טעויות שבחורות עושות

אני זוכרת במעורפל את הגברים בחיי. אחרי הכול, יש דברים שכדאי לשכוח. אני חושבת שהפחד להישאר לבד גרם לי לקבל החלטות מוטעות, במיוחד עם גברים. אני לא ממש זוכרת שמות, אבל אני זוכרת בבירור שהייתי נכנעת לקסמיו של כל גבר שהעניק לי טיפת תשומת לב.
פגשתי אותו בלילה חורפי טיפוסי. כל ערב הייתי מטיילת על החוף, בזמן שאני נותנת למחשבות שלי לשקוע. הוא פשוט היה שם מולי במלוא הדרו. בחיוך מקסים ואישיות כובשת הוא ניגש אליי והתחלנו לדבר. ברור היה לי שהוא הרבה יותר בוגר מהבחורים שעד אז הסתובבתי איתם וגם הרבה יותר מבוגר. הרגשתי איתו נינוחה ומאושרת. בשבועות הראשונים לא יצאנו הרבה, בילינו בעיקר בדירה שלי בתל אביב. לא ממש הבנתי למה ולא היה איכפת לי. כל עוד יכולתי להרגיש אהובה, לא פקפקתי בדבר ולא שאלתי שאלות. אני מניחה שזהו ההבדל בין להרגיש ילדה לבין באמת להיות אחת כזאת.

לאהבה אין רגליים

האהבה כואבת, זה מה שתמיד אמרו לי, אבל אני החלטתי שאצלי זה יהיה אחרת. אז הלכתי למכולת לקנות מצרכים ולבשל לו ארוחת ערב. מיותר לומר שההפתעה הגדולה מכולן הייתה למעשה שלי. אני לא אשכח את אותו ערב. כמו כיפה אדומה צעדתי ברחוב עם סלסלה ובה ארוחה מפנקת עם כל התוספות, ואפילו בקבוק יין צונן. עליתי במדרגות בו גר אהוב ליבי, כשכל צעד היה מרגש ומפחיד. תהיתי שמא הוא יאהב את הפתעתי או שישנא אותה ויאמר לי שלום. אבל שום דבר לא הכין אותי למה שבאמת קרה באותו יום.
נעמדתי בחדר המדרגות בחושך וחשבתי על מילים להגיד. לאחר מכן הקשתי שלוש דפיקות עדינות על הדלת (מה שעדיף היה זה שלושה כדורים ישר למוח). היא פתחה את הדלת. יפה, חטובה ומושלמת, בדיוק ההפך ממני. הבטתי בה והיא דיברה אליי. מרב ההלם לא שמעתי מה היא אמרה. מלמלתי כמה הברות, קרוב לוודאי שגם להן לא הייתה משמעות, בדיוק כמו לאהבה.
"מותק, הבייבי סיטר הגיעה כבר?", שמעתי אותו צועק מן החדר הסמוך, "כן, היא כבר כאן, אנחנו יכולים לצאת, מותק", היא ענתה בקול רך ונשי, "טוב, אני מייד יוצא", הוא הוסיף בביטחון, כאילו שלא היה לו מה להסתיר. הראש שלי התחיל להסתובב, הלב פעם בפראות, ואני רק חשבתי: "מותק"? "בייביסיטר"? האם זה באמת חלום או מציאות מזוויעה? כי אם זה לא אמיתי, אז שמישהו יצבוט אותי חזק, כדי שאוכל להתעורר מן הסיוט ברחוב שינקין. אתן יכולות רק לתאר איך הוא הגיב כשראה אותי עומדת שם בפתח הדלת, אדומה מבושה ומשתוקקת, אפילו לרגע קט, להיות בלתי נראית. משאלותיי לא התגשמו, כי הייתי שם, כל הלילה. אבל לא הייתי עסוקה באנחות של אושר עילאי כפי שתכננתי, אלא טבעתי בצעקות של תינוקות ויבבות של בכי נוראי. כן, נשארתי שם כל הלילה כדי לשמור על הילדים של מי שאמור היה להיות האור בחיי, הגואל שלי. במקום, נשארה רק צללית בדמותו, אשליה פטה-מורגנית, בוגד על חמור שחור.

מופקרת או רומנטיקנית חסרת תקנה?

כמו כלב הוא הגיע אל דירתי מאוחר יותר. הוא אמר לאשתו שהוא יוצא לסיבוב באוויר הצח. פתחתי את הדלת, הוא הסתתר מאחורי זר גדול של ורדים, הוא הרעיף עליי מתנות, לחש באוזני מילות אהבה, וכשנכנעתי לבסוף, הוא נגע בי. האור היה מעומעם וריח של קטורת הציף את החדר. הדלקתי נרות ונכנסתי לאמבטיה חמה ומלאת קצף. רציתי לשטוף את היום הזה ממני. לאחר זמן מה התנגבתי ויצאתי עם חלוק משי לבן אל הסלון. הקטורת דעכה והנרות כמעט כבו. הוא שכב שם כתינוק ביום היוולדו. הסתכלתי עליו והוא עליי במבט זימה ואז הבנתי שרק זיון טוב יכול להשכיח ממני את היום הזה. התחלנו להתקרב אחד לשני, ערומים ומרומים. שיקרתי לעצמי, בפעם הראשונה בחיי. הבטחתי לעצמי שהכול יסתדר, שהוא אוהב אותי ושהוא יעזוב אותה בשבילי. הוא היה האהבה הגדולה של חיי, הוא היה האמת היחידה שהכרתי, הוא היה הטעות הכי גדולה שעשיתי. ובכל זאת, נכנסנו לחדר המיטות והזדיינו. כן, בדיוק כך. שום מעשה של אהבה לא היה שם, רק תשוקה וחוסר הגיון. כשהוא גמר, כל כך רציתי שהוא יישאר שם ויחבק אותי. אבל הוא לא נשאר. הוא חזר לאשתו שאין לה מושג שרגע לפני שהוא חיבק אותה, הוא עשה לי דברים שובבים, נגע לי במקומות אינטימיים ונישק אותי בלהט ובמריצות. לה אומנם אין מושג, אבל למה זה הופך אותי? זונה, מופקרת, טיפשה? אולי. רומנטיקנית חסרת תקנה, תמימה, מאוהבת? בהחלט.