אמא של שחר פתאום ראתה אותו בבית קפה בתל אביב, אבא של שחר הסתכל עליה מודאג. הטור של הדס מטס

אמא של שחר

אנשים נכנסים, אנשים יוצאים, בעיקר אנשים יושבים. איפה אם לא בבית קפה בתל אביב?
אז גם אנחנו נכנסנו לשם. אני, אמא שלי, ואבא של שחר, שבדיוק חזר ממילואים (זה היה עוד לפני שהוא היה אבא של שחר).
אבא של שחר היה לא מגולח, אמא שלי הייתה חגיגית ומאופרת כהרגלה. אני – יותר טוב לא להיזכר (אבל אני זוכרת). היה צפוף, אבל לא צפוף מדי. נכנסנו פנימה, כי רציתי ליד החלון. אמא שלי צעדה ראשונה עם התיק הקטן שלה, אחריה צעד אבא של שחר במדים עקומים. אני אחריהם.
"ואז החלטתי לעזוב את הקיבוץ", שמעתי והמשכתי.
"היו לי הרבה מחשבות לפני זה", הוא אמר לבחורה שישבה מולו והנהנה.
אני המשכתי והתיישבתי מול אמא שלי ואבא של שחר בשולחן עגול. הספקתי עוד להעיף מבט לפני שחלפתי על פניו. הוא היה רציני ונינוח מול הבחורה שהנהנה אליו. המלצרית הגיעה ואמא שלי הזמינה קפה הפוך, אבא של שחר הזמין תה. אני הדלקתי סיגריה. לא רציתי כלום.
אמא שלי הזמינה בשבילי עוגה כושית עם גלידה (ככה היא קראה לה – "עוגה כושית"). אבא של שחר שאל אותי למה אני לא רוצה לשתות ולא יכולתי להסתכל עליו, כדי שלא לראות אותו, לא לראות את הכתם על חולצת המדים הישנה שלו, ולא לראות את השערות של החזה דרך כפתורי החולצה, ולא את התה שהוא הזמין.
נשפתי את העשן והורדתי את האפר במאפרה ולא הרמתי את העיניים, כדי לא לראות את עצמי משתקפת במראה. כיווצתי את אצבעות הרגליים בתוך הכפכפים הישנים (כדי לא להתעלף?) ולא העזתי לסובב את הראש. שלא יראה אותי, שלא יזהה, שלא ישמע את הקול שלי, שלא יחשוב לרגע לגשת ולהגיד לאמא שלי שלום (כי היא תתעלף), כדי שלא אצטרך להציג לו את אבא של שחר.
העוגה הגיעה, ואני הדלקתי עוד סיגריה. בטשתי בגלידה הלבנה עם הכפית וערבבתי אותה עם פירורי העוגה הכושית. אבא של שחר הסתכל עלי מודאג, מופתע, שאל אם הכל בסדר, אם כואב לי משהו, וליטף את השיער הפרוע, הלא חפוף שלי (סתם קפצתי לכמה דקות, מי יכול לדעת?). רוצה להישאר יפה בזיכרונות של שחר.

הדס מטס

ילידת, 1968, עוסקת בכתיבה ועריכה לאינטרנט, יוזמת ומנהלת קהילות מקוונות, וחברה בהנהלה של עמותת אשנב(אנשים למען שימוש נבון באינטרנט).ספרה "רבע עוף" יצא לאור ב-2007 בהוצאת "אגס". http://www.reva.co.il

תגובות

  1. אורחת

    ראית את שחר כשאבא של שחר עוד לא היה אבא של שחר, ולא רצית לומר לו שלום, או שאחרי שראיתם את שחר..
    לא הבנתי כלום.

  2. צב מעבדה

    ואללה, גדול עלי הטקסט הזה.
    יש לי הרגשה שהמחברת ניסתה לבלבל אותי בכוונה, כדי שאקרא את הטקט כמה פעמים. היא הצליחה לבלבל יותר משכנראה תכננה והוציאה לי את החשק לקרוא שוב. אז ויתרתי.

  3. אלמוני

    וממש אין לי בעייה בהבנת הנקרא….

  4. מזדמנת

    1. שחר עדיין לא היה קיים כשהסיפור נכתב.
    2. הבחורה הייתה (ועדיין) מאוהבת ביוצא הקיבוץ

    • אלמוני

      נדמה לי, שליוצא הקיבוץ קוראים שחר ועל שמו נקרא שחר הילד.

      כתוב בהרבה רגישות, נהניתי.

      • מוזר כי גם אני חשבתי פעם שאקרא לילדים שלי בשמם של אהוביי…
        יש כאן משהו פסיכוטי, לא?

  5. לא עניננכם

    איזה שרוטה. ממש מפחיד. גשי להסתכלות אצל פסיכיאטר דחוף!!!!

  6. נעה ו. בת דודה

    מקסים. וגם אני אמא של שחר.

  7. דודה של שחר

    סיפור יפהפה. את מצליחה להעביר את הדקויות של המצב המתוח, המדוכדך, והבלתי אפשרי דיפלומטית, בכשרון ספרותי רב. תודה על הסיפורון הזה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *