גנבות בלילה

לאחרונה עברה תעשיית המוסיקה לשלב חדש במאבקה במורידי קבצים לא חוקיים מהרשת – תביעה משפטית של הגולשים עצמם שהעתיקו או חלקו עם אחרים קבצי מוסיקה. המאבק מלווה במסע פרסום המסביר שהורדת קובץ לא חוקי או קניית דיסק מזוייף היא גנבה לכל דבר. המאבק המשפטי נגד הגולשים החל לאחר ירידה מתמשכת במכירת מוזיקה וסגירת חנויות רבות למכירת דיסקים. המצב כה חמור עד כי יש החוזים סכנה קיומית לתעשיית המוסיקה אם מגמת הזיופים וההורדות הלא חוקיות תגבר.

הטענה של יצרני המוסיקה ברורה למדי והוצגה בקצרה בפיסקת הפתיחה. היא מבוססת על שני ערכים בסיסיים בהתפתחותה של החברה המערבית: זכות הקניין של היוצר על יצירתו ועל עקרון הסחר החופשי. כלומר, המוכר והקונה כאחד משתתפים בעיסקה מרצונם החופשי.

למעתיקנים ולמורידים למינהם שפע הסברים כדי לכסות את ערוותם אבל היחיד שידון כאן הוא ההסבר שלשיר מסויים אין מוצר מחליף. כלומר, אם אני אוהב את המוסיקה של צביקה פיק (כן, זה אני שקנה את הדיסק שלו) והדיסק של צביקה פיק עולה 80 שקל, דיסק של דץ ודצה לא יהווה תחליף זול בשבילי, כי אני לא אוהב את המוסיקה שלהם ואני לא אקנה אותו גם לא בעשירית המחיר, ואני מבקש סליחה מכל הבננות עם הפוסטרים של דץ ודצה על הקירות. לכן, טוענים המעתיקנים, כל מוסיקאי הוא באופן אוטומטי מונופול בזעיר אנפין ולקהל שאוהב את המוסיקה שלו אין ברירה אלא לקנות את הדיסקים היקרים או לגנוב אותם כאשר ידו אינה משגת, בדומה לאדם רעב ועני הגונב לחם לשבור את רעבונו. לכן, עד שיחוקק חוק שמגביל את התנהגות חברות המוסיקה כמונופולים אחרים, או עד שיצמחו דרכי הפצה חדשות וזולות למוסיקה, מותר לצרכנים להלחם בתעשיית המוסיקה באמצעים לא חוקיים.

האם באמת למוסיקה אין מוצר מחליף? האם הצורך במוסיקה מסויימת שקול לרעב? ובכלל, האם מוצר שאין לו מחליף מצדיק גניבה? לפני שנצלול לוויכוח תענה כל אחת לעצמה אם היא היתה מסכימה לעבוד בחינם רק בגלל שהיא היחידה, אולי אפילו לא מבחירה, שיכולה לעשות את עבודתה וזה אחרי שנות לימוד ואימון שעלו ממון רב.

העובדה שאנשים נהנים מהאזנה ליותר מדיסק אחד מראה שלדיסק מסויים יש מוצר מחליף, כמו שאנשים שלא מצאו מקום במסעדה האהובה עליהם הולכים למסעדה אחרת. כמו כן קשה לטעון שהצורך בדיסק ספציפי הוא צורך סופר-חיוני או בלתי ניתן לכיבוש, אחרי הכל, מעט מאוד אנשים מתו מרעב למוסיקה או שפרצו לחנויות מוסיקה כדי לגנוב דיסק. לעומת זאת כאשר מזדמן לאנשים להוריד ללא סכנה קובץ לא חוקי הם יעשו זאת.

לכן, מי שמורידה קבצי מוסיקה לא חוקיים, מעתיקה או קונה תקליטורים מזוייפים היא גנבת. מה שיותר מפחיד זה שמאוד יתכן שאם תהייה לה הזדמנות לגנוב דברים אחרים מבלי לשלם על כך היא אכן תגנוב אותם. מה שאומר שהיא שומרת חוק מתוך פחד ולא מתוך אמונה שכך צריך להיות. לגנבת שווה לקחת את זה בחשבון בפעם הבאה שתרצה לצעוק לפוליטיקאי התורן 'מושחתים נמאסתם!' יכול מאוד להיות שהמושחתים האלו הם רק בבואה של החברה אותה הם מיצגים, שזה בעצם… היא.

אם כל אלו שחושבים שהמוסיקה האהובה עליהם יקרה מדי לא יקנו אותה, לא תשאר לחברות המוסיקה ברירה אלא להוריד את המחירים. מצד שני, אם המוסיקה הזאת גורמת לכזאת הנאה, למה לא לשלם עבורה?

צחי בר

תגובות

  1. זבחי שלמים

    אני מתרשם עמוקות מהעקום המונוטוני המתאר את התקדמות רמת הכתבות באתר זה.
    מטה מטה. באופן קונסיסטנטי.

    ונונונו ילדות… באמת לא יפה לגנוב

    • 1- האם מותר להקליט שיר מהרדיו?
      2- האם מותר לתת את הקלטת לחבר?
      3- האם חברות המוזיקה אינן נוהגות כמונופול כשהן מכריחות אותך לקנות דיסקים שלמים במקום שירים יחידים?
      4- האם כשאתה מגדיר ציבור שלם (דוגמה לא קשורה – ציבור מחליפי הקבצים) כגנב, אינך בעצם הופך אותו לכזה ובו זמנית מבטל את המחסום הפסיכולוגי מגניבות אחרות (ואולי אמיתיות)
      5 – האם אתם באמת מאמינים שיש מקום לבירוקרטיות אדירות כמו חברות התקליטים בעולם שבו כל אדם עם מחשב אישי יכול להפיק ולהפיץ אלבום באיכות טובה?
      6- ולסיום, האם אתה באמת חושב שאנו (מורידי הקבצים) מרגישים צורך "לכסות את ערוותנו"?

      • צחי בר

        1. לא יודע אם מותר להקליט שירים מהרדיו. ההגיון המוסרי שלי אומר שלא.

        2. מאחר שאני לא יודע לענות על השאלה הראשונה אני לא יכול לענות על השאלה השנייה. אבל ברור שאם ההגיון המוסרי שלי אוסר להקליט מהרדיו אז אסור גם להשתמש בהקלטה.

        3. כן, זה בהחלט טיעון קשה ובעל משקל. והיוזמות החדשות של סוני, נפסטר ועוד אחרות למכירות שירים בודדים בדולר (ראה קישורים כאן http://bananot.com/articles/723#rem44843) באות בדיוק כדי לפתור את הבעייה הזאת.

        4. יתכן שאתה צודק, אבל גם יתכן שכאשר אנשים יבינו שהם בעצם גונבים הם יחליטו שהם לא רוצים להיות גנבים ולכן ישנו את התנהגותם. מה זה לימוד והתפתחות אישית אם לא הכרה בחסרונות שלנו והתמודדות איתם?

        5. בוא תציג לי עובדות שתומכות ברעיון שכל אחד יכול לשווק את המוסיקה שלו ללא חברות מוסיקה. בינתיים מסתבר שאתה טועה. Courtney Love רוקיסט אמריקאי חשב ככה לפני שנה וניסה להרים פרוייקט דומה – נכשל (האקונומיסט 14.06.03). התיחסות נוספת לנושא תוכל למצוא בתגובתי לשמעון http://bananot.com/articles/723#rem44868

        6. אתה צודק לגבי לפחות חלק מהאנשים. מקריאת התגובות ברור שחלק מהאנשים גונבים באופן מודע ומפורש. לחלק אחר לעומת זאת בהחלט חשוב לדעת שהם פועלים באופן מוסרי ולכן הם מרגישים צורך למצוא אליבי מוסרי להתנהגותם ("לכסות את ערוותם").

        • עדיין לא הבנת שאתה וה- riaa אולי מגדירים הורדה כגניבה, אבל לרוב מחליפי הקבצים יש תפיסה שונה למדי של הנושא. התשובות שלך מזכירות לי את טענותיהם של אנשי הרשות למלחמה בסמים בקשר למריחואנה. כל צרכן מריחואנה הרי יאמר לך שאם מריחואנה היא "סם שער" לסמים אחרים זה רק בגלל הסרת המחסום הפסיכולוגי כשהמשתמש רואה שכל ההפחדות היו רק הפחדות, ואז הוא חושב לעצמו "אם הם משקרים בנוגע למריחואנה, כנראה שהם משקרים גם בקשר לשאר הסמים". אותו דבר בקשר להורדות וגניבה.
          בקשר לשיווק עצמי של מוזיקה, אני לא טוען שאפשר לעשות את זה לחלוטין לבד, רק שהמנגנונים העצומים של חברות התקליטים מנפחים את העלות בצורה משמעותית ומיותרת.
          אגב, אני באמת חושב שהיוזמות שאתה מזכיר של אפל וכל השאר הן תופעה חיובית. הן אולי לא יחסלו לגמרי את שיתוף הקבצים, אבל לדעתי אם חברות התקליטים ידעו לנצל אותן כמו שצריך אולי תהיה להן בכל זאת זכות קיום.

          • צחי בר

            היי אלפי,
            לא בטוח שהבנתי את האנלוגיה שעשית מסמים קלים לגניבה קלה. האם אתה מתכוון שכשאנשים יבינו שהם גנבים הם יראו שזה השד לא כל כך נורא ולכן יגנבו יותר?

            אני חושב שהמשך הגניבה תלוי במשוב שהם יקבלו על ההתנהגות שלהם. אם הגנבים יחטפו על הראש, דרך בית משפט כמו גם דרך תגובה חברתית שלילית, המוטיבציה שלהם לגנוב תפחת. לעומת זאת, אם הם יקבלו לגיטמציה ("כשאני גונב מוסיקה אני נלחם במושחתים שגונבים כסף ממוסיקאים") הם ימישכו לגנוב והתהליך עלול לצבור תאוצה גם לכיוונים עוד יותר מזיקים.

            • אני מתכוון שכמו שאני לא חושב שמי שמשתמש במריחואנה הוא בהכרח נרקומן, ככה מי שמחליף שירים הוא לא בהכרח גנב. אם שימוש במריחואנה היה חוקי (כמו הדוגמה הברורה – אלכוהול) היה אפשר להשתמש במריחואנה ללא הסטיגמה וכן ללא המגע עם יסודות עברייניים (ע"ע דילרים) וזה לא היה מוביל לסמים כבדים יותר.
              אני לא חושב ש-"אנשים יבינו שהם גנבים" אלא שהם יבינו שההגדרה של המושג "גניבה" היא שרירותית ומשרתת כרגע יותר את החברות הגדולות מאשר את טובת האזרח (כלומר החברה), ולכן לגיטימי להילחם בממסד בכל דרך.

              • צחי בר

                הטקסט שלך עדיין לא לגמרי ברור לי, אבל אני אנסה בכל זאת להתייחס אליו.

                מי שמוריד שירים שמוגנים בחוקי זכויות יוצרים מבלי לשלם עבורם הוא בעצם גונב אותם. אני לא רואה כאן שום מקום לדו-משמעות. למעט ההבדל הטכני, זה שקול כאילו נכנס האדם לחנות מוסיקה, לקח דיסק ויצא מבלי לשלם. האם תוכל להצדיק מעשה כזה (גניבה מחנות מוסיקה)?

                אני אשמח אם:
                1. תסביר איך אתה מגיע למסקנה שהגדרת הורדת מוסיקה באופן לא חוקי היא קביעה שרירותית שבאה להגן על החברות הגדולות ושזו לא באמת גניבה.
                2. תתיחס לטענה שהצגתי קודם, שסוג המשוב (ענישה או פידבק שלילי לעומת לגיטימציה) משפיע על צורת ההתיחסות של האנשים למעשיהם.

  2. עוד גבר

    נושא חשוב, מאמר מעניין.
    על הצד האנושי בסוגיה, אשאיר לאחרים/ות להגיב.
    בצד הטכני (למרות אי בקיאותי המלאה), אני חושב שכמו
    בתחומים נוספים ניתן, אולי, לעשות "רדוקציה לטכנולוגיה",
    כלומר, אני חושב שיש כאן את העניין הטכני שמאשפר
    את העתקת השיר מהתקליטור. מצד שני ייתכן שיש
    לגבות תשלום (במחיר מותאם (לכמות ולעניין האי-פיזיות
    של המידע)) בצורה יותר פשוטה ואולי אוטומטית
    (דרך ספק התקשורת? זה ודאי נושא מורכב (בטיחות?)
    ואולי כבר חכמי האינטרנט נתנו דעתם/ן לנושא…).

  3. אכן דרך מרתקת להסתכל על נושא ההורדה הלא חוקית. לא חשבתי על זה כך.
    אהבתי במיוחד את הפיסקה על שמירת החוק מתוך פחד, יש בזה משהו.
    אני חושבת שמחירי הדיסקים אינם פרופורציונלים כלל, והם מוגזמים מאד. זה נובע להערכתי פחות בגלל האמנים עצמם, ויותר בגלל חברות התקליטים שמה שמעניין אותן הם הרווחים ולא האמנים.
    בכל מקרה אני לא קונה דיסקים מזוייפים או מורידה מהאינטרנט מוסיקה ישראלית מתוך עיקרון, מהאמנים הזרים פחות איכפת לי, אבל אני מניחה שתחלוק עלי בזה.
    מאמר מעניין, צב!

    • צחי בר

      היי תמר,
      הרבה אנשים טועים בהערכה של מחיר הפקת אלבום בגלל שהם כוללים בחישוב רק את מה שהם רואים, כלומר את הלהקות המצליחות. הם שוכחים שכל להקה מצליחה סוחבת על גבה עוד בערך 20 להקות שחברת המוסיקה השקיעה בהן אבל לא הצליחו (אם חשוב לך הרפרנס המדוייק אחפש באקנומיסט, שם קראתי את הפריט המידע הזה).

      בנוסף, אין שום דבר רע בכך שאנשים מרווחים כסף (והרבה) בצורה חוקית. האומנים וחברות המוסיקה חותמים על הסכמי הפצה ותשלומים מרצונם החופשי. אם מישהו חושב שיש כאן איזה עיוות כלכלי שיקים חברת מוסיקה שתגבה מחירים נמוכים ונראה לאן הוא יגיע.
      בהצלחה!

      • שמעון

        אתה כמובן מתכוון שהם סוחבים אותם על גבינו, ולא על גבם. האם היית מסכים לשלם על מילקי 20 שקל כי הוא "סוחב על גבו" עוד עשרים מוצרים לא מוצלחים (ולפני שתגיד לי לא לקנות מילקי, מה עם כל מעדן חלב מוצלח היה מממן עוד עשרים אחרים)?

        • שמעון

          התכוונתי כמובן ל-אם, לא עם.

        • צחי בר

          אממ…אני לא לגמרי בטוח שהבנתי אותך כך שיכול להיות שאני מגיב לכיוון הלא נכון. אם אכן כך המצב, נא תקן אותי.

          גם בלי לעבוד בשטראוס ההגיון הבריא אומר שרווחים ממוצר מצליח מאפשרים את הרחבת סל המוצרים של החברה גם למוצרים פחות רווחים, ולכן כשאתה קונה מילקי בהחלט יתכן שאתה ממן עוד אי אילו מוצרים אחרים שאולי לא ריווחיים אבל חשובים לחברה מסיבות אחרות (חסימת מתחרים?).

          לגבי חברות המוסיקה: כאשר הן מקליטות ומנסות לשווק להקה לא מוכרת הן יורות באפלה. חברות המוסיקה לא יודעות מראש בוודאות מי יהיה הכוכב הבא. האמת הכואבת היא שחברות המוסיקה מפסידות על 90-95% מהלהקות שהן מקליטות (האקונומיסט 14.06.03). לכן אפשר לומר שכשאנחנו קונים דיסק בשמונים שקל אנחנו בעצם מממנים מוסיקאים אחרים שחברות המוסיקה מחתימות. בעיניי זה דבר יפה מאוד, ואם נתייחס למחיר המוסיקה בפרספקטיבה הזאת אולי נשלם עם פרצוף פחות חמוץ.

          • שמעון

            זה נחמד שבעיניך זה דבר יפה, אבל לא נראה לי שכל ילד שקונה דיסק של אמן מסוים יסכים בשמחה לממן גם את האמנים האחרים של אותו לייבל.
            אני חולק גם על "ההגיון הבריא" שלך שאומר שלגיטימי שחברה כמו שטראוס תוציא מוצר מפסיד כדי לחסום חברות אחרות ותגלגל את העלות על צרכנים של מוצר אטרקטיבי.
            בכלל, נראה כאילו אתה מאמץ באופן אוטומטי את הדעה שהממסד (והחוקים שמאפשרים לו להתנהל על חשבון האזרח הקטן) תמיד צודק. לטענתי חוקי זכויות היוצרים, והרבה חוקים אחרים, נוצרו בעולם שונה מזה שבו אנו חיים היום. עולם שבו הכוח שתאגידים יכלו לצבור היה מוגבל יותר (עקב תקשורת מוגבלת, טכנולוגיה מוגבלת וכו') ולכן היה צורך בחוקים שיגנו עליהם, לעומת היום שהצורך הוא דווקא להגן על האזרח מפני התנהגות דורסנית של תאגידים גלובליים.

            • צחי בר

              מעניין יהיה לקרוא יותר על העמדה שלך לגבי מקורם של חוקי זכויות יוצרים ומדוע הם פחות רלוונטים היום. תוכל לפרט בבקשה?

            • צב מעבדה

              אם חברות המוזיקה לא היו חולקות את עליות הפקת המוסיקה בין הדיסקים השונים דיסקים לא פופולריים או של זמרים מתחילים היו נמכרים בהרבה מאוד כסף (מאות שקלים) כדי לכסות את העלות הפקה שלהם ודיסקים פופולרים היו נמכרים מאוד בזול (5 שקלים) תאר לך איך היה נראה המגוון המוסיקאלי. אני בטוח שאף אחד כאן לא היה שמח לחיות בכזה מצב.

  4. שלומית

    כן צחי, כתבה מעניינת, ואולי יש במה שאתה אומר משהו, אבל רגע אתה סטודנט נכון? תגיד לי אתה האם אי פעם צילמת קטע מספר. כן כן. במקום לשלם 130 שקל האם צלמת במכונת צילום קטע ממנו, וכמה פעמים בעצם צלמת מאמרים מספרים שונים?
    עם כל הכבוד הרב שיש לי למוזיקאים, דמיין לך את העבודה הקשה של כתיבת ספר. שנים על שנים של מחקר. ימים ולילות של כתיבה ועריכה חוזרת.
    כל מי שמזדמן ליד מכונת צילום באוניברסיטה כאן ובעולם רואה את הפלא — כולם כולל מרצים מצלמים. נניח שלא היה הדבר מתאפשר. האם יכולת לסיים את התואר ללא כל הצילומים של המאמרים: לו היית צריך לרכוש כל אחד מהספרים? לשבת בספריה לסכם ולשנן. מסופקתני.

    בנוסף אל תשכח נא שאף אחד לא יוצר לעצמו, עצם היצירה היא להוציא דבר מסוימים החוצה, לחשוף אותם. לחלוק אותם. נכון שמגיע לך תמורה עבור עמלך אבל אחד הדברים שכל יוצר רוצה ונדרש לו – חשיפה מתמלא. ובצורה דמוקרטית ביותר. נניח שאתה יוצר כל שהוא ויש בפניך את הבררה: או שהמון אנשים לא יחשפו ליצירה שלך או שהם יחשפו ללא תשלום. מה תעדיף?
    נראה לי, ותקן אותי אם אני טועה, שמרבית היוצרים יעדיפו להיחשף כי הרצון לחלוק, להיות מוערך ולהתפרסם עומד בבסיס רצונו של היוצר ליצור — פעמים רבות לפני הרצון להתפרנס מיצירתו.

    המהפכה של קזה היא עמוקה ממה שנראה במבט ראשון וקשורה בשאלות על שלטון ושליטה. כדי לחשוב באופן עצמאי נדרשת יכולת לצאת מהשקפת העולם הכפויה של החנוונים והעריצים שממלאים את העולם ומתמחרים אותו. אתה צריך להיחשף לתרבות לא קנונית, לא מוכתבת.
    לעשות חיפוש בקאזה ולראות את היוצרים השונים. לגבש דעה. לגבש טעם משלך. להיות היוצר של עולמך: מי שמחליט על השירים על המיקס. זו הדמוקרטיה שמאפשרת הטכנולוגיה.
    וזו גם הסיבה אולי שיש בעלי אינטרס שחוסמים את ההצלחה וההתקדמות של האינטרנט. נגישות המידע. היכולת לראות כל תמונה, לקרוא כל ערך כמעט בכל אנציקלופדיה לנהל שיחה עם אנשים שונים ממקומות שונים, להיחשף למוזיקה מכל העולם, היא חוויה פותחת ראש. חוויה שמשנה את מערך הכוחות ונותנת את הכוח לאנשים כמוני וכמוך.

    אנחנו חיים בעולם שלא הפנים את הצורך בתרבות. את העובדה שספר, ודיסק וסרט חייבים להיות נגישים לכל אחד. בשוק התקליטים העולמי שולטות רק 5 חברות. הן קובעות מי יעלה ומי ירד. ולא רק על בסיס מוזיקלי. כמובן שהן מודאגות. אבל כשאני נזכרת כמה מוזיקה נפלאה נמנעה ממני בגלל שהמצב אפשר לגבות 80 שקל עבור דיסק שיצורו עולה שקל אני שמחה שיש שחקן חדש בזירה שגורם לחוקי המשחק להשתנות.
    שאלה אחרונה לסיום. אם נרך כבה ואתה מדליק אותו מנר אחר האם זו גנבה?
    אני לא אומרת שתהיה רובין הוד, אבל אל תאמץ מיידית את נקודת המבט של החנוונים המתמחרים את העולם באופן בעייתי כל כך.

    • צחי בר

      היי שלומית,
      נתחיל מהנקודות בהן את צודקת: גם כשאני הייתי סטודנט לתואר ראשון צילימתי לפעמים דפים מתוך ספרים, אבל בדרך כלל הייתי יושב בספריה וקורא (הייתי כל כך דלפון שגם לצלם כמויות גדולות לא יכולתי להרשות לעצמי). אבל, מתואר שני והלאה אני כבר קונה את ספרי הלימוד או מוריד ישירות את המאמרים למחשב מהאתר של המגזין שהספריה של האוניברסיטה מנויה עליו.
      בהזדמנות הזאת אציין באופן מפורש שמותר לי לשמור את הקובץ של המאמר שהורדתי מהאתר של הספריה ששילמה דמי מנוי עבור המגזין. הסכמי התשלום של הספריה למוצאי לאור של המגזין הם לפי מספר הסטודנטים באוניברסיטה ולא לפי מספר העותקים הקשים של המאמר שהיא מחזיקה בארכיון.

      לגבי החלק השני של תגובתך שמדבר ברצון לחשיפה בכל מחיר. צר לי, אבל כאן אני נאלץ להסכים איתך רק באופן חלקי. את צודקת כשאת אומרת שהאומן רוצה להחשף גם אם זה אומר שלא ירוויח מכך, לכן יש אומנים שמעלים את המוסיקה שלהם באתרים שמתמחים בדיוק בהורדת מוסיקה חינמית שאינה מוגנת בזכויות יוצרים. דא עקא, כמה אתרים כאלו את מכירה? יותר חשוב, כמה שירים כאלו זכו לתהילה? אם את באמת מאמינה שכך צריך להיות אז תורידי את המוסיקה שלך רק מאתרים כאלו. אני בטוח שלפחות רוב המוסיקה שאת מורידה מוגנת בזכויות יוצרים ועולה כסף בחנות…

      הסיבה לכך שרוב המוסיקה בעולם עוברת דרך חברות מוסיקה שמתמחות בכך היא שאם אנשים מאזינים לשיר אחד הם לא יאזינו לשיר אחר באותו הזמן. לכן נדרש קידום מכירות שידחוף את השיר בתחרות עם השירים האחרים. המעתיקנים נהנים מקידום המכירות אבל לא מוכנים לשלם על כך.

      הטענה שלך שיצור דיסק עולה שקל אחד בלבד היא טענה נאיבית שמתעלמת מעלויות ההקלטה וקידום המכירות של הדיסק (סתם דוגמה, כמה עולה להפיק קליפ?). חוץ מזה כדי להבין את העלויות האמיתיות של הוצאת דיסק צריך לכלול גם את עלות ההפקה וההרצה של להקות כושלות שחברת המוסיקה מחתימה (תני הצצה לתגובה שלי לתמר http://bananot.com/articles/723#rem44806)

      נכון להיום חברות המוסיקה מפסידות כסף, אם חברות המוסיקה לא יצליחו להגן על זכויות היוצרים לא ירחק היום שאף אחד לא יעשה את עבודתן כי לא יהיה סיכוי להרוויח כסף וכל מה שישאר לנו יהיו, אולי, כמה אתרים עם מליוני קבצים שלא נדע מי הוא מה.

      דבר נוסף, הדימוי של הנר הוא חביב אבל שגוי. אם את קונה דיסק מזוייף (או מורידה את כולו) את לא תקני את הדיסק המקורי ובכך למעשה מנעת את הרווח מהיוצר.

      אחרון החביב, אם היוצר חתם עם חברת המוסיקה על הסכם מרצונו החופשי כי הוא החליט שככה טוב לו והוא לא רוצה לשם את המוסיקה שלו באתר חינמי, למה את מפרה את הרצון שלו?

      • עוד גבר

        רק להוסיף לתגובתך לשלומית בעניין הטענה שדיסק עולה
        שקל אחד: אם הדיסק נמכר בחנות פיזית (להבדיל מחנות
        אינטרנטית שאני מניח שגם לה עלויות אך אולי שונות)
        אז יש תשלומי שכר דירה, ארנונה, חשמל, משכורות
        ועוד ועוד. לכך גם אני כוונתי בתגובתי הקודמת בעניין
        ה"אי-פיזיות של המידע" ששם הוא אולי חלקית נחסך.
        מעניין אם מישהו/י "אובייקטיבי/ת" היה מסוגל לתמחר
        כמה באמת עולה לעשות דיסק ואז יכולנו אולי לדעת
        מה הפער בין הרצוי למצוי.

  5. מיכה/פעיל תנזים

    באמת כתבה מטומטמת , אבל ממש משעמם לי , ולכן אאלץ להגיב.

    אין שום הגיון ושום הצדקה שבעולם , לדרוש על חתיכת פלסטיק מסריחה 80 שקל. אם הלחם היה עולה 80 שקל והיתה לי אפשרות להוריד אותו ברשת כמעט בחינם או לצרוב את הלחם של חבר שלי כך שיהיה מספיק לשנינו , תאמינו לי שהייתי עושה את זה , וכן , יש מקום להשוות בין מוסיקה ללחם – אחרי הכל זה מזון לנשמה.

    ובקשר ל"גניבה" – מה זה גניבה? זה שוב החוקים המזורגגים של החברה הפלסטית שאנחנו תקועים בה. אין שום סיבה הגיונית למה דבר מה ישלל מאדם , ואם אדם מוצא את הדרך לקבל משהו שהוא רוצה , בלי לפגוע באופן ישיר באחרים – כן יוטב לו. כל עניין "האח הגדול" שמתנהל כרגע בארה"ב בו ענקיות המוסיקה מגלגלות המיליארדים פוקחות עיניים ממוחשבות על האזרח הקטן הוא אורוולי ומחריד ואין לו שום הצדקה.

    טיפ קטן – כך אני חי את חיי – דיסקים ישראלים , אני קונה מקוריים , ויעלו כמה שיעלו , אחרי הכל התעשיה בארץ ממילא קטנה מדי וליוצרים אין מה לאכול , לפחות שיקבלו את השני אחוז שלהם על הדיסק שאני נהנה ממנו.אבל אם מישהו חושב שיש לי אינטרס לנפח את האימפריה הכלכלית שדיוויד גילמור עשה מאונס זכויות יוצרים על שירים של פינק פלויד , ולשלם 80 ש"ח טבין ותקילין על מוצר חוץ – כן , זה אומר פגיעה ישירה בכלכלה הרגישה שלנו – ופגיעה עמוקה מאוד בכיס שלי , כשאני יכול פשוט להוריד את הדיסק- טעות חמורה בידיו.

    אנארכיה , בייבי.

    • צחי בר

      היי מיכה,
      יש הגיון מאוד מוצק מאחורי מחיר של 80 שקל לדיסק וקוראים לו הגיון כלכלי, אני אנסה להסביר אותו בקצרה ואני מבקש סליחה מראש מכל הכלכלניות שקוראות את התגובה ומוצאות שחטאתי באי אילו אי-דיוקים קלים.

      שתי אסכולות מרכזיות בכלכלה מנסות להסביר את עלותם של מוצרים (יש עוד הרבה אבל אילו השתיים המרכזיות), על רגל אחת: הראשונה אומרת שמחיר של מוצר הוא פונקציה של ביקוש והצע בלבד. השנייה טוענת שבטווח הארוך המחיר נע סביב עלות האמתית של המוצר (כזו שמאפשר למי שמיצר/מוכר אותו להמשיך ליצר אותו לאורך זמן) ועל המחיר זה רוכבים שינויים מקומיים שנובעים מתנודות בביקוש והצע. באופן אישי אני נוטה לקבל יותר את האסכולה השנייה.
      המחיר של מוסיקה במונחי שעות עבודה/אלבום עלו במעט עם המעבר ל CD. לכן אפשר גם להניח שהמחיר האמיתי של המוסיקה הוא איפשהו בסביבות עשרות שקלים לדיסק ולא שקל אחד בלבד. שוב, קח בחשבון את 95% אחוז הלהקות שחברות המוסיקה מקליטות ומפסידות עליהן.

      לגבי הגניבה שהכנסת למרכאות: אם המוסיקאי היה רוצה לתת לך את המוסיקה בחינם הוא היה מקליט אותה בעצמו ושם אותה בחינם על הרשת. בינתיים הוא לא עושה כך ולכן אתה יכול למחוק את המרכאות ולהתחיל לקבל את העובדה המרה שהורדת קבצים כאלו היא גניבה. נקודה!

      בכך שאתה קונה דיסקים ישראלים אבל את הדיסקים הזרים אתה מוריד, אתה בעצם מאשר את טענתי שאתה גנב (בעצמך אתה כותב שאתה משלם להם שני אחוזים אבל את אותם אחוזים אתה מונע/גונב מהזרים). מה שיותר חמור מהגנבה, זה שאתה מחליש מאוד את זכותך המוסרית לבוא בטענות לגנבים אחרים, לרבות כאלו שנמצאים בעמדות חזקות יותר, ושגורמים לנזקים הרבה יותר גדולים.

    • דג זהב

      יפה אמרת, ומה שנכון נכון.
      חוץ מזה רק אוסיף ואפנה את תשומת לב כולנו, לעובדה המעניינת שמי שנלחם בקאזה ודומיה הם קודם כל חברות התקליטים, לא המוזיקאים עצמם. וזה בגלל שהאימפריה שהם בנו על גבינו תתפורר להם אם לא נשתף פעולה. המלחמה שלהם היא אך ורק בשביל שהם יוכלו להמשיך ולהרוויח מליונים על חשבון הצרכנים, ולא בגלל שהם מרחמים על האמנים המסכנים ש"גונבים מהם".

      • צב מעבדה

        נתחיל מזה שגם המוסיקאים נלחמים בגנבי המוסיקה, אבל בגלל שהם הרבה יותר חלשים מחברות המוסיקה קולם בקושי נשמע (חי.. חי…חי…) אם מוסיקאי רוצה לתת המוסיקה בחינם הוא ישים אותה על הרשת.

        מדבריך משתמע כאילו יש איזהו פגם מוסרי בלהרוויח כסף מעבודה. חברות המוסיקה מספקות לאומנים שרותים יקרי ערך של הקלטה, הפצה, קידום ועוד כל מה שבא לך להכניס כאן ושכחתי. אין שום פגם בכך שהם יקבלו כסף על העבודה שלהם. אם בדרך אתה ואני נהנה ממוסיקה טובה הרווחנו כולנו. מעטים מאוד העובדים מתוך מניעים אלטרואיסטים, ואף פירמה כלכלית לא תתקיים על טוב לב בלבד.

  6. צחי אם המטרה הייתה להרתיע אותנו זה לא ממש הצליח, במקום לכנות אנשים גנבים תילחם במיתון ובמשכורות שלא מאפשרות לכולם לרכוש דיסקים, וכן פעם זה לא היה ככה ודיסק לא היה מותרות.זו לא גניבה ו השאלה כי לאף אחד לא חסר שום דבר אחר כך וגם מי שמוריד קבצים קונה דיסקים אבל שהוא באמת באמת אוהב ולא קונים יותר דיסק שלם בשביל שיר אחד שאנחנו רוצים לשמוע וכל השאר סתם זבל זו גם גניבה מסויימת,לא?

    • צחי בר

      היי נינה,
      כאשר את מורידה קובץ מוסיקה בחינם במקום לקנות את הדיסק המקורי את לא משלמת עבור זכויות היוצרים של האומן והעבודה שחברת המוסיקה השקיעה בהוצאת האלבום כך שהטענה שלך "לאף אחד לא חסר שום דבר אחר כך" היא שגויה. זה אחד משני המסרים החשובים שניסיתי להעביר במאמר ובתגובות ואני מקווה שהוא הובן.

      המסר השני, שלא כמו שהבנת בטעות, הוא לא להפחיד אותך, אלא שלגנב יש בסיס מוסרי הרבה יותר חלש להלחם באי-מוסריות מסביבו שפוגעת בו באופנים הרבה יותר חזקים. אם זה מפחיד אותך, אז זה בצדק, כי גם לי לא בא לחיות בכזו חברה.

      אם מישהו רוצה להאזין לשיר כדי לדעת אם הוא מוצא חן בעיניו הוא יכול לעשות זאת דרך הרדיו או הטלוויזיה, בשביל זה אין צורך להוריד את השיר. כשאת מורידה שיר את מאזינה לו שוב ושוב ממש כאילו קנית אותו.

      ממה שהבנתי יש כיום התארגנות מסחרית של חברות המוסיקה לבנות אתרים שבהם אנשים יוכלו להוריד שיר בדולר, כך אנשים לא ישלמו על מה שהם לא רוצים.

  7. אלמוני

    יפה נפש…

  8. צב….
    אתה מעצבן!
    למה אתה פונה רק בלשון נקבה?
    מי גונב יותר? הגברים או הנשים?? ?

    • צחי בר

      עמית היקר(ה?)
      אני מתנצל בפני כל הגנבים לדורותיהם על שגזלתי את כבודם האבוד בשימוש בלשון בננה.
      אני מבטיח שזה לא יקרה שוב,
      צחי

      • תודה לך, באמת תודה…
        עכשיו שהבהרת את עצמך ,אני בהחלט יכולה לישון יותר טוב בלילה…
        (כבוד של גנבים)
        🙂
        חג שמח

  9. הפתרון להורדות (חוקיות או לא חוקיות, זה לא מה שמשנה כרגע) יגיע ככל הנראה מספקי האינטרנט, שיבצעו את הגבייה עבור הורדות

  10. צחי היקר,

    קודם כל, בתגובה לשלומית: אני זוכרת שכשהייתי באוניברסיטה, על כל ספרי הלימוד היה כתוב משהו בסגנון "אסור להעתיק בחלקים או במלואו למעט צרכים אקדמיים". כך שזה חוקי – סטודנטים ומרצים הם קהל מיוחד, הנהנה מהטבות בעניין זכויות היוצרים. תקן אותי, צחי, אם אני טועה.
    וחוץ מזה, יש לי שני דברים להגיד לגבי המאמר: קודם כל, אני מסכימה עם מיכה לגבי זה שכל האומנות העולמית לדעתי צריכה להיות באינטרנט, נגישה לכולם בחינם (או כמעט בחינם). לא עוד ספרים! לא עוד דיסקים! כן, כן – ממש כך. ואז אתה שואל: אבל איך האומנים ירויחו כסף? מהופעות, ומחברות המוסיקה והספריות שיעברו לאינטרנט וירויחו, בתורם, מפרסומות, או מדמי מנוי (כן, זה בסדר לדעתי לשלם קצת דמי מנוי שיאפשרו לי להוריד כל מה שבא לי וכמה שבא לי, ולא לשלם 80 ש"ח על שני שירים טובים).
    וכאן אני מגיעה לדבר השני שרציתי להגיד: אם חוק מסויים נראה לי מפגר, ואפשר וצריך לדעתי לעשות את הדברים אחרת, האם מותר לי לזלזל בחוק הזה ולעשות מה שבא לי? מיכה אומר כן, בוודאי. "אנארכיה, בייבי". אני אומרת לא, וכאן אני סולידרית איתך לחלוטין. אבל זה בהחלט נושא לדיון נפרד…
    צר לי רק, שלשמוע תגובות מגעילות מהסוג של "נגנוב לגויים, אבל לא לשלנו" כבר לא מפתיע אותי בכלל. אני כבר הבנתי באיזו מדינה אני חיה, ורק מוזר לי שזה לא היה ברור לך עוד לפני שהתחלת לכתוב את המאמר. "ילדים, הידעתם שזאת גניבה?" – את מי אתה מנסה להפתיע? דה, זה קצת לא יפה לגנוב כזה כאילו? מתי ואיפה ראית בארץ כבוד לשלטון החוק? אולי בילית יותר מדי זמן בשוודיה…
    אפילו לגבי מה שאמרת על "פוליטיקאים מושחתים" – שים לב שמי שאומר את זה, ברוב מהמקרים מתנגד בעצם לאופן השימוש של אותו פוליטיקאי בכסף שגנב, ולא לעובדת הגניבה עצמה – גישה של "לגנוב למטרות טובות זה בסדר" (פרשת דרעי היא דוגמא טובה לכך).

    take care,
    אולה

    • צחי בר

      היי מתוקה!
      איזה יופי לקרוא את התגובה שלך :o)
      בנוגע לצילום חומר לצרכים אקדמיים, אז שוחחתי כאן עם החברים במעבדה, ומסתבר שבספריה שלנו יש מגבלת אחוזים או מספר דפים שמותר להצלם מספר, פחות או יותר כמו שתארת לגבי הארץ.

      לגבי הנקודה שמיכה מעלה שכל האומנות העולמית (אוכל רוחני) צריכה להיות נגישה לכולם בחינם (או כמעט בחינם) זה רעיון יפה מאוד וברמה התאורטית אני איתכם, עכשיו רק צריך למצוא מממן. באותה הזדמנות שווה למצוא גם מממן לאוכל של ממש לכל העולם.

      לגבי רווחים מהופעות: לא זוכר איפה קראתי את זה, נדמה לי באחד ממוספי התרבות בארץ שבו אחד האומנים לא מהשורה הראשונה דווקא סיפר שהופעות עולות כל כך הרבה כסף להרים שבדרך כלל הם שמחים אם הם מצליחים לכסות את ההשקעה שלהם. הרווח של ההופעה הוא בקידום מכירות דיסקים של האומן, שם הוא אמור לעשות את הכסף.

      לגבי ציות לחוק, שנינו נמצאים באותו צד של המטבע וזה לא חדש. תמיד כיף לדעת שיש מי שחושב כמונו.
      שאלת ציות לחוק היא שאלה ערכית. אני מחזיק בדעה שכל זמן שאדם חי בארץ מסויימת הוא צריך לציית לחוק שלה. אם החוק לא מוצא חן בעיניו הוא יכול למחות עליו ולנסות לשנות לפי ההליך החוקי המקובל בארץ בה הוא חי, או לחילופין, אם החוק כל כך מפריע לו, לעזוב את אותה הארץ.
      לצערי הרב, פחות מדי אנשים בארץ חושבים כך, ולכן הקף ההון השחור בארץ הוא מהגבוהים במדינות המערב, השתמטות ממילואים היא תופעה נרחבת, גניבות, רמאות של הביטוח ועוד מליון פעולות אחרות שפוגעות באחרים כל כך נפוצות.
      לדעתי הדרך לשנות את זה היא חינוך ודוגמא אישית על ידי העלית האנושית של החברה. נראה, אולי עם השינוי ששרת החינוך ליבנת מנסה להחיל, בעקבותיו המורה יתוגמל לפני השגי תלמידיו, נתחיל לראות שינוי לכיוון הזה.

      דרך אגב, מתנת יומולדת בדרך אלייך, וגם הפעם אני לא אגלה לך מה היא.

      • עוד גבר

        ראשית, בקשר למה ש-אולה כתבה: הנייר הכתוב (ספר, עיתון)
        הוא נכון לעכשיו, נוח יותר (לקריאה, נשיאה ועוד) מרוב אמצעי
        התצוגה הדיגיטליים הנפוצים. כך שספרים הם לא בהכרח דבר
        שיש להחליפו. אבל ברור שיש יתרונות עצומים למדיות דיגטליות
        ועל אלה – מדיות רב-רשתיות (אינטרנט).
        שנית, בקשר למה ש"צב" כתב בעניין ציות לחוק: אני מסכים,
        גם לדעתי זה לא רק עניין של חוק ("מקל") אלא גם חינוך
        ("גזר") ושזה יהיה "כדאי" (לפחות במובן ההסכמה החברתית)
        להיות צייתן חוק. הדוגמא הכי טריוויאלית לדעתי היא מהירות
        הנהיגה בכבישים בארץ: כל-כך הרבה פעמים אני רואה
        מכוניות עוקפות אותי (במהירות) כשאני מקפיד (בד"כ) לנסוע
        במהירות המותרת באותו כביש – זה בדיוק מתחיל בדברים
        הקטנים. אני מניח שזה נושא שראוי למאמר בנפרד.

    • שלומית

      באיזו אוניברסיטה למדת, אולה? בהחלט אסור לצלם חלקים מספרים גם לצרכים אקדמים.

      ובאמת רציתי לשאול את צחי אם הוא גם לא נוהג לשאול ספר מחבר/ה – דבר שפוגע בזכויות היוצרים ומאפשר למי ששאל את הספר להינות ממנו מבלי לשלם עליו. נדמה לי שדן בן אמוץ יצא נגד זה.

      ואם בספרים עסקינן, באיזה ספר צרפתי מסופר על מי שגנב פת לחם עבור ילדו הרעב נדון למאסר ארוך וממושך? בחוג לפילוספיה לומדים את הסוגיה של ההבדל בין החוק היבש, המילים והמפגש עם המציאות.

      • צחי בר

        היי שלומית,
        כאשר אני שואל ספר מחבר, החבר אינו יכול לקרוא את הספר באותו זמן ולכן לא מתעוררת שום בעיה מבחינת זכויות יוצרים. אם כך אזי ההשוואה הנכונה תראה כמו: אם אני קונה דיסק ונותן אותו לחבר האם ישנה הפרה של זכויות יוצרים? (כמובן שלא)

        להבדיל, אם אני קונה דיסק, *מעתיק אותו* ונותן את העותק (או המקור) לחבר, אני בהחלט מפר את זכויות היוצרים.

        • שלומית

          אם אתה שואל ספר אתה לא קונה אותו אלא מקבל אותו לקריאה חינם במקום לרכוש אותו בכספך
          או לקחת אותו מהספריה שמשלמת סכום שנתי ליוצרים.
          ההבדל בין השאלת ספר להורדת שיר הוא שאף אחד לא יוצא כנגד השאלת ספרים כי אין אפשרות לפקח על זה.
          אגב השאלת ספרים היא הליך מסוכן מאחר ובדרך כלל יש להם קושי רב לחזור למקור שרכש או קיבל אותם במתנה.

          • צחי בר

            את יודעת מה? יש ממש בדבריך, גם בהשאלת ספר שבאופיו הוא ספר קריאה חד פעמי, ולא כל הספרים הם כאלו, יש אלמנט בעייתי של גנבת זכויות יוצרים.
            ההתייחסות שלי למעלה מתאימה רק לאותם ספרים שחוזרים והוגים בהם.

            • שלומית

              נכון, וזה לא ימנע ממך לקרוא ספר של מישהו נניח ברכבת כשאין לך דבר אחר לעשות….

              • צב מעבדה

                מהכרות חטופה עם עצמי אני יכול לומר לך שאחרי התובנה שהצגת, אני בהחלט אשתדל לצמצם את התופעה הזאת אצלי (גם ככה אני שואל ספרים מחברים רק לעיתים רחוקות, הפעם האחרונה שזכורה לי הייתה לפני כמעט שלוש שנים).

              • צב מעבדה

                היי שלומית,
                בדרך חזרה הבייתה מהמעבדה, חוץ מלקפוא למוות (מינוס 5 מעלות) חשבתי גם על הנקודה שהעלת, והיא קצת דיגדגה לי, היא נראתה לי המשך הגיוני של הטענות שאני מעלה כאן לגבי גניבת מוסיקה אבל יחד עם זאת לא הסתדרה לי עם היום יום. לכן, כשהגעתי הביתה הדבר הראשון שעשיתי היה לפתוח כמה ספרים ולבדוק אם יש איסור על השאלת הספר. באף אחד מהספרים שבדקתי (אחרי 6-7 הבנתי שכולם בערך אותו דבר) לא היה שום איזכור לאיסור להשאלת הספר. כל ההתיחסויות בנושא זכויות יוצרים עסקו בהעתקת הספר או חלקים ממנו.

                אני מניח שהעקרון ש'אחד' הציג בתגובתו הזועמת, שעלפיו נורמות הופכות לחוקיות, גם אם מבחינה תאורטית הן לא פסגת המוסר, התרחש כאן. הנורמה הרווחת היא שאפשר להשאיל ספרים למרות שיש בזה מין הפרת זכויות יוצרים במובן התאורטי, מאחר שהנורמה הזאת כל כך מקובלת היא לא נאסרת בחוק. שימי לב שבתגובתי אליו לא פסלתי את הרעיון הזה, כן כתבתי שבזמן שהוא מקבל גניבת שירים כנורמה, אני לא מקבל.

                מאחר שכך, בפעם הבאה שארצה לשאול ספר אשאל אותו בלב שלם.

                תודה על הארה.

                • שלומית

                  נכון, בפתילת כל ספר ישנה פיסקה המגינה על זכויות היוצרים של הכותב בנוסח של "אין להעתיק לשכפל לצלם קטעים מספר זה וכו'" ואכן לא נאמר כלום על להשאיל את הספר אולי כי אי אפשר ליישם דבר כזה אולי בגלל שיש כאן חדירה לפרטיות ולחופש הפעולה של אנשים: אם קניתי את הספר זכותי לתת אותו ולהשאיל אותו לאדם אחר. באופן מסוים קאזה פועלת על אותו עקרון. מישהו קנה את ה- CD והוא מאפשר לאנשים אחרים לשמוע אותו.

                  • צב מעבדה

                    היי שלומית,
                    במובן הטכני עצמו את צודקת. מישהו קנה את הספר/מוסיקה והוא נותן לאחרים להנות מהם. ההבדל המהותי נעוץ בכך שבעוד העברת ספרים היא יחסית מוגבלת בהקפה ומאפשרת למחבר לשקלל אותה במחיר הספר (הנקודה הזאת בהחלט נלקחת בחשבון ויעידו על כך חישובי תפוצה של מגזינים, למשל לצורכי פירסום). הרי אותו תהליך במוסיקה הוא הרה אסון לתעשיית המוסיקה שחוותה ירידה של 26% במשלוחי המוסיקה בארבע השנים האחרונות. חברות המוסיקה ניסו לפצות את עצמן על אובדן ההכנסות על ידיי העלאת המחירים ב 14% אבל יש להם רק יכולת מוגבלת להעלות את המחיר מבלי להגביר את תופעת הגניבה בתהליך של היזון חוזר. (ראי תגובתי ל'אחד' עם ההפניה לאקונומיסט http://bananot.com/articles/723#rem44858).

                    במקרה הנוכחי קבלת גניבה כנורמה מעבר לאי המוסריות שלה קרוב מאוד לוודאי תוביל להרס תעשיית המוסיקה וזאת לכשלעצמה סיבה מספיק טובה להילחם בה.

                    אם אנחנו מלבינים גניבת מוסיקה למה לשמור את ההלבנה רק לאינטנרט? למה שלא נתיר גניבת מוסיקה גם מחנויות? ולמה רק דיסקים?

    • דג זהב

      אולה,
      לדעתי אין כל דבררע בלומר שזה בסדר להוריד שירים שך אמיקאים אבל לא בסדר לגנוב מישראלים. אומנם הצורה בה זה נאמר בוטה קצת, אבל בתכלס כשאת קונה דיסק בעשרות שקלים את מממנת את חברות התקליטים האמריקאיות שממילא מגלגלות מליונים. אבל כמו שאמר מיכה, הכלכלה בארץ הרבה פחות מפותחת, שלא לדבר עך מצב האמנים. ואחרי הכל, הם משלנו. אז מה רע?

      • צב מעבדה

        דג זהב,
        אתה קורא את מה שאתה כותב לפני שאתה שולח? באופן מודע ומפורש אתה נותן לגיטימציה לגניבה!

        אני לא רואה שום סיבה לגנוב מאמריקאים שעובדים קשה בשביל הכסף הזה. לפי התפיסה שלך אפשר לעשות לאמריקאים מה שאנחנו רוצים (בוא נרצח אמריקאי, הוא עשיר!) בגלל שהם עשירים. אולי שכחת אבל העשירים האלו יצאו להילחם לא מעט גם בשבילך בעירק ואתה חב להם את רמת חייך הנוכחית.
        איזו כפיות טובה נוראית! אין לי מילים לתאר כמה שאתה שפל רוח, מזל שאנחנו לא מכירים במציאות. אני לא רוצה לחשוב איך כזו פגישה היייתה מסתיימת.

  11. תקשיב אני ככה, בדרך אגב הגעתי לבננות
    ככה בזמן שחיכיתי להורדות המבוקשות שלי שהסתיימו כדי שאוכל לצרוב אותן על דיסק כדי שאוכל לשמוע לי בסבבה מוסיקה שאני אוהבת ברכב מתי שארצה. אהה
    אז אתה אומר שאני גנבה – אוקיי
    או במלים אחרות
    לא עשתה לי כלום הטענה שלך –

  12. סתוונית

    הגיע הזמן שמונפולים ותעשיות ענק יפסיקו לעשוק את הציבור. הזמנים השתנו, והגיע גם העת שחנויות התקליטים יעלמו להן מן העולם. בדיוק כמו שנפרדנו לשלום ולבלי שוב מהתקליטים הישנים, ואחר כך גם מהקסטות, עכשיו הגיע הזמן להמשיך ולהתקדם הלאה. אני באופן אישי, ממש לא אוהבת ללכת לחנויות לממכר תקליטורים, אין לי זמן בשביל זה, ואני גם לא רוצה לקנות תקליטור שלפחות תשעים אחוז מהמוזיקה שבו אני בכלל לא אוהבת ולא רוצה לשמוע (למשל תקליטור של אביב גפן בו יש בקושי שיר אחד שכיף לשמוע).
    אז שיקפצו לי כל יפי הנפש. אם אתם רוצים להישאר בשנות התשעים – זבשכ"ם !

    • צחי בר

      סתוונית,
      אחלה, גם אני לא שש לשלם על שיר שאני לא אוהב, ולכן נרשמתי לנפסטר (לפני 2 דקות :o)
      ohttp://www.napster.com כך שבעוד 11 יום כאשר השרות יפתח אוכל לקנות רק את השירים שאני אוהב (בדולר אחד בלבד לשיר) או אלבום בעשרה דולר. אותו הדבר את יכולה לעשות באתר של סוני http://www.musiclub.sonystyle.com/buymusic.jsp
      או בעוד מקומות אחרים.
      להתראות בנפסטר!

      • אהבתי את הכותרת,
        ואימצתי את הרעיון בזכותך מזמן.
        מי שאוהב אותי, כולל אני, שיקנו לי דיסק במתנה!
        אמנם חסרו לי דוגמאות מחיי היום יום שלך
        או לפחות איזה קישור לתורת המשחקים..;-)
        אבל להתראות בנפסטר?
        לא יותר טוב להתראות בנובמבר?
        } {

        • צחי בר

          ואללה, עוד שלושה שבועות ויומיים לביקור, אבל מי סופר ;o)
          אני אביא איתי את העפיפון וכל הציוד אז תגידי לאל"ף שאם הוא רוצה לנסות תהייה לו הזדמנות.

  13. מיכאלה

    רגע, וכששיכפלנו קסטות בשנות השמונים – זה היה בסדר ? הרי אם זה היה לא חוקי, לא היו מוכרים מערכות סטריאו עם אופציה להעתקת קסטות, לא ?

    • צחי בר

      היי מיכאלה,
      אני לא משפטן ולא מתמחה בקניין רוחני, אבל מהמעט שאני יודע אז:
      כשאת קונה דיסק זכויות היוצרים מתירות לך ליצור עותק נוסף שלו לצורך שימוש עצמי לדוגמה במכונית, וכן לגיבוי במקרה של גניבה. מעבר לזה, זו הפרה של זכויות היוצרים.
      יותר מכך, אסור לך להשמיע מוסיקה בציבור, אפילו מוסיקה מהרדיו, מבלי לשלם תמלוגים, לדוגמה בקפה.

  14. לוגיקה כה פשטנית ונטולת ערך לא נמצאה זמן רב על המסך שלי, באמת, טוב שהתחברתי לבננות שוב אחרי שנים. א. כל אחד מאיתנו הוא עבריין במידה זו או אחרת, האם הכותב לא נסע מעולם אפילו קילומטר אחד מעל המהירות המותרת? האם הוא תמיד, אבל תמיד עצר בכל תמרור עצור? ומה באשר לעישון במקומות ציבוריים? ניתן לצאת מההנחה שאין אזרח במדינה הזו ששומר על החוק במאה אחוז (ואם יש אחד שחושב שהוא כזה, שיסתכל על התקנות המנדטוריות, שעדיין נחשבות כחוק). רובנו שומרים על החוק מתוך פחד ולא מתוך אמונה אמיתית בצידקתו. כל סוציולוג מתחיל מכיר את ההבדל בין נורמות חוקתיות ונורמות חברתיות, וכידוע, הנורמות החברתיות תמיד בסוף גוברות על החוקתיות והחוק מתגמש לקראתן, או בהעלמת עין או בשינוי חוקתי. הנורמה החברתית היא שנוסעים מחיפה לתל אביב על 110 למרות שהמהירות המותרת היא 90, הנורמה החברתית היא שמורידים קבצים מהאינטרנט כי רוצים לשמוע שיר אחד. אגב, עוד לא הכרתי אדם שלא רכש דיסק של אמן שהוא אוהב בגלל שיר שהוא הוריד מהרשת, לרוב מורידים רק סינגלים אהובים שלא היית טורח לשלם עבורם (ומכאן אגב, מרבית המכירות של חברות התקליטים בעבר). וכלל עוד לא דיברנו על כל אותן הקלטות נדירות שנמצאות על הרשת שבכלל לא ניתן להשיג תמורת תשלום, האם גם זו עבירה?

    גש לשיעור לוגיקה ושוב אליי, כותב משוקץ ונמוך מצח.

    • צחי בר

      אחרי שניקתי את הטקסט שלך מניפנופי ידיים קיבלתי משהו כזה, ותקן אותי אם אני טועה:
      המוסיקה היום יקרה מדי בשביל הרבה אנשים ולכן הם גונבים אותה ובכך הופכים את הגנבה לנורמה חברתית. מאחר שנורמות חברתיות סופן להביס נורמות חוקיות, סופה של גנבת מוסיקה להפוך לחוקית, או שלפחות רשויות החוק יעלימו עין בנושא.

      לנוחיותך נסחתי את ההבדל בינינו ב- 7 מילים: אתה מקבל גניבה כנורמה חברתית ואני לא.
      בעוד אתה תגנוב ותחכה לאישור להתנהגותך, אני אצא להלחם נגד נורמה כזאת ואנסה להשפיע על אנשים לשנות את התנהגותם בדרכים שעומדות לרשותי (לדוגמה דיון בבננות).

      מהתגובה שלך ברורה הסיבה שבגללה אתה נוקט בגישה הזאת, צורת הדיון שלך מאוד אלימה וחסרת כל סיכוי לשכנע אדם שחושב אחרת ממך.

      הצצה באקונומיסט מה-10.9.03 [1] תידע אותך שמשלוחי המוסיקה לחנויות ירדו ב 26% משנת 1999 עד היום. כדי לפצות על הירידה הזאת העלו חברות המוסיקה את מחירי הדיסקים ב 14%. כלומר מאוד יתכן שהגנבים הראשונים יצרו תגובת שרשרת שגרמה להעלאת המחירים ובכך עודדו עוד גנבות. דרך אגב, אותה כתבה גם מראה שאתה שוגה בטענתך לגבי לגליזציה של הורדת מוסיקה בחינם.

      למרות שעשית קורס בלוגיקה ההבחנה שלך בין קבצי מוסיקה של אומנים אהובים לבין קובצי מוסיקה שאהובים בזכות עצמם, אינה ברורה. מדוע אתה מסווג את השירים לכאלו 'שאפשר' להוריד אותם וכאלו שלא? דמם של יוצרים מסויימים סמוק משל האחרים? (בהתייחס להערת אגב שלך מהשליש האחרון של תגובתך).

      [1] אם מישהו מעוניין בכתבה שיכתוב לי ואשלח לו אותה בדואל ישירות מהאתר (באופן חוקי!).

      • עוד גבר

        1. סליחה שאני "נדחף" ומגיב כה רבות במאמר לא לי.
        2. תרשה לי לברך אותך על התגובה המאופקת שלך לאור
        הדברים ה"לא נחמדים" ("כותב משוקץ ונמוך מצח")
        שכתב "אחד" – כבר נאמר "הפוסל במומו פוסל" – כנראה
        שהנ"ל באמת לא היה באתר הזה הרבה זמן, אז אולי היה
        מבין שדווקא צחי בר הוא בין הכותבים המוכשרים
        והחביבים שכותבים ב"בננות" (בלי קשר לכך שהוא
        גם דוקטורנט), גם התבוננות בתמונה שלו:
        http://bananot.com/writers/TzachiBar
        לא כל-כך מתיישבת עם התאור הנ"ל (והאם בכלל יש
        קשר בין גובה מצח לאינטיליגנציה?…).
        3. בעניין מהירות הנסיעה בכבישים, להבנתי: קיים
        יחס אקספוננציאלי (מעריכי) בין מרחק הבלימה לבין
        מהירות הנסיעה (נדמה לי שגם בעוצמה ההתנגשות). כך
        שתוספת "קטנה" במהירות משפיעה השפעה "גדולה"
        על האפשרות למונעה ועל, כנראה, עוצמת התנגשות.
        4. לפני ש"אחד" ישלח גם אותי לחזור לשיעורי לוגיקה,
        רק אציין שכותב תגובה זו קיבל ציון 100 (מאה) בקורס
        "לוגיקה" כחלק מלימודיו לתואר ראשון במתמטיקה
        ומדעי המחשב (באונ' ת"א).

        • חרפושית

          למה הוא לא עושה משהו עם הגבה שלו?

          • עוד גבר

            למרות שהערתך לא הופנתה אלי אני בטוח שיש
            בחורות שאוהבות דווקא גבה מחוברת… 🙂
            בתור נציג שעיר של המין הגברי (דווקא לא בקטע
            של גבות מחוברות) אני תמיד גאה לצטט מחקר
            שצוטט פעם (לפני כמה שנים: 97?) בעיתון, שמראה
            דווקא על קשר, אצל גברים, בין שיער גוף
            לאינטיליגנציה (למרות שבהחלט יש יוצאים מכלל
            זה). יש נשים שמאד נמשכות לגברים שעירים.
            ויש שלא… ראי גם:
            http://bananot.com/articles/502

          • חושבת שהוא נראה נחמד בתמונה.
            ולא, אנחנו לא מכירים משום מקום, לא ראיתי בחיי אף אחד מהמגיבים או הכותבים כאן.

  15. מר בר בעצמו מודה שהטיעון היחיד שהוא סותר הוא טיעון המוצר המחליף, אבל למרות שהוא מתעלם מטיעונים אחרים שיכולים להיות למחליפי הקבצים עדיין הוא בוחר להציג את עצמו כאילו ניצח בויכוח שרבים וטובים דנים בו מידי יום. האם אין גבול לשחצנות?

  16. דנדוש

    המאמר מתאר באופן בהיר את הבעיה המוסרית בהעתקת יצירות. אין ולא יכול להיות ספק שיש בכך גם מילוי של היסודות העובדתיים והנפשיים המרכיבים את עבירת הגניבה בחוק הפלילי. לאחר קריאת התגובות הרבות שנכתבו לו, אני חושבת שדוקא בשל היותו כל כך נכון ו"צודק" (עד כדי הרמה האכסיומתית), נגררים המבקשים להתנגד לו לתגובות אמוציונליות מטופשות או לנסיונות עקרים להתמודד עם טענות רציונליות.
    ו… גורי… זאת לא שחצנות. זאת השלוה שמאפיינת את האנשים שבחרו לפעול בדרך ערכית התואמת את הקוד המוסרי. כן ירבו.

  17. נסיך החלומות

    זה באמת מזכיר את השאלה אילו היה ניתן לבצע פשע מסוים בלי שאף אחד ידע האם
    היית מבצע אותו.
    בכל הקשור לגנבת שירים קאזה ענה על כך בכן מהדהד.
    אני בדעתך. זוהי גנבה פשוטו כמשמעו.
    היתה חסרה לדעתי התייחסות לשאלת הקניין הרוחני שצריך/לא צריך להיות חופשי לכולם
    (הושלמה בדיעבד בתגובות).

    • צחי בר

      היי נסיך,
      לא חושב שקניין רוחני (פטנטים, מוסיקה, תוכנות וכו'..) צריך להיות חופשי באופן גורף. אם יצרני תוכנה, אומנים ומפתחי פטנטנים לא יכלו להגן על היצירות שלהם לא יעמדו לראשותם המשאבים הנחוצים לפיתוח המוצר הבא. מעטים מאוד האנשים שיחלקו על הרעיון הכללי של הגנה על זכיוות יוצרים בבסיסו.

      לעומת זאת בהחלט ניתן וצריך לשאול עד כמה יש להגן על זכויות היוצרים.

    • חופשי הייתי מבצעת.
      מתביישת בעצמי…

  18. אייל כגן

    גניבה? מי בדיוק גונב פה? ממי בדיוק גונבים פה?

    בוא נראה מי הגנב:הדיסק "כוכב נולד" מכר 50,000 עותקים. האמנים לא ראו גרוש מהמכירות. אולי יצ'פרו אותם לאור ההצלחה של הדיסק. רוני בראון והליקון גרפו את כל הקופה. אה כמובן, זה בסדר. בואו נעשוק קצת את נינט מקריית גת עם כל סוללת עורכי הדין שלנו. זה בהתאם לחוקי המשחק הקפיטלסטי. אנחנו נתנו לכם במה, אתם תתנו לנו את התחת שלכם, אנחנו נעשה עליכם כסף ואתם עוד תגידו תודה. מזכיר למישהו משהו? זה היה בערך המצב לפני שהאיגודים המקצועיים יצאו לדרך.

    גניבה? ממי ?ממי שמוכר לך דיסק ב-80 שקל למרות שעלויות ההפקה ווהפצה מגיעות ל-20 שקל. 50% רווח זה לא מספיק. צריך 300%? מי כאן הגנב הא?

    נמשיך. כותב במאמר מעיד על עצמו שהוא אולי צילם דף או שניים אבל היום הוא נהנה מאיזה הסכם שיש לספרייה עם מגזינים וכך הוא יכול לשמור קובץ- רחמנא ליצלן- ולישון בשקט בלילה. הוא לא גנב ח"ח. הוא שומר חוק. ומה אם כל אלו שהם שומרי חוק, אבל לא יכולים להגיע לאונברסיטה ולתואר שני כי מישהו גונב את ההורים שלהם, יום יום ושעה ושעה. לא רק את גופם, אלא את הנשמה שלהם, את העתיד. את חוסר הסיכוי.

    צחי החביב ושומר החוק. בוא עדכן את הטרמינולוגיה שלך. התאגידים כמו גם המדינה עליהם אתם מבקש לגונן בשם שמירת החוק לכאורה או מוסריות מתייפיפת הם גדולי הגנבים והרוצחים.

    האינטרנט הוא כלי. כלי שנועד להעברת מידע. לשיטתך, גם העברת התורה מאב לבן , היתה בה משום גניבת זכויות יוצרים או לחילופין סיפורי עם שעברו מאב לבן או מאוזן לאוזן. הרעיון הוא ברור: הידע הוא נחלת הכלל, אין שום סיבה שהוא לא יופץ במה שיותר ערוצים. מהרגע שהידע הופך לנחלתם של מעטים יש מעמדות. מהחינה הזו קאזה או נאפסטר בגלגולה הקודם היא התגלמות כל מה שכל חסר היום. חלוקה שיוויונית, גלובלית וללא גבולות.

    מדוע שאני אצטרך לשלם למתווך תמורת הזכות לשמוע מוזיקה או לחילופין לראות סרט כחול (שאגב את חסרון הכיס של מפיקי סרטים אלו אף אחד לא תובע)? בגלל שהוא שם? בגלל שהוא הצליח באמצעות דורסנותו וניצול חוקים ציני להיות החזק ביותר והעשיר ביותר?

    מדוע זה נראה לך כל כל מוזר? אתה רוצה לצ'פר את האמן ? סבבה תמצא מנגנון שנותן לו תמורה בעבור ההשקעה שלו ? אבל לחברות התקליטים? שיזדיינו, שיקרסו, שימותו מה איכפת לי?

    ועוד משהו: נאמר שפירסמת ספר? מישהו קנה אותו ונתן אותו לחבר שקרא אותו, והוא המשיך להעביר אותו וכן הלאה, אף אחד לא צילם או העתיק אבל כולם נהנים, כולם מזכירים את שמך ואת חוכמתך, אז גם תאמר שיש כאו גניבה או שמא זו המטרה הראשונית, הפצת ידע כדי שכולם יהנו ממנו?

    בעולם שבו עושקים אותך ואת מחשבתך, והמאמר שלך הוא דוגמא מצויינת לכבלים המחשבתייםש בהם אתה נתון, זו זכות ואף חובה מוסרית לדפוק כמה שיותר את מי שעושה עליך 60 שקל כל פעם שאתה קונה דיסק ומעביר רבעה שקלים ליוצר.

    בוא תחשוב על זה רגע: כשאתה יוצא מהבית אתה מתחיל שלם. אתה ממלא דלק, הכסף הולף לאדון תשובה (דלק), או לאיזי בורוביץ(סונול) או למר בינו (פז) וגם לשרגא בירן ודודי וייסמן (דור). אתה ממשיך לשופר סל (שם מחכה לך נוחי דנקנר עם חיוך), קלאב מרקט (פישמן עם השפם), קונה קולה (ורטהיים) קופץ לבנק (אריסון, דנקנר, ורטהיים, והאחים עופר מחייכים כל הזמן בזמן שאתה משלם את העמלות). רוצה להמשיך? אתה כותב באינטרנט (נוחי דנקנר ופישמן מחייכים ), אתה טס לאילת (ושוב בורוביץ עם הקרחת מחכה ליד הקופה הרושמת) מה עוד?

    זה העולם שלך? אתה לא רוצה למרוד, לבעוט ? סבבה אח שלי. אתה רוצה לשמור חוק? תשמור. רק תראה איפה אתה חי. תבין. עולם של בעלי הון שלא רואים אותך מסנטימטר. אז מי פה הגנב?

    • צחי בר

      היי אייל,
      אתה שואל אחלה שאלות וגם מציג אותן בצורה ברורה, אבל כל המעלות הללו לא מונעות ממך להתעלם מהכללים הבסיסים של המשחק הכלכלי והדמוקרטי כאשר הם לא נוחים לך ולאמץ אותם כאשר הם לצידך. הנה הדוגמאות.

      "כוכב נולד"
      1. נינט, כמו כל משתתפי התוכנית חתמו מראש על ההסכם של הופעה ללא תשלום כספי מרצונם החופשי. אף אחד לא הכריח אותם להופיע בחינם (ומיד תראה שזה בכלל לא חינם).

      2. נינט וכל שאר המשתתפים לא הופיעו בחינם. התשלום לא חייב להיות כספי, הוא בהחלט יכול להיות גם בשווה ערך, לדוגמה חשיפה ציבורית אדירה שתפתח להם דלתות בעולם הבידור.
      דבר דומה את יכול לראות בפרסום מאמר במגזין מדעי. המחבר השקיע עבודה רבה במחקר ונותן את המאמר לפרסום למגזין בחינם, למרות שהמגזין גובה מקוראיו כסף עבור המאמר. התגמול של המחבר הוא עליה במוניטין שלו עקב פרסום במגזין הנחשק. (אם כבר העלנו את הנקודה הזאת, נזכיר שיש היום מסע חזק מאוד נגד המחירים המופקעים של המגזינים המדעיים שבעצם מנצלים את האקדמיה כי הם משתמשים באקדמיה גם בשביל לבקר ולערוך את המגזינים באותו אופן, והיום הם אפילו לא צריכים להדפיס את המאמר, מספיק לשם אותו על הרשת, המאבק מבקש להפוך את המאמרים לחינמיים חצי שנה לאחר פירסומם).

      3. ההתיחסות שלך למחיר הפקת והפצת דיסק היא נאיבית במקרה הטוב ודמגוגית במקרה הפחות טוב. אוסיף על התגובות למעלה שבהן התייחסתי לעלות דיסק את הנקודה הבאה: עלות של דיסק מורכבת מעלות בסיסית – הקלטה, הפקה, יחסי ציבור וכו'.. שאינה תלויה במספר העותקים שהאומן מוכר וכן מעלות יצור, והפצה של הדיסקים עצמם שתלויה בכמות הדיסקים. עכשיו צא וחשב כמה צריך לעלות דיסק של אומן לא פופולרי שרק מעטים אוהבים אותו, 500 שקל? 1000 שקל? מה המסקנה המתבקשת לגבי מגוון המוסיקה כאשר כל דיסק יצטרך לממן את עצמו? (אם לא היה ברור קודם, אז רק הבנים של העשירים היו יכולים להרשות לעצם את הלוקסוס של הפקת דיסק ללא ידיעה מראש אם הוא ימכר או לא) לכן, הרווחים מדיסק אחד משמשים את חברת המוסיקה לסבסד מוסיקאים שרק מעטים אוהבים אותם אבל לא ניתן לזהות את הפופולריות הנמוכה שלהם מראש.

      4. אני לא מאשים אותך, כי אתה לא מכיר אותי באופן אישי, אבל "כותב המאמר" (ואתה יכול לפנות אלי בגוף שני, הניכור שאתה מנסה ליצור כלפי נראה מגוחך בפורום הזה) עבר בדיוק את אותה דרך חתחתים בדרך להשגת התארים שאתה מדבר עליהם. אם אתה רוצה לשמוע על קשיי הכלכליים בתקופת חיי הסטודנטיאלים תצטרך לכתוב לתיבת הדואל האישית שלי. רק בקצרה: את לימודי, כולל המחיה מימנתי כמעט לחלוטין בכוחות עצמי.

      5. הטענה הלא מגובה שלך שהתאגידים והמדינה שאני מגונן עליהם הם גדולי הרוצחים והגנבים היא הוצאת לשון הרע. נקודה. אני רוצה לראות איך אתה תגיב אם אני אפתח במסע תעמולה שיגיד שאייל כגן הוא (ואתה חופשי להכניס בסוגריים כל דבר רע שבא לך) ובנוסף לכך אני לא אגבה את הטענה שלי בעובדות מוצקות. אני בטוח שנפגש בבית המשפט. זה בדיוק מה שאתה עושה. לכן, עד שאתה לא תשחק לפי הכללים לשני הצדדים, אני לא אחשוב אפילו לשנות את הטרמינולוגיה שלי.
      אם אחרי הכל, המדינה הזאת לא מתאימה לך, אתה מוזמן לפעול לשנויה או לעזוב אותה למקום אחר (בהנחה שאתה כבר עומד בזכות עצמך, כלומר מעל גיל 18, מה שלא נראה לי מתוכן דבריך).

      7. אתה טוען שידע צריך להיות נחלת הכלל. אחלה טענה שאני מסכים איתה ברמת העקרון בלב שלם. עכשיו רק נשאר לנו להציג מודל יציב לאורך זמן שיראה למה אנשים יטרחו להשקיע כסף, שנות עבודה ומאמץ רב ליצר ידע אם הם לא יתוגמלו עבור המאמץ שלהם. אני לא מכיר כזה מודל ואם אתה מכיר אז בוא גלה לכולנו את האור. עד אז זכויות יוצרים כנראה ימשיכו להיות הכלי שבאמצעותו המנגון עובד.

      8. הסיבה שבגללה אתה צריך לשלם למתווך היא שאתה מקבל ממנו שרותים:
      א. המתווך מממן את יצור המוסיקה. מעבר לחיבור השיר והלחנתו יש צורך להפיק את השיר.
      ב. המתווך מסבסד להקות שונות כדי שיהיה לך מבחר גדול יותר להנות ממנו (ובשבילו להרוויח).
      ג. המתווך מציג בפניך את המוסיקה (יחסי ציבור, קליפים וכו')
      וכן עוד פונקציות רבות שאיש תעשיית המוסיקה ימנה בפניך. אין שום סיבה שהמתווך יעבוד בחינם, ממש כשם שאתה לא היית עובד בחינם.

      9. אתה אומר לי למצוא מנגון שיתגמל את האומן. כאילו שאני האומן. אז אני אומר לך שהאומן מצא דרך לתגמל את עצמו וזה באמצעות חתימה על חוזה עם חברת המוסיקה. אתה בא וגונב את התמלוגים שלו. כך שאתה בעצם לא מקבל את החלטתו של האומן לגבי הדרך שבה הוא רוצה להיות מתוגמל. אם אתה רוצה דרך אחרת, בוא תייסד חברה שתתן שרותים כאלו. אתה אומר שיש שם מתח רווחים אדיר, אז יאללה! במקום לדבר תעשה.

      10. כאשר מישהו מעביר את הספר/דיסק שהוא קנה מבלי להעתיק אותו אין שום בעייה של הפרת זכויות יוצרים. אתה לא יכול לשמוע את הדיסק בשני מקומות בו זמנית (אצלך ואצלו בבתים נפרדים) לא כן עם העתקה. ראה הרחבה בתגובתי למעלה http://bananot.com/articles/723#rem44913

      11. אני מקווה שאחרי שקראת את תשובותי לטענותיך אתה כבר לא חושב שזו חובה מוסרית לגנוב.

      12. שאני אבין אתה מציע לעבור לקומוניזם? השאלה היא בתגובה לביקורת שאתה מטיח בבעלי ההון שביוזמתם יוצרים מקומות עבודה ומאפשרים לך לתדלק, לקנות מוצרים, לשתות קוקה קולה, לנהל חשבון בנק, לגלוש באינטרנט, לטוס לאילת וכן הלאה והלאה, בקיצור מאפשרים לך לחיות.

      13. זהו העולם שלי, כן. הוא לא מושלם, יש הרבה מה לתקן בקפיטליזם ובחוקי קניין רוחני (בגלל שאני בא מתחום הביוטכנולוגיה אני קצת יותר חשוף לדוגמאות מענף הפארמאצבטיקה והעולם העני אבל זה כבר נושא לדיון אחר), הוא זקוק למנגנוני בקרה מעולים וחקיקה חושבת, מפוכחת וצלולה שתיקח בחשבון גם את היצר הרע של האדם. כנראה שאנשים ימשיכו לשכלל את המודל הזה עוד הרבה זמן לפני שהוא יגיע לשיאו, אבל לבוא ולשבור את הכלים באופן שאתה עושה זה ילדותי ולא מעשי. אם אתה עדיין בתיכון אז זה נסלח, אם לא אז הגיע הזמן לעכל את המציאות. או כמו שאמר מישהו חכם שאני לא זוכר את שמו "מי שלא היה קומוניסט בגיל 17 הוא רשע, מי שנשאר כזה בגיל 40 הוא טיפש".

      • עוד גבר

        אביע דעתי בנוגע ל-"מי שלא היה קומוניסט בגיל 17
        הוא רשע, מי שנשאר כזה בגיל 40 הוא טיפש" –
        כלומר בנוגע ל"איזמים" (סוציאל וקפיטל…) ואשתדל
        לעשות זאת באופן שקול ונורמטיבי. אכן, ממה שאני נוכח
        מההסטוריה של המאה שעברה במדינות שונות,
        בין שני הקצוות: סוציאליזם מוחלט וקפיטליזם מוחלט –
        יש לדעתי, לנסות ולהעמיד מערכת "טובה" מואזנת
        ושקולה, כזו המצליחה לתמרן בין האילוצים
        הלעיתים, אולי, סותרים:
        א. _לדאוג לרוב_ (ולשאוף שלכמה יותר מ-) מאנשיה.
        ב. לשרוד, כלומר להיות _מצליחה כלכלית_ בעולם תחרותי
        ("מצליחה כלכלית" – כדי לקיים את עצמה, ואולי לשאוף
        לקצת יותר אבל לא להרבה יותר מהנדרש בתחרות).

        לעניות דעתי האישית והספקולטיבית, רק מערכת
        המצליחה להיות מאוזנת בין השיקולים הנ"ל יכולה
        להיות אפקטיבית לאורך זמן.
        ייתכן שמערכת הנוטה לקיצוניות לאחד הקצוות
        תנוע כעבור זמן כמו מטוטלת לקצה השני ולהיפך
        עד שתגיע לנקודת האיזון הרצויה (במוקדם
        או במאוחר או שלעולם לא…). ה"רצויה" לעניות דעתי.
        אני חושב שזה נושא די מורכב (שאני מודה שאני
        לא ממש מומחה בו) ואספקטים לו רבים ואולי הוא
        ראוי לדיון מכובד ובנפרד…

  19. אייל כגן

    אגב, רק בשביל הרקורד. אני לא מוריד שירים בקאזה. זה לא מעניין אותי עד כדי כך. אבל אין לי שום בעיה להטיף לכך. כמה שיותר.

  20. ערמונית

    היום צילמתי ספר שלם בספריה במקום לקנות אותו בחנות. חסכתי 60 שקלים. כן, אני כבר מסיימת תואר שני אבל עתיד כלכלי מזהיר לא נראה באופק. אולי משבדיה (ראו ערך מיקומו הנוכחי של כותב המאמר) הכל נראה ורוד יותר. אבל כאן בשביל לרכוש ספר אני צריכה לחשוב עשר פעמים ולוותר על הרבה דברים אחרים. גם ויתרתי על המעיל החדש שרציתי לקנות. ולא, אני לא מתכוונת לגנוב אותו מהחנות. אבל הנאות קטנות שכאלה, כמו מוזיקה חינם וספר מצולם כמעט בלי כסף, באמת שעושים לי את היום. אז לשנה הבאה בשבדיה הבנויה !

  21. ערמונית

    אז למה אני גונבת שירים מקאזה ?
    אתה יודע, כותב יקר, שלפעמים אני פשוט לא אוכלת שום דבר משך ימים שלמים כדי לחסוך בכסף ? גם בשבדיה אנשים צמים ככה לפעמים כי קציצה בבורגר ראנץ' זה יקר מדי ?
    את החתונה שלי אני דוחה למועד מאוחר יותר כי אין לי כסף וגם לא לחבר שלי כדי להרים מופע. ושמלת כלה עולה לידיעתך כמה אלפי שקלים. אני גם מאוד משתדלת שלא להיכנס להיריון. וזה לא בגלל שאני לא רוצה ילדים. זה בגלל שאין לי כסף לגדל עכשיו ילד. בחו"ל לא הייתי כבר כמה שנים טובות ולכן אני משוטטת באתרי אינטרנט של תמונות פסטורליות שצילמו אנשים אחרים. אני גם מוותרת על נסיעה במכונית, למרות שהיום הייתי בטוחה שיושב מאחורי מחבל באוטובוס, אבל למי אכפת. גם הפסקתי לאכול במסעדות, ולראות סרטים בקולנוע. חיים נפלאים, נכון ? אז מי לעזאזל אתה שתגיד לי מה לעשות ?

    • צחי בר

      ערמונית היקרה,
      הציווי המוסרי "לא תגנוב" אינו מוחלט, אדם עני ורעב שגנב כיכר לחם בלית ברירה יעבור בהליכה נינוחה את הסף המוסרי של כל בר דעת.
      יותר מזה, אני אספר לך שלי בעצמי יש דיסק (שבדי) מזוייף באוסף הדיסקים שקיבלתי מידידה שבדית דלת אמצעים בתור מתנה. כל זמן שהיא יכולה לראות אם אני שומר את המתנה שלה או לא, אני אשמור את הדיסק המזוייף, כאשר אעזוב את שבדייה (בערך עוד חצי שנה) אקנה את הדיסק המקורי (ואשמור את הישן למזכרת).

      בשאלה שלך את בעצם נכנסת לסוגיה שבהחלט יש מקום להתדיין עליה והיא מתי גניבה הופכת ללגטימית. זאת השאלה שבעצם הועלתה לדיון במאמר ("האם למוסיקה אין מוצר מחליף? האם הצורך במוסיקה מסויימת שקול לרעב? ובכלל האם מוצר שאין לו מחליף מצדיק גניבה?")

      אני טוען, ואנחנו כאן בשביל להתדיין על זה, שאנשים יכולים לחיות גם בלי מוסיקה לפני שהם גונבים אותה. הם יכולים להסתפק בהאזנה לרדיו, טלוויזיה, לקנות דיסקים זולים יותר ועוד. אם הם לא יקנו יש סיכוי שהמחיר של הדיסקים ירד לפחות במידה מסויימת, כי כמו שאמרתי בתגובה אחרת (http://bananot.com/articles/723#rem44811) אני מקבל את האסכולה שאומרת שמחירו של מוצר מסויים נקבע מתוך העלות האמיתית שלו (המחיר שמאפשר יצור לאורך זמן) והשפעות מקומיות של הצע וביקוש (דרך אגב האדם שניסח את הרעיון הזה זכה בפרס נובל לכלכלה).

      קצת רכילות: את יודעת בן כמה הייתי כשקניתי את הדיסק הראשון (אלאדין)? זה היה בערך לפני 7 וקצת שנים, כשהייתי בן 25, ולא בגלל שלא אהבתי מוסיקה עד אז.

  22. עוד גבר

    שירות מחירת שירים מקוון חדש שמצליח:
    http://computers.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=4&id=455293

  23. ג'ינג'ית

    יש לי פתרון: אתה תמשיך לשלם (מישהו אמר פראייר?), ואנחנו נהנה מהשירותים שניתנים לנו בחינם

    • צחי בר

      היי ג'ינג'ית,
      תמשיכי לגנוב מוסיקה, לרמות את הביטוח, להעלים מס, לעבוד שחור, להשתמט ממילואים וכן הלאה והלאה ואחר כך תתפלאי למה אין כסף למוסדות לילדים מפגרים, לתמיכה בנשים מוכות, לסלילת כבישים והנחת מסילות ברזל, לעזרה לאמהות במשפחות חד הוריות (למה לא לגנוב גם מהן?) וכן הלאה והלאה.
      ככל שתתעוררי מוקדם יותר כך יש לך סיכוי להציל ולהנצל.

      אבל אולי אפילו יותר חשוב ממה שכתוב למעלה, רדיפת צדק הלכה למעשה (המונח 'רדיפה' מציין שלעולם לא נשיג צדק מושלם אם בכלל יש דבר כזה) היא לא בשביל האחר, היא בראש ובראשונה בשבילך, כדי שתרגישי טוב שאת חיה לפי מה שאת מאמינה בו. נסי ותהני!

      • ג'ינג'ית

        בספר התורה שאני לא רואה איך הורדת שיר של מייקל ג'קסון, פוגעת בסלילת כבישים והנחת מסילות ברזל

        • צחי בר

          מעבר לזה שאת גונבת ישירות מהאומן כי הוא לא מקבל את התמלוגים, את גם לא משלמת את המס שאיתו את תקבלי את השרותים שעליהם כתבתי. וזה לא משנה אם התשלום הוא לקופת המס הישראלית או האמריקאית (או מי שזה לא יהייה).

          • ג'ינג'ית

            לא גונבת מאפ'חד. נכנסתי לכתובת חוקית באינטרנט דרכה אפשר להוריד תוכנה לשיתוף קבצים, שמכילה גם קבצי מוזיקה

            • צחי בר

              התוכנה שאת משתמשת בה קרוב לוודאי חוקית. המעשה הלא חוקי הוא הורדת (והעלאת) קבצים מוגנים בזכויות יוצרים ללא תשלום.
              עכשיו את יודעת אם את גנבת או לא.

              • ג'ינג'ית

                עוד לא שמעתי על מישהו שקיבל דו"ח אחרי שהוריד שיר, ככה שככל שידוע לי אני לא עושה פעולה שהיא לא חוקית

                • צחי בר

                  "The music industry has filed more than 250 lawsuits against individuals who, it claims, have illegally downloaded copyrighted music on to their computers."

                  זוהי תת כותרת של האקונומיסט מהעשרה בספטמבר 2003, אם את רוצה בעברית תוכלי לקרוא ב'הארץ' 9.9.03
                  אם תרצי את הכתבה המלאה תכתבי לי לכתובת הדואל המצויינת בראש תגובה זאת ואשלח לך את המאמר המלא מהאקונומיסט (מותר לי לשלוח עותקים בודדים במסגרת המנוי).

                  • ג'ינג'ית

                    עד שהשירות לא יחסם או יפסק, אנשים ימשיכו להוריד מוזיקה

                    • צחי בר

                      אבל עכשיו לפחות חלקם יודעים שזו גניבה :o)
                      ובגלל שרוב האנשים לא רוצים להרגיש גנבים יש סיכוי שהם יגנבו פחות ופחות עד שבסוף הם יפסיקו לגמרי…

                    • ג'ינג'ית

                      המלחמה האמיתית היא בין שלושה גופים: חברות המוזיקה, מפתחי התוכנות וספקי האינטרנט.
                      אנחנו, המשתמשים הסופיים, רק חיילים קטנים במלחמת הענקים, לכן הפתיע אותי שאתה לוקח דווקא את הצד שלהם.
                      סוף טוב יהיה רק כאשר אחד מהשניים האחרונים יסכים להעביר כספים לחברות המוזיקה.

                    • אלמוני

                      זה שהם הגישו תביעה לא אומר שהם יזכו בה. השאלה מה יקרה אם הם לא יזכו.

                    • צב מעבדה

                      המשך הכתבה מציין שהאנשים מעדיפים לשלם לפני שהם מגיעים לבית המשפט. עם סוללת עורכי הדין של החברות הללו והחוק כפי שהוא כיום, אין לאזרח הפשוט שמצוץ (שמץ+קמצוץ) של סיכוי לנצח במשפט כזה.

  24. אייל כגן

    וואלאק צחי, ישבתי וכתבתי לך תגובה מפורטת שעונה לכל אחד ואחד מהסעיפים שהעלית ואף משיבה לך מכה אחת אפיים. היא נמחקה. מין קארמה שכזו.

    בוא ננסה שוב והפעם בצורה טלגרפית יותר.

    1. ללא נינט וחברותיה הליקון לא הייתה מוכרת 50,000 עותקים. התיגמול צריך להיות כספי. זה המטבע שעובר לסחור בעולם קפיטליסטי, זוכר? הפירסום שהוא שווה ערך לכאורה לכסף, יוביל את נינט (בהנחה שחברותיה יישכחו כי הן לא מספיק מוכשרות), לעוד חברת תקליטים שתעשוק אותה אף היא, כי אלו הם חוקי המשחק. אם זה עבד פעם אחת למה שזה לא יעבוד עוד פעם? בקיצור: אין כאן תיגמול הולם למאמץ שהיא עשתה אבל זה לא מפתיע למי שמכיר את חברות התקליטים.

    2.אף אחד לא הכריח אותם? ברור שאף אחד לא הכריח אותם, את כל אותם חבר'ה שזה הפאקן צ'אנס שלהם לפרוץ מהגיטאות שהם תקועים בהם כדי להגיע איכשהו למחוזות של אילי ההון ולבדר אותם. איזה צ'אנס אחר יש להם, לשבת על יד מכונת תפירה או לנקות רצפות באינטל? כשאתה בריצפה אתה תחתום על כל דבר כדי להיחלץ מאיפה שאתה תקוע.

    3.הפקת והפצת דיסקים. ממקור ראשון: המחירים שדיברתי עליהם הם המחירים הריאליים. 2 עובדות נוספות: אנשי הטכנו שהבינו שהם נעשקים על ידי חברות התקליטים יצאו כמעט כולם בלייבלים פרטיים ומוצלחים, עד כדי כך מוצלחים שחברות התקליטים החליטו בחלק מהמקרים לעשות איתם שותפויות (וכאן האחוזים כבר מתחלקים ב50-50 ולא ב-95-5). 2. חברות התקליטים בארץ שלהם הסכמים עם החברות בחו"ל מוציאים מידי קייץ אוספי להיטים שהופכים להיות רבי מכר למרות שהם נמכרים ב-80 שקל. עלויות ההפקה וההפצה הן כמעט אפס? אז מי כאן הגנב?

    4.אני מחזק את ידיך על כך שצלחת את דרכך לתואר הראשון והשני ללא מימון חיצוני ועם צילומים ספורדיים. זה עדיין לא פותר את הבעיה של עשרות אלפים שלא היה להם את הדרייב שלך או שלא קיבלו את החינוך שאתה קיבלת. האוניברסיטאות בארץ הן לא בחינם כידוע לך. ויש כאלו שלא יכולים לקיים את הדיון התיאורטי שלנו, כי אין להם אינטרנט והם לא מנויים בשום ספרייה מקוונת אוניברסיטאית. קפיטליזם בשיאו לא?

    5.כדי שלא נואשם בהוצאת דיבה. הנה דוגמא אחת מיני רבות: משפחת דנקנר ששולטת בין היתר בתעשייות מלח קיבלה מהמדינה זכויות בנייה לאלפי יחדות דיור פרטיות על פני אלפי דונמים שיועדו לתעשיות המלח של החברה. ההטבה הזו מוערכת בשווי שבין 50 ל-100 מיליון דולר. היועץ המשפטי לממשלה כמו גם מבקר המדינה סברו שמדובר "בהטבה שלא כדין" ובמילים שלנו "שוד לאור היום". זה לא הפריע לאולמרט, להעביר את ההחלטה המשאשרת את ההטבה במועצת מינל מקרקעי ישראל למרות שהוא ידע שהיועץ המשפטי לממשלה לא יגן על ההחלטה בבג"ץ. סביר להניח שזה ייפול בבג"ץ. אבל מי כאן הגנב?. זה מופיע במדורי הכלכלה בארץ ולאו דווקא באקונימיסט. אה קצת ניחות של חו"ל. החברה היחידה שזכתה עד היום במכרז לעבודות בשווי של 670 מיליון דולר בעיראק, היא חברה שדיק צ'ייני (כן,ההוא החבר של בוש), היה בה סגן יו"ר הדירקטוריון. מקריות לשמה.

    לגבי טענת ה"רוצחים". פתח נא את עיתון ידיעות אחרונות מהיום, מוסף 24 שעות. הנה הכותרת:"זה היה מוות מיותר". שלושה חיילים נהרגו בסיור לא מאובטח בכפר עין יברוד. להלן ציטוט של זאב גולוב סבו של אלעד פולק בן ה-19 ז"ל, שהיה איש ה-101 ונפצע בעצמו:"חיילים מיומנים יותר אולי לא היו נהרגים, אלא היו משיבים אש, היו פוצעים אחד מהם, אבל פה שלחו אותם לשחיטה". סוף ציטוט. אני מצטער שאלו הן הנסיבות שאני צריך לצטט את הדברים האלו הם מדברים בעד עצמם. שחיטה, הוא אמר, לא רצח. הרבה יותר גרוע. אני אתעלם באלגנטיות מההערה הוקצנית לגבי גילי והנגזרת של זה.

    6. הנה האור והוא נמצא מתחת לפנס. לפעמים אנשי האקדמיה שוכחים שהייתה גם סנהדרין. אתה מחפש מודל שעובד: הדת היהודית או כל דת אחרת. מעבירים ידע ולא תמורת בצע כסף אלא כדי שלמר את הדת. מה אתה אומר, מפתיע? לא? בלי כסף, רק ידע. ושמתי לב שאתה מסכים איתי לגבי "הידע שצריך להיות נחלת הכלל", נו שויין, עכשיו קיבלת גם דוגמא למנגנון שלא קשור לזכויות יוצרים.

    7.נתחיל מזה שאני לא סובל מתווכים. למה? בגלל שהם מרווחים כסף על משהו שהוא לא שלהם. קח מתווך דירות כדוגמא. והנה גם מנגנון שעוקף מתווכים: המד"ס. מדור דיור סטודנטים. תמורת כמה שקלים אתה מקבל מידע למאגר דירות עם משכירם מרצון לשוכרים מרצון ללא דמי תיווך. אגב, אתה יודע מה עושים המתווכים? מקבלים את המידע באופן לא חוקי, מתקשרים לבעלי הדירות( גם זה לא תמיד) מקבלים את הסכמתם, שהרי אלו האחרונם לא משלמים דמי תיווך, ואז מפרסמים את הדירות להשכרה וגובים דמי תיווך. שונא, כבר אמרתי?

    8. המנגנון שצריך לתגמל את האמן או האומן הוא פשוט. אם היום שיר עולה דולר, אני רוצה שהאמן יקבל 90 סנט וסרסורי המוזיקה יקבלו 10 סנט ולא להיפך. איך זה עובד? על חרם צרכנים שמעת? חרם צרכנים שייאלץ את חברות המוזיקה לעבוד לפי היחס הזה. לא רוצים? לא צריך. תמשיכו להוריד מקאזה. ככה גם האמנים יבינו שהם והצרכנים באותה סירה. שחברות המוזיקה יטבעו.

    9. אז אתה מסכים להוציא ספר שיעבור מאחד לשני מבלי שתראה שקל? לא נראה לי. השקעת ידע, אתה רוצה תמורה, לא?

    10.אני עדיין סבור שחובה לקחת ממי שיש לו ולתת למי שאין לו. אתה קורא לזה גניבה, אני קורה לזה שיוויון.

    11.אני לא מציע לעבור לקומוניזם. אבל אתה בטח יודע שבטווח שבין קומוניזם לקפיטליזם, יש עוד אפשרויות. אני מציע סוציאליזם הומני. אני מציע חברה שבנויה על שלושה יסודות : אחווה ותמיכה הדדית, מוסריות, ושיוויון. אותם בעלי הון מאפשרים לי לחיות? תגיד באיזו אונברסיטה מלמדים את הבולשיט הזה? באוניברסיטת שטוקהולם? בעלי ההון בקצב שבו הם חולבים את האוויר, הקרקע והמים מקצרים את החיים שלך ושלי. הם גם לא משלמים על זה תמורה מי יודע כמה. הלוווו, תתעורר. על יערות הגשם שמעת? על זיהום מים במפרץ חיפה שמעת? על זיהום אוויר בקריות שמעת? איפה אתה חי? מאפשרים לי לחיות בזה שאני שותה קוקה קולה ומרגיש את טעם החיים?פחחח.

    13. זה העולם שלך. תהנה חמוד. היצר הרע הוא לא היצר הילדותי של אותו מוריד שירים שיודע שזה בחינם ולא יתפסו אותו. זה טבעי. היצר הרע, הוא הרצון להשתלט על עוד משאבים כדי לייצר יותר ויותר כסף עבור שכבה של עשירים, שבינה לבין אותם "גנבי קאזה" אין כלום. אם עוד לא הבנת את זה, אז ברור מי מבין שנינו הוא הטיפש.

    • צחי בר

      שלום אייל,
      התגובה המנוסחת היטב והמאופקת שלך בהחלט מצדיקה תואר אחר מזה שהענקתי לך בתגובה הקודמת שלי. טעות שלי.

      1. הכלכלה המודרנית מכירה צורות רבות של תיגמול ולא רק תיגמול כספי והצגתי לך דוגמה מחיי היום יום בתשובה הקודמת. מישום מה החלטת להתעלם ממנה.
      הטענה שחברות המוסיקה תלויות באומנים, מי שהם לא יהיו, היא נכונה אבל חסרת כל משמעות. אגד תלוי בנהגים, מי שהם לא יהיו. בית החולים תלוי ברופאים, אחיות, סניטרים, פקידים וכו'.. מי שהם לא יהיו, וכל גוף תלוי במי שעובד בו, מי שזה לא יהייה. כך שטענה שלך לא מוסיפה דבר.
      הפרסום של נינט יוביל אותה לאחר שנים של עבודה מאומצת אם היא טובה לסטטוס של כוכבת שיאפשר לה לדרוש כסף רב עבור עבודתה. עד אז רוב העבודה היא של החברות שמריצות אותה ולא שלה (רק תחשוב כמה כסף הושקע בהרמת הפרוייקט הזה).

      2. סעיף 1 ו 2 שלך סותרים את עצמם: בסעיף השני אתה אומר שנינט עובדת עבור חברות המוסיקה בגלל שהיא יודעת שזה מה שיפרסם אותה ויביא אותה להצלחה כלכלית ובסעיף הראשון אתה אומר שפרסום שמביא להצלחה כלכלית זה לא כסף. תמוהה בעיניי.

      3. עוד סתירה בדבריך: אתה אומר שמוסיקאים עם הצלחה מוכחת (עם מוניטין כמו שיהיה לנינט בסוף תודות לחברות המוסיקה שמקדמות אותה) יכולים לבקש תנאי שכר טובים יותר. עכשיו ברור לך למה נינט מוכנה לעבוד ב"חינם"?

      4. לימוד במוסדות שממומנים מכספי הציבור צריך לדעתי להנתן כמעט בחינם (כמעט ולא לגמרי כדי ליצור איזו תחושת מחויבות) וצריך להיות חלק מהזכויות של כל אזרחי המדינה. כמובן שאם מישהו רוצה לשלם יותר כדי להנות משרות ברמה גבוהה יותר (השכלה פרטית) רשאי לעשות זאת אבל שלא יבקש מימון ציבורי. הסיבות להצדקת הרעיון הזה הן רבות ומגוונות, וחלקן אפילו כלכליות נטו (אקדמאי מרוויח יותר מלא אקדמאי ומשלם יותר מיסים בטווח הארוך שממנים את שכר הלימוד שקיבל).

      5. בסוף תגובתי הקודמת כתבתי שהקפיטליזם עוד רחוק משלמות בארץ ובחו"ל והוא דורש פיקוח ובקרה משוכללים וטובים. הבאת דוגמאות יפות וטובות לכך. תודה! מצד שני הבט איפה נמצאות חברות קומוניסטיות ואיפה נמצאות חברות שדוגלות במה שהיום מתפתח ונקרא קפיטליזם נאור (הגדרה פרטית: קפיטליזם שמטרתו היא לא רק רווח לבעלים אלא גם רווחת העובדים והסביבה).

      6. אתה אומר שהדת מעבירה ידע למאמינים שלה אבל לא מציין איזה ידע ואם כמות הידע שאתה מדבר עליה היא בכלל בת השוואה לכמויות הידע שעליהן אנחנו מדברים. יתרה מזאת, עמדתך מציגה התבוננות נאיבית שלא לומר חלקית ביותר על הדת. הגופים הדתיים מאז ומעולם החזיקו בידהם כוח כלכלי רב עוצמה. הבט למשל על נכסי הכס הקדוש בכל העולם הנוצרי, וזה עוד מבלי להעביר לקהל שום ידע (את הידע שהיה להם, ולא היה קשור כלל לדת הם שמרו במנזרים הרחק מעינו של הציבור הרחב). וגם הגופים הדתיים היהודים החזיקו בזמנם רכוש רב (הזכר בסיבות שהביאו לחורבן בית שני בו נוצר נתק בין הכהונה המדושנת מהקורבנותלעם שנענק תחת עול המיסים).
      דרך אגב, אם כבר נגענו במקורות, שווה להזכיר שגם חז"ל עמדו על חשיבות זכויות היוצרים ואמרו "כל המביא דברים בשם אומרם מביא גאולה לעולם".

      7. יתכן ומותו של אלעד פולק היה באמת מיותר. אני לא הייתי בעמדת המפקד שהורה על היציאה לאותו סיור. אם זו אכן טעות, וכשעושים אז טועים, אז צריך ללמוד ממנה כדי להמנע מלחזור עליה בעתיד. המונח 'רוצח' מתאר אדם שהורג מתוך כוונה תחילה. כלומר משמעות הטענה שלך היא שהמפקד של החיילים, בסופו של דבר הממשלה, שלחה אותם מתוך כוונה להרוג אותם. את זה אתה עוד רחוק שנות אור מלהוכיח.

      8. שטחתי בפניך שלושה שרותים שמתווכי המוסיקה *כן* עושים עבורך ואתה מתעלמם ממה שכתבתי. אני מניח שזה בגלל שאני צודק.
      לגבי תיווך דירות, אם אתה חושב שזה כל כך פשוט וקל, הקם משרד תיווך שלא יגבה כסף מאף אחד. יש מלא אתרים כאלו (לוחות) בעיתונים וברשת, מה שאומר שמי שרוצה לקנות/למכור באופן עצמאי יכול לעשות זאת.

      9. אם אתה חושב שהמודל העיסקי שלך יכול לעבוד, אז תקים חברה כזאת. אתה יכול להיות בטוח שאם הוא היה כזה מוצלח כבר מזמן מזמן הוא היה חי בועט וצועק. כנראה שאתה טועה. סליחה.

      10. צודק. לאחר מחשבה מצאתי שאתה ושלומית צודקים (ראה תגובה לשלומית: http://bananot.com/articles/723#rem44945) והעברת ספר של קריאה חד פעמית (אולי להבדיל מטקסט בוק שממשיכים ללמוד ממנו באופן רצוף) לקורא אחר היא בעצם הפרת זכויות יוצרים. שלומית מציינת מדוע לא אוכפים את זה (כי אי אפשר). אם שנינו מסכימים על כך, אז זה אומר שאנחנו מסכימים גם שהורדת מוסיקה לא חוקית היא גניבה.

      11. "זו זכות ואף חובה מוסרית לדפוק כמה שיותר את מי שעושה עליך 60 שקל כל פעם שאתה קונה דיסק ומעביר ארבעה שקלים ליוצר". אתה החלטת שלשבת יום יומיים בבית מול הפסנתר ולהלחין שיר שווה חלוקה שונה של המחיר, אני חושב שאפשר להתווכח על זה. במקום לבוא ולהשמיץ את כולם מתוך הכורסה הנוחה תראה לכולם שהם טועים ושאתה צודק. אתה תזכה לתהילת עולם (ובימי חיי גם ממני).

      12. שוב, יש להפעיל פיקוח ובקרה של הכלים הקפטיליסטים, כדי למנוע תופעות כמו שציינת, שבהם בעלי הון פוגעים בחברה יותר מאשר הם מועלים לה. אבל ברמת העיקרון, ההצלחה של הקפיטליזם לעומת הקומוניזם והסוציאליזם הטהור הופכת את כל הוויכוח הזה לעקר.
      אם אתה חושב שאתה יכול לחיות בלי בעלי ההון, תפסיק לשתות קוקה קולה, לנסוע ברכב, לצרוך תרופות, לנעול נעלים ללבוש בגדים, לאכול אוכל, בקיצור תצרוך רק מה שחברות של המדינה מספקות לך. אז תבין כמה בעלי ההון מאפשרים לך לחיות.

      13. ראה 12.

  25. אייל כגן

    אתה יודע מה? בלי העלבות , דיון תרבותי. רק בשביל הפרוטוקול. אני בן 38 , אני מאמין בשיוויון ואם אני טיפש בגלל זה אני מוכן להיחשב גם כאידיוט. דווקא בגיל 17 לא האמנתי בקומוניזם ולא הייתי רשע בגלל זה. היום אני הרבה יותר.

    ואגב, ראוי היה במסגרת הצדקנות שלך שתמצא את המצטט במדוייק, שאחרת יש כאן הפרת זכויות היוצרים שלו. :). לא היית מגיש עבודה לאוניברסיטה ללא הציטוט המדוייק ומראה המקום. אתה לא עושה הנחות לגנבי קאזה אל תעשה הנחות לעצמך.

  26. אייל כגן

    במקרה או שלא, הנה הידיעה של דנקנר -אולמרט.

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2802659,00.html

    הלינק השני, הוא כבר למאמר הרבה יותר מעניין שנקרא: "מתקפת חופש הבחירה של התאגידים"

    http://www.bdidut.com/docs/economy4.doc

    זהו תירגום של פרק מספרו של דיויד קורטן :"when corporations rule the world", והנה הסיכום שמתאים לעניננו, למרות שאני בטוח שתשמח לקרוא את כולו:" אם לכלכלנים רציונאלים ולליברלים של השוק היתה נאמנות אמיתית לעקרונות השוק ולזכויות של בני האדם הם היו קוראים למדיניות שמטרתה השגת התנאים שבהם השוק מתפקד באופן דמוקרטי לטובת האינטרס הציבורי.

    הם היו קוראים לצעדים לסיום הסובסידיות והיחס המועדף למען תאגידים גדולים, לשבירת המונופולים של התאגידים, לעידוד הביזור של הבעלות על הרכוש, הפנמת עלויות סביבתיות וחברתיות, מעגנים את ההון במקומו, מבטיחים את זכויותיהם של העובדים לפירות הצודקים של עבודתם, ומגבילים את ההזדמנויות להשיג משכורות מנופחות ליחידים הגדול בהרבה מתרומתם היצרנית.

    בליברליזם לתאגידים לא מדובר ביצירת תנאי השוק שתאוריית השוק טוענת שייגרמו לאופטימיזציה של האינטרס הציבורי. לא מדובר כלל בטובת הציבור. מדובר בהגנה ומיסוד הזכויות של החזקים מבחינה כלכלית לבצע את מה שמשרת את האינטרס המיידי שלהם ללא מחויבות ציבורית לתוצאות. דבר זה מציב את הכוח במוסדות עיוורים לנושאים של שוויון ויציבות סביבתית."

    ובמיוחד הפיסקה הזו, שמתאימה כמו כפפה לעיניננו:

    "מיליוני אנשים אינטיליגנטים ומהורהרים שבצורה הגיונית מרגישים חשד כלפי ממשלה גדולה (כמוני- א.כ.), מאמינים בעבודה ישרה וקשה( כמוך-א.כ.), בעלי ערכים עמוקים(כמוני אני מניח וכמוך-א.כ.), ומחוייבים למשפחה(כמוני, ואני מקווה שכמוך – א.כ.) ולקהילה(כמוך וכמוני -א.כ.), מרומים על ידי המידע הכוזב ועל ידי הגיון מעוות מבחינה מוסרית ואינטלקטואלית המושמע באופן חוזר בתקשורת הנתונה לחלישת התאגידים. הם נלקחים בשבי אג'נדה פוליטית שמנוגדת הן לערכים שלהם והן לאינטרסים שלהם. אלה שעובדים במסגרת התאגידים, האקדמיה, הפוליטיקה הממשל ומוסדות אחרים, מוצאים כי התרבות ומערכת התגמולים מסודרת בקו אחד עם האידאולוגיה של חופש הבחירה לתאגידים ולכן הם לא ששים לדבר בצורה שתתנגד לסדר הקיים מחשש לסיכון המשרה והקריירה שלהם. עלינו לשבור את מעטה האשליה ומצגת השווא שמחזיקה בנו בטראנס תרבותי של הרס עצמי, ולהתחיל בעבודה של יצירה מחדש של מערכות הכלכלה שלנו בשרות האנשים והאדמה החיה.

    David C. Korten, When Corporations Rule the World, (USA: Kumarian Press, 1995), chapter 6.

    זהו, יום טוב. אגב, האג'נדה שלי היתה כזו עוד לפני המאמר. זה רק חיזק את מה שאני חושב.

    • עוד גבר

      היי אייל,
      נראה לי שהנושא הנ"ל (סוציאליזם מול קפיטליזם) קרוב לליבך
      (לדעתי, הוא בהחלט נושא חשוב ביותר וראוי לדיון ציבורי ופנים
      לו רבות, בפרט על רקע המתרחש בתקופה זו במדינה שלנו).
      סתם רעיון, לשיקולך ואם זה נראה לך וכמובן אם זה נראה
      לעורכת האתר (ואין לי מושג לגבי זה, צריך, אולי, לשאול
      אותה לפני…): למה שלא תכתוב מאמר ותשלח אותו לכאן
      ל"בננות"? עם כל הכבוד (הראוי) לנושא התקליטורים זה
      נראה, לי לפחות, לא פחות, אם לא יותר חשוב…

  27. אייל כגן

    בשמחה.

    • עוד גבר

      הגבת ל-"צחי בר",
      אני אמנם גם צחי, אבל לא צחי בר (כתוב המאמר)
      אלא צחי – "עוד גבר",
      רק להסיר ספק.

  28. אייל כגן

    אני יודע, ראיתי את כתובת האי- מייל שלך, והגבתי למה שאמרת , צחי"עוד גבר", ולא צחי בר. בכל מקרה, תודה על היוזמה.

    • צב מעבדה

      היי אייל,
      התחלתי לקרוא את הקישור שמסרת ואסיים אותו כנראה בסוף היום, לפני שאלך הבייתה (הפסקתי לקחת את המחשב הבייתה, כך שעכשיו יש לי הרבה זמן פנוי בבית).
      כמו שעוד גבר אמר, הנושא מעניין ורחב ושווה מאמר בפני עצמו. לכן, ברשותך אשמור את תגובתי לתגובתך האחרונה עד למאמר שלך.

  29. Lady Stardust

    בחיים שלי לא קראתי כל כך הרבה בולשיט מכליל בכתבה אחת!!!

  30. Lady Stardust

    (משום מה למחשב שלי יש רצונות משלו!)

    בכל אופן, מר אה בר היקר-אתה מעלה את אחד הנשאים הכי שנויים במחלוקת מאז נכונותן של הפלות הו ניצחונה של נינט טייב ב"כוכב נולד" (מה שגורם לי לתהות האם אתה בעצמך נכנסת לקאזא והורדת את השיר הזה כדאי "לשים את התמונה בכתבה"…אבל לא!!! זאת תהיה צביעות!!!)

    לעניינינו. אתה משווה את כל מורידות השירים למיניהן לוינונה ריידריות פוטנציאליות. וזה מבלי אפילו לבדוק כל הסיבות להורדת שירים!
    הרשה לי להשכיל אותך במעט ואתה לך עוד כמה סיבות אפשריות להורדות של שירים…אה סליחה…גניבה!:
    1. ישנם שירים ודיסקים ישנים וטובים שפשוט אי אפשר למצוא אותם בשום מקום! למה? ככה!
    כי הם יצאו מהדפסה, כי לא היו מצליחים במיוחד, כי הפכו לבי סיידים על פני וינלים שאינם היום. לשם כך-טוב לדעת שיש את סולסיק (מי שמעוניינת בלינק-לפנות אליי!)
    2.עם יכולות העסקים המדהימות של חברות התקליטים בישראל ועם שיקולים, שתיסלחו לי באים מאיברים מוצנעים, יש דיסקים שבכלל לא עושים את דרכם לישראל. דיסקים ממש טובים…כן כן! הרבה יותר טובים מכל גבסו ומכל נינט ואפילו מדץ ודצה!!!
    ולשם כך? יש לי אינטרנט מהיר…ואת קאזא!
    3. נאמר שאישה כלשהי (נקרא לה נחמה…כי זה שם בדוי שלא משתמשים בו הרבה!) שמעה שיר של להקה ממש טובה באם טי וי או בגלגל"צ או ברשת ד'. אז נחמה מתלהבת ממנו עד מאד! אך בטרם היא תוציא את הסכום ההיסטרי של 80 שקל על משהו שהיא לא תאהב אולי היא בוחרת להוריד עוד שיר אחד מאותה הלהקה! אם יישא חן לליבה-תרוץ אל הטאאור הקרוב לביתה, ותרכושו! אם לא? אז תישאר לה מזכרת יפה במחשב של להקה שאולי בעתיד תבחר לשים אליה יותר לב…ובכך בדיסק הבא אולי יזכו למכירה נוספת.

    אתה רואה? לא הכל שחור לבן! ולא כולנו קלפטומניות!
    וזה שאתה מזלזל באהבה והעדפה מוזיקאלית (אצל נשים בלבד…?) אולי מראה על כך שאתה בכלל לא מבין במוזיקה ובכלל לא בא ממקום שבו תוכל לתת דעה כנה בנושא

    ולמה אתה באמת פונה רק לנשים?! טוב…זה כניראה נושא אחר לגמרי.

    • צב מעבדה

      Dear Lady Stardust,
      מהתגובה שלך אפשר להבין שעברת רק ברפרוף על התגובות האחרות לפני שנחפזת לשפד אותי על מקלדתך.
      בתגובות למעלה ניתנו כתובות של לפחות שלושה אתרים שמוכרים קבצי מוסיקה (דולר לשיר), כשאחד מהם יפתח עוד 9 ימים.
      האתרים הללו יענו על הבעיות האמתיות שעוררת והן:
      1. שירים ישנים וטובים.
      2. שירים שלא מוצאים את דרכם לארץ (ואם תגידי עוד פעם שיש מישהו יותר טוב מדץ ודצה אנ אשסה בך את כל מועדון המעריצים שלהם, אז דיר באלק!)
      3. הדילמה הנצחית "לקנות או לא לקנות" דיסק שמכיל רק שיר אהוב אחד.

      אני מקווה שעכשיו אחרי שנסתתמו כל טענותיך תורידי קבצי מוסיקה רק בצורה חוקית.

      למה אני פונה רק לנשים. כי אם אני אפנה בלשון זכר באתר של בננות יצוצו שלושים תגובות למה אני פונה בלשון זכר כשרוב הקוראות כאן הן בנות. ככה היו רק שתיים (את ועמית).

      כדי לא לפגוע ברגשותייך אני מבטיח לפנות אליך בלשון זכר להבא ;o)
      3.

      • Lady Stardust

        ובכן…אם אתה בוחר לפנות אלי בלשון זכר אז הריי שזה רק פייר שאלייך אפנה בלשון נקבה. זה אתר של נשים אחרי הכל!

        לא זכיתי ממך לתגובה בעניין הזילזול הבוטה שלך להעדפה מוזיקאלית אצל …אנשים( אם אתה מתעקש לפנות את כל הג'נדרים!). עד כמה שלא תהיה דעתך נחרצת בעניין הנושא הכאוב הזה הרי שאין לך מקום ובטח לא זכות לזלזל בטעמו של אחר במוזיקה. שאם אתה לא רואה הבדל-הרי אחרים רואים. יש הבדל עצום בין הדצונים למר פיק מלך הקאמבקים. ולמרות שעליהם לא אבזבז 2 דקות מזמני להוריד את שיריהם רבים וטובים אחרים, זוכים לזמן הזה ממני. ויש בניהם הבדל עצום!

        ובעניין האתרים בתשלום, טוב,לא לכולנו יש את הפריבילגיה של כרטיס אשראי.
        בנוסף לזה אתה גם מתעלם לחלוטין מכל הצדדים החיוביים שבהורדת מוזיקה בחינם. אמנים רבים ששיריהם יורדים באינטרנט כל יום בחינם תומכים. מוזיקה שמורידים בחינם פותחת חלון הזדמנויות עצום ללהקות חדשות שאף אחד לא ירוץ לקנות תקליטים שלהם, בעוד באינטרנט הם צוברים פופולאריות אדירה ושם שיכול להועיל להם במכירות כרטיסים ותקליטים בעתיד!

        וגם להכללה לא התייחסת! אני אגיד לך שאני באופן אישי לא מורידה שירים ישראלים מתוך פרנציפ. כי אני יודעת מקרוב כמה אמן ישראלי מרוויח (יש לי הרבה חברים בעסק). אני גם לא מורידה שירים של אמנים שאני מאד אוהבת. למשל יש לי את אוסף התקליטים המלא של להקת יו 2 המדהימים להם סגדתי מגיל צעיר. מצד שני, יש לי אוסף צרוב של שירים נדירים שלהם שאפילו בונו בעצמו לא יודע איפה להשיג אותם היום. ומה הוא הפסיד מזה בדיוק?! וכמה הוא ירוויח אם אני אוריד את כל השירים האלה בדולר לשיר?! והאם השירים האלה ימצאו שם בכלל?!
        יש לי אוסף תקליטים של 90 דיסקים…אף אחד מהם לא צרוב!!! ועל כולם יש לי קבלה אגב…שתהיה הוכחה שלא יצאו מהחנות מבלי לשלם.

        מדוע אתה…אה…סליחה…את! מסרב לראות את הצד האפור של כל הנושא הזה?
        בעוד אני מסכימה שלכל אמן יש את הזכות להתפרנס בכבוד מהמוזיקה שלו מבלי שיגנבו אותה, הרי שאני גם בטוחה שאם הוא מספיק טוב אז ייתפרנס ממנה היטב. אם לא מדיסקים אז מכרטיסי ההופעות, מרעיונות, וכן…גם מדיסקים!!!…אלה שאנחנו לא גנבנו מהחנות.

        ולבסוף אני רוצה להציע לך משהו:
        אם דעתך כה נחרצת בנושא,קום ועשה מעשה! עצומות למיניהן מאד פופולאריות לאחרונה. הכן לך עצומה נגד הורדות והחתם אותה בחוצות. אני פשוט סקרנית לדעת, בתחשב במצב הכלכלי הגוסס ומבחר הדיסקים העלוב יחסית למדינות אחרות, כמה חתיממות תשיג. וכמה מאלה שחתמו באמת…אף פעם…לא צורבים דיסקים!

        • צב מעבדה

          Ladu Stardust חביבה,
          בואי לא נעשה סיפור מכל דבר, יש מספיק דברים לריב עליהם בשביל כולם. השימוש בדץ ודצה נעשה לצורך המחשה בלבד,כנ"ל השימוש בלשון זכר/נקבה. אין ולא הייתה לי שום כוונה לפגוע ברגשות של אף אחד.

          התיחסות לצד האפור: אם יש זמר שרוצה שהשירים שלו יתפרסמו בחינם ברשת הוא ישים אותם על הרשת בעצמו וידאג שכולם ידעו שהם בחינם, בינתיים רק מתי מעט עושים זאת. מאחר שכך יש לאמת שאכן מדובר בשיר חינמי ולא בהפרה של זכויות יוצרים.

          • Lady Stardust

            ברגע שמישהו מכנה קבוצה מסויימת בכינויים מסויימים שלא הולמים במיוחד!
            מבלי שהוא בדק את הנושא לעומק, מבלי שהוא מבין בו כל כך (כמו שרמזתי…אני קצת בעסקי המוזיקה).
            הכללות מגעילות ומסקנות מכוערת תמיד מוציאות אותי משלוותי…מה לעשות.

    • צב מעבדה

      בקשר לתמונה בשער. זאת שירלי שבחרה את התמונה. אני לא מוריד קבצי מוסיקה לא חוקיים כבר בערך שנה וחצי או יותר, מאז שהבנתי את משמעות המעשה.

  31. אייל כגן

    מקובל עלי :).

  32. שלומצי

    בתור חצי רומניה, אני חצי מסכימה. בתור מעצבת גראפית, אני כל ויז'אל שאני משתשמת בו, אני צריכה לקנות ולשלם זכויות ובצדק. הרי אני לא הייתי רוצה שאחרים ישתמשו ביצירות שלי. מצד שני, בעולם כל כך חומרני ויקר, כששכ"ד שואב חצי מהמשכורת ובדיוק הלך לי הסיסטם במחשב, זה מאוד מפתה לקחת דברים שמוגשים חינם. מבחינה אתית זו גניבה ותכלס אפשר למנוע את זה. מעבר לבעיה המוסרית, פתח לנו האינטרנט עולם עשיר ופורה ואי אפשר לשלם עבור כל מידע שרוכשים ברשת. הפרצה הרי קוראת לגנבת…

    צחי, מה עם הפתק?

  33. עד אתמול לא היה ברשותי צורב, וקזה רק תזכורת ישנה ליהורם גאון…..

    אז עכשיו, כשברשותי צורב (שנקנה למטרות אחרות….) ובהיותי שומרת חוק ומוסר עולות כמה שאלות:
    א. אם ברצוני להוריד שירים בודדים בעברית ולשלם על כך, יש אתר כזה גם למוזיקה עברית?
    ב. שאלה מוסרית: אני רוצה להכין לחברה יקרה אוסף שירים שמזכיר לנו חוויות משותפות. מן הסתם אוסף כזה אינו בנמצא לרכישה, האם צריבתו היא מעשה בלתי מוסרי?
    ג. מה עם דיסקים שאינם ניתנים לרכישה בארץ?

    • צחי בר

      היי נגה,
      תתחדשי על הצורב.
      א. כמוך כמוני גם אני מחכה לפתיחה הרשמית של האתר של נפסטר עוד שבוע. יכול להיות שהוא יתמוך בחברות המוסיקה הישראליות. האתר של אפל כנראה לא תומך בקונים מחוץ לארצות הברית (השערה שלי, על סמך דחיה שלי דרך כניסה משבדיה). בגלל הפוטנציאל העיסקי אני מניח שדי מהר יופיעו גם שירים עבריים על הרשת (גם אני הכנתי כבר רשימת קניות).

      ב. אם להיות דקדקנים (ולא ראליים) אז: כל שיר עומד בפני עצמו. נראה לי בסדר גמור לערוך בדיסק נפרד את אותם שירים שלשתיכן יש עותקים חוקיים שלהם. ציינתי את שתיכן, בגלל שאם רק לך יש את המקור אסור לך להעתיק אותם ולתת אותם, אבל אם גם לה יש את המקור אז שתיכן יכולות להחזיק עותקים שלהם ובסך הכל ערכן אותם. לגבי שירים שאין לשתיכן זה כבר נראה לי בעייתי. אבל אם נהייה מציאותיים לרגע, זה לא ראלי לא להשתמש בקבצים שכבר הורדת. אספר לך שעד לפני שנה וחצי-שנתיים גם אני הורדתי שירים. מאז קניתי את הדיסקים של רובם הגדול, אבל לא של כולם ולא מחקתי את אותו חלק קטן של שירים שלא קניתי את הדיסקים שלהם.

      ג. דיסקים וDVD שלא ניתן לרכוש בארץ ניתן כמעט תמיד לרכוש דרך האינטרנט בחו"ל. בדרך כלל זה הרבה יותר עניין של חיפוש, בעולם הממשי וברשת כאחד. אם לא מדובר בדיסק נדיר, נדמה לי שלא אמורה להיות בעייה לקנות אותו אפילו סתם באמזון.

      • הכוונה לא הייתה לשירים שהורדתי (מן הטעם הפשוט שלא עשיתי זאת מעולם…) אלא לשירים שיש לי מדיסק שקניתי ואין לי מושג אם לחברתי יש…
        השאלה היא יותר עקרונית. האם לערוך דיסק מתנה דינו כדין צריבה של דיסק (שרכשתי) ולתת אותו כמתנה?

        ועוד שאלה עקרונית, אם אין אפשרות לקנות שיר בודד בעברית, האם זה לא הופך את העניין לאפור יותר מאשר הורדת דיסק שלם שיש אפשרות לרוכשו?

        איכשהו השאלות מתחברות לי לשאלה אחת, מה העמדה המוסרית לגבי מה שלא ניתן לרכוש גם אם אנחנו מוכנים לשלם עבורו?

        • צב מעבדה

          היי נגה,
          אם הבנתי נכון את החוק, אז כל שימוש בדיסק צרוב שהוא לא שימוש אישי (החברה תאזין לו) מפר את זכויות היוצרים.

          לגבי מה שאנחנו מוכנים לשלם עבורו אבל לא יכולים לשלם באופן זמני מסיבה טכנית שתלויה במוכר. שאלה מעניינת, לא חשבתי עליה קודם. נראה לי שאפשר לחלק את המקרה לשניים: אם הרכישה ללא תשלום זמני תמנע מאחרים לרכוש וכן לשלם או לא. אם הרכישה בהקפה ללא רשות המוכר תמנע מאחרים לקנות ולשלם אז נראה לי לא נכון לעשות זאת. אם הרכישה שלך לא תמנע מאחרים לרכוש את השיר, לא נראה לי שצריכה להיות בעיה. כמובן שהפרשנות הזאת לא תקפה למקרה בו הקושי לשלם הוא קושי ביכולת שלנו (יקר מדי).

          אם נניח שהרוב המוחץ של המוסיקה ניתן לקניה בארץ או בחו"ל באמצעות כרטיס אשראי (שלך, של חבר, בן משפחה) אז הייתי מוריד קובץ בתנאים שאת מציינת רק אם באמת עשיתי את כל מה שאני יכול לשלם ולא הצלחתי (סיטואציה נדירה).

  34. Lady Stardust

    …שמירת החוק האובססיבית שלך והריצה אחרי ה"תשלום" גורמת לי לחשוב שאתה יותר מסתם צבוע!

    שוב…בשביל מישהו שלא מבין במוזיקה זה תחביב דיי מפגר,אתה לא חושב?!

  35. הצרוב

    http://ice.co.il/article.asp?pgId=57613&catId=1

    כנראה שמישהו בכל זאת מקשיב לך, צחי

  36. אייל כגן

    אתה יודע כמה דיסקים לכמה להקות אפשר להוציא ב-900 אלף דולר של מסע פירסום? 900,000 דולר, , 4 מיליון ש"ח בקירוב הם מוציאים כדי לשכנע "שלצרוב זה לגנוב", כנראה שהם חטפו חזק חזק בכיס, אם הם מוציאים כל כך הרבה כסף, על מסע פירסום אווילי, שלא יזיז לאף אחד.

    כנראה, שזה הפך לטרנד החדש עכשיו במקומותינו, תשדירי שירות מחנכים. קודם כולנו שגרירים אחרי שלא הפסקנו לדפוק כיורים ברחבי הגלובוס, ועכשיו כולנו חולים בצרבת. השלב הבא זה מסע פרסום, שיקרא: "בואו נגבו את התחת עם עלה", כי ניירות וטיטולים מזהמים את הסביבה.

    • צב מעבדה

      אייל,
      "Gentlemen do not discuss facts"
      שם את המספרים על השולחן: כמה עולה להוציא דיסק, כמה עולה לקדם את המכירות שלו וכל מה שאתה מוצא לנכון רלוונטי ונדון במשמעות העובדות.

      • Lady Stardust

        ומדוע שלא תעשה זאת אתה?!?!?!

        מבין דגול במוזיקה שכמוך…

        • צב מעבדה

          כי אייל ולא אני בא בתלונות על מסע הפירסום.

          גברת אבק היקרה,
          אני עוד לא מבין על מה ולמה את כועסת. אם את מוסיקאית או עובדת בתעשיית המוסיקה הרי המאמר הזה תומך *בך* ובחברייך.

  37. אייל כגן

    צחי,

    להוציא דיסק, יכול לעלות בין 10,000 דולר ל-100,000 דולר, תלוי במי מדובר, בסוג האולפן, במספר הנגנים, במספר שעות העריכה, במיקסים, בהעלאות , במקצועיות של המוזיקאי, של המפיק המוזיקלי, בדברים שמשתבשים בדרך. זה לא מדע מדוייק. גם כאן, יש הרבה מאוד מחירים שהם מופרזים, כמו המחירים שגובים האולפנים, המחיר שאמ"י גובה עבור שעת נגן, שעשויים להגיע לדברים לא פרופורציונאליים. אם אתה עובד בשיטה של עבודה עכשיו וחלוקת אחוזים אחרי זה (כלומר אחרי חוזה עם חברת תקליטים), זה שונה משיטה של לשלם עכשיו לכל מי שמשתתף, ואחרי זה להיות לבד ברווחים.

    אני לא יודע להגיד לך, מהן עלויות ההפצה. אני יכול לומר לך שלחברת התקליטים זה עולה בערך 20 ש"ח לדיסק להביא את המוצר לחנות. מכאן זה כבר נתון למו"מ לגבי המחיר שהיא דורשת עבור כל מכירה של דיסק.

    קח בחשבון שעלויות של הפצת "אוספים" הן הרבה הרבה יותר נמוכות עבור חברות התקליטים.

    אני שוב חוזר ואומר. הכשל שלך הוא בניסיון להגן על חברות התקליטים מתוך הנחה שחברות התקליטים מגינות על האמנים ומאפשרות להם לפתח קריירה. הניסיון להגן על האמן הוא מוצדק וגם כאן אני יכול לחשוב על כמה שהיו יכולים לתרום ממרצם, כספם וזמנם למאבק (לא היה קורה כלום לפול מקרטני, עם הון של כמה מאות מיליוני דולרים, להפיץ שירים בחינם, או להודיע שהוא מוותר על תמלוגים , וכמוהו יש רבים וטובים).

    אבל ויש אבל, ברמות המחירים הנוכחיות אתה גוזר על ציבור המאזינים, הצורבים והמורידים "גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה". מכיוון שכך הם פני הדברים -וחלק מהתגובות פה ניסו להסביר את זה- אין מקום לבוא ולטעון שמדובר בגניבה.

    למה הדבר דומה? לטענה שציבור בעלי המכוניות בתל אביב, מפר את החוק בכך שהוא חונה באדום לבן, או על מידרכה, או על מעבר חציה, אבל מה לעשות שיש 75 אלף מקומות חניה ו-400 אלף כלי רכב, כך שבכל מצב נתון 4 מתוך 5 אנשים יהיו מפרי חוק ועבריינים לכאורה.

    עכשיו, אפשר לטעון "דורלקס סדלקס"( "קשה החוק אך זה החוק") ואפשר לטעון שהחוק או הגזירה עצמה אינם חוקיים או אינם עומדים במבחן החוקיות. ההשתלטות של חברות התקליטים על שוק המוסיקה, היא השתלטות דורסנית וצריך להבין שלאור שינוי שיטת התקשורת והעברת המידע, אין לה עוד מקום. הניסיון להציג את כולם כגנבים, הוא ניסיון אנכרוניסטי לדבוק בסדרי שלטון , משפט וזכויות יוצרים שככל הנראה אבד עליהם הקלח.

    • צב מעבדה

      היי אייל,
      שוק המוסיקה הוא שוק משוכלל, יש בו תחרות חופשית וזרימת מידע. כדאי שאתה וכל שאר הגולשים יוציאו מהלקסיקון שלהם את המושג "מחיר מפורז" בהקשר של מוסיקה. מחיר מופרז זה כשיש מונופול בשוק. במצב של שוק משוכלל, אם מישהו לוקח מחיר מופרז יבוא מישהו אחר וייצר את אותו הדבר וימכור אותו קצת יותר בזול ואתה ואני נקנה ממנו, כך עד שהמחיר יתייצב באזור בו לא כדי למישהו אחר להתאמץ להשקיע כי שולי הרווח לא כל כך גדולים, כלומר המחיר לא מופרז.

      אני מבין ומקבל הפרת זכויות יוצרים של חולים שזקוקים לתרופה שתציל את חייהם ואין ידם משגת לקנות את התרופה המקורית ולכן הם קונים תרופה מזוייפת (דרך אגב, המעשה הזה קיבל לגיטמציה רטרואקטיבית על ידיי המדינות העשירות). אני לא מוכן לקבל גניבת מוסיקה והפרה בוטה של זכויות יוצרים כנורמה בחברה בה אני חי, אנחנו עדיין לא במצב של סכנת חיים כתוצאה מחוסר אקוטי במוסיקה.

      לגבי מקומות חנייה. אני מבין קטן מאוד בתכנון ערים כך שאולי אני מדבר שטויות. אבל ההגיון שלי אומר שמצוקת החנייה של תל אביב נובע מחוסר התאמה בין תכנון העיר שהתאים לפני 50 שנה (אולי) לבין המציאות המודרנית שבה כמעט לכל תושב יש מכונית.
      אם העיר בנויה בצורה כל כך לקויה עומדות בפני שתי אפשרויות: 1. לשלם קנסות.
      2. לעבור לעיר אחרת.

  38. אייל כגן

    צחי, אני מת על העולם הדיכוטומי שלך. כמעט בינארי הייתי אומר. לשלם קנס או לעבור עיר. הנה קח דוגמא יותר פשוטה: עד לפני כמה שנים, בזק לקחה נגיד 6 שקלים לדקת שיחה לארה"ב. פתאום נפתח שוק התקשורת והופ, עכשיו זה עולה שקל ועשרה (לא יודע מה התעריף המדוייק ואין לי כח לבדוק). עכשיו נאמר שקודם לפתיחת שוק התקשורת לתחרות, בא מישהו פיארטי ומאשפר לך להתקשר ב-3 שקלים, תתקשר או לא? . להערכתי, לאור היכרותי המועטה את דיעותיך, אני מניח שלא תתקשר. למרות שברור שבזק "שודדת" אותנו לאור היום שהרי חודש אחרי זה פתאום התעריפים יורדים לשקל.

    חברות המוסיקה לצורך הדוגמא הן בדיוק כמו בזק קודם לפתיחת השוק לתחרות או לכניסתם של גופים כמו נאפסטר וקאזה. קודם הם חשבו שהעולם שייך להם ואז הן גילו שלא כך הוא.

    אם תתבונן על זה מבחינה הגליאנית תראה שיש כאן תהליך שמשום מה בשם צדקנות או עיוורון אתה מסרב לראות אותו. קודם היו חברות המוזיקה(תיזה) עכשיו הגיעה קאזה (אנטי תיזה) ובעוד כמה זמןן יהיו לנו שירותים של שיר בדולר (סינתיזה) שגם לגביהם אני בטוח שיניו עוד התפתחויות כי שיר בדולר , זה עדיין לא פתרון נכון או צודק, אלא זמני.

    • צב מעבדה

      היי אייל,
      אני סתם חובב כלכלה ולא כלכלן מקצועי, אבל מהתשובה שלך אני מבין שגם אתה לא כלכלן מקצועי, אחרת היית מבין שהדוגמה שנתת עם בזק רק מחזקת את דבריי. לפני כניסת המתחרות בזק הייתה מונופול ולכן היא יכלה לעשוק את הלקוחות שלה, עם כניסת המתחרות היא הורידה מחירים, וזה בדיוק מה שאמרתי ששוק המוסיקה הוא לא. היית יכול לנסות ולטעון ששוק המוסיקה הוא אוליגופול (מצב שבו קבוצה קטנה של חברות ששולטות בשוק מתאמות בינהן את המחירים כך שכולן ביחד יכולות לעשוק את הצרכנים, שזה אותו הדבר בסופו של דבר לגבי הצרכנים) אבל אתה לא עושה זאת ולא מראה כיצד דבר כזה יתכן.

      דבר שני,אתה רוצה לגנוב מוסיקה, תקשורת, מיסים, שרותים, בגדים, ועוד מה שבא לך. תגנוב. רק אל תבוא אחר כך בתלונות על ראש העיר שגונב ממך, העובדים בנמלים שמרמים את המערכת כך שבסופו של דבר אתה תקבל פחות שרותים, את שר הפנים שמאשר הקצאות תשלומים לתלמידי ישיבות שלא קיימים, מילואים ארוכים כי יש הרבה משתמטים וכן הלאה והלאה, כי כל אחד יחליט לפי דרכו שבמקרה המסויים שלו מותר לעבור על החוק.

      מכונית עולה 40,000 שקל, בא אליך מישהו ומציע לך את אותה המכונית אבל גנובה, כולל רשיונות מזוייפים ב 10,000 שקל תקנה אותה? זה בדיוק מה שאתה עושה עם הורדה לא חוקית של מוסיקה.

      לגבי פיתרון אפשרי במקום שיר בדולר. לאחרונה שוחחתי עם אשתו של חבר שזה עתה סיימה למודי משפטים וכתבה עבודה על נושא קרוב. היא מציעה להפוך את המוסיקה ל'קוד פתוח' כלומר המוסיקה תהייה בחינם והמוצר המשלים שלה הוא זה שיממן אותה. ממש כמו בתוכנות קוד פתוח שנתנות חינם שבהן שרותים אחרים שבאים עם התוכנה הם אלו שעולים כסף (מוצר משלים זה מוצר שאתה קונה אחרי שקנית מוצר אחד, כי בלעדי המוצר המשלים לא תוכל להפיק תועלת מהמוצר שקנית לדוגמה, דלק הוא מוצר משלים לרכב, ביביסטר הוא מוצר משלים לכרטיס קולנוע וכו'…) . הבחורה מציעה שאולי יצרני מערכות השמע יממנו את תעשיית המוסיקה. אבל זה כבר נושא לדיון אחר (מי יחליט איך לחלק את הכסף?)

  39. אייל כגן

    צחי, בוא נעשה סדר.

    לגבי, בזק, לא הבנת את הפואנטה. ואני אסביר. לכאורה , על פי כללי השוק התחרותי, כניסה של כמה גורמים תוזיל את העלויות. זה מה שראינו בדוגמת בזק וחברות התקשורת הבינלאומיות ששברו את המונופול של בזק. בפועל, אתה תגלה שיש איזה מחיר ריצפה מסויים. במקרה של חברות התקליטים אתה בהחלט יכול לדבר על "מחיר מופרז", בדיוק כמו שמחירי הדלק מופרזים, למרות שיש כמה חברות בשוק. אני לא יכול להצביע על קרטל, אבל אם תבדוק מי עומד מאחורי חברות התקשורת או חברות הדלק תגלה שוב ושוב את אותם פרצופים. לכאורה אנחנו בשוק משוכלל ותחרותי ות'כלס במציאות אנו רואים שזה אותם אנשים, אז איפה התחרות בדיוק. תאמר לי "המעז מנצח" ואני אומר לך שזו תמימות ילדותית בדיוק, כמו הרבה מהטענות שלך שכבר עברנו עליהן. בסופו של דבר , החזק מנצח כי יש לו קשרים, כי הוא יכול לשכור את מיטב הלוביסטים , עורכי הדין וכו' ובעיקר בגלל שקיים אקלים שמאפשר לחזק לנצח (עיין ערך ביבי נתניהו ואהוד אולמרט).

    לגבי הדוגמא של בזק וכאן הפואנטה: בזק הורידה את המחירים שלה למחירי החברות, זאת אומרת שהיא תמיד יכלה לדרוש 1 שקל במקום 6 שקלים. עזוב רגע את הסיבה שהובילה אותה להורדה של המחיר (תחרות ושוק משוכלל), אלא את התוצאה. מהרגע שהיא הכריזה שהיא יכולה לתת את אותו שירות ב1 שקל במקום 6 שקלים, יוצא שכל זמן שהיא נתנה אותו ב-6 שקלים היא זו שהייתה הגנבת בלי מרכאות. במקרה כזה , לשיטתך (שיטת ה"שלם קנסות או עזוב את העיר"), יכולת לשלם ולשתוק לעד, או להתקשר בשיחות פיראטיות ב-3 שקלים כי זה מוצדק("שיחות פיראטיות" יכול להיות גם תוכנה להעברת קול ותמונה באינטרנט). אתה לא קולט את האבסורד? כאזרח צייתן ושומר חוק, אתה נותן לבזק להשתין עליך ואז להמשיך ולקרוא לזה גשם, הגם שברור לעין כל שעושקים אותך. זו הנקודה .

    לגבי :"תגנוב, תשתמט, תעלים הכנסות ותראה ותחיה בחברה חרא". ראשית, הטרמינולוגיה שלך מוטעית. לא לשלם קנסות כי הגזירות שגוזרים עליך הן בלתי הגיוניות, זו התנהגות הרבה יותר הגיונית מאשר לשלם את אותם קנסות. לא ללכת לשרת בשטחים כי אין סיבה להיות שם זו התנהגות הרבה יותר הגיונית מאשר לשרת בשטחים כי זו הפקודה. לא ברור לי מדוע אתה מתעקש לקרות את הדברים בצורה כל כך ברורה ולא להעביר אותם דרך מסנן ביקורתי. הרי כמדען זה מה שאתה עושה. ואל תדבר איתי על סולידקיות חברתית שתיפרם כתוצאה מזה "שכל אחד יעשה מה שהוא רוצה". גם בגלל שהמצב היום בו לכאורה " כל אחד עושה את מה שאומרים לו" הוא רחוק מלהיות סולידארי וגם בגלל שאני מעדיךף חברה שבה האנשים חושבים על פני חברה שבה האנשים "עושים מה שאומרים להם".

    לגבי הנושא של העלאת מוזיקה בצורה של מוצרים משלימים. נשמע לי מעניין ויצירתי. אגב, גם כאן כמו באינטרנט, הצורך מגיע מרצון להילחם במונופול (מיקרוסופט) או במי שיש לו יותר מידי כח וכסף (חברות תקליטים וכו'). כמו שאתה רואה, היצירתיות מגיעה היכן שיש יותר מידי כח שצריך להתנגד לו. ואולי זה הדבר ה"טוב ביותר" בלשטון הכסף והכוח. הוא בעצם מוביל לכך שאנשים חושבים, יצירתיים ואנרכיסטיים יחפשו איך למוטט אותו.

    מכיוון אני סבור שבטווח שבין סדר לאי סדר, אתה שואף לקוטב אחד ואני לקוטב השני, ומכיוון שנראה לי שיש כאן קווים שני מקבילים שלא ייפגשו בעתיד הקרוב, אני מציע לסיים את הדיון כאן.

    • צב מעבדה

      היי אייל,
      יכול להיות ששוב לא הבנתי אותך, ואם כך, האמן לי שזה בתום לב.
      אתה אומר שמונופול (או אוליגופול) זה רע. מסכים איתך ב 100%. כתבתי את זה בתגובה מעל וגם ציינתי בתגובה אחרת ששוק קפיטליסטי זקוק למנגנוני ביקורת כדי למנוע את תופעות כאלו ודומות להן. מידות היעילות של הגופים האלו היא כבר נושא לדיון אחר. אבל בקצרה, אתה מנסה לטעון שבארץ יש מספר (הרבה?) אוליגופולים שמונעים תחרות אבל אתה לא תומך את הטענה שלך בעובדות ("אני לא יכול להצביע על קרטל"). בגלל שקרטל הוא עברה על החוק, ואנחנו שומרי חוק בעקרון, ננהג לפי הכלל שאדם (או חברה לצורך העניין) זכאי עד שיוכח אחרת. לפיכך נטל ההוכחה הוא עליך. עד אז אני צודק.
      דרך אגב, מאחר שרוב החברות שהזכרת הן חברות ציבוריות, כלומר נסחרות בבורסה, והן מצליחות ווותיקות, אפשר להניח שיש עוד לא מעט גופים שמייצגים כנראה ציבור גדול שקנו את המניות שלהם, כך שהרבה מאוד אנשים נהנים מהרווחים שאותה קבוצה עושה בעיקר בשביל עצמה.

      לגבי צייתנות לחוק. באופן אוטומטי כל אחד מסנן את מה שהוא קולט ופולט, גם אני כך, אבל כנראה שהמסנן שלי שונה משלך. אספר לך שהמסנן שלי הביא אותי כבר לצעדים שלא הסתדרו כל כך עם הנורמה ולעיתים גם עם החוק, ונושאו בחובם נזק פוטנציאלי הרבה יותר גדול מאשר הורדה לא חוקית של מוסיקה (שני סרובי פקודה בצבא שידעתי שאענש עליהם ואכן נענשתי ושינוי נושא בדוקטורט לנושא שהבוס שלי לא יכול להנחות אותי בו, בינתיים הולך לא רע בכלל, עוד חצי שנה מסיים). כך שקשה לומר עליי שאני צייתן עיוור. אני בהחלט עושה את מה שאני מאמין בו. אבל גניבה היא לא דבר שאני מאמין בו. מאידך, אני לא מבין איך אתה חיי בארץ שהיא כל כך נגד הרבה מהדברים החשובים שאתה מאמין בהם ועד עכשיו לא הראת סימן שאתה נלחם לשנות אותה.

      אתה מעדיף "חברה שבה האנשים חושבים על פני חברה שבה אנשים עושים מה שאומרים להם" ומביא את הדוגמאות של שרות בשטחים ואי תשלום קנסות לכך שאתה אדם חושב. אני לא אכנס לוויכוח מי צודק (אתה יכול לקרוא את המאמר שלי "על דגלים וחיילים" http://bananot.com/articles/471 שמתייחס לנושא) אציין רק את המסקנה שאם אתה רוצה לעבור על החוק קח בחשבון שתשפט ואם תמצא אשם, תענש. אם אתה לא מוכן לקבל את מרות בית המשפט (דוחו"ת של העיריה הן לפני בית משפט) עליך לעזוב את הארץ (כבר הבנתי שאתה מעל גיל 18). כי אין מצב שבו אדם יחיה בארץ כלשהי מבלי לציית לחוקים שלה ומבלי לשאת בעונש.

      בנוגע לפיסקה האחרונה שלך. לא הבנתי למה הגבלת את היצרתיות למקומות שבהם צריך להילחם בכוח. האימרה "הצורך הוא אבי ההמצאה" נראה לי רחב יותר (מכיל את הטענה שלך) ועדיין נכון. דרך אגב, ישנם אנשים שיגידו שיצרתיות באה גם סתם כך בלי שום צורך מוחשי, למשל כמו באומנות. אבל בוא נשאיר משהו להתווכח עליו בדיונים האחרים.

      בכל מקרה, גם אם דעותינו עדיין חלוקות, היה לי נעים להתדיין איתך. להתראות בדיונים הבאים :o)

  40. אייל כגן

    בתור המארח, אני משאיר לך כמובן את זכות המילה האחרונה.

    • dies irae

      אייל, שים לב לדיון שקיימתי עם הצב במאמרו http://bananot.com/articles/471 "על דגלים וחיילים". גם שם הוא תומך בציות לחוק.
      הטענה שלו היא חזקה : בחברה דמוקרטית גם אם המערכת רקובה, אי ציות זה לא הדרך לשנות אותה. יש למחות בדרכים לגיטימיות: ללכת לבית משפט, לפתוח חברה מתחרה, להקים מפלגה או לעזוב כפי שהצב מציע וכן הלאה.

      הבעיה בטענתו היא: שדמוקרטיה ושלטון חוק מסודר לא משנים את טבע האדם, ז"א כשיש גורמי כח אינטרסנטים הם לא יותירו בפנינו הרבה ברירות מלבד אי ציות.
      ידוע למשל שהמערכת הפוליטית והמערכת המשפטית, נוטות להעניק שרות טוב יותר לעשיר מאשר לעני – עולם כמנהגו נוהג.

      למען הפרוטוקול אציין שלא השתכנעתי לכאן או לכאן באם יש בתעשיית המוסיקה מונופול או קרטל, אבל מחיר התקליטים נראה גם לי מופרז.

  41. אייל כגן

    לא יכולתי להתאפק.

    הערה ראשונה: לגבי חובת ההוכחה. יש לא מעט מקרים של קרטלים. אני אזכיר כמה שנחשפו, "קרטל חברות הביטוח"- התאגדות שכללה ישיבות תיאום סודיות וליליות בין כל חברות הביטוח, לגבות מחירים אחידים על פוליסות. נסתיימה בקול ענות חלושה: עם עיסקאות טיעון של המנכ"לים, כופר כסף אפסי לעומת הרווחים ובמקרה הכי גרוע עונש של עבודות שירות. ברור שלרוב המנכ"לים יש עבודה גם כיום, שלא לדבר על הבעלים שממשיכים להחזיק במניות ובבעלויות בחברות ציבוריות.

    משבר מניות הבנקים: אותו רעיון, אולי טיפה שונה, אבלהבנקים דחפו את קרנות הנאמנות שבבעלותן ללקוחות שקנו ובעצם רכשו את מניות הבנקים. בסוף זה התפוצץ, המדינה ערבה להתחייבויות הבנקים. נולדה ועדת בייסקי. אגב, המצב היום, 20 שנה אחרי אותה פרשה, דומה להפליא: הבנקים מחזיקים 90% משוק קרנות הנאמנות. 70% אחוז על ידי הדואפול לאומי-הפועלים. לא לחינם התבטא בייסקי לאחרונה ואמר "ששום דבר לא השתנה".

    אלו הן דוגמאות על קצה המזלג.

    הערה שניה: נהניתי מהדיון גם אני. זה שעשית דברים שלא הופכים אותך לצייתן עיוור, זה מעודד את רוחי.

    הערה שלישית: גם אני שואל את עצמי לפעמים, מה אני עושה פה. בינתיים, אנחנו כאן

  42. אייל כגן

    הנה לינק לכתבה שהתפרסמה היום ומלמד על הלך הרוח ב-MIT, בית מדרשו של שר האוצר הניאו תאצ'ריסטי שלנו. מסתבר שביבי כנראה נכשל, במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס סבורים שהסטדנטים זכאים לשמוע מוזיקה כמעט בחינם ולא לשלם תמלוגים מופרזים בגין זכויות יוצרים.

    אז נכון, כרגע יש שם הפרה של זכויות יוצרים אבל זה יתוקן, ומה שלא פחות חשוב:זהו עוד ניסיון מצד מוסד אקדמי מכובד (לא, "גנבי קאזה" רחמנא ליצלן), לעקוף את המנגוננים הכובלים והמעיקים של חברות התקליטים וזכויות היוצרים. יש תקווה, מסתבר.

    http://computers.iol.co.il/ts.cgi?tsscript=item&path=4&id=460354

    • צב מעבדה

      אייל,
      בוא ננסה לשמור על סגנון מכובד. בוא לא נערב כאן פוליטיקה שלא קשורה לעניין.
      בוא נשאיר לנתניהו את התואר השני שלו במנהל עסקים שהוא הרוויח ביושר ב MIT (נדמה לי אפילו בהצטיינות).

      זה שאנשים רוצים לשלם פחות זה דבר טבעי ומקובל, זה טבעה של התחרות. לא צריך לחצות את האוקיינוס בשביל זה. גם עבדך הנאמן ישמח לשלם כמה שפחות עבור המוסיקה שהוא אוהב.
      אני שמח מאוד שהבאת את הדוגמה הזאת. שם לב כמה שהדוגמה שלך ממחישה את צידקתי. *שם לב שהם נשמרים בשבע עיניים לא לעבור על החוק*, הם נלחמים בתשלום הגבוה לדעתם *במסגרת החוק*, זהו הבדל מהותי ביותר לעומת גניבת מוסיקה שעליה אתה מנסה ללמד הגנה.

    • צב מעבדה

      אייל,
      אם תמכת בכזה חום בגישה שלהם למאבק בזכויות יוצרים, מין הההגינות שתאמץ גם גישתם לציות לחוק.

  43. עוד גבר

    היי "צב",
    נראה לי שאם אעשה הקבלה לזה:
    http://finance.walla.co.il/ts.cgi?tsscript=madorim&path=&xml=prev&id=456160
    אז עוד יש לך סיכוי להיות איש עשיר…
    🙂

  44. אייל כגן

    צחי,

    נדמה לי שעד עכשיו נשמר הסגנון המכובד שאתה כה חרד לו למרות שעירבנו פוליטיקה. אני לא מצפה ממר נתניהו (מר, זה מספיק מכובד לטעמך?) להרבה. הוא כבר הוכיח כמה הוא דואג לכבוד האדם והמדינה. הוא גם בהחלט דואג לסטודנטים. בתקופתו כראש ממשלה , התקבלו החלטות ועדת וינוגרד שדיברו על הורדה הדרגתית בשכר הלימוד עד למחצית תוך חמש שנים וראה זה פלא, בתפקידו כשר האוצר, מר נתניהו מבקש להעלות את שכר הלימוד. ממש כיבוד של החלטת ועדה בראשות נשיא בית המשפט המחוזי לשעבר. אז, לא צריך לדאוג לכבוד של מר נתניהו ועוד מגטבורג הרחוקה. הוא מסתדר לבד.

    ועוד באותו עניין: אם ב-MIT מחפשים את הדרך לדאוג לסטודנטים בעוד המלך ביביהו הראשון (סליחה, מר נתניהו), מחפש רק איפה הוא יכול לזיין (סליחה ) את השכבות החלשות, כולל הסטודנטים, אז אני טוען שהוא נכשל.

    ולגבי הגישה: הרציונל ברור. גם ב-MIT וגם אני סבורים שהתמלוגים גבוהים להחריד. במכון הטכנולוגי, הלכו ובדקו בעזרת היועצים המשפטיים, כיצד ניתן למצוא פירצה בחוק, על מנת שלא לשלם את הכסף. לא הייתי מצפה אחרת ממוסד אקדמי מכובד מהמובילים בעולם בתחומו. אני לעומת זאת , לא חייב שום דבר לאף אחד. אני גם סבור שהתמלוגים גבוהים , אולם אני סבור שהדרך הנכונה להצהיר על חוק שהוא טיפשי ולא הגיוני, היא לא לחפש את החורים אלא לתקוף את החוק עצמו. מה כל כך מסובך בזה? זה הפרק הראשון בתורת המשפט.

    • צב מעבדה

      אייל,
      הנושא לא כל כך מסובך כמו שזה נראה והוא הרבה יותר קשור לנושא שעכשיו מתחיל להתפתח בדיון האחרון (http://bananot.com/articles/728).

      הנקודה הסופר חשובה שאותה אני מנסה להעביר כבר כמה מאמרים ואין ספור תגובות היא שאת החוק יש לתקוף במסגרת החוק. והחוק בהחלט נותן לך כלים לכך (בחירת חבר כנסת/מפלגה שעונה לדעותיך, בג"צ, מחאה ציבורית וכו'…). כאשר אתה עוקף את הכלים הללו מיד בתחילת המאבק אתה סולל את הדרך לאנרכיה.

      הייתי רוצה מאוד שתסביר לי בפרוטרוט:
      1. למה אתה מקבל את הרעיון של MIT למצוא דרך לעקוף את החוק (זכויות יוצרים), אבל לא מוכן לקבל את הרעיון היותר בסיסי שלהם שהוא ציות לחוק.
      2. למה אתה חושב שלך מותר לגנוב מאחרים ולאחרים אסור לגנוב ממך.

      אחרון החביב, אייל, אפשר וצריך למחות על מה שאתה לא מסכים איתו, ואני לצידך בתמיכה בהורדת שכר הלימוד, אבל סגנון בוטה פועל נגדנו. אני לא אעודד אותך לחשוב כמוני אם אשתמש בשפה אלימה. נהפוך הוא, כאשר אתה תקרא טקסט אלים אתה, כמוני, כמו כל אחד אחר, תתקפד בעמדותיך.

      להתראות בתגובות ידידותיות יותר.

      • dies irae

        למעשה כל מה שהצב טוען זה שיש לציית לחוק. וואלה לא חשבנו על זה.

        כפי שכבר כתבתי, לחשוב שתמיד אפשר לתקוף את החוק באמצעות החוק – זו תמימות.
        אנשים חזקים מאיתנו ידאגו לכבול אותנו. בשיטה שלהם למי שיש יותר כסף לעורכי דין הוא המנצח. צב מעבדה דומה בעיני לאדם שהרסו את ביתו והשאירו רק את הדלת עומדת והוא מתעקש להיכנס לחורבות ביתו רק דרך הדלת, הרואי ,מעורר סימפטיה, אך מיותר.

        • dies irae

          תיקון: הבית שלו על הגב 🙂

        • צב מעבדה

          dies irea
          הבית שלי שלם מאוד, אני עושה את מה שאני אוהב, חי לפי אמונתי ומצבי הכלכלי שפיר. זה הבית שלך שהרוס (אתה יושב בכלא במקום לחיות את חייך חופשי ומאושר), זה סולם הערכים שלך שנמצא בסתירה (אתה טוען שלא צריך לציית לחוק אבל קרוב לוודאי שמציית להרבה חוקים בעל כורחך) וזה אתה שמחפש אחרים להאשים בחורבן ביתך.

          אם גישת העולם שלי תמימה ואני שמח מאוד איתה אז די לי. זה אתה שמחזיק בתפיסת עולם פראנואידית שסובל.

          לא רציתי להשמע כמו מטיף דתי שבא להראות לך את האור, אבל ככה זה יצא לי. (בוא בני, התוודע על מעשיך והאל הדמוקרטי הגדול ימחל על כל חטאיך…:o)

          • dies irae

            הציות לחוק הוא בעיני ערך כשלעצמו. אבל רק אחד מערכים שבינהם אני בוחר באמצעות הרצון החופשי שאני מקווה שיש לי ( נושא לדיון אחר ) ולא ערך מוחלט.
            בדרך כלל אני מציית לחוק. גם אם שוטר יעצור אותי ויתן לי קנס על לא עוול בכפי אני אמחה אבל אשלם, כמו שכתבתי פה איפשהו: אי ציות זה לא דרך חיים בשבילי.
            אבל אין ברירה אלא לעצור ולבחון כל מקרה לגופו. למעשה כל עוד השרירים שלנו מחוברים למוח באופן תקין אנחנו עושים כך בעל כורחנו. עד שביל גייטס ימציא דרך לשלוט בשרירים שלי באמצעות מערכת בקרה מרחוק- לא אוכל לקבל באופן שלם שום חוק אפילו אם אני מסכים איתו. (סלח לי על הדוגמא הפרנואידית)
            אסור לשכוח מי העבד ומי האדון: המוסר האדון והחוק נועד לשרת אותו. כשהחוק נכשל בכך אפשר או לשנות אותו כפי שאתה מציע או לסרב. לצערי אני לא יכול להציע מראש כלל אצבע לבחירה בין שתי האפשרויות, אני יכול רק להתייחס למקרים פרטיים. במקרה של השטחים כבר שטחתי את טענתי (http://bananot.com/articles/471 ) ובמקרה של המוסיקה אני לא משוכנע ב 100% אבל נוטה לדעתו של אייל.

            לגבי החזרה בתשובה, עד כמה שאני יודע דתות שסוגדות לבעלי חיים ( כגון צבים ) פסו מין העולם זה מכבר 🙂

            • צב מעבדה

              יש איזה כלל אצבע לבדיקות המוסריות של רעיונות שאיזה יווני מלפני הרבה שנים הציע.
              כלל האצבע הוא פשוט כמו שכלל אצבע צריך להיות (דרך אגב, ידעת שכלל אצבע בכלל צריך להיות כלל אגודל? (rule of thumb) מקורו בחוק בריטי ששם סייגים להכאת נשים על ידיי בעלים. החוק אמר שלבעל מותר להכות את אישתו בכל חפץ שהוא ובלבד שרוחבו לא יעלה על עובי אגודל. פשוט מחריד על מה אני מבזבז מקום במוח…). כלל האגודל אומר: דמה שכל האנשים בחברה נוהגים לפי הרעיון שאתה מציע, אם התוצאות איך תראה החברה אז?
              ברור שהכלל הזה רחוק מאוד מלהיות מושלם, שכן כל אחד יכול להעלות תרחישים כאהבת נפשו. אבל אם אנחנו כנים עם עצמנו אז לקיחת רעיון לקצוות שלו יכולה להבליט נקודות בעייתיות.
              בוא נעשה סימולציה של הורדת מוסיקה בחינם על ידיי כל האנשים בעולם. בגלל שאייל הוא זה שתומך בהתלהבות ברעיון אני מזמין אותו (וגם אותך כמובן) להציג תרחיש סביר.

              • dies irae

                הערה 1: כלל האצבע (סליחה, אגודל- באמת לא חשבתי על זה 🙂 ) שהצעת אינו כלל שיפוט בין ערכים כי אם ערך בפני עצמו, אבל מכיוון שאני מקבל אותו על עצמי בתור כלל אז נעזוב את זה.

                הערה 2: אתה נוסע במכונית? מה היה קורה אם כל תושבי כדור הארץ יכלו לסוע במכונית? ולצרוך חשמל כמו באמריקה? היה רע מאוד. רק דוגמא לאיך בלי לשים לב אנחנו עוברים על הכלל הזה.

                הערה 3: תרחיש אפשרי: כל העולם מוריד מהקאזה, מודל חברות התקליטים פושט את הרגל,
                ואז בני אדם מפסיקים לשמוע וליצור מוסיקה? לא, שיטות הפצה חדשות יווצרו, ואם נאריך לחיות כצבים עוד נראה את זה קורה.

              • עוד גבר

                "צב", האם ראיתי סוגריים בתוך סוגריים
                בטקסט שלך? 🙂
                חשבתי שזאת המצאה שלי…

  45. אייל כגן

    צחי שלומות,

    ראשית בוא נעזוב את הטון המחנך. אני לא סבור שבאיזושהי מהתגובות נקטתי באלימות. ככל הידוע והזכור לי היה זה מר נתניהו, בוגר MIT, שלא הפסיק לשסות (ע"ע הלחישה על אוזנו של מר כדורי זקן המקובלים לפיו "השמאלנים הם לא חלק מהעם היהודי" או משהו בסיגנון). שנית, בניגוד אלייך -ככל הנראה- אני טיפוס טמפרמנטי, ברצותי אני עונה תגובות מאופקות וברצוני אני משתמש בפעלים שבהם האות השביעית מופיעה. עניין של סגנון. לא מתאים, לא צריך. מה שנקרא " לא טוב לא כסף" ונו הארד פילינגס.

    מאחר והעולם שלי רחוק מלהיות שחור או לבן או לחילופין שלם קנס או עזוב את העיר, ניתן לומר שאני מגלה גמישות בכל מה שקשור לציות עיוור ואני מדגיש עיוור לחוק. בשיעור הראשון במשפטים מלמדים על שתי אסכולות משפטיות: הראשונה, הידועה לך ולכולנו היא "שיש לציית לריבון", כלומר , מאחר ושי ריבון והוא מחוקק חוקים, על מנת לשמור על איזשהו סדר חברתי, יש לציית לחוקים. הרציונל: אתה לא רוצה לשמור על החוקים, עזוב את המדינה או לחילופין עבור עליהם וקבל את העונש על כך. כלומר גם לשיטתך, שיטת "שומר החוק", אני יכול ל"גנוב" שירים מקאזה תוך מתן הצהרה לפיה אני עשוה זאת בגלל שאני סבור שגונבים אותי ואני מוכן לשלם על כך, לא בכסף אלא במחיר אישי.

    השיטה השניה היא שיטת המשפט הטבעי שלא זכתה לצערי לתפוצה רחבה (אולם ישנם מספר פרופסורים מכובדים למשפט שדוגלים בה), לפיה את חוקי הריבון אני מעביר בפריזמה של מוסר. כלומר אני בודק האם החוק הוא מוסרי או לא מוסרי. דוגמאות לא חסרות: הנאצים חוקקו חוקי גזע , רוב האנשים מילאו אחריהם כי הם צייתו לחוק והמיעוט שסירב לשתף פעולה עם החוק נשא במחיר.

    אם ניקח את הדוגמא שהבאת בדבר "כלל האצבע", ניתן לראות את ההתפתחות שעבר החוק שהתיר להכות נשים במקל חיזרן (שעוביו פחות מאצבע אך הוא כואב למדי) עד למצב הנוכחי היום שבו אסור להכות נשים מאחר וזו עבירה פלילית. כעת נשאלת השאלה: כיצד עבר החוק את השינוי? האם על ידי ציות לחוק כל זמן שהוא קיים מתוך רצון ותקווה של הנשים שיום אחד ייכנס שכל לקודקודם של אנשי בית הלורדים עד שיחוקקו חוק חדש או לחלופין הפגנות שכוללות אלימות נגד שוטרים ושריפת בית הלורדים עד לשינוי החוק. אייני יודע את התשובה ,אני יכול לשער שמשיהו הבין (מתישהו) שהחוק לא צודק ושינה אותו, אם כי זה בטח לקח דיי הרבה זמן ללורדים השמרניים להבין שלא ניתן לשחק יותר במשחקי כח.

    דוגמא אחרת: חוקי אפליית השחורים שהיו בארה"ב וששונו בסופו של דבר על ידי בית המשפט העליון של ארה"ב. גם כאן אתה יכול לטעון לשיטתך שהשינוי צריך לבוא בצורה "פנים שיטתית" והראיה היא שבית המשפט העליון עשה זאת (אי שם בסוף שנות השישים) ולאחר כמעט מאתיים שנות עבדות, אולם האם יעלה על הדעת שהשינוי הגיע רק בשל ביטול חוקי ההפרדה הגזעית על ידי בית השמפט או שמא היו אלה הפגנות של פעילים למען זכויות אדם, שחורים ולבנים שקידמו את השינוי וזאת בלי קשר לחוק.

    לסיום הנקודה הזו ולסיכום התגובות שלי לאורך הדיון בינינו: ישנן עוד שיטות לשנות מצבים שהם בלתי הגגיוניים או חוקים שהם אינם הוגנים. דרך אחת לעשות את זה: לפעול לשינוי החוק על ידי חקיקה, הדרך הנוספת היא למצוא את הפרצות (לאקונות ) בחוק, הדרך השלישית היא לבטל חוקים שהם לא חוקתיים (עדיין לא נפוץ בארץ, כי זה נשוא חדש וטעון) , הדרך הרביעית היא לא לציית לחוק, להפר אותו ביודעין, להענש והדרך הנוספת היא שכ-ו-ל-ם יפרו את החוק משום שזו גזירה שהציבור לא יכול לעמוד בה.

    לעיתים זה הרבה יותר מכובד להפר את החוק מתוך רצון לעורר עיניין ותהודה על מנת לשנות את החוק (לדוגמא: לשבת כלבן בחלק האחורי של האוטובוס בדרום ארה"ב), מאשר לנסות ולחפש פרצות בחוק (כמו במקרה של MIT : חיפוש אחר מוצא לפיו ניתן להעביר שידורי מוסיקה בצורה אנאלוגית ולא דיגיטלית). בעיני זה יותר נכון לבוא ולהגיד:" חברות המוזיקה הן שודדות דרכים ואני אעשה כל שביכולתי כדי לגרום להן לוותר על הרווחים האסטרונומיים שלהם ואף לפצות אותי על כך שהם שדדו אותי לאורך השנים אי לכך אני קורא מכאן לכולם להוריד כמה שיותר שירים מקאזה ואני גם אתן ייעוץ משפי בחינם לכל מי שנתקל בתביעה מצד חברות התקליטים". או קיי?

    יותר מכך, המילה אנרכיה לא מפחידה אותי. ממש לא. וגם לא את אותם חצי מיליון אנטי גלובליסטים שהפגינו בגנואה או בסיאטל ופיקו כל מה שזז. החיסרון היחידי באנרכיה, היא שהיא טובה לטווח קצר ואפילו מתבקשת לעיתים. אנרכה לא מספקת פתרונות היא יוצאת כנגד מה שקיים וכאן אנחנו מגיעים לשאלה שהעלית : מה היה קורה אילו כל השירים היו משותפים ובחינם או מה היה קורה לו צחי בר -צב המעבדה- היה מפרסם את הספרים שלו בחינם ומשתף אותנו בידע שלו, ותמורת זאת היה מקבל ממישהו אחר את הידע שלו או לחילופין תמורת הרצאה הוא היה מקבל (2 שטיחים מהאורג, שולחן עבודה מהנגר וביצים ולחם מהחקלאי), מה היה קורה באמת אם הידע היה נחלת הכלל והיה מועבר הצורה חופשית בין האנשים? היינו מקבלים חברה טובה יותר, שבה כל אחד היה יכול לחיות לפי צרכיו . חברה שבדומה לחברות האגרריות היותר קדומות, כל אחד היה מוצא את מה שהוא טוב בו ומספק את זה תמורת שירות אחר. (יש קהילות כאלו והן נקראות קהילות מחרוזת). והכי חשוב: חזון האינטרנט התמים שבו כולם רצו לחק עם ידע עם כולם היה קורם עור וגידים. אגב יש כאלו שעדיין נושאים את הלפיד (lycos), מה היה קורה? ממה אתה מוטרד? מזה שמוזיקאים לא יעשו מוסיקה ולא יהיו שירים יותר? למה? בימי הביניים , הליצנים עברו מכפר לכפר והעלו את ההצגות שלהן, מישהו שמע על זכויות יוצרים? אם ההצגה הצליחה סימן שהיא הייתה מוצלחת ואם לא, קיבלת עגבניות. מה הית ההתמורה: חדר ללילה, בת הטוחן, קצת אוכל ייו, ואולי כבשה וכמה ביצים לדרך. ומה התושבים קיבלו? בידור.

    מדוע הרעיון- שחברת תקליטים כחלק התפיסה המערבית צריכה לגבות תמלוגים יקרים להחריד- מקודש יותר מהרעיון שהידע צריך להיות נחלת הכלל.? מתי הפכנו לרודפי בצע? האם מכונית אחת לא מספיקה? שתיים? האם פול מקרטני צריך 10 מכוניות בגראז'?

    אז כל אחד יעלה את השירים שלו בעצמו, ואם הוא יהיה מספיק טוב, השמועה תעבור בעיר, ואותו כוכב יוכל לצאת להופעות ולקבל עליהן תמורה ולמכור בצורה ישירה את המוסיקה שלו. קח כדוגמא את להקת "היהודים" שלא קיבלה חוזה מחברת תקליטים וחרשה את ישראל בהופעות, ואחרי שהיא מילאה "איצטדיונים" חברות התקליטים חתמו איתם על חוזה. אתה יודע כמה להקות מופיעות בארה"ב או באנגליה בכל מיני מועדונים מבלי לקבל חוזי הקלטות, רק בגלל שהצורך בוער בהם. אז הם מופיעים ורק 200 איש או 300 איש מכירים אותם ונהנים מהם אז מה קרה? כולם חייבים להיות יו 2 או בריטני ספירס. הרי זה הכל בולשיט, חברות תקליטים כמו חברות ספרים יוצרות איזשהו באזז או אופנה וכלום רצים אחרי זה כמו אידיוטים. צבא של לוביסטים, עורכי דין, רואי חשבון,אנשי שווק ומכירות, קראיטיב,ש מיאטיב מנסים למכור לך זבל בעטיפה נוצצת , והם מצליחים ומישהו גורף את כל הקופה ומחלק קצת לכל השכירים ואחרי זה הוא גם כועס שלוקחים ממנו, כי הוא הרי שזה שהצליח לשווק את הזבל.

    בעולםשל שירים חינם מי שבאמת טוב ישרוד, לא מי ששווק טוב יותר.

    הויכוח על גניבת שירים הוא חוצה גבולות ושכבות כמו שאתה רואה. אני בעד עולם פשוט יותר, עולם ללא מתווכים, עולם בסיסי, עולם של חייה ותן לחיות מתוך הבנה שהדמוקרטיה שלי אמנם נגמרת היכן שמתחיל האף שלך אבל אל תפעיל עלי את האלימות השיווקית שלך. האם עולם כזה אפשרי? היום בתוך טירוף התקשורת והתרת הרסן על ידי בעלי התאגידים? אני סבור שכן. "את העולם החדש הזה אני מקווה שעד היסוד נחריבה".

    • צב מעבדה

      היי אייל,
      אני לא בא לחנך אותך, אני רק אומר שכשאר פונים לאדם בצורה תוקפנית הוא ישר מתקפד ואין שום סיכוי לשנות את דעתו. אתה יכול לחלוק על הקביעה הזאת, אני לא מכיר אנשים נוספים שיסכימו איתך (אולי אתה כן). אין בזה לומר שכתיבה עם רגש היא רעה. היא פשוט נעשית לא משכנעת כאשר הרגש המובע בה הוא שלילי ומכוון כלפי זה שאנחנו רוצים לשכנע.

      בקשר לנאצים: לא זוכר את השם של החוק הזה שאומר משהו כמו "ההסתברות של איזכור נאצים, שואה או מונחים הכרוכים בנ"ל הוא פונקציה של אורך הדיון, בדיון ארוך דיו, הם יופיעו במוקדם או במאוחר". בגלל שהנושא עם הנאצים ברור עד כדי מיאוס אני לא מוצא לנכון להתייחס אליו.

      שוב פעם אתה מביא ראיות שתומכות בטענתי, ואני חייב להודות שאתה עושה את זה הרבה יותר טוב ממני, תודה! קח לדוגמה את הדוגמה שהבאת עם ההפגנות לשינוי החוקים שהפלו שחורים בארצות הברית. הפגנות הן חלק מההליך הדמוקרטי. לא מוצא חן בעינך שמוסיקה ברשת היא עולה כסף צא ותפגין נגד זה, אל תגנוב את המוסיקה.

      אתה מציין שחסרונה של האנרכיה הוא שהיא טובה רק לטווח הקצר (מאוד). טוב, אנחנו רוצים להמשיך לחיות מעבר לאותו שבוע שבו הכל הרוס. אני בטוח ששנינו מקבלים את הרעיון הדמוקרטי ולא את האנרכי.

      אתה יכול לסחור בחרוזים, אבל קשה לי לראות איך אני משלם במאמרים שלי במכולת השכונתית.

      מסכים איתך שידע צריך להיות נחלת הכלל, אבל מיצר הידע צריך להיות מתוגמל עבור יצור הידע. וכאן שוב אנחנו חוזרים לתגובות הקודמות: תפתח דרך, או תקים חברה שתממש את הרעיון שלך אם אתה חושב שהוא כזה מוצלח. הנסיון מראה שהרעיונות שלך אומנם מאוד יפים אבל למרבה הצער בלתי ישימים.

      אני לא רוצה להוציא לך את הרוח מהמפרשים, אבל הרעיון שקידום מכירות, שיווק ופרסום יעלמו יום אחד הוא מופרך. אין שום סיבה כלכלית שזה יקרה, נהפוך הוא כל הסימנים מראים שהשוק הזה רק הולך, משתכלל ומתפתח. וכמו שהאמריקאים אומרים
      If you can't beat him- join him
      ויפה שעה אחת קודם.

      פריט אינפורמציה שהתפרסם היום (בהארץ?) שאומר שמשתתפי כוכב נולד יקבלו 8% תמלוגים ממכירות הדיסק שלהם, כמו כל אומן מתחיל. 8% שזו טעות של פי ארבעה (!) ממה שמיכה הזכיר בתגובה שלו (http://bananot.com/articles/723#rem44808)

      סתם שאלה לסיום, אתה עורך דין?

      • עוד גבר

        לעניות דעתי הישראלית,
        לא שזה קנה מידה (הרוב לא תמיד צודק)
        אבל לפחות לגבי מה שמקובל נדמה לי שזה
        If you can't beat them join them
        או בסלנג:
        If you can't beat em join em

        בחיפוש בAltaVista:
        הביטוי שלך החזיר: 33 דפים
        הביטוי הראשון לעיל החזיר: 1785 דפים
        ביטוי הסלנג לעיל החזיר: 2341 דפים

  46. אייל כגן

    אני גם עורך דין, אבל לא צריך לצעוק את זה :). יש לי קומפלקס עם הנושא הזה. once אתה מציין את זה, כולם נזכרים שיש להם בעיות, אז אני משתדל להצניע את זה, מה גם שזה ישר מקטלג אותך. בוא נאמר שבסולם ההעדפות שלי אני קודם כל אבא, אחרי זה בן אדם, אחרי זה דייג , עיתונאי, קשקשן , ועורך דין משתרך לו אישם בתחתית הרשימה.

    בל מקרה, אני לא מתכוון טו ג'וין דם אור הים, אני באמת מאמין שהכיוון מוטעה ואני מקווה ואעשה את כל שביכולתי כדי לראות את הדברים הולכים לכיוון אחר.

    ואגב, תחפש "מחרוזת" בגוגול, בארה"ב יש מקום שאפשר בהחלט לקנת עם חרוזים במכולת וזה לא קלאב מד:).

    לגבי הפגנות: יש הפגנות ויש הפגנות. הפגנות פאסיביות כמו של גנדי של אי אלימות או הפגנות נוסח גנואה וסיאטל? גם כאן הטון עושה את המוזיקה. באחת אין השחתת רכוש בשניה יש ויש והיא כבר לא חוקית לשיטתך.

    אלימות: אני מסכים שברוב במקרים אלימות גורמת להתקפד, ויחד עם זאת בדיוק מהסיבה הזו היא גם עובדת לפעמים כשאתה נתקל באלימות אחרת.

    לגבי הנאצים: אתה יכול להוציא את זה מהדיון. זה בסדר. נתתי מספיק דוגמאות אחרות.

    • צב מעבדה

      למה לרוץ עד לאיטליה עם הפגנות אלימות, למה לא הפגנות אלימות נוסח גטבורג? (איפה שאני חי) לפני שנתיים כשבוש ביקר כאן החוליגנים האלו פרקו את מרכז העיר לרסיסים.
      ההפגנות האלו לא לגטימיות לשיטתי ולא חוקיות לשיטת החוק השבדית (לא מכיר שום מקום שמותר להרוס חנות ולבזוז אותה רק בגלל שהיא שם והייתה סגורה באותו הלילה). ואם גם אתה לא תומך בהן אז אין שום סיבה לוגית שכן תתמוך בהורדה לא חוקית.

      אחרון החביב, אין לי שום דבר נגד עורכי דין (האמת? אם היה לי משהו נגד עורכי דין כבר מזמן הייתי משתמש בזה, או אפילו מוכר את זה, תהייה בטוח שהרבה אנשים ישלמו את מיטב כספם תמורת מה שזה לא יהייה) ואחרי שכתבת שאתה בן אדם אז אני ממש סקרן לפגוש אותך. אם מתאים לך אז תכתוב לי לדואל ונראה אולי נוכל להפגש במהלך הביקור שלי בארץ שבוע הבא.

    • צב מעבדה

      במטוס חזרה לשבדייה התגלגל לידיי הניו-יורק טיימס מה- 23 בנובמבר. העמוד הראשון של המוסף הכלכלי הכיל כתבה שהתפרסה על עוד שני עמודים נוספים בתוך המוסף ועסקה בהורדות לא חוקיות של מוסיקה.
      הם העלו הרבה טענות חשובות ויפות אבל כאן אתמקד בשתיים מהן בלבד, שלדעתי הן החשובות ביותר:

      *אין ארוחות חינם* אין דבר כזה לקבל משהו בחינם, וקריסת בועת הדוט.קום היא ההוכחה הכי ניצחת שרק אפשר לבקש לכך. מורידי המוסיקה 'החינמית' משלמים עבור המוסיקה, הם רק לא יודעים את זה. מסתבר שקזה וכל שאר התוכנות האחרות הן spyware, כלומר תוכנה שמרגלת בתוך המחשב של המוריד, עוקבת אחרי מנהגי הגלישה שלו ומדווחת למרכז של קזה שמוכר את האינפורמציה הזאת למפרסמים. חלק מהתוכנות לשיתוף קבצים עושות עוד הרבה יותר מכך ומורידות תוכנות אחרות שגם שולטות בתוכן של מנועי החיפוש שהגולש מחפש בהן, וכל זה כמובן ללא ידיעת הגולש. כלומר הגולש משלם בפרטיות שלו, אבל לא רק. הרבה פעמים מרוב תוכנות שהורדו ללא ידיעת המשתמש המחשב נהייה איטי עם הזמן ובסופו של דבר הגולש נאלץ לקנות מחשב חדש, ששוב נסתם.. כך יוצא שהתוכנות הללו הן עולות בעצם לא מעט כסף…
      מי שרוצה להיות בטוח בכך מוזמן לקרוא את *כל* האותיות הקטנות שהוא חתם עליהן כשהוא הוריד את התוכנה לשיתוף קבצים שהוא עובד איתה.

      הדבר המצער בכל הסיפור שהתשלום עבור השירים שהגולשים חושבים שהם מורידים בחינם לא מגיע למי שהוא צריך להגיע: לאומנים ולחברות המוסיקה.

      • תתעורר לעולם המופלא של KAZAA LITE
        אין פרסומות, אין SPYWARE , ועוד תכונות נחמדות והכל כמובן בחינם.
        אני לא יודע כמה משתמשים בה אבל אין שום סיבה להשתמש ב KAZAA הישנה, לכן אני מניח שזה הרוב.

        • צב מעבדה

          זה שאתה לא רואה פירסומת על הקזה עצמה לא אומר שהם לא אוספים עליך מידע ומוכרים אותו למפרסמים אחרים שמזהים אותך גולש במקומות אחרים…

          בוא תסביר לי אתה ממה יצרני קזה לייט חיים, אם הם לא מרגלים אחריך ומוכרים את המידע הזה לאחרים. אם קריסת בועת הדוט.קום לא שכנע אותך שאין ארוחות חינם תגיד לי מה כן יכול לשכנע אותך אפילו רק באופן תאורטי.

          דרך אגב, לגמרי במקרה (באמת!) התפרסמה היום בדה-מרקר כתבה על חברה ישראלית שמפתחת תוכנות שעושות בדיוק את מה שאנחנו מדברים עליו כאן והלקוחות שלה הן…קאזה, איי-מש, אי-דונקי, מורפיאוס, וכן תוכנת המסרים המיידיים ICQ.

          אתה מוזמן לקרוא את הכתבה כאן (אם הקישור לא נפגע במעבד תמלילים של בננות) http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?fromHasot=true&ElementId=%2Fibo%2Frepositories%2Fstories%2Fm1_2000%2Fzd20031126_04.xml&origin=ibo&layer=hp&layer2=&layer3=technology&layer4=

          • קזה לייט היא גרסה פרוצה של קזה ונוצרה על ידי מתכנת המכונה "YURI" הוא עשה זאת בשביל הכיף.

            • צב מעבדה

              אני אומנם מתכנת כבר כמה שנים, אבל בכל זאת מתייחס לידע שלי במחשבים לחלקי בלבד.
              ואפילו עם הידע החלקי הזה אני יודע שקובץ של תוכנה שאנחנו מתקינים הוא executable file
              ולך ולי אין דרך לקרוא את שורות הקוד. לכן, כדי הרעיון שמישהו הוריד את התוכנה, פרץ אותה בדרך כלשהי, הפך את ה executable file לקוד קריא ושיפצר אותו לטובת כלל האנושות הוא רעיון עם סיכוי מימוש קלוש להחריד.

              מה שבדרך כלל הקרים עושים זה לפרוץ את המערכת ששולטת על הגישה לתוכנה, כלומר הם מוצאים איזה קוד שפותח אותה ומפיצים אותו עם התוכנה.

              מה שהרבה יותר מתקבל על הדעת זה שקזה הבינו שאנשים חוששים מריגול במחשב שלהם(ובצדק רב) ולכן החביאו את התכונות הללו והפיצו את הקזה לייט תחת שם מחתרתי מתוך הנחה הגיונית מאוד שהרוב המוחלט של האנשים לא בודקים את השיניים של סוס שהם חושבים שהם מקבלים בחינם.

            • צב מעבדה

              אם קזה לייט לא היה מניב רווחים לבעלים החוקיים של קזה, אתה חושב שהם היו עוברים על כך בשתיקה?

              • גם אני קטן מאוד בענייני תכנות.
                הדבר שאתה מציע הוא אפשרי ואני בטח לא יכול לדעת בוודאות, אבל יש מליוני משתמשים בקזה לייט ורבים מהם כן מבינים בתוכנה ואף פעם לא שמעתי את תאוריית הקונספירציה הזאת. כמו שגילו שבקזה יש קוד עוין כך יכולים לגלות זאת גם בקזה לייט. גם קשה לי לראות איזה רווח יש לאנשי SHERMAN מהמשתמשים בקזה לייט. חוץ מזה אתה מתעלם מסצינה אדירה של תכנתים עצמאיים שמפיצים את התוכנות שלהם בחינם ועובדים בשביל הכיף. זה לא "רעיון עם סיכוי מימוש קלוש להחריד"
                אלה תופעה מרכזית בעולם ה PC, למעשה תכנות בשביל הכיף קיים לפני החברות הגדולות ויתקיים גם אחריהן, ישנה קהילת קוד פתוח גדולה (GPL) ואתה מוזמן לחקור בנושא.
                ישנה לצערך גם קהילת פורצים גדולה, שפורצים כל תכנה שאתה יכול לחלום עליה, הם עושים את זה בשביל להשוויץ ואף אחד לא מרוויח מזה. אם תבקש יפה אתן לך קישור לאתר שבו אתה יכול למצוא פריצה לכל תוכנה שאתה יכול להעלות על הדעת, ברוכים הבאים לעולם הנפלא של REVERSE ENGINEERING .

                • צב מעבדה

                  בוא נבדיל בין שני דברים: 1. תיכנות בחינם 2. פריצת תוכנות.
                  פורץ תוכנה לא כותב אותה. קזה לייט אינה פריצת תוכנה כי אם כתיבה של תוכנה דומה. יכול להיות שמישהו פרץ את הגירסה של קזה שעולה כסף (29.95$) ואינה מרגלת במחשב שלך ואינה עוסקת במכירת פירסומות ומחלק אותה כמו כל גירסה פרוצה אחרת. במקרה הזה אתה גם גונב תוכנה ממישהו שעבד בשבילה חוץ מזה שאתה גונב מוסיקה.

                  בקיצור, אתה יכול לנסות לסובב את העניין איך שאתה רוצה, אבל בסופו של דבר אתה נשאר גנב, וכאן אנחנו חוזרים לנקודה ההתחלתית: אם אתה גונב אתה חייב להיות מוכן לשלם את המחיר שיגנבו ממך בחזרה ואתה לא תוכל להתלונן על כך. מתאים לך?

                  דרך אגב, אם אתה רוצה לקרוא יותר על זכויות יוצרים בישראל ושמירה עליהם אתה מוזמן לאתר של 'אשכולות' http://www.eshkolot.co.il/

  47. צחי
    האשימו אותך בצדקנות או במה שזה לא יהיה ואני חושבת שאתה צודק, הורדת שירים זו גניבה. נכון שכולנו "פושעים" מפעם לפעם, כמו הדוגמה שניתנה כאן בתגובות לגבי מהירות מופרזת, אבל צריך להעלות את המודעות למעשינו. לפני שהבנתי את המשמעות המלאה של מעשי גם אני הורדתי שירים בקאזה, מאז מצאתי פתרונות חוקיים.
    למי ששאל לגבי הורדה חוקית של שירים בעברית יש אתר של NMC שכתובתו: http://www.songs.co.il האתר מאפשר הורדה של שיר בודד בארבעה (!) שקלים בלבד. הבעיה היחידה היא שלא כל האמנים הישראלים מיוצגים על ידי NMC כך שיש שירים שרציתי ולא מצאתי. אבל אם היוזמה הזו תלך אולי כל חברות התקליטים ילכו בדרכם וניתו יהיה להוריד כל שיר ישראלי תמורת מחיר שהוא סמלי לחלוטין.
    נהנתי מאוד לקרוא את המאמר ואת התגובות שיכלו להוות מאמר בפני עצמן 🙂

  48. www.tau.ac.il/~adarshal

    הרבה אומרים שהם קודם מורידים את השיר ושומעים, ואם אוהבים-קונים את האלבום. כאן ההורדה משחקת תפקיד אחר, ומאפשרת צרכנות מוזיקלית טובה יותר.

    דיסק ב-iTunes עולה 35 ש"ח בערך (לא מסיליקון של ממש, אלא הורדת השירים מהדיסק). אם מוסיפים את הקופסא, העטיפה, ועלות הדיסק עצמו, נגיד שהגענו למקסימום – 45 ש"ח. דיסק חדש בחנות עולה בדיוק פי 2 מזה. מישהו מתעשר כאן מאוד על חשבוננו, וזה לא האמנים עצמם, שחיים מהיד לפה, פרט לכמה שמות גדולים. גם זו גניבה. תארגנו מחאה גם נגד זה.

  49. מר טרול

    אז חברות התקליטים מוכרות לנו ידע, ואת העבודה שהשקיעו בתהליך ההפקה. מעניין… מן הסתם, היית מצפה שבמקרה זה כאשר מתחלפת טכנולוגיית ההדפסה (ויניל לCD, למשל) , הן היו מציעות לנו להחליף את ה"ידע" שרכשנו תמורת עלות ההדפסה בלבד.

    רק שזה לא קרה.

    האמת , גם אני למדתי כלכלה, וגם אני מוכן להודות שהמודל הקפיטליסטי (עם ריכוכים מסוימים) + ממשל דמוקרטי הם כנראה אלו שעובדים. אבל מצד שני, לראות את כל המצב דרך הפריזמה של "מדע" הכלכלה והחוק היבש כמו שמר צב מנסה לעשות זה פשטני להחריד.

    ידע הוא דבר מורכב, יצירת אמנות היא סוג מורכב יותר של ידע. הניסיון של עשרות השנים האחרונות לתפוס את "הידע" ברשתות של חוקי זכויות יוצרים מורכבים היה הבאה עד אבסורד של מערכת ערכים חולנית המקדשת את הכסף כאמצעי התגמול ומדד ההערכה היחיד בחברה. ואכן חוקים אלו של שמירה על פטנטים מביאים לסתירות מוסריות (כגון חברות תרופות , שאמנם השקיעו כסף רב בפיתוח תרופה, אך מתמחרות אותה כך שאנשים רבים אינם יכולים לרכוש אותה.) – כנראה, שיש תפקודים מסוימים של החברה שאי אפשר להשאיר למגזר הפרטי. ייתכן מאוד, שאמנות היא אחד מהם.לא כל מה שמתאים לייצור ושיווק של מזון, למשל, ניתן ליישום בכל תחום.

    אז נכון, יש כאן בעיה, ועובדה שיש אנשים שמנסים לצייר את הקו המוסרי שלהם (כמו ,אמנים ישראלים כן, זרים לא" המשעשע שנזכר לעיל…) – מצד שני, ההתקפה הכוללת של צב על התופעה היא מצחיקה בפשטנות שלה ובתפיסת העולם הנאיבית שלה, כאילו ההפשטות של כלכלה של שנה ב' או משפטים שנה א', אם רק נמלא אחרי ההוראות בקפדנות (אני הולך למילואים בינתיים, אל תדאג) ישימו את האנושות , התרבות והכלכלה שלה על המסלול הטוב ביותר – זה פשוט לא כך.

    • צב מעבדה

      כן, אני מסכים איתך שחוקי הפטנטנים אינם מושלמים והם בהחלט שווים רענון מדי פעם. אבל זה שהם לא מושלמים לא אומר שצריך לעבור על החוק עד שישנו אותם.
      בגלל שבמקרה אני מגיע מביוטכנולוגיה וקצת מתעניין בכלכלה של התחום, אני יכול לספר שחוקי הפטנטים נמצאים תחת דיון מתמיד בפורמים של קובעי מדיניות כפי שמתפרסם תדיר במגזינים מקצועיים. לדוגמה, לא זוכר אם זה היה לפני שנתיים או שלוש, אבל התקבלה החלטה של המדינות העשירות שמאפשרת למדינות עניות ליצר תרופות פטנט מבלי לשלם תמלוגים לחברות שפיתחו את התרופות כל זמן שהן מוכרות את התרופה רק בארצות עניות. ברזיל היא דוגמה לארץ כזאת שתעשיית התרופות שלה עוברת תנופה אדירה בשנים האחרונות תודות לריענון חקיקתי שכזה. בתמורה מבקשות חברות התרופות להאריך את תקופת הפטנט של תרופות בארצות העשירות או לחילופין להוזיל את תהליך רישוי תרופה באמצעות הקלה וקיצור של תהליך רישוי התרופות (בינתיים הן לא קיבלו את מבוקשן).

      אותו הדבר לגבי מוסיקה. אני לא אומר שהמצב מושלם. אני מסכים שיש בעייה בדרך הנוכחית וצריך לפתור אותה וחוקי הפטנטים צריכים להיות תחת זכוכית מגדלת. עד אז אני לא חושב שמוצדק לעבור על החוק.

      הייתי שמח לקרוא הצעה בונה לאיך צריך או אפשר להתמודד עם זכויות יוצרים.

    • צב מעבדה

      מהכתבה בהארץ (1) מסתבר שמתח הרווחים של וורנר מוזיק (אחת מחמשת החברות הגדולות בעולם שביחד חולשות על 85% משוק המוסיקה העולמי) עומד על פחות מעשרה אחוזים. מתוך ה 4.2 מליארד של מכירות הם מוציאים 3.8 מליארד.

      זה ממש לא נשמע לי גזל נוראי כל כך. זה נשמע לי הרבה יותר כמו מערכת תגמול מאוזנת וסבירה. אני סקרן לדעת מה לדעתך צריך להיות מתח הרווחים של חברת מוזיקה (אולי כמו של צ'ק פונייט 60% אחרי מס?)

      1. http://www.haaretz.co.il/captain/pages/ShArtCaptain.jhtml?contrassID=11&subContrassID=0&itemNo=430865

  50. מר טרול

    אוף.. קשה להיות קונסטרוקטיבי… אבל אני אנסה בכל זאת (אחרי הכל, אני סיבכתי את עצמי בזה, לא ?) . הפעם ננסה משהו ברוח אמנויות הלחימה היפניות.

    תן להם להוריד.

    יש לי תחושת בטן שאמנים ימשיכו לעשות אמנות ולהתפרנס ממנה בכבוד גם אם השירים שלהם יורדו בחינם מהאינטרנט. ייתכן שתיווצר פריחה מסוימת בתחום (כבר לא "שוק") המוזיקה ברגע שהיא פחות ממסוחרת, יכול להיות שנשמע יותר מוזיקה, נלך ליותר הופעות (אחרי הכל, יהיה לנו יותר כסף 😉 ), יכול להיות שהמוזיקה שנשמע תהיה יותר מגוונת ומעניינת.

    אני מצטער אם מה שציפית לשמוע זה "איך לשמור את המצב הקיים" , כי לדעתי זה דווקא לא מה שיקרה. יהיה שינוי, אבל הוא יהיה לטובה.

    חשבת פעם, שהמסחור של המוזיקה יוצר תופעות כמו להקות של להיט אחד שמתעשרות בלי פרופורציות, בעוד אמנים מוכשרים מאוד לא זוכים אף פעם להזדמנות סבירה להשמעות ? קובעי טעם הקהל, שדרני רדיו וMTV (מרופדים היטב ע"י חברות התקליטים) מכתיבים אופנות לפי ההצלחה המסחרית של העונה שעברה, תופרים להקות לפי דרישה ויוצרים שוק שלם של צריכה שכולו זיוף (תופעה שאיננה יחודית רק לעולם המוזיקה.)

    זה לא שאני מתיימר לכפות טעם מוזיקלי כזה או אחר על כולם, אבל מוזיקה תמיד הייתה חלק מהתרבות האנושית, הרבה לפני שזכויות יוצרים בכלל עלו לדיון, ואני לא מאמין שהיא תיעלם רק בגלל שאנשים יפסיקו לקנות מוזיקה מוקלטת . אולי היא תשתנה, אבל היי – זה יכול להיות גם לטובה ! לא כל מה שהוא "חופשי" בשוק חופשי הוא בהכרח נכון וטוב. גם עיתונות כתובה במסווה של חופש הופכת להיות האסון של הדמוקרטיה ברגע שהיא מתאימה את עצמה ל"דרישות הקהל" שהן המכנה המשותף הנמוך ומתחילה לכתוב על חייזרים ובית המלוכה בכותרות הראשיות (אני מקווה שתבין את ההקשר, אבל אם לא אז לא).

    מוזיקה קלאסית, למשל, היא לא עסק רווחי בהרבה מדינות והיא קיימת גם ככה. אותה הטכנולוגיה שמאפשרת את ההורדות, מאפשרת הקלטות ביתיות והפצה בעלות (כמעט) אפס. אז אולי לא כולם יוכלו להיות אמנים מקצועיים ולהתפרנס מזה, אבל בטוח שיותר אנשים יוכלו להכנס לתחום. הופעות, **הורדות חוקיות, תרומות ומימון מוסדי** יוכלו לספק את הכסף שתמיד צריך, ותעשייה מפלצתית למדי תיעלם מהעולם, תודה לאל. זה לא יהיה אותו דבר אולי, אבל הטכנולוגיה תמיד יצרה שינויים חברתיים (ולהיפך), ונראה לי שדווקא זה הוא אחד הטובים. כמובן, אפשר גם לנצל את הטכנולוגיה לכיוון ההפוך ולהחיל זכויות יוצרים על כל פיפס, באמצעות אכיפה אורווליאנית, אבל אני לא רוצה אפילו להתחיל לחשוב על התוצאות.

    ורעיון אחד לסיכום :
    נסיון לאכוף חוקים מיושנים על מציאות משתנה יוביל בכל מקרה לנזק "כלכלי". אותו הכסף (שהוא בסה"כ הסמן של המשאבים האנושיים) שיתפנה מ"צריכת" מוזיקה לא יילך לריק – ההיסטוריה הכלכלית והפוליטית מלמדת שהחברה מוצאת דרך באופן טבעי לתגמל דברים שהיא מעריכה, ואין שום סיבה להניח שאנשים יעריכו פחות מוזיקה, אז פשוט – צריך ללכת עם זה ולתת לזמן לאזן את החשבון.

    • צב מעבדה

      אני מסכים איתך ששוק המוסיקה עובר שינוי. אנשים מוכנים לשלם דולר וחצי תמורת רינגטון אבל לא חצי מזה תמורת השיר עצמו…

      שינוי צורת המכירה מדיסק שלם לשירים בודדים יתכן גם שיגרום לשינוי הפוך ממה שאתה חושב.
      אם יש לך אופציה להוריד רק את השיר היחיד שאתה אוהב מאותו הזמר אתה לא תוריד את כל השאר, מה שאומר שיכול להיות שזמרים יהפכו לזמרים של שיר אחד או שניים, בדיוק מה שיצאת נגדו (אני עוד לא הבנתי מה הבעייה עם זה).

      אתה טוען שקיומו של האינטרנט יאפשר לזמרים אנונימיים לעשות כסף מהיצירה שלהם באופן עצמאי. זאת טענה נאבית שמתעלמת מהמציאות שמראה שמה שאתה מדבר עליו עוד לא קרה, ואם יקרה בוודאי ישמר ליחידיי סגולה. אתה מוזמן להביא אתרים של זמרים עצמאיים על הרשת שמוכרים במליונים (אני בספק אם תמצא).

      אני יכול לחשוב על סיבה לכך שאני לא מכיר זמרים עצמאיים מצליחים שמתבססים על האינטרנט בלבד, במילה אחת אפשר לקרוא לה גלובליזציה. כיום יש מספר עצום של אנשים שעושים מוסיקה, אולי יותר מאשר בכל תקופה אחרת בהיסטוריה האנושית. במקביל התקשורת בין האנשים השתפרה בצורה לא רגילה כך שעולם המוזיקה נעשה סביבה תרבותית וכלכלית יותר ויותר הומוגנית. התופעה הזאת, אגב, לא יחודית למוסיקה, היא תופסת גם לגבי מרכיבים תרבותיים אחרים כגון שפות (שפות נכחדות), לבוש (אי אפשר להבדיל בין ילד אמריקאי לצרפתי לישראלי), מאכלים (קוקה קולה, מקדולנדס) וכו'. השאלה אם זה טוב או רע היא פתח לדיון נפרד (בגדול אני חושב שזה טוב).

      כדי להשתלט על שוק גלובלי המשווק צריך כלים מתאימים. לא מספיק לשם את השיר על האינטרנט, צריך גם להכין לו קליפ טוב וצריך לדחוף אותו לתחנות הטלוויזיה, צריך לארגן לו ראיונות בתקשורת, הופעות ועוד מליון ואחד דברים שעולים המון כסף. חברות המוסיקה שכבר עשרות שנים מתמחות בדברים האלו בדיוק (החבר'ה האלו אולי לא מבינים במוסיקה אבל בהחלט יודעים איך לשווק אותה) עדיין עומדות על 5% הצלחה, עם כל הכלים והנסיון שיש להן. כמו שכתבתי למעלה, אין דוגמה חיה לכך שאדם פרטי הצליח לעשות זאת ואני גם לא רואה את הדוגמה הזאת באופק. מה שאומר שתפקיד חברות המוסיקה רק ילך ויגדל.

      אתה אומר שיותר ויותר אנשים יוכלו לעשות מוסיקה, אולי לא לצורכי פרנסה אבל להופיע סתם.
      אחלה, אני רק לא מבין איך זה מתקשר לנושא. הם לא צריכים להוריד מוסיקה באופן לא חוקי בשביל זה.

      לגבי הפיסקה האחרונה שלך, הייתי שמח אם היית מוסיף איזו דוגמה או שתיים.

  51. DUTYMITU

    NAJGKFEKJHVIUTOFJHBKITYN KJL.LKTKMOOIU9PL.OK;.K[OP[.,O[.OUP.[U

  52. לא הבנתי למה הכתבה מופנית רק לנשים. גברים לא גונבים מוזיקה.
    חוץ מזה, אני בטוחה גם שכותב הכתבה מוריד בעצמו שירים מקאזה….

    • צחי בר

      ממש לא. כל התוכנות וכל השירים (משהו כמו 1300) נקנו בכסף מלא ובאופן חוקי.

      יותר מזה, בגלל שאני מאמין בכך שמי שעבד קשה עבור השירים או התוכנה אני נהנה לשלם עבור תוכנה או מוסיקה, ממש כמו דתי שנהנה לעבוד את אלוהיו.

    • צחי בר

      הכתבה פונת לנשים בגלל שהן רוב הקוראות באתר הזה, אבל היא רלוונטית באותה המידה גם לגברים.

  53. ולעבוד במקצוע ציבורי קשה, שרק מעטים מתקבלים אליו (במקבילה ל – "האדם היחיד שיכול לעשות עבודה זו"), ולקבל עליו שכר רעב לאחר שנים ארוכות של השקעה שעלו לא מעט כסף – זה הוגן?
    לדוגמא – להיות רופא במערכת הציבורית.
    האם לא "גונבים" ממני עקב השכר הזעום שאני מקבלת? ודאי!
    האם השכר הזעום שאני מקבלת מתקרב להוצאה היומית של זמרת ממוצעת על ביגוד, נעליים ומה לא? ממש לא! ומה בדבר המונופולים בעולם המוסיקה? האם הם מרוויחים כמוני? לא ולא!

    ולכן, עד שגם זמרים יקבלו שכר שהוא הגיוני (ולטענתי שכר של עובד ציבור הוא לא הגיוני, אבל נניח), שלא יתלוננו אם לנו, עובדי הציבור המורעבים, אין כסף לשלם, דרך הדיסקים היקרים להחריד שלהם, על הפרארי החדשה של המפיק המוסיקלי או על טיפולי היופי שלהם בLA.

    • צחי בר

      אני לא אכנס לדיון על שכר הרופאים במגזר הציבורי כי זה לא המקום.

      הטענה שלך, שניסוח כללי יותר שלה נראה כמו "אני גונבת לילד הקטן את הסנדביץ' בגלל שילד גדול גנב את שלי" היא אולי ההגדרה של 'חוק הג'ונגל' (וסליחה מהחיות שפגעתי בהן). לא ממש מתאים לחברה שבה הייתי רוצה לחיות.

  54. למה מה קרה לכו תזדינו שמתם את המוזיקה על תקליטור בעיה שלכם

  55. אופיר

    כמה מקרייםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם?

  56. מי שגונבת בלילה תגנוב גם ביום, גם לב וגם יהלום
    http://www.blogadu.com/blog.php?user=sexysexy
    סקס

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *