחסים, זה הזמן לקום וללכת ולא לחכות שהוא יעשה את זה. עדיף להסביר למה עזבת אותו מאשר לחפש תירוצים ללמה הוא עזב אותך, החכמה היפה והנפלאה בנשים.

    • ג'ינג'ית

      אני מלכת מה שקרן קוראת "הרציונליזציה של הכשלון". אני יכולה למצוא את עצמי המון זמן אחרי שזה נגמר ממשיכה בתרוצים לכל מי שרק מוכן לשמוע. אני יודעת שזה לא כל כך אלגנטי, אבל בסופו של דבר זה קצת עוזר לי…
      אני באמת חושבת שכל אחת מאיתנו שמוצאת את עצמה מלאה בהסברים על הפסיכולוגיה של הבחור שנטש אותה לאנחות עושה את זה על מנת לעזור לעצמה. כל עוד שתהליך התירוצים הזה מוביל בסופו של דבר להבנה שהשורה התחתונה היא שהוא לא רוצה להיות איתך אני לא רואה בו שום רע. התהליך הזה אפילו עזר לי להבין שאין שום דבר רע בי.
      מה זה משנה אם הוא עזב כי הוא שבוי באשליות על אהבה ממבט ראשון, או כי הוא לא מסוגל לראות דבר טוב גם אם זה נמצא בדיוק מולו. אני בסדר – הוא דפוק, זה המסר שאני מפמפמת לעצמי. ובסוף אני מתחילה להבין שכנראה אני באמת בסדר… אז למה זה רע בעצם?

    • נשואה

      דברי על הנישואין שלך — לי ולפרטנר לא ממש נימאס אלא להיפך נעשה יותר מוצלח כל שהזמן עובר.

    • גבריאלה

      כל הכבוד דברים נכונים ועמוקים. אהבתי. לקחת את האחריות לידינו. כל קשר מעבר לפגיעה או דווקא דרך הפגיעה יש בו פוטנציאל ללמוד משהו. כמו למשל איך אני שורדת. או איפה למה וכמה האגו שלי שביר ולטפל בזה עם עצמי או לפחות קצת לנסות כי אחרת כל פגיעה תהיה דומה אם לא זהה עד שבסוף יהיה שינוי פנימי והפגיעות יהיו פחות גורליות. או איך אני אוהבת מה עובר עלי מי אני כשאני זקוקה למישהו ואולי אני יכולה לנסות גם לספק לעצמי אהבה ואז ההזדקקות לא קורעת עד כדי כך…

  18. ולפעמים החגיגה נגמרת גם הרבה אחרי פגישה וחצי. ואין תשובה. לא כזו שאת מקבלת, בכל אופן.
    לפעמים הוא יודע למה ולא רוצה לומר. לפעמים גם הוא לא יודע את הסיבה המדויקת אבל כן יודע דבר אחד: הוא לא רוצה יותר!

    בכל פעם שעזבתי / נעזבתי היה לי חשוב לרדת לעומקם של דברים. קיבלתי את כל התרוצים מהכתבה ואף המצאתי כמה חדשים, העיקר לו להכיר במציאות כמו שהיא: הוא נפרד ממני כי הוא לא רוצה יותר. זהו.

    עד שפעם אחת קיבלתי את השיעור: הוא באמת לא אמר למה. וזהו. ועם כל הקושי – למדתי לחיות עם זה שלא תמיד תהיה תשובה. ואני עדיין אחיה.

    תודה על מאמר מעניין.

    • זה מזכיר לי את הסרט הזה עם איתן הוק וג'ולי דלפי, כשהם נפגשים ברכבת ומבלים ביחד יום שלם בברלין (לא זוכרת את השם של הסרט). באחת הסצינות הם מדברים על אהבה נכזבת, ואיתן הוק אומר שהדבר הכי נוראי בזה שנפרדים ממך, זה שהיית גם בצד השני, ואתה יודע כמה מעט הצד השני חושב עליך, אם בכלל. המשפט הזה נחרט לי. יש בזה משהו מאד עצוב, אבל נכון. אני זוכרת שנפרדתי מגברים שלא רציתי, ושניה אחרי לא חשבתי על זה בכלל, ואתה חושב לעצמך – זה מה שקורה עכשיו? זה תחושה מבזה להרגיש שאת כאן עם כל הרגשות האלה, ויכול להיות שהוא עבר הלאה ואת בכלל לא במחשבות שלו…

      • תמוה לי מה שאת אומרת, מאיה.
        מהיכרותי המועטה עם עצמי והרבה יותר עם כמה מחבריי, חברותיי וסתם ידידים, אחד הדברים הקשים בפרידה, זה שאתה או את היית בצד השני שנעזב, ואת/ה יודע/ת עד כמה זה נורא.
        לפעמים זה באמת לא הולך אבל אין איך להסביר את זה לצד השני ובטח שאין איך לנחם אותו.

        • כמה שזה קשה ולא נעים לעזוב מישהו, אין מה להשוות את זה לתחושה של הננטש. בהתחלה רע לך עם זה, אח"כ את שואל את עצמך אם היית מספיק עדין ורגיש איתו, אבל כשלא בא לך על מישהו זה עובר מה זה מהר… זה לא קשה לשני הצדדים באותה מידה זה מה שבטוח.

      • מה שכתבת באמת עוזר לננטש הטרי…

        מה שחשוב לזכור בכל הסאגה הזו הוא שבסך הכל כולנו, גברים ונשים כאחד, יצורים שרוצים לחוש נאהבים, ואם מישהו לא רוצה אותנו, נעדיף (שני המינים!!!) להמציא לעצמנו תירוץ משכך כאבי אגו על מנת שנוכל להישיר את מבטנו לבן הזוג הבא, ולמראה.

        אין מה לעשות, זה כואב להינטש… בגלל זה אני תמיד עוזבת ראשונה – דרך מעולה לחסוך את ההתחבטויות שלעיל!!! (ודרך מצויינת לשמור על רווקותי)

      • ג'ולי דלפי

        Befoer sunrise

  19. תבה מצויינת!!
    וגם נכונה. אנחנו תמיד מנסות לשכנע אות עצמנו בכל מיני דברים כדי להישאר בעולם האשליות שלנו כי כל כך קשה לנו לפעמים להתמודד עם הכאב. אבל הגיע הזמן שנעשה את זה..וואלי זה ירפא את הלב השבור ויביא אותנו לקשר עם מישהו שבאמת אוהב אותנו ולא איזה דפוק מתוסכל
    אגב, שכחתם את תסביך האמא….
    חבר שלי פה מאשר שגם בנים משכנעים את עצמם באימרות כאלה. האם אני צריכה להתחיל לחשוש מהאקסית המיתולוגית שלו…?

  20. חצי נחמה

    וואלה. זה כל מה שיש לי להגיד. זה כל כך הכון. היום ממרום נסיוני אני יודעת, שכשגבר רוצה שום דבר לא יעצור אותו. וכשהוא לא רוצה אז לא , ולא משנה מה מסתתר מאחורי זה, פחדים אימהות אקסיות וכו. מה שחשוב שנדע שלכל אחד בחיינו שאנו פוגשים ולו גם לפגישונת קטנטונת, יש תפקיד בחיינו. הוא בא ללמד אותנו משהו על עצמנו, אז עדיף להתמקד בטוב, ולחשוב מה הוא בא ללמד אותנו, ומה יש לנו לקחת מהמפגש הזה.
    למרות שזה כואב שלא רוצים אותנו, אנחנו חייבות להפנים שזה לא קשור לאיך אנחנו נראות, מדברות, חושבות או מתנהגות, זה קשור למה שהבחור בא איתו ומה ממלא אצלו תא צרכיו, וכנראה שאנחנו לא. צריך חהגיד שלום להמשיך הלאה, וחרי שעובר קצת זמן, גם אפשר להגיד בדיעבד, תודה שהלכת מחיי, כי מהמרחק לפעמים רואים שבאמת לא היינו צריכות אותו בחיינו.

  21. דולורס

    פעם איזה אחד נפנף אותי בחוסר אלגנטיות (המילים האחרונות שלו היו- אני אתקשר אליך מחר…). אז ידיד יקר שלי אמר שלוגית הבחור גיי, כי לא ייתכן שמישהו הוא גם סטרייט וגם לא נמשך אליי. אז אמנם ברור שזה לא נכון, אבל היה נעים לשמוע!

    • למה להגיד דבר כזה? למה להגיד "אני אתקשר מחר", או "אני אתקשר מחרתיים", למה לא להגיד "נהיה בקשר" או משהו כזה לא מחייב. זה ממש מעליב שמישהו אומר לך שהוא יתקשר מחר, אני שונאת שעושים את זה!!!!

  22. זה מדהים אנחנו מצליחות לנתח גברים שלא היה לנו כלום איתם כאלה שרק שמנו עליהם עין, אנחנו מסוגלות לחפור בכל דבר ולפעמים אני נגעלת מעצמי, לאור הניסיון הרב שלי עם גברים כנראה שיש להם הרבה פחות אגו מהנשים ופחות תסביך של הנסיכה שכככככוווווווולללם צריכים לרצות ולהעריץ שכל כותבי/ת האתר ימצאו את האחד שלהם אבל אז מי יישב לכתוב את השטויות שלנו פה?

    • תסביך הנסיכה זה בדיוק זה – זה מצד אחד מן תחושה שלא יכול להיות שמישהו שאת רוצה לא ירצה בחזרה, ומצד שני יש שם המון המון חוסר בטחון עצמי. או שאני מושלמת, או שאני כלום.

  23. אופטימוס פריים

    אויש נו באמת. ההתבוססות ברחמים עצמיים, היא מוטיב אנושי מובהק ופתטי. אנחנו נהנים להתפלש בבוץ הרחמים העצמיים, ולא לשקול את עצם העובדה אם אנחנו בכלל רוצים אותואותה בחזרה. כמו שוודי אלן אמר; אני לא מוכן להיות חבר בשום מועדון שמוכן לקבל אותי. בשנייה שאנחנו נזרקים, אנחנו מעצימים את הזורק לכדי דמות מיתולוגית, וזאת על מנת שלא נחוש שנזרקנו ע"י אדם מהשורה, (ומתחת לשורה). מישהו הקדיש אי פעם טיפה של מחשבה, לאנשים שהוא עצמו זרק? הרי הם זניחים מעצם הגדרתם, מישהו טרח לחשוב על הרגשות שלהם בדיעבד? ברור שלא, ולכן גם אין טעם להכנס לסרטים רגשיים סביב הזורק כי הוא ממילא לא חושב עליכן. לתרוצים יש להוסיף : הוא יצא איתי בגלל הכסף שליאני כבר זקנה מדי בשבילו אני פשוט גרועה במיטה.אם אמא לא אוהבת אותי למה שהוא יאהב.

  24. קולות מהצד השני

    למה זה בעצם משנה איך ולמה הוא לא רוצה ?
    אם בגלל שהוא מתוסבך בטרוף או שפשוט נגמר לו ממך, מבחן התוצאה נשאר זהה – את נשארת לבד.

    גם אני חטאתי בחפירות ארכיאולוגיות כאלה, והגעתי למסקנה שפשוט חבל על הזמן והאנרגיה שזה דורש ממך.

    עצתי לך – המשיכי הלאה

  25. נפלא, חד ושנון – יפעת.
    מעניין אם יש נשים שלא עושות עניין ודרמה. מעניין אם יש נשים בלי אגו שמצליחות לשחרר בקלות.

  26. הכתבה הזאת רק מראה כמה אתן הנשים דפוקות רגשית לעומתנו. לנשים יש נטיה להתקע במקום ללכת הלאה וזאת הסיבה שגברים מצליחים יותר מבחינת הקריירה ובכלל.

    • באמת חסר לנו כאן עוד פלצן-עאלק מצליחן ו"בכלל".

      רוצה עיצה בחינם?
      עם יכולת התנסחות כזו קריירה תעשה (אולי) במחלקת הזבל של העיריה.

  27. ומה איתנו ה'גברים' (מבייש לכתוב ככה בכלל)?
    מה לי לא כואב ? גם אני רוצה להיות איתה ,עם ניתוחי העניין או בלי אני רוצה אותה.
    לא הכול שחור ולבן בחיים אבל פה ממש כן , או יש או אין.
    באמת שלא התכוונתי שהייה קשה ככה ,אבל עכשיו הכי קשה .
    זה לא עניין של בניםבנות של עניינים של כולנו וחבל שזה באמת נגמר ככה.
    סילבסטר שמח לכולם (כמובן עם אלו שהוא אוהב)

  28. אוי, אלוהים. כל כך כל כך נכון, המאמר הזה שלך, כל כך
    בזמן (ונשיקת הסילבסטר שלי תהיה החברה הכי טובה
    שלי), וכל כך סכין בבטן (נשיקת הסילבסטר שלי תהיה
    החברה הכי טובה שלי!)
    אני בשלב ההתבוססות כרגע, הנקודה הזאת שבה את/ה
    (כי אני מסרבת להאמין שהנטייה החולנית הזאת היא פרי
    נפש נשית בלבד) לא מסוגל/ת לחשוב על פרידה
    באוביייקטיביות. אני מרגישה מחוייבת לנסות להבין, כי
    אחרת – למה לעזאזל… למה לעזאזל?
    הסוג השני של מניאקים, אגב, מלבד חובבי ה"אש
    הקטנה", הם אלה שמנתקים קשר לגמרי למרות שאמרתם
    שדווקא לכם זה לא יקרה. ואולי אני סתם נאיבית.

    • יפעת שהם

      אני בעד להחרים את כל החגים הנוצרים המטופשים האלה. אני החלטתי הפעם לתת לסילבסטר הזה לעבור לי ליד הראש כאילו לא היה. נמאס לי לנסות להנות בכח, ולהתנהג ערב שלם כאילו נורא מגניב לי כשממש לא.

      • אוי, למה להחרים? כל מה שצריך לעשות זה למצוא מסיבה טובה (יש אחת כזאת, אם בא לך, תודיעי לי), מישהו לנשק (וכן, גם אצלי זו תיהיה חברה טובה…) ולנצל את העובדה שיש תירוץ טוב להתלבש יפה, להתגנדר, להיזכר בכמה אנחנו נהדרות, נפלאות ומיוחדות ולצאת לשתות לשוכרה….
        הוא לא רוצה? לא צריך!!

  29. פזיתוס

    המילה הזו, לעזוב. להניח, לעקור, להנתק,להסתלק, להפקיר, לפרוש, להתרחק, לזנוח, לנטוש, להרפות, לנשור. אתה נותן יסוד של החזקה- נתת יסוד של פירוק. אם האיש ההוא בבחינת קורה בסוכתך, שלא לדבר על כל ארבע המוטות, כולל הסכך, משהו עזוב כשהוא הולך. משהו מונח, עקור, מנותק, מופקר, פרוש, מורחק, זנוח, נטוש, רפוי.
    אפשר להאחז בכל המוטות שלך. לשבת על המדוכה ימים כלילות לפני שאת ממירה ולו בד מן הסכך בשלו. לפני שאת מפנה לו מקום. אבל זה הלא הצד השני של אותה המטבע. זה להיות מי שנפגעה בעבר, או שמפחדת מקשר, או מי שלא מסוגלת להתמודד עם הרגשות שלה.
    אז לא כל הולך רגל בדרכי חייך הוא אינדיקאט לאישיותך המרנינה, על נספחיה השונים במחלקות הפנימיות גופנפש א' ב' ו-ג'. אילו סוכה היית, הרשית לו להחזיק בשבילך דופן, בעודך תולה בנחת שלט "תיכף אשוב"? למה כל הליכה את צריכה לתרץ? הליכה, בשונה מעזיבה. הוא לא עזב אותך, רק המשיך בדרכו. אף פעם לא הייתם זה של זה ממילא.
    ו…פילי?- נוט א צ'אנס. אם כן, את יודעת מה ל'שות. מתה עליך.

    • יפעת שהם

      אני מאמינה שאם אתה לא מסוגל להפגע, אתה גם לא מסוגל להתמסר. זה כמו שמישהו נותן לך חיבוק חזק וקרוב, בשניה שהוא מתנתק פתאום את מרגישה מן קור וריקנות מצמררת. אהבה זה דבר שמטלטל אותך רגשית. אי אפשר להתנער מיד אחרי ולהגיד, נו טוב ("זונה, יהיו גם אחרות"), אפשר רק להשתדל לעשות כמה שינויים התנהגותים כדי לא לטבוע לגמרי.

      • פזיתוס

        בואי נעבור לחשיבה דיאלקטית, הסיבתיות הזו עולה לי על כל עצב פנוי (ועל כמה שלא). אמרתי שלהפגע ולהתמסר הם שני צדדים של אותה המטבע (האם אני חוזרת על עצמי?- ודאי שאני חוזרת על עצמי. פאראפראזה על וולט וויטמן, השם יקום מרתו השחורה). ליתר דיוק לתת אמון ולהפגע. אבל אני מנסה להסביר את המצבים היוצאים מן הכלל. את המצב בו את נפגעת, כשלא נתת אמון מלכתחילה. קרי- בקשר מזדמן. ואני שואלת מעל במה זו- ממה את נפגעת? ואני עונה לעצמי מעל אותה במה, שכן קריר היום וכל מאזיני הייד פארק אחוזי קדחת רכישות נמרצת לקראת הסילבסטר, בהנחות מטורפות של כריסטמס בסלפרדיג'ס.אני עונה לעצמי, פזיתוס (ככה אני מכנה את עצמי כשאני בלונדון), פזיתוס, היא נפגעת כי היא מודדת את עצמה על פי הסביבה. אין תשובה אחרת. האין זה טבעי, אני שואלת את עצמי שוב (דיאלקטיקה או לא?). ואני עונה לעצמי, ודאי שזה טבעי. גם לאנוס ולרצוח זה טבעי, במובן מסוים. אבל אנחנו עושים דברים כדי להתאים את עצמנו לעולם החדש, מרובה הקשרים. ובמסגרת האדפטציה, אנחנו לומדים לסנן את הקריטריונים שלנו. כך למשל, בחירה של קבוצת ייחוס היא אחת ההחלטות החשובות ביותר בחייך. ורצוי שתהיי מודעת לכך- אי אפשר למדוד את עצמך מול כל אדם שאת פוגשת, בכל הזדמנות.
        אז מה זה אומר עליך שהוא הלך? וכאן זה מתפצל. (אני מתייחסת כמובן רק לקשרים מזדמנים, שכן "מערכות יחסים"- שונאת, שונאת את צמד המילים הזה, כמה פונקציונליסטי- רוקדות לחליל אחר לגמרי). להלן.
        א. רצית אותו. נו, שביזות. חשבי לרגע למה רצית אותו. אולי כי היה נדמה לך שהוא לא רוצה מלכתחילה. אל תתביישי, זה קורה לכולנו לפעמים. נא לבצע הפקל"ח, לתעד בקלסר ניהול ידע ולזמזם את שירה החדש של דנה ברגר בכוונה ודבקות רבה. לא שיר משהו, האמת.
        ב. לא ממש רצית אותו. נו, אז מה ביזבזת עליו זמן? את צריכה שירצו אותך? בואי, תהיי חברה שלי מייד ולאלתר, אני אחבק אותך כל הלילה ואפילו נעשה אהבה (חד פעמי, בובה. למצבי משבר בלבד). נקום בבוקר, נעשה קפה, ואת תמשיכי להתכתב עם ההוא מבננות שמקפיץ לך את הדופק למאה ועשרים בכבישים עירוניים, או עם ההוא מהצ'ט, או ההוא ממשרד הפירסום המתחרה. רוצים אותך, יפהפיה שלי. לא לבזבז כוחך על שמעונים (יונה וולך).
        ג. היית הולכת בעצמך ממש עוד חמש דקות, אבל הוא הקדים אותך הבנכלב. תאכלי את הכבד שלך עם קיאנטי משובח. ותני לי ביס. איך יש לו כאלה אינטואיציות משובחות? ואיך זה יכול להיות שלא שברת את ליבו בלכתך- לכאורה?- תגידי, אהבה כבר עשינו? אני אצטט פוסטמית שאני מכירה היטב כשאומר: "רוצים אותך יפהפיה שלי".
        ד. את הלכת ממנו, ועכשיו את רוצה לחזור, אבל הוא לא רוצה אותך. צודק. אז מותר לנסות חיינדאלאך, אבל אך ורק אחרי שביררת עם עצמך שבאמת אותו את רוצה. כי אם חס וחלילה יצליח לך, ואז תרצי ללכת שוב?- איזו אשמה, איזו בושה, איזה מחדל שערוריתי. לא יפה לך, ילדתי. ומותק, אם הוא לא רוצה אותך, והוא חזר לאשתו, או יוצא עכשיו עם הכוסית האינטלקטואלית של הצ'כונה, או אפילו ממש מעדיף להיות לבד ולא להיות איתך (איזה גבר!), אז אני מחזירה אותך לסעיף מס' 1. הפקל"ח, ולתייק. אבל אם גילית משהו חדש על עצמך, ואת לא סתם מנסה לשחזר הצלחות כשקשה לך, תרשי לעצמך להיות קצת זמן באובדן. כי כאן, אולי, דוקא היה משהו.

        • פזיתוס

          פששש…..
          "עמדו, מילה או שתיים והלכנו" הייתי צריכה לכתוב בהתחלה. ומה סופו של כל מונולוג? אני אמורה ליפול על חרבי?
          אשתדל לקצר בפעם הבאה.
          היו שלום ותודה על הברבוניות.

        • יפעת שהם

          אני לא חושבת שיכול להיות מצב שבו נפגעת למרות שלא נתת אמון מלכתחילה. יש להפריד בין התנהגות של "כבדהו וחשדהו" שאיתה את ניגשת לכל קשר, מעצם היותך בחורה מנוסה שעברה כבר חויה או שתיים בחיים, לבין הצורך העמוק והאמיתי לתת אמון, והתקווה שקורה פה משהו אמיתי. גם אם את לא מפרגנת לעצמך תמימות שכזאת, וקשה לך לתת אמון, התקווה הזאת חודרת לך לכל המערכות ברגע שאת מתאהבת, והיא הדבר האמיתי, ההלקאה העצמית של "הייתי צריכה לדעת" כי "לא נולדתי אתמול" כי "אסור היה לי להפגע" היא השקר שאנחנו משקרות לעצמנו. בפועל – רצית, האמנת, קיווית לגן של שושנים וקיבלת קקטוס גמדי. עדיף לשנוא אותו ולהאמין ברצינות שנעשה לך עוול מאשר להרגיש פטתית בגלל שהרשית לעצמך להסחף.

          • פזיתוס

            את יוצאת מנקודת הנחה שכל קשרון שאנחנו נכנסות לתוכו מקורו בהתאהבות. אפשר לפרק את המילה התאהבות ולומר שבכל קשר עם כל אדם יש אמוציות, אבל אם נצמד למשמעות הסטראוטיפית של המושג, קל לי לומר- לא כל קשר שאני מוצאת את עצמי בו, אני או חברותי, מתחיל בהתאהבות. וגם מכאלה אפשר להפגע. הסתכלי סביבך.
            על מה אנחנו מתכווחות בעצם? על שומדבר. שמור אצלי מקום של כבוד למגננות באשר הן. אך יש לי כוונה מלאה להפחית את מספר הפעמים שהשימוש בהן נחוץ. גם לך יש כוונה כזו. קוראים לזה למידה. לפעמים קוראים לזה התקדמות או צמיחה. וסליחה שאני מניחה כהנחה מובלעת שהאדם מנסה להתקרב למקורות הנאה ולהתרחק מעונג, אפשר להתווכח גם עם זה.
            נכון, אז לא התחכמתי הפעם. רק הגבתי. אין ביננו ויכוח.
            נשיקה,
            פזית

  30. כתבת בדיוק מה שאני חושבת כבר כל כך הרבה זמן – ואף פעם לא הצלחתי להמליל את זה כל כך טוב.

    כל הכבוד!

    חבל שזה כל כך נכון.

  31. אני כל כך שבור, תקחי את המאמר הזה יפעת, תכתבי אותו בלשון זכר ותקבלי אותי, עד לפני חודש היו לי ת'חודשיים הכי טובים בחיים ופתאום זה נגמר פשוט בלי שום סיבה, הקשר שלי נהפך מחם ואוהב, לקפוא וחסר חיוכים לחלוטין.
    וזה מבלי ששום דבר קריטי קרה…. אז לכי תסבירי לי את זה
    🙁

  32. השתמשתי כמעט בכל התרוצים האלה, במיוחד בשלושת הראשונים. ניסחת היטב, קראתי והצטערתי שזמן רב כיליתי בעבר בנסיון להבין, במקום להמשיך הלאה.
    ואף על פי כן אני עומדת היום בפני אותו מצב בקשר האחרון שלי וממשיכה לתרץ.
    כזו אני, כאלה אנחנו, על הטוב ועל הרע.

  33. שונמית

    היציאה הכי טובה היתה של אמא שלי:
    "הוא פשוט נבהל שאת כל כך יפה"
    בגיל 16 האמנתי בדברים האלה, היום היא פשוט הצליחה לקרוע אותי וזה גם משהו

    • אבל מה עדיף לשמוע? "תשמעי, אני כבר לא נמשך אליך יותר" או "זה לא שאני רוצה, אני פשוט מרגיש שאני לא מסוגל כרגע…". אני מעדיפה להשלות את עצמי לפעמים, מאשר לשמוע משהו כמו "אני לא נמשך אליך" או "לא רוצה אותך" וזה לא היה יוצא לי מהראש.

  34. מגיב בקיר

    ומה עם האפשרות האפורה, ששני הצדדים קצת בעלי אחריות על מה שקרה?
    ואולי, אפשר לצאת מהפוזה הכל כל נוחה, לנגב את הדמעות המתוקות של הקורבנית האשמה, ולהבין שאדם צריך לקבל אחריות על המעשים של ועל הגורל שלו.
    לא מתוך חטטנות לוהטות במחט מלובנות אל יסודות הנשמה, אלא מתוך הבנה שאם יש כשל, יש לכך סיבה. ואם אפשר למצוא את הסיבה, יש לפעול על מנת למסמס אותה.
    הבעיה, כמובן, מה לעשות, שאותן הבעיות הגורמות להתפרקות הקשר, גם מונעות מהפרט לגלות אותן. כי הגורמים לסבל, גם הם בעצמם, ממש לא מעונינים שיבטלו אותם. גם הסבל, הוא בעל רצון לחיות ולשרוד.
    כמו למשל, אותה תחושת ביטול העולה בקוראים בזמן קריאת הדברים שכתבתי ורבים יחשבו שהם הבלים.

    • אסתי

      מעבר לזה שכחת להוסיך שאחרי התהליך שאתה מתאר- לומדים ומייסמים בפעם הבאה
      ואז עושים עוד טעויות ושוב לומדים…עד שמגיעים לשלמות. עם עצמך.

    • יש אחדים שחושבים שהדברים שכתבת דוקא נכונים.
      אפילו מאד נכונים.(-:

  35. אז איך את באמת מבינה את זה, יפעת?

    מקווה, בראש ובראשונה בשבילך, שלא תיישמי באדיקות גדולה מידי את מה שאת מטיפה לו כאן במוצהר או במרומז. לא מכיוון שה"פתרון" שאת מציעה אינו אפשרי. היפוכו של דבר, אני מסכימה שיש בו הרבה אמת. הסיבה היא שמה שחשוב באמת, לעניות דעתי, היא לא עצם הבחירה אם ל"רדת לשורשו של עניין" ("לפשפש בקישק-אקס") או לא, אלא החירות לבחור אם לעשות כן או לא.

    לעיתים, אולי אפילו קרובות, "חוסר התאמה", במובן השטחי של המושג, עשוי להיות מאוד מתאים לצרכי הגדילה שלנו (למה בחרנו מישהו לא מתאים? מה הדחיה שלו "מזכירה" או משחזרת לנו? וכיו"ב).

    אני מקווה שאינני מובנת שלא כהלכה. אינני מטיפה לאפשרות ההפוכה ממה שאת מציעה. קרי, שחייבים להתעמק במניעיו של האקס. ממש לא. רק לכך שחשוב לא לאבד את החירות לעשות זאת במידה וזה מתאים, ושעקרונית זה יכול להיות מאוד מתאים.

    חירות כזאת מאחלת לך ולכולן.
    תמר

    • יפעת שהם

      לא הבנתי. מישהו לוקח מאיתנו את החירות לטרטר לעצמנו את המוח? אם כבר, אז אובססיה זה בדיוק ההיפך מחירות, זה סוג של עבדות מנטלית. אני התכוונתי למצב שבו זה נעשה כבר כפייתי ומטריד.

      • מאיה

        היא יוצאת מנקודת הנחה שאת מחליטה לשבת ולחשוב עליו במשך חודשים, אבל לצערנו זה ממש לא ככה…

  36. מאיה

    אני שונאת להיות בת.
    האם זהו הגורל שנגזר עלי? להתחבט עד מוות בשאלות קיומיות כאשר האמת מונחת מתחת לאפי? לנתח עקומה סטטיסטית של למה הוא אומר משהו ולהעלות עשרות סיבות אפשריות?

    איכס, זה לא מה שאני רוצה להיות. זהו בזבוז מיותר של זמן ואנרגיה.

    האם זו יומרה פתאטית לנסות ולהמנע מזה?

  37. cookieldia

    עכשיו נותר שיכתב מאמר מקביל על למה נשים זורקות גברים?
    🙂

  38. סוני

  39. סוני

  40. יפעת,
    אגיב למאמרך על-פי הסיבות שמנית. אם הוא נפגע בעבר ולא מצליח להתגבר על השריטה שלו – ההפסד שלו. כנ"ל לגבי הסעיף הטוען שהוא מת מפחד ולזה שהתעוררו בו שדים רדומים (אם מישהו באמת טוען את הטיעונים האלו כבסיס לפרידה, אז תבעטי אותו לכל הרוחות והשדים). אם סתם מתוך תכסיסנות מעוותת ואגו בעל מיקוד נפרד משלו היית קשה אליו עד שפקעה סבלנותו – צר לי לומר, אבל מגיע לך. המאמר מאוד מצא חן-בעיני ואפילו אפשר להפוך לו את הכיוון והוא עדיין יהיה נכון 🙂
    יישר כוח

  41. מאמר מעניין ,משעשע ובעיקר מהווה תזכורת ! נהדר
    למי ששואל /ת תזכורת למה?
    תזכורת לא לצאת מהפוקוס!
    כשאתן אוהבות מישהו אתן יודעות מצוין להראות את זה והגברים בדיוק אותו הדבר, לכן אם לא מראים לכן אהבה- ואתן לא מסופקות – אנא המשיכו הלאה.
    בעיות לפתור יש לרובנו- אפשר לעשות את זה יחד תוך כדי ביטויי אהבה והערכה – זה לא סותר ואפילו יכול לעזור מאד לצמיחה הדדית (דגש על הדדית)
    אבל אין שום אביר על סוס או בלעדיו שצריך לצאת בגללו מהפוקוס….

    • חברה טובה שלי יצאה עם מישהו במשך 5 שנים (!!!). אהבה פורחת, גרים ביחד, הכל טוב ויפה. חודשיים לפני שהם עמדו להתחתן הוא פתאום התחיל להתנהג בצורה מוזרה, נהיה קוטר כזה, רב איתה כל הזמן, וכמה שהיא מנסה לברר מה קורה הוא אומר: זה בסדר, זה רק הלחץ של החתונה.
      שבועיים לפני החתונה הוא ביטל. ככה פתאום, בלי הסברים. בנאדם שאני אישית מכירה המון זמן. מישהו שהיה חבר שלה במשך 5 שנים, שהיא מכירה את המשפחה שלו…
      זה קרה לפני שנה והיא עדיין תחת הטראומה ולא יכולה להתאושש מזה. אז עצות זה דבר יפה, אבל יש מקרים שבהם הפגיעה היא כל כך קשה שאין מה לעשות.

      • מצבים שבהם יפגעו בנו אנשים אחרים , והמאמר פה התיחס למצב הרבה פחות רציני מזה שאת מתארת, אם היה לי "קסם" שיכול למנוע פגיעה – הייתי מזמן חולקת אותו עם כולם, אבל לצערי אין ואנשים נפגעים כל הזמן ועל הרבה פחות מזה… כוונתי הייתה למקומות בהם אנחנו פוגעים בעצמנו, על ידי סלחנות יתר, חיטוט במניעים הנסתרים של האחר -בדיוק כמו שכותבת המאתר תיארה ,והכל מגובה בתירוצים מוצדקים ומובנים, אבל נשארים עם טעם רע בפה.
        בשביל להצליח במערכת יחסים צריך גם להעיז, להחשף ,לתת אמון. בדיוק בשל כך מי שקרוב אלינו ביותר הוא בעל היכולת לפגוע בנו הכי הרבה… אבל האהבה והתקוה למצוא אותה היא הסיבה היחידה שאנחנו ממשיכים לקום כל בוקר, ולכן זה נתון- נמשיך לנסות וכנראה גם להפגע , אבל לא צריך להוסיף על כך את ההלקאה העצמית וההסתבכויות המיותרות( אפילו שזה כל כך מפתה…)

        • יולי

          צודקת ביותר.
          צריך לא להיות עיוורת – לקטוע את זה ברגע שאת רואה שזה לא הולך לשום מקום… הרבה פעמים אנחנו יודעות שמשהו מסריח ובכל זאת ממשיכות. לי גם קרה שיצאתי עם מישהו שעשה או אמר דברים שאפילו התביישתי להגיד לחברות שלי, רק אחרי שנפרדנו ברגע שסיפרתי את זה הבנתי שהפרידה היא כלום לעומת ההדחקה הממושכת של ההתנהגות שלו. שהקשר לא היה מושלם כמו שרציתי לחשוב…

  42. רועי

    ליפעת – שפו (כובע בצרפתית)!

    ליאיר – הצילו!!!

    לקטקט – בכל פעם שעזבתי, היה לי חשוב לרדת לפני… אחרי, פשוט, קצת קשה…

  43. יסמין

    מה לעשות, המאמר נכון. אני לא יודעת למה זה כל כך מעליב שהבחור חושב שאני לא מתאימה לו. הרי זה שלא שאני לא בסדר, נכון? אבל בכל זאת משהו כזה משתמע מהדברים, אחרת הוא כן היה רוצה.
    בדיוק עכשיו אני נמצאת בקשר כזה – שהבחור פעם רצה אותי ואני לא רציתי, ועכשיו – כשאני רוצה הוא כבר לא רוצה. רציתי לנתק את הקשר ביננו ולהוציא אותו מהעולם שלי, אבל הוא כל כך התעקש שנשאר "חברים טובים" , כהגדרתו, שלא יכולתי לסרב. אני מקווה שאני לא פוגעת בעצמי, ושזה לא יהרוס לי את האפשרות להכיר מישהו אחר.
    כמעט כל הסיבות שהיא דיברה עליהן במאמר, עלו לי בראש. בחיי. חוץ מהקטע של השדים…

  44. Lady Stardust

    אני כוסית, אני מעניינת, אני הדבר הכי טוב שהיה ויהיה לו אי פעם אבל הוא הלך!
    מה לעשות?! ככה זה בחיים! אני מאמינה שזאת בעיה גם של הרבה גברים. במיוחד כאלה שנראים טוב ובדרך כלל הולך להם.

    נקודה נכונה מאד.

  45. הגידו נא לי בנות!
    מדוע או האם באמת אתן חושבות שכל הגברים רוצים מכן שתדמו לאימן? אתן באמת חושבות כך?
    אקח את עצמי למשל :בחנתי בכל מע' היחסים שהיו לי. לא היתה אף אחת שדמתה לאימי או-
    אי אילו מאפיינים אשר הזכירו לי את אימי. היום לאחר לימודי פסיכולוגיה ומניסיון , אני בהחלט יכול לומר לכן- שישנם גברים אינני יודע עם הרבה או מעט, אבל יש.
    שאינם רואים בבנות זוגם מודל לחיקוי אימהי או בעלי תסביך אדיפוסי כלשהו.
    ולא מעוניינים בעשיית השוואות וניגודים בין אימם לחברתם גם שלא במודע.
    אלא פשוט רואים לנגדם את הבחירה וההתאמה במידה ויש מתוך -בחירה בריאה אקרא לזה בפשטות, עד כמה שאפשר. הפסיקו לדבוק בדעה חסרת ביסוס אמפירי שכזו.

    • מה עם מקרים קיצוניים?
      אם אמא שלך היתה קרה אליך, ולא הביעה אהבה – זה לא ישתקף ביחס שלך לנשים?? בוודאי שכן.

      • נהפוך הוא מאיה'לה זה יכול ליטוע באדם רצון להיות ולתת הרבה חום ואהבה אשר לא ניתנו-
        לו .

      • וזה יכול גם לגרום לו לחפש נשים בדיוק כאלה, כדי לפתור את היחסים המעורערים בינו לבין אמא שלו.
        הוא מחפש מישהי שתהיה מרוחקת. הפרדוקס – ברגע שהיא נפתחת אליו, הוא מרגיש שזה לא זה. כי זה באמת לא זה, כי את שורש הבעיה שלו הוא בעצם לא פתר ועובר לבחורה הבאה, וכן הלאה, וכן הלאה. עד שהוא מוצא מישהי קבועה לאמלל.

        פרויד בגרוש, אבל אני ראיתי בעיניים שלי מקרים כאלה. וגם הפוך כמובן – בנות שמתאהבות במישהו קשה, או אדיש כמו אבא בנסיון לתקן משהו. השנים הראשונות של החיים שלנו הם מכריעות. ולמרות שזה לא אופנתי, ולמרות ספרי עזרה עצמית, רובם סוחבים את השנים האלו כמו חטוטרת, לנצח, עד הקבר.

  46. זה נכון גם לגבי בעל שעוזב אישה ותינוקת בת שנה?

  47. ואם הוא לא רוצה למה זה משנה למה? למה זה אומר עליך משהו?
    זו בדיוק הנקודה של להתחבר לעצמך ולכוח שלך.

  48. כל מה שכתוב כאן זה לא יחודי רק לנשים. כל מה שכתבת כאן הרגשתי על בשרי כשננטשתי על ידי מישהי שחשבתי שיש בנינו אהבה והתברר לי שהייתי רק משהו לבנתיים בשבילה.

  49. אני נמצאת עכשיו שבעה חודשים לאחר פרידה ממישהו שהייתי איתו כולה חודשיים והוא נטש בצורה כזאת, בלי להגיד כלום. אני הייתי מאד קול בעניין ולא התקשרתי אליו אחרי, ולא אמרתי כלום וחשבתי שאני אעבור את זה בפאסון והעיקר שאני אשמור על כבודי ולא אראה לו שאכפת לי. יותר מחצי שנה אחרי ואני לא מצליחה לשכוח אותו. כל פעם שאני נמצאת קצת לבד, כל פעם שיורד גשם ועצוב לי אני חושבת עליו. אני כל הזמן מריצה בראש מה היה קורה אם היינו נפגשים במקרה, ואיך הייתי מראה לו שבכלל לא אכפת לי, והוא היה מגלה שהוא עשה טעות שהוא עזב.

    עכשיו אני חושבת שלא להגיד כלום, ולהראות שלא אכפת לי היתה הטעות הגדולה ביותר שני. עכשיו איבדתי את המומנטום, ואני לא יכולה להתקשר עכשיו אחרי כל כך הרבה זמן זה יהיה נורא!! אבל אם הייתי אז מדברת איתו ומוציאה את כל העלבון ואת כל מה שאני מרגישה, אני חושבת שהייתי היום במצב אחר לגמרי.

    • שושוי

      אני באותו מצב רק שהפרידה הייתה לפני שבועים ובאמת חשבתי שאם אני יגיד לו את כל מה שאני מרגישה אז אני יתנקה מבפנים , אז אמרתי . הוא לא הגיב במיוחד לפחות לא תגובה שעזרה לי במשהו או נתנה לי להרגיש טוב יותר.
      ועכשיו שבוע אחרי יש לי עוד דברים להגיד , יש לי עוד שאלות לא פתורות שאני רוצה לברר ,אבל שוב פעם זה לא יתן לי כלום.
      פשוט הזמן צריך לעשות את שלו, או בחור חדש.

  50. אתמול בבוקר הודיע לי בן זוגי מזה שנה ורבע, בטלפון, אגב, שזהו הוא רוצה להפסיק את הקשר בינינו… אז מה, אני ידעתי שיש שדים כל הזמן…והיו…והשדים היו הפחדים שלו…הוא גרוש שננטש על ידי אשתו – והוא גם ילד מאומץ – כך שגם בתקופה הטרום-ורבאלית שלו ננטש…ואיתנו – כל פעם שהקשר היה מנסה לנוע קדימה – היה מסתגר…רק מה, אני שלא רציתי שהפחדים שלו ינצחו – אני הייתי מפלדה, תמיד שם, תמיד מוציאה אותו מההסתגרות – עד אתמול…
    אז מה, בשביל להירפא מההלם הייתי צריכה להבין את הסיבות…ועכשיו רע לי ועצוב לי…וזהו.

  51. גם אני

    תסתכלו עלינו קודם במקום עליהם – זה כל הסוד, ואגו הפגוע שלנו זה נכון.
    אז מה שבכל זה יש גם אמת וגם שקר. כמה אימון יש בעולם ולמה לא מתעכבים גם עליו. הציניות לא פותרת את הגשר שצריך לעבור, לא מהצד הזה ולא מהצד השני, ובכל התפיסות המגובות חברתית האלה אין כוח. לכל אחת הסיפור שלה, ועליו צריך להתעכב. הסתמיות המהוללת היא רק חיזוק לעיוורון כלפי עצמנו. על איזה חוזק פנימי אנחנו מדברות בדיוק?על זה שאנחנו כל כך צריכות גבר אמיתי וקורסות כשאיזה תחליף שלו זז מהפריים? זה כל כך לא העיקר. זה הטפל.
    ייאללה, מספיק עם ההתרפקות השקרית הזו, וקצת יותר אומץ לבחור באמת את מה שמתאים לנו.

  52. הוא לא רוצה כי …
    כי יש הרבה דברים מתחת לפני השטח שמצביעים על חוסר התאמה בין בני-זוג ושמסתתרים בלבבות של אנשים בתקופת קשר ושאינם נאמרים!!!
    בשלב מסויים זה פשוט מתפרץ ובמקום לתקן עדיף לעזוב ולמצוא משהו טוב יותר…
    משום שאם תראי לו שאת רוצה אותו בכל ליבך אז כל פגם קטן בך יהפוך ל"פיל", ואם תראי לו ספק אפילו קל שבקלים שאינו מתאים לך ב -100% אז כל פגם קטן יהפוך ליתרון ולמקור נוסף
    להתאהבות בך!!!

  53. הוא לא רוצה כי …
    כי יש הרבה דברים מתחת לפני השטח שמצביעים על חוסר התאמה בין בני-זוג ושמסתתרים בלבבות של אנשים בתקופת קשר ושאינם נאמרים!!!
    בשלב מסויים זה פשוט מתפרץ ובמקום לתקן עדיף לעזוב ולמצוא משהו טוב יותר…
    משום שאם תראי לו שאת רוצה אותו בכל ליבך אז כל פגם קטן בך יהפוך ל"פיל", ואם תראי לו ספק אפילו קל שבקלים שאינו מתאים לך ב -100% אז כל פגם קטן יהפוך ליתרון ולמקור נוסף
    להתאהבות בך!!!

  54. התגובות מעודדות.. לעוד אנשים זה קרה והם כמובן חיים. תמיד נעים לשמוע 🙂
    אז מה אתם אומרים- זה נכון או לא- ש"אין טיימינג לא מתאים, יש רק בן-אדם לא מתאים" ??!
    כי כרגע "ההוא" טוען שזו תקופה בה לא מעוניין באף אחת, ושזה ממש לא אישי נגדי..

  55. Blackflag

    הבעיה היא לא כל כך "למה הוא לא רוצה?" אלא יותר – "אני יודעת איך זה להיות בצד השני", הרי זרקנו כבר מלא בחורים, וזה תמיד נורא להרגיש שאת סתם אחת. כמוהם.

  56. מייה

    האמת שכל דבר בחיים אם נגרד מעליו את מעטה החלום יהפוך להיות שלד משעמם שאפילו לא נרצה להחביא בארון, המאמר מדבר על "אמת" אבל מי באמת רוצה לחיות בה , יש כל כך הרבה אמת מסביבנו שבלי גינון וטיפוח נראית נבולה וסתמית, הפשטות היא לאו דווקא ראיה גברית על החיים כמו שהמאמר חושף הכתפיים ומחוק האודם הזה, בא לי לצבוט לעצמי את השפתיים ולעשות אותן אדומות סתם בשביל להרגיש , להתעסק במלא משתנים ולתת ל"קבוע"-[בעברית געגוע] לגחך מאחור.

  57. מתבTELת

    מי מאיתנו לא עשתה עם עצמה או עם חברותיה את חשבון הנפש הנוקב לשאלה: למה הוא עזב אותי/ אותה?. החשבון, כולל ניתוח פסיכולוגי של הבחור החל מהשלב האורלי, בדיקת תסביך אדיפוס, איתו מחלות נפש שעוברות בתורשה וכו'. ותשובה לשאלה, אין.הסיבה, הניתוח הפסיכולוגי נעשה לבן אדם הלא נכון (ככה יותר קל). את הניתוח אנחנו צריכות לעשות לעצמנו (לחברותינו) ולבדוק אייך זה קורה שפעם אחר פעם אנחנו מוצאות את עצמנו בדיוק באותה נקודה (המשתנה היחיד במשוואה זה הבחורים), איפה טעינו ומה בדיוק אנחנו רוצות מהבחור האומלל.
    כשנדע את התשובות לשאלות אלה, אני בטוחה שכל אחת מאיתנו תדע את התשובה לשאלה: למה הוא עזב אותה?

  58. נו באמת למה?

  59. יכול להיות שאת האקסית המיתולוגית החיה ובועטת של השותף שלי??
    יש לי שותף שהחל לצאת לפני שנתיים עם בחורה בת 30. הם נפרדו לפני שנה ומאז הם "על אש קטנה". איך היא מוכנה לסבול את זה, ולמה החברות שלה עוד לא העיפו לה שתי סטירות והפרידו אותה ממנו, נשגב מבינתי להבין.
    אני לא מצליחה להבין מה גורם לגבר בן 35 שטוען שהוא רוצה להתחתן, להמשיך ולהתעלל (מבחינתי זה ממש התעללות כי ברור שהיא לא פנויה רגשית להכיר עכשיו בחורים אחרים) בבחורה כל כך חמודה. זו ממש אכזריות.
    אם הייתי יכולה למסור לה וליתר הבנות שגוררות עכשיו מערכות יחסים שמזמן פג תוקפן זה קומו ולכו. ואם אתן באמת באמת לא מסוגלות לעשות את זה, והוא זה מה שאתן רוצות לכל החיים – תיכנסו להריון,כשהם ישמעו את המילה "מזונות" הם יתחילו להזיע…

  60. WOW המאמר מאלף..

  61. הדבר נכון גם לגבי סיטואציה נוספת.
    גם לגבי דברים שכלל עוד לא החלו. יכולות להיות לנו אלף ואחת סיבות למה הוא פשוט לא מעוניין, כשבתכל'ס, הסיבה פשוטה מנשוא.
    כמו שמישהי כתבה בתגובה קודמת, אולי טוב לנו לפעמים להיות באשליות האלה.
    פחות פוגע לחשוב שאולי אמא שלו דווקא אותו בילדות מאשר,
    שאנחנו פשוט לא מספיק אטרקטיביות בשביל עלם החמודות.

  62. מנוערת, לא מעורבבת

    המאמר כל כך נכון. קראתי אותו לפני כמה שנים כשהוא התפרסם, ואז אני זוכרת כמה שזה הצחיק אותי, הנשים הפתטיות האלה שרק מחפשות תרוצים… והנה, צחוק הגורל (ואיזה חוש הומור מעוות יש לו, לגורל), מצאתי את עצמי משתמשת בכל אותם הסברים מלומדים (למעשה למעט השדים הרדומים), ומה שעצוב עוד יותר, הוא שאני עדיין משוכנעת שבמקרה הזה זה עדיין נכון. הרי אני מכירה אותו כל כך טוב, וחברים שלו אומרים עליו שהוא כזה, ואמא שלו מודאגת ממנו, ומבחן התוצאה מראה שזה הדפוס שלו… אז ברור שזה הוא ולא אני, לא? אני הרי נסיכה, גברים תמיד מתאהבים בי בקלות, והוא? בחיים לא ימצא מישהי כמוני. כמובן שפה משתלב מוטיב האש הקטנה שהוזכר לעיל, כי כל עוד זורקים לך איזה עצם קטנה מדי פעם את נשארת כלבלב נאמן לרעיון שלו, שהנה, אולי זה רק עניין של זמן, עובדה שהוא רוצה ומרגיש, אחרת…

    אלף ניעורים לא יצליחו לגרום לבחורה מאוהבת להבין את האמת הכה פשוטה, הוא לא רוצה. זהו. גם האינטיליגנטית שבנשים מועדת ליפול במלכודת הזו. מה לעשות, ce la vie

    • כן, הבעיה הקשה ביותר, יותר מהתרוצים זה להיות מודעים למצב הדפוק שנמצאים בו.
      אני נמצאת במצב כזה וזה כל כך ברור שהוא לא רוצה אבל אני עדין ממשיכה לשמור על קשר, ומה זה נותן לעזאזל. לחכות לטלפון שלא מגיע. לחכות ולחכות וזה לא נגמר.

  63. רוני22

    זה פשוט מדהים… תיארת את כל הדברים שעוברים לי בראש בכל פעם שאני נתקלת במצב כזה מחדש… כנראה שאני לא לבד בתחושות האלה…
    ללא ספק, מאמר חזק ואיכותי.

  64. תמרה

    וואו, זה נורא נכון… רק כשאת משתחררת מבעיות האגו שלך ולומדת לאהוב את עצמך אז זה אחרת

  65. תחשבו שניה אם עכשיו אובמה היה אומר שהוא לא רוצה אותכם היה איכפת לכם ? לא! ואם ברוס וילס היה אומר היה אומר זאת היה איכפת לכם ? ברור שלא! אז למה מי שהיה חבר שלכם אומר לכם  שהוא לא רוצה אותכם אתם ניפגעים? התשובה:כי הטבע שלנו שאיכפת לנו ממי שבהתחלה העריץ אותנו,  אבל אם אפילו הכרנו מישהו והוא לא סגד לנו מלכתחילה, לא איכפת לנו ולא יזיז לנו אם פתאום הוא יגיד אני לא רוצה אותך ! אנחנו נענה לו ישר לא צריך! אבל כשזה מגיע, וזה לא רק חבר זה יכול להיות כל סוג של בנאדם שהעריץ אותנו  ואהבנו את הערצה הזאת והתרגלנו אליה, אם הוא/יא יגיד שהוא הפסיק להעריץ או לאהוב אותנו, פה זה באמת יזיז לנו ויכאב, אבל יש פיתרון , תחשבו שאותו בנאדם שהכרתם ושהעריץ אותכם הוא בסה״כ עוד בנאדם כמוכם שאלמלה לא הייתם מתקרבים,   לא היה מכיר אותכם ולא היה מזיז לכם אם הוא אוהב לא אוהב מעריץ ,
    לא מעריץ, הוא בסה״כ עוד בן אדם שחי את היום  יום והסתדרתם יפה גם בלעדיו       ואותו דבר גם הוא, תיהיו מצאותיים האם הוא אולי מלאך  או איזה אל שנתן לכם חיים עד כדי כך שחייכם חסרי משמעות בלעדיו ?? תשאלו את עצמיכם באמת אני לא מסוגל להינות ולחיות אם אני רוצה? באמת אני מאמין שאין עוד אנשים נורמלים בעולם חוץ ממנו? מה כל העולם חסרי ערך? אני לא יכול להסתכל סביבי ולראות מלא אנשים נחמדים? ותיהיו כנים בתשובה שתענו לעצמיכם . ואני בטוחה שהתשובה תיהיה ברור שאני מסוגל!, כמה שאנחנו  חושבים לפעמים שהלב כל כך חזק שהוא משתלט על ההיגיון זה לא נכון , ההיגיון הרבה יותר חזק מהלב , ואנחנו יודעים בתוכינו שאנחנו הרבה יותר מתוחכמים מאשר רגישים , ושכח הרצון שלנו הרבה יותר חזק, אז פשוט  אפשר להפעיל תהיגיון ולהבין שאכזבות הם חלק מהחיים והם לא הומצאו רק באהבה , יש אותם בעוד מקומות , יש מקומות שהאכזבות הן קשות ביותר, ויש מקומות שהן פחות אבל בסופו של דבר הן תמיד יהיו קיימות כמו העובדה שאנחנו בני אלמוות,  אז יש אכזבה ויש סיבה , באהבה הבן אדם (להזכיר לך הוא בסה״כ בן אדם עם יתרונות וחסרונות בדיוק כמוך הוא לא אל ולא נסיך מהאגדות) שנטש הוא סיבת האכזבה שלך ,  העובדה שהתאכזבת כי ככה אנחנו בנויים כאשר מה שכביכול היה ברשותינו , או במקרה הזה הערצה שהתרגלנו אליה נלקחת ממנו אנחנו מתאכזבים , אבל זה לא אומר שאם  התאכזבת מבן אדם אתה צריך לסגוד לו ולהעריץ אותו ולהתפלל יום יום שיחזור אליך ,  זה התנהגות מידי הזויה , אפשר אפילו להגיד שזה להיות שיא הפראייר והטיפש , תתעוררו בן אדם שאיכזב אתכם שפגע בכם שעשה לכם משהו לא הוגן ורע , אתם מעריצים אתם מחכים שיחזור , זה כמו שמישו יתן לכם מכות ואתם תתחילו לסגוד לו , תבינו ותפנימו הכל משחק בחיים גם אהבה היא סוג של משחק כל עוד שזה לפני הנישואים זה עדיין בגדר משחק, לא מחוייבים עדיין אחת לשני, עדיין זה לא אחראיות אמיתית, אז זה באמת יכול ללכת יפה ולזרום וגם יכול לקרות ההיפך שלאחד מכם יאבד החשק , אז אם הוא שפוי הוא ילך אחרי הלב שלו ויגיד ביי יפה ופה יסתיים הסיפור.  ואם הוא לא שפוי הוא אולי עלול להמשיך למרות שירד לו החשק ולשחק בשני כקורבן, כאן טמונה העירנות שלכם ופה היא עומדת למבחן. תישארו עם עיניים פקוחות כל הזמן ואל תעצמו עיניים, כי נוח לנו יותר לחיות באשליות שאם הם מתנפצות אתם רואים לאיזה מצב יכולים להגיע כמו שיפעת כתבה ממש להישתגע, אז תישארו אם עיניים פקוחות והשתיראו שמתחילים לשחק איתכם ופתאום משו לא תקין, (ותאמינו לי שאתם מספיק חכמים בשביל להבחין בדברים כאלה ומספיק רגישים בשביל להרגיש כשזה נוגע אליכם )  ישר תבדקו ואל תחכו לסיפורי סבתא ברגע שאתם בטוחים שהוא/ היא מתחילים לשחק בכם תעיפו כמו שהייתם מעיפים כל בן אדם שמנסה לפגוע בכם בכל צורה שהיא , ככה בדיוק תעיפו גם אותו , ובלי  רגש מיותר תפנימו מי שמתנהג בצורה לא הוגנת כלפיכם לא אתם אלה שצריכים להרגיש אשמה, אלה הוא הוא לא שפוי שהוא משחק ברגש של בנאדם זה במקרה של אהבה , כמו בכל מקרה אחר לדוגמא בנאדם שרוצח הוא לא שפוי שהוא מסוגל לעשות כזה דבר וברור שאנחנו לא נעריץ אותו ככה גם פה בנאדם שפוגע באמצעיים שנימצאים לרשותו שכרגע זה הרגשות שלך , הוא לא בסדר ואין צורך לאהוב אותו, ופה תם ונגמר סיפור האהבה שלכם 😉 ובעזרת ה׳ כל אחד ואחת יקבלו בסוף את הזיווג משמיים שלהם ויהיו הכי מאושרים ביקום והזיווג האמיתי של הבן אדם בחיים לא יפגע בו הוא יהיה תמיד טוב כלפיו ופתאום הזוגיות תרוץ ! כי יש לכל בן אדם בן זוג משמיים שכל בן אדם נולד ביום שהוא נולד יוצאת בת קול ומכריזה:״בן פלוני לבת פלוני״ ואחרי שמוחלט זיווגו של האדם  אין שום דבר בעולם שימנע מהבנאדם למצוא בסוף את זיווגו האמיתי , וכל מה שאתם עוברים עד שאתם מגיעים לזיווג האמיתי שלכם  הוא משמיים האכזבות , הבכי,  הבן אדם שאתם מכירים והזוגיות שאתם ניכנסים אליה שלפתע לא מסתדרת, אל תיתצטערו אם הוא היה זיווגכם האמיתי זה היה מסתדר . ורק שתידעו, שיש גם אנשים שמתחתנים וזה לא הזיווג ובסוף מתגרשים ומתחתנים שוב עם מישהו אחר ( זה הכל חשבונות שמיים ואין לנו צל של מושג למה קורה דברים כאלה , אבל זה כנראה חלק מהתיקון של אותו בן אדם כנראה שיאלץ לעבור בעולם הזה אי אפשר לדעת מה הסיבה)  אז כל פעם שאתם מתאכזבים מאהבה קצרה, ארוכה,  ועדיין לא נישאתם תגידו תודה שזה קרה, משמים הודיעו לי כרגע שזה לא זיווגי האמיתי ותודה שלא נודע לי על זה לאחר שהתחתנתי שאז ברור שהצער הרבה יותר גדול ,  כי אם הוא היה זיווגכם האמיתי לא הייתם מתאכזבים ממנו , ככה זה פועל הזיווג האמיתי של הבן אדם הוא בדיוק החצי שלו , וברגע שזה אמיתי פתאום אתם תיראו שגם אם יהיו בעיות , כי תמיד יש בעולמינו הטכני;) , הבעיות לא ישפיעו על הקשר ועל האהבה האמיתית שתיהיה ביניכם, כי זיווג זה באמת משמיים ורק הוא צריך באמת לזכות להערצתכם!!;)

  66. תחשבו שניה אם עכשיו אובמה היה אומר שהוא לא רוצה אותכם היה איכפת לכם ? לא! ואם ברוס וילס היה אומר היה אומר זאת היה איכפת לכם ? ברור שלא! אז למה מי שהיה חבר שלכם אומר לכם  שהוא לא רוצה אותכם אתם ניפגעים? התשובה:כי הטבע שלנו שאיכפת לנו ממי שבהתחלה העריץ אותנו,  אבל אם אפילו הכרנו מישהו והוא לא סגד לנו מלכתחילה, לא איכפת לנו ולא יזיז לנו אם פתאום הוא יגיד אני לא רוצה אותך ! אנחנו נענה לו ישר לא צריך! אבל כשזה מגיע, וזה לא רק חבר זה יכול להיות כל סוג של בנאדם שהעריץ אותנו  ואהבנו את הערצה הזאת והתרגלנו אליה, אם הוא/יא יגיד שהוא הפסיק להעריץ או לאהוב אותנו, פה זה באמת יזיז לנו ויכאב, אבל יש פיתרון , תחשבו שאותו בנאדם שהכרתם ושהעריץ אותכם הוא בסה״כ עוד בנאדם כמוכם שאלמלה לא הייתם מתקרבים,   לא היה מכיר אותכם ולא היה מזיז לכם אם הוא אוהב לא אוהב מעריץ ,
    לא מעריץ, הוא בסה״כ עוד בן אדם שחי את היום  יום והסתדרתם יפה גם בלעדיו       ואותו דבר גם הוא, תיהיו מצאותיים האם הוא אולי מלאך  או איזה אל שנתן לכם חיים עד כדי כך שחייכם חסרי משמעות בלעדיו ?? תשאלו את עצמיכם באמת אני לא מסוגל להינות ולחיות אם אני רוצה? באמת אני מאמין שאין עוד אנשים נורמלים בעולם חוץ ממנו? מה כל העולם חסרי ערך? אני לא יכול להסתכל סביבי ולראות מלא אנשים נחמדים? ותיהיו כנים בתשובה שתענו לעצמיכם . ואני בטוחה שהתשובה תיהיה ברור שאני מסוגל!, כמה שאנחנו  חושבים לפעמים שהלב כל כך חזק שהוא משתלט על ההיגיון זה לא נכון , ההיגיון הרבה יותר חזק מהלב , ואנחנו יודעים בתוכינו שאנחנו הרבה יותר מתוחכמים מאשר רגישים , ושכח הרצון שלנו הרבה יותר חזק, אז פשוט  אפשר להפעיל תהיגיון ולהבין שאכזבות הם חלק מהחיים והם לא הומצאו רק באהבה , יש אותם בעוד מקומות , יש מקומות שהאכזבות הן קשות ביותר, ויש מקומות שהן פחות אבל בסופו של דבר הן תמיד יהיו קיימות כמו העובדה שאנחנו בני אלמוות,  אז יש אכזבה ויש סיבה , באהבה הבן אדם (להזכיר לך הוא בסה״כ בן אדם עם יתרונות וחסרונות בדיוק כמוך הוא לא אל ולא נסיך מהאגדות) שנטש הוא סיבת האכזבה שלך ,  העובדה שהתאכזבת כי ככה אנחנו בנויים כאשר מה שכביכול היה ברשותינו , או במקרה הזה הערצה שהתרגלנו אליה נלקחת ממנו אנחנו מתאכזבים , אבל זה לא אומר שאם  התאכזבת מבן אדם אתה צריך לסגוד לו ולהעריץ אותו ולהתפלל יום יום שיחזור אליך ,  זה התנהגות מידי הזויה , אפשר אפילו להגיד שזה להיות שיא הפראייר והטיפש , תתעוררו בן אדם שאיכזב אתכם שפגע בכם שעשה לכם משהו לא הוגן ורע , אתם מעריצים אתם מחכים שיחזור , זה כמו שמישו יתן לכם מכות ואתם תתחילו לסגוד לו , תבינו ותפנימו הכל משחק בחיים גם אהבה היא סוג של משחק כל עוד שזה לפני הנישואים זה עדיין בגדר משחק, לא מחוייבים עדיין אחת לשני, עדיין זה לא אחראיות אמיתית, אז זה באמת יכול ללכת יפה ולזרום וגם יכול לקרות ההיפך שלאחד מכם יאבד החשק , אז אם הוא שפוי הוא ילך אחרי הלב שלו ויגיד ביי יפה ופה יסתיים הסיפור.  ואם הוא לא שפוי הוא אולי עלול להמשיך למרות שירד לו החשק ולשחק בשני כקורבן, כאן טמונה העירנות שלכם ופה היא עומדת למבחן. תישארו עם עיניים פקוחות כל הזמן ואל תעצמו עיניים, כי נוח לנו יותר לחיות באשליות שאם הם מתנפצות אתם רואים לאיזה מצב יכולים להגיע כמו שיפעת כתבה ממש להישתגע, אז תישארו אם עיניים פקוחות והשתיראו שמתחילים לשחק איתכם ופתאום משו לא תקין, (ותאמינו לי שאתם מספיק חכמים בשביל להבחין בדברים כאלה ומספיק רגישים בשביל להרגיש כשזה נוגע אליכם )  ישר תבדקו ואל תחכו לסיפורי סבתא ברגע שאתם בטוחים שהוא/ היא מתחילים לשחק בכם תעיפו כמו שהייתם מעיפים כל בן אדם שמנסה לפגוע בכם בכל צורה שהיא , ככה בדיוק תעיפו גם אותו , ובלי  רגש מיותר תפנימו מי שמתנהג בצורה לא הוגנת כלפיכם לא אתם אלה שצריכים להרגיש אשמה, אלה הוא הוא לא שפוי שהוא משחק ברגש של בנאדם זה במקרה של אהבה , כמו בכל מקרה אחר לדוגמא בנאדם שרוצח הוא לא שפוי שהוא מסוגל לעשות כזה דבר וברור שאנחנו לא נעריץ אותו ככה גם פה בנאדם שפוגע באמצעיים שנימצאים לרשותו שכרגע זה הרגשות שלך , הוא לא בסדר ואין צורך לאהוב אותו, ופה תם ונגמר סיפור האהבה שלכם 😉 ובעזרת ה׳ כל אחד ואחת יקבלו בסוף את הזיווג משמיים שלהם ויהיו הכי מאושרים ביקום והזיווג האמיתי של הבן אדם בחיים לא יפגע בו הוא יהיה תמיד טוב כלפיו ופתאום הזוגיות תרוץ ! כי יש לכל בן אדם בן זוג משמיים שכל בן אדם נולד ביום שהוא נולד יוצאת בת קול ומכריזה:״בן פלוני לבת פלוני״ ואחרי שמוחלט זיווגו של האדם  אין שום דבר בעולם שימנע מהבנאדם למצוא בסוף את זיווגו האמיתי , וכל מה שאתם עוברים עד שאתם מגיעים לזיווג האמיתי שלכם  הוא משמיים האכזבות , הבכי,  הבן אדם שאתם מכירים והזוגיות שאתם ניכנסים אליה שלפתע לא מסתדרת, אל תיתצטערו אם הוא היה זיווגכם האמיתי זה היה מסתדר . ורק שתידעו, שיש גם אנשים שמתחתנים וזה לא הזיווג ובסוף מתגרשים ומתחתנים שוב עם מישהו אחר ( זה הכל חשבונות שמיים ואין לנו צל של מושג למה קורה דברים כאלה , אבל זה כנראה חלק מהתיקון של אותו בן אדם כנראה שיאלץ לעבור בעולם הזה אי אפשר לדעת מה הסיבה)  אז כל פעם שאתם מתאכזבים מאהבה קצרה, ארוכה,  ועדיין לא נישאתם תגידו תודה שזה קרה, משמים הודיעו לי כרגע שזה לא זיווגי האמיתי ותודה שלא נודע לי על זה לאחר שהתחתנתי שאז ברור שהצער הרבה יותר גדול ,  כי אם הוא היה זיווגכם האמיתי לא הייתם מתאכזבים ממנו , ככה זה פועל הזיווג האמיתי של הבן אדם הוא בדיוק החצי שלו , וברגע שזה אמיתי פתאום אתם תיראו שגם אם יהיו בעיות , כי תמיד יש בעולמינו הטכני;) , הבעיות לא ישפיעו על הקשר ועל האהבה האמיתית שתיהיה ביניכם, כי זיווג זה באמת משמיים ורק הוא צריך באמת לזכות להערצתכם!!;)

  67. את רוצה לדעת את האמת? לא נכנסים לקשר ולא נותנים את הגוך והנפש והזמן היקר שלך לגבר שלא חייב לך.כלום.
    נשים בכל הדורות ידעו את זה. לכן ביהדות אסור להיות עם גבר אפילו יום אחד בלי כתובה – שטר שמפרט את החובות שלו כלפייך ובכמה הוא יצטרך לפצות אותך אם הוא יגרש אותך.
    את מבינה ? מגיע.לך פיצוי כספי. רק בעולם המופקר של היום את נשארת ככה נטושה ובלי כלום…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *