אשת חיל

לצידם של סופרמן, החייזר מכוכב קריפטון ובאטמן, איש העטלף המליונר הלוחם בפשע, הצלע השלישית ברשימת גיבורי העל הידועים ביותר בחברת הקומיקס האמריקנית די. סי היא וונדר וומן. אשת חיל אמנם שידועה הרבה פחות מעמיתיה הגבריים, אבל אספקטים שונים בקריירה של הדמות הופכים אותה למעניינת לא פחות מהם.

לוחמת אדירת כוח

אשת חיל היא לוחמת צדק בעלת כוחות על ששנים רבות רבות לפני זינה (שדמותה הושפעה ממנה לא במעט) הייתה קשורה עמוקות למיתולוגיה היוונית. שמה הוא דיאנה והיא בת לגזע האמזונות הקדום, לוחמות אדירות כוח, שבעבר הרחוק נוצרו בידי אלת האהבה אפרודיטה על מנת להראות שכל מה שהגברים הבהמיים יכולים לעשות, נשים יכולות לעשות טוב יותר. אפרודיטה נתנה לאמזונות חגורת קסמים שבאמצעותן הן יהיו בלתי מנוצחות בידי גברים פשוטים והן בנו עיר נפלאה ביוון הקדומה בשם אמזוניה ושם חיו בשלווה דורות רבים. אלא שבשלב מסוים יצא הגיבור הקדום והחזיר השוביניסט האולטימטיבי הרקולס (כן אותו אחד מהסדרה האחות של זינה) להילחם בהן ופגש את מלכת האמזונות היפוליטה. היפוליטה היפה גברה על הרקולס בכוחה הגופני(!) ובאמצעות חגורת הקסמים שלה, ששום לוחם גבר אינו יכול לעמוד בפניה. הרקולס נאלץ להיכנע, אך היה נחוש בדעתו לשעבד את היפוליטה והאמזונות שלה ויהי מה. הוא הזמין את האמזונות למשתה, כשהוא מחניף להיפוליטה וליופיה והבחורה התמימה נפלה ברשתו של הלוחם האכזר. בשלב מסוים, כאשר השניים היו בשלבים מתקדמים של "עשיית אהבה", חטף הרקולס מהיפוליטה את חגורת הקסמים והאמזונות היו כעת בידיו, כבולות לעשות בהן ככל שיעלה ברצונו (ולגורל "מר ממוות" מן הסתם). אלא שהיפוליטה התפללה לאפרודיטה וביקשה ממנה את הכוח לשבור את הכבלים האלה, היפוליטה הסכימה, אם כי הזהירה שמעתה ואילך יהיו האמזונות שפחותיה המוחלטות ותמיד יהיה עליהן לזכור כיצד היו פעם שפחות של הגברים. בעזרת אפרודיטה הן השתחררו מהשרשראות, היפוליטה הכתה את הרקולס וחטפה ממנו את החגורה. האמזונות היו כעת שוב חופשיות משליטה גברית.
אולם האמזונות ידעו ששוב אין להן מקום ביוון, או בעולם הגברים בכלל. הן שטו לאי בלתי ידוע באוקיינוס, "אי גן העדן", והקימו שם ממלכה לנשים בלבד, ששום גבר לא חדר אליה במשך אלפי שנים לפחות עד שנת -1941 בזמן מלחמת העולם השניה, כאשר התרסק על האי מטוס של קצין ביון אמריקני בשם סטיב טרבור. מלכת האמזונות היפוליטה (בנוסף לכל שאר תכונותיהן האחרות, האמזונות הן גם בנות אלמוות) החליטה לתת לו לחזור לעולם המודרני שלנו ולא זאת בלבד אלא לשלוח איתו את בתה דיאנה, שהתאהבה בו כדי שתעזור לו להילחם בנאצים ובכוחות הרשע והשיעבוד בכלל. דיאנה מחזירה את סטיב לוושינגטון ארה"ב במטוס הבלתי נראה שלה (שנים רבות לפני ה"חמקן" של היום) ומכאן ואילך לא נפרדת מחייו.

דיאנה פרינס

דיאנה היא יפה כמו אפרודיטה, חכמה כמו אלת החכמה אתנה, בעלת המהירות של אל הגנבים מרקורי ועם הכוח של הרקולס. אך בארה"ב היא מעדיפה ללבוש את הזהות של אחות ממושקפת וחסרת צורה בשם דיאנה פרינס, שאותה פגשה בעת הגיעה לארה"ב וגילתה שהן דומות ורכשה ממנה את מסמכיה. כאשר היא לובשת את דמותה האמיתית של אשת חיל, היא לבושה תחילה שמלה קצרה שעליה כוכבי הדגל של ארה"ב ולאחר מכן מכנסיים קצרים עם אותו הסמל, כמו גם מעין שריון מוזהב, החסין בפני כדורים.
היא הופכת לאויבת הגדולה של פושעי ארה"ב, כמו גם של פושעים ומחבלים נאציים לסוגיהם ולמיניהם הודות לכוחות העל שלה וצמידים עמידי כדורים, ו"הפוליגראף" המיוחד שלה, לאסו קסמים, שכל מי שנלכד בו חייב לדבר אמת ולחשוף בפניה את הידוע לו.
היוצר של אשת חיל היה אדם שונה מאוד משאר היוצרים של סדרות קומיקס שהיו ידועים רק בתחום הקומיקס ולא מחוצה לו. היה זה פסיכולוג ידוע מאוד בשם ויליאם מולטון מרסטון שבין שאר דברים הוא גם הממציא של מכונת האמת (הפוליגראף), והיה גם בעל עניין רב מאוד בתרבויות יוון ורומא (הוא בין השאר כתב רומן היסטורי על קליאופטרה וקיסר). בראשית שנות הארבעים מרסטון הנ"ל כתב מאמר שבו התקיף את התכנים של סיפורי הקומיקס, וראשי חברת קומיקס הציעו לו כאתגר לכתוב סדרת קומיקס משל עצמו. למרבית ההפתעה מרסטון קיבל את האתגר ליצור סדרת קומיקס עם תכנים שכמוהם לא היו בעבר וזאת עשה בהצלחה רבה.
מרסטון, שהיה פמיניסט שנים רבות לפני שהמושג נוצר, השתמש בסיפורים כדי לבטא את "התיאוריות הפסיכולוגיות החדשות ביותר על יחסי גברים נשים". הוא החליט ליצור סיפור קומיקס על המאבק בין הטוב והרע. לא בדיוק נושא חדש בספרות הקומיקס, אך מה שהיה חדש היה שהמאבק מוצג במונחים מיניים כאשר כוחות הטוב מיוצגים בידי הנשים וכוחות הרע מיוצגים בדרך כלל בידי נציגי האכזריות והברוטאליות הגברית. המאבק בסיפורים הוא גם בעולם האלים: בין אפרודיטה אלת האהבה, המייצגת את כוחות האור, ובין מארס, אל המלחמה, המייצג את כוחות הרשע והוא האויב הגדול של האמזונות. אין זה אומר שכל אישה ואישה בסיפורים היא לוחמת צדק וכל גבר וגבר הוא נבל השואף להשתלט על העולם, יש גם פושעות על רבות ושונות בסיפורים. אבל אהבה והבנה מתוארים במפורש כמאפיינים נשיים, בעוד שאלימות ורשע כמאפיינים גבריים. אך הסיפורים הרחיקו לכת הרבה מאוד מעבר לכך.

אשת הסאדו מאזו

למרסטון, הפסיכולוג המכובד, היו תחומי עניין מוזרים ביותר שאותם החדיר בכמויות לסיפורי אשת חיל שלו. נושא שהעסיק אותו מאוד היה של שליטה ושיעבוד. בסיפורים אפשר למצוא בשפע ובכל פינה מגוון סמלים של סאדו ומאזו, כבלים, שרשראות ואזיקים. הסמל המרכזי של הסדרה היה אישה כבולה בשרשראות ובחבלים ולדמות בסדרה הייתה אובססיה עם נושא השעבוד והדיכוי שכמוהו אין למצוא באף סדרת קומיקס אחרת. יריביו של בטמן למשל רוצים להרוג אותו, אך היריבים של אשת חיל היו סדיסטיים שלא הסתפקו רק ברצון לראותה מושמדת, אלא גם לראותה סובלת בדרכים שיש בהם אלמנטים אירוטיים ברורים. כך למשל, ריקוד עם אמצעי לגרימת כאבים הייתה דרך רגילה שבה סבלה אשת חיל עינויים מידי אויביה. את אשת חיל עצמה אפשר לשעבד רק עם "צמידי השיעבוד" שלה יחוברו ביחד בידי גבר (אך לא בידי אישה אחות). לעומת זאת בסיפורים של מרסטון נקבע פעם אחרי פעם שבעולם האוטופי של העתיד הנשים יהיו דומיננטיות כמו שהן דומיננטיות (ולמעשה יחידות) בהווה באי גן העדן. ואם כי יהיה שיוויון, הרי הנשים הן אלה שינהלו את העניינים מאחר ש"נשים מוכנות יותר מגברים לשרת אחרים למען טובת הכלל".
כאשר אשת חיל מבקרת בחברות אוטופיות שונות בהווה, הרי אלה חברות שבהן הנשים נפטרו מהגברים, או שבהם הגברים הם במעמד נחות לזה של הנשים, למשל בכוכב הלכת וונוס. לעומת זאת החברות המרושעות והמפחידות ביותר שבהן מבקרת אשת חיל במהלך סיפורים שונים, הן אלה שבהן אין נשים כלל או שבהן הן משועבדות לגברים, למשל בעולמו של אל המלחמה מארס, כוכב הלכת מאדים. כאשר גילתה אשת חיל נערות שפחות המדוכאות בכוכב הלכת אוראנוס הטיפה להן מוסר: "הו נערות טיפשות! כאשר אתן נותנות לגברים לקשור אתכן, אתן גם נכבלות בידי המלחמה, השנאה והתאווה לכוח. חשבו ושחררו את עצמכן! תשלטו באלה שמדכאים אחרים. אתן יכולות לעשות זאת". אשת חיל מניפה תמיד את הדגל למען שחרור האישה .
בכל מקום אקזוטי ששם הלכה אשת חיל במהלך הרפתקאותיה, יהיה זה אטלנטיס שמתחת לים או כוכבי הלכת מאדים נוגה אורנוס ופלוטו, תמיד היא מוצאת חברות המחזיקות עבדים. כך למשל בכוכב הלכת ונוס גברים ונשים חיו זה לצד זה בהרמוניה ובאושר. הנשים הן יפות, עדינות, אמיצות ועצמאיות ועם כנפיים שאתם הן יכולות לעוף באוויר ודומיננטיות. הגברים, לעומת זאת, הם חסרי כנפיים, צייתניים לגבירותיהם ופחדניים. כפי שאומרת המלכה בסיפור זה: "הגברים שלנו אוהבים אותנו מאוד והם מצייתים לנו משום שאם לא יעשו זאת נעוף מהם ואין להם כנפיים כדי לעקוב אחרינו". "זאת דרך נפלאה לשמור את הגברים במקומם", עונה אשת חיל.
החוברות הפכו להיות נשלטות בידי סמל אחד ויחיד של נשים (ומדי פעם גברים) כבולות בחבלים ובאזיקים. כל הנבלים החשובים בסדרה, ללא יוצא מהכלל, כולם החזיקו בעבדים ובשפחות. יריבותיה הן תמיד "גבירות" שמחזיקות בשפחות, שמאולצות ללבוש אזיקים כבדים ומולקות על העבירה הקטנה ביותר ונאלצות לסבול שורה של השפלות שהן במרומז מיניות. בסיפורים אלה השפחות והעבדים לרוב קיבלו את שיעבודם ללא תלונה ולרוב אף אהבו את השיעבוד ונהנו מהעינויים וההשפלות שמהם סבלו באופן קבוע.
לאמיתו של דבר השעבוד ככזה לעולם אינו מותקף בסיפורים של מרסטון וגישתה של אשת חיל בנושא הייתה ש" אם נשים רוצות להיות שפחות אין כל רע בכך. הדבר הגרוע עבורן הוא להיות השפחה של גבירה מרושעת כמו פאולה וון גונטר (ברונית נאצית מרושעת). גבירה טובה תוכל לעשות עימן נפלאות". המסר בסיפורים הוא ששעבוד יכול להיות נחמד כל זמן שהוא נעשה בידיים "טובות" וכליאה יכולה להיות דבר משגע כל זמן שלסוהרים יש רק את מיטב האינטרסים של אסיריהם מולם וכל מה שנשאר לאסירים ולאסירות זה רק להינות.
בפילוסופיה של האמזונות יש כנושא מרכזי את "השעבוד האוהב" כמו זה שיש להן בידי האלה אפרודיטה- שעבוד שבו הגבר והאישה נכנעים לחלוטין לגבירה דומיננטית כלשהי, שעושה בהן ככל העולה על רוחה.
בין אויביה המוזרים יותר של אשת חיל היו: דוקטור פסיכו, מטורף שהפנט את אישתו כדי להפוך אותה לסוכנת של מזימתו השטנית להשתלט. לא ,לא על כל העולם כמו הנבלים הרגילים בסיפורי סופרמן ובטמן ,אלא על כל נשות העולם. הוא "מפלצת ששונאת נשים! עם עורמה שטנית והבנה עמוקה של הכישוף. דוקטור פסיכו עמל כדי לבטל את העצמאות של הנשים המודרניות של אמריקה ושואף להחזירן לימים של ארמונות השולטנים ושווקי השפחות, בחזרה לשרשראות ולאזיקים ולעבדות!".
אבל אין לטעות, הרוב הגדול של יריביה של אשת חיל היו דווקא נשים, שהרי לפי הסיפורים נשים הן חזקות וחכמות יותר מכל גבר. כמה מאויבותיה כללו את "הצ'יטה", אשת חברה עשירה בעלת אישיות מפוצלת, שהקימה לעצמה צבא שלם של נערות משועבדות שלבשו מדים של זברה. היא כלאה אותן בכלובים והלקתה אותן אם שגו את השגיאה הקטנה ביותר בפרוטוקול של הציות.
האויבת הגדולה ביותר בשנים הראשונות הייתה סוכנת הגסטפו פאולה וון גונטר, שהחזיקה צבא שלם של שפחות. היא הוצאה להורג בסיפורים כמה פעמים ותמיד חזרה לחיים לביצוע מזימות נוספות נגד שלומה של ארה"ב עד שלבסוף לאחר שעברה טיפול מתאים באי גן העדן, נוכחה ברוע דרכיה ודחתה לבסוף את העיקרון של היטלר "שכל הנשים חייבות להיות השפחות של הגברים" והפכה לידידתה ועוזרתה של אשת חיל.
בינתיים שהתה אשת חיל בחברתו של אהובה וארוסה סטיב טרבור, לוחם אמיץ ויפה תואר, אך (בלשון המעטה) לא חכם גדול. הוא מעולם לא זיהה אותה כדיאנה פרינס, שעימה עבד באופן קרוב, ובכל פעם שהיה מציע לה שוב נישואין היה מקבל את התשובה שהם יוכלו להתחתן רק כאשר "הפשע והרשע יעלמו מפני כוכב הלכת הזה". בברור אשת חיל זיהתה את מוסד הנישואין כעוד מוסד "שעבוד", שבו העדיפה לא לקחת חלק.
אם כי סירבה להתחתן עימו ורק לאחר שנים רבות מאוד של קשר הואילה לאפשר לו את הכבוד הגדול של נשיקה על פיה, אשת חיל הקפידה תמיד "לשים עין" על חייו של סטיב ובכל פעם שהייתה סכנה שיתייאש מסירוביה הבלתי פוסקים וינטוש אותה למען אישה יפה אחרת, תמיד ניתן היה לסמוך על אשת חיל שתופיע ותוכיח לסטיב שהאישה היפה הנ"ל היא סוכנת אויב או פושעת כלשהי, והביאה לכליאתה בבית הסוהר. סטיב נאלץ לחזור אליה תמיד בראש מושפל. את מערכת היחסים ביניהם תיאר סטיב באחד הסיפורים: "אתה יכול להיות בטוח שאני העבד הנכנע של הנסיכה (אשת חיל)".
עם אלמנטים סאדו מזוכיסטיים כאלה, אין זה פלא שפסיכולוג אחר, דוקטור פרדריק ורטהיים, שבמסגרת התקפה רבתי על תעשיית הקומיקס בספר שנקרא "פיתוי החפים מפשע", קרא לקומיקס של עמיתו למקצוע "אחד המזיקים ביותר לבריאותו הנפשית של הנוער האמריקני". הוא העיר על האלמנטים הלסביים הברורים שבסיפורים ותיאר את אשת חיל כמקבילה הלסבית של באטמן ורובין, שלדעתו היו בבירור זוג הומואים.
העורכים של מרסטון בחברת הקומיקס לא הבינו את האובססיה של הפסיכולוג הנכבד עם דומיננטיות וגבירות ושוטים ואזיקים, ולא הרגישו בנוח עם הסיפורים שאותם הם ידעו קוראים בעיקר ילדים ונערים בני עשרה. אך בגלל מעמדו הנכבד, ועוד יותר בגלל שהקומיקס היה כל כך מצליח לא אמרו דבר. מרסטון עצמו הסביר לעורכים שאין מה לחשוש שחלילה קהל הגברים שקוראים קומיקס ירגישו ניכור בגלל דמות נשית חזקה כל כך. "תנו להם אישה יפה וחזקה מהם בהרבה להיכנע בפניה והם יהיו גאים להיהפך לעבדיה מרצון!" אמר.

גיבורת על קונבנציונלית

מרסטון נפטר ב-1947. אחרי מותו הסדרה נכתבה בידי סופרי קומיקס רגילים שהתפיסות שלהם לגבי נשים היו שונות מאוד מאלה של מרסטון. כתוצאה הסדרה איבדה את כל האלמנטים המוזרים והמעניינים שלה ואשת פלא הפכה לעוד גיבורת על קונבנציונלית וחסרת יחוד. בסוף שנות השישים ניסתה חברת די.סי לשנות אותה כתוצאה מהמחירות הנמוכות. האמזונות עזבו את העולם שלנו ולקחו מאשת חיל את כוחות העל שלה ואת חליפתה המסורתית. כתוצאה היא הפכה למומחית לקרב מגע הפועלת ביחד עם מסטר אוריינטלי עיוור בשם "אי צ'ינג" כנגד כוחות הרשע. המטרה הייתה להציגה כאישה מודרנית ועצמאית ולכן גם סטיב, ארוסה הנצחי, נהרג אז בידי פושע אחוז אובססיה בידי אשת חיל.
אך השינויים לא ארכו ימים. הפמיניסטיות שהחלו לבלוט יותר ויותר בחברה התלוננו שאשת חיל איבדה את כוחה. לא שהרבה פמיניסטיות היו קונות את החוברות, אבל גם הגרסה החדשה של אשת חיל לא משכה חובבי קומיקס רבים. אשת חיל קיבלה חזרה את כוחות העל שלה בשנות השבעים, ואפילו סטיב טרבור קם לתחייה בידי האלה אפרודיטה. אך הירידה בעניין בדמות נמשכה עד שהסדרה בוטלה לבסוף באלף תשע מאות שמונים ושש.

אשת חיל בטלוויזיה

בינתיים אשת חיל הפכה גם לגיבורת טלוויזיה. ב-1974 הופיע סרט טלוויזיה על דמותה עם קטי לי קרוסבי (שנים לפני תפקידה המפורסם ב"לילה המסיכות"). "אשת חיל" הייתה שונה מאוד מדמותה בקומיקס והוצגה כמסוכנת, ללא כוחות על מיוחדים. לא במפתיע הסרט לא זכה להצלחה. להצלחה גדולה יותר זכתה הדוגמנית לינדה קרטר בפיילוט מ-1975 עם השם המוזר "אשת חיל החדשה והמקורית" אשר בעקבותיו נוצרה סדרה שלמה. בסדרה זאת עסקו הסיפורים בתחילה בהרפתקאותיה של אשת חיל במלחמת העולם השניה, במאבקה בנאצים כמו הסוכנת פאולה וון גונטר (בפרק שבו יש קטעים כמו לקוחים מהקומיקס המקוריים של אשת חיל בכבלים לרגליה של הנאצית הלועגת), בכיבוש נאצי של אי גן העדן וכו', זאת בשיתוף פעולה עם איש המודיעין סטיב טרבור. בעונות הבאות הסיפורים התרחשו בזמננו ובהם אשת פלא נאבקה ביריבים כמו מדען מטורף שמסוגל לגרום להתפרצויות געש בכל העולם, חייזרים טלפטיים, בנוסע בזמן מהמאה ה-22, במזימה נאצית ליצור שיבוט של היטלר, בערפד, במוח חסר גוף מסוכן וכו'. זאת בשיתוף פעולה עם הסוכן סטיב טרבור ועם אחותה נערת החיל, שאותה גילמה השחקנית הצעירה דבורה וינגר.
ב-1987 אשת חיל נוצרה מחדש בידי אמן הקומיקס הידוע ג'ורג' פרז, שיצר את הגירסה המעניינת ביותר של הדמות מאז מרסטון. גירסה ששמה דגש רב על הפמיניזם של הדמויות ועל הקשר ההדוק שלהן עם המיתולוגיה היוונית, שהוצגה כעת בצורה אותנטית יותר מאשר בעבר. הגירסה הזאת גם לא הסתירה את העובדה שלכל הפחות חלק מהאמזונות הן לסביות. דיאנה פרינס, ששוב לא הסתירה את זהותה בעולם שלנו, הוצגה כדמות תמימה שלומדת את דרכי העולם הגברי המערבי המושחת, תוך כדי מאבק בלתי פוסק בפשע וברשע. אך מאז שפרז עזב את הסדרה היא חזרה להיות בינונית ומטה.

אישה שיכולה לגבור על כל גבר

אשת חיל הפכה לאייקון פמיניסטי, דמות של אישה שיכולה לעשות כל מה שגבר יכול לעשות. גלוריה סטנהיים, אותה כוהנת גדולה של התנועה הפמיניסטית האמריקנית, הכריזה במהדורה פמיניסטית של ספורי אשת חיל: "אשת חיל רומזת על תשובה לדילמה הסקסואלית שלה כאשר היא נעה בין הערצתה לכוחו הגברי של סטיב ולהכרזותיה שלא תיתן לעולם לגבר לשלוט בה. היא יכולה לאהוב רק בן זוג שווה לה". סטיב כידוע אינו שווה לאשת חיל ולכן היא אינה יכולה לאהוב אותו באמת. הפמיניסטיות של היום טוענות שמרסטון היה פמיניסט שהקדים את זמנו. אחרים, פחות פמיניסטיים, מצאו באותם סיפורים אלמנטים ברורים ולא נעימים של סאדו מאזו קיצוני. בכל אופן, ניתן לראות באשת חיל את האם הגדולה של ז'אנר הסיפורים הפופולארי בימינו של אישה שיכולה לגבור על כל גבר, ז'אנר שהוא דומיננטי בעצמו כפי שמראה ההצלחה הגדולה של זינה וגיבורת משחקי המחשב לארה קראפט.

אלי אשד

חובב ומעריץ של התנ"ך ושל טרזן, של סיפורי המדרש ושל הסטלאגים של בורחס ואומברטו אקו ושל אבנר כרמלי ואורי פינק, של מדע בדיוני ושל סיפורת היסטורית של פיליפ חוזה פארמר ושל דוד אבידן, של הרצל ושל אלף לילה ולילה של קומיקס ושל תסכיתי רדיו, של מדע פופולארי (במיוחד בתחום הביולוגיה והאקולוגיה) ושל מיסטיקה. ורצוי של כל הדברים האלה משולבים. מתעניין בחייזרים, בעיקר אלה שנולדו בכדור הארץ ובמיוחד בזן הישראלי. פירסם עד היום את הספרים "טרזן בארץ הקודש" ספר אלבומי על חוברות טרזן הישראליות ו"ברוכים הבאים לסטלאג 13" ספר אלבומי על סקס, עינויים ומחנות ריכוז. שני הספרים האלה אזלו זה מכבר מהשוק. ספרן, מידען ותחקירן. עוסק בזמנו הפנוי בסיפור סיפורים ובכישוף כאוס ועמל לקראת היום שבו יבצע מסע בזמן (רשימת התקופות לביקור כבר מוכנה).

תגובות

  1. איש חיילת

    אשת חיל, אשת חיל,
    נראה אותה עושה חניה ברוורס.

    סתםםם,
    אני ראשון וזה מה שחשוב

    • פינקס

      חבר'ה שיהיה ברור
      הקטע הזה של: אני ראשון, זה ממש גנון!
      מה קורה לכם? תחזיקו את עצמכם קצת. תינוקות.

  2. סינדרלה

    אפילו בתוך הקהילה הפמינסטית קיימת מחלוקת לגבי שאלת פמיניזם מהו?
    אחת מאבני המחלוקת מתייחסת גם לנושא הכוח- האם פמינסטית זה אומר לשאוף להיות ולעשות כל מה שגבר יכול לעשות? וממתי גבריות היא סטנדרט כה נפלא שיש להתחקות אחריו? אם כן , אשת חייל פמינסטית או לא…. זה שנוי במחלוקת….

    • עוד גבר

      שוב חוזרים אנו (בפעם ה-1001)
      לסוגית ה"גבריות" מול ה"נשיות".
      לעניות דעתי, בכולנו, גברים ונשים, יש מזה
      ומזה. מן הסתם, ברוב הגברים יותר מהגברי
      וברוב הנשים יותר מהנשי (נולדים עם זה?
      גנים/הורמונים? – לדעתי, ההדיוטית והלא
      מקצועית, בהחלט גם, וכנראה שלא רק).
      יש מקום לכל הגוונים על ה"סקאלה" הנ"ל
      וזהו היופי שבטבע וברב גוניות שבו.
      מה שלא נכון, לדעתי, זה כשמישהו/י, שלווא
      דווקא מייצג/ת את רוב בני/ות מינו/ה אומר/ת
      "אנחנו הנשים" או "אנחנו הגברים"
      (ולא חסרות דוגמאות לנ"ל…).
      בברכה, "עוד גבר".

      • מיכלי

        שמת לב גבר, שלחלוטין אין כל קשר בין התגובה שלך לבין מה שסינדרלה כתבה?
        (סתם הערה קטנה)

        • עוד גבר

          שלום מיכלי,
          סתם הצעת יעול צנועה לניסוח צנוע:
          "לא _הצלחתי_ למצוא קשר בין… לבין…
          התוכל להסביר מהו הקשר לדעתך?".
          קשר טוב הוא מרכיב הכרחי לזוגיות טובה
          ויכולת אסוציאטיבית היא כלי מחשבתי חשוב
          ולעיתים הכרחי (רגע… מה הקשר? ממממ… 🙂

          • זו שנמאס לה

            עוד מנסה למצוא איזושהי תובנה בדברים על עוד גבר. הרי הוא רק מחכה להזדמנות לשטוח את התובנה המדהימה שלו על נשים "נשיות" וגברים "גבריים".
            בהחלט אתה פתטי ומשעמם. בהחלט.

          • מיכלי

            על "ההארה" בנוגע לכתיבה שלי, אבל אם תרשה לי אני בוחרת שלא לקחת אותה לתשומת לבי.
            ודרך אגב, אם זה לא היה ברור, השאלה שלי היתה רטורית, זו היתה יותר הערה מאשר שאלה, ואני עדיין חושבת שאין קשר בין התגובה שלך לסינדרלה לבין מה שהיא כתבה.
            ואם תשים לב, אין גם קשר אמיתי בין מה שאני הערתי לבין התגובה שלך.
            אם כבר ענית לשאלה רטורית, ראוי היה שתסביר לקוראי האתר הנכבדים את התגובה הלא ברורה שלך לסינדרלה, במקום לשחרר תגובה פלצנית ומתנשאת, ולרמוז שהיכולת האסוציאטיבית של אדם שאתה בכלל לא מכיר לוקה בחסר.
            ומי בכלל דיבר על זוגיות??

            • עוד גבר

              ראשית, תרשי לי להחליט אם להגיב או לא על שאלה
              "רטורית" או לא ומן הסתם לא את בשבילי.
              שנית, סלחי לי, אבל אני לא חושב שאת נבחרת לייצג
              את קוראי/ות האתר (ציטוט: ^"ראוי היה שתסביר לקוראי
              האתר.."^ (גם אם יש עוד שניים, שלושה שחושבים כמוך, יש,
              אפשר להניח, מן הסתם, לפחות אחד (ואני מעריך שיותר…)
              שלא חושב/ים כמוך)) בדומה לכך כתבתי בתגובה הראשונה שלי
              כאן, שדיברה, באופן כללי, על כך שאנשים מסוימים "לוקחים לעצמם"
              את ה"זכות" לדבר בשם קבוצה שאף אחד/ת לא "בחר/ה"
              בהם/ן לכך וזאת, במיוחד, מבלי לסייג את הרב גוניות של דעות
              שבד"כ קיימת בקבוצה גדולה מספיק של אנשים.
              שלישית, אני לא מתנשא וחבל שאת מרגישה כך, אני רק
              יכול לכתוב שאין לי כוונה להתנשא (ובשביל מה?)
              ולא ניסית לרמוז כלום, דיברתי באופן כללי וה"קשר" היה
              כפל משמעות למילה "קשר" (בעניין "מה ה_קשר_?"
              ("מה זה קשור ל-") ו"קשר" ("_קשר_ בין בני זוג")) וזו דוגמאתי
              הפשטנית לחשיבה אסוציאטיבית. רביעית, אין לי שום עניין
              להתפלמס איתך ואני חושב שזה סתם מיותר וזה לא לטעמי,
              כך שמצידי, לפחות, ה"ויכוח" הנ"ל מסתיים כאן.
              כל-טוב, "עוד גבר".

              • זו שמיואשת

                אבל תנסה להסביר איך אחרי שכל כך הרבה פעמים העירו לך שנמאסת, אתה ממשיך לשחרר את הנפיחות שלך פה. בינתיים בין כל התגובות שהיו פה, לא הייתה אפילו לא אחת שהביעה ולו טיפת תמיכה בך או בסגנון הכתיבה המזעזע שלך.

              • מיכלי

                אני יכולה כמובן להתייחס לטענות שעלו בתגובתך, גם אם אצטרך לשאוב אותן בקושי רב מן המלל הלא ברור ששרבבת.
                אבל אני לא רוצה, כי זה לא מעניין אותי.
                אני רק יכולה להגיד שלאחר 2 תגובות בלבד, אני יכולה להבין את העליהום שאתה מעורר, הכתיבה שלך פשוט מעצבנת ולא קריאה.
                ואם לא הבנת אני מדברת בשם עצמי, ואף פעם לא דיברתי בשם כולם. הציטוט שלי, אותו הבאת בתגובתך, הוצא מהקשרו והוכנס באופן מאולץ לדבריך.
                והאמת? שוב כמעט ולא הבנתי כלום בקריאה ראשונית, רק שהפעם שלא כמו בעבר, אני גם לא מעוניינת להבין. למה לטרוח?
                רק שים לב אל כמות התגובות העולות נגדך כמעט בכל המאמרים, ואז אולי תבין סוף סוף שכנראה לא רק אדם אחד או שניים סולדים ממך, כנראה שיותר.

  3. שוביניזם, פמינזם…. אולי פשוט כדי שננסה שיויוניזם.
    חוץ מזה החכמתי. תודה אלי אשד.

  4. אשת חיל חדרה אפילו אל הקולנוע הישראלי !
    ב-1995 הופק בבית הספר לקולנוע "סם שפיגל " בירושלים סרט של 8 וחצי דקות בשם " אשת חיל" . שאותו ביים גיא שגיא וכתבו רמה דרימר ושגיא ע 8.30 דקות. עם שרון קנטור הסרט סיפר את סיפורה של אחות מופנמת שעוברת בגן עיוורים עם חבר, רואה אי צדק ומיד נהפכת לאשת חיל הלוחמת לצדק.
    רמה דרימר הכותבת עשתה קודם לכן ב"סם שפיגל " ב-1992 סרט נוסף של 10 דקות העוסק בנשים שליטות "מעז יצא מתוק" .שאותו ביימה וכתבה .הסרט תיאר עולם עתידני שבו נותרו רק נשים שלכולן יש חצי גוף מתכתי (ואותן מנהיגה לא אחרת מאשר השחקנית לימור גולדשטיין) ואת סיפורה של האישה הנורמלית האחרונה בחברה זאת שפוגשת את הגבר האחרון עלי אדמות.
    הסרט הוקרן בכנס חובבי המדע הבדיוני "איקון " לפני שנה. רמה דרימר הוזמנה להשתתף בו אך סירבה . נמסר לי שהיא חזרה בתשובה ושוב אינה מתעסקת בדברים מאין אלה .

  5. המכשפה

    אין אין אין כמו אשת חיל!!!

    בברכה,
    המכשפה

    מלכה קוסמת ומצליפת על
    מומלץ לבקר אותי גם כאן בפורום שבניהולי: http://www.heberotic.co.il/FD

  6. ה-שול-ה

    אלי אשד, כל פעם מחדש אני נהנת מהכתבות הנפלאות שלך.
    תן לנו עוד, על הנשים הנפלאות והחזקות של העולם.

  7. ינשוף

    יצאתי הרגע מהרצאה על השירה הלירית בתרבות יוון, ישר אל תוך המאמר המרתק המשלב בתוכו הפניות למקורות ההיסטוריים של הקומיקס, ומיד עלתה בי השאלה האסוצאטיבית:
    האם גם בהשראתה של סאפפו, המשוררת הלסבית, נכתבו קומיקסים/ סרטים/ ספרים וכו' בתקופתנו, כלומר המאה העשרים ואילך? מסקרן אותי לדעת עד כמה השרידים המועטים כ"כ של שירתה השפיעו על היצירה המודרנית שלנו כיום. בננות- יש לכן מושג?

    • יש רומן ישראלי על ספפו שנכתב בידי מרגוט קלאוזנר ,המייסדת של "אולפני הרצליה " ואם תנועת "הניו איג' " בארצנו . אלא שספפו שם אינה לסבית אלא מתה מאהבה נכזבת לגבר.

      • ינשוף

        כתבה שירת אהבה לסבית. על כך לא נראה לי שיהיו מי שיערערו, אלא אם כן יש המעדיפים לטמון ראשם בחול ולפרש את המעט מפרי עטה שהגיע לידנו כ"אהבה אפלטונית".
        לגבי נסיבות מותה- לא אכנס אליהן, כי אין לי הידע לגביהן. שאלתי רק לגבי שירת האהבה האירוטית-לסבית שלה והשפעתה על היצירה המודרנית- ותודה על המידע.

  8. בעיקרון הכתבה היא מצוינת רק חבל לי שלא,
    הסבירו קצת יותר על לינדה קארטר, במיוחד עקב הסידרה ששודרה בAXN לפני זמן רב….

  9. אני בת שבע וחצי ואני רוצה להתחפש לאשת חיל אך אימי לא בדיוק יודעת כיצד להכין לי את התחפושת משום שאין תמונה ברורה אם תוכלו לשלוח לי תמונה אני אהיה שמחה מאוד.
    בתודה מראש סתיו קיסוס.

  10. עדי סברן

    מאמר מצויין ומרתק. כל העניין של סאדו מאזו כמערכת חיים רגילה הוא בפרט מרתק, בעיקר הרעיון שהיה נסיון להעביר אותו כתורה לצעירים. אני מחכה בציפייה לעוד מאמרים.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *