הכי יפה בעולם

איך, איך הם עושים לנו את זה, כל אלה המטפלים יום אחר יום במראנו החיצוני, איך זה קורה? נגיד נכנסת למספרה בוקר אחד לצורך פן בשלושים שקל. הערב יש לך אירוע ואת רוצה להראות במיטבך. "תיראי", מגיש לך הספר זר של שערות ובקול של תכף מקיא עלייך מוסיף: "שרוף". את דווקא היית מאוד מרוצה מעצמך כשנכנסת למספרה, מנופפת את הבלונד מול הראי, חושבת לעצמך שהפעם התספורת ממש הצליחה. אז איך, איך זה שבהזדמנות הראשונה (נגיד מחר) תדפקי 500 שקל על גוונים או צבע ותגיחי לעולם בתסרוקת עדכנית ומגניבה. איך קורה שמול עיניו המאשימות של הספר מתקפל קולו של מנהל סניף הבנק שלך לקטן-קטן ובלתי מורגש כמו אותו שטר מקומט שתקעת לכיס של החופפת? אותו דבר אצל הקוסמטיקאית. את באה לטיפול פנים שגרתי, קצת בשביל השחורים, בעיקר בשביל הפינוק. בכניסה את מעיפה מבט במראה הגדולה ובודקת אם בדרך נוסף עוד קמט. לא רע, את מציינת לעצמך, הקרם בארבע מאות שקל שקניתי בדיוטי פרי, זה עם שברי הפנינה מאינדונזיה כנראה עושה את העבודה. את מרגישה שעורך רך, נעים למגע ובעיקר מתוח עד הקצה. שעתיים אחרי את חוזרת לאוטו מצוידת במיטב השפופרות הטבעיות (בשלושה תשלומים) ותור לחודש הבא.
זה לא יקרה שוב את נשבעת לעצמך, מלטפת בעינייך את הרכישות החדשות, מתעלמת משיחת הטלפון שעוד תגיע ומהקול הפנימי המלגלג. אחר הצהריים את הולכת לקחת זוג מכנסיים שהשאירה חברה לתיקון בחנות. נו, מסתכלת עלייך המוכרת, את לא חושבת שהגיע גם הזמן שלך להתחדש? בבת אחת נראים בגדייך המושקעים, על שילובם עמלת שעה שלמה בבוקר, כמו סמרטוטים שלוקטו מן הפח. כן, את אומרת למוכרת בדיוק התכוונתי. איזה יופי, היא מתמוגגת, בדיוק הגיעה קולקציית סתיו-חורף, בחיי, בדיוק בשבילך. בשיחה עם החברות על דיאט קולה תתלונני שזה פשוט נורא. לכל מקום שאת נכנסת דוחפים לך דברים שאת לא צריכה. כאלה אנשי מכירות החבר'ה האלה, תגידי, נזכרת לשבריר שנייה במניקוריסטית והלק החדש, הם פשוט יודעים את העבודה.
אז זהו שלא, יקירתי, הפעם זו את. ניסיונותייך הנואלים לזרוק את האחריות על מישהי אחרת פשוט לא יצליחו. מכירה, כמו טנגו, היא עניין לשניים ואת, שעומדת מצוין ברוב לחצי החיים נכנעת לצו העתיק ביותר בעולם: תהיי יפה. מול הצו הזה, הבלתי כתוב אומנם, אך גם הבלתי מתפשר בעליל, יהפוך עמוד שידרתך המוצק לרכיכה נטולת עצם, וכוח הרצון שבך יתמסמס כמו ארטיק לימון בלב אוגוסט. את תהיי יפה – אומרות עיניו של הספר, ידיה של הקוסמטיקאית, פצירתה של המניקוריסטית. איך יפה לך מתמוגגת המוכרת בחנות, ואת יודעת שמול אלה אין לך שום סיכוי.
רק אנושי הוא לרצות יותר, ואנחנו רוצות להיות יפות – יותר ויותר ויותר. ממעגל הקסמים הזדוני הזה אין שום סיכוי להימלט, הרי אפילו נעמי וקלאודיה, מושלמות שכמותן, לא מוותרות לרגע. פעם הסתובבו במחוזותינו ילדות טבע יחפות ונטולות איי-ליינר, בשמלות פרחוניות. היום זה נגמר בגיל 12, עם החזייה הראשונה מתחיל המרוץ הכי ארוך בחיים. לא רציונלי, נטול הגיון ומלא הבטחות משומשות. תהיי יפה ותשלמי, ואפשר גם: שלמי, רק אז תהיי יפה. אופי זה הרי, כידוע, עניין למכוערות.