דיוקן בננה

מכניסה לפה:
במשך 40 שנות חיי התזונה העיקרית שלי התבססה על לחם ועוד לחם עם חמאה, פסטה ועוד פסטה עם בולונז, סטייקים והמבורגרים וכמובן תפוח אדמה על כל צורותיו. אה, וקרואסון עם שוקולד על בסיס יומי. מה אומר? החיים הטובים. ואז, הסתבר שלא ממש. כי אחרי 40 שנה הקיבה שלי התעייפה לעבוד בפרך ולא לקבל בתמורה דבר ועשתה מהפיכה. ובדיוק היום, לאחר בדיקות וממצאים, עלי להתחיל לאכול אוכל בריא. אז כנראה שקינואה ואני בדרך לעשות היכרות.

סימון דה בובאר
: אה! סימון סימון סימון! זו היתה אישה מהזן שאני מעריצה. העדיפה גבר כערת-על בשל שכלו המעולה-על, עצמאית, לא אובססיבית וחכמה בצורה בלתי רגילה. ובנוסף, מעולם לא שכחה שהיא אשה והיתה מטופחת ולבושה על-על.

קריירה:
אני מאד אוהבת את מה שאני עושה ומאושרת שאני מצליחה גם להתפרנס מזה. אני לא חדורת אמביציה להיות מצליחה ומפורסמת. אני רוצה להמשיך לעשות דברים שאני מאמינה בהם. במה שאני דווקא מאד רוצה לעשות קריירה זה בתחום האישי ובו להצליח להיות מאושרת.

קנאה:
המצב אצלי קצת פרדוקסאלי. מצד אחד אני מתנהגת כמו בנים, בודקת כל בחורה שחולפת ברחוב, חושבת שכל הבנות יפות וסקסיות במיוחד ויודעת שאין דבר מופלא מנשים. מצד שני כשהחבר שלי מתנהג כמוני אני מקנאה!

תחזוקת אפידרמיס
: עד לפני שנה חוץ מלשטוף את פני במים, לא עשיתי דבר. נאמר לי שזו חרפה ואת העונש שלי אקבל בצורת קמטים עמוקים בצורה של שתי וערב. אבל, אני עדיין דוגלת בכך, שמה שבאמת טוב לעור הפנים זו האהבה.

אין דבר שלם יותר מלב שבור:
כמות הפעמים שחוויתי לב שבור, שדיברתי על לב שבור, שעשיתי תערוכות שנושאן היה לב שבור, שראיינתי על לב שבור ושהרגשתי שהלב שלי כל כך שבור שיש סיכוי שלא אצא יותר מהמיטה הן אינסופיות. אבל למרות הכל, אני מסכימה עם ברי סחרוף, שבסופו של דבר לב שבור הוא לב שלם.

דור המשך:
ברגעים אלו, אני שוכבת על מיטתי ומקלידה את התשובות לשאלון שלכן. לצידי, יושב הבן שלי וקורא עוד כרך מסדרת "חבורת הכדורגל הפרועה". מה עוד יש לומר?

החברה הכי טובה:
עם החברה הכי וותיקה שלי, סיווי, אני התחלתי. זה היה לפני 15 שנה, נפגשנו דרך חברים משותפים ואחר יומיים קפצתי לבקר אותה והצעתי לה חברות. מאז, עברנו כל כך הרבה דברים יחד וקשה לי לדמיין את חיי בלעדיה.

יוגה:
הייתי פעם אחת בחיי בשיעור יוגה ומיד נרדמתי. כשהתעוררתי ונאמר לי שעלי להיות כלב שמתכופף לומר שלום לשמש הבנתי שעלי לברוח הביתה, ומהר.

כשהייתי ילדה חלמתי להיות:
שחקנית. ליתר דיוק, הייתי בטוחה שאהיה שחקנית. ביליתי את לילותי בחלומות על נישואין עם ריצ'ארד גיר (טוב, אלו היו שנות ה – 80), מה אלבש על השטיח האדום ובאילו דרמות רומנטיות סוחפות אככב. בגיל 9, כשגרנו באיטליה, הרכבתי שתי חברות על אופניי ועשיתי תאונה בה עפתי מעל הכידון והשטטחתי עם השיניים על המדרכה. שרצתי הביתה מדממת ובוכיה שזהו כבר לעולם לא אהיה שחקנית כי שברתי את כל השיניים הקדמיות שלי. וכך אכן פרשתי.

מקדש ארון הבגדים:
אמא שלי ניסתה לחנך אותי שכשפריט חדש נכנס לארון אז פריט וותיק יוצא ומפנה לו מקום. זה לא הצליח לה. ארון הבגדים שלי הוא כמו תיבה של אוצרות.

רבנות:
לשמחתי הרבה, מעולם לא חלמתי להתחתן. נהפוך הוא. אז רבנות זה רק מקום שאני חולפת על פניו בדרכי לבית הספר של בני ומודה לעצמי בכל פעם שנחסך ממני העונג לבקר שם.

אייקון נשי נערץ:
אני מעריצה נשים! להיות אשה, ללדת, לגדל, לעבוד, לבשל, לקפל, לסדר, לארגן, לחיות עם גבר להיות הורמונאלית ולקבל פעם בחודש. ה ע ר צ ה !