יער נורווגי: רומן של סופר יפני הכותב בסגנון מערבי על אהבתם של צעירים בשלהי שנות השישים. סיפור סבוך כמו נפש האדם, או לפחות כמו היער בו הם מטיילים

וונטבה והחיפושיות

מי שישלוף את יער נורווגי ממדף הספרים, כשהוא מצפה לרומן יפני מסורתי (המספר על פגודות, אומנות לחימה וטקסי שתיית תה) או לחילופין, לסיפור על יערות נורווגיים, יופתע לגלות רומן אחר. ברומן הזה מ1997-, שתורגם באהבה, מעניק לנו מורקמי רומן אישי-לירי-מערבי. מאוד מערבי.
הרוקי מורקמי נולד במערב יפן ב- 1949. יש לו תואר ראשון בתאטרון והוא בעליו של מועדון ג'אז. את יער נורווגי כתב כשהתגורר באירופה לפני שבילה תקופה בארה"ב. מאז סוף שנות השבעים פרסם ספרים רבים. רובם לא תורגמו לעברית.
הספר הוא חלק מהסדרה החדשה
מפגש
, של כתר, המנסה לחשוף את הקורא הישראלי אל עולמות הנפש המוכרים בארצות מוכרות פחות. אבל אולי היה כדאי למלא את חלונות הראווה בכריכה היפה שלו ולדאוג לכך שנתקל בשמו בכל מוסף ספרים.

אהבה בלתי אפשרית

הרומן מספר על אהבתו של הסטודנט טורו וונטבה לנערה שחורת העיניים, נאוקו, בשלהי שנות השישים. נאוקו זו, הייתה לפני כן אהובתו של חברו הטוב, קיזוקי. קיזוקי מתאבד ומותיר את וונטבה ונאוקו לטייל יחד ביער החיים ולהתאהב. אבל נאוקו, ספוגת הכאב, נוסעת לבית מרפא צפוני. ווונטבה נאלץ לאהוב אותה מרחוק רוב הזמן. במהלך הלימודים בטוקיו הוא מכיר חברים חדשים ונקשר לנערה אחרת – מידורי. בכל זאת, הוא כמהה לגעת שוב בנאוקו ומבקש לחיות לצידה, גם כשמסתבר לו שלא יוכל. נפשה העצובה של נאוקו מחביאה סוד. הסוד הזה יסחף את וונטבה ואת הקורא במערבולות של עצב ותשוקה עד לעמוד האחרון בו:
|
"אז הסיפור פשוט. נישאר ככה לתמיד," אמרתי.
"אתה… מדבר ברצינות?"
"ברצינות גמורה."
נאוקו נעצרה במקומה. גם אני נעצרתי. היא הניחה את שתי ידיה על כתפי והביטה היישר לתוך עיני. בעומק אישוניה צייר נוזל שחור, כבד, צורות משונות, מתערבלות. זוג העיניים היפות המשיך להביט לתוכי עוד ועוד. לבסוף התמתחה והניחה לרגע את לחייה על לחיי. המחווה הנפלאה העבירה בי גל חום עוצר נשימה.
"תודה," אמרה נאוקו.
"על לא דבר," אמרתי אני.
"אני מאושרת ממה שאמרת. באמת, " אמרה בחיוך עצוב. "אבל זה בלתי אפשרי."|

וזה, כמובן, בלתי אפשרי. הסיפור, למרות הפשטות שבה ווטנבה מספר אותו, לא פשוט. הוא סבוך ממש כמו היער בו הם מטיילים וכמו נפש האדם. הוא סתום כמו כותרת השיר של החיפושיות Norwegian wood (מקור השם של הרומן, למי שתהה).
פעמיים במהלך הרומן מזכיר לנו וונטבה כי "המוות איננו ניגודם של החיים, אלא הוא חבוי בתוך חיינו" והא כנראה יודע, משום שהמוות מקיף אותו מכל הכיוונים. ולא סתם מוות אקראי, אלא התאבדות. רבים מחבריו נוטלים את חייהם. שותפו לחדר במעונות נעלם באורח מסתורי, כשהוא משאיר מאחוריו את כינויו "קמיקזה" תלוי כרמז איום. אולי כאן מונח מאפיין יפני מובהק, ואולי וונטבה נמשך לאנשים בעלי נטייה התאבדותית. כך או כך, אובדנם של אהוביו, מאלץ אותו להתבגר תוך זמן קצר ולהגיע למסקנה, ה"זנית" משהו, כי בדיוק במקום בו נמצא המוות, יש חיים.

מוסיקת המקרה

יער נורווגי הוא ספר אותו אפשר גם לטעום וגם לשמוע. מבין דפיו בוקעים ניגוני ג'ז, צלילי מוסיקה קלאסית ויללות של גיטרות חשמליות. גם וונטבה, כמו מחברו, הוא איש של ספרות ומוסיקה. חייו מלווים בפס קול קבוע ובידו תמיד יימצא ספר מעורר השראה.
יותר מכל מוזכרים בספר שירי החיפושיות ("מישל", "סרג'נט פפרס לונלי הרטס קלאב בנד" ועוד), ובגטסבי הגדול של פ. סקוט פיצג'ראלד.
מורקמי יודע שכולנו נוסעים ברכבת זיכרונות מוסיקליים והוא מניח שנזהה את השירים. אלה יתנגנו בנו עם קריאת הספר ויעלו בנו התרגשויות חדשות מתוך מאגר הזיכרונות שלנו.
מלבד מוסיקה אוהב וונטבה אנשים. ליבו פתוח לקבל טיפוסים שונים ממנו, והוא בוחן את נפשם כמו חוקר מוכשר. בין שביתות הסטודנטים, המסעדות וכבישיה של יפן, הוא מתוודע לאוסף מרתק של דמויות: קיזוקי המת, קמיקזה הסגפן, נגסווה הגאון הקריר, האצומי טובת הלב, מידורי המופרעת, רייקו המבוגרת הנפלאה וכמובן, נאוקו. התעניינותו בנשים בפרט, גורמת לו לצייר אותן בפנינו כקסומות במיוחד. נדמה שדרכו, כל דמות נשית, היא מיוחדת מספיק כדי להתאהב בה. טורו וונטבה באמת אוהב את כולן.

הכתיבה, הכתיבה

אני לא לגמרי יודעת מה עושה את הכתיבה של מורקמי כל כך מימית ונהדרת. אולי עובדת היותה נטולת קישוטי פלסטיק, נוצצים ואורות ניאון. יש בה נקיון מילולי וכנות. מורקמי מתייחס למילים רק כאל אמצעי הבעה ולא כאל סימולי קדושה. גם תיאורי המין שבספר הם מהיפים והקסומים שהזדמן לי לקרוא. מורקמי לא מסתתר מאחורי תיאורים דביקים שהורגלנו בהם. הוא מתרכז במעשה עצמו ולא באופן תיאור המעשה:
|
"גשם חמים ירד באותו לילה, ואפילו כשהיינו עירומים לא חשנו כל קרירות. אני ונאוקו חקרנו זה את גופה של זו באפילה, בלי מילים. נישקתי אותה וחפנתי בידי את שדיה הרכים. נאוקו תפסה את אברי הקשוי. ערוותה היתה חמה ולחה, מבקשת אותי.
אבל כשנכנסתי לתוכה כאב לה נורא. "זו הפעם הראשונה?" שאלתי, ונאוקו הנהנה. לא יכולתי להבין את זה. תמיד חשבתי שנאוקו שכבה עם קיזוקי. הכנסתי את אברי עד הסוף ונשארתי במצב בזה בלי תנועה, מחבק אותה שעה ארוכה. כשראיתי שהיא נרגעת התחלתי לנוע באיטיות, ועבר הרבה זמן עד שגמרתי. בסוף נאוקו חיבקה את גופי בכל הכוח ופלטה צעקה. מכל קולות האורגזמה שהזדמן לי לשמוע עד אז, זה היה הקול העצוב ביותר".|

ולפני פיזור

יער נורווגי הוא רומן חניכה שחותם יפה את האלף הקודם שהתאפיין, אולי יותר מכל, בחיפוש אחר הזהות העצמית. הוא כמו ציור יפני המצויר במכחול מיוחד שאי אפשר להשיג קרוב לבית. גם מי שלא מרגיש שנתקל ביצירת מופת כשהוא מטייל ביער הנורווגי, יהיה מוכרח להודות שלפחות היומיים שאחרי סיום הקריאה, יהיו שונים מהימים שטרום קריאתו.

נועה פריגל

ילידת קיבוץ נווה-אור. גדלה בחולון, חיה בתל-אביב ונוסעת מדי שבוע להשלים לימודי תואר שני בכתיבה יוצרת, בבאר-שבע

תגובות

  1. כמה יפה כתבת, נועה… תודה. נשמע כמו יצירה שכדאי לגלות דווקא בחורף…

    • בועז כהן

      ספר נוגע ללב, רגיש ומאוד לא יפני – כלומר, יש בו טעם גם עבור הקורא האנגלי או הישראלי. תודה, נועה, על ההמלצה החמה – קניתי, קראתי ונהניתי מאוד. עכשיו אני סקרן לבדוק את "הפיל הנעלם" שלו

  2. 1. האלף הקודם התאפיין, יותר מכל, בחיפוש אחר זהות עצמית. את בטוחה??
    2. מעניין כמה זמן זה יקח הפעם.

    • איקרוס

      היה שם "אולי" !

        • איקרוס

          יותר נכון מילת "אני לא בטוחה וזו כנראה דעתי האישית" אבל לא נורא
          "I can be what ever you want me to be "

        • ג'ו המבתק

          כל זה ואולי?
          לאחר כל הטורח והעמל ששוקע בדבר, עדיין בחזקת ספק הוא?

          אולי היא מלת שלילה בפירוש, מפני שהיא מיועדת להטלת פיקפוק, ספק, גלגל בעגלת הנחרצות. אולי פירושה: אפשר ש… ייתכן כי…

          לדעתי האישית, נועה יוצאת כאן זכאית

          • ג'ו המבתק

            או שאולי הטילים מעל ראשי מבלבלים את דעתי המוסחת גם ככה…
            בכל אופן, התכוונתי ש"אולי" היא מלה שמטרתה במשפט היא
            לנעוץ מקל בגלגלי עגלת הנחרצות

    • המאה העשרים התאפיינה (בראי הספרות, כמובן) בטיולים ובמסעות, מטאפוריים או לא, בעקבות הזהות העצמית. רוצה דוגמאות?
      גטסבי הגדול של פיצג'ראלד – כמוזכר
      התפסן בשדה השיפון של סלינג'ר
      פעמון הזכוכית של פלאת
      עולם חדש אמיץ של האקסלי
      בדרכים של קרואק
      הגלים של ורג'יניה וולף
      ט.ס. אליוט
      אלן גינצבורג

      עוד?

      בועז, תעזור לי

      • כל יצירה ספרותית היא במידה כזו או אחרת מסע בעקבות הזהות העצמית של הכותב…

      • למשל:
        מרד הנפילים של אין ראנד.

        אבל, אם אני זוכר נכון, הספרים הנקראים ביותר במאה העשרים היו כתבי מרקס ולנין, מיין קמפף של היטלר, והספר האדום של מאו.
        לצערי, הם גם היו הספרים המשפיעים ביותר במאה העשרים.
        המאה העשרים היתה מאה של בריחה מהמציאות, וביטול העצמי מפני הכללי. היא גם נראית כך.

        • מייקי

          הספר הנקרא ביותר היה ונשאר
          התנ"ך, מאת מחבר אלמוני

          למסרים חד משמעיים תחת מעטה של פתיחות יש נטייה להשתלט על העין

          • בועז כהן

            סליחה, מייקי, אבל התנ"ך זו ממש דוגמא נהדרת לספר שאין בו כלל וכלל מסרים חד משמעיים. יש בו מלך נערץ שהוא גם נבל גדול (דויד) יש בו תיאורי מין אנאלי אבל גם אזהרה מפורשת בנידון ("מות יומת") משפטים שקיבלו משמעויות שונות ומשונות ("לא תבשל גדי בחלב אמו") ושופטים שלוקחים את החוק בידיהם ושוחטים נביאי בעל חופשי חופשי (אליהו) ועוד ועוד

            דווקא נצחיותו של התנ"ך היא בעצם היותו רב-רבדים, עמוס משמעויות, נתון לויכוחים ולפרשנויות אינספור – שכל פלג משתמש בו לצרכיו

          • גרשון

            כי עד לפני עשרים שנה בערך, עם פרוץ המחשבונים, הספר השני הכי נקרא בעולם היה ספר שמכיל טבלאות של פונקציות (סינוסים, קוסינוסים, לוגאריתמים וכאלה).

        • ג'ו המבתק

          ספק אם באמת כל כך הרבה אנשים קראו את מיין קאמפף של היטלר, למרות שאני מסכים איתך שלרעיונות שבו היתה השפעה גדולה על המאה העשרים, בעיקר על פוליטיקת ההמונים.
          הספר המתועב של היטלר הכניס לטרמינולוגיה שלנו מושגים כמו "מאבק הקיום" ו"גזע האדונים", והרבה בגללו אנחנו מכירים היום את רעיון המדינה האוטוריטרית החד-מפלגתית, שמושתתת על עיקרון אי הסובלנות

        • מבלי להיות בקיאה בסקרים לדעתי אותם כתבים שהזכרת היו 'הספרים שקיבלו הכי הרבה איזכורים בספרי ההיסטוריה' ואולי הופיעו גם תחת קטגוריית הכתבים המשפיעים. לגבי קריאה ממשית של אותם כתבים, אני לא לגמרי בטוחה שהנתונים נכונים.

          המאה העשרים היתה מגוונת ועשירה בתאוריות, תאוריות נגד, זרמים והתפתחויות (בעיקר טכנולוגיות). החיפוש אחר הזהות קיבל משנה תוקף עוד מן המאה התשע עשרה כאשר מעמד הכנסיה התערער. אותו חיפוש המשיך וגלש אל המאה העשרים ובא לידי ביטוי בדרכים שונות.
          הסרט 'אדם בעקבות גורלו' (easy rider) מהווה מבחינתי את החיפוש האולטימטיבי אחר הזהות.

          • מבחינת איזכורים ומצעדי מכירות, דווקא ספריו של טולקין הם הנקראים ביותר (על-ידי אנשים שטרחו להצביע ב"אמזון" לפני עשרה חודשים).
            עם כל ההערצה שלי לטולקין, מדובר באסקפיזם מובהק.
            מיליארד סינים למדו את "הספר האדום" בבית הספר. אני לא חושב שניתן להתווכח עם הנתון הזה.

            • המלכה האם

              טולקין נקרא ביותר, ג'יימס ג'ויס החשוב ביותר. כך בסיכומי המאה העשרים בבריטניה, דצמבר
              1999
              אבל אלף פעמים נקרא את "הוביט" ואף לא פעם אחת נצלח את "יוליסס"
              האין זאת?

              • לגבי "יוליסס", הוזהרתי מראש. כך שבכלל לא ניסיתי 🙂
                יש יתרונות לאמא מורה לאנגלית.

                • המלכה האם

                  זה באמת מוזר, כי אמא שלי, פרט להיותה מלכה-אם בזכות עצמה, היתה מורה לאנגלית…

                  ואכן, "יוליסס", פרט לפרק המקסים 'מולי בלום', שאותו אהבתי מסיבות מובנות לחלוטין, הוא ספר שכדאי להחזיק על המדף ולהרוג איתו יתושים סוררים

                • שמתם לב שבכל אותם סקרים ורשימות מעטות הן הנשים אשר זוכות להכלל ב'עשרת הגדולים'. אי לכך ובהתאם לזאת אחד הירחונים (לא זכור לי שמו כרגע) פירסמו רשימה של 100 הסופרות החשובות של המאה.

                  • היתה בעצם סופרת. אגב, בלי קשר לעובדה שהגיבורים שלה ג'ינג'ים וג'ינג'יות, ולהיותה אשה, היא איש הרוח המקורי ביותר שהיה כאן באלפיים וחמש מאות השנים האחרונות.

                    מעניין אותי מה כללה רשימת מאה הסופרות…

                    • לא נכון, נועה1 הזכירה את סילביה פלאת ווירג'יניה וולף….
                      ואני אוסיף את טוני מוריסון ואייריס מרדוק ואיזבל איינדה האהובה, מצי'לה, שמזכירה בסגנונה את גבריאל גרסיה מארקס. אבל יותר מרתקת ופרועה ממנו…

                    • לא מכירה את הרשימה הזו, אבל אם כבר מדברים, אז גם בעברית, כדאי לזכור שנשים סופרות זו לא אופנה של שנות התשעים,
                      וגם לנו היו כמה "גדולות"- כמו דבורה בארון ולאה גולדברג ואלישבע ועמליה כהנא כרמון(שקיבלה השנה את פרס ישראל) ושולמית הראבן ונעמי פרנקל ורחל איתן המדהימה, מחברת "ברקיע החמישי", אולי הספר הטוב ביותר שקראתי בעברית, שמתה בגיל צעיר… מי שזה מעניין אותו יכול לעיין בספרה של לילי רתוק "הקול האחר"- על סיפורת נשים עברית.

                    • מייקי

                      אכן אחת הסופרות החשובות של המאה העשרים, ובוודאי מן המרתקות שבהן גם מבחינה אישית, או המשפיעות שבהן.
                      עם זאת אסתי הזכירה כמה סופרות מוצלחות לא פחות מראנד ואני אוסיף גם את אדריאן ריץ' הנפלאה, את ג'ורג' אליוט המוזרה ואת האחיות לבית ברונטה – אמנם לא במאה העשרים, אבל שוות הצצה, במיוחד בשפת המקור.

                    • "כיוון שבחברה המעורבת הזינו נשים את האגו הגברי, והיו מראה ששיקפה את "דמות הגבר בגודל כפול מגודלה הטבעי" כפי שמציגה זאת באירוניה וירג'יניה וולף, הן היו זקוקות לתמיכה מצד חברותיהן, זו שלא ניתנה להן תמיד ע"י הגברים בחייהן…" (לילי רתוק על ספרה של אדריאן ריץ', "ילוד אשה")

                    • שלום, שמי שלי,
                      ואני לומדת לימודי פמיניזם
                      אני צריכה קצת קו"ח על אדריאן ריץ ולאיזה זרם פמיניסטי היא משתייכת.
                      אפשר לעזור לי?? ?? ?? ??

                    • חורפית

                      ואם כבר גלשת למאה התשע עשרה, מייקי- אז גם ז'ורז' סאנד , הסופרת הצרפתיה, שכמו ג'ורג אליוט האנגליה בחרה בשם של גבר כדי לפרוץ מחסומים חברתיים של התקבלות ספרותית…

      • בועז כהן

        מתומס מאן "מוות בונציה" וג'יימס ג'ויס "דיוקן האמן כאיש צעיר" דרך וירג'יניה וולף "אל המגדלור" והרמן הסה "הקיץ האחרון בחייו של קלינגסור" ועד "פרידה משום מקום" של ולאדימיר מקסימוב וגם "וזרח השמש" של ארנסט המינגוויי וכמובן גרהם גרין "העוז והתפארת" – המאה העשרים מתחילתה הושפעה משלושה אישים ששינו את הספרות ויצרו את האנטי-גיבור שמחפש במסעותיו את זהותו העצמית החדשה, בתוך עולם שמתפרק מאמונותיו וערכיו

        השלושה הם צ'ארלס דארוין (ספרו "מוצא המינים" עירער על התפיסה הדתית המקובלת ויצר זעזוע עמוק שנמשך עד עצם היום הזה) שכפר באלוהים, זיגמונד פרויד ("פשר החלומות" שלו וכמובן "שלוש מסות על התיאוריה המינית") שהביא לנו את הפסיכואנליזה – ויצר דור פסיכולוגיסטי שלם, וכמובן אלברט איינשטיין, שבשנה אחת – 1906 – פירסם שלושה מאמרים מדעיים מהפכניים: על תורת היחסות, התוצא הפוטואלקטרי והתנועה הבראונית.

        • או. זה הכל!
          תודה בועז.

        • פורצלן

          סחתיין על השליטה הפצצית בחומר! ורק כדאי להוסיף שאנשים בטוחים שתורת היחסות של איינשטיין הביאה לו את הפרס נובל, אבל דווקא תיאוריית התוצא הפוטואלקטרי זיכתה אותו בנובל בשנת 1922 (הנה עוד שאלה מכשילה בשביל "מי רוצה להיות מיליונר"…)

          • איינשטיין קרא לתאוריה שלו "אלקטרודינמיקה של גופים נעים".
            השם "תורת היחסות" הוא כינוי גנאי שהודבק אליה על-ידי מצדדי מכניקת הקוואנטים.
            הוא גם לא אמר "הכל יחסי".
            טריויה איינשטיין אפשר למצוא בספר הציטטות שלו שתורגם השנה לעברית.

            • המלכה האם

              אחד ממשרתיי עושה לי נעים בגב ומסבר את אזניי בנוגע לאותו איינשטיין, ובכן – תורת היחסות לא רק נקראת כך, היא גם נחלקת לשני חלקים, תורת היחסות המיוחדת (או המצומצמת) ותורת היחסות הכללית, שממשיכה ומטפלת בטרנספורמציות בין כל שתי מערכות ייחוס , שעשויות להיות בתאוצה זו ביחס לזו

              לא שזה מעניין לי את קצה המסקרה, אבל טוב לדעת את העובדות

              • חורפית עצמאית

                איי…. מלכה מלכתית… פיך נוטף מרגליות…. עוד, עוד!

              • אין לך מושג על מה את מדברת.

                • המלכה האם

                  אבי, יקירי, אנהג בך במידת הרחמים הלא אופיינית לי. לא אערוף את ראשך, הנח לי במחילה מכבודך, אל תטריד את שלוותי המלכותית בידענותך
                  אני לא אלמד ממך על איינשטיין, אתה לא תלמד ממני כיצד קונים חזיה טובה באמת

                  "YOU may read it if you've a mind to"
                  the Wasp said, rather sulkily
                  "Nobody's hindering you
                  That I know of

                  • פורצלן

                    למדי אותנו

                    • ג'וליה

                      אני אלמד אתכם איך קונים חזיה טובה. למי שיש מה לאכסן בחזיה טובה, חובה שיהיה לה גם את הידע – "היכן ואיך?"…..

                    • פיצית

                      ולמי שיש מה לאכסן ולא יודעת איפה קונים?
                      (עד גיל 22 אמא שלי קנתה לי את החזיות… )

                    • פרפקט טיימינג

                      תבואי לפורום, תעלי את השאלה, אין ספק שתקבלי תשובות טובות

  3. לורין

    ואני רוצה להמליץ על ספרה החדש של הסופרת היפנית הצעירה והחמודה בננה יושימוטו ('המטבח') ששמו- N.P קראתי אותו אתמול והיום הוא חזר אלי בגלים קטנים ונעימים.

    • בועז כהן

      ואם כבר בענייני המלצות: אז "ירח מלא" של הסופר הספרדי אנטוניו מוניוס מולינה הוא הרומן המדהים ביותר שקראתי בשנים האחרונות, חיבור בין ריימונד צ'אנדלר לבין דוסטוייבסקי, סיפור מתח שהוא גם הרהור פילוסופי על מהות הרוע האנושי

      "ירח מלא" הוא סיפורו של מפקח משטרה בעיר סחופת רוחות בצפון ספרד, שמנסה ללכוד סוטה שהתעלל בילדה ומסתובב ברחובות הקרים והריקים באמונה שהמעשה הנורא ישתקף בעיניו של הפושע. איש בודד, שאחוז באובססיה עקשנית לתפוס פסיכופט ולצדו כומר מרקסיסטי, שגידל אותו בילדותו והמורה של הילדה – סוסנה – שאוהבת מוזיקה והיא אחת הדמויות הנשיות המדהימות ביותר שפגשתי בספרות אי פעם.

      והספר השני הוא
      MORRISSEY IN HIS OWN WORDS
      שמשרטט את דמותו המרתקת של סולן הסמית'ס ואחד מכותבי הטקסטים הגדולים של הרוק, דרך ציטוטים מראיונות וטקסטים שלו
      ערך: JOHN ROBERTSON
      הוצאת: OMNIBUS PRESS

    • פורצלן

      בננה יושימוטו זה בערך העירית לינור של היפנים, לא ככה? איפה היא איפה מורקמי…

      • חורפית עצמאית

        עירית לינור זה שם חשוב. היא ההשראה המיתולוגית של בננות, במדורה האלמותי מתחילת שנות התשעים בעמוד האחורי של "הארץ". לפני קארין ארד ולפני כל האמיצות… עירית לינור החכמה כבר ידעה להגיד דברים נבונים על יחסי גברים-נשים , על פמיניזם ועל רווקות בנות שלושים.(ראו ספרה "הבלונדינית הסודית")- ואם היא גמרה בסוף עם אלון בן דוד, אז אולי גם לבננות יש תקוה

        • פורצלן

          עירית לינור כתבה טורים טובים, ללא ספק, שקראתי בהנאה רבה לפני עשר שנים. אבל סופרת? תעשי לי טובה. היא סופרת את הכסף, זה כן. בזה היא מאוד חזקה (וכל הכבוד לה על כך, בלי ציניות)

          • חורפית עצמאית

            היא לא מתיימרת להיות עמוס עוז. הכתיבה שלה שייכת לז'אנר מאד מסויים, ובזה היא אלופה.
            חוץ מזה שגם פובליציסטיקה היא כותבת מצוין. שימו לב אליה ב"מעריב".

        • ג'וליה

          וזה סקופ, האקס המיתולוגי של עירית לינור הוא – שימו לב – *ציון קורנפלקס*, הוא ולא אחר.
          ציון, פרטים!!!!!!!

          • אמרתי לכן שהוא גבר לעניין…

            • ציון קורנפלקס

              דווקא לא "גבר לעניין", אלא גבר שמחובר מאוד לצד הנשי שלו…

              • זהו בדיוק. בגלל זה גבר לעניין…

                • המלכה האם

                  אסתי היקרה עד מאוד, דעי לך שבארמוני מועסק עובד מסור שתפקידו בממלכה לחבר גברים סוררים ושובניסטיים לצד הנשי שלהם.
                  הוא עושה זאת בדרך מאוד אכזרית, אך יעילה. הופכם על בטנם ועושה בהם כבתוך שלו. שיטת ענישה זאת, הוכחה כשיטה פנטסטית למניעת פשעי מין וצר לי עד מאוד שבמדינתנו אין מאמצים אותה, שכן מדובר בפיתוח מודרני של התפיסה התנ"כית "עין תחת עין ושן תחת שן"

                  רק שאני, מלכה אכזרית ופקחית שכמותי, יזמתי את גירסת 2000 של החוק ההוא:
                  "תחת תחת תחת"

                  • מממממ….. פקחית ואכזרית, אין ספק… הבעיה היא שאם הם לא מתחברים לצד הנשי שלהם (שהוא כמובן הצד האנושי, החכם והמעניין שלהם) מבחירה חופשית- זה שווה לתחת…

                    • המלכה האם

                      אסתי, כשאני אצל לחופשה בקאריביים את ורק את תהיי "ממלאת מקום המלכה האם".

                      וכמו שקבעת בחוכמתך כי רבה, אם אין זה מרצונם, שווה הדבר לתחת – אך אני דיברתי על חיבור אכזרי בהרבה, חיבור שיש בו משום חתירה לשוויון, לענישה שעושה צדק

                      בקרוב, אחרי שאשיג לי זיון משובח וכמה אורגזמות יעבירו לי את המיגרנה המלכותית, אתפנה לדון כאן בעניין בתי המשפט ברפובליקה העממית הפרימיטיבית ישראל, והעונשים מעוררי הצחוק והאימה, שמוטלים על זכרים חסרי שליטה שאונסים וחומסים את אחיותינו

                    • עליהם את מדברת…. במקרה שלהם ההצעה שלך נחשבת רחומה וחנונה… אני חשבתי שאת מתכוונת לשוביניסטים הסוררים באופן כללי……. אבל אם באנסים עסקינן, הייתי הולכת על אופציה הרבה יותר קטלנית, ויפה שעה אחת קודם, כמו שאומרת ג'וליה של ג'ו…

                    • המלכה האם

                      ג'וליה של ג'ו?
                      יש אירועים בממלכה הנעלמים מעיניי?

                    • ג'וליה

                      ומה עכשיו, תערפי לשנינו את הראשים?

          • ציון קורנפלקס

            ויותר מזה אל תוסיפי, ג'וליה…

      • לורין

        לא הבנתי את ההשוואה בין בננה לעירית, בננה מרגשת ומענינת ועירית היא סתם שמרנית…

  4. ג'ו המבתק

    בעמוד 116 של "יער נורווגי" מצאתי את הקטע הבא, שמאוד אהבתי:
    "רייקו שאלה אם אני יודע לשחק טניס. 'כן, אבל גרוע', עניתי.
    "כדורסל?"
    "אני לא מצטיין בזה"
    "אז במה אתה כן מצטיין?" אמרה רייקו, הקמטים שבפינות עיניה מתכווצים בחיוך,
    "חוץ מאשר בלשכב עם בחורות?"
    "בכלום", אמרתי

    • המלכה האם

      יצאת לחיפוש עצמי ביער הנורווגי ומה גילית, יא מזדיין ? שרק בזה אתה מצטיין. כלומר מזדיין. נו, שוין BOY JOE אתה משווק את עצמך כה טוב, שאין מקום להשחיל מלה (להשחיל? מישהו אמר להשחיל?)
      הצעתי לך כבר, תבוא פעם נבדוק את הטרז'ר ואולי יעלה הרצון מלפניי להעניק לך תואר אבירות

      • חורפית עצמאית

        ההההה……. "תבוא פעם נבדוק את הטרז'ר"…..איך צחקתי….. את מלכה, אין ספק….

        • המלכה האם

          תודה לך, יקירתי החורפית, לכשתתפנה משרת מנפנפת טרדנים בארמוני, אחשוב עלייך בחיוב – בל יהא הדבר קל בעינייך
          המלכה האם רעה לנתיניה אבל שופעת חום לעוזרותיה

      • פורצלן

        המלכה האם, את נהדרת!!!!!!!!!!!! מתהעל התגבות שלך, למה את לא יורדת יותר לעיתים קרובות יותר אל העם

        • המלכה האם

          שהעם יירד לי, קודם, לפני שאני מתפנה לרדת אל העם
          DO I MAKE MYSELF CLEAR, DEAR

          • פורצלן

            די, די…. אני ממוטטת על הרצפה מצחוק LOLOLOLOLOLOLOL

          • ג'וליה

            אחד אחד או שאפשר גם בקבוצות?

          • המתחכמת

            עדיף להתפנות לפני שיורדים לך. סתם, מנסיון

          • ענתה על השאלה השניה שלי לעיל: "כמה זמן זה יקח הפעם?".

            • המלכה האם

              ללגום מעט קוניאק עם תה, להתרווח לאחור ולהרפות את ישבנו המכווץ. חמורי סבר קטנוניים וצייקנים יואילו נא לפחות לנצור את מקלדתם ולא להפריע לעם להשתעשע ולמלכה האם לנהל את הממלכה

              איפה החותם המלכותי שלי? עירפו את ראשו!!

              • The Queen turned crimson with fury, and,
                after glaring at her for a moment like a wild beast, screamed
                `Off with her head! Off–'

                `Nonsense!' said Alice, very loudly and decidedly, and the Queen was silent.

                • המלכה האם

                  מותר לחתול להסתכל במלך, מימרה אנגלית ידועה שפירושה: ישנם דברים שמותר לבן מעמד נחות לעשות בנוכחות העליון עליו

                  ומה שמותר לחתול, לבטח מותר גם לאבי

                • מייקי

                  לכל חובבי קרול לדורותיו
                  מומלץ לעשות היכרות מבורכת עם גרסת התרגום המוער של שני פרקי האליס, שיצאו ב"ספריה החדשה" לא כל כך מזמן
                  ועוד יותר מומלץ להתחיל לספק לנו את הציטוטים משם
                  התרגום לג'ברווקי למשל, הוא מהמוצלחים אי פעם, וההערות מאלפות

                  • פרפקט טיימינג

                    הו שלישייה חסרת-רחם
                    בשעת נמנום חמה
                    לדרוש סיפור מהבל-פה
                    שלא יניד פלומה!
                    אך מה כוחו של קול בודד
                    מול חבורה שלמה!

                    הראשונה תפרוץ בצו:
                    "תתחיל מיד!" דורשת,
                    "ושיהיו בו גם שטויות!"
                    שניה אלי לוחשת,
                    והשלישית כל רגע קט
                    קוטעת את הקשב

                    לואיס קרול, "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות"
                    תרגום: רנה ליטוין

      • ג'וליה

        סליחה, המלכה האם, תרשי לי… ג'ו ראוי לקבל דווקא את "יקיר הממלכה" וגם להתחרות על מקומו של יורש העצר, בתואר "יורד העצר".
        תחשבי על זה…

        • חורפית עצמאית

          ג'ו איננו. היא ערפה את ראשו…

          • המלכה האם

            לא אערוף את ראשו. להיפך, אצווה לקחת אותו בשבי ואחזיק אותו בתור מבתק-מחמד בגן החיות האנושי שלי

            • חורפית עצמאית

              "מבתק-מחמד"… איי.. אני לא יכולה לצחוק יותר…. את אלוהית… אלוהית וחד פעמית….

              • המלכה האם

                את רשאית להמשיך… מחמאות מעולם לא עשו רע לאף אחת…
                וסוגיה מלכותית שברצוני להעלות, במעמד זה, סוגיה שמופנית אל הבנות הגולשות – הסבירו נא למלכה האם, מדוע חורה כל כך לגברים קפוצי גבות ולבנות מסויימות, שאנו מעזות לחפון בידינו הנשיות והחזקות בו זמנית עניינים שברומו של עולם, ירידות וצלילות וכיוצא בזה, וגם ליגע את מוחנו אודות איינשטיין (אהב נשים, הממזר המשופם דובר הגרמנית הזה, זה עתה יצאה הביוגרפיה עליו) וספרות יפנית מודרנית?

                אנסה לדייק יותר: מדוע מרגישים הזכרים שכאן תעוקה ומחנק, כשאנו בוחרות לדון – לפתע כך, פתאום, וללא כל צורך להתנצל – בטרז'ר של ג'ו ובאמנות הירידה ונפלאות האיי-ליינר

                מדוע הם מתעקשים להתחיל ולטרחן על כך ש"מעניין כמה זמן זה ייקח" (עד שתתחילו לדבר על מציצות, וכו')

                ולי יש הבהרה חד משמעית שאינה משתמעת לשתי פנים: רבותיי הגברים, היה לנו די והותר משלטונכם המאוס. המלכה האם קובעת בזאת כי אנו הבנות, מלכותיות ונתינות כאחת, נדבר כמה שנרצה, ניקח את כל הזמן הדרוש לנו וגם נגמור בסוף. כמה פעמים. והיטב

                וכל זאת אינו מפחית במאומה ממנת המשכל שבקודקודנו

    • יש שם משפט עוד יותר טוב בהמשך, שהוא אומר לה – "אני לא טוב במיוחד בשום דבר, אבל יש דברים שאני אוהב", בשבילי זאת תמצית הקיום הכייפי. לא מוכרחים להיות מצוייניפ במיוחד, מספיק לאהוב את מה שעושים ואז בשבילך זה הכי טוב

    • חגי תקוע

      נכנסתי עכשיו לפורום של מורקמי (הלינק למעלה) וגיליתי שם שרק שני סופרים יפנים לקחו פרס נובל לספרות עד עכשיו
      יסונארי קוואבטה וקנזבורו אואה, אבל דווקא מ-מורקמי כנראה האקדמיה השבדית לא התרשמה מספיק, אולי הוא לא מספיק "יפני" בשבילם? לא מספיק "האחר", יותר מדי אירופי סטייל?

      • מורקמי הוא אחד הסופרים המפורסמים ביותר בעיקר בתוך יפן. 'יער נורווגי', למשל, אפילו לא נמכר עדיין לשוק האנגלו-סקסי. אין לי מושג אם תרגמו אותו לשוודית. אבל עזוב אותך מפרסים. העיקר שתקרא ותתרגש.

        • המלכה האם

          דיברתי עם הקולגה השבדית, כדבר מלכה אל מלך, המלצתי על מורקמי. "המלכה האם", אמר השבדי הטיפש, "מדובר בילד קטן. מורקמי הזה, רק בן 51 – והפרס כה גדול, מיליון דולר לא פחות. אנחנו נותנים לחטייארים – מינימום מי שבן 80 – כי אנחנו שבדים, אנחנו אוהבים לבאס את הנשמה לכולם, אנחנו קרים, אנחנו. אין לנו לב. לא רוצים לתת נובלים לצעירים, שייהנו, אנחנו מחכים שהם יזדקנו ככה טוב טוב, שיקחו הביתה את הכסף אבל כבר לא יוכלו להשתמש בו כמו שצריך"

          דרכתי לו על הרגל עם העקב של נעל הזכוכית והלכתי. תמיד שנאתי את הסרטים של ברגמן

          • ג'וליה

            *המלכה האם היקרה,*
            —————————-
            אין, אין, לא יכול להיות שאת כזאת רחומה וחנונה, וכמה דברים אני לומדת על המלתחה שלך מזה שביום כזה, שהוא ככל הימים, את קמה בצהריים ומחליקה את כף רגלך המלכותית לתוך נעל הזכוכית, חלומה של כל סינדרלה. יש עלייך סטייל.
            בכל זאת אני רוצה להפנות אלייך שאלה שכבר שאלתי בפורום – עכשיו, אחרי שהיית אצל קוביית הקרח השבדית, מה דעתך ללכת אצל המלך הויקיגי הנורווגי, ואחרי סידרת מחוות שהוא בוודאי יעניק לך, מעצם היותו ויקינג פראי ומתוחזק באיבר נאה, שאלי אותו בבקשה מה דעתו על תיאוריית "מולדתו של הקרמבו" שהנתין הנאמן, בועז כהן, כתב בצורה משובחת ומרעידת-קירות מצחוק, בכתבה הקודמת של הילי שרון. שאלי ושובי אלינו, מסופקת יותר (ויקינג וכו') מלכותית יותר ורחומה כמלכה אמיתית
            ואחר כך, יבוא כל העם וירד לך.

            • המלכה האם

              תודה לך, ג'וליה, על ההפנייה המאלפת לכתבתה של הילי שרון. בימים שבתיקונם הייתי מתגמלת אותך חיש קל – אבל הזמנים לא קלים. ומכל מקום, קרמבו הוא שימושי מאוד למלכות מרשעות שמחפשות עונשים יעילים. האם ניסית פעם לגרש טרדן מעיק מעלייך באמצעות קרמבו המוטח בפרצופו? מדובר באפקט סלפסטיקי, ללא ספק, אך יעיל באופן שאין כדוגמתו (תוחבים את הקרמבו לתוך חולצתו של האויל, וממעכים בתנועת יד מלכותית על שערות חזהו את המעדן הממותק. תענוג)

              ואכן רטטו כל איבריי המלכותיים מצחוק משחרר כשקראתי אודות אותו אדיוט, יאן אריק, שהמציא את הקרמבו

              • ג'וליה

                את גדולה, את מלכה-אם שעוד יסופר עליה רבות בספרי השושלת.
                רוצה שאני אכיר לך את אח שלי?

                • המלכה האם

                  אם שמו הוא "ג'ו המבתק", אז בהחלט. למה לא

                  • ג'וליה

                    Sorry
                    חוששתני שג'ו המבתק עסוק, אולי כדאי שתוציאי צו מלכותי שיביא אותו אלייך, ואז תוכלי להעניק לו אי אילו דרגות אצולה, ומחוכמתך הרבה ומחסדייך…
                    למרות שבאופן כללי, הוא מלך בפני עצמו, וחוכמה יש לו בשפע
                    (כמו גם דברים אחרים)

                    • המלכה האם

                      למעט שחצנותו המכעיסה, שמעוררת בי את הדחף הישן לבקש את השוט מהסייסים ואז להלקותו היטב, ג'ו המבתק בהחלט מצטיין בחוכמתו ומעורר סקרנות עזה בנוגע לאיכות הביתוק

                    • חורפית עצמאית

                      ביתוקי מוח, אולי… לדעתי ג'ו סובל מאימפוטנציה סופנית, מה שגורם לו להתחבר למקלדת ולהלל את יכולת הביתוק הדימיונית שלו, תוך שהוא ניזכר במעללי נעוריו… שאלמלא כן, הוא היה נושך במקום לנבוח…

                    • ג'וליה

                      Yeah, Right….

  5. eskimo dog

    מלאו ראשכן בנות, מלאו אותו חכמה
    וחתיכה של תחת
    השאירו לזימה
    עשרות ערוות לחכתי ואין מה להגיד
    בין כוס חכם לכוס טיפש
    הטעם הוא אחיד
    קבלו אם כן את עדותי בתור יורד וותיק
    ספרים אולי ירחיבו ראש
    אך לא את הנרתיק
    וקחו אתכן עצה, היא דווקא די מוצלחת
    נעים יותר לקרוא את פרויד
    כשאסקימו בתחת

  6. eskimo dog

    לא תחמוד! אמר ה', אם תשאלו אותי
    את הדיבר צריך לכתוב,
    אולי,
    בגוף נשי
    תכונה נשית מובהקת לחמוד רק לעצמך
    בלי לחשוב שניה אחת
    מה זה דורש ממך
    אסקימו והאיבר הם חרב להשכיר
    אך כמו לכל מוצר יקר
    ישנו גם המחיר..
    לבשי מלכהבגדי אחות, שכבי על השמיכה
    אם קצת מזל מאלוהים
    תזכי בהנחה

    • אהממ… הבה ננסה לפענח את החולשה שיש לאסקימו כלפי אחיות וישבנים..
      נקמה מתוקה בקלרה מטיפת חלב שלא חסה על ישבנך בימים הרחוקים בהם היית חסר ישע והחרב המהוללת היתה עדיין בולבול תמים… ? 🙂
      זהו, נ-י-ג-מ-ר, רוצה סוכריה?

      • ג'ו המבתק

        "הסתיו עבר. רוח קרה החלה לנשב בעיר ולעתים היתה נאוקו משעינה את גופה על זרועי. דרך הבד העבה של מעילה יכולתי להרגיש, בקושי, את נשימתה של נאוקו. מדי פעם היא שילבה את זרועה בזרועי או הכניסה ראת ידה לכיס המעיל שלי, וכשהיה ממש קר היא נצמדה רועדת לזרועי…
        צלילי צעדינו כמעט לא נשמעו. רק כשדרכנו על עלי השלכת הגדולים של עצי הדולב נשמע צליל מעיכה יבש"

        (עמ' 31 ב"יער נורווגי", הספר הנוגה והיפה ביותר שמצאתי בזמן האחרון)

        • חורפית

          או, ראית מלכה, הוא כבר מתחיל להתבטא כ"מבתק מחמד"…

          • ג'וליה

            הוא לא אמר מילה על סקס, או על ביתוק, או כל רמיזה מינית אחרת, ובכל זאת התייחסו רק לפן ה"מבתק שלו.
            הכיצד? הייתכן כי רק כאשר ג'ו מדבר גסויות ימצאו לנכון להגיב לו? הייתכן כי בכתבה זו ממש, ואחרות כמוה, יש שלוש תגובות של ג'ו שמדברות על ספרים ונושאים ברומו של עולם אינטלקטואלי ולפתע הוא אינו זוכה ליחס?
            איפה אתם, כל הנוזפים והמסתייגים מדבריו, מדוע אתם לא מגיבים לו כאשר הוא מדבר על הכל *חוץ* מסקס?
            כי זה מה שאתם רוצים לראות. בזה אתם רוצים לזלזל.

            • חורפית

              אז לא הבנתי, את נערתו או הסניגורית שלו?
              אם תסתכלי למעלה, תראי שהמלכה האם החליטה, ברוב רחמיה המלכותיים והאציליים, לא לכרות את ראשו אלא רק להחזיק אותו כ"מבתק מחמד" בגן החיות האנושי שלה בארמון.
              ככה היא החליטה.
              לכן, כשקראתי את התגובה האחרונה שלו, שמהווה סוג של "קונטרה" לתגובה אחרת בה הוא ציטט מן הספר את הקטע על ההוא שטוב רק בזיונים, זה נראה לי סוג של חזרה למוטב…
              ובסה"כ ביקשתי להסב את תשומת ליבה המלכותי לעניין. מה הבעיה?

              • חגי תקוע

                הבעיה היא לא איתך חורפית הבעיה היא שנראה שכל המתחסדים והצבועים יורדים על ג'ו כשהוא כותב על סקס אבל בעצם מתייחסים רק כשהוא כותב על סקס (והוא כותב תגובות גם על דברים אחרים) ואת הפרדוקס הזה כדאי ליישב כמו שאומרת ג'וליה בפורום "ויפה שעה אחת קודם"

                • חורפית

                  ג'ו לא זוכה להתייחסות כשהוא כותב על דברים אחרים?
                  זוכה גם זוכה. דפדפו נא…

                • ואולי כשג'ו כותב על דברים אחרים ברומו של העולם האנשים פה רק קוראים, מפנימים, אומרים וואלה ולא רואים צורך להגיב.

                  לא על כל דבר צריך להעיר כאן. מתי תבינו את זה?
                  מאמר בבננות לא נחשב מוצלח יותר לפי כמות התגובות שבו כי כבר ראינו ששלושת רבעים מהתגובות לא קשורות בכלום לכלום.

                  אם אנשים בוחרים להגיב רק לפן אחד של בן אדם זכותם, זה בדרך כלל הכי קל כי הפן הזה הוא פן שובב, קליל, לא מתחכם ולא דורש רמת אינטיליגנציה יוצאת דופן לעומת פן אחר של אותו אדם שדורש טיפה יותר חשיבה ורמת ניסוח ולכן לעיתים "ההתעלמות".

              • פורצלן

                נערתו, עורכת הדין שלו, הטבחית שלו – מה זה חשוב. ג'וליה לא חשובה וג'ו לא חשוב. חשוב העיקרון. באינטרנט אנחנו מחפשים כתיבה מדליקה ואת זה יש למלכה האם ויש גם לג'ו המבתק ומה שאנחנו מ-מ-ש לא מחפשים זה את הנודניקים שיבואו לעשות לנו נו-נו-נו ולהטיף לנו

            • פרפקט טיימינג

              ג'וליה, הוצאת לי את המלים מהפה

  7. יפתח בראודה

    נועה יקרה!
    מאוד שמחתי למצוא ביקורת על אחד מהספרים האהובים עלי כל כך. עד כמה שזכור לי שמו של הגיבור הוא ווטנבה ולא כפי שרשמת, מילא אחד מאיתנו טועה. הביקורת היתה נפלאה וקולעת. כל הדברים נכונים. עכשיו הספר אצל חבר שלי, תומר. פעם אחרונה שדיברנו הוא היה בעמוד ארבעים ושבע.
    דמעות עלו בעיני כשקראתי את המבואות מהספר. דווקא כשקראתי את הספר לא התרגשתי עד כדי בכי. אני מתגעגע אל טורו, אל הדרך הפשוטה שלו לנתח ולפשט. את הדיאלוג של הסופר עם אייטמים תרבותיים מערביים במפגיע על רקע החסך המופגן של כל אמצעיים "מזרחיים".
    למי שרוצה לדעת עוד ספרים של מורקמי בעברית: "הפיל נעלם"- ספר סיפורים קצרים
    ועוד ספר שלא קראתי ועל גם אינני זוכר את שמו.
    ברכות ואיחולים
    יפתח

    • אוי, יפתח, איך טעיתי ככה? אני כנראה צריכה לצחצח את העגה היפנית שלי. תודה על התיקון ותודה על המילים שלך. קדימה אל הפיל הנעלם.

      • המלכה האם

        WATANABE
        זה שמו של הגיבור המקסים והיפני

        והספר ששמו נשתכח מלבך הוא "דרומית מערבית לשמש" (וכמובן "הפיל הנעלם", שאין כמוהו לשפר מצב רוח(

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *