אז איך עברה עליכן ארוחת החג? דרור נובלמן מביא אותה בקטעים נבחרים מארוחת החג עם המישפוחה. והמסקנה אחת: אחינועם ניני דומה לבן-לאדן

ארוחת החג שלי

ממי, שתהיה לך שנה מהממת

ראש השנה מיועד לשני גופים גדולים במשק הישראלי. הראשון הוא חברות הסלולרי, שגורפות מיליונים משלל הודעות אס.אמ.אס ששולחים זה לזה אנשים אנונימיים, ומהשיחות הבהולות שבאות בעקבותיהן, כשאתה מנסה לברר מי שלחה לך את "שתהיה לך שנה נוטפת דבש" הסקסית, ומגלה ביגון שזה היה המ.פ מהמילואים שחזר בתשובה. הגוף השני הוא המשפחה שלי. ראש השנה הוא החג בה' הידיעה בשבט שלנו; יותר קולינרי מפסח, פחות אנמי משבועות, ובעיקר משמין פחות מחנוכה ("אבל זאת סופגנייה דיאטטית", נשבעת דודה זיוה, ומסתירה גיחוך כשאמי ממלאת את פיה להתפקע בגוש בצק נוטף מרגרינה).

השבט שלי

השנה התכנסנו בבית הורי שיחיו. אימי עמלה על התקרובת משך שעות ארוכות, והארוחה נקבעה לשעה שמונה. כבר בשעה שש, אלא מה, נשמע צלצול בדלת. ניגשתי לפתוח ומייד נשמעה הזעקה: "תשים מייד נעליים, רק יתומים הולכים עם גרביים!". התנצלתי בפני סבתא, והתעניינתי מדוע הביאה עימה תריסר סירים גדושים, והלא אמא בישלה את הארוחה? סבתא נחרה בבוז, "מצאת לך בעלבוסטה פר-אקסלנס" (בעלת בית משובחת) ומיהרה למטבח לבצע סוויץ' בין הסירים לפני שאימי תבחין. לא עבר זמן רב ויתר הכוכבים הגיעו גם הם. שמתי לב לתופעה מעניינת. אלו מבני משפחתי שבחרו לבלות את הארוחה עם המשפחות של בני זוגם, זכו מייד לתואר "סוררים" ולצקצוק שפתיים מצד סבא. אלו שבאו בגפם התקבלו במבטי חמלה ושלל לחשושים ("היחסים ביניהם לא אי-אי-אי, חסנ'ה (חתונה) כבר לא נראה, נו טוב היא גדולה ממנו בחמישה חודשים"), ועדיין גורלם שפר עליהם פי כמה מאלו שכן הגיעו עם בני הזוג. המישפוחה שלי נוטה להתייחס לזרים (כל מי שאינו חבר בשבט לפחות שלושים שנה) בסגנון שבו להק זאבים מתייחסים לכלב משוטט ואכול צרעת. כשבת-דודתי הציגה את חברה החדש (קצין צעיר וחביב עד מאוד), מייד גררה אותו סבתא לפינת החדר וערכה לו חפיפה מתבקשת, הווה אומר סיפורים מאושוויץ. אחרי חצי שעה בה האזין לה בקשב ובנימוס, חזרה סבתא לשולחן ופסקה: "הם לא מתאימים. הוא נמוך". דודתי פרצה בבכי תמרורים ומיהרנו להרגיע אותה בכוס קומפוט, דבר שעורר לרגע את סבא שהתנתק מהטרנזיסטור (סבא תמיד צמוד לטרנזיסטור, ובטח שלא ייתן לדבר זניח כמו ארוחת חג להפריע לו באמצע החדשות), והכריז בכובד ראש "ג'לי זה לא קומפוט", הנהנתי בהסכמה. לא הבנתי בדיוק למה הכוונה, אבל אהבתי את הצליל. אבא הרים את הראש מהעיתון בורסה ואמר שצריך לעשות קידוש. סבא פתח עמוד אקראי בסידור (שחרית ליום חול), ומלמל בכוונה גדולה. המישפוחה ענתה בשירת מעוז צור ישועתי (בכל חג אנחנו שרים את זה) והתישבנו לאכול. מצאתי את עצמי בוהה בצלחת גדולה בה השתרעו גפילטע פישים בשלולית דלוחה. סרבתי בנימוס, וסבתא כיווצה את גביניה: "כאלה גפילטעה עוד לא טעמת", הצהירה, "זה טעם גן עדן, ללקק את האצבעות". כשעמדתי בסירובי, ניסתה לפתות אותי בעזרת גוש כבד-קצוץ אימתני, שלהערכתי יכל גם לשמש כטיט באתרי בנייה. "אני צמחוני", הזכרתי לנוכחים. דוד ג'קי ניסה להסות אותי, וכנראה שהוא ידע למה (במשפחה שלנו הצהרת צמחונות שוות ערך להכרזת מלחמה. היו מעדיפים שאני אהיה הומו). פניה של דודתי האדימו: "אם לא נאכל את החיות", הסבירה לי בזעם, "הם יסתובבו חופשי בכל מקום". למזלי הרב, שאל אחי לפתע מה שלום הדוד זאב משיקאגו (מין קרוב משפחה רחוק), ופתח בלא יודעין תיבת פנדורה שלמה. במשך שעה וחצי (בדוק) סיפרה המשפחה בדוד זאב, כמו היה הדוד זאב לפחות יציאת מצריים. מעולם לא פגשתי את אותו קרוב משפחה איזוטרי שהיה בסך הכל שלוש פעמים בישראל, ותהיתי מה היה חושב אותו איש זקן ורגזן ("לא היה איש משפחה גדול, וגם בפרנסה לא היה משהו, הוא היה בן יחיד ולכן די מפונק, מצד שני בכל זאת עבר את המחנות"), לו היה יודע שהוא נושא לדיון מעמיק של משפחה שלמה שאת רובה מעולם לא פגש ("היה נוהג לחרבן בדלת פתוחה, רצה לעקור את דלת השירותים בכלל, אבל חשש שיברח לו האוויר מהמזגן. לא שהיה מדליק אותו הרבה, הקמצן"). במהלך הארוחה התרכזתי בעיקר בלסכל את ניסיונותיהן של אמי והדודות להטמין בשר באוכל שלי (שניצל בתוך הפיתה עם האבוקדו וכדומה), דבר שהרגיז אותי עד כדי כך שהחלטתי להטיל פצצה; "אני יוצא עכשיו עם תימניה", הכרזתי. דממה. סבתי החווירה. דודה זיוה רקקה את הצימעס חזרה לצלחת. אימא ניסתה להישאר אופטימית, "הם דווקא נחמדים התימנים. מתופפים על פחים של שמן, וגם אחינועם ניני תימניה". סבא הוריד את המשקפיים, "אחינועם ניני דומה לבן-לאדן", קבע בזעם. אחרי שהתנצלתי על הבדיחה הלא מוצלחת, וסיימנו את הלפתן, חילקה דודה זיוה את השירונים, אחי שלף את הגיטרה ושרנו את "במדרון ליד ואדי","בת שישים היא" ועוד כמה להיטים משפחתיים שטובים לכל חג. אומנם לקראת סוף הערב סבא עשה טעות פטאלית ואמר שאחת מהבנות של דוד זאב מהנדסת, מה שגרם לסבתא לקפוץ על אותה הצהרה אומללה כמוצאת שלל רב, ועימות חזיתי פרץ מחדש.

חגים ונהנים

אבל היה כיף. המנהגים הקבועים, הפרצופים המוכרים, הסכסוכים, הקטנוניות, הגזענות (בלי שום כוונה רעה), בסך הכל אין שום דבר פסול בארוחות משפחתיות (אלא אם אתה יוצא עם תימנייה). חשבתי על הסינים שאצלם כל שנה היא בסימן של חיה אחרת: חרגול, ארנב וכאלה. אצלנו זאת תהיה שנה במזל זאב. שנה נוטפת דבש לכולם.

דרור נובלמן

חי ונולד ברמת גן ומעולם לא עזב את תחומה. יחסו לדת מפתיע, אך חסר חשיבות. חרף נטייתו למיזוגניה הוא מתחרה עם מוחמד דף על תואר הרווק המבוקש. מעריץ גברים קשוחים כמו דודו טופז, ביבי נתניהו, הרב אמנון שליט"א ורוכלי סידקית. בקיצור, לא פראייר

תגובות

  1. אני ראשונה

    התיאור המשעשע לא רחוק ממה שמתרחש אצלינו סביב לשולחן בחג.
    בכל שנה אני מתכננת בריחה, אבל איכשהו מוצאת את עצמי שוב יושבת ליד דודה ברכה, שמסבירה לי שהזמן טס והגיע הזמן שאני אמצא לי בחור נחמד (למה שלא תרשמי לתואר שני באוניברסיטה, שם בטוח תמצאי בחור?) וסבתא ברכה שמדביקה לי נשיקה רטובה על הלחי והאודם מסרב לרדת עד מוצאי יום הכיפורים. ושוב פעם הריכולים הפולניים על כמה כסף להוא יש, ואיך זה קמצן ואיך התקשרתי לנעמי להגיד שנה טובה והיא סיפרה שאחות של בעלה עברה ניתוח להסרת שומה. אבל מה, כמו שכתבת, בסך הכול נחמד.
    שנה טובה לכל הבננים והבננות.

  2. מזדמנת

    מדהים להיווכח עד כמה התכנסויות החג של טובי בני ישראל הופכות לשדות קרב משפחתיים ועד כמה התקרובת המסורתית, כל חג ותבשיליו, היא בבחינת תפאורה בלבד לדבר האמיתי. מפתיע להודות באיזו מידה אנו מכורים לריטואל קרבות שולחן החג , ולא מוכנים לוותר על אף אחד מהם, ראש השנה, סוכות, פסח וגו.

    כל חג מביא כמה קרבות חימום לפני המערכה האמיתית. קרב חימום ראוי הוא הנהלת החשבונות הקשורה במתנות. מי הביא, מה, למה וכמה. המאוכזבים תמיד מציינים את כרטיס הברכה המושקע, ( לא חשובה המתנה העיקר הכוונה ) המבויישים ( אלה שנוכחו שהמתנה שקבלו עולה עשרות מונים על זו שקנו) מגמגמים תודה מתחמקת, והקנאים מתעלמים מהמתנה שקבלו ומתרכזים במתנות שקבלו האחרים. בריטואל מתנות החג אין מנצחים, אי שביעות הרצון היא כללית,ומהרגע שהיא נוכחת במלוא תפארתה אפשר להתחיל בקרב החימום הבא.

    קרב החימום השני הוא המחמאות המאולצות וההמלצות הברוכות לשיפורים. איזה חצאית מושקעת, יופי יופי, אבל למה הסתפרת, את חייבת להאריך את השיער, יש לך תלתלים טבעיים, ארוך הרבה יותר מתאים לך. ואחרי שגם הסבוב הזה נגמר, בלי לפסוח על איש מהנוכחים, אפשר להתחיל במערכה האמיתית אצל שולחן החג, הערוך לתפארת, בכסאות הקבועים פחות או יותר, בין ביס לביס, מתנהלת מלחמת המשפחה הקולוסאלית, הנוכחים נגד כל מי שלא הגיעו, לא הוזמנו, שתמיד חוגגים עם המשפחות של… כי לא נאה להם. מלחמת שולחן החג היא שעתם היפה של כל הנעלבים הסדרתיים, של מנהלי הפנקסנות הקפדניים, בקיצור, במלחמה כמו במלחמה…

    אני מנסה לחשוב מי אשם בכל ההתלהמות המשפחתית המסורתית הזאת השומרת על איכותה הממכרת בין חג לחג, וממש פוחדת לחשוב על מה היינו משוחחים בלעדיה ואיך היתה נראית אז סעודת החג

  3. שלומצי

    אני מצאתי את עצמי מנהלת שיחות על מכתב הטייסים והמצב הכלכלי לאן, כשבעצם כל מה שעניין אותי היה למה האקס שלי לא מתקשר להגיד שנה טובה ואיך זה שלמפגר שזרק אותי לפני שבוע, כבר יש חברה חדשה. מצאתי את עצמי מחלקת כרטיסי ביקור שלי לטובת השגשוג הכלכלי שיבוא אלי השנה, בשעה טובה, כשבעצם כל מה שעניין אותי הוא להוריד ראש ולהתנתק מ"תוגת החג" שתפסה אותי שעה לפני. אין ספק שמפגשי החג עושים נעים וחמים ומשפחתי, הבעיה היא עם שעות הפוסט ארוחה. השעות שבהן אני חוזרת מהמון חום ואהבה לדירה שלי (החמימה גם היא) ולכלב שלי שחושב בליבו "שמישהו כבר יגאל אותה מרווקותה.. ושתרד לי מהווריד. אני רק כלב". הזמן בו האינטרנט עובד שעות נוספות. המאפרה מתמלאת עד אפס מקום והמיטה שוב ריקה. מצד שני, אחרי התחלה כזו, השנה יכולה רק להשתפר…

    שנה טובה.

    • תגובה מתוקההההההה !!!

    • אחלה תגובה !

      אני פתרתי את הבעיה של החצי הריק של המיטה בסטוץ ראש השנה ….
      לא רציתי להתחיל שנה חדשה בחצי ריק במיטה – למרות שהיום הוא שוב יהיה ריק אבל לפחות יהיה לי במה להיזכר.

    • היי שלומצי,
      למה שלא תתקשרי לאקס שלך ותאחלי
      לו שנה טובה?
      הוא בטוח ישמח, וחוץ מזה- הכל הפיך.
      שנה מחייכת ושמחה שתהיה לך.

      • שלומצי

        תאמיני לי טלי, רק לך אכפת ממני…
        שלחתי לו sms והוא התקשר לברך על השנה החדשה ובאותה נשימה לספר שהכיר בחורה אנגליה (מה רע ברומניות תוצרת הארץ?) והם טיילו להם בעולם במשך חצי שנה. הוא פה אבל בבלבלות מטורפות ואולי הוא יסע אליה ואולי לא. ובכל מקרה מה שלומי, מה עם הקריירה ואם בא לי להפגש. את הכאב לב שלי קיבלתי. מגיע לי. בעצם שליחת ההודעה, הצהרתי לעולם שאני רוצה תשומי וקיבלתי. קיבלתי ומתמודדת.

        צום קל.

        • כל כך מוכר לי הסיפור הזה, היה לי אותו דברר- חברה אוהבת בבעית ומישהי מדהימה שפגשתי בחו"K וההתלטבות הייתה כל כך קשה, אבל בסוף הלכתי על האנגלייה ואני לא מתחרט בשיט. הן פשוט עדיפות הבנות האלה של חוץ לארץ, פשוט עדיפות

        • Haziz Veraam

          You know that I am on your side.
          Any way my Rosh Hashana dinner was at the Rib Eye resturant in Champaign IL.
          I will return from there eventually.(Two weeks or so)

          Happy new year.
          P.S.
          On Kipur weekend there is Haloween over here.

  4. ארינה

    התגובה המושקעת מעלי עושה לי רגשי נחיתות, כי כל מה שהיה לי להגיד זה –
    אהבתי את המאמר:), מטורף מספיק ושכיח למדי, כתוב בצורה השנונה (לא צינית, שנונה, ונשבעת שיש הבדל!) הכה אהובה עלי.

    ואצלינו במשפחה אוכלים כל חג אותו הדבר (רק שבפסח מוסיפים מצות ליד הלחם – ככה כדי להרגיש טוב עם עצמינו שאנחנו שומרים על רוח החג), והארוחה סובבת בעיקר סביב הרמת כוסיות. בכלל אפשר לחשוב שאנחנו חוגגים כל פעם איזה חג יין/בירה/וודקה ולא את ראש השנה או פסח (4 כוסיות?, הי, בואו נעשה את זה 16 – זה מצווה!!).

    נו מה לעשות,
    רוסים P:
    (אם כבר גזענות:)

  5. אני הברזתי… פשוט לא?
    ותחשבו על זה …
    (מתוכננת כבר ההברזה ליל הסדר כמובן- וכל החוכמה זה לא ממש לסוע לאנשהו… אלא להיות כאן ולא להגיע- יש רעיונות?).
    🙂 שתהיה שנה מפוצצת מדבש

  6. אריאלה ר.

    יצא לך מצחיק.

  7. אני דווקא נהיינתי !
    היה כייף ונחמד , וכל המשפחה שלי אחד אוהב את השני וצחקנו והעלנו זכרונות (שאנחנו ה"ילדים" בני ה- 30 לא זכרנו אבל הדודים נהנו להקניט אותנו ולספר לנו איך היינו גונבים יין ומשתכרים בימי שבת) , והאוכל היה טעים ודיברנו על הכל , וחיפשו שידוך דווקא לאחד בן 22 שבא מאמריקה (אז איכשהו כול הבני שלושימים התחמקו מכך , או שהם פשוט כבר התייאשו מאיתנו …..) , אבל באמת שלא היה נורא כמו אצלכם

    חג שמח ושנה טובה לכככככככככככככולם !!

  8. כרמית

    משעשע…………
    אני דווקא מאוד אוהבת גפילטע פיש וכבד קצוץ – סבתא ודודות שלי א-ל-ו-פ-ו-ת, מה שכן הן לא עושות את זה מתוק (הגפילטע… וככה זה יותר טעים, לטעמי).
    לגבי עניין התימניות, בתור חצי תימניה אני חייבת לציין שגם כשאבא שלי הודיע למשפחתו שהוא יוצא עם תימניה התגובות היו נסערות בסגנון של פקסים לארה"ב "אחינו מתחתן עם כושית…" – כשההכחשות לגבי אמיתות הסיפור עדיין בשיאן. בכל מקרה זה עניין שמתפוגג, לרוב, לאחר היכרות קצרה, לפחות ככה זה היה עם אמי שתחיה.

    שתהיה שנה טובה, מלאת אהבה, שמחה, והרבה סבלנות 🙂

  9. מרי המשוגעת

    מה שנכון נכון, וארוחות חג מלבבות יכולות להוציא מהדעת ולהצחיק באותה מידה
    (כשאבא פולט :אוח אוח אוח כמה ש(ח)אני סובלת, ואני ממלמלת שבמבטא הפולני שלו פתאום זה נשמע הגיוני….)
    רק רציתי להגיד שאני די מאוהבת בכתיבה שלך, ועוקבת אחריה זה זמן מה, וכמובן לאחל, איך לא…

    שנת דבששששש…(וליקוקים…בסדר הזה או להיפך…לשיקולך…:)))

    וזו אני, אם תתעניין…
    http://blog.tapuz.co.il/crazymary

    • חג שמייח לכולם, ואגב הקישור לבלוג שלך לא עובד

      • אנונימה

        וטוב שכך. עוד בלוגרית נודניקית

      • מרי המשוגעת

        איזה באסה לי
        טופ…
        אז כנראה שמי שזה מעניין אותו יאלץ להכנס לתפוז ולחפש את הבלוג שלי
        ("אני קארי בראדשו הישראלית…?")
        משום מה גם הקישור לבננות מהבלוג שלי לא עובד
        משהו פה לא אוהב אחד את השני ? קונספירציה !
        🙂

        • אנונימה

          שמישהו יעשה לנו טובה (אלוהים שומע?) ויעלים את הבלוגרית הנודניקית שלוש נקודות הרחק מכאן

          • מרי המשוגעת

            תרגעי
            לא באתי בגלל זה
            באתי להחמיא לכותב
            ולא דיברתי איתך
            אוי
            איזה רמה נמוכה אפשר לרדת פה באמת
            חשבתי שזה פורום איכות

  10. ג'קלין

    תמיד כשמתארים את החגים באמצעי התקשורת השונים, אנו מוצאים תיאורים שהם נחלתם הבלעדית של האשכנזים על הגפילטע והצימעס והגזענות הדוחה. המרוקאים, עיראקים, פרסים והבוכרים כאילו לא קיימים (ואנחנו מדברים כאן על ישראל 2003). יופי, תמשיכו ככה, אחר כך אל תתפלאו אם השד העדתי קופץ לכם מבעד לגיפלטע ודורש את התיחסותכם

    • צב מעבדה

      במקום לבכות תכתבי בכשרון ותשלחי, אם זה כתוב טוב יש סיכוי שיתפרסם.

      • שא. הבין ממה שסיפרתי לו על המאמר,
        שאם אחינועם ניני תוריד את הזקן
        היא תהיה דומה שתי טיפות מים לבן לאדן.
        מפגרים הטייסים האלה, פשוט מפגרים.
        } {

      • ג'קלין

        הסבירות שיתנפנף בעמוד הראשי שם מזרחי קלושה בעיניי. ולראייה, טרם נתקלתי בבננות במאמר שחתום בשם בלולו, או כל שם אחר בעל אוריינטיציה מזרחית

        • צב מעבדה

          כל מי שעוקב אחרי התגובות שלי יותר משבוע שבועיים יודע שאני מזרחי (מרוקאי/טוניסאי) ואם תפשפשי באתר תמצאי שארבעה מאמרים (מתוך חמישה ששלחתי) שלי פורסמו כאן בעבר,
          והמאמר שלא התפרסם באמת לא היה משהו.

          כמה מאמרים ששלחת נדחו?

    • אלמוני

      אצל המזרחים האוכל הרבה יותר טעים

  11. המעריצה הסודית

    יופי, דרור.
    כמו תמיד משעשע ושנון.

  12. סתם..מאמר חמוד שמעורר הזדהות, משם מה.
    שתהיה לך שנה פשוט מושלמת.

  13. נמאס מהחגים. מהמישפוחה. מברכות שנה טובה מאנשים שלא ראית שנתיים. מבחירה. מהדודים והדודות. מהברביקיואים הנלווים. ממוספי החג עם דירוגי מאה הפרחות המובילות. מנוסטלגיה.
    חלאאאס. נשבר הכוס.
    איפה קבור הכלב? אם הגיעו החגים ואת לבד, יא סינגלית מזדקנת שכמותך, את הולכת מה זה לסבול. הבדידות דבוקה לנשמה מול אחיך עם שלושת צאצאיו הנודניקים ואישתו הקרציה שמדגמנת את הגוונים החדשים והמה זה מהממים שהיא עשתה אצל ההיא מסוף דיזינגוף. הנחמה היחידה היא שהחגים נפלו השנה על סופי השבוע. הנה חג אחד כבר אוטוטו נגמר. שנה טובה עאלק.

  14. טריניטי

    מאמר חמוד ומצחיק, ותגובות מתוקות מדבש, במיוחד זו של שלומצי והלוואי שתהיה לה שנה הכי טובה ומוצלחה, שגשוג כלכלי ורומנטי ושמיטתה תמלא חיים, אמן.
    ארוחת החג שלי היתה דרמטית באופן יוצא דופן יען כי בדרך להוריי רבתי ברוב רגש עם בעלי שיחיה, אמרתי כמה דברים שהוצאו מהקשרם, והוא חשב לתומו שניפגש ביום שני ברבנות (למרות שרק שלשום התחתנו, בערך). עקב כך נס הבחור לביתינו, מרחק שעה נסיעה, להטביע יגונו בקרלסברג, וכיבה את פלאפונו.
    משלחת מלאכי רעים ובראשה אנוכי יצאה לפייסו, ובדרך תפסנו שאנחנו מפגרים וחזרנו על עקבותינו בתסכול. מאוחר יותר הודלק הפלאפון, הצלחתי לשוחח עימו ולהבהיר לו שאני אוהבת אותו ושהוא דביל, שאיבדתי לפחות חמש שנים מחיי מדאגה ושיחזור מהר כי עוד מעט אוכלים.
    הוא הגיע בחצי, הייתי כבר קצת שיכורה וכיבדתיו בבעיטה ובנשיקה, והדבר הכי טעים בארוחה היה סלט חסה עם צנוברים בגודל של גינה. אחרי דרמה כזו, אף אחד כבר לא הציק לאף אחד.
    אפילו סבא שלי הפסיק למרר לסבתא שלי את החיים לכמה דקות כדי לבהות בנו.
    שתהיה שנה טובה ומאושרת לכולם, עם המון אהבה

  15. נסיך החלומות

    לא מפתיע וחבל.

  16. אני תימנייה ונפגעתי

    תתבייש לך, זה בכלל לא דבר רע לצאת עם תימניות, זה דבר טוב, ואנחנו בנות הגונות, ורזות, ולא מזדיינות עם כל אחד כמו האשכנזיות שאין להן כבוד עצמי. וחוץ מזה שחור זה יפה, אז כל מי שאומר שאנחנו מתופפות על פחים של שמן, וחמות כמו טאבון, אז אלה סתם סטריטיפים, ובושה וחרפה, והלוואי שכל החילוניות המופקרות יבקשו סליחה ביום כיפור, כי יש להם הרבה מה לבקש

    • המתופפת התימנייה

      מילים בסלע. מדובר בגזענות דוחה ומגעילה של משפחות אשכנזיות מהמעמד הבינוני שמשוכנעות שהצימעס זורח להן מהתחת

      • התימנים אומה של רשעים

        יחיא יחיא תימני
        לא עלו על העוני
        מצחצח נעליים
        ברחובות ירושלים
        יחי הקרטופעלך הצימעס הגפילטעה והקניידלה
        תחי תחי תחיאיזה מזל שלא ביקשו מנסראללה לשחרר גם את חטופי תימן.
        יניב המל-ך

  17. ואני חשבתי שרק אצלי בבית זה ככה – אז כנראה שלא!
    התיאור המדיוק ,- פשוט ענק…

  18. אוסנת

    תמיד בחגים אני קולטת כמה שאני לבד וכמה שמשפחה זה דבר נורא. החגים אצלינו זה בדוק ההיפך מ"רוח חג המולד" מה שנקרא, במקום להיות יותר נחמדים, אז כולם הרבה יותר חטטנים ורעים. אני מוצאת את עצמי בגיל 32, גרושה טרייה עם תאומות בנות שנה וחצי (הסיבה היחידה והמתישה לכך שאני עדיין נאחזת בחיים איכשהו) , ותוסיפו את זה שבדיוק פוטרתי, ויצא לכם תבשיל שמשמעותו- לא רוצה חגים! לא רוצה משפחה! לא רוצה שירחמו עלי! רוצה שכולם יחנקו להם עם המרק המגעיל. תשס"ד- תהיה שנה סוף הדרך? לא אצלי. אוף מה טעם.

    • אי אפשר שנתיים שחורות ברציפות, אחרי שנה כזו קשה שעברת אני בטוחה שהשנה זה ישתפר.
      שיהיה לך רק טוב – התחלות חדשת משאירות מקום לקצת אופטימיות, בכל זאת צריך להאחז במשהו.

    • תחזיקי מעמד.
      התאומות יגדלו קצת ויהיה לך קצת יותר זמן לנשום. את תמצאי עבודה חדשה, אולי אהבה חדשה, ויהיה לך יותר טוב.
      שיחנקו להם עם המרק המגעיל, ואת החום והתמיכה שאת צריכה אולי תמצאי באנשים מחוץ למשפחה שלך, לפעמים טוב שכן קרוב מאח רחוק…
      שנה טובה שתהיה לך!

      • אוסנת

        אני מרגישה אקזוטית היום, לא יודעת למה, אולי מרוב שאנ מדמיינת איך אני נמצאת כל הזמן בארצות אחרות, רצוי בלי הילדות (אני יודעת, לא יפה להגיד את זה אבל, תאמינו לי שבזמן האחרון אני מתחילה לשנוא פחות ופחות את כל ההורים האלה שנועלים את הילד באוטו, ובבקשה תחסכו ממני את הטפות המוסר, זה הדבר האחרון שאני צריכה עכשיו), הסתכלתי קודם ב יס ,בדיוק בשעה היחידה ביום הזה שהן נרדמו איכשהו, המפלצות הקטנות, וראית שם בחור ישראלי שמרח את כל הגוף בקטשופ. הייתי רוצה למרוח אוות בעצמי. אוף מה אני כותבת. אין לי כוח איפלו ללחוץ על הדליט, רק לכתוב ולכתוב עוד ועוד, אני כל כך מותת ורע לי, איפה איפה אתה, דודי או איך שלא קוראים לך, נשים עליך קטשופ, חרדל, מונז מה שתרצה, רק תיכנס בשקט שלא תעיר את הבנות. אוף נמאס.

        • צב מעבדה

          אוסנת יקרה,
          אין לי ילדים אבל אני מכיר את ההרגשה האיומה שהכל נראה שחור, אפילו הלבנה שבשמים.
          לא רוצה לומר לך שיהיה קל, משברים (במיוחד הארוכים שבהם) הם קשים בהגדרה. אני כן רוצה לומר לך שיהיה טוב. אני בטוח שיש לך ברקורד קשיים שהתגברת עליהם ודברים טובים שהצלחת לעשות, תביטי עליהם, תשאבי כוחות, תעברי את התקופה הקשה ולאט לאט תתגברי, עד שהשמיים יתבהרו, והם יתבהרו.
          חזק ואמץ!

  19. אלמוני

    חג שמח לכולם…שנה טובה מלאה בהצלחות והרבה אהבה……

  20. תיאור נחמד, קונבנציונלי, של משפחה בה איש לא עומד על שלו, פרט לבעלי הבית

    כאילו כולם עדיין דרים תחת קורת גג אחת.

    ודרך אגב, לכל התימניות שנפגעו, תעשו לי טובה.

    גם אני תימני, ואני לא מתרגש משורה וחצי שורה

    שלא לדבר שברוב המקרים אחרי הכעס על השד העדתי באה שנאה – לחילוניות המתפקרות

    שיבקשו סליחה או ללאטח האשכנזי התורן.

    ראבק, אנחנו ב-2003, כמה זמן עוד נדבר על זה?

  21. אני אישית מאוד שועשיתי מהמאמר(בתור חצי אשכנזייה ועוד פולניה גם די הזדהתי עם הכותב)
    לפי דעתי יש להתייחס אליו בקלילות ולא לקפוץ ולהתרגש מכל מילה אלא לראות את הגרוטסקיות שלו (של התוכן)ואת הפטאטיות האכשיהו חיננית ונסלחת.
    ממש כמו שמומלץ לראות את ארוחות החג ולא משנה מאיזו עדה.

    שתיהיה לכולןם שנה דבש

  22. ארוחת החג מאת לינוי

    אני חושבת שאהרוחה אחי מגעילה בעולם כי אני לא אוהבת דג וגם אני אלרגית ויהיה לי פריחות איכסה!!!1

  23. אלונה

    שמוכנה לקחת את האתגר ולצאת איתך לארוחת ערב חג, רק בכדי לגרום למשפחתך לייחל לכך שהיו חוטפים גם אותי. ואם יצא מזה משהו נוסף, מי אני..

    • תימנייה זה כבר לייט בשבילהם, לארוחה הבאה אני מתכנן להביא אתיופית, אני יכול לראות את זה בעיני רוחי, סבתא תצווח "סיז מיר גווערון שווערץ אין דה אוין! גוועלד!" (נעשה לי שחור בעיניים, הצילו) ותקפוץ מהחלון, ואמא תמהר להחליף את הסכו"ם לפלסטיק, כדי שהבחורה לא תידקר ותתחיל להשפריץ איידס על כולם

  24. פשוט קורע מצחוק!!! אהבתי ממש אהבתי….
    אני חילונית וחצי וארוחות חגים עם תפילות ושירים זה לא משהו שקורה אצלי בבית…
    אז נורא נחמד לשמוע על ארוחה משפחתית בסגנון ממוצע אבל עם הפלפל שלה. אני די מקנאה בך… אני בטוחה שזה היה הרבה יותר מצחיק בשידור חי…!
    כיף לך! באסה לי….
    תגיד יש סיכוי שאני מצטרפת לארוחת חג הבאה?…

    נ.ב
    סליחה אם יש יותר מידי סימני קריאה… הרגל גרוע… אני מנסה להיפטר ממנו… זה הישתפר אבל איבדתי את התקווה להיפטר מזה סופי! 🙂
    בה בי

  25. צפונבונית אמיתית

    יו אני מקנאה! כל השנה חיכיתי לגפילטע פיש ולכבד קצוץ (לא יודעת למה ציפיתי בכלל) – אבל קיבלנו ארוחה טבעונית-אלק, דלוחה, בלי הירככיה, סתם מלא מנות, לא טעימות בכלל.
    אולי נתחלף?

  26. michael mizrahi

    מאמר? זוהי שירה, נאום גאוני של פוליטיקאי ללא מפלגה, מלאכת מחשבת, מסמך אנושי מזעזע על היהדות הפסאדו מסרתית אשכנזית שכל כך תופסת תחת ואף אחד לא יודע בעצם למה.

  27. כל כך הרבה זמן לא צחקתי ככה..
    כל מילה נשמעת כאילו יצאה מהמשפחה שלי, סבתא שלי כבר 26 שנה לא מתמודדת עם העובדה שאני לא מוכנה לאכול גפילטע..
    אבל בנושא התימנים, הגעתי למסקנה שלמשפחה שמגיעה מלודג' וורשה, שום דבר כבר לא יעזור… אחרי שנים של תיסכול רב שגרמתי (איך העזתי לצאת עם מרוקאי??) בישרתי בשמחה וששון שיש "מישהו משלנו" כמובן שלאינקוויזציה הפולנית זה לא הספיק, ופירוט התבקש סיפרתי שהוא רומני. התגובה שקיבלתי מבית המלוכה ההבסבורגי הייתה "רומני זה לא כזה משלנו.."

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *