טופס 17: יומנה של יוספה ק.

תמיד רציתי להיות דמות ספרותית טראגית.
בנעוריי היו כאלה שמצאו בי ניחוחות צ'כוביים, מי שהסתכל עמוק אל תוך עיני יכול היה לראות את ערבות אמא רוסיה משתקפות באישוניי.
טרקלינים חשוכים וספוני ספרים, סמובר בוהק, כוסות תה מקרקשות בעוד אנחנו מקריאים משיריו החדשים של אלכסנדר בלוק. מזקקים תפוחי אדמה ומקללים את השילטון, את הבורגנות, את האצולה.
פוגרומים התחוללו באותן שנים בנפשי. ואני כשחף, רציתי לפרוש כנפיים מעל עירנו המבאישה ולהיות אם לא אחת משלוש אחיות – לפחות נושא טוב לסיפור קצר של סטודנט לקולנוע.
ככל שהשנים נקפו ועורי החל מאבד מגמישותו התחלתי להפנים שכנראה אאלץ להיפרד מחלומותיי הסיפרותיים, אף גבר לא ישא אותי על כפיו בשלג כשאני עטויה בקרינולינה מרשרשת ויכניס אותי אל תוך מרכבה. קול שאון הלמות הסוסים הלך והתרחק, פינה מקום לקללות של הבאסטיונרים מהשוק, פינה מקום לשיחות פילוסופיות עם נהגי מוניות באוגוסט. הטרקלינים התחלפו במסדרונות מס הכנסה וברוקרטיה זעירה השתלטה על חיי.
אך חלומות מתגשמים בדיוק כשאנחנו מפסיקים לחשוק בהם, וכך באמצע חיי לאחר שויתרתי על סטודנטים לקולנוע והבנתי שבימנו המחווה הלירית היחידה שדמות צ'כובית יכולה לקבל בימי חייה היא מה שנקרא "פזמון" מאיזה אחד שיכור עם גיטרה ובתמורה לכך לטפל בו כשהוא מקיא אחר כך בחצר. טובים חיי עם איש הייטק אמרתי מאשר כמוזה חשוכת גורל. טובים חיי כאשת איש מאשר כ"נערתו" והנחתי לרומנטיקה של "עלמה במצוקה" לחמוק ממני והלאה.
לא פיללתי ולא ייחלתי לרגע הזה.
על מרבית הז'אנרים הספרותיים ויתרתי, על פאריז של שנות השלושים, על מוסקבה של המאה שעברה, על ברלין, הו ברלין, אמרתי…לו רק הייתי לו, לו סאלומה וגברים היו מגיעים אל פתח ביתי אוחזים בשוט.

פרוגרמה לחיים מודרניים

קפקא.
מכולם דווקא הוא.
אף פעם אל תקוו שחלומותכם יתגשמו…נזכרתי באמרת שפר אמריקאית ולצערי גם נכונה.
יוספה ק. נתקפה מחושים עזים בבטנה בשנת תשעים ושמונה. בחצות התקשרה לחברתה הטובה וזו ענתה לה כפי שעונה תמיד שיש לערב גניקולוג בעניין. "אבל גניקולוג, למה?" ניסתה יוספה להבין, "גניקולוג." פסקה חברתה, ויוספה זו אל מול החלטיותה של חברתה לא שעתה לרחשי ליבה שלחשו לה כי אין זה הנוסע השמיני המאיים לבקע את ביטנה אלא קלקול קיבה אכזרי.
ניכנסה יוספה אל המכונית.
הגיעה שעונה על כתפי חברתה לשערי בית החולים איכילוב, עברה בדיקה שיגרתית בעוד חברתה מלכסנת מבט לעברו של הגניקולוג הצעיר ושוחררה לביתה עם ההוראות הבאות. "לנוח ולשתות קולה".
"טופס 17" שמעה את אחת האחיות אומרת בצאתה את בית החולים.
טופס 17: פרוגרמה לחיים מודרניים, עמוסי סידורים ומיגרנות.
טופס 17: סד עינויי מתוחכם של השילטון.
נשאי טופס 17 ממשיכים את חייהם כמקודם, מחכים ליום בו הטופס יתפרץ במלוא השבע עשרה שלו ויזכיר להם כי חייהם שאולים, בני חלוף.
טופס 17: הינו הומאז' לסוציאליזם של שנות החמישים. למפא"י, לאמא האדומה אם תרחיקו לכת.
מי המציא את אותו טופס וקרא לו בשמו? לובה אליאב?
האם טופס זה הוא חזון העצמות היבשות?

כרוניקה של טופס ידוע מראש

יוספה ק. החלה מקבלת מכתביי נאצה לתיבת הדואר "טופס 17 " טופס 17" נלחש מתוכם בארס כאילו בקעו מגרונם של פקידים אוחזים בכוס תה דלוחה.
כל אותם מכתבים הושלכו כלאחר יד אל הפח ביחד עם הצעות מפתות מאינסטלטורים ומכוני כושר חדשים שנפתחו.
מאז ומתמיד דגלה יוספה בכך שמה שלא יודעים לא כואב. טופס 17 הינה מחלה ככל המחלות, וכשם ששאר החולים על פני הכדור מנסים להתעלם ממחושיהם כך ניסתה גם היא.
בוקר אחד נקש על דלתה דואר רשום מעיירת הקיט רמלה "פקודה לבקשת מאסר" זימר המברק.
הטופס התפרץ. המערכת קרסה.
כיתתה יוספה רגליה בחזרה לאיכילוב, ושם מלאי שביעות רצון, הרימו ראשם אותם פקידים עם כוס תה ושומה את ראשם מעל ה"ידיעות אחרונות" ואמרו לה "טופס 17 זה מחלקת גבייה"
מחלקת הגבייה המורכבת מבן אדם אחד נפשה באילת.
התקשרה יוספה להוצאה לפועל התחננה על חייה.
אמרו לה "בשביל זה תצטרכי לשלם" "אעשה כל מה שתבקשו, את בכורתי אם תחפצו..".
"תשלחי לנו ארבע מאות שקל בתור התחלה" מיהרה יוספה אל הדואר ושלחה.
לא עברו ימים רבים ושוב התדפק על דלתה דואר רשום. שוב ביקשו החבר'ה מהוצאה לפועל לאסור את יוספה. וזו, נשמת חייה בידי מזכירה כבדת דיבור מרמלה שלחה עוד צ'ק על סך אלף שקלים למחלקה והוסיפה בכתב יד עגול "שיהיה במזל".
יוספה ניסתה לשוב לחייה, להשאיר את זה כזכרון אפל במגירת הטפסים שפתחה לעצמה עם הגיעה לגיל שמונה עשרה.
כפצוי החליטה לרכוש לעצמה מתנה, ניגשה אל הכספומט וזה לאחר שלא עיכל את הכרטיס שלה החוצה שלח אותה אל סניף הבנק שלה. "אבל איריס" שמעה את עצמה יוספה מתחננת אל מנהלת הבנק "לא שלחתי אותך אותך לספר שלי? לא אמרתי לך לבקש ממנו צבע שיער 57?", "אמרת אמרת" השיבה המנהלת איריס. "אבל הוצאה לפועל עיקלה לך את החשבון".
"טופס 17?" ניסתה יוספה ורעד השתלט על גופה. "טופס 17" השיבה איריס בנחרצות.
כשאדם נתקף בטופס 17 במהלך חייו הוא נוכח לדעת כי כל המערכות נוטשות אותו לבדו בקרב וכי אין שועה לתחינותיו.
באותו בוקר קיבלה יוספה מכתב נוסף בו הודיעה לה אותה הוצאה לפועל מפוקפקת זו כי משכה עוד כאלף שקלים מחשבונה המעוקל של יוספה.
יוספה שחשבון הבנק שלה החל ומתרוקן חשבה למכור את סודות הגבייה של מדינת ישראל למאפיה הצ'צ'נית. אין עוד צורך בחטיפת ילדים על מנת להעשיר את הקופה. שלחו לאנשים טופס 17 מתקתק ולפתו את נשמתם בלימבו הבירוקרטיה המסועפת.
יוספה ק. החלה מאבדת את צלילות דעתה. כל בקריה וימיה הפכו עמוסים בכתותי רגליים בחום.
ניזכרה היא בכל אותם אנשים שהכירה שלפני שיצאו את דעתם מילאו את סדר יומם בסידורים.
"סידורים" פוליטיקלי קורקט לחבל התלייה טופס 17. פוליטקלי קורקט כמעט כמו אפרו אמריקאי. אל תקראו לכושי בשמו.
הגיעה יוספה לקופת החולים, ביקשה על חייה את אותו טופס נכסף. "תביאו אחד, קטן, לא צריך נייר כרומו, תוסיפו 17 למעלה. בבקשהההה". כל בקשותיה נענו בשלילה.
חזרה יוספה כלעומת שבאה.
ידיה ריקות.
ידידיה הספורים שנשארו ניסו להרגיעה "כל צמרת המדינה מבלה הקיץ ברמלה"
אך לא ניתן היה לדבר אל ליבה.
שיעול שחפני החל ממלא את ראותיה.
בצוואתה ביקשה ממקס ברוד, ידידה הטוב שישרוף את כל כתביה לאחר מותה.
אותו מקס בעודו מפשפש במגירתה, בין ערימות הדפים, הטפסים והמסמכים שעליהם מתנוססת חותמת בית המלוכה "מדינת ישראל", נתקף תדהמה כשנחו עיניו על טופס אחד, מקומט ובלוי ועליו בנון שלנט שרק טפסים מרשים לעצמם, המספר 17… והשאר היסטוריה.