סיפור קצר: נחשולים של רגשות מתפרצים מתוכי. איך לומר לך? שמילותיי שלי אבדו

העיר האדומה

דקות ארוכות ואף שעות נמשכה הסופה האדומה, מכה ללא רחם בביתנו. חול אדום וגס מסתנן לו מפתחי הדלתות והחלונות. בחוץ אף נפש חיה לא תמצא, רק הוא הזר רוכב לו לכאן. ניתן לטעות בו ולחשוב כי מלאך המוות הוא. עורו לבן ומבריק, עיניו ירוקות וחודרות, לבוש הוא בגלבייה לבנה. קשה שלא לתהות, האם זה סופה של עירנו? העיר היחידה שעוד נותרה בשלה ולא שמה לה למטרה להתקדם עם הטכנולוגיה. נדמה כאילו זו עיר של אמונות תפלות ואנשים בורים. אני תוהה האם יעמוד לו כוחו של סוסו להגיע עד לפתח ביתנו? האם נקבל אותו אלינו?

אנו רוכבים יחדיו אל עבר האגם, האגם שפעם חישבתי לאבד את עצמי בתוכו.
הוא מספר לי בפרץ של מילים יפות על ארצות רחוקות ותרבויות יפות. אני כמעט נסחפת בתוך דבריו. הוא מצייר לנו בצבעים עזים שלל הרפתקאות שמתוכננות לנו ואף לא אחת שתקרה.

אני מתעוררת, גופי צמא אלייך. אתה נמצא בחלומות שלי, במחשבות שלי ובכל שעות הערות שלי. אני לא יכולה להפסיק לחשוב עלייך. כמהה להביט בך, לאחוז בך ולנשק את שפתייך החמות. גיל, אני שואלת את עצמי הרבה שאלות שעל רובן אין לי כלל תשובות.
מה בך קוסם לי כל כך? דברים טובים וצבר של מגרעות. אתה רגיש ואתה לא רוצה שאדע? אתה שולח את הלשון שלך ויורה חיצים לעברי, רק אני שמה לב לכך?
אני עוצמת עיניים, אני חושבת, מה מכעיס אותי? חיבוק אחד ממך והכל נשכח, ככה זה תמיד יהיה? אני מנסה לזכור, באמת שאני מנסה, מה בך מרגיז אותי כל כך? אוהבת, בכל נשימה שאני לוקחת, כואבת ואיך אומר לך? קשה לי להסביר וזיכרוני מטעה אותי.

אנחנו מתנשקים, צועדים יד ביד אל עבר האגם. אתה מספר לי שאתה שחיין מוכשר, מציע שנשחה מעט. אני מסרבת שלא להכניס טומאה למקום של אהבה. אני מסמיקה, אין זה סוד שאני אוהבת אותך.

אני רוצה לבקש ממך ולהסביר לך כל כך הרבה דברים, אני מנערת מעיני את קורי השינה. אני כבר לא חולמת. זיכרונות מציפים אותי ואינם שלנו כלל. עוצמת עיניים, המחשבות שלי לא נאמנות לי. מסיכות, מסיכות, רגשות מהוסים. נחשולים של רגשות מתפרצים מתוכי. איך לומר לך? שמילותיי שלי אבדו. אני נסחפת ומתפזרת למילוני גלקסיות רחוקות בלעדייך.

אתה מספר לי על אחת אחרת שמחכה לך במקום רחוק, עיניה היפות, חיוכה המבריק וחוכמתה אשר מעוררת אותך לנסוק לגבהים חדשים. אני מבינה כעת שעלי ללכת, לחזור לי לעירי האדומה, ולבקש ממך לחזור לארצך הרחוקה. עיני פקוחות, בוחנות אותך. עיני החומות למול עינייך הירוקות. האגם שלי צלול ושליו, מימיו נקיים והם קוראים לי לטבול בו. הפרש שלי רוכב רחוק על עבר השקיעה, לא נתראה עוד ואזכור את הרגעים אשר חלקנו במערה העתיקה.
כל ימי חלפו עלי ללא שאחלום אפילו על הפרש שלי שיבוא לקחת אותי רחוק רחוק לארצו.

אני קמה מהמיטה, אני מסוחררת מעט מהלילה, חלומות שחלמתי, ואני משתוקקת לזכור. אני מביטה לצידי ואתה לידי. גילי שלי, יותר משארצה לדעת אבקש לשאול, על מה חלמת? חלוק איתי את מה שצפון בתוכך. אולי אנחנו שותפים לאותו חלום על העיר האדומה – בלד אל'חמר ושפות שידעתי לדבר ואינן עוד על לשוני.

תגובות

  1. סיפור מדהים,
    בין ההזוי למציאות,
    ואת כותבת על התפר הזה את סיפור האהבה שנוגע.
    ואני בכלל מקנא, כי האהבה אני לא מסוגל לכתוב, בטח בלי שיהיה מסורבל, ואת הצלחת כל כך בפשטות.

    פשוט גאווה.

    • אירית

      מפתיע אותי לקרוא מפיך כזה סיפור. במיוחד כשאני יודעת על מה מדובר, שהרי את קרובה אלי בנפשך. עוד ביום היוולדך ידעתי שכך תראי מול החיים. ידעתי שהיופי אצלך הוא לא רק חיצוני אלא גם פנימי. אין בך שום צורך להיות מי שאת אינך. הדימויים שלך מזכירות לי תחושות ילדות ובגרות
      כמה בשלות יכולה להיות אשה כל כך צעירה. כנראה שאת יודעת הייטב מה את רוצה מחייך. צאי והעיזי לחצות את האגם ולהגיע לעולמות יפים ומעניינים. המשיכי לכתוב ילדה אהובה שלי.

  2. כל כך רומנטי….
    לאהוב כל כך מישהו… פשוט מקסים!
    וכל הסיפור בין החלום למציאות פשוט מהמם…!
    שיר, עלי והצליחי… בהחלט יש לך את זה…
    🙂

  3. פרפר נחמד

    ואני חושבת שזה כ"כ עצוב, היא כ"כ אוהבת אותו ושלו ב 100% אבל יודעת שהוא כמה למישהי אחרת במקום אחר. אמנם הוא איתה אבל לא כמו שהיא איתו.

  4. היי שיר
    יפה כתבת.
    יפה הצלחת לחבר את הקורא לחוויה ולרגש.
    היתה לי הרגשה שאני צריך לדעת משהו לרקע של הסיפור…
    בא לך לספר לי ולו בתמצית ?…
    ארז
    razzaly30@hotmail.co.il

  5. יפהפה!! ממש אהבתי… תמשיכי לכתוב, מצפה לקרוא עוד…

  6. ביקשת שאבדוק, אז בדקתי.
    דודה שלי כתבה ספר לפני כמה שנים – הסיפור על העיר האדומה. סיפור אהבה על נערה ממרוקו שפוגשת שליח של הסוכנות היהודית ומתאהבת בו. יש פה כמה דברים שדי הזכירו לי את הספר של דודתי.
    הייתי רוצה לתקן אותך ברשותך – הפתיחה שבה בחרת לפתוח אינה לטעמי. היא סותרת את עצמה. או שתכתבי דקות ארוכות או שעות, שהרי אי אפשר לרקוד בשתי חתונות…
    סיפור נחמד בסופו של דבר. מאחל לך שתשפרי ושתעלי מעלה מעלה 🙂

  7. אלעד

    אמנם זה בא באיחור קל, אבל רציתי שתדעי שהסיפור פשוט מדהים!!!
    הכתיבה מעולה וסוחפת, ואני לא זוכר מתי בפעם האחרונה שקעתי ככה בסיפור כל כך קצר.
    אשמח לקרוא כל דבר שכתבת/תכתבי בעתיד.

  8. אלמוני

    ואולי הוא בכלל חלם על זו האחת שתמיד חלם ותמיד יחלום, כמו בכל לילה כשהוא ישן לצדך…

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *