אחרי שכולם לכאורה מרוצים מהחופש שהשגנו, מיה סלע טוענת שלהתנהג כמו בנים זה טוב לבנים. מבט אחר על ההתפתחויות האחרונות בתחום השיחרור המיני

ומה עם אהבה?

כמה אפשר?

אני כותבת מתוך עולמי הישן והטחוב. כנראה שאינני ראויה עוד להתקרא חתיכה, או חדשה. בקרוב מאוד אהיה בת עשרים ותשע. אני נשואה ויש לי ילדה. אז אני ישנה. ויש חתיכות חדשות בעיר, הן שמתרוצצות על הגבעות, הן החתיכות המחוצפות החדשות. וזה לא עניין של גיל, זה עניין של חופש. הן חופשיות והוללות, לעומתי שמפלי גרבר תפוחים יורדים בשיפולי מותני, ובטני שמוחתמת בסימני מתיחה. אני ישנה. אירועים בחיי מותירים בי את רישומיהם. ולא רק בליבי, גם בגופי, ומה שיותר מפליא מזה, אני לא נבהלת מכך. נראה לי דווקא העניין הזה. בתרבות הזאת, החדשה, שאירועים לא אמורים להראות ואנחנו אמורות להיות צעירות מזדיינות לנצח, נראה לי דווקא זה שהלידה לא עברה עלי כאילו כלום, זה שהיא הותירה בי סימנים. זה מעייף בעיני להיות צעירה, חלקה ומוקפדת. מעייף ומשעמם, אבל זה בטח רק בגלל שאני פשוט כבר לא יכולה להיות כזאת.

מצטערת להרוס את המסיבה

אני באמת מלאת התפעלות מהן, מהחתיכות החדשות. וקנאה. ברור שאני מקנאה. איך הן עושות משהו שלא עשו קודם, איך הן משנות את העולם, בחיי, מתוך עולמי הצר, מתוך הזוגיות הלא חופשייה שלי, שראויה לרחמיהן ולבוז הגדול שהן מרגישות כלפיה. אני רואה איך הן מתקדמות כל-כך. עכשיו הן מזדיינות בפגישה הראשונה, ואחר-כך מספרות לחבר'ה. אני מתפעלת מהן כמעט כמו שהן מתפעלות מעצמן. כמעט.
הן כותבות את הסקס שלהן על המצח, וחושבות על כמה שהן נועזות, ושלא היה סקס בעולם לפני שהן הביאו אותו. חתיכות חופשיות. ידי שכבולות מרצון, ומוחי מלא העננים רצו לפצוח בזעקת אושר על המהלך הזה של השיחרור המיני. אבל במקום, פולשת לה מחשבה שמנסה להרוס את המסיבה. איזה כיף לבנים בעולם החדש. היא לוחשת. הם הרי קיבלו את מה שקיוו לו. שנהיה גם אנחנו ככה, כמוהם. שהם יוכלו לזיין אותנו בלי שנדרוש מהם לדבר אחר-כך, או חלילה להתחתן. אז עכשיו הם באמת כבר לא צריכים להתאמץ.
אז מה, אני סונטת במחשבה. אם זה מה שהן רוצות, החתיכות. עכשיו כל הצדדים נהנים. והמחשבה בשלה: מה, כל-כך השתנו החתיכות? זה מה שהן רוצות? אז הן לא מחפשות אהבה? נכון שהן מדגישות ללא הרף את הרתיעה שלהן מחתונה, והבנים מריעים להן.
אבל מה זה חתונה? הרי לא מדובר מרתיעה חילונית מרב וחופה, נכון? תראו בחתונה דימוי לאהבה. הטקס של האהבה. אה, אז הן לא מחפשות אהבה יותר? וכל הדיבורים האלה שלהן, זה לא מהלך שנועד למצוא חן? זה באמת הסקס שלהן? אלה לא דפוסים גבריים שהן אימצו כי אולי, אולי ככה יצליחו להעלות בכל זאת את הדג השמן שלהן ברשת? ובינתיים, הן בעצם עושות בשבילם את העבודה, לא? אני מדמיינת את החכמים שביניהם סופקים כפיים בהנאה.

כמה כיף לבנים

באמת זהו זמן מצויין להיות בו גבר. הוא יכול עכשיו לדבר מלוכלך, הוא לא צריך לכופף לה את הראש, היא תעשה הכל עכשיו כדי לרצות אותו בסקס, בשינוי אחד. עכשיו היא תעמיד פנים שזה גם מה שהיא נורא רוצה. היא תחסוך לעצמה את ההשפלה ולא תיתן לו להזמין לה מונית. היא עכשיו אישה חופשייה, היא מזמינה לעצמה את המונית. איזה התקדמות משמעותית. היא תקדם את פניו בברכה, וכמה שהוא יהיה יותר גס, וכמה שיספר לה יותר על איך
הוא
רוצה אותה, ככה היא תאהב אותו יותר, כי זה מה שהיא מחפשת לעצמה. שיבעלו אותה. וזה כי היא אוהבת ככה, כי היא משוחררת, לא כי היא רוצה כל-כך שיאהב אותה. לא, ממש לא. היא לא רוצה אהבה. היא לא רוצה מחויבות, מה פתאום. היא כמו גבר. היא חזקה, מחוצפת, מתפשטת, נטולת עכבות, והיא באמת לא מצפה ממנו לכלום. הוא ינהג בה בכבוד במיטה, משם היא כבר תסתדר. אז היא הזמינה לעצמה מונית, ובדרך במונית היא תרגיש מלאה, מסופקת, מגשימה את עצמה. היא תתקשר לחברה הכי טובה שלה, ותספר לה כמה היא שווה, איך הזדיינה, איך לא התבלבלה, והזמינה לעצמה מונית. אין כבלים על צווארה. היא בחרה. זה מה שהיא רצתה. תסגור את הטלפון. יכולה לסמן וי גם על ה"לספר לחבר'ה". תלך לישון לבד במיטה כי ככה היא אוהבת. ככה היא יכולה לישון באלכסון, ככה היא לא חייבת לראות איך הוא מסתובב לישון, זה מה שתמיד חלמה. ומה זה בכלל המילה הזאת אהבה? היא לא מאמינה באהבה. בכלל לא מקווה אפילו שאולי, אולי היא תהיה מספיק קולית בשבילו שהוא ירצה לראות אותה עוד פעם. מה פתאום. בעולם כל כך פוסט אהבה, שהיא תבקש אהבה? היא מציאותית. אלה מילים מין העבר "אהבה" "ילדים", היא בכלל לא רוצה את זה. היא גילתה את עצמה. היא מקללת, והיא מזדיינת, ואין לה אלוהים. והיא חושבת שכולם מביטים בה ונורא מתרשמים. היא הגיעה להישגים משמעותיים. והיא לא קורבן. היא? מה פתאום. היא לא נותנת בדיוק את מה שמצפים. היא לא עושה להם את החיים קלים. היא שלא שואלת שאלות ולא באה בדרישות. והם שמזהים את הפוטנציאל, ממלאים את חלקם באדיקות. מריעים לה על שהסירה מעצמה את הכבלים, ועכשיו הם סוף סוף יכולים להנות.

מסקנה: שקרים וחתיכות

ואני בסיכלותי חשבתי על אפשרויות אחרות שהביא לנו השיחרור המיני. למשל האפשרות להיות לבד בלי להזדקק בכלל לגבר כמדד למשהו. או האפשרות לחקור ולגלות את המיניות שלנו, עם כמה פרטנרים שנרצה, אבל בדרך זאת שמגלה לנו איך
אנחנו
רוצות את זה, אוהבות את זה, צריכות את זה, ולא עוד פעם לראות את הנשיות דרך העיניים שלהם. או האפשרות שלא תהיו מוכרחות להתבייש אם אתן בכל זאת רוצות אהבה, ורוצות ילדים. שלא יצביעו עליכן כעל יצורים ארכאים. ואם יצביעו, אז מה? קשה לכן כשמצביעים עליכן? אתן צריכות לעמוד בסטנדרטים חדשים עכשיו? ומי הציב אותם, את הסטנדרטים האלה? אתן לא יכולות לשלוח אותו שישעשע את עצמו?
אז בעולם החדש שלהן, אני חושבת שהייתי בוחרת באופציה של אהבת נשים. שם אולי אפשר לבחון את המיניות שלך בלי הצורך לרצות ולמצוא חן. בלי להתמודד עם הכוחניות הזאת והמאבק הבינמיני הזה, והנסיון להסתכל על עצמנו דרך העיניים שלהם, דבר שמאלץ אותנו לפעמים לנהוג כפי שאולי אנחנו לא ממש רוצות, או יכולות.
אבל אולי אני פשוט אישה מפגרת מאוד. יש לי תביעות. תמיד היו לי. אני גם אומרת בקול רם. רציתי שהוא יתחתן איתי, כי אני אוהבת טקסים והצהרות אהבה דרמטיות. אז משום שהוא נימנם לו בעניין הזה, אני הצעתי, והוא הסכים, המסכן. אישה תובענית מצא לו. ואחר כך רציתי להיות אמא. נו, וזאת היתה ממש כפריות מצידי. אישה שוטה, וגבר מסכן בצידה. ממש כמו בעולם הישן שאין לחתיכות החדשות חלק בו. אלה שלא מחפשות אהבה בסופו של היום. הן שלא נכנעות ולא מנסות למצוא חן. מה פתאום. מרצונן הן מזמינות את המונית ההיא בסוף הלילה. כי באמת הן לא סובלות שמישהו מחבק אותן בלילה. כי באמת הן אוהבות לישון באלכסון. כי באמת הן נשים חדשות עם צרכים חדשים. כי באמת רגש לא משחק אצלן במגרש. כי באמת סקס לחוד ואהבה לחוד.
נו, באמת?

מיה סלע

!

תגובות

  1. בועז כהן

    בעיניי השאלה היא האם אפשר שלא לראות את עצמך כקורבן.

    הדרך לפתור הרבה מהמצוקות הקיומיות שלנו תלויה בשאלת היסוד הזאת. כשאתה בא בטענות – לבת הזוג, למדינה, לעולם כולו – אתה מציב קו גבול ברור בינך לבין הצד השני.

    אתה הקורבן, ולכן אתה הצודק. הוא מהצד השני, ולכן הוא טועה.

    זהו מילכוד מתוחכם. רוב האנשים שואפים לשמר את תחושת הקורבניות, כי יותר מכל דבר אחר אנשים אוהבים להרגיש צודקים. טענות ומענות, תלונות וטרוניות – כל אלה ישמרו את מעמדך כצודק אבל גם כקורבן.

    אז בעולם יש חתיכות חדשות ובחורות שלא מבינות את מהות הפמיניזם וגברים בני-זונות וחברה מאצ'ואיסטית-שובניסטית שמקשה על חייה של הבחורה שרוצה להחליט מה באמת היא רוצה.

    השאלה האמיתית היא, מיה, האם את רוצה להמשיך ולהיות צודקת ובמלים אחרות: האם את מעוניינת להמשיך ולהרגיש כקורבן של הנסיבות, החברה, היותך אשה וכו'?

    גם ברמה הפוליטית, גם ברמה האישית להיות צודק זה לא שוס כזה גדול. במיוחד מפני שאף פעם, מעולם, לא הצליחו להגדיר את הצדק בפאראמטרים מוחלטים. רבי משה אבן עזרא כתב: "לצדק יש צורה אחת ולעוול הרבה צורות" וכתב ראלף וולדו אמרסון: "מעולם לא היה צדק מוחלט, אלא רק נוהג שהוסכם במשא ומתן הדדי, במקום כלשהו, מפעם לפעם, כדי למנוע גרימת נזק או סבל".

    כדי לשנות משהו צריך קודם כל לוותר. באמת לוותר. גם ברמה הפוליטית. גם ברמה האישית. לא לוותר כמי שנאנס. לוותר כמי שמרגיש חזק מספיק בשביל להיות גם צודק וגם ותרן. זה קשה מאוד. זה דורש היפוך תודעתי מושלם – אבל זה משתלם.

    מנסיון.

    • ועוד דבר קטן בועז. איך הצלחת להבין מהטקסט הזה שאני חשה שאני קורבן ? אין לי מושג. אולי תקרא שוב ? או שאולי היה דחוף לך להגיד עלי משהו שאתה ממילא חושב ? אתה כל כך רחוק מהאמת, אם כי אני מתקוממת מעצם אמירת המילה קורבן בלעג ובזילזול. יש אנשים , גברים ונשים שהם קורבן של משהו או של מישהו. מה הזילזול הזה. רוצה דוגמא ? קורבן אונס למשל. היא לא קורבן ? רוצה להטיף לה על לקחת את הגורל שלה בידיה ? או לספר לה שאם היתה לובשת מיני פחות קצר זה לא היה קורה לה ? היא קורבן. למה זה כל כך קשה לך ?

      • בועז כהן

        מיה היקרה, אני מוכרח להבהיר כמה דברים.
        1. אני לא מעוניין לתקוף אותך, חלילה (את יודעת שאני מעריך אותך) ולא לשפוט אותך. ממש לא. אני כן מנסה לפתוח אפשרות לראות את הדברים אחרת. כשאני אומר "קורבן", אני לא מתכוון לכך שנאנסת, חלילה, לעשות דברים אלה ואחרים, אלה לתחושה שעולה מן הטקסט – פליאה שהתמרמרות גדולה לצדה, אכזבה שנובעת מציפיה שלא התממשה.

        2. "טבעו של האדם הוא לפסול ולכנות משהו כמוטעה, רק מפני שהוא לא מחבב אותו"
        (זיגמונד פרויד)
        דווקא הדוגמה שנתת, של בחורה שחוותה אונס, היא מושלמת. אני מוכן להקצין עוד יותר, ולקחת כדוגמה את ניצול השואה. הבחורה שנאנסה וגם מי יוצא מחנה הריכוז לא בחרו להיקלע למצב שבו הם היו "קורבן" לאדם אחר שהיה "המענה".

        על כך אין ויכוח. אלה העובדות. ועכשיו לחיים עצמם. יש אפשרות לבחורה שנאנסה לאחוז בתחושת הקורבניות ולאמץ אותה אל לבה. זאת אפשרות לגיטימית ואף טבעית, השאלה היא לאן תחושת הקורבניות תוביל אותה. לחיים טובים יותר? ליחסים נורמליים עם גבר שיאהב אותה? לבטחון ואמון בגברים באשר הם גברים? האם תחושת הקורבן שלה – שיש לה סיבה, כמובן – יכולה לעזור לה לחיות חיים טובים יותר, או שבדיוק להיפך?

        3. אנשים בוחרים, למרות שזה לא נראה כך, להישאר בעמדת הקורבן. החיים דפקו אותי, זיינו אותי, הייתי טוב – אבל לא אהבו אותי, נתתי אמון ואנסו אותי.

        ואני הולך צעד אחד רחוק קדימה ומבקש את הויתור. אני יודע שאפשר להאשים אותי בחוסר-רגישות, בפטרונות, באטימות, אבל האמיני לי, מיה, שזה לא המקום שממנו אני מבקש את הויתור. את הסליחה. אני פשוט חושב שלהישאר במשבצת "הקורבן" (של החיים, הנסיבות, האנס, הקלגס – מה שלא יהיה) זה לגזור על עצמך חיים בגיהנום. אתה הולך לישון עם זה בלילה וקם עם זה בבוקר.

        הקורבן לעולם חווה מפח-נפש, מכיוון שהוא ציפה לדבר מסויים וקיבל דבר אחר. כשנקודת המוצא שלך היא קורבנית, אין לך סיכוי להגיע רחוק. זאת עובדה וזה מצער.

        מיה, אנשים עברו את השואה, משפחותיהם הושמדו במחנות והם חזרו לגור בגרמניה. לי קשה להבין את זה, אבל אני לא שופט. אני מקבל את זה. המציאות חמקמקה ולא נתונה לפרשנות אחת בלבד. חלק ראו בגרמניה את האמא שבגדה וחלק ראו בה משהו אחר. חלק רואים באנס מטורף מסוכן שיש לסרסו או להוציאו להורג, וחלק רואים אדם פגוע עד מאוד, שזקוק לטיפול נפשי ולעזרה.

        • בועז. שוב אני מתקשה להבין איפה מצאת שאני תופסת את עצמי כקורבן. ממש לא. למען האמת, התמזל מזלי, ועיני היו פקוחות לרווחה, ומציאות חיי איפשרה לי לבחור במידה די רבה.
          ככה שאני לא מבינה את הנימה האישית. אבל אם להתייחס לעצם העניין –
          התיאוריה שלך מאוד יפה, רק חבל שזה לא עובד ככה בחיים. אני מבינה שבעולם ללא אלוהים, אדם עלול לטעות ולחשוב שהכל בידיים שלו. אני רק מקווה שזה לא יתפוצץ לך בפרצוף. באמת מקווה. אונס זה לא בידיים של אף אחד, והדרך להתמודדות איתו היא כנראה לא פשוטה כל כך כפי שאתה מתאר. הלוואי וזה היה ככה. אבל למה ללכת לקיצוניות. קח חיים רגילים של מישהו שלא היו לו אפשרויות רבות. כי הוא עני, כי הסביבה נחשלת, כי הוא חי תחת כיבוש, תבחר לך. עכשיו אתה רוצה להגיד למישהו הזה שהוא מתקרבן, ושיעשה מעשה? שהוא נכנע למציאות, ושיתגבר ? זה חוסר הבנה של המציאות של המישהו הזה, חוסר הבנה מוחלט ואף אכזריות. צר לי לאמר לך שלפעמים אנשים הם קורבנות של המציאות שהם חיים בה ואין להם אפשרות לשנותה. אתה מדבר הרבה בגנות ההתמרמרות והתיסכול המופגן. אני מסכימה שזאת דרך מחורבנת להעביר את החיים, אבל לפעמים זאת המציאות של חלק מהאנשים. זה כלל לא קשור לנושא הנ"ל , אבל זאת אטימות להגיד למישהו חלש ודפוק שיפסיק להתלונן כבר.

          • בועז כהן

            אני שוב מבקש שלא להפוך את זה לעימות אישי. אין לי שום דיעה מוקדמת עלייך ועל מישהי בכלל, אני לא אומר "קורבן" בלעג ובזילזול (חס וחלילה!) אלא בצער אמיתי ואין שום אטימות בכך שמציגים בפני אדם שנפגע בחייו דרך אחרת להסתכל על מצבו, במטרה לעזור לו…

          • בועז כהן

            מיה היקרה, אחזיק את ידייך בחום, מעבר למסכי המחשב שאנחנו ישובים מולם, ואספר לך קצת, על קצה המזלג, לנגד עיני גולשי "בננות" – שגם לי, כן, כן, הגבר בעולם הישראלי-מאצ'ואיסטי-שוביניסטי – גם לי היו כמה אפשרויות לראות את עצמי כקורבן. מזרחי. שחור. עני. יוצא מעברה עם אמא חולה ואבא חסר אונים.

            מעברת עולים. ג'סי כהן, חולון, שנות השישים. ארבע נפשות בחדרון וחצי. אמא חולה במחלה ניוונית מתקדמת. אבא שלא מצליח לקבל קביעות בחברת החשמל כי הוא לא היה "אשכנזי משלנו".
            אני חושב שהיו לי כל הסיבות שבעולם לקלל את המדינה המפא"יניקית שלא נתנה לאבא שלי לפרנס בכבוד את משפחתו. היתה לי לגיטימציה לכעוס, לשנוא, לשרוף צמיגים בגלל חברה מתנשאת שהתייחסה אלי כאל "שחור", סימנה אותי כ"לא מקובל" בתיכון, מועדונים שעשו לי סלקציה בגיל 17 והשאירו אותי מושפל בחוץ. היו לי סיבות מצויינות להרגיש קורבן של שיטה בצבא הגנה לישראל, שסימן לי כל מיני סימונים במאנילה האישית (שהיתה לי הזכות לשים עליה יד. מסמך מרתק…) וקיטלג אותי כבעל מוטיבציה נמוכה לשירות בצה"ל, רק בגלל שבאתי משכונת עוני וארץ המוצא של ההורים שלי לא היתה אנגליה או פולין….

            אני חושב שהייתי יכול להציב כאן עוד כמה נו"ן צדי"קים ולהצדיק את תחושת הקורבניות שלי. ואז מה? איפה הייתי היום? צודק וממורמר ותקוע.

            הבחירה שלי היתה בויתור. החלטתי שאני לא קורבן. שהחיים לא זיינו אותי. אלה החיים וזה המצב ואני מנסה עכשיו להפיק את המיטב מכל מה שאפשר. הבחירה שלי היתה להיות או לבכות. בחרתי להיות.

            • קראתי בנשימה עצורה. חזק. חזק מאוד. הלוואי שהייתי יכולה
              כמוך
              להיות

            • יש איזה פער, אני חושבת, בין חייה הפרטיים של מיה ובין הכתבות שלה. נכון, הן טורים אישיים, אבל היא בכל-זאת כותבת וככזאת, היא מציגה כאן פרסונה כתיבתית. אני לא בטוחה בכלל שמיה סלע אינה מרוצה מחייה. להיפך, די ברור לי שטוב לה עד מאוד עם האיש שלה, עם ביתה הפעוטה ועם חייה. מיה הווירטואלית, לעומת זאת, מעקמת קצת את פרצופה מול כמה תופעות בחייה. מיה הווירטואלית היא קצת קורבן.
              לכן צדק בועז כשהסיט את הדיון מפרצוף עקום מול החתיכות החדשות אל הקורבן.
              הקורבן אינו צריך לעבור אונס או שואה, הוא יכול להיות גם סתם איש נשוי, אב לילדים, מביט בחתיכות החדשות החוצות את הכביש מולו.
              הקורבן יושב מקופל ופגוע, כועס וצודק. לפעמים הוא באמת צודק. פגעו בו והעליבו אותו ודרכו עליו. אבל עכשיו הוא יכול לבחור אם להישאר מקופל או להתמתח, לוותר, לסלוח, לסלק מעליו עלבונות ולבנות לו חיים יפים.
              התגובות פה, מיה, נטפלו לקורבניות ולפולניות, משום שיש משהו כזה בפרסונת הכתיבה שלך. זה לא רע. זה פשוט ככה. הגבול בין האשה הכותבת ובין האשה שמאחוריה הוא דקיק. לפעמים כמעט לא קיים.

              • אני לא יודעת אם יצא לכן היום לראות "מבט נשי" ולשמוע את מה שהיה לאתוש להגיד שם…. אז אני אתמצת כי זה מתקשר יופי לתת דיון שהתפתח פה.

                אתי הסבירה ש"בננות" נתן לגיטימציה להרבה תחושות אישיות שנמנענו מלחשוף בפני חברות שלנו כי מה.. תגידי לחברה שלך שמתחתנת שאת מקנאה בה או לא תפרגני לחברה שהתחילה עכשיו מערכת יחסים חדשה כי לך כבר שנה שאין וגם את רוצה?
                דברים שלא תגידי לחברות שלך בגלל טאקט, את יכולה להגיד פה באתר לציבור שאת רובו המכריע את לא מכירה וככה.. לאט לאט.. כשאת מקבלת את האומץ להביט לאמת בפרצוף ולהגיד אותה בקול רם את מגלה שאת לא היחידה שחושבת ככה וזה הדבר טוב.

                צודקת נועה1 כשהיא אומרת שלבטח בחיים האמיתיים מיה חיה לה באושר רב אבל באלה הוירטואלים היא מעלה בעיות שבין חברים קשה לבטא…
                אני זוכרת שפעם בלגניסטית סיפרה ששמעה מחברה (או לא משנה.. אני לא זוכרת את הקשר) שלפעמים בא לה לזרוק את התינוק מהחלון.
                מי שתגיד דבר כזה לקרובים לה, תסתכן באפשרות שיכפו עליה אשפוז למטרת הסתכלות אבל ברשת אפשר להגיד הכל, גם אם זה ממש מזעזע ומוציא משיווי משקל ולגלות שאת לא היחידה עם התחושות והכאבים.

                הועלתה כאן טענה בסיסית שהיא המשך ישיר לדעתי למאמר של מיה בנושא "המקרר" או החברה שניתקה קשר כי *דברים שרואים משם, לא רואים מכאן*.

                כן. יש שינויים מהותיים בגישה של בנות רבות למיניות שלהן, למאפיינים אותן ולשאיפות שלהן בשנים האחרונות לעומת העבר הלא מאוד רחוק.
                אני מאמינה שכל שינוי הוא לטובה בעיקר אם בנות לומדות להעריך את מקומן בעולם ולדרוש את מה שמגיע, אבל לעיתים זה נראה קיצוני מדיי, כאילו יצא משליטה.
                פעמים רבות בועז חזר כאן על מנטרת הבחורה המ"כית ונכון, לא תמיד זה נראה כלפי חוץ כמו שאנחנו מכוונות מלכתחילה.

                אנחנו רוצות כוח אבל הופכות כוחניות ואם הבנתי נכון את מה שמיה כיוונה אליו, במיוחד עכשיו כשיש ילדה קטנה בעסק.. שעוד מעט תגדל ועשויה להיות כמו "אלה" נטולות הרגשות שרק מחפשות לזיין, אזי שהכוונה הייתה (וזו רק הפרשנות שלי) "תראו לאן הגענו, אני לא בטוחה שאני רוצה להעביר מסר כזה לבת שלי לכשתגדל".

                • מותר לנו לרצות להיות יותר חזקות מבלי שיאשימו אותנו ב"כוחנות". יש איזה מרחק, נדמה לי, בין העצמה הפנימית שכולנו רוצות שתהיה לנו, שיכולה להתבטא גם בהתנהגות אסרטיבית, לבין "כוחנות" מן הסוג הוולגרי, שהיא דוחה גם אצל גברים.

                  • אני מסכימה ויחד עם זאת לא צריך להסתובב כאן הרבה זמן כדי לראות את הכוחניות שיש פה, שאני בטוחה שלא תמיד היא מכוונת, לעיתים היא רק מתפלקת כדי להשתלב וזו הרי כל הבעיה לא??
                    ניסיון להתאים את עצמך למה שקורה מסביב.
                    אנשים/נשים עושים הרבה מאוד דברים כדי להתקבל לחבורה ולפעמים זה לא נעשה בנעימות או אסרטיביות וזה לדעתי משליך גם על היום יום.. את דווקא רוצה שיחזרו אחרייך, שיביאו לך פרחים, שהוא יהיה זה שמתקשר אחרי הדייט הראשון אבל בגלל שמסביבך חברות שלך אומרות לך עזבי פרחים ואני מתקשרת עוד באותו ערב את לא בטוחה שהכל בסדר אצלך….. ויותר מזה… את לא רוצה להתנהג ככה אבל אין לך ברירה….

            • בועז,לעניות דעתי השאלה היא דרכי ההתמודדות, ולא תחושת הקורבן.
              חלק מהמזרחים שהופלו לרעה בחרו להפנות עורף למסורת, או במילים אחרות 'להשתאכנז'. כמו גם היהודים בגולה שהפנו עורף ליהדות על-מנת להסיר מעצמם את 'חטוטרת היהדות'.
              הכתבה באה ואומרת, בנות אל תפנו עורף לנשיות שלכן, אל תפנו עורף לצרכים בסיסיים אצל האדם כמו אהבה, אל תנסו למצוא חן, היו אתן כפי שאתן. תלמדנה לאהוב את מה שאתן.

              לפי מחקרים ידוע שנשים שמזדיינות הרבה הדימוי העצמי שלהן נמוך יותר. אצל בנים זה עובד ההיפך, הדימוי העצמי עולה. עובדה. אותן תקופות שאנחנו מסירות את הכבלים ומזדיינות כמו ארנבות, גם אם קשה ללחלק מהבנות להודות בזה, משאירות צלקות עמוקות (ואין כאן כל קשר לפולניות, או מרוקאים).

              • ג'וליה

                מחוויות אישיות, אני יכולה לומר לך שהתקופות שהשאירו אותי עם "צלקות עמוקות" הן דווקא אלה שבהן הייתי מעורבת ריגשית, ועכישו מה-זה בא לי לקלל, אין לך מושג. כל המושגים האלה "האקס המיתולוגי", "דימוי עצמי נמוך" ו"תחושת קורבן" היו מוכרים לי, וכאן נכנסת קללה עסיסית, בצורה כל כך ברורה שנשמתי, אכלתי והלכתי לישון איתם. לא מתגעגעת לזה בכלל בכלל.

                ועוד הייתי מפגרת מספיק בשביל לשמור אמונים ריגשיים לבחורים האלה ולא נתתי לעצמי להינות קצת מההיצע הסקסואלי שיש בחוץ. תאמיני לי, זאת באמת היתה תקופה שהפניתי עורף לנשיות שלי ולמה שהיא צריכה היתה אז – כמה בחורים שיעזרו לה לפרוח. אם היתה תקופה שהייתי רעה לעצמי, זו היתה התקופה ההיא.

                ברור שהצורך הבסיסי שלי הוא אהבה, של מי לא? מה הקשר? אבל *אהבה לעצמי קודם כל*. ובתור מי שאוהבת את עצמה אני מרשה לעצמי עכשיו את ההיפך. בשום אופן זה לא אומר שאני נגד זוגיות, נגד אהבה, או מנסה למצוא חן-בעיני-הבנים. ולמה כל בחורה שנהנית מיחסי מין היא מנסה-למצוא-חן בעיני-הבנים? איזו גישה חסרת עמוד שידרה זו. אלוהים, צאו מזה.

                • אני דווקא מבינה את מה שאת מתארת. אני חושבת שיש יותר מאמת אחת בעניין הזה, והמבחן האמיתי הוא איך מישהי מרגישה עם עצמה.
                  אם סוג ההתנהגות הזה גורם לה להרגיש נשית, חזקה ופורחת- מצויין. כל ניסיון להגיד לה משהו אחר הוא לא לגיטימי והוא בסה"כ עוד סוג של דיכוי, מנומק כך או אחרת.
                  אבל אם זה עושה לה רע- שתודה שזה עושה לה רע. כלומר, זה לגיטימי להודות ש"רוח התקופה" פשוט לא מתאימה לך באופן אישי וזכותך לרצות שזה יהיה אחרת.
                  ואם בגלל שזו "רוח התקופה" הרבה בחורים שאת פוגשת חושבים שדפוסי התנהגות מסויימים הם לגיטימיים- למרות שאת מוצאת שהם פוגעניים, את לא צריכה לשחק את המשחק הזה.

                  • יולי גרין

                    רוח התקופה היא בעצם אופנה. האם להזדיין מהר והרבה "כמו גברים" זאת אופנה? לדעתי, לא. זהו שוויון. וזה מה שרצינו כל החיים. הגלולה נתנה לנו כוח, המאבק של הפמיניסטיות בשנות השישים נתן כוח, כל נושא ה"הורות החדשה" נתן לנו כוח, ההשכלה נותנת לנו כוח. שנים דיכאו את המיניות של האשה. סוף סוף אשה יכולה ליהנות, כמו שגברים נהנו במשך שנים, בלי ייסורי מצפון, בלי להרגיש "זולה", בלי להרגיש "נותנת" – פשוט ליהנות. רות וסטהיימר היא פמיניסטית גדולה בעיני לא פחות משום אידאולוגית אחרת.

                    אני חושבת שאם אופנה לא מתאימה לך, אל תאמץ אותה. לי אין פירסינג – למרות שלרוב חברותיי כן יש. ואין לי שום טאטו, למרות שכמה מחבריי חושבים שזה הכי הכי, וגם לא מעניין אותי לנסוע למזרח, אלא דווקא ללימודים באנגליה, למרות שזה פחות אופנתי.

                    אני חושבת, אסתי, שזאת טעות לעצור עכשיו ולהוכיח את החתיכות החדשות והבחורות הישנות שהן מאמצות דפוסים גבריים. למה אם אני מאמצת דפוסים גבריים בעבודה זה כן בסדר, ואם אני הולכת ומתנהגת כמו גבר בחיי האישות שלי, זה לא בסדר?

                    יש כאן בעיה, לטעמי. כמובן שכל אחת צריכה לעשות מה שהיא מרגישה, אבל זו כמעט קלישאה. מאחורי ה"אל תיכנעו להלך הרוח של האופנה" מסתתרת בסך הכל שמרנות וחוסר השלמה עם המיניות שלנו, שסוף סוף אחרי שנים רבות הצלחנו לשחרר משלטון הכיבוש הגברי…

                    • יולי יקרה. מופיעים כאן למטה כמה דברים יותר ארוכים שכתבתי על "שיוויון" ועל להיות "כמו גברים". שיוויון אמיתי , יולי, לא יכול להיות כשאמת המידה ל"משוחרר" ו"חופשי" היא גברית.

                      יש גם אמת מידה נשית.

                      מה המאפיינים המדוייקים שלה- זה משהו שנמצא עדיין בתהליך של בירור.
                      איך יכול "שיוויון" להיות מושג כשהתהליך הוא לא הדדי? כלומר, אנחנו מנסים להיות "כמו הגברים" אבל הם לא מנסים להיות "כמו הנשים".
                      לכאורה, אין להם מה ללמוד מאיתנו, בכלל…….
                      או שכן, במידה מסויימת, מפני שכשמדברים על גבריות חדשה מדברים על יתר רגישות, למשל, והזכות לבכות ולהביע כאב וחולשה.

                      או קיי. לנשיות הקלאסית והמסורתית היו האיכויות שלה. לותר על ה"מורשת" הנשית הזו זו שגיאה גדולה שאפיינה את הדור הראשון של הפמיניזם, זה של שורפות החזיות. אנחנו לא שם היום. בתור מי שמגדירה את עצמה כפמיניסטית רדיקלית, ועסקה בנושא הזה גם ברמה האקדמית לא מעט, אני מציעה לך לא למהר לייחס לי שמרנות…..
                      "שיחרור" נשי זה לא להיות כמו הגברים. זה להיות כמו נשים. חזקות וחופשיות לבחור. חופשיות לבחור גם בהכרה בצרכים הרגשיים והנפשיים שלהן, שפעמים רבות, מה לעשות, שונים מאלו של הגברים.

                    • יולי גרין

                      מה לעשות, אסתי, ואני לא יכולה בכל פעם שכייף לי לעשות משהו להתחיל ולברר האם אני מאמצת איזשהו מודל גברי, האם אני רואה דברים דרך "עיניים גבריות", וכו'. בא לי משהו – אני עושה, ושלום על ישראל. זה בשבילי פמיניזם. ועוד משהו: דווקא התגובה הראשונה לכתבה הזאת, של בועז, היתה פיצוץ של תגובה בעיני, וזה בכלל לא איכפת לי שהוא גבר ולא אשה, כי אני מאוד מאמינה בצורת הראיה הזאת של הדברים. אני לא קורבן, לא הייתי ולא אהיה – גם אם אני מאמצת, בהנאה, מודלים גבריים מסויימים (אסרטיביות, גישה חופשית ולא מחוייבת למין) זה נעשה מתוך בחירה חופשית שלי.

                      אז יבואו החוכמולוגים ויגידו: את רק חושבת שזאת הבחירה החופשית שלך. זאת לא באמת הבחירה החופשית שלך.
                      ועל זאת אענה: מה איכפת לי? מי יודע איפה האמת? המצפן הפנימי שלי מצביע על "סיפוק" וזה בשבילי יותר מכל. נשים לאורך כל ההסטוריה לא היו מסופקות, לא מינית, לא כלכלית, לא רגשית, הן היו יוצאות מופסדות תמיד בחיכוך עם החברה.
                      היום זה לא ככה. אני לא מרגישה ככה. אני אשה, אני לובשת חזיות ושמלות, יש לי קול גבוה יותר, יש לי הורמונים נשיים – מבחינת הצרכים הרגשיים, סליחה מכולכן: לא שיכנעתן אותי שגברים צריכים דברים אחרים. לדעתי בני אדם זקוקים לחום ולאהבה ולקשר זוגי וגם לסקס. יש בני אדם שלא רוצים קשר, ויש בני אדם שרוצים רק קשר. יש ויש ויש וזה לא קשור להבדלים שבין גברים לנשים

                    • אוריק המורה

                      שלגברים יותר קל "להודות" (בפני עצמם? החברה?) שהם מחפשים סקס, וקשה יותר להודות שהם רוצים בעצם חום ואהבה וקשר. ולהיפך אצל הנשים. ואם תוסיפי לעכבות הטבעיות / פסיכולוגיות שאנו מתוכנתים אליהן כנראה את העובדה שגם נשים עצמאיות ודעתניות כמו שכאן רוצות גבר גבר, לא גבר חדש, תביני למה אנו אומרים "כוסאממו, רוצה זיון – שיהיה זיון. ורק שאני לא אתאהב.
                      ככה סתם
                      במקרה"
                      כי אז הלך עלי

                    • יולי גרין

                      קודם כל, תודה שעזרת לי פעם בעניין הלינקים… למדתי משהו.
                      שנית, מתוק שלי, אני לא יודעת עם איזה גברים יצאת – אני יצאתי עם גברים אחרים.
                      הגברים שאני יצאתי איתם רצו קשר, ורק קשר, איתי. כמובן שבשלב הדייט הראשון הם רצו להיכנס איתי למיטה, אבל זה ברור מאליו. זה שקוף. אוי ואבוי אם זה לא היה ככה. זה לא היה טבעי.
                      אבל אחרי הסקס, הם רצו להישאר ולהשאיר אותי לידם. תמיד. לפעמים הסכמתי, לפעמים לא. אבל להגיד שמה שהם רצו זה "רק לזיין"? ממש ממש ממש לא מדוייק. ממש לא.
                      להיפך, אוריק, להיפך

                    • אוריק, מורה ומחנך

                      שאני אצטט שירים של שלמה ארצי? זוועה. כנראה בגלל השעה.
                      חוששתני שלא הבנת את כוונתי. ראשית, אני שמח שהגברים בהם בחרת רצו אותך לקשר. כנראה לא סתם בחרת אותם. או שאולי את פשוט כל כך מדהימה שגם אם הם לא רוצים, הם רוצים.
                      זה עדיין לא אומר שהיה להם קל להודות בזה. ואגב, אלו שגם את בחרת בהם, מעבר לוידויים על רצונם בקשר: הם היו נוקשים ביתר אורחותיהם, או שמא מהזן הענוג המכונה "הגברים החדשים"?
                      כי כן, את מבינה, אנחנו כאן בבעיה. האינסטינקטים שלנו אומרים דבר אחד, הזין אומר דבר אחר והבון טון החברתי בכלל מזיין את המוח כבר שנים. אז מי אנחנו באמת היום? הלא עצם השאלה פוגמת בשעירותנו. וכולה מה רצינו, אהבה הכי גדולה שהתשוקה שבה לא תיגמר אחרי שלושה שבועות / חודשים/ שנים. שנוכל לתת בלי להרגיש שאנחנו מפסידים. זה, את מבינה, כבר מסכן ממש את אותה שעירות מדוברת.
                      והנה כן, מרחב ההגדרות העצמי שלנו הצטמצם פלאים. בניגוד לשלכן, שרק מתרחב, וטוב שכך.

                    • ועוד משהו,אגב, בקשר לעבודה- יש תיאוריות פמיניסטיות רבות שמציעות מודלים התנהגותיים אחרים גם בעבודה (כמו סגנון ניהול פחות היררכי , שמבזר אחריות ומאפשר יותר שיתוף וכו')
                      תיאוריות שכבר מומשו בהצלחה במקומות מסויימים, ואף הוכחו ככלכליות יותר.
                      ואם אין לך ברירה בעבודה אלא לאמץ סגנון גברי- זה רק מראה שיש לנו עוד דרך ארוכה מאד לעבור גם בתחום הזה.
                      לו עולם העבודה היה שיוויוני, נשים לא היו צריכות להרגיש שהן צריכות לאמץ דפוסים גבריים כדי לשרוד בו.
                      את מבינה, גברים עיצבו את העולם לפי דפוסים שמתאימים להם. נשים, בשלב הראשון ניסו להראות שהן יכולות אותו דבר, אבל כבר עברנו את השלב הזה. אנחנו רוצות להשפיע גם על הדפוסים עצמם. בתחומים רבים- כמו תחומי מחקר מסויימים, זה כבר קורה. אם תרצי לדעת עוד אשמח לספר לך.

                    • ג'וליה

                      מה שמדהים אותי תמיד זה שאת הכאפה (המטאפורית) בפרצוף אנחנו מקבלות בסוף מהנשים דווקא, ולא מהגברים.
                      שנים נלחמנו ונלחמנו ונלחמנו… ובסוף באה *דווקא* אישה ואומרת "נו-נו-נו! ככה לא יפה!".

                      וכאן אני רוצה לעשות אתנחתא קומית, ברשותכם (בלי לפגוע חס ושלום ברצינות הדיון) ולצטט לכם את הידיד (לא יזיז… לא…*:-)))* שישב איתי הערב בבית קפה ושמע ממני קצת על מה שהתרחש כאן, שאלתי אותו מה דעתו על התיאוריה הגורסת כי נשים תמיד מחפשות אהבה וגברים מחפשים זיון, והוא אמר: "לא נכון. גברים לא מחפשים תמיד זיון. לדוגמא, אני מחפש עכשיו את המפתחות של המשרד וגם את התעודת זהות שלי שאבדה בשבוע שעבר. תשאלי שם אם מישהי נתקלה בה…"

                      לילה טוב.

                    • בחייך ג'וליה, וזו ההערה האחרונה שלי בנושא- כבר כתבתי למעלה שיש יותר מאמת אחת בעניין הזה.
                      ושאם צורת החיים שלך גורמת לך להרגיש חזקה ופורחת, אז מצויין,
                      וכל ניסיון להגיד לך באופן אישי משהו אחר, הוא לא לגיטימי ,הוא רק ניסיון לדיכוי- לא משנה איך הוא מנומק.
                      סבבה. אבל האמת שלך היא לא היחידה.
                      את שלמה עם עצמך, ואחרות נמצאות במצב יותר מורכב, שאת המניעים שלו ניסינו לנתח. את לא חייבת להסכים עם שום דבר, אבל כאפות ודאי לא קיבלת ממני. וגם ה"נלחמנו ונלחמנו" הזה הוא לא כל כך ברור. יש פה איזה טשטוש רעיוני.
                      בירור היסטורי-עובדתי על תולדות התנועה לשחרור האשה בהזדמנות הבאה. מבטיחה.

                    • ג'וליה

                      הקשתי על "בתגובה לאסתי" והתגובה היתה בעצם ליולי…
                      אז סליחה. לא התכוונתי לטעון ש*את* נתת לי כאפה, אלא להתייחס לקטע שיולי הביאה – על מאבק הפמיניסטיות החל מהגלולה וכו'… והתכוונתי לומר שבסופו של דבר, אחרי שכל המלחמות האלה הצליחו, באות כאן *דווקא* הבחורות ומביאות לי את הנו-נו-נו…
                      אז סליחה, התגובה לא היתה כלפייך אלא כתמיכה לדברים של יולי.

        • בועז, אולי לפני שאתה הולך צעד אחד רחוק קדימה, כדבריך, תן מקום להתייחס לדברים של מיה, ולדיון להתפתח. להביא תגובה כמו שלך מיד כתגובה ראשונה למאמר, זו אטימות גדולה ואגו טריפ גדול עוד יותר.

          • תגידי, מישהו מפריע לך להתבטא בחופשיות? אני לא ראיתי שמישהו מונע ממך לפתח את הדיון

            • עד שקמה אחת עם אומץ להגיד לו שנמאס מהגישה שלו את חוסמת אותה?
              כן ירבו מוה.

              • את מתעקשת להתחיל עם הגנון עוד פעם? עד שהתחיל פה דיון מעניין? מה העניין… בשביל מה לך לגרור את זה עוד פעם לרמת השמצות אישיות?

                אוף

              • יולי גרין

                תסתכלו על עצמכן. לא יכולות לנהל דיון עם גבר שמציע בסך הכל צורת חשיבה שונה…
                מיטל, נעמה, אורית ושות' – אתן גרועות יותר מכל חזיר שובניסט. אתן לא פמיניסטיות. אתן סתם אסופה של נשים אלימות, סותמות פיות.
                גועל נפש.
                רוצות לשחות לכן לבדכן במדמנת הקיטורים, ושהגברים לא יפריעו?
                בבקשה. לכו על זה. באמת תגיעו רחוק

                • אנחנו בסך הכל מנסות להבהיר שכולם מוזמנים לדיון אבל מה לעשות וזר לא יבין זאת ושיחת הבנות צריכה להיות שיחת בנות מי שמצטרף ידע לכבד כללים
                  נמאס מכל אותם גברים שובינסטים שמנסים לחנך אותנו להגיד לנו איך צריך להיות כי הם מכירים את זה מנזוית אחרת.
                  נמאס מכאלה כמו ג'ו המבתק ופרחח ובועז שהכל אצלם הוא במסווה של יפי נפש.
                  נמאס גם ממך ג'וליה ויולי וכל המתרפסות
                  שיחת בנות היא שיחת בנות בנים יכולים להצטרף אבל שידעו את מקומם או שיקמו אתר לבננים

                  • ג'וליה

                    אוי, מיטל, מצאת למי לנסות לסתום את הפה.
                    דבר ראשון מי זו "אנחנו"? ומי זו "נמאס לנו"? דברי בשם עצמך, בטח לנוכח דברייך המחוצפים. דבר שני, מה הם בדיוק הכללים של "שיחת בנות"? כי לפי מה שאת כותבת, שיחת הבנות כאן צריכה להתנהל רק בינך ובין מי שמסכימה איתך.
                    באופן כללי הגישה שלך מפגרת, והכוונה כאן היא *לא* לקללה, אלא לצורת המחשבה. אני מעדיפה כל יום את יפי הנפש על פני סותמי פיות כמוך, ואם הקטע שלך הוא "בנים, דעו את מקומכם", אז דעי גם את את מקומך – אם היו מסלקים אותך בדיוק באותן מילים מאתר של "בננים", היית רותחת מזעם ומתחילה למלמל מילים כמו "שוביניסטים" וכו', כמו שכבר עשית כאן.
                    ויקירתי, אני אתרפס כאן על אפך ועל חמתך, זה עדיף מלהיות צרת מוח.

                  • ולי היה נדמה שהפואנטה של שיחה, כל שיחה, היא לשמוע דעות, אפילו כאלה שהן שונות משלך.
                    אחרת זה מונולוג, לא?
                    נדמה היה לי שיש איזה אדם או שניים שהעובדה שדעתם שונה משלי עושה את העניין מפרה.
                    נו.
                    אולי טעיתי.

                    • "רצינו להשתמש באינטרנט, כדי לשכלל סוג של אחוה נשית אינטיליגנטית…" כתוב בדבר המערכת של אתר זה. אתן מוזמנות לבדוק את הנוסח המלא. גברים מוזמנים להתארח, להביע דיעה מתוך זהירות וכבוד, ובעיקר הם מוזמנים להקשיב. זו לא פטרונות , זה ניסיון לשמור על האופי של השיחה. זה ניסיון לשמור על האפשרות של בנות להגיב, לפחות כאן, מבלי לחשוש מתגובה גברית טיפוסית שתגחך את דבריהן.

                    • יולי גרין

                      הדבר המגוחך היחיד פה הוא סגנון התגובות שלך, נעמה, ושל מיטל… דווקא בועז ופרחח שהזכרת מצטיינים בהבנה עמוקה פי אלף גם של מהות השיחה האינטרנטית וגם של האתר הזה (שאגב, בשום פנים ואופן לא מוגדר כמועדון סגור לנשים בלבד)

                      שנית, את לא תגידי לי מה לומר ואיך להתנהג. כפמיניסטית אני אחמיא למי שבא לי מתי שבא לי ואני אביע את דעתי על סתימת פיות ועל שנאת גברים מתי שבא לי

                    • לא אמרתי לך מה לאמר ואיך להתנהג. אמרתי שלי, ולא רק לי, זה מפריע מאד. זכותי להגיד את זה.

                    • יולי גרין

                      מיטל השתלחה, בצורה מאוד מכוערת, בכמה מהמגיבים שדעותיהם לא לרוחה. אני מבקשת בסך הכל דיון סובלני, שבמהלכו אפשר לשמוע גם דעות הפוכות, גם גברים, גם נשים שחושבות כמו בועז ולא רק נשים שחושבות כמוך או כמו מיטל. אני רוצה לקרוא מגוון של דעות. בבקשה. נסו לשכנע אותי, אבל אל תגידו לי שההוא כן יכול להגיב וההוא לא, ועוד תנסו להסביר איך צריך להגיב. אין יותר פטרונות מזה. ואין יותר חוסר-סובלנות מזה

                    • רוני ספיר

                      הרי אפשר להתרגז על דעה של מישהו. אפשר גם להעדיף צורה אחת של שיחה על אחרת. ולכל זה יש כאן במה.
                      השאלה היא אם אפשר לראות, שצורת השיחה לא באה דווקא מהבנים, ולהבחין בין האנחנו הנשי הבאמת מגונן ובין עמדת נסלק את הבנים הבאמת, נו, זאת דעתי, ילדותית.
                      וגם השאלה אם אפשר במקום לסלק כל מי שיש לו קרבה משפחתית, מינית או אחרת למישהו שעלה על העצבים, לחשוב מה מרגיז ואת זה להגיד. את זה בדיוק.
                      הנושא כאן הוא לא נושא אישי. זה לא שמישהו פוגע במישהו אחר, או במישהויים אחרים באופן אישי ובצורה סיסטמטית. אני מתבלבלת?
                      גם לי נשבר מהקטע של מי שלא גומרת מחדירה אין לה זכות לחיות. או מי שלא פרופסורית למציצה נכסחנה עד דק. זה קטע מיותר בעיני, והוא באמת חוסם את היכולת של מי שיש לה איזה עניין עם הנושא להתבטא בחופשיות. לטעמי, זה קטע שיש בו אלמנטים של הצגה, ואפילו אטימות. זה נכון כשזה בא מגברים, ונכון גם כשזה בא מנשים.
                      יש כאן לפחות גבר אחד, המכונה פרחח, שאני לא ראיתי אטימות באף אחת מההודעות שלו. יפה נפש? אני לא יודעת למה צמד המילים הזה מתייחס. אני הרבה פעמים רואה, איך הוא אומר מילים שלי בדיוק, רק מנסח אותן הרבה יותר טוב. לא האמת שלו? אני לא יודעת לראות לו פנימה. אלה מילים על המסך. אני מתייחסת למילים. כמה חבל לחלק את העולם ככה, שכל הגברים לא מבינים, לא יכולים, אין סיכוי. כמה לא מתאים למילים שנכתבות.
                      כשבועז מייחס קורבניות למי שחולקת על צורת ההתבטאות שאומרת אהבה מיותרת לנו, הנה אנחנו כמוכם, גברים, אין לנו פחד, אין לנו צורך אחר, זיונים הם הכל, הוא יכול לעשות את זה מתוך שהוא גבר. אפשר באמת תמיד להגיד לו, אתה גבר, מה אתה יודע. זה מעניין כמו לא להגיד כלום. ומבהיר עמדות כמו הודעות בוקר טוב ערב טוב. אפשר גם לעמוד מולו ולהגיד, תש-מע.
                      בעיני להיות בעמדה שללא הרף מנסה לרצות את הקהל, להגיד את מה שמתאים למישהו לשמוע, לא חשוב מי זה המישהו עכשיו, זאת עמדה שיש בה הקרבה, בדיוק כמו להיות בעמדה הכאילו הפוכה ובעצם זהה, של אני אתחתן כי ככה צריך.
                      נשים שעושות את מה שצריך עכשיו ומשכנעות את עצמן לא רק שזה מה שטוב להן, אלא כמו שמצטייר כאן מההודעות מדי פעם, שזה הדבר היחיד שטוב, פועלות באותה דרך בין אם הצריך הזה הוא ארבעה ילדים וכביסה, ובין אם הצריך הזה הוא שלושה זיונים ביום.
                      גם גברים, אגב. שלא יצא ששכחתי.
                      העמדה שקבלה כאן מקום, שיש תקופות בחיים, שבהן החיפוש הוא אחרי הנאה רגעית ולא דווקא אחרי אהבה, נראית לי לגמרי קבילה. בטח שיש תקופות, אצל חלק מהאנשים, חלק מהזמן, למה לא ויופי יופי. ועדיין, אני רואה הבדל בין העניין החוויתי (בא לי זיון עכשיו) ובין הנושא האלק אידאולוגי (עדיף זיון עכשיו מכל דבר, עדיף גבר שלא מפסיק להגיד שנשים הן שני חורים ותו לא מכל דבר אחר). המוסר הזה, ככה זה טוב לעולם, הכירי את הוגינה שלך, גמרי לך לפי משקל, וכך תהיי האשה האידאלית, הוא דל. חלקי. מצומצם.
                      ואחד הויכוחים המהותיים שלי עם מה שכתבה מיה, הוא דווקא בזה שאני חושבת שזאת עמדה שלא משרתת את הגברים. בעבר, היתה חלוקת תפקידים. הגבר היה אחראי על בואי נזדיין, גם עבור האשה שרצתה להזדיין, והאשה היתה אחראית על הוא נאהב, גם עבור הגבר שרצה לאהוב. התפקידים השתנו. לאשה מותר להגיד בוא נזדיין, גם הגברים וגם הנשים נותרו, במצב החדש, בהנחה שבאמת גבר ואשה משחקים את התפקיד החדש, בלי מי שיגיד, רגע רגע, ומה עם האהבה. במקרים מסוימים זה מתאים לכולם? יופי. ובמקרים שלא? מי ישאל מה עם האהבה במקרים שלא?

                    • כן. מזדהה איתך. אלא שיש משהו לא סימטרי בדרך שכל אחד מן המינים עושה לקראת השני. בהרבה תחומים. נשים יצאו מן הבית וגברים לא מיהרו להיכנס אליו. נשים אומרות בוא נזדיין וגברים אומרים שיחקנו אותה, הם לא ממהרים להגיד בואי נאהב, במקומינו…

                    • רוני ספיר

                      לא בכדי המאבק לשינוי נעשה על ידי הנשים. גברים משתתפים בו פחות. במאבק, לא בתוצאות. להגיד בואי נאהב, בוא נשמור, וגם, כאן זה כן שייך, לגדל ילדים, אלה תפקידים קשים נפשית. תובעניים, ארוכי טווח. בואי נאהב הוא התפקיד עם אפשרות הפגיעה המיידית. לעומת בוא נזדיין, שאפשרות הפגיעה שלו היא במצטבר, בארוך הטווח.
                      לואקום של הרצון הגלוי לאהוב יכנסו מי שיעיזו. בתקופות שבהן הם לא רוצים רק להזדיין, בטח. ומי שלא יעיזו, גברים או נשים, ישחקו במשחקים אחרים. דווקא בזה אין שינוי גדול. זה היה ככה תמיד.

                    • בלגניסטית

                      היישום של השוויון בין נשים וגברים , אכן מורכב ומסובך הרבה יותר מכל מאמר לוגי ומאיר
                      עיניים , ומתובנות חדשות/ישנות חויתיות ובלתי חוותיות של כמה נשים . במקום לזנק
                      כמוכת אמוק אל מיטותיהם של גברברים סקסיים בעקבות קריאת מאמר , גם אני בודקת תחילה זרמים תת- קרקעיים . הבדיקה יכולה לארוך שעה או שבוע תלוי בסוג האינטרקציה ובסיטואציה , אבל זה מסוג הדברים שיש נשים שיבינו אחרי לילות רבים של שינה באלכסון , זה בסדר … הן אוהבות את זה .

                  • בשיחות. והוזמנו לכך על ידי העורכות עוד כשהאתר התחיל. אבל זה בסדר, לראות הודעות גסות רוח וחסרות בינה כמו שלך, גורם לי בכל זאת לא להרגיש רגשי אשמה כשאני צוחק מבדיחה שובניסטית בעליל. שאי ברכות.

                  • דפנה וולף

                    התגובה שלך, מיטל, גרמה לי לתחושות של בוז וגועל. זה מה שקורה לי כשאני נתקלת בשילוב קטלני של טיפשות עם חוסר סובלנות. את עילגת, בראש ובראשונה ופרט לכך לא מצאתי בדל רעיון או איזשהו טעם בתגובתך. בתגובתו המרשימה של בועז כהן מצאתי גם מצאתי

                    אז או שתעמדי על אותה מדרגה, לפני שאת מתחילה לבטל אחרים, או שתעשי מה שאני עושה בדרך כלל באתר הזה. קוראת, חושבת, מפנימה, מהרהרת

                • רגע, את באמת חושבת שדיון שמתנהל בלי גברים לא יכול להגיע רחוק?

          • יולי גרין

            אני מאוד מבקשת שתקראי שוב את מה שבועז כתב. איפה את רואה אגו טריפ ואיפה בדיוק האטימות? הרי זה בדיוק להיפך… אישית, אני מאוד מצטערת שהדיון הלך לכיוונים כוחניים, לא נעימים, מלאים בהגנות – במקום לפתח את נושא ה"קורבניות" שכל הבנות (פרט לנועה) סירבו לגעת בו.
            חבל

            • לא בא לנו לדבר על קרבניות, או קיי?
              תקבלי את זה שיש אנשים שרואים דברים אחרת ממך, ומרגישים דברים אחרת ממך. אף אחד לא ניסה לדבר בשמך.

        • נעמה

          כל הכבוד לך בועז על שסוף סוף מישהו מעז לומר את האמת לאמיתה מבלי לפחד מהאשמות צדקניות ופוליטיקלי קורקט. בן אדם שרואה עצמו קורבן נהנה מ2 רווחים בחייו: אחד,הוא תמיד אבל תמיד צודק,והשני,הוא לא צריך לעשות כלום בקשר לאירוע או לאסון שפקד אותו. יש חתיכות חדשות וכן, מעניינת אותן אהבה,וכן,מתישהו הן ירצו ילדים ובעל. אז מה אם הן לא לחוצות פחד על זה עכשיו. אז מה אם הן נהנות מסקס ונהנות מעצמאות. למה מי קבע בדיוק שהבחור צריך להזמין להן מונית? מה הן כלבות או משותקות שהן לא יכולות לעשות את זה לבד? ותאמיני לי מיה, כשהן ימצאו את הבחור שהוא האחד עבורן,הן גם לא יתביישו לומר לו את רצונן לחיות איתו.

      • נכון ישנם גברים חכמים
        שיודעים לנצל אפשרויות חדשות שמתאימות בדיוק לצרכים שלהם
        באותו הרגע
        וישנן נשים או יותר נכון ילדות טיפשות יש לומר
        שמתלבשות בדיוק בין הניצול אפשרות לבין האפשרות ולא בתור
        קורבן של הגברים "המנצלים" אלה כקורבנות שלהן עצמן
        קורבנות שמוקרבים על מזבח הנורמות החברתיות
        וזיוני שכל של מגזינים שונים
        שמעצבים לכן את דעת הקהל כמו פלסטלינה זולה
        למטרות כלכליות נטו ילדות חמודות
        כלכליות נטו.
        אז למה שלא ננצל תגידי? הא?
        אני אישיתת מעדיף אותן עם עמוד שידרה ומחשבה עצמאית
        וראיה כוללנית של המצב לאשורו
        כדי שבנות כמוך לא יצטרכו להתנצל על כמה שהן
        לא משוחררות וכו"
        כי אם היית אז מה קרה עכשיו?
        הבנת משהו חדש על המיניות שלך?
        על עצמך?
        אני בטוח שלא
        אולי בעצם כן…
        את מספרי תחנות המוניות שבטח מרויחות הרבה יותר בגללכן
        כל טוב
        מגבר שמבין ללבכן אבל לא לראשכן

      • מה שכניראה לא הבנת מיה , הוא שבועז לא דיבר על קורבן מאונס אלא על קורבנות הצדק
        הוא גם ניסה לעזור לך לראות את הדברים באור אחר
        את מרגישה באיזה שהוא מקום קורבן לשיוויון המיוחל ביין המינים לכן כל המאמר הזה שכתבת אשר מגיע ממעמקי הבטן
        אומנם המילה קורבן מעבירה בך איזו שהיא היסתייגות מסוימת אבל את לא צריכה להפוך להיות תוקפנית ביגלל מילה
        ההפך קבלי אותה כהגדרה לכל מה שכתבת
        בועז צודק במיקרה המסויים הזה ,ואת זה אני אומר לא בגלל שאני גבר אלא בתור מיתבונן מאוד אובייקטיבי שמביט על הכל מהצד
        מקווה שתימצאי לך אהבה ולא תמשיכי להיתמלאות בגאווה ריקנית של עצמאות על כך שהיתקופפת לבד ובסוף גם הזמנת לעצמך מונית (אחרי שהוא בטח כבר נירדם ושכח מימך)

        לא הייתה לי שום כוונה להיות בוטה מידי ואם הייתי אז אני מיצטער
        (ודרך אגב זה היה יכול ליהיות גבר זה שיכתוב את המיכתב הזה עם כמה שינויים קטנים ,אף אחד אף פעם לא שמח בחלקו)

  2. רוני ספיר

    חלקים גדולים ממה שכתבת עוררו אצלי הזדהות עמוקה. גם אני תמהה מדי פעם, מה באמת באמת הן רוצות, החתיכות. מה באמת מדגדג להן. מה הן רוצות ולא מספרות גם לעצמן.
    אני ישנה. ישנה ממך, אפילו. ישנה לגמרי כבר. לחלקים מהדיבור הזה, המרצה (לקרוא כמו מקווה) אני מאמינה. כן, אני חושבת שמדי פעם, מתחשק דווקא רק, כן, אני חושבת שגם זאת אופציה.
    וחלקים שלו נשמעים לי חנפים, מציגים, לא אמינים, מחפשים אישור. אישור גברי, אלא מה.
    נראה לי שעשית כאן ערבוב, בין רגש, רגש לטווח רחוק אפילו, אהבה, מערכת יחסים (מותר עוד להגיד ככה?), אמון, קרבה, הסתמכות, מחויבות ובין חתונה וילדים, שהם נושא אחר לגמרי.
    אני לא מאמינה למי שאומר שאין לו צורך באהבה. לא רק לנשים. גם לגברים לא. אני מאמינה כשאומרים לי, כרגע אני לא רוצה או לא מסוגל/ת. אבל אין לי צורך בזה? נא.
    אבל לא רוצה להתחתן, ובודאי לא רוצה ילדים, אלה בהחלט אופציות שהפמיניזם פותח. גם הגברים מרוויחים מקיום של אפשרות כזאת. בהחלט. וגם הנשים. כאן יושב לדעתי ההבדל, בין מה שדרוש לאדם מעצם היותו (אהבה, קבלה), ובין מה שדרוש לו לעתים רק כדי לרצות את הסביבה (טבעת).
    כמובן שזו שכל ישותה אומרת "ילדים עכשיו" וכל מילותיה אומרות "ילדים נוט" עושה חטא כלפי עצמה. לבי לה. לבי למי שיקנה את מילותיה. במצב הזה, באמת יש דימיון בינה ובין מי שלא מסוגל להודות בפני עצמו שהוא זקוק לאהבה.

    • חגי תקוע

      כל הגישה של המאמר מאוד פולנית. "אולי אני אשה מפגרת", מה לעשות שאני אוהבת טקסים ולחצתי על חתונה, והוא הסכים, כי אולי לא היתה לו ברירה, אבל למה זה ככה, וכו' וכו' ו"אני אשה כפרית שרוצה ילדים", ועוד – איזו אהבה, אל איזו אהבה מדובר פה, זה יותר נראה כמו שנאה עצמית (מעין המשך ישיר למאמרים קודמים של הכותבת, "ואיפה אני?" ו"גברים ומקררים"). אהבה היא (בשבילי. רק בשבילי) סוג של קבלה של האחר והבנה שהוא שונה. אי אפשר לאהוב כשכל הזמן נלחמים, באחר או אפילו בעצמך. אהבה היא ויתור, ובזה אני מסכים לגמרי לגמרי עם בועז כהן שהגיב פה. כל עוד לא מוותרים (כן! לפעמים גם על האגו! כן! לפעמים גם על תאוריות שוויוניסטיות כאלה ואחרות!) אי אפשר באמת לאהוב. לא את הבעל, לא את אבא ואמא ובטח שלא את הילדים שלך

      • מעניין שכשאתם מדברים על ויתור זה בהקשר של את תוותרי. אולי תוותרו אתם ?
        מעבר לכך בכתבה הנוכחית, אין לי מושג איך הגעת בועז לרעיון הויתור. משום שזאת לא כתבה על מלחמה, אבל כנראה שכל מה שמריח לכם מפמיניזם, לא עלינו, גורם לכם ישר לתוקפנות בלתי מוסברת. אנחנו כאן בכדי להשאר, זה שאתם חשים מאויימים מכך, לא מעניין. לא ממש. אבל כהרגלכם כשמישהי תכתוב משהו כמו שאני כתבתי ודברים אחרים, אתם תמיד תמצאו את שמות התואר שאתם חושבים שמבהילים אותנו נורא : פולנייה, ממורמרת, מתוסכלת, ובקרוב יגיעו שמות תואר נוספים, אולי קלפטע, אולי פריג'ידית ? זה יעיל ומפחיד חלק מאיתנו, אז שאו ברכה על ההטפה, אותי כאמור כבר לא מפחיד שמצביעים עלי.

        • אורית

          בדיוק מיה, ואל תשכחו, בנים, שאתם רק אורחים בשיחת בנות שמנסה להיות אמיתית , ולהגיד דברים משמעותיים. במקום להתנצח התנצחויות שלפניות ואוטומטיות, נסו להקשיב לקול הזה.

          • אתם אורחים בשיחת בנות שמנסה להיות אמיתית?
            לא יודעת מה אמיתי כאן, הקטע של גן הילדים – בנות נגד בנים ולהיפך,
            או אולי, בואו נשמיץ את העולם המודרני כי העולם הישן היה כל כךךךךךך טוב.
            שום דבר לא באמת משתנה. באמת שלא.
            אפילו לא הטיפשות.

            וחוץ מזה, ממתי הפורום הזה הוא לבנות בלבד? וממתי בנים צריכים להרגיש שהם אורחים?
            זה כמו להגיד אתם בנים, אתם טיפשים, אתם רוצים רק דבר אחד, אתם ככה ואתם לא ככה.
            חזרנו לשוביניזם הפוך, אה? אז, עד כמה באמת התקדמנו?

            • ג'וליה

              אני לא ורצה לתאר לעצמי איך היה נראה האתר הזה בלי תרומתם של ה"בנים" (גברים, המילה הנכונה היא גברים) לשיחות המתנהלות כאן.

              ותקנו אותי אם אני טועה, אבל אתר שיש בו מדור ששמו "סקס ומערכות יחסים", מזמין מן הסתם גם את הבנים להגיב, וזו הזמנה ברורה מאליה…
              שהרי כולנו יודעות שסקס זה עניין לשניים בדרך כלל, ובד"כ גם מערכות יחסים זה עניין של יותר מאדם אחד.
              או שמשהו התחדש ולא סיפרו לי?…..

              • אורית

                בסך הכל התרסתי נגד תגובות שלפניות ואוטומטיות.בעיקר של בנים, כן. מפני שזה לוקח את הדיון למקומות לא רציניים. אני התרשמתי שהם עושים את זה יותר מרוב הבנות כאן. אף אחד לא חייב להסכים איתי.

          • בועז כהן

            לא ביקשתי מלחמה, אז אל תסבכי אותי במלחמה, אורית. ו"שיחת הבנות שמנסה להיות אמיתית" לא שונה מ"שיחת הבנים שמנסה להיות אמיתית". אני חושב שאנחנו מנסים לברר ברצינות גמורה נושא מאוד טעון. אז אפשר, במחילה, להניח את הפטרונות הזאת בצד, כמו גם את פקודת הגירוש מ"בננות".

            שוב, בפעם האלף, ואחזור על זה גם בפעם האלף ואחת אם צריך: לא ביקשתי לחנך אף אחת מכן. על כך שהצעתי דרך אחרת – גם אם היא נראית קיצונית וחריגה – לראות את הדברים, אני לא ראוי לגינוי אלא לדיון הוגן.

            אני רואה את הקורבניות כאבן נגף בפני כל התקדמות. נשים שרואות את עצמן כקורבן של חברה ושל גברים שובניסטיים, מזרחיים שרואים את עצמם כקורבן של קיפוח מכוון מצד אשכנזים, וכו'. אני חושב – וזאת דעתי שלי, שעליה את מוזמנת לחלוק – שויתור על תחושת הקורבן ונסיון ליזום אלטרנטיבה יעילה יותר כדי להשיג חיים של סיפוק

            • בועז, אני שואלת ברצינות, ומה אם אני לא יכולה לוותר, כי אני רוצה שדווקא יוותרו לי? ומה אם אני באמת מרגישה כקורבן ואין לי כוחות כמו שלך ליזום אלטרנטיבה?

            • בועז, מה קורה פה?
              שלושה חודשים לא הייתי בבננות וירדת מגדולתך?
              לא מבינה את ההתקפה שעברת פה.
              נראה לי שאני צריכה לחזור.

        • בועז כהן

          סליחה, אני מבקש לא לערב אותי בזה. אני לא מחנך ולא שופט. אני לא אקרא לך פולניה ולא קלאפטע ולא ממורמרת. פמיניזם לא מאיים עלי ואין פה שום קשר לשיחרור האשה, נושא שקרוב ללבי יותר מכפי שקוראי "בננות" יכולים לשער.

          בסך הכל ניסיתי להציע נקודת הסתכלות שונה על הדברים. אני לא מחנך ולא פטרון, אני גם לא כופר בזכותה של מישהי לתקוף, לקונן או לבקר את החברה או את בן הזוג שלה ולהרגיש קורבן, מסכן או מקופח.

          אני פשוט חושב שחבל להיצמד לדרך החיים הזאת, מכיוון שהיא לא מובילה למקום טוב יותר, אלא לתיסכול קבוע. כל מה שניסיתי, בתגובותיי, הוא להציע (להציע!) דרך אחרת להביט על הדברים.
          אפשר לנסות ולהבין את הדרך שלי, ואפשר גם לדחות אותה על הסף. זה בסדר וזה בסדר. אבל אין שום סיבה לגרור אותי למלחמה, כי פניי לשלום ולחיים טובים יותר, ולא לקרב

        • מיה, אני חושבת שבועז דיבר על ויתור כסוג של סובלנות. זאת אומרת, אני מקווה שהבנתי נכון, אם יש כוסיות בעיר שמזיינות כל מי שזז וסבבה להן עם זה, ולך זה לא מתאים, אז מה רע? גם הן וגם את (ואני…) מיישמות פמיניזם לפי דרכנו. הן בוחרות X ואנחנו בוחרות Y – כל עוד זה בא מרצון חופשי של אשה, זה בסדר

          • השאלה היא אם בסופו של יום הן מרגישות טוב עם עצמן.

            • ג'וליה

              לפני כשנה, כשהייתי מאוהבת במישהו שלא כל כך החזיר לי את אותו יחס, אכן הייתי הולכת לישון בסוף היום – לא כל יום, אבל ברובם – כשדמעות מנצנצות בעיניי. היה גועל נפש, הרגשתי רע, שנאתי את זה, וכל הזמן חשבתי מה לעזאזל לא מצליח לי כאן. כולכן מכירות בטח את ההרגשה.
              להלן שני נתונים ששאלת עליהם שהתקיימו בזמן שאני הייתי מעורבת ריגשית במשהו:
              1. סופו של יום (הרגע שאת מניחה את הראש על הכר וחושבת על מה שחווית)
              2. להרגיש טוב עם עצמי?
              והתוצאה: לא טוב. בכלל לא.

              אז עכשיו, אני נמצאת בתקופה אחרת. לא מעורבת ריגשית, לא מאוהבת, הולכת לישון כל יום בהרגשה שונה מזו שפעם – *הרגשה טובה*, יש לי שליטה על מה שקורה לי, נהניתי, וכבר המון זמן לא יצא שהלכתי לישון דומעת…. מבחינתי זה אומר הכל.
              נשאלת השאלה מה לעזאזל אני סוף סוף עושה טוב?
              אז זהו, מבחינתי אני כרגע לוקחת את מה שכיף לי איתו ולא מסתבכת עם זה ריגשית. אז אני "חתיכה חדשה", אז אני "בהמה חדשה", אז אני "שרלילה חדשה" – תקראו לזה איך שאתן רוצות. אף אחת מכן לא מכירה אותי, לא ראתה אותי, לא תדמיין שמדובר בי אם תראה אותי ברחוב. אז תגידו מה שתגידו, בשבילי ההוכחה היא שבסוף היום אני אכן *מרגישה טוב עם עצמי*. כמה פשוט ככה נכון. עניתי לך על השאלה?

              • רויטל

                כולנו יודעות שהפמיניזם עבר כברת דרך ארוכה מאז ימי בריאתו, כשפמיניסטית אמיתית נדרשה ללחום במין הגברי המרושע, להתנזר מגילוח גפיה ולשרוף חזיות.
                הפמיניזם החדש לא מגדיר לאישה דפוס " גברי" של הגשמה עצמית כמו בעבר ע"י ויתור על משפחה והתרכזות בקריירה והתקדמות כלכלית וחברתית, אלא הגשמה עצמית אישית שלה, לפי המטרות הנבחרות על ידה, ואם אשה רוצה להשקיע עצמה דווקא בתפקיד המסורתי יותר של בית וילדים, הרי כל עוד היא מספקת את עצמה ולא נכנעת לתכתיבים חיצוניים הרי היא פוסט פמיניסטית פאר אכסלאנס.

                אני שמחה שיש לכל אחת מאיתנו אפשרות ללכת לפי רחשי ליבה והורמוניה : אחת שמחפשת את הגבר הנכון ואחת שמחפשת את הגבר הנכון לעכשיו. חבל שנתחיל לעשות חשבונות לבנות מיננו אם הן "מתחזות" להיות חובבות מין חסר מעצורים אך נטול מחויבות ורגש כדי ללכוד חתן או שהן באמת כאלו. אם באמת ובתמים זהו האושר שלהן, אז למה לא.

      • אהבה היא ויתור גם מהצד שלכם לצרכים הבסיסיים של נשים. ויותר מכל, כפי שציינת, 'קבלה של האחר והבנה שהוא שונה.'
        הצורך הראשון והבסיסי של האדם (נשים וגברים) הוא ביטחון. אצל גברים, לדעתי, זה בא לידי ביטוי בפרמטרים כלכליים ואצל נשים בדמות של זוגיות.
        העניין הוא שבכל הקקפוניה הזאת של יחסים ומשחקי כוחות הנשים הן אלה שמראש צריכות לוותר. לא צריך חתונה, לא צריך אהבה, לא צריך גבר, לא צריך ביטחון. וזה, בעצם, יוצר את אות דיסוננס .

        • למה נשים מראש צריכות לוותר? כאשר אמירה כמו " הנשים הן אלו שמראש צריכות לוותר" באה מגברים, נאמר בעדינות כי עולה מהן נינוח מעט מיושן. אולם האמירה הזו בעייתית יותר כאשר היא באה מנשים.
          להגיד "הנשים הן אלו שמראש צריכות לוותר" זוהי הסרת אחריות ואין לתלות אותה באדם אחר. בועז כהן כבר כתב בתגובה הראשונה על תחושת הקורבניות. אני באמת מאמינה כי יש בחירה. תמיד קורים דברים ומתרחשים שינויים, אבל בגדול, קיימת תמונה כללית של איך אני רוצה שהחיים שלי יראו. וזה כולל חוסר תלות (כלכלית ונפשית) ויותר מכל מבט בגובה העיניים. לא מלמעלה, ולא מלמטה. בגובה העיניים.
          דבר שני, בטחון כלכלי הוא לא תנאי מספיק. מניסיון. כבר שמעתי מגברים: " היא חכמה, היא משכילה, היא מרוויחה יותר כסף ממני, מזל שהיא עוד צריכה אותי בשביל לפתוח את הצנצנת של הריבה…". למה כאשר הגבר הוא בעל אמביציה, נחוש, בעל דעה ומשתכר מצוין העניין נתפס כנורמטיבי על ידי שני הצדדים ואילו כאשר היוצרות מתהפכות הגברים חשים מאויימים? אל תדאגו, אנחנו עוד צריכות אתכם, רק שהיום כבר לא מדובר בהבאת הממותה לפתח המערה אלא בחיבוק בערב על יד המדורה.

          • מדוזה

            אני חושבת שההנחה שויתור בהכרח בא מחולשה, מוטעית מיסודה.
            ביכולת לקחת צעד אחד אחורה, ולוותר כדי לאפשר לתהליך, שלשם הדיון נקרא לו אהבה, להתפתח, יש המון כח.
            אם הויתור אינו כפוי, הרי שהוא בא מעוצמה פנימית, שמרשה לנו, הנשים, לשים את האגו בצד לרגע קט ולהתמקד במטרה.
            אם בחרנו לחלוק את חיינו, או לפחות קטע מהם, עם אדם נוסף, הויתור מחוייב מציאות וממש לא בגלל שאנחנו קורבן נשלט, אלא להיפך – אדם חושב, מבין, אמפטי, וכן אדם טוב יותר.

        • יולי גרין

          גברת ביט, את מוכנה בבקשה להגדיר "צרכים בסיסיים של נשים"?
          ואם אפשר הייתי רוצה לדעת גם מה הם, לדעתך, "צרכים בסיסיים של גברים"

          • אורית

            נו, באמת, יולי את עושה את עצמך או מה? נשים צריכות בטחון, הבנה, חום, קשר יציב. גברים צריכים לזיין ולברוח, לזיין ולשכוח. גברים רוצים סקס לא מחייב ומה שמיה ניסתה להסביר זה שעכשיו, בגלל הפמנייזם קל להם יותר לקבל את זה, העולם הפמיניסטי עשה את החיים קלים יותר לגברים ולא לנשים. הם רוצים לזיין, מהר, בלי לתת מחוייבות טבעת חופה וילדים, והחתיכות החדשות – בטיפשותן הגדולה – נותנות להם מהר סקס ונשארות בלי כלום

            • little ran

              ho orit
              i feel sorry for you
              its like you dont know men, but you have an opinion on them
              "man just want to fuck and run?"
              man doesnot want relationship?
              all men are fooling around when thay have girl friends?
              i read the stuff you wrote earlier, and it was funny
              but now, now you realy did it.
              its ether:
              A-you never where involved with a man
              B-you are 16 years old
              C-you dont have girlfriend that will tell you the trouth
              bla bla bla…..
              i dont know if you where just lughing or med or 2 days before your period.
              i just know, that what you said was bullshit.
              and i am just me.
              think what the smart pepole here think about what you wrote, and there are a lot of them, just try to listen

      • חגי צודק, כנראה שמיה מרגישה תחושה של פיספוס, כל החברות בנות ה-29 שלה
        מנסות להנות מהחיים, טועמות מהכל בלי בושה, וכן שומו שמיים, גם מזמינות לעצמן מונית ואפילו מזדיינות ומספרות חבר'ה – ווואווווו איזו קידמה!!!!
        זה לא קשור לקנאה, במקום שמיה נמצאת לא טוב לה ואפשר להרגיש זאת.
        לא קראתי את הכתבות האחרות שלה כפי שציינת, אבל מיד אקרא, כי לטעמי יש פה מרמור של אחת שנמצאת בביצה טובענית והיא מביטה מהצד על חברותיה החופשיות שעושות מה שמתחשק להן. אז אל תקנאי. תהני בשבילן.

        • אני הייתי במקום של זיונים אקראיים ופתיחות מאולצות, למזלי נחלצתי מאותו מעגל (אחרי שנתיים). זיונים רבים בלי רגש משאירים שריטות לטווח ארוך. את כבר לא יכולה להעלות על הדעת שיש בעולם מישהו שיכול לאהוב אותך. הגישה לחיים בכלל הופכת לפסימית ומייגעת.
          אם יש כאן קוראות צעירות אני מציעה לכן לא לקפוץ למיטה כל כך מהר. לא לשחק את המשחק שלהם. נורא מגניב במחוזותינו להיות שרלילה, אבל משלמים מחיר לא קטן.

      • רוני ספיר

        עשיתי עכשיו נסיון שלישי להבין מה הקשר בין זה ובין מה שכתוב בכתבה, או בין זה לבין מה שאני כתבתי (זאת תגובה אלי?) ואין. נו קומפרנדו.
        אותו כנ"ל על מה שכתב למעלה בועז.
        איך זה קשור לטרנד הנשי הזה של אנחנו נזיין והופה?
        ובאופן יותר ספציפי – על מה צריך לוותר כדי לאהוב? למה אתה מתכוון, חגי?
        זה מורכב לי מדי. אני בחורה פשוטה. כפרית. תסבירו לאט.

    • מיה, אמרת דברים מדוייקים עד כאב…
      היה דיון כאן בפורום שבו דיברה מישהי על מיניות נשית משוחררת שמתפקדת כהצגה מול הבנים, וגם שאלה- למה היא נראית בדיוק כמו תמונת המראה של המיניות הגברית? במקרה? מחוסר יצירתיות? או שבעצם היא לא באמת משוחררת? (כל הזכויות שמורות לשושנה והאבן…)
      אני מסכימה עם בועז כשהוא מדבר על בחורות שלא מבינות את מהות הפמיניזם…
      הדור הראשון של הפמיניזם, בכל התחומים רצה להוכיח שאנחנו יכולות להיות "כמו הגברים". למה? מפני שהיתה היררכיה בין המינים, וכל מה שזוהה כגברי זוהה כחזק מוצלח ומשתלם.
      מאז זרמו הרבה מים בהרבה נהרות, והפמיניזם העכשווי מדבר על שחרור נשי אמיתי- כלומר,
      "שידרוג" הסטטוס של התכונות הנשיות האמיתיות.
      הסטטוס, בנות, לא התכונות עצמן.
      לרגש האותנטי שלך ולרצון האותנטי שלך יש כח. אמיתי, לא מדומה. בעולם הישן- מה שנחשב לנשי זוהה כחלש יותר, פסיבי, תלותי, נחות אפילו. את הזיהוי הזה צריך לשבור.

      ככה רצון לקשר נתפס כחולשה ויכולת לא להיקשר נתפסת ככח…. איזה קשקוש…

      וכך הן עושות שקר בנפשן, כי מה שהגברים מציגים נתפס כחזק יותר. אבל את לא תהיי חזקה יותר אם תתנהגי כמוהו. את רק תרגישי חרא.
      וזה בכלל בלי להיכנס לדיון העתיק האם נשים יכולות להינות ממין מזדמן כמו גברים או לא.
      ודאי שהן יכולות. השאלה היא לגבי המינון…..
      אני לא מסכימה עם בועז בקשר להבנה של הנסיבות של החברה שאתה חי בה. להיפך. זה מאד קשור ותלוי. אם זו רוח התקופה, זה אומר שיותר בחורים שתפגשי יצפו ממך להתנהג ככה…. זה אומר שהוא לא יתבייש להתנהג לפי דפוסים כאלה ולא יעלה בדעתו שזה הופך אותו למאנייק. וזה אומר שאת תרגישי מאד מאד בודדה, מפני שלכאורה רק לך יש תחושות אחרות….
      זה לא קשור לחתונה . אגב, בחברות מסויימות, למשל זו הדתית שאני באה ממנה, בחורים לחוצים על חתונה יותר מבחורות. למה? זה נושא לדיון אחר.
      זה לא קשור לילדים. אני בת עשרים ותשע ולא דחוף לי ילדים. בכלל לא. זה נראה לי חתיכת עול
      שיום אחד ודאי ארצה בו, אבל היום הזה לא נראה לי קרוב… זאת האמת שלי. אם זו האמת שלי בגילי זו ודאי יכולה להיות אמת אותנטית של בחורה בת עשרים ושש או עשרים ושלוש…
      זה כן קשור לדעתי לצורך באינטימיות וקשר ואהבה….
      אל תטעי בהן, מיה, … עזבי את מה שהלידה עשתה לבטן שלך, את לא כל כך רחוקה מהן… והן ממך… הן, רק, נורא רוצות להצליח,ולהיראות חזקות, ולמצוא חן ושירצו אותן …
      את יודעת, מחקרים מצאו שעד תחילת גיל ההתבגרות לבנות יש יתרון מסויים – קל, אמנם,בלימודים, בהערכה החברתית של המורים שלהן וכו'. ואז המיניות נכנסת לתמונה, והן כל כך מתבלבלות… פתאום הן מוצפות מסרים סותרים. פתאום המראה שלהן, העניין שהבנים מגלים בהן,וכו' יותר חשוב מההישגים שלהם, ובאורח מהופך, רבות מרגישות שבגיל 11 הן היו הרבה יותר "חזקות" מאשר בגיל 15…. (בנים,אגב, למרות הבלבול של גיל ההתבגרות שאופייני גם להם, בכ"ז עוברים אותו בד"כ יותר טוב.) את יודעת מתי היתרון שלהן חוזר? את לא תאמיני איזה עצוב…. לקראת גיל 40…. מפני שגברים בגילם כבר פחות זקוקים לתחושת הכח המדומה שיש להם לעומת נשים….. ובאמצע, בגיל שבו המיניות בשיאה, הכי דחוף להן זה פשוט שיאהבו אותן… ובשביל שיאהבו אותן…. נו, טוף…..
      והערה לסיום: אני חושבת שבבננות אפשר היה לראות את מה שתיארת… היתה כאן, ממש לא מזמן , התפרצות חגיגית של התלהבות נשית ממאצ'ואיזם גברי… תחרות גלויה וכביכול "משוחררת" על היענות לגחמות גבריות. "מה שהכי הכי מלהיב אותך ומטריף אותך זה בדיוק בדיוק מה שאני כבר ממש ממש פשוט לא יכולה אחרת". כן, בטח.

      • אסתי..
        קראתי רק עכשיו את הכל, וכתבת שורה שתפסה אותי.
        כן, בעולם שלי (הדתי) בנים באמת יותר לחוצים על חתונה מבנות.
        וזה לא מעודד בכלל.
        זה מזעזע.
        כי הם ככה רק כי הם חרמנים, ובגלל שאין סקס לפני החתונה הפתרון המהיר ביותר הוא להתחתן.
        ואז מה?
        הרי רין להם רצון אמיתי למחויבות,ולקשר.
        בחברה החילונית לפחות יודעים לקראת מה הולכים, כי נושא הסקס מנוטרל.
        האמיתה הנורית הזו התגלתה לי רק לפני כשבוע, במקרה.
        מסתבר שכולם יודעים שזה ככה.
        ואני לא ידעתי…
        ואני חשבתי, שאצלנו לא מחפשים רק סקס, ושאצלנו יש מקום לבנות מערכת יחסים אמיתית.
        ומה עכשיו?

        • רגע רגע רגע
          יש כל מיני סיבות למה בחורים דתיים רוצים להתחתן מוקדם. וגם בחורות. חרמנות היא רק אחת מהן.
          להגיד "זה ככה" וזו "אמת נוראית" וכו' זו קצת היסחפות.
          ודאי שיש להם רצון אמיתי בקשר, וודאי שהם מבינים שמדובר במחוייבות גדולה.(לפחות הרציניים שביניהם, והלא רציניים הרי לא מעניינים, לא ככה?)
          אז הנה משהו שהרבנים שלך לא אמרו לך אף פעם בגלוי, אם לדבר "ברחל ביתך הקטנה", כמו שאומרים במקומותינו….
          לבנות מותר לפי ההלכה להינות מאוננות, ולהם אסור באיסור חמור…. עונש כרת…
          וואלה. חתיכת מצוקה, לא?
          וגם כתוב בפרקי אבות "בן שמונה עשרה לחופה" לא ככה? ובכלל לפי ההלכה גבר חייב להתחתן וחייב במצוות פרו ורבו, ואשה לא. (והרמב"ם כתב על זה דברים ארוכים)
          את מבינה, את בכלל לא חייבת להתחתן לפי ההלכה. והוא כן. אז כמה שהוא יותר "דוס" הוא יותר לחוץ. אפשר להבין אותו, לא?
          ועדיין יש ביניהם המון בחורים נפלאים… הסירי דאגה מליבך. בכנות גמורה.

  3. לא יודעת למה, אבל תוך כדי קריאה האסוציאציה הראשונה שעלתה בראשי היתה דווקא אלתרמן. נתן אלתרמן ומגש הכסף.
    כן.. יכול להיות ש"הם" מקבלים עכשיו הכל כמובן מאליו, שנותנים "להם" יותר בקלות אבל להגיד שזה הכל?
    לא יודעת.. לא חושבת….
    ומבלי להכנס לדיון הפילוסופי שעוד עתיד להתפתח כאן אני… כחתיכה (פאראפרזה) חדשה עלק שמחה וגאה להגיד שאני בהחלט ארכאית וכמוני עוד רבות מחברותיי, ואני לא מזמינה מונית גם אם יתהפך העולם.

  4. מיה מיה….

    דומה לעתים כי הדשא של השכן. ואח"כ גם ברור לנו שלא. רק שמעולם לא דרכנו ברצינות על הדשא ההוא!

    נשים חופשיות, פירושו נשים חופשיות לבקש לנפשן את אשר נפשן חפצה. לא נפש הגברים (כפי שאת מרמזת), לא נפש הנשים, לא נפש איש. אלא כל אשה לעצמה כפרט שאינו שייך קבוצה.

    אין זה משנה אם נפשן חפצה באהבה או בסטוץ או באהבת אשה דווקא. אין זה משנה אם נפשן חפצה בהתהוללות לשעה או לחמש שנים. אין זה משנה אם הן חפצות לרדוף כאותה הרודפת, או לשרוף כאותה השרופה. אלה ואלה עושות על פי דרכן. ודרכן אם יפה להן – מספיקה. ככה, כי זה מוצא חן בעיניהן. מה שחשוב בעיניי היא העובדה שכל אחת כפרט, תעשה ככל שעל לבה, ככל שבנפשה. ללא תלות בהשתייכותה לקבוצה כלשהי.
    את מבינה מיה, כשמישהי מזדיינת ומזמינה מונית, זו היא, זה לא כלל הנשים.

    ככה זה להיות חופשיה. כמו גברים את אומרת, אבל גם גברים לא פועלים בדרך זו. גם הם פועלים באופן די שגרתי, די מפחיד את עצמם. גם הם שבויים באותה קלריקליות. גברים מוטרדים מאהבה כפי שנשים מוטרדות, וגברים חושבים על אהבה כפי שנשים חושבות על כך, וגברים אוהבים לזיין כפי שנשים אוהבות לזיין. אלה שבויות בסטיגמות שלהן ואלה שבויים בסטיגמות שלהם.

    כמה אנשים (גברים או נשים), את מכירה, באמת עשים ככל העולה על רוחם?!

    כמה קמים בבוקר ואומרים לבוס שלהם: "אני כאן בשביל הכסף, אני מחייך אליך למרות שאתה שמוק, אני חייך לבדיחותיך המשומשות והחבוטות כי אין לי ברירה… חכה, תיכף אני אקנה את החברה ואפטר גם אותך.. ראשון אותך יא מניאק!" כמה, אה?

    אנשים חיים כעדר. מה שלידי הוא טוב. השנה זה מאזדה, שנה שעברה זה היה סוברו ובעוד שנה זה יהיה ויפאסנה על גלגלים. אם צריך ללבוש שחור, קצר, מבט נועז ולספר איך נקנקתי לו את הצורה ועוד הזמנתי מונית שיתחרבן לו לבד – אני אשן באלכסון. אז שיהיה. ואם לספר לחברות זה מצרך השבוע – אז לספר לחברות. כי העדר נע ומי שלא אתו לפחות בלכאורה, מחוצה לו.

    מי שחושב/ת שנשים שוחררו על מנת להשיג משהו, הרי רותם אותן לכבלים של אותו ה"משהו" יהיה ה"משהו" אשר יהיה.

    נשים נלחמו על חופש משעבוד. נשים עדיין נלחמות על שוויון. לעתים בתוך כך יש שמתנהגות לרוחך ואחרות שלא לרוחך. וכעת מיה, עם יד על הלב. וכי אי פעם מי מהן התנהגה לרוחך? לא, באמת? היה זה יותר ממיעוט קטן?

    אהבה לא שווה חתונה. אהבה שווה אהבה. נקודה.

    חתונה היא הסדר כלכלי-ממוני, הסדר אחריות למצבורי הגנים. פעם היהודים אמרו: הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופתה…. כי פעם, כן, מישהי אפילו העירה על כך כאן לא מכבר,כן פעם, נשים התחתנו כדי לעשות את זה. כן, גם בשביל זה.

    הנשים של תקופתך, את אומרת, לא רצו להזדיין אלא לצורך אהבה.. האמנם?
    נשים של היום, את אומרת (ודווקא החתיכות) מזדיינות רק ללא אהבה… האמנם?

    נדמה לי, כמי שחווה את הוללות ה"סיקסטיז" הישראלים שבכלל התרחשו בשנות השבעים, שההבדל בין אז לעכשיו הוא בעיקר הבגדים השחורים.

    אני דווקא חושב שנשים חייבות לעצמן את אהבתן, את תשוקתן, את החופש שלהן כל דבר בעתו.
    עכשיו זה סטוץ? אחלה. מחר זה סימני כיווץ כי יש ילד? למה לא?!

    מיה יקרה!

    זה לא זה במקום זה. זה זה לצד זה. ומי שקרא את בננות ער לכך שנשים, גם היום, כמהות לאותה האהבה, לאותו הקשר 0שקרוי לעתים חתונה) וגברים גם הם מסתבר….

    אבל בפוזה. בפוזה זה אחרת!!!

    תודה מיה.

    • פרחח יקר. לא יכול להיות שמה שהבנת מדברי זה שחתונה שווה אהבה. וגם זה שבזמני הזדיינו רק מאהבה. אתה בטוח שקראת את מה שכתבתי ? אני אקרא את זה שוב, אולי שירלי שתלה שם דברים חתרניים שכאלה. לא יכול להיות שלא הבנת את אירוניית "בזמני" החתיכות היו אחרות. לא יכול להיות שמה שהבנת ממה שכתבתי זה שאני מטיפה לערכי המשפחה ופוריטניות. נו באמת.

  5. מיה יקרה שלי עצוב לי לקרוא את שכתבת
    מצער אותי עוד יותר שהרבה בננות מיחסות את האהבה האמיתית היכולה להתקים בין אנשים
    גבר לאישה – אישה לאישה – גבר לגבר לזיון כזה או אחר.
    הזיונים והילדים הבאים בעיקבותיהם הן פועל יוצא של הרצון לקירבה ולא של אהבה

    המישפט ככלו שיזיינו אותי יותר משמע יואהבו אותי יותר אינו נכון
    הזיון הינו אקט טכני של פורקן ולא יותר
    שימי לב כי בכול התרבויות קים טקס מסוים המבטא חתונה וזאת מישום שחתונה אינה אמצעי נוח למציאת פורקן גופני .
    חתונה היא מחויבות רגשית עמוקה לחלוק את הכאב והשימחה עם אדם קרוב לך וזה הדבר גם שמחזיק אנשים ביחד שנים רבות כל כך למרות העליות והמורדות המתרחשות בחיי נישואין.

    ליבי ליבי אליך כי אכן תיזרח השמש בחייך ותביני כי התמורות הגופניות הן משותפות ל2 המינים רק כמו בכול דבר בחיים אנו לעיטים סבורים ובד"כ בטעות כי חום השמש ואורה מפציע יותר על חברינו

    כול טוב לך ואכן מציאי את האור הוא קרוב יותר מאשר שיארת

  6. טוב, פעם אחרונה שאני ממליצה על הספר הזה:
    "אני לא רוצה לדבר על זה" מאת טרנס ריל. פסיכולוג אמריקאי מחונן. הספר הכי חכם על גבריות. ישנה וחדשה. בנות, תקנו את זה לחברים שלכם. בנים, תקנו את זה לעצמכם…

    • רשמתי את שמו של הספר (כחובבת ספרים מושבעת).
      מאוד נהנית לקרוא את תגובותייך הן תמיד ענייניות, מרגשות ואמהיות כשצריך.
      המשיכי כך.

      • תודה… אגב, אפשר לאתר בספר הזה גם כמה תובנות חדשות ומרתקות ביחס לשאלות שנשאלו בדברים של מיה, לגבי גברים…

  7. טלילה

    ואולי זה בגלל שנשים נפגעו מהפער בציפיות – היא חשבה שהולך פה אחלה רומן ויש פה הבטחה לזיקוקין די-נור ואהבה מהסרטים, הוא הזדיין וזיין כמו שפן ונהנה מכל רגע, אח"כ הלך, הרי במילא לא התכוון ליותר.
    אז מרוב להיפגע ומרוב שקצות העצבים חשופים, התבלבלנו, לפעמים, וחשבנו שאם נתנהג בדפוסים כוחניים בסקס, נגן על עצמנו מהפגיעה הרגשית של הנטישה, של הנסיקה החדה מגובה הציפיות לתחתית האכזבה.
    אז אם נזיין "כמוכם", ניכנס בקלילות ובמהירות למיטה (או לכל מקום אחר שעושה לנו את זה, לא חייבים להיצמד לתבניות…), נרד לכם כי אתם מתים שנעשה את זה, נודיע לכם בקול תרועה גדולה מה אנחנו רוצות שתעשו לנו, ואח"כ נתלבש ונלך, או נגיד לכם ש"מותק, אני ממש לא ישנה טוב כשיש מישהו נוסף כאן במיטה, אז בחיאת, עשה מקלחת, אפילו אתן לך מגבת, אבל קח את עצמך ועוף מפה (עם מונית או בלעדיה…)", אולי אם נעשה את כל זה, אז נהיה "חזקות", אז נהיה מוגנות מהכאב המחורר הזה, שמתיישב לו בבטן בכל פעם שנתקלנו, שוב, נתקלנו, בחתיך ההורס כשכל כך רצינו אותו לעוד פגישה, לבניית קשר ומערכת יחסים רגשית וזוגית, וגילינו שמה לעשות, היינו לבד בסרט…
    וזה לא אומר שאנחנו לא אוהבות, לפעמים, להזדיין עד כלות, בלי לערב בזה גם רגש. אוהבות גם אוהבות, ואפילו לא להאמין – יודעות להינות מזה… (תלמידות טובות, לא?)
    אז קצת מבולבלות, ולא תמיד יודעות מה באמת רוצות, ומבלבלות את עצמנו וגם אתכם, אבל בינינו, זה לא מה שקורה גם לכם, פה ושם?
    בננים, אולי תשתפו אותנו בסיפורים שאתם כל כך מקפידים להדחיק, על זאת שרציתם כל כך ליותר, והיא בעצם סתם זיינה אתכם ונעלמה? לא שאנחנו לא יודעות שזה קרה לכם, פשוט היאוש יעשה יותר נוח…

  8. ההיא שהלכה

    בואי רגע, מיה'לה, תתקרבי, אני רוצה לספר לך משהו על החתיכות החדשות שלא ידעת לאחרונה בגלל הזוגיות בחייך. *הכל בולשיט* מיה, הכל.
    זה רק טרנד חדש וזה יחלוף, ממש כמו שקסטל-בלום כתבה, העיר הזאת מלאה סצינות משוחררות נטולות אגו ומלאות פוזה. אתה שם, אתה קיים. אם אתה לא שם, אתה לא שווה יריקה, שלא נדבר על זיון. רק המצאה חלושה של בנות היענה שמעדיפות לטמון ראשן בחול, כדי שגברים שהן חשקו בהן יביטו לעברן. ביננו, עם יד על הדופק, את מכירה נשים שלא רוצות לאהוב ולהיות נאהבות? לישון בצד שמאל של המיטה ובצד ימין לדעת שיש אפשרות לשלוח יד כי שוכב שם החצי האחר? לא לתפוס מונית, אלא להשאר לישון ושלחמרת הוא יישן אצלך ועוד כמה חודשים שהדירה תהא משותפת ויתחילו הסיבוכים הפשוטים של זוגיות, שפורפרות משחות שיניים פתוחות וקרש אסלה מורם?
    אני לא מכירה אחרת. אני מכירה מציאות אחת.
    בעולם בו אני חיה היום, ראשית האלף השלישי לספירה הנוצרית, אני מגלה כמה המשחק תפס תפקיד מרכזי בעולם הניכור. כמה השתן עולה למוח ונוזל לתוך האיברים הפנימיים עד שיוצא מתוכו דרך האפידרמיס כמוגלה. הכל עניין של ריגוש, רק שהלב לא יתערב ויתחיל להעיק, חס ושלום. הו, הריגוש הזה, שמריץ את האדרנלין ובלוטות הדמע מאוחר יותר.
    גם אני *ותאמיני לי שאני לא חתיכה*, חשבתי שאני לא מחפשת אהבה וטוב לי ככה, לעשות מה שמתחשק לי. גם אני קמה מבוהלת בלילות ומחפשת ביד רועדת את ההוא שהלך או אותי שהלכתי ותוהה מה דפוק אצלי. אחר כך מתחיל חשבון נפש נוקב, הרצאה עצמית שכוללת חיבוק אוהב עם ידיים נטולות מגע, אבל כמיהה ענקית בלב.
    אני כבר לא אוכלת את המשחק הזה, מאסתי בבמה הכאילו משוחררת הזאת. תני לי להתעורר ביחד, אני אעניק לעצמי עולם ומלואו. הלאה המסכות, הלאה הפוזה, יחי הטרנד החדש כשיגיע – כנות, אמון והשלמה עצמית מתוך השלמה ראציונלית ואמוציונלית כאחד, לא מתוך כניעה למוסכמות.

    "כל הריגושים מרדו בי כעבדים"

    כל הריגושים מרדו בי כעבדים
    שמתי להם מחסום
    שעיניתים מאחורי סורג ובריח

    שמזון הדמיון נשלל מהם
    והייתי לוקחת
    בלי תמונת הרגש
    בלי לב

    לאהוב בלי תמונת פניו
    בלי הרגש
    סופך שיקפצו עליך מבפנים

    יזיזו בך בכוח כל מה שלא רצית
    יפרצו לך החוצה מהפנים
    ינטשו אותך פתאום בלי"

    (יונה וולך)

    • את גם תגיעי. אני בטוחה.
      נגעת בי ממש (למרות שאני במקום אחר).
      אבל הבדידות היא אותה בדידות, אצל כולנו.
      גם כשהוא לא הלך, והוא לצידך קרוב קרוב.
      הבדידות הזו כנראה מתחילה אצלנו בפנים, ושם היא גם נשארת…

  9. מה אני רוצה, ואז אוכל להצדיק כיצד אני מתנהגת. כל שורה במאמר של מיה צבטה/דקרה/עירבלה אותי כי כך אני נוהגת. אבל לא רק בגלל שהבון-טון הנשי הוא להיות גברית, אלא כי עד שאת מחליטה מה את באמת רוצה – בעל וילדים ומחוייבות וגרבר או סקס חופשי וזיבה – את פועלת בשיטת הטעויות המועילות: מתנהגת כמו גבר, מתנהגת כמו אמא שלך, מתנהגת כמו החברות שלך. מה עם אהבה? במונית שהזמנת בדרך הבייתה, מייד אחרי השיחה עם החברה בסלולארי את שואלת את עצמך. זה כמו קוד גנטי: גם המזדיינת הכי גדולה שמפיצה בין חברותיה שהיא היא האישה החדשה שואלת את עצמה: נו, ואהבה?. וזאת לא מלחמת מינים, זו מלחמה עצמית – שלך בך, והיא מסתיימת כשאת מחליטה סופסוף מה את רוצה. ברור שאהבה.

    • ג'וליה

      יש גם תקופות שלא מחפשים אהבה. מה קרה? זה חטא? יש תקופות שאני בהחלט לא מעוניינת להיכנס לקשר שאני כבר רואה מראש שהצד השני נוטה לפתח רגשות – והסיטואציה לא מתאימה לי. כן, יש תקופות כאלה. אז מה? אז אני אהיה מעורבת בקשר ריגשי רק 98 אחוז מהחיים שלי. מה קרה?
      תפסיקו לקטלג הכל לפי "התנהגות של אישה / גבר"…
      ומי שמזדיינת רק בשביל הקטע המגניב, עלק, של להרים טלפון אח"כ לחברות שלה ולהפיץ את הבשורה, מחפשת כנראה רק תשומת לב. זה עוד לא עושה אותה "האישה החדשה". זה עושה אותה מחפשת תשומת לב. נורא פשוט.

    • הכי נכון. אם במקרה בגיל 20 ומשהו לא מצאת את עצמך מתחת לחופה עם מישהו, חלק מתהליך החיפוש שלך אחר עצמך עובר גם במיטות של אחרים. לא כי ככה הכתיבו לך, לא כי את חושבת שהמצאת את הזיון, אלא כי את בודקת. גם כי משעמם (וסקס זה די נעים) וגם כי אם לא מנסים לא יודעים. אז או שמתאים או שלא.

  10. מרציפן תפוז

    אני מזדהה מאוד, מאוד מאוד. כמה מהחתיכות המשוחררות באמת רוצות "להשתחרר"? אחרי כל הפמיניזם והשיחרור, כמו שמיה אומרת, נשארנו עם גברים מסופקים, ונשים מסופקות לכאורה. לא השגנו כלום. במקום לעמוד על שלנו, על איך אנחנו אוהבות את זה, וכמה דרישות יש לנו שחוברות עם הסקס – ויתרנו על הכל, ולכאורה, השתחררנו. והריקנות הזאת שמבפנים? כמה באמת מודעות לעצמן כדי לזהות אותה? ולמלא אותה במה שהן באמת רוצות? גם כן פמיניזם, די להקרבה. בנות יודעות מה הן רוצות, ולא כדי לרצות גברים.

    • "נשארנו עם גברים מסופקים"
      מה? איפה?
      כולם כולן כולם רוצים אהבה. התפרקות מזדמנת, התרגשות מתפוגגת וחיזוק אגו רגעי אינם תחליף אמיתי. לא לבנים ולא לבנות.
      מאיר אריאל ז"ל סיפר פעם איך היה מטפח את הדשא הצהוב שלו, רק כדי שהדשא של השכן יהיה ירוק יותר.
      מומלץ.

  11. Dear Maya, I have been reading all your articles and they are all along the same lines. Bitterness all over. You are upset with your friends who think that you no longer care of them, ever since you had the baby. You are upset with your husband who is not helping with the child. You are upset with girls who don't lead the same life as yours. How does the new chick's life effect yours? Why are you so upset with them? is it because you are acknowledging the fact that you are no longer part of this? Why are you trying to preach (sorry, couldn't find a better word) towards a particulare way of living. Why do you even care.
    I hope that I am wrong, but you really seem unhappy with your life.
    I wish you all the best.

  12. ג'וליה

    אני חייבת לומר עוד משהו.
    איפה להתחיל? … אז ככה: לא כל חיפוש אחרי זיון הוא חיפוש אחרי אהבה.
    כל ההנחה הזו שאישה מחפשת זיון רק בגלל שעלולה לצאת לה מזה חתונה בסוף, היא הנחה שגויה. למה לא נראה הגיוני שנשים צריכות לספק את החשק המיני שלהם אך ורק בגלל שהוא "שם"? נורא פשוט.
    כל אחת מאיתנו שונה, כל כך שונה מהאחרת. הבית ממנו אנו באות שונה, והמסרים שאמא העבירה לנו שונים, והחותם שהשאיר בנו החבר הראשון שונה מבחורה לבחורה… והגברים שעברו בחייה… איך אפשר בכלל לבוא ולסכם את כל הנתונים האלה לכדי רעיון ייצוגי אחד?
    זה לא ריאלי.
    תרשו לי רגע, ואני בכוונה פותחת צוהר מאוד אישי – יש לי תקופות שאני לא מחפשת אהבה. אהבה יש לי בכל מיני מקומות, לפעמים מה שהחברים מסביב נותנים זה מספיק, ולפעמים מה שאני נותנת לעצמי זה מעל ומעבר, ולפעמים יש לי אהבה והיא לא מתאימה לי בכלל. וגם זה כבר קרה וקרה לכולנו.
    "החתיכות החדשות בעיר"…. נו נו, הייתכן שראיתי את עצמי משתקפת בכתבה? כן. ראיתי. בחיי, זיונים יש, ברוך השם, וחברים וחוויות. נהנית מכל רגע. ישנה באלכסון? שונאת את הביטוי הזה, אבל זה נכון. אבל לא מתוך אידיאולוגיה, או עקרונות.
    איזו תקופה, אחחחח… איזו תקופה מענגת ומספקת. אושר גדול. ובתום התקופה הזו תבוא אהבה גדולה. איך אני יודעת? יודעת, כי מה שהאושר של התקופה הזו משדר יכול להביא רק טוב, ומה שאני לומדת מהתקופה הזו וזה הכי חשוב בעיניי – זה שאני יודעת מה אני רוצה ואיך לקבל את זה. ומזה יכול לצאת רק טוב.
    כן, כן, יכול להיות שאני מ"החתיכות החדשות"… אם הייתי יודעת שאני מותג, הייתי משווקת את עצמי כבר מזמן. כן, יש דבר כזה סקס בלי רגש אבל לא עם כולם. אצלי יש כמה מיתרים ספציפיים מאוד שצריך לפרוט עליהם, והם עדיין מתוחים. יבוא מישהו, יפרוט. מתישהו.
    אבל עד אז, אני אדם חי, יש לי צרכים פיזיים, יש לי צורך בקשרים עם המין האנושי, יש לי חשק גדול לחיות. תערבבו את שלושת אלה יחד ותראו שבסך הכל מדובר בבנאדם שעושה מה שהוא מרגיש צורך לעשות. זה הטבע האנושי בבסיסו.
    אבל מפה ועד להסיק מזה שאני לא מחפשת אהבה וילדים אינם באים בחשבון?…
    נותק הקשר עם השרת. נסו שנית.

    • נכון, ג'וליה – וגם: נשים וגברים רוצים אהבה ורוצים סקס, לפעמים רק סקס, לפעמים בעיקר אהבה ותשומת לב. אם רוצים שוויון – מוכרחים לחשוב שוויון. לא אשה "נותנת". לא גבר "ששיחק אותה".

      הלו, אנחנו בשנת אלפיים… יש אנשים רגישים ויש אנשים שלא. גברים לא מקבלים היום דברים יותר בקלות, מכיוון שלא מדובר על משהו שמקבלים אלא יוצרים יחד. י-ח-ד. ולפעמים את נפגעת, ננטשת, עצובה, פגועה. ולפעמים הוא נפגע, נטוש, עצוב, פגוע.

      אתן באמת חושבות, בנות, שכל הבנים רוצים רק לזיין? זה לא קצת "פאסה", קצת מה שסבתא היתה אומרת לנו כשהיינו נערות

      • ברור שכל הגברים רוצים לזיין. לפעמים הם רוצים יותר מזה. לפעמים הם כבר לא זוכרים אם הם רוצים יותר מזה או לא ולמה בעצם.
        אנחנו תמיד רוצות שהוא ירצה יותר מזה. גם אם אנחנו מעדיפות רק את זה, אנחנו רוצות לדעת שהוא היה רוצה יותר . שאנחנו בחרנו רק את זה. אחרת זה מעליב אותנו. לא יודעת למה. זה בגנים. שסבתא הורישה לנו, אולי…

        • אברם המג"ד

          יאללה, נו… שחררי אותנו מנוכחותך המעיקה. מי רוצה לזיין אותך, מי? אל תחמיאי לעצמך

          • יולי, ג'וליה, ליאת- נכון שאמרתי למעלה דברים שלא כל כך נאמרו כאן קודם. אבל התגובה שקיבלתי עכשיו מאברם המג"ד, היא לא הראשונה בסגנון הזה. אני מבינה שאתן מחבבות את בועז, אבל תסכימו איתי שיש כאן בנים שמרשים לעצמם להיות גסים וחצוופים לעיתים קרובות. אתן באמת אוהבות להיתקל בהם? ואל תגידו שזה הפעם ב"אשמתי". כי היו כאן מספיק פעמים קודמות.

            • בועז כהן

              נעמה, יש גברים חצופים וגסים בעולם. זאת עובדה. לא זכור לי שהייתי אי פעם גס וחצוף, ואני גבר. יש גם נשים חצופות וגסות. חלקן אפילו מגיבות ב"בננות".

              • באמת בועז? אז למה אתה לא אומר כלום לאברם המג"ד- כמו שהבנות נחלצו להגן על זכותך להתבטא?

                • בועז כהן

                  אני לא מגיב לכל אחד. סליחה, כן? אני באמת מבקש סליחה על זה שאני לא נוזף בכל אחד שלא עומד בכללי התקן וההגיינה הלשונית. מה לעשות, אני שולט על המקלדת שלי, ועליה בלבד. אני מוכן לקבל – מה לעשות, זה אני – אחריות על הדברים שאני כותב.

            • ג'וליה

              תמיד יהיו אנשים חצופים וגסים, העניין הוא, שתשימי לב שיש פה כמה בחורות שלא מוכנות לשמוע *לא* את החצופים, *לא* את הגסים, *לא* את יפי הנפש, *לא* את המתרפסים, ועל אחת כמה וכמה *לא* את ה"בנים"…. ומי שכן מעיז להתבטא – הוא גם בהמה בסוף.
              אז לא, אנחנו לא אוהבות להיתקל בחצופים והגסים אבל איתם משעשע יותר להתמודד מאשר עם אטומות השכל ההן.
              ו"סליחה", באמת, שאני לא עונה בעונג.

              • ג'וליה יקרה, אני לא מוצאת שגברים חצופים וגסים מן הסוג שכולנו פגשנו באתר הזה זה עניין משעשע. אפשר היה לנסות להעמיד אותם במקום לפחות באותו הלהט שאני רואה שהתנפלו בו כאן על בנות שביקשו להזכיר לכולנו שזה קודם כל אתר "לבנות שמרשות לעצמן".
                אני התרשמתי שהם דווקא מצאו כאן קהל נשי אוהד, ומי שניסתה להגיד משהו אחר נקטלה כ"חסרת הומור". שזה גם סוג של סתימת פיות. וזה היה מאד לא נעים.

        • נעמה ,
          כמה שאת טועה ובגדול!
          איפה שמעת שגברים מחפשים רק ריגושים מידיים?
          אולי מסבתא שלך?
          כגבר ולא כילד שחווה מערכת זוגית לא קצרה שהובילה לנישואין (היום גרוש) אני יכול לספר לך שאני ועוד לא מעט גברים שאני מכיר מחפשים הרבה יותר מזיון!!!
          החבילה שהיתה לי התפרקה ולא חשוב כרגע מדוע, ואני רציתי דווקא שכן, שכן תמשיך ועוד הרבה יותר ולא בגלל מין זמין או יכולת לחוות פורקן מיני וזהו.
          כמוך גם אני ועוד המון גברים מעונינים בחום ואהבה.
          זו היתה הכללה מבחינתך לומר את שאמרת בתגובתך ואולי זאת משום שהינך צעירה?

    • ג'וליה,
      איך למען השם הגעת למסקנה שיש לי משהו נגד זיונים מזדמנים בלי אהבה ?
      כי אני ממש לא. יופי, אז את בנאדם נורא חזק, ונורא יודעת מה את רוצה ואת הולכת על זה. ישר כוח. אני שמחה שאת נורא נהנית. אבל ממש לא על זה דיברתי. אני בעד זיונים, טוב ?
      את בוודאי לא כזאת, אבל מסתבר שיש נערות שתקופות כאלה של הוללות שלא מרצון, בדיעבד הסתבר להן, השאירה להן פצע בלב. וראי כמה מהתגובות לעיל. אז את לא חלק מהמותג הזה.
      אני שמחה בשבילך. את חושבת שיש מקום גם לאחרות ? יש אולי מקום גם לחולשה בסיפור שלנו או שהמלהקת גמרה לעבוד היום ?

      • ג'וליה

        אני לא אמרתי שהגעתי למסקנה ש*לך* יש משהו נגד. עניתי כאן אחרי איזה שלושים ומשהו תגובות…. אני הבאתי את הצד *שלי* של העניין.
        למה ההתקפה?
        ומה את חושבת, שאני לא עברתי תקופות "כאלה"? מה לדעתך הביא אותי למצב המותגי שבו אני נמצאת היום? פצעים בלב יש לכל אחת. וגם לכל אחד. בגלל זה אני אומרת שתקופה שלא מחפשים בה אהבה היא חוויה מרעננת. זה הכל. לפעמים מדובר רק בכיף נטו, וזה אכן יכול להיות כיף.

    • להרים כוס קפה לחייך, ג'וליה.
      אני איתך בעניין הזה.
      לגמרי.

  13. eskimo dog

    זו כתבה נפלאה.
    אני חייב לציין שבלילה, אחרי שאתן הולכות (להתקשר לשק"מ, להגיד פינוי מאסקימו והם כבר יודעים) אנחנו נשארים עם החיוך והסיגריה ולא ממש בטוחים אם בסוף שיחקנו אותה או שלא שיחקנו אותה.
    במחשבה שניה על מי אני עובד, ברור ששיחקנו אותה.

    • ג'וליה

      רק על עצמך הצלחת לעבוד.
      שקוף שאנחנו שיחקנו אותה.
      כל העניין הוא שאנחנו עדיין משאירות אתכם עם המחשבה ש*אתם* שיחקתם אותה, אבל זה כל הטריק.
      מה עיניינים?

      • eskimo dog

        אז זהו ג'וליה. יהרגו אותי שסיפרתי, אבל האמת היא שלא ממש משנה לנו.
        לא משנה לנו על מה אתם חושבות כשאתן נכנסות למונית.
        בהנחה שלא מדובר באהבה (שהרי לשם כך נתכנסנו) לא משנה לנו גם
        אם אתן מזייפות אורגזמות (הבודדות שטורחות ז"א).
        אנחנו, אם אני מעודכן, תמיד גומרים וזה מה שחשוב. ההנאה שלכן מבחינתנו היא
        שדרוג של הזיון. אבל בינינו, הרבה יותר מעניין אותנו כמה יפה נראה הזין שלנו כשהוא
        מונח על הגוף שלכן או עושה לכן לצעוק או ווט אבר.
        אז שהבולעות יקטרו על הטעם או שיביאו אותה בהפוכה וייהנו ממנו, שהמסתובבות
        יתביישו או יתגאו ותרכלו על העובי שלנו (אסקימו? המםם..מכירה צינורות השקייה?)
        ועל מה שאנחנו לוחשים לכן באוזן תוך כדי. זה הכל סבבה. תרגישו חופשי.
        כל עוד אנחנו גומרים.

        • מייקי

          בקשוי רב שני ס"מ בקוטר..

          על זה כל הרעש?

        • ג'וליה

          נו, וגמרת?

        • וזו היתה תזכורת. כה אמר הזיין התל אביבי המצוי. מה, רק אני הרגשתי גועל וגם עלבון? ואת ג'וליה, שאני מאמינה לכל מילה שכתבת. באמת בכייף שלך להיכנס למיטות כמו שלו? או שאפילו אם זה רק זיון , היית מעדיפה לחשוב שמישהו שם מרגיש אותך קצת יותר?

          • ג'וליה

            לא, לא כיף לי להיכנס למיטה שלו, ולכן אני גם לא עושה את זה.
            בשום מקום לא אמרתי שאני קופצת עם *כל אחד* למיטה, בטח לא עם זיין תל-אביבי מצוי. דובר על זה שיש בהחלט מצבים שנכנסים עם מישהו למיטה בלי המטרה ברורה מראש של להוציא מזה מערכת יחסים, לפעמים גם *לי* אין כוח למערכת יחסים.

          • אינדי_גו

            וכן, וידוי קצר, גם לי לפעמים בא רק על סקס, בלי סיבוכים.
            וסיבוכים זה להתאהב בבחור ששכבתי איתו, וזה קורה לי לפעמים.
            לכן מצאתי לי בחור נחמד, שהוא גם זיון טוב, ושמשום מה – עניין של כימיה אני מניחה –
            לא התאהבתי בו. וכן, נחמד לי לשכב איתו ואין לי שום בעיה לקום אחר כך ולחזור הביתה.
            להיפך, היה מעיק עלי להישאר לישון איתו.
            אבל – וזה חשוב – כן אכפת לו ממני, כן אכפת לו אם אני נהנית,
            והוא מקפיד להישאר איתי בקשר מדי פעם ולשאול מה שלומי,
            וזה כל מה שאני צריכה ורוצה – ספציפית ממנו, כמובן.
            כי כן, ואין לי שום בעיה להודות בזה, מה שאני רוצה זו אהבה.
            וכשיבוא המתאים, זה יקרה, ובינתיים, תודה לאל, אני לא נתונה לחסדיהם המפוקפקים של זייני תל אביב המגעילים – ולא כל הגברים כלבים כמוך, אסקימו, בחיי שלא.
            יש גם אחרים.

        • שלגיה

          כל כלב בא יומו!

          • eskimo dog

            ואם אפשר אז פעמיים ביום אפילו יותר טוב.
            מה אתן מתחסדות? כשמדובר בסטוצ זה כל מה שזה.
            ברור שבאהבה זה אחרת ובלה בלה בלה ובואו אפילו לא ניכנס לזה.
            אבל ברצינות מה אתן טוענות? שאם אחת מכן באה לסטוצ ויצאה והרגישה מבסוטית
            זה אמור להפריע לנו או לדפוק אותנו באיזשהוא אופן?
            שיחקה אותה, לא שיחקה אותה, מבחינתנו אין הבדל מהותי.
            תאמינו לי שרוב הגברים חושבים ככה. תפנימו.

            • שלגיה

              אם היא יוצאת מבסוטית זה לא צריך לעניין אותך, ברור – הרי אתה את שלך עשית (?).
              מה אכפת לך אם נהג המונית יחטוף אותה, או אם "סתם" תהיה מעורבת בתאונת דרכים
              (תאר לעצמך לחלק מאיתנו אפילו יש רכב, גם את הזמנת המונית אנחנו חוסכות לכם…)
              מדובר על המקרים בהם היא לא יוצאת מבסוטית, ב א ש מ ת ך.
              אבל לפי דבריך זה בכלל לא משנה לך, או לכם,
              אם היא מבסוטית, אם היא נהנתה או אם היא גמרה.
              הרי מה שחשוב זה רק אם א ת ה גמרת, ורצוי כמה שיותר פעמים.

              ושהיא לא תעלה על דעתה אפילו לא למצוץ לך, השרמוטה!

  14. היפה והאופה

    (לקרוא בשקט ולהתרחק ממלחמות, דם יזע ודמעות).

    האסטרטגיה היא מאוד פשוטה – כדי לתקוף ביעילות רצוי להקצין את עמדת היריב עד לנקודה שבה היא נשמעת אידיוטית גם בעיני מי שהגה אותה.
    מיה לא טענה שכאשר ג'וליה מזמינה מונית, אזי ניצבות מאחוריה בשורה ישרה כל הבננות למינהן, חדשות וישנות כאחת.
    היא גם לא טענה שאהבה = חתונה = ילדים. ושכל המשוואה הזו היא > מלישון באלכסון.
    היא רק הציעה (כן, בועז, הציעה!!!!) לכל אחת לעשות לעצמה חשבון נפש מדי פעם. לא מאוד מסובך. אפילו די פשוט וטריויאלי. בגלל זה קשה לתקוף את זה. והנה סגרתי מעגל.

  15. השושנה והאבן

    קודם כל – כתבה נהדרת ודיון מעולה שהתפתח בעקבותיה. אגב, כולל הקטע של בועז ושות', רק שהוא באמת לא קשור לעניין. בועז – תזכיר לנו את הנושא הזה בהזדמנות אחרת (בפורום?) ובשמחה נפתח.

    לעצם העניין, אין ספק שאנחנו יודעים מה צבע הדשא שלנו רק בהשוואה אל השכן, וכיום ככה נראה הדשא של השכנה – צעיר, בליין, מזדיין ועושה את הכיף של החיים. לא יודעת מי יותר מסכנה – מישהי כמו מיה, שלא נמצאת שם מבחירה ומקנאת, או מישהי שלכאורה כן נמצאת שם (כי היא צעירה ורווקה) ולא חיה את החיים האלה, או גרוע מזה – חיה אותם ומרגישה ריקה מבפנים.
    אלא שהבעיה האמיתית היא לא בהשוואה לחיים של מישהי אחרת, אלא בהשוואה לחלום. וזה לא משנה באיזה חלום מדובר: אולי זה החלום של אהבת אמת לנצח, אולי זה החלום הפסטורלי של משפחה וילדים, אולי זה החלום של "סקס והעיר הגדולה" – כל החלומות מתנפצים יום אחד על קרקע המציאות. ואז הזוגיות היא לא מה שחלמת, ופסטורליית הילדים היא לא מה שחלמת, וגם הזיונים המדהימים הם לא איי-איי-איי.
    אני מנחשת (מקווה שטועה) שאם מיה היתה חיה בתחושה שהיא שיחקה אותה בענק ואין טוב יותר ממה שיש לה, היה פחות מטריד אותה אם החתיכות החדשות מזדיינות או לא. עכשיו, כשהתנפצה בועת הסבון שלה, היא רוצה לנפץ גם את של השאר. לפעמים נורא בא לנו להרגיש שלא רק אנחנו נדפקנו בעיסקה הזאת של החיים.
    אז זה בסדר, מראש ידוע שלא רק אנחנו נדפקנו. מראש ידוע שהמכנסיים לא נראים עלינו אף פעם כמו שהם נראו על הקולב – על אף אחת, מיה, על אף אחת.

    או שלא
    אלא שהפעם אני אומרת את זה בתקווה

    נ.ב. מצער אותי שכל כך הרבה כותבות השתמשו בביטויים "אהבה" ו"חתונה" כנרדפים. מנסיוני (המצומצם, ובכל זאת) לא מצאתי בחורה שלא חיפשה אהבה מאחורי כל הזיונים. אבל חתונה? ממש לא.

    • תמר ש.

      "אני מנחשת (מקוה שטועה) שאם מיה היתה חיה בתחושה שהיא שיחקה אותה בענק ואין יותר טוב ממה שיש לה, היה פחות מטריד אותה אם החתיכות החדשות מזדיינות או לא" – נו באמת. קודם כל, אני הבנתי מהכתבה שמה שמטריד אותה זה לא הזיונים, אלא אימוץ התפיסה הגברית ע"י חלק (חלק) מה"חתיכות החדשות", במסווה של רצון חופשי, גם כאשר לא כך הוא. שאילו לא היו להוטות כל כך להוכיח את עצמן (לגברים, כמובן), תפיסות המין והעונג ממין שלהן היו קצת שונות. וזו לא גישה חדשה. מקקינון ודבורקין, פמיניסטיות רדיקליות (להחריד, לטעמי) שלא ניתן להאשימן בשמרנות, כבר טענו (לפחות אחת מהן, אבל אני לא זוכרת כרגע מי מהן) שכל אקט של קיום יחסי מין בין גבר לאשה, הכולל חדירה, הוא אימוץ של נורמות גבריות במסווה של הנאה מצד האשה, וכי האשה, גם כשהיא חושבת שהיא נהנית, בעצם משקרת לעצמה. אז נכון, מיה לא טענה כך באופן כללי לגבי יחסי מין, אבל הרעיון ברור. דבר שני, משתמע מדברייך שרק במי שקשור לעניין, או, לחילופין, מצוי מחוץ למעגל ומקנא – יתעורר מספיק עניין על מנת לכתוב כתבה שלמה בנושא. אז חשבתי כבר על שתי אלטרנטיבות – האחת, פשוט אכפת למיה מאחיותיה הנשים, שלדעתה, באיזשהו מקום, עם כל הפמיניסטיות שמסתובבת באוויר, איבדו את עצמן. בדיוק כמו שמאלנים שלוחמים למען זכויות הפלסטינאים גם בלי להיות פלסטינאי ובטח ובטח בלי לקנא בהם. השניה – פשוט עצבים. הרי "שיח הבנות" הזה, שמיה הצביעה בכתבה על ביטוי אחד שלו – להתקשר לחברה כבר במונית בדרך הביתה, בא לידי ביטוי בזמן האחרון באופן ובכמות שלי אישית פשוט עלו על העצבים – תגובות באתר בננות. גם, ובעיקר, בכתבות שאין להן שום קשר לנושא, כמו כתבה על גלישה באינטרנט ביום כיפור, ותוך הריסת כל חלקה טובה של דיון רציני ורלוונטי שיכל להתפתח בנושא הכתבה. העיקר להוכיח איזה מזדיינות ו/או מוצצות מעולות הן. די, נמאס! ואולי מפה גם נובעת התגובה של ג'וליה לשאלה בפורום (כמה בנות גומרות בחדירה) – תלוי מי חודר. נו באמת. הרי ידוע שהמבנה האנטומי של בחורה שונה משל בחור, ויש הרבה שלא גומרות בחדירה, ולא משנה מי חודר. אבל נראה שמי שכל כך הפנימה את הערכים הגבריים, לא מוכנה שיראו בה כמישהי שחס וחלילה לא תהיה פיזית מסוגלת לגמור באקט שבו הגברים גומרים. ולא משנה אם בדרך שוללים בחורות רבות אחרות, וגורמים להן לרגשי נחיתות בנוסח "אז מה, אני היחידה שלא גומרת מחדירה, משהו דפוק בי?".

      • ג'וליה

        "תלוי מי חודר" זו תשובה בהומור.
        כל התשובות שם בדיון הזה בפורום הן בהומור, שמכוון לבחור שבא עם שאלה די מפגרת, "כמה בחורות…" וכו'. מסוג השאלות שיש להן אלפי תשובות, תשובה לכל אישה.
        טיפה נסחפת… לא? – "מי שכל כך הפנימה את הערכים הגבריים לא מוכנה שיראו בה חס וחלילה לא מסוגלת פיזית לגמור באקט שבו הגברים גומרים…."
        תרשי לי לשתף אותך – כשאני, לדוגמא, (ורבות אחרות) נכנסות עם גבר למיטה, כל מה שמעניין אותי זה *אם אני אהנה כאן*. וממש ממש ממש ממש ממש ממש *לא* מעניין אותי איזה השלכות-פמיניסטיות-והפנמות-ערכים-גבריים מישהו רוצה שאני אייחס לזה.
        איך אפשר ככה להינות מסקס?
        "אקט של חדירה הוא אימוץ של נורמות גבריות במסווה של הנאה לאישה, כאשר היא בעצם משקרת לעצמה" (ציטוט)….. אני מתקשה להבין מה גורם לאישה לשלול מעצמה הנאה עד כדי כך שהיא פשוט מסרבת לקבל את אקט החדירה כמשהו שצריך להנות ממנו, ומתעקשת לעשות מזה מלחמת כוחות.

  16. בלגניסטית

    אהבתי את המאמר הזה , קודם כל משום שנודף ממנו ריח של אמת ! חגיגת המיניות הזאת
    נראית לי מוגזמת במימדיה . סקס זה יופי של דבר , זה נכון . אבל לא יעזור , סקס מופלא
    באמת , הוא סקס אם בן/בת זוג שמאוהבים בו.

    פעם הייתה לי שותפה שתארה לי בפרטי פרטים סקס מופלא עם בחור שלדבריה היה התגשמות
    חלומותיה של כל אישה . אם הכל היה כל כך נהדר , שאלתי , למה היא בונה על סטוץ ,ולא
    על אהבה . הבחורה הספציפית הזאת פחדה מדחייה , פחדה להיפגע , ואני חושבת שזה
    הסיפור של הרבה אנשים שמתהדרים בסיפוריי זיונים , בייחוד הסיפורים המפורטים ביותר.

    סקס זאת דרך בלתי אמצעית ללמוד על בני אדם . לומדים גם דברים שלא תמיד אפשר לנסח
    במילים . משום שסקס במיטבו הוא תוצאה של מידת האינטימיות שמתקיימת בין בני הזוג .
    האינטימיות המיוחדת הזאת מתפוגגת כשמערבים בה עוד אנשים . סיפורי זיונים זאת דרך לא
    רעה בכלל לא להתאהב , במי שאת לא מאמינה שיחזיר לך אהבה .

    זה מסתדר יפה עם רשות אשם , שמקורן בפוריטניות מתחסדת שמהן עולה הסברה המוטעת
    שסקס בפגישה ראשונה , הוא צעד שגוי בדרך למערכת יחסים . לפי צורת החשיבה הזאת ,
    הגבר שהזדיינת איתו בפגישה ראשונה ממילא לא ירצה להמשיך להיות איתך , אבל את …
    את " חכמה " ממנו , תקדימי תרופה למכה ( או מכה לתרופה ) ותעזבי אותו עוד קודם , בצורה
    הכי מזלזלת ונבזית שאת יכולה , שהרי הוא לא מאוהב בך , המניאק…

    האמת היא , כמו שכתב פרחח ,שגברים כמו נשים מזדיינים , מתאהבים ומתחתנים ( בדרך כלל
    אחת עם השני ולהיפך ). לרוע המזל , התנהגות כזאת ,שנובעת מסטיגמות חברתיות שובניסטיות
    נתפסת " הפוך על הפוך " כפמיניזם רדיקאלי.

  17. רויטל

    קראתי את המאמר בשעת צהריים מאוחרת. החלטתי לא להגיב בינתיים, סתם לקחת לעצמי את המחשבות וללכת לנוח. לפני שהעיניים התחילו להיעצם עשיתי חשבון נפש קטן. היה לי קצת עצוב, כי בעיקר נהיה לי שם ריק. וגם עכשיו לכתוב את זה כאן זה לא הכי שוס שבעולם. אז היו כמה בחורים פה ושם בתקופה זו או אחרת, שאפילו את שמם אני לא זוכרת. היה את "ההוא מהגוזניק", "ההוא מהכנרת", "ההוא שהיה גר מולי". אבל היו גם שתי אהבות גדולות. עם אחת כמעט התחתנתי. עם השני זה נגמר, מסתבר, לפני שהתחיל. ובכל פעם ופעם, הייתי כמו ילדה שמתאהבת לראשונה, נותנת את כולי, נלהבת מנשיקות כמו ילד קטן שרואה את הים בפעם הראשונה, מתמסרת עד כלות, ובסוף נפגעת. אז לפעמים, בין מערכת יחסים אחת לשנייה, משתובבים קצת. ביג פאקינג דיל. אני חתיכה חדשה? אולי.
    על "החתיכות החדשות" קוראים בעיתונים, עושים עליהן סדרות בטלוויזיה. אז בואו נתחיל מההתחלה. חתיכה אני לא. חדשה? כבר עשרים וארבע שנה נושמת את אותם מרכיבים כמוכם. החברות הכי טובות שלי מהתיכון כבר נשואות וחובקות את ילדן הראשון, יש לציין שהן ניתקו איתי את הקשר(אין מכנה משותף. חווית האימהות, מסתבר, זה עובד רק אצל אמהות). החברות הכי טובות שלי כיום, רווקות בעצמן. חופשיות ממערכות יחסים.
    וזה לא שאנחנו לא רוצות. כן, כמעט לכל בחורה יש את המחשבה הזו של ההתברגנות, החלום הרטוב הזה של "להתחתן ולהביא ילדים". העניין הוא שהיום, אנחנו לא חיות את זה בכל רגע של יקיצה. זה כבר לא MUST. יש לנו עוד דברים לעשות בחיים. האמהות והסבתות שלנו היו בבית, החינוך היה שונה, הקצב היה שונה. אם פעם הן היו מתחתנות בתולות, היום לבחורה יש לפחות חמישה פרטנרים בממוצע הרזומה שלה לפני שהיא אומרת I DO. היום אנחנו משוחררות יותר, אנחנו עובדות ומרוויחות לא רע בכלל, יש לנו לוח זמנים צפוף, אנחנו הנשים החדשות.
    אנחנו הנשים החדשות? אפשר לוותר על התוויות, חברים. כל מה שחדש כאן, לפחות אצלי, זה החופש להיות. החופש לדבר, ולהשתולל, ולזיין בלי שמישהו יקטלג אותי כשרמוטה. כי ככה זה היה נחשב, בערך, לא? בחורים שמזיינים-הם גברים. בחורות שמזיינות הן שרמוטות. אז היום, *אני* לפחות מרגישה, שזה שונה. יש לי חופש מלא להכיר מישהו, בלי לרצות שיענוד לי טבעת ויבטיח לי זוגיות קסומה עד הפנסייה. ואולי נבלה לילה סוער וחסר מעצורים, ואולי אחרי שנדליק סיגריה נתחיל לדבר, ואני אגלה שהוא לא רק יפה וביצועיסט, הוא גם חכם. ואולי גם הוא יחשוב שמתחת לצורה שלי יושבת בחורה שווה ומרתקת. ואולי נדבר עד הבוקר, ובבוקר נשתה קפה, ואולי אני אקח ממנו מספר טלפון. ואולי לא. ואולי אחרי הסקס המטורף, הוא ילך, ואני אעמוד בחלון ואבהה החוצה, ואביט לעבר דמותו המתרחקת במורד הרחוב (ואכתוב על זה שיר), ואלך להתקלח, ואחר כך לישון, ולמחרת לעבודה, פחות לחוצה ועצבנית, כי היה סקס ממש טוב.
    אבל שאף אחד לא יבוא ויקרא לי קורבן. כי אני לא. אני מלכה. מלכה של החיים שלי. אנ מנהלת אותם כמו שאני אורצה שהם יראו. אני שוכבת עם מי שאני רוצה, ולא עם מי שרוצה אותי. אני עושה מה שאני מרגישה לעשות. אני אומרת את מה שיש לי, למי שצריך. במקום לדכא רגשות ולהדחיק אותן ובגיל חמישים לחטוף סרטן, אני אומרת מה שאני רוצה להגיד. לפני כמה שנים, בחורה שהיתה אומרת "קח אותי עכשיו, אנד מייק מי אה וומן" בפגישה הראשונה, היתה חוטפת גידופים וסקילות. אז ה"שרמטות" של פעם

    • רויטל

      …."אז השרמוטות" של פעם היום הן מיתוסים. הבחורות האלה שהקדימו את זמנן. אלה שסללו לנו, הפוחזות הצעירות, את הדרך עטורת ההורמונים. היום כל אחת יכולה. לא כולן עושות. בעיה שלהן. תביני, מיה, לבוא עם גישה פולנית ולהגיד: "נו, נו, נו, מתי תתבגרו כבר ותגשימו את האימהות שבכן?" ממש מבאס לי ת'תחת. כי, על פי הבנתי, וקריאה קודמת של מאמרייך הקודמים, הבנתי שהאופציה שלך גם לא משהו.

      • אברם המג"ד

        "פעם בחורות היו מתחתנות בתולות, היום לכל אחת יש רזומה של לפחות חמישה פרטנרים".
        התכוונת, כמובן, חמישים פרטנרים. כן?

        כי אחרת, על מה כל המאמר ועל מה כל המהומה? על חמישה זיונים בכל החיים?

        • רויטל

          חמישה פרטנרים זה הממוצע. קראתי פעם איפשהו.
          אחד בתיכון, אחד בצבא, שניים ב"אזרחות הפוסט צבאית" ועם החמישי מתחתנים, ככה לפחות אני זוכרת את המאמר שקראתי באיזה ז'ורנאל מעוצב.
          אבל בוא לא נתווכח על מספרים. הרעיון מובן, לא?

          • eskimo dog

            מחקר שהתפרסם השבוע מציב את ישראל במקום השישי בעולם
            בכמות הפרטנרים ליחסי מין. הממוצע הישראלי הוא 11 ומשהו.
            מצד שני חשוב לי לומר שרק מה שאסקימו נתן בשביל ממוצע
            גורם לו לפקפק בכל המחקר הזה.

            • רויטל

              ויופי שאתה מעלה את הממוצע. בזכותך, בטח, אנחנו במקום השישי.
              תזכיר לי להעניק לך את "אות הנשיא" ביום העצמאות הקרוב.

      • מייקי

        ועכשיו במילים שלי:

        יש לנו תקופות בחיים שאנחנו עסוקים בלעמוד מאחורי איזו גדר מטאפורית ולהציץ פנימה, אל הגן הקסום ירוק הנאות של השכן או של כל איזה "מישהו/י אחר/ת".

        בדיוק כמה שעות לפני ביקורי הנוכחי בבננות עסקתי בשיחה עם איזו "חדשה" אחת שמסתכלת לפנימה של הזוגיות, ונורא מקנאה, אבל מתחרפנת כל פעם מחדש מהמשחקים שהיא נדרשת שלא בטובתה, לשחק כדי שגם "יצא מזה משהו". כן, יש עדיין מי שסקס בפגישה הראשונה נראה להם עילה לחידלון הקשר, ומי שיש להם מזוהה כדי להתחמק ממך, למרות שאם הם יתקשרו אליך על בסיס דו יומי, זה דווקא יהיה "נחמד".
        המשחקים, וה"חוקים" עובדים שעות נוספות, ולחלקנו פשוט נשבר ה… (אין לנו, אבל בכל זאת נשבר).

        לא בא לי לשחק משחקים אם בא לי איזה פורקן פיזי. לא בא לי להסתובב שעתיים סביב הטלפון בדיון אינסופי בשאלה האם להתקשר ומה יהיו ההשלכות של זה.
        כן, נוח לי לישון באלכסון – לא מטאפורית, ממשית לגמרי, ואני גם לא אוהבת שמחבקים אותי מתוך שינה, זה חם, זה מגביל וזה חונק.
        בא לי להיות עסוקה בעצמי, בקריירה שלי, בתואר שלי, במשכורת, בקידום ובתנאים, בלי לשקלל לתוך זה גם חופשת לידה ומי חוזר מוקדם בשביל להיות עם הילדים.

        החברה הכי טובה שלי, היא דווקא כן נשואה והריונית, ויש לי המון על מה לדבר איתה חוץ מאמהות, כי תתפלאו לשמוע – היא בנאדם שלם שלא מוגדר בהכרח ביחס למצבו(ה) המשפחתי, וניכויי המס הנלווים. ודווקא היא, האמא לעתיד הזו, מסכימה איתי שאין מה למהר, ושאם אני נהנית לאהוב את עצמי עכשיו, בלי להשקיע המון בעוד גורם חיצוני, כדאי לי להנות מזה כל עוד יש לי הזדמנות. וגם לה יש שאיפות שלא מתמצות באמהות, ממש לא – אם זה היה תלוי בה היא היתה דוחה את הלידה בעוד שבועיים שלושה, כדי להספיק להתחיל מסודר את הדוקטורט.

        איך לא מסתדר לחלקכם, כי נשים אינן מוגדרות רק על ידי מרחקן מזוגיות ואמהות, אלא על ידי עוד כמה דברים, שאנחנו בוחרות להכניס אל תוך חיינו. בחירה של ממש. לא רק "לא להיות קורבן" או "להיות או לא להיות אמא", אלא עולם של החלטות, בחירות, רצונות ושליטה ועצמאות.

        מיה מנהלת לעצמה איזו דיכוטומיה שדומה לזו שנוחה לכמה גברים: הזונה מול הקדושה או המלכה, רק שלא ברור מי היא מי. אף אחת מאיתנו היא לא טיפוס אחד שמוגדר על ידי מאורע ספציפי, כמות הזיונים או מראינו (חתיכות?? ? אי וונדר).

        לי נוח *היום* להיות כמו שאני, להתמקד בעצמי ולקפוץ גם ממיטה למיטה אם בא לי (לא כל כך, למען האמת, אני אישית לא מוצאת בזה טעם). מחר, אם יבוא לי, ואני אחליט שאני בשלה לזה, אני אחפש מערכת יחסים שלמה, עגולה כולל (או שלא) טקסים, הורות והתברגנות מרגיעה.

        צר לי, אבל מרגיזה אותי הציפיה הזו ממני להיות אמא – לא מוכנה, לא רוצה ושייחנקו מי שנהיו אימהות כשלא היו בשלות לזה, וככה נראו גם הילדים… טוב, לא כולם לקום ולצעוק ביחד, הגזמתי, אבל הבנתם את הכוונה.

        אחרי האסון הקרוי האקס המיתולוגי, ותקופת החלמה ארוכה, הבנתי כי אני לא יכולה לצפות מאף אחד לאהוב אותי, אם אני לא אוהבת את עצמי. אז אני משקיעה בעצמי, ולומדת לאהוב את עצמי: עצמאית, חזקה, בוחרת כל יום מחדש. מי שיאהב אותי, יצטרך לקבל את זה, ואם לא, אז יש לי מספיק מעצמי, גם בלי זה. וכשאהיה מוכנה, גם אתן מעצמי לילד/ה אחד/ת או יותר.
        ולא דקה אחת קודם.

        תודה על שהזכרתם לי בתוך האיכס הכללי, מה אני בכל זאת אוהבת בחיים שלי.

        • ג'וליה

          מייקי, מחיאות כפיים סוערות!!!
          (ויש לי רק שתי ידיים….)

          מג'וליה

        • לאחר שעתיים של קריאה (הייתי חייב להיתעדכן מצאתי אדם שמדבר או חושב בצורה הגיונית כל הכבוד כן ירבו כמוך

    • בועז כהן

      טוב, רויטל, כבר סיכמנו לגבייך…
      שאת גדולה. אין. אין עלייך.
      את בהחלט בפירוש ולגמרי לא
      קורבן
      (-:

      • יולי גרין

        פעם זה היה ברור כיצד אשה אמורה להתנהג ולהגיב (המקריבה הנצחית, אלא מה) אבל היום זה הולך ומשתנה, ודווקא כשאנחנו לוקחות יוזמה לידיים ונהנות מהחיים – כמו שגברים מרשים לעצמם להנות מהחיים – אז באים ונותנים לנו בראש, ועוד אחיותינו לצרה, שזה בעצם לא בסדר…מסבירים לנו שזה שאנחנו מזדיינות בערב הראשון זה משרת את האינטרסים של הגברים. איך? למה?! כמה?! הלו?

        נו, אז שלא נשתגע?!

        • מייקי

          בפירוש כן, ממש ככה.
          מי שחושב שאני משרתת את האינטרסים שלו שיהנה. אני שמחה שעזרתי
          מי שחושב שאני משרתת את האויב – שיסבול ויחנק עם זה
          מה בראש שלי זה המוטו שלי.
          האינטרסים שלי. שלי שלי שלישלילי לילי לי
          מה את מוטרדת ממה שאחרים חושבים? כיף לך? את נהנית? ניצחת.

          פולנים סובלים כשהם רואים אחרים נהנים. ולא שאני רומזת שמיה פולניה, היא פשוט נמצאת במקום אחר. לנו כיף, אז מה הבעיה??

          • ג'ולין (לא ג'וליה)

            הבעיה היא לא באיך שאת באופן אישי או ג'וליה באופן אישי בוחרות ליהנות. הבעיה היא בכך שלאחרונה הפכו את זה לדרך הנכונה היחידה. את חייבת לשכב בלי רגש בתדירות מסוימת או שאת פולנית/שמרנית/לא קולית. אסור לך להזכיר שאת מחפשת אהבה או מערכת יחסים – כי אז את מפחידה אותו. תראי למשל את ההערצה האדירה פה לג'ו המבתק. אז צר לי, בשבילי מה שג'ו מציע זה לא שחרור.
            אני לא נמשכת לגבר בלי שאני יודעת קודם שהוא חכם. וכדי לדעת את זה אני צריכה לבלות איתו קצת זמן. ג'וליה (נדמה לי) הזכירה פה את הפגיעה מאהבה והמסקנה שלה היא לא להתאהב (לפחות כרגע). אני נפגעתי מיזיזות. הייתי בתולה בגיל "מאוחר מידי" כי חיכיתי לאהבה הגדולה. בסוף נתתי לידידים לשכנע אותי ומצאתי לי יזיז. אבל משהו השתבש בתכנית הזאת – כי התאהבתי בו. וכשהוא סיים את הקשר בינינו, כעסתי עליו – אבל בעצם הוא מילא את כל כללי ההסכם הלא חתום שלנו. אז עכשיו אני יודעת, סקס בלי אהבה לא מתאים לי. זה או מרגיש לי איכסה אחרי זה או מוביל לאהבה – ואהבה חד צדדית זה ממש לא כיף . (אני לא אומרת שצריך להשאר בתולה עד גיל 90 אבל מה שהייתי צריכה לחפש אז באופן יותר אקטיבי זה אהבה – לא סקס).
            וכל מה שנאמר פה בכלל לא בא לדחוף אותך חזרה למטבח ולטיפול בילדים. אצל מיה האהבה הובילה גם לנישואין וילדים אבל זה לא הכרח. מה שאני מחפשת כרגע, זה מישהו להיות איתו ושיהיה איתי. האם זה בגלל שאני אישה? לא יודעת. אבל זה נראה כאילו אני לא היחידה.

            והגברים? קשה לי להגיד, לא הייתי אף פעם גבר. אני חושבת שחלקם אכן מחפשים רק לזיין. ויש אחרים שמחפשים אהבה. אני מקווה מאוד שיש כאלה אחרת כל מפגש בין גבר לאישה יאמלל את אחד הצדדים. משיחות שהיו לי עם גברים, אני חושבת שלפחות לגבי חלקם הקשר שקיים אצלי בין מין לאהבה לא קיים. זה לא שהם לא רוצים אהבה, מתישהו. אבל זה לא מפריע להם לרצות מין כמעט בכל רגע נתון ולנצל כל אפשרות לקבל אותו.

            • מייקי

              כל מה שג'וליה ואני אומרות, הוא שאנחנו עושות את מה שמתאים לנו.

              לרגע לא טענו (ואני חושבת שאני יכולה כאן לדבר גם בשם ג'וליה) שמה שאנחנו עושות הוא איזו אמת כללית שצריכה להתאים למישהו חוץ מאיתנו *בתקופה נתונה זו של חיינו*

              מתאים לך לחפש קשר וזוגיות ולשאוף לשם? אנחנו לא רק מאחלות בהצלחה והגשמת חלומותייך אלא גם שתהני מהחירה שלך ותהיי מאושרת בה. זה לא ציני זה אמיתי. *(-:* !!!

              אני לא מוכנה לראות במעשים שלי משהו רע, ובוודאי שלא להפנות אותם כדרישה התרסה או אצבע מאשימה כלפי מישהו/י.

              *ושוב* לי טוב בחיים שלי גם בלי זוגיות, מאחלת לך אותה שביעות הרצון בזמנך שלך.
              זהו. גמרתי עם זה.

        • בועז כהן

          את צודקת, יולי. וטוב שיש גם כמה בנות שהגיבו כאן, אחרת היו שוב טוענים שאני מפגין אטימות ומציג את האינטרס הגברי הצר. יש בספר "הציפור הצבועה" של יז'י קושינסקי את הקטע המפורסם והמזעזע שבו נשות הכפר מחסלות בכידונים ובקבוקים שבורים את "המזדיינת", שהיתה מענגת את הגברים, מפתה אותם בצידי הדרכים וביערות.
          הנשים הנקמניות והאכזריות לא הלכו והתחשבנו עם הגברים שלהן (זה קשה מדי, כמובן) אבל חיסלו את "האוייבת", את זאת שלא גילתה סולידריות נשית איתן.

    • בועז כהן

      דרוש שינוי בצורת הראיה. אני לא מוכן שיראו בי מייצג של קבוצה (גברים) עם מאפיינים נוקשים ומאוד מסויימים (כל הגברים רוצים לזיין, בלה-בלה-בלה), וכמו שאני לא מייחס תכונה מסויימת לכל הנשים באשר הן נשים, אני מבקש שלא לעשות את זה לגברים כאן

      • מייקי

        תודה.

        סוף סוף מישהו שומע – אנחנו יחידים ויחידות. אין יותר אתם, ואתן וכולם וכיו"ב
        אז מעכשיו – אני מציעה יוזמה – כל אחד ידבר/תדבר בשם עצמו או עצמה
        וגם הפניה לא תהיה כלפי איזה "כולם" מעורפל, אלא נקודתית.

        עכשיו אני רואה שלמעלה כתבתי "אנחנו" – אז תיקון – אני, ואני מקווה שגם מי שנמצאות כאן.

      • רויטל

        בטח שכל הגברים רוצים לזיין. תראה לי אחד שלא רוצה לזיין ואראה לך אחד עם בעיות. העניין הוא שגם *נשים* רוצות לזיין. ועכשיו אנחנו אומרות את זה, ואנחנו מדברות על זה חופשי, אפילו במכתב המערכת כאן באתר, כתוב ששיחת הבנות הפכה בזמן האחרון למצרך פופלרי במיוחד. אנחנו מדברות היום על משהו שלא העזנו לדבר עליו. אפשר לראות את זה במוזיקה, נשים משוחררות שרות על "חם לי רטוב לי, תבוא מהר" בסגנון איגי וקסמן, או "תמצצי לי" של ניר פרידמן. אנחנו רוצות את זה בדיוק כמוכם, אנחנו דורשות את זה, וזה מאיים על המין הגברי-הקשוח במידה מסויימת. פתאום הכוח הוא לא רק בידייכם. היום אני יכולה להגיד לבחור שלא בא לי עליו חד וחלק, אני לא צריכה לתרץ בכאבי ראש או בתשישות קלינית. אני מתנצלת על ההכללות. "דרוש שינוי", בועז, זה יופי של סלוגן. זה קליט, זה משכנע, אבל אביב גפן כבר השתמש בגימיק הזה. אני לא מחפשת שינויים. טוב לי ככה. תמיד יהיה את "אתם" ו"אנחנו". כמו בכל הקבוצות המובחנות האחת מרעותה. טוב לי עם "אנחנו" ו"אתם". טוב לי עם ההבדלים המהותיים שמבחינים ביני, האישה, לבינך, הגבר. אחרת היה משעמם, אז על מה היינו מקיאים מאות מילים על המקלדת בשעות כאלה של הלילה?

        • בלגניסטית

          שיחת נשים כמו כל סוג של שיח , יכולה להתאפיין בכנות או בחוסר כנות , באינטימיות אמיתית
          או רצון לקבל תעודת קוליות . יש לי בעיה גדולה עם שיחות לא אמיתיות . הבעיה של שיחות נשים מהסוג הפופולארי היא , שהן נשמעות כמו ישום של מניפסט פמיניסטי עתיק , כזה שלא מעלה את המורכבות שיש בחיים של אישה שמבררת ובודקת את הגבולות של עצמה כאינדיבידואום .
          אני לא חושבת שמיה ביטאה איזושהי התנגדות לשיחות מן הסוג הזה , אלא רק ביקרה את הצעקנות , שמאפיינת נשים מסויימות כשהן מדברות על סקס , ותהתה מה מסתתר מאחוריה.

        • אריקה

          אתן אמיתיות? כי נדמה שאתן פלקט. נדמה שאתן שטוחות כמו נייר דק דק דק. נדמה שאתן מציירות את עצמכן כמו דמויות מקומיקס. דווקא התפתח דיון מעניין עד שהשתלטתן שוב עם ההתלהמות שלכן,והוכחתן שזה לא בועז כהן, ולא פרחח, ואפילו לא ג'ו המבתק, זה אתן… חתיכות חדשות ? לא נראה לי. מיה סלע נהגה איתכן במידת הרחמים. בהמות חדשות הייתי אומרת.

          • תיכף הן יעופו עלייך חבל על הזמן.
            הן יודעות ומבינות הכי טוב בשביל כולנו
            וכשקמה אחת שאומרת זה נראה מגוחך מהצד הן לא יסתכלו על עצמן לבדוק למה הטענה הן יכנסו בך שאת לא מעיזה לחשוב ולהתנהג כמוהן.
            זה שדווקא היום נעמה אורית ואני וגם מיה החלטנו להוציא את זה החוצה ואני בטוחה שיש עוד כמה כמונו זה בגלל ההתיחסות.
            לבועז יש מה להגיד אז לא משנה מה הוא אומר אותו. זו גישה פטרונית.
            הוא תמיד כאן הפטרון. מחלק ציונים למי שכתבה טוב מעיר בנימוס אבל מעיר למי שכתבה לדעתו שטויות משתף אותנו בצרות שלו בשביל הסימפטיה וככה ג'ו שלמרות הדברים החכמים שהוא אומר לעיתים גורר את זה לסקס וזיונים ולפעמים נמאס לנו לדבר על זה. אפשר להגיד שנמאס לפעמים לדבר על זה, לא?
            או הפרחח שגם הוא יודע תמיד מה הכי טוב וכל השאר כמו אסקימו והעץ שהתחילו לחקות את הדפוס הזה.
            בנים מוזמנים לשתף בדעות שלהם, זה דיון שיתוף בדעות לא חלוקת ציונים ולא אמירות מבינות ומפרגנות שנקראות בעיניים שלי ושל אחרות כסוג של אדנות ופטרוניות.

            פעם מישהי כתבה כאן שבנות חושבות ומבינות אחרת מבנים ואז הבנים עפו עליה להגיד לה שהיא לא מבינה אבל זה נכון.
            תסתכלו מסבבכם בשכונה ובבית שלכם ותגידו לי אם אין בעיות תקשורת רק על הרקע הזה.

            • יולי גרין

              משהו מעיק. מלא מרירות וחוסר סובלנות. את האמא של כל הפטרוניות. את מחליטה לייצג את הנשים שנמאס להן מפרחח ומבועז וג'ו. מי את, סליחה? אני לא זוכרת שבחרתי בך, מתישהו, לייצג אותי. גם ליאת וג'וליה ורויטל ואף אחת פה לא בחרה בך לשמש לה פה

              אולי לך נמאס, אז דברי בשם עצמך. לי לא נמאס

              יולי

              נ.ב.
              ברגע שבו תדגדגי את קצה קצהו של כשרונם וחוכמתם של פרחח או בועז, תוכלי להעביר ביקורת. כרגע את כמו היתוש שעמד על גבו של השור ואמר "איך חרשנו את השדה"

              • היא מדברת בשם עצמה, ולא רק. וזכותה להרגיש ככה כמו שזכותך להרגיש אחרת. ואולי לא שמת לב, אבל אתן יוצרות כאן תחושה של "מאפיה", בגיבוי גברי מתלהב. זה מאד לא נעים.
                ומה העניין עכשיו עם כשרונות ויתושים? אולי תנסי להתמודד עם התוכן של מה שהיא מבטאת.

            • ג'וליה

              החלטתן להוציא את *מה* החוצה?? ?
              הלו, אלה החיים שלי. אל תיכנסי לי בדרך החיים שלי, אל תחנכי אותי, אל תספרי לי מה אני עושה לא טוב, ואל תוציאי לי את "זה" החוצה. מי שואל אותך בכלל איך אני אמורה להרגיש עם מה שאני עושה? אין לך מושג הרי מי אני, וסביר להניח שאת בחיים לא תהיי מסוגלת לנהל איתי שיחה מרוב הצדקנות שלך, ואל תשלחי אותי להסתכל סביבי לפני שאת עושה את זה בעצמך.
              איך בדיוק זה מפריע לך, במהלך החיים היומיומי התקין שלך, שיש בחורות כמוני בעולם? מעניין אותי נורא לדעת. אני לא רואה שום קשר ביני לבינך Whatsoever .

              • הסבירו לי בננות יקרות עם כך הזיונים והחופש לבחור מדוע יש יותר רווקות
                מדוע יש יותר בננות בודדות ונכון שיש גם בננים בודדים אבל איך קרה כך

                ניסיתי להבין את הבננות אך כנאה צדק מחבר הספר המפורסם
                נשים מנוגה וגברים ממאדים

                את הבנתי הדלה בעולמכן העשיר כנראה לא אבין רק לאהוב אתכן לי נישאר

                חבל שהרבה שיחות נסבו רק על זיונים ועל הזכות לבצעם כמה ועם מי
                משתמע מהדיון פמיניזם=חופש בחירה=אדם חופשי לרצות = כמה אנו מיזדיינות
                כלומר ופה תהיה הכללה ( סלחו לי עליה ) על כי כל המאבק הפמיניסטי הוא על איך וכמה ניזדיין

                חבל כי חשבתי שלבננות יש גם מחשבות אחרות ונושאים אשר מעניינים לא פחות
                והאם הזיון הוא העיקר בחיים ?

          • רויטל

            *בתגובה למיטל ואריקה:*
            ——————————-

            שלא כמוכן, אני לא מסתתרת מאחורי כל מיני כינויים, שחלילה בפעם אחרת לא יעלו עליי…
            את יודעת, מכעיס אותי לקבל פידבקים כאלה מכוערים. אני בוחרת לחיות את החיים שלי בדרך שטוב לי איתה. ואני מבקשת שתכבדו את זה, בדיוק באותה מידה שאני מכבדת את שלכן. לקרוא לי "בהמה חדשה", זה מעליב, זה חסר טעם, וזה ממש לא לעניין. אני לא מתלהמת כאן עם אף אחד. אני מגיבה, אני משתפת מהחיים הפרטיים שלי, ואם פגעתי אי פעם במישהו/י אני מתנצלת.
            אני לא מבינה *הכי טוב*, ואני תמיד בודקת את עצמי. לי אין בעיה עם ריבוי דעות, אף פעם לא באתי ואמרתי: "נו, נו, נו, לכי תטפלי בעצמך, ככה לא חושבות נקבות", התגובות שלי, בעיקר היו "ברמת ה*מסכימה/לא מסכימה*. לפעמים התעליתי על עצמי וכתבתי יותר, לפעמים מאמרי ספין אוף הזויים. קרו מקרים, אבל *אף פעם, אף פעם, אף פעם* לא העלבתי כאן מישהו/י.
            הגישה של "בנים מוזמנים לשתף בדעות שלהם" ממש לא מתאימה כאן. אף אחד לא הפך אתכן לדובר "בננות". יבוא כל אחד, ויכתוב מה בזין שלו. מפריע לכן לקרוא אותו? תעברו לתגובה הבאה. אני יודעת שזה מה שאני הולכת לעשות לגביכן, בכל אופן.
            שבת שלום.

            • היי בנות בנות…
              מה קרה? מה כל העלבות הזו?? ??
              לא כל מה שאגיד כאן מתייחס ישירות אלייך אבל לפעמים נוח יותר לדבר ליחיד מאשר לרבים.. אז תקראי את זה בפרופרציה וגם האחרות מוזמנות.
              נכון רויטל, את באמת לא מחלקת "מחמאות", אבל יש כאן בנות שכן. ויש גם בנים.

              אם יורשה לי להתערב….
              אני בהחלט מסכימה עם הגישה ולא מסכימה עם הטון.
              התגובות באתר הגיעו לרמת ה"בואו נתחבב על הבנים, נספר להם כמה אנחנו מוצצת טוב ויאללה שיחזרו אחרינו" וזה הפך מעיק.
              נכון, לפעמים זה מאוד משעשע אבל לפעמים זה כל כך לא קשור.
              אפשר לדבר על זיונים ומציצות וירידות וכל מה שרק תרצו אבל לא בכל פעם זה מתאים.. לפעמים יש דיון שהקשר בינו ובין סקס הוא מקרי בהחלט ולמרות זאת הסקס נכנס. אז אם יש כאן כמה כאלה שבחרו להעיר שזה נמאס, זכותן ולעניות דעתי הלא קובעת הן בהחלט צודקות.
              גם ההתייחסות לבנים כאן כאל כאלה שבלעדיהם הדיון לא היה מתקיים היא טיפשית.
              הרי מה המהות של האתר? שיחת בנות.
              שיחה שאת עושה עם החברות שלך. וכשאת מדברת עם החברות שלך אין בן בסביבה, נכון?

              אין ספק שפרספקטיבה של גבר מוסיפה לדיון ומוסיפה לידע האישי אבל לפעמים יש תגובות שאני קוראת ואומרת מאיפה הוא יודע, על מה הוא מדבר, הוא בחיים שלו עמד בסיטואציה דומה?
              אז נכון שאפשר לעשות חיבור לכל דבר ואת וג'וליה ויולי יכולות לא להסכים איתי ולהכנס בי על איך אני מעיזה בכלל לסנגר עליהן ואיך אני נותנת יד לסוג כזה של אפליה אבל מה לעשות שאני כנראה רואה את הדברים אחרת מכן.

              כשמיה דיברה על החתיכות החדשות אני לא חושבת שהיא התכוונה לדבר על קורבנות או להגיד "שיט, איך אני נדפקתי, אם רק הייתי נולדת כמה שנים מאוחר יותר", היא עלתה על נקודה שאני אישית מאוד מקבלת וגם אני לפעמים כמי שעוד לא מיצתה את חצי היובל עד תומו מסתכלת על בתי הקפה רואה את הבנות החצי ערומות ואומרת ראבק לאן הגענו.
              תקראי לזה אטימות, תקראי לה טמטום, גישה מפגרת, ילדותית, מנטליות בעיתית.. בסדר. מה שתגידי מקובל עליי ועדיין אני אדבוק בדעתי שככה לא צריך להיות.

              אין מה לעשות…. העניינים מחולקים ככה.. יש בנים ויש בנות. כולנו שווים, לכולנו זכויות וחובות אבל בנות, דיי… תתעוררו, יש הבדלים ביננו, ההבדלים לא בהכרח אומרים שאנחנו שוות פחות או מוצלחות פחות או בעלות נקודת פתיחה קשה יותר, הם פשוט אומרים שיש הבדלים.

              כן, מרבית הבנים, אם תציעי להם זיון מהסרטים או יחסי אינטימיות לא ייקח להם הרבה זמן להחליט מה… המאזניים יטו מהר מאוד לכיוון הזיון מהסרטים.. בשלב מאוחר יותר הם ירצו גם את החברות אבל זיון, בשלב הראשוני, חשוב להם קצת יותר.
              אני לא אומרת שלבנות זיון הוא פארסה אבל מצד שני אם תציעי לבחורה זיון מהסרטים או יחסי אינטימיות ורגש מה היא תעדיף קודם?
              אם אני מבינה את המין שבקרבו אני חיה בשנים האחרונות אז דיי הגיוני וברור שהיא תיקח את האינטימיות.. כי היא יודעת שהזיון יבוא אח"כ ואין לאן לרוץ.

              מיה ציינה את ההבדלים בגישות בין מה שהיה פעם ומה שקורה היום.. היא העירה שחבל שכך רוב הדברים התגלגלו ואני מסכימה,
              בתגובה שלי למעלה כתבתי שהאסוציאציה הראשונה שלי הייתה מגש הכסף.. כי כן, עושה רושם שהגשנו ל"להם" את עצמנו על מגש של כסף. אין יותר בשביל מה להתאמץ אין יותר בשביל מה להיות רומנטיקנים (כי רומנטיקה זו הרי המצאה של בנות ואנחנו עכשיו מזיינות כמו גבר.. זוכרות את הפרק הראשון של "סקס והעיר הגדולה"?) ואח"כ את שומעת תלונות שהבנים איבדו את הרומנטיקה ושמה שהיה לפני חמש עשר שנים כבר לא קיים.. למה?
              כבר טחנתי את ההסבר בתגובה הארוכה מדיי הזו.

              בשורה התחתונה, כל אחת תעשה מה שהיא רוצה, אף אחת לא זקוקה לאישור שלי, אבל לפעמים כדי בכל זאת להסתכל לאן הביאה אותנו האובר פתיחות הזו… מישהי מעיזה לצייץ על אחד הבנים או על התגובות שלהם וכולן כבר נכנסות בה… במקום לחשוב לרגע, לנסות להבין למה היא אומרת את מה שהיא אומרת, לבדוק אולי יש משהו, גם אם קלוש מאחורי הטענה שלה, בשביל מה זה טוב ?? ?? ?? ?? ?? ?

              • רויטל

                רחוק היום בו אכתוב בבננות על מנת להתחבב על הבחורים. דווקא רוב התגובות הכי אותנטיות שקיבלתי היו מבחורות, ששלחו לי דואר אלקטרוני אישי הביתה וציינו כמה אהבו/חיבבו/צחקו תגובה זו או אחרת שכתבתי כאן.
                ולעניינך, מאיפה קיבלת את הרושם ש"החתיכות החדשות" לא רוצות רומנטיקה? מה זאת אומרת "אין יותר בשביל מה להתאמץ?".
                תשמעי, זו הטעות שלך, בייבי. עכשיו, כש*"השתחררנו"*, אני לא אחכה שהוא יהיה רומנטי, אני יכולה להפתיע את הבחור שלי עם יופי של גימיקים. היום אם אני רוצה מישהו, אז *אני* אתאמץ. אני אתקשר, אני אזום, אני אדפוק לו את הצרפתית הכי משכרת חושים שהיתה לו אי פעם בסוף הדייט, אם יתחשק לי. ה"אובר פתיחות" הזו מאיימת על בחורות מסויומות. קלטתי. לגיטימי, באמת. אבל איזה יופי היה אם באמת הייתן עושות(והכוונה למתחסדות שביניכן, אכולות הפאסון המחניק) מה שאתן *באמת* רוצות לעשות. אם הייתן אומרות לו "אני רוצה שתעשה *ככה* עם האצבעות שלך", "אני מבקשת שתצחצח שיניים לפני שאתה מנשק אותי", "לא בא לי לראות את ההורים שלך הערב", "לא בא לי להזדיין עכשיו", "בא לי עלייך" וכו'. כי זה *באמת* מה שאתן רוצות לעשות/להגיד.
                החתיכות החדשות, אחיותיי למהפכת הפתיחות, משחררות לכן יופי של פקקים, ואני כל כך שמחה על זה, בחיי.
                אני רוצה פתיחות! אני רוצה, שאם יתחשק לי להגיד לו משהו, אז אני אגיד.
                איזה יופי, אם היו מתנהגים גם אליכן בכנות, בפתיחות. זה הרי מה שאנחנו תמיד רצינו, לא? שהבחורים שלנו יהיו כנים, ואמיתיים, ורגישים. אז הנה, יש לכן הזדמנות. תתחילו מהבית שלכן. יאללה, תוותרו על "הלא נעים לי" המעצבן הזה. תחיו, גאד דאמאט, תשתוללו, תחגגו, תתפנקו, תעזו. תחיו היום, בדיוק כמו שהלב שלכם רוצה, כמו שמרגיש לכן הכי נכון בביפנוכו של הנשמה שלכן. תצרחו, אם בא לכן, תשרטו, תקללו, תשירו מצידי יודל, העיקר שתהיו, כמו שאתן רוצות, חולמות ולא מעיזות. כדי שבגיל עשרים ותשע לא תשבו על איזה מחשב ותכתבו מאמר מסוג: "איך פספסתי את שנות העשרים שלי בגלל התחסדות".

                • פה הבעיה. פה אי ההבנה.
                  איך את יודעת שאני לא אומרת איך אני אוהבת שנוגעים בי? איך את יודעת שאני לא מפתיעה בשלל גימיקים או דופקת צרפתית?
                  אני יכולה להיות דעתנית ומודעת ויחד עם זה להאיר ולהעיר כשקורים דברים בעייתיים בעיניי.
                  אל תגידי לי שגם את חושבת שמי שהיא פמיניסטית בהכרח גם מגדלת שפם ושערות בבית השחי. זה לא סותר להגיד את מה שאמרתי ולנהוג כמו שאת מציעה.
                  זה שאני חושבת שהרומנטיקה הולכת לאיבוד זה רק בגלל הגישה שלי ששונה משלך.

                  אני יודעת שאני אסטה מהנושא ואגיע למקומות שבכלל לא צריך להיות בהם ולכן תנסי להכנס לראש שלי אם אני לא ארחיב את השקפתי יותר מדיי.

                  לפי הבנתי, שברור לי שהיא שונה משלך, כשאשה עושה כל מה שבא לה היא בהחלט בשליטה וטוב לה אבל שימי לב לתגובות כאן.. היא לאט לאט מבינה שזה לא הכל ואני אקח את זה צעד קדימה..
                  אם הזיון הסתמי הוא להוכיח לעצמה שככה היא קובעת וככה טוב לה וככה היא רוצה כל הזמן היא נופלת לתהום שממנה היא תקום חבולה עוד הרבה יותר אילו היתה נותנת לעצמה להאהב ולהתאכזב כמו אחותה הגדולה או להבדיל אמא שלה.

                  כשאני רואה היום בנות 12 מרוחות בכל כך הרבה איפור, כמות שאני בכל חיי לא אספיק לשים, מחזיקות את הסיגריה ברישול ומפלרטטות עם כל גברבר שעובר ליד אני אומרת לעצמי.. מה? גדלתי במקום אחר? בתקופה שונה? ואני כולה גדולה מהן בכמה שנים….
                  לטעמי.. פה הבעיה. כי הן החתיכות החדשות, ותסלחי לי את ותסלח לי ג'וליה, אתן לא החתיכות החדשות. אתן ובעצם כולנו (כי כל אחת לוקחת את מה שטוב ומתאים לה) הצטרפתן לגל, אולי שכללתן אותו אבל בהחלט לא המצאתן אותו.

                  כשאני חושבת על המשפט הבא שאני רוצה להגיד אני אומרת לעצמי זה מיושן, זה פאסה אסור בכלל לחשוב ככה… אבל מה לעשות.. עם כל הפמינזם שלי, המודעות והשליטה (כן כן, גם אני שולטת בחיי ובסיפוקים שלי) אני לא רוצה לצאת לדייט ולחשוב על איפה הוא ייגמר. אני רוצה לחשוב על איך הוא ייגמר.
                  תקראי לזה איך שאת רוצה.. אני רוצה להמשיך בנאיביות שלי מלפני חמש או 10 שנים.
                  את אולי לא מסכימה אבל זה בסדר.. כמו שכבר אמרתי.. למזלנו, אף אחת מאיתנו לא צריכה לחכות לאישור של אף אחד.

              • מדוזה

                אמן סלה

          • ג'וליה

            כשאחת כמוך קוראת לי "בהמה", אני יודעת שעשיתי משהו נכון.
            תמשיכי, תמשיכי, אין לך מושג כמה התגובה שלך עשתה לי טוב.

        • אני ממש לא ממתין לאותה בחורה / אישה שתבוא ותגיד "אחחחחח איך זיינתי לו את הצורה"
          "אקרובטיקה לשמה עשיתי לו, הפכתי אותו על כל הכיוונים האפשריים" " הבן שרמוטה הזה ידע בפעם הבאה עם מי יש לו עסק!".
          מה קורה פה?
          זה לגיטימי לחלוטין שנשים רוצות להזדיין עכשיו בלי שום מחויבות ריגשית באותה מידה שהגברים עשו זאת עד כה.
          ורויטל מציינת כאן משהו שמאוד חשוב מבחינתי בכל אופן.
          צריך להיות איזה שהוא הבדל בין הגבר לאישה.
          ולכל הפמניסטיות נא להרגע, לא התכוונתי להבדל מי יותר שווה או בנושא מכופח או לא!
          מדובר בכך שהאישה מאבדת את נשיותה לטובת נסיון להתנהגות כגברים!
          עוד מעט בקצב הזה לא יהייה הבדל בין גבר לאישה למעט פרטים גופניים ונשים יהיו כגברים לכל דבר!
          איכסא איכסא איכסא!
          גועל נפש!
          אתן מאבדות את כל המיוחדות שלכן לטובת חויית "אני כמו גבר" יכולה לעשות מה שבא לי בלי לדפוק חשבון.
          מה יפה בזה?
          כמובן שישנם גברים שיגידו תודה על העבודה הפשוטה שאתן עושות להם בכך שאתן מתנהגות ללא כל רסן אבל למעשה, אתן מפסידות.
          אפשר לעשות זאת אחרת בלי להיות אישה עם מאפיינים גבריים.
          אם לא יהייה הבדל בינכן לבין הגברים אז מה?? נזדיין איתכן במחשבה שאתן גברים עם כוס?
          דוחה!

  18. זאב ע.

    חברים וחברות צעירים, ממרומי גילי הנכבד, 37, הרשו לי לעדכן אותכם שאפשר בהחלט להינות מכל העולמות. זה די קשה, מצריך הרבה תמרונים תזמורתיים בחשיכה, אבל אם את/אתה שלם/שלמה עם עצמך, אפשרי גם אפשרי לנהל חיי משפחה סבירים (אל תצפו ליותר מזה, זה פשוט לא קיים, או לכל היותר באגדות), וגם להינות מהצד. קשר על בסיס סקסואלי בלבד בין נשוי לנשואה זה המתכון. ולכל המתחסדים, כשתגיעו לגילי נדבר.

  19. ראשית ברצומ להתנצל בפני מיה.
    קראתי ארוכות ויש לי המון מה לאמר.
    ואז המשכחתי ושייטתי,בין התגובות והרגשתי רע כי המיים היו פתאום עכורים.והעלו צחנה.
    אז אני מתנצלת,שבמקום להתיחס לטקסט שלך,אני מתייחסת למה שנוצר בהמשך.
    אספסוף,הוא אספסוף.
    בכל מקום בכל זמן בכל צבע,ובכל מין.שמאלני, ימני ,דתי,פלסטינאי,וגם למרבה הצער פמיניסטי.
    אספסוף פמינסטי,אינו טוב מכל אספסוף אחר.
    דלות שפה רדידות ביטוי.
    חוסר יכולת להבחין בין דיון עיניני,
    או שיתוף ריגשי לבין צאט סתמי.
    ובעיקר חוסר כבוד לזולתן.
    או בעצם לעצמן.

    אין לי עניין להתייחס לתוכן שיחתן.

    כי בכך אני הופכת להיות חלק מהקהל.

    מעבר לזה יש לי בעיה קשה עם הגדרת הפמיניזם.
    כנראה שאני לא פמיניסטית.
    אלא סתם בןאדם עצמאי וחושב.[ממין אישה]
    לצאת לנבל את הפה או לזיין את המין השני זה בטח לא פמיניסטי.גם לא משהו אחר.
    לא שאסור.
    זה רק לא דורש אמנציפציה מיוחדת….
    זה לא.
    מותר לנו כבני אדם
    לחשוק , לרצות , להשתנות.
    מותר לנו להתבלבל ,לפחד ,לשנות את דעתנו, למרוד, לשאוף למעלה.

    אני תוהה כיצד היו מגיבות לו בן היה פונה אליהן כך.
    ומתביישת בשמן.
    ולמ זה רלוונטי לכתבה.
    ובעצם כמה זה גם.

  20. אורני

    באתי קצת באיחור, קראתי פעמיים את המאמר ואת כל התגובות, ואני לא יודעת מאיפה להתחיל. יש לי מה להגיד בערך על כל נושא ותת נושא שהועלה כאן, אבל החדר חשוך ובן זוגי ישן ואני בקושי רואה את המקלדת, ואני כותבת לאט לאט, אז בטוח אני אשכח מיליון ואחד מהדברים שרציתי לומר.

    נתחיל בנושא המכוער ביותר שעלה כאן – ההתנצחויות הנוראיות האלה – "כן בנים, לא בנים…את בהמה ואת טיפשה…." מה קרה לתרבות הדיון? כבר ראיתי כאן בעבר חוסר הסכמה, ראיתי התנצחויות ואף העלבות, אבל לכזה שפל עוד לא הגענו! אנשים! תתפסו את עצמכם ותנערו את עצמכם – במיוחד כל מי שטוען בלהט שהוא לא שם זין וטוב לו בחיים – אחלה, זה מצוין! רק אם בכל פעם שמישהו יעביר ביקורת או "ירד" עליכם תחזרו ותגידו את זה שוב = הרי אתם מוכיחים את ההיפך וממשיכים את ההתלהמות.

    לכל אחד הזכות לדיעה משלו, והזכות לבטא אותה, וכן, גם בעיני נאמרו כאן שטויות מרחיקות לכת באשר לכך ש"לבנים אין זכות להשתתף בשיח הבנות" וכו' וכו'. אבל אני יודעת – ואני מניחה שרובנו כאן יודעים/יודעות שאמירות כאלה לא יגרמו לאף זכר מוכשר ומלבב לעזוב את האתר, וסביר להניח שזה רק יגרום למי שרוצים לעורר פרובוקציות או להמשיך לדבר דוקא על זיונים ולהתלוצץ דוקא על מציצות – להמשיך. כי הם יודעים שזה עוקץ, וזו המטרה, לא? וסליחה שהסתכנתי בהכללה, ולא, אני לא מתנצלת כדי למצוא חן בעיני הגברים.

    בבררר… זה מרגיז. אולי בכלל חבל שהגבתי לזה, כי זה בטח רק ימשיך את הדיון המיותר הזה, אבל זה כבר עלה לי על העצבים!

    ולעניינינו…לכתבה של מיה. למרות כל הדיעות והפרשנויות השונות לגישה של מיה לחיים, למקום ממנו באים הדברים שהיא כותבת – אני עדיין מבולבלת. כנראה שזה גורלי – להתבלבל בכל כתבה מחדש. אני לא הצלחתי להבין אם מיה מעבירה ביקורת פמיניסטית, ביקורת שמרנית, בקורת קנאית או אם היא מעבירה ביקורת בכלל. אני רק יודעת שמיה, שוב, כמו שקורה כאן המון פעמים – וטוב שכך – העלתה לדיון נושא עדכני, מעניין, שנוגע לכולנו – גברים ונשים – שכואב לחלק מאיתנו, שמצחיק את חלק מאיתנו.
    מיה תיארה את התופעה היטב ולי נשאר אך ורק להגיב מהמקום היחיד שאני יודעת, יכולה וזכאית להגיב ממנו – מתוך תוכי. בלי ביקורת ובלי הכללות.

    אני אתחיל מהסוף, מהגישה שפיתחתי לעצמי לאחר מעשה:
    אם אני עושה משהו בחיי, מתוך בחירה ומרצוני החופשי, מתוך ידיעה והבנה – וטוב לי עם הבחירה/המעשה הזה – אני לעולם לא אסתכל עליו אחורה כעל דבר שלילי. כן, יכול להיות שכשאני אסתכל אחורה מפרספקטיבה שונה אני אחשוב שזה לא היה הדבר הכי נכון לעשות, אני אפילו אוכל להודות בפני עצמי ש"חבל שעשיתי את זה", אבל אני אזכור שבאותו רגע זה התאים לי, זה עשה לי טוב, זה היה הכי נכון בשבילי. ואני אהיה גאה בעצמי על שהתקדמתי, על שאני לא דורכת במקום.שאני יודעת לזהות מה היה טוב בשבילי אז ומה טוב בשבילי עכשיו. ואכן זה כך אצלי, אבל לא היה קל להגיע לזה.

    כי גם לי היתה תקופה, שבה הלכתי בעינים פקוחות, ואמרתי – החיים נפלאים, סקס זה אחלה, מבחר הגברים בשטח מ-ד-ה-י-ם… אז יאללה, לעסק. וקפצתי ממיטה למיטה, וניסיתי דברים מדברים שונים, והלכתי לישון בלילה עם מצפון שקט.מה זה שקט? מצפון שמח.
    אבל קרה לי לפעמים שכשקפצתי ממיטה למיטה – פיספסתי, והנחיתה לא היתה מוצלחת. פתאום הערצתי, התאהבתי, התמכרתי, למישהו שלא ראה בי יותר מרק זיון. איכשהו, רק פעם אחת היה ההיפך – הרק זיון התאהב והתמכר והעריץ אותי.
    ולפעמים כאב לי נורא. ולאט לאט הכאב גדל, וההנאה פחתה. ומכל מיטה שנכנסתי אליה – סקסית, נועזת, אלת האהבה בכבודה ובעצמה – יצאתי יותר שפופה, יותר מושפלת בעיני עצמי, יותר זקוקה לאהבה.

    אני לא אומרת שזה מה שקורה/יקרה לכולן. אני אומרת שזה מה שקרה לי. ואני לקחתי את עצמי בידיים, והתנזרתי שנה שלמה (!!!!!!!!!!!!!!!!) (ולא, זה לאו דוקא פיתרון) – אבל אני עשיתי חושבין וכתבתי שירים ובכיתי ושנאתי את עצמי ואהבתי את עצמי וגם ריחמתי על עצמי, ואז התעוררתי. והצעתי לעצמי להיזכר שלפני כך וכך זמן, כשנכנסתי למיטה X ולחיקו של Y וכשהכנסתי את חיקו של W לפי – היה פיצוץ. היה אחלה. נהנתי. למדתי המון. אומנם כאב לי קצת כשהתאהבתי, אומנם נשבר לי קצת לא לקבל שום אהבה, אבל בגלל זה בדיוק אני כבר לא עושה את זה. היה אחלה! עכשיו…עכשיו אני רוצה משהו אחר!

    ועכשיו יש לי משהו אחר, משהו פשוט ונפלא. וזה לא סופי, גבירותיי ורבותיי. זו אהבה, זו מערכת יחסים…אבל אולי יום אחד אני אסתכל עליה אחרוה ואגיד…"היום לא הייתי עושה את זה, אבל אז…אז היה פיצוץ. היה אחלה."

    טוב…התארך לי. כתבתי כאן הרבה מילים ומעט תוכן,אבל דחילק, נרחם עליכם לעת עתה. רק צפו לשיר או שניים בהמשך, אם אני אמצא אותם. אני לא בביתי הקט, אז זה לא כל כך זמין

  21. אורני

    טוב, אז אכן מצאתי כאן, למרבה הפלא מקבץ קטנטן של שירים שלי, ובתוכם אפילו משהו מתאים. אז אזרתי קצת אומץ, ו…

    כבר לא חולמת על אהבה.
    לומדת לקבל
    את מה שהם רוצים שאהיה
    וכבר אני
    של כל הבנים.
    אהבה גופנית,
    התערטלות פראית,
    עונג מיני,
    זו האהבה היחידה
    שגברים רכשו לי.
    בזה אני טובה.
    עכשיו אני בשלבי התמחותי
    לקראת הפיכתי
    ל " פאם פאטאל " במיטה
    וזונה בתדמית
    ורווקה לעולם.
    ובעתיד – חד הורית.
    *** *** ***
    07.04.98

    עצוב, לא? מזל שהשתנתה לי הגישה. הנה עוד אחד:

    להיטות המגע,
    נחישות הקירבה:
    תרופת הרגעה –
    לפגועי גאוה.

    אם האגו נמוך
    הוא ירום על פי רוב
    בדיוק מהיפוך
    הנכון והטוב.

    לא אהבה תמריא
    לליבנו שחקים.
    רק עונג שיקרי
    ומשחקים שחוקים.

    מגע ממושמע
    אהבה של פירות אסורים
    ירגיעו מהומה
    של ביטחון עצמי בייסורים.
    ******
    23.03.98

    זה לא הרבה, אבל זה מה שיש לי פה, וזה מה שעבר עלי כשהתפכחתי…והבנתי שאין דבר כזה רק סקס – בלי אהבה – בדיוק כמו שאין דבר כזה, רק אהבה בלי סקס!

  22. לחוקי מרפי תמיד היתה משיכה חזקה אלי…
    ככה זה, 24 שעות אני לא נכנסת (שבת….), וכבר יש פה בלאגן אטומי..
    מיה, למה שאת קוראת "חתיכות חדשות", אני קוראת פוסט-פמיניזם, וזה אחד הדברים המאוסים עליי ביותר.
    אין שום עוצמה, לדעתי, בלשחק עפ"י כללי משחק שמישהו אחר קבע.
    ולהשתמש במיניות שלך כדי להשיג דברים-זה מגעיל.
    זה הכל.

    אם זו דרך החיים שבאמת מתאימה למישהי-אז בבקשה,אבל כל אחת צריכה להיות מספיק כנה עם עצמה כדי לדעת אם זה באמת מה שהיא מחפשת, או שזה מה שהיא מכריחה את עצמה לחפש…

    כי מהו הרעיון המרכזי של הפוסט-מודרניזם?
    שלכל אחד יש את הזכות ואת היכולת לקבוע מהי האמת שלו, ללא כל קשר לאחר, ושלכל דעה יש זכות שווה להיאמר ולהישמע (זוהי גם הבעיה המרכזית שלו, אבל זה כבר דיון אחר…)

    • ג'ו המבתק

      כתבה פנטסטית

    • "אין שום עוצמה בלשחק משחק עפ"י הכללים שמישהו אחר קבע".
      ואת מתכוונת למשחק המיני, ואת מתכוונת למי שמשחקות אותו לפי הכללים שעוצבו ע"י גברים.
      אכן אין בכך שום עוצמה או שחרור, גם לדעתי. (ומי שרוצה לחשוב אחרת, זכותה.)
      ניסוח מצוין, פישי.

    • לינור

      אם אין אפילו לא אמת אחת מוחלטת שמקובלת על הכלל, מה בכלל גורם לה להיקרא אמת?
      אמיתה כלשהי, היא מוסכמה שמקובלת על הכלל. זה שלכל אחד הלבטים שלו זה יופי, אבל עם גישה מטופשת כמו הפוסט מודרניזם, לא מוציאים כלום. סתם, למלמל כל הזמן: אני ספקן, אני ספקנית.

      ולכתבה של מאיה..אומנם אני תמימה, אומנם רק נושקת לגיל שבע עשרה, אבל בימים אילו חווה בפעם הריאשונה בחיי את המושג, שרבות כבר הולל, קושט בשירים, מקדשים, וקושר ליופי יותר מכל דבר אחר..זוהי כמובן האהבה.
      צרכים מיניים? בוודאי, לאיזו נערה בת 16 אין תשוקות עזות, פנטזיות, רצון עז וכמיהה לאירוטיקה, למין..
      אבל…צר לי, שום אורגזמה קרירה וחד לילית בעולם לא תתקרב לחיוך הנפשי המתפשט , כשאני פוגשת את מושא אהבתי לאחר שבוע פרידה (אנשים עסוקים הם בני הנוער בימינו), מחובקת על ידיו בזרועות פתוחות, ויודעת שיש מי שאוהב אותי ככה.
      הממ…במחשבה שניה, ניראה שהשמת שני הדברים כניגוד היא מעט מוטעית.

      בילוי לילי מסעיר? הממ…היו כבר. בילוי לילי מסעיר עם מישהו שאוהבים הוא אולי אחד הדברים היפים ביותר שיש בעובדה שאנו אנושיים.כי לטעמי, אם מקיימים יחסים ובאותו זמן מחכים לא רק לאורגזמה האישית שלך, אלא ,מתוך אהבה ומשיכה אמיתית לפרטנר,גם לשלו, אין שום אינדווידואליות כיפית ככל שתהיה שתוכל להתחרות עם זה. החיוך על פניו, גורם גם לי לחייך.
      ולחייך זה טוב.מאוד.

  23. ראשית, הפניה לקריאה נוספת: ניו יורק מגזין הוציא גיליון שלם על המאמר הזה בדיוק, ולטענתם, בניו יורק רווקות חתיכות חדשות עושות מה שאומרים ב"סקס והעיר הגדולה" שצריך לעשות, בעוד בנים סטרייטים, מתחילים לאמץ לעצמם מאפיינים של בנות סמינר חסודות ולא נותנים עוד בקלות. מסופקתני.
    אפשר לקרוא את הכל ב-nymag.com ולהתרשם מכמה שאנחנו מתאמצים להיות ניו יורקיים, גם בתחומי המיניות המזדמנת.
    אבל זו רק הערת שוליים.

    הדבר שהכי מדגדג לי לומר, בעקבות כל מה שקראתי עד הלום, הוא על הבחירה הקשה מנשוא שאנחנו נאלצות (ולא פחות נאלצים) לעשות. ומיד אסביר.
    כבר מזמן אני חושבת שהמאפיין הכי משמעותי של תקופתנו הוא ריבוי האפשרויות. מותר לי להיות סטרייטית כמו לסבית, נשואה כמו רווקה, אמא צעירה כמו מקפיאת ביציות, אמא כמו קרייריסטית, אמא וקרייריסטית, מזדיינת או בתולה קדושה עם הנמקות מצויינות.
    נראה (בעיקר כאן בבננות, אבל גם בתודעה, אצל מי שהיא נראית כמו בבננות), שמכיוון שכל מותר ואפשרי, ההנמקות הן הכל. לא משנה מה אני עושה, אם אני מנמקת את זה באופן כזה שישביע את רצוני, ורצון סביבתי הקרובה, זה בסדר. אלא מה? מי יותר חזק מאיתנו בהנמקות. נרצה, ננמק לבן, נרצה ננמק לא פחות טוב שחור.
    בגיל 12 הודעתי לאמא שלי שאני אהיה אם חד הורית, וכבר אז היא אמרה שהיא חושבת שיותר עדיף להקים משפחה מסודרת, אבל שהיא אוהבת אותי גם ככה. אותה תשובה היא ענתה לשאר ההצקות שלי: "מה יהיה אם אתחתן עם פושע?", "איך תגיבי אם אחיה עם אשה?", ו"מה תעשי אם לא יהיו לי ילדים?".
    בסוף יצא ככה, שאני נשואה, לגבר (מצויין), בגיל צעיר, ואני אפילו חושבת להביא לעולם בית וילדים, בעתיד הלא מאוד רחוק. המרידה היחידה כאן היא חתונה משלנו, שאיננה קשורה לאף ממסד (חוץ מממשלת איטליה), אבל גם זה מרד בגרוש, כי זה מסתדר יפה מאוד עם המילייה החברתי-כלכלי-פוליטי שעליו אני נמנית.
    כמובן שעשיתי גם את כל הדברים האחרים שצריך לעשות – תואר, עבודה מסודרת, למדתי לבשל, ואפילו יש לי עוזרת. גם כאן, כנהוג, שמרתי לי פינה קטנה של מרד – אני מסרבת להכניס מכונת כביסה הביתה.
    חוץ מזה – אני עמוק בסיסטם.
    אני בדיוק "כמו שצריך" (בצרפתית זה נשמע הרבה יותר סקסי), אבל גם זה לא בא לי טבעי. כלומר, הייתי (היינו) צריכה לעשות בחירה, שעימה באים גם ויתורים. כי בוודאי שהיתה לי אפשרות תאורטית להתחתן חמש שנים מאוחר יותר ובינתיים להתהולל, ולבחון אם כדאי לי להשתרלל ומה זה עושה לאגו שלי ולליבידו שלי. ויש לי חברות נשואות יפה כמוני, ואחרות, גם מבוגרות ממני, שאינן נשואות, ויש כאלו שויתרו על הרעיון לחלוק את חייהן עם מישהו, ויש לי כאלו שעוד יוצאות לדייטים, בטובתן או שלא. ונניח שאחת כזאת שואלת אותי מה ללבוש לדייט, זה לא עושה לי געגועים ללא נודע שבדייט ראשון? להרפתקאות לכאורה שדייט כזה אמור לזמן? עושה גם עושה. ואני לא מקנאה במי שמנסות להתחזות לקארי מ"סקס" וקמות כל בוקר בבית אחר? (טוב, לא ממש, אבל אולי טיפה באופציות, ובסיפורים היפים שיש אחר כך לספר לחבר'ה).
    וכאן מצוי המילכוד הגדול שלנו. חופש הבחירה של הזמנים האלה הוא גדול ומדהים ומשחרר, אבל הוא מכריח אותך לקחת אחריות על הבחירות שלך, כי לא עשית שום דבר מתוך חובה. (כמובן שמוכרחים לסייג את הדברים – לא קל לצאת מהארון, לא פשוט להיות רווקה בת שלושים ושתיים, לא קל להיות אם חד הורית – אבל זה אפשרי).
    אמא שלי ואני התחתנו שתינו צעירות (אמא שלי היתה בת שמונה עשרה וחצי, אני בת עשרים וחמש – אבל הכל יחסי), אבל כשאני התחתנתי, היה ברור, שיכולתי לבחור בעוד לפחות שלוש אלטרנטיבות, לגיטימיות פחות או יותר.
    אני חייבת להודות, שאצלי ההתלבטויות הן פחות בתחומי חיי האישות – על זה כבר החלטתי. אבל באיזו עבודה לעבוד וכמה (ואם בכלל), ואיפה לחיות, ואיפה לגור, ואם לחסוך ואיך, ואם ללמוד תואר שני או לעשות טיול גדול במקום, ואם להביא ילדים, כמה ומתי, ואולי בכל זאת נקנה מכונת כביסה?
    ובכל פעם מחדש, אני צריכה לתת לעצמי דין וחשבון על הבחירות שלי. ולא פעם, זה עושה לי מיגרנות איומות. בעיקר, זה מכריח אותי להתבגר מהר מכפי שהייתי רוצה.

    • אחריות זה דבר גדול ואחר כך אין במי לתלות את האשמה..איזו באסה!
      אבל מה עם הכוח שכל הבחירות האלו נותנות לך? מה עם האפשרות לפלס בעצמך את הדרך לאושר שלך?
      זוהי זכות שלא הייתה אפשרית עד לא לפני הרבה שנים.

  24. הריאליסט השוביניסט

    בנות בנות בנות
    (גם הבנים פה בנות)
    אתן ק ש ק ש נ י ו ת שזה משהו
    מה זה אין כבר עבודה? ילדים? אוכל? כביסה?
    זין שמצפה למציצה הגונה?
    נתקו עצמיכן תייכף ומייד מהאינטרנט ורוצו לעבודה
    לפני שתשלחו כלאחר כבוד לאמא.
    אתן עוד כאן?? ?

    • בוא מותק, תלקק אותי ….. כן, בדיוק ככה…. ואחר כך תקפל כביסה ותוריד את הזבל ותרחץ את כל הכלים בכיור. ואל תקלקל לי את המצב רוח. אזהרה אחרונה.

  25. חיננית הבתה

    SELF שמוקריות, הייתי אומרת ולא "קורבניות"
    וגם "חתונה שווה אהבה" ועוד כל מיני "הבנות"
    DEAR מיה, אולי במקום לנסות להבין את עצמך,
    סליחה, תיקון- אולי במקום לנסות למצוא הבנה של
    אחרים את דברייך בתגובותיהם, עדיף
    לראות את תגובותיהם כהמשך של קו מחשבה,
    זה לא ממש אישי ואם כן אז אולי תבדקי את עצמך,
    לפני שאת מפרסמת את דברייך
    אני ציירת,
    ומורה שלי בבצלאל אמר לנו הרבה פעמים,
    שצריך לדעת לשלוח ציורים, כי ברגע שמציגים אותם
    בתערוכות יש להם חיים משל עצמם,
    אז LET IT BE!
    ורויטל ענת ושות' לדעתי זו תת רמה להגיד
    על מישהו מלבד על פרה – בהמה זו עדיין מדינה חופשית, בנתיים…

    • ג'וליה

      זו לא היתה רויטל שאמרה בהמה, זו היתה אריקה ומורתה הרוחנית מיטל.
      רויטל אמרה כאן הרבה דברים של טעם, אמת אישית והגיון בריא, והנה ההזדמנות שלי גם להגיד לה – את ענקית, את …
      One in a million

    • קטעים.
      גם כשאני לא אומרת יהיו מי שיחליטו שכן אמרתי.
      יפה.

    • בועז כהן

      ענת לא אמרה שום דבר רע. לא הוגן להאשים אדם, כשהוא נקי מחטא
      ורויטל? היא שאקלית, מורה רוחנית, סנדרה ברנהרד שלנו. כל מלה שלה, ללקק את המסך

  26. מלכת הלילה

    מצדיקה כל מילה של מיה.הסקס בעולם נהיה כל כך נזיל
    חסר משמעות וחסר חשיבות.
    אל תשכחנה שיש הבדל עצום בין סקס לזיון.
    זיון היא ניסיון נואש להוכיח כוח ועליונות מסויימת
    וסקס הוא בא למטרת הנאה.
    בתוך תוכי אני עדיין מאמינה שסקס צריך לבוא נטו
    מאהבה(מה שקורה אצלי לפחות…),אני מעריצה
    את הבנות שיכולות "לעשות את זה"בלי חשבון,
    בלי לראות אף אחד ממטר ובלי לחשוב על זה
    בלילה ולהתבאס,
    לי זה קצת מסובך,
    הסקס,מאבד את הקסם שלו כאשר הוא נעשה
    ללא פרופורציות,אז לדעתי הוא צריך להיות במינון
    נכון.
    בכל מקרה,עם סקס ובלעדיו אתן פשוט גדולות
    מהחיים,גם אם אתן מזדיינות וזה עושה לכן טוב,
    אשרכן אתן המלכות

  27. בשם החתיכות החדשות

    אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
    ככל הנראה התבלבלתי אבל אני חשבתי תמיד שהפמיניזם הוא דבר ראשון הזכות לבחור.
    את רוצה קריירה – לכי על זה!
    את רוצה לכבס את הסדינים – לכי על זה!
    וחשוב מכל אל תחליטי את ההחלטות האלה בזכות או בגלל שאת אישה.
    הנשיות היא חלק ממך, חלק חשוב, אך לא כלל הגדרתך כאדם.
    למה, מדוע ולפי אילו קריטריונים בדיוק נקבע שהתנהגות מינית משוחררת היא גברית?
    לפני המצאת הגלולה ושאר אמצעי המניעה המבורכים החיבור הנשי בין מין ואהבה היה כורח המציאות.
    אישה שהרתה מקשר בלתי מחייב הייתה עלולה למצוא את עצמה נושאת לבדה בגידול הילדים בחברה שבה האפשרויות הכלכליות והחברתיות לאישה היו מוגבלות הקושי היה רב. באותן תקופות לא היו בידי הנשים האפשרויות שישנן בידינו היום להמנע מהתעברות בצורה כמעט ודאית ובטח שלא את האפשרות להפסיק הריון לא רצוי.
    הההתנגדות החברתית לשחרור המיני נבעה בעיקר מנסיונות לחנך את הדור הצעיר. אין הורים שירצו כי בתם תאלץ לשאת בנטל גידול הילדים ללא שום תמיכה ולכן הייתה חשיבות רבה להצגת הנשים שעשו כן כמוקצות חברתית ומוסרית.
    האפשרויות לבקרת הילודה פתחו לנו אפשרות חדשה. אפשרות לקיים יחסי מין מבלי לקשור את זה אוטומאטית להקמת משפחה. אפשרות נפלאה.
    סקס בפגישה הראשונה לא מזרז ולא סותם את הגולל על האופציה למערכת יחסים. כל עוד את שלמה עם המעשה.
    השלמות הזאת, אם קיימת, נובעת מתוך ההבנה שאת אדם מיני ובאותה נקודת זמן שהתהוותה בחרת לממש את המיניות שלך עם הפרטנר הספציפי הזה בצורה הספציפית הזאת. וחשוב מכך מתוך החיבור הפנימי שלך לעצמך ולזכות הבחירה שלך.
    מותר לבחור לשכב עם משה בפגישה הראשונה ואילו עם חיים רק לאחר חודשיים אך ורק משום שעם כל אחד מהם הרגשת אחרת בנוגע לתזמון הנכון.
    אני חושבת שפיספסת כאן אותנו כפי שהרבה נשים מפספסות גם את המין הגברי.
    בני אדם, גברים ונשים כאחד, רוצים חום, קרבה אינטימיות ואהבה, כל אלה הם מצרכים נדירים. בני אדם זקוקים גם לפורקן מיני, זה דווקא הרבה פחות מסובך.
    זה לא שאני עורגת לשינה באלכסון, אבל אין לי שום בעיה עם לישון באלכסון כל עוד לא נמצא זה שאני משתוקקת לחלוק איתו את הפוך.
    זוגיות (בריאה ונכונה) אכן תוסיף נופך חדש ומענג לחיי, אך אני אדם מלא גם בלעדיה.
    להגיד ש"החתיכות החדשות" רוצות רק לזיין או שהגברים (לא משנה מאיזו תקופה) רוצים גם הם רק את זה זו אמירה לקויה בבסיסה. בסיס שבנוי על אלפי שנים של הדחקת היצר המיני לטובת המשפחה הגרעינית.
    girls just wanna have fun
    ההתמסדות תגיע, כשנבחר בה.

    הדגש הוא

  28. בתור חתיכה חדשה, כפי שאת אוהבת להגדיר מי יודע מה, חשתי מורת-רוח ותסכול לקרוא את השורות האלו. אח"כ פשוט החלטתי להטיל וטו. כמו ילדה קטנה. לא נכון. אין לך מושג כמה חתיכות חדשות חושבות בצורה סומא כמוך ומבטאות את זה בקול רם. למשל היום ספרתי לחברותי על הדייט שהיה לי אתמול בלילה, איך הבאתי אותו לדירתי השכורה, הצנועה, ועשינו אהבה כי גם המניאקים שבהם מרגישים חום וקרבה- זה לא הסקס הטכני (לא איתי לפחות) ואיך היה קטע רומנטי של גשם ורעמים בחוץ והוא שר בלחש באוזני, שנינו חבוקים ערומים. וכן, זו היתה פגישה ראשונה, וכן השותפים שלי זרקו הערות ציניות למחרת בבוקר. אני לא יודעת מאיפה הבאת את הרעיון שאני לא רוצה אהבה- פשוט עוד לא התאהבתי בו, היה ערב נעים לשנינו, לא הרגשתי שוא לוקח ואני נותנת, או הוא מצפה ואני מקיימת.
    חברותי בכל אופן נתנו לי את הנאום הידוע שאם זה היה חשוב לי והוא היה באמת מוצא חן בעיני, הייתי מחכה- ומה אם ללכת אחרי הלב, למה להתחשבן על כל דבר, למה להיכנע למוסכמות?
    רק חודש לפני היה לי בחור ששכבתי איתו בפגישה הראשונה והוא רצה אותי באופן רציני והמשיך לרדוף ואחרי שבועים "ירד לי ממנו" ולא היה לי נעים לסיים את זה -אז נתתי לו לבקש שלא אאתאמן עליו במערכת יחסים רצינית.
    והיו לי בחורים שהחזקתי אותם עם כאב ביצים שבועיים וחודשיים ויותר ומה יצא מזה? כלום. אני לא חובקת תינוק ולא עדיף לדעת שבחור הוא אידיוט או לא כבר מהתחלה?
    אולי אני כותבת אישי מידי ואולי זה לא מדבר אליכם- אבל רק על עצמי לספר ידעתי…
    חתיכה חדשה.

  29. אני חושבת שמיה רצתה לכתוב משהו , להבהיר עמדה מסויימת אולם כפי שגילו זאת חגי ,מיכל ואחרים היא (שוב) מצאה מקום בין השורות לפרוק את תסכולה.
    מיה מדברת כמו אחת שמסתכלת על "החתיכות" (איזו מילה מיושנת…) החדשות וליבה נחמץ
    מ"קיבינימט למה לא היה לי את השכל שלהן"- נראה לי שמיה החמיצה זיונים רבים בחייה
    וסטוצים מותירי לב שבור (כן, אפילו שאסור לגלות עפ"י כללי המשחק).
    היא ממש כועסת עליהן. לא, זו לא כתבה פמיניסטית. זה רק המעטה.
    יש כאן בעיה של חוסר מיצוי של מיה את מיניותה החופשית.
    אני (נשואה +1 אגב) הגעתי לחתונה רווית סקס. הזדיינתי מלא (עם חלקם שיחקתי את ה"לא רוצה משהו רציני") אבל טעמתי מהכל ואני מסתכלת על ה"חתיכות החדשות" בחיוך מזדהה ומפרגן ולעתים נוסטלגי. התגובה של מיה מעוררת תמיהות . היא כנראה אף פעם לא היתה בתקופת זיונים סוערים ומזדמנים והיא בעצם מכה על חטא. לכן , "חתיכות חדשות" , תלמדו מהטעות של מיה- הזדיינו לכן כאוות נפשכן, כעסו על עצמכן על זיונים מיותרים (כן,גם זה טוב), שקרו לו ש"אתן לא חושבות על חתונה" , תחזרו במונית, תבכו בשקט שהוא לא צלצל למחרת או לחילופין שיפסיק כבר לנג'ס. הכל- רק עם קונדום ורק שלא תגיעו למצב שתתחתנו ו"תרחמו" או תלעגו ל"חתיכות החדשות.

    • תבכו בשקט שהוא לא טילפן למחרת?
      אולי לבכות בקול? אולי לצרוח? אולי לשאול איך זה שכל כך הרבה גברים מרגישים נוח לא לצלצל למחרת זיון מדהים… אולי באמת כמו שאמרה מיה זו תקופה מצוינת להיות בה גבר וקצת פחות טובה להיות בה אישה?
      ומה הקשר בין להיות אשה חופשית שנהנית מסקס כאוות נפשה לבין נימוסי המיטה המחורבנים של הגבר הישראלי? לא רק במיטה, אלא גם סביבה, לפניה ואחריה?
      מה הקשר בין הרצון להינות מסקס, לבין התחושה המחורבנת שגורמת היתקלות בברנשים מסוגו של אסקימו ?
      הטעם של הסקס הכי מדהים הופך מר כשאת מרגישה שלא מתייחסים אל האדם שבך.

      • פספסת את הפואנטה. מה הקשר? או שאת מנסה לפתוח דיון מסוג אחר…

        • לא פספסתי כלום… פשוט איך אפשר להפריד בין סקס פרוע וחופשי לבין בני האדם שאת עושה אותו איתם ושמתנהגים לפעמים בצורה כזו שאת שואלת את עצמך אולי היה עדיף להישאר בבית , לענג את עצמי, ואחר כך ללכת לשתות עם חברים…
          נדמה לי שמיה ניסתה להגיד שמשהו בזמינות שלנו גורם לגברים (ולא רק לחארות שביניהם) להתנהג אלינו בדרך שנוחה להם אבל לא טובה לנו. לרובינו.

          • הגישה הזו , שכביכול הגברים גורמים לנו להתנהג בצורה מסוימת מוכיחה עד כמה את, מיה ושכמותכן -אלו ה"פמיניסטיות" הדגולות שוביניסטיות במהותכן ובכל הוויתכן ו…כן אתן זקוקות דחוף לזיון טוב. ומיד כמובן תמהרו להכחיש הרי מיה ניסתה לכתוב כתבה ברוח פמיניסטית(הפוך על הפוך)-
            אבל המלך הוא עירום….

            • שירלי

              הרבה זמן לא קראתי תגובות כל-כך מפוספסות. את בטוחה שקראת את הכתבה?

            • המלך , לדעתי, דווקא לבוש היטב. ולך שירה הייתי נותנת נכשל בהבנת הנקרא, אבל הצטיינות יתרה בהפנמת החשיבה הגברית (מהסוג החזירי, מפני שיש גם גברים אחרים)
              "יש לך טענות? את צריכה זין, וזה יפתור לך את כל הבעיות מותק…"
              ואני מפנה אותך לתשובתו המקסימה של בועז כהן, המופיעה בדיון "סליחה, אני פמיניסטית" ברשימת הנבחרים של בננות. בכלל, זהו מאמר (ודיון )ניבחר ומומלץ ביותר לעיון, לכל מי שמתיימרת להבין את משמעות המושג פמיניזם.

              • בנות, בנות מה יהיה? זוהי דעתי. אני קוראת בין השורות.
                שירלי, די נמאס שאת משמשת סנגורית פאתטית לכותבים שלך. תכבדי בבקשה את תפקידך כחברת המערכת ותפסיקי ללקק . אני קראתי את הכתבה קצת יותר נכון לצערכן…
                אסתי , נדמה כי את שותפה לבעיות של כולן. את כ"כ מזדהה עד שיש לי תחושה שאת כאן כדי למצוא חברים שיפיגו את בדידותך…
                ואני שוב קוראת לכל הבנות (גם ובמיוחד המתוסכלות) : צאנה והזדיינה!

  30. שמיים-בת

    וואוו איזה נושא טעון – אלוהים!

    ממרומי שנותיי (30 ו..) אני קוראת את כל הנאמר ואני לא יודעת מאיפה להתחיל.
    היפה והאופה, ההיא שהלכה, פרחח, מייקי, זאב ע., מאוד אוהבת את הראש שלכם.

    לא יודעת, אך איכשהו תמיד נראה לי שנולדתי בדור הלא נכון, הייתי צריכה להוולד 10 שנים מאוחר יותר.

    בכל אופן, מכל המשתמע בנידון, זה נורא מזכיר לי פעוט שמתחיל את צעדיו הראשונים לקראת עצמאות מוחלטת (רצוי עם הרבה אהבה ותמיכה ממגדליו).
    כמו שתינוק דופק על סירים ועושה הרבה רעש וחור באוזניים, אפשר או לצעוק עליו שיפסיק, או לקחת לו את הסיר, או לשתוק ולחכות שייגדל.
    כמובן שהאפשרות האחרונה היא הבריאה יותר לתינוק (התפתחות מוטורית וחושית – נו..) אבל פחות בריאה לעצביו של ההורה.
    נראה לי שעם כל הפמיניזם, פוסט פמיניזם, סקסואליזם, קישקושניזם, כנראה שהרבה מאיתנו קצת מתבלבלים, עושים טעויות, או שלא , בוחרים בדרך אחת וממצים, מנסים דרך שניה ומתחרטים, בקיצור אנחנו (האנושות) גדלה.
    גדלה לתוך עידן חדש.
    ועידן חדש כמו כל דבר חדש, חייב לבוא עם הפיכות (שריפת חזיות, שרליליות, דעתנות, בעיטה במוסכמות וכו').
    אני מאוד מזדהה עם הכותבות (פחות עם הכותבים מין הסתם – מין זה באמת סתם), ועברתי את כל 5 מדורי הגיהנום (נשארו לי עוד שניים למנייאק – נישואין והורות), הייתי בסרט של "אתה ואני עם פרחים וחיבוקים", בסרט של "השרמוטה לא עוצרת באדום", "המיטה באלכסון", "אלכסון הוא אסון", ובלה בלה בלה.
    בעידן הנוכחי מה שקורה בעצם לאנושות הוא דבר נפלא בעייני, מתוך הרצון הגדול להגיע לחופש המוחלט והשלמה עם "האני" הפצוע והחושב, והמודעות הגבוהה לתרחישי הנפש והלב והגוף, נראה לי שהחלו הניצנים להרים ראש לעבר הדבר שהוא המובן מאליו, אך עם תתי גוונים והכרה, שכל אחד מאיתנו הוא יחד ומיוחד, (מצטערת – לא כולנו שווים -ומזל שכך)ויחד עם זאת, כולנו תחת כותרת אחת – בני-אדם (למעט החיות שמאתנו – דוגי דוג).
    אשמח אם תצטרפו אליי למהפכה החדשה שלי : רבאק אנשים, תוציאו את הקנאה מלבבכם ותתחילו לחיות.
    קנאה על כל המשתמע ממנה.
    היא הורסת כל חלקה טובה
    היא גורמת לפחדים
    היא תוקעת לנו מקל בגלגלים
    אחיותיי היקרות, אל תקנאו בצעירות, אל תקנאו בחתיכות, אל תקנאו באמהות, אל תקנאו בנשואות ולא ברווקות, אל תקנאו במנהלות חברה, ובטח לא לקנא בעשירות שהן גם יפות וגם שרמוטות (מאוד קשה לי להתגבר על הקנאה הספציפית הזו).
    ולגברים הישנים והחדשים – תפסיקו לקנא בחברות/אהובות שלכן כשמישהו מפלרטט איתן, או שהן רוצות להזדיין עם גבר אחר (קנאת "הפין")

    פנו מקום בליבכם ומלאו אותו – את כולו – רק באהבה.
    אהבה היא הכל והכל זה אהבה
    עם סקס בלי סקס
    סקס זה הכל והכל זה סקס
    עם אהבה בלי אהבה

    סוף סוף "החתיכות החדשות " פתחו לעולם את ההכרה הסופית בעובדה:
    סקס זה סקס נטו
    ואהבה זו אהבה נטו

    (למה כל הזמן בילבלו בינהם?? ??)

    אני מברכת על אותן נשים אמיצות שסוף סוף הבינו שאפשר לעשות סקס בלי אהבה
    אני רק מחכה לאמיצות שיבינו שאפשר גם אהבה בלי סקס.
    וכאן בעצם אחרי כל ההקדמה הארוכה הזו, מקווה שאפיל לכולם את האסימון פעם אחת ולתמיד.

    האהבה אינה תלויה בשום דבר
    האהבה היא אחת יחידה ומושלמת

    מתיי לעזעזל אני אמצא את הגבר המתקדם והמודרני, שיבין שאפשר לקיים מערכת יחסים מושלמת עם אהבה בלתי תלויה, !
    שיבין שהדבר הכי חשוב היא חברות כנה ואמיצה, וכל השאר זו הרפתקאה אחת גדולה.
    מאחלת לכולנו
    שנמצא את האחד/ת והיחיד/ה
    שבכל יום ויום נראה אחד לשני את האהבה בעיניים

    שלכם באהבה

  31. אלמוני

    בזמן האחרון יצא לי לתהות- איפה כל הגברים השרמנטיים, שיידעו לגרות אותי, שיהיו רומנטיים.
    אני בגיל 18 עוד חודש, ועדיין לא מצאתי את הגבר הזה.
    ואז יצא לי לחשוב על אותן בנות שכן יש להן את זה, שהן "מצאו" את הגבר שלהם, ואני באמת לא מבינה איך?.
    מיה, האם את באמת מעריצה את אותן בנות שמזדיינות ולא חשוב להן יותר מכלום?
    תסלחי לי… אבל מי לא תרצה שידברו איתה אחרי סקס טוב? אולי לא על חתונה, אבל לפחות על כמה שהיא טובה או על כמה שהוא ירצה לשמור על קשר.
    אני מאוד מצטערת אבל עכשיו אני מבינה לאן נעלמה האהבה, זה פשוט שאנשים לא מעריכים אותה מספיק, זה פשוט שהגברים לקחו את הסקס יותר מידי ללב, ומה שמעניין אותם זה בעצם רק זה!
    כשאני חושבת על זה כך…. פשוט בא לבכות.
    בנים:
    תעשו טובה, קצת כבוד לבננות, קצת רומנטיות, תודה!

  32. שרון

    אתר מפגר! אוצים לדעת על אהבה! לא על סקס!!!!

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *