כל הבחורים אותו הדבר

לאחרונה נתקלתי באמירות מצד חברותיי כמו: "גברים מחפשים רק סטוצים", "כל גבר שאני פוגשת לא רציני", "כל הגברים חארות", "גבר טוב הוא גיי או נשוי", או "בכל הרווקים יש בטוח משהו דפוק, אחרת למה הם לבד?"
בכל פעם שאני שומעת אמירות כדלקמן, משהו בתוכי מתכווץ ומתעורר בי רצון עז להרים את הטון ולהגיד: "גם את רווקה, זה אומר שמשהו לא בסדר איתך?" כמובן שאינני עושה זאת, אני כן מנסה להבין מאיזה מקום אותה בחורה מדברת, למה היא מסתכלת על חצי הכוס הריקה ומאפשרת לעצמה למצוא תירוצים חיצוניים לסיבה שהיא לא יוצאת עם אף אחד כרגע.

אם תשאלו אותי, זהו הפתרון הנוח והמתאים לכולם. לרובנו נטייה אנושית להאשים את כל העולם מלבד את עצמנו. לחפש את התשובות מהחוץ לפנים ולא מהפנים לפנים. אנחנו עסוקים – גם נשים וגם גברים – בלחשוב על סיבות למצב מסוים בו אני נמצא או למשהו שלא נפתר לי לכאורה בסביבה החיצונית שלי. מישהו שם בחוץ הוא האשם האמיתי במצב שלי. חלילה שאין בי משהו שגרם לזה. הרי אני כל כך מהממת ומושלמת אז איך זה יכול להיות?
אני חושבת שכולנו צריכים לתת מבט עמוק פנימה ולהבין באמת את העניין. אבל מתוכנו. בלי להסתכל בחוץ ולחפש את התשובות בבחורים שאני יוצאת איתם, בברים אליהם אני יוצאת או במקום בו אני גרה. לחשוב באמת גורם לי להיות פה בנקודה הזו, בסיטואציה הזו של היותי רווקה.

נגיד שאת אמיצה מספיק להסתכל מהפנים לפנים, נגיד שאת מוכנה להתבונן – אבל באמת להתבונן – בעצמך ובמצב שאת רוצה לשנות. נגיד שיש לך אומץ רב להבין עם עצמך מה לא עובד לך, מה צריך להיראות אחרת. שימי לב, כי גם כשאת מוכנה להתבונן יהיו סביבך אמירות מעכבות רבות שיגיעו מהסביבה החיצונית שלך וינסו לערער את ההתבוננות הנהדרת הזו. כמה פעמים שמעת את המשפטים: "אולי זה המזל שלך?", "תשני מקום, תשני מזל" וכו' וכו'.
ובכן, המשפטים האלה באים להגיד לך – זו לא בחירה שלך, זו בחירה של הגורל/מזל/אלוהים וכו'. זאת אומרת שגם אם היית רוצה לחשוב מה לא עובד לך ולמה ומה את צריכה כדי שזה יקרה – ולעבוד על הדברים מתוכך – תמיד יהיה מישהו אחר שינסה לערער אותך ולהטיל אשם על הסביבה.

אז מה עושים? קודם כל צריך לסמוך על עצמי. להבין שאני זו שצריכה לעשות את העבודה. שנית, להבין כי תמיד יהיה מישהו שיגיד לי מה הוא חושב, ינתח את המצב שלי, יבקר, ישפוט, יטיל אשם ואני צריכה להבין כי כל מה שהוא יגיד לי נוגע לחוויה שלו, לא לחוויה שלי. הוא מביא אמירות שהן מתוך עולמו, ולא מתוך עולמי. הוא לא מכיר את העולם שלי. אני היחידה שיכולה להגיד משהו עליו כי אני היחידה שחיה בתוכו ומכירה ויודעת את החוויות שלו.

שלישית, מזל הוא פיקציה. אם את רווקה זה לא שאין לך מזל, או שהמזל צריך לדפוק לך על הדלת. מזל, לפי המסורות, הוא אנרגיה חיצונית שמתחברת אלייך ברגע מסוים. אני מסכימה עם זה חלקית ומוסיפה – מזל הוא מצב בו הנכונות שלך פוגשת את ההזדמנות החיצונית. כשאת רוצה, את מזמנת לעצמך רגע בו את מוכנה להתמסר לרגע הזה ולרצות אותו בכל כולך, את מוכנה להתחייב למה שיבוא לא משנה מה זה ולהעניק מהאמת שלך בתוך זה – ההזדמנות צצה על דלתך, לפעמים נחה על המדרכה כשאת עוברת, לפעמים מגיעה כבדיחה שבה את נורא רוצה לצחוק, ולפעמים רק לפעמים דופקת על דלתך בדמות בחור מקסים שרוצה לצאת איתך.

לסיום, אני רוצה להגיד לאותן בחורות שבוחרות להסתכל על מה שלא עובד להן ולהאשים את הסביבה החיצונית שזה ממש אבל ממש לא מקדם. אתן מגיעות לאותן תוצאות כי אתן ממשיכות לעשות את אותו הדבר כל הזמן. למעשה אתן בוראות מציאות שאינה קיימת. לא בטוח כי כל הבחורים אותו דבר, או שכל הבחורים לא רציניים. אתן לא באמת יודעות את זה. אתן כן יכולות לדעת מה קורה אצלכן. מה מרגיש לכן כשאתן יוצאות לפגישה עם בחור מסוים, מה מתחולל אצלכן כשאתן פוגשות מישהו, והכי חשוב – עד כמה אתן מוכנות להתמסר – אבל באמת להתמסר – לאותו בחור שעומד על פתח דלתכן.

ואסיים בדבריו של מקסים גורקי: "כל הנקרא בשם גורל, אינו אלא פרי מיעוט הבנתנו, פרי חוסר אמונתנו לעצמנו, אנו צריכים לזכור, כי כל הנעשה עלי אדמה אינו נעשה אלא על ידי אדונה ופועלה היחיד – על ידי האדם".