דרור נובלמן חושף את הבדידות שמאחורי חיי הלילה בתל אביב, ומבטיח לסבול כמו תמיד אבל לחזור מחדש

אני שונא לילה

פתיחה ובה מאבטח, מארחת ומלצרית

חיי לילה בתל אביב, או באשדוד או בכל מקום בפלסטינה רבתי, הם בעצם דבר והיפוכו. אין שם שום חיים בלילה הזה. יש רק אנשים שמחפשים בכל כוחם אחרי חיים, חיים שנדמה כי חומקים מהם כבר שנים. זה לא משנה אם אני בבלאומ'איכס או בארלי'כס, או בכל איכס אחר, התוצאה תמיד זהה – באיזשהו שלב אצא מהבר מבואס ואקנא נואשות בחבר'ה האלה שמחטטים בזבל אחרי בקבוקי משקה. לעומת הערב שעבר עליי, הם עושים כיף לא נורמלי. לצערם של כל הנוגעים בדבר, שנת לילה אחת מספיקה לי כדי למחוק את כל הזיכרונות.
וכך מאותחל, אני שוב תוקף את הלילה. מולי ניצב מאבטח שנראה כמו תלמיד בעונש שאמרו לו לשבת בפינה. בשביל שני שקלים הוא יסכן את חייו למעני. אומנם לא ברור מה הקטנצ'יק הזה יכול לעשות מול מחבל אמיתי, אבל מאז שהרגו את יאסין, אין יותר טרור אז למי אכפת. "צריך לחכות למארחת", הוא אומר. "למה?" אני שואל. הוא מושך בכתפיו. הוא לא יודע. גם אני לא. אף אחד לא יודע מה תפקיד המארחות בדיוק, ולמה הן תמיד מסתובבות במקום לעשות את עבודתן. אחרי כמה דקות היא יוצאת, בוחנת אותי, חוזרת לבר לעוד רגע מורט עצבים בו היא וודאי מחטטת באף וסופרת בלב עד שלושים, ושוב פותחת את הדלת. "כמה אתם?" היא שואלת. "כמה מי?" אני תוהה ומסתכל סביב. אפילו חיידקים אין פה. בתוך המקום מחכה לי אורן. המלצרית בדיוק הודיעה לו שכן ,יש לה חבר. "אין מצב שהוא לא אפס", הוא מפרש לי, "קודם כל רוב הבנים אפסים, וחוץ מזה, אתה היית הולך ונהייה חבר של בטטה כזאת? ברור שלא. הסיכוי היחיד שהבנאדם הוא גבר, זה אם הוא כמוני ויש עוד כמה בחורות שמסתובבות בעולם ובטוחות שהן החברות שלו". "אבל אם היא לא מוצאת חן בעינייך, למה התחלת איתה?" אני חוקר, ואורן מביט בי בתמיהה – "מלצרית". כנראה שככה זה. לקוחות תמיד חושקים באנשי הצוות. הקונספט של בחורה שמשרתת אותך ומגישה לך מזון ומשקה הוא קונספט מנצח. לא משנה כמה את כונפה, מובטח שיתחילו איתך.

הקשר בין רווקות לאס.או.אס

אני לוגם מהמשקה שקניתי בקיוסק והגנבתי פנימה, ואורן מספר על הדייט של אתמול. "שכבנו אבל לא כל כך נהניתי", מתוודה. "העיקר שנהנית יותר ממנה", אני מרגיע ומזכיר לו את המוטו "ההנאה שלה – הכישלון שלך". "שמעתי שגם אתה יוצא עם מישהי", הוא משיב מלחמה. "היא חמודה", אני מודה, "אני שוקל לנסות להתגבר על זה שהיא לא כוסית". "תנסה להתגבר על זה שהיא חמודה", הוא ממליץ. אנחנו מהנהנים בכובד ראש גברי ופונים לסקור את הנוכחים. יותר נכון נוכחות. "רווקות הן כמו כלבות עזובות באס.או.אס", אורן מהרהר בקול, "קח אותי… לטף אותי… מתות שמישהו יתן להן בית". הוא מנסה למשוך את תשומת ליבה של אחת אבל היא ממאנת. "בטח עברה טראומה אצל הבעלים הקודמים". לפתע שישו ושמחו, כל הראשים מסתובבים, אל הבר נכנסת סלב', "רווקה מבוקשת" על פי העיתונים, למרות שקשה לי להבין איך יכול להיות ביקוש למשהו שיש כל כך הרבה היצע ממנו. אורן מחייך אליה לרגע וחוזר לבן שיחו, ברנש חביב, שסיפר לנו זה עתה כי אישתו בהריון עם בן זכר. "רק תחשוב על זה", אורן מפציר בו, "איפשהו במכלול הזה שנקרא אישתך, יש זין. כשאתה תוקע אותה, אתה תוקע אורגניזם שיש בתוכו זין". הבעת פניו של הברנש נעשית עגומה משהו, ואני בוחן את הסלבית, אני מזהה בה משהו נואש. בכלל, נואשות היא שם המשחק פה. לא להאמין שמישהו ממש נהנה בבר הזה ובדומיו. לא הנשים עטויות הפן המחומצן, ולא הגברים על פדחתם המידלדלת. פה לא ימצאו מזור לבדידות שלהם. להפך. כל אותם ברים שניצבים בשורה ארוכה ברחוב הזה, הם בעצם אנדרטאות, מצבות ענק להנצחת הבדידות. אין שום מקום בטבע שבו קריאות החיזור של הזכר דוחות את הנקבה כמו בבר תל אביבי. צעירים בשלהי העשרים נראים למודי סבל כמו זונה במלחמת ויאטנם. זה נכון, הסיטואציה קשה, בכמה מילים אתה אמור למכור את מרכולתך שבמקרה זה איננה מכונית משומשת מקוריאה בלי מנוע שעברה עשרות תאונות, אלא סחורה נחותה הרבה יותר, כלומר את עצמך, ועדיין… בעליל משהו בשיטה הזאת לא עובד. בשביל מה צריך את כל פילבוליי העיניים ומשפטי המחץ האלה? לא יותר הגיוני פשוט להביא קלסר עם המלצות ממערכות יחסים קודמות? אם זה טוב להשגת עבודה, אז קל וחומר להשגת בן זוג.

לפני פרידה

כנראה שאני כבר די שיכור, אפילו הדיון המעמיק שאורן פותח עם הסלב'ית ודינו "מה נורא יותר, בחורה בגילך או במשקל שלך", לא משעשע אותי עוד. ההיא דווקא צוחקת בקול למוד סיגריות, ידעתי שהיא נואשת. עוד שנייה דלת המקום תיפתח בתנופה וצוות של מד"א יתפרץ פנימה "היא מאבדת זרע!" ישאג החובש הראשי, "לחבר אינפוזיות!". אני נרדם קצת על הבר עד שאיזה מאניאק עם חברה מעיר אותי בתואנה שאני מטפטף עליהם ריר. "אתה לא יודע שזה אידיוטי לצאת עם בחורה לבר?!" אני מטיף לו בחמת זעם, "ככה אי אפשר להתחיל עם בחורות חדשות שאיתן יהיה אפשר לא לצאת בפעם הבאה". שנייה לפני שפורצת קטטה, אורן גורר אותי החוצה. הוא עבר חוויה קשה עם הסלב'ית. "עכשיו אתה מבין למה היא לא קמה כל הערב?! גם כשהשלפוחית שלה עמדה להתפוצץ היא לא הלכה להשתין, הכל כדי שאני לא אקלוט את הגודל של התחת שלה", לפתע הוא מחייך חיוך נקמני, "אבל הראיתי לה מה זה, ביקשתי את הטלפון שלה, אין דרך יותר מעליבה להבהיר לבחורה שאתה לא מעוניין בה". "סלולרי זה מסוכן", אני ממלמל איכשהו, "מספיק שתטעה בחיוג בספרה אחת, ותמיד יענה לך ערבי. זה מסוכן נורא". ההליכה נעשית לי קשה מרגע לרגע. "תגיד אורן", אני מנצל רגע אחרון של צלילות, "איך זה שתמיד אנחנו מגיעים למקומות מעפנים?" הוא חושב לרגע ועונה בכובד ראש, "הם הופכים למעפנים בשנייה שאנחנו מגיעים אליהם". אנחנו נכנסים למכונית. שבים הביתה. היה נורא. נחזור מחר.

דרור נובלמן

חי ונולד ברמת גן ומעולם לא עזב את תחומה. יחסו לדת מפתיע, אך חסר חשיבות. חרף נטייתו למיזוגניה הוא מתחרה עם מוחמד דף על תואר הרווק המבוקש. מעריץ גברים קשוחים כמו דודו טופז, ביבי נתניהו, הרב אמנון שליט"א ורוכלי סידקית. בקיצור, לא פראייר

תגובות

  1. רייץ'

    דרור יקירי
    שוב אמרת את מה שכולנו בעצם רוצים להגיד…וגם הצחקת אותנו בדרך
    תביא עוד!

  2. cookielida

    למרות שחבל על המרירות, אני לא בטוח שהן שוות את זה…

  3. מנורה ק.

    עוד ילד בן 15 עושה דווקא להכעיס, וחושב שייצאו לו מזה זיונים.

  4. הפסקתי עם הפאבים בסגנון שתיארת בחן כה רב, והתקבעתי על מקום שכונתי-חביב-נינוח. זה התחיל כי נמאס, אבל ממשיך כיוון שהולך לי הרבה יותר טוב. אולי זה קשור לשיחות שממש אפשר לנהל שם. אולי לכך שאף אחד לא משדר נואשות.

  5. דנה דין

    תמיד רציתי לפגוש מחבל אמיתי אבל נאלצתי להסתפק בקטנצ'יק
    אולי עדיף.

  6. א. מרקוביץ'

    אורן תעשה לי ילד!

  7. טקילה

    אפשר להזמין אותך לדרינק?

  8. מעולה!

    להוציא מנושא כל כך לעוס מאמר מהנה – שאפו!

    "אין שום מקום הטבע שבו קריאת החיזור של הזכר דוחות את הנקבה כמו בבר תל אביבי." ->זו גם דעתי.

  9. קלסר עם המלצות זה רעיון מצוין

  10. אלמונית

    מאמר עם הומור נמוך מאוד ולא משעשע.
    לא נמאס כבר להתייחס לנשים במדדים משפילים ומחפיצים של כוסית/כונפה?!

    • אלמונית יקרה, פתאום שאני חושב על העובדה שקוראים לך אלמונית, ובהתיחס למה שכתבת, שבאמת יש מקום למהפכה.
      למה לא נותנים לכל בחורה דרגה, וקוראים לה לפי הדרגה. נניח, יעל זה שם של קוסית, אז מי שתגדל לקוסית יקראו לה יעל, ונגיד יפית, שזה שם של כונפה, תקבל כל מי שגדלה להיות צפרדע.
      זה גם ימנע את כל הסקססיטיות המגעילה הזו במתן כינויים (קוסית/ כונפה) לנשים, וגם ימנע אי נעימיות.
      " אחי, אני יוצא כבר שבוע עם מישהי חדשה"
      "וואלה, איך קוראים לה?"
      "יעל"
      "סחטיין אחי!!!!"

      ואת אלמונית, מה השם האמיתי שלך? ( לא מה שההורים שלך נתנו…) יעל או יפית??

      שלך, אורן- הבהמה מהמאמר

  11. דרור!
    איכזבת! היית כ"כ הרבה יותר שנון, מנומק וקוהרנטי ב"אני שונא סקס". התדרדרת לניסוחים של כיתה ו', ובאופן כללי פרסת סיפור-מסע שנשמע כמו "עלילותיו של שרק והחמור- החלק הרביעי".
    כמה חבל.

  12. אפרת - רווקה מבוקשת

    הה דרור יקירי, אכן מילים כדורבנות חדים.
    כשקראתי את שורותייך המשובחות מסם יוקרתי הבנתי –
    אני משוועת לאימוץ!
    לא עניין אני מחפשת באותם לילות אופל,
    לא משקה שירווה את הצימאון,
    אפילו לא סקס מזדמן,
    אני מחפשת הורה.
    בחלומי אני נכנסת לבר אופנתי ושם מחכה לי מנה של מרק עוף מהביל.
    השולחן ערוך ומוכן ובראשו ישוב בחור ממושקף שמזכיר באופן חשוד את אבי.
    "אכלת כבר?" הוא שואל בתקיפות.
    לאחר שגמעתי את המרק הוא מבקש מהבעלים שינמיך את המזגן כי קר לי (למרות שלא אמרתי מילה) ובשקט מזמין חשבון כי אני צריכה ללכת לישון.
    הו אבא.

  13. כן, העניין של אשליית הלילה מוכר לכולם. העניין של ת"א כעיר
    שבולעת אותך אל שיכרון אשלייתי, גם נחלת הכלל. אבל אתה חושב שאמרת משהו חדש, שנון, מבריק או חד? לא נראה לי. אז ירדת קצת על נשים (באופן די רדוד אני חייבת לציין) וגם על עצמך (באופן די קולע)
    ויצרת מאמר שירותים, בדומה לספר השירותים המוכר: "חכמת הבייגלה"…

  14. מישהי

    לדעתי הסיפור שלך נכתב כמישהו נזקק בעצמו
    אל תעליב אחרים בלי שתסתכל על עצמך…
    בכל מקרה הסיפור יפה אבל….לך תמצא חיים!

    • יעלוש ##

      אולי פשוט נודה(אפילו אני בגילי הצעיר- 21), שאנחנו אנשים נזקקים..וכל אחד עם הצרכים שלו לחיים..-יהיו כאלו שיעדיפו סקס, אהבה, חום או רק מרק חם..
      אגב בקשר לשמות..אז הלוואי והייתי יעל גם בהגדרה..

  15. שרוני

    יש לך ממש בעיה קשה אם אתה מסתובב כל לילה בבארים בתל אביב . מה יש לחפש שם ? ולמה לעזאזל אתה קורה לבחורות כלבות …תתבייש לך . אני ממש לא אוהבת את זה . אתה בטח חנון שאין לו זיונים אז החלטת להפיל את זה על בחורות נחמדות . חנאג…

  16. היורדת

    עוד סיבה טובה, למה עזבתי את המדינה המזויינת הזאת.
    גברברי תל אביב הסכיתו ושימעו- אתם כל כך לא!
    לא יודעים לחזר, לא יודעים לפנק ולא יודעים לזיין.
    שנתיים בניו- יורק לימדו אותי שמחוץ לביצה העפשה הקרויה תל אביב, המאמינה בכל ליבה שהיא מרכז העולם, מצוי תפוח גדול עסיסי ומתוק שרק מחכה לכן שתנגסו בו בתאווה.
    "אין שום חיים בלילה הזה…..לצאת מהבר מבואס"?
    אני כבר לא זוכרת מה זה בילוי מבאס. אין יציאה לבר שלא נגמרת בהרפתקאה. אין לילה שלא נגמר בחיוך. אנשים כאן חיים. אבל באמת. לא מתחרבשים בעצמם ודרך אגב, גם לא מתקמצנים באלכוהול. (תגידו בנות, מתי בפעם האחרונה גברבר תל אביבי עלוב הזמין לכן משקה?). אף פעם לא יתייחסו אליכן ככלבות עזובות באס או אס. כאן אני נסיכה בת 30 שהיא מנוסה, מדהימה, חכמה ויפייפיה.
    יאללה צאו מהקטע שאתם ביג שוט.

  17. אונה דונה

    סוף סוף אחד שמעז לומר שיש נשים נואשות.אני למען זה שיבינו שנשים צריכות גברים באותה המידה בה הגברים צריכים אותם ואף יותר, שהרי עלינו להפוך לאורגניזים מהלך בשלב זה או אחר בחיינו…. ויעזור לנואשותינו השעון הביולוגי שמתקתק….

  18. מאמר סקסי בטירוף- לא יודעת מה בדיוק גרם לי להתחרמן ממנו אבל יש בו משהו. הכל עניין של תקופות- לפעמים כן יוצאים לפאבים אבל אם באמת רוצים להכיר- הולכים למסיבת טראנס בטבע- שם הכרתי את בעלי במסיבה בבלגיה- כשהיינו על סמים קשים (היתה תקופה יפה פעם….) וכבר 6 שנים אנו ביחד- אנשים האהבה נפתחת במסיבות ולא בפאבים….

  19. אמנם יש לי הצתה מאוחרת, אבל כחיית לילה הייתי חייבת להגיב.
    ראיתם פעם אירים או אנגלים בפאב? בבר? ראיתם עליהם פעם פרצוף עצוב או מדוכא או בודד? אלוהים, כמה שאתם פאתטיים. מרוב הלחץ שלכם להשריץ, להיות בזוג, למצוא מישהו/י, שכחתם כבר להנות.
    עצוב. בר – אלכוהול – מוסיקה ——-צריך להיות שמח איפה שהוא במשוואה הזו, אז איך זה שכולם בוכים? רק בישראל. אין אפס.
    זהו.

  20. מאורה

    כרדידות המשתפכת ממך, אומר לך: דביל!

  21. דרור, זה מדהים!!!!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *