הספד לאבירי השולחן והדלת

איפה נעלמו להם הימים ההם? הימים בהם הייתי נכנסת למסעדה או למקום כלשהו והבחור היה פותח עבורי את הדלת, או מזיז מעדנות את הכסא כדי שאתיישב, או יוצא מן הרכב כדי לפתוח לי את הדלת? להיכן נעלמו הימים בהם בחורה זכתה לכבוד, עוד לפני שפצתה את פיה, רק בגלל היותה בחורה? הם הפסיקו. הפסיקו לחזר. הפסיקו לתת לנו תחושה של מכובדות, מוערכות. הם אינם קמים מהכסא כשאנחנו נכנסות לחדר. אינם פותחים לנו את הדלת לפני שהם נכנסים מבעדה. הם לא יוזמים, לא עושים את הצעד הראשון, הטלפון הראשון, הנשיקה הראשונה. הכל הכל בידינו.
איני יודעת מי הוא האשם בכך. אולי זהו העידן הפמיניסטי בו אנו חיות, בו אנו שווים, ולכן שני הצדדים משקיעים את אותה מידה של מאמץ. רצינו זכויות? קיבלנו זכויות. הבעיה שזה מגיע על חשבון היחס האישי המועדף שקיבלנו בעבר. וכאן אני תוהה מה עדיף?

זכות הכבוד והיחס האישי

שלא תבינו אותי לא נכון. אני בעד שיוויון, בעד חוסר פניות ברוב תחומי החיים ואי הבחנה בין אישה לגבר כשזה נוגע לזכויות מונציפליות, פוליטיות, חברתיות או מקצועיות. אני בעד. למעשה אני מאותן אלה ששואפות למקסם את הזכויות שלנו ואף להביא לשיפור משמעותי בשכר (הרי ידוע שיש עדיין דיפרנציאציה בשכר של נשים וגברים המאיישים את אותם התפקידים). יש עוד עבודה רבה לפנינו לפני שנהיה שוות זכויות לגברים. אך זהו דיון לפעם אחרת.
אני תובעת שינוי ביחסים הבין-אישיים. אני תובעת הערכה, כבוד, הוקרה וכן, רק בגלל שאני בחורה. כשאני יוצאת עם גבר, אני מצפה לכל הדברים האלה. כמובן שהייתי רוצה שיעריך אותי בגלל עוד כמה דברים כמו יכולת תקשורת, נימוס, מראה חיצוני אבל לא רק. אני רוצה להרגיש חשובה, מוערכת, מכובדת ויקרה מפז. נשמע יומרני?!
בטח תגידו, אבל זה לא מתחיל ונגמר שם ויש לכך השפעות על עוד תחומי חיים רבים. אז אני טוענת שלא. אני טוענת שכבחורה חשוב לי להרגיש שמכבדים אותי ושרוצים להתאמץ בשבילי. חשוב לי שיפגינו בפני את הג'נטלמניות של פעם. היכן הם אותם האבירים שגדלו כאן? היכן אלו שנחנכו תחתם?

ניאו-שובניזם

אני מאוכזבת. מאוכזבת מכך שהם להעריך אותנו. את היופי, התבונה, העדינות. לעתים ההתייחסות היא כה איומה, שהם מרשים לעצמם היום לבקש מאיתנו לאסוף אותם, להזמין אותם לבירה וכמובן לצעוד לפנינו ולתת לנו להשתרך אחריהם גם כשהם נכנסים למקום בילוי. במקרה הטוב הם יתייחסו אלינו כפי שהם מתייחסים לחבר אחר שלהם שהוא בדרך כלל ממין זכר.
היום בחורה צריכה לעשות כל כך הרבה בשביל לזכות במחמאה קלה או באיזשהו אקט אבירי, שלא תמיד נעשה באופן טבעי ולרוב מלווה באינטרס סמוי כלשהו. אז לזכר הימים של פעם אני רוצה לבקש מכם בפעם הבאה שאתם יוצאים עם בחורה: תזיזו את הכסא שלה לפני שהיא מתיישבת, תחמיאו לה על המראה שלה, תפתחו לה את הדלת של הרכב לפני שהיא נכנסת. תאמינו לי, היא תרגיש כמו פמיניסטית גאה שהיא גם האישה המכובדת ביותר באותו הרגע.