כל השאר זה פרקטיקה

איך את יודעת שהוא הגבר הנכון? איך את יודעת שההתלהבות של ההתחלה היא האהבה האמיתית? איך את יכולה להיות בטוחה שהגבר ששוכב לצידך בלילה ולצידו את מתעוררת בבוקר, הוא הוא הגבר הנכון? איזו וודאות באמת יש לך שלא בזבזת עכשיו שנתיים או יותר מהחיים שלך לצידו של מישהו שאינך בטוחה שאת רוצה להיות איתו?
מישהו צריך לשאול את השאלות האלה. יותר נכון, צריך להיות איזה קול בתוך הראש שלך שתמיד שואל את השאלות הללו. אם הן לא יישאלו, הן לא יועלו ואם הן לא יועלו, תמצאי עצמך יום אחד, לאחר שבזבזבת שנים מחייך עם הגבר הלא נכון, מחוץ לדלת.

ויהי אור

איך יודעים? לכולנו יש את אותה סצנה שחוזרת בראש שוב ושוב על היום בו נפגשנו. בנפגשנו אני מתכוונת לך ולחבר שלך, עוד לפני שהיה חבר שלך, ושבאותו הזמן היה חבר של חבר או מכר של חבר או שם של כרטיס באיזה אתר היכרויות. שני זרים לכאורה, שנפגשים לפגישה הראשונה שלהם. לא יודעים כי מכאן ואילך יהיו השלכות חמורות על החיים שלהם. אז איך יודעים?
לא יודעים. מבלבל? זה בדיוק העניין. זה צריך לבלבל אותך, לערפל לך קצת את החושים, לתת לך תחושה שהזמן נעצר, שאת לא מודעת כל כך לסביבה אלא רק למילים שהוא אומר, למעשים שהוא עושה. כמובן שיש לך עקרונות כאלה שמשום מה הוא עומד בכולם: הוא משלם על הארוחה או על מה שהזמנת (שבדרך כלל זה מסתכם באיזה דרינק או שניים), הוא מחייך ומסתכל עלייך ולא על כל בחורה שעוברת מולו, הוא שואל עלייך ולא מרוכז רק בעצמו וכו' וכו'. בגלל שהוא עומד בעקרונות שלך ובגלל שאת לא ממש שמה לב לזמן, בגלל שאת קצת מתנהגת כמו שיכורה (או שבאמת שתית איזה דרינק אחד יותר מידי), זה הרמז הראשון. הרמז הראשון לכך שזה הוא. למה? כי את לא ממש חושבת. את לא מפעילה את הראש. המנגנונים שבדרך כלל עובדים בזמן מפגש גרוע – לא פועלים כרגע. למעשה, נדמה כי אין להם כל צורת אנרגיה שתפעיל אותם כי כל האנרגיה מתועלת לכיוון אחד – להינות איתו.

למה הוא לא טורח להוריד את האסלה?

אז יצאתם לדייט או שניים, נדמה לך כאילו אתם מכירים שנים. קרה לכן? בטח שקרה. כאילו אתם לא יחד רק חודש, אלא שנה. זו ההתלהבות של ההתחלה, האש שפורצת ומתלהטת מפגישה לפגישה. השאלה כמה זמן אש יכולה להתלהט בלי להתחיל לדעוך. לא קיים. תמיד מגיעה דעיכה. תמיד. ואז מתרגלים. מתרגלים למערכת יחסים, ולמה שהיא מספקת והדברים נהיים שגרתיים. זה הופך להיות חלק מללכת לעבודה, ללכת לבנק, ללכת לחבר. אז מנסים להתקדם, לתבל קצת את מערכת היחסים. איך? עוברים לגור יחד.
את אומרת לעצמך: עכשיו תהיה לי הזדמנות אמיתית לבחון את מערכת היחסים! לראות אם זה אכן זה. נהדר. תצטרפי למועדון. האם אנו באמת בוחנות את מערכת היחסים או שאנו מנסות להתאים אותו לשגרת החיים שלנו? זה מתחיל מהערות על הנקיון וכמה חשוב שיהיה סדר ונקיון בדירה, זה ממשיך בחלוקת תפקידים מסוימת. אתה עושה כלים, אני מבשלת. או להיפך. ולעתים מסתיים בויכוחים אינסופיים על השערות שהשארתי באמבטיה ולמה יש לי נשירה כזו נוראית?
מה שעצוב שבשלב זה אנחנו מתחילות לשאול את השאלות. האם הוא בשבילי? האם זה הגבר שאני רואה את עצמי מבלה איתו את שארית חיי? הרי איך אני יכולה לגור ולחיות עם גבר שלא ערני לצרכים שלי ולא טורח אף פעם להוריד את האסלה? או איך אוכל להיות עם גבר שלא מתחשב בי לראות שאני עייפה היום ולהציע לעשות את הכלים במקומי?

אוהבת אותו?

זה הזמן לחזור לרגש. הרי כל השאר זה פרקטיקה. הכל ניתן ללמוד. ניתן ללמוד לחיות יחד, ניתן ללמוד להתחשב אחד בשניה, ניתן ללמוד לדבר על הדברים שמציקים לנו, ניתן ללמוד להגיד את המשפט: אני גמורה, אתה יכול לעשות את הכלים במקומי? הכל ניתן ללמוד. מה שאי אפשר ללמוד הוא לאהוב מישהו, זה מה שבא הכי טבעי. איך הוא גורם לך להרגיש? כשאת מסתכלת עליו ישן לצידך, מהי התחושה שלך? האם זו אהבה בוגרת, בשלה ואמיתית? אלה הן השאלות שכדאי. לא אם זהו הגבר הנכון בשבילי, האם זהו הגבר שאיתו אבלה את שארית חיי. לשאול את השאלה ממנה את הכי מפחדת – האם אני אוהבת את הגבר הזה? ולמה את מפחדת? כי הרבה פעמים התשובה תהיה לא מספיק בשביל להישאר איתו. אבל מאות פעמים אחרות, התשובה תהיה כן. אני אוהבת אותו בלב שלם. דווקא בגלל זה, הוא הגבר הנכון. הגבר הנכון ללב הנכון.