חברות ואקסים

השבוע שלח אליי היושב במרומים דילמה מוסרית קשה.
זה בדיוק הרגע בו אני תוהה אם במרומים יושב לו מלאך או שטן. לפי הימים האחרונים נראה לי שמי שזה לא יהיה הוא בעיקר צוחק על חשבוני.
מסוקרנים? מיד זה מגיע. עצות, אגב, יתקבלו בברכה.
יום שישי לפני שבועיים אני וחברתי הטובה ביותר מתכוננות לבילוי יום השישי. הבחירה נפלה על פאב עונתי, וחברתי הציעה להזמין לבילוי את עדי. עדי, למען הידע הכללי רבותיי, הוא האקס של חברתי. מה זה אקס? לפני שנתיים היה ביניהם רומן של שלושה חודשים קלילים והוא נגמר. בהסכמה הדדית, "with no hard feelings." הם אפילו נשארו ידידים וכל אחד מהם המשיך עם חייו , אהבותיו וזיוניו. עד כאן ברור? ברור.
עדי ואני מכירים מאז. חיבה הדדית תמיד הייתה. שם זה התחיל ושם זה נגמר. לא ראיתי אותו המון זמן, ובאותו ערב, לפני שבועיים, היה שם משהו אחר. זה היה ערב מקסים, לשלושתנו. צחקנו, שתינו, קישקשנו ונפרדנו. אבל הפרידה ארכה בדיוק 24 שעות, שכן עדי התקשר לחברתי וביקש ממנה את מספר הטלפון שלי. חברתי המסורה התקשרה לעדכן שמספרי הועבר, אך הבהירה לי באופן שלא משתמע לשתי פנים, שאסור לי בתכלית האיסור לפתח עם הבחור קשר רומנטי.
האמת, לא התווכחתי. בתיאוריה מסתבר קל להסכים, אך מבחן הפרקטיקום שלי לא איחר להגיע.
הוא הגיע אליי בשמונה בערב ונשאר כל הלילה. לא קרה כלום. כלום. וקרה המון.
חגורת הצניעות שלי נשארה נעולה בברזלים, אבל משהו בתוכי הרגיש פתאום את הפרפרים האלה בתחתית הבטן, אלה שחשבתי שלא ארגיש יותר לעולם.
ההיכרות המוקדמת עשתה את הכל הרבה יותר פשוט. לא הייתי צריכה לשחק משחקים, לעשות הצגות, להרשים. יכולתי להיות אני כי ידעתי שאת האני הזה הוא רצה. המתח הזה של הפרי האסור היה שם כל הזמן. הוא זה שגם הפך אותנו נבוכים, ביישנים, כנים. אולי הוא שעשה את הכל מתוק כל כך, כמו פעם, כמו לפני שנים.
למחרת הוא התקשר, רק להגיד שחשב עליי, שגרמתי לו להרגיש שוב בן 18, שאני לא יוצאת לו מהראש . ואני הרגשתי איך העיניים שלי מתמלאות דמעות. הקשבתי לו וכל מעטה הציניות שלי נמס, כל הכעס הסמוי והגלוי כלפי המין הגברי בכללותו התפוגג. היה בו משהו כל כך טהור, נטול מניפולציות. זו לא הייתה אמירה שמנסה להשיג זיון או להרשים בקלישאות מפוקפקות, זו פשוט הייתה הבעת רגשות ילדית, מבולבלת ומקסימה כל כך. ואז באותו רגע ראיתי אותו. את השטן הקטן מלמעלה. יושב לי על הכתף ומחייך חיוך זדוני. החברה הכי טובה שלך ביקשה ממך ואת מוכנה למכור חברות בשביל גבר? יש עוד מספיק בעולם, למה דווקא אותו? ומה עם החוק הבלתי כתוב שלא מתאהבים באקסים של החברות?
התקשרתי אליה וניסיתי להבין, אולי בכל זאת לקבל אישור. אך צינה קפואה נשבה ממי שעבורי היא יותר מאחות. לא, כבר לא מדובר ברגשות, אבל זה עניין של עיקרון. שמעתי את הכעס בקולה. אותו כעס שלא מבין בכלל איך אני לא מבינה לבד.
ואני מבינה, אלוהים כמה שאני מבינה. הלוא אם המצב היה הפוך אני אפילו את שלב הטלפון הייתי חוסמת. מצחיק. ניסיתם לחשוב פעם למה אנחנו עדיין רכושנים לדברים שכבר לא שייכים לנו וגם איננו רוצים שיהיו? ניתקתי את השיחה בידיעה שצריך לשים לקשר המוזר הזה סוף. אבל השדון השטני לא מוותר כל כך מהר.
הוא המשיך להתקשר כל יום, ואני רק רציתי להתכרבל בזרועותיו, להריח את השמפו תפוחים שלו, ולתת לו להתמכר לשקע הצוואר שלי… לא, לא, לא צועקים הקולות ומפריעים לי לחלום. האם באמת היית רוצה אותו לו הוא היה אפשרי? וכמה זמן בדיוק זה היה מחזיק? והאם יש לכם באמת עולם משותף לזוגיות או רק לפנטזיה? ואולי הוא חושק בך כל כך רק בגלל שגם את אסורה עבורו? אולי ואולי ואולי… כל כך הרבה מכשולים בדרך אל האושר.
לצערי (או שלא) אני מבינה שמבחן הבגרות שלי חשוב יותר מחום גופו, וערך החברות שנבנתה בדם יזע ודמעות מקודש יותר מלילות תשוקה סוערים. וחוקים שבלב מנצחים חלומות של הגוף. אולי עדי, פעם בזמן אחר, במקום אחר, היינו מתחתנים בסוף אוגוסט. אבל בינתיים אני מקפיאה אותך בפנטזיה ומודה לך, אין לך מושג כמה, שגרמת לי להאמין שוב בעונג המתוק שאת טעמו מזמן שכחתי.

אלונה אשכנזי

בעלת טור אישי-נשי במקומון ומזה שש שנים מגישה את מהדורת החדשות בצפון. עורכת כתבות צבע, ובעבר הגישה תוכניות אקטואליה ברדיו המקומי, והגישה מבזקים בגל''צ.

תגובות

  1. מלבינת כביסה

    זה אקס, זה? לפני שנתיים חברות קלילה של שלושה חודשים. זה לא כאילו שהם גרו יחד ואכלו מאותו מסטינג. החברה שלך נשמעת כמו אחת עם תחת הדוק וחרדת נטישה היסטורית.

    תשמעי, נאמנות לחברה זה קונספט מאוד מעניין, אבל זה לא אומר שאסור להתעמת עם החברה. אם הרגשת משהו מהדבר האמיתי עם הסו-קולד אקס הזה, לכי אליה ותגידי לה את זה. תדרשי ממנה לתת לך גט מהחוזה הזה שביניכם – בפעם הזאת בלבד, בגלל נסיבות מקלות. אם היא עדיין לא תקבל את זה, איזו מין חברה *היא*?

    • בלונדה

      לא משנה מה קרה באותם שלושה חודשים, לא משנה לפני כמה זמן זה היה
      גם אם זה היה רק לילה של זיון טוב

      זה אקס
      החברה מבקשת לא לדעת

      בתור חברה טובה את לא נוגעת
      ולא משנה מה את חושבת ו/או מרגישה

      זה המבחן
      זה הזמן להוכיח את עצמך
      וזה המקום להתאכזב מעצמך… או להתגאות

      כל הכבוד דניאלה
      גאה בך

    • צילי וגילי

      מנסיון, גם חברות טובות הכי כמו אחיות נפרדות לפעמים ואז תשאלי את עצמך, בשבילה הפסדתי אולי את אהבת חיי?
      אבל רק את יכולה לדעת אם זו אהבת חייך או סתם עוד תשוקה חולפת למישהו אסור…

      בשביל סתם זיון זה לא שווה. יהיו אחרים. אם הפרפרים הם בשיפוליים זה לא סימן טוב. הם צריכים להיות בלב.. 🙂

    • הילוש

      טוב אז ככה מותק! עשית את הדבר הנכון.. כל בן יכול להדליק את הפרפרים שלך (ועוד כמה דברים).. אבל רק מספר בנות מועט יכול לגרום להם להמשיך לפרפר! במיוחד אחרי שלבחורים יש הנטייה לקחת לנו את הפרפרים. אין, ולא יהייה בחורה אשר תעז להתעמת עם חברתה על בחור! לא יהייה הדבר ואף ייצא מחוץ לחוק:) מניסיון… לא מומלץ..

  2. אל תתני לה להשתלט עליך. אין לה שום זכות להגיד לך עם מי להיות ועם מי לא.
    היא יכולה ליעץ, היא יכולה להתריע, אבל ההחלטה בסוף היא שלך ושלך בלבד.

    אם באמת הקשר שלהם נגמר בקלילות אני לא רואה סיבה להתנגדות שלה. הייתי מנסה לחקור את העניין. היא עדיין רוצה אותו? אם כן את בבעיה. היא כועסת עליו בגלל שהוא פגע בה איכשהוא ואת לא יודעת על זה? אז היא צריכה לתת לך יותר מידע – ואז תוכלי להחליט האם את פוסלת אותו בגלל מה שהוא עשה.

    אני ממש לא אוהב מערכות יחסים שבהם יש ניהול חשבונות; "אם את חברה שלי את לא תעשי…", ולא אוהב אנשים שמבצעים מניפולציות רגשיות על אחרים. אם זה פוגע בה, שתגיד למה, וגם אם כן – יכול להיות שתחליטי שבכל זאת זה מה שנכון לעשות – ובלי קשר לכמה את אוהבת אותה או לא. ואם היא חברה אמיתית, היא תבין את זה.

    בהצלחה….

    • שיח קוצני

      אני נדהם מעזות המצח של כל אחייי הקופים שאומרים לה "לכי על זה", "תבדקי אם יש משהו". מה לא ברור פה? הרי החוק הבלתי כתוב שאתה לא מזיין את החברה שלי או את האקס שלי ( וההיפך) הוא חוק ששום בית משפט אקטיבי סטייל השופט ברק לא ישנה.

      אז תעשו לי טובה ואל תשחקו אותה את האיכפתיים ועלק רומנטיים. (פרפורים בבטן שמטן).
      כלום. ככה זה. חברות היא עניין של נאמנות ומה גם שהחברה הבהירה לה שלה זה לא נוח שהיא תצא ותתרועע, כלומר תזדיין עם החבר שלה לשעבר. לא נוח לה ולכן אין על מה לדבר.
      זהו סוף פסוק. ובלי תגובות.

      • אניטה

        מה זותומרת ? מאיפה בא החוק הזה? זותומרת שאת החברה שלי שלקחה לי את האקס שבעצם תמיד ידעתי שאוהב אותה ולא אותי, הייתי צריכה לנטוש ומיד?
        אז הייתי נשארת בלי חבר וגם בלי חברה… והיא לא עשתה את זה מרוע לב. סתם כי ככה זה, הלב חזק מהמוח, וגם אני הייתי מספיק נבונה לדעת את זה.

        אז אחר כך הוא נטש גם אותה ואנחנו היינו אחיות לצרה. אחלה.

        הלאה הרכושנות. אם היא כבר לא אוהבת אותו – שתתן לך אוקי, מה זה פה התרגילי שליטה האלה?

        • זו הבעייה, שנראה לי שהיא כן אוהבת אותו עדיין. ואז הפגיעה היא קשה מנשוא.
          אם הוא לא היה מעורר בה כלום-היא הייתה נותנת ברכתה.

      • החברה גמרה עם ההוא לפני שנתיים. סליחה, אבל מה זה צריך להפריע לה? איזו מין חברות זו? למנוע משהו מחברה שלך, רק כי לך יש בעיות אישיות של חרדת נטישה ורכושנות? כדאי לה, לחברה, לטפל בבעיות האלה, ולא להפעיל כל מיני מניפולציות על אלונה. אם זו חברות בעיניך – בעיני זה לא. לחברה שלי אני רוצה שיהיה טוב, ואם היא יוצאת עם מישהו שיצאתי איתו וגמרתי איתו – גם אם ארגיש קנאה או חוסר נוחות מסויים, לא אדרוש מחברה שלי לבחור ביני לבין הבחור. זו חברות אמיתית בעיני, ולא העמדת האינטרסים שלי מעל הכל. זו השלכה של בעיות אישיות על החברות. ככה אני רואה את זה. כדאי לך להתבגר קצת, חבר…

  3. ממני גם חברה טובה לא הייתה מונעת בחור. תהיי ביץ', תהיי זונה, תעשי רק מה שבראש שלך… ככה הכי טוב.

  4. מקסים!…
    אגב,דיברת איתו על זה? לו אין תחושת אי-נעימות?
    במקומך,לא הייתי מוותרת כל-כך מהר..ממי,הפרפורים האלו לא מגיעים לעיתים קרובות-לא חבל לפספס…?
    אם היא באמת חברה טובה-היא אמורה להבין…(תבטיחי לה שהיא תהיה השושבינה..)

    • בלונדה

      רנץ

      מהפה שלך לאיפה שהוא למעלה
      או שהיא תבוא בתור שושבינה
      או שמאותו יום היא כבר לא תשמע ממנה…
      תלוי באופיו של אדם

      והאם היא באמת מוכנה להפסיד חברה בשביל שבועיים/חצי שנה/שנתיים של תענוג ואז לגלות שזה לא היה זה ולהשאר בלי כלום ביד?

  5. כמי שהתנסה במצב דומה מאד, אך מפרספקטיבה הפוכה, אני יכול לומר שהדברים אינם כפי שהם נראים.
    אם לחברתך יש בעיה עם הרצון שלך לצאת עם אותו ברנש, יש יסוד סביר להניח שעדיין יש לה משהו כלפיו, ולא יעזרו הכחשות. הרי שאלת את עצמך (ובצדק), אם היא כבר לא רוצה אותו אז היכן בעצם הבעיה ?
    באחד מספרי שרלוק הולמס (ששמו פרח כרגע מזכרוני) אומר הולמס ש"לאחר אלימינציה של כל התשובות האחרות, התשובה שנשארה, ותהיה בלתי אפשרית ככל שתהיה, חייבת להיות נכונה"
    והרי לך, זו התשובה האפשרית היחידה.
    חומר למחשבה:
    האם הם באמת נפרדו כידידים ? (יש דבר כזה ?) או שמא שמעת רק את גרסתה (המשופצת ללא ספק) של הסיפור.
    הייתכן של"אחותך" יש כמה דברים שהיא שומרת בסוד *אפילו* מפנייך ?

  6. לוכד עריקים במיל'

    לא מבין את הגישה הזו.
    היה. נגמר.זהו הוא כבר לא שלה."מותר לכל אדם"
    רכושנות פראית של החברה ופראיריות של אלונה.

    • אוריאנה

      "שלה"? הוא מעולם לא היה "שלה". אדם אינו רכוש, יש לו רצונות משלו. הוא לא מריונטה.

      אלונה, אל תקפיאי כלום עדיין. תבררי, תבדקי.
      את מספיק חכמה כדי לדעת, שלא מוותרים על הסיכוי הזה, גם אם הוא קלוש…

      אוריאנה

  7. זה כל מה שיש לי לומר. ולא אני לא הולכת לומר לך ששלושה חודשים זה לא הרבה זמן. אין אפילו טעם. ומסיבה מאוד ברורה- אני בדיוק באותו מצב שאת, או לפחות היית, לפני שהחלטת.

    אני משערת שאני צריכה לכעוס עליך, מפני שברגעים אלו ממש את ניפצת את הפנטזיה המתוקה שבה אני ריחפתי לי בזמן האחרון ומצד שני אני שמחה על החלטתך מפני שזה רק מבהיר לי מה עלי לעשות.

    תודה.
    🙁
    🙂

  8. רות המואביה

    לדעתי, החוק הבלתי כתוב הזה הוא בכלל לא מוחלט. אם היחסים בין חברתך ובין האקס שלה הסתיימו ביוזמתה, אין לה כל זכות להמשיך להיות רכושנית כלפיו, שכן הוא היה בידיה והיא ויתרה. אולם, אם המצב הוא הפוך, שחברתך נזרקה בניגוד לרצונה ע"י האקס, אזי ברור כי עליך לשמור מרחק ממנו…אחרי שנזרקים, קיימת התחושה ש"אם הוא לא שלי, הוא לא יהיה של אף אחת" , קל וחומר לגבי חברתי הטובה!
    אז…צריך להבין אותה?

  9. אינדי_גו

    יש אקסים ויש אקסים. יש כאלה שמותירים מטען רגשי כבד, כן, גם ממרחק של שנתיים, ואפילו אם היו ביחד "רק" שלושה חודשים.
    ויש אקסים שלא משאירים אפילו לא שקע קטן בלב.
    ולדעתי יש מקום לשיקול דעת. יש אקסים שלי שממש לא מזיז לי אם החברה הכי טובה שלי תהיה איתם – כי לא נשאר שומדבר רגשי מהם אצלי.
    ויש את השניים שלושה, שבאמת, הייתי מעדיפה לא לראות אותם ממש מתחת לאף שלי, נניח עם החברה הכי טובה שלי.
    אבל לדעתי זה לא צריך להיות אוטומטי.
    אשר לבחירה בין החברה לבין האקס, בעיני זו בחירה נכונה, ללכת על החברה. *אבל*, אם לה עצמה אין שומדבר רגשי כלפי הבחור, וזו סתם רכושנות לשמה, אני הייתי עוצרת לחשוב רגע איך זה שחברה כל כך טובה שלי לא מפרגנת לי משהו טוב, גם אם לה זה עולה בוויתור על דונם או שניים מ"הטריטוריה" שלה. שכל עוד הטריטוריה לא רגשית, מוזר מאוד שהיא פוסלת את זה אוטומטית. אולי זה לא חפיף כמו שנדמה לך, ביניהם?

    וזו אכן חברות טובה, לפני שמתחיל משהו, לשאול את החברה, אם אכפת לה שיהיה משהו בינך לבין האקס שלה. אפילו אלמנטרי, ניתן לומר.
    ויש הבדל גדול, אם הלא שלה הוא מתוך אגואיזם, או מתוך דאגה לך.

    כי הייתי שם פעם, עם אקס של החברה הכי טובה שלי. היא הכירה בינינו. לא ממש חשבה שזה יילך לכיוון ההוא, כנראה. אבל זה הלך לשם. והוא לא ממש היה אחד שמביא נחת למי שאיתו. והיא ראתה אותי מתייסרת, ובאיזשהוא שלב זה התחיל להציק לה, ובסוף אמרה לי, שמעי, אני לא יכולה לראות אותך במצב הזה, זה יותר מדי מזכיר לי את עצמי בתקופות הרעות איתו. לא רוצה שיקרה לך אותו הדבר, ואת רק בתחילת הדרך איתו. את עוד לא ממש מאוהבת, את עוד יכולה לצאת מזה, אבל אני רואה שאת נסחפת פנימה, ואם תהיי איתו, אני לא אוכל להיות לצידך ולעבור שוב את כל המסכת הזו, אצלך. אז תצטרכי לבחור, הוא או אני.
    ואני בחרתי. ואני לא מתחרטת לרגע.

    • נו…….

      ומה בחרת?

      • אינדי_גו

        שמתרחשת איקס פעמים בחיים, כשאיקס הוא מספר טבעי ובדרך כלל ראשוני וקטן או שווה לשלוש, ואז היא שווה גם ויתור על חברות, אם הן לא יודעות לפרגן לאירוע הנדיר הזה.
        בניגוד ליוצא דופן הזה
        הרי שמצד אחד יש לנו חברה טובה
        חברת אמת
        ומצד שני, איזה בחורצ'יק, נגיד היה נחמד, זיון משובח, ובכל זאת, היום הוא פה ובעוד, נגיד, שלוש שנים מי בכלל יזכור איך הוא נראה בכלל.
        בשביל זה שווה להפסיד חברי אמת?
        i don't think so
        חברי אמת הם נדירים. כמעט כמו אהבת אמת. לא שווה לזרוק אותם בשביל כל שמוק שעובר בסביבה.

        • …הוא שונה. החברה שלך היתה הרבה יותר פתוחה איתך ואמרה לך בצורה הגיונית ואמיתית מה מפריע לה. בעוד שחברתה של אלונה היא כביכול פרודה עם נו הרד פילינגז.
          החברה שלך עשתה מה שחברים טובים עושים. היא היתה כנה, רוצה לעזור ונכונה להפגע.
          שלושת אלה לא היו קיימים בגרסה המקורית. שם אני מוצא רק שתלטנות. אם היא לא רצתה שהם יצאו למה היא נתנה את המספר? מה זאת אומרת 'מותר להפגש אבל אסור לשכב'? זו חברות זו? חברים לא משחקים ברגשות.
          מן הסתם בכל זאת היתה לה סיבה טובה להיות כל כך עויינת לרעיון. אבל היא לא הביעה אותה בצורה הנכונה – ואת הנקודה הזו צריך להבהיר. ומבלי שזה יקרה, לא הייתי מוותר על הקשר כל כך מהר.
          ונקודה נוספת: חלק מהמושג 'חבר אמיתי' כולל בתוכו איזו הבטחה; קשר שיעמוד בפגעי הזמן, ובלי קשר לנסיבות. אולי נתחתן, אולי נחלה, אולי נשמין, אולי ניסע לחו"ל. חבר אמיתי זה מישהו שאתה מאמין שיהיה איתך גם אחרי כל אלה. זה לא חייב להיות אינטנסיבי כל הזמן, ויכולות להיות גם תקופות של פירוד – לא מתוך כעס – אלא פשוט מכח הנסיבות. ולו אני הייתי החברה במקרה שלך, והיית אכן בוחרת בבחור, הייתי נותן לך לבחור ולא שורפת את הגשרים. אז בסדר, אולי לתקופה מסוימת הייתן קצת פחות מדברות. אבל בשביל זה לזרוק הכל לפח? לא נראה לי.

          • אינדי_גו

            אני מסכימה איתך, ואכן, מה שהיא אמרה, הוא שאם אני בוחרת בו היא לא תהיה. סביר שאם הייתי בוחרת בו, אחרי שזה היה נגמר היא עדיין היתה שם בשבילי.
            וכן, כנות בין חברות זה הכרחי
            וגם בין פרודים טובים
            שבמקרה של אלונה, הבעיה התחילה כשהבחור ביקש מאקסתו את הטלפון של אלונה, וההיא נתנה, כמו פולניה טובה. למראית עין היא חברה טובה ומפרגנת, ואז היא הולכת ולוחשת למטולפנת שלא תעז להיענות. שקוף לאללה שהיחסים של האקסית עם הבחור הם לא בדיוק הדבר הכי פתוח וכנה שיש.
            שלא תיתן את הטלפון, שתגיד לו, תשמע, אני ארגיש לא נוח עם זה שתצאו.
            ואחר כך תספר לאלונה, צ'מעי, ההוא רצה את המספר שלך, אבל אמרתי לו שיש לי בעיה עם זה שתצאו, כי באמת יש לי.
            אז אלונה היתה יכולה להישאר עם המחמאה שההוא רוצה, ועם ההבנה שהחברה שלה באמת לא מסוגלת לראות את זה קורה מול עיניה, ולאלונה היה נשאר השיקול, אם היא רוצה לפנות אל הבחור ככה מאחורי הגב של האקסית (אני נגד, אבל עושה רושם שאנחנו כבר לא בקנזס, והכללים פה שונים)

  10. אלמוני

    It may be the "one", your true chance for true love. Your friend will come around, and if she doesn't, then maybe she is not as good a friend you wish her to be. Go for it.

  11. בובי של דובי

    נו, אני מכירה את הסיפור הזה מהצד של עדי ה"אובייקט", רק שהאקס שלי כן הותיר אותי לחבר שלו (אנחנו יחד כבר 10 חודשים ומ-א-ו-ה-ב-י-ם!!) אבל אח"כ כשהוא ראה שאנחנו באמת רציניים הוא התחרט.
    חבר שלי הפסיד את אחד החברים הכי הכי הכי הכי הכי הכי הכי טובים בעולם שהיו לו, אבל הוא הרוויח אותי. ואם תשאלי אותו היום (שזה אולי תהיי את אם תחליטי מה שתחליטי) מה הוא היה מעדיף, אותי או את החבר, הוא יגיד ללא צל של ספק שאותי.
    ועוד משהו- הוא טוען שכנראה והחבר ההוא לא היה חבר אמיתי, אם הוא לא היה מסוגל לראות אותו בשמחה שלו ובאושר שלו איתי, ולהתגבר על תחושת הרכושנות הטפשית הזו.

  12. מלורי נוקס

    אני ממש מבינה את הבעיה…אבל לדעתי את צריכה ללכת ולברר עם החברה שלך , שברור שבנתיים היא יותר חשובה, אם הוא פגע בה ואם היא עדיין רוצה אותו…כי את אומרת שזה היה משהו קליל שהיה ונגמר..אולי לא?….תבררי את זה…
    ותסבירי לה שמה שאת מרגישה איתו הוא חד פעמי וזה לא משהו שקורה כל יום, שאת חושבת שזה זה…את בעצמך העזת להזכיר חתונה על אדם שרק עכשיו התחלת להתעניין בו בצורה כזו….לא קצת מוגדם?? אולי לא …אם זה אכן זה…
    אז אם חברתך היא חברה טובה היא תבין….אבל תצטרכי לעשות את זה בעדינות מכיוון שלי נראה שיש לה עדיין רגשות אליו.

  13. בלגאניסטית

    אריאלה חשבת על זה שאולי אותה חברה מקנאה דוקא בבחור ולא בך? לפי מה שסיפרת לא בטוח שזאת רכושנות או רגישות יתר דווקא לבחור, אלא רכושנות ורגישות יתר אלייך. בלי שום קשר לבחור, כדאי שתבחני את היחסים שלכן מחדש.

  14. אני הייתי לפני שנתיים בסרט הזה מהצד של הבחור, והחבר הכי טוב של האקס החליט כמוך. וזה תיסכל את שנינו תקופה מאד ארוכה. בסופו של דבר, כשהאקס נסע לטיול במזרח ונעלם מכאן לכמה חודשים הרגשנו "חופשיים" מספיק לנסות, ואמנם זה לא התפתח לאהבת חיינו, אבל זה הפך אותנו לחברים הכי טובים שיכולים להיות, שהיום זה הרבה יותר מהקשר ביני לבין האקס או בין שניהם, וכן – היה מדובר על החבר הכי הכי טוב.
    אף אחד מאיתנו לא ניתן קשרים עם האקס בעקבות זה, האקס נפגע, משנינו, כי משנינו הוא ביקש לא ללכת על זה, אבל לא פוצץ את הקשרים. אני לא מתחרטת לרגע. כמו שמישהו כאן אמר – ומה אם זו אהבת חייך?
    הקלישאות של הטאבויים שאסור להגיע אליהם לרוב לא מתבררות כנכונות. כמו שאפשר לשכב עם ידיד טוב ועדיין לא להרוס את הידידות אם יודעים לטפל בזה נכון, ככה אפשר גם בסיטואציה כזו להסתדר עם כל הצדדים.
    תתחילי מלדבר שיחה גלויה עם החברה שלך. להגיד שיש כאן משהו מעבר ושזה לא זיון. אם היא כזו חברה טובה, היא תבין, תיקח צעד אחורה ותתן לך לנסות.

  15. זהירות, מדובר במניפסט ארוך (וסליחה אלונה אם עליתי לך על המאמר, פשוט, אני בדיוק באמצע הדילמות האלו ואת, ברוב גאונותך, השכלת לכתוב על זה).

    הייתי פה והייתי שם, הייתי הפרי האסור עבור בחורים, והייתי האוסרת, אפילו ניסיתי להיות בסדר ולהכיר לחברתי אחד שזה לא הלך בינינו, וכל מה שיש לי להגיד לכולכם זה: חברים! זה לא עובד!!! להגיד עוד פעם? לא עובד, שלושה סימני קריאה.

    למה? אוף, יש כל כך הרבה סיבות. השטן הוא מאוד יצירתי. כמו שאומר המרצה שלי בקורס לקבלה: כשאנחנו צריכים לקום בבוקר, ובא לנו לישון, השטן כבר מזמן בעבודה, מנסה לשכנע אותנו לא לקום מהמיטה.
    ונחזור לענייננו: קודם כל משאלת היסוד – האם אנחנו רכושניות? התשובה היא כן. וזה לא בגלל שאנחנו נשים. זה בגלל הטבע. זה בגלל שגם כלב, מהרגע שהוא מאתר טריטוריה, הוא משתין עליה בכוונה שאף אחד לא ייכנס לשם. אני שמה את הבושם שלי והוא נדבק בבגדים של החבר שלי, מתוך כוונה להגיד – "זה שלי". למה נשים מרחרחות את הבגד? למה הן רואות את סימן האודם על הדש או את השערה הזרה על הכרית? זה הסימנים שנכנסו להן לטריטוריה.
    לצערי, בשנים האחרונות העולם הפך להיות מתוחכם בדרכי התיקשור בין גבר לאשה, ולכן נגזר על הבחורות להיות שרלוק הולמס גרסת ההיי טק. או פשוט לסמוך על הגבר, או להעלים עין. ברור אלונה, שיש דרך אחרת לעקוף את הדילמה: לנהל מערכת יחסים עם עדי (שם בדוי אני מבינה). עכשיו, אם היא לא תהיה רצינית, תגמרו, ותשכחו ממנה ואל תספרו במילא. ואם היא תתפתח למשהו רציני, שילחו לחברה הזמנה לחתונה ואל תשכחו לכתוב על המעטפה: אחותי, תודה שהיית טיפשה. מאחלים גם לך הצלחה בהמשך דרכך. נראה לי שלא כדאי לכם לבנות על הצ'ק.
    אני לא אומרת, יכול להיות שבינתיים תמצא חברתך את אביר לבבה ותגיד לך לבד ובלי קשר: יודעת מה? העדי הזה, היה מה זה אפס? תודה שלקחת לי אותו. אבל זה אפשר רק כאשר שתיכן כבר שרויות באיזה סוג של השלמה, אושר ועושר. כרגע, מה לעשות, אתן במירוץ בדרך למערכת יחסים וזה כשלעצמו מעמד לא קל, בטח לא כשמעורב באמצע אדם נוסף שמכניס פן של תחרות סמויה.
    כלל מספר.. משהו: לעולם אל תסיקי ששני אנשים שנפרדו, מנהלים מערכת ללא משקעים. הארד פילינג'ס כמו שאת קוראת לזה. הרי אם באמת לא היה אכפת להם אחד מהשני הם לא היו יוצאים יחד יותר. אני מניחה שלאף אחד מהם לא חסר עם מי לצאת לבילוי. העובדה שהם עדיין בקשר אומרת משהו: שמישהו רוצה קשר מכל מיני סיבות. דווקא את שהוזמנת למפגש אולי היית אמורה לרכך את המתח ולהפחית את מפלס הציפיות שלא התממש ולכן הוא אולי גבוה הרבה יותר ממה שאת מתארת.
    אם כבר נו הארד פילינג'ס – לא מזמן יצאתי עם בחור שהבהיר לי שהוא רק יצא ממערכת יחסים ובלב בלה בלה ובקיצור הוא רוצה רק סקס. טוב, אז נפרדנו לשלום, ומאז אנחנו דווקא מתראים הרבה. זאת אומרת, לא בכוונה. הוא מגיע למקומות הבילוי שלי עם חבריו ואני עם חברותיי. והוא אפילו נותן לי נשיקה לשלום, רק מה, תהרגו אותי אבל אני פשוט לא זוכרת איך קוראים לו. זה נקרא נו הארד פילינג'ס. כי ניסיתי, לא נכנסתי לזה רגשית, הוא לא היה כזה חשוב. רק בתנאים האלו אפשר להגיד נו הארד פילינינג'ס.

    שמתי לב שרבים מהמגיבים-בנים כתבו – מה כבר קרה, מה כבר עשינו? למה להיות קטנוני? להיות, להיות, כי אין דבר כזה. כמה בנים בכו לי שהחבר שלהם גנב את החברה לשעבר?? אתם אפילו לא מתארים לעצמכם. אותה אחוות ה"אחי, שאכלנו יחד מאותו מסטינג" נשכחה כשאיבר מין נשי שורבב לאותה חברות. רק שרצה הגורל האכזר (שלי) וכל יפי הנפש נמצאים באתר הזה. יפי נפש וגם סובלנים? אללי. ישמרני האל. איפה אתם הבנים המרוקאים הרכושנים שיגידו שהם יחתכו מי שיתקרב אל האקסית שלהם? כי אני, אפילו שאני בת, אני ממש כזו ולא מזמן אפילו אמרתי לבחור שאני אוהבת ששם יד על המלצרית באפרטו וביקש שאכתוב עליה משהו בעיתון: יש מצב. אני מוכנה לנסח משהו, לעמוד מודעות האבל. מאז, אגב, אף אחד מהם לא נראה באפרטו. מענין.

    ועכשיו נפנה לחברתך, שלה אין פחות אחריות על מה שקרה פה. לא בגלל הרגע בו הזמינה את שניכם לאותו פאב (בואי נתערב שבשנתיים הבאות היא לא תעשה זאת יותר), אלא בגלל הרגע בו נתנה לו את הטלפון שלך, בעודה סומכת עליך. ראשית, כי אין לסמוך על אף אחד. בעיקר כשנשים, דעתן קלה עליהן. ושנית, למה לא להגיד את זה לעדי על ההתחלה – אם הם היו זוג הרי הם היו אמורים לדבר אחד עם השניה. ואז הוא אמור לדעת שמבחינתה, לא עושים דברים כאלו.
    למה להכניס אותך לקלחת מראש על משהו שהיה בינהם? מערכות יחסים זה לא משחק ברידג' – בדרך כלל כאשר נפרדים, לא צריך עוד "יד" במשחק העכור גם כך.

    ואיך גיבשתי את כל זה, אתם בטח שואלים. מי שם אותי למוכיחה בפתח? הו, הו. כמה שאתם לא יודעים. וכאן נפנה לאגף הקוריוזים, הרכילות הצהובה מנבכי אברקסס, סטולי, סטפן בראון ואפרטו.
    יש לי חברה שממש לא אכפת לה שאני אצא עם כל האקסים שלה גם יחד. אבל זו בחורה שמודעת לכך שהיא לא באמת אוהבת אף אחד מהם אלא רק משתעשעת. וכך היא מתיחסת לעצמה ולאקסים, וכך אנחנו מתיחסות אל חברתנו ה"יצאנית הסדרתית".
    היתה לנו חברה אחרת, לעומת זאת, שחיזרה בלהט מגוחך אחרי כל בחור שהיה של מישהי מאיתנו. כפרינציפ. בסוף זה הגיע למצב של בחור אחד, שדווקא כיכב הרבה ב"בננות" שחמש דקות אחרי שחטפתי ממנו את הבומבה, (שנאמרה לה באוזן, בכוונה שתעביר אליי את המסר!) היא ניגשה אליו ואמרה: טוב, אז אם את אתי אתה לא רוצה, מה דעתך על רומן איתי?
    כן, חברים. יש גם כאלו. רק שאחר כך היא מאוד התפלאה מדוע אני הלכתי עם בחור שהיה זיון שלה, רק זיון, ואף המשכתי ללכת איתו, למרות מחאותיה הקולניות בנושא והאיומים "אני אגנוב לך כל בחור שתירצי" שהמשיכו ב"אבל אני רוצה ממנו ילדים, איך את עושה לי את זה"? אני לא הייתי חברה, אבל לפחות התכוונתי לא להיות. זה לא "יצא לי". ואני אפילו גאה עצמי. או לפחות לא מתביישת.

    הרבה שואלים אותי על חבורת הבנות של אברקסס, שמי שהגיע למקום עד לפני כשנה, עדיין ראה אותנו פזורות ליד שולחן הביליארד. ולמה לא עוד? אז ככה. כי החברה הטובה שלי, זו שהאמנתי בה, נשארה בקשר איתי ועם האקס שלי הידוע בכינויו השטן מגולני. (ע"ע). ומכיון שלטענתו גמרנו ב"נו הארד פילינג'ס" הוא לא הבין למה הם לא יכולים להיות בקשר, וגם אני ניסיתי להיות דיי ליברלית עד שרבתי איתה על משהו אחר, תמיד זה הרי על משהו אחר, ופתאום בשיחת בירור ביני לבינה שגלשה לשיחה ביני לבינו, הוא התחיל לזרוק לי משפטים על ביקורים לילים ואחרים בביתה ובביתו ובבר המשותף. אני יודעת שזה לא קרה באמת, אבל הייתי שמחה אם כל הסיפור היה נמנע מראש. וכל הסיפור אכן היה נמנע מראש אם חברתי היתה שמה גבולות, ולא מתנדבת לרוץ אליו כל כך מהר בכל פעם שהייתי בוכה, כדי עלק להחזיר בינינו. אני מודה שגם אני הייתי אחראית, בכך שלא אסרתי עליה מפורשות להיות איתו בקשר. אבל הייתי חלשה וחולה נפשית וגופנית. וזה לא היה הזמן לקבל החלטות קשות מידי עבורי. וציפיתי שחברתי תגלה מצפון. טיפה ממנו.
    התוצאות הן שהיום אני משתדלת לא להגיע לאברקסס כשהיא שם, שהיא כבר לא באפרטו וכולנו, כל שש הבנות, כבר לא נוסעות לצימר בגליל ביחד, אלא משתדלות להתעלם אחת מהשניה כשבכל זאת יוצא לנו להתקל באותו מטר על מטר. ממש חוויה.
    בהזדמנות אחרת אגב, אותה אחת גילתה נדיבות והציעה לי את אקס בן זוגה למיטה, אם בא לי, כי הוא רק בן זוגה למיטה ולמה לא, וכל זה כי אמרתי לה שבעיני הוא סקסי. אני סירבתי. בלב קצת כבד אני מודה והיום אני מבסוטה. יש כל כך הרבה דגים בים, למה דווקא את שלה? אבל זו חכמה אחרי הרבה שנים של ניסיון. רע.
    ולסיפור האחרון שמראה שגם אם אתם בסדר, קשה לצאת בסדר.
    היה לי ידיד שרציתי לשדרג לדרגת יזיז. לא הלך. נשארנו ידידים כי הוא עבד קשה. לפני חודש הכרתי בחורה נחמדה, חשבתי שהם מתאימים. נו הארד פילינג'ס, זוכרים? מה שיצא מזה, שלבסוף אני התחלתי לקבל טלפונים משניהם, בדרך כלל גם בו זמנית, שבו הוא פתאום מרגיש נורא קרוב אליי ורוצה לצאת איתי, או יותר מזה – מזמין את עצמו לישון איתי "כי את נשמעת לי במצב רוח קודר ואם אני יכול לעזור למה לא?", ובאותה דקה ממש – היא בקו השני מתקשרת קצת מצוברחת ושואלת אם דיברתי איתו, כי הוא הבטיח להתקשר והוא לא, ואיפה אני חושבת שהוא ואם אני חושבת שהיא עושה משהו לא בסדר, ואולי כדאי לה כרגע לקפוץ אליו לעבודה עם זר פרחים כי הוא בטח עובד נורא קשה.
    בסוף נשברתי. נמאס לי לבגוד בחברתי ונמאס לי להגן עליו, עליה ולהיות זו שבטוח יזרקו הכל עליה בטענה שבישלתי הכל לטובתי מטעמי שליטה ואגו. ביקשתי משניהם להגיע להכרעה אחד לגבי השני, שתיעשה בין שניהם. בלעדיי. וככה הפסקתי להיות ה"יד" השלישית במשחק ברידג' מיותר זה של יחסיהם. כי אני מאז ומעולם הודיתי שאצלי נו הארד פילינג'ס שמור לאנשים שהם אויר, לא לכאלו שניסיתי להשכיב ולא יצא ועכשיו אני צריכה להיות הבייביסיטר שלהם ושל חברתם העתידית.

    ומשפט סיכום: גבול המוסריות בעיני הוא המקום שבו האגואיזם מפסיק להיות אגו שמשרת אתכם, והופך להיות אגו שאמנם משרת אתכם אבל עושה זאת על חשבון הזולת. ביום שבו תתחילו לחשוב שהחיים הם לא משחק סכום אפס ולא תמיד זה או אני או הזולת ויש מקום לכולם, הוא היום שבו תוכלו לקבל את תו "יקיר החברה". ותאמינו לי, לעשות טוב לאחרים, זה קודם על עושה טוב לעצמך.

    • נורית

      אתי – אני מנשקת את רגליך לאחר המאמר המדהים הזה – משום שנגעת בכל כך הרבה דברים אשר מדברים על מהות יחסים בכלל….
      מי שעקב אחרי הפורום בימים האחרונים ( ופה המקום להתנצל לאינדי-גו שעניתי לה כאילו היא זכר ) יודע שאני בשלבי החלמה ( קשים ) מקשר…וכשעלו העניינים של ידידות ויזיזות…הרי דנו באותם דברין של נו הארד פילינגס…אני משוכנעת שאין דבר כזה נו הארד פילינגס בפרידות – כי כמו שכתבה מרים קוץ' – תמיד מישהו רוצה לגמור קודם…ואני ניסיתי לשחק אותה קול…ולא הולך…
      לפני שנים חיזר אחרי אקס של חברתי הטובה ביותר – ולרגע לא עלה בדעתי למסדו בחיי – כי גברים לצערי באים והולכים – וחברות טובות צריכות להישאר…. וגם אם איאלץ לבחור בין החתול שלי לבין בחור הבחירה ברורה ( חתול ) כי מי שהלך איתנו כברת דרך יש לו ..לא יודעת – זה פשוט לא מוסרי אחרת.
      והעולם הוא לא של חטוף כפי יכולתך ובשביל קשר להצליח יש עניין של טיימינג- ואם זה לא עובד…אז לא…
      אוי – למה אני לא שומעת את עצמי מדברת ??

      • הטאו של פו הדב

        את משהו את . על כל דבר יש לך משהו להגיד הא. כאילו, בנאדם כותב על האקסית שלו או על האקס של חברה שלה או על החבר של החבר של החברה או על הכלב או על התוכי ולך יש מה להגיד. בטח אם מישהו שואל אותך ברחוב מה השעה, את כבר כותבת מקאמה (או לפחות איזה מאמר על גברים שמתחילים עם נשים ברחוב בדרך הבנאלית ביותר.) האמת, הייתי מת להשכיב אותך … (לישון אני מתכוון !) אבל בעצם במחשבה שניה, בטח גם כשאת ישנה את לא סותמת את הפה. מה שהכי מביך, זה שיש לך אשכרה מועדון מעריצים, שמתלהבים מהפלצנות שלך.
        אפילו לארה"ב הגעת (מפיק סרטים ? וואלה את יהודה ברקן לא הייתי מכיר לך …)
        אז רק שתדעי שבשבילי את לא מנטור ולא גורו (מקסימום גורילה…) את סתם אתי .
        אתי , אתי, כמה פאטתי … והאברומבמניה הזאת, לא הצליחה להדביק אותי.
        נ.ב
        מעניין על מה המניפסט הבא שלך יהיה…

        • הטאו של פו הדב

          האברמובמניה נכתבה בתגובה לאתי אברמוב

          • כן, כן. הבנתי שהמכתב שלך היה מופנה אליי, ומכל המילים רק הבנתי שאתה מת להיכנס פנימה, למועדון, רק שלא נותנים לך. ואגב, כשאני ישנה אני לא מדברת. תשאל את ליסה, הכלבה שלי.

            • הטאו של פו הדב

              אינני מעונין להיכנס למועדון שמקבל אנשים כמוני. .. (גארוצ'ו מרקס)

              נ.ב

              מה עם איזה מאמר שנון וחד כתער על ליסה הכלבה
              ( "יומנה של ביצ'ית ג'ונס " או אולי "כלבים מעדיפים בלונדיניות…? )

              • מבטיחה לחשוב על זה ברצינות. הבעיה שמאמרים נולדים אצלי מעצבים, וליסה היא האחרונה שמעצבנת אותי. מחד גיסא, אם נצא יחד, יש סיכוי סביר שתעצבן אותי ומכאן שיוולדו עוד כמה מאמרים. נסה ותהנה.

                • הטאו של פו הדב

                  אל תגזימי, אני לא כזה נורא,מבעד למסכה הצינית והנוקבת מסתתר לו יצור עדין, שברירי אפילו מפוחד. ( הבעיה שהוא מסתתר כל כך טוב שאפילו אני לא מוצא אותו…)
                  בכל מקרה, אם זה מה שיביא אותך לכתוב עלי מאמר, אני מוכן אפילו לעצבן אותך.

                  העיקר שתכתבי עלי ואני אהיה מפורסם ( או כמעט מפורסם)
                  אז מה את אומרת ? יש תקווה לטאומניה של פו הדב ?

                • הטאו של פו הדב

                  אל תגזימי, אני לא כזה נורא,מבעד למסכה הצינית והנוקבת מסתתר לו יצור עדין, שברירי אפילו מפוחד. ( הבעיה שהוא מסתתר כל כך טוב שאפילו אני לא מוצא אותו…)
                  בכל מקרה, אם זה מה שיביא אותך לכתוב עלי מאמר, אני מוכן אפילו לעצבן אותך.

                  העיקר שתכתבי עלי ואני אהיה מפורסם ( או כמעט מפורסם)
                  אז מה את אומרת ? יש תקווה לטאומניה של פו הדב ?

    • אלמוני

      Etti, You are a genious, I don't know if anyone has ever told you this before, but you are. I hear you are quite a celeb in Tel-Aviv, I wouldn't know, I live in the US, but I really enjoy your writing. Are you in for a book? I think someone had mentioned this before. Take care and please keep up the good work!

      • אני מבינה שאתה/את יכולים לקרוא עברית אז אני אענה בעברית. תודה!!! אני לא גאון. אני פשוט אשה שהתחילה את החיים עם המון רצונות וחלומות ואנרגיות מה שהביא אותה להמון מקומות רגשיים בהם דפקתי את הראש בקיר, ועדיין, אני לא יודעת למה נותרה בי הרבה תקווה ורצון לצחוק. ספר? כן, הלוואי, אבל סרט נראה לי הרבה יותר. את/ה בארה"ב – אם את/ה רואה איזה מפיק ברחוב, שלח אותו אליי.

        • אלמוני

          I am a she. I live on the east coast (NY), so I don't get to meet many movie producers / directors. I do think that you are highly talented and should and could make some money out of it. I am glad that your sense of humor isn't lost in all the rough times you are experiencing.

          • ראשית, אני נורא שמחה שאת לא "היא" אלא "שי". למרות אכזבתי ממוסד החברות הנשית, יש משהו נעים בשיחת בנות באינטרנט, כנראה שסביבה סטרילית ללא מגע יד אדם עושה את העניינים פשוטים יותר וגלויי לב. בכל אופן, קראתי את כל הסיפורים במאמר זה ואני חייבת לציין שלא רק אני גאונה וכל מה שאמרו לי בתגובה (תודה, מתוקות, הייתי בטוחה שלאף אחד לא יהיה כוח לקרוא כזה אורך ועוד כתגובה), אלא זה שכולן פה מרתקות, ומדהים כמה סיפור קטן כמו זה של אלונה, מפעיל כל כך הרבה אמוציות ולכל אחת זה קרה, ולכל אחת יש דעה, עדיין, אנחנו לא בדיוק סגורות על איך ננהג אם זה יקרה בפעם הבאה…התקווה האינסופית להחזיק במקל האושר בשתי קצוותיו עוד תהרוג אותנו.

    • ים כחול

      את אכן מדהימה-אמרת הרבה דברים חכמים.
      🙂

    • אינדי_גו

      "*נשים, דעתן קלה*" – אה?!
      אולי אלה שאת פוגשת איפה שאת פוגשת.

      ו"*היתה לנו חברה אחרת*" ואז את מפליגה בתיאורי מי גנבה למי חבר/זיון ובאיזה עניין. עכשיו, לא יודעת איפה גדלת, אבל אצלנו בצ'כונה היו כללים מאוד ברורים למי כן לקרוא "חברה" ולמי לא. (בימים העתיקים הללו של חבורת הקוזה נוסטרה דה לה באזוקה, הכלל היה, שחבר/ה זה משהו כזה שאת יודעת שאפשר להפנות אליו/ה את הגב ללא חשש)
      ועם כל הכבוד לתיאוריה המפוארת והמפורטת, נדמה לי ששהיית יתר במקומות מסוימים בילבלה אי שם את האבחנה הלא מאוד דקה הזו אצלך.

      זו ה"חבורה" הנשית המהוללת שלך? קבוצת בנות שאם יזרקו להן גבר ראוי-חיתון במרכז המעגל הן תטרופנה זו את זו עד שהאחרונה (המנצחת) תיטיב את הליפסטיק, תזחל לכיוונו בשארית כוחותיה ותשאל אותו, "מאמוש, שאני יעשה לך מסאז' בגב? שאני יביא לך את הנעלי בית?"

      • לא הבנתי מה את רוצה ומה את צועקת. בסדר, טעות, טועים, טעינו. עכשיו אני יודעת איך לבחור חברות, כי את החבורה הנשית עליה דיברתי, אספתי באופן אקלקטי, באקראי. טוב, לא מגיע לי עונש כי נתתי צ'אנס לאנשים.
        אבחנתך בענין הגבר שישימו באמצע המעגל נכונה, אבל היא לא קורית רק במקומות שבהם "אני מסתובבת". מותק, תירגעי. אני לא איזו פריח'ה מהצ'כונה. אני מסתובבת במקומות הכי הומים בעיר תל אביב, וגם בערים אחרות. מתוקף מקצועי נגזר עליי להיפגש בשביל כסף עם המון אנשים מכל הסוגים, ששוהים גם במקומות יענו תרבותיים (ואלה הכי גרועים תוקעים לך את הסכין, אבל באלגנטיות, יענו בשקט ובלי מהומות) ומנגד – גם בבארים ופאבים ובתי קפה (באמת סליחה). וכל מה שיש לי להגיד לך שחרא יש בכל מקום, טבע האדם הוא רע מנעוריו, לכן צריך לעבוד עליו בשביל לגלות את הטוב, נשים כשהן רואות גבר שווה, העולם לא קיים עבורן ברגע הראשון עד שצריך להזכיר להן שיש עוד דברים בעולם כמו מוסד החברות. ושוב, אין לזה קשר אליי ואל המקומות בהם "אני מסתובבת". תקראי קצת עוד תגובות ותביני שאת פה החריגה. לדעתי את בכלל יושבת לבד בבית שלך. זה באמת המקום הכי סטרילי שאפשר למצוא בכל העולם. שם באמת את נמצאת לבדך, בחברה הטובה ביותר, מבחינתך, כמובן.

        • אינדי_גו

          שזה נכון לאללה.
          ואני מקפידה על מעט חברים, אבל איכותיים. ככה אני, מה לעשות.

          וכשאני יוצאת, זה לא כדי לצוד גברים בסטפן בראון. מודה באשמה. לא חושבת שהטיפוסים שהולכים למקומות כאלה הם הסוג שמתאים לי. לא אוהבת את סצנת ה"ציד". זה בהמי, פתטי ועצוב בעיני. את האנשים שמעניינים אותי אני פוגשת במקומות אחרים, אין ספק.

          ואפילו כשאני מחפשת מישהו, אם אני פוגשת מישהו "שווה", אז לא כל העולם מסביבי נמחק, כמו שאת מתארת שקורה לנשים. כלומר, לנשים שאת מכירה. אני לא כל כך מכירה כאלה, ואם היה לי העונג, הייתי מחייכת אליהן בנחמדות וממשיכה הלאה. וככה אני לא מוצאת את עצמי מייללת על איזה בהמות החברות והחברים שלי. כי הם קודם כל צריכים להיות בני אדם שווים, שאני שווה בעיניהם לא פחות. קוראים לזה בררנות, אתי, ולומדים את זה עם הזמן.
          בקרוב אצלך…
          🙂

          • אינדי_גו

            "אבחנתי לגבי הגבר באמצע המעגל נכונה"?
            אללי.
            תקראי עוד פעם מה כתבתי. ככה את חושבת על נשים?
            מפחיד.

          • מה לעשות, האהובים שלי אנשים לא איכותיים. חבל רק שמרוב חוסר איכותיות כל העיר מאוהבת בהם. ועכשיו בטח תגידי שאני גם המונית, כי אני מתאהבת באנשים שכולם אוהבים.
            ודרך אגב, סטפן בראון זה אחלה מקום להיות בו. אם באים בגישה הנכונה ובלי ציפיות (וסדינים וכריות. שמיכות דווקא אפשר לעשות למי שמגיע לו).
            האיכותיות נמצאת בתוכי, ולאן שאני לא הולכת היא תמיד איתי. ואם אני לא מרגישה פתאטית, אז כל הסביבה יכולה להיות ואני לא.
            אבל לא באתי להתנצח. באתי להנות וקצת להחליף דעות. חבל, דווקא תמיד חשבתי שאת בחורה נחמדה ובעיקר, שאת בעדי. אני עדיין בעדך. (אבל כנראה שלא ניפגש כי את חושבת שסטפן זה פתאטי ושבחורות כמוני שיוצאות מהבית זה גם לא משהו. נו, מה אני אעשה?).

            • אינדי_גו

              נו באמת אתי. כל מי שיש לו ביקורת על ראיית העולם שלך הוא נגדך?

              אני לא נגדך. אני בעדך. אני אוהבת את דרך כתיבתך. מצד שני, אני גם לא מכירה אותך. ממה שאת כותבת, עולה שאנחנו רואות את העולם בצורה מאוד שונה.
              ולא באתי לומר שאת פאתטית. כוונתי היתה לומר, שההתנהלות הזו בשוק הבשר היא עצובה ופאתטית. כלומר, מה שזה מוציא מאנשים. לפי התיאורים שלך עצמך, זה נשמע רע. רע מאוד.

              והחלק שהכי קומם אותי הוא התפיסה (שעולה מכתביך) את הנשים כאובייקטים שכל מטרתן בחיים היא למצוא גבר ולהינשא לו. ובדחיפות, כי השעון מתקתק.
              תגידי, את לא נהנית בחברת עצמך? את מרגישה בלתי קיימת אם אין גבר לצידך?
              כי ככה זה נשמע.

              והחלק ההוא על הנשים שמוכנות להרוג זו את זו רק כדי להתרפס לפני איזה הורס תורן (ולמי אכפת אם חצי עיר מאוהבת בו או לא? זה נשמע טינאייג'רי באופן מבהיל. מה, יש שלושה גברים שווים בעיר הזו? ולכל הנשים יש בדיוק את אותו הטעם בגברים? לא נראה לי).
              ואוי, זה פשוט עצוב לאללה שככה את רואה את החיים, ויותר גרוע, את חברותייך. וזה, כמו שאני מסיקה ממה שאת עצמך כותבת, מגיע בעיקר בהשראת המקומות והאנשים המסוימים שבחברתם את מסתובבת. שומדבר אישי, מותק. בחיי. להיפך, אני קוראת אותך בעצב מסוים.

              • המגשרת

                חברות יקרות, אולי תחליפו אימייל ותשבו על כוס קפה?
                כי דווקא הכבוד ההדי שאתן רוחשות אחת לשניה במקביל להבדלים בתפישת העולם יכול להיות תחילתה של ידידות נפלאה.

                אגב, זה הכל בשיא הרצינות, ללא שמץ של ציניות או לכלוך.
                רק בטוב אני באה.

              • המגשרת

                אה. ועוד משהו. ממש נהניתי לקרוא את חילופי הדברים בינכן. גם אם תחליטו לא לשבת על קפה, אני אשמח לקרוא אתכן בעתיד (בדיוק מתווכחות ככה).

              • בסדר, הבנתי אותך ועכשיו כשנרגעו הטונים המתנצחים אפשר לשבת לשולחן המו"מ ולדבר. יש בעיר הזו, תל אביב, הרבה דברים טובים ורעים. אחד מהם היא היכולת להיות רווקה בלי להתנצל, ומצד שני, הרי לא באנו משום מקום ולכולנו יש אמא שמתה לנכדים ולב שרוצה לאהוב ולתת. וגם לקבל. אז הסינתזה היא לפעמים החיפושים בשוק הבשר. השאלה כמה מחפשים, באיזו דרך ומה מוכנים לעשות בשביל. אינטרנט זה לא שוק? וקופידון? אבל יש מטרה ואין דרך אחרת.
                זה נכון שיש את הבחורות המתקתקות, ושאם בחורה מסתובבת עם שעונים מתקתקים, בסוף היא תתפוצץ כמו מחבל מתאבד ותסב נזקים לסביבה ולעצמה. אישית, אין לי שעון מתקתק (אפילו שהמיתולוגי שלי היה ביחס"פ ומומחה בסילוק פצצות מתקתקות, בעיקר אותי) ועכשיו ברצינות – אני בכלל לא בלחץ. ואני גם מאוד נהנית בחברתי. פשוט, מרוב שאני נהנית, אני רוצה לתת קצת גם לאחרים ואני מפחדת שלא יהיה לי למי או כבר לא יישאר מה בלהט השוחק של החיים והטיפוסים שכבר לא אכפת. ממליצה לך מאוד לקרוא את "תאונות" של יעל הדיה, שדן בענין זה ובשינוי בחיים.

    • eti, you know i love your writing, but, well, i don't know; how should i put it? i think you shuold choose your freinds much more carefuly. i read about this group of girls in all those sad sad sad pubs, trying to get what? a one night stand? (but isn't it just an excuse?) and the only thing i read between the lines is desperation.
      and the answer "i have a great life but i love to complain" , oh, give me breake.

      • כל אחד בוחר את החיים שלו. אני לא יכולה לפקח על החיים של החברות שלי. אני רק יכולה לצאת מהחבורה אם זה לא מוצא חן בעיני יותר. לידיעתך, יש המון כיף בלצאת בלי חשבון עם ניחוח של הרפתקנות לראות מה צופן לנו הלילה. יש המון כייף בלהשתובב עם החברות. הכייף נגמר כשהן עושות את זה על חשבונך, במקום איתך. או באמת ברגע שאת שואלת את עצמך: מה אני עושה פה? דרך אגב, אפשר גם לשלב. שמעת על זה? לעשות דברים לנשמה ומידי פם לקפוץ לפאב הקבוע שלך לראות שכולם בסדר ומתגעגעים אליך.
        אני רואה במקומות הבילוי שלי סוג של משפחה, לא כולם כמוני אני יודעת ולכן לפעמים זה באמת נראה עצוב מבחוץ, אבל עבורי, מה יותר כייף מלבוא "הביתה", ועוד עם החברות שלי וגם למצוא שם את הבחור שאני אוהבת משוחח עם בני המשפחה האחרים?
        תחשבי על זה.

        • גבירת הטירה

          מצאתי עצמי מהנהנת בהסכמה לדברים של אינדי_גו ואריאלה 🙂 וזה באמת לא קורה הרבה.

          המשפט הזה – "יש המון כייף בלהשתובב עם החברות, הכייף נגמר ברגע שהן עושות את זה על חשבונך במקום איתך" – לא הייתי לוקחת אותו כסלוגן לאף בילוי. מאוד מעורר רתיעה, מוסרית בעיקר. אני מכירה את הסצינה של מועדון/פאב שכונתי שבאים אליו לראות את כולם, וגם מפלרטטים עם כולם ומחזירים לקולקטיב לאחר השימוש. זה טריפ נפלא, שאגב עובר אחרי כמה זמן. אבל לגזור מזה על החיים, על מחויבות לחברים, על התנהלויות בתחילת מערכות יחסים? נשמע כמו אסון של מטוס קל.

          אבל נעזוב את המוסר, כי רוצים לחיות פה את החיים – אחרי שזאתי לקחה את ההוא לחברה שלה והשנייה גנבה את השלישי מהרביעית, את נשארת ומסיקה שבעצם זה לא בשבילך. אבל עדיין אומרת לאינדי_גו "חרא יש בכל מקום". רגע, זו ראייה פילוסופית, מנטרה, או תירוץ להישאר במקום הג'ונגלי הזה (ולא משנה אם בפאב זה או אחר)?

          בכלל, נראה לי שבענייני שפה יש פה, בינינו, תהום גדולה. מה זה "*הלכתי עם בחור* שהיה זיון שלה"? הלכתם לאן? להצגה שנייה? רצית להיות איתו? הוא רצה להיות איתך?
          למען השם, אף אחד כבר לא מוצא חן בעיני אף אחד, אף אחד לא מת לשלוח ידיים לאף אחד, או לספר משהו אישי או לעצבן או השד יודע מה. רק נגזרות הפעלים האלה – "הלכתי עם בחור". אמא שלי אומרת על בני הדודים – "הם הלכו יחד והוא מאוד רצה אותה, ההורים שלה אשכנזים, משפחה טובה". ככה זה נשמע לי בדיוק, אבל בדיוק. צר, קר ומנוכר.

    • נכון שאהבה כוללת בתוכה רכושתנות, אבל אחרי שהאהבה נגמרת (אם היתה שם באמת אהבה מלכתחילה…) הרכושתנות נשארת לא פעם. השאלה אם יש בעיה לצאת עם האקס/אקסית תלויה במידת הרכושתנות של הבנאדם בלי קשר למהות היחסים. חבר טוב שלי שביקשתי ממנו בתקופת יובש להכיר לי אקסיות שלו (שיש רבות כמותן…) הסביר לי ברצינות שהוא, גם כשאינו מעונין יותר במישהי, רוצה שתישאר תמיד "שלו", ולכן אמנם לא ימנע ממנה לצאת עם אנשים (מן הסתם מחוסר יכולת) אבל בהחלט ימנע מלהכיר להן חברים…
      לי אישית אין בעיה להכיר בין חברים לבין אקסיות, כנראה שזה ענין של אופי. זה כולל גם את זו שעזבה אותי כשהייתי במילואים – למרות שעליה חשבתי הרבה אח"כ.
      במקרה הנדון במאמר – כיון שכבר יש הכרות – אני חושב שאם לחברה יש בעיה עם זה היא היתה צריכה לומר לאקס שלה וזה שלא אמרה והפילה את זה על אלונה זה לא ממש חברי. אני, כשנתקלתי במקרה דומה מצד הבחור פניתי למקור הבעיה וקיבלתי ממנה "אישור" (לאחר שכנוע…) והיום אני שנתיים עם חברה שלה + אופציה לחתונה…

  16. הייתי רוצה לקשר אתכם בלינק לפרק סיום העונה השלישית של דוסון קירק, הסצנה בה גואי ודוסון עומדים על המזח ודוסון מוותר על האגו והרכושנות שהוא מרגיש כלפי גואי ואומר לה שהיא חייבת ללכת לפייסי כי שם היא באמת רוצה להיות, וזה כמובן לאור ההתנגדות הרבה שהייתה בו קודם משום שפייסי הוא חברו הטוב ביותר ושניהם מאוהבים בגואי. קווין וילמסון התסריטאי של דוסון קירק הצליח לנגוע בדקויות הקטנות ולהבין שבעצם האהבה, הרכושנות משחקת משחק כל כך חשוב, לפעמים אנחנו לא צריכים אנשים מסויימים בחיים שלנו אנחנו צריכים לדעת שהם לא יהיו של אף אחד אחר, זה נותן לנו כוח, זה מגעיל. זאת גם כנראה הסיבה שאנשים לא יכולים לקבל את העובדה שיחסים פתוחים יכולים לפתור הרבה בעיות.

  17. מורת נבוכים

    הסיפור כ"כ מוכר
    והדילמה עודה ניצבת בעינה
    העלה בי נישכחות של "חברתי הטובה ביותר"
    סיפור שכך היה: היתה לי חברה טובה- הכי טובה בעולם האחת והיחידה שיודעת עלי הכל ואני עליה, זו שתמיד תהיה שם בשבילי ואני בשבילה,כל החברים, כל החוייות, כל הזיונים, האהבות והשנאות חלקנו יחד ואת ההתעללות שספגה בבית ( למרות שלא הודתה בפה מלא).
    לחברתי היה ידיד מאוד טוב שהיא היתה מאוהבת בו ולא קרה בינהם מעולם כלום הם תמיד היו ידידים טובים וערב אחד הוא הזמין אותה ואותי אליו הביתה- העברנו ערב מקסים , מצחיק עד כאב בטן וזורם שהסתיים ב6:00 בבוקר ומה שאני זוכרת הוא את המחשבה בדרך הביתה במונית – איזה מתוק הוא ואיך בעצם עד עכשיו לא יצא לנו להכיר!!
    בכל אופן חבר שלו ( שפעם הוא ניסה להכיר בינינו) התקשר אלי למחרת ואמר שהוא מאוד התלהב ממני והיה מעוניין שניפגש.
    ואז בעצם החלה הדילמה עניתי לו שזה מאוד משמח אותי אך מכיוון שאני יודעת מה תהייה תגובתה של חברתי אני מעדיפה שלא והוא שאל בצורה הכי תמימה וכנה שיכולה להיות
    היא לא גרה עם חבר שלה? שבנתיים הפך להיות בעלה, במרוצת השנתיים.
    חברתי התנגדה בכל תוקף לקשר שלי ושלו ולקחה את העניין מאוד קשה אני לעומת זאת מוכת תדהמה והרבה סימני שאלה שאלתי מדוע היא לא יכולה לפרגן לי ולשמוח בשמחתי- היא ישבה ערב שלם וחילקה סופרלטיבים מפה ועד להודעה חדשה לבחור המקסים ואותי אי שם בחלוקה המהממת שכחה להזכיר. אני זו שהייתי איתה ברגעיה הקשים זו שתמיד היתה שם לצידה ישבתי על המדרגות בוכה והלומת כאב מחוסר הפירגון ומכך שכל מה שהיה לה לאמר הוא שהוא בודד כרגע……
    ( זה לא יכול להיות חס וחלילה שאני באמת ראויה לו- אלא הוא פשוט בודד….)
    בכל אופן אני והידיד שלה ניפגשנו מספר פעמים ולא היה ביננינו כלום- הענננה ריחפה מעלי כל פעם מחדש.
    עם חברתי הטובה ניתקתי את הקשר , היא הספיקה להתחתן עם אהובה שאיתו גרה באותו הזמן ואני איבדתי חברה טובה וידיד.

  18. איילה-בר

    אח… נשמות טובות ואציליות אתם. אנשים יקרים.
    תנו לי לאתגר קצת את התיאוריה שלכן:
    "אם היא חברה טובה, היא צריכה להבין ולקבל", ומה איתך? את חברה טובה?
    זה מפריע לה. משהו בה גם אחרי כל הזמן הזה נורא מתקומם מול האפשרות הזאת שאתם תהיו ביחד, ואם היא חברה טובה שלך ואת אוהבת אותה, את לא תמהרי לייחס לה רק מניעים אגואיסטים ואפלים. זה עושה לה נורא רע. אז איפה את בסיפור הזה??
    גם בסיפור של 3 חודשים, לילה, שנתיים- החברה מעורבת עד לפרטים הקטנים, עכשיו היא צריכה לשמוע עליו? לראות אותכם כל הזמן מול הפרצוף שלה כשהילה של קדושה מרחפת לה מעל הראש?
    אי אפשר לכמת רגש, להציב אותו מול כמה זמן הם היו ביחד, ולהגיד: אוקיי, משהו במשוואה הזאת לא מסתדר, ולכן אין מקרה כזה בעולם.
    לפעמים גם החברה שמעורבת בפרטים הקטנים נשארת בצל בקשר לדברים הגדולים. הדברים האלה שאנחנו לא באמת רוצים להודות בהם, ושאנחנו לא ממש מעיזים להגיד בקול רם- שנפגענו, שרצינו יותר.
    רק מי שהיתה מוכנה לראות את האקס שלה, שיש לה אליו עדיין כל מיני רגשות לא פתורים, עם החברה הכי טובה, ולהגיד להם: אני כל כך מאושרת בשבילכם חמודים, תשלחו לי הזמנות לחתונה- רק היא יכולה לדרוש את אותה הבנה וקבלה מצד החברה- את מה שאתם הפכתם לכל כך זמין, זול ומובן מאליו. זה לא.

    אלונה, עשית את הדבר הנכון.
    בפנטזיה אין מחיר. במציאות יש. מי שיודעת שהיא תאבד את החברה, תואיל בטובה לשלם את המחיר אם זה עד כדי כך חשוב לה. להפיל את הכל על החברה זה לחיות בסרט. זה להתנער מאחריות.

  19. אין ספק שעשית את הדבר הנכון, האצילי, בלה בלה בלה… גם אני הייתי נוהגת כך.
    אך לא זה העניין. השאלה היא למה ניחנו ברכושנות הטיפשית הזאת?? אז הוא היה שלנו פעם,
    אז מה? מה זה קטע של כבוד? גם אני וחברותי לא מדברות על לדבר בכיוונים כאלה, בעת שהגברים מפרגנים לעצמם בהחלפות והעברות… זה כמו שגראס זה לא חוקי, והישוב היהודי בחברון עדיין שם… טעויות הסטוריות. שכנראה אי אפשר לשנות. נאלץ לחיות עם טפשותינו.

  20. כי אני לא יודעת

    יוצאת כבר ,עוד מעט ,חצי שנה עם בחור שהיה אמור בכלל לבקש את הטלפון שלי ולא שלה.
    לא ממש ידיד, יותר מכר מהלימודים ,אבל היא יודעת שהיה לי קראש קטן עליו חודשים שלושה לפני שהם התחילו לצאת.
    לא היינו ממש בקשר ,אני והחברה, באותה תקופה, סכסוך מעיק כזה, קצר בתקשורת שלא קשור אליו.
    אז חשבתי אז שהיה לי יותר קל להתגבר על הענין הזה אם היינו חברות, אחר כך קצת שמחתי שיכלתי לכעוס קצת ולא להצטרך לשמוח בשבילה.
    עכשיו אנחנו קצת יותר בסדר אני והיא, הם ממש בסדר (יותר מדי לטעמי אבל שיהיה ), עוד לא ראיתי אותם יחד, האמת , לא ממש רוצה לראות, הרכושניות של "אני מצאתי אותו, מה את נדחפת" קיימת.
    אבל היא ילדותית
    ומיותרת, ואני מניחה שנפגש שלושתנו ביחד בקרוב.
    ואני זאת שאצטרך להתמודד, זה לא כל כך קשה ואני שמחה שהיא כבר לא לבד, אבל זה לא מאוד קל.
    אני חושבת שחברות זה חשוב, ועמוק, ושלדבר זה הכי חשוב.
    וגם אם תחליטי שהבחור ההוא לא בשבילך , או שהסיכון לא שווה.
    את חייבת לדבר איתה, לנקות את הכעס שיש בך על חוסר הפרגון שלה.
    אחרת יקרה לו מה שקורה למלפפונים ששכחתי כמה חודשים במקרר.
    וזה לא נעים.
    🙂

    • הולך להיות עכשיו סרט חדש ישראלי מקסים בשם "ג'ירפות". זה בדיוק על בחורה שהיתה צריכה לצאת עם מישהו ומישהי אחרת בטעות גנבה לה את הבליינד דייט והחיים ועוד המון בלבולים. זה קרוב לנושא שלנו וגם, כמו שאמרתי, סרט מקסים.
      אז תלכו!

  21. ים כחול

    אני הייתי חברה של האקס של חברתי. בלי קשר ניתקתי איתה את הקשר כחודשיים לפני שהתחלתי לצאת איתו, כי גיליתי שהקשר איתה ממש לא תורם לי.
    לא ברור מה הייתי עושה אם עדיין היינו בקשר
    מה שכן היא מ-א-ד כעסה כשהיא שמעה על זה (מחברות משותפות)

    די לרכושנות
    אם שני אנשים אוהבים אחד את השני
    אז בגלל שמישהו היה עם מישהי לפני שנתיים למשך 3 חודשיים אז שזה לא יתקיים?

    זה לא שהם היו חברים שנה או שנתיים-מה כבר היה ב- 3 חודשיים?
    היא לא רוצה בטובתך.

    זהו. נקודה.

    • יקירתי, איך יכולת להחמיא לי מקודם על דבריי, אם את כותבת דברים כאלו? כאילו קראת, הסכמת בלב, אבל במוח לא הבנת כלום. אהבה זה רגשות. אי אפשר להגיד נכון, הייתם רק שלושה חודשים, נכון, לא היה כלום בינכם, ואילו אצלי – זו אהבת חיי. יכול להיות שתתחתנו, אבל בינינו, בכמה מקרים מדובר בבעלך ואבי ילדייך? כמו שכבר אמרו כאן העננה שמעיבה על הקשר מתחילתו היא לא התחלתה טובה בכלל. והטיעון בדבר אהבת חייך שהיא מונעת ממך, לא עוזר, אלא רק פוגע באגו שלה עוד יותר. כי החברה שלך ישר שואלת את עצמה: מה היה רע בי שאני לא הייתי אהבת חייו?
      אל תתווכחי עם רגשות או תנסי למגר אותם בטיעונים הגיונים. נסי להפגין אמפטיה והבנה כלפי חברתך שלמרבית הצער; שלך, שלה, שלו, היתה שם קודם.

      • איילה-בר

        אתי- אני מוכנה להיות חברה רק שלך פה. אנחנו מבינות אחת את השניה 😉

      • בגלל שהחברה לא יכולה להתגבר על משהו שקרה לפני שנתיים, אלונה צריכה לוותר על הסיכוי להיות עם הבחור? החברה צריכה להתמודד עם הרגשות שלה. להגיד לאלונה: מצטערת, את לא יכולה לצאת עם האקס שלי כי אני עדיין מאוהבת/נמשכת או מה שלא יהיה אליו, אחר כל כך הרבה זמן, זה לא לקחת אחריות על החיים שלך. זה להשליך בעיות שלך על החברה שלך. אחריות של כל אדם היא לעשות סדר ברגשות שלו ובנפש שלו. אף גבר לא "שייך" לאף בחורה, ובעיות טריטוריה, רכושנות וילדותיות מקומן במקום אחר, אבל לא בחברות.

      • buttercup

        כל מקרה לגופו.

        כשהאקס שלי ואני עדיין היינו ביחד הוא ניהל ויכוח סוער עם חבר. השיחה התנהלה בדיבורית באוטו, אני האזנתי. האקס טען שלהיות עם אהובת עבר של חבר זה דוחה, זה פוגע ומנוגד לכל ערכי החברות. החבר שלו גרס שצריך לשאול אם מפריע ואם לא – הדרך פנויה.
        הטעון הנגדי שנשלף היה שבשם הגבריות אף אחד לא יודה שמפריע לו למרות שאין ספק שזה כך. המסקנה החד משמעית שהסיק האקס היא שלא משנה מה, גם אם היית בטריטוריה יומיים וזה נגמר לפני עשור – אסור להתקרב. אותי זה מאוד הכעיס. אולי כי ידעתי שהוא חושב על האקסית המיתולוגית שלו כשהוא מוציא את ההגיגים האלו מהפה. אבל לא רק. אפשר להבין את הכאב שיכול להיגרם לחבר בסיטואציה כזאת אבל צריך להבחין בין כאב לרכושנות. בין מערכת יחסים של חודש לשנה (ושיירגעו המתחסדים – יש הבדל) בין קשר שהסתיים לפני חודשיים או לפני ארבע שנים. בקיצור, כמה מאכזב וקלישאי, אין דיכוטומיה. כל מקרה לגופו. להפעיל את הראש ולא להסתתר מאחורי כללים שבלוניים. כלום לא מובן מאליו.

  22. Deepthoughts

    אחד החברים הטובים ביותר שלי נשוי באושר (כך לפחות אני חושב) לחברה שלי לשעבר.
    מהיום ששמעתי שהם יוצאים יחד ועד עתה, אני ממש מאושר בשבילם: אם המכסה לא התאים לסיר שלי – טוב שלא מנעו מעצמם לבדוק אם הוא מתאים לסיר אחר.
    יותר מכך, וזהו הדבר החשוב ביותר: כשאנו אוהבים מישהו – בין אם זו חברה לשעבר או חבר טוב, (ואני מתכוון למובן הבסיסי ביותר של המילה אהבה – שהם יקרים ללבנו) עלינו לרצות בטובתם ולקוות שיעשו את הבחירות הנכונות בחיים, ושיהיה להם רק טוב – והכי טוב!!!!!!!!!!!
    אלונה: אם חברתך לא רואה זאת כך, משמע: היא לא אוהבת אותך! אני, אישית, לא רוצה בחברים מכל מין וסוג שאינם אוהבים אותי, מפני שזה אומר שזו חברות תועלתנית, זה אומר שהם "חברים" שלי מאיזו סיבה עלומה – ולא חברי אמת.
    אגב: הדבר היחיד בכל הסיטואציה שהציק לי, היה שמפני ששני חברי לא רצו שאפגע – הם לא אמרו לי שהם יוצאים, או מעוניינים לצאת ביחד. כששמעתי על כך במקרה – נתתי להם על הראש, ואמרתי להם שאני שמח בשבילם-
    זו חברות אמת

    • והראשונה שלי נשואה ואם לשני ילדיו של חבר ילדות שלי.
      שום רכושנות. להיפך. טוב להם, טוב לי. מה שהיה – היה, היה טוב (וגם לא כל כך, בסוף) וטוב שהיה, ועבר – והחיים זורמים ובאופן עקרוני כדאי לדעת להשאיר מאחורינו מערכות יחסים, ולא להמשיך ולהתחמם לאורן המפוקפק, שנים אחרי שדעכה הגחלת האחרונה

      • בעז! מזל שאני מכירה אותך ככה מהחיים, אחרת הייתי שולחת אליך טיל מאלו של חיל האויר נגד החיזבאללה! כן, שמענו עליך: בלי רכושנות בלי זה ובלי ההוא. כמה שנים של טיפול לקח לך עד שגיבשת את החרא הזה שאתה מאכיל אותנו?
        (סליחה שאני כזו עצבנית, אבל נמאס לי לקרוא שאתה כזה יפה נפש. אתה לא אמיתי? אין לך רגשות? אתה אף פעם לא מתעצבן? או שגם אתה מאלה שנושמים עמוק לפני שהם מתעצבנים וחוטפים בסוף כזה אולקוס שחבל על הזמן?? ולא אל תתן לי את "ההוא" כדוגמא ותגיד שאני שרוטה עמוק וגם בעלת עור של פיל ולא מבינה שהחיים צריכים להמשיך אם מישהו לא רוצה אותנו. החיים אכן ממשיכים. זה לא אומר שאנחנו הופכים להיות אדישים לחלק חשוב בעברנו, בין אם הוא התרחש בפועל או בלב שלנו).

        • לא יפי נפש, ולא מאכיל אתכן חרא. לא. אני לא אדיש. אבל יש בי צורך לא להיכנס בקיר, כשאפשר לעקוף, ולהמשיך הלאה.

          כל אחד ואחת יעשה ותעשה מה שמתחשק. אני לא מתכוון להנחיל את תפיסת העולם שלי לאזרחי העולם, אחרת הייתי נהיה מורה רוחני או משהו. אני לא. קטונתי. אני חי את חיי הפרטיים והמסויימים.

          מצד שני, החיים קצרים הם ומלאי בעסות גם ככה, מכדי לבזבז אותם על אקס/ית זה או אחר, שממילא לא הסתייע העניין שלנו איתו/איתה.

          זה הכל (ועצבים תוציאי על השופט בן זונה, שגנב לנו את הנצחון)

          • לא, אתה באמת מגזים. מה זאת אומרת אם חברה של אלונה תיפגע מהאקס והחברה הטובה, והיא מתנגדת לקשרם, זה אומר שהיא לא אוהבת? מה, אני אמורה לרצות שלכל מי שאני אוהבת יהיה רק טוב, ורק על חשבוני? לא מדובר פה על כסף, מדובר על רגשות. תראה, לפי מה שאתה מציע , אני גם אמורה להסכים ולקבל את החברה הטובה שלי שרוצה לדפוק את בעלי- והעיקר שיהיה לה טוב. ואת בעלי שרוצה לדפוק עוד חצי עולם- כי זה רק יעשה לו טוב… ואת הבוס שלי שאני מאוד מחבבת- שיכניס לי ידיים- ורק שיהיה לו טוב. ועוד מקרים שיכולים להיות יותר נוראיים ממה שתיארתי- והכל בגלל אהבה כמו שאתה מציע. אדוני- יש גבול עד כמה אני רוצה שאנשים שאני אוהבת יהנו על חשבוני. ואם החברה שלי רוצה את האקס שלי שאני עוד אוהבת- אז שלא יהיה לה טוב. נקודה.

        • נשארו רגשות? יפה. מי אמר שצריך להשאר אדיש? אבל זה קרה ונגמר. זהו. להגיד לחברה שלך לא לצאת איתו כי את עדיין חיה סיפור שנגמר?
          זו לא בגרות נפשית. זה לא להתמודד. וזה עניין שלך לפתור את זה, אבל בזה שאת אוסרת על חברה שלך לצאת איתו את רק מדחיקה את הבעיה ולא מתמודדת איתה. יופי. אז הוא לא יהיה בסביבתך. אז מנעת ממנה להיות איתו. את מרגישה יותר טוב? באמת? הרגש אליו נעלם? לא ממש, נכון, כי זה עניין פנימי שלך, ולא באמת קשור למה שחברה שלך תעשה או לא תעשה…
          ולשאלתך – 3 שנים. זה כמה שלקח.

  23. בלבלה

    זה הרי מבוי סתום, סיטואציה בלתי אפשרית, כך או כך אין כאן מנצחים. בכל דרך פעולה שתנקטי תמצאי שמישור היחסים בינך ובין החברה אינו כשהיה:

    אם תוותרי על הבחור, הרי שהפסד הבחור הוא ההפסד השולי, הנסבל. הרגש היותר קשה יהיה המרירות כלפי החברה. לא משנה אם תשאלי אותה במפורש למה היא לא מפרגנת או שרק תתהי בינך לבין עצמך, הוטו שהטילה יעמוד בינכן תמיד.

    אם לא תוותרי על הבחור, הרי שחברתך תיטור לך במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב כבר לא תהיה חברתך.

    במקרה כזה, בו את ושאר המעורבים מפסידים בכל מקרה, הדבר הנכון לעשות הוא הדבר שימזער את ההפסד שלך ככל שניתן ורק את יודעת מהו.

    • מרלין מונרו

      הטקסט התבלגן, הנה המסודר:

      בלבלה יקרה,
      אין כאן שום מבוי סתום או סיטואציה בלתי אפשרית. הגיע הזמן שמישהו ישים את הקלפים על השולחן, ותסלחי לי אלונה (והאחרות שמתלבטות בין החברה לאקס שלה). כשאת מגלה בוקר אחד שאת רוצה את האקס של החברה שלך, את צריכה לשאול את עצמך שאלות הרבה יותר קשות וכנות, מאלה שנהוג לשאול בקול רם. שאלות באות ממיצי הקיבה שלנו. מהמקומות הכי כמוסים וסודיים שלנו עם עצמנו. שאלות שמפחדים לחשוב עליהן בקול רם, כי אז אני מגלה על עצמי דברים לא כל כך נחמדים. ובכל זאת, יש שאלות שכדאי לשאול:
      האם אני באמת רוצה את האקס ("הפרי האסור") של החברה שלי? אולי מאחורי הרצון הזה מסתתרת קנאה סמויה בחיים שלה? בהצלחות שלה עם בחורים? אולי היא מוצלחת כל כך שזה מעצבן אותי, בלי שאני יודעת, ולכן מקנן בתוכי רצון תת-מודע לפגוע בה בדיוק במקום הכי רגיש?
      אולי אני רוצה, בסופו של דבר, לסיים את החברות הזאת, כי קשה לי להרגיש פחות טובה, פחות מוצלחת, והנה צצה לה "במקרה" דרך נהדרת להרוס הכל, ועוד להאשים את החברה ברכושנות? כמה נפלא!
      ויש עוד שאלה: אולי אני בכלל נמשכת (בתת-המודע או לא) לחברה שלי, והרצון שלי "לזיין" את האקס אינו אלא אלטרנטיבה לרצון שלי, האמיתי, "לזיין" אותה?
      או שאולי אני בנאדם עם פוביית מחויבות קשה, שרק פירות אסורים "עושים" לי את זה (וזה כבר ענין לאנשי מקצוע)?
      בקיצור בננות יקרות, כל הענין הזה של להתאהב/לזיין את האקס של החברה, הוא הרבה יותר מורכב ממה שנדמה לכן. תפתחו קצת את הראש לפני שאתן קוראות למישהי רכושנית. מספיק כבר עם ההתחסדויות. ברוב המקרים אין פה סיפור של רומיאו וג'ולייט, שנאלצים למות למען אהבתם. ברוב המקרים את לא תסיימי את הסיפור הזה מתחת לחופה, אלא בין הסדינים, ואחרי שתקבלי את מה שרצית, תשארי קירחת מכאן ומכאן. ואז, אחרי שתגלי שהיה לך עוד זיון, אבל – הפתעה הפתעה – הרגע דפקת את החברות רבת השנים עם חברתך הטובה – יהיה לך הרבה זמן לחשוב. כמו שאמרתי, מי שמגיעה למצב הזה של ההתלבטות, צריכה לחפור עמוק פנימה בתוכה. אולי לא יהיה לה נעים לגלות כמה דברים מחורבנים על עצמה, אבל מתישהוא הבדיקה העצמית הזאת תצטרך להגיע, ועדיף עכשיו. לפני שאת נשארת ללא חברות. לפני שאת נאלצת להסתפק ב"חברות לפאב", שמחכות לך בסיבוב, והן היו שם קודם.

      • מרלין יקרה, בדיוק חשבתי עליך כשקראתי את המאמר, ואני שמחה שהגבת כי זו הזדמנות מצוינת לספר לקוראותינו על המקרה שלנו.
        איך לפני שש שנים נסענו יחד לסיני, ומרלין ואני נדלקנו על אותו בחור והוא בחר בה. כמובן שאני מאוד נעלבתי, כי כמו שאתן כבר יודעות, האגו יהרוג אותי, ולכן החלטתי לתפוס ממנה מרחק כדי לא להפוך למרעילה. אמרתי לה שאני לא יכולה לעמוד בכך שאני צריכה לפרגן לקשר, שאני רציתי בו יותר ממה שהיא רצתה בו (לאורך כל מערכת היחסים היא טענה שהיא לא באמת רצתה בבחור מסיני, אבל הוא חיזר אחריה ממש יפה. אני לעומת זאת, נורא רציתי חבר חתיך בדיוק בדיוק בדיוק כמוהו, ולמה לי לא הולך וכו' וכו', בקיצור, הבעיות הרגילות שבגיל 24 לא השכלתי למפות כבעיות). מאוד קינאתי בהם, אבל ברור שמרלין לא היתה צריכה להקריב את האושר האישי שלה שנראה אז ממש מושלם ואפילו עם כיוון עתידי כלשהו.
        אז ניתקנו את הקשר, אך מרלין היתה מספיק חכמה להתקשר כעבור שנה לנסות לחדשו. התגעגעתי אליה כחברה, וחזרנו. ואפילו הבחור ששנא אותי על ההתחלה, כי העמדתי איזו אופציה עלומה בפניה; או אני או היא, כבר התבסס במערכת היחסים שלהם, ואפילו נהיה נחמד אליי.
        עברו שנים. השניים נפרדו ואחרי הרבה תהפוכות, גם אני והיא הפסקנו להיות חברות. אבל בגללנו ולא בגלל אף אחד אחר.
        לפני כשנה הגעתי לפאב הקבוע שלי ופגשתי את הבחור ההוא, האקס שלה. בשלב מסוים היתה כימיה ואולי אפילו היינו מגיעים לאיזו דירה. באותו הזמן אני ומרלין מונרו לא היינו בקשר ולמען האמת אפילו דיי ליכלכתי עליה בחוגים שלי. אבל מפה ועד לשכב עם האקס שלה, היה מרחק גדול. יש דברים שלא עושים לחברות, גם אם את כבר לא חברה. מה גם שהבחור שפעם היה חלום חיי, חזר למימדיו הטבעיים: עוד בחור נחמד מאוד, חתיך, מתוק. אבל בגיל שלושים ידעתי שעם כל מעלותיו, כבר פגשתי ועוד אפגוש, רבים כמותו. גם לא היה טעם להוסיף עוד נדבך למערכת היחסים העכורה שלי ושל המרלין.
        כשמרלין שמעה על שיחותינו הליליות היא רתחה ויצאה גם בטיעונים לא רלוונטים ולא מוצדקים. רק עכשיו, כעבור כשנה וחצי היא מסוגלת לדבר איתי ולהבין שבאמת, עבורי, הוא היה עוד בחור מהבר. אני חוששת שבאיזה שבאיזה שהוא מקום נשארנו חברות אמת, גם כאשר אין בינינו חברות, בגלל ששתינו מאמינות באותם חוקי יסוד אנושיים שאחד מהם – לא לוקחים אקסים אחת לשניה. הבחור אגב, לא רלוונטי וכנראה לא היה רלוונטי מעולם.
        אז בנות, בדיוק כמו שמרלין אמרה לכן (ויש לה הרבה מגרעות, תאמינו לי, אבל כאן היא בהחלט צודקת) כשאתן רוצות את האקס של החברה שלכן תחשבו עמוק יותר. למה זו שאלה ממש טובה.
        דרך אגב, מרלין, בדבר אחד הגזמת, מה את טוענת, שבעצם רציתי לזיין אותך?

        • מרלין מונרו

          דווקא לא התכוונתי אלייך, אבל נתת לי חומר למחשבה (:
          אגב, ה"אקס הלא רלוונטי" ישאר בעיניי תמיד מאוד רלוונטי. כל היתר, תרגישי חופשי.

          • אני יודעת שלא התכוונת אליי. והאקס שלך, וזה ברור, יישאר תמיד רלוונטי אצלך, ואני מדגישה אצלך ולא אצלי, וטוב שכך. גם ככה יש בלבלות בעולם.
            רק קצת הצטערתי על משפט שפעם אמרת לי: אמרת אי אפשר לצאת בעיר הזאת בלי להתקל באיזה אקס שלך בדרגה זו או אחרת, אז בגלל זה את, כלומר אני, לא יכולה לאסור על הבנות לא לצאת עם אקסים שלך. מקווה שכבר הבנת שזה לא ממש נכון. הנה, כל הזמן את יוצאת, ואפילו לא עם חצי אקס שלי. והעולם עדיין על כנו.
            מי שממש משתדלת יכולה לא לגנוב לי אקסים. מצד שני, מסתבר שכנראה ולצערי, לא צריך כל כך להתאמץ כדי לצאת עם כמה מהם בפועל.

  24. סתם אחד

    אני בטוח שלחברה שלך יש סיבות אגואיסטיות מאוד
    טובות מבחינתה אבל היא כנראה לא מוכנה לחלוק אותן איתך.

    אני לא יודע מה טיב הקשר בינכן אבל סביר להניח שאלו סיבות
    הנחשבות שליליות (קנאה?) או שכאלו שהיא מתביישת בהן (עדיין
    יש לה רגשות כלפיו?) כי אחרת אני לא רואה שום סיבה מדוע היא
    לא מספרת לך.

    לדעתי את צריכה ללכת עם השדון (ולא , הוא לא שטני!)

    במקרה הטוב , החברה אולי תכעס עלייך לזמן מה אבל בסוף היא תסלח ואתן
    תתפייסו.

    במקרה היותר טוב , היא תכעס ולא תסלח אף פעם וכך תיפטרי מפסאודו חברה.
    באופן אישי אני לא הייתי רוצה חברים שלא יכולים בסופו של חשבון , גם אם
    זה יקח זמן, להתעלות מעל לאגואיזים הקטנוני , לסלוח ואף לשמוח
    כאשר חברם מאושר.

    אני חושב שחובתך המוסרית כלפי חברתך מסתכמת בזה שתנסי
    להבין ממנה את הסיבות לסרובה. אם היא לא רוצה לספר לך אז היא כנראה
    לא בוטחת בך מספיק. האם במקרה כזה היא חברה "אמיתית"? האם
    תרצי גם את לבטוח בה? אם היא לא חברה "אמיתית" אז איפה
    החובה המוסרית כלפיה?

    בסך הכל , זה די נורמלי כשלמישהו או למישהו יש רגשות רכושניים או קטנוניים.
    צריך רק להתחבר עם אלה שבסופו של דבר ידעו להתגבר על הרגשות האלה.

    • שוב אני אומרת- אל תזרקו משפט כמו "חבר צריך לשמוח אם אני מאושר" כי זה יותר עמוק מזה.
      ושוב אותה דוגמא- חבר שלך ישכב עם אשתך-הוא יהיה מאושר, ואתה? תשמח בשמחתו?
      גבר ישכב עם קטינה, בת של חברו הטוב- הוא יהיה מאושר. אבל האבא של הילדה?
      אני לא בטוחה שאין הסתייגויות מיופי הנפש הזה

  25. ללא כינוי ראוי (בינתיים)

    אני לא נוהגת לכתוב הרבה באתר, קל וחומר לשתף קוראים אלמוניים בחוויותי האישיות, אבל את החוויה הבאה היה מאוד חשוב לי לכתוב.

    יום אחד הכרתי לאחת מחברותי שלי ידיד טוב שלי. למעשה, אפילו היה לי קראש קטן על אותו ידיד אבל קראש זה מעולם לא מומש (למרות תוכניות פה ושם). הם נעשו ידידים מאוד טובים ומנגד החברות שלי ושלה התהדקה, עד כדי "החברות הכי טובות". בקיצור, היינו שלישיה.
    יום אחד היא שאלה אותי אם כדאי/מותר לה להתחיל עם הידיד שלי. הדבר האחרון שרציתי לראות אותם זה ביחד. מספיק שהידידות ההדוקה ביניהם גרמה לי להתקפי קנאה עצבניים, מה גם שהיחס שהידיד שלי העניק לחברתי היה בהרבה יותר עדין ומתעניין ממה שהעניק לי אי פעם. ובכל זאת תשובתי היתה חיובית. אני לא אמנע מחברתי הטובה את אהבתה, מה גם שלא חשבתי שהם יחזיקו מעמד ביחד.

    אז היא התחילה איתו, ובניגוד לכל התירוצים והאשליות שהאכלתי את עצמי – זה כאב. מאוד. ימים שלמים של בכי, דיכאון, כאב וייאוש. הכל מ"כיצד הם יכלו לבגוד בי ככה?" וכלה ב"אף פעם לא יהיה לי חבר". בכל פעם שהם נגעו זה בזה הסבתי את ראשי הצידה, כאילו בלי כוונה. הרגשתי מאוד בצד, ועל כן השדלתי להתחמק מהם.

    ויום אחד לאחר שלושה חודשי חברות, זה פשוט עבר. הבנתי שהצרכים של חברתי שונים מהצרכים שלי ומן הסתם הרומן הפוטנציאלי ביני לבין הבחור היה מתרסק ביומיים הראשונים לקיומו. חוץ מזה הם ביחד, הם מאוהבים, והיחס שלהם אלי לא תלוי ביחס שלהם זה לזה, אז למה להפסיד את החברים הכי טובים שלי בגלל זה?
    אמנם אני עדיין לא נהנית לראות אותם מתנשקים ועוסקים ב"פוצי-מוצי", אבל חוץ מזה הכל הסתדר על הצד הטוב ביותר.

    • ..וגם השטיח האדום בפתח. למעשה, מחכים לך באולימפידת המזוכיסטים. בדיוק חשבו למי להעניק את מדלית הזהב. אני יודעת שאני הלא בסדר ואת הבסדר, מצד שני, אולי את נהנית מלהיות קרבן? האם חברתך היתה עושה אותו דבר למענך? רוצה להיות חברה גם שלי?

      • ללא כינוי ראוי (בינתיים)

        ולשאלתך – שאלתי את עצמי כמה וכמה פעמים האם ייתכן שהיא הייתה עושה את אותו הדבר למעני. אני חושבת שאפילו שאלתי אותה בעקיפין, אחרי ששמתי עיני על אחת מהאהבות המפוספסות שלה. נראה לי שהתשובה היא "כן", אבל לא "כן" אבסולוטי. הקו האדום שלה עובר לפני הקו האדום שלי.
        הממ.. אני באמת נשמעת עד כדי כך מזוכיסטית?

      • מה הבעיה שלך עם מה שהיא עשתה? היא קמה בוקר אחד ותפסה את עצמה, והחליטה מה שהחליטה. את באמת אומרת שהיא היתה צריכה למנוע מהחברה שלה להיות עם הידיד? זו חברות? הרי השניים ההם מתאימים זה לזה. פשוט לא מובן לי הדבר הזה. אקס זה אקס. היה. נגמר. כמה אפשר להיות קטנונית?

        • ללא כינוי ראוי (בינתיים)

          המחשבה על חברה שלי יוצאת עם האקסים שלי (לא שהיו לי הרבה, אבל בכל זאת) היא כל כך מופרכת עד כי אני אפילו לא עוסקת בלחשוב על התגובה שלי.

          ותודה 🙂

        • אני מודה שהרבה פעמים הזמן והבגרות הנפשית המתגבשת במהלכו יוצרים נקודת מבט שונה אבל היא באה רק עם השנים והניסיון. היכולת להגיד "אף אחד לא שווה שאני אתעצבן בגללו" היא פונקציה של התרחקות ממוקד הרעש. מניסיון, אני יכולה להגיד שבממרחק הזמן כולם נראים קטנים לכולם – אותו בחור ייראה קטן ולא משמעותי, גם לזו שגנבה וגם לזו שגנבו ממנה.
          יש ענין עקרוני החוזר בכל תגובותייך אליי והוא הצורך "לשחרר" את אהוב ליבך אל התחום הציבורי. רעיון אוטופי, אבל לא בטוח שעובד בעיקר לא ברמה המיידית והרי באהבה כולנו רוצים כאן ועכשיו. וכולנו מרגישים כאן ועכשיו: כעס, השפלה, עלבון. אקס זה אקס, אבל אם נגמר בגללו, את הרי לא מצפה שהיא תהיה אדישה. זה לא אנושי. זה לא מתקבל על הדעת, לא מדובר פה ברוע צרוף, מדובר ברגשות. משהו שנובע מתוכם.
          אבל כל אחד עושה מה שבא לו. רק שלא יתפלא כשזה חוזר אליו.

  26. אנחנו שוכחים דבר אחד.
    אהבות כאלה לא באות פתאום. אנחנו פוגשים את האקס של החברה או החבר שאנחנו כבר יודעים שהוא האקס ! אי אפשר להוציא את השיקול הזה מהמשוואה.
    זה לא שבדקה הראשונה שאנו שוזפים את את עיננו באותה עלמה בבת אחת נמחק כל העבר שלנו (עם החבר) וכל הידע שלנו (על האקס) ולפתא מבליחה לה אהבה מדהימה חדשה וטהורה שכמובן ברור מהרגע הראשון שזה *זה*. ( the real thing, אבי ילדייך,האביר שלו חיכית כל חייך). בשביל לגלות את כל הנ"ל אנחנו צריכים לנסות. וכשאנחנו בוחרים לנסות האובייקט עדיין יותר האקס של החברה ( שסביר להניח שהידע שלנו עליו ניתן לנו כאשר היה ברור לצד מי אנחנו ולא היינו עדיין איום או תחרות)
    אז נכון, יכול להיות שאם ניתן את ההזדמנות זה יכול להתפתח לאהבת חיינו, יכול גם להיות שלא וכמובן שיכול להיות שאם ניתן את אותה הזדמנות למישהו אחר (ללא משקעים) זה יכול להיות זה.

    עוד שיקול ששמתי לב שרבים מהמגיבים נוטים לא לקחת החשבון הוא *האקס עצמו*. כמעט כל השיקולים שהועלו היו בנושא החבר או החברה הטובים (למה *היא* רכושנית, האם שווה *לי* לסכן את החברות) ואף אחד כמעט לא בדק "מה זה אומר על האקס ?". האם את רוצה להיות כלי משחק במקרה שיש עדיין hard feelings או האם יכול להיות שעצם זה שאת חברה הכי טובה זה אחד הדברים שמושכים אותו אלייך (ויכול להיות אחלה סיפור אח"כ לחברים או עוד צעד לקראת החברה הטובה העכשווית שלך ) ויכול גם להיות שהכל היה סתם ואת תהיי לאהבת חייו האמיתית. אבל אם זה מתחיל כ"כ לא טהור אז מאוד יכול להיות שלא !

  27. מארי אנטואנט

    ואני שואלת את עצמי, האם החברות שלך – אלונה, עם החברה ההיא, חזרה להיות מה שהיתה.
    והאם את בלב שלם יוצאת איתה לבלות.

    ובפעם הבאה שהיא תפגוש מישהו שהיא תידלק עליו ממש ויתחיל שם משהו גדול, והיא תשתף אותך ותהיה כולה בתוך החוויה הזו, האם לא תעבור לך בראש המחשבה "היא כל כך מאושרת, ומה איתי? אני נשארתי לבד בגלל שלא היה נעים לי לצאת עם עדי, ועדי בכלל לא מעניין לה את קצה הציפורן עכשיו. ואני עדיין לבד."

    תהיי מסוגלת לשמוח בשבילה? אני בספק.

    ויש הרבה תיאוריות, יפות נפש פחות או יותר, אבל לפי מה שסיפרת על עדי, זה לא מסוג הדברים שמוותרים עליו כל כך מהר. אני חושבת שחבל.

  28. איך שראיתי את הכותרת הצטמררתי. זה משהו שקורה גם לי בדיוק עכשיו. אלא שבמקרה שלי החברה אישרה במן שתיקה שבהסכמה, ואילו אני עדיין מרגישה לא בנוח מעצם העניין כי בעיני הוא תמיד ישאר "האקס של החברה", הפרי האסור…
    במקרה שלי, אני לא בטוחה בכלל עד כמה אני מעוניינת בו, ואם הוא מעבר לזיון עבורי, אבל אם הייתי מעוניינת לא חושבת שהייתי עוצרת בעצמי. אם החברה שלך בחרה לשמור איתו על קשר של ידידות, היא כאילו מצהירה שהיא כבר התגברה עליו לגמרי, והוא העביר סטטוס מבחינתה מאהוב לשעבר לידיד. אם זה היה אקס ששבר את ליבה ולא היה לה שום קשר איתו, ופתאום היה קורה בניכם משהו אז זה משהו אחר. אבל היא לא יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אם אני הייתי בצד השני הייתי מפרגנת לחברה שלי ומאשרת לה לצאת איתו, כי לי יש חוק שאומר שלא מונעים משני לבבות להתאחד! היא צריכה לבלוע את הלשון ולקבל את זה. ועם הזמן היא תתרגל ותדע שלהיות רכושנית ואגואיסטית לא הולך עם חברות. במילים אחרות: חיים רק פעם אחת, תעשי מה שטוב בשבילך, גם אם לא יצא מזה משהו רציני, לפחות לא תצטערי על משהו שאולי החמצת!.

    • מרלין מונרו

      את צריכה להתבגר. אין פה שום החמצה. תאמיני לי. יש פה ענין של כיבוש יצרים, במקרה שזה עלול לפגוע ביקרים/ות לליבך, כי גם הם יעשו את זה בשבילך כשיגיע המבחן שלהם.
      ובאשר לאמירתך "להיות אגואיסטית לא הולך עם חברות" – תרשי לי להרהר בקול רם מי פה האגואיסטית שחושבת רק על דחפיה. איכשהוא נראה לי שאת כל כך עסוקה בלהצדיק את המעשה שעשית, שאת מסרבת להציב לעצמך מראה מול העיניים. אני בטח לא הייתי רוצה לעמוד במקומו של בעלך, כשיום אחד תרגישי ששוב הדחפים שלך, האלה, עולים וגואים. מה תעשי אז? תבגדי? ואת מי תאשימי? גם הפעם בעלך יהיה רכושני?
      לשלוט ביצרים, בדיוק ברגע שבו הכי קשה לנו, זה המבחן האמיתי. זה בעצם מה שמבדיל אותנו מחיות. וכמו שאמרו חז"ל: "איזהוא גיבור? זה הכובש את יצרו".

      • למה לשלוט בהם. מדובר על אקס של חברה שלך. זה שייך לעבר. את לא מחזיקה בבעלות על אף אחד. מה העניין?
        יש לך רגשות אליו, דברים לא פתורים? אז תפתרי אותם. למנוע מחברתך משהו שאולי יהיה טוב כי את לא משלימה עם העבר שלך? ואללה, זו חברות למופת…
        וכל עניין ההתאהבות באקס הוא דבר אחר לגמרי. ואולי הוא גם קיים. אבל כשאת אומרת שצריך לחשוב לעומק, זה תקף לשני הכיוונים. נא לבדוק לעומק למה כל כך אכפת לך שחברה שלך תלך עם אקס שלך, ולמה את מחזיקה בכח משהו שכבר לא קיים.

        • מרלין מונרו

          זה לא להחזיק בכוח משהו שלא קיים. זה לשמור על מה שהיה, נקי, טהור, בלי להתערבב. גם ככה העיר הזאת צרה מלהכיל את כולנו. לי אישית בא להקיא מחבורת אנשים שכולם שכבו בה אחד עם השני רק כי לא היה להם אכפת שגם החברים/ות יהנו. למה שלא נקיים איזו אורגיה פרועה ונגמור עם זה בבת אחת?
          אבל עזבי, את עוד לא מבינה. מקווה שלא תעמדי לעולם בסיטואציה כזאת כדי להבין. זה נחמד להיות יפת נפש, כשלא מדובר בנפשך. אבל בסדר, יעבור לך.

          • בטח..לשמור על משהו טהור ויפה. לא, חלילה, כי יש לך עדיין משהו לאקס. לא.
            ומה הקשר בכלל לעיר הזאת ולאורגיה? למה את עונה לא לעניין?
            העניין הוא כזה: את גמרת עם מישהו. הוא פנוי. את פנויה. למה זה צריך לשנות לך עם מי הוא הולך אחרייך? חברה שלך והוא רוצים להיות ביחד? למה לא? רק כי את היית איתו בעבר? יש לך בעלות על מישהו? את קובעת לו או לחברה שלך עם מי להיות?
            אם את מרגישה עם זה לא טוב, זו בעיה שלך. לא של אף אחד אחר. ואני לא אומרת שזה נעים, אבל את יכולה לגלות קצת גדלות נפש ולשים את האגו או את רגשי הנחיתות בצד, ולשמוח בשביל חברה שלך שטוב לה.
            ותודה רבה – אל תשלחי אותי ללמוד. אני לומדת כל יום. באמת לא צריכה את ההתנשאות שלך.

            • מרלין לא מתנשאת. מה שאנחנו מנסות להגיד לך שתהליך הפרידה הוא קשה גם כך, וכמוה ההסתגלות ל"לבד", והחדירות האלו לחיים, בצורת שמועות שמגיעות מהכיוון של האקס, לא משנה אם פיזית בפועל זה נגמר, שמערערות לך בכל פעם את החיים מחדש ואת הזכרונות של מה שיה, מה אנחנו צריכות להכניס לכל הקלחת הזו גם את החברה שלנו, אשת סודנו?
              חוץ מזה גיליתי שיותר ממה שאנחנו לא רוצות להיות מעורבות, הרי שהחברות ה"גנבות" שלנו לא רוצות שנהיה בשטח, כדי שלא נחזיר לעצמנו את מה שהיה שלנו בכלים שאנחנו כבר שכחנו והן עוד לא הספיקו ללמוד…

              • קרני

                תככים, חברות גנבות…מאחורי הגב. להחזיר מה ששייך לך…איזה יופי. כאילו הגברים הם כלי משחק בידינו, עלינו רק לתכמן קצת, קצת ללחוץ קצת לשחרר, והופ! החזרנו לנו את הרכוש האבוד.
                יופי של חברות.
                אני לא קוראת לנשים כאלה חברות שלי. ואת מה שצריך לדסקס – אני אומרת פנים אל פנים.
                ובמצב כזה, באמת לא צריך להתמודד עם מה שהיה ולהתגבר עליו, לשים את מה שהיה מאחור ולהסתכל קדימה. הרי הכל אופרת סבון אחת גדולה. אז יאללה, נמשיך להיות קטנוניות ובוכיות.

  29. רם-און אגמון - מגיב בקיר

    נראה לי מוזר, חברות שאינן רוצות שיהיה טוב אחת לשניה. נניח שמר הבחור הזה, הוא בדיוק מה שחיפשת. המכסה, האביר על הסוס הלבן, זה שיפיג את הבדידות ויסלול את הדרך לזוגיות הנפלאה. באיזו זכות חברתך מונעת ממך את האפשרות לבדוק את זה? רק בשביל עקרון עבש?
    ועוד איזה אקס, משהו קליל של שלושה חודשים? לדעתי זו קטנוניות.

  30. הם "נפרדו" לפני שנתיים!!! אחרי כולה 3 חודשים, שתיצא מיזה כבר! אפשר לחשוב מה היה ב- 3 חודשים האלו. ואם הם נפרדו ברוח טובה כמו שהיא אומרת אז לא צריכה להיות לה שום בעיה.
    היא לא רוצה אותו אז שתהיה חברה טובה וזהו!

  31. אבל מהצד "החוטף".
    חברה טובה עוד מימי הטירונות קבעה פגישה עיוורת עם בחור. אבל מה הביאה אותו לפגישה יחד איתי ועם אחי וגיסתי.מה לעשות נוצר בינינו קליק היא ישבה כמו קרפיון ולא הוציאה מילה.
    הבחור ואני עוד בקשר קליל עד עכשיו {כבר שנה וחצי} .
    ואז גילתי כמה שהחברה הטובה יכולה להיות לא טובה. היא כעסה כאילו שחטפתי לה את החתן תחת החופה.וזה עוד אחרי ששאלתי אותה עם זה יהיה בסדר. היה ברור שהבחור לא מעוניין בה.היא הטיחה בי דברים קשים שהתלבשתי עליו שאני אגויסטית {ומי שמכיר אותי יודע שאני בדיוק ההפך}.
    הקשר ביני ובינה כבר לא כמו שהיה קודם אנחנו עוד בקשר היא לא שואלת מה איתו ואני כמובן לא מנדבת מידע.
    והמסר שהעברתי לה הוא שלא באים עם סנדביץ למסעדה.
    ואם זה היה קורה ההפך לא היתה לי עם זה שום בעיה עם לא הולך לי איתו למה שאחרים ועוד חברות שלי שלא יהנו?? ?

  32. ערס » פואטי

    ככה אני יותר מעדיף כוסיות

  33. אלמוני

    I noticed something really interesting here. The guys are ok with getting together with the ex, whereas the majority of the girls are totally against it, citing some odd set of rules, in the name of female loyalty and good friendship. Can it be that girls can simply not let go of the past, why do we have to still claim possession over someone when the reality is that he is uninterested. It seems kind of pathetic to me, especially when the gain here is so minimal. So, you told your friend not to touch the guy ever, what good will it do to you, other than depriving her and him (but who gives a s—t about him) of a possibility of pleasure.
    Like others here have said, sometimes you better off dumping the girlfriend, b/c she is not good for you. But this is an idea for a different article … someone

  34. זה מאוד מאוד נגע לליבי
    אני נמצאת במצב הפוך אני בצד של החברה
    ואין דבר קשה מזה, אתיודעת שאת רוצה חברה
    אבל את רוצה אותו. החברה שלי בחרה בבחור
    אני באופן אישי החלטתי לנתק איתה מגע
    הכאב לי גדול מידי ופוגע בי.
    אז הייתי אגואיסטית, אולי חברה שלך לא כזאת
    אבל זה לא נעים ולא כדאי.
    תשקלי טוב טוב מה את מעדיפה אפ הוא מאוד חשוב
    עד כדי כך שאת חושבת שזה הגבר של חייך היא בסוף תבין
    אני הייתי מבינה.
    אבל אם זה מין פלינג וזה יגמר מתי שהוא
    חברה שהיא יותר מאחות זה מצרך נדיר עם ביקוש בשוק
    תשקלי כל צד בלב לשך 10000 פעם לפני כל החלטה שעלולה
    להיות גורלית לגבייך כי את יכולה להפגע.
    ותאמיני לי שזה מאוד כואב
    שיהיה לך בהצלחה
    נעה

  35. אוזוניד

    בניגוד לכל הבנים המתחסדים בפורום זה, אני חתכתי. לא, לא את הפנים של החבר, אלא את הקשר ביננו. הסיפור הוא אותו סיפור, חברים טובים מהצבא (היינו שנינו מאותו הכפר), בחורה שפגשתי ויצאנו ביחד למשך שנה וחצי, ופרידה. האקסית שלי זכרה את החבר הטוב שלי ויצרה קשר איתו, הוא לא אמר לא, ומאז הם ביחד, כבר שנה. כן, הם עשו את זה מאחורי הגב שלי, כי בניגוד ליפי הנפש בפורום, הם ידעו שזה לא יעבור בקלות (לא, לא הצבעתי ביבי, ובניגוד לסטראוטיפ הנהוג בפורום, אינני שייך לצערי לעדה הנכונה). כן, גם אני התלבטתי למה בכלל מותר לי לכעוס, הרי הקשר נגמר ומי אני בכלל שאגיד לשני אנשים מה לעשות. אבל הפסקתי לדבר עם שניהם, פשוט ניתקתי, בלי סצנות, אני לא הטיפוס. וזה כאב, מאד כאב. שילוב של כעס על החבר, תחושת בגידה נוראית, והשאלה של "למה הם עושים לי את זה?". כן, זה עדיין שורף ("פחות, אבל עוד שורף") כשאני רואה את הרכב שלו בחניה שלה (שימו לב לדימוי הארוטי המתוחכם (; ). בנוגע לרכושנות, עניתי פעם לחבר שנתן לי הרצאה למה בעצם זכותם לעשות כרצונם, "תאר לך שאותו חבר לשעבר שלי היה יוצא עם אישתך, אחרי גירושים חוקיים כמובן". "הוא היה מתעורר מת" ענה לי החבר שאיתי, שהוא ילד טוב ירושלים, ואז בכנות הוא הודה שעברה בו תחושת זעם נוראית. ככה אנחנו, רכושנים, והעוצמה היא רק ענין של כמות ואישיות. מעבר לרכושנות שיש בכולנו, אני חושב שיש פה נושאים נוספים, למשל איך אני אוכל לשבת ליד החבר הגונב, אי שם בעתיד, שחברתי הבאה לידינו, ולשמוע אותם צוחקים על משהו ביחד? הרי מיד יגיעו המחשבות לראש – "אולי זה קורה שוב? אולי שוב יש לו תוכניות?" ופעם אחת של כאב לב הספיקה לי לכל החיים. לא רוצה לחדש איתו את הקשר ולחיות בחשש שזה יקרה שוב, לחיות בפחד תמידי מבגידה נוספת.
    מסקנות ולקחים? האמת, אם הייתי חושב שמולי עומדת אהבת אמת ("as you wish") אולי גם אני הייתי גונב. אבל זיכרו ילדים, המחיר ברור, זה החברחברה הישן מול החדש, לדעתי אין שביל זהב באמצע (למרות מספר תגובות של בנים חסרי עמוד שידרה לפורום זה). אתם מוכנים לשלם את המחיר, אז לעבודה, אבל אחרי זה אל תבכו לי.
    למה רשמתי את כל זה? כנראה שקצת לפרוק דברים מהלב, אולי כדי שהבנים פה ידעו שזה יכול לקרות גם להם, התחושות אני מתכוון, ברור שאותו סיפור עצוב יכול לקרות לכולם, ואל תגידו לי זה לא יקרה. ודבר אחרון, לדעתי, גם אחרי הארוע המצער, החברים האמיתיים הם דבר ששווה לשמור עליו, אין הרבה כאלה. לכן אחרי הסינון של אלה שגונבים אקסיות, תשמרו על האמיתיים, גם במחיר (הנוראי) של ויתור על זיוןאהבת אמת.

    • גניבה? אתה והיא נפרדתם. למה החבר שלך הוא גנב? מאותו רגע מותר לה לצאת עם מי שהיא רוצה, גם עם חבר שלך.
      וזה שאתה פוחד עכשיו ש"הגונב" שוב יקח לך את חברתך, רק מעיד על זה שאתה לא בטוח בעצמך, שאולי אתה לא מספיק "טוב" בשביל החברה שלך. אין לזה קשר ל"גניבה" שקרתה לך.

      • מרלין מונרו

        לא התכוונתי להתנשא קודם. קבלי התנצלות.
        אבל כן, גם אם לא מדובר בגניבה אמיתית, כזאת שאפשר לפתוח לך עליה תיק במשטרה, מתגנבת ללב תחושה של בגידה, שאין לה שום רציונל, וגם אם ארצה לגדל גדלות נפש, לפתח אצילות נפש, לרומם את האגו ולהפטר מכל התסביכים – לא הולך.
        בלי להתנשא, לא ממליצה לך לעמוד במבחן הזה. תגלי על עצמך כמה דברים חדשים.

        • אוזוניד

          מרלין, רק רציתי להגיד תודה. נחמד לדעת שיש עוד מישהו שחי בעולם שלי, שרגשות ומשקעים, לצערי הרב, משחקים בו תפקיד. מישהו שיודע שגדלות הנפש נגמרת איפה שהכאב מתחיל. אני מצטער אם אני נשמע כמו זה שכותב את המילים לשירים של אבי ביטר, הדיון בפורום הזה הוא מעין חזרה להתעסקות ברפש שכבר הסתיים, ואנשים מהעולם של דובוני אכפת לי מדכאים אותי עוד יותר. בדרך-כלל אני אפילו, לפעמים, אדם נחמד.

          • מרלין מונרו

            את כל מה שאני כותבת היום, עברתי על בשרי, אבל – הפתעה – הייתי בשני צידי המתרס.
            וזה מה שקרה: בגיל 22, כשעדיין אמרו עליי שאני "ילדה יפה" אך פוחזת, היתה לי חברה טובה, בת 26, שהפכה לחברתי הטובה ביותר. באותה תקופה היא נפרדה מחבר אחרי המון שנים, והתחילה לצאת עם כל מיני. כך היא גם הגיעה אל ע', גבר מסוקס, שדי מהר הפך אותה ל"יזיזה". ע' היה פלרטטן בלתי נלאה, ובמרחק הזמן אני יכולה לומר, שגם מנייאק רציני, שעשה לו כלל להתערבב בין חברות. יום אחד, ממש בטעות, נפגשנו כולנו, כשיצאנו יחד למסיבת פורים. החברה וע' כבר היו אז רק ידידים טובים, אבל ע' שם עליי עין, והתחיל לפלרטט איתי. אצלי בלב התחולל מחול שדים. הנה אני פוגשת אותו במקרה בשינקין, והנה הוא במקרה בשדרות חן. כמה שבועות אחרי מסיבת פורים ההיא היה לי יום הולדת, והוא לא שכח להתקשר לומר מזל טוב (השיג את המספר, לא ברור איך). הייתי בעננים, כי כאמור גם אני די נדלקתי, אבל לא עשיתי כלום. בסופו של דבר, ע' פנה לחברתי לקבל אישור להתחיל איתי, והיא מלכת הפאסון, אמרה לו: בכייף. הוא התקשר אליי הביתה – אז עוד גרתי אצל ההורים – ניסה לשכנע אותי לצאת איתו, וכמובן, שאחרי כמה שכנועים, שוכנעתי.
            היה לי רומן מדהים בקיץ ההוא, אבל בסופו של דבר, לא יצא מזה כלום, רק כמה שיחות נפש, ובעיקר זיונים על ערסל, על השיש, ואיפה שתרצו. כמו עם ליבה של חברתי, הנ"ל התחיל לשחק גם בליבי, עד שקמתי יום אחד והלכתי רגע לפני שאני מקבלת פצעי אהבה.
            עבר זמן, אבל הפצע ביני לחברה שלי, שכל כך אהבתי, ואני אוהבת עד היום אהבה גדולה מאוד, הלך וגדל. התחלנו לריב על שטויות. היינו מוצאות את עצמנו עומדות ברחוב ומתווכחות אחת עם השניה על שום דבר. היה ברור לנו שעבר בינינו חתול שחור, ע' בשבילכם.
            וכך קרה, שאיבדתי אותה ואיבדתי אותו. הוא מאז התחתן ועזב את תל-אביב. לפני כמה שנים, כשישבתי עם חבר שלי במסעדה, הוא ישב בשולחן לידי, ושנינו חייכנו והסמקנו. החברה שלי ההיא חיה היום במילאנו. היא נשואה ואולי אפילו אמא, אבל מאז המקרה ההוא, אני לא יודעת מה קורה איתה. לא מזמן סיפרה לי חברה שהיא פגשה אותה בשינקין בביקור מולדת, והיתה לי צביטה ענקית בלב. כל כך אהבתי את הבחורה הזאת, ואיך נתתי לליבידו שלי להרוס לי את החברות.
            אבל בגיל 22 הייתי ילדה קטנה, טיפשה וחסרת מינימום תובנות על החיים. רציתי להוכיח לעצמי שאני הדבר הכי שווה על הגלובוס, ואתם יודעים מה? גם כנראה שבאמת התאהבתי בע'. היה לו את אותו סקס אפיל שקשה לעמוד בפניו. אבל הייתי צריכה.
            אני לא אדם שנוטה להסתכל לאחור בצער, אני מאמינה שבחיים חשוב לצעוד קדימה, אבל אם יש דבר שאני מתחרטת עליו, זה על המקרה הזה, שלימד אותי דבר אחד או שניים על החיים, על אהבה, על סקס, ולצערי – גם על עצמי, דברים לא כל כך טובים.

            ועל המקרה השני – מחר.

            • אוזוניד

              הי מרלין (אם אני יכול לקרוא לך כך).
              אין לי הרבה מה להוסיף על הסיפור שלך. תמיד אפשר להוסיף קלישאות על הניסיון כטוב שבמורים ועל כך שאדם לומד רק מניסיונו שלו. אני מחכה לסיפור של מחר שכנראה איתו אני אזדהה יותר מכיון שאין כמו אחוות לבבות שבורים. צרת רבים, את יודעת…

              לילה טוב

      • אוזוניד

        תמיד הערצתי אנשים שבטוחים בעצמם מעבר לכל ספק. אנשים שבטוחים שהם יודעים לפתור את הסכסוך הישראלי-פלשתיני, את מכת תאונות הדרכים ואת המחסור במים במדינתנו. אני לא אחד מאלה, ואם יורשה לי להשתמש בסיפור מעברי הצבאי להמחשת המצב. בקורס צניחה ישנו מכשיר הנקרא אייכמן (אני מקוה שהדימוי ברור) שבו קופץ החייל מגובה של כמספר מטרים. ואני, למרות שכבר קפצתי עשרות פעמים, עדין התהפכה קיבתי לפני כל קפיצה. תמיד קיים החשש שהמדריך לא איבטח, שהרצועה תקרע, והחששות רק גוברים והולכים ככל שהכאב מהנפילה נראה מוחשי יותר. תארי לך את הפחד של אדם שכבר נפל פעם ושבר רגל, כאשר הוא צריך לקפוץ שוב. הכאב שהרגשתי כאשר האקסית והחבר הטוב שלי יצאו היה משהו לא ניתן לתיאור, בואי נסתפק בצמד המילים "כואב מאד". נכון, הוא נבע מרכושנות ומאלף ואחת סיבות לא נכונות, אבל זה לא משנה, בפנים זה כואב. לכן אני חושש מלקפוץ שוב. אני בטוח בעצמי, אני סומך על החברה הבאה במיליון אחוז, קשר חייב להיות מבוסס על אמון מושלם. הכל נכון, אבל אחרי כזאת נפילה, יש נטיה לצמצם את הסיכוי שכאב כזה ישוב, גם אם זה אומר לנתק קשר עם חבר טוב, גם אם זה לא הדבר הכי רציונלי בעולם. בעולם מושלם את צודקת, אבל כנראה שלא חווית כאב כזה, או שאמונתך באדם היא בדרגות של קדושה ממש. בפעם הבאה שארצה שיעור באצילות נפש, אדע לאן לפנות.
        תיקון נוסף קטן, רשמתי במכתבי שהתלבטתי רבות באיזה זכות מותר לי לכעוס עליהם. ושוב בעולם מושלם את צודקת, אין לי זכות או סיבה לכעוס עליהם, זכותם לצאת עם מי שהם רוצים. אבל הרציונל הזה לא עזר ולו בטיפה אחת לשכך את הכאב הנורא.

        • איתך ועם הכאב שלך. נכון. לא חוויתי כדבר הזה. ואני גם לא מתיימרת להיות מושלמת, ולדעת הכל. אני גם לא אומרת שהיית צריך להשאר בקשר עם החבר ההוא, אם לא יכולת לעשות כן.
          נכון גם שלא הכל רציונלי, ואתה מסביר את זה יפה.
          עדיין, אני לא חושבת שאפשר לייעץ לאלונה לא ללכת על הסיכוי לאהבה עם האקס של חברה שלה מלפני שנתיים, רק כי החברה נפגעת מזה. זו מניפולציה רגשית. כל בן אדם צריך להתמודד עם העבר שלו, ולא להמציא איסורים שונים ומשונים. בעיני, זה גם לא ממש גורם לכאב להיעלם. כי אם כל כך אכפת לך מהאקס שלך מלפני שנתיים, אז זה לא ישתנה אם אלונה תצא איתו או לא.

          • אוזוניד

            נחמד לראות שיש עוד מישהו שלא מרוכז בעבודה אלא בדיונים בבננות. אני חייב להודות שיש נקודה בדבריך, וכנראה שההחלטה היא עניין של זמן, מרחק ופרספקטיבה מהארוע הכואב. אצלי המרחק היה קצר יותר, בשילוב עם העובדה שאני הפגשתי ביניהם, גרמה לי לאותן תחושות. ועכשו אני נזהר, נזהר מאד אפילו, כמו שנאמר, "מי שנשך אותו נחש, נזהר גם מצינור". אני משתדל להמנע אפילו מ"יחוד" עם חברות של חברים שלי. סתם (; . אולי אלונה צריכה להזהר פחות, אולי (בטוח) שדברים אצלה שונים, אבל מנקודת המבט שלי, הייתי בוחר שלא להתחבר עם האקס, גם במחיר של נפילה במלכודת המניפולציה הריגשית. תגידי שזאת מנטליות של גולני, אבל חברים זה (כמעט) מעל הכל.

            זאת הבעיה העיקרית עם עולמנו, כשבאמת צריך, אין תשובה אחת נכונה, רק רצף החלטות שלא ברור מה היא ההחלטה הפחות גרועה.

            • נכון. כנראה שאין עצה אחת מוחלטת ונכונה. העניינים מורכבים מאוד.
              ועבודה? מעדיפה להתרכז בכל דבר רק לא בעבודה הזאת. אבל זה כבר נושא לדיון אחר…:)
              בהצלחה (וצר לי אם פגעתי קודם).

            • מה שיש לי לומר הוא שאני מזדהה איתך לחלוטין
              גם אני הייתי בצד הזה של המגרש וגם אני ניתקתי קשרים כי הכאב היה
              לא שווה את זה.
              אני חושבת שאלונה צריכהלחשוב טוב לפני כל צעד שהיא עושה כי החברה
              עלולה להגיב כמונו ואז אלונה תפסיד חברה שהיא יותר מאחות.
              אני מקווה שהיא מוכנה לזה וזהבחור שווה את זה כי הכאב שהחברה עוברת
              הוא להגדרתך המולשמתצ "כואב מאוד"
              נעה

              • אוזוניד

                הייתי מציע פתרונות לכאב, אבל מניסיוני פשוט אין. צריך לחכות עד שזה יגמר. לא התמכרתי לטיפה המרה, לא עברתי לסמים קשים, ולצערי לא פתחתי ברצף של זיונים ללילה כדי לנקום במין הנשי. פשוט חיכיתי. אני חושב שעכשו אני בסדר, אפילו פגשתי אותם מספר פעמים, אמרתי שלום יפה והמשכתי הלאה. חכי, בסוף זה יעבור. את שואלת מתי יגיע הסוף, שבו זה יעבור? אולי זה ימשיך לכאוב קצת תמיד, אבל אני חושב שעכשו אני מעבר לזה. אני מקווה שתרגישי טוב בקרוב.

                שנינו מסכימים לגבי אלונה, השאלה היא, האם אנחנו גם צודקים.

                • ללכת לדבר על זה עם אשת/איש מקצוע. עזר לי במקרה של אהבה (נכזבת) – 10 חודשים היא שמעה ממני רק על זה. ולמרות שהיה כאב גדול, בעזרתה הצלחתי לצאת מרחמים עצמיים ולהבין גם את הצד שלי בסיפור, ז"א, למה בחרתי להתאהב במישהו שלא יכול היה להחזיר לי אהבה, מכל מיני סיבות. למה בחרתי להיפגע מזה. הדבר הכי קשה היה להווכח שאני לא הייתי הצד הטוב בסיפור, והוא המניאק. או לפחות, זה לא היה שחור לבן כמו שרציתי לחשוב על זה בהתחלה. שגם לי היתה אחריות בעניין.
                  זה לא בא כדי להגיד משהו עליך. אלא שיש גם אפשרות להיעזר במישהו שמקשיב ושבעזרתו אפשר לעבוד על עצמך ולהתקדם, אפילו להתחזק. הסיפור ההוא (כמה שהיה כואב) שינה לי את החיים, יצאתי ממנו הרבה יותר חזקה. זה דרש הרבה עבודה מצידי והיה מייסר לפעמים, אבל היה כדאי.

                  • אוזוניד

                    10 חודשים זה הרבה זמן, כנראה שהאירוע שקרה לך אכן כאב מאד. אבל נראה לי שאת בחרת בדרך הנכונה, של טיפול על-ידי איש מקצוע. אני, כמו הגבר הממוצע, אמרתי לעצמי – "מי צריך עזרה?", ובחרתי בשיטת ההתעלמות. יש לשיטה הזאת יתרונות (המחיר הכלכלי) וחסרונות (המחיר האחר). כמובן שפה נכנסים לתמונה החברים, שהוצאתי עליהם הרבה בתקופה ההיא. חברים הם משהו ששווה לשמור עליו, גם אם אחד מהם הוא זה שיוצא עם האקסית שלי, ובגללו אני כותב כאן. שמחתי לשמוע שיצאת מחוזקת מכל העניין, אולי הכלים שקיבלת בטיפול היו שווים את כל העניין. אני חייב להודות שגם אני לא הייתי בסדר בתגובתי אליך, בהערותיי על קדושה ואצילות נפש, אני מתנצל. כנראה שהעניין קרוב לשנינו ובגלל זה הוא הוציא מאיתנו כאלה עוצמות של רגשות.

      • איילה-בר

        לא, לא גניבה. צאו מזה כבר.
        מותר לה ומותר לו ומותר להם, וכל מה שהם עושים ביחד או לחוד מאז שהם אקסים הוא חוקי בעליל, וכל מה שהחברים שלנו עושים הוא בכלל לא עניינינו.
        נורא יפה אתם מביאים את הסעיפים הקטנים, ודורשים הסבר הגיוני.
        מעולם זה לא היה במקום הזה. תפסיקו לפתוח עיניים מוכיחות ומשתוממות ולשאול באיזה זכות החברה מונעת ממנה לצאת עם מישהו.
        נכון, אין לה זכות. צאו מזה.
        כל רודפי הצדק יכולים להמשיך להודעה הבאה, כי אתם לא תאהבו את זה.
        אין צדק. אין סיבה טובה מספיק שלחברה זה נורא מפריע. אין שום הצדקה מוסרית לדמעות ולתחושת הבגידה. אז מה??
        זה משנה את העובדה שזה יקרה? זה משנה את העובדה שאת יודעת שאת תפגעי בחברה שלך אם תעשי בדיוק ההיפך ממה שהיא ביקשה ממך בקטע הזה?
        ניוז פלש- זה לא ישנה.
        אם מי שבכתה חודש על זה שהאקס והחברה החליטו להיות ביחד, היתה קוראת את כל פניני החוכמה שלכם, היא היתה אומרת- אוקיי. השתכנעתי. אין לי על מה לכעוס. הרבה אושר ועושר שיהיה לכם?? לא. היא היתה ממשיכה לכעוס.
        כשאני פוגעת במישהו, אני לא שופטת אותו. אני לא מוכיחה אותו. אני לא מצפה ממנו לקבל את דעתי ולוותר על הפגיעה שלו, רק בגלל שלי זה לא נראה הגיוני.
        החלטת ללכת על החבר- סבבה, אבל תחסכי את הנאום הצדקני. אותי זה לא שכנע, ולה זה לא יעזור.

        • אוזוניד

          וואלה איילה-בר, טוב שהגבת, מזמן לא קראתי תגובה שלימדה אותי כל-כך הרבה על החיים. אין צדק את אומרת? כנראה שעלי להניח את חרבי הקסומה ולשחרר את סוסי הנאמן ולהפסיק לתור אחר הצדק בעולמנו. מותר להם לעשות הכל? טוב, נבטל את התביעה שהגשתי נגדם על התנשקות בפומבי, ושוב לא אסתמך על הטיעון התנ"כי של "אסורה לבעלה ולבועלה". מה היינו עושים בלעדיך? מה? אין הסבר הגיוני למשיכה שלהם? טוב, נניח לדף הנוסחאות שיביא את קלאודיה שיפר לזרועותי ("איטס רני פרום גולני"). ניוז פלש – גילינו כבר (לצערנו) את מה שכתבת בתגובה שלך.
          דיוננו הקט נע סביב הכאב שנותר אחרי, ואני מתנצל על כך. אני יודע שזה קטנוני, רכושני, לא הגיוני והכי חשוב – לא ישנה כלום. לא טענתי שהכאב צריך לגרום לזוג המאושר לשוב בו מהחלטתו, כאילו שהם יעשו את זה. כולם פה מודעים למצב הקיים ולעובדה שכך הוא ישאר, אז מה? מה זה קשור בכלל? הזוג המאושר יכול להתחתן או להפרד מחר וזה לא ישנה את תחושת הכאב (למרות שאם הם יפרדו, תמיד נשמח להוסיף קצת שמחה לאיד כציפוי לכאב (; ).
          מי שהיתה קוראת את פניני החוכמה שלנו (שוב תודה), לא הייתה מפסיקה לכעוס. כעס לא מפסיקים עם טיעונים הגיוניים. אבל היא הייתה יודעת שגם אחרים עברו את החוויה הזאת. מה היא תעשה עם זה? בעייתה של הקוראת. אולי היא תלמד משהו (אני למדתי), אולי היא תראה את הדברים מפרספקטיבה אחרת (אני ראיתי), אולי לא. הכעס לא יעלם, מכיון שהשיחה לא מנסה להעלים אותו, סתם לחלוק אותו.
          אני מקווה שכשאת פוגעת במישהי, את לא חוזרת באוזניה על האמיתות הבנאליות של החיים, זה כבר נקרא לפגוע ואז לעצבן. אף אחד פה לא שפט או הוכיח, רק הבענו דעה, לא רציונלית אמנם וללא השפעה, אבל עדיין דעה. אז יאללה, לכי על החבר, רק תזכרי שהצד השני קיים.

          • איילה-בר

            מה שכתבתי היה מופנה לא למי שנפגע, אלא למי שמשכנע את עצמו שלא רק שלצאת עם האקס זה לגיטימי, אלא גם שחובתה המוסרית של החברה הוא לתמוך ולעודד, ליפי הנפש באשר הם בכלל, ובפורום זה בפרט
            דווקא עם מה שאתה כתבת מאוד הזדהיתי, ולמעשה זה בעצם מה שעורר אותי לכתוב את מה שכתבתי. אז על אף ההתנפלות הצינית- אחי, לא לזה התכוון המשורר בדבריו.
            שיהיה לך רק טוב 🙂

            • אוקיי. אז לא. לא משכנעת את עצמי. דווקא יפת נפש אני כן, למה לא.
              אבל יש שיקול דעת. לא כל אקס ולא כל פעם. אבל חוק גורף שאסור בכלל? לא. גם לא. גם חברות משתנה, וגם עליה אפשר לעבוד, במקום להמציא מין חוקים כאלה.
              בסדר? עכשיו נרגעת? אה..שכחתי. אני גם צדקנית. כן. ותירגעי. לא גנבתי אף אקס אף פעם, אפילו לא את שלך.
              את רוצה לשאת את דגל הצודקות בכל מחיר ואת דגל האמת המוחלטת? בבקשה. שיבושם לך. את רוצה לבכות על אקס שנים ושאף אחת לא תיגע בו, רחמנא ליצלן? אוקיי.
              זהו? עכשיו נסגר החשבון? תודה ושלום.

              • מה בדיוק הבעיה שלך עם אנשים שדיברו על זה שהאקסים שלהם יוצאים או התחתנו עם חבריהם הטובים. את לא מאמינה שהם קיבלו את המצב הבלתי נסבל הזה? או רק בגלל שאת לא יכולה להתנהג כך את מוצאת לנכון להשתלח בהם כך?

                • איילה-בר

                  לא, כפרות, לא- לא אמרתי אף אקס אף פעם.
                  אמרתי שאם החברה אמרה לא, ואם את יודעת שזה מאוד יפגע בה, אי אפשר גם לצאת עם האקס שלה וגם לדרוש ממנה לשמוח עד עמקי נשמתה בשם הצדק וההגיון. זה לא הולך.
                  אין אמת מוחלטת. אין גם חברות מוחלטת, ולכל חברות יש את הגבולות שלה. את רוצה לשים את הגבולות שלך במקום אחד- בבקשה.
                  אני צריכה לדעת שהחברה שלי מכבדת את הגבולות שלי. בגלל שככה אני מרגישה, ובגלל שהיא אוהבת אותי ואכפת לה ממני. לא בגלל שהיא חושבת שזה רציונלי וצודק.

            • אוזוניד

              כנהוג במדינתנו בתקופה האחרונה, כנראה שהגבתי לא במקום הנכון ולא בעוצמה הנכונה. התנצלותי הכנה נשלחת אליך. לצערי, לא הבנתי אל מי תגובתך מיועדת.
              איתך במלחמתך ביפי הנפש באשר הם. שיהיה גם לך רק טוב, ומי יתן ואמנע בעתיד משגיאות נוספות כאלה.
              בבניין ציון ננוחם (;

    • נגע ללבי מה שכתבת. נראה לי שאין פתרון בית ספר- אלו החיים וכולם בסוף משלמים את המחיר- גם אתה, ובטוח שגם האקסית והחבר שלך לשעבר. אני מאמינה שאחרי מקרה כזה גם אי אפשר להמשיך בקשר עם שניהם.

      • אוזוניד

        תודה ענבל. מכיון שהקשר ביני לבין הזוג המאושר לא היה יכול להמשיך, אכן בחרתי באפשרות של ניתוק כללי משניהם. כזכור הזמן הוא רופא נהדר (אבל קוסמטיקאי גרוע), ואכן הזמן עשה את שלו. רק כאשר אני מביט באלבום התמונות יש עוד הרגשה קטנה של חוסר נוחות (נשמע כמו פירסומת לשמפו, אני מדפדף באלבום התמונות ובוכה…). מהאקסית נפרדתי עוד לפני הארוע המצער, אבל לנתק קשר עם חבר טוב מבחירה, זה עלה לי בדמים. מאחל לך שארוע כזה לא יקרה לך לעולם, ובכלל, רק טוב.

  36. גם לי זה קרה, כמה שניסינו לא הצלחנו להתגבר, אנחנו ביחד כבר שנה וחצי.
    אם כל האהבה יש גם המון סבל. עננה שחורה מרחפת, אני לא מצליחה להתגבר על מה שעשיתי. אני יודעת שהכאבתי לה עד עמקי נשמתה ואני מתייסרת. אבל אני גם לא מצליחה להתנתק ממנו אנחנו אוהבים מאוד ומדברים על חתונה.

    • אקס מיתולוגי

      את שמה לב שאת ממש מעוררת רחמים ?
      מתבכיינת כל החיים על חוסר בקשר עם גברים ובלה בלה בלה
      די כבר

      אל תזייני מישהו שגורם לחברה שלך להזכר בו ולרגשות נוספים
      האמת שאין כזה דבר חברות בין בנות
      זה רק קשר אינטרסנטי באיזה אופן
      רק הכרת את הבחור הזה וכבר מדברים כאן על אהבת חיים ?
      צאי מזה

      ודי עם הרחמים העצמיים האלו
      זו התנהגות ממש עצובה

      פני לטיפול

    • פוטנציאל מבוזבז

      גם מתחת לחופה- אל תשכחי את זה. מגיע לך.

  37. קודם כל – פעם ראשונה שאני קוראת את כל התגובות ולא נשברת, היה מאד מעניין…..
    ובנושא האמור: אלונה – לחברתך יש בעיות, כנראה עדיין לא הצליחה להתנתק מהאקס למרות ששנתיים לדעתי זה מספיק. אולי גם קצת קנאה יש כאן, שהרי הוא בחר בך ולא בה,ועל פניו זה נראה מאד טפשי ששני אנשים בוגרים שחושקים זה בזו לא יכולים לממש בגלל תקרית היסטורית.
    אבל ככה זה. מה לעשות.
    חברה טובה מכירה במגבלותיה של חברתה, יש מיליוני בחורים טובים, ואני מאמינה שאם קיימים מכשולים כמו זה בדרך, הרי שמדובר ב-never ment to be
    חוק זה חוק, ואם החברה חשובה לך, תתגברי, וכל הכבוד. אל תצטערי אף פעם.
    ולאתי – איך מצאת כזה אוסף של שרמוטות? הרי אם בחורה כמו אילו שתיארת כאן תפגע במישהי שאני מכירה, אפילו לא בי, או אולי תסתובב לידי,אוציא לה את העיניים, היא תעבור סדרת התעללויות לדורות. אני מציעה שתבחרי את חברותייך יותר בקפידה, כמו שאני ו "אינדי_גו" עושות, ול"אינדי_גו" – תמיכתי המלאה בכל מילה שכתבת. בסלע.

    • את יודעת, לשרמוטות, כמו גם לנוכלים וגנבים לא כתוב על המצח "שרמוטות". אבל אחרי פעם אחת שניכוות, את כבר יודעת עם מי יש לך עסק, ומתנהגת בהתאם והחיים ללא כללים יכולים להיות לא רעים בכלל.

  38. אחותי…

    מה קורה לך ?

    סבא שלי אמר לי, עוד בזמן שמשחקי שד לא היו למטרות מין,
    "לתפוס כמה שיותר עכשיו כי את המחר לא ניתן לדעת".

    אם הוא מצא חן בענייך אז קדימה לעניין!!!!

    ואם חברה שלך תעלב כי את עם האקס שלה אז האם היא באמת חברה שלך?? ?

    אם את באמת רוצה אז קדימה. יחד עם ברכת הרב .

    אולי אם תקשיבי פחות לראש ויותר ללב יהיה לך יותר קל ונעים.

    לך ולכווווולם

    :-()

  39. אני מסכימה עם ללכת על הפרפרים בבטן, ועל לדבר איתה.
    אני הייתי בצד השני, ולא רק 3 חודשים אלא 3 שנים. ואם היא חברה טובה באמת, וזה אכן נגמר בקלילות מוסכמת על שני הצדדים, אין שום סיבה שהיא לא יכולה לחשוב על אושרה של חברתה, ו"לתת את אישורה".
    אלא אם כן היא זו שמקנאה כי היא לבד…
    אלונה, אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך (ואת חברתך) למה היא מסרבת, וכמה אתן חברות אכן טובות??!?!

  40. ניקיטה

    אחד. שתלך להזדיין החברה הזאת שלך?
    שתיים . לכי על זה.

  41. הניסיון הקולקטיבי מוכיח שאת צריכה לוותר על אחד מהשניים – או האקס או
    החברה, וכשאני אומרת לוותר, אני מתכוונת לגמרי. כי גם אם תחליטי להישאר
    בינתיים "רק ידידה" שלו, זו תהיה למעשה רק דחיית הקץ הבלתי נמנע (מספיק
    שפעם היא לא תחזיר לך טלפון בגלל איזה בחור חדש ויצר הנקמנות שלך
    יתפרץ), ואם תחליטי ללכת על זה (עליו), תוך מחשבה שבסוף היא תבין, תשכח
    ותסלח, אז מהר מאד תגלי שאין דבר יותר קטלני לאחוות נשים משיחה או
    הימנעות מכוונת משיחה על ביצועיו, אמירותיו ורגשותיו של אותו בחור בשתי
    המיטות.

  42. האחרת

    בתור מישהי שהיתה שם
    לי זה היה שווה להפסיד חברה, שאח"כ אגב חזרה להיות חברה
    בשביל לבלות 4 שנים נפלאות עם הגבר של חיי.
    לא לוותר, לכי על זה בגדול!!!

  43. בתור מישהו שמכיר את הסיפור מנקודת המבט של ה"חברה הטובה" (או הלא-כל-כך-טובה עפ"י כמה כותבים לפני…), בשתי הפעמים נתתי את ברכתי לקשר, בשתי הפעמים "נקפי ליבי" על זה, ובשתי הפעמים לא אמרתי כלום, ולא הראיתי כלום!
    אני מסכים עם אינדי-גו שאמרה שאם זה הפריע לחברה הטובה שלך, היא לא היתה צריכה לתת את הטלפון שלך מלכתחילה. אבל אם את חברה טובה שלה, ואיכפת לך מאיך שאת מרגישה – את תתחשבי בה, ולא תצאי עם הבחור. לעומת זאת (ופה הדגש החזק יותר!!!) אם היא חברה טובה שלך, ואיכפת לה מאיך שאת מרגישה – היא לא היתה צריכה להגיד שום דבר לגבי הקשר הזה (אחרי שהיא כבר נתנה לו את הטלפון שלך…), כל שכן לא לעשות כאלה פרצופים ולאיים בשריפת גשרים! ועוד פעם חוזרים אלייך, אם את חברה טובה שלה, ואיכפת לך מאיך שאת מרגישה – אם תבחרי בבחור (שלדעתי, עם כל הצער והכאב של החברה הלא הוגנת שלך, זה מה שאת צריכה לעשות…) לא תנפנפי בזה מול העיניים שלה, אלא תעשי את זה בצנעה. הכוונה היא לא להסתיר את זה ממנה, אלא לא לדבר על זה יותר מדי אתה, לפחות עד שיעבור לה הגועל. ומנסיון – זה עובר.

    בהצלחה!!!!

  44. המלאך

    יקרתי אני חושב שפה אני יעמוד לך לרועץ אני חושב שאם מערכת היחסים של חברה שלך והאקס שלה נגמרה אני יודע שיש לך את כל הזכות המוסרית שבעולם לצאת איתו ואם חברה שלך משחקת את המשחק הכפול שלה תגידי זאת את שסיימת את הקשר איתו ולא אני. אני ממליץ לך תעשי חיים שמרי על חיוך על דל שפותיך ויהי שלום ותודה על דגים

  45. עדי הוא לא פחות חלאה. להתחיל עם החברה הכי טובה של האקסית שלו.

    ואם הוא אחר כך יעבור לאחותך הצעירה?

  46. אופיר

    גם חברויות רבות שנים ראויות לחשבון נפש מדי פעם. איזו מן חברה היא אם היא מונעת ממך את ההזדמנות לאושר? את הוכחת את היותך חברה בכל שנתת לה את זכות הווטו. היא היתה צריכה להוכיח את היותה חברה בכך שהיא לא תשתמש בה, אלא אם כן באמת מדובר באהבה חד-צדדית עמוקה מצידה, וזראות אתכם ביחד יסב לה כאב. לפי מה שכתבת זה לא כך. היא צריכה לסמוך על חברה שלה שאם היא מבקשת משהו כזה, זה כנראה באמת חשוב.

  47. אלונה אשכנזי

    רבותיי,
    קראתי בעיון רב את כל תגובותיכם/ן למאמר שלי, ואני מוכרחה לציין שנהניתי עד מאד. הרבה זמן לא ביקרתי באתר וזו אחת מהפעמים שהתענגתי על כל תגובה גם אם לא הסכמתי איתה. ולכן החליטותי לעדכן אתכם בהמשך הפרשה, שכן המאמר הזה הועבר לבננות לפני תקופה די ארוכה, ועד שפורסם חלו ההתפתחויות הנ"ל :
    מזל, אני אומרת לכם, מזל גדול שלא התפתיתי לכלום. ולמה ? אחרי שחברתי הטובה הטילה וטו, עדי ואני התרחקנו לכמה חודשים. מאז עבר זמן , אותה חברה טובה עשתה מסיבה ועדי גם הוזמן, ובאותו ערב של המסיבה היא אמרה לי :" את יודעת מה, זה כבר לא אכפת לי". (אני לא יודעת אם זה קרה בגלל שהיא הפכה למלאך או בגלל שהיא חזרה לבן זוגה הנוכחי, אך זה כבר לא שינה. האישור ניתן ) באותה מסיבה אני ועדי פלירטטנו כהוגן, רק שדבר אחד הטריד אותי. עכשיו שזה אפשרי, האם הוא באמת רוצה אותי , או שהוא סתם רצה זיון ? ולכן על אף האישור החלטתי לא להיכנס איתו למיטה. ז"א, אם אני כבר נכנסת לסיטואציה רגשית טעונה בדרגה כזו או אחרת, לא מתאים לי שהיא תהיה רק בשביל זיון. אותו ערב נגמר בידידות גרידא, ואחרי שבועיים הוא התקשר. היה באיזור שלי, וביקש לבוא לישון. הוא בא לישון וזה כבר לא היה זה. פתאום כל הקראש שהיה אז בתקופה הראשונה נעלם כלא היה, ומבחינתי נותרה שם מבוכה גדולה. לא שכבנו, והאמת מאז הוא לא שמע ממני ואני לא שמעתי ממנו. לא בגלל ריב חלילה, אלא בגלל שיש מין משהו כזה שנקרא מומנטום. וברגע שזה מתפספס, קשה מאד להחזיר את הפרפרים אחורה, והאמת, לא תמיד נשאר לזה כוח ואנרגיה. כך שבסיכומו של דבר אני לא יודעת אם זה היה אפשרי כשעוד רציתי ועדי היה הופך לאהבה, אני רק יודעת שנכון לאותו רגע שזה כבר היה אפשרי – אני שמחה שלא קרה כלום.
    באשר אליה, היא עדיין "אחותי" ואני אוהבת אותה אהבה עזה…

  48. מקווה שמבינה

    קרה לי משהו דומה. מי שהיתה הכי חברה שלי שכבה עם אקס שלי שהיה באותו מעמד כמו עדי שלך. בדיוק באותו מעמד. רק שהיא סיפרה לי לאחר מעשה. הרגשתי נורא.
    איך להסביר – זה נותן תחושה שמתחרים בך, שלא מתחשבים בך. הרגשתי שאני נבגדתי. נכון, אפשר להגיד שאין לי מה לכעוס – אבל כעסתי. כעסתי על ההתגנבות על זה שסיפרו לי אחרי מעשה ורק אז ביקשו את האישור שלי.
    היום אני יודעת שאם שניהם היו באים ושואלים אותי – הייתי אומרת כן. אבל כאשר הכל נעשה מאחורי הגב – זה נורא. אני לא בקשר איתה היום וממנו אני שומעת לעיתים רחוקות.
    נשבעתי לעצמי שמעולם לא יבוא גבר או אקס ביני לבין חברותי, אבל זה לא תמיד עובד ככה.
    אלונה, אין לי ממש עצה. אני רק יכולה להגיד לך שעבורי הסיפור הזה הרס לתמיד חברות שחשבתי שהיא כנה ואמיתית והשאיר לי לקח לא נחמד לגבי אופיים של אנשים (גברים ונשים כאחד).

  49. בובית

    מצב מאד חמור, אין ספק!
    בתגובה ראשונה,אני רוצה להגיד לך,מה זה להגיד,להתריע בך
    אל תגעי,אל תתעסקי,תתכחשי,תתקשחי,תשרפי,תזרקי…
    ולפני הכל, תשאלי את עצמך כמה באמת היית רוצה.. אם לא היה אסור הפרי
    כי כבר שנתיים הוא בגדר חמוד,סבבה של בחור אבל אף פעם לא הבזיקה במוחך(לפי דברייך)
    האופציה או הפנטזיה למשמש אותו ולהתקשקש איתו.

    אבל ומאידך, לא נראה לנו שהבחור הוא מנ מניאק שהשאיר צלקות עמוקות בלבה של חברתך
    (אז כבר את והיא וכל החברות שלכן הייתן נכנסות בו באבי אביו, אפילו רק ביניכן,זה הרי מספיק,
    בשביל לשבש לו את הקארמה).
    אבל את זה את צריכה לברר איתה, אולי יש דברים שאת לא יודעת. הרי בכל מקרה כדאי לך לברר פרטים על היחסים שלהם… פשוט לקבל עליו עוד מידע, אולי זה יוריד לך, אולי לא
    תבררי!

    בקיצור, אם זה אכן כזה חזק, עשי לשתיכן טובה גדולה ודברי איתה, דברי איתה, דברי איתה…
    שאף אחת לא תצא פצועה פה. לא את מתסכולים ולא היא מעצבים.

    בעדינות ובהצלחה!

  50. בובית

    well
    אחרי שהגבתי , כמובן ששוב קראתי (אותי) ואז גיליתי את ההמשך…
    מה שרק מראה שכל כך צדקתי
    זה לא המומנטום
    את פשוט רצית אותו כי היה לך אסור וזה הכי ברור והכי טבעי
    ועכשיו הוא נראה כזה לא אביגה מציאה.

    לכן רבותיי , גבירותיי … לפני שעושים צעד שכזה יש לבדוק, עמוק וטוב כמה זה באמת!
    עובדה שבד"כ זה לא קורה ואני לא אומרת שזה אף פעם .. הרי לפעמים זה יוצא סיפור האהבה
    של החיים ואין חוקים וכו'…

    הרי בין כה וכה כשחבר/ה שלך נמצא/ת בקשר אתה "חווה" מהצד את ההתהוות הכללית(בעיקר
    אנחנו הבנות) של הקשר ושל הנפשות הפועלות בו. והכי כיף ומרגש זה חדש!!!

  51. אני חושבת שאם החברה שלך אומרת לך לא, זה לא! וצריך לכבד את זה.
    צריך כמובן לשאול אותה למה, אבל להיות מוכנה לכל תשובה, כי גם אם היא אומרת לך שזה בגלל שהיא לא רוצה, כי יש לה רגשות אליו/ היא רכושנית כלפיו/ היא לא רוצה לראות אותו יום יום מול הפרצוף, צריך לכבד אותה. כי עם רגשות לא מתווכחים ובטח לא מנסים לפתור את זה עם שכל.
    בוודאי שיש לה איזה שהם רגשות אגואיסטים, אבל באמת קיימים אנשים שלא חושבים קודם על עצמם?

    בעיני היהרג והבל יעבור החזק ביותר הוא לא תבגוד, היה לויאלי לחבריך. כי, גם אם בפועל, "בראש" לא בגדת, לחברה שלך תקעת סכין בלב (ככה לפחות היא תרגיש).

    חוץ מזה, סליחה, מה את חיה משאריות? את צריכה אקסים של חברות שלך? את לא יכולה למצוא לך אקסים משלך? את לא יכולה למצוא לך גבר שאין בעיות עם להכנס איתו לקשר? את נמשכת אליו כי הוא "הפרי האסור" כמו שכולם כתבו כאן? זה לא מראה עליך דברים נורא נורא טובים.
    אבל כאמור, הבנתי בעקבות העדכון, שזה היה המומנטום (האמנם?? ?) ובוודאי לא אהבת אמת. אז סוף טוב, הכל טוב, וסתם שפכנו פה מילים על משהו שלא היה.

  52. Cactus Flower

    A very close friend of mine had a blind date. An old friend of her has fixed her up with her own ex. The date went fairly well, polite conversation, many common interests, but no spark. She would have given him a chance if he 'd asked her, but a week later he called and said that it was nice, but he's not interested. It wasn't a big deal, my friend dated other guys, and I fixed her up with a friend of my ex, and they became an item. Not long after that there was a social gathering that all of the people above attended . I was there as well and was introduced to the blind date guy. Something was in the air. The first thing I did was ask my friend if it's ok with her. She said that it was. After all she was in love with someone else and it was only one blind date.
    Blind Date Guy and I started dating and soon enough it became a big love story. My friend dumped her boyfriend and was single for a while, during that time my boyfriend and I were her closest friends, coming to her rescue after bad dates, entertaining her when she had no date, listening and consulting her on every move. Eventually she found another guy and moved in with him. My boyfriend and I got engaged. That was when shit hit the fan. Three years and two serious relationships after that one blind date she informed me that she couldn't be happy for me. She said that she's been mad at me for the past three years and doesn't think she can forgive me. Remember, she was living with her boyfriend who's now her husband for a YEAR when I got engaged, and yet she dedcided it was time to confront me about it. To add more subreal tones to the situation, it was the day of my grandfather's funeral.
    I wished her a nice life and that was the last direct contact we had. My husband and I are celebrating our 5th wedding anniversary this weekend and I do not regret my choice for a single moment.
    I can't see a lesson to be learned here, except for the fact that people are people, and we all make our choices.

  53. תגידי מרלין, לא הבטחת עוד סיפור?

    • מרלין מונרו

      אין לי מצב רוח. לא מסוגלת להתרכז כרגע בשום דבר שהוא יותר עמוק מהקרקעית של האמבטיה שלי. עשיתי "קאט" עם הבחור, אני קצת סובלת, נראה לי שה"קאט" הבא יהיה הורידים שלי.

      • אוזוניד

        בחרי את התגובה הרצויה:
        א) עזבי אותך, כולם אותו דבר. לא שווים את כאב הלב.
        ב) לא נורא, הוא הכל יסתדר, בסוף תחזרו.
        ג) על ארבע הוא יחזור.

        ותדעי שתמיכתי נתונה לך.
        (אף פעם לא ידעתי מה להגיד במקרה כזה, Sorry)

      • אריאלה רביב

        לא חותכים ורידים בשום פנים ואופן!!! תחשבי על הרגע שבו נוביל את השה לעולה לחופה ומרגע שתהיה לנו טבעת על האצבע נפסיק להוריד שערות ונתחיל להשמין.
        אותי זה תמיד מעודד.

      • מרלין, בלימודי הקבלה אותם אני לוקחת עכשיו אמרו לנו שמכל מכשול אנחנו צריכים לגדול. ויש בזה משהו שכן, אם הכל היה מושלם אצלי בחיים, הרי שלא הייתי כותבת ולו מאמר אחד לבננות וגם לא הייתי יודעת שיש בי כישרון לכתיבה שכזו (ולא עיתונאית). אז אם את משתכשכת באמבט, אולי תקחי עט ובלוק כתיבה ותטביעי את יגונך במילים ולא רק במים, ואולי אולי ייצא לכולנו מאמר נפלא ומצחיק ומגניב שתקראי עוד חצי שנה ולא תביני איך השתכשכת במי האפסיים של אותה מערכת יחסים?
        חוץ מזה, הגעתי למסקנה שרוע ואנשים רעים מפעילים אצלי את החוש היצירתי ואם יום אחד אני רוצה לכתוב ספר (ואני רוצה!) רצוי שכמה שיותר אנשים ישברו לי את הלב. אז אני עובדת על זה, עד שאוכתר לרבת מכר (וזו כמובן הסיבה לביקוריי התכופים באפרטו, כשניפגש שם, אספר לך עידכונים).

        • מרלין מונרו

          טוב, יש עדכונים:
          מאז שכתבתי, הספקתי לעבור עוד שניים-שלושה פרקים בטלנובלה. הבחור חזר על ארבע, בכה לי שהוא כל השבוע חושב עליי, שבגללי השמין כי אכל המון מרוב דכאון, שהוא לא מפסיק לחשוב עלינו. אבל הנה אני ביום שלישי, והסיפור שוב (הפעם בגלל שנינו) נראה שעולה על שרטון. בקיצור, אברמוב יקרה, כדאי שתזדרזי עם הספר, כי נראה לי שאוכל לתרום לך פרק או שניים. אגב, זו תהיה סאגה חובקת עולם, כי בסיפור שלי יש חיפאי, גרמני (פרנק), ניו-יורקי, טמבל אחד מסינגפור (כיוון שאני רוצה לשמור על חיי לא ננקוב בשמו), בחור שנסע ללונדון (לא מזמן) ועורך דין בתחילת דרכו.
          יש לך רעיון לשם של הספר? אולי ברלין-סינגפור? או סיפור לונדון (על משקל סיפור ליסבון)?
          ואולי סתם "אפוקליפסה עכשיו-גרסת הבימאי".
          אגב, הניסוח שלך "הגעתי למסקנה שרוע ואנשים רעים מפעילים אצלי את החוש היצירתי…" לא מדויק במקרה שלי. במקרה הספציפי של מערכת היחסים הזאת, אין איש רע ואשה טובה (או להיפך). הוא איש מדהים, אבל זה פשוט לא מסתדר. לא צריך להפוך כל אחד למפלצת דו-ראשית שיורקת אש. לפעמים זה באמת פשוט לא זה. אז כמו שאת מבינה, זה נגמר בינינו מאוד יפה, מה שעושה את הכל להרבה יותר קשה לשנינו, כי אין על מי להוציא את האגרסיות.
          יום טוב (:

          • שמת לב שנורא חשוב לך שבכל פעם הם חוזרים על ארבע? צאי, צאי מזה. זה לא חשוב שהם חוזרים, כי מה שחשוב זה שהם הלכו מלכתחילה. ומישהו יקר לי (כן, החבר של ההוא שישב איתנו באפרטו) אמר פעם: אי אפשר לתקן מה ששבור, כי זה אף פעם לא יחזור להיות מה שהיה, לכן, צריך לוותר למי שהלך. כשהוא אמר לי את זה קצת התעצבתי אל ליבי כי רציתי שההוא (השטן) יחזור, אבל אחר כך זה רק התדרדר, אז הבנתי שזה לא היה כל כך חכם לנסות להחזיר דברים לקדמותם, בעיקר אם הם לא היו שם מראש, כנראה. דרך אגב, העידכונים הם שבשבוע האחרון יצא לנו לתקשר בטלפון ואפילו בלי לצעוק אחת על השני כרגיל. (בהתחלה הוא לא האמין, וניסה למשוך לכיוון אבל אז נזכרתי במורה שלי לקבלה שאמר שכל פעם שצפוי משבר קרייסיס כזה עלינו לחשוב: אור, אור, להירגע. וזה עבד!).
            אגב, המשפט האהוב עליי נמצא בשיר של ירמי קפלן: "את אומרת שאני מסוכסך עם עצמי, ושאני אוהב להרוס משהו טוב, כי אני חושב שזה יצירתי". ואני אוהבת אותו כי זה תיאור מדויק שלי. לא שזה כזה מועיל להיות אדם כזה…

            • מרלין מונרו

              צודקת. אני באמת אוהבת לסגור סיפור מכל הכיוונים כדי להרגיש שמיציתי. אוהבת לחזור אלף פעם עד שמבינה שפרק 747 של הטלנובלה כבר לא מחדש שום דבר, הכל חוזר על עצמו שוב ושוב, וכמו באופרות סבון, לא משנה מתי התחלת לראות את הסידרה, או אם פספסת את כל הפרקים הקודמים, אתה תמיד יכול להתחבר לזה גם מהפרק השלושים אלף.
              כל הכבוד לך שהחזקת את עצמך מול השטן. אבל הנה, את עושה בדיוק כמוני, טוחנת מים שוב ושוב, אבל הבאר כבר יבשה כמעט לגמרי.

              ואת צודקת בעוד משהו. זה כנראה מלכתחילה לא היה אצלי "זה". עובדה שהוא נתן לי ללכת פעמיים, ופעם אחת אני נתתי לו. מין ותרנות כזאת, שבטח לא נמצאת שם, כשאת פוגשת את האיש האמיתי.

  54. תהום

    מעטים האנשים להם אני קורא חברים.
    לא הייתי פוגע באף אחד מהם .
    בטח שלא בבטן הרגשית.
    פעם היה לי חבר, ופעם היתה לי גם חברה – שאהבתי נורא, היא עזבה אותי ,מרוסק,
    שנה התעסקתי באיחוי השברים, ופתאום חבר שלי ,אדם קרוב ואהוב , מגיע איתה למסיבה.
    פעם היה לי חבר.

  55. טווידלדי

    למעשה, זו לא בדיוק תגובה לאלונה, או התעסקות בנושא – אמנם הייתי שם, והייתי דווקא בסדר, בזכות גילוי לב מקסימלי (לא הפסדתי חבר – אופס, כן, אני זכר- בעקבות זה). גם כל הטיעונים בעד ונגד פורטו יפה, ובכישרון העולה על שלי.
    אבל תגובה אחת, אי שם באמצע, העלתה לי את הסעיף, הורידה לי את הפרופיל, ובכלל הוציאה לי אדים מהאף:
    מאן דהוא (שלא יעלה על הדעת שאדפדף לשם בחזרה כדי לפרט) שטען שהיה לו מקרה כזה, והוא אכן יצא עם האקסית של חבר שלו, והם לא סיפרו לו בהתחלה, כדי שלא יפגע.
    כן, בטח. ולי יוצאות כבשים מהאוזניים כל שעה זוגית.
    נניח שזה היה ככה, האם החבר הנ"ל נפגע פחות כשהוא גילה שלא רק שאתם (ויסלח לי לל הקוראותקוראים על המעבר לגוף ראשון, אני בעצבים) יוצאים, אלא שגם הסתרתם את זה ממנו? או האם האמנתם שתסתירו את זה ממנו לעולמי עד ("לא, זו לא באמת הזמנה לחתונה, אנחנו רק מנסים להשיג דרכון זר")? או שלחילופין, שהוא יגלה את זה רק אחרי שהוא יתאושש מספיק (ואז הוא כמובן יאמר, "בו'נה, טוב שלא גיליתם את זה אז, כי לא הייתי מספיק חזק לעמוד בזה, ועכשיו אני רוצה להיות השושבין")?
    כי אם כן, או שאנחנו גרים על כוכבי-לכת נפרדים (אתם זוג: התירוץ 'מאדים ונוגה' לא עובד כאן!), או שאתם טפשים בצורה יוצאת דופן – או שיש לכם שכנוע עצמי כל-כך יעיל, שהצלחתם לשכנע את עצמכם שזה לטובתו.
    והרבה יותר סביר שבסה"כ רציתם להגן על עצמכם, וממה? מכעס. ממילים לא נעימות. מאיבוד קשר שלך עם חבר. ואם המילים מה שהפריעו לכם (האם החבר היה רוצח אתכם?) אז סימן שבאיזה מקום יש לכם נקיפות מצפון. אתם לא חושבים באמת שזה בסדר. אתם רק לא רוצים שמישהו יזכיר לכם את זה. קצת קשה יותר להדחיק מה שנאמר בפירוש. אולי המצפון שלכם, חלילה, עלול להתעורר.
    ואם פשוט לא רצית לאבד קשר איתו, אז שקרים והסתרה נראים לי כשיטה גרועה מאוד.
    ואולי באמת יוצאות לי כבשים מהאוזניים.

  56. ליילה

    האמת, זה לא נשמע טוב אלונה.
    מי שעוקב אחר מאמרייך באתר, יודע שאת לא מתאהבת כל כך הרבה ולי נראה שגם הפעם זה לא יקרה, מצטערת. הוא נשמע תמים ומתוק כל כך, אבל בטוח גם הוא הרגיש צינה מחברתך, כשביקש את הטלפון שלך, אז איפה התמימות? איפה לקום ולהגיד – תשמעי, אסור לנו. ולדעתי באמת אסור לך. נכון, החברה שלך אכן רכושנית ולא פרגנה לך הפעם. אבל היא עדיין החברה הכי טובה שלך ואין דבר יותר חשוב מזה בעולם. אלא אם כן – זאת אהבת חייך. ואת הרי לא חדשה בעולם, את יודעת שרוב הסיכויים שזה ייגמר בשניה שתעלם התמימות. שזאת עוד התלהבות נפלאה וסוחפת, אבל התלהבות התחלתית בלבד. ובשביל זה להפסיד חברה? גם אם לא תתנתקו, זה יישאר כטעם רע ביניכם תמיד ותאמיני לי – זה עוד ייצא יום אחד עם כל הרוע שנבנה על זה במשך זמן השתיקה, ובדיוק כשלא תצפי לזה. אלא אם כן את חושבת שזה הבחור, האחד, תגידי לו לא תודה, ותספרי בחיוך לחברה שלך שהיא חשובה יותר מהכל.

  57. אוי כמה שזה נורא!!
    אני סובלת מזה בדיוק בימים אלה.
    כל כך קשה ההחלטה…
    אני אוהבת את חברתי אבל מטורפת על המאהב שלי למרות שגמרנו אני מתפוצצת בתוכי

  58. רייצ'ל

    הייתי במצב דומה בערך..
    לפני כמה חודשים ,כשהייתי אצל חברתי ,הגיע אקס שלה (קשר שהסתיים לפני יותר מארבע שנים וארך כשנתיים). היה בינינו את ה"קליק" הזה, אבל לא אמרתי מילה כי זה "אסור". אחרי שהוא עזב חברה שלי , שכנראה שמה לב לויברציות שעברו, הציעה לי ל"סדר" בינינו.כמובן שהתנגדתי בהתחלה כי "היתתם חברים, מה פתאום", אבל היא אמרה שלא מפריע לה, ואני בטימטומי הסכמתי. הוא התקשר, נפגשנו והיה בינינו קשר קצרצר עד מאוד. במהלך הקשר היא התחילה להביע קנאה וחרטה על מה שקרה. הם עדיין בקשר, והתנהגותה השפיע , בדיעבד על הקשר _ועל אורכו..). אנחנו עדיין בקשר(אני והבחור) והיא חברה טובה עדיין, אבל אין ספק שגם אם הקשר הוא מלפני שנים , עדיין יש רגשות ורכושנות , גם עם החברה מכחישה ומסכימה לקשר. בתת מודע הרגש קיים.

  59. קרה משהו משהו מעניין בדיון על הטקסט הזה…
    הטקסט מדבר על העברת מערכת יחסים עם אובייקט מסוים (האקס של החברה) בין בחורה אחת לשניה…
    בדיון קרה אותו דבר בהבדל הבא: הדיון עצמו הפך להיות האובייקט המועבר… והוא הועבר מהגברת אלונה אשכנזי לגברת אתי אברמוב… זה מעניין… אפשר ללמוד לא מעט מכך 🙂

    תהנו בנות… זה מאוד מעניין ללמוד עליכן כך.

  60. אומנם חבל…אך כל הכבוד אחות! כך שומרים חברות אמיתית

  61. ידידתי, להלן מס' הצעות + הארות + דוגמה אישית:
    1. טיפ כללי: לפני שאת מגיעה להחלטה כלשהי, נסי לשים עצמך בנעליהם של הגורמים האחרים. ובמקרה הספציפי: אם היית אותה חברה, מה היית מרגישה אם חברה שלך הייתה יוצאת עם אקס שעדיין יש לך רגשות כלפיו (?? ), ואם היית האקס, איך היית מרגישה כלפי אותה אקסית, כלפיה כבר אין רגשות, אשר מגבילה את מרחב המחייה (?? )
    2. העלה פעם בדעתה של "חברתך הטובה" כי אותו האקס המיתולוגי ובו זמנית חסר חשיבות עלול להכיר מישהי חדשה ולהתאהב בה (?? )
    הרי היא לא מפקחת עליו 24 שעות ביממה (אני מקווה בשבילו).
    אותה חדשה יכולה להיות זרה לה ויכולה להיות חברה טובה שלה באותה מידה – זה לא משנה את העובדה שהוא אדם חופשי, אשר מסוגל להסתובב ברחוב, להדלק על בחורה, להתחיל אתה ומשם…אולי עד אהבת חייו.
    אז זה יקרה עם זרה או עם חברה טובה – מה זה משנה??
    3. לי יש אקס, שאנחנו עדין בקשר. שנינו אוהבים אחד את השני כאנשים (בזכות האדם שהוא/ אני), אבל זה לא הלך בזוגיות – מה לעשות?(!!)
    כשאני הכרתי אחרים הוא אמר לי "i can't help the hard feelings, but i wish you the best"
    ז"א: למרות שיש לי רגשות כלפיך, ולמרות שאולי הייתי מעדיף שזה ילך בינינו, אני ריאלי ומאחל לך את הטוב ביותר.
    לאחרונה (כרגע אני ללא בן-זוג) הוא הכיר מישהי חדשה, ואני, למרות צביטות קטנות או אולי הרגשת החמצה של אדם מקסים, לא חשבתי לרגע להפריע התחלה/ התפתחות הקשר, כי (מה לעשות?) בינינו זה לא זה, אז למה לעמוד אחד בדרכי השני אל האושר (?? )
    למה רכושנות מיותרת?
    4. לכולם: יללה, להתעלות על הקנאה והרכושנות ולאפשר לכל אחד לעשות את הטוב בשבילו
    5. אהבת אמת….כ"כ נדיר וחשוב….חבל להחמיץ ההזדמנות ולבדוק אם אכן בכך עסקינן.

  62. אגואיסטית

    את האמת זה ידוע לכולם חברות והבנים שביניהם זו תמיד הייתה בעיה
    אבל בוא נבין דבר אחד אם זה היה ונגמר
    אז נגמר
    חברה שלך רוצה אותו עכשיו!?
    הוא רוצה אותה?!
    תשלימי עם זה!
    קשה?!
    אבל די עם האנוכיות!!!
    לכם לא יצא, אולי להם כן יצא.
    אם זו הייה משהו באמת רציני- אהבה אז זות כבר קצת בעיה….לפעמים בעיה גדולה וזה כבר עניין קצת אחר.

  63. מתבTELת

    יש "אקסים" שבהם אסור לגעת. קשרים ארוכים, כאלה שאת היית שם כל לאורך כל הדרך ושמעת את כל הסיפורים. ויש "אקסים" שהם סתם – היה פעם משהו נגמר , הרבה גברים אחרים יותר חשובים היו מאז והם סתם זיכון עמום. באופן אישי, את האקסים מהסוג השני אני מכירה לחברותי באופן עצמאי, למה לא בעצם?. באקסים מהסוג הראשון – אסור לגעת.

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *