הניצוץ

אבי הפסיכולוגיה, פרויד זיגמונד, אם אני לא טועה, שהגדיר בעיה נפשית מהי, היה על ל.ס.ד. כל החיים שלו. אמרתי את זה גם לחברים שלי, אבל הטיעון המוחץ הזה משום מה לא עובד

יש לי בעיה. כל החברים הטובים שלי, (שהם מעטים) רוצים להרוג אותי.
משפילים אותי, יורדים עלי, קוראים לי קטנונית, מתישה וכפיתית. לא עוזר שאני מנסה להסביר להם שאני לא כפייתית, שפשוט איכפת לי. אני שותה קפה של בוקר עם מגבת, כי אכפת לי שלא יהיו לי עיגולים של מים על השולחן. איכפת לי שהספרים שלי יהיו מסודרים לפי הגודל ואכפת לי מאוד שהשטיח שלי בבית לא יהיה מקומט. כל כך אכפת לי שאני מסוגלת להרוג מישהו. זאת לא בעיה נפשית זו תפישת חיים- "מקום לכל כוס ועת לכל ספר".
אז אני אוהבת סדר, אז מה? למה זה עושה אותי כפייתית?
יש תורה סינית שלמה שמדברת על סדר. סדר בבית, לא סדר קוסמי. פנג שואי קוראים לתורה הגאונית הזאת. הכלל הראשון בפנג שואי (לכל חברי הבורים שלא מדברים איתי כי אני כפייתית) הוא לטפל ב"אי סדרים".
הסינים אומרים (ובצדק) שקודם כל צריך לסדר את המקום, להעיף את כל הניירות המיותרים, לנקות אבק, לפזר ערימות של חפצים.
אם כמה מליארד של סינים חושבים שסדר זה נורא חשוב לבריאות הנפשית, אז מיליארד סינים הם כולם אנשים כפייתים וחולים? (נגיד שרק כמה מליונים, לשם הסדר הטוב כי בטח גם להם יש כופרים). הנקודה היא מי החליט שכפייתיות זו תכונה שצריך להיפטר ממנה, לעומת צייתנות למשל? אני דוקא חושבת שצייתנות זו תכונה חולנית. ומה זו בכלל בעיה נפשית?
להזכירכם, אבי הפסיכולוגיה, פרויד זיגמונד, אם אני לא טועה, שהגדיר בעיה נפשית מהי, היה על ל.ס.ד. כל החיים שלו. אמרתי את זה גם לחברים שלי, אבל הטיעון המוחץ הזה משום מה לא עובד. גוועלט! אני מתאמצת, מלקטת נתונים, מביאה הוכחות, ציטוטים ומובאות, והם ממשיכים להתווכח: "אז למה את עוברת ומיישרת את הכיסאות בבית קפה? ולמה את חייבת לשטוף כלים ולעשות עוד כמה פעולות קבועות לפני שאת הולכת לישון אחרת את עצבנית ויש לך סיוטים? למה כשאת עוברת את הכביש את חייבת להגיע לצד השני לפני שאוטו חוצה אותך אחרת את בטוחה שיקרה משהו רע? למה את לא יכולה להרדם כשהארונות בחדר שלך פתוחים?"
לא יודעת למה! מה נראה לכם, שאני נהנית מזה שאני צריכה לדאוג לסדר בעולם? אני אפילו עושה עם עצמי תרגילים ואימוני קוליות בהם אני מאלצת את עצמי לעבור כבישים סואנים בנחת בלי לחשוב מה יקרה אם אני לא אגיע לצד השני לפני שיחצה אותי אוטו, ובמקום זה מתרכזת באיך לא להידרס. אז מה אם אני מצליחה לעבור את הכביש בלי אמונות תפלות רק אם אני מארגנת לי סכנת חיים ממשית? מה לא נורמלי בזה?
ובהשוואה למה? עד כמה שאני יודעת יכול מאוד להיות שכל תפישת העולם שלנו בטעות יסודה וכל מה שאנחנו חושבים ושטוחנים לנו במוח הוא לגמרי לא נכון. הרי טוב ורע הם ערכים לגמרי סוביקטיביים. שום דבר בחיים האלה לא הגיוני. אנחנו רגילים לחשוב שבן אדם שפוי הוא אחד שלא מתמוטט, לא מתאהב בגברים נשואים, לא מובטל מעבודה יותר מחודש רצוף שבו הוא כל יום קם בשש לחפש אחת, שלא מתפרץ בזעם כשהוא נפגע, שלא נכנס לדכאונות לפעמים. כולנו עובדים לפי סטנדרטים שהמקור שלהם הם בני אדם שבכלל לא בטוח שהם ידעו מה הם אומרים. אפשר אפילו להקצין ולהניח שמישהו שנחשב בר סמכא בשלוש מאות לפנה"ס פלט משהו מתוך עצבים בבוקר אחד ואנחנו חיים לפי זה כאילו זה תורה מסיני. וזה אמור לגבי כמעט כל התנהגות חברתית החל מביגוד ומשקל וכלה באיך שאנחנו אוכלים ובמה שאנחנו אומרים.
למעשה, לפי הסטנדרטים של החברה שלנו אדם שפוי לא יכול לאפשר לעצמו לחיות את החיים שלו באופן מלא, כי אי אפשר לחיות אותם ולהישאר מאוזן. אין כזה דבר. החיים זה דבר שקשה להתמודד איתו, חד וחלק, אלא אם כן אתה מפצה את עצמך במקומות אחרים ומרשה לעצמך להתפרק מדי פעם, ואפילו אם זו התפרקות מאורגנת היטב.
אני יודעת שלא יפה לצחוק על המתים אבל שימו לב לתמונה הבאה:
סבא שלי ז"ל יושב על כסא גבוה במטבח, מורח את הפרוסה בגבינה %9 באופן מדויק ושווה, חותך את הפרוסה לשש קוביות שוות ולבסוף, בארשת רצינית להפליא, אוכל כל קוביה בעזרת מזלג בלוית הצליל הידידותי של השיניים התותבות שלו. תכירו, אלו השורשים שלי.
נידונתי להיות בן אדם מסודר מאוד. מסודר נוטה לקרציה. אתמול תפסתי את עצמי אוכלת קרואסון עם סכין ומזלג. סביר להניח שמחר אני אישן במיטות נפרדות, אסע להמבורג שלוש פעמים בשנה, ואחזור עם מלאי של שמפו במבצע. כל החצי היקי שלי, שמסדר את הפרנזים של השטיחים, זה באשמתו. כזאת אני ולא נראה לי שזה ישתנה.
וזה בסדר לדעתי. אפילו מקסים. לא צריך להשתנות, ולו רק כי ההסטוריה מלאה באנשים שהוקעו מהחברה בטענה שהם משוגעים ואחר כך הסתבר שהם צדקו. אילמלא האנשים האלה לא היינו מגלים שכדור הארץ לא שטוח כדיסקית ולא היה דבר כזה מטוס. במשך ההסטוריה הגבולות נפרצו פעם אחרי פעם, ואין שום סיבה שזה לא יקרה שוב. גם אין שום סיבה שזה לא יהיה אתה, או אני. ואל תדביקו לי עכשיו גם שיגעון גדלות. מה שאני מנסה להגיד זה שכולנו כאלה. לכולנו יש את השיגעון הקטן, את הניצוץ, את הידיעה הזאת של מה נכון ומה לא, ומשם מגיעים החזון והגאונות- אז אני כפייתית, הוא הומו והיא שמנה. אולי כרגע זה נראה לא בריא אבל יכול להיות שבעתיד כל החולים יתאחדו ויצילו את העולם מהכחדה, אז לטובת כולנו- תנו לחיות.

קארין ארד

גיל- 3, 28, ו- 90 לחילופין, מין- בררנית, צבע שיער- קורדרוי. כישורים- כישרון נבואי בזמן מחזור, קריאה בטארוט, מאסטר לרייקי, מסאז'ים, פוליגראף אנושי. שאיפות- להיות עשירה עד גועל נפש, להיות סופרת מצליחה מאוד, להיות זמרת גוספל שעושה סיבובי הופעות בעולם, לא למות, למצוא אהבת אמת.

תגובות

  1. אנציקלופדיה לעינייני סמים

    ד"ר הופמן גילה גילה שהיא פיתח את הLSD באפריל 1943, פרויד מת ב- 1939.
    פרויד היה ג'אנקי של קוק, לא של אסיד.

  2. האחים רייט

    אף אחד לא טען מעולם שאנחנו משוגעים¬ לפחות לא בפנינו®
    אנחנו בכלל היינו בענייני אופניים ומזחלות שלג®
    חוץ מזה¬ שאנחנו לא מבינים איך הצלחת לכרוך יחד תופעות של כפיה טורדנית¬ פרופורציות גופניות והעדפות מיניות¬ ועוד להציג את זה כחריגות שממנה צומחות תובנות אנושיות חדשות®

    מצד שני¬ כנראה שלא הבנו עוד כמה דברים®

  3. cookielida

    לדעתי קיצוניות היא דבר רע,וזה לא כל כך משנה באיזה גלגול היא בדיוק מופיעה…בכל אחד מאיתנו קיימות קיצוניות,והכל עניין של להסתדר עימם – את בטח לא תשתני,ואת גם לא יכולה לדרוש מאדם אחר להשתנות (אלא אם כן הוא האחיין בן ה 10 שלך…).
    אז,כל עוד את מבינה ומכירה בקיצוניות שלך,ומבהירה את העניין לחברייך,הם יכולים לקפוץ…או שיסתדרו,או שיחפשו ת'חברים שלהם..כל כך פשוט

  4. את בסדר גמור ותפסיקי להתנצל על מה שאת.
    הדבר הכי חשוב הוא שאת תאהבי את עצמך ואת שגעונותיך כי לכל אחד יש משהו וזה מה שעושה כל אחד מאיתנו למישהו מיוחד.

  5. לא מנסה להיות פסיכולוגית באגורה, אבל רציתי בכל זאת לשתף אותך במשהו (מנסיון אישי) –
    לדעתי, דפוסי התנהגות כמו שתיארת מכסים על משהו בתוך תוכך, ושווה לבדוק על מה –
    ולא בשביל שתפסיקי (חס וחלילה, נראה שאת מאד נהנית להיות כזה, וזה אפילו מגדיר חלק ממי שאת) – אלא פשוט בשביל לצמוח.
    איזה כיף זה לצמוח!

  6. שלום כותבת יקרה,
    מצד אחד, עד שתמצאי את עצמך שוטפת ידיים עם סבון מיוחד, במים מהקומקום, 5 פעמים ברציפות 20 פעם ביום, או מדליקה ומכבה את האור 5 פעמים כל פעם שאת נכנסת לחדר, אחרת תמותי, אז את בסדר גמור ואין שום צורך להשתנות. אבל יש לי הרגשה שהיום הזה לא רחוק, או אז, גם אין צורך שתשתני, הסירי דאגה מלבך, יבואו לקחת אותך, וישנו אותך בעזרת מינון תרופתי מדויק.
    בברכת בריאות נפשית טובה,
    זיגמונד פלוץ

  7. האנתרופולוג

    קארין , אין ספק שהדרך הטובה ביותר להגדיר אותך היא… "תופעה".
    במשך שנתיים יצאתי עם מישהי שהיתה חייבת לשאוב את השטיח בחדר בדיוק כשהלכתי לישון כי היא לא יכולה היתה לסבול את המחשבה שבלילה ננשום אבק…
    אז היום היא נושמת הרבה חמצן נקי לריאות ו… לבד.
    אז קחי את עצמך בידיים , תעמדי מול המראה , תני לעצמך שתי סטירות בשביל להתעורר מהחלום שאת נמצאת בו , ושכתסיימי עם השלב הזה , אסביר לך איך להמשיך לחיות עם עצמך והסביבה בשלום .
    אוהב אותך הרבה.

  8. זיגמונד פרויד

    לפי הפסיכואנליטיקה, את סובלת ממה שמוגדר כ"אובססיב קומפולסיב דיסאורדר". התמכרות לקוק או לכל סם אחר, מאידך, איננו מחלת נפש. שימי לב להבדל המשמעותי בין הדברים. עצם הנסיון הפטתי להוכיח כביכול שלהיות חולה נפש זה בריא או טבעי או שניהם, מעיד על כך שאת עצמך לא חושבת שהתנהגותך טבעית ו/או לגיטימית. יתכן, מאבחנה ראשונית שלי, שמצבך נעוץ גם בבעיה תורשתית וגם ביחסייך עם אמך בשלב האנאלי של התפתחותך, שזהו השלב שנתקעת בו ושבא לידי ביטוי בהתנהגות אובססיבית- קומפולסיבית. אני ממליץ על פגישה עם פסיכיאטר וצפייה בסרט "הכי טוב שיש". כל טוב, זיגמונד.

    • אריאלה

      ככה ממש לא נראה OCD, עם כל הכבוד לאדון הנכבד.
      חוץ מזה, בתור מישהי שהתחילה להיות מסודרת רק בשנה שנתיים האחרונות, אני יכולה בשקט גמור להגיד שלחיות במקום מסודר ונקי הרבה יותר נעים מאשר לגור במחראה כשלא מוצאים שום דבר.
      לעומת זאת, התמכרות לסמים כן מעידה על אישיות מסוג מאוד מסוים.
      בקיצור, תבדוק איזה חידושים חלו בחקר הפסיכולוגיה מאז שכתבת את הספרים שלך ורק אחר כך תיתן דיאגנוזות.

      • מריה שרייבר

        אפשר לשאול איך הצלחת להפוך למסודרת? (ראי תגובתי המיוסרת למטה).

      • אריאלה יקרה, זה דווקא כן ובדיוק OCD, הישר מההגדרות של ה- DSM. אמנם לא עושים אבחנות דרך האתר בננות (באמת, למה לא?), אך יש הבדל בין להיות מסודר (ואני אומרת את זה בתור צאצאית של ייקים משני הצדדים) לבין לא להיות מסוגל לישון עם הארונות לא מצויים בצורה מסויימת או לישר כסאות במקום זר כמו בית קפה שאת לא ממלצרת בו בדיוק הרגע. אגב, לא נראה שזה קשור לרצון לחיות, ולכן אין קשר בין חיבת הסדר לבין הימנעות מסכנות בככביש.

    • are you another clinical psychology PHD student?

  9. טריניטי

    איך למדת, בהתכתבות? שילמת הרבה כסף? חבל.
    היה פה דווקא מישהו שהגדיר OCD לא רע, גיא קוראים לו, תקרא את התגובה שלו, ותבקש את כספך בחזרה.
    קארין היקרה, אין כאן שום בעיה נפשית או אחרת. רוצה לשמוע קטע?
    אני לא יכולה להתחיל ללמוד אם אין סביבי סדר. יש מבחן? צריך לסדר, אפילו אם התחלתי ללמוד ב-22:00.
    גם אצלי השטיח חייב להיות ישר, ואני שונאת כלים בכיור ובגדים על הריצפה, ותגידי לי, מה לעשות כשגר איתך בבית איש המתייחס לשיגעונותיי בעדינות של פיל? שגורר את שולחן הקפה מעל לשטיח עד שנוצרים קפלים שאפשר להתחבא מאחוריהם ולא מבין על מה המהומה? שמשליך את הבגדים לכביסה וכמעט קולע….. ועד כהנה וכהנה….
    ניסיתי הכל: התווכחתי, הסברתי, צעקתי, הרבצתי (אני בערך חצי ממנו, כך שזה לא היה אפקטיבי) לא עזר כלום!!!!
    מה עושים?
    מתפשרים. פה אני מרסנת את עצמי לנוכח הכלים בכיור, ושם הוא מסדר את הסלון, עומד כמו חתן גאה כשאני נכנסת ומתפעלת ברעש רב.
    שווה להיות מסודר. זה משתלם תמיד. זה בריא.
    ומי שאוהב אותך, ילמד לחיות עם זה. עובדה.
    (((((((((-;

  10. קטנונית

    אני יודעת שהתגובה לא לגמרי קשורה לנושא, אך קטנונית מאד אנוכי.שאלתי – איפה שורשייך הערביים , קארין? לא,כי אני פשוט מתקשה להאמין שלפניי קטע שבו לא מוזכרים שורשיה הערביים של הכותבת – במילה, ברמז, שבב – תני לנו משהו!. אותה אמא שקארין מעידה על עצמה שכה בושה בה במשך שנים ארוכות ועתה נגררת היא על אפה וחמתה לכל קטע אפשרי שתכתוב גב' ארד – הפעם, בהפוכה אך בהתאמה בוחרת הכותבת להשתמש בשורשיה היקיים דוקא. כמה שימושי לבוא מרקע מעורב!!! כמו כן, תמהתני,האם יכול להיות שהסדור והניקיון הכפייתיים קשור להרבה יותר מדי "סקס בעיר הגדולה?"

    • טריניטי

      לא רק שלא קשור, אלא איום ומרושע.
      עצה לי: כל פעם שתחושי צורך לכתוב משהו, כל דבר, בקשי מהאחות שתחזיר אותך מהר למיטה.

    • קארין

      אוי, חמודה- הסכין שאת מחזיקה ואת נורא דומים למישהי שאני מכירה. גם השם שבחרת לעצמך מסתדר לי. אם את מכירה אותה תשאלי אותה אם היא כבר לובשת חזיות.

  11. לא OCD ולא נעליים (יש לסדר את הנעליים בזוגות שכולן תפנינה לאותו כיוון). זה רק הצורך החריף לארגן את החים במגירות סגורות , מאחורי דלתות נעולות, כל דבר במקומו אחרת החיים יתפרצו החוצה ויפריעו למהלך הענינים התקין, כן?
    אל פחד. אפשר לחיות עם זה שנים. אפשר להתחתן, לאלף את בן הזוג שישטוף כלים *מיד* אחרי שהוא גומר את הקפה (ואחר כך יש לרחוץ את הכלים שוב, ולנקות היטב את הכיור).
    לכבס על 90 מעלות כל דבר.
    להעביר את הכללים גם לילדים, ולהתפלא שהם חיים כמו חוראנים ולא מחליפים בגדים כשהם יוצאים מהשגחתך (אי אפשר לאכול אצלם כלום)
    או למצוא מישהו שיוציא אותך בעדינו ובכוח מהבור הזה.
    שיכריח אותך להתעלס על הספה עם בגדים למרות שהם יתקמטו. שלא יעשה לך הנחות וילקק לך את טיפת היוגורט שנשפכה לך על החצאית, במקום להתיר לך לרוץ ולהחליף אותה כי יש עליה כתם. ובקיצור – מישהו שילמד אותך להתפלש בעצמך, ובעצמו, כדי שתוכלי לקחת את הפניה הנכונה מהמקום שבו טעית בדרך, אי שם בימי הגן.

    • טריניטי

      לא ברור לי אם אני מגיבה לגבר או אשה, לא שזה משנה, פשוט לצורך הניסוח, לכן מטעמי נוחות אמען תגובתי לגבר.
      בוא נתקדם כמה שלבים קדימה, נשים את כל הבולשיט בצד. האנדרסטייטמנט של תגובתך הוא שסדר וניקיון מעידים על איזושהיא נכות רגשית או אחרת, על חוסר יכולת להתמודד עם כל מה שלא מסודר ומתוייק. מאידך, היכולת להסתדר עם אי סדר וליכלוך מעידה על נפש בריאה, סוג של חופש, או השד יודע מה.
      הדברים לא כל כך פשוטים. זו לא משוואה מתמטית.
      אהבתי פעם בחור שחי בבלגאן מוחלט, ואהב את זה. הוא מעולם לא ניקה, או סידר, השותפים מידי פעם ניסו לעשות משהו בנידון אך ללא הועיל, ובסיכומו של דבר לכולם היה טוב. אם נלך לפי טענתך הרי שהבחור צריך להיות חופשי ומשוחרר מעכבות מיניות ואחרות, בריא בנפשו, שמח ואוהב אדם.
      טעות.
      הבחור נהג לפרוש מתחתינו מגבת לפני כל זיון, לבל יתלכלכו המצעים, ונגעל לאכל או לשתות "מפה לפה". הוא העניק לי מלוא החופן עקרות רגשית וריקנות מינית. הוא מעולם לא דיבר איתי על כלום אלא רק עשה כאילו. למותר לציין שאנחנו לא ביחד כבר הרבה זמן.
      ושאלה לי:
      האם להתעלס על הספה עם בגדים זה סוג של התלכלכות? תמהני, כי זה מה שמשתמע מדבריך. לטעמי זה ביטוי של אהבה, ואם לאדם חשובים יותר בגדיו המגוהצים מאשר מושא אהבתו ותשוקתו, הרי שבאמת משהו לא בסדר בתמונה.
      ומה הקטע עם היוגורט? אנחנו יכולות ללקק בעצמנו את היוגורט מהחצאית, ולא לרוץ להחליף, אחרת למה עמדנו שעות מול הארון??
      מניסיון, ערמות של כלים בכיור, ניירת ולכלוך לא יביאו אותך אל האושר. מומלץ לקחת אחריות על החיים, לסדר קצת, לאוורר את הנשמה, להיפטר מכל הזבל – גם האנושי. אסור להגזים, כמובן, לשום כיוון, ורצוי תמיד לחיות בשלום עם עצמך ועם סביבתך.

      • אוי טריניטי.
        יש דרך אחת להבין כוונה, וחמישים דרכים לטעות בפירושה.
        סדר וניקיון אינם נכות, לא רגשית ולא אחרת.
        הקפדה עליהם עד כדי הרמת גבה מראה על משהו אחר מאשר התנהלות נורמלית.
        קראי לזה שריקה בחושך, נרות למריה או קורבן לקאלי, יש משהו פולחני בהקפדה על תבנית, כללים, העדפות ורמת ניקיון.
        לפעמים זה רק נקיון , לפעמים זה חורג. אם זה חורג מאוד, באים אנשים עם בגדים לבנים. לפעמים לא.
        הבחור שלך ראה את הבעיה במקום מסוים (לא לשתות מפה לפה, לא ללכלך את המצעים בזרע) ולא ראה אותה במקום אחר (בלגאן). חוקי ולגיטימי. גם את בוודאי נגעלת מדבר אחד ולא נגעלת מדברים אחרים, שלמישהו אחר יראו נוראים.
        ותשובה לשאלה – כן, לרוב האנשים (או נשים) עם גישה כזו לחיים, להתעלס על הספה עם בגדים זה כמעט גורם להתקפת לב. יש לפשוט את הבגדים בסדר, לקפל כל דבר ולהניח על הכיסא או השידה. זה אומר שאי אפשר ליהנות מהמעשה, אם הסביבה אינה מאולפת כפי שצריך. לא תמיד זה נורא – הרבה אנשים נוקטים בשיטות דומות לאלף את הבלאגן שמסביבם, כמו למשל לארגן כל דבר ברשימות ובמטלות. בשביל זה המציאו את הפאלם פילוט.
        והעצה שנתתי מתמצית במילה אחת – התפלשות.
        ביום שהמסודרת או המסודר יהיו מוכנים להתפלש – בעצמם, בבגדיהם, במאכלים או משקה, זה יהיה סימן שהצורך לכלוא את החיים מאחורי דלתות סגורות שכך מעט.
        וכל אחת תעשה לעצמה את הסימן שהיא מכירה ליום הזה – אם זה הום שבו לבשת בבוקר את אותם בגדים שפשטת בערב, או היום שבו הלכת לישון עם כלים בכיור, או הערב שבו הסתובבת בלי תחתונים וזינקת למיטה עם בן זוגך בלי להתפשט כי הצלחת להשתחרר מכל הדברים האחרים שתמיד צריך לעשות לפני כן.

  12. מסכימה פחות או יותר.
    אני אוהבת סדר וניקיון וכל זה. אבל מעבר לסדר וניקיון יש לאנשים הרגלים אותם הם עושים כבר משחר ילדותם.
    השאלה מתי המנהגים האלה מגבילים אנשים אחרים והופכים למטרד לאדם מבחוץ.

    ע"ע- ארוחת ערב משפחתית ,כל ערב. העדרויות לא תסבלנה, גם כשהילדים גדלים לגיל 20+ ועדיין מרגישים מחוייבות לארוע המרגש, על חשבון שהות עם חברים/בת הזוג וכו.

  13. אמא של בנצי

    תמיד
    ולעולם
    את עושה לי דיסקו עם הכתיבה שלך

    את מותק ((-:

    בקשר לתוכן
    נו
    גם אני סובלת מהבעיה הזאת
    אבל החברים שלי התרגלו…..
    הבני זוג…..לוקח להם זמן לעלות על זה ((-:

    תמשיכי לכתוב
    ובבקשה לעיתים יותר קרובות !!
    תודה ושלום (-:

  14. האנתרופולוג

    קטנונית , אני מאוד אוהב אנשים כמוך…
    סתומה לחלוטין ולא מתביישת להראות.
    אם היית לידי , הייתי דואג לקשור לך את הקוקיות למרפקים כדי שכל פעם שתזיזי את היד תתני לעצמך מכה רצינית בראש.
    ובכלל , אני מציע לך ללכת לאשפוז מרצון לשלושה – ארבעה ימים , אני בטוח שזה יעשה לך רק טוב.
    זה פשוט דוחה כמה בנאדם יכול להיות מגעיל ומלא ארס כמוך.
    אני בדיוק פותח מועדון מעריצים לקארין , אז אם תרצי להצטרף אני מבטיח לא לשמור לך מקום..
    אני מקוה שזו הפעם האחרונה שאנחנו נתקלים בתגובה שלך כאן , ולא משנה תחת איזה שם.
    ונ.ב – שקיף שאין לך שום זכות ואו סיבה ללבוש חזייה.

  15. מריה שרייבר

    אצלי הניצוץ מגיע מהכיוון הנגדי – אני לא מסוגלת לתפקד כשיש מסביבי סדר. ישר אני מבלגנת, ישר אני יוצרת סביבה שהכל בה בתזוזה וחוסר שקט שמאפיין גם אותי. בחיים לא תמצאו את הכיור אצלי נקי, הפח עולה על גדותיו והמצעים שוכבים לפעמים חודש. אני גם מהטיפוסים שתמיד מאחרים, ואף פעם לא מוצאים איפה הם שמו את הויזה. טוב, אני מניחה שהתיאורים ממצים. פעם בחצי שנה אני מתעוררת ואומרת לעצמי שהגיע הזמן לקחת את עצמי בידיים. אממה? אחרי 48 שעות גג הבלגן שב על כנו.

  16. מיכאל

    יש לי תחושה שהתופעה שקארין תיארה מאפיינת יותר נשים.
    לא שאין גברים כאלו אבל בואו נסכים שאחוז גבוה יותר של נשים חשוב להן סדר בצורה די קיצונית.
    מספר גדול של נשים שהכרתי בחיי מתאימות לתיאורים שהבאתן כאן. אמא שלי ככה, שלוש אקסיות שלי היו כאלה, אחותי הגדולה ככה והדודות שלי גם.
    ואני שואל, למה? מה הסיבה?

  17. פרויד לא הסניף קוקאין כי היה בא לו, או בשביל הפאנן. הוא הסניף קוקאין כי היה לו סרטן, וזה מה שהקל על הכאבים שלו. ואת עוד קוראת לנו בורים 🙂

    • אנציקלופדיה לעינייני סמים

      פרויד הסניף בלי קשר לסרטן, ובהחלט בשביל הפנאן. זה היה מאוד מקובל באותה תקופה ויש לזכור שקוק לא היה אז סם אסור.

    • קארין

      אף אחד לא טען שהוא הסניף בשביל הפנאן או בשביל הסרטן (שזה חדש לי דרך אגב) והאמת היא שזה לא ממש משנה- הפואנטה היתה שהוא לא היה סחי. אבל שטויות, אם מחפשים משהו להידבק אליו תמיד מוצאים. הקונספט הזה של תגובה לשם התגובה בלבד לא מובן לי בכלל, אני חייבת להודות.

    • האקסית

      פרויד היה בכלל מכור רוב השנים לגראס – הוא היה מתעורר כל בוקר, מוריד ראש וכשהערב היה יורד היו מתכנסים הוא וחברו פיטר לעשן יחד מאותו באנג כסוף שקיבל זיגמונד ליום הולדתו.
      אווה, האסיסטנית הצעירה, היתה זאת שדרדרה אותו לסמים הקשים יותר.
      היא היתה לוקחת אותו לאותן מסיבות פרועות שנערכו ביערות מחוץ לוינה. מסיבות אסיד קראו אז לאותן מסיבות. שם הוא התחיל לבלוע אקסטזי תוך שהוא רוקד בפראות לצלילי מוזיקת הטראנס.

  18. חנן בר

    אז את מתבגרת קארין. אחלה את גם מודעת לזה וגם מתחילה להנות מזה. ככה זה מתחיל אני מכיר את זה, ואת יודעת מה השלב הבא ??
    את תנמיכי יום אחד את הבאסים בסטריאו שלך, תרכשי מכונית יפנית אוטומטית בצבע בז', תלבשי רק בגדים נוחים, תלכי לבליינד דייטים עם כאלה שלא כל כך נראים טוב אבל מסודרים כלכלית,
    תתענייני במרכיבי הפנסיה שלך, תקצרי את השיער כי זה נוח, תעשי חיקויים של "זוהיר בהלול"
    תספרי בדיחות עדתיות, תזמיני דיסקים ממדיה-דיירקט, תשנאי את שדרני ערוץ הילדים… ותפסיקי לצחוק מההלצות של שדרני גלגל"צ…
    תהני מזה יקירתי , אנחנו במיטבנו כשאנחנו מתבגרים (לפחות מנטלית אם לא גופנית…)
    וחוץ מזה פעם ישבתי אחרייך במסעדה וראיתי אותך מסדרת את הטיפ למלצרית לפי גודל המטבעות… ועכשיו אני מבין למה…
    נשיקות

  19. זו שיודעת

    אני מאוד אוהבת את האתר וכבר רואה אותו חלק בלתי נפרד מחיי (אולי גם בגלל שאני כותבת בו?). אבל דבר אחד נשגב מבינתי, למה? למה בכל פעם שמישהו בוחר לחשוף את הקיצ'קס שלו מיד "עולים" עליו המאזינים היקרים ומתחילים לנתח את אופיו, לעוץ עיצות מעשיות ולחשוב בתמימות הגובלת בטיפשות שהכותב שלח את מאמריו כדי לקבל ייעוץ חינם.
    לפחות מבחינתי זה לא כך. ראשית עצם הכתיבה היא הקלה- הכרה בחסרונותנו (שהרי כולנו אנושיים) ואם מצאתי מילים לתאר את הדפיקות שלי-סימן שהיא בגדר הנורמלי ונופלת בהגדרות המוכרות לכולם.
    זה נחמד גם לעורר הזדהות, אם מישהו/י מגיבים כאילו גם הם ביקרו באותן נקודות, שוב אני מרגישה טוב יותר כאילו "אני לא לבד במערכה".
    אבל מרגיז אותי לקבל תגובות נוסח "זו תבנית חוזרת אצלך" או "את צריכה לחפש עזרה"….
    איך אתם בכלל לוקחים לעצמכם את הרשות לנתח אותי על פי סיפור.
    ואגלה לכם עוד משהו- לפעמים אני מגזימה או משנה דברים על מנת להדגיש את הפואנטה, כמו הקטעים הוירטואליים באלי מקביל, אז באמת יש להיזהר שם, הסיפורים אינם משקפים את האדם.
    לסיפור עוד מטרה ( מיד אני גומרת לזיין לכם את השכל) להעלות נושא לדיון, לפעמים זו סתם זריקת פרובוקציה במתכוון כדי לשמוע דעות שונות על הנושא ולא על הנשוא!
    בכל אופן, רחל פעם כתבה שמרגע שהיצירה יוצאת על הנייר, היא מקבלת חיים משלה (כמו ילד) ואין לי למעשה שליטה על התגובות. עוד מישהו אמר פעם "המשורר מת, יחי המבקר" וזה לדעתי, די אומר את הכל. כך שאין לי שליטה על התגובות ואני מקבלת בברכה כל התייחסות – רק שימו לב שאולי הסיפור רוצה לתת אמירה או להביא אתכם להתבוננות פנימית (כמו בסרטים גדולים, למשל) ולא שתתחפשו למבקרי סרטים ותייעצו לבמאי על חייו האישיים.

    • ואת עם כל הכבוד לך, את לא חושבת שזה בדיוק מה שאת עושה ?
      מנתחת את אופיינו ??

    • קוקיה

      התופעה שאת מדברת אליה אכן הפתיעה גם אותי והיא רק הולכת ומתעצמת (או ככה נדמה לי) באתר. יש משהו כוחני ועם זאת טבעי שאנשים מרגישים בכח רב כשהם מייעצים, מנתחים וקורעים את מושא הכתיבה, זה במקום להתעסק בבעיות שלהם במידה מסויימת. חוץ מזה זה בדרך כלל פתרון גברי. כשאת מדברת עם חבר זכר, נניח, הוא תמיד ינסה לפתור לך את הבעיות ולהציל אותך מגורל קשה ממוות. דמויות נשיות נוטות להיות קשובות יותר בדרך כלל אבל בבננות יש גם פמיניסטיות תדמיתיות (להבדיל מאמיתיות) שלעולם לא יודו ב"חולשה נשית".
      הנה גם אני התחזתי למבינה.
      בום.

    • על ראש הברוש

      רוע לב. רוע לב טהור של אלו המסתתרים מאחורי המחשב והניקים שלהם כדי לפגוע באחרים שלא מסתתרים כמותם.

      לא סתם זריקת פרובוקציה, לא בעיה פסיכולוגית שנובעת מהשד יודע מה, סתם רוע לב. רוע לב טהור. בחיים שלי לא נתקלתי בכל כך הרבה רוע ואטימות בתגובות למאמרים וכתבות ובפורמים באתר אחד.

      רוע הלב באתר הזה הפך לתופעה, שווה לחשוב למה. אולי זה האדום אדום הזה שעושה רצון למצוץ לאחרים את הדם?

    • אלי פיב

      השתפכות פומבית, ועוד בפני אוסף זרים, הגיוני שתוביל ליותר מרק תגובות הזדהות. בין אם נעשתה בכתיבה או בע"פ, באתר או ברחוב. במצבים שאנשים מסוימים נוטים להזדהות אחרים נוטים לייעץ, לנתח, לשפוט ולקטלג. הבעיה, אם יש כזו, היא במצבים ולא באנשים. בקיצור, טורים מסוימים מעודדים תגובות מסוג מסויים, הם אינם מתנסחים כמו "סרטים גדולים", ואין מה להתפלא שלא מגיבים אליהם כאל כאלה.

      לגבי רוע לב, שזה נושא אחר, שהעלו מתחתייך, נראה שלשיאי הרוע מגיעים דווקא השדרנים או המאזינים היותר הקבועים. תהא התגובה תחת הניק קבוע או לא. למה זה המצב? לא יודע, אולי כי הרבה פחות מחייב והרבה פחות חושפני לקטול. אולי כי להם יותר אכפת והם טורחים להתעצבן יותר. אולי פשוט סגנון שהשתרש מתסכול והגנה עצמית, מההרגשה שהאתר נתון בסכנת כיבוש ע"י מאזינים פחותים. אולי ענייני פוליטיקה בביצה המקומית. ואולי גם הטרוגניות גדולה כערך מנחה של המערכת בבחירת הטורים – לפחות כך נראה, ואולי, אגב, הגיע הזמן לשמוע משהו מהעורכת על שיקוליה – שחלקם פשוט מזמינים תגובות קיצוניות, שהם כמעט תמיד גם אישיות.

      ועוד, כשנחשפים לפמיניזם נשפך פתאום אור חדש, ביקורתי ושופט, על הרבה תופעות סביבנו. יש התלהבות יתר לעשות שימוש בכלים שגילינו, רצון לסווג ,לקטלג ,לשפוט ולשים בקופסאות החדשות שקיבלנו ולראות אם הן נסגרות. זה דווקא תרגול לא רע, אבל הוא יכול להיות על חשבון מי שמוצא עצמו בקופסא, ולפעמים מרוב תרגול הפעולה נהיית אוטומטית וחסרת ערך עד מזיקה.

      ולבסוף, לקארין, "עצים חביבים עלי, כי דומה שהם השלימו עם אורח חייהם יותר מאחרים" (וילה קאתר)

  20. יאיר לא לפרסום

    כל פעם שיש דיון על טירוף או שפיות אני נזכר במשפט שאמרה לנו המלכה אליזבט כשביקרה אותנו בבית המשוגעים:
    אתם השפויים אבל אנחנו הרוב.

    אנשים כפייתיים באשר הם, מהווים מטרד.
    חוצמזה שהכפייתיות מאפיינת אנשים נוירטים אכולי חרדות.
    אפשר(?) לטפל בזה!

  21. מזדהה מכל הלב עם הבאלאגניסטיות.

    אמא שלי תמיד אומרת שבחורה מבולגנת מעולם לא תשמור על הגבר שלה,כי בשלב מסויים או שהוא יברח או שהוא ייקבר מתחת לתוהו ובוהו….

    עד כמה שזה מפחיד- ניסיתי וניסיתי אני לא מצליחה לארגן ולהתארגן לסדר.
    האם סדר חיצוני מצביע גם על סדר פנימי?

  22. איך כולכם חכמים פתאום? כותבים דיאגנוזות שונות ומשונות להלן: o.c.d, צר לי לאכזבך זיגמונד פרוייד לא אתה הטבעת את המושג הזה… יש פסיכאטריה אם אינך יודע, יש עוד מגוון תופעות ומחלות שאחת מהן היא ה- o.c.d. הדיאגנוזה שלי היא בעליל לא o.c.d.
    הענין הוא כזה, אני לא אובססיבית ובטח שלא קומפלסיבית לעניני ניקיון, אך ללא ספק, אני מעדיפה ודואגת לממש את העדפותיי….לאכול בשולחן נקי, לישון בחדר נקי ומסודר, לסדר את הבית בטרם לכתי לישון, אולי אגזים ואומר שאין מצב בו יש כלים בכיור…פשוט אין, אני לא ממתינה עד השינה. בקיצור לא כל מחשק ומאווי נפש הם בהכרח הפרעה נפשית/פסיכוטית.

  23. קארין היקרה
    אני מעידה על עצמי כמשהי הסובלת מאותה בעייה ואולי אף ברמה חמורה יותר.
    נכון שלא תמיד אני מגדירה אותה כבעייה או משהו שלילי.
    באופן כללי אני חושבת שזה יעיל, נעים ובריא להיות נקי ומסודר, אך לא בהגזמה.
    אני גם לא חושבת שכדאי לקטלג אנשים או את התכונה כחיובית או שלילית – כל אחד הוא מה שהוא, מהסיבות שלו ואין סיבה שישתנה כל זמן שטוב לו. ואני מניחה גם שאותו אדם (נקי/ מלוכלך/ איפשהו באמצע) ימצא לו את החברה שתקבל אותו כמו שהוא, ואם לא (וזה יפריע לו) יטרח להשתנות.
    לי יש הרגלים מגונים כמו: לשטוף ידיים אחרי מגע כמעט בכל דבר שהוא, לסדר את החדר לפני שאני יוצאת מבית, לסדר ולנקות מקום העבודה ישר כשמגיעה (אחרת לא מצליחה לתפקד…) ויש לי עוד המון דוגמאות לפעולות שאנשים יגדירו כחולניות.
    בכל אופן, עם הזמן הבחנתי שתכונה זו במידה מסויימת מפריעה גם לי וגם לסובבים אותי.
    למשל: אם מישהו עם חומרים על השיער יניח ראשו על כריתי אני לא אוכל להעלות על דעתי שאשתמש בכרית בלילה לפני שאחליף הציפה. אז…במקרים כאלה – הנ"ל לא מודע ש"עשה משהו לא בסדר", אני נהפכת עצבנית, לא תמיד נעים להעיר לאנשים (במצבים בהם הם עלולים להפגע) והאוירה סתם הופכת עכורה.
    וזו רק דוגמא אחת..
    אז החלטתי לנסות להיות פחות היסטרית. אני לא אמות אם אגע לפעמים במשהו לא הכי נקי בעולם ואם אהיה לפעמים באווירה לא מאוד מסודרת ו…תמיד אפשר לדחות את המקלחת בשעה.
    ככה: אני נהפכת עצבנית פחות, אני פחות מעירה לאנשים או לחילופין סובלת בשקט וגם פחות מעיקה.
    בקיצור (כפי שכולם הבחינו), עצתי לך: אם טוב לך כמו שאת – לכי על זה.
    אבל, אולי לטובתך ולטובת הסביבה רצוי שתנסי לעבוד על זה לאט לאט ולבחון את הגבול שלך (להשאר נקייה ומסודרת, ועם זאת להתמודד עם אחרים השונים ממך – בלי לעצבן ובלי להתעצבן יותר מדי).

  24. מה אומר ומה אגיד, יש שהיו חושבים שאישה עם איכויות פדנטיות זה פסגת הטכנולוגיה (אני לא ממש מסכימה עם זה אבל זה כבר נושא לדיון אחר) אלא שלי היה המזל להתנסות בכך עם גבר – וראבאק זה כבר יותר מידי.
    אני מודה היה זה מגע חד פעמי עם גבר מצודד, שרמנטי למראה, מסוקס ושרירי שהיה כולו מצ'ואיזם מובנה, וכפולניה (לא תורשתית אלא נגיפית) כל הזמן חיפשתי את השריטה. זו לא איחרה לבוא. לא מספיק שלמטר תשעים של עוצמה ופוטנציאל היה בוטן גמיש, ושהוא הקפיד לקבל את הבגדים לפני שנכנסנו למיטה לא חלפו דקה וארבעים שניות אחרי שנכנסתי למקלחת לשטוף ממני את הזוועה עד שהוא ערם את הסדינים בפינת החדר (ויש לציין שהמין היה מוגן בהחלט כזה מהסוג שלא משאיר כתמים על המזרון). האמת שרציתי לברוח איך שיצאתי מין המקלחת אבל אז לכדה את עיני התמונה הבאה: הבחור נכנס להתקלח בעצמו מצוייד בחומר ניקוי – תרסיס לניקוי מקלחונים, ומגב גומי קטן – בעזרתם הוא ניקה את המקלחון משיירי המים עת סיים הוא לנקות את גופו, וזה לבדו היה שווה את הישארותי בזירת המחדל ולו כדי לדעת ממה להיזהר להבא. רק כדי להרגיז לפני שהלכתי לבלי שוב שיניתי את סידור הכריות בסלון, שפכתי את התה, והשארתי את הכוס עם העלעלים בכיור.
    פנאטיות בניקיון היא הפרעה שאפשר לשלוט בה חלקית ולא ואפשר להזהיר את המקורבים מסממניה, בינינו זה לא תמיד חינני כמו במקרה של ג'ק (זאת של ג'יל).
    קארין, המודעות שלך היא חצי מהפתרון אז את שם ואת יכולה להירגע. מי שלא אוהב אותך כמו שאת כדאי שיחפש שלוכית שמתחת למיטה שלה יש כדורי אבק בגודל של כדורגל, הכיור שלה דומה לתורנות מטבח בטירונות והפניצילין שגדל לה במקרר יספיק לחיסון מיליארד סינים לפחות.
    לכו לפי המוטו הבא:
    make you house clean enough to be healthy and dirty enough to be happy

  25. אריאלה

    לגלות שבתחום אחד אני נורמלית לגמרי. אני נקייה אבל לא יותר מדי, ז'תומרת, אני דואגת שסביבת המגורים שלי תהיה סבירה, אבל לא מטריד אותי אם חולצות הטריקו בארון לא מסודרות לפי צבעים (טוב נו, מטריד אותי קצת, אבל אני מתעלמת).

    ואני מניחה שכולם יודעים את זה, אבל במקרה וההפרעה הכפייתית מתחילה להפריע למהלך החיים התקין – יש טיפול תרופתי יעיל למדי.

  26. beat bizzare

    נפתח במוכתה קטנה על כל המטומטמים שנטפלו לקטנות במאמר של קארין ארד.
    טפו.
    קארין, זו פעם ראשונה שאני מגיבה למאמר מפרי עטך, כי הכתיבה שלך מקיפה מכדי שישאר לי מה להגיד, חוץ מלספר על עצמי קצת.
    כשגרתי עם שותפתי הקלפטומנית, לא רציתי לסדר אף פעם. לי יש דרך מיוחדת לבלגן וככה לפחות ניצלו כמה שכיות חמדה מאצבעותיה הדביקות.
    וכשעברתי לביתי היפה שבכפר, ראו זה פלא – הנקיון והסדר שולטים… החל בגינה
    המטופחת וכלה בשטיח המסורק למשעי…
    בהתחלה אכן שלטו בי כמה מאפייני דפקה. עכשיו למדתי לחכות עד שהאורחים ילכו, ולפעמים עד הבוקר למחרת…
    הכל תלוי איך את רואה את זה – עובדה שה gang שלי מעדיפים את ביתי על פני האופציות האחרות.

    עלי והצליחי

  27. עוד אחת שלא לובשת חזיות

    קארין, התגובה שלך לזונה הקנאית (המכונה גם קטנונית) עוררה אצלי רגשות אשמה רדומים.
    ממש מבקשת שתשאירי פה אי.מייל עדכני , יש לי כמה דברים להגיד לך.
    שלך, סוג של מכרה מהעבר.

    • קארין

      כל כך לא, שאת לא מאמינה.

      • בלה גניסטית

        אני חייבת לכתוב לך – את מה זה נשמה (סליחה על הלשון ה"פרחית" במקצת). את נותנת תקווה לכל אלה שחושבים שהם על סף השפיות (ומבוהלים מזה), את ממש כמו אטמי אוזניים בהופעה של שלמה ארצי, את גאונית כמו שרק הגבוליים יכולים להיות (ותקני אותי אם אני טועה בקשר לגבוליות, למרות שאת מוחה על זה רבות במאמרך המאלף).
        אני פשוט מעריצה שרופה שלך, החל מ"איך לא לעצבן לנו…", וממש מחזיקה לך אצבעות שתהיי ג'י קיי רולינג הבאה, או לפחות צרויה שלו (מבחינת המכירות, רק מבחינת המכירות…)
        טוב, אני מקווה שלא הסמקתי אותך יתר על המידה, ושתהיה לך המשך צפייה מהנה!!!

        • קארין

          איזה הסמקתי? בלעתי ברעבתנות כל מחמאה. הייתי ממש צריכה את זה כנראה. תודה רבה רבה.
          את ממש בובה.

  28. קטנונית

    כמה קל לעורר פרובוקציות! שיעור מאלף קיבלתי. אחזור בי מדרכי הרעות, עשוני אחת משלכם.אני רוצה להשתייך, אני רוצה להיות טובה כמו כולכם, לא צינית מרושעת, אומללה ונטולת חיים. וחזייה.
    אני זונה קנאית ואין לי חזייה(כמה בוגר!פוגע בול! היישר לכיתה ד'!). אתם כל כך צודקים ואני כל כך טועה וכולכם יכולים לגלח את טוב הלב הוירטואלי שלכם על הזקן שלי (כן, אני גם שעירה!).מעבר לזה, קארין(איזה כיף, בסיס שמות פרטיים! אני כמעט סלבריטי!) אם ה"סכין שאני מחזיקה" ואני נראים לך מוכרים – הסיכוי הוא כל כך אפסי שזה אפילו לא מצחיק. זה רק מעיד קצת על הסקת מסקנות בלתי לוגית בעליל.
    האמת, חבל לי על אותה אחת שנחשדה על לא עוול בכפה בכתיבת טקסט קטנוני כמו שרק אני יכולה לייצר. תהיו בריאים.

    • קארין

      אז אם אנחנו לא מכירות, אולי הגיע הזמן- את נראית לי כל כך מקסימה ולי חסרים חברים אינטיליגנטים.

  29. בד"כ, חברי שלי חושבים שאני הבן הכי בלגניסטי ומפוזר ביקום, חוץ מבדבר אחד וזה, העובדה שאני לא יכולה להירדם עם ארונות פתוחים…..זו מעין אובססיה קטנה שנאי לא יכולה להתגבר עליה ונחמד לדעת שיש עוד כמה פסיכים כאלה!

  30. רק עכשיו קראתי. מצחיק ומזכיר לי אותי.

    סבא שלי: ריטואל קבוע (בין אלפים) בשעה שבע בערב. לוקח תפוח, חותך לארבעה רבעים, כל רבע חותך לרוחבו בערך 8 פעמים (יענו מניפה), ואוכל כל "דף" תפןח בנפרד. במשך שנים רק ככה הייתי אוכלת תפוחים.

    דרך אגב, לישון כשהדלתות של הארון פתוחות באמת נראה לי דבר לא אפשרי. אפילו מבחינת ניסוי, הייתי נשברת אחרי 2 דקות, קמה, מדליקה את האור וסוגרת את הארון.

    הבגדים בארון מקופלים כמו למבדר, והדיסקים שלי מסודרים לפי האלף בית.

    חוץ מזה, זה כיף, זה הסדר שלך .

  31. הגדרת יפה את הסלידה המוצדקת שלך מה"נורמה" בפסיכולוגיה שלא באמת קיימת. מצד שני בעיה של יתר סדר וניקיון יכולה, גם אם היא לא הרסנית, להציק מאוד לסובבים אותך וכפי שאמרת- גם לך. אולי יש מקום לתיקון?

    • אופיר

      פרויד היה מכור -כי גם אם הוא היה מבריא ,הוא היה ממשיך להסניף -פרויד מתאים לסניליים ולאנשים שחיים בעבר, העולם התקדם מאז פרויד הנרקומן התפגר .

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *