ואם אני לא רוצה רק אחד מעתה ועד עולם? ואם אני לא רוצה להתחייב על חמישים שנות אושר? מה תעשו לי? מבט אחר על חתונה או איך תיחלצו ממלכודת הנצח

ואם אני לא רוצה?

|
ואם אני לא רוצה להתחתן?
ואם אני לא רוצה להתקשט בשמלה מבריקה מול רב ואורחים?
ואם אני לא רוצה רק אחד מעתה ועד עולם?|

אתם בטח חושבים באיזה בית הילדה גדלה. אז זהו שלא. התפאורה והרקע דווקא מסבירים למה כן אפשר היה לצפות שאני מאוד ארצה. ההורים על גבול האידיאל; במערך הכוחות מתועדים שלושים קיצים מושקעים, אוהבים וחמים. לא נרשמו משברים יוצאי דופן. החיים אינם אידיליה מתקתקה, אבל גם לא מתנדנדים על חבל דק. יציבות נעימה. לכאורה, מצב שלא נותר אלא לקחת ממנו דוגמא.
ובכל זאת, כשרק שנה וקצת מפרידות ביני לבין שנת השלושים, אני מוצאת את עצמי חוזרת ומהרהרת בשאלה – למה לעשות את זה? למה כאשר נחה בתיבת הדואר שלי מעטפה ובתוכה הזמנה לחתונה אני לא נתקפת חרדות נוסח "ומתי אני?", אלא מוצאת את עצמי מתבוננת בכלה הסמוקה מתחת לחופה ותוהה, "בשביל מה?".
מה יש בחוזה הזה שעדיין מהווה משאלה כמוסה אצל רוב בנות השלושים, או, אם לדייק, מה אין בו שמשאיר אותי ככה, מחפשת אחר פתרון הולם. למה הרעיון של לחלוק את חיי, וגם את מיטתי, עם אותו האחד מעתה ועד עולם אינו קוסם לי? לי, ולעוד רבות אחרות. כן כן, אנחנו קבוצה מחתרתית חדשה.
ואני דווקא מאוד בעד זוגיות. מאוד מאוד.
שנתיים ביקרתי אצל אישה חכמה, נקרא לה "פסיכולוגית". היה מרתק. דיברנו הרבה. הייתה לנו דינמיקה כזו: הייתי מגיעה, יושבת, מועכת כרית, מדברת, מדי פעם היא הייתה שואלת איזו שאלה ומאלצת אותי לשלוף תשובה מן המעמקים. יחד הגענו למסקנות מעניינות, אבל אף פעם, אף פעם לא היה סעיף של מחסור באהבה – לא להעניק ולא לקבל. הפגישות תמו, ונשארו המסקנות. אהבה יש כאן בשפע. תמיד תהיה.
האהבה ממכרת בעיני ויישמתי אותה מספר פעמים. האהבות שלי היו גועשות ומתפרצות, צללתי לתוכן בכל העוצמות, התרסקתי – והמשכתי.
יש הגיון בסברה ש – 50 שנות נאמנות הן עניין ברור מאליו?
למרות שברור לי שאני אוהב את האחד שיהיה שלי, ברור לי גם שלהתחייב על חמישים שנה של אושר, תשוקה והתמסרות זה, איך לומר, מעט נאיבי. אם נוציא את המונוגמיה מהמערכת בטח לא יהיו עוד גירושים. אבל איך שלא נסובב את זה תמיד יתערבבו להם הרגש וההגיון. זוגיות טוטאלית מובטחת? יש כזה דבר? אפשר לטעון כי מה שהרגש רוצה ההגיון לעולם לא ייתן לו.
הרעיון הזה של נצח שעומד כל בוקר מחדש – עולה יחד עם אור השמש ושוקע גם איתו. הרי החבילה יכולה להתפרק באחת על זיון סתמי, או פרשה חד פעמית. ככה לפרק את החבילה? יחסים מתקיימים בזכות אלף ואחת סיבות ולא רק בגלל נוכחותו של איבר זה או אחר במיטתך. תסתכלו על זה מהצד השני – לא כל איבר גברי שנקלע למיטתך מביא עמו גם מערכת יחסים.
אני רוצה לעלות על הבמה בכיכר, ולפני שאתם שולחים ניידת לצעוק: לא יעלה על הדעת שזה כל מה שיש! מה שהתאים לסבתא שלי לפני חמישים שנה ולאמא שלי לפני שלושים שנה, מבחינתי פג תוקפו. מה הטעם לחזור על תבניות שמוכיחות את עצמן פחות ופחות? אשה הנלקחת מבית הוריה היישר לזרועות חתן ולביתו – פאסה. אז למה להתעקש?
אני רוצה חבר לחיים. אני רוצה לאהוב אותו, להתמסר לו בכל גופי ונפשי, לחשוק בו כמה שרק אפשר, לתת לו בלי חשבון ו…לקבל גם בחזרה, אבל נראה לי שבאהבה הזאת אחרי עשר שנים אני כבר לא אקבל את כל מה שאני רוצה, או יכולה לתת לאותו האחד.
אני רוצה לחיות עם הגבר שלי על בסיס של חיים משותפים כל עוד הדברים שאנחנו רוצים מתקיימים. אבל אני רוצה גם את החופש שלי. הוא שלי, נולדתי אתו. אני יודעת שיהיו לי תשוקות ומתוך העובדה הפשוטה הזאת יהיה גם מקום לפיתויים וגם צורך בריגושים וסיכונים מתוקים, כזאת אני, ולא רק אני. על זה אין ויכוח.
והידיעה שיבוא גם השעמום והסטטי והעניין הזה של כמעט-הסכמה-שבשתיקה שסקס מחוץ ליחסים קיים גם קיים. אז על מה ולמה אנחנו בכלל מעלים על הדעת לתפעל מערכת כל כך ארוכה, חצי מאה של חיים שלמים, לצד אותו האחד?
אמרה מי שאמרה: "אתם לא מבינים שאנחנו, הבנות רוצות את החתונה, ולא את הנישואים?"
אז זהו, שלא. אני מוותרת על החגיגה. לא רוצה לחסום בפני את ההרפתקאות והריגושים רק בשביל לעמוד מתחת לחופה. ושלא תטעו לא מדובר כאן ב"קריירה על חשבון הנישואים'. אלו הנישואים פרופר. כי מי יכול לערוב לי שהרעיון הזה יש לו תוקף עוד בכלל? שהרעיון הזה לא פג מזמן מהעולם? מי יכול לפתוח את הדלת ולהראות לי שהרעיון הזה מתקתק במתכונת הכל כך מוכרת?
אז ככה, החלטתי לצאת עם הרעיון הזה ראשונה לשוק. מה אתם אומרים, נרשום עלי פטנט ונפיק ברבי בדמותי?

תגובות

  1. ג'וליה יקרה מאוד,
    יאללה, בואי נרשום פטנט על שמך. אני לא יודעת עד איפה אני מסכימה איתך… ובכל זאת –
    כשהייתי ילדה היו לי שתי מחשבות מקבילות כאלה: מה, פתאום אני אתאהב באיש אחד ואוהב אותו כל החיים? לא יכול להיות! מה, אם אני אוהב איש אחד מאוד, יכול להיות שפתאום לא אוהב אותו? לא יכול להיות!
    נו… בנתיים היו כל מני אישים שאהבתי נורא ואחר-כך לא. אבל אולי יום אחד אוהב אחד וזהו.

  2. לדעתי, הבעיה אינה המחויבות כלפי בן הזוג, אלא המחויבות כלפי עצמך.
    אם לאדם אין מושג קלוש מה הוא יהיה בעוד חמישים שנה, בוודאי שאין לו מושג עם מי ירצה לחיות אז.
    כל זה אינו סותר את רצונו של אדם כבודו.
    טוב לך כך? אחלה. אני שמח בשבילך.

    • Yuli Green

      no one knows what is going to be 50 years later but you do the things you want to do
      and you are saving a pray that you are going to make it

      i think that i am not going to be married
      but than again
      WHO KNOWS? great article Julia

      • ג'וליה

        היי! הנה יולי גרין!
        כשהייתי בגילך (שהוא קצת צעיר משלי) דווקא הייתי בטוחה שחתונה היא האופציה היחידה. מוזר, שככל שהתבגרתי, הרעיון הלך דווקא לכיוון ההפוך.
        במקום להפוך ללחוצת-מיסוד, הפכתי לאופורית-זוגיות.
        אבל יפה שאני ממש ממש אבל ממש לא אחת בין מעטות… 🙂

  3. הזוג האופנתי הנוסף

    ג'וליה,

    ברחוב באזל יייסדתי את ארגון 4 כוסיות.
    המנשר שלך זהה לחלוטין לזה שהגנו אני וצמד חברותיי.
    את מוזמנת להצטרף. עמדה רביעית טרם אויישה.

    ונחתום במה שסבא שלי תמיד אמר על הנישואים של ההורים שלי:

    הר אל הר מביט ובקעה ביניהם.

  4. הביישן

    כל הדיון על עשר, עשרים, שלושים שנה נראה לי מוזר. כל יום הוא יום חדש. צריך לחפש את זה (או זאת) שתאהב אותו/אותה עד שהיא/הוא יהפכו לחלק ממכם. אם זה יקרה אז יופי ואם לא גם החיפוש הוא חוויה מעשירה ומשכילה. נישואים ? חתונה ? לא רלוונטי לסיפור

  5. ואולי אחרי עשר שנים תקבלי הרבה הרבה יותר ממה שקיבלת אחרי שנה? אולי זה כמו לקרוא את הספר עד הפרקים האחרונים, ולא להסתפק בפרק הראשון. אולי יש עומק ואיכויות שדווקא הזמן מקנה?

    שחיקה זה הדבר היחיד שהזמן יודע לעשות?

    האמת? גם אותי לא מעניינת חתונה. בכלל לא. ונישואים? לא יודעת. ודווקא מפני שתפיסת העולם שלי מחייבת מונוגמיות,זה קדוש בעיני, מה לעשות, זה נראה לי יותר מפחיד. כדי להיות מסוגלת לבגוד במישהו אני אצטרך לעבור מטמורפוזה מוחלטת. אז מה זה אומר? שהאיש האחד הזה הוא באמת באמת האחרון. יותר מפחיד, כמובן.
    יש לי תחושה אמביוולנטית כלפי הדברים שלך. אני מצד אחד מתחברת אליהם מיד ומצד שני מתקוממת לגמרי.
    החברות הדתיות שלי היו לחוצות על חתונה בגיל עשרים… כיוון שאת הקטע הזה העפתי מזמן,
    אני נינוחה בהרבה, נדמה לי, מבנות גילי אחרות. גם זוגיות לא "מחותנת" לא דחופה לי. שום דבר לא דחוף לי. הייתי הרבה שנים בתוך מערכות זוגיות . אבל אני מאמינה שהפרק הזה הוא משהו שבסוף יתאים לי להתמסר אליו, ואני אופטימית לחלוטין ביחס אליו. יש זוגיות שיכולה לשמור על החיוניות שלה חמישים שנה. אבא ואמא שלי הצליחו. הוא בן שבעים והוא אוהב אותה מאד, מרגש לראות כמה, היא חשובה לו ומעניינת אותו ומסקרנת אותו גם היום. וזה הדדי כמובן. אבל כל צירוף של אנשים הוא חד פעמי.
    נדמה לי, שזה כרוך גם בסוג של הקרבה שאולי אנשים בדור שלנו לא מסוגלים יותר להתייחס אליה כהכרחית. ואם היא לא הכרחית- מאיפה יהיה כח בשבילה? אני לא יודעת אם יהיה לי.

    • ציון קורנפלקס

      בעיני, הכתבה של ג'וליה מבטאת את השיחרור האמיתי. זה לא עוד מניפסט בזכות המלים הגסות היכולת להזדיין עם מי שבא בלי לדפוק חשבון ולהיות גסת רוח כמו כל גבר בהמה. זו הבחירה במה שלגבי הרבה גברים היא טבעית לגמרי. אז הנה: עכשיו גם נשים

      כל הכבוד, ג'וליה. אני מכבד את דרכך (למרות שהיא לא דרכי) ומצדיע לך על האומץ

  6. איט,ס א פרי קאונטרי בייבי.

    אם לפרק נכון, אז כמו שגם אמרת לא הזוגיות מפריעה לך אלא הרעיון הרומנטי של: פוראבר אפטר.
    רעיון שמודגש דווקא בנישואים קתוליים, פחות ביהודיים. אמנם הנישואים היהודיים מדברים על הרעיון כברירת מחדל אבל כמו שאומרים בצבא "כל תוכנית היא בסיס לשינויים"
    נישואים אינם בהכרח סופיים.
    סופיות של תא משפחתי היא יותר בענין ילדים. וגם אז הדרך פתוחה לשינויים.
    אלא מה? עיקר הנישואין ביהדות מלבד האלמנט הרומנטי היה אלמנטים של הגנת האישה בחברה לא שוויונית. כיום מהגנות אלה נשאר הטקס בלבד ואכן רבים בוחרים בו כאלמנט להדגשה רומנטית. אלא שממש לא חייבים. ניתן לקיים מערכת זוגית במדינת ישראל מבלי לקבל גושפנקה רומנטית של בעלי המונופול על קדושה. וכשגם הצורך בהגנה סוציאלית פיננסית אינו קשור עוד למערך הנישואים, הרי שניתן לוותר עליהם כליל. בחרי בזוגיות כשתחפצי, בחרי בחופש כשתרצי, ובחרי בזוגיות מתחלפת תדיירות אם בכך תחפצי.
    יתרון נוסף: הזוגיות היהודית, מחייבת רצון של שניים להפרד, הזוגיות החופשית מחייבת רצון של שניים להשאר. זהו יתרון עצום למי שהחותם הרומנטי אינו הכרחי לגביו.

  7. אלפונסו

    המאמר הזה הזכיר לי (קצת) מאמר אחר שקראתי בעיתון לא מזמן. סופר שם על כך שמסתמנת לה מגמה של שינוי סדר העדיפויות (החברתי-סוציאלי) הכללי העולמי (המערבי) : אם במשך תקופה ארוכה, המשפחה היתה בראש סדר העדיפויות, עתה נראה שאת מקום המשפחה מתחילה לתפוס האינדבידואליות.
    יותר ויותר אנשים צעירים לא ממהרים להתחתן, וכמו כן מעמד הרווקים עולה (אם אני לא טועה, נאמר שם שבבריטניה מספר הרווקים עולה על מספר הנשואים ).

    אולי אנחנו באמת, מגיעים לתחילתו של עידן חדש, וג'וליה וודאי תחשב כאחת החלוציות המקומיות הראשונות שהביאה את הנושא על הכתב.
    (היה דרוש פה מעט אומץ, לא ? במדינתנו הקטנטונת הנושא עדיין רגיש, הלא כן ? )

  8. הבוחרת

    כאשה נשואה באמצע שנות ה-30 אני כל כך מזדהה איתך, אבל מצד שני עשיתי משהו והקמתי דברים ב-10 שנות נישואיי, שאיני מוכנה לוותר עליהם. ילדים למשל, והנוחיות של החיים בזוגיות. אחד ממאהביי אמר לי פעם שהלוואי ונישואים היו לא לכל החיים, או לתקופה בלתי מוגבלת – אלא לתקופה של 10 שנים בדיוק. זה פרק הזמן הממוצע שאחריו גברים ונשים מתחילים, בדרך כלל, לחפש הרפתקאות. את יודעת, הילדים גדלו, המצב הכלכלי התייצב. אבל מאחר והשיטה הזו עדיין לא פועלת – אולי נוציא גם עליה פטנט? – אז רובנו עושים כל מיני דברים מהצד. יש שקוראים לזה בגידה, אבל זה כנראה הטבע האנושי. מונוגמיות לכל החיים זה לא-אנושי. נקודה. אבל גם להזדקן לבד זה רע ואפילו עצוב. אל תשכחי את זה במכלול שיקולייך.

    • ג'וליה

      איך אפשר לשכוח את זה, במכלול שיקוליי?
      זה רק מעצים את הדילמה….

      • איימי

        עם בתי האבות ,הדיור המוגן ואין סוף פעילויות לעת זקנה עדיף להזדקן לבד…גם בגיל מבוגר אפשר ליצור יחסי חברות מופלאים..

    • אפי ארזי העשיר והחכם אומר שמוסד הנישואים הוגדר כשתוחלת החיים הייתה קצרה משמעותית.
      אנשים אכן היו רק עשר שנים יחד – כי מתו ממחלה או ממלחמה (מילים דומות כאלה, מחלה, מלחמה, פעם ראשונה שאני שם לב). ואכן כל עשר שנים בערך הוא מתגרש ומתחתן מחדש.
      פעם רביעית לא מזמן סבורתני.

      • עץ הקיפודים האנגלי

        אפי ארזי אמר את זה קצת שונה, בראיון ל"מוסף הארץ" לפני כשנתיים. הוא אמר שהנישואים זו המצאה מצויינת כל עוד מבינים שהיא מיועדת לתוחלת חיים של אדם בן שלושים, ואף הוסיף ואמר שאיך מצפים שמשהו שאמור להחזיק מעמד עשר שנים מקסימום, יתפקד גם אחרי חמישים שנה. זה בלתי אפשרי.

        ואכן, אפי ארזי התותח לא יחיד. גם דן בן אמוץ אמר שהאהבה מחזיקה כל עוד התשוקה קיימת, כלומר מקסימום שש שנים ולכן צריך להחליף כל שש שנים. ונתן זהבי, חברו הטוב, בכלל לא התחתן. ודודו טופז, כנ"ל. ויש עוד אנשים שהבינו את זה

        העניין הוא שאנשים רוצים להיות נשואים מכל מיני סיבות, ולא איכפת להם ברוב המקרים שהתשוקה מתה וגם האהבה היא לא מי יודע כמה

    • יואב מברלין

      כל הכבוד לך, יא בוחרת. זוהי בדיוק, לדעתי, הסיבה מדוע אנשים שמים את עצמם במחוייבות חוזית. זה מזכיר קצת את האיחוד האירופי, או הסכמים אחרים שנועדו להגנה הדדית מאז ימי אחאב:
      היום שנינו חזקים, שנינו יפים ושנינו יודעים את התורה,
      בעוד אי אילו איקס שנים, שנינו נהיה פחות, וכנראה שלאחד מאיתנו זה יבוא לפני האחר,
      ואי אפשר לדעת למי זה יבוא קודם.
      הבה נעשה הסכם הגנה הדדית גם כיוון שמילדותנו אנחנו יודעים שעל ילדים אי-אפשר מי יודע מה לסמוך.
      ואני חייב להגיד שרוב רובם של הזוגות המאד מאושרים שראיתי בחיי היו או בחודש הראשון לנישואיהם, כמו אותו זוג פלוצים שפגשתי ליד הסנטר לפני שבועיים בתל-אביב, שרק חזרו מירח דבש מקושקש ומרושרש ביוון, או זוגות נפלאים, יפים, חייכניים, צעירים בנפשם בני 70 פלוס.

    • אני אוהב אותו לנצח

  9. נסטסיה פיליפובנה

    ועל זה נאמר *"אני נגד נישואים בבני אדם"*….

    אני כל כך מזדהה אתך בעניין של לראות אותה מתחת לחופה ולמלמל מתחת לאף: "בשביל מה?!"

    ועדיין כמובן שמצד שני יש לי את הפנטזיה למצוא אהבה כמו של האמן ומרגריטה… והדיכאון מתעורר כמעט בכל פעם שאני נזכרת שאני חיה באגדות וזה כנראה לא יקרה.

    ובקיצור- תודה

  10. גם לא רוצה

    תודה ג'וליה,
    כבר התחלתי לחשוב שמשהו ממש לא בסדר איתי כי אני חושבת שלא צריך להתחתן- כרגע לא יורדים עלי יותר מדי על זה כי מייחסים את כל זה לגילי הצעיר (24) ואופיי המרדני במקצת. אני בטוחה שבעוד כמה שנים כשאני אמשיך לחשוב כך אמא שלי תנסה לחתוך את הורידים והחברות ימליצו ייחסו את זה לאופיי הלא קונבנציונלי במקום לעמדה הגיונית לגמרי. זה לא מעליב שהיום כשבחורה מדברת ככה מתייחסים לזה כמו אל איזה שלב חולף ובטוחים שהיא תשנה את דעתה כשהיא תתקרב לגיל 30 ?

    • ג'וליה

      …. שניה לפני שאני הולכת לישון (שנת יופי, כמובן) נזכרתי שמוקדם יותר היום, ישב איתי מישהו -בחור שצעיר ממני בארבע שנים, ושאל אותי מה עם חתונה ואפילו ניסה לשכנע אותי שהשעון שלי "מתקתק", שאני *בטוח* מתכחשת לזה, ושבטח אני סובלת מזה שאני 'ישנה באלכסון' – וזה נאמר, כמובן, בגישה שלילית לחלוטין.
      נו, חשבתי לי, שיהיה לו. הבחור שיכנע את עצמו מראש… ושעה אח"כ הכתבה הזו עלתה.

      • ישראל היא תרבות של הלחצה. מה עם חבר/ה? מה עם חתונה? מה עם ילדים? כל כך הרבה חתונות טרם זמנן יש כאן, כל כך הרבה אמהות חד הוריות יש כאן כי "השעון מתקתק". הביטוי נשמע מגעיל בעיקר כשבחורים אומרים אותו. זאת התנשאות לשמה. מי אמר שכולם צריכים לרצות אותו דבר?
        אהבה וזוגיות מספיקים לנו. את מופע הראווה של חתונה ואת הממסד הרבני אני משאיר ל"כולם"

      • פנחס מהשק"ם

        ג'וליה, את יודעת שהכי מחרמן גברים זה שאומרים להם שלא רוצים להתחתן איתם? בקיצור ההוא שישבת איתו הביא לך אותו בסוף? זה מה שמעניין אותי

    • אלכסנדרה

      אני מסכימה עם ג'וליה ואהבתי את ההערה שלך- זה באמת מעליב !! ואני אכן מתקרבת לגיל שלושים ואין שינוי 🙂

  11. ג'וליה יקירתי
    אני מסיכימה איתך אבל רציתי להוסיף
    חתונה זה גישה
    הייתי חצי מצאתי את החצי השני אכשיו אנחנו שלם
    והיום אחריי שהייתי שם ואני כבר לא שם
    אני רואה את זה אחרת
    אני שלם הוא שלם ואנחנו ביחד שלם עד שלא

    ההווה אין כמוהו
    }{

    • אוי אהבתי מאוד את מה שכתבת….
      אני חושבת שהבחירות שלנו בחיים
      זה הדבר היחיד שנותר לנו לעשות בעצמנו
      ועם כל הנסיבות הלא מקילות….
      אחרי הכל אף אחד לא ממש הגדיר מעולם אהבה וזוגיות
      עובדה שיש לה כל כך הרבה מצבי צבירה!
      הייתה לי חברה שמהיום שהיא נולדה היא רק אספה עיתונים של חתן כלה
      וזרי פרחים מחתונות של אחרים.
      תמיד היה לה בראש יום החתונה שלה
      והיא לא הפסיקה לחפש עד שמצאה את האחד.
      ויש לי מצד שני חברה שלא מסוגלת להיות לבד…אבל מבריחה את כולם עם הלחץ שלה מה"לבד"…
      אם בן אדם ולא משנה אם הוא מזוכר או מנוקב
      צריך קודם כל לדעת להיות לבד, לאהוב את עצמו בלי תנאים ואז
      אני מניחה שקבל אחרים לחיים קלה ובריאה יותר.
      אף אחד לא ממש קבע מעולם שחתונה זה הצעד הבא אחרי מגורים משותפים
      אני מניחה שאפילו ההורים שלנו…ההם מהדור ההוא….של גיל 22 עם חיתולים
      כבר הבינו…שלא בחותנה עסקינן.
      שבת שלום

      • עובר אורח

        שלום לכן אהובות צעירות.
        תגידו איך זה שמישהו מנסה לספר לנו על זוגיות מעוותת ואף אחד מארגוני ההגנה על בני האדם אינו מתקומם? למה אני מתכוון? או, אני אגיד לכן. בימים אלה מתרוצצת לה פרסומת נתעבת של אחת מחנויות החשמל בארץ. הפרסומת מדברת בקול נשי מתפנק שמבקש להראות לנו אשה בובה שכל עניינה בחיים הוא לבזבז את כספו של הבעל. חלוקת התפקידים בפרסומת הגועלית הזו היא כזאת: הגבר הפטרון, המפרנס, זה שמביא את הכסף הביתה, הוא כנראה גם דואג לשמור אותו, כי האשה "חסרת הדעת", זו שכל עניינה בבזבוזים מספרת שהוא במתח. הוא שואל אותה אם היא שוב מבזבזת. והיא בקול מנצח, כמי שלמדה ממנו סוף סוף איך להסתדר בחיים עונה: "לא בזבזתי, חסכתי." מה אני אגיד לכן? אני נעלב לשמוע כזו פרסומת. מה אתכן? על קניה בחנויות הרשת הזו אין מה לחלום אפילו מצדי או מצד ידידי.

        • כי יש מן קטע להחביא מהבעל את הנעליים החדות של טיפאני
          לך תבין….
          אבל אם אני מרוויחה 13000 ש"ח לחודש
          הדבר היחיד שאני אתן לבעלי להגיד זה "יש לך שקל"?

        • האמת שאני לא רואה טלוויזיה כימעט
          אבל ניתקלתי בפירסומת הזאת
          והיא אכן דוחה
          מה שיותר דוחה מהפרסומות זה
          שיש המון אנשים
          שזאת בדיוק השפה שמדברת אליהם
          בעצם זה עצוב לא דוחה
          בקיצור
          אני מסכימה איתך
          וממליצה מאוד
          לא לראות טלוויזיה הרבה
          חיוך

        • אבל בשביל ההגינות, היא רק השניה בסדרה. בראשונה זה הבעל שקונה בכמויות נתפס בקלקלתו מתרץ: לא בזבזתי חסכתי.

          שיט. הלכה התיאוריה.

      • מאוד אהבתי את המישפט שלך
        מזוכר או מנוקב
        הייתי מוסיפה גם
        מזוכרת או מנוקבת
        נעים להכיר
        לחיצת יד

    • אהבתי מאד את הכתבה. שמח לראות שיש גם נשים שמסכימות לדעה הזאת וזאת אומרת שלא מדובר באיזה עניין גברי של "פחד ממחוייבות" או אהבת החופש הלא מוגבלת אצל מזל קשת.
      הייתי לפני שבועיים בצ. אירלנד בביקור אצל חבר ואישתו (המקסימה). זה היה בן אדם שבגיל עשרים הכריז שלא יתחתן כי אין סיכוי עבורו למצוא מישהי באותו ראש.
      הסתובב לו בהודו, נתקל בבחורה אחת, שבר את השיניים באנגלית וגילה את החצי השני שלו. אז אם מדובר בלמצוא את החצי השני (לבני המזל שהצליחו) אין בעיה. אבל רובנו בפשרה תמידית, אז למה?
      זוגיות היא דבר חשוב והכרחי. אהבה היא הדבר הכי חשוב. "אהבה חזקה ממוות" שר פעם מאט ג'ונסון מ- the the . רק בלי לכבול , גם ככה ברגע האמת הכבלים לא יחזיקו ואז בשביל מה כל האירוע, האוכל היקר, הצ'קים והטררם?
      בקיצור – ג'וליה צודקת

      • בועז כהן

        כמי שאמון על מלאכת ההתחתנות והנישואים, אני אלחם על זכותך להפיץ את תורתך הנאה. בסך הכל, חתונה וחיי נישואים וחיים ביחד בכלל, צריכים להיות עניין של בחירה מתוך חשק, ולא מתוך לחץ חברתי.
        אומרים ש"גרושה" זה מעמד עדיף מ"רווקה", כי בישראל מתייחסים ל"רווקה" כאל סוג של
        לא-יוצלחית. זה עצוב בעיניי. אישית, רוב חיי הבוגרים העדפתי לחיות בתוך זוגיות צמודה, אבל אני מודע ליתרונות ולחסרונות שבסיטואציה הזוגית, כמו גם של החיים לבד.

        קצת סובלנות כלפי מי שבחר לחיות אחרת, יכולה ליצור כאן חברה טובה יותר. ובסך הכל, אם הבנתי נכון, את לא נגד אהבה, אלא רק נגד הטקסיות והמחוייבות וכל הבלאגן שכרוך ב"חתונה" ו"להיות נשואה"

        ואהבה היא, הרי, העיקר. עוד כמה ימים ימלאו עשרים שנה למותו של הקדוש ג'ון לנון, שכתב את השורה הכי חשובה בפופ:
        ALL YOU NEED IS LOVE

        • לצורך הענין הוא גם כתב את השורה החשובה לא פחות:
          And in the end
          the love you take
          is equal to
          the love you make.

          והוא לא התכוון שכמות עושה איכות. הוא דיבר על איכות פרופר 🙂

          • לא אני 🙂

          • בועז כהן

            את שיר הסיום של "אביי רואד" כתב פול מקרטני, ולא ג'ון לנון… ובסך הכל, "אול יו ניד איז לאב" באמת ממצה את הבעייתיות של העולם שאחרי ילדי הפרחים. אחרי ההתפכחות. בבוקר שאחרי המסיבה הגדולה של הסיקסטיז. עכשיו, כשההיפים הפכו ליאפים, לנון נרצח כבר לפני עשרים שנה ובשטחים נרצחים כל הזמן אנשים, שלנו ושלהם, בשם השנאה ובשל האטימות הרגשית של שני הצדדים – עכשיו יותר מתמיד אני מרגיש ש
            ALL YOU NEED IS LOVE
            אתם ואני וכולם ובכלל

            ולמי שיש "גלובס", שיקרא את הכתבה היפהפיה במגזין "כסף" על ג'ון לנון, כולל המחווה בסוף לג'וליה שלנו, מחברת המאמר הזה, שבגללו התכנסנו…

            • למיטב זכרוני (אוי גילי המתקדם) הם כתבו את THE END ביחד.
              זהו הקטע האחרון שהביטלס הקליטו כלהקה, והוא מציג גם את כל ארבעת החברים בסולו. רינגו מתחיל בסולו תופים (היחיד בכל הקלטות הביטלס) ואח"כ לפי הסדר פול ג'ורג' וג'והן, כל אחד כשמונה שניות סולו גיטרה (שני רולים 🙂 ואז באות מילות הסיום. אמנם קול ראשון של פול, ובדרך כלל זה אומר שהוא כתב. אבל זה לא בהכרח כאן.

              לגופו של ענין, ברור שכולנו צריכים אהבה, במיוחד לאור המצב. אבל המסר הוא שאנחנו צריכים לתת אהבה. לעשות אהבה. לא רק לחכות שיתנו לנו. כי בסוף, האהבה שניקח היא שווה לאהבה שניתן (או עברית שפה קשה 🙂

              • בועז כהן

                עברית קשה אבל יפהפיה. כשאהוד בנאי שר "איך זה נגמר בסוף כולם יודעים" – הלב נכמר.

                וזה מוזר שהוזכר כאן "ABEY ROAD" – השבוע שמעתי אותו בנסיבות עצובות, כשנסעתי דרומה לניחום אבלים, ושוב נזכרתי שזה בעצם התקליט הראשון שקיבלתי בחיים, בגיל שבע ועד כמה הוא השפיע עלי

              • אינדי_גו

                אבל אמפירית אני יכולה לסכם ולומר שהגבר הישראלי הלא-ממוצע
                (אני תמיד בוחרת אותם בלתי ממוצעים, לצערי. לא פיזית, כמובן)
                טוב בהרבה בלקחת מאשר בלתת.
                ושלרוב זוגות שזה עתה נפגשו עסוקים כל הזמן, כמו בשיר של
                ירמי קפלן, במדידות. במאזנים של תור-מי-לצלצל-עכשיו ומי יזמין לסרט
                ומי יגיד ראשון מה הוא מרגיש,
                ושאר הכללים המטומטמים שאנחנו אמורים לשחק לפיהם.
                כן, אתם יכולים לומר, לא מתאים לך, שחקי לפי הכללים שלך.
                גם זה נחמד בתאוריה אבל בפועל כנראה שטרם מצאתי את
                יחיד הסגולה, בהנחה שהוא קיים בעוד מקום אחד לפחות שאיננו דמיוני,
                שיעריך את זה. שלא ייבהל אם אני מתקשרת אליו כשבא לי ולא
                כשזה תורי הרשמי לפי הסבב. שלא ייאלם, ייאטם, ולבסוף גם ייעלם
                (מקרה אמיתי) כשאלחש לו באוזן "נדמה לי שאני מאוהבת בך"
                כי זה מה שהרגשתי באותו הרגע וזה היה נפלא ורציתי שגם הוא יידע.
                למות מהנאיביות שלי.
                בקיצור, ברים נורא טובים בתאוריה. ובלשחק אותה האמיצים והיפים.
                אבל כשזה מגיע לרגשות – רובם היו מעדיפים למצוא צפע בשק השינה
                שלהם באמצע המדבר, מאשר להתמודד איתם.
                וסליחה מראש משלושת הגברים שאינם כאלה, ובודאי מתרעמים
                על ההכללות האיומות שלי.
                🙂

                • ג'וליה

                  צודקת מאוד.
                  אבל את יודעת, דווקא באיזשהו שלב התחלתי לסרב להיגרר למשחקים האלה והתגובות הן הרבה יותר משתפות-פעולה מאשר מורמות-גבה, לשימחתי. אז תקחי בחשבון שכנראה מדובר בקצת יותר משלושה גברים. לשמחתינו.

  12. כי אני לא יודעת

    מכירה , הולכת להתחתן עוד כמה חודשים.
    זו תהיה החתונה הראשונה של מישהי שאני יכולה להזדהות איתה,בערך בגילי (קצת פחות 21 )לא דתייה (אפילו לא קרובה לדת),לא לוחצים עליה בכלל,לא בהריון,סתם החליטו להתחתן.
    וכשאמרו לי שהיא מתחתנת ,זה נראה לי כ"כ מיותר, יש להם דירה נחמדה, יש כלבה משותפת ,יש אהבה, בשביל מה צריך גם שמלה וחופה.
    הרי ברור שזאת לא חותמת לטיב האיכות של הקשר.

    לא עדיף להשקיע את האנרגיות זה בזו במקום בשמלה ובאולם?

  13. ג'ו המבתק

    כמו שאמרתי כבר, בפורומים מצומצמים יותר, היה מומלץ לשכפל אותך, ג'וליה, ולהפיץ באלפי עותקים ברחבי הארץ
    ולזוג האופנתי הנוסף: האמנם ב(רחוב) באזל ייסדתי את מדינת היהודיות?

  14. רויטל

    "מסיבות משפחתיות", בשבוע האחרון, האקס שלי מסתובב פה בבית יום יום, עוזר תומך, מחבק. בחור מדהים, אני אוהבת אותו מאוד. כל הדודים והדודות, וגם הסבתא והסבא, ואמא ואבא כולם רק מחכים שאני אגיד I DO ויאללה, טראח, נסדר תאריך לחופה. פתאום ראיתי כמה הוא האקס המיתולוגי של המשפחה שלי. מדהים. וחשבתי מקודם, אחרי שהוא הלך, והבית קצת ריק יותר וזה רק אני והמשפחה הגרעינית, שלהתחתן איתו בגלל לחץ מתון אני לא אתחתן. אני רוצה לבחור. ממרומי גילי המתבגר, אוטוטו סוגרת חצי יובל, אני רוצה אהבה כזו שתסעיר לי את כל החושים, כזאת שתגרום לי ליילל מאושר, ואני יודעת שאהבות כאלה, בהתחלה הן כמו בום אחד גדול, ומטבען להתקרר עם הזמן. לא, אני לא לחוצה להתחתן. אני לא צריכה את הרבע עוף, הכתובה והלולולולולולולולו של הסבתא הפרסית שלי. אני רוצה מישהו שיכבד אותי, שיהיה שותף, שנבחר יחד את החייים שלנו, שנקים משפחה אם נרצה. הדודות כבר דואגות ומצקצקות בלשונן, אז אני אומרת שיצקצקו. ואני יודעת שגם זה שיהיה שלי ואני שלו וכל זה, אין ערבות לכך שזה יהיה לכל החיים, ובעוד ארבעים שנה נגרור עצמינו יחד לביטוח הלאומי בשביל הקצבת זקנה ובדרך הביתה נקנה גבינה חמש אחוז ולחם שחור פרוס. ואולי כן. אני מכירה זוגות, "מבוגרים" יחסית לגילי, בסביבות גיל החמישים שלהם, שעדיין מתנשקים צרפתית והולכים יד ביד, ונוסעים לנופש באירופה ויש להם ביחד נהדר, ממש מודל לחיקוי והערצה. ומאידך, כמו בכל מצב, יש את אלה שאחרי שנה מתגרשים, למרות האהבה הענקית שהביאה אותם לצעוד אל החופה ולהבטיח שיטפלו האחד בשניה עד מותם.
    אם יש משהו שלמדתי בשבוע האחרון הזה, זה שאין ערבויות, וכל מקרה לגופו, ואחרי הכל יחי האינדיבידואל, וטוב שכל אחד עושה מה שהוא רוצה, ובוחר. וצודקת ג'וליה בבחירתה. לא מתאים, אל תעשו. תמיד אמרתי שכשיש ספק אז אין ספק.

  15. האח של ג'וליה

    אחותי היקרה (ויש לכך עדים), עצרי אולי לרגע ותעשי "חושבים".
    הרי לא בגלל הסקס מתכנסים תחת חופה, אלא בשביל חברותא, לעת בואה של הזיקנה.

    או.קיי , זה לא ממש רק בשביל זה, אבל בהחלט סיבה טובה ואל תטעי לחשוב שאני פוסל את דעתך המלומדה.

    אם כל-כך לא חשוב לך הטקס המדובר, אז מה ההתחבטות?
    תני לגיטימציה למי שמעוניין ולא צריך לרשום פטנט לזה שלא מוכן.

    אני מסכים איתך שלא צריך הסכם כתוב לשמור על חברות, שהרי אחרת היינו מחזיקים ספר (או אולי רק מחברת, או דף) בשביל שאר החברים, אולם בואי נדבר על הנושא בעוד 30 שנה, אם חלילה יעזוב אותך בן זוגך המיואש (כמובן שאני לא מאחל, אלא רק מהפתט) ותמצאי עצמך בודדה ושבורה – האם גם אז תחשבי שטוב שמערכת היחסים לא "מוסגרה"?
    זו רק דעתי ולא מעבר לכך.

    אחיך "המרדן"

    • ג'וליה

      הוא יהרוג אותי שאמרתי, אבל גם האח הזה שלי סרבן טקסים.

      אנחנו שנינו לא בענייני חתונות. ההורים שלי שוקלים לאמץ בחורה ובחור, בסביבות גילאי ה- 30, שיש להם כוונות להתחתן, שיביאו קצת נחת.
      ועוד לא אמרתי כלום על הסבאסבתא עם השאלות הנצחיות… "נו….?….."

    • מייקי

      וכתובה זה ערובה להישארותו של מישהו בסביבה??
      שייבה על האצבע מבטיחה למישהי/ו עבודה יותר רצינית על הקשר
      מהצד הזה או מהצד ההוא??
      אפילו חוזה נישואין אצל עורך דין, הוא בר התרה. בימינו אפילו נישואים קתולים, הם כבר לא נישואים קתולים.

      ונניח שחי בימינו ובינינו הזוג שיצליח לשמור ולשמר זוגיות של שלושים, חמישים שנה ויותר.
      זה הרי לא בגלל סטטוס קוו, אלא יכולת התגמשות, והשתנות משותפת, שאף אחת מהן היא לא תוצר של סטמפה מהרבנות, או כל מוסד קיקיוני אחר.
      יש אנשים שנשארים ביחד רק בשל החשש מגירושים, וכולם סובלים, במיוחד אם יש ילדים בתווך.
      מה זה, מרטירדום בהתנדבות??

      הנייר החתום הוא לא ערובה לאושר, וגם לא להישארות ביחד. מישהו אמר למעלה שדווקא להישארות בצוותא מבחירה, בהיעדרו של דבק ליגאלי, אבל בנוכחותם השרירה והקיימת של דבקים אחרים (ילדים, דירה, אהבה לא עלינו..), יש יותר משמעות ותוקף.

      אני, המסתכלת בתמיהה מעורבת בשעשוע בנישואיהם של הסובבים אותי, לא מבינה, ואולי כן מבינה את המגיפה הנוכחית. כן, בשביל הטקס והמסיבה. נכון, בשביל ההורים, ואולי אפילו תירוצים כלכליים (משכנתא) טכניים (ויזה לארה"ב, למשל) ואחרים (ילדים? למרות שהם יכולים לחיות בשלום גם עם הורים לא נשואים כידוע). ובכל זאת. זה עוד תמוהה שבמיוחד אצל זוגות עם זוגיות יציבה של כמה שנים. שהרי אם הם שרדו תיכון-צבא-אוניברסיטה עד הלום, אז למה דווקא עכשיו חתונה?
      כי זה מנהג. כי זה מקובל. כי זה צפוי. כי זה חלק מן המסלול והמנטרה הבורגניים שהכרחיים לכמה מאיתנו. אבל האם איפה שהוא כתוב שהצעד הזה מבטיח משהו למישהו??
      הרי אפילו הכסף המובטח בכתובה (נושא מבחיל לכשעצמו), הוא הבטחה שנותרת חסרת כיסוי. ואם הוא רשם שם מיליון דולר, אז אם תפרדו מחר יהיה לו לתת לך?

      וכסותה? ועונתה? ושארה? וכמובן אותו גבר גם הפוך – כתובה או חוזה נישואין הם לא תעודת ביטוח נגד הישארות לבד, בדידות, זקנה בודדה ועצובה, הן רק מקנות אשליה של בטחון. בטחון מזוייף, שיכול מחר, על קרעיה של שטות, להתמוטט אפיים ארצה.

      ולכן, אני מצטרפת לשאלה, לקריאה, לתשובה, ולאגודה

  16. שלגיה

    בתור מי שגם מגרדת את השלושים מלמטה, נראה לי שהפחד מלהיות עם אותו אחד "לנצח" משתק אותי אפילו מלנסות למצוא אותו. למרות ההרגשה שאני רוצה את כל ה"חבילה" ומתגעגעת לחיבוק-דב *אמיתי*, מפחידים אותי חיים נטולי ריגושים ופרפרים בבטן. וככה כנראה נראים *בעיניי* חיי נישואין.

    חוץ מזה, כבת להורים גרושים… בלה, בלה, בלה.

    ובאמת חוץ מזה – נראה לי שכשיבוא האיש האמיתי, אני אדע. ועד אז, מה הלחץ?

  17. אלמוני

    מסכימה לכל מילה!
    אבל עדיין אני מעדיפה להיות ביחד עם ויתורים קטנטנים
    מאשר לבד ועקשנית.

  18. מיכל עלק

    (דוד אבידן)

    אני הייתי כבר מחותנת (משמונה עשרה סיבות לא נכונות. הרצון להתחתן בשביל להתחתן לא היתה אחת מהן) ומגורשת (מהסיבות הנכונות) לטעמי איש ואשה כאשר ידבנו ליבם, ולפי בחירתם.

    רק, ככה, בכל זאת, אם כבר יחסים נמשכים, אני חושבת, אז רק עם מישהו שאני אחשוב שאני רוצה לבלות איתו את שארית חיי. למרות שראציונאליות כרוניקה של שחיקה פוטנציאלית, ואין ערבויות ובטחונות, ובכל זאת. משהו בהתכוונות ההתחלתית.

    והיא חשובה, התכוונות ההתחלתית הזו. כי אחרת, את יודעת, ימים של תקצורת במקום תקשורת, וכמה קל לפרק את החבילה וללכת הלאה, סקובידו, הם לא הבטיחו שלנצח ירקדו.

    לאו דווקא חתונה או טקס סימבולי כזה או אחר, לא שם הענין. הענין הוא ב"שכנוע העצמי" המקדמי שזה לא לנצח, כרוניקה של זמניות ידועה מראש.

    ואני דווקא בעד כרוניקה של נצח מכוון מראש, הגם שכל תוכנית היא בסיס לשינוי במידת הצורך.

    • ואולי דווקא אם חושבים כל הזמן ומרגישים
      יו
      זה יכול להיות הרגע האחרון
      של הזוגיות
      של האהבה
      של החיים
      אולי דווקא זה נותן אפשרות אמיתית
      של ה- לתמיד- ההוא שכולם מחפשים משום מה
      יו
      עוד שניה נופלת לי התקרה על הראש ואני איננה
      עושה את כל הקיום לחד וצלול לא?

      • מיכל עלק

        לא, אני חושבת שלא. היום הוא היום האחרון של שארית זוגיותנו הנחפצת והיקרה לי? זה לא הופך את הקיום לחד וצלול, זה הופך אותו לקיום שחי ומתקיים ומגיב מתוך חרדה ואיום.

        הזוגיות הזמנית המוצהרת הזו, אני תוהה ביני לביני מהן גבולותיה? מולידים ילדים? צוברים רכוש משותף? עושים תוכניות משותפות לטווח ארוך? נגיד – "בעוד שנתיים כשאתה מסיים את הפרויקט, אני אקח שנה חופש מהעבודה ואחזור להשלים את המאסטר"?

        יש איזה הסכמה רבתי, דומני, שזוגיות טובה מחייבת השקעה ועבודה. באמת תשקיעי במה שמלכתחילה נטבע בו תו הזמניות? תתני את עצמך באותה מידה כמות שהיית נותנת לו חשבת שיש תכלית לנתינה הזו, ובכוחך להשפיע?

        הנצחיות הזו היא אשליה? נצחים וודאיים מתמוטטים כל הזמן מולנו כמו בניני קלפים? אולי. עדיין, אנחנו נזקקים ל"אשליה" הזו, לכוונה הראשונית, לאמונה, כן, אמונה, כדי להמשיך להיות וליצור ולתת במלאות.

        • חרדה?
          למה חרדה?
          ברור שאני אשקיע את עצמי באותה מידה
          במה שזמני ובמה שאני חושבת שניצחי
          או את הכל או את הכל
          כזאת אני
          חיוך פעמיים חזרה

        • קופידון

          זוגיות טובה תלויה בראש ובראשונה בסקס טוב. ואם הסקס פארש, אז מוכרחים באמת לעבוד קשה כדי ליצוק תוכן אחר לתוך הקשר – וזה קשה. קשה. קשה.

          מה הטעם לחיות עם מישהו שכבר לא נמשכים אליו מאוד? סתם בשביל לא להיות לבד? שיהיה עם מי לראות "סקס והעיר הגדולה" (בלי לעשות סקס אחרי שמכבים את הטלוויזיה, כי כבר משעמם אחד עם השני)?

          לכל מי שהוא נרקומן של ריגושים -חיי הנישואים הם כלא עצוב ומבאס

      • מיכל עלק

        לא, אני חושבת שלא. היום הוא היום האחרון של שארית זוגיותנו הנחפצת והיקרה לי? זה לא הופך את הקיום לחד וצלול, זה הופך אותו לקיום שחי ומתקיים ומגיב מתוך חרדה ואיום.

        הזוגיות הזמנית המוצהרת הזו, אני תוהה ביני לביני מהן גבולותיה? מולידים ילדים? צוברים רכוש משותף? עושים תוכניות משותפות לטווח ארוך? נגיד – "בעוד שנתיים כשאתה מסיים את הפרויקט, אני אקח שנה חופש מהעבודה ואחזור להשלים את המאסטר"?

        יש איזה הסכמה רבתי, דומני, שזוגיות טובה מחייבת השקעה ועבודה. באמת תשקיעי במה שמלכתחילה נטבע בו תו הזמניות? תתני את עצמך באותה מידה כמות שהיית נותנת לו חשבת שיש תכלית לנתינה הזו, ובכוחך להשפיע?

        הנצחיות הזו היא אשליה? נצחים וודאיים מתמוטטים כל הזמן מולנו כמו בניני קלפים? אולי. עדיין, אנחנו נזקקים ל"אשליה" הזו, לכוונה הראשונית, לאמונה, כן, אמונה, כדי להמשיך להיות וליצור ולתת במלאות.

  19. מייקי

    רגע אחד
    עוד לא קראתי אפילו מילה אחת, אבל אני חייבת לברך על שסוף סוף זה קרה!!!!!
    ואת רואה ג'וליה – אני ממש ממש לא הראשונה

    לולולולולוללולוללולולו
    הלכתי לקרוא, תיכף אשוב

    • מייקי

      מגיבה לעצמה….

      את רואה, איפה כל המיטליות של העולם שהיו אמורות להתנפל עלייך??
      ישחוזרו מיידית אויביה של ג'וליה כדי שיהיה כאן מעניין

      מה זה התרבותדיבור הזו שנחה כאן על כולם??
      תצעקו על ג'וליה, תסבירו לה כמה שהיא לא מבינה כלום בחיים.
      אפילו מתחתנים סדרתיים כאן (הס מלהזכיר שמות), היו נחמדים כי הם חברים של ג'וליה
      לא מקובל עליי.

      אני דורשת להתחיל להנפיק תגובות מעליבות, כדי שג'וליה לא תחשוב שמאמצה היה לשווא. איפה היחידה לחינוך לגיל הרך שתזדעק על שבירת המיתוסים והמסורות הציבוריות? שג'וליה תשכנע ככה את כולם פה, ומקסימום יקבלו את דעתה בהבנה וליבלרליות שמאלנית.
      מזעזע.

      ואם להיתלות באילנות גבוהות "ויפה שעה אחת קודם"

  20. עלי לוחצים מגיל 17 להתחתן
    הערך שלי יורד כל שנה
    אני מרגישה חייבת
    אף פעם לא הסתדרתי עם ההורים שלי
    ותמיד הייתי צמאה למילה טובה ויחס חם מהם
    ורק בחתונה – אני אהיה הילדה הטובה שהם כל כך ייחלו לה

    • מייקי

      תנחומי להורייך.
      מכירה הורים כאלה, ומידע אישי (לא שלי, אבל ממקורה קרובה)
      הם לא משנים את דעתם גם במהלך התכנונים, בזמן ואחרי החתונה.
      זה מצב כרוני.

      נניח שתמצאי מישהו, והוא אפילו יעבור את בחינת הכניסה למשפחה –
      ואם תרצו לגור במקום אחר? ואם תרצו חלילה מפיות ורודות בחתונה?

    • נסטסיה פיליפובנה

      בשביל הסוגיה שאת מעלה פה נראה לי שפסיכולוג יכול לעזור הרבה יותר מחתן.
      פסיכולוגיה ברבע גרוש- הערך שלך יעלה ברגע שתשימי גבולות שעליהם מוצב השלט "תחום פרטי, אין כניסה להורים ולשאר מזיקים". כי אם את בוחרת בדרך של לספק את הורייך כדי להעלות את ערכך, השלב הבא הוא לספק את "בעלך" (אני שונאת את המינוח הזה, אבל בקונטקסט הזה הוא דווקא מתאים, לצערי) כדי להעלות את ערכך. ולאן את נעלמת בכל הסיפור הזה?
      בהצלחה!

  21. אכן, כל הכבוד לך ג'וליה ש"יצאת מהארון" וחשפת מה שהרבה בנות חושבות ולא מעיזות להגיד…
    אף על פי כן, יש את המשפט שאומר – אל תהיה צודק תהיה חכם.
    ולצערי הרב, ואני מצטרפת בעניין הזה לבועז כהן, החברה עדיין רואה בעין "עקומה"את מי שלא מתחתנת ("לסבית", "מסכנה" וכיו"ב).
    זו כמובן לא סיבה להתחתן, אבל זה קושי שאני יודעת שרווקות רבות נתקלות בו ואין להקל בו ראש. זה מחיר יקר שצריך לשלם על הבחירה ברווקות, אבל גם על נישואין לא מוצלחים משלמים מחיר…
    בתור מי שהתחתנה לא מזמן אני יודעת שהבחירה לא קלה. מצד שני, ההחלטה להתחתן, כשהיא באה בזמן הנכון ועם האדם הנכון נותנת תחושה מדהימה של שלמות.
    ומה יהי עוד חמישים שנה? אלוהים גדול, בינתיים כל שנותר לנו הוא להנות ולקוות לטוב…

    • ג'וליה

      אני לא אמרתי שאני רוצה להיות רווקה, אני ניסיתי לברר את סוגיית זוגיות-חמישים-השנה. זה עניין מפחיד כשלעצמו. לא הזוגיות, הזמן. אורך הזמן, כאורך הגלות….

      השאלה אם זה בכלל ריאלי, אם זה עדיין עומד במבחן השנים, אם זה לא מתכון בטוח לבגידה, לשחיקה, לכל מה שנישואים הופכים להיות פתאום.

      • פנחס מהשק"ם

        גמרנו הספרית מלאי שמנו הקרמבואים למעלה בחלבסה. עכשיו משחקים שש בש ומבסוטים. שמירה, שמירה, אבל לפחות בה"ד של בנות מרכז הארץ
        אני רציתי להציע משהו לכל אלה כמו ג'וליה שמפחדות לתהחתן והנישואים מפחיד אותם

        תתחתנו ותזדיינו מהצד. מה רע? גם ההורים יהיהו מבסוטים, תקבלו צ'קים, תעשו שמחה, שירים של אייל גולן, החבר'ה ירקדו, שמלה לבנה וכאלה, ואחרי שנה עוד שמחה, בן בכור זכר לתפארת מדינת ישראל ולשמחת ההורים ועוד פעם אירוע באולם "שושני ארגמן" ועוד פעם צ'קים (רק לא ליגוע במיונז, למה באולמות אירועים המלצרים משפיכים על הסלט תפוחי אדמה עם המיונז. שתדעו. מזה הצבע של הרוטב מיונז)

        ואחרי שגם יש בית ומשפחה ומתחיל ליות משעמם תתחילו למצוץ מצהד לחיילים (חיילים אףפעם לא אומרים לא כשמציעים להם טורטית או מציצה חינם) ותקבלו ליקוקים גם כן, תשבו על הפנים לכל מיני ג'ובניקים חרמנים. אין כמו חייל בן 19 ואשה בשלה ומזזדיינת בת 35 – 40 זה עשר, עשששר, כל אלהכ שמפחדות פה להתחתן, חליק ז'נטיל – תתחתנו ואחר כך תבואו לקבל פינוק מפנחס, כן בשק"ם לא בשק"ם, פנחס מבטייח גוד טיים לבחורות נשואות

        כי גם צריך לתת כבוד להורים שיהיו שמחים שהילדים יתחתנו וגם צריך לתת כבוד לכוס שצריך לקבל את מה שמגיע לו, זין ולשון טובים לבריאות

        • ג'וליה

          תגיד, פנחס מהשק"ם, מאיפה יש לך ידע כזה נרחב על מה שקורה בתוך הסלט תפוחי-אדמה של אולמות האירועים?

  22. I am amazed by the fact that you have to apologize for the fact that you would like to explore and enjoy couplehood without having to get married. People do get married for the wrong reasons, one of which is the so stupid will to be a bride. then you wake up and there is this man at your side. now what. You wake up tp such emptiness, no more wedding plans, no more going together to other people's wedding to taste the food, no dress shipping/ fitting, no hair consultations, no more high! now, the only sub can be real drugs? right?!

    • מייקי

      הבעיה היא, שלא כולם מודעים לקסם שהטקס עצמו, התהליך, ההכנות וכו' מהלכים עליהם. רוב האשים שמתחתנים, אם תשאלי אותם, עושים את זה ממניעים של "לרצות להיות ביחד", מה שלא בהכרח חופף לרעיון הנישואין כפי שהציעה ג'וליה.
      לפני שלוש שנים, התחתנה מישהי ממכרותי, שהיא צעירה ממני. שאלתי אותה בפשטות רבה "למה?", והיא אמרה כי "זה זה", וכי ברגע שיודעים שזה הבנאדם שורצים להיות איתו לנצח, לא רוצים לחכות יותר. כאילו שהנצח הזה תלוי בכמה צ'קים יביאו, וכמה נפוחה תהיה השמלה של הכלה

      הבעיה היא בדיוק העובדה כי יש הם אכן מאמינים ב"נצח" הסינתטי הזה. הם מתחתנים בידיעה שזהו זה, מכאן כל הדרך בירידה. הנפילה מגיעה כשפתאום הנצח נגמר, וצריך להתפכח מהחלום, להתעורר. הם לא תכננו לעבוד ולהשקיע באהבה שבהתחלה באה להם בקלות.

  23. אבל תסבירי לי לאט ג'וליה, אני קצת איטית. את נגד חתונה במובן של הטקס ההוא עם השימלה והרב וכל זה ? כי זה מזמן לא מחוייב המציאות הטקס ההוא. הוא די פאסה ככה שמעתי. כי את אומרת שאת דווקא בעד זוגיות. וזוגיות, לא משנה אם תשימי לה טבעת מסביב לסילואטה או לא, השנים עושות לה כל מיני דברים. אם היית אומרת שאת נגד זוגיות, שלא מתאים לך מערכת יחסים אחת כזאת זה היה נראה לי הגיוני ולוגי, אבל חתונה- הטקס זה לא הקטע שקובר מערכות יחסים. הזמן קובר אותן בדרך כלל. את יכולה לחיות רע חמישים שנה עם גבר שלא התחתנת איתו אבל יש לכם ילדים וכל זה, כי מה שקושר אנשים להיות בתוך מערכת כזאת ולא לצאת , למרות שזה רע, זה לא הטבעת.
    אני מסכימה איתך שחמישים שנה זה המון זמן, ויש בזה משהו לא הגיוני. בטח שמבחינה סטטיסטית את צודקת. אבל אני פשוט מעדיפה לא להיות כל כך מפוקחת כמוך. מה שיביאו איתם החיים, יביאו…. מעכשיו אני צריכה לחיות את זה ? יכול להיות שאני אתרסק יותר חזק ממך כשזה יקרה. אבל עכשיו, מה 'כפת לי מהסטטיסטיקות ומההגיון הצרוף ? מה הקשר בין הגיון לאהבה בכלל ?

    • המלכה האם

      ראשית, אין צ'אנס שבעולם שאי פעם יתפסו אותי עם שמלה לבנה (איחס, מקסימום שחורה עם מחשוף יפה לציצים) בטקס הדתי הדבילי הזה, עם רב יהודי כשר…
      כל עוד הטקס הזה הוא עוד נסיון לשעבד את האשה, אין צ'אנס שאני אתן לו יד. ועכשיו להפתעות: גם לא לנישואי פראגואיי או ונצואלה, לא נישואי פאקס ולא נישואים אזרחיים. האם ידעתן, בנות יקרות, שגם מנישואים אזרחיים יש להתגרש ברבנות?

      רגלי לא תדרוך בבנין השחיתות והתועיבה הזה, לא ארקוד על מדרגות הרבנות. הדבר היחיד שמקובל עלי הוא "הסכם חיים משותפים" שנעשה אצל עורך דין, והוא הדבר השוויוני היחיד שאכן קיים במצב הקיים במדינת ישראל. כשעורכים "הסכם חיים משותפים" אפשר להודיע לבן/בת הזוג שלושה חודשים מראש על רצון להתיר את ההסכם וזה בעיקר מסדר את עניין הרכוש.

      עכשיו שימו לב: משכנתא. אם אתן נכנסות ל"הסכם חיים משותפים" אתן לא נחשבות נשואות לפי מדינת ישראל. כתוב לכן עדיין "רווקה" בתעודת הזהות. אבל בתור שני אנשים רווקים (מעל גיל שלושים) תקבלו משכנתא מועדפת…
      ועוד משהו: הילד הולך לגן. בתור אם חד הורית את משלמת פחות כסף ל-נעמ"ת או ויצ"ו. העובדה שאת חיה עם האבא של הילד לא מעניינת את הרשויות. מבחינתם את רווקה ואם חד-הורית ולכן גם תשלומי אגרה מסויימים יהיו נמוכים יותר

      בקיצור: מבחינה כלכלית, טוב יותר לא להתחתן בשום צורה שהיא. לא רבנות ולא אזרחית

      ולהיות ביחד צריך כל עוד יש תשוקה והנאה לראות ביחד טלויזיה בערב ולאכול ארוחת בוקר בעיר אחרי הלילה.

      ועוד הערה לאח של ג'וליה, שטועה בגדול. הכתובה אינה שווה את הנייר שהיא כתובה עליו. שום מלים ושום מסמכים לא יצילו אהבה שגוועה, תשוקה שמתה. וראינו מספיק גברים ונשים בחיינו שעזבו גם בית מסודר ועשיר, גם אם היו להם כבר ילדים, גם אם הם היו עשרים שנה ביחד, כי הלב חזק יותר מכל דבר.
      לדעתי

      • מייקי

        בדיוק.
        ב-ד-יוק!!!!

        רבנות זה פויה, וכל עוד היא קיימת אין סיבה לקיים טקסולוגיה זמנית, שהתרתה תמיד תלויה ברבנות.
        אלא שנדמה לי, שהבעיה היא בזה שרוב המתחתנים לא מוכנים לקחת מראש את הסבירות הסטטיסטית (שהיא גבוהה לכשעצמה), שיזדקקו לשירותי המוסד הארור הזה ביום מין הימים.
        בגלל זה אנשים עם כסף לא עושים הסכמי נישואין, כי מה? הם מראש מכניסים לעצמם מקל בגלגלים של האהבה?? ורק בוקר אחד מתעוררים לגלות שהם מכלים את ימיהם בדיוק על מה שחשבו שלעולם לא יקרה להם…

        בשביל להגיד – אני עושה הסכם נישואים, או חוזה חיים משותפים, צריך להיות *מספיק בוגר* כדי להודות בסופיות הבלתי נמנעת של רוב מערכות היחסים. אולי ישנם ברי המזל, שג'וליה לעיל תוהה על קיומם, שזוגיותם תמשך לנצח, למרות הסכמי "מה אם" מקדמיים, אבל לרוב האנשים החיים כיום עדיפה ההכרה בסופיותה של הזוגיות, ולפיכך הכנה מראש גם לזה.
        האנשים שאני מכירה שהתחתנו לאחרונה, לא מכירים בעובדת החיים הפשוטה הנ"ל, וכל עוד לא אמצא את מי שיכיר עובדות כמוני, אין לי מה לחפש ברבנות, או על המדרגות שלה…

        • המלכה האם

          אולי זה קשור לבגרות נפשית ואולי למידת האינטליגנציה שלך… אני צוחקת. בעצם לא. אולי. אבל כשעושים ביטוח נגד רעידות אדמה, האם זה מתוך הבנה מעמיקה בשברים גאולוגיים והכרת הסטטיסטיקה של רעידות אדמה בשטחי ארץ ישראל?

          • המלכה האם

            עוד לפני הקפה שחור של הבוקר, והמלכה האם מטושטשת ובכל אופן, מה שרציתי לומר הוא שהסכם ממון או הסכם חיים משותפים פשוט מסדיר את הצדדים הפורמליים של החיים ביחד, והוא לא שונה במאומה מכל טופס דתי (הוא רק שוויוני יותר וטוב לאשה בהרבה מהכתובה) וכשאנשים הולכים לעשות צעד דרמטי כמו לעבור לחיות יחד, בשאיפה שזה באמת יהיה עד המוות של אחד מהם, או של שניהם, אז אי אפשר לטמון את הראש בחול כמו בת יענה מפגרת ולא לעשות את "הביטוח" הפשוט ביותר. רישום אצל עורך דין.

            במקרה הטוב, הוא יאהב אותך ויהיה נאמן ויהיו לכם ילדים יפים ומאושרים.
            במקרה הרע, הוא ימצא לו פרגית בת עשרים, כשאת תהיי בת ארבעים, אבל לא יוכל לנשל אותך מהדירה, לא יוכל לעשות לך את המוות בשביל הגט הרבני, לא יוכל לשחק בך, בקיצור, בשום דרך
            וכבר היו מקרים, ויש מקרים. והרבה. ולא תמיד, לצערי, זה נגמר רק בכסף

    • בלגניסטית

      מאוד מתחשק לי לכתוב ששנים אני לא מבינה למה אנשים הופכים פאזה מסויימת בחיים שלהם למניפסט . האמת היא שאני כן מבינה… אני מבינה שאנשים מצהירים ( להבדיל ממבררים, מדברים או עושים …) על כן/לא חתונה, זוגיות , זיונים , במקרה הטוב כדי לקבל אישור , במקרה הרע כדי להדביק לעצמם תו איכות יחודי ( מה שמלמד בדיוק על ההפך…).

      *זוגיות* עם/בלי רב , *נראית בדיוק כמו בני הזוג שנכנסו אליה !!!* לכן , מערכת יחסים בין גבר ואישה יכולה להיות כל דבר! חשוב גם להוסיף שלא רואים מבחוץ , את כל מה שיש בפנים !
      כך או אחרת , נראה לי דיי מעוות לצעוק *לאאאאאא!!!* גורף ומוחלט למשהו שלא מכירים או חווים , שלא לדבר על התהיות שזה מעורר לגבי האוטנטיות של הדובר והאמירה…

      חבר אמיתי לכל החיים ( ורק ככה אני תופסת בן-זוג) זה לגמרי לא דבר מובן מאליו… בני אדם הם יצורים דינאמיים , משתנים מקצה לקצה , ובכל זאת באופן מדהים מזהים את עצמם ,כשהם "פוגשים " (בצורה זאת או אחרת…) את האדם השונה בתכלית שהם היו פעם .
      לא תמיד הזיהוי הזה זה קל או פשוט… אבל כנראה שהזיהוי הזה הוא דבר חשוב!
      עכשיו , יש לי להגיד על זה הדבר המורכב הזה משהו מאוד פשוט :

      *אדם שהולך איתך ונשאר לידך לאורך כל ההשתנויות שלך , סימן שהוא באמת באמת חבר שלך וממש ממש אוהב אותך !*

      אז מה עדיף?? קצת כנות בבקשה , דרמות זה יפה , אבל על הבמה , כשאנחנו הצופים ולא הדמויות שעוקרות לעצמן את העיניים !

  24. רציתי להגיד המון תודה כל כך כיף לדעת שאת לא היחידה בעולם שלא מוכנה להשפיל את עצמי בטקס הכל כך שובינסטי שהדת היהודית מספקת לטקס הכל כך מקודש לכל כך הרבה אנשים מפליא אותי אך שום בחורה שעומדת מתחת לחופה לא קולטת באיזה ברכה היא מבורכת ,
    קודם כל עניין הכסף , בחתונה האחרונה שההיתי הכלה הייתה שווה 230 אלף שקל, יפה ממש שווה מעניין מה היא הייתה צריכה לעשות בשביל להיות שווה 500 אלף אוליבשביל מישהי עם תואר ראשון היא הייתה מקבלת יותר. זה כל כך נורא שבכלל בלי להתייחס למשמעות של חתונה נישואין וכו' שגם על זה יש לי הרבה מה לומר, אני פשוט לא מבינה אך בנות מוכנות לקבל הכל רק כדי שהגבר שלהם יקריא ברכה יגיד את מקודשת והן בשמיים כי הם השיגו את המטרה וכמובן שהמטרה מקדשת את האמצעים , והאמצעים כל כך משפילים בעייני , הבחורה לא אומרת מילה כל טקס הנישואים ואני לא מדברת אפילו על טקסים בהם פני הכלה מכוסות ואפילו לא רואים את הפנים שלה. מה שיש לי לומר בנות תעוררו ,קצת תשומת לב לדרך שבה אתן צועדות וכמובן תתבדקו טוב אך אתן צועדות מגיע לכן את כל הכבוד והשיוויון וגם בתוך ריצת העמוק המטורפת לתוך נישואים מותר לכן להסתכל רגע ולא לקבל דברים שנראים לכן מעוותים ביסודם .

    • ג'וליה

      הסבר קטן:
      מראש באה הכתבה הזו בעיקר כדי *להציב שאלה*. אם תשימו לב, אין פתרון בסופה, כי אני באמת לא יודעת.
      זה נכון שאפשר להתחתן בנישואים רפורמיים ואפשר גם לוותר על כל הטקס. הטקס כשלעצמו לא קורץ לי (עם כל ההכנות שלפני והריבים המשפחתיים המזעזעים שכבר שמעתי עליהם מחברות…) ואני לא רואה את עצמי מסתובבת באולם מצועצע, או גינת פסלים באיזה מושב בארץ, מצטלמת עם כל מיני לא-ראיתי-אותם-בחיים-מה-הם-באמת-קרובי-משפחה?… ואח"כ סופרת צ'קים ועושה חשבונות למי הביא כמה. אין סיכוי. לא יודעת, יש לי הרגשה שאני עומדת לאכזב את ההורים שלי בגדול בעניין טקס החתונה.
      אבל מעבר לטקס יש עוד חתיכת חיים שלמה. והשאלה היא באמת אם אני לא אמצא את עצמי מתעוררת בבוקר שאחרי, על סף התקף חרדה.
      אני לא יודעת אם אלה החיים כאן בארץ, שהם כל-כך שיגרתיים בצורות מעוותות, לעיתים, שמכניסים אותי למיני-פאניקה.
      לקום בבוקר באיזו שכונה סמי-בורגנית, השכנים האלה שתמיד רבים איתם, הפקקים לעבודה, התשדירים האלה ברדיו שמנסים לחנך אותך בקולו המטיף של אברי גלעד איך להתנהג בכביש, הפיגועים האלה שהפכו להיות סיטואציה כל-כך מוכרת, לצערי, בשיגרה היומיומית, והפקקים בדרך הביתה… והבחירות פעם בשנתיים, אם אנחנו אופטימיים. אני מסתכל על כל זה וחושבת, אלוהים (ואני לא מאמינה באלוהים), איפה בכל זה נשאר חשק, זמן וכוח לזוגיות בריאה?
      אז נכון שזה קצת נאיבי, אבל העניין הוא שהחיים האלה גם ככה שוחקים ובמדינתינו הקטנה על אחת כמה וכמה, ויחד עם כל זה עוד שופטים אותך אם את רווקה / גרושה / נשואה ברבנות / נשואה אצל עו"ד / פמיניסטית / מזוכיסטית… די, די !

      השאלה היא מה עושים עם הידיעה הברורה כל כך, שאפשר לזהות אותה ולשמוע עליה ולחוות אותה בבירור, של שיגרה שזוחלת לתוך הנישואים, אבל לא שיגרה נעימה – אלא שיגרה ששולחת אותך כמעט מייד לחפש ריגושים בחוץ. וזה אשכרה קיים, ברמה כזו שבגידות וחיים כפולים הן כאן, ולא הולכות לשום מקום. הן הופכות לברורות מאליו.
      בהזדמנות זו אני רוצה לציין שלצורך הכנת הכתבה הקטנה שלי נעזרתי בכתבה ובתגובות של *שמוליק כהן* – "חייבים לספר את האמת", שדיברה על בגידות ויחסים מחוץ למערכת החיים הזוגית, ומשם ניסיתי ללכת הלאה עם העניין הזה של אנחנו מתחתנים – אבל ככל הנראה למען הנוחיות והתא, כי כמו שזה נראה, הסקס והאהבה אכן ממשיכים לאורך זמן – אבל לא בהכרח עם אותו אדם שהתחייבנו לו לחמישים השנים הבאות.

      נו??

      • הכל נכון, או בעצם עלול להיות נכון. השיגרה מאיימת בזוגיות כמו גם באין זוגיות והבגידות וכן הלאה. אני פשוט סבורה ששוה להסתכן.
        ונישואים או זוגיות ללא נישואים – אני מקווה שהם אף פעם לא מתחילים בשביל "התא" והבטחון" וכו'. הם מתחילים אחרת. ופעמים רבות מסתיימים כי השיגרה חונקת אותם למוות.
        אז מה ? אז ממשיכים הלאה.
        live dangerously .

      • ג'וליה יקרה,
        אפשר לקבל את הפרטים בדבר מאמרו של שמוליק כהן? איפה אפשר לקרוא אותו?
        נשמע מעניין…

        • ג'וליה

          ש. 13 יקר/ה,

          נכנסים לבננות, דף הבית, ומקישים מימין מתחת לכותרת "נבחרים" על המאמר "חייבים לספר את האמת?"…. זהו.
          Enjoy

      • buttercup

        יותר מידי מאמרים שמפורסמים בבננות ועוסקים בזוגיות גורמים לי להרגיש כאילו נכנסתי לאולפנא. הלחץ הזה למצוא מישהו ולהתחתן, העיקר לא להיות לבד. ממש מזעזע.את בת עשרים וחמש? רווקה? יופי את עדיין בשלב הקולי של הרווקות. את בת 27? מממ…תתחילי להזיז ת'תחת ולמצוא חתן. 30? רחמנא ליצלן. יש לך חיים?? ??בקיצור….. רע.ואתם יודעים מה? זה אפילו יותר גרוע מבאולפנא כי שם לפחות יודעים מי נגד מי וכאן, באתר שמתיימר להיות ליברלי ועבור הבנות המסר ממש חתרני. מגיע מבפנים, בעקיפין ועטוף בצלופן של הומור תחכום וכישרון (ראו ערך אתי אברמוב).שורה תחתונה – המאמר הזה היה שונה. יש עדיין צדיקים בסדום.תודה גוליה

  25. לא רוצה? לא צריך
    תשארי רווקה ותעשי חיים
    מקווה שתנצלי כל רגע.
    אבל……בטוח שאת מקנא קצת בנשואות עם הילדים
    הרי כל רצונה של אישה -נשואה או רווקה זה ילדים
    הזמן רץ חברה…השעון דופק..
    מנסיון של אמא צעירה עדיף להתחתן צעירים,
    כך יש את הכוחות לגדל ילדים בכיף..להיות להם חברים כשהם ייגדלו.
    אך אם זו לא מחשבתך תתחתני בגיל 40, כשבאמת..מיצאת את כל החיים
    יגיע הרגע שבו תרצי ילד….ואז….בעיות הורמונאליות..צרות..בדיקות..
    ועוד כל מני מגבלות להיכנס להריון..ואז………תבוא השאלה..
    וואי…….למה חיכתי עד היום……יכולתי להביא לי ילד לפחות…….
    ולא לחכות,לחכות,ולחכות.
    אז לכל הדוגלות בבחירתך…….מקווה שידעו למצאת את חייהם/ן כראוי…שאף פעם לא יהיה מאוחר.
    מאחלת לך חיים טובים……..חיי את היום….ואל תחשבי מה יהיה בעוד 50 שנה,
    כי אין יודע מה ייהיה מחר!!

    • נסטסיה פיליפובנה

      מקנאה בנשואות?? ?? ?
      כל רצונה של *אשה* הוא ילדים?? ??

      • ג'וליה

        כמו שאמרה נסטסיה – אני ממש לא מקנאה בחברותיי הנשואות עם ילדים. נהפוך הוא, יש לי חברה אחת שעוד לא מבינה איך היא נקלעה לפתע למצב נשואה + ילדד. היא לא עברה דיכאון שלאחר הלידה, והיא עדיין לא מצליחה להתחבר לילד שלה. ועם הבעל שלה, שהיא כל כך אהבה אותו והוא היה "זה" כשהם נישאו – היא בקושי מתקשרת מבעד לריבים והילד.

        והנה, שושי, אמרת בדיוק את מה שאנשים דיברו עליו כאן – בחברה הישראלית תמיד יהיה מישהו שיבוא ויסביר לך שמה שאת חושבת זה בכלל לא מה שאת חושבת. את *בטוח* מקנאה בנשאואות, ו*בטוח* רוצה ילדים ולהיות אם צעירה ולהיות ככה וככה והשעון הביולוגי וצו-צו-צו עוד כמה שנים את תצטערי שחיכית ואז כולם יגידו "אמרנו לך…." איזה יופי.
        הזמן רץ והשעון דופק וכל הביטויים האלה. וישנתי הלילה באלכסון עוד פעם, אז מה?

        מבחינתי עדיף לשאול את כל השאלות לפני שפותחים דלת רחבה ונותנים לטעויות להיכנס פנימה בריצה ולהתנחל שם לעולמים.
        ודרך אגב, הקלישאה הזו של "להיות חברה של הילדים שלך כשהם יגדלו בגלל שילדת אותם צעירה"…. זה לא ממש עובד. יש הבדל תהומי ביני לבין אנשים שנולדו בסוף שנות ה- 70', אז תארי לך לגשר על 30 שנה.

        • כל הכבוד לך ג'וליה. אני ממש מעריצה את היכולת שלך להדוף באלגנטיות "פרגיות" כמו שושי.
          אחד הדברים השנואים עלי ביותר זה אלה שיש להם ילדים והם חושבים שזה הדבר היחידי שקיים ביקום ושגם לך חייב להיות ילד אחרת חייך הם לא חיים…
          מה לעשות, אנשים כנראה לא יכולים לחיות עם המחשבה (ואולי הם גם קצת מקנאים) שיש כאלה שחושבים וחיים אחרת מהם.
          אני בעד ספקות לגבי כל דבר. לדעת לשאול את השאלות ולא לקחת דברים כמובן מאליו.
          המשיכי כך ג'וליה…

    • אינדי_גו

      יש גם נשים כאלה, שלא רוצות ילדים. כשאמרתי את זה בגיל עשרים, אמרו לי, לא נורא, עוד עשר שנים יבוא לך. עשר שנים עברו ואני עוד מחכה (אבל לא ממש בקוצר רוח).
      ואני לא מרגישה אפילו מילימטר פחות אישה כי אני לא רוצה ילדים. מוזר, הא?
      אולי צריך להחליף את הבטריה של השעון הביולוגי שלי?

      • מייקי

        או לחזור בתשובה
        ומייד להסכים עם השושיות של העולם, שמסבירות לך מה חסר לך בחיים
        איזה מזל ששושי באה, אחרת עוד היתה סכנה שלא נדע

        *:-)*

        • מייקי, אפשר להבין למה מה ששושי כתבה מקומם אותך. אבל אם את עוברת לקטלנות אישית, אז לא יתפתחו כאן דיונים חופשיים, אלא מקסימום "ניצחונות" שתלטניים.

          • מייקי

            כן. אם לא היו מי שיאמרו לי איך להתנהג כאן, בטוח שהיה מתפתח דיון מעמיק.
            מה שכתבה שושי לא קומם אותי אלא שעשע אותי
            ולכן גם עניתי לה בהומור
            אם הומור מרדד את רמת הדיון כאן, אני מייד הולכת
            ומבטיחה לחזור עם יותר רצינות

  26. כי אני לא יודעת

    שושי,
    אימא שלי ילדה אותי בגיל 34 את אחותי בגיל 36, אבא שלי כבר היה מעל גיל 40.
    ואף פעם לא הרגשתי מקופחת, או בקשר פחות כייפי וחברי איתם יחסית להורים צעירים יותר של חברים שלי.
    להפך, הם לא היו כל כך היסטרים, לא גוננו עלי כמו הורים צעירים של חברות שלי ששמו יותר מדי גדרות וגבולות.וגם היו להם מספיק משאבים כלכליים כדי לתת לנו בלי בעיות מה שצריך, (וגם מה שלא צריך…)
    אז הייתי בלונה פארק פעם ראשונה בגיל 10 למרות שאני גרה 10 דקות נסיעה ממנו- ילדות עשוקה.
    אני רוצה להאמין שהם נהנו, בילו ורק אחר כך, כשהם נורא רצו אותנו באנו, בלי תחושות החמצה.

  27. מיסטי

    עכשיו אולי זה נראה לך כיף לחיות עם גבר, בלי להיות חייבת להזדקן איתו, ובלי לדפוק חשבון.
    עכשיו את צעירה ונראית טוב, ולא נראה לי שאת מבינה מה בדיוק הקונספט מאחורי נישואין.
    נישואין זה לא רק חמישים שנה של אושר (דבר שלא קורה ברוב המקרים). להתחתן עם מישהו זה לדעת שגם עוד מלא מלא זמן, לא תצטרכי לחפש בחורים במועדונים, ואם יכאב לך, יש לך בעל שיהיה מוכן להקשיב (הרי זו חובתו מתוקף נישואיכם).
    וגם את אחרי הרבה שנים האהבה קצת דועכת, וגם חיי המין כבר לא מה שהיו פעם, תמיד את יכולה להיות בטוחה שאחרי שלא ישארו לך שיניים, ותצמח לך גיבנת קטנה, עדיין יהיה מישהו שיזכור את כל השנים הטובות שהיו לכם, ויהיה לצידך.

    אני לא יודעת מה איתך, אבל אני לא כל כך בטוחה שבעוד 50 שנה יהיה גבר שירצה אותי, אז עדיף לתפוס מישהו עכשיו מראש!

    • למה
      את חושבת שאנשים מבוגרים לא יכולים להתאהב
      סימן שאלה

    • ג'וליה

      מיסטי:
      א. בעל לא תמיד מקשיב. גם אישה לא, דרך אגב. נישואים אינה תעודת ביטוח לתמיכה ריגשית, לצערינו.

      ב. והשאלה היא באמת אם יזכרו לי את "השנים הטובות"… או אם אני אזכור לצד שמנגד…

      וזה בדיוק העניין. כי אם שני הסעיפים האלה לא מתקיימים, אז מהי הגיבנת הפיזית, לעומת זאת שעלולה להתפתח כאן ממילא….

  28. קראתי את הכתבה, קראתי את התגובות,חיפשתי,ולא מצאתי אפילו מליץ יושר אחד לחתונה…
    די הדהים אותי, האמת, אבל כנראה שזה נגזרת של אופי האנשים שמגיעים לכתחילה ל"בננות" (אם הייתי בודקת בפורום דתיים של "תפוז"…)

    לא יודעת, אולי זה בגלל שאני עוד צעירה, אבל לדעתי הרעיון של מחוייבות למישהו אחד, "עד שהמוות יפריד בינינו" (אם לשאו רעיונות מחותונות של עכו"ם…), יש בו משהו חיובי מאוד, משהו שמלמד על האחריות האישית שאדם לוקח על עצמו, כבן אנוש.
    "מותר האדם מן הבמה",את זה כבר אמר מישהו הרבה יותר חכם ממני,ואני רואה במשפט הזה התייחסות ישירה לנדון פה.
    גם לבהמה יש יצרים, אבל ההבדל בינינו לבינה הוא שאנחנו, במקרים מסוימים, יכולים ומוכרחים לשלוט עליו.חלק מהשליטה על היצר היא היכולת להתחייב למישהו אחד, ולא להיענות לפיתויים מקריים הנקרים בדרכנו.
    אין זה אומר שנישואים מונוגמיים הם נישואים חסרי סיפוק מיני, בשביל זה יש דברים כמו הלכות נידה, שיש בהן חוכמה חברתית-אנושית אדירה…

    כמובן כל האמור לעיל הוא רק כאשר באמת מצאת את "האחד".נישואים של התפשרות רגשית הם בוודאי גרועים אפילו יותר מחיים של כניעה ליצרים…

    • אוי, פישי…
      אני חושבת שבאמת מדובר על עולמות שונים. אני למשל מרגישה שאני חיה בכמה עולמות במקביל.
      מצד אחד המטען הזה של הגישה היהודית שנימצא בהארד דיסק שלי ושאת לא התביישת להזכיר אותו בפשטות מקסימה. לא הייתי יכולה להזכיר את הלכות נידה בעצמי כאן, מחשש התנפלות קבוצתית שאין לי כח בשבילה… אמנם לא נישאתי עדיין, ואף פעם לא ניסיתי אותן בעצמי. אבל על פניו יש בהן משהו שנראה מאד מאד משכנע.
      חלק מהחכמה שלהן, נראה לי, כלול בכשלונות להתמודד עם היצר,שודאי מתרחשים… כלומר, אם אסור לגבר ואשה לגעת זה בזו חצי מהזמן שהם יחד- שבועיים בחודש כל חודש מחדש- אז הריגוש האסור נמצא בתוך המערכת… ה"מים גנובים ימתקו" נמצא ביניהם…
      מי שזקוק לטעם של חטא מחד, ול"חידוש" המתמיד מאידך- אז זה נימצא שם,ביניהם, בגעגוע ובאיחוד- שבעקבותיו ריחוק וגעגוע מחודש…
      יש שם איזו תבונה עתיקה, בלי שום ספק.
      ומה עוד נישלף מההארד דיסק שלי? האהבה שהיא פועל יוצא של נתינה… הרב דסלר…
      אולי פיצית, אולי נח- יש לכם בבית את הטקסט הזה? שנים לא קראתי את זה. הרעיון שלו מדבר על כך שאתה אוהב את מה שאתה מושקע בו בנתינה, הנתינה המתמדת כדרך לשמור על האהבה…
      מותר להזכיר דברים כאלה בבננות? עשית אותי עצובה עכשיו…

      • פיצית

        אוי אסתי כמה שזה קשה.
        כשהייתי בתיכון, סיפרו לנו על השושנה עם הקוצים, או סוגה בשושנים (אני לא זוכרת בדיוק מאיפה, אולי מאיזו חוברת על אישות ומשפחה) ועל כל הספירות הרוחניות של הנידה והמרחק, והניתוק של השבועיים וכמה שזה משפר את חיי הנישואים וחיי האישות.

        אחר כך כשקצת גדלתי ותיחקרתי בסביבה את אלו שאפשר היה לתחקר, הלכה דעתי על העניין והשתנתה.
        אמא שלי למשל שהיא אשה אדוקה ביותר, סיפרה לי שזה מאד מאד קשה, אבל זו הלכה וזה מה שעושים.
        אבא שלי אחרי ששאלתי אותו אם לא מגיע לאמא שלי חיבוק חזק חזק אחרי שהיא ילדה את אחותי הקטנה ושכבה מתאוששת מניתוח מסובך, מדממת ומדמדמת, ענה לי שאחרי יותר מ20 שנה ביחד יש להם גם דרכי תקשורת אחרות.

        חלק מן החברות הצדיקות שלי, לא מוכנות לדבר על זה, זה הורס להן כנראה את הקסם.

        אה, וחברה אחת אמרה לי שזה משפר את התקשורת הזוגית בצורה שלא תיאמן.

        ורק לאחרונה דיברתי עם איזו אישה של רב שהיא גם פסיכולוגית, שאמרה לי "שיעזבו אותך מכל השטויות האלו, זה קשה לאללה, זה לא תורם לי כלום לזוגיות, ואני עושה את (במסירות נפש) רק כי צריך לעשות את זה.

        ומה אנחנו עושים? אנחנו עוד מתלבטים האם לקנות מיטה נפרדת או לא. כן מקווה, לא מקווה. חיבוקים בזמן הנידה? או שרק נשיקות?

        ובכלל, כל ענין הריחוק וההתקרבות, ההתרגשות והציפיה, מאבד את כל הקסם שהיה יכול אולי להיות לו, ברגע שאני "טמאה". "מה, מה עשינו רע? "

        ובבנין ציון ננוחם.
        פיצית

        • "טמאה"?? עזבי, את לא לוקחת את העניין הזה כפשוטו??

          בכל אופן, מה שתיארת בטוח מציאותי. "מעולם לא הבטיחו לנו גן של ורדים" (או שבמקרה הזה-דווקא כן?! כבר כתבתי כאן פעם, בדיון אחר, שהחלום הדתי הוא האכזרי מכולם… אכזרי יותר מכל סרט הוליוודי- מפני שהוא לא מתבייש להבטיח שלמות. ש-ל-מ-ו-ת. ואז מה? אם זה לא שלם- אז זה רק מפני שאת/ה לא בסדר ?? )
          ורק מחשבה נוספת עלתה בי- האם יכול להיות שמי שאומרים שזה נורא קשה, בעצם מוכיחים שזה עובד? כלומר, אם זו דרך לישמור על התשוקה שלא תמות, אז אולי אמלמא היו חיים לפי זה, השחיקה היתה מנצחת?
          ואז לא היה "קשה לאללה לא לגעת…" כי למי בכלל עוד דחוף לגעת… בפרט כשבוחנים קשר של עשרות שנים…

    • המלכה האם

      המושג הזה "כניעה ליצר" הוא פיקטיבי לחלוטין ומשמש (תמיד!) מכשיר בידי גורמים דתיים. גבר שמחליט להיות גיבור ולגבור על יצרו, עושה זאת מתוך מודעות והחלטה. זאת החלטה להיות פה, ולא שם. לא מדובר בכניעה. אם הלכת בעקבות יצרייך ותשוקותייך, הרי שכנראה היית צריכה לעשות זאת.
      כשאומרים "כניעה ליצר" זה תמיד בהקשר שלילי. כי כניעה נתפסת כדבר רע ויצר כדבר מאיים.

      תחשבי על זה, מתוקה

    • ג'וליה

      תסבירי לי, בבקשה, כי אני באמת לא מעודכנת, מה זאת אומרת "דברים כמו הילכות נידה, שיש בהן חוכמה חברתית-אנושית אדירה". לא בצחוק, ברצינות. אני לא מכירה את הנושא ומעניין אותי לשמוע.

  29. הנסיכה הקטנה

    בתור הנסיכה הקטנה שבד"כ קוראת את הכתבות והתגובות בשקיקה,בעיקר את שלך, אך הביקורת האישית שלי לא עוברת למקלדת,ונשארת ביני ובין עצמי,אני מוצאת לנכון להעיר כמה דברים…ג'וליה,בכתבתך את לא חידשת דבר,את ציינת את הדברים והבעיות להם כולנו מודעים,אני חושבת,עד כמה שדעתי יכולה להחשב,שממך אני מצפה ליותר.אז נכון,את ציינת מצב נתון ונכון שלא התיימרת לתת פתרון ולו קצה חוט שלו,אבל זה מה שבידיוק גורם לכתבתך להיות אווילית,לא מחדשת שום דבר,סתם נקיטת עמדה.מה שאני מנסה להגיד זה שבכתבתך הבאה אני מקווה שתהיה עם מעט יותר תוכן ועומק,ולא סתם תיאור מצב לו כולנו מודעים והצגת סימני שאלה שאותן רובנו או כולנו שאלנו את עצמנו.
    סתם לתשומת ליבך….

    • ג'וליה

      אני באמת לא יודעת אם לצחוק או לבכות… מצד אחד, אשכרה החמאת לי. ועוד שברת את מחסום המקלדת ובאת להגיב במיוחד בשבילי, ומצד שני… את טוענת שלא חידשתי, לא הייתי עמוקה ולא נתתי תוכן ואפילו הייתי אווילית… נו, מה אני אמורה להרגיש עכשיו? בלבלת אותי כהוגן.

      אה, כן. עוד דבר. אני לא פה בשביל למלא אחר ציפיות, ואיתך הסליחה. סתם לתשומת ליבך…

    • מייקי

      מצאנו מישהי שמעריכה את יכולותיה האינטלקטואליות של ג'וליה!!
      מזל שנגמרה השבת, וכל הלא מסכימים הגיעו, בעקבות קריאתי לעיל. 🙂
      אכן היה כאן משעמם הרבה יותר קודם.
      נכון, ג'וליה אמרה דברים ברורים, אבל מה שברור לך לא ברור לכולם, ותציצי קצת למעלה כדי לגלות, שלמרות התחושה הראשונית, באמת לא כולם מסכימים עם ג'וליה.
      ולפעמים, צריך את הילד הזה שיצעק "המלך ערום" וישים את כולנו מיד, בזוית הראיה הנכונה.
      משמח לדעת שלג'וליה יש עוד מעריצים, ואת מוזמנת להצטרף למועדון המעריצים שלה,
      אבל באמת – מה את המורה שלה מכיתה ג'? "ממך אני מצפה ליותר"… חה!
      אם ג'וליה סיפקה לנו משהו שכולם כבר יודעים והוא נורא ברור, כמו שעכשיו שבת, אז למה יש כל כך הרבה אנשים שהרגישו צורך להגיב – להסכים או לבקר??
      אם כבר שאלת את עצמך את סימני השאלה הללו, אז אולי תשתפי אותנו בממצאייך האישים, אולי תאירי את עינינו במקום להעיר?! תשתפי את כולנו בבחירה ובהעדפה האישית שלך..
      חבל שג'וליה אכזבה אותך, אבל גם אכזבת אותי, ואולי גם אחרים, שבאמת מחפשים כאן *דיון*.

      ולכל האחרים, סליחה על שעת המחנך, אבל הפעם כבר לא יכולתי להתאפק!!
      פעם אחרונה – נשבעת

    • בלגניסטית

      וזלין ?? החדירה של הכתבה הזאת באמת חלקה , חבל שלא מרגישים כלום!

      • פנחס מהשק"ם

        אשכרה אני מוכר וזלין עם "צ", וזלין צבאי. הייתם מאמינים שיש וזלין של הצבא, זה בשביל השפתיים של החיילים והתחת של החיילות שלא ישרוף אבל אלי פה אומר לי שהוא הכי אוהב לעבוד עם שמן קנולה ול א וזלין

  30. אלפונסו

    אני רואה שהעסק מתחיל להתגלגל כאן, והרבה דברים נאמרים.

    כל התגובות יחד, מעלות את התהייה : האם יש למישהו פיתרון ? או לפחות משהו דומה ?
    הנקודה הבעייתית (בעיני) כאן , היא נושא הילדים.
    כל אזרחי בננות נמצאים כאן היום, מישום שמישהו הביא אותם לעולם (באמת שאין לי כוונה להתחיל כאן שיעור ביולוגיה…).
    אז, אוקיי, 50 שנה הם בהחלט תקופה ארוכה, אז נאמר, 10 שנים, רוצים ילד ? עוד בן אדם שאותו תוכלו לאהוב, בנוסף לבן הזוג ?, נאמר שכן. ואחרי שמגיעים למצב שבו whatever נגמר… עוברים למערכת יחסים חדשה, אחרת, אתם תגידו מה… עכשיו, מה קורה עם הילד ?
    האם, בעצם, יש כאן בעיה ? או שאין ?
    הילד ירצה לראות את ההורים שלו ביחד ? בגמיה ? …

    אלו סתם שאלות שעלו בראשי, אשמח מאוד אם מישהו יראה את שאלות אלה כראויות למענה.

    • המלכה האם

      אלפונסו, העולם עובר שינוי. המשפחה הגרעינית עוברת שינוי. המהפכה הפמיניסטית משנה דברים. לאט. מעט. אבל משהו משתנה. אחד מהם הוא רצונה של האשה המודרנית להיות שוות-זכויות בתוך התא הזוגי. זה לא יכול לקרות בתוך מסגרת דתית בשום פנים ואופן. זה לא יכול לקרות בתוך מימסד עתיק ומיושן שתקוע בימי הביניים, או אפילו קודם.
      ילדים נולדים לתוך עולם חדש, אני מקווה ומנסה לחשוב שהוא עולם טוב יותר. שיש בו יותר הבנה לדברים שונים. אז כמו הויכוח על האם שתי לסביות יכולות לגדל ילד יחד, כזוג, והתשובה היא כמובן שכן – בעיניי, אז ככה ילד יכול לגדול עם זוג הורים, גם אם אחד מהם מחליט אחרי עשר שנים להתיר את החבילה, כי אין בו אהבה יותר לבן הזוג.
      אהבה היא שם המשחק ומלת המפתח. אהבה. האהבה הגדולה וההבנה לאחר יכולות להוליד גם סבלנות, סובלנות והתאפקות. אם אין אהבה, אין שום צידוק. ילד שגדל בתוך משפחה שבין שני ההורים אין אהבה, הוא ילד דפוק יותר מילד שגדל אצל הורה אחד, שאוהב אותו באמת ומרעיף עליו חום ואין לו צרחות וצעקות ומכות (שלא נדע).
      אף אחד, גם לא אני (מלכה מלכה, אבל יש גבול) יודע מה יהיה בעוד עשר-עשרים שנה. אולי יותר זוגות יתגרשו. אולי לא. אולי התהליך יגיע לאיזשהו שיא, ואז תהיה ירידה. אולי. בינתיים, זה ברור, לנשים יש הרבה יותר מה להפסיד בתוך "חיי נישואים" ולא סתם בשנים האחרונות פתאום חלה התעוררות סביב הנושא וספרים כמו "חיי אהבה", "בעל ואשה" ועוד מוצאים להם הד אוהד בקרב נשים כה רבות.
      ילדים הם בעיה, ללא ספק, בעיה טובה אולי, אבל בעיה, כי זה לא בן זוג שאומרים לו "שלום ולא להתראות". יש מחוייבות גדולה יותר. אבל ילדים נולדו וגדלו בתקופות שונות בהסטוריה, וזאת לא בהכרח הרעה ביותר בשביל ילדים לגדול בה

      • מלכה אם יקרה ונכבדה מאד, שותפתי למחשבה אודות רעיונות רבים צודקים שיוויוניים ומתקנים כלפי נשים: המחשבה שאשה לא יכולה להיות שוות ערך וזכויות בתוך עולם דתי- נובעת מכך שאת לא לוקחת בחשבון דבר אחד: שהעולם הדתי עצמו עובר שינויים דרמטיים בנושא הזה. שיש חיה כזאת- "פמיניזם דתי" – ושלעניות דעתי היא תופעה מרתקת, דרמטית, רעננה ומעוררת תקוה.
        זה נכון מאד שאין לך עדיין שום סיבה חיצונית להתרשם ככה. זה נכון שמדובר בתהליכים שהם עדיין "פנימיים". זה נכון שעוד לא כתבו עליהם בעיתונים ולא הציגו אותם בתוכניות פריים טיים בטלויזיה. וזה נכון שעדיין אין להם ביטוי פוליטי. אבל זה מתקדם בכיוון מאד מאד ברור.
        בכל אופן, אני שמחה לספר לך, כדוגמא בלבד, שיש היום טקסי חתונה (אורתודוכסים!) שבהם הכלה לוקחת חלק שיוויוני, "פותחת את הפה" ואומרת את דבריה שלה. הביטוי הטקסי הספציפי נתון לבחירתה, כיוון שהוא לא מעוגן במסורת מחייבת- הוא יצירה עכשווית. וראיתי כמה דוגמאות יפות מאד שלו בחתונות של חברות.
        למתעניינים- מקום בשם "אלול" בירושלים- סדנת "לקראת כלולות"- טקסי כלולות אלטרנטיביים. גם יהודי כשר וגם שיוויוני. ויש די רבנים אורתודוכסים שמאמצים בשמחה את החידוש, כיוון שהוא לא סותר הלכתית שום דבר.
        אזהרה! את הרבנים הללו לא תמצאו ברבנות המקומית… שהיא אכן מוסד בעייתי ופגום, "תקוע", לא שיוויוני, ומפלה גם בעיני. אני מסכימה איתך לגמרי לגמרי לגמרי.
        מה שאני מתארת זה לא שינוי "קוסמטי". זה שינוי מהותי. נכון שזה ה"אוונגרד" של העולם הדתי, אבל הוא קיים ומתפתח וצריך לפרגן לו.
        אני לא יכולה למנות כאן הכל, ורק דבר אחד נוסף רציתי להזכיר- מי שבכל זאת קצה נפשו ביהדות האורתודוכסית, שאת השינויים הללו מאמצת באיטיות רבה מדי, אבל מסיבות כלשהן- סנטימנטליות או פולקלוריסטיות או אחרות- כן מעוניין
        בטקס יהודי, מוזמן לבדוק את הקונסרבטיבים. אלטרנטיבה ראויה מאד בעיני. הם הלכו עם העניין השיוויוני עד הסוף ובלי פחד.
        כולל כתובה מעודכנת, חכמה ועכשווית- שמכילה פתרונות "מראש" לבעיות עתידיות. נוסח כזה שמונע מראש בעיות של עגינות, למשל.
        אני מאד מאד כועסת על הרבנות שלא מאמצת את הנוסח הזה. הכתובה היא בעצם סוג של הסכם ממון עתיק. אז הם פשוט עדכנו אותו.

        אגב- כיוון שהרבנות לא מכירה בנישואים קונסרבטיביים- אפשר להתחתן איתם בשביל החויה ולהמשיך להיחשב כ"רווקה" בעיני הרשויות, כולל כל היתרונות שהזכרת…

        וגירושים ברבנות? עסק מחורבן, עושה רושם. אכן,ארוכה הדרך לשיוויון וחירות… גם בממסדים חילוניים,כמו שאת ודאי יודעת. כמו שהפמיניזם החילוני מנסה לשנות את הצבא מבפנים, או את האפליה שעדיין קיימת באקדמיה או בעולם המשפט- מבפנים, יש מי שמנסות לשנות את העולם הדתי מבפנים. אמנם לא קשה להבין את הצורך להעיף הכל לעזאזל. זכותך המלאה, כמלכה בודאי. רק רציתי שתדעי שגם העסק הזה דינמי.

        • פיצית

          עדיין לא מצאתי את בית הכנסת,
          אבל כשהאיש שלי , יעלה לתורה בשבת לפני שיכנס לחופה, ואולי שבת אחת לפניה כדי שהוא יוכל גם להיות, אעלה גם אני לתורה בבית כנסת אורתודוקסי, ולא רק אצחקק עם חברותי בשבת האחרונה של הרווקות :-).

          איך פותחים את הפה בטקס נישואים אורתודוקסי?

          • עלי לתורה, פיצית, כל הכבוד.
            גם אני עד שלא עליתי לתורה, לראשונה- לפני חמש שנים בירושלים ב"בית יקר", ואחר כך ב"ידידיה" שבשכונת בקעה, (וגם בבית כנסת קונסרבטיבי בארצות הברית ) לא הבנתי באיזה עוול מדובר, שבשבילנו זה היה "מחוץ לתוכנית"…
            היום יש ילדות שעולות לתורה בטקסי בת מצוה בבתי כנסת אורתודוכסים. את יודעת מה היתה הפרשה שלך כשהגעת למצוות ? גם אני לא.
            אבל שמחת תורה אחד לקחתי גם את ההורים שלי, ואמא שלי גם עלתה… בהתחלה כמחווה בשבילי, ואחר כך היא לא יכלה לדבר מרוב התרגשות… והכי יפה היה כמובן הפירגון הטוטאלי של אבא שלי…
            ולענייננו: חתונות. בפעם הראשונה ראיתי את זה בחתונה של מישהו מה"שבט"…גם כן, איזה שש שנים אחורה… ללמדך שהחידוש לא כל כך חדש… באיזשהוא שלב בטקס המיקרופון עבר אל הכלה, והיא, בקול צלול ונרגש, אמרה משהו ואז הקריאה קטע מסויים. מרוב הלם, לא שמתי לב למילים.אני רק זוכרת שאנשים אמרו שהיה לזה תוכן מרגש במיוחד… ועכשיו לדובדבן:
            את יודעת מי ערך את החופה? הרב אהרון ליכטנשטיין מה"גוש"… ללמדך משהו על הלגיטימיות וההתקבלות של העניין.
            וכמו שאמרתי, אין מסורת בעניין הזה, זו יצירה עכשווית. מה הכלה יכולה לומר? כל דבר שנראה לה הולם את המעמד. זה יכול להיות קטע כזה או אחר מן המקורות שרוחו מתאימה לה ולו… יש תקדימים מקסימים… את יכולה להתעניין ב"אלול" שהזכרתי למעלה, ואם את רוצה לדבר עם מי שאני מכירה , שלחי מייל…:-)

            • פנחס מהשק"ם

              וואלאק, יש לי שאלה – אבל רצינית לאללה אסתי

              מותר להביא לאשה שלך בשבת? אני מתכוון אחרי הביתכנסת והעליה לתורה וזה, מותר להביא לה אותו, או ששבת יום קדוש ואסור

              ובכללי – אם אני מאמין במתן בסתר אבל גם במתן בפה, זה אוכל מבחינת אלוהים? יסדר לי איזה קומבינה?

              • ג'וליה

                פנחס, מתוק… לדעתי כבר סידרו לך קומבינה. גם שק"מיסט (קרוב לבמבות, מתקתק טוויסטים בקצב רצחני) וגם בבה"ד 12, איפה שכל החיילות מגיעות ללמוד מה זה צבא, ומי ילמד אותן הכי טוב אם לא פנחס וחוכמת החיים שלו, הפשוטה כל כך….

                פנחס, נשמה… כבר אמרתי כאן בעבר, ואני אחזור על זה רק בשבילך כי אתה חדש בעסק – כש"מביאים בשבת", מדובר על מצווה כפולה… שיהיה לך לבריאות.

                (וסליחה מראש אם פגעתי במישהו/י, בענייני מצפון – כל אחד ומצפונו שלו)

            • פיצית

              אז ככה,
              פעם אחת עליתי לתורה ב"ידידה" בבקעה, ובפעם הראשונה הרגשתי איך שמחת תורה הוא גם חג שלי מצד אחד, ומצד שני נלחמתי את מלחמת ה"הרינג" כאשר בבית הכנסת של הורי תהה מי שתהה (אחרי שהעזתי לא עלינו לספר שאני מתכוונת לעלות לתורה) מדוע נעדרתי מתורנות חיתוך ההרינג והקיגל המסורתית של בנות בית הכנסת מדי שנה בקידוש של שמחת תורה.

              פעם כשעוד הייתי יותר תמימה, חשבתי שאפשר לשכנע את רב היישוב לאשר עלייה לתורה של נשים, באחד מבתי הכנסת בצורה צנועה לפי כל כללי ההלכה.
              מאשתו של הרב למדתי ש"חבל לי על הזמן". בלי ה"אישור" שלו, היה לי באמת חבל על הזמן, אף אשה לא הסכימה להרתם למהלך כזה.
              אז עליתי לתורה בידידיה ולא היה גבול לשמחתי.

              אז זהו, שלגבי פתיחת הפה בחתונה…
              החתן ממשפחה טאואיסטית לגמרי (הזרם של ממשיכו של הרב צבי יהודה, הרב טאו), ולמרות שהוא ממש ממש כמוני, אני לא בטוחה שיהיה לי האומץ לפתוח את הפה בחתונה מלאה ברבנים מ"מרכז" ו"הר המור" 🙂
              מה גם שאני חוששת שאבא שלי ישתבץ קלות.
              (טוב, לפחות היא הביאה בחור דתי הביתה, הכבשה השחורה שלי 🙁 )

              אז שבת כלה בשקט בשקט בלי להרגיז את כל המשפוחה תכלול עלייה לתורה, על השאר עוד נדבר. נשאר עוד לשכנע אותם שהרב ליאור (כן, כן ההוא) לא יקדש. וזו ממש לא משימה קלה 🙁

              רק בשמחות.

              • פיצית-בפעם הבאה שיזדמן לך להיות בידידיה (שדרך אגב, למרות המסורת של העלייה לתורה בשמחת תורה, שאני מקפידה לקיים כבר כמה שנים,הופך להיות מפלטם של מוזרים אמריקאיים, לא בדיוק כוס התה שלי…)
                בקיצור, תמשיכי ללכת על רחוב יהודה, ותגיעי לפלך. בי"ס אורתודוכסי מודרני לבנות, סביר להניח שגם הבי"ס הכי טוב בארץ….

            • אסתי-ילדה אחת כזאת, שעלתה לתורה בבת המצווה שלה, כותבת לך עכשיו…

              • מה יהיה?

                נו, מה יהיה? מה קשור הדיון הזה על שבת כלה ועלייה לתורה לכתבה הזו?
                תקיימו את הדיון הזה ביניכם, בדואל.

                • יקירי/תי, דברו כאן על חתונות. על האיכס מחתונות בין השאר בגלל הטקסים היהודיים הלא שיוויוניים. לכן זה קשור ביותר. ואם את/ה לא מתעניין/ת- תדלג/י.

                  • שונא דוסים!

                    מה זה, פורום של ש"ס או אגודת ישראל? איחס! אתן רוצות לזיין את המוח על הרב ההוא ועל העליה לתורה ההיא, תעשו את זה ביניכן, בבקשה, באייסיקיו או באי מייל. אל תייבשו פה את האתר עם החיינדעלעך המגעילים האלה של בדרכי נועם ועליה לתורה ורפורמים וכל הזבל הזה

                    צודק פנחס! יוחזרו הדיונים על זיונים בתחת וליקוקים!!!!!

                    • "שונא דוסים"?
                      שלום. אני אסתי. לא דוסית. ובא לי לענות לך למרות שודאי היה הרבה יותר אצילי מצידי להתעלם.
                      אני יודעת למה אתה כועס. אנחנו הורסות לך את "הקלות הבלתי נסבלת של השנאה".
                      למה קלות? שנאה מרחוק היא קלה. כמה דימויים פלקטיים, בלי שום חיכוך אנושי, והכל פשוט וברור. השחור והלבן, הנאורים והפרימיטיבים, הצודקים והטועים.
                      אבל חיכוך אנושי- ובמקרה הזה מילים שמדברות גם על שינויים וגם על ספקות – עושים תמונה אולי יותר מורכבת.
                      אני מנחשת שהקליטה שלך- כמו של כולנו סלקטיבית- ודאי לא שמת לב לדברים שעשויים לעורר מחשבה, אלא נאחזת במילים שמסמלות את מה שאתה רגיל לתעב, ונתת לעצמך להתמלא גועל עד שהתפרצת…
                      זכותך. רק היה כן ואל תספר לעצמך שאתה בעד נאורות סובלנות והומניות- כל מה שמן הסתם מצטייר לך כערכים בלעדיים של העולם שלך, וכהיפך הגמור של העולם הדתי "האפל".

                    • המלכה האם

                      יפה שענית בצורה שענית. אהבתי.
                      אישית אני חושבת שמי שנותן את הכוח ל"דוסים" (לא אוהבת את המלה, אבל מכיוון שהתחלתם להשתמש בה, אז…) הם פוליטיקאים חילונים צינים, חדלי אישים וחסרי עמוד שדרה וכמובן כל אותם מזוייפים שקוראים לעצמם "חילוניים", אבל הם ממש ממש לא.

                      החילונים המזוייפים הם הגרועים מכולם. הם צועקים נגד הקצאת כספים לישיבות וכו', אבל מוכנים למכור את האידאולוגיה תמורת נוחות או רעיון שמתאים להם. החילונים המזוייפים הם אלה שאומרים שהם צמים ביום כיפור, אבל דופקים את הסנדביץ' בבית, כשאף אחד לא רואה, הם כל אלה שמשתפים פעולה עם מימסד רבני עויין נשים מאובן ומושחת (ברגע שהתחתנתם ברבנות – אתם משתפי פעולה. שילמתם את האגרה לרבנות? אכלתם במסעדה כשרה? לא התלוננתם או החרמתם מלון שסירב להביא לכם חלב חם בשבת? נתתם הכשר לעוד משגיח כשרות, לעוד פקיד שיתעלל באשה בבית דין רבני, שיבוא יומה להתגרש, ועוד ועוד דוגמאות)

                      זה בדיוק כמו לדעת שבדירה לידכם הגבר מכה את אשתו, ולשתוק. לא לדווח. לא לספר. אבל אחרי זה, ביום נגד אלימות, לשים סיכה על דש הבגד ולתרום 20 שקל. מירוק מצפון, כאילו

                      הצביעות. הצביעות הישראלית. אין לה גבול ואין לה שיעור. ושום שינוי קוסמטי לא יעזור. אם לא יתחולל מהפך תודעתי מושלם – מהפכה רדיקלית, של ממש, החרמת הרבנות ומלחמת חורמה בה מצד כל אדם שמחזיק מעצמו חילוני ואזרח טוב – אל תדברו איתי על כפיה דתית וכו'

                      כי רובכם משתפים פעולה עם "הכפיה" הזאת. היא בגללכם, בגלל האנשים שהצבעתם עבורם בכנסת, בגלל שלא נתתם מספיק כוח לטומי לפיד, בגלל שלא דחפתם יותר נשים לכנסת. בגללכם

                      ואתה, שונא דוסים, פשוט מורעל. תמיד קל להאשים את האחר במקום להבין שאתה זה שנותן לו את הכוח

                      שבת שלום ומבורך

                    • "אכלתם במסעדה כשרה"?
                      -אלא איפה נאכל, אם שומרי כשרות אנחנו?

                      העובדה שהמנגנון שמפעיל את משגיחי הכשרות הוא מנגנון בעייתי, אומרת שצריך באופן דחוף לטפל בבעייתיות שלו. ובלי פחד משינויים רדיקליים. אבל זה לא אומר שהפונקציה עצמה מיותרת.

                    • המלכה האם

                      אסתי היקרה, דווקא למסעדה הכשרה נטפלת?
                      (-:
                      מתוקה, את לא צבועה מכיוון שאת דתיה. פיך ולבך שווים ואני מעריכה את היושר שלך מעומק לבי וכמובן שאלחם על זכותך לאכול במסעדות כשרות למהדרין, עם תוית גלאט כושר ומשגיח שמקפיד לחומרה…

                      כיוונתי את דבריי אל כל אותו גוש "חילוני", כביכול, "ליברלי", יעני – שנותן ידו (בשתיקה או במעשה ממש) להמשך השליטה והכפייה הדתית במדינה

                      הביני, יקרה, אין לי שום בעיה עם הדתיים, דוסים או לא דוסים, חרדים שחורים וחובשי כיפות סרוגות, הם מאמינים בדרכם ונלחמים עליה. יש לי בעיה עם הצבועים ועם החילוניים שלא נלחמים בחירוף נפש בעד הפרדת הדת מהמדינה והחרבת המוסד המתועב הקרוי "רבנות"

                    • אגיד לך איך אני רואה את זה.
                      זה לא כל כך פשוט, החלוקה ל"מחנות" (ראי רשימתה של מיה סלע "מגירות וקלישאות").

                      הרבה הרבה, הרבה מאד ישראלים הם לא חילוניים ולא דתיים. וממילא הם לא חילוניים צבועים ולא דתיים צבועים.
                      השיח הציבורי מאופיין בדוברים שהזיהויים שלהם מובהקים. אבל במציאות, אני כל הזמן רואה הרבה מאד דוגמאות לא מובהקות- ומעט מאד דוגמאות מובהקות, של כל "מחנה" (תלוי, כמובן, גם איפה מסתובבים.)
                      וזה בסדר גמור. זכותם של אנשים לקיים קשר עם הדת או המסורת שלהם בדיוק בדיוק לפי המינון שמתאים להם באופן אישי, והם לא צריכים לנמק אותו לאף אחד.

                      ואם הסביבה מתבלבלת? מצוין. אני, למשל, משתדלת לבלבל את הסביבה כמה שיותר.
                      הצורך שלהם בהדבקת תויות הוא שלהם ושיתמודדו איתו בעצמם. ממילא מי שמכיר אותך ואת יקרה לו לומד לכבד אותך כמו שאת ולא אכפת לו…

                      עכשיו, הטרגדיה הגדולה בעיני, היא שלאנשים שרוצים לקיים קשר עם המסורת שלהם במינון שמתאים להם, היה מגיע להינות , מצד הגורמים המסורים לעניין, מיחס הומני, הוגן, לא מפלה ובודאי לא נילעג, פאתטי ואף אכזרי, כפי שהוא היום במקרים לא מעטים.

                      אני מאמינה שהוא יכול וצריך להיות שונה. אני מאמינה שהמצב הנוכחי העגום שלו לא מתחייב באופן מהותי מטבעה של "היהדות" (ומה טבעה, בדיוק? הלא שבעים פנים לה…)אלא מטבעה של המערכת הפגומה שהקימו עסקני הדת בארץ .
                      וזה עצוב מאד, אולי בעיני עצוב יותר מאשר בעינייך. מפני שאת יכולה להאמין בפשטות שהפיתרון הוא חרם טוטאלי. אבל אני יודעת שלגבי המוני ישראלים זה לא פיתרון. אני חושבת שחלק גדול מהם מאד נבוך.
                      קשה לו להזדהות וקשה לו להינתק.
                      האם הפיתרון הוא הפרדת הדת מהמדינה? יתכן. וזה יהיה סוף פסוק לגבייך, אבל יישאר אותו דבר לגבי המוני ישראלים שכן ירצו להתחתן עם רב…
                      (ולא כדאי לנסות לגרום להם "להתפכח". זה פטרוני, זה לא דמוקרטי,צריך להינות גם מהחופש לבחור בדת מבלי להישפט בצורה שלילית.)
                      "האוייב" המשותף בעיני, הוא מי שחפץ בשימור המערכת בצורתה הנוכחית בדיוק. ואם מבינים
                      את זה, אז דתיים וחילוניים יכולים לשתף פעולה. ואת צודקת לגמרי, כשאת אומרת שיש חילוניים שמקטרים מצד אחד אבל משתפים פעולה עם העסקונה הדתית הקיימת ועם הפוליטיקה המסריחה שלה. אכן צביעות. בדיוק כמו צביעותם של אנשים דתיים שחושבים כמוני אבל ממשיכים לתמוך בעסק בצורתו הנוכחית.

                    • המלכה האם

                      רק הפרדה בין דת ומדינה תעזור
                      כן. וגם חיסול משרד הדתות.
                      דת אמיתית, שבין אדם למקום, אינה זקוקה לעסקונה

              • וואלה? כל הכבוד… לגבי פלך:חשדתי בך… הכי טוב בארץ? שוויצרית:-)
                לגבי ידידיה: יקירתי, כשברחבי ירושלים וישראל כולה יהיה מבחר יותר גדול של בתי כנסת שיאפשרו לנו את הזכות הזו (במהרה בימינו אמן) נוכל להיות יותר אניני טעם לגבי סוג התה המועדף…

                  • פיצית

                    פישי, בתור אחת ש"עשתה" את זה, יש לך איזה מורה לטעמי המקרא בשבילי?
                    (לא דחוף אין לנו עדיין תאריך סופי לחתונה, איפושהו בקיץ)
                    ולגבי פלך. אני לא יודעת אם הוא הכי טוב בארץ, אבל אם הייתי צריכה (לא עלינו) לחזור לתקופת התיכון המשמימה, אין לי ספק שהייתי בוחרת בפלך. לא מזמן, בסוף השנה שעברה הייתי שם באיזו סדרת הרצאות, ואיך שנכנסתי לבית הספר הרגשתי שזה מקום שכיף ללמוד בו. זה באמת נכון או שככה זה רק נראה מבחוץ?

                    • ג'וליה

                      אבל איך זה שאתן מעדיפות לנהל דווקא כאן את הדיון על איזה בית ספר תיכון דתי טוב יותר? ואיך זה קשור לנושא הכתבה, עוד לא הבנתי, כי זה כבר מזמן גלש הרבה מעבר לדיון על טקסים, בשביל שאלות אישיות יש מן הסתם דואל.

                      ופישי, את אפילו לא טרחת לענות לי על עניין הנידה ששאלתי עליו כמה תגובות למעלה. התעלמות או חוסר תשומת לב? כי זה דווקא כן היה עם איזושהי קונוטציה לנושא שדובר עליו כאן.

                    • פיצית

                      ג'וליה יקרה.
                      קודם כל, האם בבננות יש תמיד קשר לוגי בין נושא המאמר לבין התגובות? :-).

                      וחוץ מזה, דיברת על חתונה. אנחנו דיברנו על הטקס.
                      עלייה לתורה בשבת כלה, זה חלק מהטקס. בשבילי לפחות.
                      השאלה האם אני אפתח את הפה בחופה, גם היא קשורה לטקס.

                      ולגבי הנידה.
                      אז די בקיצור ואם תרצי אפשר לפתח את הנושא 🙂

                      ומראש סליחה עם כל המדקדקים, אני לא בטוחה שאני מדייקת במאה אחוז בהגדרות ההלכתיות.
                      לפי ההלכה היהודית אורתודוקסית, מרגע שקיבלת את הווסת הראשונה (אי שם בגיל 12-13) את בגדר נידה עד שלא הוכח אחרת, כלומר עד שלא תטבלי במקווה.
                      בתולות לא נהגו לטבול (תיקנו מין תקנה כזאת שאסור להן לטבול) ולצורך העניין בעת כתיבת הדברים לא היו (לפחות לא לפי הפרוטוקול הרשמי) נשים רווקות שאינן רחמנא ליצלן בתולות.

                      אז לפני שהרווקה מתחתנת ונעשית מותרת לאיש שלה בלבד, היא צריכה לטבול במקווה כדי להיטהר מטומאת הנידה.
                      רק אחרי שהיא טובלת מותר לה לקיים יחסי מין עם האיש שלה.
                      כל זה עד הפעם הבאה שהיא תקבל מחזור, או אז היא שוב אסורה לבעלה כל משך הדימום ועוד שבעה ימים אחר כך (שאגב הוספו בגלל שבנות ישראל הצדקניות (והפסיכיות לגמרי אם תשאלי אותי) קיבלו על עצמן 7 ימים "נקיים" בתוספת לימי הדימום).
                      אחרי הווסת ושבעת הנקיים היא שוב יכולה לטבול במקווה ואז היא שוב מותרת לבעלה.

                      אה,מה מה – כלום חשבתם שרק אסור לקיים יחסי מין? הו לא.
                      המקפידים , מפרידים בין המיטות של האיש והאשה למשך כל ימי הנידה.
                      לא נוגעים אחד בשני בכלל, (אבל בכלל) ועוד שלל הלכות ופרטי פרטים (למשל אסור לאשה למזוג לבעלה כוס שתיה) שמפאת רווקותי אינני בקיאה בהם, אבל אם זה מעניין אותך, אני אוכל בקרוב לספר לך.

                      כמובן שיש כל מיני באמצע, ולא כולם מקפידים באותה המידה והצורה.

                      ולגבי הקסם – בפעם הבאה.

                      מקווה שלא שעממתי אותך כהוגן.
                      פיצית

                    • ג'וליה

                      לא שיעמום, תדהמה. תמיד מדהים אותי מחדש לשמוע את החוקים האלה, אני כל-כך לא מתחברת אליהם, בגלל הרעיון הבסיסי שבהם – שאישה היא טמאה במהלך כמה ימים של החודש. עד כדי מזיגת כוס מיים.
                      אבל זה נושא לדיון אחר.

                      ונכון, לא תמיד התגובות קשורות באופן לוגי למאמר – אבל מצד שני, אני שוב רוצה להזכיר שהבעיה אינה הטקס – הבעיה היא, וכאן אני אצטט את מי שכתבה תחת הכינוי "עוד לא החלטתי" – למטה, והיא כתבה – *"הטקס הוא כל-כך מישני ופעוט לעומת מה שבאמת יש מעבר"*.

                      ותודה בכל מקרה על ההסבר בעניין הנידה.

                    • ג'וליה ג'וליה
                      הנקודה היא לא הסטייה מהנושא. זה קורה בבננות כל הזמן. הנקודה היא, שהדברים לא קשורים לעולם שלך ולא מעוררים בך הד פנימי של הזדהות. אז מה.
                      קודם כל- בננות אתר שפתוח למי שמעוניין. זה חלק מהקסם שלו , והוא יכול לאפשר לכל מי שמבקר בו לפגוש מציאויות שהוא לא מכיר מחייו הפרטיים.
                      והתקדמות בשיוויון הזדמנויות לנשים בכל מקום- גם בבית הכנסת, הוא בהחלט נושא רלוונטי לאתר "לבנות שמרשות לעצמן".
                      לו הייתי חילונית מבטן ומלידה הייתי שמחה לשמוע שנשים דתיות פורצות לתחומים שהיו סגורים בפניהן. "בת מצוה" למשל, זה לא משהו שרק דתיות חוגגות.
                      הרבה אנשים חילונים רוצים שהבן יעלה לתורה בבר מצוה. לפחות חלק מהם עשוי לשמוח לגלות שגם הבת שלהם יכולה. אחרים לא מתעניינים לא בזה ולא בזה. בסדר, אז מה?
                      בתור מי שרגילות להיתקל ביחס עויין בכל מה שקשור למציאות של העולם הדתי, חשבתי שהיה יכול להיות מקסים אם היה כאן פירגון על השינויים הללו.

                      אבל את לא חייבת לפרגן ולא חייבת להתעניין.
                      רק תקחי בחשבון שני דברים- לא מעט ממי שמבקרים כאן קשורים בהווה או בעבר שלהם לעולם הזה, והם עשויים למצוא עניין בדברים וגם בדינמיקה הפנימית שמובילה אליהם.

                      ושנית- שלא כל מה שמלהיב אותך בדיונים אחרים – ובהחלט לא קשור ישירות למאמרים- תמיד מעורר עניין או הד פנימי של הזדהות אצל גולשים אחרים. חומר למחשבה.

                    • ג'וליה

                      אני רוצה בבקשה שתראי לי איפה בדיוק אני הפגנתי זלזול וחוסר עניין?
                      אולי במשפט "פישי, תסבירי לי בבקשה"? זה חוסר עניין מבחינתך?

                      לדעתי זה בדיוק ההיפך.

                      מה שכן, השוואה בין בתי"ס תיכוניים דתיים זה באמת לא כל-כך מעניין בהקשר הזה, ואני מתנצלת מראש אם זה פוגע בך.

                    • טוב, פיצית, אנשים-
                      בשביל מי שלא למד את זה לעומק הסיפור הזה של נידה באמת נראה מזעזע.
                      הדבר היחיד שאני יכולה לומר- שלהציג את זה ככה כאן זה קצת עוול. כי מאחורי ההלכות היבשות הללו מסתתר משהו יותר עמוק. זהו. רציתי להגיד את זה. תהיו בריאים…:-)

                    • פיצית

                      ויגידו לי לחזור לנושא.
                      אז נכון, הצגתי את זה בצורה היבשושית של לשון החוק.

                      אבל ניסו ללמד אותי את זה לעומק, ובטח גם אלמד את זה יותר לעומק אפילו לפני החתונה ,

                      אבל עדיין קשה לי למצוא בזה יופי.
                      אולי יום אחד.

                      וסליחה על ההפרעה. (שלא יגידו שוב שה"דוסים" (מי שישמע איזה "דוסים" ) משתלטים על בננות רחמנא ליצלן).
                      שמעתם שהמפלגות החרדיות יזמו חוק נגד אתר "בננות"? 🙂
                      השתלטות החרדים על כספי משלם המיסים וחופש הביטוי שלו.

                    • 1.כן, אנחנו הדוסים, באמת קשה אתנו לפעמים…
                      2.ג'וליה-אנא, האמיני לי שלא התעלמתי משאלתך מתוך כוונת זדון כלשהיא,פשוט אסתי כתבה על הנושא כמה הודעות למעלה, וגם פיצית התייחסה אליו, וממילא אני לא ממש מבינה בפרטי הנושא (יש לי עוד כמה שנים עד שאצטרך להדרש לנושא…)
                      3.פיצית-כיף בצורה בלתי רגילה (יותר מכל אולפנית, זה מה שבטוח…)(-: (ששש..אל תגלי לאף אחד שאנחנו משוות תיכונים דתיים, שלא יכעסו…)

                    • בלגניסטית חולה ובעבודה

                      שלא תעיזו לסטות מהנושא , הנושא הוא הכותבת , וכל המשתתפים בדיון אמורים "לעזור" לה *להתחתן או לא להתחתן ,זאת השאלה…* ( בפרפרזה על המלט , עאלק , כמו שאומרת מיכל …)

                    • ג'וליה

                      כן, כן… בלגניסטית חולה, בלגניסטית בעבודה, לבלגניסטית יוצא העשן מהאוזניים.

                      יקירתי, אנחנו כבר מזמן הבנו מה כואב לך (אולי בגלל זה את חולה?!), מה שכואב לך זה ג'וליה. זה ממש עצוב, ואת יודעת? כי כשבאת להכיר אותי ולפטפט איתי בבארבי, לא ממש ראו עלייך את האנטי הזה שאת משתדלת להפגין כל הזמן.
                      אני יודעת, את נורא נורא קיווית שיתנגחו בי, שייכנסו בי כהוגן, וזה לא קרה, אז הלכת על הקטע של "חדירה חלקה מידי", וגם זה לא הלך… יקירתי, יש לך בעיה אישית איתי, גם אני וגם את יודעות מהי, רק שאותי זה ממש לא מעניין ואותך זה מעסיק אובר-טיים. ואני הבנתי כבר מזמן מה מפריע לך, והבנתי הרבה יותר ממה שאת מתארת לעצמך, כי את נורא שקופה….

                      נורא נורא לא רציתי לכתוב לך את המסר הזה בכלל, ומעל הבננות בפרט, אבל מה לעשות ואת פשוט *מבקשת את זה*, אז קיבלת!

                      והנושא הוא לא "הכותבת". מסתבר שלמרות הכל, לא הבנת את הכתבה….

                    • בלגניסטית

                      ג'וליה ג'וליה , אני כבר עונה לך .. רק עוד לגימה קטנה מהתה לימונים שלי… .לאט אבל בטוח אני מבריאה מן השפעת השנתית שלי . עשן עדיין לא יצא לי מהאזניים, אבל זה ביטוי יפה…כן,כן באמת לא רע… תמחזרי אותו ג'וליה , את טובה בזה !

                      הבנתי ש*אתם* ממזמן כבר יודעים מה כואב לי – הגרון , צודקים ! אין לי מושג מי אתם , ובכל זאת יפה שאתם מדברים מדיי פעם מגרונה של ג'וליה , אף על פי שאיני יודעת למי עלי להגיב, הכל חשאי כל כך ולוטה בערפל , ממש פיוטי , הלא כן?? אולי ג'וליה ,גדלת במרטפי הק.ג.ב.?ואלמנט הפלת האימה נוסח המשטר בסובייטי מוכר לך . ואולי מאחורי ג'וליה עומדת אוגדה שלמה , הכי חשוב שג'וליה לא לבד!

                      למען האמת , אני לא אתפלא , אם מאחורייך עומדת אוגדה שלמה , אחרי הכל עבדת על זה . אמת , ג'וליה לא מתחתנת , ג'וליה רוקדת על כמה חתונות… וכאן אני מגיעה אל שרלטנותך ג'וליה ,למראית עין אשה משוחררת מעקבות , מזדיינת , לא רוצה להתחתן , עצמאית וכו' .אבל *פמיניסטית?? האל ישמור!!!* שרק לא יקטלגו את ג'וליה כפמיניסטית , שהלא בכך קסמה הידוע זה מכבר לגברברי בננות , שג'וליה לא שוכחת לעולם לטפל בהם בלשון רכה , משגרת אליהם מיילים בשקדנות ראויה לציון ,( שלא לאמר לזיון) ומשתדלת מאוד לא להכעיס בעיקר *אותם !*

                      אמת בבארבי הייתי חביבה , ולא משום שחשבתי על שביתת נשק ,אלא מתוך ההנחה הרגילה שלי, שקיים פער בין האינטרנט לבין החיים. עוקבת אחרי ג'וליה? *אנשים בד"כ הם יצורים מורכבים !!!* אם כי ,את ג'וליה , לא כל כך , וכל ההתחנחנויות לא יעזרו, ויותר… לא אפרט! (אלא כמובן , אם תתעקשי על זה ).

                      ולסעיף הבא ג'וליה , את טוענת שאת מעסיקה אותי , ובכן ג'וליה את צודקת , את מבחינתי מטרה דיי לגיטימית לחבטות , עד כמה שזה נשמע אכזרי , אני יודעת , אבל מה לעשות? אני אלרגית לשרלטנות ! אבל אני מניחה שחוץ מאשר את עצמך , ואת התגובות לדברים שאת כותבת, תוך הקפדה על כך שאיש לא יסטה מה"נושא" שאת בחרת לדון בו ,לא ממש יוצא לך לקרוא , שהרי אם היית מעיפה מבט , היית מגלה שטקסטים לא קצרצרים שלי נכתבו לאו דווקא בהשראתך. (למען האמת ג'וליה , אני לא יודעת אם זה יעשה לך כל כך טוב…)

                      בהקשר ל"תקותי המנופצות" באשר ללינץ' שיעשה לג'וליה וכתבתה ע"י באיי האתר. הקשיבי נא רוב קשב , כי יתכן שתתקשי להבין שיש לא הרבה , אבל גם לא מעט אנשים שכותבים , לאו דווקא מתוך הרצון להניח את דעתו (דעתם , דעתנו בלשונה של ג'ולייה ) של מישהו. לפעמים אנשים כותבים ועושים דברים על דעת עצמם , כן כן , ככה זה…ועוד משהו , לא רק שלא מעניין אותם לדעת איך כוווווווולם יגיבו , הם לוקחים אחריות , אך ורק על מה שהם עושים. ברור?? אני מאוד גאה להשתייך לאותה קבוצה , ולכן ,תרגעי ג'וליה , מצידי שכווולם ישירו לך סרנדות , מה אכפת לך שאני לא?

                      ובאשר לשקיפות ג'וליה , אני חושבת שאת באמת משהו מיוחד …לא מעט אנשים שמלוים אותי במשך שנים , עדיין תוהים בשאלת מה אני ומי אני , ולו רק מפני שאני לא טורחת לשמור על קוהרנטיות , לקוהרנטיות יש מחיר , שאני לא מוכנה לשלם… ואם תשקיפי על תגובתי לכתבה של מיה אודות "מגירות" , אני בטוחה שזה ישתקף גם לך…שקוף??

                      את יודעת ג'וליה , בעצם כשאני חושבת על זה , באמת לא הייתי צריכה להגיב לכתבה שלך , היא "מדברת" בעד עצמה…ד"ש ל*"אנחנו"* ההדגשה מתחייבת הלא כן ג'וליה?

                      ועכשיו משסיימתי את תה הלימונים שלי ,אפרוש לי בשופי ובנחת אל המקלחת.

                    • ג'וליה

                      בלגניסטית, נהניתי מכל מילה שלך.

                    • פנחס מהשק"ם

                      למה למשוך בשערות?

                    • ג'וליה

                      אלה השעות שאתה נהייה תרבותי, פנחס?

                    • בלגניסטית חולה ובעבודה

                      מעוד קצת יחס… ועוד תהני הרבה …
                      אני אמשיך להעניק לך תשומת לב יתרה ,מתוך רוחב לב וגדלות נפש אמיתיים , השמור עימי לאומללים *אמיתיים!*

                    • ג'וליה
                    • נסיכת הנילוס

                      פנחס, לטיפולך- ובלי לקפח אף אחת- לא את הבלגניסטית ולא את השוטרת

                    • ג'וליה

                      כמחווה, ג'וליה מוותרת על כל תענוגות הפנחס והשק"ם לטובת הבלגניסטית, שתהנה…

                    • המלכה האם

                      הרבה יותר אריסטוקרטי, ג'וליה מור יקירה, לא לכתוש את מי שמגיב לכתבתך. הבלגאניסטית לא אהבה וזאת זכותה וגם אם הסיבות לחוסר אהבתה הן אישיות ולא ענייניות, עדיין עלייך לשמור על האינטגריטי שלך ככותבת המאמר

                    • ג'וליה

                      את צודקת, כמובן. באופן כללי זה בהחלט נכון.
                      מה לעשות ויש אנשים שלא מבינים כשמנסים לנהוג בהם ב"אריסטוקרטיה", כמו שקראת לזה.

                    • ז'וז'ו חלסטרה

                      תגידו, הז'וליה הזאתי, היא לפלפית או ערסית? באמא שלי, איזה מצוקה, אין לה שום אינטיגריטי זאתי. כתבה מאמר, וחצי מהתגובות עליו הגיבה בעצמה!

                    • המלכה האם

                      מה כואב לך, גברת ז'וז'ו חלסטרה, אני יודעת מי את וחבל שאת מבזבזת אנרגיה על שטויות. ככל הידוע לי אין כרטיסיית תגובות שג'וליה צריכה לנקב והמרחב הוירטואלי פתוח לאין גבול (עלק, אבל לא חשוב, מה לא עושים למען מטאפורה טובה) ואם היא רוצה היא תגיב מפה ועד מחרתיים על מה שאנשים אחרים מגיבים לכתבה שלה שהיא בעצמה תגובה למציאות

                      טפסי על עץ אחר, דרלינג. אוקיי?

                      יאללה בייי

                    • בלגניסטית

                      ז'וז'ו חלסטרה , זאת לא אני!
                      :))))) בלגניסטית אני ( וכזאת גם אשאר! 🙂

                    • המלכה האם

                      מי פנה אלייך, סליחה? מי התכוון אלייך בכלל?

                    • בלגניסטית בעבודה

                      אל נא באפך… מלכה רבת חסד ! 🙂

                    • המלכה האם במחזור

                      והמלכה האם בוערת מבפנים. גם עצבנית וגם חרמנית

                      ולפעמים בגלל העניין החודשי הזה אני עורפת ראשים ככה, בסבבה, בשביל להוציא את העצבים

                      קפיש?

                    • בלגניסטית בעבודה

                      הוד רוממותך המלכותית 🙂

                    • דסי דוס

                      לעתים קרובות הדיון בבננות מתפתח לנושאים שאין להם שום קשר לכתבה או לדיון העיקרי, וכבר נתקלתי פה בשיחות על מתכונים למרק וכיוצא בזה, והנה כאן ממש ג'וליה פותחת דיון בעניין איזה חיכוך אישי עם בלאגניסטית (שאין לי מושג מהו אם וגם איננו מענייני, למרות שאישית אני תמיד מתעניינת ברכילות, ובפרט מרושעת) שאינו ממש תורם לדיון, למעט קצת רעל. ברם אולם, נזעקו כל העולם ובן זוגה כאשר כמה בננות פתחו בדיון מעניין שאין לו פחות חשיבות ציבורית ופמיניסיטית מסוגיות המרקים והזיונים בתחת, אולם נוגע לדברים שמעסיקים אותם כבנות דתיות, ויש מי שהגדיל עשות והגדיר עצמו כ"שונא דוסים". למה, מי אמר שהאתר הזה הוא לא גם שלהן?
                      אותי אישית מאד מעניין לקרוא מה מעסיק בנות דתיות וגם לדסקס ביחד עניינים המשותפים לנו.

                      ובעניין הנידה – תפיסות של טומאה וטוהרה בכלל וכאלה הקשורות לתפיסת האשה כטמאה בימי המחזור החודשי שלה אינן ייחודיות לדת היהודית והן רווחות בהרבה תרבויות. האם אתן הבנות הדתיות אינן מרגישות שיש כאן ביטוי לתפיסת האשה כנחותה?

                    • לא.
                      גם גברים נחשבים "טמאים", בגלל שלל סיבות. בכל אופן, אני כבר הגעתי למסקנה שניסיון לדבר על זה כאן יוציא את העניין עקום בכל מקרה.
                      שלחי מייל, אם בא לך. ואני, אגב, לא קוראת לעצמי גם "דתיה". ואני ממש מקוה עכשיו שזה מבלבל לגמרי… מצוין. ככה זה צריך להיות. תויות זה רע.

                    • ציון קורנפלקס

                      בעיני, כל הדתות בכלל הומצאו בשביל לדכא את האשה. לחתוך להן את הדגדגן אצל המוסלמים, להפוך אותן לשפחות אצל היהודים
                      דת זה רע. זה לא שוויוני

  31. ג'וליה דרלינג
    את הפטנט הזה מכירים כל אלו שעברו את מסלול המשוכות של נישואין- גירושין ואומרים אח"כ "אני עוד פעם לא מתחתנ/ת".
    גם לסבתות שלנו היה קשה להחזיק מעמד, אבל זה לא היה נאה להתגרש.
    את פשוט למדת מנסיונן של אחרות, מה שמזכיר את הפתגם הישן והטוב בדבר ההבדל בין חכם לפיקח.
    לסיכום, את חכמה.
    אני קיבלתי שכל רק אחרי הסיבוב השני. הבנתי מהר אחרי שהסבירו לי פעמיים.
    מה זה אומר עלי?

  32. eskimo dog

    אסקימו עצמו אוהב טקסים. במיוחד כאלה עם טקסט בארמית שלא כל אחד יכול להבין.
    משום שמשמעותו של הטקס הזה שעליו אנחנו מדברים היא :
    עכשיו ברגע זה אני מצהיר כי את האישה של חיי
    ואיתך אני מעוניין לשאת בעול (כי הרי החיים לא מה שהובטח) ובעיקר, אני עושה את זה בדיוק באותה דרך שאבא שלי וסבא שלי וסבא שלו עד סוף כל הדורות עשו.
    העובדה שאולי בעוד 10 שנים ארגיש אחרת לא משנה כהוא זה את משמעותו הגדולה של הטקס.
    בדיוק בגלל זה יש טקס נגדי. קוראים לו גירושין וגם הוא מרשים מאוד ומלא ארמית.
    אסקימו גאה בעובדה שאת כל אחת מתחנות חייו החשובות הוא חגג בטקס יהודי
    בעיקר בגלל העובדה הפשוטה שהוא גאה להזכיר לעצמו בהזדמנויות האלה שהוא חלק מהעם היהודי(סטייה משונה שמזהה אותך עם ש"ס באופן אוטומטי).
    אנשים שמזלזלים בטקסים חשודים בעיני ברדידות רגשית ואלה שמעצבים להם טקס פרטי משלהם חשודים בעיני ביהירות. ומי בכלל אמר שנישואין זה עניין של אהבה? אסקימו לתומו חשב שמדובר באחריות משותפת שנשארת הרבה אחרי שהציצי נופל והבולבול מטפטף.
    במין פרטנרשיפ כזה שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר.
    זיונים? תשוקה? מישהו בכלל מתיימר לחשוב שאישתו תמשיך לתת פייט לנצח
    לג'וליות החדשות בנות ה 16 שמסתובבות לנו פה בין הרגליים?
    מי שייתאפק ולא יזיין מהצד ימצא עניין יותר גדול באישתו.
    זה עניין של החלטה ושל התמודדות עם יצרים.
    זה כמו שהסיגריה יותר טובה אם לא עישנת כל היום. ומי שלא מסוגל להתאפק ודופק
    חצי קופסא עוד לפני הקפה של הבוקר שיהיה בריא.
    רק שלא ימכור לנו את זה בתור אידיאולוגיה.

    • ג'וליה

      מעניין, שבשיחות פרטיות נשמעת לגמרי אחרת…

      • eskimo dog

        קודם כל אסקימו שומר לעצמו את הזכות לא להיות קוהרנטי.
        דבר שני יש לי הרושם שמה שמפריע לך הוא לא הטקס או השימלה (הבאמת אדיוטית לפעמים)
        אלא היכולת להתחייב לגבר. המחשבה שאין שום סיכוי שזה יחזיק 30 שנה מונעת ממך להתחייב אליו כבר עכשיו. וזה מקום של פחד לא אידיאולוגיה.
        אולי גם בגלל שעוד לא מצאת אחד ששווה את זה.
        כמו שסבתא שלי אומרת : זה שלפעמים בורח לך נוד עוד לא הופך אותך לטרומבונצ'יק.

        • ג'וליה

          אין לי שום בעיה להודות שאכן מדובר בפחד. *כמובן* שמדובר בפחד. אז מה? פחד הוא דבר הרבה יותר אמיתי מנסיון לבנות אידיאולוגיה.
          ואגב, אני לא אמרתי מילה על אידיאולוגיה, וגם לא ניסיתי לבנות אחת – הרי לא הבאתי פתרונות אלא העמדתי נושא לדיון, בהנחה שיהיה מה ללמוד ממה שאנשים יגיבו לו.
          ונכון, באמת עוד לא מצאתי מישהו ששווה את זה .
          אני מנסה לברר דברים לפני שיגיע אחד כזה, אם בכלל. עדיף לטפל בפחד לפני שנקשרים חוזית, ולא לברוח בזעקות שבר אחרי זמן קצר, עם כמה צלקות ופחדים נוספים באוסף.

    • המלכה האם

      אסקימו דוג, שים לב מה כתבת: "אנשים שמזלזלים בטקסים חשודים בעיני ברדידות רגשית". סליחה, אבל מי אתה ומה אתה שתחליט עד כמה עמוקים הרגשות שלי ומה הקשר בינם לבין טקסים מאובנים מימי טיחו?
      הגישה שלך יהירה ומתנשאת ומעבירה קו בין מה ש"נכון" לבין מה ש"לא נכון".

      • ג'וליה

        כי השאלה היא אם כ-ל מי משזלזל בטקסים באמת רדוד… נגיד, אם אני מזלזלת בטקסים של פולחנים שטניים או העלאת נשמות, עלק, ואם אני מזלזלת אפילו בטקסים האלה של כל מיני גופים ממשלתיים שמוצאים כל מיני תירוצים אידיוטיים לקיים טקס הענקת תעודות לשם היח"צ, או טקס נטיעת עצים בלה-בלה-בלה… וכו'… וטקס בחירת מלכת היופי, וטקס האש של תנועות הנוער, וטקסים אחרים, שמגוחכים בעיניי פחות או יותר מהמוזכרים לעיל…

        שאני אמשיך?

        ואם זו רדידות ריגשית בעיניך, אסקימו-דוג, אז אני מאמצת את האבחנה שלך בחום. אז אני רדודה ריגשית, חופשי…
        ועוד לא אמרתי כלום על הטקסים של הרבנות, טקסי הגירושין, לדוגמא.

      • eskimo dog

        כל מה שאמרת נכון. אני גם יהיר וגם מתנשא
        וגם חותך חפשי בין נכון ללא נכון.
        ואם לא מוצא חן בעינייך קחי לך דקה
        כנסי לי לתחת וצאי מצופה.

        • המלכה האם

          אויל משריש, זה מה שאתה, מעורר בוז בפאתטיות שבה אתה טוען את טיעוניך, מעורר סלידה עמוקה בסגנונך רווי הרפש. יהירותך רק הופכת למגוחכת יותר כשאתה מגייס לעזרתך שירי-גן של ילדים בני חמש.
          אתה אפילו לא מכעיס את המלכה האם, דביל. עד כדי כך אתה חיפושית עלובה בעיניה, חומץ בן יין, מתפקר מפגר שלא נצר דבר ממורשת הדת שעליה התחנך

        • צופה מהצד

          די, נמאס כבר מהבלון הנפוח המתקראת "המלכה האם" ,"אני ואפסי" במסווה של אידאולוגיה (חשובה ככל שתהיה). כוחנות וחוסר יכולת להרהר ולו לרגע בכל דבר השונה במעט מתפיסת עולמה, אותה היא מתעקשת להפיץ בגויים (לדעתי רק לשם ההנאה שבשמיעת קולה, או במקרה שלנו, מראה האותיות המהבהבות על המסך).
          אין לי ספק שמאחורי כל אלו מסתתר ריק גדול וכואב.

    • ורד מחיפה

      כתבת דברים חמודים. (אני מתכוונת לדברים הראשונים שלך) תמיד כייף לקרוא דברים של גבר שכותב בעד נאמנות לאשתו ובעד להתאפק לא לזיין מהצד. מי שתתחתן איתך שיחקה אותה (אם אתה ככה תנהג ולא רק תדבר:-))

  33. הנסיכה הקטנה

    אינני רוצה להפסיק את הדיון בעודו באיבו, אך יש ברצוני כמה דברים שאני רוצה להבהיר,ג'וליה ממני את לא צריכה לא לבכות ולא לצחוק אם את עוד מתלבטת,גם אם אתה אינטלקטואל מהשורה הראשונה אתה יכול לשרבט איזו כתבה,שלדעתי כפי שציינתי, לא כזאת מוצלחת.אני חושבת שהדיון התנהל סביב הדעה שלך,שדווקא אישית אני די מקבלת.אך עדיין אני לא רואה בכתבה שום ייחוד. ונכון את לא צריכה להגשים פה ציפיות של אף אחד,אני לא עוזי חיטמן ופה זה בטח לא "חלום עליכם". מה לעשות,לדעתי הכתבה עצמה והתוכן שלה לא משהו.
    תהרגו אותי אולי זו רק אני.

  34. ג'וליה יקירתי,

    מכיוון שפנית אלי, ממילא מצאתי את עצמי צריך להגיב…

    אני חושב שהשאלות של חתונה, חיים זוגיים, 50 שנה, או הורות, אינן אותה השאלה עצמה.
    החיים כפי שהורגלנו להם, בעיקר עד שנות הששים של המאה הזו, היו ברוב החברות בעלות דפוס דומה:

    משיאים גבר ואשה, בגיל מוקדם, תוך קיום הסדר כלכלי פורמלי וציפייה לחיים משותפים לעד.
    לעד, אצל הקתולים כמשמעו "עד אשר המוות יפריד" בהודו – עד שישרפו את הכלה, אצל היהודים עד שישו לו לגרש אותה ותיאות לקבל מידיו את הגט (פחות או יותר), אצל המוסלימים עד שיגיד לה שלש פעמים "את מגורשת".
    הסדרי הנישואין היו שונים באופן ביצוע הטכס, במסמכים הנלווים אליו, בגיל שבו ההסדר הזה הובא לידי חתימה פורמלית וגם במניעים.
    מלכים ובני אצולה ובעלי מעמד לא נהנו מבחירה חופשית, כמעט אף פעם וכפי שכתבתי פה לא אחת, לרוב, הנישואין לא נערכו מתוך אהבה… אלא מתוך הסדר בין משפחות.

    העובדה שאהבה ומשיכה היו תמיד הכינו לנו טרגדיות אבל גם הובילו לכך, שבחברות שהפכו להיות חופשיות יותר במאה הזו ובמיוחד החל ממהפיכת שנות הששים בעולם המערבי, יצרו קשר מובן בין אהבה לחיים משותפים וחיבורם אל מוסד הנישואין ולהורות.

    אין שום מניעה לחשוב על על חיים משותפים ללא נישואין
    אין מניעה לחשוב על ילדים ללא נישואין ואף ללא חיים משותפים.
    אין מניעה לחשוב אפילו על נישואין ללא חיים משותפים וללא ילדים משותפים (וודי אלן ניסה את זה למשל..)
    ואין מניעה לחשוב על חיים משותפים במסגרת של נישואין לנצח!!

    כל אחת מהדרכים לגיטימית כל עוד היא נעשית מתוך בחירה חופשית.

    הסדרי הנישואין בעבר הסדירו את רכוש המשפחה המורחבת, את בטחון האשה ומעמדה (שגם כך היו במצב קשה), את "בירור הזרע", ואמנם לרוב הם לא נמשכו שנים רבות ובוודאי שלא תוך בריאות טובה בגלל העובדה הפרוזאית שאנשים פשוט לט חיו שנים רבות ובבריאות טובה. (כמובן שהיו יוצאי דופן – אך אלה היו מיעוט)
    אם נישואין וחיים זוגיים היו אופציה כל כך טבעית, לא היו נחוצים חוקים חברתיים ועונשים כה כבדים על ניאוף… העונשים הכבדים והעובדה שיחסים מחוץ למסגרת היו תמיד רק מעידים כמה קשה היה לאלץ את המערכות לחיות במסגרות מונוגמיות ללא פנאלטי'ס קשים במיוחד.

    לאדם יש יצר והוא טוב. לרצות מין זו רצייה נפלאה – הן כאמצעי תקשורת, הן כאמצעי הדוניסטי, הן כאמצעי רבייה ובכל דרך שתעלה על רוחך. אלא מה, יצרים הם דבר חזק, חזק מאד. ומי שרוצים לשלוט בסדר חברתי על פי דרכם מתקשים ביצרים.
    על כן יצרים הם "בהמיים", אנו "נכנעים" להם, הם זקוקים לקונטרול ולבקרה. אבל מעצם היותם המרכיב היוצר מהותי ב"ספיסי" שלנו, הם אינם ניתנים לשליטה בדרך כל כך קלה.

    אין סתירה בעיניי בין הרצון שלך לקיים מערכת זוגית – כל עוד כייף לך – לבין חוסר הרצון שלך להנשא. יחד עם זה את יכולה להנשא גם ללא כוונה להשאר יחד לנצח, צריך רק להודיע על כך מראש וגם לסכם את התנאים.

    זכותך, כמו זכותו של כל אדם אחר לבחור אפיק נוח לעצמו.

    החברה המערבית ובעקבותיה הישראלית המידה מסויימת, מאפשרת היום סוגים שונים של דרכים לחיות במסגרת ושלא במסגרת.
    נכון, יותר קל מבחינה כלכלית למשל לבנות תא משפחתי פורמלי כי יש יותר הכנסות משותפות ויותר תמיכה, אבל זה עניין לבחירה.
    יותר קל לגדל ילדים במסגרת שיש בה שני הורים ממינים שונים, אבל זה רק מכיוון שככה החברה שלנו חיה. אפשר לחשוב על התפתחותן של אופציות נוספות.
    בסקנדינביה, למשל, גיל הנישואין מאוחר למדי ומכיל כיום רק כ – 70% מהאוכלוסיה. האפציה של חד-הוריות, או חיים משותפים ללא מסגרת מקובלת כל כך שילדים להורים חד–הוריים שוב לא רואים את עצמם כחריגים.

    אין לדעתי שום אופציה עדיפה פרט לזו שאת מאמינה שנוחה לך ומתאימה לדרך חייך. וזכותך גם לשנות את דעתך מפעם לפעם.

    אחותי למשל הצהירה כשהייתה בת 16 שהיא לא תתחתן לעד. היא צדקה בדרכה וברצונותיה, וכשהחליטה להינשא – המפתיע – כשהייתה בת 34, גם אז צדקה, באותה המידה. ואם הייתה מחליטה אחר כך שלא להמשיך במסגרת זו, הייתה גם אז צודקת…

    אני לא חושב שבחינת החיים הזוגיים, החיים במסגרות אחרות או במסגרת "נישואי נצח" (על משקל סוכה לנצח) קשורה בקשר הכרחי לשאלת המונוגמיות. מי שאינם מונוגמיים אחרי 20 שנה, יש להניח שהיו כאלה גם לפני כן…
    אני חושב שליצר המיני יש את מקומו המכובד. אני מסכים שמאד קשה בחברה פתוחה לשמור על מונוגמיות, יותר מאשר בעבר. אבל לדעתי יותר קשה להחזיק נישואין וחיים משותפים אחרים לטווח ארך מסיבות לגמרי שונות

    אנשים משתנים. אנשים מתפתחים לכיוונים שונים. יחסי הכוחות משתנים. התקשורת משתנה. האינטרסים אחרים. וגם היצר המיני לא מה שהיה..
    אם נזכור שבנישואין מתוך אהבה,השיקול שמוביל בני זוג ים להינשא לא כולל בתוכו בחינה רצינית של האופציה של 50 שנות חיים משותפים, נבין למה כל כך קשה להחזיק את המסגרת הזו יחד לאורך זמן כה רב ובנסיבות משתנות.

    אילו הייתי נישא שוב, אולי הייתי בוחר בטקס יהודי-דתי, כטקס שאליו אני יכול להתחבר מבחינה תרבותית ורגשית. לא הייתי בוחר בו בגלל הדרישות הדתיות הנלוות בשום פנים ואופן. כך שזו לא השאלה של הטקס.
    הטקס חשוב רק מכיוון שמבחינה תרבותית הוא מכריז הכרזה שלבני הזוג ולבני משפחתם הוא חשוב. גם למדינה.

    לא לחיים משותפים.

    אם הייתי אשה יתכן מאד שהייתי בוחר באופציה של "לא להינשא" לעולם ואוי אף הייתי בוחר באופציה של "לא להיות הורה"

    אבל מכיוון שאני חושב ומבין את העולם מנקודת מבט שאינה כזו של אשה – באמת שאין לי מושג מה היה קורה לי ומ הייתי חושב אם הייתי אישה.

    כגבר אני רק יכול לומר:
    כל אופציה שתסב למישהו אושר מקובלת עי באותה המידה עצמה, אם היא לא על חשבוןם הזולת.

    • ג'וליה

      ת ו ד ה !

      • פנחס מהשק"ם

        היה שממח פעם היוח קטעים בבננות

        דאחקות היו רצות חופשי

        היו זורקים מלים על זיונים וכאלה. הייתי אומר לחבר"ה בשק"ם, וואלאק אני לא מזיין, אבל מה זה מתחרמן מהבננות הזה, בחורות מדברות שם חופששי בלי חשבון על ליקלוקים וזין בתחת אבל עכשיו?

        המצב עייף. לאללה עייף וואלאק אני בצבא, לא אתם, תעשומשהו להעיער את העניינים. יאללה יאללהשלושים שניות היית ם בדיבור צפוף על מציצות ופלאגים בתחת וכאלהה

        • אם לא שמת לב, רמת הדיונים באתר עלתה.
          אם לא נוח לך עם זה, לך למקום אחר.
          תודה ולא להתראות

        • ברוסיה לפני שהגעתי לכאן כולם התחתנו בעיריה קצר ונחמד התחייבות לאהוב לתמוך ולהיות אחד בשביל השני אין הרבה דברים שמתכננים ל 50 שנות מנסים להרבה זמן ואנחנו לא קטולים
          אז אפשר תמיד להפסיק פה בישראל כולם שואלים מתי מתי למה איך
          אבל זה לא חשוב
          חשוב שעכשיו יהיה טוב ואם טוב להתחתן אז למה לא?

        • ג'וליה

          פנחס!!!!

          פנחס הוא הדאחקיונר התורן…
          דווקא תפור עליך נהדר, התפקיד הזה, רק תיזהר לא לעבור ליד איזה בית חולים בטעות, שלא יאשפזו אותך, מותק.

          ולמה לא מוכרים באט-פלאג בשק"ם? אם כבר קומבינות….

        • שרמוטה פוריטנית

          פנחס וחלילה!

          קח את הבמבות שלך (אותן בעצם אתה יכול להשאיר!) ולך תחפש קטעים במקום אחר. אף אחד פה לא בא לשעשע אותך או את גסות הרוח הלא-מצחיקה בעליל שלך ,שלא לדבר על שגיאות כתיב צורמות בכמות לא הגיונית.

          30 שניות, זוז!!!
          בשפה שלך, אולי תבין, מי יודע. הללויה!

  35. ג'ולין

    יש פה שני נושאים שונים: האם יכולה להיות התחייבות אמיתית לאדם אחד לחמישים שנה, ובשביל מה בכלל טקס.
    אני מאמינה שיש זוגיות שמחזיקה מעמד, אני מאמינה כי ראיתי את סבא שלי מתאבל בכנות על סבתא אחרי יותר משישים שנות נישואין (והיא לא היתה אדם קל לחיות איתו) ואני רואה את ההורים שלי ועוד כל כך הרבה זוגות אחרים. אז בטח, אי אפשר לדעת אולי חלק מהם בוגדים או בגדו אבל אפשר לראות לפחות על חלקם את האהבה. מישהו הציע לשים לנישואין מראש תעריך תפוגה של עשר שנים. מה יש לך לחדש בשנה העשירית שלא ידעת ועשית כבר בשנה החמישית או השניה או חודש אחרי שהכרתם?
    יש פחד מההתחייבות, מהמלה "לצמיתות", אבל הסרת שיער לצמיתות זה טוב, לא? כשלמדנו לקרוא – זה היה מתוך כוונה שזה ישאר איתנו לצמיתות. אז באמת כל אחד צריך לעשות את מאזן הפחדים שלו והתקוות שלו. מצד אחד מה יותר מפחיד אותי – להתקע לנצח עם מישהו או להתקע לבד? ומצד שני האם אני מאמינה שאני יכולה לקיים זוגיות ארוכה, האם אני מאמינה שאוכל למצוא מישהו חדש להיות איתו מתי שארצה?
    יש לי מכר, בן 45, גרוש כבר די הרבה זמן, בלי ילדים. הוא מת לילדים משלו וביולוגית אין מניעה אבל בפועל זה לא כזה פשוט. אני שואלת את עצמי אם הוא איחר את הרכבת ומה זה צריך להגיד לי.

    הנושא השני הוא נושא הטקס. אלי אישית טקסים מדברים. נכון שזה תלוי כמובן בטקס יש כאלה פומפוזיים שרק מעוררים גיחוך, אבל בסך הכל טקס הוא העלאה של סמלים שייחסנו להם משמעות, וזה עוזר לי להזכר במשמעויות הנלוות ולהכנס לרגש. (דוגמה: יום השואה. מספרים לא מזיזים לי, תמונות של גוויות שלדים מעוררות זוועה, אבל השיר על פונאר פותח את האבל)
    ברור שאין שום קסם בטבעת או בכתובה שיגרמו למישהו לאהוב רק את בן זוגו. כמו שהכיפה לא הופכת בן אדם לדתי. הטקס בא כדי להעיד את החברה להתחייבות שלנו אחד לשניה ולמערכת היחסים. התחייבות להשאר ביחד לא בכל מחיר אולי אבל התחייבות שנהיה מוכנים לנסות למצוא אושר ביחד גם כשהחידוש עובר קצת. אנחנו מוקפים היום בפרסומות שמנסות לגרום לנו לרצות את הדבר הבא. למדנו שזכותנו לחפש את האושר שלנו אבל אולי מרוב חיפוש אנחנו לא שמים לב שמצאנו? הרי אין אושר כזה שהוא אופוריה לנצח. אולי צריך למצוא את הנקודה שאומרים בה אני מרוצה עם זה, ועל הנקודות שאני לא מרוצה מהן נעבוד?

    • ג'וליה

      המשפט שהכי תפס אותי במה שכתבת היה "מה יש לך לחדש בשנה העשירית שלא ידעת ועשית כבר בשנה החמישית או השניה או חודש אחרי שהכרתם?"….

      ראשית, אני בטוחה שאין אבל ממש *אין* מה להשוות בין "חודש אחרי שהכרתם" לבין אחרי עשור של נישואים. חודש אחרי ההיכרות, ברוב המיקרים מדובר על מצב אופורי לחלוטין…. אחרי עשר שנים? הלוואי!
      בדיוק באותה מידה שאתה לומד על אדם הרבה יותר אחרי שאתה מבלה במחיצתו שנתיים, אתה לומד הרבה יותר אחרי עשור. ומה שאתה לא לומד עליו, אתה לומד על עצמך, וגם זה בא תמיד לידי ביטוי ביחסך אל בן / בת הזוג. שלא לדבר על כך שאנשים עוברים ה-מ-ו-ן שינויים, כל הזמן. כך שמן הסתם אין מה להשוות.

      ויש אנשים שאחרי חמש שנים בטוחים שהכל בטוח, מובטח, יציב ויהיה כאן לנצח, ואחרי עשור קורה לפעמים שמבינים שהגיע הזמן להתחיל לעבוד על היחסים, על הבעת הרגשות, על חיי המין, על האינטימיות בכל צורותיה… כדי שדברים אכן ישארו שם לנצח. וזה בהחלט לא דבר שאתה מתאר לעצמך שאיי פעם תצטרך לעבוד עליו, כשאתה באופוריית החודש הראשון, השנה הראשונה, או הנוחות של חמש השנים הראשונות.
      לא?

      (ועוד לא אמרתי מילה על אלה שגם בשנה הראשונה לא מכירים את המונח "לעשות")

      • המלכה האם

        אני מפנה את כולכם וכולכן לראיון עם נורית גפן שמתפרסם השבת במוסף 7ימים של ידיעות אחרונות. מה שהיא אומרת על חיי נישואים, דומיננטיות של גבר בתוך המערכת ואיך מרעננים את הסקס בחיי נישואים (מוצאים מאהב…)

        קיראו והפנימו

  36. עןד לא החלטתי

    קודם כל לפני הכל,כתיבה מעולה כרגיל,מורידה בפניך
    את הכובע.
    אני לא בנויה להיות עם אותו אחד לכל חיי,מטבעי אני פלרטטנית,איך
    לעזאזל אני אמורה לשמור על הצרכים ,כן,הטבעיים שלי,
    חבויים?אני רוצה לתת בתנאים שלי בלי מחוייבות,לא יכולה
    זה לא נתפס לי כדבר הגיוני בכלל,אני רוצה מערכת יחסים
    בעצם אני כבר במערכת יחסים,שהתחיל ועדיין נמשך כאגדה,
    מסוג האהבות האלה שבחיים אי אפשר להאמין שהן קיימות,
    ופעם בחיים זה קורה,אז זה קרה לי,שיט,זה עדיין קורה.
    ולמה לעזאזל אני מספרת את זה?ג'וליה יקירתי, פשוט לשתף
    אותך בחוסר רצון אדיר,במודע,להתחתן,לשמור אמונים,לא
    מסוגלת,ולהתחתן לא כוונתי היא לטקס המעשי עם הרב וכו',
    מצד אחד אני רוצה להיות איתו כי טוב לי והוא עושה לי את
    זה בכל המובנים,ומצד שני אני מוצאת את עצמי בכמיהה
    אמיתית לעשות עוד,לפני ש…
    וביחס לטקס הדתי,אם(ןאם גדול)אני אגיע למצב כזה,אני
    אעשה אותו לפי הכללים בהתאם לבקשת אימי,שאותה
    אני לא אאכזב בחיים,אבל הטקס הוא כל כך מישני ופעוט
    לעומת מה שבאמת יש מעבר.

  37. שרמנטי בגרוש

    יפה אמרת, גוליה. את הקסדה אני מוריד לפנייך.

    מה יש לברבר – נישואים הם המצאה שאבד עליה הכלח, עברה בשיבה טובה מן העולם. נישואים הם אנטי אהבה, בעד אומללות ממוסדת.

    נישואים היא מילה נרדפת לסבל משותף, מאורגן ומעוגן במסמכים משפטיים, בחסות הרבנות המפלצתית.

    נישואים – לא, לא ולא.

    נ"ב: כמובן שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, ובתי האהובה – דיר בלאק אם לא תנשא כדת משה וישראל…

  38. שרמנטי בגרוש

    יפה אמרת, ג'וליה. את הקסדה אני מוריד לפנייך.

    מה יש לברבר – נישואים הם המצאה שאבד עליה הכלח, עברה בשיבה טובה מן העולם. נישואים הם אנטי אהבה, בעד אומללות ממוסדת.

    נישואים היא מילה נרדפת לסבל משותף, מאורגן ומעוגן במסמכים משפטיים, בחסות הרבנות המפלצתית.

    נישואים – לא, לא ולא.

    נ"ב: לכל כלל יש יוצא מן הכלל, וחסר לה, לבתי האהובה, שלא תנשא כדת משה וישראל…

    • בועז כהן

      אחרי בחירות 1996 יצא כתב של "העיר" לבדוק את המקומות שבהם נרשמה הצבעה של מאה אחוזים לביבי נתניהו. ישובים פה ושם בארץ ישראל. הדיבור עם האנשים העלה מסקנות עצובות מאוד לגבי המניעים של אנשים רבים בעד מי להצביע (בישראל זה בדרך כלל יותר נגד מי להצביע. ההצבעות הן תמיד באנטי כלפי מישהו או משהו. זה לא שעכשיו התאהבו פתאום בנתניהו, פשוט ברק עלה על העצבים והסכם אוסלו נראה כבדיחה עגומה)

      ומה כל זה קשור לכאן? או, שרבים מהאנשים בישובי ביבי וש"ס, הודו שהם בעצמם בכלל לא דתיים, אפילו לא שומרי מסורת, וזכור לי אחד שאמר: "אני? מעשן בשבת, שומע שירים ושערים, לא הולך לבית כנסת בחיים. אבל הילדים שלי? אותם שלחתי לגן דתי והם מוכרחים לשים כיפה, כדי שיהיו להם ערכים"

      באותו עניין בדיוק: אנשים נושאים נאומים חוצבי להבות בזכותה של ג'וליה וכנגד טקסי ומוסד הנישואים. אבל לפחות אחד היה אמיץ וישר מספיק בשביל להודות שאם הבת שלו תרצה להתחתן, הוא יכפה עליה לעשות זאת בטקס יהודי עם רב חופה וקידושין כדת וכדין…

      הצביעות היא נוראה, בחברה הישראלית. הבילבול גדול. אנשים חוצים את הקוים של עצמם ולא דורשים מעצמם דבר ממה שהם תובעים מילדיהם. הדיסוננס הזה כל כך עצוב, מכעיס ומקומם, שמוכרחים להאיר אותו באור חזק. האם הבעיה היא הפחד מ"מה שיגידו?" (מה, הבת שלך חיה עם מישהו בלי להתחתן?) הכניסה הברוטלית לחיי הזולת וחוסר סובלנות ובעיקר העובדה שישראלים-יהודים כה רבים אינם יודעים להגדיר את עצמם (יהודי או ישראלי? מה אתה יותר?) ואת השבר הם מובילים הלאה. אל הדור הבא. הם חיים כרצונם, אבל רגש האשמה גורם להם להשית את תשלום המחיר על ילדיהם.

      כל כך הרבה אנשים סביבי התחתנו לא מפני שהם רצו אלא "כדי לעשות נחת להורים"…
      כל כך הרבה אנשים סביבי מביאים ילדים לעולם לא בשל רצון חופשי אלא בשל לחץ חברתי…

      • שרמנטי בגרוש

        בועז אחי (מותר?) – צדקת עד מאד.

        אכן, נאה לדרוש, קל להטיף אך קשה – אוח רבאק כמה קשה – לקיים. כן, אני מודע עד מאד, כמעט נבוך להודות בדו-ערכיות שלי. מרגיש לא קל עם הקריאה האמיתית והכנה שלי לבטל את המוסד הארור הזה. אך נראה שאני, בעוונותי, כבר נגוע במחלה, קשה לי להשתחרר משטיפת הראש והנשמה שעברתי במהלך השנים. אני, אני כבר אחרתי כנראה את הרכבת, ויתכן ואוסיף חטא על פשע – אם לא יעמוד לי כוחי הדל – ואצרף את ילדתי המתוקה למעגל הנגועים, מתוך תקווה בלתי שפויה שלה זה לא יקרה, שהיא תפתח חיסון משלה למחלת הנישואין.

        יתכן שאני נשמע פתטי, אולי יהיה מי שיאשים אותי בחוסר אחריות, יקראו לי אגואיסט. אם לא יתמזל לי מזלי אולי יום אחד אפילו היא תטיח בי דברים קשים.

        אולי.

        ואולי, מי יודע (מי יתן!), אתפכח בזמן, תחזור אלי שפיות דעתי והיא תנצל.

        (ואז, אוי כמה שנרקד היא ואני בחתונה המפוארת שאערוך לה…)

        • ג'וליה

          אתם יודעים מה מדהים אותי כל פעם מחדש? שבקרב ידידיי וחבריי, מי שלהוטים יותר להתחתן, ובמיוחד בגיל צעיר, מי שבאמת מצהירים על צורך למצוא בת זוג ולהתמסד – אלה הגברים.
          מה שמגביר את ה"חשד" 🙂 שכל הנישואים האלה הם רעיון של גברים, וגברים בלבד, ולמרות זאת מזה שנים ודורות הם רק עושים כל מיני מניפולציות קטנות בכדי לגרום לנשים לחשוב שחתונה היא רצונה הבסיסי של כל אישה, ויש כאלה שעוד מרגישות אשמות בגלל זה…
          Well… duhhhhhhhhhhh!

      • ענק בועז ענק כתבת. ההורים שלי גם ניסו ללחוץ למרות שכל החיים "הסבירו" לי ש"את יכולה לעשות מה שאת רוצה ואת ל אמוכרחה להתחתן ברבנות" כשזה הגיע לרגע המבחן הם נכשלו

        אני מקווה שהילדה שלך תיהנה מהראש הפתוח שלך כשהיא תיגדל

      • המלכה האם

        לבועז כהן = אתה בסדר אתה. השאלה אם תעמוד במבחן המציאות בעוד כמה שנים. יכול להיות שכן ובכל מקרה הראש שלך בהחלט לא מאפיין גברישראלי

        לשרמנטי בגרוש = יקירי, אתה מבלבל בין שני דברים בלי קשר. אתה יכול לרקוד עשר שעות ברציפות במסיבה שהבת שלך תערוך כשהיא תחליט על מחוייבותה לבן זוג אחד

        אבל מה זה קשור לטקסים ולרבנים ??

        אני בעד מסיבות, לא בעד שיתוף פעולה עם הפוליטיקה של הדת העריצות של הרבנות וכו'

        אימרו "לא" לחתונות ו"כן" למסיבות

        • שרמנטי בגרוש

          חברים וחברות, מלכים ומלכות, אצילים ופשוטי עם,

          קל להבין את נקודת המוצא וההשקפה שלכם/ן כאשר מדובר בכם/ן. אתם, אם יורשה לי להניח הנחה פרועה, הדור הצעיר, כמעט אמרתי מרדן. קל לטעון בלהט ובאמונה כנגד המימסד, המסורת, הנורמה. יתכן, לעומת זאת, שנקודת ההשקפה הלוחמנית היתה שונה לו הייתם אתם הורים ובידיכם היתה האפשרות להשפיע – לא לכפות – על הצאצא(ית).

          יפה עשית, המלכה האם, כאשר חילקת צל"ש (מוצדק!) לבועז, יחד עם ההתנסחות הזהירה ("אתה בסדר אתה. השאלה אם תעמוד במבחן המציאות , בעוד כמה שנים"). אכן ימים יגידו אם הרוויח הבחור ביושר את צלש"ו, כאשר בבוא היום תגיע שעת המבחן ובתו תגיע לפירקה (סליחה על הניסוח הגס).

          כן, גבירותי ורבותי המלומדים – כולנו התחלנו מרדנים ובועטים, האמנו (כן כן, גם ההורים שלכם) שנשנה את העולם. אך הזמן ומגבלות החיים עושים את שלהם, ואנו מתמסדים משהו, יורדים מהבריקדות, ונותנים לעולם לשנות אותנו, לפחות במשהו. ופתאום המילה "פשרה" חוזרת ללקסיקון, אנו חושבים שניה נוספת לפני שמוציאים לפועל.

          זכותכם המלאה, ואלחם עליה אם צריך, להביע את דעתכם, להלחם עליה ולנסות לשכנע. היי, אני בא משם, בסופו של דבר. גם אני שפכתי אנרגיה וקלוריות, נלחמתי למען עולם צודק, שפוי יותר. ועדיין אני עושה זאת. לא בפול-טיים ג'וב, כמו פעם, אלא כהובי. מין עיסוק צדדי. אלא שבנושא הזה הייתי סקרן מאד לשמוע לא מההורים שבדרך, אלא מאלה שהשאלה היא אצלם על הפרק.

          אני עדיין רחוק שנות אור (כן, אני יודע ששנות אור מציינות מרחק ולא זמן) מקבלת החלטה. הזאטוטה עדיין לא גילתה את ניפלאות המין (!) הגברי, וגם לאקסית יהיה בודאי מה לומר. מעל לכל, העלמה היא זו שתחליט, בבוא היום, ואני לא רק שאכבד את החלטתה, אלא אשמח בשמחתה, גם אם דרכה תהיה שונה משלי.

          להתראות בשמחות.

          • מיכל עלק

            בענין הפרקטיקה – הורה בפועל, עם הרבה שנות וותק של העימות בין התיאוריה לחיי המעשה. יורשת העצר עדיין רחוקה מחתונה, אבל כבר גילתה את נפלאות המין השני. כן, אתה צודק, לתיאוריות יש פוטנציאל התרסקות מסוים אל מול פני המציאות הממשית, והורות מחייבת התעמתות מתמדת בין "האשה שאני רוצה לחשוב שאני" (נגיד – טולארנטית, לא שיפוטית, מקבלת, אמפטית) לבין ה"דחילק, אבל זו הבת שלי!!! וליבי הרי יוצא מדאגה אליה ועליה, ורק את טובתה אני דורשת, ובכל זאת, יש לי הבנות ותובנות שהיא טרם רכשה, ואני יודעת טוב יותר, מנוסה יותר, ובכלל ובפרט…."

            ויש גם מוסר כפול לפעמים. אבא שלי, איך בעודו מצית סיגריה בסיגריה, היה נוזף בי על זה שאני מעשנת "אני כבר לא יכול להפסיק" הוא היה אומר "יותר מידי שנים של עשן. אבל את…? את תפסיקי לפני שתתמכרי כמוני". הגיוני! בטח הגיוני! אבות אכלו בוסר והם מתעקשים לשלוח את הילדים לרופא שיניים.

            ואיך שלפעמים ילדים נתפסים כשיקוף שלנו, והדחיפה הזו להישגים והצטיינויות, ולהיות נורא בסדר, כי כשהם נורא בסדר, זה אומר משהו גם על ה"בסדריות" שלנו. בטח! בטח שעודדתי את היורשת עצר ללכת לקורס קצינות. בטח שבבסיס זה היה כי היא רצתה. בטח שבבסיס זה היה כי חשבתי שהיא תקבל שם כלים שישמשו אותה בחיים בכלל. בטח שבבסיס זה היה כי האמנתי שהיא תגדל שם עוד. אבל גם בטח ובטח שהיתה שם גאווה אמהית מהסוג של "היא? כן! ילדה נהדרת. קצינת חינוך, אתם יודעים.." שזה בכלל לא ממין הענין, ביננו, אבל מענינו בהחלט, גם אם לא תמיד מודעים לזה או מודים בזה.

            אז חתונה, אתה שואל? לא, לא הכרחי מבחינתי. מצד שני, אני צריכה להודות שאם היא תבחר לקשור את חייה עם בן זוגה הנוכחי, אני אהיה דואלית לחלוטין, ו"ארקוד על כל החתונות".

  39. דוד(אז מה אם אני גבר?)

    כל הכבוד
    🙂
    ג'וליה? מה דעתך לא להתחתן איתי ?
    פשוט נחמד לראות אשה שלא צריכה להגדיר את עצמה באמצעות גבר!!!!
    אני לא מכיר אותך
    אבל
    מנסיוני
    אני בטוח שאת אינטליגנטית, מעניינת, בטוחה בעצמך, והכי חשוב שלמה עם עצמך.
    לא פחות חשוב זה שאת פימיניסטית אמיתית שמביאה כבוד לפמיניזם, והכי חשוב!
    אנחנו חושבים אותו דבר 🙂
    עשה לי טוב לראות שיש אשה שכמוני לא נופלת למלכודת המוסכמת שאליה דוחף אותנו החינוך הגרוע שכולנו מקבלים ושמבוסס על אלפי שנות טעיות כגון:
    דיכוי של האשה והורדתה למדרגת שניה לגבר.
    החלפה ועירבוב בין אהבה ורכושנות.
    תפיסה מוטעית כאילו נשים יכולות להגשים את עצמן רק באמצעות לידה וכאילו הדרך
    היחידה לעשות זאת היא באמצעות מסגרת משפחתית הדורשת גבר

    אז שיהיו לך חיים טובים
    🙂
    אני הולך לבשל

  40. מירית

    כתבה מדכאת!
    פסימית מאוד, יש גם חיי נישואים באושר ובהמון אהבה. אני נשואה 12 שנה באושר

    • אלמוני

      איזה כייף שכתבת את זה! ויש גם כאלה שמאושרים אחרי עשרים שנה ויותר. היי, אנשים- יש גם אהבה בעולם, אהבה שמאריכה ימים ושנים.

      • ג'וליה

        ויש כאלה שזה מאריך ימים אצלם גם אחרי שלושים שנה. אבל יש כאלה שלא.
        אני חושבת שהרבה יותר מדכא להיכנס למערכת נישואים במחשבה שהכל ורוד ומתקתק ולקבל את העוגה בפרצוף אחרי שנתיים.
        מלבד זאת, העובדה שהאהבה קיימת והנישואים נמשכים, אינה מבטיחה שהעניין מונוגמי.
        אני אישית מכירה שניים-שלושה זוגות שהנישואים שלהם נראים הרבה יותר טוב מאז שאחד מהם התחיל לנהל רומנים מהצד, בלי ידיעת השני, כמובן.
        איך אתם מסבירים את זה?

  41. אם לא רוצה – לא צריך, אפילו להתנצל זה כבר קצת פאסה. לעומת זאת, זה המקום לתהות האם את באמת לא רוצה? (ואני לא מדברת עלייך ספציפית, אלא עלייך כתופעה – נפוצה, אבל עדיין תופעה). את הרי חייבת להודות שלא חסרות כאלה שבאו ממשפחה טובה ובלי אוברדרפט באהבת הורים/אחים/יזיזים/ידידים, שלא רוצות רק משום שאף אחד עוד לא הציע, או שהן פגשו עד כה רק טיפוסים סטייל "השוביניסט הארכיאולוגי", או שעדיין אפשר לנצל את המשאבים הטבעיים (כלומר ציצים חייכניים וישבן נטול צלוליטיס) להרפתקאות מיניות בריאות רבות משתתפים ללא התחייבות. זה לא בהכרח אומר שלא יבוא לך. גם אני חשבתי שלעולם זה לא יקרה לי (בטון תקיף, לא בכייני), כי היו לי את כל הסיבות לרצות להיות חופשיה ואף לא סיבה אחת לפחד מבדידות עולם אם פתאום אשנה את דעתי. אבל פתאום, ללא קשר לגיל או תובנות חדשות, פגשתי את המישהו הזה שדווקא כן בא לי עליו לנצח. זה היה מפתיע, אבל מוצלח מאד (עד כה לפחות + תקווה לעתיד). מסקנה: לא למהר לצאת בהצהרות, כי אפילו בגיל 80 את עדיין יכולה לגלות דברים חדשים על עצמך. ככה או אחרת – העיקר שאת מאושרת! (התפלק לי חרוז, עמך הסליחה…).

    • ג'וליה

      כמו שכתבת – "עד כה לפחות + תקוה לעתיד" – מה יהיה בעתיד, זה מה שאני מנסה לברר.
      כלומר, העובדה ששום דבר לא בטוח ושהפתעות גדולות עוד יכולות להגיע, גם מצידי, גם מצידו, מי יודע?

  42. גיא המלך

    שלום לכל המיזרחיים החולרות
    אתם לא מבינים שהאשכנזים זה הגזע הטהור
    אז יאלללה שחורים לכו לעבודה

  43. גיא המלך

    כן כן עוד הפעם אני המלך !
    מי צריך את המרוקאים ??
    מי צריך את התיימנים ??
    נכון קוסקוס וגנחנון זה נחמד אבל הם חולרות !
    ליכלוך לעם ישראל
    תימני רוצה להיות אשכנזי מרוקאי רוצה להיות אשכנזי אז למה לכם עדות מיזרח עופו לארצכם שמימנה באתם !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

    • ליאת

      לגיא "המלך"
      זאת הפעם הראשונה שאני נתקלת ביצור כמוך – אבל אני בחיים לא אהיה מופתעת מאשכנזי !
      רק מלקרוא את התגובה שלך – אפשר להבין את המוצא החיוור שלך
      אני חושבת שהגיע הזמן לתקן את השגיאות כתיב – אולי תפנה בתלונות לגב' רבינוביץ (המורה שלך מכיתה א') . אני בהחלט מבינה שאשכנזים זה הגזע הטהור – אבל בכל זאת לייצור נעלה שכמוך הייתי בשמחה עושה פליט.
      מעניין שהקוסקוס והג'חנון עושים לך טוב – אני מעדיפה לראות אותך נחנק על רגל קרושה או מתפתל מכאבי בטן אחרי החמין והקישקע של יום שבת.
      דבר אחד אני מאחלת לך מכל הלב – שילדיך ידאגו לעלות את הרמה בביתך בזאת שיביאו רא תימנים שרוצים להיות אשכנזים ומרוקאים שרוצים להיות אשכנזים.
      המלך מת !!!
      יחי המלכה (התימניה) החדשה !!!

    • ג'וליה

      חזור בבקשה לחור שממנו באת.
      ויפה שעה אחת קודם.

  44. סתם אישה

    לא עקבתי אחרי כל התגובות אבל פתאום ראיתי שהסתנן לדיון המעניין הזה ויכוח גזעני, דוחה, מכוער ולא רלוונטי, אז ראשית כל רק רציתי להגיד ל"ליאת" ול"גיא המלך" גועל נפש שני יצורים אנכרוניסטים שכמותכם.
    לאנונימוס שהאשים את ג'וליה שהיא "שרמוטה" רציתי להגיד שאתה אדיוט! היא לא אמרה מעולם שהיא בוגדת היא פשוט לא מאמינה שאפשר לאהוב את אותו הבן אדם לאורך 50 שנה, טיעון שנשמע הגיוני מאוד, אפילו לרומנטיים ביותר שביננו. אתה אדם גס רוח שעובר לכינויים מכוערים במקום לשבת ולדון ברצינות שטענה החשובה, גם אם מבהילה ומערערת את כל הערכים שגדלנו עליהם, שג'וליה העלתה.
    ודבר אחרון שרציתי להגיד – הכרתי בחור, התאהבתי, התחתנתי, חשבתי שזה יהיה לכל החיים, לרגע לא דמיינתי שזה ייגמר. פתאום אאוט אוף דה בלו אחרי משהו כמו 6 שנים כבר לא אהבתי יותר, אחרי 9 שנים התאהבתי במישהו אחר והתגרשתי. אולי מלכתחילה הבחירה שלי לא הייתה נכונה ועם הנוכחי אני אחיה באושר ועושר עד עצם היום הזה (שמתם לב שבאנגלית זה happly ever after ורק בעברית הוסיפו את ה"עושר" כמה אנחנו חומריים), אבל אולי פשוט אין כזה דבר ואהבה באיזשהו שלב נגמרת, כמו כל דבר אחר בחיים.

    • ושתי

      ever after זה יותר "מאז ועד עולם", לנצח.
      התרגום המקובל מגביל בזמן – עד עצם היום הזה (תהיה צינית קמעה – היתכן שהמתרגם לא רצה להתחייב. שמא מחר יחלוף לו העושר ואז לכי תדעי מה יקרה לאושר?).

    • ג'וליה

      את כמעט כל אשה. כך אני מאמינה. בהדגשה על ה"כמעט", כי לא אצל כולן זה ככה.
      אבל אני מאמינה, בעיקר לאור הנתונים הסטטיסטים של השנים האחרונות שמעידים על אחוז עולה של גירושין בארץ, שאצל הרוב הולכת האבה ופוחתת ונעלמת. אנשים נשארים ביחד מסיבות כמו ילדים, משכנתא, משפחה, הנוחות שבשיגרה, הפחד ממה שקורה מחוץ למסגרת…
      כל הסיבות הלא נכונות. זה מסביר גם את העובדה שהרבה זוגות נפרדים אחרי שהילדים גדלים ועוזבים את הבית, כשהמשכנתא כבר אינה דבק וכשההורים (הסבים) כבר אינם עומדים מן הצד ומצקצקים בלשונם.

      אז מה נשאר לנו? נשאר לנו לעשות את ההחלטות הנכונות. אם זה לבחון באור מציאותי את הקשר שלנו ואם זה לבחון באור מציאותי את השאלה אם זה ריאלי, כל נושא ההתחייבות לטווח ארוך. אני נמצאת בקשר זוגי מזה שנתיים, ואני שואלת את עצמי את השאלה הזו כל פעם שאני מתסכלת לבן-זוגי בעיניים ורואה את הניצנוץ של החיוך שלו משתקף בהן. אני תוהה כל פעם מחדש, אם אני יכולה לקוות, באמת ובתמים, שזה תמיד יהיה שם, שזה לא יהפוך להיות משהו אחר. ניסחב, עובדתי, מחוייב למשכנתא. אני לא יכולה, ולכן אני לא מתחייבת.
      חיתנתי את אח שלי, כולן מסביבי מתחתנות בכמויות מסחריות ואני בשלי.

      והתשובה לשאלה שהצגתי פה *לפני שנתיים*, עדיין אינה בנמצא. ומי שיש לו תשובה, מוזמן לשתף את כולנו.
      ויפה שעה אחת קודם.

  45. אני קוראת את המאמר הזה בהצתה מאוחרת של חמש שנים ומזדעזעת לגלות שהקדמתי את זמני וגנבו לי את הכתר. אם הייתי יודעת שזה יהיה כזה שוס הייתי מפרסמת את הגיגיי ולוקחת את כל הקופה. (:
    מרווקה מושבעת עוד בבטן אמה.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *