כתבה חדשה…

מתישהו בחיים אתה נשבר, זה קורה בדרך כלל בסביבות השווארמה המיליון. כולם אומרים לך שהשמנת, כולל אנשים שמעולם לא פגשת. אחרי מחשבה מרובה, אתה משכנע את עצמך שגם אתה יכול להיות חלק מאותה קבוצת איכות לובשת טייטס ונודפת בריאות, ועושה את הצעד הגדול; נרשם לחדר כושר.

כבר בכניסה למקדש העינויים אתה פוגש אדיוט מגודל שנקרא להלן "המדריך". אתה מזהה אותו בקלות. הוא קירח עם ג'ל על הקרחת, לובש טרנינג כאילו זו הייתה חליפת טוקסידו, ובעיקר טיפש כמו נעל. המדריך, שמשוכנע שחלום חייך הוא להתחלף איתו, מזדעזע מ"מצבך" ומפציץ אותך באלף חוקים והנחיות שמהם אתה זוכר רק אחד: "אין להתאמן יום אחרי יום", על חוק זה אתה תקפיד בקנאות. מסביבך אתה רואה מתאמנים אחרים, הם אנשים מוזרים, שלובשים תמיד חולצת סוף-מסלול, (גם אם המסלול היה בפלמ"ח). משום מה הם מתייחסים לאימון שלהם כ"עבודה": "אני עובד על המכשיר הזה", "אחי, אתה עובד פה?" וכיו"ב. הדבר מפתיע אותך, היות ואין מדובר בעבודה, אלא בהתגנדרות. זה כמו שבחורות יגידו שהן הולכות ל"לעבוד במספרה" או שיש להן עוד שני סטים אצל הקוסמטיקאית. פרט מעניין נוסף שאתה שם אליו לב אצל המתאמנים הוא שכולם היו בעברם הרחוק מר-עולם, זאת הסיבה שכולם כאחד מצהירים שנרשמו למכון רק כדי "לחזור לעצמם", הדבר כולל ילדים בני ארבע-עשרה. לאנשים אלו ז'רגון ייחודי, ביטויים שבכל מקום אחר יחשבו לעלבון צורב כגון "התנפחת" או "סוס", יחשבו פה למחמאה אדירה. עוד אלמנט מוזר זה השיתופיות, כל מיני קרציות מתעקשים להתאמן דווקא איתך, להלן: "אחי, אפשר להיכנס איתך?" אתה תוהה על פשר השיתופיות הזאת. לנהוג באוטו שלך הם לא רוצים? לדפוק את את אשתך לא בא להם? זה בטח בהשראת הקשישים הקומוניסטים. הקשישים הם אדוני הבוקר של חדר הכושר. אסור להיקשר אליהם יותר מדי, שכן הם מתים מדי לילה ובציר חדש של קשישים מתייצב בבוקר שלמחרת. בערבים, לעומת זאת, אתה מגלה שהמכון הפך לזירת שידוכים. על הנשים שמתאמנות שם אתה יכול רק לומר שהן הסיבה שמקרינים בטלוויזה את ערוץ האופנה (בשביל האיזון). משפט הפתיחה הפופולרי הוא: "את לא עושה את זה נכון", אותו יגידו אפילו גברים במשקל 400 ק"ג שזה יומם ראשון במכון בבואם להתחיל עם המדריכה. בעוד הגרושות והקבלנים מפלרטטים במרץ, אתה מבחין בתופעה חדשה – "המדריך האישי", טרנד שמאפשר אפילו לזקנה בת מאתיים להרגיש כמו רוקי. ישנם כמה אזורים בחדר הכושר שאתה לומד להישמר מהם בכל מחיר. כמו אזור כפיפות הבטן. מקום בו במסווה של תרגילי בטן מנצלים המתאמנים בו את זמנם כדי להפליץ כאילו אין מחר, וממלאים את האוויר בניחוחות טבעיים. וההליכונים, איזור מצחין נוסף, הפעם מזיעה. אתה תוהה מדוע לא הוצבו ההליכונים במלתחות. כך יכלו גושי הבשר המיוזעים לרוץ תחת ממטרי מים, בדומה למסעות פילים בתאילנד. את האימון הראשון (והאחרון אי"ה), אתה מסיים במלתחות, מקום בו מתגלה פרצופם האמיתי של המתאמנים. כל אותם חבר'לעך שסיפרו לך שהם בעלי חברת היי-טק, לובשים משום מה סרבלי טכנאי של ערוצי-זהב. אתה בורח משם. בורח ולא חוזר לעולם.