מה היום הכי הכי קשה בשבוע? קארין ארד מתכוננת לקפיצת ראש מסוגננת בשישי בין ערביים. הרדיו, הראי והשכנה ממול רק מוסיפים שמן למדורה

יום שישי, סאמק

אני מניחה שלכל אחד יש את היום שהוא הכי קשה לו בשבוע, מבחינה נפשית. אצלי זה יום שישי. שישי בבוקר דוקא נורא נחמד כי יושבים בבית קפה, קוראים עיתונים, יש הרבה אנשים בחוץ, ואוירת חג נחמדה כי מחר לא צריך לקום לעבודה, שום סימן לא מבשר על השינוי במצב רוח שמתרחש ממש כמה שעות אחר כך.
הזוועה מתחילה ביום שישי בשעה ארבע.
הרחוב מתחיל להתרוקן, החנויות נסגרות ואין יותר ברירה. חייבים ללכת הביתה. כל הענין הזה אינו נוגע למי שיש לו בנזוג קבוע, כמובן. או ארוחת ערב משפחתית שצריך להתכונן אליה. וכשאני מתחילה לחשוב על ארוחות ערב משפחתיות ועל אמא שלי אני יודעת שהנה מצבי מדרדר במהירות ואני מתחילה להיגמר.
אני עולה הביתה, קוראת ספר, או עוד איזה בדל עיתון שנשאר לי מקודם, אבל אין שום דרך שידועה לאדם להתמודד עם דיכאון יום שישי בין ערביים. ואז אני חושבת לעצמי: מוזיקה יכולה לעזור. מהדיסקים נמאס, אז מה נשאר? רדיו. איזו תחנה? לא נשמע פרסומות כל רבע שעה, נכון? זה מביא ת'נרוו. נשאר רק גלגל"צ.
ישר על ההתחלה אביתר בנאי עם הסטיות שלו, לובש שמלות כלה, עושה גבות, שחי ומפשעות. אורך השיר שלוש דקות, אפשר לסבול את זה. אני נושמת עמוק ומדוד ואז מקבלת פקודה: "תפתח חלון". אני ילדה טובה, פותחת חלון. אבל השיר הזה, מה לעשות מכניס אותי להיסטריה, אז אני נעמדת על אדן החלון ומתכוננת לקפיצת ראש מסוגננת כי אם כבר למות אז לגמור עם זה באצילות.
אני מרימה ידיים ופתאום ארקדי דוכין גם עומד איתי על החלון ומתלבט אם הוא רוצה להמשיך לחיות או לא.
אני אומרת לעצמי: "טוב, מצבי יותר טוב, אני לפחות הצלחתי לרזות", ונכנסת חזרה פנימה, רק כדי לשמוע את ריטה שוב מספרת שהיא לא בת 12 ולא ממש יפה. בשלב הזה אני מחליטה לוותר על כל הענין ולסגור את הרדיו. אך אבוי! אצלי בחדר, בדרך לרדיו יש ראי.
אני נתקעת על עצמי בראי. עושה פוזות. בודקת את הבטן מהצד, עושה פרופיל, מחייכת לעצמי, ואז מתחילה הסאגה האמיתית.
"למה אני לבד? למה הוא לא איתי? למה הוא לא רוצה אותי, איזה חמודה אני – זה לא בזבוז שאני עומדת פה לבד מול הראי ביום שישי בצהריים? עוד מעט אני כבר בת 30, בטח יפלו לי הציצים ויצמחו לי שערות באזניים. את השנים היפות שלי אני מבלה ככה? מה זה?" (זרם קללות שמכוון למי שעובר בדיוק ברחוב) "יכולנו לישון ביחד צהריים עכשיו ואחר כך ללכת להורים שלו לאכול ארוחת ערב, איזה כיף היה יכול להיות לנו ביחד!" שוב מתחילה לבכות. לא, לא לבד –
הרדיו מצטרף אלי בקינה איומה:
I'm liying alone with my head on the phone.
קוס אמא שלכם מה אתם השב"כ? לילך ברנע עומדת ומציצה עלי בחור של הדלת עם מכשיר קשר ועורכת את המוזיקה שלה בזמן אמת?
וכאילו זה לא מספיק בשביל יום שישי אחד, יש לי שכנה בדיוק ממול. אין לי בעיה עם השכנה, אבל היא הבן אדם הכי לא רגיש שפגשתי אי פעם.
בכל פעם שאני מרגישה הכי לבד בעולם היא מחליטה לקיים עונג שבת עם החבר שלה. ולא בחדר השינה חלילה, עם האפלה, משהו. לא! באור מלא היא מזדיינת לי מול העיניים, ליד החלון, חסרת מצפון לחלוטין, אטומה לסבלי בעוד שכן אחר מלווה אותם עם מוזיקה ספרדית חושנית בפול ווליום. טוב שהיא לא שמה ספוטים כאלה על הפנים שלה ואפקטים מיוחדים של ברקים ורעמים באורגזמה, תודה באמת.
אם גססתי מדיכאון אימים שעה לפני כן, שרשרת השירים הערוכה היטב של התחנה הזאת היא הנפת הגרזן האחרונה שחותכת לי את הראש. מכת המוות.
ומילא זה.
כל כמה שירים, כשאני כבר מיבבת בדמעות שליש, יש תשדיר: "העיניים שלהם כשהם קמים בבוקר", ואז שומעים אוטו דורס את התינוק החמוד עם העיניים היפות, חרקה, תינוק צורח. "על טעויות בכביש משלמים בחיים".
סליחה, על איזה חיים אתם מדברים בדיוק?

קארין ארד

גיל- 3, 28, ו- 90 לחילופין, מין- בררנית, צבע שיער- קורדרוי. כישורים- כישרון נבואי בזמן מחזור, קריאה בטארוט, מאסטר לרייקי, מסאז'ים, פוליגראף אנושי. שאיפות- להיות עשירה עד גועל נפש, להיות סופרת מצליחה מאוד, להיות זמרת גוספל שעושה סיבובי הופעות בעולם, לא למות, למצוא אהבת אמת.

תגובות

  1. ג'וליה

    איזה כיף היה לקרוא, צחקתי רבות 🙂

    קארין, את מוזמנת לארוחת יום-שישי-בערב, מבטיחה לא להשמיע את
    Air Supply

  2. קארין דרלינג
    בואי ואצייר לך תמונה של הצד האחר, הצד הנשוי.
    תמונה א': היחסים בין בני הזוג בסדר
    נכנסים לשגרה של ללכת יום ששי אחד לאמא שלו ויום ששי אחד לאמא שלה. מתחילים הקיטורים: שוב לאמא שלך, אני לא סובלת את אחותך וגיסך יורד עלי בענין ה… לא חשוב בדיוק מה. אח"כ אמא שלה/שלו אומרת: מה יש, אתם לא יכולים פעעעעעעעעעעעעעם להזמין אותנו ליום ששי בערב? הטוב הוא ששתי האמהות אומרות את אותם הדברים, אם כי בחירת המילים לעיתים שונה.
    תמונה ב': היחסים בין בני הזוג לא מי יודע מה
    לא בא לך לחזור הביתה, אמממא, רגש החובה קורא. אנחנו צריכים ללכת הערב לאמא של….
    ואם יש כבר ילדים, הרי שרגש החובה מוכפל כמה מונים.
    ואם לא הולכים להורים, אז הוא/היא יושב/ת מול הסרט הערבי שבכלל לא בא לו/לה לראות, אמממא, זה יותר טוב מאשר להיתקל במבט שלו/שלה.
    אז אחד מול הטלויזיה והשני עם עיתון.
    האמיני לי, רגש הבדידות כשנמצאים עם מישהו שלא בא לך יותר להיות איתו, עצום וגדול מכל רגש בדידות של להיות לבד.
    לכן, עצתי לך, אל תקפצי ראש לתוך מערכת יחסים כי "זה יותר טוב מלהישאר לבד" ואל תקפצי ראש בשביל להתאבד. תלמדי לחיות עם מה שיש ולהפיק את הטוב מכל מצב.
    לקח לי הרבה זמן ללמוד את הענין. אפילו עשיתי נסיון שני.
    היו ימים שליטפתי את הכלב עם כל האהבה שהיתה בי, כי הכלב היה זה שהראה לי סימני חיבה, כמו שרק כלבים יודעים להביע. ותארי לעצמך שהאוכל במטבח של מקום העבודה היה יותר טוב מאשר בבית. אז מי צריך בית כזה.
    אני מניח שלא תופתעי אם אספר לך שפירקתי את החבילה.
    דרך אגב, גם הילדים יותר מאושרים מאז.

    • הכנות שלך נוגעת ללב. באמת.
      מעניין אותי מאוד לדעת- זה בגלל שמסגרת הנישואין בפני עצמה שבלונית ומייגעת, או שספציפית בינך ובין בת הזוג שלך לא היתה התאמה? איך זה מגיע למצב כזה?

    • ליידי

      יש לך המון אומץ, זה לא כל כך פשוט לפרק חבילה.
      דרך אגב, זה מתאים לתיאוריה שלי לגבי החיים – אני מעדיפה להיות לבד מאשר לסבול יחד…

  3. אם כבר לבד אז שיהיה…סיבוב פולני על הטיילת בשבת בבוקר . כן . זה בדוק !
    מכייל ת'נויירונים . מפזר לך ת'שיער .

  4. עץ הקיפודים האנגלי

    מי שמאזין לגלגל"צ – מגיע לו שיהיה בדיכאון. עוד לא הבנתם? רק קול הדרך לעסקים. כוונו את הסקאלה ל 88FM ותדביקו את הכפתור עם סופרגלו, שלא יזוז

    אביתר בנאי…ריטה…. אלוהים שישמור אותנו מגלגלצ

    • נסטסיה פיליפובנה

      למרות שהתעלמת ממני (לפני איזה חודש.. באחת הכתבות שאלתי אותך שאלה…), אני חייבת להביע את תמיכתי (המסויגת) בדבריך- כי עוד במהלך קריאת הכתבה, ידעתי שאגיב ואמליץ לקארין לעבור בתור התחלה ל88FM, כי הישועה לא תבוא מגלגל"צ.
      אבל שתי הסתיגויות:
      -לילך ברנע היא מגישה נפלאה
      -אביתר בנאי הוא יוצר מופלא!!!!!!
      שבת שלום!

      • עץ הקיפודים האנגלי

        ואן מוריסון יוצר נפלא
        בוב דילן יוצר נפלא
        ניל יאנג יוצר נפלא
        יוהאן סבסטיאן באך היה יוצר נפלא
        צ'ט בייקר יוצר נפלא

        אבית-ר ב-נאי?
        Come on baby
        Give me a break

        • נסטסיה פיליפובנה

          א. כתבתי "מופלא" ולא "נפלא"
          ב. חמש השורות הראשונות שלך אינן סותרות את השורה השביעית שלי (כן, כן, ספרתי)
          ג. אז מתי עשית את הפורום?

          • עץ הקיפודים האנגלי

            מה הקשר של לנדמרק לפה? ואני עדיין עושה את המסלול, אגב, כמעט גומר. אבל מה זה חשוב…

            ואביתר בנאי? יש לו כמה שירים טובים. כן. אבל לתלות עליו סופרלטיבים כה מרחיקי לכת? אה..
            אל תפריזי. את נראית כבחורה נבונה. אפילו זוגתי – שראתה איזה שתיים-שלוש הופעות של אביתר – לא היתה מעזה לשים אותו בשורה אחת אחרי ואן מוריסון , צ'ט בייקר ובאך.

            • נסטסיה פיליפובנה

              נו, אז אולי עשינו יחד?! (סוף אוקטובר שנה שעברה?!)

              אני לא שמתי בשורה אחת, שורות לא אומרות לי כלום. אני טוענת שזה שבוב דילן וניל יאנג, לדוגמא, מצוינים, לא אומר שום דבר על אנשים שעושים דברים אחרים כמו אביתר.
              אבל זה כבר משעמם לי להסביר את זה. מצדי- אני אחשוב שאביתר נפלא ואתה לא תחשוב ככה. לא אכפת לי.

    • מי ששומע גלגל"צ הוא גאון! ולא משועמם כמו מי ששומע רדיו 88 FM
      עצה שלי……לשמוע אך ורק גלגל"צ..יש שם שירים טובים!!!!
      זו התכנה שיש בה הכי פחות דיבורים ויש שם שירים טובים!!!

  5. ציון קורנפלקס

    לא. זה רק לבנים יש. אל תגזימי. ויפלו הציצים? נו, זו דרך החיים. גם לנו בגיל שישים לא בדיוק יעמוד כמו היום, מה את חושבת ויהיה לנו פחות שיער – אם בכלל – על הראש, וגם כרס, כנראה, ושיערות לבנות על החזה. להמשיך? נשים לא יותר מסכנות, בעניין הזה של ההתבגרות…מי שלא שומר ולא משקיע – שוקע. גבר או אשה. יש נשים בנות חמשים שנראות ממש טוב ויש בנים בני 25 שנראים חרא עם כל מיני עגילים על הפנים ומכנסיים נפוחים שממש לא מחמיאים, או חצ'וקנים על הפנים – שזה בכלל מכה

  6. רן הקטן

    גדול
    את פשוט עושה לי את זה קארין
    ויום שישי בין הערביים
    שעה קסומה קסומה…..
    זה אחד הדברים שהכי מתגעגעים אליו בחו"ל
    ואני בטוח שעשית המון חשק לכמה אנשים שם שקוראים אותנו עכשיו
    להיות בתוך הסיפור הזה שלך, רק לטעום קצת את הטעם
    ואני בטוח שהן יקחו את כל החבילה עם גלגל"צ
    וחוץ מזה סוף שבוע רק דיסקים
    וצריך לחוקק חוק בעיניין הזה
    איפה תמר גוז'נסקי שצריך אותה?? ??

    פתחת לי את הבוקר יופי, קארין
    תודה

    • ג'וליה

      זה נכון שזה אחד הדברים שהכי הכי מתגעגעים אליו כשנמצאים בחו"ל. אבל לכל דבר יש תחליף – קונים עיתון (ומי שממש מתגעגע קונה עיתון ישראלי…) ותופסים איזו פינה בבית קפה פריזאי, ויושבים ומסתכלים על הרחוב ואם עדיין יש געגוע, מדמיינים שזה אבן-גבירול, לדוגמא, ושכל המכוניות בדרכן הביתה לשנת-אחה"צ-שלפני-ארוחת-יום-שישי-בערב.
      ככה זה בחו"ל, כמו שככה זה בכל דבר בחיים – כשאין לך את/ה מתגעגע/ת, כשיש לך את/ה לא מבין/ה את הגדולה שבדבר.

      והאמת היא שניסיתי את זה, וזה לא תמיד עבד.
      אבל תמיד כשיש איזו היסטרייה חדשותית חדשה או בחירות בפתח, או גשם שהבטיחו וממאן להגיע, אני נזכרת בזה ושואלת את עצמי אם נתתי מספיק הזדמנות לשישי אחה"צ בפריז, אם השישי הלחוץ-משפחתיות הזה בארץ באמת שווה את הגעגוע… 🙂
      שבת שלום, ויפה שבת אחת קודם.

  7. ג'ו המבתק

    מאמר של דוד אבידן שנקרא "לבד בחגים" פורסם בעיתון חדשות לפני עשר שנים. מאמר מופתיע (שילוב אבידני של מופתי ומפתיע) על התסמונת שאת מתארת, קארין ארד.

    כאלה הם החיים בחברה הישראלית, לחוצת המשפחתיות, לחוצה בכלל, שמרנית ומשמרת את הקוים החוצים בין נכון ולא נכון. "רווק", לענייננו, מצוי בצד של ה"לא נכון".

    אבל כמו להיות שמאלני מניאק, כמו להיות אוהד בית"ר ירושלים בכדורגל (בגלל ג'ובאני ואבוקסיס, לא בגלל השייכות לימין), כמו להיות חובב סרטים צרפתיים במדינה שמדברת וחושבת אמריקאית, כמו להיות מזרחי שמעדיף רוק אנגלי ולא שרית חדד, כמו להיות ערבי שמדבר עברית טוב יותר מכל יהודי ממוצע… את מבינה, קארין? אני מדבר על חריגות. אני מדבר על להיות נכה במדינה שלא עושה ממש כדי שלנכים שלה יהיה קל יותר להגיע למסעדות/תיאטרונים/בתי קולנוע
    אני מדבר על להיות משהו שהוא לא קונסנזוס
    את יודעת, הרי, על מה אני מדבר
    להיות חריג זה לדבר על זכות האשה להחליף בני זוג ולגמור כמה פעמים שבא לה בלילה. ולדבר על זה. ולקנות ויברטור. ולהחליף לו את הבטריות פעמיים בשבוע. כל זה בתוך חברה מאצ'ואיסטית, שמרנית, דתית, ימנית. גזענית. שמאמינה במשכורות יותר גבוהות לגברים, על אותו תפקיד בדיוק שנשים עושות. שבעיניה דת זה "ערכים" וחילוניות היא "עגלה ריקה", שחושבת שהפתרון זה "מדינה ליהודים". שבטוחה שיהודים טובים יותר מערבים, שהדם שלהם שווה יותר, שימניים אוהבים את ארץ ישראל, ושמאלנים הם "בוגדים", ששכחו "מה זה להיות יהודים" (כדברי ביבי, שתיכף חוזר בתור ראש ממשלה, כאילו אין סוף לסיוטים)

    בקיצור, קארין ארד (שווה זהב) – את מדברת על להיות אשה של חורף בין אלפי אנשי ים. להיות אחרת זה אומר לשלם מחיר. מחיר השונות

    אבל שונה זה יפה. הדרך השונה היא תמיד יפה יותר. אולי יותר מסובכת, אבל תמיד יותר מעניינת. תמיד

    • רן הקטן

      אני רוצה למחות פה, ואני מאמין שבשם כמה וכמה אושפיזין קבועים של בננות
      אל מיעוט דבריך פה לאחרונה
      תרביץ איזה קאם בק, ויפה שעה אחת קודם (קופיירייט ג'וליה מור הגיגים בע"מ 2000)

      וכן גם רציתי להמליץ לך למהר למכולת ולקנות קלינקס ריחניים, סטילה לעיניים וכמה כדורים כאלה ששחר מדבר עליהם כל הזמן להפגת העצבים והדיכאון,

      כי מחר, ותסלחו לי על המילים הקשות, החברים הצהובים שלך הולכים לראות הרבה אדום בעיניים, ואני לא מדבר על דם חס וחלילה!!!!! אלא על טואמה ולהקתו שהולכים לבצע בכם מחר הרבה מעשים מגונים *בהסכמה*!!!!!!

      אסיים בפואם מרטיט

      <--ציחצוח גרון אלימ(א)לך הוא המ(א)לך ש(אאאא)ל ה---פועל 2X בברכת משחק יפה הוגן ומלא שערים מחר רן הקטן

      • ג'ו המבתק

        ובית"ר תנצח 2:3 – ככה כולם יהיו מרוצים.
        רן הקטן-אך-גדול, אתה לא באמת מאמין שהליצנים שלך יצליחו לצאת עם נקודה מהמשחק, נכון? בתוך לבך פנימה אתה יודע את האמת, נכון?

        שלוש שתיים לבית"ר ומשחק מעולה של טועמה אינשאלללה

        • תמר ש.

          אבל לצערי טועמה מחר לא ישחק בגלל שלל הצהובים שצבר (וכנ"ל פיני, ופישונט עם יד שבורה).

          • ג'ו המבתק

            טועמה לא משחק? אפק עסוק בעניינים אפלים? בלילי גם לא?
            סבבה. אז סתם נקרע לכם ת'תחת, פועלים אדומים.
            0:3

            • תמר וNOE ש.

              אם אתה בא מחר למשחק, אתה מוזמן אלינו לקפה (אנחנו ממש לא רחוקים מבלומפילד, טישו עלינו עיוני וגם אם תרצה משהו לשתות ככה בשביל להעביר את הדרך עד לירושלים.

              אל תגזים, מילא הצלחתם לגנוב גול לאשדוד ולחולון למרות שהם שיחקו שתי ליגות מעליכם, אתה מדבר פה על הפועל תירגע ותתפלל שהסגל החסר יאפשר לכם לצאת עם תבוסה קטנה של כבוד, 1:0 ולא כמו בשנה שעברה עם רביעיה ושלישיה.

              טפוטפוטפו (לא עליכם על עין הרע כמובן טפו טפו טפו.

              • רן הקטן

                אח
                כמה טוב להיות בחברה טובה….

              • ג'ו המבתק

                הו, איזה כבוד!!! איזו הזמנה נפלאה!!! תודה (ואני עלול לנצל את הכנסת האורחים שלכם באמת, ואתם תהיו בלי מצב רוח, בשל ההפסד הכואב, ואז מה יהיה?)

                ו – Noe – מה עם עוד איזה מאמר פוליטי. למה אתה נוצר את המקלדת. מילא אני, סתם, אבל לך יש הרבה מה להגיד.

                במיוחד עכשיו

                נו?!

                ג'ו המבתק

                • תמר וNOE ש.

                  התואר הכי מתוק שזכינו בו אי פעם, היה זה שנולד מידו של גילי. כן, המורה הרוחני של מראדונה.

                  כך שכמו שהיטבת לחזות – אם נשחק טוב ותנצחו זה רק יהיה יותר שמח. ומכיוון שכך אני אשתוק, לא אלבה את השמחה, ואומר רק: זיינתם אותנו. מאברוק אחי.

                  • רן הקטן

                    ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב…….

                  • ג'ו המבתק

                    כמו בסיבוב הקודם, אמרתי לכם מראש לא לבנות ציפיות. לא לפתח אשליות. אז ג'ובאני הביא לכם אותה ואתמול תאמאש הביס אתכם 1:0 וזה היה משמח, גם אם לא מפתיע כלל

                    ההפתעה היחידה שלא נגמר 3:0 לבית"ר, כמו הנבואה המקורית שלי, אבל גם שער אחד בחוץ שווה שלוש נקודות ואת הכסף סופרים במדרגות ועשר קורות לא שוות שער מסכן אחד

                    אבל יהיה בסדר. נראה לי שבית"ר בכל זאת תפסיד את האליפות למכבי בניון חיפה

    • חסרת לי…ומהמם מה שכתבת. ונכון. ועצוב

    • או לנסות להיות יוצר,
      ליצור תרבות כשאתה דתי/ימני/ מתנחל/ חרד. לנסות להגיד משהו ש"הציבור הנאור" לא נותן לו הכשר.
      במדינה שעולם התרבות שלה לא מסוגל להתייחס לנ"ל אלא כאל חריגים ו"אחרים", שהקול היחיד שמייצג אותם הם קולות הפוליטיקאים וקולות הרחוב, כי עולם התרבות שלה מקפיד על איכותו של היחס המנוכר ל"אחר".

      ובלי קשר (או עם קשר קל בלבד):
      כדאי לקרוא את המאמר של יורם קניק ב"סופשבוע" של מעריב.

    • ג'ו המבתק שלא תעיז פם באה להיעלם ככה אתה פשוט כותב חבל על הזמן. גדול!

    • מגיב בקיר

      הוד בתיקותך היקר
      אי אפשר להכליל את החברה הישראלית באופן כזה. זו עדיין חברה שנתנה לקוקסינל לייצג אותה בארוויזיון, רבת גוונים ופנים. הכללה באופן כזה בהכרח תוביל לשטחיות.
      כל חריגות, בכל חברה, מביאה בהכרח לסבל. אין אף חברה המעניקה לחריג את האושר על מגש של כסף. אבל אין קשר בין הדברים שכתבת כתב לבין הסבל של קארין, שהוא סבל אישי, סבל שהיא, לדעתי, מביאה את עצמה אליו. מהסיבה הפשוטה שיש לה ברירה.
      לפרט תמיד עומדת הזכות להתנתק מהחברה. והחברה הזו, שאתה כל כך קוטל, עדיין הפכה את קארין לאייקון תרבותי.
      ואני אתייחס לאבידן, כי להערכתי במה שאתה ציטטת חסר אלמנט מאוד עקרוני של יוצר גדול, וזו אהבת האדם (אני לא ממש מכיר שירה, מעדיף פרוזה). דוסטויבסקי, פוקנר, לונדון, גוגול, לאונרדו שאשא, מאשדו די אסיס (מעט דוגמאות, אפשר להמשיך עוד) הם אוהבי אדם. ואבידן, במאמר הזה, פשוט קוטל. את זה קל מאוד לעשות. הרבה יותר קל להרוס משהו מאשר לבנות משהו יפה.
      אני אקנח בניטשה, שטען שההיסטוריה, למעשה, ההשכלה, מועילה רק כאשר היא מועילה לחיים. ובדברים של אבידן, ועל כן גם בשלך, אין מן התועלת לחיים.

      • ג'ו המבתק

        דבריך היפים כמים להולך במדבר וציה. מסכים עם רוב מה שכתבת, למעט חריגות קלות (קארין ארד, אייקון תרבותי? איפה? בשינקין בתל אביב, אולי…
        2. העובדה שדנה נשלח/ה לאירוויזיון אינה מעידה כלל וכלל על פתיחותה של החברה, אבל זה דיון ששייך למקום אחר לגמרי)

        ההשכלה אכן יש בה טעם אם היא מועילה לאדם להיות מאושר יותר. רק בשבוע שעבר שמעתי על נער בן 15, התלמיד המצטיין בכיתתו, נגן גיטרה מעולה, שהתאבד. אסון. האיי קיו הגבוה וחוכמתו הרבה לא סייעו לו מול האהבה הנכזבת הראשונה שחווה בחייו. נורא.

      • "מגיב בקיר" יקר, כתבת יפה. ותרשה לי לצטט שיר של משוררת בשם נעמי בן אמוץ, שאולי חשבה על דברים אחרים כשכתבה אותו, אבל אצלי הוא מתחבר, משום מה:

        נא להישטף לפני הכניסה לבריכה
        טהר את סך כל מאפיינך האישיים
        וקפוץ למים עם כולם
        ללא סימן היכר

        (מתוך "פנימה והחוצה")

    • בלגניסטית

      יש קללה כזאת ביפנית " שיהיו לך חיים מעניינים…"

    • תפרחת

      אכן להיות שונה זה מצויין
      כל עוד אתה יודע שאתה שונה אבל מבין שאתה בעצם כמו כל השונים – אלו שהבינו שהם כמו כ-ו-ל-ם אבל לא מנסים להיות דומים לכולם

      כולנו אנשים אנשים
      תתעוררו
      יש רק כאלה קצת יותר חכמים מהשאר

      חיוך רחב וממזרי

      • נפלתם על הראש?
        כולנו אחד והאחד הזה מורכב מאיינסוף שונים
        תרגיל מעניין
        לנסוע באוטובוס להסתכל על האנשים ולחשוב על זה
        שכולנו אחד המון שונים כזה
        תנסו
        מרתק

    • לג'ו שלום
      למרות שמך המזעזע, קראתי את דבריך והתנחמתי, חשתי כאילו הם מכוונים בדיוק אלי. ישר כח.

  8. סתם איציק

    הי קארין, את מתארת מצב עגום של בדידות עמוקה שמכבידה עליך ואני תמה, האם באמת הבדידות שלך זה עניין של כורח המציאות? האם יכול להיות שיש לך מין אשליה שהיא קצת בואי נאמר, לא מציאותית ולא הגיונית לגבי מערכות יחסים? אני מניח שבחורה אינטיליגנטית שנראית טוב כמוך מחוזרת על ידי גברים רבים. האם אף אחד מהגברים האלה הוא לא מה שאת מחפשת בחיים? ובכלל יש לך מושג מה את מחפשת בקשר?

  9. שליח קשיח

    קרין קרין
    ליבי איתך…
    זוגיות בסופ"ש היא דבר מעיק ביותר ואין לך מה להתגעגע לזה…
    אנשים עובדים זקוקים לסופ"ש על מנת לנוח-ואם כבר לנוח אז לבד.
    ני ששומע גלגל"צ אז באמת מגיע לו לעבור את מה שעובר עליך
    ענין של שכר ועונשו…
    ג'ו אתה גדול (-:

  10. אסקימוסית

    אני לא יודעת אם לצחוק או לבכות.
    בגלל שכל יום שישי אצלי הוא בדיוק אותו דבר.
    וכל פעם שאני מביטה במראה זה אותו הדבר.
    אולי נפתח קבוצת תמיכה?

  11. קבוצת תמיכה …אמ.. דוקא רעיון לא רע..
    כן גם אני כמו כולם..could'nt agree more …אני מאלה שלא אוהבים את סופ"ש,
    מכירים את תסמונת הבאסה שבת בערב? אצלי היא לא קיימת, להיפך, לא בטוח ששמעתם על זה , אבל אצלי היא קיימת בגרסת חמישי, בסוף יום העבודה.. באמת. גם בגלל שאני אוהבת את העבודה ואת המקום וגם בגלל שאני יודעת שסופ"ש של בדידות מגיע. ולכן בשבת בערב אני כבר די שמחה. פתטי משהו ? אולי..
    אולי זה טיפה מוקצן , בואו נגיד שהיתי מוותרת של שבת, קצת חופש בכל זאת צריך, אבל ברעיון הכללי? סופ"ש זה ארוך מדי בשבילי.

  12. ליאור חתם

    קארין, מה את מייללת? אז בין 4-7 ביום שישי את לא מזדיינת. ביג דיל. אני בטוח שכאשר מתקרבת שעת חצות את כבר משיגה לך מישהו ואחר כך נדפקת כהוגן, לא?

  13. אני מקווה שזה חוקי לצחוק כאן
    כי מאוד מאוד הצחקת אותי קארין
    תודה
    אין לי עיניין מיוחד עם אף יום אז אין לי משו להוסיף
    }{

    • ג'ו המבתק

      אחת שלא אהבה את ימי שני לקחה את הנשק של אבא שלה וביצעה טבח בבית הספר. סיפור אמיתי ושיר של "בומטאון רטס".

      באנגליה, אגב, יש דבר כזה שנקרא "דיכאון יום ראשון". הרבה מאוד שירים נכתבו על זה, כולל שיר השירים של כל הזמנים
      Everyday is like sunday
      של סטיבן פטריק מוריסי האחד והיחיד

      ויש להקה שקראה לעצמה "ימי ראשון"
      THE SUNDAYS
      והאמהות והאבות ביקשו מיום שני, דווקא:
      Monday monday
      Be good to me

      והקיור אוהבים מאוד דווקא את יום שישי:
      Friday i'm in love

      ו"אואזיס" השנה הביאו את אחד השירים הכי יפים שלהם:
      Sunday morning call

      • David Bowie

        Monday morning feels so bad
        Everybody seems to nag me
        Coming Tuesday I feel better
        Even my old man looks good
        Wednesday just won't go
        Thursday goes too slow
        I've got Friday on my mind…

        (Pin-Ups)

      • נועה1

        ההיא מ –
        I don't like Monday
        לא עמדה בחלון וירתה בעוברים והשבים ברחוב?

        אני, בכל אופן, הכי אוהבת את –
        Ruby Tuesday
        של האבנים.

      • זה טל מי ווי איי דונט לייק מאנדיי
        לא?
        הייתי משוגעת על השיר הזה פעם
        }{
        אני כבר יודעת

        • ג'ו המבתק

          בדיוק ככה, נעמי
          ועכשיו יותר ברגש….
          Tell me why
          I don't like mondays

          • דווקא נתתי לה ברגש
            חבל שלא ראית איך שרתי את זה
            מכל הלב
            }{

            • ג'ו המבתק

              באמת חבל, נעמי, שלא שמעתי אותך שרה
              אני בטוח שאת שרה נפלא
              ג'ניס ג'ופלין, סטייל (כמו שאמרו עלייך פה, פעם, מזמן)

              • אני בכלל לא שרה בקול רם
                רק בתוך הראש שלי
                בוליום הכי גבוה שיש לפעמים
                זה לא אמרו עליי זה אמרתי על עצמי
                שהייתי יכולה להיות ג'ניס אם היה לי
                חוש קצב
                אולי
                לא נראה לי האמת…סתם השווצתי

        • קארין פשוט ממחזרת כתבות שלה חזור ומחזר, כבר אי אפשר לדרוש חומר מקורי? כל כתבה שלה נכתבה לפחות פעמיים כבר, גם בהעיר וגם במדור שהיה לה בתפוז, די, נמאס!

  14. קאריו נהניתי לקרוא מה שכתבת.שתי הצעות לי אלייך
    1.ברדיו בערב שבת יש תוכנית חביבה ברשת ב של ירון אנוש מ16 עד 18.
    המוסיקה לטעמי מאוד מומלצת.
    2.באותה תוכנית לאחר חדשות 17 אנשים מספרים על הארוחות שהם מכינים/נות
    קחי לך משם כמה רעיונות.
    גילוי נאות:התחתנתי רק בגיל 28.

  15. הצמחוני השמייח

    קארין, יש לי פתרון מצויין לך (ולכל מי שיום שישי אחה"צ מעיק עליו)
    פשוט תשנו. תקומו בצהרים המאוחרים, תקראו כמה עיתונים
    פוף. לילה. עכשיו יש את הבעיות האחרות, אבל זה קצת פחות מציק

  16. ג'ו המבתק

    אני אהבתי את ימי שישי אחר הצהריים תמיד. מהילדות. עוד מהתקופה שבתוך פיתה ירושלמית גדולה אמא היתה שמה לי ברבונים מטוגנים עם צ'יפס ופלחי עגבניה, שנות השבעים המאוחרות. אתם יודעים. הרדיו היה פתוח על "רשת גימ"ל גל ח-ד-ש" ומשעה חמש היתה מתחילה התוכנית של יהודית בן יעקב "כאן שם ובכל מקום" (שהיום משודרת, ממש כמו אז, כבר 25 שנה ברציפות, ברדיו 88 אף אם)

    ימי שישי. השקט ברחובות. היופי הזה שיורד על העולם. אין המולה. אין בית ספר מחר. אפשר לדחות את הכנת השיעורים. טלויזיה של ערוץ 1 (לפעמים נודדים לירדן, בשביל סטיב אוסטין או וונדר וומן) שחור לבן, צבע שהאנטי-מחיקון הצליח להחזיר ללחיי הטלויזיה "אמקור". סרט ערבי של אחר הצהרים, יום שישי, הרב אבידור הכהן בשמונה בערב, סיבה למסיבה עם רבקה מיכאלי, שעה טובה עם מאיר שלו. המסיבות של יום שישי, כשהולכים לבד, חוזרים לבד, אבל עדיין עם איזושהי תחושה של קסם. ותקווה

    אפילו בצבא היה בסדר בימי שישי אחרי הצהריים. אסור לטרטר, לפי חוק. גם הסמל הכי מניאק היה מניח לנו לנפשנו. ומי שהלך להתפלל, בכלל קיבל צ'ופרים. עושים כבוד למי שעושה כבוד לתורת ישראל הקדושה בצה"ל. בפקודת הרב של הבסיס

    בעיית הבדידות, קארין ארד, אינה קשורה כלל ועיקר ליום כלשהו, לזמן כלשהו ולאנשים שנמצאים או לא נמצאים לידך. להיות לבד זו פריבילגיה אדירה לאנשים רבים מאוד שלא יכולים להרשות לעצמם דקה אחת של "לבד". לבד זה לא "בדידות".

    הכי בודד בן אדם עלול להרגיש דווקא בחברת מישהו, דווקא בתוך המון סואן. שם הריקנות הכי גדולה ומפחידה. אבל היא פנימית. היא חור שחור וגדול שזקוק לריפוי ולמילוי. שום בן זוג, משפחה, ארוחות ערב, חבר'ה ומועדון לא יכולים לעזור כשאדם מסתובב עם תחושת בדידות כרונית. "

    :אנו חיים כפי שאנחנו חולמים. לבדנו", כתב ג'וזף קונראד בתחילת המאה העשרים.

    ועכשיו המשפט הכי חזק, הוא של ארתור שופנהאואר, מחבר הספר "הגיונות" – בעיני, ספר פילוסופיה גאוני. שימי לב:

    "רק בשעה שהאדם הוא לבדו, אפשרי לו להיות כולו
    הוא עצמו.
    מי שהבדידות אינה חביבה עליו
    גם החירות אינה חביבה עליו.
    שהרי אין האדם בן-חורין
    אלא כשהוא לבדו"

    • נסטסיה פיליפובנה

      כ כמ כמה כמהתי לרגע הזה. סופסוף חזרת! מרוב שהיה ואקום כבר התחילו לצוץ חיקויים שלך כלחמניות טריות אחרי הגשם!!!! ולא סתם חזרת-אלא ב ג ד ו ל!!!! לאן נעלמת ככה כל ככך הרבה זמן? ה ת ג ע ג ע ג ע ג ע ת י. רק בשביל למצוא אותך כאן עליתי מדי פעם לאתר שהחשיב את פניי ריקם.

      כן…כן…לבד זה לא בודד. אבל נדמה לי שקארין דיברה על *בודד*. ועל הפרנויה הזאת שמזדחלת בכלי הדם ומלחשת "כולם יודעים שאתה *בודד*. לילך ברנע, גל אפלרויט (הממי!!!), ואפילו ג'ון לנון יודע עליך, מסתכל ממרחק של 20 שנה".

      היה מערכון נפלא של "החמישיה הקאמרית" בדיוק על זה- דב נבון שליח פיצה. שי אביבי פותח לו את הדלת לכדי סדק בלבד ומסביר שהבחורה בחדר השינה כל כך השתוללה מרוב חרמנות, והוא חייב להכניס משהו לפה- לכן הזמין פיצה. ידה ידה ידה דב נבון עונה:
      "תגיד, מה אתה חושב שאני אוכל את השקרים שלך? אתה לבד ל-בד! כתוב לך על המצח- לבבבד לבבבבבבד". אח"כ זה ממשיך אבל נגמר לי הכוח.

      על כל פנים ג'ו- מצוין שחזרת, הבנתי שאתה מגיע לת"א לאיזה משחק כדורגל- אז אולי ניפגש?
      אוהבת,
      נסטסיה

    • מיכל עלק

      יאמי…

      מצבים טרנספורמטוריים

      "כמו באלכימיה להפוך חול לזהב
      אדם הופך עצמו למשהו שצריך
      מצב השראת העל המשנה רגש
      מצב השראת העל המשנה ביולוגיה ממש
      המזרים צבעים בתוככי עורקים ירוקים
      המזרים רגש מסוג שונה נחקר לא מוכר
      המעצב דעה ויחס לעצמו לבני אדם
      המעביר סליחה וכל דבר טוב בצינורות
      המעביר כל נועם ההמשכיות למילים
      עושה כל רגש למרפא לנצחי למדעי
      מצב בסיסי נתון רע שואף לרע לאפס
      מצב טרנספורמטורי שואף לטוב לאינסוף
      באותו רגע דק מתרחש מעבר רגשי
      בכוח הפעולה האפשרי המדוד בכמות מדהימה
      של כוח מדהים או ישות פעולה אינסופית
      איפה שהמעבר יותר צבע מאפור קר
      על כל האפשרויות הצורניות לתכשיטי הנפש
      באזור הנחקר וחוקר עצמו כשיורי מצב חיובי
      איפשור השינוי נחקר כדי לאפשרו ממש
      היתה
      היתה
      היתה
      היתה
      היתה
      היתה…"

      יונה וולך

      • ג'ו המבתק

        שלום לך. כמה טוב שעונים לי עם שיר של יונה וולך. בחיים האמיתיים זה בחיים לא יכול לקרות. נגיד שאני אגיד למישהו, "היי, אני פה, מה העניינים?" והוא יענה לי:
        כל הריגושים מרדו בי כעבדים
        ששמתי להם מחסום
        שעיניתים מאחורי סוגר ובריח"

        • ג'וליה

          Now my heart is full
          Now my heart is full
          And I just can't explain
          (so I won't even try to)

          Morrissey

          קאמבק….
          and stay!

        • מיכל עלק

          כן, כן, בחיים האמיתיים זה לא יכול לקרות. ב"חיים האמיתיים", כשמישהו אומר "היי, אני פה, מה הענינים?" בתשעים ותשע מתוך מאה הוא יקבל תשובה של "אחלה וסבבה", גם אם בדיוק בעצם אותם ימים האחלאי והסבבי הזה בדיוק ננטש על ידי בת הזוג שלו, הבנק שולח לו מכתבים רשומים בקשר לאוברדרפט, שוב פסחו עליו בסבב הקידום, יש לו חודש מילואים בקבר יוסף וצמחו לו שלושה חצ'קונים.

          זה כמו מן קוד שיחה כזה, בין מכרים/ידידים/מודעים. החלפת מילים סתמיות "מוסכמת" מראש. לא להעיק יותר מידי. לא לחשוף יותר מידי. לא להתגלות. לא לשלם את המחיר. "מה נשמע, אחי?" "אחלה וסבבה. ואיך אצלך אחי?" "סבבה ואחלה" (מוכרחים לגוון, אתה מבין).

          יש באמתחתי שמונה אחלה ושניים עשר סבבה שנשארו לי מההקצבה של נובמבר, להחלפה תמורת, נגיד, "כל הריגושים מרדו בי כעבדים" או שווי ערך.

          • פה באיזור חיוג 03
            ככה לשאלה הבנאלית להפליא ונימוסית בקושי
            "שלום, מה שלומך?"
            יותר מדי אנשים התחילו לענות ב
            "שלום כבר לא יהיה, אבל אני בסדר"

  17. מדוזה

    הרגע חזרתי מאמא, השכבתי את הילדים, ובאתי לבקר.
    וכל כך צחקתי…….הכל רק לא ארוחת ערב אצל אמא!
    השיחות על המשקל שלי, על הרגלי הצפיה שלי, על הרגלי המחשב שלי…..והכל זה מאהבה!
    זה מה שהכי הורג, כל האהבה הזאת שנכנסת לך לנשמה ומוציאה לך את הקישקים לאוורור.
    תשמחי בחופש שלך, חמודה.

  18. נונוש

    בתור רווקה בת 30, הזדהתי עם כל מילה. נכון שיום שישי הוא מיוחד ורגוע אבל אלו הן השעות הכי בודדות בשבוע.

  19. השכנה ממול

    קארין יקירתי, רק למען יחסי שכנות טובים ומפרים רציתי לשים דברים על דיוקם
    נכון שאני מענגת ומתענגת ביום שישי בשעות אחר הצהריים, אבל אל תוריקי מקנאה. אלה רגעי החסד המתוקים היחידים שיש לי בשבוע, את מבינה, זה המאהב הנשוי שלי שיכול לבוא כל יום שישי בשעות האלו כי אז אישתו אצל אמא שלה. יש לנו בערך שעתיים ביחד ואז הוא הולך. ואני נשארת לבד, בדיוק כמוך, אבל הרבה יותר, וגם מתוסכלת הרבה יותר… וכל מה שמחזיק אותי במשך השבוע הארוך והמייגע זה הציפיה ליום שישי הבא בשעות אחה"צ. אז בטח שאני עושה את זה מול החלון הפתוח, בטח, שכולם יראו שגם לי יש משהו, אבל אל תבזבזי אנרגיות של קנאה עלי קארין מותק
    ביתר ימי השבוע מצבך טוב בהרבה, תמיד הדשא של השכן ירוק יותר….

    • אלמוני

      מאהבת של גבר נשוי? למה?? למה להסכים להיות חצר אחורית של איזשהוא גבר? (כמו שכתבה עירית לינור)

      • עץ הקיפודים האנגלי

        כמו שכתבה עירית לינור….
        תזכיר לי מי זאת?!?!

        עיריתלינור
        עלק

        • עירית לינור האגדית!

          • ג'ו המבתק

            "עירית לינור האגדית"
            ועכשיו נפרק את המשפט. 1) עירית לינור 2) האגדית
            ועכשיו מהסוף להתחלה: תידגאה רוניל תיריע
            ועכשיו נחליף: האגדית עירית לינור"

            לא יודע. איך שאני לא מסתכל על זה, נראה לי ממש אוקסימורון פראי המשפט הזה "עירית לינור האגדית". ואם היא אגדית, אז מה – למשל – וירג'יניה וולף? טוני מוריסון? קתרין הריסון?

            • ג'וליה

              אוי, אתה ענק.

            • מה יש לך נגד עירית לינור?
              אני גם חושבת עליה דברים מצויינים, ולאו דווקא בתור סופרת! הכתיבה הספרותית שלה שייכת לז'אנר מסויים, היא בכלל לא רעה בז'אנר הזה, וזה בכל מקרה בכלל לא בר השוואה לטוני מוריסון או לוירג'יניה וולף! אם אני אגיד שרם אורן כותב לא רע זה אומר שאפשר להשוות אותו לעמוס עוז או לפול אוסטר?? נו , באמת.
              לעירית לינור אני זוכרת לטובה את האומץ להגיד דברים שאחרות רק חשבו, בטור המגניב שלה בעמוד האחורי של מוסף הארץ עוד בתחילת שנות התשעים. הרבה הרבה לפני כל האמיצות של "בננות"… כל ההתנהלות שלה, האומץ לעשות דברים פחות שגרתיים (אפילו תוכנית רדיו בגל"ץ עם אורי אורבך) הסולידריות הנשית, כמובן… בחורה כלבבי. אתה לא חייב להידלק עליה גם, ג'ו המפואר, אבל ההשוואה שלך מופרכת לגמרי.

              • המלכה האם

                ג'ו המבתק צודק. ובמלים אחרות: טוני מוריסון וקתרין האריסון הן סופרות. סופרות נפלאות.
                ועירית לינור מחברת רבי מכר. זה הכל. אה, כן, וגם פעם לפני עשר שנים היא כתבה פובליציסטיקה חשובה ב"הארץ". על יכולתה להרצות את דעותיה בשפה טובה בתקשורת היא ראויה להערכה. על יכולתה לייצר ספרים שאנשים קונים לטיסה או לחוף הים, היא ראויה לקינאה.

                אבל אסתי, עירית לינור אינה סופרת.
                כמו שרם אורן אינו סופ (והוא גם לא מתיימר,לזכותו ייאמר, להיקרא "סופר")

                שניהם בסך הכל כותבים עלילות שמאוגדות בכריכות ומשווקות לציבור הרחב.

                • ג'ו לעג לאמירה שהיא אגדית. הוא אמר ש"עירית לינור האגדית" זה אוקסימורון פראי. ובכן, היא אגדית גם בעיני *ולא בגלל שהיא כתבה ספרים*,
                  אלא בגלל דברים אחרים שהזכרתי למעלה ואילו הניסיון לגחך אותה ע"י השוואתה לסופרות חשובות באמת, הוא לא לעניין בכלל.

                  • המלכה האם

                    שרלוט ברונטה, אמלין פאנקהרסט, גלוריה סטיינם, רות וסטהיימר, בטי פריידן, טוני מוריסון. אלה יכולות לקבל את התואר "אגדית" (את יודעת מה? גם כן, לא ממש בטוח…)

                    עירית לינור, עם כל הכבוד, לא עומדת על אותה מדרגה
                    בטח לא כסופרת (וזו יומרתה, להיקרא "סופרת"…היא טוענת, הרי, שאין הבדל בינה לבין
                    עמוס עוז, א.ב. יהושע וגרוסמן.. נו, באמת)

                    • יקירה, היא לא אגדית בעיני בתור סופרת!!!

                      וואי, משהו קורה לי בזמן האחרון, אני לא מצליחה להסביר למה אני מתכוונת…
                      אין שום עניין להשוות אותה לסופרות רציניות! לה עצמה אין שום יומרה כזו! אם היא היתה קוראת את ההשוואות הללו היא מן הסתם היתה מתפוצצת מצחוק!
                      היא כתבה דברים ששייכים לז'אנר מאד מאד מסויים, וזה די נחמד שהם הצליחו להפוך לרבי מכר.
                      אבל מה שאני מעריכה זה את מה שהאישיות שלה מייצגת, את העצמאות והאומץ, את ההתנהלות שלה, את ההתבטאויות התקשורתיות (הדי מגוונות) שלה, את הסולידריות הנשית !!!
                      (מצרך נדיר במקומותינו, ובלעדיו לא נגיע לשום מקום)
                      מה שניסיתי להגיד שוב ושוב, שזה שבכלל מנסים להשוות אותה לסופרות חשובות באמת, זו דרך מהופכת ולא עניינית לזלזל בה. מי שמלכתחילה העיז להשוות אותה לוירג'יניה וולף (! או מיי גוד)
                      מעיד על חוסר הבנה ט ו ט א ל י ועל דרך המחשבה הנפסדת לפיה אפשר להשוות כל אשה לכל אשה, אם היא רק דעתנית מספיק בעיני הסביבה….

                    • עם כל הכבוד לטעמך הספרותי, אני לא מבינה על מה צריך התנצל. אני ממש חושבת שעירית לינור בספריה מאוד משעשעת ומלאת הבחנות ודקויות מדהימות ושנונות, וכבודו של כל סופר במקומו מונח. והדבר הכי טוב שבא בעקבותיה היתה לימור נחמיאס, ואם היא ב-ט-ע-ו-ת קוראת את דבריי, אני יוצאת בתחינה "אנא, כתבי עוד ספר !!!".

            • דייזי ביוקנן

              Oh Joe

              You so full of shit

      • שם תואר

        כתבה את זה יהודית קציר ב"מאטיס".

    • מגיב בקיר

      שכנה יקרה.
      קודם כל, מאחר שאת אוהבת לעשות את זה בפארסיה, את עשויה גם להרוויח מזה כמה גרושים.
      סתם הערה מרושעת, תתעלמי.
      אני לא מבין מדוע את מסתפקת באחד. תמצאי כאלו שהארוחה אצלם היא ביום חמישי, אחד ליום רביעי, סורר שאצלם פעמיים כי טוב מעורר רעב, אחד שאשתו דיילת ופנוי כל השבוע (לימי שני) ואחד שאשתו כומר ופנוי ביום ראשון. ככה תוכלי להנות כל השבוע.

  20. מגיב בקיר

    קארין חביבתי. האושר לא נמצא במקום אחר. כל אדם יכול להביא את עצמו להיות מאושר. עם בן זוג, או בלעדיו. את האושר צריך למצוא בדברים הקטנים, באוויר, במים, במוסיקה טובה, באוכל טוב, בספר טוב.
    אנשים מאושרים גורמים לאחרים לאהוב אותם. סה"כ, חוץ מהשמחה מה נשאר לנו? להיות עצובים? שבוזים? בגלל הגיל? התקוות שלא התגשמו? יש כל כך הרבה סיבות לא להיות שמחים, אז צריך לעשות כל מאמץ כדי להיות מאושרים. דווקא בשל הקלות שבפיתוי והמשיכה של שממון הדכאון והעצב, יש לפעול כנגדו. כי עצב לא בונה דבר, רק הורס.

  21. myodea-ma

    אתמול, ביום שישי אחר הצהריים, ידיד שלי, שהוא כזה טיפוס תמים-כביכול שתמיד אומר שהמלך עירום, שאל אותי אם אני מכירה אנשים מאושרים. ואז עניתי, בטח, איזו שאלה. אבל לא היתה לי אף דוגמה. נזכרתי באחת, שהיא כזאת בסדר בעיני כולם, בן אדם רגיל עם מינון נמוך של תסביכים, נשואה עם שני ילדים כמובן. אבל היא מאושרת? אני כבר לא יודעת.
    אז הידיד שלי יכול-כביכול להיות מאושר, כי הוא התחתן לפני כמה חודשים. אבל מה, אשתו היפה והצעירה והמוכשרת כבר רוצה את החופש שלה ואת החיים שלה לעצמה, ומנסה אפילו להגיע לאיזו נקודת אל-חזור. והוא חשב שהנישואים יהפכו אותו לאדם שלא חושש משום דבר,
    ושבטוח שאף אחד לא יילך ממנו לשום מקום. אבל ביום שישי אחר הצהריים זה בדיוק הזמן לבוא לידידים, לדבר על הצרות.
    אבל אשתו, שטרחה להתקשר אליו כל חצי שעה בזמן שהיה אצלי, רוצה את החופש שלה. ובשיחת הטלפון האחרונה היא כבר רצתה שהוא יחזור מהר הביתה והם ילכו לסרט. לא משנה איזה, תבחרי את, הוא אמר. הצגה שנייה.
    ואני נשארתי לבד, כמו תמיד. אז מה? זכותי!

    • מגיב בקיר

      וכאן, נשאלת השאלה, מדוע בעצם כל כך הרבה אנשים מתקשים להגיע לאושר.
      האם זה החינוך ההישגי? האם מערכת הנורמת הנקבעת ע"י התקשורת?
      אני חושב שהסיבה העיקרית שאנשים אינם מאושרים היא שהם שבעים. כל הבעיות המועלות כאן הן בעיות של בטן מלאה. כאשר אתה רעב, אין לך זמן לחשוב האם אתה מאושר. אתה עסוק בהישרדות. מאחר שהמאה ה-20 היא המאה הראשונה בה כמות כה גדולה של אנשים שוחררה מאימת הרעב, אז אנשים פשוט לא יודעים מה לעשות עם כל השפע הפיזי הזה.
      אולי זו גם הסיבה שאנשים אוהבים את המזרח, שם אנשים עסוקים בלשרוד, כל בוקר שהשמש זורחת והם זוכים לראות אותה, מהווה עבורם סיבה לאושר.
      כמו שכתבתי, הדברים הקטנים. להיות מאושרים מזה שאתם חיים, ישפר לכם את החיים באופן משמעותי.

      • ג'ו המבתק

        לפי הדו"ח האחרון של האומות המאוחדות, מאוקטובר 1999, יש יותר אנשים רעבים בעולם מאנשים שבעים, או במלים אחרות – מספר האנשים שסובלים בעולם מעודף משקל שווה למספר האנשים שמתים מרעב
        תקראו את המשפט האחרון עוד פעם
        הנה:
        מספר האנשים בעולם שסובלים מעודף משקל = מספר האנשים בעולם שמתים מרעב

  22. האמת באסה רצינית, אבל תתחילי להנות מהחיים, אז מה אם את לבד,
    ברגע שמסתכלים על אחרים לא מתקדמים לשום מקום

  23. כיאילו מה את רוצה?? ?? ?
    תמצאי חיים בובה ומהר!

    • ג'ו המבתק

      "גמור תמיד לפני
      שלא אגמור
      אף פעם

      ותגיד
      שנשים לא גומרות
      או אחת מאלף"

      יונה וולך, מתוך "מופע"

      האין זה ההסבר הלירי המצוייין ביותר למשפט "אין נשים שלא גומרות, יש גברים שלא יודעים לזיין"?!

  24. אל כל הבנות החמודות, המקסימות החכמות והנפלאות שעדין רווקות, גרושות בלי, זנוחות, פצועות, ומעל גיל 30, תתחלנה לחשוב ברצינות על אמהות חד הורית. (זרע נא לקבל מבנק הזרע, בלי טובות ובלי מלחמות).

    עד שהרעיון יעוכל על ידכן מתוקות (קבוצות תמיכה, דיסקוסים וכו), תגענה במילא לגיל 35 שזה הגיל האידיאלי והכמעט סופי, (בלי טיפולי הפריה), ללדת לפחות ילד אחד רק בשבילכן-מה ששמעתן. (מומלצץ בחום לאמץ גישה אגואיסטית לחיים).

    צאצא זה טוב לנשמה, לאושר, למשמעות בחיים ולתחושת המשפחתיות. ואגב, זה גם פותר את בעיית הדיכי של ימי שישי אחרי הצהרים – אתן עושות שלאפשטונדה יחד עם הצאצא/ית לפני ארוחת שישי אצל האמא שלך (מסכנה צריכה לסבול אותכן כל שבוע, אין אמא שלו).

    תזכורנה שאתן +ילד/ה נקראות משפחה. גם בישראל השמרנית.
    כל שאר הדברים שקשורים לגבר בגילכן (לא חנון כמובן) זה רק זיונים, במסווה של קשר זוגי. הוא פשוט לא מוכן עדין לוותר על עוד, וזה גם ענין הורמונלי – שלו.

    כשתהיינה משפחה יהיה לכן המון זמן לפגוש את הנסיך, עם/בלי ילדים שבאמת בשל+רוצה קשר אמיתי, בדיוק על מה שאתן מפנטזות, ובלי לחץ.

    מחקרים גילו שגבר (שווה) בשל לקשר זוגי רק אחרי שצבר את כל מיכסת הזיונים והבין מה שאתן מבינות כבר בגיל 24 – שזיונים זה לא הכל. או כזה שעבר את כל הדרך (רווקות/חברות/ נישואין מס' 1/ילדים/גרושין/רווקות מתהוללת במיוחד/בשלות לקשר אמיתי/נישואים מס'2-אופציה). להם זה קורה בסביבות 40.

    אז הניחו לגבר, לכו ישר לצאצא. מומלץ גם לאמץ כלב/חתול/תוכי/איגואנה/נחש להשלמת התמונה המשפחתית. אוגר גם טוב.

    הכי טוב שחברות פנויות תקמנה משפחות חד הוריות בו זמנית, בכדי להתחלק בנטל של השנים הראשונות לגידול, ושיהיה גם עם מי לקטר בטלפון – בכמויות ובשעות מוזרות.

    בגיל 22 הם יתחתנו ביניהם- הצאצאים כמובן, כי הם בטח יהיו חנונים.

    • ג'ו המבתק

      את טוענת שגברים צריכים להשלים מיכסת זיונים עד שהם הופכים בשלים לקשר?
      הבנתי נכון?
      מהי, בדיוק, אותה "מיכסת זיונים"? 20 בחורות? 200? כמה? ולמה, לדעתך, בחורות "מבינות את זה" בגיל 24 וגברים לא? איזה בחורות, בדיוק? כי הבחורות שאני מכיר, בנות 30 פלוס מינוס, ממש לא הפנימו את הרעיון הזה למרות שהן כמעט שכחו מתי הן היו בנות עשרים וארבע

      נ.ב.
      בלי שום קשר אני חושב שאמהות חד-הורית היא פתרון לנשים שלא מצאו להן גבר לחיים. מה זה עושה לילדים? לא אני הוא שיכול לומר.
      אני מניח שלא קל לגדול בידיעה שאמא שלך מקסימה ואבא שלך מבחנה

      • אלמוני

        זה אתה שהתבכיין למעלה על השמרנות של החברה הישראלית??

        • ג'ו המבתק

          כן. זה אני שהתבכיין על השמרנות של החברה הישראלית. יש לך בעיה עם זה?

          • אלמוני

            אינטלקטואל דה לה שמאטע, זה מה שאתה, ג'ו המבתק.
            על שמרנות הוא מתבכיין, אבל עושה צחוק מהאפשרות לבחור בחד הוריות.
            יש כאן אלטרנטיבה, ג'ו. מי שמסתייג משמרנות לא אמור ללעוג לאלטרנטיבות שמייצגות חופש בחירה. אם היית אשה היית יודע להעריך את קיומה של האלטרנטיבה הזו.

            • חד הוריות היא לא עניין של שמרנות אלא שמירה על שפיות.
              אחותי היא אם חד הורית לילד בן עשר ומבחוץ הדברים לא נראים מי יודע מה.
              חד הוריות היא המעשה הכי אגואיסטי של המאה. בטח יחלקו עליי כאן, בשם הפתיחות והסובלנות, אבל אין לכם כל מושג מה זה אומר להביא ילד לעולם בחצי תא משפחתי.
              לעומת זאת אני מציעה לרווקות שכן צמאות להורות לאמץ ילדים. ישנם ילדים רבים שנזנחים ורק מחפשים בית חם ואוהב. היום הממסד מאפשר גם לרווקות לאמץ.

              • אלמוני

                חד הוריות היא מעשה אגואיסטי. אמרה "אני". אני לא יודע מה זה יעשה לילדים אמר ג'ו.
                ובכן,
                מה זה עושה לילדים שאבא בוגד באמא?
                מה זה עושה לילדים שאבא זורק את אמא? נוטש? מתחתן עם אחרת? מת במלחמה? מכניס להריון ונעלם? לא מכיר באבהות?
                לאורך כל ההיסטוריה גברים פשעו ופושעים כלפי צאצאיהם. לפעמים בלי כוונה, לא באשמתם, לפעמים מחוסר אחריות, לפעמים מילדותיות.
                בחירה חופשית של אשה להביא לעולם ילד- כשהיא מסוגלת לדאוג לצרכיו כיאות, נראית לי מעשה לגיטימי ומוסרי הרבה יותר משלל מעשים גבריים נפוצים.
                ההבדל היחיד הוא,שכאן מדובר ביוזמה נשית מחושבת, ולא בהפיכתה לקורבן- כפי שקורה כשהיא ננטשת על ידי אבי הילד. והאפשרות ליוזמה נשית מחושבת, מפחידה כנראה את המבתק יותר מיוזמה גברית חסרת אחריות אבל נפוצה.
                ולמרות הנ"ל -עדיין-רוב החד הוריות בישראל הפכו לכאלה בשל נסיבות כנ"ל ולא מתוך בחירה חופשית.

                • פיצית

                  נראה לי שלכולם ברור שחד הוריות היא לא המסגרת ה"אידאלית".
                  לא ברור באמת אם עדיף אבא שבוגד באמא, או הורים שלא מסתדרים בינהם, וכל שאר מרעין בישין שיכולים להיות בזוגיות.

                  וגם נכון שיש הרבה גברים מנייאקים, שגורמים לנשים רבות לא מבחירה לנהל תא משפחתי חד הורי.
                  אבל, יש גם סיפורים הפוכים. יש מקרים שבהם אם האב יגדל את הילד ולא האם, יהיה לו הרבה יותר טוב. את מי זה מעניין? לא את הרשויות במדינת ישראל, שכמעט בכל מקרה, בהרבה יותר מ99 אחוזים משאירות את הילד אצל האם, גם אם יהיה לו יותר טוב אצל האבא.
                  לכל דבר יש שני צדדים, וברור שהכי עדיף בזוגיות עם שני הורים בריאים בנפשם וכו',
                  אבל האוטומטיות של ילד אצל האמא, מתחילה להעלות לי את הסעיף.

                  • מיכל עלק

                    זה לא מדויק. ראשית – הולכת וקונה לה אחיזה התופעה של "חזקה משותפת". שנית – ברוב המקרים לבקשת האב יפנה ביהמ"ש את הצדדים לבדיקת מסוגלות הורית, שבוחנת את שאלת המשמורת החוקית בראי טובת הילד. נכון שאם שני ההורים כשירים, מסוגלים ויכולים, ביהמ"ש יתן את החזקה החוקית לאם, ואולם אם יוכח לביהמ"ש שטובת הילד אצל אביו, הוא יכריע בהתאם.

                • מיכל עלק

                  אל תהפכי את ברירת המחדל למניפסט. עדיין הכי טוב לילדים מסגרת משפחתית מסודרת וחמה, עם אחד אבא ואחת אמא. גם כשהמסגרת המשפחתית מתפרקת, בגלל גירושין למשל, או שהיא לא קיימת מראש מתוך בחירה, עדיין הכי טוב לילדים שיש להם אחד אבא ואחת אמא, הגם שהם לא חיים ביחד.

                  הקביעה שבנק הזרע הוא "יוזמה נשית מחושבת בניגוד להפיכתה לקורבן כפי שהיא קורית כשהיא ננטשת על ידי אבי הילד" נשמעת לי דמגוגיה מסוג זול במיוחד. סליחה, גברת. הורות איננה ולא אמורה להיות אף פעם פעולת מחאה נשית נגד המין הגברי. היא אמורה להיות פרי מעשה שקול, אחראי ונבון, שלוקח בחשבון, בראש ובראשונה, את טובת הילד.

                  בנק הזרע צריך להיות ברירת מחדל אחרונה, כשלא נמצאו פתרונות אחרים. ויש פתרונות אחרים. הורות משותפת של שני בני זוג שבוחרים מראש שלא לחיות ביחד, למשל.

                  ובשולי הדברים – שמעתי שמועה שיש גם נשים שבגדו בבעליהם, נטשו אותם, ואפילו, אוזניים תצילנה ממש, התחתנו עם אחרים. מה זה עושה לילדים, לפי דעתך? היית שוללת מהם את הזכות לאמהות בגין היסוד הבוגדני/נוטש שבאישיותן, באותו להט כמו שאת עושה זאת ביחס לגברים?

                  • אלמוני

                    כתבתי על אם שבוחרת להביא לעולם ילד כשהיא מסוגלת לדאוג כיאות לצרכיו. מעשה שקול לחלוטין.
                    ברוב המקרים זו אכן ברירת מחדל אחרונה, ותגובתי היתה ביחס לאמירה שחד הוריות היא מעשה אגואיסטי. ובכן- לא יותר מכל סוג אחר של הורות. הורים תמיד מביאים לעולם ילדים כי *הם* רוצים ילד.
                    אם היית בודקת את הדברים להם הגבתי, היית מבינה שהם היו ניסיון להכניס לפורפורציה את מה שקדם להם, ולכן הדמגוגיה כולה שלך.

            • רן הקטן

              אני לא חושב שהיה פה לעג לרעיון של אם חד הורית.
              דרך אגב יקירי, ישנם גם מיקרים של משפחה חד הורית עם גבר….
              אבל חושב שקשה לא להסכים עם ג'ו לגבי העובדה שרצוי שילד יגדל במשפחה עם דמות אב ודמות אם.
              לא למדתי פסיכולוגיה, ואני לא בוגר של סמינר הקיבוצים
              אבל יש לי הרגשה שאילו שבאמת מבינים בענין יסכימו איתי..
              כמובן שזה לא אומר שילדים שגדלו במשפחה חד הורית לא יצאו יותר דפוקים מאילו שגדלים במשפחה "תקינה" בעלת אבא ואמא (ובסוף הרי כולנו יצאנו דפוקים קצת)
              אבל השאיפה לדעתי היא משפחה בעלת שני הורים.

              המממ
              כבר אמרתי שלפי דעתי הכי טוב זה לגדול במשפחה עם אבא ואמא?

            • המלכה האם

              ג'ו המבתק לא לעג לשום דבר

      • לילית-נסיכת האופל

        ג'ו כפארה, לידיעתך לא צריך להתחכך במבחנה בשביל להיות אם חד-הורית. אפשר ואף רצוי בהחלט להתענג על זין גדול ועסיסי (או לחילופין כמה) ואף לגדל לבד ובגאווה יתרה את פרי בטנך לתפארת מדינת ישראל. כמו שאומרים אצלנו האשכנזים: גם לאכול את העוגה וגם להישאר כוסית ורזה.

        • חנטריש

          סיכוי להיות גם אם וגם כוסית רזה שואף לאפס: בגלל שחבל לזרוק את האוכל של הילד, ובגלל שאכלנו בהריון בשביל שניים ולבסוף הסתבר שאכלנו בשביל ארבעה, ובגלל שהבכי של הילד מעצבן, ובשביל להרגע ולישון וכו' וכו'.
          אין מה לעשות. מעטות הן הנשים הישראליות עם ילדים ועם תחת חטוב .
          אז הכי טוב ילד וירטואלי כזה, רובוט יפני לכריסמס.

      • בלגניסטית

        לגדול במשפחה חד הורית נורמאלית , עדיף בהרבה מלגדול במשפחה שנוצרה כתוצאה מנסיבות שבהן אישה נישאה למישהו שהוא אולי אבא טוב , אבל לא גבר כלבבה . היא תרגיש מתוסכלת , היא תרגיש שהיא ויתרה על החיים שלה בעבור הצאצא . פעם נשים יכלו לחיות עם תחושת התסכול הזאת המון שנים , היום לא, היום הן מתגרשות.
        אשה שבוחרת להקים משפחה חד- הורית לא תפיל את האחריות לאושר ולסיפוק שבזוגיות, על על הצאצא . אני משוכנעת שכמעט כל בת/בן להורים גרושים היו מעדיפים לגדול במשפחה חד-הורית . מבחינה נפשית אין לי ספק שההשפעה של המעבר ממשפחה רגילה למשפחה חד- הורית בעבות גרושים הרבה הרבה יותק קשה , מאשר החיים במשפחה חד-הורית!

    • אחחח, מירה. בשביל לחשוב כמו שאת מציעה צריך להגיע לדרגת ייאוש כזו מן החלום הרגיל על הסדר הנכון של ההתרחשויות, שקצת קשה להגיע אליה כבר בגיל שלושים…

  25. בתגובה לקארן ארד
    אני מצטרפת למכתבו של a2d2
    תמיד הדשא של השכן ירוק יותר
    אחרי 12 שנות נישואין ושני ילדים אני קוראת את המכתב שלך
    ואומרת לעצמי,ראבק מה היא רוצה לכל הרוחות הלואי ואני הייתי במקומה עכשיו
    אין אף אחד על הראש רק דממה לא אומרים לך תביאי תוציאו אין זעטוטים שמקרצצים
    לך ומסתובבים בין הרגלים
    יקירתי כל אחד יש לו את החבילה שלו
    תקני כלב תתחברי לאינטרנט כנסי לצאטים תעשי חיים
    וכשהוא יגיע הוא יגיע,בלי להתפשר
    תהני:)

  26. חנטריש

    הייתה לי שבת נהדרת, בעצם גם יום שישי היה נפלא.
    ישבתי לי על הבאר עם כוס גינס ביד והזיתי בהקיץ, על האושר
    שפיינט של אלכוהול מר יכול להשרות על כל גבר ועל גברת גם.
    הייתה לי שבת בכיף, בלי הורים, ובלי ילדים, ובלי זיונים ובלי
    דיונים. שבת של ריחוף עליז, והכנה נפשית לצאת למלחמה
    בראש המטה הכללי, ובקוד האתי שלו , הההה, אולי קוד מרים,
    מה בעצם זה חשוב. יאללה מוישה , אמרתי, תביא עוד אחד,
    אבל תעשה זה חצי, למה שאני עוד יש לי ללכת את כל דיזינגוף
    עד קפלן עם השלט ביד.
    מה קרה לך יא-חנטריש , זרק לי מוישה, לא טוב לך? בטח טוב
    עניתי לו, אלא שאני חייב להלחם באתי ובמרים ובכל הקודים שלהן.
    יאללה אתה שיכור, על הפנים, נזמין לך מונית , לך לישון.
    ואני רק נכנס לי הביתה, חושב על הכיף, על הסוטול, על השבת,
    בלי זיונים, אז מה, אי אפשר לעשות ביד?
    ואז אני שומע דרך הקיר , מהדירה של שושנה, ת'טלביזיה
    בקולי-קולות נכנסת לי לתוך העצמות. וואללה, הקיר דק אני חושב,
    אבל אני לא כועס, כי שושנה גומרת בקול חזק ואני מפנטז יחד איתה.
    אבל הפעם , נכנס לי המשמו הזה ראש הממשלה. מי רוצה ת'נוד
    הזה בשבת של כיף נפלא. אבל הוא קורע לי את עור התוף. אח יא שושנה
    למה אני לא קורע לך, אבל לא המאניאק, לא מרפה.
    אני גדול, אני יפה, ככה הוא דופק וככה הוא צועק, ואני שם
    כר על הראש, סכהכל רציתי עכשיו לישון.ואז בום-טרח, אני מתפטר הוא צועק
    ואני גם כן צועק, לך, יא מאניאק ת'שה מה ש'תה רוצה אבל בשקט.
    והוא בשלו ואני כבר יודע שאין לי סיכוי לגמור יחד עם שושנה הערב.
    לישון……… אי אפשר, אז פתחתי האינטרנט ואיך שאני רואה קארין,
    אני באה לי מזה ת'רגשות, יותר טובה היא משושנה וגם אתי ומרים יחד.
    אז בסך הכל רציתי לומר לך, שהייתה לי שבת סבבה, איזה
    פיינט או ארבע, מה אני יודע, אני אפילו בחשבון ביסודי כל הזמן נכשלתי.
    אז יאללה ביי….
    צ'ה גאוורה חי!!!!!!!!!!!

  27. לילית-נסיכת האופל

    כולנו רודפים אחרי תמונות קטנות של שמחה ומאוננים על דגמים מוקטנים של אושר שהשתילו לנו בצעירותינו במוח דרך אגדות ילדים, זיבולי שכל מתנשאים של מבוגרים, סרטים מהוליווד ופירסומות. ובזמן שאנחנו עסוקים בלבכות ולתהות מה היה קורה אילו רק הדשא שלנו היה ירוק כמו אצל השכן, החיים חולפים להם לידינו במהירות האור. לא חבל?

  28. (פיהוק)

    התגובות אף פחות.

    שוין.

    • חנטריש

      שוין (באידיש= תביטו עליו ואחד רציני), פער ת'פה וצרף מזה דברים מעניינים בכאילו כזה.
      יללה מבקר אומנות דגול שכמוך, מקומך יחד עם משבית השמחה שלא צלח.
      ואל תשכח, יא שמשויין קים שוין, צה גאוורה חי!!!!!!!

  29. מיכל ניב ז"ל התאבדה ביום שישי כנראה מאותם מצבי רוח של יום שישי פלוס סופת חורף פלוס הרבה פילוסופיות על מהות החיים ובטח עוד כמה סיבות ואני בטוחה שהיו עוד כמה אנשים שהרגישו בדיוק באותו יום את הצורך הזה לשים סוף לכל המרוץ הזה אחרי אושר סיפוקים גירויים וריגושים. מיכל ניב נתנה הרבה סימנים לפני כן ועכשיו קארין מתחילה עם זה והאמת שלא בא לי לדבר על מוסיקה או כדורגל אלא פשוט לנסות לעצור את זה .אולי אני נשמעת הסטרית וגם מן דאגנית כזאת ואני גם לא מתכוונת לתת מרשם של מה כדאי לעשות ביום שישי כדי להעביר את הבעסה בסבבה כי זה עוד יותר מכניס לדיכאון אבל דבר אחד אני כן רוצה לומר
    הדשא של השכן באמת לא ירוק יותר ולכולם משעמם וריקני לפעמים ולא משנה מצבם המשפחתי או עיניי המתבונן .החיים ניתנו לנו כמתנה וצריך להכנס לפרופורציות אהבה עצמית זה חשוב ,פעם משהי אמרה לי -"אף פעם לא משעמם לי כי יש לי את עצמי "וממש לא הבנתי על מה היא מדברת אבל עכשיו כן וזה מדהים כמה שזה שלם ונכון וכייף. אז בדת היהודית אוסרים עלינו להתאבד וטוב שכך כי ברגע אחד של דיכאון אפשר לעצור חיים שלמים ולפעמים האדם מרוב שמפחד למות הורג את עצמו וזה הפרדוקס אז החופש המוחלט לעשות מה שרוצים איך שרוצים בלי להתחשב בדעת הקהל כי בסופו של דבר זה שלנו ואף אחד לא יכול לקחת לנו את זה
    נ.ב-חליטת נענע מומלצת בחום ,קצת פחות זיונים גם לא יזיק ניקיון הגוף והנפש והרבה אהבה
    באהבה

    • אני לא בטוחה שאף אחד ממש יודע ממה מיכל ניב נשברה
      ומה גרם לה להדק חבל לצווארה
      אשה מדהימה שנונה וחכמה
      ואין בכלל הסבר מה גרם לה להחליט

    • המלכה האם

      אין לך מושג – שמץ של מושג – למה מיכל ניב זכר צדיקה קדושה לברכה התאבדה!!!!!!
      לא בגלל יום שישי ולא בגלל בדידות. למה לדבר על דברים שאין לך מושג..

      • למה באמת?

      • סליחה? אמרתי משהו לא בסדר ?או קיי אז הכרת את מיכל ניב ז"ל מקרוב
        אבל זאת לא הייתה הנקודה וגם מי את שתגידי לי על מי לדבר לא אמרתי שום דבר רע להיפך אמרתי שכל כך חבל היה, שלמרות כל הסימנים שנתנה מיכל אם לחבריה הקרובים ואם בתוכניתה ברדיו ששם אני שמעתי אותה למרות שלא הכרתי אותה באופן אישי היתה לי איתה הכרות דרך הרדיו ולכן במקום להתרברב ולהתלהם תקשיבי שנייה למה שאומרים לך לאותות שמשדרים לך אנשים בסביבתך חבל ,חבל מאד שאת לא יודעת לעשות את זה באמת חבל מאד.
        לא קבעתי שום עובדה לגבי סיבת התאבדותה ובטח אף אחד לא יכול לדעת ב ד י ו ק וכך גם כתבתי בכל אופן היא דיברה על זה הרבה .מקווה שהבנת את הנקודה.
        כל העניין הוא שאנשים חושבים .העניין הוא שגם אם אתה אנונימי או מפורסם תסלבריטאי וכו אתה עדיין אדם עם חסכים וזה מה שעושה אותנו שווים חשוב להבין את האנשים גם מבעד למסיכה.

      • תפרחת

        תסלחי לי אבל אני יצאתי עם מישהו שהיה חבר שלה הרבה שנים

        האמת היא שאני לא יודעת למה היא לקחה את חייה, אבל אם תסתכלי טוב על המשפט "זכרונה לברכה" תראי שהמלה הראשונה היא זכרונה. דהיינו כל אזכור הוא טוב, והוא מחייה את הנפטר אפילו לרגע קט בדמיוננו.

        למה באמת היא הלכה מעולמינו?

        • וואו זה חזק
          אף פעם לא הסתכלתי על המשפט זכרונה לברכה ככה
          זה מצויין וכל כך נכון
          תודה …עזרת לי במשהו

  30. הבדידות היא אוכלת אותך, מבפנים.
    בעבר כתבתי פה בפורום על החור שיש לי מבפנים , עמוק בנשמה.
    אבל זאת בדידות כואבת, של הרגשת לבד בעולם. אני לא לבד,יש לי סביבה מחבקת ואוהבת, יש מחזרים (אבל אין אהבה, יש רק אשליה של קירבה) החיים טובים ועודני צעירה.

    אבל בכל זאת חסר לי משהו פה . עמוק.

    אבל זה משהו שתלוי בי ואני צריכה לעבוד על עצמי, כי גם כאשר יש בן זוג איתו אני לפעמי יכולה להרגיש הכי בודדה.

    מישהי אמרה כאן שחברה שלה אמרה לה פעם שהיא אף פעם לא תהיה לבד כי תמיד יש לה את עצמה, אז אולי זאת אני?
    אני אף פעם לא אהיה לבד כי לי יש אותי. אותי.
    וזה הרבה. עם כל היתרונות והחסרונות.

    ודי להסתכל מסביב, תמיד אי שם יהיה מישהו יותר חכם ויותר יפה ויותר..לא יודעת מה, אבל הוא לא אנחנו. וזה לא משנה, כי האדם עומד בפני עצמו וחלאס עם להעמיד אותו ולהשות אותו לאחרים.

    ואני חושבת שמישהו אמר פה – די , די להמצוא את הרע שבחיים, צריך ללמוד מהטוב, מהכיף מהניואנסים הקטנים שמעלים חיוך על הפנים. לא אם השכנה מזדיינת ואני לא. בבקשה- היא מזדיינת ובוכה.

    יום שישי.

    השעות המופלאות והיפות האלה בשבוע. אולי אני רואה אותך אחרת כי לי אין ארוחה משפחתית בשישי. ואלה שעות השקט. אין טלפונים, אין רעש, יש רק אותי. ואולי מי שונא כאן את יום שישי ושונא את הבדידות צריך להסתכל עמוק בתוך עצמו.

    הים.

    בכיכר רבין יש כרזה ענקית- כשיש לך שעה פנויה קפוץ למוזיאון.
    כשיש לך שעה פנויה- קפוץ לים. לא משנה באיזו שעה זאת.
    אחרי ארוחה כזאת שהיא מעיקה וקשה ולפעמים בלתי נסבלת, ללכת לים.

    לשוני אינה מפופלת ומילותי אינן יכולות להמשיך את החוויה בצורה ההולמת, היא גם כל כך אישית. פשוט תלכו לים ותראו איך תרגישו אחרת.
    והקלישאה – "כמו הגלים, אנחנו מתפרצים אל המזח, אל החיים"

    ואני?
    "מחר, אני אהיה כה רחוקה…..
    אל תחפשו אותי."
    מי שידע למחול, ימחל לי על אהבתי"
    וסליחה חווה על השימוש העילג במילותייך הדואבות.

    • חנטריש

      ונוס, אחרייך לגלים, רק תאמרי לנו איפה והיכן ןאנו קופצים לגלים הסוערים.

    • המלכה האם

      את הסליחה עלייך לבקש מרחל שפירא, המשוררת שכתבה את "כמו צמח בר", ולא מחוה אלברשטיין ששרה את השיר שהלחין נחום היימן

      • thank you and sorry.

        i learned that later on during the week.
        what can i do sometimes the words just "jump" to that white squre with no thinking before

  31. עכשיו זה באמת יותר מידי! קארין ממחזרת ובגדול. המאמר הזה כבר פורסם במלואו מותק.

    • גו גרל מילים כדורבנות!!!!!!!!!!!!!!!

      • YULI GREEN

        Sunday bloody sunday
        but you'r here again
        Joe

        I love you
        keep going like you do on & on
        you are the best of the best

        YULI

        • אלמוני

          האם עלה בדעתכן הרעיון שיש אנשים שלא קוראים "העיר"?
          למשל גרים בבאר שבע.
          למשל נמצאים בשליחות עלומה באוגנדה מטעם המוסד.
          למשל.
          חומר טוב או לא, רק זה צריך להיות הקריטריון.
          לדעתי (אף שקטונתי).

      • סמדר,מאי, במקום לבקר ולקטול- כיתבו אתן קטע מעניין.
        רוב הגולשיםות כאן אוהבים את קארין,ומי שלא -יכול להמשיך לכתבה הבאה.
        אז במקום ליילל ולנחס -לכו תחפשו לכן מקום אחר.

  32. חברה שלו

    תגידו, נפלתם על הראש?? ??
    כל כך כיף לבלות עם אהובך בשעת בין ערביים ביום שישי!!!!
    קארין, צודקת. כיף לבלות עם אהובייך ובעיקר באותו היום ובאותה השעה.
    האהבה תגיע גם אלייך, קצת סבלנות.

  33. קארין

    למי שחושב שהוא עלה על משהו, נא לרשום לעצמו ולהעביר הלאה:
    כל מאמר שלי שמתפרסם והתפרסם בבננות אי פעם חוץ מאחד (על אלוהים והשטן- מחוה ליום כיפור) פורסם כבר פעם במקום אחר. אני לא כותבת באופן ספציפי לבננות, וזה ההסכם שיש ביננו
    מפאת קשיים כלכליים. אין פה שום מזימה מרושעת לאמלל את הקוראים ואם במקרה מישהו נתקל פעמיים במאמר זה שבפעם הראשונה שלו פורסם באינטרנט לפני יותר משנתיים, אז לא נורא. ההסדר הזה כל כך נוח לכל הצדדים שיכול להיות שנתחיל לפרסם כאן את כל טורי "סקס והעיר הגדולה" מההתחלה ועד עכשיו.
    היה לי כיף לקרוא את התגובות הפעם, תודה.

  34. נתקעת מול המראה ועושה פוזות –
    כל כך מוכר וכל כך נכון. פורסמה כאן כתב ה על התסביך המראה – אני לא יודעת אם זה קשור בכלל לג'נדר. מה שכן כדאי להיגמל מהתסביך הזה שעושה לנו ריגשה.
    אה, ואם לא נפלו לך הציצים (בסביבות גילאי השלושים) תגידי תודה.
    לרובנו הם צנחו כבר מזמן….

    • מישהי

      מדויק. הציצי בוגד בנו כבר בעשור השלישי….אפילו עוד לפני שאת חווה את הבגידות מקשר הרציני הראשון שלך.

  35. שומעת ויודעת

    באינטרנט ישנן תחנות רדיו מצוינות שאי אפשר לקלוט בד'כ בתדרים בארץ. התחנות היותר טובות שאפשר לשמוע באינטרנט זה הבי.בי.סי – רשות השידור האנגלית ועוד אלפי תחנות כאלה ואחרות. איכות השידור באינטרנט עדיין מוגבלת, אבל עדיין כדאי לאמץ את ההרגל הוובי הזה.

  36. קארין, קראתי שוב ובעיון. ונמלכתי בדעתי. אולי יש פואנטה. אולי הוא פשוט נגמר לי מהר מידי ומכאן נובעת הרגשתי. ביי, אתי.

  37. כלב בן יפונה

    לכל הנימפומנים והנימפומניות שלום,
    קראתי את המאמר המרגש,
    הבעיה שלי היא כזאת :
    פיני נוטה שמאלה ואני מתבייש לחשוף את עצמי
    בפני בחורות
    דבר זה גורםפ לי להשאר לבדי
    בימי שישי עם הזין ביד.
    ושאלתי היא לבנות המין היפה :
    האם זה היה מפריע לכן אם לבן -זוגכן היה
    פין שנוטה שמאלה?
    אוהב, כלב

    • בלגניסטית

      תנוח דעתך ,יצא לי להתקל בבחור שפינו נוטה לצד ימין
      ובבחור אחר , בעל אשך אחד.
      את חד האשך ניחמתי בסיפור אודות הבחור שפינו נוטה לצד ימין.
      ואת הבחור שפינו נוטה לימין ניחמתי בסיפור אודות חד האשך.

      בכבוד רב
      בלגאניסטית

    • לילית-נסיכת האופל

      אחחח… לצד ימין, אחחח…. לצד שמאל…. למי לעזאזל איכפת מהנטיות הפוליטיות של הזין שלך?! כל עוד יוזקף התורן אל על, לא נהיה קטנוניות בתשומת לב מיותרת לאופיו של הדגל אשר אותו אתה מניף ועל אחת כמה וכמה אם תשתמש בשתי ידיך החסונות כדי ללטפנו בערגה ובלשונך הרטובה תגרום להוד נסיכותנו לגנוח בחשיכה.

      • ריכטר

        לילית, שמענו על בנות כמוך.
        לא יעזור כמה נלהטט בזרועותינו, לשוננו ואצבעותינו או בכלל, מהר מאוד יגיע החלק של המחויבות, תשומת הלב שאינה במקומה או שכן אבל לא מספיק או שמספיק אבל לא מספיק ברגש או שברגש אבל לא בטיימינג הנכון או שבטימינג אבל למה בפני כולם או לא בפני כולם – -מתי תופיע זאת שבאמת מרוצה מאוד אם גורמים לה לגנוח בחשיכה ותו לא?

        • לילית-נסיכת האופל

          הו מתוק אומלל שלי. כמה מרירות, שיברון לב ואכזבה ממערכות יחסים עולים מתוך המשפטים הספורים שכתבת. הייתי מערסלת אותך בין זרועותי, מלטפת את כל גופך ולוחשת באוזנך מילים אשר ישכיחו ממך את כל הצער והאימה. ולו לרגע.

    • חשבתי שכלבים (וכלבות) עושים את זה מאחורה, אז למה שזה יפריע??

  38. דרלינג, כל מילה זהב. את צודקת. אבל הבעיה היא לא ביום שישי , ולא בשעות בין הערביים, ולא לילך ברנע ולא גלגלצ (בעצם, אולי כן), ולא אביתר בנאי ו.. טוב, אני חושבת שהבנת את הפרנציפ. זו את, כן. את הבעיה. בעצם מי שאת מכל הבחינות. (הנה מגיע ההסבר)
    כאחת שחושפת את חייה בפנינו לעיתים קרובות מאוד ישנה אפשרות להציץ פנימה. מרירות וציניות הן שם המשחק. פה זה מתחיל ופה זה נגמר. אין מה לעשות בן אדם ציני לא יחיה את החיים שהוא רואה אצל אחרים. מבחינתו, זו סיבה להיות עוד יותר ממורמר ולכתוב טורים בעיתון. (וזה במקרה הטוב. לא לכולם יש את הפריוולגיה הזו. יש כאלה שמוציאים 300 שקל ל-45 דקות והקמצנים או ה"לא מודעים" מפנימים או דוחקים).
    חלק מהחיים עם המרמור זה להסתכל החוצה ולחשוב שאצל כולם טוב ולומר: אני גם רוצה, הרי אני מודעת לעצמי, נראת טוב, משכילה, שנונה וכו'. אז זהו שלא בייבי זה לא מספיק. כי אם תשיגי את זה אז לאחר זמן מסוים תרצה את הדבר הבא ולא בטוח שהוא יגיע ואז זה חוזר חלילה.
    הפחד הזה – לא להיות מרוצים בשום מקום ובשום צורה וחייבים את הדבר הבא שיחזיק אותנו בהיי – הוא חלק מהאישיות ולא מהסביבה "הרגילה", אלו שהולכים ביום שישי להורים וחושבים שגלגלצ זו תחנה הטובה בעולם.
    טוב אי מקווה שהבנת אותי. סליחה אני חיייבת לסיים, בעלי ואני הולכים להורים שלו לארוחת ערב.

    • משוטטת

      אכן כך. חוסר סיפוק תמידי הוא עניין של אופי.
      לצד העובדה המדהימה שחשפת בפנינו, אתה מכיר אנשים מאושרים במאה אחוז??

      • סיסו שהלך להביא

        לא עובדים ביום שישי. כבר טוב. אחרי הצהריים עם החבר'ה בים. שותים. צוחקים. אחר כך הולכים להורים. מה רע. בלילה יוצאים וגם מזיינים. הרבה הרבה מזיינים. ככה טוב. יסודי. מכל הכיוונים. ולקראת הבוקר בשבת נרדמים. קמים ב- 11 הולכים לאכול בורקס עם יוגורט ביפו. אחר כך הולכים לראות משחק בבלומפילד.
        החיים מה זה טובים ומתוקים בשישי שבת. חבל רק שזה יומיים בשבוע.

        • משוטטת

          מזמן הפצתי ויראלית בסביבתי שהחוק הבא שכדאי להעלות לסדר היום הציבורי הוא הארכת ימי המנוחה. יום שלישי או ראשון. וויקאנד ארוך כזה. אתה יודע.
          הצחוקים, הבורקס ובלומפילד אר נוט מיי קאפ אוף טי. סורי.
          קפה תם, סרט וארוחה טובה אר מיי קאפ אוף טי. דפנטלי.
          נפגש באמצע הדרך, על הטיילת בשקיעה….

      • התשובה היא ל א- אבל, לא כולם מתעסקים בזה ונוברים בזה כל יום, שעה שעה. יש דברים שאנשים פשוט לא מספרים, וגם לא משתפים את האחרים בכך (לפעמים גם לא את בן הזוג). לא כולם עוצרים לרגע ומנסים לנתח כל דבר שעובר עליהם. תארי לך שכולם היו כך. באיזה עולם מחורבן היינו חיים אז.

        שבת שלום

  39. אם יהיו הרבה ילדים ממשפחות חד הוריות הם לא ירגישו מקופחים, או שונים.
    לא תמיד שני הורים הם טובים לילד.
    להיות אם חד הורית זאת החלטה אמיצה של אשה משוחררת שלא תלויה בגברים לאושרה.
    הכרתי הרבה אמהות חד הוריות מאושרות, ומן הסתם גם ילדיהם.
    וכמו שכבר ציינתי הגבר (לא האב) יכול להצטרף אחר כך.
    ראיתי סיטקום בYES
    על אשה שנוהגת לאסוף את הקונדומים של הגברים, אחרי…….. ולהקפיא אותם.
    לשימוש חוזר….:)
    בחורה בת 30 צריכה לחתחיל לחשוב בכיוון, ולעשות את זה את עד גיל 35 בערך.

    • בועז כהן

      מוזר איך פעם, כשימי שישי ושבת היו סוג של עוצר (לרוב האוכלוסיה לא היה רכב פרטי), כשלא היו משחקי מחשב, אינטרנט, כבלים ולווינים (לאנשים רבים אפילו לא היה טלפון, להעביר את הזמן)
      דווקא אז, היו יושבים בגופיה על המרפסת, משחקים שש בש ואוכלים אבטיח עם גבינה בולגרית
      או מתכנסים בתוך הבית מול תנור הנפט, עם שוקו חם ועוגת מיץ, מעלעלים ב"דבר", שומעים רשת א', מקסימום רואים את הסרט הערבי אחה"צ ביום שישי ובערב את "ברוכים הבאים"
      (בשחור לבן)

      לא היו כל כך הרבה מחשבות נוגות והרהורים קיומיים. הקיום היה קשה. האפשרויות מעטות. חיו בשביל לשרוד, ומצאו עניין בכל מה שאפשר היה למצוא בו עניין.

      עם כל הפלאפונים והמירס האייסיקיו והדואר האלקטרוני ושמונים ערוצים לווין והום סינמה – אנחנו הכי בודדים בעולם היום. דווקא היום. דווקא בתוך כל הרעש הגובר שמסביב לא שומעים את הקול הקטן שלנו

      • לילית-נסיכת האופל

        אכן החופש לחשוב ולדעת הנם חרב פיפיות שאין דוקרנית ואכזרית ממנה. ואף על פי כן ולמרות הדם והדמעות שאנחנו מגירים, אשרינו.

      • היום שמעתי בגל"צ בפינה "60 שניות על" כי במשך השנים גבר הלחץ בו נמצאים צעירים ובני נוער באופן דרסטי, בהשוואה לשנות ה-40 , 50 וה-60. בפינה ציינו כי מה שמוגדר כיום "בעיות פסיכולוגיות ולחץ" נורמליים של התפתחות, שלא מצרכים טיפול, נחשב בשנות ה-60 כלא נורמלי. צעירים שדיווחו על אותן בעיות באותה תקופה קיבלו טיפול פסיכולוגי. כנראה שזה אכן המחיר לקדמה ולחופש.

  40. סוכריה

    קראתי את השורות ולרגע חשבתי שאני כתבתי אותן, גדול!!! ויותר מזה נכון.

  41. חנה ושמלת השבת

    עוד יום שישי נקש על דלתי והתיישב לו כמו עצם בגרון.
    אני סופרת את הדקות והשניות עד שיתחיל השבוע. כשמתחיל השבוע אני מקללת ומחכה לוויקנד. כרוניקה של מוות ידוע מראש.

    • תאמיני לי רע ככה ורע ככה
      לדעתי הכי טוב רע לבד ככה העיניין יכול להפוך רומנטי זה מה אני זוכר מהרווקות
      מה רע בלהיות לבד אם אתה מסתדר עם עצמך?? ?!!!!

      • חנה ושמלת השבת

        טוב, שוב הוויקנד הוציא את כל הבעסה של הלבד.
        כנראה שביחד עדיף (לי).

        כמה שלומדים לחיות ולהיות לבד תמיד רוצים את האינטרקציה עם הסביבה. אנחנו חיות חברתיות אחרי הכל.

  42. עלי והצליחי קארין.

  43. יא כולי דמעות
    כמה צחקתי……

    אין את פשוט ע-נ-ק-י-ת~!

  44. עצוב-מזדהה כל כך. קארין-קצרה וקולעת.

  45. מעיין

    חייבת לציין שהרבה זמן לא קראתי מאמר כל כך משעשע , ולצערי , גם כל כך נכון…
    קארין… משתתפת בצערך ( :
    מעיין.

  46. הגר פרנס

    איך נשים פה לא מבינות?? זה שגעון האנורקסיה. ועוד ארוחת יום שישי עם ההורים..
    אני מקווה שאת בסדר, אני חולב כבר 8 שנים ואבדה לי התקווה…

  47. היי קארין! מאוד נהנתי לקרוא את המאמר שלך ואני גם די מזדהה איתך. כל הכבוד לך על הכנות במאנר הזה ובשאר המאמרים שלך! אני מאוד נהנת לקרוא אותם!

  48. קארין – פשוט הנאה צרופה.
    מלים כדרבנות, עברית רהוטה, ללא שגיאות כתיב, וכנות פשוטה ומופשטת על מה שקוראים לו "החיים".
    אגב, שמת לב, שאת הכותבת היחידה שמעוררת אנשים לכתוב תגובות האחד לשני? התגובות למאמרייך הופכים ל"זעיר-שיח" (צ'ט,בעברית) בין קוראייך. למרות שאני ודאי נשמעת כמו מורה, אינני.
    רק מעריצה את כישורייך הספרותיים והפסיכולוגיים.
    תענוג לקרוא אותך!

  49. קסנדרה

    קארין
    במאמר הראשון שלך היית מאוד תקיפה מאוד אמיתית מאוד מוכשרת והצאת את כל הרגש שלך את האמונות שלך את הפמיניזם שלך החוצה.
    מאז השתפנת.את כבר לא תקיפה יותר את כאילו לא אותו אדם.
    המאמר הראשון שלך היה מאמר פמיניסטי חשוב ביותר שראוי להיות מתורגם לכל השפות ולהיות יותר מפורסם מספריה של דה בובאר.
    אבל את התחרטת ולקחת מהפך של 360 מעלות.
    חבל לי.מה את מפחדת.
    אולי הכתיבה על סקס בהיותך נפגעת פורנו מבחינה נפשית כמו כולנו גרם לך להוציא את כל הכעס כלפי השוביניזם.
    אני מתחילה לחשוב שקארין ארד של איך לא לעצבן לנו את הדגדגן לא קיימת.
    ואלה שחשבו שאת פורנו הם שווים בדיוק כמו אלה שמאוננים על השירים של יונה וולך הכואבים כל כך.אל תשכחי שבגלל מה שאנשים קראו לה פורנו היא היתה כל כך קולעת.
    האם זה שבית משפט הורה לחברת ביטוח לשלם לנכה שלא יכול לקיים יחסי מין זונה פעמיים בשבוע לא גורם לך לחשוב על איך זה שאין חינוך מיני.
    אני חושבת שכולנו נפגעי הפורנו גם הבתולות גם אלה שבכלל לא חושבות על סקס.כולנו מנוצלות.
    ואף אחד לא מוחה על זה.
    איך זה שאין אדם שאכפת לו.
    את הרבה יותר טובה מדוקטור דריי רונית אלוני וכולם שאת כותבת על חינוך מיני.כשאת כותבת על חינוך מיני את כותבת על צדק.על חוסר צדק.
    אל תזלזלי.
    חברה מי בעד ללחוץ עליה למאמר המשך?

  50. אלמוני

    לא הבנתי

הגיבי

כתובת הדואר האלקטרוני לא תפורסם Required fields are marked *