אלוהים עדיין כאן, או שהוא יושב ומשחק סטנגה עם השטן בגן-עדן? אולי אם נפתח את הלב לקצת אהבה ונפסיק לפחד ממנו נוכל לתקשר איתו

אלוהים, מה העניינים?


שטן:
"מה קורה?"

אלוהים:
(עסוק בניירת) "כרגיל."

שטן:
"מה קורה איתי היום (עצבני ונוירוטי) אני במשרד, או בשטח?

אלוהים:
"(מחוה בידו על הכורסה המשרדית שלידו) שב שניה, אתה לא רואה שאני עובד? אני עושה כמה טלפונים, בודק רגע מה קורה. עוד מעט תדע.

(צלצול טלפון, אלוהים מרים):
מה? גבריאל, אני צריך שתישאר שם עוד קצת. כן, אני יודע שחם כמו בתופת. אצלינו? 20 מעלות. נעים. אני בגלביה. הוא רצח אותם? נו, טוב, זה היה ברור. יש בלגן? טוב נקוה שמשהו יזוז שם בבטונדות למטה. טוב, ביי. (סוגר).

שטן:
מי רצח? גולדשטיין? 40 ראש? טוב. מה שיקרה עכשיו לי התוכנית זה מהומות אצל הערבים, השמאלנים יעשו הפגנות אנמיות נגד הימין, עוד כמה ימים יקראו לו קדוש, עוד חודש יהיה פארק שעשועים על הקבר שלו וטישרטים עם השם שלו ורובה. אני חייב חופש (מתחיל לבכות) אני לא יכול יותר. אני מתפטר. למה אני עושה את העבודה השחורה הזאת? נמאס לי.

אלוהים:
(מנחם אותו, מגיש לו טישו) די, די, מה אתה, פולניה במנופאוזה? תירגע. אתה לא יכול לקחת חופש, עד שהם לא יבינו משהו. אני יודע שקשה לך. אני מסדר לך פסיכולוג על חשבוני. פעם בשבוע, כדאי שתדבר עם מישהו, אתה ממש גמור כבר. אתה יודע שאתה היחיד שיש לו דיבור איתם. הייתי עושה את זה בעצמי, אבל אתה יודע שלי הם לא מקשיבים. בגלל זה בראתי אותך.

שטן:
זה לא יעזור (מיבב), אני מכיר את הטיפוס, הם לא יבינו. הם לא יחזרו אליך לעולם. כבר מליוני שנים אנחנו על הפרויקט המחורבן הזה וכלום לא משתנה. אולי תשלח להם איזה מבול ונגמור ענין? אמנם הפרויקט שלי מצליח לפי התוכנית אבל העבודה מייאשת. הם לא מתעוררים. (מקנח את האף).

אלוהים:
אני חייב להמשיך לפי התוכנית. הם הילדים שלי. מה, אותך אני עוזב ברגעי משבר? אתה יודע מה? קח לך היום חופש. נתראה מחר בוקר. יאללה לך.

שטן:
(מחבק את אלוהים) תודה, תודה, אין לך מושג כמה אני צריך את זה. אני אהיה על הפלאפון, בכל מקרה וגבריאל למטה, הוא יעדכן אותך אם יש משהו חדש. ולגבי הסבלנות שלך, אותי כבר מזמן היית שורף.

אלוהים:
נו, מה אתה משווה? ממך אני מצפה להרבה יותר. הם מחוקים לגמרי, הם לא זוכרים מי הם. ואם זה לא יעזור נוציא את תוכנית יגאל עמיר לפועל. הכל מוכן?

שטן:
כן, פרוייקט הדתות, אגב, מתקדם מעולה. זה הכי מוצלח שלי. רעיון גאוני, לתת להם מצוות בשמך. יש לי עשרת אלפים חוזרים בתשובה רק השנה. פנימיה לנוער עבריין, אשכרה.

אלוהים:
(מהנהן בראשו בעצב) אני לא מת על זה. אבל אין מה לעשות, צריך לנטרל מודעויות נמוכות. אתה לוקח רק את המסוכנים לעצמם, נכון?

שטן:
בטח. מקרים גבוליים ומטה. משתדל לתפוס אותם בזמן. הכל כמו שסיכמנו. הכל פיקס. אני יכול ללכת?

אלוהים:
(מדליק סיגריה) כן, כן. עבודה טובה מותק. ד"ש לאישה. למה אי אפשר להבין את הדבר הפשוט הזה, אהבה? לעשות טוב, לחבק, לנשק, לאהוב את עצמך? מה הסיפור? אני משתגע כבר. (אלוהים נעמד, ואז רואים כמה הוא גדול יחסית לשטן.) למה אתם לא שומעים אותי?! (כועס מאוד, רעמים, ברקים, הכל מתקדר, נהיה חושך).

שטן:
טוב, אל תתרגש, אתה הורס לי את היום חופש עם הרעמים האלה!
מסך יורד.

חתיך וכוסית מנסים לקבוע פגישה:


חתיך:
"אז מה, נתראה מחר בעשר בבית קפה הקטן הזה ליד הבית שלך?"

כוסית:
"כן, אם ירצה השם."
אם ירצה השם? ניפגש בבית קפה קטן מחר בעשר אם ירצה השם? למה שהוא לא ירצה, השם? תזמינו אותו. אולי הוא רוצה לבוא גם. אולי הוא אפילו יעלב אם לא תזמינו אותו. השם ישב איתכם וישתה הפוך או לימונענע.

אנשים מחפשים את עצמם בזמן האחרון, מחפשים משמעות לחיים שלהם, מחפשים תשובות, סיבות, ראיות, חלליות.
אתה נכנס לבית של תל אביבי ממוצע וההסתברות שתמצא שם את ספר היצירה ואת הזוהר בשנים עשר כרכים מונחים בסמוך לקערת הקססה הולכת וגדלה מיום ליום.
יותר יותר אנשים הולכים לשעורי יהדות וקבלה אצל הרב ברג, מצטטים בשיחות החולין שלהם את נחמן מברסלב ועושים מדיטציות כל בוקר, כל ערב.
יותר יותר אפשר לשמוע אנשים שטוענים שהם מאמינים באלוהים, שלא נוסעים בשבת, ששומרים נידה, שמסתובבים עם תפילין בתיק, משיגים עסקאות בשיטת האווטר, וזה לא נגמר.
שוק האבטלה מוצף לאחרונה בהמוני מטפלים אלטרנטיביים ברייקי, קריאה בקלפים, ראיית הילות, דקירה במחטים, שמסתובבים להם חופשיים ומאושרים ברחובות ומספרים לכל מי שרק מוכן לשמוע על צירופי המיקרים המהממים שלהם, מאתרים חסימות בצ'אקרות של עוברות ושבות תמימות, מכניעים את האגו, שורפים את הקארמה, מקבלים מסרים ממשה רבינו, מתנהגים בטמטום ומאשימים את הילד הפנימי שלהם. פתאום מצאתי את עצמי במבוכה עצומה, ואי לכך פכרתי ידי וזעקתי לשמיים:

"אלוהים! מה העניינים?

אני יודעת שאתה מנסה להגיד משהו, אבל אתה לא יכול לדבר ברור, לעזאזל? מה זה הבלגן הזה? אנשים פה מתנהגים מוזר. בודקים לי את הצלחות אם הן כשרות, לפני שהם מתחברים איתי, מתייעצים עם המאסטר זן שלהם כי חושדים בי שאני מבני החושך. מה קרה לסטנגה בשכונה?
למה כל פעם שקורה לי משהו קופץ עלי מישהו ומחריד את נשמתי עם איזה הסבר על תיקון, עושה לי עליית נשמה, שולח אותי לויפאסנה ושם אומרים לי (בלחש) שזה לא כעס מעכשיו, שאני כועסת על הבוס שלי כי בגלגול קודם כשהייתי בשואה, הוא היה מפקד המחנה והוא שיפד אותי על גדר תייל אחרי שהרעיב אותי? מה איכפת לי? תסביר לי בבקשה, מה זה השטויות האלו? מה, אתה עושה ממני צחוק?"

אלוהים:
"קודם כל תפסיקי לקלל, לפני שאני מתעצבן, וכן, אני עושה ממך צחוק. אני בראתי אותך וזו זכותי המלאה. חוץ מזה זה צחוקים חינוכיים."

אני:
"למה הכוונה? אני רוצה להבין."

אלוהים:
"זה כל העניין, את צריכה לגלות לבד. בשביל זה בראתי לך שכל, להזכירך."
ואז הוא נמוג בעודי מתמרמרת: "שכל, הא? ציניות! יופי! ככה מדברים עם ברואים במצוקה! תחזור הנה! מה אתה מסובב לי את הגב?!"
ראיתי רק עוד קצה חיוך שלו, חיוך מלגלג כזה של מישהו שיודע משהו שאני לא, ואז מתוך המרמור, זה היכה בי.
יש לנו שכל!!!
היתה לי התגלות, דיברתי עם אלוהים והוא אמר לי להשתמש בשכל! אתם לא יכולים לתאר לכם את חוסר האונים שתקף אותי. חוסר אונים שנובע מתוך הידיעה שאשר יגורתי בא: יש לנו אחריות מלאה על חיינו ועל כל מה שקורה בתוכם. מזעזע.
שיט. הרבה יותר קל להטיל את האחריות על איזה כוח עליון.

יש אלוהים

יש כוח עליון. יש אלוהים.
רק שהוא לא מתעסק איתנו ברמות של היום- יום, יש לו תוכנית כללית שבה הכל ידוע מראש, שבה יש לנו זכות בחירה בכל רגע ורגע. אלוהים מכיר את כל אינסוף אופציות הבחירה שלנו, מאחר והוא זה שהקצה לנו אותם מלכתחילה, ותהיו בטוחים, ששום בחירה שנעשה כיחידים או כקולקטיב לא יכולה להזיז את התוכנית האלוהית לא לפה ולא לשם. עצם קיומינו הוא מאוזן מלכתחילה, והאיזון לא יכול להיות מופר. המצב לא יכול להיות לא מושלם. אם אני אעשה כך, באותו הזמן מישהו יעשה בדיוק את המעשה ההפוך, המאזן.
אנחנו רק חלק קטן מהתוכנית הכוללת, חלק קטן עם אגומאניה גדולה. המשקל הסגולי שלנו הוא לא גדול או קטן- הוא מדויק. בדיוק הגודל שאנחנו מסוגלים לנהל מבלי להרוס שום דבר.

טפו, טפו, טפו

ביום כיפור האחרון, שמעתי ממישהי שקראה בעיתון ששבעים ושישה אחוזים מהחילונים בארץ צמו ביום כיפור הזה.
ממתי חילונים צמים ביום כיפור? מה נהיה? למה מי מת?
ועוד אנשים שבכל יום אחר בשנה לא יהססו לדרוך לך על הראש כאשר הוא משמש להם כמדרגה לעבר תפקיד נערת המים בסרט פרסומת לעוף מיוחד למיקרוגל.
אז למה הם צמים?
בגלל שכולם צמים? בגלל שזה בריא? היסטריה של המילניום? אולי.
אמונה באלוהים? הרשו לי לגחך.
הם צמים ליתר ביטחון. הכי בזוי.
כדי שאם במקרה יש אלוהים שמסתכל עליהם, ואם באמת יש בית משפט גבוה לצדק איפשהוא למעלה- התחת שלהם יהיה מכוסה.
אז יום למחרת הם עוד יהיו נחמדים מתוך עייפות ואפטיה, אבל כמה דגנים ואיזה מאפין יסדרו מיד את העניינים ומחרתיים הם יחזרו כנראה להיות אותם האנשים האינטרסנטים שהיו, יתעללו בבן זוגם, יתעלמו מהוריהם, ימשיכו לדרוס חתולים, ללכת רכיל, ולא יתאמצו מעבר להשגת מטרה זו או אחרת. הכל יחזור להיות בדיוק כפי שהיה. הכל חיצוני ושיטחי. ריקנות בפנים.

ממה אנחנו מפחדים?

כולם מפחדים מאותם דברים. מחלות, מחסור, בדידות, מוות. אלו הדברים הבסיסיים. אנחנו כמובן מתוחכמים. פיתחנו תתי פחדים, ותתי תתי פחדים:
קלסטרופוביה, מאניה דיפרסיה, סכיזופרניה, פחד מחושך, נימפומאניה, אימפוטנציה, וגיניסמוס, אנורקסיה נרווזה, בולימיה, פיגור סביבתי, היפר אקטיביות, סמי הזיה, בתי סוהר, רוצחים סדרתיים, עורכי דין, פרסומאים, הוצאה לפועל, פצצות אטום, טילים ביוכימיים, שפעת סינגפורית, חיידק טורף, סרטן בלוטת הלימפה, פטריה וגינאלית, ערוץ שתיים……………………
כל אלה ועוד אין- סוף הם התגשמויות מוחשיות של הפחדים שלנו. כל העולם שלנו עשוי מפחד בריכוזים שונים. פחד דליל, פחד סמיך, פחד רך, פחד קשה.
כולנו מפחדים מאותם דברים וכולנו כמהים לאותם הדברים: אהבה, בריאות, שפע, אושר. אבל איפה ההתגשמויות המוחשיות של הדברים שכולנו רוצים? איפה? האם מערכות היחסים שלנו, מצבינו הכספי, הבריאותי או הנפשי משקפים את האנטי פחד? האם הן משקפות לנו אהבה?
האם הצלחנו ליצור את מה שאנחנו רוצים בעולמינו? תחשבו רגע על החיים שלכם.
חשבתם? מה מצאתם?
שעמום, חידלון ועוד שעמום.
אנחנו מטפסים על הקירות.
הרי אנחנו לא מבינים מה יש לנו עד שזה נלקח מאיתנו. לא קולטים שאנחנו אוהבים עד שלא עוזבים אותנו. לא רואים מה עומד לפנינו עד שמראים לנו את ההיפך:

ההיפך.
חושך – אור
רע – טוב
מחלה – בריאות
עוני – שפע
אומללות – אושר
פחד – אהבה
שטן – אלוהים

התחלנו ברגל שמאל

גן העדן היה העולם של אלוהים. תכנון אדריכלי שלו, חוקי טבע מגניבים.
מזג אויר- אביב, לא מזדקנים, לא בגדים ולא נעליים. רק עלי תאנה, רגעים של שלווה ומזרקות של נקטר מנגו.
אז חוה אימנו אכלה תפוח שפתח לה את הראיה ונתן לה את יכולת האבחנה בין טוב לרע- כמו אלוהים. התגרינו, מרדנו, ושוחררנו על אי התאמה, קיבלנו תשתית- את כדור הארץ, ונעזבנו לנפשינו.
בצדק. לא יכלנו לעמוד בזה. אז גורשנו מגן עדן כדי שנדע את ההבדל. שנבין בדרכינו ההפוכה מה טוב ומה רע.
מאחר וגם זה חלק מהתכנית האלוהית, נשלחנו לתוכנית לימודים קשה ומפרכת, לימודים בפקולטת "דרך כל בשר" במגמת ניסוי וטעיה.
לשם הצלחת הפרויקט, למען מקסימום תוצאות, הוא השכיח מאיתנו את מוצאינו והשאיר לנו רק רמזים.
הוא כל הזמן קורא לנו ואנחנו לא שומעים, מנפנף לנו ואנחנו לא רואים.
לא היתה ברירה-השטן גויס לעזרה- לא בתור עונש, רק דרך תקשורת. עוד מדיה.
השטן הוא ההתגלמות של אלוהים בנגטיב (תשליל- שלילי!) והוא הביא איתו את הפחד, שהוא "דחף" בהיפוך אותיות. הפחד הוא המניע החזק ביותר שלנו בעולם הזה, ורק מתוך הפחד נוכל נחזור חזרה למהותינו הבסיסית- אהבה.
היחס שבין אהבה לפחד שווה ליחס שבין אלוהים לשטן.
השטן הוא ברוא אלוהים כמו כולנו והוא המתנה הכי גדולה שקיבלנו. השטן מתקיים אך ורק בשבילינו, בגללינו ובעזרתינו האדיבה. אנחנו זקוקים לו.
כי בלי החושך לא נדע אור, בלי הרע לא נדע טוב, בלי פחד לא נדע אהבה ובלי השטן לא נגיע לאלוהים. מכאן שהשטן הוא המתווך ביננו לבין אלוהים- אנחנו הפנינו עורף לאלוהים והשטן הוא היחיד שדובר את שתי השפות. השטן הוא פוליטיקאי. הפוליטיקאי הראשון.
נהוג לחשוב שאדם הוא שטני כאשר הוא מתנהג בצורה מרושעת, אבל אם נבדוק היטב את המניעים שלו, נגלה תמיד, ללא יוצא מן הכלל, שההתנהגות שלו נובעת מתוך חולשה ויצר התגוננות. אחרת איזו סיבה יש לו להיות רע? עשיית רע היא הפגנת חוזק, היא הקדמת תרופה למכה. הפגנת חוזק נובעת תמיד מחולשה, חולשה נובעת תמיד מפחד.
הפחד הוא המניע הבסיסי של הרוע, תמיד.
הדבר היחיד שיכול לנצח פחד הוא אהבה, הדבר היחיד שיכול לנצח חושך הוא אור.

לחזור בתשובה-"ועבדת את ה' אלוהיך באהבה יראה ופחד"

דיברות, מצוות, תעניתות, חוקים, נידה, כשרות. למה כולם חוזרים לשם? ולמה זה קורה בדרך כלל אחרי אובר- דוז של טריפים ואקסטות, או התמוטטות עצבים רב- תחומית? כי אנחנו פרדות עקשניות שהדבר היחיד שמזיז אותם זה חזיז בתחת.
ישנן שלוש דרגות של אמונה:


פחד מעונש

הדרגה הראשונה והנחותה מכולן היא הפחד. לא לחטוא כאשר המניע שלך הוא פחד מעונש לא שווה הרבה. זה אינפנטילי, למען האמת, אבל זה עדיף על עשית חטא. מחשבותיך ישארו מלוכלכות וגם מילותיך כפי הנראה, אבל לפחות לא תחטא בפועל. מחשבות רעות יוצרות מציאות רעה, ודיבורים אף חמורים יותר, בסדר עולה. הוצאתם לפועל היא הגרועה מכולן. לכן תרי"ג המצוות- מצווה לכל איבר בגוף. כדי לשמור שלא נזיק לעצמינו.
אדם בעל מודעות נמוכה מאוד, ללא היכולת להבחין בין טוב לרע, שלא מבין את מהותן של המצוות וליבו רע עליו, עדיף שיפעל ברובוטיות וימלא אחר חוקים נוקשים בכל רגע מחייו מאשר שיפגע בעצמו או במישהו אחר, שזה היינו הך.
המחשבה, הדיבור והעשיה הם כוח בריאה- כלי עבודה. באמצעותם בראנו את מה שיש לנו כאן. ואנחנו ממשיכים לברוא את המציאות שלנו יום יום. ולכן החוקים הנוקשים. תארו לכם שאנחנו מסתובבים עם כלים רבי עוצמה, עם כוח בריאה וללא טיפת מודעות או ידע טכני. זה נשק קטלני.
אנחנו אלוהימים קטנים שבוראים ולא יודעים איך עשינו את זה, או אם בכלל עשינו את זה, או שזה נעשה מעצמו. אנחנו משולים לילד קטן שמבלגן את החדר שלו, יוצא לסלון וכשהוא חוזר מתחיל לבכות: "מי בילגן לי את החדר? מי הפך לי הצעצועים?" יש ברשותינו מחשב ענק עם מליון כפתורים -אנחנו יודעים להפעיל רק שניים וגם זה מתפלק לנו בטעות כי מי בכלל שם לב שיש מחשב. זה עצוב, ובעיקר מסוכן.


יראת כבוד

דרגה שניה היא אמונה מתוך יראה. כאשר המניע לאי עשית חטא היא יראת כבוד מצבינו כבר יותר טוב, אבל עדיין פתאטי. זה כמו לא להוציא כמה אלפי שקלים מהחשבון המשותף מפאת כבוד לשותף השני בחשבון. כמו לעשות כלים בלי שיבוא לך כי אתה יודע שבן הזוג שלך ישמח לבוא לבית נקי. כבוד. לא סתם יש קלישאה שלמה שאומרת שמערכות יחסים בנויות על כבוד הדדי ואמון. כמובן שהיום כבר עושים חוזה כספי לפני החתונה ומזמינים פילפינית שתעשה כלים ושניצל.
אמונה מתוך יראה היא יציאה ידי חובה ותו לא.


א ה ב ה

הדרגה השלישית של האמונה, (והיא היחידה שנחשבת אמונה בכלל) היא האמונה מתוך אהבה. בניגוד לפחד וליראה ששם אנחנו במצב של: "אי עשיית חטא", עכשיו המינוח הוא "עשיית טוב". האהבה היא עשיית טוב מכיון שבמצב צבירה של אהבה אתה לא יכול אחרת. החטא לא נוגע בך. אתה לא מכלכל את צעדיך, לא חושב ולא מפחד, כי אין לך ממה. אתה לא זקוק לחוקים כי אין סיבה להגביל אותך. המודעות שלך מכוונת אותך אוטומאטית לדרך הנכונה. אתה לא יכול לעשות רע, וזה לא תלוי בכלום. האמונה האמיתית אינה תלויה בדבר, אינה אחוזה בדבר, אינה מבקשת מוחשיות. היא עצמה, ואך ורק עצמה. כך שכשהכל נופל מסביב היא נשארת שרירה וקיימת. כי הקיום שלה הוא בלתי תלוי. הוא אמיתי.
לאלוהים לא איכפת אם אנחנו מזדיינים במחזור או לא, המצווה הזאת קיימת כדי להגן על מערכות היחסים מפני התבלות מהירה ועלינו מפני תאוות הבשרים שלנו שאינה יודעת גבולות. בהתבסס על ההנחה שהכל הוא אחד, כשאנחנו פוגעים בעצמינו, כולם נפגעים והכל מתלכלך וכן ההיפך. לכן עשרת הדיברות הן הוראות הפעלה לחיים שניתנו לנו במתנה, והכל נמצא בהן. המצוות שבאו אחר כך, ההלכות והאיסורים הן פיתוח למתקשים. שזה כולנו.
לא נראה לי שאלוהים באמת מאיים עלינו בפורענויות אם לא נעבוד אותו. לא נראה לי שהוא צריך שנעבוד אותו.
בנוסף לכל גם השלכנו עליו את האגו מאניה שלנו. הוא הוציאנו מעבדות כדי שנהיה עבדים שלו? יענו אלוהים קטנוני ומפגר?
הוא רוצה שנתפלל אליו בשבילו? מישהו פה לא הבין משהו.
התפילות פשוט מכילות כמה דברים בסיסיים כמו הודיה, בקשת עזרה ואמירת סליחה. כי אנחנו לא יודעים אפילו את זה לעשות לבד. אין הבדל בין להתפלל מתוך סידור לבין לעשות את זה במילים שלנו, אם זה יוצא מתוך הלב. כמו בסיפור על הילד עם החליל ביום כיפור, שפתח את שערי השמיים. אבל אנחנו לא משתמשים בלב. אין בנו אהבה. לכן אנחנו צריכים את התפילות, כדי לפתוח שם משהו. הכל רמזים וסימנים. הוא מסמן לנו איך לחיות. הוא אומר לנו: "תגידו תודה, בקשו עזרה, תנו עזרה, בקשו סליחה" לאלוהים לא אכפת אם נעבוד אותו, הוא לא אגו מניאק. אכפת לו מאיתנו כי אנחנו הוא. הכל אחד. ואנחנו מעמידים את עצמינו בסכנת הכחדות.

בזמן אחר…


אני:
אלוהים, אלוהים! אל תהיה כזה. דבר איתי לפעמים. אני רוצה להקשיב.

אלוהים:
ממש. את כזאת גרועה בלהקשיב. על מי את עובדת? על מי שעשה אותך. הרי לא תתני לי להוציא מילה.

אני:
נו, אל תהיה לי ריגשי עכשיו. אני מנסה לעבוד על זה. אני מקשיבה.

אלוהים:
טוב, אז ככה. אין כזה דבר, תורת ההפכים. אין הפכים. ואין שטן. הכל זה אני. הכל אחד. שום דבר פה לא בפני עצמו. רק חלק מהשלם. אני הפרדתי מעצמי חלקים כדי שהם יוכלו להתפתח בנפרד, כביכול, כדי שיוכלו לתקשר, וגם אתם חלקים שלי, התגשמויות שלי כדי שאני אוכל לחוות חויות בגשמי. מכאן המלה התגשמות.
אני רוצה שתבחרו בטוב מתוך מודעות ורצון, זו לא חוכמה לחיות בתוך טוב ולא לדעת את זה. אני רוצה שתממשו את זכות הבחירה שלכם. בראתם את העולם הזה לגמרי לבד, עם הכלים שנתתי לכם בתוקף היותכם בצלמי ובדמותי ועשיתם עבודה איומה.
רוע, אין לו קיום בפני עצמו. רוע הוא העדר טוב, חושך הוא העדר אור, פחד הוא העדר אהבה.
אני לא רוצה שתהיו צייתנים ומטומטמים. אני רוצה אתכם ממומשים ובוחרים כל רגע ורגע. המצוות הן למי שלא יכול לבד. תוכנית אימונים נוקשה. עד שלומדים את העיקרון.
העיקרון הוא לדעת שהכל הוא אחד, ושאהבה זה הדבר הכי חשוב בחיים. היחיד שחשוב. הדבק של היקום. מה שמחזיק דברים ביחד. ברמה כזו שהכסא שאת יושבת עליו היה מתפרק בלי אהבה. הוא לא היה יכול להתקיים. ככל שפוחתת האהבה אצלך בגוף הוא נהיה חולה, וככל שיש יותר חולים, העולם מתפרק.
ביום שתוכלי להתייחס באותה אהבה לעצמך ולאחרים, לא תכעסי ולא תיעלבי כי תביני הכל ברמה היותר גדולה של התמונה, ולא רק מתוך עצמך, תהיי אדם מאושר. תהיי אני. כל פגיעה שלך בעצמך או באחר פוגעת בשלם, כלומר בי, ובבריאה שלי.
ביום שלא תבכי לי כל לילה שההוא לא אוהב אותך, שהזה לא נחמד אליך שהחיים שלך לא מסתדרים ושאין לך כסף, כשתוכלי לברוא את המציאות שלך ככה ששום דבר לא יחסר לך, כשתקחי אחריות ותפסיקי להיות קורבן- אז נדבר.

אני:
ואם אני לא אצליח, אני אלך לגיהנום?

אלוהים:
(צוחק) את כבר שם, יקירתי, אם לא שמת לב. מכאן רק עולים.

קארין ארד

גיל- 3, 28, ו- 90 לחילופין, מין- בררנית, צבע שיער- קורדרוי. כישורים- כישרון נבואי בזמן מחזור, קריאה בטארוט, מאסטר לרייקי, מסאז'ים, פוליגראף אנושי. שאיפות- להיות עשירה עד גועל נפש, להיות סופרת מצליחה מאוד, להיות זמרת גוספל שעושה סיבובי הופעות בעולם, לא למות, למצוא אהבת אמת.

תגובות

  1. וואו. . . .

    • האדיוט המושלם

      הצבעתי לאהוד ברק ולמר"צ בבחירות האחרונות. הלכתי להפגנות בעד הסכם אוסלו. חשבתי שאם נצא מלבנון, ייגמר הבלאגן עם החיזבאללה. שיכנעתי את כל חבריי שהערבים בתוך מדינת ישראל יותר מדי טוב להם מכדי שייצאו נגדנו. טענתי בלהט במשך עשרים שנה רצופות שרק אם נדבר עם יאסר עראפת, יהיה הרבה יותר טוב

      • באמת חוצפנים ערביי ישראל, נתנו להם להיות שואבי המים וחוטבי העצים שלנו, וזאת התודה שאנחנו מקבלים? ממש כפויי טובה.

        • די כבר עם הגישה המתחסדת הזו שאנחנו אשמים… באמת שדיי.
          אפילו פרס, השמאלן הבלתי נלאה הגיע למסקנה שזהו.. גילינו את הפרצוף האמיתי של הפרטנר שלנו ובעצם אין לנו פרטנר.
          הכי חבל לי שעדיין ישנם אנשים שמסרבים לראות את האמת דרך עיניים יהודיות, ישראליות וממשיכים לנקוט בגישה של פיוס, ואחווה, ושלום. עם מי בדיוק? את לא שומעת חדשות.. לא רואה טלוויזיה?
          להזכיר לך את הדברים של אותם צעירים מאום אל פאחם, צעירים ערבים תושבי ישראל המחזיקים בתעודת זהות כחולה? למרות שמקומם אותי לחשוב על זה כל פעם מחדש, אני אעשה בשבילך את השירות.
          הם אמרו, וזה הוקלט, ככה שאני לא ממציאה, שהשליטה על ישראל מחיפה ועד אילת צריכה להיות שלהם, של הערבים/פלשתינאים, שהגליל צריך להיות חלק מסוריה ולבנון ושהרצל היה צריך ללכת לקנדה במקום לישראל וכדאי לנו מאוד לנסוע לשם ולכל מדינה אחרת עכשיו, לפני שלא נוכל לעשות את זה.
          וזו לא דעת מיעוט.
          אז אני מסכימה שצריך להיות שקולים והגיוניים ושצריך לנסות הכל אבל יש רגעים שבהם צריך להסתכל לאמת בפרצוף ולהגיד, כמו פרס, כמו ברק, כמו רמון טעינו.
          ולאידיוט המושלם.. אתה לא כזה אידיוט אם בסופו של דבר הבנת שטעית. רק אנשים מאוד חכמים יודעים להגיד טעיתי.

          • אנונימוס

            הנה הפשיסטיות מבצבצת לה ענת. את לא ענת מביתר ירושלים ? אז את היא "הקומץ"?

            • יולי גרין

              זו האשמה חמורה מאוד ואני מתנגדת לה בחריפות. גם יוסי שריד אוהד בית"ר ירושלים וגם שלום קיטל, מנהל חברת החדשות של ערוץ 2 ועוד כמה אנשי שמאל מובהקים. הדעה שענת הביעה היא לגיטימית בהחלט, גם אם אתה לא מתחבר אליה, ואין שום קשר בינה לבין אהדתה לבית"ר ירושלים ובטח ובטח שהמושג "פאשיזם" לא מתאים כאן וגם לא השיוך שלה ל"קומץ".

              צא מהסטראוטיפים…

              נ.ב.
              פוליטית, אני לא חושבת כמו ענת ובכדורגל בכלל אין לי מושג, ככה שהתגובה שלי היא עקרונית ולא בשל נטיות לב דומות או אהדה (רחמנא ליצלן) לקבוצת כדורגל כלשהי

            • ג'ו המבתק

              אתה בטח לא תאמין, אבל יש אנשים שאוהדים את הפועל תל אביב, גרים בצפון תל אביב, ובכל זאת הם אינם קומוניסטים

              רד מענת, מותק. יש לך ויכוח? תתווכח לעניין. תעלה טיעונים. תתמודד איתה

              • לא יודע מי האנונימוס התורן, ולא למה הוא לא מזדהה, אבל כל עוד טיעוניה של ענת היו כנגד האספסוף מהמשולש הקורא מוות ליהודים, ולהשמיד את מדינת ישראל, הלא ביתר קשורה וקשורה. ואל תיתממו. הקול המיצג של ביתר ירושלים הוא מוות לערבים. זה מה שצועקים כשמחים (כיכר ספרא) וגם כשמתוסכלים.
                אז מה אם יש שמאלנים שאוהדים בית"ר הם לא הקול השליט. ולא ראיתי אותם מנסים בטח לא מצליחים לשנות את המסר. בכלל אני חושב שאנחנו קצת בבעיה אם שני אידאולוגים ביטחוניסטים במובהק כמו שריד ופרס מזוהים אצלנו כמנהיגי מחנה השלום.

                • נא האר עיני.

                  • קשה בשתי מילים, קרא את דעותיו עקוב אחרי תפיסותיו וההיסטוריה שלהן. אחרי הסמנטיקה ובעיקר אחרי הגימיקים.
                    זוכר מי היה חבר הכנסת שיצא במופגן לשירות מילואים בלבנון, מי הוא זה שעבר להתגורר באצבע הגליל, מתוך ראיית ההתישבות שם כבעלת גוון ביטחוני. עקוב בעיתונות אחר דעותיו המושמעות בועדות החוץ והבטחון (שהוא תמיד, אבל תמיד חבר בהן כשהוא לא שר).

                • הקישור שלך לבית"ר ולאוהדיה הוא טיפשי וחולני ואני אפילו לא אכבד את זה בתשובה מנומקת.

                • תוך כדי התעצבנות על ההשוואה הזו שלך.. לא יכולתי להתעלם מהעובדה שגם אוהדי הפועל ת"א נדבקו במחלת האו או או למקאנאקי… אז מה? גם זה הופך אותם ימניים שונאי שחורים?

                  • ראשית הקישור לא היה שלי, הוא היה של אחד, אנונימי, אני רק הסברתי אותו. שנית אם כל הביקורת שיש לי על דברייך ועל תפיסתך, אני בטוח שאת מספיק אינטלגנטית וישרה כדי להודות, ולו בפני עצמך שההשוואה לא נעדרת הגיון.
                    באשר לאו או או, אלה קריאות שבעיקר שמורות אצלנו לאבוקסיס, גלאם (לשעבר), ושאר בני זונות המבזים את המקצוע שהם בחרו בו. בסומכי על יושרך הרשי לי לשאול אותך שאלה, ואל תעני לי, עני לעצמך: מי לדעתך מתאפיין בבטחון אישי גדול יותר, כושי, ,ביתרי או סתם לובש צהוב בשער חמש, או שערבי, או לובש אדום ביציע המזרחי?
                    הלא אילו אוהדי בית"ר היו סתם קולניים לא היו מלינים עליהם כל כך. מעשיהם הם שמדברים. ונכון לא כולם, יש אחוז אולי אפילו חמישה אחוז שהם לא, אבל קומץ מהוגן זה אין בו בכדי להציל את הקהל כולו.

                    • אני בכל אופן אענה לך, אמנם הקישור לא היה שלך אבל הקפיטצה על הגלה וההצטרפות למסיבה היתה ועוד איך שלך.
                      אלימות במגרשי הכדורגל תמיד היתה תמיד תהייה.
                      לא אנחנו הישראלים, ובטח שלא אנחנו אוהדי בית"ר המצאנו אותה.
                      ברח לי המשחק, אבל כמדומני נהרגו כמה אנשים כתוצאת מקריסת יציע שנפל בגלל שריפות ומהומות מיותרות, רק בשבוע שעבר אוהדי מכבי תל אביב, האליטה של הכדרוגל, המנומסים והמכובדים שרפו כיסאות, ממש הבעירו את בלומפילד, רכב של יו"ר הפועל פ"ת נרגם באבנים ובתו שכבה על הכביש חסרת הכרה, אוהדי גלאזגו, ליברפול, ארסנל, גם אלימים, למה אותם אתה לא מאשים בגזענות?
                      אני ישרה עם עצמי נוח, אני מדברת מהכאב שלי ואני לא עוצמת עיניים או מתנהגת כמו בת יענה.
                      אתה לעומת זאת, אין לי מושג מאילו רגשי נחיתות אתה כותב את מה שאתה כותב.

            • "פאשיזם"??

              בור ועם הארץ
              מה אתה יודע על פאשיזם במאה העשרים
              שאתה מרשה לעצמך
              להשתמש במונח הזה
              בקלות בלתי נסבלת כזאת.
              הסתה שמאלנית .
              אני יודעת שמספיק אנשי רוח ואקדמיה שמאלניים משתמשים במונח הזה בקלות כשהם מבקרים את הימין. זה לא מכשיר אותו. זה לא מוכיח כלום. זה אותו חוסר אחריות.

              זהירות ! לפחות אותה זהירות וסובלנות
              שאתה מתיימר להפגין כלפי הערבים שחיים כאן.

              • אנונימית

                איך אתם לא מבינים את הפלסטינים שמקימים ארגוני טרור כנגד כובשו, בעוד שהעם היהודי בעצמו התמרד כנגד הנאצים בגטו בזמנו, דבר שעד היום אתם מקפידים לזכור ולהוקיר.
                אני מגנה בחריפות את הפיגועים זה פשוט לא הפתרון, אבל אני מצליחה להבין לפחות מאיפה הם באים.
                איך דווקא העם היהודי שסבל כלכך בשואה משיב לעם אחר באותו המטבע !!!!
                הם גרים ב"גטו" משלהם
                מחסלים אותם- אולם לא בחדרי גזים אלא בטילים
                והם מתקוממים!
                איך אפשר שלא!!!!!

                כל מה שנותר לי לומר, עד כמה עצוב שזה יהיה אבל הבאנו את זה על עצמנו..

          • לאן לאן הגענו, שמעון פרס שחתום על רעיון האפרטהייד האוסלואי, נחשב פתאום לשמאלן בלתי נלאה? הבטחוניסט שמאז גיל שמונה עשרה ישב במשרד הבטחון, וזה שהפחיד את כל העולם הערבי עם הרעיון המתנשא של מזרח תיכון חדש, זה הסמן השמאלי שלך? נובאמת, אז מה הפלא שאנחנו מתעקשים לראות הכל בעיניים יהודיות ישראליות ולא מסוגלים בכלל לפתח דו שיח עם הפלשתינאים באשר הם?
            וואו היו צעירים באום אל פאחם שרצו להשמיד את מדינת ישראל, למרות שלא הרגו אותם בהפגנה בסך הכל הרגו את השכנים שלהם והחברים שלהם, איזו חוצפה. דברו עם ישראלים, ובחיים לא תמצאו אחד שרוצה לגרש או להשמיד את הערבים, אחד לא תמצאו. רק הם מלאי שנאה כלפינו. ואנחנו מילא יש לנו סיבה הם תקועים לנו כמו עצם בגרון אבל הם מה בדיוק הטענות שלהם, ממש חוצפה. אז כשהם מפגינים נכנסים בהם ברובים, ביג דיל, פחות ערבי הם ממילא מתרבים כמו שרצים.

            לא יעזור כלום, יאסין ונאסראללה עלו מזמן כבר על הנקודה, ופשוט עראפאת התמים לקח לו זמן: היהוד מבין רק כוח.
            הרי לולא אירועי המנהרה, ביבי לא היה נותן להם את חברון, ולולא האירועים האחרונים קבר יוסף היה נשאר להם כמו עצם בגרון, אז אנחנו נמשיך לחשוב ולדבר במושגים ישראלים יהודיים שמובנים רק לנו, והם כבר למדו את השפה שאנחנו מבינים ומתחילים לזיין אותנו בתחת. הבנו בלבנון נבין גם בירושלים.
            איך אמר עלינו אלוהים: עם קשה עורף, או בצורה ההולמת יותר את האירועים האחרונים: עם נבל ולא חכם.

            • נו.. ואני עוד מתפלאה איך בעולם מסנגרים על ערפאת במקום להבהיר לו שהוא מזיין את השכל, זה הרי קורה כאן, ממש פה.
              נוח היקר, להגיד בציניות "מה אנחנו בעצם רוצים מהם"?, נו באמת, תצטרף לנביל שעת' שמדברר את המדיניות שלהם ותגיד יחד איתו, במילים שלו "….הישראלים אשמים, אנחנו חפים מפשע ורק כואבים את הכאב שלנו, אנחנו לא חמושים ולא יורים על הישראלים ולא מחפשים להלחם".
              נכון הם באמת לא יורים עלינו, הם באמת עומדים בעצרת מחאה מסודרת למופת, הם באמת שקטים, הם באמת בעד שלום, הם באמת מוכנים לעשות הכל בשביל שקט.
              ככה זה.. נותנים אצבע רוצים את כל היד…

              • נכון, נותנים להם אצבע. זו הגישה גם של ברק גם של ביבי גם של רבין לפניהם. ואם הם לא מוכנים לקרוא את זה ככה שישתו מהים של עזה. זו לא הדרך לשלום, אז שלא נספר לכולם שאנחנו מחפשים שלום.
                כבר נדמה שכולנו שכחנו איך התחילו שיחות השלום. היתה מלחמה, קראו לה אינתיפאדה. ישראל הפסידה ולמרות הצהרות לאורך שנות דור, אולצה ככל מפסיד להתישב אל שולחן המשא ומתן. בינתיים שכחו שוב פעם שהם לא מדברים אל עצמם. ושיש להם פרטנר. פרטנר שעד ליום 2 בספטמבר 93, טען רשמית שמגיעעה לו פאלשתין כולה מהים עד הנהר (מה שישראל לא טענה רשמית אף פעם, על אף פשעי המלחמה המכונים בפינו התנחלויות) ביום שלישי בספטמבר 93, הושיט עראפאת יד לשלום וכתב את המכבת המפורסם לרבין. מכתב בו הוא מתחייב לחדול מן הטרור כדרך, ובו הוא מכיר בהחלטות האו"ם ובקיומה של ישראל בצדו המערבי של הקו הירוק. אבל מאז ועד היום כולם מתנהגים כאן כאילו הם עושים לו טובה על כל מטר שהם זזים ממנו, ועוד מגיעים לענין ומתחילים להתפלסף על הר הבית, מקום שמעולם לא היה בשליטה ישראלית, ואמור היה להיות מהקלים במשא ומתן. אז מה את היית עושה במקומו? אני הייתי מזכיר לו מה הביא אותו להסכים מההתחלה לפשרה טריטוריאלית. וזה בדיוק מה שעראפאת עושה, מה גם שעראפאת יודע היטב שהמלחמה התקשורתית לצידו, רק אידיוט לא היה מנצל את זה.
                כי על היהוד כמו שאמרתי לא עובד הגיון הוא מבין כח, עם קשה עורף מה לעשות, כבר שכח למה הסכים להחלטות האו"מ ומתנהג כאילו הוא הבעל בית, יתנו יקבלו, רוצים אצבע לוקחים יד, למה מי מת? מה בדיוק הוא אמור לתת לנו? את תל אביב? או שאולי חשבנו שהר הבית בידינו?
                אנחנו כל כך פאטתיים, שאפילו הבריון הגדול מארה"ב שבדרך כלל לא מתקשה להגן ציבורית גם על מטרות פסולות שלו, כבר לא יכול היה לעעצור את הגינוי באו"מ, אבל לא. כולם מפגרים רק אנחנו חכמים. אנחנו גם מאד אוביקטיבים ואנחנו יודעיעם שאם נהרג אזרח ישראלי ורק שלושים פלשתינאים זה סימן שהם שברו את הכלים ואנחנו נוהגים באיפוק.
                אבל מה יעזרו מילים אנחנו מבינים מילים?
                תסבירי לנו לאט ומאה פעמים: לא נכנסים לארץ זרה חוטפים לוחמים והורגים את הילדים שלהם בדרך כי אין ברירה. לא נבין. יקחו לנו שלושה חיילים ופתאום נזדעזע. כי אנחנו חושבים שאנחנו כל כך יותר טובים מכולם, לנו הרי מותר הכל. להפציץ אזרחים לרצוח ילדים, להשתלט על מדינות לא לנו ולעשות ככל העולה על רוחינו כולל חטיפה והשמה בכלא של אזרחים למשך שנות דור. הכל מותר לא?
                אז באים ודוחפים לנו אצבע בתחת, קצת להחזיר אותנו לפרופורציות, ולא שאני תמים, זה הרי לא יעזור, עד שלא יתחילו להתפוצץ פה אוטובוסים לא נבין, כי מה לעשות זו השפה היחידה שאנחנו מבינים.

                • אורני

                  רציתי להגיד שהוצאת לי את המילים מהפה, אבל אני חייבת להודות שלעולם לא הייתי מצליחה לנסח את מה שאני חושבת בצורה כל כך ברורה, כל כך חדה. מילים בסלע.

                  ובהזדמנות זו גם אאחל לכווולם שנה טובה וגמר חתימה טובה, אפילו שזה לא כל כך במקום, פשוט לא הייתי פה כמעט שבוע, ולקח לי כמעט עוד שבוע לקרוא את כלהכבתות והתגובות….

                • לא, אין לי כוח, באמת שאין לי.
                  אם אתה לא מסוגל להבין שהגינוי באום עבר כמו שעבר בלי הערבות של ארה"ב אז אתה אולי זוכר פרטים בהיסטוריה אבל אין לך מינימום של הבנה בתהליכים מדיניים.
                  אז בא אני אפשט לך את זה.
                  ארה"ב לא התערבה כדי לא להקים עליה את כל מדינות ערב וכדי לקבל קצת תמיכה וסימפטיה במאמצים שלה לפשר ולסייע להחזיר לארץ את שלושת החטופים.
                  אם הבנה 425 לא נחשבת בעינייך, אז באמת שאין על מה לדבר, כי עד כמה שזכרוני אינו מטעה אותי, עם נסיגתנו החד צדדית מלבנון דובר שאין לעקוף את כוחות האו"ם על הגבול ואין לבצע פעולות טרור, אבל מה זה בשבילך, עוד הבנה, פחות הבנה.
                  אל תתמם, לא חובה להאחז בדעה שהוכיחה את עצמה כמוטעית.
                  מודה, גם אני בשתי מערכות הבחירות הקודמות עוד הצבעתי שמאל אבל לא עצמתי עיניים ולא דחפתי את הראש בחול. הייתי עירנית, ראיתי מה קורה ולאן הדברים מתפתחים, הבנתי שטעיתי.
                  אני לחלוטין בעד שלום, כמאמר המשפט הידוע שהם יחיו במדינה שלהם, אני אחיה במדינה שלי ושלום על ישראל, אבל חובת ההוכחה בימים האלה היא לא עליי, אלה על ערפאת והוא, דווקא לא בא לו להוכיח, בא לו מלחמה, כי מלחמה תציג אותו כקורבן המושלם, וזה מה שהוא רוצה, זה מה שטוב לו.
                  למען האמת.. לא אכפת לי שכל העולם יגיד שאנחנו בהמות אם ערפאת באמת יהיה קורבן, יש גבול למה שאנחנו מסוגלים להקריב.
                  אז שיראה שאכפת לו ואולי אז, יהיה גם לי אכפת.

                  • האיש הרגיש

                    אני קורא את ענת ואומר: כל הכבוד. ומיד קורא את נח ומהנהן: וואללה. נכון. האיש מבין

                    מה שמזכיר לי את הסיפור על הבורר שנקרא לשפוט, בתשלום, בין שני יהודים בעיירה. זה טוען, הסחורה שלי, והשופט חושב ואומר: אתה צודק.
                    והשני טוען: אבל הוא עשה כך וכך, וגם חתם על הסכם, והשופט חושב ואומר: גם אתה צודק.

                    מתערבת אשתו של השופט: בעלי היקר, אם זה צודק וגם ההוא צודק, מה אנחנו נאכל? מי ישלם את שכרך?

                    אומר לה הבורר: אשתי המתוקה, גם את צודקת

                  • ומה אם עראפת לא יסכים להשתנות בשבילך ענת? ומה אם חבורת הצעירים מאום אל פאחם לא תצליח להתעלם ממה שלהם נראה כמו פשע שעושה ישראל נגד העם שלהם? ואולי הם באמת רוצים להפסיק להיות הקורבן ולכן נלחמים ממש כמונו לפני קצת יותר מיובל?

                    עם כל העצב שכרוך בזה- נח לגמרי צודק. אנחנו צנטרליסטיים, מוסרניים, ממהרים לרחם על עצמנו, ממהרים להיכנע לפיתוי שבפריקת האמוציות, רוצים להיות מאצ'ואים ולהראות מה כוחנו. שהרי כבר נאמר- רק כך אנחנו יודעים להתמודד, ורק שם אנחנו מוכנים לעכל את המגבלות שלנו. אם לא בטוב, זה יבוא ברע. כל כך פשוט, כל ילד יודע.

                    מעבר לשאלות המוסר (מעניין מישהו?) יש גם "מבחן התוצאה" המפורסם. אם זאת באמת תהיה אמת המבחן של ברק, סביר שגם הוא יבין שאנחנו לא כאלה נדיבים, ושההצעות ה"מפליגות" שלו, הן בסך הכל ההצעות שמסוגל הציבור בישראל (ואולי גם הוא עצמו) לעכל. לא יותר מזה. בסופו של דבר – אם בעוד מספר שנים, לא מעט פעולות טרור ולוחמה ומאות נפגעים, ואם בקרוב, כתוצאה מהארה לאומית שכנראה לא תיפול עלינו – גם נצרים תפונה, והר הבית כבר לא יהיה ב"שליטת" הוואקף אלא בניהולו תחת שליטת הרש"פ, ויפונו מחרחרי הריב המפוחדים (ד"ש לקארין) ורואי השחורות מלב חברון, ובכלל- ייענו דרישות הפלשתינאים. למה? כי פתאום נבין ש"זה לא שווה". מוכר?
                    את התודעה הפלשתינאית כבר לא נשנה. אם בגלל היהירות שבעצם הרעיון, ואם בגלל שזה לא מעשי.

                    ומילה על המאמר- היה ת-ע-נ-ו-ג לקרוא!

                    • יאסר זה אני.

                    • נתי, אני לא מקיימת פה מסע שיכנוע, אני מנסה בסך הכל לפתוח את זוית הראייה כמה שניתן.
                      זכותך לחשוב שאנחנו מוסרניים, צנטרליסטיים וכל מה שתרצי, אבל מה שבאמת מפריע לי זה הגישה המגוננת הזו.

                      מילא מגיבים ככה בעולם, הם לא חיים את זה ביום יום ונורא קל להם להזדהות עם תמונות בלופ בטלוויזיה שלהם, אבל אני מצפה מאנשים שחיים כאן ובזכות התקשורת המתקדמת שלנו (אצלנו מקבלים במה כל נציגי הרשות הפלשתינית גם אלה הקיצוניים, המסיתים והקוראים להסלמה, ואילו במדיות הפלשתיניות יש תעמולה ותו לא, אין דיון ואין ראיונות עם אנשים "משלנו", למה? כי למה להכניס גישה אחרת, גם ככה הגישה שלהם היא הנכונה. יש כותרת יפה ב"וואלה" מתוך ראיון עם אחמד טיבי "ישראל אשמה, ברק אשם, בן עמי אשם רק ערפאת לא") מקבלים תמונה אובייקטיבית של המצב להגיב קצת יותר באיפוק.

                      נכון, ילד הרוג זה נורא, זה לא צריך לקרות וזה מזעזע בכל קנה מידה, אבל את שמה לב בכלל מי משתתף בהפגנות? הרי ילדים הם הנשק של הפלשתינים כי הם יודעים שילדים מצטלמים הכי טוב ואין להם בעיה להקריב אותם, ילד הרוג הוא אפילו יותר שהיד (קדוש) ממחבל מתאבד אז למה שאני אכאב את הכאב של האמא? למה היא שלחה אותו להפגנה מלכתחילה??

                      אני לא מבינה, אנחנו אשמים במצב? אנחנו התחלנו במהומות ובירי ובזריקת בקתבים?
                      הרי עד לא מזמן ברק נלחם בשיניים כדי לתת לערפאת את מה שהוא מבקש, אי אפשר להיות נאיבים ולהאשים את עצמנו, לערפאת יש אינטרס וכמו שאמר נוח רק מאלימות הוא יודע שהוא יוציא הסכם והכרזה על מדינה, אז מה? אנחנו צריכים לעודד אותו? לתת לו פרס?

                      חיילים חטופים מתוך השטח שלנו (אחרי שמיקמנו גדר בדקדוק רב בהשגחה של האו"ם) זה בסדר? מובארק, מנהיג שעשה איתנו שלום מאיים עלינו רק כי הוא ערבי וזה חלק מהעניין להזדהות עם בני עמו, זה בסדר? אני מחכה לראות כמה זמן יוכל עבדאללה להשאר בעמדה השקטה שלו, וכמה עוד יהיה סבלני סאדם חוסיין אם בכלל.

                      אז חברים, אנחנו במצב לא פשוט בכלל והלקאה עצמית זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים כרגע.

                    • ענת,
                      אני לגמרי מסכים איתך שהפלשתינאים לא בסדר בהמון תחומים ולא טורחים לתת לנו תחושה שיש על מי לסמוך, אבל השאלה היא אחרת – לאן זה מוביל. אם לעוד כמה שנות מלחמה שבסיומן יהיו פשרות נוספות, אז פשוט חבל.

                      בעניין ה"הלקאה העצמית" אני חושב אחרת ממך. בעיני זאת לא הלקאה אלא ביקורת, ומי שחזק, יכול להרשות את זה לעצמו. זה מצפן חשוב. רק אנשים חלשים מתגוננים מביקורת, ועל פי כל קנה מידה מצבנו עדיין עדיף עשרות מונים על זה של הפלשתינאים ושל מדינות ערב בכלל. הפחד – קארין כבר כתבה – הוא היעדר אהבה, ואם רוצים לפחות לנסות לקיים את האידיליה של האהבה (החיים), רצוי להפסיק לפחד ולהרגיש קורבנות. זה מפתח חשוב.

                      אם ניסוג לגבולות 67' ועדיין יהיו התפרעויות וטרור (מה שסביר שלא יקרה כי אז גם שכנינו יבינו שהמחיר מבחינתם יהיה גבוה וכמעט בלתי הפיך), נילחם עד כלות וננצח, כי שוב- אנחנו חזקים. בינתיים, זה פשוט חסר תועלת.

                    • אין לי ענין להרחיב את הויכוח רק שניים אומר:
                      האחד: לא טענתי שיש להשלים עם המצב. הכתובת לתלונות היא ברק וממשלתו. זו טענתי, ברק לא התקדם ולו מילימטר בתהליך השלום. אם ביבי חתם על וואי ועל חברון, הרי שברק במסמך שארם רק הצליח לכפות על עראפאת את העדר הפעימה השלישית ואת הגישה הישירה לשיחות הקבע, מבלי לנסות אפילו להבין מהי העמדה הפלשתינית. ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו כמאמר ענק התרבות שלנו ז"ל.

                      השני: התקשורת הבינלאומית – אנטישמית. התקשורת הערבית – כלי תעמולה. את זה אני יכול לקבל. אלא שמתי נבין שהתקשורת הישראלית גם היא מגויסת? ללוחמי חיזבאללה קוראים מחבלים או טרוריסטים. כשאנחנו חוטפים מפקדי חיזבאללה מביתם זה מבצע צבאי עטור תהילה. כשאנחנו מחזיקים אותם שנים ארוכות ללא משפט וללא הכרה של שבויי מלחמה – זה קלפי מיקוח לגטימיים בהכשר בג"צ. זו אוביקטיביות. במשך שנות המאבק כמה אזרחים נפגעו על ידי חיזבאללה וכמה על ידי צה"ל. מי הוא ששכן באדמה לא לו? מי הרג ילדים ומי לא?

                    • אוי נוח.. מתי שמעת אותי אומרת שהתקשורת העולמית אנטישמית? היא ממש לא, היא פשוט משדרת ומדווחת את מה שנותנים לה, ונותנים לה בעיקר ילדי שותתי דם, חיילים ישראליים שיורים אש (רק מי שהעביר לה את החומרים שכח בעריכה את השוט הקודם שמראה את הבקתבים והקלצ'ניקובים שמופנים לעבר אותם חיילים) וטנקים מול פסגות וגילה (וראה זה פלא, גם הפעם שכחו בעריכה את השוט שמראה את הבתים עם סימני הכדורים שנורו רק אתמול).

                      התקשורת הישראלית מגוייסת?? איך בדיוק אתה רוצה שיקראו ללוחמי החיזבאללה, לוחמי חופש? הרי מה חרוט על דגלם? א-ל-י-מ-ו-ת, ט-ר-ו-ר, כ-ו-ח. מצטערת אבל לא שמעתי על מילה חדשה לתאר אותם חוץ מאשר מחבלים ורוצחים.

                      אנחנו באמת לא בסדר.. חוטפים ככה סתם אנשים מסכנים שלא עשו שום דבר רע וכולאים אותם אצלנו ואפילו לא מסדרים להם וידאו וסושי בחדר. חוצפה.
                      נוח, תתעורר. אלה אנשים שמתכננים ומבצעים פעולות הרג.

                      מי הרג ילדים? אנחנו? בכוונה מוחלטת קמנו בוקר אחד לפני 30 שנה ואמרנו יאללה, מעכשיו הגישה היא להרוג ילדים וכמה שיותר?
                      מה זה ילדים אצלך? בני אפס עד שלוש? כי אצלי ילדים זה גם חיילים בני 18 שנהרגים ולהם לא יהיו יותר ילדים.

                      אז אותם לוחמי חופש שלך, טרוריסטים שלי, הורגים ילדים והם עושים את זה תוך כדי סתם פעילות שגרתית, ואם מדינת ישראל החליטה לסכן קבוצת חיילים ולשלוח אותם למשימת החטיפה כנראה שהיא ידעה מה היא עושה, כי הנה, לפחות עכשיו יש לנו כלי מיקוח על חייהם של השלושה שצמים עכשיו לא בגלל יום כיפור אלא פשוט כי לא נותנים להם לאכול בשבי.

                      כמה אזרחים נהרגו ע"י החיזבאללה? אתה באמת שואל את זה או שסתם מקנטר?

                      של מי האדמה? גם את זה אתה באמת שואל?
                      כי נראה לי נוח שאתה נסחף מאוד, נסחף מאוד.

                    • אורני

                      לפני שישים ושבעים שנה, לפני שזכינו והקמנו את מדינת ישראל, בימי המנדט הבריטי והפרעות והברדק, היו לוחמי חירות ישראל – אלה שאח"כ הפכו לפוליטיקאים שלנו – משמאל ומימין – לא פחות טרוריסטים מאף לוחם חופש של החיזבאללה או כל לוחפ חופש פלשתינאי בשטחים.

                      זוכרים בועידת מדריד כמה התקוממנו כשהציגו את תמונתו של יצחק שמיר כטרוריסט מבוקש? אבל הרי שמיר בעצמו לא הסכים ללחוץ את ידו של עראפת בגלל שהוא טרוריסט.

                      לצערי, נתי, נראה כי אין ברירה – שנים של סכסוך ואלימות הן כנראה מה שמצפה לנו כרגע, כי קשה לי להאמין שהגנרלים שלנו יתפסו את עצמם בזמן, ויקשיבו פעם אחת לאנשים כמו אורי אבנרי, למשל, שדיבר אתמול כל כך לעניין אצל גדי סוקניק.

                      במשך שנים להיפגש עם אש"ף נחשב לפשע. ועד היום נראה לי שרבים ממנהיגנו מסתכלים על הפלשתינאים רק מנקודת המבט הצרה של "רוצחים, טרוריסטים, פרימיטיביים, חסרי תרבות ומצפון וכד," בדיוק כמו שהם משוכנעים ש"ערביי ישראל" נהנים לחיות בקרבנו, בלי זהות, בלי היתרי בניה, בחינוך מפגר, אזרחים מופלים ( לדוג' – חיילים משוחררים זוכים לזכויות והטבות שאף ערבי, מעצם אי שירותו בצבא, לא זכאי להם. אבל זה בסדר. בייגה מקצץ את התקציב לצה"ל כדי שגם חיילים משוחררים יהיו מקופחים).

                      אני שמאלנית. תמיד הייתי. תמיד אהיה. הייתי פעילה בנוער מר"צ תקופה קצרה, ומגיל 18 אני מתפקדת למפלגת העבודה. הצבעתי לברק. לא מתוך ששון ושמחה ואמונה ביכולתו, אלא בגלל שהוא היה הבאלטרנטיבה העדיפה. אני מאוכזבת ממנו, אבל אני עדיין מאמינה שהוא האלטרנטיבה היחידה האפשרית היום. והלואי ויקום מישהו שיוכל להנהיג את הארץ הזאת, כי יש לנו המון פוליטיקאים, ואין לנו מנהיג.
                      נכון, הדור הקודם – דור הנפילים – היה דור של גנרלים ביטחוניסטיים, אבל אלה היו אנשים עם חזון וכעושר מנהיגות, ולמרות שטעו ושגו והאכילו אותנו המון חרא – איפה ישנם עוד אנשים כמו רבין, שרת, דיין, בגין, אלון?

                    • אין לי סיבה להטיל ספק באינטלגנציה שלך כך שאין לי ברירה אלא ליחס את הדברים לבורות.
                      אתחיל מהסוף – של מי האדמה. האדמה היתה ונשארה של ממשלת לבנון משך כל התקופה, מדינת ישראל לא טענה לריבונות בה ושלטה בה שלטון כיבוש צבאי.
                      משימותיהם של חיזבאללה כנגד צבא כובש זר, הנמצא בכח הנשק ובתנאים עודפים על אדמת מולדתם אינה יכולה על פי שום לקסיקון מוכר להקרא טרור.
                      נקודה שניה – מהסוף גם היא, מספר האזרחים שנהרגו על ידי חיזבאללה אינו מגיע לעשרות ואף לא לעשר. מספר ההרוגים שטבח צה"ל בדרום לבנון (אזרחים כמובן) עולה על מאות ואף על אלף.
                      בעבר הועמדו לדין פעילי חיזבאללה ואמל על פעולות מסוימות, נשפטו ואף ריצו עונש. זה לא המצב עם דיראני ושאר החטופים, הם לא מוחזקים פה כשבויי מלחמה וגם לא כחשודים בביצוע פעולות לא חוקיות כלשהן ולכן גם אינם עומדים לדין אלא מוחזקים כקלפי מיקוח. על פי כל לכסיקון זהו טרור, זו אינה לוחמה ואינה עומדת בכל קנה מידה אנושי, חוקי, או הסכמי בינלאומי.
                      קצת מצחיק לאחר שנים שאנחנו מחזיקים בהם, לקרוא לשבויי צה"ל חטופים, ולקרוא לפעולה שכל מטרתה המוצהרת היא שחרור החטופים שבידינו טרור.

                      לגופו של ענין הבחירה היתה בידינו שלא לפגוע באוכלוסיה אזרחית, וודאי שיכולנו לוותר על חיסולו של בכיר בחיזבאללה לאחר שראינו שילדיו נמצאים איתו באוטו. זה טרור.

                      את לא חייבת לקרוא ללוחמי החיזבאללה לוחמי חופש (למרות שזה בדיוק מה שהם) כפי שהם נקראים בתקשורת הערבית, אם את חושבת שיש כאן נתינת ערך, וודאי שאת לא יכולה לקרוא להם מחבלים. הם לוחמי גרילה, כאלה הם מכונים בכל כלי תקשורת אוביקטיבי שאינו מגויס. תתפלאי אבל בתקשורת העולמית אף אחד לא שכח את בקבוקי התבעירה ואף לא את קומץ הקלשניקובים. 84 הרוגים פלשתינאים לעומת שלושה ישראלים (מתוכם אחד במהומות) מלמדים משהו עעל מידת הפעלת הכח והאלימות.
                      אין אני רוצה להתיחס בסימפטיה לאלימות מכל סוג שהוא, וודאי לא להצדיק אותה. אבל הגיע הזמן שנלמד שלא לנצח נוכל להגדיר את המציאות בהגדרות הנוחות לנו, ולבקש מכולם לשחק את המשחק כמו שנח לנו. יש דין ויש דיין, ואם גינוי באו"ם לא הספיק לנו, יתכבד נא ברק ויממש את איומיו, אולי הסלמה באלימות ההדדית, והידוק המצור הבינלאומי יעשו את שלהם.
                      התוצא הסופית הרי ידועה, מדינה פלשתינאית שבירתה מזרח ירושלים תקום, וגושי ההתנחלות התקועים כעצם בגרונה וברציפותה הטריטוריאליים יסולקו משם, השאלה היחידה היא כמה ילדים נצטרך אנחנו והם לקבור בדרך, כמו שזה נראה עכשיו, הרבה יותר ממה שאני וגם את מוכנים לסבול.

                    • אין לי סיבה להטיל ספק באינטלגנציה שלך כך שאין לי ברירה אלא ליחס את הדברים לבורות.
                      אתחיל מהסוף – של מי האדמה. האדמה היתה ונשארה של ממשלת לבנון משך כל התקופה, מדינת ישראל לא טענה לריבונות בה ושלטה בה שלטון כיבוש צבאי.
                      משימותיהם של חיזבאללה כנגד צבא כובש זר, הנמצא בכח הנשק ובתנאים עודפים על אדמת מולדתם אינה יכולה על פי שום לקסיקון מוכר להקרא טרור.
                      נקודה שניה – מהסוף גם היא, מספר האזרחים שנהרגו על ידי חיזבאללה אינו מגיע לעשרות ואף לא לעשר. מספר ההרוגים שטבח צה"ל בדרום לבנון (אזרחים כמובן) עולה על מאות ואף על אלף.
                      בעבר הועמדו לדין פעילי חיזבאללה ואמל על פעולות מסוימות, נשפטו ואף ריצו עונש. זה לא המצב עם דיראני ושאר החטופים, הם לא מוחזקים פה כשבויי מלחמה וגם לא כחשודים בביצוע פעולות לא חוקיות כלשהן ולכן גם אינם עומדים לדין אלא מוחזקים כקלפי מיקוח. על פי כל לכסיקון זהו טרור, זו אינה לוחמה ואינה עומדת בכל קנה מידה אנושי, חוקי, או הסכמי בינלאומי.
                      קצת מצחיק לאחר שנים שאנחנו מחזיקים בהם, לקרוא לשבויי צה"ל חטופים, ולקרוא לפעולה שכל מטרתה המוצהרת היא שחרור החטופים שבידינו טרור.

                      לגופו של ענין הבחירה היתה בידינו שלא לפגוע באוכלוסיה אזרחית, וודאי שיכולנו לוותר על חיסולו של בכיר בחיזבאללה לאחר שראינו שילדיו נמצאים איתו באוטו. זה טרור.

                      את לא חייבת לקרוא ללוחמי החיזבאללה לוחמי חופש (למרות שזה בדיוק מה שהם) כפי שהם נקראים בתקשורת הערבית, אם את חושבת שיש כאן נתינת ערך, וודאי שאת לא יכולה לקרוא להם מחבלים. הם לוחמי גרילה, כאלה הם מכונים בכל כלי תקשורת אוביקטיבי שאינו מגויס. תתפלאי אבל בתקשורת העולמית אף אחד לא שכח את בקבוקי התבעירה ואף לא את קומץ הקלשניקובים. 84 הרוגים פלשתינאים לעומת שלושה ישראלים (מתוכם אחד במהומות) מלמדים משהו עעל מידת הפעלת הכח והאלימות.
                      אין אני רוצה להתיחס בסימפטיה לאלימות מכל סוג שהוא, וודאי לא להצדיק אותה. אבל הגיע הזמן שנלמד שלא לנצח נוכל להגדיר את המציאות בהגדרות הנוחות לנו, ולבקש מכולם לשחק את המשחק כמו שנח לנו. יש דין ויש דיין, ואם גינוי באו"ם לא הספיק לנו, יתכבד נא ברק ויממש את איומיו, אולי הסלמה באלימות ההדדית, והידוק המצור הבינלאומי יעשו את שלהם.
                      התוצא הסופית הרי ידועה, מדינה פלשתינאית שבירתה מזרח ירושלים תקום, וגושי ההתנחלות התקועים כעצם בגרונה וברציפותה הטריטוריאליים יסולקו משם, השאלה היחידה היא כמה ילדים נצטרך אנחנו והם לקבור בדרך, כמו שזה נראה עכשיו, הרבה יותר ממה שאני וגם את מוכנים לסבול.

                    • טוב נוח.. מילא שאי אפשר לדבר עם ערפאת אבל גם איתך לא?
                      טוב ומתאים לך להציג את הצד הנחשל, המסכן, הפגוע, התמים, הזה שלא עשה שום דבר רע ולא מבין מה רוצים ממנו?
                      או.קיי. תהנה.

                    • אורני

                      אז יש כאן אי הסכמה, וזה לגיטימי.

                      אבל איפה בדבריו של נוח ראית שהוא מייצג מה שהגדרת "צד מסכן, מקופח שלא עשה כלום וכו," (או משהו כזה, ציטוט לא מדויק)?

                      כל עוד הצדדים בשחה הזו ימשיכו לראות בדברי הצד השני רק מה שהם רוצים, השיחה לא תתקדם. אבל לא נורא. זו רק שיחה.

                    • את הנימה המיתממת אני שומעת לאורך כל הדברים שלו בסאבטקסט.
                      נכון שהוא חושב אחרת ממני וזה לגיטימי אבל צורם שזו הנימה.

                    • ג'ו המבתק

                      אני קורא בפה פעור את דבריך. אני ספקן לגבי דברים רבים שכתבת, אבל מצאתי בהם עניין עצום, מכיוון שבאמת נקודת המבט שלך שונה לחלוטין מכל מה שאני שומע וקורא, מסביבי ובכלי התקשורת.
                      אני חושב שהיית צריך – מה זה, היית, אתה מוכרח, עדיין – לתת להם ביטוי במאמר שלם. ב"בננות" או בעמוד הדעות של "הארץ", זה לא חשוב. הקול הזה שלך חייב להישמע, כי הדיון לא יכול להצטמצם ברמת הנהרוג לכם-תהרגו לנו

                    • איך זה יכול להיות שאף אחד בעולם לא מגנה את עראפאת ואת הרשות הפלשתינית על השימוש הציני והפושע שהם עושים בילדים?

                      הם שולחים ילדים למות, נוח.

                      הם עושים את זה ביודעין ובקור רוח.
                      אין שום מטרה שמצדיקה את זה.
                      זה פשע נגד האנושות. וכל עוד הם ממשיכים עם זה
                      המשחק המטורף והמעוות הזה שמתנהל כאן
                      לא זקוק לסניגוריה מהסוג שאתה מציע.

                    • רק אידיוט ילך על מעקה של גג בנין גבוה. אם אדיוט אחר ידחוף אותו למטה הוא יואשם ברצח, הסתכנות של הקורבן אינה גורעת מאחריות.
                      רק אידיוט ישלח את הילדה שלו לשחק בפארק חשוך בלילה. אם מישהו יעולל לה רע, יתמקדו קודם בעושה הרע.
                      יש הבדל עצום בין אבא אידיוט שלוקח ילד שן שתים עשרה לאיזור קרבות ובין צלף שמכניס את אותו הילד בין שתי כוונות.

                      באשר לילדים. את האינתיפאדה עשו ילדים. היום הם בני עשרים. הם לא היו יחדים.
                      אני לא יודע אם עדיין, אבל בסניף בני עקיבא בבני ברק, היה חדר הנצחה. בקיר המוקדש לתש"ח היו כמעט כולם בני הפלוגה הדתית שנהרגו בכיבוש כיס פאלוג'ה. יותר משליש מהם היו בני פחות משש עשרה. חלק גדול מהשאר היו עולים חדשים, שלא ידעו עברית, לא הבינו מי נגד מי במלחמה הזאת, וגרוע מכך לא ממש ידעו להחזיק נשק.
                      כנראה שנדרשים מידה רבה של חלום ותמימות כדי להלחם מלחמות עצמאות, לילדים עוד אין את הציניות שמשאירה אותי ואותך בבית.

                    • סניף בני עקיבא בני ברק,….. עשית חתיכת דרך משם, מה?……. איזה שבט אתה? (וכמה שנים כבר לא שאלו אותך את השאלה הזו?….)
                      ואם הסברת את מה שהסברת עכשיו בשיא הרצינות- ורוב אנשי השמאל מזדהים עם זה- אז שלא תעיזו, בפעם הבאה שתראו ילדים בהפגנות של מתנחלים, שלא ת-ע-י-ז-ו לדרוש שישאירו את הילדים מחוץ לויכוח הפוליטי, ושיצחק קדמן ישב בשקט ולא ירוץ לטלויזיה להגיד שזו התעללות לתת להם לקחת חלק במחאה………….

                    • סליחה, אבל אני אמרתי שאותו אב פלשתיני הוא אידיוט, והשוויתי אוו למהלך על מעקה של גג גבוה. לא הצדקתי אותו, ואיני מצדיק שיתופם של ילדים במחאות אלימות של הימין הקיצוני. עם כל זאת אגנה כל מי שחלילה יפגע בילד מילדים אלה.

                    • אבל לא אמרת איזה שבט אתה…
                      ולגבי הילדים- בהתחשב במה שכתבת קודם (חלום ותמימות וכו)
                      זו לא תשובה. אתה רק מחזק את השאלה שלי על היחס הדו ערכי.

                    • כתבת את זה כל כך מצויין
                      כל הכבוד
                      {}

                    • קודם כל סליחה, אתה לא בננה אלה בכלל בנן, כל התגובה הקודמת שלי היתה בלשון נקבה….

                      לעניין, אם היית מדבר איתי לפני מס' שבועות (קמפ דיוויד), היית מגלה נימה ימנית בדבריי, אבל היית גם מזהה השלמה והבנה שהגיע הזמן להניח לבלאגן ולתת צ'אנס, לא בלב שלם, אבל הבנתי שאין מה לעשות ושצריך להתקדם הלאה.
                      היום, אני מודה, הקצנתי קצת את עמדותיי, אני, לעומתך, לא מסוגלת להבין איך אפשר להמשיך ולדבר על דרך אחרת כשהדרך היחידה בה מתנהל כרגע ערפאת היא דרך של הסלמה ודווקא.
                      נכון שזו אמירה שלא מובילה לשום מקום, אבל כמו כל דבר בחיים, כשאתה עושה מעשה טוב מגיע לך פרס כשאתה עושה מעשה רע, מגיע לך נו נו נו.
                      אנחנו כן עסוקים בהלקאה עצמית, אנחנו מאוד ביקורתיים כלפיי עצמינו, מקימים ועדות חקירה, בודקים, מתשאלים אבל בשורה התחתונה משחקים בדיוק לידיו של ערפאת.

                    • כמה נקודות מוצא, ענת.

                      א. המועצה הפלשתינאית דחתה את ההכרזה על המדינה לאמצע נובמבר. אחרי התאריך הזה עראפת כבר לא יוכל לעמוד בלחצים שיופעלו עליו עקב דחיה נוספת. (אין לזלזל בחשש שלו מהתנקשות בחייו ובחשש מהתחזקות החמאס על חשבונו).

                      ב. עראפת לא יכול להקים מדינה ללא מזרח ירושלים והר הבית- העולם הערבי, למרות כל המאמצים לשכנע, לא יסכים לכך, ועראפת לא יכול להתעלם מה"אומה הערבית".

                      ג. מזה כמה חודשים, מאז קמפ דיוויד, ישראל, מגובה באמריקאים, מסרבת להמשיך לדבר עד שייכנע עראפת לתכתיב "הנדיב" שלהן. מה לעשות והוא לא יכול לקבל את זה?

                      ד. המהומות פרצו במטרה להשיג הישגים מדיניים. זה אמנם בניגוד לאוסלו, אבל בהתאמה ללקחים ההסטוריים. ללא המהומות, לדעת עראפת, לא היה לו סיכוי לקצור עוד הישגים ולהתיישב מחדש לדבר על בסיס אחר, מה שאומר שהוא היה נדחק אל הקיר עוד יותר.

                      ה. הפלשתינאים כאן. לפעמים אנחנו שוכחים את זה, אבל הם כאן. לא טרנספר ולא טבח יעלימו אותם. הם פשוט כאן איתנו, וכנראה שלהרבה זמן. הם לא מתורבתים כמונו, לא עוסקים כמעט בהיי טק (סוגיית הגיוס להפגנות קשורה לזה באופן ישיר- נראה מישהו מצליח להוציא קרייריסטים מצליחים להפגנות מחאה המוניות), הם עניים, ובמצב כזה, כשעסוקים בלהביא את הלחם (ובשטחים גם המים הם לא עניין מובן מאליו), לא עוסקים בסוגיות פילוסופיות תרבותיות ומוסריות, ולא בהרחבת המחשבה. עסוקים בהשרדות. לכן, אלא אם אנחנו רוצים לכבוש מחדש, לחנך אותם להיות בני תרבות כמו שאנחנו רואים את המושג הזה, ואז להתיישב ולדבר שוב על בסיס התנאים המקובלים עלינו, כדאי שנחשוב פעם שניה. בדרך אחרת זה לא יילך. כללי המשחק שלנו הם לא יותר מכללי המשחק שלנו. אי אפשר לכפות אותם עליהם. הכי הרבה שאפשר זה לנסות להבין, לטובת העניין.

                      ודבר אחרון- מי שעושה נו נו נו כתגובה למעשה רע, עושה את החצי הקל של העבודה. צעד קדימה הוא נסיון להבין מאיפה נובע המעשה הרע ואיך אפשר לנטרל אותו. זה נכון בחינוך ילד כמו גם בסכסוכים לאומיים. לא סתם נוצרה הקלישאה שנגד רוע, קנאה, צרות עין או כל גילוי לא סימפטי, הדרך הטובה ביותר היא לחבק ואם זה לא עוזר, לחבק שוב. זה קשה ומצריך שאר רוח, ולנו יש מספיק סיבות (טובות) לוותר לעצמנו על הקושי שבגילוי ההתעלות הזאת, ולכן אנחנו פשוט נגררים.

                    • נתי,
                      יש לי המון מה להגיד על נקודות המוצא שלך אבל תסלח לי מתיש אותי כל הדיון הזה..
                      אולי יותר מאוחר שטיפלה יירגע.
                      אבל בטח כבר הבנת מה יש לי לענות על זה….

                • נוח, ישר כוח.
                  כל הכבוד לך.

            • בלגניסטית

              שלא לדבר על איך שירושלים השמינה בעקבות ההסכמים , והשטחים שסופחו לה . כשמדברים
              על חלוקת ירושלים , מדברים על שטחים שמעולם לא נכללו בתחום שיפוטה של העיר .

            • את זה שהיהודים מבינים רק שפה אחת לא אתה המצאת, אלא גבלס…
              מצטער שאני צריך להגיד את זה בקול רם, אבל זו האמת.

              יש פה משחק סכום אפס.
              או אנחנו או הם.
              עכשיו, תבחר צד.
              אתה יכול גם לשבת בצד,
              אבל, בבקשה, אל תצדיק את אלה שרוצים להרוג אותך.

              • גבלס לא אמר מעולם שיהודים מבינים רק כוח, הוא גם לא נקלע מעולם למאבק כוחני עם יהודים. הוא כן אמר לעומת זה שזה: "או אנחנו או הם" ושלזה יש רק פתרון אחד, מה שכונה אחר כך בתואר משחק סכום אפס.
                אתה יודע שאני רוחש כבוד רב לדעותיך בנושא זה כל בכל נושא אחר, אלא שדעה זו אינה ממין הטענה בויכוח הנוכחי. ולו משום שאינה רלבנטית כרגע. אילו היא עמדה על הפרק אני משוכנע שהיו בידים טיעונים טובים נגדה, ושהיו לך מנגד טיעונים טובים בעדה. זה לא המשחק עכשיו.

                • אין מה לעשות נח, הערבים התחילו להשתמש בביטויים כגון זה רק אחרי הברית שכרתו עם גרמניה הנאצית בשנו השלושים.
                  לעצם העניין,
                  האמנם יהודים מבינים רק כח?
                  האמנם לא ניתן לשאת ולתת עם מדינת ישראל?
                  מי שמזהה התאמה בין מכות צבאיות שניחתו על ישראל לבין מוכנות לחתימה על הסכמים מדיניים, שוגה פעמיים.
                  פעם ראשונה – זו התאמה קלושה. השלום דה-פקטו עם ירדן החל לאחר תבוסתה במלחמת ששת הימים. השלום דה-פקטו עם סוריה הולך ומתרקם לאחר תבוסותיה הצבאיות ההולכות ונישנות, והתרחקותו של חזון סוריה הגדולה מהמציאות.
                  פעם שניה – השלום עם מצרים נחתם בעקבות מלחמת יום הכיפורים; ועידת מדריד קרתה מיד לאחר מלחמת המפרץ. בשני המקרים תבוסה ישראלית מובילה לכניעה על שולחן הדיונים. אבל, אין קשר לטענה כאילו ישראל מבינה רק כח.
                  יש קשר להערכה העצמית של מנהיגי מדינה שהובסו בשדה הקרב.
                  כפי שאתה בוודאי מנחש, בשני המקרים שגתה ישראל שגיאות חמורות וגורליות.

          • אדיוט המושלם

            בשנת 1981 הייתי בן 18 והצבעתי לראשונה. למפלגת "רצ". אחר כך נתתי קולי למר"צ בנאמנות אין גבול, ויצאתי להפגנות תמיד כשהרגשתי שצריך להגן על תפיסת העולם

            אני יושב בבית כמו אחד שקיבל סטירת לחי מצלצלת ושומע עדיין את הצחוק בפנים..

            אז מה, אני שואל את עצמי, רחבעם "גנדי" זאבי צדק כל השנים האלה ואני הייתי סתום ויהיר כל כך ששללתי אותו אוטומטית, בלי לשקול לרגע את תפיסת העולם שלו, אפילו כתרגיל סימולציה?

          • אתם צריכים להבין שאותו צעיר מאום אל פחם חושב בדיוק כמו שאתם חושבים! רק שאתם מאמינים ש"ארץ ישראל" מיועדת ליהודים ושהערבים צריכים לעוף מפה, בעוד שהערבים חושבים שמגיע להם לחיות בכבוד ובשלווה על האדמה שירשו מסביהם וסבי סביהם. ואין טעם לדעתי, לדון במי צודק, במיוחד שאף צד לא ישנה את דעתו . כל השטויות במיץ.. של הפולטיקאיים לא יביא אותנו לשום מקום.. אנשים ממשיכים להירצח בשני הצדדים, וזה נמאס ! פשוט נמאס.

  2. יש משהו מרענן,
    בדברים שלך, קארין.
    ונוגע ללב
    ושואף לטוב
    ומאמין.
    ומקוה לסדר
    בתוך הכאוס.

    כן
    וזה חשוב.
    לקוות.
    ולהאמין.

    ולהשתמש בשכל….
    אבל גם להקשיב
    לאינטואיציה…

    יום הכיפורים תשס"א.
    כמה בילבול, יש כאן. ישראל שלי מתוקה
    איזה בלגן נהיה לך…
    שיקום מי שמסוגל להעיד על עצמו
    שהוא לא מבולבל עכשיו…

    • אגב, "בילבול"- לא התכוונתי רק אנחנו והערבים והפלשתינים והשלום… הדברים של קארין ואנחנו ואלוהים ויום הכיפורים, והספרים, ספרי יהדות קטנים על מדפים… ומה שבתוכם ומה שבתוכינו, עם ובלי פחדים, פוליטיקה, אמונה, אנשים, ירושלים, תל אביב, קבר רחל,
      רחל מבכה על בניה מיאנה להינחם…. מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה כי יש שכר לפעולתך נאום ה' ושבו מארץ אוייב…

  3. אחמד הערבי האמיתי

    אחמד: קומי מותק קומי
    קארין: עוד מעט, עוד קצת
    אחמד: אבל אמרת להם את שולחת להם את זה היום, כתבת כבר?
    קארין: שששששש, גרד לי עוד קצת בגב
    אחמד: טוב
    קארין: יותר למטה, זה נעים נורא
    אחמד: כן, זה נעים
    קארין: אחמד, תגיד אתה מאמין?
    אחמד: למי?
    קארין צוחקת
    קארין: לי. לא לי. סתם אמרתי, בכלל כזה, אתה מאמין?
    אחמד: לך אני מאמין
    קארין: נו, די. תגיד כבר, אתה האמנת פעם? לא, אל תפסיק לגרד
    אחמד: בטח, בטח, הכי הרבה זה היה שלוש שעות
    קארין: מה שלוש שעות?
    אחמד: רוצה היום נלך בלילה עד הים?
    קארין: אני צריכה לכתוב. וגם קצת אין לי חשק, בפעם שעברה היו כמה מגעילים שם, איך שענו לי על מה שכתבתי. אבל אני עניתי להם שהתגברתי, תראה ברח לי, רציתי להגיד שהתבגרתי, אתה הלכת פעם עם חברים שלך למסגד?
    אחמד: הלכתי עם חברים שלי לראות זהבה בן, איזה מסגד בראש שלך?
    קארין: אל תגיד לי שאצלכם אין מלא אנשים חוזרים בתשובה?
    אחמד: את רוצה אני אמשיך לגרד? תרדי ממני עם הדברים האלה
    קארין: לא, אל תפסיק. תגיד אתה עוד אוהב?
    אחמד: את מי?
    קארין צוחקת
    קארין: מה זאת אומרת את מי? אותי
    אחמד: בטח אני אוהב אותך
    קארין: יא ערבי שקרן

  4. דן דן

    קארין , את כזאת טרחנית במילים

    • יולי גרין

      אין לך משהו לומר? תסתום. פשוט תסתום. לפחות היום. לפחות עכשיו. אלימות יש לנו מספיק מסביב, לא צריכים לספוג את זה גם כאן

      • ג'וליה

        צודקת יולי, פשוט צודקת.

        • יולי גרין

          תודה, ג'וליה. אף אחד לא אומר את זה, אז התנדבתי אני – אבל פשוט נשבר מכל הנודניקים המאוסים והילדותיים, שכל מה שיש להם לומר בתגובה לאנשים אחרים זה "כמה את טרחנית", "כמה אתה ארוגנטי" ועוד מיני קומפלימנטים.
          אחת ולתמיד: זה אינטרנט, קליק אחד ואתם מחוץ לכתבה שלא מוצאת חן בעיניכם. זהו. אין צורך להעיק על אלה שכן מוצאים עניין בטקסט. אני בעד ביקורת, אני נגד עלבונות סתמיים ועוד בעילום שם

      • אוגוסט

        אם עסקנו באלימות..דהיום
        אז להגיד למישהו "תסתום" זאת אלימות מילולית, חמדתי!!!

        להבא, יולי
        אנא עשי הגהה לפני שאת לוחצת על "שלח תגובתך"..על פני המים!

    • ליאור חתם

      זיבול מילולי כזה כמו ה"מאמר" של גב' ארד מזמן לא קראתי, אפילו באתרי אינטרנט ירודים ביותר. קראתי, קראתי, קראתי, קראתי.. חיכיתי לאיזה אינסייט שיצדיק את ההשקעה, ושום כלום, שום כלום, שום כלום.. סתם זיבול מוח. אם אין לך מה להגיד קרין, מוטב שתשתקי.

      • בטקסט של קארין היו דברים מאירי עיניים.
        אם זה עמוק או מורכב מדי בשבילך,
        בקש ממנה הסברים, במקום לקשקש "אין בזה כלום כלום כלום…"

  5. נועה1

    הנה, קארין, הדגמת לנו איך אלוהים ברא אותך ואחר-כך איך את בראת אותו. או להיפך.
    יותר מהכל היינו רוצים לדעת למה.
    יש לנו למאים בשברי הזמן של היומיום ויש לנו למאים תקופתיים ויש כאלה גדולים יותר, כמו הלמה של עכשיו.
    אפשר לנקוט בשיטה הפרודיאנית, לחזור אחורה, לנתח את התהליך ההסטורי ולנסות להסיק מסקנות כדי להתגבר. אפשר לנקוט בשיטה מודרנית יותר ולהגיד שלא חשוב איך כל זה קרה, חשוב מה עושים עכשיו. אפשר אולי לשלב את שתי השיטות.
    אבל בערב יום כיפור אלפיים, שוב מתפרצת כנגדי רק תשובה אחת: ככה!

    אה, ויש אנשים חילוניים שצמים כדי לעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמם. כדי לחשוב על מה שהייתה השנה הזאת בשבילם. כדי לנסות להתנקות באמת.

  6. גרשון

    לא הבנתי, אז יש אלוהים או אין אלוהים? ואם יש, הוא משפיע כהוא זה על חיינו או לא?

    ואם אפשר, בבקשה על תרדי על דרך חיים של מיליוני אנשים במשך יותר מאלף שנה. הכנסיה הקאתולית התפרנסה יפה מאד מאמונה לשם פחד, אז מי שאת שתבואי ותגידי להם שזו לא אמונה?

    אם פחד לא היה אמצעי לאמונה, לא היית מוצאת את כל אמצעי הענישה הנרחבים שיש פחות או יותר בכל דת מערבית (לא כולל הבאהית, לא מוכרים לי שם אמצעי ענישה, אבל הם גם דוגלים בשיוויון לנשים, ומתנגדים למלחמות דת, אז באמת אי אפשר להבין אותם).

    • יולי גרין

      אני לא מוצאת נחמה בשום דת. בעיני קדושה ומקומות קדושים מובילים בסופו של דבר לדם, ועוד דם, ועוד שפיכות דמים. הייתי רוצה שביום אחד יתפוגגו וייעלמו להם כל הקברים והכתלים וההרים הקדושים – שבשמם אנשים יוצאים לרצוח אנשים אחרים.
      תיכף יום כיפור, אני בבית, לא נוסעת לשום מקום, כי לאן אפשר לנסוע אם בכביש החוף אפשר למות מאבן ובשכונת גילה בירושלים יש טנקים ובצפון מכינים את המקלטים. רחובות נראית עדיין כמקום יחסית שפוי, שקט, קלאסי לחשבון נפש חילוני-אתאיסטי.
      כן. גם לנו מגיע, ודווקא כן נתפוס טרמפ על היום "הקדוש" הזה

      • עץ הקיפודים האנגלי

        למה, יולי?
        ולמה קוראים לך יולי, אם נולדת דווקא בדצמבר?
        ולמה את כל כך יפה?

      • נסטסיה פיליפובנה

        יולי!
        אני איתך לגמרי בעניין הזה!
        ויחד עם המקומות הקדושים כדאי שייתפוגגו הדתות כמכנים משותפים לקבוצות. זאת אומרת- יש דברים שאפשר ללמוד מכל דת, אז אני בעד שילמדו את זה כמו שלומדים פילוסופיה באוניברסיטה.
        פעם מישהו צרח עליי כי אמרתי לו שלא אכפת לי מה הדת/לאום של שכן שלי ובלבד שזה יהיה אדם שנעים לחיות בשכנותו.
        חוץ מזה איזה שיעמום היומכיפור הזה- כבר ראיתי את שעת הצוענים ואת אמארכורד (זכרונות) בפעם האלף בוידאו, ועכשיו מה?! כן כן ספר… אבל כמו ילד בן שלוש בא לי מה שאין.
        תבורכי יולי, יש לך שם נפלא (האם זה גזור מ"יולנדה"?)
        נסטסיה פיליפובנה

        • יולי גרין

          לא גזור מיולנדה. ממש לא. נולדתי בחורף, אבל אבא שלי שנתן לי את השם, נורא אהב את הספר של יגאל גלאי"סתיו שישים ותשע היה גשום", שהגיבורה שלו היא בחורת-סיקסטיז שקוראים לה יולי

          וגם לי לא איכפת מה הלאום, הצבע והדת של השכן שלי בבניין – כל עוד הוא לא מראה סימנים של מישהו שיכול מחר בבוקר, בגלל שמישהו טיפס על איזה הר בית, לפוצץ לי את הראש עם אבן.

      • גרשון

        הבאהים לא יכולים להמיר יהודים בארץ. הם הסכימו לתנאי הזה כשנתנו להם את השטח בחיפה אי-שם בשנות החמישים. וגם להם יש מקומות קדושים, רק שהם בחיפה ובעכו.

        עקבתי בשבוע האחרון אחרי הפורום של msnbc, ושם מישהו הציע לקחת כמה פצצות ניוטרון חזקות, לפוצץ אותן פה באזור, ואחר כך לתת לדיסני לבנות פה פארק ענק בכל הארץ. אני דווקא בעד, רק שיתנו לי התרעה מראש. אני אסע לשבוע לארה"ב, ואז אחזור לעזור להם להפעיל את המתקנים.

        אני כבר יכול לראות את הפרסומות. Jerusadisney – רכבת הרים ממגדל דוד לכותל המערבי, חדר משחקי וידאו ענק באל-אקצה, המבורגרים ונקניקיות בכנסית הקבר. אלה יהיו ימים.

        • וחוץ מזה, גם הם דת.

          דת שבין המונחים שלה יושבות חזק מילים כמו: אהבה, חמלה, צדקה, צניעות.
          הם חייבים להתפלל ולעשות מדיטציה מדי יום, אין אצלם אלכוהול וסמים, ואסור להם לרכל (כי זה מחליש את האמון בין האנשים. בחיי.)
          הם מחויבים במעורבות קהילתית (משום הם מאמינים שהעולם הוא הארץ וכל האנשים הם האזרחים שלה, הם מרגישים חובה לקרב בין אנשים מסוגים שונים, מדתות שונות, מאמונות שונות)
          ויש להם צום שנמשך 20 יום בשנה, קצת כמו הרמדאן, מצאת החמה ועד צאת הנשמה.

          בקיצור, דת. ממש דת.
          את בטוחה שבא לך להצטרף..?

          • יולי גרין

            עכשיו מ-מ-ש בא לי להצטרף. צום של 20 יום?!?!

            אבל הקטע של האהבה והחמלה, זה דווקא יושב עלי בול

          • גרשון

            הצום שלהם הוא של 19 יום, לא של 20. יש להם 19 חודשונים (חודשונים זה מונח שלי) בשנה, וגם עוד ארבע ימים מיוחדים (חמישה בשנים מעוברות). ל-9 יש אצל משמעות מיוחדת, ו-19 בריבוע זה קרוב למספר הימים בשנה, וככה הם סידרו את זה. בסוף כל חודשון יש להם הילולה של כל הקהילה הבאהית אני חושב. אני לא זוכר מה עושים בהאים שאין להם קהילה בסביבה שלהם.

            הדת הבאהית היא דוגמה מצויינת לאיך דתות נוצרות. היא נוצרה באמצע המאה הקודמת, אז עוד אין מסביבה יותר מדי הילה של מיסתורין, רק באב אחד (אצל הנוצרים זה יוחנן המטביל), ובאהא אללה (ישו) אחד, ומוסלמים (רומאים) ששמו אותו בכלא (צלבו אותו). הדימיון פחות מרשים כשמשווים אותה ליהדות, ואני לא יודע מספיק על תחילת האיסלם כדי להשוות אליו. בגדול גם את מוחמד רדפו, אבל אם זכור לי נכון הוא נלחם בחזרה, ולא סתם ישב בכלא בעכו.

            והם בחרו את חיפה במקום ירושלים כעיר הקודש שלהם, זה כבר הופך אותם לאנשים חכמים.

  7. ג'ו המבתק

    הכל חיצוני? כן. הכל חיצוני. אנשים כאילו "חילוניים", נאחזים בחישוקים של המסגרת ובפנים אין תוכן. הכל ריק. טקסי דת חיצוניים, בלי אמת אמיתית. הם מנשקים מזוזות, אבל מזיינים חזק את הסביבה שלהם, אומרים "בעזרת השם", ומחטיפים לאשה או לילדים שלהם. הולכים לבית כנסת בחגים, אפילו לובשים חולצה לבנה, אבל הם לא דתיים. לא באמת. הם גם לא חילוניים.

    ישעיהו לייבוביץ' כבר אמר שיהדות היא לא בהכרח הומנית. לפעמים כן, לפעמים לא. תלוי. ככה. איך לפעמים. יהדות בשבילו היתה בעיקר קיום מצוות. והוא היה שמאלן, ומדען וחכם עד אימה
    אז כל כך הרבה אנשים יושבים בסוכה, אבל לא ממש יודעים למה. שמים כיפה על הראש, אבל מי זוכר למה ומדוע יש לכסות את הראש, ואם בכלל. ליתר בטחון? אולי.

    תראי, קארין, אין דבר כזה אמונה טפלה. כי אם אתה מאמין, זה לא טפל בעיניך. מה זה חשוב אם מדובר בצום ביום הכיפורים או בחתול שחור שעבר בכביש.
    והסקרים הדבילים (שבעים וששה אחוז מהחילוניים צמו ביום כיפור) שווים לתחת.
    ראשית, כי סקרים שווים לתחת בדרך כלל (סוקרים ואנשי מודיעין אינם מצליחים לחזות תהליכים ומגמות, אבל עדיין רוב האנשים קוראים סקרים ונותנים להם איזשהו משקל…)

    ושנית, כי מי שצם ביום כיפור, דווקא ביום כיפור, ועוד אומר "זה בריא" – אז מי שצם, הוא לא חילוני. חד וחלק. הוא יכול להתפתל אלף התפתלויות, אבל חילוני – הוא לא. הוא מאמין שאלוהים הוא איזשהו רואה חשבון קטן וקטנוני, שיושב בשמיים עם ספרים ועורך מאזנים, שבסופם ייחרץ דינו של מוכר הירקות שלי, האם לשבט או לחסד.

    אני מאמין באלוהים. אני לא מאמין שאלוהים הוא תואם פקיד שומה שיושב במלכות שמיים.

    על שלושה דברים – נאמר – העולם עומד. על התורה, ועל העבודה ועל גמילות חסדים. אני הייתי רוצה לראות את החילוניות נעמדת בעיקר על הרגל השלישית. אבל גמילות חסדים היא באמת החוליה החלשה ביותר אצל חילוניים. עבודה יש, כי מוכרחים להתפרנס (חרדים מקבלים קצבאות יפות ממס ההכנסה שלך) ותורה יש לחרדים, כי זה החישוק החיצוני.

    למרבה האבסורד, דווקא אצל היהדות החרדית תמצאי את הרגל השלישית. אנשים חרדים הם אלה שאחראים לגמילות החסדים – "עזר מציון", "יד שרה", הרב פויירר.
    אם יש משהו קדוש בעיני, אלה האנשים והאירגונים האלה, ולא שום קבר רחל, יוסף או מוריס.

    • נסטסיה פיליפובנה

      יו ג'ו! רק בשבילך עליתי לאתר הזה.
      תתקשר אליי בבקשה- אני משתגעת משיעמום. אתה יודע שכמעט כל חברותיי אהובותיי בנכר, ואלה שלא אינן מחללות את היומכיפור. גם לא ידעתי מה אתך בעניין, ולכן עליתי לכאן כדי לבדוק. אז אולי תתקשר לשמח אותי.
      נסטסיה האוהבת הנצורה.

      • ג'ו המבתק

        יום כיפור הוא בדיוק הזמן המתאים לקרוא אותו שוב.

        • בלגניסטית

          בשעת שקיעה אביבית חמה הופיעו באגמי הפטריארך שני אזרחים. אחד מהם , כבן ארבעים,
          לבוש חליפה קיצית אפורה, היה קטן-קומה, שערו כהה והוא מפותם וקירח : את כובע הלבד הסולידי שלו אחז ביד,….

        • נסטסיה פיליפובנה

          אם זה מה שאתה עושה, אני בהחלט מבינה למה אתה לא מתקשר לשעשע אותי. אין זמן שהוא לא זמן טוב לקרוא את היצירה המופתית הזאת. בדיוק לפני שבועיים שרבבתי את וולנד לאיזה עבודה. אתה הרי יודע- כמה הייתי נותנת בשביל להתחלף עם מרגריטה. אתה חושב שזה בלתי אפשרי, נכון??! יום יבוא ואמצא את האמן שלי. הלוואי. טוב. ברור שנמחק לי המוח. אשמח לשמוע ממך,
          אוהבת, נסטסיה

    • איפה, באמת, הקבר של מוריס? נביא כמה חברה שיעשו בלגן ויזרקו אבנים ובקבוקי תבערה, ככה יום אחרי יום איזה שבוע, ואז יגידו שהקבר של מוריס זה מוקד חיכוך וחייבים לפנות אותו. ואז כמו כל הויתורים הכואבים שהם עושים למען השלום הם יפנו גם אותו, ואז נישרוף אותו.

      מי זה היה, המוריס הזה?

  8. בלגניסטית

    אני לא יודעת אם אפשר להעביר קו מוחלט וברור בין אמונה רציונאלית לאמונה בלתי רציונאלית.
    הקו שלדעתי צריך לעבור הוא בין אנשים עם תפיסת עולם אבסולוטית ,שאיתם יכולים להימנות
    חרדים כמו גם חילונים לבין אנשים עם תפיסת עולם יחסית .
    אני לאחושבת שהצום בכיפור מעיד על אנשים שהולכים לים או לכדורגל בשבת שהם דתיים , זה גם לא מעיד עליהם שהם לא דתיים . אני לא חושבת שהצום לא אומר עבורם משהו , ושזה
    מנהג ריק מתוכן . אני חושבת שהמנהג הזה נותן להם איזו תחושת השתייכות למשהו , סוג
    של חיבור למסורת שהם גדלו עליה , ובדך הזאת , חיבור לעצמם .

  9. בוקיעץהשסקשומרבלילהעלהעסק

    המממ… קשה לי לכתוב בלי להשמע מליצי וימרני , אז אבקש את סליחתכם מראש…
    קארין , שאני לחלוטין לא מחבב , הפתיעה אותי לטובה…
    חוץ מהיומרנות של לכתוב בשמו של אלוהים
    ולגלות בעצם את התכלית לקיום האדם
    היא עשתה עבודה לא רעה בכלל , ולפחות יכולתי לקרוא את המאמר מתחילתו עד סופו בלי לנסות לכרסם את החתולה הוירטואלית שלי בכעס….

    רק בעניין אחד יש לי השגה של ממש – בעניין הצום…
    אני מגדיר את עצמי כחילוני , ולמרות זה אני צם.
    ולא ג'ו , אני לא פחות חילוני בגלל שאני צם
    ולא קארין – אני לא חושב על אלוהים כשאני צם

    אבל אני יהודי… בתעודת זהות כתוב יהודי , סבא נשרף באאושוויץ וכל החרא הזה שלא מבחירה משייך אותי לאיזושהי קבוצה אתנית שעצם היותי אזרח במדינת היהודים , גורמת לי לרצות לשמור על יחסי קירבה מסויימים עם ההגדרה הבסיסית הזו , ואם הצום ביום כיפור נותן לי להרגיש ישראלי , היחד עם החובות האזרחיות , הגמ"חים – שהם האהבה שלי לעצמי ולסביבה , ועוד כל מני מצוות ארכאיות…. מה רע?

    דרך אגב , בנימה חנפנית בעליל – מוחמד הערבי – תעשה לי ילדים!!!!!
    אתה מלך

    תהיו טובים

    • הלה אמרה לי בפורום שיש אנשים צמים ועם זאת גולשים.. האמת התייחסתי בסקפטיות…
      צום לא אמור להיות תענית.. לא לשמוע רדיו, לא לראות טלוויזיה, לא להדליק אור, לא לצחצח שיניים וכאלה…?? ?
      מה הקטע של לצום אבל להמשיך בשגרת החיים??

      • האיש הרגיש

        יש קבוצה קיצונית של יהודים דתיים, שצמים והולכים לבית הכנסת, ואז חוזרים – מזיינים את האשה שלהם, אבל לא גומרים. כל פעם שהם מרגישים שבא להם להשפריץ, הם מביאים לחיצה על הכפה של הזין, שוברים את הכייף בול בשיא, וחוזרים לפמפם, ושוב עוצרים לפני הגמירה.

        קוראים להם "אמני התענית של כאב הביצים"

        • המלכה האם

          כאב ביצים זו המצאה נבזית של גברים-זכרים, במטרה לנצל את טוב לבן של הנערות וחמלתן הטבעית כלפי החרמן-שלא-בנוי-לקשר, שמתייסר, לכאורה, בתשוקתו הבלתי ממומשת.

          שיכאבו לכם הביצים! לנו כואב הלב!!! וכשלבנות כואב הלב, מישהו עושה משהו? מישהו מעלה על דעתו שצריך לפתוח את הפה(!) כדי להקל עלינו?

          לא. אנחנו הולכות לישון עם הכאב.

          והרעיון עם הלחיצה על ראש האיבר נשמע מאוד מעניין. אני תמיד הייתי חסידת האסכולה המוחצת, תרתי משמע מוחצת, גם ברמת הרעיון וגם ברמה המעשית (יד ענוגה נשלחת, חופנת אשכים ורגע לפני שהאגואיסט מתפוצץ בתוכך – מקרבים את האצבעות האוחזות במבושים אל פרק כף היד, כשבתווך הביצים. לא תאמינו איזה אפקט זה יוצר, במיוחד אפקט קולי מעניין)

        • אגב, אין באמת דבר כזה "כאב ביצים".

          • ג'ו המבתק

            לא, הא?

            • הרי אף פעם לא התנסית..
              אתה, כל בחורה שרק רצית.. סימנת לה באצבע והיא מייד התכופפה (אגב התכופפו גם כאלה שלא סימנת להן…) ככה שאיך אתה יודע אם יש או אין?
              🙂

              • ג'ו המבתק

                וידוי: גם נחש משקפיים מיומן לא מצליח להפנט במאה אחוז מהמקרים.

                ואז הוא הולך לישון
                עם כאב ביצים

              • המכופף

                הנה משפט שיכול לתפקד גם בזירה המדינית:
                כדי להכניס למישהו את כל הזין לתוך התחת, הכרחי לכופף אותו קודם, כדי לאפשר חדירה מלאה ועמוקה

                נכון להומואים. נכון לנו, במדינת ישראל. הערבים מכופפים אותנו עכשיו, ותיכף ישחילו לנו אותו

                • ואז שואלים אותנו למה אנחנו לא רוצות אנאלי…..

                  • החדק המשוטט

                    זאתי, שיפולי גופך הדרומיים, שאינם מעטורים בצלוליטיס מיותר, מעלים בחדק מחשבות עורמה: האם להטות אותך בזווית לא קהה ולא חדה, על מנת ללמד אותך פרק בהלכות הנאה אחורית

                    • הנאה אחורית? כן, ברצון- בוא, תלקק לי קצת את פי הטבעת

            • בלגניסטית

              יש או אין? לחלק יש לחלק אין? אבל זה לא רלונטי כל פעם שמישהו אמר לי שיש לו כאב ביצים הוא זכה במבט של ספקנות מעורבת בבוז . כי נניח שבאמת כואב ,זה הרי לא מה שיגרום
              לאישה לבצע בו מעשים . ואם אין לו אז הו כמה שהוא פתטי…

              • בכל פעם שכואבת לך הבטן מהמחזור (אני מקווה בשבילך שלא כואבת לך, אבל לשם השאלה…) את מעדכנת את בן זוגך כדי לקבל סימפטיה?
                נכון שלא? אז למה הם חושבים שאנחנו צריכות לגלות סימטיפה ונכונות לנוכח "הבעיה" שלהם?אנחנו הרי כבר לא בנות 16 נאיביות… גדלנו…

                פעם שאלתי את ידיד שלי, כן ההוא מהכתבה על החבר האפלטוני, אם באמת יש חיה כזה, הוא ליטף לי את הראשו ואמר נתו'ש… מי שאומר לך את זה דואג רק לזין של עצמו, לא אכפת לו ממך, הוא מזיין את השכל כי אין לו משהו אחר לזיין.
                מצויידת בעצה/אמירה הזו שאלתי פעם מישהו שהיה מועמד פוטנציאלי והוא טרח ופרס בפניי משנה שלמה שמדברת על הצטברות נוזל זרע בשק האשכים מה שיוצר תחושת כבדות וכאב יוצא דופן…
                מה אני אגיד, זה שעשע אותי… חייכתי אליו, שילמתי על הקפה והלכתי לחפש לי פוטנציאל אחר….

              • אין דבר כזה 'כאב ביצים'. לפחות לא מבחינה פיסיולוגית.

                יש פגיעה בהערכה העצמית של מי שתולה אותה בכמות הזיונים.
                כלומר, מי שחושב שעדיף לזיין, ולו במחיר התחננות בפני בת הזוג, מוכן לשכנע אותה – ואולי גם את עצמו – שהוא עלול לחוש כאב ביצים אם לא יזיין.

          • ג'וליה

            וגם אין דבר כזה "לא הלילה יקירי, כואב לי הראש…"
            :-)))

            • אורני

              אורזמה.
              כאשר אישה חווה אורגזמה הדם זורם בכל הגוף, וברגע השיא הוא מתרכז בראש. לעומת הגברים, אצלהם הדם מתרכז באיבר המין.
              המלצה למי שסובלת מכאב ראש: סקס, הרבה וטוב.
              זה עובד!

              • ג'וליה

                ואני מוכנה גם להביא מירשם של רופא כהוכחה:
                סקס הוא האקמול, טיפות האוזניים, הפלסטר והאנטיביוטיקה
                לכל תחלואות החיים למיניהן
                ובטח בטח ובטח לכאב ראש

                • האקס המיתולוגי

                  כאבי ביצים זה שיעור חשוב.
                  הכיף של ההתאפקות.
                  הכיף של כיבוש היצר.
                  הכיף של דחיית הסיפוקים המיידית.

                  הכיף של לדעת שאתה יכול לזין שלך.
                  אתה שולט בו ולא הוא בך.

                  לא כל זיון פוטנציאלי חייב לממש. לפעמים הציפיה החריפה הופכת את החרמנות הלא מתועלת לעינוי מתוק.

                  וחוץ מזה, יד ימין (או שמאל, אצלי…) היא הרי ידידתו הטובה ביותר של כאב הביצים ורוב הסיכויים שפרטנריתכם תתעורר לחיים דווקא עם תחילת העינוג העצמי כשהיא בסביבה.

                  • של מה שאתה אומר אבל אם כבר הסגרת פרט שמאאשש את דעתי מה אכפת לי להגיד…
                    תמיד אמרו לי שאנשים שמאליים ניחנו באינטיליגנציה רבה ומיוחדת, ואני בתור שמאלית מלידה (גם שמאלנית רק שזה עבר שינוי עם השנים) ביטלתי בגיחוך ואמרתי עזבו שטויות, אבל אקס.. התגובות עד כה ויד שמאל… ידעתי שאתה מהחכמים, ידעתי.

                  • בועז כהן

                    אכן, יד ימין היא ידידתו הטובה של הזכריקוס חרמניקוס.

                    ואם הוא ממש רוצה לחגוג, הוא יכול פעם בימין ופעם בשמאל, כדי להרגיש שהוא יוצא עם שתי בחורות שונות

                    לעניין כאב הביצים: אין דבר כזה כאב ביצים כמו שאין דבר כזה כאבי מחזור. במלים אחרות: לחלק יש, לחלק אין. זה כל הסיפור.

                    ואיפוק עכשיו הוא באמת פוטנציאל לפיצוץ אטומי אחר כך (הנה, הבאתי אותה במשל מיני עם נמשל פוליטי…)

                    • יולי גרין

                      אני מאמצת, ברשותך, את הביטוי הזה: זכריקוס חרמניקוס. מזכיר לי את מונטי פייטון
                      LIFE OF BRIAN
                      את המושל טיקוס דיקוס שבכל פעם שהוא אומר את השם שלו, כולם מתפוצצים מצחוק

                      זכריקוס חרמניקוס.
                      אהבתי.

                    • אורני

                      ביגוס דיקוס.
                      והיה גם את נוטיוס מקסימוס.

                    • עכשיו נהיית מומחה לאנטומיה של האשה?
                      זה שהיית נוכח בלידה אחת לא הופך אותך לספץ.

                      כשאני התייחסתי לכאב ביצים, סיפרתי מה אמרו לי אבל אתה..
                      רוצה הפנייה לספרות מקצועית הן על התסמונת הקדם ויסתית והן על כאבי מחזור במהלך הוסת עצמה?
                      זה קיים, זה אמיתי, התופעות הן לא פסיכוסומטיות ואתה פשוט לא התנסית כדי לדעת, אז כמו שאני לא נחרצת לגבי הקביעה יש או אין כאב ביצים, במטוטא…….

                    • צודקת. ההשוואה בין השניים מקוממת.

                    • בועז כהן

                      כמו ענת, גם את יכולה לקרוא שוב, ולאט

                      ולמה ההשוואה מקוממת? כי כאב של גברים נופל מכאבי הנשים?

                    • כי כאבי ביצים זה לא משהו שמישהו סובל ממנו שבוע רצוף….
                      כי מתסמונת קדם ויסתית- שיש נשים שסובלות ממנה שבועיים בחודש (לפני המחזור ותוך כדי)
                      יש נשים שמגיעות למצב שהן מתפקדות בקושי, וגם זה רק עם כדורים נגד כאבים
                      ובכלל, עוד לא ראית חפיסת כדורים נגד כאבים שכתוב עליה
                      "יעיל במקרים של כאבי ביצים"…

                    • איפה? תראי לי איפה הוא השווה בין השניים?
                      הוא תיאר כאב ביצים והפעילות הרצויה בעיקבותיו
                      למה את קופצת עליו כל פעם?

                    • אה…ראיתי איפה הוא השווה
                      סליחה
                      ובכל זאת
                      דיברו על זה עוד לפניי זה
                      ובמבט אחורה את הראשונה שהשוותה
                      אז…מה קרה?

                    • נעמי,
                      אני לא השוויתי בין השנים רק שאלתי שאלה על חשבון אמירה שנאמרה.
                      בועז לעומת זאת קבע שאין דבר כזה ושתינו הרי יודעות שאין דבר כזה שאין דבר כזה.
                      "התנפלתי" עליו כי לדעתי הנחרצות שלו היתה בגדר הגזמה.
                      כמו שאני לא קבעתי שכאב ביצים זה חארטה אלה רק שיתפתי אתכם בחצי שיחה שהיתה לי בנושא ככה בועז לא יכול לקבוע שכאב מחזור זה חארטה.
                      כי אני באמת לא יודעת להגיד אם יש כאב ביצים או לא כי לא הייתי גבר ולא התניסתי, מצד שני בועז לא אשה ולכן הוא לא יודע אם אכן יש אמת בכאבי המחזור או אין.

                    • לא…הוא אמר
                      לחלק יש וחלק אין

                      לך תסביר לחלק שאין לו שיש לך וההפך…
                      חיוך

                    • בועז כהן

                      לא אמרתי שאין דבר כזה כאבי מחזור, אלא שאין דבר כזה שאין דבר כזה.
                      או במלים אחרות: לחלק יש (כאבי ביצים, מחזור, תחת וכו') ולחלק אין – והלוגיקה הפשוטה היא שאי אפשר לקבוע נחרצות ש"אין דבר כזה, מבחינה פיסיולוגית"
                      כי לך תסביר את זה למי שמקופל , נמס מחום מייסר בין רגליו, ש"אין דבר כזה"

                    • שתיי בחורות שונות….ענק בועז
                      לולולולולולו{}

                  • רויטל

                    אוה, ישבתי עכשיו וקראתי את תגובותיכם הנמרצות והמצוינות,
                    הלב נקרע, בחיי,
                    ואני אסביר.
                    הבוקר, קראתי כמה תגובות ממאמר אחר, וזה עשה לי הוקי פוקי בבטן,
                    ואחר כך שלחו לי איזה סרט רווי הורמונים מרומז, שבללל הפיל אותי אחורה על הכסא,
                    ונזכרתי שכבר כמה שבועות טובים לא ידעתי בחור, וההוקי פוקי בבטן המשיך בשלו, כמו איזה משהו ברקע, שלא נתן לי מנוח, וידעתי שהיום הזה הולך להיות מעניין, אני אוהבת לחקור את הגוף שלי במצבים האלה….
                    וכאבי ביצים, בטח שיש, הייתי שם, כשיידי, פי וכוסי הכמהים עינגו במרץ ביצים כואבות שהגיעו עד אליי לסוף שבוע פרוע באבוהה, וגם, שתדעו, כאבי ביציות אכן קיים!!!
                    לפעמים, אני יכולה להתקפל מרוב ערגה, לאיזה סקס מטורף, סוחף ומשוגע, עם כניסות ויציאות משוגעות, אנאלי, אוראלי, רק לא בנאלי.
                    שיהיה בתל אביב, שיהיה אצל ההורים, שיהיה מצידי בהר גלבוע, העיקר שיהיה, הללויה!

                    ואסיים באימרת שפר, מפי הבלונדה האולטימטיבית, הלא היא קרן מור, אחותינו:
                    "בואו בנים, בואו בנים. בואו בנים-תגמרו לי בפנים!"
                    ובא גואל וכו'
                    ויפה שעה אחת קודם.

                • זה שנותן למצוץ

                  מותק?
                  כן, יקירי
                  כואב לי הראש
                  נו, אז תוציא אותו ותן לי למצוץ

                  • ג'וליה

                    בדיוק
                    בדיוק
                    מילים כדורבנות
                    (בעדינות עם הקוצים, כן?)

                    • ג'ו המבתק

                      מלים כדורבנות, או מלים כדורבנים?
                      שכחת רק להבהיר, ג'וליה, שיש כמה אסכולות – שלוש עיקריות, בעצם – באמנות המציצה, ולא כל אחת מהאסכולות משמשת על תקן האופטלגין של הטבע, אלא רק אחת בלבד: האסכולה הבולעת.

                      לא ככה, "זה שנותן למצוץ"?

                    • ואילו הן האסכולות האחרות??

                    • ג'ו המבתק

                      טוב, אז ככה, אמנות המציצה נחלקת לשלוש אסכולות עיקריות:

                      הראשונה – האסכולה "המוציאה". נשים שמשתייכות לאסכולה זו נוהגות למצוץ עד לרגע השיגור, ואז להוציא את מטה הכהנים מפיהן ולעבור לעבודה ידנית. אסכולה זו חביבה במיוחד על מפיקי סרטי פורנו, שסבורים – משום מה – שהעם מעוניין לא רק לשמוע את הקולות, אלא גם לראות את המראות – ואיך ניתן להוכיח שאכן גמירה אותנטית היתה כאן, אם לא נראה שפיכה לנגד עיני המצלמה?
                      ציון: 5 בסולם המבתק

                      אסכולה שניה: האסכולה "היורקת". נשים מפותחות מעט יותר, שנוהגות למצוץ ולאפשר את השפיכה בפיהן, אך הן אינן מלעלעות את נוזל החיים – אלא פולטות אותו החוצה. יש תת-אסכולות של "היורקת".
                      תת-אסכולה 1: האסכולה המפגרת, זאת שיורקת את המטען הלבן עליך ממש, על הירכיים או שיפולי הבטן. בושה וחרפה וראוי לגינוי. ככה לא מתנהגים יהודים.
                      ציון : 2 בסולם המבתק
                      תת-אסכולה 2: האסכולה האלגנטית: זאת שמכינה מבעוד מועד ממחטה או מגבת, ובצניעות נאה פולטת את הזרע אשר בפיה לתוכה, ומניחה אותה בעדינות לצד המיטה.
                      ציון: 7 וחצי בסולם המבתק

                      האסכולה השלישית, "הבולעת", היא הבכירה והדגולה שבאסכולות. גראנד פינאלה מפואר, קרשנדו אדיר ודימידואנדו הולך וגווע כמו הבולרו של ראוול, עם הליעלוע והבליעה המושלמת של הזרע, בתום הגמירה. כמו הרברט פון-קראייאן ביום ענק, מלא השראה, עם הסימפונית של ברלין

                      ציון: 10 בסולם המבתק

                    • תגיד, מותק, למה הזרע שלה על הבטן או הרגליים שלך זה פויה אבל בתוך הגרון שלה זה יופי— זה לא נעים לך?, זה רטוב ודביק?, גם בפה או בגרון זה לא נעים. ויותר מזה: זה לא טעים!

                    • אברם המג"ד

                      היית מלקקת לעצמך? היית מריחה את עצמך בין הרגליים?

                      אז קיבלת את התשובה

                    • כן, אני מתה גם על הטעם וגם על הריח שלי.
                      חד משמעית, אני מעדיפה את הטעם של הכוס שלי על הטעם של הזרע.
                      ככה שמעתי גם מלא מעט בנות.
                      חוץ מזה, היא לא נתנה לו ללקק את זה. זה סה"כ הגיע לבטן או לרגליים שלו והוא כל כך מזועזע.

                    • מחקרים מוכיחים: גברים שאוכלים שום, בשר ושותים הרבה קפה – טעם הזרע שלהם
                      יהיה יותר מר ומרקמו יהא סמיך וצמיגי יותר
                      גברים שאוכלים הרבה פירות, שותים מים ונמנעים מתבלינים חריפים כבצל, שום וכו'
                      טעם הזרע להם יהיה מתקתק וריחו נעים

                      אז חבר'ה, תפנימו את המסר: צמחונות היא המסר

                    • וג'ו- שמצפה למציצות עד כלות, נראה לי גבר של בשר וקפה שחור והרבה מזה ומזה
                      בגלל זה המצוקה, כנראה, הן לא רוצות לבלוע לו אז הוא פורק את התסכול באינטרנט

                    • חגי תקוע

                      מדהים, ג'ו! אתה מדהים. אתה מדהים. אתה מדהים. אתה מדהים. אתה מדהים.

                    • סיון הפצצה

                      סוטה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

                    • מעולם לא ראיתי מניפסט כה בהיר ומדוייק בסוגיה כה חשובה. במיוחד חשוב
                      ששמת את הדגש על זה שהגבר מוכרח להישאר
                      מפוייס, נקי ויבש

                    • מפוייס נקי ויבש…. כמו שאמא השאירה אותו, אחרי שהחליפה לו חיתול…

                    • פרפקט טיימינג

                      אותו דבר בדיוק אפשר להגיד על האשה "התינוקית", שרוצה שיטפלו בה, שהגבר (אבא?) יעשה לה את זה בצורה שמשדרת סמכות וכוח, ושהגבר ילקק אותה ויספק אותה, כמו תינוקת

                      איזה שטויות שאנשים מדברים לפעמים, מספיק עם הפסיכולוגיות בשקל – פשוט תיהני ממה שג'ו כותב

                    • מה שג'ו כותב לא גורם לי הנאה אלא בחילה קלה- בדיוק כמו זו הנגרמת לי מניסיון לטעום זרע
                      לא טעים חבר'ה, פשוט לא טעים

                    • נו, באמת, תמי… איזו מין תגובה זו? לא מתאים לך אל תבלעי. אבל אל תתחילי לחפש משמעויות נסתרות.
                      ככה פשוט

                    • ליאת – את יודעת שזה לא כזה תמים. בנות עושות כל מיני דברים שהן לא רוצות- כדי לרצות .
                      ומילים כאלה כמו של ג'ו- זה בדיוק מה שמעודד אותן לעשות משהו שהן לא הכי רוצות…

                    • ג'וליה

                      זו הודעה לכבשה השחורה שנמצאת כמה הודעות למטה מכאן:

                      י ש
                      א ל ו ה י ם

                      קוראים לו ג'ו המבתק והוא היחיד שמצדיק אמונה עיוורת, ואצלו אין דבר כזה – "תענית".

                    • הבולעת וחצי

                      זוכר אותי ג'ו?

                    • פרפקט טיימינג

                      אני רוצה לעשות מזה פלקט, מהקטע הזה שלך, ולחלק בשינקין. אתה מרשה, ג'ו?

                    • ג'וליה

                      אם אני אחייך עוד טיפה, הקירות מסביבי יפלו….

                    • לא מגלה

                      לפעמים, כשנחה עלי הרוח, אני נכנסת לחדרי סקס בצ'טים. אחרי שהם שואלים איך את נראית, כולם רוצים לדעת את התשובה לאותן שלוש שאלות:
                      את אוהבת אנאלי? את מגלחת? את בולעת? לא תמיד בסדר הזה.
                      אם האינטרנט היה נכנס לחיינו בשנות השמונים, היו שואלים- את מוצצת? (היום זה כבר לא עניין…..) אם האינטרנט היה נכנס לחיינו בשנות השבעים, היו שואלים- את "נותנת"? מכאן שבשנת אלפיים ועשר לא ייותר אלא לשאול : את נותנת לגבר שלך לראות אותך עושה את זה עם כלב? עם חמור? כלב וחמור? כלב וגבר? חמור מקדימה וגבר מאחורה? סליחה, נסחפתי…..
                      האם יכול להיות שכמו באולימפיאדה, נגיע למצב שכבר אי אפשר לשבור שיאים? שיאים של גירוי פרוע, לא קונוונציונלי? ומה נעשה כדי לשבור אותו בכל זאת, כדי לא להשתעמם, כדי לזכות באופטלגין?

                    • לא מגלה

                      נ.ב.
                      במילים אחרות, ג'ו , האם ייתכן ש"הנותנת" של שנות השבעים היתה מרגשת פי אלף מן "הבולעת" של שנות האלפיים?
                      שרק שחיקה ושעמום או סתם עודף צפיה בפורנוגרפיה גורמים לנו (לנו? לגברים בעיקר)לבקש אחר משחקים חדשים (כבר לא מספיק שיש לך במיטה בחורה סקסית ומתוקה שרוצה אותך, רוצה מאד, אתה צריך גימיקים אחרים כדי לזכות באופטלגין) כי רמת הריגוש היא הרי תמיד יחסית…

        • חגי תקוע

          כדאי לחפש את התגובות שלך, כי אתה פשוט גומר אותי מצחוק. איש רגיש, אתה בטוח שאתה לא ג'ו המבתק, במקרה?!

        • האישה הרגישה

          "אהבתי" את ההגדרה שלך "קבוצה קיצונית"…
          רק תגיד לי לאיזה אירגון הם שייכים לחיזבאללה או לפתח?
          אני מבינה שאתה לא שייך לדתם…
          אלא עוד אחד…שהגיע לעולם ללא מין/דת/ולאום

          אז עוד המלצה עוברך ידידי,
          אתה ממש לא נשמע כאחד שרגיש לסביבתו הקרובה
          במיוחד כשאתה מוציא כאלה מילים מפיך!!!
          עדיף שתשנה את הכינוי שלך
          להאיש הרגיש שם למטה…
          🙂

  10. הכבשה השחורה

    אין אלוהים. אמונה היא צורך. פחד, יראת כבוד או אהבה הם רק שמות, יפים יותר או פחות, לכל
    אלה שלא מסתדרים עם הריק והריקנות. בתוכם, או בחוץ. אין אלוהים.

    • אלמוני

      אני חושב שהיה אלוהים פעם, אבל מת מדלקת ריאות עם מות המאמין האחרון.

    • תוכיחי שאין.

      • אי אפשר להוכיח על משהו שאין אותו, הוכחות צריכות לבוא על משהו שיש אותו.
        או בלשון התלמוד: לא ראינו אינה ראיה.
        לכן אני חושב שהשימוש במילים יש או אין כשמדובר על אלוהים אשר מכח הגדרתו אינו כפוף למציאות הוויתית כפי שאנו מכירים אותה, הויכוח אם יש או אין הוא בעל תכלית ופשטנות זהות לשאלה אם הוא יכול לברוא אבן…

        • אני לא יכולה להוכיח שיש אלוהים. מי שיכול להוכיח, פשוט יודע, הוא לא צריך להאמין. אבל אני לא יודעת שיש אלוהים.
          אני מאמינה שיש אלוהים.
          כיוון שגם אתה לא יכול להוכיח שהוא איננו וממילא לא יודע שהוא איננו, אתה מאמין שהוא איננו.
          ככה ששנינו מאמינים. רק מאמינים.

          • זה בדיוןק מה שאמרתי. אני מאמין באלוהים כי אני רואה אותו כל יום, ואין לי שום בעיה לצאת ולהצהיר קבל עם ועולם: יש אלוהים (ואני לא אוהד מכבי יפו).
            ואני לא מוכן שמישהו יגיד לי תוכיח.
            כך פסולה בעיני התרסתך, כלפי מי שאינו מאמין.

            • אסתי אם מישהו היה אומר לך…אין אהבה
              היית מבקשת שיוכיח?..לא נראה לי
              כי את יודעת שיש אהבה
              אותו דבר לגביי אלוהים
              מישהו שלא חווה אהבה כמו מישהו שלא חווה את אלוהים
              שום הוכחות לא יעזרו לו עד שהוא יחווה מעצמו אתאלוהיםאהבה
              אני לא מאמינה
              אני יודעת
              אני לא מיתווכחת עם אנשים לא מאמינים
              וגם לא עם המאמינים
              מה יש להתווכח?
              זמן ועת לכל …לא?

              • כן, נעמי יקרה, אבל לפעמים הם חושבים, שמי שמאמין באלוהים……. לפעמים יש בהם יוהרה כזאת….. כאילו האמונה היא לא רציונלית, והכפירה רציונלית…. כאילו המאמינים הם עדר והלא מאמינים הם אינדווידואלים מפוכחים וביקורתיים….. אז בתור אינדווידואליסטית מפוכחת ביקורתית ומאמינה, בא לי להגיד- תוכיחו!

                • אז ככה בלי להעליב בכלל..באמת
                  במה שונה היוהרה שלהם משלך?
                  וזה בא מהמישפט שלך שאת
                  אינדיוידואליסטית.[שיט איך כותבים את זה?]
                  מפוכחת
                  ביקורתית
                  ומאמינה
                  את מבינה למה אני מתכוונת?
                  אז אלה חושבים ככה ואלה חושבים ככה
                  זה לגיטימי לגמריי לא?
                  למה לנסות להוכיח לאנשים אחרים שמה שאת חושבת הוא הנכון?
                  תדעי לך
                  כל פעם שאני חושבת שאני צודקת אני בטוחה שאני טועה
                  חלק מהקטע הוא שאף פעם אין לנו את התמונה השלמה
                  אפילו על עצמנו לכן מה שנכון לי לא נכון למישהו אחר
                  לא ככה?
                  אהבה

                  • צודקת נעמי.
                    מה שנכון לי לא נכון למישהו אחר.
                    ולהיפך.

                    אבל לפעמים
                    נותנים לך להרגיש
                    שמה שנכון עבורך-
                    הוא לא לגיטימי.

                    ואז
                    אתה יכול להגיד
                    מה אכפת לי

                    אבל לפעמים
                    אתה לא יכול

                    תלוי מי אמר ואיפה
                    ואיזה השלכות יש לזה….

                    ואז דחוף לך להגיד
                    למה זה לא לגיטימי??

                    כי בני אדם, יש להם משהו כזה
                    שאחרי שהם בוחרים
                    הם צריכים להסביר
                    לעצמם
                    שהם בחרו הכי נכון
                    כדי לא להתבלבל
                    כדי לא להגיד לעצמם השכם והערב
                    אולי הייתי צריך לבחור אחרת?
                    ואז יש להם צורך
                    לא לכולם
                    לתת לאלה שבחרו אחרת
                    להרגיש טועים….
                    לחבק בחום את מי שדבריו מעוררים בהם הד פנימי של הסכמה
                    ולהיות צוננים
                    כלפי מי שדבריו מעוררים בהם הד פנימי של התנגדות….
                    (ו"צוננים" זה עדין, כן….)
                    אז לפעמים כל כך קר לך
                    אתה מת מקור
                    שאתה מתחיל לדבר מהר
                    לשאול, להגן, להתריס
                    ולפעמים
                    אתה מסתובב והולך

                    • מכל מה שאמרת קופץ לי חזק לעין הביטוי
                      "נותנים לך להרגיש"
                      כשנותנים לא חייבים לקחת אם זה לא משהו שמתאים לך
                      ולשאלות הפנימיות שלך בינך לבין עצמך
                      אז למה לך לפעול על פי מה שנותנים לך להרגיש?
                      מקווה שאני מובנת
                      תגידי אם לא
                      {}

                    • את מובנת. אבל האדם הוא יצור חברתי…
                      ניסיתי מקודם נורא להתרכז כדי לענות לך את התשובה הכי מדוייקת שיכולתי. אם מישהו אחר היה שואל אותי את זה לא הייתי צוללת פנימה אלא עונה תשובה חברתית: כל רעיון מחפש תומכים, שבלעדיהם הוא ימות. אמן מחפש הכרה (את מבינה, הוא יושב לבד בסטודיו ולא אכפת לו מאף אחד והוא לא צריך לגיטימציה מאף אחד ולא אכפת לו מה אחרים רוצים שהוא ירגיש או לא הוא אינדוידואליסט מוחלט- ואז הוא מסיים ליצור משהו- ויוצא החוצה לעולם רעב להכרה… תאהבו, בבקשה, את מה שעשיתי…. תציגו,תקליטו, תדפיסו, תבקרו, תקנו….. תאהבו תאהבו תאהבו…. אם הוא מקבל אהבה מקבוצת ההתייחסות שחשובה לו הוא נרגע- אפילו אם אחרים ישנאו אותו, אבל אם קבוצת ההתייחסות שחשובה לו מחליטה להשתין עליו בקשת, לקטול, לבטל או פשוט להתעלם ממנו- אז זו אומללות גדולה… )
                      טוב, למה רשמתי את כל זה… אנשים זקוקים, מסתבר, לגיבוי חברתי מסויים שבלעדיו הם לא יכולים לפעול בעולם או ליצור משהו או פשוט להרגיש טוב
                      בגלל זה מפריע להם ששוללים אותם ובגלל זה הם מתאמצים לשכנע שהם צודקים וכו'
                      ככה אלוהים (כיוון ששתינו בעדו…) עשה אותנו….
                      ובישראל המבולבלת שלנו— מלחמת תרבות, לא שמת לב? למה? מפני שהשקפות שונות מובילות לסדר עדיפויות שונה וכיון שהמשאבים תמיד מוגבלים, כל אחד מנסה לעשות נפשות להשקפה שלו ולבודד את האחרת…. לעשות דה לגיטימציה לאחרת….
                      זהו, כתבתי כבר יותר מדי…. אם הייתי יותר סבלנית הייתי יכולה לכווץ את זה לחמש שורות, אבל את תסלחי לי שייגעתי אותך…… (תסלחי?)

                    • בטח סולחת
                      אפילו זה לא בדיוק התייגעות
                      אלא קריאה במצח קמוט
                      רצון חזק להבין
                      חלק הבנתי
                      חלק לא הבנתי
                      חיוך

                    • מודה..התבלבלתי
                      חשבתי לי איזה קטע לפעמים מתחילים שיחה ממקום מסויים
                      וכל תגובה מיתרחקים יותר ויותר מהמקור
                      בכל מיקרה יחד עם הבילבול
                      אני נהנת לדבר איתך
                      }{

                    • אורני

                      האדם הוא אומנם יצור חברתי, וכדי לגונן על עצמו הוא בדרך כלל לא יתן לקבוצות החיצוניות לו להשפיע על רגשותיו, על אמונותיו, הוא לא יתן להם לערער אותו בגלל שאחד הצרכים הבסיסיים של החברה האנושית הוא שייכות – יש "אנחנו" ויש "הם", ומה שבאמת חשוב לאדם בעל אמונה מסוימת היא התמיכה והדיעה של אלה שמחזיקים אתאותה אמונה כמוהו, ולא אלו שמנוגדים לו, ה"הם".

                      לרוב, בלי הכללות, רק אדם שאמונתו שנויה במחלוקת, רק אדם שאינו בטוח בצדקתו או שיש לו איזה שהן השגות או נטיות או התערערות באמונתו – יושפע באופן קשה מעמדות של הקבוצות החיתוניות לו.

                      בישראל קרא דבר שקצת עירער זאת – רצח רבין.
                      פתאום כל הדתיים/ימניים רצחו את רבין, וצריכים להוכיח עצמם בפני חילוניים/שמאלנים.

  11. קארין

    ערבי שקרן שכמוך, אתה באמת מלך.
    ובוקיעץ שסקמלעוןשכמוך, באמת תודה לך.

  12. פעם קראתי סיפור קצר.
    הוא הלך ככה :בערך.
    בגלקסיה רחוקה ,על כוכב בודד חיו קבוצת.
    בקבוצת היו מספר משהם.
    היה להם הכל. הכל.
    כשהשתעממו ,נהגו לשחק.
    מותר היה להם לשחק בכל.
    רק שכשסיימו היו חייבים לכבות את המשחק או לפרק.
    יום אחד ,אחד המשהם ,פתח את המחשב שלו .היה לו נורא משעמם.
    הוא החליט להמציא לעצמו מישחק חדש.
    הוא בנה מספר כוכבים הציב אותם בסדר מסוים, שם להם עוד אחד באמצע.
    מבלי לחשוב יותר מדי,הוא בחר אחד מהם וקרא לו ארץ. הזין נתונים,ואז ניזכר שהוא צריך ללכת.
    הוא מצא עצמו מתלבט ,יכבה או לא יכבה?
    מעולם אבל מעולם לא הפר אף אחד את החוקים.

    אז מה? הוא החליט לא לכבות לא למחוק ולא כלום .הוא ייתן למשחק לשחק את עצמו.
    והלך.
    לאחר זמן הוא חזר וישב להתבוננן. חלו התרחשויות.תנודות דינוזאורים רדפו זה אחרי זה הרים התפרצו במטחי לבה .
    הממ חשב לעצמו מעניין.
    נחכה עוד
    אחרי שבוע הוא מצא שם יצורים על שתי רגליים .
    רבים חובטים אלה באלה נמרצות.
    מה קורה פה ,המהם לעצמו?
    בשביל זה טרחתי? לכבות?
    וכך בעודו מהרהר,נירגעו העינינים והוא החליט להמתין עוד.

    עבר זמן .ליצורים הוא קרא אנשים.
    על היבשות הוא מצא בכל פעם שבדק,עוד ועוד מהם
    בכל פעם היה מוצא אותם רבים הורגים{היה לו קשה בכלל להבין מה זה הרג}
    וכשהבין רצה למחוק הכל לגמרי והתחיל שוב.
    בכל פעם שכמעט כיבה.
    פסקו המלחמות.
    והוא המשיך לקוות .לנסות להבין היכן טעה.
    מאז כל פעם כשאני קוראת עיתון,או שותפה למציאות בדרך אחרת ,אני תוהה מתי הוא יכבה.
    כן.

    ואני לא מאמינה במה שמו [אלוהים?] ב כ ל ל.
    טפו.
    ישמור אלוהים.

    • יולי גרין

      באמת, שמתי לב לאחרונה, שרוב משחקי המחשב עוסקים בטבח והרג. היה אתה המוציא לפועל, המחסל, ברוס לי איש הזעם, צ'אק נוריס, טרמינייטור, קונן המשמיד – הרוג כמה שיותר בדרך לחילוץ הנסיכה או השד יודע מי, ובעצם: גם את השד צריך להרוג.
      להרוג. לשרוף. לדרוס.

      יפה כתבת, נורי

  13. אורני

    אני חילונית. אני יהודייה חילונית. מושג חדש ביחס להיסטוריה – יהודי חילוני. עד לא מזמן (מבחינה היסטורית) לא היתה אקסיומה גדולה מזו. להיות יהודי פירושו היה להאמין ולקיים מצוות קטנות וקטנוניות לצד מצוות יפות ונעלות.
    בני עמנו דבקו בזהות היהודית במשך אלפי שנים. בני משפחתי דבקו ביהדותם במשך אלפי שנים. עוד במאה הזאת, בגולה האירופית, היו בני משפחתי מה שאני מכנה "חרדים". הם שמרו על יהדותם ולא התבוללו ולא שאלו את עצמם אם יש או אין אלוהים, אם המבורגר טעים יותר עם גבינה או בלי.
    ושנאו אותם, כי הם היו חכמים יותר – גנים של עם הספר – והם הצליחו במסחר והיו להם חגים משונים… וכשהם חזרו ממחנות המוות, השכנים שלהם השתלטו על בתיהם והשתמשו בממחטות האף שלהם, שעליהם היו רקומים שמותיהם בעברית. והיה להם אלוהים.

    והם חיכו עשר שנים ויותר לצאת משם, ולבוא לכאן. לבוא לארץ הקודש. ולהתיישב בנצרת עלית, עיר קטנה שהקים בן גוריון בלב הגליל, מעוזם של ערבים שנשארו כאן ולכן זכו בכינוי הבלתי אפשרי "ערבים ישראלים".
    וכאן, דוקא כאן, המשפחה שלי איבדה את האלוהים. הסבא והסבתא שלי כבר היו רק שומרי מסורת, וההורים שלי הם כבר חילוניים גמורים, שיודעים שההמבורגר יותר טעים עם גבינה.
    ואצלנו בבית כבר לא מקיימים אף מצווה כבר שנים. ובכל זאת, אנחנו יהודים.

    משהו צורם לי.

    ואני? אני לא מאמינה באלוהים. אני חילונית ואין לי בעיה עם זה. בן זוגי בא ממשפחה דתית, מקיבוץ דתי, והוא חילוני. בני המשפחה שלו דתיים והם קיבלו אותי ביותר מזרועות פתוחות, ואני מכבדת אותם במאה אחוז,אבל לא הייתי רוצה לחיות כמוהם.

    ובכל זאת…
    משהו צורם לי.

    אם בני משפחתי הצליחו לשמור על יהדותם ואמונתם במשך השנים למה אני לא ממשיכה את דרכם? אצלנו בבית אוכלים ביום כיפור, נוסעים בשבת ולא חוגגים אף חג. טוב…חוגגים את יום העצאות, וגם זה ברגשות מעורבים לפעמים…עושים מנגל בגינה, והשכנים ממול, הערבים, מסתכלים וצועקים לנו מהחלון "חג שמח" ואני מנסה לנחש מה עובר להם בראש.ובא לי לכבות את האש ולהתבייש. במקום זה אני מזמינה אותם להצטרף לאיזה סטייק,אבל הם יודעים שאצלנו אוכלים חזיר, אז הם מסרבים.

    כשאני אהיה גדולה ותהיה לי משפחה אני אחנך את ילדיי אחרת.
    יש הבדל בין דת לבין מסורת. אני רואה בתנ"ך ספר היסטוריה קצת הזוי,ואני לא מאמינה באלוהים. ואני חושבת שהפרשנויות המוגזמות כמו אי אכילת בשר וחלב (לא תאכל גדי בחלב אימו) וכל הפרימיטיביות(אוקיי, אסור להדליק אש בשבת כי לשפשף אבני צור זו עבודה קשה, אבל ראבק, מה קשה בללחוץ על מתג? ולמה בשבתות באוגוסט אצל ההורים של בן זוגי אני צריכה ללבוש מעיל בגלל שהם השאירו את המזגן דולק על 10 מעלות?) הן מטופשות, מיותרות ומנופחות.
    אבל אני חושבת שהדלקת נרות בליל שבת וקידוש, ונסיעה לטיול עם הילדים בשבת – זה שילוב מושלם. אני רוצה ליל סדר! אצלי בבית לא עושים ליל סדר כבר שנים! בתור חיילת התנדבתי להישאר בליל הסדר בבסיס!ויום אחרי ליל הסדר, בדרך הביתה, הייתי רעבה – אז קניתי טוסט עם חזה אווז מוקרם. יאמי יאמי.
    אני רוצה משלוח מנות בפורים וחנוכיה בחנוכה, אני רוצה ללבוש לבן בשבועות ולהדליק מדורה בל"ג בעומר. ואולי זה נשמע לכם מאוד צבוע…אבל זה בגלל שאתם חושבים שחילוני שצם ביום כיפור לא יכול להיות חילוני.
    אני לא רוצה את כל הדברים האלה בשביל "לעבוד" את אלוהים. אני רוצה את כל דברים האלה כי הם נותנים לי שייכות, ואני צריכה את השייכות הזאת, אני צריכה להרגיש קרובה לשורשים שלי, אחרת גם אני אצא לרחוב לחפש את עצמי אצל קוראים בקפה וקוראות בקלפי טארוט, אצל הילרים וסאדיסטים שדוקרים אנשים במחטים קטנות, ועוד מקבלים על זה כסף.

    אני חושבת שיש לי את הזכות הכי גדולה שיכולה להיות – לבחור ולשלב בין היהדות לבין החילוניות. בקיום מסורות עתיקות ונחמדות אני ממלאת צורך אחד שלי, צורך נוסטלגי, צורך באמונה כלשהיא כנראה, צורך בשייכות ובשורשיות. ובקיום עצמי בחיי נוחות אני ממלאת צרכים אחרים.

    אולי לא תצליחו להבין את כוונתי. אולי גם אני לא מבינה לגמרי. אבל אני לא מרגישה צבועה ואני לא מנסה לעשות פרובוקציות, רק רציתי להביע את האמת המתגבשת שלי.

    אני מנסה תמיד להבין כל אחד וכל דבר, לא תמיד בהצלחה.
    אחד הדברים שנהירים לי ביותר הוא החזרה בתשובה. אני לא רוצה להגיד "לעולם" כי אין לדעת, אבל הסיכויים שאני אי פעם אחזור בתשובה הם קלושים ואפסיים. אבל אני יכולה להבין את החוזרים בתשובה, שפתאום מצאו מסגרת, שפםתאום יודעים מה נכון, מה מותר ומה אסור, פתאום קל להם, הם לא צריכים לחפש תשובות, שלא צריכים לשבור את הראש. פתום טוב להם, כי הם עושים כל מה שאמור להיות טוב, אז איך לא יהיה להם טוב?
    אני כן שוברת את הראש, אני כן מחפשת תשובות, אני משתדלת לעשות רק מה שנראה לי נכון וטוב, אפילו אם הדת אומרת שזה רע רע רע. אני תופסת את עצמי כאדם טוב.

    התשובה שאני מצאתי היא לשלב. בין מסורת לבין חילוניות. לא בין דת – אין לי דת. יש לי לאום, אני יהודיה. אני אדם.

    • כל כך נכון, כל כך יפה כתבת, למרות שאנחנו מן הסתם לא מסכימות בדברים אחרים (למשל התגובה שלך למעלה) אני מוצאת את עצמי מזדהה עם כל מילה ואות שכתבת. שיקפת את זה הכי נכון שיכול להיות, לפחות לדעתי ולתחושתי האישית.

      כשיצא יום הכיפורים, אסתי תצטרף ואני כבר מתה לשמוע מה יש לה לומר על זה.

      • אורני

        חן חן לך ענת!

        כמו שציינתי, ישבתי כאן וקראתי את כל הכתבות והתגובות שהחסרתי בשבוע שהייתי בסיני, ואני חייבת להגיד לך שאני מאוד מעריכה אותך, את היכולת שלך לדבר עם אנשים בגובה העינים, ולסנן את מה שחשוב ואת מה שלא.
        וכמובן שאני מעריכה את זה שאת יכולה לקרוא כל טקסט בהקשר הספציפי שלו – העובדה שאיננו מסכימות על פוליטיקה לא גורמת לך להמנע מהבעת דיעה אוהדת בנושא אחר שבו אנחנו מסכימות, להבדיל מאחרים שהיו מעדיפים להתנגח, להתנצח ולהעליב את כל מוצא פיו של מי שפעם קראו תגובה שלו שלא אהבו.
        ישר כוח!

        • יולי גרין

          לדעתי האישית ולאור מקרים שראיתי בסביבתי – חזרה בתשובה אינה נובעת מחיפוש אחרי ערכים, אלא מחיפוש אחרי אהבה. מחסור באהבה ובחום ובתשומת לב, היעדר חיבוק אוהב – זה מה שגורם לאנשים לחזור בתשובה.
          הרב, שיעורי הגמרא, הישיבה, השירה, התפילות – כל אלה נותנים את תחושת ה"ביחד'נס". יש בזה סוג של חיבוק מאוד חזק, אבהי, מתן הרגשה של שייכות. ולמי שחסרה לו האהבה המשפחתית הגדולה, זה כמו סם. וכשאבא (הרבי) מבקש משהו, איך תאכזב אותו. אתה תתחזק באמונה, כדי לרצות את "אבא" ואת האב הגדול: אלוהים.

          תבדקו בסביבה שלכם, ותראו. כל חוזר בתשובה שאתם מכירים – אוקיי, לא כל, אבל רובם המכריע – לא באים ממשפחות אוהבות, בריאות ותומכות.
          ואת זה יודע טוב מאוד אמנון יצחק, בעצמו חוזר בתשובה, ויודע מצויין אורי זוהר, עוד חוזר בתשובה, וגם שלמה בניזרי…

          ואגב, משפחות רבות מתלוננות שהילדים שלהם "נלקחו" על ידי מחזירים בתשובה. האמנם נלקחו? האמנם נשבו, בניגוד לרצונם ובחירתם החופשית ורגשותיהם הפנימיים? ואולי – אולי – הם רצו להילקח והנתק מהמשפחה לא נוצר כתוצאה מהתעקשות על כך שההורים החילוניים יפסיקו לראות ערוץ 2 בשבת ולהפריד בין בשר וחלב, אלא מפני שבנקודת המוצא לא היה קשר מספיק חזק וטוב?

          ואולי אני טועה, אבל זאת התחושה שנוצרה בי אחרי לא מעט מקרים שראיתי בסביבתי

          • יעל מלמד

            את לא טועה, יולי
            ואת כותבת נהדר
            חשך באהבה ובחום בילדות מוליד דברים איומים הרבה יותר מחזרה בתשובה והתנתקות מהמשפחה הגרעינית שבתוכה גדלת

        • תודה אורני, תודה.
          אני באמת לא מבינה את הטעם של להלחם אחד בשני כאן, בעולם הוירטואלי (מה אין לנו מספיק בעולם האמיתי?),ועוד בשפה ובנוסח אבל לצערי, אני לא אשנה את העולם, לפחות לא בגלגול הזה…. (אלא אם כן אלוהים תכנן אחרת ועוד לא סיפר לי על זה כלום….)
          אני לא רואה סתירה בין להתרעם על דעה אחת ומצד שני להסכים עם דיעה אחרת, מה? החיים הם כל כך שחור ולבן? אין אמצע?

          וליולי,
          חזרה בתשובה היא דבר אחד ורצון לקצת יותר מסורת זה דבר אחר.. ייתכן מאוד ואת צודקת ורוב החוזרים בתשובה עושים זאת כדי לקבל חום ואהבה וכדי למצוא מסגרת אבל שאיפה למסורת היא דבר קצת יותר רחב (לדעתי) מאחר והיא בעצם מאפשרת לכולם להנות מנוסטלגיה (לא נוסטלגיה רומנטית, קיטשית וורדרדה אלא מחברת).
          בתקופה שבה כל אחד דואג לתחת של עצמו, לאינטרסים האישים ועושה שיקולי כדאיות ונוחות מסורת בעצם מאפשרת להתאחד תחת אותה מטריה כשהמטרה שלה היא קבלה ונתינה.
          כולם מקובלים, כולם מתאימים, אין שמן ורזה, אין חכם וטועה.

      • ענת, אורני….
        מה יש לי להגיד? הכל פתוח. שנים אני הולכת עם בכי בלב כשאני שומעת איך ישראל המבולבלת, בעיקר אנשי התרבות שלה, מתעקשים לשפוך את התינוק יחד עם מימי האמבטיה…
        הפראנויה, קוצר הרוח, שינאת החינם…. מסתירים, עושים צל, על דברים ראויים. לגיטימיים. הומניים.דברים שנותנים נחמה ושייכות גם למי שלא מאמין.
        כל פלאי היהדות- חכמתה העתיקה,מסורתה המפוארת, עשרה הרוחני, הספרותי,האנושי, הטקסי- פתוחים לכל מי שמגלה עניין. וכל אחד ימצא את המינון שמתאים לו, והמינון יכול להשתנות בשלבים שונים של החיים. המינון שלי גם משתנה כל הזמן. אגלה לכן סוד: אצל כל הדתיים הוא משתנה כל הזמן. כבר חודשים רבים אני רחוקה מדברים שפעם היו בנפשי.
        אבל החיים דינמיים, והיהדות- כשמבינים אותה לעומק- מאפשרת את הדינמיות הזאת.
        היא מכבדת גם את המשברים, לפעמים משברים של דורות שלמים, היא מבינה את ההתרחקויות ושמחה בהתקרבויות. היא מספיק עתיקה, היא ראתה הכל, והיא יודעת כמה היא "שווה"… למה אני מתכוונת כשאני אומרת "היא"? לסך הכולל שלה, לשבעים הפנים שלה, לנבואות הנחמה שלה…..
        כל אחד והמינון שמתאים לו.

    • ברי לי שנטיית הלב אח המסורה נגזרת מהמידה שכופין את האדם בביתו. כדתי לשעבר אינני מאמין באלוהים, לא צם ביום כיפור, וכו'. מהיכרותי עם אנשים הבאים מבתים פחות דתיים, נהיית הלב אחר הרליגיוזיות בקטנות גוברת, ככל שהבית הציעה פחות טקסים יהודיים. ממש השערת מחקר, לא ?
      אנשים מפצים עצמם על חסכים, ובורחים ממה שדחפו להם. אלה שעברו ילדות בריאה, בלי קיצוניות בשום כיוון, יגדלו להיות אנשים רגילים, יביאו 2 ילדים, וכלב. (או שלא)
      הילדות מתקשרת גם לחמלה שאין בנו, שהרי ככל שהעניקו לנו יותר, כך נעניק יותר לאחרים (פרנסואה העזובי/ ז'ורז' סאנד)

    • אורני.
      תקראי לילד בשמו ואל תרגישי רגשות מעורבים בעיניין.
      שמו של הילד המכונה משום מה אצלנו "מסורת" הוא – פולקלור.
      פולקלור היא דרך לגיבוש קבוצתי (במקרה שלנו- של עם), אין צורך באמונה על מנת לשמור על פולקלור "שבטי", אין מקום לרגשות מעורבים וחיבוטי נפש.
      פולקלור היא הדרך שלנו להביע הזדהות עם הקבוצה והתוכן יכול להיות נטול כל ערכיות אמיתית (חג ההודיה האמריקאי נולד מתוך אפיזודה היסטורית בעלת משמעות נוצרית ואוניברסלית אבל זה אינו חג דתי, והוא אכן קיבל ביטויים שונים ומשונים לאורך ההיסטוריה). תדליקי נרות, ואולי תופיעי פעם בבית כנסת, זה בסדר, זה חלק מהפולקלור שלנו הוא לא חייב לשאת מטען ערכי אלא רק תחושת שייכות.
      את לא חייבת להשמע מתנצלת (זו הרוח שקלטתי, ואם אני טועה אני מצטער) אל תסבירי את עצמך ואל תנסי לשכנע אחרים שאת בסדר. תהיי חילונית ותכבדי את הפולקלור השבטי שלנו (וזכותך גם להיות סלקטיבית).
      אז שיהיה לך סוכות שמח (יום כיפור כמעט תם).

      • אורני

        אין צורך להתנצל שלא הבנת את הנימה, אבל באמת שלא באתי להתנצל.
        אולי ניסיתי להסביר את עצמי – אבל לא רק בשבילכם…גם בשבילי.
        אני שלמה לחלוטין עם החיים שלי, ורק רציתי להציג את הגישה שלי, בהקשר שנראה לי מתאים.

        פולקלור או לא – הצרימה קיימת אצלי. השאלה והתהייה איך היו מרגישים דורות ממשפחתי לנוכח אורח חיי מנקרת במוחי, למרות שהיא לא רלוונטית. להם לא היתה אפשרות לבחור, ואולי, אילו יכלו, ולפי מה שאני רואה גם בדור הכי מבוגר שעדיין חי ממשפחתי – הם היו גאים בי ואף מתקנאים.
        לפחות כך אני מקווה.

        סוכות שמח גם לך ו…שיהיה לך יום יום חג!

        • מייקי

          דווקא ביום כיפור, שהוא יום הכפירה העיקרי עבורי, לא ביקרתי כאן, למה? כי היה חרא של קו, והשרת נתן בקושי לטעון עמוד בשעה – ממש תודה.
          אבל הנני –

          מסכימה עם אסף כי במידה מסויימת מנהגים ומסורות, שהם אגב רק חלק מפולקלור, הם אמצעי לגטימי לכינון שייכות קבוצתית. קהילות, חברות ותרבויות מוגדרות על ידי מאגר משותף, בין אם המאגר הזה הוא של שפה, תמונות, ריחות, טעמים וצלילים או אפילו צום ביום כיפור.
          אבל אסתי אמרה (כרגיל, עלי לציין), את מה שהיה לי הכי נכון בנסיבות – היהדות בכלל, מעולם לא היתה גוף הומוגני וחד משמעי, ואין כמעט פסוק ומצווה שלא עברו פרשנויות ופולמוסים במהלך הדורות. השבעים פנים לה הוא מה שיפה בדת שלנו (וזו דת, למי שלא שם לב), ומה שייצר את המגוון העדתי, את נוסחי התפילה השונים וכן הלאה.

          וראו זה פלא, בדור הזה, ישנם גם יהודי שלא רוצים לצום ביום כיפור, וכן או לא רוצים לדבר ברשת, וכן או לא רוצים ללכת לבית כנסת, לנסוע בשבת, לדבר בטלפון וכן הלאה.
          זכותנו!!! מותר לנו (בניגוד למה שכמה מדבררי השם בשם עצמם טוענים) לבחור מה בא לנו, וללכת איתו. מי שמאמין שלצום עושה לו טוב, שיצום.
          מי שמאמין כמוני, שיום כיפור הפך בדורות האחרונים לעלה התאנה שמכסה על הלגיטימציה להיות חוטא פושע ובן ז.. בשאר השנה, ושרעיון הצום רק עושה לו בחילה – שלא יצום.

          ריד מיי ליפס – ל -ג – י – ט – י – מ – י !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

          יעל ויולי – חזרה בתשובה היא לעתים חיפוש אהבה, או בית או חום, או תחליף ולפעמים גם מרד כנגד ההורים, או הליכה עם אמת פנימית אחרת, התחזקות (ואולי החלשות) של האמונה, של הבטחון וכל השאר.

          יש רבותי וגבירותי, מי שעבורם האמונה היא כוח, ויש מי שאינם נזקקים לה. יש מי שזקוקים למסגרת כדי להיות טובים, וגם זה לגיטימי קארין, כולנו לומדים בחיים לקחי "לא", לפני שאנחנו לומדים את לקחי ה"למה". קודם אומרים לנו אסור לגעת, ורק אחר כך מסבירים לנו "כי זה חם", וחלק מאיתנו לא ילמד אלא לכשייכווה ברותחין.

          הרע היחיד בסיפור הזה הוא מי שעומד על הבמה וצועק "אני אני, לי התשובה היחידה" – אין תשובה יחידה, ומי שמבטיח אותה הוא או שקרן או עיוור.

          האמת האמיתית קארין וכולם, היא זו שבאה מבפנים, מהשכל או מהנשמה או מהקישקעס לפי בחירתכם. אם בחרתם ואתם שלמים עם הבחירה, שום מקום ושום פורום הוא לא מקום להתנצלות כי אין על מה להתנצל. ובין אם לאמת שלכם קוראים אלוהים, או טאו או אהבה, ובין אם למסגרת שלכם קוראים יהדות, זן או באהא – היו שלמים איתה.

          אם תקחו מקארין רק דבר אחד קחו ממנה את העצה להשתמש בשכל –

          אם נחשוב קצת יותר, נפעיל רק עוד מידה אחת של מחשבה, יהיה לכולנו הרבה יותר קל, עם או בלי צום, כפרות וסליחה…

    • רויטל

      שלהיות חילוני זה יותר קשה, כי כשאתה חילוני כל יום אתה צרך להמציא תפילה אחרת,
      ואני מסכימה איתך, על זה שלשמור על כל מיני מוטיבים מסורתיים זה יכול להיות נעים, וכשגרתי בתל אביב, אני והשותפה שלי היינו מדליקות נרות שבת, ומאחלות שבת שלום אחת לשניה, ויש משהו נעים בחברותא של החגים, במידה וכל הלילסדרים האלה לא הופכים להתלהמויות פוליטיות, כמו אצלנו בדרך כלל. את החגים שלי אהבתי להעביר אצל האקס, עם המשפחה במעלה אדומים, אחרי הארוחה והברכות היינו יושבים ביחד במרפסת ושרים, וזה מגניב, ממש נהניתי מהביחד הזה, זה עשה לי חם בלב.
      מה שלי מפריע זה המונופול של אוכלוסיות מסוימות על הדת, וזה מה שלדעתי מרחיק חילונים רבים מהמסורת, כשמישהו בודק לי בצלחת מה אכלתי, כשיש כל מיני חותמות על בשרים שעולות לי המון כסף(היום ראיתי ששילמתי אלף חמש מאו שקל מיסים), כשאוכלוסיות שלמות חיות על חשבוני בשם הדת, כשאני נוסעת לירושלים באוטובוס וילדים בני ארבע עשרה מביטים בי במבטי שנאה כי לא לבשתי חולמה ארוכה וראשי אינו מכוסה, זה ועוד דברים רבים אחרים מטרידים אותי וגורמים לי לבעוט בכל מה שמזכיר ומריח דת, ומריחקים אותי ממנו. ואני יודעת שלא כ-ו-ל-ם כאלה, ויש הרבה שבעד הפרדת דת ממדינה, והרבה עובדים, והרבה לומדים מעבר לישיבות, אבל עדיין, במבט כללי, נראה שהדת הופכת למשהו צבוע, שאם אתה לא שם במאה אחוז, אתה לא שווה.

  14. הכלה השחורה, והאלמן הלבן.
    מקיימים ביניהם יחסים על שולחן.
    על שולחן עם רגל שבורה.
    החתן המסכן ,והאשה המתה .
    מקיאים נשמתם השבורה על מיטה.
    על מיטה אפורה ומרה.
    זה מן זוג אוהבים.
    כואבים ושבורים.
    זה הזוג שנזרק לאחור,
    אל השחור.
    השדים צוחקים, השטן מחייך.
    החתן שנזרק שואל למה, ואיך.
    האלמן הלבן כבר מוכן לזין.
    אלוהים אז מביט, ומבין שטעה,
    ורוצה להחזיר אשה אל ביתה,
    וחתן להחזיר לכלה, השחורה.
    אז שולח מלאך להחזיר האשה.
    המלאך אז חוטא, מזיין הוא אותה.
    אלוהים מתפלץ מקנאה, משנאה.
    הכלה השחורה, והחתן המסכן.
    נישאים לבסוף תחת גג השכן.
    השטן מתרוצץ באימה, בשנאה.
    אלוהים הבתול, והאלמן הלבן.
    נשארו לבדם ככה סתם בעולם.
    אלוהים אז מחליט לזיין ת'אלמן.
    הוא נותן לו בתחת, חזק מאחור.
    האשה אז גומרת בחור, השחור.
    הכלה השחורה, והאלמן הלבן.
    מקיימים ביניהם יחסים על שולחן .
    על שולחן עם רגל שבורה .
    עקורה.
    דוק- 10/94

  15. To me, there is no God. I came to realize that I am an atheist only two days ago. Yum Kippur, or for this matter, any religious holiday (other than Christmas) is not a day off. So, I thought to myself, let’s take advantage of the fact that I am, after al, Jewish, and ask for a day off. Luckily, no one could say no to this – I am entitled to practice my religion. I went to my boss (of Irish descent) and told him that I won’t be coming in on Monday. “Do you fast” he asks. “No” I replied immediately. “Do you have to fast” he continues. “I guess, if you want to repent”. “So” he goes on, “ If you don’t fast and you don’t repent – do you believe in God”. Without giving it any thought I said “Yes”. “You are an atheist, then” he whispered with a perplexed expression on his face . “So be it” I replied, with great relief.

  16. מיקו פנתריקו

    קארין, נשבר לנו כבר מהפיס אנד לאב שאנטי שאנטי שלך, חלאס, אולי נקבל כבר עוד מאמרים על דגדגנים וזה כמו פעם.. רבאק, נהיית משעממת.

  17. קצת התבלבלתי מהכתבה שלך כי היו בה הרבה גרעינים של אמת מעורבבים
    אני שואלת את עצמי..במה הם היו מעורבבים והתשובה היא לא חד משמעית
    מהצד הביקורתי שלי הם היו מעורבבים בים של אגו
    מהצד התומך שלי הם היו מעורבבים בים של בילבול
    היו כמה פעמים שיכולתי לומר
    אני לא בטוחה שאלוהים דיבר איתך
    היו פעמים שיכולתי לומר
    אלוהים מדבר לכל אחד בשפה שלו

    יש לי שיר ותפילה
    השיר הוא קצר אבל יש בתוכו את כל העולם

    בגוף של אלוהים
    הכל קיים
    וגם אני בפנים
    כמה מדהים כאן
    בגוף של אלוהים

    והתפילה היא כזאת

    את האהבה האיינסופית
    שיש בי לאחד
    וליקום כולו
    הייתי רוצה להרגיש
    גם לאנשים
    בין אם הם אוהבים אותי
    או שונאים אותי
    פוגעים בי או מענגים אותי
    משפרים אותי או מדרדרים אותי
    אמן

  18. חוץ מזה לדעתי צריך שיהיה כתוב על כל אחד מהספרים הקדושים
    בדף הראשון "חיה ותן לחיות"
    ומתחת לזה אפשר להוסיף
    כל קשר בין הדת לאלוהים מיקרי לחלוטין

    פעם כשהייתי בת 19 כתבתי ככה
    היה לי דימוי לספר לכולם
    שאם יהיה שלום אז הארץ תנשום נשימות רכות שיעירו את אלוהים שישן כבר
    המון זמן.נשימות רכות של שלום ,אנרגיה מלטפת
    זה מה שיעיר את אלוהים
    ואז יבוא משיח לכל אחת מהדתות
    וייחיה את מה שאצל כולם רדום כבר המון זמן
    ואכשיו יש לארץ נשימות כבדות וקצרות,לא סדירות
    יש לעולם נשימות רצוצות
    ואיך יקומו האלוהימים של כולם לאוויר כזה?
    ןאם יחייה משיח את מה שרדום צריך שידע גם להדריך בסערת הרגשות שתבוא
    צריכים המשיחים להיות חברים טובים ולהראות לנו איך איש באמונתו יחייה

    טוב היום אני בטוחה שאלוהים לא ישן
    זה אני שישנתי ומתעוררת פה ושם

    ומשהו אחרון בנתיים יותר על מה אפשר לעשות כשעושים שלום
    טקס חגיגות יום עצמאות משותף לנו ולפלסטינאים
    והטקס הולך ככה
    כל יהודי מוצא לו חבר ערבי וההפך
    וכולם ניגשים לחוף הים
    כל ערבי תופס את החבר היהודי וזורק אותו למים
    ככה הם יפטרו מהרצון לזרוק אותנו לים
    ואנחנו ניפטר מהפחד להזרק לים
    ועוד וריאציה אפשרית
    כל ערבי מישתלט על בית של יהודי לשעה
    ומשחרר בחזרה
    מה אתם צוחקים? אני רצינות
    הריי ברור שאנחנו כל כך לא מפותחים בנקודה הזאת
    עד כדיי כך שרק פסיכודרמה יכולה לעזור לנו להשתחרר מכל זה
    לא?

  19. פרפר הערפל

    כתבה מעלפת
    הייתי ממליץ עליה בחום למשרד החינוך (ואני לא ציני)
    "שלום ילדים, היום נלמד להיות בני-אדם ,השיעור ייגמר
    עוד 120 שנה"
    אנחנו מדינה שמיצרת קורבנות באופן פתולוגי ממש
    על בסיס קבוע אם נטיה קיצונית לפרנויות פסיכוסומטיות ..
    כמו רכבת שמחפשת בטירוף קיר להתנגש בו..
    ככה זה
    שיותר מידי אנשים מאמינים בקיומו של יום הדין
    הם בהכרח גם מקרבים אותו.

    הכתבה מושקעת ואינטנסיבית ואפשר להרגיש שהיא
    יקרה לך. נדמה שאת שתי הכתבות שלך כתבו אנשים שונים …
    אבל ככה זה … בחיים ..יש פער בין התיאוריה לפרקטיקה.

    בכל מקרה
    יותר טוב שאנשים יסתובבו ברחובות ויפתחו צ"אקרות
    מאשר שיסתובבו ברחובות ויפתחו אחד לשני את הראש. לא ככה ??

    ומה עוד בשם אהבה ??

  20. האקס המיתולוגי

    אין שום הוכחה שאלוהים באמת נמצא שם למעלה,
    אמא אמרה. אבל אף אחד לא יכול להוכיח
    שהוא לא. רק המתים יודעים.
    אבל הם טרודים מדי בלהיות מתים
    ולא מגלים לנו. כך שאילו הייתי במקומך,
    הייתי הולכת ליתר ביטחון לבית-הכנסת.
    אם הוא מת, כל מה שהפסדת זה
    הזמן של התפילה. אבל אם הוא קיים
    ולא הלכת, תהיה בצרה גדולה.
    הגיהנום זה לא בשבילך.
    אף פעם לא אהבת מזג אויר חם.
    ואיך אוכל לבוא ולבקר אותך?
    אסור למלאכים להיכנס לשם.

    האל סירוויץ

    • אדיר-כל מילה במקום.
      אז למה לעזאזל,לא דיברתי איתו כבר 10 שנים?למה לא צמתי אתמול,למה לא ביקשתי סליחה?
      למה לא עליתי לתורה?למה אני אוכל חזיר (ועוד עם חלב של כבשה שחורה)?
      החברה עם הכיפה קוראים לי : "תינוק שנשבה".
      אותך-לכף הקלע, אומר לי רב אמנון.
      ולי אין תשובה רק אלפי שאלות,
      אולי בשנה הבאה, בירושליים הבנויה (או שלא).

  21. קימבר

    כתוב יפה ונהיר ובהיר
    ובעצם מבטא אתה הרעיונותשל הזרם הרוחני החדש, שאנחנו אלוהים ואנחנו היוצרים והבוראים.
    כל אלו שהוזכרו ההוליסיטיים למיניהם
    וזה גם הרעיו של הספר "שיחות עם אלוהים".
    ואני אדאג שאחד וירטואלי שהתווכח איתי ביום כיפור במה אני יהודייה אם לא צמה ייקרא.
    אז תודה 🙂

  22. לכולכם, אנשים חביבם.
    כבר הרבה זמן שאני פה, עוקבת בינתיים.
    עד עכשיו לא היה נראה לי שיש לי משהו לתרום לדיון שמנהלים אנשים הגדולים ממני במספר לא-מועט של שנים וחוכמת חיים.
    אז רק רציתי להגיד-הלוואי שאני אהיה כמוכם כשאגדל.
    זהו.
    נ.ב.אסתי-(-:(-:
    אין מילים בפי.התגובות שלך הן כמשב רוח מרענן.אין לך מושג כמה אני נהנית לקרוא זויית ראיה דתית, שמתחברת אל החיים שלי.

  23. קודם כל מה המצב?
    דבר שני האתר מהמם ויפה ומצחיק וחמוד ומומלץ ונהדר ומקסים ומטרף ומטמטם וכל זה נכון כי הוא אתר ממש מושלם וזהו!

    נ.ב!
    שלחתי את ההודעה ביום שבת אז שבוע טוב!

  24. קודם כל מה המצב?
    דבר שני האתר מהמם ויפה ומצחיק וחמוד ומומלץ ונהדר ומקסים ומטרף ומטמטם וכל זה נכון כי הוא אתר ממש מושלם וזהו!

    נ.ב!
    שלחתי את ההודעה ביום שבת אז שבוע טוב!

  25. קודם כל מה המצב?
    דבר שני האתר מהמם ויפה ומצחיק וחמוד ומומלץ ונהדר ומקסים ומטרף ומטמטם וכל זה נכון כי הוא אתר ממש מושלם וזהו!

    נ.ב!
    שלחתי את ההודעה ביום שבת אז שבוע טוב!

  26. דניאל

    פשוט זוועה מה זה כאילו אתם צוחקים על אלוהים שלנו מה זה פעם הבאה אם אתם כבר כותבים משהו לפחות אל תצחקו על אלוהים אפילו שאתם מתכוונים להצחיק או משהו תבינו אלוהים זה לא צחוק !!!!!

  27. דניאל

    פשוט זוועה מה זה כאילו אתם צוחקים על אלוהים שלנו מה זה פעם הבאה אם אתם כבר כותבים משהו לפחות אל תצחקו על אלוהים אפילו שאתם מתכוונים להצחיק או משהו תבינו אלוהים זה לא צחוק !!!!!

  28. דניאל

    פשוט זוועה מה זה כאילו אתם צוחקים על אלוהים שלנו מה זה פעם הבאה אם אתם כבר כותבים משהו לפחות אל תצחקו על אלוהים אפילו שאתם מתכוונים להצחיק או משהו תבינו אלוהים זה לא צחוק !!!!!

  29. דניאל

    פשוט זוועה מה זה כאילו אתם צוחקים על אלוהים שלנו מה זה פעם הבאה אם אתם כבר כותבים משהו לפחות אל תצחקו על אלוהים אפילו שאתם מתכוונים להצחיק או משהו תבינו אלוהים זה לא צחוק !!!!!

  30. ערן המקסים

    יש אלוהים? ואחד? למה מאיפה לך?
    וכולם מפגרים? ואת כותבת באינטרנט? למה לא תעשי משהו פרודוקטיבי (תפתחי מפעל, חנות, עסק,תיצרי, תמציאי)? מה רק לך יש מחשבות?
    או שמותר לך בגלל שאת כוסית?
    די
    די
    די
    אלוהים יש 11, ורובם באמת לא אכפת להם בכלל מאיתנו. ב כ ל ל! זה שכן-סתם הומו.

  31. שמעון אבונפחה

    רק מת לזיין.

  32. של המאמר.
    אתם מתווכחים על פוליטיקה במקום להבין את המשמעות האמיתי והכוונה שועמדים מאחורי הדברים.

    גם לי יש דיעה פוליטית מאוד נחרצת
    אבל במאמר הזה יש משהו אחר
    משהו שצריך לגרום לנו להבין שהכל חלק מתכנית קבועה
    שאנחנו חלק ממנה.

    דיונים פוליטיים לא לעניין כאן בכלל

  33. אלמוני

    ערביי ישראל, "מסכנים שכמותם". הם כל כך מקופחים, שאני הולך לקרוע את התחת שלוש שני כדי
    לשמור עלי, על משפחתי ועל עם ישראל מפני הרצחנות שלהם ושל אחיהם הם הולכים לאוניברסיטה
    ולומדים איך לדפוק אותי.
    כל כך מקופחים, שאני נאלץ ללכת למילואים, הם "מפגינים" עם דגלי אש"ף החמאס והחיזבאללה,
    זורקים אבנים, בקבוקי תבערה ומוטות ברזל, או סתם מסייעים לביצוע פיגועים נגד המשפחה
    והחברים שלי
    כל כך מסכנים, שלמרות שהם מהווים 20% מאוכלוסית המדינה, הם זוכים ב – 50% מתגמולי הביטוח
    הלאומי. הם כל כך אומללים, שגביית המיסים במגזר הערבי היא מגוחכת והנתונים על כך ידועים לכל
    מי שמעוניין לדעת אותם. מילא שמדובר במיסי המדינה כמו מס הכנסה ומע"ם, אבל הם גם לא ממש
    טורחים לשלם את המיסים העירונים שלהם, ועוד מצפים מהממשלה לכסות את הגירעונות שהם
    יוצרים.
    כל כך מקופחים, עד שברשויות המקומיות שלהם הם מעסיקים את כל החמולה, וכל שתי דקות דורשים
    ומקבלים מענקים מהממשלה כדי שהרשויות לא יקרסו. ואם מענק כזה יתעכב אפילו ביום זאת כמובן
    ההוכחה לכך שישראל היא "גזענית"
    כל כך מופלים עד שכל המגזר הזה חי בבתים צמודי קרקע, יעני וילות, ולמעשה – טירות ענק. מאות
    אלפי בתים במגזר הערבי נבנו שלא כחוק, ואל תספרו לי ש"אין להם תוכניות מתאר" אין תוכניות,
    כי הם לא עושים שום צעד בכיוון של תכנון המרחב העירוני. אם אתם לא יודעים ועדת התכנון
    המקומית היא זו המאשרת תוכניות מתאר מקומיות, וזו האחריות של הרשויות המקומיות הערביות
    לדאוג לאנשיהם. אבל הרבה יותר קל לבנות בניגוד לחוק בישראל. עף אחד הרי לא מעז להרוס בית
    של ערבי, בעוד שאם אני רק אתקין פרגולב או אסגור מרפסת שלא כחוק, יעמידו אותי לדין ויחייבו
    אותי בהוצאות ההריסה ובהוצאות משפט, בנוסף על הקנס
    כל אחד מהם חי על ג'בל משלו כאילו האדמה היא משאב לא מוגבל בארץ הזו. תושבי סכנין מתלוננים
    על "הפקעת אדמות". הם רק שוכחים לציין שבסכנין חיים 20 אלף איש על שטח של 8,000 דונם,
    בעוד שברמת גן לדוגמה חיים למעלה מ – 150 אלף איש על שטח של 12,000 דונם שרבע ממנו הוא
    פארקים וגנים. חיים טוב, הערבים. מספיק לנסוע בוואדי עארה ולראות על איזה שטח יושבים יישובים
    כמו אום אל פאחם ומוסמוס.
    הם כל כך מסכנים עד שישראל היא המדינה היחידה במזרח התיכון שבה ערבי יכול לבחור ולהיבחר
    בבחירות דמוקרטיות חופשיות, שבה ערבי נהנה מכל החירויות האזרחיות שבמדינות ערב אנשים
    אפילו לא חולמים עליהן, ושבה ערבים יכולים להפגין בלי לחטוף כדור בראש. ולמי שעוד לא הבין – מה
    שקרה כאן באוקטובר 2001 לא היה "הפגנות", אלא סיוע פעיל לאויב שפתח האותם ימים ממש
    במלחמה נגד ישראל. בכל מדינה אחרת, אוכלוסיה שהייתה מנסה לחסל את אזרחי מדינתה שלה
    בכבישים באמצעות אבנים, בקבוקי תבערה, מוטות ברזל ונשק חם הייתה סופגת 13,000 הרוגים ולא
    13
    הם כל כך אומללים, עד שמותר להם להזדהות בגלוי עם הגרועים שבאויבינו – אירן, חיזבאללה, סוריה,
    הג'יהאד היסלאמי וכל שאר החולרות ואיש אינו מעלה על הדעת ברצינות לדרוש מהם מינימלית
    למדינתם
    הם כל כך מקופחים, עד שלעולם לא תראו שמבסגרת "איחוד משפחות" איזשהו ערבי יבקש
    "להתאחד" ב"פלסטין","ירדן","מצרים" או "סוריה". הפלא הפלא תמיד תמיד הם מעוניים להתאחד
    דווקא במדינה ה"גזענית" הזו! באמת מעניין. אולי כדאי שמישהוא ייתן פעם את דעתו על התופעה
    המרתקת הזאת.
    הם כל כך מופלים, עד שבכל מדינת ישראל לא תמצאו ערבי אחד שמוכן לעבור ל"פלסטין"
    מדינה שבה כל האזרחים הם בני עמו, דוברים את שפתו, מאמינים בדתו ומנופפים בדגל האהוב
    עליו. הם אפילו לא מוכנים להישאר במקומם ושגדר הגבול תעבור ממערב להם ותשאיר אותם
    בשטח "פלסטין" בלי שייאלצו לעזוב את הבית. אפילו תושבי אום על פאחם רובם תומכי התנועה
    האיסלאמית

  34. הילה

    uyghhjhfu7yg8c97ig8guugjgjgiuuut

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *