הכתובת על הקיר אבל בכל זאת את מחליטה להיכנס לסיפור, ולא סתם סיפור - מסתבר שחתיכת סיפור. רחל דסברג על המפגש עם הרקוב

אתה לא שלמה

ההתחלה

לפנייה הראשונה שלו כלל לא רציתי לענות. רווק בן 48 נשמע לי כמו תקציר של סרט אימה. דמיינתי אותו כאחד מהשניים: יצור הקשור בעבותות אהבה כפייתית לסינרה של אמו יוצאת ברית וורשה, או דון ז'ואן דה לה שמאטע. לאף אחד מהם לא היה סיכוי להכנס לחיי הסבוכים בלאו הכי.
אבל דן הצחיק אותי ושבר לאיטו את התנגדותי לז'אנר. הוא היה המום מרמת הציניות שלי אולם לא היסס להשיב. נפגשנו ביום חמישי בשמונה בערב לקמפרי על שפת הים, שעה שהותירה לי בתכנון מספיק זמן כדי לברוח מבלי לאבד את הפוטנציאל הדמיוני של סוף השבוע. הוא נראה די סקסי, חשבתי לאחר הקמפרי הראשון. המשכנו לסשימי ובקבוק יין ביאקימונו. השעה כבר הייתה חצות ואני הייתי מבוסמת למדי ובלי לשים לב שלחתי את רגלי מתחת לשולחן ונגעתי בו קלות. המשכנו לדירתו ברמת אביב ג' שהייתה התגלמות הקלישאה – מצוידת, מנוכרת וקרה. כל הדרך הביתה התנשקנו. המשכנו לדבר ולגעת, לשתות עוד בקבוק יין, אבל מתוך זהירות קיומית בסיסית נסעתי הביתה בשלוש בלילה.
"הוא מלא צ'רם, יודע את המהלכים, מעניין ומרתק אבל מה זה 'בד ניוז'!" אמרתי לנעמי, אותה פגשתי למחרת לקפה של שישי בבוקר. "מכירה את הטיפוס", אמרה לי נעמי, "שמרי על עצמך".
הוא רק מחפש ריגושים זה ברור, אבל מצד שני הוא מעניין אותי. מה עושים? שלחתי לו אות חיים למחרת בערב. תוך חמש דקות טלפון: "את באה אלי?", "תביאי סיגריות, מרלבורו דיאט".
בדירתו ניסיתי להבין קצת יותר, לדלות פרטים, הבן אדם התחיל לדבר אבל עד מהרה נבהל מעצמו ופנה לסידורים: בדק אי מיילים, זיפזפ עם שלט הטלויזיה, התחיל להוריד שירים מהקאזה. אמרתי לו שזה לא מתאים לי כל כך והלכתי הביתה מחוסר עניין.
לאחר יומיים של שקט תעשייתי – מצלצל הטלפון. אחת עשרה וחצי בלילה, שעה שהתחלתי להכיר כתחילת זירת הפעילות הלילית של דן. "אני רוצה להזדיין איתך", אמר לי במתיקות. "מזמן לא פנו אלי בצורה כה רומנטית ומרומזת", עניתי לו. "טוב אז נתלחש קודם בשדרה", אמר, המשכנו לדבר ארוכות אבל לא התכוננתי לזוז ממרבץ הספה אליו נחתתי לאחר עמל יומי.

סיפור בהמשכים

למחרת הגעתי אליו וללא הרבה שהיות הזדיינו עניינית על הספה בסלון. "לא רע כאנטי פסטי", ציינתי ביובש. האווירה נוקתה ואפשר היה להתחיל לדבר. נשארנו יחד בלילה והוא הפתיע אותי כשנצמד אלי בחיבוק בשנתו ולא מש ממני עד הבוקר. הנזקקות והנואשות שלו למגע באו לידי ביטוי רק בהיותו ללא הכרה.
יומיים לאחר מכן כשחזרתי להדרן, גיליתי אותו בדיפרסיה מתקדמת בוהה אל עבר המסכים המרצדים בביתו. לאחר שניסיתי לדובב אותו הבנתי שמפלס הניכור עלה. כשהתעקשתי, הוא פחות או יותר סילק אותי מדירתו: "אולי עשינו טעות, ניסינו לייחס משמעות לאפיזודה רגעית ולבנות איזשהו קשר", הוא ניסה להגיד לי. "טעויות אפשר לתקן", פלטתי בקור, ובה בעת רכסתי את הג'ינס ופסעתי לכוון הדלת. בשתיים בלילה מצאתי את עצמי יושבת על סף ביתו מזמינה מונית מהקסטל.
איך לעזאזל אני מוצאת את עצמי במצב כזה? הרי הכתובת הייתה על הקיר. הדן הזה לא בנוי לקשר, נרקסיסט , סובל מתסמונת פיטר פן, מנוכר ורווק כרוני. למה בזבזתי עליו יותר מדקה? האם אני עד כדי כך נואשת? כל כך מיותר. התיישבתי ליד המחשב וכתבתי לו:
לדן, הפגישה אתך היתה אחת המוזרות בחיי – והיו לי כמה.
ריקוד מוזר של שני צעדים קדימה ושלושה אחורה? אין לי מושג. אני לא עוסקת בהגדרות.
לא התכוונתי לחדור לך למרחב המחייה, כל מה שרציתי היה קצת מגע אנושי וחום חשבתי שגם אתה. אז שיהיה לך סוף שבוע מענג וחיים טובים.
לזאת קיבלתי עד מהרה תשובה קצרה וארסית:
האמת, יצא טוב. האיץ את תהליך ההתנתקות שלי מהאתרים המוזרים האלה. שאי ברכה.
נו טוב. מגיע לי. מה הייתי צריכה את כל הסיפור הזה? נקסט. למחרת הלכתי להיפגש עם איזה דוחה, רופס ומשעמם שרק הגביר את שנאת האדם הבסיסית שלי בימי הקיץ. אלוהים אדירים – זה מה שנותר? אם כך אני פורשת. לא מעונינת בכלל. העולם יסתדר ללא השכפול הגנטי שלי.
בשישי לאחר מכן באחת עשרה וחצי אני שרועה על הספה בתנוחת קיץ אופיינית, צופה בסרט מתח ולבושה בסמרטוטים. טלפון: "היי זה אני. מה את עושה?" "רואה סרט בטלוויזיה", "איזה?" אני מפרטת. "אני בא לראות". הוא מגיע. אני לא מזיזה עצמי מהספה. שיראה אותי בסמרטוטיה, מה איכפת לי. ממילא לא יצא מזה כלום. הוא נשאר לישון. מנסה להסביר את התנהגותו הנלוזה בשבוע הקודם. אני עוצרת אותו. "אני מבינה".
"את יודעת את מפחידה אותי", הוא אומר לי באחת מפגישותינו הבאות. "את פוטנציאל לקשר, אני מרגיש שאת יודעת עלי דברים, שאני לא יכול לשחק במשחקים הרגילים, זה אולי מסרס אותי קצת". או, תרוץ חדש, אני אומרת לעצמי. לא רק שהוא לא בשל לקשר, הוא כבר רקוב. ביני לביני אני מתחילה לקרוא לו הרקוב. אבל במקביל אני נכנסת למין אובססיה מעורערת לכיבוש. האתגר הוא להיות שונה מהאחרות. ויש אחרות. למכביר.

בדק בית

הריקבון שבתוכי מפעפע. בוא תיכנס, תחדור ותעשה בי שמות. זה מה שמגיע לי. אני חלולה. כל ההצלחות נמחקות. הבריאות הנפשית אותה סיגלתי לי כמעטה דק נמוגה ומפנה את מקומה לבור של חרא מזוקק. ובניתוק רגשי מושלם אני ממשיכה וממשיכה.
הוא מתכתב אתי. הוא מתקשר אלי. אני פוסעת לביתו מספר פעמים בשבוע. עיני טרוטות מחוסר שינה. הוא לא מבריק במיטה. מאשים בכך את הרתיעה שלו מפני התחכום שלי וזה שהוא רואה בי יותר מזיון. מחמיא? ממש לא. התסכול רק מגביר את האתגר. הוא מבהיר לי שיש גם אחרות. אני עושה את עצמי אדישה. שיט. האם חזרתי לגיל 21?
בוקר אחד אני מתעוררת בביתו מתוסכלת במיוחד ומתוך שעמום פותחת את המחשב שלו. נכנסת לתיבת הדואר שלו ותחת הסיווג שונות אני מוצאת כחמש עשרה תיקיות שונות: רות, דפנה, הילה, כרמל זאתי, ענת ועוד. אני בשוק. מתחילה לקרוא ומוצאת עד מהרה את התיקייה שלי. הכל בפנים, כל אי מייל, כל שטות. התמונה הראשונה ששלחתי לו. מדובר במאניה מתועדת.
מתחילה לקרוא מיילים של נשים אחרות. מתעכבת על התאריכים. הכל מתרחש במקביל. כמה אנרגיות. מדהים. מושכת את תשומת לבי במיוחד אישה המכנה עצמה בשם גלי. היא כותבת לו דברים מהלב. פתאום אני קולטת אימייל ארוטי ממנה המתאר את הלילה בו אמר לי שהתמוטט מרוב עייפות על הספה. איך יש לו כוח.
אני אוספת את הדברים שלי והולכת הביתה. אם אני לא אהיה אתו אף אחת לא תרצה להיות איתו.
אני שולחת אי מייל בתפוצת נאט"ו לכל תיקיית הנשים. יש לי את כתובות האי מייל של כולן, מספרת להן מה הוא עושה במקביל, את הסיפורים שהוא חוזר עליהם לכל אחת כאילו היו פרטיים, את הצ'רם המזוייף. כל הריקבון כולו. עשרות תגובות מגיעות אלי – אבל אני כבר לא מעונינת בכלום. היטהרתי.

רחל דסברג

בת ארבעים פלוס, גרושה מינוס, נמצאת בין מערכות יחסים, בין עבודות ובין מכוניות. עם הרבה תקווה וקצת דיקיום.

תגובות

  1. בננהשייק

    וואו. למען האמת התגובה שלי עדיין לא ברורה אפילו לי. בא לי לנער אותך, רחל, ולהגיד לך "הלו, צאי מזה!!! זו לא הדרך אל האהבה הנכספת" ומה שהורג אותי זה שידעת את זה מההתחלה. זה לא "מקסימום – זה לא יצליח" כי כל פעם שאנחנו מזדהמות בקשר כזה נשארות עקבות שמפריעות לדבר האמיתי להגיע. גם אני הכרתי בעברי כל מיני "דנים" כאלה. ובהתחלה אפילו חשבתי שאולי משהו שעשיתי גרם להם לסגת ולהבהל, אחר כך הבנתי שהם חולים במחלה כזאת שבה אם מישהי מוצלחת (והם אוהבים רק נשים כאלה – שיהיה ברור!!!)חכמה וסקסית כזאת רוצה בי (הדפוק, הקטן והבד"כ חרא במיטה – תאמיני לי שכך הם תופסים את עצמם) אז זה בעצם אומר שהיא דפוקה גם!!!! ואני הרי אוהב אותן מוצלחות, חכמות וכו'.
    וכך הם סובבים במעגלים האלה עד שנותיהם המאוחרות.
    מה שאני עשיתי הוא לנתק מייד כל מגע רומנטי עם כאלה עוד בהתחלה – אחד מהם נשאר אפילו ידיד שלי לתקופה ארוכה כך שהייתה לי ההזדמנות לצפות בתהליך חוזר שוב שוב עם נשים מדהימות שהוחלפו בשלל סיבות מגוונות אחרי שבועיים של רומן סוער, אבל הפעם אני הייתי רק צופה מהצד. נכון להיום -אני מצאתי את אהבת חיי והידיד הזה אפילו נכח בחתונה.
    והוא – הוא עדיין מחפש את ה"אחת" ה"מושלמת" בשבילו…!!! ובסוף השנה הוא יהיה בן ארבעים וחמש, גבר מצליח לכאורה כלפי חוץ אבל כפי שאמרת "רקוב" מאוד מבפנים

    • עוד גבר

      ל"בננהשייק",
      זה שיש אנשים (גברים כנשים) עם בעיות (עם או בלי מרכאות),
      אני חושב שזה ברור, עדיין אנשים הם יצורים מורכבים ושונים,
      לכן סביר שלא כל אחד/ת מתאים לכל אחד/ת כך שלפעמים
      ה"בעיה" היא, לעניות דעתי ההדיוטית, בעצם: חוסר התאמה
      (לעיתים, בגלל אילוצי היצע של בני/ות זוג פוטנציאליים ו/או
      הזדמנויות להכרויות ו/או גיל וכד' אולי נוטים להתעלם מהנ"ל).
      זה שמישהו נשאר רווק בגיל מבוגר יחסית, יכול לנבוע ממגוון של
      סיבות, לכן כל מקרה לגופו, לא צריך להכליל… 🙂
      ועוד משהו: זה שאת (או מישהי אחרת) חושבת שאישה היא
      "מדהימה" (אני בטח לא מכיר אותה/ן, כך שזה ודאי לא אישי) זה
      לא בהכרח אומר שגברים בכלל או גבר מסויים בפרט יחשוב שהיא
      אכן כזאת. לדעתי, (בהכללה…) גברים רואים נשים לא תמיד
      באותה צורה שנשים רואות נשים (ואולי גם להיפך).

      • אריאלה רביב

        מי שלא הייתה לו מעולם מערכת יחסים זוגית משמעותית והיום הוא בן יותר מ-40, סליחה לא? אבל יש לו בעיה. לא משנה איזה סיבות הוא מוצא כדי לתרץ את הבעיה, עדיין יש שם בעיה.

        • מערכת זוגית משמעותית יכולה להתקיים גם בלי נישואין.

        • עוד גבר

          אני גם לא בטוח, לשיטתך (כפי שאני מבין אותה)
          שההיפך (רבוי קשרים שלא מחזיקים מעמד (ולא
          משנה בגלל אילו "תירוצים" (שוב, לשיטתך) הם
          נסתיימו… )) מעיד על יציבות ובגרות….
          (מבלי להכנס למקרה ספציפי כמובן).

          • אריאלה רביב

            בין "ריבוי קשרים" ל-"העדר קשרים" יש את האמצע, אנשים שיודעים לקיים מערכת יחסים. וכן, לחוסר היכולת לנהל מערכת יחסים יש משמעות, ולא, היא לא נובעת מהתירוץ, "המיועד לא הגיע".

            • עוד גבר

              אכן, להרבה דברים יש משמעות אפילו ל"נחרצות"
              בדברייך ("ולא, היא לא נובעת…" וכו') יש משמעות.
              ומה לעשות, כפי שכתבתי לעיל, המציאות,
              לטעמי, מורכבת לא רק מיכולת (או אי) אישית כזו
              או אחרת של פלוני/ת אלא מהרבה גורמים נוספים ומורכבים…

        • מריח ת'40 מלמטה

          א. נכון.
          ב. לא בטוח שהבעיה אצלו גדולה יותר מאשר אצל כאלה שמזגזגים באופן מתמיד בין מערכות יחסים משמעותיות המכלות בהם כל חלקה טובה.
          ג. אותו דבר כמו ב', רק בלשון נקבה.
          ד. אז להלכה אינך מכלילה. ולמעשה?

          • אריאלה

            אה, ה"לא מכלילה" היה בציניות. יש מקומות שאפשר להכליל בהם. ובמערכת יחסים משמעותית אני לא מתכוונת ל"אוי, הזדיינו ואני מאוהבת" ואז להיכנס לאובססיה של שנים, אלא לזוגיות משמעותית, עם מחויבות שנמשכת כמה שנים.

          • עוד גבר

            א. לא נכון (הנ"ל בכלל לא מכירה אותי או
            יודעת עלי משהו רציני מעבר לאתר הזה).
            ב. תודה ש"עזרת" לי בויכוח (למרות שבאמת אני
            מסתדר לבד).
            ג. אותו הדבר כמו ב' אם היית את במקום אתה.
            ד. עזוב אותך מכאלה שמחפשים רק לריב וכו'
            (זה מעיד בעיקר על עצמם/ן).

            • אריאלה

              לא חיפשתי לריב או להתווכח, כשאני אעשה את זה אתה תדע. הבעתי את דעתי, כפי שהבעתי אותה כמה עשרות פעמים קודם, זה שהיא לא מוצאת חן בעיניך, לא הופך את זה ל"ריב".

      • בננהשייק

        אני האחרונה שתייחס בעיות לגברים בלבד!!! כבר כתבתי שגם לנשים וגם לגברים יש דרכים לסבך לעצמם את החיים (בכוונה לא כתבתי "בעיות" שזה סימפטום פאסיבי – כי אני מאמינה שאנחנו בוחרים גם בטוב וגם ברע בחיינו). אני כתבתי על מקרה שחוויתי ואח"כ שמתי לב שיש עוד כמה כאלה בסביבתי וגם כמה נשים כאלה הכרתי ולא נעים לומר (אבל בלי להכליל!!!) שאחרי זמן היכרות קצר הבנתי מדוע הם עדיין לבד, עצוב – אבל אמיתי. אמנם יש כאלה ש"מבחירה" עדיין לא נמצאים בקשר משמעותי (ולא משנה אם נישואים או לא!!!), אבל בסופו של היום, בבית, לבד, מול המראה – אני לא חושבת שהם עצמם מאמינים בכך…
        ועוד דבר – נכון ש"אשה מדהימה" – בא מהתייחסות שלי בלבד, אבל – בנשים אני מבינה….

        • עוד גבר

          אני, אישת, מאמין, באופן כללי, שבין הפאסיביות (כלומר:
          "הכל תלוי באחרים ולא בי") ובין האקטיביות (כלומר:
          "אנחנו בוחרים מה ואיך יהיה") נמצאת ה"אמת".
          מה שכן, לא תמיד אנחנו (בהכללה) יודעים מראש איפה
          בין שני הקצוות האלה אנחנו יכולים להמצא, לכן,
          לעיתים, כגישתך כנראה, אולי צריך להאמין (זמנית,
          לפחות) שהדברים יותר תלויים בנו ולנסות (בצורה
          שקולה, סבירה וזהירה) עד שנכיר (אם נכיר) את
          הגורמים שלא תלויים בנו ומעצבים במידת מה את
          המציאות הנ"ל.
          לגבי עניין התפיסה השונה של גברים ונשים, הנה
          מצאתי עכשיו איזה קישור שדן בתפיסה השונה של
          המשקל העצמי:
          http://www.livejournal.com/talkread.bml?journal=fluzby&itemid=33165
          (מקווה שהקישור הנ"ל יצא בסדר, לפעמים זה נקטע).
          גם אני, אגב, בלי קשר לנ"ל, כתבתי כאן באתר
          משהו על זה:
          https://bananot.co.il/articles/667#rem41483
          (הקישור בתוך הקישור הנ"ל כבר לא עובד).
          ובעניין זה שאת מבינה בנשים (ואני מניח שאת
          מבינה) לדעתי, צריך דווקא להבין בגברים
          כדי להבין איך הם מבינים נשים… 🙂

          • רזה מדי

            ומה עניין משקל הגוף להבדלים (מהותיים) בין נשים לגברים? אסור לכנות כך מוסכמות מוכתבות! זו זריית חול

    • שוגי

      את ממש יופי של ידידה… מעניין אם גם הוא חושב שאת רקובה מבפנים.

      • buttercup

        העובדה שאתה מכיר במגבלות / דפקטים / בעיות של החברים שלך לא הופכת אותך לחבר פחות טוב. גם אני מכירה באופן אישי מקרה נוסח זה שתיארה בננהשייק: תחת פוזה צינית ומתנשאת (ואיזה רובד הסטרי של פוזה) מסתתר אדם חסר ביטחון שלא ממש רוצה להכנס למועדון שמקבל אותו. על הבחורות שמנערות אותו כמו אפר מהסנדלים מלפני שנתיים הוא דווקא חולם בערגה, מי שתחליט לתת לו צ'אנס – חבל לה על הזמן. תרתי משמע. זה עצוב בעיקר עבורו, כי מבחינתו מי שרוצה אותו כנראה דפוקה, הוא לא מאמין כנראה שאפשר לאהוב אותו וקשה לי לראות איך הוא הולך להיות מאושר. חבל שבדרך הוא משאיר פצועים.

    • אח, מזדהה..
      אכן חארות במיטה בד"כ.
      חבל רק שאחד כזה לא נכח בחתונתי ….אם אי פעם תהיה כזו אני אזמין אותו.
      הבעיה שנראה לי שאני כמותם. חבל לי עלי, אבל זה כמעט בלתי נשלט.

  2. נמשים 1

    אני הייתי קצת פחות חכמה ונשארתי שנתיים, אצלי הוא באמת חשב שאני האחת והיחידה,המיועדת, זו שחיכה לה כל חייו עד שהפסיק לחשוב כך, מאז, ויסלחו לי בני הארבעים ומעלה שעדיין רווקים על העוול הקבוצתי..שומר נפשו ירחק.

  3. לוכד

    וכרגיל, כבמאמרו של החדק, האשה הולכת ישר אל תוך לוע הארי בלי לשים לב לכל אותו האזהרה. הרי אם היה מופיע בחור טוב, רגיל וסימפטי היא הייתה מעיפה אותו לאלף עזאזל.

    • בננהשייק

      גם לגברים וגם לנשים יש את הכשרון להתאהב בדיוק במי שלא מתאים להם, זה לא סימפטום נשי בלעדי. אני חוזרת על משהו שכתבתי בתגובה למאמר אחר- כדי למצוא אהבת אמת יש קודם כל להגיע לשלווה וקבלה עצמית, זאת אומרת – בלי להכנס לקשקשת רוחנית, פשוט לאהוב את הטוב שבך ולקבל או לשנות את מה שלא ואז יבוא האדם המתאים שיראה אדם בוטח ובטוח מולו וירצה להישאר. אבל מה, זה פשוט מידי, לא?? לכן הרבה מאוד מחליטים שה בטח לא נכון וממשיכים לבוסס במדמנה שבה חיים טפילים כמו דן כי אולי ימצא שם האוצר. חברה, הרעיון נכון – אבל הכתובת לא…

      • מנטיס

        שסיימתי לקרוא את המאמר הרגשתי בתחילה מועקה מוכרת ומיד אחרי זה הקלה….
        – ואני חשבתי שאני עשיתי שטויות עם גברים…
        מהתאור של המקרה ברור שרחל ככל דמות טרגית צעדה אל עבר גורל ידוע מראש 🙂
        אבל ! במחשבה שניה אולי יש לה מזל שהיא פגשה בחור כזה שפשוט צועק את זה
        הרבה יותר גרוע זה מצב כמו שנמשים תארה וגם אני חוויתי – לצאת זמן רב עם אחד שחי בהדחקה שהוא רוצה ומוכן לקשר אבל עוד לא בשל /מסוגל למערכת יחסים אינטימית וקרובה .
        אם לא מרגישים רצון כנה מהצד השני חבל על הזמן ועל הלב שמתבזבז. לחתוך ומייד!

      • וירטואלית

        משום מה נדמה לי שאותו דן, על כל הנכות הרגשית שלו, שיש לו ללא ספק היה נענה למישהי שגם היתה משחקת לו משחקים.

        מישהי שהיתה אולי מכאיבה לו, או סוג של גרסא נשית שלו.

        • כן, זה לדעתי הכיוון שהוא יצליח לסבול לאורך זמן: מישהי אדישה
          או עסוקה או לפחות עצמאית רגשית, כלל לא תלותית.
          כנ"ל לגבי כל אחד שמתקשה עם אינטימיות, אם גבר ואם אישה.

  4. יש כאן סיפור מאוד בנאלי. האינטואיציה ישר שולחת אותות אזהרה חד משמעיים, לאחר היכרות קצרה את מבינה שטוב לא ייצא מזה, הוא מתנהג חרא והוא אפילו אומר לך שהוא בקשר עם נשים אחרות. ואת? בכוונה מדחיקה, ואז "מופתעת" לגלות שהאמת היא בעצם בדיוק כמו שידעת. מה בעצם הפריע לך כ"כ? התיקיות במחשב? מה זה משנה אם זה מספר טלפון של בחורות אחרות או תיקייה עם המכתבים הוירטואלים שלהן? הן היו קיימות בכל מקרה ואת ידעת את זה היטב. ה"היטהרות" שלך מדומה בלבד. לא היה כל צורך לספר להן. הן וגם את ידעתן לאן אתן נכנסות והחלטתן להמשיך עם זה. אז מה בעצם כואב לך כ"כ?

    • רפרף

      צודקת דנה. הכותבת לא גילתה עליו שום דבר שלא ידעה לפני שפתחה את המייל שלו. אם כבר, אולי גילתה על עצמה שלא רק שהיא נמשכת לגברים לא מתאימים, אלא שהיא גם חטטנית ואינה מכבדת פרטיות של אנשים אחרים (ולפני שאתן קופצות – איני מגן על התנהגותו של הבחור, רק על זכותו, וזכותן של הנשים שהתכתבו איתו, לשמור על מיכתביו לעצמו).

  5. http://fun.tmc.dyn.ee/humor_goggles.swf

    אבל בקבוקי היין אף פעם לא נגמרים… מזל….

  6. cookielida

    מה אני אומר לך, יש דברים שלא מכבדים את בעליהם.
    ואחד מהם, הוא המעשה שאת עשית

    • למה התכוונת?

      • cookielida

        התכוונתי שהיא נמצאת בבית של מישהו אחר, לא מחטטים, לא הופכים דברים…עם כל הכבוד, לחטט בתוך המחשב האישי של מישהו הוא שווה ערך לדפדוף ביומנו הפרטי…את מתארת עלצמך שאת תנהלי יומן אישי מאוד, ושחבר שלך (והוא לא היה חבר שלה, להזכיר לכולנו כאן..) יחטט לך בו ויגלה כל מיני דברים שכמובן שהוא לא אמור לגלות…אני כמובן שלא מצדיק את התנהגותו, אבל היא *ידעה* שהיא מתעסקת עם דון ז'ואן, אז בשביל מה מראש לחטט? כדי לעשות וידוא הריגה?? נו, באמת…היא יצאה ילדה קטנה לא פחות ממנו…

    • סוכריה

      זה מה שמפריע לך בכל הסיפור, שהיא פתחה את המחשב שלו?

      • מריח ת'40 מלמטה

        לי זה לא מפריע. אבל זה בהחלט מעיד עליה. לא הייתי רוצה אנשים כמוה (או כמו דן) בין ידידי. ובגלל שאני כזה דפוק, אני ממש מאמין שמי שלא ראויה להיות ידידה שלי, גם לא מתאימה לי כפרטנרית לקשר יותר הדוק. מה תעשי לי?

        • שושנת העמקים

          מתחקיר בקרב חברותי, ומהיכרות אישית עם עצמי, עולה כי מרביתן (פרט לאחת! צדיקה שכמותה…)הגדולה של הנשים עוסקת בריגול ביתי בהזדמנות הראשונה הנקרית על דרכן, או כפי שכתבה על כך בזמנו עירית לינור ב"שירת הסירנה" – שהרי זו הדרך הקלה, הפשוטה והמהירה ל"דע את האויב".
          נחמד או לא – זה עובד, ואילו היתה הכותבת עושה זאת בהזדמנות מוקדמת יותר – הרי שהיתה אורזת חפציה ומתחפפת בשלב מוקדם עוד יותר ובכך חוסכת מעצמה מעט מעוגמת הנפש ומהפאדיחה…
          וזה שזו התנהגות גועלית? -ברור, אלא שמה שאינכם יודעים – אינו פוגע בכם. אז צא מנקודת ההנחה שגם לך עשו "ריגול ביתי" בעבר. לא כאב, נכון?
          אולי מבעס לדעת, ואולי בעצם היה עדיף שלא אגלה לך, אבל כנראה שהייתי חייבת…

          • cookielida

            שאתן פשוט *חייבות* לדעת הכל…זה פשוט מדהים!!
            איך את היית מרגישה אם גבר היה מחטט ביומן הפרטי שלך, ומגלה עליך פרטים עסיסיים?? על הזיוה שחטפת לפני שנתיים מאיזה קנדי בתאילנד או מההפלה שעשית בגיל 18?? אה, איך את היית מרגישה?!
            חוסר התחשבות ורגישות, אין דרך אחרת להגדיר את התת-רמה הזו…

            • ברכה

              של הבחורות.

              במקרה הזה נראה לי שזה יותר מטריד אותך. מה כל כך מפריע לך בסיפור הזה?

              זה שהוא זיין סדרתי שמחזיק תיקיות אובססיביות שמתעדות כל אחת מהרשת שהוא מצליח להפיל בקסמו?, ממש לא נורא, כי הוא אמר לה הרי…. אבל זה שהיא חלילה פתחה את המחשב שלו וחיטטה שם מסעיר אותך כאילו לפחות ביצעה פשע.

              • cookielida

                תראי, לא הוא ולא היא טלית שכולה תכלת…ואמרתי כבר שהוא טיפוס בוגדני…אבל מה היא רוצה? היא ידעה את זה! היא ידעה שהוא משחק והיא שיחקה עמו! מי שמשחק באש נכווה, חומד…מה, כשילד משחק עם אש ונכווה, מישהו בא בתלונות לאש שהיא חמה מדי?!
                "הוא רק מחפש ריגושים זה ברור, אבל מצד שני הוא מעניין אותי…"
                את מפספסת, ברכה, את הבעיה האמיתית של גיברת רחל: כאן לא מדובר במעילה באמון (משהו שהיא די טובה בו גם כן) אלא מדובר כאן יותר בפגיעה באגו…ש*הוא* העדיף אחרות על פניה, שהיא לא הייתה מעבר ל"עוד זיון" ושלמעשה היא לא הצליחה ל"אלף" אותו. *זה* מה שבאמת עורר את יצר הזעם והנקמנות כשהיא הלכה ופיזרה את כל התיקיות שלו לכל הרוחות ולא, חס ושלום, דאגת כלל הבננות ברחבי הארץ…

              • שירי

                אם חושבים על זה זו כן בדיוק הבעיה. אומרים ש"ג'נטלמן נמדד בכך שהוא משתמש במלקחיים כדי לשים קובית סוכר בתה שלו כשהוא סועד לבדו" אבל רובנו לא ג'נטלמנים וסטנדרטי ההתנהגות שלנו כשאנחנו לבד הם מאוד שונים מאלה שבחברה. למשל, אדם שמחזיק יומן ירשה לעצמו להתבטא בו בצורה מאוד שונה מאשר בשיחה עם אדם אחר. הרי הקש ששבר את גב הגמל לא היה עצם העובדה שהוא יוצא ושוכב עם בחורות אחרות אלא שהוא מתעד את זה. וזו זכותו ואפילו לא בוודאות מעיד על הפרעה נפשית חמורה כי הוא עושה משהו בפרטיות של המחשב שלו בבית, משהו שהוא לא היה עושה למשל בתיקייה במשרד או פילו בבלוג.

            • שושנת העמקים

              א. מדהים אבל נכון – חייבות לדעת ואם לא תספרו לנו – נמצא כבר איך לגלות
              ב. אם זו הבעיה של הבחורות אז מצבנו טוב
              ג. אין לי יומן וגם אם יחפש לא ימצא פרטים עסיסיים כי אין רישום ובוודאי שלא מפורט שכן המודעות לאפשרות החיטוט קיימת
              ד. לגבי הזיבה וההפלה -לשמחתי (חמסה-חמסה-חמסה) – לא חלק מהתנסויות העבר שלי
              ה. לגבי חוסר ההתחשבות והרגישות – ראה סעיף א' לעיל…

          • נינה

            יש יותר מצדיקה אחת… חבל להוסיף חומר בעירה לאש מלחמת המינים המורכבת גם כך. מריח ת'ארבעים מלמטה צודק לגמרי במישור האנושי, שהוא הוא השורש למערכת יחסים זוגית ממשית…

        • נויה השוביניסטית המודרנית

          לי מפריע שהתנהגותה מעידה על זלזול בעצמה: עזבה את ביתו בשלוש בלילה…(במקום שיקח אותה הבייתה)…..נתנה לו אות חיים למחרת ורק אז הוא התקשר….(ולא חשבה לרגע שהוא צריך להראות חיים שלו אמיתי)….בדק אימיילים, זיפזפ עם השלט ועוד…בזמן שהיא איתו….איזו חוצפה! (אני לא הייתי עושה זאת למישהו שאני חפצה ביקרו….)……היו לו יומיים של שקט תעשייתי…..מה זה? עושה בה כרצונו מתי שבא לו…..ועוד ועוד….דוגמאות לזלזול עצמי….וסליחה על השובינסטיות…אבל בחורות – התעוררו……משחק החיזור הוא חלק מטבעו של המין הזכרי…תרצו או לא…אבל זה גם חלק מהענקת הבטחון לאשה שאכן הגבר באמת רוצה זה ההשקעה שלו…..אתן עושות להם חיים קלים: מחזרות, באות ועוד ועוד… והם מזלזלים בזה…ותחשבו על זה 🙂

      • cookielida

        אבל עם כל הכבוד, הוא לא היה חייב לה כלום. נכון, הוא לא אמין, הוא מניאק, הוא חרא וכל שאר הירקות…ובכל זאת, מה קרה? הייתה לה אינטואיציה לגבי תוכן הבחור, מישהו אמר לה להיכנס איתו להרפתקאה? היא לקחה סיכון ואכלה אותה…אבל מפה ועד לחדור לפרטיות של מישהו…

  7. וואלה היו לי דמעות בעיניים.
    אני מבינה רחל שכעסת על עצמך נורא אם הסכמת לצאת איתו.
    בכל אופן אני חושבת שאת בחורה מאוד איכותית וחכמה.
    חזקי ואמצי.

  8. סוכריה

    פסיכולוגיה להמונים תגרוס מן הסתם שאת לא מספיק אוהבת את עצמך בכדי לפרגן לעצמך מישהו שבאמת יאהב אותך, אבל המציאות מראה שזה לא רק זה.
    נכון, שאיכשהו נראה שגם את קצת מחפשת משחקים ואתגרים, לראיה האזכור המתמיד של הציניות שלך, משחקי הלשון, אבל האמת צריכה להיאמר על השולחן: זה לא שיש גברים ויש נשים שמתנהגים בצורה שכזאת.
    בדרך כלל, וכמעט תמיד מדובר ב*גברים* שהם ציידי רשת מיומנים. נשים, גם אם הן מחפשות לא נוהגת בצורה כזאת כמעט אף פעם. איכשהו נתקלת במישהו כמעט שקוף, אפשר היה לחוש, ואכן חשת מהתחלה שמדובר במשהו רקוב כהגדרתך.
    הבעיה העיקרית היא דווקא באלה שהם לא כה שקופים, אלה שמעמידים פנים (אולי גם בפני עצמם) שהם מעונינים באמת ובתמים בקשר משמעותי, מחפשים את האחת, אבל בסופו של דבר מתגלים כחומר די דומה לאותו מקסים שאת מספרת עליו כאן.

  9. דומינו

    אני משתגעת מהם…….מילא אתה לא מעוניין בקשר אמיתי, תקרא לזה "חסום ריגשית" או לא מוכן נפשית" או כל בולשיט אחר שלא יהיה. אבל לעזאזל, אל תשכב איתי ועם עוד בחורות ועוד תעיז להגיד לי בפרצוף שאני לא סתם זיון!!!! העיקר שתצא גבר! גבר גבר!!

  10. דייזי ביוקנן

    קראתי את הסיפור ונהניתי גם מאיכות הכתיבה וגם מהתוכן הקולח והמעניין..עד שהגעתי לחלק של ההלקאה העצמית וההטפות הצבועות בתגובות הקוראים.

    איך לא ידעתי? איך לא ראיתי?
    איפה היה השכל שלך? והייתה איזו תגובה שהגדילה לעשות ורמזה כי הכותבת היא מזוכיסטית אשר מוצאת את עצמה מבחירה עם בחורים לא נחמדים.

    ממש פסיכולוגיית זבל.

    רחל, את לא ראית ולא ידעת לא משום שאת טיפשה אלא משום שלא יכולת לדעת וכשגילית את דפיקותו של הבחור, עזבת מייד.את בעצמך כתבת שהוא הצחיק אותך, הקסים וריגש. רק פסיכי יוותר על דבר כזה. עיניין ההלקאה העצמית שבאה בעקבות הגילוי שהדברים לא הסתדרו כפי שציפית היא מיותרת ומכאיבה.
    רוב הנשים האחרות אשר חוו קשרים או מערכות יחסים עם בחורים מהגיהנום היו שם מלכתחילה כי האמינו שיש אולי פוטנציאל והתקווה החליפה את מקום האמונה כשזו התנפצה. מה הרעש? אנושי לחלוטין.

    די עם כל ההאשמות והחיטוט העצמי המעייף הזה.

    לא הלך, כי לא התאים נקודה.
    למה היינו שם? כי רצינו , נקודה.

    פשוט בזבוז זמן!

    • שושנת העמקים

      כפיים דייזי יקירתי. טוב שמישהו שם קץ ליללה הזו. ורחל – ליבי עימך, אבל צודקת דייזי. זה כבר היה וטוב שקלטת והלכת משם. נקווה שיגיע משהו טוב יותר בהמשך. אמן

  11. נינה

    היי רחל,
    הכנות החושפנית שלך כבשה אותי. לא באתי להטיף, או לבקר, או להגיד לך את המובן מאליו והמתבקש. כולנו (או לפחות רובינו, או לפחות כל מי שהיתה או עדיין רווקה תל אביבית בשלב כזה או אחר בחייה) היינו בסרטים מהסוג הזה, נכנסות למערבולת רגשית מסחררת עם מי שבעליל לא ראוי לקצה- קצהו של הקרסול שלנו. ובכל זאת היינו שם, וצעדנו אל התהום בעינים (כמעט) פקוחות לרווחה, גם אם משהו מהמילים המשומשות שלו הצליח בכל זאת להרטיט איזה מיתר ולהציף איזה בדל אשליה. למה היינו שם? זה נושא לחקירה הרבה יותר רצינית. הכי חשוב, בעיני, שלא תבואי אל עצמך בטענות יתר על המידה. ללמוד מטעויות כדאי כמובן, אבל עזבי אותך מהלקאה עצמית בשוטים ועקרבים. אחות שלי, בטח שמגיע לך יותר – כל כך הרבה יותר – מעלוב החיים ההוא. אבל את זה את הרי יודעת טוב מאוד בעצמך. מאחלת לך מכל הלב שבעזרת השם (והתבונה) עוד תידפק על דלתך האהבה הגדולה, האמיתית והחמה שאת ראויה לה.

  12. אחרון המוהיקנים

    מצויין. חזק. נוגע. עף מלוע של תותח. פוגע בול. מחכה לעוד סיפורים כאלה

  13. נילי

    שלא יתפלא שהוא קם בבוקר עם קרציות.
    את נשמעת בחורה רגישה ונבונה, אז מה הקטע להידבק טליו? להוכיח שאת יכולה?
    מקווה שלהבא תבחרי יותר טוב. ואת חושבת שזה ששלחת מייל לשאר הבנות מזיז לו? הוא ימצא עוד 10 תיקיות חדשות.

    • קולע:
      מי שחמור, אוכל קש.
      אבל לא צריך להיות כל כך שיפוטים. כולנו בני אדם ועושים טעויות- קצת אמפטיה לא תזיק.

      • מנטיס

        אני לא מאמינה! מוצאי מאפריקה והקופים ואבא שלי מינקות היה אומר לי את המשפט הזה ( ואיך שנאתי אותו ) אתה בטוח שזה מפולניה?

  14. נסיך החלומות

    נוספות,מתנהג בגסות ואפילו לא זיון טוב אז למה להכניס את עצמך לזה.
    שאי באחריות שלך למצב והלאה אל המרחב.

  15. הוא אולי לא שלמה, אבל הוא אחד מאלף!!!
    אפילו יותר. הסיפור שלך מוכר לי מאד מאד, רק שאני נתקלתי
    בגילאים קצת יותר צעירים של רקובים רגשית (30+).
    לבני ה-30+ אולי עוד יש תקווה. אולי הם יתאפסו בזמן,
    יתבגרו ויבריאו מתסמונת הפיטר פן.
    בני ה-40+ זו כבר בעיה גדולה יותר. כמו שכתבו לפני:
    רווק בן 40 שלא היתה לו מערכת יחסים משמעותית-יש לו בעיה.
    אני מתרחקת מבחורים כאלה כמו מאש,
    למה להכניס ראש בריא למיטה חולה?

  16. נקבה אחת

    לפעמים אנחנו מספרות לעצמנו וכמובן גם לכל מי שנמצא בתווך שמיעה ש.. אנחנו רוצות קשר . רציני. משמעותי ושות' (לא לא כולל חתונה בהכרח) העיקר שיהיה משהו עם בשר ולא רק.. מן הסתם .
    ואז משום מה את מוצאת עצמך שוב מתנהגת בטמטום . כלומר מסתובבת עם הלשון בחוץ סביב ורסיה כזאת או אחרת של "מיסטר דן " . ואם ברגעים (ימים , שבועות) הראשונים את עוד יכולה למכור לעצמך גירסא מתוכמת ועטירת דמיון (ומאחר החיישנים שלך לא מפסיקים לעבוד וכן יכולת השיפוט מה שדורש עבודת דמיון מורכבת ויצרתית במיוחד..) לאיך את התשובה לדפיקות שלו. ואיך אחרי שפעם אחר פעם תבלעי מים מלוחים תצליחי לנווט את סירתכם המחוררת אל החוף .
    ואז את עומדת מול המראה ושואלת את עצמך בתוקפנות , אם זה לא בס"כ אליבי לחוסר המוכנות שלך לקשר ..
    אז פעמיים "טושיי" (הוריי) רחל . את חתכת .
    כי יש מי שעונה למראה , אבל שנינו לא מוכנים לכן..יש סיכוי ..

    נ.ב לנסות ולכייף , כל עוד זה כיף, תמיד טוב . כל הנ"ל מתיחס רק לסרך העודף .

    • בחורה בגמילה

      נקבה, את כל כך צודקת!
      לאחר ניסיונות ניווט נואשים בחסקה מחוררת, הבנתי שאני כנראה לא מוכנה כרגע לספינה אמיתית (מקסימום פדאלים)

      ברגע שהבנתי את זה, הדן שלי הפך להיות לא רלוונטי בעליל. והוא היה רלוונטי. או-הו כמה שהוא היה רלוונטי. אפילו התבלבלתי וחשבתי שאני מאוהבת. נו, מה עוד זה יכול להיות כשזה כולל בכי, לילות ללא שינה ומצברוח לא יציב? אח, הייסורים…

      היום אני יודעת, עם כל הרקיבות שלו, שהוא בסך הכל היה קורבן לרצונותיי ותשוקותיי. הוא פשוט עבר שם ואני ראיתי, ותהיתי, ונפלתי, וטעיתי.

      קורה.

  17. החכם בלילה/טיפש ביום

    נו דן לא בדיוק הסתיר את עובדת היותו מעוניין בסקס עם מינון רגש קל… רחל היתה צריכה להחליט כבר בהתחלה אם זה סוג היחסים בו היא מעוניינת לא? האם אנו לא אחראים
    לחיינו ?
    לדעתי יש פה קצר בתקשורת הבין מינית דן משתמש בקודים המילוליים המרמזים
    על האפשרות שיהיה מעוניין במערכת יחסים מלאה יותר כדי "להבקיע" את הגנותיה הלא
    מורמות ביותר של רחל, אבל מיד ומחזוריות מסייג נכונות זו בניכור ("מי את בכלל", "קישטה
    מפה דוקא עכשיו שבאת אני לא מעוניין", "ושתדעי שיש לי גם חברות אחרות"…).

    ורחל נשמה תמימה שכמותה מעדיפה לבסס את אשליית נוחות הצרה המוכרת על שרידי
    אפשרויות השינוי הטמונות בדן במקום לקרוא את כל אזהרותיו כלשונן לקחת אחריות על
    חייה ולהמשיך הלאה…

    מה אני אומר לכן/ם חברות וחברים את דן הייתי צולב על שימוש שיקרי בשפה שבסופו
    של עניין פוגע בנו שאר הרווקים. ומרחל ושכמותה אני תמיד נזהר כי להיות איתן זה מרגיש לי
    תמיד כמו להיות בחקירה תחת אזהרה בה כל גילוי חיבה יתפרש כהבטחה לחיים משותפים
    וכל הבהרה מצב גורמת לי לצאת מנייאק…עניין לא נעים בחלט.
    ז

  18. החברה לנשק

    אין לי שום כוונה להגיב למה שאמרו הגברים – כי אותם אני פשוט עוד לא מצליחה להבין – בלי ציניות – באמת.
    אבל הבנות – בנות מה זה ההתקפה הזאת בנוסח "הכתובת הייתה על הקיר ואת בחרת להתעלם ולכן את אשמה?" מה כבר שכחתן איך זה להרגיש לבד? בודד? מתאווה למגע אנושי? אני חושבת שהרבה בחורות מכירות היטב את ההרגשה הזאת- ובלל ההרגשה הזאת והתהום שהיא לוקחת אותנו אליה אנחנו עושות את הטעויות שאנחנו עושות ונותנות סיכוי גם לאלה שאצלהם "הכתובת כתובה על הקיר וכתוב שם – הוא זיין מניאק…" .
    אני לא יודעת, נראה לי שצריך לגלות קצת יותר אמפטיה ולא להטיף מוסר, כמו שחלק מהבנות עשו והודו שגם הן היו במצב הנ"ל. ועוד צריך, לעודד – רוב הגברים (לא כולם) אבל רובם לא יעשו זאת בשבילנו. חלקם אף יגחכו כשיקראו את המשפט על הבדידות והצורך במגע אנושי – ועימם גם יסכימו חלק מהנשים . אבל בתכלס – ההרגשה שם והיא זאת שמפילה – לפחות אותי לתוך המלכודת הזאת. כי אני תמיד מקווה שאולי הפעם זה יהיה אחרת, וגם כשכול חושי אומרים לי שלא האפשרות היחידה היא להישאר לבד. בחרתי באפשרות זאת לעת עתה אבל זה ממש ממש לא קל.
    ועוד דבר- זו רק אני או שהבחור הזה שכתב : "ומרחל ושכמותה אני תמיד נזהר כי להיות איתן מרגיש לי כמו להיות בחקירה תחת אזהרה בה כל גילוי של חיבה יתפרש כהבטחה לחיים משותפים" – ממש ממש מעצבן? תחשוב קצת יותר לעומק ואולי תגיע למסקנה שאתם אלה שהפכתם את כול המצב הזה ללא נורמלי כי אתם מצפים מאיתנו להתנהג עמכם בצורה אינטימית (קרי לשכב איתכם) מבלי להיות אינטימיות (קרי לא להביע כול רגש) ?
    ושוב, אני אומרת "אתם" ו"אנחנו" -אבל אני מודעת היטב שלא כול הגברים כאלה, ולא כול הנשים חושבות כמוני.

    • לוכד

      מדובר בהתנהגות ילדותית של אי דחיית סיפוקים מידיים ועל זה היא קיבלה את העונש, שאגב היה ברור מלכתחילה. היא לא ילדה בת 9 מנתיבות אלא בחורה תל אביבית מנוסה שידעה היטב לאן היא נכנסת ולכן כל הזעם שלה בדיעבד לא מובן לי בכלל. היו לה את כל אותות האזהרה והיא במודע בחרה להתעלם מהם וקיבלה בראש.
      השתוקקות למגע אנושי? נו, באמת. כל בחורה שנראית סביר ויש לה נפש בריאה יכולה להשיג מערכת יחסים נורמלית עם גבר רגיל בגילה אך כנראה שהיא לא באמת חיפשה את זה.
      הכניסה למחשב של האיש היא מעשה מתועב, לא פחות. ולטעמי הוא גרוע בהרבה מההתנהגות של הגבר.

      • וירטואלית

        כאילו, הלו?? ?

        זה לא נראה לך דימוי גזעני?

      • לא משנה כמה ניסיון יש לה ובת כמה היא.
        השדון הקטן של "אולי הפעם זה זה" מקנן אצל כמעט כל בחורה.
        תתפלא, גם אצל בחורות שנראות סביר ובריאות בנפשן *לא* תמיד
        מצליחות להשיג מערכת יחסים נורמלית עם גבר בגילן.
        אז הן נותנות צ'אנסים גם לכל מיני טיפסים מפוקפקים בתקווה שאולי
        איתן זה יהיה אחרת. פאטתי? אולי, בזבוז זמן? בטוח, אבל זה בטח
        לא מצביע על העובדה שהן לא באמת מחפשות קשר רציני.

        • לוכד

          כאשר אני רוצה לקנות קילו עגבניות אני הולך לשוק ולא לסופר פארם כי *אולי* יש שם עגבניות.

          • אין לי מה לענות על זה, כי אני חושבת שכביכול
            מבחינה הגיונית אתה צודק.
            אבל לא תמיד אנחנו מחליטים עפ"י ההגיון, לפעמים
            עפ"י דברים אחרים כמו לב ואינטואיציות.

    • וירטואלית

      צודקת בהחלט, זו הנקודה. הצורך והכמיהה במגע ובחום אנושי, עד כמה שנתפוס את עצמו כמו שרחל תופסת את עצמה כצינית ומנוסה, מובילות חלק מאיתנו ליהענות לאלה
      שיודעים לפרוט על המקומות הנכונים.
      כנראה שאותו דן, למרות איתותי האזהרה ידע לפענח ברחל מה שהיא מחפשת
      סוג של מערכת יחסים, חצי משחק מתוחכם אבל גם אהבה.
      הסיפור של רחל, מוכר עד כאב נדמה לי, על אף שאני חייבת לומר שכתוב ומנוסח יפה ומתרק.
      הגברים האלה, אמני הרשת המיומנים, הם אלה שמסקרנים יותר מכל. מה בדיוק מניע אותם?
      האם באמת אחד כמו דן חושב למשל שהוא מחפש אהבת אמת או שהוא מודע לחלוטין לציניות ולנבלות של המשחק שלו?
      היה מעניין לשמוע את דעתו של מי מהגברים האלה ועד כמה מודעים לכאב שהם גורמים.
      ולגבי רחל, מחזיקה לך אצבעות שהצלקת תימחק.

    • חכם בלילה/טיפש כל יום

      מתוקה, אני בטוח לא בורח מאינטימיות ומת על חיבוקים חום ורגשות,
      אבל כאשר אני נכנס למערכת יחסים שברור בה מראש לשני השותפים
      שהתחברות היא עכשיו וכרגע, ואולי כן או לא יהיה המשך. אז מה לעשות שאני
      מרגיש מופתע משהו שלפעמים שותפתי לחוויה נאה דורשת אבל מקיימת כמו
      כפילה של הפקח קלוזו'?… המלחיץ בעניין הזה שבמקום לדבר פתוח ולומר ת'שמע טוב לי איתך, אני רוצה יותר/פחות/צמוד/לנשום ווטאוור, מתפתחת לה פתאום מין שפה כפולה שתקועה עם אותו אוצר מילים של התחלה שנורא נורא מפחדים להרחיבה בכמה מושגים מקדמי יחסים,
      ואז מתחילות כל מיני פרשנויות של הפירושי משמעויות…חאלאס,
      הרבה פעמים אתן פשוט שוכחות שאנחנו כסילים לא קטנים המצויידים
      לא רק באיבר שתמיד קטן מידי אלא גם בדימיון תמרוני דל…ובאמת באמת
      אנחנו ( לפחות אני , לא מכיר את דן ילד רע שכמותו) מתכוונים רק למה שאמרנו…
      ואם אותו טמבל מזעיף את פרצופו לאחר שהריץ אותך (ושלא תישכחי את המרלבורו, את שומעת)
      ומתעלם ממך…זה הזמן להזמין ת'מונית עוד מהסלון לפני שאת אומרת לו שיתלטף בלילה עם ידו.

      אני בן אדם פשוט, אם מישהו/י אומר/ת לי שהם מניאק/ית אני מאמין לו/ה וממשיך הלאה,
      אין לי יומרות לשנות אף אחד, טוב אם היה אפשר לשכנע ת'כלב שלי
      להפסיק לאכול לי ת'עיתון…הייתי בעד , אבל חוצמזה, פשוט חבל על הזמן להאמין
      בפוטנציאל של אחד מתוסבך כדן…

      עלי והצליחי 🙂

      • החברה לנשק

        אהבתי את חוש ההומור שלך!

      • שכן יש לך בעיה עם אינטימיות…
        בכל זאת רווק בן 40 (-:

        • חכם אחורה/טיפש קדימה

          הכול עניין של מינונים לא ? יש כאלו הזקוקים למנה קבועה, יום יומית של אהבה,
          מחוייבות, מעורבות, וגם את כל הילדים הללו, עניין נפלא למי שאוהב זאת,
          והם מקבלים את שחשקה נפשם בתוך קשר ארוך טווח, נשואין ומשפחה

          ישנם אחרים הזקוקים למנת חום וחיבוקים קטנה יותר, פחות מעורבות ומחוייבות,
          האם גם לכאלו היית ממליצה את הפיתרון שהזכרתי למעלה ?

          אני שייך לסוג האחרון, ולכן לאחר שקלא וטריה רציניים שערכתי לפניי שנים
          הבנתי שאישית זה פשוט לא מתאים, אז מה אסור לי לקבל חיבוק ?
          כל עוד שאני לא מרמה, ואני עושה טוב למי שאיתי מהזה חשוב
          אם אני נשוי או לא ?

    • צודקת כרגיל.

  19. החברה לנשק

    הלוכד היקר כתב: "כל בחורה שנראית סביר ויש לה נפש בריאה יכולה להשיג מערכת יחסים נורמלית…" אולי לא שמת לב , אבל חלק גדול מן המאמרים באתר הנ"ל דנים בעובדה שהרבה בחורות שנראות סביר ובעלות נפש בריאה , מתקשות להשיג מערכת יחסים נורמלית. ובסיבה לכך דנו במספר מאמרים . הנה שניים לדוגמא: "תאוריית מיזעור הקשר" וכן "איך לא תהיה מה שאת" ועוד. אז לפני שאתה מגיע למסקנות שכאלה תחשוב קצת יותר לעומק. כי אני אישית מכירה מספר בחורות נהדרות שמתקשות להשיג "מערכת יחסית נורמלית" והמסקנה הזאת שלך לגמרי מוטעית.

  20. קראתי בעיון את "סיפורה" של רחל ואנצל את הבמה המזדמנת להגיב ולהתייחס.
    ברצוני להדגיש כי חלק מהנתונים העובדתיים אינם מדוייקים בלשון המעטה. חשוב לי לאמר כי אירוע הכניסה לתיבת הדוא"ל שלי הווה מרכיב מרכזי בסיום "הקשר" ללא כל קשר לעובדות, במחוזותי, וגם במסגרת מערכות זוגיות שהיו לי, מעולם לא פתחתי מכתב של בת זוג(עניין של ערכי חינוך שאינם מבוססים על "שירת הסירנה").
    עובדתית, רחל ישנה בביתי באותו יום כשהתעוררתי וצעדתי ערום מחדר השינה אל עבר חדר האורחים ופינת העבודה שלי, נדהמתי לגלות אותה יושבת ומחטטת בתיבת הדואר שלי (בשניות הראשונות הייתי נבוך להגיב, אני נבוך !!!!), לשאלתי "מה את עושה?" ענתה רחל: "מציצה בפניות למודעות הדרושים שפרסמת" מלמלה משהו אודות שהיא ממהרת לעבודה ויצאה בחיפזון מביתי.
    כמו כן, ללא חשיפת נתונים אישיים אודות רחל לגבי אותו יום שישי המתואר "…שרועה על הספה …..ולבושה בסמרטוטים", לא זכור לי מי התקשר אל מי, אבל אני חייב לאמר כי הגעתי אליה היתה לאחר הפצרות שלה, לצורך שיחה אישית שאמורה היתה לשפר את מצב רוחה הלא מרומם באותו ערב, ובסיומה פניתי ללכת אולם לאחר הפצרות "מגוונות" שלה נשארתי ללון בביתה.
    אני חייב לאמר ש"לבגרותי הנפשית" אין כל קשר היא ידעה היטב כי אני מנהל במקביל קשר/ים ואני לא ממש מבין מה טענתה?
    אשמח לקבל תגובות, ממך רחל (ההודעה במזכירתך הטלפונית היתה עקב החשיפה למאמר הזה) וכמובן ממבקרי/ות האתר.
    שיהייה המשך נפלא
    ממני גיל באירופה הקרירה (תהנו מהחמסינים)

    • רונה

      וכתובת המייל שפרסמת היתה בשביל לחדש את מאגר הפוטנציאליות החדש?
      וכן, יש לי שאלה אליך. מה בדיוק מוביל אדם להשקיע כלכך הרבה אנרגיה בלטוות מאגר זיונים בו זמנית, במקום למשל להשקיע אנרגיה בקשר עם בת זוג אחת, ואז אם זה ייכשל לפנות לבאה בתור? האם זה מספק? האם הזמינות של הקשרים לא מאפשרת לך לוותר עליהם?
      אולי תנסה לפתור פה את התעלומה. כי לי לפחות זה נראה לא מובן.
      ועוד שאלה קטנה, למרות שאתה מודיע וכו', איך אתה חי עם התחושות שאתה גורם לנשים של זעם, כעס, בוז שנאה? האם יכול להיות שאתה שונא נשים ובז להן בעצם?
      יש לי עוד הרבה שאלות. אבל בוא נתחיל באלה.
      שבת שלום מישראל השרבית.

      • רונה יקירתי, תודה על התגובה….אז כך
        נראה לי כי לא הגעת עדין לשלב בו את מתייחסת אל עצמך כאישה עצמאית אלה מתייחסת אל עצמך (ובנות מינך) כקרבן
        אני לא טווה דבר וחצי דבר, יוצר קשר עם בני אדם חלקם גברים חלקן נשים.
        במהלך הקשר (עם הנשים כמובן), יש ומנוצרת משיכה מינית, ובמידת הרצון של שנינו בהתאם לסיטואציה, קורה שהקשר מוסיף מימד.
        כל שאני עושה נעשה בהסכמה הדדית ותוך שקיפות מליאה, להזכירך, אישה נהנית מיחסי מין לא פחות מגבר….
        הוסיף ואומר, כי במהלך חיי היו לי כמה וכמה מערכות יחסים וברובן ארוכות טווח (מבלי שהצצתי לתיבות המייל של בנות זוגי)
        שבת שלום
        אשמח להשיב לשאלות נוספות

      • אה…כן, שכחתי, לגבי שאני "גורם לנשים זעם, כעס, בוז ושנאה"….לידיעתך, רובן ככולן שומרות איתי על קשר חברי הדוק….לא הייתי ממהר להסיק מסקנות על בסיס "תגובה" אחת…, נכון?
        🙂
        שבת שלום קרירה וגשומה (אצלי)

        • רונה

          סקרנותי בשאלה (שבאמת באמת בא מסקרנות גרידא) מה מוביל אותך, ולא רק אותך, אבל אתה, לצורך הענין מכריז שאתה מוכן לענות על שאלותיי… ובכן, מה מוביל לתיעוד האובססיבי כמעט של נשים בתיקיות שונות בו זמנית?

          האם ברגע, שלדוגמא,פגשת מישהי שבאמת הדליקה אותך, מינית או רגשית, אתה זונח אותן לטובת האחת?

          • רונה, כבר אמרתי בהתייחסותי הראשונה כי יש אי דיוק עובדתי סויים בדברי רחל, היא פלשה לתכנת הדואר שלי שבה מן הסתם אני מאחסן את כל ההתכתבויות שלי בתיקיות רלוונטיות.
            בכל מקרה, ולשאלתך, כבר ציינתי בתגובתי הקודמת כי במהלך חיי (רווק בן 48, היום כבר בן- 49 ו….עדיין רווק) כי במרוצת חיי היו לי כמה וכמה מערכות יחסים וברובן ארוכות טווח, בין לבין אני מתנזר ממגע אנושי או לענייננו נשי.
            ובהחלט, במקרה וכדברייך אני נמצא בסיטואציה "שהדליקה" אותי אני נשאר ובגדול או כדברייך לא "זונח".
            עדין גשום
            🙂

            • אין ספק שפלישה לדואר של אדם זר היא נתעבת.
              בעיקר כשמדובר בקשר זיוני פרופר ולא באשת חיקך הנצחית.
              אמנם הסיפור רהוט וכתוב בכשרון לא רע אבל נדמה לי שההזדהות עם רחל באה מכיוון שאין כאן , לדעתי, ולו בחורה אחת שלא חוותה סוג קשר שכזה. אני תמהה מדוע מי שנשכב על הרצפה וזועק אני סמרטוט מתפלא אם מנגבים בו את הרגליים, מטאפורית כמובן.
              רחל ידעה בדיוק לאן היא הולכת – כנראה שבסוף היום מישהי היתה צריכה לטהר את רגשות האשם הפנימים שלה על ש"העזה" לנהל קשר בלי שום מוטיב ארוך טווח (חינוך פולני?) ואולי אפילו להינות מהסקס?

              • תמר, תודה על התגובה, אבל, אני לא הייתי מגדיר את הקשר כ"קשר כזה", כל הנאמר על ידי רחל הנו סובייקטיבי לחלוטין ומה גם שזוכה להתייחסות/במה לאחר יותר משנה.
                ואני לא מסכים להגדרה "סמרטוט", מימי לא התייחסתי לאדם ו/או בת אדם כסמרטוט ובהחלט לא לרחל.

              • כוכבית מאה אלף ואחת

                ולי נדמה שההזדהות נובעת מכך שרחל תיארה אבטיפוס של גבר דפוק, מהסוג שמסוגל לנהל איתך שיחות נפש מדהימות, ולתת לך תחושה כל כך מרוממת שמשתקת את מנגנוני הביטחון שלך, ולמחרת בלי שום הגיון להתייחס אלייך בנחמדות של איש שרות לקוחות .

                (מין זיג זג מטורף כזה שגורם לו לחוש באביב נעוריו, אם נתנסח פואטית. )

                נו, ולמרות שלא בדיוק עברת איתו חיים, הוא לא גבר חייך, והוא לא זיון היסטרי (או לא זיון) את מצפה ממנו (ובאופן כללי מן העולם) לסוג של קוהרנטיות.

                העובדה שרחל ואני ואת ונשים אחרות מחפשות אי של שפיות גם במקומות מוזרים ( כמו דן, או בחור רקוב אחר) לא הופכת אותנו לסמרטוטיות, אולי לאנושיות.

            • רונה

              העניין הוא אותה קריצה דקה. טיפש אתה לא נשמע לי, וגם ניסיון יש לך כנראה, ולא מעט,
              והרי אתה יכול לדעת שמעבר להצהרות של חוסר מחוייבות פורמלית, ברגע
              שבחרת לנהל סוג של מערכת יחסים, גם אם מינית ברובה, עם מישהי,
              מתקיים ביניכם איזה סוג של דיאלוג שאינו מוגבל רק להצהרות פורמליות.

              ואפילו אקט קטן ושולי, כמו זה שאחרי סקס עם מישהי אתה מצהיר שאתה עייף
              ואחר כך נודע לה שבאותו לילה מיהרת לקבוע עם מישהי אחרת. יש פה אקט שמבזה אותה באופן כלשהו.

              או שזה לא ברור לך?

              • ראי רונה, לכל סיטואציה יש הגיון משלה, עוד ערך/הגדרה נרכשת במהלך מסע חיי.
                אני חייב לאמר שבכל סוג של מערכת בה נטלתי חלק נהגתי הכנות, יושר והגינות….(ולו גם כי מקצר תהליכים).
                ולשאלתך, במקרה דנן לא היתה הצהרת מחוייבות מכל סוג, ובהחלט אני יכול לתאר סיטואציה בה אני חש חוסר נוחות ו/או רצון אם אותו אדם או בת אדם ומייד עם סיומה לפגוש בפרטנר/ית שיהווה אמצעי לתקשורת נוחה ו/או איכותית יותר.
                חשוב לי להדגיש כי אני יכול להבין את התסכול שהוביל את רחל לכתוב את הנאמר לעיל אולם הרגשתי צורך לדייק יותר בעובדות.
                אני גם קורא את שאר התגובות לנאמר ומזהה בקרב מרבית הנשים סוג של הזדהות מיידית ללא כל התייחסות לגורמים או לנאמר.
                אצטט שורה מהנאמר על ידי רחל : "…. כל מה שרציתי הוא היה קצת מגע אנושי וחום, חשבתי שגם אתה…."
                ואז אני שואל, מה בדיוק מציק לה?
                -המשך יבוא-

                • רונה

                  אתה תוהה למה מה שסיפקת לא עונה על הקריטריונים של מגע אנושי וחום?
                  סימן שעוד לא התחלת ללמוד, דן, או שכבר שכחת הכל.
                  אני ממש לא מפנה אליך כתב אשמה, שניכם אנשים בוגרים כאמור,
                  ואף אחד פה לא "רימה" אף אחד. ובכל זאת, אני תוהה,
                  אתה באמת כל כך שלם עם עצמך, כל כך לא מבין מה הפריע לרחל בהתנהגות שלך?
                  כל כך לא מבין למה ההזדהות הרבה של נשים פה בפורום כל אחת מהמקום הכואב שלה?

                • ציפור דרור

                  התגובות שלך מתנשאות, מעצבנות ומצחינות.
                  מה בדיוק מציק לה?? ?
                  חשבת על זה שפגעת ברגשותיה?
                  לא! זה ממש לא מעניין אותך, בדיוק כמו שלא איכפת לך באובססיביות חולנית לתעד את הנשים בספרית הסטיות שלך.
                  אנשים כמוך מעוררים בי בחילה, גועל וכעס.
                  אתה גבר(?? ) מזדקן ופאתטי.
                  מאחלת לך חיי בדידות חסרי זיקפה.

    • דני שלום לך, עד שהופעת לא העליתי בדעתי להגיב על הספור המסיר את שכבת תאי השריון, ומשאיר את העצבים חשופים לגמרי, באומץ, בגבורה ובאמונה בצדקת האחווה הנשית, שספור כזה ימנע עוגמות נפש מנשים אחרות.
      העובדה שאתה רווק בן 49 לא עושה אותך רקוב לטעמי. העובדה שאתה שולף את ספור ה"חיטוט" הנואש בתיבת הדואר, היא זו המרקיבה אותך תוך הפצת ריח רע. פתאום נהיית חסיד הפרטיות. נושא דגל ההגנה על זכויות הפרט. תפסת את רחל עם התחתונים למטה או לאותה בושה. היעלה על הדעת שאישה ספוגת זרע קדוש שנפלט ממך ממש, תשב מול המחשב האישי שלך ותחטט ? וכך, תוך התחסדות נפסדת, אתה מתעלם מהעיקר ונצמד לשולי, לנטול הערך, ויוצא החוצה אל מרכז הבמה, שם אתה נמצא תמיד, מאיר את ה- FOLLOW SPOT ומבקש מהצבור את תשומת הלב הכל כך חסרה לך, ולכן אתה דורש אותה במקביל. דני אתה דוגמה נהדרת לאיש של "חיים בתנאים שלי". מתוך הכרה או בלעדיה, מחוות שמצביעות על התכונה הבסיסית.אתה מציע לנו עובדתית, כמה מערכות יחסים עם נשים, מונוגמיות לגמרי, עפר לרגליך.
      תרשה לי לומר לך משהו, הפסדת את האישה הכי רגישה שהכרתי דרך אתר בננות. האישה עם הכאב הכי אותנטי, ועם היאוש שחנוך לוין לא הספיק לכתוב עליו לפני מותו. יאוש מאנשים במרכז. גרועים מורדה,לה בנעוריה.
      אתה כותב בעזות מצח של האיש במרכז "היא ידעה היטב כי אני מנהל במקביל קשר/ים ואני לא ממש מבין את טענתה". פנינה נוספת "לאחר הפצרות מגוונות" נשארת ללון בביתה.
      דני במרכז, היא לא טוענת , היא מספרת סיפור היא לא מפנה אליך טענות את הטענות שלה, שלא כמוך היא מפנה לעצמה. וכאן כוחה, עוצמתה ונפלאות אישיותה. לאיש במרכז אין פגמים, הזרקור מסנוור אותם כמו מייק אפ, ולכן הוא לא מבין מה רוצים ממנו, איזה טענות יש כלפיו ?
      ההפצרות המגוונות – תיאור שאתה כתבת, מוכיחים בעליל שיש בה, ברחל, יכולות יצירתיות מופלאות, שיכולות לפעול גם על מסונוור עצמי כמוך.
      ועכשיו, אחרי שהעמדת את עצמך במרכז, וזכית לתשומת לב לה אינך ראוי בעטיו של הסירחון שאתה מדיף, גש אל חנות הפרחים הקרובה אליך, יש שירות אינטרפולורה, ונכון, אתה בחור שעושה חשבון, ולא ממהר עם היד לארנק, תיתגבר, ושלח לה זר ענק, בכל סידרי גודל, אתה מכיר את הכתובת, לא רק את תיבת הדואר הקולית. והזר הענק, הריחני והמקסים הזה, יבטא את התודה של כל מבקרי האתר והערכתם ללשונה המוחזת, לרהיטותה, לחכמתה, למקוריותה, ולחדוות חייה. אם תשלם בכרטיס אשראי, תלה את הספח על המקרר בביתך. כי בעזרתך הנדיבה הצלחנו לחדד את הערכתנו לכישרונותיה של רחל, ולהכיר באפסיותך.

      • לוכד

        את מה שהיא עשתה, אלה. אני כאן האחרון שיבוא להגן על דני, כי אני טיפוס מונוגמי לגמרי עם ערכים מיושנים של יושר ונאמנות, ובשל כך מעשיו ואופן התנהגותו נראים לי פסולים ושליליים. אך כניסה למחשב פרטי וחיטוט בקבציו נראים לי פסולים לא פחות. אי אפשר להכשיר שרץ כזה כי זה פוגע בנורמות בסיסיות, שלא לומר שמדובר במעשה על סף הפלילי, אם לא פלילי ממש. אי אפשר לפסול חזרזיר ולהכשיר חזיר.

        • בננהשייק

          למרות מה שכתבתי בתחילת סשן התגובות הזה… אתה צודק לחלוטין. תגובתי הייתה סובייקטיבית למה שכתבה רחל ועל הטיפוס המתואר במאמר היו לי כמה וכמה דברים להגיד.. אבל יתכן שהאמת היא באמצע – בין לבין??
          הוא לא רצה אותה!!! – זהו, ככה פשוט. וזה לא משנה אם יש לו עןד עשרות קשרים עם נשים שונות ומשונות. אותה – הוא לא רוצה!
          במקום להגיד – או.קי. לא רוצה – אז לא. אז יש אחד בעולם שאמר לי לא – יש לנו הנשים (ואני בכללו) נטייה להתעסק בזה למוות, לשגע את כל החברות בספקולציות ושחזור הקשר, כשכל המטרה של זה היא – למה?? למה?? אבל למה הוא לא רוצה אותי?? ?
          והתשובה הבאמת פשוטה הייא – כי הוא לא! וזה לא אומר שום דבר עלייך.

        • לוכד יקר, אני איתך לגמרי. בחיים שלי לא העליתי לפתוח משהו שלא שייך לי. על המחשב האישי שלי יש קבצים של בני, מעולם לא אחטא אפילו במחשבה לפתוח אותם, וברור לי לגמרי שכשהוא במחשב שלי, הוא לא יפתח את שלי. אתה יודע , סוג של שיא החופש, במקסימום כבלים של אתיקה, כבוד הדדי ולא משנה איך תקרא לילד. אבל…..האבל מאד אכזרי במקרה בו עסקינן. מדובר בבחורה שעשתה את מה שעשתה בבחינת אל תדון אדם עד שתגיע למקומו. הדן הנ"ל טרוריסט נפשי לא קטן, דרדר אותה אל עברי פי פחת, ומבחינתו היה צופה בה מתאבדת, מנגב את השפתיים, ונכנס לקבוע פגישה עם הבאה בתור . אז החזרזיר הזה בהחלט לא מוכשר, אבל הוא רק שיח ביער העבות של היחסים הנוראים בין השניים הללו, וכשמסתכלים על היער חוטפים בחילה לא קטנה – תודה

          • כבר הייתי במקום הזה, ואולי אף גרוע יותר. לפני ארבע שנים התחלתי לחשוד בחברתי שהיא בוגדת בי. הייתה לי גישה למחשב שלה ועדיין לא נגעתי בו.
            נכון, הוא מנוול לא קטן. הוא שיחק בה וגרם לה לטראומה לא קטנה, אך עדיין מה שהיה צריך לעשות זה לזרוק את החולירע הזה לכל השדים, ולמצוא מישהו נורמלי. נכון הוא יהיה אולי אפרורי, שמרן ולא שנון, אך אולי טיפוס כזה עדיף בתור בן זוג מאשר אחד כמו דני.

    • אופטימוס פרים

      אני מחבב אותך דני

  21. אחרון המוהיקנים

    שלשלמה זה בכלל נראה נורא אידיאלי
    להתכתב עם נשים, לשים אותן בתיקיות כמו פרפרים במגרה
    רחל מתחילה את המאמר בזה שהיא "יורדת" על עצמה. היא חושפת את עצמה בשמה, ומודה על כך שההתנהגות שלה מנוגדת לאיך שהיא היתה רוצה להתנהג. היא מספרת בגילוי לב מסעיר לטעמי על חוויות קשות, והמרכז בסיפור הוא לא הגבר, אלא היא- העובדה שהיא היתה זקוקה להוכחות נחרצות כדי לעוף משם. כל עוד זה היה נתון לפרשנויות היא הניחה לעצמה לשכשך שם. בעיני זה אומץ לב נדיר. להודות בחולשות שלך, כששמך מתנוסס למעלה, זה די מרשים.
    אבל בעיני מעבר להכל זה סיפור נפלא. לעזאזל העובדות. העיקר כתוב כאן. סיפור הנפש במרחב האורבני המבאס, המבקשת קשר והמנסה לפתח אותו גם עם קרש נטול סיכויים.

  22. לוכד

    למה אנשים בוחרים לנסוע באור אדום למרות שצפצופי המשאית שעומדת לחצות את הצומת בדהרה נשאים ברמה?

    • החברה לנשק

      הלוכד- נדמה לי שזה נובע מכך שאצלך ההגיון נמצא תמיד במקום הראשון – ותקן אותי עם אני טועה. אצל חלק מהאנשים הרגש מתגבר לפעמים על השכל הישר והם עושים מה שהם עושים. אבל, אם לא היו אנשים כאלה בעולם, שאצלהם הרגש הוא מעל ההגיון – תסכים איתי שהיה מאוד מאוד משעמם? אתה רחוק מאוד מלהבין נשים…כפי שאני רחוקה מאוד מלהבין גברים.

      דני, דני, דני – כמה מייאש לדעת שגם בהגיעי לגיל ארבעים אבוא במגע עם גברים בגילי שיחשבו בדיוק באותה הצורה שבה חושבים גברים בני 20+ ו – 30+. אמשיך לשמוע את אותו ההגיון שכל כך חורה לי, אמשיך להתפלש באותה אינטימיות מזוייפת או לפחות רגעית.
      כן, בעולם שלנו אין חשיבות לגיל. אולי פשוט היית דון ז'ואן כול ימי חייך? תסביר לי אולי אני אבין – איך אפשר להיות בקשר אינטימי עם מספר נשים בבת אחת? אין בעינייך שום ייחוד לאף אישה כאישה? ואולי זה נובע מקשר ארוך במיוחד שגרם לך להרגיש חנוק? בקיצור – אשמח להבין גבר כמוך, גם כדי לדעת לזהות אותכם , כי אני פשוט צעירה מדיי מכדי להיות מסוגלת להתמודד עמכם, וגם סתם כך מסקרנות, להבין בן אדם שחושב אחרת….

      • לוכד

        פשוט צריך שיהיה שילוב מסוים בינו לבין ההגיון.
        ובקשר להבנת נשים: ידיד של סבתי נשוי לאשתו כמעט 70 שנה וכשדיברנו על נשים (על מה כבר גברים יכולים לדבר בחברת גברים? גם כשיש ביניהם יותר מ60 שנה הבדל עדיין זה יהיה נושא השיחה) הוא אמר שלפעמים הוא לא מבין את אשתו.
        אז אני עוד במצב טוב 🙂

  23. פרפרית

    מספיק עים ההתחסדות…
    בנות יקרות שלי, עם יד על הלב… אף פעם לא ניהלתן כמה מערכות במקביל? "רק כדי לבדוק" מי מהבנים נראה ומתאים לכן יותר? וכמה מבין ה"ניבדקים" ידעו על השותפים?
    אז גם בנות מוסיפות בני זוג על הקיימים (בעדינות)… לא רק בנים…
    נראה לי שרחל נפגעה מהסיטואציה אבל לראות אותה מול העיניים היה קשה יותר.
    הרבה בני זוג עומדים בפני סיטואציות דומות והתגובה – זו כבר שייכת למדור אחר – קבוצת הנקמנים – שגם לאחר שנים עדיין לא מרפים (please get a life ) וקבוצת המרפים (those who let go) שחוזרים מהר לחיים. אז יללה לעבודה – יש חיים חדשים מעבר לפינה.

  24. ציפור דרור

    רחל,
    אני מעריכה מאוד את אומץ ליבך וכנותך. הסיפור שלך ריתק אותי וגם העציב אותי באותה מידה.
    כמו שאמרת ראית את הדפיקות שלו כבר מההתחלה ובכל זאת הלכת על זה…
    גם את זה אני מבינה, לפעמים אנו כל-כך רוצות בקשר שאנו מעדיפות להתעלם מהפגמים גם אם הם מאוד בולטים.

    יפה מאוד שהזהרת את הבחורות האחרות.
    למרות שלצערי וגם לצערנו, אני יודעת שגברים כאלה מצליחים למצוא להם פתיות חדשות כל הזמן.

    מקווה שתמצאי את האחד והיחיד לך בלי יותר מידי חיפושים.

    בהצלחה
    ציפור דרור

  25. עידו

    למה להגיב?
    לתוכן או לרמה הספרותית?
    כספור זה בוסר אבל לסופרת הזו יש פוטנציאל – אולי תתפתח.
    לתוכן
    רחל דסברג לא תלמד אף פעם
    היא תמיד תהיה בעיר הלא נכונה
    במקומות הלא נכונים
    תימשך למאצ'ואים הלא נכונים
    יזיינו אותה מכל כיוון
    והיא תקבל השראה לכתוב עוד ועוד ספורים על ההסמרטטויות שלה
    וזה חבל כי דסברג בחורה שכשהיתה בוסר (כבן אדם) היתה עם המון פוטנציאל
    וזה פשוט לא התפתח נכון
    והיום נשארה כנראה הרווקה המזדקנת שחושבת שאפשר לקנות כל גבר במציצה סוף הדרך
    ומגלה כל פעם מחדש שזה לא עובד וסתם זיינו אותה עוד פעם
    אז דסברג
    כנסי לפינה כמה חודשים
    ותנתחי עם עצמך את כל השטויות שאת עשית או פלטת
    ואולי יהיו לך כמה תובנות
    ומאחר וכנראה לא תעשי את זה – אז תמשיכי בדרך שלך
    ויהיה לך המון חומר לעוד המון ספורים על
    גברים שזיינו אותך וזרקו אותך
    בהצלחה

    • החברה לנשק

      זה בטח לא מזיז לך אבל על פי מה שכתבת אתה פשוט גועל נפש של בן אדם…. בפעם הבאה אם אין לך משהוא קצת יותר חכם לומר מאשר משפטים כמו "זיינו אותה מכל כיוון.." אולי פשוט עדיף שתשתוק.
      פרשנויות כאלה אפשר לשמוע גם ברחוב, ולא צריך להיות מי יודע מה חכם כדי להגיע לתובנות כמו שלך, אבל את זה אתה כבר בטח יודע, או שאולי אתה טיפש בהכחשה?

    • אחרון המוהיקנים

      אתה הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר גרוע מזה. בחיים לא פגשתי אדם שמשלב רשעות טמטום גסות יהירות וריקבון ברמה כזאת. לו הייתי במקומך, וכל יום אהיה מאושר שאני לא, הייתי מאשפז את עצמי במנזר לעשרים שנה, ממלא את הפה שלי באקונומיקה, את הידים שהקלידו את הזבל הזה הייתי משרה בבור חימצון כדי להוציא את הריח, ומתפלל לאלוהים שיסיר את עורלת הלב המזעזעת הזאת. בדרך זאת אולי אולי אולי יש לך תקווה.
      אבל אתה ודאי לא מבין על מה אני מדבר. נכון ? נכון ? נכון ?

    • ולטובתך, הפוך את המשפט לשומר המסך שלך וחסוך מאיתנו זיוני שכל
      למרות שנדמה לך שאתה מצוין בהם
      מקריאתם, אין ממש חשק להעמיד את האחרים במבחן
      והכי חשוב, גם אם אתה מכיר את רחל דסברג בוסר או פרי בשל
      חסוך מאיתנו את נבואותיך
      ובא לציון גואל

  26. חזיז ורעם

    נכנסת לתיבת הדואר הפרטית שלו?

    לא מתאים לך להיות איתו? זכותך.
    מה נותן לך זכותך לחדור לפרטיות שלו?
    מי הפך אותך למצפון הגדול השומר על כבוד הנשים?

    לדעתי נהגת באופן נלוז.

    • תהיה

      מעניין למה כל אלה שמגיבים בעיקר על אקט החדירה למחשב הם גברים.
      מעניין למה החדירה הוירטואלית פה משחקת תפקיד יותר מאשר החדירה הפיזית והנפשית.

      • לוכד

        החדירה הנפשית והפיזית נעשו בהסכמה או לפחות בידיעה. החדירה למחשב נעשתה בגניבה. מאוד פשוט.

      • חזיז ורעם

        העלמה דסברג צללה בעיניים פתוחות, מתוך ידיעה והבנה מוקדמת שהיא נכנסת לקשר שלא יטיב עימה.
        כל מגע ושיחה שהיו בינה לבין אותו בחור היו מתוך בחירה שלה ומתוך ידיעה שקשר בריא לא יצא מזה.
        היתה לה הבחירה, להכנס לקשר ולהשאר בו או לא. לא נעשתה כל גנבת דעת בקשר והבחור הכריז מראש שכל מה שהוא רוצה זה סקס.
        לעומת זאת, חדירה למחשב שלו, חיטוט במסמכיו הפרטיים ושימוש לרעה בהם, נעשו ללא רשותו וללא ידיעתו.

        התנהגותה של דסברג זהה למצב בו אדם שיעבור ליד השולחן שלי במשרד, יקח את כרטיס האשראי מן הארנק שלי, ויעשה בו שימוש ללא רשותי.
        העובדה שאני אדם אגוצנטרי, מגעיל וכו' אין בה משום היתר לעצם ביצוע הגניבה או הפיכתה למותרת.

        • איזו השוואה מאירת עיניים: חדירה לפרטיות האי מייל, מול חדירה לחשבון הבנק. שימוש נלוז במידע (שמות וכתובות אי מייל של קורבנות הסדרתי) מול שימוש נלוז בהמצאות של מוצרים חדשים הנמצאים בקובץ "הרעם הגאוני" על מכתבת המחשב שלך.
          לאט לך חזיז מפני שיפוט כה מהיר של מעשי הנאשמת בכתיבה נהדרת, ובמשלוח התראות לחופן מחוזרות בעוצמה שמשאירה את כולן ב- hold ראוי לציון.
          תאמין לי, לפעמים אני מצטערת שרחל כזאת לא חיטטה בארכיון האי מייל של כמה ממחזרי, היתה נחסכת ממני עוגמת הנפש שבגילוי הסימפטום של הסדרתי בדרכים עקלקלות

          • חזיז ורעם

            אלה המסכנה

            • אתה ממש משורר
              אני יכולה לשכור את שירותי הרחמים שלך על בסיס
              של ריטיינר קבוע ?
              אני כל כך אוהבת שמרחמים עלי
              אני הכי זקוקה לרחמים שאני מכירה
              אממה
              מי שזקוקה באמת לרחמים כמוני
              מבקשת לעצמה מרחם ראוי
              ואתה נראה לי קצת פלגיאטיסט
              אבל עם סיכוי להפוך למקצוען
              מה דעתך ?

  27. ארנון

    אין לי שמץ של מושג מדוע אתם גולשים לשיפוט אישי של מחברת הקטע החושפני הציני והאמיץ הזה. אני לא קורא בו שום טענתיות, קורבניות, והתבכיינות או חיפוש נחמה. ול"דני" – ששם את עצמו במרכז הבמה – לא ברור מה היה דחוף לך לסגור חשבונות כשלא זוהית ולא נדרשת לתגובה. מזמן לא היה פה באתר סיפור מעניין שעורר כל כך הרבה תגובות מכל סוג – וברור שהכותבת מוכשרת ומרתקת בכל קנה מידה.
    המשיכי וחזקי.

  28. אלמוני

    אני לא מאמין שעוד יש אנשים בלי סיסמת כניסה למחשב. לא בגלל אורחות שיציצו למחשב בזמן שאתה במקלחת ויכתבו על זה אחר כך מאמרים בבננות, אלא בגלל הקרים/ילדים/אורחים/שכנים שלפעמים רוצים/צריכים להשתמש במחשב.

    כל מי שיש לו משהו חשוב על המחשב (למי אין?) כדאי מאוד שישתמש באופצייה של חשבונות נפרדים עם סיסמת כניסה לכל חשבון (מי שרוצה לדעת איך שיבדוק בעזרה של חלונות,התחל > עזרה, זה באמת פשוט).
    שלא נדבר על זה שאם יותר מאדם אחד עובד על אותו מחשב זה פשוט MUST.

    אורחים לא רצויים יכולים להיכנס למחשב ולשנות הגדרות, לגנוב מספר כרטיס אשראי, מספר חשבון בנק מקוון,סיסמאות, למחוק קבצים ועוד שאר רעות חולות.

    בקיצור, לרוץ מהר ולהתחיל להשתמש בפונקציית הסיסמא שלכם!

  29. אני לא זבל ולא מטומטם – אני היחיד שהעיז לומר לדסברג מה באמת קורה איתה
    חסכתי לה 400 ש"ח של פסיכולוגית

    • מה 400 ש"ח?

    • אלמוני

      צר לי עידו, אבל אנשים שמחפשים לדרוך על אחרים, במיוחד בציבור ועוד יותר על כאלו שהם אפילו לא מכירים, כמעט תמיד מנסים להבליט את עצמם בדרך כזאת או אחרת.
      ההתנהגות הזאת, גם אם זאת לא הייתה כוונתך, אופיינית לאנשים עם בעיות בדימוי העצמי, בדרך כלל נמוך.

  30. חטטנית

    החיפוש בתיבת הדואר נעשה בעקבות השקרים שלו, בעקבות התחושה הלא נוחה שהוא עורר בה לגבי מה שקורה ביניהם.
    אם הכל היה תקין ביניהם, אני מאמינה שרחל לא היתה חושבת על כניסה לתיבת הדואר שלו. לפעמים זו הדרך היחידה לברר את האמת ולדעת אם התחושה הרעה נובעת מתסביכים אישיים או מהעובדה שבן הזוג באמת רקוב מהיסוד.
    האם גם לשכור בלש פרטי כדי לברר אם בן הזוג בוגד נחשבת לכזו פעולה נפשעת בעיניכם?

    • אם היא הגיעה למצב שבו הרגישה כי יש צורך לבצע מעשה מגעיל של חטטנות, אזי היא הייתה צריכה לעשוב אותו.
      שכירת בלש פרטי שונה באופן מהותי מחטטנות במחשב פרטי כיוון שהבלש, אם הוא פועל על פי חוק, מבצע פעולות לגיטימיות של חקירה ותחקור. כניסה למחשב פרטי, שלא על פי צו שופט, אינה לגיטימית. נקודה.

      • ציפור דרור

        לידיעתך, חוקר פרטי לא מבצע פעולות לגיטימיות, הוא חודר לפרטיות בצורה לא חוקית בלי שתדע מזה. (מניסיון).
        חוץ מזה, הכניסה למחשב הפרטי נעשתה על מנת לגלות דברים נוספים על הבחור ולראיה הבחורה לא השמידה שום דבר היא רק גילתה את מה שהיא חששה לגלות מלכתחילה.
        נקודה.

        • צב מעבדה

          אני לא עורך דין, אבל נדמה לי שאם הראיות הושגו בדרך לא חוקית יכולה להיות למציג בעיה רצינית עם הקבילות של הראיות בבית משפט.

          לחוקר אסור להיכנס לתחום הפרט וגם לא לצלם שם. אבל, הרבה פעמים זוגות בוגדניים אינם מקפידים כל כך על הופעתם בציבור ושם זכותו של הבלש לצלם אותם כאהבת נפשו.

    • חזיז ורעם

      אם יש לה תחושה לא נוחה מותר לה לזרוק אותו.
      לחדור לפרטיותו ולחטט במחשב שלו אסורלה.

  31. ארנון

    תגידו לי לא נסחפתם קצת? האם לקחתם בחשבון שחלק מהסיפור המוצג כאן הוא פיקציה?

    מה שמעניין הוא התהודה לה הוא זוכה. וזאת למה? כי הסיפור פונה לכל אחד מאיתנו בדיוק בקטע ממנו הוא חרד.

    אני בכל אופן למדתי משהו מעוצמת התגובות – ועדיין חושב שזה יופי של סיפור.

    לרחל – מחכה לסיפור הבא שלך.מעניין מה יהיה הפעם.

  32. הרב צירלסון

    כתוב טוב.
    מעורר מחשבה.
    מעורר דיון וויכוח – חלקו מענין, חלקו תומך, חלקו פוגע.
    הופעתו של האובייקט מוסיפה מימד חדש ועצים למדורה.
    למתלבטים – זה אכן הוא. רמז חלבי מופיע בסוף ההופעה הראשונה שלו.

    הדיון הספרותי מוסט לדיון בטיבו של האובייקט, וממנו לדיון בטיבה של הכותבת.

    האם נכון יותר להופיע בשם אחר?
    האם לחשיפה יש, או יכול להיות, מחיר אישי?

    והכי חשוב – מה למדנו מכל זה?

    על זאת ועוד, במפגש הבא בפינת הרחוב

  33. אלמוני

    תחזרי בתשובה.

  34. "כשנצמד אלי בחיבוק בשנתו לא מש ממני עד הבוקר.
    ההזדקקות והנואשות שלו למגע באו לידי ביטוי רק בהיותו בלי הכרה"….
    כל כך מוכר, החזיר אותי שנה אחורה, אני ישנתי ליד אחד כזה 3 חודשים וזה היה החום היחידי שקיבלתי ממנו.
    משפט נכון וחכם ואני אזכור אותו הלאה …. תודה

  35. lion in zion

    חברה,עזבו שטויות,סחבק זיין אתמול!!

    • אלמוני

      חבר'ה, מישהו איבד כאן את בתוליו ואתם מתעלמים?

      נו, נו, ספר! קרעת לה את הצורה קרעת לה? מה החבר'ה אומרים? אל תשאיר אותנו ככה סתם בלי פרטים, ספר, ספר הכל… אנחנו החברים הכי טובים שלך. בהמה.

  36. והשאר היסטוריה !!!!
    לכל המעוניינים אני בסנט ג'רמן דה פרה לסופ"ש הקרוב
    שאו ברכרה
    וחמסין נעים!

    • You sound like such a moron
      and why do think that the weather is so important

      • נהניתי מסיפורך החושפני המהנה והכתוב היטב.
        אני חייב להיות ישיר ולומר לך:
        דני מתגלה כאדם רדוד בעל יכולות רגשיות נמוכות וזאת ניתן להבין במהרה מתגובותיו והתעניינותו המוגזמת במזג האוויר שיש בה משום התעטפות באווירת "הכל בסדר אצלי חברים , הכל עדיין שמח!" אחרי התגובות הזועמות.
        אני מניח שהצ'רם הראשוני שלו והכסף הם הגורמים המושכים.
        רחל, בבקשה שאלי את עצמך בכנות מדוע את נמשכת לכגון אלו ומנסה לסחוט מיץ עגבניות מתפוז. למה לא לחפש תפוז.
        ואם אכן זיהית את החבילה מלכתחילה ועדיין נשארת, בבקשה , ואין כאן שום זלזול או התנשאות אלא עצה טובה : קחי עצמך לפסיכולוג הקרוב וזהי מה היא הבעיה האמיתית המסתתרת.

  37. נדבוש
    אמרת בדיוק מה שאני ה"זבל" אמרתי – רק שאמרת את זה בעדינות – בלי להשתמש במילה "זיון"
    ואני מקווה שדסברג תבין שהבעיה אצלה ותלך לטפל בזה – וכן בנות – 400 ש"ח זה מחיר סשן אצל פסיכולוג שחוב שהוא (היא) שווה….

  38. ארנון

    עידו
    מציע לך ללכת לסשן כדי לטפל בבעיית הבוטות שלך. בעייה נוספת שכדאי לפתור היא עלויות הפסיכולוג שלך. ואולי בכלל כדאי לך לפנות לטיפול קבוצתי- תגובות של קבוצה למקרה כמו שלך יכולות רק לעזור.

  39. הייתי בפריז ולאחר מכן בלוקסמבורג לסופ"ש ואתם עדין כאן?
    חברה, אין לכם בית?
    🙂
    ואיך אמי היתה אומרת….העיקר שאתם נהנים

  40. או שאתה דביל
    או שאתה רחל דסברג שמתחפשת לארנון כדי להגיב.
    כל בר דעת רואה שלבחורה הזאת יש בעיות שהיא יוצרת לעצמה בדפוסי ההתנהגות הפתטית שלה
    ונשבר לי משמירת הפאסון
    דאסברג – תסתכלי בראי
    תפנימי

  41. הנותן בסתר

    למה זו שאלה שהותבת צריכה להפנות אל עצמה..אם הייתי מחכה קצת לפני שהזדיינת איתו לא היית נפגעת כל כך.הפמיניזם דפק לכן את החיים ולנו הגברים ,חיים הפכו להיות גן עדן של זיונים קלים ומגוונים הכל בלי טיפה מאמץ , חיזור , רומנטיקה,אינטמיות מרגע שמכירים מישהי מתחיל המירוץ של הזמן(הקצר מאוד) עד שמזדיינים- הכל אינסטנט :מי שסובלות בטווח המיידי אלו אותן נשים שחשבו שדרך הסקס יקבלו חום, תשומת לב ואולי יפתחו אינטימיות אבל בפועל הפכו להיות לעוד זיון ברשימה,כן לא נעים להגיד אבל זה הצורך שמילאת אצלו רחל , לא משהו אחר,פשוט שימשת ככלי לשחרור לחצים וליצירת ריגושיים,לא נעים להגיד אבל גברים רואים בבחורות מהסוג הזה מעין זונה שהתשלום הוא בצורה של קצת לצאת,בקבוק יין,תשומת לב וזהו – זה מסוג הדברים שלא יגידו לכן בפנים אבל ככה רוב הגברים מסתכלים על זה.כל הסיסמאות של מימוש עצמי,החופש לבחור עם מי להיות ומתי,אשכב עם מי שאני רוצה וכו' הן אמירות נבובות שרואים רק בסקס והעיר הגדולה.

  42. נמרוד

    ולמזלי אף פעם לא הרגשתי את תחושת הנבגדות,
    אבל ברגע שהבן-אדם אמר לך שיש אחרות – למה ציפית? לחתולה שלו? לכלבה שהוא מוריד שלוש פעמים ביום לסיבוב של פיפי וקקי?

    החדירה שלך לפרטיות שלו, בנוסף לאקט הביצ'י פר אקסלנס שלך בסוף הקשר מראים כי את בן-אדם קטן ונקמני, חסר כל עומק רגשי.

  43. תקציר של סרט אימה..
    פחד.

  44. גבר גבר

    נראה לי שהסיפור לא אמיתי, ובכל זאת.
    אין שום טעם להעביר ביקורת על דן, אני בטוח שהוא מאושר מאוד,
    ולמה שלא יהיה?, יש לו מגוון בחורות שאוהבות אותו, הוא לא צריך
    להשקיע יותר מדי באף אחת מהן ככה שהוא לא צריך לסבול מקידוחים
    כמו 'למה לא… (עשית ככה וככה כדי שאני אהיה מרוצה)'. הוא מרגיש כמו
    מלך העולם ומרחם על החברים הנשואים שלו שצריכים לסבול את השטויות של הנשים שלהן, הוא ישחק את המשחק הזה כל זמן שהוא רק יוכל.
    הכי טוב, אם הוא גרוש עם ילדים, כי אז הוא יכול להרגיש גם הגשמה עצמית בכיוון הזה – אחרי הכל גם גברים רוצים ילדים.
    היחידה שאפשר להפנות אליה ביקורת היא הכותבת, דן אמר לה שיש עוד בחורות. אני אחזור על זה, הוא אמר לה. במקום להגיד לו שהיא לא מוכנה
    לכזה דבר – מפחד שהוא יזרוק אותה, מה שללא ספק היה קורה, היא נשארה בקשר וממש נקמה בו. טוב, האמת שזה באשמתו, כל גבר שמשחק עם כמה בחורות בצורה הזו צריך לשים הגנות על המחשב ככה ששום בחורה בלי תואר שני בהנדסת תוכנה יכולה לפרוץ (זה גם די פשוט לשים כאלה הגנות, וגם הכלל הראשון בספר 'אני בוגד', הכלל השני הוא לא לשמור מספרי טלפון של בחורות בנייד, אלא לזכור אותם בעל פה)
    לכל הבחורות ששונאות-אוהבות כאלה גברים, אני מרחם עליכן, אתן במצוקה רגשית אמיתית, כמו המון בחורות אחרות. אתן אוהבות את הבחור הרע, אתן יודעות שהוא ישבור לכן את הלב, אבל אתן לא יכולות להימנע מזה. אתן אומרות 'זה רק זיון' אבל נקשרות רגשית.
    באסה, החיים קשים.

    • הוא באמת אמר שיש לו עוד בחורות… צריך לאשפז את הכותבת על חטטנות- ממש חצופה!!!!!

  45. אלמוני

    ממעט התגובות שקראתי, ראיתי תגובות שהנושא המרכזי שלהן הוא – שפיטה- לקיחת עמדה כזו או אחרת, גם אם זה ברמה של עצה.
    אני לא חושבת שהכותבת כתבה בשביל שישפטו אותה או את "דן", ובטח לא כדי לקבל עצות.
    היא מביאה כאן סיפור אישי, שיכול לקרות להרבה בנות. (ואולי גם לבנים) בעוונותי זה קרה גם לי.
    קל מאוד להישאב ליחסים עם גבר כריזמטי, סקסי, מיוסר ודפוק. אני יכולה להבין את זה מאוד. ואפילו אם היא ידעה מההתחלה שזה לא הולך לכיוון טוב- עדיין משהו משך אותה לשם, ולא מתוך איזה הרס עצמי, או חוסר הערכה. אולי אגו, אולי תיקווה…
    מה שחשוב ללמוד מהסיפור הזה, הוא שחשוב וכדאי לסמוך על עצמינו. ולשמור על עצמינו, ואם אפשר לחתוך סיפורים כאלה בזמן. אפשר לקרוא את הסיפור הזה- וללמוד.
    נכון שהחוויה האישית היא המלמדת ביותר- אבל אם הצלחנו ללמוד מניסיונה של אחרת- אדרבא.
    ואני שמחה שעשתה מה שעשתה לגבי המיילים- כך לפחות היא אולי הושיעה עוד כמה בנות שהיו שבויות בקסמו של אותו גבר שהבטחותיו ומילותיו ריקות.

    • אני מסכימה איתך לגמרי, חשוב מאוד מה שהיא עשתה לגבי המיילים, חשוב שנשים אחרות ידעו במה מדובר. מניסיון אישי ולמרבה הצער זה לא תמיד עובד, לפעמים חשים שמשהו לא בסדר עם מישהו וכל נורות האזהרה מאותתות "תתרחקי", ובכל זאת הלב רוצה אחרת, ובדרך כלל אלה המסוכנים הם הכי מקסימים.

  46. קצת מוזר לי להגיב למאמר שנכתב לפני שנתיים וקצת – פועל יוצא של גילוי מאוחר של האתר המצויין הזה, ועדיין. זה כמובן הסיפור האישי, הכל-כך שונה אבל הכל-כך דומה, שדוחק בי להגיב, לשתף, לשחרר. ובכלל, אני מניחה שחוויות אישיות, תוקפן האמוציונלי לעולם אינו פג, ולכן הסיפור של רחל עדיין נמצא בדיון…?

    אני עומדת היום בסיומה של מערכת יחסים הזויה, מבלבלת, סוערת, מרגשת, אקסטטית כמעט – וכואבת בטוח. סיפור של שנתיים וחצי (דאם) עם בחור בשנות השלושים המאוד מאוחרות שלו, שמתרחש רחוק, מעבר לים (גם אצלי המזג אוויר קריר, דני, ואז מה?). בחור לא שגרתי (כמה שזה הקסים אותי) ולא יציב (כמה שזה איתגר אותי) בלשון המעטה, כזה שאורח החיים התזזיתי שלו כולל המון נסיעות, המון כימיקלים והמון מניפולציות רגשיות ושקרים בוטים.

    קשה לי לעקוב אחרי כמות הפרידות שלנו (שיזמתי בהחלטיות מהוססת כל פעם אחרי שהסירה המחוררת שלנו, כמה שאני אוהבת את המטאפורה הזו, הגיעה לחוף בלתי נסבל) ועוד יותר קשה לי לקבל את כמות הזבל המאוד לא אורגני שבה הוא האכיל אותי. אם ליהיות כנה עם עצמי, ואתכם, כבר בפגישות הראשונות הוא יילל על כתפיי ש"גם את תעזבי אותי בסוף" וש"אני אגמור את החיים אומלל ובודד". הוא האשים מערכות יחסים צורמות קודמות שהיו לו, ואני כל-כך ריחמתי עליו, המסכן… אז נתתי לו צ'אנס, ועוד אחד, ועוד עשרים, התאמצתי לעצום עיניים ולא לראות איך הוא שואב ממני, שרק הגיעה לעיר הגדולה, את כל האנרגיות, את כל האופטימיות ואת כל הטוב. וככה, במקום לקבל תמיכה במקום המנוכר הזה, מצאתי את עצמי קביים – או סמרטוט – של איזה אידיוט חולה נפש.

    ואז היתה שם אפיזודה של תגלית אינטרנטית. ככה זה בעידן הנוכחי, לא? הוא, ששמו הרע יצא בכל העיר (הבאמת גדולה – הוא נבל באמת גדול), המשיך לשקר במצח נחושה – מה פתאום, הוא לא שכב איתה כשהיה איתי, הוא רק בילה סופי שבוע ארוכים בביתה (שבמדינה אחרת בכלל), פעם בכמה חודשים, כשהעסקים הביאו אותו לשם, בשם הידידות… יצרתי איתה קשר. היא נשברה. היא על תרופות מאז שפגשה אותו. דיברנו הרבה. היא חושבת שיש לו עוד כמה, אבל הוא הבטיח לה שהיא היחידה (למרות שהם לא היו נכנסים למיטה כל פעם שהייתי חוזרת אליו), הוא שומר אותה קרובה מרחוק עם טקסטים וטלפונים ומסנג'ר…

    (שוב) חסמתי אותו מחיי למשך שלושה חודשים. שוב הוא התחנף, התקשר, שלח אס אם אסים, אי מיילים, הודעות, כמה שהוא אוהב אותי, הוא רוצה להתחתן איתי בשביל הויזה, ואולי לא רק, הוא מתגעגע, אני החברה הכי טובה שלו, הוא מת לשמוע את הקול שלי….

    ואני, האופטימית, רצתי חזרה לזרועותיו. "תעברי לגור איתי", הוא ביקש, ואמרתי אמן. שלושה ימים לפני שהמשאית מגיעה והקרטונים ארוזים, והטלפון הכמעט מצופה שלו מאחר להגיע. יש לו מחשבות שניות. הוא לא בטוח, רק עכשיו חזרנו. מה אם אני אעזוב אותו שוב? מה אם אני ארצה ילדים עוד שנתיים? (יש לו אחד, בן-עשרה, שהוא רואה פעם בשנה או שתיים). מה אם הוא יתחתן איתי למטרות הגירה וכשנתגרש אני אקבל חצי מהדירה הפצפונת שלו? מה אם ומה אם….

    אני עדיין לא בטוחה אם אלה פאראנויות פרופר או סתם תירוצים, ואני גם לא יודעת מה יותר גרוע. אני רק יודעת שהראש כואב והלב דואב, ושרק בחורות מאוד קשוחות, אמיצות, אוהבות ומקוות כמוני יכולות לנצח במלחמה שלו – ולנטוש את שדה הקרב המדמם שלו. אני מקווה שהפעם זה לתמיד. אני מוכרחה לקוות. לעשות……

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *