דברים שגברים לא מכירים

להיות בחורה זה בין השאר לשאת בזיכרונך הרבה טראומות קטנות, הרבה מעשים קטנים שגברים עשו כנגדך עם השנים, שכשהיית קטנה לא הבנת, וכשגדלת קצת היית חסרת ישע או קפואה מכדי להגיב עליהם, ולפעמים, עד היום, את פשוט מופתעת מדי.

הבנים על הבנות

הראשון
שאני זוכרת היה בגן. שלום כיתה אלף, דנה קמה, בבוקר כל ילדי הרחוב היו הולכים ביחד לביצפר, בחזרה לא תמיד, ויום אחד מיכל ואני חזרנו דרך הגן הציבורי, ועמד שם איש. הוא חצי הסתתר מאחורי עץ, וכשחלפנו על פניו הוא הוציא משהו מהמכנסיים והתחיל לעשות תנועות קטנות ומוזרות כאלה. אני חשבתי שהוא מגרד, אבל לא הבנתי את מה.

אחר כך, בכיתה גימל
, הייתה חבורה של ילדים מכיתה וו שלא הכרתי, ששיחקו כדורגל כשיצאתי מבית הספר, והכדור שלהם התגלגל לידי, אז בעטתי אותו בחזרה אליהם. הייתי לבד. אחד מהם התקרב והציע לי לבוא לראות את הגורים שיש להם במחסן. אני מאוד אוהבת חתולים. הלכתי איתם, הם היו שלושה. במחסן הם סגרו את הדלת מאחורי, ואז כבר הרחתי שמשהו מאוד מסריח ושאין שם שום גורים. ניסיתי להימלט. הם תפסו אותי והתחילו להפשיט אותי, אחד אחז בי מאחור והשניים האחרים נלחמו ברגליים הבועטות שלי ומשכו את המכנסיים שלי כלפי מטה. נדמה לי שצעקתי, אבל אני לא זוכרת. הם הורידו לי את המכנסיים עד הנעליים. נשארתי בתחתונים. התחלתי לבכות ולצעוק בקול רם, ממש חטפתי התקף בכי והשתנקות עד כדי קושי לנשום. אחד מהם ריחם עלי פתאום ואמר לשניים האחרים, יאללה, עזבו אותה. הם השאירו אותי שם. אחרי כמה זמן קמתי והתלבשתי. ניערתי מעלי את האבק והגועל. כעסתי על עצמי שהסכמתי לבוא איתם. איזו טיפשה. לא העזתי לספר להורים שלי, שלא יכעסו.

לשלישי
קראו גילי, והוא למד איתי בחטיבה. השדיים שלי התחילו לצמוח, והיו רגישים אימים. כשהשדיים גדלים, בגיל ההתבגרות, כל מכה קטנה בהם, כל נגיעה, יכולה להשאיר אותך חסרת נשימה. כן, ממש כמו אשכים. פתאום אני נזכרת בכאבים האלה, שלגמרי שכחתי מהם. לגילי היה קול של צפרדע ולא חיבבתי אותו במיוחד. ואז יום אחד הוא עבר מולי במסדרון בית הספר, הושיט יד אל השד שלי, מישש אותו, ואמר, "זה עוד לא ציצי". הוא המשיך ללכת לכיוון שלו ואני לשלי. הייתי המומה מכדי לומר משהו, ובלילה חזרה לי שוב ושוב התמונה שלו נוגע לי בשדיים, ולא הצלחתי להירדם מהכעס ומהבושה. שבועיים, בערך, אחרי זה, זה קרה שוב. איכשהו לא שמתי לב שהוא בא מולי, והוא שוב פשוט הושיט את ידו ומעך את השדיים שלי. זה כאב נורא. הוא זרק לאוויר משהו מעליב, והמשיך ללכת. ואני פשוט עמדתי שם וכעסתי על עצמי שלא שמתי לב שהוא מתקרב. גם בלילות אחר כך לא נרדמתי, תכננתי כל מיני נקמות איומות ונוראות בו. בסוף העזתי לספר לחברה שלי, ענת. היא הסתכלה עלי בהלם והודתה בביישנות שגם לה הוא עשה את אותו הדבר. פחדנו להתלונן עליו. אבל מאז למדתי להיזהר ממנו. מיד כשראיתי אותו בא מולי הייתי נמלטת לשירותים ומחכה לצלצול של סוף ההפסקה.
שכחתי לספור את "המתנגשים" ואת "הנצמדים". אלה אירועים שקורים כל כך הרבה פעמים, שבאמת אין טעם לספור. המתנגשים נפוצים בעיקר בעונת הקיץ, הם מביימים היתקלות כדי לגעת באיבריך הפרטיים. ה"נצמדים" הם אלה שמנצלים מקומות צפופים כדי להתחכך בך כאילו במקרה, במיוחד באוטובוסים. אם מישהו ינסה להיצמד אלי כיום, זה יכאב לו.

גברים עם קנה, ובנות בצריח

ובשירות הצבאי, בשל המבנה ההיררכי, ובשל היות הצבא, בבסיסו, מוסד גברי, מעוז של שוביניזם ומאצ'ואיזם, מוצאות את עצמן הבנות מוגנות אפילו פחות ממה שהיו כל חייהן. בצבא מדובר בשיטה. הצבא הרי בנוי על לוחמים, ושאר הצבא קיים כדי לספק את צרכיהם של הלוחמים (החל ממודיעין וכלה בתחבורה). גם את צרכיהם המיניים. צריכים להיות תמימים כדי לא להבין שאחת הסיבות המרכזיות שבנות כה רבות עדיין מגויסות, למרות האבטלה הנשית הלא כל כך סמויה בצבא, היא פשוט בשביל ה"מורל" של הבנים. אנחנו מכירים את זה מההיסטוריה – בזמני מלחמות, היו מקימים עבור צבאות כיבוש בתי זונות מוסדרים ללוחמים, מתוך הכרה בצרכים המיניים שלהם. הבנות סופקו מתוך האוכלוסיה הכבושה. כאן שורש המנהג, לדעתי.
וגם בצבא ההגנה לישראל אנחנו עדים להדים מעודנים של המנהג הזה. הבנות היפות משוגרות מהבקו"מ לבסיסי חיל האויר וללשכות האלופים. כן, הבשר המשובח ביותר מסופק למיטב בנינו הלוחמים (חלק מתנאי השירות שלהם). נכון, אף אחד לא כופה על הבנות לספק את צרכיהם המיניים של החיילים. השיטה פשוט מתגמלת אותן בכבוד (זאתי יוצאת עם טייס) ובמעמד (הרל"שית חברה של האלוף). והבנות? הן צעירות מכדי להבין שזו השיטה. הן חלק ממנה. גם הן מעריכות את עצמן לפי גובה הדרגה של החבר שלהן, או יוקרתו כלוחם. חישבו על זה, החיילת תלויה לחלוטין ברצונם הטוב של קצינים גבוהים ממנה. הרי הקצין ששולח אליה יד מתחת לחצאית או מציע לה לבלות איתו כמה שעות נוספותה בסוף המשמרת, יכול גם לצ'פר אותה בביטול תורנויות אם תסכים, או להעניש בהעברה לבסיס נידח, אם תסרב.
אני זוכרת שיחה עם קצינת הח"ן של הבסיס, דיברנו על רס"ן אחד שמתעלק על הפקידות שלו. במלים ובנגיעות. למה היא לא עשתה משהו בקשר לזה? היא הודתה שהיא חסרת ישע. סגן בעצמה, ילדה בת עשרים, מול גבר כבן שלושים וחמש, מבוצר היטב בנורמה הצבאית. זה היה לפני עשר שנים. משפט מרדכי מוכיח שלא הרבה השתנה. ואני חושבת שבתנאים האלה, נשים לא צריכות לשרת בצבא. לא כל עוד הן טרף קל ובלתי מוגן מספיק. לו היתה לי ילדה, אני לבטח לא הייתי שולחת אותה לצבא, להיות בשר תותחים, במובן המיני של המילה.

הרשת שתענוג לגשת

האודיגו היא הדבר הלוהט כיום בתחום ההצעות הוירטואליות. אם אישה נופלת לאודיגו באמצע הלילה, רק אלוהים לבדו לא יציע לה בסייברסקס. השיא האולימפי עומד כיום על עשר דקות ללא הצעה מגונה. מדדתי. באודיגו ניתן להתעלם מהמטרידים, ברחוב ובמקום העבודה – לא תמיד. אבל מכיוון שבאודיגו הם גם לא יכולים להזיק ממש,לרוב אני דווקא עונה להם, על תקן "תקיעת מרפק". דוגמאות מרנינות לשיחות עם מיטב הבחורים, תמצאו כאן וכאן. את הבחור או שניים ששווים את הטרחה אני כמובן אשמור לעצמי, אם לא אכפת לכם.

משחקי איציק!

למה פירטתי כאן את כל המסכת הזו? כדי לומר, זה המצב. זה המצב הרגיל. יכול להיות ויכוח על כמה אני נורמלית, אבל בלי ספק, במובן של ההטרדות המיניות, היתה לי ילדות רגילה, החיים שלי לא יוצאי דופן, אני לא רואה את עצמי כמקרה חריג. למעשה, לקח לי די הרבה זמן לשבת ולהיזכר בכל הסיפורים, וללא ספק שכחתי כמה. כלומר, מה שפירטתי כאן, הדוגמאות הפרטיות שלי, הן מה שכל אישה עוברת. ואני כבר לא מדברת על המקרים הנוראים באמת, אני מדברת על הנורמה. על הדברים הקטנים שהם מנת חלקה של כל בחורה באשר היא, דברים שרוב הגברים לא מכירים ולכן רובם גם לא יכולים להזדהות עימם.
ואיציק מרדכי? גזר הדין שלו, בעיני, הוא מסר. נניח שבאותו אולם ממש של בית משפט נשפטים שני גברים, האחד נתפס גונב מכוניות, מה שכידוע גורם צלקות נפשיות עמוקות לכל החיים לחברות הביטוח, והשני מישש את פנים הירכיים של המזכירה שלו. התוכלו לסמן את הגבר שעתיד לשרוץ בכלא? המסר לגברים מגזר דינו של מרדכי – שזה מקובל, שזה קורה, שזה לא נורא לגעת במישהי למרות רצונה. יותר חמור לגנוב. והמסר לנשים? אין טעם להתלונן, כי אפילו אם הגבר יימצא אשם, הוא לא ייענש. תספגי ותשתקי.
האטימות של גברים שלא מבינים למה בעיקר נשים מתקוממות כל כך על קולת העונש שקיבל מרדכי נובעת מחוסר יכולת בסיסית להבין מה המשמעות של להיות אישה, כל אישה, אישה רגילה. מה זה כשבחלקים נכבדים מהחיים שלך הגוף שלך הוא הפקר, כל מי שרוצה יכול לגעת בו, ולא להיענש.
רבותיי הגברים
, אם אתם חושבים שאני מגזימה פה, אם אתם מתקשים להאמין שזה באמת כך, שאלו את החברות שלכם, את אהובותיכם, את אמהותיכם, את אחיותיכם, את הקופאית בסופר, את השכנה ממול, שאלו כל אישה אקראית ברחוב. כולנו עברנו את אותם הדברים. למה? פשוט מפני שנולדנו נקבות. והמשמעות של גזר הדין הזה לגבינו הנשים היא, כן, זה בסדר לעשות מעשים מגונים בנשים, זה בסדר להטריד אותן מינית, זה נורמלי, וזה לא פשע כזה גדול. עובדה. אפילו לא משלמים על זה בישיבה בכלא.