אילה והגבר הקדמון

לאחרונה יצא לאור בהוצאת ספריית מעריב ספרה של ג'ין מ.אואל "מושבות האבן" (2002). וספר זה הוא יוצא דופן מכמה סיבות: זהו ספר עב כרס במיוחד – בן קרוב ל 760 עמודים – שהוא רק החלק החמישי בסדרה שהיא ככל הנראה הסדרה רבת המכר ביותר שנכתבה אי פעם בידי אישה אחרי סדרת "הארי פוטר". והסדרה הזאת עוסקת בנושא שהוא לכאורה איזוטרי ומרוחק מהקוראים עד כמה שרק אפשר: תקופת האדם הקדמון לפני כעשרים וחמש אלף שנה. אואל מתארת את התקופה הזאת דרך קורותיה של אישה אחת שחיה בילדותה בשבט שאינו הומו ספיאנס, אבותיו של האדם המודרני, אלא "ניאדרטאלים" – בני מין אנושי אחר בגרסה מודרנית פמיניסטית סקסית פוליטיקלי קורקטית של הסיפור הקלאסי של טרזן איש הקופים. לכאורה חומר שאינו מעניין את הקוראים, אבל מיליונים רבים מהם בלעו את הספרים האלה בשקיקה. וזאת מסיבה פשוטה. הנושאים שאותם מעלה אואל, אם כי הם מתרחשים בעבר הרחוק מאוד, הם באופן מסתורי ממש גם אלו שעומדים במרכז השיח הציבורי היום בארה"ב – אקולוגיה, פמיניזם והיחסים בין המינים ועם "האחר".
בסדרה זאת הופיעו עד כה חמישה כרכים: "שבט דב המערות" (1980). סיפורה של הילדה איילה שמאומצת בידי בני מין אחר "הניאדרטאלים" ואף יולדת לאחד מהם תינוק תוצאה של אונס . הספר גם הוסרט בגרסה קולנועית איומה ממש בכיכובה של דאריל האנה. אואל השתוללה בזעם מהדרך שבה טופל ספרה והיא תבעה לדין את המפיקים ולמרבית ההפתעה אף זכתה במשפט.
הספר השני "עמק הסוסים" (1983) תיאר כיצד איילה, שגורשה "מהשבט" הניאדרטאלי, מאלפת לראשונה בתולדות המין האנושי את הכלב ואת הסוס, מצילה גבר יפה תואר מאריה הרים והנ"ל הופך לאהובה, ו" ציידי הממותות" (1985) ו"ערבות המעבר" (1990), שמתארים שניהם את מסעם הארוך של איילה ואהובה יונדאלאר לאורך אירופה אל בני שבטו של יונדלאר בצרפת של היום. וכל זה תוך תיאור פרטני באופן חסר תקדים בספרות היפה בכלל של החיים בתקופה הפרהיסטורית.
הגיבורה איילה היא יפיפייה מושלמת, בעלת יכולות ריפוי ויכולת לאלף בעלי חיים והיא היא האישה שאילפה לראשונה את הכלב והסוס ויצרה המצאות שימושיות מרובות שאיש לא חשב עליהם לפניה. מעין סופרמנית של תקופת האבן. לצידה נמצא גבר גבה קומה ויפה התואר יונדלאר, שאת חייו הצילה והוא הפך למלווה צייתני ולמאהב כנוע לאורך ערבות אירופה האינסופיות.
הספרים הללו, עם כל איזוטריותם והתקופה הבלתי מוכרת לחלוטין שהם מתארים, נמכרו עד היום ב – 28 שפות (כולל עברית) וב 38 מיליון עותקים. הספר "ציידי הממותות" היה הספר הראשון שהשיג הדפסה ראשונה של מאות מליוני עותקים. הם יצרו ז'אנר חדש של ספורים רומנטיים פמיניסטיים-ארוטיים על רקע התקופה הפרהיסטורית. עשרות סופרים כתבו סיפורים מסוג זה, שלרוב היו חיקויים חיוורים של ספריה של אואל ושימשו רק כדי להרגיע את הצמא הבלתי נדלה של ציבור הקוראים לספרים נוספים מאחר שאלה התעכבו והתעכבו.

המחברת

הסופרת ג'ין מ.אואל ידועה אך ורק הודות לספרים אלה ומעולם לא כתבה ספרים אחרים. באופן מפתיע סיפור חייה נקרא כמעט כמו העתק מדויק של סיפור חייה של סופרת רבי המכר הגדולה האחרת של זמננו ג.פ. רולינג, מחברת ספרי "הארי פוטר".
אואל היא חברה באירגון "מנזה" של בעלי אינטליגנציה גבוהה במיוחד אבל עד לגיל מאוחר יחסית לא היה לה עניין מיוחד בכתיבה. היא החלה לכתוב את הספר הראשון ממש בחוסר ברירה מאחר שפוטרה מעבודתה כפקידה בחברת אלקטרוניקה ונשארה מובטלת. ואז, בין חיפוש עבודה אחת לאחרת, עלה במוחה הרעיון להעביר את הזמן בכתיבת סיפור שיתרחש בתקופה הפרהיסטורית. נושא שאם כי היה קיים כבר בספרות היפה היה מאוד זניח ונדיר באופן יחסי ורק סופרים מועטים כמו הסופר הצרפתי רוני האב, מחבר "המלחמה לעל האש", וחתן פרס נובל ויליאם גולדינג, התפרסמו בו.
לאואל עצמה לא היה כל עניין וידע על תקופה זאת עד שהחלה לכתוב באופן אקראי את הסיפור שלגיבורה שלו נתנה, שוב באופן אקראי, מכל השמות דווקא את השם העברי "איילה" (וזאת הסיבה שתינוקות רבים בארה"ב מקבלים כעת שם עברי טהור זה). אלא שהסיפור התרחב והתרחב ואואל שלא ידעה דבר על תקופה זאת החלה במחקר מאסיבי על התקופה שעד אז לא עוררה בה כל עניין שהוא והיא החליטה להפוך אתה סיפור לסדרה שלמה של שישה כרכים.
הספר הראשון "שבט דוב המערות" (1980) הפך להפתעת הכל לרב מכר ענק, דבר שהוא נדיר מאוד אצל סופרים של ספר ראשון ובוודאי כאלה שלא עסקו עד אז כלל בכתיבה, למרות הנושא האזוטרי ואולי דווקא בגללו .
אואל ידעה לקרב את התקופה הפרהיסטורית לקהל הרחב והכניסה בספר זה נושאים עדכניים מעין כמוהם שהשתלבו היטב בשיח הציבורי של שנות השמונים, אם כי ספק רב אם יש להם איזשהו קשר לתקופה הפרהיסטורית האמיתית שאותה תיארה כמו מודעות נשית פמיניסטית, אמונה באלה האם וגישה הפגאנית-פמיניסטית מגויסת מהסוג הנפוץ היום בספרות נשית בארה"ב, והרבה הרבה סצינות סקס פרטניות באופן מדהים כשהאישה היא לרוב "למעלה". אואל מסבירה שהיא מכניסה את כל הסקס על מנת להראות שהסיפוק של האישה הוא חשוב הרבה יותר מזה של הגבר.
מה שבולט בספרים אלה הוא חוסר השוויון בין המינים. איילה והנשים באופן כללי הן דומיננטיות והגברים (גם יונדלאר החזק והיפה) רק נגררים אחריהן. אולי זאת הסיבה שהם כה פופולאריים בקרב נשים. לאואל יש גם הרבה מה לומר בספרים אלו על נושא הגזענות שמתבטאת כלפי אנשי "השבט" הניאדרטאליים בידי הקרו מאניון אבותינו.
ועם כל ספר בסדרה הלכה והתרחבה כמות המחקר שביצעה אואל על התקופה הפרהיסטורית וכנראה כתוצאה הלכה וגדלה גם כמות השנים שעברה בין ספר וספר. כך מיליוני הקוראים הנאמנים נאלצו לחכות עשר שנים בין הספר השלישי ובין הרביעי, והחמישי נאלצו לחכות לא פחות משניים עשר שנים. מה שהביא למתח ולציפייה גוברים והולכים לצאת הספר משל היה כמעט המדובר בבואו השני של ישו (לשם השוואה כדאי לנסות לחשוב מה היה קורא עם הקוראים של ספרי "הארי פוטר" אילו אלו היו נאלצים לחכות עשר שנים לצאת כל ספר חדש בסדרה).
כה גדולה הייתה הציפייה בין ספר לספר שהתפשטו שמועות שונות עליה – שהיא התגרשה גירושין כואבים מבעלה, שהיה סופר הצללים של הספרים. שהיא חולה מאוד בסוגים שונים של מחלות כמו במחלת אלצהיימר או בסרטן ובמגוון מחלות אחרות. שהיא הסתבכה בתאונת דרכים קטלנית ומתה(!).
לאמיתו של דבר, אואל הקדישה את כל הזמן הרב בין ספר לספר למחקר בלתי פוסק, שהפך את הפקידה הפשוטה לשעבר למומחית בפלאונטולוגיה שידיעותיה בתחום אינן נופלות כלל מאלה של אקדמאים רבים בתחום. התחקיר האינטנסיבי שלה לקח אותה לאתרים פרהיסטוריים שונים בצרפת, אוסטריה, גרמניה, צ'כוסלובקיה, ברוסיה ובאוקראינה – הדרך שגיבוריה עושים במהלך מסעם הארוך לצרפת.
היא למדה במהלך המחקר כיצד לבצע במו ידיה דברים שונים שאותם עושים האנשים הקדמונים בספריה כמו כיצד לבנות מערות משלג, לייבש עורות, לאסוף ולהכין מזונות פראיים וצמחי רפואה, כיצד לצור אש, לזרוק חניתות ועוד ועוד כשרים של האנשים הקדמונים, וכמובן עברה קורס שרידה באיזורי פרא. כה עמוק הידע שהיא מפגינה בספריה עד שבסקנדינביה משתמשים בהם כספרי לימוד על חיי האדם הקדמון בתיכונים ובמכללות .
כעת גם הקוראים העבריים יכולים ליהנות מהפרק החדש במסעם הארוך של איילה ויונדלאר. המסע הסתיים, הם הגיעו למערות שבטו של יונדלאר בערבות צרפת של היום ופוגשים את אנשי ונשות שבטו ומשפחתו וכמובן גם אקסיות של יונידלאר, שמאיימות לעשות צרות לעתיד בספר הבא.

ולסיכום

האם הציפייה של 12 שנה הייתה שווה את זה? חוששני שלא. הספר הוא בן 700 עמודים, אבל אם כי הוא מלא אירועים והסברים מפורטים ואנחנו למדים כמויות עצומות של פרטים מעניינים מאוד על חיי האדם הקדמון אין בו עלילה של ממש מעבר לרמזים על אויבים מקנאים של הזוג, שמן הסתם יעשו להם צרות בספר הבא.
עלילת הספר היא למעשה חזרה כמעט מדויקת על עלילת הספר השלישי, "ציידי הממותות", שבו הייתה עלילה מקבילה ממש.
אבל מי שהוא חובב אמיתי של ספרי אואל והתקופה הפרהיסטורית לא צריך לתת לזה להרתיע אותו.
אואל מבטיחה שיהיה לפחות ספר אחד נוסף בסדרה כפי שתכננה מראש לפני שנים רבות. היא מבטיחה דבר אחד לגבי הספר האחרון. לאכזבת הקוראים אילה לא תיפגש עם בנה החצי נאדרטאלי דורק. אך מן הסתם יהיה לה הרבה מה לומר על נושא הגנוסייד שבוצע ככל הנראה בבני מין הניאדרטאלי בספר הבא וכך לעשות אותו לעדכני עוד יותר.
אמנם היא אינה מוציאה מכלל אפשרות שיהיו נוספים בסדרה רבת המכר, אך גילה המתקדם הופך אפשרות כזאת ללא סבירה. נראה שעל מנת לפרסם את הספר השישי שוב לא תוכל להקדיש שנים כה רבות למחקר כפי שעשתה לגבי הספרים הקודמים. בכל מקרה היא רוצה להספיק לכתוב ספרים שאינם עוסקים רק בתקופה הפרהיסטורית. מה שברור הוא שספריה ימשיכו להיות פמיניסטיים, עדכניים וימשיכו לשים דגש על עליונותה הבלתי מעורערת של האישה הפמיניסטית על הגבר.