למה לסבך?

מערכת יחסים בין נשים וגברים היא לא דבר מסובך. למעשה מדובר באינטראקציה שהיא די פשוטה. אין פה מורכבות שלא ניתנת לגישור, או מאבק מתמשך כפי שחושדות רבות מהפמיניסטיות. נכון, גברים ונשים חושבים שונה. מחקרים אומרים שאנחנו מפעילים חלקים אחרים מהמוח בפעולות מסוימות. עוד אומרים כי נשים יכולות לעשות כמה דברים סימולטנית וגברים לא יכולים. אני לא נכנסת להסברים המדעיים למיניהם כי אני פשוט לא צריכה אותם.
אני טוענת שגם גברים וגם נשים הם יצורים אנושיים שעסוקים בניתוח של תגובות וגירויים והרבה פעמים מגיבים מתוך המנגנון האוטומטי שלהם. ומה זה אומר? היחסים בין גברים לנשים לעתים מגיעה למאבק, או אי הסכמה כי הרבה פעמים התגובות הן מאד אוטומטיות, הן נעשות מתוך מקום מאד יצרי שבסך הכול רוצה להגיד משהו על משהו. התגובה מתוך המנגנון האוטומטי לעתים קרובות יוצרת אי הסכמה או אפילו עימות שיכול להוביל אותנו לתחושה ש… ובכן, שיחסים זה דבר מסובך.

טרגדיה של פרשנויות

לאחר שאמרתי את הדברים, אפשט אותם. חברה שלי , נועה, היתה לפני כמה ימים בדייט ראשון. היא סיפרה לי שהבחור נראה לה מקסים אבל הדייט הסתיים די מוקדם לטעמה. היא אמרה שהם ישבו בבר בערך שעה ואז חתכו הביתה. שאלתי אותה מה קרה לפני שהם סיימו את הערב, מה הוא אמר, מה היא אמרה וכן הלאה. הנה הדיאלוג שלהם לפניכם:
הבחור: "אז מה את אומרת על הדייט שלנו?"
נועה: "סבבה, נחמד בינתיים. למה, לא נחמד לך?"
הבחור: "למה, דווקא בסדר. למרות שיש היום משחק שאני מת לראות".
נועה: "אז היינו יוצאים ביום אחר. אתה רוצה ללכת? שנזמין חשבון?"
הבחור: "לא, למה? את רוצה ללכת?"
נועה: "אפשר ללכת. תוכל לראות את המשחק".
הבחור: "טוב, אם את רוצה ללכת אז נלך".

מי אשם?

שאלתי את נועה למה היא חושבת שהדייט הסתיים מוקדם. היא אמרה שהבחור "רצה ללכת כדי לראות את המשחק". הבנתן? זהו שגם אני לא. הדיאלוג הזה הוא דיאלוג שבו התגובות שלהם הן אוטומטיות. שניהם הגיבו ממקום של פרשנות מאד מסוימת. כל אחד מהם חשב על פרשנות משלו לדברי האחר – מה שהביא בהכרח לתגובת שרשרת, שבסופה הסתיים הדייט מוקדם מהצפוי.
הרבה פעמים זה מה שאנחנו עושות. אנחנו מציעות פרשנות משלנו למה שהאחר אמר. אנחנו לא טורחות לעצור רגע, להתבונן על הסיטואציה ולהגיב באופן אחר ממה שהגבנו. הרי די ברור כי נועה חשבה שלבחור לא כל כך נחמד בדייט כי הוא שאל מה היא אומרת על הדייט שלהם. היא לא חשבה למשל שהבחור שאל אותה אם נחמד לה מתוך רצון לדעת אם היא נהנית, לבדוק את השטח.
נועה הסיקה כי אולי לא כל כך נחמד לו ולכן שאלה אותו על דרך השלילה ("לא נחמד לך?") . הבחור אמר לה בכנות שיש משחק היום במטרה לשתף אותה במשהו שרצה לעשות. התוצאה: הדייט הסתיים מוקדם יותר. והכי חשוב, כל אחד חושב שהדייט הסתיים בגלל הרצון של השני.

סוף טוב

אירועים יכולים להשתבש או לקרות אחרת מהצפוי בגלל הפרשנות השגויה שלנו. הרי הדיאלוג יכול היה להיות אחר לגמרי:
הבחור: "אז מה את אומרת על הדייט שלנו?"
נועה: "נחמד לי מאד איתך".
הבחור: "כן, גם לי נחמד איתך. מאד רציתי לראות היום את המשחק אבל העדפתי להפגש איתך".
נועה: "כן? איזה משחק יש היום? משהו מעניין?"
הבחור: "משחק אליפות של מכבי. מעניין מה התוצאה".
נועה: "יש לך דרך לדעת מה התוצאה של המשחק?"
הבחור: "כן, חבר מקליט לי את המשחק אז אנחנו מסודרים. אולי תראי איתי את המשחק מחר? מה את אומרת?"
איזו תוצאה מהממת זו יכולה היתה להיות. אפילו דייט נוסף היה יוצא להם מהשיחה. יחסים זה לא דבר מסובך. זה די פשוט אם חושבים על זה. אנחנו אלו שעושות את זה מסובך. לנו יש את הנטייה הזו לנתח, לפרשן. הרי השיחות שלנו עם החברות שלנו נראות אחרת לגמרי. סביר להניח שעם חברה שלי אני לא אניח הנחות אלא פשוט אשאל אותה מה היא חושבת באופן מספיק ישיר. אני גם יודעת שאם יש לה משהו שהיא רוצה להגיד לי – היא תגיד. אם היא תרצה שנסיים את הערב – היא תגיד. אז איך זה לא קורה לנו עם גברים?

לנטוש את המנגנון האוטומטי

אני מציעה להפסיק לשלוף את המנגנון האוטומטי, לעצור בשלב הפרשנות ולחשוב על פרשנות אחרת חלופית, שברב המקרים גם תגרום לנו לחייך יותר. דמיינו מה היה קורה למשל אם יוליה היתה קוראת לרומיאו מהמרפסת: "הו רומיאו רומיאו, איפה אתה רומיאו? " ורומיאו במקום לענות לה במילות אהבה ותשוקה – היה חושב לעצמו – "יוליה מחפשת אותי , רק נפגשנו והיא כבר רוצה לדעת לאן אני הולך ומה אני עושה", ואז – היינו מפסידים את הזוג הכי רומנטי בכל הזמנים.