האהבות שלנו

אז מה בדיוק קורה לאהבות שלנו? מה קורה להן מהיום בו נישאנו? האם הופכת האהבה הזו לבקבוק קולה בלי גזים? האם גורלנו נגזר יהיה לסיים כמו הדצים? מה קרה לאהבה, זו שהחלה בזיקוקי די נור? מה קרה לה, שנותרנו עם להבה זעירה כגפרור?
ואולי אין מה לשאול ולתהות כלל וכלל, אלא לשים את יהבנו בגורל, כמו אותה ברכת "מזל טוב! מזל טוב!" נדושה ושחוקה. ריבון העולמים, כמה שמסגרת הנישואין לברכה כזו זקוקה.
אז מה קרה לה, לאותה האהבה הנצחית שנהרסת במעט, בכל לילה במיטה הזוגית? ועד כמה תורמים לה חבורת העוללים המתוקים? האם במחיר מתיקותם, אינם לה מזיקים ואותה הורגים?
אומרים, אהבה בנישואין זאת עבודה, עבודה עבודה, ועוד אומרים רוב הנשואים "שלום, שלום, ולא תודה". אומרים כל הכיף זה יחד לחיות, יחד להישאר, יחד להזדקן וכבר ברקע אני שומעת "בלה, בלה, בלה, ספרי לסבתא, כן, כן, כן".
אז אסיים בברכה הקסומה מבית הוריי שבאיראן, שנצרתי אותה בליבי עם הזמן: "אינשאללה שביחד תזדקנו" וכמו שאמר בוב דילן בשירו המדהים, "שיהיה ביתך יציב מול רוחות השינויים". מכל שטות לעזוב, לפרק, להרוס וללכת, מה לעשות שגם האהבה היא סוגיה מורכבת?
האמינו בכל לבכן באהבה, בעיקר גם בזו הממוסדת והכתובה. וכן, זה לכל החיים, מאסר ללא חנינות או שחרור על תנאי. ושנפגוש בכן, גם בעוד חמישים שנה, אוהבות, מחובקות על הספסל ומסביבכן שבטכן, במלוא היופי וההדר. זה כל היופי בחיים, בסופו של דבר.

עדנה כהן קדוש

ילידת טהרן 73', תושבת גבעת עזר, ליד בסיס האם- אשדוד. מחברת הספר "הדיבר החמישי"

תגובות

  1. אפרת

    הלוואי!
    ריגשת אותי.

    מנשואה שנתיים שמתפללת שרק המוות יפריד בינינו

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *